דיכאון אחרי לידה אצל נשים

מצב הרוח ורגשות לאחר לידה

הריון ולידה הינם תהליכים המלווים בהתרגשות והתחדשות. את חווה שינויים רבים בגופך, אך גם במצב הרוח, בתחושות וברגשות שלך במהלך התקופה.

בימים שלאחר הלידה נשים רבות סובלות מ”בייבי בלוז” – תחושת דכדוך קלה המופיעה בימים הראשונים לאחר הלידה, אך נעלמת תוך ימים ספורים. לעיתים תחושה זו לא עוברת ואף הולכת ומתגברת ונקראת “דיכאון לאחר לידה”.

ישנם כמה סימפטומים אופייניים:

  • מצבי רוח משתנים
  • חרדה סביב מצבו של התינוק והטיפול בו (גם ללא מצב רוח ירוד)
  • איבוד עניין והנאה
  • חוסר רצון וקושי לטפל בתינוק שנולד ובבני הבית
  • חוסר תיאבון וירידה משמעותית במשקל
  • מחשבות של חוסר ערך ואשמה
  • הפרעות שינה עם קושי להירדם גם כאשר התינוק ישן
  • מחשבות ייאוש, ובמקרים חמורים אף מחשבות אובדניות

אם את מרגישה כך – את לא לבד, כ 15% מנשים לאחר לידה סובלות מדיכאון ו/או חרדה אחרי לידה, במקרים רבים התסמינים מופיעים כבר בטרימסטר השלישי של ההריון. לעיתים יכול להיות שיופיעו עד מספר שבועות לאחר הלידה.

סוגי הפרעת מצב רוח לאחר לידה

דכדוך לאחר לידה: “בייבי בלוז”
בקצה האחד של קשת הפרעות מצבי הרוח נמצא הדכדוך לאחר לידה, או “בייבי בלוז”, המשפיע על כ-80% מהאימהות החדשות ומתרחש ביום השלישי עד העשירי אחרי הלידה. התסמינים כוללים עייפות, חרדה, תנודות במצב הרוח ורגזנות. דכדוך זה הוא זמני בלבד, וחולף עם מעט הבנה ותמיכה.

דיכאון אחרי לידה
בין שני קצוות הקשת – הדכדוך והפסיכוזה – נמצא הדיכאון אחרי לידה. רוב הנשים מתקשות מאוד להסתגל לתינוק החדש, אך יותר מ-15% מהנשים וכ-10% מהגברים גם מפתחים דיכאון אחרי לידה.

רוב הנשים אינן מזהות ולא יודעות שהדיכאון יכול להופיע במהלך הריון או אחרי לידה . פעמים רבות, נשים נוטות להאשים את עצמן, את בני הזוג או את התינוק בתחושותיהן. לחלקן מועבר מסר מהסביבה שהן צריכות “פשוט לצאת מזה” בלי להבין שהאישה סובלת מדיכאון אחרי לידה וזקוקה לטיפול רפואי מתאים.

כמה עובדות על דיכאון אחרי לידה

  • דיכאון אחרי לידה מתרחש בכל התרבויות ובכל המעמדות הסוציו-אקונומיים, ויכול לקרות לנשים יולדות בכל הגילאים.
  • אין זו תסמונת מודרנית: כל דור קורא לה בשם אחר. התופעה שאנו מכנים כיום “דיכאון אחרי לידה” נקראה לפני 50 שנה “התמוטטות עצבים”.
  • הדיכאון יכול להופיע עם תסמינים קלים, בינוניים וחמורים. הוא יכול להתחיל במהלך ההיריון (דיכאון בהיריון), מיד אחרי הלידה או בהדרגה, בשבועות או בחודשים שלאחר הלידה.
  • הוא יכול להתרחש אחרי הפלה, לידה שקטה (לידת עובר מת), לידה רגילה או לידה קיסרית. הגורם המשותף הוא היריון.
  • הדיכאון יכול להמשיך בהיריון עוקב: אם האישה נכנסת שוב להיריון לפני שהתאוששה מהדיכאון אחרי הלידה, המצב ימשיך במהלך ההיריון ועלול אף להחמיר. אם אישה חוותה דיכאון כמה פעמים ו/או דיכאון חמור, ההמלצה הינה להמשיך את הטיפול גם במהלך ההיריון וכן אחרי לידה (גם אם מניקה), כדי למנוע הישנות של הדיכאון.
  • נשים רבות דווקא חשות חרדה לאחר הלידה, ולא בהכרח דיכאון.

גם גברים עלולים ללקות בדיכאון אחרי לידה.

גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה עלול להיגרם משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים (נפשיים) וחברתיים (תרבותיים). הוא מתבטא במגוון תסמינים ומשפיע על חיי הנשים בכל התחומים. כל אישה חווה דיכאון ייחודי אחרי לידה כתוצאה מהשילובים השונים של גורמי הסיכון הללו.

שיטות ההתמודדות עם דיכאון אחרי לידה לקראת החלמה חייבות לטפל בכל היבט בחיי האישה – הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי. בדרך כלל, משמעות הדבר היא שיש לשלב כמה סוגי התערבויות. דיכאון אחרי לידה קשור לכל המשפחה והקהילה, ולא רק לאישה לבדה. לכן, האבחון וההתערבות חייבים להביא בחשבון את האנשים המשמעותיים בחייה.

גורמים ביולוגיים

  • נטייה גנטית לפיתוח דיכאון (היסטוריה של בעיות נפשיות אישיות או בקרב משפחה)
  • שינויים פתאומיים בהורמוני ההיריון לאחר הלידה
  • חוסרים תזונתיים ומחסור בשינה
  • היסטוריה של תסמונת קדם וסתית
  • מקרה קודם של דיכאון אחרי לידה

גורמים פסיכולוגיים

  • בעיות פוריות והתעברות בתהליך הפריה חוץ גופית (IVF)
  • לידה קשה או טראומטית – לדוגמה, התערבויות לא צפויות בלידה או ניתוח קיסרי חירום
  • התעללות או טראומה בילדות (בעיקר התעללות מינית)
  • ציפיות מוגזמות של האם מהאימהות ומעצמה
  • בעיות בלתי פתורות בעבר של יגון ואובדן, כגון הפלה קודמת

גורמים חברתיים

  • היעדר תמיכה משפחתית וקהילתית
  • מערכת יחסים מסובכת או מורכבת עם בן או בת הזוג – הכוללת, לדוגמה, ריחוק רגשי
  • קשיים כלכליים
  • היעדר חברים קרובים, בעיקר חברים עם משפחות וילדים
  • גיל צעיר מאוד או מבוגר מאוד
  • אירועים מלחיצים כגון מוות במשפחה או פיטורים מהעבודה

יש לעודד נשים החוות חלק מהגורמים שהוזכרו לעיל לדבר עם הרופא ועם משפחתן. כל אישה חווה דיכאון אחרי לידה באופן ייחודי, ואיש המקצוע יוכל להתאים לה את הטיפול המתאים, העונה על הנסיבות והקשיים הייחודיים לה.

תסמיני דיכאון אחרי לידה

התסמינים עשויים להופיע בכל זמן, מ- 24 שעות ועד כמה חודשים אחרי הלידה. נשים נוטות לפנות לעזרה בשלבים המוקדמים כשהדיכאון פורץ במפתיע והתסמינים חמורים. עם זאת, לעיתים קשה יותר להבדיל בין התסמינים לבין השינויים הנורמליים המתרחשים אחרי לידה. במקרה כזה, הנשים עשויות לדחות את הפנייה לעזרה.

בהמשך מופיעים תיאורי תסמינים של דיכאון אחרי לידה, כפי שעלו משיחות עם נשים שהשתתפו בקבוצות לטיפול בדיכאון. תסמינים אלה חלים גם על דיכאון אחרי לידה אצל גברים.

  • הפרעות שינה שאינן קשורות לצורכי השינה של התינוק: רוב האימהות לתינוקות קטנים נרדמות מיד כשהתינוק נרדם. אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה עשויה לשכב ערה וחרדה במשך שעות, גם כשהתינוק ישן. יש נשים המתעוררות מוקדם מאוד בבוקר, ואחרות רוצות לישון כל הזמן, ומתקשות לקום בבוקר.
  • הפרעות תיאבון: האישה עשויה לאבד כל עניין באוכל. חלק מהנשים מספרות, “אני מכריחה את עצמי לאכול כי אני מניקה, אבל אני לא מרגישה שום טעם”. יש נשים שאוכלות יותר מדי בניסיון לשלוט על החרדה שהן חשות. אחרות מקבלות בחילה מהמחשבה על אוכל.
  • בכי: האישה עשויה לחוש עצב ולבכות בלי שום סיבה נראית לעין. הדמעות זולגות בקלות ביום ובלילה. יש נשים שאומרות, “אני רוצה לבכות ולא יכולה. אני בוכה מבפנים.”
  • חוסר יכולת לחוות הנאה וקושי להתחבר לתינוק: יש תחושה של “בייביסיטר”. נשים רבות מטפלות בתינוק אך לא מרגישות חיבור רגשי אליו.
  • חוסר יכולת להתמודד: המטלות היומיומיות, הטיפול בתינוק או בעצמה נראים לאישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה כבלתי אפשריים. דברים קטנים שאיתם התמודדה לפני כן ללא בעיה עלולים להכניע אותה לגמרי. כמו כן, היא עשויה לחוש צורך לברוח, מותשת להחריד וכבדה מאוד מבחינה גופנית ורגשית. כמו כן, היא עשויה לקוות שהכל פשוט ייעלם.
  • עצבנות: אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה עשויה להתפרץ על בן או בת זוגה או על הילדים בלי כל סיבה. לעיתים קרובות, בני הזוג שנשאלו על כך ענו, “אני לא עושה שום דבר כמו שצריך. אם אני מקפל את הבגדים, היא מתלוננת שאני לא עושה את זה נכון. אם אני לא עוזר, אני לא תומך בה.”
  • חרדה: האישה עשויה לחוש בחילה רוב הזמן ולהיות בפניקה בלי סיבה. חלק מהנשים חוות דפיקות לב חמורות כל כך שהן חוששות מהתקף לב. היא עלולה להיות חרדה בנוגע לבריאותה שלה או לבריאות התינוק, גם אם קיבלה אישור שהכל בסדר. נשים רבות מתארות את החרדה כתסמין הבולט ביותר, ואינן מקבלות את המונח “דיכאון אחרי לידה”. הן מכחישות שהן “בדיכאון”. המונח “חרדה אחרי לידה” מתאר טוב יותר את האופן שבו חלק מהנשים מרגישות.
  • מחשבות שליליות: מחשבותיה של אישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה אינן נחות לרגע. הדאגות הקטנות מכלות את כוחה, מפריעות לה להקשיב, להתרכז או לזכור. ייתכן שהיא מתמודדת עם פחדים לא מציאותיים, אינה רוצה לתת לבן או בת הזוג לחזור לעבודה מחשש לתאונת דרכים, או מפחדת להשאיר את התינוק בטיפול של מישהו אחר כדי שלא יקרה לו דבר. שום הבטחות או הסחות דעת – דבר לא עוצר את מחשבותיה.
  • פחד להיות לבד: נשים רבות זקוקות למישהו שיהיה איתן בבית בכל רגע, כיוון שהן מפחדות להישאר לבד בבית. הפחד שמשהו יקרה לתינוק או שהאישה לא תוכל להתמודד עם התינוק לבדה מציף ומשתק. יש נשים שמרגישות בודדות להחריד, ויוצאות מהבית כדי להרגיש שהן יוצרות קשר עם אנשים אחרים, אך היציאה דורשת מהן מאמץ רב. אחרות מרגישות שאינן יכולות לשהות בקרבת אנשים אחרים, ומתרחקות מבני המשפחה ומחברים.
  • קשיי זיכרון ואובדן ריכוז: האישה עשויה לשכוח מה רצתה להגיד באמצע המשפט. היא אינה מצליחה להתרכז במטלות פשוטות או לקבל מידע חדש. השמירה על הארגון והסדר – שלה ושל בני משפחתה – הופכת להיות קשה מנשוא, ולפעמים היא פשוט לא יודעת במה להתחיל. פעמים אחרות, היא מתחילה הכל בבת אחת. היא עשויה שלא להצליח לחשוב באופן יצירתי על הבעיות העומדות בפניה ולמצוא להן פתרונות – למשל, להתקשר לסיוע שיעזור לה.
  • תחושת אשמה וחוסר מסוגלות: אימהות רבות חשות אשמה, אך אישה עם דיכאון אחרי לידה סובלת אף יותר. היא חושבת ומרגישה ללא הרף שהיא לא עושה את תפקידה היטב ושהיא “אימא רעה”. היא אינה מצליחה לשאוב עידוד מהדברים הטובים שעשתה, או להרגיש בטוחה במערכת היחסים שלה עם התינוק. המחשבות לא ייפסקו גם אם תקבל לכך אישור והרגעה, אך היא עצמה עשויה להפסיק לדבר על תחושותיה.
  • קינאה באחרות.
  • אובדן ביטחון עצמי והערכה עצמית: אישה שנהנתה בעבר מעבודתה עשויה לחוש פניקה מהמחשבה על החזרה לעבודה, ואינה בטוחה עוד ביכולתה לבצע את העבודה. אישה שנהנתה לארח עשויה לחוש פניקה מהמחשבה על מבקרים. לעיתים היא אינה מצליחה לבשל, אף שנהנתה לעשות זאת לפני שהתינוק נולד. רוב הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה חוות הערכה עצמית נמוכה מאוד, גם אם נדמה שהן בסדר גמור. חלקן מתארות את החוויה כאובדן מי שהן, או אובדן תחושת העצמי.

קשה לזהות דיכאון אחרי לידה

החברה ככלל מקשה על נשים להכיר בכך שהן סובלות מדיכאון אחרי לידה. באופן כללי, נשים באות במגע כל הזמן עם מסרים חוזרים ונשנים על האושר והשמחה שמגיעים עם התינוק. מסרים אלה אינם מזכירים את האתגרים שמגיעים יחד עם האימהות.

התקשורת נוטה לחזק את הציפיות הבלתי מציאותיות מאימהות חדשות. לדוגמה, תכניות ריאליטי מחדרי הלידה שנראה בהן כאילו כל הנשים יולדות בקלות וללא כל בעיות עם תמיכה מלאה מצד הבעל , המשפחה והצוות המטפל, בנוסף, היא מפרסמת כתבות ותמונות של סלבריטאיות שנראות כאילו הן מתמודדות היטב ובקלות עם גידול התינוק, ואף נראות נהדר רגע לאחר הלידה. על כך נוספת הסטיגמה השלילית של הדיכאון. דיכאון אחרי לידה מתואר לעיתים קרובות בדרך שלילית וסנסציונית. לכן, הנשים “לובשות” פרצוף שמח ויוצאות מגדרן כדי להסתיר את האופן שבו הן מרגישות באמת. אישה שאינה מתמודדת עם המצב עשויה להרגיש בודדה מאוד, ותתקשה להשלים עם רגשותיה.

השפעות הדיכאון אחרי לידה

חלק לא מבטל מהנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה לא יגיעו לטיפול, והדיכאון יחלוף מעצמו אחרי תקופה מסוימת.  יחד עם זאת, לעיתים, דיכאון אחרי לידה אינו נפתר מעצמו ללא טיפול. במקרים כאלה, אם הדיכאון אינו מזוהה או מטופל, האישה, התינוק, בן או בת הזוג, המשפחה הקרובה והמורחבת – כולם משלמים את המחיר.

למרות תחושותיהן, נשים רבות שסובלות מדיכאון אחרי לידה קרובות מאוד לתינוק שלהן. אחרות מתקשות להתחבר איתו אם הדיכאון אינו מטופל, מה שעלול להשפיע על רווחתו של התינוק.

זיהוי מוקדם והתערבות במצב מובילים לכך שרוב הנשים מחלימות לגמרי מהדיכאון, ואינן סובלות מהשפעות לטווח ארוך.

טיפול בדיכאון אחרי לידה

כל הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה זקוקות לתמיכה רגשית מצד המשפחה וחברים. חלק מהנשים נעזרות בטיפול פסיכולוגי, בעיקר אם חוו אירועים טראומתיים בילדותן או בתקופה האחרונה. חלק מהנשים נעזרות בטיפול תרופתי נגד דיכאון.

כדאי לזכור שנשים רבות אינן יכולות פשוט “לצאת” מהדיכאון, בדיוק כפי שאי אפשר “לצאת” מסוכרת, ושישנן תפיסות מוטעות רבות בנוגע לתרופות נוגדות דיכאון, האופן שבו הן עובדות והנזק שהן עשויות לגרום.

התרופות הללו אינן “משנות את האישיות”, אלא מתקנות את חוסר האיזון הכימי במוח שנחשב כאחראי על תסמיני הדיכאון והחרדה. תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות, ואת חלקן אפשר לקחת בביטחון מלא גם בזמן הנקה והיריון. אפשר לבקש ייעוץ מהרופא, הרוקח או לבדוק את המידע ברשת.

בני הזוג

לבני הזוג ישנו תפקיד משמעותי ביותר בסיוע לאישה. ישנה חשיבות רבה לזיהוי תסמיני הדיכאון אצל האישה. עליך לעודד אותה להגיע לטיפול, לדאוג שתישן טוב, תאכל טוב ותקדיש זמן לעצמה. תמיכה והכרה מצד בן הזוג מאוד משמעותיים בהחלמה.

יחד עם זאת, קשה לחיות עם אישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה. גם בני הזוג זקוקים לתמיכה רבה. לעיתים קרובות הם מרגישים מבולבלים, אבודים וחסרי אונים. חשוב שאיש המקצוע המטפל באישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה יביא בחשבון גם את בן או בת זוגה. בני הזוג תומכים טוב יותר כשהם מבינים מהי הבעיה ומה הם יכולים לעשות כדי לעזור.

פסיכוזה שלאחר לידה

זהו מצב המשפיעה על 1 מתוך -1000- 500 אימהות, ומתרחשת בדרך כלל כשלושה עד ארבעה שבועות אחרי הלידה.

פסיכוזה שלאחר לידה היא מצב חירום רפואי. ייתכן שהאם עצמה אינה מודעת לכך שהיא חולה, כיוון שתפיסת המציאות שלה מעוותת. התסמינים כוללים הפרעות מצב רוח חמורות (הפרעה דו קוטבית – תחושת התעלות בולטת, דיכאון או תנודות תכופות בין השניים), הפרעה בתהליכי החשיבה, מחשבות מוזרות, אינסומניה ותגובות לא נאותות לתינוק. אם הבעיה אינה מזוהה ומטופלת בזמן, היא עלולה לסכן את חייהם של האם והתינוק כאחד.

פסיכוזה שלאחר לידה דורשת אשפוז בבית החולים. בעזרת הטיפול המתאים, נשים הסובלות מפסיכוזה שלאחר לידה מחלימות לגמרי.

היכן לחפש עזרה

חשוב מאוד שאישה אחרי לידה שאינה מרגישה כפי שציפתה תפנה לרופא או לאחות טיפת חלב. ייתכן שהיא פשוט מתקשה להסתגל לשינויים באורח החיים אחרי הלידה, ולדרישות שמביא עמו תינוק חדש. אך אם היא סובלת מדיכאון אחרי לידה, חשוב שתקבל את העזרה המתאימה מוקדם ככל האפשר. 

אין מה להתבייש בדיכאון אחרי לידה. יש להסתכל עליו כעל עוד אחד מהסיבוכים הרבים האפשריים בהיריון ובלידה. עם עזרה מתאימה, נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה מחלימות היטב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ללמד את ילדכם כיצד להתלבש

מדוע ילדכם צריך ללמוד להתלבש

כולם מכירים את הבלגן הרגיל בבוקר – כבר הייתם אמורים לצאת לפני חמש דקות, והילד עדיין גורב גרביים. אין פלא שהדבר הקל והמהיר ביותר הוא פשוט להלביש אותו בעצמכם, אך עליו ללמוד כיצד לעשות זאת. היכולת להתלבש לבד בונה ביטחון עצמי, עצמאות ותחושת הישגיות – וברגע שילדכם מצליח להתמקצע בכך, תוכלו למחוק משימה אחת מהרשימה בשגרת הבוקר שלכם!

מלבד העובדה שילדכם ילמד כיצד ללבוש ולפשוט את הבגדים, ההתלבשות עוזרת לו לפתח מיומנויות רבות נוספות, ובהן:

  • מיומנויות מוטוריקה עדינה, למשל, בעת רכיסת כפתורים או סגירת הרוכסן
  • מיומנויות מוטוריקה גסה, למשל, כשהוא עומד על רגל אחת כדי ללבוש זוג מכנסיים
  • מיומנויות קוגניטיביות, למשל, לזכור מה סדר ההתלבשות, להתאזר בסבלנות וללמוד כיצד לשים לב לפרטים כדי להשלים את המשימה
  • מיומנויות שפה, כיוון שהוא לומד את שמותיהם וסוגיהם של הבגדים, צבעיהם ומידותיהם
  • מודעות לזמן ולמרחב, כיוון שהוא לומד כיצד להתלבש לאירועים מסוימים או לתנאי מזג אוויר שונים.

ללמד את ילדכם כיצד להתלבש: עקרונות הבסיס

כדי ללמד את ילדכם להתלבש תצטרכו להתאזר בסבלנות, להתמיד ולהתאמן. הוא יצטרך לדעת מה עושים כדי להתלבש, למשל:

  • לבחור בגדים שמתאימים לשעה ביום, למזג האוויר ולמה שתעשו באותו יום – סביר להניח שחצאית הטוטו מחוג הבלט לא תתאים לטיול בחורשה!
  • להחליט מה ללבוש – החולצה עם הדינוזאור או עם החולצה עם המשאית?
  • ללבוש ולפשוט בגדים ונעליים
  • לרכוס כפתורים ורוכסנים, לסדר את הצווארון ולגרוב את הגרביים בסדר הנכון.

ללמוד להתלבש: מתחילים

ילדים צעירים מאוד מתחילים להיות מודעים ללבוש שלהם כשהם מושכים מעליהם פריטים קלים להסרה כמו גרביים, נעליים או כובעים. לפעמים הם מנסים ללבוש אותם בחזרה. אפשר לנצל את המודעות המוקדמת הזו ולקרוא בשמם של פריטי הלבוש שילדכם פשט, וכן בשמם של איברי הגוף הקשורים לפריטים.

התחילו להראות לתינוק או לפעוט כיצד להתלבש: תנו לו מבחר מצומצם של בגדים, וקראו בשמם בזמן שאתם מלבישים אותו. כשתחליטו שהגיע הזמן שילדכם ילמד להתלבש בעצמו, כדאי להשתמש בבגדים קלים ללבישה או להסרה. למשל:

  • מכנסיים רחבים עם גומי – מצוינים לשימוש אם ילדכם החל גמילה מחיתולים או אינו מצליח להתמודד עם רוכסנים וכפתורים
  • בגדים עם סקוצ’ים או כפתורים גדולים
  • סוודרים, טי שרטים ותחתונים עם לוגו או תמונות בחלק הקדמי, שיעזרו לילדכם להבדיל בין החלק הקדמי והאחורי
  • בגדים קלים ונוחים לשימוש.

צעד אחר צעד: כיצד להתלבש

פרקו את משימת ההתלבשות לצעדים
ההתלבשות מורכבת משלבים רבים. כדאי לפרק אותם לצעדים קטנים יותר – למשל, ללבוש תחתונים, לאחר מכן ללבוש חולצה, מכנסיים, גרביים ונעליים. אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לצעדים קטנים אף יותר, בהתאם לגילו של ילדכם ולרמת המיומנויות שלו. לדוגמה, פרקו את לבישת המכנסיים לצעדים הבאים:

  • להחזיק את המכנסיים בצורה הנכונה.
  • לאחוז בחלק הקדמי של חגורת המכנסיים.
  • להכניס רגל אחת כל פעם לתוך כל מכנס, אך להמשיך להחזיק את המכנסיים.
  • למשוך את המכנסיים למעלה, אל המותניים.

הדריכו את ילדכם בכל צעד כדי להבהיר לו מה לעשות ולשלב אותו בתהליך. בשלבים המוקדמים, אפשר להשתמש במילים או בביטויים פשוטים – למשל, “תלבש חולצה”. כששפתו של ילדכם תתפתח, תוכלו להרחיב את הדברים – למשל, “תכניס את הזרוע לתוך השרוול”.

ללמד את הצעדים מהסוף להתחלה
אחת הדרכים הטובות ללמד את ילדכם להתלבש היא לפרק כל משימה לצעדים קטנים וללמד אותם מהצעד האחרון לצעד הראשון. ברגע שילדכם יידע לבצע היטב את הצעד האחרון, למדו את הצעד הלפני אחרון וכן הלאה.

לדוגמה, כשאתם לובשים את המכנסיים, תוכלו לעזור לו להחזיק אותם בצורה הנכונה, להחזיק את החלק הקדמי של חגורת המכנסיים ולהכניס רגל אחת לתוך המכנס. לאחר מכן, למדו אותו כיצד לבצע את הצעד האחרון – למשוך בעצמו את המכנסיים לכיוון המותניים.

ברגע שילדכם יודע לעשות זאת, למדו אותו כיצד להכניס את רגליו לכל מכנס, ואז למשוך את המכנסיים כלפי מעלה. תוכלו להמשיך וללמד אותו את הצעדים מהסוף להתחלה עד שיבצע את כולם היטב, ויצליח ללבוש את המכנסיים לגמרי בעצמו.

אחד היתרונות הגדולים של השיטה הזו הוא שבדרך כלל, הפרס הטוב ביותר הוא לסיים את המשימה, והוא מגיע מיד כשילדכם לומד כיצד לבצע את הצעד האחרון. לאחר שילדכם למד להתלבש כמעט לגמרי בעצמו (בדרך כלל מסביבות גיל שלוש), תוכלו לבדוק אם הוא מבין את הצעדים על ידי משחק: “מה הדבר הראשון שצריך ללבוש? ומה אחריו?” אם הוא אינו זוכר, הזכירו לו.

לפעמים, כשילדכם מתקשה להתלבש לבד, אתם עלולים להתפתות ולעזור לו. עם זאת, תנו לו הזדמנות לנסות ועודדו אותו על כך. כשיצליח לעשות את הדברים בעצמו, הביטחון העצמי שלו ישתפר מאוד. נסו להתערב רק כשהוא באמת זקוק לעזרתכם.

טיפים שיעזרו לילדכם ללמוד להתלבש

אם אתם נוקטים גישה חיובית ותומכת, סביר להניח שילדכם ישמח לשתף פעולה. לכן, שבחו את ילדכם ללא הרף – גם אם לבש את המכנסיים הפוך! הנה כמה עצות מעשיות:

פנו מספיק זמן

  • נסו לפנות זמן ריאלי שיספיק למילוי המשימה. אם ילדכם זקוק ל-20 דקות כדי להתלבש, אל תנסו לעשות זאת בעשר דקות. אם אתם ממהרים להתלבש בבוקר, כדאי לבחור את הבגדים בערב הקודם.
  • התאמנו בלבישת הבגדים כשאינכם ממהרים או עייפים. אם אתם ממהרים, תנו לילדכם לבצע את המשימות הקלות ועזרו לו במשימות הקשות יותר.

בחרו את הבגדים המתאימים

  • תנו לילדכם הצעיר לבחור בין כמה אפשרויות – לדוגמה, בין שתי חולצות. ילדים גדולים או בוגרים יותר יכולים לבחור את הבגדים בעצמם.
  • כשאתם וילדכם בוחרים בגדים, דברו על מזג האוויר. שאלו אותו אם חם או קר בחוץ, אם יורד גשם או שיש שמש.
  • למדו את ילדכם מה ההבדל בין בגדים מלוכלכים ובגדים נקיים – למשל, “בגדים מלוכלכים הולכים לסל הכביסה, ואנחנו לא לובשים אותם שוב עד שאנחנו מחזירים אותם לארון נקיים”. אפשר להשתמש בכמה כללים פשוטים, ולהסביר למשל שיש ללבוש תחתונים וגרביים נקיים מדי יום.

הפכו את המשימה לקלה יותר

  • בקשו מילדכם לשבת כשהוא מתלבש. לחלק מהילדים קל יותר לשבת על הרצפה מאשר על כיסא או על המיטה.
  • אחסנו את הבגדים במגירות ובארונות שילדכם מגיע אליהם בקלות. סמנו את מגירות הבגדים בציור או מילה שמתארת את הבגדים שבתוכן.
  • אפשרו לו ללבוש בגדים בעלי סימנים מובהקים, שיעזרו לו לזהות את החלק הקדמי והחלק האחורי – למשל, ציור על החלק הקדמי ותגית על החלק האחורי.
  • למדו אותו קודם כיצד להתפשט – קל יותר להתפשט מאשר להתלבש, כיון שההתלבשות דורשת תיאום, תכנון ומודעות לגוף. היכולת להתפשט לבד תעלה את הביטחון העצמי של ילדכם.

אל תבקשו ממנו לבצע משימות שאינן מתאימות לגילו; קשירת השרוכים, למשל, זה הזמן לוותר על סרבלים, כפתורים מורכבים, ואפילו שרוכים בנעליים. העדיפו נעליים עם סקוצ’ים שיקלו על ילדכם לנעול נעליים לבד.

כיצד ללמד ילדים בעלי צרכים מיוחדים או עיכוב התפתחותי

ילדים בעלי צרכים מיוחדים או עיכוב התפתחותי נתקלים לעיתים בקושי להתלבש לבדם. חלק מהילדים האוטיסטים סובלים מרגישויות תחושתיות, שמקשות עליהם להתמודד עם מרקמים שונים על עורם.

אם אתם מתקשים ללמד את ילדכם להתלבש, ניתן להתייעץ עם מרפאה בעיסוק בנושא וביחד לבחון דרכי התערבות מתאימות.

התפתחות המיומנויות הדרושות להתלבשות

בהמשך תמצאו מדריך כללי למיומנויות התלבשות בגילאים שונים. זכרו שכל הילדים שונים זה מזה, ומפתחים מיומנויות בקצב שונה.

בגיל שנה, ילדכם:

  • יושיט את ידיו לשרוולים ואת רגליו לגרביים או הנעליים
  • ידחוף את זרועותיו לשרוולים ואת רגליו לגרביים או הנעליים
  • יסיר את הגרביים והנעליים.

בגיל שנתיים, ילדכם:

  • יפשוט מעיל פתוח
  • יוריד את נעליו כשהשרוכים פתוחים
  • יעזור להוריד את מכנסיו
  • ימצא את פתחי הזרועות בחולצות.

בגיל שנתיים וחצי, ילדכם:

  • יפשוט מכנסיים עם גומי במותניים
  • ינסה לגרוב גרביים
  • יפתח כפתורים גדולים.

בגיל שלוש, ילדכם:

  • ילבש חולצה עם מעט עזרה
  • ינעל נעליים בלי לקשור את השרוכים – ייתכן שינעל את הנעל על הרגל הלא נכונה
  • יגרוב גרביים – ייתכן שיתקשה להכניס את העקב למקום הנכון
  • יוריד את המכנסיים בעצמו
  • ירכוס ויפתח את הרוכסן בלי להפריד או לחבר את שני חלקי הרוכסן
  • יפשוט את החולצה ללא עזרה
  • יכפתר כפתורים גדולים.

בגיל ארבע, ילדכם:

  • יפשוט את החולצה בעצמו
  • ירכוס את נעליו או את החגורה
  • יחבר את שני חלקי הרוכסן ויסגור אותו
  • יגרוב גרביים בדרך הנכונה
  • ינעל נעליים עם מעט עזרה
  • יבדיל בין חלקם הקדמי וחלקם האחורי של הבגדים השונים.

בגיל ארבע וחצי, ילדכם:

  • יכניס את רגליו למכנסיים וימשוך אותם כלפי מעלה
  • יכניס את החגורה ללולאת המכנסיים.

בגיל חמש, ילדכם:

  • יתלבש ללא עזרתכם וללא השגחה
  • ילבש את החולצה או הסוודר בדרך הנכונה כל פעם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ביישנות אצל ילדים

ביישנות: עקרונות הבסיס

כל הילדים נולדים עם מזג, או אופי, ייחודי. מזג הוא האופן שבו ילדכם מתקשר עם העולם. “ביישנות” היא אחד מסוגי המזג. ילדים בעלי מזג ביישני נוטים להרגיש לא בנוח באינטראקציות חברתיות. לפעמים הם אפילו נמנעים ממצבים חברתיים. רוב הילדים נצמדים להוריהם לפעמים, אך ההיצמדות הזו באה והולכת. הביישנות אינה עוברת עם הזמן, אך ילדים ביישנים יכולים ללמוד לבטוח בעצמם ולקיים אינטראקציות נינוחות יותר עם אנשים אחרים.

אין כל רע בביישנות.

ילדים ביישנים נוטים “להתחמם” ככל שהם מכירים יותר את האדם שאיתם או המצב שבו הם נמצאים. כלומר, עדיף לתאר ילד כזה כ”מתחמם באטיות” ולא כ”ביישן”. תיוג כ”ביישן” עלול לגרום לו להרגיש שמשהו לא בסדר, או שאין דבר שיוכל לעשות כדי להתמודד עם הביישנות. במקום זאת, אמרו “לליאת לוקח קצת זמן להתחמם. היא תשמח לשחק ברגע שתרגיש בנוח”. כך אתם מעבירים לילדתכם ולאחרים את המסר שאתם מבינים כיצד היא מרגישה, ושתוכל להתמודד עם המצב כשתהיה מוכנה. לא כל התינוקות והילדים שמפגינים מזג ש”מתחמם לאט” גדלים להיות מבוגרים ביישנים.

לתמוך בילד ביישן

סביר להניח שתרצו לעזור לילדכם להיות בטוח בעצמו ונינוח במצבים חברתיים, אך לא כל הילדים עושים זאת באופן טבעי. ילדים שמתחממים לאט צריכים לתרגל את המיומנויות החברתיות בצעדים קטנים וניתנים לעיכול. כדי לעזור לילדכם לתרגל וללמוד, אפשרו לו להיות בקרב אנשים אחרים, חזקו ושבחו התנהגות חברתית “אמיצה”, הראו לו כיצד לפעול במצבים חברתיים, ותמכו בו במצבים כאלה, אך אל תגוננו עליו יותר מדי.

טיפים לילדים צעירים

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ביישנות של תינוקות, פעוטות וילדים בגיל הגן במצבים חברתיים:

  • תנו לתינוק שלכם זמן להרגיש בנוח. אל תכריחו את ילדכם ללכת מיד לזרועותיו של מבוגר שאינו מכיר טוב כל כך. במקום זאת, עודדו את המבוגר לשחק בצעצוע ליד ילדכם, ולדבר בקול רגוע.
  • הישארו ליד ילדכם במצבים חברתיים כגון בקבוצת משחק או בגינה, ועודדו אותו לחקור את הסביבה. כשילדכם ירגיש יותר בנוח, תוכלו להתרחק בהדרגה לפרקי זמן קצרים. ברגע שילדכם מתחיל להיות מוטרד, התקרבו בחזרה, כדי שההתנסויות שבהן הצליח להעז יהיו חיוביות.
  • אל תגוננו על ילדכם יתר על המידה כדי לא להעביר לו מסר שלדעתכם, זהו מצב מפחיד. כך, אתם עלולים בטעות לתגמל את ביישנותו.
  • שבחו התנהגות “אמיצה” כגון מתן מענה לאחרים, יצירת קשר עין או משחק הרחק מכם. תנו שבחים ספציפיים – לדוגמה, “נעם, אהבתי מאוד איך שאמרת ‘שלום’ לילד בפארק. שמת לב שהוא חייך כשדיברת איתו?”
  • נסו להדגים התנהגות חברתית בטוחה בעצמה, כדי שילדכם יוכל להתבונן וללמוד מכם. לדוגמה, כשמישהו אומר לכם שלום, תמיד אמרו שלום בחזרה.
  • הפגינו ביטחון ביכולתו של ילדכם להתמודד עם מצבים חברתיים, אפילו אם אתם קצת מודאגים שהוא יהיה מוטרד.
  • אם אנשים אחרים אומרים לילדכם שהוא “ביישן”, תקנו אותם בעדינות בפני הילד. למשל, “הוא לא ביישן – פשוט לוקח לו קצת זמן להרגיש בנוח. עוד מעט הוא יצטרף”.

טיפים לילדים בגיל בית הספר

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ביישנות של ילדים בגיל בית הספר במצבים חברתיים:

  • עודדו אותם להשתתף במפגשי משחק, בביתכם או בביתם של חברים. אם ילדכם מוזמן לביתו של חבר, ייתכן שהוא ירגיש יותר בנוח אם תצטרפו אליו בפעם הראשונה. תוכלו לצמצם בהדרגה את משך הזמן שאתם מבלים בבתים של אחרים.
  • אם ילדכם צריך לעמוד בפני הכיתה או להעביר מצגת, תרגלו איתו בבית. כך תעזרו לו להרגיש בטוח יותר.
  • עודדו את ילדכם להשתתף בפעילויות אחרי שעות בית הספר. נסו למצוא פעילויות שמחזקות התנהגות חברתית – כמו תנועות נוער או משחקי ספורט.
  • הדריכו את ילדכם במצבים חברתיים. במצבים מוכרים, הזכירו לו לעשות דברים כגון ליצור קשר עין, להפנות את כל גופו כלפי מי שהוא מדבר איתו, ולענות על שאלות בקול שניתן לשמוע. לדוגמה, תוכלו לומר, “תזכור להסתכל על דן כשהוא מדבר אליך”.
  • הימנעו מהשוואות שליליות עם אחים או חברים בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר. במקום זאת, עזרו לפתח את ההערכה העצמית של ילדכם והתמודדו עם הביישנות בצעדים קטנים יותר.

לעיתים קרובות, ילדים ביישנים לא רוצים שיבחינו בהם. כדאי שילדכם יידע שאנשים עשויים להבחין בו דווקא אם לא ידבר, ולא אם יגיב כשהם מדברים איתו.

האם הביישנות מהווה בעיה?

ביישנות תקינה

ישנו טווח רחב של התנהגות ביישנית תקינה. לדוגמה, טבעי שתינוק ייצמד להוריו, יבכה במצב חברתי חדש וינסה להימנע באופן פיזי מאינטראקציה חברתית – יפנה את ראשו, יתרחק או יעצום את עיניו.

ילד בגיל הגן עשוי שלא לדבר עם זרים שפונים אליו, להתחבא מאחורי ההורה או להימנע מהצטרפות למשחקים.

ילד בגיל בית הספר עשוי לפעמים להימנע מלענות על שאלות בכיתה, להתקשות ליצור חברויות חדשות, להעדיף לשבת לבד ולהתבונן באחרים משחקים, או להימנע מפעילויות חדשות.

מתי הביישנות עשויה להוות בעיה

שאלו את עצמכם אם הביישנות של ילדכם גורמת לו (או לכם) מצוקה רבה. לדוגמה, ילדכם אינו מצליח להגיד “שלום” כשמישהו מברך אותו, או להתבונן במישהו כשהוא מדבר. ייתכן שהביישנות גורמת לכם או לילדכם להימנע מללכת למקומות שונים.

ילדים שמפגינים ביישנות עשויים גם להפגין חרדה במצבים חברתיים כמו מסיבות, מפגשי משחק, פעילויות בית ספריות ופעילויות ספורט. כמו כן הם עשויים לדבר על תחושת בדידות, ולהראות שהם מעוניינים בחברים נוספים, אך אינם יודעים כיצד להתגבר על הביישנות. אם הביישנות של ילדכם מפריעה לביצועיו בבית הספר, או משפיעה על החברויות שלו, ייתכן שהיא עלולה להוות בעיה.

חלק מהילדים הביישנים מפתחים חרדה. לכן, אם הביישנות של ילדכם משמעותית וקשה לשנות אותה, כדאי לדבר עם איש מקצוע כגון פסיכולוג.

האם זו ביישנות או משהו אחר?

ילדים בעלי עיכוב שפתי, אוטיסטים או בעלי לקויות שמיעה מתנהגים לעיתים בדרך הדומה לביישנות – למשל, הם עשויים שלא ליצור קשר עין או להשתתף בשיחה פשוטה. כדאי לשוחח עם רופא הילדים, עם אחות טיפת חלב (עבור תינוקות ופעוטות), עם הגננת או עם המורה של ילדכם (לילדים בגיל הגן ובגיל בית הספר), כדי לשלול סיבות אחרות להתנהגותו.

לדוגמה:

  • ילד עם עיכוב שפתי עשוי להראות סימנים לכך שהוא רוצה לדבר עם אנשים – ליצור קשר עין או לנסות ליצור קשרים חברתיים – אך להפגין תסכול כשלא מבינים אותו.
  • ילד עם לקות שמיעה עשוי להראות אך מעט סימנים לכך שהוא שומע שמבוגרים (כולל הוריו) מדברים איתו. כמו כן, הוא עשוי להתקשות למלא הוראות או לפספס מגוון רחב של קולות.
  • ילד על הספקטרום האוטיסטי עשוי להתקשות לקרוא סימנים חברתיים, לא לשחק בדומה לילדים אחרים ולא להתעניין במגע חברתי.

כיצד ההורים מרגישים בנוגע לביישנות

הורים רבים מאוכזבים ואפילו מתוסכלים מכך שילדם מתחמם לאט. רוב ההורים רוצים שילדם ירגיש בנוח עם אנשים אחרים ויפגין ביטחון במצבים חברתיים. אם ילדכם מפחד ממצבים חברתיים, זו לא אשמתכם וגם לא אשמתו. ייתכן שזה פשוט חלק ממי שהוא. כדאי להתמקד בצעדים החיוביים שאתם וילדכם תוכלו לנקוט כדי להתגבר על הביישנות.

אם אתם ביישנים בעצמכם ואינכם בטוחים כיצד לעזור לילדכם, מומלץ לדבר עם איש מקצוע כגון פסיכולוג.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הפעוט שלכם לא אוכל? רעיונות וטיפים

הפעוט שלכם לא אוכל – או לא אוכל מספיק?

לאחר שעברתם את שלב הצגת המוצקים, ייתכן שגם אתם, כמו הורים רבים, חוששים שהפעוט שלכם אינו אוכל מספיק מזון בריא. פעוטות נוהגים לאכול כמויות קטנות מאוד, לעשות סיפור מהאוכל ולפעמים לסרב לאכול כלל. יש לכך כמה סיבות:

  • קפיצות הגדילה והפעילויות השונות של פעוטות מובילות לכך שהתיאבון שלהם משתנה ללא הרף. פעוטות אינם גדלים מהר כמו תינוקות, ולכן הם זקוקים לפחות מזון.
  • הקיבה של פעוטות עדיין קטנה מאוד.
  • כיוון שהפעוטות מתעניינים כל כך בעולם שסביבם, הם אינם מצליחים להתרכז לזמן רב באכילה.
  • הפעוטות עשויים לרצות לאכול בעצמם, מה שלוקח זמן רב יותר מאשר האכלתם בכפית.
  • כמו כן, ייתכן שהם לא מצליחים לשבת בשקט במשך הארוחה כולה, או שהם רוצים ללכת לשחק.

ההתמודדות עם העליות והירידות בתיאבון ובטעמים של ילדים קטנים עשויה להיות מאתגרת מאוד. היום הם יאהבו את מה שתגישו להם, ומחר יסרבו לטעום ממנו. זוהי אחת הדרכים שבהן הפעוטות חוקרים את העולם סביבם ומראים עד כמה הם עצמאים.

כיצד להתמודד עם עליות וירידות בתיאבון

אם הפעוט שלכם אינו אוכל בכלל או אינו רוצה לאכול ארוחה שלמה, נסו לצמצם את הכמות שאתם מגישים לו. השינויים בתיאבון שלו הם תקינים, והוא זקוק למנות קטנות בלבד בשעת הארוחה. כדי לתת לו תוספת אנרגיה בין הארוחות, אפשר להציע לו חטיפים בריאים כגון פירות או מקלוני ירקות.

אל תנסו להכריח אותו לסיים כל מה שבצלחת, כיוון שאתם עלולים להפוך את שעת הארוחה למלחיצה יותר. במקום זאת, שבחו את ילדכם על כך שהוא מנסה לטעום כפית שלמה או שותה מים, אם זה כל מה שהוא רוצה.

מומלץ לבדוק את התיאבון שלו לאורך שבוע שלם ולא ביום אחד. זה בסדר גמור אם הוא אוכל פחות היום – ייתכן שיהיה רעב יותר מחר. כל עוד אתם ממשיכים להציע לו מזון בריא, אל תדאגו אם הוא אינו אוכל הרבה לפעמים. ילדכם לא ירעב. למען האמת, ילדים יודעים בדיוק כמה מזון הם צריכים. ילדים בריאים אוכלים כשהם רעבים, ובדרך כלל לא לפני כן. ואם הם ממש רוצים תוספת, ברוב המקרים הם יבקשו.

במקרים מסוימים, התיאבון עלול להיות מושפע מבעיות בריאותיות. אם ילדכם מסרב בעקשנות לאכול או שאתם מודאגים בנוגע לגדילה או לתזונה הכללית שלו, פנו לאיש מקצוע: רופא הילדים, אחות טיפת חלב או תזונאית מורשית.

טיפים להצעת מאכלים חדשים

יכול להיות שאתם חושבים שהפעוט שלכם סרבן ומוכן לאכול רק מאכל אחד או שניים בלבד, אך לפעמים, פעוטות מסכימים לנסות מאכלים חדשים אם אתם ממשיכים להציע להם. אם תניחו מראש שילדכם דווקא יאהב מאכלים חדשים, אתם עשויים לגלות עולם חדש ומופלא!

ליצור סביבת אכילה חיובית

  • הציעו לילדכם מאכלים חדשים כששניכם רגועים והוא אינו עייף מדי.
  • כשאתם מציעים את המאכל החדש, השתדלו לצמצם את הסחות הדעת מסביב. כבו את הטלוויזיה ומסכים אחרים, והורידו את הצעצועים מהשולחן.
  • הפכו את הארוחה לאירוע משפחתי, ושבו לאכול עם ילדכם הרבה ככל האפשר.

להגיש מאכלים חדשים

  • הגישו לפעוט שלכם את אותם מאכלים ששאר המשפחה אוכלת. ילדכם יקבל את הרכיבים התזונתיים הדרושים לו ממגוון רחב של מאכלים, ויסכים לקבל טעמים ומרקמים חדשים כ”נורמליים”.
  • הציעו לו מאכלים חדשים ביחד עם מאכלים שהוא כבר מכיר ואוהב.
  • המשיכו להציע לו מאכלים חדשים כל הזמן. לפעמים יידרשו כמה ניסיונות עד שילדכם יסכים לטעום וליהנות מהם.
  • אם הוא מסרב לפעמים, נסו להציע לו שוב כעבור שבוע. מידת העניין של פעוטות באוכל משתנה מאוד – ייתכן שהוא יאכל בתיאבון ואפילו יבקש תוספת!

לכו בעקבות הילד

  • כשילדכם לומד לאכול, תנו לו לגעת במזון ולשחק בו, ואפשרו לו להתלכלך ולעשות קצת בלגן.
  • תנו לו להאכיל את עצמו ועזרו לו כשהוא צריך.
  • אם הוא מאבד עניין או נראה לכם עייף, עצבני או שאינו מרגיש טוב, הרחיקו ממנו את האוכל.

אם מצאתם מאכל שהפעוט באמת אוכל, אל תתפתו להגיש לו את אותו מזון מדי יום. הוא זקוק למגוון רחב של מאכלים כדי לקבל את כל הרכיבים התזונתיים הדרושים לו לגדילה ולהתפתחות. לכן, המשיכו להציע לו מאכלים חדשים.

גם אם הוא מסרב לאכול את המזון הבריא שאתם מציעים, השתדלו שלא לתת לו דברים פחות בריאים במקום. ילדים לומדים במהירות לסרב לאפשרויות הבריאות כשהם יודעים שיש משהו אחר בתפריט.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

צורכי השינה של תינוקות ופעוטות

מה כמות שעות השינה הדרושה לתינוקות?

האם התינוק שלכם מקבל מספיק שינה בזמן הנכון? בדיוק כמו מבוגרים, תינוקות זקוקים לכמויות שונות של שינה. באופן כללי:

  • תינוק בן שמונה-תשעה חודשים ישן 15-14 שעות ביממה
  • תינוק בן שמונה-תשעה חודשים ישן שתי תנומות ביום, כל אחת באורך של שעה לפחות
  • תינוקות ערניים ורטנוניים זקוקים בדרך כלל ליותר שינה
  • תינוקות ערניים ומרוצים מקבלים בדרך כלל מספיק שינה!

graphs-2

תינוקות בני 12-6 חודשים

שנת היום חשובה לתינוקות עד גיל 12 חודשים וגם לאחר מכן. הדברים הבאים נוגעים לתינוקות בני 6-12 חודשים.

במהלך היום

  • מרבית התינוקות ישנים תנומות במהלך היום.
  • התנומות אורכות בדרך כלל כשעה-שעתיים. יש תינוקות שישנים זמן רב יותר. רבע מכלל התינוקות בגיל זה ישנים פחות משעה.

בלילה

  • רוב התינוקות בגיל זה שוכבים לישון בין 18:00 ל-22:00.
  • לרובם לוקח פחות מ-30 דקות להירדם. 10% מהתינוקות עשויים להזדקק לזמן רב יותר.
  • כ-60% מהתינוקות מתעוררים פעם אחת בלילה לפחות, וזקוקים לעזרתו של מבוגר כדי להירדם בחזרה. תינוק אחד מכל עשרה מתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה.
  • ההתעוררות קשורה בחלקה לכך שהילד מודאג מכך שהוא נפרד מהוריו. כל הילדים אמורים להתגבר על הדאגה הזו כחלק מהפיכתם לעצמאים יותר.
  • יותר משליש מההורים מדווחים על בעיות בשנת התינוק שלהם בגיל זה.

תינוקות בני יותר מ-12 חודשים

יש תינוקות שמתחילים להתנגד ללכת לישון בלילה, ומעדיפים להישאר ערים עם כל המשפחה. בעיה זו מגיעה לשיא בגיל 18 חודשים, ונוטה להשתפר עם הזמן. לפי דיווחי ההורים, זוהי בעיית השינה הנפוצה ביותר. מגיל שנה ואילך הילדים נוטים לישון טוב יותר. פחות מ-5% מבני השנתיים מתעוררים שלוש פעמים או יותר במהלך הלילה.

תיעוד שנתו של התינוק

לפני שאתם יוצאים למסע לשינוי שנת התינוק שלכם, כדאי לתעד את דפוסי השינה שלו. הכינו טבלה: חלקו את היום לשעות, צבעו את המרווחים שבהם התינוק ישן, וכתבו מתי התעורר. מלאו את הטבלה במשך חמישה עד שבעה ימים.

אחרי שתשלימו אותה, תוכלו לדעת דברים כגון:

  • מתי התינוק ישן
  • כמה זמן הוא ישן
  • כמה פעמים הוא מתעורר במהלך הלילה לאורך שבוע
  • מתי הוא מתעורר בלילה
  • כמה זמן לוקח לו להירדם אחרי שהתעורר.

השוו את המידע שאספתם למידע שמופיע במאמר זה:

  • כל התינוקות שונים זה מזה, אך אם התינוק שלכם מקבל פחות שינה מאחרים, ייתכן שהוא עייף וזקוק להזדמנויות נוספות כדי לישון.
  • כמה פעמים בלילה התינוק שלכם מתעורר? פחות מאחד מכל עשרה תינוקות בגיל זה מתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה. אם זה קורה לכם, אין פלא שאתם מרגישים עייפים ורוצים לשנות את המצב. אם התינוק שלכם מתעורר רק פעם או פעמיים (קצרות), הוא אינו שונה מרוב התינוקות בגילו.

המשיכו למלא את הטבלה בזמן שאתם מנסים את ההצעות שיופיעו במאמרים הבאים. כך תוכלו להעריך את התקדמותכם, ולראות בדיוק עד כמה המצב השתנה. אם אתם מחליטים להתייעץ עם מומחה כדי לשנות את שנתו של התינוק, קחו איתכם את הטבלה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שיניים אצל ילדים בגיל הגן

פרידה מהמוצץ

ילדים רבים קשורים מאוד למוצץ שלהם, אך מומלץ לנסות לעודד את ילדכם להיפרד מהמוצץ בשלב זה.

מציצת אצבע

מציצת אצבע היא רפלקס טבעי אצל תינוקות וילדים קטנים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע. ילדים נוטים למצוץ יותר את אצבעם כשהם עייפים, לחוצים או רעבים.

מציצת אצבע נמרצת (מה שקורה כאשר הילדים מוציאים את האצבע מהפה ונשמע קול פקיקה), ומציצת אצבע שנמשכת שנים רבות, עלולות להשפיע על צמיחת הלסתות של הילד ועל האופן שבו שינים מסודרות בפה. אם ילדכם ממשיך למצוץ אצבע גם לאחר ששיניו הקבועות צמחו, הוא עלול לסבול מבעיות דנטליות. אם אתם מודאגים בגלל מציצת האצבע, דברו עם רופא השיניים.

חריקת שיניים

חריקת שיניים אצל ילדי גן היא נפוצה למדי ואינה זקוקה בדרך כלל לטיפול. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!
בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. אם החריקה נמשכת, כדאי לדבר עם רופא השיניים. היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים.

פגיעות בשיניים

ילדכם עלול לסבול מפגיעות בפנים ובשיניים כשהוא רץ, מטפס, רוכב על אופניים וכדומה. כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה לשחור או לסגול.

אם אחת משיני החלב של ילדכם יוצאת החוצה בגלל מכה, אל תנסו להכניס אותה בחזרה פנימה, כיוון שהדבר עלול לגרום לבעיות מאוחר יותר, כשהשיניים הקבועות יתחילו לבקוע.

אובדן שן חלב לפני שהיא מוכנה לצאת אינו מהווה בעיה דנטלית חמורה, בדרך כלל, אך חשוב לקחת את הילד לרופא השיניים מיד לבדיקה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

סהרוריות אצל ילדים ובני נוער

מהי סהרוריות

סהרוריות מתרחשת בזמן השינה העמוקה. ילדכם עשוי לקום מהמיטה ולהסתובב כאילו הוא ער, אך לא להגיב אליכם או לדברים שסביבו כבדרך כלל. זה עלול להיות מטריד לצפייה מהצד, אך אל דאגה – ילדכם בסדר גמור. למעשה, סהרוריות היא נפוצה למדי. 15%-7% מהילדים הולכים בשנתם, ובדרך כלל זו התנהגות תקינה מבחינה רגשית או פסיכולוגית.

ילדים בני 12-4 צפויים יותר ללכת בשנתם, ובדרך כלל הם מפסיקים בשנות ההתבגרות. גם בנים וגם בנות הולכים בשנתם. הסהרוריות מתרחשת בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה. כשזה קורה, מוחו של ילדכם ישן וגופו ער בו זמנית. ילדכם עשוי:

  • להתנועע במיטה
  • לצאת מהמיטה ולהסתובב בבית
  • לבצע משימות פשוטות, כמו לערוך את השולחן או להתלבש
  • לנסות לדבר, אך השיחה אינה הגיונית
  • לפקוח עיניים ולבהות במבט זגוגי
  • להתעצבן, אך הוא לא יזכור זאת בבוקר
  • לצאת מהבית ולהסתובב בחוץ.

הסהרוריות עשויה להתרחש פעם או פעמיים בחודש, ולפעמים אפילו כמה פעמים באותו לילה. סהרוריות עוברת בתורשה, ויכולה להתרחש יחד עם דיבור מתוך שינה וביעותי לילה.

הגורמים לסהרוריות

סהרוריות קשורה בדרך כלל לגיל ולהתפתחות, אך יש דברים מסוימים שעלולים להגביר את התרחשותה:

  • מחסור בשינה בגלל הרגלי שינה לא טובים
  • חום או מחלות אחרות
  • היסטוריה משפחתית של סהרוריות
  • מצבים רפואיים שמובילים לפגיעה באיכות השינה- לדוגמה, אפילפסיה או דום נשימה בשינה
  • לחץ או חרדה.

אם אתם חוששים שילדכם הולך מתוך שינה בגלל מחלה או מצב רפואי, דברו עם רופא הילדים.

לטפל בסהרוריות

ברוב המקרים אין צורך לטפל בסהרוריות, ורוב הילדים מפסיקים ללכת בשנתם בשנות ההתבגרות, אך הנה כמה רעיונות להתמודדות עם הסהרוריות של ילדכם:

  • ראשית, בדקו אם ילדכם ישן מספיק. שעת השכבה מוקדמת יותר או שגרת השכבה קבועה עשויות להפחית את הסהרוריות.
  • נסו לשמור על שעת השכבה קבועה גם כשילדכם עלול להתעייף יתר על המידה – למשל, כשיש אירוע מיוחד בבית הספר.
  • הישארו רגועים וכוונו אותו בחזרה לחדר בצורה שלווה. אל תעירו אותו כדי שלא יהיה מוטרד ועצבני. אם תעירו אותו, ההתקף עלול להימשך זמן רב יותר.
  • הפכו את סביבתו לבטוחה. בדקו שכל הדלתות והחלונות סגורים ונעולים היטב. הוציאו את המפתח מחור המנעול ושמרו אותו במקום אליו לא תהיה לילד גישה.  בדקו שאין מכשולים בחדרו ובמסדרון שעליהם הוא עלול למעוד. אם אתם חוששים לביטחונו, כדאי לדבר עם רופא ילדים.
  • אם ילדכם הולך לישון אצל חבר, ספרו להוריו על הסהרוריות כדי שיידעו למה לצפות וישמרו על ביטחונו.

לקבל עזרה מקצועית

אם ילדכם הולך מתוך שינה לפחות פעם בלילה, כדאי לפנות לרופא. פנו לרופא גם אם הסהרוריות של ילדכם משפיעה על שנת הלילה של בני המשפחה האחרים, או אם אתם מודאגים שיפגע בעצמו מתוך שינה. ייתכן שהוא זקוק לטיפול מקצועי, הכולל תרופות או שיטות התנהגותיות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

שיתוף הילדים במטלות הבית – למידת מיומנויות חדשות, עידוד לעצמאות וטיפול בהתנהגות

כיצד ההורים מלמדים את ילדיהם מיומנויות חדשות

אתם משמשים כמורים הראשונים והחשובים ביותר של ילדכם. מדי יום אתם עוזרים לו ללמוד מידע חדש, מיומנויות ודרכי התנהגות חדשות. מיומנויות חדשות כוללות ביניהן פעילויות יומיומיות כמו להתלבש לבד, לצחצח שיניים או להתקלח, וכן פעולות שנועדו לשלב אותו במטלות הבית- כמו לסדר את התיק לבית הספר או לתלות כביסה. לימוד מיומנויות חדשות יכול להוות את הצעד הראשון והחשוב ביותר בטיפול בהתנהגותו של ילדכם. לדוגמה, אם ילדכם אינו יודע כיצד לערוך את השולחן, הוא עשוי לסרב לעשות זאת – פשוט כיוון שאינו יכול. מה הפתרון? למדו אותו כיצד.

יש כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם ללמוד כל דבר, החל מהטיפול הבסיסי בעצמו וכלה במיומנויות חברתיות מסובכות יותר – מתן הוראות, מתן דוגמה, מתן הכוונה וצעד אחר צעד.

בכל שיטה שתבחרו, עליכם לוודא שילדכם מבין מה אתם רוצים ויכול לעשות זאת. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסביבה כדי לאפשר לו לעשות כבקשתכם, או ללמד אותו כמה מיומנויות בסיסיות לפני שיוכל לבצע משימה מסובכת יותר.

אם אתם חוששים בנוגע להתנהגותו או להתפתחותו של ילדכם, שוחחו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב.

מתן הוראות: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הסברים

בשיטה זו, אתם מלמדים את ילדכם לעשות משהו חדש באמצעות מתן הסברים על מה לעשות וכיצד לעשות זאת. סביר להניח שאתם נותנים הוראות והסברים לילדכם כל הזמן. עבור חלק מהילדים, זוהי הדרך הקלה והיעילה ביותר ללמוד משהו חדש. אך לא תמיד היא עובדת.

כל ההורים אומרים לפעמים לילדיהם, “כמה פעמים אני צריך להגיד לך…” או “אתה אף פעם לא מקשיב…”, כיוון שהוראות אינן תמיד דרך הטובה ביותר ללמד ילדים. אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, הלמידה מהוראות היא קשה במיוחד.

כיצד לתת הוראות טובות

  • תנו לילדכם הוראות רק כשתשומת הלב שלו נתונה לכם. קראו לילדכם בשמו ועודדו אותו להביט בכם כשאתם מדברים.
  • השתמשו בשפה שהוא מבין ובמשפטים קצרים ופשוטים.
  • דברו בטון ברור ורגוע.
  • הסבירו בדיוק מה אתם רוצים שילדכם יעשה, ופרקו את המשימה לצעדים קטנים. למשל, אל תגידו “תתכונן לבית הספר”. במקום זה, אמרו “צחצח את השיניים ותתלבש”.
  • ודאו שילדכם מבין כל שלב לפני שאתם עוברים לשלב הבא. אם לילדכם יש לקות למידה, ייתכן שתצטרכו ללמד אותו כל שלב לפני שאתם מלמדים את השלב הבא.
  • השתמשו במחוות כדי להצביע על הדברים שאתם רוצים שילדכם ישים לב אליהם.
  • תנו לו משוב. שבחו את ילדכם כשהוא מצליח למלא את ההוראות, ואמרו לו בדיוק מה עשה היטב או מצוין. עם זאת, הימנעו ממתן משוב שלילי כשילדכם אינו מצליח. רק הצביעו על דבר או שניים שעליו לעשות באופן שונה בפעם הבאה.

לעודד את העצמאות

כדי לעזור לילדכם ללמוד למלא משימות לבדו, הפסיקו בהדרגה לתת לו הוראות ותזכורות. אפשרות נוספת היא להשתמש בפוסטר או באיור שיעזרו לו להבין את ההוראות שנתתם, לבדוק את הפוסטר בעצמו ולפעול לפי ההוראות. פוסטר כזה יוכל גם לעזור לילדים שמתקשים בהבנת מילים.

יהיו פעמים שבהן ילדכם לא ימלא את ההוראות, מכמה סיבות. יכול להיות שהוא לא מבין. ייתכן שכשהוא לומד, התנהגותו אינה עקבית, אך הוא ישתפר ככל שיתרגל יותר. ייתכן שהוא פשוט לא רוצה לעשות את מה שביקשתם. זה טבעי למדי!

מתן דוגמה: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הדגמה

כשילדכם מתבונן בכם, הוא לומד מה לעשות וכיצד לעשות זאת. בשיטה זו אתם משמשים דוגמה. למשל, סביר יותר להניח שתדגימו לילדכם כיצד לסדר את המיטה, לטאטא את הרצפה או לזרוק כדור. כמו כן, שיטה זו מאפשרת לכם להדגים לילדכם מיומנויות והתנהגויות שכוללות תקשורת בלתי מילולית, כגון שפת גוף וטון דיבור. לדוגמה, תוכלו להדגים לו כיצד לבקש עזרה מהמורה, להציג את עצמו בפני אדם אחר, לברך אורח ועוד.

כיצד להדגים ביעילות

לפני שאתם מתחילים ללמד את ילדכם באמצעות הדגמה, ודאו שהקואורדינציה שלו מפותחת דיה, ושיש לו יכולת גופנית ובשלות התפתחותית שיאפשרו לו ללמוד את המיומנות החדשה. לאחר מכן, היעזרו בצעדים הבאים:

  • הסבו את תשומת לבו של ילדכם וודאו שהוא מתבונן בכם.
  • כשהוא צופה בכם, בצעו את הפעולה באטיות, כדי שיוכל לראות בבירור מה אתם עושים.
  • ציינו חלקים חשובים במעשיכם. למשל, “אתה רואה איך אני…”.
  • אם המשימה מסובכת, הראו לו את חלקה הראשון ואז תנו לו לנסות בעצמו. לאחר מכן, המשיכו לחלק הבא. התחילו בחלקים הקלים, במיוחד אם לילדכם יש לקות למידה כלשהי.
  • אפשרו לילדכם לתרגל לאחר שהתבונן בכם. ככל שיתרגל יותר, כך הביצוע שלו ישתפר. במידת הצורך, הדגימו לו שוב.
  • הנחו אותו בעדינות מבחינה פיזית – לפעמים יהיה לו קל יותר לעקוב אחרי ההדגמה שלכם.
  • שבחו וחזקו אותו בשלבי הלמידה המוקדמים.

מתן הכוונה: ללמד את המיומנויות החדשות באמצעות הנחיה

למידת מיומנויות והתנהגויות חדשות היא תהליך בפני עצמו. כשילדכם מנסה בהתחלה, ייתכן שלא יצליח היטב. אולם אם יתַרגל, הוא יתקרב יותר ויותר למה שאתם רוצים – ותוכלו לעזור לו באמצעות הכוונה. ההכוונה מאפשרת לכם לעזור לילדכם ללמוד מגוון רחב של מיומנויות והתנהגויות חדשות, כגון נימוסי שולחן, אדיבות או מיומנויות הקשורות לספורט.

לדוגמה, ילדכם עשוי לשבת ליד השולחן ולהושיט את כוסו. הנחו אותו לבקש: “אתה רוצה לשתות? אתה יכול לבקש – אפשר לקבל מים בבקשה?” המתינו שיבקש, ומלאו את מבוקשו.

כיצד לכוון ביעילות

  • דעו בבירור מה מטרתכם. איזו התנהגות אתם מנסים להשיג?
  • מהי נקודת ההתחלה? מה ילדכם עושה עכשיו שתוכלו לכוון בדרך אחרת?
  • שימו לב ותגמלו את ההתנהגות הרצויה כאשר היא מתחילה. כשההתנהגות הזו מתרחשת בתדירות גבוהה יותר או באופן אמין יותר, עברו לצעד הבא. שבחו את ילדכם כשהוא מתחיל להתנהג כך לבדו.
  • עבדו באטיות. המתינו עד שילדכם מצליח לעשות את הצעד שלימדתם לפני שאתם ממשיכים לצעד הבא.

צעד אחר צעד: כיצד ללמד מיומנויות מסובכות

חלק מהמשימות או הפעילויות הן מסובכות או כוללות סדרת פעולות. במקרה זה, יש לפרק את המשימה לצעדים קטנים יותר. הרעיון בבסיס הלימוד צעד אחר צעד הוא ללמד כל צעד בנפרד. לאחר שילדכם למד את הצעד הראשון, תוכלו ללמד את הצעד הבא, זה שאחריו וכן הלאה. המשיכו לצעד הבא רק כשילדכם מצליח היטב לבצע את הצעד שלמד, ללא עזרתכם. אפשר להמשיך כך עד שילדכם יוכל לבצע את כל המשימה לבדו. השתמשו במתן הוראות ובהדגמה כדי לעזור לילדכם ללמוד כל צעד.

לימוד מיומנויות צעד אחר צעד: דוגמה

כך תוכלו לפרק לצעדים קטנים את משימת ההתלבשות:

  • להוציא את הבגדים מהארון.
  • ללבוש תחתונים.
  • לגרוב גרביים.
  • ללבוש חולצה.
  • ללבוש מכנסיים.
  • ללבוש סוודר.

אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לחלקים. לדוגמה, הצעד “ללבוש סוודר” מורכב מהחלקים הבאים:

  1. להחזיק את הסוודר בצורה הנכונה.
  2. להלביש את הסוודר על הראש.
  3. להכניס זרוע אחת לשרוול.
  4. להכניס את הזרוע השנייה לשרוול השני.
  5. למשוך את הסוודר למטה, על הגוף.

הנחיה גופנית ומילולית

הניחו את ידיכם על ידיו של הילד והנחו את תנועותיו. כשהוא מתחיל להבין מה לעשות, הפסיקו לעזור לו בהדרגה אך המשיכו להגיד לו מה עליו לעשות. לאחר מכן, פשוט הצביעו על הפעולה. ברגע שילדכם לומד את המיומנות החדשה, תוכלו להפסיק בהדרגה לתת לו סימנים מילוליים וגופניים.

מההתחלה לסוף, או מהסוף להתחלה?

אפשר ללמד את הצעדים בתנועה:

  • מההתחלה לסוף – למדו קודם את הצעד הראשון, לאחר מכן את הצעד השני וכן הלאה.
  • מהסוף להתחלה – למדו קודם את הצעד האחרון, לאחר מכן את הצעד הלפני אחרון וכן הלאה.

ללמידת הצעדים מהסוף להתחלה יש כמה יתרונות. קל ומהיר יותר ללמוד את הצעד האחרון, ולכן סביר להניח שילדכם יילחץ ויפריע פחות. כמו כן, ברגע שהוא מסיים את הצעד האחרון, המשימה כבר הושלמה. לעיתים קרובות, התגמול הטוב ביותר הוא לסיים את המשימה!

אם נמשיך את הדוגמה הקודמת, כשאנו מלמדים את הילד להתלבש בעצמו, נתחיל דווקא בסוודר. אפשר לעזור לו להתלבש עד שיגיע לצעד האחרון – לבישת הסוודר. כך, למשל, נעזור לו להכניס את ראשו ואת זרועותיו פנימה – ואז נבקש ממנו למשוך את הסוודר למטה, על הגוף. ברגע שלמד כיצד למשוך את הסוודר למטה, נעודד אותו להכניס את זרועותיו בעצמו, ואז למשוך את הסוודר. אפשר להמשיך כך עד שיצליח בכל צעד וצעד של המשימה, ויעשה אותה לבדו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

כיצד למנוע מריבות בין אחים

טפלו בצרכיו של כל ילד

ילדיכם צריכים להרגיש שאתם אוהבים ומעריכים את כולם באופן שווה – כך, הם לא ירגישו שעליהם להתחרות על חיבתכם ותשומת לבכם. טפחו את הרגשות הללו: בלו זמן מיוחד עם כל ילד באופן קבוע, תנו לכולם המון חיבוקים וחיוכים, ונסו שלא להשוות בין הילדים.

אף שהילדים צריכים ללמוד לחלוק, חשוב שלכל אחד מהם יהיו חפצים מיוחדים משלו שהוא אינו צריך לחלוק. כדאי גם לתת לכל אחד מרחב פרטי קטן – למשל מגרה שאף אחד מהאחים לא יכול לפתוח. הבהירו לכולם שהילדים הקטנים אינם יכולים להתערב בפעילויות של אחיהם הגדולים, ולהפך, כדי לתת להם תחושת ערך.

גם אם אתם אוהבים את כל ילדיכם במידה שווה, אין זה אומר שעליכם להתייחס אליהם אותו דבר. בכל גיל הם זקוקים לכללים ולגבולות שונים. תוכלו להפגין את אהבתכם לכל ילד באופן שונה – לעשות איתם פעילויות שונות, למשל – כל עוד כל ילד מרגיש בטוח ואהוב.

קבעו כללים משפחתיים ברורים

כללים מאפשרים לילדים לדעת מה מקובל ומה לא מקובל. כשיש כללים משפחתיים מסודרים, קל יותר להתערב ולהגיד, “תזכרו, בלי מריבות”, או, “היי, לא קוראים בשמות”.

הכללים צריכים להיות פשוטים. נסו לנסח את הכללים באופן חיובי ככל האפשר, ולהתמקד במה שאתם רוצים שילדיכם יעשו ולא במה שאינם רוצים שיעשו. לדוגמה, כללים כגון “כולנו מדברים יפה זה לזה”, “אנחנו בודקים איך לפתור את הבעיה” ו”אנחנו מתייחסים בעדינות לאנשים ולחפצים” מראים מה אתם רוצים. לעומת זאת, “אנחנו אף פעם לא מרביצים לאנשים אחרים” מראים מה אינכם רוצים שיעשו. כמו כן, כדאי להגביל את מספר הכללים – אין צורך בעשרות כללים.

שלושה טיפים שיעזרו לכללים לעבוד

  • בקשו מהילדים לעזור לכם לקבוע את הכללים. כך הם יוכלו לזכור אותם בקלות רבה יותר. אפילו ילדים בני שלוש יכולים לתרום לדיון.
  • תלו עותק של הכללים המשפחתיים על המקרר או במקום בולט, כתזכורת לכל המשפחה.
  • עמדו בתוצאות אם אחד הילדים מפר את הכללים. תנו תזכורת ידידותית בתור התחלה – “כולם מדברים יפה זה לזה?” לאחר מכן, תנו להם הזדמנות נוספת. אם הילדים עדיין מפרים את הכללים, השתמשו בתוצאות שעליהן הסכמתם מראש, למשל, לקחת את החפץ שעליו רבו לזמן קצר.

לפעמים, למרות המאמצים הטובים ביותר, ויכוחים ומריבות עלולים להפוך למלחמות בעוצמה מלאה. למידע נוסף, קראו את המאמרים מריבות בין אחים: דרכים להתמודדות ומדוע ילדים רבים.

בססו שגרה

שגרה משפחתית מקלה את הטיפול במחלוקות שנוגעות לדברים יומיומיים. שגרה משפחתית משמעה שכל אחד יודע היכן הוא יושב, מי עושה אילו מטלות ובאילו ימים, ומי ראשון בתור במשחק הווידיאו, על הטרמפולינה או באמבטיה.

שגרה לדוגמה

  • טלוויזיה: מיכל בוחרת את התוכנית בשעות 19:00-18:30. אורן בוחר תוכנית בשעות 20:00-19:30 (אחרי שמיכל הלכה לישון).
  • משחקים: אורן בוחר באילו משחקים לשחק בימי שישי, ומיכל בוחרת בימי שבת.
  • אמבטיה: אורן מתקלח ראשון בערב, ואז מיכל.
  • מטלות: מיכל ואורן מתחלפים במטלות – תורנות זבל בשבוע הראשון, ובשבוע אחריו – שטיפת כלים.

שימו לב להתנהגות הטובה

שימו לב ותנו משוב חיובי ומחזק לילדיכם כשהם מתנהגים היטב. הדבר החשוב ביותר הוא להגיד לילדים בבירור ובמפורש מה הם עושים היטב, וכמה אתם מעריכים זאת. כשאתם מבחינים בהתנהגות הטובה ומחזקים אותה, אתם מעלים את הסיכויים לכך שתתרחש בעתיד. הנה כמה דוגמאות לשבחים וחיזוקים ברורים ומפורשים:

  • “אני אוהבת מאוד איך ששיחקתם בתורות.”
  • “כולם חולקים ומשחקים ביחד ממש יפה.”
  • “היי, פתרת את הבעיה מצוין. בואו נחגוג בפרס מיוחד.”

נסו לתת לילדיכם שש הערות חיוביות על כל הערה שלילית. זהו איזון נכון שמאפשר לכם להנחות את ההתנהגות הרצויה ולחזק את המוטיבציה ואת ההערכה העצמית.

לתפוס את הילדים כשהם מתנהגים היטב + לתת לה משוב חיובי ומפורש = התנהגות חוזרת. תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר שבחים וחיזוקים.

הדגימו כיצד אתם מסתדרים זה עם זה

אתם משמשים מודל לדוגמה לילדיכם. הם ישימו לב אם תתייחסו לאנשים אחרים בצורה נעימה, ותפתרו מחלוקות בלי לריב. אולם אם אתם מאבדים את שיקול הדעת כשאתם צריכים להתמודד עם אנשים אחרים, סביר להניח שגם ילדיכם יעשו אותו דבר. אם אתם רוצים שהם יצליחו לפתור מחלוקות בלי לקלל או לצעוק, עדיף שגם אתם לא תקללו ותצעקו. אם אתם רוצים שיצליחו להגיד סליחה בעת הצורך – דבר חשוב מאוד בכל מערכת יחסים – עליהם לראות שגם אתם יודעים להתנצל.

הדריכו את ילדיכם

אתם המדריכים הטובים ביותר לילדיכם, גם בעניין פתרון הבעיות. אתם מכינים אותם כיצד לטפל במחלוקות ומכוונים אותם לפתרון הבעיה. עדיף לשמש כמדריך ולא כשופט שרק מפריד את המריבה או מתערב כשהמריבה כבר מתבשלת.

חשבו על ההדרכה כעל ניווט בלתי פוסק של הילדים לעבר המיומנויות וההבנה שיצטרכו, כדי למצוא דרך לפתור בעיות בלי לריב. לדוגמה, תוכלו להגיד, “בנות, אתן צריכות לחלוק בצעצוע הזה. מי תהיה ראשונה בתור?”

טיפים בנוגע להדרכה

  • תנו לילדיכם הזדמנויות לשחק עם אחרים. למשל, השתתפו בקבוצות משחק, ארגנו מפגשי משחק ושחקו עם ילדים אחרים כדי לעזור להם ללמוד כיצד לשחק יפה ביחד, ולתרגל חלופות חיוביות למריבות.
  • התערבו והציעו רעיונות אחרים מיד כשאתם רואים שהילדים מתקשים לפתור בעיות ביניהם. למשל, “תזכרו, אנחנו חולקים”, או “חמודים, אתם יכולים לחשוב איך יגיע תורו של כל אחד מכם?”.
  • תדרכו אותם לפני המשחק כדי שלא ייתקלו שוב באותן בעיות. אם ילדיכם גדולים יותר, חשבו ביחד מה יכול היה להיות הפתרון לאחר המריבה, כדי להפחית את הסיכויים שתתרחש שוב בעתיד. המתינו עד שהרוחות יירגעו, ואז פתרו את הבעיה ביחד. אל תאשימו אף אחד. אמרו, לדוגמה, “איך אפשר היה לטפל בכך כדי ששניכם תוכלו להשתמש במחשב?”.
  • כשאתם רואים שהילדים מוטרדים, עזרו להם להביע את רגשותיהם. חשוב לעודד אותם להשתמש במילים – ולא באגרופים ובבעיטות. לילדים צעירים יותר תוכלו להציע פעילויות משחקיות שעוזרות להביע רגשות – למשל, משחק במים, צביעה או בצק. לילדים גדולים יותר ובני נוער, הציעו דברים כמו לצאת לריצה או לשמוע מוזיקה. תוכלו גם לדבר איתם, כדי לבדוק מה לדעתם יעזור.

חשבו מראש על פתרון בעיות במקומות מועדים לפורענות

ילדים רבים מתחילים לריב במקומות מסוימים, למשל במכונית. כדאי לחשוב מראש כיצד לטפל במריבות במצבים הללו. תוכלו להכין מראש כמה דברים כדי להפחית את ההזדמנויות למריבות. הנה כמה רעיונות לתכנון במקומות המועדים לפורענות:

בבית

  • לילדים צעירים יותר, ודאו שיש מספיק צעצועים לכולם, כדי שכולם יוכלו לשחק ביחד בלי להצטרך לחלוק כל הזמן.
  • אם יש לכם שני ילדים או יותר בבית, ודאו שכל ילד משתתף בשלב זה או אחר. לדוגמה, כשאתם מארגנים שחבר יבוא לבקר, נסו להזמין חבר לכל אחד מהילדים.

מסתובבים בחוץ

  • התאימו את הפעילויות שמצליחות בבית, והשתמשו בהן גם כשאתם בחוץ. כדי להסיט את תשומת הלב בסופרמרקט, בחוף הים, בתחבורה הציבורית או במכונית, תוכלו לשחק משחק כמו “אני רואה”.
  • כשאתם באוטובוס או ברכבת, שבו בין ילדיכם או הציבו ביניהם את העגלה.

בסופרמרקט

  • קבעו כלל מיוחד. לדוגמה, “אם לא תריבו בסופרמרקט, נוכל ללכת לפארק אחרי שנחזור הביתה”.
  • בקשו מהילדים להחזיק בשני צדי עגלת הקניות, או שלחו אותם לצדדים שונים של המעבר כדי להביא פריטים מהרשימה.
  • אם המריבות בסופרמרקט חמורות במיוחד, בדקו אם תוכלו להשאיר את אחד הילדים אצל חבר או מישהו מהמשפחה כשאתם יוצאים לקניות. כך תוכלו לבסס שגרה חדשה.
  • אם שום דבר לא עובד, עזבו את הקניות, קחו את הילדים וצאו החוצה.

בטלפון

  • העסיקו את הילדים בפעילות (או בשתי פעילויות נפרדות).
  • אם פורצת מריבה, התפנו לרגע מהשיחה. הסבירו לילדים שאם הם ממשיכים לריב, תמנעו מהם פרס או זכות יתר כלשהו (או כל דבר אחר, בהתאם לכללי המשפחה).
  • נתקו את הטלפון, טפלו בבעיה והתקשרו שוב מאוחר יותר.

במכונית

  • חישבו על שיבוץ מתאים של הילדים במושבים (או אפילו בספסלים) השונים של הרכב, כדי למנוע בעיות מלכתחילה.
  • תמיד עצרו בצד כשאתם רוצים להפסיק מריבה במכונית. אל תפנו את ראשכם לאחור ותדברו עם הילדים, כדי לא להסיט את תשומת הלב מהכביש.
  • אם יש מושב פנוי, הושיבו את הילדים משני צדדיו. אם אין, הושיבו את הילד הגדול ביותר במושב הקדמי. עם זאת, זכרו שלא מומלץ להושיב ילדים בני פחות משמונה (ולא חוקי להושיב ילדים בני פחות מארבע) במושב הקדמי.
  • בקשו מאחד הילדים להחליף מקום עם מבוגר.

בביקור אצל אנשים אחרים

  • בקשו סליחה וקחו את שני הילדים למרחק מה מהקבוצה. כרעו ברך כדי להגיע לגובה שלהם, והזכירו להם מהי ההתנהגות הרצויה.
  • אם ילדיכם זקוקים לזמן חשיבה או פסק זמן שאלו את החבר או קרוב המשפחה אם יש מקום בטוח שבו תוכלו להשתמש.

תנו להם לפתור את העניינים לבד לפעמים

כשאתם מאפשרים לילדיכם לפתור את המריבות בעצמם, אתם עוזרים להם לפתח את מיומנויות פתרון הבעיות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לכוון את ניסיונות המשא ומתן של הילדים.

  • תנו להם לנסות לפתור את הבעיה. דיבורים, התנצחויות ואפילו ויכוחים – כל אלה הם סימנים לכך שהילדים מנסים לעבוד על המצב. תנו להם משוב נלהב על האופן שבו הם מתקשרים. לדוגמה, אמרו “היי, אני ממש גאה בכם, שהצלחתם לפתור את זה לבד”.
  • השגיחו על מה שקורה. זהו הסיכוי הטוב ביותר למנוע מריבות בקנה מידה גדול יותר.
  • תנו להם טיפים. ייתכן שכל מה שהילדים צריכים הן כמה הצעות בזמן הנכון. לדוגמה, “נסו לחשוב איך כולכם תוכלו להשתמש במחשב כשאתם צריכים”, או “זכרו להיות הוגנים ולשחק בתורות. תור מי היה עכשיו?”
  • הסיטו את תשומת לבם למשהו חדש. הציעו להם לשחק במשחק חדש, הצטרפו למשחק בעצמכם לזמן מה, ובקשו מהם לחשוב ביחד מה ירצו לעשות בהמשך.
  • תנו להם כמה תזכורות ידידותיות על כללי המשפחה, על מה שאתם מצפים מהם ומה יקרה אם תפרוץ מריבה. לדוגמה, “זוכרים שכולנו מדברים יפה, ובלי לקרוא בשמות?”, או “כולם שומרים על הידיים והרגליים שלהם?”
  • שנו את הסביבה כדי ליצור קצת מרחב ביניהם. צאו החוצה לשחק, או קראו ספר והושיבו ילד מכל צד. תכננו פעילות מועדפת, והושיבו את הילדים משני צדי השולחן. אפשר להושיב אותם על כיסאות נפרדים או בשני צדי החדר לכמה דקות.

לפעמים נדמה שוויכוחים על המחשב או על צעצוע אהוב הופכים ישר ומיד לקללות ואף גרוע מכך. אם המצב הזה מוכר לכם, כדאי להתחיל לתזכר את הילדים ולהדריך אותם עוד לפני שאתם מדליקים את המחשב או מוציאים את הצעצוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לשמש דוגמה אישית לילדכם

לשמש דוגמה אישית לילדכם

כשילדכם היה צעיר יותר, תפקידכם היה להניח את היסודות להתנהגותו העתידית – לדוגמה, לשתף פעולה עם אחרים ולהראות לו כיצד לשחק או לפעול לפי התור. כעת, כשהוא מתבגר, הוא יכול להתחיל לקחת אחריות על התנהגותו שלו, אך אתם עדיין מהווים מודל חשוב לחיקוי.

הדברים שאתם עושים מראים לילדכם כיצד עליו להתנהג. למשל, האופן שבו אתם מתמודדים עם רגשות כמו תסכול ולחץ משפיע על האופן שבו ילדכם מווסת את רגשותיו. מה שאתם אוכלים, כמות הפעילות הגופנית שלכם והאופן שבו אתם מטפלים בעצמכם – כל אלה משפיעים על ילדכם.

הדברים שאתם אומרים חשובים גם הם. כדי לעזור לילדכם להתמודד עם התנהגותו ולשלוט בה, ספרו לו כיצד ההתנהגות משפיעה על אנשים אחרים. כמו כן, אפשר להשתמש בטענות ובדוגמאות מורכבות יותר, ולדבר על ההבדלים בין נכון ולא נכון. עכשיו, כשילדכם מפתח את היכולת להבין את ההתנסויות והרגשות של אנשים אחרים סביבו, זהו הזמן הטוב ביותר לדבר על כך.

טיפים לדוגמה אישית

  • שלבו את ילדכם בדיונים המשפחתיים, ואפשרו לו להשתתף בקבלת ההחלטות ובקביעת הכללים והציפיות המשפחתיים. כך תעזרו לו להבין כיצד אנשים יכולים להסתדר זה עם זה ולעבוד יחד.
  • זכרו: נאה דורש נאה מקיים. בני נוער שמים לב היטב כשאינכם עושים את מה שאתם אומרים!
  • אמצו סגנון חיים בריא: אכלו היטב והתעמלו באופן קבוע. נסו שלא להעיר הערות שליליות על גופכם – ועל גופם של אחרים. לא רק שתיהנו מבריאות טובה יותר, אלא גם תעבירו לילדכם מסר חשוב על דימוי גוף וקבלה.
  • הראו לו שאתם נהנים מחינוך ומלמידה. כשאתם הופכים את הלמידה למשהו מעניין ומהנה ולא למטלה מעצבנת, סביר להניח שילדכם יפתח גישה חיובית כלפי בית הספר.
  • שמרו על גישה חיובית – חשבו, פעלו ודברו באופטימיות.
  • קחו אחריות על עצמכם, הודו בטעויות שעשיתם ודברו על האופן שבו תוכלו לתקן אותן. כשמשהו משתבש, נסו שלא להאשים אנשים אחרים או את הנסיבות.
  • השתמשו במיומנויות פתרון בעיות כדי להתמודד עם אתגרים או סכסוכים בדרך רגועה ופרודוקטיבית. עצבים וכעס מעודדים את ילדכם להגיב באותה דרך.
  • הפגינו אדיבות וכבוד לאחרים.

כיצד להשפיע על המתבגר שלכם

אף שילדכם כבר נכנס לגיל ההתבגרות, אתם עדיין מהווים מודל חשוב לחיקוי. מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי בני נוער נשארים קרובים בדרך כלל להוריהם, וכי הם מעריכים ומגיבים לדעתם, לעצתם ולתמיכתם הטובה של ההורים. נכון, חבריו של ילדכם משפיעים עליו מאוד בגיל ההתבגרות, אך ההורים והחברים משפיעים על דברים שונים.

כהורים, אתם משפיעים על הערכים הבסיסיים של ילדכם, כגון האמונות הדתיות או עניינים שנוגעים לעתידו, למשל בחירת לימודי המשך. ככל שמערכת היחסים עם ילדכם חזקה יותר, כך השפעתכם גדולה יותר. החברים של ילדכם משפיעים על ההתנהגות היומיומית שלו, למשל המוזיקה שהוא מאזין לה, הבגדים שהוא לובש ואם הוא מציק למישהו או מתנהג בבריונות.

ילדכם המתבגרים צריכים שתישארו איתם בקשר ותדעו מה הם עושים. תוכלו להתעניין בחייהם ולשאול כיצד הם מבלים עם החברים, וגם לעודד פעילויות קבוצתיות.

סגנון ההורות

מחקרים מראים כי בני נוער להורים בעלי גישה סמכותית – שמפגינים עקביות בנוגע לגבולות, אך גם חמים ואוהבים, ומקבלים את הצורך של ילדם להיות אדם בפני עצמו – נוטים להיות מושפעים פחות מלחץ קבוצתי שלילי, ומושפעים יותר מדברים חיוביים – למשל, להצליח בבית הספר.

קיימת סבירות גבוהה יותר כי להורים מתירנים (יחס חם ומקבל כלפי הילדים, אך גם מעט או ללא הצבת גבולות), או סמכותיים מדי (נטייה לשליטה מוגזמת, עם ציפיות גבוהות שהילדים יצייתו לכללים ולהוראות), יהיו בני נוער שנוטים להיגרר יותר להתנהגויות חברתיות שליליות.

השפעתכם על החברויות של ילדכם

כשילדכם היה צעיר יותר, סביר להניח שהייתה לכם השפעה מסוימת על החברים שהכיר, כיוון שאתם אלה שכיוונתם אותו להתקרב לילדים מסוימים, ולהתרחק מאחרים וכן קבעתם באילו פעילויות חברתיות הוא ישתתף.

בגיל ההתבגרות עדיין יש לכם השפעה על החברויות שיוצר ילדכם, אם כי זו השפעה עקיפה. אתם אלה שמעצבים את הגישה והערכים של ילדכם, והם בתורם מעצבים את בחירת החברים שלו. לעיתים קרובות אנו חושבים שכיוון שבני הנוער וחבריהם דומים זה לזה, הם משפיעים זה על זה. אך הסיבה העיקרית לכך היא שבני נוער בוחרים להתחבר עם אנשים שדומים להם.

גם אם אתם מרוצים מבחירת החברים של ילדכם, לפעמים תגלו שהשפעתם אינה תמיד מה שאתם רוצים. חברים יכולים להשפיע אחד על השני בדרכים חיוביות, ואכן עושים זאת, אך לחץ חברתי עלול גם לגרום לילדכם להתנסות בדברים שליליים כגון עישון, אלכוהול וסמים אחרים.

השפעתכם על השימוש של ילדכם באלכוהול ובסמים

ייתכן שאתם מודאגים כיצד יתמודד ילדכם עם הלחץ החברתי להתנסות בדברים כגון אלכוהול וסמים אחרים, אך לא רק חבריו משפיעים עליו בתחום זה – גם לכם יש עדיין השפעה רבה. סביר להניח שלא תצליחו למנוע ממנו להתנסות באלכוהול, אך תוכלו לשמש לו דוגמה ולהראות לו כיצד לפתח הרגלים בטוחים. האופן שבו אתם משתמשים באלכוהול ובסמים אחרים ישפיע על גישתו של ילדכם ועל התנהגותו. חשבו על המסרים השונים שאתם מעבירים לו אם אתם:

  • שותים במתינות מדי פעם
  • שותים בכבדות מדי יום
  • מעשנים סיגריה אחרי כל ארוחה או עם כל כוס קפה
  • אומרים דברים כמו, “אני חייב בירה / ג’וינט / סיגריה – היה לי יום מזעזע בעבודה היום”, או “יש לי כאב ראש, אני אקח איזה אקמול”.

דברו עם ילדכם על אלכוהול וסמים אחרים, על ההשפעה שלהם והסיכונים המעורבים בנטילתם.

שימו לב: אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-15. עדיף שילדים ובני נוער מתחת לגיל 18 יימנעו משתיית אלכוהול. האפשרות הטובה ביותר היא לנסות לעכב כמה שיותר את צריכת האלכוהול של בני נוער. מוחם של אנשים צעירים עדיין מתפתח, והאלכוהול עלול לגרום לכך שמוחם לא יתפתח כראוי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מניעת הרעלות

מה צריך לדעת במקרה של הרעלה

תאונות עם חומרים רעילים מתרחשות בדרך כלל בבית, ולרוב הן בלתי צפויות. לפתע פתאום, ילדכם מצליח לפתוח בקבוק או להגיע לארון שחשבתם שנמצא מחוץ להישג ידו. משמעות הדבר היא שעליכם לשים לב היטב ולתכנן מראש בהתאם למיומנויות החדשות שמפתח ילדכם.

חומרים רבים המשמשים אותנו בבית הם למעשה רעלים ביתיים. כמו כן, יש חומרים רבים שהופכים לרעילים אם לא משתמשים בהם באופן הנכון. המודעות לקיומם של חומרים מסוכנים – או שעלולים להיות מסוכנים – תקל עליכם להגן על ילדכם.

גם תרופות עלולות להיות רעילות לילדים. למעשה, תרופות הן גורם ההרעלה מספר אחת אצל ילדים קטנים, והן אחראיות ל-70% מכלל ההרעלות אצל ילדים. כמעט כל התרופות הן רעילות כשלוקחים מנה גדולה מספיק – גם אם מדובר בוויטמינים או בתרופות צמחיות.

בכל חשד להרעלה, קחו מיד את המיכל ואת הילד והתקשרו לקבלת ייעוץ ומידע על עזרה ראשונה למרכז הארצי למידע בהרעלות, בטלפון  04-7771900, שפעיל 24 שעות ביממה, בכל השנה.

כיצד למנוע הרעלות

הצעד הראשון למניעת הרעלות הוא לנעול תרופות וחומרי ניקוי בארון גבוה, מחוץ להישג היד ולטווח הראייה של ילדכם. גובה הארון צריך להיות 1.5 מטרים לפחות. תרופות מומלץ לשמור בארון נעול.

טיפים לשימוש

  • כשאתם משתמשים בתרופות, כימיקלים או חומרי ניקוי, הרחיקו אותם מהילד בכל עת. הניחו אותם במקום שתוכלו לראות אותם.
  • אחסנו תרופות, כימיקלים וחומרי ניקוי מיד בתום השימוש.
  • אל תיטלו תרופות כשילדכם נמצא בסביבה, כיוון שילדים מחקים את המבוגרים שלידם.
  • קראו לתרופות בשמן האמיתי, ואל תכנו אותן “סוכריות מיוחדות”.
  • אם ילדכם צריך לקבל תרופה, קראו בתשומת לב את התווית, המינון והוראות השימוש. בדקו הכל שוב ושוב לפני שאתם נותנים לו את התרופה. אם אינכם בטוחים כמה לתת או לכמה זמן, שאלו את הרופא או את הרוקח.
  • קבעו “שיטת בדיקה” עם בן או בת הזוג, כדי למנוע מתן מינון כפול.
  • כשאתם נותנים תרופות, הימנעו מהסחות דעת. אם אפשר, בססו שגרה קבועה לנטילת או למתן תרופות ותמיד השגיחו על ילדכם כשהוא לוקח תרופה.
  • אין ליטול תרופות בחושך. אריזות של תרופות דומות עשויות להיות מבלבלות. שימו לב שאתם נותנים את התרופה הנכונה, לילד הנכון, במינון הנכון.

טיפים לאחסון

  • מהרגע שבו יש ילדים בביתכם, ודאו שכל החומרים המסוכנים נמצאים מחוץ להישג ידו.
  • אחסנו תמיד את התרופות, חומרי הניקוי, הכימיקלים והרעלים במיכלים בעלי סגירה מיוחדת נגד ילדים, או בארונות נעולים שילדכם אינו יכול לפתוח.
  • אם התרופות שקיבלתם אינן כוללות סגירה מיוחדת נגד ילדים, בקשו מהרוקח לשים במיוחד. הקפידו תמיד לסגור היטב את פקקי הבקבוקים לאחר השימוש.
  • לעולם אל תעבירו חומרי ניקוי לאריזות של מזון או שתייה. אל תשימו כימיקלים כגון דטרגנטים, מדללי צבע או חומרי הדברה בבקבוקים ריקים של שתייה קלה או מיץ. אל תמזגו אותם לתוך כוסות, גם לא באופן זמני, תוך כדי ניקוי. החזיקו אותם במיכלים המקוריים, כדי שילדכם לא יחשוב שיוכל למצוא בהם משהו טעים לשתות.

טיפים לזריקה והשלכת החומרים הרעילים

  • נקו את ארון התרופות דרך קבע. השליכו כראוי מתרופות שאינן בשימוש או תרופות שפג תוקפן ומרעלים אחרים. שימו לב שהתרופות שהשלכתם אינם בהישג היד של ילדים צעירים.

טיפים נוספים

  • שימו לב במיוחד אם משפחתכם עברה דירה לאחרונה, נמצאת בחופשה או בביקור אצל חברים. הסיכויים להרעלת ילדים גוברים במקרה של הפרעה בשגרה הביתית.
  • כשחברים באים לבקר, ודאו שהתיקים שלהם נמצאים מחוץ להישג ידו של ילדכם, כיוון שהם עלולים להכיל תרופות.

בכל שלב התפתחות של ילדכם ישנם סיכוני הרעלה חדשים ושונים, עם השיפור ביכולת התנועה שלו. השינויים ההתפתחותיים הללו יכולים להתרחש במהירות, ולכן חשוב לתכנן מראש כדי להימנע מסיכונים. חומרים בשימוש יומיומי כגון חומרי ניקוי לתנורים, פותחי סתימות וטבליות לשימוש במדיח או במכונת הכביסה, הנדמות לילדים לעיתים לממתקים, עלולים להרעיל את ילדכם. ודאו שכל התרופות והכימיקלים הביתיים נעולים בארון מחוץ להישג ידם של ילדים. על רוב הארונות אפשר להתקין מנעולים נגד ילדים.

למידע נוסף אודות מניעת הרעלות תוכלו להיכנס לאתר ‘בטרם‘.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

זיהוי ילדים מחוננים ומוכשרים

מדוע חשוב לזהות מחוננות וכישרון

הלמידה חשובה לרווחתם של ילדים מחוננים. הזיהוי כמחונן, מוכשר או מצטיין יעזור לכם להבין את צורכי הלמידה של ילדכם, ומהי הדרך הטובה ביותר לספק אותם. תמיכה בצורכי הלמידה של ילדכם משמעה תמיכה ברווחתו ובהתפתחותו הכללית.

לדוגמה, לחלק מהילדים המחוננים עדיף להיכנס לבית הספר בגיל צעיר יותר, בעוד שאחרים נכנסים בגיל הממוצע. ילד מחונן באורח בינוני יוכל להצליח יותר בכיתה של ילדים בגילו אם יקבל משימות מאתגרות יותר מהמורה. עם זאת, ילדים מחוננים ברמה גבוהה מאוד יזדקקו להזדמנויות למידה מתקדמות בשנה או שנתיים מכיתת בני גילם.

אם ילדכם המחונן מזוהה בשלב מוקדם, הוא יוכל להתחיל ליהנות מהזדמנויות הלמידה מהר יותר. זיהוי מוקדם יעזור לילדכם:

  • לקבל את הזדמנויות הלמידה המתאימות במסגרת החינוכית שלו
  • להתחיל לפתח את כישרונו הטבעי בתחומים השונים
  • להתרחק מחלק מהאתגרים העומדים בפני ילדים מחוננים, כגון שעמום בבית, בגן או בבית הספר.

איתור  ילדים מחוננים ומצטיינים

משרד החינוך עורך, באמצעות גופים חיצוניים (כגון מכון סאלד), מבחנים לאיתור מחוננים ומצטיינים בכיתות ב’ או ג’. המבחנים נערכים בכל מסגרות החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, במגזר היהודי והערבי, וכן במערכת החינוך המוכר שאינו רשמי, המחויב בלימודי הליבה ומבקש להשתתף בתכניות למחוננים ומצטיינים.

לאיתור שני שלבים: בשלב הראשון נערכת בחינה במסגרת בית הספר, שמטרתה סינון, ובשלב השני נערכים מבחנים במכוני ההערכה, לצורך איתור מדויק.

תוצאות המבחנים אינן נמסרות לצוות החינוכי או להורים, ומתקבל רק אישור אודות זכאות או אי זכאות להשתתפות בתוכניות ההעשרה למחוננים או מצטיינים.

כיצד לדבר עם ילדכם על מחוננות וכישרון

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר, ולכן, סביר להניח שתדעו מה ומתי לספר לו על יכולותיו. הדבר החשוב ביותר הוא להראות לו שאתם מקבלים ואוהבים אותו בגלל מי שהוא. חלק מההורים מספרים לילדיהם על יכולותיהם כחלק מהפעילות היומיומית – לדוגמה, “כן, ענת, את קוראת מצוין”. אחרים עונים על השאלות שילדיהם מציגים להם, ולא עושים מהן סיפור גדול.

בין אם תבחרו בגישה זו או אחרת, עליכם להסביר לילדכם כך שיבין מה אתם אומרים. לדוגמה, אם ילדכם בגיל הגן, אפשר לומר לו, “זכית ביכולות טובות, ולכן למדת מהר יותר מחבריך לגן לקרוא”. כך הוא יידע שלא כולם דומים זה לזה. אף שיש הבדל בין מה שילדכם יכול לעשות לבין מה שאחרים יכולים לעשות, גם לילדים אחרים יש יכולות מפותחות משלהם. תוכלו לציין שהאחות הגדולה של ילדכם חברותית מאוד ומכירה חברים במהירות, ושבן הדוד שלו מבשל נהדר.

היכרות עם ההבדלים האלה יכולה להקל על ילדכם להסתדר עם אחרים ולהעריך אותם – למשל, לעזור לו להבין מדוע ילדים אחרים מתקשים במתמטיקה כשהוא פותר את התרגילים בקלות.

מה מרגישים הורים לילדים שמזוהים כמחוננים

אם ילדכם זוהה כמחונן או מוכשר, אתם עשויים להרגיש:

  • מופתעים או נלהבים בנוגע לעתידו
  • אחראים למילוי צורכי הלימוד שלו, ואפילו חרדים מכך
  • תחושת הקלה, כיוון שאתם יודעים סף סוף מדוע ילדכם שונה מאחרים.

רגשותיכם עשויים להיות מושפעים מהאופן שבו ילדכם אובחן כמחונן. אם חשבתם שהוא מחונן מאז שהיה תינוק או פעוט, היה לכם זמן להתרגל לרעיון. אם הופתעתם, ייתכן שייקח לכם זמן להתרגל. מומלץ לדבר על רגשותיכם עם מישהו שאתם סומכים עליו.

אך טבעי שתרגישו שונים מהורים לילדים באותו גיל. כמו כן, הורים רבים אינם מדברים על היכולות של ילדיהם עם הורים אחרים, כיוון שהם חוששים שיחשבו שהם מתרברבים.

חשוב לזכור: ילד מחונן הוא ילד. ובדומה לכל הילדים, הדבר שהוא זקוק לו יותר מכל כדי לגדול ולהתפתח לאדם שמח ובריא הוא אהבה ותמיכה מצד בני המשפחה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עודף חלב אם

עודף חלב אם וגודש: לקבל עזרה

אם את זקוקה לעזרה בהנקה, תוכלי לפנות לשירותי תמיכה, כמו לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או לליגת לה לצ’ה – קו התמיכה בטלפון 1599-525-821. במקרה הצורך, הם יוכלו לעזור לך למצוא יועצת הנקה.

מאמר זה מסביר כיצד לטפל בעודף ייצור החלב ובגודש. לנושאים אחרים בענייני הנקה, קראי את המאמרים כיצד להגביר את ייצור החלב, הנקה- כיצד להצמיד את התינוק לשד והנקה- גודש וכאבים בפטמות או בשדהנקה- גודש וכאבים בפטמות או בשד.

עודף חלב אם

יש שוני בקצב יציאת החלב בין נשים. כל עוד שהתינוק עולה יפה במשקל ורגוע במשך ולאחר ארוחות אין צורך בדאגה או התערבות. אבל, אם נראה שהתינוק אינו עומד בקצב הזרימה, ואפילו משתנק בזמן ההאכלה, יש מקום להתערבות.

הפיתרון הראשון הוא להצמיד את התינוק אל השד ואז להישען אחורה. כך, כובד המשקל יכול להפחית את קצב הזרם.

במידה שהאמא ממשיכה להרגיש ששדיה מלאים מדי לאחר שהתינוק יונק וזה גורם לה לאי נוחות, ניתן לנסות הצעדים הבאים:

  • הניקי את התינוק משד אחד בכל הנקה. אם הוא זקוק להשלמה מיד אחרי ההנקה, תני לו לינוק מאותו שד. שלוש או ארבע שעות לאחר מכן, בהנקה הבאה, הציעי לו את השד השני.
  • אם את מרגישה גודש ואי נוחות, שאבי מעט חלב. עם זאת, שאיבת כמות גדולה של חלב עשויה לגרום לייצור חלב נוסף, ולכן יש לשאוב רק מספיק כדי להקל על הכאב או אי הנוחות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תנועתיות ומשחק אצל פעוטות

מדוע תנועה יומיומית חשובה לפעוטות?

התנועתיות חשובה ללמידה ולרווחתו הכללית של הפעוט. תנועות יומיומיות עוזרות לו לבנות את השרירים ולתרגל מיומנויות גופניות. ככל שיטפס גבוה יותר, ירוץ מהר יותר ויקפוץ למרחק רב יותר, כך יגדלו גם הביטחון העצמי וההערכה העצמית שלו.

משרד הבריאות ממליץ לפעוטות לעשות פעילות למשך שלוש שעות לפחות מדי יום. עם זאת, לא מדובר בפעילות מלאה במשך שלוש שעות ברציפות. אפשר לעסוק בפעילות שקטה – למשל, בבניית קוביות על הרצפה – וגם בריצה ובקפיצה.

תנועתיות אצל פעוטות: למה לצפות

סביר להניח שהפעוט שלכם:

  • יפתח במהירות מיומנויות ידיים ואצבעות בסביבות גיל שנה עד שנתיים
  • יתחיל להראות העדפה ליד ימין או ליד שמאל, אף שההעדפה תתבסס לגמרי רק בעוד כמה שנים
  • יצליח לסובב ידיות של דלתות בגיל שנתיים-שלוש
  • יצליח לעלות ולרדת במדרגות רגל-רגל בגיל שנתיים-שלוש
  • יצליח להחזיק עיפרון בתנוחת כתיבה בסיסית בגיל שנתיים-שלוש
  • יצליח לפתוח ולהבריג מכסים של צנצנות וקופסאות בגיל שנתיים וחצי-שלוש
  • ירוץ בקלות בסביבות גיל שלוש
  • יתחיל להתלבש ולהתפשט לבד
  • יצליח לאכול לבד באמצעות כף ומזלג, ולשתות מכוס
  • יצליח להיגמל מחיתולים בסביבות גיל שלוש.

סביר להניח שילדכם ירצה לבחון את כל הגבולות, לטפס גבוה ככל האפשר ולרוץ רחוק ככל שיוכל. הוא דוחף את המיומנויות הגופניות שלו לקצה, וככל הנראה יסבול מכמה חבלות ונפילות קטנות. זהו חלק טבעי בלמידה ובהתפתחות של ילדים.

כשהפעוט שלכם יתקרב לגיל שלוש, הקואורדינציה שלו תשתפר והוא יצליח לשלוט טוב יותר בגופו. הוא יהיה בתנועה מתמדת כל הזמן – ירוץ, יקפוץ, יטפס ויבעט. סגנון ההליכה שלו מתפתח, והוא עובר מהליכה מתנדנדת של פעוט להליכה יציבה יותר ודומה לזו של מבוגר.

בגיל זה ישמח הפעוט שלכם להשתמש בכם ובמבוגרים מוכרים אחרים בתור “חדר כושר”, בעיקר אם אתם יושבים או כורעים על הרצפה ומשחקים יחד.

איך לעזור להתפתחות תנועתית אצל פעוטות

פעוטות משחקים, זזים ולומדים ביחד. הנה כמה רעיונות למשחק שיעזרו לפעוט שלכם לנוע וללמוד באותו זמן:

  • מגיל שמונה חודשים, הציעו לו צעצועי דחיפה ומשיכה.
  • הקשיבו יחד למוזיקה ונועו לפי הקצב.
  • שירו שירי משחק וחרוזים פשוטים שמאפשרים לו לחקות את מעשיכם.
  • בגיל 12 חודשים אפשר להתחיל לנסות צעצועים שאפשר לרכוב עליהם, כגון בימבה.
  • מגיל 12 חודשים, הפעוט יכול להשתמש במתקנים במגרש המשחקים.
  • תנו לו להכניס מיכלים קטנים למיכלים גדולים יותר ולתרגל מיומנויות מוטוריקה עדינה.
  • הרכיבו יחד פאזלים או בנו מגדלים בלגו דופלו.
  • השתמשו בכדור רך כדי לתרגל גלגולים, מסירות ובעיטות.
  • צאו לשחק מחוץ לבית בפארקים, בחצר ובחוף הים – בכל מקום שבו יוכל הפעוט ללכת, לרוץ ולחקור בבטחה – כדי לתרגל מיומנויות מוטוריות.

נסו להגביל את זמן המסך של הפעוט – כולל שימוש בטלוויזיה, מחשב, טאבלט ומכשירים ומשחקים אלקטרוניים אחרים. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לשעה ביום.

כמו כן, כדאי לחשוב על כמות הזמן שהפעוט שלכם מבלה במושב ברכב, בעגלה או בטיולון מדי יום. רצוי להגביל את זמן האי-פעילות של פעוטות לשעה כל פעם. סביר להניח שהפעוט יראה לכם היטב שלא נעים לו לשבת בשקט יותר מדי זמן!

אם ילדכם אינו מצליח לרוץ בלי בעיות עד גיל שלוש, או מראה עניין מועט בלבד בפעילות שכוללת חקירה, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

 

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מדוע משחק הוא חשוב

חשיבותו של המשחק

בשנים הראשונות, ילדכם לומד ומתפתח בעיקר באמצעות משחק. ילדכם לא רק נהנה מהמשחק, אלא מקבל הזדמנות לחקור, להתבונן, להתנסות, לפתור בעיות וללמוד מטעויות. כדי לעשות זאת, הוא יזדקק לתמיכה ולעידוד מצידכם. עם זאת, חשוב למצוא איזון בין  הרצון לעזור לו לבין הצורך לתת לו לטעות לבד, כיוון שחלק חשוב מהלמידה הוא גם בלמידה מטעויות, כך ילדכם מבין  בעצמו כיצד עובד העולם סביבו.

בילוי זמן משותף במשחק, בשיחה, בהאזנה וביצירת אינטראקציות משותפות יאפשר לילדכם ללמוד את המיומנויות הדרושות לו לחיים, כגון תקשורת, חשיבה, פתרון בעיות, תנועתיות ושהייה עם אנשים וילדים אחרים. זאת ועוד: משחק הוא כלי לבניית מערכות יחסים. בילוי זמן במשחק עם ילדכם שולח לו מסר פשוט: אתה חשוב לי. מסר זה עוזר לו ללמוד מי הוא ומה מקומו בעולם.

למעשה, משחק הוא אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות עם ילדכם. הזמן שתבלו במשחק משותף מקנה לילדכם מגוון דרכים והזדמנויות ללמוד.

כמו כן, המשחק עוזר לילדכם:

  • לבנות ביטחון עצמי
  • להרגיש אהוב, שמח ובטוח
  • לפתח מיומנויות חברתיות, לשוניות ותקשורתיות
  • ללמוד על אכפתיות כלפי אחרים וכלפי הסביבה
  • לפתח מיומנויות ויכולות  פיזיות
  • לפתח חשיבה ומיומנויות לפתרון בעיות

ילדכם יאהב לשחק איתכם, אולם לעיתים יעדיף לשחק עם עצמו, ולא יצטרך שתכוונו עבורו את המשחק. ייתכן שרק ירצה לבקש מכם רעיונות, ולקבל מכם משוב על המשחקים שלו ועל האופן שבו הוא משחק. נסו לאזן בין מעקב אחר הקצב שמכתיב ילדכם לבין ההבניה של המשחק שלו על ידכם.

סוגי משחק שונים

משחק חופשי ובלתי מכוון הוא סוג המשחק הטוב ביותר עבור ילדים צעירים. זהו משחק שפשוט מתרחש, בהתאם למה שמעניין את ילדכם באותו זמן. משחק חופשי אינו מתוכנן, והוא מאפשר לילדכם להשתמש בדמיון ולנוע בקצב שלו.

הנה כמה דוגמאות למשחק חופשי:

  • משחק יצירתי לבד או עם אחרים, כולל משחקים אמנותיים ומשחקים מוזיקליים.
  • משחקי דמיון – לדוגמה, לבנות “בתים” מקופסאות ומשמיכות, להתחפש ולשחק ב”נדמה לי”.
  • חקירת חללי משחק חדשים ואהובים כגון ארונות, חצר אחורית, פארקים, מגרשי משחקים וכדומה.

תוכלו להשתתף במשחק הבלתי מכוון של ילדכם – או לא להשתתף. לפעמים, כל מה שתצטרכו לעשות הוא לכוון אותו למקום הנכון – לעבר ערימת התחפושות והצעצועים בחדרו, או לשולחן שעליו מונחים צבעים ודפי נייר. לפעמים תצטרכו להיות קצת יותר פעילים. לדוגמה, “מה דעתך שנשחק בלהתחפש? מה תרצה להיות היום?”.

משחק מכוון הוא שונה. הוא מאורגן יותר, ומתרחש בזמן קבוע או בחלל מסודר, ולעיתים קרובות, הוא מונחה על ידי מבוגר.

דוגמאות למשחק מכוון:

  • שיעורי היכרות עם מים לפעוטות, או שיעורי שחייה לילדים גדולים יותר – בעיניכם, השיעורים הללו חשובים לילדכם, ובעיניו הם פשוט כיפיים.
  • שעת סיפור לפעוטות ולילדי גן בספרייה המקומית.
  • שיעורי ריקוד, מוזיקה או דרמה לילדים בכל הגילאים.
  • משחקי לוח או משחקי קלפים לכל המשפחה.
  • משחקי ספורט מותאמים לילדים בוגרים מעט יותר, כגון קטרגל, חוגי ג’ודו ואומנויות לחימה, התעמלות אתגרית לילדים, חוגי אתלטיקה וחוג טניס.

משחק מכוון ומשחק חופשי יכולים להתרחש בתוך הבית או בחוץ. משחק בחוץ נותן לילדכם הזדמנות לחקור, להיות פעיל, לבחון את גבולותיו הגופניים – ולהתלכלך!

כיצד המשחק מתפתח יחד עם ילדכם

כשילדכם גדל, האופן שבו הוא משחק משתנה – הוא יהפוך ליצירתי יותר ויתנסה בצעצועים, במשחקים וברעיונות חדשים. ייתכן שהוא יזדקק ליותר מרחב וזמן משחק.

כמו כן, ילדים מתקדמים לסוגי משחק שונים ככל שהם מתבגרים: למשל, משחק לבד, משחק לצד ילדים אחרים ומשחק אינטראקטיבי עם ילדים אחרים.

תינוקות

הצעצוע הטוב ביותר עבור תינוקות הוא אתם. התינוק החדש שלכם “משחק” כשהוא מתבונן בפניכם ושומע את קולכם, בעיקר אם אתם מחייכים.

כשאתם משחקים עם הקטנטן שלכם, תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • מוזיקה, שירים, פעמונים או מיכלים מלאים בחפצים שונים: עוזרים לפתח את השמיעה והתנועתיות.
  • חפצים בגדלים, בצורות ובצבעים שונים: מעודדים ניסיון להגיע אליהם ולתפוס אותם.
  • רהיטים מוצקים, כדורים, צעצועים או קופסאות: מסייעים לילדכם לזחול, לעמוד וללכת.
  • הוסיפו אלמנטים של משחק גם בזמן האוכל: דמו מטוס עם הכפית, למשל.
  • עד גיל שלושה חודשים, התינוק שלכם אינו רואה למרחק. לכן, המשחק איתו יכול להיות גם אינטראקציה פנים מו פנים. הוא נמשך להבעות השונות שלכם ולקולות שאתם משמיעים, וכך למעשה מתחיל המשחק איתו.

שכיבה על הבטן ומשחק על הרצפה חשובים להתפתחות התינוק. שכיבה על הבטן עוזרת לתינוק לפתח שליטה על התנועתיות שלו באמצעות חיזוק שרירי הראש, הצוואר והגוף. היא גם מאפשרת לתינוק לראות ולחוות את העולם מנקודת מבט אחרת.

פעוטות

הפעוט שלכם יוכל ליהנות מהדברים הבאים:

  • מגוון חפצים גדולים וקלים כגון קופסאות קרטון, דליים או כדורים מתנפחים: מעודדים תנועות ריצה, בנייה, דחיפה וגרירה.
  • חבל, מוזיקה או מיכלים: מעודדים קפיצה, בעיטה, רקיעה ברגליים, פסיעה וריצה.
  • חישוקים, קופסאות, אבנים גדולות או כריות: יכולים לשמש לטיפוס, איזון, פיתול, נדנוד או גלגול.
  • שיפועים, מנהרות או פינות: מעודדים פעילויות גופניות כגון זחילה וחקירה.

אם תשימו מוזיקה אהובה בזמן שהפעוט שלכם משחק, הוא יוכל להתנסות גם בצלילים ובמקצבים שונים.

ילדים בגיל הגן

הנה כמה רעיונות שיעניינו את ילד הגן שלכם, מבחינה מחשבתית וגופנית:

  • קרטוני חלב ישנים, כפות עץ, עציצים ריקים, מקלות, כדורי נייר, דליי פלסטיק, סירים ובגדים ישנים: ילדכם יכול להשתמש בכל אלה למשחק חופשי ומלא דמיון.
  • פאזלים פשוטים.
  • מוזיקה אהובה או סירים ומחבתות: ילדכם יכול להשתמש בחפצים אלו להופעת ריקוד או ליצירת מוזיקה.
  • כדורים וצלחת מעופפת: מעודדים תרגול בבעיטה, מסירה או גלגול.

כשאתם מעודדים את ילדכם לבעוט או לזרוק, נסו להוביל אותו להשתמש בצד אחד של גופו, ואז בצד השני.

ילדים בגיל בית הספר

ילדכם יכול ליהנות מהדברים הבאים:

  • רהיטים, מצעים, סלי כביסה, אוהלים וקופסאות יכולים לשמש לבנייה.
  • משחקי דמיון ו”נדמה לי”,  למשל, כשהוא מעמיד פנים שהוא גיבור העל האהוב עליו.
  • מסלולי מכשולים ביתיים, שיגרמו לו לנוע בדרכים, במהירויות ובכיוונים שונים.
  • משחקי מילים, כגון חרוזים או משחקים כמו “אני רואה משהו שמתחיל ב…”

אם ילדכם מתעניין בהתעמלות, תוכלו לרשום אותו לכמה פעילויות או קבוצות ספורט לילדים בגיל בית הספר. כמו כן, אפשר לרשום את ילדכם לפעילויות אומנות אחרי בית הספר ובחגים.

אין צורך להוציא הרבה כסף על צעצועים, משחקים וספרים לילדיםצעצועים תוצרת בית ופעילויות חינמיות הם לרוב יצירתיים יותר, ומאפשרים לכם ולילדכם ליהנות יחד.

אם ילדכם אינו רוצה לשחק

יהיו זמנים שילדכם לא ירצה לשחק – לדוגמה, כאשר הוא עייף או משועמם מאותה פעילות לאורך זמן. זה נורמלי, ובדרך כלל אין מה לדאוג. אולם לעיתים, היעדר משחק – או היעדר עניין במשחק – הם סימן לבעיית התפתחות רצינית יותר.

שוחחו עם איש מקצוע רפואי אם:

  • התינוק שלכם אינו מתעניין במשחק אינטראקטיבי (כמו “קוקו”).
  • הפעוט שלכם מתעניין במגוון קטן בלבד של צעצועים, או אינו משתמש בצעצועים בדרך מתאימה – לדוגמה, מתעניין רק בסיבוב גלגלי מכונית הצעצוע, במקום להסיע אותה בחדר כפי שעושים ילדים אחרים באותו גיל.
  • ילד הגן שלכם אינו מתעניין במשחק עם ילדים אחרים, או אינו מתעניין במשחקי “נדמה לי”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

סרבני אכילה

סרבנות וסרבני אכילה

ילדים יכולים להיות סרבני אכילה לפעמים – כלומר, לא לחבב את הצורה, הצבע או המרקם של מאכלים מסוימים. לעיתים קרובות הם אוהבים מאכל מסוים ביום אחד ולא אוהבים אותו ביום למחרת, ונוטים לפעמים לסרב לנסות מאכלים חדשים ולאכול כמויות משתנות מיום ליום.

כל זה קורה כיוון שסרבנות אכילה היא חלק מההתפתחות של ילדים – זוהי דרך לחקור את סביבתם ולעמוד על שלהם. מלבד זאת, מידת התיאבון שלהם עולה ויורדת בהתאם לקצב הגדילה שלהם ולכמות הפעילות הגופנית שהם עושים.

החדשות הטובות הן שרוב הילדים נהיים פחות סרבנים ככל שהם גדלים. סביר להניח שמתישהו, ילדכם יאכל מגוון רחב של מאכלים וייהנה מהם מאוד. אם ילדכם בריא ויש לו מספיק אנרגיה כדי לשחק, ללמוד ולחקור, סביר להניח שהוא אוכל מספיק. אם אתם מודאגים בנוגע להרגלי האכילה שלו, דברו עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או תזונאית מורשית.

הפכו את זמני הארוחה למהנים

מידת הנכונות של ילדכם לנסות מאכלים חדשים תלויה בחלקה בסביבה שבה הוא אוכל. כדאי לוודא ששעות הארוחה מהנות ונטולות לחץ. הנה כמה רעיונות:

  • הפכו את שעות הארוחה לאירועים חברתיים ושמחים. נסו שלא לדאוג בגלל מאכלים או משקאות שנשפכים על הרצפה. במקום זאת, שבחו את ילדכם על כך שניסה לאכול מאכלים חדשים או שאכל מאכלים בריאים שהוא מכיר.
  • שמרו על ציפיות מציאותיות – לדוגמה, תוכלו לבקש מילדכם לנסות את כל האוכל על הצלחת, או לקחת כמה ביסים.
  • אם הוא עושה סיפור מהאוכל, התעלמו מכך ככל האפשר. אם תתנו לסרבנות שלו תשומת לב רבה, אתם עלולים לעודד אותו להמשיך להתנהג כך.
  • הכינו מאכלים בריאים וכיפיים – למשל, חתכו את הכריכים בצורות מעניינות, או בקשו מילדכם לעזור לכם להכין את הסלט או לטרוף את הביצים כדי להכין חביתה.
  • כבו את הטלוויזיה כדי שכל בני המשפחה יוכלו לשוחח זה עם זה בנחת.

דעתם של פעוטות עלולה להיות מוסחת כשהם יושבים עם כל המשפחה לארוחה. אם זה קורה, נסו לאפשר לפעוט שלכם ליהנות מזמן מנוחה בין הארוחות כדי שיוכל להירגע לפני האוכל. אפשר להיעזר בטקס רחיצת הידיים. אפשר לעודד את הפעוט לשבת ליד השולחן עם המשפחה ברוב הארוחות, אך רק לרבע שעה כל פעם. כשיגדל, תוכלו להאריך את משך הזמן שהוא יושב איתכם.

הציעו לו מגוון מאכלים מזינים מחמש קבוצות המזון העיקריות בכל ארוחה משפחתית. גוונו את המאכלים שאתם עצמכם אוכלים, והראו לו שאתם מוכנים לנסות מאכלים חדשים ונהנים מהם. מזון בריא שכל המשפחה נהנית ממנו, וסביבת אכילה מהנה שמעודדת גישה חיובית כלפי האוכל, יעזרו לילדכם לעלות על הדרך הנכונה.

לתת לסרבני אכילה עצמאות בענייני אוכל

כשמדובר באוכל, כדאי לתמוך בצורך של ילדכם בעצמאות. אם תתפשרו בכמה מהדרישות וההעדפות שלכם, ילדכם ירגיש שהוא בשליטה וסביר להניח שיאכל יותר. לדוגמה, אפשר להוריד את הקשה של הלחם אם זה מה שהוא רוצה.

תוכלו לנסות לתת לו לבחור בין מגוון מאכלים בריאים. פשוט הגבילו את האפשרויות לשניים או שלושה מאכלים כל פעם, כדי שילדכם לא יתבלבל או לא יידע מה להחליט. למשל, במקום לבקש מילדכם לבחור מה שהוא רוצה מהמקרר, שאלו אותו, “אתה רוצה ענבים או מקלוני גזר?”

שלבו את ילדכם בתהליך הכנת הארוחות המשפחתיות. הוא יהיה גאה שעזר לכם, וסביר יותר להניח שירצה לאכול משהו שסייע בהכנתו.

כיצד להציג מאכלים חדשים לסרבני אכילה

אם יש לכם סרבן אכילה במשפחה שאינו מוכן לנסות מאכלים חדשים, הנה כמה רעיונות שיכולים לעזור.

  • הניחו כמות קטנה של המאכל החדש על הצלחת, יחד עם מאכל מוכר שילדכם אוהב – לדוגמה, חתיכה קטנה של ברוקולי ליד פירה תפוחי אדמה.
  • הציגו את המאכל בצורה אטרקטיבית. הציעו לילדכם מגוון צבעים, צורות וגדלים על הצלחת, ותנו לו לבחור מה לאכול.
  • המשיכו להציע לו מאכל מסוים. בסופו של דבר הוא ינסה ואולי אפילו יאהב אותו, אך לפעמים יצטרך לראות אותו על הצלחת 15-10 פעמים לפני שיטעם.
  • כשאפשר, חפשו הזדמנויות לתת לילדכם לחלוק ארוחות וחטיפים עם ילדים אחרים – ייתכן שיסכים לנסות מאכלים חדשים שילדים אחרים אוכלים.
  • הגישו לילדכם את אותה ארוחה ששאר בני המשפחה אוכלים, אך במנה קטנה יותר שמתאימה לו. אם הוא אינו רוצה לאכול, אמרו משהו כמו, “תנסה, זה ממש טעים”. אם הוא עדיין לא רוצה לנסות, אמרו ברוגע, “בסדר, ננסה בפעם אחרת כשתהיה רעב”.
  • עודדו את ילדכם לגעת, להריח או ללקק את המאכל החדש, ואז שבחו אותו על כך. לאחר מכן, עודדו אותו לקחת ביס. שבחו את ילדכם על כך שניסה.
  • הציעו לו מאכלים שונים מכל אחת מחמש קבוצות המזון העיקריות. לדוגמה, אם הוא אינו אוהב גבינה, ייתכן שייהנה מיוגורט במקום זאת.

הימנעו ממאכלים לא בריאים

אתם עלולים להתפתות להציע לילדכם פרסים בצורת מאכלים רק כדי ש”יאכל משהו”. אך אם אתם מציעים לו חטיפים או תחליפים משמינים, מלאי סוכר או מלח, הוא עלול לסרב לאכול את המאכלים הבריאים יותר. אחרי הכל, הוא יודע היטב שיש אפשרויות הרבה יותר טעימות!

אם אתם מציעים לו פרסים לא בריאים בתור שוחד – לדוגמה, אומרים לו משהו כגון, “אם תאכל גזר, תוכל לקבל שוקולד” – אתם עלולים לגרום לו להתעניין יותר בפרס מאשר במזון הבריא.

עובדות על סרבני אכילה

העובדות הבאות יעזרו לכם להבין מדוע ילדים מסרבים לאכול לפעמים:

  • התיאבון של ילדים מושפע ממחזורי הגדילה שלהם. גם התיאבון של תינוקות נע ונד ללא הרף. בגילאים שנה עד שש, רוב הילדים יכולים להיות רעבים מאוד יום אחד, וביום למחרת לשחק באוכל בלי לאכול.
  • ילדים מעדיפים טעמים שונים ממבוגרים.
  • בעיני ילדים, החיים עשויים להיות מרגשים מדי לפעמים, והם עסוקים מדי בחקר העולם שסביבם מכדי לבזבז זמן על אכילה.
  • ילדים לומדים ובוחנים כל הזמן את גבולות ההתנהגות המותרת. כשמדובר בהחלטות הנוגעות למזון, הם יכולים להפגין כוח רצון חזק מאוד (לאכול או לא לאכול, או מה לאכול). זהו חלק בלתי נפרד מההתפתחות החברתית, האינטלקטואלית והרגשית שלהם. לפעמים ילדכם יסרב למאכל מסוים רק כדי לקבל מכם תגובה מעניינת. אם הוא מסרב לאכול, אין זה אומר שהוא לא אוהב אותו (אחרי הכל, לפעמים הוא אפילו לא טעם). לעיתים הוא פשוט מפגין בפניכם את העצמאות שלו כדי לראות מה תעשו. כשזה קורה, נסו להישאר רגועים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

מה גורם לבעיות התעוררות והירדמות אצל תינוקות ופעוטות?

שינה אצל תינוקות, בעיות הירדמות והתעוררות

היכולת להירדם בחזרה בלי עזרת מבוגר נקראת שינה עצמאית.

כדי לנסות ולעודד שינה עצמאית או לשנות את הרגלי השינה של התינוק, מומלץ להבין כיצד פועלת שינה תקינה ומה גורם להתעוררויות ליליות מתמשכות.

כיצד מתפתחת בעיית ההתעוררות

 

מעגל התעוררות והירדמות של תינוקות

חלק מהתינוקות מתעוררים בסיומו של כל מחזור שינה ואינם מצליחים להירדם בחזרה. הם קוראים לעזרה. הם ממשיכים לבכות עד שמישהו בא לעזור להם להירדם. לעיתים קרובות, אותו מישהו הוא אמא או אבא שבאים להאכיל את התינוק, לתת לו מוצץ, ללטף אותו או לערסל אותו עד שיירדם.

הערסולים או ההאכלה עשויים להפוך להרגל שהתינוק תלוי בו כדי להירדם בחזרה. כך נבנה לו מעגל קסמים: התינוק מתעורר אחרי שינה עמוקה ואינו יכול להירדם בחזרה בלי עזרת מבוגר.

הבעיה היא שרבים מהתינוקות האלה מעולם לא למדו כיצד להרדים את עצמם מלכתחילה. הם נרגעים ונרדמים בזרועות הוריהם בתחילת הלילה או התנומה, ושוב כשהם מתעוררים. כשהם מתעוררים במהלך הלילה כחלק ממחזור השינה הטבעי, אין להם מושג איך להרדים את עצמם בחזרה!

יש הורים שאינם רואים בכך כל בעיה, ובמילא, ההתעוררויות הליליות אינן פוגעות בבריאותו או בהתפתחותו של התינוק. עם זאת, לאחר שישה חודשים, אנו יודעים שההתעוררויות עלולות לגרום לבעיות ברווחתו של ההורה ובמערכת היחסים שלו עם התינוק.

הקריאה לעזרה או הבכי לאחר ההתעוררות בלילה נקראים “איתותים”. כל התינוקות מתעוררים במהלך הלילה, אולם לא כולם יאותתו להורים שלהם שהם זקוקים לעזרה. תינוקות שיודעים להרדים את עצמם בחזרה משתמשים בהרגעה עצמית, ועל כן לא זקוקים לאותת להוריהם שהם ערים. אולם, יכולת זו להרגיע את עצמם היא יכולת משתנה מאוד. יתכן שאותו התינוק שהצליח להרגיע את עצמו ולהירדם לבד באחד הלילות, לא יצליח לעשות זאת בלילה שלאחריו.

גורמים אחרים שמפריעים לשינה

לעתים, תסמונות או הפרעות שינה על רקע רפואי עלולות לגרום לבעיות הירדמות או להתעוררויות ליליות אצל תינוקות. אם אתם מודאגים מאפשרות כזו, כדאי לדבר עם רופא הילדים לפני שאתם מתחילים בתוכנית לשינוי הרגלי השינה.

גורם נוסף הוא מזגו של ילדכם. מחקרים הראו כי תינוקות בעלי מזג שלו ונינוח – לדוגמה, סתגלנים, קצביים, פחות נלהבים ושדעתם מוסחת בקלות – סובלים מפחות בעיות שינה מאשר תינוקות בעלי תכונות המקושרות למזג מאתגר יותר.

עם זאת, רוב התינוקות שסובלים מקשיי שינה פשוט לא למדו כיצד לחזור לישון בצורה עצמאית כשהם מתעוררים בלילה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בעיות שיניים אצל ילדים בגיל בית הספר

מציצת אצבע

ילדים נוטים למצוץ יותר את אצבעם כשהם עייפים, לחוצים או רעבים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע. בדרך כלל אפשר לשנות את השפעת המציצה עד גיל חמש-שש, כששיני החלב עודן בפה. אם הילדים עדיין מוצצים את האצבע לאחר גיל זה, עלולות לצוץ בעיות דנטליות.

מציצת אצבע נמרצת (מה שקורה כאשר הילדים מוציאים את האצבע מהפה ונשמע קול פקיקה), ומציצת אצבע שנמשכת שנים רבות עלולות להשפיע על צמיחת הלסתות של הילד ועל האופן שבו השיניים מסודרות בפה. אם אתם מודאגים בגלל מציצת האצבע, דברו עם רופא השיניים.

חריקת שיניים

חריקת שיניים אצל ילדים בגיל בית הספר היא נפוצה למדי ואינה זקוקה לטיפול בדרך כלל. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!

בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. אם החריקה נמשכת, כדאי לדבר עם רופא השיניים. היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים. אפשר להיעזר בסד לילה, שמגן על השיניים מפני החריקה וההידוק. שאלו את רופא השיניים בנוגע לשינה עם סד לילה.

פגיעות בשיניים

ילדכם עלול לסבול מפגיעות בפנים ובשיניים כשהוא רץ, מטפס, רוכב על אופניים וכדומה. כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה לשחור או לסגול.

אם אחת משיני החלב של ילדכם יוצאת החוצה בגלל מכה, אל תנסו להכניס אותה בחזרה פנימה, כיוון שהדבר עלול לגרום לבעיות מאוחר יותר, כשהשיניים הקבועות יתחילו לבקוע.

בדרך כלל, אובדן שן חלב לפני שהיא מוכנה לצאת אינו מהווה בעיה דנטלית חמורה, אך חשוב לקחת את הילד לרופא השיניים מיד לבדיקה. הבדיקה אצל הרופא תוכל להרגיע אתכם ואת ילדכם, וכמובן למנוע נזק פוטנציאלי עתידי.

אובדן שן קבועה הוא חמור מעט יותר, אך עדיין ישנם כמה דברים שאפשר לעשות כדי למנוע ממנו לאבד את השן לגמרי:

  • מצאו את השן.
  • החזיקו אותה בחלקה העליון (בכתר), ולא בשורש.
  • אם השן מלוכלכת, טבלו אותה בחלב או בסיילין (תמיסת מי מלח) למשך כמה שניות. אל תטבלו אותה במים.
  • אל תתנו לה להתייבש.
  • החזירו מיד את השן לשקע שלה בפה.
  • החזיקו את השן במקום באמצעות נייר כסף. אם אין לכם נייר כסף בהישג יד, בקשו מילדכם לנשוך מעט את המקום באמצעות ממחטה.
  • פנו לרופא השיניים מיד – הזמן דוחק, ולכן כדאי לראות רופא במהירות האפשרית.

אם מסיבה מסוימת אינכם יכולים להחזיר את השן לשקע – למשל, כיוון שילדכם מחוסר הכרה – השקיעו את השן בחלב או בתמיסת מי מלח או עטפו אותה בניילון נצמד. פנו לרופא השיניים במהירות האפשרית.

אם ילדכם שובר או סודק שן, שמרו את חתיכת השן ואחסנו אותה בחלב. פנו לרופא השיניים במהירות האפשרית.

מגני פה

מגני פה יכולים להגן על שיני הילדים מפני מכות ונפילות. אם ילדכם משחק בענף ספורט כלשהו, כדאי לתת לו להשתמש במגן פה מגיל צעיר. יש להשתמש במגן הפה בזמן אימונים ומשחקים שבהם יש סכנה לפגיעה או לנפילה.

ישנם שלושה סוגי מגני פה:

  • מוכנים מראש
  • “boil and bite” – מגני פה שמתעצבים בהתאם לשיניים וללסת של ילדכם
  • מותאמים אישית, שנעשים על ידי אנשי מקצוע. מגני הפה הללו מספקים את ההגנה הטובה ביותר כיוון שהם מתאימים בדיוק למבנה הלסת והשיניים של ילדכם.

מגני הפה צריכים:

  • להיות עבים מספיק (4 מ”מ) כדי לספק הגנה מפני פגיעה
  • להתאים בנוחות
  • להיות חסרי טעם וריח
  • לאפשר נשימה ובליעה רגילות
  • לאפשר דיבור רגיל.

כדי לעזור למגן הפה להישאר נקי ובמצב טוב, ודאו שילדכם:

  • רוחץ אותו היטב לפני כל שימוש, ומצחצח אותו עם משחת שיניים שאינה שורטת אחרי השימוש
  • מנקה אותו מדי פעם במי סבון, ורוחץ אותו היטב לאחר מכן
  • נושא אותו במיכל מאוורר
  • אינו משאיר אותו בשמש או במים חמים.

קחו את מגן הפה לכל ביקור של ילדכם אצל רופא השיניים, כדי לוודא שהוא עדיין מתאים היטב. סביר להניח שילדכם יזדקק למגן חדש כשפיו יגדל וכשהשיניים הקבועות יתחילו לבקוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ביעותי לילה

ביעותי לילה: עקרונות הבסיס

ביעותי לילה מתרחשים כשילדכם קם באמצע הלילה נסער מאוד, אך עדיין שקוע בשינה. התקף כזה יכול לארוך דקות ספורות עד 40 דקות.

ילדים שסובלים מביעותי לילה עשויים להתיישב או להיעמד, לזוז ולהתהפך, לבכות ולצרוח בקול רם. הם עשויים להיראות כאילו הם בפניקה אדירה, אי אפשר לנחם אותם והם אינם מגיבים לניסיונות ההרגעה והנחמה שלכם. ייתכן שעיניו של ילדכם יהיו פקוחות במהלך ההתקף, הוא ינוע ויחבוט בידיו לכל עבר, דופק ליבו יהיה מואץ, והוא עשוי אף להזיע, אך למעשה, הוא עדיין שקוע בשינה.

לביעותי לילה יש מרכיב גנטי והם עוברים במשפחה. לכן, אם אחד מבני המשפחה סובל מהם, יש סיכוי  שגם ילדכם יסבול מהם.

ביעותי לילה הם אירועים טבעיים הקשורים להתפתחות התקינה של שינה בקרב ילדים. הם עשויים להיראות לכם מפחידים, אך הם אינם פוגעים בילד. ילדים אינם זוכרים את ביעותי הלילה בבוקר, ואינם מודעים לכך שהם התרחשו. הילדים נוטים לחוות אותם בגילאים 18 חודשים עד שש שנים. ביעותי הלילה מפסיקים כשהילדים מפתחים שינה עמוקה בוגרת ובשלה יותר.

מה לעשות אם ילדכם סובל מביעותי לילה

  • לרוב, אין צורך להעיר את ילדכם במהלך ביעות לילה. ילד שמתעורר מביעות לילה עלול להיות מבולבל ולא לדעת היכן הוא נמצא, וייתכן שייקח לו זמן רב יותר להירדם בחזרה. יחד עם זאת, אם הביעות נוטה להיות ממושך וקשה, יש מומחים הממליצים לעזור לילד להתעורר (על ידי שטיפת פניו למשל) כדי לקצר אותו. במצבים כאלה, ילדים יכולים להירדם מהר ולחזור לישון בקלות יחסית.
  • דאגו לכך שילדכם אינו פוגע בעצמו או נפגע בשל תנועותיו. לדוגמה, שימו לב שהוא אינו חובט בראשו בסורגי המיטה, ואם כן, דאגו שסביבתו תהיה מרופדת כדי שלא יפגע.
  • המתינו עד שיפסיק לנופף בזרועותיו. כוונו אותו בעדינות בחזרה למיטה (אם יצא ממנה) וכסו אותו היטב. בשלב זה, ילדים בדרך כלל נרדמים בחזרה במהירות. אם אתם חוששים שילדכם ייפגע, הישארו לידו וכוונו את דרכו כדי שלא ייפגע מצדי המיטה או ממכשולים אחרים.
  • אין צורך לדאוג מביעותי הלילה. הם אינם מצביעים על כך שמשהו לא בסדר עם ילדכם.

ביעותי לילה וסיוטים

ביעותי לילה שונים מסיוטים. ביעותי הלילה מתרחשים בשעות הראשונות של הלילה, כשילדכם ישן עמוק מאוד. סיוטים נוטים להתרחש במחצית השנייה של הלילה, במהלך שלבי שנת התע”ם (REM).

ביעותי לילה נפוצים פחות מאשר סיוטים. הטיפול בסיוטים שונה לגמרי מהטיפול בביעותי לילה, כיוון שילד שחווה סיוט עלול להתעורר, לזכור את הסיוט ולהיות מוטרד, בעוד שילדים החווים ביעותי לילה אינם זוכרים אותם כלל. למידע נוסף, קראו את המאמר על סיוטים.

כיצד למנוע ביעותי לילה?

לא תמיד ניתן למנוע ביעותי לילה, אולם ידוע כי הם מחמירים בזמנים של מחסור בשינה, ועל כן הקפידו עם ילדכם הסובל מביעותי לילה על שעות שינה מסודרות.

מתי לקבל עזרה

אם אתם עדיין מודאגים, או שביעותי הלילה נראים ארוכים מאוד או אלימים,  או שביעותי הלילה מתרחשים לצד קשיי שינה נוספים, כדאי להתייעץ עם רופא ילדים.

אם אתם מוטרדים מתנועות חריגות של ילדכם בזמן ביעותי לילה- תוכלו לצלם את האירועים ולהראות אות לרופא.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

להשתמש בשגרה לניהול ההתנהגות

מדוע שגרה עוזרת לניהול ההתנהגות?

השגרה המשפחתית עוזרת לבני המשפחה לדעת מי עושה מה, מתי, באיזה סדר ובאיזו תדירות. כמו כן, היא מסייעת להפחית התנהגות בלתי הולמת שקשורה לדברים משעממים כגון צחצוח השיניים, איסוף הצעצועים או כיבוי הטלוויזיה. במקרים שבהם ילדכם עלול להתפרע, כגון יציאה לקניות, בזמן הנהיגה ברכב או בביקור אצל חברים, השגרה תעזור לכם להתכונן מראש.

לילדים צעירים אפשר לבנות שגרת משחק, שגרת ארוחות ושגרת שינה. ילדים שמקבלים שינה איכותית ומספקת, אוכל מזין והמון זמן לשחק, מתנהגים בדרך כלל כפי שאתם רוצים.

השגרה עוזרת לילדים לחוש בטוחים ומוגנים – בדיוק מה שהם זקוקים לו כדי לגדול וללמוד כיצד להתנהג כראוי.

ליצור שגרה

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם ליצור שגרות משפחתיות:

  • אם ילדכם גדול מספיק – בסביבות גיל בית הספר – תוכלו לדבר איתו על השגרה הרצויה. עריכת דיונים על השגרות השונות היא דרך מצוינת לעזור לו ללמוד דברים חשובים כגון כיצד להתארגן בעצמו, וכיצד להיות מוכן בזמן.
  • תכננו שגרה לזמנים לחוצים במיוחד במהלך היום – לדוגמה, לפני היציאה לעבודה ולבית הספר ובשעת החזרה. בשגרה שבה לכל אחד יש מה לעשות – או לפחות כזו המאפשרת לילדים להיות עסוקים בזמן שאתם מתארגנים – הכל יכול להתנהל בצורה חלקה יותר.
  • הוסיפו זמן מנוחה לשגרה של ילדכם. כך הוא יוכל להקדיש זמן לשינה או למנוחה, מה שיסייע להתנהגותו ויאפשר לו ללמוד כיצד להעסיק את עצמו.
  • אפשר לכלול בשגרה גם הגבלות זמן על פעילויות מסוימות, כגון זמן מסך. לדוגמה, ילדים יכולים לצפות בטלוויזיה או להשתמש בטאבלט שלהם, אך רק בין השעות 17:00 עד 17:30 (או מה שמתאים למשפחתכם).

לגרום לילדים לפעול לפי השגרה

תכננתם תוכנית שתעמוד בבסיס השגרה החדשה. אך איך אפשר לגרום לילדים לפעול לפיה, בלי לנדנד להם? הנה כמה רעיונות:

  • הכינו פוסטר מאויר של השגרה במקום בולט. הכנת הפוסטר יכולה להיות פעילות מהנה עבורכם ועבור ילדכם, ולתת לכם הזדמנות לדבר על השגרה הרצויה.
  • ספרו לילדכם על החלקים בשגרה שהוא יכול לעשות בעצמו – למשל, לרחוץ ידיים לפני הארוחה.
  • מצאו דרכים להזכיר לילדכם שעליו לפעול לפי השגרה בלי עזרתכם. לדוגמה, שימו בחדרו רדיו-שעון מעורר. המוזיקה תאותת לו שהגיע הזמן לקום, להתכונן לבית הספר או לצאת מהחדר בבוקר.
  • חשבו אילו חלקים בשגרה יכולים להיות באחריותו של ילדכם. הוא יכול ללמוד מיומנויות חדשות ולעזור למשפחה במטלות הבית – לדוגמה, ילד בגיל הגן יכול לערוך את השולחן לפני הארוחה.
  • שימו לב לילדכם ושבחו אותו כשהוא פועל לפי השגרה ללא עזרה.

עם זאת, זכרו שהשגרה אינה מחייבת אתכם ואת משפחתכם להיות נוקשים ובלתי גמישים. שינויים והפתעות של הרגע האחרון הם חלק טבעי מהחיים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ויטמינים ומינרלים

ויטמינים ומינרלים: עקרונות הבסיס

ילדכם זקוק לויטמינים ולמינרלים חיוניים כדי לגדול ולהתפתח, ובהם ויטמינים A, B, C, D ו-E, ומינרלים כגון סידן, ברזל, יוד ואבץ. הדרך הטובה ביותר לספק לילדכם את הוויטמינים והמינרלים הדרושים לו היא לתת לו לאכול מגוון רחב של מזונות בריאים בלתי מעובדים, כמו למשל:

  • ירקות
  • פירות
  • דגנים מלאים – לחם ופסטה מקמח מלא, אורז מלא, תירס, תפוחי אדמה בקליפתם ועוד
  • מוצרי חלב עד 5% שומן – חלב, יוגורט וגבינה וכן תחליפי חלב כמו משקאות סויה
  • בשר, דגים, עוף, ביצים וקטניות (כמו אפונה, שעועית, עדשים, חומוס ועוד)
  • אגוזים, בוטנים וזרעים- זהירות סכנת חנק בילדים מתחת לגיל חמש

גופנו סופג את הוויטמינים, המינרלים ורכיבים תזונתיים אחרים טוב יותר כאשר הם מגיעים ממזון, ולא מתוספי תזונה המכילים ויטמינים ומינרלים.

ויטמינים ומינרלים במזונות שונים

ויטמין A
מצוי במזונות הבאים: כבד, בשר, חלב וביצים, וכן פירות וירקות כתומים כגון גזר ובטטה
ויטמין A נדרש לצורך תפקוד תקין של הראייה, העור, הגדילה, ההתפתחות ותפקוד מערכת החיסון.

ויטמין B1 (תיאמין)
מצוי במזונות הבאים: דגים, בשר, לחמים ודגני בוקר מדגנים מלאים
ויטמין B1 עוזר לשחרר אנרגיה מן המזון, כדי שמערכת העצבים והשרירים יעבדו כראוי.

ויטמין B2 (ריבופלאבין)
מצוי במזונות הבאים: חלב, בשר, גבינה, ביצים, לחמים ודגני בוקר מדגנים מלאים
ויטמין B2 עוזר לפרק שומנים, חלבונים ופחמימות.

ויטמין B3 (ניאצין)
מצוי במזונות הבאים: בשר, דגים, עוף, אגוזים
ויטמין B3 עוזר לגוף לספוג את המזון ומעודד גדילה וקבלת אנרגיה.

ויטמין B6 (פירידוקסין)
מצוי במזונות הבאים: בשר, דגים, מזונות מדגנים מלאים, ירקות ואגוזים
ויטמין B6 מפרק את החלבון ליחידות האנרגיה שלו ועוזר לייצור כדוריות הדם האדומות ולתפקוד המוח.

ויטמין B12 (קובלמין)
מצוי במזונות הבאים: מוצרים מן החי כגון בשר, דגים, ביצים וחלב
ויטמין B12 עוזר לייצור כדוריות הדם האדומות ומעודד גדילה. חוסר בוויטמין B12 עלול להוביל לסוג של אנמיה. טבעונים עלולים להתקשות לקבל מספיק ויטמין B12 מן התפריט היומי שלהם, ועשויים להזדקק לתוסף תזונה.

ויטמין C (חומצה אסקורבית)
מצוי במזונות הבאים: פירות וירקות, בעיקר פירות הדר ,קיווי, פלפלים אדומים וצהובים
ויטמין C בונה את הקולגן בגוף ועוזר להילחם בזיהומים, לרפא פצעים ולספוג ברזל מהמזון. כמו כן, הוא שומר על בריאות השיניים, העצמות והחניכיים. חלק מהוויטמין הולך לאיבוד בעת בישול המזון.

חומצה פולית (פולאט)
מצוי במזונות הבאים: ירקות עליים ירוקים, כבד ודגני בוקר מדגנים מלאים
החומצה הפולית עוזרת לגוף לספוג חלבון ולייצר כדוריות דם חדשות ו-DNA. בישול ועיבוד מזון – לדוגמה, כחלק מתהליך השימור – מפחיתים את כמות החומצה הפולית במזון.

ויטמין D
גופנו מייצר את רוב הויטמין D שאנו צריכים כשעורנו מקבל מספיק אור שמש ישיר. ישנן כמויות קטנות של ויטמין D בדגים שומניים, שמני כבד דגים, חלמון ביצה וחמאה.
ויטמין D עוזר לגופנו לספוג סידן כדי לשמור על בריאות וחוזק העצמות.

ויטמין E
מצוי במזונות הבאים: שמן חמניות ושמן קנולה, מרגרינה ואגוזים
ויטמין E ממריץ את מערכת החיסון ועוזר להתפתחות בריאה של העור והעיניים.

ברזל
מצוי במזונות הבאים: בשר, כבד, עוף, שעועית יבשה, חלמון ביצה ודגני בוקר מועשרים
הברזל חשוב במיוחד לתפקוד המוח והדם, ועוזר לנשיאת החמצן ברחבי הגוף. ילדים נמצאים בסיכון גבוה ללקות בחוסר בברזל, בעיקר כיוון שהם זקוקים ליותר ברזל בזמן קפיצות הגדילה.

יוד
מצוי במזונות הבאים: מוצרי חלב, ירקות שגודלו על קרקעות מסוימות, מלח מועשר ביוד (הימלאיה) ולחם המיוצר באמצעות מלח מועשר ביוד
היוד חיוני לגדילה תקינה ולהתפתחות הרקמות, ועוזר לנטר את הדרכים שבהן התאים מייצרים אנרגיה ומשתמשים בחמצן. נשים הרות זקוקות לרמות גבוהות יותר של יוד.

סידן
מצוי במזונות הבאים: מוצרי חלב כגון חלב, גבינה, יוגורט ודגים שניתן לאכול את עצמותיהם, כגון סרדינים וסלמון
הסידן בונה עצמות ושיניים חזקות. עם זאת, צריכת כמויות גדולות של סיבים תזונתיים ושל ברזל עלולה להשפיע על ספיגת הסידן.

אבץ
מצוי במזונות הבאים: בשר, עוף, חלב ודגני בוקר מדגנים מלאים
האבץ עוזר לגדילה, להחלמת פצעים ולתפקוד מערכת החיסון.

לרעיונות וטיפים אודות הדרכים לשילוב מזונות עשירים בויטמינים בתזונת ילדכם, קראו את המאמר כיצד לעודד את הילדים לאכול ירקות.

מחסורים בוויטמינים ומינרלים

אם ילדכם אינו מקבל מספיק ויטמינים ומינרלים לאורך זמן, הוא עלול לסבול ממחסורים. משמעות הדבר היא שישנו חוסר באחד או יותר מהוויטמינים והמינרלים בגופו.

מחסורים נפוצים בוויטמינים
ילדים בישראל נוטים לסבול ממחסור בשני ויטמינים:

  • ויטמין D: ויטמין זה מגיע בכמויות קטנות בחלק מהמזונות, אך דרך הייצור העיקרית שלו היא כאשר הגוף נחשף לאור שמש. חוסר בוויטמין D הוא נפוץ במדינת ישראל, למרות היותנו ארץ שטופת שמש ובמיוחד בחורף, ובאוכלוסיות ייחודיות המקפידות על כיסוי מרבית שטח הגוף. מחסור בוויטמין D עלול להוביל לרככת ולמחלות עצם. הרמה של ויטמין D אצל תינוקות תלויה ברמת הוויטמין של האם במהלך ההיריון, ואז בכמות אור השמש והמזון שהוא מקבל. משרד הבריאות ממליץ על מתן ויטמין D3 לכלל התינוקות ללא קשר לסוג המזון, מרגע הלידה ועד גיל 12 חודשים. כמו כן יש להקפיד על רמות תקינות של ויטמין D בנשים בהריון.
  • ויטמין B12: ויטמין זה נדרש לצורך ייצור כדוריות הדם והתפתחות המוח. חלק מהתינוקות היונקים אינם מקבלים מספיק ויטמין B12 אם רמת הוויטמין של אמם נמוכה. תזונה טבעונית בלתי מאוזנת וללא פיקוח של דיאטנית יכולה לגרום למחסור בוויטמין B12.

מחסורים נפוצים במינרלים
ילדים בישראל נוטים לסבול ממחסור במינרלים הבאים:

  • ברזל: מחסור ברזל הוא המחסור הנפוץ ביותר בקרב ילדים במדינת ישראל. זו הסיבה שבמדינת ישראל קיימת המלצה לטיפול מניעתי בברזל מגיל 4 חודשים ועד גיל 18 חודשים, ללא תלות בסוג התזונה אותו מקבל התינוק. כמו כן ישנה המלצה לביצוע בדיקת דם לתינוקות בגיל שנה, כדי לאתר מקרים של אנמיה מחסר ברזל.  ילדים  טבעונים או צמחונים, ילדים ששותים הרבה חלב ואינם אוהבים לאכול מזונות אחרים, וכן ילדים  הסובלים ממחלת צליאק או ממחלות מעיים ומחלות כרוניות – נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מחסר ברזל. מחסור חמור בברזל מוביל לאנמיה, מה שעלול להוביל להשפעות ארוכות טווח על התפתחות המוח, וכן לגרום לעייפות, אי יכולת להתרכז ועור חיוור.
  • יוד: מחסור ביוד אצל נשים בהריון יכול לגרום בעיות בפעילות התריס ולמצבים אחרים כגון מוגבלות שכלית התפתחותית.
  • אבץ: פעוטות שמקבלים תזונה מוגבלת או ייחודית לאורך זמן, וכן טבעונים וצמחונים, נמצאים בסיכון למחסור באבץ. מחסור באבץ עלול להאט את גדילתו של ילדכם.

כיצד משפיעה התזונה על קבלת הוויטמינים והמינרלים

אם ילדכם אוכל דיאטה מוגבלת, מסיבות שונות (רפואיות או אורח חיים) ייתכן שתצטרכו להיות זהירים במיוחד ולוודא שהוא מקבל את כל הוויטמינים והמינרלים שהוא צריך. לדוגמה, דיאטה של צמחונים וטבעונים עלולה להקשות עליהם לקבל מספיק ברזל. אלרגיות ורגישויות למזון יכולות להקשות על ילדכם לקבל מספיק סידן. תכנון זהיר ומעט מחקר על דרכים אחרות להשגת הרכיבים התזונתיים הללו יסייעו  לכם לעקוף את הבעיה.

אם ילדכם סובל ממחלה כרונית המשפיעה על האופן שבו גופו סופג מזון – כגון צליאק או קרוהן – הוויטמינים והמינרלים שנמצאים בדיאטה בריאה ורגילה אינם מספיקים בשבילו. רופא הילדים או התזונאית יוכלו לעזור לכם להבין מה לעשות.

ילדים שאוכלים הרבה מזון מזיק ואולטא-מעובד כמו למשל משקאות ממותקים, חטיפים מתוקים ומלוחים, עוגות ועוגיות, עלולים להתמלא מהם ולא להשאיר מספיק מקום למזון שייתן להם אספקה חיונית של ויטמינים ומינרלים. במקרים אלה גדל הסיכוי שילדים אלה יפתחו מחסורים בוויטמינים ומינרלים. יש להגביל את הצריכה של מזון זה לאירועים מיוחדים לעיתים רחוקות.

תוספי ויטמינים ומינרלים

גופנו זקוק לכמויות זעירות של ויטמינים ומינרלים – כמות גדולה יותר אינה בהכרח טובה יותר ולמעשה, כמויות גדולות של חלק מהוויטמינים עלולות להיות מסוכנות ולגרום לעודפים. עודפי ויטמינים ומינרלים נגרמים באמצעות צריכת תוספי תזונה ו/או מזון מועשר.

אם אתם מודאגים שהתזונה של ילדכם אינה מספקת לו את כל הוויטמינים והמינרלים הדרושים, והוא אינו יכול לאכול מזון נוסף שישלים את החסר, התייעצו עם הרופא או עם דיאטנית. הדיאטנית תוכל לבצע הערכה תזונתית מקיפה ולייעץ לכם לגבי הצורך, אם קיים, בנטילת תוספים. התוספים יכולים אמנם לשפר את תזונתו של ילדכם אם הוא זקוק להם, אך הם לא מהווים תחליף לתזונה בריאה ומגוונת. גופנו סופג את הוויטמינים והמינרלים טוב יותר כאשר הם מגיעים ממזון טרי.

שימו לב שתוספי ויטמינים ומינרלים עלולים להשפיע על נטילת תרופות שונות. אם ילדכם נוטל תוספי ויטמינים או מינרלים כשהוא נוטל גם תרופות מרשם אחרות, חשוב ליידע את הרופא.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התקשרות וקשר

הבסיס להתקשרות

התקשרות היא הדחף המולד לחפש נחמה ובטחון בעת מצוקה, ואף לקבל אותו, והוא מהווה חיבור חזק וארוך טווח בין התינוק לבין מי שמטפל בו.

התקשרות בטוחה מתפתחת בתגובה לאהבה ולטיפול עקביים ורגישים בחודשים הראשונים לחיי התינוק, ומתן מענה רגיש ומותאם לצרכים של התינוק. היא מספקת לתינוק בסיס חשוב להתפתחות חברתית, רגשית וקוגניטיבית בריאה, בונה את היסודות לתחושת הגנה וביטחון ולמיומנויות התמודדות טובות.

הקשר עם התינוק נבנה באמצעות מגוון דרכי תקשורת, וכולל בתוכו את ההבנה, החום, והמגע ובאותה מידה כולל גם הצבת גבולות.

תינוקות נקשרים למבוגרים משמעותיים בחייהם. בדרך כלל אלה ההורים שלהם, אך הם יכולים להיקשר גם לאנשים אחרים שמטפלים בהם דרך קבע, כגון סבים, סבתות ומטפלת. ילדים יכולים להיקשר ליותר מאדם אחד, והם אכן עושים זאת.

ההתקשרות וקשר לאנשים אחרים אינה משפיעה על ההתקשרות והקשר של התינוק אליכם – להפך. היא מסייעת לו ללמוד כיצד להיות קרוב לאנשים. תינוקות שמקבלים טיפול שאינו נענה לצרכיהם, בלתי צפוי או מאיים, עלולים לפתח בעיות התקשרות שיאטו את התפתחותם.

תוכלו לחשוב על ההתקשרות כעל חיבור בין שני כוכבי לכת – כוכב גדול וכוכב קטן סמוך לו. אם תפתחו חיבור חזק ביניהם, הכוכב הקטן יוכל להסתובב סביב הגדול ולעסוק בענייניו, ללא חשש שייסחף אל החלל.

הבנת התנהגות שמטרתה התקשרות

תינוקות ופעוטות מנסים לקבל נחמה והגנה מהאנשים שהם קשורים אליהם. תינוקות משתמשים בהתנהגויות התקשרות שונות כדי להביע צרכים שונים.

לדוגמה, כדי להראות שהם זקוקים לתשומת לב, תינוקות קטנים עשויים:

  • לחייך אליכם או ליצור קשר עין – תינוקות אוהבים להתבונן בעיניכם
  • להשמיע רעשים קטנים, כמו מלמולים או צחוק
  • לזחול אחריכם או להושיט את ידיהם
  • לחקות את המחוות שאתם עושים
  • להיראות רגועים ומתעניינים
  • לבכות

כדי להראות מתי הם זקוקים להפסקה או לגישה שונה ועדינה יותר, תינוקות קטנים עשויים:

  • להסיט את מבטם, לעצום עיניים או לפהק
  • לנסות להיאבק או להרחיק את עצמם
  • להיראות מתוחים ובלתי נינוחים
  • לבכות

כיצד להגיב להתנהגות שמטרתה התקשרות

חשוב להגיב להתנהגויות אלה בדרך שעונה על צורכי התינוק.

כשהתינוק שלכם מקבל את מה שהוא צריך, כמו חיוך, מגע או חיבוק קצר, הוא מרגיש בטוח. הוא יודע שהוא יכול להירגע ולהמשיך לשחק, לחקור את סביבתו וללמוד. באופן זה, ההתקשרות יוצרת את הבסיס להתפתחות בריאה.

כאשר ההתנהגות שמטרתה התקשרות אינה נענית, התינוקות עלולים להגיב בתחושת פחד ובהיצמדות גדולה אף יותר. לדוגמה, הדבר יכול לקרות כאשר ההורה מעודד את הפעוט להיות “אמיץ” ועצמאי לפני שהוא מוכן לכך.

חלק מצרכיו של התינוק נותרים זהים למשך שנים, כולל הצורך שלו באהבה ותשומת לב, בתזונה טובה, בשינה מרובה ועוד. חלק מהצרכים הללו משתנים עם הזמן. כדאי להבין באיזה שלב התפתחות הוא נמצא.

טיפוח רגשי

קבלת חום ואהבה גורמת למוחו של התינוק לייצר כימיקלים שיוצרים קשרים בין התאים, ועוזרים להם להתפתח. כך, אהבה באמת תורמת לגדילת התינוק מבחינה גופנית. מעשית, תוכלו לתרום ליצירת הקשרים הללו באמצעות:

  • חיבה גופנית: חיבוק, ליטוף, נשיקה
  • מתן תגובה לתינוק כשהוא בוכה ומחפש אתכם
  • מתן תחושת ביטחון לתינוק.
  • הצבת גבולות (אם הוא נושך בעת הנקה, מושך בשיערך ועוד)

חיבה גופנית

אפשר להחזיק את התינוק, לחבק ולנענע אותו בעדינות, לדבר אליו ולשיר לו. תינוקות מרגישים רגועים ובטוחים כשמחזיקים אותם – הם יכולים לזהות את הריח של אימא, של אבא או של מי שמטפל בהם דרך קבע. תינוקות אוהבים במיוחד מגע עור-לעור וליטופים רכים ומרגיעים. מגע שניתן כחלק משגרת יומו של התינוק (כגון החלפת חיתול, אמבטיה והנקה) אינו רק מקור להנאה לרוב התינוקות הרכים, הוא גם נותן להם תחושת ביטחון.

איך להגיב לבכי

תינוקות בוכים לפעמים כי משהו מפריע להם – החיתול שלהם רטוב, או שהם רעבים, או שהאור חזק מדי. כשאתם מטפלים בבעיה, התינוק שלכם מרגיש נינוח ובטוח יותר. לפעמים אינכם יכולים לדעת מדוע התינוק בוכה, אולם כשאתם מגיבים אליו, אתם מלמדים את התינוק לבטוח בכם – לדעת שהוא יכול לסמוך עליכם. אי אפשר להפוך תינוק קטן למפונק.

מתן תחושת ביטחון לתינוק

תוכלו לתת לתינוק שלכם תחושת ביטחון באמצעות תמיכה טובה לראשו ולצווארו כשאתם מחזיקים אותו. כמו כן, אפשר להשתמש בעיטוף, שמדמה את תחושת הביטחון שחש בתוך הרחם. העיטוף מרגיע את התינוק כשהוא נהיה חסר מנוחה או צריך ללכת לישון.

גירוי שכלי

עולמו של התינוק הרך שלכם מורכב מהתבוננות, מהקשבה ומתחושה, ופחות מחשיבה. כשעיניו של התינוק, אוזניו ועורו חווים התנסויות תחושתיות, המוח שלו עובד וגדל. ההתנסויות הללו עוזרות לחלקי המוח שאחראיים על הזיכרון, המחשבה והשפה ליצור קשרים חדשים ולהתפתח.

הנה כמה רעיונות לגירוי שכלי עבור התינוק הרך:

  • דברו עם התינוק שלכם לעיתים קרובות ככל האפשר, בטונים שקטים ומרגיעים. כך יוכל התינוק שלכם לזהות את קולכם וללמוד את הבסיס לשפה. יכול להיות שתרגישו קצת טיפשי לדבר למישהו שאינו יכול לענות, אך חשוב שתדעו כי תינוקות לומדים לזהות צלילים וקולות שהם שומעים לעיתים קרובות.
  • ספרו לתינוק סיפורים או שירו לו שירים. יש להם אותו אפקט כמו לדיבור. כמו כן, תינוקות בגיל זה נמשכים מאוד לגובה הצליל ולמקצב, ויכולים ליהנות מצליליה של מוזיקה מרגיעה.
  • כשאתם מדברים ושרים, הביטו בעיני התינוק והשתמשו בהבעות פנים שונות. כך יוכל התינוק שלכם ללמוד על הקשר בין מילים לרגשות.
  • געו בתינוק הרך שלכם וחבקו אותו דרך קבע. כבר מרגע הלידה, התינוק שלכם יכול להרגיש אפילו את המגע הקל ביותר. המגע גורם לו לחוש מוגן ובטוח. מוחם של תינוקות שזה עתה נולדו מגיב למגע וגורם לו לייצר כימיקלים, שמסבים לתינוק תחושת אושר.

בניית בסיס בטוח להתפתחות התינוק

הטיפים הבאים יכולים לעזור לכם להשתמש בהתקשרות כדי לבסס את צמיחתו והתפתחותו של התינוק.

  • נחמו אותו כשהוא בוכה או מוטרד. כשההורים מנחמים את התינוק, הוא לומד שהעולם הוא מקום בטוח ובוכה פחות.
  • הקדישו זמן לבילוי עם התינוק. נסו ללמוד “לקרוא” את המסרים שלו – התינוק סומך עליכם שתבינו מה הוא מנסה להגיד.
  • חשבו על התינוק שלכם כעל אדם נפרד, בעל צרכים ורגשות משלו. לדוגמה, חשבו כיצד התינוק מרגיש כשמרימים אותו ואז מורידים אותו במקום אחר ללא אזהרה, או כיצד ירגיש אם ימסרו אותו לאדם זר. היו עדינים כאשר אתם מציגים בפניו דברים חדשים או אנשים חדשים, וספרו לו מה אתם מתכוונים לעשות, כדי שילמד שהעולם הוא מקום שניתן לצפות אותו.
  • התבוננו בעולם מנקודת המבט של התינוק. נסו לחשוב על מה הוא מתבונן, מה הוא מרגיש או מה הוא מנסה לעשות. גלו מה הוא אוהב מאוד ומה הוא לא אוהב.
  • שמרו על גמישות. למדו מה מתאים יותר לתינוק שלכם, ואל תיצמדו לשגרה מסוימת שאינה מתאימה לשניכם.
  • תנו לתינוק הזדמנויות להצליח, ותאפשרו להן לקרות. שימו לידו רעשן שעליו יוכל להכות ולהשמיע רעש, או לזחול כדי להגיע אליו.
  • קבלו תמיכה. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לתת לתינוק את האהבה והביטחון שהוא זקוק להם כדי להיקשר. חפשו מישהו לדבר איתו, שיעודד אתכם כשאתם פועלים היטב ויאפשר לכם לצאת להפסקה כשאתם זקוקים לה. אתם הגורם החשוב ביותר בחיי התינוק. אם אתם מודאגים ממערכת היחסים שלכם עם התינוק, בקשו עזרה. קבלת עזרה כשהתינוק עדיין קטן יכולה לשנות את כל מערכת היחסים שלכם.

התקשרות והיפרדות

בגיל שישה חודשים לערך, רוב התינוקות כבר מפתחים התקשרויות משמעותיות אך עלולים לפחד מאנשים שאינם מכירים היטב. זהו חלק טבעי בתהליך הלמידה שלהם להרגיש בטוחים בעולם, ובתוך זמן קצר הם יתרגלו גם לאנשים חדשים. נסו להישאר בסביבה כדי שיחושו רגועים.

תינוקות בגיל זה נוהגים לבכות ולחוות חרדת נטישה כשאתם עוזבים אותם עם מישהו אחר.
במהלך השנים הבאות, התינוקות והפעוטות ילמדו בהדרגה להתמודד עם פרידות ארוכות יותר מהאנשים האהובים עליהם. בהתחלה הם יבדקו אם אתם בסביבה – הם עשויים אפילו ללכת אחריכם לשירותים! הפעולות הללו הן חלק מתהליך של בניית אמון.

בגיל שלוש או ארבע, הילדים יכולים בדרך כלל להסתדר במשך חצי יום עם אנשים שאינם מכירים (מחוץ למעגל המטפלים הרגיל שלהם) בלי להיות מוטרדים. לילדים אחרים לוקח זמן רב יותר. הדבר תלוי במזג שלהם ובחוויות המוקדמות שחוו.

היפרדות ושינה

תינוקות שישנים היטב בששת החודשים הראשונים לחייהם עשויים להתחיל להתעורר בלילה, או לסרב ללכת לישון. ייתכן שהם חווים חרדת נטישה; תוכלו לקרוא על דרכים לעידוד שינה עצמאית אצל תינוקות בני יותר משישה חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

מניעת חנק

גורמי הסיכון לחנק

דרכי הנשימה של הילדים הן צרות יותר משל מבוגרים ולכן סכנת החנק רבה יותר, זאת עקב שאיפת מזון וגופים זרים אחרים לריאות תוך כדי אכילה.

גורמי החנק העיקריים הינם מזון, גופים זרים המוכנים לפה ונשאפים וכן לחץ חיצוני על דרכי הנשימה.

כל חפץ שקטן מקופסת ההפתעה של ביצת הפתעה עלול להוות גורם סיכון לחנק עבור תינוקות ופעוטות. למשל:

  • חלקי מזון כגון סוכריות, תפוחים שלמים, חתיכות בשר (וכן עוף ודגים), אגוזים, גזר חי, אפונה לא מבושלת, זרעים (כולל גרעיני פופקורן), ענבים, חרצני וגלעיני פירות, נקניקיות ונקניקים
  • פריטים שנמצאים בבית כגון מטבעות, חרוזים, סוללות קטנות, מכסי עטים וטושים ותכשיטים
  • צעצועים וחלקי צעצועים כגון צורות פלסטיק, גולות, עיניים של דובונים ובלונים (לא מנופחים או מפוצצים)
  • חפצים בגינה כגון חלוקי נחל
  • כל פריט קטן אחר.

קשה לתת רשימה של כל המוצרים האסורים לשימוש על ידי ילדים קטנים, תצטרכו להיות זהירים ולחשוב מספר צעדים קדימה- פשוט הרחיקו מילדכם כל חפץ קטן שתוכלו לחשוב עליו.

מניעת חנק: עקרונות הבסיס

הסדרי שינה
הניחו את ילדכם במיטה בתנוחת שינה בטוחה על גבו, מכוסה היטב בשמיכות. כך תפחיתו את הסיכון למוות פתאומי בלתי צפוי אצל תינוקות (SUDI, כולל תסמונת המוות בעריסה).

  • השתמשו במזרון תינוקות בטיחותי ובמיטה או עריסה העומדות בתקן של מכון התקנים הישראלי.
  • הרחיקו ממיטתו ומעגלתו של ילדכם כריות, מגני ראש למיטה, בובות רכות, כרים או ערימות בגדים, לפחות עד גיל שנתיים.
  • הרחיקו ממיטתו וילונות ותריסי רפפה – ילדים עלולים לתלות את עצמם בקלות מסרטי הקשירה של וילונות.
  • הרחיקו מוביילים תלויים מהישג ידו של ילדכם.
  • אל תשכיבו תינוקות לישון על משטחים רכים כגון ספות, פופים או מיטות מים, כיוון שהם עלולים להתגלגל לתנוחת שינה שאינה בטוחה.
  • אל תשכיבו את הילדים לישון במיטות של מבוגרים.

בגדים, מוצצים ובקבוקים

  •  אל תשתמשו בשום דבר כדי להשאיר את המוצץ בפיו של התינוק כגון סרטים, רצועות או שרשראות. אם לא יוכל לירוק את המוצץ החוצה בעת הצורך, הוא עלול להיחנק.
  • החזיקו את התינוק והישארו איתו כשהוא שותה מבקבוק. אל תשימו את הבקבוק בפיו בעזרת תמיכה, כיוון שאז לא יוכל להוציא אותו החוצה אם אינו יכול לנשום.
  • לפני שאתם משכיבים את התינוק לישון, הפשיטו ממנו את הסינר או את הקפוצ’ון. שימו לב למיתרים או חוטי גומי על הקפוצ’ון או הבגד, שיכולים להיתפס בצעצוע ולחנוק את ילדכם.
  • אל תענדו לילדכם שרשראות או תכשיטים אחרים.

עצות כלליות

גם העצות הבאות יעזרו לכם להגן על ילדכם מפני סכנת חנק:

  • שבו בזמן הארוחה. ילדכם נמצא בסיכון גבוה יותר לחנק אם הוא אוכל בזמן ריצה או משחק, ולכן הישיבה ליד שולחן או אפילו על הרצפה תפחית את הסיכון. אם אתם יושבים יחד איתו כשהוא אוכל, מדברים איתו ומשעשעים אותו, הוא יתפתה פחות לקום ולהתרוצץ.
  • חתכו את המזון לחתיכות קטנות. עד שילדכם יידע ללעוס היטב, חתכו את המזון שלו לחתיכות קטנות בגודל אפונה. כל חתיכת מזון גדולה יותר מקשה על ילדים קטנים לאכול בבטחה, כיוון שדרכי האוויר שלהם קטנות והם עדיין לומדים כיצד ללעוס ולבלוע כראוי.
  • בשלו, טחנו או מעכו מזון קשה, ובעיקר פירות וירקות קשים כגון גזר ותפוח.
  • אל תתנו לילדכם אגוזים ופיצוחים שונים. ילדים מצליחים ללעוס אגוזים ופיצוחים היטב בסביבות גיל חמש, אלא אם כן הם סובלים מאלרגיה.
  • מאכלים עגולים- כמו נקניקיות, ענבים, בננות ועוד- יש להגיש לילדים עד גיל חמש בצורה חתוכה, ולא בטבעות, אלא פרוס לאורך.
  • השתדלו להרחיק כל חפץ קטן מהישג ידו של ילדכם. סקרנותם של ילדים גורמת להם לשים בפיהם דברים שונים ומשונים. התכופפו ובדקו אם יש חפצים קטנים בגובה העיניים של ילדכם.
  • תנו לילדכם לשחק בצעצועים מוצקים וקשיחים, והימנעו מצעצועים המכילים חלקים קטנים, שבירים או בעלי משטחים עדינים. בדקו אם הצעצועים פגומים, אם המילוי נחשף או אם יש בהם ברגים או כפתורים רופפים.
  • החזיקו קופסאות נפרדות לצעצועי הילדים הקטנים ולצעצועי הגדולים. עודדו את האחים הגדולים להרחיק את הצעצועים הקטנים שלהם, ובהם לגו, בגדי בובות, חרוזים, חלקי מכוניות וכדומה.
  • אל תאפשרו לילדים קטנים לשחק עם בלונים.
  • היו קשובים לחדשות: מדי פעם מפורסמת קריאה לאיסוף חלקי צעצועים פגומים.

מניעת חנק: מזון וארוחות

מזון ומוצרים עגולים, בעלי מרקם חלק, מהווים סכנה ראשונה לחנק. ילדים קטנים אינם יודעים ללעוס ולבלוע היטב את המזון ועלולים לשאוף אותו לריאות. הנה כמה כללים לשמירה על בטיחות בזמן אכילה:

  • בזמן האוכל הקפידו להושיב את הילד ליד השולחן
  • חתכו את האוכל לחתיכות קטנות לילדים צעירים
  • אין לתת פיצוחים לילדים בני פחות מ- 5 שנים
  • בזמן ארוחה או האכלת תינוקות אל תשאירו את הילדים לאכול לבד ללא השגחה, גם לא לזמן קצר מאוד
  • אל תתנו לתינוק בקבוק כשהוא נמצא לבד במיטה, כיוון שהוא עלול להירדם בזמן ההאכלה ויש בכך סכנת חנק.
  • חשוב ללמד ילדים כיצד ללעוס היטב ולהשגיח בהתאם לגיל ולהתפתחות, להגיש באופן הדרגתי מרקמים שונים ולהתאמן יחד עם ילדכם על אכילתם.

מניעת חנק: תריסי רפפה, כבלים וחבלים

  • הרחיקו את כל הכבלים מהישג ידם של פעוטות, והרחיקו כיסאות מתריסי הרפפה, כדי שפעוטות לא יוכלו לטפס עליהם.
  • אם תריסי הרפפה שלכם נסגרים בחבל או במיתר, קשרו היטב את המיתרים בזיז שניתן לקנות בחנות כלי עבודה, וחברו אותו לקיר בגובה של 1.6 מטרים לפחות מהרצפה. קשרו את החבל הנותר מסביב לזיז.
  • כשילדיכם הקטנים מחוץ לבית, ודאו שאין להם גישה לנדנדות חבלים שעלולות להוות סכנת חנק.

מניעת חנק: שקיות, קופסאות ואריזות

  • התקינו מנעולים נגד ילדים על קופסאות אטומות שילדכם עלול לטפס אליהן, כולל מקפיאים – ילד שנסגר בטעות בתוך קופסה אטומה עלול להיחנק לפני שיימצא.
  • קשרו שקיות ניילון לאחר שרוקנתם אותן, ואז השליכו אותן או אחסנו אותן מחוץ להישג יד – כך פוחת הסיכון שילדכם יפתח את הקשר וילביש את השקית על ראשו. היפטרו מהר ככל האפשר מאריזות פלסטיק.
  • הסירו את כל חלקי הפלסטיק ממזרון העריסה או המיטה והשליכו אותם. אל תשתמשו באריזות פלסטיק כתחליף למגן מיטה עמיד במים.
  • כשאתם קונים בלונים, בחרו בלונים העשויים מרדיד אלומיניום, כיוון שבלוני גומי מתפוצצים בקלות רבה יותר ואפשר לשאוף את תוכנם. סרטים ארוכים עלולים להיכרך סביב צוואר הילדים, ולכן יש לשמור שאורכם של הסרטים לא יעלה על 30 ס”מ. אל תאפשרו לילדים קטנים לשחק בבלונים.

חסימה בדרכי האוויר וחנק

ילדים נחנקים כאשר דרכי האוויר שלהם נחסמות. ישנם גורמים נוספים שמובילים לחסימה חלקית או מלאה בדרכי האוויר ולחנק, ובהם:

  • אסתמה
  • פרכוסים (פרכוסי חום או פרכוסים הנובעים מאפילפסיה)
  • דלקת ריאות
  • טראומה
  • תגובה אנפילקטית
  • שאיפת גוף זר.

חסימת דרכי האוויר עלולה להתרחש גם כאשר הילד מחוסר הכרה והשרירים בדרכי האוויר שלו מתרפים מסיבה כלשהי.

סימנים לחסימה בדרכי האוויר של ילדים

הסימנים הבאים מעידים על חסימה חלקית בדרכי האוויר של ילדים:

  • אובדן קול
  • רעשי היחנקות
  • שיעול מחמיר
  • השתנקות
  • צפצופים
  • חרדה וסערת נפש
  • סטרידור (שיעול נבחני)
  • כאב פתאומי בחזה

הסימנים הבאים מעידים על חסימה מלאה בדרכי האוויר של ילדים:

  • הילד מנסה לנשום.
  • הילד אינו מצליח להשמיע קול.
  • אין זרימת אוויר מפיו ו/או מאפו של הילד.
  • עורו של הילד מחוויר או מכחיל.
  • הילד מתחיל לאבד הכרה במהירות.

כיצד לפנות חסימה בדרכי האוויר

אם אתם חושבים שהתינוק או הילד מולכם סובלים מחסימה בדרכי האוויר, התקשרו מיד למד”א בטלפון 101.

אם מדובר בתינוק בן פחות משנה, מלאו את ההוראות הבאות:

  • השכיבו את התינוק על זרועכם או על הירך שלכם.
  • תמכו כל הזמן בראשו ובצווארו.
  • בזמן שאתם מחכים לאמבולנס, בעזרת בסיס כף ידכם השנייה, הכו מכה נמרצת על גבו, בין השכמות. תנו לו עד חמש מכות, ובדקו לאחר כל מכה אם הגוף הזר נפלט החוצה. השתמשו בזרת לפינוי הגוף הזר מפיו של התינוק.

אם מדובר בילד בן יותר משנה, מלאו גם את ההוראות הבאות:

  • עודדו את הילד להתכופף קדימה.
  • בזמן שאתם מחכים לאמבולנס, עודדו אותו להשתעל.

קראו את המדריך המאויר לעזרה ראשונה במקרה של חנק. אפשר להדפיס את המדריך ולהצמיד אותו לקיר בולט או למקרר.

ילדים בסיכון גבוה

ילדים עם צרכים מיוחדים או מחלות כרוניות עלולים להימצא בסיכון גבוה יותר לחנק מאשר ילדים אחרים. הסיכון גבוה מאוד אם לילדים יש  שיתוק מוחין או אפילפסיה, מוגבלות שכלית התפתחותית, אסתמה כרונית או ריפלוקס קיבתי ושטי. אם ילדכם סובל מאחת הבעיות הללו, דברו עם הרופא כדי לדעת מהי הדרך הטובה ביותר להימנע מחנק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התנהגות, רגשות והתפתחות חברתית של ילדים מחוננים ומוכשרים

רגשות והתפתחות רגשית של ילדים מחוננים ומוכשרים

אם ילדכם מחונן או מוכשר, ייתכן ששמתם לב שהוא מפגין רגשות חזקים מאוד בהשוואה לילדים אחרים בגילו. ייתכן שהוא נלהב מאוד מתחומי העניין שלו או מנושאים שחשובים לו. ייתכן שהוא חרד מדברים חדשים.

התנהגויות כאלה הן טבעיות למדי בקרב ילדים מחוננים ומוכשרים, כיוון שהם חושבים על דברים בצורה עמוקה יותר, והמחשבות מובילות ליצירת רגשות חזקים. לפעמים הם אינם מצליחים להתמודד עם הרגשות הללו, ולכן מבטאים אותם בהתנהגות מאתגרת. הרגשות החזקים של ילדכם עשויים לעיתים להוביל אפילו להתנהגות שנראית כמו התנהגות של ילד צעיר יותר.

לדוגמה, ילד צעיר מחונן עשוי להיות מוטרד מאוד כשהוא צופה בחרק מת. ילד בגיל בית הספר עשוי לחשוש בנוגע לחברויות שלו, או לא להצליח לעשות דברים “כמו שצריך” בכיתה. ילדים גדולים יותר עלולים לחוש חרדה כיוון שאינם יכולים לטפל בשינויי האקלים או לעזור למבקשי מקלט.

כיצד להתמודד עם רגשות חזקים אצל ילדים מחוננים ומוכשרים

תקשורת טובה היא המפתח לתמיכה בהתפתחות הרגשית של ילדכם המחונן, והיא זו שתעזור לכם ללמד אותו כיצד להתמודד עם רגשותיו.

כל מה שצריך הוא לדבר, להקשיב ולהגיב בצורה רגישה, גם אם רגשותיו של ילדכם נראים לא פרופורציונליים למה שקרה. הדיבור וההקשבה מאפשרים לילדכם לחשוב על רגשותיו, ונותנים לכם הזדמנות להבין את רגשותיו באמת. אם ילדכם גדול יותר, אפשר להיעזר בהקשבה פעילה כדי להתחבר אליו.

התפתחות ומיומנויות חברתיות של ילדים מחוננים ומוכשרים

לעיתים קרובות הם מגבשים דעה מוצקה על צדק, הגינות והוגנות. הודות ליכולתם האינטלקטואלית המתקדמת, ילדים מחוננים ומוכשרים רבים יודעים היטב לדמיין ולהכניס את עצמם לנעליו של האחר. תכונות אלה עשויות להוביל לכך שילדכם יסתדר היטב עם אנשים אחרים אולם לעיתים ידמה לכם שילדכם לא ממש מתאים לילדים אחרים בגילו. כמו כן, ייתכן שתפיסת האמת האבסולוטית שלו תקשה עליו להתגמש.

לעיתים קיים פער בין התפתחותו השכלית המואצת של ילדכם לבין התפתחותו הרגשית-חברתית. פער זה גורם לעיתים קרובות לתחושות תסכול וחוסר הבנה, הן של הסביבה כלפי ילדכם והן של ילדכם כלפי עצמו.

למעשה, ייתכן שהבחנתם שילדכם המחונן מעדיף לשחק או להימצא בקרבת ילדים גדולים יותר – אחים, אחיות, בני דודים ושכנים. זה נורמלי, כיוון שילדכם חושב ברמה המתקרבת יותר לרמתם של ילדים גדולים ממנו.

כיצד לעזור לילדים מחוננים ומוכשרים להסתדר עם אחרים

בדומה לכל הילדים, ילדכם יזדקק לעזרתכם לפעמים כדי ללמוד כיצד להסתדר עם אחרים. כדי לתת לו נקודת פתיחה טובה, למדו אותו שלאנשים שונים יש נקודות חוזק שונות. עזרו לו ללמוד זאת כחלק משגרת המשפחה היומיומית.

כמו כן, אפשר לתת לו הזדמנויות לבנות ולתרגל מיומנויות חברתיות:

  • אם ילדכם צעיר, צאו למגרשי משחקים ולגינות
  • אם ילדכם גדול יותר, הוא יכול להשתתף בקבוצות בתחום עניין מסוים – כמו להקת נוער, כיתת דרמה, תנועת נוער וכדומה.

התנהגותם של ילדים מחוננים ומוכשרים

בדומה לכל הילדים, גם ילדים מחוננים ומוכשרים מתנהגים לפעמים באופן מאתגר. עם זאת, להתנהגות המאתגרת שלהם עשויות להיות סיבות מסוימות, למשל ריכוז וסקרנות, תסכול והיעדר הזדמנויות למידה.

ריכוז וסקרנות

סביר להניח שלילדכם יש זיכרון מצוין, ולכן הוא זוכר היטב כללים ושגרות. עם זאת, יכול להיות שקשה לו לפעול לפיהם. לדוגמה, ילדכם עשוי להתקשות ללכת לישון באמצע קריאת ספר שהוא מתעניין בו מאוד. יכול להיות שהוא יעלה בפניכם כמה טיעונים טובים מאוד מדוע קריאה חשובה יותר משינה!

תסכול

לעיתים קרובות, ילדים מחוננים מציבים לעצמם סטנדרטים גבוהים מאוד ועלולים לחוות תסכול כשאינם עומדים בהם. התסכול עשוי להוביל להתקפי זעם ולהתנהגות מאתגרת אחרת. העובדה שילדכם שואף לסטנדרטים גבוהים היא נהדרת, אך עליו להבין שאי אפשר להעמיד סטנדרטים גבוהים לכל דבר. זה בסדר להיכשל לפעמים ולעשות טעויות. דברו עם ילדכם על האופן שבו טעויות מלמדות אותנו לעשות דברים באופן שונה בפעם הבאה.

אחת הדרכים החשובות ביותר שבהן תוכלו לעזור לילדכם ללמוד זאת היא להוות לו דוגמה. למשל, כשאתם עושים טעות, ציינו זאת בפניו ברוגע והראו לו כיצד אתם מתמודדים איתה.

היעדר הזדמנויות למידה

אם ילדכם אינו מקבל מספיק הזדמנויות ללמוד, ייתכן שתראו סימנים לכך בהתנהגותו – בעיקר בבית הספר. לדוגמה, הוא עשוי להסיח את דעתם של חבריו לכיתה במקום לעשות את העבודה שביקשה המורה. הוא עלול להשתעמם בבית הספר ולבהות בחלון. ייתכן שהוא יתנהג היטב בבית הספר, אך בבית ייראה מוטרד ועצוב.

ראשית, דברו עם ילדכם ושאלו אותו מה קורה בבית הספר. הקשיבו וחפשו רמזים לכך שהוא זקוק להזדמנויות למידה חדשות. לדוגמה, הוא עשוי לומר משהו כמו, “אני כבר יודע את החומר אבל המורה ממשיכה לתת לי את אותה עבודה”.

השלב השני הוא לשוחח עם המורים של ילדכם על התנהגותו ועל צורכי הלמידה שלו. אם תצליחו לעבוד בשיתוף פעולה עם המורים ולתמוך בצורכי הלמידה שלו, סביר להניח שהקשיים שלו יפחתו וישתפרו.

אם אתם מרגישים שילדיכם מתקשה להתמודד בבית ובבית הספר, שיקלו פניה לאיש מקצוע מתאים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להגביר את ייצור החלב

אין מספיק חלב אם: לקבל עזרה

אם את זקוקה לעזרה בהנקה, תוכלי לפנות לשירותי תמיכה, כמו לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או לליגת לה לצ’ה – קו התמיכה בטלפון 1599-525-821. במקרה הצורך, הם יוכלו לעזור לך למצוא יועצת הנקה.

מאמר זה מסביר כיצד להגביר את ייצור החלב. לנושאים אחרים בענייני הנקה, קראי את המאמרים עודף חלב אם, הנקה- כיצד להצמיד את התינוק לשד והנקה- גודש וכאבים בפטמות או בשד.

תיאום ציפיות

בניהול נכון של הנקה, למעל מ- 97% של הנשים יש את היכולת ליצר מספיק חלב לילדיהם. בעיות ביצור חלב כמעט תמיד קשורות לבעיות בניהול ההנקה ולכן קבלת הדרכה נכונה עוד לפני הלידה ועזרה מידית במידה של שאלות או קשיים חשובה מאוד. יצור חלב קשור לביקוש והיצע. ביקוש נכון קשור לתדירות ההנקה (לפי בקשת התינוק –בשבועות הראשונים מדובר על 10-12 פעמים ביום) והצמדות נכונה של התינוק לשד. כמו כל דבר, מניעה יותר חשובה מטיפול ולכן הקפדה על כללים אלו יכולה למנוע בעיות.

זכרי שתינוקות רכים בוכים ממגוון רחב של סיבות. כשהתינוק שלך בוכה, יכול להיות שהוא אומר לך, “אני עדיין רעב”. אבל באותה מידה, יכול להיות שהוא אומר “אני עייף”, או “אני לא רעב עכשיו, כואבת לי הבטן”.

כיצד צפוי להתנהג תינוק המקבל מספיק חלב

  • עושה פיפי 8-6 פעמים ביממה- תלוי גם בתדירות שבה בודקים את החיתול. כמו כן, כדאי לשים לב כי בימים הראשונים הכמות של הפיפי היא קטנה ולא סופגת את כל החיתול
  • בשבועות הראשונים הוא עושה קקי רך מאוד 4 פעמים ביממה. עם הזמן התדירות יורדת כך שיתכן שיעשה אפילו פעם בשבוע.
  • צבע הצואה משתנה משחור (מיד אחרי הלידה) לצהוב עם גרגירים תוך כשבוע. אם הקקי נשאר בחיתול הרבה זמן, צבעו ישתנה לירוק.
  • התינוק יפסיק לרדת במשקל עד גיל שבוע.
  • התינוק יחזור למשקל הלידה עד גיל שבועיים (אם היו קשיים סביב הלידה, התהליך יכול לקחת זמן ארוך יותר).
  • עולה במשקל בקצב הנכון (בחודשיים הראשונים, והחל מהשבוע השלישי לחיים,  צפוי כי התינוק יעלה כ-30 גר’ ליום, או כ-150 גר’ לשבוע בממוצע). שימו לב כי מדובר על ממוצע – אין צורך להיבהל משבוע אחד בו התינוק עלה פחות במשקל. בדקו את העלייה לאורך כמה שבועות.

כיצד להגביר את ייצור החלב

ראשית- דאגי לטפל בעצמך – בקשי עזרה למשך יומיים, בהם תדאגי לנוח קצת יותר, ולאכול ולשתות באופן מסודר.

הנקה- בכל פעם שהתינוק יונק חלב משדייך, השדיים מקבלים מסר שאומר: ‘ייצרו עוד חלב’. תדירות תקינה של הנקה לתינוק בחודשיים הראשונים היא בין 10-12 פעמים ביממה. לא מדובר על האכלה בכל X שעות, אלא על הכמות הכוללת שאוכלת התינוק ב- 24 שעות. אם התינוק מבקש לינוק אחרי שעה וחצי– זה תקין, תני לו. יש בדרך כלל כשעתיים ביום (בדרך כלל בערב) שהתינוק ירצה לינוק בתדירות אפילו גדולה יותר. אם התינוק לא מבקש בתדירות הזו, נסי להציע לו להוסיף עוד הנקות מדי יום.

אם התינוק אינו נרגע לאחר ההנקה בשני שדיים, חזרי לשד הראשון שבו התחלת.
זכרי- לא כל בכי אומר שהתינוק רעב. אם כבר ינק פעמיים מכל שד, נסי לשים אותו במנשא או עגלה ולצאת לטיול.

אם העלאת תדירות ההנקה לא פתרה את הבעיה או שהתינוק לא משתף פעולה, ניתן לשאוב ולתת לתינוק תוספת של החלב השאוב בבקבוק. אם את מודאגת בנוגע להשפעה של הבקבוק, תני לתינוק חלב אם שאוב בכפית או מזרק.

אם המלצות אלו אינן פותרות את הבעיה, או אם את ממשיכה להיות מודאגת, חשוב לפנות להערכה מקצועית של המצב. אל תמהרי לתת לתינוק תחליפי חלב שבאים על חשבון חלב האם ותרומתו לבריאות התינוק והאם– רוב רובם של התינוקות יכולים לגדול טוב בהנקה בלעדית של כחצי שנה ובהמשך עם הנקה בתוספת אוכל מוצק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיומנויות כתיבה בכתב יד לילדים

מדוע חשוב לכתוב בכתב יד

אף שמרבית הילדים והמבוגרים משתמשים כיום במחשבים ובטאבלטים בבית, בבית הספר ובעבודה, כתיבה בכתב יד היא עדיין מיומנות חיונית. לדוגמה, ילדים שלומדים לכתוב בצורה חלקה וברורה יודעים טוב יותר כיצד להשתמש בכתיבה כדי לתעד את מחשבותיהם ורעיונותיהם. כשהכתיבה אוטומטית, המחשבות יכולות לזרום בנחת. כמו כן, ילדים צריכים לדעת לכתוב כדי לעשות את שיעורי הבית, המבחנים והעבודות שיקבלו בבית הספר.  אנו משתמשים במיומנויות הכתיבה גם במילוי משימות בהמשך החיים, כגון כתיבת כרטיסי ברכה, מילוי טפסים וחתימה על מסמכים חשובים.

כיצד ילדים לומדים לכתוב

כתיבה בכתב יד היא מיומנות מורכבת. כדי ללמוד לכתוב בכתב יד, הילדים צריכים לשלב מיומנויות מוטוריקה עדינה, שפה, זיכרון וריכוז. עליהם לתרגל ולמלא הוראות.

הלמידה נעשית בהדרגה. היא מתחילה בשרבוט וציור, וממשיכה ביצירת אותיות ומילים. כדי לעודד את ילדכם לפתח עניין בכתיבה בכתב יד, עודדו אותו לצייר, לשרבט ולכתוב. כך תכינו את ילדיכם הצעירים ללימודי כתיבה פורמליים בבית הספר.

כתיבה ביד שמאל
רוב הילדים נוטים לכתוב ולצייר ביד ימין, אולם יש ילדים שבוחרים ביד שמאל. זה בסדר. אם ילדכם כותב ביד שמאל, אין צורך לגרום לו להחליף ידיים.

פעוטות: מיומנויות ציור וכתיבה מוקדמות

אצל פעוטות, ציור הוא תחילתו של כתב היד. פעוטות מתחילים בדרך כלל להפגין עניין בציור עם צבע או גיר בסביבות גיל שנתיים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לפעוט שלכם לצייר, לשרבט ו”לכתוב”:

  • החזיקו בהישג יד צבעים ונייר, או גיר ולוח. חתיכות קטנות של גיר או צבעים יעודדו את ילדכם להשתמש באחיזה באמצעות קצות האצבעות, שתעזור לו מאוחר יותר להחזיק עיפרון.
  • עודדו את ילדכם לצייר דברים שמעניינים אותו. לדוגמה, אם הוא אוהב חרקים, ציירו לו נדל (מרבה רגליים) ובקשו ממנו להוסיף הרבה רגליים. ביום גשום תוכלו לצייר ענן גדול והוא יוסיף טיפות גשם.
  • תנו לילדכם פעילויות רבות שבהן יוכל ללחוץ, לצבוט ולתפעל דברים, למשל השחלת חרוזים גדולים, לחיצה וצביטת בצק משחק כדי ליצור צורות, ובניית מגדלים בקוביות ובלגו דופלו. פעילויות אלה יעזרו לו לפתח את שרירי היד הדרושים לשימוש בעיפרון.
  • הטו מעט את משטח הציור שלו, בדומה לכן ציור או לוח, כדי לעזור לו ליצור משיכת קו שפונה כלפי מטה – מיומנות שיזדקק לה כדי לכתוב בהמשך.
  • אל תתנו לו טושים או עפרונות עדיין, כיוון שהוא עשוי להתקשות לאחוז בהם עד שיפתח את שרירי היד הקטנים הנדרשים לאחיזה טובה יותר.

לחצו כאן להורדת אוגדן צפי ציור שהכנו במיוחד בשבילכם!

ילדי גן: כיצד להתחיל לכתוב

ילדים מתחילים בדרך כלל לצייר בקווים אופקיים, אנכיים ומעגליים כשהם מגיעים לגן. ילדכם עשוי אפילו לחבר את הקווים והצורות הללו ולצייר אנשים וחפצים. ייתכן שהוא כבר מתחיל ליצור אותיות. תנו לו הזדמנויות רבות לצייר, כדי שיוכל לפתח את המיומנויות הדרושות לכתיבה בכתב יד. כך תעזרו לו:

  • המשיכו לתת לילדכם צבעים וגירים גדולים עד שיתחיל לפתח אחיזה בין האצבע לאגודל -האחיזה הדרושה להחזקת עיפרון.
  • עודדו אותו לעקוב בצבע אחרי קווים מנחים פשוטים, מלמעלה למטה ומימין לשמאל. המציאו סיפור קצר כדי להוסיף עניין לפעילות: למשל, “בוא נעזור לילדה למצוא את הבית שלה”. עודדו את ילדכם להתבונן בצבע שלו ולהישאר על הקו לאורך כל הדרך.
  • תרגלו ציור במעגלים עם כיוון השעון ונגד כיוון השעון, שמתחילים בפינה העליונה של הדף. זהו הדפוס שבו נשתמש כדי ליצור אותיות.
  • כשהשליטה של ילדכם בצבע או בעיפרון תשתפר, עודדו אותו לצייר דמויות אדם פשוטות. הצמידו את הציור של ילדכם למקרר כדי שיתגאה בעבודתו.
  • עזרו לו לזהות ולכתוב את שמו, והתחילו באות הראשונה. כתבו את שמו באותיות גדולות, ועודדו אותו לעקוב אחרי הקווים המנחים עד שילמד לכתוב אותן. בהתחלה יהיה עליכם להניח את ידכם על ידו של הילד, כדי לעזור לו להשתמש בתנועות הנכונות.
  • עזרו לילדכם ללמוד את סדר האלפבית. אפשר, למשל, למחוא כפיים בקצב קבוע ולהקריא את שמות האותיות.
  • תנו לו הזדמנויות לכתוב ולצייר בחומרים שונים – למשל, לצייר קווים בחול או בבוץ, לעקוב אחרי קווי האותיות בשלטים באצבעו, ליצור אותיות בתלת ממד מבצק משחק וכדומה. צלמו את האיורים הללו והציגו אותם.

משחק יצירתי והעמדת פנים יכולים לשפר את כישורי האוריינות של ילדכם ולאפשר לו לתרגל את מיומנויות הציור שלו.

הוראת כתיבה בבית הספר

בשנתיים הראשונות בבית הספר, ילדכם ילמד:

  • לכתוב אותיות
  • לזהות ולאיית מילים נפוצות
  • לשים רווחים בין המילים
  • לכתוב על אירועים מוכרים.

ילדים מפתחים את יכולתם לכתוב בכתב יד בקצב שונה, אך רוב הילדים מתמקצעים במיומנויות הבסיסיות בשנתיים הראשונות בבית הספר. מהשנה השנייה ואילך, הם מתחילים לכתוב משפטים מורכבים יותר ולתאר את חוויותיהם.

ילדי גן חובה ובית ספר: כיצד לעודד את ילדכם לכתוב בכתב יד

הנה כמה טיפים שיחזקו את כתב היד של ילדכם:

  • הקדישו מקום מיוחד לכתיבה בבית. הכינו כיסא יציב ושולחן עבודה בגובה המתאים לילדכם – בערך בגובה הטבור. אם השולחן במטבח גבוה מדי, אפשר להשתמש בכרית או בכיסא גבוה כדי להגביה את הילד, ולהניח שרפרף מתחת לרגליו.
  • בקשו מהמורה של ילדכם דפי עבודה עם קווים מקווקווים לתרגול כתיבת האותיות, או הורידו דפי עבודה מהאינטרנט. כך תוכלו לעזור לו לתרגל בבית את מה שלמד בבית הספר.
  • כדי לעזור לו ללמוד לכתוב את אחת האותיות, שרטטו אותה בקווים עדינים וברורים ותנו לו לעקוב אחרי הקווים. הראו לו היכן להתחיל לצייר את האות.
  • כשילדכם מצייר ועוקב אחרי הקווים, אמרו את שמה של האות ותרגלו ביחד את הצליל שהיא מסמנת.
  • השתמשו בהזדמנויות יומיומיות לתרגול הכתיבה – לדוגמה, תנו לילדכם להוסיף פריטים לרשימת הקניות המשפחתית, לכתוב פתק לסבא וסבתא, לעזור לכתוב כרטיסי יום הולדת או להכין תוויות ממדבקות.
  • הפכו את הפעילות למהנה. ציירו אותיות גדולות על הקרקע או בחוף הים עם מקל, ומלאו את האותיות באבנים קטנות או בצדפים. אפשר להשתמש בטושים מחיקים, לצייר אותיות על החלון ולחזור עליהן פעמים רבות.

קשה ללמוד לכתוב! שבחו את ניסיונותיו של ילדכם. עזרו לו לזהות אילו אותיות הוא מצייר הכי טוב, ועודדו אותו לכתוב עוד. התמקדו באותיות שהוא כותב היטב במקום בשגיאותיו.

סימנים לבעיות בכתיבה בשנים הראשונות בבית הספר

הלמידה לכתוב משלבת מיומנויות ויכולות שונות, וכן הבנה של השפה. אם ילדכם מתקשה באחת מהמיומנויות הללו או יותר, ייתכן שתהיה לו בעיה מסוימת ללמוד כיצד לכתוב בכתב יד. הנה כמה מהסימנים המוקדמים שמעידים על כך שילדכם מתקשה לפתח את המיומנויות הדרושות לכתיבה בבית הספר. ילדכם:

  • עדיין מחליף ידיים כשהוא מצייר או כותב בשנה הראשונה בבית הספר. רוב הילדים מעדיפים להשתמש ביד אחת לציור לפני שהם מגיעים לבית הספר, אך יש ילדים שמתחילים ללמוד לפני שהם מראים העדפה ליד מסוימת.
  • כותב באטיות או מתקשה לצייר את האותיות בצורה הנכונה. ייתכן שהוא יזדקק לעזרה בפיתוח המיומנויות המוטוריות, כדי שיוכל לעשות תנועות חלקות ומדויקות.
  • אוחז בעיפרון באחיזה שונה מהדרך שלמד, או שאחיזת העיפרון שלו אינה חזקה. אחיזת עיפרון חלשה עלולה להאט את התקדמות הכתיבה של ילדכם ולהקשות עליו להשלים עבודה במסגרת זמן סבירה.
  • מאבד עניין בציור או בכתיבה או נמנע מהפעילויות הללו. ילדכם עשוי לאבד עניין בכתיבה אם אינו בטוח לגבי יכולתו לצייר, או שהכתיבה שלו אינה מתקדמת כמו של חבריו לכיתה.
  • כותב בכתב יד לא קריא. כתב יד לא קריא עשוי לכלול אותיות הפוכות, אותיות שאינן סגורות כמו שצריך, גודלי אותיות לא עקביים, אותיות שאינן נכתבות על השורה ורווחים לא עקביים בין אותיות ומילים.
  • אינו מצליח למלא את הוראות המורה כשהוא לומד לכתוב. ייתכן שהוא מתקשה להתרכז, לשים לב או להבין את הוראות המורה.

אם אתם מבחינים בסימנים האלה, ייתכן שילדכם אינו מצליח לראות היטב את הלוח, את כתב ידו או את המילים הכתובות בספרים. כמו כן, ייתכן שיש לו קשיי לימוד נוספים שמשפיעים על התפתחות הכתיבה.

לקבל עזרה

דברו עם המורה של ילדכם או עם רופא הילדים אם אתם מבחינים שילדכם מתקשה במיומנויות הכתיבה. רופא הילדים עשוי להמליץ לכם לקבוע פגישה עם מרפאה בעיסוק, אודיולוג או אופטומטריסט.

ילדים בעלי קשיים בכתיבה בכתב יד זקוקים לעזרה ולעזרים נוספים. למשל:

  • לוחות כתיבה מוטים בזווית
  • עפרונות עבים
  • אוחזי עיפרון
  • דפי עבודה עם אותיות מקווקוות וצבעוניות, קווים עבים או מובלטים.

מרפאה בעיסוק תעזור לכם להכיר את העזרים הדרושים לילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בכי אצל תינוקות וילדים בני 8-0

בכי אצל תינוקות

תינוקות נולדים עם היכולת לבכות.
הבכי הוא דרך התקשורת העיקרית של תינוקות רכים, והוא עובד היטב. כשאתם שומעים תינוק בוכה, בדרך כלל תרצו לעשות כל מה שתוכלו כדי להרגיע אותו.
לפעמים, כשהתינוק שלכם בוכה, נדרשת עבודה מאומצת כדי להבין מדוע ומה הוא צריך. הוא עשוי לבכות מרעב, מקור או מחום, כי הוא פוחד ממשהו, עייף מדי, סובל מכאבים או לא נינוח.

אחד מכל עשרה תינוקות בוכה הרבה – כלומר, יותר משלוש שעות ביום. תינוקות בני פחות משנה נוטים לבכות הכי הרבה בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעות הערב המוקדמות. הבכי יכול להיות מלחיץ מאוד, בעיקר אם אתם מנסים להכין ארוחת ערב, לפקח על הכנת שיעורי הבית או לקלח את הילדים הגדולים יותר.

אם התינוק שלכם מפגין סימפטומים נוספים מלבד בכי, כגון הקאות, התקשרו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב.

כיצד לטפל בתינוק בוכה

השלב הראשון הוא לבדוק אם התינוק רעב, עייף, מרגיש לא טוב או שלא נוח לו. עם הזמן תכירו את בכיו של התינוק, ואת ההבדל בין סוגי הבכי השונים.
אם אתם חושבים שהתינוק סובל מכאבים, או שאינכם בטוחים אילו סימפטומים הוא מפגין, קבעו תור אצל רופא הילדים.

הנה עוד כמה שיטות מועילות:

  • אם אינכם יכולים להרגיע את התינוק, הניחו אותו בעגלה או במנשא וצאו לטיול. תוכלו אפילו לעשות סיבוב במכונית. גם אם התינוק אינו מפסיק לבכות, לעיתים קל יותר להתמודד איתו כשאתם בתנועה.
  • בקשו עזרה מחבר או מקרוב משפחה, בעיקר בשעות שבהן התינוק נוטה לבכות יותר.
  • אם אתם מרגישים מוצפים, הניחו את התינוק במקום בטוח וקחו הפסקה של דקה או שתיים. קצת בכי לא יזיק לתינוק. שלב הבכי האינטנסיבי יחלוף, ברך כלל מהר מכפי שחשבתם.

תמיד מותר לכם לבקש עזרה. אחות טיפת חלב ורופא הילדים יכולים לעזור.

בכי אצל פעוטות

פעוטות בוכים כי הם רעבים, עייפים, לא נוח להם או שהם זקוקים לחום ואהבה – בדיוק כמו תינוקות.
עם זאת, פעוטות מתחילים לפתח את יכולתם לשלוט בבכי. לדוגמה, הפעוט יכול ללמוד שאם הוא בוכה כשמניחים אותו, אמו או אביו מרימים אותו בחזרה. זה עלול להוביל לבכי חזק יותר ויותר בפעם הבאה שמניחים אותו!

כיצד לטפל בפעוט בוכה

קודם כל, ודאו שילדכם אינו חולה או פצוע. אם אינכם בטוחים, קבעו תור אצל רופא הילדים. אם ילדכם בסדר מבחינה גופנית, תוכלו להיעזר בטיפים הבאים:

  • נסו להבין מדוע ילדכם בוכה. אם הוא עייף, תנו לו לשבת בשקט או לנוח מעט. אם הוא כועס, שימו אותו במקום בטוח והניחו לו להירגע. אם הוא מתוסכל, נסו להגיע לפתרון ביחד.
  • קחו את ילדכם לטיול בחוץ, הכניסו אותו לאמבטיית קצף או השמיעו מוזיקה לילדים ורקדו ביחד. שינוי אווירה יכול לעזור לפעוט כעוס.
  • אל תיכנעו לילד בוכה שרוצה משהו שאינכם רוצים לתת לו. זה עלול לגרום לבכי חזק יותר בפעם הבאה, ולהוביל לפיתוח דפוס התנהגות שקשה יהיה לשנותו מאוחר יותר. המאמר על התקפי זעם מציע דרכים נוספות להרגעת ילד בוכה.
  • אם ילדכם בוכה בעיקר כשהוא הולך לישון, אולי תצטרכו מעט עזרה בשעת ההשכבה.

אם ילדכם בוכה הרבה יותר כשהוא איתכם מאשר עם אנשים אחרים, הוא כנראה הבחין שבכיו תופס את תשומת לבכם. התמקדו במתן תשומת לב חיובית לילדכם כשהוא אינו בוכה. כך תוכלו לצמצם את כמות הדמעות כשאתם יחד.

בכי אצל ילדים בגיל הגן ובגיל בית הספר

ככל שהם מתבגרים, ילדים נוטים לבכות פחות ופחות. ברגע שהם לומדים לדבר, קל להם להגיד מה מטריד אותם ומה הם צריכים.

ילדים בגיל הגן מתחילים להבין מתי נכון ולא נכון לבכות. זה בסדר לבכות לפעמים. לילדים ולמבוגרים כאחד, הבכי הוא דרך בריאה להתמודדות עם אובדן משמעותי, עם כאב או עם עצב. תוכלו לעזור לילדכם ולהציג בפניו דרכים שונות להתמודד עם רגשותיו. כדאי להתחיל בלדבר על מה שמטריד אותו.
כשילדכם מביע רגשות כאלה בפניכם, נסו להקשיב לו, לנחם אותו ולהבטיח לו שמותר לו להרגיש כך.

כיצד לטפל בבכיו של ילד בגיל הגן או בגיל בית הספר

ודאו שילדכם אינו חולה או פצוע. אם ילדכם בסדר מבחינה גופנית, תוכלו להיעזר ברעיונות הבאים:

  • הניחו לילדכם להירגע, ואז שאלו מה מטריד אותו כל כך, הביעו אמפתיה לרגשותיו. הראו לו שאתם מקשיבים בכך שתחזרו על מה שאמר בנוגע לתחושותיו. לדוגמה, אמרו “אתה עצוב כי תומר לא רצה לשחק איתך”.
  • הציעו לילדכם דרכים אחרות להתמודד עם המצב. לדוגמה, אמרו “אולי תבקש להשתתף במשחק של ערן במקום זה?”
  • ודאו שילדכם מבין שלפעמים זה בסדר גמור לבכות – למשל, כשקורה משהו עצוב או כשהוא נפצע. לדוגמה, אמרו “אאוץ’, גם אני הייתי בוכה אם הייתי מקבל מכה בראש”.

אם נראה שילדכם מבלה זמן רב בבכי או בהתנהגות עצובה, התייעצו עם רופא הילדים.

בכי: מה אתם מרגישים

בכי הוא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכך שהורים מבקשים עזרה מקצועית.
אם התינוק שלכם בוכה הרבה, ייתכן שאתם מרגישים לא טוב ואפילו מדוכאים. אם אתם מרגישים כך או שיש לכם מחשבות על פגיעה בילדכם, חשוב שתבקשו עזרה.

לעולם אל תנערו, תכו או תכאיבו לילד בוכה.
אם אתם מרגישים על הסף, הניחו את הילד במקום בטוח וצאו להפסקה של דקה או שתיים. הילד לא ייפגע אם תתנו לו לבכות במשך כמה דקות, וכך תוכלו להחזיר לעצמכם את השליטה במצב.
לפעמים כדאי לבקש ממישהו אחר לקחת פיקוד לזמן מה. אם אתם יכולים, בקשו מבן הזוג לחזור הביתה, או בקשו מחבר או מקרוב משפחה לבוא ולעזור.

הורות יכולה להיות עבודה קשה מאוד, בעיקר אם ילדכם בוכה הרבה. תנו לעצמכם זמן ובקשו עזרה. אלה דברים חיוביים שתוכלו לעשות למען עצמכם ולמען ילדכם.

לבכות מול ילדיכם

ילדכם לומד מכם מתי וכיצד להביע רגשות כגון עצב, כעס ושמחה. כשהוא רואה אתכם מתרגשים, הוא לומד שאימא ואבא הם בני אדם וגם להם יש רגשות.

אבל אם אתם מבלים זמן רב בבכי, או בוכים בלי לדעת מדוע, כדאי לדבר עם רופא המשפחה ולקבל עזרה כדי להתמודד עם דיכאון או עם דיכאון אחרי לידה.

נכנסים לגן

נכנסים לגן: למה לצפות

ילדכם נכנס לגן! סביר להניח שהוא מתרגש וגם קצת לחוץ. ייתכן שכבר ביקר במסגרת חינוכית לפני כן, והוא מרגיש בנוח להצטרף לקבוצה חדשה, או שזו החוויה הראשונה שלו הרחק מהבית. העצמאות של ילדכם עשויה לגרום גם לכם לחוש תערובת של גאווה, התרגשות, אובדן וחרדה, בעיקר אם זו הפעם הראשונה שלכם – או האחרונה.

לפני שילדכם נכנס לגן

אפשר להתחיל להכין את הילד לגן בחודשים ובשבועות לפני היום הראשון. הנה כמה רעיונות.

בקרו בגן

גנים רבים מציעים ימי ביקור, שבמהלכם יוכל ילדכם לראות ולחוות את הפעילויות שיעשה בגן, לפגוש ילדים חדשים ולראות כיצד מתנהל היום. אם אפשר, צלמו את הגן והראו את התמונות לילדכם לפני הכניסה. בדקו מתי ימי הביקור בגן במחלקת החינוך בעירייה.

דברו על הגן

דברו על הדברים שילדכם יעשה בגן, לדוגמה, “גילי, את זוכרת שראינו את הקוביות בגן? תוכלי לבנות מהן מגדל ענקי בדיוק כמו שאת בונה בבית”. התבוננו בתמונות של הגן ודברו על ההבדלים בין הגן לבית, כמו השירותים והחצר.

נסו למצוא איזון שיאפשר לילדכם להרגיש בנוח כשהוא מדבר על הגן, אך אל תזכירו אותו יותר מדי כדי שלא יהיה מוצף. כדאי לשמור על טון נמוך ורגוע. אם תגידו משהו כמו “זה נורא מרגש שאתה נכנס לגן!”, ילדכם עלול לחוש חרדה כיוון שהכניסה לגן תישמע לו כמו מאורע גדול.

קראו ספרים על גן הילדים

הנה כמה ספרים טובים שמדברים על הכניסה לגן:

  • ליאור בכה כשאימא הלכה מאת שולה מודן
  • גן הבוכים מאת אסנת ישפה
  • תגידי איך קוראים לך מאת נירה הראל.

לרשותכם סיפור שאפשר לקרוא יחד עם הילדים

גרסא לבנות

-----

גרסא לבנים

-----

פגשו ילדים אחרים שהולכים לאותו גן

אם אפשר, פגשו הורים וילדים נוספים שהולכים לאותו גן. ילדכם יחוש ביטחון גדול יותר אם יראה פנים מוכרות בגן.

כשילדכם נכנס לגן

הנה כמה רעיונות שיעזרו לילדכם בימים ובשבועות הראשונים בגן.

התחילו בהדרגה

גנים רבים מציעים ימי הסתגלות, שבהם ההורים נשארים עם הילדים בגן לכמה שעות בימים הראשונים. דברו עם הגננת ובדקו מתי מתקיימים ימי ההסתגלות.

בססו שגרה קבועה

השגרה תעזור לילדכם להרגיש מוגן ובטוח, בעיקר כשמתרחשים דברים חדשים בחייו. אפשר ליצור שגרה חדשה לבקרים שבהם הולכים לגן – לדוגמה, לקום, לאכול ארוחת בוקר, לצחצח שיניים, להתלבש, לשים קרם הגנה מפני השמש, לארוז את התיק ולצאת. אפשר להכין תרשים מאויר שמתאר את השלבים השונים בשגרת הבוקר.

בססו שגרת פרידה בכניסה לגן

אמרו לילדכם “להתראות” כדי שיידע שאתם הולכים, וספרו לו מתי תאספו אותו מהגן בסוף היום. אפשר לבחור מקום מיוחד שבו תיפרדו, או לעשות פעילות מיוחדת לפני שהולכים. לדוגמה, “אם תנופף לי מהחלון, אוכל לראות אותך מבחוץ”, או “איזה ספר אתה רוצה שנקרא לפני שאני הולך?” אמרו “להתראות” פעם אחת ואז צאו מהגן. פרידה חוזרת ונשנית עלולה להסב לחץ רב לכם ולילדכם.

דברו עם הגננת וצוות הגן

ילדים מקבלים ביטחון רב כשהם רואים אינטראקציה חמה, חיובית וידידותית בין האנשים החשובים בחייהם, כמו הוריהם והגננת. תקשורת טובה עם הגננת תעזור לכם לחלוק מידע רלוונטי בעת הצורך, ותעזור לגננת לדעת כיצד להגיב באופן הטוב ביותר לילדכם. עדכנו את הגננת בדברים חשובים שעבר ילדיכם בזמן שהייתו בבית ובקשו מהגננת לעדכן אתכם בחוויות הילד בגן.

ציינו את ההישגים של ילדכם

הצטרפות לקבוצה חדשה, מפגש עם אנשים חדשים, היכרות עם סביבה חדשה ולמידת דרכים חדשות לעשות דברים – כל אלה הם הישגים עצומים לילדכם. כדי לבנות את הביטחון ואת תחושת הכשירות של ילדכם, כדאי לחגוג ולציין אותם. כשילדכם פוגש אנשים חדשים או מנסה משהו חדש, שבחו אותו ותארו בדיוק כמה אתם גאים בו.

הכינו תוכנית גיבוי למקרה שלא תצליחו לאסוף את ילדכם

יום הלימודים בגן מסתיים בשעה מסוימת. אם אתם אומרים לילדכם שתבואו לקחת אותו בשעה הזו, חשוב מאוד שתהיו שם. כדאי להכין תוכנית גיבוי, כך שאם תתעכבו או תיתקלו בבעיה, מישהו שאתם וילדכם מכירים וסומכים עליו יוכל לאסוף אותו מהגן.

מה לעשות אם ילדכם מודאג בגלל הגן

הכניסה לגן היא הרפתקה מרגשת, אך גם עלולה להוביל לחרדה מסוימת. אך טבעי שילדים רבים חווים חרדה ועייפות כשהם נכנסים לגן – יש כל כך הרבה דברים חדשים ללמוד ולהתרגל אליהם. ייתכן שתבחינו שילדכם אינו אוכל כרגיל, או רוצה לישון יותר מבדרך כלל. יכול להיות שאפילו ייראה לכם פחות שמח מהרגיל.

ייתכן שהוא מודאג מההיכרות עם חברים חדשים, שלא יידע מה לעשות או שהוא חושש להיפרד מהמשפחה. יכול להיות שהוא יהיה עצוב מאוד כשתלכו. כמו כן, ייתכן שיחשוב על מעשיכם כשהוא בגן: אולי אתם עושים משהו מיוחד שהוא מפסיד?

כיצד להתמודד עם דאגות בגלל הכניסה לגן

  • ספרו לילדכם מה אתם עומדים לעשות, כדי להראות לו שלא יפסיד דבר.
  • ספרו לו על השגרה בגן. אם ילדכם מתקשה לדבר על תחושותיו, ספרה של רינה שליין: היום הראשון בגן יכול לעזור לכם לפתוח דיון.
  • דברו עם הגננת אם ילדכם עצוב מאוד כשאתם הולכים. לגננות יש ניסיון רב בהתמודדות עם ילדים שחווים פרידה, והיא תוכל להציע רעיונות רבים שיעזרו לכם ולילדכם.
  • שאלו את הגננת מה לדעתה מדאיג את ילדכם. היא תוכל לספר לכם מה קורה במהלך יום הלימודים בגן. ייתכן שילדכם אינו בטוחה לגמרי בנוגע לשימוש בשירותים, אינו רגיל לאוכל בגן או חושש כי אינו יודע היכן נמצאים הדברים שלו.
  • דברו עם הגננת על שיטות להפגת דאגות מיוחדות. לדוגמה, אם ילדכם מודאג בגלל האוכל, אולי תוכלו לארוז מזון מוכר בתיק ולהביא לגן. אם הבעיה היא השימוש בשירותים, הגננת תוכל לעזור לילדכם להתרגל אליהם. כמו כן, רצוי לשים מדבקות עם שמו של הילד על חפציו.

מה לעשות אם ילדכם אינו רוצה ללכת לגן יותר

ההתרגשות שמרגישים הילדים לפני הכניסה לגן יכולה לעזור להם לעבור את הימים הראשונים, אך לאחר מכן, החידוש מתפוגג. אולי תבחינו שילדכם נלהב פחות ללכת לגן. אחד הדברים שאפשר לעשות במצב זה הוא להמשיך ולהגיב בחיוב למה שילדכם עושה בגן, כדי להצית את התלהבותו מחדש.

הכירו את הילדים האחרים בגן ואת משפחותיהם, ובנו חברויות שיעזרו לו להסתדר בגן לטווח ארוך. שמירה על שגרה קבועה וצפויה תעזור לילדכם להבין שהגן הוא חלק בלתי נפרד מחייו כעת. עם זאת, אם החרדה שלו ממשיכה, שוחחו עם הגננת או עם רופא הילדים.

כיצד אתם מרגישים בנוגע לכניסה לגן

ילדכם שואב מכם עידוד ומחקה את מעשיכם, כך שאם אתם דואגים בגלל הכניסה לגן, גם הוא ירגיש כך. ייתכן שאתם חוששים אם ילדכם יתאים לגן – ימצא חברים, ירגיש בנוח, ירגיש שייך לגן ויוכל לעשות מה שמבקשים ממנו.

אם אתם מראים לילדכם שאתם חושבים שיוכל להתמודד בגן, גם הוא יתחיל להאמין בכך. נסו לא להראות לו שאתם חוששים. לפעמים כדאי לדבר עם הורים אחרים ולשאול כיצד הם מתמודדים. תקשורת טובה עם הגננת תעזור לכם להתגבר גם על הדאגות האלה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טלוויזיה לילדים בגיל בית הספר

זמן טלוויזיה לילדים בגיל בית הספר

רוב המומחים להתפתחות ילדים ממליצים להגביל את זמן המסך היומי – לא יותר משעתיים ביום לילדים בני חמש ומעלה. זמן המסך כולל טלוויזיה, די.וי.די, טלפון, טאבלט ומחשב. מגבלה זו מומלצת מהסיבות הבאות:

  • יש לאזן את הזמן שילדים מבלים במשחקי מחשב ובצפייה בטלוויזיה עם פעילויות שטובות להתפתחותם, כמו פעילות גופנית, משחק יצירתי (הרכבת פאזלים וציור) וניהול שיחה עם משפחה וחברים.
  • הילדים עלולים להישען יותר מדי על הטלוויזיה שתמלא את זמנם.
  • אפילו הדלקת הטלוויזיה ברקע עלולה להשפיע על יכולת הריכוז של הילדים.

איזון טוב בין פעילויות התפתחותיות כמו הכנת שיעורי הבית, ספורט ומוזיקה אמור להותיר זמן מה גם לצפייה בטלוויזיה. קראו את המאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה. כשמבינים שהאופן בו ילדים צופים בטלוויזיה שונה מאוד מזה של מבוגרים, ההמלצות הללו נראות הגיוניות יותר.

להפיק את המיטב מזמן הטלוויזיה

ילדים צעירים רבים נחשפים לטלוויזיה במידה מסוימת. זה בסדר – אך כדאי להשקיע מעט מחשבה באופן שבו ילדיכם יוצרים אינטראקציה עם הטלוויזיה. לפי סיווג תוכניות הטלוויזיה בישראל, רצוי שילדיכם לא יצפו בתוכניות המסווגות על פי גילאים מסוימים (למשל “המשדר אינו ראוי לצפייה לגילאי 8 ומטה”). בדקו את התוכניות במדריך לפני שאתם נותנים לילדיכם לצפות בהן, ועודדו אותם לבחור ולצפות רק בכמה תוכניות אהובות במיוחד. אפשר גם לקנות כמה סרטי די.וי.די המתאימים לרמת הבשלות וההבנה שלהם.

כשאתם צופים בטלוויזיה יחד עם ילדיכם, הסבירו מה קורה על המסך וענו לתגובותיהם. הדגישו מקרים שבהם דמויות מתנהגות בדרכים טובות או לא טובות. כמו כן, הצפייה המשותפת תוכל לתת לכם רעיונות לפעילויות נוספות.

כאשר אתם בוחרים תוכנית טלוויזיה או די.וי.די לילדכם, כדאי להימנע מהדברים הבאים:

  • דימויים מפחידים. אף שילדים בגיל בית הספר משתפרים בעיבוד דימויים מפחידים או עצובים, הם עדיין מוטרדים מסרטים או תוכניות שמציגים מוות של הורה או איום על ילדים ועל בעלי חיים.
  • תוכן אלים. ילדים בגיל זה מחקים התנהגות אלימה אם הם רואים שגיבורי הטלוויזיה שלהם משתמשים באלימות כדי להשיג את מה שרצו. הדבר נכון לדמויות מצוירות ולשחקנים חיים גם יחד.
  • חדשות בטלוויזיה. ילדים בגיל בית הספר מסוגלים להבין שהדברים שמוצגים בחדשות הם אמיתיים. דיווחים ותמונות על פיגועים ועל פשעים אלימים, בעיקר בסביבה מוכרת, עלולים לגרום להם להרגיש שאינם בטוחים. יש הורים שמעדיפים להקליט את החדשות ולצפות בהן מאוחר יותר, או לצפות במהדורת הלילה ומומלץ לנהוג כך בתקופות של אלימות סביבתית מרובה.
  • פרסומות. בגיל זה, הילדים נוטים להאמין למה שהפרסומות אומרות להם ורוצים לרכוש את המוצרים המפורסמים. ילדים רגישים במיוחד לפרסומות שאומרות להם שמוצרים מסוימים יעזרו להם להיות פופולריים ומצליחים יותר. ילדים בני פחות משמונה אינם מבינים שהפרסומות מיועדות למכור להם דברים. הם מאמינים שה”מידע” בפרסומות נכון ואמיתי. יש פרסומות שגורמות לילדים להרגיש רע בנוגע לעצמם או למראה שלהם, ולהזיק מאוד לדימוי העצמי ולהערכה העצמית שלהם.
  • סרטוני מוזיקה (קליפים). כשהילדים נכנסים לשנות בית הספר ולגיל ההתבגרות, הדימויים הסקסיים, הבגדים וצעדי הריקוד בסרטוני המוזיקה יכולים להשפיע על האופן שבו בנות, במיוחד, מרגישות כלפי עצמן והתפתחותן המינית.

הגבלת זמן טלוויזיה לילדים בגיל בית הספר

השתדלו לכבות את הטלוויזיה כשהתוכנית נגמרת. כך תוכלו לעבור בצורה חלקה מפעילות אחת לאחרת. במשפחות רבות קל יותר לעזור לילדים להתכונן בבוקר לבית הספר כשהטלוויזיה כבויה. ילדים שאינם צופים הרבה בטלוויזיה מתרכזים טוב יותר בבית הספר. אם התוכנית המועדפת על ילדיכם משודרת בשעות הבוקר, הקליטו אותה וצפו בה מאוחר יותר, כשאתם וילדכם עייפים וזקוקים להפסקה.

הימנעו מטלוויזיה בשעות האורחה וסמוך לשעת ההשכבה לישון.  ארוחת ערב היא זמן משפחתי רגוע, בו תוכלו להחליף חוויות עם ילדיכם. צפייה בטלוויזיה בזמן זה תסיח את דעתם של הילדים מהזמן המשפחתי, ועלולה להפריע גם להתפתחות מנגנוני רעב ושובע. כמו כן, צפייה בטלוויזיה לפני ההשכבה לישון, מפריעה להפרשת מלטונין, ההורמון המסייע בהשראת שינה, ועלול לכן לגרום להרעות שינה בילדים כמו גם במבוגרים. זו הסיבה שמומלץ להימנע מטלוויזיה בשעות אלו.

הוציאו את הטלוויזיה והמחשב מחדרי השינה של הילדים. מחקרים מראים כי ילדים שיש להם טלוויזיה בחדר צופים בה יותר מילדים ללא טלוויזיה בחדר. כמו כן, הם נוטים לסבול יותר מקשיי הרדמות ושינה לא איכותית. מתלווה לכך עלייה במשקל וירידה בציוני בבית הספר.

לעולם לא מאוחר מדי להתחיל להציב מגבלות על זמן הטלוויזיה. היעזרו בילדיכם כדי להחליט במה לצפות, ועזרו להם לתכנן באילו תוכניות או די.וי.די יצפו בזמן המותר. היו תקיפים והיצמדו למגבלות שקבעתם.

ללמד את הילדים להיות צרכני טלוויזיה אקטיביים

למדו את ילדיכם להיות בררנים בכל הנוגע לטלוויזיה שבה הם צופים. כמו כן, אפשר לעודד אותם להיות פעילים מנטלית כשהם נמצאים מול הטלוויזיה, במקום לקבל כפשוטו את מה שהם רואים.

  • למדו אותם לחשוב על מה שהם צופים כבר מגיל צעיר. עזרו להם להמציא דירוג משלהם לתוכניות – למשל, ח’ (חייבים לצפות), כ’ (ככה ככה), ב’ (בזבוז זמן). עודדו אותם להפסיק לצפות בתוכניות שמדורגות ב’, ואחר כך, גם בתוכניות שדירגו כ’.
  • אפשרו לילדיכם לשאול שאלות על מה שהם רואים בטלוויזיה. אמרו להם מה דעתכם, בעיקר על דברים כמו פיגועים, אסונות, אלימות והאופן שבו דמויות שונות מתנהגות, אך גם על הדברים הטובים שאתם רואים.
  • דברו על מצבי הרוח והרגשות שלהם אחרי הצפייה בטלוויזיה ובפרסומות. בקשו מהם לתאר את רגשותיהם במילים – למשל, משועמם, שמח, מפחד, עצוב, מתרגש, עצבני או מודאג.
  • דברו על הדמויות, הסיפורים והנושאים בתוכנית הטלוויזיה, ותארו את מה שאתם אוהבים ולא אוהבים. שאלו שאלות כגון, “מה היה קורה אם אתה היית עושה את מה שהאיש הזה עשה?”
  • קבעו כלל שלא מדליקים את הטלוויזיה עד שכל המטלות בוצעו. היו תקיפים וברורים: “לא סיימת את כל מה שהיית צריכה לעשות הערב. אם תסיימי את הכל מחר, אולי יהיה לך זמן לצפות בטלוויזיה”.
  • אם אפשר, הוציאו את הטלוויזיה ממרחב המגורים העיקרי. כך תהיה זו החלטה מודעת לשבת ולצפות בה.

לעיתים ילדים עשויים לרצות לצפות בטלוויזיה בעקבות לחץ חברתי. לדוגמה, ילדכם עשוי לומר, “אבל אימא, כל החברים שלי רואים הישרדות”. במצבים כאלה, הראו לילדיכם שאתם מבינים, אך הזכירו להם שלמשפחות שונות יש כללים שונים.

מה לעשות כשהטלוויזיה כבויה

אנחנו יודעים היטב שלפעמים, הטלוויזיה היא פשוט האפשרות הקלה ביותר להעסיק את הילדים כשאתם צריכים להכין את ארוחת הערב, לדבר בטלפון או פשוט לקחת הפסקה של כמה דקות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להעסיק את הילדים בלי להדליק את הטלוויזיה:

  • הדביקו על המקרר רשימת פעילויות מעניינות. למשל, ללמוד לשחק משחקים חדשים, לשחק כדורגל בחצר, לצאת לגינה, לרכוב על אופניים או ללכת לספרייה.
  • ילדים בגיל בית הספר אוהבים להאזין למוזיקה ולסיפורים בדיסק, והם גדולים מספיק לדעת כיצד להפוך את הדף כשהם שומעים את האות בדיסק.
  • הכינו קופסה מיוחדת ובה משחקים, פאזלים, צעצועים או דברים שמוציאים אך ורק בזמנים הקשים אחר הצהריים – לא בהכרח דברים יקרים או מפוארים, אלא כאלה שילדכם אינו רואה כל הזמן. אפשר להציע לילדכם להרכיב פאזל, בעיקר אם יש לכם משטח מיוחד לפאזלים שמאפשר לו להרכיב פאזל קשה במשך כמה ימים. אפשר לשים בקופסה גם חוברות צביעה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חריקת שיניים

חלק מהילדים חורקים שיניים בשלב מסוים. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חריקת השיניים אינה מעירה אותם בדרך כלל, אך היא עלולה להעיר את האנשים האחרים בחדר!

ברוב המקרים, ילדים שחורקים שיניים אינם גורמים נזק לשיניהם. עם זאת, אם אתם מודאגים, דברו עם איש מקצוע. במקרים קיצוניים ונדירים במיוחד, כשהחריקה הופכת לעניין קבוע, ילדכם עלול להסב נזק לשיניו. אפשר לבקש מרופא השיניים להתאים לו סד לילה, שמגן על השיניים מפני החריקה וההידוק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.