חרדה אצל ילדים ובני נוער בימי קורונה

התפשטות נגיף הקורונה עלולה לעורר בקרב ילדים ונערים מגוון רגשות ומחשבות, כולל פחד, תחושת פגיעות, אי ודאות ודאגה מפני העתיד. על אף שמדובר בתגובה נורמלית, חלק מן הילדים עלולים לפתח חרדה אינטנסיבית יותר מאחרים. כיצד ניתן לעזור להם בהתמודדות?

מהי חרדה?

חרדה היא תגובה נורמלית וטבעית למצבים לא מוכרים, מסוכנים או מלחיצים. החרדה עשויה להתבטא בתחושות גופניות של דפיקות לב חזקות או מהירות, קוצר נשימה, זיעה מוגברת, דריכות ומתח, סחרחורת, תחושה של “פרפרים בבטן” או בחילה. חרדה אינה בהכרח דבר רע, היא עוזרת לנו להגן על עצמנו ומניעה אותנו לעשות את הטוב ביותר כדי לשפר את מצבנו. החרדה מפני נגיף הקורונה עשויה לסייע לילדים להקפיד על ההנחיות, לשטוף את ידיהם כנדרש ולהתמודד עם הריחוק הכפוי מקרובי משפחה וחברים אהובים. עם זאת, כאשר החרדה גוברת יתר על המידה היא עלולה לעורר תחושת מצוקה ולפגוע בתפקוד היומיומי.

מה גורם להתפתחות חרדה?

חרדה היא תורשתית, כך שלחלק מהילדים ישנה נטייה מולדת לפתח חרדה. עם זאת, חרדה היא גם התנהגות נלמדת – ואף מדבקת – ילד שחשוף לאנשים המגיבים בגילויי חרדה, עשוי ללמוד לחשוב ולהתנהג גם הוא באופן חרדתי. תגובות מסוימות של הסביבה וההורים לגילויי הפחד והדאגה של הילד עלולים גם הם להגביר את הסיכון שהוא יסבול מחרדה. לדוגמה, כאשר ילד מסרב להישאר לבד וההורה מאפשר לו להימנע מכך באופן קבוע, החרדה שלו עלולה להתגבר.

חרדה במצבי משבר

תגובות רגשיות עוצמתיות הן נורמליות בתגובה למצב של משבר או לחץ משמעותי. במצב שבו הסביבה כולה חשופה לאירוע משברי, כמו בהתפשטות נגיף הקורונה, הילד עשוי להיות חשוף לחרדה גבוהה של הסביבה – לדאגות של ההורים, או לדיווחים המלחיצים בחדשות. ילדים ומתבגרים חווים גם הם את חוסר הוודאות של המציאות ומושפעים מהמסרים שהם חשופים אליהם בסביבתם. הם מוצפים בידע רב, שרובו אינו מתווך או מותאם לגילם, מה שפוגע ביכולת ההתמודדות שלהם. השגרה המוכרת משתנה, כך שתחושת אי הוודאות וחוסר הבטחון גוברת. לאור זאת הם עלולים לפתח חששות ופחד, שעלולים לגרום להם לסבל רב. חשוב לדעת שתמיכה משפחתית חזקה עשויה לסייע לילדים ולבני הנוער להתמודד ולהגן עליהם מהתפתחות של חרדה.

תגובות למצבי משבר בגילאים שונים

ילדים בגילאים שונים עשויים להגיב בדרכים שונות למצבי לחץ כדוגמת התפשטות נגיף הקורונה.

  • פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל ממחלות או איומים גופניים. בגילאים אלו נפוצים פחדים התפתחותיים כגון פחד מקולות חזקים, מפרידה או מהחושך. עם זאת, גם ילדים צעירים מאוד עשויים להגיב בגילויי מצוקה כאשר הם חשים בחרדות ובלחץ של הוריהם.
  • בגילאי בית ספר, ובעיקר מגיל 8 ומעלה, מתחילות להתפתח דאגות מדברים שונים. ילדים בגילאים אלו ידווחו באופן אופייני על פחדים מדברים על טבעיים, ממצבים חברתיים, וכן על דאגות מפציעות, מחלות או מוות.
  • בני נוער נוטים לחוות חרדות ודאגות רבות אף יותר, בשל המורכבות והלחצים האופייניים לגיל ההתבגרות. בגילאים אלו, הפחדים עשויים להפוך למופשטים יותר, ולכלול לדוגמה פחד ממלחמות, ממצב כלכלי קשה, או חשש לא רציונלי מבואו של סוף העולם.

כיצד ניתן להתמודד עם החרדה?

ברוב המקרים, חרדה ופחדים המתפתחים בעקבות משבר הם זמניים למדי ונוטים לעבור מאליהם לאחר כמה שבועות. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לסייע לו בהתמודדות עם הדאגות והפחדים המתעוררים בעקבות המצב הנוכחי בכמה דרכים.

  • הסבירו כי התחושות שהוא חווה הן טבעיות – יידעו אותו כי זה נורמלי לחוות חרדה מסוימת כאשר מתעוררים מצבים חדשים ולחוצים. הכירו בפחדים שלו ואל תבטלו אותם או תתעלמו מהם. הקשיבו לו והרגיעו אותו שאתם שם כדי לעזור לו בכל מה שעולה בעתיד. אם ילדכם מתקשה לדבר על החרדה שלו, הציעו לו להעלות את מחשבותיו על הכתב ביומן או בבלוג. שאלו אותו מה יכול לעזור לו להירגע בתוך המצב המורכב, למדו אותו לבצע נשימות עמוקות ועשו זאת עימו, או הציעו לו הסחות דעת שמתאימות לו.
  • שוחחו עמו בצורה גלויה ורגועה על המצב – חשוב שילדכם יוכל לדבר אתכם על הדאגות שלו. אל תחששו לדבר עמו על נגיף הקורונה ואל תסתירו. התאימו את השיח לשלב ההתפתחותי של הילד, ותווכו את המידע באופן שמותאם לגילו. השתדלו לשוחח בצורה רגועה, ולא להציף בפרטים מיותרים. ענו על שאלות ותקנו אי הבנות. ספקו מידע מרגיע, למשל, שוירוס הקורונה פחות נפוץ וחמור בקרב ילדים.
  • היו מודעים לתגובות שלכם לאירוע – ילדכם צופה בכם ומחפש רמזים כיצד לנהל את הדאגות שלו. הראו לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם. אם אתם מרגישים מוצפים, דאגו לטפל בעצמכם ולקבל עזרה. ילדכם קשוב לכם גם כשנדמה לכם שהוא אינו מבין על מה אתם משוחחים, והוא קולט את הטונים המודאגים והמסרים הבלתי מילוליים שבשיחה. נסו לנהל את החרדות שלכם לפני שאתם משוחחים עם ילדכם ועונים לשאלותיו.
  • הגבילו צפייה בחדשות וברשתות החברתיות – העיסוק התמידי במגיפה והמידע הרב ברשתות החברתיות השונות עלול ליצור מתח רב, בפרט אצל ילדים ומתבגרים בעלי נטייה לחרדה. נסו להיות עם ילדכם בעת צפייה, האזנה או קריאה של חדשות כך שתוכלו להתייחס לכל שאלה או חשש שיש להם. עם מתבגרים תוכלו לשוחח על הנזקים האפשריים של חשיפה מוגברת לאמצעי התקשורת.
  • נסו לשמור על שגרה – קבעו סדר יום יחד עם הילד או המתבגר וצרו בו עוגנים סביב זמני הארוחות ושעות השינה. נסו לשלב בסדר היום פעילויות שונות כגון למידה, תנועה ופעילות גופנית, יצירה, סיוע במטלות הבית וזמן לשיחה עם חברים וקרובי משפחה. חלוקת תפקידים לילדים ולמתבגרים עשויה לתרום לתחושת המסוגלות שלהם. פנו זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם.
  • חזקו את תחושת השליטה – למדו את ילדכם כיצד לשמור על בריאותו ועל סביבתו, והדגישו את הפעולות שניתן לעשות כדי להישאר בטוחים; הסבירו והדגימו לילדים כיצד לשטוף ידים, להתעטש או להשתעל. שוחחו עמם על תרומתם לבטיחות ולבריאות של סבא וסבתא באמצעות השמירה על ההנחיות. עודדו אחים בוגרים ללמד את הילדים הצעירים את כללי ההיגיינה.
  • חזקו קשרים – השתמשו באמצעים הטכנולוגיים הזמינים כדי לחזק קשרים עם חברים ובני משפחה. חשבו יחד על דרכים שבהם תוכלו לסייע אחד לשני וליצור תחושת מעורבות חברתית. הכינו מכתבים וציורים לסבא וסבתא, קבעו שיחות וידאו תכופות עם החברים הקרובים.

מתי צריך לפנות לעזרה?

אם אתם מודאגים ממצבו של ילדכם, ומרגישים כי התגובות הרגשיות הן מתמשכות, מחמירות, או פוגעות באופן משמעותי ביכולתו לתפקד באופן יומיומי, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

  • הקו החם של משרד הבריאות 5400*
  • מחנכת או יועצת בית הספר
  • מוקדים טלפוניים לייעוץ פסיכולוגי בשירות הפסיכולוגי חינוכי או בתחנות לבריאות הנפש.