הורות מגוננת מדי: איך להנחית את ההליקופטר בשלום

הורות היא משימה מורכבת, שדורשת מאיתנו איזונים רבים וקבלת החלטות בזמן אמת.
גם אם עד כה נקטתם בסגנון הורות 'הליקופטרי', לא מאוחר לשנות. נסו לשחרר את ילדכם לעשייה וללמידה עצמאית, מתוך הבנה ואמונה אמיתית שכך אתם מאפשרים לו להיות ילד מבוגר עצמאי, חברתי וחזק.

מה זו בעצם ‘הורות הליקופטר’?

רוני הקטנה מנסה לפתוח קופסה גדולה עם מכסה מתברג. אחרי ניסיון אחד היא אומרת “אוף!”, ואימה ניגשת במהירות ופותחת לה את הקופסה. יאיר בן העשר חוזר הביתה עצוב מבית הספר ומספר שהחברים לא צירפו אותו למשחק הכדורגל. אבא שלו מתקשר מיד להורי הילדים, ודורש מהם לחנך את ילדיהם ולשתף את יאיר במשחק. נעמי בת ה-17 מתקשרת לאימא באמצע היום ומספרת ששכחה את הכריך בבית, ואימה יוצאת מהעבודה במיוחד ומקפיצה לה את האוכל.

מה משותף לכל המקרים האלה? כולם דוגמאות לסגנון הורות שצמח בעשורים האחרונים ומכונה לעיתים “הורות הליקופטר” – הורים שנמצאים תמיד בסביבת ילדיהם, מגוננים עליהם יתר על המידה, מתערבים בכל מה שהם עושים גם אם לא התבקשו ובעיקר, לא מאפשרים להם להתמודד לבדם.

איך הורות הליקופטר פוגעת בילדינו?

אם נסתכל על זה מנקודת המבט של הילד, נראה שרוני, שאימא שלה פתחה עבורה את הקופסה, למדה שהתלונה שלה מיד מזניקה את אימא לפעולה; ושפעולת הפתיחה היא ממש לא בשבילה – זה קשה מדי ורק אימא יכולה. יאיר למד שהוא צריך את אבא שלו כדי שחבריו יסכימו לשחק איתו, ונעמי – מה היא למדה על אחריות, על ניהול עצמי ועל סדרי העדיפויות של אימא שלה?

הורים רבים נמצאים כיום תחת לחצים בעולם תחרותי ושיפוטי. כל הורה אוהב את הילד שלו, רוצה את הטוב ביותר עבורו ויעשה כל מה שצריך כדי לעזור לו להתקדם ולהגן עליו מפני פגיעה. אולם מחקרים רבים מראים כי ישנן תוצאות שליליות ארוכות טווח לסגנון ההורות הזה, ובהן הפרעה לתהליכי התפתחות, למידה וצמיחה, ואפילו דיכאון בגיל הבגרות.

פגיעה בתהליכי קבלות החלטות ופתרון בעיות

מחקרים רבים מדגימים איך ההורות ההליקופטרית מפריעה לתהליכי התפתחות, למידה וצמיחה: כשהורים פותרים מיד כל בעיה עבור הילד שלהם, הם מונעים ממנו לנסות, לטעות ולהיכשל – ולכן הוא לא לומד מיומנויות חשובות של פתרון בעיות, התמודדות עם תסכול ולקיחת אחריות. כמו כן, חשוב לזכור: ילד עם הורה הליקופטרי גם לא חווה הצלחות שהוא יכול לייחס לעצמו ולמאמצים שלו.

פגיעה בתחושת הערך העצמי ובתחושת העצמאות

כאשר ההורים מרחפים מעל הילד ללא הרף ונכונים לזנק, הילד מרגיש שמישהו בודק אותו כל הזמן. בכל פעם שההורה מתערב, הילד חווה את עצמו כלא מוצלח ותחושת המסוגלות שלו נפגעת. אפשר להסתכל על כך כמעין תחרות סמויה, שבה לילד אין סיכוי לנצח לעולם. הילד מתרגל למציאות שבה מישהו תמיד מלווה אותו, ואף עלול לחוות חרדה כשיהיה לבד.

הורים שפותרים כל בעיה ומנווטים את ילדיהם לכיוונים הנכונים בעיניהם מונעים מהילדים להתנסות בתהליך החשוב של בחירה וקבלת החלטות. לעיתים הילדים מוצאים את עצמם עושים מה שרוצים ההורים על חשבון הנטיות, הרצונות וההעדפות שלהם עצמם.

פגיעה בתפיסת הצרכים של האחר

סגנון הורות כזה אינו פוגע רק בילדים; גם ההורים עלולים להיפגע. בהורות הליקופטר, ההורים הם שמנוהלים על ידי הילדים ומובלים על ידם, בדיוק ההפך ממה שהילדים זקוקים לו. ילדים אינם זקוקים לעוזר אישי, אלא למבוגר אחראי שמהווה דוגמה אישית ויכול להראות להם את הדרך.

ההבנה כי ההורה הוא אדם בפני עצמו – בעל צרכים ורצונות משלו, שאינו נמצא כאן רק כדי לשרת את הילד – היא קריטית להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים, ולבניית מערכות יחסים בריאות בעתיד. כך, הורות הליקופטר עלולה לפגוע בילד ובאופן שבו הוא תופס את הצרכים של האחר, ובהורה עצמו, שצרכיו נדחקים לפינה.

אי-נוחות ותסכול הם מנוע להתפתחות ולצמיחה

רגעי תסכול הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות וגדילה, וילדים חווים אותם בכל שלב: פרידה ממוצץ וחיתול, מסגרת חדשה, דרישות לימודיות מתפתחות ואתגרים חברתיים. רגעי התסכול האלה מעוררים אי נוחות ולעיתים אף מחשבות על טיב ההורות שלנו, ולכן הנטייה היא לפעול מיד כדי להפסיק אותם.

מחקרים רבים על הורות בגיל הרך מדגישים את הצורך של הילדים בדמות הורית הנענית לצורכיהם באופן רגיש ומותאם, אולם לא תמיד חייבים להיענות להם באופן מיידי. ילדים שכל צורכיהם מתמלאים מיד אינם מפתחים מוטיבציה ללמוד כישורים חדשים או להשתפר. עלינו ללמוד לזהות מתי ילדינו מסוגלים להתמודד לבד, גם אם זה מעורר מתח או אי נוחות אצלנו ואצל הילדים גם יחד.

תפקידנו כהורים הוא לאתגר את הילדים במידה הנכונה, בלי לפחד מרגעי תסכול, בכי ורגשות שליליים. רגעים אלה במהלך הילדות הם שיובילו להתפתחותם של מבוגרים עצמאים, אחראים ומצליחים.

כך תימנעו מהורות הליקופטר – חמישה טיפים

  1. חכו רגע לפני התגובה. אם ילדכם אינו נמצא בסכנה, התבוננו מהצד כמה רגעים בלי להתערב. שקפו את הקושי שהוא חווה ותנו לו הרגשה שאתם רואים אותו, בלי לפתור את הבעיה עבורו.
  2. עודדו שיח של פתרון בעיות משותף, בהתאם לגיל הילד. כשהילד מגיע אליכם עם בעיה, עזרו לו לחשוב בעצמו על כמה פתרונות אפשריים ולקבל החלטה בעצמו.
  3. בנו עצמאות בהדרגה. כשאתם מלמדים את ילדיכם לעשות משהו חדש, תנו להם להתחיל לעשות זאת לבד, לאט לאט.
  4. הכירו בחוזקות ובחולשות של ילדכם. עודדו אותו להשתמש בחוזקות שלו, אך למדו אותו לקבל גם את הצדדים הפחות מוצלחים וחוסר השלמות, לצד ההבנה שלפעמים אפשר לעבוד כדי להתגבר עליהם.
  5. למדו את ילדכם להתמודד עם כישלון. שוחחו על הרגשות שמעורר הכישלון, ספרו על כישלון שאתם חוויתם והדגישו היכן הצליח, למרות הקושי.