לחץ הוא תגובה נורמלית לשינויים ולאתגרים שמביא עמו משבר הקורונה, אך לחץ רב לאורך זמן עלול להתיש אתכם, להפריע לתפקוד היומיומי ולפגוע ביכולת שלכם להתמודד עם תסכולים. אם אתם מגלים שאתם מוצפים או כועסים יותר מהרגיל, כדאי להכיר כמה טכניקות לניהול כעסים שיוכלו לסייע.
התמודדות עם כעסים בזמן משבר
שינויים בשגרת החיים עשויים להיות מלחיצים מאוד. כאשר נוספים לכך תחושות של אי וודאות, דאגות בריאותיות וכלכליות, חוסר שליטה בסביבה ועומס מטלות, התוצאה עלולה להיות לחץ מתיש ומציף. כשהלחץ גובר אתם עלולים להרגיש לא טוב; יתכן שאתם מרגישים דופק מואץ, כאבי ראש, בעיות עיכול או קשיי שינה. אתם עייפים, לא זוכים כמעט כלל לזמן פנוי, ומתמודדים עם המון דרישות מורכבות של העבודה, מטלות הבית וצרכי הילדים. לעתים התחושה היא שהמציאות דוחקת אתכם לקצה, ושאינכם מסוגלים להתמודד עם שגרת היומיום. במצב כזה, קל יותר לאבד סבלנות. ילד שאינו משתף פעולה, תסכול כלפי בן או בת הזוג או חוסר הסכמה לגבי התנהלות הבית עלולים להוביל במהירות להתלקחות של כעס.
כל ההורים כועסים לפעמים. כעס הוא רגש טבעי ואנושי, בעל תפקיד חיובי – בפרט כשהאנרגיה שלו מנותבת כדי לעמוד על שלכם או להניע שינוי. התמודדות בריאה עם הכעס מאפשרת לכם להעניק לילדכם דוגמה אישית וללמד אותו כיצד לנהוג כאשר הוא כועס. עם זאת, הכעס עלול להיות שלילי כאשר הוא יוצא משליטה או מתרחש לעתים קרובות. צעקות ואובדן שליטה מחמירים את הבעיות, יוצרים עימותים, ועלולים אף להפחיד את הילדים.
הנה כמה צעדים שיכולים לסייע לכם לשלוט בעצמכם בזמן כעס ולנתב אותו למקום הנכון:
שלב ראשון: לעצור לפני ההתפרצות
השלב הראשון בניהול כעסים הוא זיהוי מוקדם של הכעס, כדי שתוכלו לעצור ולהירגע עוד לפני ההתפרצות; לפני שתגידו או תעשו משהו שתתחרטו עליו אחר כך. סימנים מקדימים שמעידים על כעס שעומד להתפוצץ יכולים לכלול נשימה מואצת, דופק מואץ, תחושת מתח ועצבנות, הזעה, מתח בכתפיים, לסתות וידיים קפוצות או קיבה עצבנית. סימן חשוב נוסף הוא הופעתן של מחשבות שליליות, שמחזקות ומעמיקות את הכעס. דוגמאות אפשריות למחשבות שליליות הן “הילדים עושים לי את זה בכוונה כדי לעצבן אותי”, או “תמיד אני צריכה לעשות הכל בעצמי”.
אם זיהיתם את סימני הכעס המוקדמים, זה הזמן לעצור את מה שאתם עושים ולהגיד לעצמכם שאתם ככל הנראה מאוד כועסים.
שלב שני: לנסות להירגע
לאחר שזיהיתם את הכעס ועצרתם את ההתפרצות, תוכלו לנסות דברים שונים כדי להירגע:
- התרחקו ממקור הכעס. תוכלו לומר בקול שאתם יוצאים כעת מהחדר כדי להירגע, כיוון שאתם מרגישים שאתם ממש כועסים. כך הילדים שלכם יבינו שמותר לכעוס, וילמדו מכם מה אפשר לעשות כדי לטפל בזה.
- נשמו באיטיות נשימות עמוקות, שאפו את האויר דרך האף ונשפו באיטיות דרך הפה תוך שחרור אנחה.
- האזינו למוזיקה, ציירו, פתרו תשבץ או התבוננו בנוף – למדו להכיר את הפעולות שמרגיעות אתכם.
- הכנסו למקלחת או צאו להליכה קצרה לבד (עד 100 מטר…).
שלב שלישי: לחשוב ולדבר על המצב
לאחר שנרגעתם, נסו לחשוב מחדש על מה שהכעיס אתכם: האם אתם מבינים מדוע התעצבנתם כל כך? מה תוכלו לעשות בנוגע לזה? מה תוכלו לשחרר? במידת הצורך, שוחחו עם בן או בת הזוג ועם הילדים על הכעס שלכם. ספרו כיצד הרגשתם, ומה אתם רוצים לעשות כדי להתמודד עם זה.
מה לעשות כשאינכם מצליחים לנהל היטב את הכעס?
לא תמיד אפשר להצליח בניהול הכעסים. לעתים אתם עלולים למצוא את עצמכם מתפרצים, צועקים או אומרים דברים שגורמים לכם אחר כך להתחרט. טבעי שהתפרצויות כאלו מתרחשות מדי פעם. כאשר זה קורה, תוכלו להתנצל בפני הילדים ובן או בת הזוג על אובדן השליטה – אך לא על הכעס עצמו. אמרו “סליחה שצעקתי, הייתי צריכה להתרחק מעט ולהירגע לפני שדיברנו”. כך תעבירו לילדים מסר שמותר לכעוס, אך יש לחפש דרכים בריאות וחיוביות להתמודד עם הכעס. אם הקושי להתמודד עם הכעס ולשלוט בתגובותיכם מתרחש לעיתים קרובות, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיוכל לסייע לכם בבניית תכנית אישית לניהול כעסים.
מצבי סיכון
אם איבוד השליטה מגיע לכדי התפרצות זעם מילולית או גופנית – ילדכם נמצא בסכנה, גם אם אינכם מתכוונים לכך.
אם אתם הורים לתינוק, ואתם חשים מוצפים או שאתם עומדים לאבד שליטה, הניחו את ילדכם במקום בטוח, גם אם הוא בוכה, וצאו מהחדר כדי להירגע. בקשו ממבוגר אחר להחליף אתכם.
אם אתם מרגישים שהזעם משתלט עליכם, נקטו באופן מידי בפעולות הבאות:
- הפסיקו.
- התרחקו מהילד ונשמו עמוק.
- התקשרו למישהו שיוכל להרגיע אתכם.
שימו לב: לעולם אל תפגעו בילד. לכל ילד יש זכות להיות בטוח ומוגן.
אם אתם כועסים כל כך עד שאתם פוחדים שתפגעו בילדכם, או אם פגעתם בו, חשוב שתבקשו עזרה באופן מידי. עליכם לנקוט צעדים ולוודא שהמצב לא יחזור על עצמו. התקשרו לקו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון בטלפון 1-800-220-000 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, או צרו קשר עם קו סיוע להורים. אם ילדכם זקוק לעזרה רפואית, פנו למוקד הרפואי של קופת החולים שלכם.
בקשת עזרה דורשת אומץ, אך היא מראה שאתם אוהבים את ילדכם ורוצים בטובתו, לוקחים אחריות על המצב ורוצים לשנות אותו עבור משפחתכם.