אוריינות בגיל הרך: פעילויות לעידוד האוריינות אצל ילדים

פעילויות לעידוד האוריינות

דיבור, שירה, משחקי מילים וצלילים, כתיבה וציור עם ילדכם – כל אלה הן דרכים נהדרות לביסוס מיומנויות אוריינות טובות. פעילויות יומיומיות, כגון הליכה לחנות או לספרייה המקומית, וכן אירועים מיוחדים – טיול למוזיאון או לגן החיות – מספקים הזדמנויות בשפע להתפתחות האוריינות. בהמשך תמצאו פעילויות לעידוד האוריינות. פעילויות רבות המיועדות לילדים צעירים יותר מתאימות גם לילדים גדולים, אך ייתכן שתצטרכו להגביר את רמת הקושי.

הורים רבים מרגישים שהם אינם מקדישים מספיק זמן לפעילויות לעידוד האוריינות. אין צורך בזמן רב; לעיתים קרובות, גם חמש דקות כמה פעמים ביום הן די והותר. המפתח הוא לנצל בהזדמנויות שונות כדי לעזור לילדכם ללמוד, בין אם מדובר ביציאה לסופרמרקט, בבישול יחד, או בהקראת סיפור לפני השינה.

דיבור ושירה

דיבור ושירה הן פעילויות המלמדות את הילדים על צלילים והאופן שבו הם מתחברים זה לזה כדי ליצור שפה. כשאתם מלמדים את ילדכם באמצעות משחקי שפה ושירים, אתם עוזרים לו לפתח מיומנויות הקשבה ודיבור. כמו כן, חשוב להקשיב לו כדי לדעת מהם הסיפורים והשירים שמהם הוא נהנה במיוחד.

פעילויות לילדים צעירים (בני פחות משש)

  • חרזו חרוזים בכל הזדמנות. השתמשו במשפטים כגון “סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות”, או המציאו חרוזי נונסנס (איגיון) על מה שאתם עושים, למשל, “הכנסתי דג מדוגדג לתיק הממוזג”, שחקו משחקים כמו “פעם עכביש נפל בכביש”. ילדים גדולים יותר יכולים לחבר חרוזים משלהם וללמוד שירים ופזמונים, שיעזרו להם להבין את משמעות המילים ואת האופן שבו מילים נוצרות.
  • שירו שירי משחק כשאתם בבית, במכונית או מסתובבים בחוץ. ילדים אוהבים לשיר, ושירי המשחק מלמדים אותם על שפה, חריזה, חזרתיות ומקצב. שירו שירים כגון “חנה’לה אופה קטנה”, “השפן הקטן” או שיר האלפבית.
  • חזרו על הקולות שילדכם משמיע, או המציאו קולות משלכם ובדקו אם ילדכם יכול לחקות אותם.
  • שחקו עם ילדכם “אני רואה” והתמקדו בצבעים. לדוגמה, “אני רואה משהו שמתחיל בצבע… ירוק! על איזה דבר ירוק אני מסתכל?”
  • דברו על הקולות שמפיקים בעלי החיים ובקשו מילדכם לחקות אותם. לדוגמה, “הפרה גועה מוווו. אתה יכול להגיד מוווו?”
  • בזמן הארוחה, דברו על האוכל שאתם מכינים, מה אתם עושים איתו, מה טעמו וכיצד הוא נראה.
  • דברו על חפצים שנמצאים מחוץ לבית, או על הדברים המקיפים אתכם כשאתם בחוץ – לדוגמה, רשרוש העלים, ציוץ הציפורים או צופרי המכוניות. בקשו מילדכם לחקות קולות של רוח, גשם, מים, מטוסים, רכבות ומכוניות.
  • ספרו לו סיפורים על ילדותכם או על חיי המשפחה בעבר. תוכלו להציג חלק מהסיפורים יחד עם הילד, או לספר אותם באמצעות ריקוד.

פעילויות לילדים גדולים יותר (בגיל בית הספר)

  • שחקו משחקי מילים שמעודדים את הילדים ללמוד על צלילים. לדוגמה, “אני רואה משהו שמתחיל ב-בָּ. מה לדעתך אני רואה שמתחיל בצליל הזה?”
  • שאלו את ילדכם אם הוא מכיר מילים שמתחרזות זו לזו. לדוגמה, “אילו מילים מסתיימות באותו צליל כמו אור?”
  • בקשו מילדכם ליצור צליל או צירוף צלילים, ואז חשבו על מילים שמכילות את הצליל או הצלילים. לדוגמה, “איזה צליל נשמע לך מצחיק? מוֹֹ? אילו מילים אפשר ליצור עם מו?” (מורה, חמור, פמוט וכדומה).
  • דברו על תוכניות הטלוויזיה שבהן צופה ילדכם, ובקשו ממנו לספר לכם מה קרה בהן. מומלץ לקרוא את המאמר זמן מסך לילדים.
  • דברו על העבר. בקשו מילדכם לספר לכם משהו שהוא נהנה לעשות השבוע בבית הספר. למידע נוסף על האופן שבו אפשר לדובב את ילדכם, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם על בית הספר.
  • דברו על העתיד. ספרו לילדכם מה אתם עומדים לעשות מחר או בסוף השבוע, או בקשו ממנו לספר לכם מה הוא צריך לעשות לפני שהוא הולך לישון.

קריאה ויצירת ספרים

הקריאה עוזרת לילדכם לפתח את אוצר המילים שלו, את היכולת להאזין ולהבין, ואת היכולת להבין את מטרת המילים הכתובות. הקריאה עם ילדכם עוזרת לו לפתח גישה חיובית כלפי קריאה לשארית חייו.

פעילויות לילדים צעירים (בני פחות משש)

  • קראו לתינוק שלכם – לעולם לא מוקדם מדי להתחיל! בזמן הקריאה, ודאו שהוא יכול לראות את הספר שאתם מקריאים ואולי גם את פניכם. שימו לב במה בדיוק התינוק מתבונן בספר, וקראו לדברים בשמם. שימו לב לא להיצמד לסטיגמות כשאתם קוראים סיפור בקולות, וגוונו את הקולות באופן מכבד תרבותית.
  • ילדים צעירים אוהבים חריזה, מקצב וחזרתיות, וכן ספרי אותיות וספרים בעלי דפוסים גרפיים שונים. אם אתם מתבוננים בספרים כאלה, עודדו את ילדכם להפוך את הדפים ודברו על מה שהוא רואה. כשאתם קוראים, החליקו את האצבע מימין לשמאל לאורך הדף כדי להראות לילדכם כיצד יש לקרוא בספר, וציינו מילים או ביטויים מסוימים. שאלו אותו שאלות על האיורים, ובקשו ממנו להצביע על דברים שונים.
  • ילדים אוהבים לקרוא את אותו ספר שוב ושוב. תוכלו להפיק מכך את המרב אם תבקשו מילדכם לכוון את הקריאה. לדוגמה, “איפה אנחנו מתחילים לקרוא?” לעיתים קרובות מאוד הפסיקו לקרוא ושאלו את ילדכם מה לדעתו יקרה בהמשך.
  • ערכו קישור בין מה שמתרחש בספרים לבין חוויות אמיתיות מהחיים. אם קראתם ספר על משחק בפארק, תוכלו לקחת את ילדכם לפארק המקומי ולהצביע על נדנדות דומות לאלה שבספר.
  • בקרו עם ילדכם בספרייה המקומית, ועודדו אותו לבחור ספרים לקחת הביתה. אפשר לבקר בשעת סיפור שמתקיימת בספרייה.
  • כשאתם מסתובבים עם ילדכם בחוץ, קחו איתכם ספר וצעצוע.
  • קראו ספרים עם חרוזים שיעזרו לילדכם לפתח מודעות לצלילים ולמילים. הספרים של דוקטור סוס, למשל, או רינת הופר, הם להיט בקרב ילדים – קראו את חתול תעלול או איילת מטיילת.
  • למדו את ילדכם להפריד בין הצלילים שמרכיבים את שמו. לדוגמה, “בשם ‘יובל’ יש לפחות שני צלילים: יו-בל”.
  • הכינו ספרי מגע לתינוקות ולפעוטות עם חפצים שהם אוהבים להתבונן ולגעת בהם – בדים רכים, צמר, נייר אלומיניום או נייר מרשרש. לאחר מכן, הביטו בספר יחד ודברו על כל עמוד, כיצד הוא נראה וכיצד התינוק מרגיש כשהוא נוגע בו.

אל תדאגו אם דעתו של התינוק תוסח כשאתם קוראים, או אם אינכם מצליחים לסיים את כל הספר. לכו בעקבות הילד – עודדו אותו, אך אל תדחפו אותו. התנסו בסוגי ספרים שונים כדי לראות מה הוא אוהב. תיהנו עם הספרים!

פעילויות לילדים גדולים יותר (בגיל בית הספר)

  • קראו סיפורים ואז דברו עליהם. שאלו את ילדכם, “מה היה מסופר בסיפור?”, או “אהבת את הדמויות? למה?”
  • קראו בתורות. אתם יכולים לקרוא את המחצית הראשונה של הספר, וילדכם – את המחצית השנייה. כמו כן, בקשו מילדכם לקרוא מילים בודדות פה ושם, אך בהתחלה בחרו רק במילים שאפשר לקרוא בקלות, כגון מילים בנות שתיים או שלוש אותיות (בן, חם, גור).
  • גם ילדים גדולים יותר אוהבים ספרי אותיות. בקשו מילדכם להגיד לכם מילים שמתחילות באותו צליל שמסמנת האות שאתם מתבוננים בה.
  • בקשו מילדכם להכין ולאייר ספר משלו. הוא יכול לעשות זאת במחשב או עם נייר ועטים. עזרו לו לכתוב את המילים, או לפחות כמה מהאותיות בסיפור.
  • כשאתם מסתובבים בחוץ, בקשו מילדכם לזהות או להשמיע את האותיות או המילים המופיעות על שלטי חוצות ומעל חנויות.
  • למדו את ילדכם מה משמעות המילים בשלטי רחובות ותמרורים כגון “כניסה” ו”תן זכות קדימה”.
  • השמיעו לילדכם את הצלילים שמהן בנויות מילים. שאלו אותו באילו צלילים המילה מתחילה ונגמרת. (או מהו הצליל הפותח ומהו הצליל הסוגר)
  • עודדו את ילדכם לקרוא את שמות הפריטים בסופרמרקט.

ציור וכתיבה

כבר מגיל צעיר מאוד, ילדים אוהבים “לכתוב” כמו אחיהם הגדולים או כמו הוריהם. הכתיבה (שרבוט) והציור עוזרים לילדכם לפתח את מיומנויות המוטוריקה העדינה שיזדקק להן כדי לכתוב מאוחר יותר עם עפרונות ועטים. כמו כן, הם עוזרים לו לזהות ולזכור את צורת האותיות.

פעילויות לילדים צעירים (בני פחות משש)

  • עודדו את ילדכם לצייר ולכתוב בעזרת עטים, עפרונות, צבעים וטושים. הוא בוודאי ישמח להוסיף שרבוט או ציור צבעוני ושמח לכרטיס ברכה ליום הולדת או למכתב.
  • עודדו את ילדכם לנסות לכתוב כמה אותיות או את שמו על כל יצירה שהוא מכין.
  • עזרו לו להשתמש בבצק כדי ליצור את אותיות האלפבית או מספרים.
  • הציעו לו את אותיות האלפבית במגוון צורות – קוביות, מגנטים להצמדה על המקרר או חתיכות של פאזל.
  • גזרו או ציירו תמונות של פריטים ביתיים פשוטים – כיסא, שולחן, טלוויזיה, קיר, דלת וכדומה – ואז כתבו את שמות הפריטים הללו על פיסות נייר נפרדות. בקשו מילדכם להתאים את שם הפריט לתמונה.

פעילויות לילדים גדולים יותר (בגיל בית הספר)

  • בחרו כמה אותיות והחליפו את מקומן כדי ליצור צלילים שונים – חול, לוח, חלו, ולח – ואז בדקו אם הצלילים האלה יוצרים מילים אמיתיות. התאמנו בהגיית המילים אות-אות, ואז אמרו את המילה – לדוגמה, “ח-ו-ל יוצר את המילה חול!”. השתמשו באותיות בדפוס (ולא בכתב) בתור התחלה, כדי שלא לבלבל את ילדכם עם שתי צורות שונות של אותיות לכל צליל.
  • עודדו את ילדכם לכתוב את שמו ואת שמות בני המשפחה האחרים בכרטיסי ברכה או על הציורים. כשילדכם יידע להשתמש בכל האותיות היטב, אפשר להציג בפניו את אותיות הכתב.
  • עודדו את ילדכם לכתוב את רשימת הקניות, את מתכון העוגיות או תפריט של מסעדה דמיונית כשהוא משחק “בכאילו”.
  • כשאתם מסתובבים בחוץ, הצביעו על סוגי אותיות שונים, כגון האותיות שמופיעות בשלטי חנויות או באולם הקולנוע. הסבירו לו שאפשר להשתמש באותיות מודפסות כדי לקרוא בשמם של מקומות או דברים שונים.
  • בקשו מילדכם להכין לכם ספר שבעמוד הימני שלו תופיע מילה, ובעמוד השמאלי יופיע ציור של אותה מילה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיומנויות שיחה אצל ילדים: דיבור והקשבה

דיבור והקשבה

ייתכן שהסצנה הבאה תיראה לכם מוכרת. אתם משוחחים בטלפון או יושבים לקפה עם חברה כשילדכם מתפרץ פנימה – שוב – בגלל מקרה חירום שקשור ללגו שלו, או בדרישה “בואו לראות אותי מטפס על העץ כמו קופיף!”.

זה עלול להיות מתסכל, אך זה גם טבעי למדי. אחד הצעדים הגדולים ביותר שיעשה ילדכם הוא ללמוד כיצד לתקשר עם אחרים. ייקח זמן עד שילמד כיצד לדבר ולהקשיב לאנשים אחרים. ויסות עצמי הוא חלק חשוב בלמידה לדבר ולהקשיב, ויש ילדים שמתקשים בכך יותר מאחרים.

המזג של ילדכם משחק גם הוא תפקיד משמעותי – ילד חברתי מאוד עשוי לרצות להתערב בכל שיחה, ויתקשה להקשיב. מצד שני, ילד שאינו חברתי כל כך יקשיב, ככל הנראה, בקלות רבה יותר, אך יתקשה להגיב.

ללמוד לדבר ולהקשיב

ילדכם ילמד מכם כיצד לדבר ולהקשיב.  לכן, כדאי לדבר עם בן או בת הזוג שלכם, עם חבריכם או עם ילדיכם באותו אופן שהייתם רוצים שילדכם ידבר. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם באמצעות עידוד, הכוונה ותרגול. ילדכם ילמד באופן הטוב ביותר אם תגידו לו בבירור מה אתם רוצים שיעשה. אפשר, למשל:

  • לעודד את ילדכם ולהגיד, “אמור בבקשה ‘תודה’ לסבתא שלקחה אותך לפארק”
  • לכוון את ילדכם ולהגיד, “שרה, כשאני מדברת עם מישהו, את צריכה להגיד ‘סליחה’, ולהמתין עד שאהיה מוכנה להקשיב”. אפשרות נוספת היא להנחות את ילדכם להניח עליכם את ידו כשהוא רוצה לדבר איתכם ולהמתין בסבלנות שתתפנו אליו.
  • לתרגל שיחות עם ילדכם, שבהן אתם מדברים כל אחד בתורו, שואלים שאלות ומקשיבים לתשובות.

אם תשבחו את ילדיכם כשהם מתקשרים היטב, סביר להניח שירצו להמשיך לעשות זאת. לדוגמה, אמרו, “שמחתי מאוד שחיכית שאסיים לדבר לפני שהתחלת לדבר בעצמך”, או, “אמרת ‘תודה’ ו’בבקשה’ ממש יפה עכשיו”.

כדאי לקבוע כמה כללי נימוס הקשורים לדיבור ולשיחה. חשוב שתדברו עם ילדכם על הכללים הללו, כדי שיבין מה מצופה ממנו. כמו כן, תוכלו להשתמש בתוצאות. לדוגמה, אפשר להשתמש בפסק זמן כתוצאה להתחצפות.

ילדים לומדים בצורה הטובה ביותר כשהם מקבלים הזדמנויות רבות לדבר ולתרגל את מיומנויות הדיבור וההקשבה. אחת הדרכים המהנות לכך היא לשחק בהעמדת פנים. למשל, אמרו, “בוא נעמיד פנים שאתה אימא שמשוחחת בטלפון ואני הילד הקטן. מה אני צריכה לעשות כשאני רוצה לדבר איתך?”

דיבור והקשבה חיוביים

היכולת לדבר ולהקשיב לאחרים מורכבת מהדברים הבאים:

  • לפתוח בשיחות
  • לדעת כיצד לקבל תשומת לב בדרך הנכונה – למשל, להמתין לעצירה קלה בדברים ואז להגיד “סליחה”
  • ליצור קשר עין
  • לדבר ולהקשיב בתורות
  • להצליח לדבר בבירור ובמשפטים המתאימים לגילו של הילד
  • לדבר בנימוס, בלי להתחצף
  • לדעת מתי להפסיק לדבר.

חלק מהילדים תופסים זאת במהירות, ואחרים זקוקים לתזכורות עדינות, למשל, “רונה, תסתכלי עליי בבקשה כשאת מדברת איתי”. אם נראה שילדכם מתעכב מעט מבחינה שפתית (שימוש במשפטים, לדעת כיצד לדבר עם אחרים) או בהגיית מילים (הגייה לקויה, גמגום או יצירת צלילים), כדאי לפנות לקלינאי תקשורת. כמו כן, כדאי לדבר עם אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

כיצד להתמודד עם התחצפות

ייתכן שילדכם מתחצף כשאתם מציבים לו גבולות, מקנים לו משמעת או נותנים לו הוראות. כשהוא מתחצף, הוא מנסה להראות לכם את נקודת המבט שלו. יש ילדים שמתחצפים כדי לקבל מכם תגובה. אפשר לטפל בהתחצפות בדרך חיובית. השיטות הבאות יעזרו לכם להפחית את ההתחצפויות לאורך זמן:

  • הגיבו ברוגע והזכירו לילדכם את הכללים המשפחתיים שקבעתם בנוגע לדיבור בנימוס ולהתייחסות בכבוד זה לזה.
  • אם ילדכם ממשיך להתנהג בחוצפה, עליכם לקבוע תוצאות – לתרגל דרך דיבור אחרת, לאבד זכות יתר כגון זמן מסך או כל דבר שתראו לנכון.
  • אם אתם צוחקים ונותנים לילדכם תשומת לב רבה כשהוא מתחצף, אתם עלולים לתגמל אותו על כך בטעות.

כיצד לטפל בהפרעות

בדרך כלל, ילדים מפריעים לשיחה כשאינם מצליחים לשלוט על הצורך לדבר. אך אלא אם כן מדובר במקרה חירום, חשוב לעזור לילדכם ללמוד להמתין. אם הוא מפריע, תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • הזכירו לילדכם מהו הכלל המשפחתי המוסכם. לאחר מכן, המשיכו בשיחה עד שיגיד “סליחה” או יניח עליכם את ידו וימתין שתתפנו, למשל.
  • לאחר שאמר “סליחה” או הניח ידו, נסו לגמול לו במתן תשומת לב מיידית. הוא יראה שכשהוא פועל בצורה הנכונה, הוא מקבל את מה שהוא רוצה.
  • שבחו את ילדכם כשהוא ממתין בסבלנות, כדי שבפעם הבאה ירצה להתנהג כך שוב. לדוגמה, “חיכית כל כך יפה עד שסיימתי את שיחת הטלפון שלי לפני שביקשת עזרה עם הבובה. כל הכבוד!”
  • אם אתם באמצע שיחה חשובה שאי אפשר להפריע לה, נסו להסיח את דעתו באמצעות צעצועים מיוחדים או פעילות מעניינת.
  • התכוננו מראש- אם אתם יודעים שאתם מתחילים שיחה חשובה, שלא תוכלו להפסיק אותה, הכינו מראש את ילדיכם, והסבירו לו שעד תום השיחה לא תוכלו להיענות אליו, הכינו מלאי של משחקים ופעילויות שיסיחו את דעתו עד שתסיימו. אל תשכחו לשבח אותו אם הוא עמד ביעדים. אם אתם יודעים שילדכם יתקשה בזמן המתנה כה ממושך, שיקלו לבקש עזרה מבן משפחה או חבר לשמור על ילדכם בזמן הזה, כדי שתוכלו לדבר בנחת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עצירות

הגורמים לעצירות אצל ילדים

ילדים עושים קקי בטווח תדירויות רחב. יש ילדים שעושים קקי פעמיים-שלוש ביום, ואחרים רק פעמיים בשבוע. ילדים גמולים מחיתולים עלולים לסבול מעצירות אם הם מתאפקים באופן מכוון. ייתכן שילדכם מתאפק במכוון כי הוא עסוק מדי במשחק, כי כואב לו לעשות קקי, או כי הוא אינו רוצה להשתמש בשירותים בגן או בבית הספר.

עצירות עשויה להתרחש גם אם ילדכם אינו שותה מספיק נוזלים או אינו אוכל מספיק סיבים, או בגלל מחלה הגורמת לו לאכול ולשתות פחות מהרגיל. כל המצבים האלו עלולים להוביל להצטברות של צואה  במעיים. כשזה קורה, היציאות הופכות לקשות  מדי וילדכם אינו מצליח לדחוף אותן החוצה בקלות. ישנם גם כמה גורמים רפואיים שעלולים לגרום לעצירות אצל ילדים, אך הם אינם נפוצים.

תסמיני עצירות אצל ילדים

התסמין החשוב ביותר של עצירות אצל ילדים הוא יציאות בעלות מרקם קשה. יציאות תקינות הן בעלות מרקם רך כמו משחת שיניים וקלות ליציאה. אם ילדכם סובל מעצירות, הוא עלול לחוש כאב ואי נוחות כשהוא מנסה לעשות קקי או בזמן שהקקי יוצא. זה עלול לגרום לו להימנע מללכת לשירותים. קקי קשה עלול למתוח את העור מסביב לפי הטבעת ולגרום לקרעים קטנים ושטחיים, שעשויים להוביל לכאב ולדימום.

ילדכם עלול לחוות כאבי בטן שבאים והולכים. הוא יתנהג כאילו הוא מתאפק, יתנועע בעצבנות קדימה ואחורה, ישלב את רגליו או יסרב לשבת על האסלה. הוא עשוי להיראות עצבני באופן כללי.

אם ילדכם סובל מעצירות זמן רב, הוא עלול לחוות פספוסים ולעשות קקי בתחתונים בלי להתכוון, כיוון שהקקי הקשה נתקע ומותח את החלק התחתון של המעי הקרוב לפי הטבעת, המכונה חלחולת (רקטום).  כיוון שהחלחולת שלו מתוחה כל הזמן, הוא עלול לאבד את תחושת הדחף ללכת לשירותים. כמו כן  קקי נוזלי עלול לגלוש מסביב לקקי הקשה, אף שילדכם לא התכוון לשחרר אותו. מצב זה נקרא בריחת צואה.

מתי לפנות לרופא

קחו את ילדכם לרופא אם:

  • אתם צריכים לתת לילדכם תרופה משלשלת יותר ממספר פעמים בשנה
  • אין שיפור בעצירות של ילדכם גם לאחר מתן תרופה משלשלת, או שהעצירות נמשכת יותר משבועיים
  • ילדכם עושה קקי במכנסיים מבלי להתכוון
  • ילדכם סובל מעצירות וכן מחום גבוה, הקאה, דם בצואה ואובדן משקל
  • ילדכם סובל מסדקים מכאיבים סביב פי הטבעת
  • ילדכם סובל מעצירות ואתם דואגים שהוא לא אוכל או שותה מספיק.

טיפול בעצירות

תזונה
ילדכם זקוק לשגרת יציאות תקינות. הצעד הראשון להבטחת יציאות תקינות הוא תזונה נאותה. תזונה בריאה שמכילה מספיק סיבים והמון נוזלים (בעיקר מים) עוזרת לטפל בעצירות ולמנוע אותה. מזונות שמכילים סיבים רבים כוללים לחמים ודגנים מחיטה מלאה, פירות כמו פרי הדר, מיץ שזיפים ועגבניות, וירקות.

שימוש קבוע בשירותים
אם ילדכם סובל מעצירות, עודדו אותו לפתח הרגל של ישיבה קבועה בשירותים, פעמיים- שלוש ביום למשך 5-3 דקות כל פעם. נסו להושיב אותו בשירותים 30-20 דקות אחרי הארוחה. אפשר להניח שרפרף או ארגז מתחת לרגליו כדי שיהיה לו נוח יותר. אמרו לו להניח את רגליו על המשטח ולהישען מעט קדימה בעת הדחיפה.

תוכלו ללמד את ילדכם לזהות ולהגיב לצורך לעשות קקי, וללכת לשירותים. לפעמים כדאי לתלות טבלת מדבקות או פרסים, כדי לשבח את ילדכם על כך שהלך לשירותים.

חומרים משלשלים
אתם יכולים לתת לילדכם חומר משלשל אם הוא סובל מעצירות, כדי לעזור לו להוציא את הקקי הקשה בלי כאבים. מיץ שזיפים הוא חומר משלשל טבעי וקל שעובד אצל חלק מהילדים. אם זה לא עובד, כדאי לפנות לרופא. תרופות משלשלות אפשריות כוללות:

  • משלשלים אוסמוטיים המגבירים את כמות המים ביציאות ומרככים אותן
  • תרופות משלשלות הפועלות על ידי גירוי והגברת פעילות ותנועתיות המעיים.

ילדים הסובלים מעצירות כרונית עשויים להזדקק לתרופות משלשלות במשך מספר חודשים. הרופא שלכם ינחה אתכם לגבי הטיפול המומלץ.

עצירות אצל תינוקות

עצירות אצל תינוקות מתרחשת כאשר הקקי שלהם יבש ופירורי או דומה לכדורים, ונראה שהם חווים כאב ואי נוחות בעת היציאה. פניהם של רוב התינוקות מאדימות במאמץ כשהם עושים קקי רגיל. זהו סימן לעצירות רק אם הקקי קשה.

תינוקות יונקים סובלים מעצירות לעיתים נדירות בלבד. אם התינוק היונק שלכם סובל מעצירות, הוא כנראה אינו מקבל מספיק חלב אם. ייתכן שתצטרכי להניק אותו לעיתים קרובות יותר.

תינוקות שניזונים מבקבוק עלולים לסבול מעצירות כיוון שתחליף החלב אינו מוכן  כמו שצריך ואינו מכיל מספיק מים. כדאי להכין את תחליף החלב על פי ההוראות שעל האריזה ולתת לתינוק נוזלים נוספים.

לעיתים יציאות קשות העוברות דרך פי הטבעת עלולות לקרום לקרע, ולכאב. תינוקות אלו עלולים להתאפק באופן אינסטינקטיבי, והקקי שנותר בפנים מתקשה עוד ועוד, ונעשה קשה עוד יותר לדחוף אותו החוצה.

אם אתם חושבים שהתינוק שלכם סובל מעצירות, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב.

מהו מצב תקין?
אצל תינוקות בני פחות משישה חודשים, תדירות היציאות תלויה בתזונתם. תינוקות יונקים יכולים לעשות קקי עד חמש פעמים ביום, או פעם בחמישה ימים. הקקי שלהם בדרך כלל רך, וצבעו צהוב או חרדל. תינוקות שניזונים מבקבוק עושים קקי לעיתים קרובות יותר (פעם-פעמיים ביום). הקקי שלהם קשה יותר וצבעו ירוק-חום.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שישה טיפים לארוחות משפחתיות מהנות

יתרונות הארוחה המשפחתית

חיי המשפחה מתנהלים בדרך כלל סביב לו”ז צפוף. לא תמיד קל להכין ארוחה, שלא לדבר על להושיב את כל המשפחה סביב השולחן ולאכול יחד. עם זאת, ארוחות משפחתיות קבועות שוות את המאמץ. בין אם מדובר בארוחת ערב או בסעודת שבת מיוחדת, הארוחות המשפחתיות הקבועות מאפשרת לכולם להתעדכן זה בחייו של זה, להתחבר ולתקשר. הארוחות חשובות במיוחד עבור ילדים ובני נוער גדולים ועסוקים יותר.

כמו כן, ילדכם יוכל ללמוד הרבה על מזון ועל אכילה מהתבוננות בכם. לדוגמה, האכילה עם שאר בני המשפחה עוזרת לילדים צעירים ללמוד לאכול את אותו מזון בריא ששאר המשפחה אוכלת, ומעודדת אכלנים בררנים לנסות מאכלים חדשים. הארוחה המשפחתית יכולה להוות הזדמנות מצוינת להראות לילדים כיצד להשתמש בכפות, מזלגות, סכינים ועוד, והיא מאפשרת לילדכם לצפות בכם מדגימים הרגלי אכילה נכונים והתנהגות ראויה ליד השולחן. אך לא מדובר רק בנימוסי שולחן. הארוחות המשפחתיות יכולות גם ללמד את ילדכם כיצד לתקשר, לדבר בתורו ולהקשיב.

שישה דברים שיהפכו את הארוחה המשפחתית למהנה

1. קבעו זמנים מסודרים לאכילה משותפת

רשמו את זמני הארוחות הללו ביומן השבועי, כדי להגדיל את הסיכויים שכולם ישתתפו בהן. אכלו את הארוחה ליד השולחן וכבו את הטלוויזיה והטלפונים הסלולריים, כדי להפוך את זמן הארוחה לשקט ומיוחד יותר. הילדים יכולים לעזור לערוך את השולחן ואפילו לקשט אותו בפרחים מהגינה או להניח עליו מצעיות (פלייסמטים).

2. צמצמו את הלחץ

הקדישו זמן לארוחה המשפחתית. ילדים זקוקים בדרך כלל לכחצי שעה כדי לאכול בנחת. כך יוכלו לנסות מאכלים חדשים ולפתח הרגלי אכילה נכונים, ואתם תוכלו להירגע, לפטפט וליהנות עם המשפחה.

3. שלבו את כולם

שלבו את בני המשפחה בבחירת הארוחות ובהכנתן כדי להעלות את הסיכויים שכולם יאכלו. כך תוכלו גם לעודד סרבני אכילה לנסות מאכלים חדשים. ילדים גדולים יותר ובני נוער ייהנו לבחור ולבשל את הארוחה לבני המשפחה – למשל, פעם בשבוע או פעם בחודש. באופן זה הם חולקים את האחריות להכנת ארוחת הערב ומקבלים הזדמנות ללמוד לבשל.

4. השתמשו בארוחות המשפחתיות כהזדמנות לשיחה

בזמן הארוחות המשפחתיות אפשר להתעדכן במעשיו של כל אחד מבני המשפחה. עם זאת, הורים רבים מכירים היטב את התחושה של לקבל משיכת כתף או “לא’דע” כתשובה לשאלה ששאלו. אם זה נשמע לכם מוכר, כדאי להשתמש בשאלות שדורשות תשובה ארוכה יותר מ”כן” או “לא”. לדוגמה, “ספר לי דבר אחד נהדר שקרה לך היום בבית הספר”.

רעיון נוסף הוא שכל אחד יספר בתורו משהו טוב ורע שקרה לו היום. כך, אף אחד מהילדים לא ירגיש שהוא עומד לחקירה. עם זאת, אם ילדכם באמת לא רוצה לדבר, עדיף לא ללחוץ עליו או להעלות נושאים רגישים. אפשר לתת לו פשוט לבלות עם המשפחה ולהקשיב לאנשים אחרים. הרעיון הוא להפוך את זמני ארוחות הערב למהנים וחברתיים.

5. תגמלו התנהגות טובה

כשילדיכם הצעירים אוכלים יפה, משתמשים בנימוסי שולחן ומנסים מאכלים חדשות, נסו לתגמל את ההתנהגות ולשבח אותם באופן מפורט. אמרו להם מה הם עושים היטב. אפשר להשתמש בטבלת התנהגות כדי להעניק פרסים על התנהגות טובה כגון לנסות לאכול כל מה שמונח על הצלחת, או להגיד “תודה” ו”בבקשה”.

אל תשתמשו במזון כעונש או כשוחד. אל  תציעו מזון כפרס עבור התנהגות טובה או כניחום בזמני מצוקה.

6. היו יצירתיים

כשיש לכם זמן והזדמנות, הפכו את הארוחות לאירוע מהנה שכל המשפחה תצפה לו בקוצר רוח. למשל, בסופי שבוע אפשר:

  • להכין פנקייקים מזינים לארוחת הבוקר
  • לעשות פיקניק בפארק, בחצר או על רצפת הסלון
  • להזמין אורחים מיוחדים לארוחת ערב, למשל חברים, סבא וסבתא או שכנים. זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת להכיר את החברים של ילדיכם הגדולים יותר.
  • הכינו ארוחת ערב לפי נושא מיוחד – למשל, מאכלים מארץ מסוימת, או בשפה שילדכם לומד בבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לעודד גישה חיובית לספורט

ילדים וספורט: הכי חשוב לנסות

רגע אחד ילדכם רץ אל מעבר לקו הסיום, מבקיע גול או קולע סל מדהים. ברגע הבא הוא לא מצליח להאמין שפספס את המסירה, קיבל כרטיס אדום או פגע בטבעת הסל.

הדבר הטוב ביותר בחוגי ספורט לצעירים היא שילדכם מקבל הזדמנות להתנסות ברגעי השיא והשפל הללו בסביבה בטוחה, מתאימה ומובנית. העיסוק בספורט מאפשר לילדכם ללמוד כיצד להיות חלק מקבוצה, לדעת לנצח, להתאושש מהפסד ולהתמודד עם התנסויות לא נעימות כמו פציעות.

כמו כן, הוא מלמד אותו כמה חשוב לנסות ככל יכולתו, גם אם הוא לא תמיד מנצח. לדוגמה, יכול להיות שילדכם עושה עבודה מצוינת בבעיטות ובריצות אחרי הכדור, אבל הקבוצה שלו עדיין תפסיד במשחק. מה שחשוב הוא כיצד אתם וילדכם תופסים את החוויה.

בסופו של דבר, המאמצים שלו הם הדבר היחיד שנמצא בשליטתו המלאה. המאמץ, ולא תוצאת המשחק, הם שהופכים את הפעילות להצלחה או לכישלון. אם ילדכם מסיים את המשחק בתחושה שעשה ככל יכולתו, הוא כבר הצליח.

לעודד גישה חיובית לספורט

ילדכם אוהב לרַצות אתכם, לגרום לכם להתגאות בו ולקבל את אישורכם. לכן, הראו לו היטב במה אתם מתגאים. האם אתם גאים בו כיוון שניסה ככל יכולתו, או בגלל מספר הגולים שהבקיע?

בבית

אתם משמשים דוגמה אישית לילדכם בכל תחום, וגם בספורט. כשאתם צופים במשחק כדורגל ביחד, למשל, שימו לב להערות שלכם. כדי לחזק את הגישה החיובית כלפי ספורט, עודדו את הקבוצה האהובה עליכם על המאמצים שהיא עושה, גם אם היא מפסידה קשות. העלבת קבוצה, שופט או כל אחד אחר בגלל הפסדים מעבירה לילדכם מסר שלילי.

כמו כן, כדאי לציין ולשבח אתלטים שלא הגיעו ראשונים. דברו עם ילדכם על המאמצים שהשקיע האתלט, למרות התוצאות. אפשר לתת דוגמאות לאתלטים אחרים שאתם מעריצים ולא תמיד מנצחים, אך ידועים כשחקנים טובים והוגנים.

כדאי לברר מה ילדכם רוצה להשיג מההשתתפות בספורט מסוים. כשהוא חוזר הביתה מאימון, שאלו אותו אם נהנה לפני שאתם בודקים אם ניצח. התמקדו בהנאה, בהשתתפות ובמאמצים, במקום בניצחון או הפסד.

במגרש

כשאתם הולכים לאירועי ספורט, התנהגותכם משפיעה מאוד על הילד. ההתנהגות, הדברים שאתם אומרים, הקולות שאתם משמיעים ואופן ההשתתפות ביציע – כל אלה תורמים להשפעה חיובית או שלילית.

לדוגמה, חשבו מה ילדכם מרגיש כשאתם צועקים משהו כמו, “איך יכולת לפספס את זה?” או “מה, אתה לא יכול לרוץ מהר יותר?” השוו את הרגשות הללו לאופן שבו ירגיש אם תגידו “יופי של בעיטה, בטח תצליח יותר בפעם הבאה!”, או “קדימה, חבר, כמעט הגעת!”.

גם טון הדיבור ושפת הגוף משפיעים מאוד על ילדכם. אם הוא חושב שאתם כועסים עליו כי פספס את הכדור, זה מוציא את כל הכיף מהמשחק, גורם לו לתהות אם אינו טוב בספורט בכלל ומשפיע על ההערכה העצמית שלו. עם זאת, כשנראה שאתם נהנים ומסתכלים על הכל בצורה חיובית, גם ילדכם יוכל להרגיש כך. מלבד זאת, ההשתתפות באירועי הספורט שלו מראה לו שאתם תומכים בו ואוהבים אותו. אפשר להשתתף בדרכים רבות – למשל, להתנדב ללוות משחקי חוץ, לעצב את בגדי הקבוצה או להיות שופט.

כשילדכם גדל

כשילדים גדלים, הדגש בחוגי הספורט עובר לגישה בוגרת יותר ומכוונת ניצחון, מה שעלול להותיר חלק מהילדים מאחור. אם ילדכם כבר אינו נהנה מהחוג שבו הוא משתתף, נסו לחשוב על דרכים שבהן יישאר מעורב – למשל, להחליף קבוצה או חוג – כדי שימשיך ליהנות מהיתרונות של פעילות גופנית וספורט.

אם ילדכם אינו רוצה להשתתף בספורט

אם ילדכם אינו רוצה להשתתף יותר בחוג, בדקו מדוע הוא מרגיש כך. יכול להיות שקל לעבוד על הסיבות שבגללן הוא רוצה להפסיק, ואולי תוכלו לקבל רעיונות לפעילויות נוספות. כדאי לבדוק אם הוא רוצה לצאת מקבוצה מסוימת או מחוג מסוים, או להפסיק בפעילות הספורטיבית לגמרי.

הסיבות הנפוצות להפסקת ההשתתפות בחוג ספורט הן כשהילד:

  • מרגיש שאינו טוב כפי שרצה, או אינו טוב כמו אחרים
  • רוצה לעבור לחוג אחר או לעשות משהו אחר בזמנו הפנוי
  • אינו נהנה מספיק או משועמם
  • מרגיש שמכריחים אותו להשתתף ואינו אוהב את הלחץ
  • אינו אוהב את המאמן או שחקנים אחרים בקבוצה ומרגיש שהאימונים קשים מדי עבורו
  • אינו מקבל מספיק זמן על המגרש כמו ילדים אחרים
  • מפסיד לעיתים קרובות.

אם ילדכם רוצה להפסיק להשתתף בספורט תחרותי, ישנן דרכים רבות אחרות שבהן יוכל להישאר פעיל מבחינה גופנית. למשל:

  • הליכה או טיול עם ההורים או עם חברים
  • תנועות נוער
  • רכיבה על אופניים, סקייטבורד או גלגיליות
  • ריקוד
  • פעילויות על חוף הים, כמו שחייה או גלישת גלים
  • העפת עפיפונים
  • חדר כושר (לבני נוער).

ספורט מותאם

ענפי ספורט רבים בארץ מציעים גרסאות מותאמות לילדים, שמאפשרות להם להתנסות בספורט מבוגרים בגרסה פשוטה, קלה ובטוחה יותר. לדוגמה, לפעמים המגרש קטן יותר, גודל הקבוצות קטן יותר, הציוד שונה, הכללים שונים או שהילדים בקבוצה מתאימים להם מבחינת הגודל ולא בהכרח הגיל.

למשל, קט עף הוא הגרסה המותאמת לכדורעף. הקבוצה קטנה יותר, הרשת נמוכה יותר ומותר להכות בכדור מכל עמדה על המגרש. עוד משחקי ספורט מותאמים כוללים כגון קטרגל, חוגי ג’ודו ואומנויות לחימה, התעמלות אתגרית לילדים, חוגי אתלטיקה וחוג טניס.

חלק מענפי הספורט המותאמים אינם מתמקדים בתחרותיות ומסלקים הצידה את הדירוגים והתוצאות הסופיות, כדי לשים דגש על ההשתתפות ולא על התוצאות. במקרים כאלה, יש שמשתמשים באישורי השתתפות ולא בגביעי סוף עונה, ומבקשים מהמאמנים והשופטים לנקוט גישה חיובית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לעודד שינה טובה אצל ילדים

שינה טובה

שינה טובה חשובה לכולם, בין אם זה עתה נולדתם או שאתם כבר גדולים. שנת לילה טובה משמעה להירדם היטב ולהישאר במצב שינה, לישון היטב ולהרגיש טוב כשקמים.

להתכונן לשינה

רוב הילדים והמבוגרים נרדמים בתוך 20 דקות מרגע שנשכבו במיטה. זמן ההירדמות תלוי ברמת הישנוניות של גופכם. שגרה קבועה ותרגילים במהלך היום, וכן שגרת השכבה קבועה, יכולות גם הן להשפיע על משך ההירדמות. יש שגרות השכבה שעוזרות לגופנו להתכונן לשינה, ולהירדם בקלות רבה יותר.

להישאר במצב שינה

במהלך הלילה, גופנו נע במחזוריות של שינה קלה ושינה עמוקה. אנחנו מתעוררים לרגע קל אחרי מחזור השינה הקלה, מתהפכים במיטה ולעיתים קרובות, אפילו לא שמים לב לכך. כדי להישאר במצב שינה, עלינו להירדם מיד אחרי ההתעוררויות הקצרצרות הללו. למידע נוסף על מחזורי השינה, קראו את המאמר שינה.

לישון היטב

שינה טובה חשובה באותה מידה כמו משך זמן השינה. איכות השינה נקבעת, בין השאר, בכך שנקבל מספיק זמן של שינה עמוקה, ולא נתעורר לעיתים קרובות מדי. אנו זקוקים לשינה עמוקה כיוון שהיא מאפשרת לנו לנוח טוב יותר מאשר השינה הקלה. זמן רגוע לפני השינה מגביר את הסיכויים לבילוי זמן רב יותר בשינה עמוקה ולהתעוררויות מועטות יותר. זמן זה עוזר לגופנו להוריד הילוך ולהתכונן לשינה.

לכמה שינה אנו זקוקים

כמות השינה שאנשים זקוקים לה כדי לתפקד היטב משתנה בין אדם לאדם. אפשר לראות זאת כבר משלב מוקדם מאוד בחיים. ילדים שישנים פחות, בדרך כלל ממשיכים להזדקק לשינה מועטה כשהם מתבגרים. ילדים שישנים הרבה בצעירותם ממשיכים להזדקק לשינה מרובה כשהם מתבגרים.

במאמרים הבאים תוכלו למצוא מידע נוסף בנוגע לצורכי השינה של ילדים קטנים:

ילדים בני תשע זקוקים ל-11-10 שעות שינה בלילה. בגיל עשר, כשהילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, הם זקוקים לכתשע-עשר שעות שינה בלילה.

בעיות שינה

עד 40% מהילדים ובני הנוער סובלים מבעיות שינה. היעדר שינה משפיע על ילדים ועל מבוגרים באופן שונה, ועלול להשפיע לרעה על ההתנהגות, הרגשות, תשומת הלב, מערכות היחסים החברתיות ועל רמת הביצועים בבית הספר ובעבודה. לדוגמה, ילדכם עלול להיות מצוברח, לא להצליח להתרכז ולהיות חולה כל הזמן. כשאתם לא ישנים מספיק, אתם עלולים להתקשות בקבלת החלטות, להתנמנם בזמן הנהיגה ולא להצליח לנהל שיחה כמו שצריך.

בקשו עזרה מאיש מקצוע אם אתם חוששים שבעיות השינה – אפילו הקלות ביותר – פוגעות ברווחתו של ילדכם, בעבודתו בבית הספר או במערכות היחסים שלו. כמו כן, בקשו עזרה אם הבעיות של ילדכם גורמות לו לחרדה, או אם הן נמשכות יותר משבועיים עד חודש.

הרגלי שינה טובים: 12 טיפים

הרגלי שינה טובים יעזרו לילדכם ליהנות משנת לילה טובה. ואם הילד ישן טוב, רוב הסיכויים שגם שנתכם תשתפר. הנה כמה רעיונות בתור התחלה.

בססו שגרה קבועה

1. שמרו על זמני השכבה והשכמה קבועים
אם ילדכם בן שישה חודשים או יותר, עזרו לו ללכת לישון ולקום בערך באותה שעה מדי יום. שמרו על פער של עד שעתיים בין ההשכמה בימי בית ספר לבין סוף השבוע, כדי לעזור לשעון הביולוגי של ילדכם להיכנס לקצב קבוע. השעון הביולוגי של תינוקות בני פחות משישה חודשים אמנם רק מתחיל להתפתח, אך עדיין אפשר לנסות לשמור על זמני השכבה והשכמה קבועים.

2. הימנעו משינה במהלך היום
אם ילדכם בן חמש שנים או יותר, השתדלו שלא לתת לו לישון במהלך היום. שינה ארוכה מ-20 דקות במהלך היום מקשה על ילדים בני יותר מחמש ללכת לישון בערב, להיכנס לשלב השינה העמוקה ולהתעורר היטב בבוקר.

3. זמן רגוע לפני השינה
עודדו את ילדכם להירגע לפני השינה. שגרת השכבה קבועה שכוללת אמבטיה, סיפור וכניסה למיטה עוזרת לילדים קטנים להתכונן לשינה. ילדים גדולים יותר ומבוגרים יכולים ‘להוריד הילוך’: לקרוא ספר, להאזין למוזיקה נעימה או לתרגל נשימות הרפיה. כך אפשר לעזור לגוף לתפוס את “גל” העייפות כשהוא מגיע.

4. להוריד הילוך בשעות הערב
אם שגרת הבוקר של ילדכם עמוסה, עודדו אותו להשלים בערב חלק מהמשימות לקראת הבוקר, כמו למשל להכין את הבגדים ליום למחרת, לעזור בהכנת ארוחת הצהריים או להכין את התיק לבית הספר.

בדקו את סביבת השינה של ילדכם

5. תנו לילדכם תחושת ביטחון בשעות הלילה. אם הוא מפחד להיכנס למיטה או להיות לבד בחושך, שבחו ועודדו אותו בכל פעם שהוא מפגין אומץ. כדאי להימנע מתוכניות מפחידות בטלוויזיה, וכן מסרטים, משחקים או ספרים מפחידים. חלק מהילדים שמפחדים בלילה מרגישים טוב יותר בעזרת מנורת לילה קטנה.

6. בדקו את רמת הרעש והאור בחדר השינה של ילדכם. חדר חשוך, שקט ופרטי חשוב לשנת לילה טובה. תוכלו לבדוק אם חדר השינה של ילדכם מואר מדי או רועש. כדאי לכבות את כל האמצעים האלקטרוניים בחדרו לפחות שעה לפני שעת ההשכבה, כולל מוזיקה רועשת, טלפונים סלולריים, מסכי מחשב וטלוויזיה.

7. להתעלם מהשעון. אם ילדכם מציץ כל הזמן בשעון, עודדו אותו להפנות את השעון לכיוון אחר או הזיזו אותו למקום שלא יראה אותו.

8. נסו לעשות פעילויות מרגיעות לפני השינה.
אם ילדכם אינו יכול ללכת לישון סתם כך, נסו לעשות משהו מרגיע כמו להאזין למוזיקה נעימה או לקרוא ספר באור עמום. בבקרים, רצוי שייצא מהמיטה מיד כשהוא מתעורר, במקום לנסות להירדם בחזרה.

עודדו בריאות טובה ותזונה בריאה

9. לאכול את הכמות הנכונה בזמן הנכון.
ודאו שילדכם אוכל ארוחת ערב משביעה בשעה סבירה. תחושות רעב או מלאות לפני השינה גורמות לגוף להיות ערני או לחוש לא בנוח, ולהקשות על ההירדמות.

10. לקבל מספיק אור שמש במהלך היום.
עודדו את ילדכם להיחשף כמה שיותר לאור טבעי במהלך היום, ובעיקר בבוקר. החשיפה לאור תעזור לגופו לייצר מלטונין בזמן הנכון למחזור השינה הרצוי. ארוחת בוקר בריאה תעזור לו להתניע את השעון הביולוגי.

11. להימנע מקפאין
עודדו את ילדכם להימנע משתיית קפאין, הנמצא במשקאות אנרגיה, קפה, תה, שוקולד וקולה, ואל תציעו לו לשתות משקאות כאלה בשעות אחר הצהריים או הערב.

12. לעשות פעילות גופנית
פעילות גופנית ותרגילים עוזרים לילדים בני 15-2 לישון זמן רב יותר. עם זאת, לא כדאי לעסוק בספורט או בפעילות מעוררת אחרת בשעות הלילה. הגירוי והעלייה בטמפרטורת הגוף עלולות להקשות על ההירדמות.

רעיונות נוספים

אם שנתו של ילדכם מושפעת מדאגות וחרדות, תוכלו לעבוד על הבעיה ביחד בשעות היום. תוכלו לדבר עם ילדכם על הנושא, ולהציע לו לכתוב את מחשבותיו ביומן.

תמיד כדאי לעודד ולשבח את ילדכם אם אתם רואים שהוא מנסה לשנות את דפוסי השינה שלו, או להיכנס לשגרה חדשה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות ילדים בימי קורונה: עובדים עם מה שיש

עשר אצבעות לי יש: משפרים את מיומנות השימוש בידיים

אחת מהיכולות החשובות ביותר שלנו היא היכולת להשתמש בידיים- לצורך פעילויות שונות בחיי היומיום. היכולת הזאת מלווה את התינוק מחודשי החיים הראשונים ולכל אורך ההתפתחות בשנות הילדות, והולכת ומשתכללת עם הזמן.

התינוקות שלנו מגלים את ידיהם בחודשים הראשונים לחיים- הם מתבוננים בהן ואז מתחילים להושיט אותן לחפצים שנמצאים מולם. כדי לעזור להם לפתח את היכולת המוטורית שלהם- קרבו אליהם חפצים שונים ותנו להם להתנסות באחיזה. כדאי להתחיל בחפצים גדולים יחסית, אשר יהיה להם קל לתפוס. באופן לא מפתיע- הם בדרך כלל יעדיפו חפצים צבעוניים או כאלה שיעשו רעש…

לקראת גיל שנה אנחנו יכולים לאתגר את הפעוטות שלנו ולתת להם לנסות לתפוס חפצים קטנים יותר (אבל לא קטנים מדי! לא נרצה שהם יבלעו או יכניסו אותם לאף…). זה גם השלב שבו כדאי לנו לתת לילדים להתנסות באכילה עצמאית (מותר ורצוי לאכול בידיים…) ולאפשר להם לתפוס מזונות במרקמים ובגדלים שונים.

כדאי לתת לילדים להתנסות בפעילויות שונות ולחוות מרקמים שונים, קשים יותר ורכים יותר- ציור בטושים, ציור בצבעי פנדה, הדבקת מדבקות, פלסטלינה, בצק… מרקמים שונים מפעילים שרירים שונים בידיים ומלמדים את הפעוטות פעולות שונות. כן, כן, זה אומר לפעמים גם לתת להם להתלכלך- באוכל וציור. זה שלב התפתחותי חשוב מאוד, גם אם זה עושה לנו קצת בלגאן בבית….

בגילאים הגדולים יותר כדאי לחשוף את הילדים לפאזלים, ציורים בסוגים שונים של צבעים, השחלות חרוזים… כל דבר שיש בבית יכול להיות שימושי לפיתוח היכולות האלה. אין צורך לקנות צעצועים יקרים- גם להכניס אפונה או גרגרי אורז לקופסא יכול להיות פעילות נפלאה. נוכל לאתגר את הילדים ולתת להם להתנסות גם בדברים שנדמה לנו שעלולים להיות להם קשים, תסכול זה חלק מהתבגרות. אם נהיה שם בשבילם- התסכול יהפוך ללמידה חווייתית.

אם נעזור להם לפתח את היכולת הזו לכל אורך הדרך, הם ישתמשו בה עוד ועוד במיומנויות יומיומיות: אכילה עצמאית- בידיים ובהמשך עם סכו”ם, בהתלבשות, רחצה ובעוד כמה שנים- בציור בכתיבה.

ילדים לומדים בצורה הטובה ביותר מפעילויות יומיומיות. אם ניתן לילדים לחוות ולעשות דברים בעצמם, בליווי שלנו, ההורים- לבשל ביחד, לתקן יחד דברים בבית, לבנות יחד, נגלה אילו דברים מופלאים זה יעשה להתפתחות, ליכולות ולביטחון העצמי שלהם.

ללכת ולבוא

אחת היכולות החשובות ביותר שמתפתחות בשנות החיים הראשונות של הילדים שלנו היא היכולת להניע את השרירים ולהתנייד ממקום למקום.

כל התינוקות מתפתחים לפי אותו הסדר, אבל כל אחד מתפתח בקצב שלו, וזה בסדר, לרוב אין מה לדאוג.

כדי לסייע לתינוקות שלנו להתקדם ולהתפתח, כדאי לנו להציע להם גירויים מתאימים ולאפשר להם התנסויות מגוונות במרחב. כל זה תוך כדי משחק- כי זו הדרך המהנה והמתגמלת ביותר, לנו ולתינוק, לעבוד על השרירים, לתרגל, להתנסות ולהתקדם.

כבר מהימים הראשונים בחייהם של התינוקות, חשוב שנחשוף אותם למגוון של תנוחות– שכיבה על הבטן או על הגב, הרמה שלהם על הכתף שלנו או השכבה שלהם על הבטן שלנו- בטן לבטן. כדאי לנו גם לאפשר להם לשכב ולהרגיש משטחים במרקמים שונים- שטיח, מזרון דק, שמיכה ועוד. כל תנוחה כזו היא הזדמנות עבורם לחוות את העולם מזווית ראיה שונה, ומאפשרת להם להניע אברים שונים באופן שונה.

כל הפעולות הלאו יתרמו ליכולת העתידית שלהם להתנייד ולזוז.

כמונו, המבוגרים, גם תינוקות צריכים מוטיבציה ותגמולים.
לכן, גם כשמשכיבים תינוקות על הבטן (וזה יכול להיות על שטיח אך גם עלינו)- נשים משהו מעניין מולם, כדי שיהיה להם ‘משתלם’ להרים את הראש. הדבר הכי מעניין הוא… אנחנו, ההורים! עם פרצוף מחייך וקול מעודד, שיר או תנועה.

כאשר התינוקות כבר נמצאים לקראת התהפכות או זחילה- נשים משחקים מעניינים מעט מעבר להישג ידם, לצד ימין, שמאל, ולפניהם. הרצון שלהם להשיג את מבוקשם, לשמוע את המנגינה של הצעצוע או לשמוע את קריאת השמחה שלנו כשיגיעו אליו, יעזרו להם לעשות ניסיונות על מנת להתקדם ולהגיע אליו.

אפשר להשתמש בכל מה שיש בבית כדי למשוך את תשומת לבם – רעשים של כלים, סירים ומחבתות, רעשן מכלי סגור ובו אורז או עדשים למשל, ספרים צבעוניים פתוחים בקרבת התינוקות- כולם דרכים נהדרות לתת מוטיבציה לתנועה ולפתח את השרירים. והכי חשוב… ביחד! בדיבור, בשיר, בתנועה ובחיוך.

כאשר הילדים גדלים וכבר הולכים, נוכל לשחק יחד תוך כדי שיפור יכול התנועה: לבנות מסלול מכשולים מכריות, או מנהרות זחילה מקרטונים וכסאות, נוכל לרדת ולעלות במדרגות, לטפס על כיסאות גבוהים, לקפוץ כמו צפרדעים, ללכת כמו פילים, או כל רעיון אחר שעולה על דעתכם.

אל תשכחו לעודד, במילה טובה, חיוך, קול מתלהב ונשיקה כשהילדים משיגים את היעד. אין מוטיבציה טובה מזו!

20 טיפים להתמודדות עם הפגייה

להפוך את הפגייה לשלכם

1. הפכו את האזור שבו נמצא התינוק לאישי יותר. הביאו דברים מהבית, פתחו מתנות שקיבלתם או הניחו תמונות שלכם ושל הילדים הגדולים יותר לצד המיטה, כדי להפוך את האזור שבו נמצא התינוק לשונה מזה של שאר התינוקות. עם זאת, זכרו שיותר מדי בלגן עלול להקשות על הטיפול בתינוק.

2. צרו לכם מרחב פרטי. כשאתם יושבים בפגייה, ברוב המקרים אתם פונים כלפי המחלקה עצמה, וכל מי שעובר בסביבה יכול לראות אתכם. אם אתם רוצים קצת פרטיות לצד התינוק, סובבו את הכיסא כך שיפנה כלפי המיטה ולא המחלקה. כך תוכלו לעצום עיניים ולהירגע, לקרוא, לשיר לתינוק או פשוט לשבת מעט בשקט.

3. ערכו חגיגה לציון אירועים מיוחדים. לעיתים קרובות, צוות בית החולים והמתנדבים משקיעים הרבה מאוד באירועים מיוחדים. תוכלו לחגוג אירוע מיוחד כמו יום הולדת במשפחה, הגעה למשקל מסוים, אבן דרך רפואית , חג דתי או את היום שבו היה התינוק אמור להיוולד, ולתלות כמה קישוטים בעצמכם. צלמו תמונות או סרטונים של יום החגיגה כדי לזכור אותו היטב. מלבד זאת, החגיגה יכולה לעזור לכם להיפטר לכמה רגעים מהחרדה, לחשוב על דברים אחרים כמו קניות או הכנת מתנות לתינוק, למשפחה או לצוות בית החולים.

4. ציינו את התקדמותו של התינוק. הקפידו לחגוג את אבני הדרך המשמעותיות של תינוקכם בפגיה (גמילה מהנשמה, התחלת אכילה דרך הפה, הגעה למשקל מסוים ועוד).

לבקר את התינוק בפגייה

5. היו מעורבים בשגרת הטיפול בתינוק שלכם. צוות בית החולים מארגן מדי יום את שגרת הטיפול בתינוק שלכם, בהתאם ללוח זמנים קבוע או לפי שעות ההתעוררות של התינוק. נסו להיות במקום בזמן הטיפול, כדי שתוכלו ללמוד בתחילה כיצד לטפל בו, ובהדרגה, לקחת את הטיפול על עצמכם. תוכלו, למשל, לשטוף את פניו, להחליף לו חיתול או להחזיר אותו לאינקובטור. כך תוכלו להיות חלק חשוב מאוד בחיי התינוק. הוא ילמד לזהות אתכם, ואתם תלמדו כיצד לטפל בו באופן הטוב ביותר עבורו. זוהי דרך נהדרת לצבור ביטחון בטיפול.

6. בקשו מבני משפחה וחברים לבוא לבקר אתכם ולתמוך בכם. במרבית הפגיות הכניסה לפגיה עצמה מותרת להורים ולסבים בלבד. אולם, קרוב לוודאי שתוכלו להיפגש עם חברים ובני משפחה בסביבת הפגיה- בחדר ההסבה להורים, בקפיטריה של בית החולים, או במדשאות בחוץ. מבקרים יכולים להכניס קצת מהעולם ה”אמיתי” לבית החולים. הם יתמכו בכם בזמן השהיה בבית החולים, ויעזרו לכם “להתאוורר” מעט.

7. תעדו את התקופה. סביר להניח שתשכחו דברים רבים מתקופה זו בחיי התינוק שלכם, אף שכרגע זה נראה כאילו תזכרו את הכל לנצח. צלמו תמונות או סרטונים, או אפילו כתבו יומן כדי לזכור. יש כמה אפליקציות לטלפון שיעזרו לכם לעקוב אחרי העלייה במשקל והיבטים שונים של התפתחות התינוק.

להירגע ולהתאוורר בתוך הפגייה ומחוצה לה

8. קחו הפסקה. צאו לזמן קצר מבית החולים או מצאו חדר שקט בבית החולים שבו תוכלו לנוח. הרעש הבלתי פוסק בפגייה עלול להיות מעצבן, בעיקר אם אתם מרגישים לחוצים או סובלים מכאב ראש. שעות הישיבה הארוכות בפגייה עלולות להיות משעממות ולנוון את השכל, שלא לדבר על הכאבים בישבן… קחו הפסקה, צאו לאוויר הצח, התנועעו קצת ותיהנו מהשמש או נוחו בחדר שקט.

9. כתבו יומן או בלוג בו תוכלו לבטא את כל תחושות הצער, הכעס, הייאוש והלחץ. כתיבת היומן או הבלוג תיתן לכם הזדמנות לחשוב על מה שקורה, לגלות רגשות חיוביים ושליליים שייתכן שהחבאתם אפילו מעצמכם, לבחון את החיים בפגייה, לחלום, לספר על השמחה והעצב, להתלונן ולעקוב אחרי התקדמותו של התינוק שלכם. כמו כן, הכתיבה יכולה לרומם את מצב רוחכם. תוכלו לכתוב יומן לעיניכם בלבד, או שתרצו לחלוק אותו עם אחרים ואפילו עם התינוק, כשיגדל.

10. קחו איתכם ספר. הקריאה מרגיעה אנשים רבים, והיא יכולה להעביר את הזמן כשאתם יושבים לצד התינוק. כמו כן, תוכלו לקרוא את הספר בקול רם לתינוק שלכם. הקריאה בקול רם תעזור לתינוק לזהות את קולכם, להכיר אותו ולצפות לו.

11. עשו תרגילי הרפיה קצרים כשאתם יושבים לצד התינוק. אם אתם מרגישים שהימים בבית החולים מעייפים ומלחיצים, נסו לעשות כמה תרגילי הרפיה: עצמו עיניים, קחו נשימות עמוקות ואטיות או הרפו את השרירים. אם אתם מתקשים לעשות את התרגילים לבדכם, יש כמה אפליקציות לטלפון שיכולות להדריך אתכם במהלך התרגילים.

טפלו בעצמכם

12. תנו לעצמכם זמן להתפנק. צאו לארוחת ערב, עשו משהו כיפי עם הילדים הגדולים יותר או לכו לראות סרט. צאו לבלות עם בן או בת הזוג, לבדכם או עם חברים. כולם ירוויחו מכך.

13. אל תחמירו עם עצמכם. למשל, זה בסדר להגיד לחבר שלא תצליחו להגיע למסיבת יום ההולדת שלו השנה אם לא מתחשק לכם. אל תרגישו רע אם אתם ישנים מאוחר יותר באחד הבקרים במקום למקום ולמהר לבית החולים. כשאתם מטפלים בעצמכם היטב, אתם יכולים לטפל טוב יותר בתינוק שלכם.

14. הסכימו לקבל עזרה מבני המשפחה ומחברים. בראש סדר העדיפויות שלכם עכשיו נמצא ודאי הטיפול בתינוק הקטנטן שלכם, ולאחריו הטיפול בבן או בת הזוג, בעצמכם או בילדיכם האחרים. כדי שתוכלו לפנות די זמן לדברים שבראש סדר העדיפויות, כדאי לקבל עזרה פרקטית מבני משפחה וחברים. אם מישהו מציע לנקות מעט את הבית, לתת לכם טרמפ לבית החולים, לעשות קניות או להוציא את הכלב לטיול, פשוט אמרו לו “כן, בבקשה!”.

“השבועות שביליתי בבית החולים עם התינוק שלי היו בודדים מאוד. החברים שעזרו לי הכי הרבה היו כאלה שהציעו עזרה בדברים ספציפיים. הם אמרו דברים כמו ‘מחר אסיע אותך לבית החולים ואשאר איתך במהלך היום’, או ‘אפגוש אותך שם ונאכל ארוחת צהריים’. החברים שאמרו לי ‘תגידי אם את צריכה משהו’ לא באמת עזרו. הכוונות שלהם היו טובות באותה מידה, אבל היה לי קל יותר לקבל עזרה אם היו מציעים משהו ספציפי”.
– אמא לפג שנולד בשבוע 28

היו שותפים בטיפול בפג שלכם

המטרה העיקרית בפגייה היא לטפל בתינוק שלכם, תוך שיתוף פעולה מלא ביניכם לבין הצוות הרפואי. האחיות והרופאים מביאים מצדם ניסיון רפואי רב, אולם גם לכם יש תפקיד מיוחד – עליכם ללמוד להכיר את התינוק שלכם, שנולד טרם זמנו, ולהגן על האינטרסים שלו. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לדבר בשמו של התינוק שלכם ולהמשיך לשמור על יחסים טובים עם הצוות הרפואי.

15. הכירו את הצוותים המטפלים בתינוק שלכם. הכירו את הרופאים, האחיות ואנשי צוות נוספים. לימדו מה תחום האחריות של כל אחד, על מנת שתדעו למי להפנות את השאלות המתאימות. השתדלו ליצור אווירה מכבדת ומקבלת בשיחה עם אנשי צוות. תחושות של חשדנות ועוינות יקשו ויעיבו על היחסים בינכם ובין אנשי הצוות.

16. שימו לב מה התינוק שלכם אוהב ומה הוא אינו אוהב. ייתכן שאין לכם מומחיות רפואית, אך אתם יכולים ללמוד להכיר את התינוק שלכם ולדעת מה יצטרך.

17. הבינו את מצבו הרפואי של התינוק. תינוקות שנולדו טרם זמנם חווים הרבה עליות ומורדות בתהליך ההחלמה וההתחזקות. אם אתם מבינים היטב את מצבו הרפואי של התינוק שלכם בכל עת, באיזו טכנולוגיה משתמשים כדי לטפל בו ומהן השגרות הטיפוליות והרפואיות בפגייה, תוכלו לדבר בשמו בצורה טובה יותר. בקשו מהרופא או האחות המטפלים בתינוק להסביר לכם את הדברים כך שתבינו אותם. אפשר לומר, למשל: “אני מצטערת, אבל אני לא מבינה מה זה רטינופתיה של פגוּת. תוכלו להסביר לי בבקשה בשפה פשוטה? מה זה אומר לגבי התינוק שלי עכשיו ובעתיד?”

18. בקשו מהרופא או האחות המטפלים בתינוק להסביר לכם מהן ההשלכות של מצבו הרפואי של התינוק והטיפול שהוא מקבל. למשל, אפשר לשאול כיצד תיראה התפתחותו של התינוק בעתיד. זה בסדר לבקש פתיחות וכנות מהצוות. תוכלו לשאול אם לטיפולים מסוימים יש תופעות לוואי קשות. אם אתם יודעים שהתינוק שלכם הולך להיוולד מוקדם מהצפוי, שאלו את צוות בית החולים מה צפוי לקרות, ודברו איתם על אפשרויות הטיפול לפני שהתינוק נולד.

19. בקשו להיות מעורבים בקבלת החלטות הנוגעות לטיפולים רפואיים מורכבים. הנה כמה שאלות שאפשר לשאול את הצוות הרפואי:

  • תוכל להסביר לנו על הטיפול שהתינוק יקבל בצורה מפורטת יותר?
  • האם יש דעות מקצועיות נוספות בנוגע לטיפול?
  • מהן תופעות הלוואי של הטיפול? האם השיפור במצב שינבע מהטיפול שווה את תופעות הלוואי הקשות?
  • מה ייצא מהטיפול? מהם הסיכונים? האם הטיפול ישפיע על התינוק שלנו באופן שאינו ידוע?
  • האם יש טיפולים חלופיים?
  • כיצד תטפלו בכאב שיחוש התינוק?

20. אל תחששו לדבר אם אתם שמים לב שמשהו אינו כשורה או אם אינכם בטוחים בנוגע לדבר מה. שאלו את אנשי הצוות מדוע הם עושים מה שהם עושים. לדוגמה, אם אתם חושבים שהתאורה בפגייה חזקה או בהירה מדי, שאלו את הצוות מדוע זה כך ובקשו לעמעם את האור. עם זאת, תמיד חשוב לכבד את הצוות ולהיות מנומסים. אפשר לומר, למשל, “אני קצת מודאג מהתאורה. האם יש סיבה לכך שהיא חזקה כל כך עכשיו?”. קחו בחשבון שיתכן ולא כל בקשותיכם יוכלו להיענות בחיוב, בשל צרכים שונים של הפג או אנשי הצוות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טיפול וניקיון באיברי המין של תינוקות

לנקות את הפין

שמירה על היגיינת הפין חשובה בדיוק כמו בכל חלק אחר בגוף, ומונעת זיהום ומחלות. היא חשובה במיוחד לבנים לא נימולים.

פין נימול

קל למדי לשמור על ניקיונו של פין נימול. כשאתם רוחצים את בנכם, שטפו את אזור איבר המין בעדינות במים. אין צורך להשתמש בסבון. אם אתם משתמשים בסבון, בחרו סבון שמכיל חומרי לחות, והשתמשו בכמות קטנה בלבד. סבון קשה ושטיפת יתר עלולים לגרות את עור הפין.

פין לא נימול

הורים שבנם אינו נימול שואלים לעיתים קרובות כיצד לשמור על ניקיון הפין, כיוון שהעורלה עדיין מכסה את רוב העטרה על ראש הפין.

אם בנכם אינו נימול, בשנתיים-שלוש הראשונות תצטרכו לנקות רק את חלקה החיצוני של העורלה. תוכלו לנקות אותה בזמן האמבטיה, ולהשתמש במים חמימים בלבד. העורלה אינה נעה או מתרופפת עד גיל שנתיים-שלוש, ולעיתים אף מאוחר יותר. לעיתים מצטבר חומר לבן וחלבי (שנקרא חֵלֶב) מתחת לעורלה. זוהי תופעה תקינה לגמרי, שנגרמת מהצטברות תאי עור מתים והפרשות טבעיות.

לנקות ולטפל בפות

באזור שפתי הפות עלולות להצטבר שאריות של קרם החתלה, זיעה וחומרים נוספים. כשאתם רוחצים את בתכם, הרטיבו פיסת צמר גפן, החזיקו את רגליה כלפי מעלה ונגבו בין שפתי הפות. התחילו מקדימה ונגבו בעדינות לכיוון הישבן.

ייתכן שתבחינו בהפרשה שנראית כמו חלבון ביצה. זוהי הפרשה תקינה לחלוטין, ואין צורך לנקות אותה. אם אינכם בטוחים לגבי הפשרות אחרות, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב.

אל תשתמשו בסבונים אינטימיים שעלולים לפגוע באיזון הכימי הטבעי של הנרתיק ולהגביר את הסיכון לזיהום. הימנעו משימוש באבקת טלק, המכילה חלקיקים קטנטנים שהתינוקת עלולה לשאוף. כמו כן, אבקת טלק עלולה לעיתים לגרות את הנרתיק.

הפרשה דמית מהנרתיק בשבועות הראשונים לחיים  עשויה להיות תגובה טבעית להורמונים של האם, ולכן אין צורך לדאוג. אם ההפרשה אינה עוברת, כדאי לפנות לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מוצצים: יתרונות, חסרונות ושימוש עצמאי

יתרונות המוצץ

נראה שלמציצה יש השפעה מרגיעה על תינוקות. ואכן, מציצת מוצץ עוזרת לחלק מהתינוקות להירגע. שימוש במוצץ בזמן השינה והתנומות מפחית את הסיכון למוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (SIDS). הדרך הטובה ביותר להגן על תינוקך מפני תסמונת המוות בעריסה (SUDI) היא להשכיב אותו לישון על משטח גבוה, כשפניו לא מכוסים.

חסרונות המוצץ

לא כל התינוקות מוכנים לקבל מוצץ. ישנם חסרונות נוספים:

  • מוצץ עלול להקשות על ההנקה בארבעת עד ששת השבועות הראשונים לאחר הלידה.
  • נמצא קשר בין שימוש במוצץ לבין אחוזים גבוהים של זיהומים בדרכי הנשימה וזיהומים באוזן התיכונה.
  • שימוש במוצץ מגדיל את הסיכוי לבעיות דנטליות בהמשך הילדות, כגון צמיחת שיניים עקומה.
  • התינוק עלול להיות מוטרד מאוד אם המוצץ נעלם או אבד.
  • התינוק מפתח תלות במוצץ כדי להירדם.
  • אם התינוק אינו גדול מספיק כדי למצוא את המוצץ בעצמו ולהחזיר אותו לפיו במהלך הלילה, הוא עשוי לבכות ולבקש עזרה. בגיל שמונה חודשים ויותר תוכלו ללמד אותו להשתמש במוצץ באופן עצמאי.

בסופו של דבר ייאלץ ילדכם להיפרד מהמוצץ. ילדים המשתמשים במוצץ זמן מה נוטים להיקשר אליו. במאמר להיפרד מהמוצץ תמצאו עצות לגמילת ילדכם מהמוצץ כשאתם מוכנים.

לבחור מוצץ

מוצצים מגיעים בשלל צורות. הדרך הטובה ביותר לגלות מהו המוצץ הנכון עבור התינוק שלכם היא להתנסות.

הנה כמה עצות לבחירת המוצץ הנכון לתינוק:

  • חפשו דגם שעשוי כולו יחידה אחת עם פטמה רכה. מוצצים שעשויים משני חלקים עלולים להישבר ולהוות סכנת חנק.
  • חפשו מוצץ בעל מגן פה פלסטי קשיח עם חורי אוורור. שימו לב שהמגן מכסה את פיו של התינוק ברוחב של 1.5 ס”מ לפחות מכל צד של הפה, כדי שלא יוכל להכניס את כולו לפה.
  • אם התינוק שלכם בן פחות משישה חודשים, בחרו מוצץ שאפשר לעקר או להכניס למדיח.
  • בדקו את התווית וודאו שהמוצץ מתאים בגודלו לגיל התינוק. רוב המוצצים מתאימים לתינוקות בני פחות או יותר משישה חודשים.
  • קשירת המוצץ לידו של התינוק, לצווארו או לעריסה שלו עלולה להיות מסוכנת, כיוון שהוא עלול להיחנק אם השרשרת או החוט ארוכים דיים.
  • אם אתם מזינים את תינוקכם מבקבוק, ייתכן שהתינוק יחבב מוצץ של אותה חברה כיוון שלעיתים קרובות, הפטמות של המוצץ והבקבוק זהות.

להשתמש במוצץ

כדי לוודא שמציצת המוצץ אינה מפריעה להאכלה, כדאי להציע את המוצץ רק כשאתם בטוחים שהתינוק אינו רעב, למשל אחרי האכלה או בין האכלות.

אם את מניקה, כדאי להתחיל להשתמש במוצץ רק כאשר ההנקה מתבססת, לרוב כשהתינוק בן ארבעה עד שישה שבועות. אם אתם נתקלים בבעיות הנקה, דברו עם אחות טיפת חלב או יועצת הנקה.

אם אתם משתמשים במוצץ, ודאו שיש לכם מוצצים נוספים בהישג יד. סביר להניח שהתינוק יפיל את המוצץ מתישהו בלי שתבחינו, ויתעצבן כשירצה אותו בחזרה.

לשמור על המוצץ

תינוקות בני פחות משישה חודשים צריכים להשתמש במוצצים מעוקרים. מגיל שישה חודשים, ילדכם חסין יותר לזיהומים. כלומר, תוכלו פשוט לשטוף את המוצץ במים וסבון ולא לעקר אותו. רק זכרו לסחוט ממנו את כל המים או הנוזלים שנכנסו פנימה. בדקו באופן קבוע אם המוצץ בלוי או פגום. אם כן, החליפו אותו. תינוקות עלולים להיחנק מחלקים רופפים.

מציצת אצבע

יש תינוקות שאינם משתמשים במוצץ אלא מוצצים את אצבעותיהם. זה נורמלי ונפוץ. היתרון הוא שהתינוק יכול למצוא את אצבעותיו בקלות כשהוא זקוק להם. החיסרון הוא שאי אפשר לאסור על הכנסת האצבעות לפה כשהילד גדל… למרבה המזל, רוב הילדים מוותרים על מציצת אצבע בכוחות עצמם.

ללמד את התינוק שימוש עצמאי במוצץ

מעייף מאוד לקום בלילה כדי להחזיר את המוצץ האבוד של התינוק לפיו. אבל יש חדשות טובות – מגיל שמונה חודשים, רוב התינוקות יכולים ללמוד כיצד למצוא את המוצץ בלילה, ואתם יכולים ללמד אותם!

לפני שאתם מנסים לשנות את הרגלי השינה של התינוק שלכם – כולל שינה עם מוצץ במהלך הלילה – קראו את המאמר כיצד לשנות את דפוסי השינה של התינוק והפעוט. מאמר זה מציע טיפים למקרה שהתינוק פיתח תלות במוצץ כדי להירדם, או זקוק לעזרתכם כדי להחזיר את המוצץ לפיו במהלך הלילה.

כיצד מלמדים שימוש עצמאי במוצץ?

מגיל שמונה חודשים, רוב התינוקות יכולים ללמוד כיצד להחזיר את המוצץ לפיהם. רוב התינוקות זקוקים לשלושה-ארבעה לילות או יותר כדי ללמוד להחזיר את המוצץ לפה.

  1. כשאתם מניחים את התינוק במיטה, שימו את ידו על המוצץ. לאחר מכן, קחו את ידו האוחזת במוצץ והנחו אותה אל פיו.
  2. כל פעם שאתם מחזירים את המוצץ לפיו, שימו לב שידו מונחת על המוצץ. לאחר מכן, הנחו את המוצץ לפה, ושימו לב שהוא עדיין מחזיק בו.

לוותר על המוצץ

אפשרות נוספת להתמודד עם התלות של ילדכם במוצץ היא לעזור לו לוותר על המוצץ לגמרי. אפשר לעשות זאת בבת אחת (היו מוכנים לבכי!) או להפסיק את השימוש בהדרגה.

אחת הדרכים הטובות להפסקה הדרגתית של השימוש במוצץ היא להשתמש בו פחות ופחות בעת ההרדמה של התינוק במהלך הלילה. לדוגמה, בלילה השני, כשהתינוק מתעורר ובוכה, תנו לו את המוצץ כל פעם שנייה, בלילה השלישי תנו לו את המוצץ כל פעם שלישית וכן הלאה.

כדי להאיץ את התהליך, נסו להשתמש במוצץ פחות לצורך ניחומים במהלך היום.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

“בא לי”. מה לעשות עם בקשות של ילדים?

איך להגיב לבקשות

כשילדכם מבקש דברים שונים, בין אם אתם עומדים להגיד “כן”, “לא” או “אולי”, נסו את הצעדים הבאים.

1. קודם כל, הגיבו לו בהתאם לאופן שבו ביקש

אם ילדכם מבקש בנימוס, שבחו אותו על כך. כך תעבירו לו את המסר שכשהוא מתנהג בנימוס, הוא מיד זוכה לתשומת לבכם – גם אם אינכם עונים “כן” כל הזמן. סביר להניח שתגובה כזו תוביל להפגנת נימוסים טובים בעתיד. אם ילדכם מנדנד, מיילל, דורש או מאיים, הבהירו לו שעליו לבקש בצורה מנומסת. לדוגמה, תוכלו להגיד, “אריאל, תפסיק ליילל. תשתמש בקול הנחמד שלך”, או, “אתה יכול לבקש ממני בדרך נחמדה יותר?”.

2. הקשיבו

אם ילדכם מבקש בנימוס, קחו רגע ונסו להבין מה הוא מבקש. הראו לו שהקשבתם לדבריו ושהבנתם אותם – כך הוא צפוי יותר להסכים לתשובתכם. תמיד כדאי להפגין אמפתיה. לדוגמה, “אה, אני מבינה למה תהנה מזה. זה באמת מגניב”.

3. עצרו והחליטו

היזהרו מרפלקס ה”לא”. אם תעצרו לשנייה אחת לפני שאתם מגיבים, תוכלו לחשוב על הבקשה ולהוריד מעליכם את הלחץ, וכן לשלוח לילדכם מסר שאתם חושבים על מה שביקש. שאלו את עצמכם, “אני חייב להגיד לא, או שאוכל להגיד כן? אם לא אגיד ‘כן’, האם אוכל לפתוח במשא ומתן?”. לעיתים קרובות תוכלו לענות לו “כן”. במקרים אחרים, תוכלו לפתוח עם ילדכם במשא ומתן ולמצוא פתרון שמקובל על שניכם. בכל מקרה, תגובות עקביות והוגנות יעזרו לילדכם ללמוד כיצד לבקש דברים שונים בצורה חיובית ויעילה.

להגיד “לא”

היכולת לקבל “לא” היא מיומנות חברתית ורגשית חשובה. ילדים חייבים ללמוד להתמודד עם אכזבות. כשאתם אומרים “לא” לילדים, אתם מראים להם מתי וכיצד להיות אסרטיביים. לעיתים קרובות קשה להגיד “לא”, כי בכל זאת, אנחנו רוצים להסב לילדינו אושר. אבל לא תמיד הם יכולים לקבל את מה שהם רוצים. כך תהפכו את ה”לא” לחוויה חיוביות יותר:

  1. קודם כל, הסבירו. אם החלטתם להגיד “לא”, הסבירו קודם כל מהן הסיבות לכך. כך יוכל ילדכם להבין את החלטתכם. לדוגמה, “אין לנו זמן לסיבוב על הקרוסלה עכשיו. נעשה זאת בפעם הבאה”. אם הילדים מתאכזבים מהתשובה שקיבלו, הם עלולים שלא לקבל את הסיבה שעומדת מאחוריה.
  2. “לא” זה “לא”, לא “אולי”. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, הילדים ינדנדו עוד יותר בפעם הבאה ויקוו שתיכנעו גם אז.
  3. הציעו חלופה. אם אתם יכולים, הציעו חלופה. לדוגמה, “אני לא יכול לקנות לך עוגה כי היא יקרה מדי, אבל אנחנו יכולים ללכת הביתה ולהכין עוגה משלנו”.
  4. עמדו על שלכם. אם אתם משנים את דעתכם, ילדכם לומד שה”לא” שלכם אינו סופי ושכדאי להתווכח איתכם. אל תיכנעו, במיוחד אם ילדכם אינו מתנהג יפה.
  5. תנו לילדכם משוב בונה. אם ילדכם מקבל את התשובה “לא”, שבחו אותו מאוד. לדוגמה, “איזה יופי שפתרנו את העניין ביחד”. אם יש צורך, הזכירו לילדכם כיצד לבקש יפה יותר בפעם הבאה. למשל, “איתן, בפעם הבאה תזכור בבקשה לבקש ממני רק פעם אחת”.

לצמצם את הצורך ב”לא”

אחת הדרכים הטובות ביותר לעזור לילדכם להתמודד עם “לא” היא לא להגיד “לא” יותר מדי. כשה”לא” שמור להחלטות חשובות באמת, ילדיכם יתייחסו אליו ברצינות רבה יותר. הנה כמה רעיונות לצמצום מספר הפעמים שאתם אומרים “לא”:

  • הציבו כמה כללים בסיסיים. למשל, לפני שאתם הולכים לקניות, אמרו לילדכם מדוע עליכם ללכת. אמרו לו לְמה אתם מצפים ממנו וכיצד עליו לבקש דברים שונים. כך תוכלו לצמצם את מספר הפעמים שתצטרכו להגיד “לא”. לדוגמה, “את יכולה לבחור רק שתי שקיות הפתעה היום”, או “היום לא מבקשים שום דבר בסיבוב הקניות”.
  • כשילדכם מבקש דברים שונים, עצרו וחשבו על תשובתכם. אין צורך להגיב מיד. היזהרו מרפלקס ה”לא”.
  • חשבו איך תוכלו להגיד את אותו הדבר בלי להשתמש במילה לא. “לשחק עם אחיך במונופול זה רעיון מעולה, תוכל לעשות את זה כשתסיים את שיעורי הבית”.
  • אמרו כן. אם אתם יכולים להגיד כן וזה בסדר גמור, למה לא?
  • במקום להגיד “לא”, פתחו במשא ומתן. חשבו על תשובתכם כ”אולי” שיכול להפוך ל”כן” – אך רק אם ילדכם מוכן לעשות משא ומתן ולהתפשר. לדוגמה, “אני אתן לך מחצית מהסכום, ואתה תשלם את המחצית השנייה מדמי הכיס שלך”, או “אי אפשר ללכת היום לפארק, אבל אפשר ללכת מחר”. חשבו כיצד אתם מבקשים מהילדים דברים שונים, וכיצד הילדים לומדים להתמקח על הבקשות הללו.

לזהות את הבקשה

בדרך כלל, ילדים פשוט מבקשים את מה שהם רוצים. אבל לפעמים, כשהם ממש נחושים, הם עשויים להשתמש בטקטיקות שונות ומשונות. הם יכולים להשתמש באיומים כדי לשכנע אתכם (“אם אתם לא… אני הולך לעשות…!”), לשכנע אתכם באמצעות הטענה שמישהו אחר כבר הסכים (“אבל אבא מרשה לי!”), להבטיח לכם משהו בתמורה, לתת לכם מחמאה, להשתמש בסחיטה רגשית (“אם אתה באמת אוהב אותי…”) ועוד. אם אתם מזהים את מה שילדכם מנסה לעשות, תוכלו להכין תגובה טובה יותר.

כיצד משפיעים הגיל וההתפתחות על בקשותיהם של הילדים

באופן כללי, יכולתם של הילדים לבקש בקשות ולהשתמש בהשפעתם משתפרת עם הגיל. משמעות הדבר היא שההורים צפויים יותר להגיב בחיוב לבקשות מצד ילדים גדולים יותר.

ילדים צעירים מאוד משתמשים באסטרטגיות בסיסיות כגון השמעת קולות והצבעה. אם הם אינם מקבלים את מה שהם רוצים, סביר להניח שיתלוננו או ייכנסו להתקף זעם. הורים נוטים יותר להגיד “לא” לילדים צעירים ולעמוד על שלהם.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר היסודי הם כבר מבינים איך לעשות משא ומתן ולהתפשר. הם מתחילים להבין את נקודת המבט שלכם. כלומר, הם משתפרים במציאת טיעונים שישכנעו אתכם. מחקרים שונים גילו כי מיומנויות ההשפעה משתפרות באופן דרמטי בסביבות גיל שמונה.

הילדים לומדים לצפות למה הוריהם יגידו “כן” בהתבסס על חוויות העבר. כלומר, הם נעשים משכנעים יותר, ואתם צריכים לשים לב בקפידה ולענות “כן” בעקביות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיבור אצל פעוטות

דיבור פעוטות

בקרוב, שפתו של הפעוט שלכם תתחיל להתפרץ החוצה. זה לא קורה לפתע. למעשה, ילדכם מרחיב ובונה את שפתו בעזרת כל המילים, הצלילים והאינטראקציות ההדדיות שחווה מאז הלידה. תוכלו להמשיך לחזק את דיבורו של הפעוט באמצעות שירה, חזרה על שירי משחק, דיבור, קריאה וסיפור סיפורים.

דיבור אצל פעוטות: למה לצפות

סביר להניח שהפעוט שלכם יתחיל:

  • לדבר במשפטים קצרים מגיל 24-30 חודשים
  • להיות מובן על ידי זרים מגיל 26-36 חודשים
  • להשתמש בכינויי גוף (אני, אתה, שלי, אנחנו, הם) ובצורת רבים מגיל 36-26 חודשים
  • להשתמש באוצר מילים של עד 1,000 מילים עד גיל שלוש
  • להבין את רוב מה שהמבוגרים אומרים לו, עד גיל שלוש.

עד יום הולדתו השני, סביר להניח שהפעוט שלכם ישמח  לקרוא בשמם של דברים יומיומיים שמקיפים אותו, כמו “כלב” או “מיץ”. כמו כן, הוא יוכל להבין ולמלא בקשה פשוטה, כגון “תביא לי את הספר”, או “תגיד ביי ביי”.

עד גיל שלוש, ילדכם יעבור למשפטים פשוטים, כגון “לאן הכלב הלך?”. כעת, סביר יותר להניח שזרים יבינו את רוב דבריו, גם אם הוא מתקשה עדיין לבטא בבירור חלק מהמילים.

מצב זה עלול להיות מתסכל מאוד עבור פעוטות – יש להם כל כך הרבה מה להגיד, אבל הם לא מצליחים למצוא את המילים הנכונות. אם תתנו לפעוט שלכם זמן הוא יצליח בסופו של דבר, ויספק לכם כמה אי הבנות מבלבלות ומשעשעות בדרך. ניסוי וטעייה הם חלקים חשובים מתהליך הלמידה.

פעוטות מגיבים באופן הטוב ביותר לחיזוקים ולעניין, ולא לתיקון, ולכן נסו להימנע מלתקן את שגיאותיו של הפעוט לעיתים קרובות מדי. ללמוד לדבר זו מיומנות מורכבת. כשאתם עוזרים לילדכם לבטא את עצמו, נסו להתמקד בכיף שאתם עושים יחד ולא להסתכל על זמן הבילוי כעל הזדמנות הוראה.

משחקים לחיזוק הדיבור

ככל שתחשפו את ילדכם למילים רבות יותר, כך הוא ילמד יותר. הנה כמה רעיונות למשחקים שיחזקו את דיבורו של הפעוט:

  • קראו עם ילדכם.
  • דברו על כל דבר שעולה על דעתכם, או הסבירו מה אתם עושים, אפילו אם זה משעמם – “אבא שואב את השטיח כדי להיפטר מהאבק שגורם לך להתעטש”.
  • דקלמו שירי משחק ושירו שירים.
  • השמיעו סיפורים ושירים בזמן הנסיעה במכונית.
  • חזרו על ניסיונותיו של ילדכם להגיד מילים כדי לעודד שיחה הדדית.
  • הרחיבו והסבירו מילים בסיסיות. לדוגמה, אם הפעוט אומר “רכבת”, אמרו “כן, זו רכבת אדומה וגדולה”.
  • כשילדכם “מדבר”, הראו לו שאתם מקשיבים, חייכו אליו והתבוננו בו.
  • עצרו לרגע אחרי שאתם מדברים כדי לאפשר לו להגיב, אפילו אם אין לו עדיין המילים הנכונות. כך תלמדו אותו על שיחה.
  • הצביעו על איברי הגוף וקראו בשמם. לדוגמה, “איפה הפה שלך?”
  • שבחו את ניסיונותיו של הפעוט לדבר.

זמן מסך ודיבור פעוטות

זמן מסך הוא זמן שמבלים בצפייה בטלוויזיה, במחשב, במשחקי וידיאו או בטאבלט וטלפונים ניידים. נמצא קשר בין זמני מסך ארוכים לבין טווח רחב של בעיות בריאות אצל פעוטות וילדים בגיל הגן, וכן התפתחות איטית יותר של המיומנויות השפתיות, זיכרון לטווח קצר ומיומנויות חברתיות לוקות בחסר. לכן, בגיל זה חשוב להגביל את זמן המסך היומי של ילדכם. מומלץ שלא לאפשר זמן מסך לילדים בני פחות משנתיים. לילדים בני שנתיים עד חמש, מומלץ להגביל את זמן המסך ללא יותר מחצי שעה ביום.

חששות בנוגע לדיבור פעוטות

אם עד גיל 18 חודשים הפעוט שלכם אינו ממלמל לעיתים קרובות, אינו משתמש במילים עם משמעות ונראה כאילו אינו מקשיב כשאחרים מדברים, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

כמו כן, פנו לאיש מקצוע או דברו עם הגננת או המחנכת של ילדכם אם אינכם יכולים להבין את הדיבור שלו עד גיל שלוש, או שעדיין אינו מדבר כל כך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הצטננות

הצטננות אצל ילדים

ילד ממוצע בגיל הגן חולה מדי שנה בשישה אירועים של הצטננות לפחות. לפעמים, ובעיקר בחודשי החורף, נדמה שילדכם חולה למשך שבועות על גבי שבועות, מתגבר בקושי על הצטננות אחת ומיד מקבל את הבאה. ילדים צעירים סובלים מהצטננויות רבות כיוון שמערכת החיסון שלהם עדיין לא פיתחה חסינות נגד הווירוסים הרבים שגורמים למחלה. כשילדכם יגדל, הוא יתחסן בהדרגה ויצטנן פחות.

הגורמים לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות

רוב ההצטננויות נגרמות מווירוסים. למעשה, ישנם יותר מ-200 סוגי וירוסים (נגיפים) שעלולים לגרום לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. לכן אי אפשר באמת להיות מחוסנים בפני הצטננות. הווירוסים שגורמים להצטננות מופצים באמצעות התעטשות, שיעול ומגע ידיים.

הצטננויות נפוצות מאוד בחודשי החורף. מזג האוויר הקר, הירטבות או תחושת קור אינם מגבירים את הסיכון לחלות, אבל כולנו נשארים במקומות סגורים וקרובים יותר זה לזה, מה שמגביר את הסיכוי שנדביק האחד את השני.

תסמיני ההצטננות

התסמינים אצל ילדים ואצל מבוגרים דומים למדי. הם משתנים בין ילד לילד, ובין מחלה למחלה. לעיתים קרובות ילדכם יאבד את התיאבון, יחוש ברע או יקיא. הוא עשוי להיראות אומלל או עצבני. כמו כן, ילדכם עשוי לפתח אחד או יותר מן התסמינים הבאים:

  • אף סתום או נוזל
  • התעטשויות
  • גרון ואוזניים כואבים
  • שיעול
  • כאב ראש
  • עיניים אדומות
  • בלוטות לימפה נפוחות
  • חום גבוה לפרקים

תסמיני ההצטננות נמשכים בדרך כלל בין כמה ימים לשבוע, ולפעמים יותר. בדרך כלל ילדכם יחלים לגמרי, ללא כל בעיה, אולם מדי פעם ישנם סיבוכים כגון זיהום באוזניים, דלקת גרון, או זיהום בדרכי הנשימה התחתונות, כגון דלקת סמפונות (ברונכיוליטיס) או דלקת ריאות. עם זאת, אלו מחלות נפוצות פחות בהשוואה להצטננות פשוטה.

מתי לפנות לרופא

כמעט כל ההצטננויות חולפות מעצמן. הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לטפל בתסמינים. עם זאת, קחו את ילדכם לרופא אם הוא:

  • אינו שותה מספיק
  • מקיא לעיתים קרובות
  • מתלונן על כאב ראש חזק
  • חיוור וישנוני
  • מתקשה לנשום או נושם מהר מידי
  • יש לו חום גבוה שאינו משתפר לאחר נטילת מתן תרופות להורדת חום

פנו לרופא בכל מצב של דאגה.  שימו לב לעקוב אחר הוראות הרופא או הרוקח, או למידע על גבי אריזות התרופות בנוגע למינון ולתדירות השימוש בתרופות להורדת חום, על מנת שלא לחרוג מהשימוש הבטוח.

למידע נוסף, קראו את המאמר סימנים למחלת ילדות הדורשת התייחסות מיידית.

בדיקות נוספות בהצטננות

רוב הילדים הסובלים מהצטננות אינם זקוקים לבדיקות כלל. לעיתים עשוי הרופא לבקש  לערוך בדיקת דם, או ייקח משטח גרון או משטח אף, במידת הצורך. בחשד לדלקת ריאות  יזמין הרופא צילום רנטגן לבית החזה ובדיקות דם.

טיפול בהצטננות

אין תרופה להצטננות פשוטה. כמו כן, אין שום טיפול ספציפי שמעביר את ההצטננות מהר יותר. עם זאת, יש כמה אפשרויות שיכולות להקל על התסמינים:

  • אם ילדכם סובל מחום או מכאבים, תוכלו להשתמש בתרופות להורדת חום.
  • משקאות חמים עשויים  להקל על גרון כואב ועל פה יבש.
  • טיפות או תרסיס מי מלח מותאמים לתינוקות וילדים יכולים להקל על אף סתום.
  • כדאי שילדכם לא יעשה פעילות נמרצת מדי, אך אין צורך להישאר במיטה. תנו לילדכם להחליט עד כמה הוא רוצה להישאר פעיל.
  • אף שסביר להניח שילדכם לא יהיה רעב, חשוב לוודא שהוא שותה מספיק על מנת שלא יתייבש. התיאבון שלו יחזור כשירגיש טוב יותר.

כדאי להימנע מהדברים הבאים:

  • אספירין – כשהוא ניתן לילדים הסובלים מחום, הוא עלול להוביל למחלה רצינית.
  • תרופות נגד שיעול – ילדכם משתעל כיוון שקנה הנשימה שלו מגורה או שיש לו ליחה רבה, ותרופות נגד שיעול לא יעזרו לאף אחד מהתסמינים הללו.
  • תרופות לטיפול בגודש  – כולל תרופות אנטיהיסטמיניות (נוגדות אלרגיה), אפדרין ועוד.  לתרופות אלה יש תופעות לוואי כגון האצה בקצב הלב וישנוניות, והן אינן עוזרות לטיפול בהצטננות.
  • אנטיביוטיקה – הצטננויות נגרמות מווירוסים, ולכן אנטיביוטיקה אינה עוזרת ועלולה אפילו לגרום לכאבי בטן ושלשולים. אם רופא הילדים המליץ על שימוש באנטיביוטיקה, היא נועדה לטיפול בזיהום משני, ולא בהצטננות עצמה.
  • בניגוד לדעה הרווחת, אין צורך להפסיק לאכול מוצרי חלב – הם אינם גורמים ליצירת ליחה נוספת.

ישנם עוד מספר טיפולים שאינם נדרשים. תמיד כדאי לשאול את הרופא אם ילדכם באמת זקוק למרשם. זכרו: כל ההצטננויות עוברות בלי אנטיביוטיקה באותה מהירות כפי שהיו עוברות עם התרופה.

מניעת זיהומים בדרכי הנשימה העליונות

כמעט בלתי אפשרי למנוע מילדים להצטנן או להידבק בזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. אין טיפול מונע להצטננות. כמו כן, אין ראיות לכך שוויטמין סי או אכיניציאה משפיעים על משך ההצטננות או חומרתה אצל ילדים, בעיקר אם ילדכם החל ליטול את הוויטמינים לאחר שהצטנן. עם זאת, נטילת ויטמין סי באופן קבוע מפחיתה את משך ההצטננות וחומרתה אצל ילדים.

ישנם כמה דברים פשוטים שתוכלו לעשות כדי להפחית את סיכויו של הילד להצטנן או להעביר את המחלה הלאה. לדוגמה, לשטוף את ידיכם ואת ידי ילדכם לאחר שהתעטש, השתעל או קינח את האף, וכן לפני הארוחה. תוכלו ללמד את ילדכם להשתעל לכיוון המרפק כדי שלא להעביר חיידקים לכפות ידיו.

הצטננות או שפעת?

הצטננות אינה שפעת. אך זה המקום להזכיר: כדאי לחסן תינוקות מעל גיל 6 חודשים וילדים ומבוגרים כנגד שפעת בכל שנה, לקראת עונת החורף. החיסון הוכח חד משמעית כמונע סיבוכים קשים והדבקת תינוקות קטנים קשישים במשפחה ובסביבה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דמיון ויצירה אצל פעוטות

משחק ודמיון אצל פעוטות

הפעוט שלכם הוא כמו מדען קטן – הוא מתנסה, צופה, בודק ובוחן רעיונות חדשים, ומנסה להבין את הפתרון לשאלות גדולות בנוגע לעצמו ולעולם שבו הוא חי. כל סוגי המשחק – לבד או עם אחרים, משחק חופשי ומשחק מכוון – חיוניים ללמידה של הפעוט, ומשפרים את הדמיון והיצירתיות שלו.

דמיונו של הפעוט: למה לצפות

ילדכם מלא ברעיונות ובמחשבות יצירתיים, והוא ישמח להביע את כולם במשחק. סביר להניח שהפעוט שלכם ייהנה:

  • לשחק בצורה מבולגנת
  • לשיר שירים וחרוזים בקול רם
  • “לנגן” מוזיקה ולרקוד
  • להעמיד פנים ולחקות את התנהגותם של מבוגרים וילדים גדולים יותר.

הפעוט שלכם הוא חקיין נלהב שמשתמש ביכולת החיקוי שלו כדי ללמוד מאחרים. עד גיל שנתיים, סביר להניח שתראו אותו מקשקש בטלפון, מבשל ארוחה מעלים ודשא בחצר, ומחקה את הפעולות של אנשים סביבו.

בסביבות גיל 15 חודשים הוא יתחיל להתחפש ולהעמיד פנים. הוא עשוי להעמיד פנים שהוא מבשל, מנקה או מסדר את הבית, או לצעוד בחצר האחורית כמו לוחם אש. אם תספקו לו שפע של אביזרים, כמו בגדים וכובעים ישנים, סביר להניח שהפעוט שלכם ייהנה להעמיד פנים שהוא מבוגר.

הוא יתחיל להראות העדפה לצבע מסוים, ולרצות למשל לבחור בצבע הכחול או במכנסיים הכתומים, וייתכן שיעדיף סוג מסוים של יצירה, כמו משחק בחמר, בבצק או בצבעי גואש.

מוזיקה מכל הסוגים תעזור לפעוט לדמיין דברים נפלאים, ולהרגיש שהוא עף או צף בחלל. עוד פעילויות משחקיות שילדים אוהבים הן ריקוד ושירה בקול רם למשמע שירים אהובים, התזת מים או שפיכתם, משחק בחול ומשחק בצבעי אצבעות או בהונות.

הפעוט שלכם ירצה “לעזור לכם” במטלות הבית וכשאתם יוצאים לקניות, ויהיה גאה מאוד בעצמו אם תתנו לו. הוא יכול לעזור לכם לבשל – בהשגחה מלאה, כמובן. גם אם הוא עושה בלגן, זהו חלק מההנאה והלמידה.

כשילדכם באמבטיה, תנו לו לחקור ולשחק במים. הוא ייהנה למזוג מים ממיכל אחד למיכל אחר, לראות מה קורה כשסירה מתמלאת במים, ולהתנסות בהתזת מים על הפנים. עם זאת, תמיד השגיחו על הפעוט כשהוא משחק בקרבת מים. פעוטות הם חקרנים וחסרי פחד מטבעם, ולכן הם נמצאים בסכנת טביעה גדולה יותר.

רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות עם הפעוט

דמיון ויצירתיות מתפתחים באופן הטוב ביותר באמצעות חוויות חדשות והמון זמן ומרחב. חשוב לתת לילדים לעשות כרצונם בגיל זה, כל עוד הם משחקים בצורה בטוחה. אפשר לעשות דברים רבים כדי לעזור לדמיון של הפעוט שלכם לפרוח:

  • ספרו לו סיפורים וקראו ספרים, בעיקר ספרים המכילים איורים של נופים ויצורים נפלאים, ועלילה מהנה, מטופשת או מרתקת. עודדו את הפעוט שלכם לתרום לסיפור – בקשו ממנו להמציא סוף חדש, למשל, או שאלו אותו מה קורה בהמשך.
  • שחקו מחוץ לבית או צאו להליכה בפארק, על חוף הים או בכל מקום שבו תיחשפו למראות ולצלילים חדשים. אספו עלים שנשרו, חפשו חרקים או יצורים זעירים אחרים והתבוננו בצבעי האבנים השונות בחצר.
  • דקלמו שירי משחק ושירו שירים.

עשו כמה פעילויות מהנות ומלמדות:

  • שחקו בתחפושות עם בגדים ישנים, תיקים וכובעים שאינכם משתמשים בהם עוד.
  • נגנו בכלי נגינה או האזינו למוזיקה.
  • מגיל 12 חודשים, אפשר לשחק במים: כל מה שהפעוט צריך הוא דלי מים עם בועות וכמה כוסות פלסטיק. עם זאת, השגיחו על ילדכם כדי לבלות בבטחה עם המים.
  • שרבטו בצבעים על נייר.
  • תנו לילדכם צעצועים כמו קוביות וקופסאות קרטון, שמעודדים משחק פתוח.
  • הימנעו ממסכים ככל האפשר. לילדים בני פחות משנתיים, מומלץ שלא לאפשר זמן מסך בכלל. ילדים בני שנתיים עד חמש יכולים לצפות במסך לא יותר משעה ביום.

כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

משחק אצל ילדים בגיל בית הספר

משחקים לילדי בית הספר: למה לצפות

ילדכם מתבגר ומתפתח מאוד בשנים שבין גיל שש לתשע. כדי לעודד את תהליכי ההתפתחות שלו, פשוט שחקו איתו. לדוגמה, שחקו במשחקים עם כללים פשוטים שיעזרו לו להתרגל למבני למידה רשמיים יותר שבהם ייתקל בבית הספר. משחק כזה מלמד את ילדכם כיצד לחכות לתורו – מיומנות חשובה ליצירת חברויות ולשמירתן.

בגיל זה, ילדכם עשוי לפתח תחביבים ותחומי עניין חדשים באמצעות המשחק. לדוגמה, הוא יכול להתחיל לקרוא יותר וליהנות מאוד מספרים ומעיתונים על נושאים שמעניינים אותו – אופנועים, חרקים, מדעים, מחשבים ועוד. פעילויות אלה מעודדות אותו להמשיך ולחקור את תחומי העניין שלו.

המשחק המשותף עם ילדכם עוזר לכם להישאר קרובים אליו, בעיקר כעת, כשהוא מתחיל להתבגר ונהנה להיות עצמאי יותר. עד גיל תשע הוא כבר ייצור חברויות מיוחדות עם ילד אחד או שניים, ככל הנראה מאותו מגדר. חשיבותם של החברים האלה גדולה מאוד, אך הוא עדיין זקוק לכם, לתמיכתם ולאהבתכם. המשחק עם הילד – בעיטת כדור בחצר או בישול ביחד – יעזור לכם לחזק את מערכת היחסים שלכם.

אף שסביר להניח שילדכם ייהנה מההרפתקה החדשה בבית הספר, הוא עדיין זקוק להכוונה ותמיכה כדי להתמודד עם הדאגות והחששות שעלולים לעלות. המשחק עוזר לכם לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. כשאתם משחקים, התמקדו בכיף ובהנאה ולא בהכרח בלמידה, ותנו לו להוביל. כשהמשחק מהנה, הלמידה מגיעה באופן טבעי.

משחק מכוון ומשחק עצמאי

סדר היום של ילדכם מובנה יותר וסובב סביב בית הספר. יש הורים שמודאגים שילדם אינו משתתף במספיק פעילויות מכוונות אחרי שעות הלימודים. למעשה, משחק חופשי ועצמאי – שבו הילדים הם אלה שמחליטים מה הם רוצים לעשות וכיצד – חשוב מאוד. הוא מאפשר לילדים:

  • לארגן את המחשבות שלהם ולתת לדמיון להתרומם
  • לחקור רעיונות שונים ולחשוב באופן יצירתי
  • להתרוצץ סתם בשביל הכיף.

אם אתם מחפשים משחק מכוון יותר, אפשר להשתתף בפעילויות שונות כמו משחקי לוח – שעוזרים לפיתוח מיומנויות מתמטיות ומשחק לפי תור – או קריאה שבונה את מיומנויות השפה ואוצר המילים. מלבד זאת, פעילויות אלה מחזקות את מערכת היחסים עם ילדכם, כיוון שהן מאפשרות לכם לבלות זמן יחד.

רעיונות למשחקים

סביר להניח שילדכם ייהנה מהמשחקים החופשיים הבאים:

  • משחק מחוץ לבית: אפשר לרכוב על אופניים (עם גלגלי עזר וקסדה) או על צעצועי רכיבה אחרים, לשחק בבית על העץ או ללכת למגרש המשחקים המקומי איתכם ועם חברים נוספים.
  • יצירות אמנות פשוטות: בנים וגם בנות ייהנו מפעילויות כמו השחלת חרוזים, הכנת בובות מגרביים ישנים או שקיות נייר, או צביעה והכנת הדפסים מספוגים ומברשות שיניים.
  • תחפושות ומשחקי העמדת פנים: משחקים אלה מאפשרים לילדכם לחקור ולהביע רגשות ולהתנסות במגוון תפקידים.
  • משחק מוזיקלי: פעילויות כמו קפיצה וריקוד לצלילי מוזיקה, או הכנת כלי נגינה פשוטים תוצרת בית ונגינה בהם, הן פעילויות מצוינות להבעת רגשות ודמיון.

פעילות מכוונת אחת או שתיים מספיקות, בדרך כלל, להעסיק את ילדכם, אך הוא יכול ליהנות גם מהמשחקים המכוונים הבאים:

  • חוגי ספורט בבית הספר או משחקים מחוץ לבית
  • הרכבת פאזלים, משחקי קלפים פשוטים או משחקי לוח
  • נגינה בכלי נגינה שונים
  • סיוע במטלות בבית – לדוגמה, ילדכם יוכל לעזור בהכנת ארוחת הערב, או לעדור את הגינה.

כמו כן, תוכלו ללחוץ כאן ולהוריד את דף הפעילויות שלנו!

בגיל זה, הילדים יכולים ליהנות ממעט זמן מסך. תוכלו לאפשר לילדכם לשחק במשחק וידיאו או ביישומון, או לצפות בתוכנית טלוויזיה שהוא אוהב לזמן קצר, וכדאי אפילו להשתתף בפעילויות הללו איתו. עם זאת, זמן ממושך מדי מול מסכים כגון טאבלטים, טלפונים סלולריים, מחשבים וטלוויזיה עלולים להוביל להתפתחות מעוכבת של השפה, המיומנויות החברתיות והגופניות, וכן לבעיות שינה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טלוויזיה לילדים בגיל הגן

זמן טלוויזיה לילדי הגן

רוב המומחים להתפתחות ילדים ממליצים על זמן מסך של לא יותר משעה ביום לילדים בגיל הגן, כולל טלוויזיה, די.וי.די ומחשב. מגבלה זו מומלצת מהסיבות הבאות:

  • יש לאזן את הזמן שילדים מבלים במשחקי מחשב ובצפייה בטלוויזיה עם פעילויות שטובות להתפתחותם, כגון יציאה החוצה, משחק בצעצועים, הרכבת פאזלים ועוד.
  • בשנות הגן מתעצבים הרגלים רבים להמשך החיים. הילדים עלולים להישען יותר מדי על הטלוויזיה שתמלא את זמנם.
  • אפילו הדלקת הטלוויזיה ברקע עלולה להשפיע על יכולת הריכוז של ילדים בגיל הגן.

ילדי גן אינם יודעים עדיין מהו ההבדל בין דמיון למציאות, ותפיסת הזמן שלהם אינה דומה לזו של מבוגר. כלומר, בדרך כלל הם אינם מבינים פלאשבקים או חלומות שמוצגים בטלוויזיה. כמו כן, הם אינם מבינים כיצד העובדה ש”הכל הסתדר בסוף” הופכת את כל מה שקרה ל”בסדר”. קראו את המאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה. כשמבינים שהאופן בו ילדים צופים בטלוויזיה שונה מאוד מזה של מבוגרים, ההמלצות הללו נראות הגיוניות יותר.

להפיק את המיטב מזמן הטלוויזיה

ילדים צעירים רבים נחשפים לטלוויזיה במידה מסוימת- אך כדאי להשקיע מעט מחשבה באופן שבו ילדכם יוצר אינטראקציה עם הטלוויזיה.

בדקו את התוכניות לפני שאתם נותנים לילדכם לצפות בהן, והשתמשו בסיווגי גיל כדי להבין מה מתאים לקבוצות הגיל השונות.

כשאתם צופים בטלוויזיה יחד עם ילדכם, הסבירו לו מה קורה על המסך וענו לתגובותיו. ציינו בפניו מקרים שבהם דמויות מתנהגות בדרכים טובות ולא כל כך טובות. כמו כן, הצפייה המשותפת תוכל לתת לכם רעיונות לפעילויות נוספות. לדוגמה, אם צפיתם יחד בתוכנית על בעלי חיים, תוכלו ללכת לבקר בגן החיות, בחנות החיות או בספרייה.

ילדים בגיל הגן נהנים בדרך כלל מצפייה בתוכניות בעלות קצב אטי, שמאפשרות להם לחשוב על מה שמתרחש מולם. הם אוהבים גם תוכניות שמבוססות על פעילויות, כמו רחוב סומסום. תוכלו לבחור כמה תוכניות מועדפות שילדכם מתעניין בהן, ולצפות רק בהן. אפשר גם להשקיע בכמה סרטי די.וי.די מתאימים. כשאתם בוחרים תוכנית טלוויזיה או די.וי.די לילדכם, כדאי להימנע מהדברים הבאים:

  • דימויים או סיפורים מפחידים או עצובים: ילדי גן מוטרדים מסיפורים שבהם אחד ההורים מת או שהילדים נמצאים בסכנה, למשל.
  • תוכן אלים: ילדים בגיל הגן אינם מבינים שהאלימות בטלוויזיה אינה אמיתית ולא תקרה להם. כמו כן, בדקו אילו מסרים שמעבירה האלימות בטלוויזיה. למשל, ישנם גיבורים בטלוויזיה – בתוכניות אמיתיות ומצוירות כאחד – שמשתמשים באלימות כדי לפתור בעיות או להשיג את מה שהם רוצים.
  • דימויים פנטסטיים מפחידים: ילדים בגיל הגן עשויים לפחד מדימויים בעלי אלמנטים פנטסטיים או על-טבעיים, וכן מבעלי חיים או דמויות שמתוארים כמסוכנים או מפלצתיים, כמו למשל בסרטי הארי פוטר.
  • פרסומות: מוזיקה קליטה ודימויים צבעוניים אמורים למשוך את תשומת לבם של הילדים, אך הם אינם מבינים שהמטרה היא למכור להם משהו. אחת הדרכים להגביל את “הנדנוד” של הילדים כשהם משכנעים אתכם לקנות להם דברים מסוימים, היא להימנע מצפייה בפרסומות בטלוויזיה.

הגבלת זמן טלוויזיה לילדי הגן

השתדלו לכבות את הטלוויזיה כשהתוכנית נגמרת. כך תוכלו לעבור בצורה חלקה מפעילות אחת לאחרת.

ילדכם יכול להסתדר בקלות בלי טלוויזיה במשך שעות רבות מדי יום, ולכן, במקרים כאלה אל תדליקו את הטלוויזיה. לדוגמה, בבוקר הילדים רעננים ומצליחים להעסיק את עצמם בצורה טובה יותר, וגם אתם עייפים פחות וסבלניים יותר! אם התוכנית המועדפת על ילדכם משודרת בשעות הבוקר, הקליטו אותה וצפו בה מאוחר יותר, כשאתם וילדכם עייפים וזקוקים להפסקה.

הימנעו מטלוויזיה בשעות הארוחה וסמוך לשעת ההשכבה לישון.  ארוחת ערב היא זמן משפחתי רגוע, בו תוכלו להחליף חוויות עם ילדיכם. צפייה בטלוויזיה בזמן זה תסיח את דעתם של ילדכם מהזמן המשפחתי, ועלולה להפריע גם ללמידת מנגנוני רעב ושובע. כמו כן, צפייה בטלוויזיה לפני ההשכבה לישון, מפריעה להפרשת מלטונין, ההורמון המסייע בהשראת שינה, ועלול לכן לגרום להרעות שינה בילדים כמו גם במבוגרים. זו הסיבה שמומלץ להימנע מטלוויזיה בשעות אלו.

הוציאו את הטלוויזיה והמחשב מחדרי השינה של הילדים. מחקרים מראים כי ילדים שיש להם טלוויזיה בחדר צופים בה יותר מילדים ללא טלוויזיה בחדר. כמו כן, הם נוטים לסבול יותר מקשיי שינה, עלייה במשקל וביצועים פחות טובים בבית הספר.

ילדים בגיל זה מתעניינים יותר ויותר בטלוויזיה, ולכן כדאי לקבוע כמה כללים משפחתיים ומגבלות על זמן הטלוויזיה. היו חזקים. כשאתם אומרים “לא” לטלוויזיה, עמדו בדבריכם. ילדכם יתרגל לרעיון שהטלוויזיה דלוקה רק בימים מסוימים ובשעות מסוימות ביום.

ללמד ילדים בגיל הגן להיות צרכני טלוויזיה אקטיביים

אפשר לעזור לילדכם להיות בררנים בכל הנוגע לטלוויזיה שבה הם צופים. כמו כן, אפשר לעודד אותם להיות פעילים מנטלית כשהם נמצאים מול הטלוויזיה, במקום לקבל כפשוטו את מה שהם רואים.

  • דברו עם ילדיכם על זמן הטלוויזיה המותר ועל התוכניות שמומלץ לצפות בהן. אם תשוחחו על התוכניות המוצעות, תוכלו לעזור להם לבחור במה הם רוצים למלא את זמן הטלוויזיה שלהם.
  • אפשרו לילדיכם לשאול שאלות על מה שהם רואים בטלוויזיה. אמרו להם מה דעתכם, בעיקר על דברים כמו אסונות טבע, אלימות והאופן שבו דמויות שונות מתנהגות, אך גם על הדברים הטובים שאתם רואים.
  • דברו על מצבי הרוח והרגשות שהם חווים אחרי הצפייה בטלוויזיה. בקשו מהם לתאר את רגשותיהם במילים – למשל, משועמם, שמח, מפחד, עצוב, מתרגש, עצבני או מודאג.
  • דברו על הדמויות, הסיפורים והנושאים בתוכנית הטלוויזיה, ותארו את מה שאתם אוהבים ולא אוהבים. שאלו שאלות כמו “מה האיש הזה עשה?” או “מה קרה להם?”
  • קבעו כלל שלא מדליקים את הטלוויזיה עד שכל המטלות בוצעו. אפילו ילדים בגיל הגן יכולים לעשות משימות ומטלות פשוטות שיעזרו לתפקוד משק הבית. הסבירו בצורה ברורה מה צריך לקרות לפני שמדליקים את הטלוויזיה.
  • אם אפשר, הוציאו את הטלוויזיה מחלל המגורים העיקרי. כך תהיה זו החלטה מודעת לשבת ולצפות בה.

מה לעשות כשהטלוויזיה כבויה

אנחנו יודעים היטב שלפעמים, הטלוויזיה היא פשוט האפשרות הקלה ביותר. היא מעסיקה את הילדים כשאתם צריכים להכין את ארוחת הערב, לדבר בטלפון או פשוט לקחת הפסקה של כמה דקות.

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להעסיק את הילדים בלי להדליק את הטלוויזיה:

  • הקשיבו למוזיקה או לסיפור מוקלט בדיסק. ילדים בגיל הגן יכולים להמציא צעדי ריקוד ולהתנועע לצלילי המוזיקה האהובה עליהם, והם גדולים מספיק לדעת כיצד להפוך את הדף כשהם שומעים את האות בדיסק.
  • הכינו קופסה מיוחדת ובה משחקים, פאזלים, צעצועים או דברים שמוציאים אך ורק בזמנים הקשים אחר הצהריים – לא בהכרח דברים יקרים או מפוארים, אלא כאלה שילדכם אינו רואה כל הזמן. אפשר להציע לילדכם להרכיב פאזל, בעיקר אם יש לכם משטח מיוחד לפאזלים שמאפשר לו להרכיב פאזל קשה במשך כמה ימים. אפשר לשים בקופסה גם ספרי צביעה.
  •  צאו מהבית לפעילות בחוץ: טיול רגלי קל, גן שעשועים, אפילו פיקניק מאולתר שתכינו יחד במקום ארוחת ערב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות לילדים בבית בימי קורונה

יצירת מרחב ביתי בטוח

כל הילדים נופלים או נחבלים לפעמים, ולא נכון למנוע מהם פעילות כדי למנוע פגיעה. ילדים הם פעילים וסקרנים מטבעם, וזהו חלק חשוב מתהליך הגדילה והצמיחה שלהם. עם זאת, דו”ח ארגון “בטרם” משנת 2013 מסביר כי רוב הילדים מגיעים למיון ולאשפוז כתוצאה מהיפגעויות המתרחשות בבית. את רוב ההיפגעויות האלו ניתן למנוע באמצעות תכנון מוקדם והתאמת הבית לילדים. חשוב שתכירו את הסכנות והגורמים הנפוצים לפציעות ילדות בבית כדי שתוכלו להגן על ילדכם ולאמץ הרגלי בטיחות שימנעו פציעות ותאונות חמורות. כך תהפכו את ביתכם למקום בטוח ויצירתי שבו ילדכם יוכל לשחק ולחקור.

מלבד למיגון הבית, זכרו כי תינוקות וילדים זקוקים להשגחה רציפה. כשילדכם גדל ומתפתח יש לשים לב לסכנות חדשות, וכדאי גם ללמד אותו מה בטוח ומה לא. שמרו רשימה של מספרי טלפון למקרי חירום במקום זמין ובולט או בנייד. למדו ותרגלו פרוצדורות חירום, כמו החייאה או פינוי גוף זר. סניפי מגן דוד אדום בישראל, כמו גם גורמים אחרים, מציעים קורסי החייאה ועזרה ראשונה בעלות סמלית. החזיקו ערכת עזרה ראשונה בהישג יד.

נפילות ופציעות

נפילות הן גורם התאונות השכיח ביותר, בקרב תינוקות פעוטות וילדים. עם ההתפתחות של ילדכם חשוב להבין את המיומנויות החדשות שהוא לומד ולהתכונן ולהתאים את הסביבה בהתאם. ישנם שלושה גורמים המשפיעים על חומרת הפציעה בעקבות נפילה: הגובה שממנו נופלים, המשטח שעליו נופלים (משטחים קשים מול משטחים רכים) ובמה הילד עלול לפגוע כשהוא נופל (רהיטים בעלי פינות חדות וכד’).

שימו לב: תינוקות אין להשאיר כלל במקום גבוה ללא השגחה. אם עליכם להפנות מבט מהתינוק, המשיכו לשמור עליו באמצעות יד אחת. עד גיל חמש נפילה מגובה של מטר וחצי נחשבת למסוכנת. בילדים גדולים יותר, אין לאפשר גישה לגובה של שני מטרים ומעלה.

להלן מספר צעדים פרקטיים שתוכלו לנקוט כדי להגן על ילדכם מפני נפילות ופציעות בבית:

כללי

  • התקינו שערי בטיחות במעלה המדרגות ומורדן.
  • היזהרו מרצפות חלקלקות, ונגבו היטב מים שנשפכו על הרצפה.
  • אם יש לכם בריכה, התקינו גדר ושער בעל מנעול אוטומטי העומדים בתקן של מכון התקנים הישראלי לבריכות שחייה ביתיות.
  • הקפידו על התקנת שקעי חשמל חסומים או מסתובבים.

ריהוט

  • יש לקבע ארונות ורהיטים כבדים לקיר.
  • חפצים של הילדים יש לאחסן במדפים הנמוכים, וכן ללמד אותם שאסור לטפס על מדפים.
  • יש להרחיק רהיטים עם פינות חדות או לרפד את הפינות.
  • בדקו שרהיטים מתקפלים כוללים מנגנון נעילה כדי שלא יתמוטטו בעת השימוש.

חלונות

  • נעלו חלונות, בעיקר במפלסים הגבוהים, והתקינו סורגים קבועים. תריסים אינם מונעים נפילה מחלון.
  • אל תציבו רהיטים ליד החלונות, כגון מיטות, כסאות או עציצים, כדי שהילדים לא יטפסו עליהם ויגיעו לחלון.
  • למדו את ילדכם לשחק הרחק מחלונות, ותמיד השגיחו עליו בעת משחק.

מרפסת

  • הקפידו שהדלתות המובילות למרפסת יהיו תמיד סגורות כך שילדכם לא יצא למרפסת לבדו.
  • התקינו שער בטיחות בכניסה למרפסת.
  • בדקו שמעקי הבטיחות במרפסת בטוחים: גובה המעקה צריך להיות מטר אחד לפחות, ללא עמודים אופקיים כך שלא ניתן יהיה להניח עליהם רגל ולטפס.
  • ודאו שאין בסביבה חפצים שעלולים לשמש את ילדכם לטיפוס.
  • בכל מקרה, יש להשגיח על ילדכם בכל זמן השהיה במרפסת.

חפצים חדים

  • הניחו חפצים חדים כמו מספריים, סכינים או סכיני גילוח במגירה נעולה או גבוהה.
  • אחסנו מעבדי מזון לאחר תום השימוש. נתקו מהחשמל מכשירים המוחזקים על השיש.
  • הרחיקו כלי עבודה ונעלו אותם במקום בטוח. השתמשו בהם רק כשילדכם אינו בסביבה והקפידו לנתק מהחשמל ולהניח במקום בטוח בכל הפסקה.

זכוכית

  • תנו לילדכם להשתמש בכלי פלסטיק ולא בכלי זכוכית.
  • הדביקו מדבקות על דלתות או מעקות מזכוכית בגובה פני הילד כדי שלא ינסה לרוץ דרכם בטעות.
  • השתמשו בזכוכית בטיחות או בטפט שקוף למניעת התנפצות.
  • הימנעו משימוש ברהיטי זכוכית כשיש בבית ילדים צעירים.
  • כשזכוכית נשברת, הרחיקו את הילד ונקו היטב את השטח.

הרעלות

הרעלה היא אחד הגורמים השכיחים להיפגעויות של ילדים צעירים. לרוב החומרים המרעילים הם כימיקלים המצויים בבית, כמו מוצרי ניקיון ותרופות. ילדים עלולים לגשת לחומר רעיל במהירות ומבלי שנשים לב. המודעות לקיומם של חומרים שעלולים להיות מסוכנים תאפשר לכם להיערך מראש ולהגן על ילדכם. בכל חשד להרעלה, קחו מיד את המיכל ואת הילד והתקשרו למרכז הארצי למידע בהרעלות, בטלפון  04-7771900, לקבלת ייעוץ ומידע חיוני על עזרה ראשונה.

תרופות

תרופות הן גורם ההרעלה המרכזי אצל ילדים קטנים, כאשר הן אחראיות ל-70% ממקרי ההרעלה. חשוב לדעת שכמעט כל התרופות, כולל ויטמינים או תרופות צמחיות, הן רעילות כשלוקחים מהן כמות גדולה. לכן, התקינו ארון שניתן לנעול ואחסנו בו את התרופות שלכם. יש לאחסן מחוץ להישג יד גם תרסיסים, מוצרי שיער, ורעלים אחרים. מומלץ לא ליטול תרופות כשילדכם נמצא בסביבה על מנת שלא ינסה לחקות אתכם. במידה וילדכם בכל זאת רואה אותם הסבירו כי מדובר בתרופות, הימנעו מלקרוא להם “סוכריות מיוחדות” וכדומה. כשעליכם לתת תרופה לילדכם – ודאו את המינון, וקבעו עם בן או בת הזוג בכל פעם כדי להימנע ממתן מינון כפול. תמיד השגיחו על ילדכם כשהוא לוקח תרופה! הימנעו מהסחות דעת.

חומרי ניקוי

ילדים יכולים להפתיע ולבלוע חומר ניקוי ברגע אחד של הסחת דעת. לכן, כאשר אתם מנקים הקפידו להניח את המיכל במקום בטוח, שבו תוכלו לראות אותו כל הזמן. הימנעו משימוש באריזות של מזון או שתייה עבור חומרי ניקוי, אפילו לא לזמן קצר. אל תשימו כימיקלים כמו מדללי צבע או חומרי הדברה בבקבוקים של שתייה קלה, ואל תמזגו אותם לתוך כוסות. לאחר השימוש, אחסנו חומרים מסוכנים במקום בטוח – בגובה של מטר וחצי לפחות ובארון שניתן לנעול אותו. שימו לב שאתם נועלים ומרחיקים תמיד גם חומרי ניקוי שנמצאים בשימוש יומיומי, ובפרט כאלו שעלולים להיראות לילדכם כמו ממתקים, כגון טבליות של מדיח או מכונת כביסה.

כוויות

שריפה וכוויות הן בין הגורמים הנפוצים למיון ולאשפוז של ילדים בבתי החולים. מגנו את הבית והקפידו על כללי זהירות על מנת להפחית את הסיכון שילדכם יפצע כתוצאה מכוויה. עם זאת, על מנת למנוע מילדכם להיכוות הדרך היעילה ביותר היא להשגיח עליו היטב, בפרט כשיש בסביבה משקאות חמים, תנורי חימום או ציוד חם אחר.

כיצד להכין את הבית?

  • התקינו בביתכם גלאי עשן.
  • רכשו תמיד רהיטים ובדים העשויים מחומרים בעלי דרגת התלקחות נמוכה.
  • בחרו באמצעי חימום בטוחים ומתאימים לילדים – השתמשו ברדיאטור או במזגן ולא בתנור סלילים.
  • הנמיכו את התרמוסטט והגבילו את חום המים בברזים ללא יותר מ-50 מעלות.
  • רכשו מיחם תקני בעל מכסה מתברג.
  • אין להשתמש בסדינים חשמליים.
  • נעלו גפרורים ומציתים במקום גבוה.

למה לשים לב בשגרה?

  • כשאתם מבשלים, סובבו והפנו ידיות של סירים ומחבתות לעבר הקיר.
  • אל תשאירו את המטבח ללא השגחה כשיש בו כלים חמים.
  • הקפידו להניח את מיחם המים בשבת רחוק מהישג ידם של ילדים. מקמו את המיחם כך שהברז פונה הצידה. אין להזיז מיחם כשהוא מלא במים חמים.
  • גם פלטה של שבת יש להניח במקום גבוה הרחק מידיהם של הילדים.
  • התקינו גדר בטיחות סביב מקור חום כמו אח או טאבון.
  • שמרו על מרחק של מטר לפחות מתנורי חימום: הרחיקו בגדים, צעצועים, שטיחים או מפות.
  • גהצו בגדים רק כשהילדים ישנים או נמצאים בלול. הניחו למגהץ להתקרר במקום גבוה ובטוח.
  • בדקו תמיד את חום המים באמבטיה לפני שאתם מניחים לילדכם להתקרב.
  • היזהרו במיוחד ממשקאות חמים. אין לשתות משקה חם עם ילד על הידים. יש להרחיק את הכוס מהישג ידם של ילדים ולהקפיד להניח אותן תמיד במרכז השולחן ולא בקצה.

איך לטפל בכוויות?

הזעיקו מיד אמבולנס אם הכווייה גדולה מכף ידו של ילדכם, או נמצאת על הפנים, הצוואר או במפשעה. אם אינכם בטוחים מה חומרת הכווייה, פנו מיד לרופא, בית חולים או מרכז רפואי.

כשניתן, הגישו עזרה ראשונה לפי הצעדים הבאים:

  1. קחו את הילד למקום בטוח וודאו שאין סכנה לפגיעה נוספת.
  2. הסירו בגדים (רק במידה והם לא נדבקים לעור!), שעונים ותכשיטים (אם ניתן לעשות זאת מבלי לגרום לכאב או פגיעה נוספים).
  3. צננו את האיזור הפגוע במים זורמים בלבד, למשך 20 דק’. החזיקו את הילד ונחמו אותו.
  4. כסו את אזור הכוויה בתחבושת רופפת וקלה שאינה נדבקת, כמו ניילון נצמד או מטלית נקייה ולחה. הגביהו את האיברים שספגו כוויה.

גשו מיד לקבלת עזרה רפואית במרפאה, בבית החולים או במוקד אם שטח הכווייה או הצריבה הוא 20 ס”מ או יותר, אם העור באזור הכווייה נראה חשוף, דלקתי או מכוסה בבועות, או אם הכוויה נראית עמוקה, גם במידה והילד אינו חש כאב. פנו לקבלת עזרה גם במקרים שהכאב אינו עובר או מחמיר.

מה אסור לעשות

  • אין לקלף בגדים שנדבקו לכווייה.
  • אין לפוצץ שלפוחיות.
  • אין להניח על הכווייה קרח, מים קרים, תחליבים, קרמים, שמן, משחות או אבקות. חמאה או קמח עלולים להחמיר את הנזק עוד יותר. כדי לטפל בכווייה כמו שצריך יש להסיר את כל אלה.
  • אם שטח הכוויה גדול, אל תצננו אותה למשך יותר מ-20 דקות. ילדכם עלול לסבול מהר מאוד מהיפותרמיה.

גיל מתוקן: בן כמה הפג שלכם?

מהו גיל מתוקן?

גיל מתוקן הוא הגיל הכרונולוגי של התינוק שלכם, פחות מספר השבועות שהקדימו את תאריך הלידה המשוער. לדוגמה, גילו המתוקן של תינוק בן שנה שנולד שלושה חודשים לפני הזמן הוא תשעה חודשים.

מהי חשיבותו של הגיל המתוקן?

מוחם של תינוקות גדל ומתפתח בשתי דרכים עיקריות: הראשונה היא לפי רצף ביולוגי מתוכנן מראש; והשנייה היא בתגובה להתנסויות שהם עוברים בחיים. לעיתים קרובות אי אפשר לשנות או להחיש את ההתפתחות עד סיומו של החלק הנוכחי ברצף המתוכנן. למשל, גם אם תחזיקו את ילדכם בזרועותיו ותוליכו אותו, לא תוכלו להחיש את קצב התפתחות ההליכה שלו. כדי שילדכם יתחיל ללכת, כל חלקי המוח ששולטים על מיומנויות ההליכה – שיווי משקל, תיאום שרירים, היכולת לאמוד את המרחק ועוד – צריכים להיות מוכנים.

לכן, הגיל המתוקן יכול לעזור כאשר אתם מנסים להבין אם ההתפתחות של התינוק שלכם נמצאת במסלול הנכון. כך, למשל, אתם עלולים לדאוג אם התינוק שלכם הגיע לגיל שנה ועדיין לא התחיל לזחול. עם זאת, אם אתם מחשבים את גילו של התינוק כתשעה חודשים ולא כשנה, ה”עיכוב” הזה אינו צריך להדאיג אתכם. הגיל המתוקן רלוונטי מאוד בעיקר בשנותיו הראשונות של ילדכם.

מתי הגיל המתוקן אינו יעיל

אם ילדכם זקוק לטיפול התפתחותי מוקדם (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת), עדיף להשתמש בגילו הכרונולוגי, כיוון שגילו המתוקן הופך את העיכוב שממנו הוא סובל לחמור פחות.

וכמובן, אם אתם חוגגים יום הולדת, עשו זאת שנה בדיוק מהיום שבו נולד!

כיצד משפיע הגיל המתוקן על תחומי התפתחות שונים

התפתחותו של כל ילד שונה זו מזו, בין אם נולד טרם זמנו ובין אם נולד במועד. הפגות יכולה להשפיע על כל היבט התפתחותי בצורה שונה. יש תחומים שאינם מושפעים כלל, בעוד שאחרים מושפעים עמוקות. חשוב במיוחד להשתמש בגילו המתוקן של התינוק שלכם לצורך בדיקת הגדילה.

את מי ליידע בעניין גילו המתוקן של התינוק

כדאי לספר למטפלות, לגננות, לרופאים ולאחיות ולכל מי שמטפל בילדכם כי הוא נולד פג, ומה גילו המתוקן. בשנות חייו הראשונות, הגיל המתוקן עשוי להסביר דברים שנראים כמו עיכובים בהתפתחות, ומאוחר יותר – גם בעיות התפתחותיות נוספות שהוא עלול להיתקל בהן.

בין אם מדובר בעיכוב לטווח קצר או בבעיה התפתחותית מתמשכת יותר, כדאי ליידע בעניין גם את מורי בית הספר.

מתי להפסיק להשתמש בגיל המתוקן

מומחים שונים במקצועות הבריאות אינם מסכימים בנוגע לשאלה מתי להפסיק להשתמש בגילו המתוקן של תינוק שנולד טרם זמנו. יש מומחים שאינם מתקנים את הגיל כלל, ויש שטוענים כי יש לתקן את הגיל עד גיל בית הספר. רוב המומחים ממליצים לתקן את הגיל לפחות עד שהילד בן שנתיים.

כיצד לענות על שאלות בנוגע להתפתחותו של ילדכם

אתם יכולים להסביר על אודות הגיל המתוקן לחברים ולבני המשפחה. לדוגמה, אם מישהו מבחין כי תינוקכם בן השישה חודשים עדיין לא התיישב, תוכלו להסביר לו שהוא נולד שלושה חודשים לפני הזמן. לכן, אם מתבוננים בגילו המתוקן, הוא בעצם בן שלושה חודשים, ועושה כל מה שבני שלושה חודשים נוהגים לעשות.

כיצד משפיע גילו המתוקן של ילדכם על המשחק והאינטראקציות החברתיות

אתם עשויים להבחין שילדים אחרים בני אותו גיל כרונולוגי עושים יותר מאשר התינוק שלכם, שנולד טרם זמנו. אך אם אתם חושבים במונחים של גיל מתוקן, תגלו שהתפתחותו של התינוק שלכם נמצאת בדיוק בנקודה הנכונה.

התינוק שלכם ילמד רבות אם ייחשף לדברים רבים שיוכל לשחק איתם, להביט בהם או לעשות – למשל, אם תקראו לו סיפור, תלכו לטייל בפארק או תשחקו עם ילדים אחרים. כל ההתנסויות השונות ומעוררות הגירוי הללו יעזרו למוחו של ילדכם להתפתח.

גיל מתוקן והכניסה למשפחתון, לגן או לבית הספר

סביר להניח שילדכם ייכנס למסגרת חינוכית לפי גילו הכרונולוגי ולא המתוקן. עם זאת, פער של כמה חודשים בין הגיל הכרונולוגי למתוקן עשוי להיות משמעותי מבחינת הדברים שהילד יכול לעשות ומה שמצופה ממנו לעשות, בעיקר כשמדובר בכניסה לגן. חלק מההורים מחליטים לעכב את הכניסה לבית הספר בשנה, אם גילו המתוקן של ילדם נמוך מגיל הכניסה לבית הספר. השנה הזו יכולה לתת לילדכם את הזמן הדרוש לו כדי להדביק פערי גדילה, ולפתח את המיומנויות החברתיות הנדרשות לגן ולבית הספר.

אם ילדכם אובחן עם עיכובים התפתחותיים, תוכלו לבקש שתוצאות המבדק יקבלו ציון הן לפי גילו הכרונולוגי והן לפי גילו המתוקן.

מתי לקבל חיסונים

באופן כללי, פגים מקבלים את אותם חיסונים באותו גיל כרונולוגי שבו מקבלים תינוקות שנולדו במועד. פגים זקוקים להגנה שמספקים החיסונים כיוון שהם חשופים עוד יותר לחלק מהזיהומים. אם ילדכם נולד זמן רב לפני המועד, ייתכן שיקבל את החיסון הראשון שלו כשהוא עדיין בבית החולים. כמו כן, ייתכן שיזדקק למנה נוספת של חיסונים כשיגדל. דברו עם רופא הילדים שלכם על צרכיו של הילד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 7-8 חודשים

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 7-8 חודשים

התינוק שלכם מתחיל עכשיו להבין כיצד הוא יכול ללמוד יותר על העולם שסביבו. לדוגמה, הוא מתבונן היטב בחפצים כמו טבעות או כדורים, חושף צעצועים לאחר שהבחין שהם מכוסים, מקיש קוביות זו בזו ומחפש אותן לאחר שנפלו. הוא עדיין מכניס את רוב הדברים לפיו. הוא משתפר בהרמת דברים באמצעות האגודל והאצבע המורה, ויכול כבר להאכיל את עצמו בעזרת אצבעותיו.

התינוק אוהב מאוד לשחק איתכם ונהנה במיוחד ממשחקים כמו “קוקו”. הוא ממלמל ללא הרף וייתכן ששמעתם אותו אומר “אמא” או “אבא”, אך הוא עדיין לא יודע מה משמעות המילים. אם התינוק שלכם מתחיל לדבר מוקדם, ייתכן שהוא כבר משתמש במילים בודדות נוספות. אל תדאגו אם עדיין לא התחיל להשתמש במילים – הוא ממשיך להשתמש בשפת הגוף שלו כדי לתקשר איתכם. לדוגמה, הוא יכול לנענע בראשו כדי לסמן לכם “לא”.

רגשותיו של התינוק ממשיכים להתפתח, והוא יודיע לכם מתי הוא שמח ומתי הוא מוטרד. ייתכן שהוא מראה סימני התקשרות חזקה כלפיכם וכלפי בני משפחה קרובים או מטפלים, אך עדיין מפחד מעט מפרצופים חדשים ועלול להראות סימנים של חרדת נטישה ופחד מזרים. בגיל זה, חרדת נטישה ופחד מזרים הם חלק טבעי בהתפתחות.

התינוק שלכם מתחיל להסתובב בבית בזחילה ובגלגולים. הוא יכול לשבת יציב, ולעיתים אפילו להתיישב לבד ואולי אפילו למשוך את עצמו כלפי מעלה כדי לעמוד על הברכיים. כמו כן, בגיל זה התינוק שלכם עשוי:

  • לנסות ללעוס, מה שמרמז על כך שהוא מוכן למזון במרקם גושי יותר או קצוץ
  • לנסות לאכול לבד – לדוגמה, להרים את המזון שלו ולהחזיק את בקבוק השתייה לבדו
  • להגיב למילים “בוא לכאן”
  • לחפש את בני המשפחה אם אתם מבקשים ממנו – למשל, כשאתם אומרים “איפה אמא?”, הוא יחפש את אמא
  • לעמוד עם תמיכה.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה פעולות פשוטות שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • דברו עם התינוק: הוא מתעניין מאוד בשיחה, ולכן כדאי לדבר עם נושאים יומיומיים ועל מה שאתם עושים כדי לעזור לו להבין את משמעותן של המילים.
  • הקשיבו והגיבו למלמולי התינוק: כדי לעזור לו לבנות את מיומנויות השפה, התקשורת והאוריינות שלו, ולתת לו תחושה שהוא במרכז תשומת הלב, אהוב ומוערך. חשוב להגיב בדיבור או בהשמעת קולות בדרך חמה ואוהבת. התינוק ייהנה לשמוע את קולכם עולה ויורד, ויאהב לראות את הבעות פניכם כשאתם מדברים איתו.
  • קראו יחד: קראו, ספרו סיפורים ודברו על האיורים בספר כדי לעזור לפתח את הדמיון של התינוק ולהניח את היסודות לבניית השפה.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, שחקו במשחק “קוקו”, צלצלו בפעמונים, החביאו צעצועים ועשו קולות מצחיקים וקולות של בעלי חיים. בגיל זה, התינוק שלכם נהנה במיוחד לשחק במשחקים חברתיים ולחקות את מה שאתם עושים. המשחק המשותף גורם לו לחוש אהוב ומוגן.
  • השכיבו אותו על שמיכת פעילות/מזרון פעילות בשעות הערנות שלו, ופזרו מסביבו משחקים תואמי גיל רעשנים, קוביות ועוד, כדי לעודד אותו לזחול ולהתקדם. אם ילדכם כבר זוחל- תוכלו להציב בפניו “מכשולים” קטנים אך יציבים שעליהם יוכל לטפס ולהתקדם בזחילה (מגבת מגולגלת, מזרון נמוך ועוד) כדי לפתח את יכולותיו המוטוריות.
  • הציגו מאכלים חדשים: אתם יכולים לתת לו אוכל תוצרת בית כמו בשר ועוף טחון, דג מבושל היטב, אורז מלא, פסטה, לחם רך, גבינה מפוסטרת או יוגורט . בגיל זה, בו אתם חושפים את ילדכם לטעמים שונים, השתדלו להימנע מלתת מאכלים מומתקים, והעדיפו את החלופות ללא סוכר לדוגמא יוגורט טבעי במקום מעדן מומתק, דגני בוקר המכילים סוכר ועוד.  טחנו ומעכו את המזון של התינוק כדי להקל עליו ללעוס ולמנוע חנק.
  • בלו מחוץ לבית: התינוק יאהב להסתובב איתכם בחוץ, שם יוכל להתבונן בדברים חדשים וללמוד. כשאתם מחוץ לבית, זכרו להגן על עצמכם מפני השמש.
  • הכינו את ביתכם לתינוק בתנועה: כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול להתגלגל או לאן הוא יכול להגיע, אפילו בגיל זה.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – אם הוא עייף מדי, למשל, או רעב.

להיות הורים לתינוק בן שמונה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן שמונת החודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו מראה חיבה (או מראה חיבה מועטה בלבד) למי שמטפל בו – למשל, הוא אינו רוצה להתחבק
  • אינו ממלמל
  • אינו מחייך או משתמש בהבעות אושר, ואינו מראה טווח רגשות
  • אינו מתהפך
  • אינו יושב עם עזרה
  • נראה שמוט או נוקשה
  • משתמש ביד אחת או ברגל אחת, הרבה יותר מאשר ביד השנייה
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אחת מעיניו פונה כלפי פנים או כלפי חוץ רוב הזמן
  • אינו פונה לכיוונם של צלילים וקולות
  • אינו מתעניין בצלילים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל רופא אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות פעוטות בגיל 15-18 חודשים

כיצד מתפתחים פעוטות בגיל 18-15 חודשים

כל דבר מסקרן את הפעוט שלכם, והוא נלהב לשחק, לגלות ולחקור את סביבתו. למשחק יש חשיבות גדולה עבור ילדכם – כך הוא מפתח את מיומנויות החשיבה, הדמיון והיצירתיות.

ילדכם נהנה למצוא צעצועים חבויים ולהצביע על איברי גופו כשאתם קוראים בשמם. ככל שהוא גדל, המיומנויות השפתיות ומיומנויות פתרון הבעיות שלו משתפרות, והוא מתחיל לקרוא בשמם של חפצים ופעולות שהוא עושה.

מבחינת התפתחות השפה, ילדכם עשוי לומר כמה מילים עד גיל 15 חודשים, וכ-25 מילים (ואפילו יותר!) עד גיל 18 חודשים. הוא מתחיל להכיר את שמו שלו, וכן הוראות פשוטות כמו “תן את זה לאימא”. וכמעט בטוח שהוא כבר מבין את המילה “שלי”!

בתקופה זו עשוי הפעוט שלכם עשוי להיות מודע לעצמו מאוד, ולהפוך לנבוך כשהוא מבין שאנשים אחרים מתבוננים בו. הוא אוהב להתכרבל איתכם ולתת לכם נשיקות. הוא מפתח התקשרויות רגשיות חזקות לאנשים שהוא אוהב, ולעיתים קרובות מרגיש שלא בנוח כשהוא נפרד מהם. למעשה, חרדת הנטישה שלו מגיעה לשיאה בתקופה זו.

ייתכן שהפעוט שלכם כבר הולך לבד. אם לא, סביר להניח שבחודשים הקרובים יעשה את צעדיו הראשונים. אם הוא כבר הולך זמן מה, ייתכן שבקרוב יתחיל לרוץ, ואפילו לטפס על מדרגות או רהיטים.

ילדכם שולט כעת טוב יותר בתנועות ידיו – הוא משרבט, הופך דפים בספר, משתמש בכף, שותה מכוס ובונה מגדל של קוביות.

כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • לפשוט בעצמו חלק מבגדיו
  • להתיישב בכיסא קטן, או לנסות לטפס לכיסא שלכם
  • להביא משהו מחדר אחר כשאתם מבקשים ממנו
  • להרים חפצים קטנים מאוד – לדוגמה, אבנים קטנות או פירורים.

כיצד לעזור להתפתחות הפעוט

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות הפעוט שלכם:

  • הישארו בקרבתו של הפעוט: הוא זקוק לעזרתכם כדי לפתח עצמאות וביטחון עצמי. הוא רוצה לצאת ולחקור, אך תמיד ירצה את קרבתכם, שחשובה לו מאוד ותורמת לו כשהוא משוטט וחוקר את סביבתו. הוא יודע שאתם שם, ולכן, לעיתים קרובות הוא יתבונן סביב ויחפש אתכם. אם הוא אינו מוצא אתכם, הוא עלול להיות מוטרד.
  • משחק הוא אחת הדרכים החשובות שבהן הפעוט מגלה כיצד דברים עובדים, ולכן, הקדישו זמן למשחק בתוך הבית ולמשחק מחוץ לבית. המשחקים הטובים ביותר הם צעצועים פתוחים – קוביות, אטבים, כוסות מים, מיכלי גלידה וקופסאות קרטון.
  • עודדו וחזקו מיומנויות של משחק חברתי: משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לפעוטות להכיר חברים וללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. עם זאת, אל תצפו ממנו לחלוק ולהשתתף במשחק לפי תורות עדיין – פעוטות מאמינים שהם מרכז העולם, ושהכל שייך להם.
  • חזקו את התפתחותן של המיומנויות היומיומיות, כגון שימוש בכף, שתייה מכוס והסרת כובע, שמשלבות מיומנויות מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה, ומעודדות את יכולתו של הפעוט לחשוב על מה שהוא עושה. עם זאת, לפעמים תצטרכו להתאזר בסבלנות. לדוגמה, בלגן בשעת הארוחה המשפחתית הוא חלק טבעי מהתהליך שבו הפעוט לומד כיצד לאכול בעצמו.
  • דברו כמה שיותר: קראו לחפצים שסביבכם בשמותיהם ודברו עליהם – איברי הגוף, צעצועים ופריטים בבית כמו כפות או כיסאות. כך תעזרו לפתח את המיומנויות השפתיות של ילדכם. כמו כן, כדאי להרחיב את הדיבור. למשל, במקום לומר “כיסא”, אמרו “כיסא גדול”, “כיסא אדום” או אפילו “כיסא אדום גדול”. נוסף על כך, חקו את מה שילדכם אומר. לדוגמה, אם הוא אומר “אימא”, חזרו אחריו ואמרו “אימא”.
  • הראו לילדכם שהדיבור שלו משמעותי: הקשיבו ודברו איתו בחזרה. כך תעודדו שיחה הדדית ותבנו את מיומנויות התקשורת שלו. כמו כן, כך הוא ירגיש מוערך ואהוב.
  • קראו לפעוט: כדי לעודד את התפתחות הדיבור והדמיון, קראו לו ספרים, ספרו סיפורים, שירים או שירי משחק.
  • עודדו את הפעוט לנוע, כדי לעזור לו לפתח את היציבה ולבנות את השרירים, ולהניח את היסודות לתנועות מורכבות יותר כגון הליכה וריצה. כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח .

להיות הורים

מדי יום, אתם והפעוט שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהפעוט גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם מטופשות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, מוטרדים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את הפעוט במקום בטוח – בלול, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו את הפעוט. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.

מותר לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם הפעוט שלכם, צרו קשר עם רופא הילדים שלכם או אחות טיפת חלב.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל 18-15 חודשים, הפעוט שלכם:

  • אינו נהנה מיצירת קשר עין או מכרבולים וחיבוקים
  • אינו אומר כלל מילים בעלות משמעות (גם אם בשיבושי הגיה)
  • אינו ממלא הוראות פשוטות – לדוגמה, “תן לי את הכדור “
  • אינו מצביע, מנופף או משתמש במחוות אחרות
  • אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, עורך מסיבת תה, מאכיל את הבובה או מכין חביתה במחבת צעצוע.
  • אינו הולך לבד
  • משתמש ביד אחת הרבה יותר מאשר ביד השנייה (ילדים אינם אמורים לפתח העדפה ליד אחת עד סביבות גיל שנתיים)
  • מתקשה לראות או לשמוע
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצל נשים או דיכאון אחרי לידה אצל גברים. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לעזור לילדים לעבור בין פעילויות

טיפים לתכנון המעבר

הגורם החשוב ביותר הוא לבסס שגרה משפחתית צפויה מראש. כך תוכלו לטפל במעברים שמתרחשים מדי יום. הילדים יקבלו את השינוי בצורה טובה יותר אם יידעו שהוא עתיד להגיע. הנה כמה רעיונות:

  • הסבירו לילדכם מה עומד לקרות בתחילת היום או לפני שאתם יוצאים מהבית. ילדים שיודעים בפני מה הם עומדים – ובעיקר ילדים גדולים יותר – לא יפתחו ציפיות לא מציאותיות.
  • הכינו לוח שנה משפחתי, שיראה מה עושים בני המשפחה השונים מדי יום. עבור ילדים קטנים יותר, תוכלו להשתמש בלוח שנה עם תמונות.
  • מצאו דרכים שיעזרו לילדכם לעבור בין פעילויות. לדוגמה, “בוא, אעזור לך לארוז את התיק לפני שאנחנו יוצאים לבית הספר”.
  • בדקו אם עליכם ללמד את ילדכם מיומנות חדשה שתעזור לו עם המעברים. למשל, אם עליו לנעול נעליים לפני שאתם יוצאים לפארק, אולי תצטרכו ללמד אותו לעשות זאת בעצמו.

טיפים לתזמון המעבר

מעברים הם חלק בלתי נפרד מהיום. תזמון נכון של המעברים הללו יקל על ילדכם לעבור מפעילות אחת לפעילות אחרת.

  • בחרו את התזמון. אם אפשר, הפסיקו פעילות אחת והתחילו את השנייה בזמן שילדכם מפסיק את הפעילות באופן טבעי. הרגישות למעשיו של ילדכם יכולה להקל את המעברים לכם ולו גם יחד.
  • נסו להימנע משינויי פעילות מהירים. תנו לו אזהרה כמה דקות לפני שאתם משנים את הפעילות. למשל, “ליאור, יש לך עוד חמש דקות לשחק. אחר כך נלך הביתה”.
  • אם ילדכם מתקשה במיוחד במעבר בין פעילויות, נסו להקדיש זמן רב יותר לכל פעילות. כך יוכל ילדכם לקבל עוד קצת זמן כדי לעשות את השינוי ולהסתגל אליו.

לתת לילד אפשרויות בחירה בזמן המעבר

לא תמיד תוכלו לאפשר לילד לבחור אם להפסיק פעילות אחת ולעבור לאחרת. אולם לעיתים, תוכלו לתת לו לבחור דברים אחרים. הנה כמה רעיונות:

  • אם אתם מעוניינים שילדכם יבצע משהו, השתמשו במשפט ברור ולא בשאלה. אם תשאלו שאלה (חמודה, את יכולה בבקשה לסדר עכשיו את החדר?), אתם עשויים לקבל לא כתשובה. במקום זאת, השתמשו במשפט: חמודה, הגיע הזמן לסדר עכשיו בבקשה את החדר.
  • תנו לו אפשרויות בחירה בנוגע לדברים אחרים שקשורים למעבר. למשל, “יוחאי, אנחנו צריכים להיכנס עוד רגע למכונית. אתה יכול לקחת איתך צעצוע אחד. איזה צעצוע אתה בוחר?”

להדגיש את הצד החיובי בכל מעבר

כשאתם מדגישים את הצד החיובי במעבר, אתם מסיטים את תשומת הלב של ילדכם מהשינוי ומעבירים אותה למשהו שהוא אוהב או שמח בגללו.

  • בדקו אם אתם יכולים להפוך את המעבר למהנה. לדוגמה, “אתה יכול לצעוד כמו חייל לכיוון האוטו?” או “מה דעתך שנשחק ‘אני רואה’ בדרך הביתה?”
  • הפנו את תשומת לבו של ילדכם לדברים טובים שיוכל לצפות להם לאחר המעבר. למשל, “אם נצא עכשיו, יהיה לנו זמן לראות סרט בערב”.
  • שבחו את ילדכם על כך שהצליח להתמודד עם המעבר. הדגישו כמה זה טוב כששניכם עובדים יחד בתור צוות.

פתרון בעיות במעברים

אך טבעי שילדכם מתאכזב כשעליו לעצור פעילות מסוימת . תוכלו לעודד אותו להשתמש במילים כדי להביע את אכזבתו. אולם אם ילדכם מתעצבן או נכנס להתקף זעם, היזהרו שלא לתגמל אותו בטעות על ההתנהגות הזו ולאפשר לו להמשיך בפעילות. התנהגו בצורה מבינה, אך היו ברורים ותקיפים. התעקשו בעדינות שילדכם יעשה את מה שאתם מבקשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות השפה בגיל שנה עד שנתיים

אוצר מילים

בגיל שנה-שנתיים, אוצר המילים שילדכם מבין מתרחב. בהתחלה הוא יבין בעיקר שמות עצם – “כלב”, “אוטו”, “כדור”. עם הזמן הוא יתחיל להבין גם כמה פעלים – לדוגמה, “לאכול”, “לרוץ”. לאחר מכן באים שמות התואר – “גדול”, “כחול”.

הבנה
בסביבות גיל 12 חודשים, ילדכם יכיר ויבין את שמותיהם של דברים שקרובים אליו – לדוגמה, חפצים נפוצים (“כוס”, “בובה”), איברי גוף (“בטן”, “אצבע”) ובגדים (“גרב”, “כובע”). עם זאת, הוא עשוי להשתמש באותה מילה כדי להתייחס לדברים שונים – למשל, לקרוא לכל בעלי החיים בשם “כלב”.

בסביבות גיל 15 חודשים, ילדכם יצביע על דברים רחוקים יותר ויבקש מכם לקרוא בשמם.

בגיל 18 חודשים, ילדכם יתייחס לעצמו בשמו. כמה חודשים אחר כך, הוא יתחיל להבין את המושג “אני” ולהשתמש בו כדי להתייחס לעצמו. בתקופה זו הוא מתחיל להבין שהוא אדם נפרד ויש לו רעיונות משלו.

במהלך שנה זו, ילדכם יכיר ויבין כמה ביטויים המשמשים אתכם דרך קבע (“תן לי נשיקה”), הוראות פשוטות (“תביא לי בבקשה”) והסברים פשוטים מאוד מאוד. הוא יתחיל לזהות את איברי גופו, ויצביע על חפצים כשיתבקש (“תראה לי את המשאית”).

שימוש במילים ובמשפטים

כחלק מהתפתחות השפה, ילדכם לומד כיצד להשתמש במילים ובמשפטים. בסביבות גיל 12 חודשים, הוא מתחיל להשתמש במילים כדי להעביר לכם מסרים ומתחיל להחליף את המלמול במילים אמיתיות. כמו כן, הוא ייהנה להגיד את אותו דבר שוב ושוב.

כשיתקרב לגיל שנתיים, הוא יתחיל לצרף שתי מילים זו לזו (“אמא אוטו”, “אני החוצה”, “גרב רגל”). חלקי דיבר כמו ה”א הידיעה, “הוא” או “אֶת” עדיין אינם קיימים במשפטים הקצרים הללו. בגיל זה הוא צפוי להשתמש בשמות תואר בודדים בלבד – למשל, “גדול”, “אדום”, “קל”. צירופי המילים שלו יהיו מורכבים בעיקר משמות עצם וכמה פעלים (“כלב אוכל”, “אוטו נוסע”).

הגייה

ילדכם ישתמש במגוון של צלילי דיבור, אך סביר להניח שיהגה חלק מהמילים בצורה שונה מזו של מבוגרים. לדוגמה, הוא עשוי להגיד “אוּח” במקום “רוּח”, או לא להגות את תחילת המילים בכלל, למשל “תול” במקום “חתול”. ישנם צלילים שלרוב עדיין כלל לא נרכשים כמו: ר, ח, ל. לעיתים קרובות, ההגייה שלו תהיה קשה להבנה. עד גיל שנתיים, מי שאינו מכיר אותו היטב אמור להבין מחצית מדבריו.

שיחה ותקשורת

כחלק מהתפתחות השפה, ילדכם ילמד לנהל שיחה. הוא יסב את תשומת לבכם למשהו במילים “מה זה?” הוא יענה על שאלות פשוטות ויבין את ההבדל בטון קולכם כשאתם שואלים שאלה או אומרים משפט רגיל. כמו כן, הוא יידע מה המשמעות כשאתם עונים לו “לא”.

ילדכם ינסה להקל עליכם להבין אותו, וישלב מילים, מחוות וצלילים יחד עם שינוי טון הדיבור. כמו כן, הוא ייהנה לחקות את הפעולות של אנשים סביבו, ויתחיל להבין כיצד לקבל תשומת לב מאחרים באמצעות “שוויץ”.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. במאמר זה ניתן מידע בקווים כלליים בלבד. אם אתם מודאגים בנוגע להתפתחות השפה של ילדכם, דברו עם רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פלגיוצפליה

הגורמים לפלגיוצפליה

עצמות הגולגולת של תינוק שזה עתה נולד הן רכות, דקות וגמישות. משמעות הדבר היא שצורת ראשו של התינוק שלכם יכולה להשתנות בקלות. ראשם של תינוקות רכים שנולדו זה עתה אינו בהכרח עגול, ולפעמים יש לו צורות קצת משונות. השינוי הצורני יכול להיגרם כתוצאה ממנח הראש ברחם בזמן ההיריון, או בגלל המעבר הלחוץ בתעלת הלידה. צורת הראש חוזרת בדרך כלל למצב נורמלי בתוך שישה שבועות. אם צורת ראשו של התינוק לא חזרה למצב נורמלי עד גיל חודשיים, פנו לרופא לקבלת הערכה ואבחון.

חלק מהתינוקות נראים כאילו ראשם שטוח, או כאילו ישנו אזור שטוח באחורי או בצדי הגולגולת, בדרך כלל כיוון שהם שוכבים זמן רב באותה תנוחה. מצב זה נקרא “פלגיוצפליה תנוחתית”. חלק מהתינוקות סובלים מפלגיוצפליה תנוחתית חמורה יותר הנגרמת בגלל שרירי צוואר קצרים ומתוחים (טורטיקוליס), העדפת צד או טונוס שרירים נמוך (היפוטוניה). תינוקות עם פלגיוצפליה תנוחתית עשויים לחוות עיכוב התפתחותי מסוים במיומנויות המוטוריקה הגסה כגון גלגול וזחילה.

סימנים ותסמינים של פלגיוצפליה

פלגיוצפליה יכולה להופיע בצורה קלה, בינונית וחמורה. צורת הראש של תינוקכם עשויה להיות לא אחידה, או שישנם אזורים שטוחים באחורי או בצדי הגולגולת.

מתי לפנות לרופא

אם התינוק שלכם מפגין העדפה מובהקת לצד אחד, או שיש לו קושי לסובב את ראשו, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב. הם יפנו אתכם למומחה המתאים – בדרך כלל פיזיותרפיסט לילדים, או במקרים נדירים ובמידת הצורך מומחה לניתוחי ראש.

הטיפול בפלגיוצפליה

ישנן ראיות חזקות לכך שפלגיוצפליה תנוחתית קלה מתקנת את עצמה עד גיל בית הספר היסודי, גם ללא טיפול ספציפי. לעיתים קרובות, תינוקכם לא יזדקק לשום טיפול, כיוון שצורת ראשו תשתפר ככל שראשו יגדל ומיומנויות המוטוריקה הגסה שלו יתפתחו. כשהתינוק מפסיק לבלות זמן רב על הגב ומתחיל לשכב על הבטן או לשבת, הלחץ על אחורי ראשו פוחת.

  • אם התינוק שלכם זקוק לטיפול, הרופא יפנה אתכם לפיזיותרפיסט ילדים, שעשוי להמליץ על הבאים:
  • שינוי תנוחתי  – הנחת התינוק כך שלא יפעיל לחץ על האזור השטוח בראשו, כשהוא ערני ותחת פיקוח
  • תרגילים ותרגילי מתיחות עדינים שישפרו את תנועות הצוואר של התינוק
  • קבלת ייעוץ בנוגע לנשיאת התינוק.

פיזיותרפיה ושינוי תנוחתי אמורים לשפר את הפלגיוצפליה של תינוקכם, בעיקר אם הטיפולים הללו מתחילים מיד לאחר שאתם מבחינים בצורת הראש השונה. במקרה של פלגיוצפליה חמורה, ובמקרים נדירים יש לעיתים צורך בטיפול ניתוחי (אם כי יש להבחין בין  פלגיוצפליה לקרניוסינוסטוזיס- מצב בו יש איחוי של עצמות הגולגולת של התינוק, ומטופל באמצעות ניתוח).

בארה”ב , קנדה ואוסטרליה נפוץ טיפול בקסדת לחץ, שאינו מקובל עדיין בארץ.

מניעת פלגיוצפליה

הנה מספר טיפים פשוטים שיעזרו למנוע התפתחות פלגיוצפליה תנוחתי:

  • כשהתינוק ישן על גבו, נסו לשנות את כיוון ראשו ולגוון בין ימין לשמאל.
  • שנו את הכיוון שבו מונח ראשו של התינוק בעריסה או על שידת ההחתלה.
  • כשהתינוק ער, הניחו אותו לזמן משחק על הבטן או על הצד, תחת פיקוח. אם התינוק שלכם אינו מעוניין לשכב על הבטן, התחילו בדקה-שתיים, ולאט לאט הגדילו את משך הזמן על הבטן ככל האפשר. שימו לכם למטרה להגיע ל-30 דקות על הבטן מדי יום.
  • גרו את התינוק – לדוגמה, דברו אליו, שירו לו או רשרשו ברעשן – או הניחו צעצועים בצד הפחות מועדף עליו, כדי לעודד אותו לסובב את ראשו.

אם התינוק שלכם סובל מטורטיקוליס (שרירי צוואר קצרים ומתוחים), כדאי לבקש הפניה לפיזיותרפיסט ילדים ולקבל מידע על תרגילים עדינים למתיחת הצוואר.

תנוחת השינה הבטוחה ביותר היא שינה על הגב. שינה על הבטן עלולה להגביר את הסיכון למוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (SIDS, מוות בעריסה).

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חשיבה אצל פעוטות

משחק והתפתחות קוגניטיבית אצל פעוטות

כשילדים משחקים, הם פותרים בעיות, יוצרים, מתנסים, חושבים ולומדים ללא הרף. יש שמתארים את המשחק כ”עבודה לילדים” – תיאור המסכם היטב את חשיבותו של המשחק להתפתחות הקוגניטיבית של פעוטות.

כל ילד הוא אדם ייחודי בפני עצמו. ילדכם ילמד, יגדל ויתפתח בדרכו שלו, שמושפעת מהגנים הייחודיים שלו וההתנסויות שהוא עובר. אך בשנים המרתקות והמרגשות שבהן הוא הופך מתינוק לפעוט, ומפעוט לילד, ישנם גם כמה דפוסי למידה וחשיבה כלליים. בגיל זה מתפתחות יכולות ותכונות כגון סקרנות ונחישות – וגם קפיצה ניכרת בתחום השפתי.

התפתחות קוגניטיבית של פעוטות: למה לצפות

סביר להניח שהפעוט שלכם:

  • יחשוב שאתם יודעים מה הוא חושב – הוא מתחיל להבין שהוא אדם נפרד בפני עצמו בסביבות גיל שלוש
  • לא יצליח להפריד בין דמיון למציאות – לדוגמה, יפחד בקלות מתמונות ודימויים בטלוויזיה
  • ירצה לחקור ולהתנסות
  • ישתמש במילים כגון “חשוך”, “רועש”, “קשה” או “כבד” בצורה הנכונה, ויבין את משמעותן בסביבות גיל שלוש
  • ייהנה לחקור את כל חמשת החושים שלו
  • יסתקרן בנוגע לחפצים ולאירועים בלתי מוכרים וירצה לגלות ולהבין אותם.

הפעוט שלכם נחוש בדעתו לנסות הכל, כיוון שהוא חושב ללא הרף כיצד דברים עובדים. למשל, בגיל 8-16 חודשים, הפעוט שלכם ירצה לחקור באופן מעמיק את כל הצעצועים והחפצים בהישג ידו. הוא ינסה להקיש בהם, להפיל ולנער אותם, כדי לראות מה קורה. סביבה בטוחה בבית תיתן לו חופש לחקור עולם שלם וחדש של חשיבה.

ילדכם מבין כעת שבעולם יש קבוצות של דברים. בסביבות גיל 16 חודשים, הוא יתחיל למיין חפצים לסוגים שונים – מיומנות שתעזור לו להבין מושגים מתמטיים ראשוניים. אפשר לתת לו לשחק בצעצועים ובחפצים שונים מהבית, כגון אטבים או כלי מטבח מפלסטיק.

למרות תהליכי הלמידה העצומים שהם עוברים, פעוטות עדיין לא יודעים כיצד כל המושגים הללו מתחברים זה לזה. לדוגמה, ילדכם רואה שכשמורידים את המים בשירותים, הדברים נשטפים ונעלמים במורד האסלה, אולם הוא עדיין לא מבין שאי אפשר להדיח גם אותו באסלה בטעות – פחד שעשוי להיות משמעותי מאוד בגיל זה.

כיוון שפעוטות אינם מנוסים כל כך ומבינים אך מעט את העולם סביבם, הם עלולים להיות מוטרדים בקלות ממצבים שאיננו נוהגים להחשיב כמפחידים. אם רגלו של הדובון נקרעת, הפעוט שלכם עשוי לחשוש שאותו דבר יקרה לאדם אמיתי. המפלצות בסרטים המצוירים נראות לו אמיתיות.

כדי לעודד את הלמידה שלו ואת יכולתו להתמודד עם רגשותיו, דברו איתו וקראו לו סיפורים שמתארים התמודדות עם רגשות ופחדים דומים לשלו.

רעיונות לעידוד ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט

הפעוט שלכם לומד מדי יום. הגיע הזמן לאפשר לו להוביל את המשחק יותר ויותר לפי רצונו. ככל שהמשחק רגוע ומהנה יותר, כך הלמידה קלה ומשמעותית יותר. הנה כמה רעיונות למשחק יומיומי:

  • עזרו לפעוט להרכיב פאזלים פשוטים.
  • תנו לו המון צעצועי אמבטיה כיפיים כדי שיוכל למדוד, לדלות מים ולשפוך אותם.
  • דברו עם הפעוט, שאלו אותו שאלות וענו לשאלותיו. אם הוא שואל “למה? למה? למה?” כל הזמן, ייתכן שהוא מתקשה להגיד מה הוא באמת רוצה לדעת. שאלו אותו מה הוא חושב בלי לתת לו תשובה.
  • קראו ספרים וחזרו על שירי ילדים ביחד.
  • תנו לו למיין דברים, כגון קוביות או כדורים בצבעים שונים, או כוסות פלסטיק, מיכלים וכפיות מדידה בגדלים שונים.
  • השתמשו בשפה שתעזור לו להבין הפכים, כגון קר וחם, למעלה ולמטה, בפנים ובחוץ, כבד וקל. הסבירו לו מה גורם לדברים להיות הפכים.
  • תנו לו צעצועים וכפתורים שיש ללחוץ עליהם כדי שמשהו יקרה.

סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי. פעוטות  מעל גיל שנתיים יכולים לצפות במסך לא יותר משעה ביום – כולל טלוויזיה, מחשבים, משחקים אלקטרוניים, טלפונים סלולריים וטאבלטים.

אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים. אם ילדכם הולך למסגרת חינוכית, אפשר לדבר גם עם המטפלת שלו או הגננת בגן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חשיבה אצל ילדים בגיל בית הספר

התפתחות קוגניטיבית של ילדי בית הספר: למה לצפות

כל ילד הוא אדם ייחודי בפני עצמו, ויש לו תחומי עניין, מיומנויות וסגנון למידה משלו, אך יש כמה דפוסי גדילה והתפתחות כלליים המשותפים לרוב הילדים. בגיל זה, ילדכם עשוי:

  • לאסוף בהתלהבות פריטים כגון קלפים או חותמות
  • להצליח לקרוא בצורה עצמאית, מסביבות גיל שבע
  • להיות מסוגל לחשוב לפני שהוא פועל
  • לדעת מה השעה, מסביבות גיל שבע או שמונה
  • להבדיל בין ימין לשמאל
  • להתפעל מניסויים מדעיים
  • לרצות לפעול לפי הכללים ולהתנהג יפה
  • לחשוב לפני שהוא פועל ולבקש רשות לפני שהוא מנסה משהו חדש – ברוב המקרים!

ילדים בגיל בית הספר יכולים לספוג מידע חדש במהירות ונלהבים ללמוד. כדי לגרות את ההתרגשות של ילדכם בנוגע ללמידה ולהרחיב את אופקי החשיבה שלו, גלו מהם הנושאים שבהם הוא מתעניין. לדוגמה, אם הוא מתעניין מאוד במדוזות, תוכלו לחפש מידע באינטרנט, לגשת יחד לספרייה המקומית ולחפש ספרים על הנושא, או לבקר בחוף הים בעונה המתאימה ולחפש מדוזות על החוף.

בגיל זה, ההערכה העצמית ויכולת החשיבה קשורות מאוד זו לזו. דאגות קטנות וגדולות כאחד עלולות להסיח בקלות את דעתו ולמנוע ממנו לחשוב בבהירות, לספוג מידע וללמוד ביעילות. הקדישו זמן לשיחה עם ילדכם מדי יום, כדי לעזור לו לעשות סדר בדברים שמדאיגים אותו ולשפר את הרגשתו.

בין אם ילדכם מתעניין שחקני כדורגל, חיות בר או מטוסים, תנו לו להוביל ועודדו אותו לחלוק איתכם את הידע וההבנה החדשים. כמו כן, כדי לחשוב וללמוד היטב, ילדכם צריך לאכול היטב ולישון כמו שצריך – מה שתורם ליכולת הריכוז בבית הספר.

איך לעזור להתפתחות קוגניטיבית אצל ילדים בגיל בית הספר

המשחק עדיין חשוב מאוד להתפתחות קוגניטיבית אצל ילדים בגיל זה. כשילדים משחקים, הם עסוקים בפתרון בעיות, יוצרים, מתנסים, חושבים ולומדים ללא הרף. כך תעודדו את החשיבה של ילדכם באמצעות המשחק:

  • ספקו לו חידות מאתגרות
  • שחקו ביחד במשחקי לוח
  • קראו ספרים וספרו בדיחות וחידודי לשון
  • הראו לו קסמים פשוטים
  • פתרו תשחצים ותפזורות פשוטים
  • שחקו במשחקי בנייה והרכבה
  • שחקו במשחקי קלפים
  • שחקו במשחקים כמו “אני רואה” (משהו שמתחיל באחת מאותיות האל”ף בי”ת, למשל) כשאתם נוסעים ברכב או בתחבורה הציבורית.

סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי. ילדים בגיל 18-5 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום – כולל טלוויזיה, מחשבים, משחקים אלקטרוניים, טלפונים סלולריים וטאבלטים.

ילדים מתפתחים בקצב שונה. לא כולם עושים אותם דברים באותו זמן ובאותו אופן, אך ישנם כמה דפוסי התפתחות כלליים. אם ילדכם מתקשה ללמוד בבית הספר או אינו לומד באותה רמה כמו חבריו לכיתה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע או עם המורה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה זה ODD | הפרעת התנגדות אצל ילדים בני חמש עד שמונה

מה זה ODD? (הפרעת התנגדות)

הפרעת התנגדות (ODD) היא בעיית התנהגות בתקופת הילדות. ילד שסובל מהפרעת התנגדות אינו עושה מה שמבקשים ממנו, חושב שמה שהתבקש לעשות אינו סביר, וכועס ומתנהג באגרסיביות כשהוא מתבקש לעשות דברים.

כל הילדים אינם צייתניים או עצבניים לפעמים, בעיקר אם הם עייפים, מצוברחים או מתוסכלים. עם זאת, ילד עם הפרעת התנגדות מתנהג כך רוב הזמן, והתנהגותו חמורה כל כך עד שהוא מתקשה אפילו לעשות דברים פשוטים ויומיומיים.

אבחון הפרעת התנגדות אצל ילדים

אבחון הפרעת ההתנגדות נעשה רק על ידי איש מקצוע כגון פסיכיאטר או פסיכולוג. כדי לקבל אבחון של הפרעת התנגדות, על הילד להציג דפוס של מצבי רוח כועסים או עצבניים בשילוב עם התנהגות שלילית ומתריסה שמטרידה אנשים אחרים. כמו כן, עליו להפגין לפחות ארבעה תסמינים מהרשימה הבאה.

ילדכם:

  • מתעצבן בקלות
  • מתווכח עם מבוגרים
  • מתנגד באופן אקטיבי או מסרב לציית לכללים או לבקשות מצד מבוגרים
  • לעיתים קרובות מעצבן אנשים בכוונה
  • לעיתים קרובות מאשים אחרים בטעויות או בהתנהגות מאתגרת
  • מוטרד בקלות מאחרים
  • מתנהג לעיתים קרובות בצורה נבזית או בלתי נעימה.

ילד עם הפרעת התנגדות מפגין את התסמינים הללו לעיתים קרובות מאוד, באופן שמפריע לפעילויות היומיום הרגילות, ולמשך שישה חודשים לפחות. אם אתם חושבים שילדכם סובל מהפרעת התנגדות, כדאי לדבר עם רופא הילדים או עם היועץ בבית הספר ולקבל הפניה לאיש המקצוע המתאים.

הגורמים להפרעת התנגדות ODD

קשה לומר מדוע ילדים מפתחים הפרעת התנגדות, וסביר להניח שאין מדובר בגורם בודד. עם זאת, ישנם כמה גורמי סיכון שנמצאו קשורים להפרעת התנגדות:

  • מזג – לדוגמה, אם הילד אינו יודע לגלות גמישות, מתוסכל בקלות ומתקשה לשלוט בדחפיו
  • התקשרות – למשל, אם ההורים והילד אינם מצליחים להתקשר זה לזה או לתת מענה אוהב בעקביות
  • ביצועים אקדמיים נמוכים – לדוגמה, ילד בעל קשיי למידה
  • קשיי דיבור ושפה בחיי היומיום
  • מיומנויות חברתיות גרועות, מיומנויות פתרון בעיות ברמה נמוכה ובעיות זיכרון
  • גורמים משפחתיים והוריים – למשל, משמעת בלתי עקבית ונוקשה מדי, או לחץ רב מצד המשפחה
  • גורמים הקשורים לסביבה הבית ספרית – לדוגמה, בתי ספר שנותנים עונשים נוקשים או בעלי כללים, ציפיות ותוצאות לא ברורים
  • גורמים קהילתיים – למשל, השפעה שלילית מצד חברים לכיתה או בשכונה, אלימות בשכונה והיעדר פעילויות פנאי חיוביות.

ילדים עם הפרעת התנגדות נתקלים בדרך כלל בקשיים אחרים כמו לקויות למידה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, הפרעות חרדה, הפרעות מצבי רוח או לקות שפה. כיוון שגורמים רבים כל כך יכולים לשחק תפקיד בהתפתחות הפרעת ההתנגדות, יש לקבל אבחון מלא מאיש מקצוע. האבחון מאפשר לו לזהות בעיות נוספות שעמן מתמודד הילד, ועוזר לו לקבוע יעדים לטיפול.

אך טבעי שתקוו שהפרעת ההתנגדות תחלוף מעצמה, אך זה לא יקרה. ילדכם זקוק לטיפול מקצועי משלב מוקדם. הטיפול יעזור לו לפתח את המיומנויות הדרושות להיכרות עם חברים ושמירה על קשר, קבלת עבודה ובניית רשת תמיכה בהמשך.

להתמודד עם הפרעת התנגדות ODD

ברגע שהבנתם מה זה ODD, עכשיו תדעו איך להתמודד עם הפרעת ההתנגדות אצל ילדים מתחילה בקבלת העובדה שילדכם מתנהג ויתנהג בדרכים מאתגרות. השלב הבא הוא לפתח יחד עם איש המקצוע תוכנית ניהול התנהגותי שתקל על ההתמודדות. תוכנית טובה תעזור לילדכם:

  • ללמוד כיצד לשפר את התנהגותו ולהבין כיצד היא משפיעה על אחרים
  • להתמודד עם רגשות חזקים כגון כעס וחרדה
  • לשפר את מיומנויות פתרון הבעיות, מיומנויות התקשורת והמיומנויות החברתיות.

דברים אלה יעזרו לילדכם להכיר חברים חדשים ולהישאר איתם בקשר, להיות אסרטיבי בלי לכעוס, להצליח לקבל “לא” כתשובה ולשחק בשיתוף פעולה. כמו כן, תוכנית טובה לניהול התנהגותי תעזור לכם להתמודד עם התנהגותו המאתגרת של הילד, וגם:

  • להבין מה הגורמים להתנהגות המאתגרת
  • לעבוד על שיפור ההתנהגות החיובית של ילדכם ולהתמודד עם ההתנהגות המאתגרת
  • לעזור לילדכם להתמודד עם רגשות חזקים ולשפר את המיומנויות החברתיות
  • לעבוד על חיזוק מערכות היחסים במשפחה.

כיצד לעזור לילד עם הפרעת התנגדות

עבדו על מערכת היחסים ביניכם

ילדכם צריך לדעת שהוא חשוב לכם. אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא לבלות איתו בנעימים ולעשות פעילויות שהוא נהנה מהן. כך תחזקו את מערכת היחסים ביניכם.

שנו את התנהגותו

הנה כמה שיטות שיעזרו לכם לשנות את התנהגותו של ילדכם:

  • השתמשו בשבחים כדי לחזק התנהגות חיובית, ונסו להימנע משימוש בתוצאות שליליות. נסו לתת לו שש הערות חיוביות על כל הערה או תוצאה שלילית.
  • קראו על שיטת תגמולים מובנית, כגון טבלת התנהגות. טבלאות התנהגות עובדות היטב אצל ילדים בני שלוש עד שמונה.
  • תנו לילדכם הוראות קצרות, תמציתיות וישירות, אמרו לו בדיוק מה אתם רוצים והציעו לו כמה אפשרויות בחירה ספציפיות – לדוגמה, “אתה רוצה לעשות את שיעורי הבית עכשיו, או אחרי תוכנית הטלוויזיה הבאה?”
  • טפלו מיד בהתנהגות שאינה משתפת פעולה. לדוגמה, תנו הוראה. אם ילדכם אינו עושה מה שביקשתם, בקשו שוב , אך רק פעם אחת נוספת. אם הוא אינו משתף פעולה הכינו השלכה מראש, כמו אובדן זכות יתר.
  • השתדלו להישאר רגועים ועינייניים גם כאשר ילדכם אינו משתף פעולה.

עבדו עם צוות בית הספר

אפשר לעבוד עם צוות בית הספר כדי לשפר את ההתנהגות של ילדכם בכיתה או בחצר. לדוגמה, דברו עם הצוות על:

  • תוכניות לניהול התנהגותי בכיתה – למשל, להושיב את ילדכם בחלקה הקדמי של הכיתה, הרחק מהסחות דעת
  • פעילויות מובנות בכיתה – למשל, לתלות מערכת שעות יומית על הקיר במקום גלוי, ולהגיד לילדים אילו פעילויות עומדות להשתנות
  • לעודד שיטות חשיבה אלטרנטיביות – לדוגמה, לאפשר לילדים להעלות רעיונות משלהם לפתרון בעיות
  • תוכניות לבניית חוסן נפשי, תוכניות רווחה ותוכניות טיפול במקרי בריונות
  • מתן פרסים על התנהגות טובה, כדי שילדכם לא ירגיש שהוא תמיד נענש על התנהגות שאינה מקובלת.

לטפל בעצמכם

קשה לשמור על איזון כשאתם מתמודדים עם ילד הסובל מהפרעת התנגדות, מטפלים בילדים נוספים במשפחה ומנסים לשמור על עצמכם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לטפל בעצמכם.

  • פנו כמה רגעים לעצמכם מדי יום: קראו ספר, צפו בטלוויזיה או צאו לטיול. אם אין לכם זמן, גם חמש דקות בסוף היום יכולות לעזור.
  • בקשו מבני המשפחה, מחברים או מאנשים אחרים ברשת התמיכה שלכם להשגיח על הילד לזמן מה, כדי שתוכלו לצאת ולהתאוורר מעט.
  • הקדישו זמן לפעילות גופנית – לדוגמה, הליכה, יוגה או שחייה. ההתעמלות תעזור לכם לאגור אנרגיה לקראת ההתמודדות עם ילדכם.

קבלת תמיכה, עצה וניסיון מהורים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

זמן איכות בימי קורונה: מה זה ואיך עושים את זה עכשיו?

מהו זמן איכות ולמה הוא חשוב?

הקשר שלכם עם ילדכם הוא המפתח שלהם לצמיחה ולהתפתחות לאורך כל שנות הילדות. כאשר הילד מרגיש מוגן ואהוב על ידי הוריו, ומקבל מענה רגיש ועקבי לצרכיו, הוא פנוי לחקור את העולם.  כל זמן הורה-ילד מהווה הזדמנות לחיזוק הערך העצמי שלהם, להפגנת דוגמה אישית ולרכישת מיומנויות רגשיות וחברתיות חשובות. מעל לכל, זמן האיכות משדר לילדים שלנו שהם נמצאים גבוה בסדרי העדיפויות שלנו, שהם חשובים לנו, ושאנחנו זמינים בשבילם.

הורים רבים חשים כי עומס העבודה ודרישות החיים אינו מאפשר להם להתפנות לילדיהם כפי שהיו רוצים. גם בימים אלו, למרות הזמן הרב המושקע בילדים, אתם עשויים למצוא את עצמכם מתרוצצים ממטלה למטלה ולחוש שלא באמת הצלחתם להיות עם ילדכם. למעשה, אין צורך להתפנות מכל העיסוקים כדי להעניק לילדכם זמן איכות. זמן איכות לא חייב להיות בהכרח זמן ארוך עם פעילות ייחודית ויוצאת דופן. מעט תשומת לב וחשיבה תאפשר לכם לנצל רגעים יומיומיים כדי לקדם את הקשר האישי עם הילדים ולתמוך בהתפתחות שלהם. זמן איכות הוא כל רגע קצר שבו אתם מקדישים לילדכם תשומת לב מלאה.

אז איך ליצור זמן איכות?

ישנם מספר עקרונות פשוטים שיכולים לעזור לכם להפוך אינטראקציות יומיומיות שממילא מתרחשות, לאינטראקציות איכותיות:

  • נוכחות והקשבה – זמן איכות הוא בראש ובראשונה זמן שבו אתם קשובים לילדכם. בדקו את עצמכם, האם אתם מקשיבים היטב לדבריו? מכוונים למה שהוא עושה כרגע? התבוננו בו ושימו לב גם לאיתותים הלא מילוליים. שאלו שאלות להבהרה, והגיבו למה שמתרחש – בסקרנות, במילה טובה, בהתפעלות, בחיוך או בצחוק מתגלגל.
  • קשר עין – לקשר העין תפקידים רבים בתקשורת עם ההורה. הוא מווסת ומרגיע, ומאפשר שיתוף הדדי בחוויה הרגשית. אם אתם כבר משוחחים לרגע עם ילדכם, צרו עמו קשר עין.  הניחו ניידים ומכשירים לזמן קצר, נסו לא להתבונן מעבר לכתף בניסיון להשגיח על האח שמצייר בגואש. השתמשו בקשר העין כדי לבסס תקשורת נוכחת וקרובה.
  • שפת הגוף – השתמשו בגופכם ובהבעות הפנים שלכם כדי להביע קשב ועניין כשילדכם משוחח אתכם או מבקש להראות לכם משהו. הנהנו כדי שידע שאתם איתו ושנו את הבעתכם בזמן המתאים בתגובה לדבריו של הילד כדי שירגיש שאתם לוקחים חלק בסיפור שלו.
  • טון הדיבור – שימו לב אל טון הדיבור כאל מרכיב משמעותי בשיח עם הילדים. בחנו את המסרים שאתם מעבירים לילדכם מעבר למילים והשתמשו בו כדי להתאים תגובה לילדכם: האם הטון נלהב ומתרגש? האם הוא שקט ומרגיע?
  • מגע – מגע הוא צורך בסיסי וחיוני להתפתחות הפיסיולוגית והרגשית של הילד. נצלו הזדמנויות יומיומיות למגע קרוב ולהפגנת חיבה גופנית עם ילדכם. העניקו חיבוקים תכופים ושימו לב למגע שלכם בזמן האכלה, הלבשה או משחק משותף. בדקו את תגובת הילד והתאימו את תדירות ועוצמת המגע לצרכיו.
  • אחד על אחד – נסו למצוא זמנים נוחים שבהם תוכלו להקדיש מספר דקות אחד על אחד עם ילדכם. השתמשו בהזדמנויות שקיימות ממילא בסדר היום – זמן הרחצה או ההשכבה במיטות עשויים להתאים לכך במיוחד.

טיפים לשילוב זמני איכות בשגרת היום

את זמני האיכות כדאי לשלב באופן טבעי בסדר היום המשפחתי. כך יש סיכוי טוב יותר שתוכלו להתמיד ולהעניק להם רגעים מיטיבים של תשומת לב באופן קבוע. הנה כמה עוגנים שתוכלו להשתמש בהם:

  • ארוחות משפחתיות הן זמן נהדר לשיחה משותפת. הניחו פלאפונים בצד ועודדו שיח משותף על חוויות היום או על כל נושא אחר שמתחשק לכם.
  • עודדו את הילדים להצטרף אליכם למטלות הבית ונצלו את הזמן המשותף. שבו קרוב וקפלו יחד כביסה, שוחחו בנחת כשהידים עסוקות, או הכינו יחד את הארוחה לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים ושירו בקול.
  • מצאו רגעים שבהם הילדים מתנהגים באופן רצוי כדי להעניק להם תשומת לב חיובית ולחזק את התנהגותם – שבחו אותם, ספרו להם מה אהבתם וחייכו אליהם.
  • עם ילדים צעירים תוכלו לנצל את זמן הרחצה וההלבשה כדי לדבר אל ילדכם או לשיר לו. למדו אותו את שמות איברי גופו, דגדגו אותו והמציאו משחקים מיוחדים שמתאימים לאמבטיה.
  • לוו את ילדכם למיטה לפני השינה ואפשרו לו להיפרד מהיום ומכם בצורה רגועה ונעימה. נצלו את הדקות שלפני השינה לקריאת סיפור, שמעו ממנו איך עבר עליו היום, כסו אותו בשמיכה ותנו חיבוק ונשיקה.

התפתחות פגים בשבועות 36-26

התפתחות פגים: עקרונות הבסיס

שלבי התפתחותו של תינוק שנולד טרם זמנו מתרחשים בדרך כלל באותו סדר כפי שהיו מתרחשים ברחם. הגנים של תינוקכם שולטים על סדר ההתפתחות, והיא אינה משתנה גם אם הוא נולד מוקדם מהצפוי. עם זאת, התינוק שלכם עלול להיתקל בכמה בעיות בריאותיות במהלך הדרך. לעיתים ישנם עיכובים בהתפתחות, בעיקר אם התינוק היה חולה.

כל התינוקות שונים זה מזה, וכך גם התנהגותם והתפתחותם. ההבדלים אצל פגים קשורים במידה מסוימת לזמן שבו נולדו. למשל, תינוק שנולד בשבוע 32 צפוי להתנהג אחרת מתינוק שנולד בשבוע 26 וכבר עבר כמה וכמה אתגרים רפואיים עד שהגיע לשבוע 32. התינוק שנולד בשבוע 26 עשוי להזדקק לזמן נוסף כדי לעלות במשקל, ללמוד לאכול ולצאת אל העולם החברתי.

בהמשך מתוארים השינויים הצפויים אצל תינוקות פגים בזמן האשפוז בבית החולים.

שבוע 26

בשבוע 26, אורכו של התינוק ברחם הוא כ-35 ס”מ ומשקלו הוא כ-760 גרם. לרוב, פגים קטנים יותר לגילם. סביר להניח שתינוק שנולד בשבוע 26 יתאים בדיוק לכף ידו של אביו.

בגיל זה, משימתו העיקרית של התינוק שלכם היא לגדול, לישון ולהתייצב מבחינה רפואית. ייתכן שהוא יוכל לפקוח את עיניו לפרקים, אך עדיין לא יוכל להתמקד. אור וגירויים ויזואליים עלולים להפעיל לחץ על מערכות גופו. האחות שמטפלת בתינוק תכסה בדרך כלל את האינקובטור שבו הוא שוכב, ויש פגיות שמעמעמות את האורות בלילה.

לעיתים קרובות, תנועותיו של התינוק שלכם יכללו עוויתות, או התפתלויות. טונוס השרירים שלו עדיין אינו מפותח, והוא אינו יכול לשכב לבדו בתנוחת עובר. צוות בית החולים יניח את התינוק בתנוחת עובר ויתמוך בגופו במצעים, כדי לעזור לו לשמור על רמת האנרגיה שלו.

ייתכן שהתינוק שלכם יחווה הפסקות נשימה, הנפוצות אצל פגים. החלק במוחו של התינוק שאחראי על הנשימה עדיין אינו מפותח לגמרי, ולכן ייתכנו הפסקות בין נשימה אחת לאחרת. מצב זה יחלוף כשהתינוק יגדל.

האוזניים ואיברי השמיעה שלו כבר מפותחים לגמרי, אך הוא עשוי להיות רגיש לרעשים חיצוניים. הוא יכול לשים לב לקולכם, אך עדיין אינו יכול להגיב.

התינוק עדיין אינו יכול לינוק. עורו עדין ורגיש, והוא עלול להיות בלחץ כאשר מטפלים בו או מחזיקים אותו. האחיות יעודדו אתכם להשתמש ב”מגע תומך”, אך לא ללטף אותו.

שבועות 28-26

בשבועות 28-26 ממשיכים התינוקות שברחם לעלות במשקל ולהתארך. אם הפג שלכם חולה, העלייה שלו במשקל אינה עומדת בקצב העלייה של תינוק ברחם. כמו כן, צוות בית החולים משתמש בתוכניות הזנה מחושבות ומדורגות כדי להגן על המעי הלא מפותח של התינוק מפני זיהומים, מה שעלול להאט את עלייתו במשקל.

בגיל זה מתחיל התינוק למצמץ, ולהצמיח ריסים וגבות. טונוס השרירים שלו עדיין נמוך, וסביר להניח שהוא ימשיך להתפתל ולהצטמרר.

מחזורי השינה-ערנות של התינוק עדיין אינם מובהקים, אך הוא עשוי להיות פעיל או שקט לפעמים, ולעיתים לחוות פרץ ערנות קצרצר. התינוק שלכם יכול לפקוח את עיניו, אך עדיין אינו יכול להתמקד או להניע את עיניו ביחד.

בגיל זה, תגובותיו של התינוק לקול עשויות להשתנות משעה לשעה או מיום ליום. ייתכן שהוא יגיב לקולכם, אך יילחץ מקולם של אחרים. תגובותיו יתחילו לרמוז לכם על מה שהוא אוהב ואינו אוהב.

ייתכן שהתינוק יתחיל למצוץ, אך עדיין לא יוכל לינוק. כדי לינוק, עליו לדעת כיצד למצוץ, לבלוע ולנשום בסדר הנכון. עורו עדיין עדין ורגיש. אולם אם הוא יציב מבחינה רפואית, תוכלו להתחיל מגע עור לעור בשיטת הקנגורו.

שבועות 30-28

ברחם ממשיך התינוק להתארך ולעלות במשקל, ומתחיל לנוע יותר ויותר, להבין את ההבדל בין צלילים שונים – קולות ומוזיקה, למשל – ומתחיל לתפוס בידיו, לפקוח ולעצום את עיניו.

בגיל זה, הפג שלכם עדיין יקבל תמיכה לייצוב התנוחה שבה הוא נמצא, אך הוא עשוי להתחיל לנוע ולהתמתח בצורה אקטיבית יותר, כיוון שטונוס השרירים שלו משתפר.

השינה העמוקה והשקטה של תינוקכם (כשאינו זז) והשינה הקלה שלו (שבה הוא מזיז את איבריו ועיניו) מתגברות בסביבות שבוע 30. כמו כן, תוכלו להבחין בפרקי זמן קצרים שבהם הוא ערני ועיניו פקוחות, אך פרקי זמן אלה מושפעים מבריאותו של התינוק, מסביבתו או מהשעה ביום.

התינוק שלכם מתחיל לעצום עיניו בחוזקה אל מול אור בהיר מדי, אך עדיין אינו יכול להזיז את עיניו ביחד. בגיל זה הוא אינו אמור לקבל גירויים ויזואליים רבים מדי, ולכן כדאי להגביל את כמות הגירויים.

התינוק ממשיך להגיב לקולות נעימים, ולהיות רגיש לקולות אחרים. הוא עשוי להגיב בשקט ובדריכות לקולכם, ואפילו “להתעורר” כשאתם מגיעים. תוכלו להתחיל לדבר או לשיר לתינוק שלכם בפרקי הערנות הקצרים הללו. עם זאת, שמרו על רמת גירוי נמוכה: אפשר ליצור איתו קשר עין או לדבר איתו, אך לא בו בזמן.

רפלקס הגישוש אחרי הפטמה – הפניית הראש בתגובה למגע על הלחי – עשוי להתחיל כעת. משמעות הדבר היא שהתינוק מתחיל להתכונן ליניקה. ייתכן שהוא אפילו מתחיל למצוץ, אך עדיין אינו יכול לינוק.

ייתכן שהוא עדיין רגיש למגע, אך הוא נהנה מליטוף מתמשך ועדין או ממגע עור לעור. בשלב זה תוכלו כנראה להתחיל להשתתף בטיפול בתינוק שלכם.

שבועות 33-30

בגיל זה מבשילים איבריו של התינוק. סביר להניח שתינוק שנולד כעת לא יזדקק לעזרה בנשימה. תנועותיו של הפג שלכם חלקות ונשלטות יותר, והוא מתחיל לכופף את זרועותיו ורגליו בעצמו.

פרקי השינה העמוקה שלו גדלים. פרקי הערנות שלו תכופים יותר, בעיקר אם החדר מעומעם – הוא עשוי לעצום את עיניו בחוזקה אם האור בהיר מדי. כשהוא ערני, התינוק עשוי להתמקד בפניכם או בחפץ מעניין אחר, ולהגיב בבירור לקולכם.

התינוק יכול ליהנות מקשר עין, מחיבוק או משיחה בפרקי הערנות, אך עדיין כדאי לעשות רק דבר אחד בכל פעם. בדקו את שפת הגוף של התינוק כדי לזהות סימני לחץ.

ייתכן שהוא עדיין רגיש מאוד למגע. כדאי להגיד לו מה אתם הולכים לעשות, למשל, “אנחנו הולכים להחליף עכשיו חיתול”. כך הוא יוכל להתחיל לקשר את הקול שלכם למעשיכם.

ייתכן שהתינוק יתחיל למצוץ בקצב ולהפגין סימנים שהוא מוכן למצוץ כדי לינוק. תנו לו להריח ולטעום חלב אם, כדי להכין את חושיו לקראת ההנקה. עסו בעדינות את האזור שמסביב לשפתיו ובתוך פיו לפני האכלה, כדי להכין אותו למגע הפטמה כשיינק. אם אתם רואים שהתינוק שם את ידו בפיו, כנראה הוא מתחיל ללמוד להרגיע את עצמו.

שבועות 36-33

כעת התינוק שלכם מתקרב לגיל שבו היה אמור להיוולד, אך גם כאשר יגיע לשבוע 37, עדיין לא בהכרח יתנהג או יתפתח בדומה לתינוק שנולד במועד.

התינוק שלכם יכול כעת לזוז בתנועות חלקות יותר, ולכופף את זרועותיו ואת רגליו. הוא יכול להפנות את ראשו מצד לצד, וטונוס השרירים שלו מתחזק. דום הנשימה שממנו סבל יתחיל לחלוף.

המצבים השונים של התינוק נהיים ברורים יותר – שינה שקטה, שינה פעילה, ישנוניות, שקט וערני, ער ועצבני או בוכה. פרקי הערנות שלו עדיין קצרים למדי, אך הם מתארכים ומתרחשים לעיתים תכופות יותר. הוא יכול לשאת חברה לזמן ארוך יותר, ולהפנות את עיניו הצדה או לעצום אותן אם הספיק לו.

יכולת התגובה שלו לצלילים ולקולות משתכללת מיום ליום. ייתכן שאתם כבר יודעים כיצד יגיב כשאתם אומרים לו משהו. סביר להניח שהתינוק שלכם עדיין אינו בוכה כמעט. עם זאת, ככל שיתקרב למועד שבו היה אמור להיוולד, הוא יבכה לעיתים קרובות יותר ותוכלו לדעת מה הוא רוצה.

בשלב זה, התינוק שלכם יכול להתחיל לינוק. ייתכן שהוא עדיין רגיש מאוד למגע, אך המשיכו להגיד לו מה אתם עומדים לעשות כדי שיוכל להירגע עם הזמן.

שבוע 37 ואילך

יכול להיות שהתינוק שלכם יהיה מוכן לצאת הביתה כמה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער. עם זאת, אם עבר ניתוח או נזקק לעזרה בנשימה, ייתכן שייקח לו זמן רב יותר. בית החולים מציב יעדים שעליו לעמוד בהם לפני שתוכלו לקחת אותו הביתה. עם היעדים נמנים, למשל, עלייה יציבה במשקל, הנקה מלאה או הזנה מלאה מבקבוק וסיום בעיית דום הנשימה.

למידע נוסף על ההכנה ליציאת התינוק, קראו את המאמר לצאת הביתה עם הפג שלכם.

פגים והסיכון לבעיות התפתחות

רוב הילדים שנולדו לפני הזמן מתפתחים בדיוק כמו ילדים שנולדו במועד, למרות נסיבות לידתם.

פגות מאוחרת

רוב הפגים נולדים כמעט בזמן, בשבועות 36-34, ונקראים פגים מאוחרים. כמעט כל איבריהם של התינוקות הללו התפתחו לגמרי, אך המוח שלהם עדיין משתנה ללא הרף. לעיתים משאירים אותם לאשפוז בבית החולים כדי לעלות במשקל וללמוד לתאם את פעולות היניקה, הנשימה והבליעה כדי לאכול היטב. פגים מאוחרים נמצאים בסיכון קטן יותר מאשר פגים שנולדו מוקדם. אם הם סובלים מבעיה כלשהי, היא בדרך כלל אינה חמורה כל כך.

עם זאת, בהשוואה לתינוקות שנולדו במועד, פגים מאוחרים עדיין נמצאים בסיכון גבוה יותר לעיכובים התפתחותיים, לפתח בעיות התפתחותיות, חברתיות ורגשיות, ובהמשך גם קשיי למידה בדרגות שונות.

פגים צעירים מאוד

הפגים הצעירים ביותר – שנולדו לפני שבוע 28 – ותינוקות שנולדו במשקל נמוך במיוחד (פחות מ-1 ק”ג) נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לפתח בעיות התפתחות. גם תינוקות שסבלו מסיבוכים רפואיים בזמן שהותם בפגייה נמצאים בסיכון גבוה לבעיות התפתחות לטווח ארוך.

פגים צעירים מאוד נמצאים בסיכון גבוה יותר לעיכובים או להפרעות בדרגות שונות במישורי התפתחות השונים, כולל בתחומי המוטוריקה, ההתפתחות  החברתית והרגשית, וכן במיומנויות השפה, המתמטיקה והלמידה.

כיצד לעזור להתפתחות הפג שלכם

ישנם גורמים רבים שמשפיעים על התפתחותו של ילדכם. אין ספק שהלידה המוקדמת והסיבוכים הרפואיים חשובים, אך הסביבה הביתית שלכם ומערכות היחסים של ילדכם משפיעות גם הן. למעשה, סביבה ביתית אוהבת, יציבה, בטוחה ומעוררת גירויים, שבה יוכל ילדכם ליצור מערכת יחסים הדוקה איתכם, יכולה לעודד את התפתחותו, ואפילו להפחית מחומרתן של חלק מבעיות ההתפתחות.

אחד הדברים הטובים ביותר שתוכלו לעשות הוא לפנות זמן רב מדי יום למשחק, אינטראקציה, הירגעות ובילוי עם ילדכם. בשנותיו הראשונות, משחק הוא אמצעי הלימוד העיקרי של ילדכם, והוא מסייע לבניית מערכת היחסים ביניכם. הנה עוד כמה דברים שיעזרו להתפתחותו של ילדכם:

  • הנקה, כשאפשר
  • תזונה טובה במהלך הילדות
  • תנועה ופעילות גופנית, כולל הרבה מאוד משחקים מחוץ לבית
  • קריאה וסיפור סיפורים לילדכם – מדי יום, אם אפשר
  • התקשרות בטוחה עם מבוגר אחד לפחות
  • מוזיקה והתנועעות לצלילי מוזיקה
  • סביבה בטוחה – שימו לב במיוחד לראשו העדין של הפג והגנו עליו
  • שינה
  • בריאות טובה – לדוגמה, אם ילדכם סובל מבעיה בריאותית, הרחיקו אותו מאנשים העלולים להדביק אותו בשיעול ובצינון
  • אבחון וטיפול מוקדמים, אם התפתחותו של ילדכם מתחילה להתעכב לפי גילו המתוקן.

חשוב לבחון בקפידה את התפתחותו של ילדכם, אך כדאי לזכור שמה שנחשב “נורמלי” הוא חלק מטווח רחב מאוד. כשאתם בודקים את התפתחותו, השתמשו בגיל המתוקן של ילדכם. אם הבאתם בחשבון את גילו המתוקן ואתם עדיין מודאגים, דברו עם רופא הילדים שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לרחוץ תינוקות רכים

בחירת שעת האמבטיה

אם התינוק שלכם אוהב אמבטיות

אם התינוק שלכם אוהב אמבטיות ונראה שהן מרגיעות אותו, תוכלו להשתמש ברחצה כזמן מעבר מרגיע מהפעילות היומית לקראת השינה. יש תינוקות שישנים זמן רב יותר אחרי האמבטיה בערב. תוכלו לשיר, לחייך או לדבר בעדינות לתינוק שלכם בזמן האמבטיה, כדי ששניכם תוכלו להירגע יחד.

אם התינוק שלכם לא אוהב אמבטיות

תינוקות רבים שזה עתה נולדו מפגינים סימני לחץ כשאתם רוחצים אותם באמבטיה. גם אימהות ואבות עשויים לחשוש, למשל שהתינוק יחליק להם מהידיים. אל תדאגו, כולם עוברים את זה. רוב התינוקות מתחילים ליהנות מהאמבטיה בשלב מסוים. בתור התחלה תוכלו להניח בעדינות את ידכם על בטנו של התינוק, כדי לעזור לו להרגיש מוגן ובטוח. תוכלו גם לנסות לעטוף את התינוק בחיתול טטרה או פלנל, ולהכניסו אל המים כשהוא עטוף. העיטוף עם החיתול מרגיע את התינוק ולאחר מספר דקות בתוך המים ניתן לשחררו ולהמשיך ברחצה כרגיל.

אם התינוק שלכם אינו אוהב אמבטיות, תוכלו לרחוץ אותו באמבטיה פעם ביומיים. ביום שבו בחרתם לא לרחוץ את כלל גופו, תוכלו לנקות את אברי מינו, ראשו וצווארו, תוך שימוש בכדור צמר גפן ובמים חמימים עבור עיניו ופניו של התינוק, ובמטלית לחה עבור כפות ידיו וישבנו. רחצה כזו מאפשרת לכם להתרכז באזורים שזקוקים באמת לרחצה, ולתינוק להישאר רגוע ולבוש ברוב בגדיו. עד שיגיע לגיל שלושה חודשים, סביר להניח שהתינוק שלכם כבר יאהב את האמבטיה, ומיד לאחריה יהיה רגוע ומוכן לשינה.

להתכונן לרחצת תינוקות רכים

אפשר לרחוץ את התינוק בגיגית פלסטית קטנה או אפילו בכיור האמבטיה  (אך היזהרו מברז המים החמים). ייתכן שזה יהיה קל יותר בשבועות הראשונים. כשהתינוק גדל, כדאי להשתמש באמבטיית פלסטיק המיועדת לתינוקות. לא חייבים לרחוץ אותו בחדר האמבטיה – אפשר לעשות זאת בכל חדר חמים, בטוח ונקי.

לעולם אל תשאירו את התינוק לבד באמבטיה, גם אם הוא במתקן ייעודי לאמבטיה ילדים עלולים לטבוע במהירות ובשקט. יש להניח את האמבטיה במקום יציב, בגובה שמאפשר לכם להחזיק את התינוק בנוחות. במידה ואתם לא משתמשים במעמד האמבטיה הסטנדרטי, הניחו אותה על שולחן או על משטח רחב אחר.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להפוך את זמן האמבטיה לקל ובטוח עבורכם ועבור התינוק.

  • לפני שאתם מכינים את האמבטיה, ודאו כי התינוק נמצא במקום בטוח (בעריסה או במיטה).
  • אספו את כל הדברים שאתם צריכים והניחו אותם בהישג יד ליד האמבטיה. הניחו, למשל, כדורי צמר גפן, מטלית לחה, מגבות וקרם. הכינו מראש חיתול ובגדים נקיים ושימו אותם במקום שבו תנגבו ותלבישו את התינוק.
  • הסירו את השעון והתכשיטים ושטפו ידיים.
  • אם אתם מתכננים לרחוץ את התינוק במיקום מרוחק מהברז, קל יותר למלא את האמבטיה בקנקני מים מאשר לסחוב אמבט מלא מהכיור אל המיקום בו בחרתם. נסו שלא להוסיף מים כשהתינוק כבר נמצא באמבטיה.
  • מלאו את האמבטיה בכ-5 ס”מ של מים, לתינוקות בני פחות משישה חודשים. השתמשו בכמות קטנה בלבד של מים עד שתתרגלו להחזיק את התינוק שלכם.
  • תוכלו להפוך את האמבטיה לחלקלקה פחות ולבטוחה יותר אם תרפדו אותה בחיתול טטרה רטוב או במגבת. ניתן גם להניח את התינוק על מושב אמבטיה ייעודי, כגון דפני או בתיה.
  • בדקו את טמפרטורת המים עם המרפק או פרק כף היד. הטמפרטורה המומלצת לתינוקות היא כ-36 מעלות.
  • תמכו בתינוק בעדינות כל זמן הרחצה.
  • כדי שלא לייבש יותר מדי את עורו של התינוק, הוסיפו למים שמן אמבטיה לא מבושם, כגון בלנאום או אמול. הימנעו מאמבטיות קצף – הן עלולות להסיר את השמנים הטבעיים מעורו של התינוק. אפשר להשתמש בקרמי לחות או קרמים על בסיס מים, כדי שעורו של התינוק הרך לא יתייבש.
  • אין צורך לחפוף את שיערם של תינוקות רכים, ואפשר לשטוף אותו במים פעם או פעמיים בלבד בשבוע.

רחצת תינוקות רכים: צעד אחד צעד

  1. בחרו זמן רגוע, עם מינימום הפרעות של שיחות טלפון, מבקרים וכדומה.
  2. לפני שאתם מפשיטים את התינוק, נגבו את עפעפיו (מהחלק הפנימי של העין אל החלק החיצוני) בעזרת כדור צמר גפן טבול במים חמימים, והשתמשו בפיסה שונה לכל עין. לאחר מכן, שטפו את פניו. היזהרו שלא להכניס דבר לאוזניו או לאפו.
  3. הפשיטו את התינוק, והורידו את החיתול בשלב האחרון.
  4. ערסלו את ראשו של התינוק בזרוע אחת, ותמכו בראשו ובצווארו בזרוע השנייה. הורידו אותו בעדינות לתוך האמבטיה כך שרגליו יהיו הראשונות שייגעו במים, והמשיכו להחזיק אותו היטב כל הזמן.
  5. תמכו בראשו והורידו את התינוק לאמבטיה עד שאחורי ראשו טבולים במים. התיזו בעדינות מעט מים על ראשו.
  6. שטפו בעדינות את איברי המין ואת ישבנו של התינוק בסוף באמצעות מים בלבד (אף שאפשר להשתמש גם בשמן אמבט). נקו חתיכות קטנות של קקי או פליטה מקפלי גופו. למידע נוסף, קראו את המאמר טיפול וניקיון באיברי המין של תינוקות.
  7. תמכו בראשו ובצווארו של התינוק, הרימו אותו מהאמבטיה והניחו אותו על גבו על מגבת נקייה, יבשה ורכה.
  8. עטפו את התינוק במגבת וטפחו עליו בעדינות עד שיתייבש. שימו לב במיוחד לקפלי העור, ובהם בתי השחי, מפשעה, מתחת לסנטר, מסביב לצוואר ומאחורי האוזניים.
  9. אם עורו של התינוק יבש, או שהוא סובל מתפרחת חיתולים, תוכלו למרוח מעט תחליב עדין או משחה. אפשר להשתמש גם בקרם לחות לתינוקות.
  10. כשאתם מלבישים את התינוק, התחילו בחיתול.
  11. לאחר שסיימתם להלבישו, הניחו אותו במקום בטוח, למשל בעריסה או במיטה.
  12. רוקנו את מי האמבטיה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחד מהאמבטיה

מדוע ילדים מפחדים מהאמבטיה

תינוקות רכים עשויים להרגיש שהם לא בשליטה, לא לאהוב את שינוי הטמפרטורה או את תחושת הציפה.

תינוקות גדולים יותר ופעוטות עשויים לפחד מרעש המים היורדים לביוב, או שהם מפחדים להחליק מתחת לפני המים. ייתכן שהם לא אוהבים לשטוף את השיער או חוששים שייכנס להם סבון לעיניים.

כיצד להתמודד עם פחדים מאמבטיה

כשילד מפגין פחד אמיתי מפני האמבטיה, כדאי לקחת את פחדו ברצינות ולא להכריח אותו להתרחץ כשהוא מוטרד.

תינוקות רכים

תוכלו להקל על זמן האמבטיה עבור תינוקות רכים אם:

  • תשתמשו באמבטיית תינוקות קטנה, כדי לעזור להם לחוש מוגנים יותר
  • תוודאו שטמפרטורת המים קרובה לטמפרטורת גופם

תינוקות ופעוטות

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להרגיל את התינוק או הפעוט שלכם לאמבטיה:

  • הציגו לו את האמבטיה בהדרגתיות – למשל, שבו לידו באמבטיה ריקה ורחצו אותו עם ספוג בלבד. ברגע שהוא מתרגל לכך, תוכלו לנסות להוסיף מעט מים לתחתית האמבטיה.
  • שימו את אמבטיית התינוקות בתוך האמבטיה הגדולה לזמן מה, כדי שילדכם יתרגל לרעיון.
  • עשו אמבטיה עם ילדכם. תוכלו לשים אותו בין רגליכם או אפילו בחיקכם, כדי שירגיש בטוח.
  • השתמשו במושב אמבטיה כדי שילדכם יוכל לשבת. תמיד הישארו עם ילדכם כשהוא על מושב האמבטיה.
  • הניחו שטיח גומי או מדבקות בתחתית האמבטיה למניעת החלקה. כך תוכלו להפיג את חששותיו של ילדכם בנוגע להחלקה מתחת למים.
  • הוציאו את ילדכם מהאמבטיה (ואפילו מחדר האמבטיה עצמו) לפני שאתם מרוקנים את המים. צליל המים שיורדים לביוב עלול להיות מפחיד מאוד לילדים.
  • אם ילדכם חושש שייכנס לו שמפו או סבון לעיניים, אפשר להשתמש בכובע אמבטיה מיוחד (ניתן להשיג בבתי המרקחת ובחנויות הפארם). כך תמנעו כניסת בועות או מים זורמים לעיניו. יש ילדים שאפילו מרכיבים משקפי שחייה! כמו כן, כדאי להשתמש בשמפו או בסבון אל דמע מיוחד לילדים.
  • ילדים עם רגישות יתר תחושתית עשויים לחשוש ממקלחות, ולא ליהנות ממגע המים הזורמים. במקרים אלו, הציעו אמבטיה במקום מקלחת.

לעולם אל תעזבו את החדר כשהתינוק או הפעוט שלכם באמבטיה. ילדים עלולים לטבוע באמבטיה בשקט ובמהירות. ודאו שכל מה שאתם צריכים נמצא בהישג יד לפני שילדכם נכנס לאמבטיה.

איך ליהנות בזמן האמבטיה

  • קנו צעצועים מיוחדים שמתאימים לאמבטיה – צבעים מחיקים, צעצועים מצפצפים ומשפכים יכולים להיות כיפיים מאוד. תנו לפעוט לבחור באיזה קצף אמבט הוא רוצה להשתמש או באיזה צעצוע.
  • הכניסו אחים קטנים וגדולים יחד לאמבטיה – למשל, את הפעוט יחד עם ילד הגן. אם ילדכם הקטן מפחד, הוא יוכל לראות שאחיו או אחותו הגדולים דווקא נהנים באמבטיה.
  • השתמשו בזמן האמבטיה כהזדמנות לבלות יחד עם ילדכם. שירו שירים, קראו סיפורים ושחקו משחקים בזמן הסיבון והשטיפה.
  • נסו לשנות את שעת האמבטיה. יש ילדים שנהנים מאמבטיה בשעות הבוקר, כשהם אינם עייפים ועצבניים.

שבחו ועודדו את ילדכם על כל צעד שהוא עושה לקראת הכניסה לאמבטיה. אם אתם הופכים את זמן האמבטיה לחוויה חיובית ומתגמלת, תוכלו להתגבר על פחדיו של ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.