מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות בקרב בני נוער

מהן מחשבות אובדניות

מחשבות אובדניות הן מחשבות שעוסקות ברצון למות. לפעמים הן מעידות על לחץ זמני ועל ההרגשה שהמצב פשוט קשה מדי וכל האפשרויות נגמרות. לפעמים הן אורכות שניות ספורות בלבד.

אולם מחשבות אובדניות עשויות להצביע על כוונה אמיתית, למשל לתכנן התאבדות או לבצע ניסיון התאבדות. מחשבות אובדניות יכולות לבוא במפתיע, או להגיע בעקבות תקופה לחוצה ומלחיצה, ועלולות להשתלט על כל הלך המחשבה.

בני נוער בסיכון

אנשים צעירים נמצאים בסיכון לבצע ניסיונות התאבדות אם הם:

• ניסו להתאבד בעבר
• הם מכירים מישהו שהתאבד
• יש להם היסטוריה משפחתית שכוללת התאבדות, מחלה נפשית ו/או התמכרות לאלכוהול או לסמים
• סובלים מדיכאון, חרדה, בעיה נפשית ,או הפרעת אכילה.
• שוחררו לאחרונה מאשפוז פסיכיאטרי
• מתמכרים לאלכוהול ולסמים אחרים או יש להם היסטוריה של התמכרות
• מתנהגים בצורה פוגענית כלפי עצמם
• מבודדים חברתית, או היו קורבן למעשי בריונות וליחס פוגעני, או חוו התעללות
• איבדו הורה בילדות, עוברים משבר משפחתי, אינם מקבלים תמיכה משפחתית או מרגישים דחויים אחרי פרידה מבן או בת זוג
• מגלים את המיניות או המגדר שלהם – למשל, הומוסקסואלים, ביסקסואלים או טרנסג’נדרים
• חולים, סובלים מכאב כרוני, מוגבלות או מחלה סופנית.

סימנים לכך שילדכם בסיכון

הנה כמה סימני אזהרה לכך שילדכם מרגיש אובדני או חושב על ניסיון התאבדות. חלק מהסימנים מהווים דגלים אדומים, ואחרים הם שינויים בהתנהגות וברגשות.

דגלים אדומים

ילדכם:

• מדבר על התאבדות – למשל, אומר דברים כמו “אני רוצה להרוג את עצמי”, “בא לי למות”, “הלוואי שלא הייתי נולד בכלל”, “בא לי לוותר על הכל”, “לכולם יהיה יותר טוב אם אני לא אהיה פה” או “אני פשוט רוצה ללכת לישון וזהו”
• מדבר על רגשות כמו חוסר תקווה או ייאוש, איתכם או באינטרנט – לדוגמה, בבלוגים או בעדכוני סטטוס ברשתות החברתיות
• מדבר הרבה על מוות או על הרצון למות, מצייר או כותב שירה, שירים או סיפורים על מוות או הרצון למות
• נפרד מחברים כאילו לא יראה אותם שוב
• כותב מכתבי התאבדות
• אוסף דברים שיכולים לשמש לניסיון התאבדות – למשל, תרופות או נשק
• משלם חובות או מחלק רכוש בלי סיבה.

שינויים התנהגותיים

ילדכם:

• אינו מעוניין להשתתף בפעילויות חברתיות, ומבלה פחות זמן עם חברים ויותר לבדו
• חווה ירידה חדה בביצועים בבית הספר
• מתקשה מאוד לישון או מתעורר מאוחר מהרגיל
• בורח מהבית
• מסתבך עם המשטרה
• משתמש באלכוהול ובסמים
• מראה סימנים של אובדן קשר עם המציאות (פסיכוזה) – לדוגמה, שומע קולות או הוזה.

שינויים רגשיים

ילדכם:

• נראה חרד מאוד, כועס, מבולבל או נסער
• חווה שינויים חדים במצב הרוח, כעס רב או תקופות של תוקפנות שאינן אופייניות לו, או נהיה פתאום עליז במיוחד אחרי תקופת דיכאון
• נראה שלא אכפת לו מאנשים אחרים, או מגיב מעט או בכלל לא לאירועים משמחים או לא נעימים.

יש בני נוער שאינם מראים אף אחד מהסימנים הללו ובכל זאת עלולים לנסות להתאבד בלי אזהרה. אם הנער או הנערה מנסים להסתיר את מחשבותיהם, אפילו מומחים מנוסים מאוד לבריאות הנפש אינם יכולים לדעת האם למישהו יש מחשבות אובדניות. עם זאת, נדיר מאוד שאדם שנשאל בעדינות על התסמינים יכחיש לגמרי שיש לו מחשבות כאלה. גם במידה והנער או הנערה מדווחים על מחשבות אובדניות, פעמים רבות קשה מאוד להעריך את חומרתן ואת רצינות כוונותיו.

אם ילדכם אומר לכם שהוא רוצה לפגוע בעצמו או למות, פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית. התקשרו מיד לער”ן בטלפון 1201 לקבלת ייעוץ במקרה של משבר, או עודדו את ילדכם להתקשר. אם אתם חוששים שילדכם נמצא בסכנה מידית לביצוע ניסיון התאבדות, פנו למשטרה או לחדר המיון הקרוב, ואל תשאירו את המתבגר שלכם לבד ללא השגחה. במקרים אלו יש להגביל את הנגישות של ילדכם לאמצעים מסכנים כגון כלי נשק חם (כגון אקדח), סכינים, תרופות וחומרים רעילים.

איך לשאול את ילדכם על מחשבות אובדניות

קשה לעשות זאת, אבל אם אתם חושדים שילדכם חושב על התאבדות, עדיף לשאול אותו ישירות. שאלות ישירות בנוגע למחשבות ולרגשות האובדניים של ילדכם יאפשרו לו לדבר עליהם, ויגרמו לו להרגיש פחו ת לבד דווקא בתקופה שבה הוא מרגיש בודד יותר מכל. סביר להניח שיהיה לכם קשה לשמוע איך הוא מרגיש, אך חשוב להקשיב לו ולתת לו להיות זה שמדבר. הראו לו שאתם מבינים כמה קשה לו לדבר על רגשותיו. לעיתים הורים ואנשי מקצוע מעלים את החשש שדיבור על נושא האובדנות יכול בעצמו לעורר מחשבות אובדניות אצל הילדים. נושא זה עבר בחינה מדוקדקת על ידי מומחים בבריאות הנפש ואף נבדק מחקרית. המסקנה הברורה היא שדיבור על אובדנות אינו מעורר או מלבה אותה. לעומת זאת, חשוב להבין כי במקרה בו קיים חשד שילדכם עלול לפגוע בעצמו, הימנעות מדיבור ישיר על הנושא עלול להוביל לפספוס כוונותיו ולסיכון חייו.

הנה כמה שאלות שאפשר לשאול:

• “חשבת פעם שהחיים לא שווים?”
• “חשבת פעם שעדיף שלא היית נולד?”
• “חשבת פעם שעדיף היה אם לא היית מתעורר בבוקר?”
• “היו לך מחשבות על מוות או על ניסיון התאבדות?”
• “אתה חושב על התאבדות?”
• “חשבת איך תעשה את זה?”
• “חשבת מתי לעשות את זה?”
• “האם הכנת ציוד שבאמצעותו תפגע בעצמך? (כגון חבל, תרופות, כלי נשק…)”

במידה וילדכם עונה “כן” על חלק או כל השאלות הנ”ל, וקיים חשש לסיכון אובדני, פנו מיד לקבלת עזרה והתקשרו לער”ן בטלפון 1201 או לשירותי חירום. כמו כן, אפשר לקחת אותו לחדר המיון בבית החולים הקרוב. חשוב לזכור שבני נוער רבים יכולים לחשוב לעיתים ש”החיים אינם שווים” ואף לחשוב לרגעים קצרים וחולפים שהם רוצים להתאבד. במקרים רבים מדובר בנוער נורמטיבי החווה משבר חולף המותאם לגיל ההתבגרות ללא כל כוונה ממשית להתאבד. הקושי הגדול הוא להבדיל בין מי שעלול להוות סכנה לעצמו לבין מי שחווה “משבר רגיל וחולף” של גיל ההתבגרות. לאור רגישות הנושא ולאור התוצאה הקטלנית שעלולה להתרחש במצב של פספוס מצב אובדני, יש לפנות לקבלת עזרה מקצועית ברגע שקיים ספק כלשהו.

זכרו שלילדכם קשה לדבר על התאבדות, או שלא ירצה לדבר על רגשותיו או על התסמינים בגלל מחלה נפשית. אם הוא מתמודד עם דיכאון או פסיכוזה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא שווה מספיק בשביל לקבל עזרה.

מחשבות אובדניות: עשו ואל תעשו

מה לעשות

אם ילדכם חושב מחשבות אובדניות, נקטו את הצעדים הבאים:

הישארו איתו או בקשו ממישהו אחר להישאר איתו. אל תשאירו אותו לבד.

סלקו מהסביבה כל דבר שעלול לגרום נזק, כגון חפצים חדים, סמים, חבל, סכיני גילוח, אקדחים, רובים או תרופות. מנעו ממנו גישה לרכב.

אמרו לילדכם שאכפת לכם ושאתם רוצים לעזור, ושאם אתם חושבים שחייו בסכנה, תשיגו עזרה מקצועית. אל תבטיחו לשמור על המחשבות האובדניות והרגשות האלה בסוד.

בקשו ממנו להבטיח שיגיד לכם – או למבוגר אחר שהוא סומך עליו, לחבר, לפסיכולוג, לעו”ס, למורה, לרופא הילדים או להתקשר לער”ן – אם שוב יש לו מחשבות אובדניות.

דברים שאסור לעשות

אל תגידו דברים מתנשאים, עקשניים, מאשימים או שיפוטיים. אתם עלולים לסגור את ערוץ התקשורת ולגרום לילדכם לא לרצות לקבל מכם עזרה. הנה כמה משפטים לא מועילים שיש להימנע מהם:

• “אבל יש לך כל מה שצריך בשביל לחיות”
• “המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע”
• “יש אנשים במצב הרבה יותר קשה ממך”
• “אתה סתם עושה דרמה”
• “אל תגיד סתם, אתה לא באמת רוצה לפגוע בעצמך”
• “אתה סתם רוצה לקבל תשומת לב”

לקבל עזרה

עליכם לקבל עזרה מקצועית לילדכם. התמיכה שתתנו לו אינה תחליף לעזרה מאנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים בתחום בריאות הנפש. קודם כל גשו לקבלת אבחון אצל רופא הילדים, יועץ או מומחה לבריאות הנפש. אם יש לו בעיה נפשית, טיפול ייתן את סיכויי ההחלמה הטובים ביותר.

כדי לתמוך בו, התקשרו בעצמכם, חפשו אפשרויות טיפול, הציעו לקבוע עבורו פגישות טיפוליות ולכו איתו לפגישות. אנשים בעלי כוונות התאבדות מרגישים שאין כל תקווה ושאין להם יותר אפשרויות. הבטיחו לו שהמצב ישתנה וישתפר עם הטיפול המתאים.

גורמים שיגנו על ילדכם מפני מחשבות אובדניות

בדיוק כפי שיש גורמי סיכון להתאבדות, ישנם גורמים שיעזרו להגן על צעירים מפני התאבדות. למשל:

• התחושה שיש להם תמיכה חברתית חזקה ומערכות יחסים טובות עם חברים
• תחושת קשר למשפחה
• יכולות התמודדות טובות ומיומנויות פתרון בעיות
• ערכים ואמונות חיוביים
• היכולת לבקש ולקבל עזרה.

לטפל בעצמכם

הגילוי שלילדכם יש מחשבות אובדניות או ניסה להתאבד עלול להיות מלחיץ ומזעזע מאוד. סביר להניח שאתם רוצים לעשות הכל כדי לתמוך בו. חשוב שגם תטפלו בעצמכם כדי שתהיו במצב הטוב ביותר ותוכלו לטפל בו. באופן כללי להורים יש תפקיד מכריע בתהליך ההתמודדות עם בעיות נפשיות של ילדיהם, אשר כידוע מהוות את הסיבה העיקרית להתנהגות אובדנית בבני נוער.

הנה כמה דרכים לטפל בבריאות וברווחה שלכם:

• בקשו עזרה מקצועית אם אתם לחוצים, או סתם רוצים לדבר עם מישהו על האופן שבו ההתנסות של ילדכם משפיעה עליכם. אפשר לדבר עם רופא המשפחה, איש מקצוע של בריאות הנפש או קו ייעוץ טלפוני.
• שימרו על קו אחיד עם בן או בת הזוג, והשתדלו להימנע מוויכוחים אודות דרכי ההתמודדות עם המתבגר שלכם בנוכחותו.
• יהיה קשה להשאיר את ילדכם לבדו. בקשו עזרה מבני המשפחה, מחברים ומרשת התמיכה שלכם. אפשר לבקש מהם גם לעזור בטיפול בילדיכם האחרים.
• אם אפשר, נסו להשתתף בפעילויות מהנות במהלך השבוע, בעצמכם או עם משפחה וחברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network