הטיפים הבאים יעזרו לכם לעודד את ההתנהגות הרצויה של ילדכם.
1. ילדים מחקים את מעשיכם.
ילדכם מתבונן במה שאתם עושים כדי להבין כיצד עליו להתנהג בעולם. אתם המודל שלו לחיקוי, ולכן הדריכו אותו בעזרת התנהגותכם שלכם. לעיתים קרובות, מה שאתם עושים חשוב יותר ממה שאתם אומרים. אם אתם רוצים שילדכם יאמר “בבקשה”, אמרו זאת בעצמכם. אם אינכם רוצים שילדכם ירים את הקול, דברו בשקט ובעדינות בעצמכם.
2. הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים.
אמרו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם. כך תעזרו לו לשקף את רגשותיו בשלכם, כמו במראה. זוהי אמפתיה. בגיל שלוש, ילדים יודעים להפגין אמפתיה אמיתית. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם.
3. שימו לב מתי הוא מתנהג “יפה”.
כשאתם רואים שילדכם מתנהג באופן הרצוי, תנו לו משוב חיובי. לדוגמה, “וואו, אתה משחק ממש יפה. אני ממש שמחה שאתה שומר שכל הקוביות יישארו על השולחן”. שיטה כזו תעבוד טוב יותר מאשר לחכות שכל הקוביות ייפלו על הרצפה ברעש גדול לפני שתשימו לב ותנבחו לעברו, “היי, מספיק עם זה!”. המשוב החיובי נקרא לפעמים שבח תיאורי. נסו לתת לילדכם שש הערות חיוביות (שבחים ומילות עידוד) על כל הערה שלילית אחת (דברי ביקורת ותוכחות). היחס של 1 ל-6 שומר על איזון. זכרו שאם לילדים יש בחירה בין לא לקבל תשומת לב בכלל לבין תשומת לב שלילית, הם מעדיפים את תשומת הלב השלילית. כשאתם משבחים את ילדיכם, הקפידו לתת שבח מפורש וברור, ולא סתם שבח כללי. במקום “כל הכבוד על איך שהתנהגת יפה היום”, פרטו ” שמחתי לראות אותך שוויתרת לאחותך ברצון, והקשבת למה שביקשתי ממך בפעם הראשונה”. לוו את השבח במבט, מחווה (קריצה/הרמת אגודל, או מגע פיזי (חיבוק/טפיחה על השכם וכו’).
4. רדו לגובה העיניים של ילדכם.
כריעת ברך או ישיבה שפופה הן כלים חזקים מאוד בתקשורת חיובית עם ילדים. כשאתם מתקרבים יותר לילדכם, אתם יכולים להתכוונן טוב יותר לתחושות או למחשבות שלהם, והם יכולים להתמקד בקלות רבה יותר במה שאתם אומרים או מבקשים. אם אתם קרובים אליו וקיבלתם את תשומת לבו, אין הכרח ליצור איתו קשר עין אם הוא אינו עושה זאת בעצמו.
5. “אני מקשיב לך”.
הקשבה פעילה היא כלי נוסף שעוזר לילדים קטנים להתמודד עם רגשותיהם. ילדים נוטים לחוות תסכול רב, בעיקר אם עדיין אינם יכולים להביע את עצמם היטב באופן מילולי. כשאנו משקפים את רגשותיו, ומנסחים באופן אחר כיצד אנו חושבים שהוא מרגיש, אנו עוזרים לו להפיג חלק מהמתח שהוא חש. כמו כן, הוא מרגיש שמכבדים ומנחמים אותו. הקשבה פעילה יכולה לסייע ולמנוע רבים מהתקפי הזעם הפוטנציאליים.
6. עמדו בהבטחות.
אם הסכמתם על משהו, עמדו בכך. כשאתם עומדים בהבטחות שלכם, טובות או רעות, ילדכם לומד לבטוח בכם ולכבד אתכם. לכן, אם אתם מבטיחים לו שתצאו לטיול אחרי שיאסוף את הצעצועים, ודאו שנעלי ההליכה שלכם מוכנות. כשאתם אומרים שתעזבו את הספרייה אם לא יפסיק להתרוצץ בכל מקום, התכוננו לעזוב מיד. אין צורך לעשות מזה סיפור גדול – עדיף שהפעולה תהיה עניינית ככל האפשר. באופן זה, ילדכם יחוש בטוח יותר, כיוון שאתם יוצרים לו סביבה עקבית וצפויה מראש.
7. צמצמו את הפיתויים.
המשקפיים שלכם, למשל, נראים כמו צעצוע ממש כיפי – לילדים קשה לזכור שאסור לגעת בהם. צמצמו את הסיכויים לכך שילדכם יחקור חפצים יקרים לכם בתמימות אך במחיר גבוה, והרחיקו ממנו את ‘פיתויים’ שאינכם מעוניינים שייגע בהם.
8. בחרו את הקרבות שלכם.
לפני שאתם מתערבים במה שילדכם עושה – בעיקר אם עומדים להגיד “לא” או “מספיק” – שאלו את עצמכם אם זה באמת חשוב או משנה. אם תצמצמו ככל האפשר את מתן ההוראות, הדרישות והמשובים השליליים, ייווצרו פחות הזדמנויות לקונפליקטים ולתחושות שליליות. כללים הם חשובים, אך השתמשו בהם רק כשזה באמת חשוב.
9. עמדו על שלכם למרות היללות והמחאות של ילדיכם.
ילדים לא רוצים להיות מעצבנים. כשאנו נכנעים להם כיוון שהם מייללים בגלל משהו, אנו מאמנים אותם לעשות זאת יותר – גם אם איננו מתכוונים לכך. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, הילדים ייללו עוד יותר, או יפתחו במשא ומתן קולני אחר בפעם הבאה, מתוך תקווה שתיכנעו גם אז.
10. שמרו על גישה פשוטה וחיובית.
אם אתם נותנים הוראות ברורות במונחים פשוטים, ילדכם יידע מה מצופה ממנו (למשל, “תחזיק לי את היד בבקשה כשאנחנו חוצים את הכביש”.) השתדלו לנסח משפטים באופן חיובי. כשאתם אומרים דברים בצורה חיובית, אתם גורמים להם לחשוב בכיוון הנכון. לדוגמה, “תסגור בבקשה את השער” עדיף על פני “אל תשאיר את השער פתוח”. במקום “אי אפשר לצפות בסרטון בבוקר לפני הגן” תוכלו להגיד “זה רעיון מצוין, נצפה בסרטון בצהריים כשנחזור מהגן”.
11. אחריות ותוצאות.
ככל שהילדים מתבגרים, האחריות שלהם על התנהגותם גדלה. תוכלו לתת להם הזדמנות לחוות מהן התוצאות הטבעיות של התנהגותם. אינכם חייבים לשחק את השוטר הרע כל הזמן. לדוגמה, אם ילדכם שוכח לשים את ספר החשבון בתיק, המורה שלו יכולה לכעוס עליו. אל תכניסו לו את ספר החשבון לתיק בעצמכם. לפעמים, מתוך כוונה טובה, אנחנו עושים כל כך הרבה דברים עבור הילדים עד שאיננו מאפשרים להם ללמוד בעצמם. במקרים אחרים, עליכם להסביר להם מה התוצאות של התנהגות בלתי מקובלת או מסוכנת. ככלל, עדיף לוודא שהסברתם את התוצאות ושילדכם הסכימו לתוצאות מראש.
12. אמרו את מה שרציתם פעם אחת והמשיכו הלאה.
מפתיע עד כמה ילדכם מקשיב לכם, למרות שעדיין אין לו הבגרות החברתית לענות לכם בחזרה. נדנוד והעברת ביקורת הם גישות משעממות שאינן עובדות. בסופו של דבר, ילדכם עשוי פשוט להתעלם מדבריכם, ולהתפלא מדוע אתם מוטרדים עוד יותר. אם אתם רוצים לתת לו הזדמנות אחת לשתף פעולה, הזכירו לו מהן התוצאות במקרה שלא ישתף פעולה. לאחר מכן, ספרו עד שלוש.
13. תנו לילדכם להרגיש חשוב.
ילדים אוהבים לתרום למשפחה. תנו לילדכם כמה מטלות פשוטות או דברים שיוכל לעשות לבדו, כדי שיוכל למלא תפקיד חשוב ולעזור במשק הבית. כך הוא ירגיש שהוא חשוב ויוכל להתגאות בכך שהוא עוזר לכם. אם אתם מאפשרים לילדכם להתנסות במילוי מטלה, הוא ישתפר וימשיך לנסות עוד יותר. מטלות בטוחות עוזרות לילדים להרגיש אחראים, בונות את ההערכה העצמית שלהם ועוזרות גם לכם.
14. הכינו את עצמכם למצבים מאתגרים.
יהיו מקרים שבהם יהיה קשה להשגיח על ילדכם ולעשות את הדברים שעליכם לעשות. אם אתם חושבים על המצבים המאתגרים הללו מראש, תוכלו לתכנן אותם בהתאם לצורכי הילד. אמרו לו חמש דקות לפני שאתם מבקשים ממנו להחליף פעילות. הסבירו לו מדוע אתם צריכים שישתף אתכם פעולה. כך הוא יהיה מוכן למה שאתם מצפים.
15. שמרו על חוש הומור.
דרך נוספת להפיג מתחים וקונפליקטים אפשריים היא להשתמש בהומור ובכיף. תוכלו להעמיד פנים שאתם מפלצת דגדוגים מרושעת או לעשות קולות של בעלי חיים. עם זאת, שימו לב לא לצחוק על חשבונו של ילדכם. ילדים קטנים עלולים להיפגע בקלות רבה כשההורים מקניטים אותם. ההומור הטוב ביותר הוא זה שבו שניכם צוחקים.
© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.
- בניית אתרים