לעזור לבני נוער להסתגל אחרי פרידה או גירושים

פרידה וגירושים: כיצד ילדכם מרגיש

ילדכם עשוי לחוש מגוון רגשות כשאתם נפרדים מבן או בת זוגכם – בדיוק כמוכם. אך טבעי שירגיש רגשות מעורבים. ייתכן שהוא מבולבל או אפילו מופתע מאוד כיוון שלא צפה את העתיד. הוא עשוי להיות עצוב וחרד כיוון שאינו יודע מה עומד לקרות. ייתכן שדווקא הוקל לו, בעיקר אחרי תקופה עמוסת עימותים ואפילו אלימות במשפחה. חלק מבני הנוער יהיו רגועים, שמחים ובריאים יותר אחרי פרידה. בסופו של דבר, זו התחלה חדשה לכולם.

בני נוער רבים עשויים להיות מודאגים ולחוש אשמה אם הם חושבים שהם תרמו לבעיות ביניכם. ילדכם עשוי לדאוג שיפסיק להיות בקשר עם אחד מכם, גם אם אינו אומר זאת בקול. במקרים אחרים, ייתכן שלא ירצה ליצור קשר עם אחד מכם, כיוון שיכעס ויאשים אתכם בפרידה. יכול להיות שיחשוב שעליו לתמוך באחד מכם או בשניכם, וייטור לכם טינה או יהיה מוצף בגלל האחריות הכבדה.

ברמה הפרקטית, סביר להניח שיש לו חששות בנוגע למקום המגורים שלו. לדוגמה, הוא עלול לדאוג שביתו יימכר ושיהיה עליו לעזוב את בית הספר ואת החברים. האפשרות שיהיו לו שני בתים עלולה גם היא להדאיג אותו. לכל הילדים לוקח זמן להתרגל.

לעזור לילדכם לעבור פרידה וגירושים

להסביר את המצב

ילדכם צריך להבין מדוע אתם נפרדים. קיימו פגישה משפחתית ודברו עם ילדיכם על הפרידה. הסבירו לו מדוע כל זה קורה בלי להציג את אחד ההורים בתור “האיש הטוב” או “האיש הרע”, כדי שלא ירגיש שעליו לבחור ביניכם.

ילדכם חייב לדעת שאין זו אשמתו – זוהי החלטה של מבוגרים הנוגעת למערכת היחסים ביניכם לבין בן או בת הזוג, וגם אם היא משתנה, לילדכם יש זכות להמשיך בה עם שניכם, לאהוב אתכם ולהיות נאהב. יכול להיות שכבר אינו מסתכל על עצמו כילד, אך הוא עדיין זקוק למקום מוגן.

להקשיב ולתת לילדכם לדבר

כשתסיימו להגיד את מה שרציתם, תנו לילדכם הזדמנות להביע את מחשבותיו, בפגישה המשפחתית או מאוחר יותר, אחרי שיהיה לו זמן לחשוב. השיחה תעזור לו להתמודד עם רגשות קשים ופחדים. כשיהיה מוכן לדבר, הקשבה פעילה מצדכם תעזור לכם להבין כיצד לנחם אותו.

אם הוא מתקשה לדבר איתכם על הפרידה, אולי יעדיף לשוחח עם מבוגר אמין אחר – דוד או דודה, חבר משפחה, מורה או יועץ.

להרגיע את ילדכם

חלק מבני הנוער עשויים לחשוש שיצטרכו להשגיח על הוריהם או על האחים והאחיות. הבטיחו לילדכם שהוא אינו צריך להשגיח על אף אחד אחר. אם מישהו מבני המשפחה יזדקק לעזרה, הוא יקבל אותה.

ילדכם אינו צריך להיות מעורב בשום עניין ביניכם לבין בן או בת זוגכם. אמרו לו בבירור שאין צורך שימלא תפקיד של שליח, ושלא יצטרך לענות על שאלות של איש על מעשי השני. הבטיחו לו שאתם ובן או בת זוגכם תעשו הכול כדי שלא יהיה מעורב בעימותים. אם חוויתם אלימות במשפחה, הבטיחו לו שיהיה מוגן.

להיצמד לשגרות

כדי להקל על השינוי שמשפחתכם עוברת, מומלץ שילדכם ייצמד במידת האפשר לשגרות היומיומיות שלו, יישאר באותו בית או באותה שכונה, ילך לאותו בית ספר וימשיך בפעילויות הרגילות שלו.

גם אם אתם וילדכם אינכם הולכים לגור אחד עם השני כל הזמן, עדיין תוכלו לשמור על קשר. המשיכו להתעניין בחייו ולעשות את הדברים המיוחדים שעשיתם תמיד – למשל, לצאת לפארק ולשחק בכדור, לבשל יחד, לצפות בו בחוג הספורט, ללכת לסרטים או לצאת לקניות.

סימנים שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה או הגירושים

בגיל ההתבגרות עובר ילדכם שינויים חברתיים ורגשיים, וכן שינויים גופניים. אחרי פרידה או גירושים, העליות והירידות הרגשיות בגיל ההתבגרות מתערבבות עם האופן שבו הוא מרגיש כלפי הפרידה. ייתכן שהוא עצמו לא ישים לב שהוא מתקשה להתמודד, אך הוא עשוי להפגין סימנים כגון:

• שינויים בהתנהגות, במצב הרוח או באישיות – להתרגז, להיות מוטרד או לפרוץ בבכי יותר מהרגיל
• חוסר רצון לבלות עם בני המשפחה וחוסר שיתוף פעולה עם שגרות משפחתיות -הוא עלול לסגור את עצמו בחדר לפרקי זמן ארוכים או לבלות זמן רב יותר באינטרנט או במשחקי מחשב
• בעיות בבית הספר או בהכנת שיעורי הבית
• בעיות שינה או הפרעות אכילה כגון אכילת בולמוס או אובדן תיאבון
• ·אובדן עניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר או בעיות עם חברים או קבוצות
• לקיחת סיכונים – להפר את כללי בית הספר, לא לספר לכם היכן היה, ואפילו לגנוב מחנויות, לעשות גרפיטי, לקחת סמים או לשתות אלכוהול.

קשה לדעת אם ההתנהגות המאתגרת נובעת מכך שילדכם פשוט בגיל ההתבגרות, או שהיא מהווה סימן לכך שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה. יכול להיות שמדובר בשילוב בין השניים. נסו לא לקפוץ למסקנות ולהחליט מיד מה גורם לכך, אלא הקשיבו ונסו לעזור.

מומלץ להודיע לבית הספר של ילדכם על השינוי במצב המשפחתי. המורים שלו יוכלו לחפש שינויים בהתנהגותו או לעזור בדרכים שונות.

היכן לקבל עוד עזרה

בני נוער זקוקים לעתים לעזרה נוספת כדי להתמודד עם הפרידה של הוריהם. אם העימות בין ההורים אינטנסיבי מאוד או עדיין נמשך, או אם אחד ההורים סובל מדיכאון או מהפרעה נפשית, מומלץ שילדכם יפנה לייעוץ.

אפשר לפנות לתחנות ציבוריות לייעוץ בחיי המשפחה. רופא המשפחה יכול להפנות אתכם לפסיכולוג או למטפל משפחתי וקופות החולים מממנות באופן חלקי טיפול נפשי. באתר האגודה לטיפול בחיי משפחה ונישואין ניתן למצוא שמות של מטפלים.

אם אתם או ילדכם צריכים לדבר עם מישהו באופן דחוף, פנו לער”ן בטלפון 1201.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network