ילדים עשויים לפעמים להתקשות לשבת בשקט, להתרכז ולשלוט במעשיהם ובדחפיהם. כשהבעיות האלה מפריעות לחיי היומיום, ייתכן שמדובר בהפרעת קשב וריכוז ו/או היפראקטיביות (ADHD).
מהי הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות?
הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא מצב רפואי שבו הילדים פועלים לפני שהם חושבים, מתקשים להתרכז ואינם מצליחים לשבת בשקט לזמן רב. ילדים רבים מתקשים לפעמים בכמה מהדברים הללו, אך אצל ילדים עם ADHD, התנהגות זו מועצמת ומשפיעה מאוד על חיי היומיום שלהם. החלקים השונים במוחם אינם “מדברים” זה עם זה בדרך הרגילה. לכן, הם עשויים להתקשות לחשוב, ללמוד, להביע את רגשותיהם או לשלוט בהתנהגותם היטב, בדומה לילדים אחרים באותו גיל.
ישנם שלושה סוגי ADHD:
- ADHD המאופיין בעיקר בקשיי קשב: הילדים נוטים להתקשות להתרכז, לזכור הוראות, לשים לב ולסיים מטלות.
- ADHD המאופיין בהיפראקטיביות ואימפולסיביות: הילדים נמצאים תמיד בתנועה, מתקשים להאט ולהירגע ולעיתים קרובות פועלים בלי לחשוב.
- ADHD משולב: הילדים מתקשים להתרכז, עצבניים או חסרי מנוחה ונמצאים תמיד בתנועה. לעיתים קרובות הם פועלים בלי לחשוב.
ילדים המאובחנים עם ADHD ותסמיניהם אינם מטופלים כהלכה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מקשיי למידה, דיכאון וחרדה, בעיות במערכות יחסים, התנהגות מסוכנת ופציעות. לכן, חשוב לזהות ולטפל ב-ADHD מוקדם ככל האפשר.
סימנים ותסמינים של ADHD
אם אתם חושבים שלילדכם יש ADHD, חשבו קודם כל על גילו. רופאים ומומחים בתחום נוהגים בזהירות רבה באבחון ילדים בני פחות מחמש שנים, כיוון שבשנות הילדות המוקדמות הם מתפתחים וגדלים באופן ניכר. אם ילדכם גדול מחמש, או שאתם מודאגים מאוד לפני שהגיע לגיל זה, שקלו לפנות למומחה.
סימני אזהרה
חלק מסימני האזהרה הברורים ל-ADHD כוללים בעיות התנהגות אשר:
- חמורות יותר מאשר אצל ילדים באותו גיל
- נמשכות זמן רב יותר – שישה חודשים לפחות
- מתרחשות ומשפיעות לשלילה על שני תחומים לפחות בחייו של הילד – למשל, בבית הספר, בבית, במסגרת החינוכית, בחוג וכו’.
עם זאת, גם אם בעיות ההתנהגות של הילד חמורות, נמשכות לזמן רב ו/או מתרחשות בשני תחומים בחייו, ייתכן שלא מדובר ב-ADHD. על מנת שבעיות ההתנהגות ייחשבו כסימן או תסמין ל-ADHD, עליהן להימנות עם הרשימה הבאה, וחייבות להיות לפחות שש מהן.
ילדכם:
- אינו שם לב לפרטים ועושה שגיאות רשלניות או חסרות זהירות בבית הספר או בשיעורי הבית – למשל, מתעלם מפרטים או מפספס אותם, או מגיש עבודה לא מדויקת
- קופץ מפעילות אחת לאחרת
- אינו מצליח להיות מסודר – למשל, מתקשה לסדר דברים או לעשות דברים בזמן
- שוכח דברים שונים, בעיקר כשהוא מנסה למלא הוראות כדי לסיים משימה שקיבל
- מדבר הרבה או מפריע לשיחות של אחרים
- חסר מנוחה – אינו יכול לשבת בשקט, להישאר ישוב, מתנועע בעצבנות, מתפתל או מטפס על דברים
- אינו מצליח להישאר מרוכז או שדעתו מוסחת בקלות
- חולם בהקיץ
- אינו מסיים את שיעורי הבית או את המטלות הביתיות
- נראה כאילו אינו מקשיב להוראות
- מאבד דברים לעיתים קרובות – לדוגמה, את שיעורי הבית, העפרונות, הספרים, ארנק, מפתחות או טלפון סלולרי
- רועש או קולני מדי בזמן משחק, פעילות פנאי או פעילויות חברתיות
- נמצא בתנועה כל הזמן ונראה כאילו אספקת האנרגיה שלו אינה נגמרת
- חסר סבלנות ואינו מצליח לחכות לתורו
- מתקשה לעמוד בפיתוי או לפספס הזדמנות
- אינו חש בנוח כשעליו לעשות דברים לאט, במחשבה מרובה ולפרקי זמן ארוכים.
אם ילדכם סובל מ-ADHD ואינו מאובחן ומטופל, הדבר עלול להוביל לקשיי למידה, קשיי התנהגות וקשיים רגשיים לטווח ארוך. לכן חשוב לפנות למומחה אם אתם מודאגים מהתנהגותו. עם זאת, יש בעיות אחרות שמובילות להתנהגות דומה ל-ADHD – למשל, בעיות בריאות, בעיות רגשיות, בעיות בשינה או קשיים בבית הספר. זו הסיבה לכך שילדכם צריך לעבור אבחון קפדני.
אבחון ADHD
אם אתם מודאגים מהתנהגותו של ילדכם, פנו לרופא הילדים. הוא יפנה אתכם לנוירולוג ילדים, פסיכיאטר או רופא ילדים מוסמך לאבחון הפרעות קשב וריכוז, לקבלת אבחון ADHD או אבחונים אחרים. אבחון ADHD כולל התבוננות קפדנית באתגרים שחווה ילדכם בתחומי ההתנהגות, הלמידה וההתפתחות. אבחון מעמיק עשוי לכלול את חלק או את כל הדברים הבאים:
- ריאיון אתכם ועם המטפלים העיקריים בילדכם
- ריאיון עם הילד
- מילוי שאלונים על ידכם ו/או על ידי מטפליו של הילד
- שיחות עם המורה או המטפלים של הילד
- בדיקות שפה, דיבור ותנועה
- בדיקות חינוכיות ובדיקות למידה
- בדיקת שמיעה.
אבחון ADHD אינו קל ומהיר, כיוון שה-ADHD עשוי להיות חופף לבעיות רפואיות והתנהגויות רבות אחרות. לדוגמה, ייתכן שאתם חושבים שאם ילדכם היה מתרכז יותר, הוא היה מצליח ללמוד יותר בבית הספר. אך יכול להיות שמדובר במצב ההפוך – קשיי הלמידה של ילדכם הם שמובילים לבעיות ריכוז.
אבחון זהיר יכול לזהות במדויק את התסמינים – אם בכלל – ששייכים ל-ADHD ואת התסמינים שהגורם להם הוא אחר. ילד שמקבל אבחון נכון יוכל לקבל את הטיפול הנכון למצבו. אף שאין מרפא ל-ADHD, אפשר לטפל בו במגוון שיטות. למידע נוסף ולקבלת טיפים ושיטות לעזור לילדכם ולטפל בעצמכם, קראו את המאמר להתמודד עם ADHD.
גורמים שמשפיעים על ADHD
שילוב בין גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים עשוי להגביר את הסיכוי לאבחון של ADHD, אך עדיין איננו יודעים מה הגורמים לכך. ישנם כמה תנאים ומצבים שאינם בהכרח גורמים ל-ADHD, אך מובילים להתנהגויות דומות או מחמירים את ההתנהגות שאכן נגרמת מ-ADHD. לדוגמה, מצבים חברתיים ומשפחתיים קשים ואתגרים אחרים כגון מחלות עלולים להוביל להחמרת התנהגות ADHD.
גורמים נוספים שעשויים להשפיע על האופן שבו חלקי המוח השונים מדברים זה עם זה הם לידה מוקדמת (פגות), תסמונות גנטיות שונות, אפילפסיה, הידרוצפלוס (מיימת ראש) ותסמונות נוספות כגון אוטיזם, מוגבלות שכלית התפתחותית ושיתוק מוחין. תסמונות אלה עלולות להוביל להתנהגות שנראית כמו ADHD או קשורה אליה. אם אתם מודאגים שהתנהגותו של ילדכם נגרמת מבעיות התפתחותיות אחרות, קבעו פגישה עם רופא הילדים.
מה אינו גורם ל-ADHD
ADHD אינו נגרם מהורים ‘רעים’ או מהורות ‘רעה’. כלומר, הוא אינו נגרם מהיעדר גבולות על התנהגות או מהורות שאינה עקבית.
עם זאת, מכיוון שקיים בסיס גנטי, קיימת סבירות גבוהה שלאחד ההורים לילד עם הפרעות קשב וריכוז יש הפרעות כאלו בעצמו, ולעיתים ההתמודדות של הורה עם הפרעת קשב עם הפרעת הקשב של הילד שלו עשויה להיות מורכבת וקשה יותר.
כמו כן, אין כל ראיות לכך שאי סבילות למזון גורמת לילדים לפתח תסמיני ADHD.
חיי היומיום של ילדים עם ADHD
ילדים שאובחנו עם ADHD נוטים להתקשות בלימודים ו/או לחוות בעיות בבית הספר, כולל לקויות למידה, לקות שפה וקשיי תנועה. גם בעיות שינה כגון קושי להירדם או לישון כל הלילה עשויות להשפיע לרעה על הלימודים בבית הספר. כמו כן, ייתכן שילדכם סובל מקשיים חברתיים – למשל, הוא אינו מצליח להתרכז או לשבת בשקט מספיק זמן כדי ליהנות ממשחק עם ילדים אחרים.
הילדים עלולים לפתח קשיים נוספים הקשורים לבריאות הנפש, ובהם הפרעת התנגדות והפרעת התנהגות, חרדה בשנות הילדות, חרדה אצל בני נוער ו/או דיכאון אצל בני נוער. תסמיני ADHD עלולים להקשות גם על חיי היומיום של המשפחה, בעיקר אם ישנם בני משפחה נוספים עם ADHD או עם קשיי למידה אחרים.
ילדים עם ADHD יכולים להיות יצירתיים מאוד ולבלות זמן רב בפעילויות שהם אוהבים. יש ילדים שנהנים להשתמש באנרגיה שלהם לעיסוק בספורט או בריקוד, ועשויים להיות פתוחים יותר להתנסות בדברים חדשים מאשר ילדים אחרים. מציאת דרכים חיוביות שאליהן יוכל ילדכם לתעל את האנרגיה שלו תעזור לבנות את ההערכה העצמית שלו ותגן עליו מפני בעיות הקשורות לבריאות הנפש.
ADHD אצל בני נוער
יש ילדים שאינם מאובחנים ב-ADHD עד גיל ההתבגרות. אם אתם חושבים שלילדכם המתבגר יש ADHD, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. ישנם מקרים שבהם תסמיני ה-ADHD אינם גורמים לבעיות עד שנות הילדות המאוחרות או תחילת שנות ההתבגרות, כאשר הילדים מקבלים יותר ויותר שיעורי בית ועוברים שינויים חברתיים ורגשיים. שינויים אלה מתווספים לקשיים החברתיים והלימודיים של הילד.
מצד שני, ככל שילדכם מתבגר, תסמיני ה-ADHD עשויים להשתנות או להתרכך. לדוגמה, ייתכן שעדיין יהיו לו בעיות להתרכז, לזכור דברים ולחשוב לפני שהוא פועל, אך התנהגותו תהיה פחות היפראקטיבית. מנגד, יתכן ודווקא בגיל הבוגר יותר יבואו לידי ביטוי קשיים אחרים, שיתכן ועד היום הוא הצליח להתמודד איתם, אך כעת מקשים עליו יותר.
עד שיגיע לגיל ההתבגרות, יתכן וילדכם יפתח כמה שיטות להתמודד עם התסמינים שלו ביעילות רבה יותר. כמו כן, כמה מהתכונות וההתנהגויות שהקשו על חייו כשהיה בבית הספר יכולות להפוך לחוזקות בהמשך חייו, בעיקר אם קיבל תמיכה טובה במהלך שנות ההתפתחות. למשל, כשיצטרך לפתור בעיות, הוא זה ש”יחשוב מחוץ לקופסה”, או ישתמש באימפולסיביות שלו כדי לעזור במצבים יצירתיים או מאתגרים.
כיום מובן שADHD היא הפרעה העשויה לבוא לידי ביטוי לכל אורך החיים, גם אצל בוגרים, וטיפול וניהול נכון עשויים להקל באתגרים השונים שבהם אנו נתקלים לאורך החיים, כולל בחיי החברה, הלימוד, התעסוקה, והיחסים הזוגיים והמשפחתיים, גם בחיים הבוגרים.
חשוב לזכור!
ADD-ADHD אינה מהווה בעיה רק בסביבת בית הספר. זוהי בעיה העלולה להשפיע על כל תחומי החיים והחברה של הילד, המתבגר והמבוגר הצעיר.
חשוב לפנות לקבל עזרה בזמן. וודאו שאתם זוכים ליחס רציני, מקצועי ובאמפטי מאנשי המקצועי אליהם פניתם ושאתם מעניקים לילדכם יחס זהה. כך תימנעו מלפספס את “חלון ההזדמנות האבחנתי והטיפולי”.
© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.
- בניית אתרים