שאיבה ואחסון חלב אם

שאיבה ואחסון חלב אם: עקרונות הבסיס

שאיבת חלב אם היא הוצאה של חלב מהשד. זו למעשה דרך להשאיר חלב לתינוק בזמן שאת לא יכולה להיות שם להנקה. בנוסף היא מהווה חלק מהטיפול בבעיות כמו גודש. כמו כל דבר חדש, יתכן שייקח קצת זמן ללמוד כיצד לשאוב חלב היטב ולכן כדי לתרגל את הפעולה עוד לפני שהדבר הכרחי.

ישנן שלוש דרכים לשאוב חלב:

  • באופן ידני
  • במשאבה ידנית
  • במשאבה חשמלית.

אימהות רבות מגלות שקל להן לשאוב חלב כשהן נמצאות במקום נוח ופרטי. הירגעי ושבי בנוחות, והניחי כוס מים לשתייה בהישג יד. תני לעצמך זמן – בעיקר אם זו הפעם הראשונה שאת שואבת.

שאיבת חלב אם באופן ידני

הנה כמה שלבים בסיסיים:

  • שטפי ידיים בסבון ובמים חמימים.
  • עסי בעדינות את השדיים. התחילי מהצד החיצוני של השד וסחטי אותו לכיוון הפטמה.. חזרי על הפעולה מספר פעמים עד שעיסית את כל השד. העיסוי משפר את רפלקס שחרור החלב.
  • הניחי צלחת פלסטיק ריקה או קערה רחבה מתחת לשד – בין הרגליים או על שולחן נמוך – כדי ששתי ידייך יישארו פנויות. ייתכן שתזדקקי למגבת נקייה כדי לנגב נתזים או אצבעות רטובות וחלקלקות.
  • אם יש לך חזה גדול וכבד, תוכלי לתמוך בשד ביד אחד.
  • הניחי את האגודל והאצבע המורה זו מול זו בשני צדי השד, הרחק מהפטמה.
  • לחצי בעדינות כלפי פנים, לעבר מרכז השד, שאיבת חלב אינה אמורה לכאוב.
  • לחצי בעדינות את האצבע והאגודל אחד לעבר השני, והשתמשי בתנועות מעגליות וקצביות. הלחיצה תדחס את הצינוריות, והחלב יזרום החוצה מהפטמה. לעיתים ייצאו טיפות מועטות בלבד עד שרפלקס שחרור החלב ייכנס לפעולה. לאחר מכן יותז חלב מהפטמה בכל לחיצה.
  • ברגע שזרימת החלב מאטה, הזיזי את האצבעות למקום אחר מסביב לפטמה ולחצי שוב. כך תוכלי לשאוב חלב רב יותר ולרוקן את כל אזורי השד. החליפי ידיים אם האצבעות שלך מתעייפות.
  • חזרי על התהליך בשד השני. אם התעייפת, עשי הפסקה לשתיית משקה חם לפני שאת ממשיכה לשד השני.
  • אם את זקוקה לחלב נוסף, החליפי בין השדיים, או חכי מעט ונסי שוב מאוחר יותר.

אם את מתכננת לאחסן חלב אם במקרר או במקפיא, תוכלי להשתמש בשקיות מיוחדות לאחסון חלב אם או בקבוקים. את השקיות אפשר לקנות  בכל בית מרקחת, חנות פארם או חנויות למכירת ציוד תינוקות. שפכי את החלב בעדינות מהקערה או צלחת לתוך כלי האחסון.

שאיבת חלב אם במשאבה

קיים בשוק מגוון רחב של משאבות ידניות- כאלו שעובדות על בטריות, וחשמליות, לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. ההחלטה אם להשתמש במשאבה ידנית או חשמלית תלויה בצרכים שלך.

יתרונה הגדול של משאבה ידנית הוא בכך שתוכלי לשאוב באמצעותה בכל מקום, גם אם אין לך מקור חשמלי. מאידך, היא עשויה להיות מעייפת יותר, מאחר ואת פעולת השאיבה תעשי באמצעות פעילות ידנית חוזרת.

משאבה חשמלית היא לרוב מהירה יותר, ופחות מעייפת, אך דורשת מקור חשמל זמין, והיא בדרך כלל גדולה יותר.

משאבה העובדת על בטריות פחות מעייפת מידית אבל בדרך כלל פחות יעילה ממשאבה חשמלית.

שאיבת חלב אם במשאבה ידנית

משאבות חלב ידניות כוללות בדרך כלל “חצוצרת” שאיבה  (חלק עגול המכסה את השד) המחוברת לידית של משאבה, וכן בקבוק או מיכל לאיסוף החלב. בדיוק כמו בשאיבה ידנית, השלב הראשון בשאיבת חלב במשאבה ידנית הוא לשבת במקום נוח ולהירגע. כשאת רגועה, רפלקס שחרור החלב פועל טוב יותר בכל אופן שאיבה שתבחרי. כדאי להתחיל בעיסוי עדין כפי שמתואר בחלק השאיבה הידנית. כשאת מוכנה, עברי לשלבים הבאים:

  • הניחי את חצוצרת השאיבה ישירות על השד, כשהפטמה במרכז.
  • לחצי על ידית המשאבה בעדינות ובקצביות. ייצאו טיפות מועטות בלבד עד שרפלקס שחרור החלב ייכנס לפעולה, ואז החלב יתחיל לזרום.
  • שאבי עד שזרם החלב מפסיק. ואז תעברי לשד השני וחזרי על הפעולה.
  • אם את שואבת במקום הנקה ויש לך זמן, חזרי על הפעולה כך שתשאבי פעמיים בכל צד.

שאיבת חלב אם במשאבה חשמלית

משאבות חלב חשמליות דומות מאוד לידניות, אך אינך צריכה לעשות את פעולת השאיבה בעצמך. חברי את חצוצרת השאיבה לשד (או לשדיים, אם יש לך משאבה כפולה). שבי במקום נוח והירגעי, כדי שרפלקס שחרור החלב יפעל היטב. כשאת מוכנה, עברי לשלבים הבאים:

  • הניחי את חצוצרת השאיבה ישירות על השד, כשהפטמה במרכז.
  • התחילי ברמת שאיבה נמוכה, והגבירי אותה עד לרמה שנוחה לך.
  • שאבי עד שזרם החלב מפסיק.
  • במשאבה חשמלית, גם אם זרם החלב מפסיק, לעיתים קרובות אפשר לשאוב עוד חלב באופן ידני.

איזה סוג משאבה מתאימה לי?

לפני החלטה על רכישת משאבה כדאי לשקול את היתרונות והחסרונות אל מול הצרכים. לדוגמא, אם אין לך גישה נוחה לחשמל, אל תרכשי משאבה חשמלית. אם את מתכוונת להשתמש במשאבה רק מדי פעם, משאבה ידנית יכולה להתאים לך. אם את חייבת לשאוב באופן בלעדית לתקופה ממושכת (במקרה של תינוק מאושפז למשל) כנראה יהיה לך קל יותר להשתמש במשאבה חשמלית.

אפשר לראות מספר סוגים ולמדוד אותם בחניות המשכירות משאבות או ביד שרה. בשל חשש של העברת חיידקים, לא מומלץ להשתמש במשאבה של מישהי אחרת. יש סוגי משאבות הבנויות מראש למספר משתמשות, ובסוגים אלו יש לרכוש את ערכת השאיבה הכוללת צינורית, בקבוק וחצוצרת שאיבה, באופן פרטי, חדשה.

יש בשוק מגוון רחב של משאבות ידניות וחשמליות. אם את מעוניינת להשתמש במשאבה, כדאי לדבר עם אחות טיפת חלב או עם יועצת הנקה, שיעזרו לך לבחור את המשאבה המתאימה לצרכייך.

היכן ניתן להשיג משאבות?

משאבות ידניות ניתן לקנות בחנויות למוצרי תינוקות. ניתן לקנות או לשכור משאבות חלב חשמליות דרך יד שרה, בחנויות למוצרי תינוקות או בגמ”חים פרטיים. גם אם שכרת משאבה חשמלית, עלייך לרכוש את ערכת השאיבה.

כמה חלב אמורים לשאוב?

כמות החלב תלויה בצורך השאיבה. אישה ששואבת עקב גודש אמורה לשאוב רק מספיק כדי להפחית את הכאב. אישה ששואבת במקום להניק מנסה לקבל כמות שתספיק למנה מלאה לתינוק. יש לזכור שיש שוני בכמות שתצא בין אשה לאשה ואפילו בין שאיבה לשאיבה אצל אותה אישה. לרוב, אם שואבים פעמים בכל שד כמתואר לעיל, הכמות הנשאבת תספיק לתינוק לארוחה. הרבה נשים מצליחות לשאוב יותר בשעות הבוקר המוקדמות (ופחות בהמשך היום) ולכן- אמהות עובדות יכולות לשאוב מצד אחד בזמן שמניקים את התינוק מצד השני, בבוקר לפני העבודה.

נשים רבות מרגישות ירידה בכמות החלב היוצאת בסוף השבוע בהשוואה לתחילת השבוע. הכמות בדרך כלל משתפרת אם נותנים לתינוק לינוק באופן חופשי בסוף שבוע. במידה ואת מרגישה שאין לך מספיק חלב, פני לאחות טיפת חלב, יועצת הנקה או מתנדבה ללה לצ’ה להמשך תמיכה במשימה.

מדריך לאחסון חלב אם

לאחר השאיבה יש לשמור חלב אם בקירור או בהקפאה. כתבי את תאריך וזמן השאיבה על מיכל האחסון או על השקית לפני הצינון או ההקפאה.

אם החלב שנשאב הוא לשימוש קרוב (תוך 5-7 ימים), העדיפי אחסון במקרר על פני אחסון במקפיא, מכיוון שחלק מרכיבי החלב נהרסים בהקפאה.

אחסון החלב השאוב

  • אפשר לשמור חלב אם עד 10 שעות בטמפרטורות חדר של 19-22 מעלות צלזיוס, ועד 4 שעות בטמפרטורת חדר של 22-25 מעלות צלזיוס.
  • ניתן לשמור חלב אם שאוב במקרר עד 8 ימים.
  • אפשר לשמור חלב אם במקפיא הנמצא בתוך מקרר (טמפרטורות שונות של פתיחה חוזרת של דלת המקרר)-עד שבועיים.
  • במקפיא בעל דלת נפרדת מן המקרר (טמפרטורות שונות בשל פתיחה חוזרת של דלת המקפיא)-עד 3-4 חודשים.
  • בהקפאה עמוקה (מינוס 19 מעלות צלזיוס)- 6 חודשים ויותר.
  • יש להניח את הכלי בעומק המקרר או המקפיא ולא בקדמותו או על מדף בחלק הפנימי של הדלת.

הפשרה וחימום חלב

  • חלב אם שאוחסן במקרר: יש לחמם לטמפרטורת החדר בתוך כלי עם מים חמים.
  • חלב קפוא: אפשר להוציא שעה לפני השימוש, ויש לחמם בכלי עם מים חמים, או להפשירו בטמפרטורת החדר.
  • ניתן להוציא את החלב מהמקפיא למקרר, ולהשתמש בו תוך 24 שעות מרגע ההוצאה למקרר.
  • אפשר להשתמש בשאריות חלב שהופשרו בתוך 4 שעות מרגע ההפשרה. לאחר מכן יש להשליכן.
  • אין לחמם את חלב האם במים רותחים או במיקרוגל.
  • לשומן החלב יש נטייה להיפרד ולצוף למעלה לכן יש לערבב בעדינות חלב אם שהופשר ולבדוק את הטמפרטורה שלו לפני ההאכלה.

הכנת חלב אם שאוב לשימוש

את יכולה לתת לתינוק שלך חלב אם שאוב בכוס, כפית או בקבוק.

הניחי את מיכל החלב במים חמימים. אם יש לך חלב אם טרי, עדיף להשתמש בו, אך אם את משתמשת בחלב קפוא, כדאי להפשיר אותו קודם במים קרים או חמימים. מכיוון שחלקי החלב נוטים להיפרד, מומלץ לנער מעט את המיכל או הבקבוק על מנת לערבב היטב את תכולתו, ולבדוק את טמפרטורת החלב לפני ההאכלה.

אל תשתמשי במיקרוגל להפשרה או לחימום החלב, כיוון שהוא הורס חלק מרכיבי החלב.

כיצד לנקות את ציוד השאיבה

יש לשטוף היטב את כל הציוד המשמש לשאיבה ולאחסון חלב אם – כולל בקבוקים, קערות וחלקים נוספים. סבני ביסודיות את הציוד במי סבון חמימים, שטפי היטב והניחי לחלקים להתייבש באוויר על מגבת נייר יבשה. אחסני את החלקים בקופסה סגורה עד השימוש הבא.

אם את משתמשת במשאבה, שטפי היטב את כל חלקי ערכת השאיבה לאחר כל שימוש. אפשר לאחסן ערכה שטופה ומכוסה בטמפרטורת החדר.

מידע זה נכון לתינוק בריא בדרך כלל, הניזון מחלב אמו. אם התינוק שלך נולד בטרם עת או חולה, פעלי לפי ההוראות הניתנות על ידי אנשי המקצוע שמטפלים בילדך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

תנועתיות אצל ילדים בגיל הגן

מדוע תנועה יומיומית חשובה לילדים?

התנועתיות חשובה ללמידה, לבריאות ולרווחה של ילדכם. הפעילות היומית עוזרת לו לבנות את השרירים ולתרגל מיומנויות גופניות. ככל שיטפס גבוה יותר, ירוץ מהר יותר ויקפוץ למרחק רב יותר, כך יגדל גם הביטחון העצמי שלו. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום.

משרד הבריאות ממליץ לילדים בגיל הגן לעשות פעילות למשך שלוש שעות לפחות מדי יום, אך לא בהכרח ברציפות, ולא עד כדי התשה. משחק פעיל יכול להיות ריצה וקפיצה, אך גם פעילויות שקטות יותר כמו איסוף צעצועים, סיוע במטלות משק הבית ויציאה לטיול.

תנועתיות אצל ילדי גן: למה לצפות

ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להיות פעילים. עם זאת, כל ילד הוא מיוחד במינו, ומה שילדכם יכול לעשות תלוי בהתנסויות ובהזדמנויות שקיבל בעבר.

בגיל שלוש-ארבע, ילדכם:

  • יתחיל להתלבש לבד
  • יידע להשתמש במספריים
  • ירכב על תלת אופן עד גיל ארבע, ויתחיל לנסות לרכוב על אופניים עם גלגלי עזר וקסדה
  • יקפוץ מעל חפצים קטנים ויתנדנד לבדו בנדנדה
  • יעלה וירד במדרגות בלי להיעזר במעקה
  • יפגין תנועתיות מתואמת יותר – לדוגמה, יבעט בכדור בעזרת רגל שמאל או ימין
  • יצליח לעמוד על רגל אחת (הן רגיל ימין והן רגל שמאל).

בגיל חמש, תנועותיו של ילדכם יהיו מתואמות, מדויקות וחזקות יותר. בגיל זה, הוא:

  • יקפוץ היטב על רגל שמאל ועל רגל ימין
  • ילמד לדלג
  • יתלבש ללא עזרתכם
  • ילמד לקשור שרוכים (במידה ויש לו נעליים עם שרוכים)
  • יזרוק כדור, יחבוט בו במחבט, יקפיץ ויתפוס אותו.

כמו כן, סביר להניח שילדכם ירצה לשחק במשחקים מאורגנים יותר בעלי כללים פשוטים – כמו תופסת או אחד באמצע – עם ילדים אחרים. הוא דוחף את המיומנויות הגופניות שלו לקצה, וככל הנראה יספוג כמה חבלות ונפילות קטנות. זהו חלק טבעי בלמידה ובהתפתחות של ילדים.

איך לעזור להתפתחות תנועתית אצל ילדי גן

הנה כמה רעיונות למשחקים מהנים, שיחזקו את מיומנויות התנועה של ילדכם. הנחו חלק מהפעילויות בעצמכם, ותנו גם לו להוביל מדי פעם!

  • תנו לילדכם אביזרי ספורט שמתאימים לילדים, כמו כדורים, מחבטים, “פופים” ומנהרות שיוכל לזחול דרכן.
  • שאלו או רכשו אופניים עם גלגלי עזר – אפשר להתחיל בסביבות גיל ארבע.
  • צאו ביחד לשחק מחוץ לבית – בפארק או במגרש המשחקים, בחצר, בחוף הים או במגרש הכדורגל.
  • הקשיבו יחד למוזיקה ורקדו לצליליה. אפשר גם ללמוד או להמציא פעולות לכל שיר.

נסו להגביל את זמן המסך של ילדכם – כולל שימוש בטלוויזיה, מחשב, טאבלט ומכשירים ומשחקים אלקטרוניים אחרים. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לשעה ביום. כמו כן, כדאי לחשוב על כמות הזמן שילדכם מבלה בישיבה ללא תנועה – למשל, במושב ברכב – ולהגביל אותו לשעה כל פעם.

אם נראה שילדכם אינו מתעניין ביצירת קשר עם ילדים אחרים או בדרך כלל אינו פעיל, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים ולערוך בדיקת התפתחות.

התפתחות ילדים: חמש השנים הראשונות

מהי התפתחות

התפתחות היא מונח המשמש לתיאור השינויים בגדילה הגופנית של ילדכם, וכן ביכולתו ללמוד מיומנויות חברתיות, רגשיות, התנהגותיות, חשיבתיות ותקשורתיות הדרושות לחיים. כל התחומים הללו קשורים זה לזה, וכל אחד מהם נשען על האחרים ומשפיע עליהם.

בחמש השנים הראשונות, מוחו של ילדכם מתפתח יותר ובמהירות גדולה יותר מכל תקופה אחרת בחייו. החוויות המוקדמות של ילדכם – הדברים שהוא רואה, שומע, נוגע, מריח וטועם – מגרות את מוחו, ויוצרות מיליוני קשרים חדשים. כאן נוצקים היסודות ללמידה, לבריאות ולהתנהגות במהלך החיים.

התפתחותו של ילדכם מושפעת מהגנים שקיבל ומהסביבה שבה הוא גדל גם יחד. גנים הם חלק מתוכנית-האב שעומדת בבסיס ההתפתחות, והם נושאים עמם נתונים על האופן שבו ילדכם ייראה ויתנהג, על בריאותו הגופנית והנפשית ועוד. הנתונים שנמצאים בגנים מגיעים מאמו ומאביו.

הסביבה כוללת את החוויות שילדכם עובר במשפחתו, בבית הספר ובקהילה הרחבה יותר. הסביבה משפיעה על דברים כגון שפתו של הילד, מידת העצמאות שלו, מידת ההתאוששות שלו בזמנים קשים ועד כמה הוא טוב ביצירת חברויות חדשות.

כשילדכם מתפתח, הדרך שבה הגנים של ילדכם וסביבתו עובדים יחד משפיעה על התפתחותו. לדוגמה, האופן שבו הפעוט שלכם מגיב למצב מלחיץ תלוי במזג שלו (שנקבע בעיקר על ידי הגנים), ומערכות היחסים שלו עם אחרים תלויות בסביבתו (בדרך כלל במשפחתו ובמטפלים קרובים אחרים).

תינוקות נולדים עם היכולת ללמוד, ומוחם מתפתח כשהם משתמשים בו. לכן, ילדכם זקוק לסביבה שתיצור אצלו גירויים, הכוללת פעילויות שונות של משחק ולימודים, והזדמנויות רבות שבהן יוכל לתרגל את מה שלמד.

התפתחות תינוקות

רוב התינוקות הבריאים שנהנים משפע של אהבה ותשומת לב מפתחים מיומנויות חדשות בדרך טבעית לגמרי ומפתיעה ללא הרף. התינוק מתפתח במהירות רבה מאוד במהלך 12 החודשים הראשונים לחייו, ואנחנו, ההורים, יכולים רק לצפות בהשתאות.

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב שונה לגמרי – ולעתים קרובות תוך התעלמות מוחלטת ממה שכתוב בכל ספרי הייעוץ להורים! האינסטינקטים וההיכרות שלכם עם התינוק, הידיעה שהוא אוכל היטב, ישן היטב ואינו מייבב כל זמן שהוא ער, נותנים לכם הרבה יותר מידע על התפתחותו מאשר כל טבלת התפתחות או גדילה. תיהנו מהשינויים הקטנים. הם אלה שהופכים את התפתחות התינוק שלכם למלהיבה ולבלתי נשכחת.

אבני דרך בהתפתחות

הישגים התפתחותיים נקראים “אבני דרך”. אבני הדרך בתהליך הגדילה וההתפתחות הן מדריך חשוב, אך אין צורך לדאוג בגללן. אבני הדרך ההתפתחותיות נחלקות לקבוצות בהתאם לחלק הגוף שאליו הן מתייחסות:

  • תנועות גוף גדולות: מוטוריקה גסה. כוללות קואורדינציה ושליטה בשרירים גדולים ובמיומנויות כגון הליכה, התיישבות וריצה.
  • תנועות גוף קטנות: מוטוריקה עדינה. כוללות קואורדינציה ושליטה בשרירים קטנים, ובמיומנויות כגון החזקת רעשן, הרמת פירורים ושרבוט בעיפרון.
  • ראייה היא היכולת לראות למרחק קצר ולמרחק ארוך ולפרש את מה שרואים.
  • שמיעה היא היכולת לשמוע, להקשיב ולפרש צלילים, בעוד שדיבור היא היכולת להפיק צלילים ליצירת מילים.
  • התנהגות חברתית והבנה הן יכולותיו של הילד ללמוד וליצור קשר עם אחרים, כולל מיומנויות משחק ומיומנויות יצירת קשר ותקשורת.

מערכות יחסים: כיצד מתרחשת ההתפתחות

מערכות היחסים של ילדים משפיעות על כל התחומים והשלבים במהלך התפתחותם, כיוון שמערכות יחסים הן התנסויות. למעשה, מערכות יחסים הן ההתנסויות החשובות ביותר בסביבתו של ילדכם, כיוון שהן מספקות לו מידע נרחב על העולם שסביבו. ככאלה, הן גם מעצבות את הדרך שבה הוא רואה את העולם. חקירת העולם שסביבו מספקת לילדכם התנסויות ואתגרים חדשים. הילד שלכם זקוק לגירויים המגיעים מן ההתנסויות הללו, כדי שיוכל ללמוד כיצד לנוע, לחשוב, לתקשר, להגיב ולהתנהג בחברה. ככל שיהיו לו יותר התנסויות – בידיעה שאתם תמיד שם לתמוך בו – כך הוא יצמח וישגשג יותר, וירחיב את המיומנויות שכבר רכש.

ילדכם לומד על העולם הן באמצעות התנסות במערכת יחסים – לדוגמה, כשהוא מתקשר איתכם – והן באמצעות צפייה במערכות יחסים בין אנשים אחרים – לדוגמה, כיצד אתם מתנהגים עם בן או בת הזוג שלכם, וכיצד בן או בת הזוג שלכם מתנהגים כלפיכם. אם ילדכם רואה ומחקה מערכות יחסים אדיבות ומכבדות, הוא ילמד להתנהג כך גם במערכות היחסים שלו עם אחרים.

מערכות היחסים מאפשרות לילדים להביע את עצמם – באמצעות בכי, צחוק או שאלה – ולקבל משהו בתמורה – חיבוק, חיוך או תשובה. מה שילדים “מקבלים בתמורה” נותן להם מידע חשוב מאוד בנוגע למהות העולם, וכיצד עליהם להתנהג בו. התקשורת ההדדית עם ילדים מסייעת לכם ליצור ולחלוק חוויות משותפות, שמחזקות את מערכות היחסים, ובו בזמן עוזרות לילדכם ללמוד עוד על העולם. באמצעות מערכות היחסים לומד ילדכם אם העולם הוא מקום מוגן ובטוח, אם הוא אהוב, מי אוהב אותו, מה קורה כאשר הוא בוכה, צוחק או עושה פרצופים – ודברים רבים נוספים. הלמידה הזו היא הבסיס למיומנויות התקשורת של ילדכם, למיומנויות ההתנהגותיות והחברתיות ולמיומנויות אחרות.

מערכות היחסים החשובות ביותר של ילדכם היא איתכם, עם בני משפחה אחרים ועם המטפלים – לדוגמה, אנשי חינוך בגיל צעיר. מערכות היחסים המוקדמות הללו הן הבסיס להתפתחות הבריאה של ילדכם.

מדוע משחק הוא חשוב

בשנים הראשונות, ילדכם לומד ומתפתח בעיקר באמצעות משחק. ילדכם לא רק נהנה מהמשחק, אלא מקבל הזדמנות לחקור, להתבונן, להתנסות, לפתור בעיות וללמוד מטעויות. כדי לעשות זאת, הוא יזדקק לתמיכה ולעידוד מצידכם. עם זאת, חשוב למצוא איזון בין לעזור לו לבין לתת לו לטעות לבד, כיוון שחלק חשוב מהלמידה הוא להבין בעצמו כיצד עובד העולם סביבו.

בילוי זמן משותף במשחק, בשיחה, בהאזנה וביצירת אינטראקציות משותפות יאפשר לילדכם ללמוד את המיומנויות הדרושות לו לחיים, כגון תקשורת, חשיבה, פתרון בעיות, תנועתיות ושהייה עם אנשים וילדים אחרים. זאת ועוד: משחק בונה מערכות יחסים בצורה מצוינת. בילוי זמן במשחק עם ילדכם שולח לו מסר פשוט: אתה חשוב לי. מסר זה עוזר לו ללמוד מי הוא ומה מקומו בעולם.

מערכת יחסים אוהבת ומטפחת עוזרת לכם ולילדכם ללמוד מעט אחד על השני מדי יום. כשילדכם גדל ומתפתח, צרכיו משתנים. כך תלמדו עוד על צרכיו ועל הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

גורמים נוספים המשפיעים על התפתחות ילדכם

ישנם גורמים נוספים, כגון תזונה, פעילות גופנית, מצב בריאותי והשכונה שבה אתם גרים, המשפיעים מאוד על רווחתו של ילדכם ועל התפתחותו. יש לכם שליטה על חלק מהגורמים הללו – כגון מה ילדכם אוכל ובכמה פעילות גופנית הוא משתתף – אך על גורמים אחרים, כגון מצבו הבריאותי, יש לכם פחות שליטה.

תזונה טובה

מזון בריא מספק לילדכם את האנרגיה והרכיבים התזונתיים שהוא זקוק להם לגדילה ולהתפתחות. כמו כן, הוא עוזר לו לפתח תחושת טעם. מזון משפחתי בריא ודפוסי אכילה טובים בשנים הראשונות יכולים לקבע הרגלי אכילה בריאים לשארית החיים.

פעילות גופנית

פעילות גופנית גורמת לילדכם לזוז ומפתחת את המיומנויות המוטוריות שלו, עוזרת לו לחשוב ונותנת לו הזדמנות לחקור את העולם. לכן, ילדכם זקוק למשחק אקטיבי בהזדמנויות רבות, הן בתוך הבית והן בחוץ.

מצב בריאותי

מצבו הבריאותי של ילדכם יכול להשפיע על התפתחותו. כל הילדים חולים בשלב כלשהו – שיעולים והצטננויות, כאבי אוזניים או כאבי בטן. בדרך כלל, מחלות הילדות הפשוטות הללו אינן גורמות לבעיות התפתחות לטווח הארוך.

עם זאת, בעיות בריאותיות כרוניות או ארוכות טווח כגון סוכרת, אסטמה, סיסטיק פיברוזיס או סרטן יכולות להשפיע על התפתחות ילדכם. אם ילדכם סובל מבעיה רפואית כרונית, כדאי לדבר עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או מומחה רפואי אחר על האופן שבו תושפע התפתחותו.

השכונה והקהילה המקומית

לשכונה ולקהילה המקומית שלכם יש השפעה על התפתחות ילדכם. התפתחות הילד קשורה, למשל, למערכות יחסים חיוביות עם המורים, להשתתפות בפעילויות קהילתיות (כמו אירועים בבית הספר), ולקבלת גישה למקומות כגון מגרשי משחקים, פארקים, חנויות ושירותים מקומיים דוגמת מרפאות לבריאות הילד, בתי ספר, בתי חולים וספריות.

עם זאת, גורמים כגון דיור בלתי הולם, גני ילדים באיכות נמוכה או מגרשי משחקים בלתי בטיחותיים עלולים לסכן את התפתחותו.

התפתחות בקצב שונה

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. רוב המיומנויות והמאורעות החשובים מתרחשים בערך באותו סדר, אך הגיל שבו הם קורים עשוי להשתנות אצל כל ילד וילד – אפילו אצל ילדים מאותה משפחה. יש הורים שדואגים מתי ילדם יתחיל ללכת, ואחרים דואגים מדוע בתם עדיין אינה גמולה מחיתולים. יש שתוהים מתי בנם יצמיח את השן הראשונה.

כדאי לזכור שכל ילד מתפתח בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש“הנורמה” היא טווח רחב. לדוגמה, טווח הגילאים הנורמלי שבו ילדים מתחילים ללכת הוא 18-8 חודשים, כך שאם ילדכם אינו הולך עדיין בגיל 14 חודשים, לרוב זה בסדר.

עיכוב התפתחותי

התקדמות ההתפתחות עשויה להיות מושפעת מעיכובים שונים. עיכובים אלה עשויים להיות זמניים, ולעיתים רחוקות יותר, קבועים. לידה מוקדמת ומחלה הם שני גורמים שעלולים לגרום לעיכובים זמניים. חלק מהמגבלות עלולות לגרום לעיכובים קבועים. כמו כן, התפתחות התינוק עלולה לסבול מהסביבה שבה הוא נמצא.

אבני הדרך הן רק מדריך. אלא אם כן ישנם עיכובים בכמה תחומים שונים לאורך כמה חודשים, ישנה סבירות נמוכה בלבד לכך שמשהו לא בסדר – גם אם התינוק שלכם עושה דברים לאט יותר בהשוואה לתינוקות אחרים. נסו לעמוד בפיתוי ולא להשוות את תינוקכם לילדים אחרים, כיוון שאתם עלולים לפתח דאגות שלא לצורך.

אם אתם מרגישים שמשהו באמת לא בסדר בהתפתחות ילדכם, בטחו באינסטינקטים שלכם. קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים. כדאי לפנות לעזרה אם התינוק שלכם:

  • אינו מגיב לרעשים באופן עקבי
  • ניכר שהוא אינו רואה, שאישוניו לבנים או מעורפלים, או שמשהו בעיניו מציק לכם
  • אינו מביט בכם
  • אינו מתעניין במה שמתרחש מסביבו
  • אינו מניע או משתמש בשתי הזרועות ו/או הרגליים
  • בוכה בכי לא רגיל (לדוגמה, צווחה בקול גבוה)
  • בוכה ללא הרף למשך יותר משלוש שעות ביום (תינוקות בוכים בממוצע כשעתיים ביום, בכי שמגיע לשיא בגיל 8-6 שבועות), בעיקר לאחר גיל 4-3 חודשים
  • אינו מצליח להרים ולהחזיק את ראשו לאחר גיל 4-3 חודשים
  • אינו יושב עד גיל 10 חודשים
  • אינו מצליח לשאת את משקלו עד גיל 12 חודשים.

 להיות הורים

בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות הטיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד בתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

בכל שלב התפתחות שבו נמצא ילדכם, לעולם לא מאוחר מדי להתחיל לעזור לו לעבוד על מיומנויות ועל אתגרים חדשים – ובדרך, לבנות את מערכת היחסים המשותפת שלכם באהבה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: למה לצפות

מדוע משחק יצירתי חשוב להתפתחות וללמידה של ילדי גן

התקופה שמבלה ילדכם בגן היא אחת התקופות החשובות ביותר בהתפתחותו הרגשית. פעילויות כגון דרמה, מוזיקה, ריקוד ואמנות חזותית מפתחות את הדמיון של ילדכם, וגם:

  • מטפחות את היצירתיות
  • עוזרות לו להביע רגשות וללמוד מיומנויות תקשורת
  • עוזרות לו לפתח, לתרגל ולשפר את הקואורדינציה ואת המיומנויות המוטוריות
  • מאפשרות לו להתנסות במיומנויות פתרון בעיות ומיומנויות חשיבה
  • עוזרות לו למצוא דרכים חדשות להתבונן על דברים.

במאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: רעיונות ופעילויות תוכלו למצוא כמה פעילויות מהנות ויצירתיות לעשות עם ילדכם.

למידה והתפתחות באמצעות דרמה

ילדכם משתמש לעיתים קרובות בשירים ובסיפורים כבסיס לדרמה ולמשחק דרמתי. רגע אחד הוא מלך שאוכל פירות וירקות בכל מיני צבעים, וברגע הבא – פרה קטנה שמקפצת מעל הירח!

כשילדכם מעמיד פנים ורואה את העולם מנקודת המבט של מישהו אחר, הוא יכול להבין את העולם ולהביע רגשות. המשחק הדרמטי מאפשר לו לבנות ולתרגל אוצר מילים, להשתמש בדמיון וללמוד על מבנה הסיפור. לפעמים יעדיף ילדכם לספר את הסיפור לבדו, ופעמים אחרות – ייהנה יותר אם תצטרפו אליו.

לעיתים קרובות, ילדים בגיל הגן נשאבים כליל לתוך הסיפור. למשל, כשאתם קוראים לו סיפור, אתם עשויים להבחין שהוא מניע את זרועותיו, רגליו או פניו, ומחקה בפנטומימה את מה שמתרחש בסיפור.

למידה והתפתחות באמצעות אמנות חזותית

ילדי גן אוהבים להביע את עצמם ואת רעיונותיהם באמצעות צבעים, צבעי גואש, בצק, חמר, מספריים, דבק ונייר. ילדכם יתחיל ליצור צורות בסיסיות, וייהנה להתנסות עם מרקמים, חללים וצבעים שונים ביצירות אמנות. לדוגמה, ילדים בגיל הגן נוהגים לצייר בתים ומעליהם שמש זורחת, כיוון שתמונה זו מורכבת מצורות בסיסיות מאוד: בית מרובע, גג משולש ושמש עגולה.

ככל שהילדים גדלים ומתפתחים, היצירות שלהם מכילות יותר ויותר פרטים. בתחילה הם מציירים דמויות אדם בסיסיות, ובהמשך עוברים לצורות ריאליסטיות יותר, בקנה מידה נכון ובפירוט רב יותר.

למידה והתפתחות באמצעות מוזיקה

ילדים בגיל הגן משתמשים בכלי נגינה ובקולם שלהם כדי להביע רגשות ורעיונות. ילדכם נהנה לשיר רק בשביל לשיר, ואוהב שירים הכוללים חזרתיות ומנגינות פשוטות. הוא יכול להמציא מילים משלו לשירים מוכרים, שקשורות בדרך כלל לאירועים ולאנשים שסביבו.

ילדכם יודע בדרך כלל לזהות ולקרוא בשמם של שירים שהוא אוהב, ולשיר חלקים מהם פחות או יותר לפי המנגינה. וגם אתם תלמדו במהירות את השירים שהוא אוהב בעל פה! השירה יכולה לעזור לילדים להבין את ההבדלים בין מהר ולאט, ארוך וקצר, חזק וחלש ועוד.

ילדי גן עשויים ליהנות ממשחקי שירה בקבוצה ומשחקי אצבעות, כמו “עשר אצבעות לי יש” ו”איפה האגודל?”. דקלמו שירי משחק ושירו שירים.

למידה והתפתחות באמצעות ריקוד

ילדכם מפגין שליטה טובה ומפותחת יותר בגופו, ונע באופן ספונטני לצלילי מוזיקה. התנועה מאפשרת לו להביע רגשות כגון עצבות, שמחה, אושר או התרגשות, וגם לחוות איזה התקף זעם פה ושם!

הוא יכול להתעופף כמו פרפר, לזחול כמו זחל או לקפץ כמו צפרדע. התנועות המשחקיות האלה עוזרות לו להבין את העולם שסביבו. כדי לחזק את הפעילות הזו, תנו לו אביזרים שונים – לדוגמה, אפשר לתת לו צעיף כדי שינופף אותו סביבו ויעמיד פנים שהוא עף.

משמעותו של הריקוד גדולה יותר מסתם פעילות יצירתית – הוא יכול לשחק תפקיד משמעותי בהתפתחות המיומנויות המוטוריות של הילד. ובדומה לסוגי משחק יצירתי אחרים, הוא עוזר גם להתפתחותן של מיומנויות אחרות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עששת

מהי עששת?

עששת היא ריקבון בשיניים. זוהי מחלה שגורמת נזק למבנה השיניים. כאשר חתיכות מזון נותרות בין השיניים אחרי האכילה והשתייה, החיידקים בפיכם (שנקראים פלאק) הופכים את חלקי המזון הקטנים לחומצה. עם הזמן, החומצה מאכלת את שטח פני השן ויוצרת חורים, או “חללים”.

עששת יכולה לגרום לכאב, זיהום ואפילו להשפיע על תהליך הגדילה של ילדים. ריקבון חמור בשיני חלב יכול להשפיע מאוד על התפתחות הדיבור והלסת של ילדכם. עששת שאינה מטופלת לאורך זמן עלולה לגרום לילדכם:

  • לחוות כאב ואי נוחות
  • להסתכן בעששת נוספת בשיני חלב או בשיניים הקבועות
  • לעבור טיפולים מורכבים ויקרים
  • ללמוד לקשר בין רופאי שיניים לכאב, ולחוות חרדה כשהוא מבקר אצל רופא השיניים
  • לאבד זמן לימודים בבית הספר או בגן.

סימנים מוקדמים של עששת

קשה לגלות עששת מוקדמת, בעיקר אם לא עברתם הכשרה מיוחדת. הסימן הראשון לעששת מוקדמת הוא הופעת פס לבן ועמום על השיניים החותכות העליונות, לאורך קו החניכיים (האזור שבין בסיס השן, ליד החניכיים). ייתכן שתראו כתמים חומים על השן, או שהחניכיים ייראו אדומים ונפוחים. בשלבים מתקדמים יותר של עששת מופיעים אזורים מושחרים על השן, והחניכיים ממשיכים להיראות אדומים ונפוחים.

למנוע עששת בעזרת טיפול הולם בשיניים

בדיקות שיניים קבועות וביקורים אצל רופא השיניים, צחצוח השיניים והעברת חוט דנטלי – כל אלה הם צעדים חיוניים שיכולים למנוע עששת. מידע נוסף על טיפול הולם בשיניים לילדכם:

ניקיון וטיפול בשיני הילדים כבר בגיל צעיר מבססים הרגלי ניקיון שיניים טובים להמשך החיים.

למנוע עששת בעזרת אכילה ושתייה בריאים

ניקוי שיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. סוגי המזון והשתייה שאתם נותנים לילדכם משפיעים גם הם על התפתחות המחלה.

תינוקות בני פחות מ-6-4 חודשים
תינוקות רכים ותינוקות קטנים זקוקים לחלב אם או לתחליף חלב לתינוקות (תמ”ל) בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים.

תינוקות בני יותר מ-8-6 חודשים
כשהתינוק שלכם מגיע לגיל 8-6 חודשים, הוא מתחיל להשתמש בכוס לשתייה. לאחר גיל 12 חודשים, אין צורך להשתמש בבקבוק. הימנעו מלתת לתינוק שלכם חלב ממותק, מיצי פירות או נקטר פירות, שעלולים להגביר את הסיכון לעששת.

תינוקות גדולים יותר, ילדים ומתבגרים
ילדים זקוקים למגוון רחב של מזון וחטיפים בריאים. מזון ומשקאות דלי סוכר הם האפשרות הטובה ביותר. אל תתנו לילדיכם ביסקוויטים מתוקים או עוגות בתור פינוק. אם ילדכם אוכל משהו מתוק, תנו לו לשתות כוס מים או לאכול מזון “ידידותי לשיניים” לאחר מכן, כדי להפחית את רמת החומציות בפיו. “מזון ידידותי לשיניים” הוא מזון דל סוכר, המעודד לעיסה ומוביל להיווצרות רוק בפיו של ילדכם. דוגמאות למזון כזה הן פירות כגון תפוח או ירקות חתוכים כגון גזר וסלרי.

ריח רע מהפה עלול להוות בעיה לחלק מהמתבגרים. עם הגורמים לריח רע מהפה נמנים היגיינת פה לקויה, עששת, מחלות חניכיים, מזון או משקאות שונים ועישון. אם ילדכם מצחצח שיניים פעמיים ביום אך עדיין סובל מריח רע מהפה, כדאי לפנות לרופא השיניים.

ככל שהמזון והשתייה נשארים זמן רב יותר בפיו של ילדכם, כך גדל הסיכוי להתפתחות חומצה שתזיק לאמייל המכסה את פני השיניים. משמעות הדבר היא שכרסום מזון או שתיית משקאות בקש לתקופה ארוכה עלולה לגרום לעששת.

כך תעודדו את ילדכם להימנע מאכילה ושתייה לאורך זמן:

  • קבעו זמנים קבועים לארוחה ולקבלת חטיפים, במקום לנשנש לאורך כל היום
  • שימו לב שילדכם אוכל ושותה במקום אחד בלבד – ליד השולחן, למשל
  • הורידו את האוכל מהשולחן בתום זמן הארוחה או החטיף
  • עודדו את ילדכם לשתות מים אם הוא צמא (אם לא תחזיקו מיץ, נקטר או משקאות קלים במקרר או בארון, יהיה לכם קל יותר לשים לב למה ילדכם שותה)
  • תנו לילדכם מזון ממותק כחלק מהארוחה במקום כחטיף.

דרכים נוספות למניעת עששת

שמירה משפחתית על שיניים בריאות
החיידקים שגורמים לעששת מועברים בין אנשים. כלומר, חשוב שכל המשפחה תשמור על שיניים נקיות ובריאות. אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו – כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך הפיות. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.

האכלה מבקבוק והנקה
השכבת תינוקות לישון עם בקבוק חלב יכולה להוביל לעששת ילדות מוקדמת, בעיקר אם הדבר קורה לעיתים קרובות. הבעיה היא שהחלב מכיל סוכרים טבעיים, שיכולים להצטבר סביב שיניו של התינוק במהלך הלילה. החיידקים על השיניים הופכים את הסוכרים הללו לחומצות שמאכלות את האימייל על שיני התינוק. מומלץ שלא להשכיב את התינוק במיטה עם בקבוק חלב. אם התינוק שלכם זקוק לנוזלים נוספים בלילה, הניחו לידו בקבוק של מים מורתחים ומצוננים לפני שתשכיבו אותו לישון.

באופן כללי, אם אתם מזינים בבקבוק, הרחיקו את הבקבוק מהתינוק כשהוא מסיים לשתות. באותו אופן, אם אתן מניקות, הרחיקו את התינוק מהשד לאחר שסיים. נקיטת צעדים פשוטים כאלה יכולה לעזור למנוע עששת ילדות מוקדמת.

משאפי אסתמה
משאפים הם חלק חשוב בטיפול בילדים עם אסתמה, אולם האבקה המשמשת בחלק מהמשאפים היא חומצתית ועלולה לגרום לנזק לאמייל השן. עם הזמן, המשאפים עלולים לגרום לעששת, אם לא מטפלים היטב בהיגיינת הפה.

כדי למנוע עששת, שטפו את פיו של ילדכם במים מיד בתום כל שימוש במשאף. כמו כן, ודאו שילדכם מצחצח שיניים פעמיים ביום. עם זאת, אל תצחצחו את השיניים מיד לאחר השימוש במשאף; המתינו 60-30 דקות לפני הצחצוח.

תרופות אחרות
ישנן תרופות המכילות ריכוז סוכר גבוה ועלולות להשפיע על בריאות הפה של ילדכם. בדקו את עלון המידע של התרופה וחפשו תכולת סוכר, בעיקר אם ילדכם אמור לקחת את התרופה לזמן ממושך.

הרוק עוזר לנקות ולהגן על שיניו של ילדכם. ללא רוק, בעיות העששת ובעיות אוראליות נוספות יהיו נפוצות יותר. ישנן תרופות שעלולות לצמצם את ייצור הרוק בפה. שאלו את הרופא או הרוקח כיצד משפיעות התרופות על ייצור הרוק ועל השיניים. ילדים גדולים יותר ומתבגרים יכולים ללעוס מסטיק נטול סוכר. המסטיק מעודד את ייצור הרוק בפה ועוזר להגן על השיניים מפני עששת. תוכלו לעודד את ילדכם לשטוף את פיו במים מיד לאחר שנטל את התרופה, ושעה אחר כך, לצחצח שיניים במשחה המכילה פלואוריד.

משקאות ממותקים
משקאות ממותקים עלולים לשחוק את השיניים של ילדכם, בעיקר אם הוא שותה אותם באופן קבוע. עדיף לשתות משקאות כאלה לעיתים רחוקות בלבד, ובמקום זאת לשתות הרבה מאוד מים. כשילדכם שותה משקאות ממותקים, רצוי לשטוף את הפה מיד לאחר מכן ולצחצח שיניים במשחה המכילה פלואוריד.

מזון ומשקאות אינם הגורמים היחידים לשחיקת אמייל השן. גם להקאה ולריפלוקס עלולה להיות השפעה נבזית. אם ילדכם סובל מווירוס שגורם לו להקיא, אפשר להגן על שיניו באמצעות שטיפה במים מיד לאחר מכן ולצחצח שיניים במשחה המכילה פלואוריד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טיפול בחבל הטבור

גדם הטבור: למה לצפות

לאחר הלידה, המיילדת מניחה תפס פלסטיק חוסם על גדם הטבור. התפס מוסר לאחר יום-יומיים, לאחר שהגדם התייבש ונסתם. בימים הראשונים שלאחר הלידה הגדם ישחיר ויצטמק, ובסופו של דבר ינשור. זה יכול לקחת שבוע או שבועיים. אם הגדם לא נפל לאחר יותר משבועיים, פנו לבדיקה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

בזמן שהגדם מתייבש ומיד לאחר שהוא נושר, אתם עשויים להבחין בהפרשה סביב הטבור. ההפרשה עשויה להיות צלולה, דביקה או חומה, והיא עשויה להשאיר סימן על בגדיו של התינוק או על החיתול. כמו כן, ייתכן שיהיה לה ריח קל. ההפרשה היא חלק מתהליך ההחלמה.

לנקות ולטפל בטבור

שטפו ידיים לפני שאתם מטפלים בגדם הטבור, והשתדלו שלא לגעת בו ללא צורך.

נקו את אזור הטבור במים.

ודאו שהגדם יבש לאחר האמבטיה. הגדם יתייבש ויחלים מהר יותר אם תחשפו אותו לאוויר במידה רבה ככל האפשר, לכן הקפידו שלא לכסות אותו בחיתול. קפלו את החיתול כלפי חוץ כדי להרחיק אותו מהגדם.

אם הגדם מתלכלך מפיפי או מקקי, שטפו אותו בעזרת מים נקיים וסבון.

מאמרים חודשים מוכיחים כי עבור תינוקות שנולדו בלידה סטרילית, אין צורך לחטא את גדם חבל הטבור באלכוהול אלא רק לנקות אותו היטב במים וסבון. חלק מבתי החולים כבר פועלים על פי הנחייה זו. עם הזמן, וככל שתמשיכו לנקות, בסיס הטבור יתייבש, וחבל הטבור יתנתק וינשור.
ניתן גם לנקות את גדם חבל הטבור באמצעות ספוגית/צמר גפן או מקלון אוזניים טבול באלכוהול לחיטוי או להשתמש בחומר הנקרא אלכוקסידין- אלכוהול עם חומר מחטא. הרימו את החלק היבש של חבל הטבור, ומירחו את החומר עם מקלון האוזניים בתוך הטבור, בחלק הרטוב. הפעולה לא מכאיבה לתינוק.
לעיתים גם לאחר נפילת חבל הטבור, תמשיכו לראות הפרשות לבנות/צהבהבות או דמיות. המשיכו למרוח את חומר החיטוי לעוד מספר ימים עד לסיום ההפרשות.

מתי לפנות לרופא

אם אתם עדיין רואים הפרשה מספר ימים לאחר שהגדם נשר, כדאי לפנות לרופא הילדים ולבדוק שהכל תקין.
פנו מיד לרופא אם בטנו של התינוק נהיית חמה, אדומה או נפוחה, אם יש לו חום או שהוא מרגיש לא טוב.
אם מתפתח גוש ליד הטבור ייתכן שזהו בקע טבורי. הבקע אינו מסוכן. ניתן לפנות לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב לברר אם אכן זו האבחנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

סיוטים

סיוטים: עקרונות הבסיס

סיוטים הם חלומות רעים שעלולים לגרום לילדים להתעורר בפחד ובמצוקה, ולעיתים קרובות בדמעות. ילדכם עשוי לסבול מסיוטים על:

  • סכנות מציאותיות כמו כלבים אגרסיביים, כרישים או עכבישים
  • יצורים דמיוניים כמו מפלצות.

ילדים שהתעוררו מסיוט יכולים במקרים רבים לתאר את תוכן החלום הרע לפרטי פרטים, בהתאם ליכולתם השפתית. ילדים צעירים יותר עשויים להתקשות להירדם בחזרה אחרי סיוט, ויצטרכו חיבוק וניחומים. ככל שהילדים גדלים, הם מבינים טוב יותר שזהו רק חלום. סביר להניח שעד גיל שבע, ילדכם ילמד כיצד להתמודד עם הסיוטים בלי לקרוא לעזרתכם.

טיפים להתמודדות עם סיוטים

  • אם ילדכם מתעורר במהלך סיוט או אחריו, הסבירו לו שחלם חלום רע. הבטיחו לו שהכל בסדר ושהוא בטוח. תנו לו נשיקה וחיבוק, כדי לעזור לו להירגע ולהירדם.
  • אם ילדכם בגיל הגן וחלם על מפלצות, הסבירו לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן קיימות באמת. הסבירו לו שדברים מומצאים יכולים להיות מפחידים, אך לא לפגוע בילדים באמת. אל תצחקו על הסיוט ואל תגידו שמטופש מצדו לדאוג או לחשוש. סיוטים יכולים להיראות אמיתיים מאוד לילדים קטנים.
  • אם ילדכם מדבר על הסיוט ביום שלמחרת, היו סבלנים. הקשיבו לדאגותיו, ואל תפטרו אותן בביטול או תמעיטו בערכן. אם ילדכם שכח מהסיוט לגמרי, עדיף שלא להעלות את הנושא.
  • אם ילדכם חולם על אותו דבר שוב ושוב (סיוט חוזר), בדקו את התוכן של הסיוט, והאם הוא קשור  למקור ללחץ או לפחד בחייו. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. אם תצליחו להבין מה מקור הסיוטים, תוכלו לנקוט אמצעים כדי להפסיק או לצמצם את חשיפתו של ילדכם לאירועים שמטרידים אותו.

מה גורם לסיוטים?

מרבית הסיוטים אינם  מהווים סימן למצוקה רגשית ואין צורך לדאוג בגללם. למעשה, לעיתים קרובות סיוטים הם תוצר של דמיון פעיל ופורה. עם זאת, אם ילדכם חולם סיוט חוזר, או שתוכן החלום מטריד במיוחד, ייתכן שהוא חווה לחץ מסוים במהלך היום.

טראומה עלולה גם היא לגרום לסיוטים. אם ילדכם עבר אירוע טראומתי, הוא עשוי לסבול מסיוטים על כך למשך כמה שבועות ואפילו חודשים.

לקבל עזרה

אם ילדכם חולם חלומות רעים מאוד ורמת החרדה שלו גבוהה במהלך היום, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. כמו כן, מומלץ לקבל עזרה אם הסיוטים הם חלק מתגובתו של הילד לאירוע טראומתי. תוכלו לדון בכך עם רופא הילדים שלכם, שיסייע לכם למצוא את איש המקצוע המתאים להמשך הטיפול.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בקשות והוראות: כיצד לעזור לילדים לעשות כפי שהתבקשו

מה ההבדל בין בקשות והוראות?

בקשה היא כאשר אתם מבקשים מילדכם משהו, כגון “אתה יכול לעזור לי לקפל את הכביסה?” או “אני חושבת שכדאי שתלבש את המעיל. קר היום”. ילדכם יכול לענות על הבקשה ב”כן” ו”לא”.

הוראה היא כאשר אתם אומרים לילדכם לעשות משהו, כגון “תעזור לי בבקשה לקפל את הכביסה” או “תלבש בבקשה את המעיל עכשיו”. כך אתם אומרים לילדכם מה אתם רוצים שיעשה ומתי. ילדכם אינו יכול להגיד “לא” – לפחות לא בתיאוריה…

חשוב להבהיר אם אתם מבקשים מילדכם או מורים לו לעשות משהו. כשאתם מבקשים, אתם מאפשרים לו לבחור מה לעשות. אך כשאתם מורים לו, אתם מצפים שיעשה כפי שהתבקש. אם לא, יהיו לכך תוצאות.

לפעמים הילדים אינם מבינים בבירור אם משהו הוא בקשה או הוראה. לדוגמה, כשאתם אומרים “למה אף אחד לא יכול לעזור לי לסדר פה?” – האם אתם מבקשים עזרה מילדכם, אומרים לו מה לעשות או פשוט מתלוננים שאף אחד לא עוזר? אם מה שאתם רוצים אינו ברור או ספציפי, סביר להניח שלא תקבלו שום עזרה בסידור!

כיצד להשתמש בבקשות והוראות

עדיף להשתמש בשילוב של הוראות ובקשות. בקשות נותנות לילדכם אפשרויות בחירה, והבחירה עוזרת לו לבנות ביטחון עצמי ועצמאות. עם זאת, לפעמים עליכם לתת גם הוראות. מילוי ההוראות מכין את ילדכם לגן ולבית הספר. כשאתם משתמשים בבקשות בתכיפות רבה יותר מאשר בהוראות, ילדכם צפוי לעשות את מה שרציתם לעיתים קרובות יותר.

כשילדים מקבלים יותר מדי הוראות, הם עשויים לחוש מוצפים או לרצות להתמרד. אם אתם אומרים להם מה לעשות כל הזמן, הם עלולים פשוט להתעלם מכך. כמו כן, אך טבעי שילדכם רוצה לקבל יותר שליטה על מעשיו ככל שהוא מתבגר. כשאתם אומרים לילדכם מה לעשות רוב הזמן, אתם לוקחים ממנו את תחושת השליטה.

לפעמים אפשר להפוך הוראה לבקשה באמצעות מתן אפשרויות בחירה. כך תעזרו לילדכם להרגיש שיש לו אפשרויות לבחור, גם אם אתם אלה שמכוונים אותן. לדוגמה, “הגיע הזמן להיכנס לאמבטיה. אתה רוצה אמבטיה עם קצף או בלי קצף?” או, “צריך להתלבש – את רוצה ללבוש את המכנסיים האדומים או הכחולים?”

כשאתם צריכים לתת הוראה, כדאי להתכונן מראש ולדעת מה יהיו התוצאות אם ילדכם אינו משתף פעולה. לדוגמה, “תחזיק לי בבקשה את היד כשאנחנו חוצים את הכביש”. התוצאות לאי שיתוף פעולה יכולות להיות עמידה או ישיבה על המדרכה – משעמם מאוד! – עד שילדכם יחזיק את ידכם.

כדאי לשמור את מתן ההוראות ואת הדרישה לציות לדברים חשובים באמת – כמו לחבוש קסדה בזמן הרכיבה על האופניים, להחזיק יד כאשר חוצים את הכביש או להתנהג בעדינות עם ילדים אחרים. במקרים האלה, השתמשו בקול תקיף על מנת שילדכם ידע שאתם רציניים. ברוב המקרים, תוכלו לתת להם אפשרות, למשל: “אתה בטח רוצה את הז’קט שלך, קר היום”. אם הם לא ייקחו את הז’קט הפעם, יהיה להם קר, והם ילמדו לפעם הבאה.

איך לתת הוראות ביעילות

ודאו שתשומת הלב של ילדכם נתונה לכם

כשאתם נותנים לילדכם הוראה, הדרך הטובה ביותר להצליח היא להשיג את תשומת לבו ולוודא שהוא מקשיב. כך תעשו זאת:

  • התקרבו אליו, עדיף למרחק של פחות משני מטרים
  • רדו לגובה העיניים של ילדכם
  • קראו בשמו
  • השתמשו בקול נמוך ורגוע.

השתמשו בשפה ברורה

ההוראות צריכות להיות ברורות, קצרות ומתאימות לגילו של הילד. השתמשו במילים קצרות וקלות עם ילדים צעירים יותר, ובמילים ומשפטים ארוכים מעט יותר עם ילדים גדולים. לדוגמה, לפעוט תוכלו להגיד, “לאסוף צעצועים”. אולם לבן ארבע, אמרו “תאסוף בבקשה את הצעצועים עכשיו”.

לילדים צעירים יותר תנו רק הוראה אחת בכל פעם. אפשר להשתמש בטון דיבור מסוים להוראות ובטון אחר לבקשות. הוראות חיוביות עוזרות לילדכם להצליח, כיוון שהן אומרות לו בדיוק מה אתם רוצים שיעשה. לדוגמה, אמרו “תלעס בבקשה בפה סגור” במקום “אל תאכל ככה”, או “תרים בבקשה את האוכל”, במקום “אל תזרוק את האוכל על הרצפה”.

התכוננו לחזור על עצמכם

לעיתים קרובות, ילדים זקוקים לתזכורות. למשל, “שרון, אני אומרת לך שוב. זרוק עכשיו את הממחטות לפח”. שימו לב לא לחזור פעמים רבות מדי על בקשה/דרישה, כדי לא “לנדנד” לילד וליצור אווירה שלילית.   לפעמים תוכלו לעודד את העוזר הסרבן שלכם, ולהוסיף תמריץ או סיבה שיעזרו לו לעשות כפי שהתבקש. לדוגמה, “אחרי שתזרוק את הממחטות, יהיה לנו מקום לשחק במשחק החלליות החדש”. לילדים צעירים יותר אפשר להגיד, “קודם הנעליים, אחר כך הפארק”. אם דעתו של ילדכם נראית מוסחת, כדאי לגרום לו לחזור על ההוראות לפני שהוא מתחיל במשימה.

השתמשו בתוצאות

אם ילדכם אינו פועל לפי ההוראות, תצטרכו להשתמש בתוצאות או להמציא דרך יצירתית להתמודד עם המצב, בהתאם לחשיבות המשימה לדעתכם ולגילו של הילד. בסופו של דבר, אם אתם פועלים בתקיפות ובעקביות, ילדכם ילמד שלפעמים עליו לעשות דברים שאינו רוצה לעשות כדי לעזור למשפחה, לקבל שבחים, להימנע מאי נוחות או לקבל את מה שהוא רוצה. זהו שלב חשוב בפיתוח משמעת עצמית ועצמאות.

טיפים ללימוד שיתוף פעולה

לילדים לוקח זמן ללמוד לשתף פעולה עם הוראות ובקשות. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

  • השתמשו תמיד באותן מילים מוכרות – למשל, “תקשיב, בן”, “אתה צריך”, ו”עכשיו בבקשה”. המילים הללו פועלות כסימנים, ובסופו של דבר, ילדכם יבין מה משמעותן.
  • תנו לילדכם הרבה שבחים וחיזוקים כשהוא משתף פעולה – למשל, “כל הכבוד, לא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיך”. כך סביר יותר להניח שילדכם יעשה מה שתבקשו בפעם הבאה.
  • בססו שגרות יומיומיות. שגרה יכולה לעזור לילדכם לעבור את המשימות שחוזרות על עצמן מדי יום. השגרות יכולות לעזור במיוחד לילדים צעירים ולילדים עם צרכים מיוחדים.

מדוע ילדכם עשוי שלא לשתף פעולה

ייתכן שילדכם אינו משתף פעולה כיוון שאתם מצפים ממנו ליותר ממה שהוא יכול לעשות. כשאתם נותנים לו הוראות, חשבו על גילו ועל רמת ההבנה שלו.

אם ילדכם רק למד לדבר, או שיש לו צרכים מיוחדים, לעיתים הוא לא יגיב או לא יבין את מה שאמרתם. כדאי להראות לו כיצד לעשות את מה שביקשתם. כמו כן, תוכלו לתת לו דוגמאות, לעזור לו למלא את ההוראות בפעמים הראשונות או לעשות זאת ביחד ולתת לו לחקות אתכם.

יכולה להיות עוד סיבה טובה לכך שילדכם לא יעשה את מה שביקשתם. ייתכן שהוא אינו מרגיש טוב, עייף או מפוחד, או שאינו יודע מה לעשות. לדוגמה, כשאתם מבקשים מילד עייף ורעב לנקות את החדר, סביר להניח שזה לא יקרה. אם ילדכם אינו משתף פעולה מסיבה טובה, תוכלו לדחות את מתן ההוראות לזמן שבו סביר יותר להניח שישתף פעולה. אמרו, למשל, “אני מבקש שתנקה את החדר שלך אחרי ארוחת הערב”.

אם המשימה שנתתם לו עשויה להיות קשה מדי (לסדר את החדר לדוגמה) תוכלו להציע לו עזרה, או לפרק לו את המשימה לחלקים, על מנת שהיא לא תראה מאיימת וקשה מדי.

לפעמים ילדים עוברים תקופות שבהן הם מסרבים לשתף פעולה באופן מוחלט. אך טבעי שהתנהגותו של הילד תשתנה ככל שהוא מתפתח, ושלעיתים, לא יסכים לשתף פעולה כלל. אם זה המצב, נסו את הדברים הבאים:

  • הפגינו חיבה רבה כשהוא מתנהג באופן הרצוי.
  • שבחו אותו כשהוא עושה את הדברים בצורה הנכונה.
  • כשאפשר, בקשו ממנו ואל תתנו לו הוראות, כדי להימנע ממלחמת שליטה.
  • נסו להפוך את המטלות לכיפיות או להפוך אותן למשחק.
  • ודאו שיש לכם קצת זמן לבלות ביחד בשקט.

היו עקביים, תקיפים ואוהבים, והתמקדו בהשגת שיתוף פעולה בדברים חשובים, כגון ענייני בטיחות.

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, כדאי להדריך אנשים אחרים – כגון האחים הגדולים, בני המשפחה המורחבת או שכנים – כדי שיידעו כיצד לתת לילדכם הוראות ובקשות אפקטיביות.

רוב הילדים נהנים מתשומת לב – ולרבים מהם לא אכפת אם זו תשומת לב חיובית או שלילית. אם ילדכם מקבל הרבה תשומת לב שלילית על כך שהוא מסרב לשתף פעולה, הוא עלול להמשיך להתנהג כך. במקום זאת, נסו לתת לו תשומת לב רבה יותר על התנהגות חיובית. כשהוא אינו משתף פעולה, הגיבו בטון מאופק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לעודד את ילדכם לאכול ארוחת בוקר

מדוע ארוחת הבוקר חשובה כל כך

ארוחת הבוקר מספקת לילדים את האנרגיה הדרושה להם כדי להתמודד עם היום העמוס שלפניהם. ילדים האוכלים ארוחת בוקר בריאה מחזיקים מעמד זמן רב יותר בלי לחוש רעב. משמעות הדבר היא, שהם יכולים להתרכז טוב יותר במשחק, למידה, זיכרון ופתרון בעיות. מחקרים מראים שארוחת בוקר בריאה עוזרת לילדים לשפר את ביצועיהם בבית הספר.

ילדים שאוכלים ארוחת בוקר נוטים:

  • לשמור על אחוזי נוכחות גבוהים יותר בבית הספר לעומת ילדים שאינם אוכלים ארוחת בוקר
  • להיות בריאים יותר מבחינה רגשית
  • להזדקק פחות לחטיפים או למזונות מתוקים או משמינים – מה שעוזר להם לשמור על משקל בריא

היתרונות התזונתיים של ארוחת הבוקר

גוף האדם מפיק אנרגיה מפחמימות שהוא מפרק לסוכרים בשם גלוקוז. אחרי שנת הלילה, שבה איננו צורכים מזון, מאגרי הגלוקוז בגופנו נגמרים. במקומם, הגוף מתחיל להשתמש באנרגיה המאוחסנת בשרירים, כגון גליקוגן וחומצות שומן. לכן, לפני שאנחנו יוצאים לפעילויות היומיות, עלינו לתדלק את הגוף.
ארוחת הבוקר מספקת לילדכם אנרגיה ומתניעה את תהליך המטבוליזם, והיא גם עוזרת לגופו להשתמש במזון שהוא אוכל בצורה יעילה יותר לאורך היום. כמו כן, כדאי לזכור שילדים שמדלגים על ארוחת הבוקר עלולים שלא להשלים  את הרכיבים התזונתיים החסרים להם בהמשך היום.

כיצד נראית ארוחת בוקר בריאה

ארוחת בוקר בריאה צריכה לשמור על איזון בין פחמימות, חלבונים ושומנים, כדי לספק רמות אנרגיה יציבות לאורך כל הבוקר. תינוקות ופעוטות יכולים לאכול דייסת אורז, חלב ופירות. ילדים בגיל בית הספר ובני נוער ירצו כנראה לבחור בין כמה אפשרויות. אפשר להציע להם מזונות כמו דייסה משיבולת שועל או מוזלי, דגני בוקר מופחתי סוכר מדגנים מלאים, ביצים קשות, חביתות, טוסט מלחם מדגן מלא, סלט ירקות, גבינה עד 5% שומן, אבוקדו, טחינה משומשום מלא, פירות ויוגורט טבעי.

בחירת המזונות הבריאים ואכילתם בארוחת הבוקר תעזור לילדכם לפתוח את היום. שימו לב: דגני בוקר מעובדים ועתירי סוכר יתנו לילדכם אנרגיה מהירה, יגרמו לנזק לשיניים ועלולים להוביל לתחושת רעב מוקדמת יותר.

ארוחות בוקר מיוחדות לסרבני אכילה

כשמדובר באכילה, אתם המודל לחיקוי הטוב ביותר של ילדכם. הראו לילדכם שארוחת הבוקר היא חלק חשוב וטעים בשגרת יומכם, כדי לעודד אותו לאכול איתכם. אפשר לדבר על היתרונות הרבים של ארוחת הבוקר. הנה כמה רעיונות לארוחות בוקר, שמעודדים הרגלי אכילה בריאים:

  • הפכו את זמן ארוחת הבוקר למפגש איכות משפחתי, ושבו עם ילדיכם לאכול. אחת הדרכים הטובות ביותר לשנות את ההרגלים שלהם היא לשמש דוגמה טובה בעצמכם.
  • אם ילדכם אומר שהוא לא רעב בבוקר, נסו להכין שייק בריא שמכיל חלב, יוגורט ופרי כמו בננה, במקום לתת לו ארוחת בוקר מסורתית יותר. אפשר גם לשאול אותו מה הוא היה מעדיף לאכול מתוך רשימה של מזונות בריאים שתכינו מראש.
  • אפשרות נוספת היא לתת לו ארוחה קלה בבית, כמו קערת דגנים קטנה או פרי. כדי להשלים את ארוחת הבוקר, תנו לו סנדוויץ’ קטן  שיאכל לפני תחילת הלימודים – למשל, כריך עם גבינה או חומוס או יוגורט טבעי עם פירות.
  • אם שגרת הבוקר שלכם עמוסה ומפריעה לערוך ארוחת בוקר, נסו לכוון את השעון המעורר של ילדכם לשעה מוקדמת יותר (אפילו 10 דקות לפני הזמן), או לארוז את התיק שלו ולהכין לו את הבגדים בלילה הקודם. אפשר להכין גם את ארוחת הבוקר בלילה הקודם – שימו דגני בוקר יבשים בקערה מכוסה, או הניחו פירות חתוכים, אגוזים או צימוקים בתבנית של מאפינס.
  • סרבני אכילה עשויים להגיב טוב יותר לארוחות הבוקר כשהמזון נראה מזמין ומעניין יותר מהרגיל. ילדים צעירים אוהבים טוסט, פירות או יוגורט.
  • ילדים גדולים יותר ובני נוער עשויים לסרב לאכול ארוחת בוקר כדרך להפגין את עצמאותם. אל תעשו מזה סיפור גדול. תוכלו להציע לילדכם לקחת איתו פרי או שייק בריא עשוי מחלב, יוגורט ופירות לדרך. הציעו לו לבחור את ארוחת הבוקר שלו כשאתם יוצאים לקניות. אפשר גם לאכול את ארוחת הבוקר בהפסקה הראשונה בבית הספר. הארוחה יכול להכיל סנדוויץ’ מדגן מלא בתוספת של גבינות / חומוס 9% / טונה וירקות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הבעת רגשות אצל תינוקות

הבעת רגשות ומשחק אצל תינוקות

תינוקות יודעים היטב להגיד לכם מה הם צריכים – לדוגמה, “אני רעב – תאכילו אותי!” אך הם רק מתחילים ללמוד על רגשות וכיצד לבטא אותם. אחד מהתפקידים החשובים שלכם הוא לעזור לתינוק לתקשר את רגשותיו. אם אתם מתבוננים היטב באיתותיו של התינוק, עד מהרה תדעו מה הוא מנסה לומר לכם על רגשותיו.

משחק הוא דרך הלימוד וההתפתחות הטבעית של תינוקות וילדים קטנים, והוא מאפשר להם להביע את רגשותיהם. המשחק המועדף על תינוקות הוא אינטראקציות הדדיות איתכם, ולא עם צעצועים או חפצים שונים. גם אם אתם רק מתבוננים זה בזה ועושים פרצופים, מבחינת התינוק שלכם אתם משחקים נהדר, וגם בונים את מערכת היחסים ביניכם.

הבעת רגשות אצל תינוקות: למה לצפות

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. רוב הרגעים החשובים בהתפתחות מתרחשים בערך באותו סדר, אך הגיל שבו הם קורים עשוי להשתנות אצל כל ילד וילד – אפילו אצל ילדים מאותה משפחה. אם אתם תוהים אם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש“הנורמה” היא טווח רחב.

מבחינת הבעת הרגשות, סביר להניח שהתינוק:

  • יצחק בקול רם בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים
  • יתחיל להירתע מזרים בגיל שמונה חודשים
  • יעדיף אתכם על כל מבוגר אחר וייצמד אליכם מגיל שמונה חודשים
  • יהיה חרד יותר בסביבת אנשים חדשים מגיל שמונה חודשים – תופעה זו נקראת פחד מזרים
  • ייתן לכם חיבוקים אוהבים מגיל עשרה חודשים
  • יחווה חרדת נטישה גדלה והולכת בגיל 18-10 חודשים, גם אם אתם רק יוצאים לרגע מהחדר בביתכם
  • יחווה פחד לראשונה בגיל 12 חודשים
  • יתחיל להגיד כיצד הוא מרגיש, למשל “כואב”  או “בובו” על פצע, או “יש” כהבעת שמחה, מגיל 14 חודשים.

משחקים לעידוד הבעת הרגשות

משחק מאפשר לילדים קטנים לגלות כיצד להביע את רגשותיהם. עם זאת, זכרו שאף שהמשחק חשוב ללמידה ולהתפתחות, הוא נועד בעיקר להנאה! אם זה לא מהנה, זה כבר לא משחק. הנה כמה רעיונות למשחקים שיעזרו לתינוק שלכם לחקור ולהביע רגשות:

  • משחק מלוכלך עם חול, בוץ, צבעי גואש או ידיים וחומרים דביקים אחרים יכול לעזור לתינוק להבין כיצד הוא מרגיש כשהוא בא במגע עם דברים שונים.
  • המשחק המלוכלך עוזר לו גם להביע רגשות שליליים. אם הוא רוצה, הוא יכול להטיח את הבוץ לכל עבר, להתבוסס במים בכעס ולרמוס אותם.
  • התינוק יכול להביע את רגשותיו באמצעות בובות או צעצועים.
  • בפארק או בכל מקום פתוח אחר שהוא הוא יכול לזחול, להתגלגל ולחקור דברים שונים, יכול התינוק לתת דרור לרגשותיו. ככל שיגדל ויהפוך לפעוט, הוא ירצה לצאת החוצה יותר ויותר.
  • השמיעו מוזיקה ושירו לתינוק – ומאוחר יותר, רקדו איתו. ילדים רבים אוהבים מאוד להביע רגשות בדרך זו.

המשחק מקבל משמעות גדולה מאוד עבור התינוק כשהוא יכול להוביל אותו. אם אתם לוקחים צעד אחורה ונותנים לתינוק להיות הבוס, הוא ילמד לקבל החלטות ולהשתמש בדמיון שלו.

המשחק מאפשר לילדכם גם להפגין רגשות כגון פגיעה או בלבול. ילד שמשחק בצורה אגרסיבית ליד אחיו שזה עתה נולד, למשל, עשוי להביע רגשות של בלבול ופגיעה מכך שמישהו “תופס את מקומו”. העובדה שילדים יכולים להביע את רגשותיהם באמצעות משחק משמעה שהמשחק הוא תרפיה אפילו לילדים צעירים מאוד.

מודאגים בנוגע להבעת הרגשות של התינוק? מתי לבקש עזרה

אם ילדכם הגיע לגיל 18 חודשים ועדיין אינו מראה כל סימן לחרדת נטישה, או העדפה לפנים מוכרות, ייתכן שכדאי לבדוק את מצבו אצל איש מקצוע. כמו כן, כדאי לבקש עזרה אם:

  • קשה להבין את רגשותיו של התינוק
  • רגשותיו של התינוק אינם הולמים או נראה שאינם מתאימים לסיטואציה
  • התינוק מביע את רגשותיו לעיתים נדירות בלבד.

כל תינוק גדל ומתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של התינוק שלכם, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הגורמים הנפוצים לפציעות ילדות

עקרונות הבסיס

בלתי אפשרי – ואף רעיון גרוע למדי – לעטוף את הילד בצמר גפן. מכות, חבלות, שריטות ונפילות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הגדילה של כל ילד אקטיבי וסקרן. עם זאת, הסיבה העיקרית להגעתם של ילדים לבתי חולים ואישפוז מעל גיל שנה היא היפגעויות שמתרביתן מתרחשות בבית. כמה צעדים פרקטיים ותכנון מוקדם יהפכו את הפציעות הללו למשהו שנשיקה, חיבוק או פלסטר יפתרו, ולא לתאונות חמורות יותר.

דו”ח ארגון “בטרם” משנת 2013 מציין כי מדי שנה מגיעים 190,000 ילדים למיון כתוצאה מהיפגעות – 47% מהם נפצעים בבית ובחצר הבית. את מרבית הפציעות ניתן למנוע. מניעת היפגעות היא באחריות ההורים ולשם כך ראשית חשוב להתאים את הבית לילדים ולאמץ הרגלי בטיחות.

שמירה על בטיחותם של ילדים בבית כוללת מגוון של פעולות לשינויים סביבתיים והתנהגויות בטוחות. השינויים הם רבים ולפעמים מורכבים, אך גם שינוי אחד, ולו הקטן ביותר מקדם אותנו ל”עולם בטוח לילדים בבית”.

פציעות ותאונות נפוצות

לפי דו”ח בטרם משנת 2013, הגורמים הנפוצים ביותר לפציעות בילדות בשנים 2010-2000 היו:

  1. נפילות
  2. תאונות דרכים (למשל, ריצה פתאומית לכביש)
  3. הרעלה
  4. שריפה וכוויות

הגורמים הנפוצים ביותר לתמותת ילדים בישראל בשנים 2010-2000 היו:

  1. תאונות דרכים
  2. טביעה

גורמים נפוצים נוספים לפציעות ולתמותת ילדים בישראל כוללים:

  • חנק
  • הימחצות והילכדות
  • עשן, אש ולהבות
  • תאונות אופניים.

מה אפשר לעשות

פקחו עין על ילדכם במיוחד במצבים שבהם הם עלולים להיתקל בקשיים. למשל:

כדאי לתרגל פרוצדורות חירום ולהחזיק ערכת עזרה ראשונה בהישג יד. כמו כן, כדאי לשמור רשימת מספרי חירום בטלפון הנייד. אפשר להדפיס את המדריך המאויר למניעת חנק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בריונות בגן: כיצד לעזור לילדכם

בריונות בגן

בריונות עלולה לתת מכת מחץ לביטחון ולהערכה העצמית של ילדים, ובעיקר בשנות הגן. ילדים זקוקים להרבה אהבה ותמיכה, בבית ובכל מקום שבו מתרחשת הבריונות. כמו כן, הם צריכים לדעת שאתם, כהורים, תנקטו פעולה ותמנעו גילויי בריונות בעתיד.

אם אתם חושדים שילדכם סובל מבריונות, קראו את המאמר כיצד לזהות בריונות. ייתכן שילדכם הוא זה שמתנהג בבריונות. אם כן, קראו את המאמר מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים.

לדבר עם צוות הגן

אם ילדכם סובל מבריונות, פנו לעזרה במהירות האפשרית. הגננת וצוות הגן מאומנים בזיהוי גילויי בריונות ובטיפול בהם, והם יעבדו איתכם כדי למנוע מקרים נוספים בעתיד.

כיצד לערב את הגננת

  • אמרו לילדכם שתדברו עם הגננת על הבעיה.
  • פנו זמן ושוחחו עם הגננת באופן פרטי. ספרו ברוגע על דאגותיכם והציגו את העניין כבעיה משותפת שתצטרכו לעבוד עליה יחד. לדוגמה, “עומר אומר שמעיין מרביץ לו בגן, קורא לו בשמות ואומר לילדים אחרים לא לשחק איתו. אשמח אם תוכלי לעזור לי לבדוק מה קורה ולחשוב מה אפשר לעשות בנוגע לכך”.
  • דונו בבעיה עם הגננת. שאלו מה דעתה.
  • היו אסרטיביים, אך לא כועסים או מאשימים.
  • סיימו את הפגישה עם תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.
  • הישארו בקשר עם הגננת.

אל תיצרו קשר ישיר עם הילד שמתנהג בבריונות או עם הוריו, כיוון סביר להניח שרק תחמירו את הבעיה. תמיד עדיף ובטוח יותר לעבוד על הפתרון עם הגננת מאשר לנסות ולפתור את בעיית הבריונות בעצמכם.

אם הבריונות אינה נפסקת

  • זכרו שבטוח יותר לעבוד עם צוות הגן ולא לקחת את העניינים לידיים.
  • ספרו לגננת על כל מקרה בריונות נוסף. תעדו את מה שהתרחש ומתי.
  • כתבו מכתב לגננת. בקשו שתתייחס לפנייתכם בכתב.
  • אם נראה שהבעיה אינה משתפרת עם הזמן, דברו עם הפיקוח על הגנים באופן ישיר, או עם מישהו ממחלקת החינוך בעירייה. אם אינכם מרוצים מהתוצאה, בקשו להגיש תלונה רשמית. ברוב הגנים ישנו הליך רשמי לטיפול בתלונות.
  • כמו כן, אפשר לקבל ייעוץ מהפיקוח האזורי או מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי לגבי האפשרויות העומדות בפניכם.

לוקח זמן לשנות התנהגות, ולכן סביר להניח שלא תראו תוצאות מיידיות. אם ילדכם עדיין סובל מבריונות ואינכם חושבים שצוות הגן עושה מספיק כדי לעצור זאת, שקלו לעבור לגן אחר שמטפל טוב יותר בבעיות כאלה.

לתמוך בילד בבית

תנו לילדכם כמה שיותר תמיכה ואהבה בבית. הקשיבו לו ודברו איתו. המשיכו לתמוך בו בבית, ושתפו פעולה עם הגננת כדי לפתח תוכנית לטיפול בבעיית הבריונות. כמו כן, הבהירו לילדכם שהמצב אינו באשמתו ואפשר לתקן אותו. תוכלו לתת לו רעיונות להתמודדות עם הבריונות.

לפעמים כדאי לקבל ייעוץ מקצועי שיעזור לילדכם להתמודד עם המצב. דברו עם רופא הילדים או עם הגננת בגן ובקשו מידע בנוגע לעזרה מקצועית.

תמיד התערבו אם ילדכם סובל מבריונות. עם זאת, כדאי לתת לו כמה מיומנויות וכלים שיעזרו לו להתמודד עם מקרי בריונות עתידיים או עם התנהגות חברתית שלילית, וימנעו את הידרדרות המצב. מיומנויות אלה יכולות לעזור להתפתחותו החברתית של ילדכם.

רעיונות להתמודדות עם בריונות בגן

דברו עם ילדכם על הדרכים השונות שבהן אפשר לטפל בהתנהגות בריונית, וכיצד הן עובדות. תוכלו לבחור ברעיון אחד או שניים שהוא מרגיש בנוח איתם ולעודד אותו להוציא אותם לפועל, כדי שירגיש ביטחון רב יותר ופחות חוסר אונים מהמצב. הנה כמה רעיונות שאפשר להסביר לילדכם:

  • התעלם מהבריונות ולך מהמקום: הבריון לא יוכל להציק לך אם אתה לא שם.
  • אמור לבריון להפסיק: אם תתייצב בפני הבריון בצורה רגועה, תראה לו שמה שהוא מנסה לעשות לא יעבוד לו.
  • אל תלך למקומות מסוכנים: כדאי להתרחק ממקומות שבהם סביר יותר להניח שתסבול מבריונות – כל עוד אתה לא מפספס שום פעילות בגלל זה.
  • הישאר בקרבת אנשים אחרים: אם אתה משחק עם החברים הכי טובים שלך, סביר להניח שהבריון לא יציק לך.
  • בקש עזרה מילדים אחרים: הילדים האחרים מבינים בוודאי מה עובר עליך וישמחו לעזור אם תצטרך. הבריון צפוי פחות להציק לך אם הוא יראה שיש לך גיבוי.
  • ספֵּר לגננת: היא תוכל לעזור לך להתמודד עם הבעיה ולהכין תוכנית. יכול להיות שהבריון אפילו לא יידע שהגננת עוזרת לך.

כיצד לדבר עם ילדכם על בריונות

כדאי לספר לילדכם מדוע יש ילדים שמתנהגים בבריונות. ממחקר שנערך על הסיבות לבריונות אצל ילדים, עולה כי:

  • הם מחקים אנשים אחרים, ולא יודעים שזה לא בסדר.
  • הם לא יודעים איך להיות נחמדים לאנשים אחרים.
  • יש להם בעיה, והם חושבים שאם יגרמו לאנשים אחרים להרגיש רע, הם עצמם ירגישו יותר טוב.
  • הם מעולם לא למדו להגיד “בבקשה” או לדבר על הבעיות שלהם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

גמילה מהנקה: איך מפסיקים להניק בצורה נכונה?

מהי גמילה ואיך מפסיקים להניק?

גמילה היא תהליך של מעבר התינוק מהנקה בלעדית לאכילה בלעדית של מאכלים אחרים. באופן טבעי הגמילה מתחילה כאשר התינוק אוכל מזון מוצק, בנוסף לחלב אם בסביבות גיל ששה חודשים. הגמילה נגמרת כאשר התינוק אינו מקבל עוד חלב אם כלל. לפי המלצות ארגוני בריאות, מומלץ שזמן הגמילה המוחלטת יהיה לאחר גיל שנה, לאחר שהתינוק או האמא כבר לא מעוניינים בכך. יש אמהות שבוחרת להפסיק קודם לכן. חשוב להפסיק להניק רק אם באמת רוצים בכך, ולא בגלל מידע מוטעה. אם את שומעת שאת צריכה להפסיק להניק מסיבות רפואיות, בדקי זאת עם גורם מומחה בהנקה.

תהליך גמילה מהנקה

איך מפסיקים להניק? גם אם הפסקת ההנקה היא יזומה, כדאי להפסיק להניק בהדרגתיות ובאטיות. כך יוכל התינוק שלך להתרגל לשינוי בשגרה ובתזונה, וגופך יתרגל לכך שאין לו צורך לייצר עוד חלב. אם ההחלטה לגמול את התינוק מגיעה מצדך, ייתכן שתצטרכי לנחם אותו קצת יותר בזמן המעבר להזנה מבקבוק או לשתייה מכוס. כדי לתת לתינוק שלך תחושה שהוא אהוב ומוגן למרות שאינו יונק, חבקי אותו יותר מהרגיל ובלי איתו זמן רב.

הצעד הראשון בתהליך הגמילה הוא להוריד את ההנקה שהכי פחות דרושה לתינוק. במידה ורוצים להמשיך להוריד הנקות- חכי כמה ימים או שבוע ורק אז הורידי את ההנקה הבאה. אם את מפסיקה להניק במהירות, השדיים שלך עלולים להתמלא בחלב (גודש) ולגרום לך לתחושה לא נוחה כלל. כדי למנוע גודש בשדיים, ייתכן שתצטרכי לשאוב את החלב מדי פעם. שאבי מעט, רק עד שתרגישי יותר בנוח – אם תשאבי יותר מדי, גופך יקבל גירוי ליצירת אספקה מוגברת של חלב. יש אימהות שצריכות לעבור מהנקה אחת ביום להנקה אחת כל כמה ימים כדי להימנע מגודש בשדיים, לפני שהן מפסיקות להניק לגמרי.

שימי לב לגושים בשדיים. ייתכן שתחושי גושים בשדיים למשך חמישה עד עשרה ימים לאחר שהתינוק הפסיק לינוק. הימצאותו של גוש בשד עלולה להצביע על צינורית חלב חסומה, או על תחילתה של דלקת בשד (מסטיטיס). אם את מרגישה גוש, נסי לעסות אותו או לשאוב מעט חלב כדי להפחית את הגושיות. אם הגושים נשארים בשד או מכאיבים ואת מתחילה להרגיש תסמינים הדומים לשפעת, גשי לרופא בהקדם האפשרי.

אם תינוקך הוא בן חצי שנה ומעלה, אפשר להחליף את ההנקה שמורידים בארוחה של מוצקים עד 3-4 פעמים ביום ולהמשיך להניק באופן חלקי. במידה והתינוק מתחת לגיל חצי שנה או אם מפסיקים את ההנקה לחלוטין, עד גיל שנה חייבים להחליף חלב אם בתמ”ל. אם את מתחילה את הגמילה מההנקה לאחר גיל שנה, ניתן להחליפה בחלב פרה (ואין צורך בתמ”ל שלבים 2-3, שעולים הרבה יותר.

מתי אפשר לעבור לבקבוק?

מעל גיל חצי שנה, אפשר לגמול את התינוק ולעבור לשימוש בכוס או בבקבוק.

שימי לב

אין צורך בטיפול תרופתי כדי לגמילה מהנקה.

כדי לגמול תינוק גדול יותר או פעוט כדאי להתחיל את התהליך באטיות רבה יותר, ולשנות את השגרה שלו באופן הדרגתי. קראו את המאמר גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים.

יש שמרגישות מדוכאות מעט אחרי ההנקה האחרונה, גם אם זו הייתה ההחלטה שלהן. גמילה גורמת לשינוים הורמונליים שיכולים להשפיע על מצב רוח. טפלי בעצמך – תנוחי, תעשי דברים שאת אוהבת. במידה ומצב רוחך לא משתפר לאחר שבועיים או מגיע לרמה שפוגע בתפקוד שלך, כדי לפנות לגורם מקצועי.

יש נשים שמתחילות לבייץ מיד לאחר שצמצמו את ההנקות בלילה או התחילו לגמול את התינוק לגמרי, ואחרות מגלות שהביוץ והמחזור חוזרים רק לאחר כמה חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרת בוקר לבית הספר: טיפים

שגרת בוקר: מדוע וכיצד

ילדים אינם תופסים את מהות הזמן באותו אופן כמו מבוגרים, מה שעלול להפוך את הבקרים במהלך השבוע לזמן המלחיץ ביותר ביום. כדי שכולם יתחילו את היום באופן חיובי, כדאי להישאר רגועים ולנסות להסתדר היטב בבוקר. כשרבים עם הילדים בבוקר, למשל, קשה יותר להתרכז בעבודה, והסיכוי לתאונת עבודה עולה.

הדרך המועילה ביותר להפחית את הבלגן בבוקר היא לבסס שגרת בוקר טובה לימי השבוע, שעוזרת לילדים לצפות מה עומד לקרות, ולזכור מה עליהם לעשות. הנה כמה רעיונות שיקלו על הלחץ בבקרים במהלך השבוע – למרות שלא תמיד הכל ילך חלק!

לתכנן מראש: הלילה לפני

הצעד הראשון בשגרת הבוקר הוא לחשוב מה עליכם לעשות ולהכין תוכנית פעולה. סביר להניח שתגלו שאפשר לעשות דברים רבים בלילה הקודם. הנה כמה רעיונות:

  • בדקו ערב קודם (או אפילו לפני כן) אם יש אירוע מיוחד בבית הספר ביום למחרת.
  • הכינו את ארוחות העשר בתיקי האוכל וערכו את השולחן לארוחת הבוקר.
  • בקשו מילדכם להתקלח בערב לפני, כדי שלא תצטרכו לדאוג בנוגע לכך בבוקר.
  • ישנם דברים שעלולים לעורר בעיות, כמו החלטה על ארוחת העשר  או בחירת הבגדים. דברו על כך בלילה שלפני, כשלכולם יש זמן ואתם פחות לחוצים.
  • ארגנו מערכת שבועית שכוללת תזכורות לדברים שילדכם צריך לקחת לבית הספר מדי יום – ספרי ספרייה, בגדי ספורט, מצגות וכדומה.
  • התכוננו ליומכם בעבודה בלילה שלפני, כדי להקל על לחץ הזמן בבוקר (הכנת בגדים / פריטים נחוצים וכו’).
  • קראו את מחברת או תיקיית הקשר בערב לפני ובדקו אם המורים שלחו לכם פתקים. אפשר להכין את הבגדים, לחתום על פתקים לבית הספר ולהכין את התיק בערב שלפני.

שגרת הבוקר שלכם: טיפים

  • נסו לקום 15-30 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ. תנו לעצמכם זמן רב כדי להגיע מהבית לבית הספר – החיפזון עלול להגביר את רמות הלחץ של כל בני המשפחה.
  • כוונו שעון מעורר עם התראה חוזרת לילדים שמתקשים לקום בבוקר, או שלא אוהבים לצאת מהמיטה.
  • התמודדו עם הבוקר באופן החיובי והאופטימי ביותר שאפשר. מצב רוח טוב הוא מידבק! אחת הדרכים לעשות זאת היא להתמקד בהיבטים החיוביים בהתנהגותם של ילדיכם, ולשבח אותם – למשל, “איזה יופי שאתה אוכל את הטוסט”.
  • אם ילדיכם צעירים, הזכירו להם מה הם אמורים לעשות ומתי. כדי לעזור להם, הכינו רשימה של דברים שצריך לעשות – אפשר להכין רשימה מאוירת.
  • אם ילדיכם גדולים מספיק, עודדו אותם לעשות יותר ויותר בעצמם – למשל, להתלבש לבד, להכין ארוחת בוקר לבד ולסדר את החדר בעצמם. הבקרים קלים יותר כשילדיכם עצמאיים.
  • צמצמו את הסחות הדעת. הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתם של הילדים מההתכוננות לבית הספר, ומשפחות רבות מקפידות שלא להדליק טלוויזיה בבוקר. השאירו את הטלוויזיה כבויה, אלא אם כן אתם משתמשים בה כפרס מיוחד על כך שהילדים מוכנים בזמן.
  • תנו לילדכם הוראות רגועות וברורות בנוגע למה שתרצו שיעשו, וכשישתפו פעולה, שבחו אותם באופן מפורט. נסו שלא לתת להם תשומת לב מיוחדת על ויכוחים, יללות או התחמקויות. תשומת לב שלילית יכולה להוות תמריץ ולהוביל לכך שהתנהגות זו תימשך.

בוקר נעים ורגוע!

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לבחור את הצעצועים הנכונים לילדכם

צעצועים ומשחק

צעצועים הם דרך נהדרת לעזור לילדכם להתחיל לשחק ולעודד את התפתחותו, אך ייתכן שהוא אינו זקוק לכל כך הרבה צעצועים כפי שאתם חושבים. הצעצועים הטובים ביותר לילדים הם “צעצועים פתוחים”, המפתחים מיומנויות דמיון, יצירתיות ופתרון בעיות. הנה כמה דוגמאות לצעצועים פתוחים:

  • קוביות – היום יבנה ילדכם מגדל, ומחר יקרב קובייה לאוזן ויעמיד פנים שזהו טלפון
  • כדורים – מצוינים לקפיצה, התבוננות, גלגול, אחיזה וזריקה
  • קופסאות קרטון – אפשר להשתמש בהן בתור דברים רבים, כמו דלפקים בחנות, תנורים, מכוניות, סירות או בתי בובות
  • תחפושות – בעזרת מספר  בגדים  ישנים ושאריות של בד, יוכל ילדכם להפוך לכל דבר ולכל אחד שירצה
  • חומרי יצירה – אפשר להכין יצירת אמנות של ממש מנייר צבעוני, מדבקות, מיכלים ממוחזרים, קופסאות קרטון ובקבוקי פלסטיק,  צבעים וטושים מחיקים.

לא תמיד צריך לרכוש צעצועים בחנות. גם פריטים ביתיים ויומיומיים יכולים לשמש כצעצועים פתוחים נהדרים. סירים ומחבתות, מיכלי פלסטיק, אטבים, סלי בגדים, שמיכות… ילדים מצליחים לשחק בכל דבר כמעט! חשוב לזכור: כל החפצים שילדכם משחק איתם צריכים להיות בטוחים, ולכן הימנעו מחפצים חדים או קטנים שהוא עלול להיחנק מהם.

לבחור צעצועים

על אריזתם של צעצועים רבים מופיע מידע בנוגע לטווח הגילאים הרצוי. זהו מידע מועיל, אך הוא המלצה בלבד. כדאי לבחור את הצעצועים לפי תחומי העניין ושלב ההתפתחות של ילדכם. עם זאת, למידע על טווח הגילאים יש חשיבות מבחינה בטיחותית, למשל, כאשר הצעצועים כוללים חלקים קטנים שקל לבלוע אותם. במקרים אלה, כדאי לפעול לפי טווח הגילאים המומלץ.

עבור תינוקות, ה”צעצוע” ושותף המשחק הטוב ביותר הוא אתם, מטפל/ת או קרוב משפחה אחר. התינוק ייהנה מאוד מהתבוננות בפניכם, מהאזנה לקולכם ופשוט, מלהיות איתכם. הוא יכול ליהנות גם מהתבוננות במובייל צבעוני, מהאזנה לצעצוע מוזיקלי נמתח או מכך שילמד להגיע לרעשן. לאחר שהתינוק לומד להתיישב, הוא יכול להתעניין גם בחפצים שיוכל להקיש עליהם או איתם. הקשה בכף עץ על סיר מהנה באותה מידה כמו צעצוע קנוי שייוצר במיוחד לכך.

פעוטות אוהבים לשחק בקופסאות, ולעתים קרובות מגלים שקריעת העטיפה ממתנה מהנה הרבה יותר מהמתנה עצמה. פעוטות יכולים לשחק גם בצעצועי הרכבה (כמו דופלו) ובתחפושות.

ילדים גדולים יותר אוהבים לעתים קרובות לפתור בעיות ולהשתמש בדמיון. הם יכולים ליהנות מפאזלים, או ממשחקים שאפשר לשחק בחברה.

צעצועים שאינכם חשים איתם בנוח

ישנם צעצועים שאינם מתאימים לערכי המשפחה שלכם. לדוגמה, יש הורים שאינם חשים בנוח עם רובי צעצוע, בעוד שאחרים אינם אוהבים את צורת הגוף או את הבגדים של חלק מהבובות.

רובי צעצוע

משחק עם רובה צעצוע כולל בדרך כלל תוקפנות ואלימות, וכשילדים משחקים בתוקפנות זה עם זה, הביטחון העצמי שלהם ורווחתם הכללית עלולים להיפגע. עם זאת, רובי צעצוע יכולים לשמש גם בדרכים חיוביות. צריך להתבונן בדרך המשחק של ילדכם עם הצעצוע, ולהבין מה הוא בעצם עושה. לדוגמה, ילדכם יכול להשתמש בצעצוע כאביזר במשחק דמיון של שוטרים וגנבים. קרוב לוודאי שזה בסדר. אך אם ילדכם משתמש בצעצוע בתוקפנות כלפי ילדים אחרים, ייתכן שעליכם להסביר לו מעט כיצד לשחק עם אחרים. במקרה זה, הרובה עצמו אינו חשוב. לעיתים קרובות, ילדים משתמשים בחפצים יומיומיים אחרים בתור רובים, למשל מקלות, פרוסות טוסט או לגו. ייתכן שלא תרצו לעודד את ההתנהגות הזו, אולם זכרו: כוחו של רובה שעשוי מפרוסת טוסט אינו זהה לרובה צעצוע. רובה עשוי טוסט הוא סמל בלבד, ופחות סביר שישמש כדי להפחיד אחרים.

בובות בעלות מראה “סקסי”

משחק בבובות יכול להיות מהנה מאוד עבור ילדיכם, אולם לחלק מהבובות יש מראה מבוגר ו”סקסי”. לדוגמה, חלק מהבובות מגיעות עם תלבושות כגון חצאיות מיני, גרביוני רשת ועקבים גבוהים. זה אולי נראה כיפי ותמים לגמרי, אך זה יכול ליצור דימוי נשי שאולי לא תרצו שילדכם או ילדתכם יגדלו איתו או יאמצו בעצמם. למעשה, בשנת 2009 פורסם דו”ח של הארגון הבריטי object לזכויות אדם, שלפיו הסקסואליזציה של צעצועים ופרסום מוצרים יכולה להשפיע ישירות על התפתחות הזהות המינית של ילדכם, וכן על עמדותיו והתנהגויותיו.

שוב, כדאי להתבונן ולראות כיצד ילדיכם משחקים עם בובות. אם אתם מודאגים, כדאי להציע להם בובות בעלות מאפיינים ילדיים יותר, כדי שייחשפו לבובות בסגנונות שונים ובעלות גזרה שונה.

מומלץ לנקוט גישה רגועה בכל הנוגע לרובי צעצוע או לבובות סקסיות. סביר להניח שזהו שלב שיחלוף מעצמו. אם זה באמת מדאיג אתכם, תוכלו להציע לילדיכם לשחק במשהו אחר.

לדבר על בחירות הצעצועים

אתם אלה שמחליטים עם אילו צעצועים ילדכם יכול לשחק בבית.

אם אתם מתנגדים מאוד לצעצועים מסוימים, כדאי לדבר עם ילדכם, בעיקר ככל שהוא מתבגר. תוכלו לדבר על ערכי המשפחה שלכם. למשל, “רובים הם מפחידים ועלולים לפגוע באנשים מאוד. הם לא משחק.”

אין טעם להרצות לילדים או לאסור על משחק בצעצועים מסוימים. זה עלול לגרום לילד לרצות עוד יותר את הצעצועים שאינכם אוהבים. במקום זאת, תוכלו למשל להשתמש במשחק המלחמה של ילדכם כהזדמנות ללמד על הערכים שלכם בנוגע לנשק, מלחמה ואלימות.

ילדים מקבלים לעתים מסרים סותרים בנוגע לצעצועים. לדוגמה, אם לילדים מותר לצפות בתוכניות טלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב הכוללים אלימות, הם עשויים להתבלבל כשהוריהם אוסרים עליהם לשחק ברובה.

אם אינכם מעוניינים שמבוגרים אחרים יתנו לילדכם צעצועים מסוימים במתנה, תוכלו להסביר להם מה דעתכם באופן קצר ורגוע. בסופו של דבר, זו ההחלטה שלכם.

כוחו של הפרסום

צעצועים רבים מפורסמים במקומות המכוונים בדיוק לעיני ילדכם. לעתים קשה מאוד להתנגד כשילדכם מבקש צעצוע “כי לכולם יש”. תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

צעצועים מפורסמים מבוססים בדרך כלל על סרט או על תוכנית טלוויזיה, ולכן מעודדים סוג מסוים מאוד של משחק. אלה לא צעצועים רעים, אך הם עלולים להגביל את אפשרויות המשחק של ילדכם, אם הוא משתמש בצעצועים כדי לחקות ולהעתיק את תוכנית טלוויזיה במקום להשתמש בדמיון.

ברוב המקרים, האופן שבו ילדכם משתמש בצעצוע חשוב הרבה יותר מהצעצוע עצמו בקביעת ההשפעות של הצעצוע על התפתחות ילדכם. השקעת מחשבה בדרך שבה ילדכם ישחק עם הצעצוע יכולה לעזור לכם להחליט אם זהו הצעצוע הנכון עבור ילדכם.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אסור לרמות!

רמאות: מדוע ילדים עושים את זה?

ילדים מרמים מכמה סיבות. חלקם מרגישים שעליהם לעמוד בציפיות גבוהות – מצדם או מצד אחרים – ואינם יכולים לעשות זאת בלי לרמות. אחרים רוצים לנצח, כיוון שאינם יודעים כיצד להתמודד עם אכזבת ההפסד. הרי צריך ללמוד איך להפסיד, וזה לוקח זמן. כמו כן, ילדים עשויים לרמות כיוון שהמטלה שקיבלו קשה מדי עבורם. ייתכן שרמת הקושי של שיעורי הבית או שיעורי הספורט עולה, והם מנסים לעמוד בקצב.

ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנים שבהן ילדכם עדיין מנסה ללמוד מה נכון ומה לא נכון. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים.

לפני שהילדים מתחילים לרמות, עליהם להבין את המונח “כללים”, ומהו ההבדל בין נכון ללא נכון. ילדים צעירים יותר עשויים להפר את הכללים או לשנות אותם “על הדרך”, תוך כדי משחק, אך זו אינה רמאות באמת. ילדים בגיל בית הספר מבינים מהם כללים בדרך כלל, ולכן אפשר ללמוד אותם מהו משחק הוגן.

מה לעשות אם ילדכם מרמה: טיפים מעשיים

השיטות בהמשך יעזרו לכם להעביר את המסר שאסור לרמות, ושרמאות אינה מתקבלת. אל תגידו לילדכם שהוא “רמאי” – התווית הזו עלולה לדבוק בו.

  • נסו להבין מדוע ילדכם מרמה. שאלו אותו מדוע הוא חש צורך לרמות. הגיבו לו בהתאם לתשובה שתקבלו. לדוגמה, אם רימה כיוון שרצה לרַצות אתכם, אמרו לו שניצחון אינו הדבר החשוב ביותר ושאתם גאים בו מאוד על מאמציו – בין אם הצליח ובין אם לא.
  • תגמלו את המאמץ ולא את התוצאה. שבחו את ילדכם על דבקותו במאמץ להשלים את המשימה שקיבל. אם מדובר בהכנת שיעורי הבית, אמרו לו שמה שלמד, והמאמצים שהשקיע בניסיון להשלים אותם, חשובים יותר מהציון שקיבל. לאחר משחק ספורט, התמקדו בהתנהגות הספורטיבית ובמאמץ הקבוצתי, ולא בשאלה מי ניצח או הפסיד.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית. אם הוא רואה שאתם מרמים, הוא עשוי לחשוב שזה בסדר. כשאתם תופסים אותו מרמה, התגובה שלכם חשובה גם היא. קחו את הזמן והסבירו לו באופן רגוע מדוע אסור לרמות.
  • תנו לו הזדמנויות לתרגל. שחקו ביחד במשחקים שונים כדי שילמד כיצד לנצח וכיצד להפסיד.
  • בדקו את הציפיות שלכם. לפעמים, הציפיות שלנו גבוהות מדי ליכולותיו של הילד. אם נלחיץ את ילדינו לקבל ציון גבוה או להצליח בענף ספורט מסוים, אנו עלולים לעודד ולחזק את ההתנהגות המשתמשת בשקרים או ברמאות.
  • נסו מגוון פעילויות. אם ילדכם אינו מצליח לעשות משהו מסוים, אפשרו לו למצוא דברים אחרים שיעשה היטב, ולפתח מיומנויות אחרות. כך תוכלו לעזור לו לפתח הערכה עצמית.

להבין את התוצאות

כדי לשנות את התנהגותו של ילדכם, עזרו לו להבין מהן התוצאות לכך שהוא מרמה. למשל, דברו איתו על מה שעלול לקרות אם ירמה:

  • הוא עלול להעציב ילדים אחרים.
  • הילדים לא יבטחו בו בפעם הבאה שישחק איתם.
  • ייתכן שלא יגלה לעולם מה הוא יכול לעשות היטב בלי לשקר או לרמות.
  • הוא עלול להיתפס. כיצד זה יגרום לו להרגיש?
  • השקר עלול למנוע ממנו להשתפר במשחק.
  • הוא עשוי להרגיש שלא יוכל לנצח או לסיים משימה בלי לרמות.

חשוב להתאזר בסבלנות. ייתכן שהילדים ימשיכו להפר כמה כללים בזמן שהם לומדים. השתמשו ב”הזדמנויות הלמידה” הללו כדי לדבר איתם על שקרים ולהסביר להם מדוע הרמאות אינה מתקבלת.

לקבל עזרה נוספת

אם השקרים או הרמאות ממשיכים להוות בעיה גם כשילדכם גדול מספיק להבין מה הוא עושה, דברו עם היועץ בבית הספר או עם פסיכולוג לקבלת עזרה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הרגעה מבוקרת

מהי הרגעה מבוקרת?

הרגעה מבוקרת היא שיטת טיפול התנהגותית לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל ילדים קטנים. הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו. בשיטת ההרגעה המבוקרת, אתם בודקים את התינוק ומרגיעים אותו בקצרה בעודו לומד להירגע ולהירדם לבד.

האם הרגעה מבוקרת מזיקה?

למרות החשש מנזקים פוטנציאליים לתינוק, מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מוכיחים כי השימוש בשיטות אלו אינו מוביל לנזקים פסיכולוגיים או רגשיים, גם לא בשנות הילדות המאוחרות.

למעשה, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי תינוקות שהתנסו בשיטת ההרגעה המבוקרת נוטים לישון טוב יותר בטווח הקצר – ושנתם והתנהגותם הסתגלו היטב בטווח הארוך, בדיוק כמו תינוקות אחרים בגילם. כמו כן, מחקר עכשווי גילה כי הורים שהשתמשו בטכניקות הבאות עם ילדיהם דיווחו על פחות תסמיני דיכאון בטווח הקצר ובטווח הארוך גם יחד, לעומת הורים שלא השתמשו בהן.

לפני שמתחילים בתוכנית ההרגעה המבוקרת

הורים שמטפלים בבעיות שינה והירדמות עלולים להיות עייפים ולחוצים מאוד, בעיקר אם הם עצמם סובלים ממחסור בשעות שינה. הרגעה מבוקרת משמשת לפעמים הורים שמרגישים מוצפים, או שרווחתם נפגעת. אפשר להשתמש בהרגעה מבוקרת בנסיבות הבאות בלבד:

  • עם תינוקות בני יותר משישה חודשים ופחות משנתיים
  • כחלק מתוכנית כוללת לביסוס הרגלי שינה בריאים שכוללים שגרת השכבה חיובית
  • כשאתם בטוחים שהתינוק שלכם מקבל מספיק תשומת לב, זמן וחיבה במהלך היום.

לפני שאתם מתחילים, שימו לב שהתינוק שלכם חש בטוב, והפסיקו להשתמש בגישת ההרגעה המבוקרת אם התינוק נהיה חולה במהלך התוכנית.

כיצד לפעול בשיטת ההרגעה המבוקרת

  1. בססו שגרת השכבה חיובית ועקבית.
  2. כשהגיע הזמן להגיד לילה טוב, הניחו את התינוק במיטה וכסו אותו. דברו עם התינוק או לטפו אותו על גבו עד שהוא שוכב בשקט, או לפחות לדקה אחת.
  3. ברגע שהתינוק שקט, או אחרי דקה אחת, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. צאו לפני שהתינוק נרדם.
  4. הישארו מחוץ לחדרו ותנו לו הזדמנות להירגע בעצמו. התעלמו מרעשי רטנוניות.
  5. אם התינוק מתחיל לבכות באמת, המתינו מספר דקות קבוע מראש לפני שאתם ניגשים אליו – למשל, שתי דקות בתור התחלה.
  6. עזבו את התינוק לבדו לפרקי זמן קבועים מראש – לדוגמה, 2 דקות, 4 דקות, 6 דקות, 8 דקות ו-10 דקות, או ל-5 דקות, 10 דקות ו-15 דקות. קבעו את פרקי הזמן בעצמכם, בהתאם לזמן שתוכלו לעמוד בבכיו.
  7. אם התינוק עדיין בוכה לאחר כל פרק זמן קבוע מראש, חזרו לחדרו לזמן קצר מאוד. דברו איתו או לטפו אותו על הגב למשך דקה אחת, או המשיכו לדבר או ללטף עד שהוא שוכב בשקט (בהתאם להעדפה שלכם). אם אפשר, נסו להרגיע אותו בלי להרים אותו.
  8. שימו לב לחיתול. אם החיתול מלוכלך, החליפו אותו באור עמום ובכמה שפחות התעסקות.
  9. ברגע שהוא שוכב בשקט (או אחרי דקה אחת) – אך לפני שהוא נרדם – צאו שוב מהחדר והמתינו לפרק הזמן הקבוע הבא. אתם מנסים לתת לתינוק שלכם הזדמנות ללמוד להירדם בעצמו. הוא לומד שאינכם רחוקים ממנו, ושבסופו של דבר תחזרו.
  10. תהליך זה נמשך עד שהתינוק נרדם בעצמו.
  11. כשהתינוק מתעורר בלילה, עשו את אותן פעולות.

טיפים חשובים להרגעה מבוקרת

  • טיפול בגישת הרגעה מבוקרת אורך 14-3 ימים.
  • השתמשו בשעון או בטלפון הסלולרי כדי לתזמן את פרקי הזמן – ארבע דקות עלולות להיראות כמו זמן רב מאוד.
  • כבו את המוניטור של התינוק. ודאו שאתם עדיין יכולים לשמוע את תינוקכם.
  • אל תחכו מחוץ לחדרו. לכו לחדר אחר ונסו לחשוב על משהו אחר, הכינו כוס תה או הדליקו את הטלוויזיה. חזרו לבדוק את התינוק רק כשהגיע הזמן.
  • לפני שאתם מתחילים, דברו עם בן או בת הזוג כדי לוודא ששניכם מסכימים עם התהליך. קבעו איזה תפקיד יש לכל אחד – לדוגמה, לעזור בהרגעה או לתזמן. שקלו להחליף ביניכם את התפקידים בכל לילה.
  • אל תקבעו מחויבויות חשובות בלילות הראשונים לאחר תחילת הטיפול. תצטרכו להשלים את התהליך כולו ללא שינוי משמעותי בשגרה החדשה של התינוק.
  • זכרו לצאת מחדרו של התינוק לפני שהוא נרדם.
  • אם אתם חוששים מתגובת השכנים, תוכלו להכין אותם לכך מראש לכך שאתם מתחילים טיפול התנהגותי, שעשוי לבוא לידי ביטוי בבכי של ילדכם.

השתמשו בשיטה זו גם בשעת תנומות היום, כדי למנוע בלבול עבורכם ועבור התינוק גם יחד. אם התינוק מתעורר מתנומת היום אחרי פחות משעה, נסו להרדים אותו מחדש ל-20-15 דקות נוספות באמצעות שיטת ההרגעה המבוקרת. אם אחרי 20-15 דקות התינוק לא חזר לישון, הוציאו אותו מהמיטה ונסו שוב מאוחר יותר.

מלכודות נפוצות בשיטת ההרגעה המבוקרת

שינוי הרגלי השינה באמצעות טיפולים התנהגותיים לא תמיד עובר ללא קשיים. הנה כמה מהמלכודות הנפוצות, וטיפים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד איתן.

מה עושים אם התינוק מקיא?

יש תינוקות שנוטים להקיא יותר מאחרים, ואחד מתוך חמישה עשוי להקיא בזמן ההרגעה המבוקרת. אם התינוק שלכם מקיא, גם אתם וגם התינוק עלולים להיות מוטרדים. נקו את הקיא מהמיטה ברוגע, והניחו מגן מזרון מתאים (שעוונית) מתחת לסדין. עדיף שלא לעשות סיפור גדול, להדליק את האורות או להחליף את בגדי התינוק לגמרי אלא אם כן זה הכרחי – אחרת, חלק מהתינוקות עשויים ללמוד שעליהם להקיא כל פעם שמניחים אותם במיטה.

מה עושים כשנמאס?

אם אתם עייפים מדי, או מרגישים לחוצים או מוטרדים מדי, הרימו את התינוק, הרגיעו אותו בכל דרך שתרצו – למשל, עם בקבוק קטן או ערסול – ונסו שוב בפעם הבאה. קחו בחשבון שהפעם הבאה עלולה להיות קשה ומאתגרת יותר, ולכן אולי תצליחו לגייס כוחות ולהמשיך ולהתמיד דווקא בניסיון הנוכחי.

מה עושים אם התינוק חולה?

אם התינוק חולה, יש להפסיק את שיטת ההרגעה המבוקרת ולהתחיל שוב כשירגיש טוב יותר. אם הוא סובל מנזלת קלה ומשיעול אך אין לו חום, אפשר עדיין להשתמש בשיטה.

מה עושים אם התינוק סובל מכאבים?

הורים רבים מודאגים שבקיעת השיניים גורמת לכאבים. אם אתם מרימים את התינוק מהמיטה והוא נרגע כמעט מיד, סביר להניח שהוא לא סובל מכאבים – הוא רק רוצה שתרימו אותו. אם אתם מודאגים מכאבים, אפשר לתת לו מנה של פרצטמול (נובימול ואקמולי).

מה עושים אם ההרגעה המבוקרת אינה מצליחה?

עשויות להיות כמה סיבות לכך שתוכנית השינה אינה עובדת.

האם אתם משתמשים בטיפול בצורה נכונה?

בדקו את עצמכם וקראו שוב את הצעדים שתיארנו כאן. האם יש משהו שאינכם עושים, או שאתם יכולים לעשות בצורה אחרת? תוכלו לשאול מומחה שמבין את השימוש בטיפול זה.

האם אתם חוזרים לתינוק מוקדם מדי?

האם אתם פועלים במדויק לפי פרקי הזמן הנדרשים? האם אתם משתמשים בשעון? האם אתם יכולים לעשות משהו אחר שיעזור לכם להתמודד בזמן שאתם ממתינים לפרק הזמן שיחלוף?

האם אתם נכנסים לחדר כשהתינוק שלכם רק רוטן ולא בוכה?

תינוקות רבים רוטנים כשהם נסחפים לשינה, וכשאתם נכנסים לחדר, אתם עלולים לעצור את תהליך ההירדמות של התינוק. חזרו לחדר רק אם התינוק שלכם בוכה.

האם אתם באמת רוצים להמשיך בטיפול?

האם המטרה להגיע לשנת לילה ללא הפרעות חשובה מספיק לכם ולתינוק? אם אתם משוכנעים שהדבר הטוב ביותר עבור התינוק שלכם הוא שילמד להירדם בצורה עצמאית בלילה, קל יותר למצוא את המוטיבציה להמשיך בשיטה בלילות הדרושים להצלחתה. אם לא, ייתכן שהבחירה הטובה ביותר עבורכם היא חזרה למצב הקודם.

האם פרקי הזמן שקבעתם מתאימים לתינוק שלכם?

יש תינוקות שנרגעים כאשר ההורה נכנס לחדר. תינוקות אחרים נהיים מוטרדים יותר. אם התינוק נהיה מוטרד יותר, האריכו את פרקי הזמן ל-5, 10 ו-15 דקות. כך התינוק יקבל זמן רב יותר להירדם בעצמו, ופחות זמן להיות מוטרד מחזרתכם.

האם רשת התמיכה שלכם באמת תומכת?

לא כולם מסכימים עם שיטת ההרגעה המבוקרת. בני משפחה או חברים שאינם מסכימים הם דבר אחד, אך אם בן או בת הזוג שלכם או אנשים קרובים אחרים אינם מסכימים לכך, ביצוע השיטה יכול להיות קשה במיוחד. רצוי שלפחות אדם אחד בבית יסכים איתכם על גישה עקבית ומתמשכת.

מה עושים כשההרגעה המבוקרת נראית קשה מדי

  • אפשר לשקול לפרק את השיטה לסדרת צעדים קטנים יותר. לדוגמה, בשבוע הראשון, נדנדו את התינוק עד שהוא שקט, והניחו אותו במיטה כשהוא חצי ישן. בשבוע שלאחר מכן, הניחו את התינוק במיטה כשהוא ער לגמרי.
  • נסו להשתמש בשיטה רק בשעות הלילה, כשסיכויי ההצלחה שלה גדולים יותר.
  • בקשו מבן או בת הזוג להוציא את השיטה לפועל (אם הוא או היא מסכימים לכך).
  • השתמשו בשיטת ההתרחקות ההדרגתית בתור חלופה.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההרגעה המבוקרת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תינוקות הניזונים מבקבוק: ציוד ותחליפי חלב לתינוקות (תמ”ל)

ציוד להאכלה מבקבוק

בקבוקים ופטמות
אם בחרתם להאכיל את התינוק מבקבוק, תצטרכו 6-4 בקבוקים גדולים, מכסים, וכמה פטמות. בחרו את הבקבוקים והפטמות בהתאם לטעמכם האישי. כולם דומים זה לזה. הפטמות עשויות מלטקס (צבען חום-צהוב) או מסיליקון (שקופות). שני הסוגים טובים באותה מידה. הפטמות מסווגות לפי גיל התינוק, אך הסיווג אינו מדעי. נסו פטמות עם חורים גדולים יותר או קטנים יותר עד שתמצאו את הפטמה שהתינוק מחבב.

להכין תמ”ל

כדי להכין תמ”ל, השתמשו במי ברז נקיים או במים מבקבוק (בתנאי שאלו נקנו במקום המחזיק את המים בתנאים נאותים, ולא בתחנות דלק) . אל תשתמשו במים ששכבו זמן רב בקנקן או בבקבוק. הביאו את המים לרתיחה בקומקום חשמלי או על הכיריים.  שימו לב כי יש להרתיח גם מים מינרליים

  1. תנו למים להצטנן לטמפרטורה בטוחה – מים פושרים או בטמפרטורת החדר, כ-30 דקות. לאחר מכן הוסיפו את האבקה. הנה כמה שלבים בסיסיים להוספת האבקה למים כדי להכין תמ”ל:
  2. מזגו לבקבוק את כמות המים המורתחים והמצוננים הרצויה.
  3. השתמשו בכפית המדידה שנמצאת בקופסת התמ”ל, והוסיפו לבקבוק מספר מתאים של כפיות מדידה. הקפידו לשטח כל כפית בעזרת החלק האחורי של סכין נקייה או שפת הקופסא.
  4. סגרו את הבקבוק בטבעת ובפטמה. ערבבו מעט כדי שהאבקה לא תיצמד לפטמה ותחסום אותה, ואז נערו את הבקבוק עד להמסה מלאה.
  5. אם אינכם משתמשים בתמ”ל מיד, אחסנו אותו באחורי המקרר, בנקודה הקרה ביותר, ולא ליד דלת המקרר. מומלץ להכין  תמ”ל רק לפני השימוש ולא מראש.
  6. זרקו שאריות תמ”ל שכבר עורבבו במים או נשמרו במקרר לאחר 8 שעות.

לנקות ולעקר ציוד להאכלה מבקבוק

מערכת החיסון של התינוק אינה חזקה מספיק כדי להילחם בזיהומים, ולכן חשוב לעקר את הציוד להאכלה מבקבוק עד גיל 12 חודשים, כדי לצמצם את הסיכון למחלות. כדי לנקות ולעקר את הבקבוקים, המכסים והפטמות, תזדקקו לדברים הבאים:

  • מברשת בקבוקים, לניקוי הבקבוקים והפטמות
  • ציוד עיקור – ציוד פשוט כגון סיר שבו אפשר להרתיח את הציוד או מעקרי אדים (סטריליזטור)
  • מיכל לאחסון הציוד המעוקר.

לאחר סיום ההאכלה, הפרידו את הבקבוקים והפטמות אלה מאלה. לפני העיקור סבנו את כל החלקים במי סבון חמימים. השתמשו במברשת בקבוקים לניקוי פנים הבקבוקים והפטמות. התיזו מים דרך הפטמה כדי לנקות את החור הקטן במרכזה. שטפו הכל היטב במים.

ניתן להדיח בקבוקים ופטמות במדיח כלים במקום לשטוף אותם ידנית, אולם פעולה זו אינה מחליפה את העיקור.

יש כמה דרכים לעקר את הציוד:

הרתחה
הדרך הפשוטה ביותר לעקר את הציוד היא להרתיח אותו.

  • הניחו את הבקבוקים, הפטמות, והמכסים בסיר גדול.
  • מלאו את הסיר במים עד שהכל מכוסה ואין בועות אוויר.
  • הניחו את הסיר על הכיריים, הביאו לרתיחה ושמרו על הרתיחה למשך חמש דקות.
  • לאחר מכן, צננו את הציוד בסיר עד שתוכלו להרים את הבקבוקים בלי להיכוות.
  • אחסנו מיד את הציוד שאינכם משתמשים בו במיכל נקי.
  • מדי 24 שעות הרתיחו את מברשות הבקבוקים, או כל ציוד אחר שאתם משתמשים בו לניקיון.

אם יש לכם ילדים נוספים, כדאי להרתיח את הבקבוקים לאחר שילכו לישון, כדי להוריד את הסיכון לכוויות.

מעקר אדים (סטריליזטור)
מכשירי עיקור באדים הם יחידות אוטומטיות ש”מבשלות” את הציוד בטמפרטורה גבוהה מספיק כדי להרוג את החיידקים. הניחו את הציוד ביחידה, הוסיפו מים בהתאם להוראות היצרן והפעילו את המכשיר. המכשיר מכבה את עצמו לאחר הסיום.

מעקרי אדים לשימוש במיקרוגל
ישנם מעקרי אדים שמתאימים לשימוש במיקרוגל.

  • מלאו את ההוראות בקפידה.
  • בדקו את עוצמת המיקרוגל – העוצמה משתנה בין המכשירים.
  • אל תניחו חלקי מתכת בתוך המכשירים.

לעולם אל תשימו את הציוד ישירות במיקרוגל כדי לעקר אותו. העיקור לא יצליח, והציוד עלול להימס או להינזק. המשיכו לעקר את הציוד עד שהתינוק בן 12 חודשים.

בלאי

הקפידו לזרוק ולהוציא משימוש פטמות שהתבלו והחלו להקרע, וכן בקבוקים שרוטים. רצוי שלא להעביר פטמות של בקבוקים בין ילדים. כמו כן מומלץ להחליף בקבוקים ופטמות לפחות אחת לשנה.

האכלה מבקבוק: עצות בטיחות

היגיינה כללית

  • שטפו ידיים ונקו היטב את משטחי העבודה לפני הכנת התמ”ל.
  • בדקו את הפטמות בזמן השטיפה, וזרקו פטמות סדוקות, שעלולות להיות מצע גידול לחיידקים.

הכנת תמ”ל ושימוש

  • הקפידו על היחס בין כפיות המדידה למים כפי שמצוין בקופסא. אל תכינו את החלב באופן מדולל או מרוכז יותר מהמומלץ.
  • בדקו את תאריך התפוגה על קופסת התמ”ל. זרקו קופסאות תמ”ל שפג תוקפן.
  • זרקו קופסאות תמ”ל שפתוחות יותר מחודש.

אחסון תמ”ל

  • אם אינכם משתמשים בתמ”ל המוכן מיד, הניחו אותו במקרר.
  • ניתן לאחסן בקבוקי תמ”ל בטמפרטורת החדר במשך פחות משעה. או במקרר למשך 24 שעות.
  • זרקו את תכולתם של בקבוקים שהתינוק החל לאכול ולא סיים לאחר שעה. אחסון בקבוקים חצי-מלאים  לשימוש עתידי הוא מסוכן, כיוון שהם עלולים להזדהם בקלות.

הכנת תמ”ל מחוץ לבית

  • קחו את המים המורתחים והמצוננים ואת אבקת התמ”ל במיכלים נפרדים, וערבבו אותם רק לפני ההאכלה. זוהי הדרך הבטוחה ביותר להעברת תמ”ל.
  • אם עליכם להעביר בקבוקי תמ”ל מוכנים או חלב אם שאוב, שימו לב שהבקבוקים קרים מאוד כשאתם יוצאים מהבית. כדאי לשאת אותם בצידנית עם קרחומים וכך לשמור על טמפרטורה נכונה וטובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת ילדים בגיל הגן: למה לצפות

ילדים בני שלוש עד חמש זקוקים ל-13-11 שעות שינה בלילה. חלקם עדיין זקוקים לתנומה של כשעה במהלך היום. השינה חשובה לבריאות, לגדילה ולהתפתחות של ילדכם. כשילדים ישנים היטב, הם רגועים ושמחים יותר במהלך היום. כמו כן, שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות.

כדורים, מרקחות וסירופים אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים אלא אם הן נובעות מבעיות בריאותיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש דרכים טובות יותר להתמודד איתם.

ביעותי לילה וסיוטים

הדמיון של ילדכם מתחיל להתפתח, והוא עשוי להתחיל לסבול מסיוטים. הסיוטים נוטים להתרחש בין חצות לארבע לפנות בוקר. ביעותי לילה שונים מסיוטים. הם מתרחשים בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה, כששנתו של הילד עמוקה מאוד, במעברים שבין שינה לערנות. בעוד שאת הסיוטים הילד יכול לשחזר ולזכור, הוא אינו מודע לביעותי הלילה, ולא יזכור שהתרחשו כלל כשיקום בבוקר. תוכלו ללמדו עוד על ביעותי לילה במאמר המתאים.

כדי להרחיק את המפלצות, או כל גורם מפחיד אחר, ממיטתו של ילדכם, הקשיבו לפחדיו ועזרו לו להתגבר עליהם. הנה כמה טיפים להתמודדות עם סיוטים:

  • אם ילדכם מתעורר אחרי סיוט, הרגיעו אותו והסבירו לו שחלם חלום רע. תנו לו נשיקה וחיבוק, ועזרו לו להירגע ולהירדם. אם ילדכם רוצה להיכנס למיטה שלכם, תוכלו להציע לו לעשות זאת לזמן קצר, ואז להחזיר אותו למיטתו, על מנת למנוע ממנו לפתח את ההרגל לישון איתכם. עדיף להיות ליד מיטת הילד ולהרגיעו שם מאשר להכניסו למיטת ההורים. אם ילדכם חלם על מפלצות, תוכלו להסביר לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן יכולות לפגוע באף אחד באמת. לחילופין, תוכלו לחשוב ביחד כיצד ניתן להביס מפלצות, ולמצוא דברים ש”יגנו” עליו מפני המפלצות בלילה, כמו בובה מיוחדת או “ספריי נגד מפלצות” העשוי מבקבוק שפריצר ממולא במים שקישטתם יחד.
  • אם אתם שמים לב שהוא חולם את אותו סיוט שוב ושוב, כדאי לבדוק מה הגורם לכך. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. כשאתם מוצאים את הגורם לבעיה, נסו לצמצם את חשיפתו של ילדכם אליו.

שגרת השכבה

חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. כשילדכם נהיה מודע יותר לעולם סביבו, הוא עשוי להירדם לאט יותר. שגרת השכבה חיובית תעזור לו להירדם, בעיקר אם אתם משתמשים בה באופן עקבי גם בימי השבוע וגם בסופי השבוע.

הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: צחצוח שיניים, שירותים, חיתול (אם עדיין צריך), ופיג’מה.
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר, ספרו סיפור, שירו שיר או פשוט התחבקו זה עם זה).
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

רוב הילדים בגיל זה מוכנים ללכת לישון בסביבות 19:00, בעיקר אם עברו יום עמוס בגן. עם זאת, חלקם דורשים עוד ועוד סיפורים לפני השינה כדי לדחות את ההשכבה. כדאי לקבוע כלל שלפיו קוראים ספר אחד או שניים לכל היותר בשעת ההשכבה, ולהבטיח שתקראו עוד ספרים במהלך היום.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו לוותר על המוצץ בסביבות גיל שלוש – אם ילדכם מוכן, לדעתכם. למידע נוסף, קראו את המאמר לוותר על המוצץ.

חיתולי לילה

גם אם ילדכם משתמש בשירותים או בסיר במהלך היום, אל תזרקו את החיתולים עדיין. במקרים רבים, ילדים מפסיקים להרטיב בלילה רק בגיל שלוש-ארבע. חלק מהילדים אינם יבשים בלילה עד גיל שש או שבע. כדי לעודד את ילדכם לקום לעשות פיפי בלילה, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. הבטיחו לו שתעזרו לו כשיצטרך. אם לא, אל דאגה – רוב הילדים מפסיקים במהלך שנות הילדות להרטיב בלילה, גם ללא טיפול.

יציאה מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, ילדכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • ודאו שחדרו של ילדכם נעים, שקט וחשוך.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך – הדובון האהוב עליו, שמיכה או בקבוק מים. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • כשילדכם יוצא מהמיטה, אמרו לו ברוגע לחזור למיטתו, ואם צריך- לוו אותו פיזית למיטתו, והבטיחו לו שאתם נמצאים בחדר ליד. חזרו על כך בתקיפות ובשקט שוב ושוב, עד שילדכם לא יקום מהמיטה.
  • למידע נוסף, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה.

עם זאת, לעיתים ילדכם באמת זקוק למשהו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שכך תצליחו להרגיע אותו. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחמימות ומדד גליקמי

מהן פחמימות?

פחמימות הן אחד המקורות העיקריים לאנרגיה לגופנו. פחמימות הן הדלק היחיד שבו משתמשים המוח וכדוריות הדם האדומות, ומקור האנרגיה העיקרי הדרוש לפעולת השרירים. גופנו הופך כל פחמימה שאנו אוכלים לאנרגיה. את עודפי הפחמימות הגוף הופך לשומן.

אנו מקבלים פחמימות ממזונות המכילים עמילן כגון לחם, פסטה, אורז, דגני בוקר, מוצרי מאפה ותפוחי אדמה. מקור נוסף לפחמימות הוא סוכרים כגון סוכר לבן, סוכר חום ודבש, סוכרים טבעיים בפירות ובמוצרי חלב, ומזונות מתוקים כגון קינוחים.

מבין המזונות העשירים בעמילן, יש להעדיף את הפחמימות המורכבות העשירות בסיבים כגן אורז מלא, חיטה בורגול כוסמת קינואה ועוד כי אלו בעלי ערך גליקמי נמוך יותר מאחיהם דלי הסיבים התזונתיים.

מהו מדד גליקמי (GI)?

כשאנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול שלנו מפרקת אותן ליחידה הפשוטה ביותר – גלוקוז (סוכר). התאים שלנו משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז בקצב משתנה. משמעות הדבר היא שפחמימות שונות – כלומר, מזונות שונים העשירים בפחמימות- גורמים לרמת הגלוקוז בדם לעלות ולרדת בקצב שונה.

המדד הגליקמי (GI) מודד את השפעת הפחמימות השונות שבמזון על רמות הגלוקוז בדם, ומדרג את המזונות בסולם ערכים של 100-0:

  • מזונות עם ערך גליקמי גבוה (100-70) גורמים לעלייה ולירידה מהירות וחדות ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות במהירות רבה.
  • מזונות עם ערך גליקמי נמוך (55-0) גורמים לעלייה ולירידה יציבות ומתמשכות יותר ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות לאט יותר.

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מעלים את האנרגיה במהירות רבה יותר למשך זמן קצר יותר. מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מתפרקים לאט יותר ומשחררים את האנרגיה בצורה מתונה ומתמשכת. אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי נמוך במהלך היום (כמו דגנים מלאים וקטניות) תעזור לכם ולילדכם לשמור על רמות גלוקוז נמוכות ויציבות יותר בדם לעומת מזונות ושתיה בעלי ערך גליקמי גבוה (כמו שתיה מתוקה, ממתקים,  דגני בוקר ממותקים, עוגות וכו).

הערך הגליקמי של סוגי מזון שונים

למותגי מזון שונים עשוי להיות ערך גליקמי שונה, ולכן כדאי להתיעץ  עם תזונאית ולבדוק את התווית על המזון. כמו כן, מאחר ואנחנו בדרך כלל לא אוכלים מזון אחד בכל פעם אלא מספר מזונות ביחד בארוחה יש לשים לב ל”עומס הגליקמי ” הנוצר משילובי מזונות. תזונאיות בעלת תעודת רישוי ממשרד הבריאות יכולות לסייע לבנות תפריטים בעלי ערך גליקמי נמוך, ומסייע בכך באיזון רמות הגלוקוז בדם.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך (55 ומטה)

  • לחם דחוס מדגנים מלאים
  • שעורה
  • סובין
  • קטניות
  • פסטה
  • פתיתים
  • חלב
  • יוגורט
  • שיבולת שועל (קוואקר) מסורתית
  • גרנולה טבעית
  • רוב הירקות (מלבד רוב תפוחי האדמה)
  • קינואה

מזונות בעלי ערך גליקמי בינוני (69-56)

  • צימוקים
  • לחם מקמח מלא
  • אורז (בסמטי, ארבוריו להכנת ריזוטו ואורז עם גרגירים ארוכים)
  • משקאות קלים
  • עוגיות ועוגות מתוקות
  • אבטיח ומלון

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (70 ומעלה)

  • לחם לבן
  • תפוחי אדמה
  • אורז יסמין
  • רוב דגני הבוקר (למשל קורנפלקס ואורז תפוח)
  • משקאות אנרגיה
  • סוכריות
  • רוב סוגי הקרקרים והחטיפים המתובלים
  • צ’יפס

היתרונות של מזון בעל ערך גליקמי נמוך

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים כיוון שהם מספקים אנרגיה לאורך זמן, שעוזרת לנו להתרכז טוב יותר ולהחזיק מעמד לזמן רב יותר בפעילות גופנית. אם אתם עוסקים בספורט הדורש סיבולת כגון ריצה למרחקים ארוכים, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך יעזרו לכם לשמור על רמות האנרגיה. כמו כן, הם נותנים תחושת מלאוּת לזמן רב יותר, ועוזרים לשמור על משקל תקין ובריא.

לשמור על איזון בין ערך גליקמי גבוה ונמוך
באופן כללי, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים יותר מאשר מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, כיוון שהאחרונים גורמים לרמות הסוכר (גלוקוז) בדם לעלות ולצנוח במהירות – מה שעלול להותיר אתכם בתחושת רעב ולהוביל לאכילת יתר.

עם זאת, אפשר לאכול מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מדי פעם. מה שחשוב הוא להציע למשפחה מזון בעל ערך גליקמי נמוך בכל ארוחה. השילוב בין שני סוגי המזונות מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני.

הכמות חשובה
כשאתם בוחרים אילו מזונות להציע למשפחתכם, כדאי לחשוב לא רק על המדד הגליקמי אלא על כמות המזונות שאתם אוכלים – כלומר, על גודל המנה. למנה גדולה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו תפוחי אדמה או צ’יפס יש השפעה ניכרת על רמות הסוכר בדם. כך שאם אתם אוכלים מנות קטנות של מזון בעל ערך גליקמי גבוה ומנות גדולות ותדירות יותר של מזון בעל ערך גליקמי נמוך, תוכלו לשמור על איזון.

חשוב יותר מזה לאכול הרכב תזונתי בעל ערך גליקמי נמוך, להקפיד על מזונות בקליפתם ככל האפשר, לשלב בתפריט פירות, ירקות ודגנים מלאים, להקפיד על כמות מספקת של חלבון ושימוש בשומן בריא כגון שמן זית, אבוקדו ,טחינה וכדומה.

מתי לאכול פחמימות 
אין כלל אצבע מובהק שאומר מתי יש לאכול פחמימות, אך מומלץ לאכול מדי יום שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות קלות, כדי לפרוש את הפחמימות באופן שווה על פני כל היום. כך תוכלו לשמור על רמות מאוזנות של גלוקוז בדם, ועל רמות אנרגיה יציבות למדי.

השמירה על רמות הגלוקוז בדם חיונית למבוגרים ולילדים עם סוכרת, אך גם לאנשים שמבקשים לשמור על בריאות טובה באופן כללי. כמות הפחמימות שילדכם זקוק לה תלויה בכמות הפעילות הגופנית שלו ובגילו.

כיצד לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך

קל לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. רוב הסיכויים שבני משפחתכם אפילו לא ישימו לב – לפחות לא כל הזמן. משפחתכם תרוויח מאוד גם אם תחליפו רק מחצית מהפחמימות באפשרויות בעלות ערך גליקמי נמוך. אפשר, למשל:

  • להחליף לחם לבן בלחם מקמח מלא, בלחם דגן מלא דחוס, או לחם מחמצת (שאור) מקמח מלא.
  • להחליף דגני בוקר מעובדים כגון קורנפלקס בדגני בוקר לא מעובדים כגון דייסת שיבולת שועל, או דגני בוקר בעלי ערך גליקמי נמוך יותר כגון אלה ללא תוספת סוכר ובעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים.
  • להחליף עוגיות וקרקרים פשוטים בעוגיות מפירות יבשים ודגנים מלאים
  • להחליף עוגות ומאפינס במאפינס שעשויים מפירות, שיבולת שועל ודגנים מלאים
  • להחליף תפוח אדמה לבן במאכלים עם ערך גליקמי נמוך יותר כגון בטטה, תירס, פסטה מקמח מלא או קטניות כגון עדשים, שעועית וחומוס
  • להחליף את רוב סוגי האורז באורז מלא חום או אדום.
  • כדי להגביר את כמות הסיבים התזונתיים במנת תפוחי אדמה, ניתן לבשל ולאכול אותו בקליפתו. או בשילוב עם ירקות.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך: שאלות נפוצות

מה לעשות אם הילד שלי אינו אוהב מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך?
באופן אידיאלי, לפחות מחצית מהפחמימות שילדכם צורך ביום צריכה להגיע ממזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שהוא אוהב. לא כל המזון שילדכם אוכל צריך להיות בעל ערך גליקמי נמוך. השילוב בין מזון כזה לבין מזון בעל ערך גליקמי גבוה מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני. כמו כן, תוכלו לנסות:

  • להציע לו מזון בעל ערך גליקמי נמוך כמזון “יומיומי” ואפשרויות בעלות ערך גליקמי גבוה כמזון “מדי פעם”
  • לבדוק אילו מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך הוא אוהב, ולהחזיק אותם בבית.

לשוקולד, למשל, יש ערך גליקמי נמוך. האם זה הופך אותו לבחירה טובה?
יש מזונות רבים, כמו שוקולד, שכמות השומן בהם גדולה אף שערכם הגליקמי נמוך. ערך גליקמי נמוך אינו מבטל את הבעיות שגורמת כמות שומן גדולה – צריך להתבונן במזון ככלל. לכן, עליכם להתייחס למזונות כמו שוקולד כאל ממתק שניתן לאכול  מדי פעם בלבד.

האם אכילת יותר מדי סוכר תגרום לסוכרת?
אכילה של כמות גבוה של סוכר מובילה להשמנת יתר ולתנגודת גבוה לאינסולין ועלולה לגרום לסוכרת , כבד שומני רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ועוד. שתיה מתוקה ומשקאות אנרגיה הם מקורות העשירים בסוכרוז ופרוקטוז המעלים תנגודת לאינסולין.  . מלבד זאת, אכילת סוכר רבה מדי עלולה להוביל לעששת (חורים) בשיניים.

מהו המזון הטוב ביותר לתת לילדי לפני פעילות גופנית?
מזונות פחמימתיים הם המקור הטוב ביותר לאנרגיה לפני ספורט. ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי נמוך – כגון דייסה, כריך מלחם מדגנים מלאים או שייק פירות טריים – תספק לו אנרגיה מתמשכת ביום המשחק.

מדד גליקמי וסוכרת

אם יש לכם סוכרת מסוג 2 או אי סבילות לגלוקוז (סוכרת גבולית), רמות הסוכר בדם שלכם עלולות לעלות מעבר לרמה התקינה מהר יותר מאשר אנשים אחרים. אכילת מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך תעזור לכם לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. אכילה מתונה של מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה לאורך היום תעזור לכם לשמור על רמות עקביות של סוכר בדם, כחלק מתפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית.

אם אתם סובלים מבעיה רפואית כגון סוכרת, חשוב לדבר עם רופא המשפחה, ולקבל הפניה לתזונאית אשר תסייע לכם לבנות דפוסי אכילה בריאים המתאימים למצב הבריאותי שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתן עונשים לילדים?

מהו עונש?

עונש משמעו לתת לילדכם תוצאות שליליות על הפרת הכללים או על התנהגות לא ראויה. זוהי דרך להבהיר לילדכם שהתנהגותו אינה מקובלת. לדוגמה, ילדכם עשוי לסרב לסדר את החדר. העונש, או ההשלכה השלילית על כך, עשוי להיות שלא יצפה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו עד שיסדר. אפשר להשתמש בסוגי תוצאות שונים, בהתאם למצב.

לעולם אל תשתמשו בעונש גופני. עונש גופני כמו מכות, סטירות, צביטות וכו’, אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג; הוא עלול לפגוע בהם וללמד אותם שפתרון גופני הוא מקובל.

האם העונש מספיק?

העונש לבדו אינו מספיק, כיוון שהוא מלמד את הילדים רק מה לא לעשות. הוא אינו מסביר להם מה עליהם לעשות, ולכן אינו פועל לשינוי התנהגותם. כמו כן, הוא עלול להשפיע על הילדים לטווח ארוך. במשפחות שבהן ההורים צועקים, מאיימים ומענישים, הילדים נוטים להמשיך להתנהג בצורה מאתגרת.

כיצד לטפל בבעיה?

כדי לשפר את התנהגותו של ילדכם, כדאי לקשר בין העונש – או התוצאות השליליות – לבין התנהגותו, ולהראות לו כיצד אתם מעוניינים שיתנהג. לדוגמה, אם ילדכם לקח עוגייה בלי לבקש, הוא יוכל לתרגל כיצד לבקש יפה.

העונש עובד טוב יותר כשאתם מאזנים אותו עם שבחים ותגמולים על התנהגות טובה. שבחים ותגמולים על התנהגות טובה מלמדים את הילד מה לעשות וכיצד להתנהג – למשל, להגיד, “כל הכבוד שביקשת יפה, קרן”. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. כלומר, ככל הנראה, לא תצטרכו להמשיך להשתמש בתוצאות השליליות או העונשים במידה רבה כל כך.

כמו כן, ילדכם זקוק לסביבה משפחתית חמה ואוהבת כדי לגדול ולהתפתח. הוא צריך שתנחו אותו בעזרת כללים משפחתיים, ותסבירו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים. אחת הדרכים החשובות לעשות זאת היא לדבר עם ילדכם ולהקשיב לו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדה אצל ילדים – המדריך המלא

מהי חרדה אצל ילדים ומה ההבדל בין דאגה לחרדה?

חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד-  תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.

חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.

חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.

חרדה: גילאים ושלבים

ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:

  • תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
  • ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.

פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.

ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.

סוגי חרדה אצל ילדים

קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.

חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:

  • מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
  • חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
  • מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
  • מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
  • חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדת נטישה.

חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

  • חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
  • מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
  • הם ביישנים או מופנמים
  • מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
  • הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
  • נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה חברתית.

חרדה כללית אצל ילדים

ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:

  • דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
  • חשים צורך שהכל יהיה מושלם
  • מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
  • מתקשים להצליח במבחנים
  • פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
  • מבקשים אישור תמידי
  • חשים שהם חולים כשהם מודאגים.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה כללית.

הגורמים לחרדה אצל ילדים

  •       גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
  •       תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
  •       חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
  •       גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.

דרכי זיהוי ותסמינים

לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:

תסמינים גופניים

תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.

תסמינים מחשבתיים

התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.

תסמינים רגשיים

התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.

תסמינים התנהגותיים 

תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.

אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?

פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.

מתי להתחיל לדאוג?

רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.

  • שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.

כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?

התמודדות הורית

מעורבות ההורים  בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר. 

התמודדות עצמית

בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.

איך עושים את זה?

ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.

הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.

במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות בדרכים להולכי רגל

בטיחות בדרכים לילדים

עד גיל 9, ילדים זקוקים להשגחה הורית פעילה כדי לעזור להם לעבור בבטחה בחניות, במכוניות, בכבישים, בחניונים ובדרך לבית הספר. אפילו ילדים שמכירים את כללי הבטיחות בדרכים עלולים שלא לזכור אותם בעת הצורך.

ילדכם ילמד על בטיחות בדרכים להולכי רגל מהתבוננות בכם, ולכן, התנהגו בבטחה בקרבת מכוניות, כבישים, מדרכות וחניונים. תמיד עצרו, הביטו, הקשיבו וחשבו לפני שאתם חוצים את הכביש, והשתמשו במעבר חציה כשאפשר. חצו תמיד את הכביש בנקודה הבטוחה ביותר, גם אם עליכם ללכת מעט יותר. אם זהו מעבר חציה מרומזר, תמיד המתינו לאור הירוק.

תמיד החזיקו בידו של ילדכם כשאתם מתקרבים למכוניות. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם על בטיחות בדרכים, כיצד להסתובב בבטחה ליד מכוניות חונות וכיצד ללכת על מדרכות ובחניה. כדי ללמד את הילדים על בטיחות בדרכים להולכי רגל, מומלץ מאוד לתאר את מעשיכם כל הזמן, כדי שיבין את חשיבותם.

כיצד למנוע תאונות בחניה

פעוטות נמצאים בסיכון גבוה לתאונות בחניה ובחצר. הם עשויים שלא להבין שמכוניות הן מסוכנות, והם נעים בשקט ובמהירות. לעיתים הם שקועים עמוק בפעילות שהם עוסקים בה, למשל, לרדוף אחרי כדור מאחורי המכונית. בדרך כלל הם אינם עוצרים, גם אם מבקשים מהם. ולא רק פעוטות נוהגים כך – גם ילדים גדולים יותר עלולים להיפגע באותו אופן.

הנה כמה כללי בטיחות בחניה:

  • לפני שאתם מזיזים את הרכב בחניה, בדקו שאף אחד מהילדים אינו נמצא לפני הרכב או מאחוריו. אל תסתמכו על חיישנים או מצלמות ברכב. תמיד ערכו בדיקה פיזית מסביב לרכב.
  • לעולם אל תשאירו ילדים קטנים לשחק לבד ליד מכוניות חונות או מכוניות בתנועה בחניה.
  • ערכו הפרדה ברורה בין אזורי המשחק של הילדים לבין החניה. לדוגמה, אפשר לגדר את החניה כך שילדכם לא יוכל לרוץ לעברה.
  • עשו לכם הרגל: נופפו לשלום למי שנוסע מתוך הבית.

כדאי לציין שחניונים דומים לחניות ביתיות: נהגים שנוסעים לאחור מתקשים לראות אם יש ילדים קטנים מאחורי רכבם. השתמשו באותם כללי בטיחות כשאתם בחניון.

להיכנס ולצאת מהרכב בבטחה

כשאתם מכניסים את ילדכם למושב הבטיחות, תמיד הכניסו אותו מדלת הנוסע האחורית הקרובה למדרכה. כך, ילדכם יתרגל להיכנס ולצאת מהרכב דרך הדלת הבטוחה ביותר – זו שהכי רחוקה מהתנועה.

אם יש לכם תינוק ופעוט, שמרו על בטיחותו של הפעוט בתוך הרכב בזמן שאתם משגיחים על התינוק. מחוץ לרכב, החזיקו את ידו של הפעוט והבינו ביחד מאין המכוניות עלולות להגיע, לפני שאתם מתרחקים מהרכב. כשאתם חוזרים לרכב, עזרו לפעוט להיכנס קודם, כיוון שהתינוק אינו צפוי להתרחק מכם.

בטיחות בדרכים להולכי רגל: הליכה וחציית כבישים

כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות בטיחות בדרכים להולכי רגל, תנו להם הרבה הזדמנויות לתרגל בקרבת כבישים אמיתיים – לדוגמה, לכו עם הילדים מהגן ובחזרה, טיילו ברחבי השכונה או לכו לחנויות במרכז המסחרי. למדו את כללי הבטיחות הבאים כדי למנוע תאונות:

  • החזיקו את ידו של ילדכם כשאתם חוצים כבישים ביחד, ובכל מקום שבו יש תנועה או מכוניות. שימו לב במיוחד כשיש תנועה כבדה, בכביש מהיר, ברחוב שבו המדרכות צרות במיוחד או לא קיימות או כאשר חפצים שונים חוסמים את שדה הראייה, למשל מכוניות חונות, משאיות, עצים, גבעות או מדרכות עמוסות אדם.
  • תמיד חצו את הכביש במעבר חציה, המתינו לאור הירוק ברמזור והביטו לכל כיוון כדי לבדוק שאף רכב אינו מגיע. כדי לעזור לילדכם להבין מתי בטוח לחצות והיכן, הסבירו לו מה אתם עושים.
  • עצרו ליד חניות ובדקו שאף רכב אינו נוסע לאחור או נכנס לחניה.
  • דברו עם ילדכם על בטיחות בדרכים מגיל צעיר, אפילו כשהוא נוסע בעגלה. לדוגמה, “אוי, בא אוטו. בוא נחכה עד שהוא יעבור כדי שנוכל לחצות”. המשיכו לדבר על בטיחות בדרכים גם כשהוא גדל.

כשאתם הולכים יחד, שאלות את ילדכם שאלות פשוטות שיגרמו לו לחשוב על הולכי רגל ועל בטיחות בדרכים:

  • מהו המקום הבטוח ביותר לחצות את הכביש?
  • מה צריך לעשות לפני שחוצים את הכביש ביחד?
  • מדוע אנחנו מחזיקים ידיים כשאנחנו חוצים יחד את הכביש?
  • מתי בטוח לחצות את הכביש?
  • מה אנחנו מחפשים כשאנחנו חוצים את הכביש?
  • לאילו קולות אנחנו מקשיבים כשאנחנו חוצים את הכביש?

לדעת מתי ילדכם מוכן ללכת לבד

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה לא לאפשר לילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע. נוסף על כך, רמת המוכנות של ילדכם להתמודד לבדו בבטחה עם התנועה תלויה בהתפתחות שלו ובמידת התרגול שקיבל בקרבת כבישים אמיתיים ותנועת כלי רכב.

באופן כללי, ילדכם מוכן לנווט לבדו בכבישים בבטחה כשהוא מכיר ומבין היטב את כללי הבטיחות בדרכים. כמו כן, עליו להבין שגם אם הוא עומד בכללים, הנהגים אינם תמיד עושים זאת. ילדכם צריך להצליח לשים לב למכוניות בכביש ולהבין כמה הן רחוקות ממנו, וכמה מהר הן נוסעות לקראתו. וכמובן, הוא צריך לדעת כיצד לבחור מקומות בטוחים לחציית הכביש.

כך תוכלו לעזור:

  • בדקו אם ילדכם עוצר, מתבונן, מקשיב וחושב לפני שהוא חוצה את הכביש.
  • למדו את ילדכם לא לחצות כביש בין מכוניות חונות, מאחורי אוטובוסים או שיחים.
  • למדו את ילדכם לוודא שכל המכוניות עוצרות בכל המסלולים וליצור קשר עין עם הנהגים ולוודא שהם הבחינו בו.
  • דברו על כללי הבטיחות במונחים פשוטים
  • צאו עם ילדכם לסיבוב ברחובות השכונה ודברו איתו
  • ודאו שילדכם לובש צבעים זוהרים שקל לראות בחשכה.
  • בחרו יחד איתו את המסלול הבטוח ביותר לבית הספר ותרגלו אותו יחד.
  • היו אתם מודל להליכה בטוחה- הקפידו על כללי זהירות בדרכים בעצמכם.

להמלצות ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים להליכה בטוחה לחצו כאן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים

אם ילדכם דוחף ילדים אחרים שאינם יכולים להגן על עצמם, אומר עליהם דברים מרושעים או גורם להם להרגיש רע באופן כללי, ייתכן שהגיע הזמן לדבר איתו על בריונות.

בריונות: עקרונות הבסיס

  • בריונות יכולה לכלול אלימות פיזית או פסיכולוגית, הצקה למישהו, או החרגתו מפעילות מסוימת או מהקבוצה כולה. בריונות יכולה להתרחש פנים אל פנים, בהודעת טקסט או באינטרנט.
  • גם בנים וגם בנות קוראים לילדים בשמות מרושעים כשהם מתנהגים בבריונות. זו התנהגות נפוצה שקשה יותר להבחין בה מאשר באלימות גופנית.
  • בנים נוטים יותר להתנהג בבריונות, וגם לסבול ממנה.
  • חלק מהילדים לא יתחילו להתנהג בבריונות מעצמם, אך יצטרפו בהמשך או יעודדו את הבריונות. גם התנהגות זו נחשבת בריונות.

מדוע ילדים נוהגים בבריונות

רוב הילדים מציקים לילדים אחרים בשלב זה או אחר. ככל שהם מתבגרים, הם לומדים כיצד התנהגותם משפיעה על רגשותיהם של אחרים, ולכן ההתנהגות הזו נוטה להיפסק. ילדים שלא פיתחו אמפתיה עשויים להמשיך להתנהג כך, ולהפוך לבריונים. כמו כן, לחלק מהילדים יש מזג מסוים שגורם להם להשתמש יותר בהתנהגות בריונית, בעוד שאחרים מגיעים ממשפחות שבהן ישנו שימוש נפוץ באלימות ודיכוי.

סימנים לכך שהילד מתנהג בבריונות

אם ילדכם מתנהג בבריונות, סביר להניח שמישהו יספר לכם – המורה, הורה של אחד הילדים או אחד מילדיכם האחרים. אם אתם חושדים שילדכם מתנהג בבריונות, חפשו את הסימנים הבאים:

  • ילדכם מדבר על ילדים אחרים בבית הספר באופן אגרסיבי או שלילי
  • ילדכם מחזיק בכסף, צעצועים או דברים אחרים שאינם שייכים לו.

אף אחד מהסימנים האלה אינו מצביע בוודאות על כך שילדכם נוהג בבריונות, אך כדאי לדבר עם המורה כדי לגלות אם היו בעיות כלשהן בבית הספר.

מה לעשות אם ילדכם מתנהג בבריונות

חשוב להגיד לילדכם שאתם חושבים שהתנהגותו אינה מקובלת עליכם ושאתם מעוניינים שתיפסק.

  • הסבירו לו מהי בריונות. הישארו רגועים. דברו איתו על מעשיו, ושאלו אותו מדוע הוא עושה זאת.
  • השגיחו על השימוש שילדכם עושה באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
  • דברו עם צוות בית הספר (או הארגון שבו מתרחשת הבריונות) על גישתם כלפי בריונות. שאלו מה אפשר לעשות מהבית כדי לעזור. בדקו דרך קבע כיצד ילדכם מתנהג.
  • חלק מהילדים מתנהגים בבריונות כיוון שהם עצמם סובלים ממנה. הקשיבו לילדכם וחפשו סימנים לכך שנפל קורבן לבריונות.
  • ילדים מצטרפים לפעמים לקבוצה שמתנהגת בבריונות כדרך להימנע מכך בעצמם. אם ילדכם משתמש בבריונות כדי להשתלב בקבוצה, דברו עם בית הספר או עם הארגון כיצד לעזור לו ללמוד להתנגד לקבוצה.

כשמדובר בטיפול בבריונות, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. הסיכוי הטוב ביותר שלכם להשפיע על התנהגותו הבריונית של ילדכם הוא כשהוא עדיין צעיר – ככל שיהיה צעיר יותר, כך סביר יותר להניח שישנה את התנהגותו. אל תתפתו לשבח את ילדכם על כך ש”עמד על שלו”, כיוון שהערות חיוביות בנוגע לבריונות עלולות לעודד אותו להמשיך.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך להתנהג בבריונות

אם אין זו הפעם הראשונה שילדכם מתנהג בבריונות, וכבר ניסיתם את השיטות שהצענו, תצטרכו לנקוט צעדים נוספים. אם הבריונות מתרחשת בבית הספר או במועדון ספורט, שתפו פעולה עם הארגון ונסו לשנות ביחד את התנהגותו של ילדכם בצורה הטובה ביותר.

  • סביר להניח שלבית הספר או למועדון יש מדיניות ברורה להתמודדות עם בריונות, והם ישתמשו בה כדי להחליט מה יהיו ההשלכות על ילדכם. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות הוא לתמוך בהחלטתו של הארגון.
  • כמו כן, תוכלו להכין לילדכם “חוזה התנהגות”. החוזה נערך מולכם, מול בית הספר ומול הילד, כדי שיידע שכולכם עובדים יחד. הוא יכול לכלול דברים כמו מה יקרה אם הוא מתנהג בבריונות, ומה יקרה אם יפסיק להתנהג כך. כמו כן, אפשר לכלול דברים שירצה לעשות במקום להתנהג בבריונות.
  • שאלו את היועץ בבית הספר אם ילדכם זקוק לייעוץ שיעזור לו להפסיק להתנהג בבריונות, או בקשו הפניה למישהו אחר. הייעוץ הוא שימושי במיוחד אם ילדכם סובל מבעיות בהערכה העצמית, מתקשה להתמודד עם כעס או לשלוט בדחפיו.

כיצד להפסיק את הבריונות

  • כדי למנוע בריונות, יש ללמד את הילדים כיצד להסתדר היטב עם אחרים, ולעזור להם ללמוד מהי אמפתיה וכבוד, וכיצד לתמוך בחבריהם. ילדים בעלי מיומנויות כאלה נוטים פחות להתנהג בבריונות. למידע נוסף כיצד לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם בגיל בית הספר.
  • כדאי לבנות את ההערכה העצמית של ילדכם. אפשר להציע לו מגוון רחב של פעילויות שונות, ולעודד אותו לעשות מה שהוא אוהב – ספורט, יצירה, מוזיקה, דרמה או משהו שונה לגמרי.
  • מחקרים מראים כי ילדים שהוריהם נותנים להם תשומת לב חיובית נוטים פחות להתנהג בבריונות. ילדים שחשים שאינם אהובים או שחווים אלימות במשפחה נוטים יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים.
  • שימוש בכללי משמעת סמכותיים יכול לעזור גם הוא – כלומר, הצבת גבולות ושימוש בתוצאות לא גופניות אם ילדכם אינו נשמע להם. אם אתם רוצים שילדכם ילמד כיצד לפתור בעיות בלי להזדקק לבריונות, חשוב שתלמדו כיצד להתמודד עם בעיותיכם באופן בונה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים

מתי לגמול מהנקה?

ילדים שונים נקשרים להנקה ברמות שונות, אך כולם ייגמלו בזמן המתאים להם. אם אינך רוצה להמתין שילדך יגמול את עצמו, תוכלי לגמול אותו כשתהיי מוכנה.

לתכנן מראש

פעוטות וילדים רבים מרגישים שההנקה מספקת להם לא רק מזון אלא גם ביטחון ונחמה, ולכן הגמילה עשויה להיות מלחיצה מאוד עבורם. אחרים עשויים להחליט בעצמם מתי הם מוכנים לוותר עליה..

סיום ההנקה הוא שינוי משמעותי לכל ילד גדול. כלומר, עדיף להימנע מגמילה יזומה אם את יודעת שעומדים להתרחש שינויים גדולים אחרים בחייו – למשל, גמילה מחיתולים, כניסה למסגרת חינוכית או מעבר דירה. תוכלי להקל על המעבר ולדבר עם ילדך על השינוי כמה שבועות או חודשים לפני שאת מתחילה לגמול אותו, כדי לתת לו זמן להתרגל לרעיון.

טיפים לגמילה

הנה כמה רעיונות לגמילה מהנקה. התחילי עם הרעיון שיתאים לילדך, או השתמשי בכמה רעיונות שמתאימים לשניכם.

  • אחת הדרכים הטובות להתחיל את תהליך הגמילה היא לא להציע, אך גם  לא לסרב, לפחות בשלב הראשון.
  • הציגי כמה מגבלות על ההנקה – לא להניק בחוץ, או להניק רק אחרי ארוחת הצהריים במהלך היום.
  • כדאי להוריד קודם כל את ההנקה שאת חשה שהיא פחות משמעותית לילד, או זו שהכי מפריעה לך.
  • הורידי הנקה אחת בכל פעם, והמתיני כמה שבועות לפחות לפני שאת מורידה את ההנקה הבאה. כך תוכלי להקל גם על שדייך, שעלולים לסבול מגודש אם תפסיקי בפתאומיות. התחילי בהנקה הכי פחות משמעותית לילדך.
  • הכניסי לשגרה היומיומית מגוון פעילויות ויציאות מהבית, כדי שילדך יהיה עסוק ולא יחשוב על ההנקה.
  • מדי פעם, החליפי את ההנקה בפעילות “של גדולים”. למשל, ילדך עשוי להתרגש מאוד אם יקבל משקה מיוחד בבית קפה, כגון שייק פירות, בשעה שבה הוא נמצא בדרך כלל בבית ויונק.
  • עיקרון ה”רחוק מהעין, רחוק מהלב” עשוי לעבוד היטב. תוכלי להשאיר את ילדך עם מישהו שהוא מכיר היטב כשאת אמורה להניק, כיוון שסביר להניח שירצה לינוק פחות כשאינך בסביבה.
  • אם ילדך מתעורר להנקה באמצע הלילה, בן או בת הזוג שלך יכולים להרגיע אותו מבלי להשתמש באוכל – בגיל זה תינוק אינו זקוק להאכלה בשעות הלילה.
  • נסי שלא להתלבש ולהתפשט כשילדך נמצא בסביבה, ולבשי בגדים שמקשים על ההנקה – למשל, שמלות במקום חולצות.

גמילה מהנקות בוקר ולילה

ההנקה האחרונה שנשארת בסוף תהליך הגמילה ההדרגתי עשויה להיות בשעת ההשכבה או הקימה בבוקר. כדי להפסיק את הנקת הבוקר, השתדלי לקום ולהתלבש לפני שילדך מתעורר, ואז להציע לו כוס חלב וארוחת בוקר.

כדי להפסיק את הנקת הערב, נסי לשנות את השגרה הישנה ולהיכנס לשגרה חדשה. תוכלי להציע לילדך שבן או בת הזוג שלך יקריאו לו סיפור לפני השינה. אם הוא רגיל לינוק עד שהוא נרדם, הציעי לקרוא לו סיפור אחרי ההנקה כתמריץ להישאר ער ולאחר שיתרגל לכך תוכלי להפסיק את הנקת הערב.

עם הזמן, הורידי את ההנקה בהדרגתיות. כמו כן, תוכלי להניק אותו בחדר אחר ולא בחדר השינה, כדי לשבור את הקישור בין הנקה ושינה. כשילדך נגמל מהנקות הלילה, ודאי ששגרת ההשכבה שלו רגועה, נעימה ומלאת חיבוקים.

אם ההנקה האחרונה ממלאת אותך בעצב, דעי שזה נורמלי לגמרי. זכרי שעשית עבודה מצוינת עד כה, ונתת לילדך נקודת פתיחה בריאה לחיים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר

מדוע תנועה יומיומית חשובה לילדים?

ילדים זקוקים לתנועה ולפעילות גופנית רבה מדי יום. התנועה חיונית לבריאותם ולרווחם הכללית. זהו חלק חשוב בלמידה ובהתפתחות המיומנויות הגופניות והחברתיות של ילדים, וכן בהתפתחות מיומנויות החשיבה. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום. כך גם תוכלו להראות לו שאפשר להפוך את התנועה והפעילות הגופנית לכיף גדול.

לחלק מענפי הספורט יש גרסאות מותאמות לילדים, למשל קט-רגל, קט-עף או חוגי אתלטיקה, וילדים רבים נהנים להשתתף בהם. אך גם אם ילדכם לא אוהב את ענפי הספורט האלה, זה בסדר. פעילות גופנית כוללת גם דילוג, הליכה, ריצה, שחייה – ואפילו עזרה במטלות הבית וגינון.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

באופן כללי, ככל שילדכם יקבל יותר הזדמנויות לתנועה ולפעילות גופנית, כך יצליח לפתח מיומנויות רבות יותר ולעשות דברים רבים יותר. בסביבות גיל חמש עד שמונה, ילדכם יוכל:

  • לרכוב על אופניים דו-גלגליים
  • לטפס ולשחות
  • לזרוק ולתפוס כדורים בגדלים ובצורות שונים
  • להתחיל ליהנות מחוגים ומקבוצות ספורט, בסביבות גיל שמונה.

ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להתנסות במגוון פעילויות שמאפשרות להם לרוץ מהר, לשחק היטב בכדור, להתנדנד על מתח, לעשות גלגלונים או לדלג. אפשר לתת לילדכם להתנסות בפעילויות חדשות כמו החלקה על סקייטבורד או גלגיליות. פשוט צריך לוודא שהוא מצויד בכל ציוד הבטיחות המתאים לשימוש באופניים, סקייטבורד וגלגיליות, כולל קסדה, מגני מרפקים ומגני ברכיים, בסביבה בטוחה.

משחקים לעידוד התנועה

ילדים נהנים לעשות פעילויות שונות עם המשפחה – למשל, לבעוט בכדור, לשחק במסירות או לזרוק צלחת מעופפת איתכם ועם אחיהם. ההליכה לבית הספר וחזרה היא הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית ולשיחה, ואפשר גם לשחק מחוץ לבית.

אם ילדכם מתעניין בכך, רשמו אותו לתוכנית אתלטיקה קלה שכוללת מגוון פעילויות כמו קפיצה, זריקה, הליכה וריצה – כדאי להתחיל בסביבות גיל חמש. ילדים בגיל זה נהנים מאוד מחוגי ספורט, אך עדיין חשוב לאפשר להם לשחק בצורה חופשית. תנו לילדכם לבחור במה לשחק וכיצד לשחק – לרקוד לצלילי המוזיקה או לשחק בהעמדת פנים.

זמן מסך
סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, כיוון שהפעילות הגופנית פוחתת כשהילדים ישובים מול המסך. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

ילדים שנחשפים לזמן מסך ארוך צפויים יותר לסבול משלל בעיות בריאות וליקויי למידה. כמו כן, יותר מדי זמן מול המסך ופחות מדי פעילות גופנית עלולים להשפיע על משקלו של הילד.

ילדכם הוא אדם ייחודי עם תחומי עניין, מיומנויות, יכולות ודרכי למידה משלו. כל אלה, בשילוב עם ההתנסויות וההזדמנויות שקיבל בעבר, מעצבים את יכולותיו הגופניות. אם אתם מודאגים בגלל התפתחותו הגופנית של ילדכם, דברו עם המורה או עם רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אצלנו בבית לא נושכים!

מדוע תינוקות ופעוטות נושכים, צובטים ומושכים בשיער

ילדים קטנים נושכים, צובטים ומושכים בשיער כדי להתנסות ולחקור את סביבתם.

תינוקות בני 12-6 חודשים נעזרים בפעולות הללו כדי להבין מהן סיבה ותוצאה. כך, לדוגמה, התינוק שלכם עשוי לנשוך אתכם ואז לחכות ולראות מה תעשו. אם אתם צוחקים והופכים את זה למשחק, הוא עשוי לנסות זאת שוב ולראות אם יקבל את אותה תגובה. אם אתם מתרגזים, הוא עשוי להסתקרן מהתגובה הקיצונית – ולנסות שוב כדי לראות אם תתרגזו!

פעוטות עשויים להרביץ, לנשוך או לצבוט כיוון שהם באמת כועסים, מוטרדים או פגועים. לפעמים עדיין אין להם את היכולת להשתמש במילים כדי להגיד מה מטריד אותם. יש פעוטות שמחקים התנהגות שראו אצל ילדים אחרים, או שילדים אחרים עשו זאת להם.

כיצד להגיב לנשיכות, צביטות ומשיכות בשיער

טבעי להרגיש מבוכה או אפילו להתרגז כשילדכם פוגע בכם או במישהו אחר, אך אופן התגובה שלכם להתנהגות זו ישפיע על התנהגותו של הילד בעתיד. כשאתם נשארים רגועים ומוצאים דרך בונה לטפל במצב, ילדכם יכול ללמוד על התנהגות נאותה. תגובה רגועה מצדכם היא הצעד הראשון לעידוד התנהגות חיובית בעתיד. האופן שבו אתם מתמודדים עם נשיכות, צביטות או משיכות בשיער תלוי בגילו של ילדכם.

תינוקות

התינוק שלכם לומד להבין מהן סיבה ותוצאה. אם הוא מכה, נושך אתכם (בזמן הנקה למשל) או מושך בשערכם, הוא כנראה פשוט מתנסה בסביבתו המיידית. כשאתם מגיבים לילדכם בצורה מילולית ברורה, אתם אומרים לו בפירוש שאינכם אוהבים את מה שהוא עושה. תוכלו, למשל, לומר “לא, אנחנו לא מושכים בשיער”. הצעד הבא הוא להזיז את ידו של ילדכם (או את פיו!) ולהניח אותו. כך אתם מסיטים את תשומת הלב מההתנהגות הלא רצויה. אם התינוק שלכם מכה, נושך או מושך שוב בשיער, הגיבו באותו אופן.

תינוקות נוטים לחזור על התנהגות שמזכה אותם בתשומת לב רבה. לכן, ברגע שילדכם מתנהג באופן חיובי – למשל, מחבק אתכם או נוגע בכם בעדינות – תנו לו גמול חיובי בדמות תשומת לב רבה ושבחו אותו.

פעוטות

אם הפעוט שלכם מכה או נושך אנשים אחרים או מושך בשיערם, הצעד הראשון הוא להבין את הסיבה לכך. כלומר, עליכם לחשוב מהן הסיבות האפשריות להתנהגות זו, ולבדוק אם אופן התגובה שלכם החמיר את ההתנהגות.

לדוגמה, אם ילדכם מתפרץ כיוון שאינו מצליח למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את רגשותיו, לא יעזור אם תצעקו עליו. במקום זאת, נסו להישאר רגועים מבחוץ – אפילו אם אתם לא מרגישים רגועים כל כך מבפנים! כך תלמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.

לעיתים קרובות, התנהגות כזו מצד פעוטות נועדה למשוך את תשומת לבכם. לכן, הסטת תשומת הלב ממנו תשלח לו מסר חזק מאוד לגבי מה שאתם מרגישים. תוכלו, למשל, לפנות הצדה או להתרחק ממנו.

אם ילדכם ממשיך לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, הראו לו שאתם עדיין בשליטה. הישארו רגועים, אמרו לו בקצרה כיצד ההתנהגות שלו גורמת לכם להרגיש ותנו לו להבין שיש תוצאות להתנהגותו, כמו פסק זמן קצר בחדר. תוכלו להשתמש במילים כמו “אסור להרביץ! זה כואב. לך בבקשה לפסק זמן בחדר”.

כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם להשתמש במילים שמתארות את רגשותיו, כגון “נראה שאתה כועס!” כך תוכלו לעזור לו להשתמש במילים בעתיד. עליכם לחזור על כך כמה פעמים כדי שילמד.

אם ילדכם נושך ילד של מישהו אחר, הישארו רגועים, התקרבו במהירות למקום והתנצלו בפני ההורה והילד. תנו לילדכם משוב מילולי – למשל, תוכלו לומר “לא! הנשיכה שלך מכאיבה”. לאחר מכן, הרחיקו אותו מהסיטואציה לפסק זמן קצר. אם הילד השני מוטרד וכואב מאוד, כדאי לשלוח הודעת התנצלות קצרה להורה.

מה לעשות כשצריך עזרה נוספת

יש ילדים שממשיכים לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, ולא משנה כמה אתם מנסים לטפל בהתנהגות זו. אם אתם מרגישים מתוסכלים, מותשים או כועסים, או אם ההתנהגות הזו מדאיגה אתכם עד כדי כך שאתם מפסיקים את כל הדברים היומיומיים שאתם נוהגים לעשות – כמו למשל לפגוש חברים או לצאת לקניות – כדאי לבקש עזרה.

פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב, שיכולים להפנות אתכם לפסיכולוג ילדים או לרופא המתמחה בנושא. מומחים אלה יעזרו לכם להבין מה הסיבה להתנהגותו של ילדכם, ואם נדרשים אבחון נוסף או תוכנית טיפול מסוימת.

 

התנהגות ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

למה לצפות

השנים הראשונות בבית הספר היסודי הן תקופה מאתגרת לכם ולילדכם גם יחד. צריך להתרגל לשגרת בוקר, והשעון מתקתק ללא הרף. ייתכן שאתם מנסים למצוא קצב שיעזור לכולכם לצאת מהבית בזמן, בעיקר אם גם אתם צריכים להתכונן לעבודה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השגרה המלחיצה הזו היא להכין תוכנית – ולדבוק בה.

בגיל זה, הילדים עדיין מנסים ללמוד דברים יומיומיים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, למשל כיצד לדבר זה עם זה. אתם עשויים לחשוב שילדכם אינו מקשיב לכם, אך הוא רק מנסה להבין מה אמר מישהו אחר לפני חמש דקות.

ילדים בגיל בית הספר מנסים להבין את העולם סביבם, ולכן צריך לסלוח להם על כך שדעתם מוסחת מעט. כשאתם עושים דברים עם ילד בגיל בית הספר, כדאי לזכור כלל אצבע חשוב: השאירו תמיד 30 דקות נוספות לכל מקרה.

טיפים להתנהגות ילדים בגיל בית הספר

הנה כמה דברים נוספים שכדאי לזכור בנוגע להתנהגותו של ילדכם:

  • תנו לילדכם לנסות. ילדכם יכול להתמודד עם רגשותיו במידה מסוימת של עצמאות. אם הוא מוטרד או עצוב, הוא יכול ללכת לחדר אחר כדי להירגע, או לנסות לערוך משא ומתן כדי לפתור את המצב. נסו שלא להתערב מיד כדי לפתור את הבעיה – תנו לו הזדמנות לנסות ולפתור אותה בעצמו.
  • פתרו בעיות ביחד. ילדכם הגיע לגיל שבו אתם יכולים לנסות לפתור איתו בעיות ביחד. לכן, במקום להגיד אוטומטית, “לך לחדר שלך!”, תוכלו לדבר על ההתנהגות הרצויה. אפשר לחשוב יחד על פתרון שמועיל לשני הצדדים, וסביר להניח שילדכם יפעל לפיו כיוון שעזר לחשוב עליו. לדוגמה, אפשר לומר, “כשאנחנו אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה שתישאר ליד השולחן במשך רבע שעה כדי שנוכל לדבר. מה אתה רוצה לעשות?” ייתכן שהוא ירצה לקום מהשולחן וללכת לשחק. אפשר להחליט יחד שיישאר ליד השולחן במשך רבע שעה ואז ילך לשחק. ברגע שהסכמתם, דבקו בהסכם.
  • הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים. אם תגידו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם, הוא יראה את רגשותיו שלו משתקפים בשלכם, כמו במראה, ויוכל להזדהות איתכם. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם ולשנות את המצב לטובתכם.
  • עזרו לו לפתח מיומנויות הקשבה. כשאתם אומרים משהו חשוב מאוד, עדיף לדבר בגובה העיניים של ילדכם. בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם כדי לבדוק אם הקשיב.
  • הסכימו על התוצאות מראש. ילדכם יכול לעזור לקבוע את התוצאות להתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות להסכים לתוצאות שתקבעו. מדהים כמה קל יותר להתנהל כשהילדים יודעים למה לצפות, כיוון שכבר הסכימו לכך. לפעמים אין צורך לקבוע תוצאות בכלל. תנו לילדכם להתנסות בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, למשל, להרגיש שקר לו מדי אם סירב ללבוש את המעיל. כך תעזרו לו להתחיל לפתח אחריות.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים להתנסות בהתנהגות לא ראויה כמו קללות. דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שהוא אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם.
  • ילדים בגיל זה לומדים לשקר כחלק מהתפתחותם – אך גם לומדים להגיד את האמת. היו חיוביים, והדגישו את חשיבותה של הכנות במשפחתכם.
  • כשילדכם מנדנד, הוא יכול לשגע אתכם. לכן כדאי להכין תוכנית מראש למקרה כזה. בתור התחלה, הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס.

למידע נוסף, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה. אפשר ללמוד עוד על חיזוק התנהגות טובה ומניעת התנהגות לא מקובלת בארגז הכלים ההתנהגותי.

בקרים במהלך השבוע

התנהלות הדברים במהלך הבוקר יכולה להשפיע על מהלך העניינים בהמשך היום. ילדים שמגיעים לבית הספר רגועים, שלווים, שבעים ומוכנים יכולים להפיק את המיטב מהשעות הראשונות של היום – וזה הזמן שבו הילדים לומדים באופן הטוב ביותר.

  • נסו לקום 30-15 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ.
  • הבקרים יהיו קלים יותר אם ילדכם יכול לעשות דברים בעצמו. הכינו רשימת דברים שבהם יוכל לעזור – אם עדיין אינו יודע לקרוא, אפשר להכין רשימה מאוירת. בתחילה הוא יטעה ויעשה דברים באטיות, אך אם יקבל זמן לתרגל, עד מהרה הוא יתפוס את העניין.
  • הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתו מהדברים שעליו לעשות כדי להתכונן, ומקשה עליו להקשיב לכם. כדאי להשאיר את הטלוויזיה כבויה בבוקר.

למידע וטיפים נוספים קראו את המאמר שגרת בוקר לבית הספר.

לפתור בעיות שקשורות לבית הספר

דברו עם המורה אם אתם רוצים לדעת כיצד מתנהל יומו של ילדכם בבית הספר. תפסו את המורה בתום הלימודים או תאמו איתה שיחה טלפונית ודברו איתה על חששותיכם, או קבעו פגישה כדי לדון בנושאים שונים בפירוט.

ילדים בגיל בית הספר נוהגים לפעמים לרמות או לשקר בעבודה בבית הספר או בפעילות ספורט. ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנות הילדות המוקדמות. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים. דברו עם ילדכם על הכללים והסבירו להם מהי הגינות.

בריונות

המסר החשוב ביותר שעליכם להעביר לילדכם בנוגע לבריונות הוא, “לא צריך להתמודד עם בריונות לבד”. חשוב שילדכם יידע שגם אם יספר על הבריונות ויקבל עזרה, הוא אינו מלשין – אלא דווקא אמיץ מאוד.

כדי לעזור לילדכם להתמודד עם בריונות, דברו עם צוות בית הספר ובקשו מהם לפתור את הבעיה מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל עם המורה של ילדכם. בבית, חשוב לתת לילדכם המון אהבה וחיזוקים.

יריבות ומריבות בין אחים

סכסוכים ומריבות בין אחים קורים באופן טבעי במשפחות רבות. החדשות הטובות הן שהמריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר. כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות, יצטרכו ילדיכם ללמוד כיצד להתווכח בצורה הוגנת ולא לפגוע זה בזה. ייתכן שתצטרכו להתערב כשהרוחות מתחממות, אם המצב יוצא משליטה או שמישהו נפגע.

משמעת

המילה משמעת משמעותה “ללמד” – לא בהכרח “להעניש”. המטרה האמיתית של המשמעת היא ללמד ילדים את כללי ההתנהגות הנאותים, כדי שיוכלו להשתמש בהם. ילדים לומדים משמעת עצמית כשהם גדלים במשפחה אוהבת, עם כללים וציפיות הוגנים וצפויים. עונשים עלולים אפילו להפריע להתפתחות המשמעת העצמית.

לקבלת טיפים נוספים על הכוונת ההתנהגות של ילדכם, קראו את המאמר ניהול התנהגותי של ילדים – כללי הבסיס. אם אתם חוששים בגלל התנהגותו של ילדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

חלק מההורים מכים את ילדיהם כיוון שהם מנסים להפיג מתח או לחץ משלהם. לעולם אל תכו את ילדכם! אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ וכעס, קראו את המאמר כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם.

חששות נוספים

לילדים רבים יש הרגלים שונים. רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה. חרדה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לטפל בשיני תינוקות

התפתחות שיני חלב

תינוקות נולדים עם מערכת מלאה של 20 שיני חלב חבויות בתוך החניכיים – עשר למעלה ועשר למטה. כשהשן מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. רוב השיניים הראשונות בוקעות בגיל שישה עד עשרה חודשים, אך בקיעתן משתנה אצל כל ילד. יש ילדים ששיניהם מתחילות לבקוע בגיל שלושה חודשים. אצל אחרים, שיני החלב הראשונות צצות רק בסביבות גיל שנה. רוב הילדים יצמיחו מערכת שיניים שלמה עד גיל שלוש.

מעט מאוד ילדים נולדים כשבפיהם כבר יש שן או שתיים. אם התינוק שלכם נולד כך, כדאי לגשת לרופא שיניים. הוא יבדוק אם השיניים משוחררות, ויפנה אתכם לאפשרות הטיפול הטובה ביותר.

שיני חלב יכולות לבקוע בכל סדר, אף כי לעיתים קרובות, השיניים הקדמיות למטה הן שבוקעות ראשונות. כל 20 שיני החלב בוקעות בדרך כלל עד גיל שלוש. בין גיל 6 לגיל 20 שנים שיני החלב מתחלפות ב-32 שיניים קבועות. שיניים אלה אינן מתחלפות, ולכן יש לשמור עליהן היטב.

 

בקיעת השיניים

כששן החלב מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. אנשים רבים חושבים שתינוקות שמצמיחים שיניים:

  • בוכים הרבה או עצבניים יותר מהרגיל
  • אינם אוכלים היטב כבדרך כלל
  • מוצצים חפצים כגון צעצועים, מוצצים וסינרים
  • עושים קקי לעיתים קרובות יותר
  • מושכים את האוזן בצד שבו השן בוקעת.

סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. תמיד כדאי לקחת את התינוק לרופא אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים.

תינוקות נוהגים לעיתים לשפשף את החניכיים זה בזה כשהשיניים החדשות מתחילות לפרוץ דרך החניכיים. ברוב המקרים, זו אינה בעיה.

כיצד להקל על התינוק בעת בקיעת השיניים
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו לנסות:

  • לשפשף בעדינות את החניכיים של התינוק באצבע נקייה – הקפידו לרחוץ ידיים לפני כן
  • לתת לתינוק משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
  • לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
  • לתת לתינוק משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.

אם התינוק שלכם עדיין נראה סובל, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.

אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש.

טיפול בשיניים ובחניכיים של תינוקות

אפשר להתחיל לנקות ולטפל בשיני התינוק עוד לפני בקיעת השן הראשונה. נגבו את חניכיו כמה פעמים ביום במטלית או מגבת פנים נקייה ולחה. ברגע שהשן בוקעת, אפשר לנקות אותה פעמיים ביום – בבוקר ובערב, לפני השינה. עטפו את אצבעכם במטלית נקייה ולחה ונגבו את החלק הקדמי והאחורי של כל שן.

אם התינוק שלכם לא מתנגד, תוכלו להשתמש במברשת שיניים קטנה ורכה המיועדת לילדים בני פחות משנתיים. עד גיל שנתיים, השתמשו אך ורק במים לניקיון השיניים, אלא אם כן רופא השיניים מייעץ לכם לעשות משהו אחר.

ברגע שילדכם מגיע לגיל שנתיים אפשר להשתמש במשחת שיניים דלת פלואוריד, ולמרוח כמות של אפונה על מברשת שיניים רכה. אל תשתמשו במשחת שיניים לצחצוח שיניהם של תינוקות בני פחות משנתיים אלא אם קיבלתם המלצה מרופא השיניים.

הדרך הטובה ביותר לניקוי שיני התינוק

1.      הניחו את התינוק במקום שבו הוא מרגיש בטוח אך אתם יכולים לראות היטב את פיו.

2.      החזיקו את סנטרו ביד אחת והשעינו את ראשו כנגד חזכם.

3.      נקו את שיניו בתנועות רכות ומעגליות.

4.      הזיזו בעדינות את שפתיו וצחצחו במברשת את חלקן האחורי של השיניים ואת קו החניכיים.

כיצד לשמור על ניקיון מברשת השיניים
לאחר צחצוח השיניים והחניכיים, שטפו את המברשת היטב במי ברז. אחסנו את המברשת בעמידה במיכל פתוח, כדי לאפשר לה להתייבש.

אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו. כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך פיו של התינוק. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.

יש להחליף את מברשות השיניים אחת לשלושה- ארבעה חודשים, או כאשר זיפי המברשת מתבלים או נשחקים.

שימו לב: צחצוח השיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. חשוב לשמור גם על תזונה נכונה ועל אופן האכלה נכון. כדי לוודא שבריאות השיניים והחניכיים של תינוקכם טובה, כדאי לבקר אצל רופא השיניים עם בקיעת השן הראשונה. אם עד גיל שנה לא בקעה לילדכם השן הראשונה, קבעו תור לרופא השיניים בכל מקרה.

כיצד למנוע עששת מוקדמת

שיני חלב עלולות להתחיל להירקב כבר מרגע שבקעו. המלחמה בעששת השיניים יכולה להתחיל מוקדם באמצעות שני אמצעי זהירות פשוטים. תינוקות בגיל 6-0 חודשים זקוקים לחלב אם או תחליף חלב לתינוקות בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים. משקאות הכוללים סוכר עלולים לגרום לעששת.

אל תיתנו לתינוק שלכם להירדם עם בקבוק. בחלב יש ריכוז סוכר גבוה, בזמן השינה, פיו של התינוק מייצר פחות רוק שיכול לנקות את השיניים והחניכיים, ועל כן הימצאותו של חלב בקרב שיני התינוק לפרקי זמן ארוכים במהלך השינה עלולה לגרום לעששת. מלבד זאת, שימו לב כי תינוק ששותה בקבוק לפני השינה נמצא בסכנה של שאיפת חלב לריאות בזמן השינה.

אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש. כמו כן, אל תנקו את המוצץ בפיכם, כיוון שאתם עלולים להעביר לתינוק חיידקים שגורמים לעששת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

האכלת תינוקות מבקבוק

להאכיל מבקבוק

למצוא את הטמפרטורה הנכונה
התינוק שלכם לא יסבול אם ישתה חלב פושר, אך תינוקות רבים מעדיפים חלב מעט חם יותר. אם לתינוק שלכם לא אכפת, אפשר בהחלט לתת לו חלב פושר.

הדרך הבטוחה ביותר לחמם את החלב היא להעמיד את הבקבוק במים חמים. אפשר להשתמש במחממי בקבוקים בעלי מנגנון לוויסות הטמפרטורה. השארת הבקבוק בחימום למשך יותר מעשר דקות עלולה להוביל להתפתחות חיידקים בחלב. חיידקים אלו הם אחד הגורמים הנפוצים לשלשול.

לא מומלץ להשתמש במיקרוגל לחימום הבקבוקים, כיוון שהחימום אינו אחיד והוא גורם להופעת “נקודות רותחות” בחלב, שעלולות לגרום לכוויות בפיו של התינוק. כמו כן, בקבוקים סגורים עלולים להתפוצץ במיקרוגל.

נערו מעט חלב מהפטמה על החלק הפנימי של הזרוע או שורש כף היד, ובדקו את טמפרטורת הבקבוק. הנוזל אמור להיות חמים ונעים למגע.

לתת בקבוק לתינוק
שבו בנוחות, ערסלו את התינוק קרוב אליכם, והחזיקו אותו בעדינות אך בתקיפות. עדיף שהתינוק ישכב בשיפוע קטן, כדי שבועות האוויר בבקבוק יעלו למעלה ויקלו עליו לגהק לאחר ההאכלה.

הצמידו את הפטמה אל שפתי התינוק. הוא יפתח את פיו ויתחיל לשתות. השאירו את צוואר הבקבוק בזווית קלה, כך שהפטמה כולה תהיה מלאה בחלב, ללא אוויר. כשהתינוק מפסיק למצוץ בחוזקה, או לאחר ששתה כמחצית מהכמות, הרחיקו ממנו את הבקבוק בעדינות ובדקו אם הוא רוצה לגהק. לאחר שניסיתם לגרום לתינוק לגהק, אפשר להציע לו את הבקבוק פעם נוספת. אם התינוק נרדם או שבע, אפשר להניח לו.

הקפידו להחליף בין הצדדים בהאכלות שונות. האכילו פעם אחת כשאתם אוחזים בבקבוק ביד ימין ובפעם הבאה ביד שמאל. כך תוכלו לעזור לתינוק לפתח את שרירי הכתפיים והצוואר בשני צידי הגוף ולא ליצור העדפה לצד אחד בלבד.

אם התינוק אינו מסיים את הבקבוק
אם התינוק נרדם, הרימו אותו והניחו אותו על הכתף, עסו מעט את גבו ולטפו את ראשו, את רגליו ואת בטנו כדי להעיר אותו. אם לא הצלחתם, אפשר לנסות ולהחליף לו חיתול. חכו עד שהתינוק ערני לגמרי לפני שאתם מציעים לו את שארית החלב.

אם התינוק אינו רוצה לסיים את הבקבוק, אל תעודדו אותו, כיוון שייתכן שכבר שתה מספיק. תנו לו להחליט כמה הוא רוצה. החזיקו את התינוק, ערסלו אותו ודברו איתו בזמן ההאכלה, כדי לעזור לו להתפתח ולגדול. אפשר לקרוא עוד על התקשרות עם תינוקות שזה עתה נולדו.

לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק

כדי לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק, החזיקו את הבקבוק על הראש כשהוא מלא בחלב בטמפרטורת החדר. החלב אמור לטפטף בקצב קבוע, אך לא להישפך. ישנם בקבוקים שלא יטפטפו אלא אם תלחצו משני צידי הפטמה. אם עליכם לנענע את הבקבוק בעוז כדי שהוא יתחיל לטפטף, הזרימה אטית מדי, והתינוק עלול להירדם לפני שישתה את הכמות הדרושה לו.

אין צורך לדאוג אם אתם רואים דליפה קטנה של חלב בזוויות פיו של התינוק. הדליפה תיפסק ככל שיגדל. אם אתם מתקשים למצוא את הפטמה מתאימה, בדקו מספר סוגים שונים.

כמה חלב לתת?

אין כמות או מספר האכלות קבועים מראש. תינוקות שונים זקוקים לכמויות שונות של חלב. יש תינוקות שזקוקים למספר האכלות קרובות זו לזו, ואחרים פותחים פער גדול יותר. הנה כמה קווים מנחים:

  • כמות החלב שהתינוק יאכל תעלה בהדרגה בשבועות הראשונים ותגיע בממוצע ל-200-150 מ”ל לכל קילוגרם ממשקל גופם ליום עד גיל שלושה חודשים, ולאחר מכן ל-120 מ”ל לקילוגרם.
  • תינוקות אוכלים בדרך כלל 7-6 פעמים ב-24 שעות, אך הדבר תלוי בצרכים שלהם ובאורך ההאכלות. בשבועות הראשונים ייתכנו יותר האכלות. האכילו את התינוק כשהוא רעב.

תוכלו להיעזר בטבלה המופיעה על קופסת התמ”ל כדי לדעת כמה לתת בהתאם לגיל התינוק, אולם גם במקרה זה, מדובר בקווים מנחים בלבד, וייתכן שהכמות לא תתאים לתינוק שלכם. יש תינוקות שלעולם אינם זקוקים ל”כמות הנדרשת” בהתאם לגילם ולמשקלם, ואחרים זקוקים ליותר מכך. אם התינוק שלכם עושה הרבה פיפי, עולה היטב אך לא יותר מדי במשקל והוא פעיל וחיוני, הכל בסדר.

הסכנות בשתיית חלב בשכיבה במיטה

סכנת חנק
תינוקות הנרדמים עם הבקבוק בפה עלולים להיחנק משאיפת נוזלים לריאות, בדומה למה שקורה כשהאוכל “נכנס למקום הלא נכון”. שאיפת נוזלים מסוכנת ביותר לתינוק ועלולה להוביל לפגיעה קשה בריאות ואף למוות.

קישור בין הבקבוק לשינה
אם התינוק מתרגל להירדם  עם הבקבוק, הוא עלול לפתח קישור בין הבקבוק לשינה, ולהתקשות להירדם בלעדיו.

סיכון לעששת
בחלב יש ריכוז סוכר גבוה. הימצאותו של החלב בקרב שיני התינוק לזמן רב במהלך השינה עלולה לגרום לעששת, אף בתינוקות שטרם בקעו להם השיניים. למידע נוסף קראו על עששת בשיניים.

סכנת זיהומים באוזניים
כשתינוקות שותים בשכיבה, החלב עלול לזרום לתוך חלל האוזן ולגרום לזיהום. למידע נוסף קראו על זיהומים באוזניים.

החזקת התינוק בזמן ההאכלה יכולה לתרום להתקשרות ביניכם לבינו וליצירת מערכת היחסים ביניכם, יותר מאשר הנחת התינוק במיטה עם בקבוק. כמו כן, זוהי הזדמנות מצוינת ליצור מערכת יחסים והתקשרות בין התינוק לבין בן או בת הזוג.

שימוש בכוס האכלה

כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להתחיל להאכיל אותו בכוס אימון כדי ללמד אותו כיצד לשתות מכוס. יש להמשיך לשטוף היטב ולעקר את כוסות האימון המכילות תמ”ל או חלב אם עד שהתינוק בן 12 חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.