גמילה מהנקה: איך מפסיקים להניק בצורה נכונה?

מהי גמילה ואיך מפסיקים להניק?

גמילה היא תהליך של מעבר התינוק מהנקה בלעדית לאכילה בלעדית של מאכלים אחרים. באופן טבעי הגמילה מתחילה כאשר התינוק אוכל מזון מוצק, בנוסף לחלב אם בסביבות גיל ששה חודשים. הגמילה נגמרת כאשר התינוק אינו מקבל עוד חלב אם כלל. לפי המלצות ארגוני בריאות, מומלץ שזמן הגמילה המוחלטת יהיה לאחר גיל שנה, לאחר שהתינוק או האמא כבר לא מעוניינים בכך. יש אמהות שבוחרת להפסיק קודם לכן. חשוב להפסיק להניק רק אם באמת רוצים בכך, ולא בגלל מידע מוטעה. אם את שומעת שאת צריכה להפסיק להניק מסיבות רפואיות, בדקי זאת עם גורם מומחה בהנקה.

תהליך גמילה מהנקה

איך מפסיקים להניק? גם אם הפסקת ההנקה היא יזומה, כדאי להפסיק להניק בהדרגתיות ובאטיות. כך יוכל התינוק שלך להתרגל לשינוי בשגרה ובתזונה, וגופך יתרגל לכך שאין לו צורך לייצר עוד חלב. אם ההחלטה לגמול את התינוק מגיעה מצדך, ייתכן שתצטרכי לנחם אותו קצת יותר בזמן המעבר להזנה מבקבוק או לשתייה מכוס. כדי לתת לתינוק שלך תחושה שהוא אהוב ומוגן למרות שאינו יונק, חבקי אותו יותר מהרגיל ובלי איתו זמן רב.

הצעד הראשון בתהליך הגמילה הוא להוריד את ההנקה שהכי פחות דרושה לתינוק. במידה ורוצים להמשיך להוריד הנקות- חכי כמה ימים או שבוע ורק אז הורידי את ההנקה הבאה. אם את מפסיקה להניק במהירות, השדיים שלך עלולים להתמלא בחלב (גודש) ולגרום לך לתחושה לא נוחה כלל. כדי למנוע גודש בשדיים, ייתכן שתצטרכי לשאוב את החלב מדי פעם. שאבי מעט, רק עד שתרגישי יותר בנוח – אם תשאבי יותר מדי, גופך יקבל גירוי ליצירת אספקה מוגברת של חלב. יש אימהות שצריכות לעבור מהנקה אחת ביום להנקה אחת כל כמה ימים כדי להימנע מגודש בשדיים, לפני שהן מפסיקות להניק לגמרי.

שימי לב לגושים בשדיים. ייתכן שתחושי גושים בשדיים למשך חמישה עד עשרה ימים לאחר שהתינוק הפסיק לינוק. הימצאותו של גוש בשד עלולה להצביע על צינורית חלב חסומה, או על תחילתה של דלקת בשד (מסטיטיס). אם את מרגישה גוש, נסי לעסות אותו או לשאוב מעט חלב כדי להפחית את הגושיות. אם הגושים נשארים בשד או מכאיבים ואת מתחילה להרגיש תסמינים הדומים לשפעת, גשי לרופא בהקדם האפשרי.

אם תינוקך הוא בן חצי שנה ומעלה, אפשר להחליף את ההנקה שמורידים בארוחה של מוצקים עד 3-4 פעמים ביום ולהמשיך להניק באופן חלקי. במידה והתינוק מתחת לגיל חצי שנה או אם מפסיקים את ההנקה לחלוטין, עד גיל שנה חייבים להחליף חלב אם בתמ”ל. אם את מתחילה את הגמילה מההנקה לאחר גיל שנה, ניתן להחליפה בחלב פרה (ואין צורך בתמ”ל שלבים 2-3, שעולים הרבה יותר.

מתי אפשר לעבור לבקבוק?

מעל גיל חצי שנה, אפשר לגמול את התינוק ולעבור לשימוש בכוס או בבקבוק.

שימי לב

אין צורך בטיפול תרופתי כדי לגמילה מהנקה.

כדי לגמול תינוק גדול יותר או פעוט כדאי להתחיל את התהליך באטיות רבה יותר, ולשנות את השגרה שלו באופן הדרגתי. קראו את המאמר גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים.

יש שמרגישות מדוכאות מעט אחרי ההנקה האחרונה, גם אם זו הייתה ההחלטה שלהן. גמילה גורמת לשינוים הורמונליים שיכולים להשפיע על מצב רוח. טפלי בעצמך – תנוחי, תעשי דברים שאת אוהבת. במידה ומצב רוחך לא משתפר לאחר שבועיים או מגיע לרמה שפוגע בתפקוד שלך, כדי לפנות לגורם מקצועי.

יש נשים שמתחילות לבייץ מיד לאחר שצמצמו את ההנקות בלילה או התחילו לגמול את התינוק לגמרי, ואחרות מגלות שהביוץ והמחזור חוזרים רק לאחר כמה חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרת בוקר לבית הספר: טיפים

שגרת בוקר: מדוע וכיצד

ילדים אינם תופסים את מהות הזמן באותו אופן כמו מבוגרים, מה שעלול להפוך את הבקרים במהלך השבוע לזמן המלחיץ ביותר ביום. כדי שכולם יתחילו את היום באופן חיובי, כדאי להישאר רגועים ולנסות להסתדר היטב בבוקר. כשרבים עם הילדים בבוקר, למשל, קשה יותר להתרכז בעבודה, והסיכוי לתאונת עבודה עולה.

הדרך המועילה ביותר להפחית את הבלגן בבוקר היא לבסס שגרת בוקר טובה לימי השבוע, שעוזרת לילדים לצפות מה עומד לקרות, ולזכור מה עליהם לעשות. הנה כמה רעיונות שיקלו על הלחץ בבקרים במהלך השבוע – למרות שלא תמיד הכל ילך חלק!

לתכנן מראש: הלילה לפני

הצעד הראשון בשגרת הבוקר הוא לחשוב מה עליכם לעשות ולהכין תוכנית פעולה. סביר להניח שתגלו שאפשר לעשות דברים רבים בלילה הקודם. הנה כמה רעיונות:

  • בדקו ערב קודם (או אפילו לפני כן) אם יש אירוע מיוחד בבית הספר ביום למחרת.
  • הכינו את ארוחות העשר בתיקי האוכל וערכו את השולחן לארוחת הבוקר.
  • בקשו מילדכם להתקלח בערב לפני, כדי שלא תצטרכו לדאוג בנוגע לכך בבוקר.
  • ישנם דברים שעלולים לעורר בעיות, כמו החלטה על ארוחת העשר  או בחירת הבגדים. דברו על כך בלילה שלפני, כשלכולם יש זמן ואתם פחות לחוצים.
  • ארגנו מערכת שבועית שכוללת תזכורות לדברים שילדכם צריך לקחת לבית הספר מדי יום – ספרי ספרייה, בגדי ספורט, מצגות וכדומה.
  • התכוננו ליומכם בעבודה בלילה שלפני, כדי להקל על לחץ הזמן בבוקר (הכנת בגדים / פריטים נחוצים וכו’).
  • קראו את מחברת או תיקיית הקשר בערב לפני ובדקו אם המורים שלחו לכם פתקים. אפשר להכין את הבגדים, לחתום על פתקים לבית הספר ולהכין את התיק בערב שלפני.

שגרת הבוקר שלכם: טיפים

  • נסו לקום 15-30 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ. תנו לעצמכם זמן רב כדי להגיע מהבית לבית הספר – החיפזון עלול להגביר את רמות הלחץ של כל בני המשפחה.
  • כוונו שעון מעורר עם התראה חוזרת לילדים שמתקשים לקום בבוקר, או שלא אוהבים לצאת מהמיטה.
  • התמודדו עם הבוקר באופן החיובי והאופטימי ביותר שאפשר. מצב רוח טוב הוא מידבק! אחת הדרכים לעשות זאת היא להתמקד בהיבטים החיוביים בהתנהגותם של ילדיכם, ולשבח אותם – למשל, “איזה יופי שאתה אוכל את הטוסט”.
  • אם ילדיכם צעירים, הזכירו להם מה הם אמורים לעשות ומתי. כדי לעזור להם, הכינו רשימה של דברים שצריך לעשות – אפשר להכין רשימה מאוירת.
  • אם ילדיכם גדולים מספיק, עודדו אותם לעשות יותר ויותר בעצמם – למשל, להתלבש לבד, להכין ארוחת בוקר לבד ולסדר את החדר בעצמם. הבקרים קלים יותר כשילדיכם עצמאיים.
  • צמצמו את הסחות הדעת. הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתם של הילדים מההתכוננות לבית הספר, ומשפחות רבות מקפידות שלא להדליק טלוויזיה בבוקר. השאירו את הטלוויזיה כבויה, אלא אם כן אתם משתמשים בה כפרס מיוחד על כך שהילדים מוכנים בזמן.
  • תנו לילדכם הוראות רגועות וברורות בנוגע למה שתרצו שיעשו, וכשישתפו פעולה, שבחו אותם באופן מפורט. נסו שלא לתת להם תשומת לב מיוחדת על ויכוחים, יללות או התחמקויות. תשומת לב שלילית יכולה להוות תמריץ ולהוביל לכך שהתנהגות זו תימשך.

בוקר נעים ורגוע!

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לבחור את הצעצועים הנכונים לילדכם

צעצועים ומשחק

צעצועים הם דרך נהדרת לעזור לילדכם להתחיל לשחק ולעודד את התפתחותו, אך ייתכן שהוא אינו זקוק לכל כך הרבה צעצועים כפי שאתם חושבים. הצעצועים הטובים ביותר לילדים הם “צעצועים פתוחים”, המפתחים מיומנויות דמיון, יצירתיות ופתרון בעיות. הנה כמה דוגמאות לצעצועים פתוחים:

  • קוביות – היום יבנה ילדכם מגדל, ומחר יקרב קובייה לאוזן ויעמיד פנים שזהו טלפון
  • כדורים – מצוינים לקפיצה, התבוננות, גלגול, אחיזה וזריקה
  • קופסאות קרטון – אפשר להשתמש בהן בתור דברים רבים, כמו דלפקים בחנות, תנורים, מכוניות, סירות או בתי בובות
  • תחפושות – בעזרת מספר  בגדים  ישנים ושאריות של בד, יוכל ילדכם להפוך לכל דבר ולכל אחד שירצה
  • חומרי יצירה – אפשר להכין יצירת אמנות של ממש מנייר צבעוני, מדבקות, מיכלים ממוחזרים, קופסאות קרטון ובקבוקי פלסטיק,  צבעים וטושים מחיקים.

לא תמיד צריך לרכוש צעצועים בחנות. גם פריטים ביתיים ויומיומיים יכולים לשמש כצעצועים פתוחים נהדרים. סירים ומחבתות, מיכלי פלסטיק, אטבים, סלי בגדים, שמיכות… ילדים מצליחים לשחק בכל דבר כמעט! חשוב לזכור: כל החפצים שילדכם משחק איתם צריכים להיות בטוחים, ולכן הימנעו מחפצים חדים או קטנים שהוא עלול להיחנק מהם.

לבחור צעצועים

על אריזתם של צעצועים רבים מופיע מידע בנוגע לטווח הגילאים הרצוי. זהו מידע מועיל, אך הוא המלצה בלבד. כדאי לבחור את הצעצועים לפי תחומי העניין ושלב ההתפתחות של ילדכם. עם זאת, למידע על טווח הגילאים יש חשיבות מבחינה בטיחותית, למשל, כאשר הצעצועים כוללים חלקים קטנים שקל לבלוע אותם. במקרים אלה, כדאי לפעול לפי טווח הגילאים המומלץ.

עבור תינוקות, ה”צעצוע” ושותף המשחק הטוב ביותר הוא אתם, מטפל/ת או קרוב משפחה אחר. התינוק ייהנה מאוד מהתבוננות בפניכם, מהאזנה לקולכם ופשוט, מלהיות איתכם. הוא יכול ליהנות גם מהתבוננות במובייל צבעוני, מהאזנה לצעצוע מוזיקלי נמתח או מכך שילמד להגיע לרעשן. לאחר שהתינוק לומד להתיישב, הוא יכול להתעניין גם בחפצים שיוכל להקיש עליהם או איתם. הקשה בכף עץ על סיר מהנה באותה מידה כמו צעצוע קנוי שייוצר במיוחד לכך.

פעוטות אוהבים לשחק בקופסאות, ולעתים קרובות מגלים שקריעת העטיפה ממתנה מהנה הרבה יותר מהמתנה עצמה. פעוטות יכולים לשחק גם בצעצועי הרכבה (כמו דופלו) ובתחפושות.

ילדים גדולים יותר אוהבים לעתים קרובות לפתור בעיות ולהשתמש בדמיון. הם יכולים ליהנות מפאזלים, או ממשחקים שאפשר לשחק בחברה.

צעצועים שאינכם חשים איתם בנוח

ישנם צעצועים שאינם מתאימים לערכי המשפחה שלכם. לדוגמה, יש הורים שאינם חשים בנוח עם רובי צעצוע, בעוד שאחרים אינם אוהבים את צורת הגוף או את הבגדים של חלק מהבובות.

רובי צעצוע

משחק עם רובה צעצוע כולל בדרך כלל תוקפנות ואלימות, וכשילדים משחקים בתוקפנות זה עם זה, הביטחון העצמי שלהם ורווחתם הכללית עלולים להיפגע. עם זאת, רובי צעצוע יכולים לשמש גם בדרכים חיוביות. צריך להתבונן בדרך המשחק של ילדכם עם הצעצוע, ולהבין מה הוא בעצם עושה. לדוגמה, ילדכם יכול להשתמש בצעצוע כאביזר במשחק דמיון של שוטרים וגנבים. קרוב לוודאי שזה בסדר. אך אם ילדכם משתמש בצעצוע בתוקפנות כלפי ילדים אחרים, ייתכן שעליכם להסביר לו מעט כיצד לשחק עם אחרים. במקרה זה, הרובה עצמו אינו חשוב. לעיתים קרובות, ילדים משתמשים בחפצים יומיומיים אחרים בתור רובים, למשל מקלות, פרוסות טוסט או לגו. ייתכן שלא תרצו לעודד את ההתנהגות הזו, אולם זכרו: כוחו של רובה שעשוי מפרוסת טוסט אינו זהה לרובה צעצוע. רובה עשוי טוסט הוא סמל בלבד, ופחות סביר שישמש כדי להפחיד אחרים.

בובות בעלות מראה “סקסי”

משחק בבובות יכול להיות מהנה מאוד עבור ילדיכם, אולם לחלק מהבובות יש מראה מבוגר ו”סקסי”. לדוגמה, חלק מהבובות מגיעות עם תלבושות כגון חצאיות מיני, גרביוני רשת ועקבים גבוהים. זה אולי נראה כיפי ותמים לגמרי, אך זה יכול ליצור דימוי נשי שאולי לא תרצו שילדכם או ילדתכם יגדלו איתו או יאמצו בעצמם. למעשה, בשנת 2009 פורסם דו”ח של הארגון הבריטי object לזכויות אדם, שלפיו הסקסואליזציה של צעצועים ופרסום מוצרים יכולה להשפיע ישירות על התפתחות הזהות המינית של ילדכם, וכן על עמדותיו והתנהגויותיו.

שוב, כדאי להתבונן ולראות כיצד ילדיכם משחקים עם בובות. אם אתם מודאגים, כדאי להציע להם בובות בעלות מאפיינים ילדיים יותר, כדי שייחשפו לבובות בסגנונות שונים ובעלות גזרה שונה.

מומלץ לנקוט גישה רגועה בכל הנוגע לרובי צעצוע או לבובות סקסיות. סביר להניח שזהו שלב שיחלוף מעצמו. אם זה באמת מדאיג אתכם, תוכלו להציע לילדיכם לשחק במשהו אחר.

לדבר על בחירות הצעצועים

אתם אלה שמחליטים עם אילו צעצועים ילדכם יכול לשחק בבית.

אם אתם מתנגדים מאוד לצעצועים מסוימים, כדאי לדבר עם ילדכם, בעיקר ככל שהוא מתבגר. תוכלו לדבר על ערכי המשפחה שלכם. למשל, “רובים הם מפחידים ועלולים לפגוע באנשים מאוד. הם לא משחק.”

אין טעם להרצות לילדים או לאסור על משחק בצעצועים מסוימים. זה עלול לגרום לילד לרצות עוד יותר את הצעצועים שאינכם אוהבים. במקום זאת, תוכלו למשל להשתמש במשחק המלחמה של ילדכם כהזדמנות ללמד על הערכים שלכם בנוגע לנשק, מלחמה ואלימות.

ילדים מקבלים לעתים מסרים סותרים בנוגע לצעצועים. לדוגמה, אם לילדים מותר לצפות בתוכניות טלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב הכוללים אלימות, הם עשויים להתבלבל כשהוריהם אוסרים עליהם לשחק ברובה.

אם אינכם מעוניינים שמבוגרים אחרים יתנו לילדכם צעצועים מסוימים במתנה, תוכלו להסביר להם מה דעתכם באופן קצר ורגוע. בסופו של דבר, זו ההחלטה שלכם.

כוחו של הפרסום

צעצועים רבים מפורסמים במקומות המכוונים בדיוק לעיני ילדכם. לעתים קשה מאוד להתנגד כשילדכם מבקש צעצוע “כי לכולם יש”. תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

צעצועים מפורסמים מבוססים בדרך כלל על סרט או על תוכנית טלוויזיה, ולכן מעודדים סוג מסוים מאוד של משחק. אלה לא צעצועים רעים, אך הם עלולים להגביל את אפשרויות המשחק של ילדכם, אם הוא משתמש בצעצועים כדי לחקות ולהעתיק את תוכנית טלוויזיה במקום להשתמש בדמיון.

ברוב המקרים, האופן שבו ילדכם משתמש בצעצוע חשוב הרבה יותר מהצעצוע עצמו בקביעת ההשפעות של הצעצוע על התפתחות ילדכם. השקעת מחשבה בדרך שבה ילדכם ישחק עם הצעצוע יכולה לעזור לכם להחליט אם זהו הצעצוע הנכון עבור ילדכם.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אסור לרמות!

רמאות: מדוע ילדים עושים את זה?

ילדים מרמים מכמה סיבות. חלקם מרגישים שעליהם לעמוד בציפיות גבוהות – מצדם או מצד אחרים – ואינם יכולים לעשות זאת בלי לרמות. אחרים רוצים לנצח, כיוון שאינם יודעים כיצד להתמודד עם אכזבת ההפסד. הרי צריך ללמוד איך להפסיד, וזה לוקח זמן. כמו כן, ילדים עשויים לרמות כיוון שהמטלה שקיבלו קשה מדי עבורם. ייתכן שרמת הקושי של שיעורי הבית או שיעורי הספורט עולה, והם מנסים לעמוד בקצב.

ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנים שבהן ילדכם עדיין מנסה ללמוד מה נכון ומה לא נכון. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים.

לפני שהילדים מתחילים לרמות, עליהם להבין את המונח “כללים”, ומהו ההבדל בין נכון ללא נכון. ילדים צעירים יותר עשויים להפר את הכללים או לשנות אותם “על הדרך”, תוך כדי משחק, אך זו אינה רמאות באמת. ילדים בגיל בית הספר מבינים מהם כללים בדרך כלל, ולכן אפשר ללמוד אותם מהו משחק הוגן.

מה לעשות אם ילדכם מרמה: טיפים מעשיים

השיטות בהמשך יעזרו לכם להעביר את המסר שאסור לרמות, ושרמאות אינה מתקבלת. אל תגידו לילדכם שהוא “רמאי” – התווית הזו עלולה לדבוק בו.

  • נסו להבין מדוע ילדכם מרמה. שאלו אותו מדוע הוא חש צורך לרמות. הגיבו לו בהתאם לתשובה שתקבלו. לדוגמה, אם רימה כיוון שרצה לרַצות אתכם, אמרו לו שניצחון אינו הדבר החשוב ביותר ושאתם גאים בו מאוד על מאמציו – בין אם הצליח ובין אם לא.
  • תגמלו את המאמץ ולא את התוצאה. שבחו את ילדכם על דבקותו במאמץ להשלים את המשימה שקיבל. אם מדובר בהכנת שיעורי הבית, אמרו לו שמה שלמד, והמאמצים שהשקיע בניסיון להשלים אותם, חשובים יותר מהציון שקיבל. לאחר משחק ספורט, התמקדו בהתנהגות הספורטיבית ובמאמץ הקבוצתי, ולא בשאלה מי ניצח או הפסיד.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית. אם הוא רואה שאתם מרמים, הוא עשוי לחשוב שזה בסדר. כשאתם תופסים אותו מרמה, התגובה שלכם חשובה גם היא. קחו את הזמן והסבירו לו באופן רגוע מדוע אסור לרמות.
  • תנו לו הזדמנויות לתרגל. שחקו ביחד במשחקים שונים כדי שילמד כיצד לנצח וכיצד להפסיד.
  • בדקו את הציפיות שלכם. לפעמים, הציפיות שלנו גבוהות מדי ליכולותיו של הילד. אם נלחיץ את ילדינו לקבל ציון גבוה או להצליח בענף ספורט מסוים, אנו עלולים לעודד ולחזק את ההתנהגות המשתמשת בשקרים או ברמאות.
  • נסו מגוון פעילויות. אם ילדכם אינו מצליח לעשות משהו מסוים, אפשרו לו למצוא דברים אחרים שיעשה היטב, ולפתח מיומנויות אחרות. כך תוכלו לעזור לו לפתח הערכה עצמית.

להבין את התוצאות

כדי לשנות את התנהגותו של ילדכם, עזרו לו להבין מהן התוצאות לכך שהוא מרמה. למשל, דברו איתו על מה שעלול לקרות אם ירמה:

  • הוא עלול להעציב ילדים אחרים.
  • הילדים לא יבטחו בו בפעם הבאה שישחק איתם.
  • ייתכן שלא יגלה לעולם מה הוא יכול לעשות היטב בלי לשקר או לרמות.
  • הוא עלול להיתפס. כיצד זה יגרום לו להרגיש?
  • השקר עלול למנוע ממנו להשתפר במשחק.
  • הוא עשוי להרגיש שלא יוכל לנצח או לסיים משימה בלי לרמות.

חשוב להתאזר בסבלנות. ייתכן שהילדים ימשיכו להפר כמה כללים בזמן שהם לומדים. השתמשו ב”הזדמנויות הלמידה” הללו כדי לדבר איתם על שקרים ולהסביר להם מדוע הרמאות אינה מתקבלת.

לקבל עזרה נוספת

אם השקרים או הרמאות ממשיכים להוות בעיה גם כשילדכם גדול מספיק להבין מה הוא עושה, דברו עם היועץ בבית הספר או עם פסיכולוג לקבלת עזרה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הרגעה מבוקרת

מהי הרגעה מבוקרת?

הרגעה מבוקרת היא שיטת טיפול התנהגותית לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל ילדים קטנים. הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו. בשיטת ההרגעה המבוקרת, אתם בודקים את התינוק ומרגיעים אותו בקצרה בעודו לומד להירגע ולהירדם לבד.

האם הרגעה מבוקרת מזיקה?

למרות החשש מנזקים פוטנציאליים לתינוק, מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מוכיחים כי השימוש בשיטות אלו אינו מוביל לנזקים פסיכולוגיים או רגשיים, גם לא בשנות הילדות המאוחרות.

למעשה, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי תינוקות שהתנסו בשיטת ההרגעה המבוקרת נוטים לישון טוב יותר בטווח הקצר – ושנתם והתנהגותם הסתגלו היטב בטווח הארוך, בדיוק כמו תינוקות אחרים בגילם. כמו כן, מחקר עכשווי גילה כי הורים שהשתמשו בטכניקות הבאות עם ילדיהם דיווחו על פחות תסמיני דיכאון בטווח הקצר ובטווח הארוך גם יחד, לעומת הורים שלא השתמשו בהן.

לפני שמתחילים בתוכנית ההרגעה המבוקרת

הורים שמטפלים בבעיות שינה והירדמות עלולים להיות עייפים ולחוצים מאוד, בעיקר אם הם עצמם סובלים ממחסור בשעות שינה. הרגעה מבוקרת משמשת לפעמים הורים שמרגישים מוצפים, או שרווחתם נפגעת. אפשר להשתמש בהרגעה מבוקרת בנסיבות הבאות בלבד:

  • עם תינוקות בני יותר משישה חודשים ופחות משנתיים
  • כחלק מתוכנית כוללת לביסוס הרגלי שינה בריאים שכוללים שגרת השכבה חיובית
  • כשאתם בטוחים שהתינוק שלכם מקבל מספיק תשומת לב, זמן וחיבה במהלך היום.

לפני שאתם מתחילים, שימו לב שהתינוק שלכם חש בטוב, והפסיקו להשתמש בגישת ההרגעה המבוקרת אם התינוק נהיה חולה במהלך התוכנית.

כיצד לפעול בשיטת ההרגעה המבוקרת

  1. בססו שגרת השכבה חיובית ועקבית.
  2. כשהגיע הזמן להגיד לילה טוב, הניחו את התינוק במיטה וכסו אותו. דברו עם התינוק או לטפו אותו על גבו עד שהוא שוכב בשקט, או לפחות לדקה אחת.
  3. ברגע שהתינוק שקט, או אחרי דקה אחת, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. צאו לפני שהתינוק נרדם.
  4. הישארו מחוץ לחדרו ותנו לו הזדמנות להירגע בעצמו. התעלמו מרעשי רטנוניות.
  5. אם התינוק מתחיל לבכות באמת, המתינו מספר דקות קבוע מראש לפני שאתם ניגשים אליו – למשל, שתי דקות בתור התחלה.
  6. עזבו את התינוק לבדו לפרקי זמן קבועים מראש – לדוגמה, 2 דקות, 4 דקות, 6 דקות, 8 דקות ו-10 דקות, או ל-5 דקות, 10 דקות ו-15 דקות. קבעו את פרקי הזמן בעצמכם, בהתאם לזמן שתוכלו לעמוד בבכיו.
  7. אם התינוק עדיין בוכה לאחר כל פרק זמן קבוע מראש, חזרו לחדרו לזמן קצר מאוד. דברו איתו או לטפו אותו על הגב למשך דקה אחת, או המשיכו לדבר או ללטף עד שהוא שוכב בשקט (בהתאם להעדפה שלכם). אם אפשר, נסו להרגיע אותו בלי להרים אותו.
  8. שימו לב לחיתול. אם החיתול מלוכלך, החליפו אותו באור עמום ובכמה שפחות התעסקות.
  9. ברגע שהוא שוכב בשקט (או אחרי דקה אחת) – אך לפני שהוא נרדם – צאו שוב מהחדר והמתינו לפרק הזמן הקבוע הבא. אתם מנסים לתת לתינוק שלכם הזדמנות ללמוד להירדם בעצמו. הוא לומד שאינכם רחוקים ממנו, ושבסופו של דבר תחזרו.
  10. תהליך זה נמשך עד שהתינוק נרדם בעצמו.
  11. כשהתינוק מתעורר בלילה, עשו את אותן פעולות.

טיפים חשובים להרגעה מבוקרת

  • טיפול בגישת הרגעה מבוקרת אורך 14-3 ימים.
  • השתמשו בשעון או בטלפון הסלולרי כדי לתזמן את פרקי הזמן – ארבע דקות עלולות להיראות כמו זמן רב מאוד.
  • כבו את המוניטור של התינוק. ודאו שאתם עדיין יכולים לשמוע את תינוקכם.
  • אל תחכו מחוץ לחדרו. לכו לחדר אחר ונסו לחשוב על משהו אחר, הכינו כוס תה או הדליקו את הטלוויזיה. חזרו לבדוק את התינוק רק כשהגיע הזמן.
  • לפני שאתם מתחילים, דברו עם בן או בת הזוג כדי לוודא ששניכם מסכימים עם התהליך. קבעו איזה תפקיד יש לכל אחד – לדוגמה, לעזור בהרגעה או לתזמן. שקלו להחליף ביניכם את התפקידים בכל לילה.
  • אל תקבעו מחויבויות חשובות בלילות הראשונים לאחר תחילת הטיפול. תצטרכו להשלים את התהליך כולו ללא שינוי משמעותי בשגרה החדשה של התינוק.
  • זכרו לצאת מחדרו של התינוק לפני שהוא נרדם.
  • אם אתם חוששים מתגובת השכנים, תוכלו להכין אותם לכך מראש לכך שאתם מתחילים טיפול התנהגותי, שעשוי לבוא לידי ביטוי בבכי של ילדכם.

השתמשו בשיטה זו גם בשעת תנומות היום, כדי למנוע בלבול עבורכם ועבור התינוק גם יחד. אם התינוק מתעורר מתנומת היום אחרי פחות משעה, נסו להרדים אותו מחדש ל-20-15 דקות נוספות באמצעות שיטת ההרגעה המבוקרת. אם אחרי 20-15 דקות התינוק לא חזר לישון, הוציאו אותו מהמיטה ונסו שוב מאוחר יותר.

מלכודות נפוצות בשיטת ההרגעה המבוקרת

שינוי הרגלי השינה באמצעות טיפולים התנהגותיים לא תמיד עובר ללא קשיים. הנה כמה מהמלכודות הנפוצות, וטיפים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד איתן.

מה עושים אם התינוק מקיא?

יש תינוקות שנוטים להקיא יותר מאחרים, ואחד מתוך חמישה עשוי להקיא בזמן ההרגעה המבוקרת. אם התינוק שלכם מקיא, גם אתם וגם התינוק עלולים להיות מוטרדים. נקו את הקיא מהמיטה ברוגע, והניחו מגן מזרון מתאים (שעוונית) מתחת לסדין. עדיף שלא לעשות סיפור גדול, להדליק את האורות או להחליף את בגדי התינוק לגמרי אלא אם כן זה הכרחי – אחרת, חלק מהתינוקות עשויים ללמוד שעליהם להקיא כל פעם שמניחים אותם במיטה.

מה עושים כשנמאס?

אם אתם עייפים מדי, או מרגישים לחוצים או מוטרדים מדי, הרימו את התינוק, הרגיעו אותו בכל דרך שתרצו – למשל, עם בקבוק קטן או ערסול – ונסו שוב בפעם הבאה. קחו בחשבון שהפעם הבאה עלולה להיות קשה ומאתגרת יותר, ולכן אולי תצליחו לגייס כוחות ולהמשיך ולהתמיד דווקא בניסיון הנוכחי.

מה עושים אם התינוק חולה?

אם התינוק חולה, יש להפסיק את שיטת ההרגעה המבוקרת ולהתחיל שוב כשירגיש טוב יותר. אם הוא סובל מנזלת קלה ומשיעול אך אין לו חום, אפשר עדיין להשתמש בשיטה.

מה עושים אם התינוק סובל מכאבים?

הורים רבים מודאגים שבקיעת השיניים גורמת לכאבים. אם אתם מרימים את התינוק מהמיטה והוא נרגע כמעט מיד, סביר להניח שהוא לא סובל מכאבים – הוא רק רוצה שתרימו אותו. אם אתם מודאגים מכאבים, אפשר לתת לו מנה של פרצטמול (נובימול ואקמולי).

מה עושים אם ההרגעה המבוקרת אינה מצליחה?

עשויות להיות כמה סיבות לכך שתוכנית השינה אינה עובדת.

האם אתם משתמשים בטיפול בצורה נכונה?

בדקו את עצמכם וקראו שוב את הצעדים שתיארנו כאן. האם יש משהו שאינכם עושים, או שאתם יכולים לעשות בצורה אחרת? תוכלו לשאול מומחה שמבין את השימוש בטיפול זה.

האם אתם חוזרים לתינוק מוקדם מדי?

האם אתם פועלים במדויק לפי פרקי הזמן הנדרשים? האם אתם משתמשים בשעון? האם אתם יכולים לעשות משהו אחר שיעזור לכם להתמודד בזמן שאתם ממתינים לפרק הזמן שיחלוף?

האם אתם נכנסים לחדר כשהתינוק שלכם רק רוטן ולא בוכה?

תינוקות רבים רוטנים כשהם נסחפים לשינה, וכשאתם נכנסים לחדר, אתם עלולים לעצור את תהליך ההירדמות של התינוק. חזרו לחדר רק אם התינוק שלכם בוכה.

האם אתם באמת רוצים להמשיך בטיפול?

האם המטרה להגיע לשנת לילה ללא הפרעות חשובה מספיק לכם ולתינוק? אם אתם משוכנעים שהדבר הטוב ביותר עבור התינוק שלכם הוא שילמד להירדם בצורה עצמאית בלילה, קל יותר למצוא את המוטיבציה להמשיך בשיטה בלילות הדרושים להצלחתה. אם לא, ייתכן שהבחירה הטובה ביותר עבורכם היא חזרה למצב הקודם.

האם פרקי הזמן שקבעתם מתאימים לתינוק שלכם?

יש תינוקות שנרגעים כאשר ההורה נכנס לחדר. תינוקות אחרים נהיים מוטרדים יותר. אם התינוק נהיה מוטרד יותר, האריכו את פרקי הזמן ל-5, 10 ו-15 דקות. כך התינוק יקבל זמן רב יותר להירדם בעצמו, ופחות זמן להיות מוטרד מחזרתכם.

האם רשת התמיכה שלכם באמת תומכת?

לא כולם מסכימים עם שיטת ההרגעה המבוקרת. בני משפחה או חברים שאינם מסכימים הם דבר אחד, אך אם בן או בת הזוג שלכם או אנשים קרובים אחרים אינם מסכימים לכך, ביצוע השיטה יכול להיות קשה במיוחד. רצוי שלפחות אדם אחד בבית יסכים איתכם על גישה עקבית ומתמשכת.

מה עושים כשההרגעה המבוקרת נראית קשה מדי

  • אפשר לשקול לפרק את השיטה לסדרת צעדים קטנים יותר. לדוגמה, בשבוע הראשון, נדנדו את התינוק עד שהוא שקט, והניחו אותו במיטה כשהוא חצי ישן. בשבוע שלאחר מכן, הניחו את התינוק במיטה כשהוא ער לגמרי.
  • נסו להשתמש בשיטה רק בשעות הלילה, כשסיכויי ההצלחה שלה גדולים יותר.
  • בקשו מבן או בת הזוג להוציא את השיטה לפועל (אם הוא או היא מסכימים לכך).
  • השתמשו בשיטת ההתרחקות ההדרגתית בתור חלופה.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההרגעה המבוקרת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תינוקות הניזונים מבקבוק: ציוד ותחליפי חלב לתינוקות (תמ”ל)

ציוד להאכלה מבקבוק

בקבוקים ופטמות
אם בחרתם להאכיל את התינוק מבקבוק, תצטרכו 6-4 בקבוקים גדולים, מכסים, וכמה פטמות. בחרו את הבקבוקים והפטמות בהתאם לטעמכם האישי. כולם דומים זה לזה. הפטמות עשויות מלטקס (צבען חום-צהוב) או מסיליקון (שקופות). שני הסוגים טובים באותה מידה. הפטמות מסווגות לפי גיל התינוק, אך הסיווג אינו מדעי. נסו פטמות עם חורים גדולים יותר או קטנים יותר עד שתמצאו את הפטמה שהתינוק מחבב.

להכין תמ”ל

כדי להכין תמ”ל, השתמשו במי ברז נקיים או במים מבקבוק (בתנאי שאלו נקנו במקום המחזיק את המים בתנאים נאותים, ולא בתחנות דלק) . אל תשתמשו במים ששכבו זמן רב בקנקן או בבקבוק. הביאו את המים לרתיחה בקומקום חשמלי או על הכיריים.  שימו לב כי יש להרתיח גם מים מינרליים

  1. תנו למים להצטנן לטמפרטורה בטוחה – מים פושרים או בטמפרטורת החדר, כ-30 דקות. לאחר מכן הוסיפו את האבקה. הנה כמה שלבים בסיסיים להוספת האבקה למים כדי להכין תמ”ל:
  2. מזגו לבקבוק את כמות המים המורתחים והמצוננים הרצויה.
  3. השתמשו בכפית המדידה שנמצאת בקופסת התמ”ל, והוסיפו לבקבוק מספר מתאים של כפיות מדידה. הקפידו לשטח כל כפית בעזרת החלק האחורי של סכין נקייה או שפת הקופסא.
  4. סגרו את הבקבוק בטבעת ובפטמה. ערבבו מעט כדי שהאבקה לא תיצמד לפטמה ותחסום אותה, ואז נערו את הבקבוק עד להמסה מלאה.
  5. אם אינכם משתמשים בתמ”ל מיד, אחסנו אותו באחורי המקרר, בנקודה הקרה ביותר, ולא ליד דלת המקרר. מומלץ להכין  תמ”ל רק לפני השימוש ולא מראש.
  6. זרקו שאריות תמ”ל שכבר עורבבו במים או נשמרו במקרר לאחר 8 שעות.

לנקות ולעקר ציוד להאכלה מבקבוק

מערכת החיסון של התינוק אינה חזקה מספיק כדי להילחם בזיהומים, ולכן חשוב לעקר את הציוד להאכלה מבקבוק עד גיל 12 חודשים, כדי לצמצם את הסיכון למחלות. כדי לנקות ולעקר את הבקבוקים, המכסים והפטמות, תזדקקו לדברים הבאים:

  • מברשת בקבוקים, לניקוי הבקבוקים והפטמות
  • ציוד עיקור – ציוד פשוט כגון סיר שבו אפשר להרתיח את הציוד או מעקרי אדים (סטריליזטור)
  • מיכל לאחסון הציוד המעוקר.

לאחר סיום ההאכלה, הפרידו את הבקבוקים והפטמות אלה מאלה. לפני העיקור סבנו את כל החלקים במי סבון חמימים. השתמשו במברשת בקבוקים לניקוי פנים הבקבוקים והפטמות. התיזו מים דרך הפטמה כדי לנקות את החור הקטן במרכזה. שטפו הכל היטב במים.

ניתן להדיח בקבוקים ופטמות במדיח כלים במקום לשטוף אותם ידנית, אולם פעולה זו אינה מחליפה את העיקור.

יש כמה דרכים לעקר את הציוד:

הרתחה
הדרך הפשוטה ביותר לעקר את הציוד היא להרתיח אותו.

  • הניחו את הבקבוקים, הפטמות, והמכסים בסיר גדול.
  • מלאו את הסיר במים עד שהכל מכוסה ואין בועות אוויר.
  • הניחו את הסיר על הכיריים, הביאו לרתיחה ושמרו על הרתיחה למשך חמש דקות.
  • לאחר מכן, צננו את הציוד בסיר עד שתוכלו להרים את הבקבוקים בלי להיכוות.
  • אחסנו מיד את הציוד שאינכם משתמשים בו במיכל נקי.
  • מדי 24 שעות הרתיחו את מברשות הבקבוקים, או כל ציוד אחר שאתם משתמשים בו לניקיון.

אם יש לכם ילדים נוספים, כדאי להרתיח את הבקבוקים לאחר שילכו לישון, כדי להוריד את הסיכון לכוויות.

מעקר אדים (סטריליזטור)
מכשירי עיקור באדים הם יחידות אוטומטיות ש”מבשלות” את הציוד בטמפרטורה גבוהה מספיק כדי להרוג את החיידקים. הניחו את הציוד ביחידה, הוסיפו מים בהתאם להוראות היצרן והפעילו את המכשיר. המכשיר מכבה את עצמו לאחר הסיום.

מעקרי אדים לשימוש במיקרוגל
ישנם מעקרי אדים שמתאימים לשימוש במיקרוגל.

  • מלאו את ההוראות בקפידה.
  • בדקו את עוצמת המיקרוגל – העוצמה משתנה בין המכשירים.
  • אל תניחו חלקי מתכת בתוך המכשירים.

לעולם אל תשימו את הציוד ישירות במיקרוגל כדי לעקר אותו. העיקור לא יצליח, והציוד עלול להימס או להינזק. המשיכו לעקר את הציוד עד שהתינוק בן 12 חודשים.

בלאי

הקפידו לזרוק ולהוציא משימוש פטמות שהתבלו והחלו להקרע, וכן בקבוקים שרוטים. רצוי שלא להעביר פטמות של בקבוקים בין ילדים. כמו כן מומלץ להחליף בקבוקים ופטמות לפחות אחת לשנה.

האכלה מבקבוק: עצות בטיחות

היגיינה כללית

  • שטפו ידיים ונקו היטב את משטחי העבודה לפני הכנת התמ”ל.
  • בדקו את הפטמות בזמן השטיפה, וזרקו פטמות סדוקות, שעלולות להיות מצע גידול לחיידקים.

הכנת תמ”ל ושימוש

  • הקפידו על היחס בין כפיות המדידה למים כפי שמצוין בקופסא. אל תכינו את החלב באופן מדולל או מרוכז יותר מהמומלץ.
  • בדקו את תאריך התפוגה על קופסת התמ”ל. זרקו קופסאות תמ”ל שפג תוקפן.
  • זרקו קופסאות תמ”ל שפתוחות יותר מחודש.

אחסון תמ”ל

  • אם אינכם משתמשים בתמ”ל המוכן מיד, הניחו אותו במקרר.
  • ניתן לאחסן בקבוקי תמ”ל בטמפרטורת החדר במשך פחות משעה. או במקרר למשך 24 שעות.
  • זרקו את תכולתם של בקבוקים שהתינוק החל לאכול ולא סיים לאחר שעה. אחסון בקבוקים חצי-מלאים  לשימוש עתידי הוא מסוכן, כיוון שהם עלולים להזדהם בקלות.

הכנת תמ”ל מחוץ לבית

  • קחו את המים המורתחים והמצוננים ואת אבקת התמ”ל במיכלים נפרדים, וערבבו אותם רק לפני ההאכלה. זוהי הדרך הבטוחה ביותר להעברת תמ”ל.
  • אם עליכם להעביר בקבוקי תמ”ל מוכנים או חלב אם שאוב, שימו לב שהבקבוקים קרים מאוד כשאתם יוצאים מהבית. כדאי לשאת אותם בצידנית עם קרחומים וכך לשמור על טמפרטורה נכונה וטובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת ילדים בגיל הגן: למה לצפות

ילדים בני שלוש עד חמש זקוקים ל-13-11 שעות שינה בלילה. חלקם עדיין זקוקים לתנומה של כשעה במהלך היום. השינה חשובה לבריאות, לגדילה ולהתפתחות של ילדכם. כשילדים ישנים היטב, הם רגועים ושמחים יותר במהלך היום. כמו כן, שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות.

כדורים, מרקחות וסירופים אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים אלא אם הן נובעות מבעיות בריאותיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש דרכים טובות יותר להתמודד איתם.

ביעותי לילה וסיוטים

הדמיון של ילדכם מתחיל להתפתח, והוא עשוי להתחיל לסבול מסיוטים. הסיוטים נוטים להתרחש בין חצות לארבע לפנות בוקר. ביעותי לילה שונים מסיוטים. הם מתרחשים בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה, כששנתו של הילד עמוקה מאוד, במעברים שבין שינה לערנות. בעוד שאת הסיוטים הילד יכול לשחזר ולזכור, הוא אינו מודע לביעותי הלילה, ולא יזכור שהתרחשו כלל כשיקום בבוקר. תוכלו ללמדו עוד על ביעותי לילה במאמר המתאים.

כדי להרחיק את המפלצות, או כל גורם מפחיד אחר, ממיטתו של ילדכם, הקשיבו לפחדיו ועזרו לו להתגבר עליהם. הנה כמה טיפים להתמודדות עם סיוטים:

  • אם ילדכם מתעורר אחרי סיוט, הרגיעו אותו והסבירו לו שחלם חלום רע. תנו לו נשיקה וחיבוק, ועזרו לו להירגע ולהירדם. אם ילדכם רוצה להיכנס למיטה שלכם, תוכלו להציע לו לעשות זאת לזמן קצר, ואז להחזיר אותו למיטתו, על מנת למנוע ממנו לפתח את ההרגל לישון איתכם. עדיף להיות ליד מיטת הילד ולהרגיעו שם מאשר להכניסו למיטת ההורים. אם ילדכם חלם על מפלצות, תוכלו להסביר לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן יכולות לפגוע באף אחד באמת. לחילופין, תוכלו לחשוב ביחד כיצד ניתן להביס מפלצות, ולמצוא דברים ש”יגנו” עליו מפני המפלצות בלילה, כמו בובה מיוחדת או “ספריי נגד מפלצות” העשוי מבקבוק שפריצר ממולא במים שקישטתם יחד.
  • אם אתם שמים לב שהוא חולם את אותו סיוט שוב ושוב, כדאי לבדוק מה הגורם לכך. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. כשאתם מוצאים את הגורם לבעיה, נסו לצמצם את חשיפתו של ילדכם אליו.

שגרת השכבה

חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. כשילדכם נהיה מודע יותר לעולם סביבו, הוא עשוי להירדם לאט יותר. שגרת השכבה חיובית תעזור לו להירדם, בעיקר אם אתם משתמשים בה באופן עקבי גם בימי השבוע וגם בסופי השבוע.

הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: צחצוח שיניים, שירותים, חיתול (אם עדיין צריך), ופיג’מה.
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר, ספרו סיפור, שירו שיר או פשוט התחבקו זה עם זה).
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

רוב הילדים בגיל זה מוכנים ללכת לישון בסביבות 19:00, בעיקר אם עברו יום עמוס בגן. עם זאת, חלקם דורשים עוד ועוד סיפורים לפני השינה כדי לדחות את ההשכבה. כדאי לקבוע כלל שלפיו קוראים ספר אחד או שניים לכל היותר בשעת ההשכבה, ולהבטיח שתקראו עוד ספרים במהלך היום.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו לוותר על המוצץ בסביבות גיל שלוש – אם ילדכם מוכן, לדעתכם. למידע נוסף, קראו את המאמר לוותר על המוצץ.

חיתולי לילה

גם אם ילדכם משתמש בשירותים או בסיר במהלך היום, אל תזרקו את החיתולים עדיין. במקרים רבים, ילדים מפסיקים להרטיב בלילה רק בגיל שלוש-ארבע. חלק מהילדים אינם יבשים בלילה עד גיל שש או שבע. כדי לעודד את ילדכם לקום לעשות פיפי בלילה, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. הבטיחו לו שתעזרו לו כשיצטרך. אם לא, אל דאגה – רוב הילדים מפסיקים במהלך שנות הילדות להרטיב בלילה, גם ללא טיפול.

יציאה מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, ילדכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • ודאו שחדרו של ילדכם נעים, שקט וחשוך.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך – הדובון האהוב עליו, שמיכה או בקבוק מים. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • כשילדכם יוצא מהמיטה, אמרו לו ברוגע לחזור למיטתו, ואם צריך- לוו אותו פיזית למיטתו, והבטיחו לו שאתם נמצאים בחדר ליד. חזרו על כך בתקיפות ובשקט שוב ושוב, עד שילדכם לא יקום מהמיטה.
  • למידע נוסף, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה.

עם זאת, לעיתים ילדכם באמת זקוק למשהו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שכך תצליחו להרגיע אותו. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחמימות ומדד גליקמי

מהן פחמימות?

פחמימות הן אחד המקורות העיקריים לאנרגיה לגופנו. פחמימות הן הדלק היחיד שבו משתמשים המוח וכדוריות הדם האדומות, ומקור האנרגיה העיקרי הדרוש לפעולת השרירים. גופנו הופך כל פחמימה שאנו אוכלים לאנרגיה. את עודפי הפחמימות הגוף הופך לשומן.

אנו מקבלים פחמימות ממזונות המכילים עמילן כגון לחם, פסטה, אורז, דגני בוקר, מוצרי מאפה ותפוחי אדמה. מקור נוסף לפחמימות הוא סוכרים כגון סוכר לבן, סוכר חום ודבש, סוכרים טבעיים בפירות ובמוצרי חלב, ומזונות מתוקים כגון קינוחים.

מבין המזונות העשירים בעמילן, יש להעדיף את הפחמימות המורכבות העשירות בסיבים כגן אורז מלא, חיטה בורגול כוסמת קינואה ועוד כי אלו בעלי ערך גליקמי נמוך יותר מאחיהם דלי הסיבים התזונתיים.

מהו מדד גליקמי (GI)?

כשאנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול שלנו מפרקת אותן ליחידה הפשוטה ביותר – גלוקוז (סוכר). התאים שלנו משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז בקצב משתנה. משמעות הדבר היא שפחמימות שונות – כלומר, מזונות שונים העשירים בפחמימות- גורמים לרמת הגלוקוז בדם לעלות ולרדת בקצב שונה.

המדד הגליקמי (GI) מודד את השפעת הפחמימות השונות שבמזון על רמות הגלוקוז בדם, ומדרג את המזונות בסולם ערכים של 100-0:

  • מזונות עם ערך גליקמי גבוה (100-70) גורמים לעלייה ולירידה מהירות וחדות ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות במהירות רבה.
  • מזונות עם ערך גליקמי נמוך (55-0) גורמים לעלייה ולירידה יציבות ומתמשכות יותר ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות לאט יותר.

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מעלים את האנרגיה במהירות רבה יותר למשך זמן קצר יותר. מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מתפרקים לאט יותר ומשחררים את האנרגיה בצורה מתונה ומתמשכת. אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי נמוך במהלך היום (כמו דגנים מלאים וקטניות) תעזור לכם ולילדכם לשמור על רמות גלוקוז נמוכות ויציבות יותר בדם לעומת מזונות ושתיה בעלי ערך גליקמי גבוה (כמו שתיה מתוקה, ממתקים,  דגני בוקר ממותקים, עוגות וכו).

הערך הגליקמי של סוגי מזון שונים

למותגי מזון שונים עשוי להיות ערך גליקמי שונה, ולכן כדאי להתיעץ  עם תזונאית ולבדוק את התווית על המזון. כמו כן, מאחר ואנחנו בדרך כלל לא אוכלים מזון אחד בכל פעם אלא מספר מזונות ביחד בארוחה יש לשים לב ל”עומס הגליקמי ” הנוצר משילובי מזונות. תזונאיות בעלת תעודת רישוי ממשרד הבריאות יכולות לסייע לבנות תפריטים בעלי ערך גליקמי נמוך, ומסייע בכך באיזון רמות הגלוקוז בדם.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך (55 ומטה)

  • לחם דחוס מדגנים מלאים
  • שעורה
  • סובין
  • קטניות
  • פסטה
  • פתיתים
  • חלב
  • יוגורט
  • שיבולת שועל (קוואקר) מסורתית
  • גרנולה טבעית
  • רוב הירקות (מלבד רוב תפוחי האדמה)
  • קינואה

מזונות בעלי ערך גליקמי בינוני (69-56)

  • צימוקים
  • לחם מקמח מלא
  • אורז (בסמטי, ארבוריו להכנת ריזוטו ואורז עם גרגירים ארוכים)
  • משקאות קלים
  • עוגיות ועוגות מתוקות
  • אבטיח ומלון

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (70 ומעלה)

  • לחם לבן
  • תפוחי אדמה
  • אורז יסמין
  • רוב דגני הבוקר (למשל קורנפלקס ואורז תפוח)
  • משקאות אנרגיה
  • סוכריות
  • רוב סוגי הקרקרים והחטיפים המתובלים
  • צ’יפס

היתרונות של מזון בעל ערך גליקמי נמוך

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים כיוון שהם מספקים אנרגיה לאורך זמן, שעוזרת לנו להתרכז טוב יותר ולהחזיק מעמד לזמן רב יותר בפעילות גופנית. אם אתם עוסקים בספורט הדורש סיבולת כגון ריצה למרחקים ארוכים, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך יעזרו לכם לשמור על רמות האנרגיה. כמו כן, הם נותנים תחושת מלאוּת לזמן רב יותר, ועוזרים לשמור על משקל תקין ובריא.

לשמור על איזון בין ערך גליקמי גבוה ונמוך
באופן כללי, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים יותר מאשר מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, כיוון שהאחרונים גורמים לרמות הסוכר (גלוקוז) בדם לעלות ולצנוח במהירות – מה שעלול להותיר אתכם בתחושת רעב ולהוביל לאכילת יתר.

עם זאת, אפשר לאכול מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מדי פעם. מה שחשוב הוא להציע למשפחה מזון בעל ערך גליקמי נמוך בכל ארוחה. השילוב בין שני סוגי המזונות מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני.

הכמות חשובה
כשאתם בוחרים אילו מזונות להציע למשפחתכם, כדאי לחשוב לא רק על המדד הגליקמי אלא על כמות המזונות שאתם אוכלים – כלומר, על גודל המנה. למנה גדולה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו תפוחי אדמה או צ’יפס יש השפעה ניכרת על רמות הסוכר בדם. כך שאם אתם אוכלים מנות קטנות של מזון בעל ערך גליקמי גבוה ומנות גדולות ותדירות יותר של מזון בעל ערך גליקמי נמוך, תוכלו לשמור על איזון.

חשוב יותר מזה לאכול הרכב תזונתי בעל ערך גליקמי נמוך, להקפיד על מזונות בקליפתם ככל האפשר, לשלב בתפריט פירות, ירקות ודגנים מלאים, להקפיד על כמות מספקת של חלבון ושימוש בשומן בריא כגון שמן זית, אבוקדו ,טחינה וכדומה.

מתי לאכול פחמימות 
אין כלל אצבע מובהק שאומר מתי יש לאכול פחמימות, אך מומלץ לאכול מדי יום שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות קלות, כדי לפרוש את הפחמימות באופן שווה על פני כל היום. כך תוכלו לשמור על רמות מאוזנות של גלוקוז בדם, ועל רמות אנרגיה יציבות למדי.

השמירה על רמות הגלוקוז בדם חיונית למבוגרים ולילדים עם סוכרת, אך גם לאנשים שמבקשים לשמור על בריאות טובה באופן כללי. כמות הפחמימות שילדכם זקוק לה תלויה בכמות הפעילות הגופנית שלו ובגילו.

כיצד לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך

קל לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. רוב הסיכויים שבני משפחתכם אפילו לא ישימו לב – לפחות לא כל הזמן. משפחתכם תרוויח מאוד גם אם תחליפו רק מחצית מהפחמימות באפשרויות בעלות ערך גליקמי נמוך. אפשר, למשל:

  • להחליף לחם לבן בלחם מקמח מלא, בלחם דגן מלא דחוס, או לחם מחמצת (שאור) מקמח מלא.
  • להחליף דגני בוקר מעובדים כגון קורנפלקס בדגני בוקר לא מעובדים כגון דייסת שיבולת שועל, או דגני בוקר בעלי ערך גליקמי נמוך יותר כגון אלה ללא תוספת סוכר ובעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים.
  • להחליף עוגיות וקרקרים פשוטים בעוגיות מפירות יבשים ודגנים מלאים
  • להחליף עוגות ומאפינס במאפינס שעשויים מפירות, שיבולת שועל ודגנים מלאים
  • להחליף תפוח אדמה לבן במאכלים עם ערך גליקמי נמוך יותר כגון בטטה, תירס, פסטה מקמח מלא או קטניות כגון עדשים, שעועית וחומוס
  • להחליף את רוב סוגי האורז באורז מלא חום או אדום.
  • כדי להגביר את כמות הסיבים התזונתיים במנת תפוחי אדמה, ניתן לבשל ולאכול אותו בקליפתו. או בשילוב עם ירקות.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך: שאלות נפוצות

מה לעשות אם הילד שלי אינו אוהב מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך?
באופן אידיאלי, לפחות מחצית מהפחמימות שילדכם צורך ביום צריכה להגיע ממזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שהוא אוהב. לא כל המזון שילדכם אוכל צריך להיות בעל ערך גליקמי נמוך. השילוב בין מזון כזה לבין מזון בעל ערך גליקמי גבוה מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני. כמו כן, תוכלו לנסות:

  • להציע לו מזון בעל ערך גליקמי נמוך כמזון “יומיומי” ואפשרויות בעלות ערך גליקמי גבוה כמזון “מדי פעם”
  • לבדוק אילו מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך הוא אוהב, ולהחזיק אותם בבית.

לשוקולד, למשל, יש ערך גליקמי נמוך. האם זה הופך אותו לבחירה טובה?
יש מזונות רבים, כמו שוקולד, שכמות השומן בהם גדולה אף שערכם הגליקמי נמוך. ערך גליקמי נמוך אינו מבטל את הבעיות שגורמת כמות שומן גדולה – צריך להתבונן במזון ככלל. לכן, עליכם להתייחס למזונות כמו שוקולד כאל ממתק שניתן לאכול  מדי פעם בלבד.

האם אכילת יותר מדי סוכר תגרום לסוכרת?
אכילה של כמות גבוה של סוכר מובילה להשמנת יתר ולתנגודת גבוה לאינסולין ועלולה לגרום לסוכרת , כבד שומני רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ועוד. שתיה מתוקה ומשקאות אנרגיה הם מקורות העשירים בסוכרוז ופרוקטוז המעלים תנגודת לאינסולין.  . מלבד זאת, אכילת סוכר רבה מדי עלולה להוביל לעששת (חורים) בשיניים.

מהו המזון הטוב ביותר לתת לילדי לפני פעילות גופנית?
מזונות פחמימתיים הם המקור הטוב ביותר לאנרגיה לפני ספורט. ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי נמוך – כגון דייסה, כריך מלחם מדגנים מלאים או שייק פירות טריים – תספק לו אנרגיה מתמשכת ביום המשחק.

מדד גליקמי וסוכרת

אם יש לכם סוכרת מסוג 2 או אי סבילות לגלוקוז (סוכרת גבולית), רמות הסוכר בדם שלכם עלולות לעלות מעבר לרמה התקינה מהר יותר מאשר אנשים אחרים. אכילת מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך תעזור לכם לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. אכילה מתונה של מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה לאורך היום תעזור לכם לשמור על רמות עקביות של סוכר בדם, כחלק מתפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית.

אם אתם סובלים מבעיה רפואית כגון סוכרת, חשוב לדבר עם רופא המשפחה, ולקבל הפניה לתזונאית אשר תסייע לכם לבנות דפוסי אכילה בריאים המתאימים למצב הבריאותי שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתן עונשים לילדים?

מהו עונש?

עונש משמעו לתת לילדכם תוצאות שליליות על הפרת הכללים או על התנהגות לא ראויה. זוהי דרך להבהיר לילדכם שהתנהגותו אינה מקובלת. לדוגמה, ילדכם עשוי לסרב לסדר את החדר. העונש, או ההשלכה השלילית על כך, עשוי להיות שלא יצפה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו עד שיסדר. אפשר להשתמש בסוגי תוצאות שונים, בהתאם למצב.

לעולם אל תשתמשו בעונש גופני. עונש גופני כמו מכות, סטירות, צביטות וכו’, אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג; הוא עלול לפגוע בהם וללמד אותם שפתרון גופני הוא מקובל.

האם העונש מספיק?

העונש לבדו אינו מספיק, כיוון שהוא מלמד את הילדים רק מה לא לעשות. הוא אינו מסביר להם מה עליהם לעשות, ולכן אינו פועל לשינוי התנהגותם. כמו כן, הוא עלול להשפיע על הילדים לטווח ארוך. במשפחות שבהן ההורים צועקים, מאיימים ומענישים, הילדים נוטים להמשיך להתנהג בצורה מאתגרת.

כיצד לטפל בבעיה?

כדי לשפר את התנהגותו של ילדכם, כדאי לקשר בין העונש – או התוצאות השליליות – לבין התנהגותו, ולהראות לו כיצד אתם מעוניינים שיתנהג. לדוגמה, אם ילדכם לקח עוגייה בלי לבקש, הוא יוכל לתרגל כיצד לבקש יפה.

העונש עובד טוב יותר כשאתם מאזנים אותו עם שבחים ותגמולים על התנהגות טובה. שבחים ותגמולים על התנהגות טובה מלמדים את הילד מה לעשות וכיצד להתנהג – למשל, להגיד, “כל הכבוד שביקשת יפה, קרן”. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. כלומר, ככל הנראה, לא תצטרכו להמשיך להשתמש בתוצאות השליליות או העונשים במידה רבה כל כך.

כמו כן, ילדכם זקוק לסביבה משפחתית חמה ואוהבת כדי לגדול ולהתפתח. הוא צריך שתנחו אותו בעזרת כללים משפחתיים, ותסבירו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים. אחת הדרכים החשובות לעשות זאת היא לדבר עם ילדכם ולהקשיב לו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדה אצל ילדים – המדריך המלא

מהי חרדה אצל ילדים ומה ההבדל בין דאגה לחרדה?

חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד-  תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.

חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.

חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.

חרדה: גילאים ושלבים

ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:

  • תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
  • ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.

פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.

ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.

סוגי חרדה אצל ילדים

קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.

חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:

  • מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
  • חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
  • מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
  • מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
  • חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדת נטישה.

חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

  • חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
  • מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
  • הם ביישנים או מופנמים
  • מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
  • הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
  • נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה חברתית.

חרדה כללית אצל ילדים

ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:

  • דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
  • חשים צורך שהכל יהיה מושלם
  • מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
  • מתקשים להצליח במבחנים
  • פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
  • מבקשים אישור תמידי
  • חשים שהם חולים כשהם מודאגים.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה כללית.

הגורמים לחרדה אצל ילדים

  •       גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
  •       תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
  •       חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
  •       גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.

דרכי זיהוי ותסמינים

לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:

תסמינים גופניים

תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.

תסמינים מחשבתיים

התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.

תסמינים רגשיים

התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.

תסמינים התנהגותיים 

תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.

אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?

פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.

מתי להתחיל לדאוג?

רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.

  • שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.

כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?

התמודדות הורית

מעורבות ההורים  בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר. 

התמודדות עצמית

בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.

איך עושים את זה?

ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.

הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.

במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות בדרכים להולכי רגל

בטיחות בדרכים לילדים

עד גיל 9, ילדים זקוקים להשגחה הורית פעילה כדי לעזור להם לעבור בבטחה בחניות, במכוניות, בכבישים, בחניונים ובדרך לבית הספר. אפילו ילדים שמכירים את כללי הבטיחות בדרכים עלולים שלא לזכור אותם בעת הצורך.

ילדכם ילמד על בטיחות בדרכים להולכי רגל מהתבוננות בכם, ולכן, התנהגו בבטחה בקרבת מכוניות, כבישים, מדרכות וחניונים. תמיד עצרו, הביטו, הקשיבו וחשבו לפני שאתם חוצים את הכביש, והשתמשו במעבר חציה כשאפשר. חצו תמיד את הכביש בנקודה הבטוחה ביותר, גם אם עליכם ללכת מעט יותר. אם זהו מעבר חציה מרומזר, תמיד המתינו לאור הירוק.

תמיד החזיקו בידו של ילדכם כשאתם מתקרבים למכוניות. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם על בטיחות בדרכים, כיצד להסתובב בבטחה ליד מכוניות חונות וכיצד ללכת על מדרכות ובחניה. כדי ללמד את הילדים על בטיחות בדרכים להולכי רגל, מומלץ מאוד לתאר את מעשיכם כל הזמן, כדי שיבין את חשיבותם.

כיצד למנוע תאונות בחניה

פעוטות נמצאים בסיכון גבוה לתאונות בחניה ובחצר. הם עשויים שלא להבין שמכוניות הן מסוכנות, והם נעים בשקט ובמהירות. לעיתים הם שקועים עמוק בפעילות שהם עוסקים בה, למשל, לרדוף אחרי כדור מאחורי המכונית. בדרך כלל הם אינם עוצרים, גם אם מבקשים מהם. ולא רק פעוטות נוהגים כך – גם ילדים גדולים יותר עלולים להיפגע באותו אופן.

הנה כמה כללי בטיחות בחניה:

  • לפני שאתם מזיזים את הרכב בחניה, בדקו שאף אחד מהילדים אינו נמצא לפני הרכב או מאחוריו. אל תסתמכו על חיישנים או מצלמות ברכב. תמיד ערכו בדיקה פיזית מסביב לרכב.
  • לעולם אל תשאירו ילדים קטנים לשחק לבד ליד מכוניות חונות או מכוניות בתנועה בחניה.
  • ערכו הפרדה ברורה בין אזורי המשחק של הילדים לבין החניה. לדוגמה, אפשר לגדר את החניה כך שילדכם לא יוכל לרוץ לעברה.
  • עשו לכם הרגל: נופפו לשלום למי שנוסע מתוך הבית.

כדאי לציין שחניונים דומים לחניות ביתיות: נהגים שנוסעים לאחור מתקשים לראות אם יש ילדים קטנים מאחורי רכבם. השתמשו באותם כללי בטיחות כשאתם בחניון.

להיכנס ולצאת מהרכב בבטחה

כשאתם מכניסים את ילדכם למושב הבטיחות, תמיד הכניסו אותו מדלת הנוסע האחורית הקרובה למדרכה. כך, ילדכם יתרגל להיכנס ולצאת מהרכב דרך הדלת הבטוחה ביותר – זו שהכי רחוקה מהתנועה.

אם יש לכם תינוק ופעוט, שמרו על בטיחותו של הפעוט בתוך הרכב בזמן שאתם משגיחים על התינוק. מחוץ לרכב, החזיקו את ידו של הפעוט והבינו ביחד מאין המכוניות עלולות להגיע, לפני שאתם מתרחקים מהרכב. כשאתם חוזרים לרכב, עזרו לפעוט להיכנס קודם, כיוון שהתינוק אינו צפוי להתרחק מכם.

בטיחות בדרכים להולכי רגל: הליכה וחציית כבישים

כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות בטיחות בדרכים להולכי רגל, תנו להם הרבה הזדמנויות לתרגל בקרבת כבישים אמיתיים – לדוגמה, לכו עם הילדים מהגן ובחזרה, טיילו ברחבי השכונה או לכו לחנויות במרכז המסחרי. למדו את כללי הבטיחות הבאים כדי למנוע תאונות:

  • החזיקו את ידו של ילדכם כשאתם חוצים כבישים ביחד, ובכל מקום שבו יש תנועה או מכוניות. שימו לב במיוחד כשיש תנועה כבדה, בכביש מהיר, ברחוב שבו המדרכות צרות במיוחד או לא קיימות או כאשר חפצים שונים חוסמים את שדה הראייה, למשל מכוניות חונות, משאיות, עצים, גבעות או מדרכות עמוסות אדם.
  • תמיד חצו את הכביש במעבר חציה, המתינו לאור הירוק ברמזור והביטו לכל כיוון כדי לבדוק שאף רכב אינו מגיע. כדי לעזור לילדכם להבין מתי בטוח לחצות והיכן, הסבירו לו מה אתם עושים.
  • עצרו ליד חניות ובדקו שאף רכב אינו נוסע לאחור או נכנס לחניה.
  • דברו עם ילדכם על בטיחות בדרכים מגיל צעיר, אפילו כשהוא נוסע בעגלה. לדוגמה, “אוי, בא אוטו. בוא נחכה עד שהוא יעבור כדי שנוכל לחצות”. המשיכו לדבר על בטיחות בדרכים גם כשהוא גדל.

כשאתם הולכים יחד, שאלות את ילדכם שאלות פשוטות שיגרמו לו לחשוב על הולכי רגל ועל בטיחות בדרכים:

  • מהו המקום הבטוח ביותר לחצות את הכביש?
  • מה צריך לעשות לפני שחוצים את הכביש ביחד?
  • מדוע אנחנו מחזיקים ידיים כשאנחנו חוצים יחד את הכביש?
  • מתי בטוח לחצות את הכביש?
  • מה אנחנו מחפשים כשאנחנו חוצים את הכביש?
  • לאילו קולות אנחנו מקשיבים כשאנחנו חוצים את הכביש?

לדעת מתי ילדכם מוכן ללכת לבד

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה לא לאפשר לילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע. נוסף על כך, רמת המוכנות של ילדכם להתמודד לבדו בבטחה עם התנועה תלויה בהתפתחות שלו ובמידת התרגול שקיבל בקרבת כבישים אמיתיים ותנועת כלי רכב.

באופן כללי, ילדכם מוכן לנווט לבדו בכבישים בבטחה כשהוא מכיר ומבין היטב את כללי הבטיחות בדרכים. כמו כן, עליו להבין שגם אם הוא עומד בכללים, הנהגים אינם תמיד עושים זאת. ילדכם צריך להצליח לשים לב למכוניות בכביש ולהבין כמה הן רחוקות ממנו, וכמה מהר הן נוסעות לקראתו. וכמובן, הוא צריך לדעת כיצד לבחור מקומות בטוחים לחציית הכביש.

כך תוכלו לעזור:

  • בדקו אם ילדכם עוצר, מתבונן, מקשיב וחושב לפני שהוא חוצה את הכביש.
  • למדו את ילדכם לא לחצות כביש בין מכוניות חונות, מאחורי אוטובוסים או שיחים.
  • למדו את ילדכם לוודא שכל המכוניות עוצרות בכל המסלולים וליצור קשר עין עם הנהגים ולוודא שהם הבחינו בו.
  • דברו על כללי הבטיחות במונחים פשוטים
  • צאו עם ילדכם לסיבוב ברחובות השכונה ודברו איתו
  • ודאו שילדכם לובש צבעים זוהרים שקל לראות בחשכה.
  • בחרו יחד איתו את המסלול הבטוח ביותר לבית הספר ותרגלו אותו יחד.
  • היו אתם מודל להליכה בטוחה- הקפידו על כללי זהירות בדרכים בעצמכם.

להמלצות ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים להליכה בטוחה לחצו כאן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים

אם ילדכם דוחף ילדים אחרים שאינם יכולים להגן על עצמם, אומר עליהם דברים מרושעים או גורם להם להרגיש רע באופן כללי, ייתכן שהגיע הזמן לדבר איתו על בריונות.

בריונות: עקרונות הבסיס

  • בריונות יכולה לכלול אלימות פיזית או פסיכולוגית, הצקה למישהו, או החרגתו מפעילות מסוימת או מהקבוצה כולה. בריונות יכולה להתרחש פנים אל פנים, בהודעת טקסט או באינטרנט.
  • גם בנים וגם בנות קוראים לילדים בשמות מרושעים כשהם מתנהגים בבריונות. זו התנהגות נפוצה שקשה יותר להבחין בה מאשר באלימות גופנית.
  • בנים נוטים יותר להתנהג בבריונות, וגם לסבול ממנה.
  • חלק מהילדים לא יתחילו להתנהג בבריונות מעצמם, אך יצטרפו בהמשך או יעודדו את הבריונות. גם התנהגות זו נחשבת בריונות.

מדוע ילדים נוהגים בבריונות

רוב הילדים מציקים לילדים אחרים בשלב זה או אחר. ככל שהם מתבגרים, הם לומדים כיצד התנהגותם משפיעה על רגשותיהם של אחרים, ולכן ההתנהגות הזו נוטה להיפסק. ילדים שלא פיתחו אמפתיה עשויים להמשיך להתנהג כך, ולהפוך לבריונים. כמו כן, לחלק מהילדים יש מזג מסוים שגורם להם להשתמש יותר בהתנהגות בריונית, בעוד שאחרים מגיעים ממשפחות שבהן ישנו שימוש נפוץ באלימות ודיכוי.

סימנים לכך שהילד מתנהג בבריונות

אם ילדכם מתנהג בבריונות, סביר להניח שמישהו יספר לכם – המורה, הורה של אחד הילדים או אחד מילדיכם האחרים. אם אתם חושדים שילדכם מתנהג בבריונות, חפשו את הסימנים הבאים:

  • ילדכם מדבר על ילדים אחרים בבית הספר באופן אגרסיבי או שלילי
  • ילדכם מחזיק בכסף, צעצועים או דברים אחרים שאינם שייכים לו.

אף אחד מהסימנים האלה אינו מצביע בוודאות על כך שילדכם נוהג בבריונות, אך כדאי לדבר עם המורה כדי לגלות אם היו בעיות כלשהן בבית הספר.

מה לעשות אם ילדכם מתנהג בבריונות

חשוב להגיד לילדכם שאתם חושבים שהתנהגותו אינה מקובלת עליכם ושאתם מעוניינים שתיפסק.

  • הסבירו לו מהי בריונות. הישארו רגועים. דברו איתו על מעשיו, ושאלו אותו מדוע הוא עושה זאת.
  • השגיחו על השימוש שילדכם עושה באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
  • דברו עם צוות בית הספר (או הארגון שבו מתרחשת הבריונות) על גישתם כלפי בריונות. שאלו מה אפשר לעשות מהבית כדי לעזור. בדקו דרך קבע כיצד ילדכם מתנהג.
  • חלק מהילדים מתנהגים בבריונות כיוון שהם עצמם סובלים ממנה. הקשיבו לילדכם וחפשו סימנים לכך שנפל קורבן לבריונות.
  • ילדים מצטרפים לפעמים לקבוצה שמתנהגת בבריונות כדרך להימנע מכך בעצמם. אם ילדכם משתמש בבריונות כדי להשתלב בקבוצה, דברו עם בית הספר או עם הארגון כיצד לעזור לו ללמוד להתנגד לקבוצה.

כשמדובר בטיפול בבריונות, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. הסיכוי הטוב ביותר שלכם להשפיע על התנהגותו הבריונית של ילדכם הוא כשהוא עדיין צעיר – ככל שיהיה צעיר יותר, כך סביר יותר להניח שישנה את התנהגותו. אל תתפתו לשבח את ילדכם על כך ש”עמד על שלו”, כיוון שהערות חיוביות בנוגע לבריונות עלולות לעודד אותו להמשיך.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך להתנהג בבריונות

אם אין זו הפעם הראשונה שילדכם מתנהג בבריונות, וכבר ניסיתם את השיטות שהצענו, תצטרכו לנקוט צעדים נוספים. אם הבריונות מתרחשת בבית הספר או במועדון ספורט, שתפו פעולה עם הארגון ונסו לשנות ביחד את התנהגותו של ילדכם בצורה הטובה ביותר.

  • סביר להניח שלבית הספר או למועדון יש מדיניות ברורה להתמודדות עם בריונות, והם ישתמשו בה כדי להחליט מה יהיו ההשלכות על ילדכם. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות הוא לתמוך בהחלטתו של הארגון.
  • כמו כן, תוכלו להכין לילדכם “חוזה התנהגות”. החוזה נערך מולכם, מול בית הספר ומול הילד, כדי שיידע שכולכם עובדים יחד. הוא יכול לכלול דברים כמו מה יקרה אם הוא מתנהג בבריונות, ומה יקרה אם יפסיק להתנהג כך. כמו כן, אפשר לכלול דברים שירצה לעשות במקום להתנהג בבריונות.
  • שאלו את היועץ בבית הספר אם ילדכם זקוק לייעוץ שיעזור לו להפסיק להתנהג בבריונות, או בקשו הפניה למישהו אחר. הייעוץ הוא שימושי במיוחד אם ילדכם סובל מבעיות בהערכה העצמית, מתקשה להתמודד עם כעס או לשלוט בדחפיו.

כיצד להפסיק את הבריונות

  • כדי למנוע בריונות, יש ללמד את הילדים כיצד להסתדר היטב עם אחרים, ולעזור להם ללמוד מהי אמפתיה וכבוד, וכיצד לתמוך בחבריהם. ילדים בעלי מיומנויות כאלה נוטים פחות להתנהג בבריונות. למידע נוסף כיצד לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם בגיל בית הספר.
  • כדאי לבנות את ההערכה העצמית של ילדכם. אפשר להציע לו מגוון רחב של פעילויות שונות, ולעודד אותו לעשות מה שהוא אוהב – ספורט, יצירה, מוזיקה, דרמה או משהו שונה לגמרי.
  • מחקרים מראים כי ילדים שהוריהם נותנים להם תשומת לב חיובית נוטים פחות להתנהג בבריונות. ילדים שחשים שאינם אהובים או שחווים אלימות במשפחה נוטים יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים.
  • שימוש בכללי משמעת סמכותיים יכול לעזור גם הוא – כלומר, הצבת גבולות ושימוש בתוצאות לא גופניות אם ילדכם אינו נשמע להם. אם אתם רוצים שילדכם ילמד כיצד לפתור בעיות בלי להזדקק לבריונות, חשוב שתלמדו כיצד להתמודד עם בעיותיכם באופן בונה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים

מתי לגמול מהנקה?

ילדים שונים נקשרים להנקה ברמות שונות, אך כולם ייגמלו בזמן המתאים להם. אם אינך רוצה להמתין שילדך יגמול את עצמו, תוכלי לגמול אותו כשתהיי מוכנה.

לתכנן מראש

פעוטות וילדים רבים מרגישים שההנקה מספקת להם לא רק מזון אלא גם ביטחון ונחמה, ולכן הגמילה עשויה להיות מלחיצה מאוד עבורם. אחרים עשויים להחליט בעצמם מתי הם מוכנים לוותר עליה..

סיום ההנקה הוא שינוי משמעותי לכל ילד גדול. כלומר, עדיף להימנע מגמילה יזומה אם את יודעת שעומדים להתרחש שינויים גדולים אחרים בחייו – למשל, גמילה מחיתולים, כניסה למסגרת חינוכית או מעבר דירה. תוכלי להקל על המעבר ולדבר עם ילדך על השינוי כמה שבועות או חודשים לפני שאת מתחילה לגמול אותו, כדי לתת לו זמן להתרגל לרעיון.

טיפים לגמילה

הנה כמה רעיונות לגמילה מהנקה. התחילי עם הרעיון שיתאים לילדך, או השתמשי בכמה רעיונות שמתאימים לשניכם.

  • אחת הדרכים הטובות להתחיל את תהליך הגמילה היא לא להציע, אך גם  לא לסרב, לפחות בשלב הראשון.
  • הציגי כמה מגבלות על ההנקה – לא להניק בחוץ, או להניק רק אחרי ארוחת הצהריים במהלך היום.
  • כדאי להוריד קודם כל את ההנקה שאת חשה שהיא פחות משמעותית לילד, או זו שהכי מפריעה לך.
  • הורידי הנקה אחת בכל פעם, והמתיני כמה שבועות לפחות לפני שאת מורידה את ההנקה הבאה. כך תוכלי להקל גם על שדייך, שעלולים לסבול מגודש אם תפסיקי בפתאומיות. התחילי בהנקה הכי פחות משמעותית לילדך.
  • הכניסי לשגרה היומיומית מגוון פעילויות ויציאות מהבית, כדי שילדך יהיה עסוק ולא יחשוב על ההנקה.
  • מדי פעם, החליפי את ההנקה בפעילות “של גדולים”. למשל, ילדך עשוי להתרגש מאוד אם יקבל משקה מיוחד בבית קפה, כגון שייק פירות, בשעה שבה הוא נמצא בדרך כלל בבית ויונק.
  • עיקרון ה”רחוק מהעין, רחוק מהלב” עשוי לעבוד היטב. תוכלי להשאיר את ילדך עם מישהו שהוא מכיר היטב כשאת אמורה להניק, כיוון שסביר להניח שירצה לינוק פחות כשאינך בסביבה.
  • אם ילדך מתעורר להנקה באמצע הלילה, בן או בת הזוג שלך יכולים להרגיע אותו מבלי להשתמש באוכל – בגיל זה תינוק אינו זקוק להאכלה בשעות הלילה.
  • נסי שלא להתלבש ולהתפשט כשילדך נמצא בסביבה, ולבשי בגדים שמקשים על ההנקה – למשל, שמלות במקום חולצות.

גמילה מהנקות בוקר ולילה

ההנקה האחרונה שנשארת בסוף תהליך הגמילה ההדרגתי עשויה להיות בשעת ההשכבה או הקימה בבוקר. כדי להפסיק את הנקת הבוקר, השתדלי לקום ולהתלבש לפני שילדך מתעורר, ואז להציע לו כוס חלב וארוחת בוקר.

כדי להפסיק את הנקת הערב, נסי לשנות את השגרה הישנה ולהיכנס לשגרה חדשה. תוכלי להציע לילדך שבן או בת הזוג שלך יקריאו לו סיפור לפני השינה. אם הוא רגיל לינוק עד שהוא נרדם, הציעי לקרוא לו סיפור אחרי ההנקה כתמריץ להישאר ער ולאחר שיתרגל לכך תוכלי להפסיק את הנקת הערב.

עם הזמן, הורידי את ההנקה בהדרגתיות. כמו כן, תוכלי להניק אותו בחדר אחר ולא בחדר השינה, כדי לשבור את הקישור בין הנקה ושינה. כשילדך נגמל מהנקות הלילה, ודאי ששגרת ההשכבה שלו רגועה, נעימה ומלאת חיבוקים.

אם ההנקה האחרונה ממלאת אותך בעצב, דעי שזה נורמלי לגמרי. זכרי שעשית עבודה מצוינת עד כה, ונתת לילדך נקודת פתיחה בריאה לחיים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר

מדוע תנועה יומיומית חשובה לילדים?

ילדים זקוקים לתנועה ולפעילות גופנית רבה מדי יום. התנועה חיונית לבריאותם ולרווחם הכללית. זהו חלק חשוב בלמידה ובהתפתחות המיומנויות הגופניות והחברתיות של ילדים, וכן בהתפתחות מיומנויות החשיבה. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום. כך גם תוכלו להראות לו שאפשר להפוך את התנועה והפעילות הגופנית לכיף גדול.

לחלק מענפי הספורט יש גרסאות מותאמות לילדים, למשל קט-רגל, קט-עף או חוגי אתלטיקה, וילדים רבים נהנים להשתתף בהם. אך גם אם ילדכם לא אוהב את ענפי הספורט האלה, זה בסדר. פעילות גופנית כוללת גם דילוג, הליכה, ריצה, שחייה – ואפילו עזרה במטלות הבית וגינון.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

באופן כללי, ככל שילדכם יקבל יותר הזדמנויות לתנועה ולפעילות גופנית, כך יצליח לפתח מיומנויות רבות יותר ולעשות דברים רבים יותר. בסביבות גיל חמש עד שמונה, ילדכם יוכל:

  • לרכוב על אופניים דו-גלגליים
  • לטפס ולשחות
  • לזרוק ולתפוס כדורים בגדלים ובצורות שונים
  • להתחיל ליהנות מחוגים ומקבוצות ספורט, בסביבות גיל שמונה.

ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להתנסות במגוון פעילויות שמאפשרות להם לרוץ מהר, לשחק היטב בכדור, להתנדנד על מתח, לעשות גלגלונים או לדלג. אפשר לתת לילדכם להתנסות בפעילויות חדשות כמו החלקה על סקייטבורד או גלגיליות. פשוט צריך לוודא שהוא מצויד בכל ציוד הבטיחות המתאים לשימוש באופניים, סקייטבורד וגלגיליות, כולל קסדה, מגני מרפקים ומגני ברכיים, בסביבה בטוחה.

משחקים לעידוד התנועה

ילדים נהנים לעשות פעילויות שונות עם המשפחה – למשל, לבעוט בכדור, לשחק במסירות או לזרוק צלחת מעופפת איתכם ועם אחיהם. ההליכה לבית הספר וחזרה היא הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית ולשיחה, ואפשר גם לשחק מחוץ לבית.

אם ילדכם מתעניין בכך, רשמו אותו לתוכנית אתלטיקה קלה שכוללת מגוון פעילויות כמו קפיצה, זריקה, הליכה וריצה – כדאי להתחיל בסביבות גיל חמש. ילדים בגיל זה נהנים מאוד מחוגי ספורט, אך עדיין חשוב לאפשר להם לשחק בצורה חופשית. תנו לילדכם לבחור במה לשחק וכיצד לשחק – לרקוד לצלילי המוזיקה או לשחק בהעמדת פנים.

זמן מסך
סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, כיוון שהפעילות הגופנית פוחתת כשהילדים ישובים מול המסך. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

ילדים שנחשפים לזמן מסך ארוך צפויים יותר לסבול משלל בעיות בריאות וליקויי למידה. כמו כן, יותר מדי זמן מול המסך ופחות מדי פעילות גופנית עלולים להשפיע על משקלו של הילד.

ילדכם הוא אדם ייחודי עם תחומי עניין, מיומנויות, יכולות ודרכי למידה משלו. כל אלה, בשילוב עם ההתנסויות וההזדמנויות שקיבל בעבר, מעצבים את יכולותיו הגופניות. אם אתם מודאגים בגלל התפתחותו הגופנית של ילדכם, דברו עם המורה או עם רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אצלנו בבית לא נושכים!

מדוע תינוקות ופעוטות נושכים, צובטים ומושכים בשיער

ילדים קטנים נושכים, צובטים ומושכים בשיער כדי להתנסות ולחקור את סביבתם.

תינוקות בני 12-6 חודשים נעזרים בפעולות הללו כדי להבין מהן סיבה ותוצאה. כך, לדוגמה, התינוק שלכם עשוי לנשוך אתכם ואז לחכות ולראות מה תעשו. אם אתם צוחקים והופכים את זה למשחק, הוא עשוי לנסות זאת שוב ולראות אם יקבל את אותה תגובה. אם אתם מתרגזים, הוא עשוי להסתקרן מהתגובה הקיצונית – ולנסות שוב כדי לראות אם תתרגזו!

פעוטות עשויים להרביץ, לנשוך או לצבוט כיוון שהם באמת כועסים, מוטרדים או פגועים. לפעמים עדיין אין להם את היכולת להשתמש במילים כדי להגיד מה מטריד אותם. יש פעוטות שמחקים התנהגות שראו אצל ילדים אחרים, או שילדים אחרים עשו זאת להם.

כיצד להגיב לנשיכות, צביטות ומשיכות בשיער

טבעי להרגיש מבוכה או אפילו להתרגז כשילדכם פוגע בכם או במישהו אחר, אך אופן התגובה שלכם להתנהגות זו ישפיע על התנהגותו של הילד בעתיד. כשאתם נשארים רגועים ומוצאים דרך בונה לטפל במצב, ילדכם יכול ללמוד על התנהגות נאותה. תגובה רגועה מצדכם היא הצעד הראשון לעידוד התנהגות חיובית בעתיד. האופן שבו אתם מתמודדים עם נשיכות, צביטות או משיכות בשיער תלוי בגילו של ילדכם.

תינוקות

התינוק שלכם לומד להבין מהן סיבה ותוצאה. אם הוא מכה, נושך אתכם (בזמן הנקה למשל) או מושך בשערכם, הוא כנראה פשוט מתנסה בסביבתו המיידית. כשאתם מגיבים לילדכם בצורה מילולית ברורה, אתם אומרים לו בפירוש שאינכם אוהבים את מה שהוא עושה. תוכלו, למשל, לומר “לא, אנחנו לא מושכים בשיער”. הצעד הבא הוא להזיז את ידו של ילדכם (או את פיו!) ולהניח אותו. כך אתם מסיטים את תשומת הלב מההתנהגות הלא רצויה. אם התינוק שלכם מכה, נושך או מושך שוב בשיער, הגיבו באותו אופן.

תינוקות נוטים לחזור על התנהגות שמזכה אותם בתשומת לב רבה. לכן, ברגע שילדכם מתנהג באופן חיובי – למשל, מחבק אתכם או נוגע בכם בעדינות – תנו לו גמול חיובי בדמות תשומת לב רבה ושבחו אותו.

פעוטות

אם הפעוט שלכם מכה או נושך אנשים אחרים או מושך בשיערם, הצעד הראשון הוא להבין את הסיבה לכך. כלומר, עליכם לחשוב מהן הסיבות האפשריות להתנהגות זו, ולבדוק אם אופן התגובה שלכם החמיר את ההתנהגות.

לדוגמה, אם ילדכם מתפרץ כיוון שאינו מצליח למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את רגשותיו, לא יעזור אם תצעקו עליו. במקום זאת, נסו להישאר רגועים מבחוץ – אפילו אם אתם לא מרגישים רגועים כל כך מבפנים! כך תלמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.

לעיתים קרובות, התנהגות כזו מצד פעוטות נועדה למשוך את תשומת לבכם. לכן, הסטת תשומת הלב ממנו תשלח לו מסר חזק מאוד לגבי מה שאתם מרגישים. תוכלו, למשל, לפנות הצדה או להתרחק ממנו.

אם ילדכם ממשיך לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, הראו לו שאתם עדיין בשליטה. הישארו רגועים, אמרו לו בקצרה כיצד ההתנהגות שלו גורמת לכם להרגיש ותנו לו להבין שיש תוצאות להתנהגותו, כמו פסק זמן קצר בחדר. תוכלו להשתמש במילים כמו “אסור להרביץ! זה כואב. לך בבקשה לפסק זמן בחדר”.

כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם להשתמש במילים שמתארות את רגשותיו, כגון “נראה שאתה כועס!” כך תוכלו לעזור לו להשתמש במילים בעתיד. עליכם לחזור על כך כמה פעמים כדי שילמד.

אם ילדכם נושך ילד של מישהו אחר, הישארו רגועים, התקרבו במהירות למקום והתנצלו בפני ההורה והילד. תנו לילדכם משוב מילולי – למשל, תוכלו לומר “לא! הנשיכה שלך מכאיבה”. לאחר מכן, הרחיקו אותו מהסיטואציה לפסק זמן קצר. אם הילד השני מוטרד וכואב מאוד, כדאי לשלוח הודעת התנצלות קצרה להורה.

מה לעשות כשצריך עזרה נוספת

יש ילדים שממשיכים לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, ולא משנה כמה אתם מנסים לטפל בהתנהגות זו. אם אתם מרגישים מתוסכלים, מותשים או כועסים, או אם ההתנהגות הזו מדאיגה אתכם עד כדי כך שאתם מפסיקים את כל הדברים היומיומיים שאתם נוהגים לעשות – כמו למשל לפגוש חברים או לצאת לקניות – כדאי לבקש עזרה.

פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב, שיכולים להפנות אתכם לפסיכולוג ילדים או לרופא המתמחה בנושא. מומחים אלה יעזרו לכם להבין מה הסיבה להתנהגותו של ילדכם, ואם נדרשים אבחון נוסף או תוכנית טיפול מסוימת.

 

התנהגות ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

למה לצפות

השנים הראשונות בבית הספר היסודי הן תקופה מאתגרת לכם ולילדכם גם יחד. צריך להתרגל לשגרת בוקר, והשעון מתקתק ללא הרף. ייתכן שאתם מנסים למצוא קצב שיעזור לכולכם לצאת מהבית בזמן, בעיקר אם גם אתם צריכים להתכונן לעבודה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השגרה המלחיצה הזו היא להכין תוכנית – ולדבוק בה.

בגיל זה, הילדים עדיין מנסים ללמוד דברים יומיומיים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, למשל כיצד לדבר זה עם זה. אתם עשויים לחשוב שילדכם אינו מקשיב לכם, אך הוא רק מנסה להבין מה אמר מישהו אחר לפני חמש דקות.

ילדים בגיל בית הספר מנסים להבין את העולם סביבם, ולכן צריך לסלוח להם על כך שדעתם מוסחת מעט. כשאתם עושים דברים עם ילד בגיל בית הספר, כדאי לזכור כלל אצבע חשוב: השאירו תמיד 30 דקות נוספות לכל מקרה.

טיפים להתנהגות ילדים בגיל בית הספר

הנה כמה דברים נוספים שכדאי לזכור בנוגע להתנהגותו של ילדכם:

  • תנו לילדכם לנסות. ילדכם יכול להתמודד עם רגשותיו במידה מסוימת של עצמאות. אם הוא מוטרד או עצוב, הוא יכול ללכת לחדר אחר כדי להירגע, או לנסות לערוך משא ומתן כדי לפתור את המצב. נסו שלא להתערב מיד כדי לפתור את הבעיה – תנו לו הזדמנות לנסות ולפתור אותה בעצמו.
  • פתרו בעיות ביחד. ילדכם הגיע לגיל שבו אתם יכולים לנסות לפתור איתו בעיות ביחד. לכן, במקום להגיד אוטומטית, “לך לחדר שלך!”, תוכלו לדבר על ההתנהגות הרצויה. אפשר לחשוב יחד על פתרון שמועיל לשני הצדדים, וסביר להניח שילדכם יפעל לפיו כיוון שעזר לחשוב עליו. לדוגמה, אפשר לומר, “כשאנחנו אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה שתישאר ליד השולחן במשך רבע שעה כדי שנוכל לדבר. מה אתה רוצה לעשות?” ייתכן שהוא ירצה לקום מהשולחן וללכת לשחק. אפשר להחליט יחד שיישאר ליד השולחן במשך רבע שעה ואז ילך לשחק. ברגע שהסכמתם, דבקו בהסכם.
  • הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים. אם תגידו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם, הוא יראה את רגשותיו שלו משתקפים בשלכם, כמו במראה, ויוכל להזדהות איתכם. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם ולשנות את המצב לטובתכם.
  • עזרו לו לפתח מיומנויות הקשבה. כשאתם אומרים משהו חשוב מאוד, עדיף לדבר בגובה העיניים של ילדכם. בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם כדי לבדוק אם הקשיב.
  • הסכימו על התוצאות מראש. ילדכם יכול לעזור לקבוע את התוצאות להתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות להסכים לתוצאות שתקבעו. מדהים כמה קל יותר להתנהל כשהילדים יודעים למה לצפות, כיוון שכבר הסכימו לכך. לפעמים אין צורך לקבוע תוצאות בכלל. תנו לילדכם להתנסות בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, למשל, להרגיש שקר לו מדי אם סירב ללבוש את המעיל. כך תעזרו לו להתחיל לפתח אחריות.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים להתנסות בהתנהגות לא ראויה כמו קללות. דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שהוא אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם.
  • ילדים בגיל זה לומדים לשקר כחלק מהתפתחותם – אך גם לומדים להגיד את האמת. היו חיוביים, והדגישו את חשיבותה של הכנות במשפחתכם.
  • כשילדכם מנדנד, הוא יכול לשגע אתכם. לכן כדאי להכין תוכנית מראש למקרה כזה. בתור התחלה, הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס.

למידע נוסף, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה. אפשר ללמוד עוד על חיזוק התנהגות טובה ומניעת התנהגות לא מקובלת בארגז הכלים ההתנהגותי.

בקרים במהלך השבוע

התנהלות הדברים במהלך הבוקר יכולה להשפיע על מהלך העניינים בהמשך היום. ילדים שמגיעים לבית הספר רגועים, שלווים, שבעים ומוכנים יכולים להפיק את המיטב מהשעות הראשונות של היום – וזה הזמן שבו הילדים לומדים באופן הטוב ביותר.

  • נסו לקום 30-15 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ.
  • הבקרים יהיו קלים יותר אם ילדכם יכול לעשות דברים בעצמו. הכינו רשימת דברים שבהם יוכל לעזור – אם עדיין אינו יודע לקרוא, אפשר להכין רשימה מאוירת. בתחילה הוא יטעה ויעשה דברים באטיות, אך אם יקבל זמן לתרגל, עד מהרה הוא יתפוס את העניין.
  • הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתו מהדברים שעליו לעשות כדי להתכונן, ומקשה עליו להקשיב לכם. כדאי להשאיר את הטלוויזיה כבויה בבוקר.

למידע וטיפים נוספים קראו את המאמר שגרת בוקר לבית הספר.

לפתור בעיות שקשורות לבית הספר

דברו עם המורה אם אתם רוצים לדעת כיצד מתנהל יומו של ילדכם בבית הספר. תפסו את המורה בתום הלימודים או תאמו איתה שיחה טלפונית ודברו איתה על חששותיכם, או קבעו פגישה כדי לדון בנושאים שונים בפירוט.

ילדים בגיל בית הספר נוהגים לפעמים לרמות או לשקר בעבודה בבית הספר או בפעילות ספורט. ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנות הילדות המוקדמות. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים. דברו עם ילדכם על הכללים והסבירו להם מהי הגינות.

בריונות

המסר החשוב ביותר שעליכם להעביר לילדכם בנוגע לבריונות הוא, “לא צריך להתמודד עם בריונות לבד”. חשוב שילדכם יידע שגם אם יספר על הבריונות ויקבל עזרה, הוא אינו מלשין – אלא דווקא אמיץ מאוד.

כדי לעזור לילדכם להתמודד עם בריונות, דברו עם צוות בית הספר ובקשו מהם לפתור את הבעיה מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל עם המורה של ילדכם. בבית, חשוב לתת לילדכם המון אהבה וחיזוקים.

יריבות ומריבות בין אחים

סכסוכים ומריבות בין אחים קורים באופן טבעי במשפחות רבות. החדשות הטובות הן שהמריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר. כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות, יצטרכו ילדיכם ללמוד כיצד להתווכח בצורה הוגנת ולא לפגוע זה בזה. ייתכן שתצטרכו להתערב כשהרוחות מתחממות, אם המצב יוצא משליטה או שמישהו נפגע.

משמעת

המילה משמעת משמעותה “ללמד” – לא בהכרח “להעניש”. המטרה האמיתית של המשמעת היא ללמד ילדים את כללי ההתנהגות הנאותים, כדי שיוכלו להשתמש בהם. ילדים לומדים משמעת עצמית כשהם גדלים במשפחה אוהבת, עם כללים וציפיות הוגנים וצפויים. עונשים עלולים אפילו להפריע להתפתחות המשמעת העצמית.

לקבלת טיפים נוספים על הכוונת ההתנהגות של ילדכם, קראו את המאמר ניהול התנהגותי של ילדים – כללי הבסיס. אם אתם חוששים בגלל התנהגותו של ילדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

חלק מההורים מכים את ילדיהם כיוון שהם מנסים להפיג מתח או לחץ משלהם. לעולם אל תכו את ילדכם! אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ וכעס, קראו את המאמר כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם.

חששות נוספים

לילדים רבים יש הרגלים שונים. רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה. חרדה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקרוא את שפת הגוף של התינוק

האיתותים ושפת הגוף של התינוק

אף שתינוקות אינם משתמשים עדיין במילים כדי להביע את צרכיהם, בהחלט יש להם דרך משלהם להגיד לנו מה קורה. כתינוקות רכים הם בוכים – ולפעמים הרבה מאוד! כמה חודשים לאחר מכן, הם מתחילים לחייך ולצחוק. מגיל חמישה חודשים בערך, תינוקות מתחילים למלמל ולקשקש. מלבד כל אלה, תינוקות מדברים באמצעות גופם – לדוגמה, בהתפתלות או בהצבעה. במהרה תתחילו לזהות את האיתותים של התינוק שלכם, להכיר את סוגי הבכי השונים ולהבין את שפת הגוף שלו.

להבין ולהגיב לאיתותים ולשפת הגוף של התינוק

אם תתבוננו היטב בכל חלקי גופו של התינוק, תראו שהוא בועט ברגליו, קופץ את כפות ידיו והבעת פניו משתנה כל הזמן. שפת הגוף של התינוק שלכם נותנת לכם איתותים חשובים בנוגע לתחושותיו ולצרכיו מכם.

לדוגמה, אם תשימו לב כיצד התינוק שלכם מתנועע כשהוא במצוקה, תוכלו להבין מה גורם לו להיות מוטרד או לא נינוח. הוא עשוי להתפתל ולהתנועע כשהשמש מציקה לעיניו, לזרוק את זרועותיו ורגליו באופן פתאומי כשהוא נבהל, או אפילו לבכות מרעש חזק.

תגובותיו של התינוק אליכם יראו לכם מה מרגיע אותו. לדוגמה, התינוק ייראה רגוע כשאתם מחייכים אליו, שרים לו או מדברים איתו. כשהתינוק מתחיל לחייך אליכם, כדאי לחייך אליו בחזרה כמה שיותר. חיוך עוזר לו להרגיש בטוח ואהוב, ואפילו נותן דחיפה להתפתחות המוח שלו.

כשאתם מבחינים בשפת הגוף של התינוק ומגיבים אליה, הוא מרגיש בטוח יותר. זה עוזר לכם לבנות מערכת יחסים חזקה. מערכת יחסים חמה ואוהבת איתכם היא אחד היסודות החשובים ביותר להתפתחותו של התינוק.

לזהות את תחושותיו של התינוק לפי איתותיו

שפת הגוף של תינוקכם יכולה להגיד לכם אם הוא ער לגמרי ומוכן לשחק, אם לא נוח לו, אם הוא מקטר, רעב או נמצא בשלבי שינה שונים. בסופו של דבר תכירו את כל האיתותים השונים הללו ומה הם אומרים לכם על תחושותיו של התינוק. כך תוכלו לצפות את דפוסי ההתנהגות של התינוק.

האופן שבו אתם מגיבים לאיתותי התינוק שלכם – לדוגמה, אם אתם מרדימים את התינוק כשהוא מראה סימני עייפות, או מציעים לו מזון כשהוא מראה סימני רעב – יכול לעזור לכם להכניס את התינוק לשגרה. קל יותר לבנות שגרה כשאתם עושים דברים באופן זהה רוב הזמן.

לתקשר עם התינוק

כשהתינוקות ערניים, הם מתעניינים יותר בתקשורת. כשהתינוק מראה סימנים שהוא מוכן לתקשר ולשחק, תוכלו לדבר איתו בשקט ובקצביות ולהשתמש בהבעות פנים רבות.

עוד לפני שהתינוק שלכם לומד לדבר, הוא מתנסה עם צלילים – כל דבר שיכול להוביל לקבלת תגובה! הצלילים כוללים למשל שיעול, רעשים גרוניים או שפתיים או צווחות קלות. מאוחר יותר מתחילים להופיע צלילי תנועות. מטרתם של הרעשים הללו היא לתפוס את תשומת לבכם. האופן שבו אתם מגיבים, ולא משנה עד כמה מטופש זה ייראה, יעזור לתינוקכם ללמוד כיצד לתקשר.

כדאי לזכור שילדים שונים זה מזה גם באופן ובכמות התקשורת. ילדים בעלי אישיות חברותית יותר עשויים להיות קולניים יותר מתינוקות שקטים שמתחממים לאט. התינוק שלכם קורא את הבעות פניכם וצופה במה שאתם עושים כל הזמן. הוא מתרגל לרעיון שכאשר הוא מתקשר איתכם, אתם מתקשרים בחזרה. התקשורת ההדדית עם התינוק מסייעת לכם ליצור ולחלוק חוויות משותפות, שמחזקות עוד יותר את מערכת היחסים עם ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 9-10 חודשים

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 9-10 חודשים

התינוק שלכם ממלמל, ממלמל וממלמל עוד קצת, ומתקרב יותר ויותר להפקת מילים ראשונות בעלות משמעות. ייתכן שהוא אומר “אמא” או “אבא” ומתכוון לכך. אם התחיל לדבר מוקדם, ייתכן שהוא כבר משתמש במילה או שתיים בבירור.

אל תדאגו אם עדיין לא התחיל להשתמש במילים – הוא ממשיך להשתמש בשפת הגוף שלו כדי לתקשר איתכם, ולהשמיע רעשים כדי לתפוס את תשומת לבכם. הוא מבין כשאתם אומרים “לא”, מנופף לשלום ומצביע, ויכול לפנות לכיוון הנכון כשהוא שומע את שמו או צליל אחר כמו פעמון הדלת.

בחודשים האחרונים להתפתחות התינוק הוא למד להיות אסרטיבי ולהביע רגשות כמו זהירות ופחד, בעיקר אם הוא חושש מזרים או מפחד להיפרד מכם. המודעות שלו לצרכיו ולרצונותיו גברה, וכעת הוא יודע כיצד לתקשר את צרכיו. הוא עדיין נהנה מאוד ממשחקים כמו “קוקו”, אוהב להקיש חפצים זה בזה, להתבונן בתמונות בספר ולמצוא צעצועים חבויים.

בגיל זה הוא יכול לזחול מסביב ולהיעמד בעזרת תמיכה – למשל, כשהוא מחזיק את ידכם או אחד מהרהיטים שסביבו. ייתכן שהוא אפילו כבר הולך כשהוא מחזיק בידכם או ברהיטים סביבו, ואולי אפילו מצליח ללכת ללא תמיכה כלל. כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • למלא הוראות פשוטות בלי שתראו לו מה אתם רוצים – לדוגמה, “תן לי את הקובייה”
  • לנעוץ את האצבע המורה בחפצים
  • להרים חפצים באמצעות האגודל והאצבע המורה
  • להחזיק בקבוק או לשתות מכוס שאתם מחזיקים
  • לנסות להרים כפית כשהוא אוכל לבדו.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה פעולות פשוטות שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • דברו עם התינוק: הוא מתעניין מאוד בשיחה, ולכן כדאי לדבר עם נושאים יומיומיים ועל מה שאתם עושים כדי לעזור לו להבין את משמעותן של המילים.
  • הקשיבו והגיבו למלמולי התינוק: כדי לעזור לו לבנות את מיומנויות השפה, התקשורת והאוריינות (קריאה וכתיבה) שלו, ולתת לו תחושה שהוא במרכז תשומת הלב, אהוב ומוערך. חשוב להגיב בדיבור או בהשמעת קולות בדרך חמה ואוהבת. התינוק ייהנה לשמוע את קולכם עולה ויורד, ויאהב לראות את הבעות פניכם כשאתם מדברים איתו.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, שחקו במשחק “קוקו”, צלצלו בפעמונים, החביאו צעצועים ועשו קולות מצחיקים וקולות של בעלי חיים. מגיל עשרה חודשים בערך, הוא יכול ליהנות מצעצועי הפתעה כמו משחקים לחיצים המקפיצים דמויות. המשחק המשותף גורם לו לחוש אהוב ומוגן. מומלץ לרדת לרצפה/לשטיח ולשחק איתו בגובה הרצפה.
  • קראו יחד: קראו, ספרו סיפורים ודברו על האיורים בספר כדי לעזור לפתח את הדמיון של התינוק ולהניח את היסודות לבניית השפה.
  • עודדו את התינוק לנוע: התנועתיות וחקירת העולם סביבו עוזרות לתינוק לפתח את היציבה ולבנות את השרירים, ומניחות את היסודות לתנועות מורכבות יותר כגון זחילה, עמידה והליכה. כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול לזחול או לאן הוא יכול להגיע.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – אם הוא עייף מדי, למשל, או רעב.

להיות הורים לתינוק בן עשרה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן עשרת החודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו ממלמל
  • אינו מחייך או משתמש בהבעות אושר, ואינו מראה טווח רגשות
  • אינו מגיב לקול, לחיוך או להבעות פנים אחרות
  • אינו יושב לבד
  • משתמש ביד אחת או ברגל אחת הרבה יותר מאשר ביד או ברגל השנייה
  • אחת מעיניו פונה כלפי פנים או כלפי חוץ רוב הזמן
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אינו מצליח להבין מאין מגיע צליל שנשמע בקרבתו
  • אינו מתעניין בצלילים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל רופא אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת או בן הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של התינוק “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות פעוטות בגיל 18-24 חודשים

כיצד מתפתחים פעוטות בגיל 18-24 חודשים

רגשות

בגיל זה, הפעוט שלכם מתחיל לחוות רגשות חדשים כגון כעס ותסכול, אשמה, בושה, רכושנות והתרגשות. הוא עשוי להתקשות להתמודד עם הרגשות ה”גדולים” האלה, ולכן, ייתכן שיחווה כמה התקפי זעם. חרדת הנטישה שלו הגיעה לשיאה בגיל 18 חודשים בערך, ועד גיל שנתיים היא אמורה להיעלם לגמרי.

כמו כן, ילדכם מתחיל לחשוב על האופן שבו הוא מרגיש, ולקשר בין רגשותיו לבין מילים – לדוגמה, הוא יכול להגיד לכם שהוא “עצוב”. הוא מראה את חיבתו באמצעות נשיקות וחיבוקים לכם ולבובות, מה שמראה על התפתחות אמפתיה.

מיומנויות יומיומיות

בסביבות גיל זה, ילדכם ירצה מאוד לעשות דברים רבים יותר בעצמו. לדוגמה, הוא ילמד לאכול בעצמו באמצעות כף וכוס, ואולי אפילו ישתמש במזלג – וכמויות האוכל שנשפך ילכו ויתמעטו!

ילדכם ינסה לעזור לכם להלביש אותו: הוא יוריד לבדו את הגרביים, יחלוץ את הנעליים ויפשוט בגדים ללא כפתורים. בגיל זה, קל לו יותר לפשוט את הבגדים מאשר ללבוש אותם.

באופן כללי, ילדכם עשוי להראות סימנים שהוא מוכן לגמילה מחיתולים בסביבות גיל שנתיים. עם זאת, חלק מהילדים מראים סימנים אלה מוקדם יותר, אפילו בגיל 18 חודשים.

לשחק וללמוד

המשחק חשוב מאוד עבור ילדכם, כיוון שכך הוא לומד. הוא יהיה עסוק ללא הרף בדמיון ויצירתיות, וישחק במשחקי העמדת פנים, כמו למשל להאכיל בובה או לדבר בטלפון. כמו כן, הוא ייהנה לבלות עם אחיו ואחיותיו ועם ילדים אחרים, גם אם עדיין אינו משחק איתם באופן ישיר.

דיבור

ילדכם נהנה לדבר, והוא כבר משתמש בטונים עולים ויורדים, בדומה למבוגרים. סביר להניח שתשמעו אותו משתמש בשילוב של ג’יבריש ומילים אמיתיות.

בגיל 18 חודשים, ילדכם לומד מילים כל הזמן – בדרך כלל מילה או שתיים בשבוע, ולפעמים אפילו מילה ביום. הוא יצביע ויקרא בשמם של חפצים מוכרים, אנשים ואיברי גוף – לדוגמה, אוזניים, אף או בהונות – יחקה קולות של בעלי חיים כמו “מו”, או יגיד את אותו צליל או אותה מילה שוב ושוב.

הפעוט שלכם כבר מכיר את שמו ויודע מה משמעות המילה “שלי”. הוא משתפר בהבנת משפטים פשוטים והוראות כמו “תן את זה לאימא” או “בוא נצא לטיול”. סביר להניח שתבינו את רוב דבריו.

בגיל שנתיים, ייתכן שהפעוט שלכם יגיד מילים כמו “אני”, “אתה”, ו”שלי”, וישתמש במשפטים בני שתיים-שלוש מילים – לדוגמה, “אימא אוטו” או “אני עושה זה”.

תנועה

עד גיל 18 חודשים, הפעוט שלכם כבר ילך לבדו ואפילו יתחיל לרוץ. הוא יעלה וירד במדרגות או יטפס על רהיטים ללא עזרתכם. הוא ייהנה מאוד לזרוק ולבעוט כדור, לשרבט בעפרונות או בצבעים, ולבנות מגדלי קוביות קטנים. הוא פעיל יותר, ולכן כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח.

כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • לבקש “עוד” ולענות “לא” כשמבקשים ממנו לעשות משהו
  • לחקות אתכם – לדוגמה, לעזור לכם לטאטא את הרצפה
  • להתיישב לבד בכיסא קטן
  • להסתובב ולשאת חפצים גדולים יותר

כשילדכם לומד מיומנות חדשה, ציינו את הישגיו ותנו לו המון שבחים ותשומת לב חיובית. כמו כן, כדאי לעודד אותו ולעזור לו לעשות את הדברים שלמד, גם אם הוא מתקשה.

כיצד לעזור להתפתחות הפעוט

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות הפעוט שלכם:

  • הישארו בקרבתו של הפעוט: זה חשוב לו מאוד ותורם לו כשהוא משחק וחוקר את סביבתו. כשאתם בסביבה, ילדכם מתמלא ביטחון ויכול לחקור דברים חדשים בעצמו. כשיגדל, יכולת זו תעזור לו להיות עצמאי יותר ובטוח בעצמו.
  • תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם אחרים: משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לילדכם להכיר חברים וללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. עם זאת, אל תצפו ממנו לחלוק ולהשתתף במשחק לפי תורות עדיין – פעוטות מאמינים שהכל שייך להם.
  • חזקו את התפתחותן של המיומנויות היומיומיות, כגון שימוש בכף, שתייה מכוס והסרת כובע. מיומנויות אלה משלבות מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה גם יחד, ומעודדות את יכולתו של הפעוט לחשוב על מה שהוא עושה.
  • דברו עם הפעוט שלכם: קראו לחפצים שסביבכם בשמותיהם ודברו עליהם – איברי הגוף, צעצועים ופריטים בבית כמו כפות או כיסאות. כך תעזרו לפתח את המיומנויות השפתיות של ילדכם. בגיל זה אפשר ללמד את ילדכם ש”כיסא” יכול להיות “כיסא גדול”, “כיסא אדום” ואפילו “כיסא אדום וגדול”.
  • הראו לילדכם שהדיבור שלו משמעותי : הקשיבו ודברו איתו בחזרה. אם הפעוט שלכם אומר “אימא חלב”, תוכלו לענות לו ולהגיד “אתה רוצה שאימא תמזוג לך קצת חלב?” כך תעודדו שיחה הדדית ותבנו את מיומנויות התקשורת שלו. כמו כן, כך הוא ירגיש מוערך ואהוב.
  •  קראו לפעוט: כדי לעודד את התפתחות הדיבור והדמיון, קראו לו ספרים, ספרו סיפורים, שירים או שירי משחק.

להיות הורים

מדי יום, אתם והפעוט שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהפעוט גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם מטופשות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

לפעמים אתם עשויים לחוש תסכול או חוסר אונים. אם אתם מרגישים מוצפים, הניחו את הילד במקום בטוח – לדוגמה, בלול – או בקשו ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. צאו לפסק זמן עד שתירגעו. נסו לעבור לחדר אחר כדי לקחת כמה נשימות עמוקות, או להתקשר לבן משפחה או חבר כדי שיעזור לכם להירגע.

לעולם אל תטלטלו את הפעוט. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.

מותר לבקש עזרה. אם ההתמודדות עם הפעוט מציפה אתכם, צרו קשר עם רופא הילדים שלכם או עם אחות טיפת חלב.

התפתחות פעוטות: מתי להתחיל לדאוג

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל 18-24 חודשים, הפעוט שלכם מפגין אחד או כמה מהדברים הבאים.

ראייה, שמיעה ותקשורת

ילדכם:

  • מתקשה לראות או לשמוע
  • אינו אומר כלל מילים מובחנות
  • אינו מצביע, מנופף או משתמש במחוות אחרות
  • אינו ממלא הוראות פשוטות – לדוגמה, “תן לי את הכדור בבקשה”

התנהגות ומשחק

ילדכם:

  • אינו נהנה מיצירת קשר עין או מכרבולים וחיבוקים
  • אינו מפגין רגשות ותחושות
  • אינו מבקש חיבה או נחמה
  • אינו מחקה פעולות או מילים – לדוגמה, כששרים “ידיים למעלה, על הראש”, אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, מאכיל את הבובה או מכין חביתה במחבת צעצוע

תנועה ומיומנויות מוטוריות

ילדכם:

  • אינו הולך לבד
  • משתמש ביד אחת הרבה יותר מאשר ביד השנייה (ילדים אינם אמורים לפתח העדפה ליד אחת עד סביבות גיל שנתיים)
  • אינו עולה ויורד במדרגות, גם אם הוא נעזר בכם או במעקה
  • אינו יכול לרוץ
  • מתקשה להתמודד עם חפצים קטנים – למשל, עיפרון או צבע
  • אינו משרבט.

כמו כן, יש לפנות לאיש מקצוע אם אתם מבחינים שילדכם מאבד מיומנויות שכבר רכש.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצל נשים או דיכאון אחרי לידה אצל גברים. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות

מדוע משחק יצירתי חשוב להתפתחות וללמידה של פעוטות

פעילויות כגון דרמה, מוזיקה, ריקוד ואמנות חזותית מטפחות את היצירתיות והדמיון של פעוטות. הן עוזרות לילדים קטנים לפתח את חושיהם באמצעות חקירה וגילוי, ומאפשרות להם לבטא כיצד הם רואים את העולם ואת מקומם בו.

פעוטות יכולים להשתמש במשחק יצירתי כדי להביע את רגשותיהם. לפעמים הם מתקשים להגיד מדוע הם מרגישים כועסים, מדוכאים, שמחים או מפוחדים. אך כשהם נמצאים בסביבה מחזקת ומעודדת, הם יכולים להשתמש בפעילויות ובהתנסויות אמנותיות כדי להביע את הרגשות הללו באמצעות ציור, צבע, תנועה, פנטומימה, מחוות דרמטיות, שירה או ריקוד.

למעשה, פעוטות צריכים לחקור ולהביע את עצמם באמצעות משחק יצירתי. משחק יצירתי חופשי מאפשר להם לנסות רעיונות שונים ודרכים שונות לעשות דברים. הפעילות היא הדבר החשוב ביותר, ולא התוצאה הסופית.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות: רעיונות ופעילות תוכלו למצוא כמה פעילויות מהנות ויצירתיות לעשות עם ילדכם.

למידה והתפתחות באמצעות העמדת פנים

פעוטות רבים נהנים לקחת חפץ ולהעמיד פנים שהוא משהו אחר. קוביית עץ יכולה להיות סירה שמפליגה למקומות רחוקים. אבן יכולה להיות צפרדע בשלולית, שמקפצת מעלה לעלה. סוג כזה של משחק דמיוני מפתח את הדמיון.

סביר להניח שילדכם אוהב לשאול “למה?”. משחק דרמטי ופנטומימה עוזרים לו להבין את התשובות בעצמו, ולמצוא תגובות יצירתיות ומלאות דמיון לשאלות ולבעיות. לדוגמה, כשהפעוט מלביש בובה, הוא יכול להבין כיצד עליו להתלבש בעצמו. יכולת פתרון הבעיות הזו חשובה לגדילה ולהתפתחות שלו.

למידה והתפתחות באמצעות אמנות חזותית

פעוטות אוהבים פעילויות כמו צבעי אצבעות, הדבקה, צביעת תמונות או קיפול וקריעת נייר. פעילויות אלה הן מעט מלכלכות, אך הן עוזרות לילדכם:

  • להתרגל למרקמים חדשים – למשל, מגע צבעי האצבעות
  • ללמוד כיצד להשתמש בצבע ובנייר, ומה אפשר לעשות איתם
  • לפתח מיומנויות שונות של מוטוריקה עדינה, באמצעות השימוש באצבעותיו, בכפות רגליו ועוד
  • להביע את הרגשות, החוויות והרעיונות שלו.

בגיל זה, הפעוט שלכם עדיין לומד על מושגים כמו צורה וגבולות, וכיצד לצייר ולשחק איתם. אולי הציור נראה כמו ספגטי, אבל אם הוא אומר שזה עץ – זה עץ! לא חשוב אם הפעוט מסיים את היצירה או לא. הדבר החשוב ביותר הוא שיחקור את הדחפים היצירתיים שלו ואת אפשרויות ההבעה העצמית.

לחצו כאן להורדת אוגדן צפי ציור שהכנו במיוחד בשבילכם!

למידה והתפתחות באמצעות מוזיקה

פעוטות אוהבים להקשיב ולנגן. לעיתים קרובות תגלו שהם שרים לעצמם בזמן שהם עסוקים בפעילויות אחרות. כמו כן, הם נהנים להקיש על תופים, או ליצור קולות באמצעות כלי נגינה אמיתיים או תוצרת בית.

שירים ונגינה הם דרך נהדרת להבעה עצמית. השירה מעודדת את הפעוט להשתמש במילים ועוזרת לו לפתח את הזיכרון. כיוון שהזיכרון שלו אינו מפותח לגמרי עדיין, הוא יוכל לזכור רק כמה מילים כל פעם. הוא יוכל לחבר תנועות למילים שאתם שרים, ולהוסיף את המילים שהוא זוכר, כמו בשיר ‘עשר אצבעות לי יש’.

תוכלו לעודד אותו לנגן מוזיקה ולתת לו מגוון אפשרויות לעשות זאת. לא צריך כלי נגינה יקרים ומתוחכמים כדי לנגן ביחד. אפשר להכין תוף ממיכל פלסטיק וכף עץ, או להכניס אורז לבקבוק פלסטיק סגור היטב וליצור רעשן.

למידה והתפתחות באמצעות ריקוד

בדומה למוזיקה, פעוטות אינם זקוקים לעידוד כדי לנוע ולרקוד. לפעמים נראה שהם שקועים בעצמם לגמרי כשהם רוקדים – כמעט בטראנס. למעשה, הפעוט שלכם חושב על המון דברים כשהוא רוקד. הוא חוקר דמיונות, מחשבות ורגשות שקשורים למוזיקה ולסביבה שלו. הריקוד עוזר לו לפתח מיומנויות של מוטוריקה גסה, וכן קשר עין-יד.

עודדו אותו ללכת, לשמור על איזון, לקפוץ, לנתר ולדהור בתגובה למוזיקה או לדקלומים. אין זה משנה אם הוא מצליח לשמור על הקצב או לפעול לפי סדרת תנועות קבועה – העיקר שהוא נהנה מהפעילות.

 

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות השפה בגיל שלוש עד ארבע

אוצר מילים

ילדכם לומד המון מילים חדשות מכם וממבוגרים אחרים, ומנחש את משמעותן של מילים שאינו מכיר מההקשר. כמו כן, הוא לומד מהחוויות שהוא עובר ומהאזנה לסיפורים. הוא עדיין מבין מילים רבות יותר ממה שהוא אומר.

הוא לומד ומשתמש במילות חיבור רבות יותר, כגון “בגלל”, “כי”, “ו”, “אם”. כמו כן, הוא לומד יותר ויותר מילות מספר, שמות של קבוצות – כמו “ירקות”, “בעלי חיים” – ומושגים בתוך המשפחה, כגון “דודה”, “אח”. ייתכן שהוא יוכל לקרוא בשמם של רגשות בסיסיים כגון “שמח”, “עצוב” ו”כועס”. עד גיל ארבע, ילדכם יכיר את שמות הצבעים ויכיר מושגים המשמשים להשוואה כגון “ארוך יותר” ו”גדול יותר”.

משפטים ודקדוק

ילדכם יתחיל להשתמש במשפטים מורכבים יותר הכוללים מילים כגון “כי”, “אז”, “אם” ו”כאשר / כש” – למשל, “אני לא אוהב את זה כי זה מגעיל”.

הוא יפגין הבנה טובה למדי של חוקי התחביר הבסיסיים של השפה, ולעיתים קרובות יישם את החוקים הללו על כל הדוגמאות, בלי לדעת כיצד העברית משתמשת בכללים השונים. לדוגמה, “הוא יאכל אתמול” או “היו שם שלושה מזלגים”.

כמו כן, בגיל זה הוא ישתמש במושגים “אני”, “אתה” ו”שלי” בצורה הנכונה. הוא עשוי להתבלבל בשימוש בשלילה – למשל, אם שואלים אותו, “אתה לא רוצה ללכת לפארק?” הוא יגיב, “אני לא לא רוצה ללכת לפארק”.

לנהל שיחות

בגיל זה יכול ילדכם לספר סיפורים בעלי נושא, שרובם בעלי התחלה וסוף. לעיתים קרובות הוא יזדקק לעידוד רב מצד המבוגרים כדי להמשיך את הסיפור, לדוגמה, “ומה החתול עשה אז?”. הוא יכול לנמק את דבריו, לחזות דברים ולהתחיל להביע אמפתיה. כמו כן, הוא ישתמש בשאלות “מה”, “למה”, “איפה”, “מי” ו”איך” כדי לגלות עוד יותר על העולם שסביבו – אז נסו להיות סבלניים!

כשילדכם יתקרב לגיל ארבע, הוא יוכל לפתוח שיחות באמצעות שאלות כמו “נחשו מה?” הוא ידבר על מגוון רחב יותר של דברים, וכן על נושאים מופשטים ומורכבים יותר. לדוגמה, “אם ימשיך לרדת גשם, נצטרך לבנות סירה כדי להגיע לבית של סבתא?”

עד גיל ארבע, רוב המבוגרים יבינו את דבריו, אף שהוא עדיין אינו מסוגל לבטא את כל המילים בצורה הנכונה. ייתכן שיתקשה להגות צלילים כמו “ל” או “ר”.

הבנה

כשילדכם אינו מבין מה אומרים לו, הוא עשוי לבקש הסבר, או לשאול מה משמעותן של מילים מסוימות. הוא מבין הוראות בנות יותר משני חלקים, כל עוד הן מתייחסות לדברים מוכרים – למשל, “כבה את הטלוויזיה, תלבש פיג’מה ותיכנס למיטה”, או “כשאפתח את השער, תחזיק לי את היד ואז נלך יחד לפינת הרחוב”.

כמו כן, הוא יבין את רוב השאלות שיישאל, בעיקר אם הן נוגעות למשהו שהתרחש ממש עכשיו, או למשהו שהוא יכול לראות. הוא יבין הסברים מורכבים מעט, כל עוד הוא יכול לראות את התוצאה בעצמו. לדוגמה, הסבר כגון “כשהשמש מאירה על דברים שונים, היא מחממת אותם. אתה מרגיש כמה המים בקערה של הכלב חמים כי היו חשופים לשמש?” עד גיל ארבע, ילדכם יוכל להבין ביטויי רגשות כגון “שמח”, “עצוב”, “עצבני” או “מופתע”.

משחק ותקשורת

כעת יכול ילדכם לנהל משא ומתן פשוט עם ילדים אחרים. לדוגמה, הוא יכול לנהל דיון בנוגע למי ישחק ראשון בצעצוע מסוים. בסביבות גיל ארבע, ילדכם יוכל כנראה להסביר מדוע הוא רוצה לקחת חפץ מילד אחר – למשל, “אני יכול לקבל את העיפרון הירוק? אני צריך לצבוע את הדשא”.

בגיל זה הוא מתחיל להשתמש בשפה לצורך משחקי תפקידים. למשל, הוא יעמיד פנים שהוא “אבא” ויחקה את טון הדיבור של אביו. כמו כן, הוא עשוי ליצור לו חברים דמיוניים.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. במאמר זה ניתן מידע בקווים כלליים בלבד. אם אתם מודאגים בנוגע להתפתחות השפה של ילדכם, דברו עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או איש מקצוע אחר. אם איש המקצוע אינו מודאג אך אתם עדיין דואגים, זה בסדר גמור לבקש דעה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

השמנת יתר אצל ילדים

השמנת יתר אצל ילדים

המונחים “עודף משקל” ו”השמנת יתר אצל ילדים” עולים כאשר לילדים יש כמות שומן עודפת או לא תקינה בגוף, שעלולה לסכן את בריאותם. עודף זה מצטבר כאשר כמות האנרגיה שמקבלים הילדים מהמזון ומהשתייה גדולה יותר מכמות האנרגיה שהם שורפים בפעילות גופנית, בגדילה ובתהליכים נוספים המתרחשים בגופם. האנרגיה העודפת הזו מאוחסנת בגוף בצורת שומן.

חלק מהילדים נמצאים בסכנה גדולה יותר להשמנת יתר בגלל גורמים גנטיים, שגורמים לגופם לעלות במשקל בקלות רבה יותר. משקל עודף והשמנת יתר הם נושאים משמעותיים עבור ילדים רבים. אם תעזרו לילדיכם להתמודד עם הנושאים הללו במהלך הילדות, סביר להניח שיהיו להם פחות בעיות הקשורות למשקל עודף ולהשמנת יתר בהמשך.

כיצד לעזור לילדכם לשמור על משקל בריא ותקין

ישנם גורמים רבים שעלולים להוביל את הילדים למשקל עודף ולהשמנת יתר, ובהם:

  • בחירת משקאות ומזון שאינם בריאים
  • הרגלים משפחתיים לא בריאים
  • היעדר פעילות גופנית
  • היסטוריה משפחתית גנטית
  • גורמים סביבתיים נוספים.

כדי לעזור לילדכם לשמור על משקל תקין ובריא, כדאי לבחון כיצד הגורמים הללו מעצבים את אורח החיים של המשפחה.

בחירת מזון בריא
כדי לעזור לילדכם לגדול ולפתח אורח חיים בריא, כדאי להציע לו מגוון מזונות בריאים ומזינים. כך תפחת הסבירות שילדכם יעלה במשקל ויצבור עודפי שומן בגוף. מזונות בריאים ומזינים כוללים ירקות, פירות, דגנים, מוצרי חלב דלי שומן, בשר, דגים, עוף, ביצים וקטניות כגון אפונה, שעועית ועדשים. המשקאות הבריאים ביותר לילדים הם מי ברז וחלב.

ילדכם הצעיר צורך לרוב את המזון שאתם מספקים לו. הקפידו שיהיו בביתכם מגוון מזונות בריאים, והשתדלו שלא לקנות ולהחזיק בבית מזונות ומשקאות לא בריאים, שילדכם עושי להתפתות לאכול או לשתות. מה שרחוק מהעין יהיה רחוק יותר מן היד והפה.

פעילות גופנית
עודדו את ילדכם להיות פעיל מבחינה גופנית, ללכת כשאפשר ולשחק מחוץ לבית. כל הפעילויות אלה הן חלק מאורח החיים הבריא המומלץ לילדכם. הפעילות הגופנית:

  • מאזנת את צריכת האנרגיה של ילדכם
  • מבקרת את מידת התיאבון שלו
  • מפחיתה את הלחץ שהוא עשוי לחוש
  • מונעת מחלות
  • משפרת את האינטראקציות החברתיות שלו.

הרגלים משפחתיים
סביר להניח שילדכם יבחר במזון בריא ויהיה פעיל מבחינה גופנית אם יראה אתכם אוכלים מזון בריא ועושים פעילות גופנית בעצמכם. ילדים צעירים מחקים את מעשיכם, והדרך הטובה ביותר להשפיע עליהם היא לשמש להם דוגמה אישית.

היסטוריה משפחתית גנטית וגורמים אחרים
כל בני האדם שונים זה מזה, גם בגלל אורח חיים שונה, אך בעיקר כיוון שיש להם מערכת גֶנים שונה. חלק מהילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר להשמנת יתר בגלל הגנים שהם נושאים, בגלל בעיות בריאותיות או כיוון שהם נוטלים תרופות. אם אחד הגורמים הללו נמצא במשפחתכם, חשוב אף יותר שתבחרו באורח חיים בריא ובמזון מתאים.

גורמים אחרים
זמן מסך ממושך, אורח חיים משפחתי עמוס, היעדר שהות במרחב הפתוח – כל הדברים הללו גורמים לילדים לאכול יותר מדי ומקשים עליהם להיות פעילים. אף שזה עלול להיות קשה, אפשר להתגבר על המכשולים בדרך לפעילות גופנית בריאה.

גורם סיכון נוסף להשמנת יתר אצל ילדים הוא שינה. ילדים שאינם ישנים מספיק בלילה מועדים יותר לצבירת משקל עודף או להשמנת יתר. כדי לסייע לילדים לפתח הרגלים בריאים לחיים, חשוב לעודד הרגלי שינה טובה.

שגרה הכוללת מזון בריא ופעילות גופנית משלב מוקדם בחיים תצמצם את הסיכון לבעיות של עודף משקל או השמנת יתר בעתיד.

מדוע ילדכם צריך לשמור על משקל בריא ותקין

שמירה על משקל בריא חשובה לבריאותו של ילדכם עכשיו ובעתיד. משקל בריא בילדות מפחית את הסיכויים:

  • לסבול ממשקל עודף או מהשמנת יתר כמבוגר
  • לפתח בעיות בריאות חמורות במהלך הילדות, כגון סוכרת מסוג 2, בעיות במפרקי הירך ותסמונת דום נשימה בשינה.
  • לסבול מבעיות רגשיות וחברתיות כגון הצקות ובריונות, הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, דימוי גוף נמוך והפרעות אכילה.
  • לסבול מבעיות בריאות גופניות בבגרות , כגון מחלות לב, סוכרת מסוג 2, סוגי סרטן שונים, בעיות פוריות ובעיות עור.

זיהוי וטיפול בבעיות משקל עודף והשמנת יתר בילדות בשלב מוקדם ימנעו בעיות משקל לטווח ארוך, שעלולות להוביל לבעיות בריאות ורווחה חמורות יותר.

כיצד לדבר על משקל בריא והשמנת יתר אצל ילדים

השמנת יתר אצל ילדים היא נושא רגיש. אם לילדכם יש בעיה כזו, עדיף לא לתייג אותו כבעל משקל עודף או כסובל מהשמנת יתר. במקום זאת, דברו על כך שהמשפחה כולה צריכה לשנות את אורח החיים כדי להגיע למשקל תקין ובריא. כך תדברו עם ילדכם על משקל עודף ועל השמנת יתר:

  • התמקדו בבריאות ובאורח חיים בריא ולא בירידה במשקל. קשה לילדים לרדת במשקל.
  • נסו להשתמש במונחים כגון “מעל המשקל הממוצע” או “מעל משקל בריא” במקום להשתמש בתגיות כגון “שמן”, “טוב”, “בריא”, “שמנמן” או “מלא”.
  • שבחו ועודדו את האיכויות של ילדכם שאינן קשורות למראהו. לדוגמה, אמרו לו “כל הכבוד שהכנת את העבודה הגדולה הזו לבית הספר”, “אני גאה בך מאוד שאתה שומר על האחים הקטנים שלך”, ו”כל כך שמחתי לראות שנשארת רגוע לפני שדיברת בפני הכיתה כולה”.
  • אל תגידו דברים כגון “אתה לא חושב שאתה צריך…”, או “לא כדאי שתאכל את זה”. ילדים עלולים להרגיש שאתם מנדנדים להם, ולא לרצות לעשות את מה שאתם מבקשים.

כיצד למנוע השמנת יתר אצל ילדים

אם אתם מודאגים שילדכם סובל מבעיית משקל או אפילו מהשמנת יתר, חשוב לאבחן את המצב כראוי. רופא משפחה, רופא ילדים או דיאטנית יכולים לבדוק את קצב הגדילה שלו ולבחון אם משקלו תקין. כמו כן, הם יבדקו את גובהו, משקלו ומדד מסת הגוף (BMI) שלו. מדד מסת הגוף הוא אחת הדרכים לחישוב כמות השומן הכוללת בגוף, ומאפשר לרופא לבדוק אם משקלו של ילדכם נמצא בטווח הנורמה.

אם ילדכם אכן סובל ממשקל עודף, תוכלו לעשות כמה שינויים קטנים ומעשיים באורח החיים שלכם. שילוב כל בני המשפחה בשינויים הללו יקל על ילדכם לדבוק באורח החיים החדש ויועיל לכולם.

הנה כמה דברים פשוטים לשינוי התזונה המשפחתית היומיומית:

  • בקשו מילדיכם לעזור לכם לבחור את הארוחות הבריאות ולהכין אותן. כך הם ילמדו כיצד לבחור מזון בריא וטוב. כמו כן, סביר יותר להניח שירצו לאכול משהו שסייעו בהכנתו.
  • תנו לילדכם לשתות מים, והוציאו מהבית משקאות קלים, מיצים, נקטרים, משקאות אנרגיה, מים בטעמים וחלב ממותק.
  • אכלו יותר ירקות וסלטים. בזמן הארוחות העיקריות, נסו למלא מחצית מהצלחת בסלט או בירקות.
  • הוציאו מהבית מזונות שאינם בריאים כגון מזון מהיר, צ’יפס, ביסקוויטים, עוגות ושוקולדים והקפידו להציע אותם לילדכם רק מדי פעם, ולא בכל יום. ילדכם יאכל פחות ג’אנק פוד אם הוא אינו בהישג יד.
  • הציבו דוגמה אישית, והראו לילדכם שאתם נהנים ממזון בריא.
  • שבו ביחד לאכול ארוחות משפחתיות באופן קבוע, כולל ארוחת בוקר, וכבו את הטלוויזיה בזמן הארוחה.
  • אכלו ארוחות רבות יותר בבית – שם תוכלו להגביל את כמות השומן, המלח והסוכר בארוחה.
  • תנו לילדכם חטיפים בריאים כשהוא רעב. למשל, הניחו קערת פירות טריים על השולחן וקופסת מקלוני ירקות במקרר.
  • אל תכריחו את ילדכם לאכול. אין צורך לדאוג אם ילדכם מסרב לאכול או אוכל מעט מאוד. הוא לא ירעב.

השינויים הפשוטים הבאים יעזרו לכם לעשות יותר פעילות גופנית משפחתית:

  • הגבילו את זמן המסך ללא יותר משעתיים ביום לילדים בני 18-5. זמן מסך כולל טלוויזיה, די.וי.די, מחשב, משחקי וידיאו, טלפונים סלולריים וטאבלטים.
  • עודדו את ילדכם לצאת לשחק בחוץ- הוא זקוק לשעה יומית לפחות של פעילות גופנית.
  • הכניסו את הפעילות הגופנית לחיי המשפחה היומיומיים – לדוגמה, צאו להליכות משפחתיות או רכבו על אופניים ביחד.
  • לכו ברגל לבית הספר ובחזרה, למכולת או לבית חברים.

כל מי שסובל מבעיות משקל עודף זקוק לתמיכה כדי לרדת במשקל. ילדכם אינו יכול לעשות זאת לבד. אם כל המשפחה עוברת למזון בריא ומתחילה לעשות פעילויות גופניות, יהיה לו קל יותר לעשות את השינויים הנדרשים לאורח חיים בריא.

לקבל עזרה נוספת

אנשי המקצוע הבאים יוכלו לסייע לכם לשמור על הרגלי האכילה, הפעילות הגופנית והמשקל של ילדכם: אחות טיפת חלב, רופא משפחה, רופא הילדים, דיאטנית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הרטבת לילה אצל ילדים

הרטבת לילה: העוּבדות

  • הרטבת לילה היא אחת הבעיות השכיחות  ביותר ברפואת ילדים, והיא נפוצה מאוד בקרב משפחות רבות.
  • רוב הילדים מפסיקים להרטיב במהלך היום בסביבות גיל שלוש, ובלילה – בסביבות גיל חמש. רוב ילדי הגן עדיין מרטיבים את המיטה מפעם לפעם.
  • ילדים רבים מפסיקים להרטיב בלילה עד שהם נכנסים לבית הספר, אך חלקם עדיין עושים זאת בבית הספר היסודי. אם ילדכם בבית ספר יסודי ועדיין מרטיב בלילה, רוב הסיכויים שהוא אינו היחיד בכיתתו או בקרב חבריו.

מדוע הרטבת הלילה מתרחשת?

הרטבת לילה היא תופעה לא רצונית ואינה אשמתו של איש – היא אינה מתרחשת בגלל עצלנות או רצון לתשומת לב. ילדים שמרטיבים בלילה עדיין לא מצליחים לשלוט בשלפוחית היטב, ואינם מתעוררים כשהשלפוחית שלהם מלאה. רבים מהם ישנים עמוק יותר מאחרים, וקשה יותר להעיר אותם. כלומר, הם אינם יכולים להעיר את עצמם כשהשלפוחית שלהם מלאה.

להרטבת הלילה יכולים להיות גורמים רפואיים, לכן כדאי להיבדק אצל רופא. ישנם ילדים שמרטיבים בלילה   מכיוון שהם מייצרים יותר שתן מאחרים במהלך הלילה, בגלל רמה נמוכה של הורמון ששולט על כמות השתן שמיוצר בגוף בזמן השינה. ילדים אחרים עשויים לסבול מהרטבה בשל שלפוחית שאינה מצליחה לאגור כמויות מספיקות של שתן במשך מספר רב של שעות בשינה.

הרטבת לילה עוברת לפעמים במשפחה – אולי תגלו שאביכם, אמכם או אחד הדודים שלכם הרטיבו את מיטתם, ועדיין צריכים לקום לשירותים כמה פעמים בלילה.

לפעמים, ילדים שמרטיבים את המיטה נשארים יבשים כשהם ישנים במקום זר. ייתכן שהסיבה לכך היא שהם מודאגים ושנתם קלה יותר. כשהם חוזרים הביתה ונרגעים, לעיתים קרובות הם חוזרים להרטיב את המיטה.

חלק מהילדים שאינם מרטיבים בלילה מתחילים לעשות זאת שוב אם משהו מלחיץ אותם – לדוגמה, פרידה במשפחה או כניסה לבית הספר, או שהם אינם מרגישים טוב. במקרה כזה, הרטבת הלילה תיפסק בדרך כלל כשהילד יחוש בטוח יותר.

אם ילד שעד כה היה יבש בלילה מתחיל להרטיב את מיטתו שוב, חשוב להיבדק אצל רופא כדי לשלול זיהום או בעיה רפואית אחרת.

מה אפשר לעשות

  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהרטבת לילה היא דבר נורמלי, שאין צורך להתבייש ושזה יעבור. הוא בוודאי ישמח לשמוע שהוא לא היחיד במשפחה שסבל מכך.
  • נסו לגרום לילדכם לשתות יותר במהלך היום ופחות בערב ולילה. משקאות קלים שמכילים קפאין (כגון קולה) וכן תה, אינם מומלצים כיוון שהם מגבירים את כמות השתן שהגוף מייצר, ולכן הילדים צריכים ללכת לשירותים לעיתים קרובות יותר.
  • הזכירו לילדכם ללכת לשירותים פעם אחת אחרונה לפני המיטה.
  • הסבירו לו בצורה פשוטה מהי הרטבת לילה. לדוגמה, “כשאתה ישן, המוח שלך אינו מקבל את המסר שאתה צריך ללכת לשירותים, ולכן אתה לא מתעורר”. אפשר להגיד, “השלפוחית שלך, שבה נמצא הפיפי, לא גדלה מספיק ולא מצליחה להחזיק את כל הפיפי בלילה, אבל היא תגדל יחד עם הגוף שלך וכל זה ישתנה”.
  • אף שרוב הילדים שמרטיבים את המיטה מפסיקים בשלב מסוים, הביטחון העצמי שלהם עלול לסבול מכך. אם נראה שהרטבת הלילה גורמת לילדכם לחץ או דאגה, עשו כל שביכולתכם כדי לשפר את הרגשתו. אמרו לו שהרטבת הלילה תפסיק עם הזמן ואין צורך לדאוג. כשילדים מפסיקים להרטיב בלילה, הביטחון העצמי שלהם נוטה להשתפר.
  • יש הורים שלוקחים את ילדיהם לשירותים שעתיים-שלוש אחרי שהילד הלך לישון, אך שיטה זו אינה תמיד יעילה.
  • כדי לצמצם את כמות הכביסות:
    – כסו את המזרון במגן פלסטיק
    – הניחו יריעת פלסטיק על הסדין התחתון ומעליו שימו מגבת
  • השאירו אור קטן כדי שילדכם יוכל ללכת לשירותים בצורה קלה ובטוחה.
  • ודאו שילדכם מתקלח בבוקר, כדי שירגיש רענן ונקי ולא יריח משתן – מה שעלול להוביל להצקות מצד ילדים אחרים.
  • תנו לו המון חיזוקים, ובעיקר אחרי פספוסים. ילדים צריכים להרגיש שאוהבים אותם.
  • ילדים גדולים יותר יוכלו לעזור להחליף את המצעים במיטה ולהניח את הסדין והבגדים הרטובים בכביסה.
  • לילדים בני שש או יותר, אפשר להשתמש בזמזם הרטבה- פנו לרופא הילדים או למרפאה המתמחה בנושא זה על מנת לקבל הדרכה מתאימה.
  • היבדקו אצל רופא אם:
    – ילדכם עדיין מרטיב במהלך היום בגיל בית הספר
    – ילדכם, שהיה יבש בלילה עד כה, מתחיל להרטיב שוב למשך יותר מלילה-שניים
    – אתם או ילדכם מוטרדים מאוד מהרטבת הלילה
    – יש לכם חששות נוספים בגלל הרטבת הלילה.

טיולים בתנועות נוער ושינה אצל חברים

ילדים נוטים לדאוג מהרטבת המיטה בטיולים עם לינה או כשהם ישנים אצל חברים, ועשויים שלא לרצות להשתתף בהם. עודדו אותם שלא להפסיד את הפעילויות המהנות האלה. אם ילדכם דואג מאוד בגלל הטיול או השינה אצל חבר, ישנו טיפול תרופתי בצורה של כדור לבליעה או טבלייה מסיסה, שיכול להפחית את כמות השתן שמיוצר בלילה. בקרו אצל הרופא כמה שבועות לפני האירוע ובדקו אם תרופה זו תוכל לעזור לילדכם.

דברו בפרטיות עם המדריך של ילדכם על אופן הטיפול בהרטבת לילה, והדריכו את ילדכם מה לעשות אם זה קורה במהלך הטיול.

אם ילדכם הולך לישון אצל חבר, דברו עם הוריו של החבר על דרך הטיפול הטובה ביותר בהרטבת הלילה. אמרו לילדכם שהוא יכול לדבר עם המבוגר האחראי בבית באופן פרטי אם קרתה לו “תאונה”. אפשר להשתמש בתחתוני “פול-אפס”, וישנם גם “חיתולים” לילדים גדולים או בוגרים יותר.

דברים שאסור לעשות

אל תענישו את ילדכם, תבקרו או תקניטו אותו, ואל תתנו לאחרים לעשות זאת. עונשים, ביקורת או הקנטות עלולים רק להחמיר את המצב ולהגביר את המתח והחרדה.

לא כדאי לבקש מילדים קטנים לנקות בעצמם, כיוון שהם עלולים לראות זאת כעונש על משהו שאינם יכולים לשלוט עליו. ילדים נוטים לחוש עצובים כשהם מתעוררים במיטה רטובה, והדבר האחרון שהם רוצים הוא לצער אתכם.

זכרו שתוכניות לשינוי התנהגות כמו טבלת התנהגות אינם עובדים במקרה זה, כיוון שילדכם אינו יכול לשלוט בהרטבת הלילה.

אם ילדכם בן יותר משש

  • אם הרטבת הלילה אינה מדאיגה אתכם או את ילדכם יותר מדי, תוכלו פשוט לחכות עד שתעבור. אולם ילדים רבים נוהגים להסתיר את המצוקה שהם חשים, ולכן כדאי לחשוב כיצד לעזור להם.
  • אם ילדכם בן יותר משש, אפשר להיעזר בזמזם הרטבה. לעיתים קרובות, תוכניות אלה מצליחות למנוע או לצמצם את ההרטבה. למידע נוסף על תוכניות כאלה פנו לרופא הילדים או למרפאה העוסקת בכך.
  • אפשר להיעזר גם בטיפולים אחרים כגון טיפול תרופתי או דמיון מודרך.
  • חשוב להיעזר בטיפול שלא יכביד עוד יותר על ילדכם, שגם כך מרגיש מבוכה וחוסר נוחות.

אם נסכם בכמה מילים…

  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהרטבת לילה היא דבר נפוץ, ושאין צורך להתבייש.
  • אל תענישו, תבקרו או תקניטו אותו, ואל תציעו לו פרסים על משהו שאינו יכול לשלוט בו.
  • היבדקו אצל רופא כדי לוודא שלא מדובר בגורם פיזי.
  • אם ילדכם בן יותר משש והבעיה גורמת לו לחוש חרדה, חשבו על שימוש בזמזם הרטבה.
  • עזרו לילדכם להרגיש בנוח ככל האפשר כשהוא יוצא לטיולי בית ספר או הולך לישון אצל חברים.
  • הרטבת לילה היא משהו שהילדים אינם יכולים לשלוט בו, ומצליחים להתגבר עליו כמעט תמיד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

15 טיפים לחזרה לעבודה

בחזרה לעבודה: לתכנן ולהתכונן

1. עשו את השינויים הרצויים לפני שאתם חוזרים לעבודה.

ההכנות המוקדמות יקלו על החזרה לעבודה. אחת הדרכים היא לחשוב כיצד תיראה השגרה היומית החדשה שלכם, ולבדוק אם אפשר להתחיל חלק מהדברים עכשיו כדי להקל על המעבר – למשל, לבדוק את השגרה החדשה של הילד במשפחתון או למצוא מטפלת מחליפה.

2. הירשמו למסגרת חינוכית זמן רב מראש.

בחרו את סוג המסגרת החינוכית שתתאים למשפחתכם, ותכננו את המעבר של ילדכם למשפחתון, לגן או למטפלת.

3. דברו עם בני המשפחה, החברים והמטפלים על התוכניות שלכם.

הם יכולים לתת לכם רעיונות שיחסכו זמן, או לעזור לכם לאתר בעיות פוטנציאליות מראש.

4. הכינו ארוחות מראש.

לדוגמה, אפשר להכין כמות גדולה יותר מהדרוש ולהקפיא את השאריות לעתיד. כך תוכלו לצמצם את הזמן ליד התנור. כמו כן, באתרי אינטרנט, ספרי בישול ועיתונים רבים אפשר למצוא מתכונים מהירים וקלים שהכנתם דורשת כחצי שעה בלבד.

5. נסו להשאיר את הסחות הדעת הקשורות לעבודה – בעבודה.

כעת, שיש לכם פחות זמן עם התינוק שלכם, תרצו בוודאי להפיק את המיטב מהזמן שתבלו יחד.

6. עשו כל מה שאפשר בלילה לפני.

כדי להקל על ההתארגנות בבוקר, הכינו את הבגדים מראש וארזו את ארוחות העשר בערב.

7. היצמדו ככל האפשר לשגרה.

שגרות משפחתיות עוזרות לילדים לדעת למה לצפות, ומאפשרות להם להתנהג טוב יותר.

8. קחו את ילדכם או את כל המשפחה לאירועים חברתיים מטעם העבודה.

העמיתים שלכם יבינו את מצבכם טוב יותר אחרי שיפגשו את המשפחה.

בחזרה לעבודה: המסגרת החינוכית

9. הישארו עם ילדכם לפרקי זמן מוגדרים במסגרת החינוכית.

הדקות הספורות שתבלו עם ילדכם במסגרת החינוכית יעזרו לכם להתמודד עם שגרת העבודה החדשה. נסו לעשות זאת בתדירות גבוהה ככל האפשר בימים הראשונים, ולאט לאט להפחית את הביקורים.

10. בנו מערכת יחסים טובה עם הצוות שמטפל בילדכם.

מערכת יחסים טובה תצמצם מאוד את המתח שלכם ושל ילדכם. כדאי לעשות אפילו דברים פשוטים, כמו לספר למטפלת כמה אתם מעריכים את עבודתה. תלו תמונה של המטפלת על המקרר בבית, ותמונה שלכם במסגרת החינוכית, כדי לעזור לילדכם לחבר בין העולמות. ידעו את המטפלת במקרה שעליכם לשנות את לוח הזמנים הקבוע.

11. טפלו במהירות בכל שאלה או חשש שעולה במסגרת החינוכית.

אם תיתנו לדברים לתפוח יותר מדי, הם עלולים לגזול תאי מוח חשובים שתזדקקו להם בעבודה! דברו עם המטפלת בגן באופן קבוע – לא רק כשאתם דואגים – כדי לבנות מערכת יחסים טובה ולהקל על פתרון הבעיות.

12. דאגו לסידור במקרה הצורך.

כך תוכלו להפחית מעליכם את הדאגות והלחצים. כדאי לפנות למישהו שאתם סומכים עליו, שאפשר להקפיץ בעת הצורך. היעזרו, למשל, בחברים, הורים מהגן, סבים וסבתות, קרובי משפחה אחרים ובן או בת הזוג.

13. דאגו לסידור במקרה שילדכם חולה.

החליטו מראש כיצד להתמודד עם האחריות או לחלוק אותה. לדוגמה, אם יש לכם בן או בת זוג, האם אחד מכם יוכל לעבוד בשעות אחרות או לעבוד מהבית למשך יום-יומיים, כדי לטפל בילדכם? ייתכן שתצטרכו למצוא מישהו אחר שיטפל בו בשעת חירום.

פנו זמן למשפחה – ולעצמכם

14. הקדישו זמן מיוחד למשפחה.

אם המחויבויות שלכם בעבודה מקשות עליכם לבלות זמן יחד עם המשפחה, כדאי מאוד להקדיש זמן מיוחד שבו תבלו יחד. לדוגמה, אפשר לתכנן לצאת להליכה עם בן או בת הזוג והילד כמה פעמים בשבוע.

15. נצלו כל הזדמנות לנוח ולהתאוורר.

כך תוכלו להקל את רמות הלחץ ולהיות רגועים ומאושרים יותר. אם אפשר, סעו בתחבורה ציבורית לעבודה כדי שיהיה לכם מעט זמן לקרוא או להקשיב למוזיקה בלי הפרעות. בזמן הפסקת הצהריים, צאו לטיול בפארק, התבוננו בחלונות הראווה, לכו לחדר הכושר, שתו קפה עם חבר או קראו ספר – כל מה שנדרש כדי שתרגישו שאתם מקדישים לעצמכם זמן.

למידע נוסף אודות החזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה, קראו את המאמר בחזרה לעבודה: המדריך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ליצור שגרה גם ב’חופשת הקורונה’

חופש כפוי ובלתי מתוכנן: האתגר

החופשה הכפויה מהלימודים עקב הניסיון למנוע את התפשטותו של נגיף הקורונה עשויה להיות חוויה מאתגרת מאוד עבור הורים וילדים כאחד. אנו נאלצים להתמודד עם השעות הארוכות בבית, הלחץ מן החדשות ושינוי השגרה הרגילה שלנו ושל ילדינו.

עם ימי החופשה הארוכים, עלולה להגיע גם התנהגות מאתגרת. השימוש בשגרה מובנית יכולה לסייע לכם לצלוח את תקופה זו בקלות יותר ולהעניק לילדכם תחושת ביטחון וסדר.

מדוע שגרה עוזרת לניהול ההתנהגות?

השגרה עוזרת לבני המשפחה לדעת מי עושה מה, מתי, באיזה סדר ובאיזו תדירות. כמו כן, היא מסייעת להפחית התנהגות בלתי הולמת שקשורה לדברים משעממים כגון צחצוח השיניים, איסוף הצעצועים או כיבוי הטלוויזיה.

לילדים צעירים אפשר לבנות שגרת משחק, שגרת ארוחות ושגרת שינה. ילדים שמקבלים שינה איכותית ומספקת, אוכל מזין והמון זמן לשחק, מתנהגים בדרך כלל כפי שאתם רוצים.

השגרה עוזרת לילדים לחוש בטוחים ומוגנים – בדיוק מה שהם זקוקים לו בזמנים מורכבים ומלחיצים כמו הימים הללו.

ליצור שגרה

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם ליצור שגרה בימי ההשבתה הללו:

  • אם ילדכם גדול מספיק – בסביבות גיל בית הספר – תוכלו לדבר איתו על השגרה הרצויה. עריכת דיונים על השגרות השונות היא דרך מצוינת לעזור לו ללמוד דברים חשובים כגון כיצד להעסיק את עצמו, לדאוג להשלמת המשימות הלימודיות שלו ועוד.
  • תכננו שגרה לזמנים מתאגרים במיוחד במהלך היום – כל משפחה והזמנים הלחוצים שלה. בשגרה שבה לכל אחד יש מה לעשות – או לפחות כזו המאפשרת לילדים להיות עסוקים בזמן שאתם דואגים לעניינים אחרים או לילדים צעירים יותר- הכל יכול להתנהל בצורה חלקה יותר.
  • הוסיפו זמן מנוחה לשגרה של ילדכם. כך הוא יוכל להקדיש זמן לשינה או למנוחה, מה שיסייע להתנהגותו ויאפשר לו ללמוד כיצד להעסיק את עצמו.
  • שלבו בשגרה מגוון פעילויות: הכנת ארוחה, למידה, קריאת ספר, זמן מסך, משחק משותף, התרוצצות בחצר, סידור הבית ועוד.
  • אפשר לכלול בשגרה גם הגבלות זמן על פעילויות מסוימות, כגון זמן מסך. לדוגמה, ילדים יכולים לצפות בטלוויזיה או להשתמש בטאבלט שלהם, אך רק בין השעות 17:00 עד 18:30 (או מה שמתאים למשפחתכם).

לגרום לילדים לפעול לפי השגרה

תכננתם תוכנית שתעמוד בבסיס השגרה החדשה. אך איך אפשר לגרום לילדים לפעול לפיה, בלי לנדנד להם? הנה כמה רעיונות:

  • הכינו פוסטר מאויר של השגרה במקום בולט. הכנת הפוסטר יכולה להיות פעילות מהנה עבורכם ועבור ילדכם, ולתת לכם הזדמנות לדבר על השגרה הרצויה.
  • ספרו לילדכם על החלקים בשגרה שהוא יכול לעשות בעצמו – למשל, לבחור משחק או תכנית לצפייה בטלוויזיה, לסדר את חדרו ועוד.
  • מצאו דרכים להזכיר לילדכם שעליו לפעול לפי השגרה בלי עזרתכם. לדוגמה, שימו בחדרו שעון מעורר. הצלצול יאותת לו שהגיע הזמן לעבור מפעילות אחת לאחרת.
  • חשבו אילו חלקים בשגרה יכולים להיות באחריותו של ילדכם. זה יכול להיות זמן מצוין ללמוד מיומנויות חדשות ולעזור למשפחה במטלות הבית – לדוגמה, ילד בגיל הגן יכול לערוך את השולחן לפני הארוחה.
  • שימו לב לילדכם ושבחו אותו כשהוא פועל לפי השגרה ללא עזרה.

עם זאת, זכרו שהשגרה אינה מחייבת אתכם ואת משפחתכם להיות נוקשים ובלתי גמישים. שינויים והפתעות של הרגע האחרון הם חלק טבעי מהחיים ובוודאי מימים בלתי צפויים אלו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חוזרים לשגרה: הסתגלות מחדש למסגרת הטיפולית או החינוכית

חרדת נטישה: למה זה קורה?

אחרי שבועות ארוכים בבית, החזרה לשגרה של תינוקות ופעוטות כרוכה בהסתגלות מחדש לפרידה מההורים ולשינויים בסדר היום. ילדים בגילאים אלו נמצאים בשלב התפתחותי המאופיין בחרדת נטישה ובפחד מזרים; אלו מצבים נפוצים ותקינים המהווים חלק נורמלי בהתפתחות. חרדת נטישה משמעה שהילד מפחד להיפרד מכם, ומגלה סימני מצוקה ועצב כאשר אתם עוזבים. פחד מזרים משמעו שהילד מגלה סימני זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים לא מוכרים.

חרדת נטישה ופחד מזרים מתחילים להתפתח בגיל 7-10 חודשים, כאשר הילדים הופכים להיות ניידים יותר. בשלבים אלו התינוק כבר מבין שאתם ממשיכים להתקיים גם אם אינכם נמצאים לידו, אך הוא עדין לא מבין שתחזרו, ולכן הוא מוטרד כשאתם עוזבים. לחרדות האלו ישנו תפקיד חשוב – הם מונעים מתינוקות להתרחק מהמטפלים, וכך מונעים מצב שבו הם מתרחקים מדי או הולכים לאיבוד. כמעט כל התינוקות והפעוטות חווים חרדת נטישה ופחד מזרים ברמה מסוימת. חרדת נטישה מגיעה לשיאה בסביבות גיל 14-18 חודשים, אולם עשויה להתבטא גם אצל ילדים גדולים יותר.

מה ילדכם מרגיש עם החזרה למסגרת?

ייתכן שילדכם התאקלם בשמחה במסגרת בתוך כמה ימים. יש ילדים שלוקח להם זמן רב יותר והם חווים קשיי פרידה גם אחרי השבועות הראשונים. אחרים עשויים להשתלב בקלות בימים הראשונים ולהפגין קשיי פרידה דווקא מאוחר יותר, אחרי שהתרגלו שוב לחידוש בסביבה החדשה-ישנה.

התגובה של ילדכם לחזרה למסגרת מושפעת מגורמים רבים. בין השאר ניתן למנות את גילו של הילד, המזג האישי שלו ותגובתו לשינויים, הקשר עם הדמויות המטפלות במהלך השהיה בבית בימי הקורונה, או האפשרות לחזרה הדרגתית למסגרת. חלק מן הילדים מזהים היטב את הדמויות המטפלות שלהם, כך שהם אינם חווים פחד מזרים בחזרה לגן. על חלקם הזמן והמרחק השפיע כך שהדמויות המטפלות מרגישות פחות מוכרות, והם זקוקים להיכרות מחודשת. פרידה מההורים עשויה להיות קלה יותר עבור ילדים שהתנסו בפרידות מהוריהם גם בימי הקורונה. הורים לתינוקות צעירים במיוחד עשויים לגלות שהם בדיוק בשלב ההתפתחותי שבו מופיעה חרדת הנטישה לראשונה, ולהתמודד עם קושי שלא הופיע כלל בתקופה שקדמה לקורונה. כל התגובות הן נורמליות ותקינות, היו סבלניים ונסו להישאר חיוביים. קבלו את הקשיים והיו קשובים לאותות של ילדכם כדי שתוכלו לסייע לו.

מה אפשר לעשות כשלילדכם לוקח זמן רב להתאקלם?

הדרגתיות

יש ילדים שזקוקים לזמן רב יותר כדי להתרגל לשינויים ולמצבים חדשים. במקרים אלו, כדאי לעשות את ההסתגלות באופן הדרגתי, כדי שהילדים יוכלו להתרגל אליה בצורה חיובית ולא יפתחו חרדה. אם אפשר, נסו לתאם עם הצוות ימי הסתגלות שבהם ילדכם ישהה בגן לפרקי זמן קצרים כדי לסייע לו להכיר מחדש את הסביבה והדמויות המטפלות.

בססו שגרת פרידה

שגרת פרידה יכולה לסייע לילדכם לחוש בטחון כשאתם עוזבים. הרעיונות הבאים יכולים לסייע לכם לבסס שגרת פרידה שתקל על ילדכם:

  • נסו להכין את ילדכם לפרידה; תארו את סדר היום וציינו גם מתי אתם הולכים ומתי תחזרו (למשל: “אנחנו הולכים לגן. אמא תיתן לך חיבוק ונשיקה ואז תלך, ואתה תישאר לשחק עם הילדים. אחרי שנת צהרים אמא תבוא, נחזור הביתה ונקרא יחד את הסיפור שאתה אוהב”).
  • אפשרו לו לקחת עמו חפץ אהוב מהבית כמו בובה, צעצוע אהוב או שמיכה, כדי להגביר את תחושת הבטחון שלו.
  • קבעו טקס פרידה קבוע (שתי נשיקות וחיבוק, כיף מיוחד, נשיקה באוויר כשמגיעים לדלת).
  • אחרי טקס הפרידה אמרו שלום בקצרה וצאו מהגן. אל תתפתו להישאר כדי לנחם את ילדכם, כיוון שזה עשוי להחמיר את הקושי שלו. תנו למטפלת או לגננת לנחם אותו ולהציע לו פעילות אהובה שתעזור לו להירגע.
  • שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה, ילדכם לומד מכם כיצד עליו להרגיש כלפי הסביבה שבה הוא נמצא. אם אתם מודאגים או עצובים, הוא עשוי להרגיש שהוא אינו נמצא במקום מוגן ולפחד יותר מהפרידה.

לדבר עם הצוות

בשלב זה הדמויות המטפלות מכירות היטב את ילדכם ויוכלו לסייע לו בהסתגלות מחדש. עם זאת, תינוקות ופעוטות רבים עברו שינויים התפתחותיים משמעותיים בשבועות שבהם שהו בבית. חשוב לעדכן את הצוות המטפל בשינויים האלו כדי שיוכלו להתאים לילדכם את סדר היום ולדעת כיצד להגיב אליו; האם שעות השינה שלו השתנו? מה עוזר לו כעת להירדם? האם יש מאכלים חדשים שהוא אוהב לאכול? מה ראיתם שמרגיע אותו כשהוא בוכה, עצוב או כועס? חשוב שתדברו עם הצוות בתחילת ובסוף היום כדי לדעת איך הוא מתמודד עם החזרה למסגרת. אינטראקציה חמה וחיובית ביניכם ובין הצוות המטפל יכולה אף לסייע לילדכם לחוש בטחון.

קוליק (“גזים לתינוק”): כשהתינוק לא רגוע

תסמינים של קוליק

אם יש לכם תינוק, סביר להניח שאתם כבר מכירים את התסמינים של קוליק (גזים לתינוק) – בכי וקיטורים. זמן מה לאחר שהתינוק הגיע לראשונה הביתה – כמה ימים, או אפילו כמה שבועות – מתחיל הבכי.
התינוק חסר מנוחה ועצבני, ונראה שאי אפשר להכניס אותו לשגרה קבועה של שינה והאכלות. הורים רבים מתקשים להתמודד עם חוסר היכולת לצפות את מה שיקרה.

ייתכן שהתינוק אוכל ברעבתנות, אבל זמן קצר לאחר מכן שוב נראה רעב. ייתכן שהוא לא אוכל היטב, ומקטר הרבה בזמן ההנקה או ההאכלה.
ייתכן שהתינוק שלכם לא רגוע או מייבב לפרקי זמן ארוכים, ולפעמים גם בוכה בקול רם מאוד. כשהתינוק בוכה, לעיתים הוא מקרב את רגליו אל הבטן, כאילו כואב לו. קשה מאוד להרגיע או לנחם את התינוק במצב כזה, ונראה שכל מה שאתם עושים לא עוזר. הבכי והקיטורים עשויים להימשך שעות ארוכות, ובדרך כלל הם מחמירים בשעות הערב.

חלק קטן מאוד מהתינוקות שמראים תסמינים של קוליק אכן יש בעיות רפואיות, כך שכדאי לפנות לרופא הילדים.

 

בכי וקיטורים: למה לצפות

כל התינוקות בוכים ומקטרים שלוש שעות בממוצע מדי יום, וחלקם אפילו יותר. הבכי מגיע לשיאו בערך בגיל שישה שבועות, והולך ופוחת ככל שהתינוקות גדלים.
הבכי והקיטורים נוטים להגיע בדרך כלל בשעות הערב המוקדמות, אך הזמן משתנה מדי יום.
תינוקות צעירים בוכים בגלל האופי שלהם, בגלל מחזורי השינה ודפוסי ההאכלה. כשהתינוקות גדלים, הם בוכים כדי לתקשר איתכם, או כדי להביע משהו על סביבתם. לכן, הבכי עשוי להתפרש לאורך כל היום.

בכי וקיטורים הם חלק נורמלי בהתפתחות, ובדרך כלל הם משתפרים עם הזמן. אין להם כל קשר לאופן שבו אתם מתפקדים כהורים. אפילו ההורים הבטוחים והרגועים ביותר מתמודדים עם תינוקות שבוכים הרבה.

הגורמים לקוליק (גזים לתינוק)

אין לנו מידע רב על הגורמים לקוליק. יש שחושבים שמדובר במצב רפואי של התינוק. אחרים חושבים שהסיבה לכך היא אימהות ואבות מוטרדים ודואגים – דבר מובן לגמרי, בעיקר בהתחשב בעובדה שיש להם תינוק שלא מצליח להירגע!

אין ראיות ברורות לגורם יחיד שאחראי לקוליק. חלק מהתינוקות בוכים יותר ומתקשים יותר להירגע מאשר תינוקות אחרים, בדיוק כפי שחלק מהתינוקות ישנים יותר מאחרים.
ידוע לנו שאין גורם גופני או רפואי מובהק לבכי אצל רוב התינוקות שסובלים מכאב בטן קוליקי.
ייתכן שיגידו לכם שהבכי נובע מהדברים הבאים:

  • טכניקות האכלה – מעט מדי או יותר מדי חלב, או האכלה לא נכונה.
  • בעיות רגשיות של אימהות.
  • תינוק עם מזג קשה.
  • נוכחות גזים מרובים, אף שמעולם לא הוכח שגזים גורמים לבכי. סביר יותר להניח שהגזים אינם הסיבה לבכי אלא התוצאה שלו- הבכי גורם לתינוק לבלוע אוויר.

הנה חלק מהגורמים הרפואיים לבכי ולקיטורים:

  • בעיות קיבה ומעיים – לדוגמה, החזר (ריפלוקס) קיבתי-ושטי (עליה חזרה של אוכל מהקיבה לושט) או גזים עודפים במערכת העיכול.
  • זיהומים – לדוגמה, זיהומים באוזניים או דלקת בדרכי השתן.
  • בקע (שבר, קילה)- לדוגמה, בקע מפשעתי או בקע טבורי.
  • חוסר בשלות של מערכת העצבים – לדוגמה, מערכת עצבים רגיזה או חוסר בשלות.
  • אלרגיה למזון שהאם צורכת או לחלב פרה שבתחליף החלב.
  • תפרחת חיתולים ומקורות גירוי אחרים.

קוליק עשוי להיות מתסכל מאוד עבורכם, ולעיתים קרובות גורם לתסכול גם בקרב מטפלים אחרים, כגון רופאים ואחיות. גם אם אתם חשים לחוצים או מוטרדים, אין זו הסיבה לבכי ולקיטורים של התינוק שלכם – למרות שזה עשוי להחמיר את הבכי. טבעי לגמרי שתדאגו בגלל בכיו של התינוק. דעו שרוב התינוקות שסובלים מקוליק בוכים הרבה פחות בגילאים שלושה עד חמישה חודשים. זה רק שלב, והוא יעבור בקרוב.

מה לעשות אם אתם חושבים שלתינוק יש קוליק

הדבר הראשון הוא לבדוק את הילד אצל אחות טיפת חלב או רופא ילדים, ולוודא שהוא בסדר מבחינה גופנית. הבדיקה תשקיט את דעתכם ותקל עליכם לנסות שיטות שונות להרגיע את התינוק.

הדבר השני הוא לדאוג לעצמכם: לנוח, לישון ולמצוא מספיק זמן לטפל בעצמכם.
כהורים, קל לנו להרגיש שאנו חייבים להיות על-אנושיים – שאיכשהו אנחנו יכולים לטפל בתינוק באופן מלא, לשמור על בית מצוחצח ונקי, לעבוד ולעשות קניות, לבשל ולהמשיך לעשות את כל אותם דברים שעשינו לפני שהתינוק הגיע. זה פשוט בלתי אפשרי. כולם – אתם, המשפחה שלכם ובעיקר התינוק שלכם – יסבלו אם תרגישו לחוצים מכך שאתם עושים יותר מדי.
אם תפנו את הזמן לטפל בעצמכם ולנוח מספיק, מצבכם יהיה טוב יותר ותוכלו לטפל טוב יותר בתינוק.

עשרה טיפים להתמודדות עם קוליק

כאמור, אצל רוב התינוקות, בכי וקיטורים הם חלק נורמלי בהתפתחות. זה יחלוף עם הזמן. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לצמצם את תדירות, משך ועוצמת הבכי והקיטורים:

  • בדקו אם התינוק מרגיש בנוח. אולי צריך להחליף לו חיתול, אולי חם לו או קר לו.
  • הציעו לו מזון אם אתם חושבים שהוא רעב, או אם ההאכלה האחרונה הייתה לפני יותר משעתיים.
  • הציעו לו מוצץ או הנקה. לפעמים התינוק אינו רעב אלא רוצה או צריך למצוץ משהו.
  • דברו עם התינוק ברוגע, שירו לו או השמיעו לו מוזיקה נעימה. ייתכן שהוא רק צריך לדעת שאתם קרובים אליו, וקולכם עשוי להרגיע אותו.
  • נדנדו את התינוק בעדינות או הניחו אותו במנשא – התנועתיות והקרבה להורה עשויים להרגיע אותו. חלק מהתינוקות נרגעים אם לוקחים אותם לטיול בעגלה. עם זאת, לא מומלץ להשאיר את התינוק ישן בעגלה ללא השגחה.
  • כשהתינוק בוכה וקשה לנחם אותו, נסו להבין מה הוא צריך. יש תינוקות שמשתעממים וזקוקים לגירוי הנובע מכך שמרימים אותם, מנדנדים אותם או מדברים אליהם. אחרים סובלים מגירוי יתר בקלות רבה מדי וצריכים שקט ושלווה. תוכלו לנסות לעמעם את האורות ולהרגיע את הסביבה בה אתם נמצאים, או להשמיע רעש רקע בתדר נמוך כמו מאוורר.
  • נסו לעסות את התינוק. לעיתים קרובות העיסוי מרגיע את התינוק, ועוזר גם לכם להירגע. הוא גם יכול לחזק את הקשר ביניכם לבין התינוק.
  • אמבטיה חמה יכולה להרגיע את התינוק ולעזור לו להירדם.
  • נסו ליצור דפוס קבוע של האכלה והשכבה, כדי שהתינוק יידע למה לצפות ויפתח דרכים לוויסות עצמי.
  • בקשו עזרה מאחות טיפת חלב. האחות תוכל לענות על שאלותיכם בנוגע לבריאות התינוק, לבדוק את שיטות ההאכלה שלכם ולספק טיפים מועילים ועצות לטיפול במצב המיוחד שלכם. אחות טיפת חלב תוכל גם לסייע לכם בנוגע לבניית סדר יום.

כל השיטות הללו לא יפסיקו את בכיו של התינוק בדרך פלא, אך הן יכולות להקל על המצב ולהפוך אותו לנסבל יותר, עד שהתינוק יגדל ויוכל להגיד לכם מה הוא צריך.

שיטות שונות יעזרו לתינוקות שונים. כמו כן, שיטה שעובדת היטב יום אחד עשויה שלא לעבוד ביום למחרת – ייתכן שתצטרכו לנסות משהו אחר. כל יום שונה מרעהו.
אפשר לנסות כל אחת מהשיטות הללו בכל סדר שהוא. תוכלו להתנסות ולראות אילו שיטות יעזרו למצב המיוחד שלכם. אם השיטה שבחרתם מפסיקה לעבוד, נסו אחרת.

שימו לב: התינוק לא יהפוך למפונק אם תרימו אותו, תערסלו אותו או תדברו אליו. האכילו את התינוק כשהוא רעב, והרימו אותו כדי לנחם אותו כשהוא בוכה.

טיפולים שלא צפויים לפתור את הבעיה

אם התינוק שלכם סובל מקוליק, עדיף להיעזר בטיפול גופני שאינו גורם נזק, ולא בטיפול תרופתי.

תרופות ותוספים

בדרך כלל, רופאים אינם ממליצים לטפל בקוליק (גזים לתינוק) בתרופות מרשם, תרופות ללא מרשם, תרופות נטורופתיות או הומיאופתיות.

אין ראיות לכך שתינוקות עם קוליק סובלים גם מגזים או מעוויתות במעיים, כך שלתוספים המיועדים לטיפול בקוליק אין בסיס מדעי. הם אינם מומלצים כתחליף – או אפילו בנוסף – לטיפים שהזכרנו כאן.
אף שלתינוקות רבים יש גם תסמינים של ריפלוקס, כגון הקאה, יריקת חלב או הקשתה של הגב, יש מעט מאוד ראיות לכך שהתרופה לריפלוקס מפחיתה את הבכי והקיטורים.

תוספי תזונה וטיפולים אחרים

תוספי תזונה פרוביוטיים וטיפול כירופרקטי אינם מסייעים לסובלים מקוליק.

התזונה של האֵם

יש מעט מאוד ראיות לכך שתינוקות בוכים בגלל אלרגיה לחומרים שהאם אוכלת ומעבירה לתינוק בחלב האם. כלומר, שינוי תזונתה של האם המניקה לרוב אינו מועיל, אלא אם כן לתינוק ישנם תסמינים נוספים כגון שלשול.
לפעמים אימהות מניקות מבחינות בשינוי בהתנהגות התינוק לאחר שאכלו משהו מיוחד. אם זה קורה, כדאי להימנע מאותו מזון.

תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל)

יש מעט מאוד ראיות לכך שתינוקות בוכים בגלל אלרגיה לסוג מסוים של תמ”ל. אלרגיה אמיתית לחלב אינה נפוצה. כלומר, במקרה של הזנה מבקבוק, שינוי סוג התמ”ל לא יעזור לקוליק. נוסף על כך, שינויים בסוג התמ”ל עלולים להיות יקרים.

מתי לפנות לרופא הילדים

כדאי לפנות לרופא הילדים מוקדם ככל האפשר, כשהתינוק מתחיל לייבב ולהראות סימני חוסר מנוחה לאורך זמן. רופא הילדים יערוך בדיקה גופנית כדי לשלול גורמים רפואיים אחרים. הרופא יוכל גם לתת לך עצה מעשית.

לכו לרופא אם:

  • כל השיטות שניסיתם אינן משפרות את תסמינים.
  • יש לתינוק בעיות נוספות או קשיים נוספים.
  • אתם פוחדים שתפגעו בתינוק.
  • אתם מודאגים מכל סיבה אחרת.

בדיקות נוספות

התינוק שלכם יצטרך בדיקות אך ורק אם הרופא חושב שיש מחלה או זיהום שגורמים לו לבכות, ולרוב אין צורך בבדיקות נוספות.

מניעת קוליק

נראה שקוליק הוא שלב שכיח שרוב התינוקות עוברים, כך שקשה למנוע אותו.
תינוקות צעירים מאוד שנמצאים הרבה על הידיים או במנשא גם כשהם אינם בוכים, נוטים לבכות ולקטר פחות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 3-4 חודשים

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 3-4 חודשים

התינוק שלכם עסוק כעת בהבנת עקרונות הבסיס של תחומי הרגשות והתקשורת. הוא לומד לקשר בין המילים שאתם אומרים לבין הבעות פניכם. הוא אוהב את הפנים שלכם, אך יכול לגלות עניין רב גם בפנים חדשות.

בחודשים הראשונים התינוק עשוי לפזול מעט, אך זהו מצב תקין לגמרי. התינוק כבר מכיר את קולכם ומפנה את ראשו לכיוונכם כשהוא שומע אתכם מדברים. בגיל זה, התינוק עשוי לנסות לפתוח איתכם בשיחה. כשאתם מדברים הוא מקשיב, ומנסה להגיב בעצמו. אתם עשויים לשמוע אותו מנסה לדבר גם כשהוא לבדו. התינוק שלכם מתחיל להביע את עצמו יותר ויותר, ויכול לפרוץ בצחוק, לחייך כשהוא רואה או שומע דברים שהוא אוהב, ולהגיד דברים כמו “אה-רוּ”.

בסביבות גיל 12-16 שבועות, הבכי והקיטורים הרבים מתחילים להירגע. תינוקות בוכים בגלל סיבות שונות ומגוונות, אך לפעמים הם בוכים בלי סיבה נראית לעין. בגיל זה יתחיל התינוק לשלוח ידיים ולנסות לתפוס דברים כגון טבעות או רעשנים. הוא יאהב לשחק איתם ויוכל להתבונן בהם ארוכות, לנער אותם או לשים אותם בפיו. הנחת הדברים בפה היא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילמד בחודשים הקרובים. עכשיו, כשהתינוק שלכם משתמש יותר ויותר בשתי ידיו, תוכלו להבחין שהוא בוהה בהן בפליאה ובהשתאות.

כשאתם מחזיקים את התינוק או מושיבים אותו עם תמיכה, תוכלו להבחין שהוא שולט טוב יותר על ראשו, ושראשו וצווארו אינם זקוקים לתמיכה רבה כל כך כבעבר. בסביבות גיל זה, התינוק בוודאי כבר החל להתגלגל מהבטן לגב. בזמן השכיבה על הבטן, הוא עשוי להרים את ראשו גבוה ולהחזיק את עצמו על המרפקים. ייתכן שהוא יכול אפילו לשבת בעזרת תמיכה בגבו ובצדדיו.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • הגיבו לבכיו: תינוקות בוכים לפעמים כי משהו לא נוח להם – החיתול שלהם רטוב, או שהם רעבים, או שהאור חזק מדי. כשאתם מגיבים לכך, התינוק שלכם מרגיש נינוח ובטוח יותר, והוא לומד לבטוח בכם ולסמוך עליכם. גם אם אינכם יודעים מדוע הוא בוכה, חשוב לנחם אותו. התינוק לא יהפוך למפונק מדי אם תרימו אותו, תערסלו אותו או תדברו אליו בקול מרגיע.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, קראו ספרים, שחקו בצעצועים, השכיבו את התינוק על הבטן ועשו קולות מצחיקים. הוא יאהב את זה! משחק משותף עוזר לכם ולתינוק להכיר אחד את השני וגורם לו לחוש אהוב ומוגן.
  • חייכו לתינוק שלכם: כשהוא רואה אתכם מחייכים, מוחו משחרר כימיקלים לגופו שגורמים לו לתחושת אושר וביטחון, ועוזרים למוחו לגדול. לחיוך יש תפקיד חשוב בתהליך ההתקשרות.
  • דברו עם התינוק שלכם והקשיבו לתגובתו: כך אתם עוזרים לו ללמוד את עקרונות הבסיס של השפה והתקשורת. כשאתם מדברים או מקשיבים, הביטו בעיני התינוק והשתמשו בהבעות פנים שונות. כך הוא יוכל ללמוד על הקשר בין מילים לרגשות.
  • היכנסו לשגרה שמתאימה לכם ולתינוק. מומחים רבים בתחום בריאות התינוקות מאמינים כי כשאתם מוכנים, כדאי להתחיל לעשות טקס קטן שמורכב מאותם דברים באותו סדר מדי יום: האכלה, משחק ושינה. הטקס הזה עוזר לתינוק לחוש מוגן ובטוח.
  • השכיבו אותו על  הבטן על שמיכת פעילות/מזרון פעילות בשעות הערנות שלו, ופזרו מסביבו משחקים תואמי גיל: רעשנים, קוביות ועוד, כדי לעודד אותו להתהפך ולהגיע למשחקים. בשכיבה על הגב- הניחו משחקים משני צדדיו, ומעליו (בצורה בטוחה על קשת משחק/אוניברסיטה תלויה) כדי לעודד אותו להושיט ידיים ולמשוך אליו חפצים.
  • הכינו את ביתכם לתינוק בתנועה: כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול להתגלגל או לאן הוא יכול להגיע, אפילו בגיל זה.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – למשל, אם הוא עייף מדי או רעב. במקרה זה, הוא ישתמש בסימנים מיוחדים כדי להודיע לכם מתי נמאס לו ומה הוא צריך.

להיות הורים לתינוק בן ארבעה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

כהורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם התינוק שלכם, פנו לרופא הילדים שלכם, לרופא המשפחה שלכם או לאחות טיפת חלב.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן ארבעת חודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו שם לב לפרצופים
  • אינו משמיע קולות
  • אינו שולט בראשו כשהוא יושב
  • אינו מרים את ראשו
  • אינו מכניס חפצים לפה
  • אינו מנסה להגיע לצעצועים ולתפוס אותם
  • קופץ את ידיו לאגרופים רוב הזמן
  • פוזל רוב הזמן
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אינו מגיב לרעשים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

צעצועים תוצרת בית ופעילויות חופשיות לילדים

מדוע כדאי להשתמש בצעצועים ביתיים ובפעילויות חופשיות

משחקים תוצרת בית ופעילויות חופשיות בבית הם דרך מעולה להעסיק את הילדים, וכן לעזור להם ללמוד ולהתפתח. הם לא צריכים לעלות אפילו שקל אחד, ויכולים להצית את הדמיון והיצירתיות של ילדכם. ככל שהילדים גדלים, כך קל יותר למצוא רעיונות להעסיק אותם.

אתם וילדכם תוכלו ליצור יחד המון צעצועים ומשחקים. תוכלו לתת לו חומרים פשוטים למשחק פתוח, כמו למשל מיכלים או מכסים. הדבר היחיד שחייבים לוודא לפני שנותנים לילד להשתמש בפריטים ביתים הוא שכל החלקים הקטנטנים בתוכם אינם נשברים בקלות.

תינוקות רכים

הצעצוע הטוב ביותר עבור התינוק הרך הוא אתם. המגע שלכם, צליל קולכם, הנדנוד בזרועותיכם, ההתבוננות בפניכם – כל אלה מספיקים לגמרי כדי להעסיק תינוק רך.

התינוק ייהנה להיות מחוץ לבית במזג אוויר טוב, להרגיש את הרוח, להקשיב לקולות הציפורים ולהריח ריחות חדשים. שכשוך באמבטיה או במים רדודים יכול להיות כיף גדול, כל עוד אתם מחזיקים את התינוק כדי לשמור על ביטחונו.

אפשר להשמיע מוזיקה נעימה כדי להרגיע את התינוק, או להפוך את זמן האמבטיה למרגיע במיוחד באמצעות מים חמימים, אווירה נעימה או עיסוי חמים לאחר האמבטיה.

החזיקו את התינוק שלכם, שירו לו, דברו איתו וצרו איתו קשר עין. כל הפעילויות הללו יעסיקו אותו היטב, ויעזרו לו ללמוד ולהכיר אתכם בו בזמן. כל התינוקות שונים, ולחלקם לוקח זמן רב יותר ליהנות מתחושות חדשות. לכן כדאי לשים לב לתגובותיו של התינוק, ולראות ממה הוא נהנה ובמה הוא מתעניין.

תינוקות

ברגע שהתינוק שלכם מתחיל להסתובב ולהיות פעלתני יותר, כדאי לחפש פעילות אקטיבית יותר. ועדיין, הצעצוע הטוב ביותר של התינוק הוא אתם! התינוק ייהנה מאוד לטפס עליכם, לחקור ולנסות מיומנויות תנועה חדשות. כל הילדים הקטנים זקוקים גם לזמן משחק שקט, ולכן שימו לב לאיתותים שמצביעים על כך שהתינוק צריך מנוחה.

הנה כמה רעיונות למשחק עם תינוקות:

  • פנו זמן למשחק אחד על אחד מדי יום, למשל, לדבר עם התינוק או לספור את אצבעותיו. תוכלו להפוך את הפעילות לחלק מהשגרה היומית, כמו החלפת החיתול.
  • נשפו על בטנו של התינוק והשמיעו רעש חזק ומצחיק, ודגדגו את אצבעות רגליו הקטנות.
  • הכינו רעשן מבקבוק מיץ ריק: שטפו אותו היטב, יבשו ומלאו באורז, פסטה, אפונה, קטניות יבשות או כפתורים ישנים. חשוב לוודא שהמכסה סגור היטב כדי להימנע מסכנת חנק.
  • שירו לו שירים וחרוזים. תינוקות אוהבים מאוד פעולות חזרתיות כגון מחיאת כפיים או שירי אצבעות.
  • קראו ספרים. בקרו בספרייה המקומית שם תוכלו למצוא ספרים שונים ושווים במיוחד.
  • מלאו שקית בחומרים בעלי מרקם מעניין כמו נייר עטיפה.
  • הכינו תוף: מרחו רצועות נייר טבולות בדבק לאורך ולרוחב קופסה ישנה ללא מכסה. אפשר להכין גם את הדבק לבד, מקמח ומים. ברגע שהרצועות יבשות, תנו לילכם כף עץ כדי שיוכל להקיש ולתופף!

פעוטות

הפעוט שלכם אוהב בוודאי “להכניס דברים” – לעיתים קרובות לנגן הדי.וי.די או הפלייסטיישן… הכינו לו “קופה” מיוחדת משלו, שלתוכה יוכל להכניס דברים: גזרו חריצים בחלקה העליון של קופסת קרטון ישנה.

הנה כמה רעיונות למשחק עם פעוטות:

  • תנו לילדכם כמה אטבים בקופסה. הוא יוכל להניע אותם בתוך ומחוץ לקופסה שוב ושוב ושוב!
  • גזרו חתיכות קרטון, הכינו מעטפות קטנות וקשטו אותן.
  • הכינו בצק משחק ובנו מגדלים, פנקייקים ועצים – כל מה שילדכם אוהב. תוכלו ליצור צורות ולהשתמש בחותכני עוגיות או בחותכנים ייעודיים לבצק. אפשר סתם למולל את הבצק בין האצבעות.
  • הפכו קופסת תמ”ל או קופסת עוגיות ריק לכובע תחפושת מצחיק. עטפו אותם בנייר כסף, והילד שלכם יוכל להיות אסטרונאוט! אפשר גם להדביק עליהם חומרים, פרחים מפלסטיק או פונפונים כדי להפוך אותו לכובע מפואר.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות: רעיונות ופעילויות תוכלו למצוא רעיונות יצירתיים נוספים לצעצועים תוצרת בית ולפעילויות חופשיות.

ילדים בגיל הגן

הנה כמה רעיונות למשחק שיכולים להיות מהנים ולעזור להתפתחות מיומנויות המוטוריקה העדינה והגסה של ילדכם:

  • הראו לילדכם כיצד למלא גרביים ישנים בנייר או בשאריות בדים כדי להכין יצורים שונים ומשונים.
  • הכינו בובת גרב מגרביים ומכפתורים ישנים.
  • מלאו קופסה בבגדים ישנים ונקיים והפכו אותם לתחפושות.
  • קפלו נייר עיתון והכינו סירה או כובע פיראט. תנו לילדכם להדביק תמונות צבעוניות שגזרתם מעיתונים ישנים.
  • שמרו לו קופסאות קרטון ישנות – הוא יוכל להפוך אותן למכונית, בית, מטבח, חטיף וכל מה שירצה.
  • בקרו בפארק המקומי או אצל חבר, או פשוט צאו לטיול בשכונה. כל אלה יכולים להיות מקור של הנאה והרפתקה.
  • הכינו עם ילדכם ספר פשוט – תנו לו להמציא את הסיפור ולקשט את הדפים.

קראו את המאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: רעיונות ופעילויות. במאמר תמצאו מגוון רעיונות לשימוש בחפצים יומיומיים כדי להפוך אותם לצעצועים כיפיים תוצרת בית.

ילדים בגיל בית הספר

העסיקו ילדכם וספקו לו גירויים שכליים עם הרעיונות הבאים:

  • צאו לרכיבה משפחתית על אופניים, או הקימו אוהל בחצר האחורית.
  • אספו כמה קופסאות קרטון של מקררים מחנות מכשירי החשמל, ותראו מה יוכל ילדכם לעשות איתן. הקופסאות יכולות לשמש בתור בית, חללית או סתם מקום מחבוא.
  • בשלו עם ילדכם – התחילו במתכונים משפחתיים פשוטים.
  • תנו לילדכם להזמין חבר לפגישת משחק.
  • השתמשו בסדינים ישנים לבניית אוהל או בית, ותלו אותם על גב כיסאות או על שולחן. אפשר גם לצאת לפיקניק.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדים בגיל בית הספר: רעיונות ופעילויות תוכלו למצוא עוד המון רעיונות יצירתיים.

כמו כן, תוכלו ללחוץ כאן ולהוריד את דף הפעילויות שלנו!

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד ללמד ילדים לאכול בעצמם

בסביבות גיל שמונה חודשים, רוב התינוקות מתחילים לנסות לאכול לבד בידיים. עם זאת, לוקח זמן עד שהם מצליחים באמת להכניס את המזון לפה. בהתחלה הם מועכים את המזון בכפות ידיהם, בדרך לפה.

מזון אצבעות ושימוש בכפית

מזון אצבעות כגון חתיכות פרי רכות יכול לעודד את התינוק לאכול בעצמו. אכילה עצמאית – גם אם היא אינה מוצלחת במיוחד – בונה את הביטחון העצמי שלו. אל תדאגו – הוא ישתפר!

אף שרוב התינוקות אינם מצליחים להשתמש היטב בכפית עד גיל 18 חודשים לערך, חשוב לתת להם להתאמן מגיל צעיר יותר. בדרך כלל הם יודיעו לכם מתי הם מוכנים – הם פשוט ישלחו ידיים ללא הרף לכפית שבידכם. תוכלו להאכיל את התינוק עם כפית אחת ולתת לו להתנסות בכפית אחרת.

לשחק עם האוכל

הבלגן הוא חלק בלתי נפרד מהניסיונות ללמוד לאכול באופן עצמאי. כדי להפוך את זמני הארוחה למלחיצים פחות, תוכלו:

  • לפרוש יריעת ניילון או ניירות עיתון מתחת לכיסא האוכל
  • להשתמש בסינר
  • לחתוך את המזון לרצועות או לאצבעות כדי להקל על האכילה
  • לתת לתינוק לאכול בידיים.

אם אתם מוטרדים מאוד כשהתינוק זורק אוכל על הרצפה, הוא עלול לחשוב שזהו משחק חדש ומרגש. ככל שתגיבו בחריפות רבה יותר, כך המשחק ייראה לו מעניין יותר! תוכלו לעקוף זאת בכך שפשוט תגידו “לא”, ותרימו את האוכל מאוחר יותר.

להשתמש בכוס

תינוקות יכולים ללמוד לשתות מכוס בגיל מוקדם מאוד. השימוש בכוס יכול לעזור לאימהות מניקות שמעוניינות בכך שמישהו אחר יוכל להאכיל את התינוק לפעמים (כדי לקפוץ לסופרמרקט או לראות סרט, למשל). אם אינכם מעוניינים לתת לתינוק בקבוק, תוכלו ללמד אותו לשתות חלב שאוב מכוס וכפית.

כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להציג בפניו נוזלים חדשים כגון מים. אפשר להשקות את התינוק במים מבקבוק, אך עדיף להשתמש בכוס לשתיית נוזלים אחרים. כשהתינוק שותה חלב או נוזלים אחרים בבקבוק, בטנו עלולה להתמלא מדי מכדי לאכול.

בטווח הארוך, שימוש בבקבוקים עלול גם להוביל לעששת בשיניים. בעיה זו עלולה להיווצר גם כאשר התינוק הולך לישון עם הבקבוק, ונרדם עם חלב בפיו. החלב מכיל סוכרים טבעיים שנצברים מסביב לשיניו של התינוק במהלך הלילה. מצב זה אינו נוטה לקרות כאשר התינוק משתמש בכוס.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.