התקפי זעם

התקפי זעם: עקרונות הבסיס

התקפי זעם נפוצים מאוד בקרב ילדים בני 36-18 חודשים, ומגיעים בשלל צורות וגדלים. התקפי הזעם עשויים לכלול התפרצויות מרשימות של כעס, תסכול והתנהגות לא מאורגנת (שבה ילדכם “מאבד את זה”). כמו כן, ייתכן שילדכם יבכה, יצרח, יקשה את איבריו, יקשית את גבו, יבעט, ייפול, ייטלטל בחוזקה או ירוץ מכם. בחלק מההתקפי הזעם הילדים עוצרים את הנשימה (חלקם יכולים אף להכחיל ולאבד את ההכרה), מקיאים, שוברים דברים או נהיים אגרסיביים.

הסיבות להתקפי זעם

• מזג – מזגו של הילד משפיע על מידת ההתרגשות שלו כשהוא מתוסכל. יש ילדים שפשוט חווים התקפי זעם רבים יותר מאחרים
• לחץ, רעב, עייפות או גירוי יתר
• מצבים שהילדים אינם מצליחים להתמודד איתם – לדוגמה, כשאחיהם הגדול לוקח להם צעצוע.

התקפי הזעם פוחתים ככל שילדכם גדל ומתמודד טוב יותר עם רגשות רעים. כמו כן, עם הגיל, יצליח לתקשר טוב יותר את רצונותיו וצרכיו באמצעות מילים. עם זאת, אם התקפי הזעם מאפשרים לילד להשיג תמיד את מבוקשו, הם עשויים להימשך אפילו בשנות הבגרות. אפשר לעשות דברים רבים כדי שהתקפי הזעם לא ימשיכו מעבר לשנות בית הספר. הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שאינכם מתגמלים את ילדכם בטעות על התקפי הזעם.

הגישה הרגועה להתמודדות עם התקפי זעם

גישה זו מתאימה לילדים צעירים מאוד (בני שנה עד שנתיים), לילדים שאינם חווים התקפי זעם לעיתים קרובות או שהתקפי הזעם שלהם אינם כה חמורים.

• צמצמו את הלחץ. עייפות, רעב או גירוי יתר עלולים להוביל להתקפי זעם.
• שימו לב לרגשותיו של ילדכם. אם אתם רואים שהתקף הזעם מתחיל להתבשל, התערבו ונסו להסיח את דעתו בפעילות אחרת.
• זהו מה גורם להתקף הזעם. מצבים מסוימים – יציאה לקניות, ביקור אצל חברים או שעות הארוחה – עשויים להוביל להתקפי זעם לעיתים קרובות יותר. חשבו כיצד להפוך את המצבים האלה לקלים יותר עבור ילדכם. תוכלו למשל לתזמן את האירועים הללו ולוודא שילדכם אינו עייף, שאכל היטב לפני היציאה ואינו צריך להתנהג יפה לזמן רב מדי.
• כשהתקף הזעם מתרחש, הישארו רגועים (או העמידו פנים!). כעס עלול להחמיר את המצב ולהקשות על שניכם. אם אתם חייבים לדבר, שמרו על טון נמוך ורגוע, ופעלו במתכוון ובאטיות.
• המתינו עד שהתקף הזעם ייגמר. התעלמו מההתנהגות של ילדכם עד שתיפסק. כשהתקף הזעם בשיאו, כבר מאוחר מדי לדבר בהיגיון או להסיח את דעתו של הילד, כיוון שלא יצליח להקשיב. כמו כן, אתם עלולים ללמד את ילדכם שהתקפי הזעם שלו מקבלים את מלוא תשומת הלב והמעורבות שלכם.
• ודאו שהתקף הזעם אינו משתלם. אם ילדכם חווה התקף זעם כיוון שהוא אינו רוצה לעשות משהו (כמו לצאת מהאמבטיה), התעקשו בעדינות שיעשה זאת (הרימו אותו והוציאו אותו מהאמבטיה). אם התקף הזעם מתרחש כיוון שילדכם רוצה משהו, אל תתנו לו את מה שהוא רוצה.
• שמרו על גישה עקבית ורגועה. אם לפעמים אתם נותנים לילדכם את מבוקשו כשהוא בהתקף זעם, ולפעמים לא, הבעיה עלולה להחמיר.
• תנו לו תמריץ על התנהגות טובה. שבחו את ילדכם בהתלהבות כשהוא מצליח להתמודד עם תחושות תסכול.

כיצד לטפל בהתקפי זעם מתמשכים או חמורים

השתמשו בגישות הבאות אם ילדכם בן שנתיים ויותר, וכן אם:

• התקפי הזעם חמורים ומפריעים מאוד לחיי המשפחה
• התקפי הזעם גורמים לכם ולילדכם לחץ משמעותי
• אתם מתקשים להתעלם מהתקפי הזעם
• אתם מודאגים שתכעסו ותפגעו בילדכם כשהוא חווה התקף.

הצעדים בגישה שנציג בהמשך נבחנו במשך שנים רבות של מחקר, והצליחו לעזור להורים להתמודד עם ההתנהגות המאתגרת של ילדיהם.

1. תעדו ביומן את התקפי הזעם של ילדכם במשך שבעה עד עשרה ימים. ציירו טבלה עם ארבעה טורים. תעדו את היום שבו אירע התקף הזעם, המקום שבו התרחש, מה קרה לפני כן ומה קרה מיד לאחר מכן.

2. זהו את המצבים שעלולים להוביל להתקפי זעם (לדוגמה, עייפות, יציאה לקניות, שעות הארוחה). תכננו כיצד להימנע מהמצבים הללו או להפוך אותם למלחיצים פחות עבור ילדכם.

3. זהו את הטריגרים שמובילים להתקפי הזעם של ילדכם. אחד הטריגרים הנפוצים הוא כשילדכם מקבל את התשובה “לא”, או נדרש לעשות משהו. חפשו כיצד לצמצם או להימנע מהטריגרים שמובילים להתקף זעם. הנה כמה רעיונות:

טריגר: כשילדכם מקבל את התשובה “לא” 

• הניחו פריטים מושכים אך שבירים מחוץ להישג ידו של ילדכם (ובקשו מהילדים הגדולים יותר להרחיק את הצעצועים האהובים עליהם).
• אמרו “כן” כשאפשר.
• הציעו אפשרויות אחרות.
• הסיחו את דעתו של ילדכם בפעילות אחרת.

טריגר: כשילדכם מתבקש או נדרש לעשות משהו

• תנו לו פחות הוראות. קל יותר ליפול למלכודת ולהגיד לילדים מה לעשות כל הזמן.
• בדקו אם ההוראות שלכם הגיוניות. התקפי זעם נוטים לקרות יותר כשילדכם אינו יכול לעשות את מה שהתבקש.
• הבהירו לו מראש כשעליכם לעשות משהו. כך הוא יידע איזו פעילות עומדת לקרות.
• הציעו אפשרויות אחרות, כשאפשר.

טריגר: כשילדכם מתוסכל מחפץ או מפעילות מסוימים (לדוגמה, לא מצליח לגרום לצעצוע לפעול)

• עזרו לו לפני שהתקף הזעם מתרחש.
• הרחיקו ממנו צעצועים או פעילויות שעלולים לגרום לתסכול.
• הקדישו זמן ולמדו את ילדכם כיצד להשתמש באותו חפץ.

4. זהו את התוצאות של התקף הזעם. האם אתם מתגמלים בטעות את ילדכם לאחר התקף הזעם או במהלכו?

5. בנו מערכת תמריצים שתיתן לילדכם חיזוקים נוספים אם יישאר רגוע. אפשר להשתמש בטבלת כוכבים, או להעניק לו דברים קטנים שהוא אוהב – לדוגמה, מכוניות צעצוע.

6. עזרו לילדכם ללמוד ולתרגל מיומנויות התמודדות במצבים שבהם הוא עלול לחוות התקף זעם. למשל, “מיכאל, בעוד חמש דקות אבקש ממך לכבות את קונסולת המשחקים. זו הזדמנות טובה להראות לי כמה אתה יכול להיות רגוע ובוגר”. או, “סיון, נשמי עמוק והישארי רגועה. אני רוצה שתישארי רגועה אחרי שתשמעי את התשובה שלי. את יכולה לעשות את זה?”

7. הנה שתי אפשרויות להתמודדות עם התקף זעם:

• התעלמו מהתקף הזעם. פנו הצידה, ואל תביטו בילדכם או תדברו איתו עד שההתקף נגמר. אם זה בטוח, אולי כדאי להתרחק ממנו מעט.
• השתמשו בשיטת פסק זמן: זוהי שיטה יעילה להתמודדות עם התקפי זעם חמורים במיוחד, או אם קשה לכם להתעלם מהם.

כיצד להימנע מהתקפי זעם בעצמכם

ההתמודדות עם התקפי זעם עלולה להיות מתישה ומלחיצה מאוד עבור ההורים. אל תשפטו את עצמכם כהורים בהתבסס על כמות התקפי הזעם של ילדכם. זכרו שכל הילדים חווים התקפי זעם. במקום זה, התמקדו בתגובה שלכם, וגם אז, אפשרו לעצמכם להיות אנושיים ולעשות טעויות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להישאר רגועים ולשמור על פרספקטיבה נכונה.

• פתחו שיטה: תכננו בדיוק כיצד תתמודדו עם התקף הזעם בכל מצב שבו תהיו. כשהתקף הזעם מתרחש, התרכזו ביישום התוכנית שלכם.
• הבינו שאינכם יכולים לשלוט על רגשותיו או על התנהגותו של ילדכם באופן ישיר. תוכלו רק לשמור על ביטחונו ולעשות מה שצריך כדי שהתקפי הזעם יתרחשו בתדירות נמוכה יותר בעתיד.
• קבלו את העובדה שייקח זמן עד שהמצב ישתפר. ילדכם צריך להתבגר לפני שהתקפי הזעם יחלפו לגמרי.
• אל תחשבו שילדכם עושה זאת בכוונה או מנסה להרגיז אתכם. ילדים אינם זוממים במתכוון להיכנס להתקפי זעם – הם שבויים בהרגל רע, או שעדיין לא פיתחו את המיומנויות הנכונות להתמודדות עם המצב.
• שמרו על חוש ההומור. נסו לראות את הצד המצחיק בילד שמטיח את עצמו על רצפת הסופר. עם זאת, אל תצחקו כשההתקף מתרחש – כך אתם עלולים לתגמל את ילדכם על התקף הזעם, והוא עלול להיפגע עוד יותר אם הוא חושב שאתם צוחקים עליו.

·         התעלמו ממבטים של אנשים אחרים. או שאין להם ילדים, או שעבר זמן כה רב מאז שילדיהם היו קטנים עד ששכחו איך אתם מרגישים.

לקבל עזרה

אין צורך להתמודד עם רמות הלחץ הגבוהות לבדכם. כדאי לקבל עזרה מקצועית אם אתם:

• מתקשים להסתכל על התקפי הזעם בפרספקטיבה הנכונה, והם הופכים למטרד גדול יותר
• מתקשים לשלוט על רגשותיכם ומגלים שאתם כועסים ומתעצבנים
• מתחילים להגביל את הפעילויות שלכם ושל שאר המשפחה בגלל התקפי הזעם של ילד אחד.

התקפי זעם: הסטטיסטיקות

גם אם ילדכם חווה התקפי זעם דעו שאינכם לבד. מרבית הילדים (עד 90%!) מהילדים בגילאי שנה וחצי עד שלוש חווים התקפי זעם הנמשכים אפילו עד 4 דקות, ולעיתים על בסיס יומיומי. ככל שילדכם יגדל, מספר ההתקפים יפחת, אך הם עשויים להיות ארוכים יותר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.