הפרעה טורדנית-כפייתית אצל ילדים

אובססיות וקומפולסיות

לילדים רבים יש אובססיות (מחשבות טורדניות) וקומפולסיות (התנהגות כפייתית). זהו חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. לדוגמה, ילדכם עשוי לעבור שלב שבו הוא מעוניין שטקס ההשכבה שלו יתנהל בדיוק אותו דבר מדי ערב.

אובססיות הן מחשבות שהילד אינו יכול להוציא מראשו, ומלוות לעיתים בתחושת חרדה או פחד. דוגמאות לאובססיות הן:

• “אם אגע בידית המלוכלכת הזו, אחטוף מחלה נוראית.”
• “משהו נורא ואיום יקרה אם הספרים שלי לא יהיו מסודרים בדיוק בסדר הנכון”.
• “משהו רע מאוד יקרה אם לא אבדוק שהדלת נעולה”.

קומפולסיות הן התנהגויות שהילדים חשים שעליהם לעשות שוב ושוב. דוגמאות לכך הם רחצת הידיים שוב ושוב, או סידור הצעצועים בדרך מסוימת מאוד. דוגמאות נוספות לקומפולסיות הן:

• אגרנות – חוסר יכולת לזרוק שום דבר
• ספירה חוזרת של דברים,  או נקישה חוזרת על חפצים
• התנהגויות קלות הקשורות לאמונה תפלה, למשל להאמין שיש ללבוש תמיד את אותה חולצה לשיעורי ריקוד.

קומפולסיות יכולות לבוא לידי ביטוי כהקפדות דתיות מחמירות- חזרה על קטעי תפילה, נישוק מזוזה כפייתי ועוד.

כל עוד האובססיות והקומפולסיות אינן מפריעות להתנהלות היומיומית התקינה של הילד או לחיי המשפחה שלכם – אין צורך לדאוג. אולם, אם נראה כי הן מפריעות להתנהלות היומיומית של ילדכם ושלכם, כדאי לפנות לרופא הילדים.

מתי אובססיות וקומפולסיות הופכות להפרעה טורדנית-כפייתית

חלק מהילדים, ובעיקר הצעירים שבהם, עשויים לפתח מחשבות אובססיביות, אך לא לפתח את ההתנהגות הקומפולסיבית שנוטה ללוות אותן. כדאי לגשת עם ילדכם לבדיקה אצל איש מקצוע אם אתם מבחינים שיש לו:

• אובססיות וקומפולסיות חמורות מאלה של חברים באותו גיל
• מחשבות אובססיביות ו/או התנהגות קומפולסיבית שמונעות ממנו ליהנות מהחיים או מפריעות להתנהלות היומיומית במשפחה
• מחשבות אובססיביות והתנהגות קומפולסיבית שנמשכות יותר משישה חודשים.

ילד עם OCD עשוי להתנהג באופן קומפולסיבי לאחר מחשבה אובססיבית, כיוון שהוא מאמין שכך יוכל למנוע ממשהו לקרות. לדוגמה, “אם אקיש באצבעותיי שבע פעמים, שום דבר לא יקרה לאימא”. אחרי ביצוע הטקס הקומפולסיבי, החרדה שחווה הילד נרגעת מעט לזמן מה. עם זאת, החרדה גואה שוב בפעם הבאה שבה מופיעה המחשבה האובססיבית.

לפעמים הילדים אינם יודעים מדוע עליהם לעשות משהו, אך חשים שהם חייבים לעשות אותו. לדוגמה, ילדכם עשוי לומר “הצעצועים שלי חייבים להיות מסודרים כך” ולסדר את הצעצועים לפי הסדר הרצוי, אך אינו יכול לומר מה יקרה אם לא יהיו מסודרים כך.

הרקע ל-OCD הוא ביולוגי, כך ידוע מן המחקר, וקיים לכך גם רכיב גנטי. ילדים עם היסטוריה משפחתית של חרדה ו/או  OCD נוטים יותר לפתח OCD בעצמם. במקרים נדירים, ילדים מפתחים תסמיני OCD לאחר זיהום סטרפטוקוקי (חיידק שגורם לדלקות בגרון). בכל מקרה, אין זו אשמתו של הילד או ההורה. ילדים הסובלים מ-OCD מבצעים את הטקסים שלהם גם אם הם עלולים לסבך אותם. הפרעה טורדנית כפייתית אינה עוברת מעצמה, וילדים שסובלים מ-OCD עלולים לפתח בעיות בריאותיות רגשיות בהמשך. לכן, חשוב לפנות עם ילדכם לקבלת טיפול מקצועי.

כיצד OCD משפיע על הילדים ומשפחותיהם

המחשבות האובססיביות וההתנהגות הקומפולסיבית משפיעות על יכולתו של ילדכם להירגע וליהנות מהחיים, ולכן הוא עלול להיתקל באתגרים כגון:

• בעיות בבית הספר – לדוגמה, מתקשה להתרכז או לעשות את שיעורי הבית
• הפרעת השגרה – למשל, לא ילך לבית הספר, יבוא לארוחת הערב או ילך לישון עד שיסיים את הטקסים הקומפולסיביים
• בעיות גופניות שנובעות מלחץ או חוסר שינה
• בעיות חברתיות – לדוגמה, ילדכם מבלה זמן רב יותר במחשבות האובססיביות ובהתנהגות הקומפולסיבית מאשר עם חבריו, מתבייש ב-OCD או מתקשה להתמודד עם התגובה של אנשים אחרים להתנהגותו
• בעיות בהערכה העצמית – למשל, ילדכם חושש שהוא שונה מחבריו ומבני משפחתו או שאינו יכול לשלוט בהתנהגותו
• בעיות אחרות הקשורות לבריאות הנפש – כמו חרדה או דיכאון.

יש משפחות שפשוט מתרגלות לטקסים ולקומפולסיות של הילד, ומתקשות לראות כיצד משפיעה התנהגותו על חיי המשפחה. אם זה המצב, שאלו את עצמכם, “עד כמה שונים יהיו חיינו אם לילדנו לא יהיו מחשבות אובססיביות או קומפולסיות?”. אם חייכם ישתנו לא מעט, או אם האובססיות והקומפולסיות מונעות מילדכם ליהנות ולעשות פעולות שגרתיות, פנו לקבלת עזרה.

לקבל עזרה

הצעד הראשון שיעזור לילדכם להתגבר על OCD הוא לקבל הפניה מרופא הילדים לפסיכולוג או פסיכיאטר לילדים. כדי לבחון את התסמינים, איש המקצוע ידבר איתכם, עם ילדכם ואולי גם עם צוות בית הספר.

ישנם כמה סוגי טיפול שיכולים לעזור לילדים עם OCD, ואיש המקצוע יעזור לכם למצוא את הטיפול המתאים לילדכם. בדרך כלל, הטיפולים עוזרים לילדים להתמודד עם הפחדים צעד אחר צעד, בלי להצטרך לבצע את הטקסים או הקומפולסיות.

במקרים חמורים יינתן טיפול תרופתי בשילוב עם הטיפול הרגיל. עם זאת, אין עדיין נתונים רבים בנוגע לאופן ההשפעה של תרופות על ילדים בני פחות משבע.

סביר להניח שרופא הילדים ישוחח איתכם על תכנית טיפול לבריאות הנפש, ויסייע לכם למצוא את איש המקצוע המתאים. חלק או מרבית הביקורים אצל פסיכיאטר או פסיכולוג יוכלו לקבל סבסוד מקופת החולים או הביטוח הרפואי .

לעזור לילדכם בבית

איש המקצוע שיטפל בילדכם יעבוד איתכם על פיתוח תוכנית התמודדות. כמו כן, יש כמה דברים נוספים שתוכלו לנסות בבית כדי לעזור לילדכם. אם אתם רוצים לנסות אחד מהרעיונות הבאים, כדאי להתייעץ עם איש המקצוע.

לתמוך בילדכם

ההתמודדות עם OCD עשויה להיות מפחידה ובודדה מאוד לילד. ילדים שסובלים מ-OCD שמים לב לכך שהם שונים מילדים אחרים, ולכן עשויים לחשוב שהם לבדם. כדאי לעזור לו לדעת שהוא לא לבד. אמרו לו שאתם שם ותשמחו להקשיב לו, אם ירצה או יצטרך לדבר על המחשבות המדאיגות.

הקשיבו לו בלי שיפוטיות, והראו לו שהקשבתם למה שאמר. לדוגמה, “נשמע שאתה חושש מאוד ממה שיקרה לאבא אם לא תבדוק אם סגרת את דלת המקרר”. זה עלול להיות מתסכל עבורכם, אך נסו שלא לבקר אותו או להפגין מולו את התסכול שאתם חשים.

להבין את החרדה

דברו עם ילדכם על כך שהחרדה והדאגה עוזרות לפעמים – למשל, אם אנחנו מודאגים מפני המבחן, בדרך כלל אנחנו לומדים קשה יותר. עם זאת, ישנן חרדות שדומות לאזעקות שווא. ככל שילדכם מקשיב יותר לחרדותיו ומבצע את ההתנהגות הקומפולסיבית, כך מתעצמות החרדות וקשה יותר להפסיק אותן.

להתמודד עם החרדה

אפשר לעזור לילדכם לשלב כמה שיטות להתמודדות עם החרדות ולהתגברות על הפחדים. שיטות אלה הן, למשל:

• הרפיה – לדוגמה, נשימות עמוקות, הרפיית שרירים, מדיטציה
• דיבור פנימי חיובי – למשל, “אני יכול להפסיק לעשות את זה”, “אני אהיה בסדר אם לא אעשה את זה”
• קופסת חרדות – לדוגמה, ילדכם יכתוב על פתקים את כל החרדות שלו, וישים אותם בקופסה
• שהות במקום רגוע שבו יוכל לעשות פעילויות שיסיחו את דעתו מהחרדות.

קשה לפעמים להבין את ילדכם, ויהיו מקרים שפשוט תרצו להגיד “די עם זה!”. כדאי למצוא מישהו שיעזור לכם להישאר רגועים וחיוביים. אפשר ומומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה בהורים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.