מהי חרדה אצל ילדים ומה ההבדל בין דאגה לחרדה?

חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד-  תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.

חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.

חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.

חרדה: גילאים ושלבים

ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:

• תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
• ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
• ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.

פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.

ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.

סוגי חרדה אצל ילדים

קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.

חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:

• מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
• חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
• מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
• מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
• חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדת נטישה.

חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

• חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
• מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
• הם ביישנים או מופנמים
• מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
• הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
• נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה חברתית.

חרדה כללית אצל ילדים

ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:

• דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
• חשים צורך שהכל יהיה מושלם
• מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
• מתקשים להצליח במבחנים
• פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
• מבקשים אישור תמידי
• חשים שהם חולים כשהם מודאגים.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה כללית.

הגורמים לחרדה אצל ילדים

•       גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
•       תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
•       חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
•       גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.

דרכי זיהוי ותסמינים

לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:

תסמינים גופניים

תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.

תסמינים מחשבתיים

התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.

תסמינים רגשיים

התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.

תסמינים התנהגותיים 

תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.

אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

• הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
• עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
• המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
• שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
• אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?

פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.

מתי להתחיל לדאוג?

רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.

• שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
• השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
• בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.

כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?

התמודדות הורית

מעורבות ההורים  בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר. 

התמודדות עצמית

בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.

איך עושים את זה?

ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.

הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.

במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לזהות חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה מגיעה לשיא אצל תינוקות בני 18-14 חודשים, ובדרך כלל פוחתת בשנות הילדות המוקדמות.

פחד מזרים עשוי להיראות לכם דומה לחרדת פרידה או נטישה, ובו הילד מראה זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים בלתי מוכרים. אך למעשה, פחד זה מסמל הבנה קוגניטיבית של ההבחנה בין “מוכר” ל”לא מוכר/זר”.  פחד זה מתחיל בגיל שבעה עד עשרה חודשים, ובדרך כלל פוחת אחרי יום ההולדת הראשון של הילד.

החרדות הללו הן חלק נורמלי בהתפתחות, ואין צורך לדאוג בגללן. יש לזכור כי הן מופיעות כשהילדים הופכים לניידים יותר, ולכן צריכים להבין את העולם מנקודת מבט הישרדותית. כלומר, אם היו יכולים לזחול או להתרחק מהמטפלים בלי לפחד מנטישה או מזרים, הם היו עלולים ללכת לאיבוד בקלות רבה יותר.

מחקרים מראים כי 90% מהתינוקות בני עשרה חודשים נהיים מוטרדים אם זר מתקרב אליהם בחדר שאינם מכירים. רק 50% מוטרדים אם הם מקבלים מספיק זמן (10 דקות) להכיר את החדר. ייתכן שבמצבים חדשים, תינוקות מתמודדים טוב יותר כשהם נתקלים בדברים חדשים באופן הדרגתי.

כיצד לעזור לילדים עם חרדת נטישה

אם ילדכם סובל מחרדת נטישה, תוכלו לעשות דברים רבים כדי לעזור לו.

• אמרו לילדכם מתי אתם יוצאים ומתי תחזרו. כדאי לעשות זאת אפילו עם תינוקות. יש הורים שמרגישים שקל יותר לחמוק החוצה אחרי שילדם נרגע, אך הם עלולים להחמיר את המצב – ילדכם עלול לחוש מבולבל או מוטרד כשיבין שאינכם נמצאים בסביבה, ועלול להיות קשה יותר להרגיע אותו בפעם הבאה שתעזבו אותו.
• אמרו לו שלום בקצרה ואל תמשכו את הפרידה.
• לפני שאתם יוצאים, הרגיעו את ילדכם בפעילות מהנה.
• אם אתם יוצאים ומשאירים את ילדכם בסביבה חדשה – מסגרת חינוכית, גן, בית של חבר, אצל הבייביסיטר – הקדישו זמן והכירו לילדכם את המקום החדש לפני שאתם נפרדים. הוא צריך לדעת שהוא נשאר במקום בטוח עם אדם ששניכם סומכים עליו. הוא יהיה מוטרד פחות אם יישאר במקום מוכר אצל אנשים מוכרים.
• כדי להגביר את תחושת הביטחון של ילדכם, תנו לו לקחת חפץ אהוב מהבית, כמו דובון, כרית או שמיכה. אפשר להפסיק בהדרגה את השימוש בחפצים אלה, ככל שיירגע יותר ויותר.
• שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה כשאתם עוזבים את ילדכם. אם אתם נראים מודאגים או עצובים, ילדכם עלול לחשוב שהמקום אינו בטוח ולהיות מודאג בעצמו.
• מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
• עודדו את ילדכם בעדינות להיפרד מכם, ותנו לו לתרגל את הפרידה. חשוב לאפשר לו לחוות התנסויות פרידה ואיחוד חיוביות. הימנעות מפרידה עלולה רק להחמיר את הבעיה.
• לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו מפרידה. לדוגמה, אל תגידו דברים כמו “הוא כזה ילד של אימא” או “אל תהיה כזה תינוק”.
• קראו ספרים או המציאו לילדכם סיפורים על פחד מפרידה – לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ארנבון קטן שלא רצה לעזוב את אמא שלו בבקתה. הוא פחד ממה שימצא מחוץ לבית…”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד מפרידה מהוריו.
• עשו מאמץ מודע לעודד את ההערכה העצמית של ילדכם: החמיאו לו ותנו לו הרבה מאוד תשומת לב חיובית.

הפרעת חרדת פרידה אצל ילדים

כשהילדים מגיעים לגיל הגן או לגיל בית הספר, חרדת הנטישה שלהם נוטה להיעלם. יהיו כמובן מקרים שבהם הם ירצו להיות רק איתכם. ילדים בקבוצת הגיל הזו, שחווים מצוקה מיוחדת וקבועה מכך שהם נפרדים מהוריהם, עשויים לחוות הפרעת חרדת פרידה. לפי מחקר שנערך ב-2009, 4% מילדי הגן ומילדים בגיל בית הספר מפתחים הפרעה כזו.

הפרעת חרדת פרידה מוגדרת כאשר:

• החרדה מפריעה לחייו של הילד, וכתוצאה מכך, גם לחייו של ההורה
• חומרת החרדה אינה מתאימה לרמה ההתפתחותית של הילד
• מאפייני חרדת הנטישה נמשכים ארבעה שבועות לפחות.

אם אתם מודאגים שילדכם סובל מהפרעת חרדת פרידה, שימו לב למקרים שבהם הוא:

• אינו אוהב להיפרד מכם
• דואג שאתם או הוא תיפגעו או תעברו תאונה
• מסרב ללכת למסגרת החינוכית, לגן או לבית הספר
• מסרב ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלעדיכם
• מתלונן שהוא חולה כשהוא צריך להיפרד.

קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדת נטישה

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים מהחרדות שהוא חווה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

• היועץ בבית הספר
• רופא הילדים, שעשוי לתת לכם הפניה לפסיכולוג ילדים
• המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש בילדים, בקהילה, בקופות חולים ובבתי החולים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.