לקחת את הילדים לרופא

Posted on by דר' חוה גדסי

מדוע ילדים מפחדים ללכת לרופא

ילדים רבים מפחדים ללכת לרופא. יכול להיות שהם לא מחבבים את ההתנהגות של הרופא, או את הדרך שבה הוא מדבר או מתייחס אליהם. יכול להיות שהם מפחדים:

  • שהבדיקה או הפרוצדורה יהיו כואבים
  • שהם יקבלו זריקה או חיסון
  • שהם יופרדו מההורים.

יש הורים שחושבים שאם יספרו לילדיהם מראש, הם יפחדו, ולכן מספרים להם רק בדקה התשעים. אחרים מאמינים שעדיף לספר לילד מראש, כדי שיוכלו לדבר על הביקור ולעזור לילד להתגבר על החרדות שאולי יש לו.

טיפים שיעזרו לכם להעביר בנעימות את הביקור אצל הרופא

עשו את הטוב ביותר עבור ילדכם, לדעתכם. באופן כללי, חשוב להיות כנים עם הילדים. האמון בין ילד צעיר להוריו הוא חשוב ביותר, וכל סדק באמון עלול להיות הרסני. אפשרו לילדכם לדעת מה עומד לקרות. לדוגמה, “אנחנו הולכים לרופא כי אתה משתעל מאוד וכואב לך הגרון. הרופא יסתכל בתוך הפה והאוזניים שלך ויקשיב לחזה שלך, ויגיד לנו מה לעשות כדי שתרגיש טוב יותר”. כשאתם אצל הרופא, ספרו לילדכם מה קורה. ילדים גדולים יותר יכולים לכתוב מראש שאלות שהם רוצים לשאול את הרופא.

הדבר החשוב ביותר הוא מערכת היחסים שילדכם מפתח עם הרופא, ולכן כדאי לבחור את הרופא בקפידה. רופא חמים וידידותי שמקדיש זמן לשיחה ולמשחק עם ילדכם יכול לשנות לגמרי את האופן שבו הילד מתייחס לביקור במרפאה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הרגלים בריאים לחיים בריאים: 12 טיפים

Posted on by דר' חוה גדסי

שמירה על הרגלים בריאים כבר מההתחלה תעזור לכל המשפחה להימנע מבעיות באורח החיים שעלולות להתרחש בהמשך, כגון משקל עודף והשמנת יתר, סוכרת מסוג 2, סוגים שונים של סרטן ולחץ דם גבוה. בהמשך מופיעים 12 טיפים שיעזרו לכם ולמשפחתם לסגל אורח חיים בריא.

למידע נוסף על הגורמים להשמנת יתר, קראו את המאמר השמנת יתר אצל ילדים.

1. עודדו אכילה בריאה בביתכם

ילדים שיכולים לבחור במזון בריא בבית, צפויים לפתח הרגלי אכילה בריאים. לכן, הכניסו את המזונות הבריאים לרשימת הקניות השבועית, והכינו ארוחות מזינות וחטיפים בריאים לכל המשפחה. אם ילדיכם לא ימצאו מזונות לא בריאים (כגון משקאות קלים, צ’יפס, סוכריות וחטיפי שוקולד) בארון המטבח, לא תצטרכו לפקח על מה שהם אוכלים.

2. אכלו מאכלים מכל קבוצות המזון העיקריות

קבוצות המזון העיקריות כוללות פירות, ירקות, דגנים מחיטה מלאה, בשר רזה ודגים ומוצרי חלב דלי שומן. הכניסו את המזונות הללו לרשימת הקניות כדי שתוכלו להכין ארוחות משפחתיות בריאות יותר. אפשר להכין פוסטר שמסכם את המידע ולתלות אותו במטבח או על המקרר – תוכלו אפילו להכין אותו יחד עם ילדיכם. קראו את המדריך המאויר למנות מזון לפעוטות בני 3-2 ולילדים בני 8-4.

3. אל תגישו מנות גדולות מדי

הכנת הכמות הנכונה תמנע מכם לקחת מנה נוספת או לשים יותר מדי על הצלחת. אם תיתנו לילדכם לקחת מזון בהתאם למידת התיאבון שלהם, סביר להניח שהם ייקחו את הכמות המתאימה לצרכיהם. כך תוכלו להכין כמויות מזון מתאימות לכל המשפחה.

4. שימו דגש על ההבדל בין מזון “יומיומי” לבין מזון “מדי פעם”

מזון “יומיומי” הוא המזון הבריא שאתם מכינים בבית, בעוד שמזון “מדי פעם” הוא כל הדברים הלא כל כך בריאים שמלאים בשומן ובסוכר, ודלים ברכיבים תזונתיים חיוניים. אתם יכולים ליהנות ממזונות כאלה, אבל אכלו אותם לעיתים רחוקות בלבד. דברו עם ילדכם על ההבדל בין מזון “יומיומי” לבין מזון “מדי פעם”.

5. בססו שגרת אכילה בריאה

שגרת אכילה בריאה אינה נוגעת רק לבחירת המזון, אלא גם לאכילה משותפת בזמנים קבועים וצפויים מראש. לדוגמה, חשוב:

  • לאכול ארוחת בוקר מדי יום
  • לאכול ארוחות מסודרות וכמה ארוחות קלות לאורך היום
  • לאכול ארוחות משותפות על שולחן המטבח או בפינת האוכל, במקום לאכול מול הטלוויזיה. רוב ההורים מגלים שזמני הארוחות נהיים נעימים יותר ומלחיצים פחות כשהטלוויזיה כבויה
  • להקציב מספיק זמן לארוחות כדי שאפשר יהיה לאכול ברוגע ולא בחיפזון.

6. שבחו את הילדים על בחירת מזון בריא

כמו כן, הזכירו להם מהם היתרונות של אכילה בריאה. נסו לא לנדנד להם, ולא להפוך את הארוחה לקרב או למאבק כוחות. תוכלו להפוך את זמני הארוחה לכיפיים כדי לעודד הרגלי אכילה בריאים: תנו לילדכם משובים חיוביים ושבחים. לדוגמה, תוכלו להגיד “וואו, בחרת בננה לארוחת עשר! מממ, טעים!”. אפשר גם להגיד דברים כגון “אם תשתה חלב, העצמות שלך יגדלו ויתחזקו”.

בקשו מילדיכם הגדולים להשתתף בהכנת ארוחת הבוקר או צהריים והחטיפים הבריאים שייקחו עמם לבית הספר. עודדו את ילדכם להכין את המאכלים הללו בעצמו, ובקשו ממנו לעזור לכם להכין את הארוחות המשפחתיות. תנו לו לבחור מתוך מגוון של מזונות בריאים, כדי שלא תצטרכו לדאוג בנוגע לבחירה שלו.

7. הכניסו את הפעילות הגופנית לשגרה היומיומית

אנשים רבים חושבים ש”פעילות גופנית” משמעה לעשות ספורט או תרגילים מאומצים, אך זוהי רק אחת הדרכים להיות פעילים מבחינה גופנית. אפשר גם לעודד את ילדכם ללכת במקום לנסוע למרחק קצר, לקחת את הכלב לטיול במקום לצפות בטלוויזיה, או להשתמש במדרגות במקום במעלית בקניון או בבניין המגורים.

שמשו דוגמה אישית בעצמכם ובחרו בפעילות גופנית, כדי להראות לילדכם כמה שזה קל. שימו לב כשילדכם בוחר בפעילות גופנית יומיומית והחמיאו לו על כך. כדי לעודד אותו לעשות פעילות גופנית יומיומית, אמרו לו:

  • “הגיע הזמן לשחק בחוץ”.
  • “הכלב צריך לשחק ‘תפוס!’ יהיה נהדר אם תוכל לצאת החוצה ולזרוק לו את הכדור”.
  • “בוא נלך למכולת”.
  • “וואו, את כבר קופצת המון זמן בחבל!”
  • “כל הכבוד שניכשת עשבים בגינה, עשית עבודה נהדרת. אני מאוד שמחה שאתה עוזר”.
  • “רכבת הרבה מאוד על האופניים היום. יפה מאוד!”

8.  צאו לפעילות גופנית משפחתית מהנה

אפשר לרכוב יחד על אופניים, לשחק בצלחת מעופפת בפארק או לבעוט בכדור. הציגו את הפעילויות האלה כמהנות ולא כתרגילי התעמלות. משחק מחוץ לבית נוטה להיות אקטיבי יותר ממשחק בתוך הבית, ולכן כדאי להפיק את המיטב מהזמן בחוץ.

9. אפשרו לילדים – ובעיקר לילדים הגדולים יותר – לנסות סוגי ספורט שונים ודרכים שונות להיות פעילים

הם יכולים להתנסות בפעילויות אלה במסגרת בית הספר או אחרי הצהריים. אם ילדכם מוצא פעילות גופנית שהוא נהנה ממנה, לא תצטרכו לדחוף אותו לכך. מצד שני, ילדים שמכריחים אותם להתעמל או להשתתף בפעילויות שהם אינם נהנים מהן עלולים לפתח גישה שלילית כלפי פעילות גופנית.

תמכו בילדכם: התבוננו בו משחק או מתעמל, וקחו אותו למשחקים ולאימונים. כך תעודדו אותו ותגבירו את הסיכויים שהוא ימשיך להתעניין בספורט. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד לעודד גישה חיובית לספורט.

10. הגבילו את זמן המסך של ילדכם

זמן המסך כולל צפייה בטלוויזיה ובדי.וי.די, ומשחק במחשב ובמשחקים אלקטרוניים אחרים. למידע נוסף על זמני המסך המומלצים לילדים בכל הגילאים, קראו את המאמר זמן מסך לילדים.

11. עודדו את ילדכם להעריך את מה שגופו יכול לעשות ולא את מראהו

נסו לא למשוך תשומת לב רבה מדי למשקלו של ילדכם, גם אם אתם מודאגים. אם אתם דנים בנושא עם ילדכם, השתמשו במונחים כמו “המשקל הבריא ביותר”, ולא “משקל עודף”, “השמנת יתר” או אפילו “שמן”. דימוי גוף בריא חשוב במיוחד לבני נוער, שנוטים להשקיע מחשבה מרובה במראה גופם.

12. שמשו דוגמה אישית

הורים ששומרים על תזונה בריאה ועל פעילות גופנית מעודדים יותר את ילדיהם לפתח הרגלים בריאים. זכרו כמה כוח יש בידיכם – ילדכם לומד בעיקר ממה שאתם עצמכם עושים, ולא ממה שאתם אומרים לו לעשות. נאה דורש נאה מקיים!

אם אתם מודאגים בנוגע למשקלו של ילדכם, בקשו מרופא הילדים לערוך בדיקת מדד מסת גוף (BMI).

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות

Posted on by דר' חוה גדסי

מדוע משחק יצירתי חשוב להתפתחות וללמידה של פעוטות

פעילויות כגון דרמה, מוזיקה, ריקוד ואמנות חזותית מטפחות את היצירתיות והדמיון של פעוטות. הן עוזרות לילדים קטנים לפתח את חושיהם באמצעות חקירה וגילוי, ומאפשרות להם לבטא כיצד הם רואים את העולם ואת מקומם בו.

פעוטות יכולים להשתמש במשחק יצירתי כדי להביע את רגשותיהם. לפעמים הם מתקשים להגיד מדוע הם מרגישים כועסים, מדוכאים, שמחים או מפוחדים. אך כשהם נמצאים בסביבה מחזקת ומעודדת, הם יכולים להשתמש בפעילויות ובהתנסויות אמנותיות כדי להביע את הרגשות הללו באמצעות ציור, צבע, תנועה, פנטומימה, מחוות דרמטיות, שירה או ריקוד.

למעשה, פעוטות צריכים לחקור ולהביע את עצמם באמצעות משחק יצירתי. משחק יצירתי חופשי מאפשר להם לנסות רעיונות שונים ודרכים שונות לעשות דברים. הפעילות היא הדבר החשוב ביותר, ולא התוצאה הסופית.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות: רעיונות ופעילות תוכלו למצוא כמה פעילויות מהנות ויצירתיות לעשות עם ילדכם.

למידה והתפתחות באמצעות העמדת פנים

פעוטות רבים נהנים לקחת חפץ ולהעמיד פנים שהוא משהו אחר. קוביית עץ יכולה להיות סירה שמפליגה למקומות רחוקים. אבן יכולה להיות צפרדע בשלולית, שמקפצת מעלה לעלה. סוג כזה של משחק דמיוני מפתח את הדמיון.

סביר להניח שילדכם אוהב לשאול “למה?”. משחק דרמטי ופנטומימה עוזרים לו להבין את התשובות בעצמו, ולמצוא תגובות יצירתיות ומלאות דמיון לשאלות ולבעיות. לדוגמה, כשהפעוט מלביש בובה, הוא יכול להבין כיצד עליו להתלבש בעצמו. יכולת פתרון הבעיות הזו חשובה לגדילה ולהתפתחות שלו.

למידה והתפתחות באמצעות אמנות חזותית

פעוטות אוהבים פעילויות כמו צבעי אצבעות, הדבקה, צביעת תמונות או קיפול וקריעת נייר. פעילויות אלה הן מעט מלכלכות, אך הן עוזרות לילדכם:

  • להתרגל למרקמים חדשים – למשל, מגע צבעי האצבעות
  • ללמוד כיצד להשתמש בצבע ובנייר, ומה אפשר לעשות איתם
  • לפתח מיומנויות שונות של מוטוריקה עדינה, באמצעות השימוש באצבעותיו, בכפות רגליו ועוד
  • להביע את הרגשות, החוויות והרעיונות שלו.

בגיל זה, הפעוט שלכם עדיין לומד על מושגים כמו צורה וגבולות, וכיצד לצייר ולשחק איתם. אולי הציור נראה כמו ספגטי, אבל אם הוא אומר שזה עץ – זה עץ! לא חשוב אם הפעוט מסיים את היצירה או לא. הדבר החשוב ביותר הוא שיחקור את הדחפים היצירתיים שלו ואת אפשרויות ההבעה העצמית.

לחצו כאן להורדת אוגדן צפי ציור שהכנו במיוחד בשבילכם!

למידה והתפתחות באמצעות מוזיקה

פעוטות אוהבים להקשיב ולנגן. לעיתים קרובות תגלו שהם שרים לעצמם בזמן שהם עסוקים בפעילויות אחרות. כמו כן, הם נהנים להקיש על תופים, או ליצור קולות באמצעות כלי נגינה אמיתיים או תוצרת בית.

שירים ונגינה הם דרך נהדרת להבעה עצמית. השירה מעודדת את הפעוט להשתמש במילים ועוזרת לו לפתח את הזיכרון. כיוון שהזיכרון שלו אינו מפותח לגמרי עדיין, הוא יוכל לזכור רק כמה מילים כל פעם. הוא יוכל לחבר תנועות למילים שאתם שרים, ולהוסיף את המילים שהוא זוכר, כמו בשיר ‘עשר אצבעות לי יש’.

תוכלו לעודד אותו לנגן מוזיקה ולתת לו מגוון אפשרויות לעשות זאת. לא צריך כלי נגינה יקרים ומתוחכמים כדי לנגן ביחד. אפשר להכין תוף ממיכל פלסטיק וכף עץ, או להכניס אורז לבקבוק פלסטיק סגור היטב וליצור רעשן.

למידה והתפתחות באמצעות ריקוד

בדומה למוזיקה, פעוטות אינם זקוקים לעידוד כדי לנוע ולרקוד. לפעמים נראה שהם שקועים בעצמם לגמרי כשהם רוקדים – כמעט בטראנס. למעשה, הפעוט שלכם חושב על המון דברים כשהוא רוקד. הוא חוקר דמיונות, מחשבות ורגשות שקשורים למוזיקה ולסביבה שלו. הריקוד עוזר לו לפתח מיומנויות של מוטוריקה גסה, וכן קשר עין-יד.

עודדו אותו ללכת, לשמור על איזון, לקפוץ, לנתר ולדהור בתגובה למוזיקה או לדקלומים. אין זה משנה אם הוא מצליח לשמור על הקצב או לפעול לפי סדרת תנועות קבועה – העיקר שהוא נהנה מהפעילות.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות השפה בגיל שלוש עד ארבע

Posted on by רות בן הרוש

אוצר מילים

ילדכם לומד המון מילים חדשות מכם וממבוגרים אחרים, ומנחש את משמעותן של מילים שאינו מכיר מההקשר. כמו כן, הוא לומד מהחוויות שהוא עובר ומהאזנה לסיפורים. הוא עדיין מבין מילים רבות יותר ממה שהוא אומר.

הוא לומד ומשתמש במילות חיבור רבות יותר, כגון “בגלל”, “כי”, “ו”, “אם”. כמו כן, הוא לומד יותר ויותר מילות מספר, שמות של קבוצות – כמו “ירקות”, “בעלי חיים” – ומושגים בתוך המשפחה, כגון “דודה”, “אח”. ייתכן שהוא יוכל לקרוא בשמם של רגשות בסיסיים כגון “שמח”, “עצוב” ו”כועס”. עד גיל ארבע, ילדכם יכיר את שמות הצבעים ויכיר מושגים המשמשים להשוואה כגון “ארוך יותר” ו”גדול יותר”.

משפטים ודקדוק

ילדכם יתחיל להשתמש במשפטים מורכבים יותר הכוללים מילים כגון “כי”, “אז”, “אם” ו”כאשר / כש” – למשל, “אני לא אוהב את זה כי זה מגעיל”.

הוא יפגין הבנה טובה למדי של חוקי התחביר הבסיסיים של השפה, ולעיתים קרובות יישם את החוקים הללו על כל הדוגמאות, בלי לדעת כיצד העברית משתמשת בכללים השונים. לדוגמה, “הוא יאכל אתמול” או “היו שם שלושה מזלגים”.

כמו כן, בגיל זה הוא ישתמש במושגים “אני”, “אתה” ו”שלי” בצורה הנכונה. הוא עשוי להתבלבל בשימוש בשלילה – למשל, אם שואלים אותו, “אתה לא רוצה ללכת לפארק?” הוא יגיב, “אני לא לא רוצה ללכת לפארק”.

לנהל שיחות

בגיל זה יכול ילדכם לספר סיפורים בעלי נושא, שרובם בעלי התחלה וסוף. לעיתים קרובות הוא יזדקק לעידוד רב מצד המבוגרים כדי להמשיך את הסיפור, לדוגמה, “ומה החתול עשה אז?”. הוא יכול לנמק את דבריו, לחזות דברים ולהתחיל להביע אמפתיה. כמו כן, הוא ישתמש בשאלות “מה”, “למה”, “איפה”, “מי” ו”איך” כדי לגלות עוד יותר על העולם שסביבו – אז נסו להיות סבלניים!

כשילדכם יתקרב לגיל ארבע, הוא יוכל לפתוח שיחות באמצעות שאלות כמו “נחשו מה?” הוא ידבר על מגוון רחב יותר של דברים, וכן על נושאים מופשטים ומורכבים יותר. לדוגמה, “אם ימשיך לרדת גשם, נצטרך לבנות סירה כדי להגיע לבית של סבתא?”

עד גיל ארבע, רוב המבוגרים יבינו את דבריו, אף שהוא עדיין אינו מסוגל לבטא את כל המילים בצורה הנכונה. ייתכן שיתקשה להגות צלילים כמו “ל” או “ר”.

הבנה

כשילדכם אינו מבין מה אומרים לו, הוא עשוי לבקש הסבר, או לשאול מה משמעותן של מילים מסוימות. הוא מבין הוראות בנות יותר משני חלקים, כל עוד הן מתייחסות לדברים מוכרים – למשל, “כבה את הטלוויזיה, תלבש פיג’מה ותיכנס למיטה”, או “כשאפתח את השער, תחזיק לי את היד ואז נלך יחד לפינת הרחוב”.

כמו כן, הוא יבין את רוב השאלות שיישאל, בעיקר אם הן נוגעות למשהו שהתרחש ממש עכשיו, או למשהו שהוא יכול לראות. הוא יבין הסברים מורכבים מעט, כל עוד הוא יכול לראות את התוצאה בעצמו. לדוגמה, הסבר כגון “כשהשמש מאירה על דברים שונים, היא מחממת אותם. אתה מרגיש כמה המים בקערה של הכלב חמים כי היו חשופים לשמש?” עד גיל ארבע, ילדכם יוכל להבין ביטויי רגשות כגון “שמח”, “עצוב”, “עצבני” או “מופתע”.

משחק ותקשורת

כעת יכול ילדכם לנהל משא ומתן פשוט עם ילדים אחרים. לדוגמה, הוא יכול לנהל דיון בנוגע למי ישחק ראשון בצעצוע מסוים. בסביבות גיל ארבע, ילדכם יוכל כנראה להסביר מדוע הוא רוצה לקחת חפץ מילד אחר – למשל, “אני יכול לקבל את העיפרון הירוק? אני צריך לצבוע את הדשא”.

בגיל זה הוא מתחיל להשתמש בשפה לצורך משחקי תפקידים. למשל, הוא יעמיד פנים שהוא “אבא” ויחקה את טון הדיבור של אביו. כמו כן, הוא עשוי ליצור לו חברים דמיוניים.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. במאמר זה ניתן מידע בקווים כלליים בלבד. אם אתם מודאגים בנוגע להתפתחות השפה של ילדכם, דברו עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או איש מקצוע אחר. אם איש המקצוע אינו מודאג אך אתם עדיין דואגים, זה בסדר גמור לבקש דעה נוספת.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

השמנת יתר אצל ילדים

Posted on by ד"ר מנואל כץ

השמנת יתר אצל ילדים

המונחים “עודף משקל” ו”השמנת יתר אצל ילדים” עולים כאשר לילדים יש כמות שומן עודפת או לא תקינה בגוף, שעלולה לסכן את בריאותם. עודף זה מצטבר כאשר כמות האנרגיה שמקבלים הילדים מהמזון ומהשתייה גדולה יותר מכמות האנרגיה שהם שורפים בפעילות גופנית, בגדילה ובתהליכים נוספים המתרחשים בגופם. האנרגיה העודפת הזו מאוחסנת בגוף בצורת שומן.

חלק מהילדים נמצאים בסכנה גדולה יותר להשמנת יתר בגלל גורמים גנטיים, שגורמים לגופם לעלות במשקל בקלות רבה יותר. משקל עודף והשמנת יתר הם נושאים משמעותיים עבור ילדים רבים. אם תעזרו לילדיכם להתמודד עם הנושאים הללו במהלך הילדות, סביר להניח שיהיו להם פחות בעיות הקשורות למשקל עודף ולהשמנת יתר בהמשך.

כיצד לעזור לילדכם לשמור על משקל בריא ותקין

ישנם גורמים רבים שעלולים להוביל את הילדים למשקל עודף ולהשמנת יתר, ובהם:

  • בחירת משקאות ומזון שאינם בריאים
  • הרגלים משפחתיים לא בריאים
  • היעדר פעילות גופנית
  • היסטוריה משפחתית גנטית
  • גורמים סביבתיים נוספים.

כדי לעזור לילדכם לשמור על משקל תקין ובריא, כדאי לבחון כיצד הגורמים הללו מעצבים את אורח החיים של המשפחה.

בחירת מזון בריא
כדי לעזור לילדכם לגדול ולפתח אורח חיים בריא, כדאי להציע לו מגוון מזונות בריאים ומזינים. כך תפחת הסבירות שילדכם יעלה במשקל ויצבור עודפי שומן בגוף. מזונות בריאים ומזינים כוללים ירקות, פירות, דגנים, מוצרי חלב דלי שומן, בשר, דגים, עוף, ביצים וקטניות כגון אפונה, שעועית ועדשים. המשקאות הבריאים ביותר לילדים הם מי ברז וחלב.

ילדכם הצעיר צורך לרוב את המזון שאתם מספקים לו. הקפידו שיהיו בביתכם מגוון מזונות בריאים, והשתדלו שלא לקנות ולהחזיק בבית מזונות ומשקאות לא בריאים, שילדכם עושי להתפתות לאכול או לשתות. מה שרחוק מהעין יהיה רחוק יותר מן היד והפה.

פעילות גופנית
עודדו את ילדכם להיות פעיל מבחינה גופנית, ללכת כשאפשר ולשחק מחוץ לבית. כל הפעילויות אלה הן חלק מאורח החיים הבריא המומלץ לילדכם. הפעילות הגופנית:

  • מאזנת את צריכת האנרגיה של ילדכם
  • מבקרת את מידת התיאבון שלו
  • מפחיתה את הלחץ שהוא עשוי לחוש
  • מונעת מחלות
  • משפרת את האינטראקציות החברתיות שלו.

הרגלים משפחתיים
סביר להניח שילדכם יבחר במזון בריא ויהיה פעיל מבחינה גופנית אם יראה אתכם אוכלים מזון בריא ועושים פעילות גופנית בעצמכם. ילדים צעירים מחקים את מעשיכם, והדרך הטובה ביותר להשפיע עליהם היא לשמש להם דוגמה אישית.

היסטוריה משפחתית גנטית וגורמים אחרים
כל בני האדם שונים זה מזה, גם בגלל אורח חיים שונה, אך בעיקר כיוון שיש להם מערכת גֶנים שונה. חלק מהילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר להשמנת יתר בגלל הגנים שהם נושאים, בגלל בעיות בריאותיות או כיוון שהם נוטלים תרופות. אם אחד הגורמים הללו נמצא במשפחתכם, חשוב אף יותר שתבחרו באורח חיים בריא ובמזון מתאים.

גורמים אחרים
זמן מסך ממושך, אורח חיים משפחתי עמוס, היעדר שהות במרחב הפתוח – כל הדברים הללו גורמים לילדים לאכול יותר מדי ומקשים עליהם להיות פעילים. אף שזה עלול להיות קשה, אפשר להתגבר על המכשולים בדרך לפעילות גופנית בריאה.

גורם סיכון נוסף להשמנת יתר אצל ילדים הוא שינה. ילדים שאינם ישנים מספיק בלילה מועדים יותר לצבירת משקל עודף או להשמנת יתר. כדי לסייע לילדים לפתח הרגלים בריאים לחיים, חשוב לעודד הרגלי שינה טובה.

שגרה הכוללת מזון בריא ופעילות גופנית משלב מוקדם בחיים תצמצם את הסיכון לבעיות של עודף משקל או השמנת יתר בעתיד.

מדוע ילדכם צריך לשמור על משקל בריא ותקין

שמירה על משקל בריא חשובה לבריאותו של ילדכם עכשיו ובעתיד. משקל בריא בילדות מפחית את הסיכויים:

  • לסבול ממשקל עודף או מהשמנת יתר כמבוגר
  • לפתח בעיות בריאות חמורות במהלך הילדות, כגון סוכרת מסוג 2, בעיות במפרקי הירך ותסמונת דום נשימה בשינה.
  • לסבול מבעיות רגשיות וחברתיות כגון הצקות ובריונות, הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, דימוי גוף נמוך והפרעות אכילה.
  • לסבול מבעיות בריאות גופניות בבגרות , כגון מחלות לב, סוכרת מסוג 2, סוגי סרטן שונים, בעיות פוריות ובעיות עור.

זיהוי וטיפול בבעיות משקל עודף והשמנת יתר בילדות בשלב מוקדם ימנעו בעיות משקל לטווח ארוך, שעלולות להוביל לבעיות בריאות ורווחה חמורות יותר.

כיצד לדבר על משקל בריא והשמנת יתר אצל ילדים

השמנת יתר אצל ילדים היא נושא רגיש. אם לילדכם יש בעיה כזו, עדיף לא לתייג אותו כבעל משקל עודף או כסובל מהשמנת יתר. במקום זאת, דברו על כך שהמשפחה כולה צריכה לשנות את אורח החיים כדי להגיע למשקל תקין ובריא. כך תדברו עם ילדכם על משקל עודף ועל השמנת יתר:

  • התמקדו בבריאות ובאורח חיים בריא ולא בירידה במשקל. קשה לילדים לרדת במשקל.
  • נסו להשתמש במונחים כגון “מעל המשקל הממוצע” או “מעל משקל בריא” במקום להשתמש בתגיות כגון “שמן”, “טוב”, “בריא”, “שמנמן” או “מלא”.
  • שבחו ועודדו את האיכויות של ילדכם שאינן קשורות למראהו. לדוגמה, אמרו לו “כל הכבוד שהכנת את העבודה הגדולה הזו לבית הספר”, “אני גאה בך מאוד שאתה שומר על האחים הקטנים שלך”, ו”כל כך שמחתי לראות שנשארת רגוע לפני שדיברת בפני הכיתה כולה”.
  • אל תגידו דברים כגון “אתה לא חושב שאתה צריך…”, או “לא כדאי שתאכל את זה”. ילדים עלולים להרגיש שאתם מנדנדים להם, ולא לרצות לעשות את מה שאתם מבקשים.

כיצד למנוע השמנת יתר אצל ילדים

אם אתם מודאגים שילדכם סובל מבעיית משקל או אפילו מהשמנת יתר, חשוב לאבחן את המצב כראוי. רופא משפחה, רופא ילדים או דיאטנית יכולים לבדוק את קצב הגדילה שלו ולבחון אם משקלו תקין. כמו כן, הם יבדקו את גובהו, משקלו ומדד מסת הגוף (BMI) שלו. מדד מסת הגוף הוא אחת הדרכים לחישוב כמות השומן הכוללת בגוף, ומאפשר לרופא לבדוק אם משקלו של ילדכם נמצא בטווח הנורמה.

אם ילדכם אכן סובל ממשקל עודף, תוכלו לעשות כמה שינויים קטנים ומעשיים באורח החיים שלכם. שילוב כל בני המשפחה בשינויים הללו יקל על ילדכם לדבוק באורח החיים החדש ויועיל לכולם.

הנה כמה דברים פשוטים לשינוי התזונה המשפחתית היומיומית:

  • בקשו מילדיכם לעזור לכם לבחור את הארוחות הבריאות ולהכין אותן. כך הם ילמדו כיצד לבחור מזון בריא וטוב. כמו כן, סביר יותר להניח שירצו לאכול משהו שסייעו בהכנתו.
  • תנו לילדכם לשתות מים, והוציאו מהבית משקאות קלים, מיצים, נקטרים, משקאות אנרגיה, מים בטעמים וחלב ממותק.
  • אכלו יותר ירקות וסלטים. בזמן הארוחות העיקריות, נסו למלא מחצית מהצלחת בסלט או בירקות.
  • הוציאו מהבית מזונות שאינם בריאים כגון מזון מהיר, צ’יפס, ביסקוויטים, עוגות ושוקולדים והקפידו להציע אותם לילדכם רק מדי פעם, ולא בכל יום. ילדכם יאכל פחות ג’אנק פוד אם הוא אינו בהישג יד.
  • הציבו דוגמה אישית, והראו לילדכם שאתם נהנים ממזון בריא.
  • שבו ביחד לאכול ארוחות משפחתיות באופן קבוע, כולל ארוחת בוקר, וכבו את הטלוויזיה בזמן הארוחה.
  • אכלו ארוחות רבות יותר בבית – שם תוכלו להגביל את כמות השומן, המלח והסוכר בארוחה.
  • תנו לילדכם חטיפים בריאים כשהוא רעב. למשל, הניחו קערת פירות טריים על השולחן וקופסת מקלוני ירקות במקרר.
  • אל תכריחו את ילדכם לאכול. אין צורך לדאוג אם ילדכם מסרב לאכול או אוכל מעט מאוד. הוא לא ירעב.

השינויים הפשוטים הבאים יעזרו לכם לעשות יותר פעילות גופנית משפחתית:

  • הגבילו את זמן המסך ללא יותר משעתיים ביום לילדים בני 18-5. זמן מסך כולל טלוויזיה, די.וי.די, מחשב, משחקי וידיאו, טלפונים סלולריים וטאבלטים.
  • עודדו את ילדכם לצאת לשחק בחוץ- הוא זקוק לשעה יומית לפחות של פעילות גופנית.
  • הכניסו את הפעילות הגופנית לחיי המשפחה היומיומיים – לדוגמה, צאו להליכות משפחתיות או רכבו על אופניים ביחד.
  • לכו ברגל לבית הספר ובחזרה, למכולת או לבית חברים.

כל מי שסובל מבעיות משקל עודף זקוק לתמיכה כדי לרדת במשקל. ילדכם אינו יכול לעשות זאת לבד. אם כל המשפחה עוברת למזון בריא ומתחילה לעשות פעילויות גופניות, יהיה לו קל יותר לעשות את השינויים הנדרשים לאורח חיים בריא.

לקבל עזרה נוספת

אנשי המקצוע הבאים יוכלו לסייע לכם לשמור על הרגלי האכילה, הפעילות הגופנית והמשקל של ילדכם: אחות טיפת חלב, רופא משפחה, רופא הילדים, דיאטנית.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הרטבת לילה אצל ילדים

Posted on by דר' חוה גדסי

הרטבת לילה: העוּבדות

  • הרטבת לילה היא אחת הבעיות השכיחות  ביותר ברפואת ילדים, והיא נפוצה מאוד בקרב משפחות רבות.
  • רוב הילדים מפסיקים להרטיב במהלך היום בסביבות גיל שלוש, ובלילה – בסביבות גיל חמש. רוב ילדי הגן עדיין מרטיבים את המיטה מפעם לפעם.
  • ילדים רבים מפסיקים להרטיב בלילה עד שהם נכנסים לבית הספר, אך חלקם עדיין עושים זאת בבית הספר היסודי. אם ילדכם בבית ספר יסודי ועדיין מרטיב בלילה, רוב הסיכויים שהוא אינו היחיד בכיתתו או בקרב חבריו.

מדוע הרטבת הלילה מתרחשת?

הרטבת לילה היא תופעה לא רצונית ואינה אשמתו של איש – היא אינה מתרחשת בגלל עצלנות או רצון לתשומת לב. ילדים שמרטיבים בלילה עדיין לא מצליחים לשלוט בשלפוחית היטב, ואינם מתעוררים כשהשלפוחית שלהם מלאה. רבים מהם ישנים עמוק יותר מאחרים, וקשה יותר להעיר אותם. כלומר, הם אינם יכולים להעיר את עצמם כשהשלפוחית שלהם מלאה.

להרטבת הלילה יכולים להיות גורמים רפואיים, לכן כדאי להיבדק אצל רופא. ישנם ילדים שמרטיבים בלילה   מכיוון שהם מייצרים יותר שתן מאחרים במהלך הלילה, בגלל רמה נמוכה של הורמון ששולט על כמות השתן שמיוצר בגוף בזמן השינה. ילדים אחרים עשויים לסבול מהרטבה בשל שלפוחית שאינה מצליחה לאגור כמויות מספיקות של שתן במשך מספר רב של שעות בשינה.

הרטבת לילה עוברת לפעמים במשפחה – אולי תגלו שאביכם, אמכם או אחד הדודים שלכם הרטיבו את מיטתם, ועדיין צריכים לקום לשירותים כמה פעמים בלילה.

לפעמים, ילדים שמרטיבים את המיטה נשארים יבשים כשהם ישנים במקום זר. ייתכן שהסיבה לכך היא שהם מודאגים ושנתם קלה יותר. כשהם חוזרים הביתה ונרגעים, לעיתים קרובות הם חוזרים להרטיב את המיטה.

חלק מהילדים שאינם מרטיבים בלילה מתחילים לעשות זאת שוב אם משהו מלחיץ אותם – לדוגמה, פרידה במשפחה או כניסה לבית הספר, או שהם אינם מרגישים טוב. במקרה כזה, הרטבת הלילה תיפסק בדרך כלל כשהילד יחוש בטוח יותר.

אם ילד שעד כה היה יבש בלילה מתחיל להרטיב את מיטתו שוב, חשוב להיבדק אצל רופא כדי לשלול זיהום או בעיה רפואית אחרת.

מה אפשר לעשות

  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהרטבת לילה היא דבר נורמלי, שאין צורך להתבייש ושזה יעבור. הוא בוודאי ישמח לשמוע שהוא לא היחיד במשפחה שסבל מכך.
  • נסו לגרום לילדכם לשתות יותר במהלך היום ופחות בערב ולילה. משקאות קלים שמכילים קפאין (כגון קולה) וכן תה, אינם מומלצים כיוון שהם מגבירים את כמות השתן שהגוף מייצר, ולכן הילדים צריכים ללכת לשירותים לעיתים קרובות יותר.
  • הזכירו לילדכם ללכת לשירותים פעם אחת אחרונה לפני המיטה.
  • הסבירו לו בצורה פשוטה מהי הרטבת לילה. לדוגמה, “כשאתה ישן, המוח שלך אינו מקבל את המסר שאתה צריך ללכת לשירותים, ולכן אתה לא מתעורר”. אפשר להגיד, “השלפוחית שלך, שבה נמצא הפיפי, לא גדלה מספיק ולא מצליחה להחזיק את כל הפיפי בלילה, אבל היא תגדל יחד עם הגוף שלך וכל זה ישתנה”.
  • אף שרוב הילדים שמרטיבים את המיטה מפסיקים בשלב מסוים, הביטחון העצמי שלהם עלול לסבול מכך. אם נראה שהרטבת הלילה גורמת לילדכם לחץ או דאגה, עשו כל שביכולתכם כדי לשפר את הרגשתו. אמרו לו שהרטבת הלילה תפסיק עם הזמן ואין צורך לדאוג. כשילדים מפסיקים להרטיב בלילה, הביטחון העצמי שלהם נוטה להשתפר.
  • יש הורים שלוקחים את ילדיהם לשירותים שעתיים-שלוש אחרי שהילד הלך לישון, אך שיטה זו אינה תמיד יעילה.
  • כדי לצמצם את כמות הכביסות:
    – כסו את המזרון במגן פלסטיק
    – הניחו יריעת פלסטיק על הסדין התחתון ומעליו שימו מגבת
  • השאירו אור קטן כדי שילדכם יוכל ללכת לשירותים בצורה קלה ובטוחה.
  • ודאו שילדכם מתקלח בבוקר, כדי שירגיש רענן ונקי ולא יריח משתן – מה שעלול להוביל להצקות מצד ילדים אחרים.
  • תנו לו המון חיזוקים, ובעיקר אחרי פספוסים. ילדים צריכים להרגיש שאוהבים אותם.
  • ילדים גדולים יותר יוכלו לעזור להחליף את המצעים במיטה ולהניח את הסדין והבגדים הרטובים בכביסה.
  • לילדים בני שש או יותר, אפשר להשתמש בזמזם הרטבה- פנו לרופא הילדים או למרפאה המתמחה בנושא זה על מנת לקבל הדרכה מתאימה.
  • היבדקו אצל רופא אם:
    – ילדכם עדיין מרטיב במהלך היום בגיל בית הספר
    – ילדכם, שהיה יבש בלילה עד כה, מתחיל להרטיב שוב למשך יותר מלילה-שניים
    – אתם או ילדכם מוטרדים מאוד מהרטבת הלילה
    – יש לכם חששות נוספים בגלל הרטבת הלילה.

טיולים בתנועות נוער ושינה אצל חברים

ילדים נוטים לדאוג מהרטבת המיטה בטיולים עם לינה או כשהם ישנים אצל חברים, ועשויים שלא לרצות להשתתף בהם. עודדו אותם שלא להפסיד את הפעילויות המהנות האלה. אם ילדכם דואג מאוד בגלל הטיול או השינה אצל חבר, ישנו טיפול תרופתי בצורה של כדור לבליעה או טבלייה מסיסה, שיכול להפחית את כמות השתן שמיוצר בלילה. בקרו אצל הרופא כמה שבועות לפני האירוע ובדקו אם תרופה זו תוכל לעזור לילדכם.

דברו בפרטיות עם המדריך של ילדכם על אופן הטיפול בהרטבת לילה, והדריכו את ילדכם מה לעשות אם זה קורה במהלך הטיול.

אם ילדכם הולך לישון אצל חבר, דברו עם הוריו של החבר על דרך הטיפול הטובה ביותר בהרטבת הלילה. אמרו לילדכם שהוא יכול לדבר עם המבוגר האחראי בבית באופן פרטי אם קרתה לו “תאונה”. אפשר להשתמש בתחתוני “פול-אפס”, וישנם גם “חיתולים” לילדים גדולים או בוגרים יותר.

דברים שאסור לעשות

אל תענישו את ילדכם, תבקרו או תקניטו אותו, ואל תתנו לאחרים לעשות זאת. עונשים, ביקורת או הקנטות עלולים רק להחמיר את המצב ולהגביר את המתח והחרדה.

לא כדאי לבקש מילדים קטנים לנקות בעצמם, כיוון שהם עלולים לראות זאת כעונש על משהו שאינם יכולים לשלוט עליו. ילדים נוטים לחוש עצובים כשהם מתעוררים במיטה רטובה, והדבר האחרון שהם רוצים הוא לצער אתכם.

זכרו שתוכניות לשינוי התנהגות כמו טבלת התנהגות אינם עובדים במקרה זה, כיוון שילדכם אינו יכול לשלוט בהרטבת הלילה.

אם ילדכם בן יותר משש

  • אם הרטבת הלילה אינה מדאיגה אתכם או את ילדכם יותר מדי, תוכלו פשוט לחכות עד שתעבור. אולם ילדים רבים נוהגים להסתיר את המצוקה שהם חשים, ולכן כדאי לחשוב כיצד לעזור להם.
  • אם ילדכם בן יותר משש, אפשר להיעזר בזמזם הרטבה. לעיתים קרובות, תוכניות אלה מצליחות למנוע או לצמצם את ההרטבה. למידע נוסף על תוכניות כאלה פנו לרופא הילדים או למרפאה העוסקת בכך.
  • אפשר להיעזר גם בטיפולים אחרים כגון טיפול תרופתי או דמיון מודרך.
  • חשוב להיעזר בטיפול שלא יכביד עוד יותר על ילדכם, שגם כך מרגיש מבוכה וחוסר נוחות.

אם נסכם בכמה מילים…

  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהרטבת לילה היא דבר נפוץ, ושאין צורך להתבייש.
  • אל תענישו, תבקרו או תקניטו אותו, ואל תציעו לו פרסים על משהו שאינו יכול לשלוט בו.
  • היבדקו אצל רופא כדי לוודא שלא מדובר בגורם פיזי.
  • אם ילדכם בן יותר משש והבעיה גורמת לו לחוש חרדה, חשבו על שימוש בזמזם הרטבה.
  • עזרו לילדכם להרגיש בנוח ככל האפשר כשהוא יוצא לטיולי בית ספר או הולך לישון אצל חברים.
  • הרטבת לילה היא משהו שהילדים אינם יכולים לשלוט בו, ומצליחים להתגבר עליו כמעט תמיד.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

15 טיפים לחזרה לעבודה

Posted on by דר' חוה גדסי

בחזרה לעבודה: לתכנן ולהתכונן

1. עשו את השינויים הרצויים לפני שאתם חוזרים לעבודה.

ההכנות המוקדמות יקלו על החזרה לעבודה. אחת הדרכים היא לחשוב כיצד תיראה השגרה היומית החדשה שלכם, ולבדוק אם אפשר להתחיל חלק מהדברים עכשיו כדי להקל על המעבר – למשל, לבדוק את השגרה החדשה של הילד במשפחתון או למצוא מטפלת מחליפה.

2. הירשמו למסגרת חינוכית זמן רב מראש.

בחרו את סוג המסגרת החינוכית שתתאים למשפחתכם, ותכננו את המעבר של ילדכם למשפחתון, לגן או למטפלת.

3. דברו עם בני המשפחה, החברים והמטפלים על התוכניות שלכם.

הם יכולים לתת לכם רעיונות שיחסכו זמן, או לעזור לכם לאתר בעיות פוטנציאליות מראש.

4. הכינו ארוחות מראש.

לדוגמה, אפשר להכין כמות גדולה יותר מהדרוש ולהקפיא את השאריות לעתיד. כך תוכלו לצמצם את הזמן ליד התנור. כמו כן, באתרי אינטרנט, ספרי בישול ועיתונים רבים אפשר למצוא מתכונים מהירים וקלים שהכנתם דורשת כחצי שעה בלבד.

5. נסו להשאיר את הסחות הדעת הקשורות לעבודה – בעבודה.

כעת, שיש לכם פחות זמן עם התינוק שלכם, תרצו בוודאי להפיק את המיטב מהזמן שתבלו יחד.

6. עשו כל מה שאפשר בלילה לפני.

כדי להקל על ההתארגנות בבוקר, הכינו את הבגדים מראש וארזו את ארוחות העשר בערב.

7. היצמדו ככל האפשר לשגרה.

שגרות משפחתיות עוזרות לילדים לדעת למה לצפות, ומאפשרות להם להתנהג טוב יותר.

8. קחו את ילדכם או את כל המשפחה לאירועים חברתיים מטעם העבודה.

העמיתים שלכם יבינו את מצבכם טוב יותר אחרי שיפגשו את המשפחה.

בחזרה לעבודה: המסגרת החינוכית

9. הישארו עם ילדכם לפרקי זמן מוגדרים במסגרת החינוכית.

הדקות הספורות שתבלו עם ילדכם במסגרת החינוכית יעזרו לכם להתמודד עם שגרת העבודה החדשה. נסו לעשות זאת בתדירות גבוהה ככל האפשר בימים הראשונים, ולאט לאט להפחית את הביקורים.

10. בנו מערכת יחסים טובה עם הצוות שמטפל בילדכם.

מערכת יחסים טובה תצמצם מאוד את המתח שלכם ושל ילדכם. כדאי לעשות אפילו דברים פשוטים, כמו לספר למטפלת כמה אתם מעריכים את עבודתה. תלו תמונה של המטפלת על המקרר בבית, ותמונה שלכם במסגרת החינוכית, כדי לעזור לילדכם לחבר בין העולמות. ידעו את המטפלת במקרה שעליכם לשנות את לוח הזמנים הקבוע.

11. טפלו במהירות בכל שאלה או חשש שעולה במסגרת החינוכית.

אם תיתנו לדברים לתפוח יותר מדי, הם עלולים לגזול תאי מוח חשובים שתזדקקו להם בעבודה! דברו עם המטפלת בגן באופן קבוע – לא רק כשאתם דואגים – כדי לבנות מערכת יחסים טובה ולהקל על פתרון הבעיות.

12. דאגו לסידור במקרה הצורך.

כך תוכלו להפחית מעליכם את הדאגות והלחצים. כדאי לפנות למישהו שאתם סומכים עליו, שאפשר להקפיץ בעת הצורך. היעזרו, למשל, בחברים, הורים מהגן, סבים וסבתות, קרובי משפחה אחרים ובן או בת הזוג.

13. דאגו לסידור במקרה שילדכם חולה.

החליטו מראש כיצד להתמודד עם האחריות או לחלוק אותה. לדוגמה, אם יש לכם בן או בת זוג, האם אחד מכם יוכל לעבוד בשעות אחרות או לעבוד מהבית למשך יום-יומיים, כדי לטפל בילדכם? ייתכן שתצטרכו למצוא מישהו אחר שיטפל בו בשעת חירום.

פנו זמן למשפחה – ולעצמכם

14. הקדישו זמן מיוחד למשפחה.

אם המחויבויות שלכם בעבודה מקשות עליכם לבלות זמן יחד עם המשפחה, כדאי מאוד להקדיש זמן מיוחד שבו תבלו יחד. לדוגמה, אפשר לתכנן לצאת להליכה עם בן או בת הזוג והילד כמה פעמים בשבוע.

15. נצלו כל הזדמנות לנוח ולהתאוורר.

כך תוכלו להקל את רמות הלחץ ולהיות רגועים ומאושרים יותר. אם אפשר, סעו בתחבורה ציבורית לעבודה כדי שיהיה לכם מעט זמן לקרוא או להקשיב למוזיקה בלי הפרעות. בזמן הפסקת הצהריים, צאו לטיול בפארק, התבוננו בחלונות הראווה, לכו לחדר הכושר, שתו קפה עם חבר או קראו ספר – כל מה שנדרש כדי שתרגישו שאתם מקדישים לעצמכם זמן.

למידע נוסף אודות החזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה, קראו את המאמר בחזרה לעבודה: המדריך.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת תינוקות: תאורה ורעש

Posted on by פרופ' אבי שדה

תאורה

נסו לעמעם את האורות כשאתם מכינים את התינוק לשינה. בשעות היום, כדאי לסגור את הווילונות והתריסים. החשכת החדר מצמצמת את רמת הגירוי מסביב לתינוק, ועוזרת לו להירגע לקראת השינה. כמו כן, חדר חשוך רומז לתינוק שהגיע הזמן לנוח. כשהתינוק במיטה, הוא יישן טוב יותר אם כמות האור תישאר דומה לזו שהייתה כשנרדם.

רעש

ילדכם אינו זקוק לדממה מוחלטת כדי לישון. ילדים יכולים לישון גם במידה מסוימת של רעש. עם זאת, קל יותר להירדם אם רמות הרעש נותרות עקביות. אם התינוק נרדם ברעש, שקט פתאומי עלול להעיר אותו, ולהפך.

טיפים לשימוש נכון בתאורה וברעש

  • נסו ככל האפשר לחסום רעשי רקע פתאומיים מבחוץ. תוכלו לסגור את החלונות והדלתות, לתלות וילונות כבדים או שמיכה או להניח בולם רעשים מתחת לדלת.
  • רעש עקבי בווליום נמוך, כגון רדיו שפועל בשקט בחדרו של התינוק, יכול גם הוא לחסום רעשים פתאומיים. אם אתם חוששים שהתינוק יהיה תלוי בהשמעת מוזיקה כדי להירדם, נסו לכבות אותה מדי פעם כשדפוסי השינה שלו מתבססים.
  • תוכלו להשמיע רעש לבן – לכוון את הרדיו לרעש סטטי, למשל. עוד מקור טוב לרעש לבן הוא המאוורר. אם אתם משתמשים במקור רעש לבן, הניחו אותו הרחק מאוזניו של התינוק ושמרו על ווליום נמוך, כדי להגן על שמיעתו.
  • אור הבוקר שנכנס מבעד לתריסים ורעשי הרחוב עלולים להעיר את התינוק. אם אתם רוצים שהתינוק יישן זמן רב יותר, תוכלו להשתמש בווילונות עבים יותר ולסגור את החלונות.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בטיחות לילדים בבית בימי קורונה

Posted on by עמותת גושן

יצירת מרחב ביתי בטוח

כל הילדים נופלים או נחבלים לפעמים, ולא נכון למנוע מהם פעילות כדי למנוע פגיעה. ילדים הם פעילים וסקרנים מטבעם, וזהו חלק חשוב מתהליך הגדילה והצמיחה שלהם. עם זאת, דו”ח ארגון “בטרם” משנת 2013 מסביר כי רוב הילדים מגיעים למיון ולאשפוז כתוצאה מהיפגעויות המתרחשות בבית. את רוב ההיפגעויות האלו ניתן למנוע באמצעות תכנון מוקדם והתאמת הבית לילדים. חשוב שתכירו את הסכנות והגורמים הנפוצים לפציעות ילדות בבית כדי שתוכלו להגן על ילדכם ולאמץ הרגלי בטיחות שימנעו פציעות ותאונות חמורות. כך תהפכו את ביתכם למקום בטוח ויצירתי שבו ילדכם יוכל לשחק ולחקור.

מלבד למיגון הבית, זכרו כי תינוקות וילדים זקוקים להשגחה רציפה. כשילדכם גדל ומתפתח יש לשים לב לסכנות חדשות, וכדאי גם ללמד אותו מה בטוח ומה לא. שמרו רשימה של מספרי טלפון למקרי חירום במקום זמין ובולט או בנייד. למדו ותרגלו פרוצדורות חירום, כמו החייאה או פינוי גוף זר. סניפי מגן דוד אדום בישראל, כמו גם גורמים אחרים, מציעים קורסי החייאה ועזרה ראשונה בעלות סמלית. החזיקו ערכת עזרה ראשונה בהישג יד.

נפילות ופציעות

נפילות הן גורם התאונות השכיח ביותר, בקרב תינוקות פעוטות וילדים. עם ההתפתחות של ילדכם חשוב להבין את המיומנויות החדשות שהוא לומד ולהתכונן ולהתאים את הסביבה בהתאם. ישנם שלושה גורמים המשפיעים על חומרת הפציעה בעקבות נפילה: הגובה שממנו נופלים, המשטח שעליו נופלים (משטחים קשים מול משטחים רכים) ובמה הילד עלול לפגוע כשהוא נופל (רהיטים בעלי פינות חדות וכד’).

שימו לב: תינוקות אין להשאיר כלל במקום גבוה ללא השגחה. אם עליכם להפנות מבט מהתינוק, המשיכו לשמור עליו באמצעות יד אחת. עד גיל חמש נפילה מגובה של מטר וחצי נחשבת למסוכנת. בילדים גדולים יותר, אין לאפשר גישה לגובה של שני מטרים ומעלה.

להלן מספר צעדים פרקטיים שתוכלו לנקוט כדי להגן על ילדכם מפני נפילות ופציעות בבית:

כללי

  • התקינו שערי בטיחות במעלה המדרגות ומורדן.
  • היזהרו מרצפות חלקלקות, ונגבו היטב מים שנשפכו על הרצפה.
  • אם יש לכם בריכה, התקינו גדר ושער בעל מנעול אוטומטי העומדים בתקן של מכון התקנים הישראלי לבריכות שחייה ביתיות.
  • הקפידו על התקנת שקעי חשמל חסומים או מסתובבים.

ריהוט

  • יש לקבע ארונות ורהיטים כבדים לקיר.
  • חפצים של הילדים יש לאחסן במדפים הנמוכים, וכן ללמד אותם שאסור לטפס על מדפים.
  • יש להרחיק רהיטים עם פינות חדות או לרפד את הפינות.
  • בדקו שרהיטים מתקפלים כוללים מנגנון נעילה כדי שלא יתמוטטו בעת השימוש.

חלונות

  • נעלו חלונות, בעיקר במפלסים הגבוהים, והתקינו סורגים קבועים. תריסים אינם מונעים נפילה מחלון.
  • אל תציבו רהיטים ליד החלונות, כגון מיטות, כסאות או עציצים, כדי שהילדים לא יטפסו עליהם ויגיעו לחלון.
  • למדו את ילדכם לשחק הרחק מחלונות, ותמיד השגיחו עליו בעת משחק.

מרפסת

  • הקפידו שהדלתות המובילות למרפסת יהיו תמיד סגורות כך שילדכם לא יצא למרפסת לבדו.
  • התקינו שער בטיחות בכניסה למרפסת.
  • בדקו שמעקי הבטיחות במרפסת בטוחים: גובה המעקה צריך להיות מטר אחד לפחות, ללא עמודים אופקיים כך שלא ניתן יהיה להניח עליהם רגל ולטפס.
  • ודאו שאין בסביבה חפצים שעלולים לשמש את ילדכם לטיפוס.
  • בכל מקרה, יש להשגיח על ילדכם בכל זמן השהיה במרפסת.

חפצים חדים

  • הניחו חפצים חדים כמו מספריים, סכינים או סכיני גילוח במגירה נעולה או גבוהה.
  • אחסנו מעבדי מזון לאחר תום השימוש. נתקו מהחשמל מכשירים המוחזקים על השיש.
  • הרחיקו כלי עבודה ונעלו אותם במקום בטוח. השתמשו בהם רק כשילדכם אינו בסביבה והקפידו לנתק מהחשמל ולהניח במקום בטוח בכל הפסקה.

זכוכית

  • תנו לילדכם להשתמש בכלי פלסטיק ולא בכלי זכוכית.
  • הדביקו מדבקות על דלתות או מעקות מזכוכית בגובה פני הילד כדי שלא ינסה לרוץ דרכם בטעות.
  • השתמשו בזכוכית בטיחות או בטפט שקוף למניעת התנפצות.
  • הימנעו משימוש ברהיטי זכוכית כשיש בבית ילדים צעירים.
  • כשזכוכית נשברת, הרחיקו את הילד ונקו היטב את השטח.

הרעלות

הרעלה היא אחד הגורמים השכיחים להיפגעויות של ילדים צעירים. לרוב החומרים המרעילים הם כימיקלים המצויים בבית, כמו מוצרי ניקיון ותרופות. ילדים עלולים לגשת לחומר רעיל במהירות ומבלי שנשים לב. המודעות לקיומם של חומרים שעלולים להיות מסוכנים תאפשר לכם להיערך מראש ולהגן על ילדכם. בכל חשד להרעלה, קחו מיד את המיכל ואת הילד והתקשרו למרכז הארצי למידע בהרעלות, בטלפון  04-7771900, לקבלת ייעוץ ומידע חיוני על עזרה ראשונה.

תרופות

תרופות הן גורם ההרעלה המרכזי אצל ילדים קטנים, כאשר הן אחראיות ל-70% ממקרי ההרעלה. חשוב לדעת שכמעט כל התרופות, כולל ויטמינים או תרופות צמחיות, הן רעילות כשלוקחים מהן כמות גדולה. לכן, התקינו ארון שניתן לנעול ואחסנו בו את התרופות שלכם. יש לאחסן מחוץ להישג יד גם תרסיסים, מוצרי שיער, ורעלים אחרים. מומלץ לא ליטול תרופות כשילדכם נמצא בסביבה על מנת שלא ינסה לחקות אתכם. במידה וילדכם בכל זאת רואה אותם הסבירו כי מדובר בתרופות, הימנעו מלקרוא להם “סוכריות מיוחדות” וכדומה. כשעליכם לתת תרופה לילדכם – ודאו את המינון, וקבעו עם בן או בת הזוג בכל פעם כדי להימנע ממתן מינון כפול. תמיד השגיחו על ילדכם כשהוא לוקח תרופה! הימנעו מהסחות דעת.

חומרי ניקוי

ילדים יכולים להפתיע ולבלוע חומר ניקוי ברגע אחד של הסחת דעת. לכן, כאשר אתם מנקים הקפידו להניח את המיכל במקום בטוח, שבו תוכלו לראות אותו כל הזמן. הימנעו משימוש באריזות של מזון או שתייה עבור חומרי ניקוי, אפילו לא לזמן קצר. אל תשימו כימיקלים כמו מדללי צבע או חומרי הדברה בבקבוקים של שתייה קלה, ואל תמזגו אותם לתוך כוסות. לאחר השימוש, אחסנו חומרים מסוכנים במקום בטוח – בגובה של מטר וחצי לפחות ובארון שניתן לנעול אותו. שימו לב שאתם נועלים ומרחיקים תמיד גם חומרי ניקוי שנמצאים בשימוש יומיומי, ובפרט כאלו שעלולים להיראות לילדכם כמו ממתקים, כגון טבליות של מדיח או מכונת כביסה.

כוויות

שריפה וכוויות הן בין הגורמים הנפוצים למיון ולאשפוז של ילדים בבתי החולים. מגנו את הבית והקפידו על כללי זהירות על מנת להפחית את הסיכון שילדכם יפצע כתוצאה מכוויה. עם זאת, על מנת למנוע מילדכם להיכוות הדרך היעילה ביותר היא להשגיח עליו היטב, בפרט כשיש בסביבה משקאות חמים, תנורי חימום או ציוד חם אחר.

כיצד להכין את הבית?

  • התקינו בביתכם גלאי עשן.
  • רכשו תמיד רהיטים ובדים העשויים מחומרים בעלי דרגת התלקחות נמוכה.
  • בחרו באמצעי חימום בטוחים ומתאימים לילדים – השתמשו ברדיאטור או במזגן ולא בתנור סלילים.
  • הנמיכו את התרמוסטט והגבילו את חום המים בברזים ללא יותר מ-50 מעלות.
  • רכשו מיחם תקני בעל מכסה מתברג.
  • אין להשתמש בסדינים חשמליים.
  • נעלו גפרורים ומציתים במקום גבוה.

למה לשים לב בשגרה?

  • כשאתם מבשלים, סובבו והפנו ידיות של סירים ומחבתות לעבר הקיר.
  • אל תשאירו את המטבח ללא השגחה כשיש בו כלים חמים.
  • הקפידו להניח את מיחם המים בשבת רחוק מהישג ידם של ילדים. מקמו את המיחם כך שהברז פונה הצידה. אין להזיז מיחם כשהוא מלא במים חמים.
  • גם פלטה של שבת יש להניח במקום גבוה הרחק מידיהם של הילדים.
  • התקינו גדר בטיחות סביב מקור חום כמו אח או טאבון.
  • שמרו על מרחק של מטר לפחות מתנורי חימום: הרחיקו בגדים, צעצועים, שטיחים או מפות.
  • גהצו בגדים רק כשהילדים ישנים או נמצאים בלול. הניחו למגהץ להתקרר במקום גבוה ובטוח.
  • בדקו תמיד את חום המים באמבטיה לפני שאתם מניחים לילדכם להתקרב.
  • היזהרו במיוחד ממשקאות חמים. אין לשתות משקה חם עם ילד על הידים. יש להרחיק את הכוס מהישג ידם של ילדים ולהקפיד להניח אותן תמיד במרכז השולחן ולא בקצה.

איך לטפל בכוויות?

הזעיקו מיד אמבולנס אם הכווייה גדולה מכף ידו של ילדכם, או נמצאת על הפנים, הצוואר או במפשעה. אם אינכם בטוחים מה חומרת הכווייה, פנו מיד לרופא, בית חולים או מרכז רפואי.

כשניתן, הגישו עזרה ראשונה לפי הצעדים הבאים:

  1. קחו את הילד למקום בטוח וודאו שאין סכנה לפגיעה נוספת.
  2. הסירו בגדים (רק במידה והם לא נדבקים לעור!), שעונים ותכשיטים (אם ניתן לעשות זאת מבלי לגרום לכאב או פגיעה נוספים).
  3. צננו את האיזור הפגוע במים זורמים בלבד, למשך 20 דק’. החזיקו את הילד ונחמו אותו.
  4. כסו את אזור הכוויה בתחבושת רופפת וקלה שאינה נדבקת, כמו ניילון נצמד או מטלית נקייה ולחה. הגביהו את האיברים שספגו כוויה.

גשו מיד לקבלת עזרה רפואית במרפאה, בבית החולים או במוקד אם שטח הכווייה או הצריבה הוא 20 ס”מ או יותר, אם העור באזור הכווייה נראה חשוף, דלקתי או מכוסה בבועות, או אם הכוויה נראית עמוקה, גם במידה והילד אינו חש כאב. פנו לקבלת עזרה גם במקרים שהכאב אינו עובר או מחמיר.

מה אסור לעשות

  • אין לקלף בגדים שנדבקו לכווייה.
  • אין לפוצץ שלפוחיות.
  • אין להניח על הכווייה קרח, מים קרים, תחליבים, קרמים, שמן, משחות או אבקות. חמאה או קמח עלולים להחמיר את הנזק עוד יותר. כדי לטפל בכווייה כמו שצריך יש להסיר את כל אלה.
  • אם שטח הכוויה גדול, אל תצננו אותה למשך יותר מ-20 דקות. ילדכם עלול לסבול מהר מאוד מהיפותרמיה.

לקרוא את שפת הגוף של התינוק

Posted on by דר' חוה גדסי

האיתותים ושפת הגוף של התינוק

אף שתינוקות אינם משתמשים עדיין במילים כדי להביע את צרכיהם, בהחלט יש להם דרך משלהם להגיד לנו מה קורה. כתינוקות רכים הם בוכים – ולפעמים הרבה מאוד! כמה חודשים לאחר מכן, הם מתחילים לחייך ולצחוק. מגיל חמישה חודשים בערך, תינוקות מתחילים למלמל ולקשקש. מלבד כל אלה, תינוקות מדברים באמצעות גופם – לדוגמה, בהתפתלות או בהצבעה. במהרה תתחילו לזהות את האיתותים של התינוק שלכם, להכיר את סוגי הבכי השונים ולהבין את שפת הגוף שלו.

להבין ולהגיב לאיתותים ולשפת הגוף של התינוק

אם תתבוננו היטב בכל חלקי גופו של התינוק, תראו שהוא בועט ברגליו, קופץ את כפות ידיו והבעת פניו משתנה כל הזמן. שפת הגוף של התינוק שלכם נותנת לכם איתותים חשובים בנוגע לתחושותיו ולצרכיו מכם.

לדוגמה, אם תשימו לב כיצד התינוק שלכם מתנועע כשהוא במצוקה, תוכלו להבין מה גורם לו להיות מוטרד או לא נינוח. הוא עשוי להתפתל ולהתנועע כשהשמש מציקה לעיניו, לזרוק את זרועותיו ורגליו באופן פתאומי כשהוא נבהל, או אפילו לבכות מרעש חזק.

תגובותיו של התינוק אליכם יראו לכם מה מרגיע אותו. לדוגמה, התינוק ייראה רגוע כשאתם מחייכים אליו, שרים לו או מדברים איתו. כשהתינוק מתחיל לחייך אליכם, כדאי לחייך אליו בחזרה כמה שיותר. חיוך עוזר לו להרגיש בטוח ואהוב, ואפילו נותן דחיפה להתפתחות המוח שלו.

כשאתם מבחינים בשפת הגוף של התינוק ומגיבים אליה, הוא מרגיש בטוח יותר. זה עוזר לכם לבנות מערכת יחסים חזקה. מערכת יחסים חמה ואוהבת איתכם היא אחד היסודות החשובים ביותר להתפתחותו של התינוק.

לזהות את תחושותיו של התינוק לפי איתותיו

שפת הגוף של תינוקכם יכולה להגיד לכם אם הוא ער לגמרי ומוכן לשחק, אם לא נוח לו, אם הוא מקטר, רעב או נמצא בשלבי שינה שונים. בסופו של דבר תכירו את כל האיתותים השונים הללו ומה הם אומרים לכם על תחושותיו של התינוק. כך תוכלו לצפות את דפוסי ההתנהגות של התינוק.

האופן שבו אתם מגיבים לאיתותי התינוק שלכם – לדוגמה, אם אתם מרדימים את התינוק כשהוא מראה סימני עייפות, או מציעים לו מזון כשהוא מראה סימני רעב – יכול לעזור לכם להכניס את התינוק לשגרה. קל יותר לבנות שגרה כשאתם עושים דברים באופן זהה רוב הזמן.

לתקשר עם התינוק

כשהתינוקות ערניים, הם מתעניינים יותר בתקשורת. כשהתינוק מראה סימנים שהוא מוכן לתקשר ולשחק, תוכלו לדבר איתו בשקט ובקצביות ולהשתמש בהבעות פנים רבות.

עוד לפני שהתינוק שלכם לומד לדבר, הוא מתנסה עם צלילים – כל דבר שיכול להוביל לקבלת תגובה! הצלילים כוללים למשל שיעול, רעשים גרוניים או שפתיים או צווחות קלות. מאוחר יותר מתחילים להופיע צלילי תנועות. מטרתם של הרעשים הללו היא לתפוס את תשומת לבכם. האופן שבו אתם מגיבים, ולא משנה עד כמה מטופש זה ייראה, יעזור לתינוקכם ללמוד כיצד לתקשר.

כדאי לזכור שילדים שונים זה מזה גם באופן ובכמות התקשורת. ילדים בעלי אישיות חברותית יותר עשויים להיות קולניים יותר מתינוקות שקטים שמתחממים לאט. התינוק שלכם קורא את הבעות פניכם וצופה במה שאתם עושים כל הזמן. הוא מתרגל לרעיון שכאשר הוא מתקשר איתכם, אתם מתקשרים בחזרה. התקשורת ההדדית עם התינוק מסייעת לכם ליצור ולחלוק חוויות משותפות, שמחזקות עוד יותר את מערכת היחסים עם ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 9-10 חודשים

Posted on by פרופ' בועז פורטר

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 9-10 חודשים

התינוק שלכם ממלמל, ממלמל וממלמל עוד קצת, ומתקרב יותר ויותר להפקת מילים ראשונות בעלות משמעות. ייתכן שהוא אומר “אמא” או “אבא” ומתכוון לכך. אם התחיל לדבר מוקדם, ייתכן שהוא כבר משתמש במילה או שתיים בבירור.

אל תדאגו אם עדיין לא התחיל להשתמש במילים – הוא ממשיך להשתמש בשפת הגוף שלו כדי לתקשר איתכם, ולהשמיע רעשים כדי לתפוס את תשומת לבכם. הוא מבין כשאתם אומרים “לא”, מנופף לשלום ומצביע, ויכול לפנות לכיוון הנכון כשהוא שומע את שמו או צליל אחר כמו פעמון הדלת.

בחודשים האחרונים להתפתחות התינוק הוא למד להיות אסרטיבי ולהביע רגשות כמו זהירות ופחד, בעיקר אם הוא חושש מזרים או מפחד להיפרד מכם. המודעות שלו לצרכיו ולרצונותיו גברה, וכעת הוא יודע כיצד לתקשר את צרכיו. הוא עדיין נהנה מאוד ממשחקים כמו “קוקו”, אוהב להקיש חפצים זה בזה, להתבונן בתמונות בספר ולמצוא צעצועים חבויים.

בגיל זה הוא יכול לזחול מסביב ולהיעמד בעזרת תמיכה – למשל, כשהוא מחזיק את ידכם או אחד מהרהיטים שסביבו. ייתכן שהוא אפילו כבר הולך כשהוא מחזיק בידכם או ברהיטים סביבו, ואולי אפילו מצליח ללכת ללא תמיכה כלל. כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • למלא הוראות פשוטות בלי שתראו לו מה אתם רוצים – לדוגמה, “תן לי את הקובייה”
  • לנעוץ את האצבע המורה בחפצים
  • להרים חפצים באמצעות האגודל והאצבע המורה
  • להחזיק בקבוק או לשתות מכוס שאתם מחזיקים
  • לנסות להרים כפית כשהוא אוכל לבדו.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה פעולות פשוטות שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • דברו עם התינוק: הוא מתעניין מאוד בשיחה, ולכן כדאי לדבר עם נושאים יומיומיים ועל מה שאתם עושים כדי לעזור לו להבין את משמעותן של המילים.
  • הקשיבו והגיבו למלמולי התינוק: כדי לעזור לו לבנות את מיומנויות השפה, התקשורת והאוריינות (קריאה וכתיבה) שלו, ולתת לו תחושה שהוא במרכז תשומת הלב, אהוב ומוערך. חשוב להגיב בדיבור או בהשמעת קולות בדרך חמה ואוהבת. התינוק ייהנה לשמוע את קולכם עולה ויורד, ויאהב לראות את הבעות פניכם כשאתם מדברים איתו.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, שחקו במשחק “קוקו”, צלצלו בפעמונים, החביאו צעצועים ועשו קולות מצחיקים וקולות של בעלי חיים. מגיל עשרה חודשים בערך, הוא יכול ליהנות מצעצועי הפתעה כמו משחקים לחיצים המקפיצים דמויות. המשחק המשותף גורם לו לחוש אהוב ומוגן. מומלץ לרדת לרצפה/לשטיח ולשחק איתו בגובה הרצפה.
  • קראו יחד: קראו, ספרו סיפורים ודברו על האיורים בספר כדי לעזור לפתח את הדמיון של התינוק ולהניח את היסודות לבניית השפה.
  • עודדו את התינוק לנוע: התנועתיות וחקירת העולם סביבו עוזרות לתינוק לפתח את היציבה ולבנות את השרירים, ומניחות את היסודות לתנועות מורכבות יותר כגון זחילה, עמידה והליכה. כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול לזחול או לאן הוא יכול להגיע.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – אם הוא עייף מדי, למשל, או רעב.

להיות הורים לתינוק בן עשרה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן עשרת החודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו ממלמל
  • אינו מחייך או משתמש בהבעות אושר, ואינו מראה טווח רגשות
  • אינו מגיב לקול, לחיוך או להבעות פנים אחרות
  • אינו יושב לבד
  • משתמש ביד אחת או ברגל אחת הרבה יותר מאשר ביד או ברגל השנייה
  • אחת מעיניו פונה כלפי פנים או כלפי חוץ רוב הזמן
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אינו מצליח להבין מאין מגיע צליל שנשמע בקרבתו
  • אינו מתעניין בצלילים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל רופא אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת או בן הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של התינוק “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות פעוטות בגיל 18-24 חודשים

Posted on by פרופ' בועז פורטר

כיצד מתפתחים פעוטות בגיל 18-24 חודשים

רגשות

בגיל זה, הפעוט שלכם מתחיל לחוות רגשות חדשים כגון כעס ותסכול, אשמה, בושה, רכושנות והתרגשות. הוא עשוי להתקשות להתמודד עם הרגשות ה”גדולים” האלה, ולכן, ייתכן שיחווה כמה התקפי זעם. חרדת הנטישה שלו הגיעה לשיאה בגיל 18 חודשים בערך, ועד גיל שנתיים היא אמורה להיעלם לגמרי.

כמו כן, ילדכם מתחיל לחשוב על האופן שבו הוא מרגיש, ולקשר בין רגשותיו לבין מילים – לדוגמה, הוא יכול להגיד לכם שהוא “עצוב”. הוא מראה את חיבתו באמצעות נשיקות וחיבוקים לכם ולבובות, מה שמראה על התפתחות אמפתיה.

מיומנויות יומיומיות

בסביבות גיל זה, ילדכם ירצה מאוד לעשות דברים רבים יותר בעצמו. לדוגמה, הוא ילמד לאכול בעצמו באמצעות כף וכוס, ואולי אפילו ישתמש במזלג – וכמויות האוכל שנשפך ילכו ויתמעטו!

ילדכם ינסה לעזור לכם להלביש אותו: הוא יוריד לבדו את הגרביים, יחלוץ את הנעליים ויפשוט בגדים ללא כפתורים. בגיל זה, קל לו יותר לפשוט את הבגדים מאשר ללבוש אותם.

באופן כללי, ילדכם עשוי להראות סימנים שהוא מוכן לגמילה מחיתולים בסביבות גיל שנתיים. עם זאת, חלק מהילדים מראים סימנים אלה מוקדם יותר, אפילו בגיל 18 חודשים.

לשחק וללמוד

המשחק חשוב מאוד עבור ילדכם, כיוון שכך הוא לומד. הוא יהיה עסוק ללא הרף בדמיון ויצירתיות, וישחק במשחקי העמדת פנים, כמו למשל להאכיל בובה או לדבר בטלפון. כמו כן, הוא ייהנה לבלות עם אחיו ואחיותיו ועם ילדים אחרים, גם אם עדיין אינו משחק איתם באופן ישיר.

דיבור

ילדכם נהנה לדבר, והוא כבר משתמש בטונים עולים ויורדים, בדומה למבוגרים. סביר להניח שתשמעו אותו משתמש בשילוב של ג’יבריש ומילים אמיתיות.

בגיל 18 חודשים, ילדכם לומד מילים כל הזמן – בדרך כלל מילה או שתיים בשבוע, ולפעמים אפילו מילה ביום. הוא יצביע ויקרא בשמם של חפצים מוכרים, אנשים ואיברי גוף – לדוגמה, אוזניים, אף או בהונות – יחקה קולות של בעלי חיים כמו “מו”, או יגיד את אותו צליל או אותה מילה שוב ושוב.

הפעוט שלכם כבר מכיר את שמו ויודע מה משמעות המילה “שלי”. הוא משתפר בהבנת משפטים פשוטים והוראות כמו “תן את זה לאימא” או “בוא נצא לטיול”. סביר להניח שתבינו את רוב דבריו.

בגיל שנתיים, ייתכן שהפעוט שלכם יגיד מילים כמו “אני”, “אתה”, ו”שלי”, וישתמש במשפטים בני שתיים-שלוש מילים – לדוגמה, “אימא אוטו” או “אני עושה זה”.

תנועה

עד גיל 18 חודשים, הפעוט שלכם כבר ילך לבדו ואפילו יתחיל לרוץ. הוא יעלה וירד במדרגות או יטפס על רהיטים ללא עזרתכם. הוא ייהנה מאוד לזרוק ולבעוט כדור, לשרבט בעפרונות או בצבעים, ולבנות מגדלי קוביות קטנים. הוא פעיל יותר, ולכן כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח.

כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • לבקש “עוד” ולענות “לא” כשמבקשים ממנו לעשות משהו
  • לחקות אתכם – לדוגמה, לעזור לכם לטאטא את הרצפה
  • להתיישב לבד בכיסא קטן
  • להסתובב ולשאת חפצים גדולים יותר

כשילדכם לומד מיומנות חדשה, ציינו את הישגיו ותנו לו המון שבחים ותשומת לב חיובית. כמו כן, כדאי לעודד אותו ולעזור לו לעשות את הדברים שלמד, גם אם הוא מתקשה.

כיצד לעזור להתפתחות הפעוט

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות הפעוט שלכם:

  • הישארו בקרבתו של הפעוט: זה חשוב לו מאוד ותורם לו כשהוא משחק וחוקר את סביבתו. כשאתם בסביבה, ילדכם מתמלא ביטחון ויכול לחקור דברים חדשים בעצמו. כשיגדל, יכולת זו תעזור לו להיות עצמאי יותר ובטוח בעצמו.
  • תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם אחרים: משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לילדכם להכיר חברים וללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. עם זאת, אל תצפו ממנו לחלוק ולהשתתף במשחק לפי תורות עדיין – פעוטות מאמינים שהכל שייך להם.
  • חזקו את התפתחותן של המיומנויות היומיומיות, כגון שימוש בכף, שתייה מכוס והסרת כובע. מיומנויות אלה משלבות מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה גם יחד, ומעודדות את יכולתו של הפעוט לחשוב על מה שהוא עושה.
  • דברו עם הפעוט שלכם: קראו לחפצים שסביבכם בשמותיהם ודברו עליהם – איברי הגוף, צעצועים ופריטים בבית כמו כפות או כיסאות. כך תעזרו לפתח את המיומנויות השפתיות של ילדכם. בגיל זה אפשר ללמד את ילדכם ש”כיסא” יכול להיות “כיסא גדול”, “כיסא אדום” ואפילו “כיסא אדום וגדול”.
  • הראו לילדכם שהדיבור שלו משמעותי : הקשיבו ודברו איתו בחזרה. אם הפעוט שלכם אומר “אימא חלב”, תוכלו לענות לו ולהגיד “אתה רוצה שאימא תמזוג לך קצת חלב?” כך תעודדו שיחה הדדית ותבנו את מיומנויות התקשורת שלו. כמו כן, כך הוא ירגיש מוערך ואהוב.
  •  קראו לפעוט: כדי לעודד את התפתחות הדיבור והדמיון, קראו לו ספרים, ספרו סיפורים, שירים או שירי משחק.

להיות הורים

מדי יום, אתם והפעוט שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהפעוט גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם מטופשות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

לפעמים אתם עשויים לחוש תסכול או חוסר אונים. אם אתם מרגישים מוצפים, הניחו את הילד במקום בטוח – לדוגמה, בלול – או בקשו ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. צאו לפסק זמן עד שתירגעו. נסו לעבור לחדר אחר כדי לקחת כמה נשימות עמוקות, או להתקשר לבן משפחה או חבר כדי שיעזור לכם להירגע.

לעולם אל תטלטלו את הפעוט. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.

מותר לבקש עזרה. אם ההתמודדות עם הפעוט מציפה אתכם, צרו קשר עם רופא הילדים שלכם או עם אחות טיפת חלב.

התפתחות פעוטות: מתי להתחיל לדאוג

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל 18-24 חודשים, הפעוט שלכם מפגין אחד או כמה מהדברים הבאים.

ראייה, שמיעה ותקשורת

ילדכם:

  • מתקשה לראות או לשמוע
  • אינו אומר כלל מילים מובחנות
  • אינו מצביע, מנופף או משתמש במחוות אחרות
  • אינו ממלא הוראות פשוטות – לדוגמה, “תן לי את הכדור בבקשה”

התנהגות ומשחק

ילדכם:

  • אינו נהנה מיצירת קשר עין או מכרבולים וחיבוקים
  • אינו מפגין רגשות ותחושות
  • אינו מבקש חיבה או נחמה
  • אינו מחקה פעולות או מילים – לדוגמה, כששרים “ידיים למעלה, על הראש”, אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, מאכיל את הבובה או מכין חביתה במחבת צעצוע

תנועה ומיומנויות מוטוריות

ילדכם:

  • אינו הולך לבד
  • משתמש ביד אחת הרבה יותר מאשר ביד השנייה (ילדים אינם אמורים לפתח העדפה ליד אחת עד סביבות גיל שנתיים)
  • אינו עולה ויורד במדרגות, גם אם הוא נעזר בכם או במעקה
  • אינו יכול לרוץ
  • מתקשה להתמודד עם חפצים קטנים – למשל, עיפרון או צבע
  • אינו משרבט.

כמו כן, יש לפנות לאיש מקצוע אם אתם מבחינים שילדכם מאבד מיומנויות שכבר רכש.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצל נשים או דיכאון אחרי לידה אצל גברים. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות ילדים בגיל 5-6

Posted on by פרופ' בועז פורטר

כיצד מתפתחים ילדים בגיל חמש-שש

משחק ולמידה

המשחק חשוב גם לילדים גדולים יותר, שכבר הולכים לבית הספר. זהו עדיין האופן שבו ילדכם לומד ומפתח את המיומנויות החברתיות והרגשיות שלו, וכן את מיומנויות החשיבה. המשחק שלו מורכב יותר כעת, ומלא בדמיון ודרמה. כשהוא מעמיד פנים, הוא משחק בתפקידים מגדריים מקובלים יותר – לדוגמה, בנות נוטות לשחק כאימהות ובנים כאבות.

ילדכם נהיה חברתי יותר ויותר ומעדיף לשחק עם חברים ולא לבדו. יכול להיות שהוא עדיין מתקשה לחלוק את הצעצועים המיוחדים שלו, אבל הוא יודע לחלוק – לפחות רוב הזמן! משחקים עם כללים מאתגרים אותו לפעמים, ואם הוא אינו מנצח, הוא עשוי לטעון שאחרים מרמים.

רגשות

ילדכם מצליח להביע את רגשותיו, אף שלעיתים עדיין יזדקק לעזרה ולזמן כדי לזהות רגשות מורכבים כגון תסכול או קנאה ולדבר עליהם. הוא שולט טוב יותר ברגשותיו, וחווה פחות פרצי כעס או עצב בלתי צפויים. הוא מפגין סבלנות רבה יותר, ופתוח יותר לקבלת הסברים ונימוקים כך שבעתיד, צפויים פחות חילוקי דעות.

אף שבן השש שלכם אוהב להיות עצמאי, הוא עדיין זקוק לאהבה ותשומת לב מצדכם. הדבר החשוב ביותר בחייו כעת הוא ליצור קשר איתכם ועם משפחתו. הוא מבקש את אישורכם, גאה בהישגיו – וסביר להניח שאינו מקבל היטב ביקורת או משמעת. הוא מבין את העולם שסביבו טוב יותר, מה שעלול להוביל לפחדים שונים – למשל, חלק מהילדים מפחדים מדברים על-טבעיים (כגון רוחות רפאים), ביקורת או מבחנים, כישלון, וכן מפגיעה או איום גופניים.

חשיבה

יכולת הריכוז של ילדכם גדלה וכעת הוא יכול להתרכז לפרק זמן ארוך יותר. הוא מבין מושגים פשוטים כמו זמן (היום, מחר, אתמול), מכיר את עונות השנה, מזהה כמה מילים כתובות ומנסה להגות אותן. יכול להיות שהוא אפילו מצליח לקרוא לבד. הוא משתפר בראיית נקודת המבט של האחר, מה שעוזר לו להכיר חברים ולפגוש אנשים חדשים. ואם לפעמים נראה שהוא “יודע הכל”, הוא לא היחיד!

דיבור ותקשורת

ילדכם מדבר המון, גם אם אין איש מלבדו בחדר. הוא מדבר במשפטים מלאים ומורכבים ומנהל שיחות כמו מבוגרים, אף שהוא עדיין מתקשה לתאר רעיונות ואירועים מורכבים. הוא מבין בדיחות וחידות, ונהנה בעיקר מהומור “בתי שימוש”. הוא גם נהנה מההזדמנות להציג ולערוך מצגות בבית הספר.

הוא מבין יותר מילים ממה שהוא יכול להגיד, ולומד חמש עד עשר מילים חדשות מדי יום! אוצר המילים שלו גדל במהירות רבה כל כך, עד שלעיתים קרובות, מוחו חושב מהר יותר מהמהירות שפיו מסוגל לדבר.

תנועה

תנועותיו של ילדכם בן החמש מתואמות יותר והוא אוהב להראות לכם את יכולותיו הגופניות החדשות – לעיתים קרובות תשמעו אותו קורא לכם “תסתכלו עליי!”. הוא יכול לרכוב על אופניים, לקפוץ בחבל, לעמוד על רגל אחת לזמן קצר, לרדת במדרגות ללא עזרה, לדלג ולתפוס כדור גדול. בני שש רבים מתעניינים במשחקי ספורט קבוצתיים כמו כדורגל, ומצליחים לשחק בהם.

לפעמים נראה שבן השש שלכם פשוט לא יכול לשבת בשקט. התפתלויות והתעוותויות מול הטלוויזיה, ליד שולחן האוכל או אפילו כשהוא ישן – כל אלה הם חלק טבעי למדי מהתפתחותו. מיומנויות המוטוריקה העדינה שלו משתפרות, ומובילות לעצמאות רבה יותר בדברים כגון קשירת שרוכי הנעליים, שימוש ברוכסנים ובכפתורים וסירוק השיער. הוא עדיין יתקשה לפעמים לחתוך את המזון בסכין, אך הוא אוהב לתרגל.

חיי היומיום והתנהגות

ילדכם בן החמש נהיה עצמאי יותר ויותר ואוהב לקבל החלטות קטנות, כמו אילו בגדים ללבוש ומה לאכול לארוחת הצהריים. העלייה לכיתה אל”ף פותחת בפניו עולם חברתי שלם חדש – ומערכת כללים שלמה וחדשה לגמרי, שעלולה להיות תובענית ומאתגרת עבורו. בית הספר מעייף מאוד, ולכן אל תופתעו אם מצב רוחו שפוף או שהוא מצוברח בקלות, בעיקר אחרי יום ארוך. בימים כאלה, כדאי לנסות ולהישאר בשקט בבית אחרי בית הספר, ולשאוף להשכבה מוקדמת. אם ילדכם מודאג מהעלייה לכיתה אל”ף או ‘מתפוצץ’ מהתרגשות, כדאי לתכנן ולהתכונן מראש כדי להקל את המעבר.

כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • להעתיק צורות פשוטות בעיפרון
  • לכתוב את שמו
  • להעתיק אותיות ואפילו לכתוב כמה אותיות מהזיכרון
  • להגיד את שמו המלא, כתובתו, גילו ותאריך הולדתו
  • לצייר ציורים ריאליסטיים יותר – למשל, אדם עם ראש ועיניים, פה ואף, וגוף הכולל זרועות ורגליים
  • לקרוא ספרי ילדים פשוטים
  • להבין את חשיבותם של כללים, ואת הסיבות הפשוטות שעומדות מאחוריהם
  • להפגין הבנה ברורה של התנהגות מגדרית מקובלת
  • להשתלב במשחק חברתי מורכב יותר.

כיצד לעזור להתפתחות ילדכם

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות ילדכם:

  • עודדו אותו לנוע: שחקו במשחקי ספורט שונים ובלו בפעילויות פנאי יחד או עם אחרים. פעילויות אלה מלמדות אותו מיומנויות חברתיות כגון משחק לפי תור, שיתוף פעולה, משא ומתן, משחק הוגן וכיצד להיות שחקן טוב והוגן.
  • שתפו את ילדכם במטלות פשוטות במשק הבית: הוא יכול לערוך את השולחן או לעזור לכם לשים את הבגדים הנקיים בארון, כדי לפתח מיומנויות תנועה וחשיבה וללמוד על שיתוף פעולה ואחריות. מיומנויות אלה חשובות לבית הספר.
  • שחקו עם ילדכם מדי יום, גם אם יש לכם רק עשר דקות. המשחק מאפשר לכם להיכנס לעולמו ולגלות על מה הוא חושב וכיצד הוא מרגיש. כמו כן, כך אתם מראים לו שאתם דואגים לו ורוצים לבלות איתו.
  • תרגלו התנהגות בכיתה: לדוגמה, תוכלו לתת לו משימות קטנות שדורשות ממנו ריכוז ומילוי הוראות פשוטות. כדי להכין אותו לבית הספר, נהלו שיחות על בעל החיים או הספורט האהוב עליו ועודדו אותו להקשיב, להגיב ולשאול שאלות.
  • קבעו מפגשי משחק: הבילוי עם ילדים אחרים, בעיקר אם הם הולכים לאותו בית ספר, עוזר למיומנויות החברתיות של ילדכם ומאפשר לו להתרגל לשהות בנפרד מכם.
  • דברו על רגשותיו: תוכלו לעזור לו להבין מדוע הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש ולתאר את הרגשות הללו במילים. כך תוכלו לעזור לו ליצור חברויות ולהפגין אמפתיה.

להיות הורים

מדי יום, אתם וילדכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהוא גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם מטופשות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

לפעמים אתם עשויים לחוש תסכול או חוסר אונים. אם אתם מרגישים מוצפים, בקשו ממישהו לשמור עליו או השאירו אותו אצל חבר/שכן וצאו לפסק זמן כדי להרגע. נסו לעבור לחדר אחר ולקחת כמה נשימות עמוקות, או להתקשר לבן משפחה או חבר כדי לדבר.

לעולם אל תטלטלו או תכו ילד. אתם מסתכנים בגרימת נזק לילדכם, גם אם אינכם מתכוונים לכך. הטלטול, למשל, עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.

מותר לבקש עזרה. פנו לרופא המשפחה, פסיכולוג, בן משפחה או חבר קרוב ושתפו ברגשותיכם.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל חמש-שש, ילדכם מפגין אחד מהדברים הבאים.

תקשורת והבנה

ילדכם:

  • אינו מדבר ברור או אינו משתמש במשפטים שלמים
  • מתקשה למלא הוראות פשוטות כמו “אחרי שתתלבש, שים בבקשה את הפיג’מה על המיטה”.

התנהגות ומשחק

ילדכם:

  • מתנהג באופן מאתגר או בלתי ראוי לעיתים קרובות – למשל, חווה התקף זעם כשאינו מקבל את מה שרצה
  • אינו מתעניין באותיות או מנסה לכתוב את שמו
  • מרוחק, מודאג, מוטרד או מדוכא מאוד כשהוא מתרחק מכם
  • אינו מתקשר היטב עם אחרים – לדוגמה, מפגין אגרסיביות או אינו מתעניין באינטראקציה עם ילדים אחרים או מבוגרים.

מיומנויות יומיומיות

ילדכם:

  • עדיין מרטיב או מלכלך את תחתוניו במהלך היום (הרטבה בשעות הלילה נמשכת לרוב עד גיל 7-6, בעיקר אצל בנים)
  • מתקשה להירדם או להישאר במצב שינה.

עליכם לפנות לרופא ילדים בכל גיל, אם ילדכם מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל רופא הילדים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות השפה בגיל ארבע עד חמש

Posted on by רות בן הרוש

אוצר מילים

באופן כללי, ילדים בגיל הגן מבינים מילים רבות יותר ממה שהם אומרים. בגיל זה יתחיל ילדכם ללמוד ולהשתמש יותר במילים הבאות:

  • מילות קישור – לדוגמה, “כש”, “אבל”
  • מילים שמסבירות רגשות מורכבים – למשל, “מבולבל”, מוטרד”, “מאושר”
  • מילים שמסבירות דברים שקורים במוחו – לדוגמה, “לא יודע”, “זוכר”
  • מילים שמסבירות היכן דברים שונים נמצאים – למשל, “בין”, “מעל”, “מתחת”, “בקצה”.
  • כמו כן, ילדכם לומד יותר ויותר שמות תואר שמאפשרים לו להסביר טוב יותר – לדוגמה, “ריק”, “מצחיק”.

משפטים ודקדוק

כחלק מהתפתחות השפה בגיל זה, ילדכם ידבר במשפטים מורכבים יותר ויותר ויחבר משפטים קטנים זה לזה. כמו כן, הוא ישתמש במשפטים בדרכים שונות. בגיל חמש יתחיל ילדכם להשתמש בסוגי משפטים רבים. לדוגמה, הוא יוכל להגיד גם “הכלב רדף אחרי החתול” וגם “החתול נרדף על ידי הכלב” כדי להתכוון לאותו דבר. בסביבות גיל זה, הוא יוכל להשתמש במשפטים בני עד תשע מילים.

עד גיל חמש יכיר ילדכם את כל הסיומות השונות של מילים. למשל, הוא יתחיל להוסיף “-ים” לריבוי שמות עצם בזכר, או “-ות” לריבוי שמות עצם בנקבה. עם זאת, הוא עדיין יטעה מפעם לפעם, ויגיד למשל ביצות במקום ביצים, או מזלגים במקום מזלגות.

ילדכם יפתח את היכולת לדבר על דברים שהתרחשו בעבר או יתרחשו בעתיד, ולא רק על דברים שמתרחשים כעת. הוא ישתפר בבחירת הזמן הנכון, בשימוש בריבוי שמות עצם יוצאי דופן – כמו לבבות – ובכינויי גוף ושייכות כגון “הוא”, “שלו”, “שלה”.

הבנה

עד גיל חמש יבין ילדכם וישתמש במילים שמסבירות מתי דברים מתרחשים, כמו “לפני”, “אחרי” ו”בשבוע הבא”. הוא עדיין יתקשה להבין רעיונות מורכבים כמו “בו זמנית”. ייתכן שיתחיל לשאול שאלות אם אינו מבין הוראה מסוימת שקיבל.

ילדכם יתחיל להבין דימויים כמו “עובד עליי בעיניים” ו”איזה נחש”, ולמלא הוראות בנות יותר משני צעדים – גם אם מעולם לא נתקל במצב דומה. לדוגמה, “תן את הכרטיס לאיש שעומד שם, הוא יקרע אותו ואז נוכל להיכנס לקולנוע”. עם זאת, שימו לב שהוא עשוי להקשיב למה ששמע בהתחלה ולהתעלם מהמילים שאומרות לו באיזה סדר עליו לבצע את הדברים. למשל, הוא עשוי להתעלם מהמילה “לפני” במשפט כמו “לפני שנכנסים לקולנוע, תן את הכרטיס שלך לאיש שעומד שם”.

הגייה

בסביבות גיל ארבע וחצי, גם זרים יוכלו להבין כמעט כל מילה שילדכם אומר. הוא עדיין יתקשה להשתמש בצלילים מסוימים, למשל יגיד “לימון” במקום “רימון”, “גיידה” במקום “גלידה” וכדומה. כמו כן, לפעמים הוא ישכח צלילים מסוימים במילים מורכבות, כמו למשל “אבולנס” במקום “אמבולנס”.

לפתח מיומנויות ניהול שיחה וסיפור

ילדכם ימשיך לשפר את יכולת סיפור הסיפורים שלו, אף שעדיין עשוי לתת לכם יותר מדי מידע – או פחות מדי. ייתכן שיתקשה לספר את הדברים לפי הסדר, ולהבהיר על מי הוא מדבר. סופי הסיפורים שלו עשויים להגיע במפתיע או לא להיות הגיוניים.

עם זאת, ילדכם יעריך יותר את נקודת המבט של אנשים אחרים, ולכן יוכל להוסיף נתוני רקע מועילים לשיחה. לדוגמה, “הלכתי לבית של עומר ואכלנו עוגה ועומר הוא מהגן שלי”.

ילדכם ישתפר בנטילת תורות בשיחה עם קבוצת אנשים, ויתחיל להשתמש בווליום הנכון לכל מצב. הוא יבקש בקשות בנימוס, וישתמש במילים כמו “אפשר”, “מותר” ו”אני יכול?” הבקשות שלו נהיות פחות ישירות וברורות מאליהן. לדוגמה, הוא עשוי להגיד “זה מריח טוב!” כיוון שהוא רוצה משהו, והוא מתחיל להשתמש בשפה כדי להקניט ולספר בדיחות.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. במאמר זה ניתן מידע בקווים כלליים בלבד. אם אתם מודאגים בנוגע להתפתחות השפה של ילדכם, דברו עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או איש מקצוע אחר. אם איש המקצוע אינו מודאג אך אתם עדיין דואגים, זה בסדר גמור לבקש דעה נוספת.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)

Posted on by ד"ר מנואל כץ

מהי הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות?

הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא מצב רפואי שבו הילדים פועלים לפני שהם חושבים, מתקשים להתרכז ואינם מצליחים לשבת בשקט לזמן רב. ילדים רבים מתקשים לפעמים בכמה מהדברים הללו, אך אצל ילדים עם ADHD, התנהגות זו מועצמת ומשפיעה מאוד על חיי היומיום שלהם. החלקים השונים במוחם אינם “מדברים” זה עם זה בדרך הרגילה. לכן, הם עשויים להתקשות לחשוב, ללמוד, להביע את רגשותיהם או לשלוט בהתנהגותם היטב, בדומה לילדים אחרים באותו גיל.

ישנם שלושה סוגי ADHD:

  • ADHD המאופיין בעיקר בקשיי קשב: הילדים נוטים להתקשות להתרכז, לזכור הוראות, לשים לב ולסיים מטלות.
  • ADHD המאופיין בהיפראקטיביות ואימפולסיביות: הילדים נמצאים תמיד בתנועה, מתקשים להאט ולהירגע ולעיתים קרובות פועלים בלי לחשוב.
  • ADHD משולב: הילדים מתקשים להתרכז, עצבניים או חסרי מנוחה ונמצאים תמיד בתנועה. לעיתים קרובות הם פועלים בלי לחשוב.

ילדים המאובחנים עם ADHD ותסמיניהם אינם מטופלים כהלכה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מקשיי למידה, דיכאון וחרדה, בעיות במערכות יחסים, התנהגות מסוכנת ופציעות. לכן, חשוב לזהות ולטפל ב-ADHD מוקדם ככל האפשר.

סימנים ותסמינים של ADHD

אם אתם חושבים שלילדכם יש ADHD, חשבו קודם כל על גילו. רופאים ומומחים בתחום נוהגים בזהירות רבה באבחון ילדים בני פחות מחמש שנים, כיוון שבשנות הילדות המוקדמות הם מתפתחים וגדלים באופן ניכר. אם ילדכם גדול מחמש, או שאתם מודאגים מאוד לפני שהגיע לגיל זה, שקלו לפנות למומחה.

סימני אזהרה
חלק מסימני האזהרה הברורים ל-ADHD כוללים בעיות התנהגות אשר:

  • חמורות יותר מאשר אצל ילדים באותו גיל
  • נמשכות זמן רב יותר – שישה חודשים לפחות
  • מתרחשות ומשפיעות לשלילה על שני תחומים לפחות בחייו של הילד – למשל, בבית הספר, בבית, במסגרת החינוכית, בחוג וכו’.

עם זאת, גם אם בעיות ההתנהגות של הילד חמורות, נמשכות לזמן רב ו/או מתרחשות בשני תחומים בחייו, ייתכן שלא מדובר ב-ADHD. על מנת שבעיות ההתנהגות ייחשבו כסימן או תסמין ל-ADHD, עליהן להימנות עם הרשימה הבאה, וחייבות להיות לפחות שש מהן.

ילדכם:

  • אינו שם לב לפרטים ועושה שגיאות רשלניות או חסרות זהירות בבית הספר או בשיעורי הבית – למשל, מתעלם מפרטים או מפספס אותם, או מגיש עבודה לא מדויקת
  • קופץ מפעילות אחת לאחרת
  • אינו מצליח להיות מסודר – למשל, מתקשה לסדר דברים או לעשות דברים בזמן
  • שוכח דברים שונים, בעיקר כשהוא מנסה למלא הוראות כדי לסיים משימה שקיבל
  • מדבר הרבה או מפריע לשיחות של אחרים
  • חסר מנוחה – אינו יכול לשבת בשקט, להישאר ישוב, מתנועע בעצבנות, מתפתל או מטפס על דברים
  • אינו מצליח להישאר מרוכז או שדעתו מוסחת בקלות
  • חולם בהקיץ
  • אינו מסיים את שיעורי הבית או את המטלות הביתיות
  • נראה כאילו אינו מקשיב להוראות
  • מאבד דברים לעיתים קרובות – לדוגמה, את שיעורי הבית, העפרונות, הספרים, ארנק, מפתחות או טלפון סלולרי
  • רועש או קולני מדי בזמן משחק, פעילות פנאי או פעילויות חברתיות
  • נמצא בתנועה כל הזמן ונראה כאילו אספקת האנרגיה שלו אינה נגמרת
  • חסר סבלנות ואינו מצליח לחכות לתורו
  • מתקשה לעמוד בפיתוי או לפספס הזדמנות
  • אינו חש בנוח כשעליו לעשות דברים לאט, במחשבה מרובה ולפרקי זמן ארוכים.

אם ילדכם סובל מ-ADHD ואינו מאובחן ומטופל, הדבר עלול להוביל לקשיי למידה, קשיי התנהגות וקשיים רגשיים לטווח ארוך. לכן חשוב לפנות למומחה אם אתם מודאגים מהתנהגותו. עם זאת, יש בעיות אחרות שמובילות להתנהגות דומה ל-ADHD – למשל, בעיות בריאות, בעיות רגשיות, בעיות בשינה או קשיים בבית הספר. זו הסיבה לכך שילדכם צריך לעבור אבחון קפדני.

אבחון ADHD

אם אתם מודאגים מהתנהגותו של ילדכם, פנו לרופא הילדים. הוא יפנה אתכם לנוירולוג ילדים, פסיכיאטר או רופא ילדים מוסמך לאבחון הפרעות קשב וריכוז,  לקבלת אבחון ADHD או אבחונים אחרים. אבחון ADHD כולל התבוננות קפדנית באתגרים שחווה ילדכם בתחומי ההתנהגות, הלמידה וההתפתחות. אבחון מעמיק עשוי לכלול את חלק או את כל הדברים הבאים:

  • ריאיון אתכם ועם המטפלים העיקריים בילדכם
  • ריאיון עם הילד
  • מילוי שאלונים על ידכם ו/או על ידי מטפליו של הילד
  • שיחות עם המורה או המטפלים של הילד
  • בדיקות שפה, דיבור ותנועה
  • בדיקות חינוכיות ובדיקות למידה
  • בדיקת שמיעה.

אבחון ADHD אינו קל ומהיר, כיוון שה-ADHD עשוי להיות חופף לבעיות רפואיות והתנהגויות רבות אחרות. לדוגמה, ייתכן שאתם חושבים שאם ילדכם היה מתרכז יותר, הוא היה מצליח ללמוד יותר בבית הספר. אך יכול להיות שמדובר במצב ההפוך – קשיי הלמידה של ילדכם הם שמובילים לבעיות ריכוז.

אבחון זהיר יכול לזהות במדויק את התסמינים – אם בכלל – ששייכים ל-ADHD ואת התסמינים שהגורם להם הוא אחר. ילד שמקבל אבחון נכון יוכל לקבל את הטיפול הנכון למצבו. אף שאין מרפא ל-ADHD, אפשר לטפל בו במגוון שיטות. למידע נוסף ולקבלת טיפים ושיטות לעזור לילדכם ולטפל בעצמכם, קראו את המאמר להתמודד עם ADHD.

גורמים שמשפיעים על ADHD

שילוב בין גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים עשוי להגביר את הסיכוי לאבחון של ADHD, אך עדיין איננו יודעים מה הגורמים לכך. ישנם כמה תנאים ומצבים שאינם בהכרח גורמים ל-ADHD, אך מובילים להתנהגויות דומות או מחמירים את ההתנהגות שאכן נגרמת מ-ADHD. לדוגמה, מצבים חברתיים ומשפחתיים קשים ואתגרים אחרים כגון מחלות עלולים להוביל להחמרת התנהגות ADHD.

גורמים נוספים שעשויים להשפיע על האופן שבו חלקי המוח השונים מדברים זה עם זה הם לידה מוקדמת (פגות), תסמונות גנטיות שונות, אפילפסיה, הידרוצפלוס (מיימת ראש) ותסמונות נוספות כגון אוטיזם, מוגבלות שכלית התפתחותית ושיתוק מוחין. תסמונות אלה עלולות להוביל להתנהגות שנראית כמו ADHD או קשורה אליה. אם אתם מודאגים שהתנהגותו של ילדכם נגרמת מבעיות התפתחותיות אחרות, קבעו פגישה עם רופא הילדים.

מה אינו גורם ל-ADHD
ADHD אינו נגרם מהורים ‘רעים’ או מהורות ‘רעה’. כלומר, הוא אינו נגרם מהיעדר גבולות על התנהגות או מהורות שאינה עקבית.

עם זאת, מכיוון שקיים בסיס גנטי, קיימת סבירות גבוהה שלאחד ההורים לילד עם הפרעות קשב וריכוז יש הפרעות כאלו בעצמו, ולעיתים ההתמודדות של הורה עם הפרעת קשב עם הפרעת הקשב של הילד שלו עשויה להיות מורכבת וקשה יותר.

כמו כן, אין כל ראיות לכך שאי סבילות למזון גורמת לילדים לפתח תסמיני ADHD.

חיי היומיום של ילדים עם ADHD

ילדים שאובחנו עם ADHD נוטים להתקשות בלימודים ו/או לחוות בעיות בבית הספר, כולל לקויות למידה, לקות שפה וקשיי תנועה. גם בעיות שינה כגון קושי להירדם או לישון כל הלילה עשויות להשפיע לרעה על הלימודים בבית הספר. כמו כן, ייתכן שילדכם סובל מקשיים חברתיים – למשל, הוא אינו מצליח להתרכז או לשבת בשקט מספיק זמן כדי ליהנות ממשחק עם ילדים אחרים.

הילדים עלולים לפתח קשיים נוספים הקשורים לבריאות הנפש, ובהם הפרעת התנגדות והפרעת התנהגות, חרדה בשנות הילדות, חרדה אצל בני נוער ו/או דיכאון אצל בני נוער. תסמיני ADHD עלולים להקשות גם על חיי היומיום של המשפחה, בעיקר אם ישנם בני משפחה נוספים עם ADHD או עם קשיי למידה אחרים.

ילדים עם ADHD יכולים להיות יצירתיים מאוד ולבלות זמן רב בפעילויות שהם אוהבים. יש ילדים שנהנים להשתמש באנרגיה שלהם לעיסוק בספורט או בריקוד, ועשויים להיות פתוחים יותר להתנסות בדברים חדשים מאשר ילדים אחרים. מציאת דרכים חיוביות שאליהן יוכל ילדכם לתעל את האנרגיה שלו תעזור לבנות את ההערכה העצמית שלו ותגן עליו מפני בעיות הקשורות לבריאות הנפש.

ADHD אצל בני נוער

יש ילדים שאינם מאובחנים ב-ADHD עד גיל ההתבגרות. אם אתם חושבים שלילדכם המתבגר יש ADHD, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. ישנם מקרים שבהם תסמיני ה-ADHD אינם גורמים לבעיות עד שנות הילדות המאוחרות או תחילת שנות ההתבגרות, כאשר הילדים מקבלים יותר ויותר שיעורי בית ועוברים שינויים חברתיים ורגשיים. שינויים אלה מתווספים לקשיים החברתיים והלימודיים של הילד.

מצד שני, ככל שילדכם מתבגר, תסמיני ה-ADHD עשויים להשתנות או להתרכך. לדוגמה, ייתכן שעדיין יהיו לו בעיות להתרכז, לזכור דברים ולחשוב לפני שהוא פועל, אך התנהגותו תהיה פחות היפראקטיבית. מנגד, יתכן ודווקא בגיל הבוגר יותר יבואו לידי ביטוי קשיים אחרים, שיתכן ועד היום הוא הצליח להתמודד איתם, אך כעת מקשים עליו יותר.

עד שיגיע לגיל ההתבגרות, יתכן וילדכם יפתח כמה שיטות להתמודד עם התסמינים שלו ביעילות רבה יותר. כמו כן, כמה מהתכונות וההתנהגויות שהקשו על חייו כשהיה בבית הספר יכולות להפוך לחוזקות בהמשך חייו, בעיקר אם קיבל תמיכה טובה במהלך שנות ההתפתחות. למשל, כשיצטרך לפתור בעיות, הוא זה ש”יחשוב מחוץ לקופסה”, או ישתמש באימפולסיביות שלו כדי לעזור במצבים יצירתיים או מאתגרים.

כיום מובן שADHD היא הפרעה העשויה לבוא לידי ביטוי לכל אורך החיים, גם אצל בוגרים, וטיפול וניהול נכון עשויים להקל באתגרים השונים שבהם אנו נתקלים לאורך החיים, כולל בחיי החברה, הלימוד, התעסוקה, והיחסים הזוגיים והמשפחתיים, גם בחיים הבוגרים.

חשוב לזכור!

ADD-ADHD אינה מהווה בעיה רק בסביבת בית הספר. זוהי בעיה העלולה להשפיע על כל תחומי החיים והחברה של הילד, המתבגר והמבוגר הצעיר.
חשוב לפנות לקבל עזרה בזמן. וודאו שאתם זוכים ליחס רציני, מקצועי ובאמפטי מאנשי המקצועי אליהם פניתם ושאתם מעניקים לילדכם יחס זהה. כך תימנעו מלפספס את “חלון ההזדמנות האבחנתי והטיפולי”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פעילות גופנית אצל ילדים ומניעת פציעות

Posted on by דר' חוה גדסי

מניעת פציעות אצל ילדים

כדי לעזור לשמור על ביטחונם של הילדים במהלך משחק ופעילות גופנית, בדקו אם הם שומרים על גופם, אם סביבתם בטוחה ואם המיומנויות שלהם מתאימות לפעילות.

שמירה על גופו של ילדכם

ילדים יכולים להימנע מרוב הפציעות אם הם:

  • משתתפים בפעילויות שגופם מוכן וחזק דיו עבורן. פעילויות שבהן ילדכם משתמש במשקל גופו לזמן קצר בכל פעם – כמו למשל סולמות מתח או דילוג – הן נהדרות
  • לובשים ציוד בטיחות מתאים – כמו קסדה, מגני שוקיים או מגני פה. הדבר חשוב במיוחד אם הם משחקים עם ציוד כגון אופניים וצעצועי רכיבה אחרים
  • שותים מים לפני, במהלך ואחרי הפעילות
  • נמרחים בקרם הגנה מפני השמש וחובשים כובעים במזג אוויר חם או שמשי במיוחד
  • מקבלים טיפול נכון במקרה של פציעה
  • עושים חימום ומתיחות לפני הפעילות הספורטיבית.

סביבה בטוחה

כמו כן, חשוב שהילדים:

  • משחקים באזורים נטולי סכנות כגון ציוד שבור, משטחים לא ישרים וערמות אשפה חדות
  • משחקים בענפי ספורט שמתאימים לגודלם וליכולותיהם
  • אינם נשארים זמן רב מדי במים הקרים אחרי השחייה
  • לובשים בגדים שמתאימים לסביבה.

מיומנויות מתאימות

אפשר לשמור על ביטחונם של הילדים ולוודא שהם:

  • עושים מגוון פעילויות המאפשרות להם להתנסות בבטחה במיומנויות פיזיות שונות
  • משחקים בענפי ספורט שמותאמים או מיועדים לילדים
  • מתרגלים את המיומנויות הדרושות להם לפעילויות כגון טיפוס, איזון ותפיסה
  • מבינים את הכללים ופועלים לפיהם כשהם משחקים במשחק או בספורט כלשהו.

מניעת פגיעות רגשיות

פעילות גופנית יכולה לשפר את ההערכה העצמית של הילד, ולהפחית את החרדה והלחץ. עם זאת, גם רגשותיו עלולים להיפגע ולספוג מכות בזמן הפעילות. הנה כמה דרכים שיעזרו לכם לשמור על רווחתו ואושרו של ילדכם כשהוא מעורב בפעילות גופנית ובענפי ספורט שונים.

  • אם ילדכם אינו רוצה להשתתף בפעילות כלשהי, אל תכריחו אותו. דברו על הסיבות שבגללן הוא אינו רוצה להשתתף, וחשבו יחד על פעילויות אחרות שיוכל לנסות.
  • אם ילדכם זקוק לעזרה כדי לפתח מיומנויות וביטחון, בדקו אם אחד מחבריו יכול לתרגל איתו בבית.
  • פעילות גופנית אמורה להיות מהנה, ולא מקור לביקורת, התעללות או צעקות. נסו להרחיק את ילדכם מכל אלה, בין אם הוא סופג אותם משחקנים אחרים, צופים, מאמנים או הורים.
  • שאלו הורים אחרים בסביבה אם הם מכירים מאמנים, קבוצות ותחרויות שנראות להם חיוביות והוגנות לכל הילדים.
  • שבחו את מאמציו של ילדכם, ציינו את הישגיו האישיים ושימו לב כשהוא משתפר בפעילות כלשהי.
  • שמשו מודל לדוגמה והסתכלו על הפעילויות הגופניות של ילדכם ועל המאמצים שהוא משקיע באופן חיובי.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בחזרה לעבודה: המדריך

Posted on by דר' חוה גדסי

למה לצפות

רובנו צריכים לחזור לעבודה בגלל הצורך בכסף, כי הם נהנים מהעבודה ומהאינטראקציה עם מבוגרים אחרים, או בגלל שילוב של כמה גורמים. בכל מקרה, סביר להניח שתגלו בקרוב שכעת, כשאתם הורים, החזרה לשוק העבודה מעלה בעיות פרקטיות כמו ההתמודדות עם עלויות הטיפול בילד, זמינות, הסתגלות לשגרות משפחתיות חדשות והתמודדות עם עומס העבודה.

לוקח זמן להסתגל. הורים שחוזרים לעבודה מרגישים לפעמים שיש להם שתי משרות. עבור נשים, תחושה זו היא לעיתים חזקה יותר. מחקרים מראים שהדבר קורה כיוון שהמטלות הביתיות אינן מחולקות באופן שווה, אף שיותר ויותר נשים עובדות כיום מחוץ לבית. הגברים אינם תמיד לוקחים על עצמם חלק ממטלות הבית, למרות שבת זוגם חזרה לעבודה.

כתוצאה מעומס העבודה, הורים, ובעיקר נשים, עשויים לחוש לחוצים יותר. מחקרים הראו כי יותר ממחצית מהאימהות העובדות מרגישות שהן פורקות את הלחץ על בני המשפחה. דאגות נוספות עשויות לנבוע מהעובדה כי ייתכן שאתם סובלים מקשיי הכנסה בניסיון לאזן בין עלויות הטיפול בילד לבין הכסף שנכנס.

יכול להיות שתיתקלו בבעיות לארגן “סידור” לילד כשהוא חולה. מחקרים מראים שבדרך כלל, האימהות הן אלה שלוקחות על עצמן את האחריות לטיפול בילד חולה, בין אם הן עובדות ובין אם לא. ייתכן שהסיבה לכך היא שמרבית האבות מרוויחים משכורת גבוהה יותר, ונראה שיש להם יותר תחומי אחריות בעבודה. כמו כן, האם נתפסת באופן מסורתי כמטפלת העיקרית בילד. חלק מהאנשים חושבים שמקובל יותר שנשים יישארו בבית.

טיפול בילד

מי יטפל בילד? זו, ככל הנראה, הדאגה הגדולה ביותר שניצבת כיום בפני ההורים. העלויות של המסגרת החינוכית גדלות והולכות, ועבור חלק מהמשפחות, לא משתלם לצאת לעבוד כלל. ואם המשכורת שלכם מספיקה רק לתשלום עבור הגן, ייתכן שאתם תוהים לעצמכם מדוע בכלל ללכת לעבודה. אף שהחזקת קריירה פעילה חשובה להורים, עניין הטיפול בילד משפיע על החלטתם של חלק מההורים להישאר בבית.

תחושות לחץ

מציאת האיזון הנכון בין העבודה והבית עשויה לקחת זמן, וכשאתם חוזרים לעבודה, אתם לוקחים על עצמכם תחומי אחריות נוספים. באופן טבעי, כל זה עלול להוביל לתחושת לחץ. הלחץ יכול להתעורר פתאום אחרי אירועים מסוימים, או להיבנות באטיות אם המצב בעבודה או בבית נהיה קשה. הנה כמה טיפים להפחתת הלחץ כהורים עובדים:

  • טפלו בעצמכם. שמרו על תזונה בריאה ועשו פעילות גופנית באופן קבוע.
  • אם העבודה מלחיצה אתכם, דברו על כך עם המנהל או עם משאבי אנוש.
  • האם אפשר לשנות דברים מסוימים בעבודה כדי להקל את רמות הלחץ? אם כן, נסו לערוך את השינויים הללו בעצמכם, או בעזרת אנשים אחרים. אולי אתם צריכה להפחית את עומס העבודה או לעבוד פחות שעות?
  • החיים כהורה עובד יהיו קלים יותר אם תחלקו את עומס הטיפול בילד עם אנשים אחרים, כגון בן/בת זוג, בני משפחה או חברים.
  • הכינו מראש תוכנית לאירועים בלתי צפויים כמו מחלות, כדי להקל מעט את הלחץ.
  • האם אתם מקדישים לעצמכם מעט זמן באופן קבוע? זוהי דרך נהדרת להירגע ולראות את הכל בפרספקטיבה אחרת.
  • נסו לשמור על ארגון וסדר בעבודה, לרשום את המטלות ולנהל את זמנכם כך שלא תוכרעו מהעומס.
  • נסו שלא להוציא את העצבים על בני המשפחה. אם אתם שמים לב שאתם מתפרצים על בן או בת הזוג ועל הילדים (או נהיים שקטים מאוד), עשו את כל המאמצים האפשריים ודברי על הבעיות בעבודה.
  • אם הלחץ ממשיך להוות בעיה, כדאי לשקול לעבור לעבודה אחרת או לעשות הסבת מקצוע. פנו לקבלת ייעוץ מחברים או ליועץ קריירה.

לצאת לכמה שנות הפסקה מהעבודה

אם אתם מתכננים לצאת לחופשה של כמה שנים מהעבודה, כדאי לשקול כמה דברים נוספים. הדבר החשוב ביותר הוא לא לשכוח מהעבודה לגמרי – אף שזה עשוי להיות מפתה מאוד. הישארו מעודכנים בתחום העבודה שלכם, כדי שהחזרה לעבודה תהיה קלה יותר כשתהיו מוכנים לחזור.

הנה עוד כמה טיפים:

  • שמרו על קשר עם חברים ותיקים מהעבודה – צאו לשתות קפה או קשקשו בטלפון מדי פעם.
  • נסו להישאר מעודכנים במתרחש בשוק- קראו מאמרים מקצועיים, עברו על מודעות דרושים מדי כמה שבועות כדי לראות אילו עובדים מחפשים, או אפילו קחו קורס כדי לשמור על מיומנויות העבודה.
  • נסו לעבוד בעבודה חלקית, זמנית או עצמאית, רק כדי לשמור על רעננות.

ברגע שאתם מוכנים לחזור לעבודה, שבו וחשבו על המיומנויות החדשות שלמדתם מאז שהתחלתם לגדל ילד. יש מיומנויות שנראות בכלל לא רע בקורות החיים – סביר להניח שלמדתם המון על ניהול משא ומתן, אחריות ואיזון בין משימות מרובות, בתור התחלה. כשאתם ממלאים טופס בקשה לעבודה, זכרו להדגיש את המיומנויות הללו, וגם כל דבר נוסף שעשיתם כדי להישאר מעודכנים בתחום העבודה.

לטיפים מעשיים בהתמודדות עם החזרה לעבודה, קראו את המאמר 15 טיפים לחזרה לעבודה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה זה ODD | הפרעת התנגדות אצל ילדים בני חמש עד שמונה

Posted on by ד"ר מירי קרן

מה זה ODD? (הפרעת התנגדות)

הפרעת התנגדות (ODD) היא בעיית התנהגות בתקופת הילדות. ילד שסובל מהפרעת התנגדות אינו עושה מה שמבקשים ממנו, חושב שמה שהתבקש לעשות אינו סביר, וכועס ומתנהג באגרסיביות כשהוא מתבקש לעשות דברים.

כל הילדים אינם צייתניים או עצבניים לפעמים, בעיקר אם הם עייפים, מצוברחים או מתוסכלים. עם זאת, ילד עם הפרעת התנגדות מתנהג כך רוב הזמן, והתנהגותו חמורה כל כך עד שהוא מתקשה אפילו לעשות דברים פשוטים ויומיומיים.

אבחון הפרעת התנגדות אצל ילדים

אבחון הפרעת ההתנגדות נעשה רק על ידי איש מקצוע כגון פסיכיאטר או פסיכולוג. כדי לקבל אבחון של הפרעת התנגדות, על הילד להציג דפוס של מצבי רוח כועסים או עצבניים בשילוב עם התנהגות שלילית ומתריסה שמטרידה אנשים אחרים. כמו כן, עליו להפגין לפחות ארבעה תסמינים מהרשימה הבאה.

ילדכם:

  • מתעצבן בקלות
  • מתווכח עם מבוגרים
  • מתנגד באופן אקטיבי או מסרב לציית לכללים או לבקשות מצד מבוגרים
  • לעיתים קרובות מעצבן אנשים בכוונה
  • לעיתים קרובות מאשים אחרים בטעויות או בהתנהגות מאתגרת
  • מוטרד בקלות מאחרים
  • מתנהג לעיתים קרובות בצורה נבזית או בלתי נעימה.

ילד עם הפרעת התנגדות מפגין את התסמינים הללו לעיתים קרובות מאוד, באופן שמפריע לפעילויות היומיום הרגילות, ולמשך שישה חודשים לפחות. אם אתם חושבים שילדכם סובל מהפרעת התנגדות, כדאי לדבר עם רופא הילדים או עם היועץ בבית הספר ולקבל הפניה לאיש המקצוע המתאים.

הגורמים להפרעת התנגדות ODD

קשה לומר מדוע ילדים מפתחים הפרעת התנגדות, וסביר להניח שאין מדובר בגורם בודד. עם זאת, ישנם כמה גורמי סיכון שנמצאו קשורים להפרעת התנגדות:

  • מזג – לדוגמה, אם הילד אינו יודע לגלות גמישות, מתוסכל בקלות ומתקשה לשלוט בדחפיו
  • התקשרות – למשל, אם ההורים והילד אינם מצליחים להתקשר זה לזה או לתת מענה אוהב בעקביות
  • ביצועים אקדמיים נמוכים – לדוגמה, ילד בעל קשיי למידה
  • קשיי דיבור ושפה בחיי היומיום
  • מיומנויות חברתיות גרועות, מיומנויות פתרון בעיות ברמה נמוכה ובעיות זיכרון
  • גורמים משפחתיים והוריים – למשל, משמעת בלתי עקבית ונוקשה מדי, או לחץ רב מצד המשפחה
  • גורמים הקשורים לסביבה הבית ספרית – לדוגמה, בתי ספר שנותנים עונשים נוקשים או בעלי כללים, ציפיות ותוצאות לא ברורים
  • גורמים קהילתיים – למשל, השפעה שלילית מצד חברים לכיתה או בשכונה, אלימות בשכונה והיעדר פעילויות פנאי חיוביות.

ילדים עם הפרעת התנגדות נתקלים בדרך כלל בקשיים אחרים כמו לקויות למידה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, הפרעות חרדה, הפרעות מצבי רוח או לקות שפה. כיוון שגורמים רבים כל כך יכולים לשחק תפקיד בהתפתחות הפרעת ההתנגדות, יש לקבל אבחון מלא מאיש מקצוע. האבחון מאפשר לו לזהות בעיות נוספות שעמן מתמודד הילד, ועוזר לו לקבוע יעדים לטיפול.

אך טבעי שתקוו שהפרעת ההתנגדות תחלוף מעצמה, אך זה לא יקרה. ילדכם זקוק לטיפול מקצועי משלב מוקדם. הטיפול יעזור לו לפתח את המיומנויות הדרושות להיכרות עם חברים ושמירה על קשר, קבלת עבודה ובניית רשת תמיכה בהמשך.

להתמודד עם הפרעת התנגדות ODD

ברגע שהבנתם מה זה ODD, עכשיו תדעו איך להתמודד עם הפרעת ההתנגדות אצל ילדים מתחילה בקבלת העובדה שילדכם מתנהג ויתנהג בדרכים מאתגרות. השלב הבא הוא לפתח יחד עם איש המקצוע תוכנית ניהול התנהגותי שתקל על ההתמודדות. תוכנית טובה תעזור לילדכם:

  • ללמוד כיצד לשפר את התנהגותו ולהבין כיצד היא משפיעה על אחרים
  • להתמודד עם רגשות חזקים כגון כעס וחרדה
  • לשפר את מיומנויות פתרון הבעיות, מיומנויות התקשורת והמיומנויות החברתיות.

דברים אלה יעזרו לילדכם להכיר חברים חדשים ולהישאר איתם בקשר, להיות אסרטיבי בלי לכעוס, להצליח לקבל “לא” כתשובה ולשחק בשיתוף פעולה. כמו כן, תוכנית טובה לניהול התנהגותי תעזור לכם להתמודד עם התנהגותו המאתגרת של הילד, וגם:

  • להבין מה הגורמים להתנהגות המאתגרת
  • לעבוד על שיפור ההתנהגות החיובית של ילדכם ולהתמודד עם ההתנהגות המאתגרת
  • לעזור לילדכם להתמודד עם רגשות חזקים ולשפר את המיומנויות החברתיות
  • לעבוד על חיזוק מערכות היחסים במשפחה.

כיצד לעזור לילד עם הפרעת התנגדות

עבדו על מערכת היחסים ביניכם

ילדכם צריך לדעת שהוא חשוב לכם. אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא לבלות איתו בנעימים ולעשות פעילויות שהוא נהנה מהן. כך תחזקו את מערכת היחסים ביניכם.

שנו את התנהגותו

הנה כמה שיטות שיעזרו לכם לשנות את התנהגותו של ילדכם:

  • השתמשו בשבחים כדי לחזק התנהגות חיובית, ונסו להימנע משימוש בתוצאות שליליות. נסו לתת לו שש הערות חיוביות על כל הערה או תוצאה שלילית.
  • קראו על שיטת תגמולים מובנית, כגון טבלת התנהגות. טבלאות התנהגות עובדות היטב אצל ילדים בני שלוש עד שמונה.
  • תנו לילדכם הוראות קצרות, תמציתיות וישירות, אמרו לו בדיוק מה אתם רוצים והציעו לו כמה אפשרויות בחירה ספציפיות – לדוגמה, “אתה רוצה לעשות את שיעורי הבית עכשיו, או אחרי תוכנית הטלוויזיה הבאה?”
  • טפלו מיד בהתנהגות שאינה משתפת פעולה. לדוגמה, תנו הוראה. אם ילדכם אינו עושה מה שביקשתם, בקשו שוב , אך רק פעם אחת נוספת. אם הוא אינו משתף פעולה הכינו השלכה מראש, כמו אובדן זכות יתר.
  • השתדלו להישאר רגועים ועינייניים גם כאשר ילדכם אינו משתף פעולה.

עבדו עם צוות בית הספר

אפשר לעבוד עם צוות בית הספר כדי לשפר את ההתנהגות של ילדכם בכיתה או בחצר. לדוגמה, דברו עם הצוות על:

  • תוכניות לניהול התנהגותי בכיתה – למשל, להושיב את ילדכם בחלקה הקדמי של הכיתה, הרחק מהסחות דעת
  • פעילויות מובנות בכיתה – למשל, לתלות מערכת שעות יומית על הקיר במקום גלוי, ולהגיד לילדים אילו פעילויות עומדות להשתנות
  • לעודד שיטות חשיבה אלטרנטיביות – לדוגמה, לאפשר לילדים להעלות רעיונות משלהם לפתרון בעיות
  • תוכניות לבניית חוסן נפשי, תוכניות רווחה ותוכניות טיפול במקרי בריונות
  • מתן פרסים על התנהגות טובה, כדי שילדכם לא ירגיש שהוא תמיד נענש על התנהגות שאינה מקובלת.

לטפל בעצמכם

קשה לשמור על איזון כשאתם מתמודדים עם ילד הסובל מהפרעת התנגדות, מטפלים בילדים נוספים במשפחה ומנסים לשמור על עצמכם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לטפל בעצמכם.

  • פנו כמה רגעים לעצמכם מדי יום: קראו ספר, צפו בטלוויזיה או צאו לטיול. אם אין לכם זמן, גם חמש דקות בסוף היום יכולות לעזור.
  • בקשו מבני המשפחה, מחברים או מאנשים אחרים ברשת התמיכה שלכם להשגיח על הילד לזמן מה, כדי שתוכלו לצאת ולהתאוורר מעט.
  • הקדישו זמן לפעילות גופנית – לדוגמה, הליכה, יוגה או שחייה. ההתעמלות תעזור לכם לאגור אנרגיה לקראת ההתמודדות עם ילדכם.

קבלת תמיכה, עצה וניסיון מהורים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

זמן איכות בימי קורונה: מה זה ואיך עושים את זה עכשיו?

Posted on by עמותת גושן

מהו זמן איכות ולמה הוא חשוב?

הקשר שלכם עם ילדכם הוא המפתח שלהם לצמיחה ולהתפתחות לאורך כל שנות הילדות. כאשר הילד מרגיש מוגן ואהוב על ידי הוריו, ומקבל מענה רגיש ועקבי לצרכיו, הוא פנוי לחקור את העולם.  כל זמן הורה-ילד מהווה הזדמנות לחיזוק הערך העצמי שלהם, להפגנת דוגמה אישית ולרכישת מיומנויות רגשיות וחברתיות חשובות. מעל לכל, זמן האיכות משדר לילדים שלנו שהם נמצאים גבוה בסדרי העדיפויות שלנו, שהם חשובים לנו, ושאנחנו זמינים בשבילם.

הורים רבים חשים כי עומס העבודה ודרישות החיים אינו מאפשר להם להתפנות לילדיהם כפי שהיו רוצים. גם בימים אלו, למרות הזמן הרב המושקע בילדים, אתם עשויים למצוא את עצמכם מתרוצצים ממטלה למטלה ולחוש שלא באמת הצלחתם להיות עם ילדכם. למעשה, אין צורך להתפנות מכל העיסוקים כדי להעניק לילדכם זמן איכות. זמן איכות לא חייב להיות בהכרח זמן ארוך עם פעילות ייחודית ויוצאת דופן. מעט תשומת לב וחשיבה תאפשר לכם לנצל רגעים יומיומיים כדי לקדם את הקשר האישי עם הילדים ולתמוך בהתפתחות שלהם. זמן איכות הוא כל רגע קצר שבו אתם מקדישים לילדכם תשומת לב מלאה.

אז איך ליצור זמן איכות?

ישנם מספר עקרונות פשוטים שיכולים לעזור לכם להפוך אינטראקציות יומיומיות שממילא מתרחשות, לאינטראקציות איכותיות:

  • נוכחות והקשבה – זמן איכות הוא בראש ובראשונה זמן שבו אתם קשובים לילדכם. בדקו את עצמכם, האם אתם מקשיבים היטב לדבריו? מכוונים למה שהוא עושה כרגע? התבוננו בו ושימו לב גם לאיתותים הלא מילוליים. שאלו שאלות להבהרה, והגיבו למה שמתרחש – בסקרנות, במילה טובה, בהתפעלות, בחיוך או בצחוק מתגלגל.
  • קשר עין – לקשר העין תפקידים רבים בתקשורת עם ההורה. הוא מווסת ומרגיע, ומאפשר שיתוף הדדי בחוויה הרגשית. אם אתם כבר משוחחים לרגע עם ילדכם, צרו עמו קשר עין.  הניחו ניידים ומכשירים לזמן קצר, נסו לא להתבונן מעבר לכתף בניסיון להשגיח על האח שמצייר בגואש. השתמשו בקשר העין כדי לבסס תקשורת נוכחת וקרובה.
  • שפת הגוף – השתמשו בגופכם ובהבעות הפנים שלכם כדי להביע קשב ועניין כשילדכם משוחח אתכם או מבקש להראות לכם משהו. הנהנו כדי שידע שאתם איתו ושנו את הבעתכם בזמן המתאים בתגובה לדבריו של הילד כדי שירגיש שאתם לוקחים חלק בסיפור שלו.
  • טון הדיבור – שימו לב אל טון הדיבור כאל מרכיב משמעותי בשיח עם הילדים. בחנו את המסרים שאתם מעבירים לילדכם מעבר למילים והשתמשו בו כדי להתאים תגובה לילדכם: האם הטון נלהב ומתרגש? האם הוא שקט ומרגיע?
  • מגע – מגע הוא צורך בסיסי וחיוני להתפתחות הפיסיולוגית והרגשית של הילד. נצלו הזדמנויות יומיומיות למגע קרוב ולהפגנת חיבה גופנית עם ילדכם. העניקו חיבוקים תכופים ושימו לב למגע שלכם בזמן האכלה, הלבשה או משחק משותף. בדקו את תגובת הילד והתאימו את תדירות ועוצמת המגע לצרכיו.
  • אחד על אחד – נסו למצוא זמנים נוחים שבהם תוכלו להקדיש מספר דקות אחד על אחד עם ילדכם. השתמשו בהזדמנויות שקיימות ממילא בסדר היום – זמן הרחצה או ההשכבה במיטות עשויים להתאים לכך במיוחד.

טיפים לשילוב זמני איכות בשגרת היום

את זמני האיכות כדאי לשלב באופן טבעי בסדר היום המשפחתי. כך יש סיכוי טוב יותר שתוכלו להתמיד ולהעניק להם רגעים מיטיבים של תשומת לב באופן קבוע. הנה כמה עוגנים שתוכלו להשתמש בהם:

  • ארוחות משפחתיות הן זמן נהדר לשיחה משותפת. הניחו פלאפונים בצד ועודדו שיח משותף על חוויות היום או על כל נושא אחר שמתחשק לכם.
  • עודדו את הילדים להצטרף אליכם למטלות הבית ונצלו את הזמן המשותף. שבו קרוב וקפלו יחד כביסה, שוחחו בנחת כשהידים עסוקות, או הכינו יחד את הארוחה לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים ושירו בקול.
  • מצאו רגעים שבהם הילדים מתנהגים באופן רצוי כדי להעניק להם תשומת לב חיובית ולחזק את התנהגותם – שבחו אותם, ספרו להם מה אהבתם וחייכו אליהם.
  • עם ילדים צעירים תוכלו לנצל את זמן הרחצה וההלבשה כדי לדבר אל ילדכם או לשיר לו. למדו אותו את שמות איברי גופו, דגדגו אותו והמציאו משחקים מיוחדים שמתאימים לאמבטיה.
  • לוו את ילדכם למיטה לפני השינה ואפשרו לו להיפרד מהיום ומכם בצורה רגועה ונעימה. נצלו את הדקות שלפני השינה לקריאת סיפור, שמעו ממנו איך עבר עליו היום, כסו אותו בשמיכה ותנו חיבוק ונשיקה.

קוליק (“גזים לתינוק”): כשהתינוק לא רגוע

Posted on by דר' חוה גדסי

תסמינים של קוליק

אם יש לכם תינוק, סביר להניח שאתם כבר מכירים את התסמינים של קוליק (גזים לתינוק) – בכי וקיטורים. זמן מה לאחר שהתינוק הגיע לראשונה הביתה – כמה ימים, או אפילו כמה שבועות – מתחיל הבכי.
התינוק חסר מנוחה ועצבני, ונראה שאי אפשר להכניס אותו לשגרה קבועה של שינה והאכלות. הורים רבים מתקשים להתמודד עם חוסר היכולת לצפות את מה שיקרה.

ייתכן שהתינוק אוכל ברעבתנות, אבל זמן קצר לאחר מכן שוב נראה רעב. ייתכן שהוא לא אוכל היטב, ומקטר הרבה בזמן ההנקה או ההאכלה.
ייתכן שהתינוק שלכם לא רגוע או מייבב לפרקי זמן ארוכים, ולפעמים גם בוכה בקול רם מאוד. כשהתינוק בוכה, לעיתים הוא מקרב את רגליו אל הבטן, כאילו כואב לו. קשה מאוד להרגיע או לנחם את התינוק במצב כזה, ונראה שכל מה שאתם עושים לא עוזר. הבכי והקיטורים עשויים להימשך שעות ארוכות, ובדרך כלל הם מחמירים בשעות הערב.

חלק קטן מאוד מהתינוקות שמראים תסמינים של קוליק אכן יש בעיות רפואיות, כך שכדאי לפנות לרופא הילדים.

 

בכי וקיטורים: למה לצפות

כל התינוקות בוכים ומקטרים שלוש שעות בממוצע מדי יום, וחלקם אפילו יותר. הבכי מגיע לשיאו בערך בגיל שישה שבועות, והולך ופוחת ככל שהתינוקות גדלים.
הבכי והקיטורים נוטים להגיע בדרך כלל בשעות הערב המוקדמות, אך הזמן משתנה מדי יום.
תינוקות צעירים בוכים בגלל האופי שלהם, בגלל מחזורי השינה ודפוסי ההאכלה. כשהתינוקות גדלים, הם בוכים כדי לתקשר איתכם, או כדי להביע משהו על סביבתם. לכן, הבכי עשוי להתפרש לאורך כל היום.

בכי וקיטורים הם חלק נורמלי בהתפתחות, ובדרך כלל הם משתפרים עם הזמן. אין להם כל קשר לאופן שבו אתם מתפקדים כהורים. אפילו ההורים הבטוחים והרגועים ביותר מתמודדים עם תינוקות שבוכים הרבה.

הגורמים לקוליק (גזים לתינוק)

אין לנו מידע רב על הגורמים לקוליק. יש שחושבים שמדובר במצב רפואי של התינוק. אחרים חושבים שהסיבה לכך היא אימהות ואבות מוטרדים ודואגים – דבר מובן לגמרי, בעיקר בהתחשב בעובדה שיש להם תינוק שלא מצליח להירגע!

אין ראיות ברורות לגורם יחיד שאחראי לקוליק. חלק מהתינוקות בוכים יותר ומתקשים יותר להירגע מאשר תינוקות אחרים, בדיוק כפי שחלק מהתינוקות ישנים יותר מאחרים.
ידוע לנו שאין גורם גופני או רפואי מובהק לבכי אצל רוב התינוקות שסובלים מכאב בטן קוליקי.
ייתכן שיגידו לכם שהבכי נובע מהדברים הבאים:

  • טכניקות האכלה – מעט מדי או יותר מדי חלב, או האכלה לא נכונה.
  • בעיות רגשיות של אימהות.
  • תינוק עם מזג קשה.
  • נוכחות גזים מרובים, אף שמעולם לא הוכח שגזים גורמים לבכי. סביר יותר להניח שהגזים אינם הסיבה לבכי אלא התוצאה שלו- הבכי גורם לתינוק לבלוע אוויר.

הנה חלק מהגורמים הרפואיים לבכי ולקיטורים:

  • בעיות קיבה ומעיים – לדוגמה, החזר (ריפלוקס) קיבתי-ושטי (עליה חזרה של אוכל מהקיבה לושט) או גזים עודפים במערכת העיכול.
  • זיהומים – לדוגמה, זיהומים באוזניים או דלקת בדרכי השתן.
  • בקע (שבר, קילה)- לדוגמה, בקע מפשעתי או בקע טבורי.
  • חוסר בשלות של מערכת העצבים – לדוגמה, מערכת עצבים רגיזה או חוסר בשלות.
  • אלרגיה למזון שהאם צורכת או לחלב פרה שבתחליף החלב.
  • תפרחת חיתולים ומקורות גירוי אחרים.

קוליק עשוי להיות מתסכל מאוד עבורכם, ולעיתים קרובות גורם לתסכול גם בקרב מטפלים אחרים, כגון רופאים ואחיות. גם אם אתם חשים לחוצים או מוטרדים, אין זו הסיבה לבכי ולקיטורים של התינוק שלכם – למרות שזה עשוי להחמיר את הבכי. טבעי לגמרי שתדאגו בגלל בכיו של התינוק. דעו שרוב התינוקות שסובלים מקוליק בוכים הרבה פחות בגילאים שלושה עד חמישה חודשים. זה רק שלב, והוא יעבור בקרוב.

מה לעשות אם אתם חושבים שלתינוק יש קוליק

הדבר הראשון הוא לבדוק את הילד אצל אחות טיפת חלב או רופא ילדים, ולוודא שהוא בסדר מבחינה גופנית. הבדיקה תשקיט את דעתכם ותקל עליכם לנסות שיטות שונות להרגיע את התינוק.

הדבר השני הוא לדאוג לעצמכם: לנוח, לישון ולמצוא מספיק זמן לטפל בעצמכם.
כהורים, קל לנו להרגיש שאנו חייבים להיות על-אנושיים – שאיכשהו אנחנו יכולים לטפל בתינוק באופן מלא, לשמור על בית מצוחצח ונקי, לעבוד ולעשות קניות, לבשל ולהמשיך לעשות את כל אותם דברים שעשינו לפני שהתינוק הגיע. זה פשוט בלתי אפשרי. כולם – אתם, המשפחה שלכם ובעיקר התינוק שלכם – יסבלו אם תרגישו לחוצים מכך שאתם עושים יותר מדי.
אם תפנו את הזמן לטפל בעצמכם ולנוח מספיק, מצבכם יהיה טוב יותר ותוכלו לטפל טוב יותר בתינוק.

עשרה טיפים להתמודדות עם קוליק

כאמור, אצל רוב התינוקות, בכי וקיטורים הם חלק נורמלי בהתפתחות. זה יחלוף עם הזמן. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לצמצם את תדירות, משך ועוצמת הבכי והקיטורים:

  • בדקו אם התינוק מרגיש בנוח. אולי צריך להחליף לו חיתול, אולי חם לו או קר לו.
  • הציעו לו מזון אם אתם חושבים שהוא רעב, או אם ההאכלה האחרונה הייתה לפני יותר משעתיים.
  • הציעו לו מוצץ או הנקה. לפעמים התינוק אינו רעב אלא רוצה או צריך למצוץ משהו.
  • דברו עם התינוק ברוגע, שירו לו או השמיעו לו מוזיקה נעימה. ייתכן שהוא רק צריך לדעת שאתם קרובים אליו, וקולכם עשוי להרגיע אותו.
  • נדנדו את התינוק בעדינות או הניחו אותו במנשא – התנועתיות והקרבה להורה עשויים להרגיע אותו. חלק מהתינוקות נרגעים אם לוקחים אותם לטיול בעגלה. עם זאת, לא מומלץ להשאיר את התינוק ישן בעגלה ללא השגחה.
  • כשהתינוק בוכה וקשה לנחם אותו, נסו להבין מה הוא צריך. יש תינוקות שמשתעממים וזקוקים לגירוי הנובע מכך שמרימים אותם, מנדנדים אותם או מדברים אליהם. אחרים סובלים מגירוי יתר בקלות רבה מדי וצריכים שקט ושלווה. תוכלו לנסות לעמעם את האורות ולהרגיע את הסביבה בה אתם נמצאים, או להשמיע רעש רקע בתדר נמוך כמו מאוורר.
  • נסו לעסות את התינוק. לעיתים קרובות העיסוי מרגיע את התינוק, ועוזר גם לכם להירגע. הוא גם יכול לחזק את הקשר ביניכם לבין התינוק.
  • אמבטיה חמה יכולה להרגיע את התינוק ולעזור לו להירדם.
  • נסו ליצור דפוס קבוע של האכלה והשכבה, כדי שהתינוק יידע למה לצפות ויפתח דרכים לוויסות עצמי.
  • בקשו עזרה מאחות טיפת חלב. האחות תוכל לענות על שאלותיכם בנוגע לבריאות התינוק, לבדוק את שיטות ההאכלה שלכם ולספק טיפים מועילים ועצות לטיפול במצב המיוחד שלכם. אחות טיפת חלב תוכל גם לסייע לכם בנוגע לבניית סדר יום.

כל השיטות הללו לא יפסיקו את בכיו של התינוק בדרך פלא, אך הן יכולות להקל על המצב ולהפוך אותו לנסבל יותר, עד שהתינוק יגדל ויוכל להגיד לכם מה הוא צריך.

שיטות שונות יעזרו לתינוקות שונים. כמו כן, שיטה שעובדת היטב יום אחד עשויה שלא לעבוד ביום למחרת – ייתכן שתצטרכו לנסות משהו אחר. כל יום שונה מרעהו.
אפשר לנסות כל אחת מהשיטות הללו בכל סדר שהוא. תוכלו להתנסות ולראות אילו שיטות יעזרו למצב המיוחד שלכם. אם השיטה שבחרתם מפסיקה לעבוד, נסו אחרת.

שימו לב: התינוק לא יהפוך למפונק אם תרימו אותו, תערסלו אותו או תדברו אליו. האכילו את התינוק כשהוא רעב, והרימו אותו כדי לנחם אותו כשהוא בוכה.

טיפולים שלא צפויים לפתור את הבעיה

אם התינוק שלכם סובל מקוליק, עדיף להיעזר בטיפול גופני שאינו גורם נזק, ולא בטיפול תרופתי.

תרופות ותוספים

בדרך כלל, רופאים אינם ממליצים לטפל בקוליק (גזים לתינוק) בתרופות מרשם, תרופות ללא מרשם, תרופות נטורופתיות או הומיאופתיות.

אין ראיות לכך שתינוקות עם קוליק סובלים גם מגזים או מעוויתות במעיים, כך שלתוספים המיועדים לטיפול בקוליק אין בסיס מדעי. הם אינם מומלצים כתחליף – או אפילו בנוסף – לטיפים שהזכרנו כאן.
אף שלתינוקות רבים יש גם תסמינים של ריפלוקס, כגון הקאה, יריקת חלב או הקשתה של הגב, יש מעט מאוד ראיות לכך שהתרופה לריפלוקס מפחיתה את הבכי והקיטורים.

תוספי תזונה וטיפולים אחרים

תוספי תזונה פרוביוטיים וטיפול כירופרקטי אינם מסייעים לסובלים מקוליק.

התזונה של האֵם

יש מעט מאוד ראיות לכך שתינוקות בוכים בגלל אלרגיה לחומרים שהאם אוכלת ומעבירה לתינוק בחלב האם. כלומר, שינוי תזונתה של האם המניקה לרוב אינו מועיל, אלא אם כן לתינוק ישנם תסמינים נוספים כגון שלשול.
לפעמים אימהות מניקות מבחינות בשינוי בהתנהגות התינוק לאחר שאכלו משהו מיוחד. אם זה קורה, כדאי להימנע מאותו מזון.

תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל)

יש מעט מאוד ראיות לכך שתינוקות בוכים בגלל אלרגיה לסוג מסוים של תמ”ל. אלרגיה אמיתית לחלב אינה נפוצה. כלומר, במקרה של הזנה מבקבוק, שינוי סוג התמ”ל לא יעזור לקוליק. נוסף על כך, שינויים בסוג התמ”ל עלולים להיות יקרים.

מתי לפנות לרופא הילדים

כדאי לפנות לרופא הילדים מוקדם ככל האפשר, כשהתינוק מתחיל לייבב ולהראות סימני חוסר מנוחה לאורך זמן. רופא הילדים יערוך בדיקה גופנית כדי לשלול גורמים רפואיים אחרים. הרופא יוכל גם לתת לך עצה מעשית.

לכו לרופא אם:

  • כל השיטות שניסיתם אינן משפרות את תסמינים.
  • יש לתינוק בעיות נוספות או קשיים נוספים.
  • אתם פוחדים שתפגעו בתינוק.
  • אתם מודאגים מכל סיבה אחרת.

בדיקות נוספות

התינוק שלכם יצטרך בדיקות אך ורק אם הרופא חושב שיש מחלה או זיהום שגורמים לו לבכות, ולרוב אין צורך בבדיקות נוספות.

מניעת קוליק

נראה שקוליק הוא שלב שכיח שרוב התינוקות עוברים, כך שקשה למנוע אותו.
תינוקות צעירים מאוד שנמצאים הרבה על הידיים או במנשא גם כשהם אינם בוכים, נוטים לבכות ולקטר פחות.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 3-4 חודשים

Posted on by פרופ' בועז פורטר

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 3-4 חודשים

התינוק שלכם עסוק כעת בהבנת עקרונות הבסיס של תחומי הרגשות והתקשורת. הוא לומד לקשר בין המילים שאתם אומרים לבין הבעות פניכם. הוא אוהב את הפנים שלכם, אך יכול לגלות עניין רב גם בפנים חדשות.

בחודשים הראשונים התינוק עשוי לפזול מעט, אך זהו מצב תקין לגמרי. התינוק כבר מכיר את קולכם ומפנה את ראשו לכיוונכם כשהוא שומע אתכם מדברים. בגיל זה, התינוק עשוי לנסות לפתוח איתכם בשיחה. כשאתם מדברים הוא מקשיב, ומנסה להגיב בעצמו. אתם עשויים לשמוע אותו מנסה לדבר גם כשהוא לבדו. התינוק שלכם מתחיל להביע את עצמו יותר ויותר, ויכול לפרוץ בצחוק, לחייך כשהוא רואה או שומע דברים שהוא אוהב, ולהגיד דברים כמו “אה-רוּ”.

בסביבות גיל 12-16 שבועות, הבכי והקיטורים הרבים מתחילים להירגע. תינוקות בוכים בגלל סיבות שונות ומגוונות, אך לפעמים הם בוכים בלי סיבה נראית לעין. בגיל זה יתחיל התינוק לשלוח ידיים ולנסות לתפוס דברים כגון טבעות או רעשנים. הוא יאהב לשחק איתם ויוכל להתבונן בהם ארוכות, לנער אותם או לשים אותם בפיו. הנחת הדברים בפה היא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילמד בחודשים הקרובים. עכשיו, כשהתינוק שלכם משתמש יותר ויותר בשתי ידיו, תוכלו להבחין שהוא בוהה בהן בפליאה ובהשתאות.

כשאתם מחזיקים את התינוק או מושיבים אותו עם תמיכה, תוכלו להבחין שהוא שולט טוב יותר על ראשו, ושראשו וצווארו אינם זקוקים לתמיכה רבה כל כך כבעבר. בסביבות גיל זה, התינוק בוודאי כבר החל להתגלגל מהבטן לגב. בזמן השכיבה על הבטן, הוא עשוי להרים את ראשו גבוה ולהחזיק את עצמו על המרפקים. ייתכן שהוא יכול אפילו לשבת בעזרת תמיכה בגבו ובצדדיו.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • הגיבו לבכיו: תינוקות בוכים לפעמים כי משהו לא נוח להם – החיתול שלהם רטוב, או שהם רעבים, או שהאור חזק מדי. כשאתם מגיבים לכך, התינוק שלכם מרגיש נינוח ובטוח יותר, והוא לומד לבטוח בכם ולסמוך עליכם. גם אם אינכם יודעים מדוע הוא בוכה, חשוב לנחם אותו. התינוק לא יהפוך למפונק מדי אם תרימו אותו, תערסלו אותו או תדברו אליו בקול מרגיע.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, קראו ספרים, שחקו בצעצועים, השכיבו את התינוק על הבטן ועשו קולות מצחיקים. הוא יאהב את זה! משחק משותף עוזר לכם ולתינוק להכיר אחד את השני וגורם לו לחוש אהוב ומוגן.
  • חייכו לתינוק שלכם: כשהוא רואה אתכם מחייכים, מוחו משחרר כימיקלים לגופו שגורמים לו לתחושת אושר וביטחון, ועוזרים למוחו לגדול. לחיוך יש תפקיד חשוב בתהליך ההתקשרות.
  • דברו עם התינוק שלכם והקשיבו לתגובתו: כך אתם עוזרים לו ללמוד את עקרונות הבסיס של השפה והתקשורת. כשאתם מדברים או מקשיבים, הביטו בעיני התינוק והשתמשו בהבעות פנים שונות. כך הוא יוכל ללמוד על הקשר בין מילים לרגשות.
  • היכנסו לשגרה שמתאימה לכם ולתינוק. מומחים רבים בתחום בריאות התינוקות מאמינים כי כשאתם מוכנים, כדאי להתחיל לעשות טקס קטן שמורכב מאותם דברים באותו סדר מדי יום: האכלה, משחק ושינה. הטקס הזה עוזר לתינוק לחוש מוגן ובטוח.
  • השכיבו אותו על  הבטן על שמיכת פעילות/מזרון פעילות בשעות הערנות שלו, ופזרו מסביבו משחקים תואמי גיל: רעשנים, קוביות ועוד, כדי לעודד אותו להתהפך ולהגיע למשחקים. בשכיבה על הגב- הניחו משחקים משני צדדיו, ומעליו (בצורה בטוחה על קשת משחק/אוניברסיטה תלויה) כדי לעודד אותו להושיט ידיים ולמשוך אליו חפצים.
  • הכינו את ביתכם לתינוק בתנועה: כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול להתגלגל או לאן הוא יכול להגיע, אפילו בגיל זה.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – למשל, אם הוא עייף מדי או רעב. במקרה זה, הוא ישתמש בסימנים מיוחדים כדי להודיע לכם מתי נמאס לו ומה הוא צריך.

להיות הורים לתינוק בן ארבעה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

כהורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם התינוק שלכם, פנו לרופא הילדים שלכם, לרופא המשפחה שלכם או לאחות טיפת חלב.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן ארבעת חודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו שם לב לפרצופים
  • אינו משמיע קולות
  • אינו שולט בראשו כשהוא יושב
  • אינו מרים את ראשו
  • אינו מכניס חפצים לפה
  • אינו מנסה להגיע לצעצועים ולתפוס אותם
  • קופץ את ידיו לאגרופים רוב הזמן
  • פוזל רוב הזמן
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אינו מגיב לרעשים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

צעצועים תוצרת בית ופעילויות חופשיות לילדים

Posted on by דר' חוה גדסי

מדוע כדאי להשתמש בצעצועים ביתיים ובפעילויות חופשיות

משחקים תוצרת בית ופעילויות חופשיות בבית הם דרך מעולה להעסיק את הילדים, וכן לעזור להם ללמוד ולהתפתח. הם לא צריכים לעלות אפילו שקל אחד, ויכולים להצית את הדמיון והיצירתיות של ילדכם. ככל שהילדים גדלים, כך קל יותר למצוא רעיונות להעסיק אותם.

אתם וילדכם תוכלו ליצור יחד המון צעצועים ומשחקים. תוכלו לתת לו חומרים פשוטים למשחק פתוח, כמו למשל מיכלים או מכסים. הדבר היחיד שחייבים לוודא לפני שנותנים לילד להשתמש בפריטים ביתים הוא שכל החלקים הקטנטנים בתוכם אינם נשברים בקלות.

תינוקות רכים

הצעצוע הטוב ביותר עבור התינוק הרך הוא אתם. המגע שלכם, צליל קולכם, הנדנוד בזרועותיכם, ההתבוננות בפניכם – כל אלה מספיקים לגמרי כדי להעסיק תינוק רך.

התינוק ייהנה להיות מחוץ לבית במזג אוויר טוב, להרגיש את הרוח, להקשיב לקולות הציפורים ולהריח ריחות חדשים. שכשוך באמבטיה או במים רדודים יכול להיות כיף גדול, כל עוד אתם מחזיקים את התינוק כדי לשמור על ביטחונו.

אפשר להשמיע מוזיקה נעימה כדי להרגיע את התינוק, או להפוך את זמן האמבטיה למרגיע במיוחד באמצעות מים חמימים, אווירה נעימה או עיסוי חמים לאחר האמבטיה.

החזיקו את התינוק שלכם, שירו לו, דברו איתו וצרו איתו קשר עין. כל הפעילויות הללו יעסיקו אותו היטב, ויעזרו לו ללמוד ולהכיר אתכם בו בזמן. כל התינוקות שונים, ולחלקם לוקח זמן רב יותר ליהנות מתחושות חדשות. לכן כדאי לשים לב לתגובותיו של התינוק, ולראות ממה הוא נהנה ובמה הוא מתעניין.

תינוקות

ברגע שהתינוק שלכם מתחיל להסתובב ולהיות פעלתני יותר, כדאי לחפש פעילות אקטיבית יותר. ועדיין, הצעצוע הטוב ביותר של התינוק הוא אתם! התינוק ייהנה מאוד לטפס עליכם, לחקור ולנסות מיומנויות תנועה חדשות. כל הילדים הקטנים זקוקים גם לזמן משחק שקט, ולכן שימו לב לאיתותים שמצביעים על כך שהתינוק צריך מנוחה.

הנה כמה רעיונות למשחק עם תינוקות:

  • פנו זמן למשחק אחד על אחד מדי יום, למשל, לדבר עם התינוק או לספור את אצבעותיו. תוכלו להפוך את הפעילות לחלק מהשגרה היומית, כמו החלפת החיתול.
  • נשפו על בטנו של התינוק והשמיעו רעש חזק ומצחיק, ודגדגו את אצבעות רגליו הקטנות.
  • הכינו רעשן מבקבוק מיץ ריק: שטפו אותו היטב, יבשו ומלאו באורז, פסטה, אפונה, קטניות יבשות או כפתורים ישנים. חשוב לוודא שהמכסה סגור היטב כדי להימנע מסכנת חנק.
  • שירו לו שירים וחרוזים. תינוקות אוהבים מאוד פעולות חזרתיות כגון מחיאת כפיים או שירי אצבעות.
  • קראו ספרים. בקרו בספרייה המקומית שם תוכלו למצוא ספרים שונים ושווים במיוחד.
  • מלאו שקית בחומרים בעלי מרקם מעניין כמו נייר עטיפה.
  • הכינו תוף: מרחו רצועות נייר טבולות בדבק לאורך ולרוחב קופסה ישנה ללא מכסה. אפשר להכין גם את הדבק לבד, מקמח ומים. ברגע שהרצועות יבשות, תנו לילכם כף עץ כדי שיוכל להקיש ולתופף!

פעוטות

הפעוט שלכם אוהב בוודאי “להכניס דברים” – לעיתים קרובות לנגן הדי.וי.די או הפלייסטיישן… הכינו לו “קופה” מיוחדת משלו, שלתוכה יוכל להכניס דברים: גזרו חריצים בחלקה העליון של קופסת קרטון ישנה.

הנה כמה רעיונות למשחק עם פעוטות:

  • תנו לילדכם כמה אטבים בקופסה. הוא יוכל להניע אותם בתוך ומחוץ לקופסה שוב ושוב ושוב!
  • גזרו חתיכות קרטון, הכינו מעטפות קטנות וקשטו אותן.
  • הכינו בצק משחק ובנו מגדלים, פנקייקים ועצים – כל מה שילדכם אוהב. תוכלו ליצור צורות ולהשתמש בחותכני עוגיות או בחותכנים ייעודיים לבצק. אפשר סתם למולל את הבצק בין האצבעות.
  • הפכו קופסת תמ”ל או קופסת עוגיות ריק לכובע תחפושת מצחיק. עטפו אותם בנייר כסף, והילד שלכם יוכל להיות אסטרונאוט! אפשר גם להדביק עליהם חומרים, פרחים מפלסטיק או פונפונים כדי להפוך אותו לכובע מפואר.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות: רעיונות ופעילויות תוכלו למצוא רעיונות יצירתיים נוספים לצעצועים תוצרת בית ולפעילויות חופשיות.

ילדים בגיל הגן

הנה כמה רעיונות למשחק שיכולים להיות מהנים ולעזור להתפתחות מיומנויות המוטוריקה העדינה והגסה של ילדכם:

  • הראו לילדכם כיצד למלא גרביים ישנים בנייר או בשאריות בדים כדי להכין יצורים שונים ומשונים.
  • הכינו בובת גרב מגרביים ומכפתורים ישנים.
  • מלאו קופסה בבגדים ישנים ונקיים והפכו אותם לתחפושות.
  • קפלו נייר עיתון והכינו סירה או כובע פיראט. תנו לילדכם להדביק תמונות צבעוניות שגזרתם מעיתונים ישנים.
  • שמרו לו קופסאות קרטון ישנות – הוא יוכל להפוך אותן למכונית, בית, מטבח, חטיף וכל מה שירצה.
  • בקרו בפארק המקומי או אצל חבר, או פשוט צאו לטיול בשכונה. כל אלה יכולים להיות מקור של הנאה והרפתקה.
  • הכינו עם ילדכם ספר פשוט – תנו לו להמציא את הסיפור ולקשט את הדפים.

קראו את המאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: רעיונות ופעילויות. במאמר תמצאו מגוון רעיונות לשימוש בחפצים יומיומיים כדי להפוך אותם לצעצועים כיפיים תוצרת בית.

ילדים בגיל בית הספר

העסיקו ילדכם וספקו לו גירויים שכליים עם הרעיונות הבאים:

  • צאו לרכיבה משפחתית על אופניים, או הקימו אוהל בחצר האחורית.
  • אספו כמה קופסאות קרטון של מקררים מחנות מכשירי החשמל, ותראו מה יוכל ילדכם לעשות איתן. הקופסאות יכולות לשמש בתור בית, חללית או סתם מקום מחבוא.
  • בשלו עם ילדכם – התחילו במתכונים משפחתיים פשוטים.
  • תנו לילדכם להזמין חבר לפגישת משחק.
  • השתמשו בסדינים ישנים לבניית אוהל או בית, ותלו אותם על גב כיסאות או על שולחן. אפשר גם לצאת לפיקניק.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדים בגיל בית הספר: רעיונות ופעילויות תוכלו למצוא עוד המון רעיונות יצירתיים.

כמו כן, תוכלו ללחוץ כאן ולהוריד את דף הפעילויות שלנו!

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד ללמד ילדים לאכול בעצמם

Posted on by דר' חוה גדסי

בסביבות גיל שמונה חודשים, רוב התינוקות מתחילים לנסות לאכול לבד בידיים. עם זאת, לוקח זמן עד שהם מצליחים באמת להכניס את המזון לפה. בהתחלה הם מועכים את המזון בכפות ידיהם, בדרך לפה.

מזון אצבעות ושימוש בכפית

מזון אצבעות כגון חתיכות פרי רכות יכול לעודד את התינוק לאכול בעצמו. אכילה עצמאית – גם אם היא אינה מוצלחת במיוחד – בונה את הביטחון העצמי שלו. אל תדאגו – הוא ישתפר!

אף שרוב התינוקות אינם מצליחים להשתמש היטב בכפית עד גיל 18 חודשים לערך, חשוב לתת להם להתאמן מגיל צעיר יותר. בדרך כלל הם יודיעו לכם מתי הם מוכנים – הם פשוט ישלחו ידיים ללא הרף לכפית שבידכם. תוכלו להאכיל את התינוק עם כפית אחת ולתת לו להתנסות בכפית אחרת.

לשחק עם האוכל

הבלגן הוא חלק בלתי נפרד מהניסיונות ללמוד לאכול באופן עצמאי. כדי להפוך את זמני הארוחה למלחיצים פחות, תוכלו:

  • לפרוש יריעת ניילון או ניירות עיתון מתחת לכיסא האוכל
  • להשתמש בסינר
  • לחתוך את המזון לרצועות או לאצבעות כדי להקל על האכילה
  • לתת לתינוק לאכול בידיים.

אם אתם מוטרדים מאוד כשהתינוק זורק אוכל על הרצפה, הוא עלול לחשוב שזהו משחק חדש ומרגש. ככל שתגיבו בחריפות רבה יותר, כך המשחק ייראה לו מעניין יותר! תוכלו לעקוף זאת בכך שפשוט תגידו “לא”, ותרימו את האוכל מאוחר יותר.

להשתמש בכוס

תינוקות יכולים ללמוד לשתות מכוס בגיל מוקדם מאוד. השימוש בכוס יכול לעזור לאימהות מניקות שמעוניינות בכך שמישהו אחר יוכל להאכיל את התינוק לפעמים (כדי לקפוץ לסופרמרקט או לראות סרט, למשל). אם אינכם מעוניינים לתת לתינוק בקבוק, תוכלו ללמד אותו לשתות חלב שאוב מכוס וכפית.

כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להציג בפניו נוזלים חדשים כגון מים. אפשר להשקות את התינוק במים מבקבוק, אך עדיף להשתמש בכוס לשתיית נוזלים אחרים. כשהתינוק שותה חלב או נוזלים אחרים בבקבוק, בטנו עלולה להתמלא מדי מכדי לאכול.

בטווח הארוך, שימוש בבקבוקים עלול גם להוביל לעששת בשיניים. בעיה זו עלולה להיווצר גם כאשר התינוק הולך לישון עם הבקבוק, ונרדם עם חלב בפיו. החלב מכיל סוכרים טבעיים שנצברים מסביב לשיניו של התינוק במהלך הלילה. מצב זה אינו נוטה לקרות כאשר התינוק משתמש בכוס.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות: רעיונות ופעילויות

Posted on by דר' חוה גדסי

לעודד את המשחק היצירתי של הפעוט

משחק יצירתי עבור פעוטות חשוב בגלל תהליך היצירה עצמו. אין נכון ולא נכון באופן שבו פעוטות יוצרים ומגיבים ליצירה. באמצעות משחק יצירתי חופשי הפעוטות יכולים לחקור את עולמם בדרך שלהם – דבר חשוב ללמידה ולהתפתחות. לדוגמה, ילדכם ייהנה לחקור ולשחק עם בצק וחומרים אחרים, אך לא בהכרח “ליצור” משהו. זה בסדר גמור. שבחו וחזקו אותו ללא קשר לתוצאה הסופית.

כדי לחזק את המשחק היצירתי של הפעוט, תנו לו כמה זמן שהוא צריך. יהיו ימים שבהם ירצה לשחק רק חמש דקות, וימים שבהם ישחק כל הבוקר, ויעבור מפעילות אחת לאחרת. כשאתם נותנים לילדכם מספיק זמן, הוא יכול למצוא המון רעיונות ותגובות יצירתיים. הרעיונות שמופיעים בהמשך יעזרו לכם לחזק את הלמידה וההתפתחות היצירתית של הפעוט שלכם, והם גם מהנים מאוד!

פעילויות יצירתיות: אמנות ובנייה

אין צורך לתת לילדכם חומרי משחק חדשים בכל פעם. כדי לחזק את ההתפתחות היצירתית, השתמשו בחפצים יומיומיים והשלימו את החסר על הדרך. פשוט זכרו שהוא עשוי להזדקק לעזרה בגזירה והדבקה. הנה כמה רעיונות בתור התחלה:

  • השתמשו בגלילי נייר טואלט או בבקבוקי מיץ ריקים כדי ליצור משפחה. ציירו להם פנים, הדביקו בגדי נייר והשתמשו בצמר גפן ליצירת השיער. כשתסיימו את הכנת המשפחה, ילדכם יוכל להשתמש בצעצועים החדשים שלו ולהמציא סיפורים.
  • השתמשו בחומרים טבעיים ובחומרים שמצאתם בחוץ. לדוגמה, בסתיו אפשר לאסוף עלי שלכת, ועליהם יוכל ילדכם לצייר, להדביק על נייר או לטבול בצבע.
  • השתמשו במכסי פלסטיק קטנים, מנז’טים או אביזרים אחרים שניתן להשחיל והכינו תכשיטים.

בית בובות תוצרת בית

  • קחו קופסת קרטון גדולה מאוד – למשל, קרטון המשלוחים של הסופר או קופסה של מחשב.
  • גזרו חורים ליצירת חלונות ודלתות.
  • תנו לפעוט שלכם לצייר לבנים, מסגרות לחלונות ולדלתות. כמו כן, הוא יוכל להדביק קישוטים נוספים (וכנראה יזדקק לעזרתכם).

משקפת תוצרת בית

  • הדביקו או שדכו שני גלילי נייר טואלט זה לזה.
  • נקבו חורים וחברו רצועה.
  • צאו לפארק או לחצר וחפשו ציפורים!

הכינו “קופסת יצירה” מלאה בחפצים ובחומרים שימושיים למשחק יצירתי. קופסת העיסוקים יכולה לכלול דברים כמו נייר צבעוני, מיכלי מזון ריקים וכוסות פלסטיק. ניתן למצוא רעיונות נוספים במאמרים למידה והתפתחות יצירתית אצל פעוטות וצעצועים תוצרת בית ופעילויות חופשיות לילדים.

לחצו כאן להורדת אוגדן צפי ציור שהכנו במיוחד בשבילכם!

פעילויות יצירתיות: תנועה וריקוד

הרעיונות הבאים יעזרו לפעוט שלכם לנוע ולרקוד:

  • התחילו בחימום.
  • השמיעו מוזיקה שתגרום לילדכם לנוע. זו לא חייבת להיות מוזיקה מיוחדת לילדים – אף שעדיף שלא לשים מוזיקת טראנס או טכנו, למשל!
  • רדו לגובה הרצפה עם הפעוט, והתחילו לזחול, להחליק בישיבה, להתגלגל ולהתנדנד ביחד. פעילות זו כוללת את כל איברי הגוף, ומכינה את ילדכם (ואתכם) למשחקי תנועה ומוזיקה.
  • הצטרפו לפעוט וקפצו, רוצו, דהרו ודלגו ברחבי החדר. לכו בקצב של הילד.
  • בזמן שאתם נעים, תוכלו לשיר ביחד, לתופף על קופסה על כף עץ, לנגן בקסילופון צעצוע או בתוף מרים – כל מה שילדכם נהנה ממנו.

רעיונות למשחקי העמדת פנים

פעוטות אוהבים משחקי העמדת פנים. לעיתים קרובות הם נהנים ממשחקים על דברים מוכרים מאוד שהם רואים מדי יום. אפשר לנסות:

  • ללטף את “התינוק” עד שהוא נרדם
  • להתחפש
  • להכין את התיק ו”לצאת לקניות”
  • לנהוג ביחד ברכבת דמיונית.

מוזיקה

לא חייבים להקדיש זמן מיוחד כדי לנגן יחד. אפשר לשלב את הנגינה בשיגרות היום האחרות. כמו כן, אפשר לשלב מוזיקה, דרמה וריקוד. הנה כמה רעיונות בתור התחלה:

  • שירו שירי משחק פשוטים או שירים טיפשיים שהמצאתם בעצמכם כשאתם מחליפים חיתול, משגיחים על הילדים באמבטיה, מוזגים את דגני הבוקר לקערה וכדומה. אפשר לשיר שירים על חיות, אירועים, סיפורים או אנשים שונים.
  • תנו לילדכם לנגן, להשמיע רעש וליצור מוזיקה עם כלים תוצרת בית וכלים קנויים. בחרו רעשנים ופעמונים בטוחים ונוחים לשימוש. קראו בשמם של הכלים שבהם אתם מנגנים, ודברו על הבדלי הצלילים וכיצד מנגנים בכל כלי.
  • כשאתם שרים ביחד, נסו להתאים את קולכם לגובה קולו של הילד. סביר להניח שילדכם לא יידע לשיר בלי לזייף – או בקצב הנכון – אבל זה בסדר. מיומנויות מוזיקליות ומלודיות מתפתחות לאט. עודדו את ילדכם להקשיב למוזיקה ולשירה שלכם, כדי לפתח מיומנויות חיקוי קולות וצלילים.
  • תנו לו אביזרים פשוטים כמו צעיפים, מטפחות, כובעים, בובות אצבע וכלי נגינה שבהם יוכל להשתמש בזמן הפעילויות המוזיקליות.
  • הציגו לו שירי משחק מצחיקים ומהנים – לדוגמה, “ידיים למעלה, על הראש”, “עשר אצבעות לי יש” ו”על הקיר טיפס לו עכביש קטן”.
  • פעולה ריתמית פשוטה וחוזרת על עצמה כמו מחיאת כפיים, טפיחה, הצבעה או התנדנדות מעודדת את השירה. נסו לשיר שירים שכוללים מחיאות כפיים, כגון “קווה קווה דה לה אומה”, “מחי מחי כפיים” ועוד.

פעוטות גדולים דים כדי להתנסות ב”הערכת אמנות”. בין אם מדובר במוזיקה או בציורים, תוכלו לעודד את ילדכם לדבר על מה שאהב ביצירה שלפניו, ומה היה החלק החביב עליו.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לדבר בלי מילים: שפת הגוף וטון הדיבור

Posted on by רות בן הרוש

מדוע תקשורת בלתי מילולית חשובה?

מסרים בלתי מילוליים חיוביים יכולים לשפר את מערכת היחסים עם ילדכם ואת הקשרים הרגשיים במשפחתכם. רוב הילדים אוהבים לקבל חיבוקים ונשיקות, למשל. שפת הגוף החמימה והאוהבת הזו שולחת להם מסר בלתי מילולי שאתם רוצים להיות קרובים אליהם. מצד שני, תקשורת בלתי מילולית שלילית – כמו טון דיבור כועס או הזעפת הפנים – בזמן פעילות מהנה יחד עלולה לשלוח מסר שאינכם רוצים באמת להיות שם.

לכן, התאמת התקשורת המילולית והבלתי מילולית מגבירה את האפקטיביות של המילים שבהן השתמשתם. לדוגמה, המורה יכולה להסביר בעיות במתמטיקה באמצעות הידיים כדי להדגים את הגודל והצורה. אך כשהמסרים המילוליים והבלתי מילוליים אינם תואמים, ילדכם עשוי להאמין למסרים הבלתי מילוליים דווקא – אחרי הכל, טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. ילדכם לומד מכם המון על תקשורת בלתי מילולית. למשל, אם אתם ניגשים לאנשים חדשים בצורה רגועה, ילדכם צפוי לחקות אתכם.

האופן שבו אתם מרגישים יכול להשפיע על דרך התקשורת עם ילדכם. למידע וטיפים נוספים, קראו את המדריך לדבר עם ילדים בגיל בית הספר.

כיצד להשתמש בשפת הגוף וטון הדיבור

הנה כמה רעיונות לשימוש בשפת הגוף ובטון הדיבור כדי להעביר מסרים בלתי מילוליים חיוביים לילדכם:

  • מגע בזרוע אומר שאתם מתעניינים ומראה שאכפת לכם. חיבוק בונה חיבור רגשי.
  • קשר עין תדיר אומר שאתם מקשיבים ומוכנים לחלוק רגשות ולתקשר עם ילדכם. עמידה פנים אל פנים מול ילדכם אומרת, “אני נותן לך את מלוא תשומת הלב”, ו”אתה חשוב לי”. ירידה לגובה העיניים של ילדכם מראה שאתם רוצים להתקרב אליו, ועוזרת לו להרגיש מוגן ובטוח.
  • “שיקוף” משמעו להשתמש באותן הבעות פנים וטון דיבור שילדכם משתמש בהם. אפשר לבחור לשקף את מעשיו של ילדכם כשאתם אוהבים את מה שהוא אומר ועושה. כמו כן, השיקוף מעביר מסר שאתם מנסים להבין כיצד הוא מרגיש. לדוגמה, אם ילדכם מחייך אליכם, חייכו בחזרה. כך תוכלו לבנות את החיבור הרגשי ביניכם לאורך זמן.
  • היו מודעים לשפת הגוף ולטון הדיבור שלכם כשאתם מדברים עם ילדכם ועם אחרים, כדי לעזור לו לפתח מיומנויות טובות של תקשורת בלתי מילולית. למשל, אם אתם מדברים בטון דיבור נעים, עומדים ביציבה רגועה והבעת הפנים שלכם רגועה גם היא, אתם נראים נגישים יותר לילדכם.
  • היו מודעים לשימוש במחוות גוף (ג’סטות)- תנועות ידיים המסמנות פעילויות או חפצים. למשל: פתיחת הידיים באופן רחב כדי לסמן משהו גדול, הנחת הידיים על הלב כשאתם אומרים לילדכם ‘אני אוהב אותך’, הזזת האצבע או הראש מימין לשמאל כשאומרים ‘לא’, הנחת הראש על הידיים ועצימת העיניים כשאתם אומרים לילדכם ‘בוא נלך לישון’ ועוד. השימוש במחוות הללו מהווה חלק חשוב בתקשורת הלא מילולית שאנו משתמשים בה, אפילו בצורה לא מודעת. פעוטות בשלבי התפתחות השפה הראשונים משתמשים במחוות גוף פעמים רבות באופן טבעי. הן מהוות כלי נוסף בידי פעוטות אשר עדיין לא רכשו את המילה המדוברת כדי לתקשר עם הסביבה. השימוש בהן על ידי ההורים והילדים מפחית תסכול אצל פעוטות ואף מעודד התפתחות שפה.
  • תקשורת מילולית ובלתי מילולית עם ילדים אוטיסטים או ילדים בעלי לקויות למידה בלתי מילוליות יכולה להיות מאתגרת. לדוגמה, ילדים אוטיסטים צריכים בדרך כלל ללמוד מהו קשר עין. באמצעות טיפול אצל קלינאי תקשורת תוכלו ללמוד כיצד לחזק את קשר העין ההדדי בניכם.
  • בנים נוטים להתקשות יותר לקרוא הבעות פנים מאשר בנות. אפשר לעזור לבנכם באמצעות חיזוק התקשורת המילולית עם קשר עין וטון דיבור מתאימים. לדוגמה, אתם יכולים לומר, “טל, אני שמחה שאתה יוצא לרכוב על אופניים עם אביב, אבל תצטרך לחזור הביתה כשיחשיך”. התבוננו בעיניו של ילדכם והשתמשו בטון ברור ותמציתי.

לפתח מודעות לתקשורת בלתי מילולית

נסו להבין כיצד המשפחה שלכם משתמשת בתקשורת בלתי מילולית. לדוגמה, אפשר לצלם בווידיאו את השיחות המשפחתיות ואז לצפות בהן עם בן הזוג. שאלו את עצמכם איזה סוג של תקשורת בלתי מילולית את מזהים, כמו מגע, חיבוקים, מחוות, קשר עין ועוד. אם אתם רואים משהו שאינכם אוהבים בדרך התקשורת שלכם – למשל, שאינכם מתבוננים בילדכם כשהוא מדבר – נסו לשנות זאת בעתיד. רעיון נוסף הוא לצפות בטלוויזיה בלי קול, ולנסות להבין מה קורה על המסך.

הזדמנויות למידה והתמודדות עם התנהגויות שונות

כל יום מביא עמו הזדמנויות למידה – רגעים שבהם תוכלו ללמד את ילדכם על תקשורת. לדוגמה, אם ילדכם עומד קרוב מאוד לחבר, ונראה שהחבר אינו חש בנוח או מתרחק מעט לאחור, נצלו את ההזדמנות: הזכירו לילדכם בעדינות שעליו לתת לחבר שלו קצת מקום – למשל, “עמית, בוא ניתן לדנה קצת מקום וניקח צעד אחורה. יופי, עכשיו יש לה קצת יותר מרחב”.

כשאתם מבחינים שילדכם עושה מה שביקשתם – למשל, במסיבת יום הולדת של חבר – שבחו אותו. אמרו לו, לדוגמה, “נתי, שמחתי מאוד לראות שזזת ונתת לשירה מקום לפתוח את המתנות שלה במסיבה”.

תקשורת בלתי מילולית יכולה לעזור כשקשה לדבר בגלל מרחק או רעש. לדוגמה, אפשר לחייך או לעשות סימן “כל הכבוד” עם האגודל כשילדכם מקבל פרס בבית הספר או עוזר לחבר במגרש המשחקים. אם אתם רואים משהו שאינכם אוהבים, אפשר לנענע בראש או לעשות סימן לשלילה עם האצבע.

אם אתם צריכים להקנות לילדכם משמעת, אפשר להשתמש בטון דיבור ובהבעות פנים כדי להראות לו שאתם תקיפים, אך עדיין אוהבים. למשל, “יסמין, את משתוללת יותר מדי עם החברות שלך. תשמרי את הידיים שלך לעצמך בבקשה”.

לפעמים, כשילדכם עושה משהו מצחיק אך גם בלתי מתקבל – כמו להגיד “אימא היא קקי” – קל יותר להגיד מאשר לעשות. מפתה מאוד לצחוק, אך סביר יותר להניח שילדכם יבין שהתנהגותו אינה מקובלת אם המילים והסימנים הבלתי מילוליים שלכם יתאימו זה לזה. לכן, נסו לשמור על פרצוף רציני כשאתם אומרים, “במשפחה שלנו מדברים זה לזה בכבוד ובנימוס”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

להתמודד עם ADHD אצל ילדים בני חמש עד שמונה

Posted on by ד"ר מנואל כץ

הצעדים הראשונים

אם אתם חושבים שילדכם סובל מהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הצעד הראשון הוא לבקר אצל רופא הילדים, שיוכל להפנות אתכם לרופא ילדים מוסמך לטפל ולאבחן ADD-ADHD ,לנוירולוג ילדים, לפסיכולוג לילדים או לפסיכיאטר לילדים לקבלת הערכה ואבחון נוספים. אם ילדכם אובחן עם ADHD, איש המקצוע ואתם תעבדו יחד על פיתוח תכנית לטיפול.

למידע נוסף על הסימנים והתסמינים ל-ADHD וקבלת האבחון, קראו את המאמר הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).

להתמודד עם ADHD

ההתמודדות עם ADHD אצל ילדים מתחילה בקבלת העובדה שילדכם מתנהג ויתנהג בדרכים מאתגרות. עם זאת, אתם ואיש המקצוע תוכלו לפתח יחד תכנית ניהול התנהגותי שתקל על ההתמודדות עם ההתנהגות הזו. כדי לפתח תכנית ניהול התנהגותי לילדכם, עליכם לאזן בין הציפיות שלכם לבין מה שילדכם באמת יכול לעשות. כמו כן, חשוב לבסס שגרה קבועה, לקבוע כללי התנהגות ברורים ותוצאות ברורות להפרתם.

כדי להשיג את האיזון הנכון, תכנית הניהול ההתנהגותי עשויה לכלול:

  • טיפול התנהגותי בתחומים שונים, ובהם שיטות לשימוש בבית הספר, שינה טובה, תזונה בריאה ופעילות גופנית
  • תמיכה בבעיות למידה, שפה, תנועה ומוטוריקה ובעיות רגשיות אחרות שילדכם עשוי לסבול מהן
  • טיפול תרופתי.

התכניות הטובות ביותר מושתתות בדרך כלל על ייעוץ מקצועי מבוסס שמביא בחשבון את הדברים שמתאימים לילדכם ולמשפחתכם. כמו כן, הן משקללות את כל ההיבטים בחייו של ילדכם, כולל צרכיו ותחומי האחריות שלו בבית, בבית הספר ובכל סביבה חברתית אחרת.

כדאי לדבר על התוכנית עם בני המשפחה, המטפלים, צוות המורים או הגננות כדי לעזור לכולם לבסס ציפיות מציאותיות מהתנהגותו של ילדכם. כמו כן, ספרו להם על הדרכים המועילות להתמודדות עם התנהגותו ועל הדברים שהוא מתקשה לעשות. אם צוות המטפלים בילדכם צריך לתת לו טיפול תרופתי, ודאו שהם יודעים מהו המינון ומתי עליהם לתת את התרופה.

עבודה בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע, מורים ומבוגרים אחרים המעורבים בטיפול בילדכם, וכמובן עם בני המשפחה וחברים, יכולה להקל מאוד עליכם ועל ילדכם לעמוד בתוכנית.

טיפולים התנהגותיים

הטיפולים ההתנהגותיים מלמדים את ילדכם את המיומנויות הדרושות לחיזוק התנהגות משתפת פעולה, ולצמצום ההתנהגות המאתגרת. אפשר להתחיל ללמוד ולהשתמש בטיפולים הללו גם אם אתם עדיין ממתינים לאבחון רשמי.

הוראות מילוליות ברורות
ילדכם יתנהג כראוי בקלות רבה יותר אם יבין היטב את מה שאתם רוצים שיעשה. לכן, השתמשו בהוראות מילוליות ברורות וקלות לביצוע, והדגימו בעצמכם. כך תעזרו לילדכם למלא הוראות מילוליות:

  • תנו לו הוראות ברורות וקצרות, עם מספר צעדים מינימלי
  • הסבירו לו מה לעשות – למשל, “תרים בבקשה את הבגדים מהרצפה ותתלה אותם בארון”
  • שמרו על קשר עין עם ילדכם
  • בקשו ממנו לחזור על ההוראות שנתתם, כדי לוודא שהבין.

רמות עייפות
לכל הילדים קל יותר להתנהג כראוי כשאינם עייפים. כדי למנוע מילדכם להתעייף:

  • תנו לו מזון בריא שיספק לו אנרגיה מתמשכת לזמן ארוך יותר ויאפשר לו להתרכז טוב יותר
  • הכניסו הפסקות מנוחה כחלק מהפעילויות המתוכננות
  • שלבו מטלות לימודיות, כמו קריאה או הכנת שיעורי הבית, עם תרגילים גופניים קצרים
  • הכינו מראש כמה פעילויות רגועות ומהנות כמו ספרי צביעה או מחברת מדבקות, שילדכם יוכל לעשות אם הוא מתרגש יותר מדי
  • בססו לילדכם הרגלי שינה טובים, למשל ללכת לישון ולהתעורר בערך באותה שעה מדי יום
  • צמצמו את זמן המסך ככל האפשר במהלך היום, וודאו שהמכשירים האלקטרוניים כבויים לפחות שעה לפני שהוא הולך לישון.

שגרות קבועות וצפויות
שגרות עוזרות לילדים להרגיש מוגנים ובטוחים, מה שיכול לחזק התנהגות טובה. כדי לבסס שגרה ולהתמודד עם שינויים:

  • דברו עם ילדכם על לוח הזמנים היומי שלו. אפשר לבקש מהמורים לתלות עותק בכיתה של מערכת השעות השבועית, במקום שילדכם יוכל לראות
  • השתמשו ברשימות, איורים המציגים את השגרה היומית ו/או לוחות זמנים
  • ידעו את ילדכם מראש על שינויים צפויים – למשל, “בעוד חמש דקות תצטרך ללכת לצחצח שיניים ולהתכונן לשינה”
  • הגבילו את מספר האפשרויות שילדכם צריך לבחור – לדוגמה, במקום להגיד, “הגיע הזמן להתלבש. מה אתה רוצה ללבוש?”, אמרו, “הגיע הזמן להתלבש. אתה רוצה את החולצה הירוקה או האדומה?”

מיומנויות חברתיות
ילדים עם ADHD עשויים להזדקק למעט יותר עזרה כדי ללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. כך תוכלו לעזור לילדכם לפתח את המיומנויות החברתיות שלו:

  • תגמלו אותו על התנהגות מסייעת ועוזרת, למשל אם חלק בהצלחה את הצעצועים או התנהג כלפי אחרים בעדינות
  • למדו אותו שיטות שבהן יוכל להשתמש אם נתקל בבעיה עם ילד אחר, כמו ללכת למקום אחר או לדבר עם המורה
  • למדו אותו לשים לב להתנהגותו שלו, ולהשתמש במשפטים קצרים כמו “עצור, חשוב, עשה”.

שבחים על התנהגות חיובית 
שבחים, חיזוקים ותגמולים על התנהגות חיובית יגבירו את הסיכוי שהתנהגות זו תתרחש בעתיד. אפשר לנסות:

  • להציג בפני ילדכם פעילויות שסביר להניח שיצליח בהן
  • לחגוג בשמחה כל פעם שהוא מצליח, גם אם מדובר במשהו קטן בלבד בתור התחלה – למשל, “הצלחת לסיים את כל העמוד של שיעורי הבית. כל הכבוד, אתה בטח כל כך גאה בעצמך!”
  • לחזור על רגעי השיא של ילדכם בסוף כל יום. כמו כן, תוכלו לדבר על דברים שהתקשה בהם.

בכיתה
קבעו פגישה עם המורה ובקשו:

  • לחלק את המטלות לנתחים קטנים יותר
  • להציע לילדכם פגישה אחד על אחד, כשאפשר
  • להצמיד לילדכם חונך, שיעזור לו להבין מה עליו לעשות
  • לתכנן את הישיבה בחדר הכיתה כך שילדים עם צרכים מיוחדים יישבו בשורות הקדמיות, הרחק מהפרעות אפשריות
  • לנסות לשמור על פעילויות יומיומיות שגרתיות וצפויות ככל האפשר
  • להכין רשימת מטלות מאוירת של משימות שיש להשלים
  • לבצע את המטלות הלימודיות הקשות יותר בבוקר או אחרי ההפסקה
  • לתת לילדכם מעט יותר זמן לסיים את המשימה.

כדי לקבל את התמיכה המתאימה לצרכיו של ילדכם ולטיפול בבעיות למידה, בעיות שפתיות או גופניות בבית הספר, ייתכן שתצטרכו להגן על האינטרסים שלו ולדבר בשמו. למשל, יהיה עליכם לדבר עם המורה, המנהל, רכזת הרווחה או מורים אחרים על תכניות מיוחדות, מימון וסיוע נוסף לילדכם.

בתי הספר יכולים לעזור ולהוציא לפועל את תכניות הסיוע הללו כחלק מתוכנית הלימודים האישית של ילדכם. כמו כן, תוכלו לעבוד בשיתוף פעולה עם בית הספר כדי לקבוע את היעדים של ילדכם ולסקור את התקדמותו במהלך פגישות תמיכה קבוצתיות קבועות.

טיפול תרופתי

הרופאים עשויים לרשום לילדים עם ADHD תרופות מרשם. מרבית התרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הן תרופות ממריצות (או מעוררות), המשפרות את הדרך שבה חלקי המוח “מדברים” זה עם זה. תרופות אלה יכולות לעזור בשיפור תשומת הלב, הוויסות העצמי והמיומנויות השפתיות והמוטוריות. החומר הנפוץ ביותר המשמש בתרופות מסוג זה הוא מתילפנידאט, שנמכר בשמות המסחריים ריטלין, ריטלין LA וקונצרטה. למשפחת התרופות המעוררות שייכות גם התרופות מקבוצת האמפתמינים המוכרים בארץ תחת השמות אדרל, אטנט, ויואנס ועוד.

תרופות אלה משחררות את המתילפנידאט בקצב שונה ובזמנים שונים של היום. הנוירולוג, הפסיכיאטר או רופא הילדים העוסק בקשב וריכוז, יקבעו איזו תרופה מתאימה לילדכם ומהו המינון המומלץ. הנה כמה שאלות שכדאי לשאול את הרופא:

  • כיצד נדע שהתרופה עובדת?
  • תוך כמה זמן התרופה עובדת?
  • לכמה זמן התרופה משפיעה?
  • מהן תופעות הלוואי של התרופה?
  • כמה זמן הן נמשכות?
  • כיצד אפשר להשגיח עליהן?
  • באילו מקרים מפסיקים את התרופה?

תופעות לוואי
לתרופות אלה ישנן כמה תופעות לוואי – לדוגמה, אובדן תיאבון, שיכול להשפיע על העלייה של ילדכם במשקל או על גדילתו. עוד תופעות לוואי הן קשיי הירדמות, כאבי בטן או כאבי ראש. בגלל תופעות הלוואי הנפוצות, ילד שנוטל תרופות ממריצות חייב להיות תחת השגחה רפואית צמודה מטעם מומחה.

רוב תופעות הלוואי קלות ואינן נמשכות זמן רב. אם הן אינן חולפות, הרופא שרשם את התרופות (רופא הילדים , נוירולוג או פסיכיאטר) עשוי לשנות את המינון או את תזמון נטילת התרופה.

ישנן גם תרופות לא מעוררות לטיפול ב-ADHD, כגון סטרטרה. תרופה זו יכולה גם להפחית את רמת החרדה.

לקבל תמיכה בעצמכם

חלק גדול מההתמודדות עם ADHD הוא טיפול בעצמכם ובקשת עזרה מאחרים. הנה כמה אפשרויות לתמיכה:

  • בקשו עזרה מבני המשפחה ומחברים. אם ילדכם קשור מאוד לאחד מבני המשפחה, למשל דודה או סבא, בקשו ממנו להצטרף אליכם לקניות, או לבלות עם ילדכם בזמן שאתם ממלאים מטלות אחרות.
  • דברו עם המורה על טיפולים התנהגותיים בכיתה, שאפשר לנסות גם בבית.
  • לכו לקבוצת תמיכה להורי ילדים עם ADHD או הצטרפו לקבוצה כזו און-ליין.
  • דברו עם איש המקצוע שמטפל בילדכם על הקשיים שלכם.
  • קראו על לחץ ולמדו איך להתמודד איתו.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

משחק אצל ילדים בגיל הגן

Posted on by דר' חוה גדסי

משחקים לילדי גן: למה לצפות

באופן כללי, ילדים בגיל הגן אוהבים:

  • משחק דמיוני והעמדת פנים: ילדי גן משתמשים במשחקים כמו העמדת פנים ותחפושות כדי להציג תרחישים מבלבלים או מפחידים, להתנסות בתפקידים שונים כמו אימא או אבא ולחקור רגשות
  • משחק מבולגן: משחק עם צבעים, מים או חול מאפשר לילדים לפרוק את רגשותיהם
  • משחק גופני: הטיפוס על המתקנים בגן השעשועים מאפשר לילדי הגן ללמוד על קואורדינציה ואיזון, ועד כמה הם יכולים לדחוף את יכולותיהם הגופניות
  • שירים, ספרים, חידות וחרוזים טיפשיים: מהנה מאוד לחלוק את כל השעשועים הלשוניים האלה עם ילדכם, כיוון שכך אתם יכולים להיחשף לצד המשעשע באישיותו, וגם לשפר את השפה ואת אוצר המילים שלו
  • משחקי מיון: פעילויות כגון מיון קוביות, כפתורים או חרוזים יכולות לשפר את השפה ולהניח את היסודות ללמידת מיומנויות מתמטיות ומיומנויות של חשיבה כמותית – רק זכרו לאסוף את כל החפצים הקטנים לאחר המשחק כדי למנוע סכנת חנק
  • משחקי לוח פשוטים: משחקים כאלה מאפשרים לילדי גן ללמוד כיצד לשחק לפי תור, להישמע לכללים, לספור ולהיות שחקנים טובים והוגנים. אף שהמשחק לפי תור עשוי להיות מאתגר לילדכם, הוא ילמד וייהנה ממנו עם קצת תרגול.

ילדי גן רבים נהנים ממשחק תוקפני ומההזדמנות לבחון את חוזקם, את המרחב שהם נמצאים בו ואת מערכות היחסים שלהם. עם זאת, המשחק אמור להיות מהנה – אם ילד סובל מגילויי בריונות, אם נכפים עליו דברים ללא רצונו או אם הוא נפגע, כבר לא מדובר במשחק.

משחקים עם ילדים אחרים

עד גיל ארבע, ילדכם יתחיל להתעניין יותר במשחק עם ילדים אחרים ובהמצאת משחקים חדשים ביחד. יכולתו לחלוק ולשחק לפי התור משתפרת, אך הוא עדיין זקוק לתמיכה ולעידוד מצדכם.

בגיל חמש, ילדים מודעים יותר למקומם בעולם ומשתוקקים להתאים את עצמם. ככלל, ילדכם רוצה לפעול לפי הכללים גם בבית וגם בגן או בבית הספר. הוא יכול גם להשתתף בקביעת הכללים. רוב ילדי הגן מבינים שגם לאנשים אחרים יש רגשות, ומתחילים לפתח אמפתיה.

המשפחה והבית הם עדיין מרכז עולמו של ילדכם, ואתם עדיין האנשים החשובים ביותר בחייו. לכן, המשחק איתכם עדיין נמצא בראש רשימת הדברים שילדכם רוצה וצריך לעשות.

רעיונות למשחק עם ילדי הגן

כל ילד מיוחד במינו. לכל אחד יש תחומי עניין משלו ודרכים שונות שבהן הוא לומד היטב. ילד אחד עשוי ליהנות ממשהו אחר, וילד אחר לא. לכן, כשאתם מחפשים משחקים, חשוב להתייחס לתחומי העניין של ילדכם. תוכלו לשחק עם ילדכם, אך בה בעת יהיה עליכם למלא תפקיד תומך יותר.

הנה כמה רעיונות בתור התחלה:

  • תנו לילדכם קופסת קרטון. הוא יוכל להפוך אותה בדמיונו לבקתה מעץ, לסירה או למכונית. שולחן קטן הפוך על צדו ומכוסה בשמיכה או בסדין יכול גם הוא להצית את הדמיון.
  • אספו קופסת תחפושות מבגדים ישנים, נעליים, תיקים ופיצ’פקעס שונים ומשונים: רטייה לעין, למשל, תהפוך את ילדכם לפיראט בן רגע, ומגבת תהפוך אותו לגיבור על. גם בנים וגם בנות נהנים מאוד להתחפש ולהעמיד פנים.
  • תנו לילדכם אתגרים חדשים. בגיל ארבע עד חמש ירצה ילדכם לנסות פעילויות חדשות כמו רכיבה על אופניים או משחקי לוח.
  • דברו עם ילדכם כשאתם מכינים את ארוחת הערב או עושים קניות. תנו לו לעזור: בקשו ממנו למדוד חומרי גלם, לערבב את הסלט או לחשוב על רשימת קניות.
  • נסו לבשל עם ילדכם: ילדי גן אוהבים בדרך כלל לעזור להורים לבשל, למרוח ממרח על פרוסת לחם או למעוך פירה. כמו כן, הבישול מאפשר לכם להכיר לו מושגים מתמטיים בסיסיים ומושגים בחשיבה כמותית.
  • מיינו קוביות או חפצים אחרים לפי צבע, גודל או מרקם (חלק, רך, קשה או גס). זהו משחק מרתק עבור ילדים צעירים.
  • אפשר לשחק גם בבצק, חול, מיכלי פלסטיק או קופסאות ומכסים שנמצאים בבית, כלי אוכל מפלסטיק, סירים ומחבתות (ללא קצוות חדים), לגו דופלו, פאזלים פשוטים וקוביות צבעוניות.

כמו כן, תוכלו ללחוץ כאן ולהוריד את דף הפעילויות שלנו!

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

“איך תינוקות באים לעולם?”

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

“חוכמת החצר”

לפני שאתם קופצים למסקנה שזהו גיל צעיר מדי, חשבו לרגע מתי והיכן אתם עצמכם גיליתם מהם יחסי מין. רבים מאיתנו קיבלו את המידע הזה בחצר בית הספר היסודי או במגרש המשחקים מילד גדול יותר, שהחליט שהגיע הזמן לחלוק איתנו את הפירוש שלו לתהליך הרבייה ויחסי המין. אתם זוכרים בוודאי את תגובתכם המופתעת או המבועתת, וחשבתם – אין מצב שההורים שלי אי פעם עשו את זה! סביר להניח שלא סיפרתם לאימא או לאבא שלכם על השיחה הזו, שהפירוש של חברכם לא היה מדויק (לפעמים בדרך מבדחת מאוד), וייתכן שקיבלתם מידע נכון יותר ממקור אמין רק שנים אחר כך.

ובכן, למרות העובדה שהתקופה השתנתה מאוד במובנים רבים, מגרשי המשחקים וחצרות בתי הספר נשארו אותו דבר. עדיף לדבר עם ילדכם על הנושא בשלב מוקדם יותר, וכשייתקל באותו חבר יודע-כל יוכל להגיד לו בביטחון – “בטח שאני יודע, ההורים שלי כבר סיפרו לי הכל!”. זו ההזדמנות שלכם להעביר לילדכם מסר חיובי ואוהב בנוגע למערכות היחסים בין מבוגרים, במקום להניח לו לקבל את הרושם הנפוץ מדי, הנגעל והילדותי שיכה אותו בתדהמה.

הסיפור האמיתי

ילד בגיל בית הספר כבר יכול להבין שיחסי מין הם הדרך שבה מבוגרים מפגינים את אהבתם ומתענגים ביחד, וגם האופן שבו הם נוצר תינוק. כמו כן, אם אתם מאמינים בכך, תוכלו להעביר לילדכם מסר על תכנון המשפחה כבר בגיל צעיר – כלומר, שאנשים יכולים לבחור אם להביא תינוקות לעולם או לא, מתי וכמה ילדים הם רוצים במשפחה.

חפשו הזדמנויות ללימוד כדי להציג את הנושא: למשל, כשאתם רואים אישה בהיריון, קוראים ספר על היריון ולידה או צופים בזוג במיטה באחת מתוכניות הטלוויזיה. חשבו על הערכים שאתם רוצים ללמד: האם משפחתכם מאמינה שיחסי מין הם התפתחות טבעית במערכת יחסים אוהבת בין מבוגרים, או שצריך לקיים יחסים רק אחרי הנישואים – או אולי משהו באמצע?

לכל ילד, בכל גיל, מתאים הסבר בהתאם לרמתו. בכל שלב התפתחותי תוכלו להוסיף עוד מידע. לדוגמא, בגילאי הגן, תוכלו להסביר כי כשההורים אוהבים, הם שוכבים ביחד במיטה, ובתנאים המתאימים, הביצית של אימא יכולה להתחיל ולהתפתח לעובר. בשלב מאוחר יותר תוכלו להסביר את התהליך הפיזיולוגי, שבו זרע מהאב צריך להיפגש עם ביצית מהאם, על ידי החדרת הפין של הגבר לפות של האישה, וכך מתפתח עובר.

אם ילדכם בגיל בית הספר, כדאי להגדיר לו בפשטות מהם יחסי מין. תוכלו לומר “כמו שהיום, כשאתה אוהב מישהו אז אתה מחבק ומנשק אותו, אצל מבוגרים יש עוד ביטויים של אהבה, כמו לשכב ביחד במיטה ולהתחבק. לפעמים כששני מבוגרים (או אנשים נשואים) אוהבים אחד את השני, הם נהנים מכך שהגבר מכניס את הפין שלו לפות של האישה. אחרי זמן מה, תאי הזרע יוצאים מתוך הגוף של הגבר ומטיילים במעלה הנרתיק של האישה – עד הרחם שלה. כשהזרע פוגש בביצה בתוך הרחם נוצר עובר, שבקרוב יגדל ויהיה תינוק”.

הדגישו בפני ילדכם שיחסי מין הם דבר ששני הצדדים צריכים לרצות בו באותה המידה. אי אפשר להכריח מישהו לעשות את זה, או ללחוץ עליו לעשות זאת. כמו כן, הדגישו כי ישנם דברים שמותרים רק למבוגרים, כי יש לכך השלכות. כמו שלחצות כביש לבד מותר רק מגיל מסוים, ורישיון לרכב או הליכה לצבא נעשים בגיל מסוים, כך גם עם יחסי מין.

המתינו לתגובתו של ילדכם. תנו לו זמן לקלוט את המידע. יכול להיות שהוא יגיד, “אימא, זה מגעיל!” ואז תוכלו לענות לו, “אני מבינה שאתה מרגיש שזה מגעיל. זה בסדר גמור, כיוון שזה משהו שמבוגרים עושים. כשתהיה מבוגר, תוכל להחליט אם אתה אוהב לעשות את זה או לא. בכל מקרה, נוכל להמשיך לדבר על זה מאוחר יותר”. בחילופי הדברים הקצרים הללו אתם מכירים ברגשותיו, מסבירים לו שלדעתכם, יחסי מין נועדו למבוגרים, מאפשרים לו לדעת שהוא זה שמחליט על המיניות שלו בתהליך ההתבגרות ומשאירים את הדלת פתוחה לדיונים בעתיד. בגילאים בוגרים יותר, חדדו את נושא ההסכמה והמוגנות המינית.

חשוב לנצל הזדמנויות ללמידה, ולא להסתפק בשיחה חד פעמית. כמו כל למידה אחרת, גם בנושא הזה זוהי למידה רציפה, בכל גיל לפי הרמה וההבנה. גם אם נראה לכם שכבר אמרתם הכל, חפשו הזדמנויות נוספות להטמיע את התכנים והערכים שלכם.

שיטת שלושת השלבים בפעולה

שיטת שלושת השלבים בשילוב עם הזדמנות ללימוד יעזרו לכם להציג בפני ילדכם בן השש, למשל, את הרעיון שמאחורי אינטימיות מינית. כשילדכם רואה שני מבוגרים מתנשקים, הוא אומר, “אוי, אבא, הם עושים סקס”. ראשית, שאלו אותו למה הוא מתכוון כשהוא אומר “סקס”. שנית, תקנו את המידע השגוי. בהתאם לתשובתו, ספרו לו שנשיקה בפומבי אינה נחשבת בדרך כלל לסקס, ושהמילים האלה מתייחסות בדרך כלל ליחסי מין בין מבוגרים. שלישית, ספרו לו איך אתם מרגישים כלפי הבעת חיבה בפומבי, למשל, “לא נוח לי לראות שני אנשים מתנשקים בסופרמרקט”, או “אתה לא חושב שזה נהדר לראות אנשים שאוהבים אחד את השני ומפגינים חיבה?”

אפשר להשתמש בהזדמנות הלימוד הזו מאוחר יותר ולהעלות את עניין יחסי המין: “אתה זוכר שראינו את הזוג ההוא אתמול, וחשבת שנשיקה זה סקס? אני חושב שאתה מוכן לדבר קצת יותר על הדרך המיוחדת שמבוגרים (או זוגות נשואים) מפגינים חיבה זה כלפי זה”. המתינו רגע ובדקו אם ילדכם נראה מעוניין, ואז המשיכו והגדירו לו בפשטות מהם יחסי מין.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת דאון – הגורמים, המאפיינים והטיפול

Posted on by עמותת גושן

תסמונת דאון היא תסמונת גנטית נפוצה שגורמת למוגבלות שכלית התפתחותית ולבעיות גופניות ולימודיות נוספות. עבודה משותפת עם שירותי הרווחה וטיפול מוקדם יעזרו לכם ללמוד כיצד לשחק ולתקשר עם ילדים עם תסמונת דאון, כך שיוכלו למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.

מהי תסמונת דאון?

תסמונת דאון היא תסמונת גנטית, אשר נגרמת בשל טריזומיה 21, כלומר שלושה כרומוזומים מספר 21 במקום שניים במצב הרגיל. לכן, בתאים של ילדים עם תסמונת דאון יש 47 כרומוזומים, במקום 46 שמופיעים במצב התקין. התסמונת מופיעה באחד מכל כ-1,000 תינוקות בישראל וגורמת למגוון בעיות גופניות והתפתחותיות, ובדרך כלל גם למוגבלות שכלית התפתחותית בדרגות שונות. מדובר בתסמונת שכיחה במיוחד שלא אופיינית למין או למוצא ספציפיים. הסטטיסטיקה מצביעה כי התסמונת תופיע באחת לכ-1400 לידות בממוצע אצל נשים בשנות ה-20 לחייהן, אחת לכ-800 לידות אצל נשים בשנות ה-30 לחייהן, וסבירות גבוהה יותר של אחת לכ-100 לידות אצל נשים מגיל 40 ומעלה.

אף שידוע לנו כיצד תסמונת דאון נגרמת, איננו יודעים מהי הסיבה לכך. אנו יודעים שאין זו אשמתו של איש. תסמונת דאון מופיעה בשכיחות דומה בכל הקבוצות האתניות והתרבותיות, ואצל ילדים שנולדים להורים בכל הגילים.

עם ההתקדמות של השירותים הרפואיים והשינוי החברתי שהתרחש בעשורים האחרונים אנו רואים עלייה מתמדת בתוחלת החיים של אנשים עם תסמונת דאון, ושיפור ניכר במצבם הרפואי וההתפתחותי. כשנולדים ילדים עם תסמונת דאון אנו מצפים שהם יגדלו להיות מבוגרים שמחים, בריאים ומתפקדים. חלק מהילדים יזדקקו לתמיכה מועטה בתחומים מצומצמים, ואחרים לתמיכה רבה בתחומי חיים מגוונים.

הגורמים

כל אדם נולד עם כרומוזומים, מולקולות DNA, ממספר סוגים. תסמונת דאון נגרמת כתוצאה מתהליך לא תקין של חלוקת כרומוזומים בשלב ראשוני מאוד, עוד לפני הפריית הביצית ברחם. מדובר בתהליך שאינו קשור בתורשה, במעשים או ההתנהגות של האישה או הגבר במהלך ההיריון, ולמעשה אי אפשר לצפות או למנוע את התרחשות השיבוש בחלוקת הכרומוזומים. לידה של ילד עם תסמונת דאון יכולה להתרחש אצל כל אישה, בכל גיל, והסיכוי גבוה יותר לכך ככל שהאם מבוגרת יותר.

המאפיינים

ילדים עם תסמונת דאון חולקים מאפיינים גופניים מסוימים, אך דומים גם לשאר בני המשפחה. לרובם הגדול יש מוגבלות שכלית התפתחותית בדרגה קלה עד בינונית. היא מתבטאת בעיכוב בהתפתחות וקשיי למידה מגוונים. אנשים עם תסמונת דאון עלולים להתמודד גם עם מגוון מצבים בריאותיים ורפואיים, ולכן חשוב לבדוק את מצב הבריאותי של ילדכם באופן קבוע עם אנשי המקצוע, ולעקוב אחר מצבים רפואיים שכיחים.

לתסמונת דאון מספר תסמינים:

מאפיינים קוגניטיביים

תסמונת דאון תשפיע על היכולות הקוגניטיביות של הלוקים בה. מדובר בהפרעות קשב וריכוז, בעיות זיכרון בטווח ארוך וגם בטווח קצר, עיכוב התפתחותי שיתבטא בקושי ללכת, לדבר ולקרוא, וקושי במציאת פתרון לבעיות בכל התחומים. ההתפתחות השכלית של ילדים הלוקים בתסמונת דאון תהיה איטית יותר, אך לא בלתי אפשרית.

מאפיינים חזותיים

הופעת תסמונת דאון אצל עובר תשפיע על המראה החיצוני שלו. בדרך כלל, מדובר על עיניים מלוכסנות, אוזניים ופה קטנים, אף פחוס, לעתים גם לשון בולטת. ניתן לראות את המאפיינים החזותיים גם בשאר הגוף, כמו אצבעות קצרות מהרגיל, עורף שטוח ולעתים עור מעט רפוי באזור זה.

סיבוכים

תסמונת דאון עשויה לגרום לסיבוכים, סיכוי מוגבר למחלות ולפגיעה בתפקוד של איברים פנימיים. זאת הסיבה העיקרית לתוחלת חיים נמוכה יחסית בקרב לוקים בתסמונת דאון, כ-45 שנים, לעומת שאר האוכלוסייה. חלק מהסיבוכים האפשריים כוללים סיכוי גבוה יותר למחלות כמו לוקמיה או דמנציה, רגישות יתר למחלות זיהומיות, פגיעה בתפקוד הלב או היווצרות של מום. באופן כללי, הלוקים בתסמונת דאון בעלי סיכוי גבוה יותר להפרעות או סיבוכים באיברים פנימיים, ופגיעה בתפקוד הגוף בטווח הארוך.

תסמונת דאון בגילאים שונים

  1. במהלך היריון – במהלך תקופת ההיריון, כל אישה צריכה לעבור סדרת בדיקות שגרתיות, וחלקן יכולות לשלול או לאשר את קיומה של התסמונת אצל העובר. חלק מהבדיקות יעלו על התסמונת בעקבות מומים מולדים שמהם סובלים עוברים עם תסמונת דאון בדרך כלל, או שהם יזהו את התסמונת באופן נקודתי.
  2. תינוקות – תינוק עם תסמונת דאון יזוהה מידית בגלל תווי הפנים האופייניים לבעלי התסמונת. במקרים מסוימים יסבלו התינוקות הנולדים ממומים או מערכות שונות ברמת תפקוד נמוכה ויצריכו טיפול רפואי או מעקב בחודשים הראשונים.
  3. ילדים – בעלי תסמונת דאון מתפתחים בקצב איטי יותר, גם מבחינה גופנית והתפתחותית וגם מבחינה קוגניטיבית שכלית. הם יתקשו יותר להגיע לנקודות התפתחותיות חשובות בחייו של ילד כמו זחילה והליכה. מצבם הבריאותי יהיה רגיש יותר והם בעלי סיכוי רב יותר לחלות במחלות שונות.
  4. בוגרים – במקרה של בוגרים, איכות חייו ויכולתו של בעל תסמונת דאון לתפקד תלויה במצבו הבריאותי ובהיקף הנזקים שגורמת התסמונת. אנשים שונים סובלים מרמות שונות של מומים, מחלות או תפקוד קוגניטיבי, ועל כן תיקבע היכולת שלהם לתפקד בחיים בוגרים. יהיו מבוגרים שיוכלו לתפקד בכוחות עצמם ולחיות באיכות חיים ברמה סבירה או גבוהה, ויהיו כאלו שלא יוכלו לתפקד בעצמם ויסבלו ממחלות או מגבלות קשות.

אבחון מוקדם

תסמונת דאון בדרך כלל ניתנת לאבחון מיד לאחר הלידה, כיוון שישנם מאפיינים גופניים ברורים שהצוות הרפואי יכול לראות ברך הנולד. הרופא יאשש את הערכותיו באמצעות בדיקת דם גנטית לתינוק.

אפשר לעבור בדיקות לגילוי תסמונת דאון כבר במהלך ההיריון. בדיקות הסקר נותנות מידע על הסיכויים להופעת תסמונת דאון, אך הן אינן מספקות תשובה מוחלטת. בדיקות הסקר כוללות בדיקות דם והדמיה, למשל:

  • בדיקות סקר משולבות לשליש ראשון: בדיקת דם מהאם ובדיקת אולטרסאונד של מדידת עובי השקיפות העורפית.
  • בדיקת DNA עוברי (NIPT, בדיקה לא פולשנית טרם לידה): בדיקת דם המבוצעת לאמא, אשר בודקת חלקיקים של ה-DNA של התינוק עם תסמונת דאון

בהתאם לתוצאות של בדיקות הסקר, מופנית האם לבדיקות אבחנתיות, שיכולות לספק תשובה חד משמעית בנוגע לאבחנה של תסמונת דאון.

הבדיקות יכולות לכלול בדיקת סיסי שליה (CVS) או בדיקת מי שפיר – שתי הבדיקות מדויקות מאוד, אך טומנות בחובן סיכון מסוים להמשך ההיריון. גם אם הבדיקות מצביעות על קיומה של תסמונת דאון אצל התינוק, אין דרך לדעת באופן מלא כיצד התסמונת תשפיע על חייו. דברו עם הרופא על האפשרויות העומדות בפניכם.

טיפול

טיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לשיפור המצב. כדי לתמוך בילדכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, כגון רופאי ילדים, פיזיותרפיסטיות, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, מורות או גננות לחינוך מיוחד ופסיכולוגיות. אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם.

תמיכה כלכלית

הורה לילד עם תסמונת דאון, יהיה זכאי לקצבת ילד נכה בשיעור 50% מלידה ועד גיל 18 ושלושה  חודשים. במקרים בהם קיים ליקוי בנוסף לתסמונת דאון, כמו עיכוב התפתחותי, האכלה ממושכת, טיפולים קבועים או מוגבלות שכלית התפתחותית, ישנה אפשרות לבדוק זכאות לקצבה בשיעור 100%. למידע נוסף פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

קבלת אבחון של תסמונת דאון לעובר או לתינוק שזה עתה נולד עלולה להיות קשה לכם ולבני המשפחה. אם אתם זקוקים למידע ולתמיכה פנו לארגון “שלוה” . כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

טקסים משפחתיים בימי קורונה: לקראת יום עצמאות מצומצם

Posted on by עמותת גושן

מהם טקסים משפחתיים ומדוע הם חשובים?

טקסים משפחתיים הם פעילויות ייחודיות שהמשפחה שלכם עושה, לעתים אפילו מבלי לשים לב. יש טקסים פשוטים כמו שיר מיוחד לפני השינה או לחיצת יד סודית כשנפרדים בבוקר, וחלקם מורכבים יותר כמו בילוי משותף קבוע או כללים משלכם למשחקי ספורט משותפים. טקסים מסוימים הועברו אלינו מסבא וסבתא או מבני משפחה אחרים, ואנו ממשיכים אותם גם בביתנו. חלקם עשויים להיות קשורים למסורת או לחגים דתיים, כמו חנוכה, חג המולד או הרמדאן. טקסים אחרים מתגבשים עם השנים והמשפחה יוצרת אותם לעצמה – חגיגות ימי הולדת, טיולים מיוחדים או פסטיבלי תרבות.

טקסים משפחתיים יכולים להיות משהו שאף אחד מלבד בני המשפחה אינו מבין, או להיות קשורים לעניין משותף שיש לכם. הם עוזרים לבני המשפחה לדעת “מי אתם” ומה חשוב עבורכם. כך, הם מסייעים לילדכם להרגיש שייכות והזדהות, ותורמים לתחושת הביטחון שלהם. מסורות אלו עשויות לנחם את הילדים במצבים לא מוכרים, ולשמר תחושת המשכיות שתסייע להתמודדות שלהם. באמצעות הטקסים, תוכלו ללמד את ילדכם מיומנויות חדשות, לחזק את הערכים המשמעותיים לכם ולעזור להנחיל אותם גם לדורות הבאים.

כיצד לתכנן ולהתאים את הטקס המשפחתי?

טקסים משפחתיים הם יעילים במיוחד כאשר ילדכם אוהבים אותם ונהנים מהם. אחת הדרכים הטובות לדאוג לכך היא לשלב את כל המשפחה בתהליך. תוכלו ליזום פגישה משפחתית שבה תחליטו יחד כיצד יראה הטקס שלכם: אם אתם רוצים להתאים את ה’טקס’ של יום העצמאות לביתכם, עודדו את הילדים לשאול אתכם לגבי סיפורי הילדות שלכם והמסורת שהייתה נהוגה בביתכם. התבוננו באלבומי תמונות ישנים כדי שהילדים יוכלו ללמוד יותר על ההיסטוריה המשפחתית שלכם. אספו רעיונות שאהבתם מהמסורת המשפחתית, וחשבו מה מתוכה עשוי להתאים גם לכם. הוסיפו רעיונות גם ממקורות חדשים – אפשרויות שמצאתם באינטרנט או כאלו שהילדים שמעו עליהם מהמורים או מחברים. דונו יחד ברעיונות שעלו ותכננו את הטקס המשפחתי שלכם כך שכל המשפחה תהנה ממנו. התאימו את הטקס למצב בבית ולגילאי הילדים. תוכלו להציב כמה פרמטרים שתרצו לשמור עליהם בהתאם לרצונכם, אך השתדלו למצוא פשרות שימצאו חן גם בעיניכם וגם בעיני ילדכם. תכנון משותף של טקס משפחתי מהנה יסייע לכם להפוך את חוויית יום העצמאות המצומצם למשמעותית ומלכדת.

1...1314151617181920