ילדים בני שלוש עד חמש זקוקים ל-13-11 שעות שינה בלילה. חלקם עדיין זקוקים לתנומה של כשעה במהלך היום. השינה חשובה לבריאות, לגדילה ולהתפתחות של ילדכם. כשילדים ישנים היטב, הם רגועים ושמחים יותר במהלך היום. כמו כן, שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות.
כדורים, מרקחות וסירופים אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים אלא אם הן נובעות מבעיות בריאותיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש דרכים טובות יותר להתמודד איתם.
ביעותי לילה וסיוטים
הדמיון של ילדכם מתחיל להתפתח, והוא עשוי להתחיל לסבול מסיוטים. הסיוטים נוטים להתרחש בין חצות לארבע לפנות בוקר. ביעותי לילה שונים מסיוטים. הם מתרחשים בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה, כששנתו של הילד עמוקה מאוד, במעברים שבין שינה לערנות. בעוד שאת הסיוטים הילד יכול לשחזר ולזכור, הוא אינו מודע לביעותי הלילה, ולא יזכור שהתרחשו כלל כשיקום בבוקר. תוכלו ללמדו עוד על ביעותי לילה במאמר המתאים.
כדי להרחיק את המפלצות, או כל גורם מפחיד אחר, ממיטתו של ילדכם, הקשיבו לפחדיו ועזרו לו להתגבר עליהם. הנה כמה טיפים להתמודדות עם סיוטים:
אם ילדכם מתעורר אחרי סיוט, הרגיעו אותו והסבירו לו שחלם חלום רע. תנו לו נשיקה וחיבוק, ועזרו לו להירגע ולהירדם. אם ילדכם רוצה להיכנס למיטה שלכם, תוכלו להציע לו לעשות זאת לזמן קצר, ואז להחזיר אותו למיטתו, על מנת למנוע ממנו לפתח את ההרגל לישון איתכם. עדיף להיות ליד מיטת הילד ולהרגיעו שם מאשר להכניסו למיטת ההורים. אם ילדכם חלם על מפלצות, תוכלו להסביר לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן יכולות לפגוע באף אחד באמת. לחילופין, תוכלו לחשוב ביחד כיצד ניתן להביס מפלצות, ולמצוא דברים ש”יגנו” עליו מפני המפלצות בלילה, כמו בובה מיוחדת או “ספריי נגד מפלצות” העשוי מבקבוק שפריצר ממולא במים שקישטתם יחד.
אם אתם שמים לב שהוא חולם את אותו סיוט שוב ושוב, כדאי לבדוק מה הגורם לכך. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. כשאתם מוצאים את הגורם לבעיה, נסו לצמצם את חשיפתו של ילדכם אליו.
שגרת השכבה
חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. כשילדכם נהיה מודע יותר לעולם סביבו, הוא עשוי להירדם לאט יותר. שגרת השכבה חיובית תעזור לו להירדם, בעיקר אם אתם משתמשים בה באופן עקבי גם בימי השבוע וגם בסופי השבוע.
הנה שגרת השכבה לדוגמה:
18:30: צחצוח שיניים, שירותים, חיתול (אם עדיין צריך), ופיג’מה.
18:45: זמן מנוחה (קראו ספר, ספרו סיפור, שירו שיר או פשוט התחבקו זה עם זה).
19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.
רוב הילדים בגיל זה מוכנים ללכת לישון בסביבות 19:00, בעיקר אם עברו יום עמוס בגן. עם זאת, חלקם דורשים עוד ועוד סיפורים לפני השינה כדי לדחות את ההשכבה. כדאי לקבוע כלל שלפיו קוראים ספר אחד או שניים לכל היותר בשעת ההשכבה, ולהבטיח שתקראו עוד ספרים במהלך היום.
אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו לוותר על המוצץ בסביבות גיל שלוש – אם ילדכם מוכן, לדעתכם. למידע נוסף, קראו את המאמר לוותר על המוצץ.
חיתולי לילה
גם אם ילדכם משתמש בשירותים או בסיר במהלך היום, אל תזרקו את החיתולים עדיין. במקרים רבים, ילדים מפסיקים להרטיב בלילה רק בגיל שלוש-ארבע. חלק מהילדים אינם יבשים בלילה עד גיל שש או שבע. כדי לעודד את ילדכם לקום לעשות פיפי בלילה, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. הבטיחו לו שתעזרו לו כשיצטרך. אם לא, אל דאגה – רוב הילדים מפסיקים במהלך שנות הילדות להרטיב בלילה, גם ללא טיפול.
יציאה מהמיטה אחרי ההשכבה
במקרים מסוימים, ילדכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:
הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
ודאו שחדרו של ילדכם נעים, שקט וחשוך.
לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך – הדובון האהוב עליו, שמיכה או בקבוק מים. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
כשילדכם יוצא מהמיטה, אמרו לו ברוגע לחזור למיטתו, ואם צריך- לוו אותו פיזית למיטתו, והבטיחו לו שאתם נמצאים בחדר ליד. חזרו על כך בתקיפות ובשקט שוב ושוב, עד שילדכם לא יקום מהמיטה.
עם זאת, לעיתים ילדכם באמת זקוק למשהו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שכך תצליחו להרגיע אותו. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה.
פחמימות הן אחד המקורות העיקריים לאנרגיה לגופנו. פחמימות הן הדלק היחיד שבו משתמשים המוח וכדוריות הדם האדומות, ומקור האנרגיה העיקרי הדרוש לפעולת השרירים. גופנו הופך כל פחמימה שאנו אוכלים לאנרגיה. את עודפי הפחמימות הגוף הופך לשומן.
אנו מקבלים פחמימות ממזונות המכילים עמילן כגון לחם, פסטה, אורז, דגני בוקר, מוצרי מאפה ותפוחי אדמה. מקור נוסף לפחמימות הוא סוכרים כגון סוכר לבן, סוכר חום ודבש, סוכרים טבעיים בפירות ובמוצרי חלב, ומזונות מתוקים כגון קינוחים.
מבין המזונות העשירים בעמילן, יש להעדיף את הפחמימות המורכבות העשירות בסיבים כגן אורז מלא, חיטה בורגול כוסמת קינואה ועוד כי אלו בעלי ערך גליקמי נמוך יותר מאחיהם דלי הסיבים התזונתיים.
מהו מדד גליקמי (GI)?
כשאנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול שלנו מפרקת אותן ליחידה הפשוטה ביותר – גלוקוז (סוכר). התאים שלנו משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז בקצב משתנה. משמעות הדבר היא שפחמימות שונות – כלומר, מזונות שונים העשירים בפחמימות- גורמים לרמת הגלוקוז בדם לעלות ולרדת בקצב שונה.
המדד הגליקמי (GI) מודד את השפעת הפחמימות השונות שבמזון על רמות הגלוקוז בדם, ומדרג את המזונות בסולם ערכים של 100-0:
מזונות עם ערך גליקמי גבוה (100-70) גורמים לעלייה ולירידה מהירות וחדות ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות במהירות רבה.
מזונות עם ערך גליקמי נמוך (55-0) גורמים לעלייה ולירידה יציבות ומתמשכות יותר ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות לאט יותר.
מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מעלים את האנרגיה במהירות רבה יותר למשך זמן קצר יותר. מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מתפרקים לאט יותר ומשחררים את האנרגיה בצורה מתונה ומתמשכת. אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי נמוך במהלך היום (כמו דגנים מלאים וקטניות) תעזור לכם ולילדכם לשמור על רמות גלוקוז נמוכות ויציבות יותר בדם לעומת מזונות ושתיה בעלי ערך גליקמי גבוה (כמו שתיה מתוקה, ממתקים, דגני בוקר ממותקים, עוגות וכו).
הערך הגליקמי של סוגי מזון שונים
למותגי מזון שונים עשוי להיות ערך גליקמי שונה, ולכן כדאי להתיעץ עם תזונאית ולבדוק את התווית על המזון. כמו כן, מאחר ואנחנו בדרך כלל לא אוכלים מזון אחד בכל פעם אלא מספר מזונות ביחד בארוחה יש לשים לב ל”עומס הגליקמי ” הנוצר משילובי מזונות. תזונאיות בעלת תעודת רישוי ממשרד הבריאות יכולות לסייע לבנות תפריטים בעלי ערך גליקמי נמוך, ומסייע בכך באיזון רמות הגלוקוז בדם.
מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך (55 ומטה)
לחם דחוס מדגנים מלאים
שעורה
סובין
קטניות
פסטה
פתיתים
חלב
יוגורט
שיבולת שועל (קוואקר) מסורתית
גרנולה טבעית
רוב הירקות (מלבד רוב תפוחי האדמה)
קינואה
מזונות בעלי ערך גליקמי בינוני (69-56)
צימוקים
לחם מקמח מלא
אורז (בסמטי, ארבוריו להכנת ריזוטו ואורז עם גרגירים ארוכים)
משקאות קלים
עוגיות ועוגות מתוקות
אבטיח ומלון
מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (70 ומעלה)
לחם לבן
תפוחי אדמה
אורז יסמין
רוב דגני הבוקר (למשל קורנפלקס ואורז תפוח)
משקאות אנרגיה
סוכריות
רוב סוגי הקרקרים והחטיפים המתובלים
צ’יפס
היתרונות של מזון בעל ערך גליקמי נמוך
מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים כיוון שהם מספקים אנרגיה לאורך זמן, שעוזרת לנו להתרכז טוב יותר ולהחזיק מעמד לזמן רב יותר בפעילות גופנית. אם אתם עוסקים בספורט הדורש סיבולת כגון ריצה למרחקים ארוכים, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך יעזרו לכם לשמור על רמות האנרגיה. כמו כן, הם נותנים תחושת מלאוּת לזמן רב יותר, ועוזרים לשמור על משקל תקין ובריא.
לשמור על איזון בין ערך גליקמי גבוה ונמוך
באופן כללי, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים יותר מאשר מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, כיוון שהאחרונים גורמים לרמות הסוכר (גלוקוז) בדם לעלות ולצנוח במהירות – מה שעלול להותיר אתכם בתחושת רעב ולהוביל לאכילת יתר.
עם זאת, אפשר לאכול מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מדי פעם. מה שחשוב הוא להציע למשפחה מזון בעל ערך גליקמי נמוך בכל ארוחה. השילוב בין שני סוגי המזונות מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני.
הכמות חשובה
כשאתם בוחרים אילו מזונות להציע למשפחתכם, כדאי לחשוב לא רק על המדד הגליקמי אלא על כמות המזונות שאתם אוכלים – כלומר, על גודל המנה. למנה גדולה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו תפוחי אדמה או צ’יפס יש השפעה ניכרת על רמות הסוכר בדם. כך שאם אתם אוכלים מנות קטנות של מזון בעל ערך גליקמי גבוה ומנות גדולות ותדירות יותר של מזון בעל ערך גליקמי נמוך, תוכלו לשמור על איזון.
חשוב יותר מזה לאכול הרכב תזונתי בעל ערך גליקמי נמוך, להקפיד על מזונות בקליפתם ככל האפשר, לשלב בתפריט פירות, ירקות ודגנים מלאים, להקפיד על כמות מספקת של חלבון ושימוש בשומן בריא כגון שמן זית, אבוקדו ,טחינה וכדומה.
מתי לאכול פחמימות
אין כלל אצבע מובהק שאומר מתי יש לאכול פחמימות, אך מומלץ לאכול מדי יום שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות קלות, כדי לפרוש את הפחמימות באופן שווה על פני כל היום. כך תוכלו לשמור על רמות מאוזנות של גלוקוז בדם, ועל רמות אנרגיה יציבות למדי.
השמירה על רמות הגלוקוז בדם חיונית למבוגרים ולילדים עם סוכרת, אך גם לאנשים שמבקשים לשמור על בריאות טובה באופן כללי. כמות הפחמימות שילדכם זקוק לה תלויה בכמות הפעילות הגופנית שלו ובגילו.
כיצד לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך
קל לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. רוב הסיכויים שבני משפחתכם אפילו לא ישימו לב – לפחות לא כל הזמן. משפחתכם תרוויח מאוד גם אם תחליפו רק מחצית מהפחמימות באפשרויות בעלות ערך גליקמי נמוך. אפשר, למשל:
להחליף לחם לבן בלחם מקמח מלא, בלחם דגן מלא דחוס, או לחם מחמצת (שאור) מקמח מלא.
להחליף דגני בוקר מעובדים כגון קורנפלקס בדגני בוקר לא מעובדים כגון דייסת שיבולת שועל, או דגני בוקר בעלי ערך גליקמי נמוך יותר כגון אלה ללא תוספת סוכר ובעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים.
להחליף עוגיות וקרקרים פשוטים בעוגיות מפירות יבשים ודגנים מלאים
להחליף עוגות ומאפינס במאפינס שעשויים מפירות, שיבולת שועל ודגנים מלאים
להחליף תפוח אדמה לבן במאכלים עם ערך גליקמי נמוך יותר כגון בטטה, תירס, פסטה מקמח מלא או קטניות כגון עדשים, שעועית וחומוס
להחליף את רוב סוגי האורז באורז מלא חום או אדום.
כדי להגביר את כמות הסיבים התזונתיים במנת תפוחי אדמה, ניתן לבשל ולאכול אותו בקליפתו. או בשילוב עם ירקות.
מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך: שאלות נפוצות
מה לעשות אם הילד שלי אינו אוהב מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך?
באופן אידיאלי, לפחות מחצית מהפחמימות שילדכם צורך ביום צריכה להגיע ממזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שהוא אוהב. לא כל המזון שילדכם אוכל צריך להיות בעל ערך גליקמי נמוך. השילוב בין מזון כזה לבין מזון בעל ערך גליקמי גבוה מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני. כמו כן, תוכלו לנסות:
להציע לו מזון בעל ערך גליקמי נמוך כמזון “יומיומי” ואפשרויות בעלות ערך גליקמי גבוה כמזון “מדי פעם”
לבדוק אילו מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך הוא אוהב, ולהחזיק אותם בבית.
לשוקולד, למשל, יש ערך גליקמי נמוך. האם זה הופך אותו לבחירה טובה?
יש מזונות רבים, כמו שוקולד, שכמות השומן בהם גדולה אף שערכם הגליקמי נמוך. ערך גליקמי נמוך אינו מבטל את הבעיות שגורמת כמות שומן גדולה – צריך להתבונן במזון ככלל. לכן, עליכם להתייחס למזונות כמו שוקולד כאל ממתק שניתן לאכול מדי פעם בלבד.
האם אכילת יותר מדי סוכר תגרום לסוכרת?
אכילה של כמות גבוה של סוכר מובילה להשמנת יתר ולתנגודת גבוה לאינסולין ועלולה לגרום לסוכרת , כבד שומני רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ועוד. שתיה מתוקה ומשקאות אנרגיה הם מקורות העשירים בסוכרוז ופרוקטוז המעלים תנגודת לאינסולין. . מלבד זאת, אכילת סוכר רבה מדי עלולה להוביל לעששת (חורים) בשיניים.
מהו המזון הטוב ביותר לתת לילדי לפני פעילות גופנית?
מזונות פחמימתיים הם המקור הטוב ביותר לאנרגיה לפני ספורט. ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי נמוך – כגון דייסה, כריך מלחם מדגנים מלאים או שייק פירות טריים – תספק לו אנרגיה מתמשכת ביום המשחק.
מדד גליקמי וסוכרת
אם יש לכם סוכרת מסוג 2 או אי סבילות לגלוקוז (סוכרת גבולית), רמות הסוכר בדם שלכם עלולות לעלות מעבר לרמה התקינה מהר יותר מאשר אנשים אחרים. אכילת מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך תעזור לכם לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. אכילה מתונה של מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה לאורך היום תעזור לכם לשמור על רמות עקביות של סוכר בדם, כחלק מתפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית.
אם אתם סובלים מבעיה רפואית כגון סוכרת, חשוב לדבר עם רופא המשפחה, ולקבל הפניה לתזונאית אשר תסייע לכם לבנות דפוסי אכילה בריאים המתאימים למצב הבריאותי שלכם.
עונש משמעו לתת לילדכם תוצאות שליליות על הפרת הכללים או על התנהגות לא ראויה. זוהי דרך להבהיר לילדכם שהתנהגותו אינה מקובלת. לדוגמה, ילדכם עשוי לסרב לסדר את החדר. העונש, או ההשלכה השלילית על כך, עשוי להיות שלא יצפה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו עד שיסדר. אפשר להשתמש בסוגי תוצאות שונים, בהתאם למצב.
לעולם אל תשתמשו בעונש גופני. עונש גופני כמו מכות, סטירות, צביטות וכו’, אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג; הוא עלול לפגוע בהם וללמד אותם שפתרון גופני הוא מקובל.
האם העונש מספיק?
העונש לבדו אינו מספיק, כיוון שהוא מלמד את הילדים רק מה לא לעשות. הוא אינו מסביר להם מה עליהם לעשות, ולכן אינו פועל לשינוי התנהגותם. כמו כן, הוא עלול להשפיע על הילדים לטווח ארוך. במשפחות שבהן ההורים צועקים, מאיימים ומענישים, הילדים נוטים להמשיך להתנהג בצורה מאתגרת.
כיצד לטפל בבעיה?
כדי לשפר את התנהגותו של ילדכם, כדאי לקשר בין העונש – או התוצאות השליליות – לבין התנהגותו, ולהראות לו כיצד אתם מעוניינים שיתנהג. לדוגמה, אם ילדכם לקח עוגייה בלי לבקש, הוא יוכל לתרגל כיצד לבקש יפה.
העונש עובד טוב יותר כשאתם מאזנים אותו עם שבחים ותגמולים על התנהגות טובה. שבחים ותגמולים על התנהגות טובה מלמדים את הילד מה לעשות וכיצד להתנהג – למשל, להגיד, “כל הכבוד שביקשת יפה, קרן”. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. כלומר, ככל הנראה, לא תצטרכו להמשיך להשתמש בתוצאות השליליות או העונשים במידה רבה כל כך.
כמו כן, ילדכם זקוק לסביבה משפחתית חמה ואוהבת כדי לגדול ולהתפתח. הוא צריך שתנחו אותו בעזרת כללים משפחתיים, ותסבירו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים. אחת הדרכים החשובות לעשות זאת היא לדבר עם ילדכם ולהקשיב לו.
חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד- תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.
חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.
חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.
חרדה: גילאים ושלבים
ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:
תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.
פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.
ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.
סוגי חרדה אצל ילדים
קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.
חרדת נטישה אצל ילדים
חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:
מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.
למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמרחרדת נטישה.
חרדה חברתית אצל ילדים
חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:
חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
הם ביישנים או מופנמים
מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.
למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמרחרדה חברתית.
חרדה כללית אצל ילדים
ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:
דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
חשים צורך שהכל יהיה מושלם
מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
מתקשים להצליח במבחנים
פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
מבקשים אישור תמידי
חשים שהם חולים כשהם מודאגים.
למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמרחרדה כללית.
הגורמים לחרדה אצל ילדים
גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.
דרכי זיהוי ותסמינים
לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:
תסמינים גופניים
תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.
תסמינים מחשבתיים
התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.
תסמינים רגשיים
התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.
תסמינים התנהגותיים
תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.
אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?
אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:
הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.
מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?
פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.
מתי להתחיל לדאוג?
רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.
שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.
כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?
התמודדות הורית
מעורבות ההורים בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר.
התמודדות עצמית
בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.
איך עושים את זה?
ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.
הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.
במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
עד גיל 9, ילדים זקוקים להשגחה הורית פעילה כדי לעזור להם לעבור בבטחה בחניות, במכוניות, בכבישים, בחניונים ובדרך לבית הספר. אפילו ילדים שמכירים את כללי הבטיחות בדרכים עלולים שלא לזכור אותם בעת הצורך.
ילדכם ילמד על בטיחות בדרכים להולכי רגל מהתבוננות בכם, ולכן, התנהגו בבטחה בקרבת מכוניות, כבישים, מדרכות וחניונים. תמיד עצרו, הביטו, הקשיבו וחשבו לפני שאתם חוצים את הכביש, והשתמשו במעבר חציה כשאפשר. חצו תמיד את הכביש בנקודה הבטוחה ביותר, גם אם עליכם ללכת מעט יותר. אם זהו מעבר חציה מרומזר, תמיד המתינו לאור הירוק.
תמיד החזיקו בידו של ילדכם כשאתם מתקרבים למכוניות. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם על בטיחות בדרכים, כיצד להסתובב בבטחה ליד מכוניות חונות וכיצד ללכת על מדרכות ובחניה. כדי ללמד את הילדים על בטיחות בדרכים להולכי רגל, מומלץ מאוד לתאר את מעשיכם כל הזמן, כדי שיבין את חשיבותם.
כיצד למנוע תאונות בחניה
פעוטות נמצאים בסיכון גבוה לתאונות בחניה ובחצר. הם עשויים שלא להבין שמכוניות הן מסוכנות, והם נעים בשקט ובמהירות. לעיתים הם שקועים עמוק בפעילות שהם עוסקים בה, למשל, לרדוף אחרי כדור מאחורי המכונית. בדרך כלל הם אינם עוצרים, גם אם מבקשים מהם. ולא רק פעוטות נוהגים כך – גם ילדים גדולים יותר עלולים להיפגע באותו אופן.
הנה כמה כללי בטיחות בחניה:
לפני שאתם מזיזים את הרכב בחניה, בדקו שאף אחד מהילדים אינו נמצא לפני הרכב או מאחוריו. אל תסתמכו על חיישנים או מצלמות ברכב. תמיד ערכו בדיקה פיזית מסביב לרכב.
לעולם אל תשאירו ילדים קטנים לשחק לבד ליד מכוניות חונות או מכוניות בתנועה בחניה.
ערכו הפרדה ברורה בין אזורי המשחק של הילדים לבין החניה. לדוגמה, אפשר לגדר את החניה כך שילדכם לא יוכל לרוץ לעברה.
עשו לכם הרגל: נופפו לשלום למי שנוסע מתוך הבית.
כדאי לציין שחניונים דומים לחניות ביתיות: נהגים שנוסעים לאחור מתקשים לראות אם יש ילדים קטנים מאחורי רכבם. השתמשו באותם כללי בטיחות כשאתם בחניון.
להיכנס ולצאת מהרכב בבטחה
כשאתם מכניסים את ילדכם למושב הבטיחות, תמיד הכניסו אותו מדלת הנוסע האחורית הקרובה למדרכה. כך, ילדכם יתרגל להיכנס ולצאת מהרכב דרך הדלת הבטוחה ביותר – זו שהכי רחוקה מהתנועה.
אם יש לכם תינוק ופעוט, שמרו על בטיחותו של הפעוט בתוך הרכב בזמן שאתם משגיחים על התינוק. מחוץ לרכב, החזיקו את ידו של הפעוט והבינו ביחד מאין המכוניות עלולות להגיע, לפני שאתם מתרחקים מהרכב. כשאתם חוזרים לרכב, עזרו לפעוט להיכנס קודם, כיוון שהתינוק אינו צפוי להתרחק מכם.
בטיחות בדרכים להולכי רגל: הליכה וחציית כבישים
כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות בטיחות בדרכים להולכי רגל, תנו להם הרבה הזדמנויות לתרגל בקרבת כבישים אמיתיים – לדוגמה, לכו עם הילדים מהגן ובחזרה, טיילו ברחבי השכונה או לכו לחנויות במרכז המסחרי. למדו את כללי הבטיחות הבאים כדי למנוע תאונות:
החזיקו את ידו של ילדכם כשאתם חוצים כבישים ביחד, ובכל מקום שבו יש תנועה או מכוניות. שימו לב במיוחד כשיש תנועה כבדה, בכביש מהיר, ברחוב שבו המדרכות צרות במיוחד או לא קיימות או כאשר חפצים שונים חוסמים את שדה הראייה, למשל מכוניות חונות, משאיות, עצים, גבעות או מדרכות עמוסות אדם.
תמיד חצו את הכביש במעבר חציה, המתינו לאור הירוק ברמזור והביטו לכל כיוון כדי לבדוק שאף רכב אינו מגיע. כדי לעזור לילדכם להבין מתי בטוח לחצות והיכן, הסבירו לו מה אתם עושים.
עצרו ליד חניות ובדקו שאף רכב אינו נוסע לאחור או נכנס לחניה.
דברו עם ילדכם על בטיחות בדרכים מגיל צעיר, אפילו כשהוא נוסע בעגלה. לדוגמה, “אוי, בא אוטו. בוא נחכה עד שהוא יעבור כדי שנוכל לחצות”. המשיכו לדבר על בטיחות בדרכים גם כשהוא גדל.
כשאתם הולכים יחד, שאלות את ילדכם שאלות פשוטות שיגרמו לו לחשוב על הולכי רגל ועל בטיחות בדרכים:
מהו המקום הבטוח ביותר לחצות את הכביש?
מה צריך לעשות לפני שחוצים את הכביש ביחד?
מדוע אנחנו מחזיקים ידיים כשאנחנו חוצים יחד את הכביש?
מתי בטוח לחצות את הכביש?
מה אנחנו מחפשים כשאנחנו חוצים את הכביש?
לאילו קולות אנחנו מקשיבים כשאנחנו חוצים את הכביש?
לדעת מתי ילדכם מוכן ללכת לבד
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה לא לאפשר לילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע. נוסף על כך, רמת המוכנות של ילדכם להתמודד לבדו בבטחה עם התנועה תלויה בהתפתחות שלו ובמידת התרגול שקיבל בקרבת כבישים אמיתיים ותנועת כלי רכב.
באופן כללי, ילדכם מוכן לנווט לבדו בכבישים בבטחה כשהוא מכיר ומבין היטב את כללי הבטיחות בדרכים. כמו כן, עליו להבין שגם אם הוא עומד בכללים, הנהגים אינם תמיד עושים זאת. ילדכם צריך להצליח לשים לב למכוניות בכביש ולהבין כמה הן רחוקות ממנו, וכמה מהר הן נוסעות לקראתו. וכמובן, הוא צריך לדעת כיצד לבחור מקומות בטוחים לחציית הכביש.
כך תוכלו לעזור:
בדקו אם ילדכם עוצר, מתבונן, מקשיב וחושב לפני שהוא חוצה את הכביש.
למדו את ילדכם לא לחצות כביש בין מכוניות חונות, מאחורי אוטובוסים או שיחים.
למדו את ילדכם לוודא שכל המכוניות עוצרות בכל המסלולים וליצור קשר עין עם הנהגים ולוודא שהם הבחינו בו.
דברו על כללי הבטיחות במונחים פשוטים
צאו עם ילדכם לסיבוב ברחובות השכונה ודברו איתו
ודאו שילדכם לובש צבעים זוהרים שקל לראות בחשכה.
בחרו יחד איתו את המסלול הבטוח ביותר לבית הספר ותרגלו אותו יחד.
היו אתם מודל להליכה בטוחה- הקפידו על כללי זהירות בדרכים בעצמכם.
להמלצות ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים להליכה בטוחה לחצו כאן.
אם ילדכם דוחף ילדים אחרים שאינם יכולים להגן על עצמם, אומר עליהם דברים מרושעים או גורם להם להרגיש רע באופן כללי, ייתכן שהגיע הזמן לדבר איתו על בריונות.
בריונות: עקרונות הבסיס
בריונות יכולה לכלול אלימות פיזית או פסיכולוגית, הצקה למישהו, או החרגתו מפעילות מסוימת או מהקבוצה כולה. בריונות יכולה להתרחש פנים אל פנים, בהודעת טקסט או באינטרנט.
גם בנים וגם בנות קוראים לילדים בשמות מרושעים כשהם מתנהגים בבריונות. זו התנהגות נפוצה שקשה יותר להבחין בה מאשר באלימות גופנית.
בנים נוטים יותר להתנהג בבריונות, וגם לסבול ממנה.
חלק מהילדים לא יתחילו להתנהג בבריונות מעצמם, אך יצטרפו בהמשך או יעודדו את הבריונות. גם התנהגות זו נחשבת בריונות.
מדוע ילדים נוהגים בבריונות
רוב הילדים מציקים לילדים אחרים בשלב זה או אחר. ככל שהם מתבגרים, הם לומדים כיצד התנהגותם משפיעה על רגשותיהם של אחרים, ולכן ההתנהגות הזו נוטה להיפסק. ילדים שלא פיתחו אמפתיה עשויים להמשיך להתנהג כך, ולהפוך לבריונים. כמו כן, לחלק מהילדים יש מזג מסוים שגורם להם להשתמש יותר בהתנהגות בריונית, בעוד שאחרים מגיעים ממשפחות שבהן ישנו שימוש נפוץ באלימות ודיכוי.
סימנים לכך שהילד מתנהג בבריונות
אם ילדכם מתנהג בבריונות, סביר להניח שמישהו יספר לכם – המורה, הורה של אחד הילדים או אחד מילדיכם האחרים. אם אתם חושדים שילדכם מתנהג בבריונות, חפשו את הסימנים הבאים:
ילדכם מדבר על ילדים אחרים בבית הספר באופן אגרסיבי או שלילי
ילדכם מחזיק בכסף, צעצועים או דברים אחרים שאינם שייכים לו.
אף אחד מהסימנים האלה אינו מצביע בוודאות על כך שילדכם נוהג בבריונות, אך כדאי לדבר עם המורה כדי לגלות אם היו בעיות כלשהן בבית הספר.
מה לעשות אם ילדכם מתנהג בבריונות
חשוב להגיד לילדכם שאתם חושבים שהתנהגותו אינה מקובלת עליכם ושאתם מעוניינים שתיפסק.
הסבירו לו מהי בריונות. הישארו רגועים. דברו איתו על מעשיו, ושאלו אותו מדוע הוא עושה זאת.
השגיחו על השימוש שילדכם עושה באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
דברו עם צוות בית הספר (או הארגון שבו מתרחשת הבריונות) על גישתם כלפי בריונות. שאלו מה אפשר לעשות מהבית כדי לעזור. בדקו דרך קבע כיצד ילדכם מתנהג.
חלק מהילדים מתנהגים בבריונות כיוון שהם עצמם סובלים ממנה. הקשיבו לילדכם וחפשו סימנים לכך שנפל קורבן לבריונות.
ילדים מצטרפים לפעמים לקבוצה שמתנהגת בבריונות כדרך להימנע מכך בעצמם. אם ילדכם משתמש בבריונות כדי להשתלב בקבוצה, דברו עם בית הספר או עם הארגון כיצד לעזור לו ללמוד להתנגד לקבוצה.
כשמדובר בטיפול בבריונות, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. הסיכוי הטוב ביותר שלכם להשפיע על התנהגותו הבריונית של ילדכם הוא כשהוא עדיין צעיר – ככל שיהיה צעיר יותר, כך סביר יותר להניח שישנה את התנהגותו. אל תתפתו לשבח את ילדכם על כך ש”עמד על שלו”, כיוון שהערות חיוביות בנוגע לבריונות עלולות לעודד אותו להמשיך.
מה לעשות אם ילדכם ממשיך להתנהג בבריונות
אם אין זו הפעם הראשונה שילדכם מתנהג בבריונות, וכבר ניסיתם את השיטות שהצענו, תצטרכו לנקוט צעדים נוספים. אם הבריונות מתרחשת בבית הספר או במועדון ספורט, שתפו פעולה עם הארגון ונסו לשנות ביחד את התנהגותו של ילדכם בצורה הטובה ביותר.
סביר להניח שלבית הספר או למועדון יש מדיניות ברורה להתמודדות עם בריונות, והם ישתמשו בה כדי להחליט מה יהיו ההשלכות על ילדכם. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות הוא לתמוך בהחלטתו של הארגון.
כמו כן, תוכלו להכין לילדכם “חוזה התנהגות”. החוזה נערך מולכם, מול בית הספר ומול הילד, כדי שיידע שכולכם עובדים יחד. הוא יכול לכלול דברים כמו מה יקרה אם הוא מתנהג בבריונות, ומה יקרה אם יפסיק להתנהג כך. כמו כן, אפשר לכלול דברים שירצה לעשות במקום להתנהג בבריונות.
שאלו את היועץ בבית הספר אם ילדכם זקוק לייעוץ שיעזור לו להפסיק להתנהג בבריונות, או בקשו הפניה למישהו אחר. הייעוץ הוא שימושי במיוחד אם ילדכם סובל מבעיות בהערכה העצמית, מתקשה להתמודד עם כעס או לשלוט בדחפיו.
כיצד להפסיק את הבריונות
כדי למנוע בריונות, יש ללמד את הילדים כיצד להסתדר היטב עם אחרים, ולעזור להם ללמוד מהי אמפתיה וכבוד, וכיצד לתמוך בחבריהם. ילדים בעלי מיומנויות כאלה נוטים פחות להתנהג בבריונות. למידע נוסף כיצד לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם בגיל בית הספר.
כדאי לבנות את ההערכה העצמית של ילדכם. אפשר להציע לו מגוון רחב של פעילויות שונות, ולעודד אותו לעשות מה שהוא אוהב – ספורט, יצירה, מוזיקה, דרמה או משהו שונה לגמרי.
מחקרים מראים כי ילדים שהוריהם נותנים להם תשומת לב חיובית נוטים פחות להתנהג בבריונות. ילדים שחשים שאינם אהובים או שחווים אלימות במשפחה נוטים יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים.
שימוש בכללי משמעת סמכותיים יכול לעזור גם הוא – כלומר, הצבת גבולות ושימוש בתוצאות לא גופניות אם ילדכם אינו נשמע להם. אם אתם רוצים שילדכם ילמד כיצד לפתור בעיות בלי להזדקק לבריונות, חשוב שתלמדו כיצד להתמודד עם בעיותיכם באופן בונה.
ילדים שונים נקשרים להנקה ברמות שונות, אך כולם ייגמלו בזמן המתאים להם. אם אינך רוצה להמתין שילדך יגמול את עצמו, תוכלי לגמול אותו כשתהיי מוכנה.
לתכנן מראש
פעוטות וילדים רבים מרגישים שההנקה מספקת להם לא רק מזון אלא גם ביטחון ונחמה, ולכן הגמילה עשויה להיות מלחיצה מאוד עבורם. אחרים עשויים להחליט בעצמם מתי הם מוכנים לוותר עליה..
סיום ההנקה הוא שינוי משמעותי לכל ילד גדול. כלומר, עדיף להימנע מגמילה יזומה אם את יודעת שעומדים להתרחש שינויים גדולים אחרים בחייו – למשל, גמילה מחיתולים, כניסה למסגרת חינוכית או מעבר דירה. תוכלי להקל על המעבר ולדבר עם ילדך על השינוי כמה שבועות או חודשים לפני שאת מתחילה לגמול אותו, כדי לתת לו זמן להתרגל לרעיון.
טיפים לגמילה
הנה כמה רעיונות לגמילה מהנקה. התחילי עם הרעיון שיתאים לילדך, או השתמשי בכמה רעיונות שמתאימים לשניכם.
אחת הדרכים הטובות להתחיל את תהליך הגמילה היא לא להציע, אך גם לא לסרב, לפחות בשלב הראשון.
הציגי כמה מגבלות על ההנקה – לא להניק בחוץ, או להניק רק אחרי ארוחת הצהריים במהלך היום.
כדאי להוריד קודם כל את ההנקה שאת חשה שהיא פחות משמעותית לילד, או זו שהכי מפריעה לך.
הורידי הנקה אחת בכל פעם, והמתיני כמה שבועות לפחות לפני שאת מורידה את ההנקה הבאה. כך תוכלי להקל גם על שדייך, שעלולים לסבול מגודש אם תפסיקי בפתאומיות. התחילי בהנקה הכי פחות משמעותית לילדך.
הכניסי לשגרה היומיומית מגוון פעילויות ויציאות מהבית, כדי שילדך יהיה עסוק ולא יחשוב על ההנקה.
מדי פעם, החליפי את ההנקה בפעילות “של גדולים”. למשל, ילדך עשוי להתרגש מאוד אם יקבל משקה מיוחד בבית קפה, כגון שייק פירות, בשעה שבה הוא נמצא בדרך כלל בבית ויונק.
עיקרון ה”רחוק מהעין, רחוק מהלב” עשוי לעבוד היטב. תוכלי להשאיר את ילדך עם מישהו שהוא מכיר היטב כשאת אמורה להניק, כיוון שסביר להניח שירצה לינוק פחות כשאינך בסביבה.
אם ילדך מתעורר להנקה באמצע הלילה, בן או בת הזוג שלך יכולים להרגיע אותו מבלי להשתמש באוכל – בגיל זה תינוק אינו זקוק להאכלה בשעות הלילה.
נסי שלא להתלבש ולהתפשט כשילדך נמצא בסביבה, ולבשי בגדים שמקשים על ההנקה – למשל, שמלות במקום חולצות.
גמילה מהנקות בוקר ולילה
ההנקה האחרונה שנשארת בסוף תהליך הגמילה ההדרגתי עשויה להיות בשעת ההשכבה או הקימה בבוקר. כדי להפסיק את הנקת הבוקר, השתדלי לקום ולהתלבש לפני שילדך מתעורר, ואז להציע לו כוס חלב וארוחת בוקר.
כדי להפסיק את הנקת הערב, נסי לשנות את השגרה הישנה ולהיכנס לשגרה חדשה. תוכלי להציע לילדך שבן או בת הזוג שלך יקריאו לו סיפור לפני השינה. אם הוא רגיל לינוק עד שהוא נרדם, הציעי לקרוא לו סיפור אחרי ההנקה כתמריץ להישאר ער ולאחר שיתרגל לכך תוכלי להפסיק את הנקת הערב.
עם הזמן, הורידי את ההנקה בהדרגתיות. כמו כן, תוכלי להניק אותו בחדר אחר ולא בחדר השינה, כדי לשבור את הקישור בין הנקה ושינה. כשילדך נגמל מהנקות הלילה, ודאי ששגרת ההשכבה שלו רגועה, נעימה ומלאת חיבוקים.
אם ההנקה האחרונה ממלאת אותך בעצב, דעי שזה נורמלי לגמרי. זכרי שעשית עבודה מצוינת עד כה, ונתת לילדך נקודת פתיחה בריאה לחיים.
ילדים זקוקים לתנועה ולפעילות גופנית רבה מדי יום. התנועה חיונית לבריאותם ולרווחם הכללית. זהו חלק חשוב בלמידה ובהתפתחות המיומנויות הגופניות והחברתיות של ילדים, וכן בהתפתחות מיומנויות החשיבה. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום. כך גם תוכלו להראות לו שאפשר להפוך את התנועה והפעילות הגופנית לכיף גדול.
לחלק מענפי הספורט יש גרסאות מותאמות לילדים, למשל קט-רגל, קט-עף או חוגי אתלטיקה, וילדים רבים נהנים להשתתף בהם. אך גם אם ילדכם לא אוהב את ענפי הספורט האלה, זה בסדר. פעילות גופנית כוללת גם דילוג, הליכה, ריצה, שחייה – ואפילו עזרה במטלות הבית וגינון.
תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות
באופן כללי, ככל שילדכם יקבל יותר הזדמנויות לתנועה ולפעילות גופנית, כך יצליח לפתח מיומנויות רבות יותר ולעשות דברים רבים יותר. בסביבות גיל חמש עד שמונה, ילדכם יוכל:
לרכוב על אופניים דו-גלגליים
לטפס ולשחות
לזרוק ולתפוס כדורים בגדלים ובצורות שונים
להתחיל ליהנות מחוגים ומקבוצות ספורט, בסביבות גיל שמונה.
ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להתנסות במגוון פעילויות שמאפשרות להם לרוץ מהר, לשחק היטב בכדור, להתנדנד על מתח, לעשות גלגלונים או לדלג. אפשר לתת לילדכם להתנסות בפעילויות חדשות כמו החלקה על סקייטבורד או גלגיליות. פשוט צריך לוודא שהוא מצויד בכל ציוד הבטיחות המתאים לשימוש באופניים, סקייטבורד וגלגיליות, כולל קסדה, מגני מרפקים ומגני ברכיים, בסביבה בטוחה.
משחקים לעידוד התנועה
ילדים נהנים לעשות פעילויות שונות עם המשפחה – למשל, לבעוט בכדור, לשחק במסירות או לזרוק צלחת מעופפת איתכם ועם אחיהם. ההליכה לבית הספר וחזרה היא הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית ולשיחה, ואפשר גם לשחק מחוץ לבית.
אם ילדכם מתעניין בכך, רשמו אותו לתוכנית אתלטיקה קלה שכוללת מגוון פעילויות כמו קפיצה, זריקה, הליכה וריצה – כדאי להתחיל בסביבות גיל חמש. ילדים בגיל זה נהנים מאוד מחוגי ספורט, אך עדיין חשוב לאפשר להם לשחק בצורה חופשית. תנו לילדכם לבחור במה לשחק וכיצד לשחק – לרקוד לצלילי המוזיקה או לשחק בהעמדת פנים.
זמן מסך
סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, כיוון שהפעילות הגופנית פוחתת כשהילדים ישובים מול המסך. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.
ילדים שנחשפים לזמן מסך ארוך צפויים יותר לסבול משלל בעיות בריאות וליקויי למידה. כמו כן, יותר מדי זמן מול המסך ופחות מדי פעילות גופנית עלולים להשפיע על משקלו של הילד.
ילדכם הוא אדם ייחודי עם תחומי עניין, מיומנויות, יכולות ודרכי למידה משלו. כל אלה, בשילוב עם ההתנסויות וההזדמנויות שקיבל בעבר, מעצבים את יכולותיו הגופניות. אם אתם מודאגים בגלל התפתחותו הגופנית של ילדכם, דברו עם המורה או עם רופא הילדים.
ילדים קטנים נושכים, צובטים ומושכים בשיער כדי להתנסות ולחקור את סביבתם.
תינוקות בני 12-6 חודשים נעזרים בפעולות הללו כדי להבין מהן סיבה ותוצאה. כך, לדוגמה, התינוק שלכם עשוי לנשוך אתכם ואז לחכות ולראות מה תעשו. אם אתם צוחקים והופכים את זה למשחק, הוא עשוי לנסות זאת שוב ולראות אם יקבל את אותה תגובה. אם אתם מתרגזים, הוא עשוי להסתקרן מהתגובה הקיצונית – ולנסות שוב כדי לראות אם תתרגזו!
פעוטות עשויים להרביץ, לנשוך או לצבוט כיוון שהם באמת כועסים, מוטרדים או פגועים. לפעמים עדיין אין להם את היכולת להשתמש במילים כדי להגיד מה מטריד אותם. יש פעוטות שמחקים התנהגות שראו אצל ילדים אחרים, או שילדים אחרים עשו זאת להם.
כיצד להגיב לנשיכות, צביטות ומשיכות בשיער
טבעי להרגיש מבוכה או אפילו להתרגז כשילדכם פוגע בכם או במישהו אחר, אך אופן התגובה שלכם להתנהגות זו ישפיע על התנהגותו של הילד בעתיד. כשאתם נשארים רגועים ומוצאים דרך בונה לטפל במצב, ילדכם יכול ללמוד על התנהגות נאותה. תגובה רגועה מצדכם היא הצעד הראשון לעידוד התנהגות חיובית בעתיד. האופן שבו אתם מתמודדים עם נשיכות, צביטות או משיכות בשיער תלוי בגילו של ילדכם.
תינוקות
התינוק שלכם לומד להבין מהן סיבה ותוצאה. אם הוא מכה, נושך אתכם (בזמן הנקה למשל) או מושך בשערכם, הוא כנראה פשוט מתנסה בסביבתו המיידית. כשאתם מגיבים לילדכם בצורה מילולית ברורה, אתם אומרים לו בפירוש שאינכם אוהבים את מה שהוא עושה. תוכלו, למשל, לומר “לא, אנחנו לא מושכים בשיער”. הצעד הבא הוא להזיז את ידו של ילדכם (או את פיו!) ולהניח אותו. כך אתם מסיטים את תשומת הלב מההתנהגות הלא רצויה. אם התינוק שלכם מכה, נושך או מושך שוב בשיער, הגיבו באותו אופן.
תינוקות נוטים לחזור על התנהגות שמזכה אותם בתשומת לב רבה. לכן, ברגע שילדכם מתנהג באופן חיובי – למשל, מחבק אתכם או נוגע בכם בעדינות – תנו לו גמול חיובי בדמות תשומת לב רבה ושבחו אותו.
פעוטות
אם הפעוט שלכם מכה או נושך אנשים אחרים או מושך בשיערם, הצעד הראשון הוא להבין את הסיבה לכך. כלומר, עליכם לחשוב מהן הסיבות האפשריות להתנהגות זו, ולבדוק אם אופן התגובה שלכם החמיר את ההתנהגות.
לדוגמה, אם ילדכם מתפרץ כיוון שאינו מצליח למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את רגשותיו, לא יעזור אם תצעקו עליו. במקום זאת, נסו להישאר רגועים מבחוץ – אפילו אם אתם לא מרגישים רגועים כל כך מבפנים! כך תלמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.
לעיתים קרובות, התנהגות כזו מצד פעוטות נועדה למשוך את תשומת לבכם. לכן, הסטת תשומת הלב ממנו תשלח לו מסר חזק מאוד לגבי מה שאתם מרגישים. תוכלו, למשל, לפנות הצדה או להתרחק ממנו.
אם ילדכם ממשיך לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, הראו לו שאתם עדיין בשליטה. הישארו רגועים, אמרו לו בקצרה כיצד ההתנהגות שלו גורמת לכם להרגיש ותנו לו להבין שיש תוצאות להתנהגותו, כמו פסק זמן קצר בחדר. תוכלו להשתמש במילים כמו “אסור להרביץ! זה כואב. לך בבקשה לפסק זמן בחדר”.
כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם להשתמש במילים שמתארות את רגשותיו, כגון “נראה שאתה כועס!” כך תוכלו לעזור לו להשתמש במילים בעתיד. עליכם לחזור על כך כמה פעמים כדי שילמד.
אם ילדכם נושך ילד של מישהו אחר, הישארו רגועים, התקרבו במהירות למקום והתנצלו בפני ההורה והילד. תנו לילדכם משוב מילולי – למשל, תוכלו לומר “לא! הנשיכה שלך מכאיבה”. לאחר מכן, הרחיקו אותו מהסיטואציה לפסק זמן קצר. אם הילד השני מוטרד וכואב מאוד, כדאי לשלוח הודעת התנצלות קצרה להורה.
מה לעשות כשצריך עזרה נוספת
יש ילדים שממשיכים לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, ולא משנה כמה אתם מנסים לטפל בהתנהגות זו. אם אתם מרגישים מתוסכלים, מותשים או כועסים, או אם ההתנהגות הזו מדאיגה אתכם עד כדי כך שאתם מפסיקים את כל הדברים היומיומיים שאתם נוהגים לעשות – כמו למשל לפגוש חברים או לצאת לקניות – כדאי לבקש עזרה.
פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב, שיכולים להפנות אתכם לפסיכולוג ילדים או לרופא המתמחה בנושא. מומחים אלה יעזרו לכם להבין מה הסיבה להתנהגותו של ילדכם, ואם נדרשים אבחון נוסף או תוכנית טיפול מסוימת.
השנים הראשונות בבית הספר היסודי הן תקופה מאתגרת לכם ולילדכם גם יחד. צריך להתרגל לשגרת בוקר, והשעון מתקתק ללא הרף. ייתכן שאתם מנסים למצוא קצב שיעזור לכולכם לצאת מהבית בזמן, בעיקר אם גם אתם צריכים להתכונן לעבודה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השגרה המלחיצה הזו היא להכין תוכנית – ולדבוק בה.
בגיל זה, הילדים עדיין מנסים ללמוד דברים יומיומיים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, למשל כיצד לדבר זה עם זה. אתם עשויים לחשוב שילדכם אינו מקשיב לכם, אך הוא רק מנסה להבין מה אמר מישהו אחר לפני חמש דקות.
ילדים בגיל בית הספר מנסים להבין את העולם סביבם, ולכן צריך לסלוח להם על כך שדעתם מוסחת מעט. כשאתם עושים דברים עם ילד בגיל בית הספר, כדאי לזכור כלל אצבע חשוב: השאירו תמיד 30 דקות נוספות לכל מקרה.
טיפים להתנהגות ילדים בגיל בית הספר
הנה כמה דברים נוספים שכדאי לזכור בנוגע להתנהגותו של ילדכם:
תנו לילדכם לנסות. ילדכם יכול להתמודד עם רגשותיו במידה מסוימת של עצמאות. אם הוא מוטרד או עצוב, הוא יכול ללכת לחדר אחר כדי להירגע, או לנסות לערוך משא ומתן כדי לפתור את המצב. נסו שלא להתערב מיד כדי לפתור את הבעיה – תנו לו הזדמנות לנסות ולפתור אותה בעצמו.
פתרו בעיות ביחד. ילדכם הגיע לגיל שבו אתם יכולים לנסות לפתור איתו בעיות ביחד. לכן, במקום להגיד אוטומטית, “לך לחדר שלך!”, תוכלו לדבר על ההתנהגות הרצויה. אפשר לחשוב יחד על פתרון שמועיל לשני הצדדים, וסביר להניח שילדכם יפעל לפיו כיוון שעזר לחשוב עליו. לדוגמה, אפשר לומר, “כשאנחנו אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה שתישאר ליד השולחן במשך רבע שעה כדי שנוכל לדבר. מה אתה רוצה לעשות?” ייתכן שהוא ירצה לקום מהשולחן וללכת לשחק. אפשר להחליט יחד שיישאר ליד השולחן במשך רבע שעה ואז ילך לשחק. ברגע שהסכמתם, דבקו בהסכם.
הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים. אם תגידו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם, הוא יראה את רגשותיו שלו משתקפים בשלכם, כמו במראה, ויוכל להזדהות איתכם. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם ולשנות את המצב לטובתכם.
עזרו לו לפתח מיומנויות הקשבה. כשאתם אומרים משהו חשוב מאוד, עדיף לדבר בגובה העיניים של ילדכם. בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם כדי לבדוק אם הקשיב.
הסכימו על התוצאות מראש. ילדכם יכול לעזור לקבוע את התוצאות להתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות להסכים לתוצאות שתקבעו. מדהים כמה קל יותר להתנהל כשהילדים יודעים למה לצפות, כיוון שכבר הסכימו לכך. לפעמים אין צורך לקבוע תוצאות בכלל. תנו לילדכם להתנסות בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, למשל, להרגיש שקר לו מדי אם סירב ללבוש את המעיל. כך תעזרו לו להתחיל לפתח אחריות.
ילדים בגיל בית הספר עשויים להתנסות בהתנהגות לא ראויה כמו קללות. דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שהוא אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם.
ילדים בגיל זה לומדים לשקר כחלק מהתפתחותם – אך גם לומדים להגיד את האמת. היו חיוביים, והדגישו את חשיבותה של הכנות במשפחתכם.
כשילדכם מנדנד, הוא יכול לשגע אתכם. לכן כדאי להכין תוכנית מראש למקרה כזה. בתור התחלה, הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס.
התנהלות הדברים במהלך הבוקר יכולה להשפיע על מהלך העניינים בהמשך היום. ילדים שמגיעים לבית הספר רגועים, שלווים, שבעים ומוכנים יכולים להפיק את המיטב מהשעות הראשונות של היום – וזה הזמן שבו הילדים לומדים באופן הטוב ביותר.
נסו לקום 30-15 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ.
הבקרים יהיו קלים יותר אם ילדכם יכול לעשות דברים בעצמו. הכינו רשימת דברים שבהם יוכל לעזור – אם עדיין אינו יודע לקרוא, אפשר להכין רשימה מאוירת. בתחילה הוא יטעה ויעשה דברים באטיות, אך אם יקבל זמן לתרגל, עד מהרה הוא יתפוס את העניין.
הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתו מהדברים שעליו לעשות כדי להתכונן, ומקשה עליו להקשיב לכם. כדאי להשאיר את הטלוויזיה כבויה בבוקר.
דברו עם המורה אם אתם רוצים לדעת כיצד מתנהל יומו של ילדכם בבית הספר. תפסו את המורה בתום הלימודים או תאמו איתה שיחה טלפונית ודברו איתה על חששותיכם, או קבעו פגישה כדי לדון בנושאים שונים בפירוט.
ילדים בגיל בית הספר נוהגים לפעמים לרמות או לשקר בעבודה בבית הספר או בפעילות ספורט. ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנות הילדות המוקדמות. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים. דברו עם ילדכם על הכללים והסבירו להם מהי הגינות.
בריונות
המסר החשוב ביותר שעליכם להעביר לילדכם בנוגע לבריונות הוא, “לא צריך להתמודד עם בריונות לבד”. חשוב שילדכם יידע שגם אם יספר על הבריונות ויקבל עזרה, הוא אינו מלשין – אלא דווקא אמיץ מאוד.
כדי לעזור לילדכם להתמודד עם בריונות, דברו עם צוות בית הספר ובקשו מהם לפתור את הבעיה מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל עם המורה של ילדכם. בבית, חשוב לתת לילדכם המון אהבה וחיזוקים.
יריבות ומריבות בין אחים
סכסוכים ומריבות בין אחים קורים באופן טבעי במשפחות רבות. החדשות הטובות הן שהמריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר. כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות, יצטרכו ילדיכם ללמוד כיצד להתווכח בצורה הוגנת ולא לפגוע זה בזה. ייתכן שתצטרכו להתערב כשהרוחות מתחממות, אם המצב יוצא משליטה או שמישהו נפגע.
משמעת
המילה משמעת משמעותה “ללמד” – לא בהכרח “להעניש”. המטרה האמיתית של המשמעת היא ללמד ילדים את כללי ההתנהגות הנאותים, כדי שיוכלו להשתמש בהם. ילדים לומדים משמעת עצמית כשהם גדלים במשפחה אוהבת, עם כללים וציפיות הוגנים וצפויים. עונשים עלולים אפילו להפריע להתפתחות המשמעת העצמית.
לקבלת טיפים נוספים על הכוונת ההתנהגות של ילדכם, קראו את המאמר ניהול התנהגותי של ילדים – כללי הבסיס. אם אתם חוששים בגלל התנהגותו של ילדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.
חלק מההורים מכים את ילדיהם כיוון שהם מנסים להפיג מתח או לחץ משלהם. לעולם אל תכו את ילדכם! אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ וכעס, קראו את המאמר כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם.
חששות נוספים
לילדים רבים יש הרגלים שונים. רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה. חרדה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:
הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
תינוקות נולדים עם מערכת מלאה של 20 שיני חלב חבויות בתוך החניכיים – עשר למעלה ועשר למטה. כשהשן מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. רוב השיניים הראשונות בוקעות בגיל שישה עד עשרה חודשים, אך בקיעתן משתנה אצל כל ילד. יש ילדים ששיניהם מתחילות לבקוע בגיל שלושה חודשים. אצל אחרים, שיני החלב הראשונות צצות רק בסביבות גיל שנה. רוב הילדים יצמיחו מערכת שיניים שלמה עד גיל שלוש.
מעט מאוד ילדים נולדים כשבפיהם כבר יש שן או שתיים. אם התינוק שלכם נולד כך, כדאי לגשת לרופא שיניים. הוא יבדוק אם השיניים משוחררות, ויפנה אתכם לאפשרות הטיפול הטובה ביותר.
שיני חלב יכולות לבקוע בכל סדר, אף כי לעיתים קרובות, השיניים הקדמיות למטה הן שבוקעות ראשונות. כל 20 שיני החלב בוקעות בדרך כלל עד גיל שלוש. בין גיל 6 לגיל 20 שנים שיני החלב מתחלפות ב-32 שיניים קבועות. שיניים אלה אינן מתחלפות, ולכן יש לשמור עליהן היטב.
בקיעת השיניים
כששן החלב מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. אנשים רבים חושבים שתינוקות שמצמיחים שיניים:
בוכים הרבה או עצבניים יותר מהרגיל
אינם אוכלים היטב כבדרך כלל
מוצצים חפצים כגון צעצועים, מוצצים וסינרים
עושים קקי לעיתים קרובות יותר
מושכים את האוזן בצד שבו השן בוקעת.
סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. תמיד כדאי לקחת את התינוק לרופא אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים.
תינוקות נוהגים לעיתים לשפשף את החניכיים זה בזה כשהשיניים החדשות מתחילות לפרוץ דרך החניכיים. ברוב המקרים, זו אינה בעיה.
כיצד להקל על התינוק בעת בקיעת השיניים
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו לנסות:
לשפשף בעדינות את החניכיים של התינוק באצבע נקייה – הקפידו לרחוץ ידיים לפני כן
לתת לתינוק משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
לתת לתינוק משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.
אם התינוק שלכם עדיין נראה סובל, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.
אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש.
טיפול בשיניים ובחניכיים של תינוקות
אפשר להתחיל לנקות ולטפל בשיני התינוק עוד לפני בקיעת השן הראשונה. נגבו את חניכיו כמה פעמים ביום במטלית או מגבת פנים נקייה ולחה. ברגע שהשן בוקעת, אפשר לנקות אותה פעמיים ביום – בבוקר ובערב, לפני השינה. עטפו את אצבעכם במטלית נקייה ולחה ונגבו את החלק הקדמי והאחורי של כל שן.
אם התינוק שלכם לא מתנגד, תוכלו להשתמש במברשת שיניים קטנה ורכה המיועדת לילדים בני פחות משנתיים. עד גיל שנתיים, השתמשו אך ורק במים לניקיון השיניים, אלא אם כן רופא השיניים מייעץ לכם לעשות משהו אחר.
ברגע שילדכם מגיע לגיל שנתיים אפשר להשתמש במשחת שיניים דלת פלואוריד, ולמרוח כמות של אפונה על מברשת שיניים רכה. אל תשתמשו במשחת שיניים לצחצוח שיניהם של תינוקות בני פחות משנתיים אלא אם קיבלתם המלצה מרופא השיניים.
הדרך הטובה ביותר לניקוי שיני התינוק
1. הניחו את התינוק במקום שבו הוא מרגיש בטוח אך אתם יכולים לראות היטב את פיו.
2. החזיקו את סנטרו ביד אחת והשעינו את ראשו כנגד חזכם.
3. נקו את שיניו בתנועות רכות ומעגליות.
4. הזיזו בעדינות את שפתיו וצחצחו במברשת את חלקן האחורי של השיניים ואת קו החניכיים.
כיצד לשמור על ניקיון מברשת השיניים
לאחר צחצוח השיניים והחניכיים, שטפו את המברשת היטב במי ברז. אחסנו את המברשת בעמידה במיכל פתוח, כדי לאפשר לה להתייבש.
אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו. כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך פיו של התינוק. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.
יש להחליף את מברשות השיניים אחת לשלושה- ארבעה חודשים, או כאשר זיפי המברשת מתבלים או נשחקים.
שימו לב: צחצוח השיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. חשוב לשמור גם על תזונה נכונה ועל אופן האכלה נכון. כדי לוודא שבריאות השיניים והחניכיים של תינוקכם טובה, כדאי לבקר אצל רופא השיניים עם בקיעת השן הראשונה. אם עד גיל שנה לא בקעה לילדכם השן הראשונה, קבעו תור לרופא השיניים בכל מקרה.
כיצד למנוע עששת מוקדמת
שיני חלב עלולות להתחיל להירקב כבר מרגע שבקעו. המלחמה בעששת השיניים יכולה להתחיל מוקדם באמצעות שני אמצעי זהירות פשוטים. תינוקות בגיל 6-0 חודשים זקוקים לחלב אם או תחליף חלב לתינוקות בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים. משקאות הכוללים סוכר עלולים לגרום לעששת.
אל תיתנו לתינוק שלכם להירדם עם בקבוק. בחלב יש ריכוז סוכר גבוה, בזמן השינה, פיו של התינוק מייצר פחות רוק שיכול לנקות את השיניים והחניכיים, ועל כן הימצאותו של חלב בקרב שיני התינוק לפרקי זמן ארוכים במהלך השינה עלולה לגרום לעששת. מלבד זאת, שימו לב כי תינוק ששותה בקבוק לפני השינה נמצא בסכנה של שאיפת חלב לריאות בזמן השינה.
אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש. כמו כן, אל תנקו את המוצץ בפיכם, כיוון שאתם עלולים להעביר לתינוק חיידקים שגורמים לעששת.
למצוא את הטמפרטורה הנכונה
התינוק שלכם לא יסבול אם ישתה חלב פושר, אך תינוקות רבים מעדיפים חלב מעט חם יותר. אם לתינוק שלכם לא אכפת, אפשר בהחלט לתת לו חלב פושר.
הדרך הבטוחה ביותר לחמם את החלב היא להעמיד את הבקבוק במים חמים. אפשר להשתמש במחממי בקבוקים בעלי מנגנון לוויסות הטמפרטורה. השארת הבקבוק בחימום למשך יותר מעשר דקות עלולה להוביל להתפתחות חיידקים בחלב. חיידקים אלו הם אחד הגורמים הנפוצים לשלשול.
לא מומלץ להשתמש במיקרוגל לחימום הבקבוקים, כיוון שהחימום אינו אחיד והוא גורם להופעת “נקודות רותחות” בחלב, שעלולות לגרום לכוויות בפיו של התינוק. כמו כן, בקבוקים סגורים עלולים להתפוצץ במיקרוגל.
נערו מעט חלב מהפטמה על החלק הפנימי של הזרוע או שורש כף היד, ובדקו את טמפרטורת הבקבוק. הנוזל אמור להיות חמים ונעים למגע.
לתת בקבוק לתינוק
שבו בנוחות, ערסלו את התינוק קרוב אליכם, והחזיקו אותו בעדינות אך בתקיפות. עדיף שהתינוק ישכב בשיפוע קטן, כדי שבועות האוויר בבקבוק יעלו למעלה ויקלו עליו לגהק לאחר ההאכלה.
הצמידו את הפטמה אל שפתי התינוק. הוא יפתח את פיו ויתחיל לשתות. השאירו את צוואר הבקבוק בזווית קלה, כך שהפטמה כולה תהיה מלאה בחלב, ללא אוויר. כשהתינוק מפסיק למצוץ בחוזקה, או לאחר ששתה כמחצית מהכמות, הרחיקו ממנו את הבקבוק בעדינות ובדקו אם הוא רוצה לגהק. לאחר שניסיתם לגרום לתינוק לגהק, אפשר להציע לו את הבקבוק פעם נוספת. אם התינוק נרדם או שבע, אפשר להניח לו.
הקפידו להחליף בין הצדדים בהאכלות שונות. האכילו פעם אחת כשאתם אוחזים בבקבוק ביד ימין ובפעם הבאה ביד שמאל. כך תוכלו לעזור לתינוק לפתח את שרירי הכתפיים והצוואר בשני צידי הגוף ולא ליצור העדפה לצד אחד בלבד.
אם התינוק אינו מסיים את הבקבוק
אם התינוק נרדם, הרימו אותו והניחו אותו על הכתף, עסו מעט את גבו ולטפו את ראשו, את רגליו ואת בטנו כדי להעיר אותו. אם לא הצלחתם, אפשר לנסות ולהחליף לו חיתול. חכו עד שהתינוק ערני לגמרי לפני שאתם מציעים לו את שארית החלב.
אם התינוק אינו רוצה לסיים את הבקבוק, אל תעודדו אותו, כיוון שייתכן שכבר שתה מספיק. תנו לו להחליט כמה הוא רוצה. החזיקו את התינוק, ערסלו אותו ודברו איתו בזמן ההאכלה, כדי לעזור לו להתפתח ולגדול. אפשר לקרוא עוד על התקשרות עם תינוקות שזה עתה נולדו.
לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק
כדי לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק, החזיקו את הבקבוק על הראש כשהוא מלא בחלב בטמפרטורת החדר. החלב אמור לטפטף בקצב קבוע, אך לא להישפך. ישנם בקבוקים שלא יטפטפו אלא אם תלחצו משני צידי הפטמה. אם עליכם לנענע את הבקבוק בעוז כדי שהוא יתחיל לטפטף, הזרימה אטית מדי, והתינוק עלול להירדם לפני שישתה את הכמות הדרושה לו.
אין צורך לדאוג אם אתם רואים דליפה קטנה של חלב בזוויות פיו של התינוק. הדליפה תיפסק ככל שיגדל. אם אתם מתקשים למצוא את הפטמה מתאימה, בדקו מספר סוגים שונים.
כמה חלב לתת?
אין כמות או מספר האכלות קבועים מראש. תינוקות שונים זקוקים לכמויות שונות של חלב. יש תינוקות שזקוקים למספר האכלות קרובות זו לזו, ואחרים פותחים פער גדול יותר. הנה כמה קווים מנחים:
כמות החלב שהתינוק יאכל תעלה בהדרגה בשבועות הראשונים ותגיע בממוצע ל-200-150 מ”ל לכל קילוגרם ממשקל גופם ליום עד גיל שלושה חודשים, ולאחר מכן ל-120 מ”ל לקילוגרם.
תינוקות אוכלים בדרך כלל 7-6 פעמים ב-24 שעות, אך הדבר תלוי בצרכים שלהם ובאורך ההאכלות. בשבועות הראשונים ייתכנו יותר האכלות. האכילו את התינוק כשהוא רעב.
תוכלו להיעזר בטבלה המופיעה על קופסת התמ”ל כדי לדעת כמה לתת בהתאם לגיל התינוק, אולם גם במקרה זה, מדובר בקווים מנחים בלבד, וייתכן שהכמות לא תתאים לתינוק שלכם. יש תינוקות שלעולם אינם זקוקים ל”כמות הנדרשת” בהתאם לגילם ולמשקלם, ואחרים זקוקים ליותר מכך. אם התינוק שלכם עושה הרבה פיפי, עולה היטב אך לא יותר מדי במשקל והוא פעיל וחיוני, הכל בסדר.
הסכנות בשתיית חלב בשכיבה במיטה
סכנת חנק
תינוקות הנרדמים עם הבקבוק בפה עלולים להיחנק משאיפת נוזלים לריאות, בדומה למה שקורה כשהאוכל “נכנס למקום הלא נכון”. שאיפת נוזלים מסוכנת ביותר לתינוק ועלולה להוביל לפגיעה קשה בריאות ואף למוות.
קישור בין הבקבוק לשינה
אם התינוק מתרגל להירדם עם הבקבוק, הוא עלול לפתח קישור בין הבקבוק לשינה, ולהתקשות להירדם בלעדיו.
סיכון לעששת
בחלב יש ריכוז סוכר גבוה. הימצאותו של החלב בקרב שיני התינוק לזמן רב במהלך השינה עלולה לגרום לעששת, אף בתינוקות שטרם בקעו להם השיניים. למידע נוסף קראו על עששת בשיניים.
סכנת זיהומים באוזניים
כשתינוקות שותים בשכיבה, החלב עלול לזרום לתוך חלל האוזן ולגרום לזיהום. למידע נוסף קראו על זיהומים באוזניים.
החזקת התינוק בזמן ההאכלה יכולה לתרום להתקשרות ביניכם לבינו וליצירת מערכת היחסים ביניכם, יותר מאשר הנחת התינוק במיטה עם בקבוק. כמו כן, זוהי הזדמנות מצוינת ליצור מערכת יחסים והתקשרות בין התינוק לבין בן או בת הזוג.
שימוש בכוס האכלה
כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להתחיל להאכיל אותו בכוס אימון כדי ללמד אותו כיצד לשתות מכוס. יש להמשיך לשטוף היטב ולעקר את כוסות האימון המכילות תמ”ל או חלב אם עד שהתינוק בן 12 חודשים.
כדאי לשנות את הסביבה של ילדכם אם המשמעות היא שינוי של אחד מגורמי הלחץ או התסכול, או אם השינוי צפוי להשפיע על ההתנהגות שאתם מנסים לחזק. כשאתם נתקלים בדילמת התנהגות, חשבו מה תוכלו לשנות בעולם שבו ילדכם מתנהל, במקום לשנות את התנהגותו. הרעיון הוא למנוע או לצמצם את הסיכוי להתנהגות בעייתית.
רעיונות לשינוי הסביבה הפיזית של הילד
הרחיקו מהאצבעות הקטנות חפצים שבירים או יקרים.
אפשרו לתינוק לישון במיטת תינוק זמן רב ככל האפשר, לפני שתעבירו אותו למיטת מעבר או מיטת נוער. כך תוכלו למנוע ממנו לצאת מהמיטה בשלב מוקדם מדי.
הציבו שער בטיחות לילדים על דלתו החדר של האח הגדול. כך תאפשרו לאח הגדול לשחק בצעצועים ללא הפרעה.
שימו את הצעצועים האהובים בהישג ידם של הילדים, כדי שלא יצטרכו לבקש את עזרתכם. בדומה לכך, הרחיקו צעצועים שדורשים הכוונה או עזרה ממבוגר, עד שתהיו פנויים לעזור.
עזרו לילדים לבחור ולשים בצד צעצועים שסביר להניח שלא ירצו לחלוק עם ילדים שבאים לבקר.
השאירו את הטלוויזיה כבויה בבוקר. כך תפחיתו את הסחות הדעת כשילדיכם מתארגנים לצאת לגן או לבית הספר.
צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, כדי להפחית את כמות הבקשות לג’אנק פוד, פעילויות בלתי ראויות או צעצועים.
אל תחזיקו ג’אנק פוד במזווה, כדי שהילדים לא יתפתו לבקש אותו, ולא תצטרכו לפקח על מה שהם אוכלים.
הכינו פינה שקטה, מוארת ומזמינה שבה יוכלו לעשות את שיעורי הבית.
כשאתם במסעדה, בחרו בשולחן שנמצא בחוץ. כך תהיו פחות לחוצים, וצחוקם של הילדים, דיבורם וההתרוצצויות שלהם יפריעו פחות לסועדים האחרים.
הרחקת ילדכם או אנשים אחרים
קחו את ילדכם לחדר אחר כשהוא צריך להירגע. אפשרות זו טובה אם ילדכם לא מפסיק לדבר או לשחק עם אחיו כשהגיע הזמן ללכת לישון.
הושיבו את אחד ההורים בין שני ילדים במושב האחורי ברכב, כדי למנוע מריבות בנסיעה ארוכה.
שינוי תזמון הפעילויות
אפשרו לילדכם לאכול משהו קל כשהוא חוזר מבית הספר, והושיבו אותו להכין שיעורי בית, כשהוא עדיין רענן יחסית ודעתו אינה מוסחת.
עודדו פעילויות שקטות ורגועות יותר לפני ההשכבה.
קחו את ילדכם לקניות אחרי שישן את שנת הצהריים, וכשהוא שבע.
קומו מוקדם יותר בבוקר, כדי להפחית את הלחץ והמתח בשעת ההתארגנות לבית הספר.
הכינו את מה שניתן להכין לבית הספר מראש בערב: בגדים, סידור התיק, ואפילו חלק מהאוכל.
הכניסו את ילדכם לאמבטיה מוקדם יותר בערב, כדי להימנע מהתקפי זעם ביציאה מהאמבטיה.
במהלך נסיעה ארוכה, תכננו הפסקות תכופות.
שינוי רמת הקושי
בקשו מילדכם לעשות רק דבר אחד בכל פעם.
השתמשו בטבלה שמראה את הדברים שעליו לעשות, למשל, להתכונן לבית הספר בבוקר.
סדרו את חדרו של ילדכם, והשאירו רק שלושה דברים על הרצפה. לאחר שלמד לשים את הדברים הללו במקום בלי לקטר, תוכלו להשאיר יותר ויותר דברים שיהיה עליו לאסוף.
שמרו על עניין
הכינו תיק פעילויות מיוחדות שתיקחו איתכם לנסיעות ארוכות, או למקומות שילדכם חייב לבקר בהם, כמו למרפאה.
תנו לילדכם לעזור בקניות: אפשרו לו לשים דברים בעגלה, לחפש פריטים מסוימים או לשלם בקופה.
לפני שאתם עורכים שיחת טלפון, שימו מוזיקה או העסיקו את ילדכם בפעילות כגון צביעה או ציור.
כל אלה הם רק דוגמאות. אפשר לשנות את הסביבה בדרכים אין ספור. כדי לתכנן פתרונות הולמים, שאלו את עצמכם כיצד אפשר לשנות את הסביבה הפיזית, לשנות את מיקום הפעילות, להרחיק את ילדכם או אנשים אחרים, או לשנות את לוח הזמנים או את תזמון האירוע.
ילדים זקוקים לוויטמין D לצורך צמיחת העצמות והתפתחותן. גם תינוקות ברחם זקוקים לו כדי להתפתח, כיוון שהוויטמין עוזר לנו לספוג סידן. מחסור חמור בוויטמין D עלול לגרום למחלת הרככת, לעיכוב בהתפתחות המוטורית, להיחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחסור בוויטמין D אצל מבוגרים נמצא כקשור לאוסטיאופורוזיס, לכמה מסוגי הסרטן, למחלות לב ולסוכרת.
ילדיהן של נשים שאינן מקבלות מספיק ויטמין D במהלך ההיריון עלולים לפתח היפוקלצמיה של הילוד (מחסור בסידן במחזור הדם) או רככת, בשלב מאוחר יותר.
ויטמין D ואור השמש
כדי שגופנו ייצר ויטמין D, יש לחשוף את העור לאור השמש – כך אנו מקבלים כ-80% מהוויטמין. כמויות השמש שאנו מקבלים תלויות בעונות השנה.
עם זאת, לא משנה היכן אתם גרים, יש לשמור על חשיפה זהירה לשמש. חשיפה ממושכת מדי עלולה לגרום לכוויות, לנזק לעור ואפילו לסרטן העור. אנשים בעלי גוון עור כהה מאוד זקוקים לחשיפה הגדולה פי שלושה עד שישה כדי לייצר ויטמין D, לעומת אנשים בעלי גוון עור בהיר.
חשוב לציין שאין מידע מובהק על כמות החשיפה המומלצת שלה זקוקים ילדים כדי לייצר מספיק ויטמין D. למידע נוסף על כמות החשיפה המומלצת עבורכם, התייעצו עם רופא המשפחה.
להיות חכמים בשמש
חשיפה ממושכת מדי לשמש מזיקה לעור, ולכן חשוב להשתמש בקרם הגנה. במהלך הקיץ, ובעיקר בין השעות עשר בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, יש לוודא שילדכם מוגן מפני השמש ולצייד אותו בקרם הגנה, כובע, משקפי שמש, ביגוד מגן והרבה צל. נצלו את הבילוי היומי בשמש כדי לעשות גם פעילות גופנית, שעוזרת לגופכם לקבל את הוויטמין.
ויטמין D ומזון
רוב הילדים אינם מקבלים מספיק ויטמין D מהמזון שהם צורכים. עם זאת, מזון עשיר בוויטמין D יכול להוסיף לכמות הוויטמין שילדכם מקבל מהשמש.
מזונות המכילים ויטמין D באופן טבעי כוללים דגים טריים בעלי אחוז שומן גבוה (סלמון, הרינג, מקרל וסרדינים), כבד, פטריות וחלמון ביצה, חלב ותחליפי חלב המועשרים בוויטמין D (קראו על האריזות).
חלק מהמזונות כוללים תוספת ויטמין D, למשל מרגרינה, חלב דל שומן וחלק ממוצרי החלב. כל תרכובת המזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות ויטמין D.
מחסור בוויטמין D
ילדים נמצאים בסיכון לסבול ממחסור בוויטמין D אם הם:
לובשים בגדים המכסים את עורם כל הזמן
מבלים את רוב זמנם בתוך הבית ואינם נחשפים מספיק לאור השמש
סובלים מבעיה המשפיעה על האופן שבו הגוף מנטר את רמות הוויטמין D – לדוגמה, מחלת כבד, מחלת כליות, בעיות בספיגת מזון (כגון מחלת צליאק או סיסטיק פיברוזיס או נוטלים תרופות שמשפיעות על רמת הוויטמין D)
בעלי עור כהה
ניזונו מהנקה לזמן ממושך והאימהות שלהם סבלו ממחסור בוויטמין D.
סימנים למחסור בוויטמין D כוללים את מחלת הרככת, עיכוב בהתפתחות המוטורית, היחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחלת הרככת נדירה מאוד בישראל, בשל החשיפה הרבה לאור השמש ועקב התזונה העשירה יחסית בוויטמין D.
כיצד לטפל במחסור בוויטמין D
היוועצו עם רופא המשפחה אם אתם מודאגים שרמות הוויטמין D של ילדכם נמוכות, או שאתן בהיריון וחוששות שרמת הוויטמין בגופכן נמוכה. הרופא יפנה אתכם לבדיקות דם – הדרך הטובה ביותר לבדוק את רמות הוויטמין. אם בבדיקת הדם יתגלה מחסור קל, הרופא עשוי להורות על חשיפה ממושכת מעט יותר לשמש. אם לכם או לילדכם יש מחסור חמור בוויטמין D, הרופא עשוי לבקש מכם לקחת את הוויטמין בתוסף תזונה, וכן להיחשף מעט יותר לשמש.
אם אינכם יכולים להיחשף יותר לשמש, יציע הרופא לקחת תוספי תזונה המכילים ויטמין D. ניתן לקחת את התוסף במנה גדולה אחת או בכמה מנות לאורך מספר שבועות או חודשים. כמו כן, כדאי לדבר עם דיאטנית על תוספי תזונה המכילים ויטמין D.
חדרי שיזוף אינם מומלצים לשיפור רמות הוויטמין D או לטיפול במחסור בוויטמין, והם עלולים לגרום למחלת הסרטן.
ויטמין D, היריון והנקה
מאגרי הוויטמין אצל תינוקות נבנים במהלך ההתפתחות ברחם, ויורדים אחרי הלידה עד שהתינוק מתחיל לייצר ויטמין D כתוצאה מהחשיפה לשמש ולקבל אותו מהמזון. אישה בהיריון הסובלת ממחסור בוויטמין D עלולה שלא להעביר מספיק ויטמין לתינוק.
שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ממליצים על מתן ויטמין D3 במינון אחיד של 400 יחידות בינלאומיות (שתי טיפות) לכלל התינוקות, ללא קשר לסוג המזון שהם מקבלים, החל מהלידה ועד לתום השנה הראשונה לחייהם.
חלב אם אינו מכיל כמות רבה של ויטמין D, ולכן אינו מספיק לתינוקות יונקים. כשהאם המניקה סובלת בעצמה ממחסור בוויטמין D, התינוק עשוי להתקשות אף יותר במילוי המאגרים החיוניים. הרופאים ממליצים בדרך כלל על תוספת יומית של 400 מיקרוגרם לאימהות מניקות, שעלולות לסבול ממחסור בוויטמין D. אין כל בעיה להמשיך ולהניק את התינוק אם את נוטלת ויטמין D.
תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות בדרך כלל רמות גבוהות יותר של ויטמין D. אם אתם מודאגים שמא התינוק שלכם אינו מקבל מספיק ויטמין D, דברו עם רופא הילדים על שימוש בתוספי תזונה המכילים ויטמין D.
חרדת נטישה מגיעה לשיא אצל תינוקות בני 18-14 חודשים, ובדרך כלל פוחתת בשנות הילדות המוקדמות.
פחד מזרים עשוי להיראות לכם דומה לחרדת פרידה או נטישה, ובו הילד מראה זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים בלתי מוכרים. אך למעשה, פחד זה מסמל הבנה קוגניטיבית של ההבחנה בין “מוכר” ל”לא מוכר/זר”. פחד זה מתחיל בגיל שבעה עד עשרה חודשים, ובדרך כלל פוחת אחרי יום ההולדת הראשון של הילד.
החרדות הללו הן חלק נורמלי בהתפתחות, ואין צורך לדאוג בגללן. יש לזכור כי הן מופיעות כשהילדים הופכים לניידים יותר, ולכן צריכים להבין את העולם מנקודת מבט הישרדותית. כלומר, אם היו יכולים לזחול או להתרחק מהמטפלים בלי לפחד מנטישה או מזרים, הם היו עלולים ללכת לאיבוד בקלות רבה יותר.
מחקרים מראים כי 90% מהתינוקות בני עשרה חודשים נהיים מוטרדים אם זר מתקרב אליהם בחדר שאינם מכירים. רק 50% מוטרדים אם הם מקבלים מספיק זמן (10 דקות) להכיר את החדר. ייתכן שבמצבים חדשים, תינוקות מתמודדים טוב יותר כשהם נתקלים בדברים חדשים באופן הדרגתי.
כיצד לעזור לילדים עם חרדת נטישה
אם ילדכם סובל מחרדת נטישה, תוכלו לעשות דברים רבים כדי לעזור לו.
אמרו לילדכם מתי אתם יוצאים ומתי תחזרו. כדאי לעשות זאת אפילו עם תינוקות. יש הורים שמרגישים שקל יותר לחמוק החוצה אחרי שילדם נרגע, אך הם עלולים להחמיר את המצב – ילדכם עלול לחוש מבולבל או מוטרד כשיבין שאינכם נמצאים בסביבה, ועלול להיות קשה יותר להרגיע אותו בפעם הבאה שתעזבו אותו.
אמרו לו שלום בקצרה ואל תמשכו את הפרידה.
לפני שאתם יוצאים, הרגיעו את ילדכם בפעילות מהנה.
אם אתם יוצאים ומשאירים את ילדכם בסביבה חדשה – מסגרת חינוכית, גן, בית של חבר, אצל הבייביסיטר – הקדישו זמן והכירו לילדכם את המקום החדש לפני שאתם נפרדים. הוא צריך לדעת שהוא נשאר במקום בטוח עם אדם ששניכם סומכים עליו. הוא יהיה מוטרד פחות אם יישאר במקום מוכר אצל אנשים מוכרים.
כדי להגביר את תחושת הביטחון של ילדכם, תנו לו לקחת חפץ אהוב מהבית, כמו דובון, כרית או שמיכה. אפשר להפסיק בהדרגה את השימוש בחפצים אלה, ככל שיירגע יותר ויותר.
שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה כשאתם עוזבים את ילדכם. אם אתם נראים מודאגים או עצובים, ילדכם עלול לחשוב שהמקום אינו בטוח ולהיות מודאג בעצמו.
מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
עודדו את ילדכם בעדינות להיפרד מכם, ותנו לו לתרגל את הפרידה. חשוב לאפשר לו לחוות התנסויות פרידה ואיחוד חיוביות. הימנעות מפרידה עלולה רק להחמיר את הבעיה.
לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו מפרידה. לדוגמה, אל תגידו דברים כמו “הוא כזה ילד של אימא” או “אל תהיה כזה תינוק”.
קראו ספרים או המציאו לילדכם סיפורים על פחד מפרידה – לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ארנבון קטן שלא רצה לעזוב את אמא שלו בבקתה. הוא פחד ממה שימצא מחוץ לבית…”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד מפרידה מהוריו.
כשהילדים מגיעים לגיל הגן או לגיל בית הספר, חרדת הנטישה שלהם נוטה להיעלם. יהיו כמובן מקרים שבהם הם ירצו להיות רק איתכם. ילדים בקבוצת הגיל הזו, שחווים מצוקה מיוחדת וקבועה מכך שהם נפרדים מהוריהם, עשויים לחוות הפרעת חרדת פרידה. לפי מחקר שנערך ב-2009, 4% מילדי הגן ומילדים בגיל בית הספר מפתחים הפרעה כזו.
הפרעת חרדת פרידה מוגדרת כאשר:
החרדה מפריעה לחייו של הילד, וכתוצאה מכך, גם לחייו של ההורה
חומרת החרדה אינה מתאימה לרמה ההתפתחותית של הילד
מאפייני חרדת הנטישה נמשכים ארבעה שבועות לפחות.
אם אתם מודאגים שילדכם סובל מהפרעת חרדת פרידה, שימו לב למקרים שבהם הוא:
אינו אוהב להיפרד מכם
דואג שאתם או הוא תיפגעו או תעברו תאונה
מסרב ללכת למסגרת החינוכית, לגן או לבית הספר
מסרב ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלעדיכם
מתלונן שהוא חולה כשהוא צריך להיפרד.
קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדת נטישה
אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים מהחרדות שהוא חווה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:
היועץ בבית הספר
רופא הילדים, שעשוי לתת לכם הפניה לפסיכולוג ילדים
המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש בילדים, בקהילה, בקופות חולים ובבתי החולים.
מנעד הרגשות של ילדים לאחר מוות הוא רחב מאוד. ילדים רבים מפגינים עצבות, כעס וחרדה. אחרים יהיו מבולבלים ויתאמצו להבין מה קרה. יש ילדים שייראו כאילו לא הושפעו מהמוות כלל, ואחרים יחושו אשמה על כך שמשהו שאמרו או עשו הוא שגרם למוות. ילדכם עשוי להפגין סימנים של חרדת נטישה ולפחד שמא יאבד אתכם או אחד ממטפליו.
כדאי לדעת שילדכם יגיב בחוזקה רבה יותר למוות של אדם שפגש באופן קבוע וחיבב – לדוגמה, שכן ידידותי – מאשר למוות של קרוב משפחה שראה לעיתים נדירות. ילדים צעירים עשויים להגיב באותה דרך למוות של בעל חיים אהוב ולמוות של אדם קרוב.
ילדים צעירים עשויים להיות מוצפים ברגשות חזקים. יש ילדים שנהיים שקטים ומכונסים בעצמם, ואחרים מתנהגים בצורה מאתגרת. למידע נוסף על דרכי התמודדות במצבים כאלה, קראו את המאמרים 15 טיפים לעידוד התנהגות טובה ולתקשר עם ילדכם.
כיצד לדבר עם ילדים על מוות
מתי לדבר
כשיקירכם נפטר, מצאו את הזמן הקרוב ביותר כדי להסביר לילדכם מה קרה. אם ילדכם מגלה על כך בטעות, או ממישהו שהוא אינו קרוב אליו, הוא עלול להיות מבולבל וכועס. אם במשפחתכם יש יותר מילד אחד, אפשר לדבר עם כל הילדים יחד או לספר לכל אחד בנפרד. כשאתם מחליטים כיצד לספר לילדים, חשבו על גילם, מצבם ומזגם. סביר להניח שילדכם ישאל שאלות הנוגעות למוות, ולכן, כדאי להתכונן לתת לו את המידע כשהוא מוכן.
מה להגיד
ילדכם זקוק לעזרתכם כדי להבין מהו מוות, ולכן כדאי להסביר מה קרה בצורה הפשוטה והאמיתית ביותר שאפשר. לדוגמה, “יש לי חדשות רעות. סבתא רחל מתה הבוקר”.
השימוש במילה “מוות” יכול גם הוא למנוע בעיות. אם אתם אומרים משהו כמו “הלך לעולמו” או “הלך לישון”, ילדכם עלול להיות מבולבל או מפוחד. לדוגמה, ילד שאמרו לו ש”סבא הלך לישון לנצח” עלול לפחד ללכת לישון, כיוון שיחשוש שמא לא יתעורר לעולם.
אם אתם חשים מאוד לא בנוח לדבר על מוות, ייתכן שתצטרכו לתרגל זאת עם מבוגר אחר לפני שאתם מדברים עם ילדכם. אפשר להכין מראש את מה שתאמרו ולהתכונן לשאלות שישאל, ואפילו לכתוב כמה תזכורות על פתק. כמו כן, כדאי לחשוב מראש מה תגידו אם אינכם יודעים את התשובה לשאלותיו. מותר להגיד משהו כמו, “אני לא יודעת, אבל אנסה לברר”.
לדבר על רגשות
ילדים – ובעיקר הצעירים שבהם – יכולים גם להרגיש רגשות “גדולים” כשמישהו מת, אך אינם תמיד מוצאים את המילים הנכונות לבטא את רגשותיהם, ולחוש מבולבלים ומתוסכלים. לכן, לעיתים קרובות כדאי לעזור לילדכם לזהות מה הוא מרגיש.
הסבירו לו שהוא חווה רגשות נורמליים. אפשר להגיד לו שאתם מרגישים משהו דומה. לדוגמה, “נטע, נראה שאת מאוד כועסת שסבתא מתה. גם אני כועסת כי אהבתי אותה מאוד, ואני עצובה שהיא כבר לא יכולה להיות כאן איתנו”.
אם ילדכם יודע שמותר לו לדבר על רגשותיו – ושאתם יכולים להתמודד איתם – סביר להניח שידבר איתכם יותר. אם הוא מדבר יותר, הוא יוכל לבקש עזרה טוב יותר אם יחוש שרגשותיו מציפים אותו. ילדים מסוימים מעדיפים להשתמש בצעצועים, ספרים, מוזיקה או ציור כדי לבטא את רגשותיהם.
כדאי לתת לילדכם רעיונות שיעזרו לו להתמודד כשהוא חווה רגשות חזקים. לדוגמה, “לביא, כשאתה ממש עצוב ומתגעגע לסבא, אתה יכול לבוא ולחבק אותי. אחר כך נוכל לעשות משהו שישמח קצת את שנינו”.
עם הזמן, ובעזרתם של הורים ומבוגרים אחרים, רוב הילדים הצעירים לומדים להתמודד עם רגשות חזקים. כשילדכם יצליח להתמודד עם הרגשות הללו בקלות רבה יותר, סביר להניח שגם לכם יוקל מעט. אם אתם מודאגים בנוגע לאופן ההתמודדות של ילדכם עם מותו של אדם קרוב, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או ליועץ בבית הספר.
כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם
זה בסדר שילדכם יראה שאתם עצובים או בוכים כשמישהו יקר לכם מת. עם זאת, כדאי להסביר לו כיצד אתם מרגישים. לדוגמה, “אני בוכה כי סבא מת, ואני מאוד עצובה שלא אראה אותו שוב”. אפשר לנסות ולדבר על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. אם רגשותיכם מקשים עליכם לתפקד, תזדקקו לתמיכה. דברו עם רופא המשפחה, בן או בת הזוג, חבר קרוב או פסיכולוג כדי לעבד את רגשותיכם.
בדיוק כמו מבוגרים, הרגשות של ילדים כשמישהו מת נעים בין עצב לחרדה, וכל מה שביניהם. אך כיוון שילדים אינם מוצאים תמיד את המילים להביע את רגשותיהם, הם יזדקקו לעזרתכם כדי להבין את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.
טיפים להתמודדות
האופן שבו ילדים מבינים מהו מוות תלוי בגילם ובהתפתחותם.
פעוטות וילדים בגיל הגן
ילדים בקבוצת הגיל הזו מבינים מוות כמעבר למקום אחר, אך אינם מבינים שאותו אדם לא יחזור לנצח. ייתכן שילדכם יבקש לבקר את המת, וישאל מתי הוא חוזר. הוא עשוי לשאול את אותן שאלות שוב ושוב. זוהי דרכו לנסות ולהבין מה קורה. ייתכן שכמה מהרגליו הישנים של ילדכם יחזרו – לדוגמה, הוא עשוי להרטיב את המיטה או להתחיל ללכת מתוך שינה.
ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, “דודה סימה מתה. היא לא חוזרת יותר, ולא נראה אותה יותר”
תמכו בו ונחמו אותו – לדוגמה, תנו לו חיבוק כשהוא עצוב
היו סבלניים גם אם הוא שואל את אותן שאלות שוב ושוב
אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
אם אתם חושבים שילדכם עדיין מאמין שיקירכם ישוב, הזכירו לו בעדינות שלא יראה אותו שוב
ספרו לגננת ולמטפלות מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך.
ילדים בגיל בית הספר
בגיל זה, ילדים מבינים שהמוות פירושו סוף החיים, אך עשויים להאמין שאפשר למנוע אותו או שלא כולם ימותו.
כך תוכלו לעזור לילדכם:
אמרו לו שהמוות אינו באשמתו, ושלא היה יכול למנוע אותו מראש
נסו לשמור על שגרה
אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, אם הוא שואל אם אתם תמותו, ענו לו “כן, כולם מתים. גם אני אמות באחד הימים, אבל זה יהיה בעוד הרבה זמן. “
הציעו לו לעשות פעילות להנצחת המת – למשל, לנטוע עץ, לכתוב מכתב או לצייר ציור
ספרו למורים ולמטפלים מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך
ספרו להוריהם של חבריו הקרובים של ילדכם, כדי שיידעו אילו רגשות הוא חווה.
שאלות שילדכם עשוי לשאול
למה הוא מת?
ילדכם מנסה להבין מהו מוות. ייתכן שירצה לדעת ממה נגרם המוות, ולכן, נסו לענות על שאלותיו ברמה שהוא מבין. לדוגמה, “הלב של סבא היה זקן מאוד וכבר לא עבד כמו שצריך. הרופאים ניסו לתקן אותו, אבל הוא היה חולה מאוד והם לא הצליחו”.
גם אתם תמותו? גם אני אמות?
ילדכם מתחיל להבין שאנשים שהוא אוהב עלולים למות. כדאי להסביר לו שרוב האנשים מתים בגיל מאוחר מאוד או כשהם חולים מאוד. אם אדם צעיר מת, אמרו לילדכם שמוות בגיל צעיר אינו מתרחש לעיתים קרובות כל כך. אפשר גם לציין שאנשים רבים בגיל זה שהוא מכיר עדיין חיים ובריאים.
מה קורה כשמתים?
האופן שבו אתם עונים על השאלה הזו תלוי באמונות האישיות שלכם ושל משפחתכם. אם אתם אנשים מאמינים, דברו על אמונותיכם עם הילדים.
רוב האנשים מעדיפים לתת לילדיהם משהו להתמקד בו כשהם חושבים על האדם שמת. לדוגמה, “כשאנחנו רואים כוכב בשמיים, אנחנו יכולים לחשוב על סבתא”. חשוב שמה שתגידו לילדכם ינחם גם אתכם.
שאלות בלתי צפויות
ייתכן שילדכם ישאל שאלות שנראות מעט מוזר, למשל “אם סבא מת, יהיה לו קר?”, או “סבתא יכולה לראות אותי עכשיו?” נסו לענות על השאלות הללו, כיוון שהן עוזרות לילדכם להבין מהי משמעותו של המוות.
מערכות יחסים טובות עם המורה ובית הספר הן נקודת התחלה מצוינת להתמודדות עם בעיות שצצות בבית הספר. כדי להניח את היסודות ליצירת מערכת היחסים, הציגו את עצמכם והכירו את המורה טוב ככל האפשר. כך, במקרה של בעיה, לא תהיה זו הפעם הראשונה שתיפגשו.
מערכות יחסים טובות בין ההורים למורים עוזרות לילדים:
להצליח טוב יותר מבחינה אקדמית, רגשית וחברתית
להיות שמחים יותר בבית הספר
לשמור על נוכחות קבועה יותר בבית הספר
להתנהג טוב יותר.
בעיות קלות בבית הספר: מה לעשות
אך טבעי שלילדים יהיו כמה בעיות בבית הספר – למשל, עם השגרה הבית ספרית, היכרות עם חברים או עם שיעורי הבית. הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעצור ולחשוב על הבעיה. עד כמה היא גדולה ומשמעותית? האם היא דורשת התערבות? האם אפשר לפתור אותה בבית? האם יש לדבר עם המורה?
יש כמה בעיות שפשוט אינן דורשות התערבות מצדכם. לפעמים, כל מה שילדכם צריך הוא אוזן קשבת והבנה, ולא בהכרח תגובה. אם ילדכם אומר לכם, לדוגמה, “לא הצלחתי לאיית מילה כמו שצריך במבחן היום”. הקשיבו לו, תנו לו חיבוק ואמרו לו שיוכל לנסות לאיית את המילה שוב מחר. כשהילדים לומדים להניח לבעיות פשוטות, הם בונים חוסן נפשי ויכולת התאוששות.
ישנן בעיות קלות שאפשר לפתור יחד בבית. כדי לחזק את יכולת פתרון הבעיות של ילדכם, שאלו אותו מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה, ולמדו אותו שיטות מועילות להתמודדות עם בעיות כאלה בעצמו. לדוגמה, אם הוא שוכח להביא את היומן הביתה, בקשו ממנו להניח את היומן בתיק בית הספר מיד אחרי השיעור. פתרון בעיות קטנות בבית יכול לבנות מיומנויות פתרון בעיות ולעזור לילדכם להיות עצמאי ואחראי יותר.
יש בעיות שפתרונן דורש עזרה ממורה. למשל, ייתכן שילדכם שוכח לאכול את ארוחת העשר בבית הספר, ועליכם לבקש מהמורה להזכיר לו לאכול.
בעיות מתמשכות או מורכבות: מה לעשות
אם הבעיה אינה עוברת או היא מסובכת יותר, ייתכן שתצטרכו לפתור אותה בשיתוף פעולה עם המורה. דוגמה לכך היא אם ילדכם חווה קשיים מתמשכים בחצר עם ילד אחר, והשיטות שניסיתם בבית אינן עובדות. במצב זה, גישה רגועה וחיובית צפויה להוביל לתוצאה חיובית יותר לילדכם. כך כדאי לפעול.
עצרו והירגעו
אם קרה משהו שמעציב ומטריד את ילדכם, גם אתם עשויים לחוש עצובים ומוטרדים, אך נסו לעצור ולהירגע לפני שאתם פועלים. כך תוכלו למנוע דברים שאולי תתחרטו עליהם מאוחר יותר, כמו טלפון זועם. תוכלו לומר, “אני רואה שזה מטריד אותך מאוד, וגם אותי. אנחנו צריכים להירגע ולחשוב מה לעשות”. כך יוכל ילדכם ללמוד להשתמש בשיטה זו גם הוא.
נצלו את ההזדמנות ללמידה
גם כשמדובר בבעיה חמורה, תוכלו להדגים לילדכם מיומנויות פתרון בעיות חיוביות ולהיות חיוביים בעצמכם, לחשוב על פתרונות ולדבר עליהם עם המורה. פעולה כזו תהיה מועילה יותר מהשמעת תלונות או אגרסיביות.
דברו בכבוד
כשאתם מדברים על המורה ובית הספר מול ילדכם, עשו זאת באופן חיובי ומכבד גם אם אתם חושבים אחרת. אם אתם מתלוננים או מבקרים את המורה, ילדכם יעשה אותו דבר.
פעלו בערוצים המקובלים
בתור התחלה, דברו ישירות עם המורה, וכדאי לקבוע פגישה מראש.
הימנעו מפעולה הגנתית
כשיש בעיות, אנשים רבים חשים שעליהם להיכנס למגננה. אם אתם או המורה מרגישים שמבקרים אתכם, שני הצדדים עלולים להיכנס למגננה. עם זאת, המגננות עלולות לעמוד בדרך לפתרון הבעיות, ולכן כדאי לנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של המורה, ולעזור למורה לראות את נקודת המבט שלכם. לדוגמה, “אני מבינה שלא הגיוני מצדי לצפות ממך לבלות את כל הפסקת הצהריים בחצר ולעזור לאיתן, אבל אני דואגת כיוון שהוא בודד ואין לו עם מי לשחק. איך נוכל לעזור לו יחד?”
צעדים משותפים לפתרון בעיות
אם החלטתם להיפגש עם המורה כדי לדון בבעיה חמורה, הצעדים הבאים יעזרו לכם לעבוד יחד כדי להשיג תוצאה חיובית.
1. זהו את הבעיה
היו ספציפיים בנוגע למהות הבעיה – למשל, מה קורה, מהי תדירות הבעיה ומי מעורב בה. כדאי להשתמש בשאלות. לדוגמה, הבעיה “איך נוכל לעזור ללביא להכיר חברים למשחק?” קלה יותר לפתרון מאשר “אף אחד מהילדים לא רוצה לשחק עם לביא”.
2. זהו את הרצונות, הצרכים והחששות
אפשרו לכל אחד מהצדדים לזהות את הרצונות, הצרכים והחששות שלו. אם אתם רוצים שהמורה יבין את חששותיכם, הראו לו שאתם מבינים את עמדתו.
השתמשו במשפטים כמו “אני מבין…”, “אני מודאג מ…”, “אני צריך…” ו”אני רוצה…”. לדוגמה, “אני מבין שזו כיתה גדולה, אבל אני מודאג שעלמה נשארת מאחור ויוצרת פער כיוון שהיא לא מבינה את החומר במתמטיקה”.
3. הציעו פתרונות
עבדו יחד עם המורה כדי להעלות כמה שיותר פתרונות אפשריים לבעיה. כך תוכלו להגביר את הסיכויים למציאת הפתרון הנכון לבעיה שלכם. חשוב מאוד שלא לשפוט את הרעיונות שהועלו בשלב זה.
4. העריכו את הפתרונות
לאחר שהעליתם יחד את כל הפתרונות האפשריים, חשבו על היתרונות ועל החסרונות של כל פתרון. אם לפתרון יש חסרונות רבים יותר, מחקו אותו מהרשימה. המשיכו לעשות זאת עד שיישאר הפתרון המועיל והאפשרי היחיד. בזמן ההערכה, חשוב להיות מציאותיים והגיוניים. לדוגמה, לא הגיוני לצפות מהמורה לשבת ליד ילדכם בזמן הפעילויות הקשות, אך הגיוני לצפות ממנו לבדוק את ילדכם לעיתים קרובות יותר.
5. בחרו פתרון אחד ונסו אותו
בחרו את הרעיון הטוב ביותר, או שילוב של רעיונות, ונסו אותו. רשמו את הדברים שעליהם הסכמתם, מי יעשה מה ומתי. החליטו מתי תיפגשו שוב כדי לבדוק אם הפתרון עובד. כדאי לחכות שבוע-שבועיים לפני הפגישה.
6. בדקו איך הולך
כשאתם בודקים אם הפתרון שהצעתם עובד היטב, שקלו את הדעות והמאמצים של כל המעורבים בדבר:
מה עבד היטב?
מה לא עבד היטב?
מה אפשר לשנות כדי לעזור לפתרון לעבוד טוב יותר?
אם הבעיה נמשכת, ייתכן שתצטרכו להיעזר באנשים נוספים כדי למצוא פתרונות אפשריים חדשים, כמו מנהל בית הספר, הפסיכולוג החינוכי או בני משפחה אחרים.
יוכל לתכנן ולבצע יצירות אמנות חדשות, כגון ציור, צביעה, ריקוד ומוזיקה
ייהנה מדמיון עשיר וממשחקי העמדת פנים – למשל, הוא יוכל לדמיין מצבים מפורטים ובלתי אפשריים ולהמציא “מכונות” מדהימות
יפסיק לפחד – לדוגמה, ממפלצות, מהחושך או מכלבים – בסביבות גיל שש.
כדי לעזור לפיתוח הדמיון, עודדו את ילדכם להמציא סיפורים, המצאות, משחקים וציורים. שחקו במשחקי תחפושות ובבובות אצבע כדי לשפר את ההתפתחות היצירתית שלו, וכדי שילמד כיצד לפתור בעיות באמצעות חשיבה יצירתית.
סביר להניח שילדכם יתעסק יותר בפעילויות יצירתיות ומלאות דמיון אם תגבילו מעט את זמן המסך שלו – כלומר, הזמן שהוא מבלה מול הטלוויזיה, המחשב, טאבלטים, טלפונים סלולריים ומכשירים אלקטרוניים אחרים. ילדים בני חמש ויותר יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.
רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות לעידוד הדמיון
ילדים אינם יכולים שלא להיות יצירתיים ומלאי דמיון, בעיקר אם נותנים להם הזדמנות לשחק במשחק חופשי ופתוח. הם זקוקים לזמן ולמרחב כדי לחקור את סביבתם. הנה כמה רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות עם ילדכם:
ספרו סיפורים וקראו ספרים. עודדו את ילדכם להמציא סופים חדשים לסיפורים שהוא מכיר, או לספר לכם מה קורה בהמשך.
החזיקו קופסת יצירה, שילדכם יוכל לקחת ממנה מה שירצה ומתי שירצה. מלאו אותה בצבעים, עפרונות, דבק, פיסות נייר וחומרים אחרים שבהם ישתמש ליצור תמונות, קולאז’ים, ציורים ועוד.
שחקו במשחקי מילים, המציאו חרוזים מטופשים וחידות טיפשיות, כדי שישתמש בדמיון ויגלה את התשובות.
תנו לו בגדים ותיקים ישנים כדי שיוכל להתחפש ולהעמיד פנים.
בנו בית מקופסאות קרטון או מחפצים אחרים שמסתובבים בבית.
תנו לו לנגן בכלים שונים, או להקשיב לסוגים ולסגנונות שונים של מוזיקה ביחד.
צפו בסרטי פנטזיה שמתאימים לילדים ודברו עליהם.
בקרו במוזיאון או בגן החיות, או לכו לטייל על החוף. ההתנסויות הללו ימלאו את ילדכם ברעיונות חדשים.
ילדים אוהבים לשחק, והמשחק עוזר להם לפתח מיומנויות שדרושות להם לפתרון בעיות, התנסות, חשיבה ולמידה. כדי לעודד את התפתחות המיומנויות הללו, תנו לילדכם להוביל ותמכו בו כשהוא משחק.
כל ילד מתפתח בקצב שלו – לא כולם עושים אותם דברים באותו זמן ובאותו אופן. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו הקשור ללמידה, לרווחה ולהתפתחות של ילדכם, כדאי לפנות למורה או לרופא הילדים.
פחד מזרים הוא שלב טבעי בהתפתחות הילד. הוא מתרחש כאשר התינוק שלכם לומד להכיר אתכם ומפתח התקשרות בריאה כלפי אנשים מוכרים כמוכם. כיוון שתינוקות מעדיפים מבוגרים מוכרים, הם עלולים להגיב לזרים בבכי או בקיטורים, להשתתק, להיראות מפוחדים או להתחבא.
פחד מזרים מתגבר ומגיע לשיא בגיל 10-7 חודשים. הוא יכול להימשך חודשים ספורים או זמן רב יותר. בדרך כלל הוא עובר בגיל 18 חודשים עד שנתיים. לדוגמה, תינוק בן עשרה חודשים שהולך למעון או למשפחתון מגיל שישה חודשים עלול להיות מוטרד אם תגיע מטפלת חדשה. הוא עשוי לבכות, לטמון את ראשו בצווארה של אמו או לצרוח כשהמטפלת מנסה לקחת אותו מאמו או מאביו.
חרדת נטישה מתחילה גם היא בגיל 10-8 חודשים, ומגיעה לשיא בגיל 18-14 חודשים. חרדת נטישה משמעה שהילדים מפחדים להיפרד מהוריהם או מהמטפלים שלהם, גם אם הם נשארים עם מישהו מוכר כמו סבא או חבר של המשפחה.
הקשר בין פחד מזרים לבין מזגו של ילדכם
הורים ואנשי מקצוע רבים מאמינים שתינוקות נולדים עם סגנונות התנהגות שונים מאוד. חלק מהתינוקות רגועים ושלווים, ואחרים פעילים ורגישים יותר. חלקם נראים כאילו הם זזים ללא הרף, ואחרים נוחים יותר. חלקם שמחים ועליזים כמעט כל הזמן, ואחרים רציניים יותר.
ההבדלים המולדים הללו באופן שבו הילד מגיב לעולם ולגופו שלו נקראים מזג, אופי, או טמפרמנט. המזג השונה מסביר כיצד ילדים שגדלים באותה משפחה מפגינים לעיתים קרובות אישיות שונה לגמרי.
מזג אינו משהו שהורים יכולים לבחור או לשנות בילדם. גם הילד עצמו אינו יכול להחליט לשנות את המזג שאיתו נולד. כהורים, כדאי ורצוי להבין שחלק ניכר מאופיו של הילד שלנו אינו נתון לשליטתנו. עם זאת, אפשר להבין ולקבל את התנהגותו, ולהתאים את ההורות למזגו המיוחד.
המזג קובע את סגנון ההתנהגות האופייני לילדכם. לרוב הילדים יש טווח התנהגויות מסוים: לעיתים רועש, לעיתים שקט. רבים ממאפייני המזג משתנים גם הם עם הזמן. גם כאשר מאפייני המזג נותרים כשהיו, משמעותם משתנה עם הגיל. פעוט נלהב ועקשן בן שנתיים עלול להיכנס להתקפי זעם ארוכים ורועשים, אולם כשיגיע לגיל עשר, הוא יוכל להצטיין בכדורגל, למשל: ההתלהבות הגדולה שלו תגרום לו לשחק חזק יותר, וההתמדה תאפשר לו להתאמן זמן רב יותר על הבעיטות.
ילדים בעלי מזג שונה נוטים להתנהג אחרת בזמני קרבה לזרים. ילדים ביישנים יותר יזדקקו לזמן רב יותר על מנת להיפתח בעוד שילדים בטוחים בעצמם יותר יסכימו לשהות בקרבת זרים בקלות יחסית.
כיצד להתמודד עם פחד מזרים
אף שפחד מזרים הוא חלק טבעי בהתפתחותם של תינוקות וילדים קטנים, תוכלו לעשות כמה דברים כדי שילדכם יחוש פחות מוטרד.
עזרו לילדכם לחוש בנוח
תנו לילדכם הזדמנות לפגוש אנשים חדשים בסביבה בטוחה ונוחה. לדוגמה, החזיקו אותו כשאתם מציגים אותו בפני אנשים חדשים. ייתכן שילדכם ירגיש יותר בנוח אם יכיר את האדם החדש בבית.
אם ילדכם מוטרד מאוד מהפגישה, נחמו אותו ונסו גישה אחרת – למשל, לשחק ביחד – או שמרו על מרחק מסוים בינו לבין האדם החדש עד שיירגע. לאחר מכן, נסו שוב.
קחו איתכם את אובייקט המעבר של הילד (צעצוע או שמיכה) כשאתם נתקלים במצבים חדשים או מבלים זמן עם אנשים חדשים.
אל תתעלמו מפחדו של ילדכם מזרים או תפטרו אותו בביטול, כיוון שזה עלול להגביר את הפחד עוד יותר. כמו כן, אל תקראו לילדכם פחדן או ביישן.
התקדמו לאט
התאזרו בסבלנות. אל תדחקו בילדכם להכיר אנשים חדשים לפני שהוא מוכן. אם תאיצו בו כשהוא לומד להפסיק לפחד, הוא עלול להפוך לרגיש אף יותר לאנשים חדשים.
בקשו ממבוגרים לא מוכרים, כמו בני המשפחה המורחבת או חברים מבוגרים, לתת לילדכם זמן להרגיש בנוח לפני שהם ניגשים אליו. תינוקות מפגינים פחות חרדה כאשר זרים ניגשים אליהם ברוגע ובאטיות, ואינם מנסים להרים אותם.
תנו לילדכם הזדמנות להכיר את האדם החדש כשאתם בסביבה. הישארו קרובים אליו, כדי שיוכל להירגע ויידע שאינכם עומדים לעזוב אותו מיד עם האדם הזר.
הסבירו לילדכם מה עומד לקרות
אם אתם צריכים להשאיר את ילדכם עם אדם זר כמו מטפלת בגן, אמרו לו שאתם הולכים לפני שאתם יוצאים. אם תעזבו בלי להגיד לו, בפעם הבאה הוא עלול לפחד שתיעלמו ולהיצמד אליכם עוד יותר.
אם ילדכם גדול יותר, הסבירו לו מה עומד לקרות ומי הוא האדם החדש. לדוגמה, אמרו לו שהבייביסיטר החדשה היא מישהי שאתם סומכים עליה. כמו כן, ספרו לו מתי אתם חוזרים. תנו לו זמן להכיר את האדם החדש כשאתם עדיין בסביבה.
פגשו אנשים חדשים
הראו לילדכם שאינכם מפחדים מאנשים חדשים. ברכו אותם לשלום בחום והשתמשו בשפת גוף חיובית – חיוכים, יציבה רגועה, יצירת קשר עין וקול שמח. התגובה שלכם לאנשים חדשים תלמד את ילדכם כיצד להגיב.
המשיכו להציג אותו בפני אנשים חדשים. אם ימשיך לפגוש אנשים חדשים ולגלות שהם בסדר, סביר להניח שפחדו יפחת.
אל תדאגו בנוגע לרגשותיהם של האנשים שתפגשו. פשוט אמרו להם שילדכם לומד בתקופה זו כיצד להיות בחברת זרים.
פחד מזרים אצל ילדים בני יותר משנתיים
הפחד מזרים מתחיל לעבור אצל רוב הילדים בסביבות גיל שנתיים. אם פחדו של ילדכם ממשיך, נסו לעבוד על בניית העצמאות שלו. אם ילדכם ירגיש עצמאי יותר, הוא עשוי לחוש ביטחון רב יותר בחברת זרים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך:
תנו לילדכם לעשות דברים בעצמו, כמו לאכול לבד, לחקור סביבה חדשה ולשחק לבד בצעצועים.
הציעו לו שפע של התנסויות חדשות והכירו לו פרצופים חדשים. עם הזמן, הוא יבין שלא יקרה שום דבר רע.
נסו לא לרוץ לעזרתו של ילדכם מיד בכל מצב, ותנו לילדכם הזדמנות להבין את המצב ולפתור אותו בעצמו.
לקבל עזרה
פחד קיצוני מזרים עלול להוביל לחרדה חברתית כשילדכם יתבגר. לכן, כדאי לדבר עם אנשי מקצוע אם הפחד של ילדכם מזרים נראה לכם מוגזם, או אם הוא אינו פוחת אפילו כשאין אנשים זרים בסביבה. כמו כן, אם פחדו של ילדכם אינו משתפר לאחר גיל שנתיים, או אפילו מחמיר, כדאי לחשוב על קבלת עזרה מקצועית נוסף על עידוד העצמאות של ילדכם. מלבד זאת, כדאי לבקש עזרה אם יש במשפחה היסטוריה של חרדה, כיוון שייתכן שהוא מפגין סימני חרדה מוקדמים.
כמו כן, כדאי להיוועץ עם איש מקצוע אם ילדכם אינו מראה פחד מזרים כלל.
אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בנוגע לפחדו מפני זרים, תוכלו לדבר עם אנשי המקצוע הבאים:
ילדים צעירים מקללים לפעמים כיוון שהם מתנסים בשפה. יכול להיות שהם בוחנים מילה חדשה ומנסים להבין את משמעותה. ילדים בגיל בית הספר מקללים בדרך כלל כדי לשחרר את הרגשות השליליים שלהם, כתגובה למשהו כואב, מטריד או מתסכל.
לעיתים ילדים מקללים כדי להתאים לחברה שבה הם נמצאים. יכול להיות שהם מנסים להיות חלק מהקבוצה, להתבלט ולהפוך לילד המצחיק בחבורה או להוסיף את אלמנט ההלם לדברים שהם אומרים. ילדים עשויים לחקות מישהו אחר כשהם מקללים. יש ילדים שמקללים כיוון שכך הם מקבלים תגובה חזקה מהוריהם.
איפה הוא שמע את זה?
ילדים לומדים קללות ממקורות רבים, מחוץ לבית ובתוכו. אך לא כל הילדים לומדים מהוריהם. מחקרים מראים כי חשיפה לקללות בטלוויזיה יכולה להוביל לעלייה בכמות הקללות בקרב ילדים. חברים וילדים בכיתה משפיעים גם הם על ילדכם. כמו כן, הילדים קולטים מילים חדשות במעגלים החברתיים המורחבים, למשל מפגשי משחק, אצל חברים או ילדים גדולים יותר.
מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולה מיידית
דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שילדכם אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם. תגובתכם תשפיע על השאלה אם ילדכם יקלל שוב בעתיד או לא. הישארו רגועים והסבירו בבירור שהמילה שבה השתמש אינה מקובלת עליכם. כך תוכלו לעזור למנוע את השימוש בשפה כזו בעתיד.
האם עלינו להסביר מהי משמעות המילה?
הסבר פשוט יכול להועיל לילדים בגיל בית הספר. אם אתם חושבים שילדכם מבין חלק ממשמעותה של המילה, שאלו אותו מה לדעתו היא אומרת. לאחר מכן, השתמשו במונחים כללים כדי להסביר מדוע היא אינה הולמת. תוכלו למשל להגיד, “זו מילה שמתארת את איברי הגוף הפרטיים. במשפחה שלנו לא משתמשים בה כך”.
מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולות לטווח הארוך
מומלץ שהמבוגרים בביתכם ידונו ויסכימו על השפה המקובלת. למשל, בחלק מהמשפחות מותר להגיד “חוצפנית!” ובאחרות אסור.
קבעו כללים משפחתיים הנוגעים לשפה המקובלת בביתכם. לדוגמה, אפשר להגיד “דברו בבקשה בנימוס או שלא תדברו בכלל”, או “יש כמה מילים שאנחנו לא משתמשים בהן”.
כמו כן, אפשר להסביר לילדכם שחלק מהמילים שמקובלות בבית אינן מקובלות בבית הספר (או בכל סביבה אחרת, כמו בבית הכנסת או אצל חברים). במקומות שונים יש כללים שונים.
אם קשה לכם להפסיק את הקללות בעצמכם, נסו להשתמש במילים אחרות או למצוא דרך אחרת להתמודד עם המצב. מבוגרים נוטים לקלל כשהם מתוסכלים או כועסים. במקום לקלל, אמרו משהו כמו, “אני מרגישה ממש מתוסכלת או כועסת”. כך תדגימו הבעת רגשות טובה יותר. אם ילדכם שומע אתכם מקללים, הסבירו לו מדוע אתם מקללים.
שימו לב במה ילדכם צופה, למה הוא מאזין ועם מה הוא משחק. כלומר, השגיחו ובדקו את הדירוג בטלוויזיה, סרטים ובאמצעי תקשורת ומוזיקה אחרים. כמו כן, כדאי להחזיק את המחשב והטלוויזיה באזור ציבורי בביתכם, שבו תוכלו להשגיח על ילדכם בקלות.
שבחו את ילדכם כשאתם מבחינים שהוא מתמודד עם כעס או תסכול בדרך הולמת יותר. לדוגמה, אם הוא אומר לכם שחבר למשחק השתמש בקללות כדי להקניט אותו, שבחו אותו על כך שהתרחק מהמצב ולא השתמש בקללות בעצמו.
עם זאת, ילדכם ייתקל גם במילים שהגדרתם כבלתי הולמות כשיסתובב בחוץ, וכדאי שתהיו מוכנים לכך. אם הוא שואל אתכם מדוע מישהו משתמש במילה רעה, דברו על כך שבמשפחות שונות יש כללים שונים.
להתמודד עם הגורם לקללות
ילדים שנתקלים בקללות לעיתים קרובות עשויים להתרגל אליהן, וכך להשתמש בעצמם באותן מילים. אם אתם יודעים מדוע ילדכם מקלל, כדאי להחליט מראש על תגובה הולמת.
אם הקללות נובעות מכעס, למדו את ילדכם שמותר לו לכעוס, אך עדיף שיביע את רגשותיו באמצעות מילים הולמות יותר, או יתרחק ממה שמכעיס אותו. לדוגמה, אם ילדכם כועס על חבר למשחק, אמרו לו להתרחק ממנו מעט או לבקש עזרה ממבוגר.
אם אתם חושבים שילדכם מקלל כדי להתאים לחברה שבה הוא נמצא, הציעו לו דרכים אחרות להתקבל בקרב חבריו. למשל, חשבו על ביטוי “מגניב” אחר שבו יוכל להשתמש. ככל שהילדים גדלים, כדאי להזכיר להם שהם יכולים להשתמש בשפה שונה עם אנשים שונים – אך יש מילים שלעולם אינן מקובלות.
אם ילדכם מקלל בגלל תסכול, הדריכו אותו כיצד להתמודד עם הבעיות בעצמו. לדוגמה, אם הוא מנסה לקשור את השרוכים, הציעו לו בהתחלה להצליב אותם זה מתחת לזה, לאחר מכן לעשות קשר לולאה וכן הלאה.
למדו את ילדכם דרכים חלופיות להתמודדות עם כעס ותסכול – למשל, לספור עד עשר, לקחת כמה נשימות עמוקות או לדבר על רגשות הכעס.
עודדו את ילדכם להשתמש במילים חלופיות שאינן פוגעניות. לדוגמה, הציעו לו להגיד “אוף”, “מרגיז” או אפילו מילים מצחיקות שתמציאו ביחד.
כשילדכם עובר את הגבול
יש ילדים שממשיכים לקלל ולבחון את גבולותיהם גם אחרי שביקשו מהם להפסיק. אם אתם מוצאים את עצמכם במצב הזה, נסו את השיטות הבאות:
הבהירו שוב את הכללים. אמרו, לדוגמה, “במשפחה שלנו משתמשים בשפה מנומסת”.
הזכירו לילדכם מה הן התוצאות אם תשמעו קללות נוספות – לדוגמה, פסק זמן או אובדן זכויות יתר כמו שעת טלוויזיה, דמי כיס ועוד.
שבחו את ילדכם אם לא קילל במצבים שבהם נהג לקלל בדרך כלל. אם עבר זמן רב ולא שמעתם ממנו קללה אחת, אמרו לו כמה אתם גאים בו שהשתמש בשפה מנומסת.
אם ילדכם משתמש בקללות פוגעניות, הבהירו לו שאינכם מוכנים לסבול התנהגות כזו. ילדים בגיל בית הספר אמורים להבין שהקללות עלולות לפגוע ברגשותיהם של אחרים.
אם הקללות הן חלק מכמה התנהגויות לא הולמות, כדאי לפנות לאיש מקצוע כגון פסיכולוג או יועץ בית הספר. אפשר לקבל המלצה מרופא הילדים או מבית הספר.
סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. רצוי לקחת את הילד לרופא או לאחות טיפת חלב אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.
מה אפשר לעשות
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו:
לתת לילדכם משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
לתת לילדכם משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.
בעיות שיניים נוספות
מציצת אצבעות היא רפלקס טבעי אצל תינוקות וילדים קטנים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע.
פעוטות רבים נוטים לחרוק את שיניהם, אך ברוב המקרים, החריקה אינה דורשת טיפול. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!
בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. עם זאת, היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים. אם החריקה נמשכת ואתם מודאגים מכך, כדאי לדבר עם רופא השיניים.
כשילדכם מתחיל ללכת הוא עלול לספוג כמה חבלות ופציעות בפנים ובשיניים – ובעיקר כשהוא מתחיל לרוץ ולטפס! כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה.
בוודאי חלמתם על הרגע הזה במשך שבועות או אפילו חודשים, וייתכן שדאגתם שלעולם לא יגיע. אבל הנה הוא הגיע – התינוק שלכם מוכן להשתחרר מהפגייה ולהגיע סוף סוף הביתה.
טבעי שתחושו רגשות מעורבים. יש הרבה למה לצפות – אפילו לדברים פשוטים, כמו לקבל בחזרה את הפרטיות שלכם, או להישאר בפיג’מה כל היום. עם זאת, הורים רבים חוששים וחרדים לטפל בתינוק שלהם לבדם בפעם הראשונה, ללא תמיכתו של צוות בית החולים.
לפני השחרור
דעו לכם שצוות בית החולים לא ישחרר את הפג שלכם אלא אם הוא בטוח לגמרי שאתם והתינוק מוכנים. משמעות הדבר היא שהתינוק שלכם אינו זקוק עוד לציוד המיוחד ולטיפול הרפואי הצמוד שהוא מקבל בבית החולים. לדוגמה, כשהוא עולה היטב וביציבות במשקל, ניזון בצורה מלאה מהנקה או מבקבוק ואינו סובל מבעיות נשימה.
ייתכן שהוא ישתחרר כמה שבועות לפני התאריך המשוער שבו היה אמור להיוולד. עם זאת, אם עבר ניתוח או נזקק לעזרה בנשימה, ייתכן שייקח לו זמן רב יותר.
בשבועות שלפני השחרור, צוות בית החולים יעזור לכם לקחת על עצמכם חלק גדול מהטיפול בתינוק – למשל, בהאכלה, החלפת חיתולים, הלבשה ואמבטיה. אם התינוק שלכם זקוק עדיין לחמצן, הצוות יראה לכם כיצד להשתמש בציוד.
המסע שהתחלתם אינו נגמר בשחרורו של התינוק הביתה. יש הורים שמתרגלים בקלות לכך שהתינוק בבית, ויש שלוקח להם זמן רב יותר. בית החולים יכין עבורכם תכנית למעקב רפואי הכוללת פגישות עם רופא פגים בבית החולים או עם מומחים אחרים. כמו כן, תקבלו ליווי של אחות טיפת חלב ושירותי בריאות בקהילה המתמחים בטיפול בתינוקות ובמשפחות, כולל רופא ילדים במסגרת קופת חולים, וכן במכונים להתפתחות הילד- למעקב אחר הגדילה וההתפתחות של תינוקכם.
להתכונן ליציאה הביתה: טיפים מעשיים
הגעתו של התינוק הביתה תהיה חלקה יותר אם תהיו מוכנים. הנה כמה רעיונות שהציעו הורים לפגים.
הכינו את הבית: הקבוע היחיד בחייו של התינוק הוא אתם, וכדאי שתבלו זמן רב ביחד ככל האפשר. לא כדאי, למשל, להרכיב רהיטים בזמן שאתם משגיחים על התינוק.
הכינו ארוחות מראש והקפיאו אותן: ארוחות בריאות ומוכנות מראש יורידו מטלה יומית אחת מעל ראשכם. בשבועות ובחודשים הראשונים כדאי לצמצם ככל האפשר את רשימת המטלות היומית.
הסכימו לקבל עזרה: אם חברים ובני המשפחה מציעים לעזור בבישול, בטיפול בילדים הגדולים יותר, בניקיון או בקניות, אמרו “כן, בבקשה!” ייתכן שתתקשו לעזוב את הבית בשבועות הראשונים, ולכן כדאי מאוד לקבל עזרה.
הזהירו את בני המשפחה והחברים שפגים עלולים להיות מוצפים בקלות: הורים רבים מאפשרים לחברים להחזיק את תינוקם שזה עתה נולד. אולם מלכתחילה, יש להגן על פגים מפני יותר מדי התעסקות ואנשים חדשים. כמו כן, כך תוכלו להגן עליו מפני זיהומים. אם אחד מבני המשפחה או החברים חולה, בקשו ממנו להתרחק ולבקר במועד אחר.
קבלו את כל המידע שאתם צריכים: שאלו את צוות בית החולים את כל השאלות שעולות על דעתכם לפני השחרור, וודאו שאתם יודעים כיצד להשתמש בציוד רפואי שאתם לוקחים איתכם. ודאו שיש לכם את כל הפרטים של פגישות המעקב הבאות. כמו כן, כדאי לקבל מספר טלפון של איש קשר בפגייה, למקרה שתהיה לכם שאלה.
ודאו שהסלקל מותקן היטב במכונית: אם לתינוק שלכם יש צרכים מיוחדים כלשהם, איש צוות מבית החולים יוכלו לעזור לכם. יש לוודא עם צוות הפגייה שהסלקל שלכם מותאם לתינוקכם. מכיוון שתנוחת הישיבה בסלקל עבור פגים מסוימים הסובלים מבעיות נשימה, עשויה שלא להתאים, רצוי לבחון את יציבות הנשימה של התינוק, בתנוחת הישיבה בסל קל, עוד טרם צאתכם מהפגייה.
שמרו על קשר עם הורים אחרים שהכרתם בבית החולים. הורים רבים נשארים בקשרי חברות עם הורים שפגשו כשהתינוקות שלהם היו מאושפזים בפגייה.
היפרדו לשלום מצוות בית החולים, שתמך וטיפל בכם ובתינוק שלכם בשבועות ובחודשים האחרונים. תוכלו להיפרד מכל אחד באופן אישי, או לכתוב להם כרטיס ברכה. לא כולם יהיו במשמרת ביום השחרור, ולכן כדאי להתחיל להיפרד כמה ימים קודם.
יום השחרור
יום השחרור של הפג שלכם הביתה צריך להיות שקט ועדין ככל האפשר, כדי לאפשר לתינוק להתמודד עם כל השינויים, כגון נסיעה במכונית ויציאה החוצה.
הדרך הטובה ביותר להצליח בכך היא להתכונן היטב. כדאי לתכנן את יום השחרור בהתאם לשגרת ההאכלה של התינוק. כמו כן, אם אתם מלבישים את התינוק בבגדי היציאה מיד לאחר האמבטיה האחרונה שלו בבית החולים, לא תצטרכו להעיר אותו במיוחד כדי להלביש אותו.
כשאתם מגיעים הביתה, שמרו על אינטימיות ובקשו רק מבני המשפחה הקרובה להיות שם – אתם, בן או בת הזוג שלכם וילדיכם האחרים. כך תוכלו כולכם להתרגל זה לזה.
יש הורים שמבקשים מהחברים ומהמשפחה המורחבת לא לבקר במשך הימים הראשונים. אחרים נרגשים ורוצים לחגוג, אך כדאי להגביל את מספר המבקרים בהתחלה.
ברית מילה היא תהליך כירורגי שמתבצע במדינת ישראל בדרך כלל בהקשר דתי ובגיל צעיר.
מבחינה כירורגית, בברית המילה מפרידים מן הפין את העורלה – מעין שרוול עור שעוטף את הפין ומחובר אליו ברקמת חיבור. העורלה מוסרת על ידי חיתוך כך שנחשפת העטרה – קצה הפין.|
יתרונות רפואיים של ברית המילה
מחקרים רבים מצביעים על יתרונות בריאותיים מרובים של ברית המילה:
תינוקות שאינם נימולים סובלים יותר מזיהומים בדרכי השתן, בהשוואה לתינוקות נימולים.
גברים נימולים מוגנים יותר מפני הדבקה במחלות המועברות במגע מיני, כגון נגיף ה-HIV (איידס).
ברית המילה מגנה מפני סוגי סרטן נדירים של הפין, וייתכן שבנות הזוג של גברים נימולים מוגנות יותר מפני סרטן צוואר הרחם.
מתי יש צורך לדחות את הברית?
באופן מסורתי ולפי ההלכה היהודית, נהוג לבצע את ברית המילה בגיל שמונה ימים. עם זאת, ישנם כמה מצבים שבגללם יש לדחות את הברית:
צהבת: מרבית הצהבות בתינוקות אינן מסוכנות לבריאות התינוק, אולם מקובל שלא לבצע את ברית המילה כל עוד ערכי הבילירובין בדם גבוהים, או שאינם יציבים. התייעצו עם רופא הילדים על רמת הצהבת ומועד קיום הברית.
משקל נמוך ופגות: אין מידע רפואי על משקל מינימלי לביצוע ברית המילה. למוהלים ולרופאים שונים יהיו הגדרות שונות, ולכן ישנם אנשי מקצוע שמעדיפים לדחות את הברית.
מצבים רפואיים אחרים, כגון מחלה ידועה של התינוק, הפרעות ידועות בקרישת הדם או מומים מולדים של הפין. במקרים אלה, יש לפעול בהתאם להמלצת הרופא.
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים לאחר ברית המילה אינם שכיחים ומרביתם אינם קשים. עם הסיבוכים נמנים דימום או זיהום מקומיים, שלרוב דורשים טיפול מקומי בלבד. פגיעה בעטרה בזמן הברית היא נדירה מאוד ועשויה לדרוש טיפול ניתוחי.
מעקב אחר תינוק לאחר הברית
אם יש תחבושת על הפין, עקבו אחר הוראות המוהל או הרופא לגבי הסרתה.
בימים שלאחר הברית הפין עשוי להיראות מעט נפוח, והעטרה (כיפת הפין) תיראה מעט כחלחלה.
בימים שלאחר הברית תופיע רקמת הצטלקות – רקמה צהבהבה שנמצאת בעיקר סביב העטרה, ונעלמת בהדרגה בתוך כמה שבועות.
יש להקפיד על החלפת חיתולים בתדירות גבוהה, כדי לשמור על הפין יבש ונקי.
ביומיים הראשונים לאחר הברית עדיף שלא להכניס את התינוק לאמבטיה. אפשר לשטוף אותו מתחת לזרם מים פושר, או להשתמש בספוג.
אם יש דימום חריג, נפיחות חריגה, אודם, הפרשה שלא נראית לכם תקינה, לתינוק שלכם יש חום או שהוא נראה לכם לא טוב – יש לקחת את התינוק לבדיקה רפואית.
מהן תוויות המזון וטבלאות הרכיבים התזונתיים, והיכן הן נמצאות
תוויות המזון מוצמדות לכל מוצרי המזון, למעט מוצרים שאינם באריזה, אריזות קטנות מאוד ומזון טרי כגון פירות וירקות, או מוצרים מהמאפייה המקומית. התוויות מספרות לנו אילו רכיבים או תוספים נמצאים במזון. למשל, הן נותנות מידע תזונתי בנוגע לכמות השומן והחלבון במוצר וכן מידע אודות הגורם המייצר אותו או מייבא אותו לארץ.
טבלאות הרכיבים התזונתיים הן חלק מתווית המזון, והן מספרות לנו אילו רכיבים תזונתיים מכיל המזון ובאיזו כמות. כשאתם קונים מוצר מזון ארוז, התבוננו בחלקה האחורי של האריזה, ותראו טבלה שכותרתה “ערכים תזונתיים”. מתחת לכותרת תמצאו קטגוריות כגון:
אנרגיה
חלבון
שומנים
פחמימות
נתרן.
טבלת הערכים התזונתיים עוזרת לנו להבין עד כמה המזון בריא. עם זאת, זכרו שחלק מהמזונות הבריאים ביותר, אשר אינם נקנים באריזה אלא בתפזורת, אינם כוללים תוויות כלל – למשל פירות וירקות טריים, לחמים מחיטה מלאה, אגוזים, עדשים, שעועית, בשר ודגים טריים.
רשימת הרכיבים בתווית המזון
יצרני המזון בישראל חייבים לעמוד בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ”ג- 1993. תווית המזון חייבת לכלול אך ורק את הרכיבים הנמצאים במוצר המזון. לכן, יוגורט תות חייב לכלול תות. בתווית תמצאו את כמות התותים שבאמת נמצאת ביוגורט. מידע זה נמצא ברשימת הרכיבים ויסומן באחוזים – למשל “תותים (20%)”.
כל הרכיבים רשומים בסדר תכולה יורד לפי משקל, כולל תוספת מים. הרכיב הראשון ברשימה הוא זה שכמותו היא הגדולה ביותר במוצר. לכן, אם הרכיב הראשון שרשום ברשימה הוא סוכר, משמעות הדבר היא שהסוכר הוא הרכיב העיקרי במוצר. הרכיב האחרון ברשימה הוא זה שכמותו היא הקטנה ביותר. רכיב שכמותו במוצר נמוכה מ-5% אינו חייב להיות רשום ברשימת הרכיבים.
טבלאות הרכיבים התזונתיים
הטבלאות שעל גבם של כל המזונות חייבות לכלול חמישה רכיבים תזונתיים: אנרגיה (קלוריות), חלבון, שומנים (כולל שומן רווי ושומן טראנס) , פחמימות ונתרן. יצרני המזון יכולים לכלול גם רכיבים תזונתיים נוספים.
השוואת טבלת הערכים התזונתיים על מוצרי מזון שונים עוזרת להבין מהי הבחירה הבריאה ביותר. כל שעליכם לעשות הוא לראות באיזה מוצר יש הערך הנמוך ביותר של שומן רווי, נתרן וסוכר, וערך הסיבים התזונתיים הגבוה ביותר.
כשאתם משווים שני מוצרים, בדקו את המידע ל-100 גרם על כל תווית ולא את המידע לפי מנת הגשה. כך תוכלו להשוות את הרכיבים התזונתיים לפי אותה יחידה בכל מוצר.
שימו לב לאנרגיה, שומנים, סוכר ומלח
אנרגיה (קלוריות)
האנרגיה רשומה בטבלה בקילו קלוריות ק”קל (kcl). שומנים, חלבון ופחמימות – כל אלה מספקים לגוף את האנרגיה (או הקלוריות) הדרושים לתפקודו, ועוזרים לנו לעסוק בפעילויות היומיומיות. רמת קלוריות נמוכה יותר משמעותה רמות נמוכות של שומן או סוכר, ולכן זוהי בחירה טובה יותר עבור רוב האנשים.
שומנים, סוכר ומלח
יצרני המזון יכולים לרשום את תכולת השומנים, הסוכר או המלח בשמות שונים. משמעות הדבר היא שרכיבי המזון הללו “מוסתרים” בטבלת הרכיבים התזונתיים או ברשימת הרכיבים במוצר. רכיבים אלה יכולים להיקרא בשמות שונים – אך לא משנה כיצד הם נקראים, אם המוצר מכיל כמות גדולה של שומנים, סוכר ומלח, בדרך כלל הוא פחות בריא. כל השמות הבאים עשויי להיות בשימוש ברשימת הרכיבים.
שומנים במוצרים המכילים יותר מ-2% שומן, הסימון התזונתי יכלול גם את הפירוט של רכיבי השומן: חומצות שומן רוויות, חומצות שומן טראנס וכולסטרול. שלושת אלו מעלים את רמות הכולסטרול בדם, ומהווים גורם סיכון להתפתחות של מחלות לב.
מומלץ שכמות שומן הטראנס תהיה פחות מ-1% מכלל הקלוריות היומית.
שימו לב ששומנים עשויים להיקרא במגוון שמות, כולל: שומן מן החי, חמאה, שומן צמחי מוקשה, שמן קוקוס, שמן דקלים, שמנת, מיונז, שמנת חמוצה, שמנים ושומנים צמחיים, שמנים שעברו תהליך הידרוגנציה, אבקת חלב מלא, ביצים וכן מונוגליצריד, דיגליצריד או טריגליצריד.
סוכר סוכר הוא סוג של פחמימה, אך בטבלת הסימון התזונתי הוא מופיע תחת הערך הכללי של פחמימות. לא תמיד יופיע פירוט המציין כמה מתוך הפחמימות הן סוכרים. כדי לדעת אם במוצר יש הרבה סוכר או לא- הסתכלו ברשימת המרכיבים, המסודרת לפי הכמות היחסית של הרכיב בתוך המוצר. אם סוכר מופיע במקום הראשון או השני ברשימת הרכיבים סימן שהמוצר מכיל סוכרים ברמות גבוהות.
שימו לב שברשימת הרכיבים סוכר עשוי לקבל שמות שונים, חלקם “מוסווים”, ולכן גם אם המוצר הוא לכאורה “ללא סוכר” יתכן והוא מכיל תחליפים אחרים, מזיקים באותה מידה. חפשו את השמות הבאות ברכיבים: סוכר חום, סירופ תירס, דקסטרוז, פרוקטוז (סוכר פירות), גלוקוז, סוכר קנים, דבש, מיצוי פירות, סירופ פירות, לקטוז, לֶתֶת (מאלט), מלטוז, מניטול, סירופ מייפל, מולסה (דבשה), סוכר טבעי, סורביטול או קסיליטול. כמו כן, גם אם המוצר אינו מכיל “תוספת סוכר”, יתכן והוא מכיל סוכר במצבו הבסיסי, המקורי, לדוגמא- מיץ פירות ללא תוספת סוכר, יכיל את סוכר הפרי עצמו.
מלח
מלח עשוי להופיע ברשימת הרכיבים בצורות שונות כולל: נתרן, מלח, סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט), משפר אפייה, מונוסודיום גלוטמט ועוד.
נתרן הוא המלח העיקרי במזון אותו אנחנו צורכים, ועלול לגרום לנזק בריאותי בצריכה רבה מדי. נתרן נמצא בריכוז גבוה בעיקר במלח שולחן או במזונות שהוספו להם מלחים כמו בירקות כבושים, אבקות מרק ותיבול, בשר מוכשר ומגוון חטיפים.
חשוב לקרוא את תכולת הנתרן במזון אותו אנחנו רוכשים. ככלל- אם במוצר יש יותר מ-500 מ”ג בכל 100 גר’ מוצר- הוא נחשב עשיר בנתרן, ורצוי שלא לצרוך אותו.
מזונות המכילים פחות מ-100 מ”ג ל-100 גר’ נחשבים דלי נתרן.
תוספי מזון
מוצרי מזון רבים מכילים תוספי מזון, המשמשים במגוון שימושים (ייצוב, מניעת קצף, חומרי קרישה, התפתחה ועוד). קיימות בישראל תקנות בנוגע לשימוש בתוספי מזון, ובהם הוגדרו התוספים המותרים לשימוש וכן הכמות המומלצת, בהתבסס על החקיקה המחמירה של הקהילה האירופית (ומכאן הסימון E- אירופה, על המספרים המוסכמים של תוספי המזון|). תוספי המזון חייבים להיות רשומים ברשימת הרכיבים על פי כמותם. אם מדובר בתוסף מזון הידוע כאלרגני – הוא יופיע לא רק במספרו אלא גם בשמו לדוגמה, עמילן מעובד (E1442), שעלול להזיק לחולי צליאק או לאלו האלרגיים לחיטה.
ניתן למצוא רשימה הכוללת את שמות תוספי המזון, מספריהם והשימושים הנפוצים שלהם במדריך לסימון מזון של המועצה הישראלית לצרכנות.
מספר קטן מאוד של אנשים רגיש לחלק מתוספי המזון, ובעיקר לצבעי מאכל, חומרים משמרים ומחזקי טעם. אם אתם חושבים שילדכם רגיש לאחד החומרים הללו, פנו לרופא הילדים ודברו איתו על אלרגיות למזון ואי סבילות למזון.
אלרגיה למזון
שמונה סוגי מזון בלבד אחראיים ל-95% מכלל התגובות האלרגיות החמורות: בוטנים ואגוזים אחרים, מאכלי ים, דגים, חלב, ביצים, סויה, שומשום וחיטה. אם אחד מהרכיבים הללו נמצא במוצר המזון, יצרני המזון חייבים לציין זאת, גם אם כמותו זעירה. מידע זה יוצג בכמה דרכים שונות. לדוגמה, כאשר אתם בודקים אם יש ביצים במוצר, ייתכן שתראו:
אלבומין (ביצה)
אלבומין ביצים
בסוף רשימת הרכיבים ייכתב – “מכיל ביצים”
הרשימה תכלול מרכיב אחד מודגש – סוכר, שוקולד, ביצים.
“עלול להכיל שאריות של”
אזהרה זו תופיע על מוצרים אם, לדוגמה, המזון נעשה באותו ציוד המשמש להכנת מזונות אחרים שמכילים אלרגנים פוטנציאליים, או לידם. יצרני המזון אינם חייבים לרשום את האזהרות הללו ולכן, כל מוצר שאינו כולל את האזהרה הזו אינו בהכרח בטוח יותר ממוצרים שהאזהרה מופיעה על אריזתם.
אם ילדכם סובל מאלרגיה חמורה למזון, חשוב לדבר על הנושא עם רופא הילדים או עם תזונאית.
בדקו שוב ושוב את הטענות התזונתיות והבריאותיות
טענות תזונתיות על תוויות המזון ובפרסום מוצרי מזון – כגון “דל שומן” על אריזת צ’יפס – עלולות להיות מבלבלות ומטעות. הטענות התזונתיות אמנם יתפסו את תשומת לבכם, אך תמיד כדאי להביט היטב בטבלאות הרכיבים התזונתיים. על היצרנים לדבוק בסטנדרטים שמבקרים מה מותר להם לכתוב בנוגע לערך התזונתי ולרמת הבריאות של מוצריהם. הנה כמה נקודות שכדאי לזכור בנוגע לטענות תזונתיות ובריאותיות:
נטול כולסטרול: מוצר יכול להיות נטול כולסטרול לגמרי, אך עדיין להכיל שומן.
נטול שומן: כדי שהיצרן יוכל לטעון את הטענה הזו, המוצר חייב להכיל פחות מ-0.15% שומן.
קל או לייט: ייתכן שמשמעות הדבר היא שצבעו של המזון בהיר יותר, או שטעמו ומרקמו קלילים. מושגים אלו מתייחסים בדרך כלל לאנרגיה, בקלוריות, ולא לכמות השומן. במוצר לייט/קל ישנה הפחתה של שליש מהערך הקלורי בהשוואה למוצר דומה. יש לבדוק בכל מקרה את תכולת השומנים בטבלת הרכיבים התזונתיים.
אורגני או אישור אורגני: התוצרת האורגנית בישראל מוסדרת על ידי חוקי משרד החקלאות, ויצרני מזון אורגני צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים כדי שאחת משלוש חברות הפיקוח בארץ יתנו לה אישור אורגני.
אפוי בתנור, לא מטוגן: מוצרים אלה עדיין עשויים להיות מרוססים או מצופים בשומן לפני הבישול, ולכן רמת השומן בהם גבוהה. בדקו בכל מקרה את תכולת השומנים.
מופחת שומן או מופחת נתרן: מוצרים אלה אמורים לכלול 25% פחות שומן או מלח מהמוצר המקורי. אין זה אומר שהם מכילים פחות שומן או מלח מאשר מוצר דומה אחר.
נטול סוכר או ללא תוספת סוכר: משמעות הדבר היא שהמוצר אינו מכיל סוכרוז (סוכר לבן), אך ייתכן שהוא מכיל סוכרים בצורות אחרות או באופן טבעי. רמת האנרגיה שלו עלולה להיות גבוהה מבחינה קלורית, או מבחינת כמות המלח או השומנים.
93% נטול שומן: אף שהאחוזים הגבוהים נשמעים טוב, המוצר עדיין מכיל לפחות 7% שומן.
תאריכי “לשימוש עד” ו”עדיף להשתמש לפני”
כל המזונות שחיי המדף שלהם קצרים משנתיים חייבים לכלול תאריך המציין מתי הם עשויים להיות בלתי בטוחים לאכילה או מקולקלים.
לשימוש עד משמש לסימון מוצרים שמתכלים במהירות ולאחר תקופה קצרה עם עלולים להוות סכנה לבריאות, כגון בשר, דגים ומוצרי חלב. תאריך זה מציין מתי המוצר אינו ראוי לשימוש. חנויות אינן מורשות למכור מזון שתאריך התפוגה שלו עבר.
עדיף להשתמש לפני מציין תאריך שבו המוצר עדיין בטוח לאכילה, אך איכותו נפגמת.
נאפה בתאריך או נארז בתאריך הם התאריכים שבהם המזון יוצר או נארז, והם מציינים את טריות המזון. סימונים אלה עשויים להופיע על מזונות כגון לחם ובשר.
הדבר החשוב ביותר שיש לזכור כשאתם מנסים לגרום לילדיכם לאכול ירקות הוא הגישה הכללית שלכם כלפי אכילה. אל תכריחו את ילדיכם לאכול ירקות – או כל מזון אחר. עודדו את הילדים לנסות כפית אחת, אך אל תדאגו אם יסרבו לכך. בסופו של דבר הם יסכימו לנסות, ולכן המשיכו להציג להם מאכלים שונים מדי פעם. למדו אותם על חשיבותה של התזונה – גם אם מדובר בילדים צעירים מאוד. אפשר לומר: “קח, זה טעים ויעזור לך להיות בריא, גדול וחזק”.
לאכול יותר ירקות: איך עושים את זה
הוסיפו עוד ירקות מצבעים שונים לארוחה: ערבבו אותם במאכלים אחרים או הציעו אותם כתוספת.
הניחו על השולחן צלחת של ירקות טריים או סלט קר של ירקות מבושלים לפני הארוחה – זהו הזמן שבו ילדכם הכי רעב.
שימו קערת עגבניות שרי או גזרים קטנים במקרר בתור חטיף מהיר וזמין (אך זכרו שהמאכלים הללו עלולים להוות סכנת חנק לפעוטות ולילדים בגיל הגן).
הגישו ירקות טריים או מאודים עם רוטב או מטבלים כמו טחינה, חומוס או צזיקי.
הכינו לארוחה פירה בטטה במקום פירה תפוחי אדמה – בטטה מכילה כמויות גדולות יותר של ויטמין A.
תנו לילדים להכין סנדוויץ’/ לאפה/ טורטייה משלהם עם חסה קצוצה, עגבנייה, גבינה/ מיונז/ טחינה/ חומוס/ אבוקדו/ חמאת בוטנים.
נסו לא לבשל את הירקות יותר מדי. בישול קל/ אידוי/ הקפצה במעט שמן משמרים את הטעם, הצבע והויטמינים בירקות.
הכירו לילדכם את הירקות השונים. הגישו אותם מדי יום.
הכינו את הארוחות ביחד – לדוגמה, ילדים צעירים יכולים לשטוף את הירקות, והגדולים יותר יכולים לקצוץ אותם כדי להכין מוקפץ וסלטים.
תנו לילדכם לעזור לכם לבחור ירקות טריים כשאתם עושים קניות.
הכינו ‘בר סלטים’ לארוחת ערב: חתכו ירקות שונים באופנים שונים (מגורד, קוביות, רצועות וכו’) והוסיפו קערות עם תוספות מעניינות או שאריות מהמקרר כמו בורגול, קינואה, גבינה, טונה, טופו מוקפץ, שעועית לבנה או צבעונית, קוביות תפוחי אדמה מבושלים, ותנו לכל ילד להרכיב סלט משלו.
הכינו שיפודים של ירקות עם חותכנים בצורות מעניינות
שתלו גינת ירק בחצר, או שימו עציץ של עגבניות שרי/ עשבי תיבול במקום מואר בחצר או במרפסת.
והכי חשוב – שמשו דוגמה אישית. זכרו: נאה דורש, נאה מקיים. ומלבד זאת, גם אתם זקוקים לירקות!
כיצד להכניס יותר ירקות לתפריט המשפחתי
אם ילדכם דוחה את רוב הירקות, נסו ‘להגניב’ אותם לתוך האוכל:
הכינו עם ילדכם מאפינס והוסיפו להם דלעת, קישואים, בצל, ברוקולי, פטריות או גזר מגורד
הכניסו עלה חסה, פרוסת עגבנייה או תלתל גזר לתוך הכריך
הוסיפו תרד קצוץ או חופן ירקות מוקפאים למרקים, למרקי אטריות, לרוטב ספגטי או ללזניה
הוסיפו עגבנייה קצוצה או גזר מגורד לסלטי טונה, עוף או פסטה
הוסיפו קישואים וגזרים מגורדים לתוך קציצות
כשאתם מכינים עם ילדכם פיצה (או מוציאים פיצה מהמקפיא), הוסיפו ברוקולי או עלי תרד קצוצים על רוטב העגבניות
בין אם אתם בוחרים מזון, מכינים אותו, מבשלים או מגדלים אותו, הדבר החשוב ביותר הוא לשלב את ילדכם במשימה, כדי לבנות הרגלי אכילה בריאים שילוו אותו בהמשך החיים.
חרדה חברתית משפיעה בדרך כלל על ילדים גדולים יותר ועל בני נוער. עם זאת, אפשר לאבחן אותה גם אצל ילדים מגיל ארבע. המאפיינים הגופניים של החרדה החברתית כוללים בחילה, כאבי בטן, הסמקה ורעידות. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:
הם ביישנים או מופנמים
מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
נפגשים עם מספר מוגבל של חברים בלבד
נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.
קל לפספס חרדה חברתית אצל ילדים, כיוון שילדים החווים אותה נוטים להיות שקטים וצייתנים בגן ובבית הספר. ייתכן שהם אינם מדברים על הפחדים או הדאגות שלהם.
ביישנות או חרדה חברתית?
ביישנות כשלעצמה אינה בעיה. ילדים ביישנים רבים מפתחים חברויות מספקות וארוכות שנים עם ילדים אחרים, וחיים חיים מאושרים ומלאים. ביישנות היא בעיה רק כאשר היא מפריעה לשמחת החיים של הילד. עם זאת, ייתכן שהביישנות או החרדה החברתית אינן מאפשרות לילדכם להצטרף לפעילויות יומיומיות (כגון דיונים בכיתה) ולאירועים מהנים (כגון מסיבות), או ליצור חברויות מתמשכות. אם כן, כדאי לבדוק כיצד אפשר לפתור את העניין.
כיצד לעזור לילדים עם חרדה חברתית
אם ילדכם חווה חרדה חברתית, סביר להניח שיפנה אליכם לקבלת עזרה ותמיכה. ישנם דברים רבים שאפשר לעשות.
הכינו את ילדכם למצבים שגורמים לו לפחד או לדאוג. הציגו את המצב בבית, ותרגלו את הדברים שהוא יכול לעשות כדי להקל עליו.
אל תכריחו את ילדכם לדבר או לעשות דברים בפני אנשים אחרים. כשאתם נמצאים עם אנשים אחרים, אל תגידו דברים כמו, “בוא, בוא תגיד שלום לרינת. אל תתבייש”.
אם ילדכם מצליח לעשות משהו שבדרך כלל ממלא אותו חרדה – לדוגמה, לדבר בטלפון – הראו לו שאתם מעריכים את ההישג שלו, שבחו אותו ועודדו אותו על כך. אמרו לו כמה אתם גאים בו על הניסיון. תארו את מאמציו בפרוטרוט. אם יש אנשים נוספים בסביבה, שבחו אותו בשקט ובפרטיות וכשאתם מגיעים הביתה, הפכו את מאמציו למאורע גדול.
אל תדאגו אם ילדכם מגיב בחרדה למצב מסוים. נסו להפגיש אותו עם אותו מצב במועד אחר, ולהכין אותו טוב יותר. אל תענישו את ילדכם או תגערו בו על כך ש”נכשל”.
מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
עודדו אותו בעדינות להצטרף למצבים חברתיים ולהתחיל בפעילויות חדשות. הימנעות ממצבים חברתיים עלולה רק להחמיר את הבעיה.
לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו במצבים חברתיים.
ספרו לילדכם על פעמים שבהן אתם הרגשתם חרדה במצבים חברתיים, כדי לעזור לו להבין שמותר לו לדבר על תחושות החרדה שלו. כמו כן, הוא ירגיש שאתם מבינים אותו ותומכים בו.
קראו ספרים או המציאו סיפורים לילדכם על ביישנות, בריונות והערכה עצמית. לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ברווזון קטן שלא רצה לשחות ליד הברווזונים האחרים. הוא פחד שהם יצחקו עליו”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד או מודאג ממצבים חברתיים.
אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן”. אם אנשים אחרים מעירים על התנהגותו של ילדכם במצבים חברתיים, אמרו משהו כמו, “האמת היא שהוא ממש חברותי בסביבת אנשים שהוא מכיר היטב”.
קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדה חברתית
אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בגלל החרדה שלו, ומרגישים שהיא משפיעה על שמחת החיים שלו, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:
היועץ בבית הספר
רופא המשפחה או רופא הילדים (שעשוי להפנות אתכם לפסיכולוג לילדים)
המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש לילדים בקהילה, בקופות החולים או בבתי החולים.
פוביה חברתית
כ-9%-1% מהילדים ובני הנוער יפתחו פוביה חברתית, המתרחשת כאשר החרדה החברתית של הילד נמשכת יותר משישה חודשים ומשפיעה על חייו באופן ניכר.
ילדים החווים פוביה חברתית נוטים להימנע ממצבים רבים הדורשים יצירת אינטראקציה עם אנשים אחרים. מצבים אלה כוללים שיחה בטלפון, הצטרפות לקבוצות או למועדונים, ומענה על שאלות בכיתה. אם אתם חושבים שילדכם סובל מפוביה חברתית, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
שאלה על מיניות מצד ילדכם עלולה לתפוס אתכם בהפתעה. אבל במקום להגיד “למה אתה שואל” או לנפנף את הנושא ולהגיד “נדבר על זה כשתהיה גדול”, אמרו משהו כמו “אני כל כך שמח ששאלת”. שמחו שילדכם מרגיש בנוח לשאול אתכם שאלות גם בנושאים כאלה.
2. הציגו את הנושא בעצמכם.
אל תחכו שילדכם יפתח בשיחה. הורים רבים דוחים את השיחה על מיניות על ילדיהם, ומניחים שהם ישאלו כשירצו לדעת משהו. אולם ילדים רבים נמנעים לפתוח שיחה על הנושאים הללו, ואחרים פשוט אינם שואלים הרבה שאלות. האם אתם דוחים שיחות על אמונה דתית, בטיחות אישית ונושאים חשובים אחרים? התשובה, סביר להניח, היא לא – ומיניות אינה צריכה לקבל יחס שונה. באחריות ההורים להציג את הנושא טיפין טיפין, בהתאם לשלב ההתפתחותי של ילדם. ייתכן שילדכם לעולם לא ישאל, אך עדיין חשוב שיידע.
3. היו כנים.
זה בסדר אם אין לכם תשובה לשאלתו של ילדכם. אם אינכם יודעים את התשובה, אמרו לו שתבדקו ותענו בהמשך. אם ילדכם בגיל בית הספר או גדול יותר, תוכלו לחפש את התשובה יחד. אם גיליתם שנתתם לילדכם מידע שגוי, אל תהססו. אמרו לו שטעיתם ושתנסו לתת לו תשובה טובה יותר, עכשיו כשיש לכם זמן לחשוב שוב על השיחה.
4. דברו על רגשותיכם.
מותר להרגיש לא בנוח. הורים רבים מרגישים מוזר לדבר עם ילדיהם על מיניות, כיוון שהוריהם לא דיברו איתם על כך. אין שום סיבה שלא תוכלו להסביר זאת לילדכם. אפשר לומר, “אני לא רגילה לדבר על מין כיוון שסבתא לא דיברה איתי על זה, אבל נראה לי שזה חשוב ואני רוצה שנדבר. זה יהיה קל יותר בהמשך”.
5. חפשו הזדמנויות ללימוד.
הזדמנויות ללימוד עולות באופן טבעי ומספקות הזדמנות טובה לדבר על היבטים שונים של מיניות ונושאים חשובים אחרים. הזדמנויות כאלה הן, למשל, בזמן צפייה בסצנה בתוכנית טלוויזיה או בסרט, שיחה על פעולותיה של אחת הדמויות בספר שאתם קוראים יחד, או כשבן הנוער שלכם מתכונן למסיבה בבית הספר. כך תוכלו לקבל הזדמנות לתת מידע בכמויות קטנות ולחלוק את הערכים המשפחתיים שלכם, בלי להושיב את ילדכם לשיחה רשמית ובלתי נעימה.
6. הקשיבו לילדכם.
נסו מאוד להקשיב לדאגותיו. גלו מה הוא כבר יודע על הנושא שבו אתם דנים. אף שנראה לכם שההתאהבות של בנכם בן העשר בבת כיתתו היא קצת טיפשית, היא חשובה לו מאוד. הנכונות שלכם להקשיב לו בשנותיו בבית הספר היסודי בונה את הבסיס לשיחותיכם כשייכנס לגיל ההתבגרות, ויהיה עליו לקבל החלטות חשובות בנוגע לדייטים ומערכות יחסים מיניות.
7. הסבירו את ערכי המשפחה שלכם.
לא מספיק לדבר על העובדות. נכון, ילדכם צריך לדעת על תהליכי הרבייה וגיל ההתבגרות, אך הוא גם צריך להכיר את ערכי המשפחה שלכם. את העובדות יוכל ללמוד מספרים או בבית הספר, אך רק אתם תוכלו ללמד אותו על הערכים החשובים לכם. חשבו היטב על המסרים שאתם רוצים להעביר לילדכם על מיניות.
8. דברו גם על גברים וגם על נשים.
למדו גם את בניכם וגם את בנותיכם. בבתים רבים, ההורים מלמדים את בנותיהם על גיל ההתבגרות ועל המחזור, אך מניחים שהבנים פשוט יקלטו מה שצריך מחבריהם. גם ילדכם זקוק לחינוך מיני מצד הוריו. החינוך המיני הוא תפקידם של שני ההורים. בבתים רבים זהו תפקידה של האם, ובבתים אחרים, האם מדברת עם הבנות, והאב מדבר עם הבנים. עם זאת, ילדים צריכים לשמוע את נקודת המבט של מבוגרים משני המגדרים. כך הם לומדים שגברים ונשים כאחד יכולים לדבר על מיניות ביחד – מיומנות שחשובה לחייהם כמבוגרים.
9. היו חיוביים.
דברו על ההנאות במיניות. כשמדברים על מיניות עם ילדים, קל מאוד להתמקד בצדדים השליליים של פעילות מינית בלתי מוגנת – ובעיקר כשמדברים עם בני נוער. אך לילדכם מגיע לדעת שהמיניות שלו היא מתנה נפלאה, ושהבעת המיניות באופן אחראי יכולה להיות חלק חיוני ומתגמל מאוד במערכת יחסים בין שני מבוגרים. חלקו את ערכי המשפחה שלכם בנוגע למיניות בריאה ואחראית.
כשמדברים על מיניות בבתים חד-הוריים או בבתים של הורים הומואים או לסביות, כדאי לבקש עזרה מחבר קרוב או מחברים מהמין השני. כך יוכל ילדכם ללמוד כיצד לדבר על הנושא עם גברים ונשים כאחד.
סרבנות בית ספר היא מה שקורה כאשר הילד מביע התנגדות ללכת לבית הספר, מפספס לעיתים קרובות חלק מיום הלימודים או את כולו, והמצוקה שהוא חש אינה עוברת. לעיתים הילדים מתקשים מאוד ללכת לבית הספר, ולעיתים הם אינם הולכים כלל. ילדים שמסרבים ללכת לבית הספר מבלים בדרך כלל את היום בבית בידיעת הוריהם, למרות ניסיונותיהם המאומצים של ההורים לשכנע אותם ללכת.
הסרבנות יכולה להתחיל בהדרגה, ולאורך תקופה קשה יותר ויותר לשכנע את הילד ללכת לבית הספר; ולעיתים היא מתרחשת בן ליל, למשל, מיד בתחילת השנה או אחרי מחלה. סרבנות בית ספר אינה הפרעה פסיכיאטרית רשמית, אלא שמה של בעיה רגשית ו/או בעיית התנהגות.
סימנים ותסמינים של סרבנות בית ספר
אם ילדכם מסרב ללכת לבית הספר, כל בוקר נראה כמו מלחמת התשה ארוכה. ילדכם עשוי:
לפרוץ בבכי
להיכנס להתקפי זעם
להתחבא מתחת לשמיכה
לסרב לזוז
להתחנן שלא ללכת
להתלונן על כאבים, מחושים או מחלות לפני בית הספר, שמשתפרים בדרך כלל אם מאפשרים לו להישאר בבית
להפגין רמת חרדה גבוהה
לאיים שיפגע בעצמו.
הגורמים לסרבנות בית ספר
לעיתים נדירות בלבד ישנו רק גורם אחד לסרבנות בית ספר. הסרבנות יכולה להתקשר לחרדת נטישה, פוביה, דיכאון, קשיי למידה או בעיות חברתיות בבית הספר. היא יכולה להתרחש בו בזמן או מעט אחרי:
כאשר ילדכם מצליח לשכנע אתכם שלא ללכת לבית הספר, הוא יכול למעשה:
להימנע ממפגש עם סיטואציות מפחידות או מלחיצות, לימודית או חברתית, כמו מבחנים, מורים, הקיוסק בבית הספר וכדומה
לחמוק ממצבים חברתיים עם חברים לכיתה או מורים
להימנע מחרדת נטישה
לקבל תשומת לב רבה יותר מההורים.
סרבנות בית ספר אינה דומה להשתמטות או “הברזה”. ילדים שמשתמטים מבית הספר אינם מתעניינים בו בדרך כלל, אינם מקבלים סמכות או שיש להם בעיות התנהגות כגון הפרעת התנגדות (ODD). לעיתים קרובות, הוריהם אינם יודעים שהם לא מבקרים בבית הספר.
כיצד לטפל בסרבנות בית ספר בבית
סרבנות בית ספר עשויה להיות מאתגרת מאוד עבורכם ועבור הצוות בבית הספר. אם ילדכם חרד מפני בית הספר, הסירוב ללכת מקל על החרדה לזמן קצר, כיוון שהוא מאפשר לו שלא להתמודד עם המצב המפחיד. אולם אם הוא ממשיך להימנע, סביר להניח שחרדתו מפני בית הספר רק תחמיר. כמו כן, סביר להניח שהוא יפגר בחומר וירגיש מבודד חברתית – מה שיקשה עוד יותר על החזרה לבית הספר. לכן חשוב מאוד לחזור לבית הספר בהקדם האפשרי.
אפשר לעשות כמה דברים בבית כדי לעודד את ילדכם לחזור לבית הספר.
כשאתם מדברים עם ילדכם
הכירו בחרדה שלו מפני ההליכה לבית הספר, כדי שירגיש שאתם מקשיבים לו ומבינים אותו. אמרו, לדוגמה, “מותר לך להיות מודאג מפני ההליכה לבית הספר”.
הראו לו שאתם מבינים שקשה לו ללכת לבית הספר כשהוא מודאג או מפחד. לדוגמה, “אני רואה שאתה חושש ללכת לבית הספר. אני יודע שזה קשה, אבל אתה צריך ללכת. המורה ואני נעזור לך”.
דברו על מה שצריך לקרות כדי לעזור לילדכם ללכת לבית הספר ולהרגיש שם מוגן ובטוח – ולא על השאלה אם ילך בכלל.
הראו לו שאתם מאמינים שיוכל ללכת לבית הספר, ואמרו לו דברים מעודדים וחיוביים. לדוגמה, “כשאתה הולך לבית הספר אתה מראה כמה אמיץ אתה”. כך תוכלו לבנות את הביטחון העצמי שלו.
השתמשו במשפטים ברורים ומרגיעים כדי להבהיר לו שאתם מצפים שילך לבית הספר. אמרו “כש” ולא “אם”. למשל, אפשר להגיד, “כשתהיה בבית הספר מחר…” במקום “אם תלך לבית הספר מחר…”
השתמשו במשפטים ישירים כמו “הגיע הזמן לצאת מהמיטה”, או “יוני, קום בבקשה ותיכנס למקלחת”. אל תשאלו שאלות כמו “אנחנו הולכים לבית הספר היום?” ו”אתה יכול להיכנס עכשיו למקלחת?” שאלות כאלה מאפשרות לו להגיד “לא!”
כשאתם בבית
הישארו רגועים, כדי להדגים לילדכם כיצד להתמודד עם המצב באופן חיובי. אם ילדכם רואה או מרגיש שאתם מודאגים, לחוצים או מתוסכלים, החרדה שלו עלולה להתגבר.
תכננו כיצד להתחיל את היום בצורה רגועה כדי שילדכם יחוש חיובי יותר בנוגע להליכה לבית הספר. אפשר להכין את התלבושת והתיק בלילה הקודם, ולבקש מילדכם להיכנס למקלחת בערב ולא בבוקר.
אל תתכננו פעילויות מעניינות בבית בשעות בית הספר, כדי שלא תתגמלו בטעות את ילדכם על כך שנשאר בבית. כלומר, השתמשו מעט ככל האפשר (אם בכלל) בטלוויזיה, משחקי וידיאו, פעילויות פנאי, אינטרנט ודברים מהנים אחרים.
עזרו לילדכם לשמור על מחזורי שינה וערות סבירים. קשה יותר לקום לבית הספר אם הוא ישן ביום וער בלילה.
להגיע לבית הספר
בקשו ממישהו אחר לקחת את ילדכם לבית הספר. לפעמים ילדים מתמודדים טוב יותר עם הפרידה בבית מאשר בשער בית הספר.
כשילדכם הולך לבית הספר, שבחו אותו ותארו לו במפורט מה הוא ודאי מרגיש. אמרו, “אני יודעת שקשה לך מאוד ואני מאוד גאה בך שאתה מנסה”.
תגמלו אותו על כך שהלך לבית הספר. אפשר לבלות זמן מיוחד עם אימא או עם אבא, או לעצור בדרך הביתה ולאכול גלידה. הפרס צריך להגיע באותו יום.
ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להבין את רגשותיו בנוגע להליכה לבית הספר או לבית הספר עצמו. למידע נוסף, קראו את המאמר לדבר על בית הספר.
להיעזר בצוות בית הספר
עזרו לילדכם לחזור לבית הספר – ולהמשיך להגיע – בעזרת תקשורת ועבודה משותפת עם צוות בית הספר:
דברו עם המורה או עם המנהל, וקבלו מהם רעיונות ועצות. למורים יש ניסיון רב עם ילדים שמסרבים להגיע לבית הספר.
בקשו מהמורה או המנהל להפנות אתכם ואת ילדכם לחברי צוות אחרים, כמו היועץ או הפסיכולוג החינוכי.
בדקו מהם כללי המדיניות והפרוצדורות בבית הספר הנוגעים לנוכחות ולהיעדרות. המנהל, הרכזת או היועץ יוכלו לעזור לכם בכך.
יתכן שלבית הספר תכניות חונכות מתאימות, או שעות פרטניות, שיסייעו לילדכם לשתף פעולה ולהישאר בקלות רבה יותר בבית הספר.
קבעו פגישות קבועות עם אנשי הקשר העיקריים שלכם בבית הספר – המחנכת, המנהל, היועץ או הפסיכולוגית החינוכית. כך תוכלו לבדוק את התקדמותו של ילדכם ואת הצורך שלו בתמיכה.
הכינו עם הצוות תוכנית הדרגתית לחזרה לבית הספר. לדוגמה, ילדכם יוכל אולי לחזור בהתחלה ליום לימודים קצר יותר וללמוד את הנושאים האהובים עליו, ולהמשיך משם.
בחלק גדול מהמקרים, סרבנות בית ספר לא עוברת מעצמה וילדכם יזדקק לעזרה מקצועית כדי להתמודד איתה. לסרבנות בית ספר מתמשכת השלכות שליליות רבות- אקדמיות, חברתיות ורגשיות.
לקבל עזרה מקצועית
עזרה מקצועית תסייע להורים ללמוד יותר על טיפול בסרבנות בית ספר ולפתור את הבעיות שגורמות לה.
אם ילדכם אומר שהוא מרגיש חולה, קבעו תור עם הרופא כדי לבדוק זאת. אם אין שום גורם גופני לתחושותיו, רופא הילדים יוכל להפנות אתכם לאיש מקצוע- פסיכיאטר ילדים או פסיכולוג.
הפסיכיאטר או הפסיכולוג מעריכים בדרך כלל את המצב כדי לראות אם סרבנות בית הספר קשורה לנושאים כמו חרדה או דיכאון. דרך הטיפול עשויה לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שיעזור לילדכם ללמוד מיומנויות להתמודדות עם חרדה מפני הליכה לבית הספר, כמו מיומנויות הרפיה והירגעות, מיומנויות חברתיות וחשיבה חיובית על בית הספר.
ילדכם יוכל להתחיל לחזור לבית הספר בצעדים קטנים, ולהגיע בהדרגה לנוכחות מלאה. לדוגמה, הוא יוכל לבלות בתחילה חצי שעה בכיתה, ואז שעה, שעתיים וכן הלאה. תוכלו לעבוד בשיתוף הפסיכולוג או הפסיכיאטר על השאלה מדוע ילדכם אינו רוצה ללכת לבית הספר, וללמוד שיטות הורות שיעודדו אותו ללכת.
לטפל בעצמכם
סרבנות בית ספר עשויה להקשות מאוד גם עליכם ועל המשפחה כולה. כשאתם מטפלים בעצמכם היטב, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. הנה כמה רעיונות:
נוחו היטב, עשו פעילות גופנית, אכלו מזון בריא ופנו לעצמכם זמן. כשאתם רגועים ושלווים, תוכלו לעזור טוב יותר לילדכם ולהתמודד עם התסכול שאתם חשים.
הזכירו לעצמכם שסרבנות בית הספר היא אתגר משפחתי. המשיכו ללא הרף במאמצים לשכנע את ילדכם ללכת. זכרו כמה חשוב ללכת לבית הספר.
- בניית אתרים