כיצד ילדים צופים בטלוויזיה

תינוקות ופעוטות

באופן כללי, תינוקות ופעוטות:

• נמשכים לאור, לתנועה ולפעילות על מסך הטלוויזיה, אך אינם יכולים להבין מה משמעות הדברים הללו
• עשויים לזהות דמויות וקולות מוכרים על המסך לאחר זמן מה
• ·אינם יכולים להבין עלילה פשוטה
• עשויים לחקות את מה שהם רואים בטלוויזיה – לדוגמה, מחיאת כפיים – אך סביר להניח שיעשו זאת רק יחד איתכם.

הצפייה בטלוויזיה דורשת מתינוקות מאמץ רב ומעייפת אותם מאוד. תינוקות שאינם גדולים מספיק כדי להפנות את ראשם לצורך מנוחה עלולים להיות מוטרדים מאוד. גם פעוטות מתעייפים מאוד מהמאמץ שהם משקיעים בצפייה בטלוויזיה. עם זאת, הם יכולים ללכת הצדה אם הם רוצים – ורבים מהם באמת עושים זאת.

ילדים בגיל הגן

באופן כללי, ילדים בגיל הגן:

• אינם יודעים שהדמויות הם שחקנים
• אינם יודעים שהמציאות היא וירטואלית
• מתמקדים בהיבטים הוויזואליים בטלוויזיה, אך אינם תמיד מצליחים לעקוב אחרי הסיפור
• נהנים מסרטים מצוירים ומבינים שהם נועדו לילדים – אף שחלק מהסרטים המצוירים נועדו לילדים גדולים יותר או למבוגרים
• אינם תמיד מצליחים להבחין בין הפנטזיה למציאות – תלוי כיצד הפנטזיה מוצגת
• אינם מבינים מהם פלאשבקים או חלומות
• אינם מבינים מהם עיבודי תמונה (פוטושופ, למשל), וחושבים שמה שהם רואים הוא אמיתי – לדוגמה, הם מאמינים שסופרמן באמת יכול לעוף
• אינם מבינים מה מטרתן של פרסומות או מה הן מנסות להשיג.

דימויים ויזואליים מפחידים

ילדי גן רגישים לדימויים ויזואליים מפחידים. דמויות של מפלצות, בעלי חיים מרושעים או פרצופים מאיימים עלולות להישאר זמן רב בזיכרונם גם אם מעשיה של הדמות הם דווקא טובים. ילדים בגיל הגן עלולים לפחד גם אם דמות רגילה הופכת פתאום לדמות מרושעת.

אלימות ודימויים מיניים בטלוויזיה

ילדים בגיל הגן נוטים לחקות את מה שהם רואים, גם אם הם אינם מבינים לגמרי מה מתרחש. זו יכולה להיות בעיה, בעיקר אם הם צופים במשהו אלים.

פעולות מיניות ותנועות ריקוד מיניות- לדוגמה, בסרטוני מוזיקה – עלולים לפתח בקרב הילדים התנהגות דומה. מחקרים מראים שסביב גיל חמש שנים, רוב הילדים מפסיקים להאזין למוזיקה שנועדה להם ומתחילים להאזין למוזיקה עכשווית.

פרסומות

חלק מילדי הגן מזהים פרסומות כיוון שהן כוללות דימויים צבעוניים יותר, תנועות מהירות ומוזיקה בקצב מהיר יותר מתוכניות הטלוויזיה הרגילות. חשוב לציין שרמת הקול המשודרת גבוהה יותר בעת שיש פרסומות. יתר על כן, הם לעיתים קרובות חושבים שהפרסומת היא חלק מהתוכנית שהם רואים.

כשילדי גן נחשפים לפרסומות רבות, הם לומדים לזהות את שמות המותגים וסימליהם, ואפילו עשויים ללמוד לקשר ביניהם לבין התרגשות ואושר. הם רגישים יותר לפרסומות, כיוון שהם אינם מבינים מה מטרתן. לכן, מומלץ שזמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש יוגבל ללא יותר משעה ביום. למידע נוסף, קראו את המאמר טלוויזיה לילדים בגיל הגן.

ילדים בגיל בית הספר

באופן כללי, ילדים בגיל בית הספר מצליחים לעקוב אחרי עלילה פשוטה ולהבין כיצד האירועים בסיפור קשורים זה לזה. עם זאת, הם עדיין מעדיפים להבין את הדברים המוצגים כפשוטם, ולא להטיל ספק במה שהם רואים בטלוויזיה. ילדים בגיל זה רגישים מאוד לדימויים במדיה, כיוון שהם משתמשים בדמויות שהם רואים בטלוויזיה כמודל לחיקוי ועלולים לחקות את התנהגותן ואת הגישה שלהן.

דימויים ויזואליים מפחידים

ילדים בגיל בית הספר אינם זקוקים לדימויים ויזואליים לצורך יצירת משמעות באותה מידה כמו ילדים צעירים יותר. עם זאת, הם עדיין עלולים להיות מוטרדים מדימויים מפחידים. הצפייה בחדשות עלולה להיות מפחידה במיוחד – כיוון שהם יודעים שהאירועים שבהם הם צופים בחדשות הם “אמיתיים”. כתבות חדשותיות הנוגעות לפיגועים או פשיעה יכולות להטריד אותם, והם עלולים להיות מודאגים או מפוחדים במיוחד בגלל נושא המוות.

אלימות ודימויים מיניים בטלוויזיה

קבוצת הגיל הזו מושפעת יותר מאלימות בטלוויזיה מאשר ילדים צעירים יותר. תוכניות טלוויזיה וסרטים רבים שנועדו לילדים בגיל בית הספר מעבירים את המסר שלפיו, גיבורים יכולים להשתמש באלימות – כל עוד יש לה מטרה טובה. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר עלולים לפרש את המסר בצורה לא נכונה, ולחשוב שאלימות היא דרך לגיטימית להשיג מה שהם רוצים.

החשיפה לאלימות עלולה להפוך את הילדים לפחות רגישים אליה, ולהוביל להתנהגות אגרסיבית. כמו כן, הדימויים המיניים שמוצגים בסרטוני מוזיקה עלולים להשפיע על התנהגותם ועל האופן שבו בנים ובנות – שנכנסים זה עתה לבית הספר או לשנות ההתבגרות – רואים את עצמם ואת ההתפתחות המינית שלהם.

פרסומות

לעיתים קרובות, הפרסומות בטלוויזיה מכוונות לילדים בגיל בית הספר. פרסומות למזון ולצעצועים עלולות לגרום לילדים להרגיש אומללים בנוגע למי שהם ולמה שיש, או נכון יותר אין להם. מסרים אלה עלולים להזיק מאוד לדימוי העצמי של הילדים, ולגרום להם לדאוג בנוגע למראה שלהם,.

לא כל הפרסומות הן גלויות. ישנן פרסומות המסוות את עצמן בתוך התוכנית, כך שהילדים אינם תמיד מודעים לכך שהם חשופים אליהן. סרטוני מוזיקה פועלים גם כפרסומות לאמנים, והילדים שצופים בהם עשויים לרצות לחקות את האמן – לדוגמה, לשתות את אותו משקה וללבוש את אותם בגדים שהוא לובש. לכן, מומלץ שזמן המסך לילדים בני יותר מחמש יוגבל ללא יותר משעתיים ביום בלבד. למידע נוסף, קראו את המאמר טלוויזיה לילדים בגיל בית הספר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.