סימני אזהרה מוקדמים לחרם: איך לזהות פגיעה חברתית אצל הילד.ה?

מה הם חרם ודחייה חברתית?

דחייה חברתית מתרחשת כאשר ילד או ילדה מודרים על ידי בני גילם, לעיתים כחלק מתופעת הבריונות. היא יכולה לבוא לידי ביטוי הן במציאות והן ברשתות החברתיות, באמצעות התעלמות, פגיעה או הוצאה מקבוצות. דחייה זו עשויה להיות פאסיבית – כאשר הילד.ה נותר לבד ללא מעגל חברתי משמעותי, או אקטיבית – הכוללת הרחקה מכוונת, הצקות ונידוי. חרם הוא צורה קיצונית של דחייה חברתית, שבה מתקבלת החלטה קבוצתית ומכוונת לנתק קשר עם ילד או ילדה   לאורך זמן, לעיתים תוך הפעלת לחץ חברתי על אחרים להשתתף בכך.

השפעותיו של חרם חברתי על ילדים וילדות

קשרים חברתיים הם אבן יסוד בהתפתחות של ילדים, ומשפיעים באופן ישיר על תחושת השייכות, הזהות והביטחון העצמי שלהם. כאשר ילד.ה חווה חרם חברתי, הפגיעה חורגת מהרגע עצמו – היא עלולה לערער את הדימוי העצמי, לפגוע באמון שלו בעצמו ובאחרים, ולצבוע את תפיסת העולם שלו כפחות בטוחה ותומכת.

בשלבי הילדות, כאשר העולם הרגשי עדיין מתעצב, חוויה כזו יכולה להיות עוצמתית במיוחד ולעורר רגשות של בלבול, עלבון, כעס וחוסר אונים. לא פעם ילדים מפנים את האשמה כלפי עצמם, ולעיתים מתפתחים בעקבות זאת קשיים רגשיים ואף ביטויים פיזיים. חרם מתמשך מצד קבוצת ילדים כלפי ילד או ילדה אינו אירוע חולף בלבד – הוא עלול להוביל לפגיעה עמוקה ומתמשכת, עם השפעה משמעותית על ההתפתחות הרגשית ועל האופן שבו אותם ילדים יחוו את עצמם ואת מערכות היחסים שלהם גם בבגרות.

סימני אזהרה לחרם או בריונות

חרם או בריונות חברתית לא תמיד מתרחשים מול העיניים של ההורים, ובמקרים רבים, ילדים.ות שחווים בריונות או חרם אינם משתפים את ההורים במה שעובר עליהם.

עם זאת, ילדים שחווים חרם או בריונות לעיתים קרובות מראים שינויים בהתנהגות, במצב הרוח או בשגרה היומיומית שלהם.  מכיוון שאתם מכירים את הילד.ה שלכם טוב יותר מכל אחד אחר, ייתכן שאתם גם הראשונים להרגיש שמשהו אינו כשורה.

זיהוי מוקדם של סימני מצוקה יכול לעזור לכם להתערב בזמן ולתת לילד.ה תמיכה.

שינויים גופניים ורגשיים

הסימנים הראשונים למצוקה חברתית הם לעיתים פיזיים או רגשיים ואינם נראים קשורים ישירות לבית הספר. אתם עשויים להבחין בסימנים גופניים לא מוסברים כמו חבלות, בגדים קרועים או אובדן של ציוד לימודי וחפצים אישיים. מעבר לכך, המצוקה מתבטאת פעמים רבות בתלונות על מיחושים גופניים כמו כאבי בטן או כאבי ראש, במיוחד בשעות הבוקר לפני היציאה ללימודים, בניסיון להימנע מהמפגש החברתי המאיים.

במישור הרגשי, הילד או הילדה עשויים להפגין תנודות קיצוניות במצב הרוח שלא היו קיימות בעבר. זה יכול להתבטא בחרדה, עצבנות יתרה, חוסר שקט או בהתפרצויות זעם שמתרחשות מיד עם החזרה הביתה מהמסגרת החינוכית.

כדאי לשים לב לשינויים הבאים:

• קשיי הירדמות או סיוטי לילה חוזרים.
• שינוי פתאומי בתיאבון (אכילת יתר או חוסר תיאבון).
• ירידה פתאומית בהישגים הלימודיים וקושי בריכוז.דיבור עצמי שלילי או ירידה בביטחון העצמי (אמירות שליליות כמו: “אני כישלון”, “אני לא מסוגל”,
• פסימיות וייאוש, תחושת חוסר אונים
• תנודות במצב הרוח (בכי מרובה, גילויי תוקפנות, פחדים עוצמתיים) רגישות גבוהה – תגובות לא אופייניות של עצבנות או אגרסיביות יתר

נסיגה התפתחותית (רגרסיה)

• חזרה להתנהגויות משלב מוקדם יותר, כמו מציצת אצבע או הרטבה
• היצמדות להורה
• סירוב להישאר לבד או לישון לבד

שינויים בחיי בית הספר והחברה

אחד התחומים הראשונים שבהם ניתן לראות סימני מצוקה הוא הקשר של הילד.ה לבית הספר ולחברים.

ייתכן שתבחינו שהילד או הילדה:

• לא רוצים ללכת לבית הספר
• חוזרים הביתה מבית הספר במצב רוח ירוד
• מתחילים להגיע לבית הספר מוקדם במיוחד או לחזור מאוחר
• לא רוצים להיפגש עם חברים כמו בעבר
• נמנעים מפעילויות קבוצתיות, חוגים או אירועים חברתיים

שינויים כאלה יכולים להעיד על קושי חברתי או על פגיעה חברתית שמתרחשת בסביבת הילדים.

התנהגות מול טלפון נייד ורשתות חברתיות

בעידן הדיגיטלי, הבריונות אינה עוצרת בשער בית הספר. כאשר החרם או הפגיעה מתרחשים גם ברשתות, ניתן לפעמים לראות שינוי בדרך שבה הילד או הילדה משתמשים בטלפון. ההתנהגויות הבאות עשויות להעיד על כך שהילד.ה מתמודדים עם קושי חברתי או עם פגיעה ברשת:

• הסתרה מהירה של המסך כשהורה נכנס לחדר
• שימוש במסך הרבה יותר מהרגיל, או דווקא הימנעות ממנו
• הפגנת כעס, עצב או מתח מיד לאחר קריאת הודעות בווטסאפ
• נסיגה קיצונית ופתאומית משימוש ברשתות חברתיות
• הימנעות משיחות טלפון או מהודעות מאנשים מסוימים
• מחיקת הודעות או היסטוריית גלישה
• סגירת חשבונות ברשתות החברתיות

מה עושים אם חושדים בחרם?

אם זיהיתם סימנים שמדאיגים אתכם, הצעד הראשון הוא יצירת מרחב בטוח לשיחה. חשוב לגשת לילד.ה בצורה רגועה ולא לוחצת, לציין את השינויים הספציפיים שראיתם בהתנהגות ולשאול בעדינות אם קרה משהו בבית הספר או ברשת. חשוב לעשות זאת ברוגע ובסביבה נעימה, ולהקשיב באמת למה שיש להם לומר.

הבהירו לילד או לילדה שאתם כאן כדי לתמוך בהם, שזו אינה אשמתם ושהם לא צריכים להתמודד עם המצב לבד. הבנה וקבלה מצדכם, ההורים, הן הבסיס לשיקום הביטחון העצמי של הילד.ה ולמציאת פתרון יסודי לבעיה.

חשוב לקיים את השיחה בזמן אמת ולעזור לילד.ה לתת מלים לרגשות ולמחשבות בהתאם לגילם ויכולותיהם. במידת האפשר, ניתן לעזור להם למלא את החלל שיצר החרם באמצעות יצירת עולם חברתי חלופי מחוץ לכיתת הלימוד, כמו הצטרפות לחוגים או תנועות נוער. במידת הצורך, חשוב שתערבו גם את בית הספר או את הגורמים האחראים במקום שבו מתרחשת הפגיעה.

במקרה של פגיעה המתרחשת ברשת, ניתן לפנות גם למוקד 105 להגנה על ילדים ברשת.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network