בקשות והוראות: כיצד לעזור לילדים לעשות כפי שהתבקשו

מה ההבדל בין בקשות והוראות?

בקשה היא כאשר אתם מבקשים מילדכם משהו, כגון “אתה יכול לעזור לי לקפל את הכביסה?” או “אני חושבת שכדאי שתלבש את המעיל. קר היום”. ילדכם יכול לענות על הבקשה ב”כן” ו”לא”.

הוראה היא כאשר אתם אומרים לילדכם לעשות משהו, כגון “תעזור לי בבקשה לקפל את הכביסה” או “תלבש בבקשה את המעיל עכשיו”. כך אתם אומרים לילדכם מה אתם רוצים שיעשה ומתי. ילדכם אינו יכול להגיד “לא” – לפחות לא בתיאוריה…

חשוב להבהיר אם אתם מבקשים מילדכם או מורים לו לעשות משהו. כשאתם מבקשים, אתם מאפשרים לו לבחור מה לעשות. אך כשאתם מורים לו, אתם מצפים שיעשה כפי שהתבקש. אם לא, יהיו לכך תוצאות.

לפעמים הילדים אינם מבינים בבירור אם משהו הוא בקשה או הוראה. לדוגמה, כשאתם אומרים “למה אף אחד לא יכול לעזור לי לסדר פה?” – האם אתם מבקשים עזרה מילדכם, אומרים לו מה לעשות או פשוט מתלוננים שאף אחד לא עוזר? אם מה שאתם רוצים אינו ברור או ספציפי, סביר להניח שלא תקבלו שום עזרה בסידור!

כיצד להשתמש בבקשות והוראות

עדיף להשתמש בשילוב של הוראות ובקשות. בקשות נותנות לילדכם אפשרויות בחירה, והבחירה עוזרת לו לבנות ביטחון עצמי ועצמאות. עם זאת, לפעמים עליכם לתת גם הוראות. מילוי ההוראות מכין את ילדכם לגן ולבית הספר. כשאתם משתמשים בבקשות בתכיפות רבה יותר מאשר בהוראות, ילדכם צפוי לעשות את מה שרציתם לעיתים קרובות יותר.

כשילדים מקבלים יותר מדי הוראות, הם עשויים לחוש מוצפים או לרצות להתמרד. אם אתם אומרים להם מה לעשות כל הזמן, הם עלולים פשוט להתעלם מכך. כמו כן, אך טבעי שילדכם רוצה לקבל יותר שליטה על מעשיו ככל שהוא מתבגר. כשאתם אומרים לילדכם מה לעשות רוב הזמן, אתם לוקחים ממנו את תחושת השליטה.

לפעמים אפשר להפוך הוראה לבקשה באמצעות מתן אפשרויות בחירה. כך תעזרו לילדכם להרגיש שיש לו אפשרויות לבחור, גם אם אתם אלה שמכוונים אותן. לדוגמה, “הגיע הזמן להיכנס לאמבטיה. אתה רוצה אמבטיה עם קצף או בלי קצף?” או, “צריך להתלבש – את רוצה ללבוש את המכנסיים האדומים או הכחולים?”

כשאתם צריכים לתת הוראה, כדאי להתכונן מראש ולדעת מה יהיו התוצאות אם ילדכם אינו משתף פעולה. לדוגמה, “תחזיק לי בבקשה את היד כשאנחנו חוצים את הכביש”. התוצאות לאי שיתוף פעולה יכולות להיות עמידה או ישיבה על המדרכה – משעמם מאוד! – עד שילדכם יחזיק את ידכם.

כדאי לשמור את מתן ההוראות ואת הדרישה לציות לדברים חשובים באמת – כמו לחבוש קסדה בזמן הרכיבה על האופניים, להחזיק יד כאשר חוצים את הכביש או להתנהג בעדינות עם ילדים אחרים. במקרים האלה, השתמשו בקול תקיף על מנת שילדכם ידע שאתם רציניים. ברוב המקרים, תוכלו לתת להם אפשרות, למשל: “אתה בטח רוצה את הז’קט שלך, קר היום”. אם הם לא ייקחו את הז’קט הפעם, יהיה להם קר, והם ילמדו לפעם הבאה.

איך לתת הוראות ביעילות

ודאו שתשומת הלב של ילדכם נתונה לכם

כשאתם נותנים לילדכם הוראה, הדרך הטובה ביותר להצליח היא להשיג את תשומת לבו ולוודא שהוא מקשיב. כך תעשו זאת:

• התקרבו אליו, עדיף למרחק של פחות משני מטרים
• רדו לגובה העיניים של ילדכם
• קראו בשמו
• השתמשו בקול נמוך ורגוע.

השתמשו בשפה ברורה

ההוראות צריכות להיות ברורות, קצרות ומתאימות לגילו של הילד. השתמשו במילים קצרות וקלות עם ילדים צעירים יותר, ובמילים ומשפטים ארוכים מעט יותר עם ילדים גדולים. לדוגמה, לפעוט תוכלו להגיד, “לאסוף צעצועים”. אולם לבן ארבע, אמרו “תאסוף בבקשה את הצעצועים עכשיו”.

לילדים צעירים יותר תנו רק הוראה אחת בכל פעם. אפשר להשתמש בטון דיבור מסוים להוראות ובטון אחר לבקשות. הוראות חיוביות עוזרות לילדכם להצליח, כיוון שהן אומרות לו בדיוק מה אתם רוצים שיעשה. לדוגמה, אמרו “תלעס בבקשה בפה סגור” במקום “אל תאכל ככה”, או “תרים בבקשה את האוכל”, במקום “אל תזרוק את האוכל על הרצפה”.

התכוננו לחזור על עצמכם

לעיתים קרובות, ילדים זקוקים לתזכורות. למשל, “שרון, אני אומרת לך שוב. זרוק עכשיו את הממחטות לפח”. שימו לב לא לחזור פעמים רבות מדי על בקשה/דרישה, כדי לא “לנדנד” לילד וליצור אווירה שלילית.   לפעמים תוכלו לעודד את העוזר הסרבן שלכם, ולהוסיף תמריץ או סיבה שיעזרו לו לעשות כפי שהתבקש. לדוגמה, “אחרי שתזרוק את הממחטות, יהיה לנו מקום לשחק במשחק החלליות החדש”. לילדים צעירים יותר אפשר להגיד, “קודם הנעליים, אחר כך הפארק”. אם דעתו של ילדכם נראית מוסחת, כדאי לגרום לו לחזור על ההוראות לפני שהוא מתחיל במשימה.

השתמשו בתוצאות

אם ילדכם אינו פועל לפי ההוראות, תצטרכו להשתמש בתוצאות או להמציא דרך יצירתית להתמודד עם המצב, בהתאם לחשיבות המשימה לדעתכם ולגילו של הילד. בסופו של דבר, אם אתם פועלים בתקיפות ובעקביות, ילדכם ילמד שלפעמים עליו לעשות דברים שאינו רוצה לעשות כדי לעזור למשפחה, לקבל שבחים, להימנע מאי נוחות או לקבל את מה שהוא רוצה. זהו שלב חשוב בפיתוח משמעת עצמית ועצמאות.

טיפים ללימוד שיתוף פעולה

לילדים לוקח זמן ללמוד לשתף פעולה עם הוראות ובקשות. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

• השתמשו תמיד באותן מילים מוכרות – למשל, “תקשיב, בן”, “אתה צריך”, ו”עכשיו בבקשה”. המילים הללו פועלות כסימנים, ובסופו של דבר, ילדכם יבין מה משמעותן.
• תנו לילדכם הרבה שבחים וחיזוקים כשהוא משתף פעולה – למשל, “כל הכבוד, לא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיך”. כך סביר יותר להניח שילדכם יעשה מה שתבקשו בפעם הבאה.
• בססו שגרות יומיומיות. שגרה יכולה לעזור לילדכם לעבור את המשימות שחוזרות על עצמן מדי יום. השגרות יכולות לעזור במיוחד לילדים צעירים ולילדים עם צרכים מיוחדים.

מדוע ילדכם עשוי שלא לשתף פעולה

ייתכן שילדכם אינו משתף פעולה כיוון שאתם מצפים ממנו ליותר ממה שהוא יכול לעשות. כשאתם נותנים לו הוראות, חשבו על גילו ועל רמת ההבנה שלו.

אם ילדכם רק למד לדבר, או שיש לו צרכים מיוחדים, לעיתים הוא לא יגיב או לא יבין את מה שאמרתם. כדאי להראות לו כיצד לעשות את מה שביקשתם. כמו כן, תוכלו לתת לו דוגמאות, לעזור לו למלא את ההוראות בפעמים הראשונות או לעשות זאת ביחד ולתת לו לחקות אתכם.

יכולה להיות עוד סיבה טובה לכך שילדכם לא יעשה את מה שביקשתם. ייתכן שהוא אינו מרגיש טוב, עייף או מפוחד, או שאינו יודע מה לעשות. לדוגמה, כשאתם מבקשים מילד עייף ורעב לנקות את החדר, סביר להניח שזה לא יקרה. אם ילדכם אינו משתף פעולה מסיבה טובה, תוכלו לדחות את מתן ההוראות לזמן שבו סביר יותר להניח שישתף פעולה. אמרו, למשל, “אני מבקש שתנקה את החדר שלך אחרי ארוחת הערב”.

אם המשימה שנתתם לו עשויה להיות קשה מדי (לסדר את החדר לדוגמה) תוכלו להציע לו עזרה, או לפרק לו את המשימה לחלקים, על מנת שהיא לא תראה מאיימת וקשה מדי.

לפעמים ילדים עוברים תקופות שבהן הם מסרבים לשתף פעולה באופן מוחלט. אך טבעי שהתנהגותו של הילד תשתנה ככל שהוא מתפתח, ושלעיתים, לא יסכים לשתף פעולה כלל. אם זה המצב, נסו את הדברים הבאים:

• הפגינו חיבה רבה כשהוא מתנהג באופן הרצוי.
• שבחו אותו כשהוא עושה את הדברים בצורה הנכונה.
• כשאפשר, בקשו ממנו ואל תתנו לו הוראות, כדי להימנע ממלחמת שליטה.
• נסו להפוך את המטלות לכיפיות או להפוך אותן למשחק.
• ודאו שיש לכם קצת זמן לבלות ביחד בשקט.

היו עקביים, תקיפים ואוהבים, והתמקדו בהשגת שיתוף פעולה בדברים חשובים, כגון ענייני בטיחות.

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, כדאי להדריך אנשים אחרים – כגון האחים הגדולים, בני המשפחה המורחבת או שכנים – כדי שיידעו כיצד לתת לילדכם הוראות ובקשות אפקטיביות.

רוב הילדים נהנים מתשומת לב – ולרבים מהם לא אכפת אם זו תשומת לב חיובית או שלילית. אם ילדכם מקבל הרבה תשומת לב שלילית על כך שהוא מסרב לשתף פעולה, הוא עלול להמשיך להתנהג כך. במקום זאת, נסו לתת לו תשומת לב רבה יותר על התנהגות חיובית. כשהוא אינו משתף פעולה, הגיבו בטון מאופק.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.