חרדה חברתית אצל ילדים

כיצד לזהות חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית משפיעה בדרך כלל על ילדים גדולים יותר ועל בני נוער. עם זאת, אפשר לאבחן אותה גם אצל ילדים מגיל ארבע. המאפיינים הגופניים של החרדה החברתית כוללים בחילה, כאבי בטן, הסמקה ורעידות. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

• הם ביישנים או מופנמים
• מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
• נפגשים עם מספר מוגבל של חברים בלבד
• נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

קל לפספס חרדה חברתית אצל ילדים, כיוון שילדים החווים אותה נוטים להיות שקטים וצייתנים בגן ובבית הספר. ייתכן שהם אינם מדברים על הפחדים או הדאגות שלהם.

ביישנות או חרדה חברתית?

ביישנות כשלעצמה אינה בעיה. ילדים ביישנים רבים מפתחים חברויות מספקות וארוכות שנים עם ילדים אחרים, וחיים חיים מאושרים ומלאים. ביישנות היא בעיה רק כאשר היא מפריעה לשמחת החיים של הילד. עם זאת, ייתכן שהביישנות או החרדה החברתית אינן מאפשרות לילדכם להצטרף לפעילויות יומיומיות (כגון דיונים בכיתה) ולאירועים מהנים (כגון מסיבות), או ליצור חברויות מתמשכות. אם כן, כדאי לבדוק כיצד אפשר לפתור את העניין.

כיצד לעזור לילדים עם חרדה חברתית

אם ילדכם חווה חרדה חברתית, סביר להניח שיפנה אליכם לקבלת עזרה ותמיכה. ישנם דברים רבים שאפשר לעשות.

• הכינו את ילדכם למצבים שגורמים לו לפחד או לדאוג. הציגו את המצב בבית, ותרגלו את הדברים שהוא יכול לעשות כדי להקל עליו.
• אל תכריחו את ילדכם לדבר או לעשות דברים בפני אנשים אחרים. כשאתם נמצאים עם אנשים אחרים, אל תגידו דברים כמו, “בוא, בוא תגיד שלום לרינת. אל תתבייש”.
• אם ילדכם מצליח לעשות משהו שבדרך כלל ממלא אותו חרדה – לדוגמה, לדבר בטלפון – הראו לו שאתם מעריכים את ההישג שלו, שבחו אותו ועודדו אותו על כך. אמרו לו כמה אתם גאים בו על הניסיון. תארו את מאמציו בפרוטרוט. אם יש אנשים נוספים בסביבה, שבחו אותו בשקט ובפרטיות וכשאתם מגיעים הביתה, הפכו את מאמציו למאורע גדול.
• אל תדאגו אם ילדכם מגיב בחרדה למצב מסוים. נסו להפגיש אותו עם אותו מצב במועד אחר, ולהכין אותו טוב יותר. אל תענישו את ילדכם או תגערו בו על כך ש”נכשל”.
• מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
• עודדו אותו בעדינות להצטרף למצבים חברתיים ולהתחיל בפעילויות חדשות. הימנעות ממצבים חברתיים עלולה רק להחמיר את הבעיה.
• לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו במצבים חברתיים.
• ספרו לילדכם על פעמים שבהן אתם הרגשתם חרדה במצבים חברתיים, כדי לעזור לו להבין שמותר לו לדבר על תחושות החרדה שלו. כמו כן, הוא ירגיש שאתם מבינים אותו ותומכים בו.
• קראו ספרים או המציאו סיפורים לילדכם על ביישנות, בריונות והערכה עצמית. לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ברווזון קטן שלא רצה לשחות ליד הברווזונים האחרים. הוא פחד שהם יצחקו עליו”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד או מודאג ממצבים חברתיים.
• עשו מאמץ מודע לעודד את ההערכה העצמית של ילדכם: החמיאו לו ותנו לו הרבה מאוד תשומת לב חיובית.
• אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן”. אם אנשים אחרים מעירים על התנהגותו של ילדכם במצבים חברתיים, אמרו משהו כמו, “האמת היא שהוא ממש חברותי בסביבת אנשים שהוא מכיר היטב”.

קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדה חברתית

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בגלל החרדה שלו, ומרגישים שהיא משפיעה על שמחת החיים שלו, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

• היועץ בבית הספר
• רופא המשפחה או רופא הילדים (שעשוי להפנות אתכם לפסיכולוג לילדים)
• המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש לילדים בקהילה, בקופות החולים או בבתי החולים.

פוביה חברתית

כ-9%-1% מהילדים ובני הנוער יפתחו פוביה חברתית, המתרחשת כאשר החרדה החברתית של הילד נמשכת יותר משישה חודשים ומשפיעה על חייו באופן ניכר.

ילדים החווים פוביה חברתית נוטים להימנע ממצבים רבים הדורשים יצירת אינטראקציה עם אנשים אחרים. מצבים אלה כוללים שיחה בטלפון, הצטרפות לקבוצות או למועדונים, ומענה על שאלות בכיתה. אם אתם חושבים שילדכם סובל מפוביה חברתית, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.