חרדות ובעיות נלוות בשנות הילדות

ילדים חווים כמה סוגי חרדה ובעיות נלוות. ישנן חרדות נפוצות יותר, כגון חרדה חברתית וחרדת נטישה. אחרות הן פחות מוכרות, ובהן פוביות ספציפיות, פחדים טורדניים-כפייתיים, התקפי חרדה ולחץ פוסט טראומטי.

פוביות ספציפיות

פוביות ספציפיות הן פחדים מדברים או ממצבים מסוימים. פחדים אלה נפוצים למדי בקרב ילדים. חלק מפוביות הילדות הנפוצות תלויות בגיל ההתפתחותי של הילד, וכוללות פחד מפני חושך, סערות, כלבים, עכבישים, דמויות בתחפושת (ליצנים, למשל), גבהים, דם וזריקות, חרדות מפני פגיעה בגוף וכן חרדות מוות.

כך, למשל, ילד שמפחד מהחושך או מפני כלבים, המגיע במקרה לחדר חשוך או עומד בפני כלב נובח עלול לחוות חרדה עזה ומצוקה נפשית. בדומה לחרדות אחרות, ילדים החווים פוביות ספציפיות ינסו להימנע ממצבים שגורמים להם לפחד, או יחושו מצוקה עזה אם נקלעו למצב כזה.

אף שהחרדות הללו נפוצות, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית אם פחדיו של ילדכם:

  • מפריעים מאוד לחיי היומיום שלו
  • ממשיכים להטריד אותו למרות שנדמה לכם שכבר היו אמורים לעבור
  • נמשכים יותר משישה חודשים.

פחדים טורדניים-כפייתיים

אובססיות הן מחשבות שהילדים אינם יכולים להוציא מראשם. דוגמאות למחשבות שכאלה הן:

  • “אם אגע בידית המלוכלכת הזו, אחטוף מחלה נוראית”.
  • “משהו נורא ואיום יקרה אם הספרים שלי לא יהיו מסודרים בדיוק בסדר הנכון”.

קומפולסיות או פעולות כפייתיות הן דברים שהילדים חשים שעליהם לעשות שוב ושוב. דוגמאות לדברים שכאלה הן:

  • רחצת ידיים שוב ושוב
  • סידור הצעצועים בדרך מסוימת מאוד.

סוגים נוספים של אובססיות וקומפולסיות כוללים:

  • אגרנות (חוסר יכולת לזרוק שום דבר)
  • מחשבות על פגיעה במישהו (בטעות או בכוונה)
  • ספירה או נקישה.

אובססיות וקומפולסיות יכולים להיות תקינים למדי. לדוגמה, ילדים בגיל הגן חווים לעיתים קרובות שלבים שבהם הם חוזרים על פעולות מסוימות, למשל, משחקים באותו משחק שוב ושוב. כמו כן, הם עשויים להפגין התנהגויות קלות הקשורות לאמונה תפלה, כגון להאמין שעליהם ללבוש תמיד את אותה חולצה לשיעורי ריקוד.

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)

ייתכן שאתם חושדים שילדכם סובל מהפרעה טורדנית-כפייתית אם האובססיות והקומפולסיות שלו נמשכות זמן רב, או שהן משפיעות על יכולתו להירגע וליהנות מהחיים. ילדים הסובלים מ-OCD מבצעים את הטקסים שלהם גם אם הם עלולים לסבך אותם.

בדרך כלל, הטקס הקומפולסיבי מתקיים אחרי מחשבה אובססיבית, ונועד למנוע התרחשות של משהו שהוא מפחד ממנו. לדוגמה, “אם אקיש באצבעותיי שבע פעמים, שום דבר לא יקרה לאימא”. אחרי ביצוע הטקס הקומפולסיבי, החרדה שחווים הילדים נרגעת מעט לזמן מה. עם זאת, החרדה גואה שוב בפעם הבאה שבה מופיעה המחשבה האובססיבית.

אם האובססיות והקומפולסיות מפריעות לפעילות היומיומיות של ילדכם, או שאתם מודאגים שהוא סובל מהפרעה טורדנית-כפייתית, חשבו על פנייה לקבלת עזרה מקצועית.

התקפי חרדה

התקפי חרדה הם הופעה פתאומית של פחד המלווה בתחושות גופניות כגון קצב לב מואץ, קוצר נשימה, התכווצות בגרון או בחזה, הזעה, סחרחורת ו/או עקצוצים. במהלך התקף חרדה, הילדים עשויים להאמין שהם עומדים למות או שמשהו נורא יקרה להם. אפיזודות כאלה הן נדירות למדי בקרב ילדים צעירים.

הפרעת פאניקה

הפחד או החרדה מפני התקפי חרדה נקראים הפרעת פאניקה. אצל ילדים החווים הפרעת פאניקה, הפחד הוא מפני התקף החרדה עצמו (“אני עומד למות”) ולא בהכרח ממצב מסוים (אנשים שצוחקים, כלב נובח, ללכת לאיבוד).

הפרעת פאניקה אינה נפוצה בקרב ילדים צעירים וסביר יותר למצוא אותה בקרב בני נוער ובוגרים צעירים. שיעורי הפרעת הפאניקה אצל ילדים ובני נוער צעירים עומדים על פחות מ-1%.

אם התקפי החרדה מונעים מהילדים להשתתף במצבים מסוימים, הם  נקראים הפרעת פאניקה עם אגורפוביה. במקרה כזה, מומלץ לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

לחץ פוסט טראומטי

לחץ פוסט טראומטי הוא תגובה לאירוע טראומטי חמור שבו ילד נפצע, או חש איום קיצוני על בריאותו או על חייו. אירועים שעשויים לעורר תגובות כאלה כוללים:

  • אסונות טבע
  • התקפה או פיגוע
  • תאונות דרכים
  • התעללות מינית, גופנית או רגשית.

ילדים שסבלו מאירוע טראומטי יפגינו בדרך כלל חרדה מסוימת במשך כמה שבועות לאחר האירוע. לאחר מכן, החרדה תשכך בהדרגה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

במקרים מסוימים, ילדים יחוו חרדה במשך חודשים רבים או שנים ארוכות לאחר האירוע הטראומטי, שעלולה להשפיע על חיי היומיום שלהם. במקרה כזה, יש לבדוק אם הילד חווה הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

ייתכן שהילד ממשיך להיזכר באירוע הטראומטי או לחלום עליו, ולעיתים הוא אפילו מכניס את הטראומה למשחקים שלו. לעיתים הוא עשוי להתנהג או להרגיש שהאירוע מתרחש שוב, ולסבול ממצוקה קשה. ילדים כאלה נוטים לעיתים קרובות לנסות ולהימנע בכל כוחם ממצבים שמזכירים להם את הטראומה, ולהתנתק רגשית. כמו כן, הם עלולים להתנהג בעצבנות או בזעפנות ולסבול מקשיי שינה.

ילדכם ואתם זקוקים לתמיכה רגשית אחרי אירוע טראומטי, ולכן ילדים שסובלים מ-PTSD זקוקים בדרך כלל לעזרה מקצועית. למידע נוסף, קראו את המאמרים תגובה ראשונית לטראומה וכיצד לתמוך בילדים בשבועות שאחרי אירוע טראומתי.

עזרה מקצועית

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים מהתנהגותו או מהחרדות שהוא חווה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

  • היועץ בבית הספר
  • רופא המשפחה או רופא הילדים (שעשוי להפנות אתכם לפסיכולוג לילדים)
  • המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש של ילדים בקהילה/ בקופות החולים או בבתי החולים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.