לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק חדש

כיצד לעזור לפעוטות ולילדי גן לפתח רגשות חיוביים לתינוק החדש

כשתינוק חדש מצטרף למשפחה, הילדים הגדולים יותר (ובעיקר פעוטות) עשויים להרגיש שאתם מפנים אליו את כל תשומת הלב והאהבה שלכם. שימו לב לרגשות הללו, הקשיבו ותנו לילדיכם המון חיבה, כדי להראות להם שאתם עדיין אוהבים ודואגים להם, ולעזור להם לחוש מוגנים ובטוחים.

רוב הילדים יסתקרנו מהתינוק החדש. תנו להם לגעת בו בעדינות, אך תמיד הישארו לידם והשגיחו על מעשיהם. לעיתים קרובות, ילדים צעירים אינם מבינים שיש להם כוח ושהם עלולים לפגוע במישהו אחר. תוכלו לבקש מילדיכם לעזור לטפל בתינוק החדש. בזמן האמבטיה, למשל, הם יוכלו להכין את הסבון או לעזור לנגב את התינוק לאחר מכן.

כדי לשמור על רוח טובה וחיובית, הסבירו לילדיכם שהם אינם צריכים לעשות יותר מדי. לדוגמה, אם הם חולקים את חדרם עם התינוק, הבהירו להם שאם יבכה בלילה, אתם תטפלו בו.

אף שהתינוק החדש יעסיק אתכם מאוד, נסו לבלות בנפרד עם כל אחד מילדיכם האחרים. תוכלו לאפשר להם ליהנות מתוספת תשומת לב מהורה השני או מבן משפחה קרוב, שייצאו איתם לפארק או יקראו סיפור ביחד.

התנהגות מאתגרת מצד פעוטות וילדי גן

בשנתו הראשונה של התינוק החדש, רוב הפעוטות וילדי הגן נוטים להתנהג באופן מאתגר. ילדיכם עלולים:

  • לבכות, לצעוק ואפילו לבקש להחזיר את התינוק החדש
  • לחזור ולהתנהג כמו תינוקות – לדוגמה, לשכוח כיצד ללכת לשירותים, להזדקק לעזרה בהאכלה או בהתלבשות ולבקש להירדם בידיים
  • להתנהג באופן שדורש תשומת לב, בעיקר כשתשומת הלב שלכם מתמקדת בתינוק – למשל, בזמן ההאכלה
  • לסרב ללכת לישון ולהתעורר באמצע הלילה
  • לכעוס או להתעצבן בנוכחות התינוק החדש.

התנהגות מאתגרת היא בעצם בקשה לתשומת לב. ילדיכם אינם “רעים” בכוונה – הם פשוט רוצים את הקרבה ותשומת הלב שהם רגילים לקבל.

טיפים להתמודדות עם התנהגות מאתגרת

כדי לעזור לילדיכם להסתדר זה עם זה:

  • שבחו התנהגות טובה
  • ספרו לילדיכם כמה דברים למדו וכיצד גדלו מאז שהיו תינוקות
  • בקשו מילדיכם עזרה בטיפול בתינוק החדש – כך תוכלו לבלות יחד, ולעודד אותם להסתכל על עצמם כעל אח או אחות גדולים שעוזרים לטפל בקטנצ’יק
  • התמודדו עם התנהגותם של הילדים הגדולים בסבלנות ובהבנה, ונסו להפגין אהדה ולא ביקורתיות.

הנקה ליד הילדים הגדולים: טיפים לאם המניקה

אם את מניקה, כדאי לחשוב כיצד יגיבו ילדייך הגדולים. הנה כמה רעיונות שיהפכו את ההנקה לזמן מיוחד גם עבור הילדים הגדולים:

  • כשהתינוק יונק, תני לילדים צעצוע אהוב, או העסיקי אותם בפעילות או במשימה מעניינת. כדאי להכין קופסת צעצועים מיוחדת כדי שייהנו מהזמנים שבהם את מניקה. וזוהי גם הזדמנות מצוינת לאבות לבלות עם הילדים המבוגרים יותר זמן בנפרד ממך ומהתינוק.
  • ייתכן שהילדים הגדולים יסתקרנו בנוגע להנקה, ואולי אף ירצו לצפות בך מניקה את התינוק החדש. בזמן שהם צופים, תוכלי להסביר להם שהנקה היא חלק טבעי מהחיים, וכי החלב עוזר לתינוק לגדול ולהיות בריא.
  • הילדים עשויים להסתובב סביבך בזמן ההנקה, ואולי אפילו לטפס לחיקך. אם הם רוצים להיות קרובים אלייך, נצלי את הזמן כדי לספר להם סיפור, להקריא ספר או לצפות בהם מציירים לך ציור או משחקים בצעצוע. עדיף לבחור בפעילות שתאפשר לך בו זמנית לתת תשומת לב לתינוק היונק ולילדיך הגדולים יותר, כמו ציור או הקראת ספר.
  • כמו כן, תוכלי להאזין איתם למוזיקה האהובה עליהם או לסיפור מוקלט.

בשלב מסוים, חלק מהפעוטות ואפילו ילדים בגיל הגן יבקשו לינוק בעצמם. אופן התגובה תלוי בך. בדרך כלל, ילדים שנגמלו מהנקה ינסו פעם אחת ואז יגלו שהחוויה מוזרה מדי, ולא יבקשו לנסות שוב. אם את מעדיפה שילדך לא ינסה, הסבירי לו שחלב האם נועד במיוחד לתינוק, ואז הציעי לו משקה או חטיף מיוחדים שהתינוק אינו יכול לקבל. כמו כן, תוכלי להסיח את דעתו בפעילות אחרת, או אפילו להציע לו לטעום מחלב האם בכפית.

כדי לעודד את ילדייך להסתדר זה עם זה, תני לכולם המון תשומת לב חיובית. כך את מראה להם כיצד את רוצה שיתייחסו זה לזה, והם יחקו את מעשייך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דמי כיס

דמי כיס: עקרונות הבסיס

דמי הכיס מלמדים את ילדיכם כיצד להוציא ולחסוך כסף באופן מחושב – ואפילו מה יקרה אם יאבדו אותו, ישימו אותו במקום הלא נכון, יהמרו עליו או ייתנו אותו. באופן כללי, הגישה שילדים מפתחים כלפי כסף מגיעה מהבית. אפשר לתת דמי כיס בכל סכום לילדים מגיל ארבע או חמש, כדי לעזור להם ללמוד כיצד להתנהל עם כסף, לקבל החלטות, לחסוך ולהמתין לדברים שהם רוצים.

חלק מתהליך הלמידה הוא לתת לילדיכם לעשות כמה טעויות – למשל, לבזבז את כל החסכונות שלהם, שנועדו במקור למכונית מגניבה בשלט רחוק, על קעקועים מזויפים. עם זאת, מותר לכם להגביל את הדברים שעליהם יוציאו את כספם. למשל, אפשר למנוע מהם לקנות מסטיקים או סוכריות שמפריעים לתיאבון, או עלולים להחמיר את עששת השיניים.

ללמוד על כסף

ילדכם לומד המון כשהוא מתבונן בכם מתנהלים עם כסף. כשאתם מוציאים, חוסכים, מושכים או תורמים כסף, אתם מלמדים את ילדכם עוד ועוד על עקרונות הבסיס של ניהול כספי. כשהילדים יגדלו, תוכלו ללמד אותם:

  • מהו ערך הכסף: להבין מהו המחיר היחסי של דברים
  • להוציא כסף: לקבל את העובדה שהכסף איננו ברגע שמוציאים אותו
  • להרוויח: להבין שכדי להרוויח כסף צריך לעבוד קשה, ובדרך כלל, זוהי הדרך היחידה להשיג אותו
  • לחסוך: להציב יעדים לטווח קצר ויעדים לטווח ארוך
  • ללוות: להבין כמה חשוב להחזיר כסף שלווינו.

שימו לב: לפרסומות יש השפעה חזקה על ילדים. ייתכן שילדכם יבין טוב יותר כיצד להתנהל עם כסף אם תסבירו לו כי הפרסומות נועדו לגרום לו לרצות דברים שאין בהם צורך אמיתי, או שאינו יכול להרשות לעצמו.

מתי?

אף שמחקרים מראים כי הורים רבים מתחילים לתת לילדיהם דמי כיס בגיל שש או שבע, אין כלל אצבע מוחלט. סביר להניח שילדכם מוכן להתנסות בדמי כיס כשהוא:

  • מבין שצריך כסף כדי לקבל דברים מהחנות
  • מבין שאם יוציא את כל כספו היום, לא יישאר לו כסף עד הפעם הבאה שיקבל דמי כיס
  • זקוק לכסף כדי לקנות חטיף בבית הספר או לעלות על אוטובוס – במקרה כזה, דמי הכיס יעזרו לילדכם לתכנן את ההוצאות היומיות שלו, כך שכספו יספיק לכל השבוע.

כמה?

התשובה לשאלה “כמה לתת?” תלויה במצבכם האישי ובסכום שנראה לכם סביר. כל עוד ילדכם מבין כמה הוא מקבל ובאיזו תדירות, הוא יכול ללמוד להשתמש היטב בכסף. החליטו על הסכום לפי:

  • התקציב המשפחתי
  • הדברים שדמי הכיס אמורים להספיק לרכישתם – אם אתם מצפים שהם ישמשו לדברים כמו תחבורה, ארוחת עשר וגם חיסכון, תצטרכו לתת מעט יותר

מה אמור ילדכם לקנות בדמי הכיס?

לכל משפחה הכללים שלה לגבי דמי כיס, ולמה הם אמורים להיות מיועדים. דמי כיס יכולים לשמש לכל אחד מהדברים הבאים:

  • ארוחת צהריים
  • חלק מסוים לחיסכון
  • הוצאות על דברים שילדכם רוצה
  • תרומות.

אם אתם מגלים שילדכם בן השמונה רוצה לחסוך לרכישת משהו מיוחד וחוסך את כספו באופן אחראי, תוכלו לתת לו תוספת קטנה. תנו לו להוציא את כספו על מה שהוא רוצה; כך תאפשרו לו להבין מהו הרעיון העומד מאחורי הכסף, ולפתח תחושת אחריות ועצמאות.

טיפים שימושיים

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לתת דמי כיס:

  • הסבירו לילדכם למה נועדו דמי הכיס ולמה לא נועדו.
  • תנו לו כמה שאתם יכולים לתת, ואל תתייחסו לסכום שהורים אחרים נותנים (או שילדכם מבקש!)
  • תנו את דמי הכיס ביום קבוע.
  • תנו לילדכם כמה צנצנות שבהן יוכל לשמור את כספו – לדוגמה, צנצנת אחת לדברים קטנים שהוא רוצה לקנות בקרוב, וצנצנת אחת כדי לחסוך לרכישת משהו גדול יותר.
  • הניחו את הכסף שחסך במיכל מיוחד כמו צנצנת זכוכית או קופת חיסכון. כמות הכסף הגדלה והולכת תראה לו כמה חסך ותסב לו גאווה.
  • נסו שלא לתת את דמי הכיס מראש.
  • אם הם אמורים לשמש לבילויים, שאלו את ילדכם לאילו בילויים הוא רוצה ללכת.
  • נסו שלא לתת לו תוספות לדמי הכיס – כל המטרה היא ללמד את ילדכם לחיות בהתאם למה שיש לו.

דמי כיס ומטלות

מתן תשלום לילדים על עבודות הבית הוא נושא מורכב. הקשר בין תרומתם של הילדים למשק הבית לבין דמי הכיס עלול להוביל להתמקחויות מיותרות, ולמנוע מילדיכם לתרום למשק הבית פשוט כי הם חיים בו, בדיוק כמו כל אחד אחר.

עם זאת, לא כל כלל מתאים לכל משפחה. אם אתם מסתדרים כך היטב, זה בסדר. אפשר אפילו לשקול לתת בונוס על מטלות נוספות, בעיקר אם ילדכם חוסך למשהו מיוחד. אם אתם מחליטים לתת דמי כיס בתמורה למילוי מטלות הבית, הסבירו את המטלות בצורה ברורה והבהירו מה צריך לעשות ומתי.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתי ההירדמות או השינה מהוות בעיה?

מה חושבים ההורים על בעיות שינה

בעיות שינה נפוצות אצל תינוקות ופעוטות. בגיל שישה חודשים, רוב התינוקות יכולים לעבור את הלילה בלי האכלה ולהירדם לבד אם התעוררו. עם זאת, 45%-36% מהתינוקות בני שישה חודשים עד שנה ממשיכים להתעורר בלילה, עד לרמה המהווה בעיה עבור ההורים.

בעיות שינה הן אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפניית הורים לאיש מקצוע. אפשר להבין זאת, בעיקר כשמביאים בחשבון את השפעתו של המחסור בשינה על ההורים. היעדר השינה מוביל לבעיות רבות, ובהן:

  • קושי להיזכר בדברים – עייפות קשה עלולה להקשות על צלילות המחשבה ועל הריכוז
  • חוסר סבלנות – קשה להישאר רגועים ובשליטה כשאנחנו עייפים מדי
  • תשישות – כשאנחנו עייפים מאוד, אנחנו חשופים יותר למחלות
  • דיכאון וחרדה – עייפות בלתי נגמרת עלולה לגרום לדיכאון, חרדה, חוסר אונים, כעס, עצבות ותחושת בדידות.

מה חושבים המומחים על בעיות שינה

קשיי שינה עשויים להתבטא במספר מצבים הקשורים לשינה, כולל:

  • הקושי להירדם או להישאר במצב שינה
  • הקושי להירדם בזמן הנכון
  • זמן שינה כולל רב מדי
  • התנהגויות חריגות הקשורות לשינה.

בעיות השינה הנפוצות ביותר אצל ילדים צעירים קשורות להתעוררויות בלילה ולקשיים להירדם בחזרה.

בעיית שינה תוגדר כבעיה אם היא פוגעת בכמות השינה, באיכות השינה, או התנהגות שינה הנתפסת בעיני ההורים כבעייתית.

הפרעת שינה חמורה מוגדרת כהתעוררות לילית המתרחשת חמש פעמים או יותר בשבוע, לאורך שלושה חודשים. ההתעוררויות הליליות כוללות גם אחת מהתופעות הבאות:

  • שלוש התעוררויות או יותר בלילה
  • אי יכולת להירדם למשך 20 דקות לאחר ההתעוררות
  • מעבר למיטת ההורה או המטפל (בניגוד לרצונם)

בעיית הירדמות מוגדרת כקושי להירדם לאורך יותר מ-20 דקות בחמישה לילות בשבוע או יותר, לאורך חודשיים לפחות. הגדרות אלה מקובלות על כל המומחים. בין אם ילדכם עומד בהגדרה הקלינית של בעיית שינה או לא, אם אתם מודאגים בנוגע לשנתו מכל סיבה שהיא, התייעצו עם מומחה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת פעוטות: למה לצפות

רוב הפעוטות יכולים לישון רוב הלילה בלי להעיר את אימא או את אבא. עם זאת, הם גם אוהבים לבחון את עצמאותם, ולכן עשוי להיות קשה להכניס אותם למיטה מלכתחילה. כמו כן, ילדים קטנים מתעייפים בקלות, וכשהם עייפים מדי, קשה להם ללכת לישון.

ברגע שאתם מזהים את סימני העייפות המסגירים, תוכלו להרגיע ולהרדים את ילדכם לפני שהוא נהיה ‘נודניק’. מומלץ להיעזר גם בשגרת השכבה קבועה ועקבית. כדי לעזור לילדכם לפתח הרגלי שינה בריאים וגישה חיובית כלפי שינה, כדאי להבין מהי שינה ולהכיר את דפוסי השינה השונים.

שנת פעוטות: לוח זמנים

לוח הזמנים של שנת הפעוטות במהלך היום עשוי להיראות כך (אם כי בילדים שונים ומשפחות שונות, הוא כמובן עשוי להיות מעט שונה)

  • 7:00: התעוררות
  • 13:00: תנומת צהריים של שעתיים לכל היותר – תנומת צהריים ארוכה או מאוחרת מדי עלולה להוביל לכך שילדכם יהיה מוכן לישון רק מאוחר מאוד בלילה
  • 15:00: התעוררות
  • 19:00: השכבה לשנת הלילה.

חלק מהפעוטות אוהבים להתעורר עם ציוץ הציפורים, בחמש וחצי או בשש בבוקר. למרבה הצער, אין מה לעשות בנוגע לכך. גם אם תשכיבו את ילדכם מאוחר יותר בלילה בתקווה שיקום מאוחר יותר בבוקר, סביר להניח שזה לא יעזור. הפעוט שלכם עשוי להתעורר מוקדם בכל מקרה, אך להיות רטנוני כיוון שלא ישן מספיק. אם ילדכם מתעורר מוקדם, מומלץ להקדים גם את שעת השינה שלכם.

שגרת השכבה

שגרת השכבה עקבית עוזרת לילד להתכונן לשינה. רוב הפעוטות מוכנים לשינה בין 18:30 ל-19:30. זוהי שעה מצוינת, כיוון ששלב השינה העמוקה של פעוטות מתרחש בין 20:00 לחצות. הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: מקלחת, צחצוח שיניים ולבישת פיג’מה
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר או ספרו סיפור)
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו להיפרד מהמוצץ בסביבות גיל שלוש. לקבלת טיפים על גמילה ממוצץ, קראו את המאמר לוותר על המוצץ. לפני שאתם מכבים את האור, בדקו במהירות את החדר וודאו שסביבת השינה שלו בטוחה.

שינה במקום חדש כמו במשפחתון או אצל קרוב משפחה עלולה להפריע לשגרת ההשכבה של ילדכם.

מה לעשות כשילדכם קורא לעזרה ויוצא מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, הפעוט שלכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור, גם אם הוא מוחה בקול רם. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • אם ילדכם יוצא מהמיטה, החזירו אותו בתקיפות ובשקט שוב ושוב עד שיפסיק. כמו כן, אפשר להחזיר אותו למיטה פעם אחת בלבד, ואם הוא קם שוב, ניתן להתקין שער קטן בכניסה לחדרו, לסגו אותו ולהתעלם ממחאותיו.
  • אם הילד סובל מחרדת פרידה קשה, רצוי להיעזר באיש מקצוע לפני אימוץ המלצות אלה.

למידע נוסף על שימוש בשיטות אלה, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה. חשוב למצוא שיטה שעובדת ולדבוק בה.

אם הפעוט שלכם חולק את חדרו עם אח או אחות, וההפרעות של הפעוט שלכם מפריעות להם להירדם, ייתכן שתצטרכו לעכב את שכת ההשכבה שלהם בחצי שעה, עד שהפעוט יירגע ויירדם. ישנם אחים גדולים שנרדמים בקלות יותר מאחיהם הקטנים, למורת כל ההפרעות. עם קצת מזל, הפעוט שלכם יבין במהרה ששעת ההשכבה נועדה לשינה, וההפרעות ילכו ויצטמצמו.

עם זאת, כשילדכם קורא לכם, ייתכן שהוא באמת זקוק למשהו. אם הוא עשה קקי, החליפו לו את החיתול באור מעומעם ואל תדברו איתו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שהוא יירגע לאחר מכן. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. בכל מקרה, מומלץ להשגיח על התאורה והרעש בחדרו.

בעיות נוספות

ביעותי לילה מתרחשים כשילדכם קם באמצע הלילה נסער מאוד, ועדיין שקוע בשינה עמוקה. הם יכולים לארוך דקות ספורות עד 40 דקות.

חלק מהילדים חורקים שיניים בשלב מסוים. חריקת השיניים אינה מעירה אותם בדרך כלל, אך היא עלולה להעיר את האנשים האחרים בחדר!

על נושאים אלו תוכלו לקרוא ביתר פירוט במאמרים המתאימים.

לעבור למיטה “של גדולים”

רוב הילדים עוברים ממיטת התינוק למיטת מעבר בסביבות גיל שנה וחצי עד שלוש. עם זאת, אין צורך למהר – בעיקר כיוון שחלק מהפעוטות הצעירים יותר נהיים מעט קשים יותר לתפעול בשעת ההשכבה. ייתכן שתצטרכו לעבור למיטה גדולה אם ילדכם התחיל לטפס ולצאת ממיטת התינוק, אם הוא גמול ועליו להשתמש בסיר או שירותים במהלך הלילה או שעליכם להשתמש במיטת התינוק עבור תינוק חדש.

המעבר למיטה “של גדולים” הוא סיבה למסיבה. כשילדכם עובר למיטה חדשה, תוכלו לעצב את חדרו מחדש ולהיעזר בו בבחירת המיטה. כדי למנוע נפילות, התקינו מעקה בטיחות בצד המיטה.

לקבל עזרה

בדרך כלל, אין פתרון קסם לבעיות השינה של ילדים. למעשה, בעיות שינה הן אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכך שהורים פונים לאיש מקצוע. קל יותר לטפל בבעיות השינה של ילדכם בעזרתו של איש מקצוע אמין, שיכול להציע לכם דרכים טובות להתמודד עם קשיי השינה של ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

איך מניקים? – איך להצמיד את התינוק לשד

הצמדה לשד: מתחילים

איך מניקים – זאת שאלה שכל אם טרייה שואלת את עצמה. וגם ההנקה עצמה יכולה להיות מעט מסורבלת בהתחלה, אולם אם תמצאי את טכניקת ההצמדה שעובדת עבורך ועבור התינוק, ההנקה יכולה להצליח בקלות. אם את זקוקה לעזרה בהנקה, בטכניקות הנקה או בהצמדה לשד, תוכלי לפנות לשירותי תמיכה, כמו אחות טיפת חלב, רופא הילדים או ליגת לה לצ’ה ישראל. הם יוכלו לעזור לך למצוא יועצת הנקה.

הצמדה לשד בהובלת התינוק

הדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד להניק היא לתת לתינוק ללמד אותך! הצמדה לשד בהובלת התינוק מתרחשת כאשר התינוק מקשיב לאינסטינקטים שלו, מוצא את השד ונצמד בעצמו. הצמדה בהובלת התינוק יכולה למנוע בעיות נפוצות רבות, כמו פטמות כואבות או סדוקות והצמדה גרועה לשד.

הצמדה לשד בהובלת התינוק: מתחילים

אז..איך מניקים? הצמדה לשד בהובלת התינוק יכולה להיעשות במגע עור-לעור או כשהתינוק לבוש בבגדים קלים. כדאי להסיר את החזייה, כך שתזדקקי למעט פרטיות בימים הראשונים, כשאת והתינוק תלמדו את המלאכה. הנה כמה שלבים בסיסיים בטכניקה:

  1. שבי בנוחות והישעני היטב על כריות תומכות. הישעני אחורה במקום לשבת זקוף.
  2. הניחי את התינוק בין שדייך החשופים, כשפניו אלייך. כוח הכבידה יעזור לו להישאר במקום הנכון. כדאי שהתינוק יהיה ערני אך לא יבכה. אם הוא בוכה, אפשר לתת לו למצוץ את האצבע שלך.
  3. כשהוא רגוע, התינוק יתחיל להקשיב לאינסטינקטים שלו, ויתחיל לנוע לכיוון אחד השדיים. תמכי בו מאחורי הכתפיים ומתחת לישבן (החזיקי את ראשו רק אם הוא צריך). אפשרי לו לנוע לאן שהוא מנסה להגיע – לכיוון הפטמה שלך. הוא יודע לאן ללכת! התפקיד שלך הוא לשמור על כך שיישאר רגוע. תוכלי לעזור לו בכך שתניעי את כל גופו מעט, אם יש צורך.
  4. סביר להניח שהתינוק ימקם את עצמו בזווית הנכונה, כשפיו צמוד לפטמה שלך וכפות רגליו נשענות על הירך שלך או בחיקך.
  5. כשהתינוק נמצא כמעט מתחת לפטמה, הוא יטה את סנטרו לכיוון השד, יפנה למעלה בפה פעור וייצמד אליו.

שימי לב

  • אם עברת ניתוח קיסרי, עודדי את התינוק להניע את רגליו וגופו לצד אחד, כדי שלא יבעט בטעות ברחם או יישען עליו. השתמשי בכרית כדי לתמוך ברגליו ובכפות רגליו של התינוק.
  • אם תצטרכי, תוכלי לתמוך בכתפיו של התינוק ולקרב את ישבנו לגופך.

הצמדה לשד בהובלת האם

הטכניקה המסורתית יותר היא הצמדה לשד בהובלת האם, והיא עובדת אצל מרבית האימהות והתינוקות. טכניקה זו יכולה לשמש אותך גם כאשר ההנקה תתבסס היטב. הנה כמה שלבים בסיסיים בטכניקה:

  1. שבי זקוף ודאגי לתמיכה טובה. אם השדיים שלך קטנים, ייתכן שתצטרכי להניח כרית בחיקך כדי לקרב את התינוק לגובה הנכון. עם זאת, שימי לב שאינך מרימה את התינוק גבוה מדי, מעל לגובה הפטמה.
  2. כדי להתחיל בהנקה, החזיקי את התינוק מאחורי גבו וכתפיו (לא ראשו), כך שהחזה שלו נוגע בשלך. אפו צריך להיות בקו ישר מול הפטמה שלך. הניעי בעדינות את הפטמה מאפו של התינוק לעבר שפתיו, כדי לעודד אותו לפתוח פה גדול.
  3. כשפיו פתוח לרווחה, קרבי את התינוק לשד. כווני את הפטמה לכיוון תקרת הפה שלו, והמשיכי לתמוך בגבו ובכתפיו. כשהוא נצמד לשד, חלק ניכר מעטרת הפטמה יהיה בפיו, וסנטרו יהיה צמוד לשד.
  4. כשהתינוק יונק היטב, הוא מוצץ באופן עקבי ומעמיק (לפעמים עם הפסקות קצרות), ותשמעי את קולות הבליעה שלו.

לבדוק את ההצמדה לשד

כשהתינוק שלך נצמד היטב לשד:

  • ההנקה נוחה ולא מכאיבה
  • התינוק מכניס את כל הפטמה וחלק ניכר מהעטרה – בעיקר חלקה התחתון – לתוך פיו.
  • הסנטר שלו שעון היטב על השד
  • שפתיו פונות כלפי השד ולא נשאבות פנימה, לתוך הפה
  • הפטמות שלך נשארות במצב טוב, ואינן נפגעות מההנקה
  • התינוק מרוקן את השד כמו שצריך, כך שלאחר ההנקה הוא ריק ומדולדל.

אם התינוק אינו נצמד היטב, עצרי, הרחיקי אותו מהשד ונסי להצמיד אותו שוב.

כשהתינוק מתחיל לינוק, יכול להיות שתרגישי “תחושת מתיחה”. אולם אם ההצמדה מכאיבה לך, כנראה שהתינוק לא נצמד היטב. אם תרצי לבדוק שוב אם התינוק שלך נצמד לשד בצורה נכונה, פני לאחות טיפת חלב או ליועצת הנקה.

לסיים את ההנקה ולגהק

אם את צריכה לנתק את התינוק מהשד ולנסות לחבר אותו שוב, אל תמשכי אותו בחוזקה. הכניסי את הזרת לפינת פיו של התינוק, בין החניכיים, נתקי את הוואקום שנוצר בפיו והסירי אותו בעדינות מהשד. לאחר ההנקה, ייתכן שהתינוק יצטרך לגהק. הרימי אותו והשעיני אותו על כתפך, וטפחי על גבו בעדינות.

שגרת הנקה וזמני הנקה בסיסיים

תינוקות רכים צריכים לאכול 12-8 פעמים ב-24 שעות. ברגע שתתרגלי לעניין, רוב ההאכלות אורכות כ-20 דקות, אולם בימים ובשבועות הראשונים, הן עשויות לארוך אפילו שעה. כשהתינוק יגדל, הזמן שלוקח לו לאכול יפחת, וכך גם מספר ההאכלות.

השגרה הבסיסית משתנה לעיתים קרובות, לפי התינוק. יש תינוקות שניזונים משד אחד, עושים הפסקה להחלפת חיתול, ואז מסיימים בשד השני. אחרים זקוקים להחלפת חיתול קודם, ואז מבקשים לינוק משני השדיים. יש תינוקות שניזונים משד אחד בלבד. אם את משתמשת בטכניקת ההצמדה בהובלת התינוק, תוכלי לכוון את התינוק בעדינות לשד מסוים. כמו כן, תוכלי להניח אותו קרוב לאחד השדיים ולתת לו להיצמד לבד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

15 טיפים לעידוד התנהגות טובה

הטיפים הבאים יעזרו לכם לעודד את ההתנהגות הרצויה של ילדכם.

1. ילדים מחקים את מעשיכם.

ילדכם מתבונן במה שאתם עושים כדי להבין כיצד עליו להתנהג בעולם. אתם המודל שלו לחיקוי, ולכן הדריכו אותו בעזרת התנהגותכם שלכם. לעיתים קרובות, מה שאתם עושים חשוב יותר ממה שאתם אומרים. אם אתם רוצים שילדכם יאמר “בבקשה”, אמרו זאת בעצמכם. אם אינכם רוצים שילדכם ירים את הקול, דברו בשקט ובעדינות בעצמכם.

2. הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים.

אמרו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם. כך תעזרו לו לשקף את רגשותיו בשלכם, כמו במראה. זוהי אמפתיה. בגיל שלוש, ילדים יודעים להפגין אמפתיה אמיתית. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם.

3. שימו לב מתי הוא מתנהג “יפה”.

כשאתם רואים שילדכם מתנהג באופן הרצוי, תנו לו משוב חיובי. לדוגמה, “וואו, אתה משחק ממש יפה. אני ממש שמחה שאתה שומר שכל הקוביות יישארו על השולחן”. שיטה כזו תעבוד טוב יותר מאשר לחכות שכל הקוביות ייפלו על הרצפה ברעש גדול לפני שתשימו לב ותנבחו לעברו, “היי, מספיק עם זה!”. המשוב החיובי נקרא לפעמים שבח תיאורי. נסו לתת לילדכם שש הערות חיוביות (שבחים ומילות עידוד) על כל הערה שלילית אחת (דברי ביקורת ותוכחות). היחס של 1 ל-6 שומר על איזון. זכרו שאם לילדים יש בחירה בין לא לקבל תשומת לב בכלל לבין תשומת לב שלילית, הם מעדיפים את תשומת הלב השלילית. כשאתם משבחים את ילדיכם, הקפידו לתת שבח מפורש וברור, ולא סתם שבח כללי. במקום “כל הכבוד על איך שהתנהגת יפה היום”, פרטו ” שמחתי לראות אותך שוויתרת לאחותך ברצון, והקשבת למה שביקשתי ממך בפעם הראשונה”. לוו את השבח במבט, מחווה (קריצה/הרמת אגודל, או מגע פיזי (חיבוק/טפיחה על השכם וכו’).

4. רדו לגובה העיניים של ילדכם.

כריעת ברך או ישיבה שפופה הן כלים חזקים מאוד בתקשורת חיובית עם ילדים. כשאתם מתקרבים יותר לילדכם, אתם יכולים להתכוונן טוב יותר לתחושות או למחשבות שלהם, והם יכולים להתמקד בקלות רבה יותר במה שאתם אומרים או מבקשים. אם אתם קרובים אליו וקיבלתם את תשומת לבו, אין הכרח ליצור איתו קשר עין אם הוא אינו עושה זאת בעצמו.

5. “אני מקשיב לך”.

הקשבה פעילה היא כלי נוסף שעוזר לילדים קטנים להתמודד עם רגשותיהם. ילדים נוטים לחוות תסכול רב, בעיקר אם עדיין אינם יכולים להביע את עצמם היטב באופן מילולי. כשאנו משקפים את רגשותיו, ומנסחים באופן אחר כיצד אנו חושבים שהוא מרגיש, אנו עוזרים לו להפיג חלק מהמתח שהוא חש. כמו כן, הוא מרגיש שמכבדים ומנחמים אותו. הקשבה פעילה יכולה לסייע ולמנוע רבים מהתקפי הזעם הפוטנציאליים.

6. עמדו בהבטחות.

אם הסכמתם על משהו, עמדו בכך. כשאתם עומדים בהבטחות שלכם, טובות או רעות, ילדכם לומד לבטוח בכם ולכבד אתכם. לכן, אם אתם מבטיחים לו שתצאו לטיול אחרי שיאסוף את הצעצועים, ודאו שנעלי ההליכה שלכם מוכנות. כשאתם אומרים שתעזבו את הספרייה אם לא יפסיק להתרוצץ בכל מקום, התכוננו לעזוב מיד. אין צורך לעשות מזה סיפור גדול – עדיף שהפעולה תהיה עניינית ככל האפשר. באופן זה, ילדכם יחוש בטוח יותר, כיוון שאתם יוצרים לו סביבה עקבית וצפויה מראש.

7. צמצמו את הפיתויים.

המשקפיים שלכם, למשל, נראים כמו צעצוע ממש כיפי – לילדים קשה לזכור שאסור לגעת בהם. צמצמו את הסיכויים לכך שילדכם יחקור חפצים יקרים לכם בתמימות אך במחיר גבוה, והרחיקו ממנו את ‘פיתויים’ שאינכם מעוניינים שייגע בהם.

8. בחרו את הקרבות שלכם.

לפני שאתם מתערבים במה שילדכם עושה – בעיקר אם עומדים להגיד “לא” או “מספיק” – שאלו את עצמכם אם זה באמת חשוב או משנה. אם תצמצמו ככל האפשר את מתן ההוראות, הדרישות והמשובים השליליים, ייווצרו פחות הזדמנויות לקונפליקטים ולתחושות שליליות. כללים הם חשובים, אך השתמשו בהם רק כשזה באמת חשוב.

9. עמדו על שלכם למרות היללות והמחאות של ילדיכם.

ילדים לא רוצים להיות מעצבנים. כשאנו נכנעים להם כיוון שהם מייללים בגלל משהו, אנו מאמנים אותם לעשות זאת יותר – גם אם איננו מתכוונים לכך. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, הילדים ייללו עוד יותר, או יפתחו במשא ומתן קולני אחר בפעם הבאה, מתוך תקווה  שתיכנעו גם אז.

10. שמרו על גישה פשוטה וחיובית.

אם אתם נותנים הוראות ברורות במונחים פשוטים, ילדכם יידע מה מצופה ממנו (למשל, “תחזיק לי את היד בבקשה כשאנחנו חוצים את הכביש”.) השתדלו לנסח משפטים באופן חיובי.  כשאתם אומרים דברים בצורה חיובית, אתם גורמים להם לחשוב בכיוון הנכון. לדוגמה, “תסגור בבקשה את השער” עדיף על פני “אל תשאיר את השער פתוח”. במקום “אי אפשר לצפות בסרטון בבוקר לפני הגן” תוכלו להגיד “זה רעיון מצוין, נצפה בסרטון בצהריים כשנחזור מהגן”.

11. אחריות ותוצאות.

ככל שהילדים מתבגרים, האחריות שלהם על התנהגותם גדלה. תוכלו לתת להם הזדמנות לחוות מהן התוצאות הטבעיות של התנהגותם. אינכם חייבים לשחק את השוטר הרע כל הזמן. לדוגמה, אם ילדכם שוכח לשים את ספר החשבון בתיק, המורה שלו יכולה לכעוס עליו. אל תכניסו לו את ספר החשבון לתיק בעצמכם. לפעמים, מתוך כוונה טובה, אנחנו עושים כל כך הרבה דברים עבור הילדים עד שאיננו מאפשרים להם ללמוד בעצמם. במקרים אחרים, עליכם להסביר להם מה התוצאות של התנהגות בלתי מקובלת או מסוכנת. ככלל, עדיף לוודא שהסברתם את התוצאות ושילדכם הסכימו לתוצאות מראש.

12. אמרו את מה שרציתם פעם אחת והמשיכו הלאה.

מפתיע עד כמה ילדכם מקשיב לכם, למרות שעדיין אין לו הבגרות החברתית לענות לכם בחזרה. נדנוד והעברת ביקורת הם גישות משעממות שאינן עובדות. בסופו של דבר, ילדכם עשוי פשוט להתעלם מדבריכם, ולהתפלא מדוע אתם מוטרדים עוד יותר. אם אתם רוצים לתת לו הזדמנות אחת לשתף פעולה, הזכירו לו מהן התוצאות במקרה שלא ישתף פעולה. לאחר מכן, ספרו עד שלוש.

13. תנו לילדכם להרגיש חשוב.

ילדים אוהבים לתרום למשפחה. תנו לילדכם כמה מטלות פשוטות או דברים שיוכל לעשות לבדו, כדי שיוכל למלא תפקיד חשוב ולעזור במשק הבית. כך הוא ירגיש שהוא חשוב ויוכל להתגאות בכך שהוא עוזר לכם. אם אתם מאפשרים לילדכם להתנסות במילוי מטלה, הוא ישתפר וימשיך לנסות עוד יותר. מטלות בטוחות עוזרות לילדים להרגיש אחראים, בונות את ההערכה העצמית שלהם ועוזרות גם לכם.

14. הכינו את עצמכם למצבים מאתגרים.

יהיו מקרים שבהם יהיה קשה להשגיח על ילדכם ולעשות את הדברים שעליכם לעשות. אם אתם חושבים על המצבים המאתגרים הללו מראש, תוכלו לתכנן אותם בהתאם לצורכי הילד. אמרו לו חמש דקות לפני שאתם מבקשים ממנו להחליף פעילות. הסבירו לו מדוע אתם צריכים שישתף אתכם פעולה. כך הוא יהיה מוכן למה שאתם מצפים.

15. שמרו על חוש הומור.

דרך נוספת להפיג מתחים וקונפליקטים אפשריים היא להשתמש בהומור ובכיף. תוכלו להעמיד פנים שאתם מפלצת דגדוגים מרושעת או לעשות קולות של בעלי חיים. עם זאת, שימו לב לא לצחוק על חשבונו של ילדכם. ילדים קטנים עלולים להיפגע בקלות רבה כשההורים מקניטים אותם. ההומור הטוב ביותר הוא זה שבו שניכם צוחקים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מריבות בין אחים: דרכים להתמודדות

ארבעה צעדים להפסקת מריבות

  1. הפסיקו את המריבה לפני שמתחיל בכי. ייתכן שתצטרכו להפריד בין הילדים בכוח, או לשלוח כל אחד מהם לצד אחר של החדר כדי להירגע. מריבות אינן תמיד גופניות. לפעמים תצטרכו להתערב כשהמריבה כוללת אמירות מרושעות או קללות.
  2. הישארו רגועים. זה נשמע בלתי אפשרי, אך עדיף שלא להחמיר את המצב. נסו לשמור את האנרגיה הרגשית שלכם למתן משוב חיובי על התנהגויות שאתם רוצים לחזק.
  3. אמרו להם שתדברו איתם על כך מאוחר יותר. לעיתים קרובות, בתום המריבה הילדים נסערים מדי מכדי להבין את מה שאתם אומרים. המתינו עד שהרוחות יירגעו לפני שאתם דנים בנושא – אפילו עד היום למחרת, אם ילדיכם גדולים.
  4. נקטו פעולה. החליטו על פתרון או על השלכה למצב. אמרו לילדים מהי ההשלכה, ועמדו בה.

טיפים להתמודדות עם מריבות

התייחסו לכל הילדים בצורה הוגנת, בהתאם לגילם ולמיומנויותיהם. יחס הוגן אינו בהכרח זהה. לדוגמה, אי אפשר להתייחס לבן שש באותו אופן כפי שתתייחסו לבן שנתיים.

אל תשוו לרעה. לכולם קשה להתמודד עם הרגשות שמציפים את הילדים בעת סכסוך או מריבה. אם אתם מרגישים צורך לבקר את הילד הגדול על כך ש”כבר היה צריך לדעת כבר מה לעשות” או לקרוא לילד השני “עושה צרות”, נסו לנשוך את הלשון. זה לא יעזור לאף אחד, ורק יגרום לילדכם להיפגע או לנטור טינה.

כדי לבחור את הפתרון הטוב ביותר, זהו מה הגורם למריבה. לדוגמה, אם אחד הילדים לקח מאחיו צעצוע, עליכם להתערב. אם אינכם מתערבים, הילד לומד שמריבות הן דרך לגיטימית להשיג את מה שהוא רוצה. הסוד לזיהוי גורם המריבה הוא להשגיח על הילדים, ולהחליט מהן התוצאות המתאימות.

תנו לכללים המשפחתיים לעבוד בשבילכם. אם הילדים מבינים מהן הציפיות שלכם, קל יותר להתמיד בהן באופן עקבי. כשהילדים רבים, הזכירו להם את הכלל המשפחתי המתאים.

תכננו מראש. לא כל המריבות דומות זו לזו. כדאי לתכנן מראש כיצד לטפל בוויכוחים קטנים כמו גם במריבות גדולות. קבעו תוצאות שונות לבעיות שונות.

אפשר לעשות דברים רבים כדי למנוע מריבות ולעזור לילדיכם להסתדר זה עם זה. למידע נוסף על הדרכת הילדים לעבר פתרון הסכסוכים ביניהם, קראו את המאמרים כיצד למנוע מריבות ומדוע ילדים רבים.

השתמשו בתוצאות

תוצאות הן צורת משמעת יעילה למקרים שבהם הילדים אינם יכולים לפתור את הבעיה בעצמם, ועליכם להתערב כדי לפתור את העניין. כך תשתמשו בתוצאות כשהילדים רבים:

  • הפסיקו את הפעילות או המשחק ואמרו משהו כמו, “תוכלו לחזור להשתמש במחשב כשתחשבו איך להשתמש בו ביחד”. או “כיוון שאתם רבים, אנחנו הולכים לכבות את הטלוויזיה לחצי שעה”.
  • הרחיקו את הצעצוע, המשחק או החפץ שעליו רבו. אמרו, לדוגמה, “תוכלו לחזור ולשחק בו כשתהיו מוכנים לחלוק זה עם זה”.
  • דחו משהו שהם רוצים לעשות. למשל, “אנחנו לא הולכים לפארק עד שלא תפתרו את העניינים”.
  • תנו לילדים לבלות מעט זמן בנפרד. ודאו שאף אחד מהם לא מקבל את החפץ שעליו רבו. אמרו, לדוגמה, “לא עשיתם מה שביקשתי, ולכן כל אחד מכם צריך לבלות חמש דקות בנפרד”.
  • אל תתנו להם את זכות הדיבור. לדוגמה, “כיוון שרבתם, זה מה שאנחנו הולכים לעשות…”.
  • אם הילדים אינם משתפים פעולה בפעם הראשונה, הגיבו בתוצאות המתוכננות. נסו למנוע מהם זכות יתר כגון עוד חצי שעת צפייה בטלוויזיה או במחשב, או השתמשו בפסק זמן.
  • תוצאות קצרות ומיידיות הן הטובות ביותר. חצי שעה בלי צעצוע אהוב, ערב בלי תכנית הטלוויזיה המועדפת, או כמה דקות של זמן מנוחה הן פרק זמן ארוך מספיק כדי להעביר את המסר. העניין במשמעת אינו להעניש את הילדים, אלא לעזור להם להבין שלמריבות יש תוצאות ברורות ושליליות.
  • הישארו רגועים גם אם המריבה ממשיכה לנושא אחר. אם הילדים מתחילים להתווכח מי אשם, אמרו משהו כמו “שניכם רבתם זה עם זה – אי אפשר לריב לבד”. אם הם מתחילים לריב איתכם, אמרו משהו כמו “כבר אמרתי לכם שאין טלוויזיה הערב”. אם הם ממשיכים לריב, השתמשו בהשלכה אחרת.

הצעדים שהזכרנו מומלצים לשימוש עם ילדים בני שלוש ויותר. ילדים צעירים יותר עדיין מתקשים מאוד לשלוט על הרגשות ועל ההתנהגות שלהם, וייתכן שלא יבינו את התוצאות. הסחת דעת תעבוד טוב יותר עבורם.

כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם

רמות הלחץ שלכם עלולות לנסוק לשמיים כשהמריבה פורצת, אך חשוב להישאר רגועים. הורים רבים מציינים שכשהם מתוחים, המריבה מחמירה. אולם יהיו נושאים שיטרידו אתכם יותר מאחרים, וימים שבהם תמצאו את עצמכם לחוצים ומוטרדים במהירות רבה יותר. תוותרו לעצמכם – אתם רק בני אדם.

אם המריבות בין הילדים גורמות לכם לאבד שליטה, השתמשו בתרגיל המהיר הבא: עצרו, ספרו עד עשר, ואז פעלו. עשר השניות הנוספות האלה מספיקות בדרך כלל כדי להרגיע אתכם. אם זה לא עוזר, בקשו ממבוגר אחר לטפל בעניינים בזמן שאתם יוצאים לפסק זמן קצר.

מה לעשות אחרי המריבה

מה שתעשו אחרי המריבה יעזור לילדיכם ללמוד כיצד לפתור את הבעיות שלהם בעתיד. כדי לקבל את התוצאות הטובות ביותר, חכו עד שהרוחות יירגעו והילדים יהיו מוכנים לדבר בהיגיון.

  1. אמרו להם קודם כל מה השורה התחתונה. למשל, “החלטתי שאף אחד מכם לא ישתמש במחשב עד שנמצא דרך להפסיק את המריבות. אתם מבינים? יופי. עכשיו, אתם מוכנים לעבוד ביחד כדי לפתור את הבעיה? מצוין”.
  2. בקשו משני הילדים להגיד מה הבעיה, לדעתם, ומה הם רוצים שיקרה.
  3. עזרו להם לבדוק אם הציפיות שלהם הגיוניות. למשל, “טל, נראה לך הוגן שרק את תשתמשי במחשב כל הזמן?”
  4. חשבו ביחד. עודדו אותם להציע גם את הרעיונות המטורפים ביותר לפתרון הבעיה – ואל תעירו על רעיונות שנשמעים מופרכים. זרקו כמה רעיונות משלכם, כתבו את כל הרעיונות ודרגו אותם.
  5. בתור התחלה, שאלו את הילדים אילו רעיונות לא יעבדו לדעתם. לאחר מכן, חפשו את הפתרון עם היתרונות הרבים ביותר והחסרונות המעטים ביותר. לדוגמה, “מישהו חושב שזה יכול לעבוד?”, “מה יכול להיות טוב בפתרון הזה? מה יכול להיות רע?”
  6. אם אינכם מגיעים לפתרון בניסיון הראשון, נסו שוב מאוחר יותר. תוכלו לבקש מהילדים לחשוב על רעיונות נוספים ביחד, או להיעזר באנשים אחרים שנתקלו באותן בעיות. כמו כן, אפשר לחפש רעיונות בספרי הורות ובאתרים ייעודיים.
  7. ברגע שכולם הסכימו על הגישה המועדפת, נסו ותראו איך זה עובד. אם המצב לא השתפר, התחילו את התהליך מחדש.

מתי לבקש עזרה

אם אתם עדים לרמות גבוהות של אלימות, הגיע הזמן לנקוט פעולה. המריבות הופכות לבעיה כשלא מטפלים בהן, כשתדירותן גבוהה או כשהן פוגעות במישהו. הן עלולות לגרום למצוקה בקרב ילדים ולהוביל לבעיות עתידיות במערכות יחסים. לעומת זאת, מערכות יחסים תומכות עם האחים, המשפחה והחברים עוזרות לילדים להתמודד עם התנסויות שליליות בהמשך החיים.

עצרו מיד מריבות שכוללות איומים, בריונות או אלימות גופנית, לפני שמישהו נפגע. אלימות גופנית אינה הפתרון לשום דבר, גם אם מדובר בוויכוחים או ריבים קטנים. ילדים קטנים נוקטים אלימות גופנית ב-3% בלבד מהמריבות.

חלק מהילדים, בעלי תסמינים של היפראקטיביות או הזנחה, פועלים בדרכים מסוכנות ומתקשים לנהל את התנהגותם. אם ילדיכם פועלים כך, מומלץ לפנות לאיש מקצוע המתמחה באבחון וטיפול בילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).

אם אתם עצמכם מרגישים מוצפים או לחוצים מהמריבות, פנו לקבלת תמיכה. דברו עם בני המשפחה, חברים או הורים אחרים. אם אתם זקוקים לייעוץ מעמיק יותר, פנו לאיש מקצוע.

קל יותר לעקור את הבעיות מהשורש מאשר לתת לדפוס ההתנהגות להתפתח באין מפריע. אם אתם מודאגים מכך שילדכם מתנהג באלימות מילולית או גופנית, כדאי לדבר עם איש מקצוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אובדן זכויות יתר: כלי עזר לניהול התנהגות

אובדן זכויות יתר: עקרונות הבסיס

“אובדן זכויות יתר” משמעו לקחת מהילד את הזכות להשתתף בפעילות אהובה או אחד מחפציו – למשל, צעצוע – כתוצאה להתנהגות בלתי ראויה. כלי זה עובד היטב בחלק מהמשפחות, ומשפחות אחרות משתמשות בו לעיתים נדירות, אם בכלל. עם זאת, כדאי לזכור שהדרך הטובה ביותר לכוון את התנהגותו של ילדכם היא לתת לו תשומת לב חיובית ואוהבת.

זכויות יתר וזכויות רגילות

זכות יתר היא משהו שילדכם אוהב או נהנה ממנו. זכות היא משהו שילדכם צריך. לדוגמה, לילדים יש זכות בסיסית לקבל דברים כמו מזון ומים, ולהרגיש אהובים. עם זאת, צפייה בטלוויזיה ומשחק אצל חבר הם זכויות יתר. אפשר לקחת זכות יתר כתוצאה להתנהגות מאתגרת, אך אי אפשר לקחת זכות בסיסית.

אובדן זכויות יתר כתוצאה להתנהגות

אובדן זכויות יתר הוא סוג של תוצאה. אפשר להשתמש בתוצאות כדי להראות לילדכם מה קורה כשהוא מתנהג באופן מסוים. לדוגמה, “אם לא תלבש את הסווטשרט, אתה תצטנן”, או “אם את ואחיך רבים על המחשב, אני אכבה אותו ל-30 דקות”. תוצאות יכולות לעזור לכם להציב גבולות להתנהגותו של ילדכם ולעודד אותו לעמוד בכללים המשפחתיים, במיוחד כאשר הילדים גדלים, ולעיתים אנו כבר מתקשים למצוא תוצאות יעילות למעשיהם (כגון התעלמות שיטתית).

מדוע להשתמש באובדן זכויות יתר?

אובדן זכויות יתר יכול לשנות את התנהגותו של ילדכם אם זכות היתר היא משהו שהוא מעריך ואינו רוצה לאבד. כדאי להשתמש בכך יחד עם שיטות נוספות לחיזוק התנהגות טובה. כמו כן, כשילדכם מאבד זכות יתר כתוצאה מהתנהגות מאתגרת, עליו לקחת אחריות על התנהגותו. כך הוא לומד מהי משמעת עצמית, ורואה שאינכם “השוטר הרע” שתמיד מחלק עונשים.

בטווח הקצר, שימוש באובדן זכויות יתר יגביר את סיכויי ההצלחה של ילדכם – לדוגמה, במילוי הכללים בבית הספר. כלי זה יעזור לו גם בטווח הארוך: למשל, כדי לדעת מה הגבולות בעבודה.

מתי להשתמש באובדן זכויות יתר?

אובדן זכויות יתר הוא כלי יעיל לשימוש כשאין תוצאות טבעיות או הגיוניות למעשה – למשל, אם ילדכם מפר את אחד מהכללים המשפחתיים ומקלל. זכות היתר שאתם לוקחים אינה חייבת להיות קשורה להתנהגות שאתם מנסים לשנות.

אפשר לקחת זכות יתר גם כאשר עליכם לגבות שימוש בתוצאות נוספות. לדוגמה, ביקשתם מילדכם לנקות את החדר, אך הוא לא עושה זאת. הצבתם לו תוצאה – הוא לא יצפה בטלוויזיה עד שינקה את החדר, אך הוא עדיין מסרב. זה, כנראה, הזמן הנכון לקחת ממנו זכות יתר – כמו לקבל הסעה לביקור בביתו של חבר. אפשר לומר, “אריאל, החלטת שלא לסדר את החדר למרות שביקשתי פעמיים. לכן, לא אסיע אותך לבית של עומר”.

עם מי להשתמש באובדן זכויות יתר?

אובדן זכויות יתר עובד היטב אצל ילדים בגיל בית הספר, שיכולים להבין שהתוצאות מגיעות בעקבות התנהגות בלתי מקובלת. לדוגמה, “אורן, אם אתה בוחר שלא לעשות שיעורי בית עכשיו, לא תלך לפארק אחר הצהריים”.

ילדים בני פחות משלוש עשויים להתקשות ולהבין את הקשר בין התנהגותם לבין אובדן זכות היתר. ילדים אוטיסטים צריכים להבין מתי זכות היתר תחזור אליהם, כיוון שהם עלולים לחשוב שאבדה להם לנצח.

כיצד להשתמש באובדן זכויות יתר?

השתמשו בצעדים הבאים:

  • אם אתם מתכוונים לשנות חלק אחד בהתנהגותו של ילדכם, תכננו מראש מהי זכות (או זכויות) היתר שתיקחו, ואז עשו זאת אם ילדכם מפר את הכללים.
  • תנו לו אזהרה לפני שאתם לוקחים ממנו את זכות היתר – לדוגמה, “עלמה, תפסיקי לצרוח או שלא תוכלי לשחק במחשב היום”. אפשר לבחור שלא לתת אזהרה כשמדובר בהתנהגות מסוכנת או אגרסיבית – למשל, בעיטות או ריצה לעבר הכביש.
  • אם ילדכם מפסיק את ההתנהגות המאתגרת, שבחו אותו בשקט על כך שעשה את הדבר הנכון. המשיכו לתת לו תשומת לב ושבחים כל עוד הוא מתנהג באופן הרצוי. למשל, “אייל, מאוד אהבתי שדיברת עם אחותך במילים נחמדות”.
  • אם ילדכם אינו מפסיק להתנהג באופן הבלתי רצוי, המתינו פרק זמן קצר (נאמר, 15 שניות) ואז עמדו במילתכם וקחו ממנו את זכות היתר. לדוגמה, “אביגיל, כיוון שלא הפסקת לצעוק, לא תוכלי לצפות בטלוויזיה למשך חצי שעה”.
  • אם ילדכם ממשיך להתנהג כך, הוסיפו עוד תוצאה – למשל, אובדן זכות יתר נוספת או פסק זמן.

אם הוא אומר “לא אכפת לי” כשאתם לוקחים ממנו את זכות היתר, התעלמו והמשיכו בשלכם. ייתכן שהוא אומר זאת כדי לבדוק אם תבחרו במשהו אחר, או כיוון שהוא צריך לבטא את רגשותיו. בכל מקרה אובדן זכויות אינה עונש, והמטרה של אובדן זכויות אינה שהילד יסבול, אלא לסמן לו שהנהגות זו אינה רצויה.

דוגמאות לזכויות יתר

זכויות יתר שאפשר לקחת מילדכם הן, למשל:

  • צעצוע או משחק אהובים
  • זמן מסך, כולל טלוויזיה, משחקים אלקטרוניים ושימוש במחשב לכל דבר שאינו שיעורי בית
  • ביקור אצל חבר או יציאה למסיבה
  • גישה לטלפון סלולרי
  • פעילות אחרי בית הספר
  • הסעה לפעילות חברתית.

טיפים לשימוש באובדן זכויות יתר

אם בחרתם להשתמש באובדן זכויות יתר כתוצאה על התנהגות במשפחתכם, הנה כמה עצות שיעזרו:

  • בחרו באפשרות הטובה ביותר עבורכם ועבור משפחתכם. יש הורים שמשתמשים בתוצאות כדי לכוון את ההתנהגות של ילדיהם, ויש שלא.
  • ודאו שזכות היתר שאתם לוקחים היא הגיונית ושאתם יכולים לאכוף אותה. לדוגמה, “אסור להשתמש באופניים למשך חודש” היא השלכה חמורה מדי ועלול להיות קשה מדי לעמוד בה.
  • השתמשו באובדן זכויות יתר במידה ולזמן מוגבל בלבד. לילדים קטנים מספיק אובדן זכויות יתר של שעה עד כמה שעות בלבד, ללא הצעצוע האהוב. לילדים גדולים יותר – עד סוף היום. כמו בתוצאות, אין משמעות לאובדן זכויות יתר המתרחש לאחר זמן מה, כי ילדכם לא יקשר בין אובדן זכויות היתר לבין ההתנהגות הלא רצויה, כאשר אלו רחוקים אחד מן השני.
  • דברו עם ילדכם על הכללים המשפחתיים ועל התוצאות של הפרתם. תלו על המקרר רשימה של הכללים המשפחתיים והתוצאות להפרתם (כולל אובדן זכויות יתר), כתזכורת זמינה.
  • היו עקביים והשתמשו בכלי זה כפי שתכננתם. כך ילדכם ילמד שהתנהגותו שלו היא שמובילה לתוצאות חיוביות או שליליות.

אם אובדן זכויות היתר עובד, ההתנהגות המאתגרת תפסיק או תתרחש פחות. עם זאת, ייתכן שייקח שבוע או שבועיים עד שתראו את השינוי בהתנהגות.

אפשר לוותר ולהחזיר את זכות היתר?

מפתה מאוד להיכנע ולהחזיר לילדכם את זכות היתר שלקחתם – בעיקר אם הוא מוטרד מאוד מכך שאיבד את זכותו להשתמש במחשב, למשל. רוב ההורים מוותרים לפעמים, וזה בסדר גמור. עם זאת, כדי לעזור לילדכם לשנות את התנהגותו, עדיף להיות ברורים ועקביים ולעמוד בהחלטתכם לקחת את זכות היתר. על כן- הקפידו להשתמש בתוצאות ובאובדן זכויות יתר באופן שתוכלו לאכוף אותם מבלי לוותר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הבעת רגשות אצל פעוטות

הבעת רגשות ומשחק אצל פעוטות

פעוטות הם אנשים קטנים עם רגשות גדולים, ולא תמיד יש להם מספיק מילים להביע אותם. כאן מתחיל התפקיד שלכם. אחד התפקידים החשובים שלכם הוא לעזור לפעוט להביע את רגשותיו ולהתמודד איתם. לפעמים תצטרכו רק להכיר ברגשות הללו ולתת להם שמות. לדוגמה, “אני רואה שאתה עצוב כי הצעצוע שלך נשבר”.

המשחק חשוב גם הוא, כיוון שזוהי הדרך הטבעית שבה ילדים לומדים ומתפתחים. הוא נותן לפעוטות הזדמנות להביע את רגשותיהם ולתרגל את יכולתם להתמודד איתם. למשל, משחק תחפושות, שיר או ריקוד הם דרכים נהדרות שמאפשרות לפעוט להביע את רגשותיו ולחקור אותם.

הפעוט שלכם מתבונן כיצד אתם מביעים את רגשותיכם, ולומד מכם כיצד להתמודד איתם בצורה אפקטיבית. לדוגמה, כשאתם מגיבים לפעוט המתוסכל שלכם ברוגע ובשלווה, אתם מעבירים לו מסר חזק מאוד בנוגע להתמודדות עם רגשות.

הבעת רגשות אצל פעוטות: למה לצפות

סביר להניח שהפעוט שלכם:

  • יתחיל לחוש מבוכה, אמפתיה וקנאה בסביבות גיל שנה וחצי-שנתיים
  • יהיה מודע יותר לכך שהוא אדם נפרד בגיל שנה-שנתיים
  • יתחיל להיות עצמאי יותר ולהתרחק מכם
  • יתחיל לשחק בתורות בגיל שנה-שנתיים
  • יתחיל לחוש אשמה, בושה או גאווה בסביבות גיל שלוש
  • יתקשה להתמודד עם רגשותיו – צפו לכמה התקפי זעם.
  • ירצה לקבל שליטה גדולה יותר ולעשות דברים לבד ללא עזרה.

הפעוט שלכם יתחיל להשוות את התנהגותו להתנהגותם של אחרים. ייתכן שיתחיל לחוש ולהפגין גאווה לפעמים, ויכריז, “אני עשיתי את זה!” אחרי שבנה מגדל קוביות.

עד גיל שלוש, רוב הפעוטות מתחילים לחוש רגשות כגון אשמה ובושה. הפעוט שלכם זקוק להרבה עידוד ותמיכה מכם, כדי לעזור לו להבין את הרגשות החדשים הללו. כמו כן, הוא לומד כרגע להתמודד עם רגש חדש – תסכול. סביר להניח שילדכם:

  • יחוש מתוסכל – ויביע זאת בקול רם – כשלא יקבל את מה שהוא רוצה
  • לא יבין מדוע הוא אינו יכול לקבל את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה
  • יתחיל לפקוד עליכם לעשות מה שהוא רוצה
  • יתקשה להמתין לדברים או להפסיק לשחק כשהגיע הזמן ללכת הביתה.

משחקים לעידוד הבעת רגשות

כדי לעזור לפעוטות לזהות את רגשותיהם ולהתמודד איתם, קראו להם סיפורים שמציגים דמויות המתמודדות עם אותם רגשות. כמו כן, המשחק מאפשר לילדים קטנים להביע את רגשותיהם ולהתמודד איתם. כדי לעודד את הפעוט שלכם לעשות זאת, אפשרו לו:

  • לשחק ולחלוק עם ילדים בגילאים דומים
  • לשחק במשחקי דמיון כמו בובות, צעצועים או משחק תפקידים, שנותנים לו הזדמנות להביע את רגשותיו
  • לשחק מחוץ לבית בפארקים או במקום פתוח שבו יוכל לרוץ, להשתולל, להתגלגל ו’לשחרר קיטור’
  • לשחק בצורה מבולגנת עם חול, בוץ או צבעים: התחושות השונות במשחק מבולגן – הבוץ החלקלק או החול המחוספס – מאפשרות לפעוט לבטא את רגשותיו.

כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד ילדים לומדים: משנות הינקות ועד גיל הגן

מתי ילדים לומדים

הלמידה מתחילה הרבה לפני בית הספר. היא מתחילה ברגע הלידה, וממשיכה להתרחש מדי יום. למעשה, ילדכם ילמד יותר ב-12 החודשים הראשונים לחייו מאשר בכל זמן אחר בהמשך – לא הודות לכרטיסיות לימוד או לכל צורת למידה פורמלית אחרת, אלא פשוט בזכות תהליך הגדילה, ההתפתחות וההתבוננות באנשים ובעולם סביבו. שנות הילדות המוקדמות הללו הן הבסיס למה שילמד ילדכם בבית הספר.

לכם יש תפקיד חשוב מאוד בתהליך: לעזור לו ללמוד בשנים האלה. אולי אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, ויכול להיות שיש לכם ניסיון רע מבית הספר. אולם אתם המורה הראשון של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

כיצד ילדים לומדים

מה ילדכם צריך ללמוד

יותר מהכל, ילדכם זקוק לסביבה בטוחה שיוכל ללמוד בה, שבה הוא יכול לשחק, ללמוד ולחקור בחופשיות, תוך ידיעה ברורה שיש לו הורה או מטפל שתומך בו ומעודד אותו. הילד שלכם צריך סיבה ללמוד – משהו שיעניין ויניע אותו. זה יכול להיות משהו פשוט, כמו הרצון שלו לראות מה קורה כשהוא שם את הקובייה האחרונה בראש המגדל.

כמו כן, הוא צריך להיות מעורב בלמידה, למשל, להצביע על האיורים בספרים. והוא צריך שתראו לו מה לעשות כשהוא לומד – כיצד למדוד את הקמח להכנת עוגיות, למשל. עם זאת, אין צורך לקפוץ מיד לעזרה ולתת לו את כל התשובות. חלק חשוב מהלמידה הוא לתת לו לעשות טעויות, ולגלות בעצמו כיצד עובד העולם סביבו.

ילדכם זקוק לפעילויות רבות ושונות שייתנו לו מגוון דרכים ללמוד, ולהזדמנויות לתרגל את מה שלמד. שבחו ועודדו אותו על כך שהוא מנסה, כדי לעזור לו להמשיך להתעניין ולהרגיש טוב עם עצמו.

מי עוזר לילדכם ללמוד

כמעט כולם יכולים להיות המורים של ילדכם. אתם המורה החשוב ביותר שלו בשלב המוקדם, אך ילדכם ילמד גם ממטפלים, אחים ואחיות ובני משפחה אחרים. כשהילד גדל מעט, גם לאנשי החינוך בחייו – הצוות במשפחתון, הגננות והסייעות בגן – יש תפקיד משמעותי. ילדכם ילמד רבות גם מחברים, מכרים וילדים אחרים (קטנים וגדולים ממנו כאחד).

מה ילדכם צריך לעשות

ילדכם לומד באמצעות:

  • התבוננות בדברים, צפייה בפרצופים ותגובה לקולות
  • האזנה, השמעת קולות ושירים
  • משחק – איתכם, עם עצמו או עם ילדים אחרים
  • חקירה – כשהוא מכניס דברים לפה, מנער חפצים או מסובב אותם
  • שאלות – למשל, “אבל למה?”
  • התנסות באמצעות משחק עם מים, חול או עפר
  • משחק עם חברים ומציאת מקומו בקבוצה
  • גירוי כל החושים – מגע, טעם, ריח, ראייה ושמיעה.

כל ילד לומד בקצב שלו ובדרך משלו. יש ילדים שלומדים טוב מאחרים בסביבה אחת, ואחרים לומדים טוב בסביבה אחרת. אם אתם מודאגים מהתפתחות הלמידה של ילדכם, תוכלו לבדוק אם הכל כשורה אצל איש מקצוע.

התפקיד שלכם

בשנות הינקות והגן, אתם עוזרים לילדכם ללמוד בכל תקשורת ואינטראקציה יומיומית. חשוב במיוחד לשחק יחד, כיוון שהמשחק עוזר לו ללמוד על הדרך שבה עובד העולם סביבו וכיצד הוא משתלב בו.

העצמי ומערכות יחסים

ילדכם לומד מכם ומבני משפחתכם שהוא אהוב וחשוב. הוא לומד מהו אמון – “אני יודע שתהיו שם אם אפול”. הוא לומד להבין את צרכיו, מחשבותיו, רגשותיו, הדברים שהוא אוהב ולא אוהב. בסופו של דבר, מערכות היחסים עם המשפחה מלמדות אותו כיצד להסתדר עם ילדים ומבוגרים אחרים.

מיומנויות שפה ותקשורת

כשאתם מדברים עם ילדכם ומקשיבים לו, קוראים ושרים יחד, אתם עוזרים לו ללמוד על שפה מילולית ובלתי מילולית, על תקשורת כתובה ומדוברת, ועל אמנות השיח (לדבר בתורו ולהקשיב). כשילדכם מאזין לכם מדברים ומקריאים בקול, הוא לומד מילים חדשות. עם זאת, הוא יצטרך לשמוע את המילים החדשות פעמים רבות לפני שיוכל להשתמש בהן בעצמו.

מרחב, מקום וסביבה

כשאתם בבית, ילדכם לומד על גודלו ועל צורתו – “אני גדול יותר מהשרפרף, אבל לא גדול כמו השולחן”. כמו כן, הוא לומד על מקומו בקהילה ועל ההשפעה שיש לו על העולם שסביבו. לדוגמה, “הבית שלי נמצא ברחוב הזה, הפארק נמצא ממש מעבר לכביש, והחבר שלי גר ברחוב אחר”, או “הצמחים גדלים כי עזרתי להשקות אותם”.

בריאות וכושר גופני

כשאתם אוכלים או עושים דברים יחד, כמשפחה, אתם מעבירים לילדכם מסרים חשובים בנוגע להרגלי אכילה בריאה ופעילות גופנית. אם אתם בוחרים בתפוח במקום בחטיף לארוחת בוקר, סביר להניח שילדכם יעשה אותו דבר. אם אתם יוצאים להליכה במקום לשבת ולצפות בטלוויזיה, הילד שלכם לומד שחשוב לתרגל, ושזוהי דרך מהנה לבלות יחד.

תחומי לימוד נוספים

אפשר להניח את היסודות לחשיבה כמותית בעזרת ספירה יומיומית ומשחקי לוגיקה – “כמה דובים יש על המיטה?” או “אתה יכול לשים את כל האטבים האדומים בסל?”

הנחת היסודות לאוריינות מתקיימת באמצעות קריאה וסיפור סיפורים, משחקי צלילים ואותיות (לדוגמה, להקשיב למילים שמתחילות באותו צליל), ועידוד ילדכם “לקרוא” ספרי תמונות (למשל, קטלוג צעצועים או ספר לילדים).

אפשר להשמיע לילדכם מוזיקה לריקודים, לתת לו לנגן על כלי נגינה (גם כלי נגינה תוצרת בית יהיו נהדרים) או לחפש עבורו בגדים לתחפושות. כל אלה הן דרכים מצוינות להתחיל ללמוד על מוזיקה, דרמה וריקוד.

תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר מדוע משחק הוא חשוב. עוד מאמרים מומלצים לקריאה: תנועה ומשחק אצל תינוקות, תנועתיות אצל פעוטות, משחק אצל ילדי גן, צעצועים, משחקים וספרים ולבחור את הצעצועים הנכונים לילדכם.

לעזור לילד ללמוד

כך תוכלו לעזור לילדכם ללמוד:

  • הגיבו למאמציו ולהזמנות שלו כשהוא משחק ולומד
  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים, לעשות טעויות וללמוד עוד על עצמו דרך התנסויות חדשות
  • שחקו איתו בתורות במשחקים ובפעילויות
  • הראו לו כיצד להתמודד עם הפסד: שחקו איתו משחקים והדגימו לו כיצד להפסיד בכבוד
  • שירו שירי משחק ושירי צורה ומספרים
  • השתמשו בשפה פשוטה ושחקו עם מילים וצלילים (למשל, קולות בעלי חיים)
  • השתמשו בשפת ה”זמן” – “קודם”, “ואז”, “לפני”, “אחרי”, “עד ש” – בפעילויות היומיומיות. לדוגמה, קודם נחליף נעליים, ואז נשחק בחוץ”.
  • עודדו את ילדכם להקשיב להוראות ארוכות יותר. בקשו ממנו, למשל, להביא שני דברים מהחדר, ואז שלושה דברים, ואז ארבעה דברים.
  • הגבילו את הסחות הדעת – כבו את הטלוויזיה כשהוא משחק על השטיח
  • אל תעמיסו עליו מידע – תנו לו הסבר פשוט במקום הסבר ארוך ומייגע
  • אפשרו לו להתנסות בפעילויות שונות ועזרו לו לגלות במה הוא טוב
  • גלו עניין בפעילויות שלו – לדוגמה, אם הוא נהנה לצייר, שאלו אותו על הציורים שלו והציגו אותם ברחבי הבית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

דיכאון אחרי לידה: כיצד לסייע לבת הזוג

דיכאון אחרי לידה: מה המשמעות עבורכם, בני הזוג?

רבים מגורמי הלחץ או מהבעיות שאתם סובלים מהן בתקופת הדיכאון אחרי לידה אינם בהכרח מצביעים על בעיה במערכת היחסים שלכם ושל בת הזוג, אלא הם תוצאה של דיכאון. נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה אומרות ועושות דברים מתוך תחושה של דיכאון עמוק, חרדה וקושי נפשי. אלה תסמינים של המחלה והאופן שהם מרגישים באותו רגע. נסו להבין שהדיכאון מדבר מגרונם, ואל תיקחו את הדברים האלה באופן אישי. נסו להבין שדיכאון אחרי לידה הוא משהו שכיח מאוד, שרבות מהנשים חוות.

ייתכן שאתם חוששים מאוד לרווחתה של בת הזוג, או מודאגים מיכולתה להשגיח על התינוק ועל הילדים האחרים. ייתכן שזו הפעם הראשונה שאתם נתקלים במחלה הפוגעת בנפש. ייתכן שאפילו מעולם לא שמעתם על דיכאון אחרי לידה. יכול להיות שאתם מתקשים לעזוב את בת הזוג וללכת לעבודה, או שהיא מתקשרת אליכם לעיתים תכופות ומבקשת שתחזרו הביתה. חשוב לזכור: דיכאון אחרי לידה הוא תופעה שכיחה אצל נשים רבות. עם עזרה מתאימה ותמיכה מצד בני המשפחה, ובעיקר בן הזוג, ניתן להחלים באופן מלא.

כיצד לעזור לבת זוג הסובלת מדיכאון אחרי לידה

לפעמים קשה מאוד לדעת כיצד לעזור לבת הזוג. אתם אולי מרגישים שכל מה שאתם אומרים או עושים אינו משפר את הרגשתה. יכול להיות שנראה לכם שכבר ניסיתם הכל, ודבר לא עוזר.

אף שנראה לכם שהמצוקה של בת הזוג נמצאת באחריותכם הבלעדית, היא זקוקה לעזרה נוספת, לטיפול ולתמיכה רבים יותר. התמקדו במתן תמיכה מעשית ורגשית, וודאו שבת הזוג מקבלת עזרה מאנשי המקצוע המתאימים.

לתמוך בטיפול

  • ודאו שבת זוגכם מקבלת אבחון רפואי והשגחה מתמשכת. כמו כן, בדקו שהיא מקבלת תמיכה ממקורות נוספים כגון ייעוץ, קבוצות תמיכה ובני משפחה וחברים שיכולים לעזור. אם אפשר, נסו ללכת עם בת הזוג לפגישות אצל הרופא ולהיות מעורבים בטיפול באופן פעיל. מי שיקבל את ההחלטות בנוגע לטיפול הן בת זוגכם, אך עדיין תוכלו לדון יחד באפשרויות הטיפול והייעוץ המקצועי, ולהחליט על מהלך הטיפול המתאים ביותר.
  • אל תחששו לבקש מהרופא או מאיש המקצוע את כל המידע המדויק המתייחס לדיכאון אחרי לידה ולטיפול בו. קבלת המידע חשובה מאוד להבנת תסמיני המחלה, ותעזור לכם להיות מודעים לדרך הטובה ביותר לתמוך בבת הזוג ולעזור לה, וגם לקבל עזרה בעצמכם. יהיו זמנים שבהם תשאלו את עצמכם אם המחלה אמיתית. היו סמוכים ובטוחים שדיכאון אחרי לידה ותסמיניו אמיתיים מאוד. עם הטיפול המתאים, אפשר להחלים ממנו.
  • נטילת תרופות עשויה להיות בעייתית לאנשים רבים. כדאי לדעת אילו תרופות נוטלת בת הזוג וכיצד יש לקחת אותן. דברו עם הרופא, הרוקח או עם המרכז הטרטולוגי בבית החולים רמב”ם (24 שעות ביממה) בטלפון 04-8541900. אם בת הזוג זקוקה לטיפול תרופתי, תמכו בה ועודדו אותה ליטול את התרופה עד שהרופא המטפל בה ימליץ על סיום הטיפול. תמיכתכם ועידודכם חשובים מאוד להחלמה.

לתמוך באופן רגשי

  • אל תדאגו אם אתם מרגישים שאינכם יודעים מה להגיד. זו תקופה קשה לשניכם. יחד, תלמדו מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב. נסו להיות סבלניים ומרגיעים. עדיף לנהוג כך מאשר להגיב בהיגיון ולתת עצות, כיוון שבת זוגכם עלולה לפרש זאת שלא כהלכה, ולהרגיש שאינה כשירה אף יותר.
  • נסו להכיר בתחושותיה ובדאגותיה של בת הזוג ולהבין שהן אמיתיות מאוד – גם אם לדעתכם, החששות שלה אינם מוצדקים.
  • עודדו אותה להביע את רגשותיה ולא לשמור אותם בתוכה. היו מוכנים להקשיב לה כשהיא מדברת, גם אם אתם מרגישים שאתם שומעים את אותו דבר שוב ושוב. נסו לזכור שכנראה בת זוגכם אינה צריכה שתפתרו את כל הבעיות או שתציעו פתרון. אדם הסובל מדיכאון אחרי לידה זקוק לפעמים רק לכך שישמעו את דבריו, ורוצה שתקשיבו.
  • נסו שלא להתרחק בעצמכם גם אם נראה שבת הזוג מרוחקת, או אם אינכם מקבלים ממנה תגובה. עוד יגיע הזמן שבו בת הזוג תגיב לכם ותכיר לכם תודה על תמיכתכם.
  • בינתיים, תמכו בה ועודדו אותה על הישגיה – אפילו הקטנים ביותר. הידיעה שאתם מוכנים לקבל כל מה שבת זוגכם יכולה להתמודד איתו, ושתעזרו ככל יכולתכם, היא תמיכה עצומה.
  • נסו שלא להגיד שבת הזוג עצלנית, גם אם עבודות הבית אינן נעשות. סביר להניח שהיא מותשת – זהו אחד התסמינים הנפוצים ביותר של דיכאון אחרי לידה, ואחרי לידה בכלל. חשוב מאוד ששניכם תנוחו היטב. כל השאר יכול לחכות. ניתן לבקש עזרה מבני המשפחה מורחבת או לשכור עזרה בתשלום.
  • עודדו את בת הזוג ללא הרף על מערכת היחסים שבנתה עם התינוק. יהיו תקופות שהיא תתקשה לטפל בו לבדה, ואתם או מישהו אחר תצטרכו לעזור ולהשתלט על המצב. אמרו לה כל הזמן שהיא אימא טובה. יום יבוא והיא תוכל לטפל בתינוק ללא עזרה.
  • נסו להימנע מקבלת החלטות חשובות כשבת הזוג סובלת מדיכאון אחרי לידה – למשל, קניית דירה. אם אפשר, המתינו עד שתחלים. סביר להניח שתגלו שרוב הבעיות או הנושאים שהטרידו אתכם מתחילים להיעלם כשבת זוגכם מחלימה.
  • אף שדיכאון אחרי לידה הוא מחלה זמנית, לעיתים תרגישו כאילו הוא לעולם לא ייגמר. זהו עוד אחד מתסמיני המחלה. כדי להרגיע את בת זוגכם, עדיף להגיד משהו כמו, “אני מבין שאת מרגישה רע עכשיו, אבל הרופא בטוח שתחזרי לעצמך כשתחלימי”, במקום “אל תדאגי, את תתגברי על זה”.
  • הרגיעו את בת הזוג והזכירו לה שאתם תומכים בה. ייתכן שאחד מפחדיה הוא שתתעייפו מהמחלה ותעזבו.
  • הבטיחו לה שזה בסדר גמור שאינכם שוכבים לעת עתה. מגע או חיבוק יכולים להועיל ולתת לה הרגשה נוחה ובטוחה, בלי שיובילו לקיום יחסי מין. כדאי להגיד מה אתם רוצים וכיצד אתם מרגישים. אם קיום יחסי המין עדיין מהווה בעיה, חשבו על פנייה לרופא.

לתמוך באופן מעשי

  • נסו להשתתף במילוי מטלות הבית ובטיפול בתינוק ככל יכולתכם. ייתכן שתתקשו לעשות זאת אם אתם עובדים במשך שעות ארוכות, אך בת הזוג שלכם תקבל בברכה כל מה שתוכלו לעשות. נסו לזהות איזו משימה יכולה להפוך לחלק משגרת יומכם – למשל, רחיצת התינוק.
  • אם מישהו מבני המשפחה מציע לעזור, קבלו את ההצעה. מותר וכדאי לאפשר לאחרים לעזור בדברים שונים כמו מטלות הבית או הקניות.
  • הציעו להכין את ארוחת הערב או לקחת טייק אווי.
  • במקרה הצורך, נסו לשלב מתן בקבוק של חלב שאוב או תמ”ל כדי לאפשר לאישה שינה רצופה של שש שעות בלילה,
  • דאגו שתאכל ארוחות מסודרות.
  • לאחר שחלפו שישה שבועות מהלידה, נסו לאפשר לאישה להקדיש חצי שעה ביום לפעילות גופנית מתונה.
  • אפשרו לאישה זמן להתאוורר ולצאת לשתות קפה עם חברות, למשל.

בעיות שעלולות לצוץ אצלכם

  • אם שנתכם מופרעת, או שאתם חוששים לרווחתה של בת זוגכם, ייתכן שאתם עייפים יותר או מותשים.
  • יכול להיות שאתם חשים חרדה או מבולבלים ולא יודעים מה קורה לבת הזוג, ואם היא והתינוק יהיו בסדר.
  • ייתכן שאתם חשים תחושת אובדן של האדם שהכרתם, ושאינכם יודעים אם ישוב.
  • יכול להיות שאתם חשים בנטל דרישות הבית ותחומי האחריות הנוספים של הטיפול בשאר הילדים, ומרגישים שהם משפיעים מאוד על זמנכם ועל יכולתכם להתמודד עם דרישות העבודה. ואולי אתם מודאגים בנוגע למצב הכלכלי, בעיקר אם אתם צריכים להישאר יותר בבית.
  • ייתכן שאתם חשים צורך להתנתק מבת הזוג ומחיי המשפחה ולבלות זמן רב בעבודה, או להגביר את השימוש בסמים ובאלכוהול. נסו להימנע מהדברים הללו, כיוון שככל הנראה, הם רק יובילו לבעיות נוספות.
  • ייתכן שאתם חשים שחיי החברה שלכם הולכים לאיבוד ושאין מי שתומך בכם – מה שעשוי לקרות כיוון שעליכם להיות בבית ולהתמודד יותר ויותר עם המטלות ותחומי האחריות הנוספים.
  • אנשים הסובלים מדיכאון אחרי לידה עשויים לאבד עניין ביחסי מין עם בני זוגם. נסו שלא לקחת זאת באופן אישי. ייתכן שבת זוגכם מרגישה שאינה מסוגלת, מודעת מדי לגופה או אינה יכולה להשתתף כראוי בהיבט האינטימי של מערכת היחסים. ישנם גורמים אחרים, כגון ההחלמה מההיריון או הלידה, השפעת התרופות על היצר המיני ופחד מהיריון נוסף.

לתמוך בעצמכם

  • אל תשכחו שגם אתם זקוקים לתשומת לב מיוחדת בתקופה זו. ודאו שיש לכם עם מי לדבר על החששות והתסכולים – לדוגמה, קרוב משפחה, חבר, רופא או איש מקצוע שאפשר לסמוך עליו.
  • תנו לעצמכם קרדיט על מה שאתם עושים. מותר לכם להרגיש אכזבה או תסכול נוכח המצב, ולא לחוש אשמה. אך טבעי שתרגישו כך, כיוון שדברים אינם קורים כפי שציפיתם. נסו שלא לתת לרגשות הללו להכריע אתכם, ואל תביעו כעס או שאט נפש כלפי בת זוגכם.
  • אין צורך להרגיש שאתם עושים הכל לבד. אם אתם זקוקים להפסקה, היעזרו בחבר או בקרוב משפחה, שיהיו עם בת הזוג והתינוק בעת הצורך. ודאו שאתם מקבלים עזרה כמשפחה. דיכאון אחרי לידה משפיע על כל בני המשפחה, ולכן אתם זקוקים לעזרה שתסייע לכל אחד מכם.
  • אל תאשימו את עצמכם. אף אחד לא אשם בדיכאון אחרי לידה.
  • נוחו הרבה, אם אפשר. ייתכן שאתם מתעוררים לעיתים תכופות בלילה כדי לטפל בתינוק, או ששנתה חסרת המנוחה של בת הזוג מפריעה לכם לישון. אם כן, נצלו כל רגע פנוי כדי לישון.

זהו מצב זמני בלבד. בת זוגכם תתאושש ותחלים, כשתקבל את העזרה המתאימה.

סימנים מסוכנים

אם אתם חוששים בנוגע לרווחתה של בת הזוג או ילדיכם, או שאתם מודאגים שמא הדיכאון אחרי לידה שלה מחמיר, תמיד בטחו באינסטינקטים שלכם. ייתכן שתצטרכו ליצור קשר ישיר עם הרופא של בת הזוג או עם שירותי הרווחה, כדי ליידע אותם במצב ולבקש עזרה. לדוגמה, אתם עשויים להיתקל בכמה מהסימנים והתסמינים הבאים אצל בת הזוג:

  • דיבורים על פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק
  • מחשבות מוזרות או דפוסי דיבור מוזרים, או התנהגות מסוכנת
  • התנהגות שנראית לא טבעית או שאינה אופיינית לה
  • שינויים חמורים במצב הרוח
  • הימנעות מכל מגע חברתי
  • ייאוש קיצוני
  • מחשבות אובססיביות הקשורות למוות, או משפטים כמו, “יהיה לך הרבה יותר טוב בלעדיי”.

מה לעשות כשלאם התינוק יש פסיכוזה שלאחר לידה

זהו מצב נדיר מאוד ותקופה קשה עבורכם ועבור אם התינוק. התקשורת עם בת הזוג נפגעת אם המחשבות שלה מבולבלות, אם היא אומרת דברים לא הגיוניים או אם היא הוזה. במקרה זה יש לפנות באופן מידי לקבלת טיפול רפואי דרך קופת החולים או במיון. מיד כשהיא מתחילה לקבל טיפול, רצוי שתיגשו לקבל טיפול בעצמכם. פסיכוזה שלאחר לידה משפיעה מאוד גם על חיי בני הזוג, ובוודאי יש לכם הרבה מאוד שאלות. נסו למצוא איש מקצוע אמין שיטפל בכם.

חלק מהדברים שבת זוגכם אומרת עשויים להיות מלחיצים מאוד או לא הולמים, אך נסו לזכור שהמחלה מדברת מגרונה. בעזרת הטיפול והתמיכה המתאימים, סיכוייה להחלים לגמרי גבוהים מאוד. יום אחד תקבלו בחזרה את האישה שהכרתם.

תכנון לעתיד

אם אתם מתכננים הריונות נוספים, התייעצו עם איש מקצוע לקבלת הכוונה רפואית. הסיכוי לסבול מדיכאון אחרי לידה גבוה יותר אצל אנשים שכבר סבלו ממנו בעבר. יש רופאים שימליצו להפסיק ליטול את התרופות לפני נסיונות הניסה להריון ויש שימליצו על המשך נטילת הטיפול התרופתי במהלך ההיריון על מנת למנוע הישנות של דיכאון אחרי לידה.

אפשר לטפל בדיכאון אחרי לידה ורוב הסובלים ממנו מחלימים לגמרי. ההחלמה עשויה לקחת כמה חודשים, אך אם תתמידו, יש סיכוי גבוה מאוד שתזכו למשפחה שתמיד רציתם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התנהגות מינית בילדוּת: פעוטות

מהי התנהגות מינית תקינה אצל פעוטות?

ההתנהגות המינית של הפעוט שלכם עשויה להיות מטרידה, בעיקר בפעם הראשונה שאתם נתקלים בה. כדאי לדעת שבדרך כלל, נגיעות, מבטים ודיבור על גוף האדם הם חלק תקין ובריא בהתפתחותו של ילדכם בגיל זה. קיום שיחה פתוחה וכנה על מין ועל גוף האדם בשלב מוקדם תעזור לכם להדריך את הפעוט כעת – ותניח את הבסיס לשיחות עתידיות על התפתחות מינית, מערכות יחסים מכבדות ומיניות.

כיצד נראית התנהגות מינית תקינה אצל פעוטות?

הפעוט שלכם עשוי:

  • לגעת באיבר מינו או לשפשף אותו
  • להראות את איבר מינו למישהו אחר
  • להתבונן או לגעת באיברי המין של ילדים או מבוגרים מוכרים בדרך מצחיקה תוך כדי משחק, בזמן האמבטיה או בשירותים
  • לחזור על מילים, ביטויים ומילות סלנג הקשורים לפעילויות מיניות ופעילויות בשירותים
  • ליהנות מעירום עצמי
  • להתעניין באיברי הגוף וכיצד הם פועלים.

מה משמעותה של ההתנהגות הזו?

זוהי התנהגות תקינה וטיפוסית לפעוטות. ייתכן שילדכם עושה זאת כי:

  • זה נותן לו תחושה טובה
  • הוא לומד על מגע ועל כללים חברתיים
  • ההבדלים בין גופם של בנים וגופן של בנות מסקרנים אותו
  • הוא מנסה להבין איך עובד גופו
  • הוא מנסה להבין מערכות יחסים ומשפחות.

כיצד להגיב להתנהגות מינית תקינה אצל פעוטות

האופן שבו אתם מגיבים חשוב מאוד. חשוב לומר לו בנעימות שפעילות מסוג זה מתבצעת בפרטיות. לפעמים תצטרכו להפסיק את ההתנהגות המינית של הפעוט שלכם – למשל, אם היא גורמת אי נוחות לאנשים אחרים. הסיחו את דעתו בצורה רגועה או מצאו פעילות אחרת. ברוב המקרים, כך תוכלו לשנות את התנהגותו ולהסב את תשומת לבו למשהו אחר.

כמו כן, אפשר לנצל את הרגעים הללו כדי לעזור לפעוט שלכם ללמוד. דברו עם הפעוט וענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות, אך זכרו לענות ברמה המתאימה להבנתו. לדוגמה, אפשר לדבר על איברי גוף פרטיים ואיברים שאפשר להציג לכולם, על השוני בין בנות ובנים, או האופן שבו יש לדבר על גוף האדם.

תוכלו למשל להגיד, “זה הפין שלך. אתה משתמש בפין שלך כדי לעשות פיפי. הפין שלך הוא חלק פרטי בגוף שלך”. או, “הגוף שלך שייך רק לך. עכשיו את גדולה מספיק, ואת יכולה לרחוץ את הטוסיק והפות שלך לבד. חשוב לשמור על ניקיון הגוף”.

כשאתם מדברים עם ילדכם, כדאי להשתמש במילים התקינות לאיברי הגוף – פות, נרתיק, שדיים, פין, אשכים וכדומה. כך תעזרו לילדכם ללמוד על גופו ולהגיד לכם בדיוק אילו שאלות מטרידות אותו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חברים דמיוניים

מהם חברים דמיוניים?

חברים דמיוניים הם חברים שילדכם מעלה בדמיונו, והם מגיעים בשלל צורות וגדלים. הם יכולים להתבסס על מישהו שילדכם כבר מכיר, על דמות מספר או אפילו על צעצוע רך עם מאפיינים אנושיים. לפעמים הם פשוט יציר דמיונו של הילד. הם יכולים ללוות את הילד בכל מעשיו, או לבוא וללכת כרצונם. הם עשויים להתקיים רק במקומות מסוימים כמו בבית המשחק שבחצר או ליד שולחן המטבח, ולאורך כל הדרך, הם מופיעים ונעלמים בלי כל סיבה נראית לעין.

מתי מופיעים החברים הדמיוניים וכמה זמן הם נשארים?

חבר דמיוני יכול להופיע כבר בגיל שנתיים וחצי. הילדים מפסיקים בדרך כלל לשחק עם החברים הדמיוניים – בין אם יש להם חבר אחד, כמה חברים או משפחה שלמה – כשהם מוכנים להמשיך הלאה. חברים דמיוניים נוטים להתקיים במשך כמה חודשים, אך הם יכולים להיות חלק מחייו של ילדכם לפרק זמן של עד שלוש שנים.

מדוע מופיעים החברים הדמיוניים?

החבר הדמיוני של ילדכם:

  • מקשיב לו ותומך בו
  • משחק איתו
  • עושה דברים שילדכם אינו יכול לעשות
  • מיוחד ושייך רק לו
  • אינו שופט ואינו מאשים.

ילדכם מחליט מה החבר הדמיוני אומר ועושה, ועם מי הוא יכול “לשחק”. זה חלק מסוד קסמו. חברים דמיוניים מאפשרים לילדים לחקור את עולם ההמצאות שיצרו בעצמם. למעשה, ייתכן שלילדים עם חברים דמיוניים יש דמיון מפותח יותר, והם נוטים יותר ליהנות ממשחקים פנטסטיים ומסיפורים קסומים.

האופן שבו ילדים משחקים עם חבריהם הדמיוניים או מדברים עליהם יכול לספר לכם הרבה על תחושותיהם ורגשותיהם. חברים דמיוניים מאפשרים לכם להציץ לעולמו הפנימי של הילדים, לטעמיו ולדברים שהוא אוהב ושונא.

אין כל ראיות לכך שילדים בעלי חברים דמיוניים סובלים ממחסור במיומנויות חברתיות או מבעיות חברתיות. ילדים עם חברים דמיוניים יכולים להיות חברתיים יותר וביישנים פחות, ולשחק עם ילדים אחרים באמפתיה רבה יותר. למעשה, אחד המחקרים גילה כי מבוגרים שדיווחו על חבר דמיוני בצעירותם היו מכוונים יותר לצורכיהם של אחרים מאשר מבוגרים שלא היה להם חבר דמיוני.

כיצד לטפל בנושאים הכוללים את החבר הדמיוני

הנה כמה רעיונות לטיפול במצבים שבהם החבר הדמיוני נהיה קצת מרגיז.

כשעליכם לעשות דברים בשביל החבר הדמיוני

ייתכן שתתבקשו לפתוח את הדלת לחבר הדמיוני, להכין לו משהו לאכול או להציע לו את המיטה. במקום לעשות זאת בעצמכם, עודדו את ילדכם לפתוח את הדלת, להכין לחבר הדמיוני מקום ליד שולחן ארוחת הערב או להציע את המיטה. כך תכירו בקיומו של החבר הדמיוני, אך גם תנצלו הזדמנות לפתח את המיומנויות של ילדכם.

כשהילד מדבר באמצעות החבר הדמיוני

יש ילדים שמתעקשים להתייעץ עם חבריהם הדמיוניים כל הזמן, למשל, “אני צריכה לשאול קודם את גילת”. לפעמים הם ירצו לדבר איתכם באמצעות החבר. אם זה מתסכל אתכם, נסו להגיד לילדכם, “אני רוצה לשמוע מה את חושבת, לא מה גילת חושבת”.

כשהילד מאשים את החבר הדמיוני

לפעמים הילדים אומרים או עושים משהו שאסור להם, ומאשימים את החבר הדמיוני. במקרה זה, אמרו לילדכם בבירור שלא ייתכן שהחבר הדמיוני עשה זאת. לאחר מכן המשיכו בשיטה המתאימה. לדוגמה, אמרו לילדכם לנקות את הבלגן.

למידע נוסף על פיתוח התנהגות טובה אצל ילדכם, קראו את ארגז הכלים ההתנהגותי שלנו.

בעיות אחרות

במקרים נדירים, חברים דמיוניים הם תסמין לבעיות אחרות. אם אתם מודאגים בגלל החבר הדמיוני של ילדכם – למשל, אם ילדכם סבל מאירוע טראומטי והחבר הדמיוני מכאיב או מתנהג ברשעות – התייעצו עם רופא הילדים או עם איש מקצוע אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אמפתיה: רגשות גדולים אצל ילדים קטנים

זה נשמע לכם מוכר…?

יש ימים שפשוט לא משתלם להיות מבוגר. הבוס שלכם מעמיס עליכם עוד ועוד פרויקטים. הלקוח דוחה את עבודתכם. כשאתם הולכים לאט לאט לעבר המכונית, אתם מגלים שהייתה דליפת אוויר בצמיג, ועכשיו הוא שטוח לגמרי. כשכבר הגעתם הביתה, אינכם מצליחים לעשות דבר מלבד להתיישב על הספה ולהדליק את הטלוויזיה.

ואז אתם מבחינים בפעוט שלכם עומד במרחק כמה מטרים, מצחו חרוץ בדאגה. הוא מתנדנד לעברכם, מטפס לחיקכם ושואל, “אבא?” ואז הוא עושה את הטוב ביותר שהוא יכול – ומחבק אתכם. וכמובן, החיבוק שלו פועל כמו קסם. אתם מיד מרגישים טוב יותר. הוא מראה לכם אמפתיה. והוא רק בן שנתיים.

זהו הישג ראוי לציון שמחמם את הלב. במשך שנים נהגו מדענים לחשוב שילדים קטנים אינם מסוגלים לראות מעבר לרגשות ולצרכים של עצמם. כעת אנו יודעים שהם יכולים. מחקרים מראים כי במהלך השנה השנייה לחייהם, ילדים מתחילים לפתח רגשות דאגה לאנשים אחרים, ולעיתים קרובות מבקשים לנחם אותם.

כיצד מתחילה האמפתיה?

ייתכן שכולנו נולדים עם יכולת ביולוגית לאמפתיה. כבר מרגע הלידה, תינוקות מתחילים לפתח את היכולת להגיב לרגשותיהם של אחרים, לחקות את הבעות הפנים של המטפלים בהם או לפרוץ בבכי כשהם שומעים תינוק אחר בוכה. עד גיל שלושה חודשים, תינוקות מגיבים באופן שונה לפרצופים שמחים ולפרצופים עצובים, ומוכיחים שהם מסוגלים להבחין ביניהם. תגובות אלה אינן אמפתיה עדיין, אך ייתכן שאלה הצעדים הראשונים בפיתוח היכולת להשתתף ברגשותיהם של אחרים.

בגיל שנה כבר מתרחשים שינויים גדולים. נאמר ששני תינוקות משחקים זה עם זה. אחד התינוקות מנסה לתפוס צעצוע חדש, מועד ונופל ומקבל מכה ברגלו. מה יעשה בן השנה השני? האם יבחין? האם ישים לב? לא רק שהוא מבחין בכך, הוא מתחיל להיראות מודאג למדי. ייתכן שיקמט את מצחו, או ישרבב את שפתיו. הוא עשוי לפחד בעצמו, ולתהות אם משהו רע עומד לקרות לו. תגובות אלה הן צעד נוסף בהתפתחות האמפתיה.

שימו לב

ילדים עשויים להפגין אמפתיה כבר מגיל 12 חודשים, אך אין זה אומר שהם יפגינו אמפתיה כל הזמן. ילדים צעירים עשויים שלא להפגין אמפתיה כלל, ולעיתים אפילו לצחוק כשהם גורמים מצוקה לאדם אחר. חשוב לזכור שהילדים לומדים כעת כיצד הרגשות פועלים, וככל שיגדלו, כך גם ישתפרו בהפגנת אמפתיה.

טיפים מועילים להורים

הראו אמפתיה לילדיכם. ילדים צעירים (כמו כולנו) אוהבים לקבל אמפתיה. מחקרים מראים כי הורות אמפתית והכוונה רגשית תורמות לחיזוק התפתחות רגשית בריאה.

  • הסבירו לילדיכם בפשטות ובבירור כיצד אנשים אחרים מרגישים כשהם עצובים או פגועים. חשוב במיוחד להסביר זאת כשילדכם עושה משהו שגורם לאדם אחר לחוש את הרגשות הללו (“כשאתה קורא לרון בשמות, אתה גורם לו להרגיש רע”). כשזה קורה, הסבירו בתקיפות כיצד הרגשות הללו פועלים.
  • שמשו דוגמה והראו אמפתיה בעצמכם. ילדים הם החקיינים הטובים ביותר, וסביר להניח שיחקו את מעשיכם כשיראו כיצד אתם מתייחסים לאחרים.
  • שבחו את הפעוט שלכם כשהוא מפגין סימני אמפתיה מוקדמים – אלה סימנים מופלאים לכך שהוא לומד לטפל באחרים. כשהפעוט שלכם נותן את הצעצוע האהוב עליו לאחיו הקטן שבוכה, הראו לו כמה אתם מעריכים את התנהגותו.
  • אל תצפו לקבל אמפתיה בכל פעם. ילדים צעירים עדיין לומדים כיצד הרגשות פועלים, ואיך אנשים מסתדרים זה עם זה. עודדו וחזקו את הפגנת האמפתיה, אך אל תצפו לשלמות.

אם ילדכם אינו מגיב לרגשותיהם של אחרים או חולק את רגשותיו אתכם, או אם אתם מתקשים לקרוא את רגשותיו, פנו לאחות טיפת חלק או לאיש מקצוע אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לטפל בבעיות שינה עקשניות?

המרכז לבריאות הילד בקהילה, השייך לבית החולים המלכותי לילדים שבמלבורן, אוסטרליה, סקר לאחרונה את המחקרים העכשוויים בנושא בעיות שינה בקרב ילדים צעירים.

אילו מחקרים נסקרו?

המחקר כיסה מגוון גישות לטיפול בבעיות הירדמות והתעוררות אצל ילדים בני יותר משישה חודשים, ובהן:

  • טיפול התנהגותי שמלמד ילדים להירדם בחזרה לבדם במקום להיעזר במבוגר
  • טיפול תרופתי לבעיות שינה. טיפול תרופתי נחשב כיעיל רק במצבים שבהם בעיות השינה של הפעוט קשות, עקשניות במיוחד, ובעלי פגיעה משמעותית באיכות או כמות השינה. יש לזכור כי טיפול תרופתי אינו תחליף לטיפול התנהגותי, אלא מתווסף עליו, ודורש מעקב רפואי מסודר. מתן מידע וייעוץ בנוגע לשינה, עם ביקורי תמיכה ובלעדיהם.

על קצה המזלג: ממצאי המחקר

הטיפול ההתנהגותי נמצא כיעיל ביותר בטיפול בבעיות שינה. המחקר מצא כי הטיפולים ההתנהגותיים בעלי סיכויי ההצלחה הטובים ביותר היו:

מהם הטיפולים ההתנהגותיים?

ישנם טיפולים התנהגותיים רבים, שמטרתם זהה- ללמד  את הילד להירדם בכוחות עצמו, ללא צורך במעורבות של ההורים.

עקרונות הבסיס

ההנחה בבסיס הטיפולים ההתנהגותיים היא שהדרך שבה ילדים נרגעים לפני השינה תהפוך לדרך המועדפת עליהם לחזור לישון לאחר שהתעוררו באופן טבעי.

לדוגמה, תינוק שנרדם בזרועותיו של ההורה או המטפל ירצה, ככל הנראה, לחזור לאותו מקום כדי להירגע אחרי שהתעורר במהלך הלילה. מטרת הטיפולים ההתנהגותיים היא לעזור לילד “לשכוח” התנהגות בעייתית בשעת ההירדמות, ולהחליף אותה בהתנהגות בונה יותר (כלומר, להירדם ללא עזרת מבוגר).

טווח הגילאים

הטיפולים ההתנהגותיים ניתנים בדרך כלל לילדים בני יותר משישה חודשים. תינוקות קטנים יותר עדיין זקוקים להאכלה בלילה, עדיין מבססים את מחזוריות השינה-התעוררות וייתכן שעדיין לא יגיבו לטכניקות של טיפול התנהגותי.

מעורבות מקצועית

אנשי המקצוע עובדים לעיתים קרובות עם המשפחה, ומפתחים יחד תוכנית טיפול שינה אינדיבידואלית עם הטיפולים ההתנהגותיים המתאימים. אנשי המקצוע תומכים בהורים כדי שיוכלו לבצע את הטיפול, ומייעצים להם בנוגע לנושאים הקשורים לבעיות השינה כגון ביסוס שגרת השכבה, תנומות במהלך היום ושינוי פרקטיקות שעלולות לתרום לבעיות השינה.

מעורבות ההורים והערכים שלהם

חלק מהטיפולים ההתנהגותיים אינם עולים בקנה אחד עם האופן הטבעי שבו ההורה או המטפל קשור לילד. אחת הדוגמאות היא בשיטת ההרגעה המבוקרת – שיטה זו דורשת מהמבוגר לעזוב את הילד כשהוא בוכה, אף שהמבוגר נוטה באופן טבעי להרים ולנחם ילד בוכה. באופן כללי, כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, ההורים והמטפלים חייבים להרגיש איתו בנוח.

כדי לפתח תוכנית שינה, חשוב לשמור על שגרת השכבה חיובית וצפויה מראש, ולוודא שהתינוק מקבל מספיק שינה במהלך היום.

סיכום הראיות בנוגע לגישות לטיפול בבעיות שינה של ילדים

אף שהתעוררויות ליליות ובעיות הירדמות נוטות להופיע ביחד, ברוב המקרים הן נחקרות בנפרד. לכן אנו דנים בהן בנפרד בהמשך.

התעוררויות ליליות

המחקרים התמקדו ב:

  • ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
  • ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
  • בעיות הקשורות להורים
  • בעיות המוגדרות כ”התעוררות תכופה, התעוררות לפרקי זמן ארוכים, או שני הסוגים יחד”.

להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא התעוררויות ליליות:

  1. התערבויות התנהגותיות הוכחו כיעילות בהפחתת תכיפות ההתעוררויות הליליות ואורך פרקי ההתעוררות, והשפעתן ניכרה במעקב שנערך בטווח הקצר. התערבויות אלה מקבלות תמיכה חזקה מניסויים אקראיים מבוקרים מרובים.
  2. השיטות התעלמות שיטתית, התעוררות מתוזמנת והרגעה מבוקרת (עם תמיכה להורים) קיבלו גם הן תמיכה אמפירית חזקה. ההשפעה של כל אחת מהשיטות על ההתעוררויות הליליות בקבוצת הניסוי גדולה באופן ניכר מאשר קבוצת הביקורת. נדרשת בחינה נוספת כדי לקבוע באופן סופי אם שיטת התערבות התנהגותית מסוימת יעילה יותר מאשר שיטות אחרות.
  3. אף שהמחקר הראשוני על גישות שהשתמשו בטיפול תרופתי ובשיטות התנהגותיות גם יחד הוא מעודד, נדרשת בחינה נוספת כדי לאמת את יעילותן ולהשוות אותן להתערבויות התנהגותיות בלבד.

בעיות הירדמות

המחקרים התמקדו ב:

  • ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
  • ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
  • בעיות הקשורות להורים
  • בעיות המוגדרות כ”קושי רב וארוך או סירוב להירדם בלילה, או התקפי זעם בזמן ההשכבה”.

להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא בעיות הירדמות:

  1. הטיפולים ההתנהגותיים נמצאו כיעילים בהפחתת בעיות ההירדמות, אולם השפעתם לטווח ארוך עדיין לא התבססה. נערכו פחות ניסויים אקראיים מבוקרים בנוגע לבעיות הירדמות מאשר להתעוררויות ליליות.
  2. ישנן ראיות מחקריות חזקות לשימוש בתוכנית שגרה חיובית ובהרגעה מבוקרת (עם תמיכה מקצועית להורים או למטפלים). כמו כן, המחקר טוען כי שיטת השגרה החיובית משיגה תוצאות מהירות יותר מאשר בכי מבוקר, קלה יותר להבנה מצד ההורים והמטפלים, והיא הגישה המועדפת עליהם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה

לפתור בעיות הירדמות ושינה

ילדכם יוצא ללא הרף מהמיטה וקורא לכם כל הזמן אחרי ששכב לישון? אם בעיות אלה מובילות לסכסוכים והופכות את הלילות לאירועים לא נעימים במשפחתכם, אפשר:

  • לעזור לו להירגע באמצעות ביסוס שגרת השכבה.
  • להשתמש בכמה מהשיטות להתמודדות עם קריאה לעזרה ויציאה מהמיטה.

עם זאת, יש לציין כי הקריאה לעזרה והיציאה מהמיטה אינן תמיד מהוות בעיה. ייתכן שילדכם באמת זקוק למשהו. היכנסו לחדרו אם אתם חושבים שהוא זקוק לעזרתכם או שמשהו לא בסדר.

מדוע ילדים קוראים לעזרתכם ויוצאים מהמיטה

בעיות השינה הללו עלולות להתחיל כיוון שילדכם רוצה שתישארו בקרבתו. ילדים בני תשעה חודשים ויותר עשויים לפתח חרדת נטישה, ולכן, ייתכן שירצו שתישארו איתם כשהם הולכים לישון.

אם המאבקים בשעת השינה מתחילים לפתע, אחרי שינוי משמעותי או אובדן שחווה ילדכם, ייתכן שזהו סימן לכך שילדכם חווה לחץ או חרדה. במקרה זה, עליכם להפחית את הלחץ בחייו. כדאי לדבר עם איש מקצוע אם ילדכם מפוחד מאוד או חרד משעת השינה או מהפרידה מכם.

אם ילדכם חושש מהפרידה או סובל מחרדה אחרת, כדאי לבלות מעט זמן יותר יחד לפני שאתם מכבים את האורות. ניתן לפתור רבות מבעיות השינה וההירדמות באמצעות השיטות הבאות.

לבסס שגרת השכבה

שגרת השכבה היא הדבר החשוב ביותר שעוזר לילדים צעירים להיכנס למיטה ולהירדם. כחלק מהשגרה הבסיסית:

  • עשו את אותם דברים מרגיעים מדי ערב, לפני השינה
  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה
  • הימנעו מפעילות הכוללת זמן מסך – צפייה בטלוויזיה, משחקים במחשב או שימוש בטאבלטים או במכשירי כף יד אחרים.

חשבו על התזמון

חשבו היטב מתי להתחיל את שגרת ההשכבה. אם לילדכם לוקח זמן רב כדי להירדם, ייתכן שאתם משכיבים אותו מוקדם מדי. נסו לאחר מעט את שעת ההשכבה, כדי שילדכם ייכנס למיטה ישנוני יותר. כך תגדילו את סיכויו להירדם.

ברגע שילדכם נרדם באופן קבוע בשעה מאוחרת יותר, תוכלו לנסות להקדים אותה בהדרגה ובאטיות. הקדימו את שעת ההשכבה שלו ב-10-5 דקות מדי שבוע, עד שתגיעו לשעת ההשכבה הרצויה.

בדקו את החדר במהירות לפני שאתם מכבים את האור

לפני שאתם מכבים את האור, בדקו שלילדכם יש כל הדברים שהוא זקוק להם, כדי שלא יקרא לכם מאוחר יותר. האם הוא שתה משהו? הלך לשירותים? צחצח שיניים? הדליקו מנורת לילה קטנה אם ילדכם מפחד מהחושך.

הזכירו לילדכם למה אתם מצפים

לפני שאתם יוצאים מהחדר, הזכירו לילדכם שעליו להישאר בשקט במיטה – לדוגמה, “עכשיו הגיע הזמן לנוח בשקט במיטה”. הסבירו לו שלא תענו לו אם יקרא לכם מהמיטה. לאחר מכן, אמרו לו “לילה טוב”, או “שינה מתוקה” (או מה שאתם אומרים בדרך כלל כשהוא הולך לישון), וצאו מהחדר.

יש ילדים ומבוגרים שחווים פרק ערנות שני בשלב מאוחר של היום. פרץ האנרגיה הזה עלול לגרום לחלק מהילדים להיות פעילים וערניים מאוד – ולרצות להישאר ערים מאוחר יותר, במקום ללכת לישון.

כשילדכם קורא לעזרה מהמיטה

אל תגיבו

אף שזה קשה, חשוב להתעלם מכל בקשותיו לתשומת לב. ילדכם ימציא כמה וכמה סיבות לכך שתצטרכו להיכנס לחדרו, אולם אם אתם רוצים שהשיטה הזו תעבוד, תצטרכו להיות תקיפים ולהתעלם מקריאותיו. כלומר, אין עוד סיפור, עוד נשיקה ועוד כיסוי בשמיכה. אל תיכנסו לחדרו בכלל.

אם אתם מגיבים כיוון שילדכם צועק בקול חזק יותר או דורש יותר, הוא ילמד שאם ימחה ויצעק מספיק זמן, הוא יזכה לתשומת לבכם. בעתיד, סביר להניח שימשיך למחות עד שתיכנסו.

תנו לו “כרטיס לילה טוב”

“כרטיס לילה טוב” היא שיטה שעשויה לעבוד אצל ילדים בני שלוש ומעלה:

  • בשעת ההשכבה, תנו לו “כרטיס לילה טוב” (אפילו פתק בכתב יד) שיאפשר לו לבקש ולקבל בקשה סבירה אחת במהלך הלילה, כמו כוס מים או נשיקה מאימא או מאבא.
  • אחרי שהשתמש בכרטיס, כלומר ביקש משהו וקיבל אותו מכם, עליו לתת לכם אותו, ולא תיענו לעוד בקשות או קריאות מצדו.
  • אם הוא מבקש משהו בלתי סביר – כמו גלידה או להישאר ער עד מאוחר – עודדו אותו לבחור בין האפשרויות הסבירות שעליהן הסכמתם.
  • אם ילדכם לא השתמש בכרטיס הלילה טוב שלו, הוא יכול לצבור אותו, או להמיר אותו בפרס כלשהו אותו תבחרו מראש (יציאה עם אבא/אמא, קריאה של עוד סיפור למחרת לפני השינה/משחק קטן וכו’)

כשילדכם יוצא מהמיטה

אפשר להשתמש בשתי שיטות. בחרו את השיטה שמתאימה לכם ולילדכם, ודבקו בה.

שיטה מספר 1: החזירו אותו למיטה

  1. אמרו לו פעם אחת, “נועם, אל תצא שוב מהמיטה. תישאר בבקשה במיטה שלך”.
  2. החזירו אותו למיטה מיד, בעדינות וברוגע. אל תדברו, אל תיצרו איתו קשר עין ואל תגערו בו בשום צורה. עשו זאת כמה פעמים שצריך, עד שהוא יישאר במיטה.
  3. ייתכן שתצטרכו לעשות זאת פעמים רבות. אם אתם משתמשים באפשרות הזו, עליכם להיות סבלנים מאוד. עדיף שלא להשתמש בה אם החזרתו למיטה עלולה לגרום לכם לכעוס או להתעצבן מאוד.

שיטה מספר 2: השאירו אותו בחדרו

  1. אמרו לו פעם אחת, “נועם, אל תצא שוב מהמיטה. תישאר בבקשה במיטה שלך”. החזירו אותו למיטה מיד, בלי דיונים או ויכוחים.
  2. אם הוא יוצא שוב מהמיטה, אמרו לו, “נועם, לא נשארת במיטה, ולכן אסגור עכשיו את הדלת שלך. אפתח אותה שוב כשתישאר במיטה”. החזירו אותו למיטה וסגרו את הדלת.
  3. התעלמו מקריאותיו לפרק זמן סביר (כ- 2 דקות) וחיזרו במידת הצורך כדי לומר לו שוב לשכב במיטה בשקט.
  4. אם אתם חושבים שילדכם עשוי לחשוש- תוכלו להגיד לו שתבואו לבדוק כל כמה דקות שהוא בסדר. חיזרו כעבור כמה דקות , אמרו לו “נועם כל הכבוד איך אתה ילד טוב ונשאר במיטה” וצאו בחזרה.

כדי להשאיר אותו בחדרו, אפשר:

  • להתקין שער בכניסה לחדרו. ילדכם יוכל לצאת מהמיטה, אך לא מהחדר.
  • לסגור את הדלת עד שיחזור למיטה ויישאר שם. אם הוא יכול לפתוח את הדלת, אפשר להחזיק את הדלת סגורה עד שיפסיק לנסות ולצאת. היתרון בהחזקת הדלת הוא שאתם עדיין נמצאים בקרבת מקום ויכולים לשמור על ביטחונו. אם ילדכם פוחד מהחושך, התקינו לו מנורת לילה קטנה.

שיטה זו יכולה להיות טובה אם אתם או ילדכם נוטים לכעוס או להתעצבן, אולם יש ילדים שפוחדים או חרדים להישאר לבד כשהדלת סגורה. אם האפשרות הזו גורמת לכם או לילדכם לחוש שלא בנוח, נסו להחזיר אותו למיטה ולהשאיר את הדלת פתוחה.

חלק מהילדים מוטרדים כל כך מכך שהוחזרו למיטה עד שהם מקיאים. אם ילדכם מגיע למצב זה, כדאי להיכנס לחדרו ולהרגיע אותו בשקט. אם הוא מקיא, נקו את חדרו בכמה שפחות התעסקות. ברגע שילדכם נקי ושוכב בחזרה במיטה, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. אם הוא מקיא יותר מפעם אחת ואינכם יודעים מה לעשות, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב וחפשו דרכים אחרות לטפל בבעיות השינה.

כדי שהשיטות הללו יעבדו, עליכם להיות עקביים. אם אתם נכנעים לילדכם כשהוא יוצא שוב ושוב מהמיטה או קורא לכם ומוחה בקול רם, אתם מלמדים אותו להיות עקשן ועקבי יותר.

הבוקר שלמחרת

שבחו את ילדכם על כך שנשאר בחדרו בשקט

אם ילדכם הולך לישון בלי לקרוא לכם, שבחו אותו או תגמלו אותו בבוקר למחרת. אפשר לציין את המאורע בארוחת בוקר חגיגית או בשיחת טלפון למישהו מיוחד. אם ילדכם בן שלוש ויותר, אפשר להשתמש בטבלת התנהגות כדי לחזק את התנהגות ההשכבה הרצויה.

אל תזכירו לו שקרא לכם בלילה

נסו לפתוח את הבוקר שלמחרת באווירה חיובית, גם אם ילדכם קרא לכם בלילה הקודם.

אם אתם מודאגים בנוגע לשנתו מכל סיבה שהיא, התייעצו עם רופא ילדים או אחות טיפת חלב. במידת הצורך, הם יוכלו להפנות אתכם למומחה באזורכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שינה אצל ילדים ובני נוער

בעיות שינה

כל הילדים מתקשים לפעמים להירדם ולהישאר במצב שינה, ויש לכך סיבות שונות.

שגרת השכבה וסביבת שינה

ילדכם זקוק לשעה שקטה שבה יוכל להוריד הילוך ולהירגע לקראת השינה. יותר מדי התרגשות, רעש ופעילות לפני השינה עלולים לגרום לילדים להיות היפראקטיביים ולהקשות עליהם להירגע כשצריך ללכת לישון. באותו אופן, סביבת שינה רועשת, מוארת, קרה או חמה מדי מקשה על ההירדמות.

שינויים פשוטים בשגרת ההשכבה הקבועה של הילדים או בסביבתם יכולים לפעמים להשפיע על ההירדמות. לדוגמה, שעון קיץ, ג’ט לג, חדר שינה לא מוכר ושינה אצל חבר עלולים לגרום לילד להמשיך להתרוצץ בשעה שבה הוא בדרך כלל כבר ישן.

תזונה

הדברים שילדכם אוכל ושותה משפיעים על יכולתו להירדם בלילה. לדוגמה, ילדים שצורכים משקאות המכילים קפאין – משקאות אנרגיה, קפה, תה, שוקולד וקולה – בשעות אחר הצהריים או הערב, עלולים להישאר ערים מאוחר בלילה.

ביעותי לילה, סיוטים וסהרוריות

אם ילדכם מתעורר לפעמים באמצע הלילה בבכי או בצעקות, ייתכן שהוא סובל מביעותי לילה. ביעותי לילה מתרחשים בקרב ילדים בני ארבע עד 12, ונעלמים אצל רובם עד שנות ההתבגרות. כמו כן, ילדכם עשוי לסבול מסיוטים. סיוטים או חלומות רעים עלולים להעיר אותו ולהקשות עליו להירדם בחזרה.

ייתכן שילדכם סהרורי – כלומר, מסתובב בבית כאילו הוא ער, כשהוא למעשה שקוע בשינה עמוקה. הסהרוריות אינה פוגעת בו, אך היא עלולה להטריד את מנוחתם של בני הבית. יש הורים שמתקשים לישון כיוון שהם דואגים שילדם ייפול או יפגע בעצמו. ואכן הסכנה העיקרית היא הסכנה לביטחונו של הילד ויש לדאוג לכך שלא יוכל להיפגע במצב השוטטות הלילית.

אף שביעותי לילה, סיוטים וסהרוריות הם נורמליים למדי, כדאי לדבר עם רופא הילדים אם אתם מודאגים או שהתנהגותו של ילדכם החריפה.

הרטבה והליכה לשירותים בלילה

אם ילדכם אינו יבש עדיין בלילה, ייתכן שהוא מתעורר כיוון שהרטיב את המיטה, או כיוון שעליו ללכת לשירותים וקשה לו להירדם בחזרה. אם בעיות אלה מדאיגות אתכם או את ילדכם, דברו עם הרופא.

בריאות ורווחה כללית

חלק מהילדים עלולים לסבול ממחלות כמו הצטננות או זיהומים באוזניים שמקשים עליהם להירדם או לישון היטב. מחלות כרוניות כגון אסתמה או אפילפסיה משפיעות גם הן על שנתם של ילדים.

חלק מהילדים נוחרים. אם ילדכם נוחר כל הזמן, גם כשהוא מרגיש טוב, כדאי לדבר עם רופא הילדים. במקרים מסוימים, הנחירות עשויות להצביע על דום נשימה בשינה.

גם חרדה יכולה להשפיע על שנתו של הילד. אם ילדכם חרד או מודאג מאוד בגלל דבר מה, הוא עלול להתקשות ללכת לישון או להירדם בחזרה כשהוא מתעורר באמצע הלילה. כדאי לדבר עם רופא הילדים אם ילדכם סובל מבעיות שינה וממחלה כרונית או חרדה.

בעיות השינה של ילדים נגרמות לפעמים מהפרעת שינה. הפרעות שינה הן בעיות התנהגותיות או מצבים רפואיים שמשפיעים על שנתו של הילד, ומקשים עליו לתפקד במהלך היום. אם בעיות אלה מדאיגות אתכם, דברו עם הרופא.

לטפל בבעיות שינה

בעיות שינה מתמשכות עלולות להקשות על הילדים ללמוד היטב. וכשילדים אינם ישנים טוב, הוריהם עשויים לסבול גם הם משינה גרועה ומרמות גבוהות של לחץ ודיכאון. לכן, כדאי וחשוב לעבוד על הרגלי השינה של ילדכם. חלק מבעיות השינה נגרמות בגלל בעיות התנהגות שבהן אפשר לטפל באמצעות חיזוק הרגלי שינה טובים. למשל, שגרת השכבה חיובית שמעודדת הירדמות ושינה, סביבת שינה שקטה ורגועה, וכן בריאות טובה, תזונה נכונה ופעילות גופנית במהלך היום.

לעיתים קרובות, בעיות השינה מתחילות להשתפר כבר אחרי שבוע הטיפול הראשון. אם אינכם רואים כל שיפור, ייתכן שבעיות השינה נובעות ממצב רפואי. כדאי לדבר עם רופא הילדים.

אם ילדכם היה חולה, סביר להניח שביליתם את כל הלילה לצדו, הרגעתם והרדמתם אותו. לעיתים, כשמצבו משתפר, הוא רוצה להמשיך ולקבל את כל תשומת הלב הלילית הזו. אם זה מוכר לכם, כנראה שתצטרכו להיות תקיפים יותר ולהחזיר אותו לשגרת ההשכבה הרגילה.

דברו עם רופא הילדים אם אתם חושבים שילדכם ישן לא טוב בגלל בעיה רפואית – לדוגמה, אסתמה או אפילפסיה. כמו כן, יש בעיות שינה – כגון ג’ט לג או הסתגלות לשעון קיץ – שנפתרות בעצמן בדרך כלל לאחר כשבוע, כשמחזור השינה של ילדכם מתרגל לשעת ההשכבה החדשה.

לקבל עזרה

דברו עם הרופא אם אתם מנסים לבסס הרגלי שינה טובים והם אינם עוזרים. הרופא יוכל להפנות אתכם לרופא מומחה לשינה, פסיכולוג או איש מקצוע אחר שמנוסה בטיפול בהפרעות שינה בקרב ילדים.

תרופות

אף שתרופות אינן הפתרון הטוב ביותר לבעיות שינה, הן יכולות לעזור במקרים מסוימים. לדוגמה, מחקרים מראים כי מלטונין יכול לעזור לחלק מהילדים שסובלים מנדודי שינה (אינסומניה), ובעיקר לילדים הסובלים מבעיות התפתחותיות כגון הפרעות קשב וריכוז וכן ילדים עם הפרעות תקשורת (אוטיזם). תוכלו לדון בכך עם רופא הילדים שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם “נדנודים”

מדוע ילדים מנדנדים

“אפשר סוכרייה?”, “אני רוצה צעצוע!”, “בבקשה בבקשה בבקשה!”

בעיני הילדים, העולם מלא בדברים מושכים ונחשקים. במרכזי הקניות, למשל, כל הדברים האלה מונחים בדרך כלל בדיוק בגובה העיניים שלהם. קשה להם להבין שחלק מהדברים היפים, הנוצצים והטעימים האלה אינם טובים עבורם, או שאימא ואבא לא יכולים לקנות אותם. אפילו למבוגרים קשה למנוע מעצמם את הדברים שהם רוצים. ואם לנו כמבוגרים יש בעיה, חשבו כמה קשה זה לילדים.

הנדנוד מתיש. הוא יכול להעמיד את ההורים במצבים לא נוחים, ולאפשר לילדים לחמוק מעונש על דברים שהוריהם אינם מקבלים בדרך כלל. אולם לעיתים, הנדנוד פשוט עובד. אם הנדנוד הופך לדרך אפקטיבית שבה הילדים מקבלים את מה שהם רוצים, הם ינדנדו לכם לעיתים קרובות יותר. אם ההורים פשוט מסרבים לכל צורה של נדנוד, בסופו של דבר, הוא ייעלם. אז למה זה כל כך קשה?

קודם כל, רוב ההורים רוצים שילדיהם יהיו מאושרים – קשה לסרב לבקשה של ילדכם כשאתם יודעים שאם תסכימו, תסבו לו עונג מיידי. זה אפילו קשה יותר כשאתם יודעים שאם תגידו “לא”, הדבר יגרור בקשות חוזרות, יללות ואפילו מבוכה או התקף זעם בציבור.

עם זאת, לא כל הבקשות מגיעות בצורת נדנוד. האופן שבו אתם מגיבים לבקשות של ילדכם מלמד אותם על יכולתם להשפיע, לשאת ולתת ולתקשר. למידע נוסף וכדי לדעת כיצד להגיב בצורה בונה, קראו את המאמר “בא לי” – מה לעשות עם בקשות של ילדים.

לצמצם את הנדנודים

אפשר לנקוט כמה צעדים כדי להפחית את תדירות הנדנודים מלכתחילה.

  • הציבו כמה כללים בסיסיים. לפני שאתם לוקחים את הילד לקניון או למקום אחר שבו הוא עשוי לנדנד, אמרו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים וכיצד תגיבו אם ינדנד לכם. השתדלו לנסח את הכללים באופן חיובי, ולא באופן שלילי. בחרו בתגובה שתוכלו לעמוד בה, אם אכן הוא ינדנד.
  • שבחו את ילדכם על התנהגות טובה בזמן הקניות. אם הוא מצליח להסתובב בסופרמרקט בלי לנדנד בכלל, תנו לו הרבה תשומת לב חיובית כדי להראות לו ששמתם לב לכך. לדוגמה, אמרו לו, “אני ממש גאה בך שעזרת לי לעשות קניות, ולא ביקשת שום דבר שאנחנו לא יכולים לקנות”.
  • תנו לו תמריצים חיוביים ובריאים להתנהגות טובה בזמן הקניות. למשל, “אם אתה מצליח לעשות את סיבוב הקניות הזה בלי לבקש שום דבר, נעצור בפארק בדרך הביתה”.
  • שמרו על חשיפה מינימלית לפרסומות בביתכם – למשל, בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט, בעיתונים ובדואר הזבל. הפרסומות נועדו לגרום לכך שילדים ירצו דברים שונים. אם הם אינם חשופים לפרסומות, הסבירות שיראו מוצרים ויחשבו שהם רוצים אותם – פוחתת.
  • למדו את ילדכם להבין מה עומד מאחורי פרסומות. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

כיצד להתמודד עם נדנוד

הנדנוד יכול להיות מלחיץ במיוחד אם ילדכם מגיע להתקף זעם במקום ציבורי. אל תתפתו להיכנע רק כיוון שיש לכם קהל. הישארו רגועים ושכחו את מי שמסביב – סביר להניח שהרוב צופים בכם באהדה, וסביר להניח שגם הם עמדו באותם מצבים! אם ילדכם מנדנד או משתמש בטקטיקות שליליות אחרות כדי להשפיע עליכם (כמו יללות, דרישות או איומים), תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס. לדוגמה, תוכלו להגיד, “יובל, אל תיילל. תשתמש בקול הרגיל שלך”.
  • אל תגידו “כן” או “לא” עד שתהיו מרוצים מהאופן שבו הוא מבקש.
  • כשאתם אומרים “לא”, תעמדו בו. כשאתם נכנעים לנדנוד, אתם מאמנים את הילדים להשתמש בו יותר. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, ילדכם מקבל את המסר שהנדנוד והיללות באמת עובדים.

איך להישאר רגועים למרות הנדנודים

נדנוד יכול לשגע כל הורה. אם אתם מרגישים שהנדנוד מכניע אתכם, נסו את התרגיל הבא:

  1. עצרו.
  2. ספרו עד עשר.
  3. עכשיו הגיבו לילדכם.

עשר השניות הנוספות האלה מספיקות בדרך כלל כדי להרגיע אתכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שומנים בריאים (“טובים”) ושומנים מזיקים (“רעים”): עקרונות הבסיס

ההבדלים בין שומנים בריאים לשומנים מזיקים

שומנים בריאים
שומן טוב נקרא לפעמים שומן בלתי רווי, והוא מגיע בשתי צורות: שומן חד בלתי רווי ושומן רב בלתי רווי. ישנם שני סוגים של שומן רב בלתי רווי: אומגה-3 ואומגה-6. אומגה-3 ואומגה-6 ידועים גם הם כחומצות שומן חיוניות. כיוון שגופנו אינו יודע לייצר את חומצות השומן החיוניות לו, עלינו לקבל אותן מהמזון שאנו אוכלים. כמו כן חומצות שומן חיוניות מהוות חומר בסיס, ממנו הגוף בונה חומרים רבים חיוניים.

שומן טוב, או בלתי רווי, עוזר לשמור על בריאות העורקים בגוף, וכן הוא עוזר לייצר כולסטרול טוב ולהעביר אותו ברחבי הגוף – מה שמפחית את הסיכון למחלות לב. השומן הבלתי רווי מפחית את ייצור הכולסטרול הרע, שנמצא קשור לבעיות לב- תזונה המכילה שומן בלתי רווי יכולה לעזור למנוע בעיות לב בעתיד.

שומנים מזיקים
שומנים מזיקים מגיעים בצורת שומן רווי ושומן טרנס. שני סוגי השומנים המזיקים גורמים לגופנו לייצר יותר כולסטרול רע, ולהפחית את ייצורו של הכולסטרול הטוב. כמו כן, הם עלולים להגביר את הסיכון ללקות במחלות לב, כלי דם וסרטן בעתיד.

מאין מקבלים שומנים בריאים ומה הם עושים

שומן חד בלתי רווי
שומן חד בלתי רווי עוזר להוריד את רמת הכולסטרול בדם, אך רק כאשר הוא מחליף שומנים רוויים בתפריט יומי ממוצע. אפשר למצוא שומן חד בלתי רווי במאכלים הבאים:

  • שמנים כגון שמן זית, קנולה ושמן זרעי ענבים
  • אגוזים וזרעים
  • אבוקדו

שומן רב בלתי רווי
אפשר למצוא שומן רב בלתי רווי בשמנים צמחיים נוזליים- כמו שמני קנולה, חמניות, תירס וסויה וכן בדגים שומניים כגון סלמון וטונה. שומן רב בלתי רווי מוריד את רמת הכולסטרול בדם ביעילות רבה יותר משומן חד בלתי רווי, אך רק כאשר הוא מחליף שומנים רוויים בתפריט יומי ממוצע. כמו כן, הוא מסייע לבריאות הכללית של איברים כגון הלב, העיניים והמפרקים, ולבריאות המנטלית.

אומגה-3
אומגה-3 הוא סוג של שומן רב בלתי רווי. אפשר למצוא אותו במאכלים הבאים:

  • אגוזי מלך, זרעי פשתן ושמנים המופקים מאגוזים וזרעים אלה
  • שמן סויה
  • ירקות עלים ירוקים
  • דגי טונה, סלמון ומקרל

תינוקות מקבלים אומגה-3 מחלב האם. אומגה-3 עוזר להתפתחות מוחו ועיניו של התינוק ברחם ובמהלך ששת החודשים הראשונים לחייו. אצל ילדים הוא עוזר לשיפור הלמידה, ממריץ את התפתחות המוח ומערכת העצבים ומחזק את מערכת החיסון.

אצל מבוגרים, אומגה-3 יכול להקל על דלקת מפרקים שיגרונית, כאבים, נוקשות מפרקים ודלקות. כמו כן, הוא מסייע להגן על מבוגרים מפני מחלות לב.

אומגה-6 
אומגה-6 אף הוא מהווה סוג של שומן רב בלתי רווי. אפשר למצוא אותו בשמנים צמחיים כגון שמן חמנייה, שמן בוטנים, קנולה ושמן סויה. אומגה-6 מגן מפני מחלות לב ומסייע לשלוט על רמת הכולסטרול הרע.

מאין מקבלים שומנים מזיקים ומה הם עושים

שומן רווי
שומן רווי מצוי במאכלים הבאים:

  • מוצרים מן החי כגון שומן בבשר, מוצרי חלב עשירים בשומן כגון חמאה, שמנת, גבינות צהובות וגבינות שמנות.
  • שמן דקלים ושמן קוקוס

לשומן רווי אין יתרונות בריאותיים ידועים, אך ידוע כי הוא מגביר את כמות הכולסטרול הרע בגוף.

שומן טרנס
שומן טרנס, המכונה בדרך כלל “שומן צמחי מוקשה” או שומן “צמחי מוקשה חלקית” משמש בייצור מגוון מזונות מזיקים אולטרא מעובדים, כדוגמת:

  • חלק מסוגי המרגרינות
  • עוגות, עוגיות, בורק’ס ומיני מאפה מוכנים רבים
  • ארוחות מוכנות
  • חטיפים שונים

ידוע כי שומן טרנס גורם לנזקים רבים לגופנו. השפעה השלילית של צריכת חומצות שומן טראנס קיימת גם אם הן נצרכות בכמויות קטנות. הפחתה של גרמים בודדים ולעיתים אף חלקי גרמים מתוך התפריט היומי, ייגרמו למניעת תחלואה ותמותה בשיעורים ניכרים. ידוע כי הוא מגביר את כמות הכולסטרול הרע בגוף, מפחית את כמות הכולסטרול הטוב וגורם נזק לכלי הדם באיברים שונים.

יש לצמצם את הצריכה של שומן טראנס מכל המקורות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מהם טקסים משפחתיים?

מדוע הטקסים המשפחתיים חשובים

טקסים הם דברים שרק המשפחה שלכם עושה. הם עוזרים לכם להראות “מי אתם” ונותנים לכם תחושת שייכות. יכול להיות שאינכם מודעים לכך שיש לכם טקסים, אך אפילו השיר המיוחד שאתם שרים יחד בזמן האמבטיה תורם לתחושת הביטחון והשייכות של ילדכם.

יש טקסים שהועברו אלינו מהסבים והסבתות או מקרובי משפחה אחרים, למשל, לשחק בסביבונים ביחד בחנוכה, או לאכול תמיד לחם מטוגן עם קוטג’ בבוקר שבת. יש טקסים שכל משפחה יוצרת לעצמה. הטקסים המשפחתיים שלכם עשויים לכלול חגיגות מיוחדים בחגים ומועדים או פסטיבלי תרבות. טקס משפחתי אחר הוא שאתם, ההורים, יוצאים במיוחד כל פעם לבילוי משותף עם אחד מהילדים. אפשר ללחוץ ידיים בצורה מצחיקה ומשוגעת, לשחק במשחק מיוחד במכונית או לקרוץ תמיד לילדים כשמורידים אותם בבית הספר. כל אלה עוזרים לטוות את הקשרים המשפחתיים.

הטקסים יכולים לנחם את הילדים במצבים לא מוכרים. אם ילדכם אוהב להקשיב לכם מספרים לו סיפור לפני שמכבים את האור בלילה, שמירה על המסורת הזו תעזור לו להירדם גם במקום אחר. טקסים ושגרות תורמים לתחושת הביטחון וליכולת החיזוי של ילדיכם.

טקסים משפחתיים שונים

לעיתים קרובות הטקסים קשורים לחגים דתיים כמו חנוכה, חג המולד או הרמדאן. סביר להניח שבמשפחתכם יש טקסים מיוחדים לימי הולדת, זמני הארוחה, שעת השינה, סופי שבוע, ועוד.

הטקסים שלכם יכולים להיות משהו שאף אחד מלבד בני המשפחה לא מבין – נשיקה מיוחדת בבוקר, מילות קוד לדברים שונים, מסעדה שאתם תמיד הולכים אליה אחרי שרואים סרט, שילובי מזון לא רגילים או כללים משלכם למשחקי ספורט.

הטקס יכול להיות קשור לעניין משותף עם מישהו מבני המשפחה, למשל ללכת למשחקי כדורגל יחד, ללמוד על חרקים, לצפות בתוכנית טלוויזיה מיוחדת או לשחק במשחק לוח אהוב. טקסים נוספים הם לרכוב על אופניים בשבת בבוקר, להכין מחברת יצירה, לסדר את אלבום התמונות המשפחתי או להכין קאפקייקס בכמה טעמים.

טיפים לטקסים כיפיים

  • עשו פעילות שילדיכם אוהבים ונהנים ממנה לפחות פעם בחודש.
  • ילדיכם יכולים לשאול אתכם לגבי משהו שהם רוצים לדעת עליכם או על המשפחה – למשל, סיפור על הילדות שלכם, או כיצד אתם ובן או בת הזוג הכרתם – ולשוחח על כך בארוחת הערב.
  • הביטו באלבומי תמונות ישנים כדי שילדיכם יוכלו ללמוד יותר על ההיסטוריה המשפחתית שלכם.
  • אספו רעיונות לשיחה בזמן ארוחת הערב, מהעיתון או מחדשות הפנאי.
  • מדי חודש, בקשו מבני המשפחה להציע רעיונות בתורם לפעילויות משפחתיות.
  • פעם בכמה זמן, כל אחד מבני המשפחה יוכל להביא חבר לאחת מהמסורות המשפחתיות.

הטקסים יכולים לחזק את הערכים המשפחתיים (באותו אופן שבו המסורות, הפעילויות המשפחתיות והכינוסים המשפחתיים עושים זאת), ולעזור להנחיל אותם לדורות הבאים. כמו כן, הטקסים מלמדים את הילדים מיומנויות חשובות, למשל, כיצד ליצור קשר עם אנשים אחרים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מניעת נפילות של תינוקות ופעוטות

נפילות הן גורם התאונות השכיח ביותר בכל קבוצת גיל. כשתינוקות וילדים נהיים ניידים יותר, הם חשופים יותר לנפילות ולחבלות. ילדים נחבלים באופן בלתי צפוי, כיוון שהמבוגרים אינם מבינים מה הילדים יכולים לעשות ובאיזו מהירות הם מפתחים מיומנויות חדשות. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות כדי לשמור על בטחונו של ילדכם הוא לשים לב לכל מיומנות חדשה שהוא לומד ולמקומות החדשים שאליהם הוא יכול להגיע – ולהתאים את סביבתכם בהתאם. הבנת התפתחותו של ילדכם תעזור לכם להתכונן מראש ולשמור על בית בטוח. עם זאת, נפילות הן חלק טבעי בתהליך הגדילה. רוב הנפילות גורמות לחבלות ולמכות בלבד, אך לעיתים הן עלולות להריץ אתכם למרפאה או לבית החולים.

שלושה גורמים חשובים יכולים להשפיע על מידת החומרה של נפילה:

  • הגובה שממנו הילדים עלולים ליפול: ככל שהגובה נמוך יותר, כך קטנה הסכנה. יש למנוע מילדים בני פחות מחמש לגשת למקומות גבוהים ממטר וחצי, ושל ילדים גדולים יותר למקומות גבוהים משני מטרים.
  • המשטח שעליו נופלים הילדים: משטחים קשים כגון בטון, אריחי קרמיקה ואפילו חול דחוס מסוכנים יותר לנפילה מאשר משטחים רכים. משטחי גומי וחול רגיל בגני שעשועים מומלצים לנחיתה רכה יותר. עומקו של חול כזה צריך להיות לפחות 30 ס”מ. בדקו אם גן השעשועים עומד בדרישות התקן.
  • במה הילדים עלולים לפגוע כשייפלו: יש למקם רהיטים בעלי פינות חדות, כגון שולחנות קפה או שידות לילה, במקומות שסביר להניח שילדים לא ייפלו עליהם.

למידע נוסף על מניעת נפילה של ילדים גדולים יותר, קראו את המאמרים בטיחות בגן המשחקים ובטיחות בזמן רכיבה על אופניים וצעצועים בעלי גלגלים.

עצות למניעת נפילות בבית

ריהוט
ילדים נמצאים בסכנת נפילה גם כשהם עדיין תינוקות רכים ואינם יכולים לשלוט בתנועותיהם. אם התינוק שלכם נמצא על משטח גבוה כגון שידת החתלה, מיטת ההורים או ספה, הניחו עליו יד בכל עת. כשהוא גדל, הוא עלול להתגלגל מהמיטה או מכל רהיט אחר. הקפידו להשתמש באביזרי הבטיחות במוצרי תינוקות כגון חגירה בעגלה, בטרמפולינה או בכסא האוכל. הקפידו דם על הרמת מעקה מיטת התינוק.

בדקו את יציבותם של הרהיטים בבית, כדי שילדכם לא יוכל למשוך ולהפיל אותם. יש לחזק ולקבע לקיר רהיטים כגון כונניות ספרים או ארונות. הניחו את הדברים שילדכם רוצה במקומות הנמוכים ביותר, כדי שלא יתפתה לנסות ולטפס על הרהיטים. כמוצא אחרון, תוכלו להזיז את הרהיטים למקום בבית שילדכם אינו נכנס אליו, או לשים מחסום כדי שלא יוכל להיכנס. אל תניחו סלקל של תינוק או טרמפולינה על משטח גבוה, כדי למנוע משיכה או נפילה.

הרחיקו רהיטים בעלי פינות חדות ממקומות שבהם הילדים מתרוצצים, כגון מסדרונות או ליד הכניסה לחדר. אם אי אפשר להזיז את הרהיטים, רפדו את הפינות בספוג או במגני רהיטים שנמכרים בחנויות כלי עבודה או בחנויות ציוד לילדים.

חלונות, דלתות זכוכית ומרפסות
יש לנעול את החלונות או להגן עליהם בעזרת סורגים או אביזרי בטיחות מתאימים כדי שילדכם לא ייפול למטה. שימו לב כי רשתות בחלונות אינן מגינות מפני נפילה. כדאי להזיז כיסאות, לשנות את מיקומם של השולחנות ולהרחיק את העציצים מהחלונות, כיוון שילדים אוהבים לטפס ולהציץ החוצה. מידע אודות אביזרי הבטיחות המתאימים תוכלו למצוא באתר בטרם.

הדביקו מדבקות על דלתות זכוכית כדי שאפשר יהיה לראות אותן, והציבו לידן רהיטים כדי שילדכם לא ירוץ לעברן. שקלו להשתמש בזכוכית מחוסמת או להדביק שכבה נגד התנפצות על חלונות ועל דלתות זכוכית.

כשאתם במרפסת, השגיחו על הילדים הקטנים בכל עת. התקינו מגני בטיחות על הכניסה לכל מרפסת, וודאו שאין קורות אופקיות או מקומות להניח עליהם את כף הרגל, שעליהם הילדים יכולים לטפס.

מעקות
יש להעדיף מעקות הבנויים לאורך ולא לרוחב, כדי למנוע אפשרות של טיפוס.

עזרי בטיחות ואמצעי זהירות
בסוף היום, פנו וסדרו את הצעצועים כך שכל בני הבית יוכלו ללכת לשירותים בלילה בלי למעוד על שום דבר. אם נשפך משהו על הרצפה, נקו אותו היטב כדי שהרצפה לא תהיה חלקלקה. השתמשו בשטיחון גומי נגד החלקה מתחת לשטיחים, או גלגלו את השטיחים כשאין בהם צורך.

התקינו שערי בטיחות על המדרגות, כחלק מהכנת הבית לקראת תינוק חדש ועד גיל 3. ברגע שהתינוק שלכם יידע לזחול, תתקשו מאוד להרחיק אותו מהמדרגות. השאירו את השערים במקומם עד שילדכם ישפר מאוד את ההליכה שלו, ויצליח לעלות ולרדת במדרגות לבדו. פתחו תמיד את השער במקום לדלג מעליו – קל מאוד למעוד, ואם תדלגו מעליו, תהוו דוגמה רעה לילדיכם.

נסו לגרום לילדכם להפסיק לעמוד באמבטיה. האמבטיה היא מקום חלקלק מאוד, ואפילו מבוגרים עלולים למעוד בה בקלות.

הזיזו, הרחיקו או נעלו כל דבר שעלול להיות לא בטוח ושעלול לשמש ילדים לטיפוס למקומות לא בטוחים.

למידע נוסף אודות נפילות ומניעתן תוכלו להיכנס לאתר בטרם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ילדים ובני נוער מחוננים ומוכשרים

ילדים מחוננים

אף שכל הילדים מיוחדים, כמה מהם נולדים מחוננים. כמו כן, כדאי לדעת שהמחוננות עוברת בגנים. ילדים מחוננים נמצאים בתרבויות שונות ובכל סוגי המשפחות.

לילדים מחוננים יש יכולות מתקדמות הנמצאות הרבה מעל הממוצע של ילדים בגילם. היכולות הללו מוגדרות בדרך כלל בתחומים האינטלקטואליים והלימודיים. אם ילדכם מחונן, ייתכן שהבחנתם ביכולותיו הגבוהות המתבטאות באופן שבו הוא לומד ומתפתח לעומת ילדים אחרים בגילו.

אם לילדכם המחונן יש יכולת אינטלקטואלית מתקדמת, סביר להניח שהיא תשפיע על ההתפתחות ההתנהגותית, החברתית והרגשית שלו. ייתכן שיהיה לחוץ יותר וירגיש רגשות חזקים יותר לעומת ילדים אחרים בגילו, בשל תובנות בוגרות יותר. לדוגמה, ילד צעיר מחונן עשוי להיות מוטרד מאוד כשהוא צופה בחרק מת. ילד גדול יותר עשוי לדאוג שאם יַראה את יכולותיו הטבעיות המתקדמות, הוא לא יצליח להשתלב בקרב חבריו.

ועדת ההיגוי לחינוך מחוננים בישראל הגדירה באופן סטטיסטי, כי ילדים מחוננים בישראל הם אלו הנמצאים באחוזון העליון של יכולות אינטלקטואליות בכל שנתון, ובנוסף להגדרה זו ממלאים גם אחר שני התנאים הבאים: רמת מוטיבציה גבוהה ורמת יצירתיות ומקוריות גבוהה.

ילדים מצטיינים מוגדרים כאלו הנמצאים ב-5% העליונים מבחינת יכולות אינטלקטואליות, ובלבד שגם הם עומדים בתנאי המוטיבציה והיצירתיות.

ילדים מוכשרים

המחוננות יכולה להפוך לכישרון אם מפתחים ומטפחים אותה. לדוגמה, אם ילדכם מחונן מבחינה מוזיקלית ואתם מאפשרים לו ללמוד על כלי נגינה, הוא יכול לפתח כישרון לנגינה. הכישרון מתחיל להראות את סימניו בסביבות גיל שש. ישנם כישרונות שמופיעים אצל ילדים גדולים יותר ואפילו בני נוער.

אם ילדכם מוכשר, הישגיו עשויים להיות גבוהים מאוד באחד או יותר מהתחומים הבאים – לימודים אקדמיים, מנהיגות, טכנולוגיה, אמנויות, משחקים, ספורט ואתלטיקה. ילדכם מגיע לרמת הישגים זו כיוון שהוא מנצל את יכולתו ללמוד, להתאמן ולתרגל.

עם זאת, לא מדובר רק בקבלת שיעורים ובתרגול. ישנם גורמים רבים אחרים שמשפיעים על הפיכתה של היכולת של ילדכם לכישרון – למשל, המשפחה, המסגרת החינוכית של ילדכם, הגן או בית הספר, האישיות והמוטיבציה שלו, בריאותו ואפילו המזל עצמו.

סימנים לכך שילדכם מחונן או מוכשר

אחד הסימנים לכך שילדכם מחונן הוא התפתחות מתקדמת. סביר להניח שתדעו אם התפתחותו של ילדכם מתקדמת יותר מאשר זו של ילדים אחרים בגילו. לדוגמה, חלק מהילדים המחוננים מלמדים את עצמם לקרוא בגיל צעיר מאוד – אפילו בגיל שלוש. סימן נוסף הוא ילד שמעדיף לדבר עם ילדים גדולים יותר או עם מבוגרים. לדוגמה, בן ארבע יעדיף לדבר עם בני שש מאשר עם ילדים בגילו.

ילדים מחוננים ומוכשרים לומדים באופן שונה מילדים אחרים. לדוגמה, לעיתים קרובות, ילדים מחוננים:

  • יכולים להתרכז ולהתמקד היטב במשימות
  • סקרנים מאוד ושואלים שאלות לעניין
  • לומדים מהר מאוד
  • בעלי זיכרון טוב באופן יוצא דופן
  • בעלי דמיון מפותח ויצירתיים מאוד.

ילדים גדולים יותר ובני נוער מחוננים עשויים להפגין את יכולותיהם או את כישרונם כשהם פוגשים נושא חדש – לדוגמה, כשילדכם מתחיל ללמוד כימיה בחטיבת הביניים, הוא עשוי ללמוד את הרעיונות החדשים מהר יותר מהתלמידים האחרים. אולי תבחינו בכישרון כשילדכם יקבל אות הצטיינות כלשהו – למשל, ייבחר להשתתף בנבחרת השחייה של בית הספר, או יזכה בפרס בתחרות המתמטיקה העירונית.

משרד החינוך עורך בחינות לאיתור ילדים מחוננים ומוכשרים בכיתה ב’ או ג’, ומאפשר לתלמידים שאותרו כמחוננים או כמצטיינים להשתתף בתכניות העשרה ייעודיות.

באילו אתגרים נתקלים ילדים מחוננים ומוכשרים?

המחוננות והכישרון עלולים להיות מאתגרים, אך זה תלוי ביכולות המיוחדות של ילדכם, באישיות שלו ובאנשים שתומכים בו. לדוגמה, ילד מחונן ומוכשר המתעניין בתחומים מגוונים מאוד או בלתי רגילים, עשוי לגלות שאין לו הרבה במשותף עם ילדים בגילו. הוא עלול להשתעמם בבית הספר. ילד שחושב מהר מאוד עלול לחוות תסכול מילדים אחרים, או יפסיק לנסות ללמוד בבית הספר.

ילד בעל יכולת מילולית גבוהה עשוי להשתלט על דיונים עם אנשים אחרים, בעיקר בבית הספר. הוא יכול להשתמש ביכולתו כדי להתחמק מעשיית מטלות שאינו אוהב. ילד בעל רעיונות מקוריים ופתרונות יצירתיים עשוי להתקשות לעמוד בכללים נוקשים.

תוכלו לעזור לילדכם להתגבר על האתגרים הללו ולהפיק את המרב מהפוטנציאל שלו באמצעות תמיכה בלמידה שלו. בני המשפחה של הילדים המחוננים יכולים לעזור להם להבין אנשים אחרים, להתמודד עם אתגרים וללמוד מיומנויות לחיים. המשפחה שלכם היא מקום מוגן ובטוח עבור ילדכם, שמספק לו קבלה, תמיכה ואהבה בגלל מי שהוא.

להיות הורים לילד מחונן ומוכשר: ההנאות והאתגרים

ילדכם המחונן עשוי להדהים אתכם בשאלות מעמיקות על החיים ועל המוות, או לצייר ציורים יצירתיים שמצביעים על עומק מחשבה ומיומנויות של ילד בוגר יותר. לפעמים תיהנו לענות על שאלותיו. פעמים אחרות, התשובות לשאלותיו פשוט יצטרפו לרשימת הדברים שאתם עושים.

הורים לילדים מחוננים מספרים שעשוי להיות קשה לעמוד בצורכי הלמידה של הילד, ושעליהם להקדיש זמן רב כדי למצוא מקורות שיתמכו בתשובותיהם.

בני משפחה, חברים, מורים ואנשים אחרים בקהילה עשויים להעיר לכם על יכולותיו של ילדכם. לעיתים, הורים לילדים מחוננים חשים בדידות. הורים של ילדים שמתפתחים כרגיל עשויים שלא להבין כיצד אתם מגדלים את ילדכם, וכמה מהם אף יבקרו אתכם. אפשר להיעזר בהורים לילדים מחוננים אחרים כמקור נהדר למידע ולרעיונות. תוכלו לפגוש הורים אחרים באמצעות תוכנית המחוננים שילדכם משתתף בה, או באמצעות האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים במשרד החינוך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיכאון אחרי לידה אצל נשים

מצב הרוח ורגשות לאחר לידה

הריון ולידה הינם תהליכים המלווים בהתרגשות והתחדשות. את חווה שינויים רבים בגופך, אך גם במצב הרוח, בתחושות וברגשות שלך במהלך התקופה.

בימים שלאחר הלידה נשים רבות סובלות מ”בייבי בלוז” – תחושת דכדוך קלה המופיעה בימים הראשונים לאחר הלידה, אך נעלמת תוך ימים ספורים. לעיתים תחושה זו לא עוברת ואף הולכת ומתגברת ונקראת “דיכאון לאחר לידה”.

ישנם כמה סימפטומים אופייניים:

  • מצבי רוח משתנים
  • חרדה סביב מצבו של התינוק והטיפול בו (גם ללא מצב רוח ירוד)
  • איבוד עניין והנאה
  • חוסר רצון וקושי לטפל בתינוק שנולד ובבני הבית
  • חוסר תיאבון וירידה משמעותית במשקל
  • מחשבות של חוסר ערך ואשמה
  • הפרעות שינה עם קושי להירדם גם כאשר התינוק ישן
  • מחשבות ייאוש, ובמקרים חמורים אף מחשבות אובדניות

אם את מרגישה כך – את לא לבד, כ 15% מנשים לאחר לידה סובלות מדיכאון ו/או חרדה אחרי לידה, במקרים רבים התסמינים מופיעים כבר בטרימסטר השלישי של ההריון. לעיתים יכול להיות שיופיעו עד מספר שבועות לאחר הלידה.

סוגי הפרעת מצב רוח לאחר לידה

דכדוך לאחר לידה: “בייבי בלוז”
בקצה האחד של קשת הפרעות מצבי הרוח נמצא הדכדוך לאחר לידה, או “בייבי בלוז”, המשפיע על כ-80% מהאימהות החדשות ומתרחש ביום השלישי עד העשירי אחרי הלידה. התסמינים כוללים עייפות, חרדה, תנודות במצב הרוח ורגזנות. דכדוך זה הוא זמני בלבד, וחולף עם מעט הבנה ותמיכה.

דיכאון אחרי לידה
בין שני קצוות הקשת – הדכדוך והפסיכוזה – נמצא הדיכאון אחרי לידה. רוב הנשים מתקשות מאוד להסתגל לתינוק החדש, אך יותר מ-15% מהנשים וכ-10% מהגברים גם מפתחים דיכאון אחרי לידה.

רוב הנשים אינן מזהות ולא יודעות שהדיכאון יכול להופיע במהלך הריון או אחרי לידה . פעמים רבות, נשים נוטות להאשים את עצמן, את בני הזוג או את התינוק בתחושותיהן. לחלקן מועבר מסר מהסביבה שהן צריכות “פשוט לצאת מזה” בלי להבין שהאישה סובלת מדיכאון אחרי לידה וזקוקה לטיפול רפואי מתאים.

כמה עובדות על דיכאון אחרי לידה

  • דיכאון אחרי לידה מתרחש בכל התרבויות ובכל המעמדות הסוציו-אקונומיים, ויכול לקרות לנשים יולדות בכל הגילאים.
  • אין זו תסמונת מודרנית: כל דור קורא לה בשם אחר. התופעה שאנו מכנים כיום “דיכאון אחרי לידה” נקראה לפני 50 שנה “התמוטטות עצבים”.
  • הדיכאון יכול להופיע עם תסמינים קלים, בינוניים וחמורים. הוא יכול להתחיל במהלך ההיריון (דיכאון בהיריון), מיד אחרי הלידה או בהדרגה, בשבועות או בחודשים שלאחר הלידה.
  • הוא יכול להתרחש אחרי הפלה, לידה שקטה (לידת עובר מת), לידה רגילה או לידה קיסרית. הגורם המשותף הוא היריון.
  • הדיכאון יכול להמשיך בהיריון עוקב: אם האישה נכנסת שוב להיריון לפני שהתאוששה מהדיכאון אחרי הלידה, המצב ימשיך במהלך ההיריון ועלול אף להחמיר. אם אישה חוותה דיכאון כמה פעמים ו/או דיכאון חמור, ההמלצה הינה להמשיך את הטיפול גם במהלך ההיריון וכן אחרי לידה (גם אם מניקה), כדי למנוע הישנות של הדיכאון.
  • נשים רבות דווקא חשות חרדה לאחר הלידה, ולא בהכרח דיכאון.

גם גברים עלולים ללקות בדיכאון אחרי לידה.

גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה עלול להיגרם משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים (נפשיים) וחברתיים (תרבותיים). הוא מתבטא במגוון תסמינים ומשפיע על חיי הנשים בכל התחומים. כל אישה חווה דיכאון ייחודי אחרי לידה כתוצאה מהשילובים השונים של גורמי הסיכון הללו.

שיטות ההתמודדות עם דיכאון אחרי לידה לקראת החלמה חייבות לטפל בכל היבט בחיי האישה – הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי. בדרך כלל, משמעות הדבר היא שיש לשלב כמה סוגי התערבויות. דיכאון אחרי לידה קשור לכל המשפחה והקהילה, ולא רק לאישה לבדה. לכן, האבחון וההתערבות חייבים להביא בחשבון את האנשים המשמעותיים בחייה.

גורמים ביולוגיים

  • נטייה גנטית לפיתוח דיכאון (היסטוריה של בעיות נפשיות אישיות או בקרב משפחה)
  • שינויים פתאומיים בהורמוני ההיריון לאחר הלידה
  • חוסרים תזונתיים ומחסור בשינה
  • היסטוריה של תסמונת קדם וסתית
  • מקרה קודם של דיכאון אחרי לידה

גורמים פסיכולוגיים

  • בעיות פוריות והתעברות בתהליך הפריה חוץ גופית (IVF)
  • לידה קשה או טראומטית – לדוגמה, התערבויות לא צפויות בלידה או ניתוח קיסרי חירום
  • התעללות או טראומה בילדות (בעיקר התעללות מינית)
  • ציפיות מוגזמות של האם מהאימהות ומעצמה
  • בעיות בלתי פתורות בעבר של יגון ואובדן, כגון הפלה קודמת

גורמים חברתיים

  • היעדר תמיכה משפחתית וקהילתית
  • מערכת יחסים מסובכת או מורכבת עם בן או בת הזוג – הכוללת, לדוגמה, ריחוק רגשי
  • קשיים כלכליים
  • היעדר חברים קרובים, בעיקר חברים עם משפחות וילדים
  • גיל צעיר מאוד או מבוגר מאוד
  • אירועים מלחיצים כגון מוות במשפחה או פיטורים מהעבודה

יש לעודד נשים החוות חלק מהגורמים שהוזכרו לעיל לדבר עם הרופא ועם משפחתן. כל אישה חווה דיכאון אחרי לידה באופן ייחודי, ואיש המקצוע יוכל להתאים לה את הטיפול המתאים, העונה על הנסיבות והקשיים הייחודיים לה.

תסמיני דיכאון אחרי לידה

התסמינים עשויים להופיע בכל זמן, מ- 24 שעות ועד כמה חודשים אחרי הלידה. נשים נוטות לפנות לעזרה בשלבים המוקדמים כשהדיכאון פורץ במפתיע והתסמינים חמורים. עם זאת, לעיתים קשה יותר להבדיל בין התסמינים לבין השינויים הנורמליים המתרחשים אחרי לידה. במקרה כזה, הנשים עשויות לדחות את הפנייה לעזרה.

בהמשך מופיעים תיאורי תסמינים של דיכאון אחרי לידה, כפי שעלו משיחות עם נשים שהשתתפו בקבוצות לטיפול בדיכאון. תסמינים אלה חלים גם על דיכאון אחרי לידה אצל גברים.

  • הפרעות שינה שאינן קשורות לצורכי השינה של התינוק: רוב האימהות לתינוקות קטנים נרדמות מיד כשהתינוק נרדם. אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה עשויה לשכב ערה וחרדה במשך שעות, גם כשהתינוק ישן. יש נשים המתעוררות מוקדם מאוד בבוקר, ואחרות רוצות לישון כל הזמן, ומתקשות לקום בבוקר.
  • הפרעות תיאבון: האישה עשויה לאבד כל עניין באוכל. חלק מהנשים מספרות, “אני מכריחה את עצמי לאכול כי אני מניקה, אבל אני לא מרגישה שום טעם”. יש נשים שאוכלות יותר מדי בניסיון לשלוט על החרדה שהן חשות. אחרות מקבלות בחילה מהמחשבה על אוכל.
  • בכי: האישה עשויה לחוש עצב ולבכות בלי שום סיבה נראית לעין. הדמעות זולגות בקלות ביום ובלילה. יש נשים שאומרות, “אני רוצה לבכות ולא יכולה. אני בוכה מבפנים.”
  • חוסר יכולת לחוות הנאה וקושי להתחבר לתינוק: יש תחושה של “בייביסיטר”. נשים רבות מטפלות בתינוק אך לא מרגישות חיבור רגשי אליו.
  • חוסר יכולת להתמודד: המטלות היומיומיות, הטיפול בתינוק או בעצמה נראים לאישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה כבלתי אפשריים. דברים קטנים שאיתם התמודדה לפני כן ללא בעיה עלולים להכניע אותה לגמרי. כמו כן, היא עשויה לחוש צורך לברוח, מותשת להחריד וכבדה מאוד מבחינה גופנית ורגשית. כמו כן, היא עשויה לקוות שהכל פשוט ייעלם.
  • עצבנות: אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה עשויה להתפרץ על בן או בת זוגה או על הילדים בלי כל סיבה. לעיתים קרובות, בני הזוג שנשאלו על כך ענו, “אני לא עושה שום דבר כמו שצריך. אם אני מקפל את הבגדים, היא מתלוננת שאני לא עושה את זה נכון. אם אני לא עוזר, אני לא תומך בה.”
  • חרדה: האישה עשויה לחוש בחילה רוב הזמן ולהיות בפניקה בלי סיבה. חלק מהנשים חוות דפיקות לב חמורות כל כך שהן חוששות מהתקף לב. היא עלולה להיות חרדה בנוגע לבריאותה שלה או לבריאות התינוק, גם אם קיבלה אישור שהכל בסדר. נשים רבות מתארות את החרדה כתסמין הבולט ביותר, ואינן מקבלות את המונח “דיכאון אחרי לידה”. הן מכחישות שהן “בדיכאון”. המונח “חרדה אחרי לידה” מתאר טוב יותר את האופן שבו חלק מהנשים מרגישות.
  • מחשבות שליליות: מחשבותיה של אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה אינן נחות לרגע. הדאגות הקטנות מכלות את כוחה, מפריעות לה להקשיב, להתרכז או לזכור. ייתכן שהיא מתמודדת עם פחדים לא מציאותיים, אינה רוצה לתת לבן או בת הזוג לחזור לעבודה מחשש לתאונת דרכים, או מפחדת להשאיר את התינוק בטיפול של מישהו אחר כדי שלא יקרה לו דבר. שום הבטחות או הסחות דעת – דבר לא עוצר את מחשבותיה.
  • פחד להיות לבד: נשים רבות זקוקות למישהו שיהיה איתן בבית בכל רגע, כיוון שהן מפחדות להישאר לבד בבית. הפחד שמשהו יקרה לתינוק או שהאישה לא תוכל להתמודד עם התינוק לבדה מציף ומשתק. יש נשים שמרגישות בודדות להחריד, ויוצאות מהבית כדי להרגיש שהן יוצרות קשר עם אנשים אחרים, אך היציאה דורשת מהן מאמץ רב. אחרות מרגישות שאינן יכולות לשהות בקרבת אנשים אחרים, ומתרחקות מבני המשפחה ומחברים.
  • קשיי זיכרון ואובדן ריכוז: האישה עשויה לשכוח מה רצתה להגיד באמצע המשפט. היא אינה מצליחה להתרכז במטלות פשוטות או לקבל מידע חדש. השמירה על הארגון והסדר – שלה ושל בני משפחתה – הופכת להיות קשה מנשוא, ולפעמים היא פשוט לא יודעת במה להתחיל. פעמים אחרות, היא מתחילה הכל בבת אחת. היא עשויה שלא להצליח לחשוב באופן יצירתי על הבעיות העומדות בפניה ולמצוא להן פתרונות – למשל, להתקשר לסיוע שיעזור לה.
  • תחושת אשמה וחוסר מסוגלות: אימהות רבות חשות אשמה, אך אישה עם דיכאון אחרי לידה סובלת אף יותר. היא חושבת ומרגישה ללא הרף שהיא לא עושה את תפקידה היטב ושהיא “אימא רעה”. היא אינה מצליחה לשאוב עידוד מהדברים הטובים שעשתה, או להרגיש בטוחה במערכת היחסים שלה עם התינוק. המחשבות לא ייפסקו גם אם תקבל לכך אישור והרגעה, אך היא עצמה עשויה להפסיק לדבר על תחושותיה.
  • קינאה באחרות.
  • אובדן ביטחון עצמי והערכה עצמית: אישה שנהנתה בעבר מעבודתה עשויה לחוש פניקה מהמחשבה על החזרה לעבודה, ואינה בטוחה עוד ביכולתה לבצע את העבודה. אישה שנהנתה לארח עשויה לחוש פניקה מהמחשבה על מבקרים. לעיתים היא אינה מצליחה לבשל, אף שנהנתה לעשות זאת לפני שהתינוק נולד. רוב הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה חוות הערכה עצמית נמוכה מאוד, גם אם נדמה שהן בסדר גמור. חלקן מתארות את החוויה כאובדן מי שהן, או אובדן תחושת העצמי.

קשה לזהות דיכאון אחרי לידה

החברה ככלל מקשה על נשים להכיר בכך שהן סובלות מדיכאון אחרי לידה. באופן כללי, נשים באות במגע כל הזמן עם מסרים חוזרים ונשנים על האושר והשמחה שמגיעים עם התינוק. מסרים אלה אינם מזכירים את האתגרים שמגיעים יחד עם האימהות.

התקשורת נוטה לחזק את הציפיות הבלתי מציאותיות מאימהות חדשות. לדוגמה, תכניות ריאליטי מחדרי הלידה שנראה בהן כאילו כל הנשים יולדות בקלות וללא כל בעיות עם תמיכה מלאה מצד הבעל , המשפחה והצוות המטפל, בנוסף, היא מפרסמת כתבות ותמונות של סלבריטאיות שנראות כאילו הן מתמודדות היטב ובקלות עם גידול התינוק, ואף נראות נהדר רגע לאחר הלידה. על כך נוספת הסטיגמה השלילית של הדיכאון. דיכאון אחרי לידה מתואר לעיתים קרובות בדרך שלילית וסנסציונית. לכן, הנשים “לובשות” פרצוף שמח ויוצאות מגדרן כדי להסתיר את האופן שבו הן מרגישות באמת. אישה שאינה מתמודדת עם המצב עשויה להרגיש בודדה מאוד, ותתקשה להשלים עם רגשותיה.

השפעות הדיכאון אחרי לידה

חלק לא מבטל מהנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה לא יגיעו לטיפול, והדיכאון יחלוף מעצמו אחרי תקופה מסוימת.  יחד עם זאת, לעיתים, דיכאון אחרי לידה אינו נפתר מעצמו ללא טיפול. במקרים כאלה, אם הדיכאון אינו מזוהה או מטופל, האישה, התינוק, בן או בת הזוג, המשפחה הקרובה והמורחבת – כולם משלמים את המחיר.

למרות תחושותיהן, נשים רבות שסובלות מדיכאון אחרי לידה קרובות מאוד לתינוק שלהן. אחרות מתקשות להתחבר איתו אם הדיכאון אינו מטופל, מה שעלול להשפיע על רווחתו של התינוק.

זיהוי מוקדם והתערבות במצב מובילים לכך שרוב הנשים מחלימות לגמרי מהדיכאון, ואינן סובלות מהשפעות לטווח ארוך.

טיפול בדיכאון אחרי לידה

כל הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה זקוקות לתמיכה רגשית מצד המשפחה וחברים. חלק מהנשים נעזרות בטיפול פסיכולוגי, בעיקר אם חוו אירועים טראומתיים בילדותן או בתקופה האחרונה. חלק מהנשים נעזרות בטיפול תרופתי נגד דיכאון.

כדאי לזכור שנשים רבות אינן יכולות פשוט “לצאת” מהדיכאון, בדיוק כפי שאי אפשר “לצאת” מסוכרת, ושישנן תפיסות מוטעות רבות בנוגע לתרופות נוגדות דיכאון, האופן שבו הן עובדות והנזק שהן עשויות לגרום.

התרופות הללו אינן “משנות את האישיות”, אלא מתקנות את חוסר האיזון הכימי במוח שנחשב כאחראי על תסמיני הדיכאון והחרדה. תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות, ואת חלקן אפשר לקחת בביטחון מלא גם בזמן הנקה והיריון. אפשר לבקש ייעוץ מהרופא, הרוקח או לבדוק את המידע ברשת.

בני הזוג

לבני הזוג ישנו תפקיד משמעותי ביותר בסיוע לאישה. ישנה חשיבות רבה לזיהוי תסמיני הדיכאון אצל האישה. עליך לעודד אותה להגיע לטיפול, לדאוג שתישן טוב, תאכל טוב ותקדיש זמן לעצמה. תמיכה והכרה מצד בן הזוג מאוד משמעותיים בהחלמה.

יחד עם זאת, קשה לחיות עם אישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה. גם בני הזוג זקוקים לתמיכה רבה. לעיתים קרובות הם מרגישים מבולבלים, אבודים וחסרי אונים. חשוב שאיש המקצוע המטפל באישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה יביא בחשבון גם את בן או בת זוגה. בני הזוג תומכים טוב יותר כשהם מבינים מהי הבעיה ומה הם יכולים לעשות כדי לעזור.

פסיכוזה שלאחר לידה

זהו מצב המשפיעה על 1 מתוך -1000- 500 אימהות, ומתרחשת בדרך כלל כשלושה עד ארבעה שבועות אחרי הלידה.

פסיכוזה שלאחר לידה היא מצב חירום רפואי. ייתכן שהאם עצמה אינה מודעת לכך שהיא חולה, כיוון שתפיסת המציאות שלה מעוותת. התסמינים כוללים הפרעות מצב רוח חמורות (הפרעה דו קוטבית – תחושת התעלות בולטת, דיכאון או תנודות תכופות בין השניים), הפרעה בתהליכי החשיבה, מחשבות מוזרות, אינסומניה ותגובות לא נאותות לתינוק. אם הבעיה אינה מזוהה ומטופלת בזמן, היא עלולה לסכן את חייהם של האם והתינוק כאחד.

פסיכוזה שלאחר לידה דורשת אשפוז בבית החולים. בעזרת הטיפול המתאים, נשים הסובלות מפסיכוזה שלאחר לידה מחלימות לגמרי.

היכן לחפש עזרה

חשוב מאוד שאישה אחרי לידה שאינה מרגישה כפי שציפתה תפנה לרופא או לאחות טיפת חלב. ייתכן שהיא פשוט מתקשה להסתגל לשינויים באורח החיים אחרי הלידה, ולדרישות שמביא עמו תינוק חדש. אך אם היא סובלת מדיכאון אחרי לידה, חשוב שתקבל את העזרה המתאימה מוקדם ככל האפשר. 

אין מה להתבייש בדיכאון אחרי לידה. יש להסתכל עליו כעל עוד אחד מהסיבוכים הרבים האפשריים בהיריון ובלידה. עם עזרה מתאימה, נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה מחלימות היטב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ללמד את ילדכם כיצד להתלבש

מדוע ילדכם צריך ללמוד להתלבש

כולם מכירים את הבלגן הרגיל בבוקר – כבר הייתם אמורים לצאת לפני חמש דקות, והילד עדיין גורב גרביים. אין פלא שהדבר הקל והמהיר ביותר הוא פשוט להלביש אותו בעצמכם, אך עליו ללמוד כיצד לעשות זאת. היכולת להתלבש לבד בונה ביטחון עצמי, עצמאות ותחושת הישגיות – וברגע שילדכם מצליח להתמקצע בכך, תוכלו למחוק משימה אחת מהרשימה בשגרת הבוקר שלכם!

מלבד העובדה שילדכם ילמד כיצד ללבוש ולפשוט את הבגדים, ההתלבשות עוזרת לו לפתח מיומנויות רבות נוספות, ובהן:

  • מיומנויות מוטוריקה עדינה, למשל, בעת רכיסת כפתורים או סגירת הרוכסן
  • מיומנויות מוטוריקה גסה, למשל, כשהוא עומד על רגל אחת כדי ללבוש זוג מכנסיים
  • מיומנויות קוגניטיביות, למשל, לזכור מה סדר ההתלבשות, להתאזר בסבלנות וללמוד כיצד לשים לב לפרטים כדי להשלים את המשימה
  • מיומנויות שפה, כיוון שהוא לומד את שמותיהם וסוגיהם של הבגדים, צבעיהם ומידותיהם
  • מודעות לזמן ולמרחב, כיוון שהוא לומד כיצד להתלבש לאירועים מסוימים או לתנאי מזג אוויר שונים.

ללמד את ילדכם כיצד להתלבש: עקרונות הבסיס

כדי ללמד את ילדכם להתלבש תצטרכו להתאזר בסבלנות, להתמיד ולהתאמן. הוא יצטרך לדעת מה עושים כדי להתלבש, למשל:

  • לבחור בגדים שמתאימים לשעה ביום, למזג האוויר ולמה שתעשו באותו יום – סביר להניח שחצאית הטוטו מחוג הבלט לא תתאים לטיול בחורשה!
  • להחליט מה ללבוש – החולצה עם הדינוזאור או עם החולצה עם המשאית?
  • ללבוש ולפשוט בגדים ונעליים
  • לרכוס כפתורים ורוכסנים, לסדר את הצווארון ולגרוב את הגרביים בסדר הנכון.

ללמוד להתלבש: מתחילים

ילדים צעירים מאוד מתחילים להיות מודעים ללבוש שלהם כשהם מושכים מעליהם פריטים קלים להסרה כמו גרביים, נעליים או כובעים. לפעמים הם מנסים ללבוש אותם בחזרה. אפשר לנצל את המודעות המוקדמת הזו ולקרוא בשמם של פריטי הלבוש שילדכם פשט, וכן בשמם של איברי הגוף הקשורים לפריטים.

התחילו להראות לתינוק או לפעוט כיצד להתלבש: תנו לו מבחר מצומצם של בגדים, וקראו בשמם בזמן שאתם מלבישים אותו. כשתחליטו שהגיע הזמן שילדכם ילמד להתלבש בעצמו, כדאי להשתמש בבגדים קלים ללבישה או להסרה. למשל:

  • מכנסיים רחבים עם גומי – מצוינים לשימוש אם ילדכם החל גמילה מחיתולים או אינו מצליח להתמודד עם רוכסנים וכפתורים
  • בגדים עם סקוצ’ים או כפתורים גדולים
  • סוודרים, טי שרטים ותחתונים עם לוגו או תמונות בחלק הקדמי, שיעזרו לילדכם להבדיל בין החלק הקדמי והאחורי
  • בגדים קלים ונוחים לשימוש.

צעד אחר צעד: כיצד להתלבש

פרקו את משימת ההתלבשות לצעדים
ההתלבשות מורכבת משלבים רבים. כדאי לפרק אותם לצעדים קטנים יותר – למשל, ללבוש תחתונים, לאחר מכן ללבוש חולצה, מכנסיים, גרביים ונעליים. אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לצעדים קטנים אף יותר, בהתאם לגילו של ילדכם ולרמת המיומנויות שלו. לדוגמה, פרקו את לבישת המכנסיים לצעדים הבאים:

  • להחזיק את המכנסיים בצורה הנכונה.
  • לאחוז בחלק הקדמי של חגורת המכנסיים.
  • להכניס רגל אחת כל פעם לתוך כל מכנס, אך להמשיך להחזיק את המכנסיים.
  • למשוך את המכנסיים למעלה, אל המותניים.

הדריכו את ילדכם בכל צעד כדי להבהיר לו מה לעשות ולשלב אותו בתהליך. בשלבים המוקדמים, אפשר להשתמש במילים או בביטויים פשוטים – למשל, “תלבש חולצה”. כששפתו של ילדכם תתפתח, תוכלו להרחיב את הדברים – למשל, “תכניס את הזרוע לתוך השרוול”.

ללמד את הצעדים מהסוף להתחלה
אחת הדרכים הטובות ללמד את ילדכם להתלבש היא לפרק כל משימה לצעדים קטנים וללמד אותם מהצעד האחרון לצעד הראשון. ברגע שילדכם יידע לבצע היטב את הצעד האחרון, למדו את הצעד הלפני אחרון וכן הלאה.

לדוגמה, כשאתם לובשים את המכנסיים, תוכלו לעזור לו להחזיק אותם בצורה הנכונה, להחזיק את החלק הקדמי של חגורת המכנסיים ולהכניס רגל אחת לתוך המכנס. לאחר מכן, למדו אותו כיצד לבצע את הצעד האחרון – למשוך בעצמו את המכנסיים לכיוון המותניים.

ברגע שילדכם יודע לעשות זאת, למדו אותו כיצד להכניס את רגליו לכל מכנס, ואז למשוך את המכנסיים כלפי מעלה. תוכלו להמשיך וללמד אותו את הצעדים מהסוף להתחלה עד שיבצע את כולם היטב, ויצליח ללבוש את המכנסיים לגמרי בעצמו.

אחד היתרונות הגדולים של השיטה הזו הוא שבדרך כלל, הפרס הטוב ביותר הוא לסיים את המשימה, והוא מגיע מיד כשילדכם לומד כיצד לבצע את הצעד האחרון. לאחר שילדכם למד להתלבש כמעט לגמרי בעצמו (בדרך כלל מסביבות גיל שלוש), תוכלו לבדוק אם הוא מבין את הצעדים על ידי משחק: “מה הדבר הראשון שצריך ללבוש? ומה אחריו?” אם הוא אינו זוכר, הזכירו לו.

לפעמים, כשילדכם מתקשה להתלבש לבד, אתם עלולים להתפתות ולעזור לו. עם זאת, תנו לו הזדמנות לנסות ועודדו אותו על כך. כשיצליח לעשות את הדברים בעצמו, הביטחון העצמי שלו ישתפר מאוד. נסו להתערב רק כשהוא באמת זקוק לעזרתכם.

טיפים שיעזרו לילדכם ללמוד להתלבש

אם אתם נוקטים גישה חיובית ותומכת, סביר להניח שילדכם ישמח לשתף פעולה. לכן, שבחו את ילדכם ללא הרף – גם אם לבש את המכנסיים הפוך! הנה כמה עצות מעשיות:

פנו מספיק זמן

  • נסו לפנות זמן ריאלי שיספיק למילוי המשימה. אם ילדכם זקוק ל-20 דקות כדי להתלבש, אל תנסו לעשות זאת בעשר דקות. אם אתם ממהרים להתלבש בבוקר, כדאי לבחור את הבגדים בערב הקודם.
  • התאמנו בלבישת הבגדים כשאינכם ממהרים או עייפים. אם אתם ממהרים, תנו לילדכם לבצע את המשימות הקלות ועזרו לו במשימות הקשות יותר.

בחרו את הבגדים המתאימים

  • תנו לילדכם הצעיר לבחור בין כמה אפשרויות – לדוגמה, בין שתי חולצות. ילדים גדולים או בוגרים יותר יכולים לבחור את הבגדים בעצמם.
  • כשאתם וילדכם בוחרים בגדים, דברו על מזג האוויר. שאלו אותו אם חם או קר בחוץ, אם יורד גשם או שיש שמש.
  • למדו את ילדכם מה ההבדל בין בגדים מלוכלכים ובגדים נקיים – למשל, “בגדים מלוכלכים הולכים לסל הכביסה, ואנחנו לא לובשים אותם שוב עד שאנחנו מחזירים אותם לארון נקיים”. אפשר להשתמש בכמה כללים פשוטים, ולהסביר למשל שיש ללבוש תחתונים וגרביים נקיים מדי יום.

הפכו את המשימה לקלה יותר

  • בקשו מילדכם לשבת כשהוא מתלבש. לחלק מהילדים קל יותר לשבת על הרצפה מאשר על כיסא או על המיטה.
  • אחסנו את הבגדים במגירות ובארונות שילדכם מגיע אליהם בקלות. סמנו את מגירות הבגדים בציור או מילה שמתארת את הבגדים שבתוכן.
  • אפשרו לו ללבוש בגדים בעלי סימנים מובהקים, שיעזרו לו לזהות את החלק הקדמי והחלק האחורי – למשל, ציור על החלק הקדמי ותגית על החלק האחורי.
  • למדו אותו קודם כיצד להתפשט – קל יותר להתפשט מאשר להתלבש, כיון שההתלבשות דורשת תיאום, תכנון ומודעות לגוף. היכולת להתפשט לבד תעלה את הביטחון העצמי של ילדכם.

אל תבקשו ממנו לבצע משימות שאינן מתאימות לגילו; קשירת השרוכים, למשל, זה הזמן לוותר על סרבלים, כפתורים מורכבים, ואפילו שרוכים בנעליים. העדיפו נעליים עם סקוצ’ים שיקלו על ילדכם לנעול נעליים לבד.

כיצד ללמד ילדים בעלי צרכים מיוחדים או עיכוב התפתחותי

ילדים בעלי צרכים מיוחדים או עיכוב התפתחותי נתקלים לעיתים בקושי להתלבש לבדם. חלק מהילדים האוטיסטים סובלים מרגישויות תחושתיות, שמקשות עליהם להתמודד עם מרקמים שונים על עורם.

אם אתם מתקשים ללמד את ילדכם להתלבש, ניתן להתייעץ עם מרפאה בעיסוק בנושא וביחד לבחון דרכי התערבות מתאימות.

התפתחות המיומנויות הדרושות להתלבשות

בהמשך תמצאו מדריך כללי למיומנויות התלבשות בגילאים שונים. זכרו שכל הילדים שונים זה מזה, ומפתחים מיומנויות בקצב שונה.

בגיל שנה, ילדכם:

  • יושיט את ידיו לשרוולים ואת רגליו לגרביים או הנעליים
  • ידחוף את זרועותיו לשרוולים ואת רגליו לגרביים או הנעליים
  • יסיר את הגרביים והנעליים.

בגיל שנתיים, ילדכם:

  • יפשוט מעיל פתוח
  • יוריד את נעליו כשהשרוכים פתוחים
  • יעזור להוריד את מכנסיו
  • ימצא את פתחי הזרועות בחולצות.

בגיל שנתיים וחצי, ילדכם:

  • יפשוט מכנסיים עם גומי במותניים
  • ינסה לגרוב גרביים
  • יפתח כפתורים גדולים.

בגיל שלוש, ילדכם:

  • ילבש חולצה עם מעט עזרה
  • ינעל נעליים בלי לקשור את השרוכים – ייתכן שינעל את הנעל על הרגל הלא נכונה
  • יגרוב גרביים – ייתכן שיתקשה להכניס את העקב למקום הנכון
  • יוריד את המכנסיים בעצמו
  • ירכוס ויפתח את הרוכסן בלי להפריד או לחבר את שני חלקי הרוכסן
  • יפשוט את החולצה ללא עזרה
  • יכפתר כפתורים גדולים.

בגיל ארבע, ילדכם:

  • יפשוט את החולצה בעצמו
  • ירכוס את נעליו או את החגורה
  • יחבר את שני חלקי הרוכסן ויסגור אותו
  • יגרוב גרביים בדרך הנכונה
  • ינעל נעליים עם מעט עזרה
  • יבדיל בין חלקם הקדמי וחלקם האחורי של הבגדים השונים.

בגיל ארבע וחצי, ילדכם:

  • יכניס את רגליו למכנסיים וימשוך אותם כלפי מעלה
  • יכניס את החגורה ללולאת המכנסיים.

בגיל חמש, ילדכם:

  • יתלבש ללא עזרתכם וללא השגחה
  • ילבש את החולצה או הסוודר בדרך הנכונה כל פעם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ביישנות אצל ילדים

ביישנות: עקרונות הבסיס

כל הילדים נולדים עם מזג, או אופי, ייחודי. מזג הוא האופן שבו ילדכם מתקשר עם העולם. “ביישנות” היא אחד מסוגי המזג. ילדים בעלי מזג ביישני נוטים להרגיש לא בנוח באינטראקציות חברתיות. לפעמים הם אפילו נמנעים ממצבים חברתיים. רוב הילדים נצמדים להוריהם לפעמים, אך ההיצמדות הזו באה והולכת. הביישנות אינה עוברת עם הזמן, אך ילדים ביישנים יכולים ללמוד לבטוח בעצמם ולקיים אינטראקציות נינוחות יותר עם אנשים אחרים.

אין כל רע בביישנות.

ילדים ביישנים נוטים “להתחמם” ככל שהם מכירים יותר את האדם שאיתם או המצב שבו הם נמצאים. כלומר, עדיף לתאר ילד כזה כ”מתחמם באטיות” ולא כ”ביישן”. תיוג כ”ביישן” עלול לגרום לו להרגיש שמשהו לא בסדר, או שאין דבר שיוכל לעשות כדי להתמודד עם הביישנות. במקום זאת, אמרו “לליאת לוקח קצת זמן להתחמם. היא תשמח לשחק ברגע שתרגיש בנוח”. כך אתם מעבירים לילדתכם ולאחרים את המסר שאתם מבינים כיצד היא מרגישה, ושתוכל להתמודד עם המצב כשתהיה מוכנה. לא כל התינוקות והילדים שמפגינים מזג ש”מתחמם לאט” גדלים להיות מבוגרים ביישנים.

לתמוך בילד ביישן

סביר להניח שתרצו לעזור לילדכם להיות בטוח בעצמו ונינוח במצבים חברתיים, אך לא כל הילדים עושים זאת באופן טבעי. ילדים שמתחממים לאט צריכים לתרגל את המיומנויות החברתיות בצעדים קטנים וניתנים לעיכול. כדי לעזור לילדכם לתרגל וללמוד, אפשרו לו להיות בקרב אנשים אחרים, חזקו ושבחו התנהגות חברתית “אמיצה”, הראו לו כיצד לפעול במצבים חברתיים, ותמכו בו במצבים כאלה, אך אל תגוננו עליו יותר מדי.

טיפים לילדים צעירים

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ביישנות של תינוקות, פעוטות וילדים בגיל הגן במצבים חברתיים:

  • תנו לתינוק שלכם זמן להרגיש בנוח. אל תכריחו את ילדכם ללכת מיד לזרועותיו של מבוגר שאינו מכיר טוב כל כך. במקום זאת, עודדו את המבוגר לשחק בצעצוע ליד ילדכם, ולדבר בקול רגוע.
  • הישארו ליד ילדכם במצבים חברתיים כגון בקבוצת משחק או בגינה, ועודדו אותו לחקור את הסביבה. כשילדכם ירגיש יותר בנוח, תוכלו להתרחק בהדרגה לפרקי זמן קצרים. ברגע שילדכם מתחיל להיות מוטרד, התקרבו בחזרה, כדי שההתנסויות שבהן הצליח להעז יהיו חיוביות.
  • אל תגוננו על ילדכם יתר על המידה כדי לא להעביר לו מסר שלדעתכם, זהו מצב מפחיד. כך, אתם עלולים בטעות לתגמל את ביישנותו.
  • שבחו התנהגות “אמיצה” כגון מתן מענה לאחרים, יצירת קשר עין או משחק הרחק מכם. תנו שבחים ספציפיים – לדוגמה, “נעם, אהבתי מאוד איך שאמרת ‘שלום’ לילד בפארק. שמת לב שהוא חייך כשדיברת איתו?”
  • נסו להדגים התנהגות חברתית בטוחה בעצמה, כדי שילדכם יוכל להתבונן וללמוד מכם. לדוגמה, כשמישהו אומר לכם שלום, תמיד אמרו שלום בחזרה.
  • הפגינו ביטחון ביכולתו של ילדכם להתמודד עם מצבים חברתיים, אפילו אם אתם קצת מודאגים שהוא יהיה מוטרד.
  • אם אנשים אחרים אומרים לילדכם שהוא “ביישן”, תקנו אותם בעדינות בפני הילד. למשל, “הוא לא ביישן – פשוט לוקח לו קצת זמן להרגיש בנוח. עוד מעט הוא יצטרף”.

טיפים לילדים בגיל בית הספר

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ביישנות של ילדים בגיל בית הספר במצבים חברתיים:

  • עודדו אותם להשתתף במפגשי משחק, בביתכם או בביתם של חברים. אם ילדכם מוזמן לביתו של חבר, ייתכן שהוא ירגיש יותר בנוח אם תצטרפו אליו בפעם הראשונה. תוכלו לצמצם בהדרגה את משך הזמן שאתם מבלים בבתים של אחרים.
  • אם ילדכם צריך לעמוד בפני הכיתה או להעביר מצגת, תרגלו איתו בבית. כך תעזרו לו להרגיש בטוח יותר.
  • עודדו את ילדכם להשתתף בפעילויות אחרי שעות בית הספר. נסו למצוא פעילויות שמחזקות התנהגות חברתית – כמו תנועות נוער או משחקי ספורט.
  • הדריכו את ילדכם במצבים חברתיים. במצבים מוכרים, הזכירו לו לעשות דברים כגון ליצור קשר עין, להפנות את כל גופו כלפי מי שהוא מדבר איתו, ולענות על שאלות בקול שניתן לשמוע. לדוגמה, תוכלו לומר, “תזכור להסתכל על דן כשהוא מדבר אליך”.
  • הימנעו מהשוואות שליליות עם אחים או חברים בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר. במקום זאת, עזרו לפתח את ההערכה העצמית של ילדכם והתמודדו עם הביישנות בצעדים קטנים יותר.

לעיתים קרובות, ילדים ביישנים לא רוצים שיבחינו בהם. כדאי שילדכם יידע שאנשים עשויים להבחין בו דווקא אם לא ידבר, ולא אם יגיב כשהם מדברים איתו.

האם הביישנות מהווה בעיה?

ביישנות תקינה

ישנו טווח רחב של התנהגות ביישנית תקינה. לדוגמה, טבעי שתינוק ייצמד להוריו, יבכה במצב חברתי חדש וינסה להימנע באופן פיזי מאינטראקציה חברתית – יפנה את ראשו, יתרחק או יעצום את עיניו.

ילד בגיל הגן עשוי שלא לדבר עם זרים שפונים אליו, להתחבא מאחורי ההורה או להימנע מהצטרפות למשחקים.

ילד בגיל בית הספר עשוי לפעמים להימנע מלענות על שאלות בכיתה, להתקשות ליצור חברויות חדשות, להעדיף לשבת לבד ולהתבונן באחרים משחקים, או להימנע מפעילויות חדשות.

מתי הביישנות עשויה להוות בעיה

שאלו את עצמכם אם הביישנות של ילדכם גורמת לו (או לכם) מצוקה רבה. לדוגמה, ילדכם אינו מצליח להגיד “שלום” כשמישהו מברך אותו, או להתבונן במישהו כשהוא מדבר. ייתכן שהביישנות גורמת לכם או לילדכם להימנע מללכת למקומות שונים.

ילדים שמפגינים ביישנות עשויים גם להפגין חרדה במצבים חברתיים כמו מסיבות, מפגשי משחק, פעילויות בית ספריות ופעילויות ספורט. כמו כן הם עשויים לדבר על תחושת בדידות, ולהראות שהם מעוניינים בחברים נוספים, אך אינם יודעים כיצד להתגבר על הביישנות. אם הביישנות של ילדכם מפריעה לביצועיו בבית הספר, או משפיעה על החברויות שלו, ייתכן שהיא עלולה להוות בעיה.

חלק מהילדים הביישנים מפתחים חרדה. לכן, אם הביישנות של ילדכם משמעותית וקשה לשנות אותה, כדאי לדבר עם איש מקצוע כגון פסיכולוג.

האם זו ביישנות או משהו אחר?

ילדים בעלי עיכוב שפתי, אוטיסטים או בעלי לקויות שמיעה מתנהגים לעיתים בדרך הדומה לביישנות – למשל, הם עשויים שלא ליצור קשר עין או להשתתף בשיחה פשוטה. כדאי לשוחח עם רופא הילדים, עם אחות טיפת חלב (עבור תינוקות ופעוטות), עם הגננת או עם המורה של ילדכם (לילדים בגיל הגן ובגיל בית הספר), כדי לשלול סיבות אחרות להתנהגותו.

לדוגמה:

  • ילד עם עיכוב שפתי עשוי להראות סימנים לכך שהוא רוצה לדבר עם אנשים – ליצור קשר עין או לנסות ליצור קשרים חברתיים – אך להפגין תסכול כשלא מבינים אותו.
  • ילד עם לקות שמיעה עשוי להראות אך מעט סימנים לכך שהוא שומע שמבוגרים (כולל הוריו) מדברים איתו. כמו כן, הוא עשוי להתקשות למלא הוראות או לפספס מגוון רחב של קולות.
  • ילד על הספקטרום האוטיסטי עשוי להתקשות לקרוא סימנים חברתיים, לא לשחק בדומה לילדים אחרים ולא להתעניין במגע חברתי.

כיצד ההורים מרגישים בנוגע לביישנות

הורים רבים מאוכזבים ואפילו מתוסכלים מכך שילדם מתחמם לאט. רוב ההורים רוצים שילדם ירגיש בנוח עם אנשים אחרים ויפגין ביטחון במצבים חברתיים. אם ילדכם מפחד ממצבים חברתיים, זו לא אשמתכם וגם לא אשמתו. ייתכן שזה פשוט חלק ממי שהוא. כדאי להתמקד בצעדים החיוביים שאתם וילדכם תוכלו לנקוט כדי להתגבר על הביישנות.

אם אתם ביישנים בעצמכם ואינכם בטוחים כיצד לעזור לילדכם, מומלץ לדבר עם איש מקצוע כגון פסיכולוג.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הפעוט שלכם לא אוכל? רעיונות וטיפים

הפעוט שלכם לא אוכל – או לא אוכל מספיק?

לאחר שעברתם את שלב הצגת המוצקים, ייתכן שגם אתם, כמו הורים רבים, חוששים שהפעוט שלכם אינו אוכל מספיק מזון בריא. פעוטות נוהגים לאכול כמויות קטנות מאוד, לעשות סיפור מהאוכל ולפעמים לסרב לאכול כלל. יש לכך כמה סיבות:

  • קפיצות הגדילה והפעילויות השונות של פעוטות מובילות לכך שהתיאבון שלהם משתנה ללא הרף. פעוטות אינם גדלים מהר כמו תינוקות, ולכן הם זקוקים לפחות מזון.
  • הקיבה של פעוטות עדיין קטנה מאוד.
  • כיוון שהפעוטות מתעניינים כל כך בעולם שסביבם, הם אינם מצליחים להתרכז לזמן רב באכילה.
  • הפעוטות עשויים לרצות לאכול בעצמם, מה שלוקח זמן רב יותר מאשר האכלתם בכפית.
  • כמו כן, ייתכן שהם לא מצליחים לשבת בשקט במשך הארוחה כולה, או שהם רוצים ללכת לשחק.

ההתמודדות עם העליות והירידות בתיאבון ובטעמים של ילדים קטנים עשויה להיות מאתגרת מאוד. היום הם יאהבו את מה שתגישו להם, ומחר יסרבו לטעום ממנו. זוהי אחת הדרכים שבהן הפעוטות חוקרים את העולם סביבם ומראים עד כמה הם עצמאים.

כיצד להתמודד עם עליות וירידות בתיאבון

אם הפעוט שלכם אינו אוכל בכלל או אינו רוצה לאכול ארוחה שלמה, נסו לצמצם את הכמות שאתם מגישים לו. השינויים בתיאבון שלו הם תקינים, והוא זקוק למנות קטנות בלבד בשעת הארוחה. כדי לתת לו תוספת אנרגיה בין הארוחות, אפשר להציע לו חטיפים בריאים כגון פירות או מקלוני ירקות.

אל תנסו להכריח אותו לסיים כל מה שבצלחת, כיוון שאתם עלולים להפוך את שעת הארוחה למלחיצה יותר. במקום זאת, שבחו את ילדכם על כך שהוא מנסה לטעום כפית שלמה או שותה מים, אם זה כל מה שהוא רוצה.

מומלץ לבדוק את התיאבון שלו לאורך שבוע שלם ולא ביום אחד. זה בסדר גמור אם הוא אוכל פחות היום – ייתכן שיהיה רעב יותר מחר. כל עוד אתם ממשיכים להציע לו מזון בריא, אל תדאגו אם הוא אינו אוכל הרבה לפעמים. ילדכם לא ירעב. למען האמת, ילדים יודעים בדיוק כמה מזון הם צריכים. ילדים בריאים אוכלים כשהם רעבים, ובדרך כלל לא לפני כן. ואם הם ממש רוצים תוספת, ברוב המקרים הם יבקשו.

במקרים מסוימים, התיאבון עלול להיות מושפע מבעיות בריאותיות. אם ילדכם מסרב בעקשנות לאכול או שאתם מודאגים בנוגע לגדילה או לתזונה הכללית שלו, פנו לאיש מקצוע: רופא הילדים, אחות טיפת חלב או תזונאית מורשית.

טיפים להצעת מאכלים חדשים

יכול להיות שאתם חושבים שהפעוט שלכם סרבן ומוכן לאכול רק מאכל אחד או שניים בלבד, אך לפעמים, פעוטות מסכימים לנסות מאכלים חדשים אם אתם ממשיכים להציע להם. אם תניחו מראש שילדכם דווקא יאהב מאכלים חדשים, אתם עשויים לגלות עולם חדש ומופלא!

ליצור סביבת אכילה חיובית

  • הציעו לילדכם מאכלים חדשים כששניכם רגועים והוא אינו עייף מדי.
  • כשאתם מציעים את המאכל החדש, השתדלו לצמצם את הסחות הדעת מסביב. כבו את הטלוויזיה ומסכים אחרים, והורידו את הצעצועים מהשולחן.
  • הפכו את הארוחה לאירוע משפחתי, ושבו לאכול עם ילדכם הרבה ככל האפשר.

להגיש מאכלים חדשים

  • הגישו לפעוט שלכם את אותם מאכלים ששאר המשפחה אוכלת. ילדכם יקבל את הרכיבים התזונתיים הדרושים לו ממגוון רחב של מאכלים, ויסכים לקבל טעמים ומרקמים חדשים כ”נורמליים”.
  • הציעו לו מאכלים חדשים ביחד עם מאכלים שהוא כבר מכיר ואוהב.
  • המשיכו להציע לו מאכלים חדשים כל הזמן. לפעמים יידרשו כמה ניסיונות עד שילדכם יסכים לטעום וליהנות מהם.
  • אם הוא מסרב לפעמים, נסו להציע לו שוב כעבור שבוע. מידת העניין של פעוטות באוכל משתנה מאוד – ייתכן שהוא יאכל בתיאבון ואפילו יבקש תוספת!

לכו בעקבות הילד

  • כשילדכם לומד לאכול, תנו לו לגעת במזון ולשחק בו, ואפשרו לו להתלכלך ולעשות קצת בלגן.
  • תנו לו להאכיל את עצמו ועזרו לו כשהוא צריך.
  • אם הוא מאבד עניין או נראה לכם עייף, עצבני או שאינו מרגיש טוב, הרחיקו ממנו את האוכל.

אם מצאתם מאכל שהפעוט באמת אוכל, אל תתפתו להגיש לו את אותו מזון מדי יום. הוא זקוק למגוון רחב של מאכלים כדי לקבל את כל הרכיבים התזונתיים הדרושים לו לגדילה ולהתפתחות. לכן, המשיכו להציע לו מאכלים חדשים.

גם אם הוא מסרב לאכול את המזון הבריא שאתם מציעים, השתדלו שלא לתת לו דברים פחות בריאים במקום. ילדים לומדים במהירות לסרב לאפשרויות הבריאות כשהם יודעים שיש משהו אחר בתפריט.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

צורכי השינה של תינוקות ופעוטות

מה כמות שעות השינה הדרושה לתינוקות?

האם התינוק שלכם מקבל מספיק שינה בזמן הנכון? בדיוק כמו מבוגרים, תינוקות זקוקים לכמויות שונות של שינה. באופן כללי:

  • תינוק בן שמונה-תשעה חודשים ישן 15-14 שעות ביממה
  • תינוק בן שמונה-תשעה חודשים ישן שתי תנומות ביום, כל אחת באורך של שעה לפחות
  • תינוקות ערניים ורטנוניים זקוקים בדרך כלל ליותר שינה
  • תינוקות ערניים ומרוצים מקבלים בדרך כלל מספיק שינה!

graphs-2

תינוקות בני 12-6 חודשים

שנת היום חשובה לתינוקות עד גיל 12 חודשים וגם לאחר מכן. הדברים הבאים נוגעים לתינוקות בני 6-12 חודשים.

במהלך היום

  • מרבית התינוקות ישנים תנומות במהלך היום.
  • התנומות אורכות בדרך כלל כשעה-שעתיים. יש תינוקות שישנים זמן רב יותר. רבע מכלל התינוקות בגיל זה ישנים פחות משעה.

בלילה

  • רוב התינוקות בגיל זה שוכבים לישון בין 18:00 ל-22:00.
  • לרובם לוקח פחות מ-30 דקות להירדם. 10% מהתינוקות עשויים להזדקק לזמן רב יותר.
  • כ-60% מהתינוקות מתעוררים פעם אחת בלילה לפחות, וזקוקים לעזרתו של מבוגר כדי להירדם בחזרה. תינוק אחד מכל עשרה מתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה.
  • ההתעוררות קשורה בחלקה לכך שהילד מודאג מכך שהוא נפרד מהוריו. כל הילדים אמורים להתגבר על הדאגה הזו כחלק מהפיכתם לעצמאים יותר.
  • יותר משליש מההורים מדווחים על בעיות בשנת התינוק שלהם בגיל זה.

תינוקות בני יותר מ-12 חודשים

יש תינוקות שמתחילים להתנגד ללכת לישון בלילה, ומעדיפים להישאר ערים עם כל המשפחה. בעיה זו מגיעה לשיא בגיל 18 חודשים, ונוטה להשתפר עם הזמן. לפי דיווחי ההורים, זוהי בעיית השינה הנפוצה ביותר. מגיל שנה ואילך הילדים נוטים לישון טוב יותר. פחות מ-5% מבני השנתיים מתעוררים שלוש פעמים או יותר במהלך הלילה.

תיעוד שנתו של התינוק

לפני שאתם יוצאים למסע לשינוי שנת התינוק שלכם, כדאי לתעד את דפוסי השינה שלו. הכינו טבלה: חלקו את היום לשעות, צבעו את המרווחים שבהם התינוק ישן, וכתבו מתי התעורר. מלאו את הטבלה במשך חמישה עד שבעה ימים.

אחרי שתשלימו אותה, תוכלו לדעת דברים כגון:

  • מתי התינוק ישן
  • כמה זמן הוא ישן
  • כמה פעמים הוא מתעורר במהלך הלילה לאורך שבוע
  • מתי הוא מתעורר בלילה
  • כמה זמן לוקח לו להירדם אחרי שהתעורר.

השוו את המידע שאספתם למידע שמופיע במאמר זה:

  • כל התינוקות שונים זה מזה, אך אם התינוק שלכם מקבל פחות שינה מאחרים, ייתכן שהוא עייף וזקוק להזדמנויות נוספות כדי לישון.
  • כמה פעמים בלילה התינוק שלכם מתעורר? פחות מאחד מכל עשרה תינוקות בגיל זה מתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה. אם זה קורה לכם, אין פלא שאתם מרגישים עייפים ורוצים לשנות את המצב. אם התינוק שלכם מתעורר רק פעם או פעמיים (קצרות), הוא אינו שונה מרוב התינוקות בגילו.

המשיכו למלא את הטבלה בזמן שאתם מנסים את ההצעות שיופיעו במאמרים הבאים. כך תוכלו להעריך את התקדמותכם, ולראות בדיוק עד כמה המצב השתנה. אם אתם מחליטים להתייעץ עם מומחה כדי לשנות את שנתו של התינוק, קחו איתכם את הטבלה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שיניים אצל ילדים בגיל הגן

פרידה מהמוצץ

ילדים רבים קשורים מאוד למוצץ שלהם, אך מומלץ לנסות לעודד את ילדכם להיפרד מהמוצץ בשלב זה.

מציצת אצבע

מציצת אצבע היא רפלקס טבעי אצל תינוקות וילדים קטנים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע. ילדים נוטים למצוץ יותר את אצבעם כשהם עייפים, לחוצים או רעבים.

מציצת אצבע נמרצת (מה שקורה כאשר הילדים מוציאים את האצבע מהפה ונשמע קול פקיקה), ומציצת אצבע שנמשכת שנים רבות, עלולות להשפיע על צמיחת הלסתות של הילד ועל האופן שבו שינים מסודרות בפה. אם ילדכם ממשיך למצוץ אצבע גם לאחר ששיניו הקבועות צמחו, הוא עלול לסבול מבעיות דנטליות. אם אתם מודאגים בגלל מציצת האצבע, דברו עם רופא השיניים.

חריקת שיניים

חריקת שיניים אצל ילדי גן היא נפוצה למדי ואינה זקוקה בדרך כלל לטיפול. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!
בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. אם החריקה נמשכת, כדאי לדבר עם רופא השיניים. היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים.

פגיעות בשיניים

ילדכם עלול לסבול מפגיעות בפנים ובשיניים כשהוא רץ, מטפס, רוכב על אופניים וכדומה. כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה לשחור או לסגול.

אם אחת משיני החלב של ילדכם יוצאת החוצה בגלל מכה, אל תנסו להכניס אותה בחזרה פנימה, כיוון שהדבר עלול לגרום לבעיות מאוחר יותר, כשהשיניים הקבועות יתחילו לבקוע.

אובדן שן חלב לפני שהיא מוכנה לצאת אינו מהווה בעיה דנטלית חמורה, בדרך כלל, אך חשוב לקחת את הילד לרופא השיניים מיד לבדיקה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

סהרוריות אצל ילדים ובני נוער

מהי סהרוריות

סהרוריות מתרחשת בזמן השינה העמוקה. ילדכם עשוי לקום מהמיטה ולהסתובב כאילו הוא ער, אך לא להגיב אליכם או לדברים שסביבו כבדרך כלל. זה עלול להיות מטריד לצפייה מהצד, אך אל דאגה – ילדכם בסדר גמור. למעשה, סהרוריות היא נפוצה למדי. 15%-7% מהילדים הולכים בשנתם, ובדרך כלל זו התנהגות תקינה מבחינה רגשית או פסיכולוגית.

ילדים בני 12-4 צפויים יותר ללכת בשנתם, ובדרך כלל הם מפסיקים בשנות ההתבגרות. גם בנים וגם בנות הולכים בשנתם. הסהרוריות מתרחשת בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה. כשזה קורה, מוחו של ילדכם ישן וגופו ער בו זמנית. ילדכם עשוי:

  • להתנועע במיטה
  • לצאת מהמיטה ולהסתובב בבית
  • לבצע משימות פשוטות, כמו לערוך את השולחן או להתלבש
  • לנסות לדבר, אך השיחה אינה הגיונית
  • לפקוח עיניים ולבהות במבט זגוגי
  • להתעצבן, אך הוא לא יזכור זאת בבוקר
  • לצאת מהבית ולהסתובב בחוץ.

הסהרוריות עשויה להתרחש פעם או פעמיים בחודש, ולפעמים אפילו כמה פעמים באותו לילה. סהרוריות עוברת בתורשה, ויכולה להתרחש יחד עם דיבור מתוך שינה וביעותי לילה.

הגורמים לסהרוריות

סהרוריות קשורה בדרך כלל לגיל ולהתפתחות, אך יש דברים מסוימים שעלולים להגביר את התרחשותה:

  • מחסור בשינה בגלל הרגלי שינה לא טובים
  • חום או מחלות אחרות
  • היסטוריה משפחתית של סהרוריות
  • מצבים רפואיים שמובילים לפגיעה באיכות השינה- לדוגמה, אפילפסיה או דום נשימה בשינה
  • לחץ או חרדה.

אם אתם חוששים שילדכם הולך מתוך שינה בגלל מחלה או מצב רפואי, דברו עם רופא הילדים.

לטפל בסהרוריות

ברוב המקרים אין צורך לטפל בסהרוריות, ורוב הילדים מפסיקים ללכת בשנתם בשנות ההתבגרות, אך הנה כמה רעיונות להתמודדות עם הסהרוריות של ילדכם:

  • ראשית, בדקו אם ילדכם ישן מספיק. שעת השכבה מוקדמת יותר או שגרת השכבה קבועה עשויות להפחית את הסהרוריות.
  • נסו לשמור על שעת השכבה קבועה גם כשילדכם עלול להתעייף יתר על המידה – למשל, כשיש אירוע מיוחד בבית הספר.
  • הישארו רגועים וכוונו אותו בחזרה לחדר בצורה שלווה. אל תעירו אותו כדי שלא יהיה מוטרד ועצבני. אם תעירו אותו, ההתקף עלול להימשך זמן רב יותר.
  • הפכו את סביבתו לבטוחה. בדקו שכל הדלתות והחלונות סגורים ונעולים היטב. הוציאו את המפתח מחור המנעול ושמרו אותו במקום אליו לא תהיה לילד גישה.  בדקו שאין מכשולים בחדרו ובמסדרון שעליהם הוא עלול למעוד. אם אתם חוששים לביטחונו, כדאי לדבר עם רופא ילדים.
  • אם ילדכם הולך לישון אצל חבר, ספרו להוריו על הסהרוריות כדי שיידעו למה לצפות וישמרו על ביטחונו.

לקבל עזרה מקצועית

אם ילדכם הולך מתוך שינה לפחות פעם בלילה, כדאי לפנות לרופא. פנו לרופא גם אם הסהרוריות של ילדכם משפיעה על שנת הלילה של בני המשפחה האחרים, או אם אתם מודאגים שיפגע בעצמו מתוך שינה. ייתכן שהוא זקוק לטיפול מקצועי, הכולל תרופות או שיטות התנהגותיות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

שיתוף הילדים במטלות הבית – למידת מיומנויות חדשות, עידוד לעצמאות וטיפול בהתנהגות

כיצד ההורים מלמדים את ילדיהם מיומנויות חדשות

אתם משמשים כמורים הראשונים והחשובים ביותר של ילדכם. מדי יום אתם עוזרים לו ללמוד מידע חדש, מיומנויות ודרכי התנהגות חדשות. מיומנויות חדשות כוללות ביניהן פעילויות יומיומיות כמו להתלבש לבד, לצחצח שיניים או להתקלח, וכן פעולות שנועדו לשלב אותו במטלות הבית- כמו לסדר את התיק לבית הספר או לתלות כביסה. לימוד מיומנויות חדשות יכול להוות את הצעד הראשון והחשוב ביותר בטיפול בהתנהגותו של ילדכם. לדוגמה, אם ילדכם אינו יודע כיצד לערוך את השולחן, הוא עשוי לסרב לעשות זאת – פשוט כיוון שאינו יכול. מה הפתרון? למדו אותו כיצד.

יש כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם ללמוד כל דבר, החל מהטיפול הבסיסי בעצמו וכלה במיומנויות חברתיות מסובכות יותר – מתן הוראות, מתן דוגמה, מתן הכוונה וצעד אחר צעד.

בכל שיטה שתבחרו, עליכם לוודא שילדכם מבין מה אתם רוצים ויכול לעשות זאת. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסביבה כדי לאפשר לו לעשות כבקשתכם, או ללמד אותו כמה מיומנויות בסיסיות לפני שיוכל לבצע משימה מסובכת יותר.

אם אתם חוששים בנוגע להתנהגותו או להתפתחותו של ילדכם, שוחחו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב.

מתן הוראות: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הסברים

בשיטה זו, אתם מלמדים את ילדכם לעשות משהו חדש באמצעות מתן הסברים על מה לעשות וכיצד לעשות זאת. סביר להניח שאתם נותנים הוראות והסברים לילדכם כל הזמן. עבור חלק מהילדים, זוהי הדרך הקלה והיעילה ביותר ללמוד משהו חדש. אך לא תמיד היא עובדת.

כל ההורים אומרים לפעמים לילדיהם, “כמה פעמים אני צריך להגיד לך…” או “אתה אף פעם לא מקשיב…”, כיוון שהוראות אינן תמיד דרך הטובה ביותר ללמד ילדים. אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, הלמידה מהוראות היא קשה במיוחד.

כיצד לתת הוראות טובות

  • תנו לילדכם הוראות רק כשתשומת הלב שלו נתונה לכם. קראו לילדכם בשמו ועודדו אותו להביט בכם כשאתם מדברים.
  • השתמשו בשפה שהוא מבין ובמשפטים קצרים ופשוטים.
  • דברו בטון ברור ורגוע.
  • הסבירו בדיוק מה אתם רוצים שילדכם יעשה, ופרקו את המשימה לצעדים קטנים. למשל, אל תגידו “תתכונן לבית הספר”. במקום זה, אמרו “צחצח את השיניים ותתלבש”.
  • ודאו שילדכם מבין כל שלב לפני שאתם עוברים לשלב הבא. אם לילדכם יש לקות למידה, ייתכן שתצטרכו ללמד אותו כל שלב לפני שאתם מלמדים את השלב הבא.
  • השתמשו במחוות כדי להצביע על הדברים שאתם רוצים שילדכם ישים לב אליהם.
  • תנו לו משוב. שבחו את ילדכם כשהוא מצליח למלא את ההוראות, ואמרו לו בדיוק מה עשה היטב או מצוין. עם זאת, הימנעו ממתן משוב שלילי כשילדכם אינו מצליח. רק הצביעו על דבר או שניים שעליו לעשות באופן שונה בפעם הבאה.

לעודד את העצמאות

כדי לעזור לילדכם ללמוד למלא משימות לבדו, הפסיקו בהדרגה לתת לו הוראות ותזכורות. אפשרות נוספת היא להשתמש בפוסטר או באיור שיעזרו לו להבין את ההוראות שנתתם, לבדוק את הפוסטר בעצמו ולפעול לפי ההוראות. פוסטר כזה יוכל גם לעזור לילדים שמתקשים בהבנת מילים.

יהיו פעמים שבהן ילדכם לא ימלא את ההוראות, מכמה סיבות. יכול להיות שהוא לא מבין. ייתכן שכשהוא לומד, התנהגותו אינה עקבית, אך הוא ישתפר ככל שיתרגל יותר. ייתכן שהוא פשוט לא רוצה לעשות את מה שביקשתם. זה טבעי למדי!

מתן דוגמה: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הדגמה

כשילדכם מתבונן בכם, הוא לומד מה לעשות וכיצד לעשות זאת. בשיטה זו אתם משמשים דוגמה. למשל, סביר יותר להניח שתדגימו לילדכם כיצד לסדר את המיטה, לטאטא את הרצפה או לזרוק כדור. כמו כן, שיטה זו מאפשרת לכם להדגים לילדכם מיומנויות והתנהגויות שכוללות תקשורת בלתי מילולית, כגון שפת גוף וטון דיבור. לדוגמה, תוכלו להדגים לו כיצד לבקש עזרה מהמורה, להציג את עצמו בפני אדם אחר, לברך אורח ועוד.

כיצד להדגים ביעילות

לפני שאתם מתחילים ללמד את ילדכם באמצעות הדגמה, ודאו שהקואורדינציה שלו מפותחת דיה, ושיש לו יכולת גופנית ובשלות התפתחותית שיאפשרו לו ללמוד את המיומנות החדשה. לאחר מכן, היעזרו בצעדים הבאים:

  • הסבו את תשומת לבו של ילדכם וודאו שהוא מתבונן בכם.
  • כשהוא צופה בכם, בצעו את הפעולה באטיות, כדי שיוכל לראות בבירור מה אתם עושים.
  • ציינו חלקים חשובים במעשיכם. למשל, “אתה רואה איך אני…”.
  • אם המשימה מסובכת, הראו לו את חלקה הראשון ואז תנו לו לנסות בעצמו. לאחר מכן, המשיכו לחלק הבא. התחילו בחלקים הקלים, במיוחד אם לילדכם יש לקות למידה כלשהי.
  • אפשרו לילדכם לתרגל לאחר שהתבונן בכם. ככל שיתרגל יותר, כך הביצוע שלו ישתפר. במידת הצורך, הדגימו לו שוב.
  • הנחו אותו בעדינות מבחינה פיזית – לפעמים יהיה לו קל יותר לעקוב אחרי ההדגמה שלכם.
  • שבחו וחזקו אותו בשלבי הלמידה המוקדמים.

מתן הכוונה: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הנחיה

למידת מיומנויות והתנהגויות חדשות היא תהליך בפני עצמו. כשילדכם מנסה בהתחלה, ייתכן שלא יצליח היטב. אולם אם יתַרגל, הוא יתקרב יותר ויותר למה שאתם רוצים – ותוכלו לעזור לו באמצעות הכוונה. ההכוונה מאפשרת לכם לעזור לילדכם ללמוד מגוון רחב של מיומנויות והתנהגויות חדשות, כגון נימוסי שולחן, אדיבות או מיומנויות הקשורות לספורט.

לדוגמה, ילדכם עשוי לשבת ליד השולחן ולהושיט את כוסו. הנחו אותו לבקש: “אתה רוצה לשתות? אתה יכול לבקש – אפשר לקבל מים בבקשה?” המתינו שיבקש, ומלאו את מבוקשו.

כיצד לכוון ביעילות

  • דעו בבירור מה מטרתכם. איזו התנהגות אתם מנסים להשיג?
  • מהי נקודת ההתחלה? מה ילדכם עושה עכשיו שתוכלו לכוון בדרך אחרת?
  • שימו לב ותגמלו את ההתנהגות הרצויה כאשר היא מתחילה. כשההתנהגות הזו מתרחשת בתדירות גבוהה יותר או באופן אמין יותר, עברו לצעד הבא. שבחו את ילדכם כשהוא מתחיל להתנהג כך לבדו.
  • עבדו באטיות. המתינו עד שילדכם מצליח לעשות את הצעד שלימדתם לפני שאתם ממשיכים לצעד הבא.

צעד אחר צעד: כיצד ללמד מיומנויות מסובכות

חלק מהמשימות או הפעילויות הן מסובכות או כוללות סדרת פעולות. במקרה זה, יש לפרק את המשימה לצעדים קטנים יותר. הרעיון בבסיס הלימוד צעד אחר צעד הוא ללמד כל צעד בנפרד. לאחר שילדכם למד את הצעד הראשון, תוכלו ללמד את הצעד הבא, זה שאחריו וכן הלאה. המשיכו לצעד הבא רק כשילדכם מצליח היטב לבצע את הצעד שלמד, ללא עזרתכם. אפשר להמשיך כך עד שילדכם יוכל לבצע את כל המשימה לבדו. השתמשו במתן הוראות ובהדגמה כדי לעזור לילדכם ללמוד כל צעד.

לימוד מיומנויות צעד אחר צעד: דוגמה

כך תוכלו לפרק לצעדים קטנים את משימת ההתלבשות:

  • להוציא את הבגדים מהארון.
  • ללבוש תחתונים.
  • לגרוב גרביים.
  • ללבוש חולצה.
  • ללבוש מכנסיים.
  • ללבוש סוודר.

אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לחלקים. לדוגמה, הצעד “ללבוש סוודר” מורכב מהחלקים הבאים:

  1. להחזיק את הסוודר בצורה הנכונה.
  2. להלביש את הסוודר על הראש.
  3. להכניס זרוע אחת לשרוול.
  4. להכניס את הזרוע השנייה לשרוול השני.
  5. למשוך את הסוודר למטה, על הגוף.

הנחיה גופנית ומילולית

הניחו את ידיכם על ידיו של הילד והנחו את תנועותיו. כשהוא מתחיל להבין מה לעשות, הפסיקו לעזור לו בהדרגה אך המשיכו להגיד לו מה עליו לעשות. לאחר מכן, פשוט הצביעו על הפעולה. ברגע שילדכם לומד את המיומנות החדשה, תוכלו להפסיק בהדרגה לתת לו סימנים מילוליים וגופניים.

מההתחלה לסוף, או מהסוף להתחלה?

אפשר ללמד את הצעדים בתנועה:

  • מההתחלה לסוף – למדו קודם את הצעד הראשון, לאחר מכן את הצעד השני וכן הלאה.
  • מהסוף להתחלה – למדו קודם את הצעד האחרון, לאחר מכן את הצעד הלפני אחרון וכן הלאה.

ללמידת הצעדים מהסוף להתחלה יש כמה יתרונות. קל ומהיר יותר ללמוד את הצעד האחרון, ולכן סביר להניח שילדכם יילחץ ויפריע פחות. כמו כן, ברגע שהוא מסיים את הצעד האחרון, המשימה כבר הושלמה. לעיתים קרובות, התגמול הטוב ביותר הוא לסיים את המשימה!

אם נמשיך את הדוגמה הקודמת, כשאנו מלמדים את הילד להתלבש בעצמו, נתחיל דווקא בסוודר. אפשר לעזור לו להתלבש עד שיגיע לצעד האחרון – לבישת הסוודר. כך, למשל, נעזור לו להכניס את ראשו ואת זרועותיו פנימה – ואז נבקש ממנו למשוך את הסוודר למטה, על הגוף. ברגע שלמד כיצד למשוך את הסוודר למטה, נעודד אותו להכניס את זרועותיו בעצמו, ואז למשוך את הסוודר. אפשר להמשיך כך עד שיצליח בכל צעד וצעד של המשימה, ויעשה אותה לבדו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

1...78910111213...20