חברים דמיוניים

מהם חברים דמיוניים?

חברים דמיוניים הם חברים שילדכם מעלה בדמיונו, והם מגיעים בשלל צורות וגדלים. הם יכולים להתבסס על מישהו שילדכם כבר מכיר, על דמות מספר או אפילו על צעצוע רך עם מאפיינים אנושיים. לפעמים הם פשוט יציר דמיונו של הילד. הם יכולים ללוות את הילד בכל מעשיו, או לבוא וללכת כרצונם. הם עשויים להתקיים רק במקומות מסוימים כמו בבית המשחק שבחצר או ליד שולחן המטבח, ולאורך כל הדרך, הם מופיעים ונעלמים בלי כל סיבה נראית לעין.

מתי מופיעים החברים הדמיוניים וכמה זמן הם נשארים?

חבר דמיוני יכול להופיע כבר בגיל שנתיים וחצי. הילדים מפסיקים בדרך כלל לשחק עם החברים הדמיוניים – בין אם יש להם חבר אחד, כמה חברים או משפחה שלמה – כשהם מוכנים להמשיך הלאה. חברים דמיוניים נוטים להתקיים במשך כמה חודשים, אך הם יכולים להיות חלק מחייו של ילדכם לפרק זמן של עד שלוש שנים.

מדוע מופיעים החברים הדמיוניים?

החבר הדמיוני של ילדכם:

  • מקשיב לו ותומך בו
  • משחק איתו
  • עושה דברים שילדכם אינו יכול לעשות
  • מיוחד ושייך רק לו
  • אינו שופט ואינו מאשים.

ילדכם מחליט מה החבר הדמיוני אומר ועושה, ועם מי הוא יכול “לשחק”. זה חלק מסוד קסמו. חברים דמיוניים מאפשרים לילדים לחקור את עולם ההמצאות שיצרו בעצמם. למעשה, ייתכן שלילדים עם חברים דמיוניים יש דמיון מפותח יותר, והם נוטים יותר ליהנות ממשחקים פנטסטיים ומסיפורים קסומים.

האופן שבו ילדים משחקים עם חבריהם הדמיוניים או מדברים עליהם יכול לספר לכם הרבה על תחושותיהם ורגשותיהם. חברים דמיוניים מאפשרים לכם להציץ לעולמו הפנימי של הילדים, לטעמיו ולדברים שהוא אוהב ושונא.

אין כל ראיות לכך שילדים בעלי חברים דמיוניים סובלים ממחסור במיומנויות חברתיות או מבעיות חברתיות. ילדים עם חברים דמיוניים יכולים להיות חברתיים יותר וביישנים פחות, ולשחק עם ילדים אחרים באמפתיה רבה יותר. למעשה, אחד המחקרים גילה כי מבוגרים שדיווחו על חבר דמיוני בצעירותם היו מכוונים יותר לצורכיהם של אחרים מאשר מבוגרים שלא היה להם חבר דמיוני.

כיצד לטפל בנושאים הכוללים את החבר הדמיוני

הנה כמה רעיונות לטיפול במצבים שבהם החבר הדמיוני נהיה קצת מרגיז.

כשעליכם לעשות דברים בשביל החבר הדמיוני

ייתכן שתתבקשו לפתוח את הדלת לחבר הדמיוני, להכין לו משהו לאכול או להציע לו את המיטה. במקום לעשות זאת בעצמכם, עודדו את ילדכם לפתוח את הדלת, להכין לחבר הדמיוני מקום ליד שולחן ארוחת הערב או להציע את המיטה. כך תכירו בקיומו של החבר הדמיוני, אך גם תנצלו הזדמנות לפתח את המיומנויות של ילדכם.

כשהילד מדבר באמצעות החבר הדמיוני

יש ילדים שמתעקשים להתייעץ עם חבריהם הדמיוניים כל הזמן, למשל, “אני צריכה לשאול קודם את גילת”. לפעמים הם ירצו לדבר איתכם באמצעות החבר. אם זה מתסכל אתכם, נסו להגיד לילדכם, “אני רוצה לשמוע מה את חושבת, לא מה גילת חושבת”.

כשהילד מאשים את החבר הדמיוני

לפעמים הילדים אומרים או עושים משהו שאסור להם, ומאשימים את החבר הדמיוני. במקרה זה, אמרו לילדכם בבירור שלא ייתכן שהחבר הדמיוני עשה זאת. לאחר מכן המשיכו בשיטה המתאימה. לדוגמה, אמרו לילדכם לנקות את הבלגן.

למידע נוסף על פיתוח התנהגות טובה אצל ילדכם, קראו את ארגז הכלים ההתנהגותי שלנו.

בעיות אחרות

במקרים נדירים, חברים דמיוניים הם תסמין לבעיות אחרות. אם אתם מודאגים בגלל החבר הדמיוני של ילדכם – למשל, אם ילדכם סבל מאירוע טראומטי והחבר הדמיוני מכאיב או מתנהג ברשעות – התייעצו עם רופא הילדים או עם איש מקצוע אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אמפתיה: רגשות גדולים אצל ילדים קטנים

זה נשמע לכם מוכר…?

יש ימים שפשוט לא משתלם להיות מבוגר. הבוס שלכם מעמיס עליכם עוד ועוד פרויקטים. הלקוח דוחה את עבודתכם. כשאתם הולכים לאט לאט לעבר המכונית, אתם מגלים שהייתה דליפת אוויר בצמיג, ועכשיו הוא שטוח לגמרי. כשכבר הגעתם הביתה, אינכם מצליחים לעשות דבר מלבד להתיישב על הספה ולהדליק את הטלוויזיה.

ואז אתם מבחינים בפעוט שלכם עומד במרחק כמה מטרים, מצחו חרוץ בדאגה. הוא מתנדנד לעברכם, מטפס לחיקכם ושואל, “אבא?” ואז הוא עושה את הטוב ביותר שהוא יכול – ומחבק אתכם. וכמובן, החיבוק שלו פועל כמו קסם. אתם מיד מרגישים טוב יותר. הוא מראה לכם אמפתיה. והוא רק בן שנתיים.

זהו הישג ראוי לציון שמחמם את הלב. במשך שנים נהגו מדענים לחשוב שילדים קטנים אינם מסוגלים לראות מעבר לרגשות ולצרכים של עצמם. כעת אנו יודעים שהם יכולים. מחקרים מראים כי במהלך השנה השנייה לחייהם, ילדים מתחילים לפתח רגשות דאגה לאנשים אחרים, ולעיתים קרובות מבקשים לנחם אותם.

כיצד מתחילה האמפתיה?

ייתכן שכולנו נולדים עם יכולת ביולוגית לאמפתיה. כבר מרגע הלידה, תינוקות מתחילים לפתח את היכולת להגיב לרגשותיהם של אחרים, לחקות את הבעות הפנים של המטפלים בהם או לפרוץ בבכי כשהם שומעים תינוק אחר בוכה. עד גיל שלושה חודשים, תינוקות מגיבים באופן שונה לפרצופים שמחים ולפרצופים עצובים, ומוכיחים שהם מסוגלים להבחין ביניהם. תגובות אלה אינן אמפתיה עדיין, אך ייתכן שאלה הצעדים הראשונים בפיתוח היכולת להשתתף ברגשותיהם של אחרים.

בגיל שנה כבר מתרחשים שינויים גדולים. נאמר ששני תינוקות משחקים זה עם זה. אחד התינוקות מנסה לתפוס צעצוע חדש, מועד ונופל ומקבל מכה ברגלו. מה יעשה בן השנה השני? האם יבחין? האם ישים לב? לא רק שהוא מבחין בכך, הוא מתחיל להיראות מודאג למדי. ייתכן שיקמט את מצחו, או ישרבב את שפתיו. הוא עשוי לפחד בעצמו, ולתהות אם משהו רע עומד לקרות לו. תגובות אלה הן צעד נוסף בהתפתחות האמפתיה.

שימו לב

ילדים עשויים להפגין אמפתיה כבר מגיל 12 חודשים, אך אין זה אומר שהם יפגינו אמפתיה כל הזמן. ילדים צעירים עשויים שלא להפגין אמפתיה כלל, ולעיתים אפילו לצחוק כשהם גורמים מצוקה לאדם אחר. חשוב לזכור שהילדים לומדים כעת כיצד הרגשות פועלים, וככל שיגדלו, כך גם ישתפרו בהפגנת אמפתיה.

טיפים מועילים להורים

הראו אמפתיה לילדיכם. ילדים צעירים (כמו כולנו) אוהבים לקבל אמפתיה. מחקרים מראים כי הורות אמפתית והכוונה רגשית תורמות לחיזוק התפתחות רגשית בריאה.

  • הסבירו לילדיכם בפשטות ובבירור כיצד אנשים אחרים מרגישים כשהם עצובים או פגועים. חשוב במיוחד להסביר זאת כשילדכם עושה משהו שגורם לאדם אחר לחוש את הרגשות הללו (“כשאתה קורא לרון בשמות, אתה גורם לו להרגיש רע”). כשזה קורה, הסבירו בתקיפות כיצד הרגשות הללו פועלים.
  • שמשו דוגמה והראו אמפתיה בעצמכם. ילדים הם החקיינים הטובים ביותר, וסביר להניח שיחקו את מעשיכם כשיראו כיצד אתם מתייחסים לאחרים.
  • שבחו את הפעוט שלכם כשהוא מפגין סימני אמפתיה מוקדמים – אלה סימנים מופלאים לכך שהוא לומד לטפל באחרים. כשהפעוט שלכם נותן את הצעצוע האהוב עליו לאחיו הקטן שבוכה, הראו לו כמה אתם מעריכים את התנהגותו.
  • אל תצפו לקבל אמפתיה בכל פעם. ילדים צעירים עדיין לומדים כיצד הרגשות פועלים, ואיך אנשים מסתדרים זה עם זה. עודדו וחזקו את הפגנת האמפתיה, אך אל תצפו לשלמות.

אם ילדכם אינו מגיב לרגשותיהם של אחרים או חולק את רגשותיו אתכם, או אם אתם מתקשים לקרוא את רגשותיו, פנו לאחות טיפת חלק או לאיש מקצוע אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לטפל בבעיות שינה עקשניות?

המרכז לבריאות הילד בקהילה, השייך לבית החולים המלכותי לילדים שבמלבורן, אוסטרליה, סקר לאחרונה את המחקרים העכשוויים בנושא בעיות שינה בקרב ילדים צעירים.

אילו מחקרים נסקרו?

המחקר כיסה מגוון גישות לטיפול בבעיות הירדמות והתעוררות אצל ילדים בני יותר משישה חודשים, ובהן:

  • טיפול התנהגותי שמלמד ילדים להירדם בחזרה לבדם במקום להיעזר במבוגר
  • טיפול תרופתי לבעיות שינה. טיפול תרופתי נחשב כיעיל רק במצבים שבהם בעיות השינה של הפעוט קשות, עקשניות במיוחד, ובעלי פגיעה משמעותית באיכות או כמות השינה. יש לזכור כי טיפול תרופתי אינו תחליף לטיפול התנהגותי, אלא מתווסף עליו, ודורש מעקב רפואי מסודר. מתן מידע וייעוץ בנוגע לשינה, עם ביקורי תמיכה ובלעדיהם.

על קצה המזלג: ממצאי המחקר

הטיפול ההתנהגותי נמצא כיעיל ביותר בטיפול בבעיות שינה. המחקר מצא כי הטיפולים ההתנהגותיים בעלי סיכויי ההצלחה הטובים ביותר היו:

מהם הטיפולים ההתנהגותיים?

ישנם טיפולים התנהגותיים רבים, שמטרתם זהה- ללמד  את הילד להירדם בכוחות עצמו, ללא צורך במעורבות של ההורים.

עקרונות הבסיס

ההנחה בבסיס הטיפולים ההתנהגותיים היא שהדרך שבה ילדים נרגעים לפני השינה תהפוך לדרך המועדפת עליהם לחזור לישון לאחר שהתעוררו באופן טבעי.

לדוגמה, תינוק שנרדם בזרועותיו של ההורה או המטפל ירצה, ככל הנראה, לחזור לאותו מקום כדי להירגע אחרי שהתעורר במהלך הלילה. מטרת הטיפולים ההתנהגותיים היא לעזור לילד “לשכוח” התנהגות בעייתית בשעת ההירדמות, ולהחליף אותה בהתנהגות בונה יותר (כלומר, להירדם ללא עזרת מבוגר).

טווח הגילאים

הטיפולים ההתנהגותיים ניתנים בדרך כלל לילדים בני יותר משישה חודשים. תינוקות קטנים יותר עדיין זקוקים להאכלה בלילה, עדיין מבססים את מחזוריות השינה-התעוררות וייתכן שעדיין לא יגיבו לטכניקות של טיפול התנהגותי.

מעורבות מקצועית

אנשי המקצוע עובדים לעיתים קרובות עם המשפחה, ומפתחים יחד תוכנית טיפול שינה אינדיבידואלית עם הטיפולים ההתנהגותיים המתאימים. אנשי המקצוע תומכים בהורים כדי שיוכלו לבצע את הטיפול, ומייעצים להם בנוגע לנושאים הקשורים לבעיות השינה כגון ביסוס שגרת השכבה, תנומות במהלך היום ושינוי פרקטיקות שעלולות לתרום לבעיות השינה.

מעורבות ההורים והערכים שלהם

חלק מהטיפולים ההתנהגותיים אינם עולים בקנה אחד עם האופן הטבעי שבו ההורה או המטפל קשור לילד. אחת הדוגמאות היא בשיטת ההרגעה המבוקרת – שיטה זו דורשת מהמבוגר לעזוב את הילד כשהוא בוכה, אף שהמבוגר נוטה באופן טבעי להרים ולנחם ילד בוכה. באופן כללי, כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, ההורים והמטפלים חייבים להרגיש איתו בנוח.

כדי לפתח תוכנית שינה, חשוב לשמור על שגרת השכבה חיובית וצפויה מראש, ולוודא שהתינוק מקבל מספיק שינה במהלך היום.

סיכום הראיות בנוגע לגישות לטיפול בבעיות שינה של ילדים

אף שהתעוררויות ליליות ובעיות הירדמות נוטות להופיע ביחד, ברוב המקרים הן נחקרות בנפרד. לכן אנו דנים בהן בנפרד בהמשך.

התעוררויות ליליות

המחקרים התמקדו ב:

  • ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
  • ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
  • בעיות הקשורות להורים
  • בעיות המוגדרות כ”התעוררות תכופה, התעוררות לפרקי זמן ארוכים, או שני הסוגים יחד”.

להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא התעוררויות ליליות:

  1. התערבויות התנהגותיות הוכחו כיעילות בהפחתת תכיפות ההתעוררויות הליליות ואורך פרקי ההתעוררות, והשפעתן ניכרה במעקב שנערך בטווח הקצר. התערבויות אלה מקבלות תמיכה חזקה מניסויים אקראיים מבוקרים מרובים.
  2. השיטות התעלמות שיטתית, התעוררות מתוזמנת והרגעה מבוקרת (עם תמיכה להורים) קיבלו גם הן תמיכה אמפירית חזקה. ההשפעה של כל אחת מהשיטות על ההתעוררויות הליליות בקבוצת הניסוי גדולה באופן ניכר מאשר קבוצת הביקורת. נדרשת בחינה נוספת כדי לקבוע באופן סופי אם שיטת התערבות התנהגותית מסוימת יעילה יותר מאשר שיטות אחרות.
  3. אף שהמחקר הראשוני על גישות שהשתמשו בטיפול תרופתי ובשיטות התנהגותיות גם יחד הוא מעודד, נדרשת בחינה נוספת כדי לאמת את יעילותן ולהשוות אותן להתערבויות התנהגותיות בלבד.

בעיות הירדמות

המחקרים התמקדו ב:

  • ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
  • ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
  • בעיות הקשורות להורים
  • בעיות המוגדרות כ”קושי רב וארוך או סירוב להירדם בלילה, או התקפי זעם בזמן ההשכבה”.

להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא בעיות הירדמות:

  1. הטיפולים ההתנהגותיים נמצאו כיעילים בהפחתת בעיות ההירדמות, אולם השפעתם לטווח ארוך עדיין לא התבססה. נערכו פחות ניסויים אקראיים מבוקרים בנוגע לבעיות הירדמות מאשר להתעוררויות ליליות.
  2. ישנן ראיות מחקריות חזקות לשימוש בתוכנית שגרה חיובית ובהרגעה מבוקרת (עם תמיכה מקצועית להורים או למטפלים). כמו כן, המחקר טוען כי שיטת השגרה החיובית משיגה תוצאות מהירות יותר מאשר בכי מבוקר, קלה יותר להבנה מצד ההורים והמטפלים, והיא הגישה המועדפת עליהם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה

לפתור בעיות הירדמות ושינה

ילדכם יוצא ללא הרף מהמיטה וקורא לכם כל הזמן אחרי ששכב לישון? אם בעיות אלה מובילות לסכסוכים והופכות את הלילות לאירועים לא נעימים במשפחתכם, אפשר:

  • לעזור לו להירגע באמצעות ביסוס שגרת השכבה.
  • להשתמש בכמה מהשיטות להתמודדות עם קריאה לעזרה ויציאה מהמיטה.

עם זאת, יש לציין כי הקריאה לעזרה והיציאה מהמיטה אינן תמיד מהוות בעיה. ייתכן שילדכם באמת זקוק למשהו. היכנסו לחדרו אם אתם חושבים שהוא זקוק לעזרתכם או שמשהו לא בסדר.

מדוע ילדים קוראים לעזרתכם ויוצאים מהמיטה

בעיות השינה הללו עלולות להתחיל כיוון שילדכם רוצה שתישארו בקרבתו. ילדים בני תשעה חודשים ויותר עשויים לפתח חרדת נטישה, ולכן, ייתכן שירצו שתישארו איתם כשהם הולכים לישון.

אם המאבקים בשעת השינה מתחילים לפתע, אחרי שינוי משמעותי או אובדן שחווה ילדכם, ייתכן שזהו סימן לכך שילדכם חווה לחץ או חרדה. במקרה זה, עליכם להפחית את הלחץ בחייו. כדאי לדבר עם איש מקצוע אם ילדכם מפוחד מאוד או חרד משעת השינה או מהפרידה מכם.

אם ילדכם חושש מהפרידה או סובל מחרדה אחרת, כדאי לבלות מעט זמן יותר יחד לפני שאתם מכבים את האורות. ניתן לפתור רבות מבעיות השינה וההירדמות באמצעות השיטות הבאות.

לבסס שגרת השכבה

שגרת השכבה היא הדבר החשוב ביותר שעוזר לילדים צעירים להיכנס למיטה ולהירדם. כחלק מהשגרה הבסיסית:

  • עשו את אותם דברים מרגיעים מדי ערב, לפני השינה
  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה
  • הימנעו מפעילות הכוללת זמן מסך – צפייה בטלוויזיה, משחקים במחשב או שימוש בטאבלטים או במכשירי כף יד אחרים.

חשבו על התזמון

חשבו היטב מתי להתחיל את שגרת ההשכבה. אם לילדכם לוקח זמן רב כדי להירדם, ייתכן שאתם משכיבים אותו מוקדם מדי. נסו לאחר מעט את שעת ההשכבה, כדי שילדכם ייכנס למיטה ישנוני יותר. כך תגדילו את סיכויו להירדם.

ברגע שילדכם נרדם באופן קבוע בשעה מאוחרת יותר, תוכלו לנסות להקדים אותה בהדרגה ובאטיות. הקדימו את שעת ההשכבה שלו ב-10-5 דקות מדי שבוע, עד שתגיעו לשעת ההשכבה הרצויה.

בדקו את החדר במהירות לפני שאתם מכבים את האור

לפני שאתם מכבים את האור, בדקו שלילדכם יש כל הדברים שהוא זקוק להם, כדי שלא יקרא לכם מאוחר יותר. האם הוא שתה משהו? הלך לשירותים? צחצח שיניים? הדליקו מנורת לילה קטנה אם ילדכם מפחד מהחושך.

הזכירו לילדכם למה אתם מצפים

לפני שאתם יוצאים מהחדר, הזכירו לילדכם שעליו להישאר בשקט במיטה – לדוגמה, “עכשיו הגיע הזמן לנוח בשקט במיטה”. הסבירו לו שלא תענו לו אם יקרא לכם מהמיטה. לאחר מכן, אמרו לו “לילה טוב”, או “שינה מתוקה” (או מה שאתם אומרים בדרך כלל כשהוא הולך לישון), וצאו מהחדר.

יש ילדים ומבוגרים שחווים פרק ערנות שני בשלב מאוחר של היום. פרץ האנרגיה הזה עלול לגרום לחלק מהילדים להיות פעילים וערניים מאוד – ולרצות להישאר ערים מאוחר יותר, במקום ללכת לישון.

כשילדכם קורא לעזרה מהמיטה

אל תגיבו

אף שזה קשה, חשוב להתעלם מכל בקשותיו לתשומת לב. ילדכם ימציא כמה וכמה סיבות לכך שתצטרכו להיכנס לחדרו, אולם אם אתם רוצים שהשיטה הזו תעבוד, תצטרכו להיות תקיפים ולהתעלם מקריאותיו. כלומר, אין עוד סיפור, עוד נשיקה ועוד כיסוי בשמיכה. אל תיכנסו לחדרו בכלל.

אם אתם מגיבים כיוון שילדכם צועק בקול חזק יותר או דורש יותר, הוא ילמד שאם ימחה ויצעק מספיק זמן, הוא יזכה לתשומת לבכם. בעתיד, סביר להניח שימשיך למחות עד שתיכנסו.

תנו לו “כרטיס לילה טוב”

“כרטיס לילה טוב” היא שיטה שעשויה לעבוד אצל ילדים בני שלוש ומעלה:

  • בשעת ההשכבה, תנו לו “כרטיס לילה טוב” (אפילו פתק בכתב יד) שיאפשר לו לבקש ולקבל בקשה סבירה אחת במהלך הלילה, כמו כוס מים או נשיקה מאימא או מאבא.
  • אחרי שהשתמש בכרטיס, כלומר ביקש משהו וקיבל אותו מכם, עליו לתת לכם אותו, ולא תיענו לעוד בקשות או קריאות מצדו.
  • אם הוא מבקש משהו בלתי סביר – כמו גלידה או להישאר ער עד מאוחר – עודדו אותו לבחור בין האפשרויות הסבירות שעליהן הסכמתם.
  • אם ילדכם לא השתמש בכרטיס הלילה טוב שלו, הוא יכול לצבור אותו, או להמיר אותו בפרס כלשהו אותו תבחרו מראש (יציאה עם אבא/אמא, קריאה של עוד סיפור למחרת לפני השינה/משחק קטן וכו’)

כשילדכם יוצא מהמיטה

אפשר להשתמש בשתי שיטות. בחרו את השיטה שמתאימה לכם ולילדכם, ודבקו בה.

שיטה מספר 1: החזירו אותו למיטה

  1. אמרו לו פעם אחת, “נועם, אל תצא שוב מהמיטה. תישאר בבקשה במיטה שלך”.
  2. החזירו אותו למיטה מיד, בעדינות וברוגע. אל תדברו, אל תיצרו איתו קשר עין ואל תגערו בו בשום צורה. עשו זאת כמה פעמים שצריך, עד שהוא יישאר במיטה.
  3. ייתכן שתצטרכו לעשות זאת פעמים רבות. אם אתם משתמשים באפשרות הזו, עליכם להיות סבלנים מאוד. עדיף שלא להשתמש בה אם החזרתו למיטה עלולה לגרום לכם לכעוס או להתעצבן מאוד.

שיטה מספר 2: השאירו אותו בחדרו

  1. אמרו לו פעם אחת, “נועם, אל תצא שוב מהמיטה. תישאר בבקשה במיטה שלך”. החזירו אותו למיטה מיד, בלי דיונים או ויכוחים.
  2. אם הוא יוצא שוב מהמיטה, אמרו לו, “נועם, לא נשארת במיטה, ולכן אסגור עכשיו את הדלת שלך. אפתח אותה שוב כשתישאר במיטה”. החזירו אותו למיטה וסגרו את הדלת.
  3. התעלמו מקריאותיו לפרק זמן סביר (כ- 2 דקות) וחיזרו במידת הצורך כדי לומר לו שוב לשכב במיטה בשקט.
  4. אם אתם חושבים שילדכם עשוי לחשוש- תוכלו להגיד לו שתבואו לבדוק כל כמה דקות שהוא בסדר. חיזרו כעבור כמה דקות , אמרו לו “נועם כל הכבוד איך אתה ילד טוב ונשאר במיטה” וצאו בחזרה.

כדי להשאיר אותו בחדרו, אפשר:

  • להתקין שער בכניסה לחדרו. ילדכם יוכל לצאת מהמיטה, אך לא מהחדר.
  • לסגור את הדלת עד שיחזור למיטה ויישאר שם. אם הוא יכול לפתוח את הדלת, אפשר להחזיק את הדלת סגורה עד שיפסיק לנסות ולצאת. היתרון בהחזקת הדלת הוא שאתם עדיין נמצאים בקרבת מקום ויכולים לשמור על ביטחונו. אם ילדכם פוחד מהחושך, התקינו לו מנורת לילה קטנה.

שיטה זו יכולה להיות טובה אם אתם או ילדכם נוטים לכעוס או להתעצבן, אולם יש ילדים שפוחדים או חרדים להישאר לבד כשהדלת סגורה. אם האפשרות הזו גורמת לכם או לילדכם לחוש שלא בנוח, נסו להחזיר אותו למיטה ולהשאיר את הדלת פתוחה.

חלק מהילדים מוטרדים כל כך מכך שהוחזרו למיטה עד שהם מקיאים. אם ילדכם מגיע למצב זה, כדאי להיכנס לחדרו ולהרגיע אותו בשקט. אם הוא מקיא, נקו את חדרו בכמה שפחות התעסקות. ברגע שילדכם נקי ושוכב בחזרה במיטה, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. אם הוא מקיא יותר מפעם אחת ואינכם יודעים מה לעשות, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב וחפשו דרכים אחרות לטפל בבעיות השינה.

כדי שהשיטות הללו יעבדו, עליכם להיות עקביים. אם אתם נכנעים לילדכם כשהוא יוצא שוב ושוב מהמיטה או קורא לכם ומוחה בקול רם, אתם מלמדים אותו להיות עקשן ועקבי יותר.

הבוקר שלמחרת

שבחו את ילדכם על כך שנשאר בחדרו בשקט

אם ילדכם הולך לישון בלי לקרוא לכם, שבחו אותו או תגמלו אותו בבוקר למחרת. אפשר לציין את המאורע בארוחת בוקר חגיגית או בשיחת טלפון למישהו מיוחד. אם ילדכם בן שלוש ויותר, אפשר להשתמש בטבלת התנהגות כדי לחזק את התנהגות ההשכבה הרצויה.

אל תזכירו לו שקרא לכם בלילה

נסו לפתוח את הבוקר שלמחרת באווירה חיובית, גם אם ילדכם קרא לכם בלילה הקודם.

אם אתם מודאגים בנוגע לשנתו מכל סיבה שהיא, התייעצו עם רופא ילדים או אחות טיפת חלב. במידת הצורך, הם יוכלו להפנות אתכם למומחה באזורכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שינה אצל ילדים ובני נוער

בעיות שינה

כל הילדים מתקשים לפעמים להירדם ולהישאר במצב שינה, ויש לכך סיבות שונות.

שגרת השכבה וסביבת שינה

ילדכם זקוק לשעה שקטה שבה יוכל להוריד הילוך ולהירגע לקראת השינה. יותר מדי התרגשות, רעש ופעילות לפני השינה עלולים לגרום לילדים להיות היפראקטיביים ולהקשות עליהם להירגע כשצריך ללכת לישון. באותו אופן, סביבת שינה רועשת, מוארת, קרה או חמה מדי מקשה על ההירדמות.

שינויים פשוטים בשגרת ההשכבה הקבועה של הילדים או בסביבתם יכולים לפעמים להשפיע על ההירדמות. לדוגמה, שעון קיץ, ג’ט לג, חדר שינה לא מוכר ושינה אצל חבר עלולים לגרום לילד להמשיך להתרוצץ בשעה שבה הוא בדרך כלל כבר ישן.

תזונה

הדברים שילדכם אוכל ושותה משפיעים על יכולתו להירדם בלילה. לדוגמה, ילדים שצורכים משקאות המכילים קפאין – משקאות אנרגיה, קפה, תה, שוקולד וקולה – בשעות אחר הצהריים או הערב, עלולים להישאר ערים מאוחר בלילה.

ביעותי לילה, סיוטים וסהרוריות

אם ילדכם מתעורר לפעמים באמצע הלילה בבכי או בצעקות, ייתכן שהוא סובל מביעותי לילה. ביעותי לילה מתרחשים בקרב ילדים בני ארבע עד 12, ונעלמים אצל רובם עד שנות ההתבגרות. כמו כן, ילדכם עשוי לסבול מסיוטים. סיוטים או חלומות רעים עלולים להעיר אותו ולהקשות עליו להירדם בחזרה.

ייתכן שילדכם סהרורי – כלומר, מסתובב בבית כאילו הוא ער, כשהוא למעשה שקוע בשינה עמוקה. הסהרוריות אינה פוגעת בו, אך היא עלולה להטריד את מנוחתם של בני הבית. יש הורים שמתקשים לישון כיוון שהם דואגים שילדם ייפול או יפגע בעצמו. ואכן הסכנה העיקרית היא הסכנה לביטחונו של הילד ויש לדאוג לכך שלא יוכל להיפגע במצב השוטטות הלילית.

אף שביעותי לילה, סיוטים וסהרוריות הם נורמליים למדי, כדאי לדבר עם רופא הילדים אם אתם מודאגים או שהתנהגותו של ילדכם החריפה.

הרטבה והליכה לשירותים בלילה

אם ילדכם אינו יבש עדיין בלילה, ייתכן שהוא מתעורר כיוון שהרטיב את המיטה, או כיוון שעליו ללכת לשירותים וקשה לו להירדם בחזרה. אם בעיות אלה מדאיגות אתכם או את ילדכם, דברו עם הרופא.

בריאות ורווחה כללית

חלק מהילדים עלולים לסבול ממחלות כמו הצטננות או זיהומים באוזניים שמקשים עליהם להירדם או לישון היטב. מחלות כרוניות כגון אסתמה או אפילפסיה משפיעות גם הן על שנתם של ילדים.

חלק מהילדים נוחרים. אם ילדכם נוחר כל הזמן, גם כשהוא מרגיש טוב, כדאי לדבר עם רופא הילדים. במקרים מסוימים, הנחירות עשויות להצביע על דום נשימה בשינה.

גם חרדה יכולה להשפיע על שנתו של הילד. אם ילדכם חרד או מודאג מאוד בגלל דבר מה, הוא עלול להתקשות ללכת לישון או להירדם בחזרה כשהוא מתעורר באמצע הלילה. כדאי לדבר עם רופא הילדים אם ילדכם סובל מבעיות שינה וממחלה כרונית או חרדה.

בעיות השינה של ילדים נגרמות לפעמים מהפרעת שינה. הפרעות שינה הן בעיות התנהגותיות או מצבים רפואיים שמשפיעים על שנתו של הילד, ומקשים עליו לתפקד במהלך היום. אם בעיות אלה מדאיגות אתכם, דברו עם הרופא.

לטפל בבעיות שינה

בעיות שינה מתמשכות עלולות להקשות על הילדים ללמוד היטב. וכשילדים אינם ישנים טוב, הוריהם עשויים לסבול גם הם משינה גרועה ומרמות גבוהות של לחץ ודיכאון. לכן, כדאי וחשוב לעבוד על הרגלי השינה של ילדכם. חלק מבעיות השינה נגרמות בגלל בעיות התנהגות שבהן אפשר לטפל באמצעות חיזוק הרגלי שינה טובים. למשל, שגרת השכבה חיובית שמעודדת הירדמות ושינה, סביבת שינה שקטה ורגועה, וכן בריאות טובה, תזונה נכונה ופעילות גופנית במהלך היום.

לעיתים קרובות, בעיות השינה מתחילות להשתפר כבר אחרי שבוע הטיפול הראשון. אם אינכם רואים כל שיפור, ייתכן שבעיות השינה נובעות ממצב רפואי. כדאי לדבר עם רופא הילדים.

אם ילדכם היה חולה, סביר להניח שביליתם את כל הלילה לצדו, הרגעתם והרדמתם אותו. לעיתים, כשמצבו משתפר, הוא רוצה להמשיך ולקבל את כל תשומת הלב הלילית הזו. אם זה מוכר לכם, כנראה שתצטרכו להיות תקיפים יותר ולהחזיר אותו לשגרת ההשכבה הרגילה.

דברו עם רופא הילדים אם אתם חושבים שילדכם ישן לא טוב בגלל בעיה רפואית – לדוגמה, אסתמה או אפילפסיה. כמו כן, יש בעיות שינה – כגון ג’ט לג או הסתגלות לשעון קיץ – שנפתרות בעצמן בדרך כלל לאחר כשבוע, כשמחזור השינה של ילדכם מתרגל לשעת ההשכבה החדשה.

לקבל עזרה

דברו עם הרופא אם אתם מנסים לבסס הרגלי שינה טובים והם אינם עוזרים. הרופא יוכל להפנות אתכם לרופא מומחה לשינה, פסיכולוג או איש מקצוע אחר שמנוסה בטיפול בהפרעות שינה בקרב ילדים.

תרופות

אף שתרופות אינן הפתרון הטוב ביותר לבעיות שינה, הן יכולות לעזור במקרים מסוימים. לדוגמה, מחקרים מראים כי מלטונין יכול לעזור לחלק מהילדים שסובלים מנדודי שינה (אינסומניה), ובעיקר לילדים הסובלים מבעיות התפתחותיות כגון הפרעות קשב וריכוז וכן ילדים עם הפרעות תקשורת (אוטיזם). תוכלו לדון בכך עם רופא הילדים שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם “נדנודים”

מדוע ילדים מנדנדים

“אפשר סוכרייה?”, “אני רוצה צעצוע!”, “בבקשה בבקשה בבקשה!”

בעיני הילדים, העולם מלא בדברים מושכים ונחשקים. במרכזי הקניות, למשל, כל הדברים האלה מונחים בדרך כלל בדיוק בגובה העיניים שלהם. קשה להם להבין שחלק מהדברים היפים, הנוצצים והטעימים האלה אינם טובים עבורם, או שאימא ואבא לא יכולים לקנות אותם. אפילו למבוגרים קשה למנוע מעצמם את הדברים שהם רוצים. ואם לנו כמבוגרים יש בעיה, חשבו כמה קשה זה לילדים.

הנדנוד מתיש. הוא יכול להעמיד את ההורים במצבים לא נוחים, ולאפשר לילדים לחמוק מעונש על דברים שהוריהם אינם מקבלים בדרך כלל. אולם לעיתים, הנדנוד פשוט עובד. אם הנדנוד הופך לדרך אפקטיבית שבה הילדים מקבלים את מה שהם רוצים, הם ינדנדו לכם לעיתים קרובות יותר. אם ההורים פשוט מסרבים לכל צורה של נדנוד, בסופו של דבר, הוא ייעלם. אז למה זה כל כך קשה?

קודם כל, רוב ההורים רוצים שילדיהם יהיו מאושרים – קשה לסרב לבקשה של ילדכם כשאתם יודעים שאם תסכימו, תסבו לו עונג מיידי. זה אפילו קשה יותר כשאתם יודעים שאם תגידו “לא”, הדבר יגרור בקשות חוזרות, יללות ואפילו מבוכה או התקף זעם בציבור.

עם זאת, לא כל הבקשות מגיעות בצורת נדנוד. האופן שבו אתם מגיבים לבקשות של ילדכם מלמד אותם על יכולתם להשפיע, לשאת ולתת ולתקשר. למידע נוסף וכדי לדעת כיצד להגיב בצורה בונה, קראו את המאמר “בא לי” – מה לעשות עם בקשות של ילדים.

לצמצם את הנדנודים

אפשר לנקוט כמה צעדים כדי להפחית את תדירות הנדנודים מלכתחילה.

  • הציבו כמה כללים בסיסיים. לפני שאתם לוקחים את הילד לקניון או למקום אחר שבו הוא עשוי לנדנד, אמרו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים וכיצד תגיבו אם ינדנד לכם. השתדלו לנסח את הכללים באופן חיובי, ולא באופן שלילי. בחרו בתגובה שתוכלו לעמוד בה, אם אכן הוא ינדנד.
  • שבחו את ילדכם על התנהגות טובה בזמן הקניות. אם הוא מצליח להסתובב בסופרמרקט בלי לנדנד בכלל, תנו לו הרבה תשומת לב חיובית כדי להראות לו ששמתם לב לכך. לדוגמה, אמרו לו, “אני ממש גאה בך שעזרת לי לעשות קניות, ולא ביקשת שום דבר שאנחנו לא יכולים לקנות”.
  • תנו לו תמריצים חיוביים ובריאים להתנהגות טובה בזמן הקניות. למשל, “אם אתה מצליח לעשות את סיבוב הקניות הזה בלי לבקש שום דבר, נעצור בפארק בדרך הביתה”.
  • שמרו על חשיפה מינימלית לפרסומות בביתכם – למשל, בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט, בעיתונים ובדואר הזבל. הפרסומות נועדו לגרום לכך שילדים ירצו דברים שונים. אם הם אינם חשופים לפרסומות, הסבירות שיראו מוצרים ויחשבו שהם רוצים אותם – פוחתת.
  • למדו את ילדכם להבין מה עומד מאחורי פרסומות. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

כיצד להתמודד עם נדנוד

הנדנוד יכול להיות מלחיץ במיוחד אם ילדכם מגיע להתקף זעם במקום ציבורי. אל תתפתו להיכנע רק כיוון שיש לכם קהל. הישארו רגועים ושכחו את מי שמסביב – סביר להניח שהרוב צופים בכם באהדה, וסביר להניח שגם הם עמדו באותם מצבים! אם ילדכם מנדנד או משתמש בטקטיקות שליליות אחרות כדי להשפיע עליכם (כמו יללות, דרישות או איומים), תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס. לדוגמה, תוכלו להגיד, “יובל, אל תיילל. תשתמש בקול הרגיל שלך”.
  • אל תגידו “כן” או “לא” עד שתהיו מרוצים מהאופן שבו הוא מבקש.
  • כשאתם אומרים “לא”, תעמדו בו. כשאתם נכנעים לנדנוד, אתם מאמנים את הילדים להשתמש בו יותר. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, ילדכם מקבל את המסר שהנדנוד והיללות באמת עובדים.

איך להישאר רגועים למרות הנדנודים

נדנוד יכול לשגע כל הורה. אם אתם מרגישים שהנדנוד מכניע אתכם, נסו את התרגיל הבא:

  1. עצרו.
  2. ספרו עד עשר.
  3. עכשיו הגיבו לילדכם.

עשר השניות הנוספות האלה מספיקות בדרך כלל כדי להרגיע אתכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שומנים בריאים (“טובים”) ושומנים מזיקים (“רעים”): עקרונות הבסיס

ההבדלים בין שומנים בריאים לשומנים מזיקים

שומנים בריאים
שומן טוב נקרא לפעמים שומן בלתי רווי, והוא מגיע בשתי צורות: שומן חד בלתי רווי ושומן רב בלתי רווי. ישנם שני סוגים של שומן רב בלתי רווי: אומגה-3 ואומגה-6. אומגה-3 ואומגה-6 ידועים גם הם כחומצות שומן חיוניות. כיוון שגופנו אינו יודע לייצר את חומצות השומן החיוניות לו, עלינו לקבל אותן מהמזון שאנו אוכלים. כמו כן חומצות שומן חיוניות מהוות חומר בסיס, ממנו הגוף בונה חומרים רבים חיוניים.

שומן טוב, או בלתי רווי, עוזר לשמור על בריאות העורקים בגוף, וכן הוא עוזר לייצר כולסטרול טוב ולהעביר אותו ברחבי הגוף – מה שמפחית את הסיכון למחלות לב. השומן הבלתי רווי מפחית את ייצור הכולסטרול הרע, שנמצא קשור לבעיות לב- תזונה המכילה שומן בלתי רווי יכולה לעזור למנוע בעיות לב בעתיד.

שומנים מזיקים
שומנים מזיקים מגיעים בצורת שומן רווי ושומן טרנס. שני סוגי השומנים המזיקים גורמים לגופנו לייצר יותר כולסטרול רע, ולהפחית את ייצורו של הכולסטרול הטוב. כמו כן, הם עלולים להגביר את הסיכון ללקות במחלות לב, כלי דם וסרטן בעתיד.

מאין מקבלים שומנים בריאים ומה הם עושים

שומן חד בלתי רווי
שומן חד בלתי רווי עוזר להוריד את רמת הכולסטרול בדם, אך רק כאשר הוא מחליף שומנים רוויים בתפריט יומי ממוצע. אפשר למצוא שומן חד בלתי רווי במאכלים הבאים:

  • שמנים כגון שמן זית, קנולה ושמן זרעי ענבים
  • אגוזים וזרעים
  • אבוקדו

שומן רב בלתי רווי
אפשר למצוא שומן רב בלתי רווי בשמנים צמחיים נוזליים- כמו שמני קנולה, חמניות, תירס וסויה וכן בדגים שומניים כגון סלמון וטונה. שומן רב בלתי רווי מוריד את רמת הכולסטרול בדם ביעילות רבה יותר משומן חד בלתי רווי, אך רק כאשר הוא מחליף שומנים רוויים בתפריט יומי ממוצע. כמו כן, הוא מסייע לבריאות הכללית של איברים כגון הלב, העיניים והמפרקים, ולבריאות המנטלית.

אומגה-3
אומגה-3 הוא סוג של שומן רב בלתי רווי. אפשר למצוא אותו במאכלים הבאים:

  • אגוזי מלך, זרעי פשתן ושמנים המופקים מאגוזים וזרעים אלה
  • שמן סויה
  • ירקות עלים ירוקים
  • דגי טונה, סלמון ומקרל

תינוקות מקבלים אומגה-3 מחלב האם. אומגה-3 עוזר להתפתחות מוחו ועיניו של התינוק ברחם ובמהלך ששת החודשים הראשונים לחייו. אצל ילדים הוא עוזר לשיפור הלמידה, ממריץ את התפתחות המוח ומערכת העצבים ומחזק את מערכת החיסון.

אצל מבוגרים, אומגה-3 יכול להקל על דלקת מפרקים שיגרונית, כאבים, נוקשות מפרקים ודלקות. כמו כן, הוא מסייע להגן על מבוגרים מפני מחלות לב.

אומגה-6 
אומגה-6 אף הוא מהווה סוג של שומן רב בלתי רווי. אפשר למצוא אותו בשמנים צמחיים כגון שמן חמנייה, שמן בוטנים, קנולה ושמן סויה. אומגה-6 מגן מפני מחלות לב ומסייע לשלוט על רמת הכולסטרול הרע.

מאין מקבלים שומנים מזיקים ומה הם עושים

שומן רווי
שומן רווי מצוי במאכלים הבאים:

  • מוצרים מן החי כגון שומן בבשר, מוצרי חלב עשירים בשומן כגון חמאה, שמנת, גבינות צהובות וגבינות שמנות.
  • שמן דקלים ושמן קוקוס

לשומן רווי אין יתרונות בריאותיים ידועים, אך ידוע כי הוא מגביר את כמות הכולסטרול הרע בגוף.

שומן טרנס
שומן טרנס, המכונה בדרך כלל “שומן צמחי מוקשה” או שומן “צמחי מוקשה חלקית” משמש בייצור מגוון מזונות מזיקים אולטרא מעובדים, כדוגמת:

  • חלק מסוגי המרגרינות
  • עוגות, עוגיות, בורק’ס ומיני מאפה מוכנים רבים
  • ארוחות מוכנות
  • חטיפים שונים

ידוע כי שומן טרנס גורם לנזקים רבים לגופנו. השפעה השלילית של צריכת חומצות שומן טראנס קיימת גם אם הן נצרכות בכמויות קטנות. הפחתה של גרמים בודדים ולעיתים אף חלקי גרמים מתוך התפריט היומי, ייגרמו למניעת תחלואה ותמותה בשיעורים ניכרים. ידוע כי הוא מגביר את כמות הכולסטרול הרע בגוף, מפחית את כמות הכולסטרול הטוב וגורם נזק לכלי הדם באיברים שונים.

יש לצמצם את הצריכה של שומן טראנס מכל המקורות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מהם טקסים משפחתיים?

מדוע הטקסים המשפחתיים חשובים

טקסים הם דברים שרק המשפחה שלכם עושה. הם עוזרים לכם להראות “מי אתם” ונותנים לכם תחושת שייכות. יכול להיות שאינכם מודעים לכך שיש לכם טקסים, אך אפילו השיר המיוחד שאתם שרים יחד בזמן האמבטיה תורם לתחושת הביטחון והשייכות של ילדכם.

יש טקסים שהועברו אלינו מהסבים והסבתות או מקרובי משפחה אחרים, למשל, לשחק בסביבונים ביחד בחנוכה, או לאכול תמיד לחם מטוגן עם קוטג’ בבוקר שבת. יש טקסים שכל משפחה יוצרת לעצמה. הטקסים המשפחתיים שלכם עשויים לכלול חגיגות מיוחדים בחגים ומועדים או פסטיבלי תרבות. טקס משפחתי אחר הוא שאתם, ההורים, יוצאים במיוחד כל פעם לבילוי משותף עם אחד מהילדים. אפשר ללחוץ ידיים בצורה מצחיקה ומשוגעת, לשחק במשחק מיוחד במכונית או לקרוץ תמיד לילדים כשמורידים אותם בבית הספר. כל אלה עוזרים לטוות את הקשרים המשפחתיים.

הטקסים יכולים לנחם את הילדים במצבים לא מוכרים. אם ילדכם אוהב להקשיב לכם מספרים לו סיפור לפני שמכבים את האור בלילה, שמירה על המסורת הזו תעזור לו להירדם גם במקום אחר. טקסים ושגרות תורמים לתחושת הביטחון וליכולת החיזוי של ילדיכם.

טקסים משפחתיים שונים

לעיתים קרובות הטקסים קשורים לחגים דתיים כמו חנוכה, חג המולד או הרמדאן. סביר להניח שבמשפחתכם יש טקסים מיוחדים לימי הולדת, זמני הארוחה, שעת השינה, סופי שבוע, ועוד.

הטקסים שלכם יכולים להיות משהו שאף אחד מלבד בני המשפחה לא מבין – נשיקה מיוחדת בבוקר, מילות קוד לדברים שונים, מסעדה שאתם תמיד הולכים אליה אחרי שרואים סרט, שילובי מזון לא רגילים או כללים משלכם למשחקי ספורט.

הטקס יכול להיות קשור לעניין משותף עם מישהו מבני המשפחה, למשל ללכת למשחקי כדורגל יחד, ללמוד על חרקים, לצפות בתוכנית טלוויזיה מיוחדת או לשחק במשחק לוח אהוב. טקסים נוספים הם לרכוב על אופניים בשבת בבוקר, להכין מחברת יצירה, לסדר את אלבום התמונות המשפחתי או להכין קאפקייקס בכמה טעמים.

טיפים לטקסים כיפיים

  • עשו פעילות שילדיכם אוהבים ונהנים ממנה לפחות פעם בחודש.
  • ילדיכם יכולים לשאול אתכם לגבי משהו שהם רוצים לדעת עליכם או על המשפחה – למשל, סיפור על הילדות שלכם, או כיצד אתם ובן או בת הזוג הכרתם – ולשוחח על כך בארוחת הערב.
  • הביטו באלבומי תמונות ישנים כדי שילדיכם יוכלו ללמוד יותר על ההיסטוריה המשפחתית שלכם.
  • אספו רעיונות לשיחה בזמן ארוחת הערב, מהעיתון או מחדשות הפנאי.
  • מדי חודש, בקשו מבני המשפחה להציע רעיונות בתורם לפעילויות משפחתיות.
  • פעם בכמה זמן, כל אחד מבני המשפחה יוכל להביא חבר לאחת מהמסורות המשפחתיות.

הטקסים יכולים לחזק את הערכים המשפחתיים (באותו אופן שבו המסורות, הפעילויות המשפחתיות והכינוסים המשפחתיים עושים זאת), ולעזור להנחיל אותם לדורות הבאים. כמו כן, הטקסים מלמדים את הילדים מיומנויות חשובות, למשל, כיצד ליצור קשר עם אנשים אחרים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מניעת נפילות של תינוקות ופעוטות

נפילות הן גורם התאונות השכיח ביותר בכל קבוצת גיל. כשתינוקות וילדים נהיים ניידים יותר, הם חשופים יותר לנפילות ולחבלות. ילדים נחבלים באופן בלתי צפוי, כיוון שהמבוגרים אינם מבינים מה הילדים יכולים לעשות ובאיזו מהירות הם מפתחים מיומנויות חדשות. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות כדי לשמור על בטחונו של ילדכם הוא לשים לב לכל מיומנות חדשה שהוא לומד ולמקומות החדשים שאליהם הוא יכול להגיע – ולהתאים את סביבתכם בהתאם. הבנת התפתחותו של ילדכם תעזור לכם להתכונן מראש ולשמור על בית בטוח. עם זאת, נפילות הן חלק טבעי בתהליך הגדילה. רוב הנפילות גורמות לחבלות ולמכות בלבד, אך לעיתים הן עלולות להריץ אתכם למרפאה או לבית החולים.

שלושה גורמים חשובים יכולים להשפיע על מידת החומרה של נפילה:

  • הגובה שממנו הילדים עלולים ליפול: ככל שהגובה נמוך יותר, כך קטנה הסכנה. יש למנוע מילדים בני פחות מחמש לגשת למקומות גבוהים ממטר וחצי, ושל ילדים גדולים יותר למקומות גבוהים משני מטרים.
  • המשטח שעליו נופלים הילדים: משטחים קשים כגון בטון, אריחי קרמיקה ואפילו חול דחוס מסוכנים יותר לנפילה מאשר משטחים רכים. משטחי גומי וחול רגיל בגני שעשועים מומלצים לנחיתה רכה יותר. עומקו של חול כזה צריך להיות לפחות 30 ס”מ. בדקו אם גן השעשועים עומד בדרישות התקן.
  • במה הילדים עלולים לפגוע כשייפלו: יש למקם רהיטים בעלי פינות חדות, כגון שולחנות קפה או שידות לילה, במקומות שסביר להניח שילדים לא ייפלו עליהם.

למידע נוסף על מניעת נפילה של ילדים גדולים יותר, קראו את המאמרים בטיחות בגן המשחקים ובטיחות בזמן רכיבה על אופניים וצעצועים בעלי גלגלים.

עצות למניעת נפילות בבית

ריהוט
ילדים נמצאים בסכנת נפילה גם כשהם עדיין תינוקות רכים ואינם יכולים לשלוט בתנועותיהם. אם התינוק שלכם נמצא על משטח גבוה כגון שידת החתלה, מיטת ההורים או ספה, הניחו עליו יד בכל עת. כשהוא גדל, הוא עלול להתגלגל מהמיטה או מכל רהיט אחר. הקפידו להשתמש באביזרי הבטיחות במוצרי תינוקות כגון חגירה בעגלה, בטרמפולינה או בכסא האוכל. הקפידו דם על הרמת מעקה מיטת התינוק.

בדקו את יציבותם של הרהיטים בבית, כדי שילדכם לא יוכל למשוך ולהפיל אותם. יש לחזק ולקבע לקיר רהיטים כגון כונניות ספרים או ארונות. הניחו את הדברים שילדכם רוצה במקומות הנמוכים ביותר, כדי שלא יתפתה לנסות ולטפס על הרהיטים. כמוצא אחרון, תוכלו להזיז את הרהיטים למקום בבית שילדכם אינו נכנס אליו, או לשים מחסום כדי שלא יוכל להיכנס. אל תניחו סלקל של תינוק או טרמפולינה על משטח גבוה, כדי למנוע משיכה או נפילה.

הרחיקו רהיטים בעלי פינות חדות ממקומות שבהם הילדים מתרוצצים, כגון מסדרונות או ליד הכניסה לחדר. אם אי אפשר להזיז את הרהיטים, רפדו את הפינות בספוג או במגני רהיטים שנמכרים בחנויות כלי עבודה או בחנויות ציוד לילדים.

חלונות, דלתות זכוכית ומרפסות
יש לנעול את החלונות או להגן עליהם בעזרת סורגים או אביזרי בטיחות מתאימים כדי שילדכם לא ייפול למטה. שימו לב כי רשתות בחלונות אינן מגינות מפני נפילה. כדאי להזיז כיסאות, לשנות את מיקומם של השולחנות ולהרחיק את העציצים מהחלונות, כיוון שילדים אוהבים לטפס ולהציץ החוצה. מידע אודות אביזרי הבטיחות המתאימים תוכלו למצוא באתר בטרם.

הדביקו מדבקות על דלתות זכוכית כדי שאפשר יהיה לראות אותן, והציבו לידן רהיטים כדי שילדכם לא ירוץ לעברן. שקלו להשתמש בזכוכית מחוסמת או להדביק שכבה נגד התנפצות על חלונות ועל דלתות זכוכית.

כשאתם במרפסת, השגיחו על הילדים הקטנים בכל עת. התקינו מגני בטיחות על הכניסה לכל מרפסת, וודאו שאין קורות אופקיות או מקומות להניח עליהם את כף הרגל, שעליהם הילדים יכולים לטפס.

מעקות
יש להעדיף מעקות הבנויים לאורך ולא לרוחב, כדי למנוע אפשרות של טיפוס.

עזרי בטיחות ואמצעי זהירות
בסוף היום, פנו וסדרו את הצעצועים כך שכל בני הבית יוכלו ללכת לשירותים בלילה בלי למעוד על שום דבר. אם נשפך משהו על הרצפה, נקו אותו היטב כדי שהרצפה לא תהיה חלקלקה. השתמשו בשטיחון גומי נגד החלקה מתחת לשטיחים, או גלגלו את השטיחים כשאין בהם צורך.

התקינו שערי בטיחות על המדרגות, כחלק מהכנת הבית לקראת תינוק חדש ועד גיל 3. ברגע שהתינוק שלכם יידע לזחול, תתקשו מאוד להרחיק אותו מהמדרגות. השאירו את השערים במקומם עד שילדכם ישפר מאוד את ההליכה שלו, ויצליח לעלות ולרדת במדרגות לבדו. פתחו תמיד את השער במקום לדלג מעליו – קל מאוד למעוד, ואם תדלגו מעליו, תהוו דוגמה רעה לילדיכם.

נסו לגרום לילדכם להפסיק לעמוד באמבטיה. האמבטיה היא מקום חלקלק מאוד, ואפילו מבוגרים עלולים למעוד בה בקלות.

הזיזו, הרחיקו או נעלו כל דבר שעלול להיות לא בטוח ושעלול לשמש ילדים לטיפוס למקומות לא בטוחים.

למידע נוסף אודות נפילות ומניעתן תוכלו להיכנס לאתר בטרם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ילדים ובני נוער מחוננים ומוכשרים

ילדים מחוננים

אף שכל הילדים מיוחדים, כמה מהם נולדים מחוננים. כמו כן, כדאי לדעת שהמחוננות עוברת בגנים. ילדים מחוננים נמצאים בתרבויות שונות ובכל סוגי המשפחות.

לילדים מחוננים יש יכולות מתקדמות הנמצאות הרבה מעל הממוצע של ילדים בגילם. היכולות הללו מוגדרות בדרך כלל בתחומים האינטלקטואליים והלימודיים. אם ילדכם מחונן, ייתכן שהבחנתם ביכולותיו הגבוהות המתבטאות באופן שבו הוא לומד ומתפתח לעומת ילדים אחרים בגילו.

אם לילדכם המחונן יש יכולת אינטלקטואלית מתקדמת, סביר להניח שהיא תשפיע על ההתפתחות ההתנהגותית, החברתית והרגשית שלו. ייתכן שיהיה לחוץ יותר וירגיש רגשות חזקים יותר לעומת ילדים אחרים בגילו, בשל תובנות בוגרות יותר. לדוגמה, ילד צעיר מחונן עשוי להיות מוטרד מאוד כשהוא צופה בחרק מת. ילד גדול יותר עשוי לדאוג שאם יַראה את יכולותיו הטבעיות המתקדמות, הוא לא יצליח להשתלב בקרב חבריו.

ועדת ההיגוי לחינוך מחוננים בישראל הגדירה באופן סטטיסטי, כי ילדים מחוננים בישראל הם אלו הנמצאים באחוזון העליון של יכולות אינטלקטואליות בכל שנתון, ובנוסף להגדרה זו ממלאים גם אחר שני התנאים הבאים: רמת מוטיבציה גבוהה ורמת יצירתיות ומקוריות גבוהה.

ילדים מצטיינים מוגדרים כאלו הנמצאים ב-5% העליונים מבחינת יכולות אינטלקטואליות, ובלבד שגם הם עומדים בתנאי המוטיבציה והיצירתיות.

ילדים מוכשרים

המחוננות יכולה להפוך לכישרון אם מפתחים ומטפחים אותה. לדוגמה, אם ילדכם מחונן מבחינה מוזיקלית ואתם מאפשרים לו ללמוד על כלי נגינה, הוא יכול לפתח כישרון לנגינה. הכישרון מתחיל להראות את סימניו בסביבות גיל שש. ישנם כישרונות שמופיעים אצל ילדים גדולים יותר ואפילו בני נוער.

אם ילדכם מוכשר, הישגיו עשויים להיות גבוהים מאוד באחד או יותר מהתחומים הבאים – לימודים אקדמיים, מנהיגות, טכנולוגיה, אמנויות, משחקים, ספורט ואתלטיקה. ילדכם מגיע לרמת הישגים זו כיוון שהוא מנצל את יכולתו ללמוד, להתאמן ולתרגל.

עם זאת, לא מדובר רק בקבלת שיעורים ובתרגול. ישנם גורמים רבים אחרים שמשפיעים על הפיכתה של היכולת של ילדכם לכישרון – למשל, המשפחה, המסגרת החינוכית של ילדכם, הגן או בית הספר, האישיות והמוטיבציה שלו, בריאותו ואפילו המזל עצמו.

סימנים לכך שילדכם מחונן או מוכשר

אחד הסימנים לכך שילדכם מחונן הוא התפתחות מתקדמת. סביר להניח שתדעו אם התפתחותו של ילדכם מתקדמת יותר מאשר זו של ילדים אחרים בגילו. לדוגמה, חלק מהילדים המחוננים מלמדים את עצמם לקרוא בגיל צעיר מאוד – אפילו בגיל שלוש. סימן נוסף הוא ילד שמעדיף לדבר עם ילדים גדולים יותר או עם מבוגרים. לדוגמה, בן ארבע יעדיף לדבר עם בני שש מאשר עם ילדים בגילו.

ילדים מחוננים ומוכשרים לומדים באופן שונה מילדים אחרים. לדוגמה, לעיתים קרובות, ילדים מחוננים:

  • יכולים להתרכז ולהתמקד היטב במשימות
  • סקרנים מאוד ושואלים שאלות לעניין
  • לומדים מהר מאוד
  • בעלי זיכרון טוב באופן יוצא דופן
  • בעלי דמיון מפותח ויצירתיים מאוד.

ילדים גדולים יותר ובני נוער מחוננים עשויים להפגין את יכולותיהם או את כישרונם כשהם פוגשים נושא חדש – לדוגמה, כשילדכם מתחיל ללמוד כימיה בחטיבת הביניים, הוא עשוי ללמוד את הרעיונות החדשים מהר יותר מהתלמידים האחרים. אולי תבחינו בכישרון כשילדכם יקבל אות הצטיינות כלשהו – למשל, ייבחר להשתתף בנבחרת השחייה של בית הספר, או יזכה בפרס בתחרות המתמטיקה העירונית.

משרד החינוך עורך בחינות לאיתור ילדים מחוננים ומוכשרים בכיתה ב’ או ג’, ומאפשר לתלמידים שאותרו כמחוננים או כמצטיינים להשתתף בתכניות העשרה ייעודיות.

באילו אתגרים נתקלים ילדים מחוננים ומוכשרים?

המחוננות והכישרון עלולים להיות מאתגרים, אך זה תלוי ביכולות המיוחדות של ילדכם, באישיות שלו ובאנשים שתומכים בו. לדוגמה, ילד מחונן ומוכשר המתעניין בתחומים מגוונים מאוד או בלתי רגילים, עשוי לגלות שאין לו הרבה במשותף עם ילדים בגילו. הוא עלול להשתעמם בבית הספר. ילד שחושב מהר מאוד עלול לחוות תסכול מילדים אחרים, או יפסיק לנסות ללמוד בבית הספר.

ילד בעל יכולת מילולית גבוהה עשוי להשתלט על דיונים עם אנשים אחרים, בעיקר בבית הספר. הוא יכול להשתמש ביכולתו כדי להתחמק מעשיית מטלות שאינו אוהב. ילד בעל רעיונות מקוריים ופתרונות יצירתיים עשוי להתקשות לעמוד בכללים נוקשים.

תוכלו לעזור לילדכם להתגבר על האתגרים הללו ולהפיק את המרב מהפוטנציאל שלו באמצעות תמיכה בלמידה שלו. בני המשפחה של הילדים המחוננים יכולים לעזור להם להבין אנשים אחרים, להתמודד עם אתגרים וללמוד מיומנויות לחיים. המשפחה שלכם היא מקום מוגן ובטוח עבור ילדכם, שמספק לו קבלה, תמיכה ואהבה בגלל מי שהוא.

להיות הורים לילד מחונן ומוכשר: ההנאות והאתגרים

ילדכם המחונן עשוי להדהים אתכם בשאלות מעמיקות על החיים ועל המוות, או לצייר ציורים יצירתיים שמצביעים על עומק מחשבה ומיומנויות של ילד בוגר יותר. לפעמים תיהנו לענות על שאלותיו. פעמים אחרות, התשובות לשאלותיו פשוט יצטרפו לרשימת הדברים שאתם עושים.

הורים לילדים מחוננים מספרים שעשוי להיות קשה לעמוד בצורכי הלמידה של הילד, ושעליהם להקדיש זמן רב כדי למצוא מקורות שיתמכו בתשובותיהם.

בני משפחה, חברים, מורים ואנשים אחרים בקהילה עשויים להעיר לכם על יכולותיו של ילדכם. לעיתים, הורים לילדים מחוננים חשים בדידות. הורים של ילדים שמתפתחים כרגיל עשויים שלא להבין כיצד אתם מגדלים את ילדכם, וכמה מהם אף יבקרו אתכם. אפשר להיעזר בהורים לילדים מחוננים אחרים כמקור נהדר למידע ולרעיונות. תוכלו לפגוש הורים אחרים באמצעות תוכנית המחוננים שילדכם משתתף בה, או באמצעות האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים במשרד החינוך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיכאון אחרי לידה אצל נשים

מצב הרוח ורגשות לאחר לידה

הריון ולידה הינם תהליכים המלווים בהתרגשות והתחדשות. את חווה שינויים רבים בגופך, אך גם במצב הרוח, בתחושות וברגשות שלך במהלך התקופה.

בימים שלאחר הלידה נשים רבות סובלות מ”בייבי בלוז” – תחושת דכדוך קלה המופיעה בימים הראשונים לאחר הלידה, אך נעלמת תוך ימים ספורים. לעיתים תחושה זו לא עוברת ואף הולכת ומתגברת ונקראת “דיכאון לאחר לידה”.

ישנם כמה סימפטומים אופייניים:

  • מצבי רוח משתנים
  • חרדה סביב מצבו של התינוק והטיפול בו (גם ללא מצב רוח ירוד)
  • איבוד עניין והנאה
  • חוסר רצון וקושי לטפל בתינוק שנולד ובבני הבית
  • חוסר תיאבון וירידה משמעותית במשקל
  • מחשבות של חוסר ערך ואשמה
  • הפרעות שינה עם קושי להירדם גם כאשר התינוק ישן
  • מחשבות ייאוש, ובמקרים חמורים אף מחשבות אובדניות

אם את מרגישה כך – את לא לבד, כ 15% מנשים לאחר לידה סובלות מדיכאון ו/או חרדה אחרי לידה, במקרים רבים התסמינים מופיעים כבר בטרימסטר השלישי של ההריון. לעיתים יכול להיות שיופיעו עד מספר שבועות לאחר הלידה.

סוגי הפרעת מצב רוח לאחר לידה

דכדוך לאחר לידה: “בייבי בלוז”
בקצה האחד של קשת הפרעות מצבי הרוח נמצא הדכדוך לאחר לידה, או “בייבי בלוז”, המשפיע על כ-80% מהאימהות החדשות ומתרחש ביום השלישי עד העשירי אחרי הלידה. התסמינים כוללים עייפות, חרדה, תנודות במצב הרוח ורגזנות. דכדוך זה הוא זמני בלבד, וחולף עם מעט הבנה ותמיכה.

דיכאון אחרי לידה
בין שני קצוות הקשת – הדכדוך והפסיכוזה – נמצא הדיכאון אחרי לידה. רוב הנשים מתקשות מאוד להסתגל לתינוק החדש, אך יותר מ-15% מהנשים וכ-10% מהגברים גם מפתחים דיכאון אחרי לידה.

רוב הנשים אינן מזהות ולא יודעות שהדיכאון יכול להופיע במהלך הריון או אחרי לידה . פעמים רבות, נשים נוטות להאשים את עצמן, את בני הזוג או את התינוק בתחושותיהן. לחלקן מועבר מסר מהסביבה שהן צריכות “פשוט לצאת מזה” בלי להבין שהאישה סובלת מדיכאון אחרי לידה וזקוקה לטיפול רפואי מתאים.

כמה עובדות על דיכאון אחרי לידה

  • דיכאון אחרי לידה מתרחש בכל התרבויות ובכל המעמדות הסוציו-אקונומיים, ויכול לקרות לנשים יולדות בכל הגילאים.
  • אין זו תסמונת מודרנית: כל דור קורא לה בשם אחר. התופעה שאנו מכנים כיום “דיכאון אחרי לידה” נקראה לפני 50 שנה “התמוטטות עצבים”.
  • הדיכאון יכול להופיע עם תסמינים קלים, בינוניים וחמורים. הוא יכול להתחיל במהלך ההיריון (דיכאון בהיריון), מיד אחרי הלידה או בהדרגה, בשבועות או בחודשים שלאחר הלידה.
  • הוא יכול להתרחש אחרי הפלה, לידה שקטה (לידת עובר מת), לידה רגילה או לידה קיסרית. הגורם המשותף הוא היריון.
  • הדיכאון יכול להמשיך בהיריון עוקב: אם האישה נכנסת שוב להיריון לפני שהתאוששה מהדיכאון אחרי הלידה, המצב ימשיך במהלך ההיריון ועלול אף להחמיר. אם אישה חוותה דיכאון כמה פעמים ו/או דיכאון חמור, ההמלצה הינה להמשיך את הטיפול גם במהלך ההיריון וכן אחרי לידה (גם אם מניקה), כדי למנוע הישנות של הדיכאון.
  • נשים רבות דווקא חשות חרדה לאחר הלידה, ולא בהכרח דיכאון.

גם גברים עלולים ללקות בדיכאון אחרי לידה.

גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה עלול להיגרם משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים (נפשיים) וחברתיים (תרבותיים). הוא מתבטא במגוון תסמינים ומשפיע על חיי הנשים בכל התחומים. כל אישה חווה דיכאון ייחודי אחרי לידה כתוצאה מהשילובים השונים של גורמי הסיכון הללו.

שיטות ההתמודדות עם דיכאון אחרי לידה לקראת החלמה חייבות לטפל בכל היבט בחיי האישה – הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי. בדרך כלל, משמעות הדבר היא שיש לשלב כמה סוגי התערבויות. דיכאון אחרי לידה קשור לכל המשפחה והקהילה, ולא רק לאישה לבדה. לכן, האבחון וההתערבות חייבים להביא בחשבון את האנשים המשמעותיים בחייה.

גורמים ביולוגיים

  • נטייה גנטית לפיתוח דיכאון (היסטוריה של בעיות נפשיות אישיות או בקרב משפחה)
  • שינויים פתאומיים בהורמוני ההיריון לאחר הלידה
  • חוסרים תזונתיים ומחסור בשינה
  • היסטוריה של תסמונת קדם וסתית
  • מקרה קודם של דיכאון אחרי לידה

גורמים פסיכולוגיים

  • בעיות פוריות והתעברות בתהליך הפריה חוץ גופית (IVF)
  • לידה קשה או טראומטית – לדוגמה, התערבויות לא צפויות בלידה או ניתוח קיסרי חירום
  • התעללות או טראומה בילדות (בעיקר התעללות מינית)
  • ציפיות מוגזמות של האם מהאימהות ומעצמה
  • בעיות בלתי פתורות בעבר של יגון ואובדן, כגון הפלה קודמת

גורמים חברתיים

  • היעדר תמיכה משפחתית וקהילתית
  • מערכת יחסים מסובכת או מורכבת עם בן או בת הזוג – הכוללת, לדוגמה, ריחוק רגשי
  • קשיים כלכליים
  • היעדר חברים קרובים, בעיקר חברים עם משפחות וילדים
  • גיל צעיר מאוד או מבוגר מאוד
  • אירועים מלחיצים כגון מוות במשפחה או פיטורים מהעבודה

יש לעודד נשים החוות חלק מהגורמים שהוזכרו לעיל לדבר עם הרופא ועם משפחתן. כל אישה חווה דיכאון אחרי לידה באופן ייחודי, ואיש המקצוע יוכל להתאים לה את הטיפול המתאים, העונה על הנסיבות והקשיים הייחודיים לה.

תסמיני דיכאון אחרי לידה

התסמינים עשויים להופיע בכל זמן, מ- 24 שעות ועד כמה חודשים אחרי הלידה. נשים נוטות לפנות לעזרה בשלבים המוקדמים כשהדיכאון פורץ במפתיע והתסמינים חמורים. עם זאת, לעיתים קשה יותר להבדיל בין התסמינים לבין השינויים הנורמליים המתרחשים אחרי לידה. במקרה כזה, הנשים עשויות לדחות את הפנייה לעזרה.

בהמשך מופיעים תיאורי תסמינים של דיכאון אחרי לידה, כפי שעלו משיחות עם נשים שהשתתפו בקבוצות לטיפול בדיכאון. תסמינים אלה חלים גם על דיכאון אחרי לידה אצל גברים.

  • הפרעות שינה שאינן קשורות לצורכי השינה של התינוק: רוב האימהות לתינוקות קטנים נרדמות מיד כשהתינוק נרדם. אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה עשויה לשכב ערה וחרדה במשך שעות, גם כשהתינוק ישן. יש נשים המתעוררות מוקדם מאוד בבוקר, ואחרות רוצות לישון כל הזמן, ומתקשות לקום בבוקר.
  • הפרעות תיאבון: האישה עשויה לאבד כל עניין באוכל. חלק מהנשים מספרות, “אני מכריחה את עצמי לאכול כי אני מניקה, אבל אני לא מרגישה שום טעם”. יש נשים שאוכלות יותר מדי בניסיון לשלוט על החרדה שהן חשות. אחרות מקבלות בחילה מהמחשבה על אוכל.
  • בכי: האישה עשויה לחוש עצב ולבכות בלי שום סיבה נראית לעין. הדמעות זולגות בקלות ביום ובלילה. יש נשים שאומרות, “אני רוצה לבכות ולא יכולה. אני בוכה מבפנים.”
  • חוסר יכולת לחוות הנאה וקושי להתחבר לתינוק: יש תחושה של “בייביסיטר”. נשים רבות מטפלות בתינוק אך לא מרגישות חיבור רגשי אליו.
  • חוסר יכולת להתמודד: המטלות היומיומיות, הטיפול בתינוק או בעצמה נראים לאישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה כבלתי אפשריים. דברים קטנים שאיתם התמודדה לפני כן ללא בעיה עלולים להכניע אותה לגמרי. כמו כן, היא עשויה לחוש צורך לברוח, מותשת להחריד וכבדה מאוד מבחינה גופנית ורגשית. כמו כן, היא עשויה לקוות שהכל פשוט ייעלם.
  • עצבנות: אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה עשויה להתפרץ על בן או בת זוגה או על הילדים בלי כל סיבה. לעיתים קרובות, בני הזוג שנשאלו על כך ענו, “אני לא עושה שום דבר כמו שצריך. אם אני מקפל את הבגדים, היא מתלוננת שאני לא עושה את זה נכון. אם אני לא עוזר, אני לא תומך בה.”
  • חרדה: האישה עשויה לחוש בחילה רוב הזמן ולהיות בפניקה בלי סיבה. חלק מהנשים חוות דפיקות לב חמורות כל כך שהן חוששות מהתקף לב. היא עלולה להיות חרדה בנוגע לבריאותה שלה או לבריאות התינוק, גם אם קיבלה אישור שהכל בסדר. נשים רבות מתארות את החרדה כתסמין הבולט ביותר, ואינן מקבלות את המונח “דיכאון אחרי לידה”. הן מכחישות שהן “בדיכאון”. המונח “חרדה אחרי לידה” מתאר טוב יותר את האופן שבו חלק מהנשים מרגישות.
  • מחשבות שליליות: מחשבותיה של אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה אינן נחות לרגע. הדאגות הקטנות מכלות את כוחה, מפריעות לה להקשיב, להתרכז או לזכור. ייתכן שהיא מתמודדת עם פחדים לא מציאותיים, אינה רוצה לתת לבן או בת הזוג לחזור לעבודה מחשש לתאונת דרכים, או מפחדת להשאיר את התינוק בטיפול של מישהו אחר כדי שלא יקרה לו דבר. שום הבטחות או הסחות דעת – דבר לא עוצר את מחשבותיה.
  • פחד להיות לבד: נשים רבות זקוקות למישהו שיהיה איתן בבית בכל רגע, כיוון שהן מפחדות להישאר לבד בבית. הפחד שמשהו יקרה לתינוק או שהאישה לא תוכל להתמודד עם התינוק לבדה מציף ומשתק. יש נשים שמרגישות בודדות להחריד, ויוצאות מהבית כדי להרגיש שהן יוצרות קשר עם אנשים אחרים, אך היציאה דורשת מהן מאמץ רב. אחרות מרגישות שאינן יכולות לשהות בקרבת אנשים אחרים, ומתרחקות מבני המשפחה ומחברים.
  • קשיי זיכרון ואובדן ריכוז: האישה עשויה לשכוח מה רצתה להגיד באמצע המשפט. היא אינה מצליחה להתרכז במטלות פשוטות או לקבל מידע חדש. השמירה על הארגון והסדר – שלה ושל בני משפחתה – הופכת להיות קשה מנשוא, ולפעמים היא פשוט לא יודעת במה להתחיל. פעמים אחרות, היא מתחילה הכל בבת אחת. היא עשויה שלא להצליח לחשוב באופן יצירתי על הבעיות העומדות בפניה ולמצוא להן פתרונות – למשל, להתקשר לסיוע שיעזור לה.
  • תחושת אשמה וחוסר מסוגלות: אימהות רבות חשות אשמה, אך אישה עם דיכאון אחרי לידה סובלת אף יותר. היא חושבת ומרגישה ללא הרף שהיא לא עושה את תפקידה היטב ושהיא “אימא רעה”. היא אינה מצליחה לשאוב עידוד מהדברים הטובים שעשתה, או להרגיש בטוחה במערכת היחסים שלה עם התינוק. המחשבות לא ייפסקו גם אם תקבל לכך אישור והרגעה, אך היא עצמה עשויה להפסיק לדבר על תחושותיה.
  • קינאה באחרות.
  • אובדן ביטחון עצמי והערכה עצמית: אישה שנהנתה בעבר מעבודתה עשויה לחוש פניקה מהמחשבה על החזרה לעבודה, ואינה בטוחה עוד ביכולתה לבצע את העבודה. אישה שנהנתה לארח עשויה לחוש פניקה מהמחשבה על מבקרים. לעיתים היא אינה מצליחה לבשל, אף שנהנתה לעשות זאת לפני שהתינוק נולד. רוב הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה חוות הערכה עצמית נמוכה מאוד, גם אם נדמה שהן בסדר גמור. חלקן מתארות את החוויה כאובדן מי שהן, או אובדן תחושת העצמי.

קשה לזהות דיכאון אחרי לידה

החברה ככלל מקשה על נשים להכיר בכך שהן סובלות מדיכאון אחרי לידה. באופן כללי, נשים באות במגע כל הזמן עם מסרים חוזרים ונשנים על האושר והשמחה שמגיעים עם התינוק. מסרים אלה אינם מזכירים את האתגרים שמגיעים יחד עם האימהות.

התקשורת נוטה לחזק את הציפיות הבלתי מציאותיות מאימהות חדשות. לדוגמה, תכניות ריאליטי מחדרי הלידה שנראה בהן כאילו כל הנשים יולדות בקלות וללא כל בעיות עם תמיכה מלאה מצד הבעל , המשפחה והצוות המטפל, בנוסף, היא מפרסמת כתבות ותמונות של סלבריטאיות שנראות כאילו הן מתמודדות היטב ובקלות עם גידול התינוק, ואף נראות נהדר רגע לאחר הלידה. על כך נוספת הסטיגמה השלילית של הדיכאון. דיכאון אחרי לידה מתואר לעיתים קרובות בדרך שלילית וסנסציונית. לכן, הנשים “לובשות” פרצוף שמח ויוצאות מגדרן כדי להסתיר את האופן שבו הן מרגישות באמת. אישה שאינה מתמודדת עם המצב עשויה להרגיש בודדה מאוד, ותתקשה להשלים עם רגשותיה.

השפעות הדיכאון אחרי לידה

חלק לא מבטל מהנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה לא יגיעו לטיפול, והדיכאון יחלוף מעצמו אחרי תקופה מסוימת.  יחד עם זאת, לעיתים, דיכאון אחרי לידה אינו נפתר מעצמו ללא טיפול. במקרים כאלה, אם הדיכאון אינו מזוהה או מטופל, האישה, התינוק, בן או בת הזוג, המשפחה הקרובה והמורחבת – כולם משלמים את המחיר.

למרות תחושותיהן, נשים רבות שסובלות מדיכאון אחרי לידה קרובות מאוד לתינוק שלהן. אחרות מתקשות להתחבר איתו אם הדיכאון אינו מטופל, מה שעלול להשפיע על רווחתו של התינוק.

זיהוי מוקדם והתערבות במצב מובילים לכך שרוב הנשים מחלימות לגמרי מהדיכאון, ואינן סובלות מהשפעות לטווח ארוך.

טיפול בדיכאון אחרי לידה

כל הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה זקוקות לתמיכה רגשית מצד המשפחה וחברים. חלק מהנשים נעזרות בטיפול פסיכולוגי, בעיקר אם חוו אירועים טראומתיים בילדותן או בתקופה האחרונה. חלק מהנשים נעזרות בטיפול תרופתי נגד דיכאון.

כדאי לזכור שנשים רבות אינן יכולות פשוט “לצאת” מהדיכאון, בדיוק כפי שאי אפשר “לצאת” מסוכרת, ושישנן תפיסות מוטעות רבות בנוגע לתרופות נוגדות דיכאון, האופן שבו הן עובדות והנזק שהן עשויות לגרום.

התרופות הללו אינן “משנות את האישיות”, אלא מתקנות את חוסר האיזון הכימי במוח שנחשב כאחראי על תסמיני הדיכאון והחרדה. תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות, ואת חלקן אפשר לקחת בביטחון מלא גם בזמן הנקה והיריון. אפשר לבקש ייעוץ מהרופא, הרוקח או לבדוק את המידע ברשת.

בני הזוג

לבני הזוג ישנו תפקיד משמעותי ביותר בסיוע לאישה. ישנה חשיבות רבה לזיהוי תסמיני הדיכאון אצל האישה. עליך לעודד אותה להגיע לטיפול, לדאוג שתישן טוב, תאכל טוב ותקדיש זמן לעצמה. תמיכה והכרה מצד בן הזוג מאוד משמעותיים בהחלמה.

יחד עם זאת, קשה לחיות עם אישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה. גם בני הזוג זקוקים לתמיכה רבה. לעיתים קרובות הם מרגישים מבולבלים, אבודים וחסרי אונים. חשוב שאיש המקצוע המטפל באישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה יביא בחשבון גם את בן או בת זוגה. בני הזוג תומכים טוב יותר כשהם מבינים מהי הבעיה ומה הם יכולים לעשות כדי לעזור.

פסיכוזה שלאחר לידה

זהו מצב המשפיעה על 1 מתוך -1000- 500 אימהות, ומתרחשת בדרך כלל כשלושה עד ארבעה שבועות אחרי הלידה.

פסיכוזה שלאחר לידה היא מצב חירום רפואי. ייתכן שהאם עצמה אינה מודעת לכך שהיא חולה, כיוון שתפיסת המציאות שלה מעוותת. התסמינים כוללים הפרעות מצב רוח חמורות (הפרעה דו קוטבית – תחושת התעלות בולטת, דיכאון או תנודות תכופות בין השניים), הפרעה בתהליכי החשיבה, מחשבות מוזרות, אינסומניה ותגובות לא נאותות לתינוק. אם הבעיה אינה מזוהה ומטופלת בזמן, היא עלולה לסכן את חייהם של האם והתינוק כאחד.

פסיכוזה שלאחר לידה דורשת אשפוז בבית החולים. בעזרת הטיפול המתאים, נשים הסובלות מפסיכוזה שלאחר לידה מחלימות לגמרי.

היכן לחפש עזרה

חשוב מאוד שאישה אחרי לידה שאינה מרגישה כפי שציפתה תפנה לרופא או לאחות טיפת חלב. ייתכן שהיא פשוט מתקשה להסתגל לשינויים באורח החיים אחרי הלידה, ולדרישות שמביא עמו תינוק חדש. אך אם היא סובלת מדיכאון אחרי לידה, חשוב שתקבל את העזרה המתאימה מוקדם ככל האפשר. 

אין מה להתבייש בדיכאון אחרי לידה. יש להסתכל עליו כעל עוד אחד מהסיבוכים הרבים האפשריים בהיריון ובלידה. עם עזרה מתאימה, נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה מחלימות היטב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ללמד את ילדכם כיצד להתלבש

מדוע ילדכם צריך ללמוד להתלבש

כולם מכירים את הבלגן הרגיל בבוקר – כבר הייתם אמורים לצאת לפני חמש דקות, והילד עדיין גורב גרביים. אין פלא שהדבר הקל והמהיר ביותר הוא פשוט להלביש אותו בעצמכם, אך עליו ללמוד כיצד לעשות זאת. היכולת להתלבש לבד בונה ביטחון עצמי, עצמאות ותחושת הישגיות – וברגע שילדכם מצליח להתמקצע בכך, תוכלו למחוק משימה אחת מהרשימה בשגרת הבוקר שלכם!

מלבד העובדה שילדכם ילמד כיצד ללבוש ולפשוט את הבגדים, ההתלבשות עוזרת לו לפתח מיומנויות רבות נוספות, ובהן:

  • מיומנויות מוטוריקה עדינה, למשל, בעת רכיסת כפתורים או סגירת הרוכסן
  • מיומנויות מוטוריקה גסה, למשל, כשהוא עומד על רגל אחת כדי ללבוש זוג מכנסיים
  • מיומנויות קוגניטיביות, למשל, לזכור מה סדר ההתלבשות, להתאזר בסבלנות וללמוד כיצד לשים לב לפרטים כדי להשלים את המשימה
  • מיומנויות שפה, כיוון שהוא לומד את שמותיהם וסוגיהם של הבגדים, צבעיהם ומידותיהם
  • מודעות לזמן ולמרחב, כיוון שהוא לומד כיצד להתלבש לאירועים מסוימים או לתנאי מזג אוויר שונים.

ללמד את ילדכם כיצד להתלבש: עקרונות הבסיס

כדי ללמד את ילדכם להתלבש תצטרכו להתאזר בסבלנות, להתמיד ולהתאמן. הוא יצטרך לדעת מה עושים כדי להתלבש, למשל:

  • לבחור בגדים שמתאימים לשעה ביום, למזג האוויר ולמה שתעשו באותו יום – סביר להניח שחצאית הטוטו מחוג הבלט לא תתאים לטיול בחורשה!
  • להחליט מה ללבוש – החולצה עם הדינוזאור או עם החולצה עם המשאית?
  • ללבוש ולפשוט בגדים ונעליים
  • לרכוס כפתורים ורוכסנים, לסדר את הצווארון ולגרוב את הגרביים בסדר הנכון.

ללמוד להתלבש: מתחילים

ילדים צעירים מאוד מתחילים להיות מודעים ללבוש שלהם כשהם מושכים מעליהם פריטים קלים להסרה כמו גרביים, נעליים או כובעים. לפעמים הם מנסים ללבוש אותם בחזרה. אפשר לנצל את המודעות המוקדמת הזו ולקרוא בשמם של פריטי הלבוש שילדכם פשט, וכן בשמם של איברי הגוף הקשורים לפריטים.

התחילו להראות לתינוק או לפעוט כיצד להתלבש: תנו לו מבחר מצומצם של בגדים, וקראו בשמם בזמן שאתם מלבישים אותו. כשתחליטו שהגיע הזמן שילדכם ילמד להתלבש בעצמו, כדאי להשתמש בבגדים קלים ללבישה או להסרה. למשל:

  • מכנסיים רחבים עם גומי – מצוינים לשימוש אם ילדכם החל גמילה מחיתולים או אינו מצליח להתמודד עם רוכסנים וכפתורים
  • בגדים עם סקוצ’ים או כפתורים גדולים
  • סוודרים, טי שרטים ותחתונים עם לוגו או תמונות בחלק הקדמי, שיעזרו לילדכם להבדיל בין החלק הקדמי והאחורי
  • בגדים קלים ונוחים לשימוש.

צעד אחר צעד: כיצד להתלבש

פרקו את משימת ההתלבשות לצעדים
ההתלבשות מורכבת משלבים רבים. כדאי לפרק אותם לצעדים קטנים יותר – למשל, ללבוש תחתונים, לאחר מכן ללבוש חולצה, מכנסיים, גרביים ונעליים. אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לצעדים קטנים אף יותר, בהתאם לגילו של ילדכם ולרמת המיומנויות שלו. לדוגמה, פרקו את לבישת המכנסיים לצעדים הבאים:

  • להחזיק את המכנסיים בצורה הנכונה.
  • לאחוז בחלק הקדמי של חגורת המכנסיים.
  • להכניס רגל אחת כל פעם לתוך כל מכנס, אך להמשיך להחזיק את המכנסיים.
  • למשוך את המכנסיים למעלה, אל המותניים.

הדריכו את ילדכם בכל צעד כדי להבהיר לו מה לעשות ולשלב אותו בתהליך. בשלבים המוקדמים, אפשר להשתמש במילים או בביטויים פשוטים – למשל, “תלבש חולצה”. כששפתו של ילדכם תתפתח, תוכלו להרחיב את הדברים – למשל, “תכניס את הזרוע לתוך השרוול”.

ללמד את הצעדים מהסוף להתחלה
אחת הדרכים הטובות ללמד את ילדכם להתלבש היא לפרק כל משימה לצעדים קטנים וללמד אותם מהצעד האחרון לצעד הראשון. ברגע שילדכם יידע לבצע היטב את הצעד האחרון, למדו את הצעד הלפני אחרון וכן הלאה.

לדוגמה, כשאתם לובשים את המכנסיים, תוכלו לעזור לו להחזיק אותם בצורה הנכונה, להחזיק את החלק הקדמי של חגורת המכנסיים ולהכניס רגל אחת לתוך המכנס. לאחר מכן, למדו אותו כיצד לבצע את הצעד האחרון – למשוך בעצמו את המכנסיים לכיוון המותניים.

ברגע שילדכם יודע לעשות זאת, למדו אותו כיצד להכניס את רגליו לכל מכנס, ואז למשוך את המכנסיים כלפי מעלה. תוכלו להמשיך וללמד אותו את הצעדים מהסוף להתחלה עד שיבצע את כולם היטב, ויצליח ללבוש את המכנסיים לגמרי בעצמו.

אחד היתרונות הגדולים של השיטה הזו הוא שבדרך כלל, הפרס הטוב ביותר הוא לסיים את המשימה, והוא מגיע מיד כשילדכם לומד כיצד לבצע את הצעד האחרון. לאחר שילדכם למד להתלבש כמעט לגמרי בעצמו (בדרך כלל מסביבות גיל שלוש), תוכלו לבדוק אם הוא מבין את הצעדים על ידי משחק: “מה הדבר הראשון שצריך ללבוש? ומה אחריו?” אם הוא אינו זוכר, הזכירו לו.

לפעמים, כשילדכם מתקשה להתלבש לבד, אתם עלולים להתפתות ולעזור לו. עם זאת, תנו לו הזדמנות לנסות ועודדו אותו על כך. כשיצליח לעשות את הדברים בעצמו, הביטחון העצמי שלו ישתפר מאוד. נסו להתערב רק כשהוא באמת זקוק לעזרתכם.

טיפים שיעזרו לילדכם ללמוד להתלבש

אם אתם נוקטים גישה חיובית ותומכת, סביר להניח שילדכם ישמח לשתף פעולה. לכן, שבחו את ילדכם ללא הרף – גם אם לבש את המכנסיים הפוך! הנה כמה עצות מעשיות:

פנו מספיק זמן

  • נסו לפנות זמן ריאלי שיספיק למילוי המשימה. אם ילדכם זקוק ל-20 דקות כדי להתלבש, אל תנסו לעשות זאת בעשר דקות. אם אתם ממהרים להתלבש בבוקר, כדאי לבחור את הבגדים בערב הקודם.
  • התאמנו בלבישת הבגדים כשאינכם ממהרים או עייפים. אם אתם ממהרים, תנו לילדכם לבצע את המשימות הקלות ועזרו לו במשימות הקשות יותר.

בחרו את הבגדים המתאימים

  • תנו לילדכם הצעיר לבחור בין כמה אפשרויות – לדוגמה, בין שתי חולצות. ילדים גדולים או בוגרים יותר יכולים לבחור את הבגדים בעצמם.
  • כשאתם וילדכם בוחרים בגדים, דברו על מזג האוויר. שאלו אותו אם חם או קר בחוץ, אם יורד גשם או שיש שמש.
  • למדו את ילדכם מה ההבדל בין בגדים מלוכלכים ובגדים נקיים – למשל, “בגדים מלוכלכים הולכים לסל הכביסה, ואנחנו לא לובשים אותם שוב עד שאנחנו מחזירים אותם לארון נקיים”. אפשר להשתמש בכמה כללים פשוטים, ולהסביר למשל שיש ללבוש תחתונים וגרביים נקיים מדי יום.

הפכו את המשימה לקלה יותר

  • בקשו מילדכם לשבת כשהוא מתלבש. לחלק מהילדים קל יותר לשבת על הרצפה מאשר על כיסא או על המיטה.
  • אחסנו את הבגדים במגירות ובארונות שילדכם מגיע אליהם בקלות. סמנו את מגירות הבגדים בציור או מילה שמתארת את הבגדים שבתוכן.
  • אפשרו לו ללבוש בגדים בעלי סימנים מובהקים, שיעזרו לו לזהות את החלק הקדמי והחלק האחורי – למשל, ציור על החלק הקדמי ותגית על החלק האחורי.
  • למדו אותו קודם כיצד להתפשט – קל יותר להתפשט מאשר להתלבש, כיון שההתלבשות דורשת תיאום, תכנון ומודעות לגוף. היכולת להתפשט לבד תעלה את הביטחון העצמי של ילדכם.

אל תבקשו ממנו לבצע משימות שאינן מתאימות לגילו; קשירת השרוכים, למשל, זה הזמן לוותר על סרבלים, כפתורים מורכבים, ואפילו שרוכים בנעליים. העדיפו נעליים עם סקוצ’ים שיקלו על ילדכם לנעול נעליים לבד.

כיצד ללמד ילדים בעלי צרכים מיוחדים או עיכוב התפתחותי

ילדים בעלי צרכים מיוחדים או עיכוב התפתחותי נתקלים לעיתים בקושי להתלבש לבדם. חלק מהילדים האוטיסטים סובלים מרגישויות תחושתיות, שמקשות עליהם להתמודד עם מרקמים שונים על עורם.

אם אתם מתקשים ללמד את ילדכם להתלבש, ניתן להתייעץ עם מרפאה בעיסוק בנושא וביחד לבחון דרכי התערבות מתאימות.

התפתחות המיומנויות הדרושות להתלבשות

בהמשך תמצאו מדריך כללי למיומנויות התלבשות בגילאים שונים. זכרו שכל הילדים שונים זה מזה, ומפתחים מיומנויות בקצב שונה.

בגיל שנה, ילדכם:

  • יושיט את ידיו לשרוולים ואת רגליו לגרביים או הנעליים
  • ידחוף את זרועותיו לשרוולים ואת רגליו לגרביים או הנעליים
  • יסיר את הגרביים והנעליים.

בגיל שנתיים, ילדכם:

  • יפשוט מעיל פתוח
  • יוריד את נעליו כשהשרוכים פתוחים
  • יעזור להוריד את מכנסיו
  • ימצא את פתחי הזרועות בחולצות.

בגיל שנתיים וחצי, ילדכם:

  • יפשוט מכנסיים עם גומי במותניים
  • ינסה לגרוב גרביים
  • יפתח כפתורים גדולים.

בגיל שלוש, ילדכם:

  • ילבש חולצה עם מעט עזרה
  • ינעל נעליים בלי לקשור את השרוכים – ייתכן שינעל את הנעל על הרגל הלא נכונה
  • יגרוב גרביים – ייתכן שיתקשה להכניס את העקב למקום הנכון
  • יוריד את המכנסיים בעצמו
  • ירכוס ויפתח את הרוכסן בלי להפריד או לחבר את שני חלקי הרוכסן
  • יפשוט את החולצה ללא עזרה
  • יכפתר כפתורים גדולים.

בגיל ארבע, ילדכם:

  • יפשוט את החולצה בעצמו
  • ירכוס את נעליו או את החגורה
  • יחבר את שני חלקי הרוכסן ויסגור אותו
  • יגרוב גרביים בדרך הנכונה
  • ינעל נעליים עם מעט עזרה
  • יבדיל בין חלקם הקדמי וחלקם האחורי של הבגדים השונים.

בגיל ארבע וחצי, ילדכם:

  • יכניס את רגליו למכנסיים וימשוך אותם כלפי מעלה
  • יכניס את החגורה ללולאת המכנסיים.

בגיל חמש, ילדכם:

  • יתלבש ללא עזרתכם וללא השגחה
  • ילבש את החולצה או הסוודר בדרך הנכונה כל פעם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ביישנות אצל ילדים

ביישנות: עקרונות הבסיס

כל הילדים נולדים עם מזג, או אופי, ייחודי. מזג הוא האופן שבו ילדכם מתקשר עם העולם. “ביישנות” היא אחד מסוגי המזג. ילדים בעלי מזג ביישני נוטים להרגיש לא בנוח באינטראקציות חברתיות. לפעמים הם אפילו נמנעים ממצבים חברתיים. רוב הילדים נצמדים להוריהם לפעמים, אך ההיצמדות הזו באה והולכת. הביישנות אינה עוברת עם הזמן, אך ילדים ביישנים יכולים ללמוד לבטוח בעצמם ולקיים אינטראקציות נינוחות יותר עם אנשים אחרים.

אין כל רע בביישנות.

ילדים ביישנים נוטים “להתחמם” ככל שהם מכירים יותר את האדם שאיתם או המצב שבו הם נמצאים. כלומר, עדיף לתאר ילד כזה כ”מתחמם באטיות” ולא כ”ביישן”. תיוג כ”ביישן” עלול לגרום לו להרגיש שמשהו לא בסדר, או שאין דבר שיוכל לעשות כדי להתמודד עם הביישנות. במקום זאת, אמרו “לליאת לוקח קצת זמן להתחמם. היא תשמח לשחק ברגע שתרגיש בנוח”. כך אתם מעבירים לילדתכם ולאחרים את המסר שאתם מבינים כיצד היא מרגישה, ושתוכל להתמודד עם המצב כשתהיה מוכנה. לא כל התינוקות והילדים שמפגינים מזג ש”מתחמם לאט” גדלים להיות מבוגרים ביישנים.

לתמוך בילד ביישן

סביר להניח שתרצו לעזור לילדכם להיות בטוח בעצמו ונינוח במצבים חברתיים, אך לא כל הילדים עושים זאת באופן טבעי. ילדים שמתחממים לאט צריכים לתרגל את המיומנויות החברתיות בצעדים קטנים וניתנים לעיכול. כדי לעזור לילדכם לתרגל וללמוד, אפשרו לו להיות בקרב אנשים אחרים, חזקו ושבחו התנהגות חברתית “אמיצה”, הראו לו כיצד לפעול במצבים חברתיים, ותמכו בו במצבים כאלה, אך אל תגוננו עליו יותר מדי.

טיפים לילדים צעירים

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ביישנות של תינוקות, פעוטות וילדים בגיל הגן במצבים חברתיים:

  • תנו לתינוק שלכם זמן להרגיש בנוח. אל תכריחו את ילדכם ללכת מיד לזרועותיו של מבוגר שאינו מכיר טוב כל כך. במקום זאת, עודדו את המבוגר לשחק בצעצוע ליד ילדכם, ולדבר בקול רגוע.
  • הישארו ליד ילדכם במצבים חברתיים כגון בקבוצת משחק או בגינה, ועודדו אותו לחקור את הסביבה. כשילדכם ירגיש יותר בנוח, תוכלו להתרחק בהדרגה לפרקי זמן קצרים. ברגע שילדכם מתחיל להיות מוטרד, התקרבו בחזרה, כדי שההתנסויות שבהן הצליח להעז יהיו חיוביות.
  • אל תגוננו על ילדכם יתר על המידה כדי לא להעביר לו מסר שלדעתכם, זהו מצב מפחיד. כך, אתם עלולים בטעות לתגמל את ביישנותו.
  • שבחו התנהגות “אמיצה” כגון מתן מענה לאחרים, יצירת קשר עין או משחק הרחק מכם. תנו שבחים ספציפיים – לדוגמה, “נעם, אהבתי מאוד איך שאמרת ‘שלום’ לילד בפארק. שמת לב שהוא חייך כשדיברת איתו?”
  • נסו להדגים התנהגות חברתית בטוחה בעצמה, כדי שילדכם יוכל להתבונן וללמוד מכם. לדוגמה, כשמישהו אומר לכם שלום, תמיד אמרו שלום בחזרה.
  • הפגינו ביטחון ביכולתו של ילדכם להתמודד עם מצבים חברתיים, אפילו אם אתם קצת מודאגים שהוא יהיה מוטרד.
  • אם אנשים אחרים אומרים לילדכם שהוא “ביישן”, תקנו אותם בעדינות בפני הילד. למשל, “הוא לא ביישן – פשוט לוקח לו קצת זמן להרגיש בנוח. עוד מעט הוא יצטרף”.

טיפים לילדים בגיל בית הספר

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ביישנות של ילדים בגיל בית הספר במצבים חברתיים:

  • עודדו אותם להשתתף במפגשי משחק, בביתכם או בביתם של חברים. אם ילדכם מוזמן לביתו של חבר, ייתכן שהוא ירגיש יותר בנוח אם תצטרפו אליו בפעם הראשונה. תוכלו לצמצם בהדרגה את משך הזמן שאתם מבלים בבתים של אחרים.
  • אם ילדכם צריך לעמוד בפני הכיתה או להעביר מצגת, תרגלו איתו בבית. כך תעזרו לו להרגיש בטוח יותר.
  • עודדו את ילדכם להשתתף בפעילויות אחרי שעות בית הספר. נסו למצוא פעילויות שמחזקות התנהגות חברתית – כמו תנועות נוער או משחקי ספורט.
  • הדריכו את ילדכם במצבים חברתיים. במצבים מוכרים, הזכירו לו לעשות דברים כגון ליצור קשר עין, להפנות את כל גופו כלפי מי שהוא מדבר איתו, ולענות על שאלות בקול שניתן לשמוע. לדוגמה, תוכלו לומר, “תזכור להסתכל על דן כשהוא מדבר אליך”.
  • הימנעו מהשוואות שליליות עם אחים או חברים בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר. במקום זאת, עזרו לפתח את ההערכה העצמית של ילדכם והתמודדו עם הביישנות בצעדים קטנים יותר.

לעיתים קרובות, ילדים ביישנים לא רוצים שיבחינו בהם. כדאי שילדכם יידע שאנשים עשויים להבחין בו דווקא אם לא ידבר, ולא אם יגיב כשהם מדברים איתו.

האם הביישנות מהווה בעיה?

ביישנות תקינה

ישנו טווח רחב של התנהגות ביישנית תקינה. לדוגמה, טבעי שתינוק ייצמד להוריו, יבכה במצב חברתי חדש וינסה להימנע באופן פיזי מאינטראקציה חברתית – יפנה את ראשו, יתרחק או יעצום את עיניו.

ילד בגיל הגן עשוי שלא לדבר עם זרים שפונים אליו, להתחבא מאחורי ההורה או להימנע מהצטרפות למשחקים.

ילד בגיל בית הספר עשוי לפעמים להימנע מלענות על שאלות בכיתה, להתקשות ליצור חברויות חדשות, להעדיף לשבת לבד ולהתבונן באחרים משחקים, או להימנע מפעילויות חדשות.

מתי הביישנות עשויה להוות בעיה

שאלו את עצמכם אם הביישנות של ילדכם גורמת לו (או לכם) מצוקה רבה. לדוגמה, ילדכם אינו מצליח להגיד “שלום” כשמישהו מברך אותו, או להתבונן במישהו כשהוא מדבר. ייתכן שהביישנות גורמת לכם או לילדכם להימנע מללכת למקומות שונים.

ילדים שמפגינים ביישנות עשויים גם להפגין חרדה במצבים חברתיים כמו מסיבות, מפגשי משחק, פעילויות בית ספריות ופעילויות ספורט. כמו כן הם עשויים לדבר על תחושת בדידות, ולהראות שהם מעוניינים בחברים נוספים, אך אינם יודעים כיצד להתגבר על הביישנות. אם הביישנות של ילדכם מפריעה לביצועיו בבית הספר, או משפיעה על החברויות שלו, ייתכן שהיא עלולה להוות בעיה.

חלק מהילדים הביישנים מפתחים חרדה. לכן, אם הביישנות של ילדכם משמעותית וקשה לשנות אותה, כדאי לדבר עם איש מקצוע כגון פסיכולוג.

האם זו ביישנות או משהו אחר?

ילדים בעלי עיכוב שפתי, אוטיסטים או בעלי לקויות שמיעה מתנהגים לעיתים בדרך הדומה לביישנות – למשל, הם עשויים שלא ליצור קשר עין או להשתתף בשיחה פשוטה. כדאי לשוחח עם רופא הילדים, עם אחות טיפת חלב (עבור תינוקות ופעוטות), עם הגננת או עם המורה של ילדכם (לילדים בגיל הגן ובגיל בית הספר), כדי לשלול סיבות אחרות להתנהגותו.

לדוגמה:

  • ילד עם עיכוב שפתי עשוי להראות סימנים לכך שהוא רוצה לדבר עם אנשים – ליצור קשר עין או לנסות ליצור קשרים חברתיים – אך להפגין תסכול כשלא מבינים אותו.
  • ילד עם לקות שמיעה עשוי להראות אך מעט סימנים לכך שהוא שומע שמבוגרים (כולל הוריו) מדברים איתו. כמו כן, הוא עשוי להתקשות למלא הוראות או לפספס מגוון רחב של קולות.
  • ילד על הספקטרום האוטיסטי עשוי להתקשות לקרוא סימנים חברתיים, לא לשחק בדומה לילדים אחרים ולא להתעניין במגע חברתי.

כיצד ההורים מרגישים בנוגע לביישנות

הורים רבים מאוכזבים ואפילו מתוסכלים מכך שילדם מתחמם לאט. רוב ההורים רוצים שילדם ירגיש בנוח עם אנשים אחרים ויפגין ביטחון במצבים חברתיים. אם ילדכם מפחד ממצבים חברתיים, זו לא אשמתכם וגם לא אשמתו. ייתכן שזה פשוט חלק ממי שהוא. כדאי להתמקד בצעדים החיוביים שאתם וילדכם תוכלו לנקוט כדי להתגבר על הביישנות.

אם אתם ביישנים בעצמכם ואינכם בטוחים כיצד לעזור לילדכם, מומלץ לדבר עם איש מקצוע כגון פסיכולוג.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הפעוט שלכם לא אוכל? רעיונות וטיפים

הפעוט שלכם לא אוכל – או לא אוכל מספיק?

לאחר שעברתם את שלב הצגת המוצקים, ייתכן שגם אתם, כמו הורים רבים, חוששים שהפעוט שלכם אינו אוכל מספיק מזון בריא. פעוטות נוהגים לאכול כמויות קטנות מאוד, לעשות סיפור מהאוכל ולפעמים לסרב לאכול כלל. יש לכך כמה סיבות:

  • קפיצות הגדילה והפעילויות השונות של פעוטות מובילות לכך שהתיאבון שלהם משתנה ללא הרף. פעוטות אינם גדלים מהר כמו תינוקות, ולכן הם זקוקים לפחות מזון.
  • הקיבה של פעוטות עדיין קטנה מאוד.
  • כיוון שהפעוטות מתעניינים כל כך בעולם שסביבם, הם אינם מצליחים להתרכז לזמן רב באכילה.
  • הפעוטות עשויים לרצות לאכול בעצמם, מה שלוקח זמן רב יותר מאשר האכלתם בכפית.
  • כמו כן, ייתכן שהם לא מצליחים לשבת בשקט במשך הארוחה כולה, או שהם רוצים ללכת לשחק.

ההתמודדות עם העליות והירידות בתיאבון ובטעמים של ילדים קטנים עשויה להיות מאתגרת מאוד. היום הם יאהבו את מה שתגישו להם, ומחר יסרבו לטעום ממנו. זוהי אחת הדרכים שבהן הפעוטות חוקרים את העולם סביבם ומראים עד כמה הם עצמאים.

כיצד להתמודד עם עליות וירידות בתיאבון

אם הפעוט שלכם אינו אוכל בכלל או אינו רוצה לאכול ארוחה שלמה, נסו לצמצם את הכמות שאתם מגישים לו. השינויים בתיאבון שלו הם תקינים, והוא זקוק למנות קטנות בלבד בשעת הארוחה. כדי לתת לו תוספת אנרגיה בין הארוחות, אפשר להציע לו חטיפים בריאים כגון פירות או מקלוני ירקות.

אל תנסו להכריח אותו לסיים כל מה שבצלחת, כיוון שאתם עלולים להפוך את שעת הארוחה למלחיצה יותר. במקום זאת, שבחו את ילדכם על כך שהוא מנסה לטעום כפית שלמה או שותה מים, אם זה כל מה שהוא רוצה.

מומלץ לבדוק את התיאבון שלו לאורך שבוע שלם ולא ביום אחד. זה בסדר גמור אם הוא אוכל פחות היום – ייתכן שיהיה רעב יותר מחר. כל עוד אתם ממשיכים להציע לו מזון בריא, אל תדאגו אם הוא אינו אוכל הרבה לפעמים. ילדכם לא ירעב. למען האמת, ילדים יודעים בדיוק כמה מזון הם צריכים. ילדים בריאים אוכלים כשהם רעבים, ובדרך כלל לא לפני כן. ואם הם ממש רוצים תוספת, ברוב המקרים הם יבקשו.

במקרים מסוימים, התיאבון עלול להיות מושפע מבעיות בריאותיות. אם ילדכם מסרב בעקשנות לאכול או שאתם מודאגים בנוגע לגדילה או לתזונה הכללית שלו, פנו לאיש מקצוע: רופא הילדים, אחות טיפת חלב או תזונאית מורשית.

טיפים להצעת מאכלים חדשים

יכול להיות שאתם חושבים שהפעוט שלכם סרבן ומוכן לאכול רק מאכל אחד או שניים בלבד, אך לפעמים, פעוטות מסכימים לנסות מאכלים חדשים אם אתם ממשיכים להציע להם. אם תניחו מראש שילדכם דווקא יאהב מאכלים חדשים, אתם עשויים לגלות עולם חדש ומופלא!

ליצור סביבת אכילה חיובית

  • הציעו לילדכם מאכלים חדשים כששניכם רגועים והוא אינו עייף מדי.
  • כשאתם מציעים את המאכל החדש, השתדלו לצמצם את הסחות הדעת מסביב. כבו את הטלוויזיה ומסכים אחרים, והורידו את הצעצועים מהשולחן.
  • הפכו את הארוחה לאירוע משפחתי, ושבו לאכול עם ילדכם הרבה ככל האפשר.

להגיש מאכלים חדשים

  • הגישו לפעוט שלכם את אותם מאכלים ששאר המשפחה אוכלת. ילדכם יקבל את הרכיבים התזונתיים הדרושים לו ממגוון רחב של מאכלים, ויסכים לקבל טעמים ומרקמים חדשים כ”נורמליים”.
  • הציעו לו מאכלים חדשים ביחד עם מאכלים שהוא כבר מכיר ואוהב.
  • המשיכו להציע לו מאכלים חדשים כל הזמן. לפעמים יידרשו כמה ניסיונות עד שילדכם יסכים לטעום וליהנות מהם.
  • אם הוא מסרב לפעמים, נסו להציע לו שוב כעבור שבוע. מידת העניין של פעוטות באוכל משתנה מאוד – ייתכן שהוא יאכל בתיאבון ואפילו יבקש תוספת!

לכו בעקבות הילד

  • כשילדכם לומד לאכול, תנו לו לגעת במזון ולשחק בו, ואפשרו לו להתלכלך ולעשות קצת בלגן.
  • תנו לו להאכיל את עצמו ועזרו לו כשהוא צריך.
  • אם הוא מאבד עניין או נראה לכם עייף, עצבני או שאינו מרגיש טוב, הרחיקו ממנו את האוכל.

אם מצאתם מאכל שהפעוט באמת אוכל, אל תתפתו להגיש לו את אותו מזון מדי יום. הוא זקוק למגוון רחב של מאכלים כדי לקבל את כל הרכיבים התזונתיים הדרושים לו לגדילה ולהתפתחות. לכן, המשיכו להציע לו מאכלים חדשים.

גם אם הוא מסרב לאכול את המזון הבריא שאתם מציעים, השתדלו שלא לתת לו דברים פחות בריאים במקום. ילדים לומדים במהירות לסרב לאפשרויות הבריאות כשהם יודעים שיש משהו אחר בתפריט.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

צורכי השינה של תינוקות ופעוטות

מה כמות שעות השינה הדרושה לתינוקות?

האם התינוק שלכם מקבל מספיק שינה בזמן הנכון? בדיוק כמו מבוגרים, תינוקות זקוקים לכמויות שונות של שינה. באופן כללי:

  • תינוק בן שמונה-תשעה חודשים ישן 15-14 שעות ביממה
  • תינוק בן שמונה-תשעה חודשים ישן שתי תנומות ביום, כל אחת באורך של שעה לפחות
  • תינוקות ערניים ורטנוניים זקוקים בדרך כלל ליותר שינה
  • תינוקות ערניים ומרוצים מקבלים בדרך כלל מספיק שינה!

graphs-2

תינוקות בני 12-6 חודשים

שנת היום חשובה לתינוקות עד גיל 12 חודשים וגם לאחר מכן. הדברים הבאים נוגעים לתינוקות בני 6-12 חודשים.

במהלך היום

  • מרבית התינוקות ישנים תנומות במהלך היום.
  • התנומות אורכות בדרך כלל כשעה-שעתיים. יש תינוקות שישנים זמן רב יותר. רבע מכלל התינוקות בגיל זה ישנים פחות משעה.

בלילה

  • רוב התינוקות בגיל זה שוכבים לישון בין 18:00 ל-22:00.
  • לרובם לוקח פחות מ-30 דקות להירדם. 10% מהתינוקות עשויים להזדקק לזמן רב יותר.
  • כ-60% מהתינוקות מתעוררים פעם אחת בלילה לפחות, וזקוקים לעזרתו של מבוגר כדי להירדם בחזרה. תינוק אחד מכל עשרה מתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה.
  • ההתעוררות קשורה בחלקה לכך שהילד מודאג מכך שהוא נפרד מהוריו. כל הילדים אמורים להתגבר על הדאגה הזו כחלק מהפיכתם לעצמאים יותר.
  • יותר משליש מההורים מדווחים על בעיות בשנת התינוק שלהם בגיל זה.

תינוקות בני יותר מ-12 חודשים

יש תינוקות שמתחילים להתנגד ללכת לישון בלילה, ומעדיפים להישאר ערים עם כל המשפחה. בעיה זו מגיעה לשיא בגיל 18 חודשים, ונוטה להשתפר עם הזמן. לפי דיווחי ההורים, זוהי בעיית השינה הנפוצה ביותר. מגיל שנה ואילך הילדים נוטים לישון טוב יותר. פחות מ-5% מבני השנתיים מתעוררים שלוש פעמים או יותר במהלך הלילה.

תיעוד שנתו של התינוק

לפני שאתם יוצאים למסע לשינוי שנת התינוק שלכם, כדאי לתעד את דפוסי השינה שלו. הכינו טבלה: חלקו את היום לשעות, צבעו את המרווחים שבהם התינוק ישן, וכתבו מתי התעורר. מלאו את הטבלה במשך חמישה עד שבעה ימים.

אחרי שתשלימו אותה, תוכלו לדעת דברים כגון:

  • מתי התינוק ישן
  • כמה זמן הוא ישן
  • כמה פעמים הוא מתעורר במהלך הלילה לאורך שבוע
  • מתי הוא מתעורר בלילה
  • כמה זמן לוקח לו להירדם אחרי שהתעורר.

השוו את המידע שאספתם למידע שמופיע במאמר זה:

  • כל התינוקות שונים זה מזה, אך אם התינוק שלכם מקבל פחות שינה מאחרים, ייתכן שהוא עייף וזקוק להזדמנויות נוספות כדי לישון.
  • כמה פעמים בלילה התינוק שלכם מתעורר? פחות מאחד מכל עשרה תינוקות בגיל זה מתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה. אם זה קורה לכם, אין פלא שאתם מרגישים עייפים ורוצים לשנות את המצב. אם התינוק שלכם מתעורר רק פעם או פעמיים (קצרות), הוא אינו שונה מרוב התינוקות בגילו.

המשיכו למלא את הטבלה בזמן שאתם מנסים את ההצעות שיופיעו במאמרים הבאים. כך תוכלו להעריך את התקדמותכם, ולראות בדיוק עד כמה המצב השתנה. אם אתם מחליטים להתייעץ עם מומחה כדי לשנות את שנתו של התינוק, קחו איתכם את הטבלה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שיניים אצל ילדים בגיל הגן

פרידה מהמוצץ

ילדים רבים קשורים מאוד למוצץ שלהם, אך מומלץ לנסות לעודד את ילדכם להיפרד מהמוצץ בשלב זה.

מציצת אצבע

מציצת אצבע היא רפלקס טבעי אצל תינוקות וילדים קטנים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע. ילדים נוטים למצוץ יותר את אצבעם כשהם עייפים, לחוצים או רעבים.

מציצת אצבע נמרצת (מה שקורה כאשר הילדים מוציאים את האצבע מהפה ונשמע קול פקיקה), ומציצת אצבע שנמשכת שנים רבות, עלולות להשפיע על צמיחת הלסתות של הילד ועל האופן שבו שינים מסודרות בפה. אם ילדכם ממשיך למצוץ אצבע גם לאחר ששיניו הקבועות צמחו, הוא עלול לסבול מבעיות דנטליות. אם אתם מודאגים בגלל מציצת האצבע, דברו עם רופא השיניים.

חריקת שיניים

חריקת שיניים אצל ילדי גן היא נפוצה למדי ואינה זקוקה בדרך כלל לטיפול. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!
בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. אם החריקה נמשכת, כדאי לדבר עם רופא השיניים. היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים.

פגיעות בשיניים

ילדכם עלול לסבול מפגיעות בפנים ובשיניים כשהוא רץ, מטפס, רוכב על אופניים וכדומה. כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה לשחור או לסגול.

אם אחת משיני החלב של ילדכם יוצאת החוצה בגלל מכה, אל תנסו להכניס אותה בחזרה פנימה, כיוון שהדבר עלול לגרום לבעיות מאוחר יותר, כשהשיניים הקבועות יתחילו לבקוע.

אובדן שן חלב לפני שהיא מוכנה לצאת אינו מהווה בעיה דנטלית חמורה, בדרך כלל, אך חשוב לקחת את הילד לרופא השיניים מיד לבדיקה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

סהרוריות אצל ילדים ובני נוער

מהי סהרוריות

סהרוריות מתרחשת בזמן השינה העמוקה. ילדכם עשוי לקום מהמיטה ולהסתובב כאילו הוא ער, אך לא להגיב אליכם או לדברים שסביבו כבדרך כלל. זה עלול להיות מטריד לצפייה מהצד, אך אל דאגה – ילדכם בסדר גמור. למעשה, סהרוריות היא נפוצה למדי. 15%-7% מהילדים הולכים בשנתם, ובדרך כלל זו התנהגות תקינה מבחינה רגשית או פסיכולוגית.

ילדים בני 12-4 צפויים יותר ללכת בשנתם, ובדרך כלל הם מפסיקים בשנות ההתבגרות. גם בנים וגם בנות הולכים בשנתם. הסהרוריות מתרחשת בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה. כשזה קורה, מוחו של ילדכם ישן וגופו ער בו זמנית. ילדכם עשוי:

  • להתנועע במיטה
  • לצאת מהמיטה ולהסתובב בבית
  • לבצע משימות פשוטות, כמו לערוך את השולחן או להתלבש
  • לנסות לדבר, אך השיחה אינה הגיונית
  • לפקוח עיניים ולבהות במבט זגוגי
  • להתעצבן, אך הוא לא יזכור זאת בבוקר
  • לצאת מהבית ולהסתובב בחוץ.

הסהרוריות עשויה להתרחש פעם או פעמיים בחודש, ולפעמים אפילו כמה פעמים באותו לילה. סהרוריות עוברת בתורשה, ויכולה להתרחש יחד עם דיבור מתוך שינה וביעותי לילה.

הגורמים לסהרוריות

סהרוריות קשורה בדרך כלל לגיל ולהתפתחות, אך יש דברים מסוימים שעלולים להגביר את התרחשותה:

  • מחסור בשינה בגלל הרגלי שינה לא טובים
  • חום או מחלות אחרות
  • היסטוריה משפחתית של סהרוריות
  • מצבים רפואיים שמובילים לפגיעה באיכות השינה- לדוגמה, אפילפסיה או דום נשימה בשינה
  • לחץ או חרדה.

אם אתם חוששים שילדכם הולך מתוך שינה בגלל מחלה או מצב רפואי, דברו עם רופא הילדים.

לטפל בסהרוריות

ברוב המקרים אין צורך לטפל בסהרוריות, ורוב הילדים מפסיקים ללכת בשנתם בשנות ההתבגרות, אך הנה כמה רעיונות להתמודדות עם הסהרוריות של ילדכם:

  • ראשית, בדקו אם ילדכם ישן מספיק. שעת השכבה מוקדמת יותר או שגרת השכבה קבועה עשויות להפחית את הסהרוריות.
  • נסו לשמור על שעת השכבה קבועה גם כשילדכם עלול להתעייף יתר על המידה – למשל, כשיש אירוע מיוחד בבית הספר.
  • הישארו רגועים וכוונו אותו בחזרה לחדר בצורה שלווה. אל תעירו אותו כדי שלא יהיה מוטרד ועצבני. אם תעירו אותו, ההתקף עלול להימשך זמן רב יותר.
  • הפכו את סביבתו לבטוחה. בדקו שכל הדלתות והחלונות סגורים ונעולים היטב. הוציאו את המפתח מחור המנעול ושמרו אותו במקום אליו לא תהיה לילד גישה.  בדקו שאין מכשולים בחדרו ובמסדרון שעליהם הוא עלול למעוד. אם אתם חוששים לביטחונו, כדאי לדבר עם רופא ילדים.
  • אם ילדכם הולך לישון אצל חבר, ספרו להוריו על הסהרוריות כדי שיידעו למה לצפות וישמרו על ביטחונו.

לקבל עזרה מקצועית

אם ילדכם הולך מתוך שינה לפחות פעם בלילה, כדאי לפנות לרופא. פנו לרופא גם אם הסהרוריות של ילדכם משפיעה על שנת הלילה של בני המשפחה האחרים, או אם אתם מודאגים שיפגע בעצמו מתוך שינה. ייתכן שהוא זקוק לטיפול מקצועי, הכולל תרופות או שיטות התנהגותיות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

שיתוף הילדים במטלות הבית – למידת מיומנויות חדשות, עידוד לעצמאות וטיפול בהתנהגות

כיצד ההורים מלמדים את ילדיהם מיומנויות חדשות

אתם משמשים כמורים הראשונים והחשובים ביותר של ילדכם. מדי יום אתם עוזרים לו ללמוד מידע חדש, מיומנויות ודרכי התנהגות חדשות. מיומנויות חדשות כוללות ביניהן פעילויות יומיומיות כמו להתלבש לבד, לצחצח שיניים או להתקלח, וכן פעולות שנועדו לשלב אותו במטלות הבית- כמו לסדר את התיק לבית הספר או לתלות כביסה. לימוד מיומנויות חדשות יכול להוות את הצעד הראשון והחשוב ביותר בטיפול בהתנהגותו של ילדכם. לדוגמה, אם ילדכם אינו יודע כיצד לערוך את השולחן, הוא עשוי לסרב לעשות זאת – פשוט כיוון שאינו יכול. מה הפתרון? למדו אותו כיצד.

יש כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם ללמוד כל דבר, החל מהטיפול הבסיסי בעצמו וכלה במיומנויות חברתיות מסובכות יותר – מתן הוראות, מתן דוגמה, מתן הכוונה וצעד אחר צעד.

בכל שיטה שתבחרו, עליכם לוודא שילדכם מבין מה אתם רוצים ויכול לעשות זאת. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסביבה כדי לאפשר לו לעשות כבקשתכם, או ללמד אותו כמה מיומנויות בסיסיות לפני שיוכל לבצע משימה מסובכת יותר.

אם אתם חוששים בנוגע להתנהגותו או להתפתחותו של ילדכם, שוחחו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב.

מתן הוראות: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הסברים

בשיטה זו, אתם מלמדים את ילדכם לעשות משהו חדש באמצעות מתן הסברים על מה לעשות וכיצד לעשות זאת. סביר להניח שאתם נותנים הוראות והסברים לילדכם כל הזמן. עבור חלק מהילדים, זוהי הדרך הקלה והיעילה ביותר ללמוד משהו חדש. אך לא תמיד היא עובדת.

כל ההורים אומרים לפעמים לילדיהם, “כמה פעמים אני צריך להגיד לך…” או “אתה אף פעם לא מקשיב…”, כיוון שהוראות אינן תמיד דרך הטובה ביותר ללמד ילדים. אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, הלמידה מהוראות היא קשה במיוחד.

כיצד לתת הוראות טובות

  • תנו לילדכם הוראות רק כשתשומת הלב שלו נתונה לכם. קראו לילדכם בשמו ועודדו אותו להביט בכם כשאתם מדברים.
  • השתמשו בשפה שהוא מבין ובמשפטים קצרים ופשוטים.
  • דברו בטון ברור ורגוע.
  • הסבירו בדיוק מה אתם רוצים שילדכם יעשה, ופרקו את המשימה לצעדים קטנים. למשל, אל תגידו “תתכונן לבית הספר”. במקום זה, אמרו “צחצח את השיניים ותתלבש”.
  • ודאו שילדכם מבין כל שלב לפני שאתם עוברים לשלב הבא. אם לילדכם יש לקות למידה, ייתכן שתצטרכו ללמד אותו כל שלב לפני שאתם מלמדים את השלב הבא.
  • השתמשו במחוות כדי להצביע על הדברים שאתם רוצים שילדכם ישים לב אליהם.
  • תנו לו משוב. שבחו את ילדכם כשהוא מצליח למלא את ההוראות, ואמרו לו בדיוק מה עשה היטב או מצוין. עם זאת, הימנעו ממתן משוב שלילי כשילדכם אינו מצליח. רק הצביעו על דבר או שניים שעליו לעשות באופן שונה בפעם הבאה.

לעודד את העצמאות

כדי לעזור לילדכם ללמוד למלא משימות לבדו, הפסיקו בהדרגה לתת לו הוראות ותזכורות. אפשרות נוספת היא להשתמש בפוסטר או באיור שיעזרו לו להבין את ההוראות שנתתם, לבדוק את הפוסטר בעצמו ולפעול לפי ההוראות. פוסטר כזה יוכל גם לעזור לילדים שמתקשים בהבנת מילים.

יהיו פעמים שבהן ילדכם לא ימלא את ההוראות, מכמה סיבות. יכול להיות שהוא לא מבין. ייתכן שכשהוא לומד, התנהגותו אינה עקבית, אך הוא ישתפר ככל שיתרגל יותר. ייתכן שהוא פשוט לא רוצה לעשות את מה שביקשתם. זה טבעי למדי!

מתן דוגמה: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הדגמה

כשילדכם מתבונן בכם, הוא לומד מה לעשות וכיצד לעשות זאת. בשיטה זו אתם משמשים דוגמה. למשל, סביר יותר להניח שתדגימו לילדכם כיצד לסדר את המיטה, לטאטא את הרצפה או לזרוק כדור. כמו כן, שיטה זו מאפשרת לכם להדגים לילדכם מיומנויות והתנהגויות שכוללות תקשורת בלתי מילולית, כגון שפת גוף וטון דיבור. לדוגמה, תוכלו להדגים לו כיצד לבקש עזרה מהמורה, להציג את עצמו בפני אדם אחר, לברך אורח ועוד.

כיצד להדגים ביעילות

לפני שאתם מתחילים ללמד את ילדכם באמצעות הדגמה, ודאו שהקואורדינציה שלו מפותחת דיה, ושיש לו יכולת גופנית ובשלות התפתחותית שיאפשרו לו ללמוד את המיומנות החדשה. לאחר מכן, היעזרו בצעדים הבאים:

  • הסבו את תשומת לבו של ילדכם וודאו שהוא מתבונן בכם.
  • כשהוא צופה בכם, בצעו את הפעולה באטיות, כדי שיוכל לראות בבירור מה אתם עושים.
  • ציינו חלקים חשובים במעשיכם. למשל, “אתה רואה איך אני…”.
  • אם המשימה מסובכת, הראו לו את חלקה הראשון ואז תנו לו לנסות בעצמו. לאחר מכן, המשיכו לחלק הבא. התחילו בחלקים הקלים, במיוחד אם לילדכם יש לקות למידה כלשהי.
  • אפשרו לילדכם לתרגל לאחר שהתבונן בכם. ככל שיתרגל יותר, כך הביצוע שלו ישתפר. במידת הצורך, הדגימו לו שוב.
  • הנחו אותו בעדינות מבחינה פיזית – לפעמים יהיה לו קל יותר לעקוב אחרי ההדגמה שלכם.
  • שבחו וחזקו אותו בשלבי הלמידה המוקדמים.

מתן הכוונה: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הנחיה

למידת מיומנויות והתנהגויות חדשות היא תהליך בפני עצמו. כשילדכם מנסה בהתחלה, ייתכן שלא יצליח היטב. אולם אם יתַרגל, הוא יתקרב יותר ויותר למה שאתם רוצים – ותוכלו לעזור לו באמצעות הכוונה. ההכוונה מאפשרת לכם לעזור לילדכם ללמוד מגוון רחב של מיומנויות והתנהגויות חדשות, כגון נימוסי שולחן, אדיבות או מיומנויות הקשורות לספורט.

לדוגמה, ילדכם עשוי לשבת ליד השולחן ולהושיט את כוסו. הנחו אותו לבקש: “אתה רוצה לשתות? אתה יכול לבקש – אפשר לקבל מים בבקשה?” המתינו שיבקש, ומלאו את מבוקשו.

כיצד לכוון ביעילות

  • דעו בבירור מה מטרתכם. איזו התנהגות אתם מנסים להשיג?
  • מהי נקודת ההתחלה? מה ילדכם עושה עכשיו שתוכלו לכוון בדרך אחרת?
  • שימו לב ותגמלו את ההתנהגות הרצויה כאשר היא מתחילה. כשההתנהגות הזו מתרחשת בתדירות גבוהה יותר או באופן אמין יותר, עברו לצעד הבא. שבחו את ילדכם כשהוא מתחיל להתנהג כך לבדו.
  • עבדו באטיות. המתינו עד שילדכם מצליח לעשות את הצעד שלימדתם לפני שאתם ממשיכים לצעד הבא.

צעד אחר צעד: כיצד ללמד מיומנויות מסובכות

חלק מהמשימות או הפעילויות הן מסובכות או כוללות סדרת פעולות. במקרה זה, יש לפרק את המשימה לצעדים קטנים יותר. הרעיון בבסיס הלימוד צעד אחר צעד הוא ללמד כל צעד בנפרד. לאחר שילדכם למד את הצעד הראשון, תוכלו ללמד את הצעד הבא, זה שאחריו וכן הלאה. המשיכו לצעד הבא רק כשילדכם מצליח היטב לבצע את הצעד שלמד, ללא עזרתכם. אפשר להמשיך כך עד שילדכם יוכל לבצע את כל המשימה לבדו. השתמשו במתן הוראות ובהדגמה כדי לעזור לילדכם ללמוד כל צעד.

לימוד מיומנויות צעד אחר צעד: דוגמה

כך תוכלו לפרק לצעדים קטנים את משימת ההתלבשות:

  • להוציא את הבגדים מהארון.
  • ללבוש תחתונים.
  • לגרוב גרביים.
  • ללבוש חולצה.
  • ללבוש מכנסיים.
  • ללבוש סוודר.

אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לחלקים. לדוגמה, הצעד “ללבוש סוודר” מורכב מהחלקים הבאים:

  1. להחזיק את הסוודר בצורה הנכונה.
  2. להלביש את הסוודר על הראש.
  3. להכניס זרוע אחת לשרוול.
  4. להכניס את הזרוע השנייה לשרוול השני.
  5. למשוך את הסוודר למטה, על הגוף.

הנחיה גופנית ומילולית

הניחו את ידיכם על ידיו של הילד והנחו את תנועותיו. כשהוא מתחיל להבין מה לעשות, הפסיקו לעזור לו בהדרגה אך המשיכו להגיד לו מה עליו לעשות. לאחר מכן, פשוט הצביעו על הפעולה. ברגע שילדכם לומד את המיומנות החדשה, תוכלו להפסיק בהדרגה לתת לו סימנים מילוליים וגופניים.

מההתחלה לסוף, או מהסוף להתחלה?

אפשר ללמד את הצעדים בתנועה:

  • מההתחלה לסוף – למדו קודם את הצעד הראשון, לאחר מכן את הצעד השני וכן הלאה.
  • מהסוף להתחלה – למדו קודם את הצעד האחרון, לאחר מכן את הצעד הלפני אחרון וכן הלאה.

ללמידת הצעדים מהסוף להתחלה יש כמה יתרונות. קל ומהיר יותר ללמוד את הצעד האחרון, ולכן סביר להניח שילדכם יילחץ ויפריע פחות. כמו כן, ברגע שהוא מסיים את הצעד האחרון, המשימה כבר הושלמה. לעיתים קרובות, התגמול הטוב ביותר הוא לסיים את המשימה!

אם נמשיך את הדוגמה הקודמת, כשאנו מלמדים את הילד להתלבש בעצמו, נתחיל דווקא בסוודר. אפשר לעזור לו להתלבש עד שיגיע לצעד האחרון – לבישת הסוודר. כך, למשל, נעזור לו להכניס את ראשו ואת זרועותיו פנימה – ואז נבקש ממנו למשוך את הסוודר למטה, על הגוף. ברגע שלמד כיצד למשוך את הסוודר למטה, נעודד אותו להכניס את זרועותיו בעצמו, ואז למשוך את הסוודר. אפשר להמשיך כך עד שיצליח בכל צעד וצעד של המשימה, ויעשה אותה לבדו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

כיצד למנוע מריבות בין אחים

טפלו בצרכיו של כל ילד

ילדיכם צריכים להרגיש שאתם אוהבים ומעריכים את כולם באופן שווה – כך, הם לא ירגישו שעליהם להתחרות על חיבתכם ותשומת לבכם. טפחו את הרגשות הללו: בלו זמן מיוחד עם כל ילד באופן קבוע, תנו לכולם המון חיבוקים וחיוכים, ונסו שלא להשוות בין הילדים.

אף שהילדים צריכים ללמוד לחלוק, חשוב שלכל אחד מהם יהיו חפצים מיוחדים משלו שהוא אינו צריך לחלוק. כדאי גם לתת לכל אחד מרחב פרטי קטן – למשל מגרה שאף אחד מהאחים לא יכול לפתוח. הבהירו לכולם שהילדים הקטנים אינם יכולים להתערב בפעילויות של אחיהם הגדולים, ולהפך, כדי לתת להם תחושת ערך.

גם אם אתם אוהבים את כל ילדיכם במידה שווה, אין זה אומר שעליכם להתייחס אליהם אותו דבר. בכל גיל הם זקוקים לכללים ולגבולות שונים. תוכלו להפגין את אהבתכם לכל ילד באופן שונה – לעשות איתם פעילויות שונות, למשל – כל עוד כל ילד מרגיש בטוח ואהוב.

קבעו כללים משפחתיים ברורים

כללים מאפשרים לילדים לדעת מה מקובל ומה לא מקובל. כשיש כללים משפחתיים מסודרים, קל יותר להתערב ולהגיד, “תזכרו, בלי מריבות”, או, “היי, לא קוראים בשמות”.

הכללים צריכים להיות פשוטים. נסו לנסח את הכללים באופן חיובי ככל האפשר, ולהתמקד במה שאתם רוצים שילדיכם יעשו ולא במה שאינם רוצים שיעשו. לדוגמה, כללים כגון “כולנו מדברים יפה זה לזה”, “אנחנו בודקים איך לפתור את הבעיה” ו”אנחנו מתייחסים בעדינות לאנשים ולחפצים” מראים מה אתם רוצים. לעומת זאת, “אנחנו אף פעם לא מרביצים לאנשים אחרים” מראים מה אינכם רוצים שיעשו. כמו כן, כדאי להגביל את מספר הכללים – אין צורך בעשרות כללים.

שלושה טיפים שיעזרו לכללים לעבוד

  • בקשו מהילדים לעזור לכם לקבוע את הכללים. כך הם יוכלו לזכור אותם בקלות רבה יותר. אפילו ילדים בני שלוש יכולים לתרום לדיון.
  • תלו עותק של הכללים המשפחתיים על המקרר או במקום בולט, כתזכורת לכל המשפחה.
  • עמדו בתוצאות אם אחד הילדים מפר את הכללים. תנו תזכורת ידידותית בתור התחלה – “כולם מדברים יפה זה לזה?” לאחר מכן, תנו להם הזדמנות נוספת. אם הילדים עדיין מפרים את הכללים, השתמשו בתוצאות שעליהן הסכמתם מראש, למשל, לקחת את החפץ שעליו רבו לזמן קצר.

לפעמים, למרות המאמצים הטובים ביותר, ויכוחים ומריבות עלולים להפוך למלחמות בעוצמה מלאה. למידע נוסף, קראו את המאמרים מריבות בין אחים: דרכים להתמודדות ומדוע ילדים רבים.

בססו שגרה

שגרה משפחתית מקלה את הטיפול במחלוקות שנוגעות לדברים יומיומיים. שגרה משפחתית משמעה שכל אחד יודע היכן הוא יושב, מי עושה אילו מטלות ובאילו ימים, ומי ראשון בתור במשחק הווידיאו, על הטרמפולינה או באמבטיה.

שגרה לדוגמה

  • טלוויזיה: מיכל בוחרת את התוכנית בשעות 19:00-18:30. אורן בוחר תוכנית בשעות 20:00-19:30 (אחרי שמיכל הלכה לישון).
  • משחקים: אורן בוחר באילו משחקים לשחק בימי שישי, ומיכל בוחרת בימי שבת.
  • אמבטיה: אורן מתקלח ראשון בערב, ואז מיכל.
  • מטלות: מיכל ואורן מתחלפים במטלות – תורנות זבל בשבוע הראשון, ובשבוע אחריו – שטיפת כלים.

שימו לב להתנהגות הטובה

שימו לב ותנו משוב חיובי ומחזק לילדיכם כשהם מתנהגים היטב. הדבר החשוב ביותר הוא להגיד לילדים בבירור ובמפורש מה הם עושים היטב, וכמה אתם מעריכים זאת. כשאתם מבחינים בהתנהגות הטובה ומחזקים אותה, אתם מעלים את הסיכויים לכך שתתרחש בעתיד. הנה כמה דוגמאות לשבחים וחיזוקים ברורים ומפורשים:

  • “אני אוהבת מאוד איך ששיחקתם בתורות.”
  • “כולם חולקים ומשחקים ביחד ממש יפה.”
  • “היי, פתרת את הבעיה מצוין. בואו נחגוג בפרס מיוחד.”

נסו לתת לילדיכם שש הערות חיוביות על כל הערה שלילית. זהו איזון נכון שמאפשר לכם להנחות את ההתנהגות הרצויה ולחזק את המוטיבציה ואת ההערכה העצמית.

לתפוס את הילדים כשהם מתנהגים היטב + לתת לה משוב חיובי ומפורש = התנהגות חוזרת. תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר שבחים וחיזוקים.

הדגימו כיצד אתם מסתדרים זה עם זה

אתם משמשים מודל לדוגמה לילדיכם. הם ישימו לב אם תתייחסו לאנשים אחרים בצורה נעימה, ותפתרו מחלוקות בלי לריב. אולם אם אתם מאבדים את שיקול הדעת כשאתם צריכים להתמודד עם אנשים אחרים, סביר להניח שגם ילדיכם יעשו אותו דבר. אם אתם רוצים שהם יצליחו לפתור מחלוקות בלי לקלל או לצעוק, עדיף שגם אתם לא תקללו ותצעקו. אם אתם רוצים שיצליחו להגיד סליחה בעת הצורך – דבר חשוב מאוד בכל מערכת יחסים – עליהם לראות שגם אתם יודעים להתנצל.

הדריכו את ילדיכם

אתם המדריכים הטובים ביותר לילדיכם, גם בעניין פתרון הבעיות. אתם מכינים אותם כיצד לטפל במחלוקות ומכוונים אותם לפתרון הבעיה. עדיף לשמש כמדריך ולא כשופט שרק מפריד את המריבה או מתערב כשהמריבה כבר מתבשלת.

חשבו על ההדרכה כעל ניווט בלתי פוסק של הילדים לעבר המיומנויות וההבנה שיצטרכו, כדי למצוא דרך לפתור בעיות בלי לריב. לדוגמה, תוכלו להגיד, “בנות, אתן צריכות לחלוק בצעצוע הזה. מי תהיה ראשונה בתור?”

טיפים בנוגע להדרכה

  • תנו לילדיכם הזדמנויות לשחק עם אחרים. למשל, השתתפו בקבוצות משחק, ארגנו מפגשי משחק ושחקו עם ילדים אחרים כדי לעזור להם ללמוד כיצד לשחק יפה ביחד, ולתרגל חלופות חיוביות למריבות.
  • התערבו והציעו רעיונות אחרים מיד כשאתם רואים שהילדים מתקשים לפתור בעיות ביניהם. למשל, “תזכרו, אנחנו חולקים”, או “חמודים, אתם יכולים לחשוב איך יגיע תורו של כל אחד מכם?”.
  • תדרכו אותם לפני המשחק כדי שלא ייתקלו שוב באותן בעיות. אם ילדיכם גדולים יותר, חשבו ביחד מה יכול היה להיות הפתרון לאחר המריבה, כדי להפחית את הסיכויים שתתרחש שוב בעתיד. המתינו עד שהרוחות יירגעו, ואז פתרו את הבעיה ביחד. אל תאשימו אף אחד. אמרו, לדוגמה, “איך אפשר היה לטפל בכך כדי ששניכם תוכלו להשתמש במחשב?”.
  • כשאתם רואים שהילדים מוטרדים, עזרו להם להביע את רגשותיהם. חשוב לעודד אותם להשתמש במילים – ולא באגרופים ובבעיטות. לילדים צעירים יותר תוכלו להציע פעילויות משחקיות שעוזרות להביע רגשות – למשל, משחק במים, צביעה או בצק. לילדים גדולים יותר ובני נוער, הציעו דברים כמו לצאת לריצה או לשמוע מוזיקה. תוכלו גם לדבר איתם, כדי לבדוק מה לדעתם יעזור.

חשבו מראש על פתרון בעיות במקומות מועדים לפורענות

ילדים רבים מתחילים לריב במקומות מסוימים, למשל במכונית. כדאי לחשוב מראש כיצד לטפל במריבות במצבים הללו. תוכלו להכין מראש כמה דברים כדי להפחית את ההזדמנויות למריבות. הנה כמה רעיונות לתכנון במקומות המועדים לפורענות:

בבית

  • לילדים צעירים יותר, ודאו שיש מספיק צעצועים לכולם, כדי שכולם יוכלו לשחק ביחד בלי להצטרך לחלוק כל הזמן.
  • אם יש לכם שני ילדים או יותר בבית, ודאו שכל ילד משתתף בשלב זה או אחר. לדוגמה, כשאתם מארגנים שחבר יבוא לבקר, נסו להזמין חבר לכל אחד מהילדים.

מסתובבים בחוץ

  • התאימו את הפעילויות שמצליחות בבית, והשתמשו בהן גם כשאתם בחוץ. כדי להסיט את תשומת הלב בסופרמרקט, בחוף הים, בתחבורה הציבורית או במכונית, תוכלו לשחק משחק כמו “אני רואה”.
  • כשאתם באוטובוס או ברכבת, שבו בין ילדיכם או הציבו ביניהם את העגלה.

בסופרמרקט

  • קבעו כלל מיוחד. לדוגמה, “אם לא תריבו בסופרמרקט, נוכל ללכת לפארק אחרי שנחזור הביתה”.
  • בקשו מהילדים להחזיק בשני צדי עגלת הקניות, או שלחו אותם לצדדים שונים של המעבר כדי להביא פריטים מהרשימה.
  • אם המריבות בסופרמרקט חמורות במיוחד, בדקו אם תוכלו להשאיר את אחד הילדים אצל חבר או מישהו מהמשפחה כשאתם יוצאים לקניות. כך תוכלו לבסס שגרה חדשה.
  • אם שום דבר לא עובד, עזבו את הקניות, קחו את הילדים וצאו החוצה.

בטלפון

  • העסיקו את הילדים בפעילות (או בשתי פעילויות נפרדות).
  • אם פורצת מריבה, התפנו לרגע מהשיחה. הסבירו לילדים שאם הם ממשיכים לריב, תמנעו מהם פרס או זכות יתר כלשהו (או כל דבר אחר, בהתאם לכללי המשפחה).
  • נתקו את הטלפון, טפלו בבעיה והתקשרו שוב מאוחר יותר.

במכונית

  • חישבו על שיבוץ מתאים של הילדים במושבים (או אפילו בספסלים) השונים של הרכב, כדי למנוע בעיות מלכתחילה.
  • תמיד עצרו בצד כשאתם רוצים להפסיק מריבה במכונית. אל תפנו את ראשכם לאחור ותדברו עם הילדים, כדי לא להסיט את תשומת הלב מהכביש.
  • אם יש מושב פנוי, הושיבו את הילדים משני צדדיו. אם אין, הושיבו את הילד הגדול ביותר במושב הקדמי. עם זאת, זכרו שלא מומלץ להושיב ילדים בני פחות משמונה (ולא חוקי להושיב ילדים בני פחות מארבע) במושב הקדמי.
  • בקשו מאחד הילדים להחליף מקום עם מבוגר.

בביקור אצל אנשים אחרים

  • בקשו סליחה וקחו את שני הילדים למרחק מה מהקבוצה. כרעו ברך כדי להגיע לגובה שלהם, והזכירו להם מהי ההתנהגות הרצויה.
  • אם ילדיכם זקוקים לזמן חשיבה או פסק זמן שאלו את החבר או קרוב המשפחה אם יש מקום בטוח שבו תוכלו להשתמש.

תנו להם לפתור את העניינים לבד לפעמים

כשאתם מאפשרים לילדיכם לפתור את המריבות בעצמם, אתם עוזרים להם לפתח את מיומנויות פתרון הבעיות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לכוון את ניסיונות המשא ומתן של הילדים.

  • תנו להם לנסות לפתור את הבעיה. דיבורים, התנצחויות ואפילו ויכוחים – כל אלה הם סימנים לכך שהילדים מנסים לעבוד על המצב. תנו להם משוב נלהב על האופן שבו הם מתקשרים. לדוגמה, אמרו “היי, אני ממש גאה בכם, שהצלחתם לפתור את זה לבד”.
  • השגיחו על מה שקורה. זהו הסיכוי הטוב ביותר למנוע מריבות בקנה מידה גדול יותר.
  • תנו להם טיפים. ייתכן שכל מה שהילדים צריכים הן כמה הצעות בזמן הנכון. לדוגמה, “נסו לחשוב איך כולכם תוכלו להשתמש במחשב כשאתם צריכים”, או “זכרו להיות הוגנים ולשחק בתורות. תור מי היה עכשיו?”
  • הסיטו את תשומת לבם למשהו חדש. הציעו להם לשחק במשחק חדש, הצטרפו למשחק בעצמכם לזמן מה, ובקשו מהם לחשוב ביחד מה ירצו לעשות בהמשך.
  • תנו להם כמה תזכורות ידידותיות על כללי המשפחה, על מה שאתם מצפים מהם ומה יקרה אם תפרוץ מריבה. לדוגמה, “זוכרים שכולנו מדברים יפה, ובלי לקרוא בשמות?”, או “כולם שומרים על הידיים והרגליים שלהם?”
  • שנו את הסביבה כדי ליצור קצת מרחב ביניהם. צאו החוצה לשחק, או קראו ספר והושיבו ילד מכל צד. תכננו פעילות מועדפת, והושיבו את הילדים משני צדי השולחן. אפשר להושיב אותם על כיסאות נפרדים או בשני צדי החדר לכמה דקות.

לפעמים נדמה שוויכוחים על המחשב או על צעצוע אהוב הופכים ישר ומיד לקללות ואף גרוע מכך. אם המצב הזה מוכר לכם, כדאי להתחיל לתזכר את הילדים ולהדריך אותם עוד לפני שאתם מדליקים את המחשב או מוציאים את הצעצוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לשמש דוגמה אישית לילדכם

לשמש דוגמה אישית לילדכם

כשילדכם היה צעיר יותר, תפקידכם היה להניח את היסודות להתנהגותו העתידית – לדוגמה, לשתף פעולה עם אחרים ולהראות לו כיצד לשחק או לפעול לפי התור. כעת, כשהוא מתבגר, הוא יכול להתחיל לקחת אחריות על התנהגותו שלו, אך אתם עדיין מהווים מודל חשוב לחיקוי.

הדברים שאתם עושים מראים לילדכם כיצד עליו להתנהג. למשל, האופן שבו אתם מתמודדים עם רגשות כמו תסכול ולחץ משפיע על האופן שבו ילדכם מווסת את רגשותיו. מה שאתם אוכלים, כמות הפעילות הגופנית שלכם והאופן שבו אתם מטפלים בעצמכם – כל אלה משפיעים על ילדכם.

הדברים שאתם אומרים חשובים גם הם. כדי לעזור לילדכם להתמודד עם התנהגותו ולשלוט בה, ספרו לו כיצד ההתנהגות משפיעה על אנשים אחרים. כמו כן, אפשר להשתמש בטענות ובדוגמאות מורכבות יותר, ולדבר על ההבדלים בין נכון ולא נכון. עכשיו, כשילדכם מפתח את היכולת להבין את ההתנסויות והרגשות של אנשים אחרים סביבו, זהו הזמן הטוב ביותר לדבר על כך.

טיפים לדוגמה אישית

  • שלבו את ילדכם בדיונים המשפחתיים, ואפשרו לו להשתתף בקבלת ההחלטות ובקביעת הכללים והציפיות המשפחתיים. כך תעזרו לו להבין כיצד אנשים יכולים להסתדר זה עם זה ולעבוד יחד.
  • זכרו: נאה דורש נאה מקיים. בני נוער שמים לב היטב כשאינכם עושים את מה שאתם אומרים!
  • אמצו סגנון חיים בריא: אכלו היטב והתעמלו באופן קבוע. נסו שלא להעיר הערות שליליות על גופכם – ועל גופם של אחרים. לא רק שתיהנו מבריאות טובה יותר, אלא גם תעבירו לילדכם מסר חשוב על דימוי גוף וקבלה.
  • הראו לו שאתם נהנים מחינוך ומלמידה. כשאתם הופכים את הלמידה למשהו מעניין ומהנה ולא למטלה מעצבנת, סביר להניח שילדכם יפתח גישה חיובית כלפי בית הספר.
  • שמרו על גישה חיובית – חשבו, פעלו ודברו באופטימיות.
  • קחו אחריות על עצמכם, הודו בטעויות שעשיתם ודברו על האופן שבו תוכלו לתקן אותן. כשמשהו משתבש, נסו שלא להאשים אנשים אחרים או את הנסיבות.
  • השתמשו במיומנויות פתרון בעיות כדי להתמודד עם אתגרים או סכסוכים בדרך רגועה ופרודוקטיבית. עצבים וכעס מעודדים את ילדכם להגיב באותה דרך.
  • הפגינו אדיבות וכבוד לאחרים.

כיצד להשפיע על המתבגר שלכם

אף שילדכם כבר נכנס לגיל ההתבגרות, אתם עדיין מהווים מודל חשוב לחיקוי. מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי בני נוער נשארים קרובים בדרך כלל להוריהם, וכי הם מעריכים ומגיבים לדעתם, לעצתם ולתמיכתם הטובה של ההורים. נכון, חבריו של ילדכם משפיעים עליו מאוד בגיל ההתבגרות, אך ההורים והחברים משפיעים על דברים שונים.

כהורים, אתם משפיעים על הערכים הבסיסיים של ילדכם, כגון האמונות הדתיות או עניינים שנוגעים לעתידו, למשל בחירת לימודי המשך. ככל שמערכת היחסים עם ילדכם חזקה יותר, כך השפעתכם גדולה יותר. החברים של ילדכם משפיעים על ההתנהגות היומיומית שלו, למשל המוזיקה שהוא מאזין לה, הבגדים שהוא לובש ואם הוא מציק למישהו או מתנהג בבריונות.

ילדכם המתבגרים צריכים שתישארו איתם בקשר ותדעו מה הם עושים. תוכלו להתעניין בחייהם ולשאול כיצד הם מבלים עם החברים, וגם לעודד פעילויות קבוצתיות.

סגנון ההורות

מחקרים מראים כי בני נוער להורים בעלי גישה סמכותית – שמפגינים עקביות בנוגע לגבולות, אך גם חמים ואוהבים, ומקבלים את הצורך של ילדם להיות אדם בפני עצמו – נוטים להיות מושפעים פחות מלחץ קבוצתי שלילי, ומושפעים יותר מדברים חיוביים – למשל, להצליח בבית הספר.

קיימת סבירות גבוהה יותר כי להורים מתירנים (יחס חם ומקבל כלפי הילדים, אך גם מעט או ללא הצבת גבולות), או סמכותיים מדי (נטייה לשליטה מוגזמת, עם ציפיות גבוהות שהילדים יצייתו לכללים ולהוראות), יהיו בני נוער שנוטים להיגרר יותר להתנהגויות חברתיות שליליות.

השפעתכם על החברויות של ילדכם

כשילדכם היה צעיר יותר, סביר להניח שהייתה לכם השפעה מסוימת על החברים שהכיר, כיוון שאתם אלה שכיוונתם אותו להתקרב לילדים מסוימים, ולהתרחק מאחרים וכן קבעתם באילו פעילויות חברתיות הוא ישתתף.

בגיל ההתבגרות עדיין יש לכם השפעה על החברויות שיוצר ילדכם, אם כי זו השפעה עקיפה. אתם אלה שמעצבים את הגישה והערכים של ילדכם, והם בתורם מעצבים את בחירת החברים שלו. לעיתים קרובות אנו חושבים שכיוון שבני הנוער וחבריהם דומים זה לזה, הם משפיעים זה על זה. אך הסיבה העיקרית לכך היא שבני נוער בוחרים להתחבר עם אנשים שדומים להם.

גם אם אתם מרוצים מבחירת החברים של ילדכם, לפעמים תגלו שהשפעתם אינה תמיד מה שאתם רוצים. חברים יכולים להשפיע אחד על השני בדרכים חיוביות, ואכן עושים זאת, אך לחץ חברתי עלול גם לגרום לילדכם להתנסות בדברים שליליים כגון עישון, אלכוהול וסמים אחרים.

השפעתכם על השימוש של ילדכם באלכוהול ובסמים

ייתכן שאתם מודאגים כיצד יתמודד ילדכם עם הלחץ החברתי להתנסות בדברים כגון אלכוהול וסמים אחרים, אך לא רק חבריו משפיעים עליו בתחום זה – גם לכם יש עדיין השפעה רבה. סביר להניח שלא תצליחו למנוע ממנו להתנסות באלכוהול, אך תוכלו לשמש לו דוגמה ולהראות לו כיצד לפתח הרגלים בטוחים. האופן שבו אתם משתמשים באלכוהול ובסמים אחרים ישפיע על גישתו של ילדכם ועל התנהגותו. חשבו על המסרים השונים שאתם מעבירים לו אם אתם:

  • שותים במתינות מדי פעם
  • שותים בכבדות מדי יום
  • מעשנים סיגריה אחרי כל ארוחה או עם כל כוס קפה
  • אומרים דברים כמו, “אני חייב בירה / ג’וינט / סיגריה – היה לי יום מזעזע בעבודה היום”, או “יש לי כאב ראש, אני אקח איזה אקמול”.

דברו עם ילדכם על אלכוהול וסמים אחרים, על ההשפעה שלהם והסיכונים המעורבים בנטילתם.

שימו לב: אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-15. עדיף שילדים ובני נוער מתחת לגיל 18 יימנעו משתיית אלכוהול. האפשרות הטובה ביותר היא לנסות לעכב כמה שיותר את צריכת האלכוהול של בני נוער. מוחם של אנשים צעירים עדיין מתפתח, והאלכוהול עלול לגרום לכך שמוחם לא יתפתח כראוי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מניעת הרעלות

מה צריך לדעת במקרה של הרעלה

תאונות עם חומרים רעילים מתרחשות בדרך כלל בבית, ולרוב הן בלתי צפויות. לפתע פתאום, ילדכם מצליח לפתוח בקבוק או להגיע לארון שחשבתם שנמצא מחוץ להישג ידו. משמעות הדבר היא שעליכם לשים לב היטב ולתכנן מראש בהתאם למיומנויות החדשות שמפתח ילדכם.

חומרים רבים המשמשים אותנו בבית הם למעשה רעלים ביתיים. כמו כן, יש חומרים רבים שהופכים לרעילים אם לא משתמשים בהם באופן הנכון. המודעות לקיומם של חומרים מסוכנים – או שעלולים להיות מסוכנים – תקל עליכם להגן על ילדכם.

גם תרופות עלולות להיות רעילות לילדים. למעשה, תרופות הן גורם ההרעלה מספר אחת אצל ילדים קטנים, והן אחראיות ל-70% מכלל ההרעלות אצל ילדים. כמעט כל התרופות הן רעילות כשלוקחים מנה גדולה מספיק – גם אם מדובר בוויטמינים או בתרופות צמחיות.

בכל חשד להרעלה, קחו מיד את המיכל ואת הילד והתקשרו לקבלת ייעוץ ומידע על עזרה ראשונה למרכז הארצי למידע בהרעלות, בטלפון  04-7771900, שפעיל 24 שעות ביממה, בכל השנה.

כיצד למנוע הרעלות

הצעד הראשון למניעת הרעלות הוא לנעול תרופות וחומרי ניקוי בארון גבוה, מחוץ להישג היד ולטווח הראייה של ילדכם. גובה הארון צריך להיות 1.5 מטרים לפחות. תרופות מומלץ לשמור בארון נעול.

טיפים לשימוש

  • כשאתם משתמשים בתרופות, כימיקלים או חומרי ניקוי, הרחיקו אותם מהילד בכל עת. הניחו אותם במקום שתוכלו לראות אותם.
  • אחסנו תרופות, כימיקלים וחומרי ניקוי מיד בתום השימוש.
  • אל תיטלו תרופות כשילדכם נמצא בסביבה, כיוון שילדים מחקים את המבוגרים שלידם.
  • קראו לתרופות בשמן האמיתי, ואל תכנו אותן “סוכריות מיוחדות”.
  • אם ילדכם צריך לקבל תרופה, קראו בתשומת לב את התווית, המינון והוראות השימוש. בדקו הכל שוב ושוב לפני שאתם נותנים לו את התרופה. אם אינכם בטוחים כמה לתת או לכמה זמן, שאלו את הרופא או את הרוקח.
  • קבעו “שיטת בדיקה” עם בן או בת הזוג, כדי למנוע מתן מינון כפול.
  • כשאתם נותנים תרופות, הימנעו מהסחות דעת. אם אפשר, בססו שגרה קבועה לנטילת או למתן תרופות ותמיד השגיחו על ילדכם כשהוא לוקח תרופה.
  • אין ליטול תרופות בחושך. אריזות של תרופות דומות עשויות להיות מבלבלות. שימו לב שאתם נותנים את התרופה הנכונה, לילד הנכון, במינון הנכון.

טיפים לאחסון

  • מהרגע שבו יש ילדים בביתכם, ודאו שכל החומרים המסוכנים נמצאים מחוץ להישג ידו.
  • אחסנו תמיד את התרופות, חומרי הניקוי, הכימיקלים והרעלים במיכלים בעלי סגירה מיוחדת נגד ילדים, או בארונות נעולים שילדכם אינו יכול לפתוח.
  • אם התרופות שקיבלתם אינן כוללות סגירה מיוחדת נגד ילדים, בקשו מהרוקח לשים במיוחד. הקפידו תמיד לסגור היטב את פקקי הבקבוקים לאחר השימוש.
  • לעולם אל תעבירו חומרי ניקוי לאריזות של מזון או שתייה. אל תשימו כימיקלים כגון דטרגנטים, מדללי צבע או חומרי הדברה בבקבוקים ריקים של שתייה קלה או מיץ. אל תמזגו אותם לתוך כוסות, גם לא באופן זמני, תוך כדי ניקוי. החזיקו אותם במיכלים המקוריים, כדי שילדכם לא יחשוב שיוכל למצוא בהם משהו טעים לשתות.

טיפים לזריקה והשלכת החומרים הרעילים

  • נקו את ארון התרופות דרך קבע. השליכו כראוי מתרופות שאינן בשימוש או תרופות שפג תוקפן ומרעלים אחרים. שימו לב שהתרופות שהשלכתם אינם בהישג היד של ילדים צעירים.

טיפים נוספים

  • שימו לב במיוחד אם משפחתכם עברה דירה לאחרונה, נמצאת בחופשה או בביקור אצל חברים. הסיכויים להרעלת ילדים גוברים במקרה של הפרעה בשגרה הביתית.
  • כשחברים באים לבקר, ודאו שהתיקים שלהם נמצאים מחוץ להישג ידו של ילדכם, כיוון שהם עלולים להכיל תרופות.

בכל שלב התפתחות של ילדכם ישנם סיכוני הרעלה חדשים ושונים, עם השיפור ביכולת התנועה שלו. השינויים ההתפתחותיים הללו יכולים להתרחש במהירות, ולכן חשוב לתכנן מראש כדי להימנע מסיכונים. חומרים בשימוש יומיומי כגון חומרי ניקוי לתנורים, פותחי סתימות וטבליות לשימוש במדיח או במכונת הכביסה, הנדמות לילדים לעיתים לממתקים, עלולים להרעיל את ילדכם. ודאו שכל התרופות והכימיקלים הביתיים נעולים בארון מחוץ להישג ידם של ילדים. על רוב הארונות אפשר להתקין מנעולים נגד ילדים.

למידע נוסף אודות מניעת הרעלות תוכלו להיכנס לאתר ‘בטרם‘.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

זיהוי ילדים מחוננים ומוכשרים

מדוע חשוב לזהות מחוננות וכישרון

הלמידה חשובה לרווחתם של ילדים מחוננים. הזיהוי כמחונן, מוכשר או מצטיין יעזור לכם להבין את צורכי הלמידה של ילדכם, ומהי הדרך הטובה ביותר לספק אותם. תמיכה בצורכי הלמידה של ילדכם משמעה תמיכה ברווחתו ובהתפתחותו הכללית.

לדוגמה, לחלק מהילדים המחוננים עדיף להיכנס לבית הספר בגיל צעיר יותר, בעוד שאחרים נכנסים בגיל הממוצע. ילד מחונן באורח בינוני יוכל להצליח יותר בכיתה של ילדים בגילו אם יקבל משימות מאתגרות יותר מהמורה. עם זאת, ילדים מחוננים ברמה גבוהה מאוד יזדקקו להזדמנויות למידה מתקדמות בשנה או שנתיים מכיתת בני גילם.

אם ילדכם המחונן מזוהה בשלב מוקדם, הוא יוכל להתחיל ליהנות מהזדמנויות הלמידה מהר יותר. זיהוי מוקדם יעזור לילדכם:

  • לקבל את הזדמנויות הלמידה המתאימות במסגרת החינוכית שלו
  • להתחיל לפתח את כישרונו הטבעי בתחומים השונים
  • להתרחק מחלק מהאתגרים העומדים בפני ילדים מחוננים, כגון שעמום בבית, בגן או בבית הספר.

איתור  ילדים מחוננים ומצטיינים

משרד החינוך עורך, באמצעות גופים חיצוניים (כגון מכון סאלד), מבחנים לאיתור מחוננים ומצטיינים בכיתות ב’ או ג’. המבחנים נערכים בכל מסגרות החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, במגזר היהודי והערבי, וכן במערכת החינוך המוכר שאינו רשמי, המחויב בלימודי הליבה ומבקש להשתתף בתכניות למחוננים ומצטיינים.

לאיתור שני שלבים: בשלב הראשון נערכת בחינה במסגרת בית הספר, שמטרתה סינון, ובשלב השני נערכים מבחנים במכוני ההערכה, לצורך איתור מדויק.

תוצאות המבחנים אינן נמסרות לצוות החינוכי או להורים, ומתקבל רק אישור אודות זכאות או אי זכאות להשתתפות בתוכניות ההעשרה למחוננים או מצטיינים.

כיצד לדבר עם ילדכם על מחוננות וכישרון

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר, ולכן, סביר להניח שתדעו מה ומתי לספר לו על יכולותיו. הדבר החשוב ביותר הוא להראות לו שאתם מקבלים ואוהבים אותו בגלל מי שהוא. חלק מההורים מספרים לילדיהם על יכולותיהם כחלק מהפעילות היומיומית – לדוגמה, “כן, ענת, את קוראת מצוין”. אחרים עונים על השאלות שילדיהם מציגים להם, ולא עושים מהן סיפור גדול.

בין אם תבחרו בגישה זו או אחרת, עליכם להסביר לילדכם כך שיבין מה אתם אומרים. לדוגמה, אם ילדכם בגיל הגן, אפשר לומר לו, “זכית ביכולות טובות, ולכן למדת מהר יותר מחבריך לגן לקרוא”. כך הוא יידע שלא כולם דומים זה לזה. אף שיש הבדל בין מה שילדכם יכול לעשות לבין מה שאחרים יכולים לעשות, גם לילדים אחרים יש יכולות מפותחות משלהם. תוכלו לציין שהאחות הגדולה של ילדכם חברותית מאוד ומכירה חברים במהירות, ושבן הדוד שלו מבשל נהדר.

היכרות עם ההבדלים האלה יכולה להקל על ילדכם להסתדר עם אחרים ולהעריך אותם – למשל, לעזור לו להבין מדוע ילדים אחרים מתקשים במתמטיקה כשהוא פותר את התרגילים בקלות.

מה מרגישים הורים לילדים שמזוהים כמחוננים

אם ילדכם זוהה כמחונן או מוכשר, אתם עשויים להרגיש:

  • מופתעים או נלהבים בנוגע לעתידו
  • אחראים למילוי צורכי הלימוד שלו, ואפילו חרדים מכך
  • תחושת הקלה, כיוון שאתם יודעים סף סוף מדוע ילדכם שונה מאחרים.

רגשותיכם עשויים להיות מושפעים מהאופן שבו ילדכם אובחן כמחונן. אם חשבתם שהוא מחונן מאז שהיה תינוק או פעוט, היה לכם זמן להתרגל לרעיון. אם הופתעתם, ייתכן שייקח לכם זמן להתרגל. מומלץ לדבר על רגשותיכם עם מישהו שאתם סומכים עליו.

אך טבעי שתרגישו שונים מהורים לילדים באותו גיל. כמו כן, הורים רבים אינם מדברים על היכולות של ילדיהם עם הורים אחרים, כיוון שהם חוששים שיחשבו שהם מתרברבים.

חשוב לזכור: ילד מחונן הוא ילד. ובדומה לכל הילדים, הדבר שהוא זקוק לו יותר מכל כדי לגדול ולהתפתח לאדם שמח ובריא הוא אהבה ותמיכה מצד בני המשפחה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עודף חלב אם

עודף חלב אם וגודש: לקבל עזרה

אם את זקוקה לעזרה בהנקה, תוכלי לפנות לשירותי תמיכה, כמו לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או לליגת לה לצ’ה – קו התמיכה בטלפון 1599-525-821. במקרה הצורך, הם יוכלו לעזור לך למצוא יועצת הנקה.

מאמר זה מסביר כיצד לטפל בעודף ייצור החלב ובגודש. לנושאים אחרים בענייני הנקה, קראי את המאמרים כיצד להגביר את ייצור החלב, הנקה- כיצד להצמיד את התינוק לשד והנקה- גודש וכאבים בפטמות או בשדהנקה- גודש וכאבים בפטמות או בשד.

עודף חלב אם

יש שוני בקצב יציאת החלב בין נשים. כל עוד שהתינוק עולה יפה במשקל ורגוע במשך ולאחר ארוחות אין צורך בדאגה או התערבות. אבל, אם נראה שהתינוק אינו עומד בקצב הזרימה, ואפילו משתנק בזמן ההאכלה, יש מקום להתערבות.

הפיתרון הראשון הוא להצמיד את התינוק אל השד ואז להישען אחורה. כך, כובד המשקל יכול להפחית את קצב הזרם.

במידה שהאמא ממשיכה להרגיש ששדיה מלאים מדי לאחר שהתינוק יונק וזה גורם לה לאי נוחות, ניתן לנסות הצעדים הבאים:

  • הניקי את התינוק משד אחד בכל הנקה. אם הוא זקוק להשלמה מיד אחרי ההנקה, תני לו לינוק מאותו שד. שלוש או ארבע שעות לאחר מכן, בהנקה הבאה, הציעי לו את השד השני.
  • אם את מרגישה גודש ואי נוחות, שאבי מעט חלב. עם זאת, שאיבת כמות גדולה של חלב עשויה לגרום לייצור חלב נוסף, ולכן יש לשאוב רק מספיק כדי להקל על הכאב או אי הנוחות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תנועתיות ומשחק אצל פעוטות

מדוע תנועה יומיומית חשובה לפעוטות?

התנועתיות חשובה ללמידה ולרווחתו הכללית של הפעוט. תנועות יומיומיות עוזרות לו לבנות את השרירים ולתרגל מיומנויות גופניות. ככל שיטפס גבוה יותר, ירוץ מהר יותר ויקפוץ למרחק רב יותר, כך יגדלו גם הביטחון העצמי וההערכה העצמית שלו.

משרד הבריאות ממליץ לפעוטות לעשות פעילות למשך שלוש שעות לפחות מדי יום. עם זאת, לא מדובר בפעילות מלאה במשך שלוש שעות ברציפות. אפשר לעסוק בפעילות שקטה – למשל, בבניית קוביות על הרצפה – וגם בריצה ובקפיצה.

תנועתיות אצל פעוטות: למה לצפות

סביר להניח שהפעוט שלכם:

  • יפתח במהירות מיומנויות ידיים ואצבעות בסביבות גיל שנה עד שנתיים
  • יתחיל להראות העדפה ליד ימין או ליד שמאל, אף שההעדפה תתבסס לגמרי רק בעוד כמה שנים
  • יצליח לסובב ידיות של דלתות בגיל שנתיים-שלוש
  • יצליח לעלות ולרדת במדרגות רגל-רגל בגיל שנתיים-שלוש
  • יצליח להחזיק עיפרון בתנוחת כתיבה בסיסית בגיל שנתיים-שלוש
  • יצליח לפתוח ולהבריג מכסים של צנצנות וקופסאות בגיל שנתיים וחצי-שלוש
  • ירוץ בקלות בסביבות גיל שלוש
  • יתחיל להתלבש ולהתפשט לבד
  • יצליח לאכול לבד באמצעות כף ומזלג, ולשתות מכוס
  • יצליח להיגמל מחיתולים בסביבות גיל שלוש.

סביר להניח שילדכם ירצה לבחון את כל הגבולות, לטפס גבוה ככל האפשר ולרוץ רחוק ככל שיוכל. הוא דוחף את המיומנויות הגופניות שלו לקצה, וככל הנראה יסבול מכמה חבלות ונפילות קטנות. זהו חלק טבעי בלמידה ובהתפתחות של ילדים.

כשהפעוט שלכם יתקרב לגיל שלוש, הקואורדינציה שלו תשתפר והוא יצליח לשלוט טוב יותר בגופו. הוא יהיה בתנועה מתמדת כל הזמן – ירוץ, יקפוץ, יטפס ויבעט. סגנון ההליכה שלו מתפתח, והוא עובר מהליכה מתנדנדת של פעוט להליכה יציבה יותר ודומה לזו של מבוגר.

בגיל זה ישמח הפעוט שלכם להשתמש בכם ובמבוגרים מוכרים אחרים בתור “חדר כושר”, בעיקר אם אתם יושבים או כורעים על הרצפה ומשחקים יחד.

איך לעזור להתפתחות תנועתית אצל פעוטות

פעוטות משחקים, זזים ולומדים ביחד. הנה כמה רעיונות למשחק שיעזרו לפעוט שלכם לנוע וללמוד באותו זמן:

  • מגיל שמונה חודשים, הציעו לו צעצועי דחיפה ומשיכה.
  • הקשיבו יחד למוזיקה ונועו לפי הקצב.
  • שירו שירי משחק וחרוזים פשוטים שמאפשרים לו לחקות את מעשיכם.
  • בגיל 12 חודשים אפשר להתחיל לנסות צעצועים שאפשר לרכוב עליהם, כגון בימבה.
  • מגיל 12 חודשים, הפעוט יכול להשתמש במתקנים במגרש המשחקים.
  • תנו לו להכניס מיכלים קטנים למיכלים גדולים יותר ולתרגל מיומנויות מוטוריקה עדינה.
  • הרכיבו יחד פאזלים או בנו מגדלים בלגו דופלו.
  • השתמשו בכדור רך כדי לתרגל גלגולים, מסירות ובעיטות.
  • צאו לשחק מחוץ לבית בפארקים, בחצר ובחוף הים – בכל מקום שבו יוכל הפעוט ללכת, לרוץ ולחקור בבטחה – כדי לתרגל מיומנויות מוטוריות.

נסו להגביל את זמן המסך של הפעוט – כולל שימוש בטלוויזיה, מחשב, טאבלט ומכשירים ומשחקים אלקטרוניים אחרים. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לשעה ביום.

כמו כן, כדאי לחשוב על כמות הזמן שהפעוט שלכם מבלה במושב ברכב, בעגלה או בטיולון מדי יום. רצוי להגביל את זמן האי-פעילות של פעוטות לשעה כל פעם. סביר להניח שהפעוט יראה לכם היטב שלא נעים לו לשבת בשקט יותר מדי זמן!

אם ילדכם אינו מצליח לרוץ בלי בעיות עד גיל שלוש, או מראה עניין מועט בלבד בפעילות שכוללת חקירה, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

 

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מדוע משחק הוא חשוב

חשיבותו של המשחק

בשנים הראשונות, ילדכם לומד ומתפתח בעיקר באמצעות משחק. ילדכם לא רק נהנה מהמשחק, אלא מקבל הזדמנות לחקור, להתבונן, להתנסות, לפתור בעיות וללמוד מטעויות. כדי לעשות זאת, הוא יזדקק לתמיכה ולעידוד מצידכם. עם זאת, חשוב למצוא איזון בין  הרצון לעזור לו לבין הצורך לתת לו לטעות לבד, כיוון שחלק חשוב מהלמידה הוא גם בלמידה מטעויות, כך ילדכם מבין  בעצמו כיצד עובד העולם סביבו.

בילוי זמן משותף במשחק, בשיחה, בהאזנה וביצירת אינטראקציות משותפות יאפשר לילדכם ללמוד את המיומנויות הדרושות לו לחיים, כגון תקשורת, חשיבה, פתרון בעיות, תנועתיות ושהייה עם אנשים וילדים אחרים. זאת ועוד: משחק הוא כלי לבניית מערכות יחסים. בילוי זמן במשחק עם ילדכם שולח לו מסר פשוט: אתה חשוב לי. מסר זה עוזר לו ללמוד מי הוא ומה מקומו בעולם.

למעשה, משחק הוא אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות עם ילדכם. הזמן שתבלו במשחק משותף מקנה לילדכם מגוון דרכים והזדמנויות ללמוד.

כמו כן, המשחק עוזר לילדכם:

  • לבנות ביטחון עצמי
  • להרגיש אהוב, שמח ובטוח
  • לפתח מיומנויות חברתיות, לשוניות ותקשורתיות
  • ללמוד על אכפתיות כלפי אחרים וכלפי הסביבה
  • לפתח מיומנויות ויכולות  פיזיות
  • לפתח חשיבה ומיומנויות לפתרון בעיות

ילדכם יאהב לשחק איתכם, אולם לעיתים יעדיף לשחק עם עצמו, ולא יצטרך שתכוונו עבורו את המשחק. ייתכן שרק ירצה לבקש מכם רעיונות, ולקבל מכם משוב על המשחקים שלו ועל האופן שבו הוא משחק. נסו לאזן בין מעקב אחר הקצב שמכתיב ילדכם לבין ההבניה של המשחק שלו על ידכם.

סוגי משחק שונים

משחק חופשי ובלתי מכוון הוא סוג המשחק הטוב ביותר עבור ילדים צעירים. זהו משחק שפשוט מתרחש, בהתאם למה שמעניין את ילדכם באותו זמן. משחק חופשי אינו מתוכנן, והוא מאפשר לילדכם להשתמש בדמיון ולנוע בקצב שלו.

הנה כמה דוגמאות למשחק חופשי:

  • משחק יצירתי לבד או עם אחרים, כולל משחקים אמנותיים ומשחקים מוזיקליים.
  • משחקי דמיון – לדוגמה, לבנות “בתים” מקופסאות ומשמיכות, להתחפש ולשחק ב”נדמה לי”.
  • חקירת חללי משחק חדשים ואהובים כגון ארונות, חצר אחורית, פארקים, מגרשי משחקים וכדומה.

תוכלו להשתתף במשחק הבלתי מכוון של ילדכם – או לא להשתתף. לפעמים, כל מה שתצטרכו לעשות הוא לכוון אותו למקום הנכון – לעבר ערימת התחפושות והצעצועים בחדרו, או לשולחן שעליו מונחים צבעים ודפי נייר. לפעמים תצטרכו להיות קצת יותר פעילים. לדוגמה, “מה דעתך שנשחק בלהתחפש? מה תרצה להיות היום?”.

משחק מכוון הוא שונה. הוא מאורגן יותר, ומתרחש בזמן קבוע או בחלל מסודר, ולעיתים קרובות, הוא מונחה על ידי מבוגר.

דוגמאות למשחק מכוון:

  • שיעורי היכרות עם מים לפעוטות, או שיעורי שחייה לילדים גדולים יותר – בעיניכם, השיעורים הללו חשובים לילדכם, ובעיניו הם פשוט כיפיים.
  • שעת סיפור לפעוטות ולילדי גן בספרייה המקומית.
  • שיעורי ריקוד, מוזיקה או דרמה לילדים בכל הגילאים.
  • משחקי לוח או משחקי קלפים לכל המשפחה.
  • משחקי ספורט מותאמים לילדים בוגרים מעט יותר, כגון קטרגל, חוגי ג’ודו ואומנויות לחימה, התעמלות אתגרית לילדים, חוגי אתלטיקה וחוג טניס.

משחק מכוון ומשחק חופשי יכולים להתרחש בתוך הבית או בחוץ. משחק בחוץ נותן לילדכם הזדמנות לחקור, להיות פעיל, לבחון את גבולותיו הגופניים – ולהתלכלך!

כיצד המשחק מתפתח יחד עם ילדכם

כשילדכם גדל, האופן שבו הוא משחק משתנה – הוא יהפוך ליצירתי יותר ויתנסה בצעצועים, במשחקים וברעיונות חדשים. ייתכן שהוא יזדקק ליותר מרחב וזמן משחק.

כמו כן, ילדים מתקדמים לסוגי משחק שונים ככל שהם מתבגרים: למשל, משחק לבד, משחק לצד ילדים אחרים ומשחק אינטראקטיבי עם ילדים אחרים.

תינוקות

הצעצוע הטוב ביותר עבור תינוקות הוא אתם. התינוק החדש שלכם “משחק” כשהוא מתבונן בפניכם ושומע את קולכם, בעיקר אם אתם מחייכים.

כשאתם משחקים עם הקטנטן שלכם, תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • מוזיקה, שירים, פעמונים או מיכלים מלאים בחפצים שונים: עוזרים לפתח את השמיעה והתנועתיות.
  • חפצים בגדלים, בצורות ובצבעים שונים: מעודדים ניסיון להגיע אליהם ולתפוס אותם.
  • רהיטים מוצקים, כדורים, צעצועים או קופסאות: מסייעים לילדכם לזחול, לעמוד וללכת.
  • הוסיפו אלמנטים של משחק גם בזמן האוכל: דמו מטוס עם הכפית, למשל.
  • עד גיל שלושה חודשים, התינוק שלכם אינו רואה למרחק. לכן, המשחק איתו יכול להיות גם אינטראקציה פנים מו פנים. הוא נמשך להבעות השונות שלכם ולקולות שאתם משמיעים, וכך למעשה מתחיל המשחק איתו.

שכיבה על הבטן ומשחק על הרצפה חשובים להתפתחות התינוק. שכיבה על הבטן עוזרת לתינוק לפתח שליטה על התנועתיות שלו באמצעות חיזוק שרירי הראש, הצוואר והגוף. היא גם מאפשרת לתינוק לראות ולחוות את העולם מנקודת מבט אחרת.

פעוטות

הפעוט שלכם יוכל ליהנות מהדברים הבאים:

  • מגוון חפצים גדולים וקלים כגון קופסאות קרטון, דליים או כדורים מתנפחים: מעודדים תנועות ריצה, בנייה, דחיפה וגרירה.
  • חבל, מוזיקה או מיכלים: מעודדים קפיצה, בעיטה, רקיעה ברגליים, פסיעה וריצה.
  • חישוקים, קופסאות, אבנים גדולות או כריות: יכולים לשמש לטיפוס, איזון, פיתול, נדנוד או גלגול.
  • שיפועים, מנהרות או פינות: מעודדים פעילויות גופניות כגון זחילה וחקירה.

אם תשימו מוזיקה אהובה בזמן שהפעוט שלכם משחק, הוא יוכל להתנסות גם בצלילים ובמקצבים שונים.

ילדים בגיל הגן

הנה כמה רעיונות שיעניינו את ילד הגן שלכם, מבחינה מחשבתית וגופנית:

  • קרטוני חלב ישנים, כפות עץ, עציצים ריקים, מקלות, כדורי נייר, דליי פלסטיק, סירים ובגדים ישנים: ילדכם יכול להשתמש בכל אלה למשחק חופשי ומלא דמיון.
  • פאזלים פשוטים.
  • מוזיקה אהובה או סירים ומחבתות: ילדכם יכול להשתמש בחפצים אלו להופעת ריקוד או ליצירת מוזיקה.
  • כדורים וצלחת מעופפת: מעודדים תרגול בבעיטה, מסירה או גלגול.

כשאתם מעודדים את ילדכם לבעוט או לזרוק, נסו להוביל אותו להשתמש בצד אחד של גופו, ואז בצד השני.

ילדים בגיל בית הספר

ילדכם יכול ליהנות מהדברים הבאים:

  • רהיטים, מצעים, סלי כביסה, אוהלים וקופסאות יכולים לשמש לבנייה.
  • משחקי דמיון ו”נדמה לי”,  למשל, כשהוא מעמיד פנים שהוא גיבור העל האהוב עליו.
  • מסלולי מכשולים ביתיים, שיגרמו לו לנוע בדרכים, במהירויות ובכיוונים שונים.
  • משחקי מילים, כגון חרוזים או משחקים כמו “אני רואה משהו שמתחיל ב…”

אם ילדכם מתעניין בהתעמלות, תוכלו לרשום אותו לכמה פעילויות או קבוצות ספורט לילדים בגיל בית הספר. כמו כן, אפשר לרשום את ילדכם לפעילויות אומנות אחרי בית הספר ובחגים.

אין צורך להוציא הרבה כסף על צעצועים, משחקים וספרים לילדיםצעצועים תוצרת בית ופעילויות חינמיות הם לרוב יצירתיים יותר, ומאפשרים לכם ולילדכם ליהנות יחד.

אם ילדכם אינו רוצה לשחק

יהיו זמנים שילדכם לא ירצה לשחק – לדוגמה, כאשר הוא עייף או משועמם מאותה פעילות לאורך זמן. זה נורמלי, ובדרך כלל אין מה לדאוג. אולם לעיתים, היעדר משחק – או היעדר עניין במשחק – הם סימן לבעיית התפתחות רצינית יותר.

שוחחו עם איש מקצוע רפואי אם:

  • התינוק שלכם אינו מתעניין במשחק אינטראקטיבי (כמו “קוקו”).
  • הפעוט שלכם מתעניין במגוון קטן בלבד של צעצועים, או אינו משתמש בצעצועים בדרך מתאימה – לדוגמה, מתעניין רק בסיבוב גלגלי מכונית הצעצוע, במקום להסיע אותה בחדר כפי שעושים ילדים אחרים באותו גיל.
  • ילד הגן שלכם אינו מתעניין במשחק עם ילדים אחרים, או אינו מתעניין במשחקי “נדמה לי”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

סרבני אכילה

סרבנות וסרבני אכילה

ילדים יכולים להיות סרבני אכילה לפעמים – כלומר, לא לחבב את הצורה, הצבע או המרקם של מאכלים מסוימים. לעיתים קרובות הם אוהבים מאכל מסוים ביום אחד ולא אוהבים אותו ביום למחרת, ונוטים לפעמים לסרב לנסות מאכלים חדשים ולאכול כמויות משתנות מיום ליום.

כל זה קורה כיוון שסרבנות אכילה היא חלק מההתפתחות של ילדים – זוהי דרך לחקור את סביבתם ולעמוד על שלהם. מלבד זאת, מידת התיאבון שלהם עולה ויורדת בהתאם לקצב הגדילה שלהם ולכמות הפעילות הגופנית שהם עושים.

החדשות הטובות הן שרוב הילדים נהיים פחות סרבנים ככל שהם גדלים. סביר להניח שמתישהו, ילדכם יאכל מגוון רחב של מאכלים וייהנה מהם מאוד. אם ילדכם בריא ויש לו מספיק אנרגיה כדי לשחק, ללמוד ולחקור, סביר להניח שהוא אוכל מספיק. אם אתם מודאגים בנוגע להרגלי האכילה שלו, דברו עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או תזונאית מורשית.

הפכו את זמני הארוחה למהנים

מידת הנכונות של ילדכם לנסות מאכלים חדשים תלויה בחלקה בסביבה שבה הוא אוכל. כדאי לוודא ששעות הארוחה מהנות ונטולות לחץ. הנה כמה רעיונות:

  • הפכו את שעות הארוחה לאירועים חברתיים ושמחים. נסו שלא לדאוג בגלל מאכלים או משקאות שנשפכים על הרצפה. במקום זאת, שבחו את ילדכם על כך שניסה לאכול מאכלים חדשים או שאכל מאכלים בריאים שהוא מכיר.
  • שמרו על ציפיות מציאותיות – לדוגמה, תוכלו לבקש מילדכם לנסות את כל האוכל על הצלחת, או לקחת כמה ביסים.
  • אם הוא עושה סיפור מהאוכל, התעלמו מכך ככל האפשר. אם תתנו לסרבנות שלו תשומת לב רבה, אתם עלולים לעודד אותו להמשיך להתנהג כך.
  • הכינו מאכלים בריאים וכיפיים – למשל, חתכו את הכריכים בצורות מעניינות, או בקשו מילדכם לעזור לכם להכין את הסלט או לטרוף את הביצים כדי להכין חביתה.
  • כבו את הטלוויזיה כדי שכל בני המשפחה יוכלו לשוחח זה עם זה בנחת.

דעתם של פעוטות עלולה להיות מוסחת כשהם יושבים עם כל המשפחה לארוחה. אם זה קורה, נסו לאפשר לפעוט שלכם ליהנות מזמן מנוחה בין הארוחות כדי שיוכל להירגע לפני האוכל. אפשר להיעזר בטקס רחיצת הידיים. אפשר לעודד את הפעוט לשבת ליד השולחן עם המשפחה ברוב הארוחות, אך רק לרבע שעה כל פעם. כשיגדל, תוכלו להאריך את משך הזמן שהוא יושב איתכם.

הציעו לו מגוון מאכלים מזינים מחמש קבוצות המזון העיקריות בכל ארוחה משפחתית. גוונו את המאכלים שאתם עצמכם אוכלים, והראו לו שאתם מוכנים לנסות מאכלים חדשים ונהנים מהם. מזון בריא שכל המשפחה נהנית ממנו, וסביבת אכילה מהנה שמעודדת גישה חיובית כלפי האוכל, יעזרו לילדכם לעלות על הדרך הנכונה.

לתת לסרבני אכילה עצמאות בענייני אוכל

כשמדובר באוכל, כדאי לתמוך בצורך של ילדכם בעצמאות. אם תתפשרו בכמה מהדרישות וההעדפות שלכם, ילדכם ירגיש שהוא בשליטה וסביר להניח שיאכל יותר. לדוגמה, אפשר להוריד את הקשה של הלחם אם זה מה שהוא רוצה.

תוכלו לנסות לתת לו לבחור בין מגוון מאכלים בריאים. פשוט הגבילו את האפשרויות לשניים או שלושה מאכלים כל פעם, כדי שילדכם לא יתבלבל או לא יידע מה להחליט. למשל, במקום לבקש מילדכם לבחור מה שהוא רוצה מהמקרר, שאלו אותו, “אתה רוצה ענבים או מקלוני גזר?”

שלבו את ילדכם בתהליך הכנת הארוחות המשפחתיות. הוא יהיה גאה שעזר לכם, וסביר יותר להניח שירצה לאכול משהו שסייע בהכנתו.

כיצד להציג מאכלים חדשים לסרבני אכילה

אם יש לכם סרבן אכילה במשפחה שאינו מוכן לנסות מאכלים חדשים, הנה כמה רעיונות שיכולים לעזור.

  • הניחו כמות קטנה של המאכל החדש על הצלחת, יחד עם מאכל מוכר שילדכם אוהב – לדוגמה, חתיכה קטנה של ברוקולי ליד פירה תפוחי אדמה.
  • הציגו את המאכל בצורה אטרקטיבית. הציעו לילדכם מגוון צבעים, צורות וגדלים על הצלחת, ותנו לו לבחור מה לאכול.
  • המשיכו להציע לו מאכל מסוים. בסופו של דבר הוא ינסה ואולי אפילו יאהב אותו, אך לפעמים יצטרך לראות אותו על הצלחת 15-10 פעמים לפני שיטעם.
  • כשאפשר, חפשו הזדמנויות לתת לילדכם לחלוק ארוחות וחטיפים עם ילדים אחרים – ייתכן שיסכים לנסות מאכלים חדשים שילדים אחרים אוכלים.
  • הגישו לילדכם את אותה ארוחה ששאר בני המשפחה אוכלים, אך במנה קטנה יותר שמתאימה לו. אם הוא אינו רוצה לאכול, אמרו משהו כמו, “תנסה, זה ממש טעים”. אם הוא עדיין לא רוצה לנסות, אמרו ברוגע, “בסדר, ננסה בפעם אחרת כשתהיה רעב”.
  • עודדו את ילדכם לגעת, להריח או ללקק את המאכל החדש, ואז שבחו אותו על כך. לאחר מכן, עודדו אותו לקחת ביס. שבחו את ילדכם על כך שניסה.
  • הציעו לו מאכלים שונים מכל אחת מחמש קבוצות המזון העיקריות. לדוגמה, אם הוא אינו אוהב גבינה, ייתכן שייהנה מיוגורט במקום זאת.

הימנעו ממאכלים לא בריאים

אתם עלולים להתפתות להציע לילדכם פרסים בצורת מאכלים רק כדי ש”יאכל משהו”. אך אם אתם מציעים לו חטיפים או תחליפים משמינים, מלאי סוכר או מלח, הוא עלול לסרב לאכול את המאכלים הבריאים יותר. אחרי הכל, הוא יודע היטב שיש אפשרויות הרבה יותר טעימות!

אם אתם מציעים לו פרסים לא בריאים בתור שוחד – לדוגמה, אומרים לו משהו כגון, “אם תאכל גזר, תוכל לקבל שוקולד” – אתם עלולים לגרום לו להתעניין יותר בפרס מאשר במזון הבריא.

עובדות על סרבני אכילה

העובדות הבאות יעזרו לכם להבין מדוע ילדים מסרבים לאכול לפעמים:

  • התיאבון של ילדים מושפע ממחזורי הגדילה שלהם. גם התיאבון של תינוקות נע ונד ללא הרף. בגילאים שנה עד שש, רוב הילדים יכולים להיות רעבים מאוד יום אחד, וביום למחרת לשחק באוכל בלי לאכול.
  • ילדים מעדיפים טעמים שונים ממבוגרים.
  • בעיני ילדים, החיים עשויים להיות מרגשים מדי לפעמים, והם עסוקים מדי בחקר העולם שסביבם מכדי לבזבז זמן על אכילה.
  • ילדים לומדים ובוחנים כל הזמן את גבולות ההתנהגות המותרת. כשמדובר בהחלטות הנוגעות למזון, הם יכולים להפגין כוח רצון חזק מאוד (לאכול או לא לאכול, או מה לאכול). זהו חלק בלתי נפרד מההתפתחות החברתית, האינטלקטואלית והרגשית שלהם. לפעמים ילדכם יסרב למאכל מסוים רק כדי לקבל מכם תגובה מעניינת. אם הוא מסרב לאכול, אין זה אומר שהוא לא אוהב אותו (אחרי הכל, לפעמים הוא אפילו לא טעם). לעיתים הוא פשוט מפגין בפניכם את העצמאות שלו כדי לראות מה תעשו. כשזה קורה, נסו להישאר רגועים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם

ילדים והורים בסיכון

כמעט כל ההורים מרגישים לפעמים שילדם בוחן גבולות, יש פעמים שהם מרגישים שאין להם שליטה, והם אינם מצליחים לחזור ולשלוט ברגשותיהם ובתגובותיהם. הם עלולים לחוש שחיקה בגלל בעיות אישיות, רגשיות, רפואיות או כלכליות, ולהרגיש שאינם יכולים לטפל כראוי בילדיהם. גידול ילד עם התנהגות מאתגרת, או מחסור בתמיכה מספקת, יכולים גם הם למתוח את גבול הסבלנות של ההורים ואת יכולתם להתמודד.

אם אתם מאבדים שליטה ומתפרצים בזעם – מילולי או גופני – אתם מעמידים את ילדכם בסכנה, גם אם אינכם מתכוונים לכך. לעולם אל תפגעו פגיעה חמורה בילד. לכל ילד יש זכות להיות בטוח ומוגן.

מה לעשות

כרגע:

  • להפסיק.
  • התרחקו מהילד ונשמו עמוק.
  • התקשרו למישהו שירגיע אתכם, כמו קרוב משפחה, חבר או יועץ בקו סיוע.

כשאתם רגועים יותר:

  • חשבו על מה שקרה וכיצד זה משפיע עליכם ועל ילדכם.
  • עשו משהו כדי לשפר את המצב.
  • מצאו עזרה כדי לעשות את השינויים הנדרשים.

 

אם אתם פוחדים שתפגעו בילדכם, או שפגעתם בו, חשוב שתבקשו עזרה באופן מיידי. התקשרו לקו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון בטלפון 1-800-220-000 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, או צרו קשר עם קו סיוע להורים. אם ילדכם זקוק לעזרה רפואית, פנו למוקד הרפואי של קופת החולים שלכם.

 

קבלת עזרה לטווח הארוך

אם זיהיתם בעצמכם את התחושה שאתם עלולים לפגוע בילדכם, עליכם לנקוט צעדים ולוודא שהמצב לא יחזור על עצמו.

הנה כמה אנשים שיוכלו לעזור:

  • יועצים בקווי חירום להורים
  • ארגוני סיוע למשפחות באזורכם – צרו קשר עם תחנת בריאות הנפש, אחות טיפת החלב או רופא הילדים שלכם, על מנת שייתנו לכם הפניה מתאימה.
  • רופא המשפחה
  • פסיכולוג או יועץ – אם אינכם יודעים למי לפנות, רופא המשפחה יכול לתת לכם שמות של אנשי מקצוע באזור
  • מרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה

בקשת עזרה דורשת אומץ, אך היא גם מראה שאתם:

  • אוהבים את ילדכם ורוצים בטובתו
  • מבינים שיש בעיה
  • לוקחים אחריות
  • רוצים לשנות את המצב עבור משפחתכם
  • מחויבים לשיפור

אולי תתנחמו בידיעה שאינכם ההורים הראשונים שחוו זמנים קשים. כל רופא, פסיכולוג, יועץ, עובד סוציאלי או עובד בקו סיוע דיברו עם אנשים דומים לכם והגישו להם עזרה. אנשי המקצוע יוכלו לעזור לכם לקבל תמיכה ולכוון אתכם לגישה הורית חיובית יותר. כשאתם מבקשים עזרה, אתם עושים את הדבר הטוב ביותר עבור ילדכם, משפחתכם ועצמכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד תינוקות מתקשרים?

בכי: דרך התקשורת הראשונה של התינוק

לתינוקות יש דרך אפקטיבית ביותר להגיד לכם מה הם חושבים ומרגישים מרגע שנולדו. היא נקראת בכי. זהו האופן שבו תינוקות מודיעים לכם שהם רוצים או צריכים משהו – עוד חיבוקים בבקשה, די לחיבוקים בבקשה, רעב מדי, עייף מדי, לא עייף מספיק, קר לי, חם לי. לפעמים תינוקות בוכים בלי סיבה נראית לעין.

בכי הוא הדרך היחידה שבה התינוק החדש שלכם יודע לתקשר את צרכיו. תינוקכם אינו בוכה כדי להרגיז אתכם – תינוקות שזה עתה נולדו לא יודעים להתנהג לא יפה. מתן תגובה לתינוק בוכה אינה עניין של פינוק. עד מהרה תזהו שהתינוק שלכם בוכה בדרכים שונות, בהתאם לצרכיו ולמידת הדחיפות.

כיצד מתחיל הדיבור?

מלבד בכי, התינוק שלכם משתמש ביצירת קשר עין כדי לתקשר איתכם, ובהאזנה ממוקדת לכל מילה וצליל שאתם משמיעים. התינוק עשוי להביט בפניכם ולהתבונן בפה שלכם. כשהתינוק מאזין לכם וצופה בכם מדברים, הוא מתחיל להבין את הרעיונות הבסיסיים של תקשורת. למעשה, כבר מרגע הלידה תינוקכם סופג כמות אדירה של מידע על מילים ודיבור.

בגיל שבעה או שמונה שבועות התינוק מגלה משהו חדש ונפלא – הקול שלו. בשלב זה יתחיל התינוק לשיר לכם סרנדות עם המיות וצלילים פשוטים. כשהתינוקות גדלים הם משמיעים יותר קולות, מחייכים יותר ומנופפים סביב בזרועותיהם וברגליהם. הם מתחילים להבין את המושג “שיחה”, ורוצים לספר לכם כל מיני דברים מעניינים. אם אתם מאזינים ומגיבים למלמולי התינוק, סביר להניח שהוא יקשקש ויגרגר אף יותר.

רעיונות למשחק שיעזרו לפתח את הדיבור

הורים רבים חשים מעט מטופשים כשהם מדברים לתינוק קטן שאינו יכול לענות. אולם למעשה, לדבר על מה שאתם רואים ועושים מסייע להתפתחות התינוק. הרעיון הוא ליצור תחושה חמה ואוהבת. ככל שתדברו יותר עם התינוק שלכם, כך זה יהפוך לקל יותר – ותזכו לתגובות מתגמלות מצדו. הנה כמה רעיונות בתור התחלה:

  • נסו לדבר בדיבור מתיילד. התינוק שלכם יאהב להתבונן בעיניים הנוצצות שלכם, ובפיכם שנמתח ונפתח בעת הגיית המילים.
  • דברו על מה שאתם עושים. לדוגמה, “אנחנו הולכים להיכנס עכשיו לאמבטיה חמה ונעימה. אתה אוהב אמבטיות, נכון?” דברו בכל שפה, או החליפו בין שפות שונות. זה יעזור לתינוק שלכם ללמוד על מילים ועל דיבור.
  • שירו לו שירים וחרוזים. זוהי דרך מהנה לעזור להתפתחות מיומנויות השפה של התינוק. שירו שירים וחרוזים באוטו, באמבטיה ובמיטה – גם אם אתם מזייפים. התינוק שלכם יאהב את קצב המילים ויירגע כשישמע את קולכם.
  • קראו ספרים וספרו סיפורים לתינוק שלכם מרגע הלידה. לאחר כמה שבועות, התינוק יידע שברגעים אלה אתם נהנים מזמן שקט ומיוחד יחד. התינוק יתחיל לזהות מילים וללמוד להקשיב לדברי אחרים. אם התינוק בוכה או מתפתל כשאתם קוראים, כנראה שכדאי לנסות שוב מאוחר יותר. הרעיון הוא ליצור זמן מיוחד לבילוי משותף, כך שאין טעם לגרום לזה לקרות בכוח.
  • הקשיבו למאמציו הראשונים של התינוק לקשקש, ואז הגיבו לו. השאירו מרווח בין משפט למשפט כדי שהתינוק יוכל להגיב. כך ילמד תינוקכם על דפוס השיחה. אם התינוק שלכם אינו מגיב בתורו או אינו מעוניין לקשקש כרגע, נסו שוב בזמן אחר. תדעו מה לעשות לפי מידת העניין של התינוק ותגובותיו.
  • קראו בשמם של הצעצועים והחפצים שסביבכם. לדוגמה, “תראה, הנה הגרביים שלך. אנחנו הולכים לגרוב אותם על הרגליים, נכון?”

דיבור: מתי כדאי לפנות לרופא

כל התינוקות מתפתחים בקצב שונה. תינוקות רבים יוצרים קשר עין ומפיקים צלילים בשלב מוקדם, אך אחרים עשויים שלא להתחיל עד גיל שלושה חודשים. אל תדאגו אם התינוק שלכם אינו עושה משהו בקצב של תינוקות אחרים.

אולם לעיתים, עיכובים במיומנויות התקשורת עשויים להיות סימנים להפרעות התפתחות חמורות יותר או לעיכוב התפתחותי, כולל עיכוב שפתי, לקות שמיעה, מוגבלות שכלית התפתחותית והפרעה על הרצף האוטיסטי.

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים, קבעו תור אצל אחות טיפת חלב, רופא הילדים או מכון להתפתחות הילד. אם איש המקצוע אינו מודאג אך אתם עדיין דואגים, זה בסדר גמור לבקש דעה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חשיבה ודמיון אצל תינוקות רכים

חשיבה ודמיון אצל תינוקות רכים

פשוט, מהנה ובטוח. התינוק זקוק להתנסויות משחקיות לצורך התפתחות קוגניטיבית טובה, ולפיתוח מיומנויות החשיבה והדמיון שלו. התינוק שלכם ירגיש אהוב גם אם רק תשחקו יחד ותלמדו להכיר זה את זה. המשחק המשותף מאפשר למוח להתפתח ולדמיון להמריא, ועוזר לתינוקות להבין את החיים ואת מקומם. הלמידה וההתפתחות אצל תינוקות מתבססות על מערכות היחסים שלהם עם אחרים, ובמיוחד איתכם, כאנשים החשובים ביותר בחייו של התינוק.

התפתחות קוגניטיבית של תינוקות רכים: למה לצפות

עבור התינוק החדש שלכם, העולם עלול להיות מקום מפחיד למדי. הוא עדיין אינו יודע שהוא אדם, או שאתם עומדים לדאוג לו ולטפל בו. התינוק שלכם ישגשג אם יחוש בטוח ואהוב, והתחושות האלו יעזרו גם להתפתחות מוחו. זו הסיבה לכך שמערכת היחסים שלכם ושל התינוק היא החשובה מכל. איש לא יוכל לתת לו הרגשה בטוחה ואהובה כמוכם.

בגיל ארבעה שבועות בערך, התינוק שלכם כבר לומד ומשתפר בדברים כגון יניקה או אכילה מבקבוק, ועכשיו הוא גם מתחיל לזהות את קולכם ולהגיב אליו. בתחילה, התינוק יהיה מרותק לפניכם ויתבונן בכם בפליאה. הוא מתחיל להבחין בתווי פניכם ובקולכם, ולאחסן מידע רב במוחו. הוא עשוי לבהות במובייל צבעוני שתלוי מעליו במשך רגעים ארוכים.

עם זאת, זכרו שהוא עלול להתעייף בקלות, בעיקר אם תציפו אותו באנשים, בפעילויות ובצלילים רבים מדי. תינוקות רוצים אמנם להתנסות בעולם, אך לא להיחשף להכל בבת אחת. גירוי יתר עלול לפעמים לעייף את התינוק עד שלא יצליח להירדם, ולכן כדאי לשים לב לסימני העייפות שלו.

איך לעזור להתפתחות קוגניטיבית אצל תינוקות רכים

מוחם של תינוקות רכים עובד קשה כבר מרגע הלידה, כדי להבין מה מתרחש מסביבם. אפשר לחשוף את התינוק להתנסויות חדשות שיגרו את החשיבה והדמיון שלו בדרכים רבות, פשוטות ומהנות. הנה כמה רעיונות בתור התחלה:

  • דברו עם התינוק שלכם לעיתים קרובות, החזיקו אותו וצרו איתו קשר עין. אי אפשר להפוך תינוק קטן למפונק. המון חום ואהבה רק יקרבו אתכם זה לזה, ויעזרו לתינוק להתפתח.
  • עשו לתינוק פרצופים כבר מרגע הלידה. חלק מהתינוקות מוציאים לשון או מעגלים את השפתיים בתנועת אוֹ בתגובה למבוגר שעושה את אותו דבר.
  • אפשרו לתינוק שלכם להתבונן במגוון דברים – חברים או משפחה שמשחקים בגינה, פרחים בפארק, צבעים וצורות. כמו כן, תוכלו להפוך חפצים יומיומיים שנמצאים בבית לצעצועים מתוצרת בית.
  • הציעו לתינוק שלכם שפע של התנסויות חדשות כדי לעזור לו לגרות את הדמיון. גם דברים פשוטים יכולים לתת לתינוק עושר של זיכרונות ודימויים שמהם ישאב כשיגדל. אפשר לצאת לטיול בפארק או ברחובות השכונה, או לבקר במקומות שונים.
  • דברו על הדברים שאתם רואים ושימו לב במה התינוק מתעניין – למשל, בעלה נופל או בציפור שנוחתת כדי לשתות מים. אפשר לחלוק חוויות ולהתפעל מדברים רבים כל כך!
  • כשיגיע לגיל כמה שבועות, תנו לתינוק להחזיק צעצוע רך או רעשן.
  • נענעו את התינוק או עסו אותו בעדינות. התחושות, הריחות והצלילים השונים מצטרפים כולם לדימוי שהתינוק בונה במוחו על העולם.
  • הראו לתינוק תמונות בהירות וצבעוניות בספרים, שירו לו שירי משחק או שירים אחרים.
  • האזינו לרוח נושבת, לציפורים שרות או לסוגים שונים של מוזיקה.
  • התינוק יהיה מוקסם מצליל קולכם. כשאתם מדברים, התינוק יכול לבהות בפניכם למשך דקות ארוכות ולספוג את מראן.
  • געו באצבעות הידיים והרגליים של התינוק – אפשר לשיר את אחד משירי המשחק, כמו “איפה האצבע, הנה היא”.

פשוט תיהנו ביחד. הלמידה מתרחשת מעצמה, כך שאם התינוק שלכם אינו מעוניין בפעילות מסוימת, נסו משהו אחר. תנו לו להוביל.

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם מודאגים בנוגע ללמידה, לתקשורתיות או להתפתחותו של התינוק שלכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים. אם התינוק נמצא במסגרת חינוכית, תוכלו לדבר עם המטפלות. אם נראה שהתינוק אינו יוצר איתכם קשר עין או אינטראקציה כלשהי, כדאי לדבר עם מומחה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דמיון ויצירה אצל תינוקות

התפתחות הדמיון והיצירתיות אצל תינוקות

מרגע הלידה ועד גיל 12 חודשים, התינוק שלכם מרותק יותר ויותר למה שמתרחש בעולם סביבו. בגיל זה, מוחם ודמיונם של תינוקות מתרחב ללא הרף, והם מוצאים הזדמנויות למשחק בכל מקום.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. רוב הרגעים החשובים בהתפתחות מתרחשים בערך באותו סדר, אך הגיל שבו הם קורים עשוי להשתנות אצל כל ילד וילד – אפילו אצל ילדים מאותה משפחה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב.

הדמיון של התינוק: למה לצפות

סביר להניח שהתינוק:

  • יתבונן בכם מרותק – בפניכם ובהבעות שאתם עושים, בקולכם ובמגע שלכם
  • מגיל ארבעה חודשים, הוא יגלה סקרנות טבעית בנוגע לסביבה שהוא נמצא בה וירצה לחקור אותה
  • מגיל שבעה חודשים, הוא יתבונן בתמונות וינסה לחקות קולות של בעלי חיים
  • מגיל שמונה חודשים, הוא ייהנה ממשחק מלוכלך
  • מגיל שמונה חודשים, הוא ייהנה לעשות קולות, לחבוט בדברים זה בזה או למלמל
  • מגיל עשרה חודשים, הוא ייהנה לגלות מה יש בתוך הארון, מתחת למיטה או ברחבי הבית
  • מגיל 12 חודשים, יחקה מעשים ומילים שהוא שומע בשירים
  • מגיל 12 חודשים, ייהנה מצעצועים שמגרים משחק פתוח וחופשי
  • מגיל 15 חודשים, ייהנה לשחק ב’כאילו’ – לדבר בטלפון כמו אימא או ללבוש תחפושת של פיראט

מגיל חמישה חודשים בערך, תינוקות אוהבים להתבונן בעצמם ובהבעות המשתנות על פניהם במראה. בסופו של דבר, בגיל 15 חודשים בערך, הם מתחילים לזהות את עצמם כתינוק שבמראה.

הסקרנות הטבעית שלו תוביל את ילדכם להתבונן בעצלתיים בכל דבר ובכל מקום. קערית הכביסה תיראה לו מרתקת. קטיפת עלי כותרת מהחרציות יכולה להקסים אותו למשך דקות ארוכות. כשהוא משתובב בחוץ, הוא יכול לחקור את היצירתיות והדמיון הטבעיים שלו. כל מה שהוא זקוק לו הם מרחב, זמן וחומרים בטוחים שיוכל לשחק איתם.

רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות עם התינוק

כדי לגרות את מיומנויות היצירתיות והדמיון של ילדכם, נסו את הרעיונות הבאים:

  • דברו עם ילדכם, גם אם הוא תינוק או צעיר מאוד. עם מעט עזרה, אפילו תינוקות קטנים מאוד לומדים במהירות את אמנות השיחה ורוצים להשתתף.
  • ספרו סיפורים וקראו ספרים: כדאי להתחיל לעשות זאת מוקדם ככל האפשר.
  • צאו לטייל. הליכה בפארק, בחוף הים, בגינה או בכל סביבה שונה מהרגיל תתווסף למאגר הידע שילדכם בונה על העולם שסביבו, ותצית את דמיונו.
  • חזרו על שירי ערש או שירי משחק הכוללים פעולות חזרתיות – לדוגמה, שירו “עשר אצבעות לי יש” ועשו תנועות עם האצבעות.
  • שחקו בתחפושות עם בגדים ישנים, תיקים וכובעים שאינכם משתמשים בהם עוד. ילדים מגיל 12 חודשים יכולים ליהנות מכך מאוד.
  • תנו לילדכם חומרים שבהם יוכל להשתמש במשחק מלוכלך – חול, מים, בוץ, חמר, בצק למשחק או צבעי ידיים.
  • מגיל 12 חודשים, אפשר לשחק במים: כל מה שהתינוק צריך הוא דלי מים עם בועות וכמה כוסות פלסטיק. עם זאת, השגיחו על ילדכם כדי לבלות בבטחה עם המים. תוכלו לשחק במים גם בזמן האמבטיה, ולהשפריץ לכל עבר!
  • שחקו מחוץ לבית: המשחק מחוץ לבית נותן לילדכם חופש לחקור סביבה חדשה.
  • תנו לילדכם נייר וצבעים כדי שיוכל לקשקש.
  • האזינו למוזיקה: תוכלו להכין עם ילדכם כלי מוזיקה – קסילופון צעצוע, פעמונים, מכסי סירים שישמשו בתור מצלתיים, או בקבוק פלסטיק מלא אורז או אפונה יבשה בתור רעשן.
  • הציעו לו צעצועים כגון קוביות, שיכולות להפוך לכל דבר שירצה. צעצועים אלה טובים למשחק פתוח.
  • מגיל 15 חודשים, ילדכם ייהנה להעמיד פנים שהוא מבוגר. הוא יאהב לשחק באביזרים כגון בגדים וכובעים ישנים, טלפון, סירים ומחבתות, מטאטאים ומברשות.
  • התנסו במתקנים במגרש המשחקים ובגינה. ילדכם יוכל ליהנות ממשחק בסביבת ילדים אחרים באותו גיל, גם אם הם אינם משחקים באמת ביחד עד גיל מבוגר יותר.
  • הימנעו ממסכים ככל האפשר. לילדים בני פחות משנתיים, מומלץ שלא לאפשר זמן מסך בכלל. ילדים בני שנתיים עד חמש יכולים לצפות במסך, אך רק עד חצי שעה ביום.

משחק מכוון לעומת משחק פתוח

הציעו לילדכם חומרים שאפשר להמציא איתם משחקים, במקום לתת לו צעצועים מוכנים מהחנות שאפשר לשחק בהם במשחק מכוון בלבד. לדוגמה, קוביות הן אידיאליות למשחק פתוח, כיוון שהן יכולות להפוך לכל דבר. המשחק במכונית צעצוע הוא מוגבל למדי. דובון נשאר דובון, אך קופסה המכילה כמה פיסות חומר צבעוניות יכולה לשמש לאין סוף משחקים.

כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם – למשל, אם הוא אינו מתעניין במשחק או אינו משחק עם חפצים – כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.