חוזרים לשגרה: הסתגלות מחדש למסגרת הטיפולית או החינוכית

תינוקות ופעוטות נהנו בימי הקורונה מהשהייה הממושכת בבית לצד ההורים. כעת, עם החזרה לשגרה, ההסתגלות מחדש למסגרת הטיפולית או החינוכית עשויה להיות מלווה ברגשות מעורבים. חלק מן הילדים עלולים לפתח חרדת נטישה ולהתקשות להיפרד מכם בבוקר; כך תוכלו לסייע להם להתאקלם בקלות.

חרדת נטישה: למה זה קורה?

אחרי שבועות ארוכים בבית, החזרה לשגרה של תינוקות ופעוטות כרוכה בהסתגלות מחדש לפרידה מההורים ולשינויים בסדר היום. ילדים בגילאים אלו נמצאים בשלב התפתחותי המאופיין בחרדת נטישה ובפחד מזרים; אלו מצבים נפוצים ותקינים המהווים חלק נורמלי בהתפתחות. חרדת נטישה משמעה שהילד מפחד להיפרד מכם, ומגלה סימני מצוקה ועצב כאשר אתם עוזבים. פחד מזרים משמעו שהילד מגלה סימני זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים לא מוכרים.

חרדת נטישה ופחד מזרים מתחילים להתפתח בגיל 7-10 חודשים, כאשר הילדים הופכים להיות ניידים יותר. בשלבים אלו התינוק כבר מבין שאתם ממשיכים להתקיים גם אם אינכם נמצאים לידו, אך הוא עדין לא מבין שתחזרו, ולכן הוא מוטרד כשאתם עוזבים. לחרדות האלו ישנו תפקיד חשוב – הם מונעים מתינוקות להתרחק מהמטפלים, וכך מונעים מצב שבו הם מתרחקים מדי או הולכים לאיבוד. כמעט כל התינוקות והפעוטות חווים חרדת נטישה ופחד מזרים ברמה מסוימת. חרדת נטישה מגיעה לשיאה בסביבות גיל 14-18 חודשים, אולם עשויה להתבטא גם אצל ילדים גדולים יותר.

מה ילדכם מרגיש עם החזרה למסגרת?

ייתכן שילדכם התאקלם בשמחה במסגרת בתוך כמה ימים. יש ילדים שלוקח להם זמן רב יותר והם חווים קשיי פרידה גם אחרי השבועות הראשונים. אחרים עשויים להשתלב בקלות בימים הראשונים ולהפגין קשיי פרידה דווקא מאוחר יותר, אחרי שהתרגלו שוב לחידוש בסביבה החדשה-ישנה.

התגובה של ילדכם לחזרה למסגרת מושפעת מגורמים רבים. בין השאר ניתן למנות את גילו של הילד, המזג האישי שלו ותגובתו לשינויים, הקשר עם הדמויות המטפלות במהלך השהיה בבית בימי הקורונה, או האפשרות לחזרה הדרגתית למסגרת. חלק מן הילדים מזהים היטב את הדמויות המטפלות שלהם, כך שהם אינם חווים פחד מזרים בחזרה לגן. על חלקם הזמן והמרחק השפיע כך שהדמויות המטפלות מרגישות פחות מוכרות, והם זקוקים להיכרות מחודשת. פרידה מההורים עשויה להיות קלה יותר עבור ילדים שהתנסו בפרידות מהוריהם גם בימי הקורונה. הורים לתינוקות צעירים במיוחד עשויים לגלות שהם בדיוק בשלב ההתפתחותי שבו מופיעה חרדת הנטישה לראשונה, ולהתמודד עם קושי שלא הופיע כלל בתקופה שקדמה לקורונה. כל התגובות הן נורמליות ותקינות, היו סבלניים ונסו להישאר חיוביים. קבלו את הקשיים והיו קשובים לאותות של ילדכם כדי שתוכלו לסייע לו.

מה אפשר לעשות כשלילדכם לוקח זמן רב להתאקלם?

הדרגתיות

יש ילדים שזקוקים לזמן רב יותר כדי להתרגל לשינויים ולמצבים חדשים. במקרים אלו, כדאי לעשות את ההסתגלות באופן הדרגתי, כדי שהילדים יוכלו להתרגל אליה בצורה חיובית ולא יפתחו חרדה. אם אפשר, נסו לתאם עם הצוות ימי הסתגלות שבהם ילדכם ישהה בגן לפרקי זמן קצרים כדי לסייע לו להכיר מחדש את הסביבה והדמויות המטפלות.

בססו שגרת פרידה

שגרת פרידה יכולה לסייע לילדכם לחוש בטחון כשאתם עוזבים. הרעיונות הבאים יכולים לסייע לכם לבסס שגרת פרידה שתקל על ילדכם:

  • נסו להכין את ילדכם לפרידה; תארו את סדר היום וציינו גם מתי אתם הולכים ומתי תחזרו (למשל: “אנחנו הולכים לגן. אמא תיתן לך חיבוק ונשיקה ואז תלך, ואתה תישאר לשחק עם הילדים. אחרי שנת צהרים אמא תבוא, נחזור הביתה ונקרא יחד את הסיפור שאתה אוהב”).
  • אפשרו לו לקחת עמו חפץ אהוב מהבית כמו בובה, צעצוע אהוב או שמיכה, כדי להגביר את תחושת הבטחון שלו.
  • קבעו טקס פרידה קבוע (שתי נשיקות וחיבוק, כיף מיוחד, נשיקה באוויר כשמגיעים לדלת).
  • אחרי טקס הפרידה אמרו שלום בקצרה וצאו מהגן. אל תתפתו להישאר כדי לנחם את ילדכם, כיוון שזה עשוי להחמיר את הקושי שלו. תנו למטפלת או לגננת לנחם אותו ולהציע לו פעילות אהובה שתעזור לו להירגע.
  • שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה, ילדכם לומד מכם כיצד עליו להרגיש כלפי הסביבה שבה הוא נמצא. אם אתם מודאגים או עצובים, הוא עשוי להרגיש שהוא אינו נמצא במקום מוגן ולפחד יותר מהפרידה.

לדבר עם הצוות

בשלב זה הדמויות המטפלות מכירות היטב את ילדכם ויוכלו לסייע לו בהסתגלות מחדש. עם זאת, תינוקות ופעוטות רבים עברו שינויים התפתחותיים משמעותיים בשבועות שבהם שהו בבית. חשוב לעדכן את הצוות המטפל בשינויים האלו כדי שיוכלו להתאים לילדכם את סדר היום ולדעת כיצד להגיב אליו; האם שעות השינה שלו השתנו? מה עוזר לו כעת להירדם? האם יש מאכלים חדשים שהוא אוהב לאכול? מה ראיתם שמרגיע אותו כשהוא בוכה, עצוב או כועס? חשוב שתדברו עם הצוות בתחילת ובסוף היום כדי לדעת איך הוא מתמודד עם החזרה למסגרת. אינטראקציה חמה וחיובית ביניכם ובין הצוות המטפל יכולה אף לסייע לילדכם לחוש בטחון.