מעט מאוד תחומי הורות הם חשובים ושנויים במחלוקת כמו הטיפול בבעיות שינה של תינוקות ופעוטות. בעיות שינה עלולות להיות כרוניות ומייסרות מאוד עבור ההורים, שנתקלים בוודאי במגוון דעות רחב כשהם מבקשים עזרה או ייעוץ ממומחים. אך מה אומרים המחקרים על טיפול יעיל בבעיות השינה?
המרכז לבריאות הילד בקהילה, השייך לבית החולים המלכותי לילדים שבמלבורן, אוסטרליה, סקר לאחרונה את המחקרים העכשוויים בנושא בעיות שינה בקרב ילדים צעירים.
אילו מחקרים נסקרו?
המחקר כיסה מגוון גישות לטיפול בבעיות הירדמות והתעוררות אצל ילדים בני יותר משישה חודשים, ובהן:
- טיפול התנהגותי שמלמד ילדים להירדם בחזרה לבדם במקום להיעזר במבוגר
- טיפול תרופתי לבעיות שינה. טיפול תרופתי נחשב כיעיל רק במצבים שבהם בעיות השינה של הפעוט קשות, עקשניות במיוחד, ובעלי פגיעה משמעותית באיכות או כמות השינה. יש לזכור כי טיפול תרופתי אינו תחליף לטיפול התנהגותי, אלא מתווסף עליו, ודורש מעקב רפואי מסודר. מתן מידע וייעוץ בנוגע לשינה, עם ביקורי תמיכה ובלעדיהם.
על קצה המזלג: ממצאי המחקר
הטיפול ההתנהגותי נמצא כיעיל ביותר בטיפול בבעיות שינה. המחקר מצא כי הטיפולים ההתנהגותיים בעלי סיכויי ההצלחה הטובים ביותר היו:
- שגרה חיובית
- הרגעה מבוקרת (ידועה גם בשם ‘שיטת חמש הדקות’)
- התעלמות שיטתית
- התעוררות מתוזמנת
- התרחקות הדרגתית.
מהם הטיפולים ההתנהגותיים?
ישנם טיפולים התנהגותיים רבים, שמטרתם זהה- ללמד את הילד להירדם בכוחות עצמו, ללא צורך במעורבות של ההורים.
עקרונות הבסיס
ההנחה בבסיס הטיפולים ההתנהגותיים היא שהדרך שבה ילדים נרגעים לפני השינה תהפוך לדרך המועדפת עליהם לחזור לישון לאחר שהתעוררו באופן טבעי.
לדוגמה, תינוק שנרדם בזרועותיו של ההורה או המטפל ירצה, ככל הנראה, לחזור לאותו מקום כדי להירגע אחרי שהתעורר במהלך הלילה. מטרת הטיפולים ההתנהגותיים היא לעזור לילד “לשכוח” התנהגות בעייתית בשעת ההירדמות, ולהחליף אותה בהתנהגות בונה יותר (כלומר, להירדם ללא עזרת מבוגר).
טווח הגילאים
הטיפולים ההתנהגותיים ניתנים בדרך כלל לילדים בני יותר משישה חודשים. תינוקות קטנים יותר עדיין זקוקים להאכלה בלילה, עדיין מבססים את מחזוריות השינה-התעוררות וייתכן שעדיין לא יגיבו לטכניקות של טיפול התנהגותי.
מעורבות מקצועית
אנשי המקצוע עובדים לעיתים קרובות עם המשפחה, ומפתחים יחד תוכנית טיפול שינה אינדיבידואלית עם הטיפולים ההתנהגותיים המתאימים. אנשי המקצוע תומכים בהורים כדי שיוכלו לבצע את הטיפול, ומייעצים להם בנוגע לנושאים הקשורים לבעיות השינה כגון ביסוס שגרת השכבה, תנומות במהלך היום ושינוי פרקטיקות שעלולות לתרום לבעיות השינה.
מעורבות ההורים והערכים שלהם
חלק מהטיפולים ההתנהגותיים אינם עולים בקנה אחד עם האופן הטבעי שבו ההורה או המטפל קשור לילד. אחת הדוגמאות היא בשיטת ההרגעה המבוקרת – שיטה זו דורשת מהמבוגר לעזוב את הילד כשהוא בוכה, אף שהמבוגר נוטה באופן טבעי להרים ולנחם ילד בוכה. באופן כללי, כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, ההורים והמטפלים חייבים להרגיש איתו בנוח.
כדי לפתח תוכנית שינה, חשוב לשמור על שגרת השכבה חיובית וצפויה מראש, ולוודא שהתינוק מקבל מספיק שינה במהלך היום.
סיכום הראיות בנוגע לגישות לטיפול בבעיות שינה של ילדים
אף שהתעוררויות ליליות ובעיות הירדמות נוטות להופיע ביחד, ברוב המקרים הן נחקרות בנפרד. לכן אנו דנים בהן בנפרד בהמשך.
התעוררויות ליליות
המחקרים התמקדו ב:
- ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
- ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
- בעיות הקשורות להורים
- בעיות המוגדרות כ”התעוררות תכופה, התעוררות לפרקי זמן ארוכים, או שני הסוגים יחד”.
להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא התעוררויות ליליות:
- התערבויות התנהגותיות הוכחו כיעילות בהפחתת תכיפות ההתעוררויות הליליות ואורך פרקי ההתעוררות, והשפעתן ניכרה במעקב שנערך בטווח הקצר. התערבויות אלה מקבלות תמיכה חזקה מניסויים אקראיים מבוקרים מרובים.
- השיטות התעלמות שיטתית, התעוררות מתוזמנת והרגעה מבוקרת (עם תמיכה להורים) קיבלו גם הן תמיכה אמפירית חזקה. ההשפעה של כל אחת מהשיטות על ההתעוררויות הליליות בקבוצת הניסוי גדולה באופן ניכר מאשר קבוצת הביקורת. נדרשת בחינה נוספת כדי לקבוע באופן סופי אם שיטת התערבות התנהגותית מסוימת יעילה יותר מאשר שיטות אחרות.
- אף שהמחקר הראשוני על גישות שהשתמשו בטיפול תרופתי ובשיטות התנהגותיות גם יחד הוא מעודד, נדרשת בחינה נוספת כדי לאמת את יעילותן ולהשוות אותן להתערבויות התנהגותיות בלבד.
בעיות הירדמות
המחקרים התמקדו ב:
- ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
- ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
- בעיות הקשורות להורים
- בעיות המוגדרות כ”קושי רב וארוך או סירוב להירדם בלילה, או התקפי זעם בזמן ההשכבה”.
להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא בעיות הירדמות:
- הטיפולים ההתנהגותיים נמצאו כיעילים בהפחתת בעיות ההירדמות, אולם השפעתם לטווח ארוך עדיין לא התבססה. נערכו פחות ניסויים אקראיים מבוקרים בנוגע לבעיות הירדמות מאשר להתעוררויות ליליות.
- ישנן ראיות מחקריות חזקות לשימוש בתוכנית שגרה חיובית ובהרגעה מבוקרת (עם תמיכה מקצועית להורים או למטפלים). כמו כן, המחקר טוען כי שיטת השגרה החיובית משיגה תוצאות מהירות יותר מאשר בכי מבוקר, קלה יותר להבנה מצד ההורים והמטפלים, והיא הגישה המועדפת עליהם.
© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.
- בניית אתרים