ילדים קטנים נושכים, צובטים ומושכים בשיער כדי להתנסות ולחקור את סביבתם.
תינוקות בני 12-6 חודשים נעזרים בפעולות הללו כדי להבין מהן סיבה ותוצאה. כך, לדוגמה, התינוק שלכם עשוי לנשוך אתכם ואז לחכות ולראות מה תעשו. אם אתם צוחקים והופכים את זה למשחק, הוא עשוי לנסות זאת שוב ולראות אם יקבל את אותה תגובה. אם אתם מתרגזים, הוא עשוי להסתקרן מהתגובה הקיצונית – ולנסות שוב כדי לראות אם תתרגזו!
פעוטות עשויים להרביץ, לנשוך או לצבוט כיוון שהם באמת כועסים, מוטרדים או פגועים. לפעמים עדיין אין להם את היכולת להשתמש במילים כדי להגיד מה מטריד אותם. יש פעוטות שמחקים התנהגות שראו אצל ילדים אחרים, או שילדים אחרים עשו זאת להם.
כיצד להגיב לנשיכות, צביטות ומשיכות בשיער
טבעי להרגיש מבוכה או אפילו להתרגז כשילדכם פוגע בכם או במישהו אחר, אך אופן התגובה שלכם להתנהגות זו ישפיע על התנהגותו של הילד בעתיד. כשאתם נשארים רגועים ומוצאים דרך בונה לטפל במצב, ילדכם יכול ללמוד על התנהגות נאותה. תגובה רגועה מצדכם היא הצעד הראשון לעידוד התנהגות חיובית בעתיד. האופן שבו אתם מתמודדים עם נשיכות, צביטות או משיכות בשיער תלוי בגילו של ילדכם.
תינוקות
התינוק שלכם לומד להבין מהן סיבה ותוצאה. אם הוא מכה, נושך אתכם (בזמן הנקה למשל) או מושך בשערכם, הוא כנראה פשוט מתנסה בסביבתו המיידית. כשאתם מגיבים לילדכם בצורה מילולית ברורה, אתם אומרים לו בפירוש שאינכם אוהבים את מה שהוא עושה. תוכלו, למשל, לומר “לא, אנחנו לא מושכים בשיער”. הצעד הבא הוא להזיז את ידו של ילדכם (או את פיו!) ולהניח אותו. כך אתם מסיטים את תשומת הלב מההתנהגות הלא רצויה. אם התינוק שלכם מכה, נושך או מושך שוב בשיער, הגיבו באותו אופן.
תינוקות נוטים לחזור על התנהגות שמזכה אותם בתשומת לב רבה. לכן, ברגע שילדכם מתנהג באופן חיובי – למשל, מחבק אתכם או נוגע בכם בעדינות – תנו לו גמול חיובי בדמות תשומת לב רבה ושבחו אותו.
פעוטות
אם הפעוט שלכם מכה או נושך אנשים אחרים או מושך בשיערם, הצעד הראשון הוא להבין את הסיבה לכך. כלומר, עליכם לחשוב מהן הסיבות האפשריות להתנהגות זו, ולבדוק אם אופן התגובה שלכם החמיר את ההתנהגות.
לדוגמה, אם ילדכם מתפרץ כיוון שאינו מצליח למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את רגשותיו, לא יעזור אם תצעקו עליו. במקום זאת, נסו להישאר רגועים מבחוץ – אפילו אם אתם לא מרגישים רגועים כל כך מבפנים! כך תלמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.
לעיתים קרובות, התנהגות כזו מצד פעוטות נועדה למשוך את תשומת לבכם. לכן, הסטת תשומת הלב ממנו תשלח לו מסר חזק מאוד לגבי מה שאתם מרגישים. תוכלו, למשל, לפנות הצדה או להתרחק ממנו.
אם ילדכם ממשיך לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, הראו לו שאתם עדיין בשליטה. הישארו רגועים, אמרו לו בקצרה כיצד ההתנהגות שלו גורמת לכם להרגיש ותנו לו להבין שיש תוצאות להתנהגותו, כמו פסק זמן קצר בחדר. תוכלו להשתמש במילים כמו “אסור להרביץ! זה כואב. לך בבקשה לפסק זמן בחדר”.
כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם להשתמש במילים שמתארות את רגשותיו, כגון “נראה שאתה כועס!” כך תוכלו לעזור לו להשתמש במילים בעתיד. עליכם לחזור על כך כמה פעמים כדי שילמד.
אם ילדכם נושך ילד של מישהו אחר, הישארו רגועים, התקרבו במהירות למקום והתנצלו בפני ההורה והילד. תנו לילדכם משוב מילולי – למשל, תוכלו לומר “לא! הנשיכה שלך מכאיבה”. לאחר מכן, הרחיקו אותו מהסיטואציה לפסק זמן קצר. אם הילד השני מוטרד וכואב מאוד, כדאי לשלוח הודעת התנצלות קצרה להורה.
מה לעשות כשצריך עזרה נוספת
יש ילדים שממשיכים לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, ולא משנה כמה אתם מנסים לטפל בהתנהגות זו. אם אתם מרגישים מתוסכלים, מותשים או כועסים, או אם ההתנהגות הזו מדאיגה אתכם עד כדי כך שאתם מפסיקים את כל הדברים היומיומיים שאתם נוהגים לעשות – כמו למשל לפגוש חברים או לצאת לקניות – כדאי לבקש עזרה.
פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב, שיכולים להפנות אתכם לפסיכולוג ילדים או לרופא המתמחה בנושא. מומחים אלה יעזרו לכם להבין מה הסיבה להתנהגותו של ילדכם, ואם נדרשים אבחון נוסף או תוכנית טיפול מסוימת.
השנים הראשונות בבית הספר היסודי הן תקופה מאתגרת לכם ולילדכם גם יחד. צריך להתרגל לשגרת בוקר, והשעון מתקתק ללא הרף. ייתכן שאתם מנסים למצוא קצב שיעזור לכולכם לצאת מהבית בזמן, בעיקר אם גם אתם צריכים להתכונן לעבודה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השגרה המלחיצה הזו היא להכין תוכנית – ולדבוק בה.
בגיל זה, הילדים עדיין מנסים ללמוד דברים יומיומיים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, למשל כיצד לדבר זה עם זה. אתם עשויים לחשוב שילדכם אינו מקשיב לכם, אך הוא רק מנסה להבין מה אמר מישהו אחר לפני חמש דקות.
ילדים בגיל בית הספר מנסים להבין את העולם סביבם, ולכן צריך לסלוח להם על כך שדעתם מוסחת מעט. כשאתם עושים דברים עם ילד בגיל בית הספר, כדאי לזכור כלל אצבע חשוב: השאירו תמיד 30 דקות נוספות לכל מקרה.
טיפים להתנהגות ילדים בגיל בית הספר
הנה כמה דברים נוספים שכדאי לזכור בנוגע להתנהגותו של ילדכם:
תנו לילדכם לנסות. ילדכם יכול להתמודד עם רגשותיו במידה מסוימת של עצמאות. אם הוא מוטרד או עצוב, הוא יכול ללכת לחדר אחר כדי להירגע, או לנסות לערוך משא ומתן כדי לפתור את המצב. נסו שלא להתערב מיד כדי לפתור את הבעיה – תנו לו הזדמנות לנסות ולפתור אותה בעצמו.
פתרו בעיות ביחד. ילדכם הגיע לגיל שבו אתם יכולים לנסות לפתור איתו בעיות ביחד. לכן, במקום להגיד אוטומטית, “לך לחדר שלך!”, תוכלו לדבר על ההתנהגות הרצויה. אפשר לחשוב יחד על פתרון שמועיל לשני הצדדים, וסביר להניח שילדכם יפעל לפיו כיוון שעזר לחשוב עליו. לדוגמה, אפשר לומר, “כשאנחנו אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה שתישאר ליד השולחן במשך רבע שעה כדי שנוכל לדבר. מה אתה רוצה לעשות?” ייתכן שהוא ירצה לקום מהשולחן וללכת לשחק. אפשר להחליט יחד שיישאר ליד השולחן במשך רבע שעה ואז ילך לשחק. ברגע שהסכמתם, דבקו בהסכם.
הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים. אם תגידו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם, הוא יראה את רגשותיו שלו משתקפים בשלכם, כמו במראה, ויוכל להזדהות איתכם. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם ולשנות את המצב לטובתכם.
עזרו לו לפתח מיומנויות הקשבה. כשאתם אומרים משהו חשוב מאוד, עדיף לדבר בגובה העיניים של ילדכם. בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם כדי לבדוק אם הקשיב.
הסכימו על התוצאות מראש. ילדכם יכול לעזור לקבוע את התוצאות להתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות להסכים לתוצאות שתקבעו. מדהים כמה קל יותר להתנהל כשהילדים יודעים למה לצפות, כיוון שכבר הסכימו לכך. לפעמים אין צורך לקבוע תוצאות בכלל. תנו לילדכם להתנסות בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, למשל, להרגיש שקר לו מדי אם סירב ללבוש את המעיל. כך תעזרו לו להתחיל לפתח אחריות.
ילדים בגיל בית הספר עשויים להתנסות בהתנהגות לא ראויה כמו קללות. דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שהוא אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם.
ילדים בגיל זה לומדים לשקר כחלק מהתפתחותם – אך גם לומדים להגיד את האמת. היו חיוביים, והדגישו את חשיבותה של הכנות במשפחתכם.
כשילדכם מנדנד, הוא יכול לשגע אתכם. לכן כדאי להכין תוכנית מראש למקרה כזה. בתור התחלה, הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס.
התנהלות הדברים במהלך הבוקר יכולה להשפיע על מהלך העניינים בהמשך היום. ילדים שמגיעים לבית הספר רגועים, שלווים, שבעים ומוכנים יכולים להפיק את המיטב מהשעות הראשונות של היום – וזה הזמן שבו הילדים לומדים באופן הטוב ביותר.
נסו לקום 30-15 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ.
הבקרים יהיו קלים יותר אם ילדכם יכול לעשות דברים בעצמו. הכינו רשימת דברים שבהם יוכל לעזור – אם עדיין אינו יודע לקרוא, אפשר להכין רשימה מאוירת. בתחילה הוא יטעה ויעשה דברים באטיות, אך אם יקבל זמן לתרגל, עד מהרה הוא יתפוס את העניין.
הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתו מהדברים שעליו לעשות כדי להתכונן, ומקשה עליו להקשיב לכם. כדאי להשאיר את הטלוויזיה כבויה בבוקר.
דברו עם המורה אם אתם רוצים לדעת כיצד מתנהל יומו של ילדכם בבית הספר. תפסו את המורה בתום הלימודים או תאמו איתה שיחה טלפונית ודברו איתה על חששותיכם, או קבעו פגישה כדי לדון בנושאים שונים בפירוט.
ילדים בגיל בית הספר נוהגים לפעמים לרמות או לשקר בעבודה בבית הספר או בפעילות ספורט. ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנות הילדות המוקדמות. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים. דברו עם ילדכם על הכללים והסבירו להם מהי הגינות.
בריונות
המסר החשוב ביותר שעליכם להעביר לילדכם בנוגע לבריונות הוא, “לא צריך להתמודד עם בריונות לבד”. חשוב שילדכם יידע שגם אם יספר על הבריונות ויקבל עזרה, הוא אינו מלשין – אלא דווקא אמיץ מאוד.
כדי לעזור לילדכם להתמודד עם בריונות, דברו עם צוות בית הספר ובקשו מהם לפתור את הבעיה מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל עם המורה של ילדכם. בבית, חשוב לתת לילדכם המון אהבה וחיזוקים.
יריבות ומריבות בין אחים
סכסוכים ומריבות בין אחים קורים באופן טבעי במשפחות רבות. החדשות הטובות הן שהמריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר. כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות, יצטרכו ילדיכם ללמוד כיצד להתווכח בצורה הוגנת ולא לפגוע זה בזה. ייתכן שתצטרכו להתערב כשהרוחות מתחממות, אם המצב יוצא משליטה או שמישהו נפגע.
משמעת
המילה משמעת משמעותה “ללמד” – לא בהכרח “להעניש”. המטרה האמיתית של המשמעת היא ללמד ילדים את כללי ההתנהגות הנאותים, כדי שיוכלו להשתמש בהם. ילדים לומדים משמעת עצמית כשהם גדלים במשפחה אוהבת, עם כללים וציפיות הוגנים וצפויים. עונשים עלולים אפילו להפריע להתפתחות המשמעת העצמית.
לקבלת טיפים נוספים על הכוונת ההתנהגות של ילדכם, קראו את המאמר ניהול התנהגותי של ילדים – כללי הבסיס. אם אתם חוששים בגלל התנהגותו של ילדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.
חלק מההורים מכים את ילדיהם כיוון שהם מנסים להפיג מתח או לחץ משלהם. לעולם אל תכו את ילדכם! אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ וכעס, קראו את המאמר כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם.
חששות נוספים
לילדים רבים יש הרגלים שונים. רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה. חרדה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:
הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
תינוקות נולדים עם מערכת מלאה של 20 שיני חלב חבויות בתוך החניכיים – עשר למעלה ועשר למטה. כשהשן מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. רוב השיניים הראשונות בוקעות בגיל שישה עד עשרה חודשים, אך בקיעתן משתנה אצל כל ילד. יש ילדים ששיניהם מתחילות לבקוע בגיל שלושה חודשים. אצל אחרים, שיני החלב הראשונות צצות רק בסביבות גיל שנה. רוב הילדים יצמיחו מערכת שיניים שלמה עד גיל שלוש.
מעט מאוד ילדים נולדים כשבפיהם כבר יש שן או שתיים. אם התינוק שלכם נולד כך, כדאי לגשת לרופא שיניים. הוא יבדוק אם השיניים משוחררות, ויפנה אתכם לאפשרות הטיפול הטובה ביותר.
שיני חלב יכולות לבקוע בכל סדר, אף כי לעיתים קרובות, השיניים הקדמיות למטה הן שבוקעות ראשונות. כל 20 שיני החלב בוקעות בדרך כלל עד גיל שלוש. בין גיל 6 לגיל 20 שנים שיני החלב מתחלפות ב-32 שיניים קבועות. שיניים אלה אינן מתחלפות, ולכן יש לשמור עליהן היטב.
בקיעת השיניים
כששן החלב מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. אנשים רבים חושבים שתינוקות שמצמיחים שיניים:
בוכים הרבה או עצבניים יותר מהרגיל
אינם אוכלים היטב כבדרך כלל
מוצצים חפצים כגון צעצועים, מוצצים וסינרים
עושים קקי לעיתים קרובות יותר
מושכים את האוזן בצד שבו השן בוקעת.
סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. תמיד כדאי לקחת את התינוק לרופא אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים.
תינוקות נוהגים לעיתים לשפשף את החניכיים זה בזה כשהשיניים החדשות מתחילות לפרוץ דרך החניכיים. ברוב המקרים, זו אינה בעיה.
כיצד להקל על התינוק בעת בקיעת השיניים
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו לנסות:
לשפשף בעדינות את החניכיים של התינוק באצבע נקייה – הקפידו לרחוץ ידיים לפני כן
לתת לתינוק משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
לתת לתינוק משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.
אם התינוק שלכם עדיין נראה סובל, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.
אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש.
טיפול בשיניים ובחניכיים של תינוקות
אפשר להתחיל לנקות ולטפל בשיני התינוק עוד לפני בקיעת השן הראשונה. נגבו את חניכיו כמה פעמים ביום במטלית או מגבת פנים נקייה ולחה. ברגע שהשן בוקעת, אפשר לנקות אותה פעמיים ביום – בבוקר ובערב, לפני השינה. עטפו את אצבעכם במטלית נקייה ולחה ונגבו את החלק הקדמי והאחורי של כל שן.
אם התינוק שלכם לא מתנגד, תוכלו להשתמש במברשת שיניים קטנה ורכה המיועדת לילדים בני פחות משנתיים. עד גיל שנתיים, השתמשו אך ורק במים לניקיון השיניים, אלא אם כן רופא השיניים מייעץ לכם לעשות משהו אחר.
ברגע שילדכם מגיע לגיל שנתיים אפשר להשתמש במשחת שיניים דלת פלואוריד, ולמרוח כמות של אפונה על מברשת שיניים רכה. אל תשתמשו במשחת שיניים לצחצוח שיניהם של תינוקות בני פחות משנתיים אלא אם קיבלתם המלצה מרופא השיניים.
הדרך הטובה ביותר לניקוי שיני התינוק
1. הניחו את התינוק במקום שבו הוא מרגיש בטוח אך אתם יכולים לראות היטב את פיו.
2. החזיקו את סנטרו ביד אחת והשעינו את ראשו כנגד חזכם.
3. נקו את שיניו בתנועות רכות ומעגליות.
4. הזיזו בעדינות את שפתיו וצחצחו במברשת את חלקן האחורי של השיניים ואת קו החניכיים.
כיצד לשמור על ניקיון מברשת השיניים
לאחר צחצוח השיניים והחניכיים, שטפו את המברשת היטב במי ברז. אחסנו את המברשת בעמידה במיכל פתוח, כדי לאפשר לה להתייבש.
אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו. כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך פיו של התינוק. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.
יש להחליף את מברשות השיניים אחת לשלושה- ארבעה חודשים, או כאשר זיפי המברשת מתבלים או נשחקים.
שימו לב: צחצוח השיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. חשוב לשמור גם על תזונה נכונה ועל אופן האכלה נכון. כדי לוודא שבריאות השיניים והחניכיים של תינוקכם טובה, כדאי לבקר אצל רופא השיניים עם בקיעת השן הראשונה. אם עד גיל שנה לא בקעה לילדכם השן הראשונה, קבעו תור לרופא השיניים בכל מקרה.
כיצד למנוע עששת מוקדמת
שיני חלב עלולות להתחיל להירקב כבר מרגע שבקעו. המלחמה בעששת השיניים יכולה להתחיל מוקדם באמצעות שני אמצעי זהירות פשוטים. תינוקות בגיל 6-0 חודשים זקוקים לחלב אם או תחליף חלב לתינוקות בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים. משקאות הכוללים סוכר עלולים לגרום לעששת.
אל תיתנו לתינוק שלכם להירדם עם בקבוק. בחלב יש ריכוז סוכר גבוה, בזמן השינה, פיו של התינוק מייצר פחות רוק שיכול לנקות את השיניים והחניכיים, ועל כן הימצאותו של חלב בקרב שיני התינוק לפרקי זמן ארוכים במהלך השינה עלולה לגרום לעששת. מלבד זאת, שימו לב כי תינוק ששותה בקבוק לפני השינה נמצא בסכנה של שאיפת חלב לריאות בזמן השינה.
אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש. כמו כן, אל תנקו את המוצץ בפיכם, כיוון שאתם עלולים להעביר לתינוק חיידקים שגורמים לעששת.
למצוא את הטמפרטורה הנכונה
התינוק שלכם לא יסבול אם ישתה חלב פושר, אך תינוקות רבים מעדיפים חלב מעט חם יותר. אם לתינוק שלכם לא אכפת, אפשר בהחלט לתת לו חלב פושר.
הדרך הבטוחה ביותר לחמם את החלב היא להעמיד את הבקבוק במים חמים. אפשר להשתמש במחממי בקבוקים בעלי מנגנון לוויסות הטמפרטורה. השארת הבקבוק בחימום למשך יותר מעשר דקות עלולה להוביל להתפתחות חיידקים בחלב. חיידקים אלו הם אחד הגורמים הנפוצים לשלשול.
לא מומלץ להשתמש במיקרוגל לחימום הבקבוקים, כיוון שהחימום אינו אחיד והוא גורם להופעת “נקודות רותחות” בחלב, שעלולות לגרום לכוויות בפיו של התינוק. כמו כן, בקבוקים סגורים עלולים להתפוצץ במיקרוגל.
נערו מעט חלב מהפטמה על החלק הפנימי של הזרוע או שורש כף היד, ובדקו את טמפרטורת הבקבוק. הנוזל אמור להיות חמים ונעים למגע.
לתת בקבוק לתינוק
שבו בנוחות, ערסלו את התינוק קרוב אליכם, והחזיקו אותו בעדינות אך בתקיפות. עדיף שהתינוק ישכב בשיפוע קטן, כדי שבועות האוויר בבקבוק יעלו למעלה ויקלו עליו לגהק לאחר ההאכלה.
הצמידו את הפטמה אל שפתי התינוק. הוא יפתח את פיו ויתחיל לשתות. השאירו את צוואר הבקבוק בזווית קלה, כך שהפטמה כולה תהיה מלאה בחלב, ללא אוויר. כשהתינוק מפסיק למצוץ בחוזקה, או לאחר ששתה כמחצית מהכמות, הרחיקו ממנו את הבקבוק בעדינות ובדקו אם הוא רוצה לגהק. לאחר שניסיתם לגרום לתינוק לגהק, אפשר להציע לו את הבקבוק פעם נוספת. אם התינוק נרדם או שבע, אפשר להניח לו.
הקפידו להחליף בין הצדדים בהאכלות שונות. האכילו פעם אחת כשאתם אוחזים בבקבוק ביד ימין ובפעם הבאה ביד שמאל. כך תוכלו לעזור לתינוק לפתח את שרירי הכתפיים והצוואר בשני צידי הגוף ולא ליצור העדפה לצד אחד בלבד.
אם התינוק אינו מסיים את הבקבוק
אם התינוק נרדם, הרימו אותו והניחו אותו על הכתף, עסו מעט את גבו ולטפו את ראשו, את רגליו ואת בטנו כדי להעיר אותו. אם לא הצלחתם, אפשר לנסות ולהחליף לו חיתול. חכו עד שהתינוק ערני לגמרי לפני שאתם מציעים לו את שארית החלב.
אם התינוק אינו רוצה לסיים את הבקבוק, אל תעודדו אותו, כיוון שייתכן שכבר שתה מספיק. תנו לו להחליט כמה הוא רוצה. החזיקו את התינוק, ערסלו אותו ודברו איתו בזמן ההאכלה, כדי לעזור לו להתפתח ולגדול. אפשר לקרוא עוד על התקשרות עם תינוקות שזה עתה נולדו.
לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק
כדי לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק, החזיקו את הבקבוק על הראש כשהוא מלא בחלב בטמפרטורת החדר. החלב אמור לטפטף בקצב קבוע, אך לא להישפך. ישנם בקבוקים שלא יטפטפו אלא אם תלחצו משני צידי הפטמה. אם עליכם לנענע את הבקבוק בעוז כדי שהוא יתחיל לטפטף, הזרימה אטית מדי, והתינוק עלול להירדם לפני שישתה את הכמות הדרושה לו.
אין צורך לדאוג אם אתם רואים דליפה קטנה של חלב בזוויות פיו של התינוק. הדליפה תיפסק ככל שיגדל. אם אתם מתקשים למצוא את הפטמה מתאימה, בדקו מספר סוגים שונים.
כמה חלב לתת?
אין כמות או מספר האכלות קבועים מראש. תינוקות שונים זקוקים לכמויות שונות של חלב. יש תינוקות שזקוקים למספר האכלות קרובות זו לזו, ואחרים פותחים פער גדול יותר. הנה כמה קווים מנחים:
כמות החלב שהתינוק יאכל תעלה בהדרגה בשבועות הראשונים ותגיע בממוצע ל-200-150 מ”ל לכל קילוגרם ממשקל גופם ליום עד גיל שלושה חודשים, ולאחר מכן ל-120 מ”ל לקילוגרם.
תינוקות אוכלים בדרך כלל 7-6 פעמים ב-24 שעות, אך הדבר תלוי בצרכים שלהם ובאורך ההאכלות. בשבועות הראשונים ייתכנו יותר האכלות. האכילו את התינוק כשהוא רעב.
תוכלו להיעזר בטבלה המופיעה על קופסת התמ”ל כדי לדעת כמה לתת בהתאם לגיל התינוק, אולם גם במקרה זה, מדובר בקווים מנחים בלבד, וייתכן שהכמות לא תתאים לתינוק שלכם. יש תינוקות שלעולם אינם זקוקים ל”כמות הנדרשת” בהתאם לגילם ולמשקלם, ואחרים זקוקים ליותר מכך. אם התינוק שלכם עושה הרבה פיפי, עולה היטב אך לא יותר מדי במשקל והוא פעיל וחיוני, הכל בסדר.
הסכנות בשתיית חלב בשכיבה במיטה
סכנת חנק
תינוקות הנרדמים עם הבקבוק בפה עלולים להיחנק משאיפת נוזלים לריאות, בדומה למה שקורה כשהאוכל “נכנס למקום הלא נכון”. שאיפת נוזלים מסוכנת ביותר לתינוק ועלולה להוביל לפגיעה קשה בריאות ואף למוות.
קישור בין הבקבוק לשינה
אם התינוק מתרגל להירדם עם הבקבוק, הוא עלול לפתח קישור בין הבקבוק לשינה, ולהתקשות להירדם בלעדיו.
סיכון לעששת
בחלב יש ריכוז סוכר גבוה. הימצאותו של החלב בקרב שיני התינוק לזמן רב במהלך השינה עלולה לגרום לעששת, אף בתינוקות שטרם בקעו להם השיניים. למידע נוסף קראו על עששת בשיניים.
סכנת זיהומים באוזניים
כשתינוקות שותים בשכיבה, החלב עלול לזרום לתוך חלל האוזן ולגרום לזיהום. למידע נוסף קראו על זיהומים באוזניים.
החזקת התינוק בזמן ההאכלה יכולה לתרום להתקשרות ביניכם לבינו וליצירת מערכת היחסים ביניכם, יותר מאשר הנחת התינוק במיטה עם בקבוק. כמו כן, זוהי הזדמנות מצוינת ליצור מערכת יחסים והתקשרות בין התינוק לבין בן או בת הזוג.
שימוש בכוס האכלה
כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להתחיל להאכיל אותו בכוס אימון כדי ללמד אותו כיצד לשתות מכוס. יש להמשיך לשטוף היטב ולעקר את כוסות האימון המכילות תמ”ל או חלב אם עד שהתינוק בן 12 חודשים.
כדאי לשנות את הסביבה של ילדכם אם המשמעות היא שינוי של אחד מגורמי הלחץ או התסכול, או אם השינוי צפוי להשפיע על ההתנהגות שאתם מנסים לחזק. כשאתם נתקלים בדילמת התנהגות, חשבו מה תוכלו לשנות בעולם שבו ילדכם מתנהל, במקום לשנות את התנהגותו. הרעיון הוא למנוע או לצמצם את הסיכוי להתנהגות בעייתית.
רעיונות לשינוי הסביבה הפיזית של הילד
הרחיקו מהאצבעות הקטנות חפצים שבירים או יקרים.
אפשרו לתינוק לישון במיטת תינוק זמן רב ככל האפשר, לפני שתעבירו אותו למיטת מעבר או מיטת נוער. כך תוכלו למנוע ממנו לצאת מהמיטה בשלב מוקדם מדי.
הציבו שער בטיחות לילדים על דלתו החדר של האח הגדול. כך תאפשרו לאח הגדול לשחק בצעצועים ללא הפרעה.
שימו את הצעצועים האהובים בהישג ידם של הילדים, כדי שלא יצטרכו לבקש את עזרתכם. בדומה לכך, הרחיקו צעצועים שדורשים הכוונה או עזרה ממבוגר, עד שתהיו פנויים לעזור.
עזרו לילדים לבחור ולשים בצד צעצועים שסביר להניח שלא ירצו לחלוק עם ילדים שבאים לבקר.
השאירו את הטלוויזיה כבויה בבוקר. כך תפחיתו את הסחות הדעת כשילדיכם מתארגנים לצאת לגן או לבית הספר.
צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, כדי להפחית את כמות הבקשות לג’אנק פוד, פעילויות בלתי ראויות או צעצועים.
אל תחזיקו ג’אנק פוד במזווה, כדי שהילדים לא יתפתו לבקש אותו, ולא תצטרכו לפקח על מה שהם אוכלים.
הכינו פינה שקטה, מוארת ומזמינה שבה יוכלו לעשות את שיעורי הבית.
כשאתם במסעדה, בחרו בשולחן שנמצא בחוץ. כך תהיו פחות לחוצים, וצחוקם של הילדים, דיבורם וההתרוצצויות שלהם יפריעו פחות לסועדים האחרים.
הרחקת ילדכם או אנשים אחרים
קחו את ילדכם לחדר אחר כשהוא צריך להירגע. אפשרות זו טובה אם ילדכם לא מפסיק לדבר או לשחק עם אחיו כשהגיע הזמן ללכת לישון.
הושיבו את אחד ההורים בין שני ילדים במושב האחורי ברכב, כדי למנוע מריבות בנסיעה ארוכה.
שינוי תזמון הפעילויות
אפשרו לילדכם לאכול משהו קל כשהוא חוזר מבית הספר, והושיבו אותו להכין שיעורי בית, כשהוא עדיין רענן יחסית ודעתו אינה מוסחת.
עודדו פעילויות שקטות ורגועות יותר לפני ההשכבה.
קחו את ילדכם לקניות אחרי שישן את שנת הצהריים, וכשהוא שבע.
קומו מוקדם יותר בבוקר, כדי להפחית את הלחץ והמתח בשעת ההתארגנות לבית הספר.
הכינו את מה שניתן להכין לבית הספר מראש בערב: בגדים, סידור התיק, ואפילו חלק מהאוכל.
הכניסו את ילדכם לאמבטיה מוקדם יותר בערב, כדי להימנע מהתקפי זעם ביציאה מהאמבטיה.
במהלך נסיעה ארוכה, תכננו הפסקות תכופות.
שינוי רמת הקושי
בקשו מילדכם לעשות רק דבר אחד בכל פעם.
השתמשו בטבלה שמראה את הדברים שעליו לעשות, למשל, להתכונן לבית הספר בבוקר.
סדרו את חדרו של ילדכם, והשאירו רק שלושה דברים על הרצפה. לאחר שלמד לשים את הדברים הללו במקום בלי לקטר, תוכלו להשאיר יותר ויותר דברים שיהיה עליו לאסוף.
שמרו על עניין
הכינו תיק פעילויות מיוחדות שתיקחו איתכם לנסיעות ארוכות, או למקומות שילדכם חייב לבקר בהם, כמו למרפאה.
תנו לילדכם לעזור בקניות: אפשרו לו לשים דברים בעגלה, לחפש פריטים מסוימים או לשלם בקופה.
לפני שאתם עורכים שיחת טלפון, שימו מוזיקה או העסיקו את ילדכם בפעילות כגון צביעה או ציור.
כל אלה הם רק דוגמאות. אפשר לשנות את הסביבה בדרכים אין ספור. כדי לתכנן פתרונות הולמים, שאלו את עצמכם כיצד אפשר לשנות את הסביבה הפיזית, לשנות את מיקום הפעילות, להרחיק את ילדכם או אנשים אחרים, או לשנות את לוח הזמנים או את תזמון האירוע.
ילדים זקוקים לוויטמין D לצורך צמיחת העצמות והתפתחותן. גם תינוקות ברחם זקוקים לו כדי להתפתח, כיוון שהוויטמין עוזר לנו לספוג סידן. מחסור חמור בוויטמין D עלול לגרום למחלת הרככת, לעיכוב בהתפתחות המוטורית, להיחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחסור בוויטמין D אצל מבוגרים נמצא כקשור לאוסטיאופורוזיס, לכמה מסוגי הסרטן, למחלות לב ולסוכרת.
ילדיהן של נשים שאינן מקבלות מספיק ויטמין D במהלך ההיריון עלולים לפתח היפוקלצמיה של הילוד (מחסור בסידן במחזור הדם) או רככת, בשלב מאוחר יותר.
ויטמין D ואור השמש
כדי שגופנו ייצר ויטמין D, יש לחשוף את העור לאור השמש – כך אנו מקבלים כ-80% מהוויטמין. כמויות השמש שאנו מקבלים תלויות בעונות השנה.
עם זאת, לא משנה היכן אתם גרים, יש לשמור על חשיפה זהירה לשמש. חשיפה ממושכת מדי עלולה לגרום לכוויות, לנזק לעור ואפילו לסרטן העור. אנשים בעלי גוון עור כהה מאוד זקוקים לחשיפה הגדולה פי שלושה עד שישה כדי לייצר ויטמין D, לעומת אנשים בעלי גוון עור בהיר.
חשוב לציין שאין מידע מובהק על כמות החשיפה המומלצת שלה זקוקים ילדים כדי לייצר מספיק ויטמין D. למידע נוסף על כמות החשיפה המומלצת עבורכם, התייעצו עם רופא המשפחה.
להיות חכמים בשמש
חשיפה ממושכת מדי לשמש מזיקה לעור, ולכן חשוב להשתמש בקרם הגנה. במהלך הקיץ, ובעיקר בין השעות עשר בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, יש לוודא שילדכם מוגן מפני השמש ולצייד אותו בקרם הגנה, כובע, משקפי שמש, ביגוד מגן והרבה צל. נצלו את הבילוי היומי בשמש כדי לעשות גם פעילות גופנית, שעוזרת לגופכם לקבל את הוויטמין.
ויטמין D ומזון
רוב הילדים אינם מקבלים מספיק ויטמין D מהמזון שהם צורכים. עם זאת, מזון עשיר בוויטמין D יכול להוסיף לכמות הוויטמין שילדכם מקבל מהשמש.
מזונות המכילים ויטמין D באופן טבעי כוללים דגים טריים בעלי אחוז שומן גבוה (סלמון, הרינג, מקרל וסרדינים), כבד, פטריות וחלמון ביצה, חלב ותחליפי חלב המועשרים בוויטמין D (קראו על האריזות).
חלק מהמזונות כוללים תוספת ויטמין D, למשל מרגרינה, חלב דל שומן וחלק ממוצרי החלב. כל תרכובת המזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות ויטמין D.
מחסור בוויטמין D
ילדים נמצאים בסיכון לסבול ממחסור בוויטמין D אם הם:
לובשים בגדים המכסים את עורם כל הזמן
מבלים את רוב זמנם בתוך הבית ואינם נחשפים מספיק לאור השמש
סובלים מבעיה המשפיעה על האופן שבו הגוף מנטר את רמות הוויטמין D – לדוגמה, מחלת כבד, מחלת כליות, בעיות בספיגת מזון (כגון מחלת צליאק או סיסטיק פיברוזיס או נוטלים תרופות שמשפיעות על רמת הוויטמין D)
בעלי עור כהה
ניזונו מהנקה לזמן ממושך והאימהות שלהם סבלו ממחסור בוויטמין D.
סימנים למחסור בוויטמין D כוללים את מחלת הרככת, עיכוב בהתפתחות המוטורית, היחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחלת הרככת נדירה מאוד בישראל, בשל החשיפה הרבה לאור השמש ועקב התזונה העשירה יחסית בוויטמין D.
כיצד לטפל במחסור בוויטמין D
היוועצו עם רופא המשפחה אם אתם מודאגים שרמות הוויטמין D של ילדכם נמוכות, או שאתן בהיריון וחוששות שרמת הוויטמין בגופכן נמוכה. הרופא יפנה אתכם לבדיקות דם – הדרך הטובה ביותר לבדוק את רמות הוויטמין. אם בבדיקת הדם יתגלה מחסור קל, הרופא עשוי להורות על חשיפה ממושכת מעט יותר לשמש. אם לכם או לילדכם יש מחסור חמור בוויטמין D, הרופא עשוי לבקש מכם לקחת את הוויטמין בתוסף תזונה, וכן להיחשף מעט יותר לשמש.
אם אינכם יכולים להיחשף יותר לשמש, יציע הרופא לקחת תוספי תזונה המכילים ויטמין D. ניתן לקחת את התוסף במנה גדולה אחת או בכמה מנות לאורך מספר שבועות או חודשים. כמו כן, כדאי לדבר עם דיאטנית על תוספי תזונה המכילים ויטמין D.
חדרי שיזוף אינם מומלצים לשיפור רמות הוויטמין D או לטיפול במחסור בוויטמין, והם עלולים לגרום למחלת הסרטן.
ויטמין D, היריון והנקה
מאגרי הוויטמין אצל תינוקות נבנים במהלך ההתפתחות ברחם, ויורדים אחרי הלידה עד שהתינוק מתחיל לייצר ויטמין D כתוצאה מהחשיפה לשמש ולקבל אותו מהמזון. אישה בהיריון הסובלת ממחסור בוויטמין D עלולה שלא להעביר מספיק ויטמין לתינוק.
שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ממליצים על מתן ויטמין D3 במינון אחיד של 400 יחידות בינלאומיות (שתי טיפות) לכלל התינוקות, ללא קשר לסוג המזון שהם מקבלים, החל מהלידה ועד לתום השנה הראשונה לחייהם.
חלב אם אינו מכיל כמות רבה של ויטמין D, ולכן אינו מספיק לתינוקות יונקים. כשהאם המניקה סובלת בעצמה ממחסור בוויטמין D, התינוק עשוי להתקשות אף יותר במילוי המאגרים החיוניים. הרופאים ממליצים בדרך כלל על תוספת יומית של 400 מיקרוגרם לאימהות מניקות, שעלולות לסבול ממחסור בוויטמין D. אין כל בעיה להמשיך ולהניק את התינוק אם את נוטלת ויטמין D.
תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות בדרך כלל רמות גבוהות יותר של ויטמין D. אם אתם מודאגים שמא התינוק שלכם אינו מקבל מספיק ויטמין D, דברו עם רופא הילדים על שימוש בתוספי תזונה המכילים ויטמין D.
חרדת נטישה מגיעה לשיא אצל תינוקות בני 18-14 חודשים, ובדרך כלל פוחתת בשנות הילדות המוקדמות.
פחד מזרים עשוי להיראות לכם דומה לחרדת פרידה או נטישה, ובו הילד מראה זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים בלתי מוכרים. אך למעשה, פחד זה מסמל הבנה קוגניטיבית של ההבחנה בין “מוכר” ל”לא מוכר/זר”. פחד זה מתחיל בגיל שבעה עד עשרה חודשים, ובדרך כלל פוחת אחרי יום ההולדת הראשון של הילד.
החרדות הללו הן חלק נורמלי בהתפתחות, ואין צורך לדאוג בגללן. יש לזכור כי הן מופיעות כשהילדים הופכים לניידים יותר, ולכן צריכים להבין את העולם מנקודת מבט הישרדותית. כלומר, אם היו יכולים לזחול או להתרחק מהמטפלים בלי לפחד מנטישה או מזרים, הם היו עלולים ללכת לאיבוד בקלות רבה יותר.
מחקרים מראים כי 90% מהתינוקות בני עשרה חודשים נהיים מוטרדים אם זר מתקרב אליהם בחדר שאינם מכירים. רק 50% מוטרדים אם הם מקבלים מספיק זמן (10 דקות) להכיר את החדר. ייתכן שבמצבים חדשים, תינוקות מתמודדים טוב יותר כשהם נתקלים בדברים חדשים באופן הדרגתי.
כיצד לעזור לילדים עם חרדת נטישה
אם ילדכם סובל מחרדת נטישה, תוכלו לעשות דברים רבים כדי לעזור לו.
אמרו לילדכם מתי אתם יוצאים ומתי תחזרו. כדאי לעשות זאת אפילו עם תינוקות. יש הורים שמרגישים שקל יותר לחמוק החוצה אחרי שילדם נרגע, אך הם עלולים להחמיר את המצב – ילדכם עלול לחוש מבולבל או מוטרד כשיבין שאינכם נמצאים בסביבה, ועלול להיות קשה יותר להרגיע אותו בפעם הבאה שתעזבו אותו.
אמרו לו שלום בקצרה ואל תמשכו את הפרידה.
לפני שאתם יוצאים, הרגיעו את ילדכם בפעילות מהנה.
אם אתם יוצאים ומשאירים את ילדכם בסביבה חדשה – מסגרת חינוכית, גן, בית של חבר, אצל הבייביסיטר – הקדישו זמן והכירו לילדכם את המקום החדש לפני שאתם נפרדים. הוא צריך לדעת שהוא נשאר במקום בטוח עם אדם ששניכם סומכים עליו. הוא יהיה מוטרד פחות אם יישאר במקום מוכר אצל אנשים מוכרים.
כדי להגביר את תחושת הביטחון של ילדכם, תנו לו לקחת חפץ אהוב מהבית, כמו דובון, כרית או שמיכה. אפשר להפסיק בהדרגה את השימוש בחפצים אלה, ככל שיירגע יותר ויותר.
שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה כשאתם עוזבים את ילדכם. אם אתם נראים מודאגים או עצובים, ילדכם עלול לחשוב שהמקום אינו בטוח ולהיות מודאג בעצמו.
מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
עודדו את ילדכם בעדינות להיפרד מכם, ותנו לו לתרגל את הפרידה. חשוב לאפשר לו לחוות התנסויות פרידה ואיחוד חיוביות. הימנעות מפרידה עלולה רק להחמיר את הבעיה.
לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו מפרידה. לדוגמה, אל תגידו דברים כמו “הוא כזה ילד של אימא” או “אל תהיה כזה תינוק”.
קראו ספרים או המציאו לילדכם סיפורים על פחד מפרידה – לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ארנבון קטן שלא רצה לעזוב את אמא שלו בבקתה. הוא פחד ממה שימצא מחוץ לבית…”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד מפרידה מהוריו.
כשהילדים מגיעים לגיל הגן או לגיל בית הספר, חרדת הנטישה שלהם נוטה להיעלם. יהיו כמובן מקרים שבהם הם ירצו להיות רק איתכם. ילדים בקבוצת הגיל הזו, שחווים מצוקה מיוחדת וקבועה מכך שהם נפרדים מהוריהם, עשויים לחוות הפרעת חרדת פרידה. לפי מחקר שנערך ב-2009, 4% מילדי הגן ומילדים בגיל בית הספר מפתחים הפרעה כזו.
הפרעת חרדת פרידה מוגדרת כאשר:
החרדה מפריעה לחייו של הילד, וכתוצאה מכך, גם לחייו של ההורה
חומרת החרדה אינה מתאימה לרמה ההתפתחותית של הילד
מאפייני חרדת הנטישה נמשכים ארבעה שבועות לפחות.
אם אתם מודאגים שילדכם סובל מהפרעת חרדת פרידה, שימו לב למקרים שבהם הוא:
אינו אוהב להיפרד מכם
דואג שאתם או הוא תיפגעו או תעברו תאונה
מסרב ללכת למסגרת החינוכית, לגן או לבית הספר
מסרב ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלעדיכם
מתלונן שהוא חולה כשהוא צריך להיפרד.
קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדת נטישה
אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים מהחרדות שהוא חווה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:
היועץ בבית הספר
רופא הילדים, שעשוי לתת לכם הפניה לפסיכולוג ילדים
המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש בילדים, בקהילה, בקופות חולים ובבתי החולים.
מנעד הרגשות של ילדים לאחר מוות הוא רחב מאוד. ילדים רבים מפגינים עצבות, כעס וחרדה. אחרים יהיו מבולבלים ויתאמצו להבין מה קרה. יש ילדים שייראו כאילו לא הושפעו מהמוות כלל, ואחרים יחושו אשמה על כך שמשהו שאמרו או עשו הוא שגרם למוות. ילדכם עשוי להפגין סימנים של חרדת נטישה ולפחד שמא יאבד אתכם או אחד ממטפליו.
כדאי לדעת שילדכם יגיב בחוזקה רבה יותר למוות של אדם שפגש באופן קבוע וחיבב – לדוגמה, שכן ידידותי – מאשר למוות של קרוב משפחה שראה לעיתים נדירות. ילדים צעירים עשויים להגיב באותה דרך למוות של בעל חיים אהוב ולמוות של אדם קרוב.
ילדים צעירים עשויים להיות מוצפים ברגשות חזקים. יש ילדים שנהיים שקטים ומכונסים בעצמם, ואחרים מתנהגים בצורה מאתגרת. למידע נוסף על דרכי התמודדות במצבים כאלה, קראו את המאמרים 15 טיפים לעידוד התנהגות טובה ולתקשר עם ילדכם.
כיצד לדבר עם ילדים על מוות
מתי לדבר
כשיקירכם נפטר, מצאו את הזמן הקרוב ביותר כדי להסביר לילדכם מה קרה. אם ילדכם מגלה על כך בטעות, או ממישהו שהוא אינו קרוב אליו, הוא עלול להיות מבולבל וכועס. אם במשפחתכם יש יותר מילד אחד, אפשר לדבר עם כל הילדים יחד או לספר לכל אחד בנפרד. כשאתם מחליטים כיצד לספר לילדים, חשבו על גילם, מצבם ומזגם. סביר להניח שילדכם ישאל שאלות הנוגעות למוות, ולכן, כדאי להתכונן לתת לו את המידע כשהוא מוכן.
מה להגיד
ילדכם זקוק לעזרתכם כדי להבין מהו מוות, ולכן כדאי להסביר מה קרה בצורה הפשוטה והאמיתית ביותר שאפשר. לדוגמה, “יש לי חדשות רעות. סבתא רחל מתה הבוקר”.
השימוש במילה “מוות” יכול גם הוא למנוע בעיות. אם אתם אומרים משהו כמו “הלך לעולמו” או “הלך לישון”, ילדכם עלול להיות מבולבל או מפוחד. לדוגמה, ילד שאמרו לו ש”סבא הלך לישון לנצח” עלול לפחד ללכת לישון, כיוון שיחשוש שמא לא יתעורר לעולם.
אם אתם חשים מאוד לא בנוח לדבר על מוות, ייתכן שתצטרכו לתרגל זאת עם מבוגר אחר לפני שאתם מדברים עם ילדכם. אפשר להכין מראש את מה שתאמרו ולהתכונן לשאלות שישאל, ואפילו לכתוב כמה תזכורות על פתק. כמו כן, כדאי לחשוב מראש מה תגידו אם אינכם יודעים את התשובה לשאלותיו. מותר להגיד משהו כמו, “אני לא יודעת, אבל אנסה לברר”.
לדבר על רגשות
ילדים – ובעיקר הצעירים שבהם – יכולים גם להרגיש רגשות “גדולים” כשמישהו מת, אך אינם תמיד מוצאים את המילים הנכונות לבטא את רגשותיהם, ולחוש מבולבלים ומתוסכלים. לכן, לעיתים קרובות כדאי לעזור לילדכם לזהות מה הוא מרגיש.
הסבירו לו שהוא חווה רגשות נורמליים. אפשר להגיד לו שאתם מרגישים משהו דומה. לדוגמה, “נטע, נראה שאת מאוד כועסת שסבתא מתה. גם אני כועסת כי אהבתי אותה מאוד, ואני עצובה שהיא כבר לא יכולה להיות כאן איתנו”.
אם ילדכם יודע שמותר לו לדבר על רגשותיו – ושאתם יכולים להתמודד איתם – סביר להניח שידבר איתכם יותר. אם הוא מדבר יותר, הוא יוכל לבקש עזרה טוב יותר אם יחוש שרגשותיו מציפים אותו. ילדים מסוימים מעדיפים להשתמש בצעצועים, ספרים, מוזיקה או ציור כדי לבטא את רגשותיהם.
כדאי לתת לילדכם רעיונות שיעזרו לו להתמודד כשהוא חווה רגשות חזקים. לדוגמה, “לביא, כשאתה ממש עצוב ומתגעגע לסבא, אתה יכול לבוא ולחבק אותי. אחר כך נוכל לעשות משהו שישמח קצת את שנינו”.
עם הזמן, ובעזרתם של הורים ומבוגרים אחרים, רוב הילדים הצעירים לומדים להתמודד עם רגשות חזקים. כשילדכם יצליח להתמודד עם הרגשות הללו בקלות רבה יותר, סביר להניח שגם לכם יוקל מעט. אם אתם מודאגים בנוגע לאופן ההתמודדות של ילדכם עם מותו של אדם קרוב, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או ליועץ בבית הספר.
כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם
זה בסדר שילדכם יראה שאתם עצובים או בוכים כשמישהו יקר לכם מת. עם זאת, כדאי להסביר לו כיצד אתם מרגישים. לדוגמה, “אני בוכה כי סבא מת, ואני מאוד עצובה שלא אראה אותו שוב”. אפשר לנסות ולדבר על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. אם רגשותיכם מקשים עליכם לתפקד, תזדקקו לתמיכה. דברו עם רופא המשפחה, בן או בת הזוג, חבר קרוב או פסיכולוג כדי לעבד את רגשותיכם.
בדיוק כמו מבוגרים, הרגשות של ילדים כשמישהו מת נעים בין עצב לחרדה, וכל מה שביניהם. אך כיוון שילדים אינם מוצאים תמיד את המילים להביע את רגשותיהם, הם יזדקקו לעזרתכם כדי להבין את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.
טיפים להתמודדות
האופן שבו ילדים מבינים מהו מוות תלוי בגילם ובהתפתחותם.
פעוטות וילדים בגיל הגן
ילדים בקבוצת הגיל הזו מבינים מוות כמעבר למקום אחר, אך אינם מבינים שאותו אדם לא יחזור לנצח. ייתכן שילדכם יבקש לבקר את המת, וישאל מתי הוא חוזר. הוא עשוי לשאול את אותן שאלות שוב ושוב. זוהי דרכו לנסות ולהבין מה קורה. ייתכן שכמה מהרגליו הישנים של ילדכם יחזרו – לדוגמה, הוא עשוי להרטיב את המיטה או להתחיל ללכת מתוך שינה.
ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, “דודה סימה מתה. היא לא חוזרת יותר, ולא נראה אותה יותר”
תמכו בו ונחמו אותו – לדוגמה, תנו לו חיבוק כשהוא עצוב
היו סבלניים גם אם הוא שואל את אותן שאלות שוב ושוב
אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
אם אתם חושבים שילדכם עדיין מאמין שיקירכם ישוב, הזכירו לו בעדינות שלא יראה אותו שוב
ספרו לגננת ולמטפלות מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך.
ילדים בגיל בית הספר
בגיל זה, ילדים מבינים שהמוות פירושו סוף החיים, אך עשויים להאמין שאפשר למנוע אותו או שלא כולם ימותו.
כך תוכלו לעזור לילדכם:
אמרו לו שהמוות אינו באשמתו, ושלא היה יכול למנוע אותו מראש
נסו לשמור על שגרה
אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, אם הוא שואל אם אתם תמותו, ענו לו “כן, כולם מתים. גם אני אמות באחד הימים, אבל זה יהיה בעוד הרבה זמן. “
הציעו לו לעשות פעילות להנצחת המת – למשל, לנטוע עץ, לכתוב מכתב או לצייר ציור
ספרו למורים ולמטפלים מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך
ספרו להוריהם של חבריו הקרובים של ילדכם, כדי שיידעו אילו רגשות הוא חווה.
שאלות שילדכם עשוי לשאול
למה הוא מת?
ילדכם מנסה להבין מהו מוות. ייתכן שירצה לדעת ממה נגרם המוות, ולכן, נסו לענות על שאלותיו ברמה שהוא מבין. לדוגמה, “הלב של סבא היה זקן מאוד וכבר לא עבד כמו שצריך. הרופאים ניסו לתקן אותו, אבל הוא היה חולה מאוד והם לא הצליחו”.
גם אתם תמותו? גם אני אמות?
ילדכם מתחיל להבין שאנשים שהוא אוהב עלולים למות. כדאי להסביר לו שרוב האנשים מתים בגיל מאוחר מאוד או כשהם חולים מאוד. אם אדם צעיר מת, אמרו לילדכם שמוות בגיל צעיר אינו מתרחש לעיתים קרובות כל כך. אפשר גם לציין שאנשים רבים בגיל זה שהוא מכיר עדיין חיים ובריאים.
מה קורה כשמתים?
האופן שבו אתם עונים על השאלה הזו תלוי באמונות האישיות שלכם ושל משפחתכם. אם אתם אנשים מאמינים, דברו על אמונותיכם עם הילדים.
רוב האנשים מעדיפים לתת לילדיהם משהו להתמקד בו כשהם חושבים על האדם שמת. לדוגמה, “כשאנחנו רואים כוכב בשמיים, אנחנו יכולים לחשוב על סבתא”. חשוב שמה שתגידו לילדכם ינחם גם אתכם.
שאלות בלתי צפויות
ייתכן שילדכם ישאל שאלות שנראות מעט מוזר, למשל “אם סבא מת, יהיה לו קר?”, או “סבתא יכולה לראות אותי עכשיו?” נסו לענות על השאלות הללו, כיוון שהן עוזרות לילדכם להבין מהי משמעותו של המוות.
מערכות יחסים טובות עם המורה ובית הספר הן נקודת התחלה מצוינת להתמודדות עם בעיות שצצות בבית הספר. כדי להניח את היסודות ליצירת מערכת היחסים, הציגו את עצמכם והכירו את המורה טוב ככל האפשר. כך, במקרה של בעיה, לא תהיה זו הפעם הראשונה שתיפגשו.
מערכות יחסים טובות בין ההורים למורים עוזרות לילדים:
להצליח טוב יותר מבחינה אקדמית, רגשית וחברתית
להיות שמחים יותר בבית הספר
לשמור על נוכחות קבועה יותר בבית הספר
להתנהג טוב יותר.
בעיות קלות בבית הספר: מה לעשות
אך טבעי שלילדים יהיו כמה בעיות בבית הספר – למשל, עם השגרה הבית ספרית, היכרות עם חברים או עם שיעורי הבית. הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעצור ולחשוב על הבעיה. עד כמה היא גדולה ומשמעותית? האם היא דורשת התערבות? האם אפשר לפתור אותה בבית? האם יש לדבר עם המורה?
יש כמה בעיות שפשוט אינן דורשות התערבות מצדכם. לפעמים, כל מה שילדכם צריך הוא אוזן קשבת והבנה, ולא בהכרח תגובה. אם ילדכם אומר לכם, לדוגמה, “לא הצלחתי לאיית מילה כמו שצריך במבחן היום”. הקשיבו לו, תנו לו חיבוק ואמרו לו שיוכל לנסות לאיית את המילה שוב מחר. כשהילדים לומדים להניח לבעיות פשוטות, הם בונים חוסן נפשי ויכולת התאוששות.
ישנן בעיות קלות שאפשר לפתור יחד בבית. כדי לחזק את יכולת פתרון הבעיות של ילדכם, שאלו אותו מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה, ולמדו אותו שיטות מועילות להתמודדות עם בעיות כאלה בעצמו. לדוגמה, אם הוא שוכח להביא את היומן הביתה, בקשו ממנו להניח את היומן בתיק בית הספר מיד אחרי השיעור. פתרון בעיות קטנות בבית יכול לבנות מיומנויות פתרון בעיות ולעזור לילדכם להיות עצמאי ואחראי יותר.
יש בעיות שפתרונן דורש עזרה ממורה. למשל, ייתכן שילדכם שוכח לאכול את ארוחת העשר בבית הספר, ועליכם לבקש מהמורה להזכיר לו לאכול.
בעיות מתמשכות או מורכבות: מה לעשות
אם הבעיה אינה עוברת או היא מסובכת יותר, ייתכן שתצטרכו לפתור אותה בשיתוף פעולה עם המורה. דוגמה לכך היא אם ילדכם חווה קשיים מתמשכים בחצר עם ילד אחר, והשיטות שניסיתם בבית אינן עובדות. במצב זה, גישה רגועה וחיובית צפויה להוביל לתוצאה חיובית יותר לילדכם. כך כדאי לפעול.
עצרו והירגעו
אם קרה משהו שמעציב ומטריד את ילדכם, גם אתם עשויים לחוש עצובים ומוטרדים, אך נסו לעצור ולהירגע לפני שאתם פועלים. כך תוכלו למנוע דברים שאולי תתחרטו עליהם מאוחר יותר, כמו טלפון זועם. תוכלו לומר, “אני רואה שזה מטריד אותך מאוד, וגם אותי. אנחנו צריכים להירגע ולחשוב מה לעשות”. כך יוכל ילדכם ללמוד להשתמש בשיטה זו גם הוא.
נצלו את ההזדמנות ללמידה
גם כשמדובר בבעיה חמורה, תוכלו להדגים לילדכם מיומנויות פתרון בעיות חיוביות ולהיות חיוביים בעצמכם, לחשוב על פתרונות ולדבר עליהם עם המורה. פעולה כזו תהיה מועילה יותר מהשמעת תלונות או אגרסיביות.
דברו בכבוד
כשאתם מדברים על המורה ובית הספר מול ילדכם, עשו זאת באופן חיובי ומכבד גם אם אתם חושבים אחרת. אם אתם מתלוננים או מבקרים את המורה, ילדכם יעשה אותו דבר.
פעלו בערוצים המקובלים
בתור התחלה, דברו ישירות עם המורה, וכדאי לקבוע פגישה מראש.
הימנעו מפעולה הגנתית
כשיש בעיות, אנשים רבים חשים שעליהם להיכנס למגננה. אם אתם או המורה מרגישים שמבקרים אתכם, שני הצדדים עלולים להיכנס למגננה. עם זאת, המגננות עלולות לעמוד בדרך לפתרון הבעיות, ולכן כדאי לנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של המורה, ולעזור למורה לראות את נקודת המבט שלכם. לדוגמה, “אני מבינה שלא הגיוני מצדי לצפות ממך לבלות את כל הפסקת הצהריים בחצר ולעזור לאיתן, אבל אני דואגת כיוון שהוא בודד ואין לו עם מי לשחק. איך נוכל לעזור לו יחד?”
צעדים משותפים לפתרון בעיות
אם החלטתם להיפגש עם המורה כדי לדון בבעיה חמורה, הצעדים הבאים יעזרו לכם לעבוד יחד כדי להשיג תוצאה חיובית.
1. זהו את הבעיה
היו ספציפיים בנוגע למהות הבעיה – למשל, מה קורה, מהי תדירות הבעיה ומי מעורב בה. כדאי להשתמש בשאלות. לדוגמה, הבעיה “איך נוכל לעזור ללביא להכיר חברים למשחק?” קלה יותר לפתרון מאשר “אף אחד מהילדים לא רוצה לשחק עם לביא”.
2. זהו את הרצונות, הצרכים והחששות
אפשרו לכל אחד מהצדדים לזהות את הרצונות, הצרכים והחששות שלו. אם אתם רוצים שהמורה יבין את חששותיכם, הראו לו שאתם מבינים את עמדתו.
השתמשו במשפטים כמו “אני מבין…”, “אני מודאג מ…”, “אני צריך…” ו”אני רוצה…”. לדוגמה, “אני מבין שזו כיתה גדולה, אבל אני מודאג שעלמה נשארת מאחור ויוצרת פער כיוון שהיא לא מבינה את החומר במתמטיקה”.
3. הציעו פתרונות
עבדו יחד עם המורה כדי להעלות כמה שיותר פתרונות אפשריים לבעיה. כך תוכלו להגביר את הסיכויים למציאת הפתרון הנכון לבעיה שלכם. חשוב מאוד שלא לשפוט את הרעיונות שהועלו בשלב זה.
4. העריכו את הפתרונות
לאחר שהעליתם יחד את כל הפתרונות האפשריים, חשבו על היתרונות ועל החסרונות של כל פתרון. אם לפתרון יש חסרונות רבים יותר, מחקו אותו מהרשימה. המשיכו לעשות זאת עד שיישאר הפתרון המועיל והאפשרי היחיד. בזמן ההערכה, חשוב להיות מציאותיים והגיוניים. לדוגמה, לא הגיוני לצפות מהמורה לשבת ליד ילדכם בזמן הפעילויות הקשות, אך הגיוני לצפות ממנו לבדוק את ילדכם לעיתים קרובות יותר.
5. בחרו פתרון אחד ונסו אותו
בחרו את הרעיון הטוב ביותר, או שילוב של רעיונות, ונסו אותו. רשמו את הדברים שעליהם הסכמתם, מי יעשה מה ומתי. החליטו מתי תיפגשו שוב כדי לבדוק אם הפתרון עובד. כדאי לחכות שבוע-שבועיים לפני הפגישה.
6. בדקו איך הולך
כשאתם בודקים אם הפתרון שהצעתם עובד היטב, שקלו את הדעות והמאמצים של כל המעורבים בדבר:
מה עבד היטב?
מה לא עבד היטב?
מה אפשר לשנות כדי לעזור לפתרון לעבוד טוב יותר?
אם הבעיה נמשכת, ייתכן שתצטרכו להיעזר באנשים נוספים כדי למצוא פתרונות אפשריים חדשים, כמו מנהל בית הספר, הפסיכולוג החינוכי או בני משפחה אחרים.
יוכל לתכנן ולבצע יצירות אמנות חדשות, כגון ציור, צביעה, ריקוד ומוזיקה
ייהנה מדמיון עשיר וממשחקי העמדת פנים – למשל, הוא יוכל לדמיין מצבים מפורטים ובלתי אפשריים ולהמציא “מכונות” מדהימות
יפסיק לפחד – לדוגמה, ממפלצות, מהחושך או מכלבים – בסביבות גיל שש.
כדי לעזור לפיתוח הדמיון, עודדו את ילדכם להמציא סיפורים, המצאות, משחקים וציורים. שחקו במשחקי תחפושות ובבובות אצבע כדי לשפר את ההתפתחות היצירתית שלו, וכדי שילמד כיצד לפתור בעיות באמצעות חשיבה יצירתית.
סביר להניח שילדכם יתעסק יותר בפעילויות יצירתיות ומלאות דמיון אם תגבילו מעט את זמן המסך שלו – כלומר, הזמן שהוא מבלה מול הטלוויזיה, המחשב, טאבלטים, טלפונים סלולריים ומכשירים אלקטרוניים אחרים. ילדים בני חמש ויותר יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.
רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות לעידוד הדמיון
ילדים אינם יכולים שלא להיות יצירתיים ומלאי דמיון, בעיקר אם נותנים להם הזדמנות לשחק במשחק חופשי ופתוח. הם זקוקים לזמן ולמרחב כדי לחקור את סביבתם. הנה כמה רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות עם ילדכם:
ספרו סיפורים וקראו ספרים. עודדו את ילדכם להמציא סופים חדשים לסיפורים שהוא מכיר, או לספר לכם מה קורה בהמשך.
החזיקו קופסת יצירה, שילדכם יוכל לקחת ממנה מה שירצה ומתי שירצה. מלאו אותה בצבעים, עפרונות, דבק, פיסות נייר וחומרים אחרים שבהם ישתמש ליצור תמונות, קולאז’ים, ציורים ועוד.
שחקו במשחקי מילים, המציאו חרוזים מטופשים וחידות טיפשיות, כדי שישתמש בדמיון ויגלה את התשובות.
תנו לו בגדים ותיקים ישנים כדי שיוכל להתחפש ולהעמיד פנים.
בנו בית מקופסאות קרטון או מחפצים אחרים שמסתובבים בבית.
תנו לו לנגן בכלים שונים, או להקשיב לסוגים ולסגנונות שונים של מוזיקה ביחד.
צפו בסרטי פנטזיה שמתאימים לילדים ודברו עליהם.
בקרו במוזיאון או בגן החיות, או לכו לטייל על החוף. ההתנסויות הללו ימלאו את ילדכם ברעיונות חדשים.
ילדים אוהבים לשחק, והמשחק עוזר להם לפתח מיומנויות שדרושות להם לפתרון בעיות, התנסות, חשיבה ולמידה. כדי לעודד את התפתחות המיומנויות הללו, תנו לילדכם להוביל ותמכו בו כשהוא משחק.
כל ילד מתפתח בקצב שלו – לא כולם עושים אותם דברים באותו זמן ובאותו אופן. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו הקשור ללמידה, לרווחה ולהתפתחות של ילדכם, כדאי לפנות למורה או לרופא הילדים.
פחד מזרים הוא שלב טבעי בהתפתחות הילד. הוא מתרחש כאשר התינוק שלכם לומד להכיר אתכם ומפתח התקשרות בריאה כלפי אנשים מוכרים כמוכם. כיוון שתינוקות מעדיפים מבוגרים מוכרים, הם עלולים להגיב לזרים בבכי או בקיטורים, להשתתק, להיראות מפוחדים או להתחבא.
פחד מזרים מתגבר ומגיע לשיא בגיל 10-7 חודשים. הוא יכול להימשך חודשים ספורים או זמן רב יותר. בדרך כלל הוא עובר בגיל 18 חודשים עד שנתיים. לדוגמה, תינוק בן עשרה חודשים שהולך למעון או למשפחתון מגיל שישה חודשים עלול להיות מוטרד אם תגיע מטפלת חדשה. הוא עשוי לבכות, לטמון את ראשו בצווארה של אמו או לצרוח כשהמטפלת מנסה לקחת אותו מאמו או מאביו.
חרדת נטישה מתחילה גם היא בגיל 10-8 חודשים, ומגיעה לשיא בגיל 18-14 חודשים. חרדת נטישה משמעה שהילדים מפחדים להיפרד מהוריהם או מהמטפלים שלהם, גם אם הם נשארים עם מישהו מוכר כמו סבא או חבר של המשפחה.
הקשר בין פחד מזרים לבין מזגו של ילדכם
הורים ואנשי מקצוע רבים מאמינים שתינוקות נולדים עם סגנונות התנהגות שונים מאוד. חלק מהתינוקות רגועים ושלווים, ואחרים פעילים ורגישים יותר. חלקם נראים כאילו הם זזים ללא הרף, ואחרים נוחים יותר. חלקם שמחים ועליזים כמעט כל הזמן, ואחרים רציניים יותר.
ההבדלים המולדים הללו באופן שבו הילד מגיב לעולם ולגופו שלו נקראים מזג, אופי, או טמפרמנט. המזג השונה מסביר כיצד ילדים שגדלים באותה משפחה מפגינים לעיתים קרובות אישיות שונה לגמרי.
מזג אינו משהו שהורים יכולים לבחור או לשנות בילדם. גם הילד עצמו אינו יכול להחליט לשנות את המזג שאיתו נולד. כהורים, כדאי ורצוי להבין שחלק ניכר מאופיו של הילד שלנו אינו נתון לשליטתנו. עם זאת, אפשר להבין ולקבל את התנהגותו, ולהתאים את ההורות למזגו המיוחד.
המזג קובע את סגנון ההתנהגות האופייני לילדכם. לרוב הילדים יש טווח התנהגויות מסוים: לעיתים רועש, לעיתים שקט. רבים ממאפייני המזג משתנים גם הם עם הזמן. גם כאשר מאפייני המזג נותרים כשהיו, משמעותם משתנה עם הגיל. פעוט נלהב ועקשן בן שנתיים עלול להיכנס להתקפי זעם ארוכים ורועשים, אולם כשיגיע לגיל עשר, הוא יוכל להצטיין בכדורגל, למשל: ההתלהבות הגדולה שלו תגרום לו לשחק חזק יותר, וההתמדה תאפשר לו להתאמן זמן רב יותר על הבעיטות.
ילדים בעלי מזג שונה נוטים להתנהג אחרת בזמני קרבה לזרים. ילדים ביישנים יותר יזדקקו לזמן רב יותר על מנת להיפתח בעוד שילדים בטוחים בעצמם יותר יסכימו לשהות בקרבת זרים בקלות יחסית.
כיצד להתמודד עם פחד מזרים
אף שפחד מזרים הוא חלק טבעי בהתפתחותם של תינוקות וילדים קטנים, תוכלו לעשות כמה דברים כדי שילדכם יחוש פחות מוטרד.
עזרו לילדכם לחוש בנוח
תנו לילדכם הזדמנות לפגוש אנשים חדשים בסביבה בטוחה ונוחה. לדוגמה, החזיקו אותו כשאתם מציגים אותו בפני אנשים חדשים. ייתכן שילדכם ירגיש יותר בנוח אם יכיר את האדם החדש בבית.
אם ילדכם מוטרד מאוד מהפגישה, נחמו אותו ונסו גישה אחרת – למשל, לשחק ביחד – או שמרו על מרחק מסוים בינו לבין האדם החדש עד שיירגע. לאחר מכן, נסו שוב.
קחו איתכם את אובייקט המעבר של הילד (צעצוע או שמיכה) כשאתם נתקלים במצבים חדשים או מבלים זמן עם אנשים חדשים.
אל תתעלמו מפחדו של ילדכם מזרים או תפטרו אותו בביטול, כיוון שזה עלול להגביר את הפחד עוד יותר. כמו כן, אל תקראו לילדכם פחדן או ביישן.
התקדמו לאט
התאזרו בסבלנות. אל תדחקו בילדכם להכיר אנשים חדשים לפני שהוא מוכן. אם תאיצו בו כשהוא לומד להפסיק לפחד, הוא עלול להפוך לרגיש אף יותר לאנשים חדשים.
בקשו ממבוגרים לא מוכרים, כמו בני המשפחה המורחבת או חברים מבוגרים, לתת לילדכם זמן להרגיש בנוח לפני שהם ניגשים אליו. תינוקות מפגינים פחות חרדה כאשר זרים ניגשים אליהם ברוגע ובאטיות, ואינם מנסים להרים אותם.
תנו לילדכם הזדמנות להכיר את האדם החדש כשאתם בסביבה. הישארו קרובים אליו, כדי שיוכל להירגע ויידע שאינכם עומדים לעזוב אותו מיד עם האדם הזר.
הסבירו לילדכם מה עומד לקרות
אם אתם צריכים להשאיר את ילדכם עם אדם זר כמו מטפלת בגן, אמרו לו שאתם הולכים לפני שאתם יוצאים. אם תעזבו בלי להגיד לו, בפעם הבאה הוא עלול לפחד שתיעלמו ולהיצמד אליכם עוד יותר.
אם ילדכם גדול יותר, הסבירו לו מה עומד לקרות ומי הוא האדם החדש. לדוגמה, אמרו לו שהבייביסיטר החדשה היא מישהי שאתם סומכים עליה. כמו כן, ספרו לו מתי אתם חוזרים. תנו לו זמן להכיר את האדם החדש כשאתם עדיין בסביבה.
פגשו אנשים חדשים
הראו לילדכם שאינכם מפחדים מאנשים חדשים. ברכו אותם לשלום בחום והשתמשו בשפת גוף חיובית – חיוכים, יציבה רגועה, יצירת קשר עין וקול שמח. התגובה שלכם לאנשים חדשים תלמד את ילדכם כיצד להגיב.
המשיכו להציג אותו בפני אנשים חדשים. אם ימשיך לפגוש אנשים חדשים ולגלות שהם בסדר, סביר להניח שפחדו יפחת.
אל תדאגו בנוגע לרגשותיהם של האנשים שתפגשו. פשוט אמרו להם שילדכם לומד בתקופה זו כיצד להיות בחברת זרים.
פחד מזרים אצל ילדים בני יותר משנתיים
הפחד מזרים מתחיל לעבור אצל רוב הילדים בסביבות גיל שנתיים. אם פחדו של ילדכם ממשיך, נסו לעבוד על בניית העצמאות שלו. אם ילדכם ירגיש עצמאי יותר, הוא עשוי לחוש ביטחון רב יותר בחברת זרים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך:
תנו לילדכם לעשות דברים בעצמו, כמו לאכול לבד, לחקור סביבה חדשה ולשחק לבד בצעצועים.
הציעו לו שפע של התנסויות חדשות והכירו לו פרצופים חדשים. עם הזמן, הוא יבין שלא יקרה שום דבר רע.
נסו לא לרוץ לעזרתו של ילדכם מיד בכל מצב, ותנו לילדכם הזדמנות להבין את המצב ולפתור אותו בעצמו.
לקבל עזרה
פחד קיצוני מזרים עלול להוביל לחרדה חברתית כשילדכם יתבגר. לכן, כדאי לדבר עם אנשי מקצוע אם הפחד של ילדכם מזרים נראה לכם מוגזם, או אם הוא אינו פוחת אפילו כשאין אנשים זרים בסביבה. כמו כן, אם פחדו של ילדכם אינו משתפר לאחר גיל שנתיים, או אפילו מחמיר, כדאי לחשוב על קבלת עזרה מקצועית נוסף על עידוד העצמאות של ילדכם. מלבד זאת, כדאי לבקש עזרה אם יש במשפחה היסטוריה של חרדה, כיוון שייתכן שהוא מפגין סימני חרדה מוקדמים.
כמו כן, כדאי להיוועץ עם איש מקצוע אם ילדכם אינו מראה פחד מזרים כלל.
אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בנוגע לפחדו מפני זרים, תוכלו לדבר עם אנשי המקצוע הבאים:
ילדים צעירים מקללים לפעמים כיוון שהם מתנסים בשפה. יכול להיות שהם בוחנים מילה חדשה ומנסים להבין את משמעותה. ילדים בגיל בית הספר מקללים בדרך כלל כדי לשחרר את הרגשות השליליים שלהם, כתגובה למשהו כואב, מטריד או מתסכל.
לעיתים ילדים מקללים כדי להתאים לחברה שבה הם נמצאים. יכול להיות שהם מנסים להיות חלק מהקבוצה, להתבלט ולהפוך לילד המצחיק בחבורה או להוסיף את אלמנט ההלם לדברים שהם אומרים. ילדים עשויים לחקות מישהו אחר כשהם מקללים. יש ילדים שמקללים כיוון שכך הם מקבלים תגובה חזקה מהוריהם.
איפה הוא שמע את זה?
ילדים לומדים קללות ממקורות רבים, מחוץ לבית ובתוכו. אך לא כל הילדים לומדים מהוריהם. מחקרים מראים כי חשיפה לקללות בטלוויזיה יכולה להוביל לעלייה בכמות הקללות בקרב ילדים. חברים וילדים בכיתה משפיעים גם הם על ילדכם. כמו כן, הילדים קולטים מילים חדשות במעגלים החברתיים המורחבים, למשל מפגשי משחק, אצל חברים או ילדים גדולים יותר.
מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולה מיידית
דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שילדכם אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם. תגובתכם תשפיע על השאלה אם ילדכם יקלל שוב בעתיד או לא. הישארו רגועים והסבירו בבירור שהמילה שבה השתמש אינה מקובלת עליכם. כך תוכלו לעזור למנוע את השימוש בשפה כזו בעתיד.
האם עלינו להסביר מהי משמעות המילה?
הסבר פשוט יכול להועיל לילדים בגיל בית הספר. אם אתם חושבים שילדכם מבין חלק ממשמעותה של המילה, שאלו אותו מה לדעתו היא אומרת. לאחר מכן, השתמשו במונחים כללים כדי להסביר מדוע היא אינה הולמת. תוכלו למשל להגיד, “זו מילה שמתארת את איברי הגוף הפרטיים. במשפחה שלנו לא משתמשים בה כך”.
מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולות לטווח הארוך
מומלץ שהמבוגרים בביתכם ידונו ויסכימו על השפה המקובלת. למשל, בחלק מהמשפחות מותר להגיד “חוצפנית!” ובאחרות אסור.
קבעו כללים משפחתיים הנוגעים לשפה המקובלת בביתכם. לדוגמה, אפשר להגיד “דברו בבקשה בנימוס או שלא תדברו בכלל”, או “יש כמה מילים שאנחנו לא משתמשים בהן”.
כמו כן, אפשר להסביר לילדכם שחלק מהמילים שמקובלות בבית אינן מקובלות בבית הספר (או בכל סביבה אחרת, כמו בבית הכנסת או אצל חברים). במקומות שונים יש כללים שונים.
אם קשה לכם להפסיק את הקללות בעצמכם, נסו להשתמש במילים אחרות או למצוא דרך אחרת להתמודד עם המצב. מבוגרים נוטים לקלל כשהם מתוסכלים או כועסים. במקום לקלל, אמרו משהו כמו, “אני מרגישה ממש מתוסכלת או כועסת”. כך תדגימו הבעת רגשות טובה יותר. אם ילדכם שומע אתכם מקללים, הסבירו לו מדוע אתם מקללים.
שימו לב במה ילדכם צופה, למה הוא מאזין ועם מה הוא משחק. כלומר, השגיחו ובדקו את הדירוג בטלוויזיה, סרטים ובאמצעי תקשורת ומוזיקה אחרים. כמו כן, כדאי להחזיק את המחשב והטלוויזיה באזור ציבורי בביתכם, שבו תוכלו להשגיח על ילדכם בקלות.
שבחו את ילדכם כשאתם מבחינים שהוא מתמודד עם כעס או תסכול בדרך הולמת יותר. לדוגמה, אם הוא אומר לכם שחבר למשחק השתמש בקללות כדי להקניט אותו, שבחו אותו על כך שהתרחק מהמצב ולא השתמש בקללות בעצמו.
עם זאת, ילדכם ייתקל גם במילים שהגדרתם כבלתי הולמות כשיסתובב בחוץ, וכדאי שתהיו מוכנים לכך. אם הוא שואל אתכם מדוע מישהו משתמש במילה רעה, דברו על כך שבמשפחות שונות יש כללים שונים.
להתמודד עם הגורם לקללות
ילדים שנתקלים בקללות לעיתים קרובות עשויים להתרגל אליהן, וכך להשתמש בעצמם באותן מילים. אם אתם יודעים מדוע ילדכם מקלל, כדאי להחליט מראש על תגובה הולמת.
אם הקללות נובעות מכעס, למדו את ילדכם שמותר לו לכעוס, אך עדיף שיביע את רגשותיו באמצעות מילים הולמות יותר, או יתרחק ממה שמכעיס אותו. לדוגמה, אם ילדכם כועס על חבר למשחק, אמרו לו להתרחק ממנו מעט או לבקש עזרה ממבוגר.
אם אתם חושבים שילדכם מקלל כדי להתאים לחברה שבה הוא נמצא, הציעו לו דרכים אחרות להתקבל בקרב חבריו. למשל, חשבו על ביטוי “מגניב” אחר שבו יוכל להשתמש. ככל שהילדים גדלים, כדאי להזכיר להם שהם יכולים להשתמש בשפה שונה עם אנשים שונים – אך יש מילים שלעולם אינן מקובלות.
אם ילדכם מקלל בגלל תסכול, הדריכו אותו כיצד להתמודד עם הבעיות בעצמו. לדוגמה, אם הוא מנסה לקשור את השרוכים, הציעו לו בהתחלה להצליב אותם זה מתחת לזה, לאחר מכן לעשות קשר לולאה וכן הלאה.
למדו את ילדכם דרכים חלופיות להתמודדות עם כעס ותסכול – למשל, לספור עד עשר, לקחת כמה נשימות עמוקות או לדבר על רגשות הכעס.
עודדו את ילדכם להשתמש במילים חלופיות שאינן פוגעניות. לדוגמה, הציעו לו להגיד “אוף”, “מרגיז” או אפילו מילים מצחיקות שתמציאו ביחד.
כשילדכם עובר את הגבול
יש ילדים שממשיכים לקלל ולבחון את גבולותיהם גם אחרי שביקשו מהם להפסיק. אם אתם מוצאים את עצמכם במצב הזה, נסו את השיטות הבאות:
הבהירו שוב את הכללים. אמרו, לדוגמה, “במשפחה שלנו משתמשים בשפה מנומסת”.
הזכירו לילדכם מה הן התוצאות אם תשמעו קללות נוספות – לדוגמה, פסק זמן או אובדן זכויות יתר כמו שעת טלוויזיה, דמי כיס ועוד.
שבחו את ילדכם אם לא קילל במצבים שבהם נהג לקלל בדרך כלל. אם עבר זמן רב ולא שמעתם ממנו קללה אחת, אמרו לו כמה אתם גאים בו שהשתמש בשפה מנומסת.
אם ילדכם משתמש בקללות פוגעניות, הבהירו לו שאינכם מוכנים לסבול התנהגות כזו. ילדים בגיל בית הספר אמורים להבין שהקללות עלולות לפגוע ברגשותיהם של אחרים.
אם הקללות הן חלק מכמה התנהגויות לא הולמות, כדאי לפנות לאיש מקצוע כגון פסיכולוג או יועץ בית הספר. אפשר לקבל המלצה מרופא הילדים או מבית הספר.
סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. רצוי לקחת את הילד לרופא או לאחות טיפת חלב אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.
מה אפשר לעשות
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו:
לתת לילדכם משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
לתת לילדכם משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.
בעיות שיניים נוספות
מציצת אצבעות היא רפלקס טבעי אצל תינוקות וילדים קטנים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע.
פעוטות רבים נוטים לחרוק את שיניהם, אך ברוב המקרים, החריקה אינה דורשת טיפול. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!
בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. עם זאת, היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים. אם החריקה נמשכת ואתם מודאגים מכך, כדאי לדבר עם רופא השיניים.
כשילדכם מתחיל ללכת הוא עלול לספוג כמה חבלות ופציעות בפנים ובשיניים – ובעיקר כשהוא מתחיל לרוץ ולטפס! כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה.
בוודאי חלמתם על הרגע הזה במשך שבועות או אפילו חודשים, וייתכן שדאגתם שלעולם לא יגיע. אבל הנה הוא הגיע – התינוק שלכם מוכן להשתחרר מהפגייה ולהגיע סוף סוף הביתה.
טבעי שתחושו רגשות מעורבים. יש הרבה למה לצפות – אפילו לדברים פשוטים, כמו לקבל בחזרה את הפרטיות שלכם, או להישאר בפיג’מה כל היום. עם זאת, הורים רבים חוששים וחרדים לטפל בתינוק שלהם לבדם בפעם הראשונה, ללא תמיכתו של צוות בית החולים.
לפני השחרור
דעו לכם שצוות בית החולים לא ישחרר את הפג שלכם אלא אם הוא בטוח לגמרי שאתם והתינוק מוכנים. משמעות הדבר היא שהתינוק שלכם אינו זקוק עוד לציוד המיוחד ולטיפול הרפואי הצמוד שהוא מקבל בבית החולים. לדוגמה, כשהוא עולה היטב וביציבות במשקל, ניזון בצורה מלאה מהנקה או מבקבוק ואינו סובל מבעיות נשימה.
ייתכן שהוא ישתחרר כמה שבועות לפני התאריך המשוער שבו היה אמור להיוולד. עם זאת, אם עבר ניתוח או נזקק לעזרה בנשימה, ייתכן שייקח לו זמן רב יותר.
בשבועות שלפני השחרור, צוות בית החולים יעזור לכם לקחת על עצמכם חלק גדול מהטיפול בתינוק – למשל, בהאכלה, החלפת חיתולים, הלבשה ואמבטיה. אם התינוק שלכם זקוק עדיין לחמצן, הצוות יראה לכם כיצד להשתמש בציוד.
המסע שהתחלתם אינו נגמר בשחרורו של התינוק הביתה. יש הורים שמתרגלים בקלות לכך שהתינוק בבית, ויש שלוקח להם זמן רב יותר. בית החולים יכין עבורכם תכנית למעקב רפואי הכוללת פגישות עם רופא פגים בבית החולים או עם מומחים אחרים. כמו כן, תקבלו ליווי של אחות טיפת חלב ושירותי בריאות בקהילה המתמחים בטיפול בתינוקות ובמשפחות, כולל רופא ילדים במסגרת קופת חולים, וכן במכונים להתפתחות הילד- למעקב אחר הגדילה וההתפתחות של תינוקכם.
להתכונן ליציאה הביתה: טיפים מעשיים
הגעתו של התינוק הביתה תהיה חלקה יותר אם תהיו מוכנים. הנה כמה רעיונות שהציעו הורים לפגים.
הכינו את הבית: הקבוע היחיד בחייו של התינוק הוא אתם, וכדאי שתבלו זמן רב ביחד ככל האפשר. לא כדאי, למשל, להרכיב רהיטים בזמן שאתם משגיחים על התינוק.
הכינו ארוחות מראש והקפיאו אותן: ארוחות בריאות ומוכנות מראש יורידו מטלה יומית אחת מעל ראשכם. בשבועות ובחודשים הראשונים כדאי לצמצם ככל האפשר את רשימת המטלות היומית.
הסכימו לקבל עזרה: אם חברים ובני המשפחה מציעים לעזור בבישול, בטיפול בילדים הגדולים יותר, בניקיון או בקניות, אמרו “כן, בבקשה!” ייתכן שתתקשו לעזוב את הבית בשבועות הראשונים, ולכן כדאי מאוד לקבל עזרה.
הזהירו את בני המשפחה והחברים שפגים עלולים להיות מוצפים בקלות: הורים רבים מאפשרים לחברים להחזיק את תינוקם שזה עתה נולד. אולם מלכתחילה, יש להגן על פגים מפני יותר מדי התעסקות ואנשים חדשים. כמו כן, כך תוכלו להגן עליו מפני זיהומים. אם אחד מבני המשפחה או החברים חולה, בקשו ממנו להתרחק ולבקר במועד אחר.
קבלו את כל המידע שאתם צריכים: שאלו את צוות בית החולים את כל השאלות שעולות על דעתכם לפני השחרור, וודאו שאתם יודעים כיצד להשתמש בציוד רפואי שאתם לוקחים איתכם. ודאו שיש לכם את כל הפרטים של פגישות המעקב הבאות. כמו כן, כדאי לקבל מספר טלפון של איש קשר בפגייה, למקרה שתהיה לכם שאלה.
ודאו שהסלקל מותקן היטב במכונית: אם לתינוק שלכם יש צרכים מיוחדים כלשהם, איש צוות מבית החולים יוכלו לעזור לכם. יש לוודא עם צוות הפגייה שהסלקל שלכם מותאם לתינוקכם. מכיוון שתנוחת הישיבה בסלקל עבור פגים מסוימים הסובלים מבעיות נשימה, עשויה שלא להתאים, רצוי לבחון את יציבות הנשימה של התינוק, בתנוחת הישיבה בסל קל, עוד טרם צאתכם מהפגייה.
שמרו על קשר עם הורים אחרים שהכרתם בבית החולים. הורים רבים נשארים בקשרי חברות עם הורים שפגשו כשהתינוקות שלהם היו מאושפזים בפגייה.
היפרדו לשלום מצוות בית החולים, שתמך וטיפל בכם ובתינוק שלכם בשבועות ובחודשים האחרונים. תוכלו להיפרד מכל אחד באופן אישי, או לכתוב להם כרטיס ברכה. לא כולם יהיו במשמרת ביום השחרור, ולכן כדאי להתחיל להיפרד כמה ימים קודם.
יום השחרור
יום השחרור של הפג שלכם הביתה צריך להיות שקט ועדין ככל האפשר, כדי לאפשר לתינוק להתמודד עם כל השינויים, כגון נסיעה במכונית ויציאה החוצה.
הדרך הטובה ביותר להצליח בכך היא להתכונן היטב. כדאי לתכנן את יום השחרור בהתאם לשגרת ההאכלה של התינוק. כמו כן, אם אתם מלבישים את התינוק בבגדי היציאה מיד לאחר האמבטיה האחרונה שלו בבית החולים, לא תצטרכו להעיר אותו במיוחד כדי להלביש אותו.
כשאתם מגיעים הביתה, שמרו על אינטימיות ובקשו רק מבני המשפחה הקרובה להיות שם – אתם, בן או בת הזוג שלכם וילדיכם האחרים. כך תוכלו כולכם להתרגל זה לזה.
יש הורים שמבקשים מהחברים ומהמשפחה המורחבת לא לבקר במשך הימים הראשונים. אחרים נרגשים ורוצים לחגוג, אך כדאי להגביל את מספר המבקרים בהתחלה.
ברית מילה היא תהליך כירורגי שמתבצע במדינת ישראל בדרך כלל בהקשר דתי ובגיל צעיר.
מבחינה כירורגית, בברית המילה מפרידים מן הפין את העורלה – מעין שרוול עור שעוטף את הפין ומחובר אליו ברקמת חיבור. העורלה מוסרת על ידי חיתוך כך שנחשפת העטרה – קצה הפין.|
יתרונות רפואיים של ברית המילה
מחקרים רבים מצביעים על יתרונות בריאותיים מרובים של ברית המילה:
תינוקות שאינם נימולים סובלים יותר מזיהומים בדרכי השתן, בהשוואה לתינוקות נימולים.
גברים נימולים מוגנים יותר מפני הדבקה במחלות המועברות במגע מיני, כגון נגיף ה-HIV (איידס).
ברית המילה מגנה מפני סוגי סרטן נדירים של הפין, וייתכן שבנות הזוג של גברים נימולים מוגנות יותר מפני סרטן צוואר הרחם.
מתי יש צורך לדחות את הברית?
באופן מסורתי ולפי ההלכה היהודית, נהוג לבצע את ברית המילה בגיל שמונה ימים. עם זאת, ישנם כמה מצבים שבגללם יש לדחות את הברית:
צהבת: מרבית הצהבות בתינוקות אינן מסוכנות לבריאות התינוק, אולם מקובל שלא לבצע את ברית המילה כל עוד ערכי הבילירובין בדם גבוהים, או שאינם יציבים. התייעצו עם רופא הילדים על רמת הצהבת ומועד קיום הברית.
משקל נמוך ופגות: אין מידע רפואי על משקל מינימלי לביצוע ברית המילה. למוהלים ולרופאים שונים יהיו הגדרות שונות, ולכן ישנם אנשי מקצוע שמעדיפים לדחות את הברית.
מצבים רפואיים אחרים, כגון מחלה ידועה של התינוק, הפרעות ידועות בקרישת הדם או מומים מולדים של הפין. במקרים אלה, יש לפעול בהתאם להמלצת הרופא.
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים לאחר ברית המילה אינם שכיחים ומרביתם אינם קשים. עם הסיבוכים נמנים דימום או זיהום מקומיים, שלרוב דורשים טיפול מקומי בלבד. פגיעה בעטרה בזמן הברית היא נדירה מאוד ועשויה לדרוש טיפול ניתוחי.
מעקב אחר תינוק לאחר הברית
אם יש תחבושת על הפין, עקבו אחר הוראות המוהל או הרופא לגבי הסרתה.
בימים שלאחר הברית הפין עשוי להיראות מעט נפוח, והעטרה (כיפת הפין) תיראה מעט כחלחלה.
בימים שלאחר הברית תופיע רקמת הצטלקות – רקמה צהבהבה שנמצאת בעיקר סביב העטרה, ונעלמת בהדרגה בתוך כמה שבועות.
יש להקפיד על החלפת חיתולים בתדירות גבוהה, כדי לשמור על הפין יבש ונקי.
ביומיים הראשונים לאחר הברית עדיף שלא להכניס את התינוק לאמבטיה. אפשר לשטוף אותו מתחת לזרם מים פושר, או להשתמש בספוג.
אם יש דימום חריג, נפיחות חריגה, אודם, הפרשה שלא נראית לכם תקינה, לתינוק שלכם יש חום או שהוא נראה לכם לא טוב – יש לקחת את התינוק לבדיקה רפואית.
מהן תוויות המזון וטבלאות הרכיבים התזונתיים, והיכן הן נמצאות
תוויות המזון מוצמדות לכל מוצרי המזון, למעט מוצרים שאינם באריזה, אריזות קטנות מאוד ומזון טרי כגון פירות וירקות, או מוצרים מהמאפייה המקומית. התוויות מספרות לנו אילו רכיבים או תוספים נמצאים במזון. למשל, הן נותנות מידע תזונתי בנוגע לכמות השומן והחלבון במוצר וכן מידע אודות הגורם המייצר אותו או מייבא אותו לארץ.
טבלאות הרכיבים התזונתיים הן חלק מתווית המזון, והן מספרות לנו אילו רכיבים תזונתיים מכיל המזון ובאיזו כמות. כשאתם קונים מוצר מזון ארוז, התבוננו בחלקה האחורי של האריזה, ותראו טבלה שכותרתה “ערכים תזונתיים”. מתחת לכותרת תמצאו קטגוריות כגון:
אנרגיה
חלבון
שומנים
פחמימות
נתרן.
טבלת הערכים התזונתיים עוזרת לנו להבין עד כמה המזון בריא. עם זאת, זכרו שחלק מהמזונות הבריאים ביותר, אשר אינם נקנים באריזה אלא בתפזורת, אינם כוללים תוויות כלל – למשל פירות וירקות טריים, לחמים מחיטה מלאה, אגוזים, עדשים, שעועית, בשר ודגים טריים.
רשימת הרכיבים בתווית המזון
יצרני המזון בישראל חייבים לעמוד בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ”ג- 1993. תווית המזון חייבת לכלול אך ורק את הרכיבים הנמצאים במוצר המזון. לכן, יוגורט תות חייב לכלול תות. בתווית תמצאו את כמות התותים שבאמת נמצאת ביוגורט. מידע זה נמצא ברשימת הרכיבים ויסומן באחוזים – למשל “תותים (20%)”.
כל הרכיבים רשומים בסדר תכולה יורד לפי משקל, כולל תוספת מים. הרכיב הראשון ברשימה הוא זה שכמותו היא הגדולה ביותר במוצר. לכן, אם הרכיב הראשון שרשום ברשימה הוא סוכר, משמעות הדבר היא שהסוכר הוא הרכיב העיקרי במוצר. הרכיב האחרון ברשימה הוא זה שכמותו היא הקטנה ביותר. רכיב שכמותו במוצר נמוכה מ-5% אינו חייב להיות רשום ברשימת הרכיבים.
טבלאות הרכיבים התזונתיים
הטבלאות שעל גבם של כל המזונות חייבות לכלול חמישה רכיבים תזונתיים: אנרגיה (קלוריות), חלבון, שומנים (כולל שומן רווי ושומן טראנס) , פחמימות ונתרן. יצרני המזון יכולים לכלול גם רכיבים תזונתיים נוספים.
השוואת טבלת הערכים התזונתיים על מוצרי מזון שונים עוזרת להבין מהי הבחירה הבריאה ביותר. כל שעליכם לעשות הוא לראות באיזה מוצר יש הערך הנמוך ביותר של שומן רווי, נתרן וסוכר, וערך הסיבים התזונתיים הגבוה ביותר.
כשאתם משווים שני מוצרים, בדקו את המידע ל-100 גרם על כל תווית ולא את המידע לפי מנת הגשה. כך תוכלו להשוות את הרכיבים התזונתיים לפי אותה יחידה בכל מוצר.
שימו לב לאנרגיה, שומנים, סוכר ומלח
אנרגיה (קלוריות)
האנרגיה רשומה בטבלה בקילו קלוריות ק”קל (kcl). שומנים, חלבון ופחמימות – כל אלה מספקים לגוף את האנרגיה (או הקלוריות) הדרושים לתפקודו, ועוזרים לנו לעסוק בפעילויות היומיומיות. רמת קלוריות נמוכה יותר משמעותה רמות נמוכות של שומן או סוכר, ולכן זוהי בחירה טובה יותר עבור רוב האנשים.
שומנים, סוכר ומלח
יצרני המזון יכולים לרשום את תכולת השומנים, הסוכר או המלח בשמות שונים. משמעות הדבר היא שרכיבי המזון הללו “מוסתרים” בטבלת הרכיבים התזונתיים או ברשימת הרכיבים במוצר. רכיבים אלה יכולים להיקרא בשמות שונים – אך לא משנה כיצד הם נקראים, אם המוצר מכיל כמות גדולה של שומנים, סוכר ומלח, בדרך כלל הוא פחות בריא. כל השמות הבאים עשויי להיות בשימוש ברשימת הרכיבים.
שומנים במוצרים המכילים יותר מ-2% שומן, הסימון התזונתי יכלול גם את הפירוט של רכיבי השומן: חומצות שומן רוויות, חומצות שומן טראנס וכולסטרול. שלושת אלו מעלים את רמות הכולסטרול בדם, ומהווים גורם סיכון להתפתחות של מחלות לב.
מומלץ שכמות שומן הטראנס תהיה פחות מ-1% מכלל הקלוריות היומית.
שימו לב ששומנים עשויים להיקרא במגוון שמות, כולל: שומן מן החי, חמאה, שומן צמחי מוקשה, שמן קוקוס, שמן דקלים, שמנת, מיונז, שמנת חמוצה, שמנים ושומנים צמחיים, שמנים שעברו תהליך הידרוגנציה, אבקת חלב מלא, ביצים וכן מונוגליצריד, דיגליצריד או טריגליצריד.
סוכר סוכר הוא סוג של פחמימה, אך בטבלת הסימון התזונתי הוא מופיע תחת הערך הכללי של פחמימות. לא תמיד יופיע פירוט המציין כמה מתוך הפחמימות הן סוכרים. כדי לדעת אם במוצר יש הרבה סוכר או לא- הסתכלו ברשימת המרכיבים, המסודרת לפי הכמות היחסית של הרכיב בתוך המוצר. אם סוכר מופיע במקום הראשון או השני ברשימת הרכיבים סימן שהמוצר מכיל סוכרים ברמות גבוהות.
שימו לב שברשימת הרכיבים סוכר עשוי לקבל שמות שונים, חלקם “מוסווים”, ולכן גם אם המוצר הוא לכאורה “ללא סוכר” יתכן והוא מכיל תחליפים אחרים, מזיקים באותה מידה. חפשו את השמות הבאות ברכיבים: סוכר חום, סירופ תירס, דקסטרוז, פרוקטוז (סוכר פירות), גלוקוז, סוכר קנים, דבש, מיצוי פירות, סירופ פירות, לקטוז, לֶתֶת (מאלט), מלטוז, מניטול, סירופ מייפל, מולסה (דבשה), סוכר טבעי, סורביטול או קסיליטול. כמו כן, גם אם המוצר אינו מכיל “תוספת סוכר”, יתכן והוא מכיל סוכר במצבו הבסיסי, המקורי, לדוגמא- מיץ פירות ללא תוספת סוכר, יכיל את סוכר הפרי עצמו.
מלח
מלח עשוי להופיע ברשימת הרכיבים בצורות שונות כולל: נתרן, מלח, סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט), משפר אפייה, מונוסודיום גלוטמט ועוד.
נתרן הוא המלח העיקרי במזון אותו אנחנו צורכים, ועלול לגרום לנזק בריאותי בצריכה רבה מדי. נתרן נמצא בריכוז גבוה בעיקר במלח שולחן או במזונות שהוספו להם מלחים כמו בירקות כבושים, אבקות מרק ותיבול, בשר מוכשר ומגוון חטיפים.
חשוב לקרוא את תכולת הנתרן במזון אותו אנחנו רוכשים. ככלל- אם במוצר יש יותר מ-500 מ”ג בכל 100 גר’ מוצר- הוא נחשב עשיר בנתרן, ורצוי שלא לצרוך אותו.
מזונות המכילים פחות מ-100 מ”ג ל-100 גר’ נחשבים דלי נתרן.
תוספי מזון
מוצרי מזון רבים מכילים תוספי מזון, המשמשים במגוון שימושים (ייצוב, מניעת קצף, חומרי קרישה, התפתחה ועוד). קיימות בישראל תקנות בנוגע לשימוש בתוספי מזון, ובהם הוגדרו התוספים המותרים לשימוש וכן הכמות המומלצת, בהתבסס על החקיקה המחמירה של הקהילה האירופית (ומכאן הסימון E- אירופה, על המספרים המוסכמים של תוספי המזון|). תוספי המזון חייבים להיות רשומים ברשימת הרכיבים על פי כמותם. אם מדובר בתוסף מזון הידוע כאלרגני – הוא יופיע לא רק במספרו אלא גם בשמו לדוגמה, עמילן מעובד (E1442), שעלול להזיק לחולי צליאק או לאלו האלרגיים לחיטה.
ניתן למצוא רשימה הכוללת את שמות תוספי המזון, מספריהם והשימושים הנפוצים שלהם במדריך לסימון מזון של המועצה הישראלית לצרכנות.
מספר קטן מאוד של אנשים רגיש לחלק מתוספי המזון, ובעיקר לצבעי מאכל, חומרים משמרים ומחזקי טעם. אם אתם חושבים שילדכם רגיש לאחד החומרים הללו, פנו לרופא הילדים ודברו איתו על אלרגיות למזון ואי סבילות למזון.
אלרגיה למזון
שמונה סוגי מזון בלבד אחראיים ל-95% מכלל התגובות האלרגיות החמורות: בוטנים ואגוזים אחרים, מאכלי ים, דגים, חלב, ביצים, סויה, שומשום וחיטה. אם אחד מהרכיבים הללו נמצא במוצר המזון, יצרני המזון חייבים לציין זאת, גם אם כמותו זעירה. מידע זה יוצג בכמה דרכים שונות. לדוגמה, כאשר אתם בודקים אם יש ביצים במוצר, ייתכן שתראו:
אלבומין (ביצה)
אלבומין ביצים
בסוף רשימת הרכיבים ייכתב – “מכיל ביצים”
הרשימה תכלול מרכיב אחד מודגש – סוכר, שוקולד, ביצים.
“עלול להכיל שאריות של”
אזהרה זו תופיע על מוצרים אם, לדוגמה, המזון נעשה באותו ציוד המשמש להכנת מזונות אחרים שמכילים אלרגנים פוטנציאליים, או לידם. יצרני המזון אינם חייבים לרשום את האזהרות הללו ולכן, כל מוצר שאינו כולל את האזהרה הזו אינו בהכרח בטוח יותר ממוצרים שהאזהרה מופיעה על אריזתם.
אם ילדכם סובל מאלרגיה חמורה למזון, חשוב לדבר על הנושא עם רופא הילדים או עם תזונאית.
בדקו שוב ושוב את הטענות התזונתיות והבריאותיות
טענות תזונתיות על תוויות המזון ובפרסום מוצרי מזון – כגון “דל שומן” על אריזת צ’יפס – עלולות להיות מבלבלות ומטעות. הטענות התזונתיות אמנם יתפסו את תשומת לבכם, אך תמיד כדאי להביט היטב בטבלאות הרכיבים התזונתיים. על היצרנים לדבוק בסטנדרטים שמבקרים מה מותר להם לכתוב בנוגע לערך התזונתי ולרמת הבריאות של מוצריהם. הנה כמה נקודות שכדאי לזכור בנוגע לטענות תזונתיות ובריאותיות:
נטול כולסטרול: מוצר יכול להיות נטול כולסטרול לגמרי, אך עדיין להכיל שומן.
נטול שומן: כדי שהיצרן יוכל לטעון את הטענה הזו, המוצר חייב להכיל פחות מ-0.15% שומן.
קל או לייט: ייתכן שמשמעות הדבר היא שצבעו של המזון בהיר יותר, או שטעמו ומרקמו קלילים. מושגים אלו מתייחסים בדרך כלל לאנרגיה, בקלוריות, ולא לכמות השומן. במוצר לייט/קל ישנה הפחתה של שליש מהערך הקלורי בהשוואה למוצר דומה. יש לבדוק בכל מקרה את תכולת השומנים בטבלת הרכיבים התזונתיים.
אורגני או אישור אורגני: התוצרת האורגנית בישראל מוסדרת על ידי חוקי משרד החקלאות, ויצרני מזון אורגני צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים כדי שאחת משלוש חברות הפיקוח בארץ יתנו לה אישור אורגני.
אפוי בתנור, לא מטוגן: מוצרים אלה עדיין עשויים להיות מרוססים או מצופים בשומן לפני הבישול, ולכן רמת השומן בהם גבוהה. בדקו בכל מקרה את תכולת השומנים.
מופחת שומן או מופחת נתרן: מוצרים אלה אמורים לכלול 25% פחות שומן או מלח מהמוצר המקורי. אין זה אומר שהם מכילים פחות שומן או מלח מאשר מוצר דומה אחר.
נטול סוכר או ללא תוספת סוכר: משמעות הדבר היא שהמוצר אינו מכיל סוכרוז (סוכר לבן), אך ייתכן שהוא מכיל סוכרים בצורות אחרות או באופן טבעי. רמת האנרגיה שלו עלולה להיות גבוהה מבחינה קלורית, או מבחינת כמות המלח או השומנים.
93% נטול שומן: אף שהאחוזים הגבוהים נשמעים טוב, המוצר עדיין מכיל לפחות 7% שומן.
תאריכי “לשימוש עד” ו”עדיף להשתמש לפני”
כל המזונות שחיי המדף שלהם קצרים משנתיים חייבים לכלול תאריך המציין מתי הם עשויים להיות בלתי בטוחים לאכילה או מקולקלים.
לשימוש עד משמש לסימון מוצרים שמתכלים במהירות ולאחר תקופה קצרה עם עלולים להוות סכנה לבריאות, כגון בשר, דגים ומוצרי חלב. תאריך זה מציין מתי המוצר אינו ראוי לשימוש. חנויות אינן מורשות למכור מזון שתאריך התפוגה שלו עבר.
עדיף להשתמש לפני מציין תאריך שבו המוצר עדיין בטוח לאכילה, אך איכותו נפגמת.
נאפה בתאריך או נארז בתאריך הם התאריכים שבהם המזון יוצר או נארז, והם מציינים את טריות המזון. סימונים אלה עשויים להופיע על מזונות כגון לחם ובשר.
הדבר החשוב ביותר שיש לזכור כשאתם מנסים לגרום לילדיכם לאכול ירקות הוא הגישה הכללית שלכם כלפי אכילה. אל תכריחו את ילדיכם לאכול ירקות – או כל מזון אחר. עודדו את הילדים לנסות כפית אחת, אך אל תדאגו אם יסרבו לכך. בסופו של דבר הם יסכימו לנסות, ולכן המשיכו להציג להם מאכלים שונים מדי פעם. למדו אותם על חשיבותה של התזונה – גם אם מדובר בילדים צעירים מאוד. אפשר לומר: “קח, זה טעים ויעזור לך להיות בריא, גדול וחזק”.
לאכול יותר ירקות: איך עושים את זה
הוסיפו עוד ירקות מצבעים שונים לארוחה: ערבבו אותם במאכלים אחרים או הציעו אותם כתוספת.
הניחו על השולחן צלחת של ירקות טריים או סלט קר של ירקות מבושלים לפני הארוחה – זהו הזמן שבו ילדכם הכי רעב.
שימו קערת עגבניות שרי או גזרים קטנים במקרר בתור חטיף מהיר וזמין (אך זכרו שהמאכלים הללו עלולים להוות סכנת חנק לפעוטות ולילדים בגיל הגן).
הגישו ירקות טריים או מאודים עם רוטב או מטבלים כמו טחינה, חומוס או צזיקי.
הכינו לארוחה פירה בטטה במקום פירה תפוחי אדמה – בטטה מכילה כמויות גדולות יותר של ויטמין A.
תנו לילדים להכין סנדוויץ’/ לאפה/ טורטייה משלהם עם חסה קצוצה, עגבנייה, גבינה/ מיונז/ טחינה/ חומוס/ אבוקדו/ חמאת בוטנים.
נסו לא לבשל את הירקות יותר מדי. בישול קל/ אידוי/ הקפצה במעט שמן משמרים את הטעם, הצבע והויטמינים בירקות.
הכירו לילדכם את הירקות השונים. הגישו אותם מדי יום.
הכינו את הארוחות ביחד – לדוגמה, ילדים צעירים יכולים לשטוף את הירקות, והגדולים יותר יכולים לקצוץ אותם כדי להכין מוקפץ וסלטים.
תנו לילדכם לעזור לכם לבחור ירקות טריים כשאתם עושים קניות.
הכינו ‘בר סלטים’ לארוחת ערב: חתכו ירקות שונים באופנים שונים (מגורד, קוביות, רצועות וכו’) והוסיפו קערות עם תוספות מעניינות או שאריות מהמקרר כמו בורגול, קינואה, גבינה, טונה, טופו מוקפץ, שעועית לבנה או צבעונית, קוביות תפוחי אדמה מבושלים, ותנו לכל ילד להרכיב סלט משלו.
הכינו שיפודים של ירקות עם חותכנים בצורות מעניינות
שתלו גינת ירק בחצר, או שימו עציץ של עגבניות שרי/ עשבי תיבול במקום מואר בחצר או במרפסת.
והכי חשוב – שמשו דוגמה אישית. זכרו: נאה דורש, נאה מקיים. ומלבד זאת, גם אתם זקוקים לירקות!
כיצד להכניס יותר ירקות לתפריט המשפחתי
אם ילדכם דוחה את רוב הירקות, נסו ‘להגניב’ אותם לתוך האוכל:
הכינו עם ילדכם מאפינס והוסיפו להם דלעת, קישואים, בצל, ברוקולי, פטריות או גזר מגורד
הכניסו עלה חסה, פרוסת עגבנייה או תלתל גזר לתוך הכריך
הוסיפו תרד קצוץ או חופן ירקות מוקפאים למרקים, למרקי אטריות, לרוטב ספגטי או ללזניה
הוסיפו עגבנייה קצוצה או גזר מגורד לסלטי טונה, עוף או פסטה
הוסיפו קישואים וגזרים מגורדים לתוך קציצות
כשאתם מכינים עם ילדכם פיצה (או מוציאים פיצה מהמקפיא), הוסיפו ברוקולי או עלי תרד קצוצים על רוטב העגבניות
בין אם אתם בוחרים מזון, מכינים אותו, מבשלים או מגדלים אותו, הדבר החשוב ביותר הוא לשלב את ילדכם במשימה, כדי לבנות הרגלי אכילה בריאים שילוו אותו בהמשך החיים.
חרדה חברתית משפיעה בדרך כלל על ילדים גדולים יותר ועל בני נוער. עם זאת, אפשר לאבחן אותה גם אצל ילדים מגיל ארבע. המאפיינים הגופניים של החרדה החברתית כוללים בחילה, כאבי בטן, הסמקה ורעידות. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:
הם ביישנים או מופנמים
מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
נפגשים עם מספר מוגבל של חברים בלבד
נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.
קל לפספס חרדה חברתית אצל ילדים, כיוון שילדים החווים אותה נוטים להיות שקטים וצייתנים בגן ובבית הספר. ייתכן שהם אינם מדברים על הפחדים או הדאגות שלהם.
ביישנות או חרדה חברתית?
ביישנות כשלעצמה אינה בעיה. ילדים ביישנים רבים מפתחים חברויות מספקות וארוכות שנים עם ילדים אחרים, וחיים חיים מאושרים ומלאים. ביישנות היא בעיה רק כאשר היא מפריעה לשמחת החיים של הילד. עם זאת, ייתכן שהביישנות או החרדה החברתית אינן מאפשרות לילדכם להצטרף לפעילויות יומיומיות (כגון דיונים בכיתה) ולאירועים מהנים (כגון מסיבות), או ליצור חברויות מתמשכות. אם כן, כדאי לבדוק כיצד אפשר לפתור את העניין.
כיצד לעזור לילדים עם חרדה חברתית
אם ילדכם חווה חרדה חברתית, סביר להניח שיפנה אליכם לקבלת עזרה ותמיכה. ישנם דברים רבים שאפשר לעשות.
הכינו את ילדכם למצבים שגורמים לו לפחד או לדאוג. הציגו את המצב בבית, ותרגלו את הדברים שהוא יכול לעשות כדי להקל עליו.
אל תכריחו את ילדכם לדבר או לעשות דברים בפני אנשים אחרים. כשאתם נמצאים עם אנשים אחרים, אל תגידו דברים כמו, “בוא, בוא תגיד שלום לרינת. אל תתבייש”.
אם ילדכם מצליח לעשות משהו שבדרך כלל ממלא אותו חרדה – לדוגמה, לדבר בטלפון – הראו לו שאתם מעריכים את ההישג שלו, שבחו אותו ועודדו אותו על כך. אמרו לו כמה אתם גאים בו על הניסיון. תארו את מאמציו בפרוטרוט. אם יש אנשים נוספים בסביבה, שבחו אותו בשקט ובפרטיות וכשאתם מגיעים הביתה, הפכו את מאמציו למאורע גדול.
אל תדאגו אם ילדכם מגיב בחרדה למצב מסוים. נסו להפגיש אותו עם אותו מצב במועד אחר, ולהכין אותו טוב יותר. אל תענישו את ילדכם או תגערו בו על כך ש”נכשל”.
מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
עודדו אותו בעדינות להצטרף למצבים חברתיים ולהתחיל בפעילויות חדשות. הימנעות ממצבים חברתיים עלולה רק להחמיר את הבעיה.
לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו במצבים חברתיים.
ספרו לילדכם על פעמים שבהן אתם הרגשתם חרדה במצבים חברתיים, כדי לעזור לו להבין שמותר לו לדבר על תחושות החרדה שלו. כמו כן, הוא ירגיש שאתם מבינים אותו ותומכים בו.
קראו ספרים או המציאו סיפורים לילדכם על ביישנות, בריונות והערכה עצמית. לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ברווזון קטן שלא רצה לשחות ליד הברווזונים האחרים. הוא פחד שהם יצחקו עליו”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד או מודאג ממצבים חברתיים.
אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן”. אם אנשים אחרים מעירים על התנהגותו של ילדכם במצבים חברתיים, אמרו משהו כמו, “האמת היא שהוא ממש חברותי בסביבת אנשים שהוא מכיר היטב”.
קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדה חברתית
אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בגלל החרדה שלו, ומרגישים שהיא משפיעה על שמחת החיים שלו, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:
היועץ בבית הספר
רופא המשפחה או רופא הילדים (שעשוי להפנות אתכם לפסיכולוג לילדים)
המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש לילדים בקהילה, בקופות החולים או בבתי החולים.
פוביה חברתית
כ-9%-1% מהילדים ובני הנוער יפתחו פוביה חברתית, המתרחשת כאשר החרדה החברתית של הילד נמשכת יותר משישה חודשים ומשפיעה על חייו באופן ניכר.
ילדים החווים פוביה חברתית נוטים להימנע ממצבים רבים הדורשים יצירת אינטראקציה עם אנשים אחרים. מצבים אלה כוללים שיחה בטלפון, הצטרפות לקבוצות או למועדונים, ומענה על שאלות בכיתה. אם אתם חושבים שילדכם סובל מפוביה חברתית, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
שאלה על מיניות מצד ילדכם עלולה לתפוס אתכם בהפתעה. אבל במקום להגיד “למה אתה שואל” או לנפנף את הנושא ולהגיד “נדבר על זה כשתהיה גדול”, אמרו משהו כמו “אני כל כך שמח ששאלת”. שמחו שילדכם מרגיש בנוח לשאול אתכם שאלות גם בנושאים כאלה.
2. הציגו את הנושא בעצמכם.
אל תחכו שילדכם יפתח בשיחה. הורים רבים דוחים את השיחה על מיניות על ילדיהם, ומניחים שהם ישאלו כשירצו לדעת משהו. אולם ילדים רבים נמנעים לפתוח שיחה על הנושאים הללו, ואחרים פשוט אינם שואלים הרבה שאלות. האם אתם דוחים שיחות על אמונה דתית, בטיחות אישית ונושאים חשובים אחרים? התשובה, סביר להניח, היא לא – ומיניות אינה צריכה לקבל יחס שונה. באחריות ההורים להציג את הנושא טיפין טיפין, בהתאם לשלב ההתפתחותי של ילדם. ייתכן שילדכם לעולם לא ישאל, אך עדיין חשוב שיידע.
3. היו כנים.
זה בסדר אם אין לכם תשובה לשאלתו של ילדכם. אם אינכם יודעים את התשובה, אמרו לו שתבדקו ותענו בהמשך. אם ילדכם בגיל בית הספר או גדול יותר, תוכלו לחפש את התשובה יחד. אם גיליתם שנתתם לילדכם מידע שגוי, אל תהססו. אמרו לו שטעיתם ושתנסו לתת לו תשובה טובה יותר, עכשיו כשיש לכם זמן לחשוב שוב על השיחה.
4. דברו על רגשותיכם.
מותר להרגיש לא בנוח. הורים רבים מרגישים מוזר לדבר עם ילדיהם על מיניות, כיוון שהוריהם לא דיברו איתם על כך. אין שום סיבה שלא תוכלו להסביר זאת לילדכם. אפשר לומר, “אני לא רגילה לדבר על מין כיוון שסבתא לא דיברה איתי על זה, אבל נראה לי שזה חשוב ואני רוצה שנדבר. זה יהיה קל יותר בהמשך”.
5. חפשו הזדמנויות ללימוד.
הזדמנויות ללימוד עולות באופן טבעי ומספקות הזדמנות טובה לדבר על היבטים שונים של מיניות ונושאים חשובים אחרים. הזדמנויות כאלה הן, למשל, בזמן צפייה בסצנה בתוכנית טלוויזיה או בסרט, שיחה על פעולותיה של אחת הדמויות בספר שאתם קוראים יחד, או כשבן הנוער שלכם מתכונן למסיבה בבית הספר. כך תוכלו לקבל הזדמנות לתת מידע בכמויות קטנות ולחלוק את הערכים המשפחתיים שלכם, בלי להושיב את ילדכם לשיחה רשמית ובלתי נעימה.
6. הקשיבו לילדכם.
נסו מאוד להקשיב לדאגותיו. גלו מה הוא כבר יודע על הנושא שבו אתם דנים. אף שנראה לכם שההתאהבות של בנכם בן העשר בבת כיתתו היא קצת טיפשית, היא חשובה לו מאוד. הנכונות שלכם להקשיב לו בשנותיו בבית הספר היסודי בונה את הבסיס לשיחותיכם כשייכנס לגיל ההתבגרות, ויהיה עליו לקבל החלטות חשובות בנוגע לדייטים ומערכות יחסים מיניות.
7. הסבירו את ערכי המשפחה שלכם.
לא מספיק לדבר על העובדות. נכון, ילדכם צריך לדעת על תהליכי הרבייה וגיל ההתבגרות, אך הוא גם צריך להכיר את ערכי המשפחה שלכם. את העובדות יוכל ללמוד מספרים או בבית הספר, אך רק אתם תוכלו ללמד אותו על הערכים החשובים לכם. חשבו היטב על המסרים שאתם רוצים להעביר לילדכם על מיניות.
8. דברו גם על גברים וגם על נשים.
למדו גם את בניכם וגם את בנותיכם. בבתים רבים, ההורים מלמדים את בנותיהם על גיל ההתבגרות ועל המחזור, אך מניחים שהבנים פשוט יקלטו מה שצריך מחבריהם. גם ילדכם זקוק לחינוך מיני מצד הוריו. החינוך המיני הוא תפקידם של שני ההורים. בבתים רבים זהו תפקידה של האם, ובבתים אחרים, האם מדברת עם הבנות, והאב מדבר עם הבנים. עם זאת, ילדים צריכים לשמוע את נקודת המבט של מבוגרים משני המגדרים. כך הם לומדים שגברים ונשים כאחד יכולים לדבר על מיניות ביחד – מיומנות שחשובה לחייהם כמבוגרים.
9. היו חיוביים.
דברו על ההנאות במיניות. כשמדברים על מיניות עם ילדים, קל מאוד להתמקד בצדדים השליליים של פעילות מינית בלתי מוגנת – ובעיקר כשמדברים עם בני נוער. אך לילדכם מגיע לדעת שהמיניות שלו היא מתנה נפלאה, ושהבעת המיניות באופן אחראי יכולה להיות חלק חיוני ומתגמל מאוד במערכת יחסים בין שני מבוגרים. חלקו את ערכי המשפחה שלכם בנוגע למיניות בריאה ואחראית.
כשמדברים על מיניות בבתים חד-הוריים או בבתים של הורים הומואים או לסביות, כדאי לבקש עזרה מחבר קרוב או מחברים מהמין השני. כך יוכל ילדכם ללמוד כיצד לדבר על הנושא עם גברים ונשים כאחד.
סרבנות בית ספר היא מה שקורה כאשר הילד מביע התנגדות ללכת לבית הספר, מפספס לעיתים קרובות חלק מיום הלימודים או את כולו, והמצוקה שהוא חש אינה עוברת. לעיתים הילדים מתקשים מאוד ללכת לבית הספר, ולעיתים הם אינם הולכים כלל. ילדים שמסרבים ללכת לבית הספר מבלים בדרך כלל את היום בבית בידיעת הוריהם, למרות ניסיונותיהם המאומצים של ההורים לשכנע אותם ללכת.
הסרבנות יכולה להתחיל בהדרגה, ולאורך תקופה קשה יותר ויותר לשכנע את הילד ללכת לבית הספר; ולעיתים היא מתרחשת בן ליל, למשל, מיד בתחילת השנה או אחרי מחלה. סרבנות בית ספר אינה הפרעה פסיכיאטרית רשמית, אלא שמה של בעיה רגשית ו/או בעיית התנהגות.
סימנים ותסמינים של סרבנות בית ספר
אם ילדכם מסרב ללכת לבית הספר, כל בוקר נראה כמו מלחמת התשה ארוכה. ילדכם עשוי:
לפרוץ בבכי
להיכנס להתקפי זעם
להתחבא מתחת לשמיכה
לסרב לזוז
להתחנן שלא ללכת
להתלונן על כאבים, מחושים או מחלות לפני בית הספר, שמשתפרים בדרך כלל אם מאפשרים לו להישאר בבית
להפגין רמת חרדה גבוהה
לאיים שיפגע בעצמו.
הגורמים לסרבנות בית ספר
לעיתים נדירות בלבד ישנו רק גורם אחד לסרבנות בית ספר. הסרבנות יכולה להתקשר לחרדת נטישה, פוביה, דיכאון, קשיי למידה או בעיות חברתיות בבית הספר. היא יכולה להתרחש בו בזמן או מעט אחרי:
כאשר ילדכם מצליח לשכנע אתכם שלא ללכת לבית הספר, הוא יכול למעשה:
להימנע ממפגש עם סיטואציות מפחידות או מלחיצות, לימודית או חברתית, כמו מבחנים, מורים, הקיוסק בבית הספר וכדומה
לחמוק ממצבים חברתיים עם חברים לכיתה או מורים
להימנע מחרדת נטישה
לקבל תשומת לב רבה יותר מההורים.
סרבנות בית ספר אינה דומה להשתמטות או “הברזה”. ילדים שמשתמטים מבית הספר אינם מתעניינים בו בדרך כלל, אינם מקבלים סמכות או שיש להם בעיות התנהגות כגון הפרעת התנגדות (ODD). לעיתים קרובות, הוריהם אינם יודעים שהם לא מבקרים בבית הספר.
כיצד לטפל בסרבנות בית ספר בבית
סרבנות בית ספר עשויה להיות מאתגרת מאוד עבורכם ועבור הצוות בבית הספר. אם ילדכם חרד מפני בית הספר, הסירוב ללכת מקל על החרדה לזמן קצר, כיוון שהוא מאפשר לו שלא להתמודד עם המצב המפחיד. אולם אם הוא ממשיך להימנע, סביר להניח שחרדתו מפני בית הספר רק תחמיר. כמו כן, סביר להניח שהוא יפגר בחומר וירגיש מבודד חברתית – מה שיקשה עוד יותר על החזרה לבית הספר. לכן חשוב מאוד לחזור לבית הספר בהקדם האפשרי.
אפשר לעשות כמה דברים בבית כדי לעודד את ילדכם לחזור לבית הספר.
כשאתם מדברים עם ילדכם
הכירו בחרדה שלו מפני ההליכה לבית הספר, כדי שירגיש שאתם מקשיבים לו ומבינים אותו. אמרו, לדוגמה, “מותר לך להיות מודאג מפני ההליכה לבית הספר”.
הראו לו שאתם מבינים שקשה לו ללכת לבית הספר כשהוא מודאג או מפחד. לדוגמה, “אני רואה שאתה חושש ללכת לבית הספר. אני יודע שזה קשה, אבל אתה צריך ללכת. המורה ואני נעזור לך”.
דברו על מה שצריך לקרות כדי לעזור לילדכם ללכת לבית הספר ולהרגיש שם מוגן ובטוח – ולא על השאלה אם ילך בכלל.
הראו לו שאתם מאמינים שיוכל ללכת לבית הספר, ואמרו לו דברים מעודדים וחיוביים. לדוגמה, “כשאתה הולך לבית הספר אתה מראה כמה אמיץ אתה”. כך תוכלו לבנות את הביטחון העצמי שלו.
השתמשו במשפטים ברורים ומרגיעים כדי להבהיר לו שאתם מצפים שילך לבית הספר. אמרו “כש” ולא “אם”. למשל, אפשר להגיד, “כשתהיה בבית הספר מחר…” במקום “אם תלך לבית הספר מחר…”
השתמשו במשפטים ישירים כמו “הגיע הזמן לצאת מהמיטה”, או “יוני, קום בבקשה ותיכנס למקלחת”. אל תשאלו שאלות כמו “אנחנו הולכים לבית הספר היום?” ו”אתה יכול להיכנס עכשיו למקלחת?” שאלות כאלה מאפשרות לו להגיד “לא!”
כשאתם בבית
הישארו רגועים, כדי להדגים לילדכם כיצד להתמודד עם המצב באופן חיובי. אם ילדכם רואה או מרגיש שאתם מודאגים, לחוצים או מתוסכלים, החרדה שלו עלולה להתגבר.
תכננו כיצד להתחיל את היום בצורה רגועה כדי שילדכם יחוש חיובי יותר בנוגע להליכה לבית הספר. אפשר להכין את התלבושת והתיק בלילה הקודם, ולבקש מילדכם להיכנס למקלחת בערב ולא בבוקר.
אל תתכננו פעילויות מעניינות בבית בשעות בית הספר, כדי שלא תתגמלו בטעות את ילדכם על כך שנשאר בבית. כלומר, השתמשו מעט ככל האפשר (אם בכלל) בטלוויזיה, משחקי וידיאו, פעילויות פנאי, אינטרנט ודברים מהנים אחרים.
עזרו לילדכם לשמור על מחזורי שינה וערות סבירים. קשה יותר לקום לבית הספר אם הוא ישן ביום וער בלילה.
להגיע לבית הספר
בקשו ממישהו אחר לקחת את ילדכם לבית הספר. לפעמים ילדים מתמודדים טוב יותר עם הפרידה בבית מאשר בשער בית הספר.
כשילדכם הולך לבית הספר, שבחו אותו ותארו לו במפורט מה הוא ודאי מרגיש. אמרו, “אני יודעת שקשה לך מאוד ואני מאוד גאה בך שאתה מנסה”.
תגמלו אותו על כך שהלך לבית הספר. אפשר לבלות זמן מיוחד עם אימא או עם אבא, או לעצור בדרך הביתה ולאכול גלידה. הפרס צריך להגיע באותו יום.
ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להבין את רגשותיו בנוגע להליכה לבית הספר או לבית הספר עצמו. למידע נוסף, קראו את המאמר לדבר על בית הספר.
להיעזר בצוות בית הספר
עזרו לילדכם לחזור לבית הספר – ולהמשיך להגיע – בעזרת תקשורת ועבודה משותפת עם צוות בית הספר:
דברו עם המורה או עם המנהל, וקבלו מהם רעיונות ועצות. למורים יש ניסיון רב עם ילדים שמסרבים להגיע לבית הספר.
בקשו מהמורה או המנהל להפנות אתכם ואת ילדכם לחברי צוות אחרים, כמו היועץ או הפסיכולוג החינוכי.
בדקו מהם כללי המדיניות והפרוצדורות בבית הספר הנוגעים לנוכחות ולהיעדרות. המנהל, הרכזת או היועץ יוכלו לעזור לכם בכך.
יתכן שלבית הספר תכניות חונכות מתאימות, או שעות פרטניות, שיסייעו לילדכם לשתף פעולה ולהישאר בקלות רבה יותר בבית הספר.
קבעו פגישות קבועות עם אנשי הקשר העיקריים שלכם בבית הספר – המחנכת, המנהל, היועץ או הפסיכולוגית החינוכית. כך תוכלו לבדוק את התקדמותו של ילדכם ואת הצורך שלו בתמיכה.
הכינו עם הצוות תוכנית הדרגתית לחזרה לבית הספר. לדוגמה, ילדכם יוכל אולי לחזור בהתחלה ליום לימודים קצר יותר וללמוד את הנושאים האהובים עליו, ולהמשיך משם.
בחלק גדול מהמקרים, סרבנות בית ספר לא עוברת מעצמה וילדכם יזדקק לעזרה מקצועית כדי להתמודד איתה. לסרבנות בית ספר מתמשכת השלכות שליליות רבות- אקדמיות, חברתיות ורגשיות.
לקבל עזרה מקצועית
עזרה מקצועית תסייע להורים ללמוד יותר על טיפול בסרבנות בית ספר ולפתור את הבעיות שגורמות לה.
אם ילדכם אומר שהוא מרגיש חולה, קבעו תור עם הרופא כדי לבדוק זאת. אם אין שום גורם גופני לתחושותיו, רופא הילדים יוכל להפנות אתכם לאיש מקצוע- פסיכיאטר ילדים או פסיכולוג.
הפסיכיאטר או הפסיכולוג מעריכים בדרך כלל את המצב כדי לראות אם סרבנות בית הספר קשורה לנושאים כמו חרדה או דיכאון. דרך הטיפול עשויה לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שיעזור לילדכם ללמוד מיומנויות להתמודדות עם חרדה מפני הליכה לבית הספר, כמו מיומנויות הרפיה והירגעות, מיומנויות חברתיות וחשיבה חיובית על בית הספר.
ילדכם יוכל להתחיל לחזור לבית הספר בצעדים קטנים, ולהגיע בהדרגה לנוכחות מלאה. לדוגמה, הוא יוכל לבלות בתחילה חצי שעה בכיתה, ואז שעה, שעתיים וכן הלאה. תוכלו לעבוד בשיתוף הפסיכולוג או הפסיכיאטר על השאלה מדוע ילדכם אינו רוצה ללכת לבית הספר, וללמוד שיטות הורות שיעודדו אותו ללכת.
לטפל בעצמכם
סרבנות בית ספר עשויה להקשות מאוד גם עליכם ועל המשפחה כולה. כשאתם מטפלים בעצמכם היטב, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. הנה כמה רעיונות:
נוחו היטב, עשו פעילות גופנית, אכלו מזון בריא ופנו לעצמכם זמן. כשאתם רגועים ושלווים, תוכלו לעזור טוב יותר לילדכם ולהתמודד עם התסכול שאתם חשים.
הזכירו לעצמכם שסרבנות בית הספר היא אתגר משפחתי. המשיכו ללא הרף במאמצים לשכנע את ילדכם ללכת. זכרו כמה חשוב ללכת לבית הספר.
התנועה חשובה להתפתחות התינוק, וכך גם המשחק. לכן, השילוב בין משחק לתנועה מדי יום הוא כל כך נהדר. משחק משותף על הרצפה מאפשר אפילו לתינוק קטן מאוד להתנועע. משחק כזה עוזר לתינוק:
לפתח יציבה נכונה כדי שיוכל ללמוד לשבת בלי תמיכה, ולהרים את ראשו כשהוא שוכב על הבטן
לתרגל מיומנויות בסיסיות החשובות לתנועות המורכבות שיבואו מאוחר יותר, כגון הושטת יד ותפיסה
לבנות את השרירים הדרושים לתנועות כגון זחילה, גלגול, קימה לעמידה והליכה.
הצעצוע הטוב ביותר עבור תינוקכם הוא אתם, ואתם גם הדבר המעניין ביותר שקיים בעולמו. משחק ותנועה מאפשרים לכם ליצור קשר ולהתחבר לתינוק שלכם. כמו כן, תוכלו לתת לקטנטן שלכם שפע של עידוד ושבחים כשהוא מתקדם משלב גופני מדהים אחד לבא בתור.
תנועה אצל תינוקות: למה לצפות
התינוק שלכם אינו יודע באמת לשלוט ברוב התנועות שלו לפני גיל חודשיים, אך הוא נהנה לבדוק דברים שתופסים את תשומת לבו. לאחר מכן, הוא יתחיל להושיט ידיים ולתפוס. מרגע שהתינוק מתחיל להתגלגל או לזחול, בסביבות גיל שישה חודשים, מומלץ לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח, למקרה שהוא ינוע לכיוון משהו מסוכן.
כל התינוקות מתפתחים בערך באותו סדר, אך בקצב שלהם. למידע נוסף על מה שמצפה לכם מדי חודש, קראו את המאמרים בנושא התפתחות תינוקות.
תנועה וציוד לתינוקות
הגבלת התנועתיות של התינוק לפרקי זמן ארוכים עלולה להשפיע על קצב התפתחות המיומנויות הגופניות, החברתיות והשפתיות. כיסאות אוכל, סלקל ברכב, עגלה, טרמפולינה, מיטה ולול – כל אלה הם ציוד טוב וראוי, אך הם עלולים להגביל את תנועותיו של התינוק שלכם. השתמשו בהם רק כשאתם ממש זקוקים להם.
הליכונים לתינוקות עלולים למעשה לעכב את התפתחות ההליכה, הזחילה והיכולת לשבת ללא תמיכה. כמו כן, הם עלולים לגרום לנזקים אם התינוקות נעים באמצעותם למקומות מסוכנים ללא השגחה, למשל ליד התנור, לשירותים, לאמבטיה או למדרגות. אפשר להשתמש בחלופה בטוחה לפרק זמן קצר כגון פעלולון לתינוק.
ההנחיה בנוגע לפעילות גופנית מייעצת להורים שילדים בני 0-5 חודשים לא יישבו בחוסר תנועה למשך יותר משעה כל פעם, אלא אם כן הם ישנים.
שכיבה על הבטן
שכיבה על הבטן היא זמן שבו התינוק מבלה על בטנו כשהוא ער. שכיבה על הבטן כבר מרגע הלידה עוזרת לתינוק לחזק את שרירי הצוואר, הראש ופלג הגוף העליון. התינוק זקוק לכוח כדי ללמוד את התנועות האחרות בהמשך הדרך.
ייתכן שהתינוק שלכם לא יאהב לשכב על הבטן בהתחלה. אם זה כך, מומלץ לרדת על הברכיים ולהיות איתו על הרצפה. תנו לו לדעת שאתם שם – שירו לו שירים, דברו, לטפו את גבו או דגדגו את ידיו. אפשר להתחיל בפרקי זמן קצרים על הבטן, ולהאריך אותם כשהוא מתרגל.
עם זאת, שכיבה על הבטן עלולה לגרום לתינוק להקיא. אם הוא מקיא, נסו להשכיב אותו על הבטן כשהוא נמצא על החזה שלכם או בחיקכם. כך תשנו את תנוחתו מעט, ותעזרו לבעיות כגון ריפלוקס (החזר קיבתי-ושטי, שבו האוכל עולה מהקיבה חזרה כלפי מעלה). גם השהייה בתנוחה זו מאפשרת לו לחזק את השרירים.
אם התינוק שלכם פשוט אינו יכול לסבול את זמן השכיבה על הבטן או שהוא מקיא ללא הרף, כדאי לפנות לבדיקה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.
משחקים לעידוד התנועה
בגיל 0-6 חודשים, תוכלו לנסות את הרעיונות הבאים:
הניחו את התינוק על בטנו על הרצפה. נסו להניח אותו על מגוון משטחים, כגון שמיכה או שטיח.
עודדו אותו לנוע לצלילי מוזיקה: עשו תנועות ידיים בהתאם לשירים, לסיפורים ולחרוזים, או רשרשו ברעשן.
באמצעות שימוש במשחקים המעניינים את התינוק, תוכלו לעודד את תנועת העיניים שלו: הניחו מולו ספרים ואיורים צבעוניים, הפריחו בועות סבון או הניעו בעדינות חפצים מול עיניו.
שבו על הרצפה ליד התינוק ועשו לו פרצופים מצחיקים.
גלגלו חפצים (כדוגמת כדור) מול התינוק כדי לעודד אותו להרים את ראשו.
תינוקות בני 6-12 חודשים יאהבו את הפעילויות הבאות:
השתמשו בצעצועים פשוטים שיעודדו את התינוק לגעת בהם ולהחזיק אותם.
הניחו את הצעצועים כמעט בהישג ידו, כדי לעודד אותו לנסות ולהגיע אליהם.
השמיעו קולות באמצעות חפצים: הקישו בכפות עץ על סירים ומחבתות, או נענעו מיכלים סגורים היטב המכילים חרוזים.
תנו לו לשחק בצעצועי דחיפה וגרירה, כגון עגלת קוביות.
ודאו שהריהוט שלכם חזק דיו כדי לעמוד במשיכה לצורך קימה, וכי הוא מקובע היטב לקיר.
הפכו את הזחילה והתנועה לכיפיות במיוחד: צרו מנהרות מכיסאות וקופסאות קרטון.
הרעיונות הבאים יכולים לשמח תינוקות בני 12-18 חודשים:
בגיל 12 חודשים אפשר להתחיל לנסות צעצועים שאפשר לרכב עליהם, כגון בימבה.
אפשרו לתינוק לתרגל מיומנויות מוטוריקה עדינה: תנו לו להכניס מיכלים קטנים למיכלים גדולים יותר, או להפוך דפים בספר.
שירו שירים הכוללים פעולות פשוטות שהתינוק יכול לחקות.
שחקו במרחבים שונים, כגון נדנדות, מנהרות, רמפה, מגלשות – ואפילו שלוליות!
השתמשו בצעצועים או באביזרים שיגרמו לילדכם לזרוק, לבעוט, לרוץ, לקפוץ, לרקוד, לחפור או להשפריץ.
תנו לו לזחול או ללכת בהדרגה למרחקים ארוכים יותר ויותר, במקום להושיבו תמיד בטיולון.
משחק הוא הכי כיפי כשהוא מרעיש, מבולגן ומלוכלך! ייתכן שילדכם יקבל מכות או חבלות קלות – אך אם אתם משגיחים עליו בקפידה, הוא יכול ליהנות וגם להיות בטוח בזמן המשחק.
זמן מנוחה
פעילות שקטה ורגועה חשובה באותה מידה להתפתחות התינוק שלכם כמו משחק שמעודד תנועות גדולות יותר. משחק בזמן המנוחה יכול לעזור לתינוקות לפתח מיומנויות מוטוריקה עדינה, ראייה, מגע, תפיסה ושמיעה.
פעילות שקטה שהתינוק עשוי לאהוב היא קריאת סיפורים, בעיקר בספרים הכוללים דפים מבד או ממרקמים אחרים. אפשר גם לקשקש על נייר או להאזין למוזיקה.
מומלץ שלא לאפשר זמן מסך לילדים בני פחות משנתיים. פעילויות פנאי ומשחקים אחרים מועילים הרבה יותר להתפתחותם. כבו את הטאבלט, הטלפון והמסכים האחרים בבית, ותנו לתינוק את מלוא תשומת הלב, כדי לעזור לכל היבטי הלמידה וההתפתחות שלו.
דימוי גוף הוא מה שאנחנו חושבים על גופנו ומרגישים כלפיו. דימוי הגוף כולל את האופן שבו אנו חושבים על גופנו – בין אם תמונה זו מתאימה או לא מתאימה לצורתו ולגודלו של הגוף באמת. דימוי גוף בריא או חיובי משמעו לשמוח ולהיות מסופקים מגופנו, להרגיש בו בנוח ולקבל את המראה שלנו. דימוי גוף לא בריא או שלילי משמעו לא להיות מרוצים מהמראה שלנו. לעיתים קרובות, אנשים בעלי דימוי גוף שלילים נוטים לרצות לשנות את גודל או צורת גופם.
דימוי הגוף עשוי להשתנות במהלך החיים, והוא קשור מאוד להערכה העצמית ולבחירות בריאות בסגנון החיים. כשאנו מרגישים טוב בנוגע לגופנו, סביר יותר להניח שיש לנו הערכה עצמית ובריאות נפשית טובות, וכן גישה מאוזנת לאכילה ולפעילות גופנית.
דימוי גוף בריא בשנות הילדות יכול להניח את היסודות לבריאות גופנית ונפשית טובות יותר בהמשך החיים. דימוי גוף לא בריא בשנות הילדות עלול להוביל להשלכות לטווח ארוך. בנים, בנות, גברים ונשים – כולם עשויים להיות מושפעים מבעיות בדימוי הגוף, בדרכים שונות. לדוגמה, בנות בגיל ההתבגרות שאינן אוהבות את מראה גופן נוטות לרצות לרדת במשקל ולהיות רזות יותר. בנים בגיל ההתבגרות רוצים לרזות, להיות גבוהים יותר או שריריים יותר.
דימוי הגוף של ילדכם
דימוי הגוף של ילדכם מושפע מגורמים רבים, ובהם הסביבה המשפחתית, מסוגלות או מוגבלות, הגישה של החברים לכיתה, התקשורת ועולם הפרסום, תעשיית האופנה והרקע התרבותי. גם לרשת החברתית יש השפעה גדולה מאוד על דימוי הגוף של בני נוער, בעיקר כיוון שהם מפרסמים וצופים בתמונות של עצמם ושל אחרים ברשת.
כשילדכם מגיע לגיל ההתבגרות, חשוב לו עוד יותר להתאים לסביבתו החברתית ולהיראות כמו אנשים אחרים. בו בזמן, גופו עובר שינויים רבים מבפנים ומבחוץ. כלומר, ייתכן שהוא חש לחץ רב יותר להיראות ולהתנהג באופן מסוים.
דימוי גוף שלילי אצל בני נוער: גורמי הסיכון
חלק מהילדים נוטים שלא להיות מרוצים מגופם יותר מאחרים. ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח דימוי גוף לא בריא אם הם:
חשים לחץ מצד המשפחה, החברים והתקשורת להתאים למושגי יופי ומשיכה צרים מאוד, או אם אחד מבני המשפחה או החברים מציק להם בנוגע למראה שלהם
בעלי צורת גוף או משקל שונים מאלה של רבים מחבריהם, או צורת גוף שונה מצורת הגוף ה”אידיאלית” המוצגת בתקשורת
פרפקציוניסטים
מתבוננים בעצמם “מבחוץ” ודואגים בנוגע לאופן שבו אחרים רואים אותם, או משווים את עצמם לאחרים
בעלי הערכה עצמית נמוכה
חווים תסמיני דיכאון
משתייכים לקבוצת תרבות ייחודית, למשל, חברות, ספורט או קבוצת ריקוד, ששמה דגש על סוג גוף מסוים
בעלי מוגבלות גופנית.
בני נוער בכלל ובנות נוער בפרט, וכן אנשים צעירים בעלי משקל יתר, נוטים יותר להסתכל על עצמם ועל גופם באופן שלילי.
השפעותיו של דימוי גוף שלילי אצל בני נוער
דימוי גוף שלילי אצל בני נוער קשור ישירות להערכה עצמית נמוכה, שיכולה להוביל למצבי רוח שליליים ולשינויים תכופים במצבי הרוח. אנשים צעירים ומדוכדכים נוטים יותר להתמקד במסרים השליליים שהם רואים סביבם, ולערוך השוואות שליליות בין גופם לבין תדמית הגוף ה”אידיאלי” בעיניהם.
הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף שלילי הם גורמי סיכון להתפתחות שיטות מסוכנות לירידה במשקל, הפרעות אכילה והפרעות נפשיות שונות כגון דיכאון.
בעיות דימוי גוף אצל בני נוער: אילו סימנים לחפש
אך טבעי שילדכם מודע לגופו ורוצה להיראות נהדר ולנהל אורח חיים בריא. אך כשילדים מתמקדים יותר מדי בגופם, הם עלולים לחוש חרדה ולחץ רבים. אם אתם חושבים שילדכם חווה אחד מהסימנים הבאים, דברו איתו על חששותיכם. אם המצב אינו משתנה ואתם עדיין מודאגים, דברו עם איש מקצוע.
ילדכם עשוי:
להרגיש שגופו אינו מתאים או לבקר את גופו יותר מדי – הוא עשוי להגיד שהוא מכוער, למשל
להשוות את גופו לזה של אחרים ללא הרף
לא לרצות לצאת מהבית בגלל מראהו
לא להשתתף בפעילויות או לנסות דברים חדשים בגלל האופן שבו הוא מרגיש כלפי גופו
לחשוב ולנהוג באובססיביות בנוגע לירידה במשקל, או בנוגע לאיברים שונים בגופו כגון הפנים או הרגליים
לקשר מזון לתחושות אשמה, בושה או האשמה.
כיצד לעזור לילדכם לפתח דימוי גוף בריא
דברו על דימוי הגוף
אנשים צעירים רבים מרגישים מבולבלים או מודאגים בגלל השינויים הגופניים שמגיעים בגיל ההתבגרות. דברו עם ילדכם על תחושותיו כלפי גופו ועל השינויים שהוא חווה – השתמשו במיומנויות הקשבה פעילה כדי ליצור פתיחות ביניכם ולהראות לו שאתם באמת שמים לב ומתייחסים לדבריו. אם ילדכם אינו מדבר איתכם או נפתח כלפיכם, ייתכן שירצה לדבר עם מבוגר אחר שהוא סומך עליו. כמו כן, הוא יכול ליצור קשר עם קו סיוע אנונימי כמו ער”ן, בטלפון 1201.
חשוב שכל בני המשפחה יידעו שאסור להציק ולהקניט לאף אחד בגלל מראה גופו. להצקה עשויה להיות השפעה שלילית על דימוי הגוף, והיא יכולה לגרום לילדים להתנהג בבריונות לחברים בבית הספר.
הצקות בנוגע למשקל – כולל הפצת שמועות, בריונות רשת ושיתוף תמונות לא מחמיאות – משפיעות גם הן באופן שלילי על דימוי הגוף. בדקו עם צוות בית הספר אם ישנה מדיניות הנוגעת לטיפול בהצקות, כחלק מהמדיניות נגד בריונות. אם אתם מודאגים בגלל האופן שבו ילדכם מרגיש בנוגע לגופו, דברו עם רופא הילדים או איש מקצוע אחר.
שמשו דוגמה לדימוי גוף חיובי
אם אתם מראים שאתם מתייחסים באופן חיובי לגופכם שלכם, לילדכם יהיה קל יותר להתייחס באופן חיובי לגופו. כחלק מגישה חיובית:
בחרו בתזונה בריאה ובפעילות גופנית כחלק מחיי היומיום במשפחה, והימנעו מדיאטות קיצוניות – כך תוכלו לעזור לילדכם למצוא את האיזון הנכון
העריכו את מה שגופכם יכול לעשות, ולא את מראהו
היו גאים בדברים שאינם קשורים למראה חיצוני, למשל חוש הומור, השקעת מאמץ, זהירות או רצון לתת עזרה – ציינו את התכונות הללו אצלכם ואצל ילדכם כמשהו שיש להתגאות בו
קבלו והעריכו אנשים אחרים ללא קשר למראה שלהם, ואל תעירו על האופן שבו הם נראים.
גישה שלילית לגבי הגוף מופיעה לפעמים בלי שנשים לב, בהערות ומסרים עדינים. לדוגמה, כשאנחנו פוגשים חבר ואומרים לו משהו כמו, “אתה נראה נהדר – ממש ירדת במשקל!” כדאי לחשוב על האופן שבו ההערות הללו מצטברות עם הזמן, ומשפיעות על הדרך שבה ילדים מרגישים כלפי גופם.
היזהרו מדיאטה קיצוניות לצורך ירידה במשקל. כל הדיאטות הקיצוניות הן מסוכנות מאוד ולעיתים קרובות מובילות לדפוסי אכילה לא בריאים – ואף עלולות להגדיל את הסיכוי להשמנת יתר.
אם ילדכם רוצה לערוך כמה שינויים באורח החיים שלו, ודאו שיש לו סיבות בריאות ונבונות. ספרו לו שכדאי לשמור על תזונה בריאה ופעילות גופנית לא רק כדי לרדת במשקל, אלא כדי לשמור על בריאות הגוף – עכשיו ובעתיד. למידע נוסף, קראו את המאמר הרגלים בריאים לחיים בריאים.
אם ילדכם סובל מהשמנת יתר או ממשקל עודף, ייתכן שיהיה לכם קשה לגשת לנושא. עם זאת, אל תעירו הערות שליליות על משקל גופו. הערות אלה לא יתרמו ליצירת דפוסי אכילה ופעילות נכונים ובריאים, ורק יובילו לדימוי גוף ולהערכה עצמית נמוכים.
פוטושופ: כיצד לזהות תמונות מרוטשות
אנו נתקלים מדי יום במאות תמונות של “אנשים יפים” בטלוויזיה, על לוחות המודעות ובעיתונים – הרבה יותר ממה שאנו נתקלים בבני משפחתנו. הרוב המוחלט של תמונות אלה עבר ריטוש בפוטושופ או “שיפוץ” דיגיטלי, כך שהאנשים המופיעים בהן נראים טוב יותר ממראם במציאות. דברו עם ילדכם על האופן שבו הריטוש, התאורה וזוויות המצלמה יוצרים ציפיות בלתי מציאותיות.
אנשים צעירים מכל הגילאים זקוקים לעזרתכם כדי להבין את המסרים השונים בנוגע לגופם. כמו כן, כדאי לעזור להם לזהות שרבות מהדימויים שהם רואים בתקשורת הם רק “פלסטיק יפה” – נראים נהדר, אך אינם אמיתיים.
להתמקד בעיקר
שבחו את ילדכם בגלל מי שהוא ומה שהוא יכול לעשות, ולא בגלל המראה שלו. במציאות, לכל אחד יש צורת גוף שונה, ותרבויות שונות מעריכות אנשים עם צורות שונות. כדי להעביר לילדכם מסר חיובי בנוגע לגופו, התמקדו ביכולות שלו ולא במראהו.
הדברים החיוביים החשובים ביותר בחייו של ילדכם אינם קשורים לגודלו או לצורתו, ולכן, ספרו לו כמה אתם גאים בדברים כמו חוש ההומור שלו, המאמץ שהוא משקיע בבית הספר, העזרה שהוא נותן לאחרים ועוד מיומנויות מיוחדות. כמו כן, עזרו לו להקדיש זמן לתחומי העניין שלו ולפעילויות שעוזרות לו להרגיש טוב.
לא לכולם יש גוף חזק, בריא ו”סטנדרטי”. כשאתם מדברים עם ילדכם על דימוי גוף בריא וחיובי, הדגישו שהוא כולל את כל סוגי הגופים, גם כאלה שאינם מתאימים לדוגמה הרווחת.
משחק תוקפני הוא ככל הנראה אינסטינקט אנושי בסיסי, משהו שהתפתח בנו כחלק מהאבולוציה. המשחק התוקפני בחברה המודרנית עוזר לילדים לפתח מיומנויות רבות – אבל בדרך כלל, ילדים משחקים בתוקפנות פשוט כי זה כיף! כשילדים צעירים מטפסים זה על זה ומתגלגלים מסביב, הם:
מבינים את מגבלות כוחם
חוקרים את המיקום המשתנה שלהם במרחב
מגלים מה יעשו ילדים אחרים בתגובה (אולי לא יתנו להם לעשות זאת?)
עובדים על הבנת מערכות היחסים כשהם נוטלים תפקיד מסוים, משחקים בתורות ומחליטים מהם הגבולות האישיים שלהם.
משחק תוקפני: גילאים ושלבים
תינוקות ופעוטות נהנים מתנועתיות מלהיבה, כל עוד הם מרגישים בטוחים. פעוטות ותינוקות אוהבים לקפוץ על הברכיים או להיות מורמים באוויר. עם זאת, עדיף להיות עדינים עם ילדים קטנים, כדי להימנע מפגיעה אקראית.
לעולם אל תטלטלו תינוק או ילד, כיוון שהטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.
פעוטות וילדים צעירים אוהבים לשחק תופסת, לרוץ מסביב ולרקוד. ילדכם ייהנה במיוחד ממשחקים כאלה כשהוא ערני לגמרי, ואינו אמור ללכת לישון או לשבת בשקט בזמן הקרוב.
ילדים בבית הספר היסודי נמצאים בשלב המשחקים התוקפניים המשמעותי ביותר. המשחקים התוקפניים נפוצים במיוחד בקרב בנים בשנות בית הספר היסודי, גם בגלל ההורמונים שלהם, וגם כיוון שהמבוגרים נוטים לשחק בתוקפנות רבה יותר עם בנים. בנים אוהבים בדרך כלל להיאבק ולרתק זה את זה לאדמה.
תוקפנות “בכאילו” או תוקפנות באמת?
ייתכן שאתם מודאגים שילדכם מתנהג באגרסיביות, אך בדרך כלל אפשר להבחין בין תוקפנות “בכאילו” לבין הדבר האמיתי. במשחק תוקפני, ילדים מחייכים וצוחקים. הפנים שלהם יביעו התרגשות והנאה. אף אחד לא נופל קורבן לבריונות, נפגע או נאלץ לעשות משהו בניגוד לרצונו. כשהמשחק נגמר, כולם ממשיכים לשחק יחד. אם אתם רואים הזעפת פנים, בכי, פחד או כעס – זה כבר לא משחק. ילדים שנאבקים באמת מתרחקים זה מזה ברגע שהקרב נגמר.
משחק תוקפני יכול להוביל לתוקפנות אמיתית, ולכן כדאי להחליט על כמה חוקים שקובעים מה מקובל ומה לא מקובל במהלך המשחק. אפילו ילדים קטנים יכולים להשתתף בקביעת החוקים. משחקי ילדים תוקפניים נוטים להיות מלאי אנרגיה – הילדים רודפים זה אחרי זה, נאבקים, מסתובבים ומשחקים ב”מכות”. הדבר החשוב ביותר הוא שכולם נהנים. לפעמים ילדים מקבלים מכה, אך אף אחד לא באמת מנסה להכאיב למישהו אחר.
כן. לעיתים קרובות, הורים חוששים שמא לילדיהם אין מספיק חברים, האם החברויות שלהם מאושרות, האם הם מסתדרים היטב עם ילדים אחרים וכן הלאה. החששות הללו טבעיים, כיוון שילדכם נהיה עצמאי יותר ומתעניין יותר בחבריו. סביר להניח שתגלו שהוריהם של ילדים אחרים באותו גיל חולקים איתכם את אותם חששות.
כדי להכיר את החברים של ילדכם ולהשקיט את החששות, מומלץ לתמוך בחברויות של ילדכם בגיל בית הספר. עם זאת, אם החששות או החרדות מפריעים להתנהלות היומיומית שלכם, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע.
2. הבן שלנו חזר הביתה מבית הספר ואמר: “אף אחד לא אוהב אותי”. מה עושים?
זה באמת יכול לשבור להורים את הלב. אף אחד לא אוהב להרגיש כך, ואף אחד לא רוצה שילדיו ירגישו כך – אך זה קורה לרוב הילדים בשלב זה או אחר. כשילדכם אומר לכם משהו כזה, ייתכן שהוא זקוק לעזרה כדי לדבר על רגשותיו, או שהוא מעדיף לבלות מעט זמן עם עצמו. כשהוא מוכן לדבר, שאלו אותו מה קרה ומדוע הוא חושב שאף אחד לא אוהב אותו.
לפעמים יש פתרון פשוט: ילדכם צריך ללמוד את הכללים במשחק חדש כדי להצטרף, או שעליו ללמוד מה להגיד כדי להזמין אחרים להצטרף אליו למשחק. אם נראה שמדובר בבעיה מתמשכת, תוכלו לדבר עם המורה ולבדוק מה קורה. בתי ספר יכולים בדרך כלל לעזור לילדים להרגיש שייכים – למשל, חונכות של תלמידים גדולים יותר לתלמידים צעירים.
אפשר לעבוד על ההערכה העצמית של ילדכם, ולפתח את הביטחון שיאפשר לו להצטרף למשחק בבית הספר. התמקדו בחוזקות של ילדכם ובמאמצים שהוא משקיע.
3. לבת שלנו יש רק כמה חברות קרובות. צריך לדאוג?
לא בהכרח. יש ילדים שכמה חברים קרובים מספיקים להם, או אפילו חבר אחד בלבד. בתכם אינה צריכה להיות הילדה הפופולרית ביותר בכיתה כדי להיות מאושרת, בטוחה בעצמה או מקובלת על ילדים אחרים. אם תרצו להרחיב את המעגל החברתי של בתכם, קראו את המאמר לתמוך בחברויות של ילדים בגיל בית הספר.
4. נראה כאילו הבן שלנו משחק עם חבר אחר כל יום. זה נורמלי?
כן. ילדכם עשוי לעבור מחבר אחד לחבר אחר או מקבוצה אחת לאחרת עד שימצא מישהו שיחלוק את תחומי העניין שלו. בדרך כלל, לילדים בגיל בית הספר יש חבר קרוב אחד או שניים, וגם קבוצת חברים רחבה יותר למשחק. חברויות אלה משתנות במהירות.
קראו את המאמר משחק אצל ילדים בגיל בית הספר כדי ללמוד עוד על האופן שבו ילדים בגיל זה משחקים יחד, וכן כמה משחקים שירצו לשחק.
5. אנחנו חדשים בשכונה. כיצד אפשר לעזור לילדנו להכיר חברים?
הצעד הראשון בהיכרות עם חברים חדשים היא לפגוש ילדים שילדכם אינו מכיר ולהתחיל לדבר איתם. תוכלו, למשל, ללמד את ילדכם להגיד, “שלום. קוראים לי נועם. אני בכיתה ב’. באיזו כיתה אתה?”
הנה עוד כמה טיפים:
תנו לילדיכם הזדמנויות רבות לשחק עם ילדים אחרים. אפשר לארגן מפגש למשחק עם ילדים מהכיתה, כחלק ממפגש משפחתי או בפארק המקומי.
הצטרפו לפעילות או שתיים אחר הצהריים, כמו חוג ספורט, דרמה, יצירה או מוזיקה, כדי לעזור לילדכם להכיר ילדים אחרים שחולקים אותם תחומי עניין.
שאלו את צוות בית הספר אם יוכלו לעזור לילדים החדשים להסתגל – למשל, אם יש תוכנית חונכות.
6. הבן שלנו התווכח עם חבר בבית הספר. איך נוכל לעזור לו לפתור את העניין?
ילדים בבית ספר יסודי מתווכחים עם חבריהם לעיתים קרובות, אך בדרך כלל הם משלימים מהר למדי. כשילדכם מספר לכם על בעיה עם אחד מחבריו, כדאי קודם כל לבלות זמן ביחד ולהבין מה קורה. אם הבעיה מתרחשת עם חבר אחד, בדרך כלל רצוי להימנע מלדבר עם הוריו – לפחות לא בהתחלה. הציעו לילדכם כמה פתרונות שיוכל לנסות. אפשר לשחק משחק תפקידים כדי לתרגל. לדוגמה, אם התווכח עם חבר, תוכלו לשחק משחק שבו אתם מתרגלים כיצד להגיד סליחה. אם מישהו אחר משחק עם אותו חבר, הציעו לו לשחק במשחקים שמאפשרים לילדים רבים או לקבוצה גדולה יותר להשתתף.
אם אתם מודאגים, דברו עם המורה ובררו מה קרה. למידע וטיפים נוספים על יצירת קשר עם המורים ומעורבות בקהילה הבית ספרית, קראו את המאמר לבנות מערכת יחסים עם בית הספר.
7. הבת שלנו לא מדברת יותר על החברות בבית הספר. מה אפשר לעשות?
אם ניסיתם לדבר איתה על החברות בבית הספר והיא אינה רוצה לדבר על כך, נסו את הדברים הבאים:
נסו להשיג מידע נוסף – דברו עם המורה ובדקו מה קורה בבית הספר. לעיתים קרובות, המורים רואים מה מתרחש בחצר ויכולים לתת לכם תמונה ברורה על המתרחש.
האם בתכם סובלת מהצקות או גילויי בריונות? אם כן, כדאי לדבר עם בית הספר ולבדוק כיצד אפשר לעצור זאת. קראו עוד במאמר על בריונות.
הציעו לה לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו או רב. כמו כן, אפשר להציע לה לדבר עם המחנכת או היועצת בבית הספר.
8. נראה לנו שהבן שלנו לא מוזמן למסיבות ולמפגשי משחק רבים כמו ילדים אחרים. צריך לדאוג?
לא, לא באמת. יכולות להיות סיבות רבות לכך שילדכם אינו מוזמן להרבה מסיבות או מפגשי משחק. אולי יש לו מעגל חברים קטן יותר, או שחבריו עושים פעילויות שונות אחר הצהריים או הולכים לצהרון. זכרו שבנכם אינו חייב להיות הילד הפופולרי ביותר כדי להיות מאושר ובטוח בעצמו.
עם זאת, אפשר לפעמים לארגן מפגש משחק בביתכם עם חבר חדש (ואחד מהוריו), כדי לעזור להם לשבור את הקרח ואולי גם לקבל הזמנה למפגש נוסף. לכן, נסו להקדיש לכך זמן והזמינו חברים הביתה. שאלו את ילדכם אילו ילדים ירצה להזמין, ועזרו לו להזמין אותם.
אם אתם עדיין מודאגים, כדאי לדבר עם איש מקצוע.
9. הבן שלנו מוטרד מאוד מכל עניין החברוּת. מה לעשות?
אם ילדכם מתקשה מאוד להכיר חברים ולשמור על חברויות, או נהיה מוטרד, עצוב או כועס מאוד כשהוא נמצא בחברה, תצטרכו לקבל מידע נוסף ולגלות מה קורה. תמכו בחברויות של ילדכם בגיל בית הספר ולמדו להכיר את החברים שלו, כדי שתוכלו לבדוק מה מתרחש ומדוע.
עם זאת, תוכלו גם לדבר עם איש מקצוע. שאלו את המורה של ילדכם אם היועץ הבית ספרי יכול לעזור. כמו כן, רופא הילדים יוכל להפנות אתכם למומחים באזורכם שיעזרו לכם ולילדכם.
10. לילדנו יש צרכים מיוחדים. איך נוכל לעזור לו להכיר חברים בבית הספר?
ילדים בעלי צרכים מיוחדים יכולים להתחיל ליצור חברויות ומערכות יחסים בריאות בבית הספר בדיוק כמו ילדים שמתפתחים כרגיל – במציאת תחומי עניין משותפים. אם תעודדו את ילדכם להשתתף בפעילויות שקשורות לתחומי העניין שלו, תוכלו לאפשר לו להכיר ילדים אחרים שנהנים מאותם דברים. משחק וחברויות קשורים למגוון מיומנויות שונות – משחק לפי תור, שיתוף, הקשבה ורגישות לרגשותיהם של אחרים – ומומלץ לתרגל את כל המיומנויות הללו בבית.
גיל מתוקן הוא הגיל הכרונולוגי של התינוק שלכם, פחות מספר השבועות שהקדימו את תאריך הלידה המשוער. לדוגמה, גילו המתוקן של תינוק בן שנה שנולד שלושה חודשים לפני הזמן הוא תשעה חודשים.
מהי חשיבותו של הגיל המתוקן?
מוחם של תינוקות גדל ומתפתח בשתי דרכים עיקריות: הראשונה היא לפי רצף ביולוגי מתוכנן מראש; והשנייה היא בתגובה להתנסויות שהם עוברים בחיים. לעיתים קרובות אי אפשר לשנות או להחיש את ההתפתחות עד סיומו של החלק הנוכחי ברצף המתוכנן. למשל, גם אם תחזיקו את ילדכם בזרועותיו ותוליכו אותו, לא תוכלו להחיש את קצב התפתחות ההליכה שלו. כדי שילדכם יתחיל ללכת, כל חלקי המוח ששולטים על מיומנויות ההליכה – שיווי משקל, תיאום שרירים, היכולת לאמוד את המרחק ועוד – צריכים להיות מוכנים.
לכן, הגיל המתוקן יכול לעזור כאשר אתם מנסים להבין אם ההתפתחות של התינוק שלכם נמצאת במסלול הנכון. כך, למשל, אתם עלולים לדאוג אם התינוק שלכם הגיע לגיל שנה ועדיין לא התחיל לזחול. עם זאת, אם אתם מחשבים את גילו של התינוק כתשעה חודשים ולא כשנה, ה”עיכוב” הזה אינו צריך להדאיג אתכם. הגיל המתוקן רלוונטי מאוד בעיקר בשנותיו הראשונות של ילדכם.
מתי הגיל המתוקן אינו יעיל
אם ילדכם זקוק לטיפול התפתחותי מוקדם (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת), עדיף להשתמש בגילו הכרונולוגי, כיוון שגילו המתוקן הופך את העיכוב שממנו הוא סובל לחמור פחות.
וכמובן, אם אתם חוגגים יום הולדת, עשו זאת שנה בדיוק מהיום שבו נולד!
כיצד משפיע הגיל המתוקן על תחומי התפתחות שונים
התפתחותו של כל ילד שונה זו מזו, בין אם נולד טרם זמנו ובין אם נולד במועד. הפגות יכולה להשפיע על כל היבט התפתחותי בצורה שונה. יש תחומים שאינם מושפעים כלל, בעוד שאחרים מושפעים עמוקות. חשוב במיוחד להשתמש בגילו המתוקן של התינוק שלכם לצורך בדיקת הגדילה.
את מי ליידע בעניין גילו המתוקן של התינוק
כדאי לספר למטפלות, לגננות, לרופאים ולאחיות ולכל מי שמטפל בילדכם כי הוא נולד פג, ומה גילו המתוקן. בשנות חייו הראשונות, הגיל המתוקן עשוי להסביר דברים שנראים כמו עיכובים בהתפתחות, ומאוחר יותר – גם בעיות התפתחותיות נוספות שהוא עלול להיתקל בהן.
בין אם מדובר בעיכוב לטווח קצר או בבעיה התפתחותית מתמשכת יותר, כדאי ליידע בעניין גם את מורי בית הספר.
מתי להפסיק להשתמש בגיל המתוקן
מומחים שונים במקצועות הבריאות אינם מסכימים בנוגע לשאלה מתי להפסיק להשתמש בגילו המתוקן של תינוק שנולד טרם זמנו. יש מומחים שאינם מתקנים את הגיל כלל, ויש שטוענים כי יש לתקן את הגיל עד גיל בית הספר. רוב המומחים ממליצים לתקן את הגיל לפחות עד שהילד בן שנתיים.
כיצד לענות על שאלות בנוגע להתפתחותו של ילדכם
אתם יכולים להסביר על אודות הגיל המתוקן לחברים ולבני המשפחה. לדוגמה, אם מישהו מבחין כי תינוקכם בן השישה חודשים עדיין לא התיישב, תוכלו להסביר לו שהוא נולד שלושה חודשים לפני הזמן. לכן, אם מתבוננים בגילו המתוקן, הוא בעצם בן שלושה חודשים, ועושה כל מה שבני שלושה חודשים נוהגים לעשות.
כיצד משפיע גילו המתוקן של ילדכם על המשחק והאינטראקציות החברתיות
אתם עשויים להבחין שילדים אחרים בני אותו גיל כרונולוגי עושים יותר מאשר התינוק שלכם, שנולד טרם זמנו. אך אם אתם חושבים במונחים של גיל מתוקן, תגלו שהתפתחותו של התינוק שלכם נמצאת בדיוק בנקודה הנכונה.
התינוק שלכם ילמד רבות אם ייחשף לדברים רבים שיוכל לשחק איתם, להביט בהם או לעשות – למשל, אם תקראו לו סיפור, תלכו לטייל בפארק או תשחקו עם ילדים אחרים. כל ההתנסויות השונות ומעוררות הגירוי הללו יעזרו למוחו של ילדכם להתפתח.
גיל מתוקן והכניסה למשפחתון, לגן או לבית הספר
סביר להניח שילדכם ייכנס למסגרת חינוכית לפי גילו הכרונולוגי ולא המתוקן. עם זאת, פער של כמה חודשים בין הגיל הכרונולוגי למתוקן עשוי להיות משמעותי מבחינת הדברים שהילד יכול לעשות ומה שמצופה ממנו לעשות, בעיקר כשמדובר בכניסה לגן. חלק מההורים מחליטים לעכב את הכניסה לבית הספר בשנה, אם גילו המתוקן של ילדם נמוך מגיל הכניסה לבית הספר. השנה הזו יכולה לתת לילדכם את הזמן הדרוש לו כדי להדביק פערי גדילה, ולפתח את המיומנויות החברתיות הנדרשות לגן ולבית הספר.
אם ילדכם אובחן עם עיכובים התפתחותיים, תוכלו לבקש שתוצאות המבדק יקבלו ציון הן לפי גילו הכרונולוגי והן לפי גילו המתוקן.
מתי לקבל חיסונים
באופן כללי, פגים מקבלים את אותם חיסונים באותו גיל כרונולוגי שבו מקבלים תינוקות שנולדו במועד. פגים זקוקים להגנה שמספקים החיסונים כיוון שהם חשופים עוד יותר לחלק מהזיהומים. אם ילדכם נולד זמן רב לפני המועד, ייתכן שיקבל את החיסון הראשון שלו כשהוא עדיין בבית החולים. כמו כן, ייתכן שיזדקק למנה נוספת של חיסונים כשיגדל. דברו עם רופא הילדים שלכם על צרכיו של הילד.
התינוק שלכם מתחיל עכשיו להבין כיצד הוא יכול ללמוד יותר על העולם שסביבו. לדוגמה, הוא מתבונן היטב בחפצים כמו טבעות או כדורים, חושף צעצועים לאחר שהבחין שהם מכוסים, מקיש קוביות זו בזו ומחפש אותן לאחר שנפלו. הוא עדיין מכניס את רוב הדברים לפיו. הוא משתפר בהרמת דברים באמצעות האגודל והאצבע המורה, ויכול כבר להאכיל את עצמו בעזרת אצבעותיו.
התינוק אוהב מאוד לשחק איתכם ונהנה במיוחד ממשחקים כמו “קוקו”. הוא ממלמל ללא הרף וייתכן ששמעתם אותו אומר “אמא” או “אבא”, אך הוא עדיין לא יודע מה משמעות המילים. אם התינוק שלכם מתחיל לדבר מוקדם, ייתכן שהוא כבר משתמש במילים בודדות נוספות. אל תדאגו אם עדיין לא התחיל להשתמש במילים – הוא ממשיך להשתמש בשפת הגוף שלו כדי לתקשר איתכם. לדוגמה, הוא יכול לנענע בראשו כדי לסמן לכם “לא”.
רגשותיו של התינוק ממשיכים להתפתח, והוא יודיע לכם מתי הוא שמח ומתי הוא מוטרד. ייתכן שהוא מראה סימני התקשרות חזקה כלפיכם וכלפי בני משפחה קרובים או מטפלים, אך עדיין מפחד מעט מפרצופים חדשים ועלול להראות סימנים של חרדת נטישה ופחד מזרים. בגיל זה, חרדת נטישה ופחד מזרים הם חלק טבעי בהתפתחות.
התינוק שלכם מתחיל להסתובב בבית בזחילה ובגלגולים. הוא יכול לשבת יציב, ולעיתים אפילו להתיישב לבד ואולי אפילו למשוך את עצמו כלפי מעלה כדי לעמוד על הברכיים. כמו כן, בגיל זה התינוק שלכם עשוי:
לנסות ללעוס, מה שמרמז על כך שהוא מוכן למזון במרקם גושי יותר או קצוץ
לנסות לאכול לבד – לדוגמה, להרים את המזון שלו ולהחזיק את בקבוק השתייה לבדו
להגיב למילים “בוא לכאן”
לחפש את בני המשפחה אם אתם מבקשים ממנו – למשל, כשאתם אומרים “איפה אמא?”, הוא יחפש את אמא
לעמוד עם תמיכה.
כיצד לעזור להתפתחות התינוק
הנה כמה פעולות פשוטות שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:
דברו עם התינוק: הוא מתעניין מאוד בשיחה, ולכן כדאי לדבר עם נושאים יומיומיים ועל מה שאתם עושים כדי לעזור לו להבין את משמעותן של המילים.
הקשיבו והגיבו למלמולי התינוק: כדי לעזור לו לבנות את מיומנויות השפה, התקשורת והאוריינות שלו, ולתת לו תחושה שהוא במרכז תשומת הלב, אהוב ומוערך. חשוב להגיב בדיבור או בהשמעת קולות בדרך חמה ואוהבת. התינוק ייהנה לשמוע את קולכם עולה ויורד, ויאהב לראות את הבעות פניכם כשאתם מדברים איתו.
קראו יחד: קראו, ספרו סיפורים ודברו על האיורים בספר כדי לעזור לפתח את הדמיון של התינוק ולהניח את היסודות לבניית השפה.
שחקו ביחד: שירו שירים, שחקו במשחק “קוקו”, צלצלו בפעמונים, החביאו צעצועים ועשו קולות מצחיקים וקולות של בעלי חיים. בגיל זה, התינוק שלכם נהנה במיוחד לשחק במשחקים חברתיים ולחקות את מה שאתם עושים. המשחק המשותף גורם לו לחוש אהוב ומוגן.
השכיבו אותו על שמיכת פעילות/מזרון פעילות בשעות הערנות שלו, ופזרו מסביבו משחקים תואמי גיל רעשנים, קוביות ועוד, כדי לעודד אותו לזחול ולהתקדם. אם ילדכם כבר זוחל- תוכלו להציב בפניו “מכשולים” קטנים אך יציבים שעליהם יוכל לטפס ולהתקדם בזחילה (מגבת מגולגלת, מזרון נמוך ועוד) כדי לפתח את יכולותיו המוטוריות.
הציגו מאכלים חדשים: אתם יכולים לתת לו אוכל תוצרת בית כמו בשר ועוף טחון, דג מבושל היטב, אורז מלא, פסטה, לחם רך, גבינה מפוסטרת או יוגורט . בגיל זה, בו אתם חושפים את ילדכם לטעמים שונים, השתדלו להימנע מלתת מאכלים מומתקים, והעדיפו את החלופות ללא סוכר לדוגמא יוגורט טבעי במקום מעדן מומתק, דגני בוקר המכילים סוכר ועוד. טחנו ומעכו את המזון של התינוק כדי להקל עליו ללעוס ולמנוע חנק.
בלו מחוץ לבית: התינוק יאהב להסתובב איתכם בחוץ, שם יוכל להתבונן בדברים חדשים וללמוד. כשאתם מחוץ לבית, זכרו להגן על עצמכם מפני השמש.
הכינו את ביתכם לתינוק בתנועה: כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול להתגלגל או לאן הוא יכול להגיע, אפילו בגיל זה.
יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – אם הוא עייף מדי, למשל, או רעב.
להיות הורים לתינוק בן שמונה חודשים
מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.
למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!
בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.
אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה.
מתי לבקש עזרה
קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן שמונת החודשים שלכם:
אינו יוצר איתכם קשר עין
אינו מראה חיבה (או מראה חיבה מועטה בלבד) למי שמטפל בו – למשל, הוא אינו רוצה להתחבק
אינו ממלמל
אינו מחייך או משתמש בהבעות אושר, ואינו מראה טווח רגשות
אינו מתהפך
אינו יושב עם עזרה
נראה שמוט או נוקשה
משתמש ביד אחת או ברגל אחת, הרבה יותר מאשר ביד השנייה
אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
אחת מעיניו פונה כלפי פנים או כלפי חוץ רוב הזמן
אינו פונה לכיוונם של צלילים וקולות
אינו מתעניין בצלילים
מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.
קבעו פגישה אצל רופא אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.
ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.
כל דבר מסקרן את הפעוט שלכם, והוא נלהב לשחק, לגלות ולחקור את סביבתו. למשחק יש חשיבות גדולה עבור ילדכם – כך הוא מפתח את מיומנויות החשיבה, הדמיון והיצירתיות.
ילדכם נהנה למצוא צעצועים חבויים ולהצביע על איברי גופו כשאתם קוראים בשמם. ככל שהוא גדל, המיומנויות השפתיות ומיומנויות פתרון הבעיות שלו משתפרות, והוא מתחיל לקרוא בשמם של חפצים ופעולות שהוא עושה.
מבחינת התפתחות השפה, ילדכם עשוי לומר כמה מילים עד גיל 15 חודשים, וכ-25 מילים (ואפילו יותר!) עד גיל 18 חודשים. הוא מתחיל להכיר את שמו שלו, וכן הוראות פשוטות כמו “תן את זה לאימא”. וכמעט בטוח שהוא כבר מבין את המילה “שלי”!
בתקופה זו עשוי הפעוט שלכם עשוי להיות מודע לעצמו מאוד, ולהפוך לנבוך כשהוא מבין שאנשים אחרים מתבוננים בו. הוא אוהב להתכרבל איתכם ולתת לכם נשיקות. הוא מפתח התקשרויות רגשיות חזקות לאנשים שהוא אוהב, ולעיתים קרובות מרגיש שלא בנוח כשהוא נפרד מהם. למעשה, חרדת הנטישה שלו מגיעה לשיאה בתקופה זו.
ייתכן שהפעוט שלכם כבר הולך לבד. אם לא, סביר להניח שבחודשים הקרובים יעשה את צעדיו הראשונים. אם הוא כבר הולך זמן מה, ייתכן שבקרוב יתחיל לרוץ, ואפילו לטפס על מדרגות או רהיטים.
ילדכם שולט כעת טוב יותר בתנועות ידיו – הוא משרבט, הופך דפים בספר, משתמש בכף, שותה מכוס ובונה מגדל של קוביות.
כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:
לפשוט בעצמו חלק מבגדיו
להתיישב בכיסא קטן, או לנסות לטפס לכיסא שלכם
להביא משהו מחדר אחר כשאתם מבקשים ממנו
להרים חפצים קטנים מאוד – לדוגמה, אבנים קטנות או פירורים.
כיצד לעזור להתפתחות הפעוט
הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות הפעוט שלכם:
הישארו בקרבתו של הפעוט: הוא זקוק לעזרתכם כדי לפתח עצמאות וביטחון עצמי. הוא רוצה לצאת ולחקור, אך תמיד ירצה את קרבתכם, שחשובה לו מאוד ותורמת לו כשהוא משוטט וחוקר את סביבתו. הוא יודע שאתם שם, ולכן, לעיתים קרובות הוא יתבונן סביב ויחפש אתכם. אם הוא אינו מוצא אתכם, הוא עלול להיות מוטרד.
משחק הוא אחת הדרכים החשובות שבהן הפעוט מגלה כיצד דברים עובדים, ולכן, הקדישו זמן למשחק בתוך הבית ולמשחק מחוץ לבית. המשחקים הטובים ביותר הם צעצועים פתוחים – קוביות, אטבים, כוסות מים, מיכלי גלידה וקופסאות קרטון.
עודדו וחזקו מיומנויות של משחק חברתי: משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לפעוטות להכיר חברים וללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. עם זאת, אל תצפו ממנו לחלוק ולהשתתף במשחק לפי תורות עדיין – פעוטות מאמינים שהם מרכז העולם, ושהכל שייך להם.
חזקו את התפתחותן של המיומנויות היומיומיות, כגון שימוש בכף, שתייה מכוס והסרת כובע, שמשלבות מיומנויות מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה, ומעודדות את יכולתו של הפעוט לחשוב על מה שהוא עושה. עם זאת, לפעמים תצטרכו להתאזר בסבלנות. לדוגמה, בלגן בשעת הארוחה המשפחתית הוא חלק טבעי מהתהליך שבו הפעוט לומד כיצד לאכול בעצמו.
דברו כמה שיותר: קראו לחפצים שסביבכם בשמותיהם ודברו עליהם – איברי הגוף, צעצועים ופריטים בבית כמו כפות או כיסאות. כך תעזרו לפתח את המיומנויות השפתיות של ילדכם. כמו כן, כדאי להרחיב את הדיבור. למשל, במקום לומר “כיסא”, אמרו “כיסא גדול”, “כיסא אדום” או אפילו “כיסא אדום גדול”. נוסף על כך, חקו את מה שילדכם אומר. לדוגמה, אם הוא אומר “אימא”, חזרו אחריו ואמרו “אימא”.
הראו לילדכם שהדיבור שלו משמעותי:הקשיבו ודברו איתו בחזרה. כך תעודדו שיחה הדדית ותבנו את מיומנויות התקשורת שלו. כמו כן, כך הוא ירגיש מוערך ואהוב.
קראו לפעוט: כדי לעודד את התפתחות הדיבור והדמיון, קראו לו ספרים, ספרו סיפורים, שירים או שירי משחק.
עודדו את הפעוט לנוע, כדי לעזור לו לפתח את היציבה ולבנות את השרירים, ולהניח את היסודות לתנועות מורכבות יותר כגון הליכה וריצה. כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח .
להיות הורים
מדי יום, אתם והפעוט שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהפעוט גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם מטופשות הן הטובות ביותר!
בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.
אם אתם מרגישים מתוסכלים, מוטרדים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את הפעוט במקום בטוח – בלול, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו את הפעוט. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.
מותר לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם הפעוט שלכם, צרו קשר עם רופא הילדים שלכם או אחות טיפת חלב.
מתי לבקש עזרה
קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל 18-15 חודשים, הפעוט שלכם:
אינו נהנה מיצירת קשר עין או מכרבולים וחיבוקים
אינו אומר כלל מילים בעלות משמעות (גם אם בשיבושי הגיה)
אינו ממלא הוראות פשוטות – לדוגמה, “תן לי את הכדור “
אינו מצביע, מנופף או משתמש במחוות אחרות
אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, עורך מסיבת תה, מאכיל את הבובה או מכין חביתה במחבת צעצוע.
אינו הולך לבד
משתמש ביד אחת הרבה יותר מאשר ביד השנייה (ילדים אינם אמורים לפתח העדפה ליד אחת עד סביבות גיל שנתיים)
מתקשה לראות או לשמוע
מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.
קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצל נשים או דיכאון אחרי לידה אצל גברים. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.
ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.
הגורם החשוב ביותר הוא לבסס שגרה משפחתית צפויה מראש. כך תוכלו לטפל במעברים שמתרחשים מדי יום. הילדים יקבלו את השינוי בצורה טובה יותר אם יידעו שהוא עתיד להגיע. הנה כמה רעיונות:
הסבירו לילדכם מה עומד לקרות בתחילת היום או לפני שאתם יוצאים מהבית. ילדים שיודעים בפני מה הם עומדים – ובעיקר ילדים גדולים יותר – לא יפתחו ציפיות לא מציאותיות.
הכינו לוח שנה משפחתי, שיראה מה עושים בני המשפחה השונים מדי יום. עבור ילדים קטנים יותר, תוכלו להשתמש בלוח שנה עם תמונות.
מצאו דרכים שיעזרו לילדכם לעבור בין פעילויות. לדוגמה, “בוא, אעזור לך לארוז את התיק לפני שאנחנו יוצאים לבית הספר”.
בדקו אם עליכם ללמד את ילדכם מיומנות חדשה שתעזור לו עם המעברים. למשל, אם עליו לנעול נעליים לפני שאתם יוצאים לפארק, אולי תצטרכו ללמד אותו לעשות זאת בעצמו.
טיפים לתזמון המעבר
מעברים הם חלק בלתי נפרד מהיום. תזמון נכון של המעברים הללו יקל על ילדכם לעבור מפעילות אחת לפעילות אחרת.
בחרו את התזמון. אם אפשר, הפסיקו פעילות אחת והתחילו את השנייה בזמן שילדכם מפסיק את הפעילות באופן טבעי. הרגישות למעשיו של ילדכם יכולה להקל את המעברים לכם ולו גם יחד.
נסו להימנע משינויי פעילות מהירים. תנו לו אזהרה כמה דקות לפני שאתם משנים את הפעילות. למשל, “ליאור, יש לך עוד חמש דקות לשחק. אחר כך נלך הביתה”.
אם ילדכם מתקשה במיוחד במעבר בין פעילויות, נסו להקדיש זמן רב יותר לכל פעילות. כך יוכל ילדכם לקבל עוד קצת זמן כדי לעשות את השינוי ולהסתגל אליו.
לתת לילד אפשרויות בחירה בזמן המעבר
לא תמיד תוכלו לאפשר לילד לבחור אם להפסיק פעילות אחת ולעבור לאחרת. אולם לעיתים, תוכלו לתת לו לבחור דברים אחרים. הנה כמה רעיונות:
אם אתם מעוניינים שילדכם יבצע משהו, השתמשו במשפט ברור ולא בשאלה. אם תשאלו שאלה (חמודה, את יכולה בבקשה לסדר עכשיו את החדר?), אתם עשויים לקבל לא כתשובה. במקום זאת, השתמשו במשפט: חמודה, הגיע הזמן לסדר עכשיו בבקשה את החדר.
תנו לו אפשרויות בחירה בנוגע לדברים אחרים שקשורים למעבר. למשל, “יוחאי, אנחנו צריכים להיכנס עוד רגע למכונית. אתה יכול לקחת איתך צעצוע אחד. איזה צעצוע אתה בוחר?”
להדגיש את הצד החיובי בכל מעבר
כשאתם מדגישים את הצד החיובי במעבר, אתם מסיטים את תשומת הלב של ילדכם מהשינוי ומעבירים אותה למשהו שהוא אוהב או שמח בגללו.
בדקו אם אתם יכולים להפוך את המעבר למהנה. לדוגמה, “אתה יכול לצעוד כמו חייל לכיוון האוטו?” או “מה דעתך שנשחק ‘אני רואה’ בדרך הביתה?”
הפנו את תשומת לבו של ילדכם לדברים טובים שיוכל לצפות להם לאחר המעבר. למשל, “אם נצא עכשיו, יהיה לנו זמן לראות סרט בערב”.
שבחו את ילדכם על כך שהצליח להתמודד עם המעבר. הדגישו כמה זה טוב כששניכם עובדים יחד בתור צוות.
פתרון בעיות במעברים
אך טבעי שילדכם מתאכזב כשעליו לעצור פעילות מסוימת . תוכלו לעודד אותו להשתמש במילים כדי להביע את אכזבתו. אולם אם ילדכם מתעצבן או נכנס להתקף זעם, היזהרו שלא לתגמל אותו בטעות על ההתנהגות הזו ולאפשר לו להמשיך בפעילות. התנהגו בצורה מבינה, אך היו ברורים ותקיפים. התעקשו בעדינות שילדכם יעשה את מה שאתם מבקשים.
- בניית אתרים