ענישה גופנית היא לא הפתרון!

מה צריך לדעת

ישנם הורים המשתמשים במכות כדרך להבהיר לילדם שהתנהגותו אינה מקובלת. אך כסוג של עונש, מכות עלולות למעשה להוביל לתוצאה ההפוכה, כיוון שהן מעבירות לילדים מסר שמותר להרביץ. כך, למשל, ילדים שמקבלים מכות נהיים אלימים יותר מילדים שאינם מקבלים מכות. למעשה, שימוש בעונשים גופניים עלול להוביל להתנהגות מאתגרת, לחרדה או לדיכאון. כמו כן, המכות יכולות לפגוע בילדכם.

אסור להכות ילדים! משום סיבה, בשום אופן. הימנעו מכל צורה של ענישה גופנית: סטירות, צביטות, משיכות, טלטול וכו’. אם אתם מתקשים לטפל בהתנהגות המאתגרת של ילדכם, דברו עם רופא המשפחה או התקשרו לקו ייעוץ להורים לקבלת תמיכה וייעוץ.

חלופות לעונשים גופניים

ישנם סוגים רבים ונוספים של תגובות ותוצאות בהן אפשר להשתמש אם ילדכם מפר כלל או מתנהג לא כראוי.

לדוגמה, שיטת פסק זמן או התעלמות שיטתית יכולות לעזור כשילדכם מתנהג בצורה בלתי מקובלת. בשיטה אלו, אתם מרחיקים את הילד מפעילויות מעניינות ו/או מונעים ממנו תשומת לב לזמן קצר. פסק הזמן מאפשר לילדכם לחשוב על מה שקרה, ומה עליו לשנות בפעם הבאה.

כמו כן, כדאי לזכור ששיטות הקניית המשמעת השונות עובדות טוב יותר כשמשלבים אותן עם שיטות חיוביות לחיזוק התנהגות טובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות השפה בגיל שנתיים עד שלוש

אוצר מילים

אוצר המילים של הפעוט שלכם מתרחב בקצב מסחרר – הוא יכול ללמוד כמה מילים חדשות מדי יום! באופן כללי, הוא מבין מילים רבות יותר מהמילים שבהן הוא משתמש. הוא ישתמש בשמות עצם רבים – למשל, “תינוק”, “חבר”, “משאית”, “סירה”. כמו כן, אתם צפויים לשמוע יותר ויותר סוגי מילים אחרים, ובהם:

  • פעלים – “לשחק”, “ללכת”, “לצאת”
  • שמות תואר – “רטוב”, “כואב”, “חם”
  • כינויי גוף – “הוא”, “היא”, “אני”, “אתה”
  • מילות מיקום – “בתוך”, “על”.

הוא יתחיל להשתמש במילים כמו “עוד” ו”הרבה”, ובמילים שיוצרות משפטי שאלה כמו “מי”, “מה” או “איפה”. כמו כן, הוא יתחיל להגיד מילים כמו “אני”, “שלי” ו”אתה”. עד גיל שלוש הוא צפוי להבין את ההבדל בין “שלי” לבין “שלך”.

משפטים ודקדוק

כחלק מהתפתחות השפה, יתחיל ילדכם להשתמש במשפטים בני שתי מילים בסביבות גיל שנתיים. עד גיל שלוש, הוא אמור להשתמש במשפטים בני שלוש מילים או יותר – למשל, “אימא תיכנסי לאוטו”, “אני גם בא”, “לתת יד לאבא”.

הדקדוק והמשפטים המובנים שלו מתחילים להשתפר. לדוגמה, משפטים כמו “אני ללכת” יהפכו ל”אני הולך”. הוא יתחיל להשתמש בזמן עבר – לדוגמה, “הלכתי”, “קניתי” – וכן בצורת הריבוי של שמות עצם כגון “חתולים” ו”כלבים”.

יהיו מקרים שבהם ילדכם לא יצליח להפעיל את חוקי הדקדוק בדיוק כמו שצריך, כשהוא משתמש בריבוי או בזמן עבר. לדוגמה, הוא עשוי לומר “רגלִים” במקום “רגליים”, או “ללכתי” במקום “הלכתי”. טעויות אלה קורות כיוון שהוא עדיין מנסה להבין איך עובדת השפה.

הבנה

ילדכם מבין יותר ויותר ממה שנאמר לו. הוא מבין הוראות בנות שלב אחד ושני שלבים, כל עוד הן מתייחסות לדברים שהוא כבר מכיר – למשל, “תרים את הצעצועים ושים אותם בקופסה”, או “בוא הנה וקח תפוח”. הוא עדיין יתקשה למלא הוראות שנוגעות לדברים או משימות שאינו מכיר.

הוא יתחיל לענות על שאלות שמבוגרים שואלים אותו בנוגע ל”מי”, “מה” ו”איפה”, אך עשוי שלא להבין עדיין שאלות כמו “למה” ו”איך”. ילדכם יוכל לבקש מכם עזרה בעת הצורך, יבין את שגרות משק הבית וינחש מה השלב הבא בשגרה המוכרת. לדוגמה, אם תגידו לו לנעול נעליים, הוא יידע שיוצאים לפארק.

הגייה

עד גיל שלוש, ילדכם יידע להשתמש ברוב צלילי השפה, אך עדיין עשוי להגות כמה מהמילים באופן שונה ממבוגרים. לדוגמה, אף שכעת הוא יכול להגיד צלילים כמו “בּ” ו”ל”, הוא עשוי להתקשות להגיד אותם יחד כמו במילה “בלי”. כמו כן, הוא עלול להיתקל בקושי בהגיית צלילים קשים כמו ר,ח,ל, וכן בהגיית אותיות שורקות כמו ש, ז, צ, ס. עד גיל שלוש, זרים אמורים להבין כשלושה רבעים מדבריו.

לפתח מיומנויות ניהול שיחה

ילדכם יתחיל ללמוד לדבר בתורו, ויוכל לנהל איתכם שיחה קצרה. הוא יספר על דברים שקרו במהלך היום. בעזרתכם, הוא יוכל לסדר את דבריו ברצף וליצור סיפור פשוט – לדוגמה, “אני הולך לחנות”.  “ומה עשית בחנות?” “קנינו סוכריות”. עד גיל שלוש, ייתכן שאף יצליח לספר סיפור שהמציא בעצמו בהתבסס על חוויותיו, אך סביר להניח שהסיפור לא יהיה מפורט מאוד.

כמו כן, הוא יוכל לדבר על אנשים ועל חפצים שאינם נמצאים לידו – לדוגמה, “סבתא בחנות”, או “הכדור שלי על העץ”. נוסף על כך, הוא יתחיל לדבר באותו אופן שאתם ובן או בת הזוג שלכם מדברים, ויחקה את ההגייה ואת הדגשים שלכם. הוא עשוי להתחיל לפקוד על אנשים לעשות דברים שונים, ובעיקר על ילדים צעירים ממנו!

משחק

עד גיל שלוש, ילדכם יוכל לדבר ולשחק בו בזמן – לדוגמה, לדבר בקולות שונים בהתאם לצעצועים שהוא משחק בהם. הוא יתחיל לשחק בקבוצות עם ילדים אחרים, לחלוק איתם צעצועים ולשחק בתורות. ייתכן שתתחילו לשמוע אותו משחק עם השפה, חורז, שר ומקשיב לסיפורים. כשהוא מדבר, הוא עשוי להשתמש בקול חזק מדי או חלש מדי.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. במאמר זה ניתן מידע בקווים כלליים בלבד. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בנוגע להתפתחות השפה שלו, קבעו תור אצל אחות טיפת חלב, רופא הילדים או מומחה אחר לבריאות הילד. אם איש המקצוע אינו מודאג אך אתם עדיין דואגים, זה בסדר גמור לבקש דעה נוספת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שלשול

הגורמים לשלשול

הגורם הנפוץ ביותר לשלשול חריף או קצר מועד אצל ילדים הוא דלקת קיבה ומעיים (גסטרואנטריטיס). גורם נוסף נפוץ הוא תרופות כגון אנטיביוטיקה לטיפול במחלה אחרת. לפעמים, אך לא לעיתים קרובות, השלשול הוא סימן למחלה חמורה יותר כגון דלקת התוספתן.

שלשול מתמשך הוא שלשול שאינו עובר אחרי כמה ימים. לעיתים, שלשול כזה מגיע אחרי התקף של דלקת קיבה ומעיים. במקרה זה, יתכן והשלשול נגרם מאי סבילות זמנית ללקטוז. לאחר מחלת מעיים, נפגעת הרירית של המעי באופן זמני, והאנזים (החומר) האחראי על פירוק סוכר החלב נמצא בכמות ירודה בהשוואה למצב רגיל ובריא. כתוצאה מכך, סוכר החלב אינו מתפרק כראוי, והוא מתרפק על ידי חיידקי המעי, מה שגורם לשלשול מימי בעל ריח חמוץ לפעמים, אשר מגרה את העור בישבנו של ילדכם והופך אותו לאדום וכואב. במקרים כאלו מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים, ולשקול מעבר זמני לכלכלה ללא חלב, או תחליף חלב ללא לקטוז, במידה והתינוק ניזון מתחליפי חלב.

שלשול כרוני שנמשך יותר מ-14 יום עלול להיגרם מזיהומים טפיליים כגון ג’יארדיה, מחלת צליאק, אי סבילות למזון, תסמונת המעי הרגיז ומצבים נדירים יותר כגון מחלת מעי דלקתית.

חלק מהפעוטות שסובלים משלשול כרוני פשוט שותים יותר מדי מיצי פירות, ובעקבות כך סובלים משלשול הנובע מעודף של סוכר הנמצא מפירות, ואינו מתעכל במעיים, ועל כן מפורק על ידי חיידקי המעי.  עם זאת, ברוב המקרים איננו יודעים מה גורם לשלשול אצל פעוטות.

תסמיני השלשול

אם ילדכם סובל משלשול, הקקי שלו יהיה נוזלי, תכוף, ולעיתים גם בכמויות גדולות מהרגיל. צבעו של הקקי יהיה מגוון וינוע בין חום לירוק, ואתם עשויים להבחין בחתיכות מזון שלא עוכל לגמרי. הריח יכול להיות נוראי למדי.

השלשול עשוי להיות קשור להתכווצויות או כאבים בבטן, נפיחות, בחילה, הקאה או חום. כמו כן, הוא עלול לגרום להתייבשות, שיכולה להוות בעיה חמורה.

מתי לפנות לרופא

התייעצו תמיד עם רופא אם ילדכם סובל משלשול, בעיקר אם הוא בן פחות משלושה חודשים.

לכו לרופא אם:

  • ילדכם אינו משתין, והוא נראה חיוור ורזה, עיניו שקועות, ידיו ורגליו קרות, והוא ישנוני או עצבני מאוד
  • נמצאו עקבות דם או ריר בשלשול
  • ילדכם מאבד נוזלים
  • ילדכם סובל מחום
  • הילד סובל מכאב בטן חריף או מתמשך
  • השלשול מלווה הקאות
  • ילדכם מאבד משקל.

בדיקות שלשול

אם השלשול נגרם בגלל וירוס מסוים, חיידק או טפיל, ניתן לערוך בדיקת צואה כדי לגלות את מקור הבעיה. אם השלשול כרוני או מתמשך, הרופא עשוי להזמין בדיקות דם וצואה כדי לבדוק אם יש גורמים נוספים שבגללם הוא משלשל.

טיפול בשלשול

הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שילדכם מקבל מספיק נוזלים. תנו לו לשתות לגימות קטנות של מים , מיץ מדולל או תה לעיתים קרובות. תוכלו להשתמש גם  במשקאות מיוחדים למניעת התייבשות- כגון “מינרלי”, “הידראן” או “אורסט”  שהן תמיסות עשירות במלחים וסוכרים, אותם הגוף מאבד בזמן שלשול. ניתן לרכוש תמיסות אלו בכל בית מרקחת. מוצרים אלה מגיעים בצורת נוזל מוכן מראש, אבקה או שקיות להקפאה. יש להכין את המשקה בדיוק לפי ההוראות על האריזה.

אם אינכם יכולים להשיג תמיסה למניעת התייבשות, תוכלו להכין אחת בבית על ידי ערבוב של ליטר מים, 6 כפיות סוכר, וחצי כפית מלח.

תנו לילדכם לשתות תמיסה נגד התייבשות בכמויות קטנות (ואפילו בכפית), אך לעיתים תכופות.

אם אתן מניקות תינוק קטן, המשיכו להניק לעיתים תכופות יותר. אפשר לתת לו תמיסה למניעת התייבשות בין ההאכלות. אם התינוק שלכם ניזון מבקבוק, תנו לו נוזל למניעת התייבשות ב-24 השעות הראשונות בלבד, ואז המשיכו לתת לו תמ”ל נקי במנות קטנות אך תכופות יותר. כמו כן, אפשר להציע לו נוזלים למניעת התייבשות בין ההאכלות.

ייתכן שילדכם יסרב לאכול. אם הוא רעב, תנו לו לאכול מה שהוא רוצה. אם ילדכם ממשיך לאבד נוזלים, ואתם מרגישים שהוא שותה פחות ממה שהוא מאבד- הוא עשוי להתייבש. פנו לעזרה רפואית אצל רופא הילדים, במוקד רפואי, או בחדר המיון. במצב כזה ייתכן שיזדקק לעירוי נוזלים שניתן דרך הווריד, או דרך זונדה שנכנסת דרך אפו אל הקיבה.

אל תיתנו לו תרופות נגד שלשול. אין כל הוכחות לכך שהתרופות הללו באמת עובדות.

סביר להניח שילדכם אינו זקוק לאנטיביוטיקה. הרופא שלכם יסביר לכם מהי אפשרות הטיפול הטובה ביותר עבורו.

במקרה של שלשול הקשור לאי סבילות ללקטוז, יש להשתמש בחלב נטול לקטוז (אלא אם כן הילד עדיין יונק) עד שהשלשול משתפר, או למשך שבועיים. לאחר מכן, אפשר לנסות לתת לו את המזון הרגיל. אם התינוק שלכם ניזון בדרך כלל מתמ”ל אך יש לו אי סבילות ללקטוז, הרופא עשוי להמליץ לכם על תמ”ל מסוג שונה. בדרך כלל מצב זה נפתר מעצמו בתוך כמה שבועות, כשדופנות המעיים מחלימות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקרוא סיפורים לפעוטות

מדוע חשוב לקרוא לפעוט

הסיפורים, הדיבור והשירים שאתם חולקים מדי יום עוזרים להתפתחות ילדכם. כך הוא יתחיל להכיר את הצלילים, המילים והשפה, ובסופו של דבר, את ערכם של ספרים ואת ההנאה שהם מסבים לנו. כל אלה בונים את מיומנויות האוריינות המוקדמות שלו, ועוזרים לו לקרוא בהצלחה בשלב מאוחר יותר.

כמו כן, קריאת סיפורים מגרה את דמיונו של הפעוט ועוזרת לו ללמוד על העולם שסביבו. מלבד זאת, הקריאה המשותפת מאפשרת לכם לבלות זמן יקר ביחד. אפשר להתחיל לקרוא לילדכם כמה מוקדם שתרצו – וכמה שיותר מוקדם, יותר טוב. למידע נוסף, קראו את המאמרים קריאת וסיפור סיפורים לילדים ולתינוקות ולפתח את מיומנות האוריינות.

לקרוא ספרים לפעוט

בגיל ובשלב זה, אנחנו קוראים לפעוט בעיקר כדי ליהנות מהספרים, לבלות זמן מיוחד ביחד ולפתח את האהבה לספרים. הנה כמה עצות שיעזרו לכם ולקורא הצעיר שלכם להפיק את המרב מזמן הקריאה:

  • עזרו לילדכם לבחור ספר, ובקשו ממנו להחזיק את הספר בעצמו ולהפוך את הדפים.
  • תנו לו להשלים את המילים בסיפור שהוא מכיר. עצרו בסופי משפטים ותנו לו לסיים אותם במקומכם.
  • בקשו ממנו לספר מה הוא רואה בתמונות.
  • דברו איתו על הצלילים שמפיקים בעלי החיים.
  • שירו שירי משחק וחרוזים ביחד.

הטיפים הכלליים הבאים יעזרו לכם לקרוא ולספר סיפורים לילדים צעירים:

  • נסו לפתח הרגל ולספר לפחות סיפור אחד ביום. הכינו בביתכם פינת קריאה מיוחדת – כיסא, ספה או פוף גדול מספיק שתוכלו לשבת עליו יחד בנוח, ולידו ארגז ספרים או כוננית.
  • הפכו את הקריאה לאירוע מהנה ורגוע כדי שילדכם יצפה לה בקוצר רוח. יהיו ימים שבהם הוא לא ירצה לבלות זמן רב בקריאה, וזה בסדר גמור. תנו לו לקבוע את הקצב.
  • כבו את הטלוויזיה או הרדיו, ומצאו מקום שקט לקרוא בו כדי שילדכם יוכל לשמוע את קולכם ולהתרכז בספר.
  • כשאתם קוראים, החזיקו את ילדכם קרוב אליכם או הושיבו אותו על הברך, כדי שיוכל לראות את פניכם ואת הספר גם יחד.
  • שלבו את ילדכם בקריאה ועודדו אותו לדבר על התמונות ולחזור על מילים ועל ביטויים מוכרים. השמיעו קולות ורעשים מצחיקים – אפשר לשחק וליהנות!
  • אם הוא רוצה, תנו לו לבחור את הספרים. ייתכן שכבר יש לו סופרים ומאיירים מועדפים. והתכוננו לקרוא את אותם ספרים אהובים שוב ושוב!

אילו ספרים לקרוא לילדכם

ישנם ספרים רבים כל כך שקשה לדעת היכן להתחיל. כלל האצבע הוא שילדים קטנים נהנים בדרך כלל מספרים שכוללים חריזה, מקצב וחזרתיות טובים – כל אלה עוזרים להם ללמוד. בדקו אם אורך הספר מתאים לילדכם, כדי שימשיך להתעניין בו. פעוטות עשויים ליהנות במיוחד מ:

  • ספרים עם בעלי חיים וקולות בעלי חיים
  • ספרים על נושא אהוב כמו מכוניות, משאיות, פיות, חיות מחמד, כוכבים וכוכבי לכת, מוזיקה, ארמונות, הים, נסיכות או רכבות
  • ספרים על משחקים שקשורים לחוויות ולהתנסויות שלהם
  • ספרי פופ-אפ – בגיל זה, ילדים אוהבים ליהנות עם ספרים הכוללים חלקים נעים.

הנה כמה ספרים נפלאים לפעוטות:

  • תירס חם מאת מרים רות
  • אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים מאת ד”ר סוס
  • מעשה בחמישה בלונים מאת מרים רות
  • סיר הסירים מאת אלונה פרנקל
  • הזחל הרעב מאת אריק קארל
  • טרופותי מאת ג’וליה דונלדסון
  • דירה להשכיר מאת לאה גולדברג
  • שמוליקיפוד מאת כוש
  • אבא עושה בושות מאת מאיר שלו
  • לקוף יש בעיה מאת ג’וליה דונלדסון
  • פחדרון בארון מאת מרסר מאייר
  • לילה בלי ירח מאת שירה גפן ואתגר קרת
  • כספיון מאת פאול קור

למה לא לבקר בספרייה המקומית? אפשר לעשות מינוי ולשאול ספרים בחינם. צוות הספרייה יוכל להמליץ לכם על ספרים שמתאימים לגילו של הילד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שימוש במחשב לילדים בגיל בית הספר

זמן מחשב לילדים בגיל בית הספר

רוב המומחים להתפתחות ילדים ממליצים להגביל את זמן המסך היומי. ילדים צעירים יכולים לצפות במסך לא יותר משעה ביום, כולל טאבלטים, טלפונים סלולריים, משחקים אלקטרוניים ומחשבים, כיוון שיצירת אינטראקציה איתכם ועם אחרים תורמת הרבה יותר לרווחה של ילדים ולהתפתחותם. האינטראקציה בחיים האמיתיים מפתחת את מערכות היחסים ומיומנויות השפה של הילדים, והתפתחות החברתית חשובה מאוד ללמידה אצל ילדים בגיל זה.

כמו כן, בילוי זמן רב מול המסך מגביר את הסיכון להשמנת יתר אצל ילדים. יש לאזן את הזמן שילדים מבלים במשחקי מחשב ובצפייה בטלוויזיה עם פעילויות שטובות להתפתחותם, כמו פעילות גופנית, משחק יצירתי (הרכבת פאזלים וציור) וניהול שיחה עם משפחה וחברים.

שימוש במחשב והמוח המתפתח

השימוש במחשב משנה את מוחנו מבחינה פיזית. שינוי זה עלול להוות בעיה בעיקר אצל ילדים, שמוחם עדיין מתפתח. לדוגמה, קבלת גירוי מתמיד ממכשירים דיגיטליים עלולה ליצור בעיות קשב וריכוז אצל ילדים שכבר מתקשים לקבוע סדרי עדיפויות ולהתנגד לדחפיהם.

השימוש במחשב והאוריינות הדיגיטלית נתפסים בדרך כלל כמועילים לילדים, אך נסו לעמוד בלחץ לקנות את המכשירים, הטאבלטים או קונסולות המשחקים החדשים ביותר. בסופו של דבר, הטכנולוגיה משתנה ללא הרף, והילדים יצליחו להסתגל בקלות לכל מה שיקבלו.

להפיק את המיטב מזמן המחשב

ילדים בגיל בית הספר אוהבים לשחק במחשב ובמשחקי וידיאו, כולל משחקים ברשת. הצעד הראשון בהפקת המיטב מהזמן שהם מבלים מול המחשב הוא לבחור פעילויות, יישומונים ומשחקים שמתאימים לגילם. יכול להיות שילדכם ירצה להשתמש במעבד תמלילים כגון Word, בתוכנות ציור או במצגות, או ליצור תוכן ברשתות חברתיות. הילדים נהנים בדרך כלל מאתרים ויישומונים ידידותיים לילדים שמאפשרים להם ליצור סרטוני וידיאו או תמונות, אנימציות, ספרים וקומיקס.

משחקי מחשב והמדיה הדיגיטלית

באופן כללי, ילדים בגיל בית הספר אוהבים לשחק איתכם במשחקי מחשב או להשתמש במדיה הדיגיטלית – או לפחות לצפות בהם אתכם. הגיבו להם ולמה שהם עושים כדי לבנות את מערכת היחסים ביניכם. כשאתם משחקים או עוזרים לילדכם ליצור מדיה או יצירה דיגיטלית, דברו איתו על הבחירות שלו במשחק או בתוכנה. עזרו לו לחקור את תחומי העניין שלו ושאלו אותו מה הוא עומד לעשות בהמשך.

כמו כן, כדאי לחפש משחקים שבהם צריך “לחקור” את הסביבה. משחקים אלה מאפשרים לילדכם לשחק עם אחרים ברשת, כולל איתכם, במקום להתחרות נגדם. עודדו את ילדכם לשחק עם אנשים אחרים ולא רק לבדו. חפשו אתרים או מקורות ליצירת תוכן דיגיטלי, כגון מאש-אפים מוזיקליים ופעילויות אחרות שילדים אוהבים לעשות ולחלוק עם חבריהם ברשת – למשל, מיקמק.

כדי שילדיכם יתרגלו לחשוב על הדברים שהם רואים על המסך במקום לספוג אותם באופן פסיבי, שאלו אותם שאלות בנוגע לפעילויות ולמשחקים במחשב או בטאבלט כגון:

  • איך משחקים במשחק הזה?
  • מה קורה כשנכנסים לשם?
  • איזו דמות מדברת?
  • מה אתה חושב על הדמות המצוירת שלך או על הקומיקס?

ככל שתבלו עם ילדיכם זמן רב יותר באינטראקציה עם המדיה הדיגיטלית, כך תעזרו להם לפתח מיומנויות טובות יותר להבנת המסרים שהם מקבל.

גלישה באינטרנט

ילדים בגיל בית הספר רוצים להשתמש באינטרנט כמקור מידע, ואוהבים גם להיכנס למשחקים ולאתרי בידור. עם זאת, אי אפשר לסמוך על כל מה שמוצאים באינטרנט, וילדיכם צריכים לדעת זאת. עודדו את ילדיכם להסתכל בעין ביקורתית על התוכן שהם מוצאים באינטרנט, והציעו להם לשאול שאלות כגון:

  • מי מפעיל את האתר הזה? האם זה אדם, ארגון כמו אוניברסיטה, חברה מסחרית, משרד ממשלה?
  • מדוע המידע הזה נמצא כאן? האם האתר הזה מנסה למכור לי משהו? לגרום לי להאמין במשהו? לגרום לי לעשות משהו?
  • אני יכול לבטוח ב”עובדות” שמוצגות באתר הזה? מאין הן מגיעות?
  • למי אכפת? מדוע המידע באתר הזה חשוב?
  • מי עלול לקרוא את המידע שאני חולק ברשתות חברתיות כמו מומו הפרה, מיקמק, פייסבוק, אינסטגרם או סנאפצ’אט?
  • האם כל ה”חברים” שלי ברשת הם באמת אנשים אמיתיים, או שהם עובדים בכל מיני חברות שרוצות למכור לי משהו?

כתובות ה-URL של האתרים יעזרו לכם ולילדכם להבין מאין מגיע המידע באינטרנט. לדוגמה:

  • סיומת .edu שייכת בדרך כלל לאוניברסיטאות
  • סיומת .gov.il שייכת בדרך כלל למשרדים ממשלתיים
  • סיומת .com או .co.il שייכת בדרך כלל לארגונים מסחריים
  • סיומת .org שייכת בדרך כלל לעמותות ללא כוונת רווח.

אף שלא תמיד קל לילדים (או למבוגרים) להתייחס בביקורתיות כלפי תוכן באינטרנט, כדאי לשאול שאלות כדי להימנע מתסכול ומזמן מבוזבז.

אם הילדים משתמשים במידע שנלקח מהאינטרנט לצורך מטלות בשיעורי הבית, ודאו שהם כותבים את המידע במילים שלהם, ולא משתמשים רק ב’העתק והדבק’ של מילים שמישהו אחר כתב. כמו כן, מומלץ שילדים גדולים יותר יתרגלו לכלול את מקורות המידע במטלות שלהם – כלומר, כתובות ה-URL המדויקות שבהן מצאו את המידע. עודדו אותם לחפש במספר מגוון של אתרי ידע, ולא להסתפק רק בויקיפדיה.

זמן מחשב

דברו עם ילדיכם על כמות זמן המסך שאתם מרשים להם ובאילו אתרים או פעילויות מותר להם להשתמש, כדי שילמדו לחשוב, לתכנן ולבחור כיצד להשתמש בזמנם. תנו להם רשימה של משחקים ופעילויות ואפשרו להם לבחור כיצד ינוצל זמן המחשב.

במשפחות רבות ישנם כללים ברורים שמאפשרים לילדים לדעת כמה זמן מותר להם לשבת מול המסך, במה הם יכולים לצפות או במה לשחק. לעולם לא מאוחר מדי לקבוע כללים חדשים. התכוננו מראש לכמה מחאות, אך אל תדאגו – ילדכם יתרגל לכך.

שימוש בריא ובטוח במחשב

הטיפים הבאים מעודדים בטיחות באינטרנט לילדכם ולמשפחתכם:

  • החזיקו את המחשב במרחב המגורים המשותף, בעיקר אם יש בו גישה לאינטרנט. השגיחו על מה שילדיכם עושים וצופים בו.
  • עודדו אותם לספר לכם אם נתקלו באתר או במשחק שמטריד או מפחיד אותם.
  • למדו את ילדיכם כללים פשוטים לשימוש בטוח באינטרנט: לא לחלוק פרטים אישיים, לא לפגוש זרים, לא למסור סיסמאות ולעמוד במגבלת הזמן שנקבעה מראש.
  • היעזרו בסיווג סרטי הקולנוע של משרד התרבות והספורט כדי להחליט במה יוכלו ילדיכם לצפות. סיווג הסרטים נע בין “מותר לכל”, “מותר מגיל 12, 14 או 16” (אף שיש סרטים שמתאימים לילדים אך כוללים אלימות). סרטים שסווגו “למבוגרים מגיל 18” אינם מתאימים לילדים בכל הגילאים.
  • הימנעו ממשחקי מחשב שגורמים לאלימות להיראות “מגניבה”, או שמציגים אלימות כדרך להשיג את מה שצריך. אם הילדים רואים שהגיבורים מתוגמלים על שימוש במעשים אלימים, הם עלולים לרצות לחקות אותם. כמו כן, משחקים כאלה עלולים להקהות את רגישותם לאלימות בעולם האמיתי.
  • ודאו שלילדיכם יש גישה למגוון פעילויות מגרות ומבדרות – ספרים, ביקורים בספרייה, פעילות גופנית וכדומה. כך הם לא יוכלו להשתמש בתירוץ “אין לי מה לעשות חוץ מלשחק במחשב!”.

כשילדיכם עוברים מהמחשב למסכים אחרים, ודאו שהם עושים הפסקה של עשרים דקות לפחות. שימו לב גם לזמן המסך הכולל שלהם. מחקרים גילו קשר בין שימוש עודף במחשב לבין סיכון מוגבר להשמנת יתר, ובעיות גופניות כגון פגיעות ביד, עיניים מאומצות וכאבי גב ופרק כף היד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת תינוקות: תאורה ורעש

תאורה

נסו לעמעם את האורות כשאתם מכינים את התינוק לשינה. בשעות היום, כדאי לסגור את הווילונות והתריסים. החשכת החדר מצמצמת את רמת הגירוי מסביב לתינוק, ועוזרת לו להירגע לקראת השינה. כמו כן, חדר חשוך רומז לתינוק שהגיע הזמן לנוח. כשהתינוק במיטה, הוא יישן טוב יותר אם כמות האור תישאר דומה לזו שהייתה כשנרדם.

רעש

ילדכם אינו זקוק לדממה מוחלטת כדי לישון. ילדים יכולים לישון גם במידה מסוימת של רעש. עם זאת, קל יותר להירדם אם רמות הרעש נותרות עקביות. אם התינוק נרדם ברעש, שקט פתאומי עלול להעיר אותו, ולהפך.

טיפים לשימוש נכון בתאורה וברעש

  • נסו ככל האפשר לחסום רעשי רקע פתאומיים מבחוץ. תוכלו לסגור את החלונות והדלתות, לתלות וילונות כבדים או שמיכה או להניח בולם רעשים מתחת לדלת.
  • רעש עקבי בווליום נמוך, כגון רדיו שפועל בשקט בחדרו של התינוק, יכול גם הוא לחסום רעשים פתאומיים. אם אתם חוששים שהתינוק יהיה תלוי בהשמעת מוזיקה כדי להירדם, נסו לכבות אותה מדי פעם כשדפוסי השינה שלו מתבססים.
  • תוכלו להשמיע רעש לבן – לכוון את הרדיו לרעש סטטי, למשל. עוד מקור טוב לרעש לבן הוא המאוורר. אם אתם משתמשים במקור רעש לבן, הניחו אותו הרחק מאוזניו של התינוק ושמרו על ווליום נמוך, כדי להגן על שמיעתו.
  • אור הבוקר שנכנס מבעד לתריסים ורעשי הרחוב עלולים להעיר את התינוק. אם אתם רוצים שהתינוק יישן זמן רב יותר, תוכלו להשתמש בווילונות עבים יותר ולסגור את החלונות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בטיחות לילדים בבית בימי קורונה

יצירת מרחב ביתי בטוח

כל הילדים נופלים או נחבלים לפעמים, ולא נכון למנוע מהם פעילות כדי למנוע פגיעה. ילדים הם פעילים וסקרנים מטבעם, וזהו חלק חשוב מתהליך הגדילה והצמיחה שלהם. עם זאת, דו”ח ארגון “בטרם” משנת 2013 מסביר כי רוב הילדים מגיעים למיון ולאשפוז כתוצאה מהיפגעויות המתרחשות בבית. את רוב ההיפגעויות האלו ניתן למנוע באמצעות תכנון מוקדם והתאמת הבית לילדים. חשוב שתכירו את הסכנות והגורמים הנפוצים לפציעות ילדות בבית כדי שתוכלו להגן על ילדכם ולאמץ הרגלי בטיחות שימנעו פציעות ותאונות חמורות. כך תהפכו את ביתכם למקום בטוח ויצירתי שבו ילדכם יוכל לשחק ולחקור.

מלבד למיגון הבית, זכרו כי תינוקות וילדים זקוקים להשגחה רציפה. כשילדכם גדל ומתפתח יש לשים לב לסכנות חדשות, וכדאי גם ללמד אותו מה בטוח ומה לא. שמרו רשימה של מספרי טלפון למקרי חירום במקום זמין ובולט או בנייד. למדו ותרגלו פרוצדורות חירום, כמו החייאה או פינוי גוף זר. סניפי מגן דוד אדום בישראל, כמו גם גורמים אחרים, מציעים קורסי החייאה ועזרה ראשונה בעלות סמלית. החזיקו ערכת עזרה ראשונה בהישג יד.

נפילות ופציעות

נפילות הן גורם התאונות השכיח ביותר, בקרב תינוקות פעוטות וילדים. עם ההתפתחות של ילדכם חשוב להבין את המיומנויות החדשות שהוא לומד ולהתכונן ולהתאים את הסביבה בהתאם. ישנם שלושה גורמים המשפיעים על חומרת הפציעה בעקבות נפילה: הגובה שממנו נופלים, המשטח שעליו נופלים (משטחים קשים מול משטחים רכים) ובמה הילד עלול לפגוע כשהוא נופל (רהיטים בעלי פינות חדות וכד’).

שימו לב: תינוקות אין להשאיר כלל במקום גבוה ללא השגחה. אם עליכם להפנות מבט מהתינוק, המשיכו לשמור עליו באמצעות יד אחת. עד גיל חמש נפילה מגובה של מטר וחצי נחשבת למסוכנת. בילדים גדולים יותר, אין לאפשר גישה לגובה של שני מטרים ומעלה.

להלן מספר צעדים פרקטיים שתוכלו לנקוט כדי להגן על ילדכם מפני נפילות ופציעות בבית:

כללי

  • התקינו שערי בטיחות במעלה המדרגות ומורדן.
  • היזהרו מרצפות חלקלקות, ונגבו היטב מים שנשפכו על הרצפה.
  • אם יש לכם בריכה, התקינו גדר ושער בעל מנעול אוטומטי העומדים בתקן של מכון התקנים הישראלי לבריכות שחייה ביתיות.
  • הקפידו על התקנת שקעי חשמל חסומים או מסתובבים.

ריהוט

  • יש לקבע ארונות ורהיטים כבדים לקיר.
  • חפצים של הילדים יש לאחסן במדפים הנמוכים, וכן ללמד אותם שאסור לטפס על מדפים.
  • יש להרחיק רהיטים עם פינות חדות או לרפד את הפינות.
  • בדקו שרהיטים מתקפלים כוללים מנגנון נעילה כדי שלא יתמוטטו בעת השימוש.

חלונות

  • נעלו חלונות, בעיקר במפלסים הגבוהים, והתקינו סורגים קבועים. תריסים אינם מונעים נפילה מחלון.
  • אל תציבו רהיטים ליד החלונות, כגון מיטות, כסאות או עציצים, כדי שהילדים לא יטפסו עליהם ויגיעו לחלון.
  • למדו את ילדכם לשחק הרחק מחלונות, ותמיד השגיחו עליו בעת משחק.

מרפסת

  • הקפידו שהדלתות המובילות למרפסת יהיו תמיד סגורות כך שילדכם לא יצא למרפסת לבדו.
  • התקינו שער בטיחות בכניסה למרפסת.
  • בדקו שמעקי הבטיחות במרפסת בטוחים: גובה המעקה צריך להיות מטר אחד לפחות, ללא עמודים אופקיים כך שלא ניתן יהיה להניח עליהם רגל ולטפס.
  • ודאו שאין בסביבה חפצים שעלולים לשמש את ילדכם לטיפוס.
  • בכל מקרה, יש להשגיח על ילדכם בכל זמן השהיה במרפסת.

חפצים חדים

  • הניחו חפצים חדים כמו מספריים, סכינים או סכיני גילוח במגירה נעולה או גבוהה.
  • אחסנו מעבדי מזון לאחר תום השימוש. נתקו מהחשמל מכשירים המוחזקים על השיש.
  • הרחיקו כלי עבודה ונעלו אותם במקום בטוח. השתמשו בהם רק כשילדכם אינו בסביבה והקפידו לנתק מהחשמל ולהניח במקום בטוח בכל הפסקה.

זכוכית

  • תנו לילדכם להשתמש בכלי פלסטיק ולא בכלי זכוכית.
  • הדביקו מדבקות על דלתות או מעקות מזכוכית בגובה פני הילד כדי שלא ינסה לרוץ דרכם בטעות.
  • השתמשו בזכוכית בטיחות או בטפט שקוף למניעת התנפצות.
  • הימנעו משימוש ברהיטי זכוכית כשיש בבית ילדים צעירים.
  • כשזכוכית נשברת, הרחיקו את הילד ונקו היטב את השטח.

הרעלות

הרעלה היא אחד הגורמים השכיחים להיפגעויות של ילדים צעירים. לרוב החומרים המרעילים הם כימיקלים המצויים בבית, כמו מוצרי ניקיון ותרופות. ילדים עלולים לגשת לחומר רעיל במהירות ומבלי שנשים לב. המודעות לקיומם של חומרים שעלולים להיות מסוכנים תאפשר לכם להיערך מראש ולהגן על ילדכם. בכל חשד להרעלה, קחו מיד את המיכל ואת הילד והתקשרו למרכז הארצי למידע בהרעלות, בטלפון  04-7771900, לקבלת ייעוץ ומידע חיוני על עזרה ראשונה.

תרופות

תרופות הן גורם ההרעלה המרכזי אצל ילדים קטנים, כאשר הן אחראיות ל-70% ממקרי ההרעלה. חשוב לדעת שכמעט כל התרופות, כולל ויטמינים או תרופות צמחיות, הן רעילות כשלוקחים מהן כמות גדולה. לכן, התקינו ארון שניתן לנעול ואחסנו בו את התרופות שלכם. יש לאחסן מחוץ להישג יד גם תרסיסים, מוצרי שיער, ורעלים אחרים. מומלץ לא ליטול תרופות כשילדכם נמצא בסביבה על מנת שלא ינסה לחקות אתכם. במידה וילדכם בכל זאת רואה אותם הסבירו כי מדובר בתרופות, הימנעו מלקרוא להם “סוכריות מיוחדות” וכדומה. כשעליכם לתת תרופה לילדכם – ודאו את המינון, וקבעו עם בן או בת הזוג בכל פעם כדי להימנע ממתן מינון כפול. תמיד השגיחו על ילדכם כשהוא לוקח תרופה! הימנעו מהסחות דעת.

חומרי ניקוי

ילדים יכולים להפתיע ולבלוע חומר ניקוי ברגע אחד של הסחת דעת. לכן, כאשר אתם מנקים הקפידו להניח את המיכל במקום בטוח, שבו תוכלו לראות אותו כל הזמן. הימנעו משימוש באריזות של מזון או שתייה עבור חומרי ניקוי, אפילו לא לזמן קצר. אל תשימו כימיקלים כמו מדללי צבע או חומרי הדברה בבקבוקים של שתייה קלה, ואל תמזגו אותם לתוך כוסות. לאחר השימוש, אחסנו חומרים מסוכנים במקום בטוח – בגובה של מטר וחצי לפחות ובארון שניתן לנעול אותו. שימו לב שאתם נועלים ומרחיקים תמיד גם חומרי ניקוי שנמצאים בשימוש יומיומי, ובפרט כאלו שעלולים להיראות לילדכם כמו ממתקים, כגון טבליות של מדיח או מכונת כביסה.

כוויות

שריפה וכוויות הן בין הגורמים הנפוצים למיון ולאשפוז של ילדים בבתי החולים. מגנו את הבית והקפידו על כללי זהירות על מנת להפחית את הסיכון שילדכם יפצע כתוצאה מכוויה. עם זאת, על מנת למנוע מילדכם להיכוות הדרך היעילה ביותר היא להשגיח עליו היטב, בפרט כשיש בסביבה משקאות חמים, תנורי חימום או ציוד חם אחר.

כיצד להכין את הבית?

  • התקינו בביתכם גלאי עשן.
  • רכשו תמיד רהיטים ובדים העשויים מחומרים בעלי דרגת התלקחות נמוכה.
  • בחרו באמצעי חימום בטוחים ומתאימים לילדים – השתמשו ברדיאטור או במזגן ולא בתנור סלילים.
  • הנמיכו את התרמוסטט והגבילו את חום המים בברזים ללא יותר מ-50 מעלות.
  • רכשו מיחם תקני בעל מכסה מתברג.
  • אין להשתמש בסדינים חשמליים.
  • נעלו גפרורים ומציתים במקום גבוה.

למה לשים לב בשגרה?

  • כשאתם מבשלים, סובבו והפנו ידיות של סירים ומחבתות לעבר הקיר.
  • אל תשאירו את המטבח ללא השגחה כשיש בו כלים חמים.
  • הקפידו להניח את מיחם המים בשבת רחוק מהישג ידם של ילדים. מקמו את המיחם כך שהברז פונה הצידה. אין להזיז מיחם כשהוא מלא במים חמים.
  • גם פלטה של שבת יש להניח במקום גבוה הרחק מידיהם של הילדים.
  • התקינו גדר בטיחות סביב מקור חום כמו אח או טאבון.
  • שמרו על מרחק של מטר לפחות מתנורי חימום: הרחיקו בגדים, צעצועים, שטיחים או מפות.
  • גהצו בגדים רק כשהילדים ישנים או נמצאים בלול. הניחו למגהץ להתקרר במקום גבוה ובטוח.
  • בדקו תמיד את חום המים באמבטיה לפני שאתם מניחים לילדכם להתקרב.
  • היזהרו במיוחד ממשקאות חמים. אין לשתות משקה חם עם ילד על הידים. יש להרחיק את הכוס מהישג ידם של ילדים ולהקפיד להניח אותן תמיד במרכז השולחן ולא בקצה.

איך לטפל בכוויות?

הזעיקו מיד אמבולנס אם הכווייה גדולה מכף ידו של ילדכם, או נמצאת על הפנים, הצוואר או במפשעה. אם אינכם בטוחים מה חומרת הכווייה, פנו מיד לרופא, בית חולים או מרכז רפואי.

כשניתן, הגישו עזרה ראשונה לפי הצעדים הבאים:

  1. קחו את הילד למקום בטוח וודאו שאין סכנה לפגיעה נוספת.
  2. הסירו בגדים (רק במידה והם לא נדבקים לעור!), שעונים ותכשיטים (אם ניתן לעשות זאת מבלי לגרום לכאב או פגיעה נוספים).
  3. צננו את האיזור הפגוע במים זורמים בלבד, למשך 20 דק’. החזיקו את הילד ונחמו אותו.
  4. כסו את אזור הכוויה בתחבושת רופפת וקלה שאינה נדבקת, כמו ניילון נצמד או מטלית נקייה ולחה. הגביהו את האיברים שספגו כוויה.

גשו מיד לקבלת עזרה רפואית במרפאה, בבית החולים או במוקד אם שטח הכווייה או הצריבה הוא 20 ס”מ או יותר, אם העור באזור הכווייה נראה חשוף, דלקתי או מכוסה בבועות, או אם הכוויה נראית עמוקה, גם במידה והילד אינו חש כאב. פנו לקבלת עזרה גם במקרים שהכאב אינו עובר או מחמיר.

מה אסור לעשות

  • אין לקלף בגדים שנדבקו לכווייה.
  • אין לפוצץ שלפוחיות.
  • אין להניח על הכווייה קרח, מים קרים, תחליבים, קרמים, שמן, משחות או אבקות. חמאה או קמח עלולים להחמיר את הנזק עוד יותר. כדי לטפל בכווייה כמו שצריך יש להסיר את כל אלה.
  • אם שטח הכוויה גדול, אל תצננו אותה למשך יותר מ-20 דקות. ילדכם עלול לסבול מהר מאוד מהיפותרמיה.

לעשות את הסוויץ’: המעבר היומיומי בין העבודה לבית

כיצד העבודה משפיעה על הזמן בבית

ילדים צריכים תשומת לב חמה ואוהבת כדי לשגשג ולפרוח. תשומת הלב הזו נשענת על כמות הזמן שההורים והילדים מבלים יחד, ועל איכותו של הזמן הזה. זמן איכות הוא זמן שבו אתם נמצאים עם ילדכם מבחינה פיזית ורגשית גם יחד.

העבודה עלולה להפריע לכמות הזמן שאתם מבלים עם הילדים – וגם לאיכותו. שעות ארוכות בעבודה משאירות לכם פחות זמן לבלות עם ילדכם. כמו כן, לעבודה יש נטייה לגלוש אל תוך הזמן שאתם מבלים איתם. אם אתם לחוצים, עייפים, דואגים או מתוסכלים בגלל העבודה, אתם יכולים אמנם לחזור הביתה בגופכם, אך נפשכם נשארת בעבודה.

ילדים, אפילו ילדים קטנים מאוד, מבחינים מתי אינכם שמים לב אליהם באמת. לפעמים זה בלתי נמנע. עם זאת, כשזה קורה פעמים רבות, זה עלול לפגוע באופן שבו הילדים מרגישים כלפי עצמם.

אם אתם הורים בעלי נסיבות מיוחדות – הורים יחידנים, או הורים לילדים עם צרכים מיוחדים – אתם כנראה נתקלים באתגרים נוספים שמקשים עוד יותר על המעבר בין העבודה לבית.

מה ילדים צריכים

ברוב המקרים, תפעול משק בית הוא משרה מלאה נוספת בסוף יום העבודה, והילדים אינם מאפשרים לכם לקחת זמן ומרחב כדי לעשות את המעבר בין “מצב עבודה” ל”מצב בית”. ברגע שהם רואים אתכם, הם רוצים לספר לכם על כל מה שקרה היום:

  • “אפשר לעזור לי עם שיעורי הבית?”
  • “מחר אני צריכה להביא כובע כתום לבית הספר.”
  • “מה יש לארוחת הערב? אני מת מרעב.”
  • “הבקעתי גול מנצח!”
  • “עלמה אמרה שהיא כבר לא חברה שלי.”

ילדים קטנים יותר, כולל תינוקות ופעוטות שאינם יכולים עדיין להגיד לכם מה הם צריכים, נוטים להיות עייפים, עצבניים או רעבים כשאתם מגיעים הביתה בסוף היום. הם רוצים תשומת לב שתתבטא בחיבוקים ובמגע גופני מנחם. וכמובן, גם לילדים יש ימים רעים לפעמים, בצהרון או בבית הספר. עדיף לדעת מתי זה קורה, כדי להתכונן היטב להשלכות.

כשאתם עסוקים, לחוצים או מרגישים שהגעתם לקצה, אתם עלולים להתחיל לחשוב שמתן תשומת לב לילדכם הוא רק עוד מטלה או אחריות בסדר היום. במקום זאת, חשבו כמה כיף שיש לכם ילד שמחכה בבית ויכול לחלוק איתכם את העולם.

טיפים שיעזרו לעשות את השינוי

הזמן שמבלים יחד הוא הבסיס לכל מערכות היחסים, וכמה שיותר – יותר טוב. כשזמן זה קצר, כדאי מאוד להפיק ממנו את המיטב. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להשאיר את העבודה לגמרי מאחוריכם, ולחוות את הרגע עם ילדכם:

  • חשבו היטב על יום העבודה לפני שאתם עוזבים את העבודה ולפני שאתם פוגשים את ילדכם. כך תוכלו לעבור בהדרגה ממחשבות על העבודה למחשבות על הבית והמשפחה.
  • שקלו אם לא כדאי להישאר עוד מעט בעבודה כדי להשלים את המשימה שהתחלתם, במקום לקחת אותה הביתה. עם זאת, שעות ארוכות יותר בעבודה אינן פתרון טוב לטווח הארוך.
  • נסו לארגן את יום העבודה שלכם כך שתטפלו במשימות הקשות והמאתגרות ביותר בתחילת היום במקום בסופו.
  • נסו ליצור מרווח של זמן בין העבודה לבין הבית, שיאפשר לכם להניח את העבודה בצד.
  • השתמשו בזמן הזה כדי לכבות את המחשבות ולהתנתק. אפשר להאזין לרדיו או לספר מוקלט, לקרוא או לעשות תרגילי התעמלות (נסו ללכת הביתה ברגל או לרכוב על אופניים).
  • חשבו על דרכים שיהפכו את זמן הנסיעה הביתה למרגיע יותר. לדוגמה, הצטרפו לנסיעה משותפת (carpool), סעו בתחבורה ציבורית או לכו ברגל.
  • ברגע שאתם מגיעים הביתה, תוכלו לעשות טקס קטן או משהו שגרתי שיעזור לכם לעשות את השינוי. כך תוכלו לסמן את המעבר הגופני, המנטלי והרגשי מהעבודה לבית, מ”עובד” ל”הורה”. זה יכול להיות משהו פשוט כמו להחליף בגדים, או להתחיל לחשוב על ילדכם כבר בדרך הביתה.
  • שוחחו עם בן או בת הזוג שלכם ועם הילדים הבוגרים יותר על האתגרים שמציג המעבר. זה יכול לעזור, בעיקר בתקופות לחוצות מאוד בעבודה. עזרו להם לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם, נסו לראות את הדברים מנקודת המבט שלהם, והציבו ציפיות הגיוניות. הציפייה להשתרע על כיסא ולהירגע מיד כשאתם מגיעים הביתה, למשל, היא לא בדיוק מציאותית!

להיות מציאותיים

יהיה נהדר אם תמיד תצליחו להשאיר את כל הדאגות מאחור ולהיות “ההורה המושלם”. יהיה נהדר אם הילדים יהיו עליזים ומאושרים כל הזמן, ותמיד יתעניינו ברווחתכם יותר מאשר ברווחתם. למרבה הצער, זה לא מה שקורה בדרך כלל.

יהיו תקופות שבהן יופרע האיזון בין דרישות העבודה לבין הדרישות המשפחתיות. לדוגמה, כשילדכם חולה, כשיש לכם משמרות לילה, כשתיאלצו לנסוע במסגרת העבודה או כשתקבלו פרויקט שידרוש מכם שעות עבודה ארוכות יותר. מערכות יחסים משפחתיות טובות וחזקות יכולות לעזור לכולכם לעבור אפילו את התקופות הקשות ביותר.

אין שום נוסחה אוניברסלית למציאת איזון בית-עבודה. אתם, המצב שבו אתם נמצאים ומערכת היחסים עם ילדכם הם גורמים ייחודיים במשוואה. עליכם להביא בחשבון את רמת האנרגיה, האישיות הייחודית וסגנון ההורות שלכם, כמו גם את הצרכים של ילדכם. ציפיות מציאותיות עוזרות לכם למצוא דרכים ליצור איזון מוצלח, שעובד בטווח ארוך עבורכם ועבור ילדכם כאחד.

מידע נוסף על איזון בית-עבודה

ישנם מצבים בעבודה שמקשים עליכם לתת לילדכם את תשומת הלב האוהבת כפי שאתם רוצים, למשל:

  • שעות עבודה ארוכות
  • משמרות לא גמישות
  • סבב משמרות משתנה
  • היעדר הכרה רשמית ובלתי רשמית באחריות המשפחתית מצד מקום העבודה (לדוגמה, אי קבלת אישור לפגישה עם המורה, או חוסר ימי מחלת ילדים)
  • תרבות עבודה שבה העובדים אינם מדברים על חיי המשפחה או מכירים בהם
  • סביבת עבודה מלחיצה בגלל מערכות יחסים מתוחות או בלתי בריאות, היעדר מנהיגות, יותר מדי עבודה או פחות מדי עובדים.

מחקר שנערך מראה כי לחץ, עומס עבודה כבד ואינטראקציות חברתיות לא נעימות בעבודה יכולים לגרום לכם להיות חרדים ולחוצים יותר בסוף יום העבודה. הלחץ הזה עלול להשפיע על יכולתכם לתת תשומת לב לילדכם כשאתם חוזרים הביתה. בסופו של יום עבודה מלחיץ, אימהות ואבות כאחד עשויים לסגת ולהיות מרוחקים. המחקר מראה גם כי אבות שמנהלים אינטראקציות חברתיות מטרידות בעבודה עלולים להיות שליליים יותר, מעורבים פחות בחיי ילדיהם ונוטים להעניש יותר.

לפעמים, שעות עבודה ארוכות משמען להגיע הביתה אחרי שהילדים הלכו לישון, או לצאת מהבית לפני שהתעוררו. ייתכן שבמהלך השבוע, כמעט אינכם פוגשים אותם. אם אתם לוקחים עבודה הביתה, כנראה שיש לכם פחות זמן להתרכז בילדכם. לפעמים אתם רוצים לספר בבית על העבודה – אך לרוע המזל, אפילו ההצלחה הגדולה ביותר בעבודה עשויה להיראות פחות מלהיבה בעיני ילדכם מאשר משחק מחבואים או קריאת ספר מיוחד לפני השינה. רוב הילדים רוצים להתמקד במה שעבר עליהם באותו יום, ולא בכם.

כדאי שתדעו, מחקרים מראים כי החוזק המשפחתי קשור מאוד לכמות הזמן שבילו חברי המשפחה יחד, ולהערכה שהפגינו זה כלפי זה. למעשה, חיי משפחה טובים יכולים למנוע שחיקה בעבודה. לכן, השתמשו בכל הזדמנות כדי לבנות את מערכת היחסים עם ילדכם. זה יועיל להם, ויכול להשתלם גם לכם.

לא משנה באיזה אורח חיים בחרתם, זו הבחירה שלכם. נסו למצוא מה מתאים לכם ולמשפחתכם כדי לשמור על איזון בריא, ליהנות מגידול הילדים, ולהוות סביבה מכילה ותומכת להתפתחותם. ניתן בהחלט, ולעיתים אף מומלץ, להסתייע בעזרה חיצונית, כולל עזרה בתשלום, שתקל עליכם את המעמסה בבית, ותפנה אתכם לילדיכם. אם זו אינה אפשרית, נסו לשנות את סדרי העדיפויות בבית, ונסו לתת עדיפות לבילוי זמן עם ילדיכם על פני עבודות הבית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 8-9 חודשים

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 8-9 חודשים

הרבה דברים מתרחשים כעת בחייו של התינוק שלכם: הוא מנופף לשלום, מצביע, ממלמל, מוחא כפיים, זוחל ומתרומם לעמידה. מוחו של התינוק שלכם חווה עכשיו קפיצת גדילה ומייצר קשרים חדשים ורבים. הזיכרון שלו משתפר, מה שעוזר לו לזהות ולהיקשר חזק יותר לאנשים האהובים עליו, לצעצועים ולספרים.

ייתכן שהוא אפילו מעדיף מישהו מסוים – אתכם, את בן או בת הזוג, בן משפחה קרוב אחר או את המטפלת בגן. “חרדת הנטישה” עדיין נפוצה למדי בגיל זה, ולפעמים התינוק מוטרד כשאתם לא נמצאים בסביבה, או כשהוא נמצא בחברת זרים. חרדת נטישה ופחד מזרים הם חלק טבעי בהתפתחות.

האישיות של התינוק שלכם מתחילה להתגלות, ואתם מקבלים הצצה לאופיו העתידי. גם רגשותיו הולכים ומבשילים – הוא יכול להביע פחד, לקרוא את הבעות פניכם ולהגיב להן.

התינוק שלכם מתחיל לחבר בין מילים לבין משמעותן ולהבין את שפת הגוף שלכם. לדוגמה, כשאתם מצביעים על משהו, הוא יתבונן לאותו כיוון. הוא עדיין ממלמל, ועשוי להגיד “אמא” או “אבא” בלי לדעת מה משמעות המילים. אם התינוק שלכם מתחיל לדבר מוקדם, ייתכן שכבר שמעתם מילה או שתיים. כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • לחקות צלילים או להשמיע רעשים כדי לקבל את תשומת לבכם
  • לבחון את מיומנויות האכילה שלו – להחזיק, לנגוס וללעוס מזון
  • להתבונן מקרוב בכל דבר שהוא מרים – לדוגמה, לצלצל בפעמונים, להקיש בקוביות ולמצוא חפצים חבויים
  • ללכת כשהוא נתמך על ידיכם או על רהיטים, ואולי אפילו ללכת ללא תמיכה כלל.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה פעולות פשוטות שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • דברו עם התינוק: הוא מתעניין מאוד בשיחה, ולכן כדאי לדבר עם נושאים יומיומיים ועל מה שאתם עושים כדי לעזור לו להבין את משמעותן של המילים.
  • הקשיבו והגיבו למלמולי התינוק: כדי לעזור לו לבנות את מיומנויות השפה, התקשורת והאוריינות שלו, ולתת לו תחושה שהוא במרכז תשומת הלב, אהוב ומוערך. חשוב להגיב בדיבור או בהשמעת קולות בדרך חמה ואוהבת. התינוק ייהנה לשמוע את קולכם עולה ויורד, ויאהב לראות את הבעות פניכם כשאתם מדברים איתו.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, שחקו במשחק “קוקו”, צלצלו בפעמונים, החביאו צעצועים ועשו קולות מצחיקים וקולות של בעלי חיים. בגיל זה, התינוק שלכם נהנה במיוחד לשחק במשחקים חברתיים ולחקות את מה שאתם עושים. המשחק המשותף גורם לו לחוש אהוב ומוגן.
  • קראו יחד: קראו, ספרו סיפורים ודברו על האיורים בספר כדי לעזור לפתח את הדמיון של התינוק ולהניח את היסודות לבניית השפה.
  • עודדו את התינוק לנוע: התנועתיות וחקירת העולם סביבו עוזרות לו לפתח את היציבה ולבנות את השרירים, ומניחות את היסודות לתנועות מורכבות יותר כגון זחילה, עמידה והליכה. כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול להתגלגל או לאן הוא יכול להגיע.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – אם הוא עייף מדי, למשל, או רעב.

להיות הורים לתינוק בן תשעה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן תשעת החודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו ממלמל
  • אינו מחייך או משתמש בהבעות אושר, ואינו מראה טווח רגשות
  • אינו מגיב לקול, לחיוך או להבעות פנים אחרות
  • אינו מתהפך
  • אינו יושב לבד
  • משתמש ביד אחת  או ברגל אחת הרבה יותר מאשר ביד השנייה
  • אחת מעיניו פונה כלפי פנים או כלפי חוץ רוב הזמן
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אינו מתעניין בצלילים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל רופא אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת או בן הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הגנה מפני השמש לתינוקות ולילדים

הגנה מפני השמש לאורך היום ובעונות השונות

עלינו להתגונן מפני השמש בהתאם לעונות השנה ולזמנים השונים לאורך היום, כיוון שהקרינה האולטרה סגולה (UV) משתנה במהלך השנה בהתאם לעונה. בשעות שבין תשע בבוקר לארבע אחר הצהריים נרשמות רמות הקרינה האולטרה סגולה הגבוהות ביותר, בהתאם למיקומכם ולעונה בשנה. יש להתגונן מפני השמש כאשר רמת הקרינה האולטרה סגולה עומדת על 3 ומעלה.

אפשר לבדוק את רמות הקרינה באזורכם באתר השירות המטאורולוגי הישראלי. אם רמת הקרינה גבוהה, כדאי לצאת למגרש המשחקים, לפארק או לחוף הים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

סוכך מצל

הסוכך יכול לספק לכם ולילדכם הגנה מסוימת מפני קרינה אולטרה סגולה. עדיף להימצא מתחת לסוכך צפוף שיוצר צל כהה. עם זאת, הקרניים האולטרה סגולות עדיין יכולות להגיע אליכם מתחת לסוכך. לכן, גם אם אתם יושבים בצל, ודאו שאתם וילדכם לובשים בגדים מגנים וחובשים כובע רחב שוליים. מרחו קרם הגנה מפני השמש על כל אזורי העור החשופים.

אם אתם משתמשים בעגלה, כסו אותה בבד מאוורר. לחלופין, ישנן עגלות מחופות המאפשרות להזיז את הכיסוי ולהצל על ילדכם בהתאם לכיוון השמש. אם אינכם יכולים למצוא סוכך, הכינו סוכך משלכם באמצעות מטריה או שמשייה. הדביקו תמיד סוככים נגד השמש על חלונות המכונית, והגנו על ילדכם מפני השמש בזמן הנסיעה.

בגדי הגנה

אפשר להשיג בגדי תינוקות המיועדים במיוחד לחסימת הקרניים האולטרה סגולות בחנויות שונות. הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם כשאתם רוכשים ביגוד להגנה מפני השמש:

  • בד ארוג בצפיפות יכול להגן על עורו של ילדכם מפני השמש. החזיקו את הבד כנגד מקור אור ובדקו כמה קרני שמש יכולות לעבור דרכו. אם עוברות קרניים רבות, סביר להניח שהבד יעביר גם קרינה אולטרה סגולה.
  • אפשר לכסות את רוב עורו של ילדכם בשרוולים ובמכנסיים ארוכים.
  • בגדים העשויים מכותנה קרירים יותר מאשר בגדים העשויים מבדים סינתטיים.
  • בגדים שאינם צמודים לגוף יהיו נעימים יותר ומאווררים יותר עבור ילדכם ועבורכם.

כדאי להשתמש בכובע כדי להגן על פניו, צווארו ואוזניו של ילדכם מפני קרניים אולטרה סגולות. הכובעים הטובים ביותר להגנה מפני השמש הם כובעי פטרייה (כובע “טמבל”) , כובעים עם מגן לעורף  (כובע “לגיונרים”) וכובעים רחבי שוליים. לא מומלץ להשתמש בכובעי מצחייה רגילים.

עבור תינוקות, חפשו כובע רך כדי שאפשר יהיה לחבוש אותו לתינוק בנוחות כשהוא שוכב על גבו. השתמשו ברצועת הסנטר כדי להשאיר את הכובע על ראשו. תינוקות ופעוטות רבים אינם אוהבים לחבוש כובע – המשיכו לנסות, ובסופו של דבר הם יהפכו לדבר שבשגרה.

הרכיבו לילדכם משקפי שמש בשילוב עם כובע, כדי להגן על עיניו. חפשו משקפיים שמתאימים לו במיוחד ומחוברים ברצועה, ועומדים בתקן ת”י 1898 של מכון התקנים הישראלי. חשיפה ארוכה לקרינה אולטרה סגולה היא אחד מגורמי הסיכון לקטרקט.

קרם הגנה מפני השמש

מרחו קרם הגנה עמיד במים בעל SPF 30 לפחות על פניו וידיו של ילדכם, וכן על כל אזורי העור החשופים שאינם מכוסים בבגדים – ללא קשר לצבע עורו. אם אתם יכולים לראות את העור, גם הקרניים האולטרה סגולות יכולות להגיע אליו.

מרחו קרם הגנה 20 דקות לפחות לפני שאתם יוצאים מהבית, ומרחו אותו שוב מדי שעתיים (גם אם על אריזת הקרם כתוב שיש למרוח שוב כל ארבע שעות).

אפשר להשתמש בקרם הגנה מפני השמש על תינוקות וילדים בכל גיל. אם התינוק שלכם בן פחות משישה חודשים, נסו בתחילה לכסות כמה שיותר עור בבגדים מגנים, ומרחו קרם הגנה על העור שנותר חשוף. קרמי הגנה המיועדים במיוחד לתינוקות או לעור רגיש אמורים לגרות פחות את העור. נסו תמיד את הקרם על חלק קטן מעורו של התינוק, ובדקו שאין תגובות אלרגיות.

ודאו שקרם ההגנה בתוקף, ואחסנו אותו במקום קריר ומוצל מתחת ל-30 מעלות. זכרו שקרם ההגנה מסנן את הקרניים האולטרה סגולות אך אינו חוסם אותן לגמרי. לכן יש לנקוט אמצעי זהירות נוספים נגד השמש.

דוגמה אישית

אתם משמשים דוגמה אישית לילדכם, והוא מחקה את מעשיכם כל הזמן. אם אתם עצמכם נוקטים אמצעי זהירות נגד השמש, סביר להניח שגם ילדכם יעשה זאת. בדקו את מיקומו של ילדכם, את כובעו ואת בגדים באופן קבוע, כדי לוודא שהוא אינו חשוף לשמש ישירה.

בקשו גם מהמסגרת היומית של ילדכם (במשפחתון, בגן או בבית הספר) להקפיד על המלצות ההגנה מהשמש, בעת משחק בחוץ ובטיולים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות ילדי גן בגיל ארבע-חמש

כיצד מתפתחים ילדים בגיל ארבע-חמש

רגשות והתנהגות

בגיל זה, ילדכם חוקר את העולם שסביבו ולומד להביע את רגשותיו. הוא עושה זאת בדרכים רבות – למשל, מדבר, משתמש במחוות וברעשים שונים, מצייר ויוצר. ייתכן שילדכם יחבב את השהות בקרב אנשים אחרים, יבקש לרַצות אותם ולהידמות לחברי הגן. החברים הדמיוניים שלו חשובים לו מאוד. כחלק מהניסיון להסתדר עם אחרים, הוא יגיד “סליחה”, יסכים לכללים שונים וישמח כשדברים טובים קורים לאנשים אחרים.

ילדכם ישתף פעולה מעט יותר, אך עדיין יהיה תובעני לעיתים. עד גיל חמש, סביר להניח שיצליח לשלוט טוב יותר על התנהגותו ולחוות פחות התקפי זעם. הוא עשוי לחוש חרדה מפני הכניסה לבית הספר. כדי להפיג את חששותיו, כדאי לדבר איתו על כך ואפילו לבקר בבית הספר ביחד.

בשנה זו עשוי ילדכם להסתיר מכם את האמת לפעמים, ואפילו יתחיל לשקר. לדוגמה, הוא יכול להגיד “לא עשיתי את זה”, למרות שעשה. זהו חלק טבעי בהתפתחות של ילדים.

משחק ולמידה

המשחק חשוב מאוד עבור ילדכם, כיוון שזהו עדיין האופן שבו הוא לומד וחוקר את רגשותיו. ילדכם אוהב לשיר, לרקוד ולהציג הצגות, אוהב משחקי דמיון והעמדת פנים ולומד מהו ההבדל בין דמיון למציאות. הוא מודע יותר למגדר שלו ועשוי לרצות לשחק במשחקים מבוססי מגדר – למשל, בנים ירצו לשחק ב”אבא”, או בנות שירצו לשחק ב”אימא”. כמו כן, הוא עשוי לנסות תפקידים והתנהגויות שונים, כמו לשחק ברופא או להתחתן.

ילדכם עשוי להיות סקרן מאוד בכל הנוגע לגוף האדם – גופו שלו וגופם של אחרים. למשל, יכול להיות שתמצאו אותו מתבונן באיברי המין שלו ושל ילדים אחרים. שילוב של סקרנות טבעית ומשחק תפקידים הוא בדרך כלל חלק טבעי ונורמלי בהתנהגות המינית בילדות. אף שמשחקי מין הם נורמליים בגיל זה, אם אתם מודאגים בגלל התנהגותו המינית של הילד, כדאי לדבר עם רופא הילדים או עם איש מקצוע אחר.

חשיבה

ילדכם יבין יותר מהם הפכים – למשל, גבוה / נמוך, יכיר את שמות האותיות והמספרים ללא קשר לסדר שבו הם מופיעים ויידע לספור עד עשר.

דיבור

השפה של ילדכם תתפתח השנה מאוד, ותשימו לב שהוא אוהב לספר סיפורים ולנהל שיחות. הוא יתחיל לספר לכם איך הוא מרגיש, לדבר על הרעיונות שלו ולחרוז מילים. הוא ישאל המון שאלות וירצה לדעת מה משמעותן של מילים שונות. כל אלה הם חלק מהאופן שבו הוא לומד על העולם סביבו.

בגיל ארבע, ילדכם יכיר מאות מילים וישתמש במשפטים בני חמש-שש מילים. תוכלו להבין את מה שהוא אומר כל הזמן.

בגיל חמש הוא ידבר בבירור ויידע, יבין וישתמש במילים רבות אף יותר, לעיתים קרובות במשפטים מורכבים של שש מילים או יותר.

חיי היומיום

כעת, ילדכם מתלבש בעצמו בקלות רבה למדי. הוא יודע להשתמש במזלג, כף ולעיתים גם בסכין – למשל, כדי למרוח חמאה על לחם. עדיין תצטרכו להשגיח עליו, אך הוא יודע ללכת לבד לשירותים, להתרחץ ולצחצח שיניים לבדו.

תנועה

ילדכם אוהב לנוע ולהיות פעיל. הוא משתפר בירידה במדרגות (לעיתים בעזרת המעקה) רגל-רגל, בזריקה, תפיסה ובעיטת כדור, ריצה, טיפוס, קפיצה, ניתור ואיזון על רגל אחת.

הוא מתחיל לפתח מיומנויות חדשות בתחום המוטוריקה הגסה – למשל, דילוג, קפיצה לאחור או קפיצה תוך כדי ריצה.

גם מיומנויות המוטוריקה העדינה של ילדכם משתפרות. הוא יכול להצמיד אטב משרדי לנייר, לחתוך במספרים המיועדים לילדים, לכתוב את שמו הפרטי ועוד כמה אותיות, ולצייר משולש או אדם המכיל  שמונה עד עשרה פרטים שונים בציור (עיניים, רגליים, אוזניים וכו’…).

כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • להגיד את שמו, כתובתו ומספר הטלפון בבית
  • להבדיל בין ימין לשמאל
  • להסביר כיצד פועלים חפצים מסוימים – למשל, כיצד לסגור את מכסה הצנצנת
  • להבין איזה חפץ כבד יותר
  • לקרוא בשמם של ארבעה צבעים לפחות
  • לדבר על אירועים בעבר, בהווה ובעתיד – לדוגמה, לדעת מה ההבדל בין דברים שכבר עשה, עושה כעת ויעשה בעתיד.

כיצד מתפתחים ילדים בגיל ארבע-חמש

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות ילדכם:

  • תנו לילדכם המון זמן לשחק: המשחק עוזר לילדים בגיל בגן להביע רגשות כמו שמחה, התרגשות, כעס או פחד. ילדכם ייהנה לשחק בצורה מבולגנת – בחול, בבוץ או עם צבעי ידיים – לשחק עם בובות או צעצועים, או לשחק מחוץ לבית, לרוץ, ליפול ולהתגלגל.
  • פנו זמן למשחק יצירתי ואמנותי כגון צביעה, ציור ומשחקי תחפושות. אפשר לשחק בליווי מוזיקלי – למשל, לרקוד, לקפוץ או לנגן בכלי נגינה פשוטים.
  • קראו לילדכם: כדי לעודד את התפתחות הדיבור, החשיבה והדמיון, קראו לו ספרים, ספרו סיפורים, שירים או שירי משחק.
  • בשלו ביחד עם ילדכם: כך תעזרו לו להתעניין במזון טוב ובריא, ללמוד מילים חדשות ולהבין מושגים מתמטיים כמו “חצי”, “כפית אחת” או “30 דקות”. אפשר לתת לו לעשות דברים פשוטים, כמו לערבב את הסלט או להניח שתי פרוסות זו על זו ולהכין כריך.
  • שחקו עם ילדכם במשחקים שכוללים שיתוף ונטילת תורות. כשאתם משחקים, אמרו דברים כמו, “עכשיו תורי לבנות את המגדל, ואז יהיה תורך”, או “אתה יכול לחלוק איתי את הקוביות האדומות, ואני אחלוק איתך את הקוביות הירוקות”. לילדים בגיל זה עדיין קשה לחלוק, ולכן, כשילדכם מצליח, שבחו אותו.

להיות הורים

מדי יום, אתם וילדכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהוא גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות האידיוטיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

לפעמים אתם עשויים לחוש תסכול או חוסר אונים. אם אתם מרגישים מוצפים בקשו ממישהו לשמור על ילדכם או השאירו אותו אצל חבר/שכן וצאו לפסק זמן כדי להירגע. צאו לפסק זמן עד שתירגעו. נסו לעבור לחדר אחר כדי לקחת כמה נשימות עמוקות, או להתקשר לבן משפחה או חבר כדי שיעזור לכם להירגע.

לעולם אל תטלטלו או תכו את ילדכם. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לבקש עזרה!

התפתחות ילדים: מתי להתחיל לדאוג

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל ארבע, ילדכם מפגין אחד או כמה מהדברים הבאים.

ראייה, שמיעה ותקשורת

ילדכם:

  • מתקשה לראות או לשמוע
  • אינו משתמש במשפטים בני יותר משלוש מילים.

התנהגות ומשחק

ילדכם:

  • אינו יכול להבין הוראות בנות שני חלקים כגון “תניח את הבובה ותרים את הכדור”
  • אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, משחק שהוא אבא או אימא
  • מתנהג בצורה מאתגרת מאוד – למשל, חווה התקפי זעם גדולים בגלל דברים פעוטים, או עדיין נצמד אליכם ובוכה כשאתם הולכים
  • נראה מבוהל, אומלל או עצוב רוב הזמן.

תנועה ומיומנויות מוטוריות

ילדכם:

  • מגושם – לדוגמה, מועד הרבה כשהוא הולך או רץ
  • מתקשה להתמודד עם חפצים קטנים – למשל, עיפרון או צבע
  • מתקשה לצייר צורות כמו עיגול או ריבוע
  • מתקשה לאכול לבד, להתלבש או להשתמש בשירותים.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל חמש, ילדכם מפגין אחד או כמה מהדברים הבאים.

ראייה, שמיעה ותקשורת

ילדכם:

  • מתקשה לראות או לשמוע
  • אינו מפתח מיומנויות ניהול שיחה – לדוגמה, אינו מבין כיצד לדבר, להקשיב ולהגיב.

התנהגות ומשחק

ילדכם:

  • אינו מבין הוראות בנות שלושה חלקים כגון “תניח את הבובה, קח את הכדור מתחת לכיסא ושים אותו בקופסה”
  • אינו משחק עם ילדים אחרים או מתנהג בדרך אגרסיבית מאוד
  • נראה מבוהל, אומלל או עצוב רוב הזמן
  • דעתו מוסחת בקלות והוא אינו יכול להתרכז בפעילות אחת למשך יותר מכמה דקות
  • אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, אינו משחק ברופא ואחות, בונה בחול או מבשל.

תנועה ומיומנויות מוטוריות

ילדכם:

  • מגושם – לדוגמה, מועד הרבה כשהוא הולך או רץ
  • מתקשה להתמודד עם חפצים קטנים – למשל, עיפרון או צבע
  • מתקשה לצייר צורות כמו עיגול או ריבוע
  • מתקשה לאכול לבד, להתלבש או להשתמש בשירותים.
  • עדיין לא נגמל כראוי במשך היום וממשיך להרטיב או ללכלך את מכנסיו בתדירות גבוהה

עליכם לפנות לרופא ילדים בכל גיל, אם ילדכם מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

גמגום

מהו גמגום

גמגום הוא הפרעת דיבור שמקשה על ילדים לדבר באופן שוטף. רוב הילדים מגמגמים בתחילת המשפט, אך הגמגום עשוי להתרחש גם באמצע המשפט. כשילדים מגמגמים, הם עשויים להשתמש במחוות שאינן מילוליות כגון מצמוץ, העוויות, פרצופים וקפיצת אגרופים.

הגמגום נחלק לשלושה סוגים:

חזרתיות
חזרתיות מתרחשת כאשר צליל, חלק ממילה, מילה או ביטוי חוזרים על עצמם שוב ושוב. לדוגמה:

  • “אֲ אֲ אֲנִי רוצה את זה.”
  • “אֲנ אֲנ אֲנִי רוצה את זה.”
  • “אֲני אֲני אֲנִי רוצה את זה.”

הארכת צלילים
הארכת צלילים מתרחשת כשצליל מסוים נמתח לזמן רב יותר מהדרוש – לדוגמה, “אהההההה-ני רוצה את זה”.

חסמים / עצירות
חסמים מתרחשים כאשר הילד מנסה לדבר אך לא מצליח להפיק את הצליל.

הגורמים לגמגום אצל ילדים

איננו יודעים בדיוק מה מוביל לגמגום. ייתכן שמדובר בשגיאה או בעיכוב בהעברת המסר ששולח מוחו של הילד לשרירים שמפעילים את הפה כשעליו לדבר. השגיאה או העיכוב הללו מקשים על הילד לתאם בין שרירי הפה כשהוא מדבר, מה שמוביל לגמגום.

הגמגום הוא תורשתי. כלומר, ילד שבמשפחתו יש אנשים הסובלים מגמגום או שסבלו מכך בעבר עשוי לגמגם גם הוא. עם זאת, לא כל ילד בעל היסטוריה משפחתית של גמגום יהפוך למגמגם בעצמו.

שימו לב: הגמגום אינו נגרם מחרדה או מלחץ. אי אפשר “להידבק” בו, וילד מגמגם אינו יכול לשלוט בכך.

מתי הגמגום מתחיל?

הגמגום נוטה להתחיל בשנות הגן. רוב הילדים מתחילים לגמגם בגיל שנתיים עד ארבע, כשהם מתחילים לחבר מילים זו לזו וליצור משפטים ארוכים יותר. עם זאת, ישנם ילדים שמתחילים לגמגם בשלב מאוחר יותר. הגמגום יכול להתחיל לפתע – למשל, ילד עשוי להתעורר באחד הימים ולגמגם – או להתפתח לאורך זמן.

חוסר שטף התפתחותי

כחלק מהתפתחות השפה, סביב גיל שנתיים-שלוש, יתכן מצב בו קצב החשיבה של הילד והרצון שלו להתבטא באופן מילולי, גבוה יותר מהיכולת שלו להפיק בפועל את המשפטים, ועל כן נוצרת הפרעה בשטף הדיבור שלו, שעשויה להישמע לנו כמבוגרים כסוג של גמגום.

למעשה, זהו שלב התפתחותי כמעט טבעי, ומכיוון שהוא עשוי לחלוף אצל כ-80% מהילדים, עדיף להתעלם מהמצב, לא ללחוץ על הילד או לתקן אותו, ולא לעורר את תשומת ליבו לעניין.

כמה ובאיזו תדירות ילדים מגמגמים

כמות הגמגום ותדירותו משתנות מאוד. יש ילדים שמגמגמים לעיתים נדירות במהלך היום. אחרים מגמגמים כמעט בכל מילה שהם מפיקים. הגמגום עשוי להשתנות מאוד מיום ליום, משבוע לשבוע או מחודש לחודש. לעיתים הילד יפסיק לגמגם לגמרי למשך ימים, שבועות או חודשים שלמים, ואז יתחיל לגמגם שוב. הורים אומרים שיש מצבים מסוימים שעשויים לשפר או להחמיר את הגמגום של ילדם -לדוגמה, כשילד מתרגש, עייף או כועס הוא עשוי לגמגם יותר.

השפעות הגמגום

אם ילדכם מגמגם, הוא עשוי לחוש תסכול או מבוכה בגלל תגובתם של ילדים אחרים לדיבור שלו. הוא עשוי אפילו להימנע מלדבר, או לשנות את מה שהוא רוצה להגיד.

חשוב לדעת שהגמגום אינו משפיע על התפתחותם של ילדים בגיל הגן.

עם זאת, ילדים מגמגמים בגיל בית הספר היסודי נוטים להיתפס פחות כמנהיגים בעיני חבריהם לכיתה. ילדים ובני נוער מגמגמים עשויים שלא לרצות להצטרף לדיונים בכיתה, ונוטים לסבול יותר מהצקות לעומת ילדים שאינם מגמגמים.

בני נוער מגמגמים עלולים לפתח חרדה ולהיות מודעים לעצמם יותר מדי, וכן עשויים לסבול מהערכה עצמית נמוכה ולהתקשות לתפקד במצבים מאתגרים – לדוגמה, כשעליהם לדבר בפומבי או להתחיל מערכת יחסים אינטימית.

כיצד לעזור לילד מגמגם

אם אתם מבחינים שילדכם מגמגם, התייעצו עם קלינאי תקשורת. קלינאי התקשורת יעריך את חומרת הגמגום של ילדכם ויחליט אם יש לטפל בו מיד או להמתין ולבדוק אותו מדי כמה חודשים.
במידה וישנו גמגום במשפחה הקרובה או המורחבת, כדאי לפנות מיידית להתייעצות עם קלינאי תקשורת על מנת לקבל הדרכה.

מקרים של חוסר שטף טבעי, שנראים לעיתים כמו גמגום לאנשים שאינם אנשי מקצוע, מופיע פעמים רבות בעיקר בגילאים הצעירים יותר, שלוש-ארבע. זה קורה כיוון שאמנם מתרחשת התפתחות שפתית מהירה בגילאים הללו, אך היכולת לתרגם מחשבות למילים באופן מעשי עדיין אינה מפותחת מספיק. במקרים כאלה כדאי להמתין כ- 3 חודשים ובמהלכם להקפיד על התייחסות נכונה לילדכם: לא כדאי להעיר או לתקן. היו קשובים ותנו לו הרגשה נינוחה כאשר הוא מדבר. אם חוסר השטף לא חולף לאחר תקופת ההמתנה, פנו לקלינאי תקשורת להתייעצות.

אם אתם מבחינם בהתפרצות של חוסר שטף או גמגום אצל ילדכם בגיל 5-6 שנים, כדאי לפנות לאבחון והדרכה אצל קלינאי ללא המתנה.

עוד לפני תחילת הטיפול, וכמובן במהלכו, תוכלו לסייע לילדכם באמצעים הבאים:

  • היו סבלניים והקשיבו לילד
  • אל תשלימו במקומו מילים ומשפטים
  • אל תתנו לילד עצות כמו “דבר לאט יותר” או ” תנשום עמוק”.
  • אל תנסו לקטוע אותו או להשלים את דבריו במקומו כדי לעזור לו
  • הרבו בשירים ובדקלומים, כשילדכם שר ומדקלם הוא יגמגם פחות, ואלו יחזירו לו את הביטחון העצמי.

טיפול בגמגום

הטיפול הטוב ביותר לגמגום הוא באמצעות תכנית טיפולית-שיקומית. התוכנית מסייעת להפחית את הגמגום אצל ילדים, ולעיתים אף מפסיקה את הגמגום כמעט לגמרי. התוכנית  פועלת באופן הטוב ביותר אצל ילדים בני פחות משש, אף שאפשר להשתמש בה גם לטיפול בילדים גדולים יותר.

כחלק מהתוכנית, אתם וילדכם מקבלים תרגילים שיש לבצע בבית, במצבים יומיומיים, ונותנים לו משוב חיובי כשאינו מגמגם. כמו כן תבקרו אצל קלינאי תקשורת פעם בשבוע. במהלך הביקורים ילמד אתכם הקלינאי כיצד לתת את המשוב החיובי ביעילות.

אורך הטיפול משתנה בהתאם לחומרת הגמגום של ילדכם. קלינאי התקשורת יעבוד יחד איתכם כדי להפוך את התוכנית לחלק מחיי היומיום, ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר עבור ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דלקת אוזניים

הגורמים לדלקת אוזניים/זיהום באוזן התיכונה

האוזן נחלקת לשלושה חלקים עיקריים – האוזן החיצונית (תעלת האוזן והתנוך), האוזן התיכונה (החלק שמאחורי עור התוף, המתחבר לגרון בצינורית קטנה הנקראת חצוצרת השמע), והאוזן הפנימית (שבה נמצאים העצבים שעוזרים למוח לזהות צלילים).

זיהום באוזן התיכונה נגרם מזיהום מאחורי עור התוף, שיכול להיווצר בגלל חיידק או וירוס. כשני שלישים מזיהומי האוזניים החריפים נובעים מפעילות חיידקית. שמם הרפואי של הזיהומים באוזן התיכונה הוא אוטיטיס מדיה (otitis media).

ישנם כמה גורמים שהופכים את הילדים לפגיעים יותר לזיהומים באוזן התיכונה, למשל:

  • חשיפה לעשן סיגריות
  • האכלה מבקבוק (לעומת הנקה)
  • שהות בסביבת ילדים הסובלים מזיהום
  • שימוש במוצץ.
  • אדנוידים מוגדלים

תסמיני הזיהום באוזן התיכונה

ישנם זיהומים “שקטים” באוזניים שאינם גורמים לתסמינים מיוחדים. במקרים אחרים, התסמינים עשויים להידמות לתסמיני הצטננות ולכלול חום, נזלת, עצבנות וחוסר תיאבון. ילדים מתלוננים בדרך כלל על כאבי אוזניים, או על תחושת מלאוּת או לחץ באוזניים. כמו כן, ייתכן שילדכם ירגיש שאין לו שיווי משקל או יתקשה לשמוע.

תינוקות עשויים לבכות יותר מהרגיל ולמשוך את האוזן המודלקת, בעיקר בשעות הלילה, כשהם שוכבים במיטה. חלק מהילדים סובלים מכאב חמור ואינטנסיבי באוזן ועל כן יהיו באי שקט משמעותי ותתקשו להרגיעו. דלקת אוזניים עשויה בהחלט להיות כואבת מאוד!

הדלקת עשויה ליצור לחץ של מוגלה מהצד הפנימי של עור התוף, ומדי פעם עלול להיווצר נקב בעור התוף, שדרכו מתנקז נוזל זה. מצב זה נקרא עור תוף מנוקב. ייתכן שתראו הפרשה סמיכה או דמית מאוזנו של הילד. ההפרשה עוזרת להוריד את הלחץ שנבנה באוזן כתוצאה מהזיהום, ועל ידי כך דווקא מקלה על הכאב. עור התוף המנוקב מחלים בדרך כלל באופן טבעי, אך יש לעקוב אצל הרופא שאכן הוא נסגר.

זיהומים חוזרים באוזניים עלולים להוביל להפרשה דביקה שדומה לדבק באוזן התיכונה. ההפרשה הדביקה הזו עשויה להתקשר לרמות שונות של אובדן שמיעה, שעלול לגרום לקשיי התנהגות, קשיי שפה וקשיים בבית הספר.

מתי לפנות לרופא

קחו את ילדכם לרופא אם:

  • הוא מתלונן על כאבי אוזניים
  • ישנה הפרשה מאוזנו
  • ילדכם אינו חש בטוב, יש לו חום או שהוא מקיא
  • נראה לכם שהוא מתקשה לשמוע
  • ילדכם סובל מזיהומים חוזרים באוזניים.
  • בתינוקות שאינם מדברים- אם יש לו חום גבוה והוא באי שקט משמעותי

בדיקות לגילוי זיהום באוזן התיכונה

רופא הילדים יבדוק היטב את פנים אוזנו של ילדכם באמצעות מכשיר שנקרא אוטוסקופ. אם ילדכם סבל בעבר ממספר  זיהומים באוזניים, או אם הרופא חושב שעלול להיות זיהום כרוני או הפרשה דביקה, הוא עשוי להפנות אתכם לבדיקת שמיעה. ילדכם יכול לעבור בדיקת שמיעה פורמלית בכל גיל.

הטיפול בזיהום באוזן התיכונה

התסמינים של זיהום באוזן התיכונה משתפרים בדרך כלל מעצמם בתוך 48-24 שעות, ולכן לא תמיד יש צורך להשתמש באנטיביוטיקה, במיוחד עם ילדכם בן שנתיים או יותר. טיפול באנטיביוטיקה לדלקת אוזניים בדרך כלל יומלץ אם ילדכם בן פחות מ-12 חודשים או אם הוא עדיין סובל מכאב או אינו חש בטוב אחרי 48 שעות.

מצבם של רוב הילדים משתפר לאחר כמה ימי טיפול באנטיביוטיקה, אך גם אם נדמה שהמצב משתפר – תמיד יש לסיים את כל המנה המומלצת. אם תפסיקו לתת את התרופה, הזיהום עלול לחזור. לעיתים קרובות יבקש הרופא לראות את ילדכם שוב לאחר שסיים את התרופה, כדי לוודא שהזיהום חלף.

כדי להקל על הכאב, תוכלו לתת לילדכם  משככי כאבים ומורידי חום כגון פרצטמול (כדוגמת אקמולי, נובימול) או איבופרופן (כדוגמת נורופן או אדוויל לילדים) במינון המומלץ למשקלו או לגילו. ניתן להשתמש גם בטיפות מקומיות לאוזניים לשיכוך כאבים. התייעצו ברופא הילדים או ברוקח.

ההפרשה הדביקה באוזניים משתפרת לרוב בתוך שלושה חודשים. הרופא יצטרך לנטר את מצבו של ילדכם במהלך התקופה כדי לבדוק שהמצב אכן משתפר.

החדרת צמר גפן לאוזניו של ילדכם או ניקוי ההפרשה בעזרת קיסם אוזניים עלולים להזיק לאוזן, ואינם מומלצים.

הימנעו מעישון. ילדים החשופים לעישון פסיבי עלולים לפתח מגוון מחלות, ובהן זיהומים באוזן התיכונה.

מניעת זיהום באוזן התיכונה

חלק מהילדים הסובלים מזיהומים חוזרים ונשנים באוזניים או מהפרשה דביקה עלולים להזדקק לטיפול ארוך טווח באנטיביוטיקה.

כמו כן, ילדים כאלה עשויים להזדקק לניתוח כפתורים באוזניים למניעת הזיהום. ה”כפתורים” הם צינוריות אוורור זעירות שמונעות מהנוזל להצטבר מאחורי עור התוף ועוזרות לשמור על השמיעה. רופא אף אוזן גרון עשוי להמליץ לכם על ניתוח כפתורים עבור ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן: רעיונות ופעילויות

לעודד את המשחק היצירתי של ילדכם

זמן, חומרי יצירה ומרחב שבו אפשר להביע את היצירתיות – כל אלה חשובים מאוד להתפתחותם של ילדים בגיל הגן. המשחק היצירתי של ילדים בגיל זה נוטה להיות ספונטני, ולכן כדאי ללכת בעקבות הילד. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם ירצה ילדכם שגם אתם תשתתפו במשחק ותכוונו אותו. כשאתם משתתפים במשחק בצורה אקטיבית, אתם יכולים לפתח את המיומנויות וההבנה של ילדכם אף יותר.

חשוב להעביר את המסר שיש יותר מדרך אחת לעשות משהו. לדוגמה, יש כמה דרכים לצייר אדם, לבנות ארמון בחול או לתופף. כך הילדים יודעים שהם אינם חייבים להתאים לרעיונות של מישהו אחר, ויכולים לפעול כפי שהם רוצים.

חומרי יצירה פשוטים, כגון ספרים, דיסקים, חומרי ציור, כלים שמשמיעים קול, בצק משחק וקוביות עץ, יכולים לגרות את דמיונו של ילדכם ולעודד משחק חופשי. מגוון חומרים רחב יעזור לפיתוח חוש המישוש של ילדכם. נכון, צבעי אצבעות עושים לכלוך ובלגן, אבל זו פעילות נהדרת להתפתחות התחושתית.

חשוב לעודד את ילדכם להמשיך ולסיים את עבודות היצירה שלו. עם זאת, ברגע שהוא אומר שסיים – העבודה גמורה! לא משנה כיצד נראית העבודה הסופית, כשילדכם מראה לכם אותה, שבחו אותו באופן מפורט. אמרו לו, לדוגמה, “אני אוהבת את הציור שציירת. התאמת את הצבעים בצורה נהדרת”. כך תגבירו את ההערכה העצמית שלו ותעודדו אותו להמשיך ליצור.

הכינו גלריה ביתית לכל עבודות היצירה של ילדכם. תלו את התמונות והיצירות על קיר המטבח או על לוח שעם על המקרר. אפשר גם לבקש מילדכם לבחור ציור אחד מיוחד מדי שבוע, ולהציב אותו במרכז הגלריה. כך תראו לו שאתם מעריכים את יצירותיו.

לא בטוחים למה לצפות כשמדובר ביצירה? למידע נוסף, קראו את המאמר למידה והתפתחות יצירתית אצל ילדי גן.

פעילויות יצירתיות: אמנות חזותית ובנייה

אין צורך לתת לילדכם חומרי משחק חדשים בכל פעם. כדי לחזק את ההתפתחות היצירתית, השתמשו בחפצים יומיומיים והשלימו את החסר בצורה יצירתית.

  • השתמשו בקופסת קרטון ריקה כדי לבנות בית, רובוט, משאית, בעל חיים – כל מה שילדכם אוהב. אפשר לחתוך את הקופסה, להדביק אליה דברים שונים או לצבוע אותה.
  • הדביקו סרטים ופסים שעשויים מחומרים שונים על הנייר או על הקרטון.
  • עיתונים ישנים, דבק ומים הם כל מה שצריך כדי להכין יחד עיסת נייר.
  • השתמשו בגלילי נייר טואלט או בבקבוקי מיץ ריקים כדי ליצור משפחה. ציירו להם פנים, הדביקו בגדי נייר והשתמשו בצמר גפן ליצירת השיער. ילדכם יוכל להשתמש בצעצועים החדשים שלו ולהמציא סיפורים.
  • השתמשו בחומרים טבעיים ובחומרים שמצאתם בחוץ. לדוגמה, בסתיו אפשר לאסוף עלי שלכת, ועליהם יוכל ילדכם לצייר, להדביק על נייר או לטבול בצבע.
  • השתמשו במכסי פלסטיק קטנים, מנז’טים או אביזרים אחרים שניתן להשחיל והכינו תכשיטים.
  • החזיקו “קופסת יצירה”, שתכלול דברים כמו נייר צבעוני, מיכלי מזון ריקים וכוסות פלסטיק.

רעיון למשחק יצירתי: חיות מכתמי צבע

תצטרכו:

  • משטח פלסטיק או עיתונים ישנים
  • גיליון נייר גדול
  • מיכל צבע נוזלי.

כסו את השולחן או הרצפה במשטח הפלסטיק או בעיתונים. קפלו את גיליון הנייר לשניים ואז פתחו אותו. תנו לילדכם לטפטף כתמי צבע על צדו האחד של הנייר, ואז קפלו את הנייר על הצבע הרטוב והחליקו את הנייר. פתחו את הגיליון שוב וחשפו בעדינות… פרפר דמיוני נהדר! עודדו את ילדכם להוסיף לתמונה פרטים כגון כתמים, מחושים, רגליים, כובע ואפילו שרביט! בקשו ממנו לתת לחיה המכונפת שם משלה, ועזרו לו לכתוב את השם על הנייר.

לחצו כאן להורדת אוגדן צפי ציור שהכנו במיוחד בשבילכם!

פעילויות יצירתיות: דרמה

  • במקום לזרוק בגדים ישנים, שימו אותם בארגז תחפושות שישמש למשחק דמיוני. אפשר למצוא בגדים ישנים ואביזרים מיוחדים גם בחנויות יד שנייה או בויצ”ו. מדי פעם תוכלו להפתיע את ילדכם ולהכניס משהו חדש לארגז.
  • השתמשו במשחק דמיוני, בשירים ובתנועה כדי להמחיז אירועים שונים מחיי המשפחה. אתם יכולים לשחק ברופא וחולה, באימא ואבא, בבעלי חנות או בכבאים – מה שילדכם מעדיף. האופן שבו ילדכם רואה את האנשים והאירועים בחייכם עשוי להפתיע אתכם.
  • בשעת סיפור, עודדו את ילדכם לשחק את התפקידים בסיפור בתנועה ובקולות. לדוגמה, ילדכם יוכל להעמיד פנים שהוא אחת המפלצות בסיפור “ארץ יצורי הפרא” או “טרופותי”. השימוש בתנועה ובמשחקי תפקידים כתגובה לסיפור עוזר לילדכם לפתח מיומנויות תקשורת ולהבין דברים בעולם האמיתי.

פעילויות יצירתיות: מוזיקה, תנועה וריקוד

  • קחו סיר, מכסה וכף עץ – ויש לכם ערכת תופים!
  • דבר אינו משמח ילדי גן יותר מבעלי חיים. ילדכם ייהנה לנוע כמו חיות ולעשות קולות של חיות.
  • שימו את הדיסק האהוב עליכם ועל ילדכם, התחילו לרקוד יחד, וראו כמה תנועות אתם יכולים להמציא. זה לא רק כיף – זו גם התעמלות מצוינת!
  • עודדו את ילדכם לצעוד כמו חייל, לבטוש ברגליו, לקפץ, להחליק ולהסתחרר. כדי לדעת כיצד הוא מפתח מודעות ושליטה בגופו, תוכלו להתבונן בהתקדמותו במיומנויות כגון קפיצה וריקוד.
  • עזרו לילדכם לפתח חוש קצב עם שירים, פזמונים וחרוזים כמו “על הקור טיפס לו עכביש קטן”, “ידיים למעלה, על הראש”, “רוץ בן סוסי” ועוד.
  • כדי לפתח את חוש ההומור, עשו דברים מהנים ומצחיקים. התלוצצו ועשו פרצופים וריקודים מצחיקים לפי התור.

רעיון למשחק יצירתי: בואו ננגן

תצטרכו כמה כלי נגינה קנויים או תוצרת בית, למשל סירים, כפות, תופים, בקבוקים מלאים באורז, פסטה או סוכר, או צלחות נייר שסביבן מחוברים טבעות מתכת או פקקי בקבוקים.

הניחו את כלי הנגינה על הרצפה ונגנו בהם בחוזקה (כמו פיל), ברכות (כמו חתול), במהירות (כמו עכבר) ובאטיות (כמו צב). עודדו את ילדכם לחקות את הדרך שבה אתם מנגנים בכלים. תנו לו להתנסות בנגינה חזקה, רכה, מהירה ואטית. המציאו סיפורים משלכם שיתאימו לצלילים.

אפשר ללמד אותו להעריך את היצירה שלפניו. בין אם מדובר במוזיקה, בדרמה או בציורים, עודדו את ילדכם לדבר על מה שאהב ביצירה שלפניו, ומה היה החלק החביב עליו. ואפשר גם לבקר בגלריית האמנות המקומית או בתערוכה במוזיאון, ולדבר על מה שראיתם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הולכים לבית הספר: טיפים מעשיים

הורדה ואיסוף

הכנת הילדים לבית הספר בבוקר אינה חייבת להיות ספורט אולימפי, אך אפשר להקל על ההתנהלות עם קצת משמעת ותרגול! מומלץ להגיע לבית הספר הרבה לפני הצלצול, כדי שתוכלו לראות שילדכם מתמקם כמו שצריך לפני שאתם יוצאים.

בסוף היום ילדכם יהיה עייף מאוד ויצפה בקוצר רוח לחזור הביתה מוקדם ככל האפשר, או ללכת לחבר ולשחק. אספו אותו בזמן, כדי שירגיש בטוח יותר. כדאי לבדוק אם יש לו כל מה שצריך לפני שיוצאים בבוקר, ולפני שחוזרים הביתה אחר הצהריים. כך תוכלו לחסוך מעצמכם אכזבות רבות בבית ובבית הספר, למשל, אם ילדכם לא מוצא את הקלמר המיוחד או הספר האהוב עליו.

ביגוד

הכינו את הבגדים בערב לפני, כדי להפחית את הלחץ ברגע האחרון. כדאי לבדוק את מזג האוויר ולארוז בגדים חליפיים למקרה הצורך. תייגו את הבגדים בשמות, כדי שילדכם לא יאבדו את כל החפצים שלהם, אלא רק חלק! כמו כן, מומלץ לשים בתיק גם זוג תחתונים ספייר וכן זוג גרביים יבש בחורף..

ארוחת עשר וארוחת צהריים

ארוחת צהריים וארוחת עשר בריאות יעזרו לילדכם להישאר ערני ואנרגטי במהלך היום. זכרו שמי ברז הם המשקה הבריא ביותר לילדים. עדיף לתת לילדכם בקבוק מים מאשר מיץ או נקטר.

אם ילדכם צריך לקבל תרופה בבית הספר, תנו למורה אישור מיוחד כדי שתוכל לתת לו את המינון המדויק, והדריכו אותה בקפדנות.

בעיות בבית הספר

אם ילדכם נתקל בבעיות בבית הספר, מומלץ לדבר עם המורה מהר ככל האפשר – בטלפון או פנים אל פנים – כדי לטפל בבעיה ולמנוע את החמרתה.

כללי בטיחות בבית הספר

ילדכם צריך לדעת היכן מותר לו לשחק בבית הספר, ואילו אזורים מחוץ לתחום. בחלק מבתי הספר יש כללים הנוגעים לנעליים, כובעים ושימוש בקרם הגנה מפני השמש, וכמובן – כללים להתנהגות בחצר.

אירועים מיוחדים

בתי הספר עורכים לפעמים אירועים מיוחדים, שמהווים נקודות שיא עבור הילדים בשנת הלימודים. כדאי לתמוך באירועים הללו ולהשתתף בהם, או לעזור לילדכם להתכונן אליהם. ילדים נוטים להצליח טוב יותר בבית הספר כשהאימהות, האבות ומי שמטפל בהם תומכים ומשתתפים באירועים הללו.

ילדכם עם צרכים מיוחדים

היפגשו עם מנהל בית הספר לפני תחילת הלימודים כדי לדון בצרכים המיוחדים של ילדכם. כך יוכל הצוות לברר כיצד להתאים לצרכיו.

הנה כמה רעיונות לדיון:

  • האם בית הספר התנסה בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים?
  • מה גודל הכיתה?
  • כיצד אפשר לשנות את תכנית הלימודים כך שתתאים לילדכם?
  • מה יעשה ילדכם אם אינו יכול להשתתף בפעילויות מסוימות?
  • מתי יזדקק ילדכם לתמיכה נוספת?
  • איזו השגחה וביטחון יכול בית הספר לספק לכם, בעיקר מחוץ לכותלי הכיתה?
  • כיצד יכול בית הספר לתמוך באינטראקציות חברתיות עם ילדים אחרים?

תקשורת בין בית הספר להורים

החינוך של ילדכם הוא אחריות משותפת לכם ולבית הספר. תקשורת טובה בין הבית לבית הספר תשפר מאוד את החוויה של ילדכם. יש דרכים רשמיות רבות ליצירת קשר עם בית הספר, ובהן:

  • ימי הורים ופעילויות בית ספריות
  • אסיפות הורים
  • עלוני מידע/דפי קשר
  • פתקים או וואטסאפ מהמורה/רישום ביומן

עם זאת, תמיד אפשר לקפוץ לביקור קצר ולקשקש עם המורה של ילדכם, לפני תחילת הלימודים או בסופם, לאחר שבדקתם מראש  אם המורה פנויה, או להתקשר אליה בזמנים הנוחים לה. הילדים עלולים להיות מוטרדים מאוד אם הם מאחרים לטיול שנתי או לאירוע מיוחד, ולכן כדאי לבדוק בתיקיהם ולחפש פתקים מהמורה מדי יום או לבדוק את ההודעות בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית.

יידעו את צוות בית הספר אם ילדכם זקוק לתשומת לב מיוחדת במקרים מסוימים – למשל, אם יש בעיות בבית, מקרה של מוות במשפחה או שילדכם היה חולה. בדומה לכך, אם בדיוק זכה בתחרות או הצטיין בקראטה, ספרו לצוות כדי שיוכלו לעודד אותו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

מה זה ODD | הפרעת התנגדות אצל ילדים בני חמש עד שמונה

מה זה ODD? (הפרעת התנגדות)

הפרעת התנגדות (ODD) היא בעיית התנהגות בתקופת הילדות. ילד שסובל מהפרעת התנגדות אינו עושה מה שמבקשים ממנו, חושב שמה שהתבקש לעשות אינו סביר, וכועס ומתנהג באגרסיביות כשהוא מתבקש לעשות דברים.

כל הילדים אינם צייתניים או עצבניים לפעמים, בעיקר אם הם עייפים, מצוברחים או מתוסכלים. עם זאת, ילד עם הפרעת התנגדות מתנהג כך רוב הזמן, והתנהגותו חמורה כל כך עד שהוא מתקשה אפילו לעשות דברים פשוטים ויומיומיים.

אבחון הפרעת התנגדות אצל ילדים

אבחון הפרעת ההתנגדות נעשה רק על ידי איש מקצוע כגון פסיכיאטר או פסיכולוג. כדי לקבל אבחון של הפרעת התנגדות, על הילד להציג דפוס של מצבי רוח כועסים או עצבניים בשילוב עם התנהגות שלילית ומתריסה שמטרידה אנשים אחרים. כמו כן, עליו להפגין לפחות ארבעה תסמינים מהרשימה הבאה.

ילדכם:

  • מתעצבן בקלות
  • מתווכח עם מבוגרים
  • מתנגד באופן אקטיבי או מסרב לציית לכללים או לבקשות מצד מבוגרים
  • לעיתים קרובות מעצבן אנשים בכוונה
  • לעיתים קרובות מאשים אחרים בטעויות או בהתנהגות מאתגרת
  • מוטרד בקלות מאחרים
  • מתנהג לעיתים קרובות בצורה נבזית או בלתי נעימה.

ילד עם הפרעת התנגדות מפגין את התסמינים הללו לעיתים קרובות מאוד, באופן שמפריע לפעילויות היומיום הרגילות, ולמשך שישה חודשים לפחות. אם אתם חושבים שילדכם סובל מהפרעת התנגדות, כדאי לדבר עם רופא הילדים או עם היועץ בבית הספר ולקבל הפניה לאיש המקצוע המתאים.

הגורמים להפרעת התנגדות ODD

קשה לומר מדוע ילדים מפתחים הפרעת התנגדות, וסביר להניח שאין מדובר בגורם בודד. עם זאת, ישנם כמה גורמי סיכון שנמצאו קשורים להפרעת התנגדות:

  • מזג – לדוגמה, אם הילד אינו יודע לגלות גמישות, מתוסכל בקלות ומתקשה לשלוט בדחפיו
  • התקשרות – למשל, אם ההורים והילד אינם מצליחים להתקשר זה לזה או לתת מענה אוהב בעקביות
  • ביצועים אקדמיים נמוכים – לדוגמה, ילד בעל קשיי למידה
  • קשיי דיבור ושפה בחיי היומיום
  • מיומנויות חברתיות גרועות, מיומנויות פתרון בעיות ברמה נמוכה ובעיות זיכרון
  • גורמים משפחתיים והוריים – למשל, משמעת בלתי עקבית ונוקשה מדי, או לחץ רב מצד המשפחה
  • גורמים הקשורים לסביבה הבית ספרית – לדוגמה, בתי ספר שנותנים עונשים נוקשים או בעלי כללים, ציפיות ותוצאות לא ברורים
  • גורמים קהילתיים – למשל, השפעה שלילית מצד חברים לכיתה או בשכונה, אלימות בשכונה והיעדר פעילויות פנאי חיוביות.

ילדים עם הפרעת התנגדות נתקלים בדרך כלל בקשיים אחרים כמו לקויות למידה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, הפרעות חרדה, הפרעות מצבי רוח או לקות שפה. כיוון שגורמים רבים כל כך יכולים לשחק תפקיד בהתפתחות הפרעת ההתנגדות, יש לקבל אבחון מלא מאיש מקצוע. האבחון מאפשר לו לזהות בעיות נוספות שעמן מתמודד הילד, ועוזר לו לקבוע יעדים לטיפול.

אך טבעי שתקוו שהפרעת ההתנגדות תחלוף מעצמה, אך זה לא יקרה. ילדכם זקוק לטיפול מקצועי משלב מוקדם. הטיפול יעזור לו לפתח את המיומנויות הדרושות להיכרות עם חברים ושמירה על קשר, קבלת עבודה ובניית רשת תמיכה בהמשך.

להתמודד עם הפרעת התנגדות ODD

ברגע שהבנתם מה זה ODD, עכשיו תדעו איך להתמודד עם הפרעת ההתנגדות אצל ילדים מתחילה בקבלת העובדה שילדכם מתנהג ויתנהג בדרכים מאתגרות. השלב הבא הוא לפתח יחד עם איש המקצוע תוכנית ניהול התנהגותי שתקל על ההתמודדות. תוכנית טובה תעזור לילדכם:

  • ללמוד כיצד לשפר את התנהגותו ולהבין כיצד היא משפיעה על אחרים
  • להתמודד עם רגשות חזקים כגון כעס וחרדה
  • לשפר את מיומנויות פתרון הבעיות, מיומנויות התקשורת והמיומנויות החברתיות.

דברים אלה יעזרו לילדכם להכיר חברים חדשים ולהישאר איתם בקשר, להיות אסרטיבי בלי לכעוס, להצליח לקבל “לא” כתשובה ולשחק בשיתוף פעולה. כמו כן, תוכנית טובה לניהול התנהגותי תעזור לכם להתמודד עם התנהגותו המאתגרת של הילד, וגם:

  • להבין מה הגורמים להתנהגות המאתגרת
  • לעבוד על שיפור ההתנהגות החיובית של ילדכם ולהתמודד עם ההתנהגות המאתגרת
  • לעזור לילדכם להתמודד עם רגשות חזקים ולשפר את המיומנויות החברתיות
  • לעבוד על חיזוק מערכות היחסים במשפחה.

כיצד לעזור לילד עם הפרעת התנגדות

עבדו על מערכת היחסים ביניכם

ילדכם צריך לדעת שהוא חשוב לכם. אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא לבלות איתו בנעימים ולעשות פעילויות שהוא נהנה מהן. כך תחזקו את מערכת היחסים ביניכם.

שנו את התנהגותו

הנה כמה שיטות שיעזרו לכם לשנות את התנהגותו של ילדכם:

  • השתמשו בשבחים כדי לחזק התנהגות חיובית, ונסו להימנע משימוש בתוצאות שליליות. נסו לתת לו שש הערות חיוביות על כל הערה או תוצאה שלילית.
  • קראו על שיטת תגמולים מובנית, כגון טבלת התנהגות. טבלאות התנהגות עובדות היטב אצל ילדים בני שלוש עד שמונה.
  • תנו לילדכם הוראות קצרות, תמציתיות וישירות, אמרו לו בדיוק מה אתם רוצים והציעו לו כמה אפשרויות בחירה ספציפיות – לדוגמה, “אתה רוצה לעשות את שיעורי הבית עכשיו, או אחרי תוכנית הטלוויזיה הבאה?”
  • טפלו מיד בהתנהגות שאינה משתפת פעולה. לדוגמה, תנו הוראה. אם ילדכם אינו עושה מה שביקשתם, בקשו שוב , אך רק פעם אחת נוספת. אם הוא אינו משתף פעולה הכינו השלכה מראש, כמו אובדן זכות יתר.
  • השתדלו להישאר רגועים ועינייניים גם כאשר ילדכם אינו משתף פעולה.

עבדו עם צוות בית הספר

אפשר לעבוד עם צוות בית הספר כדי לשפר את ההתנהגות של ילדכם בכיתה או בחצר. לדוגמה, דברו עם הצוות על:

  • תוכניות לניהול התנהגותי בכיתה – למשל, להושיב את ילדכם בחלקה הקדמי של הכיתה, הרחק מהסחות דעת
  • פעילויות מובנות בכיתה – למשל, לתלות מערכת שעות יומית על הקיר במקום גלוי, ולהגיד לילדים אילו פעילויות עומדות להשתנות
  • לעודד שיטות חשיבה אלטרנטיביות – לדוגמה, לאפשר לילדים להעלות רעיונות משלהם לפתרון בעיות
  • תוכניות לבניית חוסן נפשי, תוכניות רווחה ותוכניות טיפול במקרי בריונות
  • מתן פרסים על התנהגות טובה, כדי שילדכם לא ירגיש שהוא תמיד נענש על התנהגות שאינה מקובלת.

לטפל בעצמכם

קשה לשמור על איזון כשאתם מתמודדים עם ילד הסובל מהפרעת התנגדות, מטפלים בילדים נוספים במשפחה ומנסים לשמור על עצמכם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לטפל בעצמכם.

  • פנו כמה רגעים לעצמכם מדי יום: קראו ספר, צפו בטלוויזיה או צאו לטיול. אם אין לכם זמן, גם חמש דקות בסוף היום יכולות לעזור.
  • בקשו מבני המשפחה, מחברים או מאנשים אחרים ברשת התמיכה שלכם להשגיח על הילד לזמן מה, כדי שתוכלו לצאת ולהתאוורר מעט.
  • הקדישו זמן לפעילות גופנית – לדוגמה, הליכה, יוגה או שחייה. ההתעמלות תעזור לכם לאגור אנרגיה לקראת ההתמודדות עם ילדכם.

קבלת תמיכה, עצה וניסיון מהורים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

זמן איכות בימי קורונה: מה זה ואיך עושים את זה עכשיו?

מהו זמן איכות ולמה הוא חשוב?

הקשר שלכם עם ילדכם הוא המפתח שלהם לצמיחה ולהתפתחות לאורך כל שנות הילדות. כאשר הילד מרגיש מוגן ואהוב על ידי הוריו, ומקבל מענה רגיש ועקבי לצרכיו, הוא פנוי לחקור את העולם.  כל זמן הורה-ילד מהווה הזדמנות לחיזוק הערך העצמי שלהם, להפגנת דוגמה אישית ולרכישת מיומנויות רגשיות וחברתיות חשובות. מעל לכל, זמן האיכות משדר לילדים שלנו שהם נמצאים גבוה בסדרי העדיפויות שלנו, שהם חשובים לנו, ושאנחנו זמינים בשבילם.

הורים רבים חשים כי עומס העבודה ודרישות החיים אינו מאפשר להם להתפנות לילדיהם כפי שהיו רוצים. גם בימים אלו, למרות הזמן הרב המושקע בילדים, אתם עשויים למצוא את עצמכם מתרוצצים ממטלה למטלה ולחוש שלא באמת הצלחתם להיות עם ילדכם. למעשה, אין צורך להתפנות מכל העיסוקים כדי להעניק לילדכם זמן איכות. זמן איכות לא חייב להיות בהכרח זמן ארוך עם פעילות ייחודית ויוצאת דופן. מעט תשומת לב וחשיבה תאפשר לכם לנצל רגעים יומיומיים כדי לקדם את הקשר האישי עם הילדים ולתמוך בהתפתחות שלהם. זמן איכות הוא כל רגע קצר שבו אתם מקדישים לילדכם תשומת לב מלאה.

אז איך ליצור זמן איכות?

ישנם מספר עקרונות פשוטים שיכולים לעזור לכם להפוך אינטראקציות יומיומיות שממילא מתרחשות, לאינטראקציות איכותיות:

  • נוכחות והקשבה – זמן איכות הוא בראש ובראשונה זמן שבו אתם קשובים לילדכם. בדקו את עצמכם, האם אתם מקשיבים היטב לדבריו? מכוונים למה שהוא עושה כרגע? התבוננו בו ושימו לב גם לאיתותים הלא מילוליים. שאלו שאלות להבהרה, והגיבו למה שמתרחש – בסקרנות, במילה טובה, בהתפעלות, בחיוך או בצחוק מתגלגל.
  • קשר עין – לקשר העין תפקידים רבים בתקשורת עם ההורה. הוא מווסת ומרגיע, ומאפשר שיתוף הדדי בחוויה הרגשית. אם אתם כבר משוחחים לרגע עם ילדכם, צרו עמו קשר עין.  הניחו ניידים ומכשירים לזמן קצר, נסו לא להתבונן מעבר לכתף בניסיון להשגיח על האח שמצייר בגואש. השתמשו בקשר העין כדי לבסס תקשורת נוכחת וקרובה.
  • שפת הגוף – השתמשו בגופכם ובהבעות הפנים שלכם כדי להביע קשב ועניין כשילדכם משוחח אתכם או מבקש להראות לכם משהו. הנהנו כדי שידע שאתם איתו ושנו את הבעתכם בזמן המתאים בתגובה לדבריו של הילד כדי שירגיש שאתם לוקחים חלק בסיפור שלו.
  • טון הדיבור – שימו לב אל טון הדיבור כאל מרכיב משמעותי בשיח עם הילדים. בחנו את המסרים שאתם מעבירים לילדכם מעבר למילים והשתמשו בו כדי להתאים תגובה לילדכם: האם הטון נלהב ומתרגש? האם הוא שקט ומרגיע?
  • מגע – מגע הוא צורך בסיסי וחיוני להתפתחות הפיסיולוגית והרגשית של הילד. נצלו הזדמנויות יומיומיות למגע קרוב ולהפגנת חיבה גופנית עם ילדכם. העניקו חיבוקים תכופים ושימו לב למגע שלכם בזמן האכלה, הלבשה או משחק משותף. בדקו את תגובת הילד והתאימו את תדירות ועוצמת המגע לצרכיו.
  • אחד על אחד – נסו למצוא זמנים נוחים שבהם תוכלו להקדיש מספר דקות אחד על אחד עם ילדכם. השתמשו בהזדמנויות שקיימות ממילא בסדר היום – זמן הרחצה או ההשכבה במיטות עשויים להתאים לכך במיוחד.

טיפים לשילוב זמני איכות בשגרת היום

את זמני האיכות כדאי לשלב באופן טבעי בסדר היום המשפחתי. כך יש סיכוי טוב יותר שתוכלו להתמיד ולהעניק להם רגעים מיטיבים של תשומת לב באופן קבוע. הנה כמה עוגנים שתוכלו להשתמש בהם:

  • ארוחות משפחתיות הן זמן נהדר לשיחה משותפת. הניחו פלאפונים בצד ועודדו שיח משותף על חוויות היום או על כל נושא אחר שמתחשק לכם.
  • עודדו את הילדים להצטרף אליכם למטלות הבית ונצלו את הזמן המשותף. שבו קרוב וקפלו יחד כביסה, שוחחו בנחת כשהידים עסוקות, או הכינו יחד את הארוחה לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים ושירו בקול.
  • מצאו רגעים שבהם הילדים מתנהגים באופן רצוי כדי להעניק להם תשומת לב חיובית ולחזק את התנהגותם – שבחו אותם, ספרו להם מה אהבתם וחייכו אליהם.
  • עם ילדים צעירים תוכלו לנצל את זמן הרחצה וההלבשה כדי לדבר אל ילדכם או לשיר לו. למדו אותו את שמות איברי גופו, דגדגו אותו והמציאו משחקים מיוחדים שמתאימים לאמבטיה.
  • לוו את ילדכם למיטה לפני השינה ואפשרו לו להיפרד מהיום ומכם בצורה רגועה ונעימה. נצלו את הדקות שלפני השינה לקריאת סיפור, שמעו ממנו איך עבר עליו היום, כסו אותו בשמיכה ותנו חיבוק ונשיקה.

התפתחות פגים: בעיות נפוצות

גיל מתוקן ובעיות התפתחות

אם ילדכם נולד טרם זמנו, חשוב לבחון את התפתחותו בקפידה. עם זאת, כדאי לזכור שכאשר מדובר בהתפתחות, מה שנחשב “נורמלי” הוא חלק מטווח רחב מאוד.

אם אתם מודאגים בנוגע להתפתחותו של ילדכם, גילו המתוקן יכול להיות יעיל מאוד. לדוגמה, אם ילדכם בן שנה אך נולד שלושה חודשים לפני הזמן, גילו המתוקן הוא תשעה חודשים בלבד. משמעות הדבר היא כי עדיף להשוות את התפתחותו לזו של תינוקות בני תשעה חודשים ולא שנה. אם הבאתם בחשבון את גילו המתוקן ואתם עדיין מודאגים מהתפתחותו, דברו עם רופא הילדים שלכם.

לאחר שאתם משתחררים מבית החולים, תצטרכו להגיע עם תינוקכם לביקורות תכופות לצורך מעקב רפואי והתפתחותי. ביקורות אלו יבוצעו במסגרת מרפאת פגים של בית החולים ממנו שוחררתם, או במסגרת קופת החולים. כמו כן, תינוקות שנולדו לפני השבוע ה-32 להריון, או במשקל לידה הקטן מ- 1,500 גר, ונמצאים לכן בסיכון מוגבר לעיכובים ובעיות התפתחותיות, יופנו למעקב במסגרת מכונים להתפתחות הילד.

התפתחות השפה אצל פגים

ילדים מפתחים כישורי שפה בקצב שונה. רוב התינוקות שנולדו טרם זמנם מפתחים מיומנויות שפה באופן תקין, אך לעיתים קרובות (אם כי לא תמיד) התפתחות השפה שלהם מעוכבת.

תינוקות קטנים שנולדו זמן רב לפני המועד נמצאים בסיכון גבוה יותר לכך מאשר תינוקות שנולדו במועד. לעומת ילדים שנולדו בזמן, ילדים שנולדו זמן רב לפני המועד נוטים להיתקל בבעיות רבות יותר בבית הספר, ויכולת ההתבטאות וההבנה שלהם עשויה להיות נמוכה יותר בהשוואה לילדים שנולדו במועד. גם פגים מאוחרים, שנולדו בשבועות 37-34, עלולים להיתקל בבעיות שפתיות. עם זאת, לא כל ילד שנולד מוקדם מהצפוי ייתקל בבעיה שפתית, ויש ילדים שיפתחו מיומנויות שפתיות מצוינות.

תוכלו לעזור לילדכם ללמוד מיומנויות שפה בכך שתוודאו שהסביבה הביתית שלכם מלאה בהזדמנויות של דיבור והאזנה. כמו כן, תוכלו לקרוא לילדכם ולשיר לו.

אם ילדכם אכן מעוכב מבחינה שפתית, כדאי מאוד להבין זאת ולהתחיל לטפל במצב מוקדם ככל האפשר. כמו כן, בעיות שפתיות עלולות לפעמים להצביע על בעיות בשמיעה או על בעיות קוגניטיביות. אם אתם חוששים, דברו עם רופא הילדים. אם רופא הילדים מודאג בנוגע להתפתחות השפה של ילדכם, אחד הצעדים הראשונים שעליכם לעשות הוא לערוך בדיקת שמיעה לילד.

למידע נוסף, קראו את המאמרים התפתחות השפה, עיכובים שפתיים והפרעות דיבור.

התפתחות גופנית אצל פגים

רוב התינוקות שנולדו טרם זמנם מתפתחים מבחינה גופנית ומוטורית בצורה תקינה. ילדים שנולדו לפני הזמן נוטים להיות נמוכים ורזים יותר מילדים שנולדו במועד. אם סבלו ממחלה קשה בינקותם, עלולה להיות לכך השפעה על גדילתם עד גיל 12 לפחות. עם זאת, אחרים מדביקים את הפער בשנות הגן ובית הספר.

בעיות מוטוריות

בעיות גופניות ומוטוריות שכיחות יותר בקרב תינוקות שנולדו זמן רב לפני המועד או במשקל לידה נמוך. הצוות הרפואי בפגייה יבדוק אם קיימים סימנים מוקדמים לבעיות תנועה ושליטה בגוף – לדוגמה, הבדלים בטונוס השרירים בין צד ימין לצד שמאל. לעיתים קרובות, בדיקות אלו הן הבסיס להפניה להתערבות מוקדמת התפתחותית (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת).

לאחר שהתינוק שלכם משתחרר הביתה, אפשר לערוך את בדיקות ההתפתחות במרפאת פגים בבית החולים ממנו השתחררתם או בקופת חולים, או במכון להתפתחות הילד

כ-40% מהילדים שנולדו זמן רב לפני המועד סובלים מלקויות מוטוריות קלות, ובהן בעיות כגון:

  • מיומנויות מוטוריקה עדינה – למשל, הרכבת פאזל או אחיזה בעיפרון
  • תכנון מוטורי – למשל, הבנה, תכנון וביצוע הליכה מסביב למכשולים על הרצפה
  • קשר עין-יד – לדוגמה, כתיבה וציור
  • מיומנויות מוטוריות-תחושתיות – לדוגמה, אומדן משקלה של כוס מלאה והרמתה בלי לשפוך את התכולה.

כ-15%-10% מהפגים סובלים מלקות מוטורית חמורה, הנודעת בשם שיתוק מוחין. הסיכון לשיתוק מוחין גבוה יותר אצל תינוקות שנולדו זמן רב לפני המועד המשוער, ומוחם לא התפתח לגמרי (עד 45% ממקרי שיתוק המוחין מופיעים אצל תינוקות כאלה). תינוקות שסבלו ממחלה קשה בפגייה נמצאים גם הם בסיכון גבוה ללקות בשיתוק מוחין. לא תמיד קל לקבל אבחנה ברורה של שיתוק מוחין לפני גיל 12 חודשים, כיוון שהאבחנה מביאה בחשבון מיומנויות התפתחותיות כגון התיישבות, זחילה והליכה.

שיניים

פגים נוטים לסבול מבעיות שיניים יותר מאשר תינוקות שנולדו במועד. תינוקות קטנים וחולים יותר צפויים לסבול מכך אף יותר. ייתכן שהסיבה לכך היא מחלתם, בגלל לחץ בעת החדרת צינור הנשמה כנגד החך העליון בפיהם, או כיוון שלא קיבלו מספיק סידן וזרחן בזמן שהותם ברחם.

בעיות שיניים עשויות לכלול:

  • פגמים בזגוגית השן (אמייל, או שכבת הציפוי הלבנה שמכסה את השן): השן עלולה להיראות אפורה או חומה, או ששכבת הציפוי שלה אינה אחידה. עששת מתפתחת בקלות רבה יותר בשיניים בעלות זגוגית פגומה. כדי להימנע מכך, כדאי לצחצח שיניים באופן קבוע. אם ילדכם אינו אוהב להכניס דברים לפיו ומתקשה באכילה בשל כך, תוכלו להיעזר במרפאת אכילה, או  בקלינאית תקשורת המתמחה באכילה.
  • בקיעת שיניים מאוחרת: שיניהם של פגים בוקעות לעיתים קרובות כמה חודשים מאוחר יותר לעומת שיניהם של תינוקות שנולדו במועד, אך סדר בקיעתן אינו משתנה.
  • קשת חך גבוהה או חריץ בגג הפה: בעיה שיכולה להשפיע על הדיבור והבליעה. רוב הילדים מסתגלים לצורתו המיוחדת של החך בפיהם, אולם אחרים יזדקקו לפלטה ליישור השיניים.

כדאי לבקר אצל רופא שיניים לילדים שמבין כיצד מתפתחות שיניהם של פגים. רצוי לבקר אצלו לקראת גיל שנה, כדי שהרופא יוכל לבדוק את ההתקדמות הדנטלית של ילדכם כבר משלב מוקדם.

התפתחות תחושתית אצל פגים

לרוב התינוקות שנולדו טרם זמנם יש התפתחות תחושתית תקינה. עם זאת, פגים נוטים לסבול מלקויות שמיעה או ראייה יותר מאשר תינוקות שנולדו במועד.

חלק מההורים טוענים כי לילדיהם שנולדו טרם זמנם יש רגישויות תחושתיות, כגון מודעות גבוהה או רגישות לגירוי תחושתי כגון רעש או סוגי בדים שונים. טענות אלה מגובות על ידי חלק מהמאמרים.

יש פגים שאינם נהנים מכך ששמים משהו בפיהם, מה שעלול להוות בעיה בהאכלה. מחקרים מראים כי סף הכאב אצל פגים עשוי להיות נמוך יותר מאשר אצל תינוקות שנולדו במועד.

שמיעה

ילדים שנולדו לפני הזמן נוטים לסבול מלקויות שמיעה יותר מאשר ילדים שנולדו במועד. לקויות אלה מתגלות אצל 6%-2% מהילדים, ונפוצות יותר אצל ילדים שנולדו זמן רב לפני המועד. מעטים בלבד סובלים מבעיות שמיעה חמורות בשתי האוזניים, שדורשות עזרי שמיעה או שתלי שבלול.

רוב התינוקות עוברים את בדיקת השמיעה הראשונה שלהם בבית החולים, לאחר הלידה. בדיקה זו מצליחה לזהות את רוב בעיות השמיעה, אך יש בעיות שמאובחנות מאוחר יותר. חשוב לאבחן ולטפל בלקויות שמיעה, כיוון שילדים צריכים לשמוע היטב כדי לפתח מיומנויות שפה ותקשורת וכן מיומנויות חברתיות.

ראייה

ילדים שנולדו לפני הזמן נוטים לסבול מלקויות ראייה יותר מאשר ילדים שנולדו במועד. פגים נוטים יותר לפתח בעיות ראייה קלות כגון קוצר ראייה או רוחק ראייה, רגישות לניגודיות, בעיות בתפיסת עומק או פזילה.

רק 12%-1% מהפגים מפתחים בעיות ראייה חמורות, והן נפוצות יותר אצל ילדים שנולדו זמן רב לפני המועד. רוב בעיות הראייה ניתנות לאבחון כבר משלב מוקדם מאוד. פגים שנולדו זמן רב לפני המועד עוברים בדיקות עיניים קבועות כשהם בבית החולים, ויכולים לקבל טיפול כבר משלב מוקדם.

התפתחות החשיבה אצל פגים

כבר מההתחלה, ילדכם לומד כל הזמן על העולם שסביבו, מתנסה באופן פעולתם של דברים שונים ובונה את מיומנויות החשיבה שלו. רוב התינוקות שנולדו טרם זמנם מפתחים מיומנויות חשיבה ולמידה (מיומנויות קוגניטיביות) באופן תקין.

תינוקות שנולדו זמן רב לפני המועד או במשקל לידה נמוך מאוד, וכן תינוקות שסבלו מסיבוכים רפואיים רבים, נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בבעיות חשיבה. אחוז קטן מאוד מהילדים שנולדו לפני הזמן סובל מלקויות חשיבה ולמידה חמורות.

אנשי מקצוע בתחום הבריאות משתמשים במבחני מנת משכל (IQ) כדי לבדוק את מיומנויות החשיבה של הילדים. הציונים הממוצעים של תינוקות שנולדו זמן רב לפני המועד או במשקל לידה נמוך מאוד נמצאים בדרך כלל בטווח הנורמה, אך הם עשויים להיות נמוכים מעט מהממוצע של ילדים בגילם שנולדו במועד. משמעות הדבר היא שרוב הילדים שנולדו לפני הזמן יכולים להצליח בבית הספר.

קשיי חשיבה ולמידה

יכולות חשיבה נחלקות בדרך כלל למיומנויות שונות, כולל קריאה, איות, כתיבה ומתמטיקה. ייתכן שלילד יש מנת משכל בטווח הנורמה, אך הוא עדיין נתקל בבעיות בבית הספר באחד או יותר מהתחומים הללו.

אולי לא תבחינו בבעיות הללו עד שילדכם יגיע לבית הספר, אז יצטרך לשלב את כל מיומנויות החשיבה שלו לצורך פתרון בעיות. לדוגמה, קריאה משלבת מיומנויות של זיכרון חזותי, זיכרון שמיעתי וזיהוי אותיות. חולשה באחד התחומים הללו עלולה להפריע ליכולתו של ילדכם ללמוד לקרוא. ייתכן שהוא יזדקק לעזרה נוספת בבית הספר.

אם יש לכם חששות כלשהם, שוחחו עם אחות טיפת חלב, רופא הילדים או הגננת בגן. אם לילדכם יש עיכוב התפתחותי במיומנויות החשיבה והלמידה, כדאי לאבחן זאת בשלב מוקדם ולטפל בעניין.

התפתחות חברתית ורגשית אצל פגים

התפתחות חברתית ורגשית משמעה ללמוד לזהות ולהשתלט על רגשות, להבין כיצד אחרים מרגישים, להביע רגשות וליצור אינטראקציות חיוביות עם אחרים. היכולת להשתלט על רגשות חשובה לכל תחומי ההתפתחות. היא עוזרת במתן תשומת לב, בעבודה להשגת יעדים, בפיתוח חברויות, בקבלת עצמאות וביכולת לראות את נקודת המבט של האחר.

לרוב התינוקות שנולדו טרם זמנם יש התפתחות חברתית ורגשית תקינה, אך הם עשויים להתנהג אחרת מאשר תינוקות שנולדו במועד. למשל, בכי הוא דרכו של התינוק לתקשר את מה שהוא צריך. תינוקות בפגייה נוטים לבכות פחות, למעט במהלך פרוצדורות כואבות. אצל תינוקות שנולדו במועד, הבכי מתגבר עם הזמן ומגיע לשיא בגיל 10-6 שבועות, לעיתים קרובות בשעות הערב. פגים בריאים מפגינים אותה עלייה בבכי, שמגיע לשיאו בגיל מתוקן של שישה שבועות.

בשנתם הראשונה, פגים נוטים יותר לרצות לישון מאשר ליצור אינטראקציות. הם עשויים להפנות מבטם או להיות עצבניים, ולהשתלב פחות באינטראקציות חברתיות מאשר תינוקות שנולדו במועד. בעיה זו תפחת ככל שילדכם יגדל. כדי לדעת יותר מתי התינוק שלכם מעוניין באינטראקציה ומתי לא, למדו לקרוא את שפת הגוף של פגים. כשאתם מגיבים לצרכיו של התינוק שלכם, הוא לומד בהדרגה כיצד לצאת לעולם החברתי שסביבו ולתקשר טוב יותר.

בעיות חברתיות ורגשיות

כאשר אנו אומרים שלילד יש “בעיות חברתיות ורגשיות”, המשמעות היא שהילד מתקשה להשתלב בסביבתו, לעמוד בחוקים ולהיות חברותי וחברתי כלפי ילדים ומבוגרים.

כל הילדים מתנהגים לא יפה לפעמים, מתעצבנים או שוברים את הכלים. אולם פגים מתקשים יותר להתמודד עם רגשותיהם ולהשתלט עליהם. הם עלולים להתקשות להישאר רגועים, לאכול היטב ולישון היטב. חלקם יתמודדו עם הערכה עצמית נמוכה או יתקשו ליצור חברויות.

ילדים שנולדו טרם זמנם סובלים יותר מבעיות כגון הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הפרעה בספקטרום האוטיסטי, חרדה ודיכאון. אולם בעיות אלו אינן נפוצות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקחת את הילדים לרופא

מדוע ילדים מפחדים ללכת לרופא

ילדים רבים מפחדים ללכת לרופא. יכול להיות שהם לא מחבבים את ההתנהגות של הרופא, או את הדרך שבה הוא מדבר או מתייחס אליהם. יכול להיות שהם מפחדים:

  • שהבדיקה או הפרוצדורה יהיו כואבים
  • שהם יקבלו זריקה או חיסון
  • שהם יופרדו מההורים.

יש הורים שחושבים שאם יספרו לילדיהם מראש, הם יפחדו, ולכן מספרים להם רק בדקה התשעים. אחרים מאמינים שעדיף לספר לילד מראש, כדי שיוכלו לדבר על הביקור ולעזור לילד להתגבר על החרדות שאולי יש לו.

טיפים שיעזרו לכם להעביר בנעימות את הביקור אצל הרופא

עשו את הטוב ביותר עבור ילדכם, לדעתכם. באופן כללי, חשוב להיות כנים עם הילדים. האמון בין ילד צעיר להוריו הוא חשוב ביותר, וכל סדק באמון עלול להיות הרסני. אפשרו לילדכם לדעת מה עומד לקרות. לדוגמה, “אנחנו הולכים לרופא כי אתה משתעל מאוד וכואב לך הגרון. הרופא יסתכל בתוך הפה והאוזניים שלך ויקשיב לחזה שלך, ויגיד לנו מה לעשות כדי שתרגיש טוב יותר”. כשאתם אצל הרופא, ספרו לילדכם מה קורה. ילדים גדולים יותר יכולים לכתוב מראש שאלות שהם רוצים לשאול את הרופא.

הדבר החשוב ביותר הוא מערכת היחסים שילדכם מפתח עם הרופא, ולכן כדאי לבחור את הרופא בקפידה. רופא חמים וידידותי שמקדיש זמן לשיחה ולמשחק עם ילדכם יכול לשנות לגמרי את האופן שבו הילד מתייחס לביקור במרפאה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הרגלים בריאים לחיים בריאים: 12 טיפים

שמירה על הרגלים בריאים כבר מההתחלה תעזור לכל המשפחה להימנע מבעיות באורח החיים שעלולות להתרחש בהמשך, כגון משקל עודף והשמנת יתר, סוכרת מסוג 2, סוגים שונים של סרטן ולחץ דם גבוה. בהמשך מופיעים 12 טיפים שיעזרו לכם ולמשפחתם לסגל אורח חיים בריא.

למידע נוסף על הגורמים להשמנת יתר, קראו את המאמר השמנת יתר אצל ילדים.

1. עודדו אכילה בריאה בביתכם

ילדים שיכולים לבחור במזון בריא בבית, צפויים לפתח הרגלי אכילה בריאים. לכן, הכניסו את המזונות הבריאים לרשימת הקניות השבועית, והכינו ארוחות מזינות וחטיפים בריאים לכל המשפחה. אם ילדיכם לא ימצאו מזונות לא בריאים (כגון משקאות קלים, צ’יפס, סוכריות וחטיפי שוקולד) בארון המטבח, לא תצטרכו לפקח על מה שהם אוכלים.

2. אכלו מאכלים מכל קבוצות המזון העיקריות

קבוצות המזון העיקריות כוללות פירות, ירקות, דגנים מחיטה מלאה, בשר רזה ודגים ומוצרי חלב דלי שומן. הכניסו את המזונות הללו לרשימת הקניות כדי שתוכלו להכין ארוחות משפחתיות בריאות יותר. אפשר להכין פוסטר שמסכם את המידע ולתלות אותו במטבח או על המקרר – תוכלו אפילו להכין אותו יחד עם ילדיכם. קראו את המדריך המאויר למנות מזון לפעוטות בני 3-2 ולילדים בני 8-4.

3. אל תגישו מנות גדולות מדי

הכנת הכמות הנכונה תמנע מכם לקחת מנה נוספת או לשים יותר מדי על הצלחת. אם תיתנו לילדכם לקחת מזון בהתאם למידת התיאבון שלהם, סביר להניח שהם ייקחו את הכמות המתאימה לצרכיהם. כך תוכלו להכין כמויות מזון מתאימות לכל המשפחה.

4. שימו דגש על ההבדל בין מזון “יומיומי” לבין מזון “מדי פעם”

מזון “יומיומי” הוא המזון הבריא שאתם מכינים בבית, בעוד שמזון “מדי פעם” הוא כל הדברים הלא כל כך בריאים שמלאים בשומן ובסוכר, ודלים ברכיבים תזונתיים חיוניים. אתם יכולים ליהנות ממזונות כאלה, אבל אכלו אותם לעיתים רחוקות בלבד. דברו עם ילדכם על ההבדל בין מזון “יומיומי” לבין מזון “מדי פעם”.

5. בססו שגרת אכילה בריאה

שגרת אכילה בריאה אינה נוגעת רק לבחירת המזון, אלא גם לאכילה משותפת בזמנים קבועים וצפויים מראש. לדוגמה, חשוב:

  • לאכול ארוחת בוקר מדי יום
  • לאכול ארוחות מסודרות וכמה ארוחות קלות לאורך היום
  • לאכול ארוחות משותפות על שולחן המטבח או בפינת האוכל, במקום לאכול מול הטלוויזיה. רוב ההורים מגלים שזמני הארוחות נהיים נעימים יותר ומלחיצים פחות כשהטלוויזיה כבויה
  • להקציב מספיק זמן לארוחות כדי שאפשר יהיה לאכול ברוגע ולא בחיפזון.

6. שבחו את הילדים על בחירת מזון בריא

כמו כן, הזכירו להם מהם היתרונות של אכילה בריאה. נסו לא לנדנד להם, ולא להפוך את הארוחה לקרב או למאבק כוחות. תוכלו להפוך את זמני הארוחה לכיפיים כדי לעודד הרגלי אכילה בריאים: תנו לילדכם משובים חיוביים ושבחים. לדוגמה, תוכלו להגיד “וואו, בחרת בננה לארוחת עשר! מממ, טעים!”. אפשר גם להגיד דברים כגון “אם תשתה חלב, העצמות שלך יגדלו ויתחזקו”.

בקשו מילדיכם הגדולים להשתתף בהכנת ארוחת הבוקר או צהריים והחטיפים הבריאים שייקחו עמם לבית הספר. עודדו את ילדכם להכין את המאכלים הללו בעצמו, ובקשו ממנו לעזור לכם להכין את הארוחות המשפחתיות. תנו לו לבחור מתוך מגוון של מזונות בריאים, כדי שלא תצטרכו לדאוג בנוגע לבחירה שלו.

7. הכניסו את הפעילות הגופנית לשגרה היומיומית

אנשים רבים חושבים ש”פעילות גופנית” משמעה לעשות ספורט או תרגילים מאומצים, אך זוהי רק אחת הדרכים להיות פעילים מבחינה גופנית. אפשר גם לעודד את ילדכם ללכת במקום לנסוע למרחק קצר, לקחת את הכלב לטיול במקום לצפות בטלוויזיה, או להשתמש במדרגות במקום במעלית בקניון או בבניין המגורים.

שמשו דוגמה אישית בעצמכם ובחרו בפעילות גופנית, כדי להראות לילדכם כמה שזה קל. שימו לב כשילדכם בוחר בפעילות גופנית יומיומית והחמיאו לו על כך. כדי לעודד אותו לעשות פעילות גופנית יומיומית, אמרו לו:

  • “הגיע הזמן לשחק בחוץ”.
  • “הכלב צריך לשחק ‘תפוס!’ יהיה נהדר אם תוכל לצאת החוצה ולזרוק לו את הכדור”.
  • “בוא נלך למכולת”.
  • “וואו, את כבר קופצת המון זמן בחבל!”
  • “כל הכבוד שניכשת עשבים בגינה, עשית עבודה נהדרת. אני מאוד שמחה שאתה עוזר”.
  • “רכבת הרבה מאוד על האופניים היום. יפה מאוד!”

8.  צאו לפעילות גופנית משפחתית מהנה

אפשר לרכוב יחד על אופניים, לשחק בצלחת מעופפת בפארק או לבעוט בכדור. הציגו את הפעילויות האלה כמהנות ולא כתרגילי התעמלות. משחק מחוץ לבית נוטה להיות אקטיבי יותר ממשחק בתוך הבית, ולכן כדאי להפיק את המיטב מהזמן בחוץ.

9. אפשרו לילדים – ובעיקר לילדים הגדולים יותר – לנסות סוגי ספורט שונים ודרכים שונות להיות פעילים

הם יכולים להתנסות בפעילויות אלה במסגרת בית הספר או אחרי הצהריים. אם ילדכם מוצא פעילות גופנית שהוא נהנה ממנה, לא תצטרכו לדחוף אותו לכך. מצד שני, ילדים שמכריחים אותם להתעמל או להשתתף בפעילויות שהם אינם נהנים מהן עלולים לפתח גישה שלילית כלפי פעילות גופנית.

תמכו בילדכם: התבוננו בו משחק או מתעמל, וקחו אותו למשחקים ולאימונים. כך תעודדו אותו ותגבירו את הסיכויים שהוא ימשיך להתעניין בספורט. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד לעודד גישה חיובית לספורט.

10. הגבילו את זמן המסך של ילדכם

זמן המסך כולל צפייה בטלוויזיה ובדי.וי.די, ומשחק במחשב ובמשחקים אלקטרוניים אחרים. למידע נוסף על זמני המסך המומלצים לילדים בכל הגילאים, קראו את המאמר זמן מסך לילדים.

11. עודדו את ילדכם להעריך את מה שגופו יכול לעשות ולא את מראהו

נסו לא למשוך תשומת לב רבה מדי למשקלו של ילדכם, גם אם אתם מודאגים. אם אתם דנים בנושא עם ילדכם, השתמשו במונחים כמו “המשקל הבריא ביותר”, ולא “משקל עודף”, “השמנת יתר” או אפילו “שמן”. דימוי גוף בריא חשוב במיוחד לבני נוער, שנוטים להשקיע מחשבה מרובה במראה גופם.

12. שמשו דוגמה אישית

הורים ששומרים על תזונה בריאה ועל פעילות גופנית מעודדים יותר את ילדיהם לפתח הרגלים בריאים. זכרו כמה כוח יש בידיכם – ילדכם לומד בעיקר ממה שאתם עצמכם עושים, ולא ממה שאתם אומרים לו לעשות. נאה דורש נאה מקיים!

אם אתם מודאגים בנוגע למשקלו של ילדכם, בקשו מרופא הילדים לערוך בדיקת מדד מסת גוף (BMI).

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אני לא מאמינה שאמרתי את זה!

רוב ההורים פולטים מתישהו דברים כמו, “אוף, אתה אף פעם לא תלמד!”, או “תפסיק לבכות עכשיו, פשוט תפסיק!” לאחר מכן, אנחנו תוהים איך הדברים האלה, שנשבענו שלעולם לא נגיד לילדינו – ששנאנו את הורינו על כך שאמרו לנו אותו דבר – יצאו לנו מהפה!

חלק נכבד מתפקיד ההורה הוא להתמודד עם רגשות של חוסר אונים. התקפי הזעם של ילדים קטנים גורמים לנו, ההורים, לחוש חוסר אונים. כשילדים גדולים יותר מתעמתים איתנו ומבקרים את האופי שלנו, זהו חוסר אונים מסוג אחר לגמרי. וכשהילדים שלנו גורמים לנו לחוש חוסר אונים, הם לוחצים בדיוק על הכפתורים הנכונים – ואנחנו אומרים דברים שאנחנו מתחרטים עליהם.

אמרו לילדכם, “עשיתי טעות”

לעיתים קרובות, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כך היא להודות בטעות ולהתנצל. לפעמים נראה שאין דבר שהילדים נהנים ממנו יותר מאשר לראות שהוריהם טועים – ולקבל תוקף לדבריהם כשההורים מתנצלים. לכן, במקום להלקות את עצמכם כשאתם שומעים את הקול של ההורים שלכם יוצא מפיכם, קחו נשימה עמוקה והתנצלו.
חשוב מאוד שמבוגרים יתנצלו בפני ילדים, כיוון שכך הם מראים לילדם שמותר לעשות טעויות ולהגיד סליחה. כשאתם אומרים ‘לא הייתי צריך לעשות את זה’, ילדכם יקבל תחושה ברורה מוצקה שהרגשות שלו חשובים לאנשים החשובים ביותר בחייו.

איך להתנצל בפני ילדים

התנצלו על התנהגותכם, לא על מי שאתם. תוכלו להגיד לילדכם, “חשבתי על מה שקרה ואני לא אוהב את מה שאמרתי או עשיתי”.

צאו לרגע לפסק זמן. אמרו, “אני מצטערת, אני לא חושבת כמו שצריך עכשיו. תן לי רגע ומיד נמשיך לדבר”.

שאלו את ילדכם, “מה הייתי יכול לעשות אחרת?” בקשו ממנו לעזור לכם להבין מה לעשות, וקבלו את הצעותיו בפתיחות. תוכלו לומר, “עשיתי בלגן?” ילדים אוהבים לשמוע את הוריהם מודים בטעות.

כמו כן, תוכלו לשאול “מה אתה היית יכול לעשות אחרת?” בדקו מה קרה באופן שאינו מאשים. נצלו את ההזדמנות כדי לדון במה שאתם וילדכם צריכים לעשות באופן שונה בפעם הבאה.

זכרו: אף הורה אינו מושלם. חשבו מה עורר את תגובתכם. חשבו גם על כל הדברים הטובים שאתם עושים כהורים. דברו עם חבר על מה שקרה, ושאלו אותו איך היה מתמודד עם המצב.

השקיעו מחשבה בשאלה כיצד עליכם להתנהג בפעם הבאה. איזה חלק בהתנהגותו של ילדכם עורר את כעסכם? האם יש משהו שתוכלו לעשות או להגיד כדי לשנות את תגובתכם? קחו נשימה עמוקה לפני שאתם עונים, או צאו לרגע מהחדר עד שתחליטו כיצד אתם רוצים להגיב. חשבו על הדברים כשאתם רגועים. בלהט הרגע ייתכן שלא יהיה זמן לתקן את הבעיה, בעיקר אם היא חלק מדפוס שחוזר על עצמו. למדו מטעויות – והמשיכו הלאה!

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיבור: ילדים בגיל הגן

דיבור אצל ילדי גן: למה לצפות

בגיל שלוש-ארבע, ילדכם:

  • יוכל לשאול שאלות מורכבות יותר ולהשתמש בתחביר טוב יותר, אך לא מושלם
  • להגיד משפטים בעלי חמש או שש מילים.

בגיל חמש, ילדכם:

  • יוכל להגיד את שמו ואת כתובתו
  • יוכל לדבר בבירור באמצעות משפטים בני עד שמונה מילים, ינהל שיחות משמעותיות ויספר סיפורים מפורטים.

סביר להניח שבשנים אלה ירצה ילדכם מאוד לדבר איתכם, עם חבריו ועם בני משפחה אחרים ככל היותר. כדי לעזור להתפתחות השפה שלו, הקשיבו לו ודברו איתו. למעשה, ילדים בגיל זה רוצים לספר ולחלוק דברים רבים כל כך, עד שלפעמים הם מועדים בלשונם ונהיים מתוסכלים. אם זה קורה לילדכם, דעו שזה נפוץ מאוד ואינו מהווה בעיה. פשוט תנו לו זמן, והמשיכו להקשיב. בסופו של דבר, הוא ימצא את המילים הנכונות.

משחקים לעידוד הדיבור

ילדים בגיל זה עדיין זקוקים לתרגול ולתמיכה רבים כדי לפתח את הדיבור והשפה. ככל שתדברו איתם או בקרבתם יותר, כך הם ילמדו יותר מילים, וישתמשו בהם כדי לתקשר. הדרך הטובה ביותר לחזק את מיומנויות השפה של ילדכם היא להתמקד בפעילויות מהנות כמו שירים ודקלום חרוזים, ולא בהכרח בתיקון ההגייה או התחביר.

הנה כמה רעיונות לחיזוק הדיבור באמצעות משחק:

  • קראו יחד בקול רם. קחו את ילדכם לשעת סיפור בספרייה המקומית, שם יוכל להקשיב לסיפורים שמוקראים בקול רם.
  • ספרו סיפורים: ילדכם ייהנה להקשיב לסיפורים, ואם תחזרו עליהם כמה פעמים, הוא יזכור אותם ויוכל לספר לכם את הסיפור. השמיטו מילים בסיפור ובקשו מילדכם למלא את החסר.
  • שבו ודברו עם ילדכם, הקשיבו והגיבו בתורכם.
  • שירו שירים.
  • השמיעו סיפורים ושירים בזמן הנסיעה במכונית.
  • ספרו בדיחות וחידות פשוטות. ילדי גן נהנים בדרך כלל ממשחקי מילים פשוטים, למשל מציאת מילים מתחרזות והמצאת מילים.

הגבילו  את זמן המסך של ילדכם – כולל מכשירים אלקטרוניים, טאבלטים, טלפונים סלולריים וטלוויזיה. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לחצי שעה ביום. זמן מסך ארוך מדי עלול להשפיע לרעה על התפתחות השפה.

ילדים מתפתחים בקצב שונה. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כולל התפתחות הדיבור והשפה שלו, כדאי לדבר עם הגננת או לפנות לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חום אצל ילדים

הגורמים לחום ולטמפרטורה גבוהה אצל ילדים

חום אינו מחלה בפני עצמו, אלא סימן למחלה. ילדים מעלים חום מסיבות שונות. רוב התקפי החום והמחלות שגורמות אותם אורכים ימים ספורים בלבד. עם זאת, לעיתים החום נמשך זמן רב יותר, ועלול להיות סימן למחלה כרונית או ארוכת טווח.

הגורם הנפוץ ביותר לחום אצל ילדים הוא זיהומים. באופן כללי, חום הוא התגובה הטבעית לזיהום, ובעצם עוזר לגוף להילחם בזיהום. רוב הזיהומים נגרמים על ידי וירוסים, שאחראיים להצטננויות ולזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, וכן למחלות ילדות זיהומיות נפוצות כגון אבעבועות רוח. זיהומים אלה אינם נמשכים זמן רב ולרוב עוברים ללא טיפול.

חלק מהזיהומים נגרמים כתוצאה מחיידקים, ויש לטפל בהם באנטיביוטיקה. עם זיהומים אלה נמנים זיהומים שונים באוזניים ובגרון, דלקת בדרכי השתן, דלקת ריאות, זיהומים בדם ודלקת קרום המוח. גרון כואב מאוד אצל ילדים בדרך כלל מעל גיל שלוש (עלול להיות, אך נדיר יותר, גם אצל ילדים קטנים יותר), המלווה בחום עשוי להיגרם על ידי חיידק הסטרפטוקוק. אם לא מטפלים בו באנטיביוטיקה, הזיהום עלול להוביל לסיבוכים שונים כולל מחלת פרקים בשם קדחת שיגרונית או לנזק ללב.

קיימות גם סיבות פחות שכיחות לחום, ובהן תגובות אלרגיות לתרופות או לחיסונים, דלקות מפרקים כרוניות, גידולים שונים ומחלות קיבה ומעיים.

התסמינים של חום אצל ילדים

טמפרטורת הגוף עולה ויורדת במעלה אחת במהלך היממה. הטמפרטורה הנמוכה ביותר נמדדת בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות, והגבוהה ביותר – בשעות אחר הצהריים המאוחרות או הערב המוקדמות.

חום או טמפרטורה גבוהה עלולים להתפתח לאט במשך כמה ימים, או לעלות במהירות רבה. גובה החום והמהירות שבה התפתח אינם קשורים בדרך כלל למחלה שגורמת לו.

החום עצמו מזיק לעיתים נדירות בלבד. עם זאת, הטמפרטורה הגבוהה עשויה לגרום לילדכם לחוש אי נוחות ולסבול מצמרמורות או רעידות כשהחום עולה, או להזיע כשהחום יורד. אם ילדכם מאבד נוזלים רבים כתוצאה מהחום ואינו מקבל אותם בחזרה, הוא עלול להתייבש מעט.

החום עלול להוביל להתקפים של פרכוסי חום, המתרחשים אצל 4% מהילדים בגילאים שישה חודשים עד חמש שנים. פרכוסי החום נוטים לעבור בגיל ארבע עד חמש שנים. פרכוסי חום אינם גורמים לנזק לטווח ארוך, אך עליכם לפנות לרופא אם ילדכם סובל מהם.

לפעמים ילדכם עשוי להיראות סמוק ועורו ירגיש חם, אך טמפרטורת הליבה שלו (הטמפרטורה הפנימית) תישאר תקינה. מצב זה יכול להתרחש כאשר ילדכם סובל מהצטננות או עשה פעילות גופנית מאומצת, או ביום חם מאוד.

מתי לפנות לרופא

תינוקות בני פחות משלושה חודשים שחומם עולה חייבים לראות רופא מיד, כיוון שקשה יותר לבדוק אם יש להם מחלה חמורה שגורמת לחום.

אצל ילדים בני פחות מ-12 חודשים, חום עלול להיות סימן למחלה משמעותית יותר, ולכן יש לפנות לרופא.

כמו כן, פנו לרופא אם ילדכם:

  • נראה חולה יותר מאשר קודם – חיוור, תשוש וחלש יותר
  • מתקשה לנשום
  • נהיה ישנוני
  • מסרב לשתות ומשתין לעיתים רחוקות יותר (אם לתינוק שלכם יש פחות מחצי מכמות החיתולים הרטובים הרגילה, פנו לרופא)
  • מתלונן על צוואר תפוס, כאב ראש טורדני או שהאור מציק לעיניו
  • מקיא ללא הרף, או סובל מהתקפי שלשול תכופים
  • אינו מראה סימני שיפור בתוך 48 שעות
  • בן פחות מ-12 חודשים וסובל מחום גבוה
  • סובל מכאבים
  • סובל מחום של יותר מ-40 מעלות
  • מדאיג אתכם מכל סיבה אחרת.

טיפול בחום

החום נובע מניסיונו של הגוף להילחם בזיהום, והוא עושה את שלו ללא קשר לטיפול בו. הטמפרטורה של ילדכם תחזור למצב התקין כשהזיהום או כל גורם אחר שמוביל לחום יעברו. אצל ילדים גדולים יותר, יש לטפל בחום רק אם אתם מרגישים שילדכם אינו חש בנוח, עצבני או מותש כל כך שאינו יכול לשתות מספיק נוזלים.

באופן כללי, ילדים יודעים לשאת היטב חום גבוה, אך אפשר לעשות כמה דברים כדי להקל עליהם:

  • הלבישו את ילדכם בבגדים קלים.
  • תנו לו לגימות קטנות של מים, תה חלש או סודה, לימונדה או מיץ פירות אחר ומהול אותם במים (לימונדה או מיץ פירות בלתי מדוללים עלולים להכביד על מערכת העיכול של ילד הסובל מדלקת קיבה ומעיים המלווה בשלשול). השקו אותו לעיתים קרובות. אם ילדכם אינו רעב, זה בסדר. הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שילדכם מקבל מספיק נוזלים כדי למנוע התייבשות.
  • תנו לילדכם פרצטמול (כדוגמת אקמולי, נובימול) או איבופרופן (כדוגמת נורופן או אדביל לילדים) במינון המדויק והמומלץ לגילו ולמשקלו. מנה גדולה מדי עלולה לגרום לנזק לאברים אחרים (כבד או כליות). חשוב לא לתת תרופות להורדת חום לעיתים קרובות מדי או לתקופות ממושכות, כיוון שהן עלולות לגרום לתופעות לוואי שונות. פרצטמול מומלץ כל 5 שעות ואיבופרופן כל 7-8 שעות.

שימו לב: אמבטיות קרות ושימוש במאווררים עלולים להגביר את תחושת האי נוחות של ילדכם.

כיצד למדוד חום לילדכם

כדאי למדוד לילדכם חום אם הוא:

  • מרגיש רע וחם יותר מהרגיל
  • עצבני ובוכה
  • עייף יותר מבדרך כלל
  • בכאבים
  • מסרב לשתות, או מקיא.

הדרך הטובה ביותר למדוד חום היא באמצעות מדחום. מדידת חום באמצעות מישוש עורו של ילדכם (למשל, הנחת כף יד על מצחו) אינה דרך מהימנה לאבחון חום. רופא הילדים או אחות טיפת חלב יוכלו להראות לכם כיצד למדוד חום לילדכם. יש כמה שיטות למדידת חום אצל ילדים:

  • דרך הפה, מתחת ללשון
  • דרך פי הטבעת
  • מתחת לבית השחי
  • דרך האוזן – מדידה שאינה מדויקת כל כך
  • על המצח – בעזרת מדחום אינפרא אדום

מדידת הטמפרטורה בפה 
מדידת חום דרך הפה עלולה להיות קשה אצל ילדים בני פחות מחמש שנים, כיוון שהם נדרשים לשתף פעולה. כמו כן, אם ילדכם סובל מאף סתום בגלל הצטננות, הוא יתקשה לנשום כשפיו סגור.

כדי למדוד חום דרך הפה:

  • המתינו חמש דקות לאחר שילדכם סיים לשתות משקה חם או קר, שעלול להשפיע על הטמפרטורה.
  • הניחו את המדחום היטב מתחת לאחד מצדדי הלשון.
  • בקשו מילדכם להחזיק אותו היטב בעזרת שפתיו, לא בשיניו, ואמרו לו לנשום דרך האף.
  • המתינו עד שהמדחום יצפצף, וקראו את הטמפרטורה.

הטמפרטורה במדידה תחת ללשון עשויה להיות נמוכה בכחצי מעלה מטמפרטורת הגוף האמיתית.

מדידת הטמפרטורה בפי הטבעת 
מדחומים לשימוש בפי הטבעת הם הטובים ביותר למדידת חום אצל תינוקות וילדים בני פחות מ-12 חודשים (ילדים גדולים יותר צפויים למחות בקול רם), והם אמינים במיוחד במדידת חום לתינוקות בני פחות משלושה חודשים.

המדידה בצורה זו עשויה להיות קשה, בעיקר אם התינוק שלכם פעיל מאוד – המדחום עלול להחליק החוצה מפי הטבעת, או שקצה המדחום עלול לפגוע בדופן החלחולת. הצמידו את רגלי התינוק לבטנו, הניחו את המדחום הדיגיטלי בקצה פי הטבעת, מעט פנימה, והמתינו עד שיצפצף.

מדידת הטמפרטורה בבית השחי 
מדידה זו היא בדרך כלל הבטוחה ביותר, בעיקר אצל ילדים קטנים. לרוע המזל, זו גם השיטה הכי פחות מדויקת.

הניחו את המדחום מתחת לבית השחי של ילדכם והצמידו את זרועו היטב לגופו. המתינו עד שהמדחום יצפצף, ובדקו את המספר. הטמפרטורה במדידה בבית השחי עשויה להיות נמוכה בעד חצי או מעלה אחת מטמפרטורת הגוף האמיתית.

מדחומי כספית עלולים להיות מסוכנים ורעילים, ועל כן בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי, גם במדינת ישראל הוצאו מדחומים אלו משימוש והם אינם נמכרים עוד.

סוגי מדחומים

מדחום דיגיטלי פשוט
משמש למדידה של חום בפה, בבית השחי או בפי הטבעת. יש לחטא את המדחום לאחר כל שימוש.

מדחום אינפרא אדום לאוזן
מדחומים אלה מהירים וקלים לשימוש. יש להוריד את כיסוי הפלסטיק מקצה המדחום ולהניח את הקצה בעדינות בתוך תעלת האוזן של הילד, עד שהמדחום מצפצף. המדחום מדויק בהפרש של עד מעלה אחת, כל עוד תעלת האוזן אינה מלאה בשעווה. חסרונו של מכשיר זה הוא בעלותו היקרה יחסית.

מדחום  אינפרא אדום למצח
מדחומים אלה הם המהירים והפשוטים ביותר לשימוש, ונותנים קריאה מדויקת על ידי סריקת המצח וקליטת אותות מכלי דם שמקורם בעורק הטמפורלי. עם זאת מכשיר זה יקר  ולכן לא נמצא בשימוש נפוץ.

מדחום מוצץ
מדחומים אלה עשויים להיות יעילים אם ילדכם משתמש במוצץ. המדידה זהה לזו הנעשית במדחום דיגיטלי בפה, אולם היא תלויה במציצה של הילד, ועל כן מידת הדיוק שלו מוטלת בספק, ולכן אינו מומלץ לשימוש.

מדבקות למדידת חום
מדבקות אלו משתמשות בכימיקלים המשנים את צבעם בהתאם לחום העור. מדבקות אלו הינן בעלות רמת דיוק נמוכה מאוד, ועל כן לא מומלצות לשימוש.

פס מצח
אחד מסוגי המדחומים הוא פס פלסטיק המונח על מצחו של הילד ונותן קריאה דיגיטלית של הטמפרטורה. מדחום זה אינו מדויק כל כך, ולכל היותר, יכול לתת לכם מושג כללי בנוגע לחומו של הילד, ועל כן לא מומלץ לשימוש.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בריחת צואה (אנקופרזיס / הצטאות)

הגורמים לבריחת צואה

הסיבה העיקרית להצטאות אצל ילדים היא עצירות כרונית. אם ילדכם סובל מעצירות זמן רב, הקקי שלו נהיה קשה מאוד, נתקע בחלק התחתון של המעיים, ומותח את החלק התחתון של המעיים (החלחולת) ואת פי הטבעת שלו. כיוון שהחלחולת שלו מתוחה כל הזמן, הוא עלול לאבד את תחושת הצורך והדחף ללכת לשירותים. לאחר מכן, קקי נוזלי עלול לגלוש מסביב לקקי הקשה התקוע, אף שילדכם לא הרגיש בכך או התכוון לשחרר אותו.

הצטאות עשויה להיגרם גם כתוצאה מקשיים רגשיים, כגון לחץ מגמילה כפויה או מוקדמת מדי מחיתולים, לידתו של אח חדש, או במקרים של התעללות . גורמים נוספים הן הפרעות נוירולוגיות נדירות וגורמים פיזיולוגיים שונים.

 

תסמיני בריחת הצואה

ההצטאות יכולה להופיע ככתמים קטנים של קקי או גושי קקי גדולים בתחתוני הילד. מלבד עשיית הקקי במקומות שאינם השירותים – בדרך כלל בתחתונים – ילדכם עשוי לסבול מתסמיני עצירות כמו צורך בהפעלת מאמץ כדי להעביר יציאות, או כאב בזמן עשיית הקקי, שיכול להוביל לכך שינסה להימנע מללכת לשירותים. כמו כן, הוא עלול לחוות כאבי בטן שבאים והולכים, ולעבור פרקי זמן ארוכים בין יציאה ליציאה.

ילדים שסובלים מהצטאות נוטים לסבול גם מבעיות התנהגות, אך הן משתפרות בדרך כלל לפני שנראה שיפור בהצטאות עצמה. כ-30% מהילדים שסובלים מהצטאות נוהגים גם להרטיב את מיטתם בלילה.

כל ילד מגיע לשליטה על פעולות המעיים בקצב שלו. הצטאות אינה נחשבת בדרך כלל למצב רפואי, אלא אם כן ילדכם בן ארבע לפחות.

מתי לפנות לרופא

יש לפנות לרופא אם ילדכם סובל מעצירות מתמשכת או מהצטאות,

הטיפול בבריחת צואה

הטיפול בהצטאות תלוי בגורם לבעיה. אם הגורם העיקרי הוא עצירות, ימליץ הרופא על תוכנית טיפול המתבססת על תרופות מרככות צואה ותכנית התנהגותית לביסוס הרגלי יציאות טובים. תפקידכם כהורים יהיה לשמור על מוטיבציה גבוהה עם הרבה חיזוקים חיוביים על מנת שילדכם ישתף פעולה עם התכנית שנקבעה.

אם ההצטאות קשורה לבעיות התנהגות, ייתכן שילדכם יופנה לטיפול פסיכולוגי מתאים. ללא קשר לאופן הטיפול, הטיפול עשוי להיות ממושך ולכלול עליות וירידות, אך בסופו של דבר אצל מרבית הילדים הבעיה תחלוף.

דברים שאסור לעשות

אל תענישו את ילדכם, תבקרו או תקניטו אותו, ואל תתנו לאחרים לעשות זאת. עונשים, ביקורת או הקנטות עלולים רק להחמיר את המצב ולהגביר את המתח והחרדה.

לא כדאי לבקש מילדים קטנים לנקות בעצמם, כיוון שהם עלולים לראות זאת כעונש על משהו שאינם יכולים לשלוט עליו. ילדים נוטים לחוש עצובים כשהם מתעוררים במיטה רטובה, והדבר האחרון שהם רוצים הוא לצער אתכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרות משפחתיות

עקרונות הבסיס

שגרה היא האופן שבו בני המשפחה מתארגנים כדי לעשות משהו, לבלות וליהנות. לכל משפחה יש שגרה ייחודית משלה. השגרה המשפחתית עוזרת לבני המשפחה לדעת מי עושה מה, מתי, באיזה סדר ובאיזו תדירות. למשל, במשפחתכם עשויות להיות:

  • שגרות יומיות – שגרת הכנה לבית הספר או לגן בבוקר, שגרה לשעת האמבטיה, לשעת ההשכבה ולארוחת הערב, שגרה כשמתראים אחרי זמן מה ושגרת פרידה.
  • שגרות שבועיות – למילוי מטלות הבית, כגון כביסה וניקיון
  • שגרות אחרות הקשורות לחגים או לאירועים של המשפחה המורחבת.

חיי המשפחה עלולים להיות מבולגנים יותר בלי שגרה, אך משמעותה של השגרה חשוב יותר: היא מאפשרת לילדיכם לדעת מה חשוב למשפחה. שגרות בעלות משמעות רבה נקראות לפעמים טקסים. הטקסים יכולים לחזק את האמונות והערכים המשותפים שלכם, וליצור תחושת שייכות ולכידות במשפחה.

השמירה על שגרה יומית קבועה ככל האפשר מקלה על הילדים להתמודד עם אירועים מלחיצים כמו לידת אח חדש, גירושים, מחלה או מוות של בן משפחה או מעבר דירה.

מדוע שגרה מועילה לילדים

יש ילדים שאוהבים וזקוקים לשגרה יותר מאחרים. עם זאת, באופן כללי, השגרה טומנת בחובה כמה יתרונות לילדים:

  • היא מאפשרת לנו לחנך ילדים צעירים וללמד אותם הרגלים בריאים כמו צחצוח השיניים, פעילות גופנית או רחיצת הידיים אחרי השימוש בשירותים.
  • סביבה ביתית מאורגנת וצפויה עוזרת לילדים ולאנשים צעירים להרגיש מוגנים ובטוחים.
  • שגרה שנבנית סביב בילוי מהנה ביחד מחזקת את מערכות היחסים בין ההורים לילדים. קריאת סיפור ביחד לפני השינה, או הליכה לבית קפה אחרי אימון כדורסל, יכולה להפוך לזמן מיוחד שאתם וילדיכם חולקים.
  • שגרות יומיומיות עוזרות לכוון את השעון הביולוגי שלנו. לדוגמה, שגרות השכבה עוזרות לגופם של הילדים “לדעת” מתי הגיע הזמן ללכת לישון. שגרה כזו תהיה יעילה במיוחד כשהילדים יגיעו לגיל ההתבגרות, והשעון הביולוגי שלהם יתחיל להשתנות.
  • אם ילדכם צריך לקבל תרופה מדי יום, השגרה תעזור לשניכם לזכור את זמן נטילת התרופה.
  • כשכל ילד או מתבגר מקבל מטלה חשובה שעליו למלא כחלק משגרת המשפחה, הוא מפתח תחושת אחריות.
  • השגרות עוזרות לפתח מיומנויות עבודה בסיסיות ומיומנויות ניהול זמן.
  • השגרה יכולה לעודד תחושת ביטחון במצבים מלחיצים, או בזמן שלבים קשים בהתפתחות, כמו גיל ההתבגרות.
  • כשהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, שגרת הבית המוכרת והקבועה תגרום להם להרגיש שדואגים להם. שגרות משפחתיות צפויות וקבועות עשויות לפעמים להתקבל בברכה לאור השינויים הרבים שחווים בני הנוער בגיל זה.
  • שגרות לילדים עם צרכים מיוחדים יכולות להיות מועילות מאוד, וחשיבותן אף גדלה לילדים שמתקשים להבין או להתמודד עם שינויים.

ויש גם יתרונות בריאותיים: ילדים במשפחות עם שגרה קבועה סובלים פחות מזיהומים בדרכי הנשימה מאשר ילדים במשפחות שאינן נהנות משגרה. ייתכן שהדבר נובע מכך שהשגרה תורמת ליצירת הרגלים בריאים כגון רחיצת הידיים. השגרה יכולה להפחית לחץ, שעלול להשפיע לרעה על מערכת החיסון.

מדוע שגרה מועילה להורים

יצירת השגרה דורשת לעיתים מאמץ, אך ברגע שמבססים אותה, יש לה המון יתרונות:

  • היא מפנה זמן לחשוב על דברים אחרים בזמן העבודה.
  • שגרות קבועות ועקביות יעזרו לכם להרגיש שאתם עושים עבודה טובה בתור הורים.
  • כשמצב העניינים עמוס וקדחתני, השגרה תעזור לכם להרגיש מאורגנים יותר ותפחית את הלחץ.
  • השגרה תעזור לכם להשלים את המשימות היומיות ביעילות.
  • כשהילדים יצליחו לפעול היטב לפי השגרה, תוכלו לתת להם פחות הוראות ולנדנד פחות.
  • השגרות משחררות אתכם מהצורך הבלתי פוסק לפתור מריבות ולהחליט החלטות. אם במוצאי שבת תמיד מזמינים פיצה, אף אחד לא מתווכח על השאלה מה אוכלים היום.

ילדים גדולים יותר ובני נוער עשויים להפסיק לפעול לפי חלק מהשגרות, או לצאת נגדן. שמרו על גמישות והתאימו את השגרות לילדיכם המתבגרים. לדוגמה, אפשר לשנות את השגרות בהתאם לנקודות ציון מיוחדות, למשל – כשהם מתקבלים לעבודה החלקית הראשונה שלהם.

סוגי שגרות

כל משפחה בוחרת לעצמה את השגרה שמתאימה לה. הנה כמה מהשגרות שתוכלו לשקול עבור המשפחה שלכם.

פעוטות וילדים בגיל הגן

  • להתכונן בבוקר
  • להיכנס למיטה בלילה על פי סדר פעולות קבוע פחות או יותר
  • לקבוע מראש מפגשי משחק
  • לאכול ארוחות בישיבה ליד השולחן ובזמנים מסודרים
  • לקבוע ימים קבועים למשחק ולשיחה עם אחד ההורים
  • לספר סיפור או לקרוא ספר
  • לשמור על היגיינה והרגלים בריאים – למשל, לצחצח שיניים ולרחוץ ידיים

ילדים בגיל בית הספר

  • לסדר ולאסוף את הצעצועים
  • לדאוג לחיות המחמד
  • לקבוע מראש מפגשי משחק
  • לקבל דמי כיס בשעה וביום קבועים בשבוע
  • לעזור עם הכביסה
  • לצאת לפעילות אחרי בית הספר
  • לבצע מטלות – למשל, לערוך את השולחן, לסדר אחרי הארוחה, לפרוק את המדיח
  •  לעשות תחביבים או פעילות גופנית

בני נוער

  • להשתמש במשאבים המשפחתיים כמו המחשבים והטלפונים
  • לעשות כביסה ומטלות אחרות
  • להכין את שיעורי הבית
  • לעשות תחביבים או פעילות גופנית
  • לצאת לפעילות אחרי בית הספר
  • לסדר את המיטה ולנקות את החדר

כל הגילאים

  • לבשל ולאכול את הארוחות ביחד
  • לצאת לפעילויות משפחתיות
  • לצפות ביחד בסרט
  • לקבוע פגישות של כל המשפחה
  • לדבר לפי תור על היום שעבר על בני המשפחה
  • לערוך פגישה מיוחדת בין ילד להורה
  • ליצור קשר קבוע עם בני המשפחה המורחבת וחברים
  • לחגוג חגים, מועדים ואירועים מיוחדים ביחד
  • לקיים מנהגים דתיים

כיצד להשתמש בשגרה כדי לפתור בעיות במשפחה

הנה דוגמא:
יונתן בן ה-14 ואחיו הצעיר אמיר התחילו לנדנד לאימם דפנה, כיוון שרצו להשתמש במחשב מיד כשהם מגיעים הביתה אחרי בית הספר. הם התחילו לבלות את רוב אחר הצהריים במריבה על המחשב. דפנה החליטה על שגרה חדשה שתפתור את הבעיה. מדליקים את המחשב בשעה חמש; התור של יונתן קודם, ואחר כך תורו של אמיר. הבנים השתמשו בטיימר כדי לתזמן 30 דקות לכל תור. התוצאה: הבנים קיבלו על עצמם אחריות רבה יותר, והמתח בבית פחת.

אם אתם מרגישים שאינכם יכולים למצוא זמן לעשות דברים יחד עם ילדיכם, כדאי להיעזר בכמה שגרות חדשות. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  • מה המשפחה שלכם עושה באופן קבוע? האם חייכם יהיו קלים ומהנים יותר אם הדברים היו מתנהלים חלק יותר?
  • האם הילדים או בני המשפחה האחרים יכולים לעזור יותר? איך לבסס שגרות שיכללו אותם במטלות שצריך לעשות?
  • האם יש פעילויות שהייתם רוצים לעשות אך אינכם עושים? האם אפשר להכניס חלק מהפעילויות הללו לשגרה המשפחתית הקבועה?

אין כלל מיוחד בנוגע לכמות השגרות שתקבעו במשפחה או באילו שגרות תשתמשו. שגרה שעובדת היטב אצל משפחה אחת עשויה להיות מגבילה מדי למשפחה אחרת. כמו כן, יותר מדי שגרה עלולה להוביל ליצירת לוח זמנים משפחתי נוקשה מדי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת דאון – הגורמים, המאפיינים והטיפול

תסמונת דאון היא תסמונת גנטית נפוצה שגורמת למוגבלות שכלית התפתחותית ולבעיות גופניות ולימודיות נוספות. עבודה משותפת עם שירותי הרווחה וטיפול מוקדם יעזרו לכם ללמוד כיצד לשחק ולתקשר עם ילדים עם תסמונת דאון, כך שיוכלו למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.

מהי תסמונת דאון?

תסמונת דאון היא תסמונת גנטית, אשר נגרמת בשל טריזומיה 21, כלומר שלושה כרומוזומים מספר 21 במקום שניים במצב הרגיל. לכן, בתאים של ילדים עם תסמונת דאון יש 47 כרומוזומים, במקום 46 שמופיעים במצב התקין. התסמונת מופיעה באחד מכל כ-1,000 תינוקות בישראל וגורמת למגוון בעיות גופניות והתפתחותיות, ובדרך כלל גם למוגבלות שכלית התפתחותית בדרגות שונות. מדובר בתסמונת שכיחה במיוחד שלא אופיינית למין או למוצא ספציפיים. הסטטיסטיקה מצביעה כי התסמונת תופיע באחת לכ-1400 לידות בממוצע אצל נשים בשנות ה-20 לחייהן, אחת לכ-800 לידות אצל נשים בשנות ה-30 לחייהן, וסבירות גבוהה יותר של אחת לכ-100 לידות אצל נשים מגיל 40 ומעלה.

אף שידוע לנו כיצד תסמונת דאון נגרמת, איננו יודעים מהי הסיבה לכך. אנו יודעים שאין זו אשמתו של איש. תסמונת דאון מופיעה בשכיחות דומה בכל הקבוצות האתניות והתרבותיות, ואצל ילדים שנולדים להורים בכל הגילים.

עם ההתקדמות של השירותים הרפואיים והשינוי החברתי שהתרחש בעשורים האחרונים אנו רואים עלייה מתמדת בתוחלת החיים של אנשים עם תסמונת דאון, ושיפור ניכר במצבם הרפואי וההתפתחותי. כשנולדים ילדים עם תסמונת דאון אנו מצפים שהם יגדלו להיות מבוגרים שמחים, בריאים ומתפקדים. חלק מהילדים יזדקקו לתמיכה מועטה בתחומים מצומצמים, ואחרים לתמיכה רבה בתחומי חיים מגוונים.

הגורמים

כל אדם נולד עם כרומוזומים, מולקולות DNA, ממספר סוגים. תסמונת דאון נגרמת כתוצאה מתהליך לא תקין של חלוקת כרומוזומים בשלב ראשוני מאוד, עוד לפני הפריית הביצית ברחם. מדובר בתהליך שאינו קשור בתורשה, במעשים או ההתנהגות של האישה או הגבר במהלך ההיריון, ולמעשה אי אפשר לצפות או למנוע את התרחשות השיבוש בחלוקת הכרומוזומים. לידה של ילד עם תסמונת דאון יכולה להתרחש אצל כל אישה, בכל גיל, והסיכוי גבוה יותר לכך ככל שהאם מבוגרת יותר.

המאפיינים

ילדים עם תסמונת דאון חולקים מאפיינים גופניים מסוימים, אך דומים גם לשאר בני המשפחה. לרובם הגדול יש מוגבלות שכלית התפתחותית בדרגה קלה עד בינונית. היא מתבטאת בעיכוב בהתפתחות וקשיי למידה מגוונים. אנשים עם תסמונת דאון עלולים להתמודד גם עם מגוון מצבים בריאותיים ורפואיים, ולכן חשוב לבדוק את מצב הבריאותי של ילדכם באופן קבוע עם אנשי המקצוע, ולעקוב אחר מצבים רפואיים שכיחים.

לתסמונת דאון מספר תסמינים:

מאפיינים קוגניטיביים

תסמונת דאון תשפיע על היכולות הקוגניטיביות של הלוקים בה. מדובר בהפרעות קשב וריכוז, בעיות זיכרון בטווח ארוך וגם בטווח קצר, עיכוב התפתחותי שיתבטא בקושי ללכת, לדבר ולקרוא, וקושי במציאת פתרון לבעיות בכל התחומים. ההתפתחות השכלית של ילדים הלוקים בתסמונת דאון תהיה איטית יותר, אך לא בלתי אפשרית.

מאפיינים חזותיים

הופעת תסמונת דאון אצל עובר תשפיע על המראה החיצוני שלו. בדרך כלל, מדובר על עיניים מלוכסנות, אוזניים ופה קטנים, אף פחוס, לעתים גם לשון בולטת. ניתן לראות את המאפיינים החזותיים גם בשאר הגוף, כמו אצבעות קצרות מהרגיל, עורף שטוח ולעתים עור מעט רפוי באזור זה.

סיבוכים

תסמונת דאון עשויה לגרום לסיבוכים, סיכוי מוגבר למחלות ולפגיעה בתפקוד של איברים פנימיים. זאת הסיבה העיקרית לתוחלת חיים נמוכה יחסית בקרב לוקים בתסמונת דאון, כ-45 שנים, לעומת שאר האוכלוסייה. חלק מהסיבוכים האפשריים כוללים סיכוי גבוה יותר למחלות כמו לוקמיה או דמנציה, רגישות יתר למחלות זיהומיות, פגיעה בתפקוד הלב או היווצרות של מום. באופן כללי, הלוקים בתסמונת דאון בעלי סיכוי גבוה יותר להפרעות או סיבוכים באיברים פנימיים, ופגיעה בתפקוד הגוף בטווח הארוך.

תסמונת דאון בגילאים שונים

  1. במהלך היריון – במהלך תקופת ההיריון, כל אישה צריכה לעבור סדרת בדיקות שגרתיות, וחלקן יכולות לשלול או לאשר את קיומה של התסמונת אצל העובר. חלק מהבדיקות יעלו על התסמונת בעקבות מומים מולדים שמהם סובלים עוברים עם תסמונת דאון בדרך כלל, או שהם יזהו את התסמונת באופן נקודתי.
  2. תינוקות – תינוק עם תסמונת דאון יזוהה מידית בגלל תווי הפנים האופייניים לבעלי התסמונת. במקרים מסוימים יסבלו התינוקות הנולדים ממומים או מערכות שונות ברמת תפקוד נמוכה ויצריכו טיפול רפואי או מעקב בחודשים הראשונים.
  3. ילדים – בעלי תסמונת דאון מתפתחים בקצב איטי יותר, גם מבחינה גופנית והתפתחותית וגם מבחינה קוגניטיבית שכלית. הם יתקשו יותר להגיע לנקודות התפתחותיות חשובות בחייו של ילד כמו זחילה והליכה. מצבם הבריאותי יהיה רגיש יותר והם בעלי סיכוי רב יותר לחלות במחלות שונות.
  4. בוגרים – במקרה של בוגרים, איכות חייו ויכולתו של בעל תסמונת דאון לתפקד תלויה במצבו הבריאותי ובהיקף הנזקים שגורמת התסמונת. אנשים שונים סובלים מרמות שונות של מומים, מחלות או תפקוד קוגניטיבי, ועל כן תיקבע היכולת שלהם לתפקד בחיים בוגרים. יהיו מבוגרים שיוכלו לתפקד בכוחות עצמם ולחיות באיכות חיים ברמה סבירה או גבוהה, ויהיו כאלו שלא יוכלו לתפקד בעצמם ויסבלו ממחלות או מגבלות קשות.

אבחון מוקדם

תסמונת דאון בדרך כלל ניתנת לאבחון מיד לאחר הלידה, כיוון שישנם מאפיינים גופניים ברורים שהצוות הרפואי יכול לראות ברך הנולד. הרופא יאשש את הערכותיו באמצעות בדיקת דם גנטית לתינוק.

אפשר לעבור בדיקות לגילוי תסמונת דאון כבר במהלך ההיריון. בדיקות הסקר נותנות מידע על הסיכויים להופעת תסמונת דאון, אך הן אינן מספקות תשובה מוחלטת. בדיקות הסקר כוללות בדיקות דם והדמיה, למשל:

  • בדיקות סקר משולבות לשליש ראשון: בדיקת דם מהאם ובדיקת אולטרסאונד של מדידת עובי השקיפות העורפית.
  • בדיקת DNA עוברי (NIPT, בדיקה לא פולשנית טרם לידה): בדיקת דם המבוצעת לאמא, אשר בודקת חלקיקים של ה-DNA של התינוק עם תסמונת דאון

בהתאם לתוצאות של בדיקות הסקר, מופנית האם לבדיקות אבחנתיות, שיכולות לספק תשובה חד משמעית בנוגע לאבחנה של תסמונת דאון.

הבדיקות יכולות לכלול בדיקת סיסי שליה (CVS) או בדיקת מי שפיר – שתי הבדיקות מדויקות מאוד, אך טומנות בחובן סיכון מסוים להמשך ההיריון. גם אם הבדיקות מצביעות על קיומה של תסמונת דאון אצל התינוק, אין דרך לדעת באופן מלא כיצד התסמונת תשפיע על חייו. דברו עם הרופא על האפשרויות העומדות בפניכם.

טיפול

טיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לשיפור המצב. כדי לתמוך בילדכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, כגון רופאי ילדים, פיזיותרפיסטיות, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, מורות או גננות לחינוך מיוחד ופסיכולוגיות. אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם.

תמיכה כלכלית

הורה לילד עם תסמונת דאון, יהיה זכאי לקצבת ילד נכה בשיעור 50% מלידה ועד גיל 18 ושלושה  חודשים. במקרים בהם קיים ליקוי בנוסף לתסמונת דאון, כמו עיכוב התפתחותי, האכלה ממושכת, טיפולים קבועים או מוגבלות שכלית התפתחותית, ישנה אפשרות לבדוק זכאות לקצבה בשיעור 100%. למידע נוסף פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

קבלת אבחון של תסמונת דאון לעובר או לתינוק שזה עתה נולד עלולה להיות קשה לכם ולבני המשפחה. אם אתם זקוקים למידע ולתמיכה פנו לארגון “שלוה” . כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

טקסים משפחתיים בימי קורונה: לקראת יום עצמאות מצומצם

מהם טקסים משפחתיים ומדוע הם חשובים?

טקסים משפחתיים הם פעילויות ייחודיות שהמשפחה שלכם עושה, לעתים אפילו מבלי לשים לב. יש טקסים פשוטים כמו שיר מיוחד לפני השינה או לחיצת יד סודית כשנפרדים בבוקר, וחלקם מורכבים יותר כמו בילוי משותף קבוע או כללים משלכם למשחקי ספורט משותפים. טקסים מסוימים הועברו אלינו מסבא וסבתא או מבני משפחה אחרים, ואנו ממשיכים אותם גם בביתנו. חלקם עשויים להיות קשורים למסורת או לחגים דתיים, כמו חנוכה, חג המולד או הרמדאן. טקסים אחרים מתגבשים עם השנים והמשפחה יוצרת אותם לעצמה – חגיגות ימי הולדת, טיולים מיוחדים או פסטיבלי תרבות.

טקסים משפחתיים יכולים להיות משהו שאף אחד מלבד בני המשפחה אינו מבין, או להיות קשורים לעניין משותף שיש לכם. הם עוזרים לבני המשפחה לדעת “מי אתם” ומה חשוב עבורכם. כך, הם מסייעים לילדכם להרגיש שייכות והזדהות, ותורמים לתחושת הביטחון שלהם. מסורות אלו עשויות לנחם את הילדים במצבים לא מוכרים, ולשמר תחושת המשכיות שתסייע להתמודדות שלהם. באמצעות הטקסים, תוכלו ללמד את ילדכם מיומנויות חדשות, לחזק את הערכים המשמעותיים לכם ולעזור להנחיל אותם גם לדורות הבאים.

כיצד לתכנן ולהתאים את הטקס המשפחתי?

טקסים משפחתיים הם יעילים במיוחד כאשר ילדכם אוהבים אותם ונהנים מהם. אחת הדרכים הטובות לדאוג לכך היא לשלב את כל המשפחה בתהליך. תוכלו ליזום פגישה משפחתית שבה תחליטו יחד כיצד יראה הטקס שלכם: אם אתם רוצים להתאים את ה’טקס’ של יום העצמאות לביתכם, עודדו את הילדים לשאול אתכם לגבי סיפורי הילדות שלכם והמסורת שהייתה נהוגה בביתכם. התבוננו באלבומי תמונות ישנים כדי שהילדים יוכלו ללמוד יותר על ההיסטוריה המשפחתית שלכם. אספו רעיונות שאהבתם מהמסורת המשפחתית, וחשבו מה מתוכה עשוי להתאים גם לכם. הוסיפו רעיונות גם ממקורות חדשים – אפשרויות שמצאתם באינטרנט או כאלו שהילדים שמעו עליהם מהמורים או מחברים. דונו יחד ברעיונות שעלו ותכננו את הטקס המשפחתי שלכם כך שכל המשפחה תהנה ממנו. התאימו את הטקס למצב בבית ולגילאי הילדים. תוכלו להציב כמה פרמטרים שתרצו לשמור עליהם בהתאם לרצונכם, אך השתדלו למצוא פשרות שימצאו חן גם בעיניכם וגם בעיני ילדכם. תכנון משותף של טקס משפחתי מהנה יסייע לכם להפוך את חוויית יום העצמאות המצומצם למשמעותית ומלכדת.

לקרוא את שפת הגוף של התינוק

האיתותים ושפת הגוף של התינוק

אף שתינוקות אינם משתמשים עדיין במילים כדי להביע את צרכיהם, בהחלט יש להם דרך משלהם להגיד לנו מה קורה. כתינוקות רכים הם בוכים – ולפעמים הרבה מאוד! כמה חודשים לאחר מכן, הם מתחילים לחייך ולצחוק. מגיל חמישה חודשים בערך, תינוקות מתחילים למלמל ולקשקש. מלבד כל אלה, תינוקות מדברים באמצעות גופם – לדוגמה, בהתפתלות או בהצבעה. במהרה תתחילו לזהות את האיתותים של התינוק שלכם, להכיר את סוגי הבכי השונים ולהבין את שפת הגוף שלו.

להבין ולהגיב לאיתותים ולשפת הגוף של התינוק

אם תתבוננו היטב בכל חלקי גופו של התינוק, תראו שהוא בועט ברגליו, קופץ את כפות ידיו והבעת פניו משתנה כל הזמן. שפת הגוף של התינוק שלכם נותנת לכם איתותים חשובים בנוגע לתחושותיו ולצרכיו מכם.

לדוגמה, אם תשימו לב כיצד התינוק שלכם מתנועע כשהוא במצוקה, תוכלו להבין מה גורם לו להיות מוטרד או לא נינוח. הוא עשוי להתפתל ולהתנועע כשהשמש מציקה לעיניו, לזרוק את זרועותיו ורגליו באופן פתאומי כשהוא נבהל, או אפילו לבכות מרעש חזק.

תגובותיו של התינוק אליכם יראו לכם מה מרגיע אותו. לדוגמה, התינוק ייראה רגוע כשאתם מחייכים אליו, שרים לו או מדברים איתו. כשהתינוק מתחיל לחייך אליכם, כדאי לחייך אליו בחזרה כמה שיותר. חיוך עוזר לו להרגיש בטוח ואהוב, ואפילו נותן דחיפה להתפתחות המוח שלו.

כשאתם מבחינים בשפת הגוף של התינוק ומגיבים אליה, הוא מרגיש בטוח יותר. זה עוזר לכם לבנות מערכת יחסים חזקה. מערכת יחסים חמה ואוהבת איתכם היא אחד היסודות החשובים ביותר להתפתחותו של התינוק.

לזהות את תחושותיו של התינוק לפי איתותיו

שפת הגוף של תינוקכם יכולה להגיד לכם אם הוא ער לגמרי ומוכן לשחק, אם לא נוח לו, אם הוא מקטר, רעב או נמצא בשלבי שינה שונים. בסופו של דבר תכירו את כל האיתותים השונים הללו ומה הם אומרים לכם על תחושותיו של התינוק. כך תוכלו לצפות את דפוסי ההתנהגות של התינוק.

האופן שבו אתם מגיבים לאיתותי התינוק שלכם – לדוגמה, אם אתם מרדימים את התינוק כשהוא מראה סימני עייפות, או מציעים לו מזון כשהוא מראה סימני רעב – יכול לעזור לכם להכניס את התינוק לשגרה. קל יותר לבנות שגרה כשאתם עושים דברים באופן זהה רוב הזמן.

לתקשר עם התינוק

כשהתינוקות ערניים, הם מתעניינים יותר בתקשורת. כשהתינוק מראה סימנים שהוא מוכן לתקשר ולשחק, תוכלו לדבר איתו בשקט ובקצביות ולהשתמש בהבעות פנים רבות.

עוד לפני שהתינוק שלכם לומד לדבר, הוא מתנסה עם צלילים – כל דבר שיכול להוביל לקבלת תגובה! הצלילים כוללים למשל שיעול, רעשים גרוניים או שפתיים או צווחות קלות. מאוחר יותר מתחילים להופיע צלילי תנועות. מטרתם של הרעשים הללו היא לתפוס את תשומת לבכם. האופן שבו אתם מגיבים, ולא משנה עד כמה מטופש זה ייראה, יעזור לתינוקכם ללמוד כיצד לתקשר.

כדאי לזכור שילדים שונים זה מזה גם באופן ובכמות התקשורת. ילדים בעלי אישיות חברותית יותר עשויים להיות קולניים יותר מתינוקות שקטים שמתחממים לאט. התינוק שלכם קורא את הבעות פניכם וצופה במה שאתם עושים כל הזמן. הוא מתרגל לרעיון שכאשר הוא מתקשר איתכם, אתם מתקשרים בחזרה. התקשורת ההדדית עם התינוק מסייעת לכם ליצור ולחלוק חוויות משותפות, שמחזקות עוד יותר את מערכת היחסים עם ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל 9-10 חודשים

כיצד מתפתחים תינוקות בגיל 9-10 חודשים

התינוק שלכם ממלמל, ממלמל וממלמל עוד קצת, ומתקרב יותר ויותר להפקת מילים ראשונות בעלות משמעות. ייתכן שהוא אומר “אמא” או “אבא” ומתכוון לכך. אם התחיל לדבר מוקדם, ייתכן שהוא כבר משתמש במילה או שתיים בבירור.

אל תדאגו אם עדיין לא התחיל להשתמש במילים – הוא ממשיך להשתמש בשפת הגוף שלו כדי לתקשר איתכם, ולהשמיע רעשים כדי לתפוס את תשומת לבכם. הוא מבין כשאתם אומרים “לא”, מנופף לשלום ומצביע, ויכול לפנות לכיוון הנכון כשהוא שומע את שמו או צליל אחר כמו פעמון הדלת.

בחודשים האחרונים להתפתחות התינוק הוא למד להיות אסרטיבי ולהביע רגשות כמו זהירות ופחד, בעיקר אם הוא חושש מזרים או מפחד להיפרד מכם. המודעות שלו לצרכיו ולרצונותיו גברה, וכעת הוא יודע כיצד לתקשר את צרכיו. הוא עדיין נהנה מאוד ממשחקים כמו “קוקו”, אוהב להקיש חפצים זה בזה, להתבונן בתמונות בספר ולמצוא צעצועים חבויים.

בגיל זה הוא יכול לזחול מסביב ולהיעמד בעזרת תמיכה – למשל, כשהוא מחזיק את ידכם או אחד מהרהיטים שסביבו. ייתכן שהוא אפילו כבר הולך כשהוא מחזיק בידכם או ברהיטים סביבו, ואולי אפילו מצליח ללכת ללא תמיכה כלל. כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • למלא הוראות פשוטות בלי שתראו לו מה אתם רוצים – לדוגמה, “תן לי את הקובייה”
  • לנעוץ את האצבע המורה בחפצים
  • להרים חפצים באמצעות האגודל והאצבע המורה
  • להחזיק בקבוק או לשתות מכוס שאתם מחזיקים
  • לנסות להרים כפית כשהוא אוכל לבדו.

כיצד לעזור להתפתחות התינוק

הנה כמה פעולות פשוטות שיעזרו להתפתחות התינוק שלכם:

  • דברו עם התינוק: הוא מתעניין מאוד בשיחה, ולכן כדאי לדבר עם נושאים יומיומיים ועל מה שאתם עושים כדי לעזור לו להבין את משמעותן של המילים.
  • הקשיבו והגיבו למלמולי התינוק: כדי לעזור לו לבנות את מיומנויות השפה, התקשורת והאוריינות (קריאה וכתיבה) שלו, ולתת לו תחושה שהוא במרכז תשומת הלב, אהוב ומוערך. חשוב להגיב בדיבור או בהשמעת קולות בדרך חמה ואוהבת. התינוק ייהנה לשמוע את קולכם עולה ויורד, ויאהב לראות את הבעות פניכם כשאתם מדברים איתו.
  • שחקו ביחד: שירו שירים, שחקו במשחק “קוקו”, צלצלו בפעמונים, החביאו צעצועים ועשו קולות מצחיקים וקולות של בעלי חיים. מגיל עשרה חודשים בערך, הוא יכול ליהנות מצעצועי הפתעה כמו משחקים לחיצים המקפיצים דמויות. המשחק המשותף גורם לו לחוש אהוב ומוגן. מומלץ לרדת לרצפה/לשטיח ולשחק איתו בגובה הרצפה.
  • קראו יחד: קראו, ספרו סיפורים ודברו על האיורים בספר כדי לעזור לפתח את הדמיון של התינוק ולהניח את היסודות לבניית השפה.
  • עודדו את התינוק לנוע: התנועתיות וחקירת העולם סביבו עוזרות לתינוק לפתח את היציבה ולבנות את השרירים, ומניחות את היסודות לתנועות מורכבות יותר כגון זחילה, עמידה והליכה. כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח לתינוק שמסתובב בו. תתפלאו לגלות עד כמה רחוק הוא יכול לזחול או לאן הוא יכול להגיע.

יהיו פעמים שהתינוק שלכם לא ירצה לעשות דבר מכל מה שהצענו – אם הוא עייף מדי, למשל, או רעב.

להיות הורים לתינוק בן עשרה חודשים

מדי יום, אתם והתינוק שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם.

למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם טיפשיות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. כמו כן, אתם יכולים לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר לכם לבקש עזרה.

מתי לבקש עזרה

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבן עשרת החודשים שלכם:

  • אינו יוצר איתכם קשר עין
  • אינו ממלמל
  • אינו מחייך או משתמש בהבעות אושר, ואינו מראה טווח רגשות
  • אינו מגיב לקול, לחיוך או להבעות פנים אחרות
  • אינו יושב לבד
  • משתמש ביד אחת או ברגל אחת הרבה יותר מאשר ביד או ברגל השנייה
  • אחת מעיניו פונה כלפי פנים או כלפי חוץ רוב הזמן
  • אינו עוקב בעיניו אחר חפצים נעים
  • אינו מצליח להבין מאין מגיע צליל שנשמע בקרבתו
  • אינו מתעניין בצלילים
  • מאבד מיומנויות שכבר רכש באופן מובהק ועקבי.

קבעו פגישה אצל רופא אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצלכן או אצל בת או בן הזוג שלכם. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של התינוק “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות פעוטות בגיל 18-24 חודשים

כיצד מתפתחים פעוטות בגיל 18-24 חודשים

רגשות

בגיל זה, הפעוט שלכם מתחיל לחוות רגשות חדשים כגון כעס ותסכול, אשמה, בושה, רכושנות והתרגשות. הוא עשוי להתקשות להתמודד עם הרגשות ה”גדולים” האלה, ולכן, ייתכן שיחווה כמה התקפי זעם. חרדת הנטישה שלו הגיעה לשיאה בגיל 18 חודשים בערך, ועד גיל שנתיים היא אמורה להיעלם לגמרי.

כמו כן, ילדכם מתחיל לחשוב על האופן שבו הוא מרגיש, ולקשר בין רגשותיו לבין מילים – לדוגמה, הוא יכול להגיד לכם שהוא “עצוב”. הוא מראה את חיבתו באמצעות נשיקות וחיבוקים לכם ולבובות, מה שמראה על התפתחות אמפתיה.

מיומנויות יומיומיות

בסביבות גיל זה, ילדכם ירצה מאוד לעשות דברים רבים יותר בעצמו. לדוגמה, הוא ילמד לאכול בעצמו באמצעות כף וכוס, ואולי אפילו ישתמש במזלג – וכמויות האוכל שנשפך ילכו ויתמעטו!

ילדכם ינסה לעזור לכם להלביש אותו: הוא יוריד לבדו את הגרביים, יחלוץ את הנעליים ויפשוט בגדים ללא כפתורים. בגיל זה, קל לו יותר לפשוט את הבגדים מאשר ללבוש אותם.

באופן כללי, ילדכם עשוי להראות סימנים שהוא מוכן לגמילה מחיתולים בסביבות גיל שנתיים. עם זאת, חלק מהילדים מראים סימנים אלה מוקדם יותר, אפילו בגיל 18 חודשים.

לשחק וללמוד

המשחק חשוב מאוד עבור ילדכם, כיוון שכך הוא לומד. הוא יהיה עסוק ללא הרף בדמיון ויצירתיות, וישחק במשחקי העמדת פנים, כמו למשל להאכיל בובה או לדבר בטלפון. כמו כן, הוא ייהנה לבלות עם אחיו ואחיותיו ועם ילדים אחרים, גם אם עדיין אינו משחק איתם באופן ישיר.

דיבור

ילדכם נהנה לדבר, והוא כבר משתמש בטונים עולים ויורדים, בדומה למבוגרים. סביר להניח שתשמעו אותו משתמש בשילוב של ג’יבריש ומילים אמיתיות.

בגיל 18 חודשים, ילדכם לומד מילים כל הזמן – בדרך כלל מילה או שתיים בשבוע, ולפעמים אפילו מילה ביום. הוא יצביע ויקרא בשמם של חפצים מוכרים, אנשים ואיברי גוף – לדוגמה, אוזניים, אף או בהונות – יחקה קולות של בעלי חיים כמו “מו”, או יגיד את אותו צליל או אותה מילה שוב ושוב.

הפעוט שלכם כבר מכיר את שמו ויודע מה משמעות המילה “שלי”. הוא משתפר בהבנת משפטים פשוטים והוראות כמו “תן את זה לאימא” או “בוא נצא לטיול”. סביר להניח שתבינו את רוב דבריו.

בגיל שנתיים, ייתכן שהפעוט שלכם יגיד מילים כמו “אני”, “אתה”, ו”שלי”, וישתמש במשפטים בני שתיים-שלוש מילים – לדוגמה, “אימא אוטו” או “אני עושה זה”.

תנועה

עד גיל 18 חודשים, הפעוט שלכם כבר ילך לבדו ואפילו יתחיל לרוץ. הוא יעלה וירד במדרגות או יטפס על רהיטים ללא עזרתכם. הוא ייהנה מאוד לזרוק ולבעוט כדור, לשרבט בעפרונות או בצבעים, ולבנות מגדלי קוביות קטנים. הוא פעיל יותר, ולכן כדאי לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח.

כמו כן, בגיל זה הוא עשוי:

  • לבקש “עוד” ולענות “לא” כשמבקשים ממנו לעשות משהו
  • לחקות אתכם – לדוגמה, לעזור לכם לטאטא את הרצפה
  • להתיישב לבד בכיסא קטן
  • להסתובב ולשאת חפצים גדולים יותר

כשילדכם לומד מיומנות חדשה, ציינו את הישגיו ותנו לו המון שבחים ותשומת לב חיובית. כמו כן, כדאי לעודד אותו ולעזור לו לעשות את הדברים שלמד, גם אם הוא מתקשה.

כיצד לעזור להתפתחות הפעוט

הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו להתפתחות הפעוט שלכם:

  • הישארו בקרבתו של הפעוט: זה חשוב לו מאוד ותורם לו כשהוא משחק וחוקר את סביבתו. כשאתם בסביבה, ילדכם מתמלא ביטחון ויכול לחקור דברים חדשים בעצמו. כשיגדל, יכולת זו תעזור לו להיות עצמאי יותר ובטוח בעצמו.
  • תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם אחרים: משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לילדכם להכיר חברים וללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. עם זאת, אל תצפו ממנו לחלוק ולהשתתף במשחק לפי תורות עדיין – פעוטות מאמינים שהכל שייך להם.
  • חזקו את התפתחותן של המיומנויות היומיומיות, כגון שימוש בכף, שתייה מכוס והסרת כובע. מיומנויות אלה משלבות מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה גם יחד, ומעודדות את יכולתו של הפעוט לחשוב על מה שהוא עושה.
  • דברו עם הפעוט שלכם: קראו לחפצים שסביבכם בשמותיהם ודברו עליהם – איברי הגוף, צעצועים ופריטים בבית כמו כפות או כיסאות. כך תעזרו לפתח את המיומנויות השפתיות של ילדכם. בגיל זה אפשר ללמד את ילדכם ש”כיסא” יכול להיות “כיסא גדול”, “כיסא אדום” ואפילו “כיסא אדום וגדול”.
  • הראו לילדכם שהדיבור שלו משמעותי : הקשיבו ודברו איתו בחזרה. אם הפעוט שלכם אומר “אימא חלב”, תוכלו לענות לו ולהגיד “אתה רוצה שאימא תמזוג לך קצת חלב?” כך תעודדו שיחה הדדית ותבנו את מיומנויות התקשורת שלו. כמו כן, כך הוא ירגיש מוערך ואהוב.
  •  קראו לפעוט: כדי לעודד את התפתחות הדיבור והדמיון, קראו לו ספרים, ספרו סיפורים, שירים או שירי משחק.

להיות הורים

מדי יום, אתם והפעוט שלכם מכירים זה את זה מעט יותר. ככל שהפעוט גדל ומתפתח, כך תכירו יותר ויותר את צרכיו ואת הדרך שבה תוכלו למלא אותם. למעשה, בתור הורים, אנחנו לומדים ללא הרף. כל הורה עושה טעויות ולומד מניסיון. זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות שנראות לכם מטופשות הן הטובות ביותר!

בריאותכם הגופנית והנפשית היא חלק חשוב מאוד מתפקידכם כהורים. כשכל תשומת הלב מתרכזת בטיפול בילד או בתינוק, הורים רבים שוכחים לדאוג לעצמם, או שפשוט אין להם זמן לכך. תפקידכם כהורים דורש מכם הבנה, סבלנות, דמיון ואנרגיה – ותעשו זאת בצורה הטובה ביותר אם תטפלו בעצמכם.

לפעמים אתם עשויים לחוש תסכול או חוסר אונים. אם אתם מרגישים מוצפים, הניחו את הילד במקום בטוח – לדוגמה, בלול – או בקשו ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. צאו לפסק זמן עד שתירגעו. נסו לעבור לחדר אחר כדי לקחת כמה נשימות עמוקות, או להתקשר לבן משפחה או חבר כדי שיעזור לכם להירגע.

לעולם אל תטלטלו את הפעוט. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.

מותר לבקש עזרה. אם ההתמודדות עם הפעוט מציפה אתכם, צרו קשר עם רופא הילדים שלכם או עם אחות טיפת חלב.

התפתחות פעוטות: מתי להתחיל לדאוג

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם דואגים או מבחינים שבגיל 18-24 חודשים, הפעוט שלכם מפגין אחד או כמה מהדברים הבאים.

ראייה, שמיעה ותקשורת

ילדכם:

  • מתקשה לראות או לשמוע
  • אינו אומר כלל מילים מובחנות
  • אינו מצביע, מנופף או משתמש במחוות אחרות
  • אינו ממלא הוראות פשוטות – לדוגמה, “תן לי את הכדור בבקשה”

התנהגות ומשחק

ילדכם:

  • אינו נהנה מיצירת קשר עין או מכרבולים וחיבוקים
  • אינו מפגין רגשות ותחושות
  • אינו מבקש חיבה או נחמה
  • אינו מחקה פעולות או מילים – לדוגמה, כששרים “ידיים למעלה, על הראש”, אינו מעמיד פנים בזמן משחק – לדוגמה, מאכיל את הבובה או מכין חביתה במחבת צעצוע

תנועה ומיומנויות מוטוריות

ילדכם:

  • אינו הולך לבד
  • משתמש ביד אחת הרבה יותר מאשר ביד השנייה (ילדים אינם אמורים לפתח העדפה ליד אחת עד סביבות גיל שנתיים)
  • אינו עולה ויורד במדרגות, גם אם הוא נעזר בכם או במעקה
  • אינו יכול לרוץ
  • מתקשה להתמודד עם חפצים קטנים – למשל, עיפרון או צבע
  • אינו משרבט.

כמו כן, יש לפנות לאיש מקצוע אם אתם מבחינים שילדכם מאבד מיומנויות שכבר רכש.

קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים אם אתם מבחינים בסימנים של דיכאון אחרי לידה אצל נשים או דיכאון אחרי לידה אצל גברים. הסימנים כוללים תחושת עצב ובכי ללא סיבה נראית לעין, התרגזות, קושי להתמודד ותחושת חרדה עמוקה. אם אתם מבחינים בסימנים אלה, בקשו עזרה מאיש מקצוע.

ילדים גדלים ומתפתחים בקצב שונה. אם אתם תוהים האם קצב ההתפתחות של ילדכם “נורמלי”, כדאי לזכור ש”הנורמה” היא טווח רחב. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.