לבחור את הצעצועים הנכונים לילדכם

צעצועים ומשחק

צעצועים הם דרך נהדרת לעזור לילדכם להתחיל לשחק ולעודד את התפתחותו, אך ייתכן שהוא אינו זקוק לכל כך הרבה צעצועים כפי שאתם חושבים. הצעצועים הטובים ביותר לילדים הם “צעצועים פתוחים”, המפתחים מיומנויות דמיון, יצירתיות ופתרון בעיות. הנה כמה דוגמאות לצעצועים פתוחים:

  • קוביות – היום יבנה ילדכם מגדל, ומחר יקרב קובייה לאוזן ויעמיד פנים שזהו טלפון
  • כדורים – מצוינים לקפיצה, התבוננות, גלגול, אחיזה וזריקה
  • קופסאות קרטון – אפשר להשתמש בהן בתור דברים רבים, כמו דלפקים בחנות, תנורים, מכוניות, סירות או בתי בובות
  • תחפושות – בעזרת מספר  בגדים  ישנים ושאריות של בד, יוכל ילדכם להפוך לכל דבר ולכל אחד שירצה
  • חומרי יצירה – אפשר להכין יצירת אמנות של ממש מנייר צבעוני, מדבקות, מיכלים ממוחזרים, קופסאות קרטון ובקבוקי פלסטיק,  צבעים וטושים מחיקים.

לא תמיד צריך לרכוש צעצועים בחנות. גם פריטים ביתיים ויומיומיים יכולים לשמש כצעצועים פתוחים נהדרים. סירים ומחבתות, מיכלי פלסטיק, אטבים, סלי בגדים, שמיכות… ילדים מצליחים לשחק בכל דבר כמעט! חשוב לזכור: כל החפצים שילדכם משחק איתם צריכים להיות בטוחים, ולכן הימנעו מחפצים חדים או קטנים שהוא עלול להיחנק מהם.

לבחור צעצועים

על אריזתם של צעצועים רבים מופיע מידע בנוגע לטווח הגילאים הרצוי. זהו מידע מועיל, אך הוא המלצה בלבד. כדאי לבחור את הצעצועים לפי תחומי העניין ושלב ההתפתחות של ילדכם. עם זאת, למידע על טווח הגילאים יש חשיבות מבחינה בטיחותית, למשל, כאשר הצעצועים כוללים חלקים קטנים שקל לבלוע אותם. במקרים אלה, כדאי לפעול לפי טווח הגילאים המומלץ.

עבור תינוקות, ה”צעצוע” ושותף המשחק הטוב ביותר הוא אתם, מטפל/ת או קרוב משפחה אחר. התינוק ייהנה מאוד מהתבוננות בפניכם, מהאזנה לקולכם ופשוט, מלהיות איתכם. הוא יכול ליהנות גם מהתבוננות במובייל צבעוני, מהאזנה לצעצוע מוזיקלי נמתח או מכך שילמד להגיע לרעשן. לאחר שהתינוק לומד להתיישב, הוא יכול להתעניין גם בחפצים שיוכל להקיש עליהם או איתם. הקשה בכף עץ על סיר מהנה באותה מידה כמו צעצוע קנוי שייוצר במיוחד לכך.

פעוטות אוהבים לשחק בקופסאות, ולעתים קרובות מגלים שקריעת העטיפה ממתנה מהנה הרבה יותר מהמתנה עצמה. פעוטות יכולים לשחק גם בצעצועי הרכבה (כמו דופלו) ובתחפושות.

ילדים גדולים יותר אוהבים לעתים קרובות לפתור בעיות ולהשתמש בדמיון. הם יכולים ליהנות מפאזלים, או ממשחקים שאפשר לשחק בחברה.

צעצועים שאינכם חשים איתם בנוח

ישנם צעצועים שאינם מתאימים לערכי המשפחה שלכם. לדוגמה, יש הורים שאינם חשים בנוח עם רובי צעצוע, בעוד שאחרים אינם אוהבים את צורת הגוף או את הבגדים של חלק מהבובות.

רובי צעצוע

משחק עם רובה צעצוע כולל בדרך כלל תוקפנות ואלימות, וכשילדים משחקים בתוקפנות זה עם זה, הביטחון העצמי שלהם ורווחתם הכללית עלולים להיפגע. עם זאת, רובי צעצוע יכולים לשמש גם בדרכים חיוביות. צריך להתבונן בדרך המשחק של ילדכם עם הצעצוע, ולהבין מה הוא בעצם עושה. לדוגמה, ילדכם יכול להשתמש בצעצוע כאביזר במשחק דמיון של שוטרים וגנבים. קרוב לוודאי שזה בסדר. אך אם ילדכם משתמש בצעצוע בתוקפנות כלפי ילדים אחרים, ייתכן שעליכם להסביר לו מעט כיצד לשחק עם אחרים. במקרה זה, הרובה עצמו אינו חשוב. לעיתים קרובות, ילדים משתמשים בחפצים יומיומיים אחרים בתור רובים, למשל מקלות, פרוסות טוסט או לגו. ייתכן שלא תרצו לעודד את ההתנהגות הזו, אולם זכרו: כוחו של רובה שעשוי מפרוסת טוסט אינו זהה לרובה צעצוע. רובה עשוי טוסט הוא סמל בלבד, ופחות סביר שישמש כדי להפחיד אחרים.

בובות בעלות מראה “סקסי”

משחק בבובות יכול להיות מהנה מאוד עבור ילדיכם, אולם לחלק מהבובות יש מראה מבוגר ו”סקסי”. לדוגמה, חלק מהבובות מגיעות עם תלבושות כגון חצאיות מיני, גרביוני רשת ועקבים גבוהים. זה אולי נראה כיפי ותמים לגמרי, אך זה יכול ליצור דימוי נשי שאולי לא תרצו שילדכם או ילדתכם יגדלו איתו או יאמצו בעצמם. למעשה, בשנת 2009 פורסם דו”ח של הארגון הבריטי object לזכויות אדם, שלפיו הסקסואליזציה של צעצועים ופרסום מוצרים יכולה להשפיע ישירות על התפתחות הזהות המינית של ילדכם, וכן על עמדותיו והתנהגויותיו.

שוב, כדאי להתבונן ולראות כיצד ילדיכם משחקים עם בובות. אם אתם מודאגים, כדאי להציע להם בובות בעלות מאפיינים ילדיים יותר, כדי שייחשפו לבובות בסגנונות שונים ובעלות גזרה שונה.

מומלץ לנקוט גישה רגועה בכל הנוגע לרובי צעצוע או לבובות סקסיות. סביר להניח שזהו שלב שיחלוף מעצמו. אם זה באמת מדאיג אתכם, תוכלו להציע לילדיכם לשחק במשהו אחר.

לדבר על בחירות הצעצועים

אתם אלה שמחליטים עם אילו צעצועים ילדכם יכול לשחק בבית.

אם אתם מתנגדים מאוד לצעצועים מסוימים, כדאי לדבר עם ילדכם, בעיקר ככל שהוא מתבגר. תוכלו לדבר על ערכי המשפחה שלכם. למשל, “רובים הם מפחידים ועלולים לפגוע באנשים מאוד. הם לא משחק.”

אין טעם להרצות לילדים או לאסור על משחק בצעצועים מסוימים. זה עלול לגרום לילד לרצות עוד יותר את הצעצועים שאינכם אוהבים. במקום זאת, תוכלו למשל להשתמש במשחק המלחמה של ילדכם כהזדמנות ללמד על הערכים שלכם בנוגע לנשק, מלחמה ואלימות.

ילדים מקבלים לעתים מסרים סותרים בנוגע לצעצועים. לדוגמה, אם לילדים מותר לצפות בתוכניות טלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב הכוללים אלימות, הם עשויים להתבלבל כשהוריהם אוסרים עליהם לשחק ברובה.

אם אינכם מעוניינים שמבוגרים אחרים יתנו לילדכם צעצועים מסוימים במתנה, תוכלו להסביר להם מה דעתכם באופן קצר ורגוע. בסופו של דבר, זו ההחלטה שלכם.

כוחו של הפרסום

צעצועים רבים מפורסמים במקומות המכוונים בדיוק לעיני ילדכם. לעתים קשה מאוד להתנגד כשילדכם מבקש צעצוע “כי לכולם יש”. תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

צעצועים מפורסמים מבוססים בדרך כלל על סרט או על תוכנית טלוויזיה, ולכן מעודדים סוג מסוים מאוד של משחק. אלה לא צעצועים רעים, אך הם עלולים להגביל את אפשרויות המשחק של ילדכם, אם הוא משתמש בצעצועים כדי לחקות ולהעתיק את תוכנית טלוויזיה במקום להשתמש בדמיון.

ברוב המקרים, האופן שבו ילדכם משתמש בצעצוע חשוב הרבה יותר מהצעצוע עצמו בקביעת ההשפעות של הצעצוע על התפתחות ילדכם. השקעת מחשבה בדרך שבה ילדכם ישחק עם הצעצוע יכולה לעזור לכם להחליט אם זהו הצעצוע הנכון עבור ילדכם.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אסור לרמות!

רמאות: מדוע ילדים עושים את זה?

ילדים מרמים מכמה סיבות. חלקם מרגישים שעליהם לעמוד בציפיות גבוהות – מצדם או מצד אחרים – ואינם יכולים לעשות זאת בלי לרמות. אחרים רוצים לנצח, כיוון שאינם יודעים כיצד להתמודד עם אכזבת ההפסד. הרי צריך ללמוד איך להפסיד, וזה לוקח זמן. כמו כן, ילדים עשויים לרמות כיוון שהמטלה שקיבלו קשה מדי עבורם. ייתכן שרמת הקושי של שיעורי הבית או שיעורי הספורט עולה, והם מנסים לעמוד בקצב.

ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנים שבהן ילדכם עדיין מנסה ללמוד מה נכון ומה לא נכון. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים.

לפני שהילדים מתחילים לרמות, עליהם להבין את המונח “כללים”, ומהו ההבדל בין נכון ללא נכון. ילדים צעירים יותר עשויים להפר את הכללים או לשנות אותם “על הדרך”, תוך כדי משחק, אך זו אינה רמאות באמת. ילדים בגיל בית הספר מבינים מהם כללים בדרך כלל, ולכן אפשר ללמוד אותם מהו משחק הוגן.

מה לעשות אם ילדכם מרמה: טיפים מעשיים

השיטות בהמשך יעזרו לכם להעביר את המסר שאסור לרמות, ושרמאות אינה מתקבלת. אל תגידו לילדכם שהוא “רמאי” – התווית הזו עלולה לדבוק בו.

  • נסו להבין מדוע ילדכם מרמה. שאלו אותו מדוע הוא חש צורך לרמות. הגיבו לו בהתאם לתשובה שתקבלו. לדוגמה, אם רימה כיוון שרצה לרַצות אתכם, אמרו לו שניצחון אינו הדבר החשוב ביותר ושאתם גאים בו מאוד על מאמציו – בין אם הצליח ובין אם לא.
  • תגמלו את המאמץ ולא את התוצאה. שבחו את ילדכם על דבקותו במאמץ להשלים את המשימה שקיבל. אם מדובר בהכנת שיעורי הבית, אמרו לו שמה שלמד, והמאמצים שהשקיע בניסיון להשלים אותם, חשובים יותר מהציון שקיבל. לאחר משחק ספורט, התמקדו בהתנהגות הספורטיבית ובמאמץ הקבוצתי, ולא בשאלה מי ניצח או הפסיד.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית. אם הוא רואה שאתם מרמים, הוא עשוי לחשוב שזה בסדר. כשאתם תופסים אותו מרמה, התגובה שלכם חשובה גם היא. קחו את הזמן והסבירו לו באופן רגוע מדוע אסור לרמות.
  • תנו לו הזדמנויות לתרגל. שחקו ביחד במשחקים שונים כדי שילמד כיצד לנצח וכיצד להפסיד.
  • בדקו את הציפיות שלכם. לפעמים, הציפיות שלנו גבוהות מדי ליכולותיו של הילד. אם נלחיץ את ילדינו לקבל ציון גבוה או להצליח בענף ספורט מסוים, אנו עלולים לעודד ולחזק את ההתנהגות המשתמשת בשקרים או ברמאות.
  • נסו מגוון פעילויות. אם ילדכם אינו מצליח לעשות משהו מסוים, אפשרו לו למצוא דברים אחרים שיעשה היטב, ולפתח מיומנויות אחרות. כך תוכלו לעזור לו לפתח הערכה עצמית.

להבין את התוצאות

כדי לשנות את התנהגותו של ילדכם, עזרו לו להבין מהן התוצאות לכך שהוא מרמה. למשל, דברו איתו על מה שעלול לקרות אם ירמה:

  • הוא עלול להעציב ילדים אחרים.
  • הילדים לא יבטחו בו בפעם הבאה שישחק איתם.
  • ייתכן שלא יגלה לעולם מה הוא יכול לעשות היטב בלי לשקר או לרמות.
  • הוא עלול להיתפס. כיצד זה יגרום לו להרגיש?
  • השקר עלול למנוע ממנו להשתפר במשחק.
  • הוא עשוי להרגיש שלא יוכל לנצח או לסיים משימה בלי לרמות.

חשוב להתאזר בסבלנות. ייתכן שהילדים ימשיכו להפר כמה כללים בזמן שהם לומדים. השתמשו ב”הזדמנויות הלמידה” הללו כדי לדבר איתם על שקרים ולהסביר להם מדוע הרמאות אינה מתקבלת.

לקבל עזרה נוספת

אם השקרים או הרמאות ממשיכים להוות בעיה גם כשילדכם גדול מספיק להבין מה הוא עושה, דברו עם היועץ בבית הספר או עם פסיכולוג לקבלת עזרה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הרגעה מבוקרת

מהי הרגעה מבוקרת?

הרגעה מבוקרת היא שיטת טיפול התנהגותית לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל ילדים קטנים. הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו. בשיטת ההרגעה המבוקרת, אתם בודקים את התינוק ומרגיעים אותו בקצרה בעודו לומד להירגע ולהירדם לבד.

האם הרגעה מבוקרת מזיקה?

למרות החשש מנזקים פוטנציאליים לתינוק, מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מוכיחים כי השימוש בשיטות אלו אינו מוביל לנזקים פסיכולוגיים או רגשיים, גם לא בשנות הילדות המאוחרות.

למעשה, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי תינוקות שהתנסו בשיטת ההרגעה המבוקרת נוטים לישון טוב יותר בטווח הקצר – ושנתם והתנהגותם הסתגלו היטב בטווח הארוך, בדיוק כמו תינוקות אחרים בגילם. כמו כן, מחקר עכשווי גילה כי הורים שהשתמשו בטכניקות הבאות עם ילדיהם דיווחו על פחות תסמיני דיכאון בטווח הקצר ובטווח הארוך גם יחד, לעומת הורים שלא השתמשו בהן.

לפני שמתחילים בתוכנית ההרגעה המבוקרת

הורים שמטפלים בבעיות שינה והירדמות עלולים להיות עייפים ולחוצים מאוד, בעיקר אם הם עצמם סובלים ממחסור בשעות שינה. הרגעה מבוקרת משמשת לפעמים הורים שמרגישים מוצפים, או שרווחתם נפגעת. אפשר להשתמש בהרגעה מבוקרת בנסיבות הבאות בלבד:

  • עם תינוקות בני יותר משישה חודשים ופחות משנתיים
  • כחלק מתוכנית כוללת לביסוס הרגלי שינה בריאים שכוללים שגרת השכבה חיובית
  • כשאתם בטוחים שהתינוק שלכם מקבל מספיק תשומת לב, זמן וחיבה במהלך היום.

לפני שאתם מתחילים, שימו לב שהתינוק שלכם חש בטוב, והפסיקו להשתמש בגישת ההרגעה המבוקרת אם התינוק נהיה חולה במהלך התוכנית.

כיצד לפעול בשיטת ההרגעה המבוקרת

  1. בססו שגרת השכבה חיובית ועקבית.
  2. כשהגיע הזמן להגיד לילה טוב, הניחו את התינוק במיטה וכסו אותו. דברו עם התינוק או לטפו אותו על גבו עד שהוא שוכב בשקט, או לפחות לדקה אחת.
  3. ברגע שהתינוק שקט, או אחרי דקה אחת, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. צאו לפני שהתינוק נרדם.
  4. הישארו מחוץ לחדרו ותנו לו הזדמנות להירגע בעצמו. התעלמו מרעשי רטנוניות.
  5. אם התינוק מתחיל לבכות באמת, המתינו מספר דקות קבוע מראש לפני שאתם ניגשים אליו – למשל, שתי דקות בתור התחלה.
  6. עזבו את התינוק לבדו לפרקי זמן קבועים מראש – לדוגמה, 2 דקות, 4 דקות, 6 דקות, 8 דקות ו-10 דקות, או ל-5 דקות, 10 דקות ו-15 דקות. קבעו את פרקי הזמן בעצמכם, בהתאם לזמן שתוכלו לעמוד בבכיו.
  7. אם התינוק עדיין בוכה לאחר כל פרק זמן קבוע מראש, חזרו לחדרו לזמן קצר מאוד. דברו איתו או לטפו אותו על הגב למשך דקה אחת, או המשיכו לדבר או ללטף עד שהוא שוכב בשקט (בהתאם להעדפה שלכם). אם אפשר, נסו להרגיע אותו בלי להרים אותו.
  8. שימו לב לחיתול. אם החיתול מלוכלך, החליפו אותו באור עמום ובכמה שפחות התעסקות.
  9. ברגע שהוא שוכב בשקט (או אחרי דקה אחת) – אך לפני שהוא נרדם – צאו שוב מהחדר והמתינו לפרק הזמן הקבוע הבא. אתם מנסים לתת לתינוק שלכם הזדמנות ללמוד להירדם בעצמו. הוא לומד שאינכם רחוקים ממנו, ושבסופו של דבר תחזרו.
  10. תהליך זה נמשך עד שהתינוק נרדם בעצמו.
  11. כשהתינוק מתעורר בלילה, עשו את אותן פעולות.

טיפים חשובים להרגעה מבוקרת

  • טיפול בגישת הרגעה מבוקרת אורך 14-3 ימים.
  • השתמשו בשעון או בטלפון הסלולרי כדי לתזמן את פרקי הזמן – ארבע דקות עלולות להיראות כמו זמן רב מאוד.
  • כבו את המוניטור של התינוק. ודאו שאתם עדיין יכולים לשמוע את תינוקכם.
  • אל תחכו מחוץ לחדרו. לכו לחדר אחר ונסו לחשוב על משהו אחר, הכינו כוס תה או הדליקו את הטלוויזיה. חזרו לבדוק את התינוק רק כשהגיע הזמן.
  • לפני שאתם מתחילים, דברו עם בן או בת הזוג כדי לוודא ששניכם מסכימים עם התהליך. קבעו איזה תפקיד יש לכל אחד – לדוגמה, לעזור בהרגעה או לתזמן. שקלו להחליף ביניכם את התפקידים בכל לילה.
  • אל תקבעו מחויבויות חשובות בלילות הראשונים לאחר תחילת הטיפול. תצטרכו להשלים את התהליך כולו ללא שינוי משמעותי בשגרה החדשה של התינוק.
  • זכרו לצאת מחדרו של התינוק לפני שהוא נרדם.
  • אם אתם חוששים מתגובת השכנים, תוכלו להכין אותם לכך מראש לכך שאתם מתחילים טיפול התנהגותי, שעשוי לבוא לידי ביטוי בבכי של ילדכם.

השתמשו בשיטה זו גם בשעת תנומות היום, כדי למנוע בלבול עבורכם ועבור התינוק גם יחד. אם התינוק מתעורר מתנומת היום אחרי פחות משעה, נסו להרדים אותו מחדש ל-20-15 דקות נוספות באמצעות שיטת ההרגעה המבוקרת. אם אחרי 20-15 דקות התינוק לא חזר לישון, הוציאו אותו מהמיטה ונסו שוב מאוחר יותר.

מלכודות נפוצות בשיטת ההרגעה המבוקרת

שינוי הרגלי השינה באמצעות טיפולים התנהגותיים לא תמיד עובר ללא קשיים. הנה כמה מהמלכודות הנפוצות, וטיפים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד איתן.

מה עושים אם התינוק מקיא?

יש תינוקות שנוטים להקיא יותר מאחרים, ואחד מתוך חמישה עשוי להקיא בזמן ההרגעה המבוקרת. אם התינוק שלכם מקיא, גם אתם וגם התינוק עלולים להיות מוטרדים. נקו את הקיא מהמיטה ברוגע, והניחו מגן מזרון מתאים (שעוונית) מתחת לסדין. עדיף שלא לעשות סיפור גדול, להדליק את האורות או להחליף את בגדי התינוק לגמרי אלא אם כן זה הכרחי – אחרת, חלק מהתינוקות עשויים ללמוד שעליהם להקיא כל פעם שמניחים אותם במיטה.

מה עושים כשנמאס?

אם אתם עייפים מדי, או מרגישים לחוצים או מוטרדים מדי, הרימו את התינוק, הרגיעו אותו בכל דרך שתרצו – למשל, עם בקבוק קטן או ערסול – ונסו שוב בפעם הבאה. קחו בחשבון שהפעם הבאה עלולה להיות קשה ומאתגרת יותר, ולכן אולי תצליחו לגייס כוחות ולהמשיך ולהתמיד דווקא בניסיון הנוכחי.

מה עושים אם התינוק חולה?

אם התינוק חולה, יש להפסיק את שיטת ההרגעה המבוקרת ולהתחיל שוב כשירגיש טוב יותר. אם הוא סובל מנזלת קלה ומשיעול אך אין לו חום, אפשר עדיין להשתמש בשיטה.

מה עושים אם התינוק סובל מכאבים?

הורים רבים מודאגים שבקיעת השיניים גורמת לכאבים. אם אתם מרימים את התינוק מהמיטה והוא נרגע כמעט מיד, סביר להניח שהוא לא סובל מכאבים – הוא רק רוצה שתרימו אותו. אם אתם מודאגים מכאבים, אפשר לתת לו מנה של פרצטמול (נובימול ואקמולי).

מה עושים אם ההרגעה המבוקרת אינה מצליחה?

עשויות להיות כמה סיבות לכך שתוכנית השינה אינה עובדת.

האם אתם משתמשים בטיפול בצורה נכונה?

בדקו את עצמכם וקראו שוב את הצעדים שתיארנו כאן. האם יש משהו שאינכם עושים, או שאתם יכולים לעשות בצורה אחרת? תוכלו לשאול מומחה שמבין את השימוש בטיפול זה.

האם אתם חוזרים לתינוק מוקדם מדי?

האם אתם פועלים במדויק לפי פרקי הזמן הנדרשים? האם אתם משתמשים בשעון? האם אתם יכולים לעשות משהו אחר שיעזור לכם להתמודד בזמן שאתם ממתינים לפרק הזמן שיחלוף?

האם אתם נכנסים לחדר כשהתינוק שלכם רק רוטן ולא בוכה?

תינוקות רבים רוטנים כשהם נסחפים לשינה, וכשאתם נכנסים לחדר, אתם עלולים לעצור את תהליך ההירדמות של התינוק. חזרו לחדר רק אם התינוק שלכם בוכה.

האם אתם באמת רוצים להמשיך בטיפול?

האם המטרה להגיע לשנת לילה ללא הפרעות חשובה מספיק לכם ולתינוק? אם אתם משוכנעים שהדבר הטוב ביותר עבור התינוק שלכם הוא שילמד להירדם בצורה עצמאית בלילה, קל יותר למצוא את המוטיבציה להמשיך בשיטה בלילות הדרושים להצלחתה. אם לא, ייתכן שהבחירה הטובה ביותר עבורכם היא חזרה למצב הקודם.

האם פרקי הזמן שקבעתם מתאימים לתינוק שלכם?

יש תינוקות שנרגעים כאשר ההורה נכנס לחדר. תינוקות אחרים נהיים מוטרדים יותר. אם התינוק נהיה מוטרד יותר, האריכו את פרקי הזמן ל-5, 10 ו-15 דקות. כך התינוק יקבל זמן רב יותר להירדם בעצמו, ופחות זמן להיות מוטרד מחזרתכם.

האם רשת התמיכה שלכם באמת תומכת?

לא כולם מסכימים עם שיטת ההרגעה המבוקרת. בני משפחה או חברים שאינם מסכימים הם דבר אחד, אך אם בן או בת הזוג שלכם או אנשים קרובים אחרים אינם מסכימים לכך, ביצוע השיטה יכול להיות קשה במיוחד. רצוי שלפחות אדם אחד בבית יסכים איתכם על גישה עקבית ומתמשכת.

מה עושים כשההרגעה המבוקרת נראית קשה מדי

  • אפשר לשקול לפרק את השיטה לסדרת צעדים קטנים יותר. לדוגמה, בשבוע הראשון, נדנדו את התינוק עד שהוא שקט, והניחו אותו במיטה כשהוא חצי ישן. בשבוע שלאחר מכן, הניחו את התינוק במיטה כשהוא ער לגמרי.
  • נסו להשתמש בשיטה רק בשעות הלילה, כשסיכויי ההצלחה שלה גדולים יותר.
  • בקשו מבן או בת הזוג להוציא את השיטה לפועל (אם הוא או היא מסכימים לכך).
  • השתמשו בשיטת ההתרחקות ההדרגתית בתור חלופה.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההרגעה המבוקרת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תינוקות הניזונים מבקבוק: ציוד ותחליפי חלב לתינוקות (תמ”ל)

ציוד להאכלה מבקבוק

בקבוקים ופטמות
אם בחרתם להאכיל את התינוק מבקבוק, תצטרכו 6-4 בקבוקים גדולים, מכסים, וכמה פטמות. בחרו את הבקבוקים והפטמות בהתאם לטעמכם האישי. כולם דומים זה לזה. הפטמות עשויות מלטקס (צבען חום-צהוב) או מסיליקון (שקופות). שני הסוגים טובים באותה מידה. הפטמות מסווגות לפי גיל התינוק, אך הסיווג אינו מדעי. נסו פטמות עם חורים גדולים יותר או קטנים יותר עד שתמצאו את הפטמה שהתינוק מחבב.

להכין תמ”ל

כדי להכין תמ”ל, השתמשו במי ברז נקיים או במים מבקבוק (בתנאי שאלו נקנו במקום המחזיק את המים בתנאים נאותים, ולא בתחנות דלק) . אל תשתמשו במים ששכבו זמן רב בקנקן או בבקבוק. הביאו את המים לרתיחה בקומקום חשמלי או על הכיריים.  שימו לב כי יש להרתיח גם מים מינרליים

  1. תנו למים להצטנן לטמפרטורה בטוחה – מים פושרים או בטמפרטורת החדר, כ-30 דקות. לאחר מכן הוסיפו את האבקה. הנה כמה שלבים בסיסיים להוספת האבקה למים כדי להכין תמ”ל:
  2. מזגו לבקבוק את כמות המים המורתחים והמצוננים הרצויה.
  3. השתמשו בכפית המדידה שנמצאת בקופסת התמ”ל, והוסיפו לבקבוק מספר מתאים של כפיות מדידה. הקפידו לשטח כל כפית בעזרת החלק האחורי של סכין נקייה או שפת הקופסא.
  4. סגרו את הבקבוק בטבעת ובפטמה. ערבבו מעט כדי שהאבקה לא תיצמד לפטמה ותחסום אותה, ואז נערו את הבקבוק עד להמסה מלאה.
  5. אם אינכם משתמשים בתמ”ל מיד, אחסנו אותו באחורי המקרר, בנקודה הקרה ביותר, ולא ליד דלת המקרר. מומלץ להכין  תמ”ל רק לפני השימוש ולא מראש.
  6. זרקו שאריות תמ”ל שכבר עורבבו במים או נשמרו במקרר לאחר 8 שעות.

לנקות ולעקר ציוד להאכלה מבקבוק

מערכת החיסון של התינוק אינה חזקה מספיק כדי להילחם בזיהומים, ולכן חשוב לעקר את הציוד להאכלה מבקבוק עד גיל 12 חודשים, כדי לצמצם את הסיכון למחלות. כדי לנקות ולעקר את הבקבוקים, המכסים והפטמות, תזדקקו לדברים הבאים:

  • מברשת בקבוקים, לניקוי הבקבוקים והפטמות
  • ציוד עיקור – ציוד פשוט כגון סיר שבו אפשר להרתיח את הציוד או מעקרי אדים (סטריליזטור)
  • מיכל לאחסון הציוד המעוקר.

לאחר סיום ההאכלה, הפרידו את הבקבוקים והפטמות אלה מאלה. לפני העיקור סבנו את כל החלקים במי סבון חמימים. השתמשו במברשת בקבוקים לניקוי פנים הבקבוקים והפטמות. התיזו מים דרך הפטמה כדי לנקות את החור הקטן במרכזה. שטפו הכל היטב במים.

ניתן להדיח בקבוקים ופטמות במדיח כלים במקום לשטוף אותם ידנית, אולם פעולה זו אינה מחליפה את העיקור.

יש כמה דרכים לעקר את הציוד:

הרתחה
הדרך הפשוטה ביותר לעקר את הציוד היא להרתיח אותו.

  • הניחו את הבקבוקים, הפטמות, והמכסים בסיר גדול.
  • מלאו את הסיר במים עד שהכל מכוסה ואין בועות אוויר.
  • הניחו את הסיר על הכיריים, הביאו לרתיחה ושמרו על הרתיחה למשך חמש דקות.
  • לאחר מכן, צננו את הציוד בסיר עד שתוכלו להרים את הבקבוקים בלי להיכוות.
  • אחסנו מיד את הציוד שאינכם משתמשים בו במיכל נקי.
  • מדי 24 שעות הרתיחו את מברשות הבקבוקים, או כל ציוד אחר שאתם משתמשים בו לניקיון.

אם יש לכם ילדים נוספים, כדאי להרתיח את הבקבוקים לאחר שילכו לישון, כדי להוריד את הסיכון לכוויות.

מעקר אדים (סטריליזטור)
מכשירי עיקור באדים הם יחידות אוטומטיות ש”מבשלות” את הציוד בטמפרטורה גבוהה מספיק כדי להרוג את החיידקים. הניחו את הציוד ביחידה, הוסיפו מים בהתאם להוראות היצרן והפעילו את המכשיר. המכשיר מכבה את עצמו לאחר הסיום.

מעקרי אדים לשימוש במיקרוגל
ישנם מעקרי אדים שמתאימים לשימוש במיקרוגל.

  • מלאו את ההוראות בקפידה.
  • בדקו את עוצמת המיקרוגל – העוצמה משתנה בין המכשירים.
  • אל תניחו חלקי מתכת בתוך המכשירים.

לעולם אל תשימו את הציוד ישירות במיקרוגל כדי לעקר אותו. העיקור לא יצליח, והציוד עלול להימס או להינזק. המשיכו לעקר את הציוד עד שהתינוק בן 12 חודשים.

בלאי

הקפידו לזרוק ולהוציא משימוש פטמות שהתבלו והחלו להקרע, וכן בקבוקים שרוטים. רצוי שלא להעביר פטמות של בקבוקים בין ילדים. כמו כן מומלץ להחליף בקבוקים ופטמות לפחות אחת לשנה.

האכלה מבקבוק: עצות בטיחות

היגיינה כללית

  • שטפו ידיים ונקו היטב את משטחי העבודה לפני הכנת התמ”ל.
  • בדקו את הפטמות בזמן השטיפה, וזרקו פטמות סדוקות, שעלולות להיות מצע גידול לחיידקים.

הכנת תמ”ל ושימוש

  • הקפידו על היחס בין כפיות המדידה למים כפי שמצוין בקופסא. אל תכינו את החלב באופן מדולל או מרוכז יותר מהמומלץ.
  • בדקו את תאריך התפוגה על קופסת התמ”ל. זרקו קופסאות תמ”ל שפג תוקפן.
  • זרקו קופסאות תמ”ל שפתוחות יותר מחודש.

אחסון תמ”ל

  • אם אינכם משתמשים בתמ”ל המוכן מיד, הניחו אותו במקרר.
  • ניתן לאחסן בקבוקי תמ”ל בטמפרטורת החדר במשך פחות משעה. או במקרר למשך 24 שעות.
  • זרקו את תכולתם של בקבוקים שהתינוק החל לאכול ולא סיים לאחר שעה. אחסון בקבוקים חצי-מלאים  לשימוש עתידי הוא מסוכן, כיוון שהם עלולים להזדהם בקלות.

הכנת תמ”ל מחוץ לבית

  • קחו את המים המורתחים והמצוננים ואת אבקת התמ”ל במיכלים נפרדים, וערבבו אותם רק לפני ההאכלה. זוהי הדרך הבטוחה ביותר להעברת תמ”ל.
  • אם עליכם להעביר בקבוקי תמ”ל מוכנים או חלב אם שאוב, שימו לב שהבקבוקים קרים מאוד כשאתם יוצאים מהבית. כדאי לשאת אותם בצידנית עם קרחומים וכך לשמור על טמפרטורה נכונה וטובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת ילדים בגיל הגן: למה לצפות

ילדים בני שלוש עד חמש זקוקים ל-13-11 שעות שינה בלילה. חלקם עדיין זקוקים לתנומה של כשעה במהלך היום. השינה חשובה לבריאות, לגדילה ולהתפתחות של ילדכם. כשילדים ישנים היטב, הם רגועים ושמחים יותר במהלך היום. כמו כן, שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות.

כדורים, מרקחות וסירופים אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים אלא אם הן נובעות מבעיות בריאותיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש דרכים טובות יותר להתמודד איתם.

ביעותי לילה וסיוטים

הדמיון של ילדכם מתחיל להתפתח, והוא עשוי להתחיל לסבול מסיוטים. הסיוטים נוטים להתרחש בין חצות לארבע לפנות בוקר. ביעותי לילה שונים מסיוטים. הם מתרחשים בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה, כששנתו של הילד עמוקה מאוד, במעברים שבין שינה לערנות. בעוד שאת הסיוטים הילד יכול לשחזר ולזכור, הוא אינו מודע לביעותי הלילה, ולא יזכור שהתרחשו כלל כשיקום בבוקר. תוכלו ללמדו עוד על ביעותי לילה במאמר המתאים.

כדי להרחיק את המפלצות, או כל גורם מפחיד אחר, ממיטתו של ילדכם, הקשיבו לפחדיו ועזרו לו להתגבר עליהם. הנה כמה טיפים להתמודדות עם סיוטים:

  • אם ילדכם מתעורר אחרי סיוט, הרגיעו אותו והסבירו לו שחלם חלום רע. תנו לו נשיקה וחיבוק, ועזרו לו להירגע ולהירדם. אם ילדכם רוצה להיכנס למיטה שלכם, תוכלו להציע לו לעשות זאת לזמן קצר, ואז להחזיר אותו למיטתו, על מנת למנוע ממנו לפתח את ההרגל לישון איתכם. עדיף להיות ליד מיטת הילד ולהרגיעו שם מאשר להכניסו למיטת ההורים. אם ילדכם חלם על מפלצות, תוכלו להסביר לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן יכולות לפגוע באף אחד באמת. לחילופין, תוכלו לחשוב ביחד כיצד ניתן להביס מפלצות, ולמצוא דברים ש”יגנו” עליו מפני המפלצות בלילה, כמו בובה מיוחדת או “ספריי נגד מפלצות” העשוי מבקבוק שפריצר ממולא במים שקישטתם יחד.
  • אם אתם שמים לב שהוא חולם את אותו סיוט שוב ושוב, כדאי לבדוק מה הגורם לכך. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. כשאתם מוצאים את הגורם לבעיה, נסו לצמצם את חשיפתו של ילדכם אליו.

שגרת השכבה

חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. כשילדכם נהיה מודע יותר לעולם סביבו, הוא עשוי להירדם לאט יותר. שגרת השכבה חיובית תעזור לו להירדם, בעיקר אם אתם משתמשים בה באופן עקבי גם בימי השבוע וגם בסופי השבוע.

הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: צחצוח שיניים, שירותים, חיתול (אם עדיין צריך), ופיג’מה.
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר, ספרו סיפור, שירו שיר או פשוט התחבקו זה עם זה).
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

רוב הילדים בגיל זה מוכנים ללכת לישון בסביבות 19:00, בעיקר אם עברו יום עמוס בגן. עם זאת, חלקם דורשים עוד ועוד סיפורים לפני השינה כדי לדחות את ההשכבה. כדאי לקבוע כלל שלפיו קוראים ספר אחד או שניים לכל היותר בשעת ההשכבה, ולהבטיח שתקראו עוד ספרים במהלך היום.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו לוותר על המוצץ בסביבות גיל שלוש – אם ילדכם מוכן, לדעתכם. למידע נוסף, קראו את המאמר לוותר על המוצץ.

חיתולי לילה

גם אם ילדכם משתמש בשירותים או בסיר במהלך היום, אל תזרקו את החיתולים עדיין. במקרים רבים, ילדים מפסיקים להרטיב בלילה רק בגיל שלוש-ארבע. חלק מהילדים אינם יבשים בלילה עד גיל שש או שבע. כדי לעודד את ילדכם לקום לעשות פיפי בלילה, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. הבטיחו לו שתעזרו לו כשיצטרך. אם לא, אל דאגה – רוב הילדים מפסיקים במהלך שנות הילדות להרטיב בלילה, גם ללא טיפול.

יציאה מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, ילדכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • ודאו שחדרו של ילדכם נעים, שקט וחשוך.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך – הדובון האהוב עליו, שמיכה או בקבוק מים. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • כשילדכם יוצא מהמיטה, אמרו לו ברוגע לחזור למיטתו, ואם צריך- לוו אותו פיזית למיטתו, והבטיחו לו שאתם נמצאים בחדר ליד. חזרו על כך בתקיפות ובשקט שוב ושוב, עד שילדכם לא יקום מהמיטה.
  • למידע נוסף, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה.

עם זאת, לעיתים ילדכם באמת זקוק למשהו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שכך תצליחו להרגיע אותו. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחמימות ומדד גליקמי

מהן פחמימות?

פחמימות הן אחד המקורות העיקריים לאנרגיה לגופנו. פחמימות הן הדלק היחיד שבו משתמשים המוח וכדוריות הדם האדומות, ומקור האנרגיה העיקרי הדרוש לפעולת השרירים. גופנו הופך כל פחמימה שאנו אוכלים לאנרגיה. את עודפי הפחמימות הגוף הופך לשומן.

אנו מקבלים פחמימות ממזונות המכילים עמילן כגון לחם, פסטה, אורז, דגני בוקר, מוצרי מאפה ותפוחי אדמה. מקור נוסף לפחמימות הוא סוכרים כגון סוכר לבן, סוכר חום ודבש, סוכרים טבעיים בפירות ובמוצרי חלב, ומזונות מתוקים כגון קינוחים.

מבין המזונות העשירים בעמילן, יש להעדיף את הפחמימות המורכבות העשירות בסיבים כגן אורז מלא, חיטה בורגול כוסמת קינואה ועוד כי אלו בעלי ערך גליקמי נמוך יותר מאחיהם דלי הסיבים התזונתיים.

מהו מדד גליקמי (GI)?

כשאנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול שלנו מפרקת אותן ליחידה הפשוטה ביותר – גלוקוז (סוכר). התאים שלנו משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז בקצב משתנה. משמעות הדבר היא שפחמימות שונות – כלומר, מזונות שונים העשירים בפחמימות- גורמים לרמת הגלוקוז בדם לעלות ולרדת בקצב שונה.

המדד הגליקמי (GI) מודד את השפעת הפחמימות השונות שבמזון על רמות הגלוקוז בדם, ומדרג את המזונות בסולם ערכים של 100-0:

  • מזונות עם ערך גליקמי גבוה (100-70) גורמים לעלייה ולירידה מהירות וחדות ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות במהירות רבה.
  • מזונות עם ערך גליקמי נמוך (55-0) גורמים לעלייה ולירידה יציבות ומתמשכות יותר ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות לאט יותר.

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מעלים את האנרגיה במהירות רבה יותר למשך זמן קצר יותר. מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מתפרקים לאט יותר ומשחררים את האנרגיה בצורה מתונה ומתמשכת. אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי נמוך במהלך היום (כמו דגנים מלאים וקטניות) תעזור לכם ולילדכם לשמור על רמות גלוקוז נמוכות ויציבות יותר בדם לעומת מזונות ושתיה בעלי ערך גליקמי גבוה (כמו שתיה מתוקה, ממתקים,  דגני בוקר ממותקים, עוגות וכו).

הערך הגליקמי של סוגי מזון שונים

למותגי מזון שונים עשוי להיות ערך גליקמי שונה, ולכן כדאי להתיעץ  עם תזונאית ולבדוק את התווית על המזון. כמו כן, מאחר ואנחנו בדרך כלל לא אוכלים מזון אחד בכל פעם אלא מספר מזונות ביחד בארוחה יש לשים לב ל”עומס הגליקמי ” הנוצר משילובי מזונות. תזונאיות בעלת תעודת רישוי ממשרד הבריאות יכולות לסייע לבנות תפריטים בעלי ערך גליקמי נמוך, ומסייע בכך באיזון רמות הגלוקוז בדם.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך (55 ומטה)

  • לחם דחוס מדגנים מלאים
  • שעורה
  • סובין
  • קטניות
  • פסטה
  • פתיתים
  • חלב
  • יוגורט
  • שיבולת שועל (קוואקר) מסורתית
  • גרנולה טבעית
  • רוב הירקות (מלבד רוב תפוחי האדמה)
  • קינואה

מזונות בעלי ערך גליקמי בינוני (69-56)

  • צימוקים
  • לחם מקמח מלא
  • אורז (בסמטי, ארבוריו להכנת ריזוטו ואורז עם גרגירים ארוכים)
  • משקאות קלים
  • עוגיות ועוגות מתוקות
  • אבטיח ומלון

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (70 ומעלה)

  • לחם לבן
  • תפוחי אדמה
  • אורז יסמין
  • רוב דגני הבוקר (למשל קורנפלקס ואורז תפוח)
  • משקאות אנרגיה
  • סוכריות
  • רוב סוגי הקרקרים והחטיפים המתובלים
  • צ’יפס

היתרונות של מזון בעל ערך גליקמי נמוך

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים כיוון שהם מספקים אנרגיה לאורך זמן, שעוזרת לנו להתרכז טוב יותר ולהחזיק מעמד לזמן רב יותר בפעילות גופנית. אם אתם עוסקים בספורט הדורש סיבולת כגון ריצה למרחקים ארוכים, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך יעזרו לכם לשמור על רמות האנרגיה. כמו כן, הם נותנים תחושת מלאוּת לזמן רב יותר, ועוזרים לשמור על משקל תקין ובריא.

לשמור על איזון בין ערך גליקמי גבוה ונמוך
באופן כללי, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים יותר מאשר מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, כיוון שהאחרונים גורמים לרמות הסוכר (גלוקוז) בדם לעלות ולצנוח במהירות – מה שעלול להותיר אתכם בתחושת רעב ולהוביל לאכילת יתר.

עם זאת, אפשר לאכול מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מדי פעם. מה שחשוב הוא להציע למשפחה מזון בעל ערך גליקמי נמוך בכל ארוחה. השילוב בין שני סוגי המזונות מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני.

הכמות חשובה
כשאתם בוחרים אילו מזונות להציע למשפחתכם, כדאי לחשוב לא רק על המדד הגליקמי אלא על כמות המזונות שאתם אוכלים – כלומר, על גודל המנה. למנה גדולה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו תפוחי אדמה או צ’יפס יש השפעה ניכרת על רמות הסוכר בדם. כך שאם אתם אוכלים מנות קטנות של מזון בעל ערך גליקמי גבוה ומנות גדולות ותדירות יותר של מזון בעל ערך גליקמי נמוך, תוכלו לשמור על איזון.

חשוב יותר מזה לאכול הרכב תזונתי בעל ערך גליקמי נמוך, להקפיד על מזונות בקליפתם ככל האפשר, לשלב בתפריט פירות, ירקות ודגנים מלאים, להקפיד על כמות מספקת של חלבון ושימוש בשומן בריא כגון שמן זית, אבוקדו ,טחינה וכדומה.

מתי לאכול פחמימות 
אין כלל אצבע מובהק שאומר מתי יש לאכול פחמימות, אך מומלץ לאכול מדי יום שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות קלות, כדי לפרוש את הפחמימות באופן שווה על פני כל היום. כך תוכלו לשמור על רמות מאוזנות של גלוקוז בדם, ועל רמות אנרגיה יציבות למדי.

השמירה על רמות הגלוקוז בדם חיונית למבוגרים ולילדים עם סוכרת, אך גם לאנשים שמבקשים לשמור על בריאות טובה באופן כללי. כמות הפחמימות שילדכם זקוק לה תלויה בכמות הפעילות הגופנית שלו ובגילו.

כיצד לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך

קל לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. רוב הסיכויים שבני משפחתכם אפילו לא ישימו לב – לפחות לא כל הזמן. משפחתכם תרוויח מאוד גם אם תחליפו רק מחצית מהפחמימות באפשרויות בעלות ערך גליקמי נמוך. אפשר, למשל:

  • להחליף לחם לבן בלחם מקמח מלא, בלחם דגן מלא דחוס, או לחם מחמצת (שאור) מקמח מלא.
  • להחליף דגני בוקר מעובדים כגון קורנפלקס בדגני בוקר לא מעובדים כגון דייסת שיבולת שועל, או דגני בוקר בעלי ערך גליקמי נמוך יותר כגון אלה ללא תוספת סוכר ובעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים.
  • להחליף עוגיות וקרקרים פשוטים בעוגיות מפירות יבשים ודגנים מלאים
  • להחליף עוגות ומאפינס במאפינס שעשויים מפירות, שיבולת שועל ודגנים מלאים
  • להחליף תפוח אדמה לבן במאכלים עם ערך גליקמי נמוך יותר כגון בטטה, תירס, פסטה מקמח מלא או קטניות כגון עדשים, שעועית וחומוס
  • להחליף את רוב סוגי האורז באורז מלא חום או אדום.
  • כדי להגביר את כמות הסיבים התזונתיים במנת תפוחי אדמה, ניתן לבשל ולאכול אותו בקליפתו. או בשילוב עם ירקות.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך: שאלות נפוצות

מה לעשות אם הילד שלי אינו אוהב מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך?
באופן אידיאלי, לפחות מחצית מהפחמימות שילדכם צורך ביום צריכה להגיע ממזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שהוא אוהב. לא כל המזון שילדכם אוכל צריך להיות בעל ערך גליקמי נמוך. השילוב בין מזון כזה לבין מזון בעל ערך גליקמי גבוה מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני. כמו כן, תוכלו לנסות:

  • להציע לו מזון בעל ערך גליקמי נמוך כמזון “יומיומי” ואפשרויות בעלות ערך גליקמי גבוה כמזון “מדי פעם”
  • לבדוק אילו מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך הוא אוהב, ולהחזיק אותם בבית.

לשוקולד, למשל, יש ערך גליקמי נמוך. האם זה הופך אותו לבחירה טובה?
יש מזונות רבים, כמו שוקולד, שכמות השומן בהם גדולה אף שערכם הגליקמי נמוך. ערך גליקמי נמוך אינו מבטל את הבעיות שגורמת כמות שומן גדולה – צריך להתבונן במזון ככלל. לכן, עליכם להתייחס למזונות כמו שוקולד כאל ממתק שניתן לאכול  מדי פעם בלבד.

האם אכילת יותר מדי סוכר תגרום לסוכרת?
אכילה של כמות גבוה של סוכר מובילה להשמנת יתר ולתנגודת גבוה לאינסולין ועלולה לגרום לסוכרת , כבד שומני רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ועוד. שתיה מתוקה ומשקאות אנרגיה הם מקורות העשירים בסוכרוז ופרוקטוז המעלים תנגודת לאינסולין.  . מלבד זאת, אכילת סוכר רבה מדי עלולה להוביל לעששת (חורים) בשיניים.

מהו המזון הטוב ביותר לתת לילדי לפני פעילות גופנית?
מזונות פחמימתיים הם המקור הטוב ביותר לאנרגיה לפני ספורט. ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי נמוך – כגון דייסה, כריך מלחם מדגנים מלאים או שייק פירות טריים – תספק לו אנרגיה מתמשכת ביום המשחק.

מדד גליקמי וסוכרת

אם יש לכם סוכרת מסוג 2 או אי סבילות לגלוקוז (סוכרת גבולית), רמות הסוכר בדם שלכם עלולות לעלות מעבר לרמה התקינה מהר יותר מאשר אנשים אחרים. אכילת מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך תעזור לכם לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. אכילה מתונה של מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה לאורך היום תעזור לכם לשמור על רמות עקביות של סוכר בדם, כחלק מתפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית.

אם אתם סובלים מבעיה רפואית כגון סוכרת, חשוב לדבר עם רופא המשפחה, ולקבל הפניה לתזונאית אשר תסייע לכם לבנות דפוסי אכילה בריאים המתאימים למצב הבריאותי שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתן עונשים לילדים?

מהו עונש?

עונש משמעו לתת לילדכם תוצאות שליליות על הפרת הכללים או על התנהגות לא ראויה. זוהי דרך להבהיר לילדכם שהתנהגותו אינה מקובלת. לדוגמה, ילדכם עשוי לסרב לסדר את החדר. העונש, או ההשלכה השלילית על כך, עשוי להיות שלא יצפה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו עד שיסדר. אפשר להשתמש בסוגי תוצאות שונים, בהתאם למצב.

לעולם אל תשתמשו בעונש גופני. עונש גופני כמו מכות, סטירות, צביטות וכו’, אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג; הוא עלול לפגוע בהם וללמד אותם שפתרון גופני הוא מקובל.

האם העונש מספיק?

העונש לבדו אינו מספיק, כיוון שהוא מלמד את הילדים רק מה לא לעשות. הוא אינו מסביר להם מה עליהם לעשות, ולכן אינו פועל לשינוי התנהגותם. כמו כן, הוא עלול להשפיע על הילדים לטווח ארוך. במשפחות שבהן ההורים צועקים, מאיימים ומענישים, הילדים נוטים להמשיך להתנהג בצורה מאתגרת.

כיצד לטפל בבעיה?

כדי לשפר את התנהגותו של ילדכם, כדאי לקשר בין העונש – או התוצאות השליליות – לבין התנהגותו, ולהראות לו כיצד אתם מעוניינים שיתנהג. לדוגמה, אם ילדכם לקח עוגייה בלי לבקש, הוא יוכל לתרגל כיצד לבקש יפה.

העונש עובד טוב יותר כשאתם מאזנים אותו עם שבחים ותגמולים על התנהגות טובה. שבחים ותגמולים על התנהגות טובה מלמדים את הילד מה לעשות וכיצד להתנהג – למשל, להגיד, “כל הכבוד שביקשת יפה, קרן”. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. כלומר, ככל הנראה, לא תצטרכו להמשיך להשתמש בתוצאות השליליות או העונשים במידה רבה כל כך.

כמו כן, ילדכם זקוק לסביבה משפחתית חמה ואוהבת כדי לגדול ולהתפתח. הוא צריך שתנחו אותו בעזרת כללים משפחתיים, ותסבירו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים. אחת הדרכים החשובות לעשות זאת היא לדבר עם ילדכם ולהקשיב לו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדה אצל ילדים – המדריך המלא

מהי חרדה אצל ילדים ומה ההבדל בין דאגה לחרדה?

חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד-  תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.

חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.

חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.

חרדה: גילאים ושלבים

ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:

  • תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
  • ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.

פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.

ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.

סוגי חרדה אצל ילדים

קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.

חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:

  • מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
  • חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
  • מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
  • מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
  • חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדת נטישה.

חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

  • חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
  • מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
  • הם ביישנים או מופנמים
  • מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
  • הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
  • נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה חברתית.

חרדה כללית אצל ילדים

ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:

  • דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
  • חשים צורך שהכל יהיה מושלם
  • מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
  • מתקשים להצליח במבחנים
  • פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
  • מבקשים אישור תמידי
  • חשים שהם חולים כשהם מודאגים.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה כללית.

הגורמים לחרדה אצל ילדים

  •       גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
  •       תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
  •       חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
  •       גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.

דרכי זיהוי ותסמינים

לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:

תסמינים גופניים

תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.

תסמינים מחשבתיים

התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.

תסמינים רגשיים

התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.

תסמינים התנהגותיים 

תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.

אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?

פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.

מתי להתחיל לדאוג?

רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.

  • שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.

כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?

התמודדות הורית

מעורבות ההורים  בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר. 

התמודדות עצמית

בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.

איך עושים את זה?

ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.

הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.

במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות בדרכים להולכי רגל

בטיחות בדרכים לילדים

עד גיל 9, ילדים זקוקים להשגחה הורית פעילה כדי לעזור להם לעבור בבטחה בחניות, במכוניות, בכבישים, בחניונים ובדרך לבית הספר. אפילו ילדים שמכירים את כללי הבטיחות בדרכים עלולים שלא לזכור אותם בעת הצורך.

ילדכם ילמד על בטיחות בדרכים להולכי רגל מהתבוננות בכם, ולכן, התנהגו בבטחה בקרבת מכוניות, כבישים, מדרכות וחניונים. תמיד עצרו, הביטו, הקשיבו וחשבו לפני שאתם חוצים את הכביש, והשתמשו במעבר חציה כשאפשר. חצו תמיד את הכביש בנקודה הבטוחה ביותר, גם אם עליכם ללכת מעט יותר. אם זהו מעבר חציה מרומזר, תמיד המתינו לאור הירוק.

תמיד החזיקו בידו של ילדכם כשאתם מתקרבים למכוניות. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם על בטיחות בדרכים, כיצד להסתובב בבטחה ליד מכוניות חונות וכיצד ללכת על מדרכות ובחניה. כדי ללמד את הילדים על בטיחות בדרכים להולכי רגל, מומלץ מאוד לתאר את מעשיכם כל הזמן, כדי שיבין את חשיבותם.

כיצד למנוע תאונות בחניה

פעוטות נמצאים בסיכון גבוה לתאונות בחניה ובחצר. הם עשויים שלא להבין שמכוניות הן מסוכנות, והם נעים בשקט ובמהירות. לעיתים הם שקועים עמוק בפעילות שהם עוסקים בה, למשל, לרדוף אחרי כדור מאחורי המכונית. בדרך כלל הם אינם עוצרים, גם אם מבקשים מהם. ולא רק פעוטות נוהגים כך – גם ילדים גדולים יותר עלולים להיפגע באותו אופן.

הנה כמה כללי בטיחות בחניה:

  • לפני שאתם מזיזים את הרכב בחניה, בדקו שאף אחד מהילדים אינו נמצא לפני הרכב או מאחוריו. אל תסתמכו על חיישנים או מצלמות ברכב. תמיד ערכו בדיקה פיזית מסביב לרכב.
  • לעולם אל תשאירו ילדים קטנים לשחק לבד ליד מכוניות חונות או מכוניות בתנועה בחניה.
  • ערכו הפרדה ברורה בין אזורי המשחק של הילדים לבין החניה. לדוגמה, אפשר לגדר את החניה כך שילדכם לא יוכל לרוץ לעברה.
  • עשו לכם הרגל: נופפו לשלום למי שנוסע מתוך הבית.

כדאי לציין שחניונים דומים לחניות ביתיות: נהגים שנוסעים לאחור מתקשים לראות אם יש ילדים קטנים מאחורי רכבם. השתמשו באותם כללי בטיחות כשאתם בחניון.

להיכנס ולצאת מהרכב בבטחה

כשאתם מכניסים את ילדכם למושב הבטיחות, תמיד הכניסו אותו מדלת הנוסע האחורית הקרובה למדרכה. כך, ילדכם יתרגל להיכנס ולצאת מהרכב דרך הדלת הבטוחה ביותר – זו שהכי רחוקה מהתנועה.

אם יש לכם תינוק ופעוט, שמרו על בטיחותו של הפעוט בתוך הרכב בזמן שאתם משגיחים על התינוק. מחוץ לרכב, החזיקו את ידו של הפעוט והבינו ביחד מאין המכוניות עלולות להגיע, לפני שאתם מתרחקים מהרכב. כשאתם חוזרים לרכב, עזרו לפעוט להיכנס קודם, כיוון שהתינוק אינו צפוי להתרחק מכם.

בטיחות בדרכים להולכי רגל: הליכה וחציית כבישים

כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות בטיחות בדרכים להולכי רגל, תנו להם הרבה הזדמנויות לתרגל בקרבת כבישים אמיתיים – לדוגמה, לכו עם הילדים מהגן ובחזרה, טיילו ברחבי השכונה או לכו לחנויות במרכז המסחרי. למדו את כללי הבטיחות הבאים כדי למנוע תאונות:

  • החזיקו את ידו של ילדכם כשאתם חוצים כבישים ביחד, ובכל מקום שבו יש תנועה או מכוניות. שימו לב במיוחד כשיש תנועה כבדה, בכביש מהיר, ברחוב שבו המדרכות צרות במיוחד או לא קיימות או כאשר חפצים שונים חוסמים את שדה הראייה, למשל מכוניות חונות, משאיות, עצים, גבעות או מדרכות עמוסות אדם.
  • תמיד חצו את הכביש במעבר חציה, המתינו לאור הירוק ברמזור והביטו לכל כיוון כדי לבדוק שאף רכב אינו מגיע. כדי לעזור לילדכם להבין מתי בטוח לחצות והיכן, הסבירו לו מה אתם עושים.
  • עצרו ליד חניות ובדקו שאף רכב אינו נוסע לאחור או נכנס לחניה.
  • דברו עם ילדכם על בטיחות בדרכים מגיל צעיר, אפילו כשהוא נוסע בעגלה. לדוגמה, “אוי, בא אוטו. בוא נחכה עד שהוא יעבור כדי שנוכל לחצות”. המשיכו לדבר על בטיחות בדרכים גם כשהוא גדל.

כשאתם הולכים יחד, שאלות את ילדכם שאלות פשוטות שיגרמו לו לחשוב על הולכי רגל ועל בטיחות בדרכים:

  • מהו המקום הבטוח ביותר לחצות את הכביש?
  • מה צריך לעשות לפני שחוצים את הכביש ביחד?
  • מדוע אנחנו מחזיקים ידיים כשאנחנו חוצים יחד את הכביש?
  • מתי בטוח לחצות את הכביש?
  • מה אנחנו מחפשים כשאנחנו חוצים את הכביש?
  • לאילו קולות אנחנו מקשיבים כשאנחנו חוצים את הכביש?

לדעת מתי ילדכם מוכן ללכת לבד

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה לא לאפשר לילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע. נוסף על כך, רמת המוכנות של ילדכם להתמודד לבדו בבטחה עם התנועה תלויה בהתפתחות שלו ובמידת התרגול שקיבל בקרבת כבישים אמיתיים ותנועת כלי רכב.

באופן כללי, ילדכם מוכן לנווט לבדו בכבישים בבטחה כשהוא מכיר ומבין היטב את כללי הבטיחות בדרכים. כמו כן, עליו להבין שגם אם הוא עומד בכללים, הנהגים אינם תמיד עושים זאת. ילדכם צריך להצליח לשים לב למכוניות בכביש ולהבין כמה הן רחוקות ממנו, וכמה מהר הן נוסעות לקראתו. וכמובן, הוא צריך לדעת כיצד לבחור מקומות בטוחים לחציית הכביש.

כך תוכלו לעזור:

  • בדקו אם ילדכם עוצר, מתבונן, מקשיב וחושב לפני שהוא חוצה את הכביש.
  • למדו את ילדכם לא לחצות כביש בין מכוניות חונות, מאחורי אוטובוסים או שיחים.
  • למדו את ילדכם לוודא שכל המכוניות עוצרות בכל המסלולים וליצור קשר עין עם הנהגים ולוודא שהם הבחינו בו.
  • דברו על כללי הבטיחות במונחים פשוטים
  • צאו עם ילדכם לסיבוב ברחובות השכונה ודברו איתו
  • ודאו שילדכם לובש צבעים זוהרים שקל לראות בחשכה.
  • בחרו יחד איתו את המסלול הבטוח ביותר לבית הספר ותרגלו אותו יחד.
  • היו אתם מודל להליכה בטוחה- הקפידו על כללי זהירות בדרכים בעצמכם.

להמלצות ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים להליכה בטוחה לחצו כאן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים

אם ילדכם דוחף ילדים אחרים שאינם יכולים להגן על עצמם, אומר עליהם דברים מרושעים או גורם להם להרגיש רע באופן כללי, ייתכן שהגיע הזמן לדבר איתו על בריונות.

בריונות: עקרונות הבסיס

  • בריונות יכולה לכלול אלימות פיזית או פסיכולוגית, הצקה למישהו, או החרגתו מפעילות מסוימת או מהקבוצה כולה. בריונות יכולה להתרחש פנים אל פנים, בהודעת טקסט או באינטרנט.
  • גם בנים וגם בנות קוראים לילדים בשמות מרושעים כשהם מתנהגים בבריונות. זו התנהגות נפוצה שקשה יותר להבחין בה מאשר באלימות גופנית.
  • בנים נוטים יותר להתנהג בבריונות, וגם לסבול ממנה.
  • חלק מהילדים לא יתחילו להתנהג בבריונות מעצמם, אך יצטרפו בהמשך או יעודדו את הבריונות. גם התנהגות זו נחשבת בריונות.

מדוע ילדים נוהגים בבריונות

רוב הילדים מציקים לילדים אחרים בשלב זה או אחר. ככל שהם מתבגרים, הם לומדים כיצד התנהגותם משפיעה על רגשותיהם של אחרים, ולכן ההתנהגות הזו נוטה להיפסק. ילדים שלא פיתחו אמפתיה עשויים להמשיך להתנהג כך, ולהפוך לבריונים. כמו כן, לחלק מהילדים יש מזג מסוים שגורם להם להשתמש יותר בהתנהגות בריונית, בעוד שאחרים מגיעים ממשפחות שבהן ישנו שימוש נפוץ באלימות ודיכוי.

סימנים לכך שהילד מתנהג בבריונות

אם ילדכם מתנהג בבריונות, סביר להניח שמישהו יספר לכם – המורה, הורה של אחד הילדים או אחד מילדיכם האחרים. אם אתם חושדים שילדכם מתנהג בבריונות, חפשו את הסימנים הבאים:

  • ילדכם מדבר על ילדים אחרים בבית הספר באופן אגרסיבי או שלילי
  • ילדכם מחזיק בכסף, צעצועים או דברים אחרים שאינם שייכים לו.

אף אחד מהסימנים האלה אינו מצביע בוודאות על כך שילדכם נוהג בבריונות, אך כדאי לדבר עם המורה כדי לגלות אם היו בעיות כלשהן בבית הספר.

מה לעשות אם ילדכם מתנהג בבריונות

חשוב להגיד לילדכם שאתם חושבים שהתנהגותו אינה מקובלת עליכם ושאתם מעוניינים שתיפסק.

  • הסבירו לו מהי בריונות. הישארו רגועים. דברו איתו על מעשיו, ושאלו אותו מדוע הוא עושה זאת.
  • השגיחו על השימוש שילדכם עושה באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
  • דברו עם צוות בית הספר (או הארגון שבו מתרחשת הבריונות) על גישתם כלפי בריונות. שאלו מה אפשר לעשות מהבית כדי לעזור. בדקו דרך קבע כיצד ילדכם מתנהג.
  • חלק מהילדים מתנהגים בבריונות כיוון שהם עצמם סובלים ממנה. הקשיבו לילדכם וחפשו סימנים לכך שנפל קורבן לבריונות.
  • ילדים מצטרפים לפעמים לקבוצה שמתנהגת בבריונות כדרך להימנע מכך בעצמם. אם ילדכם משתמש בבריונות כדי להשתלב בקבוצה, דברו עם בית הספר או עם הארגון כיצד לעזור לו ללמוד להתנגד לקבוצה.

כשמדובר בטיפול בבריונות, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. הסיכוי הטוב ביותר שלכם להשפיע על התנהגותו הבריונית של ילדכם הוא כשהוא עדיין צעיר – ככל שיהיה צעיר יותר, כך סביר יותר להניח שישנה את התנהגותו. אל תתפתו לשבח את ילדכם על כך ש”עמד על שלו”, כיוון שהערות חיוביות בנוגע לבריונות עלולות לעודד אותו להמשיך.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך להתנהג בבריונות

אם אין זו הפעם הראשונה שילדכם מתנהג בבריונות, וכבר ניסיתם את השיטות שהצענו, תצטרכו לנקוט צעדים נוספים. אם הבריונות מתרחשת בבית הספר או במועדון ספורט, שתפו פעולה עם הארגון ונסו לשנות ביחד את התנהגותו של ילדכם בצורה הטובה ביותר.

  • סביר להניח שלבית הספר או למועדון יש מדיניות ברורה להתמודדות עם בריונות, והם ישתמשו בה כדי להחליט מה יהיו ההשלכות על ילדכם. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות הוא לתמוך בהחלטתו של הארגון.
  • כמו כן, תוכלו להכין לילדכם “חוזה התנהגות”. החוזה נערך מולכם, מול בית הספר ומול הילד, כדי שיידע שכולכם עובדים יחד. הוא יכול לכלול דברים כמו מה יקרה אם הוא מתנהג בבריונות, ומה יקרה אם יפסיק להתנהג כך. כמו כן, אפשר לכלול דברים שירצה לעשות במקום להתנהג בבריונות.
  • שאלו את היועץ בבית הספר אם ילדכם זקוק לייעוץ שיעזור לו להפסיק להתנהג בבריונות, או בקשו הפניה למישהו אחר. הייעוץ הוא שימושי במיוחד אם ילדכם סובל מבעיות בהערכה העצמית, מתקשה להתמודד עם כעס או לשלוט בדחפיו.

כיצד להפסיק את הבריונות

  • כדי למנוע בריונות, יש ללמד את הילדים כיצד להסתדר היטב עם אחרים, ולעזור להם ללמוד מהי אמפתיה וכבוד, וכיצד לתמוך בחבריהם. ילדים בעלי מיומנויות כאלה נוטים פחות להתנהג בבריונות. למידע נוסף כיצד לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם בגיל בית הספר.
  • כדאי לבנות את ההערכה העצמית של ילדכם. אפשר להציע לו מגוון רחב של פעילויות שונות, ולעודד אותו לעשות מה שהוא אוהב – ספורט, יצירה, מוזיקה, דרמה או משהו שונה לגמרי.
  • מחקרים מראים כי ילדים שהוריהם נותנים להם תשומת לב חיובית נוטים פחות להתנהג בבריונות. ילדים שחשים שאינם אהובים או שחווים אלימות במשפחה נוטים יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים.
  • שימוש בכללי משמעת סמכותיים יכול לעזור גם הוא – כלומר, הצבת גבולות ושימוש בתוצאות לא גופניות אם ילדכם אינו נשמע להם. אם אתם רוצים שילדכם ילמד כיצד לפתור בעיות בלי להזדקק לבריונות, חשוב שתלמדו כיצד להתמודד עם בעיותיכם באופן בונה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים

מתי לגמול מהנקה?

ילדים שונים נקשרים להנקה ברמות שונות, אך כולם ייגמלו בזמן המתאים להם. אם אינך רוצה להמתין שילדך יגמול את עצמו, תוכלי לגמול אותו כשתהיי מוכנה.

לתכנן מראש

פעוטות וילדים רבים מרגישים שההנקה מספקת להם לא רק מזון אלא גם ביטחון ונחמה, ולכן הגמילה עשויה להיות מלחיצה מאוד עבורם. אחרים עשויים להחליט בעצמם מתי הם מוכנים לוותר עליה..

סיום ההנקה הוא שינוי משמעותי לכל ילד גדול. כלומר, עדיף להימנע מגמילה יזומה אם את יודעת שעומדים להתרחש שינויים גדולים אחרים בחייו – למשל, גמילה מחיתולים, כניסה למסגרת חינוכית או מעבר דירה. תוכלי להקל על המעבר ולדבר עם ילדך על השינוי כמה שבועות או חודשים לפני שאת מתחילה לגמול אותו, כדי לתת לו זמן להתרגל לרעיון.

טיפים לגמילה

הנה כמה רעיונות לגמילה מהנקה. התחילי עם הרעיון שיתאים לילדך, או השתמשי בכמה רעיונות שמתאימים לשניכם.

  • אחת הדרכים הטובות להתחיל את תהליך הגמילה היא לא להציע, אך גם  לא לסרב, לפחות בשלב הראשון.
  • הציגי כמה מגבלות על ההנקה – לא להניק בחוץ, או להניק רק אחרי ארוחת הצהריים במהלך היום.
  • כדאי להוריד קודם כל את ההנקה שאת חשה שהיא פחות משמעותית לילד, או זו שהכי מפריעה לך.
  • הורידי הנקה אחת בכל פעם, והמתיני כמה שבועות לפחות לפני שאת מורידה את ההנקה הבאה. כך תוכלי להקל גם על שדייך, שעלולים לסבול מגודש אם תפסיקי בפתאומיות. התחילי בהנקה הכי פחות משמעותית לילדך.
  • הכניסי לשגרה היומיומית מגוון פעילויות ויציאות מהבית, כדי שילדך יהיה עסוק ולא יחשוב על ההנקה.
  • מדי פעם, החליפי את ההנקה בפעילות “של גדולים”. למשל, ילדך עשוי להתרגש מאוד אם יקבל משקה מיוחד בבית קפה, כגון שייק פירות, בשעה שבה הוא נמצא בדרך כלל בבית ויונק.
  • עיקרון ה”רחוק מהעין, רחוק מהלב” עשוי לעבוד היטב. תוכלי להשאיר את ילדך עם מישהו שהוא מכיר היטב כשאת אמורה להניק, כיוון שסביר להניח שירצה לינוק פחות כשאינך בסביבה.
  • אם ילדך מתעורר להנקה באמצע הלילה, בן או בת הזוג שלך יכולים להרגיע אותו מבלי להשתמש באוכל – בגיל זה תינוק אינו זקוק להאכלה בשעות הלילה.
  • נסי שלא להתלבש ולהתפשט כשילדך נמצא בסביבה, ולבשי בגדים שמקשים על ההנקה – למשל, שמלות במקום חולצות.

גמילה מהנקות בוקר ולילה

ההנקה האחרונה שנשארת בסוף תהליך הגמילה ההדרגתי עשויה להיות בשעת ההשכבה או הקימה בבוקר. כדי להפסיק את הנקת הבוקר, השתדלי לקום ולהתלבש לפני שילדך מתעורר, ואז להציע לו כוס חלב וארוחת בוקר.

כדי להפסיק את הנקת הערב, נסי לשנות את השגרה הישנה ולהיכנס לשגרה חדשה. תוכלי להציע לילדך שבן או בת הזוג שלך יקריאו לו סיפור לפני השינה. אם הוא רגיל לינוק עד שהוא נרדם, הציעי לקרוא לו סיפור אחרי ההנקה כתמריץ להישאר ער ולאחר שיתרגל לכך תוכלי להפסיק את הנקת הערב.

עם הזמן, הורידי את ההנקה בהדרגתיות. כמו כן, תוכלי להניק אותו בחדר אחר ולא בחדר השינה, כדי לשבור את הקישור בין הנקה ושינה. כשילדך נגמל מהנקות הלילה, ודאי ששגרת ההשכבה שלו רגועה, נעימה ומלאת חיבוקים.

אם ההנקה האחרונה ממלאת אותך בעצב, דעי שזה נורמלי לגמרי. זכרי שעשית עבודה מצוינת עד כה, ונתת לילדך נקודת פתיחה בריאה לחיים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר

מדוע תנועה יומיומית חשובה לילדים?

ילדים זקוקים לתנועה ולפעילות גופנית רבה מדי יום. התנועה חיונית לבריאותם ולרווחם הכללית. זהו חלק חשוב בלמידה ובהתפתחות המיומנויות הגופניות והחברתיות של ילדים, וכן בהתפתחות מיומנויות החשיבה. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום. כך גם תוכלו להראות לו שאפשר להפוך את התנועה והפעילות הגופנית לכיף גדול.

לחלק מענפי הספורט יש גרסאות מותאמות לילדים, למשל קט-רגל, קט-עף או חוגי אתלטיקה, וילדים רבים נהנים להשתתף בהם. אך גם אם ילדכם לא אוהב את ענפי הספורט האלה, זה בסדר. פעילות גופנית כוללת גם דילוג, הליכה, ריצה, שחייה – ואפילו עזרה במטלות הבית וגינון.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

באופן כללי, ככל שילדכם יקבל יותר הזדמנויות לתנועה ולפעילות גופנית, כך יצליח לפתח מיומנויות רבות יותר ולעשות דברים רבים יותר. בסביבות גיל חמש עד שמונה, ילדכם יוכל:

  • לרכוב על אופניים דו-גלגליים
  • לטפס ולשחות
  • לזרוק ולתפוס כדורים בגדלים ובצורות שונים
  • להתחיל ליהנות מחוגים ומקבוצות ספורט, בסביבות גיל שמונה.

ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להתנסות במגוון פעילויות שמאפשרות להם לרוץ מהר, לשחק היטב בכדור, להתנדנד על מתח, לעשות גלגלונים או לדלג. אפשר לתת לילדכם להתנסות בפעילויות חדשות כמו החלקה על סקייטבורד או גלגיליות. פשוט צריך לוודא שהוא מצויד בכל ציוד הבטיחות המתאים לשימוש באופניים, סקייטבורד וגלגיליות, כולל קסדה, מגני מרפקים ומגני ברכיים, בסביבה בטוחה.

משחקים לעידוד התנועה

ילדים נהנים לעשות פעילויות שונות עם המשפחה – למשל, לבעוט בכדור, לשחק במסירות או לזרוק צלחת מעופפת איתכם ועם אחיהם. ההליכה לבית הספר וחזרה היא הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית ולשיחה, ואפשר גם לשחק מחוץ לבית.

אם ילדכם מתעניין בכך, רשמו אותו לתוכנית אתלטיקה קלה שכוללת מגוון פעילויות כמו קפיצה, זריקה, הליכה וריצה – כדאי להתחיל בסביבות גיל חמש. ילדים בגיל זה נהנים מאוד מחוגי ספורט, אך עדיין חשוב לאפשר להם לשחק בצורה חופשית. תנו לילדכם לבחור במה לשחק וכיצד לשחק – לרקוד לצלילי המוזיקה או לשחק בהעמדת פנים.

זמן מסך
סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, כיוון שהפעילות הגופנית פוחתת כשהילדים ישובים מול המסך. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

ילדים שנחשפים לזמן מסך ארוך צפויים יותר לסבול משלל בעיות בריאות וליקויי למידה. כמו כן, יותר מדי זמן מול המסך ופחות מדי פעילות גופנית עלולים להשפיע על משקלו של הילד.

ילדכם הוא אדם ייחודי עם תחומי עניין, מיומנויות, יכולות ודרכי למידה משלו. כל אלה, בשילוב עם ההתנסויות וההזדמנויות שקיבל בעבר, מעצבים את יכולותיו הגופניות. אם אתם מודאגים בגלל התפתחותו הגופנית של ילדכם, דברו עם המורה או עם רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אצלנו בבית לא נושכים!

מדוע תינוקות ופעוטות נושכים, צובטים ומושכים בשיער

ילדים קטנים נושכים, צובטים ומושכים בשיער כדי להתנסות ולחקור את סביבתם.

תינוקות בני 12-6 חודשים נעזרים בפעולות הללו כדי להבין מהן סיבה ותוצאה. כך, לדוגמה, התינוק שלכם עשוי לנשוך אתכם ואז לחכות ולראות מה תעשו. אם אתם צוחקים והופכים את זה למשחק, הוא עשוי לנסות זאת שוב ולראות אם יקבל את אותה תגובה. אם אתם מתרגזים, הוא עשוי להסתקרן מהתגובה הקיצונית – ולנסות שוב כדי לראות אם תתרגזו!

פעוטות עשויים להרביץ, לנשוך או לצבוט כיוון שהם באמת כועסים, מוטרדים או פגועים. לפעמים עדיין אין להם את היכולת להשתמש במילים כדי להגיד מה מטריד אותם. יש פעוטות שמחקים התנהגות שראו אצל ילדים אחרים, או שילדים אחרים עשו זאת להם.

כיצד להגיב לנשיכות, צביטות ומשיכות בשיער

טבעי להרגיש מבוכה או אפילו להתרגז כשילדכם פוגע בכם או במישהו אחר, אך אופן התגובה שלכם להתנהגות זו ישפיע על התנהגותו של הילד בעתיד. כשאתם נשארים רגועים ומוצאים דרך בונה לטפל במצב, ילדכם יכול ללמוד על התנהגות נאותה. תגובה רגועה מצדכם היא הצעד הראשון לעידוד התנהגות חיובית בעתיד. האופן שבו אתם מתמודדים עם נשיכות, צביטות או משיכות בשיער תלוי בגילו של ילדכם.

תינוקות

התינוק שלכם לומד להבין מהן סיבה ותוצאה. אם הוא מכה, נושך אתכם (בזמן הנקה למשל) או מושך בשערכם, הוא כנראה פשוט מתנסה בסביבתו המיידית. כשאתם מגיבים לילדכם בצורה מילולית ברורה, אתם אומרים לו בפירוש שאינכם אוהבים את מה שהוא עושה. תוכלו, למשל, לומר “לא, אנחנו לא מושכים בשיער”. הצעד הבא הוא להזיז את ידו של ילדכם (או את פיו!) ולהניח אותו. כך אתם מסיטים את תשומת הלב מההתנהגות הלא רצויה. אם התינוק שלכם מכה, נושך או מושך שוב בשיער, הגיבו באותו אופן.

תינוקות נוטים לחזור על התנהגות שמזכה אותם בתשומת לב רבה. לכן, ברגע שילדכם מתנהג באופן חיובי – למשל, מחבק אתכם או נוגע בכם בעדינות – תנו לו גמול חיובי בדמות תשומת לב רבה ושבחו אותו.

פעוטות

אם הפעוט שלכם מכה או נושך אנשים אחרים או מושך בשיערם, הצעד הראשון הוא להבין את הסיבה לכך. כלומר, עליכם לחשוב מהן הסיבות האפשריות להתנהגות זו, ולבדוק אם אופן התגובה שלכם החמיר את ההתנהגות.

לדוגמה, אם ילדכם מתפרץ כיוון שאינו מצליח למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את רגשותיו, לא יעזור אם תצעקו עליו. במקום זאת, נסו להישאר רגועים מבחוץ – אפילו אם אתם לא מרגישים רגועים כל כך מבפנים! כך תלמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.

לעיתים קרובות, התנהגות כזו מצד פעוטות נועדה למשוך את תשומת לבכם. לכן, הסטת תשומת הלב ממנו תשלח לו מסר חזק מאוד לגבי מה שאתם מרגישים. תוכלו, למשל, לפנות הצדה או להתרחק ממנו.

אם ילדכם ממשיך לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, הראו לו שאתם עדיין בשליטה. הישארו רגועים, אמרו לו בקצרה כיצד ההתנהגות שלו גורמת לכם להרגיש ותנו לו להבין שיש תוצאות להתנהגותו, כמו פסק זמן קצר בחדר. תוכלו להשתמש במילים כמו “אסור להרביץ! זה כואב. לך בבקשה לפסק זמן בחדר”.

כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם להשתמש במילים שמתארות את רגשותיו, כגון “נראה שאתה כועס!” כך תוכלו לעזור לו להשתמש במילים בעתיד. עליכם לחזור על כך כמה פעמים כדי שילמד.

אם ילדכם נושך ילד של מישהו אחר, הישארו רגועים, התקרבו במהירות למקום והתנצלו בפני ההורה והילד. תנו לילדכם משוב מילולי – למשל, תוכלו לומר “לא! הנשיכה שלך מכאיבה”. לאחר מכן, הרחיקו אותו מהסיטואציה לפסק זמן קצר. אם הילד השני מוטרד וכואב מאוד, כדאי לשלוח הודעת התנצלות קצרה להורה.

מה לעשות כשצריך עזרה נוספת

יש ילדים שממשיכים לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, ולא משנה כמה אתם מנסים לטפל בהתנהגות זו. אם אתם מרגישים מתוסכלים, מותשים או כועסים, או אם ההתנהגות הזו מדאיגה אתכם עד כדי כך שאתם מפסיקים את כל הדברים היומיומיים שאתם נוהגים לעשות – כמו למשל לפגוש חברים או לצאת לקניות – כדאי לבקש עזרה.

פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב, שיכולים להפנות אתכם לפסיכולוג ילדים או לרופא המתמחה בנושא. מומחים אלה יעזרו לכם להבין מה הסיבה להתנהגותו של ילדכם, ואם נדרשים אבחון נוסף או תוכנית טיפול מסוימת.

 

התנהגות ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

למה לצפות

השנים הראשונות בבית הספר היסודי הן תקופה מאתגרת לכם ולילדכם גם יחד. צריך להתרגל לשגרת בוקר, והשעון מתקתק ללא הרף. ייתכן שאתם מנסים למצוא קצב שיעזור לכולכם לצאת מהבית בזמן, בעיקר אם גם אתם צריכים להתכונן לעבודה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השגרה המלחיצה הזו היא להכין תוכנית – ולדבוק בה.

בגיל זה, הילדים עדיין מנסים ללמוד דברים יומיומיים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, למשל כיצד לדבר זה עם זה. אתם עשויים לחשוב שילדכם אינו מקשיב לכם, אך הוא רק מנסה להבין מה אמר מישהו אחר לפני חמש דקות.

ילדים בגיל בית הספר מנסים להבין את העולם סביבם, ולכן צריך לסלוח להם על כך שדעתם מוסחת מעט. כשאתם עושים דברים עם ילד בגיל בית הספר, כדאי לזכור כלל אצבע חשוב: השאירו תמיד 30 דקות נוספות לכל מקרה.

טיפים להתנהגות ילדים בגיל בית הספר

הנה כמה דברים נוספים שכדאי לזכור בנוגע להתנהגותו של ילדכם:

  • תנו לילדכם לנסות. ילדכם יכול להתמודד עם רגשותיו במידה מסוימת של עצמאות. אם הוא מוטרד או עצוב, הוא יכול ללכת לחדר אחר כדי להירגע, או לנסות לערוך משא ומתן כדי לפתור את המצב. נסו שלא להתערב מיד כדי לפתור את הבעיה – תנו לו הזדמנות לנסות ולפתור אותה בעצמו.
  • פתרו בעיות ביחד. ילדכם הגיע לגיל שבו אתם יכולים לנסות לפתור איתו בעיות ביחד. לכן, במקום להגיד אוטומטית, “לך לחדר שלך!”, תוכלו לדבר על ההתנהגות הרצויה. אפשר לחשוב יחד על פתרון שמועיל לשני הצדדים, וסביר להניח שילדכם יפעל לפיו כיוון שעזר לחשוב עליו. לדוגמה, אפשר לומר, “כשאנחנו אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה שתישאר ליד השולחן במשך רבע שעה כדי שנוכל לדבר. מה אתה רוצה לעשות?” ייתכן שהוא ירצה לקום מהשולחן וללכת לשחק. אפשר להחליט יחד שיישאר ליד השולחן במשך רבע שעה ואז ילך לשחק. ברגע שהסכמתם, דבקו בהסכם.
  • הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים. אם תגידו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם, הוא יראה את רגשותיו שלו משתקפים בשלכם, כמו במראה, ויוכל להזדהות איתכם. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם ולשנות את המצב לטובתכם.
  • עזרו לו לפתח מיומנויות הקשבה. כשאתם אומרים משהו חשוב מאוד, עדיף לדבר בגובה העיניים של ילדכם. בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם כדי לבדוק אם הקשיב.
  • הסכימו על התוצאות מראש. ילדכם יכול לעזור לקבוע את התוצאות להתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות להסכים לתוצאות שתקבעו. מדהים כמה קל יותר להתנהל כשהילדים יודעים למה לצפות, כיוון שכבר הסכימו לכך. לפעמים אין צורך לקבוע תוצאות בכלל. תנו לילדכם להתנסות בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, למשל, להרגיש שקר לו מדי אם סירב ללבוש את המעיל. כך תעזרו לו להתחיל לפתח אחריות.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים להתנסות בהתנהגות לא ראויה כמו קללות. דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שהוא אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם.
  • ילדים בגיל זה לומדים לשקר כחלק מהתפתחותם – אך גם לומדים להגיד את האמת. היו חיוביים, והדגישו את חשיבותה של הכנות במשפחתכם.
  • כשילדכם מנדנד, הוא יכול לשגע אתכם. לכן כדאי להכין תוכנית מראש למקרה כזה. בתור התחלה, הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס.

למידע נוסף, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה. אפשר ללמוד עוד על חיזוק התנהגות טובה ומניעת התנהגות לא מקובלת בארגז הכלים ההתנהגותי.

בקרים במהלך השבוע

התנהלות הדברים במהלך הבוקר יכולה להשפיע על מהלך העניינים בהמשך היום. ילדים שמגיעים לבית הספר רגועים, שלווים, שבעים ומוכנים יכולים להפיק את המיטב מהשעות הראשונות של היום – וזה הזמן שבו הילדים לומדים באופן הטוב ביותר.

  • נסו לקום 30-15 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ.
  • הבקרים יהיו קלים יותר אם ילדכם יכול לעשות דברים בעצמו. הכינו רשימת דברים שבהם יוכל לעזור – אם עדיין אינו יודע לקרוא, אפשר להכין רשימה מאוירת. בתחילה הוא יטעה ויעשה דברים באטיות, אך אם יקבל זמן לתרגל, עד מהרה הוא יתפוס את העניין.
  • הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתו מהדברים שעליו לעשות כדי להתכונן, ומקשה עליו להקשיב לכם. כדאי להשאיר את הטלוויזיה כבויה בבוקר.

למידע וטיפים נוספים קראו את המאמר שגרת בוקר לבית הספר.

לפתור בעיות שקשורות לבית הספר

דברו עם המורה אם אתם רוצים לדעת כיצד מתנהל יומו של ילדכם בבית הספר. תפסו את המורה בתום הלימודים או תאמו איתה שיחה טלפונית ודברו איתה על חששותיכם, או קבעו פגישה כדי לדון בנושאים שונים בפירוט.

ילדים בגיל בית הספר נוהגים לפעמים לרמות או לשקר בעבודה בבית הספר או בפעילות ספורט. ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנות הילדות המוקדמות. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים. דברו עם ילדכם על הכללים והסבירו להם מהי הגינות.

בריונות

המסר החשוב ביותר שעליכם להעביר לילדכם בנוגע לבריונות הוא, “לא צריך להתמודד עם בריונות לבד”. חשוב שילדכם יידע שגם אם יספר על הבריונות ויקבל עזרה, הוא אינו מלשין – אלא דווקא אמיץ מאוד.

כדי לעזור לילדכם להתמודד עם בריונות, דברו עם צוות בית הספר ובקשו מהם לפתור את הבעיה מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל עם המורה של ילדכם. בבית, חשוב לתת לילדכם המון אהבה וחיזוקים.

יריבות ומריבות בין אחים

סכסוכים ומריבות בין אחים קורים באופן טבעי במשפחות רבות. החדשות הטובות הן שהמריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר. כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות, יצטרכו ילדיכם ללמוד כיצד להתווכח בצורה הוגנת ולא לפגוע זה בזה. ייתכן שתצטרכו להתערב כשהרוחות מתחממות, אם המצב יוצא משליטה או שמישהו נפגע.

משמעת

המילה משמעת משמעותה “ללמד” – לא בהכרח “להעניש”. המטרה האמיתית של המשמעת היא ללמד ילדים את כללי ההתנהגות הנאותים, כדי שיוכלו להשתמש בהם. ילדים לומדים משמעת עצמית כשהם גדלים במשפחה אוהבת, עם כללים וציפיות הוגנים וצפויים. עונשים עלולים אפילו להפריע להתפתחות המשמעת העצמית.

לקבלת טיפים נוספים על הכוונת ההתנהגות של ילדכם, קראו את המאמר ניהול התנהגותי של ילדים – כללי הבסיס. אם אתם חוששים בגלל התנהגותו של ילדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

חלק מההורים מכים את ילדיהם כיוון שהם מנסים להפיג מתח או לחץ משלהם. לעולם אל תכו את ילדכם! אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ וכעס, קראו את המאמר כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם.

חששות נוספים

לילדים רבים יש הרגלים שונים. רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה. חרדה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לטפל בשיני תינוקות

התפתחות שיני חלב

תינוקות נולדים עם מערכת מלאה של 20 שיני חלב חבויות בתוך החניכיים – עשר למעלה ועשר למטה. כשהשן מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. רוב השיניים הראשונות בוקעות בגיל שישה עד עשרה חודשים, אך בקיעתן משתנה אצל כל ילד. יש ילדים ששיניהם מתחילות לבקוע בגיל שלושה חודשים. אצל אחרים, שיני החלב הראשונות צצות רק בסביבות גיל שנה. רוב הילדים יצמיחו מערכת שיניים שלמה עד גיל שלוש.

מעט מאוד ילדים נולדים כשבפיהם כבר יש שן או שתיים. אם התינוק שלכם נולד כך, כדאי לגשת לרופא שיניים. הוא יבדוק אם השיניים משוחררות, ויפנה אתכם לאפשרות הטיפול הטובה ביותר.

שיני חלב יכולות לבקוע בכל סדר, אף כי לעיתים קרובות, השיניים הקדמיות למטה הן שבוקעות ראשונות. כל 20 שיני החלב בוקעות בדרך כלל עד גיל שלוש. בין גיל 6 לגיל 20 שנים שיני החלב מתחלפות ב-32 שיניים קבועות. שיניים אלה אינן מתחלפות, ולכן יש לשמור עליהן היטב.

 

בקיעת השיניים

כששן החלב מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. אנשים רבים חושבים שתינוקות שמצמיחים שיניים:

  • בוכים הרבה או עצבניים יותר מהרגיל
  • אינם אוכלים היטב כבדרך כלל
  • מוצצים חפצים כגון צעצועים, מוצצים וסינרים
  • עושים קקי לעיתים קרובות יותר
  • מושכים את האוזן בצד שבו השן בוקעת.

סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. תמיד כדאי לקחת את התינוק לרופא אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים.

תינוקות נוהגים לעיתים לשפשף את החניכיים זה בזה כשהשיניים החדשות מתחילות לפרוץ דרך החניכיים. ברוב המקרים, זו אינה בעיה.

כיצד להקל על התינוק בעת בקיעת השיניים
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו לנסות:

  • לשפשף בעדינות את החניכיים של התינוק באצבע נקייה – הקפידו לרחוץ ידיים לפני כן
  • לתת לתינוק משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
  • לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
  • לתת לתינוק משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.

אם התינוק שלכם עדיין נראה סובל, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.

אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש.

טיפול בשיניים ובחניכיים של תינוקות

אפשר להתחיל לנקות ולטפל בשיני התינוק עוד לפני בקיעת השן הראשונה. נגבו את חניכיו כמה פעמים ביום במטלית או מגבת פנים נקייה ולחה. ברגע שהשן בוקעת, אפשר לנקות אותה פעמיים ביום – בבוקר ובערב, לפני השינה. עטפו את אצבעכם במטלית נקייה ולחה ונגבו את החלק הקדמי והאחורי של כל שן.

אם התינוק שלכם לא מתנגד, תוכלו להשתמש במברשת שיניים קטנה ורכה המיועדת לילדים בני פחות משנתיים. עד גיל שנתיים, השתמשו אך ורק במים לניקיון השיניים, אלא אם כן רופא השיניים מייעץ לכם לעשות משהו אחר.

ברגע שילדכם מגיע לגיל שנתיים אפשר להשתמש במשחת שיניים דלת פלואוריד, ולמרוח כמות של אפונה על מברשת שיניים רכה. אל תשתמשו במשחת שיניים לצחצוח שיניהם של תינוקות בני פחות משנתיים אלא אם קיבלתם המלצה מרופא השיניים.

הדרך הטובה ביותר לניקוי שיני התינוק

1.      הניחו את התינוק במקום שבו הוא מרגיש בטוח אך אתם יכולים לראות היטב את פיו.

2.      החזיקו את סנטרו ביד אחת והשעינו את ראשו כנגד חזכם.

3.      נקו את שיניו בתנועות רכות ומעגליות.

4.      הזיזו בעדינות את שפתיו וצחצחו במברשת את חלקן האחורי של השיניים ואת קו החניכיים.

כיצד לשמור על ניקיון מברשת השיניים
לאחר צחצוח השיניים והחניכיים, שטפו את המברשת היטב במי ברז. אחסנו את המברשת בעמידה במיכל פתוח, כדי לאפשר לה להתייבש.

אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו. כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך פיו של התינוק. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.

יש להחליף את מברשות השיניים אחת לשלושה- ארבעה חודשים, או כאשר זיפי המברשת מתבלים או נשחקים.

שימו לב: צחצוח השיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. חשוב לשמור גם על תזונה נכונה ועל אופן האכלה נכון. כדי לוודא שבריאות השיניים והחניכיים של תינוקכם טובה, כדאי לבקר אצל רופא השיניים עם בקיעת השן הראשונה. אם עד גיל שנה לא בקעה לילדכם השן הראשונה, קבעו תור לרופא השיניים בכל מקרה.

כיצד למנוע עששת מוקדמת

שיני חלב עלולות להתחיל להירקב כבר מרגע שבקעו. המלחמה בעששת השיניים יכולה להתחיל מוקדם באמצעות שני אמצעי זהירות פשוטים. תינוקות בגיל 6-0 חודשים זקוקים לחלב אם או תחליף חלב לתינוקות בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים. משקאות הכוללים סוכר עלולים לגרום לעששת.

אל תיתנו לתינוק שלכם להירדם עם בקבוק. בחלב יש ריכוז סוכר גבוה, בזמן השינה, פיו של התינוק מייצר פחות רוק שיכול לנקות את השיניים והחניכיים, ועל כן הימצאותו של חלב בקרב שיני התינוק לפרקי זמן ארוכים במהלך השינה עלולה לגרום לעששת. מלבד זאת, שימו לב כי תינוק ששותה בקבוק לפני השינה נמצא בסכנה של שאיפת חלב לריאות בזמן השינה.

אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש. כמו כן, אל תנקו את המוצץ בפיכם, כיוון שאתם עלולים להעביר לתינוק חיידקים שגורמים לעששת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

האכלת תינוקות מבקבוק

להאכיל מבקבוק

למצוא את הטמפרטורה הנכונה
התינוק שלכם לא יסבול אם ישתה חלב פושר, אך תינוקות רבים מעדיפים חלב מעט חם יותר. אם לתינוק שלכם לא אכפת, אפשר בהחלט לתת לו חלב פושר.

הדרך הבטוחה ביותר לחמם את החלב היא להעמיד את הבקבוק במים חמים. אפשר להשתמש במחממי בקבוקים בעלי מנגנון לוויסות הטמפרטורה. השארת הבקבוק בחימום למשך יותר מעשר דקות עלולה להוביל להתפתחות חיידקים בחלב. חיידקים אלו הם אחד הגורמים הנפוצים לשלשול.

לא מומלץ להשתמש במיקרוגל לחימום הבקבוקים, כיוון שהחימום אינו אחיד והוא גורם להופעת “נקודות רותחות” בחלב, שעלולות לגרום לכוויות בפיו של התינוק. כמו כן, בקבוקים סגורים עלולים להתפוצץ במיקרוגל.

נערו מעט חלב מהפטמה על החלק הפנימי של הזרוע או שורש כף היד, ובדקו את טמפרטורת הבקבוק. הנוזל אמור להיות חמים ונעים למגע.

לתת בקבוק לתינוק
שבו בנוחות, ערסלו את התינוק קרוב אליכם, והחזיקו אותו בעדינות אך בתקיפות. עדיף שהתינוק ישכב בשיפוע קטן, כדי שבועות האוויר בבקבוק יעלו למעלה ויקלו עליו לגהק לאחר ההאכלה.

הצמידו את הפטמה אל שפתי התינוק. הוא יפתח את פיו ויתחיל לשתות. השאירו את צוואר הבקבוק בזווית קלה, כך שהפטמה כולה תהיה מלאה בחלב, ללא אוויר. כשהתינוק מפסיק למצוץ בחוזקה, או לאחר ששתה כמחצית מהכמות, הרחיקו ממנו את הבקבוק בעדינות ובדקו אם הוא רוצה לגהק. לאחר שניסיתם לגרום לתינוק לגהק, אפשר להציע לו את הבקבוק פעם נוספת. אם התינוק נרדם או שבע, אפשר להניח לו.

הקפידו להחליף בין הצדדים בהאכלות שונות. האכילו פעם אחת כשאתם אוחזים בבקבוק ביד ימין ובפעם הבאה ביד שמאל. כך תוכלו לעזור לתינוק לפתח את שרירי הכתפיים והצוואר בשני צידי הגוף ולא ליצור העדפה לצד אחד בלבד.

אם התינוק אינו מסיים את הבקבוק
אם התינוק נרדם, הרימו אותו והניחו אותו על הכתף, עסו מעט את גבו ולטפו את ראשו, את רגליו ואת בטנו כדי להעיר אותו. אם לא הצלחתם, אפשר לנסות ולהחליף לו חיתול. חכו עד שהתינוק ערני לגמרי לפני שאתם מציעים לו את שארית החלב.

אם התינוק אינו רוצה לסיים את הבקבוק, אל תעודדו אותו, כיוון שייתכן שכבר שתה מספיק. תנו לו להחליט כמה הוא רוצה. החזיקו את התינוק, ערסלו אותו ודברו איתו בזמן ההאכלה, כדי לעזור לו להתפתח ולגדול. אפשר לקרוא עוד על התקשרות עם תינוקות שזה עתה נולדו.

לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק

כדי לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק, החזיקו את הבקבוק על הראש כשהוא מלא בחלב בטמפרטורת החדר. החלב אמור לטפטף בקצב קבוע, אך לא להישפך. ישנם בקבוקים שלא יטפטפו אלא אם תלחצו משני צידי הפטמה. אם עליכם לנענע את הבקבוק בעוז כדי שהוא יתחיל לטפטף, הזרימה אטית מדי, והתינוק עלול להירדם לפני שישתה את הכמות הדרושה לו.

אין צורך לדאוג אם אתם רואים דליפה קטנה של חלב בזוויות פיו של התינוק. הדליפה תיפסק ככל שיגדל. אם אתם מתקשים למצוא את הפטמה מתאימה, בדקו מספר סוגים שונים.

כמה חלב לתת?

אין כמות או מספר האכלות קבועים מראש. תינוקות שונים זקוקים לכמויות שונות של חלב. יש תינוקות שזקוקים למספר האכלות קרובות זו לזו, ואחרים פותחים פער גדול יותר. הנה כמה קווים מנחים:

  • כמות החלב שהתינוק יאכל תעלה בהדרגה בשבועות הראשונים ותגיע בממוצע ל-200-150 מ”ל לכל קילוגרם ממשקל גופם ליום עד גיל שלושה חודשים, ולאחר מכן ל-120 מ”ל לקילוגרם.
  • תינוקות אוכלים בדרך כלל 7-6 פעמים ב-24 שעות, אך הדבר תלוי בצרכים שלהם ובאורך ההאכלות. בשבועות הראשונים ייתכנו יותר האכלות. האכילו את התינוק כשהוא רעב.

תוכלו להיעזר בטבלה המופיעה על קופסת התמ”ל כדי לדעת כמה לתת בהתאם לגיל התינוק, אולם גם במקרה זה, מדובר בקווים מנחים בלבד, וייתכן שהכמות לא תתאים לתינוק שלכם. יש תינוקות שלעולם אינם זקוקים ל”כמות הנדרשת” בהתאם לגילם ולמשקלם, ואחרים זקוקים ליותר מכך. אם התינוק שלכם עושה הרבה פיפי, עולה היטב אך לא יותר מדי במשקל והוא פעיל וחיוני, הכל בסדר.

הסכנות בשתיית חלב בשכיבה במיטה

סכנת חנק
תינוקות הנרדמים עם הבקבוק בפה עלולים להיחנק משאיפת נוזלים לריאות, בדומה למה שקורה כשהאוכל “נכנס למקום הלא נכון”. שאיפת נוזלים מסוכנת ביותר לתינוק ועלולה להוביל לפגיעה קשה בריאות ואף למוות.

קישור בין הבקבוק לשינה
אם התינוק מתרגל להירדם  עם הבקבוק, הוא עלול לפתח קישור בין הבקבוק לשינה, ולהתקשות להירדם בלעדיו.

סיכון לעששת
בחלב יש ריכוז סוכר גבוה. הימצאותו של החלב בקרב שיני התינוק לזמן רב במהלך השינה עלולה לגרום לעששת, אף בתינוקות שטרם בקעו להם השיניים. למידע נוסף קראו על עששת בשיניים.

סכנת זיהומים באוזניים
כשתינוקות שותים בשכיבה, החלב עלול לזרום לתוך חלל האוזן ולגרום לזיהום. למידע נוסף קראו על זיהומים באוזניים.

החזקת התינוק בזמן ההאכלה יכולה לתרום להתקשרות ביניכם לבינו וליצירת מערכת היחסים ביניכם, יותר מאשר הנחת התינוק במיטה עם בקבוק. כמו כן, זוהי הזדמנות מצוינת ליצור מערכת יחסים והתקשרות בין התינוק לבין בן או בת הזוג.

שימוש בכוס האכלה

כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להתחיל להאכיל אותו בכוס אימון כדי ללמד אותו כיצד לשתות מכוס. יש להמשיך לשטוף היטב ולעקר את כוסות האימון המכילות תמ”ל או חלב אם עד שהתינוק בן 12 חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לשנות את הסביבה של ילדכם

כדאי לשנות את הסביבה של ילדכם אם המשמעות היא שינוי של אחד מגורמי הלחץ או התסכול, או אם השינוי צפוי להשפיע על ההתנהגות שאתם מנסים לחזק. כשאתם נתקלים בדילמת התנהגות, חשבו מה תוכלו לשנות בעולם שבו ילדכם מתנהל, במקום לשנות את התנהגותו. הרעיון הוא למנוע או לצמצם את הסיכוי להתנהגות בעייתית.

רעיונות לשינוי הסביבה הפיזית של הילד

  • הרחיקו מהאצבעות הקטנות חפצים שבירים או יקרים.
  • אפשרו לתינוק לישון במיטת תינוק זמן רב ככל האפשר, לפני שתעבירו אותו למיטת מעבר או מיטת נוער. כך תוכלו למנוע ממנו לצאת מהמיטה בשלב מוקדם מדי.
  • הציבו שער בטיחות לילדים על דלתו החדר של האח הגדול. כך תאפשרו לאח הגדול לשחק בצעצועים ללא הפרעה.
  • שימו את הצעצועים האהובים בהישג ידם של הילדים, כדי שלא יצטרכו לבקש את עזרתכם. בדומה לכך, הרחיקו צעצועים שדורשים הכוונה או עזרה ממבוגר, עד שתהיו פנויים לעזור.
  • עזרו לילדים לבחור ולשים בצד צעצועים שסביר להניח שלא ירצו לחלוק עם ילדים שבאים לבקר.
  • השאירו את הטלוויזיה כבויה בבוקר. כך תפחיתו את הסחות הדעת כשילדיכם מתארגנים לצאת לגן או לבית הספר.
  • צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, כדי להפחית את כמות הבקשות לג’אנק פוד, פעילויות בלתי ראויות או צעצועים.
  • אל תחזיקו ג’אנק פוד במזווה, כדי שהילדים לא יתפתו לבקש אותו, ולא תצטרכו לפקח על מה שהם אוכלים.
  • הכינו פינה שקטה, מוארת ומזמינה שבה יוכלו לעשות את שיעורי הבית.
  • כשאתם במסעדה, בחרו בשולחן שנמצא בחוץ. כך תהיו פחות לחוצים, וצחוקם של הילדים, דיבורם וההתרוצצויות שלהם יפריעו פחות לסועדים האחרים.

הרחקת ילדכם או אנשים אחרים

  • קחו את ילדכם לחדר אחר כשהוא צריך להירגע. אפשרות זו טובה אם ילדכם לא מפסיק לדבר או לשחק עם אחיו כשהגיע הזמן ללכת לישון.
  • הושיבו את אחד ההורים בין שני ילדים במושב האחורי ברכב, כדי למנוע מריבות בנסיעה ארוכה.

שינוי תזמון הפעילויות

אפשרו לילדכם לאכול משהו קל כשהוא חוזר מבית הספר, והושיבו אותו להכין שיעורי בית, כשהוא עדיין רענן יחסית ודעתו אינה מוסחת.

  • עודדו פעילויות שקטות ורגועות יותר לפני ההשכבה.
  • קחו את ילדכם לקניות אחרי שישן את שנת הצהריים, וכשהוא שבע.
  • קומו מוקדם יותר בבוקר, כדי להפחית את הלחץ והמתח בשעת ההתארגנות לבית הספר.
  • הכינו את מה שניתן להכין לבית הספר מראש בערב: בגדים, סידור התיק, ואפילו חלק מהאוכל.
  • הכניסו את ילדכם לאמבטיה מוקדם יותר בערב, כדי להימנע מהתקפי זעם ביציאה מהאמבטיה.
  • במהלך נסיעה ארוכה, תכננו הפסקות תכופות.

שינוי רמת הקושי

  • בקשו מילדכם לעשות רק דבר אחד בכל פעם.
  • השתמשו בטבלה שמראה את הדברים שעליו לעשות, למשל, להתכונן לבית הספר בבוקר.
  • סדרו את חדרו של ילדכם, והשאירו רק שלושה דברים על הרצפה. לאחר שלמד לשים את הדברים הללו במקום בלי לקטר, תוכלו להשאיר יותר ויותר דברים שיהיה עליו לאסוף.

שמרו על עניין

  • הכינו תיק פעילויות מיוחדות שתיקחו איתכם לנסיעות ארוכות, או למקומות שילדכם חייב לבקר בהם, כמו למרפאה.
  • תנו לילדכם לעזור בקניות: אפשרו לו לשים דברים בעגלה, לחפש פריטים מסוימים או לשלם בקופה.
  • לפני שאתם עורכים שיחת טלפון, שימו מוזיקה או העסיקו את ילדכם בפעילות כגון צביעה או ציור.

כל אלה הם רק דוגמאות. אפשר לשנות את הסביבה בדרכים אין ספור. כדי לתכנן פתרונות הולמים, שאלו את עצמכם כיצד אפשר לשנות את הסביבה הפיזית, לשנות את מיקום הפעילות, להרחיק את ילדכם או אנשים אחרים, או לשנות את לוח הזמנים או את תזמון האירוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה צריך לדעת על ויטמין D

מדוע ילדים ומבוגרים זקוקים לוויטמין D

ילדים זקוקים לוויטמין D לצורך צמיחת העצמות והתפתחותן. גם תינוקות ברחם זקוקים לו כדי להתפתח, כיוון שהוויטמין עוזר לנו לספוג סידן. מחסור חמור בוויטמין D עלול לגרום למחלת הרככת, לעיכוב בהתפתחות המוטורית, להיחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחסור בוויטמין D אצל מבוגרים נמצא כקשור לאוסטיאופורוזיס, לכמה מסוגי הסרטן, למחלות לב ולסוכרת.

ילדיהן של נשים שאינן מקבלות מספיק ויטמין D במהלך ההיריון עלולים לפתח היפוקלצמיה של הילוד (מחסור בסידן במחזור הדם) או רככת, בשלב מאוחר יותר.

ויטמין D ואור השמש

כדי שגופנו ייצר ויטמין D, יש לחשוף את העור לאור השמש – כך אנו מקבלים כ-80% מהוויטמין. כמויות השמש שאנו מקבלים תלויות בעונות השנה.

עם זאת, לא משנה היכן אתם גרים, יש לשמור על חשיפה זהירה לשמש. חשיפה ממושכת מדי עלולה לגרום לכוויות, לנזק לעור ואפילו לסרטן העור. אנשים בעלי גוון עור כהה מאוד זקוקים לחשיפה הגדולה פי שלושה עד שישה כדי לייצר ויטמין D, לעומת אנשים בעלי גוון עור בהיר.

חשוב לציין שאין מידע מובהק על כמות החשיפה המומלצת שלה זקוקים ילדים כדי לייצר מספיק ויטמין D. למידע נוסף על כמות החשיפה המומלצת עבורכם, התייעצו עם רופא המשפחה.

להיות חכמים בשמש
חשיפה ממושכת מדי לשמש מזיקה לעור, ולכן חשוב להשתמש בקרם הגנה. במהלך הקיץ, ובעיקר בין השעות עשר בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, יש לוודא שילדכם מוגן מפני השמש ולצייד אותו בקרם הגנה, כובע, משקפי שמש, ביגוד מגן והרבה צל. נצלו את הבילוי היומי בשמש כדי לעשות גם פעילות גופנית, שעוזרת לגופכם לקבל את הוויטמין.

ויטמין D ומזון

רוב הילדים אינם מקבלים מספיק ויטמין D מהמזון שהם צורכים. עם זאת, מזון עשיר בוויטמין D יכול להוסיף לכמות הוויטמין שילדכם מקבל מהשמש.

מזונות המכילים ויטמין D באופן טבעי כוללים דגים טריים בעלי אחוז שומן גבוה (סלמון, הרינג, מקרל וסרדינים), כבד, פטריות וחלמון ביצה, חלב ותחליפי חלב המועשרים בוויטמין D (קראו על האריזות).

חלק מהמזונות כוללים תוספת ויטמין D, למשל מרגרינה, חלב דל שומן וחלק ממוצרי החלב. כל תרכובת המזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות ויטמין D.

מחסור בוויטמין D

ילדים נמצאים בסיכון לסבול ממחסור בוויטמין D אם הם:

  • לובשים בגדים המכסים את עורם כל הזמן
  • מבלים את רוב זמנם בתוך הבית ואינם נחשפים מספיק לאור השמש
  • סובלים מבעיה המשפיעה על האופן שבו הגוף מנטר את רמות הוויטמין D – לדוגמה, מחלת כבד, מחלת כליות, בעיות בספיגת מזון (כגון מחלת צליאק או סיסטיק פיברוזיס או נוטלים תרופות שמשפיעות על רמת הוויטמין D)
  • בעלי עור כהה
  • ניזונו מהנקה לזמן ממושך והאימהות שלהם סבלו ממחסור בוויטמין D.

סימנים למחסור בוויטמין D כוללים את מחלת הרככת, עיכוב בהתפתחות המוטורית, היחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחלת הרככת נדירה מאוד בישראל, בשל החשיפה הרבה לאור השמש ועקב התזונה העשירה יחסית בוויטמין D.

כיצד לטפל במחסור בוויטמין D

היוועצו עם רופא המשפחה אם אתם מודאגים שרמות הוויטמין D של ילדכם נמוכות, או שאתן בהיריון וחוששות שרמת הוויטמין בגופכן נמוכה. הרופא יפנה אתכם לבדיקות דם – הדרך הטובה ביותר לבדוק את רמות הוויטמין. אם בבדיקת הדם יתגלה מחסור קל, הרופא עשוי להורות על חשיפה ממושכת מעט יותר לשמש. אם לכם או לילדכם יש מחסור חמור בוויטמין D, הרופא עשוי לבקש מכם לקחת את הוויטמין בתוסף תזונה, וכן להיחשף מעט יותר לשמש.

אם אינכם יכולים להיחשף יותר לשמש, יציע הרופא לקחת תוספי תזונה המכילים ויטמין D. ניתן לקחת את התוסף במנה גדולה אחת או בכמה מנות לאורך מספר שבועות או חודשים. כמו כן, כדאי לדבר עם דיאטנית על תוספי תזונה המכילים ויטמין D.

חדרי שיזוף אינם מומלצים לשיפור רמות הוויטמין D או לטיפול במחסור בוויטמין, והם עלולים לגרום למחלת הסרטן.

ויטמין D, היריון והנקה

מאגרי הוויטמין אצל תינוקות נבנים במהלך ההתפתחות ברחם, ויורדים אחרי הלידה עד שהתינוק מתחיל לייצר ויטמין D כתוצאה מהחשיפה לשמש ולקבל אותו מהמזון. אישה בהיריון הסובלת ממחסור בוויטמין D עלולה שלא להעביר מספיק ויטמין לתינוק.

שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ממליצים על מתן ויטמין D3 במינון אחיד של 400 יחידות בינלאומיות (שתי טיפות) לכלל התינוקות, ללא קשר לסוג המזון שהם מקבלים, החל מהלידה ועד לתום השנה הראשונה לחייהם.

חלב אם אינו מכיל כמות רבה של ויטמין D, ולכן אינו מספיק לתינוקות יונקים. כשהאם המניקה סובלת בעצמה ממחסור בוויטמין D, התינוק עשוי להתקשות אף יותר במילוי המאגרים החיוניים. הרופאים ממליצים בדרך כלל על תוספת יומית של 400 מיקרוגרם לאימהות מניקות, שעלולות לסבול ממחסור בוויטמין D. אין כל בעיה להמשיך ולהניק את התינוק אם את נוטלת ויטמין D.

תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות בדרך כלל רמות גבוהות יותר של ויטמין D. אם אתם מודאגים שמא התינוק שלכם אינו מקבל מספיק ויטמין D, דברו עם רופא הילדים על שימוש בתוספי תזונה המכילים ויטמין D.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדת נטישה אצל ילדים

כיצד לזהות חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה מגיעה לשיא אצל תינוקות בני 18-14 חודשים, ובדרך כלל פוחתת בשנות הילדות המוקדמות.

פחד מזרים עשוי להיראות לכם דומה לחרדת פרידה או נטישה, ובו הילד מראה זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים בלתי מוכרים. אך למעשה, פחד זה מסמל הבנה קוגניטיבית של ההבחנה בין “מוכר” ל”לא מוכר/זר”.  פחד זה מתחיל בגיל שבעה עד עשרה חודשים, ובדרך כלל פוחת אחרי יום ההולדת הראשון של הילד.

החרדות הללו הן חלק נורמלי בהתפתחות, ואין צורך לדאוג בגללן. יש לזכור כי הן מופיעות כשהילדים הופכים לניידים יותר, ולכן צריכים להבין את העולם מנקודת מבט הישרדותית. כלומר, אם היו יכולים לזחול או להתרחק מהמטפלים בלי לפחד מנטישה או מזרים, הם היו עלולים ללכת לאיבוד בקלות רבה יותר.

מחקרים מראים כי 90% מהתינוקות בני עשרה חודשים נהיים מוטרדים אם זר מתקרב אליהם בחדר שאינם מכירים. רק 50% מוטרדים אם הם מקבלים מספיק זמן (10 דקות) להכיר את החדר. ייתכן שבמצבים חדשים, תינוקות מתמודדים טוב יותר כשהם נתקלים בדברים חדשים באופן הדרגתי.

כיצד לעזור לילדים עם חרדת נטישה

אם ילדכם סובל מחרדת נטישה, תוכלו לעשות דברים רבים כדי לעזור לו.

  • אמרו לילדכם מתי אתם יוצאים ומתי תחזרו. כדאי לעשות זאת אפילו עם תינוקות. יש הורים שמרגישים שקל יותר לחמוק החוצה אחרי שילדם נרגע, אך הם עלולים להחמיר את המצב – ילדכם עלול לחוש מבולבל או מוטרד כשיבין שאינכם נמצאים בסביבה, ועלול להיות קשה יותר להרגיע אותו בפעם הבאה שתעזבו אותו.
  • אמרו לו שלום בקצרה ואל תמשכו את הפרידה.
  • לפני שאתם יוצאים, הרגיעו את ילדכם בפעילות מהנה.
  • אם אתם יוצאים ומשאירים את ילדכם בסביבה חדשה – מסגרת חינוכית, גן, בית של חבר, אצל הבייביסיטר – הקדישו זמן והכירו לילדכם את המקום החדש לפני שאתם נפרדים. הוא צריך לדעת שהוא נשאר במקום בטוח עם אדם ששניכם סומכים עליו. הוא יהיה מוטרד פחות אם יישאר במקום מוכר אצל אנשים מוכרים.
  • כדי להגביר את תחושת הביטחון של ילדכם, תנו לו לקחת חפץ אהוב מהבית, כמו דובון, כרית או שמיכה. אפשר להפסיק בהדרגה את השימוש בחפצים אלה, ככל שיירגע יותר ויותר.
  • שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה כשאתם עוזבים את ילדכם. אם אתם נראים מודאגים או עצובים, ילדכם עלול לחשוב שהמקום אינו בטוח ולהיות מודאג בעצמו.
  • מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
  • עודדו את ילדכם בעדינות להיפרד מכם, ותנו לו לתרגל את הפרידה. חשוב לאפשר לו לחוות התנסויות פרידה ואיחוד חיוביות. הימנעות מפרידה עלולה רק להחמיר את הבעיה.
  • לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו מפרידה. לדוגמה, אל תגידו דברים כמו “הוא כזה ילד של אימא” או “אל תהיה כזה תינוק”.
  • קראו ספרים או המציאו לילדכם סיפורים על פחד מפרידה – לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ארנבון קטן שלא רצה לעזוב את אמא שלו בבקתה. הוא פחד ממה שימצא מחוץ לבית…”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד מפרידה מהוריו.
  • עשו מאמץ מודע לעודד את ההערכה העצמית של ילדכם: החמיאו לו ותנו לו הרבה מאוד תשומת לב חיובית.

הפרעת חרדת פרידה אצל ילדים

כשהילדים מגיעים לגיל הגן או לגיל בית הספר, חרדת הנטישה שלהם נוטה להיעלם. יהיו כמובן מקרים שבהם הם ירצו להיות רק איתכם. ילדים בקבוצת הגיל הזו, שחווים מצוקה מיוחדת וקבועה מכך שהם נפרדים מהוריהם, עשויים לחוות הפרעת חרדת פרידה. לפי מחקר שנערך ב-2009, 4% מילדי הגן ומילדים בגיל בית הספר מפתחים הפרעה כזו.

הפרעת חרדת פרידה מוגדרת כאשר:

  • החרדה מפריעה לחייו של הילד, וכתוצאה מכך, גם לחייו של ההורה
  • חומרת החרדה אינה מתאימה לרמה ההתפתחותית של הילד
  • מאפייני חרדת הנטישה נמשכים ארבעה שבועות לפחות.

אם אתם מודאגים שילדכם סובל מהפרעת חרדת פרידה, שימו לב למקרים שבהם הוא:

  • אינו אוהב להיפרד מכם
  • דואג שאתם או הוא תיפגעו או תעברו תאונה
  • מסרב ללכת למסגרת החינוכית, לגן או לבית הספר
  • מסרב ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלעדיכם
  • מתלונן שהוא חולה כשהוא צריך להיפרד.

קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדת נטישה

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים מהחרדות שהוא חווה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

  • היועץ בבית הספר
  • רופא הילדים, שעשוי לתת לכם הפניה לפסיכולוג ילדים
  • המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש בילדים, בקהילה, בקופות חולים ובבתי החולים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

לעזור לילדכם להתמודד כשמישהו מת

מה ילדים מרגישים לאחר מוות של אדם קרוב

מנעד הרגשות של ילדים לאחר מוות הוא רחב מאוד. ילדים רבים מפגינים עצבות, כעס וחרדה. אחרים יהיו מבולבלים ויתאמצו להבין מה קרה. יש ילדים שייראו כאילו לא הושפעו מהמוות כלל, ואחרים יחושו אשמה על כך שמשהו שאמרו או עשו הוא שגרם למוות. ילדכם עשוי להפגין סימנים של חרדת נטישה ולפחד שמא יאבד אתכם או אחד ממטפליו.

כדאי לדעת שילדכם יגיב בחוזקה רבה יותר למוות של אדם שפגש באופן קבוע וחיבב – לדוגמה, שכן ידידותי – מאשר למוות של קרוב משפחה שראה לעיתים נדירות. ילדים צעירים עשויים להגיב באותה דרך למוות של בעל חיים אהוב ולמוות של אדם קרוב.

ילדים צעירים עשויים להיות מוצפים ברגשות חזקים. יש ילדים שנהיים שקטים ומכונסים בעצמם, ואחרים מתנהגים בצורה מאתגרת. למידע נוסף על דרכי התמודדות במצבים כאלה, קראו את המאמרים 15 טיפים לעידוד התנהגות טובה ולתקשר עם ילדכם.

כיצד לדבר עם ילדים על מוות

מתי לדבר

כשיקירכם נפטר, מצאו את הזמן הקרוב ביותר כדי להסביר לילדכם מה קרה. אם ילדכם מגלה על כך בטעות, או ממישהו שהוא אינו קרוב אליו, הוא עלול להיות מבולבל וכועס. אם במשפחתכם יש יותר מילד אחד, אפשר לדבר עם כל הילדים יחד או לספר לכל אחד בנפרד. כשאתם מחליטים כיצד לספר לילדים, חשבו על גילם, מצבם ומזגם. סביר להניח שילדכם ישאל שאלות הנוגעות למוות, ולכן, כדאי להתכונן לתת לו את המידע כשהוא מוכן.

מה להגיד

ילדכם זקוק לעזרתכם כדי להבין מהו מוות, ולכן כדאי להסביר מה קרה בצורה הפשוטה והאמיתית ביותר שאפשר. לדוגמה, “יש לי חדשות רעות. סבתא רחל מתה הבוקר”.

השימוש במילה “מוות” יכול גם הוא למנוע בעיות. אם אתם אומרים משהו כמו “הלך לעולמו” או “הלך לישון”, ילדכם עלול להיות מבולבל או מפוחד. לדוגמה, ילד שאמרו לו ש”סבא הלך לישון לנצח” עלול לפחד ללכת לישון, כיוון שיחשוש שמא לא יתעורר לעולם.

אם אתם חשים מאוד לא בנוח לדבר על מוות, ייתכן שתצטרכו לתרגל זאת עם מבוגר אחר לפני שאתם מדברים עם ילדכם. אפשר להכין מראש את מה שתאמרו ולהתכונן לשאלות שישאל, ואפילו לכתוב כמה תזכורות על פתק. כמו כן, כדאי לחשוב מראש מה תגידו אם אינכם יודעים את התשובה לשאלותיו. מותר להגיד משהו כמו, “אני לא יודעת, אבל אנסה לברר”.

לדבר על רגשות

ילדים – ובעיקר הצעירים שבהם – יכולים גם להרגיש רגשות “גדולים” כשמישהו מת, אך אינם תמיד מוצאים את המילים הנכונות לבטא את רגשותיהם, ולחוש מבולבלים ומתוסכלים. לכן, לעיתים קרובות כדאי לעזור לילדכם לזהות מה הוא מרגיש.

הסבירו לו שהוא חווה רגשות נורמליים. אפשר להגיד לו שאתם מרגישים משהו דומה. לדוגמה, “נטע, נראה שאת מאוד כועסת שסבתא מתה. גם אני כועסת כי אהבתי אותה מאוד, ואני עצובה שהיא כבר לא יכולה להיות כאן איתנו”.

אם ילדכם יודע שמותר לו לדבר על רגשותיו – ושאתם יכולים להתמודד איתם – סביר להניח שידבר איתכם יותר. אם הוא מדבר יותר, הוא יוכל לבקש עזרה טוב יותר אם יחוש שרגשותיו מציפים אותו. ילדים מסוימים מעדיפים להשתמש בצעצועים, ספרים, מוזיקה או ציור כדי לבטא את רגשותיהם.

כדאי לתת לילדכם רעיונות שיעזרו לו להתמודד כשהוא חווה רגשות חזקים. לדוגמה, “לביא, כשאתה ממש עצוב ומתגעגע לסבא, אתה יכול לבוא ולחבק אותי. אחר כך נוכל לעשות משהו שישמח קצת את שנינו”.

עם הזמן, ובעזרתם של הורים ומבוגרים אחרים, רוב הילדים הצעירים לומדים להתמודד עם רגשות חזקים. כשילדכם יצליח להתמודד עם הרגשות הללו בקלות רבה יותר, סביר להניח שגם לכם יוקל מעט. אם אתם מודאגים בנוגע לאופן ההתמודדות של ילדכם עם מותו של אדם קרוב, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או ליועץ בבית הספר.

כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם

זה בסדר שילדכם יראה שאתם עצובים או בוכים כשמישהו יקר לכם מת. עם זאת, כדאי להסביר לו כיצד אתם מרגישים. לדוגמה, “אני בוכה כי סבא מת, ואני מאוד עצובה שלא אראה אותו שוב”. אפשר לנסות ולדבר על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. אם רגשותיכם מקשים עליכם לתפקד, תזדקקו לתמיכה. דברו עם רופא המשפחה, בן או בת הזוג, חבר קרוב או פסיכולוג כדי לעבד את רגשותיכם.

בדיוק כמו מבוגרים, הרגשות של ילדים כשמישהו מת נעים בין עצב לחרדה, וכל מה שביניהם. אך כיוון שילדים אינם מוצאים תמיד את המילים להביע את רגשותיהם, הם יזדקקו לעזרתכם כדי להבין את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.

טיפים להתמודדות

האופן שבו ילדים מבינים מהו מוות תלוי בגילם ובהתפתחותם.

פעוטות וילדים בגיל הגן

ילדים בקבוצת הגיל הזו מבינים מוות כמעבר למקום אחר, אך אינם מבינים שאותו אדם לא יחזור לנצח. ייתכן שילדכם יבקש לבקר את המת, וישאל מתי הוא חוזר. הוא עשוי לשאול את אותן שאלות שוב ושוב. זוהי דרכו לנסות ולהבין מה קורה. ייתכן שכמה מהרגליו הישנים של ילדכם יחזרו – לדוגמה, הוא עשוי להרטיב את המיטה או להתחיל ללכת מתוך שינה.

כך תוכלו לעזור לילדכם:

  • נסו לשמור על שגרה
  • ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, “דודה סימה מתה. היא לא חוזרת יותר, ולא נראה אותה יותר”
  • תמכו בו ונחמו אותו – לדוגמה, תנו לו חיבוק כשהוא עצוב
  • היו סבלניים גם אם הוא שואל את אותן שאלות שוב ושוב
  • אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
  • אם אתם חושבים שילדכם עדיין מאמין שיקירכם ישוב, הזכירו לו בעדינות שלא יראה אותו שוב
  • ספרו לגננת ולמטפלות מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך.

ילדים בגיל בית הספר

בגיל זה, ילדים מבינים שהמוות פירושו סוף החיים, אך עשויים להאמין שאפשר למנוע אותו או שלא כולם ימותו.

כך תוכלו לעזור לילדכם:

  • אמרו לו שהמוות אינו באשמתו, ושלא היה יכול למנוע אותו מראש
  • נסו לשמור על שגרה
  • אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
  • ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, אם הוא שואל אם אתם תמותו, ענו לו “כן, כולם מתים. גם אני אמות באחד הימים, אבל זה יהיה בעוד הרבה זמן. “
  • הציעו לו לעשות פעילות להנצחת המת – למשל, לנטוע עץ, לכתוב מכתב או לצייר ציור
  • ספרו למורים ולמטפלים מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך
  • ספרו להוריהם של חבריו הקרובים של ילדכם, כדי שיידעו אילו רגשות הוא חווה.

שאלות שילדכם עשוי לשאול

למה הוא מת?

ילדכם מנסה להבין מהו מוות. ייתכן שירצה לדעת ממה נגרם המוות, ולכן, נסו לענות על שאלותיו ברמה שהוא מבין. לדוגמה, “הלב של סבא היה זקן מאוד וכבר לא עבד כמו שצריך. הרופאים ניסו לתקן אותו, אבל הוא היה חולה מאוד והם לא הצליחו”.

גם אתם תמותו? גם אני אמות?

ילדכם מתחיל להבין שאנשים שהוא אוהב עלולים למות. כדאי להסביר לו שרוב האנשים מתים בגיל מאוחר מאוד או כשהם חולים מאוד. אם אדם צעיר מת, אמרו לילדכם שמוות בגיל צעיר אינו מתרחש לעיתים קרובות כל כך. אפשר גם לציין שאנשים רבים בגיל זה שהוא מכיר עדיין חיים ובריאים.

מה קורה כשמתים?

האופן שבו אתם עונים על השאלה הזו תלוי באמונות האישיות שלכם ושל משפחתכם. אם אתם אנשים מאמינים, דברו על אמונותיכם עם הילדים.

רוב האנשים מעדיפים לתת לילדיהם משהו להתמקד בו כשהם חושבים על האדם שמת. לדוגמה, “כשאנחנו רואים כוכב בשמיים, אנחנו יכולים לחשוב על סבתא”. חשוב שמה שתגידו לילדכם ינחם גם אתכם.

שאלות בלתי צפויות

ייתכן שילדכם ישאל שאלות שנראות מעט מוזר, למשל “אם סבא מת, יהיה לו קר?”, או “סבתא יכולה לראות אותי עכשיו?” נסו לענות על השאלות הללו, כיוון שהן עוזרות לילדכם להבין מהי משמעותו של המוות.

אם המוות התרחש במהלך אירוע טראומתי – למשל, פיגוע או תאונת דרכים – קראו את המאמרים טראומה: תגובה ראשונית לילדים וכיצד לתמוך בילדכם בימים ובשבועות אחרי האירוע הטראומתי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בעיות בבית הספר: שיתוף פעולה בין הורים ומורים

מערכות יחסים טובות בין ההורים למורים

מערכות יחסים טובות עם המורה ובית הספר הן נקודת התחלה מצוינת להתמודדות עם בעיות שצצות בבית הספר. כדי להניח את היסודות ליצירת מערכת היחסים, הציגו את עצמכם והכירו את המורה טוב ככל האפשר. כך, במקרה של בעיה, לא תהיה זו הפעם הראשונה שתיפגשו.

מערכות יחסים טובות בין ההורים למורים עוזרות לילדים:

  • להצליח טוב יותר מבחינה אקדמית, רגשית וחברתית
  • להיות שמחים יותר בבית הספר
  • לשמור על נוכחות קבועה יותר בבית הספר
  • להתנהג טוב יותר.

בעיות קלות בבית הספר: מה לעשות

אך טבעי שלילדים יהיו כמה בעיות בבית הספר – למשל, עם השגרה הבית ספרית, היכרות עם חברים או עם שיעורי הבית. הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעצור ולחשוב על הבעיה. עד כמה היא גדולה ומשמעותית? האם היא דורשת התערבות? האם אפשר לפתור אותה בבית? האם יש לדבר עם המורה?

יש כמה בעיות שפשוט אינן דורשות התערבות מצדכם. לפעמים, כל מה שילדכם צריך הוא אוזן קשבת והבנה, ולא בהכרח תגובה. אם ילדכם אומר לכם, לדוגמה, “לא הצלחתי לאיית מילה כמו שצריך במבחן היום”. הקשיבו לו, תנו לו חיבוק ואמרו לו שיוכל לנסות לאיית את המילה שוב מחר. כשהילדים לומדים להניח לבעיות פשוטות, הם בונים חוסן נפשי ויכולת התאוששות.

ישנן בעיות קלות שאפשר לפתור יחד בבית. כדי לחזק את יכולת פתרון הבעיות של ילדכם, שאלו אותו מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה, ולמדו אותו שיטות מועילות להתמודדות עם בעיות כאלה בעצמו. לדוגמה, אם הוא שוכח להביא את היומן הביתה, בקשו ממנו להניח את היומן בתיק בית הספר מיד אחרי השיעור. פתרון בעיות קטנות בבית יכול לבנות מיומנויות פתרון בעיות ולעזור לילדכם להיות עצמאי ואחראי יותר.

יש בעיות שפתרונן דורש עזרה ממורה. למשל, ייתכן שילדכם שוכח לאכול את ארוחת העשר בבית הספר, ועליכם לבקש מהמורה להזכיר לו לאכול.

בעיות מתמשכות או מורכבות: מה לעשות

אם הבעיה אינה עוברת או היא מסובכת יותר, ייתכן שתצטרכו לפתור אותה בשיתוף פעולה עם המורה. דוגמה לכך היא אם ילדכם חווה קשיים מתמשכים בחצר עם ילד אחר, והשיטות שניסיתם בבית אינן עובדות. במצב זה, גישה רגועה וחיובית צפויה להוביל לתוצאה חיובית יותר לילדכם. כך כדאי לפעול.

עצרו והירגעו

אם קרה משהו שמעציב ומטריד את ילדכם, גם אתם עשויים לחוש עצובים ומוטרדים, אך נסו לעצור ולהירגע לפני שאתם פועלים. כך תוכלו למנוע דברים שאולי תתחרטו עליהם מאוחר יותר, כמו טלפון זועם. תוכלו לומר, “אני רואה שזה מטריד אותך מאוד, וגם אותי. אנחנו צריכים להירגע ולחשוב מה לעשות”. כך יוכל ילדכם ללמוד להשתמש בשיטה זו גם הוא.

נצלו את ההזדמנות ללמידה

גם כשמדובר בבעיה חמורה, תוכלו להדגים לילדכם מיומנויות פתרון בעיות חיוביות ולהיות חיוביים בעצמכם, לחשוב על פתרונות ולדבר עליהם עם המורה. פעולה כזו תהיה מועילה יותר מהשמעת תלונות או אגרסיביות.

דברו בכבוד

כשאתם מדברים על המורה ובית הספר מול ילדכם, עשו זאת באופן חיובי ומכבד גם אם אתם חושבים אחרת. אם אתם מתלוננים או מבקרים את המורה, ילדכם יעשה אותו דבר.

פעלו בערוצים המקובלים

בתור התחלה, דברו ישירות עם המורה, וכדאי לקבוע פגישה מראש.

הימנעו מפעולה הגנתית

כשיש בעיות, אנשים רבים חשים שעליהם להיכנס למגננה. אם אתם או המורה מרגישים שמבקרים אתכם, שני הצדדים עלולים להיכנס למגננה. עם זאת, המגננות עלולות לעמוד בדרך לפתרון הבעיות, ולכן כדאי לנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של המורה, ולעזור למורה לראות את נקודת המבט שלכם. לדוגמה, “אני מבינה שלא הגיוני מצדי לצפות ממך לבלות את כל הפסקת הצהריים בחצר ולעזור לאיתן, אבל אני דואגת כיוון שהוא בודד ואין לו עם מי לשחק. איך נוכל לעזור לו יחד?”

צעדים משותפים לפתרון בעיות

אם החלטתם להיפגש עם המורה כדי לדון בבעיה חמורה, הצעדים הבאים יעזרו לכם לעבוד יחד כדי להשיג תוצאה חיובית.

1. זהו את הבעיה

היו ספציפיים בנוגע למהות הבעיה – למשל, מה קורה, מהי תדירות הבעיה ומי מעורב בה. כדאי להשתמש בשאלות. לדוגמה, הבעיה “איך נוכל לעזור ללביא להכיר חברים למשחק?” קלה יותר לפתרון מאשר “אף אחד מהילדים לא רוצה לשחק עם לביא”.

2. זהו את הרצונות, הצרכים והחששות

אפשרו לכל אחד מהצדדים לזהות את הרצונות, הצרכים והחששות שלו. אם אתם רוצים שהמורה יבין את חששותיכם, הראו לו שאתם מבינים את עמדתו.

השתמשו במשפטים כמו “אני מבין…”, “אני מודאג מ…”, “אני צריך…” ו”אני רוצה…”. לדוגמה, “אני מבין שזו כיתה גדולה, אבל אני מודאג שעלמה נשארת מאחור ויוצרת פער כיוון שהיא לא מבינה את החומר במתמטיקה”.

3. הציעו פתרונות

עבדו יחד עם המורה כדי להעלות כמה שיותר פתרונות אפשריים לבעיה. כך תוכלו להגביר את הסיכויים למציאת הפתרון הנכון לבעיה שלכם. חשוב מאוד שלא לשפוט את הרעיונות שהועלו בשלב זה.

4. העריכו את הפתרונות

לאחר שהעליתם יחד את כל הפתרונות האפשריים, חשבו על היתרונות ועל החסרונות של כל פתרון. אם לפתרון יש חסרונות רבים יותר, מחקו אותו מהרשימה. המשיכו לעשות זאת עד שיישאר הפתרון המועיל והאפשרי היחיד. בזמן ההערכה, חשוב להיות מציאותיים והגיוניים. לדוגמה, לא הגיוני לצפות מהמורה לשבת ליד ילדכם בזמן הפעילויות הקשות, אך הגיוני לצפות ממנו לבדוק את ילדכם לעיתים קרובות יותר.

5. בחרו פתרון אחד ונסו אותו

בחרו את הרעיון הטוב ביותר, או שילוב של רעיונות, ונסו אותו. רשמו את הדברים שעליהם הסכמתם, מי יעשה מה ומתי. החליטו מתי תיפגשו שוב כדי לבדוק אם הפתרון עובד. כדאי לחכות שבוע-שבועיים לפני הפגישה.

6. בדקו איך הולך

כשאתם בודקים אם הפתרון שהצעתם עובד היטב, שקלו את הדעות והמאמצים של כל המעורבים בדבר:

  • מה עבד היטב?
  • מה לא עבד היטב?
  • מה אפשר לשנות כדי לעזור לפתרון לעבוד טוב יותר?

אם הבעיה נמשכת, ייתכן שתצטרכו להיעזר באנשים נוספים כדי למצוא פתרונות אפשריים חדשים, כמו מנהל בית הספר, הפסיכולוג החינוכי או בני משפחה אחרים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

דמיון ויצירה אצל ילדים בגיל בית הספר

דמיונו של ילד בגיל בית הספר: למה לצפות

בבית הספר, ילדכם:

  • יבין טוב יותר מה אמיתי ומה מומצא
  • יוכל לתכנן ולבצע יצירות אמנות חדשות, כגון ציור, צביעה, ריקוד ומוזיקה
  • ייהנה מדמיון עשיר וממשחקי העמדת פנים – למשל, הוא יוכל לדמיין מצבים מפורטים ובלתי אפשריים ולהמציא “מכונות” מדהימות
  • יפסיק לפחד – לדוגמה, ממפלצות, מהחושך או מכלבים – בסביבות גיל שש.

כדי לעזור לפיתוח הדמיון, עודדו את ילדכם להמציא סיפורים, המצאות, משחקים וציורים. שחקו במשחקי תחפושות ובבובות אצבע כדי לשפר את ההתפתחות היצירתית שלו, וכדי שילמד כיצד לפתור בעיות באמצעות חשיבה יצירתית.

סביר להניח שילדכם יתעסק יותר בפעילויות יצירתיות ומלאות דמיון אם תגבילו מעט את זמן המסך שלו – כלומר, הזמן שהוא מבלה מול הטלוויזיה, המחשב, טאבלטים, טלפונים סלולריים ומכשירים אלקטרוניים אחרים. ילדים בני חמש ויותר יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות לעידוד הדמיון

ילדים אינם יכולים שלא להיות יצירתיים ומלאי דמיון, בעיקר אם נותנים להם הזדמנות לשחק במשחק חופשי ופתוח. הם זקוקים לזמן ולמרחב כדי לחקור את סביבתם. הנה כמה רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות עם ילדכם:

  • ספרו סיפורים וקראו ספרים. עודדו את ילדכם להמציא סופים חדשים לסיפורים שהוא מכיר, או לספר לכם מה קורה בהמשך.
  • החזיקו קופסת יצירה, שילדכם יוכל לקחת ממנה מה שירצה ומתי שירצה. מלאו אותה בצבעים, עפרונות, דבק, פיסות נייר וחומרים אחרים שבהם ישתמש ליצור תמונות, קולאז’ים, ציורים ועוד.
  • שחקו במשחקי מילים, המציאו חרוזים מטופשים וחידות טיפשיות, כדי שישתמש בדמיון ויגלה את התשובות.
  • תנו לו בגדים ותיקים ישנים כדי שיוכל להתחפש ולהעמיד פנים.
  • בנו בית מקופסאות קרטון או מחפצים אחרים שמסתובבים בבית.
  • תנו לו לנגן בכלים שונים, או להקשיב לסוגים ולסגנונות שונים של מוזיקה ביחד.
  •  צפו בסרטי פנטזיה שמתאימים לילדים ודברו עליהם.
  • בקרו במוזיאון או בגן החיות, או לכו לטייל על החוף. ההתנסויות הללו ימלאו את ילדכם ברעיונות חדשים.

ילדים אוהבים לשחק, והמשחק עוזר להם לפתח מיומנויות שדרושות להם לפתרון בעיות, התנסות, חשיבה ולמידה. כדי לעודד את התפתחות המיומנויות הללו, תנו לילדכם להוביל ותמכו בו כשהוא משחק.

כל ילד מתפתח בקצב שלו – לא כולם עושים אותם דברים באותו זמן ובאותו אופן. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו הקשור ללמידה, לרווחה ולהתפתחות של ילדכם, כדאי לפנות למורה או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחד מזרים אצל תינוקות וילדים צעירים

פחד מזרים: עקרונות הבסיס

פחד מזרים הוא שלב טבעי בהתפתחות הילד. הוא מתרחש כאשר התינוק שלכם לומד להכיר אתכם ומפתח התקשרות בריאה כלפי אנשים מוכרים כמוכם. כיוון שתינוקות מעדיפים מבוגרים מוכרים, הם עלולים להגיב לזרים בבכי או בקיטורים, להשתתק, להיראות מפוחדים או להתחבא.

פחד מזרים מתגבר ומגיע לשיא בגיל 10-7 חודשים. הוא יכול להימשך חודשים ספורים או זמן רב יותר. בדרך כלל הוא עובר בגיל 18 חודשים עד שנתיים. לדוגמה, תינוק בן עשרה חודשים שהולך למעון או למשפחתון מגיל שישה חודשים עלול להיות מוטרד אם תגיע מטפלת חדשה. הוא עשוי לבכות, לטמון את ראשו בצווארה של אמו או לצרוח כשהמטפלת מנסה לקחת אותו מאמו או מאביו.

חרדת נטישה מתחילה גם היא בגיל 10-8 חודשים, ומגיעה לשיא בגיל 18-14 חודשים. חרדת נטישה משמעה שהילדים מפחדים להיפרד מהוריהם או מהמטפלים שלהם, גם אם הם נשארים עם מישהו מוכר כמו סבא או חבר של המשפחה.

הקשר בין פחד מזרים לבין מזגו של ילדכם

הורים ואנשי מקצוע רבים מאמינים שתינוקות נולדים עם סגנונות התנהגות שונים מאוד. חלק מהתינוקות רגועים ושלווים, ואחרים פעילים ורגישים  יותר. חלקם נראים כאילו הם זזים ללא הרף, ואחרים נוחים יותר. חלקם שמחים ועליזים כמעט כל הזמן, ואחרים רציניים יותר.

ההבדלים המולדים הללו באופן שבו הילד מגיב לעולם ולגופו שלו נקראים מזג, אופי,  או טמפרמנט. המזג השונה מסביר כיצד ילדים שגדלים באותה משפחה מפגינים לעיתים קרובות אישיות שונה לגמרי.

מזג אינו משהו שהורים יכולים לבחור או לשנות בילדם. גם הילד עצמו אינו יכול להחליט לשנות את המזג שאיתו נולד. כהורים, כדאי ורצוי להבין שחלק ניכר מאופיו של הילד שלנו אינו נתון לשליטתנו. עם זאת, אפשר להבין ולקבל את התנהגותו, ולהתאים את ההורות למזגו המיוחד.

המזג קובע את סגנון ההתנהגות האופייני לילדכם. לרוב הילדים יש טווח התנהגויות מסוים: לעיתים רועש, לעיתים שקט. רבים ממאפייני המזג משתנים גם הם עם הזמן. גם כאשר מאפייני המזג נותרים כשהיו, משמעותם משתנה עם הגיל. פעוט נלהב ועקשן בן שנתיים עלול להיכנס להתקפי זעם ארוכים ורועשים, אולם כשיגיע לגיל עשר, הוא יוכל להצטיין בכדורגל, למשל: ההתלהבות הגדולה שלו תגרום לו לשחק חזק יותר, וההתמדה תאפשר לו להתאמן זמן רב יותר על הבעיטות.

ילדים בעלי מזג שונה נוטים להתנהג אחרת בזמני קרבה לזרים. ילדים ביישנים יותר יזדקקו לזמן רב יותר על מנת להיפתח בעוד שילדים בטוחים בעצמם יותר יסכימו לשהות בקרבת זרים בקלות יחסית.

כיצד להתמודד עם פחד מזרים

אף שפחד מזרים הוא חלק טבעי בהתפתחותם של תינוקות וילדים קטנים, תוכלו לעשות כמה דברים כדי שילדכם יחוש פחות מוטרד.

עזרו לילדכם לחוש בנוח

  • תנו לילדכם הזדמנות לפגוש אנשים חדשים בסביבה בטוחה ונוחה. לדוגמה, החזיקו אותו כשאתם מציגים אותו בפני אנשים חדשים. ייתכן שילדכם ירגיש יותר בנוח אם יכיר את האדם החדש בבית.
  • אם ילדכם מוטרד מאוד מהפגישה, נחמו אותו ונסו גישה אחרת – למשל, לשחק ביחד – או שמרו על מרחק מסוים בינו לבין האדם החדש עד שיירגע. לאחר מכן, נסו שוב.
  • קחו איתכם את אובייקט המעבר של הילד (צעצוע או שמיכה) כשאתם נתקלים במצבים חדשים או מבלים זמן עם אנשים חדשים.
  • אל תתעלמו מפחדו של ילדכם מזרים או תפטרו אותו בביטול, כיוון שזה עלול להגביר את הפחד עוד יותר. כמו כן, אל תקראו לילדכם פחדן או ביישן.

התקדמו לאט

  • התאזרו בסבלנות. אל תדחקו בילדכם להכיר אנשים חדשים לפני שהוא מוכן. אם תאיצו בו כשהוא לומד להפסיק לפחד, הוא עלול להפוך לרגיש אף יותר לאנשים חדשים.
  • בקשו ממבוגרים לא מוכרים, כמו בני המשפחה המורחבת או חברים מבוגרים, לתת לילדכם זמן להרגיש בנוח לפני שהם ניגשים אליו. תינוקות מפגינים פחות חרדה כאשר זרים ניגשים אליהם ברוגע ובאטיות, ואינם מנסים להרים אותם.
  • תנו לילדכם הזדמנות להכיר את האדם החדש כשאתם בסביבה. הישארו קרובים אליו, כדי שיוכל להירגע ויידע שאינכם עומדים לעזוב אותו מיד עם האדם הזר.

הסבירו לילדכם מה עומד לקרות

  • אם אתם צריכים להשאיר את ילדכם עם אדם זר כמו מטפלת בגן, אמרו לו שאתם הולכים לפני שאתם יוצאים. אם תעזבו בלי להגיד לו, בפעם הבאה הוא עלול לפחד שתיעלמו ולהיצמד אליכם עוד יותר.
  • אם ילדכם גדול יותר, הסבירו לו מה עומד לקרות ומי הוא האדם החדש. לדוגמה, אמרו לו שהבייביסיטר החדשה היא מישהי שאתם סומכים עליה. כמו כן, ספרו לו מתי אתם חוזרים. תנו לו זמן להכיר את האדם החדש כשאתם עדיין בסביבה.

פגשו אנשים חדשים

  • הראו לילדכם שאינכם מפחדים מאנשים חדשים. ברכו אותם לשלום בחום והשתמשו בשפת גוף חיובית – חיוכים, יציבה רגועה, יצירת קשר עין וקול שמח. התגובה שלכם לאנשים חדשים תלמד את ילדכם כיצד להגיב.
  • המשיכו להציג אותו בפני אנשים חדשים. אם ימשיך לפגוש אנשים חדשים ולגלות שהם בסדר, סביר להניח שפחדו יפחת.
  • אל תדאגו בנוגע לרגשותיהם של האנשים שתפגשו. פשוט אמרו להם שילדכם לומד בתקופה זו כיצד להיות בחברת זרים.

פחד מזרים אצל ילדים בני יותר משנתיים

הפחד מזרים מתחיל לעבור אצל רוב הילדים בסביבות גיל שנתיים. אם פחדו של ילדכם ממשיך, נסו לעבוד על בניית העצמאות שלו. אם ילדכם ירגיש עצמאי יותר, הוא עשוי לחוש ביטחון רב יותר בחברת זרים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך:

  • תנו לילדכם לעשות דברים בעצמו, כמו לאכול לבד, לחקור סביבה חדשה ולשחק לבד בצעצועים.
  • הציעו לו שפע של התנסויות חדשות והכירו לו פרצופים חדשים. עם הזמן, הוא יבין שלא יקרה שום דבר רע.
  • נסו לא לרוץ לעזרתו של ילדכם  מיד בכל מצב, ותנו לילדכם הזדמנות להבין את המצב ולפתור אותו בעצמו.

לקבל עזרה

פחד קיצוני מזרים עלול להוביל לחרדה חברתית כשילדכם יתבגר. לכן, כדאי לדבר עם אנשי מקצוע אם הפחד של ילדכם מזרים נראה לכם מוגזם, או אם הוא אינו פוחת אפילו כשאין אנשים זרים בסביבה. כמו כן, אם פחדו של ילדכם אינו משתפר לאחר גיל שנתיים, או אפילו מחמיר, כדאי לחשוב על קבלת עזרה מקצועית נוסף על עידוד העצמאות של ילדכם. מלבד זאת, כדאי לבקש עזרה אם יש במשפחה היסטוריה של חרדה, כיוון שייתכן שהוא מפגין סימני חרדה מוקדמים.

כמו כן, כדאי להיוועץ עם איש מקצוע אם ילדכם אינו מראה פחד מזרים כלל.

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בנוגע לפחדו מפני זרים, תוכלו לדבר עם אנשי המקצוע הבאים:

  • רופא הילדים
  • אחות טיפת חלב
  • פסיכולוג/ית של הגן או בית הספר
  • יועץ/ת בית הספר
  • מרפאות בריאות הנפש לילדים
  • פסיכולוג/ית התפתחותי

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

קללות אצל ילדים בגיל בית הספר

קללות: מדוע ילדים בגיל בית הספר עושים את זה?

ילדים צעירים מקללים לפעמים כיוון שהם מתנסים בשפה. יכול להיות שהם בוחנים מילה חדשה ומנסים להבין את משמעותה. ילדים בגיל בית הספר מקללים בדרך כלל כדי לשחרר את הרגשות השליליים שלהם, כתגובה למשהו כואב, מטריד או מתסכל.

לעיתים ילדים מקללים כדי להתאים לחברה שבה הם נמצאים. יכול להיות שהם מנסים להיות חלק מהקבוצה, להתבלט ולהפוך לילד המצחיק בחבורה או להוסיף את אלמנט ההלם לדברים שהם אומרים. ילדים עשויים לחקות מישהו אחר כשהם מקללים. יש ילדים שמקללים כיוון שכך הם מקבלים תגובה חזקה מהוריהם.

איפה הוא שמע את זה?

ילדים לומדים קללות ממקורות רבים, מחוץ לבית ובתוכו. אך לא כל הילדים לומדים מהוריהם. מחקרים מראים כי חשיפה לקללות בטלוויזיה יכולה להוביל לעלייה בכמות הקללות בקרב ילדים. חברים וילדים בכיתה משפיעים גם הם על ילדכם. כמו כן, הילדים קולטים מילים חדשות במעגלים החברתיים המורחבים, למשל מפגשי משחק, אצל חברים או ילדים גדולים יותר.

מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולה מיידית

דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שילדכם אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם. תגובתכם תשפיע על השאלה אם ילדכם יקלל שוב בעתיד או לא. הישארו רגועים והסבירו בבירור שהמילה שבה השתמש אינה מקובלת עליכם. כך תוכלו לעזור למנוע את השימוש בשפה כזו בעתיד.

האם עלינו להסביר מהי משמעות המילה?

הסבר פשוט יכול להועיל לילדים בגיל בית הספר. אם אתם חושבים שילדכם מבין חלק ממשמעותה של המילה, שאלו אותו מה לדעתו היא אומרת. לאחר מכן, השתמשו במונחים כללים כדי להסביר מדוע היא אינה הולמת. תוכלו למשל להגיד, “זו מילה שמתארת את איברי הגוף הפרטיים. במשפחה שלנו לא משתמשים בה כך”.

מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולות לטווח הארוך

  • מומלץ שהמבוגרים בביתכם ידונו ויסכימו על השפה המקובלת. למשל, בחלק מהמשפחות מותר להגיד “חוצפנית!” ובאחרות אסור.
  • קבעו כללים משפחתיים הנוגעים לשפה המקובלת בביתכם. לדוגמה, אפשר להגיד “דברו בבקשה בנימוס או שלא תדברו בכלל”, או “יש כמה מילים שאנחנו לא משתמשים בהן”.
  • כמו כן, אפשר להסביר לילדכם שחלק מהמילים שמקובלות בבית אינן מקובלות בבית הספר (או בכל סביבה אחרת, כמו בבית הכנסת או אצל חברים). במקומות שונים יש כללים שונים.
  • אם קשה לכם להפסיק את הקללות בעצמכם, נסו להשתמש במילים אחרות או למצוא דרך אחרת להתמודד עם המצב. מבוגרים נוטים לקלל כשהם מתוסכלים או כועסים. במקום לקלל, אמרו משהו כמו, “אני מרגישה ממש מתוסכלת או כועסת”. כך תדגימו הבעת רגשות טובה יותר. אם ילדכם שומע אתכם מקללים, הסבירו לו מדוע אתם מקללים.
  • שימו לב במה ילדכם צופה, למה הוא מאזין ועם מה הוא משחק. כלומר, השגיחו ובדקו את הדירוג בטלוויזיה, סרטים ובאמצעי תקשורת ומוזיקה אחרים. כמו כן, כדאי להחזיק את המחשב והטלוויזיה באזור ציבורי בביתכם, שבו תוכלו להשגיח על ילדכם בקלות.
  • שבחו את ילדכם כשאתם מבחינים שהוא מתמודד עם כעס או תסכול בדרך הולמת יותר. לדוגמה, אם הוא אומר לכם שחבר למשחק השתמש בקללות כדי להקניט אותו, שבחו אותו על כך שהתרחק מהמצב ולא השתמש בקללות בעצמו.
  • עם זאת, ילדכם ייתקל גם במילים שהגדרתם כבלתי הולמות כשיסתובב בחוץ, וכדאי שתהיו מוכנים לכך. אם הוא שואל אתכם מדוע מישהו משתמש במילה רעה, דברו על כך שבמשפחות שונות יש כללים שונים.

להתמודד עם הגורם לקללות

ילדים שנתקלים בקללות לעיתים קרובות עשויים להתרגל אליהן, וכך להשתמש בעצמם באותן מילים. אם אתם יודעים מדוע ילדכם מקלל, כדאי להחליט מראש על תגובה הולמת.

  • אם הקללות נובעות מכעס, למדו את ילדכם שמותר לו לכעוס, אך עדיף שיביע את רגשותיו באמצעות מילים הולמות יותר, או יתרחק ממה שמכעיס אותו. לדוגמה, אם ילדכם כועס על חבר למשחק, אמרו לו להתרחק ממנו מעט או לבקש עזרה ממבוגר.
  • אם אתם חושבים שילדכם מקלל כדי להתאים לחברה שבה הוא נמצא, הציעו לו דרכים אחרות להתקבל בקרב חבריו. למשל, חשבו על ביטוי “מגניב” אחר שבו יוכל להשתמש. ככל שהילדים גדלים, כדאי להזכיר להם שהם יכולים להשתמש בשפה שונה עם אנשים שונים – אך יש מילים שלעולם אינן מקובלות.
  • אם ילדכם מקלל בגלל תסכול, הדריכו אותו כיצד להתמודד עם הבעיות בעצמו. לדוגמה, אם הוא מנסה לקשור את השרוכים, הציעו לו בהתחלה להצליב אותם זה מתחת לזה, לאחר מכן לעשות קשר לולאה וכן הלאה.
  • למדו את ילדכם דרכים חלופיות להתמודדות עם כעס ותסכול – למשל, לספור עד עשר, לקחת כמה נשימות עמוקות או לדבר על רגשות הכעס.
  • עודדו את ילדכם להשתמש במילים חלופיות שאינן פוגעניות. לדוגמה, הציעו לו להגיד “אוף”, “מרגיז” או אפילו מילים מצחיקות שתמציאו ביחד.

כשילדכם עובר את הגבול

יש ילדים שממשיכים לקלל ולבחון את גבולותיהם גם אחרי שביקשו מהם להפסיק. אם אתם מוצאים את עצמכם במצב הזה, נסו את השיטות הבאות:

  • הבהירו שוב את הכללים. אמרו, לדוגמה, “במשפחה שלנו משתמשים בשפה מנומסת”.
  • הזכירו לילדכם מה הן התוצאות אם תשמעו קללות נוספות – לדוגמה, פסק זמן או אובדן זכויות יתר כמו שעת טלוויזיה, דמי כיס ועוד.
  • שבחו את ילדכם אם לא קילל במצבים שבהם נהג לקלל בדרך כלל. אם עבר זמן רב ולא שמעתם ממנו קללה אחת, אמרו לו כמה אתם גאים בו שהשתמש בשפה מנומסת.
  • אם ילדכם משתמש בקללות פוגעניות, הבהירו לו שאינכם מוכנים לסבול התנהגות כזו. ילדים בגיל בית הספר אמורים להבין שהקללות עלולות לפגוע ברגשותיהם של אחרים.

אם הקללות הן חלק מכמה התנהגויות לא הולמות, כדאי לפנות לאיש מקצוע כגון פסיכולוג או יועץ בית הספר. אפשר לקבל המלצה מרופא הילדים או מבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

20 טיפים להתמודדות עם הפגייה

להפוך את הפגייה לשלכם

1. הפכו את האזור שבו נמצא התינוק לאישי יותר. הביאו דברים מהבית, פתחו מתנות שקיבלתם או הניחו תמונות שלכם ושל הילדים הגדולים יותר לצד המיטה, כדי להפוך את האזור שבו נמצא התינוק לשונה מזה של שאר התינוקות. עם זאת, זכרו שיותר מדי בלגן עלול להקשות על הטיפול בתינוק.

2. צרו לכם מרחב פרטי. כשאתם יושבים בפגייה, ברוב המקרים אתם פונים כלפי המחלקה עצמה, וכל מי שעובר בסביבה יכול לראות אתכם. אם אתם רוצים קצת פרטיות לצד התינוק, סובבו את הכיסא כך שיפנה כלפי המיטה ולא המחלקה. כך תוכלו לעצום עיניים ולהירגע, לקרוא, לשיר לתינוק או פשוט לשבת מעט בשקט.

3. ערכו חגיגה לציון אירועים מיוחדים. לעיתים קרובות, צוות בית החולים והמתנדבים משקיעים הרבה מאוד באירועים מיוחדים. תוכלו לחגוג אירוע מיוחד כמו יום הולדת במשפחה, הגעה למשקל מסוים, אבן דרך רפואית , חג דתי או את היום שבו היה התינוק אמור להיוולד, ולתלות כמה קישוטים בעצמכם. צלמו תמונות או סרטונים של יום החגיגה כדי לזכור אותו היטב. מלבד זאת, החגיגה יכולה לעזור לכם להיפטר לכמה רגעים מהחרדה, לחשוב על דברים אחרים כמו קניות או הכנת מתנות לתינוק, למשפחה או לצוות בית החולים.

4. ציינו את התקדמותו של התינוק. הקפידו לחגוג את אבני הדרך המשמעותיות של תינוקכם בפגיה (גמילה מהנשמה, התחלת אכילה דרך הפה, הגעה למשקל מסוים ועוד).

לבקר את התינוק בפגייה

5. היו מעורבים בשגרת הטיפול בתינוק שלכם. צוות בית החולים מארגן מדי יום את שגרת הטיפול בתינוק שלכם, בהתאם ללוח זמנים קבוע או לפי שעות ההתעוררות של התינוק. נסו להיות במקום בזמן הטיפול, כדי שתוכלו ללמוד בתחילה כיצד לטפל בו, ובהדרגה, לקחת את הטיפול על עצמכם. תוכלו, למשל, לשטוף את פניו, להחליף לו חיתול או להחזיר אותו לאינקובטור. כך תוכלו להיות חלק חשוב מאוד בחיי התינוק. הוא ילמד לזהות אתכם, ואתם תלמדו כיצד לטפל בו באופן הטוב ביותר עבורו. זוהי דרך נהדרת לצבור ביטחון בטיפול.

6. בקשו מבני משפחה וחברים לבוא לבקר אתכם ולתמוך בכם. במרבית הפגיות הכניסה לפגיה עצמה מותרת להורים ולסבים בלבד. אולם, קרוב לוודאי שתוכלו להיפגש עם חברים ובני משפחה בסביבת הפגיה- בחדר ההסבה להורים, בקפיטריה של בית החולים, או במדשאות בחוץ. מבקרים יכולים להכניס קצת מהעולם ה”אמיתי” לבית החולים. הם יתמכו בכם בזמן השהיה בבית החולים, ויעזרו לכם “להתאוורר” מעט.

7. תעדו את התקופה. סביר להניח שתשכחו דברים רבים מתקופה זו בחיי התינוק שלכם, אף שכרגע זה נראה כאילו תזכרו את הכל לנצח. צלמו תמונות או סרטונים, או אפילו כתבו יומן כדי לזכור. יש כמה אפליקציות לטלפון שיעזרו לכם לעקוב אחרי העלייה במשקל והיבטים שונים של התפתחות התינוק.

להירגע ולהתאוורר בתוך הפגייה ומחוצה לה

8. קחו הפסקה. צאו לזמן קצר מבית החולים או מצאו חדר שקט בבית החולים שבו תוכלו לנוח. הרעש הבלתי פוסק בפגייה עלול להיות מעצבן, בעיקר אם אתם מרגישים לחוצים או סובלים מכאב ראש. שעות הישיבה הארוכות בפגייה עלולות להיות משעממות ולנוון את השכל, שלא לדבר על הכאבים בישבן… קחו הפסקה, צאו לאוויר הצח, התנועעו קצת ותיהנו מהשמש או נוחו בחדר שקט.

9. כתבו יומן או בלוג בו תוכלו לבטא את כל תחושות הצער, הכעס, הייאוש והלחץ. כתיבת היומן או הבלוג תיתן לכם הזדמנות לחשוב על מה שקורה, לגלות רגשות חיוביים ושליליים שייתכן שהחבאתם אפילו מעצמכם, לבחון את החיים בפגייה, לחלום, לספר על השמחה והעצב, להתלונן ולעקוב אחרי התקדמותו של התינוק שלכם. כמו כן, הכתיבה יכולה לרומם את מצב רוחכם. תוכלו לכתוב יומן לעיניכם בלבד, או שתרצו לחלוק אותו עם אחרים ואפילו עם התינוק, כשיגדל.

10. קחו איתכם ספר. הקריאה מרגיעה אנשים רבים, והיא יכולה להעביר את הזמן כשאתם יושבים לצד התינוק. כמו כן, תוכלו לקרוא את הספר בקול רם לתינוק שלכם. הקריאה בקול רם תעזור לתינוק לזהות את קולכם, להכיר אותו ולצפות לו.

11. עשו תרגילי הרפיה קצרים כשאתם יושבים לצד התינוק. אם אתם מרגישים שהימים בבית החולים מעייפים ומלחיצים, נסו לעשות כמה תרגילי הרפיה: עצמו עיניים, קחו נשימות עמוקות ואטיות או הרפו את השרירים. אם אתם מתקשים לעשות את התרגילים לבדכם, יש כמה אפליקציות לטלפון שיכולות להדריך אתכם במהלך התרגילים.

טפלו בעצמכם

12. תנו לעצמכם זמן להתפנק. צאו לארוחת ערב, עשו משהו כיפי עם הילדים הגדולים יותר או לכו לראות סרט. צאו לבלות עם בן או בת הזוג, לבדכם או עם חברים. כולם ירוויחו מכך.

13. אל תחמירו עם עצמכם. למשל, זה בסדר להגיד לחבר שלא תצליחו להגיע למסיבת יום ההולדת שלו השנה אם לא מתחשק לכם. אל תרגישו רע אם אתם ישנים מאוחר יותר באחד הבקרים במקום למקום ולמהר לבית החולים. כשאתם מטפלים בעצמכם היטב, אתם יכולים לטפל טוב יותר בתינוק שלכם.

14. הסכימו לקבל עזרה מבני המשפחה ומחברים. בראש סדר העדיפויות שלכם עכשיו נמצא ודאי הטיפול בתינוק הקטנטן שלכם, ולאחריו הטיפול בבן או בת הזוג, בעצמכם או בילדיכם האחרים. כדי שתוכלו לפנות די זמן לדברים שבראש סדר העדיפויות, כדאי לקבל עזרה פרקטית מבני משפחה וחברים. אם מישהו מציע לנקות מעט את הבית, לתת לכם טרמפ לבית החולים, לעשות קניות או להוציא את הכלב לטיול, פשוט אמרו לו “כן, בבקשה!”.

“השבועות שביליתי בבית החולים עם התינוק שלי היו בודדים מאוד. החברים שעזרו לי הכי הרבה היו כאלה שהציעו עזרה בדברים ספציפיים. הם אמרו דברים כמו ‘מחר אסיע אותך לבית החולים ואשאר איתך במהלך היום’, או ‘אפגוש אותך שם ונאכל ארוחת צהריים’. החברים שאמרו לי ‘תגידי אם את צריכה משהו’ לא באמת עזרו. הכוונות שלהם היו טובות באותה מידה, אבל היה לי קל יותר לקבל עזרה אם היו מציעים משהו ספציפי”.
– אמא לפג שנולד בשבוע 28

היו שותפים בטיפול בפג שלכם

המטרה העיקרית בפגייה היא לטפל בתינוק שלכם, תוך שיתוף פעולה מלא ביניכם לבין הצוות הרפואי. האחיות והרופאים מביאים מצדם ניסיון רפואי רב, אולם גם לכם יש תפקיד מיוחד – עליכם ללמוד להכיר את התינוק שלכם, שנולד טרם זמנו, ולהגן על האינטרסים שלו. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לדבר בשמו של התינוק שלכם ולהמשיך לשמור על יחסים טובים עם הצוות הרפואי.

15. הכירו את הצוותים המטפלים בתינוק שלכם. הכירו את הרופאים, האחיות ואנשי צוות נוספים. לימדו מה תחום האחריות של כל אחד, על מנת שתדעו למי להפנות את השאלות המתאימות. השתדלו ליצור אווירה מכבדת ומקבלת בשיחה עם אנשי צוות. תחושות של חשדנות ועוינות יקשו ויעיבו על היחסים בינכם ובין אנשי הצוות.

16. שימו לב מה התינוק שלכם אוהב ומה הוא אינו אוהב. ייתכן שאין לכם מומחיות רפואית, אך אתם יכולים ללמוד להכיר את התינוק שלכם ולדעת מה יצטרך.

17. הבינו את מצבו הרפואי של התינוק. תינוקות שנולדו טרם זמנם חווים הרבה עליות ומורדות בתהליך ההחלמה וההתחזקות. אם אתם מבינים היטב את מצבו הרפואי של התינוק שלכם בכל עת, באיזו טכנולוגיה משתמשים כדי לטפל בו ומהן השגרות הטיפוליות והרפואיות בפגייה, תוכלו לדבר בשמו בצורה טובה יותר. בקשו מהרופא או האחות המטפלים בתינוק להסביר לכם את הדברים כך שתבינו אותם. אפשר לומר, למשל: “אני מצטערת, אבל אני לא מבינה מה זה רטינופתיה של פגוּת. תוכלו להסביר לי בבקשה בשפה פשוטה? מה זה אומר לגבי התינוק שלי עכשיו ובעתיד?”

18. בקשו מהרופא או האחות המטפלים בתינוק להסביר לכם מהן ההשלכות של מצבו הרפואי של התינוק והטיפול שהוא מקבל. למשל, אפשר לשאול כיצד תיראה התפתחותו של התינוק בעתיד. זה בסדר לבקש פתיחות וכנות מהצוות. תוכלו לשאול אם לטיפולים מסוימים יש תופעות לוואי קשות. אם אתם יודעים שהתינוק שלכם הולך להיוולד מוקדם מהצפוי, שאלו את צוות בית החולים מה צפוי לקרות, ודברו איתם על אפשרויות הטיפול לפני שהתינוק נולד.

19. בקשו להיות מעורבים בקבלת החלטות הנוגעות לטיפולים רפואיים מורכבים. הנה כמה שאלות שאפשר לשאול את הצוות הרפואי:

  • תוכל להסביר לנו על הטיפול שהתינוק יקבל בצורה מפורטת יותר?
  • האם יש דעות מקצועיות נוספות בנוגע לטיפול?
  • מהן תופעות הלוואי של הטיפול? האם השיפור במצב שינבע מהטיפול שווה את תופעות הלוואי הקשות?
  • מה ייצא מהטיפול? מהם הסיכונים? האם הטיפול ישפיע על התינוק שלנו באופן שאינו ידוע?
  • האם יש טיפולים חלופיים?
  • כיצד תטפלו בכאב שיחוש התינוק?

20. אל תחששו לדבר אם אתם שמים לב שמשהו אינו כשורה או אם אינכם בטוחים בנוגע לדבר מה. שאלו את אנשי הצוות מדוע הם עושים מה שהם עושים. לדוגמה, אם אתם חושבים שהתאורה בפגייה חזקה או בהירה מדי, שאלו את הצוות מדוע זה כך ובקשו לעמעם את האור. עם זאת, תמיד חשוב לכבד את הצוות ולהיות מנומסים. אפשר לומר, למשל, “אני קצת מודאג מהתאורה. האם יש סיבה לכך שהיא חזקה כל כך עכשיו?”. קחו בחשבון שיתכן ולא כל בקשותיכם יוכלו להיענות בחיוב, בשל צרכים שונים של הפג או אנשי הצוות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טיפול וניקיון באיברי המין של תינוקות

לנקות את הפין

שמירה על היגיינת הפין חשובה בדיוק כמו בכל חלק אחר בגוף, ומונעת זיהום ומחלות. היא חשובה במיוחד לבנים לא נימולים.

פין נימול

קל למדי לשמור על ניקיונו של פין נימול. כשאתם רוחצים את בנכם, שטפו את אזור איבר המין בעדינות במים. אין צורך להשתמש בסבון. אם אתם משתמשים בסבון, בחרו סבון שמכיל חומרי לחות, והשתמשו בכמות קטנה בלבד. סבון קשה ושטיפת יתר עלולים לגרות את עור הפין.

פין לא נימול

הורים שבנם אינו נימול שואלים לעיתים קרובות כיצד לשמור על ניקיון הפין, כיוון שהעורלה עדיין מכסה את רוב העטרה על ראש הפין.

אם בנכם אינו נימול, בשנתיים-שלוש הראשונות תצטרכו לנקות רק את חלקה החיצוני של העורלה. תוכלו לנקות אותה בזמן האמבטיה, ולהשתמש במים חמימים בלבד. העורלה אינה נעה או מתרופפת עד גיל שנתיים-שלוש, ולעיתים אף מאוחר יותר. לעיתים מצטבר חומר לבן וחלבי (שנקרא חֵלֶב) מתחת לעורלה. זוהי תופעה תקינה לגמרי, שנגרמת מהצטברות תאי עור מתים והפרשות טבעיות.

לנקות ולטפל בפות

באזור שפתי הפות עלולות להצטבר שאריות של קרם החתלה, זיעה וחומרים נוספים. כשאתם רוחצים את בתכם, הרטיבו פיסת צמר גפן, החזיקו את רגליה כלפי מעלה ונגבו בין שפתי הפות. התחילו מקדימה ונגבו בעדינות לכיוון הישבן.

ייתכן שתבחינו בהפרשה שנראית כמו חלבון ביצה. זוהי הפרשה תקינה לחלוטין, ואין צורך לנקות אותה. אם אינכם בטוחים לגבי הפשרות אחרות, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב.

אל תשתמשו בסבונים אינטימיים שעלולים לפגוע באיזון הכימי הטבעי של הנרתיק ולהגביר את הסיכון לזיהום. הימנעו משימוש באבקת טלק, המכילה חלקיקים קטנטנים שהתינוקת עלולה לשאוף. כמו כן, אבקת טלק עלולה לעיתים לגרות את הנרתיק.

הפרשה דמית מהנרתיק בשבועות הראשונים לחיים  עשויה להיות תגובה טבעית להורמונים של האם, ולכן אין צורך לדאוג. אם ההפרשה אינה עוברת, כדאי לפנות לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מוצצים: יתרונות, חסרונות ושימוש עצמאי

יתרונות המוצץ

נראה שלמציצה יש השפעה מרגיעה על תינוקות. ואכן, מציצת מוצץ עוזרת לחלק מהתינוקות להירגע. שימוש במוצץ בזמן השינה והתנומות מפחית את הסיכון למוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (SIDS). הדרך הטובה ביותר להגן על תינוקך מפני תסמונת המוות בעריסה (SUDI) היא להשכיב אותו לישון על משטח גבוה, כשפניו לא מכוסים.

חסרונות המוצץ

לא כל התינוקות מוכנים לקבל מוצץ. ישנם חסרונות נוספים:

  • מוצץ עלול להקשות על ההנקה בארבעת עד ששת השבועות הראשונים לאחר הלידה.
  • נמצא קשר בין שימוש במוצץ לבין אחוזים גבוהים של זיהומים בדרכי הנשימה וזיהומים באוזן התיכונה.
  • שימוש במוצץ מגדיל את הסיכוי לבעיות דנטליות בהמשך הילדות, כגון צמיחת שיניים עקומה.
  • התינוק עלול להיות מוטרד מאוד אם המוצץ נעלם או אבד.
  • התינוק מפתח תלות במוצץ כדי להירדם.
  • אם התינוק אינו גדול מספיק כדי למצוא את המוצץ בעצמו ולהחזיר אותו לפיו במהלך הלילה, הוא עשוי לבכות ולבקש עזרה. בגיל שמונה חודשים ויותר תוכלו ללמד אותו להשתמש במוצץ באופן עצמאי.

בסופו של דבר ייאלץ ילדכם להיפרד מהמוצץ. ילדים המשתמשים במוצץ זמן מה נוטים להיקשר אליו. במאמר להיפרד מהמוצץ תמצאו עצות לגמילת ילדכם מהמוצץ כשאתם מוכנים.

לבחור מוצץ

מוצצים מגיעים בשלל צורות. הדרך הטובה ביותר לגלות מהו המוצץ הנכון עבור התינוק שלכם היא להתנסות.

הנה כמה עצות לבחירת המוצץ הנכון לתינוק:

  • חפשו דגם שעשוי כולו יחידה אחת עם פטמה רכה. מוצצים שעשויים משני חלקים עלולים להישבר ולהוות סכנת חנק.
  • חפשו מוצץ בעל מגן פה פלסטי קשיח עם חורי אוורור. שימו לב שהמגן מכסה את פיו של התינוק ברוחב של 1.5 ס”מ לפחות מכל צד של הפה, כדי שלא יוכל להכניס את כולו לפה.
  • אם התינוק שלכם בן פחות משישה חודשים, בחרו מוצץ שאפשר לעקר או להכניס למדיח.
  • בדקו את התווית וודאו שהמוצץ מתאים בגודלו לגיל התינוק. רוב המוצצים מתאימים לתינוקות בני פחות או יותר משישה חודשים.
  • קשירת המוצץ לידו של התינוק, לצווארו או לעריסה שלו עלולה להיות מסוכנת, כיוון שהוא עלול להיחנק אם השרשרת או החוט ארוכים דיים.
  • אם אתם מזינים את תינוקכם מבקבוק, ייתכן שהתינוק יחבב מוצץ של אותה חברה כיוון שלעיתים קרובות, הפטמות של המוצץ והבקבוק זהות.

להשתמש במוצץ

כדי לוודא שמציצת המוצץ אינה מפריעה להאכלה, כדאי להציע את המוצץ רק כשאתם בטוחים שהתינוק אינו רעב, למשל אחרי האכלה או בין האכלות.

אם את מניקה, כדאי להתחיל להשתמש במוצץ רק כאשר ההנקה מתבססת, לרוב כשהתינוק בן ארבעה עד שישה שבועות. אם אתם נתקלים בבעיות הנקה, דברו עם אחות טיפת חלב או יועצת הנקה.

אם אתם משתמשים במוצץ, ודאו שיש לכם מוצצים נוספים בהישג יד. סביר להניח שהתינוק יפיל את המוצץ מתישהו בלי שתבחינו, ויתעצבן כשירצה אותו בחזרה.

לשמור על המוצץ

תינוקות בני פחות משישה חודשים צריכים להשתמש במוצצים מעוקרים. מגיל שישה חודשים, ילדכם חסין יותר לזיהומים. כלומר, תוכלו פשוט לשטוף את המוצץ במים וסבון ולא לעקר אותו. רק זכרו לסחוט ממנו את כל המים או הנוזלים שנכנסו פנימה. בדקו באופן קבוע אם המוצץ בלוי או פגום. אם כן, החליפו אותו. תינוקות עלולים להיחנק מחלקים רופפים.

מציצת אצבע

יש תינוקות שאינם משתמשים במוצץ אלא מוצצים את אצבעותיהם. זה נורמלי ונפוץ. היתרון הוא שהתינוק יכול למצוא את אצבעותיו בקלות כשהוא זקוק להם. החיסרון הוא שאי אפשר לאסור על הכנסת האצבעות לפה כשהילד גדל… למרבה המזל, רוב הילדים מוותרים על מציצת אצבע בכוחות עצמם.

ללמד את התינוק שימוש עצמאי במוצץ

מעייף מאוד לקום בלילה כדי להחזיר את המוצץ האבוד של התינוק לפיו. אבל יש חדשות טובות – מגיל שמונה חודשים, רוב התינוקות יכולים ללמוד כיצד למצוא את המוצץ בלילה, ואתם יכולים ללמד אותם!

לפני שאתם מנסים לשנות את הרגלי השינה של התינוק שלכם – כולל שינה עם מוצץ במהלך הלילה – קראו את המאמר כיצד לשנות את דפוסי השינה של התינוק והפעוט. מאמר זה מציע טיפים למקרה שהתינוק פיתח תלות במוצץ כדי להירדם, או זקוק לעזרתכם כדי להחזיר את המוצץ לפיו במהלך הלילה.

כיצד מלמדים שימוש עצמאי במוצץ?

מגיל שמונה חודשים, רוב התינוקות יכולים ללמוד כיצד להחזיר את המוצץ לפיהם. רוב התינוקות זקוקים לשלושה-ארבעה לילות או יותר כדי ללמוד להחזיר את המוצץ לפה.

  1. כשאתם מניחים את התינוק במיטה, שימו את ידו על המוצץ. לאחר מכן, קחו את ידו האוחזת במוצץ והנחו אותה אל פיו.
  2. כל פעם שאתם מחזירים את המוצץ לפיו, שימו לב שידו מונחת על המוצץ. לאחר מכן, הנחו את המוצץ לפה, ושימו לב שהוא עדיין מחזיק בו.

לוותר על המוצץ

אפשרות נוספת להתמודד עם התלות של ילדכם במוצץ היא לעזור לו לוותר על המוצץ לגמרי. אפשר לעשות זאת בבת אחת (היו מוכנים לבכי!) או להפסיק את השימוש בהדרגה.

אחת הדרכים הטובות להפסקה הדרגתית של השימוש במוצץ היא להשתמש בו פחות ופחות בעת ההרדמה של התינוק במהלך הלילה. לדוגמה, בלילה השני, כשהתינוק מתעורר ובוכה, תנו לו את המוצץ כל פעם שנייה, בלילה השלישי תנו לו את המוצץ כל פעם שלישית וכן הלאה.

כדי להאיץ את התהליך, נסו להשתמש במוצץ פחות לצורך ניחומים במהלך היום.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

“בא לי”. מה לעשות עם בקשות של ילדים?

איך להגיב לבקשות

כשילדכם מבקש דברים שונים, בין אם אתם עומדים להגיד “כן”, “לא” או “אולי”, נסו את הצעדים הבאים.

1. קודם כל, הגיבו לו בהתאם לאופן שבו ביקש

אם ילדכם מבקש בנימוס, שבחו אותו על כך. כך תעבירו לו את המסר שכשהוא מתנהג בנימוס, הוא מיד זוכה לתשומת לבכם – גם אם אינכם עונים “כן” כל הזמן. סביר להניח שתגובה כזו תוביל להפגנת נימוסים טובים בעתיד. אם ילדכם מנדנד, מיילל, דורש או מאיים, הבהירו לו שעליו לבקש בצורה מנומסת. לדוגמה, תוכלו להגיד, “אריאל, תפסיק ליילל. תשתמש בקול הנחמד שלך”, או, “אתה יכול לבקש ממני בדרך נחמדה יותר?”.

2. הקשיבו

אם ילדכם מבקש בנימוס, קחו רגע ונסו להבין מה הוא מבקש. הראו לו שהקשבתם לדבריו ושהבנתם אותם – כך הוא צפוי יותר להסכים לתשובתכם. תמיד כדאי להפגין אמפתיה. לדוגמה, “אה, אני מבינה למה תהנה מזה. זה באמת מגניב”.

3. עצרו והחליטו

היזהרו מרפלקס ה”לא”. אם תעצרו לשנייה אחת לפני שאתם מגיבים, תוכלו לחשוב על הבקשה ולהוריד מעליכם את הלחץ, וכן לשלוח לילדכם מסר שאתם חושבים על מה שביקש. שאלו את עצמכם, “אני חייב להגיד לא, או שאוכל להגיד כן? אם לא אגיד ‘כן’, האם אוכל לפתוח במשא ומתן?”. לעיתים קרובות תוכלו לענות לו “כן”. במקרים אחרים, תוכלו לפתוח עם ילדכם במשא ומתן ולמצוא פתרון שמקובל על שניכם. בכל מקרה, תגובות עקביות והוגנות יעזרו לילדכם ללמוד כיצד לבקש דברים שונים בצורה חיובית ויעילה.

להגיד “לא”

היכולת לקבל “לא” היא מיומנות חברתית ורגשית חשובה. ילדים חייבים ללמוד להתמודד עם אכזבות. כשאתם אומרים “לא” לילדים, אתם מראים להם מתי וכיצד להיות אסרטיביים. לעיתים קרובות קשה להגיד “לא”, כי בכל זאת, אנחנו רוצים להסב לילדינו אושר. אבל לא תמיד הם יכולים לקבל את מה שהם רוצים. כך תהפכו את ה”לא” לחוויה חיוביות יותר:

  1. קודם כל, הסבירו. אם החלטתם להגיד “לא”, הסבירו קודם כל מהן הסיבות לכך. כך יוכל ילדכם להבין את החלטתכם. לדוגמה, “אין לנו זמן לסיבוב על הקרוסלה עכשיו. נעשה זאת בפעם הבאה”. אם הילדים מתאכזבים מהתשובה שקיבלו, הם עלולים שלא לקבל את הסיבה שעומדת מאחוריה.
  2. “לא” זה “לא”, לא “אולי”. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, הילדים ינדנדו עוד יותר בפעם הבאה ויקוו שתיכנעו גם אז.
  3. הציעו חלופה. אם אתם יכולים, הציעו חלופה. לדוגמה, “אני לא יכול לקנות לך עוגה כי היא יקרה מדי, אבל אנחנו יכולים ללכת הביתה ולהכין עוגה משלנו”.
  4. עמדו על שלכם. אם אתם משנים את דעתכם, ילדכם לומד שה”לא” שלכם אינו סופי ושכדאי להתווכח איתכם. אל תיכנעו, במיוחד אם ילדכם אינו מתנהג יפה.
  5. תנו לילדכם משוב בונה. אם ילדכם מקבל את התשובה “לא”, שבחו אותו מאוד. לדוגמה, “איזה יופי שפתרנו את העניין ביחד”. אם יש צורך, הזכירו לילדכם כיצד לבקש יפה יותר בפעם הבאה. למשל, “איתן, בפעם הבאה תזכור בבקשה לבקש ממני רק פעם אחת”.

לצמצם את הצורך ב”לא”

אחת הדרכים הטובות ביותר לעזור לילדכם להתמודד עם “לא” היא לא להגיד “לא” יותר מדי. כשה”לא” שמור להחלטות חשובות באמת, ילדיכם יתייחסו אליו ברצינות רבה יותר. הנה כמה רעיונות לצמצום מספר הפעמים שאתם אומרים “לא”:

  • הציבו כמה כללים בסיסיים. למשל, לפני שאתם הולכים לקניות, אמרו לילדכם מדוע עליכם ללכת. אמרו לו לְמה אתם מצפים ממנו וכיצד עליו לבקש דברים שונים. כך תוכלו לצמצם את מספר הפעמים שתצטרכו להגיד “לא”. לדוגמה, “את יכולה לבחור רק שתי שקיות הפתעה היום”, או “היום לא מבקשים שום דבר בסיבוב הקניות”.
  • כשילדכם מבקש דברים שונים, עצרו וחשבו על תשובתכם. אין צורך להגיב מיד. היזהרו מרפלקס ה”לא”.
  • חשבו איך תוכלו להגיד את אותו הדבר בלי להשתמש במילה לא. “לשחק עם אחיך במונופול זה רעיון מעולה, תוכל לעשות את זה כשתסיים את שיעורי הבית”.
  • אמרו כן. אם אתם יכולים להגיד כן וזה בסדר גמור, למה לא?
  • במקום להגיד “לא”, פתחו במשא ומתן. חשבו על תשובתכם כ”אולי” שיכול להפוך ל”כן” – אך רק אם ילדכם מוכן לעשות משא ומתן ולהתפשר. לדוגמה, “אני אתן לך מחצית מהסכום, ואתה תשלם את המחצית השנייה מדמי הכיס שלך”, או “אי אפשר ללכת היום לפארק, אבל אפשר ללכת מחר”. חשבו כיצד אתם מבקשים מהילדים דברים שונים, וכיצד הילדים לומדים להתמקח על הבקשות הללו.

לזהות את הבקשה

בדרך כלל, ילדים פשוט מבקשים את מה שהם רוצים. אבל לפעמים, כשהם ממש נחושים, הם עשויים להשתמש בטקטיקות שונות ומשונות. הם יכולים להשתמש באיומים כדי לשכנע אתכם (“אם אתם לא… אני הולך לעשות…!”), לשכנע אתכם באמצעות הטענה שמישהו אחר כבר הסכים (“אבל אבא מרשה לי!”), להבטיח לכם משהו בתמורה, לתת לכם מחמאה, להשתמש בסחיטה רגשית (“אם אתה באמת אוהב אותי…”) ועוד. אם אתם מזהים את מה שילדכם מנסה לעשות, תוכלו להכין תגובה טובה יותר.

כיצד משפיעים הגיל וההתפתחות על בקשותיהם של הילדים

באופן כללי, יכולתם של הילדים לבקש בקשות ולהשתמש בהשפעתם משתפרת עם הגיל. משמעות הדבר היא שההורים צפויים יותר להגיב בחיוב לבקשות מצד ילדים גדולים יותר.

ילדים צעירים מאוד משתמשים באסטרטגיות בסיסיות כגון השמעת קולות והצבעה. אם הם אינם מקבלים את מה שהם רוצים, סביר להניח שיתלוננו או ייכנסו להתקף זעם. הורים נוטים יותר להגיד “לא” לילדים צעירים ולעמוד על שלהם.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר היסודי הם כבר מבינים איך לעשות משא ומתן ולהתפשר. הם מתחילים להבין את נקודת המבט שלכם. כלומר, הם משתפרים במציאת טיעונים שישכנעו אתכם. מחקרים שונים גילו כי מיומנויות ההשפעה משתפרות באופן דרמטי בסביבות גיל שמונה.

הילדים לומדים לצפות למה הוריהם יגידו “כן” בהתבסס על חוויות העבר. כלומר, הם נעשים משכנעים יותר, ואתם צריכים לשים לב בקפידה ולענות “כן” בעקביות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.