כאבי בטן

סוגים של כאבי בטן

כאבים חדים, אקוטיים – מעידים לעיתים קרובות על בעיה חריפה, ממוקדת, הנמצאת לרוב במערכת העיכול.

כאבים כרוניים/חוזרים – עשויים להעיד על בעיה כרונית אם הם באים בשילוב תסמינים נוספים כגון שלשול, חום או ירידה במשקל. אם הכאבים החוזרים אינם מלווים בתלונות נוספות, ילדכם נראה בריא ועוצמת הכאבים אינה גבוהה במיוחד, ייתכן שכאבי הבטן עשויים לנבוע מדרך התמודדות של ילדיכם עם קשיים אחרים, בבית הספר או בבית.

מהן הסיבות לכאבי בטן?

הסיבות לכאבי בטן אצל ילדים הן רבות ומגוונות, וכוללות בין השאר:

  • בעיות במערכת העיכול – כמו עצירות או מחלות מעי דלקתיות
  • זיהומים – כגון גסטרואנטריטיס (שלשולים והקאות), דלקות גרון או דלקות בדרכי השתן, וכן טפילים
  • כאבים הקשורים לאוכל – הרעלות מזון, רגישות או אי סבילות למזון, אכילה רבה מדי
  • בעיות כירורגיות – כמו דלקת בתוספתן (אפנדיקס) או חסימת מעיים
  • כאבי מחזור – אצל נערות
  • כאבים הנובעים מלחץ או חרדה
  • כאבים ללא הסבר רפואי או רגשי – נפוצים מאוד אצל ילדים

לא תמיד פשוט לאבחן את הסיבה לכאבי הבטן, במיוחד בשלבים הראשונים. הזמן והתסמינים הנוספים שעשויים להופיע יכולים למקד את הבעיה.

איך ניתן להקל על ילדכם?

  • עזרו לילדכם לשתות, כדי למנוע התייבשות. הציעו לו נוזלים צלולים (מים, תה, מיץ קל ומדולל), או קרטיב קרח ואפילו ג’לי.
  • אם ילדכם רעב, הציעו לו לאכול אוכל פשוט שאינו מתובל, כגון קרקרים, צנים, ביסקוויט, אורז או בננה. אל תכריחו את ילדכם לאכול אם אינו רוצה.
  • עודדו את ילדכם לשבת בשירותים. שחרור צואה עשוי לפעמים להקל על הכאבים.
  • נסו להסיח את דעתו באמצעות עיסוי עדין לבטן, קריאת ספר ועוד.
  • אם ילדכם סובל מאוד, נסו משכך כאבים כגון פרצטמול (אקמול, נובימול, דקסמול וכד’).

מתי צריך ללכת לרופא?

אם ילדכם:

  • סובל מכאב שנמשך יותר מ-24 שעות
  • סובל מכאב חזק מאוד עד כדי כך שהוא מתפתל או גונח מכאבים
  • סובל מכאב המונע ממנו לזוז או להתנייד כרגיל
  • סובל מכאבים תכופים וקבועים
  • סובל מחום של יותר מ-38.5 מעלות נוסף על כאבי הבטן
  • סובל מהקאות חוזרות ואינו מצליח לשתות בלי להקיא, או שההקאות בצבע ירוק
  • מופיע דם בהקאה או בצואה
  • מסרב לשתות
  • מתלונן על קשיים או כאבים במתן שתן, או ממעט לתת שתן
  • סובל מכאבים או נפיחות במפשעות
  • מופיעה על גופו פריחה נרחבת
  • כאב הבטן התחיל לאחר חבלה בבטן
  • אם אתם מוטרדים מכל סיבה שהיא.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לתכנן מראש: כלי לניהול התנהגות

מדוע תכנון מראש עוזר לניהול ההתנהגות

קניות, נסיעה במכונית, שיחה בטלפון, פגישות חשובות, ביקור אצל חברים – כל אלה הם מצבים שבהם עלול להיות קשה לעמוד בצרכיו של הילד ולהשיג את מה שרציתם גם יחד. אפשר לחשוב עליהם כעל מצבי הורות מאתגרים – מצבים שבהם יש סיכון להתנהגות מאתגרת מצד ילדכם, ולתסכול, לחץ וכעס מצדכם. מצבי הורות מתאגרת מתרחשים בדרך כלל באחת הנסיבות הבאות או יותר:

  • כשאתם מנסים לטפל בילדכם ולבצע משהו נוסף.
  • כשאתם חייבים לעשות משהו מסוים או להיות במקום מסוים בשעה נקובה.
  • כשהילדים משועממים.

במצבים שבהם הילדים עלולים להתקשות להעסיק את עצמם, או כאשר הפגנת התנהגות קשה עלולה להיות מאתגרת ומלחיצה אף יותר, כדאי לנקוט גישה פעילה יותר למניעת השעמום.

פעילויות מתוכננות

כדי לעזור להורים להתמודד עם מצבי הורות מאתגרת פיתחו שני פסיכולוגים אוסטרלים, פרופ’ מתיו סנדרס ופרופ’ מארק דאדס, שגרות פעילות מתוכננת. השגרות מבוססות על שלושה עקרונות פשוטים:

  1. תכננו מראש כדי לצמצם את הסיכון לבעיות.
  2. למדו את הילדים להתמודד ביעילות עם דרישות המצב.
  3. חפשו דרכים לעזור לילדים להישאר עסוקים ופעילים, במקום להשתעמם או להפריע.

כך תהפכו את העקרונות הללו לפעולה, ותפתחו שגרת פעילות מתוכננת, שתעזור לכם ולילדכם במצבי הורות מאתגרת.

  1. זהו את המצב המאתגר.
  2. הבהירו לילדכם למה אתם מצפים.
  3. חשבו על ילדכם כעל “לומד”.
  4. תכננו כיצד לעזור לילדכם להישאר עסוק.
  5. חזקו התנהגות טובה.
  6. השתמשו בתוצאות להתנהגות בלתי רצויה.
  7. ערכו שיחת מעקב.

כל אחד מהצעדים האלה מוסברים בפירוט בהמשך.

1. זהו את המצב המאתגר

לפני שאתם מתחילים לתכנן, עליכם לזהות מהם המצבים ה”מסוכנים”/”מאתגרים” עבורכם, למשל, מקרים שבהם חשתם לחוצים, מתוסכלים או נבוכים בגלל התנהגותו של ילדכם. נסו להבין מה מקשה על המצב. האם מדובר ביותר מדי דרישות מתחרות, בלחץ של זמן או בסביבה משעממת? אולי זו סביבה שהותאמה במיוחד לגרום להתנהגות מאתגרת – לדוגמה, הקופה בסופרמרקט, שלידה מוצגים סוכריות וצעצועים בגובה עיניו של הילד? קראו את המאמר על חיזוק התנהגות טובה בעזרת שינוי הסביבה של ילדכם.

כמו כן, כדאי להבין אילו צעדים פרקטיים תוכלו לנקוט במצב נתון. האם אפשר להימנע מהפעילות לגמרי? האם תוכלו לקבל עזרה? האם קבלת העזרה תשנה משהו? אם אי אפשר להימנע מהמצב, או שאתם חושבים שהשהות במצב תעזור לילדכם ללמוד כיצד להתמודד איתו טוב יותר, שגרת פעילויות מתוכננות עשוי לעזור לכם.

2. הבהירו למה אתם מצפים

דברו עם ילדכם לפני שאתם נכנסים למצב מאתגר. הבהרת הציפיות מהמצב וההתנהגות המקובלת תעזור לכם ולילדכם גם יחד. אם ילדיכם צעירים, פשוט אמרו להם למה אתם מצפים, כדי לצמצם את הבלבול והתסכול. לילדים גדולים יותר כבר יש רעיונות משלהם, ולכן כדאי לקבוע ביחד כמה כללים מסוימים. במצב כזה, צעד הבהרת הציפיות מסתמך יותר על משא ומתן. עם זאת, אתם ההורים, ויש לכם זכות להגיד את המילה האחרונה.

כללים יעילים מזכירים לילדכם למה אתם מצפים, ומזכירים לכם למה לצפות ולמה להגיב. הכללים צריכים להיות ברורים, פשוטים וקשורים להתנהגות הרצויה. לדוגמה, כללים שנועדו לחדר ההמתנה במרפאה כוללים “לדבר בשקט”, “לבקש רשות לפני שנוגעים במשהו”, “לגעת בעדינות בצעצועים ובעיתונים”, ו”לשחק על הרצפה לידי”.

כמו כן, כדאי להחליט מראש מה קורה אם הילדים עומדים בכללים ומה קורה אם מפרים אותם. למשל, במרפאה, תוכלו להגיד, “אם תישאר קרוב אליי ותבקש רשות לפני שאתה נוגע במשהו, תוכל לשחק בצעצועים או לקרוא את הספרים. אם אתה שוכח שצריך להישאר קרוב אליי או נוגע במשהו בלי לבקש, תצטרך לשבת על הכיסא לידי במשך דקה אחת”.

בדקו אם ילדכם מבין, ובקשו ממנו להסביר לכם את הכללים והתוצאות. עשו זאת שוב ממש לפני שאתם נכנסים למצב בסיכון גבוה – למשל, ממש לפני שאתם נכנסים למרפאה. כמה כללים משפחתיים יכולים לעזור לבני המשפחה להסתדר טוב יותר זה עם זה ולהפוך את החיים לשלווים יותר.

3. חשבו על ילדכם כעל “לומד”

ילדכם עשוי להפגין “התנהגות מאתגרת” כיוון שעדיין לא פיתח את המיומנויות הדרושות להתמודדות עם המצב. שאלו את עצמכם מה תוכלו לעשות כדי לעזור לו ללמוד מה לעשות במצבים בסיכון גבוה. הנה כמה הצעות.

הפחיתו את הלחץ כשילדכם לומד

חשבו מה אפשר לעשות כדי להפחית את הלחץ על ילדכם במצב חדש, ואפשרו לו לתרגל את יכולות ההתמודדות שלו במצבים קלים יותר. כשהוא לומד מיומנות חדשה, תנו לו הזדמנויות רבות לחוות הצלחה. ברגע שהוא מצליח להתמודד טוב יותר, אפשר להעמיד אותו במצב מאתגר יותר. הנה כמה דוגמאות:

  • קניות: תכננו כמה מסעות קניות קצרים שבהם תרכשו רק כמה מוצרים.
  • ביקורים / מבקרים: צאו לסדרת ביקורים קצרים אצל חברים או קרובי משפחה, או בקשו מהם לבקר אצלכם.
  • שיחות טלפון: תכננו כמה שיחות טלפון קצרות.

חשבו על התזמון הנכון

אחת הדרכים לעזור לילדכם להתמודד עם מצב תובעני היא לוודא שהוא אינו רעב או עייף. לפעמים ילדים אינם מבינים שהם רעבים או עייפים, ופשוט מתנהגים בעצבנות. אם אפשר, תכננו את המצב בסיכון גבוה בהתאם לשגרה של ילדכם, כך שיהיה במצב רוח טוב. תנו לו לאכול משהו קטן לפני שאתם יוצאים לקניות, לדוגמה.

הבינו אילו מיומנויות צריך ילדכם ללמוד

לדוגמה, אם הבעיות מתרחשות בזמן שיחות טלפון, ייתכן שילדכם צריך ללמוד כיצד לומר “סליחה”, להמתין לתגובתכם, לקבל תשובה ולהמשיך בעיסוקיו בשקט. על כל הדברים הללו תוכלו לדבר איתו. כמו כן, תוכלו להראות לילדכם כיצד לעשות את הדברים האלה, ולשבח אותו כשהוא מצליח.

4. תכננו כיצד לעזור לילדכם להישאר עסוק

לילדים צעירים מאוד, תכננו כמה פעילויות שיעסיקו אותם בזמן מצבי הורות מאתגרת. הכינו “תיק לדרך”, ובו שתייה, חטיף וכמה פריטים קטנים אך מעניינים – למשל, נייר וצבעים, בועות סבון או מדבקות.

ילדים גדולים יותר יכולים לתכנן פעילויות מעניינות בעצמם, בעזרתכם. כמו כן, אפשר להפעיל אותם במצב עצמו. לדוגמה, בזמן הקניות במכולת, תוכלו לבקש מילדכם למצוא פריטים מסוימים על המדפים ולשים אותם בעגלה, או לזהות צבעים או מילים שמופיעים על התוויות. כשאתם עומדים בתור בדואר, תוכלו לשחק משחק שקט של “אני רואה” או “מי אני?” אפשר לתכנן פעילויות מיוחדות לנסיעות במכונית או לשיחות טלפון, למשל סיפורים או שירים מיוחדים בדיסק, או פאזל מיוחד. הכינו מראש כמה רעיונות או פעילויות שיעזרו לילדכם לא להשתעמם או להפריע.

5. חזקו התנהגות טובה

במהלך מצב מאתגר, זהו וחזקו את ההתנהגות הרצויה. אל תיכנסו למלכודת ותגיבו רק להתנהגות שאינכם אוהבים. במקום זאת, עצרו מדי פעם את מעשיכם, כדי להראות לילדכם שאתם אוהבים מה שהוא עושה.

לדוגמה, בזמן הקניות, תוכלו לשבח את ילדכם על כך שנשאר קרוב אליכם, שדיבר בשקט או שעזר לכם למצוא פריטים ברשימה. אם המצב בסיכון גבוה הוא שיחת טלפון, תוכלו לעצור לרגע קל את השיחה כדי לשבח את ילדכם על כך שהוא משחק בשקט.

6. השתמשו בתוצאות להתנהגות בלתי רצויה

הדרך הטובה לנהל התנהגות מאתגרת היא למנוע אותה מראש, במקום לטפל במצב. אם פעלתם לפי הצעדים שהזכרנו, ילדכם עשוי להתעצבן פחות. עם זאת, כדאי וחשוב לתכנן מראש מה תעשו אם ילדכם יתנהג באופן בעייתי, מכמה סיבות. ראשית, קשה להשתמש בתוצאות כשההתנהגות המאתגרת מתרחשת במקום שאינו ביתכם. שנית, המצב הקשה עלול להיות מלחיץ אף יותר אם אתם מנסים להחליט מה לעשות בלהט הרגע. תחושות כגון לחץ, מבוכה או בושה עלולות לתרום לכך שתרגישו שאינכם בשליטה.

החדשות הטובות הן שרוב התוצאות שבהן הייתם משתמשים בבית להתנהגות הבעייתית יכולות לשמש אתכם גם בחוץ, בשינויים קלים. לדוגמה, אם אתם משתמשים בפסק זמן בבית, תוכלו להתאים את השיטה לקניות – לבקש מילדכם לשבת בשקט לידכם על ספסל מחוץ לסופרמרקט לזמן מסוים, או לשבת איתו במכונית. לעולם אל תשאירו ילד לבד במכונית.

7. ערכו שיחת מעקב

כדאי לדבר עם ילדכם לאחר המצב המאתגר. במהלך השיחה, הדגישו בפניו את הדברים שעשה היטב, וציינו את ההתקדמות שעשיתם יחד. כמו כן, תוכלו להצביע על דבר או שניים שעליו לעשות באופן שונה בעתיד. אלה יכולים להיות היעדים שלכם לפעם הבאה.

מידע נוסף על מצבי הורות מאתגרת

מצבי הורות מאתגרת עשויים לכלול אחד או יותר מהמאפיינים הבאים.

דרישות מתחרות

דרישות מתחרות הן מה שקורה כשאתם מנסים לטפל בילדכם ולבצע משהו נוסף בו בזמן – כמו לדבר עם הפקיד בבנק, לשוחח בטלפון, לנהוג במכונית, לצאת לקניות או לאכול עם חברים.

לחץ של זמן

המצב עלול להיות קשה כשאתם חייבים לעשות משהו מסוים או להיות במקום מסוים בשעה נקובה. תחושת הזמן של ילדים צעירים אינה זהה לזו של מבוגרים. דוגמאות ללחצי זמן הן שעות ההתארגנות לבית הספר ולעבודה בבוקר, הגעה לפגישה בזמן, התכוננות לשינה ועוד.

סביבות משעממות לילדים

מקומות ומצבים רבים אינם מתוכננים היטב לילדים – כמו נסיעה במכונית, ישיבה בחדרי המתנה, עמידה בתורים או יציאה לקניות – ולכן הם משתעממים במהירות. שעמום אינו תמיד דבר רע. למעשה, השעמום יכול להוביל לחשיבה יצירתית אצל ילדים. תוכלו להציע להם כמה הצעות כדי לעזור להם לחשוב על דרכים להפיג את השעמום בעצמם. למשל, תוכלו “לכתוב” סיפור בקול רם, או לציין שמות של חיות שמתחילות באותיות שונות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מדוע ילדים ואחים רבים

מריבות ילדים: עקרונות הבסיס

ויכוחים בין אחים ואחיות הם נפוצים מאוד. לעיתים קרובות הם מתחילים כשהילדים חושבים שמצב מסוים אינו הוגן, או כשהם מנסים לעמוד על שלהם. לפעמים ילדים רבים כיוון שהם מסתכלים על המצב מנקודות מבט שונות. לדוגמה, ילד גדול יותר מציק לאחיו הקטן וחושב שזה משעשע, אך הילד הקטן אינו אוהב זאת. ויש פעמים שבהן אחים רבים כיוון שהם מתחרים זה עם זה על תשומת לב או אישור מההורים.

החדשות הטובות

כל הוויכוחים האלה הם חלק מתהליך ההתבגרות במשפחה. למעשה, זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לתרגול המיומנויות החברתיות שילדיכם זקוקים להן כמבוגרים. המריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר.

כשהוויכוחים בין אחים ואחיות נפתרים בצורה הוגנת ובלי שאף אחד נפגע, הם עוזרים לילדים לבנות מיומנויות פתרון בעיות כגון משא ומתן. כמו כן, הם לומדים כמה חשוב לראות את נקודת המבט של מישהו אחר, ולכבד את זכויותיהם, רגשותיהם ורכושם של אנשים אחרים.

אחד הדברים החשובים לצמצום המריבות הוא התנהגותכם כשהילדים אינם רבים. למשל, כדאי להראות להם כיצד להשתמש במיומנויות חברתיות ורגשיות טובות כגון ניהול כעסים, להזכיר להם את חשיבותו של המשא ומתן ולעזור להם ללמוד כיצד לשחק בצורה הוגנת. עם זאת, זכרו שילדים סופגים את כל השיעורים המעשיים הללו מגיל צעיר מאוד, אך לא נוהגים להתחיל לשתף פעולה ולחלוק עד גיל שנתיים. לפעמים הם מתחילים לבטא את ההתנהגויות שלמדו רק בגיל שלוש.

לוקח זמן ותרגול כדי ללמוד לחיות ביחד כמשפחה, וזה לא תמיד קל. למידע נוסף על צמצום המריבות בין ילדים בטווח הארוך, קראו את המאמרים כיצד למנוע מריבות בין אחים ומריבות בין אחים: דרכים להתמודדות.

כיצד המזג משפיע על מריבות הילדים

נדמה שחלק מהילדים רבים יותר מאחרים, כנראה בגלל המזג שלהם – חלקים מולדים באישיותם, שמובילים אותם להתנהג באימפולסיביות רבה יותר (בלי לחשוב) או באלימות. לכל בני האדם יש צד אלים מטבעם, המתבטא לעיתים במריבות. יש אנשים שמהירים יותר לכעוס מאחרים, או שאינם מסוגלים כל כך לשלוט על כעסם. אפילו למבוגרים לא קל תמיד לפתור סכסוכים בלי להידרדר להתנהגות רעה, ולילדים קשה אף יותר. ילדים אינם נולדים עם ההבנה כיצד להתמודד עם מחלוקות, אולם הם יכולים ללמוד את המיומנויות הנדרשות לצמצום כמות המריבות.

כיצד הסביבה משפיעה על מריבות הילדים

ילדים לומדים כיצד לפתור מחלוקות באמצעות התבוננות וחיקוי ההתנהגות שהם רואים בסביבתם. לכן, אם ילדיכם רואים אתכם פותרים מחלוקות בצורה חיובית, גם הם ילמדו להתנהג כך. זוהי דוגמה אישית של התנהגות טובה. תוכלו להדגים להם כיצד אתם משתפים פעולה, נשארים רגועים למרות הכעס, בודקים את העובדות לפני שאתם פועלים, מגיבים בדרך שמתאימה למצב ופתוחים לנקודת המבט של אחרים.

ילדים יכולים ללמוד גם מהתנהגויות שליליות. אם אתם מקנים לילדיכם משמעת באמצעות מכות, צורת הקניית משמעת אסורה ופסולה לחלוטין, סביר להניח שהם ירביצו לאחיהם, לאחיותיהם, לחבריהם – ואפילו לכם. כמו כן, סביר יותר להניח שיבחרו לריב אם:

  • הם רואים התנהגות אלימה באופן קבוע, בעיקר בקרב ההורים, אחים ואחיות גדולים וחברים
  • הם מקבלים את מה שרצו באמצעות דחיפות ומריבות
  • הוריהם אינם מציבים להם גבולות עקביים בנוגע למריבות או לאלימות
  • הם רואים אלימות בטלוויזיה, בסרטים ובמשחקי וידיאו.

כיצד הגיל והמיומנויות משפיעים על מריבות הילדים

האופן שבו ילדים מטפלים בקונפליקט תלוי במידה מסוימת בגילם וברמות המיומנות שלהם. התנהגות אלימה נפוצה יותר בקרב ילדים קטנים, והדבר נוטה להשתנות ככל שהם גדלים ולומדים דרכים טובות יותר לפתור סכסוכים.

ילדים בני פחות משנתיים:

  • נוטים לריב על חפצים, כגון צעצועים, ולהיות מתוסכלים מאוד אם משהו שהם רוצים נלקח מהם
  • נאבקים עם מושג התורות, ואינם מבינים עדיין את ההיגיון מאחורי כללים והוראות
  • אינם יכולים לפתור בעיות עם ילדים אחרים בהיגיון או להסביר כיצד הם מרגישים, ולכן נוטים יותר להביע את כעסם בפעולות גופניות כגון דחיפות.

ילדים בני שלוש עד ארבע:

  • מתחילים לשתף פעולה, לחלוק ולהשתתף בתורות – מיומנויות שיובילו, בסופו של דבר, לצמצום כמות המריבות
  • עדיין זקוקים לתמיכה, לתזכורות ולמשוב חיובי.

ילדים בני חמש עד שבע:

  • מתחילים להתמקצע במיומנויות כגון שיתוף, תורות, התפשרות ודיון באפשרויות שונות
  • משתפרים בפתרון נושאים שונים בלי להזדקק למבוגר שיתווך ביניהם, אף שהם עדיין צריכים חיזוקים.

ילדים בני שמונה עד 12:

  • נוטים למחות באופן מילולי יותר מאשר ילדים צעירים
  • הופכים לחברתיים יותר, ובדרך כלל מתחילים לעסוק בפעילויות קבוצתיות שדורשות שיתוף פעולה, משא ומתן והתפשרות.

כיצד ההורים מרגישים

ייתכן שראיתם את ילדיכם רבים כבר כשהיו פעוטות. אם אתם מתקשים להתמודד עם המריבות של ילדכם, אתם לא לבד. מריבות הן אחת הסיבות הנפוצות לכך שמשפחות מבקשות עזרה מקצועית. ייתכן שההורים חשים לחץ רב בגלל ריבים קטנוניים, ורוצים לטפל במריבות כדי שילדיהם יפתחו את המיומנויות החברתיות הדרושות לבניית מערכות יחסים וישחקו יפה ביחד. סיבה נוספת היא הצורך להגן על הילדים הצעירים יותר במשפחה, ולטפל בקנאת אחים.

אם ילדיכם רבים בתכיפות גבוהה, אם הם משתמשים באלימות גופנית או גורמים לכם ללחץ רב, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כגון רופא הילדים או פסיכולוג.

ומה אומרים מחקרים?

  • בנים ובנות רבים בערך באותה רמה, אך הם נוטים לריב בדרכים שונות.
  • גם קרבת הגיל תורמת למריבות – ככל שגילם של האחים קרוב יותר זה לזה, הם נוטים לריב יותר.
  • אי אפשר להאשים את ההורים, אך יש להם השפעה כלשהי. כמות המריבות בין הילדים מושפעת מהמזג שלהם, מהמיומנויות ומהגיל – וגם מהתנהגותם של ההורים.
  • חשוב לשמור על שוויון. מריבות נוטות לפרוץ יותר כאשר הילדים חשים שלא מתייחסים אליהם בצורה הוגנת. אם הם מרגישים שמפלים או מאשימים אותם, הם צפויים יותר לנהוג באלימות כלפי אחיהם או אחיותיהם.

לפעמים, התעלמות ממריבות בין הילדים אינה האפשרות הטובה ביותר. עם זאת, גם תשומת לב הורית רבה מדי עלולה לחזק את המריבות. אם אתם נותנים למריבות תשומת לב רבה, אתם עשויים למעשה לעודד את ההתנהגות הזו. חשוב ללמוד מתי להתערב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

להתחבר ולתקשר עם תינוקכם

תקופת הינקות מלאה בפרצופים, דיבור תינוקי (או מתיילד) וחיוכים. תינוקות מבלים את ימיהם בהתבוננות בפרצופים, בצפייה בהוריהם ובאחיהם הגדולים, ובליטוש ושכלול המיומנויות הרגשיות שלהם. כך הם מקבלים את האהבה, תשומת הלב והגירויים שהם זקוקים להם כדי להתפתח ולהרגיש מוגנים ובטוחים בעולם. חוקרים מאמינים כי כשהתינוק רואה את האופן שבו פניכם משתנים כשאתם מגיבים למעשיו או לקריאותיו, הוא מתחיל להבין את העולם שסביבו וליצור מערכות יחסים.

להבין את התינוק: גיל 6-2 חודשים

בתקופה זו, התינוק שלכם מתחיל ללמוד מהם רגשות ולמה נועדו. הוא מביע רגשות ומתבונן בתגובה שלכם ובאופן שבו אתם עצמכם מביעים רגשות, ומתחיל להבין מתי הוא מרגיש דברים מסוימים כמו אושר, עצב, התרגשות או פחד.

לאחר כשלושה חודשים מתחילים התינוקות ללמוד שפעולות מסוימות – חיוכים, השמעת קולות, בכי או קריאה פתאומית בקול רם – יכולות להוביל לתגובות רגשיות של מבוגרים.

איך לתקשר עם התינוק

  • כשהתינוק שלכם מתחיל ללכוד את מבטכם באופן מכוון, הביטו בחזרה בעיניו.
  • כשהוא משמיע רעשים, הראו לו שאתם מקשיבים. נסו לחייך, להנהן בראש, לפקוח עיניים לרווחה, להרים את הגבות ולגעת בו. אפשר לומר דברים כמו, “מה אמרת?” או “וואו, מה אתה אומר!” כל אלה מעודדים את התינוק שלכם להמשיך לתקשר.
  • עזרו לתינוק להירגע אחרי שחווה התרגשות כלשהי. לטפו אותו, אמרו לו מילים רכות והשמיעו מוזיקה מרגיעה. כל אלה עוזרים לו לפתח שליטה רגשית.
  • שמרו על שגרה קבועה, כדי לעזור לתינוק להרגיש בנוח ולהבין את כל המראות, הצלילים, הריחות והטעמים החדשים שמסביב.

להבין את התינוק: גיל 9-6 חודשים

בתקופה זו מתרחשת התפתחות אדירה והמוח גדל במהירות. עד גיל תשעה חודשים עבר מוחו של התינוק קפיצת גדילה משמעותית, שעזר לו ליצור קשרים בין מה שהוא רואה, שומע, טועם ומרגיש. כעת התינוק שלכם מתחיל להיות עצמאי יותר והמיומנויות המוטוריות שלו משתפרות. הוא יכול להתיישב לבדו לפרקי זמן קצרים, ואולי אפילו כבר החל לזחול. גם הזיכרון שלו משתפר, והוא מתחיל להבין מי הוא. אתם עתידים לגלות שהוא מתחיל ליצור התקשרויות לאנשים ולחפצים.

לעיתים קרובות, אל ההתקשרות נלווית חרדת נטישה. כדי להתמודד עם הדברים הללו, התינוק צריך ללמוד שכאשר דברים נעלמים, הם גם מופיעים מחדש. כך תוכלו לעזור לתינוק שלכם:

  • העניקו לו הרבה חיבה גופנית וצעצועים שאפשר לחבק, והזכירו לו היכן אתם נמצאים כשאתם מסתובבים בחדר
  • שחקו איתו משחקים כיפיים כמו “קוקו”, שמאפשרים לתינוק להתנסות בתורות
  • פנו זמן לבילוי עם מטפלים אחרים, מה שיאפשר לכם לצאת מדי פעם ולהשאיר את התינוק בטיפולו של אדם אחר.
  • הציבו לו גבולות ועימדו עליהם. אם תינוקכם מנסה להכות, למשוך בשיער, או לנשוך בעת הנקה, תוכלו להגיד לו “לא” בליווי הבעת פנים מתאימה והרחקתו מעט. כך הוא ילמד מה מותר ומה אסור.

כשהתינוק מתקרב לגיל 12 חודשים, הוא כבר משמיע יותר קולות. כשהוא מתחיל להשמיע צלילים כמו “בה בה בה”, “דה דה דה”, חזרו אחריו. כשאתם חוזרים על מילים מסוימות במהלך הדיבור – “אתה רעב?”, “בטח שאתה רעב!”, “אוי, כמה שאני רעבה” – אתם מלמדים את התינוק את משמעותן של המילים ומסייעים להתפתחות השפה והדיבור. לעולם לא מוקדם מדי לדבר עם התינוק שלכם. ההאזנה למילים רבות ככל האפשר עוזרת להתפתחותו האינטלקטואלית בהמשך.

להבין את התינוק: גיל 12-9 חודשים

בגיל זה, יכולתו של התינוק לחוות רגשות ומצבי רוח שונים כבר מפותחת מאוד. כמו כן, התינוק לומד לזהות ולהבין מתי אנשים אחרים חווים רגשות. אם אתם מגיבים להבעת רגשות, אתם עוזרים לו לזהות רגשות ולהבין את התהליך שבו הוא מרגיש טוב יותר או רע יותר. לדוגמה, תוכלו להגיד “כן, אני יודע שאתה עצבני, אני כבר חוזר”.

החלק הקדמי של המוח מתפתח בגיל זה, והתינוקות מצליחים להעסיק או להרגיע את עצמם טוב יותר באמצעות חפצים ואנשים מוכרים. יכולת התזוזה שלהם משתפרת, והם יכולים להתרחק מדברים שמטרידים או מרגיזים אותם. ייתכן שהתינוק שלכם מתחיל לרצות להיות עצמאי יותר! מחקרים מראים כי הורים שמדברים על רגשותיהם עם התינוקות שלהם עוזרים להם להבין את הרגשות של אחרים ולהגיב להם. העסיקו את התינוק ושמרו על ערנותו באמצעות:

  • עשיית דברים שגורמים לו אושר
  • שינוי הפעילות כשהוא מתחיל להשתעמם או להילחץ
  • רעיונות משחקיים שונים כמו קריאת ספרים, משחק בצעצועים וטיול בפארק תוך הצבעה על דברים שונים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

11 טיפים לשינה בטוחה

גורמי הסיכון למוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (כולל תסמונת המוות בעריסה ותאונות שינה קטלניות)

כאשר תינוק נפטר ללא כל סיבה נראית לעין, לעיתים קרובות מתואר מותו כמקרה של מוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (SUDI). זהו מונח רחב הכולל גם את תסמונת המוות בעריסה ותאונות שינה קטלניות אחרות. מוות פתאומי בלתי צפוי, עשוי לכלול בתוכו גם מקרי מוות של תינוקות מסיבות רפואיות שלא היו ידועות עד כה, או מסיבוכים מפתאומיים. תסמונות המוות בעריסה, לעומתה, מהווה אבחנה שבשלילה. כלומר מוות פתאומי בלתי צפוי בתינוק שגם לאחר בדיקה, כולל ניתוח לאחר המוות, לא נמצאה סיבה למוות. אף שתסמונת המוות בעריסה מוכרת יותר, לכל שלושת המקרים הללו יש גורמי סיכון משותפים.

בדיקות שנערכו על מותם של ילדים שנפטרו ממוות פתאומי בלתי צפוי העלו כי ישנו קשר עקבי בין גורמי הסיכון הבאים לבין פטירת תינוקות בשנות הינקות:

  • שינה על הבטן או על הצד
  • שינה על משטחים רכים (ספה, מזרון רך, כרית, מיטת מים ועוד), עם או בלי ההורה
  • כיסוי פניו וראשו של התינוק במצעים, שעלולים להוביל לחנק או לחימום יתר של גוף התינוק – אחת הסיבות הידועות למוות פתאומי.
  • עישון בזמן ההיריון או לאחר הלידה.

עם השנים פחת מספר מקרי המוות הפתאומי בתינוקות בישראל, כיוון שגילינו והתחלנו להשתמש בהרגלי שינה בטוחים יותר לתינוקות. הרגלי השינה הבטוחים הבאים יכולים להפחית את מקרי המוות הפתאומי הבלתי צפוי אצל תינוקות.

צעדים לשינה בטוחה

1. השכיבו את התינוק לישון על גבו
זוהי תנוחת השינה הבטוחה ביותר לתינוקות בריאים. תינוקות נמצאים בסיכון גדול יותר למוות פתאומי אם הם ישנים על הבטן או על הצד. אל תדאגו שהתינוק ייחנק מקיא או פליטה על גבו, כיוון שהסיכון לכך נמוך יותר מאשר אם היה שוכב על בטנו או על הצד.

ברגע שהתינוק מתחיל להתהפך (בסביבות גיל ארבעה עד שישה חודשים), המשיכו להשכיב אותו על גבו, אך תנו לו למצוא לבדו את תנוחת השינה המועדפת.

2. ודאו שראשו של התינוק אינו מכוסה כשהוא ישן
השכיבו את התינוק לישון כך שרגליו קרובות לקצה המיטה. תחבו את קצות השמיכה היטב מתחתיו, כדי שלא יכסו את ראשו. אפשר להשתמש בשק שינה לתינוקות במקום שמיכה. שקי השינה הבטוחים ביותר הם שקי שינה עם פתחים מותאמים לצוואר ולזרועות, וללא כובע.

3. הימנעו מעישון
ישנן ראיות מוצקות לכך שחשיפה לעישון פסיבי גורמת נזק לתינוקות, וכי עישון במהלך ההיריון ולאחר הלידה מעלה את הסיכון למוות פתאומי ולתסמונת מוות בעריסה. נמצא קשר חזק בין מוות בעריסה לבין עישון, גם כאשר ההורים מעשנים הרחק מילדיהם.

אם ברצונכם להפסיק לעשן אך אתם מתקשים לעשות זאת, התקשרו לאחת מקופות החולים ובררו פרטים בנוגע לסדנאות להפסקת עישון. כמו כן, תוכלו לדבר עם רופא המשפחה או עם אחות טיפת חלב.

4. השתמשו במיטה העומדת בתקני מכון התקנים הישראלי
המיטה הטובה ביותר עבור התינוק שלכם היא מיטה מתוחזקת היטב העומדת בתקנים המחמירים של מכון התקנים הישראלי. מיטות אלה כוללות תווית ברורה של תו תקן (ת”י 682 חלק 1 וחלק 2 מיטות לתינוקות, ת”י 682 חלק 3 לעריסות ות”י 681 ללולים לתינוקות).

מיטות שאינן עומדות בתקנים עלולות לכלול גורמים מסוכנים רבים, ובהם צבעי עופרת, מרווחים לא תקניים שהילד עלול להיתקע בהם, או צדדי מיטה נמוכים מדי שעליהם יכול הילד לטפס.

5. חלקו עם התינוק את חדרכם
שימו את מיטתו של הילד בחדרכם ב-6 החודשים הראשונים לחייו.

6. במידת האפשר, הניקי את התינוק
הנקה מפחיתה את הסיכון למוות פתאומי ביותר מ-50%. עם זאת, יש לשמור על הרגלי שינה בטוחים בין אם התינוק ניזון בהנקה או מבקבוק.

7. הימנעו משימוש במגני ראש, בובות רכות, כריות ושמיכות פוך טבעי
תינוקות עלולים להיחנק אם הם מתגלגלים לתוך מגני ראש, בובות רכות, כריות ושמיכות פוך טבעי, ולכן רצוי להרחיק אותם ממיטת התינוק.

8. השתמשו במזרון קשיח שמתאים למיטה
ודאו שאין רווחים בין המזרון לקצה המיטה שבהם עלול ראשו של התינוק להיתפס. אל תטו את המזרון. אם אתם משתמשים בלול או בעריסה ניידת, השתמשו אך ורק במזרון הקשיח והדק שמתאים להם. אל תוסיפו מזרון או ריפוד נוסף על המזרון.

9. אל תשכיבו את התינוק לישון על הספה או על מיטה מתקפלת
שינה על הספה, עם אדם נוסף או בלעדיו, מסוכנת מאוד לתינוקות. כמו כן, היזהרו ממיטות מתקפלות. התינוק עלול להיות בסכנה אם יילכד בין המזרון לקיר, בין כריות הספה או יחליק וראשו יכוסה בשמיכות.

10. הלבישו את התינוק בביגוד חם אך לא בשכבות רבות מדי
חימום יתר על המידה נמנה עם הגורמים העיקריים למוות פתאומי של תינוקות. בדקו מה אתם עצמכם לובשים לשינה והשתמשו בכך כמדריך. כשהתינוק ישן בבית, ראשו אינו צריך להיות מכוסה, כדי שיוכל להתקרר במקרה הצורך. אל תדאגו אם ידיו ורגליו של התינוק קרות – זה תקין לגמרי.

11. ודאו שכל מי שמטפל בתינוק יודע כיצד להיזהר ממוות פתאומי
עדיף לא להניח מראש שמי שמטפל בתינוק מכיר את הרגלי השינה הבטוחים, אפילו אם מדובר באנשי מקצוע. בדקו את הסדרי השינה המתוכננים בגן, וודאו שהתינוק שלכם שוכב לישון בצורה בטוחה. לדוגמה, לא מומלץ להשאיר את התינוק ישן בעגלה ללא השגחה.

מוניטור נשימה לתינוק

מוניטור נשימה משמיע התראה כאשר ילדכם מפסיק לנשום. עם זאת, תינוקות אינם נושמים בקצב קבוע כמו ילדים גדולים יותר ומבוגרים, ולעיתים הם עוצרים את נשימתם. ההפסקות הללו תקינות, אך הן עשויות לגרום למוניטור הנשימה לצפצף. אזעקות השווא הללו עלולות להיות מלחיצות מאוד להורים שחושבים שהתינוק שלהם הפסיק לנשום. וכשהן קורות במהלך הלילה, קשה מאוד להירגע אחר כך.

אין כל ראיות לכך שמוניטורים נשימתיים (או כאלה שמתריעים על דום נשימה) מגנים על תינוקות מפני מוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (SUDI), מונח הכולל בתוכו גם את תסמונת המוות בעריסה (SIDS) ותאונות שינה קטלניות אחרות.

כיצד להשתמש במוניטור נשימה
הרופא עשוי להמליץ לכם על שימוש במוניטור נשימה אם התינוק שלכם נולד טרם זמנו או שיש לו בעיות נשימה. הרופא יסביר לכם מה לעשות במקרה שהאזעקה פועלת ולמי לפנות במקרה חירום.

אפשר להשתמש במוניטור נשימה גם אם לא קיבלתם המלצה מאיש מקצוע. יש הורים שחשים כי המוניטור מגביר את רמת החרדה שלהם, ואחרים חושבים שהוא דווקא מרגיע אותם. אם אתם תוהים אם לקנות מוניטור נשימה, שוחחו עם אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

אם יש לכם מוניטור נשימה או שאתם מתכננים לרכוש, בדקו היטב שאתם יודעים למי להתקשר במקרה חירום. שמרו את מספרי החירום במקום בולט ומסרו אותם לכל מי שמטפל בתינוק. מומלץ לעבור סנדת החייאת תינוקות.

אזורים שטוחים בראש התינוק

עצמות ראשם של תינוקות קטנים עדיין רכות מאוד. השינה על הגב מובילה לפעמים לכך שהחלק האחורי של ראשם נהיה שטוח מעט. מצב זה נקרא פלגיוצפליה. בדרך כלל המצב משתפר ללא כל טיפול רפואי עד גיל 12 חודשים.

אם אתם מודאגים, תוכלו לשנות בעדינות את שיפוע ראשו של התינוק בכל פעם שאתם מניחים אותו על גבו במיטה. עם זאת, תמיד השכיבו את התינוק לישון על גבו. כשהתינוק ער, השכיבו אותו כמה שיותר על הבטן כדי להקל את המשקל על אחורי הגולגולת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לזהות בריונות

מהי בריונות?

על פני השטח, בריונות דומה להצקות, ורובנו יודעים איך זה מרגיש. אך לפעמים, הילדים מציקים לילדים אחרים שוב ושוב. ייתכן שהם מציקים כיוון שהם באמת רוצים לפגוע ברגשותיו של הילד האחר, או כדי לוודא שאותו ילד אינו משתתף במשחקים ובפעילויות. במקרה זה, ההצקות הופכות לבריונות.

דוגמאות נוספות לבריונות הן:

  • להגיד דברים מרושעים או לקרוא בשמות
  • להחריג ילדים מפעילויות או להפיץ עליהם שמועות זדוניות
  • להכות או לדחוף ילדים או לקחת את החפצים שלהם.

בנים נוטים להיות גופניים יותר. בנות נוטות להשתמש בבריונות בדרכים עקיפות שקשה יותר לזהות. כשמדובר בהתנהגות בריונית, ילדכם עשוי להיות זה שמושפע ממנה, או זה שמתנהג בבריונות. קראו את המאמר מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים.

לעולם אל תתנו לילדים לפתור את בעיות הבריונות בעצמם. הם עלולים להיפגע מכך מאוד. חשוב שהמבוגרים יפסיקו את מעשי הבריונות לפני שהם מתחילים לקרות שוב ושוב, או פוגעים בביטחון העצמי של הילד.

כיצד לזהות סימני בריונות

אין דרך אחת שמאפשרת לנו לזהות אם הילד סובל מבריונות. הדרך שבה הילד מגיב לכך תלויה בחומרת הבריונות, וכן באישיותו של הילד. מלבד הסימנים הגופניים הברורים של בריונות, צריך לחפש שינויים בהתנהגותו החברתית או הרגשית של ילדכם.

חפשו, למשל:

  • סימנים פיזיים כגון חבלות, חתכים ושריטות, בגדים קרועים, קשיי שינה, הרטבה במיטה ובקשת כסף חוזרת ונשנית
  • שינויים הקשורים לבית הספר או לגן, למשל, ילד שלא רוצה ללכת יותר, נשאר קרוב למורה או לגננת בזמן המשחק בחוץ, מתקשה לשאול או לענות על שאלות בכיתה, אינו משתתף בפעילויות, יושב לבדו, ואיכות שיעורי הבית שלו מידרדרת לפתע
  • סימנים רגשיים כגון חרדה, עצבנות, לחץ, אומללות, דיכאון או בכי, נסיגה מהחברה, חשאיות, שינויים פתאומיים בהתנהגות, כעס המתפרץ במהירות או במפתיע ואומללות בסיום סוף השבוע, כאשר חוזרים לגן
  • סימנים נוספים, כגון ילד שמדבר על כך שמציקים לו, רודפים אותו, לועגים לו ומשפילים אותו, מאיימים עליו, שולטים עליו, מגחכים או צוחקים עליו. ייתכן שילדכם מוחרג מהחברה בזמן ארוחת הצהריים ובהפסקה, מאבד קשר עם חברים לכיתה אחרי שעות הלימודים, או נבחר אחרון לקבוצות או במשחקי ספורט.

כיצד לדבר עם ילדכם על בריונות

אחד מכל חמישה ילדים שומר בסוד את עניין הבריונות מפני האנשים הקרובים אליו, ולכן, קשה לדעת בוודאות אם ילדכם סובל מכך. אם אתם חושדים שילדכם סובל מבריונות, נסו להשתמש במשפטי הפתיחה הבאים. דברו באופן רגוע וידידותי, ואל תפגיזו את הילד בשאלות. ילדים נוטים להיסגר כשהם מרגישים לא בנוח.

ילדים צעירים (בני 6-4)

  • מה עשית היום בגן / בבית הספר?
  • היה משהו שאהבת במיוחד? היה משהו שלא אהבת במיוחד?
  • עם מי שיחקת?
  • באילו משחקים שיחקת? נהנית מהם?
  • היית רוצה לשחק במשהו אחר עם ילד אחר?
  • אתה שמח ללכת לגן / לבית הספר מחר?

ילדים גדולים יותר (8-7 ויותר)

  • מה עשית היום בהפסקת הצהריים?
  • אחד הילדים רוצה להזמין אותך הביתה?
  • אילו שיעורים בבית הספר אתה ממש אוהב, ואילו לא?
  • יש מישהו בבית הספר שאתה לא אוהב? למה?
  • אתה שמח ללכת לבית הספר מחר?

למידע נוסף, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם על בית הספר.

כיצד לדבר על בריונות

אם ילדכם סובל מבריונות, אחת הדרכים הטובות להגן עליו היא לדבר על כך. הקשיבו לילדכם, עזרו לו להבין מה קורה, והראו לו שאתם דואגים לו ותטפלו בעניין.

  • הקשיבו. שאלו אותו שאלות פשוטות, והקשיבו לתשובות. אמרו דברים כמו, “אז מה קרה אחר כך?” ו”מה עשית אז?”
  • הישארו רגועים. זו הזדמנות טובה להראות לילדכם כיצד אתם פותרים בעיות. אם אתם מרגישים כעס או חרדה, המתינו עד שתירגעו לפני שתדונו בכך עם ילדכם או עם אנשים אחרים.
  • סכמו את הבעיה. אפשר לומר דברים כמו, “אז ישבת לבד ואכלת את ארוחת הצהריים, ומיקי בא ולקח לך את קופסת האוכל וזרק אותה לצד השני של המגרש”.
  • הסכימו שיש בעיה. לדוגמה, “נשמע שממש סבלת היום בהפסקת הצהריים”.
  • הרגיעו את ילדכם. עזרו לו להבין שהרגשות שהוא חווה הם נורמליים. לדוגמה, “אין פלא שאתה עצוב בגלל זה”.
  • שבחו את ילדכם. לדוגמה, “אני ממש גאה בך שסיפרת לי על זה”.
  • הבהירו לילדכם שתעזרו לו. אמרו לו, למשל, “נשמע שהמצב לא משהו. מה נוכל לעשות כדי לשפר אותו?”
  • דברו על הסיבות לכך שאנשים משתמשים בבריונות. תוכלו לעזור לו להבין כמה מהסיבות לבריונות. פתחו שיחה, למשל, במשפט: “לפעמים אנשים יכולים להיות מרושעים. למה לדעתך הם אומרים את הדברים האלה?”
  • הימנעו מהערות שליליות. הערות כאלה אינן פותרות את הבעיה בדרך כלל, ולכן השתדלו שלא לומר דברים כמו, “אל תספר לי על הבעיות שלך – תגן על עצמך!”, או “אוי, מסכן שלי. זה בסדר, אתה יכול להישאר בבית”.

אם הבריונות מדאיגה אתכם, פנו לצוות החינוכי בבית הספר ושתפו את הגורמים המתאימים בעירייה, בגופי הפיקוח ובשירות הפסיכולוגי הייעוצי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שאיבה ואחסון חלב אם

שאיבה ואחסון חלב אם: עקרונות הבסיס

שאיבת חלב אם היא הוצאה של חלב מהשד. זו למעשה דרך להשאיר חלב לתינוק בזמן שאת לא יכולה להיות שם להנקה. בנוסף היא מהווה חלק מהטיפול בבעיות כמו גודש. כמו כל דבר חדש, יתכן שייקח קצת זמן ללמוד כיצד לשאוב חלב היטב ולכן כדי לתרגל את הפעולה עוד לפני שהדבר הכרחי.

ישנן שלוש דרכים לשאוב חלב:

  • באופן ידני
  • במשאבה ידנית
  • במשאבה חשמלית.

אימהות רבות מגלות שקל להן לשאוב חלב כשהן נמצאות במקום נוח ופרטי. הירגעי ושבי בנוחות, והניחי כוס מים לשתייה בהישג יד. תני לעצמך זמן – בעיקר אם זו הפעם הראשונה שאת שואבת.

שאיבת חלב אם באופן ידני

הנה כמה שלבים בסיסיים:

  • שטפי ידיים בסבון ובמים חמימים.
  • עסי בעדינות את השדיים. התחילי מהצד החיצוני של השד וסחטי אותו לכיוון הפטמה.. חזרי על הפעולה מספר פעמים עד שעיסית את כל השד. העיסוי משפר את רפלקס שחרור החלב.
  • הניחי צלחת פלסטיק ריקה או קערה רחבה מתחת לשד – בין הרגליים או על שולחן נמוך – כדי ששתי ידייך יישארו פנויות. ייתכן שתזדקקי למגבת נקייה כדי לנגב נתזים או אצבעות רטובות וחלקלקות.
  • אם יש לך חזה גדול וכבד, תוכלי לתמוך בשד ביד אחד.
  • הניחי את האגודל והאצבע המורה זו מול זו בשני צדי השד, הרחק מהפטמה.
  • לחצי בעדינות כלפי פנים, לעבר מרכז השד, שאיבת חלב אינה אמורה לכאוב.
  • לחצי בעדינות את האצבע והאגודל אחד לעבר השני, והשתמשי בתנועות מעגליות וקצביות. הלחיצה תדחס את הצינוריות, והחלב יזרום החוצה מהפטמה. לעיתים ייצאו טיפות מועטות בלבד עד שרפלקס שחרור החלב ייכנס לפעולה. לאחר מכן יותז חלב מהפטמה בכל לחיצה.
  • ברגע שזרימת החלב מאטה, הזיזי את האצבעות למקום אחר מסביב לפטמה ולחצי שוב. כך תוכלי לשאוב חלב רב יותר ולרוקן את כל אזורי השד. החליפי ידיים אם האצבעות שלך מתעייפות.
  • חזרי על התהליך בשד השני. אם התעייפת, עשי הפסקה לשתיית משקה חם לפני שאת ממשיכה לשד השני.
  • אם את זקוקה לחלב נוסף, החליפי בין השדיים, או חכי מעט ונסי שוב מאוחר יותר.

אם את מתכננת לאחסן חלב אם במקרר או במקפיא, תוכלי להשתמש בשקיות מיוחדות לאחסון חלב אם או בקבוקים. את השקיות אפשר לקנות  בכל בית מרקחת, חנות פארם או חנויות למכירת ציוד תינוקות. שפכי את החלב בעדינות מהקערה או צלחת לתוך כלי האחסון.

שאיבת חלב אם במשאבה

קיים בשוק מגוון רחב של משאבות ידניות- כאלו שעובדות על בטריות, וחשמליות, לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. ההחלטה אם להשתמש במשאבה ידנית או חשמלית תלויה בצרכים שלך.

יתרונה הגדול של משאבה ידנית הוא בכך שתוכלי לשאוב באמצעותה בכל מקום, גם אם אין לך מקור חשמלי. מאידך, היא עשויה להיות מעייפת יותר, מאחר ואת פעולת השאיבה תעשי באמצעות פעילות ידנית חוזרת.

משאבה חשמלית היא לרוב מהירה יותר, ופחות מעייפת, אך דורשת מקור חשמל זמין, והיא בדרך כלל גדולה יותר.

משאבה העובדת על בטריות פחות מעייפת מידית אבל בדרך כלל פחות יעילה ממשאבה חשמלית.

שאיבת חלב אם במשאבה ידנית

משאבות חלב ידניות כוללות בדרך כלל “חצוצרת” שאיבה  (חלק עגול המכסה את השד) המחוברת לידית של משאבה, וכן בקבוק או מיכל לאיסוף החלב. בדיוק כמו בשאיבה ידנית, השלב הראשון בשאיבת חלב במשאבה ידנית הוא לשבת במקום נוח ולהירגע. כשאת רגועה, רפלקס שחרור החלב פועל טוב יותר בכל אופן שאיבה שתבחרי. כדאי להתחיל בעיסוי עדין כפי שמתואר בחלק השאיבה הידנית. כשאת מוכנה, עברי לשלבים הבאים:

  • הניחי את חצוצרת השאיבה ישירות על השד, כשהפטמה במרכז.
  • לחצי על ידית המשאבה בעדינות ובקצביות. ייצאו טיפות מועטות בלבד עד שרפלקס שחרור החלב ייכנס לפעולה, ואז החלב יתחיל לזרום.
  • שאבי עד שזרם החלב מפסיק. ואז תעברי לשד השני וחזרי על הפעולה.
  • אם את שואבת במקום הנקה ויש לך זמן, חזרי על הפעולה כך שתשאבי פעמיים בכל צד.

שאיבת חלב אם במשאבה חשמלית

משאבות חלב חשמליות דומות מאוד לידניות, אך אינך צריכה לעשות את פעולת השאיבה בעצמך. חברי את חצוצרת השאיבה לשד (או לשדיים, אם יש לך משאבה כפולה). שבי במקום נוח והירגעי, כדי שרפלקס שחרור החלב יפעל היטב. כשאת מוכנה, עברי לשלבים הבאים:

  • הניחי את חצוצרת השאיבה ישירות על השד, כשהפטמה במרכז.
  • התחילי ברמת שאיבה נמוכה, והגבירי אותה עד לרמה שנוחה לך.
  • שאבי עד שזרם החלב מפסיק.
  • במשאבה חשמלית, גם אם זרם החלב מפסיק, לעיתים קרובות אפשר לשאוב עוד חלב באופן ידני.

איזה סוג משאבה מתאימה לי?

לפני החלטה על רכישת משאבה כדאי לשקול את היתרונות והחסרונות אל מול הצרכים. לדוגמא, אם אין לך גישה נוחה לחשמל, אל תרכשי משאבה חשמלית. אם את מתכוונת להשתמש במשאבה רק מדי פעם, משאבה ידנית יכולה להתאים לך. אם את חייבת לשאוב באופן בלעדית לתקופה ממושכת (במקרה של תינוק מאושפז למשל) כנראה יהיה לך קל יותר להשתמש במשאבה חשמלית.

אפשר לראות מספר סוגים ולמדוד אותם בחניות המשכירות משאבות או ביד שרה. בשל חשש של העברת חיידקים, לא מומלץ להשתמש במשאבה של מישהי אחרת. יש סוגי משאבות הבנויות מראש למספר משתמשות, ובסוגים אלו יש לרכוש את ערכת השאיבה הכוללת צינורית, בקבוק וחצוצרת שאיבה, באופן פרטי, חדשה.

יש בשוק מגוון רחב של משאבות ידניות וחשמליות. אם את מעוניינת להשתמש במשאבה, כדאי לדבר עם אחות טיפת חלב או עם יועצת הנקה, שיעזרו לך לבחור את המשאבה המתאימה לצרכייך.

היכן ניתן להשיג משאבות?

משאבות ידניות ניתן לקנות בחנויות למוצרי תינוקות. ניתן לקנות או לשכור משאבות חלב חשמליות דרך יד שרה, בחנויות למוצרי תינוקות או בגמ”חים פרטיים. גם אם שכרת משאבה חשמלית, עלייך לרכוש את ערכת השאיבה.

כמה חלב אמורים לשאוב?

כמות החלב תלויה בצורך השאיבה. אישה ששואבת עקב גודש אמורה לשאוב רק מספיק כדי להפחית את הכאב. אישה ששואבת במקום להניק מנסה לקבל כמות שתספיק למנה מלאה לתינוק. יש לזכור שיש שוני בכמות שתצא בין אשה לאשה ואפילו בין שאיבה לשאיבה אצל אותה אישה. לרוב, אם שואבים פעמים בכל שד כמתואר לעיל, הכמות הנשאבת תספיק לתינוק לארוחה. הרבה נשים מצליחות לשאוב יותר בשעות הבוקר המוקדמות (ופחות בהמשך היום) ולכן- אמהות עובדות יכולות לשאוב מצד אחד בזמן שמניקים את התינוק מצד השני, בבוקר לפני העבודה.

נשים רבות מרגישות ירידה בכמות החלב היוצאת בסוף השבוע בהשוואה לתחילת השבוע. הכמות בדרך כלל משתפרת אם נותנים לתינוק לינוק באופן חופשי בסוף שבוע. במידה ואת מרגישה שאין לך מספיק חלב, פני לאחות טיפת חלב, יועצת הנקה או מתנדבה ללה לצ’ה להמשך תמיכה במשימה.

מדריך לאחסון חלב אם

לאחר השאיבה יש לשמור חלב אם בקירור או בהקפאה. כתבי את תאריך וזמן השאיבה על מיכל האחסון או על השקית לפני הצינון או ההקפאה.

אם החלב שנשאב הוא לשימוש קרוב (תוך 5-7 ימים), העדיפי אחסון במקרר על פני אחסון במקפיא, מכיוון שחלק מרכיבי החלב נהרסים בהקפאה.

אחסון החלב השאוב

  • אפשר לשמור חלב אם עד 10 שעות בטמפרטורות חדר של 19-22 מעלות צלזיוס, ועד 4 שעות בטמפרטורת חדר של 22-25 מעלות צלזיוס.
  • ניתן לשמור חלב אם שאוב במקרר עד 8 ימים.
  • אפשר לשמור חלב אם במקפיא הנמצא בתוך מקרר (טמפרטורות שונות של פתיחה חוזרת של דלת המקרר)-עד שבועיים.
  • במקפיא בעל דלת נפרדת מן המקרר (טמפרטורות שונות בשל פתיחה חוזרת של דלת המקפיא)-עד 3-4 חודשים.
  • בהקפאה עמוקה (מינוס 19 מעלות צלזיוס)- 6 חודשים ויותר.
  • יש להניח את הכלי בעומק המקרר או המקפיא ולא בקדמותו או על מדף בחלק הפנימי של הדלת.

הפשרה וחימום חלב

  • חלב אם שאוחסן במקרר: יש לחמם לטמפרטורת החדר בתוך כלי עם מים חמים.
  • חלב קפוא: אפשר להוציא שעה לפני השימוש, ויש לחמם בכלי עם מים חמים, או להפשירו בטמפרטורת החדר.
  • ניתן להוציא את החלב מהמקפיא למקרר, ולהשתמש בו תוך 24 שעות מרגע ההוצאה למקרר.
  • אפשר להשתמש בשאריות חלב שהופשרו בתוך 4 שעות מרגע ההפשרה. לאחר מכן יש להשליכן.
  • אין לחמם את חלב האם במים רותחים או במיקרוגל.
  • לשומן החלב יש נטייה להיפרד ולצוף למעלה לכן יש לערבב בעדינות חלב אם שהופשר ולבדוק את הטמפרטורה שלו לפני ההאכלה.

הכנת חלב אם שאוב לשימוש

את יכולה לתת לתינוק שלך חלב אם שאוב בכוס, כפית או בקבוק.

הניחי את מיכל החלב במים חמימים. אם יש לך חלב אם טרי, עדיף להשתמש בו, אך אם את משתמשת בחלב קפוא, כדאי להפשיר אותו קודם במים קרים או חמימים. מכיוון שחלקי החלב נוטים להיפרד, מומלץ לנער מעט את המיכל או הבקבוק על מנת לערבב היטב את תכולתו, ולבדוק את טמפרטורת החלב לפני ההאכלה.

אל תשתמשי במיקרוגל להפשרה או לחימום החלב, כיוון שהוא הורס חלק מרכיבי החלב.

כיצד לנקות את ציוד השאיבה

יש לשטוף היטב את כל הציוד המשמש לשאיבה ולאחסון חלב אם – כולל בקבוקים, קערות וחלקים נוספים. סבני ביסודיות את הציוד במי סבון חמימים, שטפי היטב והניחי לחלקים להתייבש באוויר על מגבת נייר יבשה. אחסני את החלקים בקופסה סגורה עד השימוש הבא.

אם את משתמשת במשאבה, שטפי היטב את כל חלקי ערכת השאיבה לאחר כל שימוש. אפשר לאחסן ערכה שטופה ומכוסה בטמפרטורת החדר.

מידע זה נכון לתינוק בריא בדרך כלל, הניזון מחלב אמו. אם התינוק שלך נולד בטרם עת או חולה, פעלי לפי ההוראות הניתנות על ידי אנשי המקצוע שמטפלים בילדך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

תנועתיות אצל ילדים בגיל הגן

מדוע תנועה יומיומית חשובה לילדים?

התנועתיות חשובה ללמידה, לבריאות ולרווחה של ילדכם. הפעילות היומית עוזרת לו לבנות את השרירים ולתרגל מיומנויות גופניות. ככל שיטפס גבוה יותר, ירוץ מהר יותר ויקפוץ למרחק רב יותר, כך יגדל גם הביטחון העצמי שלו. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום.

משרד הבריאות ממליץ לילדים בגיל הגן לעשות פעילות למשך שלוש שעות לפחות מדי יום, אך לא בהכרח ברציפות, ולא עד כדי התשה. משחק פעיל יכול להיות ריצה וקפיצה, אך גם פעילויות שקטות יותר כמו איסוף צעצועים, סיוע במטלות משק הבית ויציאה לטיול.

תנועתיות אצל ילדי גן: למה לצפות

ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להיות פעילים. עם זאת, כל ילד הוא מיוחד במינו, ומה שילדכם יכול לעשות תלוי בהתנסויות ובהזדמנויות שקיבל בעבר.

בגיל שלוש-ארבע, ילדכם:

  • יתחיל להתלבש לבד
  • יידע להשתמש במספריים
  • ירכב על תלת אופן עד גיל ארבע, ויתחיל לנסות לרכוב על אופניים עם גלגלי עזר וקסדה
  • יקפוץ מעל חפצים קטנים ויתנדנד לבדו בנדנדה
  • יעלה וירד במדרגות בלי להיעזר במעקה
  • יפגין תנועתיות מתואמת יותר – לדוגמה, יבעט בכדור בעזרת רגל שמאל או ימין
  • יצליח לעמוד על רגל אחת (הן רגיל ימין והן רגל שמאל).

בגיל חמש, תנועותיו של ילדכם יהיו מתואמות, מדויקות וחזקות יותר. בגיל זה, הוא:

  • יקפוץ היטב על רגל שמאל ועל רגל ימין
  • ילמד לדלג
  • יתלבש ללא עזרתכם
  • ילמד לקשור שרוכים (במידה ויש לו נעליים עם שרוכים)
  • יזרוק כדור, יחבוט בו במחבט, יקפיץ ויתפוס אותו.

כמו כן, סביר להניח שילדכם ירצה לשחק במשחקים מאורגנים יותר בעלי כללים פשוטים – כמו תופסת או אחד באמצע – עם ילדים אחרים. הוא דוחף את המיומנויות הגופניות שלו לקצה, וככל הנראה יספוג כמה חבלות ונפילות קטנות. זהו חלק טבעי בלמידה ובהתפתחות של ילדים.

איך לעזור להתפתחות תנועתית אצל ילדי גן

הנה כמה רעיונות למשחקים מהנים, שיחזקו את מיומנויות התנועה של ילדכם. הנחו חלק מהפעילויות בעצמכם, ותנו גם לו להוביל מדי פעם!

  • תנו לילדכם אביזרי ספורט שמתאימים לילדים, כמו כדורים, מחבטים, “פופים” ומנהרות שיוכל לזחול דרכן.
  • שאלו או רכשו אופניים עם גלגלי עזר – אפשר להתחיל בסביבות גיל ארבע.
  • צאו ביחד לשחק מחוץ לבית – בפארק או במגרש המשחקים, בחצר, בחוף הים או במגרש הכדורגל.
  • הקשיבו יחד למוזיקה ורקדו לצליליה. אפשר גם ללמוד או להמציא פעולות לכל שיר.

נסו להגביל את זמן המסך של ילדכם – כולל שימוש בטלוויזיה, מחשב, טאבלט ומכשירים ומשחקים אלקטרוניים אחרים. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לשעה ביום. כמו כן, כדאי לחשוב על כמות הזמן שילדכם מבלה בישיבה ללא תנועה – למשל, במושב ברכב – ולהגביל אותו לשעה כל פעם.

אם נראה שילדכם אינו מתעניין ביצירת קשר עם ילדים אחרים או בדרך כלל אינו פעיל, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים ולערוך בדיקת התפתחות.

התפתחות ילדים: חמש השנים הראשונות

מהי התפתחות

התפתחות היא מונח המשמש לתיאור השינויים בגדילה הגופנית של ילדכם, וכן ביכולתו ללמוד מיומנויות חברתיות, רגשיות, התנהגותיות, חשיבתיות ותקשורתיות הדרושות לחיים. כל התחומים הללו קשורים זה לזה, וכל אחד מהם נשען על האחרים ומשפיע עליהם.

בחמש השנים הראשונות, מוחו של ילדכם מתפתח יותר ובמהירות גדולה יותר מכל תקופה אחרת בחייו. החוויות המוקדמות של ילדכם – הדברים שהוא רואה, שומע, נוגע, מריח וטועם – מגרות את מוחו, ויוצרות מיליוני קשרים חדשים. כאן נוצקים היסודות ללמידה, לבריאות ולהתנהגות במהלך החיים.

התפתחותו של ילדכם מושפעת מהגנים שקיבל ומהסביבה שבה הוא גדל גם יחד. גנים הם חלק מתוכנית-האב שעומדת בבסיס ההתפתחות, והם נושאים עמם נתונים על האופן שבו ילדכם ייראה ויתנהג, על בריאותו הגופנית והנפשית ועוד. הנתונים שנמצאים בגנים מגיעים מאמו ומאביו.

הסביבה כוללת את החוויות שילדכם עובר במשפחתו, בבית הספר ובקהילה הרחבה יותר. הסביבה משפיעה על דברים כגון שפתו של הילד, מידת העצמאות שלו, מידת ההתאוששות שלו בזמנים קשים ועד כמה הוא טוב ביצירת חברויות חדשות.

כשילדכם מתפתח, הדרך שבה הגנים של ילדכם וסביבתו עובדים יחד משפיעה על התפתחותו. לדוגמה, האופן שבו הפעוט שלכם מגיב למצב מלחיץ תלוי במזג שלו (שנקבע בעיקר על ידי הגנים), ומערכות היחסים שלו עם אחרים תלויות בסביבתו (בדרך כלל במשפחתו ובמטפלים קרובים אחרים).

תינוקות נולדים עם היכולת ללמוד, ומוחם מתפתח כשהם משתמשים בו. לכן, ילדכם זקוק לסביבה שתיצור אצלו גירויים, הכוללת פעילויות שונות של משחק ולימודים, והזדמנויות רבות שבהן יוכל לתרגל את מה שלמד.

התפתחות תינוקות

רוב התינוקות הבריאים שנהנים משפע של אהבה ותשומת לב מפתחים מיומנויות חדשות בדרך טבעית לגמרי ומפתיעה ללא הרף. התינוק מתפתח במהירות רבה מאוד במהלך 12 החודשים הראשונים לחייו, ואנחנו, ההורים, יכולים רק לצפות בהשתאות.

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב שונה לגמרי – ולעתים קרובות תוך התעלמות מוחלטת ממה שכתוב בכל ספרי הייעוץ להורים! האינסטינקטים וההיכרות שלכם עם התינוק, הידיעה שהוא אוכל היטב, ישן היטב ואינו מייבב כל זמן שהוא ער, נותנים לכם הרבה יותר מידע על התפתחותו מאשר כל טבלת התפתחות או גדילה. תיהנו מהשינויים הקטנים. הם אלה שהופכים את התפתחות התינוק שלכם למלהיבה ולבלתי נשכחת.

אבני דרך בהתפתחות

הישגים התפתחותיים נקראים “אבני דרך”. אבני הדרך בתהליך הגדילה וההתפתחות הן מדריך חשוב, אך אין צורך לדאוג בגללן. אבני הדרך ההתפתחותיות נחלקות לקבוצות בהתאם לחלק הגוף שאליו הן מתייחסות:

  • תנועות גוף גדולות: מוטוריקה גסה. כוללות קואורדינציה ושליטה בשרירים גדולים ובמיומנויות כגון הליכה, התיישבות וריצה.
  • תנועות גוף קטנות: מוטוריקה עדינה. כוללות קואורדינציה ושליטה בשרירים קטנים, ובמיומנויות כגון החזקת רעשן, הרמת פירורים ושרבוט בעיפרון.
  • ראייה היא היכולת לראות למרחק קצר ולמרחק ארוך ולפרש את מה שרואים.
  • שמיעה היא היכולת לשמוע, להקשיב ולפרש צלילים, בעוד שדיבור היא היכולת להפיק צלילים ליצירת מילים.
  • התנהגות חברתית והבנה הן יכולותיו של הילד ללמוד וליצור קשר עם אחרים, כולל מיומנויות משחק ומיומנויות יצירת קשר ותקשורת.

מערכות יחסים: כיצד מתרחשת ההתפתחות

מערכות היחסים של ילדים משפיעות על כל התחומים והשלבים במהלך התפתחותם, כיוון שמערכות יחסים הן התנסויות. למעשה, מערכות יחסים הן ההתנסויות החשובות ביותר בסביבתו של ילדכם, כיוון שהן מספקות לו מידע נרחב על העולם שסביבו. ככאלה, הן גם מעצבות את הדרך שבה הוא רואה את העולם. חקירת העולם שסביבו מספקת לילדכם התנסויות ואתגרים חדשים. הילד שלכם זקוק לגירויים המגיעים מן ההתנסויות הללו, כדי שיוכל ללמוד כיצד לנוע, לחשוב, לתקשר, להגיב ולהתנהג בחברה. ככל שיהיו לו יותר התנסויות – בידיעה שאתם תמיד שם לתמוך בו – כך הוא יצמח וישגשג יותר, וירחיב את המיומנויות שכבר רכש.

ילדכם לומד על העולם הן באמצעות התנסות במערכת יחסים – לדוגמה, כשהוא מתקשר איתכם – והן באמצעות צפייה במערכות יחסים בין אנשים אחרים – לדוגמה, כיצד אתם מתנהגים עם בן או בת הזוג שלכם, וכיצד בן או בת הזוג שלכם מתנהגים כלפיכם. אם ילדכם רואה ומחקה מערכות יחסים אדיבות ומכבדות, הוא ילמד להתנהג כך גם במערכות היחסים שלו עם אחרים.

מערכות היחסים מאפשרות לילדים להביע את עצמם – באמצעות בכי, צחוק או שאלה – ולקבל משהו בתמורה – חיבוק, חיוך או תשובה. מה שילדים “מקבלים בתמורה” נותן להם מידע חשוב מאוד בנוגע למהות העולם, וכיצד עליהם להתנהג בו. התקשורת ההדדית עם ילדים מסייעת לכם ליצור ולחלוק חוויות משותפות, שמחזקות את מערכות היחסים, ובו בזמן עוזרות לילדכם ללמוד עוד על העולם. באמצעות מערכות היחסים לומד ילדכם אם העולם הוא מקום מוגן ובטוח, אם הוא אהוב, מי אוהב אותו, מה קורה כאשר הוא בוכה, צוחק או עושה פרצופים – ודברים רבים נוספים. הלמידה הזו היא הבסיס למיומנויות התקשורת של ילדכם, למיומנויות ההתנהגותיות והחברתיות ולמיומנויות אחרות.

מערכות היחסים החשובות ביותר של ילדכם היא איתכם, עם בני משפחה אחרים ועם המטפלים – לדוגמה, אנשי חינוך בגיל צעיר. מערכות היחסים המוקדמות הללו הן הבסיס להתפתחות הבריאה של ילדכם.

מדוע משחק הוא חשוב

בשנים הראשונות, ילדכם לומד ומתפתח בעיקר באמצעות משחק. ילדכם לא רק נהנה מהמשחק, אלא מקבל הזדמנות לחקור, להתבונן, להתנסות, לפתור בעיות וללמוד מטעויות. כדי לעשות זאת, הוא יזדקק לתמיכה ולעידוד מצידכם. עם זאת, חשוב למצוא איזון בין לעזור לו לבין לתת לו לטעות לבד, כיוון שחלק חשוב מהלמידה הוא להבין בעצמו כיצד עובד העולם סביבו.

בילוי זמן משותף במשחק, בשיחה, בהאזנה וביצירת אינטראקציות משותפות יאפשר לילדכם ללמוד את המיומנויות הדרושות לו לחיים, כגון תקשורת, חשיבה, פתרון בעיות, תנועתיות ושהייה עם אנשים וילדים אחרים. זאת ועוד: משחק בונה מערכות יחסים בצורה מצוינת. בילוי זמן במשחק עם ילדכם שולח לו מסר פשוט: אתה חשוב לי. מסר זה עוזר לו ללמוד מי הוא ומה מקומו בעולם.

מערכת יחסים אוהבת ומטפחת עוזרת לכם ולילדכם ללמוד מעט אחד על השני מדי יום. כשילדכם גדל ומתפתח, צרכיו משתנים. כך תלמדו עוד על צרכיו ועל הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

גורמים נוספים המשפיעים על התפתחות ילדכם

ישנם גורמים נוספים, כגון תזונה, פעילות גופנית, מצב בריאותי והשכונה שבה אתם גרים, המשפיעים מאוד על רווחתו של ילדכם ועל התפתחותו. יש לכם שליטה על חלק מהגורמים הללו – כגון מה ילדכם אוכל ובכמה פעילות גופנית הוא משתתף – אך על גורמים אחרים, כגון מצבו הבריאותי, יש לכם פחות שליטה.

תזונה טובה

מזון בריא מספק לילדכם את האנרגיה והרכיבים התזונתיים שהוא זקוק להם לגדילה ולהתפתחות. כמו כן, הוא עוזר לו לפתח תחושת טעם. מזון משפחתי בריא ודפוסי אכילה טובים בשנים הראשונות יכולים לקבע הרגלי אכילה בריאים לשארית החיים.

פעילות גופנית

פעילות גופנית גורמת לילדכם לזוז ומפתחת את המיומנויות המוטוריות שלו, עוזרת לו לחשוב ונותנת לו הזדמנות לחקור את העולם. לכן, ילדכם זקוק למשחק אקטיבי בהזדמנויות רבות, הן בתוך הבית והן בחוץ.

מצב בריאותי

מצבו הבריאותי של ילדכם יכול להשפיע על התפתחותו. כל הילדים חולים בשלב כלשהו – שיעולים והצטננויות, כאבי אוזניים או כאבי בטן. בדרך כלל, מחלות הילדות הפשוטות הללו אינן גורמות לבעיות התפתחות לטווח הארוך.

עם זאת, בעיות בריאותיות כרוניות או ארוכות טווח כגון סוכרת, אסטמה, סיסטיק פיברוזיס או סרטן יכולות להשפיע על התפתחות ילדכם. אם ילדכם סובל מבעיה רפואית כרונית, כדאי לדבר עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או מומחה רפואי אחר על האופן שבו תושפע התפתחותו.

השכונה והקהילה המקומית

לשכונה ולקהילה המקומית שלכם יש השפעה על התפתחות ילדכם. התפתחות הילד קשורה, למשל, למערכות יחסים חיוביות עם המורים, להשתתפות בפעילויות קהילתיות (כמו אירועים בבית הספר), ולקבלת גישה למקומות כגון מגרשי משחקים, פארקים, חנויות ושירותים מקומיים דוגמת מרפאות לבריאות הילד, בתי ספר, בתי חולים וספריות.

עם זאת, גורמים כגון דיור בלתי הולם, גני ילדים באיכות נמוכה או מגרשי משחקים בלתי בטיחותיים עלולים לסכן את התפתחותו.

התפתחות בקצב שונה

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. רוב המיומנויות והמאורעות החשובים מתרחשים בערך באותו סדר, אך הגיל שבו הם קורים עשוי להשתנות אצל כל ילד וילד – אפילו אצל ילדים מאותה משפחה. יש הורים שדואגים מתי ילדם יתחיל ללכת, ואחרים דואגים מדוע בתם עדיין אינה גמולה מחיתולים. יש שתוהים מתי בנם יצמיח את השן הראשונה.

כדאי לזכור שכל ילד מתפתח בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש“הנורמה” היא טווח רחב. לדוגמה, טווח הגילאים הנורמלי שבו ילדים מתחילים ללכת הוא 18-8 חודשים, כך שאם ילדכם אינו הולך עדיין בגיל 14 חודשים, לרוב זה בסדר.

עיכוב התפתחותי

התקדמות ההתפתחות עשויה להיות מושפעת מעיכובים שונים. עיכובים אלה עשויים להיות זמניים, ולעיתים רחוקות יותר, קבועים. לידה מוקדמת ומחלה הם שני גורמים שעלולים לגרום לעיכובים זמניים. חלק מהמגבלות עלולות לגרום לעיכובים קבועים. כמו כן, התפתחות התינוק עלולה לסבול מהסביבה שבה הוא נמצא.

אבני הדרך הן רק מדריך. אלא אם כן ישנם עיכובים בכמה תחומים שונים לאורך כמה חודשים, ישנה סבירות נמוכה בלבד לכך שמשהו לא בסדר – גם אם התינוק שלכם עושה דברים לאט יותר בהשוואה לתינוקות אחרים. נסו לעמוד בפיתוי ולא להשוות את תינוקכם לילדים אחרים, כיוון שאתם עלולים לפתח דאגות שלא לצורך.

אם אתם מרגישים שמשהו באמת לא בסדר בהתפתחות ילדכם, בטחו באינסטינקטים שלכם. קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים. כדאי לפנות לעזרה אם התינוק שלכם:

  • אינו מגיב לרעשים באופן עקבי
  • ניכר שהוא אינו רואה, שאישוניו לבנים או מעורפלים, או שמשהו בעיניו מציק לכם
  • אינו מביט בכם
  • אינו מתעניין במה שמתרחש מסביבו
  • אינו מניע או משתמש בשתי הזרועות ו/או הרגליים
  • בוכה בכי לא רגיל (לדוגמה, צווחה בקול גבוה)
  • בוכה ללא הרף למשך יותר משלוש שעות ביום (תינוקות בוכים בממוצע כשעתיים ביום, בכי שמגיע לשיא בגיל 8-6 שבועות), בעיקר לאחר גיל 4-3 חודשים
  • אינו מצליח להרים ולהחזיק את ראשו לאחר גיל 4-3 חודשים
  • אינו יושב עד גיל 10 חודשים
  • אינו מצליח לשאת את משקלו עד גיל 12 חודשים.

 להיות הורים

בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות הטיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד בתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

בכל שלב התפתחות שבו נמצא ילדכם, לעולם לא מאוחר מדי להתחיל לעזור לו לעבוד על מיומנויות ועל אתגרים חדשים – ובדרך, לבנות את מערכת היחסים המשותפת שלכם באהבה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: למה לצפות

מדוע משחק יצירתי חשוב להתפתחות וללמידה של ילדי גן

התקופה שמבלה ילדכם בגן היא אחת התקופות החשובות ביותר בהתפתחותו הרגשית. פעילויות כגון דרמה, מוזיקה, ריקוד ואמנות חזותית מפתחות את הדמיון של ילדכם, וגם:

  • מטפחות את היצירתיות
  • עוזרות לו להביע רגשות וללמוד מיומנויות תקשורת
  • עוזרות לו לפתח, לתרגל ולשפר את הקואורדינציה ואת המיומנויות המוטוריות
  • מאפשרות לו להתנסות במיומנויות פתרון בעיות ומיומנויות חשיבה
  • עוזרות לו למצוא דרכים חדשות להתבונן על דברים.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: רעיונות ופעילויות תוכלו למצוא כמה פעילויות מהנות ויצירתיות לעשות עם ילדכם.

למידה והתפתחות באמצעות דרמה

ילדכם משתמש לעיתים קרובות בשירים ובסיפורים כבסיס לדרמה ולמשחק דרמתי. רגע אחד הוא מלך שאוכל פירות וירקות בכל מיני צבעים, וברגע הבא – פרה קטנה שמקפצת מעל הירח!

כשילדכם מעמיד פנים ורואה את העולם מנקודת המבט של מישהו אחר, הוא יכול להבין את העולם ולהביע רגשות. המשחק הדרמטי מאפשר לו לבנות ולתרגל אוצר מילים, להשתמש בדמיון וללמוד על מבנה הסיפור. לפעמים יעדיף ילדכם לספר את הסיפור לבדו, ופעמים אחרות – ייהנה יותר אם תצטרפו אליו.

לעיתים קרובות, ילדים בגיל הגן נשאבים כליל לתוך הסיפור. למשל, כשאתם קוראים לו סיפור, אתם עשויים להבחין שהוא מניע את זרועותיו, רגליו או פניו, ומחקה בפנטומימה את מה שמתרחש בסיפור.

למידה והתפתחות באמצעות אמנות חזותית

ילדי גן אוהבים להביע את עצמם ואת רעיונותיהם באמצעות צבעים, צבעי גואש, בצק, חמר, מספריים, דבק ונייר. ילדכם יתחיל ליצור צורות בסיסיות, וייהנה להתנסות עם מרקמים, חללים וצבעים שונים ביצירות אמנות. לדוגמה, ילדים בגיל הגן נוהגים לצייר בתים ומעליהם שמש זורחת, כיוון שתמונה זו מורכבת מצורות בסיסיות מאוד: בית מרובע, גג משולש ושמש עגולה.

ככל שהילדים גדלים ומתפתחים, היצירות שלהם מכילות יותר ויותר פרטים. בתחילה הם מציירים דמויות אדם בסיסיות, ובהמשך עוברים לצורות ריאליסטיות יותר, בקנה מידה נכון ובפירוט רב יותר.

למידה והתפתחות באמצעות מוזיקה

ילדים בגיל הגן משתמשים בכלי נגינה ובקולם שלהם כדי להביע רגשות ורעיונות. ילדכם נהנה לשיר רק בשביל לשיר, ואוהב שירים הכוללים חזרתיות ומנגינות פשוטות. הוא יכול להמציא מילים משלו לשירים מוכרים, שקשורות בדרך כלל לאירועים ולאנשים שסביבו.

ילדכם יודע בדרך כלל לזהות ולקרוא בשמם של שירים שהוא אוהב, ולשיר חלקים מהם פחות או יותר לפי המנגינה. וגם אתם תלמדו במהירות את השירים שהוא אוהב בעל פה! השירה יכולה לעזור לילדים להבין את ההבדלים בין מהר ולאט, ארוך וקצר, חזק וחלש ועוד.

ילדי גן עשויים ליהנות ממשחקי שירה בקבוצה ומשחקי אצבעות, כמו “עשר אצבעות לי יש” ו”איפה האגודל?”. דקלמו שירי משחק ושירו שירים.

למידה והתפתחות באמצעות ריקוד

ילדכם מפגין שליטה טובה ומפותחת יותר בגופו, ונע באופן ספונטני לצלילי מוזיקה. התנועה מאפשרת לו להביע רגשות כגון עצבות, שמחה, אושר או התרגשות, וגם לחוות איזה התקף זעם פה ושם!

הוא יכול להתעופף כמו פרפר, לזחול כמו זחל או לקפץ כמו צפרדע. התנועות המשחקיות האלה עוזרות לו להבין את העולם שסביבו. כדי לחזק את הפעילות הזו, תנו לו אביזרים שונים – לדוגמה, אפשר לתת לו צעיף כדי שינופף אותו סביבו ויעמיד פנים שהוא עף.

משמעותו של הריקוד גדולה יותר מסתם פעילות יצירתית – הוא יכול לשחק תפקיד משמעותי בהתפתחות המיומנויות המוטוריות של הילד. ובדומה לסוגי משחק יצירתי אחרים, הוא עוזר גם להתפתחותן של מיומנויות אחרות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עששת

מהי עששת?

עששת היא ריקבון בשיניים. זוהי מחלה שגורמת נזק למבנה השיניים. כאשר חתיכות מזון נותרות בין השיניים אחרי האכילה והשתייה, החיידקים בפיכם (שנקראים פלאק) הופכים את חלקי המזון הקטנים לחומצה. עם הזמן, החומצה מאכלת את שטח פני השן ויוצרת חורים, או “חללים”.

עששת יכולה לגרום לכאב, זיהום ואפילו להשפיע על תהליך הגדילה של ילדים. ריקבון חמור בשיני חלב יכול להשפיע מאוד על התפתחות הדיבור והלסת של ילדכם. עששת שאינה מטופלת לאורך זמן עלולה לגרום לילדכם:

  • לחוות כאב ואי נוחות
  • להסתכן בעששת נוספת בשיני חלב או בשיניים הקבועות
  • לעבור טיפולים מורכבים ויקרים
  • ללמוד לקשר בין רופאי שיניים לכאב, ולחוות חרדה כשהוא מבקר אצל רופא השיניים
  • לאבד זמן לימודים בבית הספר או בגן.

סימנים מוקדמים של עששת

קשה לגלות עששת מוקדמת, בעיקר אם לא עברתם הכשרה מיוחדת. הסימן הראשון לעששת מוקדמת הוא הופעת פס לבן ועמום על השיניים החותכות העליונות, לאורך קו החניכיים (האזור שבין בסיס השן, ליד החניכיים). ייתכן שתראו כתמים חומים על השן, או שהחניכיים ייראו אדומים ונפוחים. בשלבים מתקדמים יותר של עששת מופיעים אזורים מושחרים על השן, והחניכיים ממשיכים להיראות אדומים ונפוחים.

למנוע עששת בעזרת טיפול הולם בשיניים

בדיקות שיניים קבועות וביקורים אצל רופא השיניים, צחצוח השיניים והעברת חוט דנטלי – כל אלה הם צעדים חיוניים שיכולים למנוע עששת. מידע נוסף על טיפול הולם בשיניים לילדכם:

ניקיון וטיפול בשיני הילדים כבר בגיל צעיר מבססים הרגלי ניקיון שיניים טובים להמשך החיים.

למנוע עששת בעזרת אכילה ושתייה בריאים

ניקוי שיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. סוגי המזון והשתייה שאתם נותנים לילדכם משפיעים גם הם על התפתחות המחלה.

תינוקות בני פחות מ-6-4 חודשים
תינוקות רכים ותינוקות קטנים זקוקים לחלב אם או לתחליף חלב לתינוקות (תמ”ל) בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים.

תינוקות בני יותר מ-8-6 חודשים
כשהתינוק שלכם מגיע לגיל 8-6 חודשים, הוא מתחיל להשתמש בכוס לשתייה. לאחר גיל 12 חודשים, אין צורך להשתמש בבקבוק. הימנעו מלתת לתינוק שלכם חלב ממותק, מיצי פירות או נקטר פירות, שעלולים להגביר את הסיכון לעששת.

תינוקות גדולים יותר, ילדים ומתבגרים
ילדים זקוקים למגוון רחב של מזון וחטיפים בריאים. מזון ומשקאות דלי סוכר הם האפשרות הטובה ביותר. אל תתנו לילדיכם ביסקוויטים מתוקים או עוגות בתור פינוק. אם ילדכם אוכל משהו מתוק, תנו לו לשתות כוס מים או לאכול מזון “ידידותי לשיניים” לאחר מכן, כדי להפחית את רמת החומציות בפיו. “מזון ידידותי לשיניים” הוא מזון דל סוכר, המעודד לעיסה ומוביל להיווצרות רוק בפיו של ילדכם. דוגמאות למזון כזה הן פירות כגון תפוח או ירקות חתוכים כגון גזר וסלרי.

ריח רע מהפה עלול להוות בעיה לחלק מהמתבגרים. עם הגורמים לריח רע מהפה נמנים היגיינת פה לקויה, עששת, מחלות חניכיים, מזון או משקאות שונים ועישון. אם ילדכם מצחצח שיניים פעמיים ביום אך עדיין סובל מריח רע מהפה, כדאי לפנות לרופא השיניים.

ככל שהמזון והשתייה נשארים זמן רב יותר בפיו של ילדכם, כך גדל הסיכוי להתפתחות חומצה שתזיק לאמייל המכסה את פני השיניים. משמעות הדבר היא שכרסום מזון או שתיית משקאות בקש לתקופה ארוכה עלולה לגרום לעששת.

כך תעודדו את ילדכם להימנע מאכילה ושתייה לאורך זמן:

  • קבעו זמנים קבועים לארוחה ולקבלת חטיפים, במקום לנשנש לאורך כל היום
  • שימו לב שילדכם אוכל ושותה במקום אחד בלבד – ליד השולחן, למשל
  • הורידו את האוכל מהשולחן בתום זמן הארוחה או החטיף
  • עודדו את ילדכם לשתות מים אם הוא צמא (אם לא תחזיקו מיץ, נקטר או משקאות קלים במקרר או בארון, יהיה לכם קל יותר לשים לב למה ילדכם שותה)
  • תנו לילדכם מזון ממותק כחלק מהארוחה במקום כחטיף.

דרכים נוספות למניעת עששת

שמירה משפחתית על שיניים בריאות
החיידקים שגורמים לעששת מועברים בין אנשים. כלומר, חשוב שכל המשפחה תשמור על שיניים נקיות ובריאות. אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו – כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך הפיות. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.

האכלה מבקבוק והנקה
השכבת תינוקות לישון עם בקבוק חלב יכולה להוביל לעששת ילדות מוקדמת, בעיקר אם הדבר קורה לעיתים קרובות. הבעיה היא שהחלב מכיל סוכרים טבעיים, שיכולים להצטבר סביב שיניו של התינוק במהלך הלילה. החיידקים על השיניים הופכים את הסוכרים הללו לחומצות שמאכלות את האימייל על שיני התינוק. מומלץ שלא להשכיב את התינוק במיטה עם בקבוק חלב. אם התינוק שלכם זקוק לנוזלים נוספים בלילה, הניחו לידו בקבוק של מים מורתחים ומצוננים לפני שתשכיבו אותו לישון.

באופן כללי, אם אתם מזינים בבקבוק, הרחיקו את הבקבוק מהתינוק כשהוא מסיים לשתות. באותו אופן, אם אתן מניקות, הרחיקו את התינוק מהשד לאחר שסיים. נקיטת צעדים פשוטים כאלה יכולה לעזור למנוע עששת ילדות מוקדמת.

משאפי אסתמה
משאפים הם חלק חשוב בטיפול בילדים עם אסתמה, אולם האבקה המשמשת בחלק מהמשאפים היא חומצתית ועלולה לגרום לנזק לאמייל השן. עם הזמן, המשאפים עלולים לגרום לעששת, אם לא מטפלים היטב בהיגיינת הפה.

כדי למנוע עששת, שטפו את פיו של ילדכם במים מיד בתום כל שימוש במשאף. כמו כן, ודאו שילדכם מצחצח שיניים פעמיים ביום. עם זאת, אל תצחצחו את השיניים מיד לאחר השימוש במשאף; המתינו 60-30 דקות לפני הצחצוח.

תרופות אחרות
ישנן תרופות המכילות ריכוז סוכר גבוה ועלולות להשפיע על בריאות הפה של ילדכם. בדקו את עלון המידע של התרופה וחפשו תכולת סוכר, בעיקר אם ילדכם אמור לקחת את התרופה לזמן ממושך.

הרוק עוזר לנקות ולהגן על שיניו של ילדכם. ללא רוק, בעיות העששת ובעיות אוראליות נוספות יהיו נפוצות יותר. ישנן תרופות שעלולות לצמצם את ייצור הרוק בפה. שאלו את הרופא או הרוקח כיצד משפיעות התרופות על ייצור הרוק ועל השיניים. ילדים גדולים יותר ומתבגרים יכולים ללעוס מסטיק נטול סוכר. המסטיק מעודד את ייצור הרוק בפה ועוזר להגן על השיניים מפני עששת. תוכלו לעודד את ילדכם לשטוף את פיו במים מיד לאחר שנטל את התרופה, ושעה אחר כך, לצחצח שיניים במשחה המכילה פלואוריד.

משקאות ממותקים
משקאות ממותקים עלולים לשחוק את השיניים של ילדכם, בעיקר אם הוא שותה אותם באופן קבוע. עדיף לשתות משקאות כאלה לעיתים רחוקות בלבד, ובמקום זאת לשתות הרבה מאוד מים. כשילדכם שותה משקאות ממותקים, רצוי לשטוף את הפה מיד לאחר מכן ולצחצח שיניים במשחה המכילה פלואוריד.

מזון ומשקאות אינם הגורמים היחידים לשחיקת אמייל השן. גם להקאה ולריפלוקס עלולה להיות השפעה נבזית. אם ילדכם סובל מווירוס שגורם לו להקיא, אפשר להגן על שיניו באמצעות שטיפה במים מיד לאחר מכן ולצחצח שיניים במשחה המכילה פלואוריד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טיפול בחבל הטבור

גדם הטבור: למה לצפות

לאחר הלידה, המיילדת מניחה תפס פלסטיק חוסם על גדם הטבור. התפס מוסר לאחר יום-יומיים, לאחר שהגדם התייבש ונסתם. בימים הראשונים שלאחר הלידה הגדם ישחיר ויצטמק, ובסופו של דבר ינשור. זה יכול לקחת שבוע או שבועיים. אם הגדם לא נפל לאחר יותר משבועיים, פנו לבדיקה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

בזמן שהגדם מתייבש ומיד לאחר שהוא נושר, אתם עשויים להבחין בהפרשה סביב הטבור. ההפרשה עשויה להיות צלולה, דביקה או חומה, והיא עשויה להשאיר סימן על בגדיו של התינוק או על החיתול. כמו כן, ייתכן שיהיה לה ריח קל. ההפרשה היא חלק מתהליך ההחלמה.

לנקות ולטפל בטבור

שטפו ידיים לפני שאתם מטפלים בגדם הטבור, והשתדלו שלא לגעת בו ללא צורך.

נקו את אזור הטבור במים.

ודאו שהגדם יבש לאחר האמבטיה. הגדם יתייבש ויחלים מהר יותר אם תחשפו אותו לאוויר במידה רבה ככל האפשר, לכן הקפידו שלא לכסות אותו בחיתול. קפלו את החיתול כלפי חוץ כדי להרחיק אותו מהגדם.

אם הגדם מתלכלך מפיפי או מקקי, שטפו אותו בעזרת מים נקיים וסבון.

מאמרים חודשים מוכיחים כי עבור תינוקות שנולדו בלידה סטרילית, אין צורך לחטא את גדם חבל הטבור באלכוהול אלא רק לנקות אותו היטב במים וסבון. חלק מבתי החולים כבר פועלים על פי הנחייה זו. עם הזמן, וככל שתמשיכו לנקות, בסיס הטבור יתייבש, וחבל הטבור יתנתק וינשור.
ניתן גם לנקות את גדם חבל הטבור באמצעות ספוגית/צמר גפן או מקלון אוזניים טבול באלכוהול לחיטוי או להשתמש בחומר הנקרא אלכוקסידין- אלכוהול עם חומר מחטא. הרימו את החלק היבש של חבל הטבור, ומירחו את החומר עם מקלון האוזניים בתוך הטבור, בחלק הרטוב. הפעולה לא מכאיבה לתינוק.
לעיתים גם לאחר נפילת חבל הטבור, תמשיכו לראות הפרשות לבנות/צהבהבות או דמיות. המשיכו למרוח את חומר החיטוי לעוד מספר ימים עד לסיום ההפרשות.

מתי לפנות לרופא

אם אתם עדיין רואים הפרשה מספר ימים לאחר שהגדם נשר, כדאי לפנות לרופא הילדים ולבדוק שהכל תקין.
פנו מיד לרופא אם בטנו של התינוק נהיית חמה, אדומה או נפוחה, אם יש לו חום או שהוא מרגיש לא טוב.
אם מתפתח גוש ליד הטבור ייתכן שזהו בקע טבורי. הבקע אינו מסוכן. ניתן לפנות לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב לברר אם אכן זו האבחנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

סיוטים

סיוטים: עקרונות הבסיס

סיוטים הם חלומות רעים שעלולים לגרום לילדים להתעורר בפחד ובמצוקה, ולעיתים קרובות בדמעות. ילדכם עשוי לסבול מסיוטים על:

  • סכנות מציאותיות כמו כלבים אגרסיביים, כרישים או עכבישים
  • יצורים דמיוניים כמו מפלצות.

ילדים שהתעוררו מסיוט יכולים במקרים רבים לתאר את תוכן החלום הרע לפרטי פרטים, בהתאם ליכולתם השפתית. ילדים צעירים יותר עשויים להתקשות להירדם בחזרה אחרי סיוט, ויצטרכו חיבוק וניחומים. ככל שהילדים גדלים, הם מבינים טוב יותר שזהו רק חלום. סביר להניח שעד גיל שבע, ילדכם ילמד כיצד להתמודד עם הסיוטים בלי לקרוא לעזרתכם.

טיפים להתמודדות עם סיוטים

  • אם ילדכם מתעורר במהלך סיוט או אחריו, הסבירו לו שחלם חלום רע. הבטיחו לו שהכל בסדר ושהוא בטוח. תנו לו נשיקה וחיבוק, כדי לעזור לו להירגע ולהירדם.
  • אם ילדכם בגיל הגן וחלם על מפלצות, הסבירו לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן קיימות באמת. הסבירו לו שדברים מומצאים יכולים להיות מפחידים, אך לא לפגוע בילדים באמת. אל תצחקו על הסיוט ואל תגידו שמטופש מצדו לדאוג או לחשוש. סיוטים יכולים להיראות אמיתיים מאוד לילדים קטנים.
  • אם ילדכם מדבר על הסיוט ביום שלמחרת, היו סבלנים. הקשיבו לדאגותיו, ואל תפטרו אותן בביטול או תמעיטו בערכן. אם ילדכם שכח מהסיוט לגמרי, עדיף שלא להעלות את הנושא.
  • אם ילדכם חולם על אותו דבר שוב ושוב (סיוט חוזר), בדקו את התוכן של הסיוט, והאם הוא קשור  למקור ללחץ או לפחד בחייו. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. אם תצליחו להבין מה מקור הסיוטים, תוכלו לנקוט אמצעים כדי להפסיק או לצמצם את חשיפתו של ילדכם לאירועים שמטרידים אותו.

מה גורם לסיוטים?

מרבית הסיוטים אינם  מהווים סימן למצוקה רגשית ואין צורך לדאוג בגללם. למעשה, לעיתים קרובות סיוטים הם תוצר של דמיון פעיל ופורה. עם זאת, אם ילדכם חולם סיוט חוזר, או שתוכן החלום מטריד במיוחד, ייתכן שהוא חווה לחץ מסוים במהלך היום.

טראומה עלולה גם היא לגרום לסיוטים. אם ילדכם עבר אירוע טראומתי, הוא עשוי לסבול מסיוטים על כך למשך כמה שבועות ואפילו חודשים.

לקבל עזרה

אם ילדכם חולם חלומות רעים מאוד ורמת החרדה שלו גבוהה במהלך היום, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. כמו כן, מומלץ לקבל עזרה אם הסיוטים הם חלק מתגובתו של הילד לאירוע טראומתי. תוכלו לדון בכך עם רופא הילדים שלכם, שיסייע לכם למצוא את איש המקצוע המתאים להמשך הטיפול.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בקשות והוראות: כיצד לעזור לילדים לעשות כפי שהתבקשו

מה ההבדל בין בקשות והוראות?

בקשה היא כאשר אתם מבקשים מילדכם משהו, כגון “אתה יכול לעזור לי לקפל את הכביסה?” או “אני חושבת שכדאי שתלבש את המעיל. קר היום”. ילדכם יכול לענות על הבקשה ב”כן” ו”לא”.

הוראה היא כאשר אתם אומרים לילדכם לעשות משהו, כגון “תעזור לי בבקשה לקפל את הכביסה” או “תלבש בבקשה את המעיל עכשיו”. כך אתם אומרים לילדכם מה אתם רוצים שיעשה ומתי. ילדכם אינו יכול להגיד “לא” – לפחות לא בתיאוריה…

חשוב להבהיר אם אתם מבקשים מילדכם או מורים לו לעשות משהו. כשאתם מבקשים, אתם מאפשרים לו לבחור מה לעשות. אך כשאתם מורים לו, אתם מצפים שיעשה כפי שהתבקש. אם לא, יהיו לכך תוצאות.

לפעמים הילדים אינם מבינים בבירור אם משהו הוא בקשה או הוראה. לדוגמה, כשאתם אומרים “למה אף אחד לא יכול לעזור לי לסדר פה?” – האם אתם מבקשים עזרה מילדכם, אומרים לו מה לעשות או פשוט מתלוננים שאף אחד לא עוזר? אם מה שאתם רוצים אינו ברור או ספציפי, סביר להניח שלא תקבלו שום עזרה בסידור!

כיצד להשתמש בבקשות והוראות

עדיף להשתמש בשילוב של הוראות ובקשות. בקשות נותנות לילדכם אפשרויות בחירה, והבחירה עוזרת לו לבנות ביטחון עצמי ועצמאות. עם זאת, לפעמים עליכם לתת גם הוראות. מילוי ההוראות מכין את ילדכם לגן ולבית הספר. כשאתם משתמשים בבקשות בתכיפות רבה יותר מאשר בהוראות, ילדכם צפוי לעשות את מה שרציתם לעיתים קרובות יותר.

כשילדים מקבלים יותר מדי הוראות, הם עשויים לחוש מוצפים או לרצות להתמרד. אם אתם אומרים להם מה לעשות כל הזמן, הם עלולים פשוט להתעלם מכך. כמו כן, אך טבעי שילדכם רוצה לקבל יותר שליטה על מעשיו ככל שהוא מתבגר. כשאתם אומרים לילדכם מה לעשות רוב הזמן, אתם לוקחים ממנו את תחושת השליטה.

לפעמים אפשר להפוך הוראה לבקשה באמצעות מתן אפשרויות בחירה. כך תעזרו לילדכם להרגיש שיש לו אפשרויות לבחור, גם אם אתם אלה שמכוונים אותן. לדוגמה, “הגיע הזמן להיכנס לאמבטיה. אתה רוצה אמבטיה עם קצף או בלי קצף?” או, “צריך להתלבש – את רוצה ללבוש את המכנסיים האדומים או הכחולים?”

כשאתם צריכים לתת הוראה, כדאי להתכונן מראש ולדעת מה יהיו התוצאות אם ילדכם אינו משתף פעולה. לדוגמה, “תחזיק לי בבקשה את היד כשאנחנו חוצים את הכביש”. התוצאות לאי שיתוף פעולה יכולות להיות עמידה או ישיבה על המדרכה – משעמם מאוד! – עד שילדכם יחזיק את ידכם.

כדאי לשמור את מתן ההוראות ואת הדרישה לציות לדברים חשובים באמת – כמו לחבוש קסדה בזמן הרכיבה על האופניים, להחזיק יד כאשר חוצים את הכביש או להתנהג בעדינות עם ילדים אחרים. במקרים האלה, השתמשו בקול תקיף על מנת שילדכם ידע שאתם רציניים. ברוב המקרים, תוכלו לתת להם אפשרות, למשל: “אתה בטח רוצה את הז’קט שלך, קר היום”. אם הם לא ייקחו את הז’קט הפעם, יהיה להם קר, והם ילמדו לפעם הבאה.

איך לתת הוראות ביעילות

ודאו שתשומת הלב של ילדכם נתונה לכם

כשאתם נותנים לילדכם הוראה, הדרך הטובה ביותר להצליח היא להשיג את תשומת לבו ולוודא שהוא מקשיב. כך תעשו זאת:

  • התקרבו אליו, עדיף למרחק של פחות משני מטרים
  • רדו לגובה העיניים של ילדכם
  • קראו בשמו
  • השתמשו בקול נמוך ורגוע.

השתמשו בשפה ברורה

ההוראות צריכות להיות ברורות, קצרות ומתאימות לגילו של הילד. השתמשו במילים קצרות וקלות עם ילדים צעירים יותר, ובמילים ומשפטים ארוכים מעט יותר עם ילדים גדולים. לדוגמה, לפעוט תוכלו להגיד, “לאסוף צעצועים”. אולם לבן ארבע, אמרו “תאסוף בבקשה את הצעצועים עכשיו”.

לילדים צעירים יותר תנו רק הוראה אחת בכל פעם. אפשר להשתמש בטון דיבור מסוים להוראות ובטון אחר לבקשות. הוראות חיוביות עוזרות לילדכם להצליח, כיוון שהן אומרות לו בדיוק מה אתם רוצים שיעשה. לדוגמה, אמרו “תלעס בבקשה בפה סגור” במקום “אל תאכל ככה”, או “תרים בבקשה את האוכל”, במקום “אל תזרוק את האוכל על הרצפה”.

התכוננו לחזור על עצמכם

לעיתים קרובות, ילדים זקוקים לתזכורות. למשל, “שרון, אני אומרת לך שוב. זרוק עכשיו את הממחטות לפח”. שימו לב לא לחזור פעמים רבות מדי על בקשה/דרישה, כדי לא “לנדנד” לילד וליצור אווירה שלילית.   לפעמים תוכלו לעודד את העוזר הסרבן שלכם, ולהוסיף תמריץ או סיבה שיעזרו לו לעשות כפי שהתבקש. לדוגמה, “אחרי שתזרוק את הממחטות, יהיה לנו מקום לשחק במשחק החלליות החדש”. לילדים צעירים יותר אפשר להגיד, “קודם הנעליים, אחר כך הפארק”. אם דעתו של ילדכם נראית מוסחת, כדאי לגרום לו לחזור על ההוראות לפני שהוא מתחיל במשימה.

השתמשו בתוצאות

אם ילדכם אינו פועל לפי ההוראות, תצטרכו להשתמש בתוצאות או להמציא דרך יצירתית להתמודד עם המצב, בהתאם לחשיבות המשימה לדעתכם ולגילו של הילד. בסופו של דבר, אם אתם פועלים בתקיפות ובעקביות, ילדכם ילמד שלפעמים עליו לעשות דברים שאינו רוצה לעשות כדי לעזור למשפחה, לקבל שבחים, להימנע מאי נוחות או לקבל את מה שהוא רוצה. זהו שלב חשוב בפיתוח משמעת עצמית ועצמאות.

טיפים ללימוד שיתוף פעולה

לילדים לוקח זמן ללמוד לשתף פעולה עם הוראות ובקשות. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

  • השתמשו תמיד באותן מילים מוכרות – למשל, “תקשיב, בן”, “אתה צריך”, ו”עכשיו בבקשה”. המילים הללו פועלות כסימנים, ובסופו של דבר, ילדכם יבין מה משמעותן.
  • תנו לילדכם הרבה שבחים וחיזוקים כשהוא משתף פעולה – למשל, “כל הכבוד, לא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיך”. כך סביר יותר להניח שילדכם יעשה מה שתבקשו בפעם הבאה.
  • בססו שגרות יומיומיות. שגרה יכולה לעזור לילדכם לעבור את המשימות שחוזרות על עצמן מדי יום. השגרות יכולות לעזור במיוחד לילדים צעירים ולילדים עם צרכים מיוחדים.

מדוע ילדכם עשוי שלא לשתף פעולה

ייתכן שילדכם אינו משתף פעולה כיוון שאתם מצפים ממנו ליותר ממה שהוא יכול לעשות. כשאתם נותנים לו הוראות, חשבו על גילו ועל רמת ההבנה שלו.

אם ילדכם רק למד לדבר, או שיש לו צרכים מיוחדים, לעיתים הוא לא יגיב או לא יבין את מה שאמרתם. כדאי להראות לו כיצד לעשות את מה שביקשתם. כמו כן, תוכלו לתת לו דוגמאות, לעזור לו למלא את ההוראות בפעמים הראשונות או לעשות זאת ביחד ולתת לו לחקות אתכם.

יכולה להיות עוד סיבה טובה לכך שילדכם לא יעשה את מה שביקשתם. ייתכן שהוא אינו מרגיש טוב, עייף או מפוחד, או שאינו יודע מה לעשות. לדוגמה, כשאתם מבקשים מילד עייף ורעב לנקות את החדר, סביר להניח שזה לא יקרה. אם ילדכם אינו משתף פעולה מסיבה טובה, תוכלו לדחות את מתן ההוראות לזמן שבו סביר יותר להניח שישתף פעולה. אמרו, למשל, “אני מבקש שתנקה את החדר שלך אחרי ארוחת הערב”.

אם המשימה שנתתם לו עשויה להיות קשה מדי (לסדר את החדר לדוגמה) תוכלו להציע לו עזרה, או לפרק לו את המשימה לחלקים, על מנת שהיא לא תראה מאיימת וקשה מדי.

לפעמים ילדים עוברים תקופות שבהן הם מסרבים לשתף פעולה באופן מוחלט. אך טבעי שהתנהגותו של הילד תשתנה ככל שהוא מתפתח, ושלעיתים, לא יסכים לשתף פעולה כלל. אם זה המצב, נסו את הדברים הבאים:

  • הפגינו חיבה רבה כשהוא מתנהג באופן הרצוי.
  • שבחו אותו כשהוא עושה את הדברים בצורה הנכונה.
  • כשאפשר, בקשו ממנו ואל תתנו לו הוראות, כדי להימנע ממלחמת שליטה.
  • נסו להפוך את המטלות לכיפיות או להפוך אותן למשחק.
  • ודאו שיש לכם קצת זמן לבלות ביחד בשקט.

היו עקביים, תקיפים ואוהבים, והתמקדו בהשגת שיתוף פעולה בדברים חשובים, כגון ענייני בטיחות.

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, כדאי להדריך אנשים אחרים – כגון האחים הגדולים, בני המשפחה המורחבת או שכנים – כדי שיידעו כיצד לתת לילדכם הוראות ובקשות אפקטיביות.

רוב הילדים נהנים מתשומת לב – ולרבים מהם לא אכפת אם זו תשומת לב חיובית או שלילית. אם ילדכם מקבל הרבה תשומת לב שלילית על כך שהוא מסרב לשתף פעולה, הוא עלול להמשיך להתנהג כך. במקום זאת, נסו לתת לו תשומת לב רבה יותר על התנהגות חיובית. כשהוא אינו משתף פעולה, הגיבו בטון מאופק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לעודד את ילדכם לאכול ארוחת בוקר

מדוע ארוחת הבוקר חשובה כל כך

ארוחת הבוקר מספקת לילדים את האנרגיה הדרושה להם כדי להתמודד עם היום העמוס שלפניהם. ילדים האוכלים ארוחת בוקר בריאה מחזיקים מעמד זמן רב יותר בלי לחוש רעב. משמעות הדבר היא, שהם יכולים להתרכז טוב יותר במשחק, למידה, זיכרון ופתרון בעיות. מחקרים מראים שארוחת בוקר בריאה עוזרת לילדים לשפר את ביצועיהם בבית הספר.

ילדים שאוכלים ארוחת בוקר נוטים:

  • לשמור על אחוזי נוכחות גבוהים יותר בבית הספר לעומת ילדים שאינם אוכלים ארוחת בוקר
  • להיות בריאים יותר מבחינה רגשית
  • להזדקק פחות לחטיפים או למזונות מתוקים או משמינים – מה שעוזר להם לשמור על משקל בריא

היתרונות התזונתיים של ארוחת הבוקר

גוף האדם מפיק אנרגיה מפחמימות שהוא מפרק לסוכרים בשם גלוקוז. אחרי שנת הלילה, שבה איננו צורכים מזון, מאגרי הגלוקוז בגופנו נגמרים. במקומם, הגוף מתחיל להשתמש באנרגיה המאוחסנת בשרירים, כגון גליקוגן וחומצות שומן. לכן, לפני שאנחנו יוצאים לפעילויות היומיות, עלינו לתדלק את הגוף.
ארוחת הבוקר מספקת לילדכם אנרגיה ומתניעה את תהליך המטבוליזם, והיא גם עוזרת לגופו להשתמש במזון שהוא אוכל בצורה יעילה יותר לאורך היום. כמו כן, כדאי לזכור שילדים שמדלגים על ארוחת הבוקר עלולים שלא להשלים  את הרכיבים התזונתיים החסרים להם בהמשך היום.

כיצד נראית ארוחת בוקר בריאה

ארוחת בוקר בריאה צריכה לשמור על איזון בין פחמימות, חלבונים ושומנים, כדי לספק רמות אנרגיה יציבות לאורך כל הבוקר. תינוקות ופעוטות יכולים לאכול דייסת אורז, חלב ופירות. ילדים בגיל בית הספר ובני נוער ירצו כנראה לבחור בין כמה אפשרויות. אפשר להציע להם מזונות כמו דייסה משיבולת שועל או מוזלי, דגני בוקר מופחתי סוכר מדגנים מלאים, ביצים קשות, חביתות, טוסט מלחם מדגן מלא, סלט ירקות, גבינה עד 5% שומן, אבוקדו, טחינה משומשום מלא, פירות ויוגורט טבעי.

בחירת המזונות הבריאים ואכילתם בארוחת הבוקר תעזור לילדכם לפתוח את היום. שימו לב: דגני בוקר מעובדים ועתירי סוכר יתנו לילדכם אנרגיה מהירה, יגרמו לנזק לשיניים ועלולים להוביל לתחושת רעב מוקדמת יותר.

ארוחות בוקר מיוחדות לסרבני אכילה

כשמדובר באכילה, אתם המודל לחיקוי הטוב ביותר של ילדכם. הראו לילדכם שארוחת הבוקר היא חלק חשוב וטעים בשגרת יומכם, כדי לעודד אותו לאכול איתכם. אפשר לדבר על היתרונות הרבים של ארוחת הבוקר. הנה כמה רעיונות לארוחות בוקר, שמעודדים הרגלי אכילה בריאים:

  • הפכו את זמן ארוחת הבוקר למפגש איכות משפחתי, ושבו עם ילדיכם לאכול. אחת הדרכים הטובות ביותר לשנות את ההרגלים שלהם היא לשמש דוגמה טובה בעצמכם.
  • אם ילדכם אומר שהוא לא רעב בבוקר, נסו להכין שייק בריא שמכיל חלב, יוגורט ופרי כמו בננה, במקום לתת לו ארוחת בוקר מסורתית יותר. אפשר גם לשאול אותו מה הוא היה מעדיף לאכול מתוך רשימה של מזונות בריאים שתכינו מראש.
  • אפשרות נוספת היא לתת לו ארוחה קלה בבית, כמו קערת דגנים קטנה או פרי. כדי להשלים את ארוחת הבוקר, תנו לו סנדוויץ’ קטן  שיאכל לפני תחילת הלימודים – למשל, כריך עם גבינה או חומוס או יוגורט טבעי עם פירות.
  • אם שגרת הבוקר שלכם עמוסה ומפריעה לערוך ארוחת בוקר, נסו לכוון את השעון המעורר של ילדכם לשעה מוקדמת יותר (אפילו 10 דקות לפני הזמן), או לארוז את התיק שלו ולהכין לו את הבגדים בלילה הקודם. אפשר להכין גם את ארוחת הבוקר בלילה הקודם – שימו דגני בוקר יבשים בקערה מכוסה, או הניחו פירות חתוכים, אגוזים או צימוקים בתבנית של מאפינס.
  • סרבני אכילה עשויים להגיב טוב יותר לארוחות הבוקר כשהמזון נראה מזמין ומעניין יותר מהרגיל. ילדים צעירים אוהבים טוסט, פירות או יוגורט.
  • ילדים גדולים יותר ובני נוער עשויים לסרב לאכול ארוחת בוקר כדרך להפגין את עצמאותם. אל תעשו מזה סיפור גדול. תוכלו להציע לילדכם לקחת איתו פרי או שייק בריא עשוי מחלב, יוגורט ופירות לדרך. הציעו לו לבחור את ארוחת הבוקר שלו כשאתם יוצאים לקניות. אפשר גם לאכול את ארוחת הבוקר בהפסקה הראשונה בבית הספר. הארוחה יכול להכיל סנדוויץ’ מדגן מלא בתוספת של גבינות / חומוס 9% / טונה וירקות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הבעת רגשות אצל תינוקות

הבעת רגשות ומשחק אצל תינוקות

תינוקות יודעים היטב להגיד לכם מה הם צריכים – לדוגמה, “אני רעב – תאכילו אותי!” אך הם רק מתחילים ללמוד על רגשות וכיצד לבטא אותם. אחד מהתפקידים החשובים שלכם הוא לעזור לתינוק לתקשר את רגשותיו. אם אתם מתבוננים היטב באיתותיו של התינוק, עד מהרה תדעו מה הוא מנסה לומר לכם על רגשותיו.

משחק הוא דרך הלימוד וההתפתחות הטבעית של תינוקות וילדים קטנים, והוא מאפשר להם להביע את רגשותיהם. המשחק המועדף על תינוקות הוא אינטראקציות הדדיות איתכם, ולא עם צעצועים או חפצים שונים. גם אם אתם רק מתבוננים זה בזה ועושים פרצופים, מבחינת התינוק שלכם אתם משחקים נהדר, וגם בונים את מערכת היחסים ביניכם.

הבעת רגשות אצל תינוקות: למה לצפות

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. רוב הרגעים החשובים בהתפתחות מתרחשים בערך באותו סדר, אך הגיל שבו הם קורים עשוי להשתנות אצל כל ילד וילד – אפילו אצל ילדים מאותה משפחה. אם אתם תוהים אם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש“הנורמה” היא טווח רחב.

מבחינת הבעת הרגשות, סביר להניח שהתינוק:

  • יצחק בקול רם בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים
  • יתחיל להירתע מזרים בגיל שמונה חודשים
  • יעדיף אתכם על כל מבוגר אחר וייצמד אליכם מגיל שמונה חודשים
  • יהיה חרד יותר בסביבת אנשים חדשים מגיל שמונה חודשים – תופעה זו נקראת פחד מזרים
  • ייתן לכם חיבוקים אוהבים מגיל עשרה חודשים
  • יחווה חרדת נטישה גדלה והולכת בגיל 18-10 חודשים, גם אם אתם רק יוצאים לרגע מהחדר בביתכם
  • יחווה פחד לראשונה בגיל 12 חודשים
  • יתחיל להגיד כיצד הוא מרגיש, למשל “כואב”  או “בובו” על פצע, או “יש” כהבעת שמחה, מגיל 14 חודשים.

משחקים לעידוד הבעת הרגשות

משחק מאפשר לילדים קטנים לגלות כיצד להביע את רגשותיהם. עם זאת, זכרו שאף שהמשחק חשוב ללמידה ולהתפתחות, הוא נועד בעיקר להנאה! אם זה לא מהנה, זה כבר לא משחק. הנה כמה רעיונות למשחקים שיעזרו לתינוק שלכם לחקור ולהביע רגשות:

  • משחק מלוכלך עם חול, בוץ, צבעי גואש או ידיים וחומרים דביקים אחרים יכול לעזור לתינוק להבין כיצד הוא מרגיש כשהוא בא במגע עם דברים שונים.
  • המשחק המלוכלך עוזר לו גם להביע רגשות שליליים. אם הוא רוצה, הוא יכול להטיח את הבוץ לכל עבר, להתבוסס במים בכעס ולרמוס אותם.
  • התינוק יכול להביע את רגשותיו באמצעות בובות או צעצועים.
  • בפארק או בכל מקום פתוח אחר שהוא הוא יכול לזחול, להתגלגל ולחקור דברים שונים, יכול התינוק לתת דרור לרגשותיו. ככל שיגדל ויהפוך לפעוט, הוא ירצה לצאת החוצה יותר ויותר.
  • השמיעו מוזיקה ושירו לתינוק – ומאוחר יותר, רקדו איתו. ילדים רבים אוהבים מאוד להביע רגשות בדרך זו.

המשחק מקבל משמעות גדולה מאוד עבור התינוק כשהוא יכול להוביל אותו. אם אתם לוקחים צעד אחורה ונותנים לתינוק להיות הבוס, הוא ילמד לקבל החלטות ולהשתמש בדמיון שלו.

המשחק מאפשר לילדכם גם להפגין רגשות כגון פגיעה או בלבול. ילד שמשחק בצורה אגרסיבית ליד אחיו שזה עתה נולד, למשל, עשוי להביע רגשות של בלבול ופגיעה מכך שמישהו “תופס את מקומו”. העובדה שילדים יכולים להביע את רגשותיהם באמצעות משחק משמעה שהמשחק הוא תרפיה אפילו לילדים צעירים מאוד.

מודאגים בנוגע להבעת הרגשות של התינוק? מתי לבקש עזרה

אם ילדכם הגיע לגיל 18 חודשים ועדיין אינו מראה כל סימן לחרדת נטישה, או העדפה לפנים מוכרות, ייתכן שכדאי לבדוק את מצבו אצל איש מקצוע. כמו כן, כדאי לבקש עזרה אם:

  • קשה להבין את רגשותיו של התינוק
  • רגשותיו של התינוק אינם הולמים או נראה שאינם מתאימים לסיטואציה
  • התינוק מביע את רגשותיו לעיתים נדירות בלבד.

כל תינוק גדל ומתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של התינוק שלכם, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הגורמים הנפוצים לפציעות ילדות

עקרונות הבסיס

בלתי אפשרי – ואף רעיון גרוע למדי – לעטוף את הילד בצמר גפן. מכות, חבלות, שריטות ונפילות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הגדילה של כל ילד אקטיבי וסקרן. עם זאת, הסיבה העיקרית להגעתם של ילדים לבתי חולים ואישפוז מעל גיל שנה היא היפגעויות שמתרביתן מתרחשות בבית. כמה צעדים פרקטיים ותכנון מוקדם יהפכו את הפציעות הללו למשהו שנשיקה, חיבוק או פלסטר יפתרו, ולא לתאונות חמורות יותר.

דו”ח ארגון “בטרם” משנת 2013 מציין כי מדי שנה מגיעים 190,000 ילדים למיון כתוצאה מהיפגעות – 47% מהם נפצעים בבית ובחצר הבית. את מרבית הפציעות ניתן למנוע. מניעת היפגעות היא באחריות ההורים ולשם כך ראשית חשוב להתאים את הבית לילדים ולאמץ הרגלי בטיחות.

שמירה על בטיחותם של ילדים בבית כוללת מגוון של פעולות לשינויים סביבתיים והתנהגויות בטוחות. השינויים הם רבים ולפעמים מורכבים, אך גם שינוי אחד, ולו הקטן ביותר מקדם אותנו ל”עולם בטוח לילדים בבית”.

פציעות ותאונות נפוצות

לפי דו”ח בטרם משנת 2013, הגורמים הנפוצים ביותר לפציעות בילדות בשנים 2010-2000 היו:

  1. נפילות
  2. תאונות דרכים (למשל, ריצה פתאומית לכביש)
  3. הרעלה
  4. שריפה וכוויות

הגורמים הנפוצים ביותר לתמותת ילדים בישראל בשנים 2010-2000 היו:

  1. תאונות דרכים
  2. טביעה

גורמים נפוצים נוספים לפציעות ולתמותת ילדים בישראל כוללים:

  • חנק
  • הימחצות והילכדות
  • עשן, אש ולהבות
  • תאונות אופניים.

מה אפשר לעשות

פקחו עין על ילדכם במיוחד במצבים שבהם הם עלולים להיתקל בקשיים. למשל:

כדאי לתרגל פרוצדורות חירום ולהחזיק ערכת עזרה ראשונה בהישג יד. כמו כן, כדאי לשמור רשימת מספרי חירום בטלפון הנייד. אפשר להדפיס את המדריך המאויר למניעת חנק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בריונות בגן: כיצד לעזור לילדכם

בריונות בגן

בריונות עלולה לתת מכת מחץ לביטחון ולהערכה העצמית של ילדים, ובעיקר בשנות הגן. ילדים זקוקים להרבה אהבה ותמיכה, בבית ובכל מקום שבו מתרחשת הבריונות. כמו כן, הם צריכים לדעת שאתם, כהורים, תנקטו פעולה ותמנעו גילויי בריונות בעתיד.

אם אתם חושדים שילדכם סובל מבריונות, קראו את המאמר כיצד לזהות בריונות. ייתכן שילדכם הוא זה שמתנהג בבריונות. אם כן, קראו את המאמר מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים.

לדבר עם צוות הגן

אם ילדכם סובל מבריונות, פנו לעזרה במהירות האפשרית. הגננת וצוות הגן מאומנים בזיהוי גילויי בריונות ובטיפול בהם, והם יעבדו איתכם כדי למנוע מקרים נוספים בעתיד.

כיצד לערב את הגננת

  • אמרו לילדכם שתדברו עם הגננת על הבעיה.
  • פנו זמן ושוחחו עם הגננת באופן פרטי. ספרו ברוגע על דאגותיכם והציגו את העניין כבעיה משותפת שתצטרכו לעבוד עליה יחד. לדוגמה, “עומר אומר שמעיין מרביץ לו בגן, קורא לו בשמות ואומר לילדים אחרים לא לשחק איתו. אשמח אם תוכלי לעזור לי לבדוק מה קורה ולחשוב מה אפשר לעשות בנוגע לכך”.
  • דונו בבעיה עם הגננת. שאלו מה דעתה.
  • היו אסרטיביים, אך לא כועסים או מאשימים.
  • סיימו את הפגישה עם תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.
  • הישארו בקשר עם הגננת.

אל תיצרו קשר ישיר עם הילד שמתנהג בבריונות או עם הוריו, כיוון סביר להניח שרק תחמירו את הבעיה. תמיד עדיף ובטוח יותר לעבוד על הפתרון עם הגננת מאשר לנסות ולפתור את בעיית הבריונות בעצמכם.

אם הבריונות אינה נפסקת

  • זכרו שבטוח יותר לעבוד עם צוות הגן ולא לקחת את העניינים לידיים.
  • ספרו לגננת על כל מקרה בריונות נוסף. תעדו את מה שהתרחש ומתי.
  • כתבו מכתב לגננת. בקשו שתתייחס לפנייתכם בכתב.
  • אם נראה שהבעיה אינה משתפרת עם הזמן, דברו עם הפיקוח על הגנים באופן ישיר, או עם מישהו ממחלקת החינוך בעירייה. אם אינכם מרוצים מהתוצאה, בקשו להגיש תלונה רשמית. ברוב הגנים ישנו הליך רשמי לטיפול בתלונות.
  • כמו כן, אפשר לקבל ייעוץ מהפיקוח האזורי או מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי לגבי האפשרויות העומדות בפניכם.

לוקח זמן לשנות התנהגות, ולכן סביר להניח שלא תראו תוצאות מיידיות. אם ילדכם עדיין סובל מבריונות ואינכם חושבים שצוות הגן עושה מספיק כדי לעצור זאת, שקלו לעבור לגן אחר שמטפל טוב יותר בבעיות כאלה.

לתמוך בילד בבית

תנו לילדכם כמה שיותר תמיכה ואהבה בבית. הקשיבו לו ודברו איתו. המשיכו לתמוך בו בבית, ושתפו פעולה עם הגננת כדי לפתח תוכנית לטיפול בבעיית הבריונות. כמו כן, הבהירו לילדכם שהמצב אינו באשמתו ואפשר לתקן אותו. תוכלו לתת לו רעיונות להתמודדות עם הבריונות.

לפעמים כדאי לקבל ייעוץ מקצועי שיעזור לילדכם להתמודד עם המצב. דברו עם רופא הילדים או עם הגננת בגן ובקשו מידע בנוגע לעזרה מקצועית.

תמיד התערבו אם ילדכם סובל מבריונות. עם זאת, כדאי לתת לו כמה מיומנויות וכלים שיעזרו לו להתמודד עם מקרי בריונות עתידיים או עם התנהגות חברתית שלילית, וימנעו את הידרדרות המצב. מיומנויות אלה יכולות לעזור להתפתחותו החברתית של ילדכם.

רעיונות להתמודדות עם בריונות בגן

דברו עם ילדכם על הדרכים השונות שבהן אפשר לטפל בהתנהגות בריונית, וכיצד הן עובדות. תוכלו לבחור ברעיון אחד או שניים שהוא מרגיש בנוח איתם ולעודד אותו להוציא אותם לפועל, כדי שירגיש ביטחון רב יותר ופחות חוסר אונים מהמצב. הנה כמה רעיונות שאפשר להסביר לילדכם:

  • התעלם מהבריונות ולך מהמקום: הבריון לא יוכל להציק לך אם אתה לא שם.
  • אמור לבריון להפסיק: אם תתייצב בפני הבריון בצורה רגועה, תראה לו שמה שהוא מנסה לעשות לא יעבוד לו.
  • אל תלך למקומות מסוכנים: כדאי להתרחק ממקומות שבהם סביר יותר להניח שתסבול מבריונות – כל עוד אתה לא מפספס שום פעילות בגלל זה.
  • הישאר בקרבת אנשים אחרים: אם אתה משחק עם החברים הכי טובים שלך, סביר להניח שהבריון לא יציק לך.
  • בקש עזרה מילדים אחרים: הילדים האחרים מבינים בוודאי מה עובר עליך וישמחו לעזור אם תצטרך. הבריון צפוי פחות להציק לך אם הוא יראה שיש לך גיבוי.
  • ספֵּר לגננת: היא תוכל לעזור לך להתמודד עם הבעיה ולהכין תוכנית. יכול להיות שהבריון אפילו לא יידע שהגננת עוזרת לך.

כיצד לדבר עם ילדכם על בריונות

כדאי לספר לילדכם מדוע יש ילדים שמתנהגים בבריונות. ממחקר שנערך על הסיבות לבריונות אצל ילדים, עולה כי:

  • הם מחקים אנשים אחרים, ולא יודעים שזה לא בסדר.
  • הם לא יודעים איך להיות נחמדים לאנשים אחרים.
  • יש להם בעיה, והם חושבים שאם יגרמו לאנשים אחרים להרגיש רע, הם עצמם ירגישו יותר טוב.
  • הם מעולם לא למדו להגיד “בבקשה” או לדבר על הבעיות שלהם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

גמילה מהנקה: איך מפסיקים להניק בצורה נכונה?

מהי גמילה ואיך מפסיקים להניק?

גמילה היא תהליך של מעבר התינוק מהנקה בלעדית לאכילה בלעדית של מאכלים אחרים. באופן טבעי הגמילה מתחילה כאשר התינוק אוכל מזון מוצק, בנוסף לחלב אם בסביבות גיל ששה חודשים. הגמילה נגמרת כאשר התינוק אינו מקבל עוד חלב אם כלל. לפי המלצות ארגוני בריאות, מומלץ שזמן הגמילה המוחלטת יהיה לאחר גיל שנה, לאחר שהתינוק או האמא כבר לא מעוניינים בכך. יש אמהות שבוחרת להפסיק קודם לכן. חשוב להפסיק להניק רק אם באמת רוצים בכך, ולא בגלל מידע מוטעה. אם את שומעת שאת צריכה להפסיק להניק מסיבות רפואיות, בדקי זאת עם גורם מומחה בהנקה.

תהליך גמילה מהנקה

איך מפסיקים להניק? גם אם הפסקת ההנקה היא יזומה, כדאי להפסיק להניק בהדרגתיות ובאטיות. כך יוכל התינוק שלך להתרגל לשינוי בשגרה ובתזונה, וגופך יתרגל לכך שאין לו צורך לייצר עוד חלב. אם ההחלטה לגמול את התינוק מגיעה מצדך, ייתכן שתצטרכי לנחם אותו קצת יותר בזמן המעבר להזנה מבקבוק או לשתייה מכוס. כדי לתת לתינוק שלך תחושה שהוא אהוב ומוגן למרות שאינו יונק, חבקי אותו יותר מהרגיל ובלי איתו זמן רב.

הצעד הראשון בתהליך הגמילה הוא להוריד את ההנקה שהכי פחות דרושה לתינוק. במידה ורוצים להמשיך להוריד הנקות- חכי כמה ימים או שבוע ורק אז הורידי את ההנקה הבאה. אם את מפסיקה להניק במהירות, השדיים שלך עלולים להתמלא בחלב (גודש) ולגרום לך לתחושה לא נוחה כלל. כדי למנוע גודש בשדיים, ייתכן שתצטרכי לשאוב את החלב מדי פעם. שאבי מעט, רק עד שתרגישי יותר בנוח – אם תשאבי יותר מדי, גופך יקבל גירוי ליצירת אספקה מוגברת של חלב. יש אימהות שצריכות לעבור מהנקה אחת ביום להנקה אחת כל כמה ימים כדי להימנע מגודש בשדיים, לפני שהן מפסיקות להניק לגמרי.

שימי לב לגושים בשדיים. ייתכן שתחושי גושים בשדיים למשך חמישה עד עשרה ימים לאחר שהתינוק הפסיק לינוק. הימצאותו של גוש בשד עלולה להצביע על צינורית חלב חסומה, או על תחילתה של דלקת בשד (מסטיטיס). אם את מרגישה גוש, נסי לעסות אותו או לשאוב מעט חלב כדי להפחית את הגושיות. אם הגושים נשארים בשד או מכאיבים ואת מתחילה להרגיש תסמינים הדומים לשפעת, גשי לרופא בהקדם האפשרי.

אם תינוקך הוא בן חצי שנה ומעלה, אפשר להחליף את ההנקה שמורידים בארוחה של מוצקים עד 3-4 פעמים ביום ולהמשיך להניק באופן חלקי. במידה והתינוק מתחת לגיל חצי שנה או אם מפסיקים את ההנקה לחלוטין, עד גיל שנה חייבים להחליף חלב אם בתמ”ל. אם את מתחילה את הגמילה מההנקה לאחר גיל שנה, ניתן להחליפה בחלב פרה (ואין צורך בתמ”ל שלבים 2-3, שעולים הרבה יותר.

מתי אפשר לעבור לבקבוק?

מעל גיל חצי שנה, אפשר לגמול את התינוק ולעבור לשימוש בכוס או בבקבוק.

שימי לב

אין צורך בטיפול תרופתי כדי לגמילה מהנקה.

כדי לגמול תינוק גדול יותר או פעוט כדאי להתחיל את התהליך באטיות רבה יותר, ולשנות את השגרה שלו באופן הדרגתי. קראו את המאמר גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים.

יש שמרגישות מדוכאות מעט אחרי ההנקה האחרונה, גם אם זו הייתה ההחלטה שלהן. גמילה גורמת לשינוים הורמונליים שיכולים להשפיע על מצב רוח. טפלי בעצמך – תנוחי, תעשי דברים שאת אוהבת. במידה ומצב רוחך לא משתפר לאחר שבועיים או מגיע לרמה שפוגע בתפקוד שלך, כדי לפנות לגורם מקצועי.

יש נשים שמתחילות לבייץ מיד לאחר שצמצמו את ההנקות בלילה או התחילו לגמול את התינוק לגמרי, ואחרות מגלות שהביוץ והמחזור חוזרים רק לאחר כמה חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרת בוקר לבית הספר: טיפים

שגרת בוקר: מדוע וכיצד

ילדים אינם תופסים את מהות הזמן באותו אופן כמו מבוגרים, מה שעלול להפוך את הבקרים במהלך השבוע לזמן המלחיץ ביותר ביום. כדי שכולם יתחילו את היום באופן חיובי, כדאי להישאר רגועים ולנסות להסתדר היטב בבוקר. כשרבים עם הילדים בבוקר, למשל, קשה יותר להתרכז בעבודה, והסיכוי לתאונת עבודה עולה.

הדרך המועילה ביותר להפחית את הבלגן בבוקר היא לבסס שגרת בוקר טובה לימי השבוע, שעוזרת לילדים לצפות מה עומד לקרות, ולזכור מה עליהם לעשות. הנה כמה רעיונות שיקלו על הלחץ בבקרים במהלך השבוע – למרות שלא תמיד הכל ילך חלק!

לתכנן מראש: הלילה לפני

הצעד הראשון בשגרת הבוקר הוא לחשוב מה עליכם לעשות ולהכין תוכנית פעולה. סביר להניח שתגלו שאפשר לעשות דברים רבים בלילה הקודם. הנה כמה רעיונות:

  • בדקו ערב קודם (או אפילו לפני כן) אם יש אירוע מיוחד בבית הספר ביום למחרת.
  • הכינו את ארוחות העשר בתיקי האוכל וערכו את השולחן לארוחת הבוקר.
  • בקשו מילדכם להתקלח בערב לפני, כדי שלא תצטרכו לדאוג בנוגע לכך בבוקר.
  • ישנם דברים שעלולים לעורר בעיות, כמו החלטה על ארוחת העשר  או בחירת הבגדים. דברו על כך בלילה שלפני, כשלכולם יש זמן ואתם פחות לחוצים.
  • ארגנו מערכת שבועית שכוללת תזכורות לדברים שילדכם צריך לקחת לבית הספר מדי יום – ספרי ספרייה, בגדי ספורט, מצגות וכדומה.
  • התכוננו ליומכם בעבודה בלילה שלפני, כדי להקל על לחץ הזמן בבוקר (הכנת בגדים / פריטים נחוצים וכו’).
  • קראו את מחברת או תיקיית הקשר בערב לפני ובדקו אם המורים שלחו לכם פתקים. אפשר להכין את הבגדים, לחתום על פתקים לבית הספר ולהכין את התיק בערב שלפני.

שגרת הבוקר שלכם: טיפים

  • נסו לקום 15-30 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ. תנו לעצמכם זמן רב כדי להגיע מהבית לבית הספר – החיפזון עלול להגביר את רמות הלחץ של כל בני המשפחה.
  • כוונו שעון מעורר עם התראה חוזרת לילדים שמתקשים לקום בבוקר, או שלא אוהבים לצאת מהמיטה.
  • התמודדו עם הבוקר באופן החיובי והאופטימי ביותר שאפשר. מצב רוח טוב הוא מידבק! אחת הדרכים לעשות זאת היא להתמקד בהיבטים החיוביים בהתנהגותם של ילדיכם, ולשבח אותם – למשל, “איזה יופי שאתה אוכל את הטוסט”.
  • אם ילדיכם צעירים, הזכירו להם מה הם אמורים לעשות ומתי. כדי לעזור להם, הכינו רשימה של דברים שצריך לעשות – אפשר להכין רשימה מאוירת.
  • אם ילדיכם גדולים מספיק, עודדו אותם לעשות יותר ויותר בעצמם – למשל, להתלבש לבד, להכין ארוחת בוקר לבד ולסדר את החדר בעצמם. הבקרים קלים יותר כשילדיכם עצמאיים.
  • צמצמו את הסחות הדעת. הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתם של הילדים מההתכוננות לבית הספר, ומשפחות רבות מקפידות שלא להדליק טלוויזיה בבוקר. השאירו את הטלוויזיה כבויה, אלא אם כן אתם משתמשים בה כפרס מיוחד על כך שהילדים מוכנים בזמן.
  • תנו לילדכם הוראות רגועות וברורות בנוגע למה שתרצו שיעשו, וכשישתפו פעולה, שבחו אותם באופן מפורט. נסו שלא לתת להם תשומת לב מיוחדת על ויכוחים, יללות או התחמקויות. תשומת לב שלילית יכולה להוות תמריץ ולהוביל לכך שהתנהגות זו תימשך.

בוקר נעים ורגוע!

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לבחור את הצעצועים הנכונים לילדכם

צעצועים ומשחק

צעצועים הם דרך נהדרת לעזור לילדכם להתחיל לשחק ולעודד את התפתחותו, אך ייתכן שהוא אינו זקוק לכל כך הרבה צעצועים כפי שאתם חושבים. הצעצועים הטובים ביותר לילדים הם “צעצועים פתוחים”, המפתחים מיומנויות דמיון, יצירתיות ופתרון בעיות. הנה כמה דוגמאות לצעצועים פתוחים:

  • קוביות – היום יבנה ילדכם מגדל, ומחר יקרב קובייה לאוזן ויעמיד פנים שזהו טלפון
  • כדורים – מצוינים לקפיצה, התבוננות, גלגול, אחיזה וזריקה
  • קופסאות קרטון – אפשר להשתמש בהן בתור דברים רבים, כמו דלפקים בחנות, תנורים, מכוניות, סירות או בתי בובות
  • תחפושות – בעזרת מספר  בגדים  ישנים ושאריות של בד, יוכל ילדכם להפוך לכל דבר ולכל אחד שירצה
  • חומרי יצירה – אפשר להכין יצירת אמנות של ממש מנייר צבעוני, מדבקות, מיכלים ממוחזרים, קופסאות קרטון ובקבוקי פלסטיק,  צבעים וטושים מחיקים.

לא תמיד צריך לרכוש צעצועים בחנות. גם פריטים ביתיים ויומיומיים יכולים לשמש כצעצועים פתוחים נהדרים. סירים ומחבתות, מיכלי פלסטיק, אטבים, סלי בגדים, שמיכות… ילדים מצליחים לשחק בכל דבר כמעט! חשוב לזכור: כל החפצים שילדכם משחק איתם צריכים להיות בטוחים, ולכן הימנעו מחפצים חדים או קטנים שהוא עלול להיחנק מהם.

לבחור צעצועים

על אריזתם של צעצועים רבים מופיע מידע בנוגע לטווח הגילאים הרצוי. זהו מידע מועיל, אך הוא המלצה בלבד. כדאי לבחור את הצעצועים לפי תחומי העניין ושלב ההתפתחות של ילדכם. עם זאת, למידע על טווח הגילאים יש חשיבות מבחינה בטיחותית, למשל, כאשר הצעצועים כוללים חלקים קטנים שקל לבלוע אותם. במקרים אלה, כדאי לפעול לפי טווח הגילאים המומלץ.

עבור תינוקות, ה”צעצוע” ושותף המשחק הטוב ביותר הוא אתם, מטפל/ת או קרוב משפחה אחר. התינוק ייהנה מאוד מהתבוננות בפניכם, מהאזנה לקולכם ופשוט, מלהיות איתכם. הוא יכול ליהנות גם מהתבוננות במובייל צבעוני, מהאזנה לצעצוע מוזיקלי נמתח או מכך שילמד להגיע לרעשן. לאחר שהתינוק לומד להתיישב, הוא יכול להתעניין גם בחפצים שיוכל להקיש עליהם או איתם. הקשה בכף עץ על סיר מהנה באותה מידה כמו צעצוע קנוי שייוצר במיוחד לכך.

פעוטות אוהבים לשחק בקופסאות, ולעתים קרובות מגלים שקריעת העטיפה ממתנה מהנה הרבה יותר מהמתנה עצמה. פעוטות יכולים לשחק גם בצעצועי הרכבה (כמו דופלו) ובתחפושות.

ילדים גדולים יותר אוהבים לעתים קרובות לפתור בעיות ולהשתמש בדמיון. הם יכולים ליהנות מפאזלים, או ממשחקים שאפשר לשחק בחברה.

צעצועים שאינכם חשים איתם בנוח

ישנם צעצועים שאינם מתאימים לערכי המשפחה שלכם. לדוגמה, יש הורים שאינם חשים בנוח עם רובי צעצוע, בעוד שאחרים אינם אוהבים את צורת הגוף או את הבגדים של חלק מהבובות.

רובי צעצוע

משחק עם רובה צעצוע כולל בדרך כלל תוקפנות ואלימות, וכשילדים משחקים בתוקפנות זה עם זה, הביטחון העצמי שלהם ורווחתם הכללית עלולים להיפגע. עם זאת, רובי צעצוע יכולים לשמש גם בדרכים חיוביות. צריך להתבונן בדרך המשחק של ילדכם עם הצעצוע, ולהבין מה הוא בעצם עושה. לדוגמה, ילדכם יכול להשתמש בצעצוע כאביזר במשחק דמיון של שוטרים וגנבים. קרוב לוודאי שזה בסדר. אך אם ילדכם משתמש בצעצוע בתוקפנות כלפי ילדים אחרים, ייתכן שעליכם להסביר לו מעט כיצד לשחק עם אחרים. במקרה זה, הרובה עצמו אינו חשוב. לעיתים קרובות, ילדים משתמשים בחפצים יומיומיים אחרים בתור רובים, למשל מקלות, פרוסות טוסט או לגו. ייתכן שלא תרצו לעודד את ההתנהגות הזו, אולם זכרו: כוחו של רובה שעשוי מפרוסת טוסט אינו זהה לרובה צעצוע. רובה עשוי טוסט הוא סמל בלבד, ופחות סביר שישמש כדי להפחיד אחרים.

בובות בעלות מראה “סקסי”

משחק בבובות יכול להיות מהנה מאוד עבור ילדיכם, אולם לחלק מהבובות יש מראה מבוגר ו”סקסי”. לדוגמה, חלק מהבובות מגיעות עם תלבושות כגון חצאיות מיני, גרביוני רשת ועקבים גבוהים. זה אולי נראה כיפי ותמים לגמרי, אך זה יכול ליצור דימוי נשי שאולי לא תרצו שילדכם או ילדתכם יגדלו איתו או יאמצו בעצמם. למעשה, בשנת 2009 פורסם דו”ח של הארגון הבריטי object לזכויות אדם, שלפיו הסקסואליזציה של צעצועים ופרסום מוצרים יכולה להשפיע ישירות על התפתחות הזהות המינית של ילדכם, וכן על עמדותיו והתנהגויותיו.

שוב, כדאי להתבונן ולראות כיצד ילדיכם משחקים עם בובות. אם אתם מודאגים, כדאי להציע להם בובות בעלות מאפיינים ילדיים יותר, כדי שייחשפו לבובות בסגנונות שונים ובעלות גזרה שונה.

מומלץ לנקוט גישה רגועה בכל הנוגע לרובי צעצוע או לבובות סקסיות. סביר להניח שזהו שלב שיחלוף מעצמו. אם זה באמת מדאיג אתכם, תוכלו להציע לילדיכם לשחק במשהו אחר.

לדבר על בחירות הצעצועים

אתם אלה שמחליטים עם אילו צעצועים ילדכם יכול לשחק בבית.

אם אתם מתנגדים מאוד לצעצועים מסוימים, כדאי לדבר עם ילדכם, בעיקר ככל שהוא מתבגר. תוכלו לדבר על ערכי המשפחה שלכם. למשל, “רובים הם מפחידים ועלולים לפגוע באנשים מאוד. הם לא משחק.”

אין טעם להרצות לילדים או לאסור על משחק בצעצועים מסוימים. זה עלול לגרום לילד לרצות עוד יותר את הצעצועים שאינכם אוהבים. במקום זאת, תוכלו למשל להשתמש במשחק המלחמה של ילדכם כהזדמנות ללמד על הערכים שלכם בנוגע לנשק, מלחמה ואלימות.

ילדים מקבלים לעתים מסרים סותרים בנוגע לצעצועים. לדוגמה, אם לילדים מותר לצפות בתוכניות טלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב הכוללים אלימות, הם עשויים להתבלבל כשהוריהם אוסרים עליהם לשחק ברובה.

אם אינכם מעוניינים שמבוגרים אחרים יתנו לילדכם צעצועים מסוימים במתנה, תוכלו להסביר להם מה דעתכם באופן קצר ורגוע. בסופו של דבר, זו ההחלטה שלכם.

כוחו של הפרסום

צעצועים רבים מפורסמים במקומות המכוונים בדיוק לעיני ילדכם. לעתים קשה מאוד להתנגד כשילדכם מבקש צעצוע “כי לכולם יש”. תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

צעצועים מפורסמים מבוססים בדרך כלל על סרט או על תוכנית טלוויזיה, ולכן מעודדים סוג מסוים מאוד של משחק. אלה לא צעצועים רעים, אך הם עלולים להגביל את אפשרויות המשחק של ילדכם, אם הוא משתמש בצעצועים כדי לחקות ולהעתיק את תוכנית טלוויזיה במקום להשתמש בדמיון.

ברוב המקרים, האופן שבו ילדכם משתמש בצעצוע חשוב הרבה יותר מהצעצוע עצמו בקביעת ההשפעות של הצעצוע על התפתחות ילדכם. השקעת מחשבה בדרך שבה ילדכם ישחק עם הצעצוע יכולה לעזור לכם להחליט אם זהו הצעצוע הנכון עבור ילדכם.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אסור לרמות!

רמאות: מדוע ילדים עושים את זה?

ילדים מרמים מכמה סיבות. חלקם מרגישים שעליהם לעמוד בציפיות גבוהות – מצדם או מצד אחרים – ואינם יכולים לעשות זאת בלי לרמות. אחרים רוצים לנצח, כיוון שאינם יודעים כיצד להתמודד עם אכזבת ההפסד. הרי צריך ללמוד איך להפסיד, וזה לוקח זמן. כמו כן, ילדים עשויים לרמות כיוון שהמטלה שקיבלו קשה מדי עבורם. ייתכן שרמת הקושי של שיעורי הבית או שיעורי הספורט עולה, והם מנסים לעמוד בקצב.

ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנים שבהן ילדכם עדיין מנסה ללמוד מה נכון ומה לא נכון. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים.

לפני שהילדים מתחילים לרמות, עליהם להבין את המונח “כללים”, ומהו ההבדל בין נכון ללא נכון. ילדים צעירים יותר עשויים להפר את הכללים או לשנות אותם “על הדרך”, תוך כדי משחק, אך זו אינה רמאות באמת. ילדים בגיל בית הספר מבינים מהם כללים בדרך כלל, ולכן אפשר ללמוד אותם מהו משחק הוגן.

מה לעשות אם ילדכם מרמה: טיפים מעשיים

השיטות בהמשך יעזרו לכם להעביר את המסר שאסור לרמות, ושרמאות אינה מתקבלת. אל תגידו לילדכם שהוא “רמאי” – התווית הזו עלולה לדבוק בו.

  • נסו להבין מדוע ילדכם מרמה. שאלו אותו מדוע הוא חש צורך לרמות. הגיבו לו בהתאם לתשובה שתקבלו. לדוגמה, אם רימה כיוון שרצה לרַצות אתכם, אמרו לו שניצחון אינו הדבר החשוב ביותר ושאתם גאים בו מאוד על מאמציו – בין אם הצליח ובין אם לא.
  • תגמלו את המאמץ ולא את התוצאה. שבחו את ילדכם על דבקותו במאמץ להשלים את המשימה שקיבל. אם מדובר בהכנת שיעורי הבית, אמרו לו שמה שלמד, והמאמצים שהשקיע בניסיון להשלים אותם, חשובים יותר מהציון שקיבל. לאחר משחק ספורט, התמקדו בהתנהגות הספורטיבית ובמאמץ הקבוצתי, ולא בשאלה מי ניצח או הפסיד.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית. אם הוא רואה שאתם מרמים, הוא עשוי לחשוב שזה בסדר. כשאתם תופסים אותו מרמה, התגובה שלכם חשובה גם היא. קחו את הזמן והסבירו לו באופן רגוע מדוע אסור לרמות.
  • תנו לו הזדמנויות לתרגל. שחקו ביחד במשחקים שונים כדי שילמד כיצד לנצח וכיצד להפסיד.
  • בדקו את הציפיות שלכם. לפעמים, הציפיות שלנו גבוהות מדי ליכולותיו של הילד. אם נלחיץ את ילדינו לקבל ציון גבוה או להצליח בענף ספורט מסוים, אנו עלולים לעודד ולחזק את ההתנהגות המשתמשת בשקרים או ברמאות.
  • נסו מגוון פעילויות. אם ילדכם אינו מצליח לעשות משהו מסוים, אפשרו לו למצוא דברים אחרים שיעשה היטב, ולפתח מיומנויות אחרות. כך תוכלו לעזור לו לפתח הערכה עצמית.

להבין את התוצאות

כדי לשנות את התנהגותו של ילדכם, עזרו לו להבין מהן התוצאות לכך שהוא מרמה. למשל, דברו איתו על מה שעלול לקרות אם ירמה:

  • הוא עלול להעציב ילדים אחרים.
  • הילדים לא יבטחו בו בפעם הבאה שישחק איתם.
  • ייתכן שלא יגלה לעולם מה הוא יכול לעשות היטב בלי לשקר או לרמות.
  • הוא עלול להיתפס. כיצד זה יגרום לו להרגיש?
  • השקר עלול למנוע ממנו להשתפר במשחק.
  • הוא עשוי להרגיש שלא יוכל לנצח או לסיים משימה בלי לרמות.

חשוב להתאזר בסבלנות. ייתכן שהילדים ימשיכו להפר כמה כללים בזמן שהם לומדים. השתמשו ב”הזדמנויות הלמידה” הללו כדי לדבר איתם על שקרים ולהסביר להם מדוע הרמאות אינה מתקבלת.

לקבל עזרה נוספת

אם השקרים או הרמאות ממשיכים להוות בעיה גם כשילדכם גדול מספיק להבין מה הוא עושה, דברו עם היועץ בבית הספר או עם פסיכולוג לקבלת עזרה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הרגעה מבוקרת

מהי הרגעה מבוקרת?

הרגעה מבוקרת היא שיטת טיפול התנהגותית לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל ילדים קטנים. הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו. בשיטת ההרגעה המבוקרת, אתם בודקים את התינוק ומרגיעים אותו בקצרה בעודו לומד להירגע ולהירדם לבד.

האם הרגעה מבוקרת מזיקה?

למרות החשש מנזקים פוטנציאליים לתינוק, מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מוכיחים כי השימוש בשיטות אלו אינו מוביל לנזקים פסיכולוגיים או רגשיים, גם לא בשנות הילדות המאוחרות.

למעשה, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי תינוקות שהתנסו בשיטת ההרגעה המבוקרת נוטים לישון טוב יותר בטווח הקצר – ושנתם והתנהגותם הסתגלו היטב בטווח הארוך, בדיוק כמו תינוקות אחרים בגילם. כמו כן, מחקר עכשווי גילה כי הורים שהשתמשו בטכניקות הבאות עם ילדיהם דיווחו על פחות תסמיני דיכאון בטווח הקצר ובטווח הארוך גם יחד, לעומת הורים שלא השתמשו בהן.

לפני שמתחילים בתוכנית ההרגעה המבוקרת

הורים שמטפלים בבעיות שינה והירדמות עלולים להיות עייפים ולחוצים מאוד, בעיקר אם הם עצמם סובלים ממחסור בשעות שינה. הרגעה מבוקרת משמשת לפעמים הורים שמרגישים מוצפים, או שרווחתם נפגעת. אפשר להשתמש בהרגעה מבוקרת בנסיבות הבאות בלבד:

  • עם תינוקות בני יותר משישה חודשים ופחות משנתיים
  • כחלק מתוכנית כוללת לביסוס הרגלי שינה בריאים שכוללים שגרת השכבה חיובית
  • כשאתם בטוחים שהתינוק שלכם מקבל מספיק תשומת לב, זמן וחיבה במהלך היום.

לפני שאתם מתחילים, שימו לב שהתינוק שלכם חש בטוב, והפסיקו להשתמש בגישת ההרגעה המבוקרת אם התינוק נהיה חולה במהלך התוכנית.

כיצד לפעול בשיטת ההרגעה המבוקרת

  1. בססו שגרת השכבה חיובית ועקבית.
  2. כשהגיע הזמן להגיד לילה טוב, הניחו את התינוק במיטה וכסו אותו. דברו עם התינוק או לטפו אותו על גבו עד שהוא שוכב בשקט, או לפחות לדקה אחת.
  3. ברגע שהתינוק שקט, או אחרי דקה אחת, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. צאו לפני שהתינוק נרדם.
  4. הישארו מחוץ לחדרו ותנו לו הזדמנות להירגע בעצמו. התעלמו מרעשי רטנוניות.
  5. אם התינוק מתחיל לבכות באמת, המתינו מספר דקות קבוע מראש לפני שאתם ניגשים אליו – למשל, שתי דקות בתור התחלה.
  6. עזבו את התינוק לבדו לפרקי זמן קבועים מראש – לדוגמה, 2 דקות, 4 דקות, 6 דקות, 8 דקות ו-10 דקות, או ל-5 דקות, 10 דקות ו-15 דקות. קבעו את פרקי הזמן בעצמכם, בהתאם לזמן שתוכלו לעמוד בבכיו.
  7. אם התינוק עדיין בוכה לאחר כל פרק זמן קבוע מראש, חזרו לחדרו לזמן קצר מאוד. דברו איתו או לטפו אותו על הגב למשך דקה אחת, או המשיכו לדבר או ללטף עד שהוא שוכב בשקט (בהתאם להעדפה שלכם). אם אפשר, נסו להרגיע אותו בלי להרים אותו.
  8. שימו לב לחיתול. אם החיתול מלוכלך, החליפו אותו באור עמום ובכמה שפחות התעסקות.
  9. ברגע שהוא שוכב בשקט (או אחרי דקה אחת) – אך לפני שהוא נרדם – צאו שוב מהחדר והמתינו לפרק הזמן הקבוע הבא. אתם מנסים לתת לתינוק שלכם הזדמנות ללמוד להירדם בעצמו. הוא לומד שאינכם רחוקים ממנו, ושבסופו של דבר תחזרו.
  10. תהליך זה נמשך עד שהתינוק נרדם בעצמו.
  11. כשהתינוק מתעורר בלילה, עשו את אותן פעולות.

טיפים חשובים להרגעה מבוקרת

  • טיפול בגישת הרגעה מבוקרת אורך 14-3 ימים.
  • השתמשו בשעון או בטלפון הסלולרי כדי לתזמן את פרקי הזמן – ארבע דקות עלולות להיראות כמו זמן רב מאוד.
  • כבו את המוניטור של התינוק. ודאו שאתם עדיין יכולים לשמוע את תינוקכם.
  • אל תחכו מחוץ לחדרו. לכו לחדר אחר ונסו לחשוב על משהו אחר, הכינו כוס תה או הדליקו את הטלוויזיה. חזרו לבדוק את התינוק רק כשהגיע הזמן.
  • לפני שאתם מתחילים, דברו עם בן או בת הזוג כדי לוודא ששניכם מסכימים עם התהליך. קבעו איזה תפקיד יש לכל אחד – לדוגמה, לעזור בהרגעה או לתזמן. שקלו להחליף ביניכם את התפקידים בכל לילה.
  • אל תקבעו מחויבויות חשובות בלילות הראשונים לאחר תחילת הטיפול. תצטרכו להשלים את התהליך כולו ללא שינוי משמעותי בשגרה החדשה של התינוק.
  • זכרו לצאת מחדרו של התינוק לפני שהוא נרדם.
  • אם אתם חוששים מתגובת השכנים, תוכלו להכין אותם לכך מראש לכך שאתם מתחילים טיפול התנהגותי, שעשוי לבוא לידי ביטוי בבכי של ילדכם.

השתמשו בשיטה זו גם בשעת תנומות היום, כדי למנוע בלבול עבורכם ועבור התינוק גם יחד. אם התינוק מתעורר מתנומת היום אחרי פחות משעה, נסו להרדים אותו מחדש ל-20-15 דקות נוספות באמצעות שיטת ההרגעה המבוקרת. אם אחרי 20-15 דקות התינוק לא חזר לישון, הוציאו אותו מהמיטה ונסו שוב מאוחר יותר.

מלכודות נפוצות בשיטת ההרגעה המבוקרת

שינוי הרגלי השינה באמצעות טיפולים התנהגותיים לא תמיד עובר ללא קשיים. הנה כמה מהמלכודות הנפוצות, וטיפים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד איתן.

מה עושים אם התינוק מקיא?

יש תינוקות שנוטים להקיא יותר מאחרים, ואחד מתוך חמישה עשוי להקיא בזמן ההרגעה המבוקרת. אם התינוק שלכם מקיא, גם אתם וגם התינוק עלולים להיות מוטרדים. נקו את הקיא מהמיטה ברוגע, והניחו מגן מזרון מתאים (שעוונית) מתחת לסדין. עדיף שלא לעשות סיפור גדול, להדליק את האורות או להחליף את בגדי התינוק לגמרי אלא אם כן זה הכרחי – אחרת, חלק מהתינוקות עשויים ללמוד שעליהם להקיא כל פעם שמניחים אותם במיטה.

מה עושים כשנמאס?

אם אתם עייפים מדי, או מרגישים לחוצים או מוטרדים מדי, הרימו את התינוק, הרגיעו אותו בכל דרך שתרצו – למשל, עם בקבוק קטן או ערסול – ונסו שוב בפעם הבאה. קחו בחשבון שהפעם הבאה עלולה להיות קשה ומאתגרת יותר, ולכן אולי תצליחו לגייס כוחות ולהמשיך ולהתמיד דווקא בניסיון הנוכחי.

מה עושים אם התינוק חולה?

אם התינוק חולה, יש להפסיק את שיטת ההרגעה המבוקרת ולהתחיל שוב כשירגיש טוב יותר. אם הוא סובל מנזלת קלה ומשיעול אך אין לו חום, אפשר עדיין להשתמש בשיטה.

מה עושים אם התינוק סובל מכאבים?

הורים רבים מודאגים שבקיעת השיניים גורמת לכאבים. אם אתם מרימים את התינוק מהמיטה והוא נרגע כמעט מיד, סביר להניח שהוא לא סובל מכאבים – הוא רק רוצה שתרימו אותו. אם אתם מודאגים מכאבים, אפשר לתת לו מנה של פרצטמול (נובימול ואקמולי).

מה עושים אם ההרגעה המבוקרת אינה מצליחה?

עשויות להיות כמה סיבות לכך שתוכנית השינה אינה עובדת.

האם אתם משתמשים בטיפול בצורה נכונה?

בדקו את עצמכם וקראו שוב את הצעדים שתיארנו כאן. האם יש משהו שאינכם עושים, או שאתם יכולים לעשות בצורה אחרת? תוכלו לשאול מומחה שמבין את השימוש בטיפול זה.

האם אתם חוזרים לתינוק מוקדם מדי?

האם אתם פועלים במדויק לפי פרקי הזמן הנדרשים? האם אתם משתמשים בשעון? האם אתם יכולים לעשות משהו אחר שיעזור לכם להתמודד בזמן שאתם ממתינים לפרק הזמן שיחלוף?

האם אתם נכנסים לחדר כשהתינוק שלכם רק רוטן ולא בוכה?

תינוקות רבים רוטנים כשהם נסחפים לשינה, וכשאתם נכנסים לחדר, אתם עלולים לעצור את תהליך ההירדמות של התינוק. חזרו לחדר רק אם התינוק שלכם בוכה.

האם אתם באמת רוצים להמשיך בטיפול?

האם המטרה להגיע לשנת לילה ללא הפרעות חשובה מספיק לכם ולתינוק? אם אתם משוכנעים שהדבר הטוב ביותר עבור התינוק שלכם הוא שילמד להירדם בצורה עצמאית בלילה, קל יותר למצוא את המוטיבציה להמשיך בשיטה בלילות הדרושים להצלחתה. אם לא, ייתכן שהבחירה הטובה ביותר עבורכם היא חזרה למצב הקודם.

האם פרקי הזמן שקבעתם מתאימים לתינוק שלכם?

יש תינוקות שנרגעים כאשר ההורה נכנס לחדר. תינוקות אחרים נהיים מוטרדים יותר. אם התינוק נהיה מוטרד יותר, האריכו את פרקי הזמן ל-5, 10 ו-15 דקות. כך התינוק יקבל זמן רב יותר להירדם בעצמו, ופחות זמן להיות מוטרד מחזרתכם.

האם רשת התמיכה שלכם באמת תומכת?

לא כולם מסכימים עם שיטת ההרגעה המבוקרת. בני משפחה או חברים שאינם מסכימים הם דבר אחד, אך אם בן או בת הזוג שלכם או אנשים קרובים אחרים אינם מסכימים לכך, ביצוע השיטה יכול להיות קשה במיוחד. רצוי שלפחות אדם אחד בבית יסכים איתכם על גישה עקבית ומתמשכת.

מה עושים כשההרגעה המבוקרת נראית קשה מדי

  • אפשר לשקול לפרק את השיטה לסדרת צעדים קטנים יותר. לדוגמה, בשבוע הראשון, נדנדו את התינוק עד שהוא שקט, והניחו אותו במיטה כשהוא חצי ישן. בשבוע שלאחר מכן, הניחו את התינוק במיטה כשהוא ער לגמרי.
  • נסו להשתמש בשיטה רק בשעות הלילה, כשסיכויי ההצלחה שלה גדולים יותר.
  • בקשו מבן או בת הזוג להוציא את השיטה לפועל (אם הוא או היא מסכימים לכך).
  • השתמשו בשיטת ההתרחקות ההדרגתית בתור חלופה.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההרגעה המבוקרת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תינוקות הניזונים מבקבוק: ציוד ותחליפי חלב לתינוקות (תמ”ל)

ציוד להאכלה מבקבוק

בקבוקים ופטמות
אם בחרתם להאכיל את התינוק מבקבוק, תצטרכו 6-4 בקבוקים גדולים, מכסים, וכמה פטמות. בחרו את הבקבוקים והפטמות בהתאם לטעמכם האישי. כולם דומים זה לזה. הפטמות עשויות מלטקס (צבען חום-צהוב) או מסיליקון (שקופות). שני הסוגים טובים באותה מידה. הפטמות מסווגות לפי גיל התינוק, אך הסיווג אינו מדעי. נסו פטמות עם חורים גדולים יותר או קטנים יותר עד שתמצאו את הפטמה שהתינוק מחבב.

להכין תמ”ל

כדי להכין תמ”ל, השתמשו במי ברז נקיים או במים מבקבוק (בתנאי שאלו נקנו במקום המחזיק את המים בתנאים נאותים, ולא בתחנות דלק) . אל תשתמשו במים ששכבו זמן רב בקנקן או בבקבוק. הביאו את המים לרתיחה בקומקום חשמלי או על הכיריים.  שימו לב כי יש להרתיח גם מים מינרליים

  1. תנו למים להצטנן לטמפרטורה בטוחה – מים פושרים או בטמפרטורת החדר, כ-30 דקות. לאחר מכן הוסיפו את האבקה. הנה כמה שלבים בסיסיים להוספת האבקה למים כדי להכין תמ”ל:
  2. מזגו לבקבוק את כמות המים המורתחים והמצוננים הרצויה.
  3. השתמשו בכפית המדידה שנמצאת בקופסת התמ”ל, והוסיפו לבקבוק מספר מתאים של כפיות מדידה. הקפידו לשטח כל כפית בעזרת החלק האחורי של סכין נקייה או שפת הקופסא.
  4. סגרו את הבקבוק בטבעת ובפטמה. ערבבו מעט כדי שהאבקה לא תיצמד לפטמה ותחסום אותה, ואז נערו את הבקבוק עד להמסה מלאה.
  5. אם אינכם משתמשים בתמ”ל מיד, אחסנו אותו באחורי המקרר, בנקודה הקרה ביותר, ולא ליד דלת המקרר. מומלץ להכין  תמ”ל רק לפני השימוש ולא מראש.
  6. זרקו שאריות תמ”ל שכבר עורבבו במים או נשמרו במקרר לאחר 8 שעות.

לנקות ולעקר ציוד להאכלה מבקבוק

מערכת החיסון של התינוק אינה חזקה מספיק כדי להילחם בזיהומים, ולכן חשוב לעקר את הציוד להאכלה מבקבוק עד גיל 12 חודשים, כדי לצמצם את הסיכון למחלות. כדי לנקות ולעקר את הבקבוקים, המכסים והפטמות, תזדקקו לדברים הבאים:

  • מברשת בקבוקים, לניקוי הבקבוקים והפטמות
  • ציוד עיקור – ציוד פשוט כגון סיר שבו אפשר להרתיח את הציוד או מעקרי אדים (סטריליזטור)
  • מיכל לאחסון הציוד המעוקר.

לאחר סיום ההאכלה, הפרידו את הבקבוקים והפטמות אלה מאלה. לפני העיקור סבנו את כל החלקים במי סבון חמימים. השתמשו במברשת בקבוקים לניקוי פנים הבקבוקים והפטמות. התיזו מים דרך הפטמה כדי לנקות את החור הקטן במרכזה. שטפו הכל היטב במים.

ניתן להדיח בקבוקים ופטמות במדיח כלים במקום לשטוף אותם ידנית, אולם פעולה זו אינה מחליפה את העיקור.

יש כמה דרכים לעקר את הציוד:

הרתחה
הדרך הפשוטה ביותר לעקר את הציוד היא להרתיח אותו.

  • הניחו את הבקבוקים, הפטמות, והמכסים בסיר גדול.
  • מלאו את הסיר במים עד שהכל מכוסה ואין בועות אוויר.
  • הניחו את הסיר על הכיריים, הביאו לרתיחה ושמרו על הרתיחה למשך חמש דקות.
  • לאחר מכן, צננו את הציוד בסיר עד שתוכלו להרים את הבקבוקים בלי להיכוות.
  • אחסנו מיד את הציוד שאינכם משתמשים בו במיכל נקי.
  • מדי 24 שעות הרתיחו את מברשות הבקבוקים, או כל ציוד אחר שאתם משתמשים בו לניקיון.

אם יש לכם ילדים נוספים, כדאי להרתיח את הבקבוקים לאחר שילכו לישון, כדי להוריד את הסיכון לכוויות.

מעקר אדים (סטריליזטור)
מכשירי עיקור באדים הם יחידות אוטומטיות ש”מבשלות” את הציוד בטמפרטורה גבוהה מספיק כדי להרוג את החיידקים. הניחו את הציוד ביחידה, הוסיפו מים בהתאם להוראות היצרן והפעילו את המכשיר. המכשיר מכבה את עצמו לאחר הסיום.

מעקרי אדים לשימוש במיקרוגל
ישנם מעקרי אדים שמתאימים לשימוש במיקרוגל.

  • מלאו את ההוראות בקפידה.
  • בדקו את עוצמת המיקרוגל – העוצמה משתנה בין המכשירים.
  • אל תניחו חלקי מתכת בתוך המכשירים.

לעולם אל תשימו את הציוד ישירות במיקרוגל כדי לעקר אותו. העיקור לא יצליח, והציוד עלול להימס או להינזק. המשיכו לעקר את הציוד עד שהתינוק בן 12 חודשים.

בלאי

הקפידו לזרוק ולהוציא משימוש פטמות שהתבלו והחלו להקרע, וכן בקבוקים שרוטים. רצוי שלא להעביר פטמות של בקבוקים בין ילדים. כמו כן מומלץ להחליף בקבוקים ופטמות לפחות אחת לשנה.

האכלה מבקבוק: עצות בטיחות

היגיינה כללית

  • שטפו ידיים ונקו היטב את משטחי העבודה לפני הכנת התמ”ל.
  • בדקו את הפטמות בזמן השטיפה, וזרקו פטמות סדוקות, שעלולות להיות מצע גידול לחיידקים.

הכנת תמ”ל ושימוש

  • הקפידו על היחס בין כפיות המדידה למים כפי שמצוין בקופסא. אל תכינו את החלב באופן מדולל או מרוכז יותר מהמומלץ.
  • בדקו את תאריך התפוגה על קופסת התמ”ל. זרקו קופסאות תמ”ל שפג תוקפן.
  • זרקו קופסאות תמ”ל שפתוחות יותר מחודש.

אחסון תמ”ל

  • אם אינכם משתמשים בתמ”ל המוכן מיד, הניחו אותו במקרר.
  • ניתן לאחסן בקבוקי תמ”ל בטמפרטורת החדר במשך פחות משעה. או במקרר למשך 24 שעות.
  • זרקו את תכולתם של בקבוקים שהתינוק החל לאכול ולא סיים לאחר שעה. אחסון בקבוקים חצי-מלאים  לשימוש עתידי הוא מסוכן, כיוון שהם עלולים להזדהם בקלות.

הכנת תמ”ל מחוץ לבית

  • קחו את המים המורתחים והמצוננים ואת אבקת התמ”ל במיכלים נפרדים, וערבבו אותם רק לפני ההאכלה. זוהי הדרך הבטוחה ביותר להעברת תמ”ל.
  • אם עליכם להעביר בקבוקי תמ”ל מוכנים או חלב אם שאוב, שימו לב שהבקבוקים קרים מאוד כשאתם יוצאים מהבית. כדאי לשאת אותם בצידנית עם קרחומים וכך לשמור על טמפרטורה נכונה וטובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת ילדים בגיל הגן: למה לצפות

ילדים בני שלוש עד חמש זקוקים ל-13-11 שעות שינה בלילה. חלקם עדיין זקוקים לתנומה של כשעה במהלך היום. השינה חשובה לבריאות, לגדילה ולהתפתחות של ילדכם. כשילדים ישנים היטב, הם רגועים ושמחים יותר במהלך היום. כמו כן, שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות.

כדורים, מרקחות וסירופים אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים אלא אם הן נובעות מבעיות בריאותיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש דרכים טובות יותר להתמודד איתם.

ביעותי לילה וסיוטים

הדמיון של ילדכם מתחיל להתפתח, והוא עשוי להתחיל לסבול מסיוטים. הסיוטים נוטים להתרחש בין חצות לארבע לפנות בוקר. ביעותי לילה שונים מסיוטים. הם מתרחשים בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה, כששנתו של הילד עמוקה מאוד, במעברים שבין שינה לערנות. בעוד שאת הסיוטים הילד יכול לשחזר ולזכור, הוא אינו מודע לביעותי הלילה, ולא יזכור שהתרחשו כלל כשיקום בבוקר. תוכלו ללמדו עוד על ביעותי לילה במאמר המתאים.

כדי להרחיק את המפלצות, או כל גורם מפחיד אחר, ממיטתו של ילדכם, הקשיבו לפחדיו ועזרו לו להתגבר עליהם. הנה כמה טיפים להתמודדות עם סיוטים:

  • אם ילדכם מתעורר אחרי סיוט, הרגיעו אותו והסבירו לו שחלם חלום רע. תנו לו נשיקה וחיבוק, ועזרו לו להירגע ולהירדם. אם ילדכם רוצה להיכנס למיטה שלכם, תוכלו להציע לו לעשות זאת לזמן קצר, ואז להחזיר אותו למיטתו, על מנת למנוע ממנו לפתח את ההרגל לישון איתכם. עדיף להיות ליד מיטת הילד ולהרגיעו שם מאשר להכניסו למיטת ההורים. אם ילדכם חלם על מפלצות, תוכלו להסביר לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן יכולות לפגוע באף אחד באמת. לחילופין, תוכלו לחשוב ביחד כיצד ניתן להביס מפלצות, ולמצוא דברים ש”יגנו” עליו מפני המפלצות בלילה, כמו בובה מיוחדת או “ספריי נגד מפלצות” העשוי מבקבוק שפריצר ממולא במים שקישטתם יחד.
  • אם אתם שמים לב שהוא חולם את אותו סיוט שוב ושוב, כדאי לבדוק מה הגורם לכך. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. כשאתם מוצאים את הגורם לבעיה, נסו לצמצם את חשיפתו של ילדכם אליו.

שגרת השכבה

חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. כשילדכם נהיה מודע יותר לעולם סביבו, הוא עשוי להירדם לאט יותר. שגרת השכבה חיובית תעזור לו להירדם, בעיקר אם אתם משתמשים בה באופן עקבי גם בימי השבוע וגם בסופי השבוע.

הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: צחצוח שיניים, שירותים, חיתול (אם עדיין צריך), ופיג’מה.
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר, ספרו סיפור, שירו שיר או פשוט התחבקו זה עם זה).
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

רוב הילדים בגיל זה מוכנים ללכת לישון בסביבות 19:00, בעיקר אם עברו יום עמוס בגן. עם זאת, חלקם דורשים עוד ועוד סיפורים לפני השינה כדי לדחות את ההשכבה. כדאי לקבוע כלל שלפיו קוראים ספר אחד או שניים לכל היותר בשעת ההשכבה, ולהבטיח שתקראו עוד ספרים במהלך היום.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו לוותר על המוצץ בסביבות גיל שלוש – אם ילדכם מוכן, לדעתכם. למידע נוסף, קראו את המאמר לוותר על המוצץ.

חיתולי לילה

גם אם ילדכם משתמש בשירותים או בסיר במהלך היום, אל תזרקו את החיתולים עדיין. במקרים רבים, ילדים מפסיקים להרטיב בלילה רק בגיל שלוש-ארבע. חלק מהילדים אינם יבשים בלילה עד גיל שש או שבע. כדי לעודד את ילדכם לקום לעשות פיפי בלילה, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. הבטיחו לו שתעזרו לו כשיצטרך. אם לא, אל דאגה – רוב הילדים מפסיקים במהלך שנות הילדות להרטיב בלילה, גם ללא טיפול.

יציאה מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, ילדכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • ודאו שחדרו של ילדכם נעים, שקט וחשוך.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך – הדובון האהוב עליו, שמיכה או בקבוק מים. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • כשילדכם יוצא מהמיטה, אמרו לו ברוגע לחזור למיטתו, ואם צריך- לוו אותו פיזית למיטתו, והבטיחו לו שאתם נמצאים בחדר ליד. חזרו על כך בתקיפות ובשקט שוב ושוב, עד שילדכם לא יקום מהמיטה.
  • למידע נוסף, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה.

עם זאת, לעיתים ילדכם באמת זקוק למשהו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שכך תצליחו להרגיע אותו. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחמימות ומדד גליקמי

מהן פחמימות?

פחמימות הן אחד המקורות העיקריים לאנרגיה לגופנו. פחמימות הן הדלק היחיד שבו משתמשים המוח וכדוריות הדם האדומות, ומקור האנרגיה העיקרי הדרוש לפעולת השרירים. גופנו הופך כל פחמימה שאנו אוכלים לאנרגיה. את עודפי הפחמימות הגוף הופך לשומן.

אנו מקבלים פחמימות ממזונות המכילים עמילן כגון לחם, פסטה, אורז, דגני בוקר, מוצרי מאפה ותפוחי אדמה. מקור נוסף לפחמימות הוא סוכרים כגון סוכר לבן, סוכר חום ודבש, סוכרים טבעיים בפירות ובמוצרי חלב, ומזונות מתוקים כגון קינוחים.

מבין המזונות העשירים בעמילן, יש להעדיף את הפחמימות המורכבות העשירות בסיבים כגן אורז מלא, חיטה בורגול כוסמת קינואה ועוד כי אלו בעלי ערך גליקמי נמוך יותר מאחיהם דלי הסיבים התזונתיים.

מהו מדד גליקמי (GI)?

כשאנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול שלנו מפרקת אותן ליחידה הפשוטה ביותר – גלוקוז (סוכר). התאים שלנו משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז בקצב משתנה. משמעות הדבר היא שפחמימות שונות – כלומר, מזונות שונים העשירים בפחמימות- גורמים לרמת הגלוקוז בדם לעלות ולרדת בקצב שונה.

המדד הגליקמי (GI) מודד את השפעת הפחמימות השונות שבמזון על רמות הגלוקוז בדם, ומדרג את המזונות בסולם ערכים של 100-0:

  • מזונות עם ערך גליקמי גבוה (100-70) גורמים לעלייה ולירידה מהירות וחדות ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות במהירות רבה.
  • מזונות עם ערך גליקמי נמוך (55-0) גורמים לעלייה ולירידה יציבות ומתמשכות יותר ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות לאט יותר.

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מעלים את האנרגיה במהירות רבה יותר למשך זמן קצר יותר. מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מתפרקים לאט יותר ומשחררים את האנרגיה בצורה מתונה ומתמשכת. אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי נמוך במהלך היום (כמו דגנים מלאים וקטניות) תעזור לכם ולילדכם לשמור על רמות גלוקוז נמוכות ויציבות יותר בדם לעומת מזונות ושתיה בעלי ערך גליקמי גבוה (כמו שתיה מתוקה, ממתקים,  דגני בוקר ממותקים, עוגות וכו).

הערך הגליקמי של סוגי מזון שונים

למותגי מזון שונים עשוי להיות ערך גליקמי שונה, ולכן כדאי להתיעץ  עם תזונאית ולבדוק את התווית על המזון. כמו כן, מאחר ואנחנו בדרך כלל לא אוכלים מזון אחד בכל פעם אלא מספר מזונות ביחד בארוחה יש לשים לב ל”עומס הגליקמי ” הנוצר משילובי מזונות. תזונאיות בעלת תעודת רישוי ממשרד הבריאות יכולות לסייע לבנות תפריטים בעלי ערך גליקמי נמוך, ומסייע בכך באיזון רמות הגלוקוז בדם.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך (55 ומטה)

  • לחם דחוס מדגנים מלאים
  • שעורה
  • סובין
  • קטניות
  • פסטה
  • פתיתים
  • חלב
  • יוגורט
  • שיבולת שועל (קוואקר) מסורתית
  • גרנולה טבעית
  • רוב הירקות (מלבד רוב תפוחי האדמה)
  • קינואה

מזונות בעלי ערך גליקמי בינוני (69-56)

  • צימוקים
  • לחם מקמח מלא
  • אורז (בסמטי, ארבוריו להכנת ריזוטו ואורז עם גרגירים ארוכים)
  • משקאות קלים
  • עוגיות ועוגות מתוקות
  • אבטיח ומלון

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (70 ומעלה)

  • לחם לבן
  • תפוחי אדמה
  • אורז יסמין
  • רוב דגני הבוקר (למשל קורנפלקס ואורז תפוח)
  • משקאות אנרגיה
  • סוכריות
  • רוב סוגי הקרקרים והחטיפים המתובלים
  • צ’יפס

היתרונות של מזון בעל ערך גליקמי נמוך

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים כיוון שהם מספקים אנרגיה לאורך זמן, שעוזרת לנו להתרכז טוב יותר ולהחזיק מעמד לזמן רב יותר בפעילות גופנית. אם אתם עוסקים בספורט הדורש סיבולת כגון ריצה למרחקים ארוכים, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך יעזרו לכם לשמור על רמות האנרגיה. כמו כן, הם נותנים תחושת מלאוּת לזמן רב יותר, ועוזרים לשמור על משקל תקין ובריא.

לשמור על איזון בין ערך גליקמי גבוה ונמוך
באופן כללי, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים יותר מאשר מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, כיוון שהאחרונים גורמים לרמות הסוכר (גלוקוז) בדם לעלות ולצנוח במהירות – מה שעלול להותיר אתכם בתחושת רעב ולהוביל לאכילת יתר.

עם זאת, אפשר לאכול מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מדי פעם. מה שחשוב הוא להציע למשפחה מזון בעל ערך גליקמי נמוך בכל ארוחה. השילוב בין שני סוגי המזונות מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני.

הכמות חשובה
כשאתם בוחרים אילו מזונות להציע למשפחתכם, כדאי לחשוב לא רק על המדד הגליקמי אלא על כמות המזונות שאתם אוכלים – כלומר, על גודל המנה. למנה גדולה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו תפוחי אדמה או צ’יפס יש השפעה ניכרת על רמות הסוכר בדם. כך שאם אתם אוכלים מנות קטנות של מזון בעל ערך גליקמי גבוה ומנות גדולות ותדירות יותר של מזון בעל ערך גליקמי נמוך, תוכלו לשמור על איזון.

חשוב יותר מזה לאכול הרכב תזונתי בעל ערך גליקמי נמוך, להקפיד על מזונות בקליפתם ככל האפשר, לשלב בתפריט פירות, ירקות ודגנים מלאים, להקפיד על כמות מספקת של חלבון ושימוש בשומן בריא כגון שמן זית, אבוקדו ,טחינה וכדומה.

מתי לאכול פחמימות 
אין כלל אצבע מובהק שאומר מתי יש לאכול פחמימות, אך מומלץ לאכול מדי יום שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות קלות, כדי לפרוש את הפחמימות באופן שווה על פני כל היום. כך תוכלו לשמור על רמות מאוזנות של גלוקוז בדם, ועל רמות אנרגיה יציבות למדי.

השמירה על רמות הגלוקוז בדם חיונית למבוגרים ולילדים עם סוכרת, אך גם לאנשים שמבקשים לשמור על בריאות טובה באופן כללי. כמות הפחמימות שילדכם זקוק לה תלויה בכמות הפעילות הגופנית שלו ובגילו.

כיצד לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך

קל לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. רוב הסיכויים שבני משפחתכם אפילו לא ישימו לב – לפחות לא כל הזמן. משפחתכם תרוויח מאוד גם אם תחליפו רק מחצית מהפחמימות באפשרויות בעלות ערך גליקמי נמוך. אפשר, למשל:

  • להחליף לחם לבן בלחם מקמח מלא, בלחם דגן מלא דחוס, או לחם מחמצת (שאור) מקמח מלא.
  • להחליף דגני בוקר מעובדים כגון קורנפלקס בדגני בוקר לא מעובדים כגון דייסת שיבולת שועל, או דגני בוקר בעלי ערך גליקמי נמוך יותר כגון אלה ללא תוספת סוכר ובעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים.
  • להחליף עוגיות וקרקרים פשוטים בעוגיות מפירות יבשים ודגנים מלאים
  • להחליף עוגות ומאפינס במאפינס שעשויים מפירות, שיבולת שועל ודגנים מלאים
  • להחליף תפוח אדמה לבן במאכלים עם ערך גליקמי נמוך יותר כגון בטטה, תירס, פסטה מקמח מלא או קטניות כגון עדשים, שעועית וחומוס
  • להחליף את רוב סוגי האורז באורז מלא חום או אדום.
  • כדי להגביר את כמות הסיבים התזונתיים במנת תפוחי אדמה, ניתן לבשל ולאכול אותו בקליפתו. או בשילוב עם ירקות.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך: שאלות נפוצות

מה לעשות אם הילד שלי אינו אוהב מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך?
באופן אידיאלי, לפחות מחצית מהפחמימות שילדכם צורך ביום צריכה להגיע ממזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שהוא אוהב. לא כל המזון שילדכם אוכל צריך להיות בעל ערך גליקמי נמוך. השילוב בין מזון כזה לבין מזון בעל ערך גליקמי גבוה מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני. כמו כן, תוכלו לנסות:

  • להציע לו מזון בעל ערך גליקמי נמוך כמזון “יומיומי” ואפשרויות בעלות ערך גליקמי גבוה כמזון “מדי פעם”
  • לבדוק אילו מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך הוא אוהב, ולהחזיק אותם בבית.

לשוקולד, למשל, יש ערך גליקמי נמוך. האם זה הופך אותו לבחירה טובה?
יש מזונות רבים, כמו שוקולד, שכמות השומן בהם גדולה אף שערכם הגליקמי נמוך. ערך גליקמי נמוך אינו מבטל את הבעיות שגורמת כמות שומן גדולה – צריך להתבונן במזון ככלל. לכן, עליכם להתייחס למזונות כמו שוקולד כאל ממתק שניתן לאכול  מדי פעם בלבד.

האם אכילת יותר מדי סוכר תגרום לסוכרת?
אכילה של כמות גבוה של סוכר מובילה להשמנת יתר ולתנגודת גבוה לאינסולין ועלולה לגרום לסוכרת , כבד שומני רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ועוד. שתיה מתוקה ומשקאות אנרגיה הם מקורות העשירים בסוכרוז ופרוקטוז המעלים תנגודת לאינסולין.  . מלבד זאת, אכילת סוכר רבה מדי עלולה להוביל לעששת (חורים) בשיניים.

מהו המזון הטוב ביותר לתת לילדי לפני פעילות גופנית?
מזונות פחמימתיים הם המקור הטוב ביותר לאנרגיה לפני ספורט. ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי נמוך – כגון דייסה, כריך מלחם מדגנים מלאים או שייק פירות טריים – תספק לו אנרגיה מתמשכת ביום המשחק.

מדד גליקמי וסוכרת

אם יש לכם סוכרת מסוג 2 או אי סבילות לגלוקוז (סוכרת גבולית), רמות הסוכר בדם שלכם עלולות לעלות מעבר לרמה התקינה מהר יותר מאשר אנשים אחרים. אכילת מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך תעזור לכם לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. אכילה מתונה של מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה לאורך היום תעזור לכם לשמור על רמות עקביות של סוכר בדם, כחלק מתפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית.

אם אתם סובלים מבעיה רפואית כגון סוכרת, חשוב לדבר עם רופא המשפחה, ולקבל הפניה לתזונאית אשר תסייע לכם לבנות דפוסי אכילה בריאים המתאימים למצב הבריאותי שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתן עונשים לילדים?

מהו עונש?

עונש משמעו לתת לילדכם תוצאות שליליות על הפרת הכללים או על התנהגות לא ראויה. זוהי דרך להבהיר לילדכם שהתנהגותו אינה מקובלת. לדוגמה, ילדכם עשוי לסרב לסדר את החדר. העונש, או ההשלכה השלילית על כך, עשוי להיות שלא יצפה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו עד שיסדר. אפשר להשתמש בסוגי תוצאות שונים, בהתאם למצב.

לעולם אל תשתמשו בעונש גופני. עונש גופני כמו מכות, סטירות, צביטות וכו’, אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג; הוא עלול לפגוע בהם וללמד אותם שפתרון גופני הוא מקובל.

האם העונש מספיק?

העונש לבדו אינו מספיק, כיוון שהוא מלמד את הילדים רק מה לא לעשות. הוא אינו מסביר להם מה עליהם לעשות, ולכן אינו פועל לשינוי התנהגותם. כמו כן, הוא עלול להשפיע על הילדים לטווח ארוך. במשפחות שבהן ההורים צועקים, מאיימים ומענישים, הילדים נוטים להמשיך להתנהג בצורה מאתגרת.

כיצד לטפל בבעיה?

כדי לשפר את התנהגותו של ילדכם, כדאי לקשר בין העונש – או התוצאות השליליות – לבין התנהגותו, ולהראות לו כיצד אתם מעוניינים שיתנהג. לדוגמה, אם ילדכם לקח עוגייה בלי לבקש, הוא יוכל לתרגל כיצד לבקש יפה.

העונש עובד טוב יותר כשאתם מאזנים אותו עם שבחים ותגמולים על התנהגות טובה. שבחים ותגמולים על התנהגות טובה מלמדים את הילד מה לעשות וכיצד להתנהג – למשל, להגיד, “כל הכבוד שביקשת יפה, קרן”. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. כלומר, ככל הנראה, לא תצטרכו להמשיך להשתמש בתוצאות השליליות או העונשים במידה רבה כל כך.

כמו כן, ילדכם זקוק לסביבה משפחתית חמה ואוהבת כדי לגדול ולהתפתח. הוא צריך שתנחו אותו בעזרת כללים משפחתיים, ותסבירו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים. אחת הדרכים החשובות לעשות זאת היא לדבר עם ילדכם ולהקשיב לו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדה אצל ילדים – המדריך המלא

מהי חרדה אצל ילדים ומה ההבדל בין דאגה לחרדה?

חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד-  תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.

חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.

חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.

חרדה: גילאים ושלבים

ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:

  • תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
  • ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.

פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.

ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.

סוגי חרדה אצל ילדים

קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.

חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:

  • מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
  • חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
  • מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
  • מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
  • חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדת נטישה.

חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

  • חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
  • מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
  • הם ביישנים או מופנמים
  • מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
  • הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
  • נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה חברתית.

חרדה כללית אצל ילדים

ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:

  • דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
  • חשים צורך שהכל יהיה מושלם
  • מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
  • מתקשים להצליח במבחנים
  • פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
  • מבקשים אישור תמידי
  • חשים שהם חולים כשהם מודאגים.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה כללית.

הגורמים לחרדה אצל ילדים

  •       גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
  •       תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
  •       חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
  •       גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.

דרכי זיהוי ותסמינים

לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:

תסמינים גופניים

תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.

תסמינים מחשבתיים

התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.

תסמינים רגשיים

התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.

תסמינים התנהגותיים 

תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.

אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?

פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.

מתי להתחיל לדאוג?

רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.

  • שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.

כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?

התמודדות הורית

מעורבות ההורים  בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר. 

התמודדות עצמית

בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.

איך עושים את זה?

ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.

הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.

במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות בדרכים להולכי רגל

בטיחות בדרכים לילדים

עד גיל 9, ילדים זקוקים להשגחה הורית פעילה כדי לעזור להם לעבור בבטחה בחניות, במכוניות, בכבישים, בחניונים ובדרך לבית הספר. אפילו ילדים שמכירים את כללי הבטיחות בדרכים עלולים שלא לזכור אותם בעת הצורך.

ילדכם ילמד על בטיחות בדרכים להולכי רגל מהתבוננות בכם, ולכן, התנהגו בבטחה בקרבת מכוניות, כבישים, מדרכות וחניונים. תמיד עצרו, הביטו, הקשיבו וחשבו לפני שאתם חוצים את הכביש, והשתמשו במעבר חציה כשאפשר. חצו תמיד את הכביש בנקודה הבטוחה ביותר, גם אם עליכם ללכת מעט יותר. אם זהו מעבר חציה מרומזר, תמיד המתינו לאור הירוק.

תמיד החזיקו בידו של ילדכם כשאתם מתקרבים למכוניות. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם על בטיחות בדרכים, כיצד להסתובב בבטחה ליד מכוניות חונות וכיצד ללכת על מדרכות ובחניה. כדי ללמד את הילדים על בטיחות בדרכים להולכי רגל, מומלץ מאוד לתאר את מעשיכם כל הזמן, כדי שיבין את חשיבותם.

כיצד למנוע תאונות בחניה

פעוטות נמצאים בסיכון גבוה לתאונות בחניה ובחצר. הם עשויים שלא להבין שמכוניות הן מסוכנות, והם נעים בשקט ובמהירות. לעיתים הם שקועים עמוק בפעילות שהם עוסקים בה, למשל, לרדוף אחרי כדור מאחורי המכונית. בדרך כלל הם אינם עוצרים, גם אם מבקשים מהם. ולא רק פעוטות נוהגים כך – גם ילדים גדולים יותר עלולים להיפגע באותו אופן.

הנה כמה כללי בטיחות בחניה:

  • לפני שאתם מזיזים את הרכב בחניה, בדקו שאף אחד מהילדים אינו נמצא לפני הרכב או מאחוריו. אל תסתמכו על חיישנים או מצלמות ברכב. תמיד ערכו בדיקה פיזית מסביב לרכב.
  • לעולם אל תשאירו ילדים קטנים לשחק לבד ליד מכוניות חונות או מכוניות בתנועה בחניה.
  • ערכו הפרדה ברורה בין אזורי המשחק של הילדים לבין החניה. לדוגמה, אפשר לגדר את החניה כך שילדכם לא יוכל לרוץ לעברה.
  • עשו לכם הרגל: נופפו לשלום למי שנוסע מתוך הבית.

כדאי לציין שחניונים דומים לחניות ביתיות: נהגים שנוסעים לאחור מתקשים לראות אם יש ילדים קטנים מאחורי רכבם. השתמשו באותם כללי בטיחות כשאתם בחניון.

להיכנס ולצאת מהרכב בבטחה

כשאתם מכניסים את ילדכם למושב הבטיחות, תמיד הכניסו אותו מדלת הנוסע האחורית הקרובה למדרכה. כך, ילדכם יתרגל להיכנס ולצאת מהרכב דרך הדלת הבטוחה ביותר – זו שהכי רחוקה מהתנועה.

אם יש לכם תינוק ופעוט, שמרו על בטיחותו של הפעוט בתוך הרכב בזמן שאתם משגיחים על התינוק. מחוץ לרכב, החזיקו את ידו של הפעוט והבינו ביחד מאין המכוניות עלולות להגיע, לפני שאתם מתרחקים מהרכב. כשאתם חוזרים לרכב, עזרו לפעוט להיכנס קודם, כיוון שהתינוק אינו צפוי להתרחק מכם.

בטיחות בדרכים להולכי רגל: הליכה וחציית כבישים

כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות בטיחות בדרכים להולכי רגל, תנו להם הרבה הזדמנויות לתרגל בקרבת כבישים אמיתיים – לדוגמה, לכו עם הילדים מהגן ובחזרה, טיילו ברחבי השכונה או לכו לחנויות במרכז המסחרי. למדו את כללי הבטיחות הבאים כדי למנוע תאונות:

  • החזיקו את ידו של ילדכם כשאתם חוצים כבישים ביחד, ובכל מקום שבו יש תנועה או מכוניות. שימו לב במיוחד כשיש תנועה כבדה, בכביש מהיר, ברחוב שבו המדרכות צרות במיוחד או לא קיימות או כאשר חפצים שונים חוסמים את שדה הראייה, למשל מכוניות חונות, משאיות, עצים, גבעות או מדרכות עמוסות אדם.
  • תמיד חצו את הכביש במעבר חציה, המתינו לאור הירוק ברמזור והביטו לכל כיוון כדי לבדוק שאף רכב אינו מגיע. כדי לעזור לילדכם להבין מתי בטוח לחצות והיכן, הסבירו לו מה אתם עושים.
  • עצרו ליד חניות ובדקו שאף רכב אינו נוסע לאחור או נכנס לחניה.
  • דברו עם ילדכם על בטיחות בדרכים מגיל צעיר, אפילו כשהוא נוסע בעגלה. לדוגמה, “אוי, בא אוטו. בוא נחכה עד שהוא יעבור כדי שנוכל לחצות”. המשיכו לדבר על בטיחות בדרכים גם כשהוא גדל.

כשאתם הולכים יחד, שאלות את ילדכם שאלות פשוטות שיגרמו לו לחשוב על הולכי רגל ועל בטיחות בדרכים:

  • מהו המקום הבטוח ביותר לחצות את הכביש?
  • מה צריך לעשות לפני שחוצים את הכביש ביחד?
  • מדוע אנחנו מחזיקים ידיים כשאנחנו חוצים יחד את הכביש?
  • מתי בטוח לחצות את הכביש?
  • מה אנחנו מחפשים כשאנחנו חוצים את הכביש?
  • לאילו קולות אנחנו מקשיבים כשאנחנו חוצים את הכביש?

לדעת מתי ילדכם מוכן ללכת לבד

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה לא לאפשר לילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע. נוסף על כך, רמת המוכנות של ילדכם להתמודד לבדו בבטחה עם התנועה תלויה בהתפתחות שלו ובמידת התרגול שקיבל בקרבת כבישים אמיתיים ותנועת כלי רכב.

באופן כללי, ילדכם מוכן לנווט לבדו בכבישים בבטחה כשהוא מכיר ומבין היטב את כללי הבטיחות בדרכים. כמו כן, עליו להבין שגם אם הוא עומד בכללים, הנהגים אינם תמיד עושים זאת. ילדכם צריך להצליח לשים לב למכוניות בכביש ולהבין כמה הן רחוקות ממנו, וכמה מהר הן נוסעות לקראתו. וכמובן, הוא צריך לדעת כיצד לבחור מקומות בטוחים לחציית הכביש.

כך תוכלו לעזור:

  • בדקו אם ילדכם עוצר, מתבונן, מקשיב וחושב לפני שהוא חוצה את הכביש.
  • למדו את ילדכם לא לחצות כביש בין מכוניות חונות, מאחורי אוטובוסים או שיחים.
  • למדו את ילדכם לוודא שכל המכוניות עוצרות בכל המסלולים וליצור קשר עין עם הנהגים ולוודא שהם הבחינו בו.
  • דברו על כללי הבטיחות במונחים פשוטים
  • צאו עם ילדכם לסיבוב ברחובות השכונה ודברו איתו
  • ודאו שילדכם לובש צבעים זוהרים שקל לראות בחשכה.
  • בחרו יחד איתו את המסלול הבטוח ביותר לבית הספר ותרגלו אותו יחד.
  • היו אתם מודל להליכה בטוחה- הקפידו על כללי זהירות בדרכים בעצמכם.

להמלצות ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים להליכה בטוחה לחצו כאן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים

אם ילדכם דוחף ילדים אחרים שאינם יכולים להגן על עצמם, אומר עליהם דברים מרושעים או גורם להם להרגיש רע באופן כללי, ייתכן שהגיע הזמן לדבר איתו על בריונות.

בריונות: עקרונות הבסיס

  • בריונות יכולה לכלול אלימות פיזית או פסיכולוגית, הצקה למישהו, או החרגתו מפעילות מסוימת או מהקבוצה כולה. בריונות יכולה להתרחש פנים אל פנים, בהודעת טקסט או באינטרנט.
  • גם בנים וגם בנות קוראים לילדים בשמות מרושעים כשהם מתנהגים בבריונות. זו התנהגות נפוצה שקשה יותר להבחין בה מאשר באלימות גופנית.
  • בנים נוטים יותר להתנהג בבריונות, וגם לסבול ממנה.
  • חלק מהילדים לא יתחילו להתנהג בבריונות מעצמם, אך יצטרפו בהמשך או יעודדו את הבריונות. גם התנהגות זו נחשבת בריונות.

מדוע ילדים נוהגים בבריונות

רוב הילדים מציקים לילדים אחרים בשלב זה או אחר. ככל שהם מתבגרים, הם לומדים כיצד התנהגותם משפיעה על רגשותיהם של אחרים, ולכן ההתנהגות הזו נוטה להיפסק. ילדים שלא פיתחו אמפתיה עשויים להמשיך להתנהג כך, ולהפוך לבריונים. כמו כן, לחלק מהילדים יש מזג מסוים שגורם להם להשתמש יותר בהתנהגות בריונית, בעוד שאחרים מגיעים ממשפחות שבהן ישנו שימוש נפוץ באלימות ודיכוי.

סימנים לכך שהילד מתנהג בבריונות

אם ילדכם מתנהג בבריונות, סביר להניח שמישהו יספר לכם – המורה, הורה של אחד הילדים או אחד מילדיכם האחרים. אם אתם חושדים שילדכם מתנהג בבריונות, חפשו את הסימנים הבאים:

  • ילדכם מדבר על ילדים אחרים בבית הספר באופן אגרסיבי או שלילי
  • ילדכם מחזיק בכסף, צעצועים או דברים אחרים שאינם שייכים לו.

אף אחד מהסימנים האלה אינו מצביע בוודאות על כך שילדכם נוהג בבריונות, אך כדאי לדבר עם המורה כדי לגלות אם היו בעיות כלשהן בבית הספר.

מה לעשות אם ילדכם מתנהג בבריונות

חשוב להגיד לילדכם שאתם חושבים שהתנהגותו אינה מקובלת עליכם ושאתם מעוניינים שתיפסק.

  • הסבירו לו מהי בריונות. הישארו רגועים. דברו איתו על מעשיו, ושאלו אותו מדוע הוא עושה זאת.
  • השגיחו על השימוש שילדכם עושה באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
  • דברו עם צוות בית הספר (או הארגון שבו מתרחשת הבריונות) על גישתם כלפי בריונות. שאלו מה אפשר לעשות מהבית כדי לעזור. בדקו דרך קבע כיצד ילדכם מתנהג.
  • חלק מהילדים מתנהגים בבריונות כיוון שהם עצמם סובלים ממנה. הקשיבו לילדכם וחפשו סימנים לכך שנפל קורבן לבריונות.
  • ילדים מצטרפים לפעמים לקבוצה שמתנהגת בבריונות כדרך להימנע מכך בעצמם. אם ילדכם משתמש בבריונות כדי להשתלב בקבוצה, דברו עם בית הספר או עם הארגון כיצד לעזור לו ללמוד להתנגד לקבוצה.

כשמדובר בטיפול בבריונות, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. הסיכוי הטוב ביותר שלכם להשפיע על התנהגותו הבריונית של ילדכם הוא כשהוא עדיין צעיר – ככל שיהיה צעיר יותר, כך סביר יותר להניח שישנה את התנהגותו. אל תתפתו לשבח את ילדכם על כך ש”עמד על שלו”, כיוון שהערות חיוביות בנוגע לבריונות עלולות לעודד אותו להמשיך.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך להתנהג בבריונות

אם אין זו הפעם הראשונה שילדכם מתנהג בבריונות, וכבר ניסיתם את השיטות שהצענו, תצטרכו לנקוט צעדים נוספים. אם הבריונות מתרחשת בבית הספר או במועדון ספורט, שתפו פעולה עם הארגון ונסו לשנות ביחד את התנהגותו של ילדכם בצורה הטובה ביותר.

  • סביר להניח שלבית הספר או למועדון יש מדיניות ברורה להתמודדות עם בריונות, והם ישתמשו בה כדי להחליט מה יהיו ההשלכות על ילדכם. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות הוא לתמוך בהחלטתו של הארגון.
  • כמו כן, תוכלו להכין לילדכם “חוזה התנהגות”. החוזה נערך מולכם, מול בית הספר ומול הילד, כדי שיידע שכולכם עובדים יחד. הוא יכול לכלול דברים כמו מה יקרה אם הוא מתנהג בבריונות, ומה יקרה אם יפסיק להתנהג כך. כמו כן, אפשר לכלול דברים שירצה לעשות במקום להתנהג בבריונות.
  • שאלו את היועץ בבית הספר אם ילדכם זקוק לייעוץ שיעזור לו להפסיק להתנהג בבריונות, או בקשו הפניה למישהו אחר. הייעוץ הוא שימושי במיוחד אם ילדכם סובל מבעיות בהערכה העצמית, מתקשה להתמודד עם כעס או לשלוט בדחפיו.

כיצד להפסיק את הבריונות

  • כדי למנוע בריונות, יש ללמד את הילדים כיצד להסתדר היטב עם אחרים, ולעזור להם ללמוד מהי אמפתיה וכבוד, וכיצד לתמוך בחבריהם. ילדים בעלי מיומנויות כאלה נוטים פחות להתנהג בבריונות. למידע נוסף כיצד לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם בגיל בית הספר.
  • כדאי לבנות את ההערכה העצמית של ילדכם. אפשר להציע לו מגוון רחב של פעילויות שונות, ולעודד אותו לעשות מה שהוא אוהב – ספורט, יצירה, מוזיקה, דרמה או משהו שונה לגמרי.
  • מחקרים מראים כי ילדים שהוריהם נותנים להם תשומת לב חיובית נוטים פחות להתנהג בבריונות. ילדים שחשים שאינם אהובים או שחווים אלימות במשפחה נוטים יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים.
  • שימוש בכללי משמעת סמכותיים יכול לעזור גם הוא – כלומר, הצבת גבולות ושימוש בתוצאות לא גופניות אם ילדכם אינו נשמע להם. אם אתם רוצים שילדכם ילמד כיצד לפתור בעיות בלי להזדקק לבריונות, חשוב שתלמדו כיצד להתמודד עם בעיותיכם באופן בונה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

1...78910111213...20