השפעת מלחמה על בריאות הנפש של ילדים וילדות

ילדים.ות חווים מצבי חירום באופן שונה ממבוגרים. היכולת שלהם להבין את המציאות מוגבלת יותר, והם נשענים על פרשנות שלהם למצב, על הדמיון ועל התנהגות הסביבה. מלחמה עשויה להשפיע על תחושת הביטחון והבריאות הנפשית שלהם- בזמן האירוע וגם הרבה אחריו.

אז איך תוכלו לעזור לילדים.ות, ומתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

השפעות נפשיות של חשיפה למלחמה על ילדים וילדות

חשיפה ממושכת למלחמה מעלה את הסיכון לקשיים רגשיים אצל ילדים.ות.  אלו התסמינים הנפוצים ביותר אצל ילדים וילדות שנחשפו למצבי לחימה:

• חרדה ופחדים
• קשיי שינה
• ירידה בריכוז
• שינויים בהתנהגות
• תגובות רגשיות חזקות
• קושי להירגע
• צורך מוגבר בשליטה או הימנעות
• בגיל הרך- נסיגה התפתחותית  (כמו היצמדות מוגברת להורה, הרטבה או נסיגה בדיבור).

• במצב של מלחמה מתמשכת, אתם עשויים לראות סימנים של מצוקה רגשית עמוקה יותר, כמו הסתגרות, שינויים בתיאבון או התפרצויות זעם. ככל שהחשיפה לאירועים היא אינטנסיבית יותר ומשפיעה על שגרת החיים, כך הסיכון להשפעה רגשית לטווח ארוך עולה.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שחרדה, פחדים וקשיי שינה בתקופת מלחמה ולאחריה הן תגובות נורמליות. בניגוד לאירוע חד־פעמי, במצב של מלחמה הילדים.ות חיים לאורך זמן בתחושת איום. הגוף והמערכת הרגשית נמצאים בסטרס מתמשך, נשארים במצב דרוך ומקשים על חזרה לאיזון.

מחקרים שנעשו בישראל מאז מלחמת ה- 7 לאוקטובר מראים שרוב הילדים.ות חווים רמה מסוימת של מצוקה רגשית בעקבות המצב הבטחוני, אצל רבים מופיעים תסמיני חרדה וחלקם מראים גם שינויים בהתנהגות.

זכרו- זה לא יהיה ככה תמיד! ברוב המקרים התסמינים הללו יפחתו ככל שתחושת הביטחון והשגרה תחזור.

השפעת החשיפה למדיה בזמן מלחמה

החשיפה לסרטונים ולתמונות קשות מהמלחמה היא גורם משמעותי בהגברת החרדה אצל ילדים וילדות. גם ילדים.ות שלא חוו את המלחמה בעצמם, עלולים לחוות מצוקה קשה  בשל צפייה בתכנים קשים במסכים.

 

חוסן ההורים כעוגן של הילד והילדה

יש קשר הדוק בין מצבם הרגשי של ההורים לבין מצבם הנפשי של הילדים.ות. מלחמה מייצרת עומס רגשי כפול על הורים: הצורך להתמודד עם הדחק האישי שלהם ובמקביל ולהוות עוגן רגשי עבור ילדיהם. ככל שההורה נמצא במצוקה גבוהה יותר, כך עולה הסבירות שהילד.ה יתקשה להתמודד עם המתח. ילדים קולטים הרבה מעבר למה שנאמר במילים- הם מרגישים את המתח, את חוסר השקט ואת חוסר הוודאות.

כאשר אנחנו, כהורים, מצליחים לווסת את עצמנו ולשמור על רוגע יחסי, הילדים מרגישים את זה, ותחושת המוגנות שלהם מתחזקת.

איך נוכל לסייע לילדים ולילדות?

• תיווך מותאם: דברו עם הילדים.ות על המצב בשפה פשוטה, כנה ותואמת גיל. אל תסתירו מהם את המציאות, אך הימנעו מהצפה בפרטים מפחידים או מיותרים, והכינו אותם לשינויים באורח החיים- כמו הסבר על מרחב מוגן בעת אזעקה או הפסקה בשגרת הלימודים. תנו להם להוביל את רמת השיח באמצעות עידוד לשאלות.
• צמצום חשיפה למדיה: הגנו על הילדים.ות מפני תכני חדשות וסרטונים שאינם מותאמים לגילם ואופיים. למעשה, נסו שלא לצפות בחדשות או בתכניות אקטואליה כלל בשעות הערות של הילדים.
• מתן לגיטימציה לרגש: אפשרו לילדים.ות לבטא פחד, כעס או עצב, ותנו תיקוף לרגשות שלהם.  אמירות כמו “זה באמת מצב לא פשוט, אבל אנחנו יחד ואנחנו שומרים עליך” מעניקות תוקף לרגש ומייצרות תחושת ביטחון.
• יצירת שגרה- גם שגרה חלקית עוזרת להחזיר סדר בתוך חוסר הוודאות. הקפידו על עוגנים קבועים ביום כמו ארוחות, שינה או פעילות משותפת. זה מחזיר תחושת סדר ויציבות.
• עידוד קשרים חברתיים- שמרו על קשר עם חברים או מסגרות, ככל שניתן. זה מפחית תחושת בדידות ומחזק את הילדים.ות.
• הימנעות מהימנעות- אם הילד.ה נמנע מלצאת, להישאר לבד או לחזור לשגרה, אל תכפו עליו, אבל גם אל תחזקו את ההימנעות. עודדו חזרה הדרגתית לפעילות, בקצב שלו, עם ליווי ותמיכה שלכם.
• זיהוי נורות אדומות: אם סימני המצוקה (כמו פגיעה בתפקוד היומיומי או הסתגרות ממושכת) אינם חולפים או הולכים ומחמירים, חשוב לפנות לייעוץ מקצועי.

איך מתמודדים עם רגרסיות והצורך המוגבר בקרבה?

אם הילדים.ות מבקשים לישון אתכם במיטה, חוששים להישאר לבד או נצמדים אליכם, חשוב להבין שזוהי תגובה הישרדותית טבעית: כשהעולם בחוץ מרגיש לא בטוח, הילדים והילדות מחפשים את המקום היחיד שבו הם והן מרגישים מוגנים- הקרבה הפיזית אליכם. אז מה נכון לעשות?

• תנו לגיטימציה לצורך: בזמן מלחמה, חשוב לתת מענה לצורך של הילד.ה ולא להילחם בו. קרבה פיזית, זמן משותף ונוכחות הורית עוזרים לילד.ה להירגע ולהרגיש מוגן.
• צרו גמישות בתוך שגרה: אם הילד.ה מבקש לישון איתכם, אפשר למצוא פתרונות ביניים, כמו להירגע ביחד לפני השינה במיטתו, או במקרים שבהם הילד או הילדה יותר מפוחדים- להישאר  לידם עד שהם  נרדמים. חשוב לזכור שהגמישות הזו אינה ויתור, אלא מענה לצורך שלהם בביטחון, וגם לא לחשוש שזה יישאר ככה לנצח.
• שמרו על גבולות: דווקא בתקופות של חוסר ודאות, גבולות נותנים לילדים.ות תחושת יציבות וביטחון. הגבולות עוזרים לילדים.ות להבין למה לצפות, ולחזור בהדרגה לתחושת שליטה וביטחון. אפשר להיות גמישים יותר ולהתאים את עצמכם למצב הבטחוני, ועדיין לשמור על מסגרת ברורה ועקבית.
• הקפידו על הכנה מראש: אם אתם צריכים לצאת מהחדר או מהבית, הסבירו בדיוק לאן אתם הולכים ומתי תחזרו. הוודאות עוזרת להפחית את החרדה להישאר לבד שמתעוררת בזמן חירום.
• מלאו את המצברים שלכם: היצמדות של ילדים וילדות יכולה להיות מתישה מאוד עבורכם ההורים, במיוחד כשאתם בעצמכם מתוחים. נסו, עד כמה שאפשר, למצוא רגעים קטנים של הפוגה לעצמכם, כדי שתוכלו להמשיך ולהיות העוגן עבור הילד.ה.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

רוב הילדים והילדות יצליחו לעבד את החוויות בעזרת התמיכה המשפחתית והסתגלות. עם זאת, כדאי שתפנו להתייעצות כאשר מופיעים אחד או יותר מהסימנים הבאים:

• שינוי מתמשך בתפקוד: קושי לחזור לשגרה שנמשך מעל מספר שבועות ופוגע ביכולת של הילד.ה ללכת למסגרת, לשחק או לאכול.
• נסיגה התפתחותית משמעותית: חזרה להרטבה, גמגום או קושי קיצוני להיפרד מההורים, שאינם משתפרים עם הזמן.
• קשיי שינה משמעותיים: סיוטים חוזרים, פחד להירדם לבד או התעוררויות מרובות.
• הסתגרות חברתית: איבוד עניין במפגש עם חברים וחברות או בפעילויות שהיו אהובות בעבר.
• עיסוק כפייתי במלחמה: שאלות בלתי פוסקות על מוות, פגיעה או חורבן, שאינן נרגעות גם לאחר תיווך והסבר.
• חרדה גבוהה או פחדים שמפריעים לתפקוד היומיומי
• הימנעות מפעילויות (למשל סירוב לצאת מהבית או לחזור למסגרת)
• שינויים רגשיים קיצוניים: התפרצויות זעם חריגות, שינוי קיצוני בהתנהגות או לחלופין קהות רגשית ואדישות לסביבה
• ירידה בתפקוד במסגרת הלימודית

למי אפשר לפנות?

• רופא.ת הילדים: זוהי הכתובת הראשונה. הרופא.ה מכיר את הילד.ה והמשפחה ויכול להעריך את המצב ולכוון להמשך טיפול בבריאות הנפש במידת הצורך.
• מרכזי חוסן: מרכזי חוסן מעניקים טיפול וסיוע נפשי לתושבים ותושבות על רקע המצב הביטחוני. תוכלו למצוא את המרכז הקרוב למקום מגוריכם באתר הקואליציה הישראלית לטראומה.
• ער”ן (עזרה ראשונה נפשית): ניתן לפנות בטלפון 1201 או בצ’אט באתר לשיחה עם מתנדבים ומתנדבות לקבלת תמיכה ראשונית ומיידית.
• השירות הפסיכולוגי החינוכי: ניתן לפנות לפסיכולוג.ית הגן או בית הספר לקבלת ייעוץ במסגרת החינוכית.

המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network ©  raisingchildren.net.au