אבל בעקבות לידה שקטה או מוות של עובר

לאחר לידה שקטה או מוות של עוברים: איך את עשויה להרגיש

מוות של עובר הוא חוויה כואבת ועצובה מאוד.

אין דרך נכונה או לא נכונה להרגיש אחרי מוות של עובר. כל אחת מרגישה אחרת, וכל אחת מתאבלת בדרכה ובזמנה שלה.

אי אפשר להאיץ בתהליך האבל וההחלמה. אך טבעי שתחווי עליות וירידות במצב הרוח לזמן מה. את עשויה לגלות שהצער והיגון מופיעים בזמנים מסוימים בשנה – למשל, ביום שבו העובר נפטר, בתאריך הלידה המשוער או בתאריך הלידה. רגשות אלה עשויים לצוץ גם במהלך היריון נוסף. לפעמים האבל תופס אותך בהפתעה, כשאינך מצפה לו.

תהליך האבל על אובדן העובר יכול להיות מתיש גופנית ונפשית כאחד. ייתכן שתצטרכי לקחת פסק זמן מהעבודה. בישראל, יולדת שחוותה לידה שקטה לאחר 22 שבועות הריון, זכאית לחופשת לידה וזהו פרק זמן שיכול לסייע לך בתהליך ההתמודדות וההחלמה.

הורים: חוויות אבל שונות אחרי מותו של עובר

את ובן או בת הזוג שלך עשויים לחוות את האבל ולהביע אותו בצורה שונה. לדוגמה, יש אנשים שמתקשים להגיד איך הם מרגישים, אבל עושים יותר פעילות גופנית או עובדים יותר כדרך לבטא את האבל שלהם. יש כאלה שלא רוצים לדבר על כך בכלל. ישנם הורים הזקוקים לאוזן קשבת בזמן שהם משתפים ומעבדים את החוויה.

כמו כן, בני או בנות הזוג של נשים שחוו לידה שקטה או מוות של עובר עשויים לחוש שאנשים אחרים תופסים את החוויה שלהם כפחות חשובה. אנשי המקצוע בתחום הבריאות ואנשים אחרים, למשל, עשויים להתמקד בצרכים של האם בלבד. בני הזוג נוטים להרגיש שהרגשות שלהם אינם חשובים במצב הזה. חשוב לזכור שהרגשות שלהם כן חשובים.

ההבדלים האלה נורמליים, אך קשה להתאבל כשאת חושבת שבן או בת הזוג אינם מרגישים כמוך ואת מתמודדת עם האבל לבד. למעשה, מדובר בדרכים שונות להתאבל, ואין דרך אחת נכונה.

שתפו את הרגשות שלכם ודברו בפתיחות עם בני או בנות הזוג אחרי מותו של העובר שלכם, כדי ששניכם תוכלו לעבור יחד את התקופה הקשה.

לשתף את האבל עם אחרים

אחת החוויות הקשות היא לספר למשפחה ולחברים על מותו של העובר. אף שהם רוצים לנחם אותך ולתמוך בך, סביר להניח שאינם מבינים כיצד את מרגישה. לפעמים, בניסיון לנחם, אנשים אומרים דברים שמקטינים את תחושת האובדן, כמו למשל “את יכולה לנסות להיכנס להיריון שוב”, או “לפחות יש לך עוד ילדים”. יכול להיות שניסוחים כאלה יישמעו לך כמו מילים חסרות משמעות או כחוסר רגישות.

יחד עם זאת, אנשים רבים מגלים שהם מרגישים טוב יותר כשהם מדברים עם אנשים אחרים. כשאת חשה שאת מוכנה, ספרי לחברים קרובים ולבני המשפחה כמה חשוב היה העובר עבורך, לאיזו תמיכה את זקוקה וכמה את רוצה לשתף את החוויה. אם אינך רוצה לדבר על מותו של העובר שלך, תוכלי לנסות לכתוב על כך.

לקבל הכרה במותו של העובר

הורים רבים מקיימים טקס רשמי כלשהו כדי להכיר באובדן העובר שלהם, וכדי לעזור בתהליך ההחלמה.

הנה כמה דרכים לציין את הפרידה מהעובר:

• הורים רבים מבקשים להתפלל או לומר לעובר מילות פרידה, על אף שבהלכה היהודית, כל מנהגי האבלות וטקס הלוויה בטלים לעובר שנפטר במהלך חודשי ההיריון, במהלך הלידה או במשך 30 הימים שאחריה. בהלכה היהודית אין מנהגים מיוחדים או הלכות המתייחסים לפטירת עובר או תינוק רך. יחד עם זאת, אין גם מניעה הלכתית לקיים לוויה, לשבת שבעה, ולציין את היום ה- 30 לפטירה ואת השנה הראשונה. הגדרה של תקופת אבל כזו יכולה להקל מאוד על התהליך מול אנשים אחרים, שאינן מבינים מה עברתם.
• מתן שם לעובר: מתן שם מכיר בחשיבותו של העובר עבורכם, ובהיותו אדם שלם ואמיתי.
• קופסת זיכרונות: אפשר להחזיק קופסה מיוחדת ולשמור בה מזכרות כגון בדיקת ההיריון החיובית, תמונות אולטרסאונד, תמונות הריון שלך, תגיות מבית החולים, כרטיסי ברכה, צעצועים או בגדים שהכנתם עבור התינוק .
• בחירת מזכרת: הורים רבים בוחרים בתכשיט או קישוט כלשהו, המסייע להם לשאת עימם את הזיכרון.
• יצירה: תוכלו ליצור משהו לזכרו של העובר, כגון ציור, שמיכה או לחן מוזיקלי.
• אתר זיכרון: לדוגמה, אפשר לנטוע עץ או לבחור מקום אהוב שבו תבלו כשתרצו לחשוב על העובר.
• להיפרד: לכתוב שיר או מכתב לעובר.
• לערוך טקס זיכרון: אפשר לערוך את הטקס עצמו בבית או בבית הקברות.
• לתרום למטרה טובה: תוכלו לקנות משהו או לתת משהו לארגון שפעילותו קרובה לליבכם, על שמו של העובר.

ליולדת: לטפל בעצמך אחרי מותו של העובר

הנה כמה דברים שתוכלי לעשות כדי לטפל בעצמך בתקופה הזו:

• דברי על מה שקרה עם חברה או קרובת משפחה שאיבדו גם הן עובר. הן יבינו אותך ויכירו ברגשות שלך.
• הצטרפי לקבוצת תמיכה במפגשים פנים אל פנים או במפגשים מקוונים. בהמשך, אפשר לשקול להתנדב באחת הקבוצות הללו ולתמוך בעצמך בהורים שחוו אובדן של עובר.
• שוחחי עם אנשי מקצוע שמתמחים בבריאות הנפש, ומנוסים בייעוץ לנשים שחוו לידה שקטה או מוות של ילוד. אנשי המקצוע יוכלו לעזור לך בתהליך האבל וההשלמה עם האובדן.
• ודאי שיש מסביבך אנשים תומכים, רגישים ומבינים, בעיקר בימי השנה לתאריך המשוער ללידתו של העובר, לתאריך מותו או תאריכים חשובים אחרים. ימים אלה עלולים להציף זיכרונות ולעורר בך צער וחשש מהריונות עתידיים.
• תעדי ביומן את הרגשות, המחשבות והזיכרונות שלך. כך תוכלי להביע, לחקור ולעבד את כל הרגשות השונים שעולים בך אחרי הלידה השקטה או מותו של העובר ולראות איך הם משתנים לאורך הזמן.
• הימנעי משימוש באלכוהול ובסמים, או מהתנהגות אחרת שמטרתה להכהות או לטשטש את הרגש. ביטול או הדחקה של הרגשות אותם את חווה עשויים להפוך את תהליך ההחלמה לממושך ומורכב יותר. נסי להבין מהי הדרך שהנכונה לך.
• חשבי מה בדרך כלל עושה לך טוב. זה יכול להיות  מנוי לחדר כושר, שחייה בבריכה, טיול בטבע, חוג, הליכות או עיסוי.  . דאגה לרווחה העצמית שלך ו ופעילות גופנית יכולים לעזור לעבד את הרגשות ולחזק את הגוף.

לנסות שוב להיכנס להיריון

חלק מהזוגות משתוקקים לנסות ולהיכנס שוב להיריון לאחר לידה שקטה או אובדן ילוד. אחרים מרגישים שהמשפחה והחברים מלחיצים אותם להיכנס שוב להיריון כדי “להמשיך הלאה”. עם זאת, תקופת האבל דורשת זמן והמון אנרגיה רגשית והריון נוסף כאשר אינך מוכנה לכך עלול להעצים את תחושת האבל.

ייתכן שתרגישי מגוון רגשות מעורבים, כגון להיטות להיכנס שוב להיריון לצד חשש מלידה שקטה נוספת. זכרי שבדיוק כפי שגופך זקוק לזמן כדי להחלים מבחינה פיזית, גם לנפש שלך מגיע זמן להחלים.

כדאי לחכות עד שתהיי מוכנה מבחינה גופנית ונפשית גם יחד לפני שאת מנסה שוב להיכנס להיריון. כדאי לדבר על המוכנות הגופנית והנפשית שלך עם בן או בת הזוג, רופאת הנשים, החברים או אנשי מקצוע. מומלץ לברר עם רופאת הנשים מתי מותר לנסות שוב מבחינה גופנית.

חשוב לזכור שההיריון הבא יהיה שונה מההיריון שבו חווית את האובדן. יהיו בו אולי חששות רבים שמשהו ישתבש, והם יכולים להקשות עליך מאוד. המפגש עם גורמי רפואה, סקירות ומעקבים יכולים להזכיר את ההיריון שבו חווית את האובדן ולגרום לך לצער. אם את חווה קושי משמעותי, כדאי לשוחח על כך ובמידת הצורך לפנות לגורמי טיפול כדי להיעזר בהם בהתמודדות.

לבני או בנות הזוג: לטפל בבת הזוג, לטפל בעצמך

אף שמותו של העובר הוא אובדן כבד לשניכם, בת הזוג היא שמתמודדת עם ההפלה מבחינה גופנית. הדבר שנשים זקוקות לו בדרך כלל מבני הזוג שלהן אחרי הפלה הוא שפשוט יהיו שם בשבילן, יקשיבו להן ויחבקו אותן. על אף שיש לנו נטייה להתמקד בדברים החיוביים בחיינו, חוויה כזו מזמנת את האפשרות לשהות יחד בקושי, לחוות יחד את הרגשות המורכבים והקשים.

חלק מבני או בנות הזוג מרגישים שהם צריכים להסתיר את הרגשות שלהם או להתעלם ממה שהם עוברים, כדי שיוכלו להיות חזקים עבור בת הזוג שלהם. זכרו ששניכם זקוקים לזמן ולתמיכה.

נסו לפנות זמן ולעשות פעילויות ששניכם נהנים מהן, משהו שמרגיע אתכם ואתם אוהבים לעשות בתור זוג, כדי לטפח את הזוגיות שלכם וליצור רגשות וזיכרונות חיוביים.

הנה כמה דברים שאפשר לעשות:

• אם את או אתה חשים צורך לשתף מישהו במה שאתם עובר, בקשו תמיכה מחבר שאתם בוטחים בו או מבני המשפחה.
• אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד היטב, שאתם בדיכאון או שמערכת היחסים שלכם נתונה ללחץ רב, פנו לרופא המשפחה, לייעוץ או לאיש דת.
• הרשו לעצמכם להרגיש הכול. האבל הוא לא משוכה שצריך לעבור, או משהו שייעלם אם תתעלמו ממנו. זהו תהליך אישי שמתרחש לאורך זמן.
• כדאי להקדיש זמן לעשות פעילויות מהנות עם בת הזוג.
• קבלו עצות מעשיות מאחרים – אתם ואתן לא צריכים לעבור את זה לבד.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.