שתיית יתר של אלכוהול אצל מתבגרים

הידעתם?

  • כשני שלישים מהילדים בגיל 17-12 אומרים שאינם שותים אלכוהול. אך חלקם שותים ברמות מסוכנות לפחות פעם בשבוע או פעם בחודש.
  • משפחה וחברים הם ספקי האלכוהול העיקריים לבני נוער ששותים. אח או אחות גדולים ששותים מהווים גורם סיכון משמעותי

מהי שתיית יתר?

שתיית יתר היא שתייה של חמישה משקאות אלכוהוליים או יותר ברצף או באירוע אחד.  היא יכולה לכלול שתייה כדי להשתכר או “לתפוס ראש” מהר ככל האפשר, או לשתות כדי להישאר ב”ראש טוב” במסיבות, בפסטיבלים ובמועדונים.

יש בני נוער שמתייחסים לשתיית היתר ולהשתכרות כאל “טקס מעבר”. הם עושים זאת באירועים מיוחדים כגון יום הולדת 16 ו- 18, בסיום בית הספר או מסיבות סוף השנה. חלקם עושים זאת בתדירות גבוהה יותר. שתיית יתר עשויה להפוך לדרך הסוואה או התמודדות עם בעיות חמורות יותר, כגון דיכאון וחרדה.

בני נוער ששותים יותר מדי אפילו פעם אחת נמצאים בסיכון גבוה יותר לדברים הבאים:

  • הרעלת אלכוהול
  • תאונות
  • חוסר יכולת לדאוג לעצמם
  • הפגנת אלימות
  • נטילת סיכונים – למשל, התנהגות מסוכנת על הכביש, כהולך רגל או כנהג, שעלולה להוביל לפגיעה
  • הנגאובר, כאבי ראש, בחילה, רעידות והקאות
  • לקיים יחסי מין לא מוגנים ולהידבק במחלת מין או להיכנס להיריון
  • לסבול מבעיות חשיבה בעתיד בגלל השפעות האלכוהול על מוחם המתפתח של מתבגרים
  • ליפול קורבן לאלימות – גופנית, מילולית או תקיפה מינית.

שתיית יתר ואלימות שנגרמת בגלל אלכוהול מקבלות תשומת לב ציבורית רבה, שדווקא עלולה לגרום להן להיראות נורמליות לגמרי לבני הנוער.

עם זאת, זכרו: אלכוהול הוא הסם שגורם לנזק החמור ביותר לכל הגילאים בישראל. שתיית אלכוהול שחוזרת על עצמה עלולה להפוך להרגל, וילדכם עלול להתמכר לאלכוהול במהירות רבה. הדרך הטובה ביותר למזער את הנזק משתיית אלכוהול היא למנוע אותה לגמרי. אף אדם בן פחות מ- 18 לא אמור לשתות אלכוהול.

“תדלוק”

תדלוק הוא פעולה בה אנשים שותים לפני שהם יוצאים לפאבים, למועדונים או למקומות אחרים שבהם אפשר לקנות אלכוהול.

חלק מהמתבגרים והמבוגרים “מתדלקים” כחלק מטקס היציאה, כיוון שהם רוצים להשתכר במהירות או להרגיש חברתיים ורגועים יותר. אחרים מאמינים שהם חוסכים כסף, כיוון שעלות האלכוהול במקומות ציבוריים גבוהה יותר. עם זאת, כש”מתדלקים” ומשתכרים, לעתים קרובות מבזבזים יותר כסף מהצפוי בזמן היציאה. המקום הנפוץ ביותר “לתדלוק” הוא בהסעות למסיבה או מחוץ למסיבות או מועדונים. סיירות הורים שפועלות באזורי הבילוי מכירות את התופעה ויכולות לבצע בדיקה של האוטו. אפשר להיעזר בהם ולידע אותם על אירוע צפוי.

למידע נוסף על הסיבות לכך שילדכם ירצה להתנסות בשתיית אלכוהול ומה אפשר לעשות כדי למנוע זאת, קראו את המאמרים למנוע או לצמצם צריכת אלכוהול בקרב בני נוער וכיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים.

מה לעשות אם הילד הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר

אם ילדכם הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר, יכול להיות שתכעסו או תהיו מאוכזבים. חשוב לדבר על כך – אך צריך לחכות עד שיהיה בטוח, יתפכח וינוח ושניכם תהיו רגועים.

כך צריך לפעול מיד:

  • אם נראה שילדכם שיכור, השאירו אותו בהשגחה ולא לבד בחדרו. השגיחו עליו בסלון, ושימו לב לקב הנשימה וקצב הלב שלו. אם אתם מוטרדים- הזמינו אמבולנס.
  • ודאו קודם כל שהתפכח, שהוא שותה מספיק מים ושאינו עומד להקיא.
  • הזעיקו מיד אמבולנס אם ילדכם מתחיל להיות מבולבל, מפסיק לנשום או שאי אפשר להעיר אותו, הוא הוזה או מתנהג מוזר.

אל תאפשרו לאדם שיכור להעביר את ההשפעה בשינה – תמיד הישארו על המשמר. בני נוער יכולים להיראות פחות שיכורים ממה שהם באמת, אך האלכוהול בדמם ממשיך להשפיע גם לאחר שהפסיקו לשתות. הם עלולים להרגיש לא טוב, לבלוע את הקיא של עצמם ולהיחנק למוות.

הצעדים הבאים

כשההנגאובר של ילדכם נחלש והוא יכול להתרכז, הגיע הזמן לדבר. מה שתגידו תלוי בשאלה אם זו הפעם הראשונה או תקרית חוזרת. מותר לכם להגיד איך אתם מרגישים בנוגע למעשים של ילדכם, אך חשוב לתכנן מה תגידו מראש ולהקשיב בצורה פעילה בלי לשפוט.

אפשר, למשל, להגיד:

  • “אנחנו צריכים לדבר על אתמול בערב. אני רוצה לדבר איתך בשעה שלוש בצהריים כדי שנחשוב מה לעשות הלאה”.
  • “הפרת את הכללים, ובגדול. אנחנו צריכים לחשוב שוב על הכללים ולדבר על התוצאות”.
  • “אנחנו הסכמנו – בלי אלכוהול, בלי סמים. הפרת את ההסכם שלנו. חכה עד שאאסוף אותך מהמסיבה או שתתקשר. אנחנו צריכים לראות מה עושים עכשיו”.

להוציא את הכללים לפועל

אם הסכמתם מראש על כללים שנוגעים לשתיית יתר ועל התוצאות להפרתם, הגיע הזמן להוציא אותם לפועל. היו מוכנים לכך שילדכם ימציא תירוצים, אך המשיכו בכל זאת.

אין לכם כללים?

אם אין לכם כללים ותוצאות, הגיע הזמן ליצור כמה כללים שמוסכמים על שניכם. אם ילדכם ישתתף במשא ומתן שנוגע לכללים ולתוצאות הוגנים, סביר יותר להניח שיפעל לפיהם. כדאי להזכיר ש”הוגן” לא תמיד אומר שהוא יוכל לחמוק מדברים כרצונו.

אפשר להוסיף גם כללים של הורים. אחד מכללי ההורים החיוניים הוא שלא משנה מה קורה, ילדכם יכול להתקשר אליכם ותעזרו לו בלי לשאול שאלות. הבטיחו לו שתעמדו בכלל הזה.

לאחר שתקבעו את הכללים, כתבו אותם כדי שיהיו ברורים ואפשר יהיה לבדוק אותם בעת הצורך.

הילד הפר כלל מוסכם?

אם ילדכם הפר את הכללים, עליו לעמוד בהשלכות, כיוון שכך ילמד שלמעשים יש תוצאות – ושהוא זה שאחראי למעשיו. כשאתם אוכפים את התוצאות להפרת הכללים שנוגעים לשתיית אלכוהול, אתם מעבירים לו מסר חזק וברור – שתיית יתר אינה מותרת.

יכול להיות שההתמודדות עם ההנגאובר היא כל מה שילדכם צריך כדי לא לעשות זאת שוב. יכול להיות שיקשה על עצמו יותר ממה שאתם מצפים. אך אם הפר את הכללים פעמים רבות מדי, תצטרכו לחשוב על תוצאות חמורות יותר.

למידע נוסף על הצעדים הפרקטיים ליצירת כללי יסוד, קראו את המאמרים הקניית משמעת למתבגרים ולעודד התנהגות טובה אצל מתבגרים.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך לשתות

פנו לקבלת עזרה מקצועית אם שתיית היתר של ילדכם הופכת לעניין שבשגרה. דברו עם רופא המשפחה וקבלו ממנו הפניה לאנשי מקצוע שמתמחים בתחום. הסימנים לכך שילדכם שותה יותר מדי באופן קבוע או מתמכר לאלכוהול ולסמים אחרים כוללים:

  • שינויים בהתנהגות או באישיות – לדוגמה, התנהגות חשאית או לא יציבה
  • הימנעות מהמשפחה
  • בעיות כספיות
  • מצבי רוח הפכפכים, כבדות או דיכאון
  • הרגלי שינה גרועים
  • שינויים בחברויות או בקבוצות החברתיות
  • חפצים שנעלמים, אובדים או נמכרים
  • שינויים במראה הגופני – לדוגמה, אובדן משקל מהיר
  • אובדן עניין בפעילויות הרגילות.

שתייה מוגזמת עשויה לבטא פגיעה עצמית ולהוות סכנת חיים. שתיית יתר קבועה אינה “רק שלב” שכל הצעירים עוברים. תמכו בילדכם ועודדו אותו לקבל עזרה מוקדם ככל האפשר, ולמנוע ממנו לצאת משליטה.

אם אחד מילדיכם עובר תקופת שימוש קשה באלכוהול ובסמים, היא עלולה להשפיע על כל המשפחה. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים עם בן או בת הזוג ועם הילדים האחרים, כדי שתוכלו לתמוך זה בזה.

דברים נוספים שיש להביא בחשבון

אם לילדכם אכן יש בעיית שימוש באלכוהול או בסמים אחרים, יש לכם בוודאי שאלות רבות. השאלות משתנות בהתאם לכל משפחה, ויעלו אחרי שתבינו מה אתם ומשפחתכם צריכים, אך כדאי לשקול:

  • להוציא את האלכוהול מהבית
  • ·לאסוף את ילדכם אם יצא בלילה
  • למנוע, להתאים או להשגיח בקפידה רבה על דמי הכיס של ילדכם.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את ההתנהגות והגישה הרצויות כלפי אלכוהול וסמים. כמו כן, השגיחו ופקחו על השימוש והחשיפה שלו לאלכוהול ולסמים אחרים, השתמשו בעצמכם באלכוהול ו בצורה אחראית, שמרו על קשר עם ילדכם, והתמודדו עם התנהגותו באופן חיובי.

היכן לקבל עזרה

יש המון משאבים ואפשרויות תמיכה עבורכם, עבור ילדכם ועבור המשפחה. דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, המורה או אנשי צוות אחרים, שיוכלו להציע אסטרטגיות נוספות ולתת עצות מועילות.

בני משפחה וחברים, או מבוגרים אחרים שקרובים לילדכם, יכולים לעזור ולתמוך בכם ובילדכם. זכרו שהתמיכה למשפחה כולה חשובה בדיוק כמו העזרה לילדכם.

בקרו באתר הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול ובסמים למידע נוסף ואפשרויות ייעוץ ותמיכה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דיכאון טרום לידתי

רגשות במהלך ההיריון

אנשים רבים מצפים מנשים בהיריון להרגיש בצורה מסוימת, ונוטים להגיד דברים כמו “את בטח כל כך שמחה”, או “איזה יופי, כמה מרגש בשבילך”.

אבל ייתכן שאת חווה גם אי ודאות וחוסר ביטחון. יכול להיות שההיריון הגיע בתזמון שמאלץ אותך לדחות יעדים לטווח ארוך בקריירה, או שגורם לבעיות כלכליות. אם אינך בטוחה בנוגע לתפקידך החדש כהורה, אם את פוחדת בגלל ההיריון או מההתמודדות עם הצירים והלידה – כל הפחדים האלה מוסיפים לרגשות האשמה על כך שאינך מאושרת, כיוון שכולם מצפים ממך להיות שמחה כל כך. הרגשות הללו אינם יוצאי דופן, והם חלק מהשינויים הנפוצים ברגשות שקשורים להיריון.

אם את מרגישה אובדנית, מבולבלת ולא מצליחה להתמודד עם חיי היומיום, או אם את חווה התקפי חרדה, דברי מיד עם הרופא. תוכלי להתקשר לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201  הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. פנייה לפסיכולוג או לפסיכיאטר אינם סימן לחולשה – זהו סימן לכך שאת נוקטת צעדים כדי לשמור על הבריאות והביטחון שלך ושל התינוק שלך.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש הראשון

שינויי מצב הרוח נוטים להתבטא בעיקר ב-12 השבועות הראשונים של ההיריון, לצד שינויים גופניים רבים כגון עייפות, בחילה, הקאות ורגישות בשדיים. הרגשות יהיו בלתי יציבים, ונשים רבות חוות מצב רוח ירוד. מצבי הרוח יכולים לנוע מאושר רב לייאוש עמוק. לעתים את עשויה לפרוץ בבכי בלי לדעת מדוע. בתחילת ההיריון, השינויים ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון גורמים לשינויים התכופים במצב הרוח.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השני

באופן כללי, השליש השני נוטה לעבור בצורה חלקה יותר. בחילות הבוקר עוברות בדרך כלל, והחשש מהפלה נוטה לשכוך. מהשבוע ה-20 להיריון לערך תתחילי להרגיש את תנועות התינוק. ההבנה הזו שהתינוק אמיתי יכולה להביא עמה התרגשות גדולה. לעיתים קרובות יש קפיצה ברמות האנרגיה ומצב הרוח בשליש השני אך לא תמיד.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השלישי

השליש השלישי מביא עמו חרדות בנוגע ללידה עצמה, בעיקר אם חווית לידה קודמת קשה, או שזהו ילדך הראשון ואינך יודעת למה לצפות. במהלך השבועות האחרונים של ההיריון, החרדות והפחדים הללו עשויים להתגבר.

ייתכן שתהיי מודאגת מהפיכתך להורה ומהשינויים במערכות היחסים עם אנשים אחרים, ובהם בני המשפחה. יכול להיות שאת סובלת מחוסר שינה, או שקשה לך למצוא תנוחה נוחה. יש נשים שמרגישות בתקופה זו פגיעות במיוחד לנוכח דחייה, אובדן או עלבון.

תוכלי לדבר על הבריאות, אורח החיים והרווחה הגופנית והנפשית שלך במהלך התורים למעקב היריון. כדאי לדבר גם על החששות מהפיכתך לאימא, או על בעיות במערכת היחסים, כולל אלימות במשפחה.  למעשה, רוב נותני השירותים במהלך ההיריון ישאלו אותך בנוגע לאלימות במשפחה, כדי שתוכלי לקבל תמיכה בעת הצורך.

התסמינים של דיכאון טרום לידתי

כ-10% מהנשים ההרות חשות שקשה להן להתמודד עם רגשות כגון פחד, חרדה, דאגות ואומללות במהלך ההיריון. אם את חווה רגשות שליליים דומים לאלה שנמשכים יותר משבועיים, ומפריעים ליכולתך לתפקד בחיי היומיום ייתכן שמדובר בדיכאון טרום לידתי .לעיתים קרובות קל לפספס דיכאון טרום לידתי, כיוון שקשה לזהות אותו והוא מובן פחות מאשר דיכאון אחרי לידה.

ייתכן שאת חווה דיכאון טרום לידתי אם את:

  • אינך יכולה להתרכז ומתקשה לזכור דברים
  • מתקשה לקבל החלטות או לבצע מטלות יומיומיות
  • חווה חרדה והתקפי חרדה
  • חשה קהות רגשית
  • עצבנית במיוחד
  • חשה צורך להימנע מהמשפחה ומחברים
  • סובלת מבעיות שינה
  • עייפה במיוחד או ללא הרף
  • חשה צורך לאכול כל הזמן או לא לאכול כלל
  • יורדת או עולה במשקל מסיבות שאינן קשורות להיריון
  • מאבדת עניין בקיום יחסי מין
  • חשה ששום דבר כבר לא מהנה או כיפי
  • מרגישה תחושות כישלון או אשמה
  • עצובה באופן עקבי
  • חושבת על מוות או התאבדות.

ההיריון עשוי להציף כמה רגשות עזים, עמוקים ובלתי צפויים עבור נשים וגברים. למעשה, גם גברים חווים דיכאון טרום לידתי.

גורמים תורמים לדיכאון טרום לידתי

ההורמונים שמופרשים במהלך ההיריון תורמים לעליות והירידות הרגשיות שחוות רוב הנשים ההרות. הנה כמה מהגורמים הנוספים שעשויים להוביל להתפתחות דיכאון טרום לידתי:

  • היסטוריה משפחתית או אישית של דיכאון: אם במשפחתך היו מקרים של דיכאון, או אם התמודדת עם אפיזודות של דיכאון בעצמך, סביר יותר להניח שתחווי אותו גם במהלך ההיריון.
  • הפסקת נטילת תרופות: אם את נוטלת תרופות לטיפול במצב נפשי שהתקיים קודם, ומפסיקה אותן בגלל ההיריון – ובעיקר אם ההפסקה פתאומית – עלולה להיות החמרה בתסמינים. כדאי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע לפני שמחליטים להפסיק תרופה לפני או במהלך ההריון .
  • קשיים במערכות יחסים: בעיות שעולות במערכת היחסים בינך לבן או בת הזוג, או פחד מהיעדר תמיכה כשייוולד התינוק, עלולים להשפיע מאוד על רווחתך הנפשית.
  • אירועים מלחיצים: כל שינוי משמעותי בחיים, כגון מעבר דירה, גירושים, פיטורים או מוות במשפחה עלול לתרום לדיכאון.
  • בעיות בהיריון: בדיקות רפואיות רבות במהלך ההיריון, בעיות או מחלה כגון בחילות חריפות או כאבים חמורים, עלולות ליצור משא רגשי.
  • בעיות בפריון או אובדן היריון קודם: אם חווית קשיים בכניסה להיריון, או שהייתה לך הפלה או לידה שקטה בעבר, סביר להניח שאת חוששת לעתיד ההיריון.
  • היריון לא מתוכנן או לא רצוי: תזמון ההיריון עלול לגרום ללחץ משמעותי אם לא תכננת אותו או אם אינך במערכת יחסים.
  • היסטוריה אישית של התעללות: היריון עלול ליצור טריגר לזיכרונות כואבים אצל נשים שעברו התעללות רגשית, מינית, גופנית או מילולית.
  • חוסר תמיכה חברתית: תחושת חוסר תמיכה אל מול אתגרי ההורות הקרבים, או בידוד חברתי, עלולים לתרום ליצירת דיכאון.
  • קשיים כלכליים: בעיות כלכליות עשויות להגביר משמעותית את הלחץ שאת חשה במהלך ההיריון.

השפעות הדיכאון הטרום לידתי על התינוק

מחקרים רבים יותר ויותר מצביעים על כך שלחץ, חרדה או דיכאון במהלך ההיריון אינם אידיאליים לתינוק. נהוג לחשוב כי השינויים בקצב פעימות הלב של העובר ותגובותיו ללחץ נובעים מדיכאון טרום לידתי חמור שאינו מטופל, אך עדיין דרוש מחקר מעמיק יותר.

יש להביא בחשבון גם את רווחתו של העובר כשמקבלים החלטה בנוגע לטיפול בדיכאון טרום לידתי, כדי להימנע מהשפעות אלה.

מה אפשר לעשות

טיפול מוקדם בדיכאון ובחרדה הוא הדרך היעילה ביותר להחלמה. התמודדות אישית עם הרגשות האלה לזמן רב מדי עלולה להקשות עלייך להתגבר עליהם לקראת הלידה. הנה כמה דברים שתוכלי לעשות:

  • אל תתאמצי יותר מדי. את לא חייבת להכין לתינוק חדר מיוחד, לנקות את הבית או לעבוד קשה ככל האפשר לפני שאת יוצאת לחופשת הלידה. פני לעצמך כמה רגעים מדי יום: קראי ספר, צפי בטלוויזיה או צאי להליכה. אם כבר יש לך ילדים, בקשי מבני המשפחה או מחברים להשגיח עליהם לזמן מה, כדי שתוכלי לצאת ולהתאוורר מעט.
  • אכלי היטב והתעמלי. הטיפול בעצמך חשוב לא פחות מהטיפול בתינוק. קשה לאכול היטב או להתעמל כשאת מרגישה רע ולא נוח לך. נסי לאכול ארוחות קטנות במהלך היום, ולעשות התעמלות עדינה כמו הליכה או שחייה.
  • במידת האפשר, שתפי את בן או בת הזוג. בני הזוג מסוגלים לזהות שינוי עוד לפני שאת מבינה או מכירה בכך שמשהו לא בסדר. סביר להניח שבן או בת הזוג מודאגים מההיריון ומהחיים העתידיים, וגם חוששים עבורך. כדאי לדבר איתם בפתיחות, כיוון שתזדקקי לתמיכתם. בני הזוג יכולים לספק תמיכה רק אם תחלקי את רגשותייך. עודדי את בן או בת הזוג לקרוא עוד על דיכאון טרום לידתי וכיצד לתמוך בך בדרך הטובה ביותר.
  • דברי על הרגשות שלך. תני לחברים ולמשפחה הזדמנות לתמוך בך, וספרי להם על פחדייך ודאגותייך. ברגע שתתחילי לדבר, תופתעי לגלות לכמה אנשים יש או היו חוויות דומות. תוכלו לתכנן יחד כיצד יתמכו בך לאחר הלידה, למשל, להשתתף בהכנת הארוחות או בקניות.
  • ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים. ספרי לאנשי המקצוע שמטפלים בך במהלך ההיריון על המחשבות והרגשות שלך. הם יוכלו לעזור לך להבין מה קורה, לתת לך תמיכה או להפנות אותך לתמיכה נאותה, ולבדוק מה שלומך במהלך ההיריון.
  • פני לטיפול. אם ניסית לעבד את המחשבות והרגשות שלך לבד ללא הצלחה, כדאי לפנות לקבלת טיפול. תצטרכי למצוא מישהו לסמוך עליו, שאיתו תרגישי בטוחה.
  • דברי עם הרופא על קבלת תרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע, בעיקר אם רווחתך האישית ורווחת התינוק נמצאות בסיכון. יכול להיות שתחששי ליטול תרופות במהלך ההיריון, אך ישנם נוגדי דיכאון שמותאמים ובטוחים לנשים בהיריון. שאלי את הרופא על האפשרויות שעומדות בפנייך.
  • קראי על דיכאון אחרי לידה. התמודדות עם דיכאון טרום לידתי אינה מובילה בהכרח לדיכאון אחרי לידה, אך אם כן, חשוב שתדעי מה עלייך לחפש, ובעיקר אם רגשות כגון פחד, חרדה, חששות ואומללות ממשיכים גם לאחר לידת התינוק. שוב, ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים כיצד את מרגישה, כדי שיוכלו לעזור לך לקבל את התמיכה הנדרשת.

מה יקרה אחרי הלידה?

דיכאון טרום לידתי אינו מוביל בהכרח לדיכאון אחרי לידה. כמחצית מהנשים שמתמודדות עם דיכאון חמור במהלך ההיריון מפתחות דיכאון אחרי לידה.

קבלת טיפול מפסיכולוג במהלך ההיריון יכולה להפחית משמעותית את הסיכויים לפיתוח דיכאון אחרי לידה. חשוב להכין רשת תמיכה – שתכלול, למשל, משפחה, חברים, רופא הנשים, פסיכולוג ואולי קבוצת תמיכה – במהלך ההיריון, כדי להקל על התקופה שאחרי הלידה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מהן משפחות חזקות וכיצד הן פועלות

מה צריכות משפחות חזקות?

באופן כללי, למשפחות חזקות יש כמה מאפיינים משותפים:

  • ביטחון רגשי וגופני.
  • חום, דאגה ותשומת לב חיובית.
  • כללים עקביים והוגנים ושיגרת חיים.
  • תקשורת טובה.
  • קשרים עם אחרים מחוץ למשפחה.

ביטחון רגשי וגופני

משפחות חזקות נותנות לכל אחד במשפחה תחושת ביטחון רגשי וגופני. כלומר, כשאתם נמצאים עם המשפחה שלכם, אתם יכולים להירגע ולהיות מי שאתם. עם המשפחה מותר לפחד, לכעוס, להתרגש, להיות חרדים או כל דבר אחר. כל הרגשות האלה מובנים ומתקבלים.

אם לילדכם יש בסיס משפחתי מוגן ובטוח, סביר להניח שיהיה בטוח יותר בעצמו וביכולותיו לחקור את העולם שמחוץ למשפחה. הוא יודע שתמיד יוכל לבוא אליכם ולקבל נחמה, תמיכה והגנה במקרה שהמצב בעולם הגדול והרחב נהיה מפחיד – גם אם מדובר במגרש המשחקים המקומי.

טיפים ליצירת ביטחון ובטיחות

הנה כמה דרכים שבהן תוכלו ליצור תחושת ביטחון ובטיחות במשפחה:

  • דברו עם בן או בת הזוג, אם יש לכם, על הטקסים שתרצו ליצור לילדכם במשפחה – למשל, סיפור לפני השינה או שיחה על היום שעבר בארוחת הערב המשותפת. הטקסים עוזרים לתחושת הביטחון והשייכות שלו.
  • דברו עם ילדכם על רגשות. אפשר לקבוע פגישות סדירות כדי לדבר כך. לדוגמה, כל בן משפחה יכול לחלוק את הרגעים הטובים ביותר והפחות טובים שעברו עליו היום בזמן ארוחת הערב.
  • ·תכננו מראש מה לעשות כדי להתמודד עם רגשות “גדולים” בצורה רגועה. אם אתם או ילדכם מרגישים מתוחים או מוטרדים, תוכלו לצאת לטיול, להקשיב למוזיקה או להתקשר לחבר שיעזור לכם להתמודד עם המצב.
  • אם הבחנתם שאתם ביקורתיים וכועסים חלק ניכר מהזמן, כדאי שתטפלו בעצמכם או תיעזרו במישהו כדי להתמודד עם הרגשות הללו.
  • הפגינו כבוד אחד לשני, הקשיבו לאדם שמולכם עד שיסיים לדבר והימנעו מביקורתיות. אם אתם זקוקים לשיטות פעולה, קראו את המאמרים הבאים כדי לשפר את המיומנויות של פתרון בעיות וניהול עימותים.

כהורים, האופן שבו אתם מרגישים ומתנהגים יכול להשפיע מאוד על בני המשפחה האחרים, ובעיקר על הילדים. לדוגמה, אם אתם כועסים או מתוחים, ייתכן שילדכם יהיה מתוח גם הוא. לכן, חשוב שתטפלו בעצמכם, תבחרו באורח חיים בריא ותפנו לקבלת תמיכה בעת הצורך.

חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הפגנת חום, דאגה וחיבה כלפי ילדכם וכלפי בן או בת הזוג עוזרת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה. ילדים שבאים ממשפחות חמות, דואגות ואוהבות מסתדרים טוב יותר עם ילדים אחרים ועם המורים ונוטים פחות לנהוג בבריונות. כמו כן, הפגנת חיבה רבה גורמת לילדכם להרגיש שהוא מיוחד, מה שעוזר לו להתמודד עם העליות והירידות בחיים.

תשומת לב חיובית חשובה גם היא. זוהי דרך להביע חיבה וחום כלפי ילדכם – למשל, כשאתם יורדים לגובה שלו ומפגינים עניין במה שהוא עושה. תשומת לב חיובית בונה את הקשר ביניכם ומראה לו שאתם זמינים לו בכל מה שיצטרך.

גם אם לכל אחד מילדיכם יש מזג שונה, צרכים וכישרונות שונים, כולם זקוקים לכך שתתעניינו בהם, תעודדו אותם ותשבחו אותם כדי לעזור להם להרגיש טוב בנוגע לעצמם. כל הדברים הללו מגבירים את ההערכה העצמית ואת הביטחון שלהם.

טיפים ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הנה כמה הצעות ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית במשפחתכם:

  • אמרו לילדכם כמה אתם אוהבים אותו, וחפשו הזדמנויות להגיד לו שאתם גאים בו.
  • חייכו והביטו בעיניו כשאתם מדברים איתו.
  • הפגינו חיבה גופנית, כשאפשר.
  • שבחו ועודדו את בני המשפחה כשהם עושים משהו היטב, או כשהם מתנהגים באדיבות כלפי אחרים. לדוגמה, “רוני, תודה שסידרת את הכלים מהמדיח הבוקר – עזרת לי מאוד”.
  • הראו שאתם אוהבים אותם באמצעות הקדשת זמן לפעילות כיפית ביחד.
  • צרו הזדמנויות למפגשים אחד על אחד, כדי לעשות משהו ששניכם אוהבים.

כללים עקביים והוגנים ושגרת חיים

כללים משפחתיים עקביים והוגנים מאפשרים לכל אחד מבני המשפחה לדעת כיצד להתנהג. הכללים יכולים לעזור לבני המשפחה להסתדר טוב יותר זה עם זה, ולהפוך את החיים לשלווים יותר.

כללים אפקטיביים הם הצהרות ברורות בנוגע לאופן שבו משפחתכם רוצה לטפל בבני המשפחה ולהתייחס אליהם. הציבו כללים לדברים החשובים לכם ביותר – לדוגמה, כלל שאוסר על פגיעה גופנית במישהו אחר הוא אחד מכללי היסוד אצל רוב המשפחות. אפשר להציב כללים בנוגע לבטיחות, נימוס, שגרות יומיומיות והפגנת כבוד כלפי האחר.

ילדים שגרים במשפחות המקפידות על כללים נאותים מצליחים טוב יותר בבית הספר, ופחות נוטים להשתתף בפעילויות מסוכנות בגיל ההתבגרות. כללים הוגנים ותוצאות סבירות עוזרים לילדים ללמוד על גבולות – ידע שבו יוכלו להשתמש גם בתחומים אחרים בחייהם. למשל, גבולות בבית עוזרים לילדים למלא את הכללים בבית הספר.

שגרות הן פעילויות מתוכננות וקבועות שנעשות כמעט מדי יום – לדוגמה, הכנת ארוחת ערב, התלבשות, הליכה לישון וכדומה. הפעילויות הללו יעזרו לכם לנהל את משק הבית בצורה חלקה.

השגרות מאפשרות לילדכם לדעת מה חשוב למשפחה. הן יכולות לחזק את האמונות והערכים המשותפים שלכם, ליצור תחושת שייכות ולכידות במשפחה ולבנות יכולת חיזוי של העתיד הקרוב ותחושת יציבות, בעיקר בתקופות מתוחות.

טיפים ליצירת כללים ושגרה משפחתית

הנה כמה טיפים ליצירת כללים ושגרות משפחתיים:

  • שלבו את ילדכם במטלות הבית ובקשו ממנו לעזור להחליט מי עושה מה במשפחה, כדי שירגיש שגם הוא תורם.
  • קבעו פגישות משפחתיות כדי שילדכם יהיה מעורב בקביעת הכללים המשפחתיים ובתכנון האירועים.
  • כשילדכם גדל, שנו את השגרה והכללים בהתאם. השינויים יכולים להיות פשוטים, למשל לתת לו ללכת לישון מאוחר יותר, או לאפשר לו להכין את ארוחת הערב פעם בשבוע.
  • כשילדכם יגיע לגיל ההתבגרות, תוכלו להסביר לו שעצמאות רבה יותר הולכת יד ביד עם אחריות רבה יותר.

השגרה עוזרת מאוד לילדים עם צרכים מיוחדים, שעשויים להתקשות להבין או להתמודד עם שינויים.

תקשורת טובה

משפחות שחבריהן תומכים זה בזה נהנות מתקשורת טובה על הדברים הטובים והרעים כאחד. התקשורת הזו מאפשרת לכולם לחגוג יחד בזמנים טובים, ולדבר על הבעיות כשהמצב קשה.

תקשורת טובה במשפחה משמעותה:

  • לעודד את בני המשפחה לדבר זה עם זה – ולהקשיב, כך שכולם יקבלו הזדמנות להביע את רגשותיהם
  • לעזור לילדים ללמוד מילים שמביעות את המחשבות והרצונות שלהם, כך שיידעו כיצד לבקש מה שהם רוצים או צריכים
  • להקשיב באמת ולהגיב בצורה רגישה לכל מיני דברים – לא רק לדברים הנחמדים או לחדשות הטובות, אלא גם לכעס, מבוכה, עצב או פחד
  • להקשיב לבעיות של בני המשפחה ולהביע אמפתיה, בלי להרגיש שעליכם לפתור את הבעיה או לייעץ
  • ללמוד כיצד לשאת ולתת ולהתפשר כשיש בעיה, כך שכולם מקבלים חלק ממה שהם רוצים
  • להתמקד בשפת גוף ובמעשים ולא רק במילים.

טיפים ליצירת תקשורת טובה

הנה כמה הצעות ליצירת תקשורת טובה במשפחתכם:

  • כשילדכם או בן או בת הזוג שלכם רוצים לדבר איתכם, הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע ותנו להם תשומת לב מלאה. אם אינכם יכולים להתמקד בהם באותו רגע, אמרו להם מתי תוכלו לדבר.
  • השאירו לילדכם פתק בקופסת האוכל שלו כדי שיידע שאתם חושבים עליו.
  • ערכו יחד ארוחות משפחתיות לעיתים קרובות ככל האפשר, ליד השולחן וללא טלוויזיה. בזמן זה תוכלו לספר אחד לשני מה מתרחש בחייכם.
  • כשהרוחות הרגשיות סוערות, שאלו את ילדכם איך הוא מרגיש ומה הוא צריך.

תקשורת עם אחרים

שמירה על קשר עם אנשים אחרים שדואגים להם – כמו בני המשפחה המורחבת, חברים, שכנים ואנשים בקהילה – חשובה מאוד לילדים. קשרים עוזרים לפתח את ההערכה העצמית של ילדים, ונותנים להם תחושה עזה יותר של מקומם במשפחה, כנכדים, כבני דודים או אחיינים ואחייניות. הקשר עם בני המשפחה המורחבת, חברים ואנשים בקהילה עוזר לילדים ללמוד כיצד להתייחס לאנשים שונים.

מבוגרים נוספים שנמצאים בחיי הילד יכולים לתת תמיכה למשפחה כשהמצב קשה – למשל, במקרה של מוות במשפחה – או בזמנים טובים, כמו ליהנות ביחד בטיול או לחגוג אירועים חשובים. החיבור לאחרים מאפשר לכם למצוא למי לפנות בעת הצורך, כשאתם זקוקים לעזרה או לעצה, רוצים לצאת בערב או צריכים שמישהו ישמור על ילדכם בזמן חופשה מבית הספר.

השתתפות בפעילות מובנית בקהילה ומתן עזרה לאחרים יכולים לעזור לילדכם לפתח תחושת זהות משלו. למשל, השתתפות בקבוצת דיון קהילתית.

טיפים ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים

הנה כמה הצעות ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים:

  • עודדו את ילדיכם לפגוש את הסבים והסבתות, הדודים ובני הדודים. אם הם גרים רחוק, דברו איתם בטלפון, כתבו מכתבים או דוא”ל, או ערכו שיחות וידיאו.
  • הזמינו את הסבים והסבתות, הדודים, בני הדודים וחברים של המשפחה לאירועים בבית הספר או לאירועי ספורט שחשובים לילדכם – למשל, טקס חלוקת פרסים או הופעה של חוג מוזיקה.
  • השתתפו עם ילדכם בקבוצות קהילתיות או בחוגי ספורט. כך תתנו לו הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולראות את חברי הקהילה פועלים יחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לעזור לילדים להסתגל לשני בתים אחרי פרידה או גירושים

הסדרי מגורים אחרי פרידה או גירושים

אחרי פרידה או גירושים יצטרך ילדכם להתרגל למעבר בין הבית שלכם לבית של בן או בת הזוג לשעבר. סביר להניח שיסתגל טוב יותר להסדרי המגורים החדשים אם ירגיש שלדבריו יש משקל כלשהו בקבלת ההחלטה. הבטיחו לו שתשקלו את בקשתו. אם לדעתכם הוא בוגר דיו, תוכלו אפילו לשלב אותו בדיונים על הנושא.ייתכן שהוא מודאג מכך שיצטרך לקבל החלטה שתשמח אחד מכם ותפגע בשני. הרגיעו אותו, ואמרו לו שהוא לא זה שצריך לקבל את ההחלטות הגדולות.

חשוב שיידע שהסדרי המגורים אינם אומרים דבר על מי אוהב אותו יותר. הם נקבעים לפי נושאים מעשיים, כמו מי נמצא יותר בבית, מי גר קרוב יותר לבית הספר או יכול להגיע בקלות רבה יותר לפעילויות אחר הצהריים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להגיע להסדרי מגורים שיעבדו היטב עבור ילדכם, ולתמוך בו בזמן ההסתגלות.

ארגון

אמרו לילדכם מראש מי ייקח אותו לבית הספר, היכן יישן ובאיזו תדירות יפגוש כל אחד מכם.

החזיקו בכל בית בגדים בסיסיים ודברים אישיים כמו תחתונים, מברשת ומשחת שיניים, פיג’מה ונעלי בית, כדי שלא יצטרך לזכור להעביר דברים בין שני הבתים. אם יש לו שמיכה מיוחדת או צעצוע שהוא אוהב, ודאו שהוא לוקח אותם במעברים. כך יוכל להרגיש בטוח יותר.

כדי להקל את זמן האריזה, עזרו לו לארוז את התיק או לכתוב רשימת דברים שהוא צריך לקחת, והצמידו אותה למקרר. ילדים גדולים יותר זקוקים לעזרה בתכנון אילו ספרים ומחברות יצטרכו לצורך הכנת שיעורי הבית.

יומן מקוון משותף הוא דרך נהדרת לשמור על הארגון והסדר, ולהעביר לבן או בת הזוג לשעבר מידע על האירועים הבאים.

שני בתים, שתי שגרות

ילדים יכולים להתמודד היטב עם שתי שגרות שונות בכל בית, כל עוד הכללים ברורים וצפויים ככל האפשר. ייתכן שתצטרכו להגיד משהו כמו, “כשאתה כאן, נעשה את הדברים בדרך הזאת”. בסופו של דבר, ילדכם יתרגל להבדלים בין הבתים.

“מקום משלי”

ילדים זקוקים למקום משלהם בכל בית, ולחלל מיוחד לאחסן בו את חפציהם. חשבו קצת מחוץ לקופסה, ומצאו דרך לתת לילדכם “מקום משלו” גם אם אין לו חדר משלו – ארון מיוחד לצעצועים שלו, פוף או קיר שעליו יתלה את הציורים האהובים עליו.

הקשבה

אם ילדכם מבולבל או חרד מהמעבר בין שני בתים, הקשיבו לפחדיו ובדקו מה מטריד אותו. ייתכן שתצטרכו לשוחח עם בן או בת הזוג לשעבר ולבדוק אם צריך לשנות את הסדרי המגורים, כדי שיתאימו לצרכיו של הילד. אם אינכם יכולים לדבר איתם, היעזרו ביועץ או איש מקצוע אחר.

גמישות

שגרה עקבית וצפויה עוזרת לילדים להרגיש בטוחים, מוגנים ושמחים יותר. אך כשילדכם יגדל, יגדלו גם המחויבויות שלו, למשל עבודות בבית הספר, מחויבויות חברתיות, אירועי ספורט ואפילו משרה חלקית. כל אלה עלולים להקשות עליו להמשיך לעבור מבית אחד לשני. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסדרי המגורים שלכם לצרכיו המשתנים.

טיפים לילדים שעוברים מבית לבית

כשילדכם עובר בין שני הבתים, ייתכן שבשעות הראשונות בבית ירגיש לא שקט ועצבני. החדשות הטובות הן שאפשר להתכונן מראש לזמן הזה:

  • הכינו טקס שיבה הביתה, כדי להקל על המעבר. למשל, הציעו לו לעשות אמבטיה מרגיעה עם מוזיקה שהוא אוהב, לאכול ארוחה קלה ביחד, להתקשר לחבר או לבדוק אילו אירועים מעניינים יש ביומן.
  • תנו לו הזדמנות להשתחרר, כדי שיוכל להתמקם היטב בבית החדש. בדקו אם הוא מעדיף לעשות פעילות רגועה ושקטה כמו קריאת ספר, או פעילות גופנית כמו משחק בחוץ.
  • שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים, אך אל תשאלו שאלות רבות מדי בנוגע לבילוי זמנו של הילד עם ההורה האחר. ייתכן שילדכם יעדיף לדבר אחרי שיתמקם בבית.
  • עודדו אותו לשלוח הודעה להורה האחר כשהוא איתכם, ולהפך.
  • השתדלו שלא לעשות את המעבר כשילדכם עייף או רעב.

מה לעשות אם ילדכם אינו רוצה לעבור בין הבתים

יש ילדים שמתקשים לעבור בין שני בתים. יכול להיות שילדכם יחליט שאינו רוצה ללכת לבית של בן או בת הזוג לשעבר, או לבוא הביתה אליכם. אל תיקחו את זה באופן אישי. התחושה הזו תעבור ברגע שילדכם ייכנס לשגרה. עבור חלק מהילדים – ובעיקר לילדים צעירים מאוד – הפרידה עשויה להיות קשה מאוד.

אם ילדכם רוצה להישאר איתכם או מבקש לחזור הביתה, הרגיעו אותו ואמרו לו שהזמן שהוא מבלה עם ההורה השני הוא חשוב מאוד. הבטיחו לו שתהיו כאן כשיחזור הביתה, או שתאספו אותו בשעה מסוימת ביום הנכון. לאחר מכן, כדאי להסיח את דעתו ולדבר על דברים אחרים. כשילדכם יחזור אליכם ויירגע, בדקו בעדינות מדוע אינו מרוצה ותנו לו המון חיזוקים.

אם אפשר, נסו להגיע לפתרון ביחד עם בן או בת הזוג לשעבר. ייתכן שתצטרכו לבדוק את הסדרי המגורים שוב, ולוודא שצרכיו של ילדכם נענים. לדוגמה, יכול להיות שתצטרכו לשנות את יום המעבר, את הפעילויות שמובילות למעבר או היכן הוא מתרחש.

אם ילדכם אינו מרגיש מוגן ובטוח, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם תגובות הסביבה לצרכים המיוחדים של ילדכם

תגובות אפשריות מהסביבה

אנשים יגיבו בצורות שונות לילדכם ולצרכים המיוחדים שלו. חלקם יהיו פתוחים ותומכים, ואחרים יזלזלו ויפגינו שיפוטיות כלפי ילדים עם מוגבלויות, במיוחד “מוגבלויות שקופות” שלא רואים אותן- כמו אוטיזם או קשיים רגשיים-התנהגותיים.

לפעמים תגיבו טוב יותר ולפעמים פחות טוב, וזה בסדר. אם תתכוננו לכל מיני סוגי תגובות לצרכים המיוחדים של ילדכם, סביר יותר להניח שתוכלו להגיב באופן שרציתם.

תגובות חיוביות

רוב האנשים יגיבו באופן תומך, רגיש ומועיל. לדוגמה:

  • “זה נשמע די מעייף. יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור?”
  • “זו ממש פריבילגיה לעבוד עם עמית. הוא כזה ילד מקסים”.
  • “מילה מציירת נהדר. היא מאוד יצירתית. בטח היא תיהנה מאוד מקבוצת האמנות שלנו בשעות אחר הצהריים”.
  • “גילי שיחקה היום יפה מאוד עם יסמין. מרגש לראות איך היא מתקדמת”.

כשמישהו מעיר הערה חיובית או מועילה, כדאי להגיב באופן שפותח את השיחה – למשל, “תודה, זה מאוד מעודד”. סביר מאוד להניח שתגובות חיוביות מצידכם יובילו להמשך תגובות חיוביות מצידם.

תגובות לא מועילות או שליליות

לפעמים אנשים אינם בטוחים איך להגיב, ואומרים דברים לא מועילים ואפילו פוגעים, גם אם אינם מתכוונים לכך. לדוגמה:

  • “זה בטח יעבור כשהיא תגדל. יש ילדים שפשוט מתקדמים לאט”.
  • “הכל בסדר איתו. בנים הם תמיד ככה – פעילים מאוד ורוצים לעשות כל דבר”.
  • “מה לא בסדר איתה?”

יש אנשים שסתם אומרים דברים מרושעים ומכאיבים מסיבותיהם שלהם. למשל, לפעמים, אנשים או ילדים:

  • מעולם לא למדו כיצד להתנהג אחרת, ואומרים דברים כמו, “בואו נחביא את הכדור מהילד עם העיניים המצחיקות האלה”
  • אינם מבינים לגמרי את הצרכים המיוחדים – לדוגמה, “מצטערים, לא נוכל להזמין אותו למסיבת יום ההולדת של עומר. הזמנו מתנפחים והוא במילא לא יכול להשתתף, אז הוא סתם יתבאס”.
  • נותנים עצה לא רצויה – למשל, “אני מכירה עוד מישהו עם אותה מוגבלות, וההורים שלו קנו איזו ערכה באינטרנט שסידרה את המצב בלי בעיה”
  • מחפשים מישהו להאשים – לדוגמה, “אולי היא ככה כי עבדת ממש עד רגע הלידה?”
  • פשוט בלתי רגישים – למשל, “איזה מזל ששאר הילדים שלך נורמלים”, או “זה בגלל הגנים של אבא שלו? לא היית צריכה להתחתן איתו”.

אך טבעי שתגובות כאלה יגרמו לכם להרגיש מוטרדים ופגועים, ואין דרך אחת נכונה להגיב. האופן שבו תגיבו תלוי ברגשותיכם, מי העיר את ההערה והיכן אתם נמצאים באותו רגע. עם זאת, לעיתים קרובות כדאי לתכנן כמה אסטרטגיות גיבוי לאירועים שבהם תיתקלו בתגובות לא מועילות.

כיצד להתמודד עם תגובות לא מועילות או שליליות

בחרו היטב על מה להילחם

לפעמים תרצו להגן על עצמכם ועל ילדכם ולתקן או לצאת נגד ההערה השלילית. אם אתם יכולים להישאר רגועים ולדבר בבירור, תגובה כזו יכולה להיות מעצימה מאוד.

אך לפעמים תרגישו שאינכם מוכנים לעימות, או שתבינו שזה לא ישנה דבר. במקרים כאלה, מותר לכם פשוט לוותר. התעלמו מההערה ושנו את הנושא.

השתמשו בהזדמנות ללמד

לפעמים תרגישו שתוכלו להועיל לאדם שמולכם וללמד אותו על הצרכים המיוחדים של ילדכם. לדוגמה, “ילדים אוטיסטים רבים הולכים לבתי ספר יסודיים רגילים”.

אם ילד אחר שואל אתכם על ההתנהגות או היכולות של ילדכם, ענו לו בכנות ובשפה שמתאימה לגילו. למשל, “השרירים ברגליים של שרית מתעייפים, ולכן היא לא יכולה ללכת מהר”.

השתמשו בתגובה קבועה

לפעמים, כל מה שצריך הוא תגובה קבועה. לדוגמה, “מסובך להסביר את זה. אם לא אכפת לך, אני מעדיפה לדבר על משהו אחר”, או “יש תיאור טוב של המצב באתר העמותה שעוסקת בכך. אוכל לתת לך את הקישור”.

בחרו שלא להגיב

לפעמים מותר פשוט להגיד שלא בא לכם לדבר על זה. למשל, “ממש אין לי חשק לדבר על זה כרגע. אכפת לך אם נשאיר את זה למועד אחר?” מותר גם להתעלם מההערה ולא להגיב כלל. לדוגמה, “היה חם נורא בימים האחרונים, לא?”

קחו רגע לפני שתגיבו

עצרו לכמה רגעים בשיחה לפני שאתם מגיבים להערה פוגענית, וכך סביר יותר להניח שתוכלו להגיד משהו בונה וחיובי. לדוגמה, “כיום, רוב הילדים שנולדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הופכים להיות מבוגרים שמחים, בריאים ופרודוקטיביים”.

אם אתם מרגישים חזקים מספיק, אמרו לאנשים שנפגעתם כדי שיידעו להיזהר יותר בפעם הבאה – למשל, “פוגע בי מאוד כשאתה אומר דברים כאלה”.

לדבר עם מישהו תומך

גישה בונה וחיובית היא נהדרת, רוב הזמן, אך טבעי לגמרי שתצטרכו לשחרר קצת קיטור מפעם לפעם.

כשאתם צריכים לאוורר את התסכולים שלכם, נסו לעשות זאת עם מישהו שאתם סומכים עליו – כמו בן או בת הזוג או חבר קרוב. אפשר פשוט להגיד משהו כמו, “אני פשוט צריכה לקטר קצת. לא צריך לסדר בשבילי שום דבר, רק לתת לי לדבר קצת”.

אם אתם מגלים שקשה לכם במיוחד להתמודד עם התגובות של אנשים, או שלעיתים קרובות הן גורמות לכם לעצב, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית או ייעוץ מיוחד.

כמו כן, מומלץ לדבר עם הורים אחרים שנמצאים במצב דומה לשלכם. אפשר לפנות לקבוצת תמיכה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, קבוצת משחק ייעודיות או פורומים מיוחדים להורים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקות שמיעה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי לקות שמיעה?

לקות שמיעה היא מצב שבו האוזניים של ילדכם אינן יכולות לעשות כמו שצריך את הדבר שאליו נועדו- לשמוע. ילדכם עשוי לשמוע בצורה עמומה, או לא לשמוע קולות שמגיעים מכיוונים מסוימים, או להתקשות לשמוע תדרי קול שונים.

סוגי אובדן שמיעה

ישנם שני סוגים עיקריים של לקות שמיעה – הולכתית ותחושתית-עצבית.

לקות שמיעה הולכתית היא מה שקורה כאשר הצלילים שמגיעים מחוץ לאוזן מתקשים להגיע או לעבור בחלקים השונים שבתוך האוזן. לקות שמיעה הולכתית עשויה להיגרם מסיבות שונות: לדוגמא:  דלקות אוזניים ,הצטברות נוזלים באוזניים, הצטברות פקק שעווה או נקב בעור התוף. הלקות לרוב הינה זמנית.

לקות שמיעה תחושתית-עצבית היא מה שקורה כאשר העצבים שאחראים על קבלת צלילים והבנתם אינם עובדים כראוי. היא יכולה להיות קלה, בינונית, חמורה או מוחלטת. לקות שמיעה זו נוטה להימשך לאורך כל החיים, ואף יכולה להחמיר עם הזמן.

לחלק מהילדים יש לקות שמיעה הולכתית בלבד, ולאחרים יש גם לקות שמיעה תחושתית-עצבית. מצב זה נקרא אובדן שמיעה מעורב.

אבחון לקות שמיעה: בדיקות סינון שמיעה אוניברסלי לילודים

בדיקות סינון שמיעה לילודים הן חלק חיוני באבחון לקויות שמיעה אצל ילדים. על פי נוהל של משרד הבריאות, שנכנס לתוקף בשנת 2010, מבוצעות בדיקות שמיעה לכל התינוקות לאחר הלידה במטרה :

  • לבדוק את שמיעתם של כל התינוקות עד גיל חודש
  • להפנות תינוקות עם לקות שמיעה אפשרית לבדיקה מאבחנת אצל אודיולוג (מאבחן שמיעה)
  • להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר לתינוקות עם אובדן שמיעה.

מהי בדיקת סינון שמיעה (TEOAE)?

בדיקת סינון שמיעה לילודים היא בדיקת חובה, ומתקיימת בכל בתי החולים בארץ. במהלך הבדיקה נעשה שימוש בציוד מיוחד, שמשמיע צלילים מסוימים לתוך אוזני התינוק ומתעד את תגובותיו.

התינוק יעבור את הבדיקה בבית החולים כבר ביממה השנייה לחייו. פגים ותינוקות בסיכון גבוה עוברים בדיקה נוספת בשם AABR, שבודקת גם את תקינות האוזן הפנימית וגם את עצב השמיעה. תינוק שתוצאותיו היו לא תקינות פעמיים רצופות בבדיקות הסינון מופנה לבדיקת מעקב במכון שמיעה לאחר השחרור מבית החולים..

אם הבדיקה לא גילתה בעיות שמיעה בעת הלידה, או שילדכם לא עבר בדיקה מסיבה מסוימת אך אתם מודאגים מהשמיעה, התפתחות הדיבור או השפה שלו, בקשו מרופא הילדים להפנות אתכם לבדיקת שמיעה.

אבחנה מוקדמת תעזור לילדכם לקבל טיפול ותמיכה מוקדם ככל האפשר, שיכולים לעזור מאוד להתפתחות השפה שלו. ילד שאינו מאובחן עם לקות שמיעה בגיל צעיר עלול לפספס חלק נרחב מהזדמנויות הלמידה וההתפתחות. למידע נוסף, היכנסו לאתר.

סימנים לאובדן שמיעה

תינוקות וילדים צעירים עם התפתחות תקינה מגיעים לאותן אבני דרך בהתפתחות. כל התינוקות מתפתחים בקצב שונה, אך אמורים להגיע לאבני הדרך האלה בערך באותו סדר.

תינוק עם לקות שמיעה אינו שומע אנשים מדברים, ולכן, ייתכן שלא יגיב לקולכם ולקולות אחרים כפי שאתם מצפים. כשיגדל, ייתכן שתשימו לב לכך שילדכם הפסיק להשמיע קולות לאחר שעשה זאת קודם לכן, או הדיבור והשפה שלו לא מתפתחים בדומה לילדים אחרים.

בקווים כלליים, אלה הדברים שעליכם לצפות להם אצל תינוקות עם התפתחות תקינה. אם ילדכם אינו עושה את הדברים הללו, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

  • בגיל 0-4 חודשים, התינוק אמור להיבהל מרעשים חזקים, להפנות את ראשו או לחפש בעיניו את מקור הרעש. אם הוא מוטרד או בוכה, הוא אמור להירגע כשהוא שומע את קולכם.
  • בגיל 4-8 חודשים, התינוק אמור להבחין בצלילים שסביבו, לחייך כשמדברים אליו, לקשקש ולהשמיע קולות וצלילים, ולהפנות את מבטו ולהשמיע קולות בתגובה לדיבור.
  • בגיל 8-14 חודשים, התינוק אמור להגיב לשמו, להגיד מילים פשוטות כמו “אבא”, לחקות צלילים פשוטים ולהשתמש בקולו כדי לקבל תשומת לב מהאנשים שסביבו.
  • בגיל 14-24 חודשים, ילדכם יתחיל לפתח אוצר מילים, להבין ולמלא הוראות פשוטות, ולחבר שתי מילים יחד.

גם אם הכל נראה בסדר ואתם עדיין מודאגים, פנו לרופא או לאחות טיפת חלב. בסופו של דבר, אתם אלה שמכירים אותו הכי טוב.

לחלק מהילדים שמתמודדים עם לקות שמיעה יש צרכים מיוחדים נוספים. ישנם שירותי טיפול מיוחדים לפעוטות ולילדי גן עם לקויות שמיעה ומוגבלויות אחרות. ילדים אלה ובני משפחותיהם יזדקקו לתמיכה מצוות של אנשי מקצוע, ולא רק ממומחים באובדן שמיעה.

לבנות מיומנויות שפה ותקשורת

ילד עם לקות שמיעה יכול להשתמש בשפה דבורה, בשפת סימנים או בשילוב של השניים כדי להביע את עצמו. כל אלה הן צורות תקשורת שונות.

גם בעזרת הטכנולוגיה הטובה ביותר, לילדים עם אובדן שמיעה חמור או מוחלט קשה מאוד ללמוד כיצד לתקשר באמצעות שפה מדוברת, והלימוד עלול לקחת שנים עם תוצאות שעשויות לעיתים להיות מלאות לחלוטין ולעיתים חלקיות בלבד. אין ספק כי הדבר החשוב ביותר להתפתחותו של ילדכם ולמערכת היחסים שלכם איתו הוא היכולת לתקשר. אל תחכו שילמד לשמוע ולדבר היטב, יזמו ואפשרו לו תקשורת בכל ערוץ שיבחר ללמוד.

יש ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה, ולכן האפשרות הטובה ביותר עבורם היא שפה מסומנת או שפת סימנים. עם זאת, לא רק ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה צריכים ללמוד את שפת הסימנים.

למעשה, חלק מהמשפחות בוחרות ללמד את ילדיהן לסמן ולדבר בו בזמן, ללא קשר ליכולתו של הילד להשתמש בשפה דבורה. אם זו הדרך שבה תבחר משפחתכם, גם אתם ושאר בני המשפחה תצטרכו ללמוד לסמן. הדרך הטובה ביותר לתמוך בהתפתחות השפה היא לשמור על רמה גבוהה של אינטראקציה בין הורה לילד – שיכולה להתרחש רק אם שניכם מדברים באותה שפה.

למידע נוסף על לימודי שפת הסימנים, פנו לאנשי המקצוע שמטפלים בכם ובילדכם.

מכשירי שמיעה

אם לילדכם יש לקות שמיעה קלה עד בינונית, הוא יוכל להיעזר במכשירים מיוחדים שיקלו עליו לשמוע את השפה הדבורה, וכך גם להתחיל ללמוד להשתמש בשפה בעצמו.

סוג המכשיר שיתאים לו תלוי בלקות השמיעה שלו ובמידת חומרתה. מכשירים אלה כוללים:

  • מכשיר שמיעה – אלו מכשירי עזר להגברת הקול שמותאמים באופן אישי לכל ילד על פי הלקות הספציפית שלו. .
  • שתל שבלול (קוכליארי) – עזר שמיעה הכולל חלק המושתל בניתוח באוזן הפנימית ומערכת חיצונית. שתל השבלול מתאים  לילדים עם לקות שמיעה חמורה עד עמוקה, כאשר התועלת ממכשירי השמיעה אינה מספקת.
  • personal frequency modulation (FM) systems מערכת FM-  עזר שנועד לשיפור יכולת השמיעה במערכות חינוך. ישנה מערכת אישית או כיתתית. מטרתה לשפר הבנת דיבור בתנאים של רעש רקע, מרחק מהדובר והדהוד. ניתן לחבר את המערכת  גם למכשירי שמיעה או לשתל.  המערכת כוללת מיקרופון המיועד לדובר (גננת מורה וכו’) ומשדר קולות באמצעות תדרי רדיו אל מקלט המחובר לילד.

ילדכם יוכל להשתמש במכשיר אחד, או בשילוב מכשירים שהזכרנו קודם. כל מכשיר עושה עבודה שונה מעט מהאחר, ולכן שילוב שלהם יוכל לתת לילדכם הזדמנויות טובות יותר לשמוע את הצלילים שסביבו. השימוש במכשירים יכול להצטרף לשפה הדבורה ולשפת סימנים.

טיפול מוקדם

ככל שתקדימו לאבחן את לקות השמיעה של ילדכם, כך יוכל להתחיל מוקדם יותר בטיפול ולפתח שפה שיוכל לתקשר בה. מומלץ שגם אתם ובני המשפחה תקבלו ייעוץ ותמיכה מוקדם ככל האפשר, כדי שילדכם יקבל נקודת פתיחה טובה לחיים.

כשמגלים שלילד יש לקות שמיעה, קשה לדעת מה לעשות. שירותי הטיפול המוקדמים יאפשרו לכם לעבוד בצמוד לאנשי מקצוע שיעזרו לכם ללמוד כיצד לבלות עם ילדכם ולעודד את התפתחותו. הצוות יכול לכלול קלינאי תקשורת המומחים באודיולוגיה ובהתפתחות שפה ודיבור ומורים או גננות לחינוך מיוחד.

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם, ובעיקר מקלינאי התקשורת. אל תחששו לשאול שאלות רבות. מומלץ ליצור מערכת יחסים טובה עם אנשי המקצוע, כדי שתוכלו להמשיך ולעבוד איתם עד שילדכם יגדל ויהיה עצמאי יותר.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על מכשירי שמיעה, אפשר לפנות לאתרים כמו: אתר נגישות ישראל או עמותות כגון:

ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב. לכן, כדאי ללמוד כיצד לשחק, להתחבר ולתקשר עם ילדכם במהלך היום, כדי לעודד את השמיעה וההתפתחות שלו.

תמיכה כלכלית

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

ילדים עם לקויות שמיעה זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם ללקות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לנהל משא ומתן עם בני נוער

לנהל משא ומתן עם בני נוער: יתרונות

קשה לפעמים לשחרר את הסמכות ולאפשר לילדכם המתבגר להשתתף יותר בקבלת ההחלטות, אולם הוא זקוק לכך כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי.

שימוש אפקטיבי בטכניקות לניהול משא ומתן יעזור לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית. כמו כן, הוא ילמד להבין את נקודות המבט של אחרים, לקבל החלטות נבונות, להוציא לפועל את ההחלטות האלה וללמוד מתוצאותיהן.

ניהול משא ומתן עם ילדכם הוא ניסיון למצוא בסיס משותף ופתרון מוצלח לשני הצדדים. אין זה אומר שעליכם להתפשר על הדברים שחשובים בעיניכם, כגון מסורות תרבותיות, הביטחון של ילדכם או רווחתו.

כל משפחה שונה, והורים שונים חושבים אחרת על מה מותר ומה אסור למתבגרים שלהם לעשות. לדוגמה, אם גדלתם במדינה אחרת, אתם עשויים לגלות שמה שמקובל אצל בני נוער בישראל שונה מהמקובל במקום שממנו באתם. סגנון ההורות שלכם יכול גם הוא להשפיע על האופן שבו תנהלו משא ומתן עם ילדכם. נסו למצוא את אופן ניהול המשא ומתן שיעבוד היטב במשפחתכם.

טכניקות לניהול משא ומתן

משא ומתן מוצלח עם בני נוער קשור מאוד לטכניקות לניהול משא ומתן שבהן תשתמשו. המשא ומתן עשוי להתחיל כשילדכם מספר לכם (או מודיע!) שהוא עומד לעשות משהו. לדוגמה, “אני רוצה ללכת לסרט ביום שישי בלילה”. אם הוא גדול יותר או אסרטיבי יותר, הוא עשוי להגיד, “אני הולך הערב לסרט”.

אם אינכם מוכנים לשיחה, או שאתם זקוקים לזמן מה לחשוב על מה תתפשרו ועל מה לא, קבעו זמן לשוחח מאוחר יותר, אבל עשו זאת באותו יום. כך יוכל ילדכם לבטוח בכם, ויידע שאתם עומדים במילה שלכם ושחשוב לכם להגיע לפשרה. בשיחה תוכלו להוציא לפועל את הטכניקות לניהול משא ומתן.

הכינו מראש את מה שתרצו להגיד. אפשר לדון בכך עם בן או בת הזוג או עם חבר, או לכתוב את כל מה שאתם רוצים לומר.

השתמשו בטון רגוע, חמים אבל גם החלטי כדי להכין את הקרקע לשיחה נעימה על הנושא. הרעיון הוא להימנע מעימות. לדוגמה, תוכלו להגיד, “בוא נדבר על זה”.

הקשיבו בצורה פעילה לילדכם ושמעו מה דעתו, בלי להפריע. הראו לו שאתם מבינים כמה הנושא חשוב לו. למשל, “אז את אומרת שאת ממש רוצה לצבוע את השיער בוורוד לקראת מסיבת התחפושות, גם אם זה אומר שהצבע יישאר לזמן רב. את גם יודעת שזה קצת יהרוס לך את השיער.”

הביעו את דעתכם, ובקשו מילדכם לספר לכם יותר על דעתו. למשל, “אני רוצה שתיהני ותפגשי את החברות שלך, אבל אני גם צריכה לדעת איפה תהיי ושאת בטוחה. אז ספרי לי קצת יותר על טיול האופניים הזה”.

ודאו שהשורה התחתונה שלכם ברורה. כלומר, דעו מראש על מה אתם מוכנים להתפשר ומה לא נתון למשא ומתן בשום אופן. כדי להחליט זאת, חשבו על האישיות של ילדכם ועל מידת הבגרות שלו. חשוב להביא בחשבון גם את רמת האמון שאתם נותנים בו, בהתאם לאירועי העבר. לדוגמה, “אני לא רוצה שתחזרי לבד מהקולנוע. אולי אבוא לאסוף אותך?”

חשבו על מגוון אפשרויות. לדוגמה, “אני לא רוצה שתצבע את קירות החדר שלך בשחור. אולי תרצה לצבוע בצבע אחר, או לצבוע רק קיר אחד בשחור? יש לך עוד רעיונות?”

הראו שאתם מוכנים להתפשר ושאתם רוצים להסכים על משהו שמקובל על שניכם. למשל, “אני יודעת שאת רוצה לבדוק כל הזמן את הפייסבוק שלך, אבל אני חוששת שלא תכיני שיעורי בית ושלא תישני מספיק. כמה זמן נראה לך הגיוני לגלוש ברשתות חברתיות, שגם ישאיר לך מספיק זמן להכין את שיעורי הבית ולישון?”

היו חמימים והחלטיים, ועמדו על שלכם. אמרו, לדוגמה, “לא משנה מה אנשים אחרים עושים. אני יכולה ורוצה לאסוף אותך אחרי שהסרט נגמר”.

צאו להפסקה אם אתם נכנסים למתח או מתחילים להתווכח. אמרו, למשל, “אני צריך לעשות הפסקה לרגע, אז נמשיך לדבר על זה אחרי ארוחת הערב”.

הצהירו בבירור על ההחלטה המוסכמת. לדוגמה, “טוב. אתה יכול לצאת למסיבה עם החברים שלך. אני אאסוף אותך ב-11 בלילה”. יכול להיות שילדכם לא יהיה מרוצה מהפתרון. תנו לו זמן לקבל אותו בלי לנסות לשכנע אותו ביתרונות.

דברו על התוצאות והסכימו מה יקרה אם ההסכם יופר. לדוגמה, “החלטנו שאתה יכול לצבוע קיר אחד בשחור. החלטנו גם שאם אתה צובע יותר מקיר אחד, תצטרך לקנות את כל הצבע הלבן בעצמך ולצבוע לבד את כל קירות החדר. בסדר?”

סיימו את השיחה בטון חיובי גם אם המשא ומתן לא התנהל חלק. לדוגמה, “תודה שדיברת על זה איתי. אני מעריכה את זה שאנחנו יכולים לחשוב על דברים יחד כמו שצריך. זה מוכיח לי שאתה אדם בוגר”.

שימו לב: כדאי ששני ההורים יתמכו זה בדעתו של זה ויפגינו חזית מאוחדת, שמציבה אתכם מראש בעמדה חזקה והופכת את המשא ומתן לפשוט יותר. ייתכן שתצטרכו קודם לנהל משא ומתן ביניכם לבין עצמכם כדי להגיע להחלטה משותפת.

השתמשו בסמכות שלכם בעת ניהול משא ומתן

הסמכות שלכם והשפעתכם על ילדכם באה לידי ביטוי בזמן המשא ומתן. השתמשו בסמכות ובהשפעה באופן מכבד וחיובי ככל שילדכם מתבגר, כדי שמערכת היחסים שלכם תישאר חזקה ופתוחה.

חשוב להמשיך להיות סמכותיים גם כשילדכם נכנס לגיל ההתבגרות, כדי להגן על ביטחונו ועל רווחתו. למשל, מותר לכם להתעקש על הצורך שלכם לדעת לאן ילדכם הולך, מתי יחזור הביתה ומתי עליו להתקשר כדי להודיע על שינויים.

סביר להניח שילדכם יאתגר את הסמכות שלכם יותר ויותר ככל שיתבגר. לדוגמה, הוא עשוי להגיד, “אני הולך לעשות את זה ואתם לא יכולים לעצור אותי”. האופן שבו תגיבו תלוי בגילו של הילד.

למשל, אם ילדכם בן 12, תוכלו להגיד, “אני עדיין אמא שלך ואני קובעת את ההחלטות, אבל אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה. בוא נדבר יותר וננסה לפתור את המצב”.

אבל אם ילדכם בן 16, תוכלו להגיד, “אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה, אבל אני עדיין אחראית לביטחונך. לכן, אצטרך לדעת לאן אתה הולך ועם מי אתה נמצא. בוא נדבר על זה יותר ונראה אם נמצא פתרון ששנינו נהיה מרוצים ממנו”.

זכרו- שימוש בעונשים מפסיק להיות יעיל בשלב מסוים בגיל ההתבגרות ובמקרים רבים יגרום דווקא להתנהגות מתנגדת ולנטייה מוגברת ללקיחת סיכונים. עונשים הגורמים לירידה בערך העצמי של ילדכם המתבגרת יכולים אף להוביל למחשבות אובדניות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

פעילויות אחר הצהריים, תחומי עניין ותחביבים לבני נוער

מה מקבלים בני הנוער מפעילויות אחר הצהריים

ספורט, דרמה, תנועות נוער, אמנויות או צילום – פעילויות אחר הצהריים יכולות לכלול כל מה שילדכם נהנה לעשות מחוץ לשעות הלימודים. הוא יכול להשתתף גם בדברים שאתם מעודדים אותו לעשות, כגון לימודי שפה, מוזיקה, קבוצות דיון, שיעורי דת, שחייה ואפילו משרה חלקית בתשלום או בהתנדבות.

ההשתתפות בפעילויות האלה יכולה:

  • לתת לילדכם הזדמנות להתנסות במגוון פעילויות, לגלות מהן החוזקות שלו ובמה הוא טוב
  • לתת לו תחושת הישגיות ולשפר את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי שלו
  • להגדיל את המעגלים החברתיים שלו, וליצור הזדמנויות לקשרים עם ילדים אחרים מלבד אלה שלומדים איתו
  • להפחית התנהגות מסוכנת – לדוגמה, הקשרים החיוביים שמתפתחים בפעילויות האלה והזמן שהן תופסות יכולים להגן עליו מפני שתייה בגיל צעיר
  • לפתח בריאות נפשית טובה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתמודד עם אחריות ולפתח מיומנויות תכנון ונטילת יוזמה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתגבר על תקופות קשות, מה שיעזור לו בגיל מאוחר יותר להצליח מבחינה אקדמית.

כיצד לעודד את ילדכם להתנסות בפעילויות אחר הצהריים

לא כל בני הנוער אוהבים פעילויות אחר הצהריים. זה בסדר גמור. עם זאת, לפעמים הם רוצים לנסות משהו חדש ורק זקוקים לדחיפה קלה כדי להתחיל. אם זה נשמע לכם מוכר, עודדו את ילדכם המתבגר להשתתף בפעילות וספקו לו הזדמנויות ועזרה פרקטית, למשל- תוכלו להסיע אותו לפעילות מרוחקות.

אם נראה לכם שילדכם לא חשב על כל הפעילויות האפשריות, עזרו לו להבין באילו הוא עשוי להתעניין. אפשר לבדוק מה עושים מתבגרים אחרים ולדבר עם משפחותיהם, או לבדוק אפשרויות בעיתון המקומי או באתר האינטרנט או דף הפייסבוק של היישוב. כמו כן, ניתן לבדוק אילו מועדונים וחוגים מציע בית הספר.

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להכיר את הקבוצה בפעם הראשונה. בכל זאת, קשה להופיע כך פתאום בקבוצה חדשה, בלי להכיר אף אחד ולתהות אם תסתדרו. אולי אחד מחבריו של ילדכם ירצה להצטרף אליו לפעילות. הציעו להצטרף אליו בעצמכם, או ארגנו לו מפגש עם מישהו שכבר משתתף בפעילות.

אפשר גם להתחיל את הפעילות בהדרגה. ילדכם יוכל להחליט למשל ללכת לשתי פעולות ניסיון בתנועת הנוער, או להתחיל לעבוד כעוזר מאמן כדי להתקדם בשלב מאוחר יותר.

גם אם ילדכם לא רוצה להשתתף בפעילויות רבות – או בכלל לא – זה בסדר. יכול להיות שהוא מעדיף להישאר בחברת עצמו או לחקור את תחומי העניין שלו לבדו, או שהוא מרגיש שבית הספר מציע לו את כל הגירויים וההזדמנויות הדרושים לו. לא חובה להשתתף בפעילויות אחר הצהריים. אם ילדכם אינו רוצה להשתתף בפעילות, הוא לא ייהנה בה ולא ירוויח ממנה דבר. אל תכריחו אותו להשתתף, כיוון שאתם עלולים ליצור מתח מיותר.

למצוא את האיזון הנכון בין הפעילויות

מציאת האיזון בין עבודה להנאה היא אתגר לכולם – זוהי מיומנות של מבוגרים, שחשוב שילדכם ילמד. אם אתם חוששים שילדכם לקח על עצמו יותר מדי פעילויות אחר הצהריים, יש כמה סימנים שיגלו לכם שהדברים יצאו מאיזון. הוא עלול להיות עייף, עצבני או לחוץ, ולהתקשות להירדם, או ליצור פער בלימודים.

גם אתם וגם ילדכם תוכלו להתמודד עם חוסר איזון לטווח קצר, למשל בזמן מבחנים, לקראת משחק ספורט מכריע או לפני הופעה חשובה. אך אם הוא מראה את סימני הלחץ האלה גם בתקופות אחרות, כדאי לבדוק כמה לקח על עצמו.

כדי להבין אם הוא מעורב בפעילויות רבות מדי, שאלו אותו קודם כל אם הוא מרגיש שהוא עסוק קצת יותר מדי. לאחר מכן, בדקו את הדברים הבאים:

  • זמן מחוץ לבית: כמה לילות בשבוע חוזר ילדכם הביתה אחרי 21:00-20:30? כמה זמן הוא מחוץ לבית בסוף השבוע? האם הוא משתתף במטלות השוטפות בבית? בני נוער זקוקים לתשע -עשר שעות שינה בערך מדי לילה, וגם לזמן שבו יוכלו פשוט לשבת בשקט ולהירגע.
  • איזון בין הפעילויות: כמה שעות הוא ישן? האם יש לו זמן להירגע? האם הוא מצליח להכין את שיעורי הבית בזמן? האם יש לו זמן לפגוש חברים? האם הוא מבלה זמן רב באימוני כדורגל או בתנועת הנוער? למשל, על חשבון זמן בית הספר או פגישות עם חברים? גירויים ופעילויות בלתי פוסקים עלולים להוביל לדפוס של הזדקקות לבידור ללא הרף, בלי לפתח יכולת להרגיש נוח בשקט.
  • התנהגות: האם הוא נראה מאושר? האם הוא עצבני? האם הוא נראה לחוץ רוב הזמן?
  • השפעה על המשפחה: כמה ארוחות משפחתיות מתפספסות או משתבשות בגלל הפעילויות שלו? האם זו בעיה במשפחה? באיזו תדירות הוא מפספס פעילויות משפחתיות? האם הפעילויות שלו גורמות לבני משפחה אחרים להפסיד דברים?

אף אחד מאיתנו אינו דומה לאחר, וילדים שונים מסוגלים לאזן כמויות שונות של פעילות אחר הצהריים. כמו כן, היכולת לאזן בין הפעילויות משתנה עם הזמן. ילדכם יכול להתמודד עם דברים שונים בגיל תשע ובגיל 12.

לעבוד על ניהול זמן

דברו עם ילדכם אם אתם חוששים שהוא צריך לאזן טוב יותר בין הפעילויות אחר הצהריים לבין תחומים אחרים בחייו. אפשר לפרק את השיחה הזו לכמה שיחות קטנות, ולהתמקד בניהול הזמן שלו. נסו את הצעדים הבאים:

ספרו לו על החששות שלכם

ספרו לילדכם ששמתם לב שהוא נראה לא מאושר, עייף או עסוק מכדי לעשות דברים שנהג לעשות או שעליו לעשות. כך תתנו לו הזדמנות לחשוב כיצד הוא משתמש בזמן ובאנרגיה שלו.

אפשר, למשל, להגיד, “אתה נראה ממש עסוק בזמן האחרון. אולי יש לך יותר מדי דברים לעשות?” או, “אנחנו צריכים לחשוב עד איזו שעה תוכל להיות במפגשים האלה, כיוון שאתה נכנס למיטה רק ב-22:30 שלוש פעמים בשבוע”. כדאי גם להציב גבול אם אתם שמים לב שהפעילויות פוגעות בלימודיו, ולהסביר לו שעל מנת להמשיך בהן, עליו להשקיע גם בלימודים.

נסו להבין כיצד ילדכם מנצל את זמנו

תוכלו להכין ביחד טבלה שבועית, שמפרטת את הפעילויות מדי יום וכמה זמן הן אורכות. התבוננו היטב בטבלה ותנו לו להגיב ראשון. מה הוא חושב על הלו”ז השבועי שלו?

הגידו לו מה דעתכם. למשל, “בטח ממש קשה לך למצוא זמן להכין את שיעורי הבית כל ערב בלו”ז הצפוף הזה”, או “אין פה יותר מדי זמן לבילוי עם משפחה וחברים”. לאחר מכן, אמרו, “נראה לי שאנחנו צריכים לחשוב על זה ולנסות למצוא תוכנית טובה יותר”.

הבינו מה סדרי העדיפויות

הציעו לילדכם לשאול את עצמו את השאלות הבאות:

  • מה אני רוצה לעשות יותר, מה אני רוצה לעשות פחות?
  • מה הדבר הכי חשוב לי?
  • מה חשוב לנו, כמשפחה?
  • מה עוד יש לי לעשות, למשל שיעורי בית?

התשובות לשאלות הללו יעזרו לילדכם לחשוב על הנושא מנקודת המבט שלו ולפתור אותו בעצמו, במקום לתת לכם “לפתור” לו את הבעיה.

לאחר שיחשוב על תשובות, בקשו ממנו לספר לכם על הרעיונות שלו לשינוי. אפשר לתת לו הדרכה או משוב על הדברים שאתם מסכימים איתם, או על בעיות שאתם מגלים.

לדוגמה, יכול להיות שיהיו פעילויות שאתם רוצים שימשיך, אך הוא רוצה להפסיק. אמרו לו מדוע אתם רוצים שימשיך כדי שיוכל לראות את היתרונות והחסרונות. אפשר להגיד, למשל, “חשוב שתלמד לשחות היטב. מסוכן מדי ללכת לחוף הים כשלא יודעים לשחות כמו שצריך”. או, “אני רוצה שתלמד לדבר לפחות קצת רוסית כדי שתוכל לדבר עם סבתא בטלפון”.

מותר לכם לציין גם את סדרי העדיפויות של המשפחה. לדוגמה, “ארוחת הערב ביום שישי חשובה לנו. זה משהו שאנחנו ממש רוצים לעשות ביחד, כמשפחה”. אפשר לנהל איתו משא ומתן להחליט שימשיך בפעילויות לתקופה קצובה של שישה שבועות, למשל, רק כדי “לראות אם זה משתפר”.

אתם עלולים להתקשות לוותר לו על פעילויות שעסק בהן במשך זמן רב, אך אם תתנו לו אחריות ותאפשרו לו לבחור את הפעילויות שהוא רוצה, הוא יידע שאתם סומכים עליו שינהל את זמנו היטב.

במקרה הצורך, חשבו שוב על התוכנית

ילדכם לומד מיומנויות ניהול זמן וקביעת סדרי עדיפויות. תנו לו להוציא לפועל את התוכנית שלו – גם אם אינכם בטוחים שתעבוד – כדי לתת לו הזדמנות לתרגל את המיומנויות האלה.

ייתכן שתצטרכו לכוונן מעט את הלו”ז החדש, וללהטט בין הרצון של ילדכם שהדברים יקרו כמו שהוא רוצה, לבין הדרישות האמיתיות של חלק מהפעילויות הללו, הזמן שהן שואבות והאפשרויות של משפחתכם להתמודד עם הכל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריונות בבתי הספר בגיל ההתבגרות: כיצד לעזור לילדכם

מהי בריונות?

בריונות היא שימוש שיטתי לרעה בכוח. עבור חלק מהצעירים, היא מתבטאת בצורת הצקות בלתי פוסקות וקריאה בשמות. עבור אחרים, היא עלולה להיגמר בבידוד חברתי או בתקיפה מילולית או גופנית. בריונות יכולה להתרחש גם באינטרנט – זוהי בריונות ברשת.

שיעור מעשי הבריונות עולה אצל בנים ובנות בערך בזמן שהם נכנסים לחטיבת הביניים, אך צונח במהירות לאחר מכן.

חומרת הבריונות משתנה מאוד, וכך גם השפעתה. מה שיכול להיות תוספת מבאסת ליום רע בבית הספר לילד אחד, עלול להיות הרסני לילד אחר. אף שרובם המכריע של מעשי הבריונות הוא מתון למדי (לדוגמה, הצקות לא נעימות ולא תקיפה או בידוד חברתי), כל מעשי הבריונות מכאיבים ופוגעים לקורבן. כשהבריונות נמשכת, היא עלולה לגרום לפגיעה גופנית ו/או פסיכולוגית רצינית ומתמשכת.

  • הגישה שאתם ומשפחתכם תנקטו כדי לזהות ולהילחם בבריונות תשתנה בהתאם לדברים הבאים:
  • איזה סוג של בריונות חווה ילדכם – למשל, הטרדה מילולית או תקיפה גופנית
  • האם מעשה הבריונות מתבצע על ידי קבוצה או אדם אחד
  • מה חומרת ההשפעה על ילדכם
  • אילו אסטרטגיות נראות לכם ולילדכם הטובות ביותר.

מדוע בריונות מתרחשת?

ילדים רבים מתנהגים בבריונות בשלב מסוים, אך הבריונות נהיית נפוצה פחות ככל שהילדים מתבגרים. יש כמה השפעות עיקריות שמובילות צעירים להתנהג בבריונות, ובהן מזג תוקפני, רמות אמפתיה נמוכות, דעות קדומות שלמדו נגד קבוצות אנשים מסוימות וחוויות שליליות במשפחה, כגון התעללות גופנית או רגשית.

מצבם החברתי של אנשים צעירים יכול להשפיע גם הוא. לדוגמה, כשבני הנוער נכנסים לחטיבת הביניים, חלקם מנסים לבסס את מעמדם בסולם החברתי החדש. גם צעירים שנמצאים בקבוצה אנטי-חברתית נוטים יותר להתנהג בבריונות.

כיצד לזהות סימני בריונות

בריונות יכולה להתרחש בכל מקום שאליו מגיעים אנשים צעירים, לא רק בבית הספר. התנהגות בריונית נמצאת גם בבית, באירועים חברתיים או אירועי ספורט ובמקום העבודה.

קשה לפעמים לזהות בריונות אצל בני נוער. לעתים קרובות היא מתבטאת באופן פיזי פחות מאשר בקרב ילדים צעירים יותר. יכול להיות שילדכם ינסה להסתיר אותה מכם ומאחרים, או יחוש בושה, פחד ורצון שלא תדאגו או תעשו מזה עניין גדול. לעתים קרובות, הילדים פשוט רוצים שהבריונות תיעלם בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. ילד שנופל קורבן למעשי בריונות עשוי:

  • לסרב ללכת לבית הספר, או להמציא תירוצים כדי לא ללכת
  • להיות לא מאושר או חרד לפני או אחרי בית הספר
  • להגיד “אני שונא את בית הספר” או להביע פחד מפני בית הספר
  • להתבודד יותר ויותר
  • לסבול מסימני פגיעה גופניים ובלתי מוסברים – לדוגמה, חבלות או בגדים קרועים
  • להצליח פחות בבית הספר
  • להגיע הביתה עם חפצים שניזוקו או נעלמו
  • להפגין שינויים מובחנים בהתנהגות או ברגשות, כגון חרדה
  • להתקשות לישון
  • להגיד לכם באופן קבוע שהוא סובל מכאב ראש, כאב בטן או בעיות גופניות אחרות
  • להיראות חסר הערכה עצמית או חסר ביטחון עצמי.

ייתכן שילדכם מראה חלק מהסימנים האלה בגלל סיבות אחרות, ולכן כדאי לדבר איתו על כך.

לבנות את החוסן הנפשי של ילדכם

חוסן נפשי הוא היכולת להתמודד עם העליות והירידות בחיים, מבחינה חברתית ורגשית. לבניית החוסן הנפשי יש יתרונות חשובים לחיים, ובהם צמצום הסיכויים ליפול קורבן לבריונות, או היכולת להתמודד טוב יותר אם עליכם להתמודד עם בריונות. בניית חוסן נפשי ואסרטיביות עוזרת לכל הילדים להילחם בבריונות ולפתח מיומנויות לחיים.

אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לעבוד על החוסן הנפשי וכישורי החיים של ילדכם, ויפה שעה אחת קודם. הנה כמה רעיונות:

  • תנו לילדכם המון אהבה. התמקדו במאפיינים האישיים החיוביים של ילדכם, אך שמרו על איזון וחיבור למציאות גם באהבה ובשבחים שאתם חולקים לו.
  • תמכו בו. מתן התמיכה עשוי להיות קשה יותר ככל שילדכם מתבגר – תמיכה לילד בגיל ההתבגרות שונה מאוד מתמיכה לפעוט – אך הוא לא פחות חשוב. הקשיבו לילדכם בצורה פעילה ושמעו איך הוא מרגיש, חשבו יחד על אפשרויות להתמודדות עם הבעיה והציעו פתרונות אפשריים.
  • תנו לו חופש. צעירים שמקבלים הזדמנות להכיר אנשים חדשים וללמוד כיצד להסתדר איתם מפתחים מיומנויות חברתיות ותחומי עניין, ומרחיבים את המעגל החברתי שלהם. ילדים מבודדים שיש להם מעט חברים או שאין להם חברים כלל נוטים לרוב לסבול ממעשי בריונות.
  • עודדו את ילדכם להיות אסרטיבי בעת הצורך. למדו אותו מגיל צעיר שיש להתייחס לאחרים בכבוד. הוכח שברגע שילדים מאמינים שלאחרים מגיע כבוד, קל להם לדרוש את אותה רמת כבוד לעצמם.

דוגמה אישית

הדוגמה שאתם נותנים לילדכם היא החשובה ביותר – בבית עם המשפחה, ובמערכות היחסים שלכם עם אחרים. כשאתם מתייחסים בכבוד לאחרים ופותרים עימותים באופן בונה, ילדכם רואה זאת ולומד שזו הדרך ההולמת להתייחס לאחרים. אך אם הוא רואה אתכם מתנהגים בתוקפנות, הוא עשוי לחקות אתכם.

מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה חשובות גם הן. הן מאפשרות לילדים להרגיש אהובים ומוגנים ולפתח הערכה עצמית. האופן שבו אתם מתייחסים לילדיכם בבית יכול להשפיע על התנהגות בריונית. ילד שמפחד מהמבוגרים בחייו נוטה יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים כדי לקבל תחושת שליטה וכוח. כדי לבנות מערכת יחסים חזקה, חשוב לשמור על קשר עם ילדכם.

גם האופן שבו ילדיכם מתייחסים זה לזה חשוב מאוד. בריונות בקרב אחים נפוצה למדי, ויש קשר ברור בין בריונות בין אחים בבית לבין בריונות בבית הספר. טפלו היטב במריבות בין אחים, כדי לעזור לילדיכם ללמוד כיצד להתייחס כראוי לילדים בבית הספר.

לעבוד עם צוות בית הספר

אם ילדכם נפל קורבן להתנהגות בריונית בבית הספר ועובר תקופה קשה, כדאי לשקול פנייה לצוות בית הספר כדי להילחם בבריונות. בתי ספר נדרשים להתייחס לבריונות בצורה רצינית מאוד. המורים אמורים להיות מאומנים בזיהוי גילויי בריונות ובטיפול בהם, ולעבוד איתכם כדי למנוע מקרים נוספים בעתיד.

על הצוות לנסות לשנות את ההתנהגות הבריונית ולהרתיע ילדים אחרים שמתנהגים כך. ההצעות של אנשי הצוות תלויות בנסיבות גילויי הבריונות ובילדים המעורבים.

כיצד לערב את צוות בית הספר

  • שוחחו עם ילדכם על היתרונות בפנייה לצוות בית הספר.
  • שאלו אותו אם הוא מוכן להיות איתכם בשיחה. כמו כן, שאלו אותו מה הוא רוצה לומר בפגישה.
  • קבעו פגישה עם המחנך בשיתוף היועצת/פסיכולוגית בית הספר בהתאם לצורך.
  • דברו איתו על הבעיה, הציגו את העובדות הידועות לכם, ובקשו את התערבות בית הספר.
  • היו אסרטיביים, אך לא כועסים או מאשימים, והיו מוכנים להקשיב.
  • סיימו את הפגישה עם תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.
  • הישארו בקשר עם בית הספר.

כיצד מטפלים במקרי בריונות

כל ההתערבויות שעורך בית הספר אמורות להגן על הקורבן של מעשה הבריונות ולהבטיח את ביטחונו. הפעולות הייחודיות שעושה בית הספר תלויות בסוג הבריונות שהתרחש. אם הבריונות חמורה ומערבת מעשים פליליים, אפשר גם לפנות למשטרה.

אל תיצרו קשר ישיר עם הצעיר שמתנהג בבריונות או עם הוריו, כיוון שסביר להניח שרק תחמירו את הבעיה. תמיד עדיף ובטוח יותר לעבוד על הפתרון עם בית הספר מאשר לנסות ולפתור את בעיית הבריונות בעצמכם.

אם הבריונות אינה נפסקת

  • זכרו שבטוח יותר לעבוד עם צוות בית הספר ולא לקחת את העניינים לידיים.
  • זכרו שלוקח זמן לשנות התנהגות ולכן סביר להניח שהתוצאות לא יהיו מידיות
  • הודיעו לבית הספר על מקרי בריונות נוספים. תעדו בזהירות ובפירוט את מעשי הבריונות ומתי התרחשו: צלמו תמונות במקרה שהבריונות כללה פגיעה גופנית, צלמו תמונות מסך או הדפיסו את העדויות במקרה של בריונות ברשתות החברתיות, בתגובות או בצ’טים, בדוא”ל או בהודעות סמס.
  • בקשו להיפגש ולדון בנושא עם הנהלת בית הספר.
  • במידה ואינכם חשים שבית הספר נרתם להגנה על ילדכם ניתן לפנות לפיקוח במשרד החינוך.

אף שפתרון הבעיה בתוך בית הספר הוא המצב האידיאלי, לפעמים, לטובתו ולרווחתו של הצעיר, משפחות שונות עשויות לשקול מעבר בית ספר כמוצא אחרון. זוהי החלטה מורכבת שיש לה השלכות רבות. אין דרך “נכונה” או “לא נכונה”. מומלץ לקבל את ההחלטה לאחר שמביאים בחשבון את הרצונות של ילדכם ואת עצותיו של הצוות בבית הספר הנוכחי.

חשוב מאד לבחון את הכישורים החברתיים של ילדכם ובמידת הצורך להסתייע באיש טיפול לעזרה בפיתוח כישורים אלו. ילדים הסובלים מבריונות חווים לעיתים קשיים בהבנה חברתית או זקוקים לחיזוק הכישורים החברתיים שלהם. היו ערים לפערים מהסוג הזה וחזקו את ילדכם בתחומים בהם הוא מתקשה.

תנו לילדכם כמה שיותר תמיכה ואהבה בבית. המשיכו לחזק אותו בבית, ושתפו פעולה עם המורה כדי לפתח תכנית להילחם בבעיית הבריונות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד למנוע או לצמצם את צריכת אלכוהול בגיל ההתבגרות

הידעתם?

בדרך כלל, בני נוער בגיל 17-12 משיגים את האלכוהול שלהם מקרובי משפחה

  • מתבגרים נוטים יותר להתנסות באלכוהול ובסמים אחרים בשנות ההתבגרות המאוחרות
  • בני נוער מעדיפים משקאות מבוקבקים
  • חלקם בוחרים דווקא סמים על פני אלכוהול.

בני נוער ואלכוהול: מה צריך לדעת

צעירים רבים מתנסים בשתיית אלכוהול כחלק טבעי מההתבגרות. לעתים קרובות, בני נוער מחפשים סימנים אצל חברים, בני משפחה ואפילו באמצעי התקשורת, שיראו להם איך מקובל להתנהג בקשר לאלכוהול.

חברויות והשתלבות בחברה הן גורמים חשובים מאוד למתבגרים, שיכולים להשפיע על השאלה אם ילדכם יתנסה בשתיית אלכוהול או לא. יכול להיות שישתה כדי להרגיש חלק מקבוצת השווים שלו או כיוון שהוא מרגיש שהשתייה מקנה לו מעמד מסוים בקרב חבריו. יש בני נוער שנהנים מההרגשה שהאלכוהול גורם להם. אחרים אוהבים לשתות כיוון שזה מרגש או גורם להם להרגיש “כמו גדולים”.

רוב הצעירים שמתנסים בשתיית אלכוהול אינם מושפעים מכך לטווח ארוך. אולם עבור חלקם, השתייה בגיל ההתבגרות עלולה להוביל לנזק מיידי ולבעיות כרוניות יותר – ואפילו להתמכרות. אצל חלק מהמתבגרים, השימוש באלכוהול הוא סימן לבעיות חברתיות או נפשיות.

אלכוהול הוא הסם הנפוץ ביותר והמזיק ביותר בקרב אנשים צעירים. כמו כן, זהו הסם המועדף על ישראלים בכל הגילאים.

שתיית אלכוהול: מה בטוח לבני נוער

התשובה הקצרה היא כלום. אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18.

כשצעירים שותים, ישנו סיכון שמוחם לא יתפתח כראוי. גיל ההתבגרות הוא תקופה חשובה מאוד להתפתחות המוח של ילדכם, כיוון שבתקופה זו נרקמים קשרים עצביים חדשים ורבים במוח. האלכוהול עלול להפריע לתהליך ואפילו לגרום ללקות  או לפגיעה בלתי הפיכה

כמו כן, ככל שאנשים מתחילים לשתות בגיל צעיר יותר, כך גדל הסיכון לפתח בעיות שקשורות לאלכוהול בשנות הבגרות המוקדמות ובהמשך. צעירים שמתחילים לשתות לפני גיל 15 נוטים לפתח תלות באלכוהול פי ארבעה יותר מאשר צעירים שמתחילים לשתות רק בגיל 21. המוח נוטה יותר לכיוון של התמכרות כאשר החשיפה לחומר הממכר מתרחשת בגיל צעיר.

לפי החוק, הגיל שבו מותר לשתות אלכוהול בישראל הוא 18 שנה. ההמלצה המקובלת היום היא שילדים בני פחות מ- 15 לא ישתו אלכוהול בכלל. עם זאת, מומחים טוענים כי למעשה, בני נוער לא צריכים לשתות אלכוהול עד גיל 18 ואפילו 21.

מה קורה כשבני נוער שותים אלכוהול

גוף והתנהגות

מתבגרים רבים אינם מבינים את השפעות האלכוהול על גופם, ואינם יודעים שדרוש הרבה פחות אלכוהול כדי לגרום להם להרגיש כך. אלכוהול נספג באופן איטי יחסית, בזמן שבשתיית בולומוס (חמש מנות אלכוהול בפרק זמן קצר) המתבגר צורך כמות רעילה של אלכוהול עוד לפני שבכלל התחיל לחוש את ההשפעה.

אלכוהול משפיע על הגוף בכמה דרכים. בהתחלה הוא גורם לאנשים להרגיש רגועים יותר. אך ככל ששותים יותר, הם עלולים להתחיל להתנמנם, לאבד שיווי משקל וקואורדינציה, לדבר לא ברור, לחשוב לאט יותר ולפעמים להרגיש לא טוב ואפילו להקיא.

ככל ששיעור האלכוהול בדם עולה, קשה יותר לחשוב בבירור או להניע את הגוף כמו שצריך. משמעות הדבר היא שמי ששותה נוטה יותר לעשות תאונות, להיפצע או להיות מעורב באלימות.

ברמות קיצוניות, אלכוהול יכול להוביל לאובדן הכרה או לגרום להפסקת נשימה. כבר קרו מקרים שבהם צעירים מתו מהרעלת אלכוהול.

אלכוהול מתפרק לאט ובקצב קבוע הוא לא מופרש בשתן או בכל דרך אחרת. לכן לאחר שתייה מוגזמת יכולה לעבור מעל יממה עד שרמות האלכוהול יורדות לרמה תקינה.

קבלת החלטות

אחת המשימות החשובות ביותר בגיל ההתבגרות היא ללמוד כיצד לקבל החלטות עצמאיות ואחראיות. חלק מההחלטות האלה טובות וחלקן לא טובות כל כך. מותר לעשות טעויות, וחשוב ללמוד מהן.

אך כשאנשים שותים אלכוהול, הטעויות עלולות להוביל להשלכות רציניות מאוד, ולעיתים אף בלתי הפיכות. זאת כיוון שהאלכוהול משפיע על  היכולת לחשוב במהירות, לערוך שיפוטים ולהימנע ממצבים מסוכנים או מהתנהגות מסוכנת. לדוגמה, אדם צעיר תחת השפעת אלכוהול עלול:

  • ליפול קורבן לאלימות גופנית או מילולית, או להיות אלים בעצמו
  • לקיים יחסי מין בלתי מוגנים, או לא להצליח להתמודד עם כוונות מיניות לא רצויות מצד מישהו אחר, ולחוות תקיפה מינית
  • לחוות הזיות או אשליות שעלולות להוביל לתאונות או לפציעה
  • ללקות בהרעלת אלכוהול ולאבד הכרה או למות
  • להיפצע בזמן שחייה, טביעה בים, משחק ספורט, טיפוס ואפילו בעת חציית הכביש
  • להפר את החוק או להסתבך עם המשטרה
  • לאבד שליטה, להתנהג בצורה לא הולמת או אלימה ולהזיק למערכות יחסים חשובות או לפגוע במוניטין.

אם ילדכם משתמש באלכוהול או בסמים אחרים – או שאתם חושדים בכך – קראו את המאמר כיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים. במאמר תמצאו מידע בנוגע לסימני השימוש בסמים או התמכרות, וכן אפשרויות תמיכה ומשאבים.

כיצד להשפיע על צריכת האלכוהול של ילדכם

אתם ומבוגרים חשובים אחרים בחייו של ילדכם יכולים להשפיע מאוד על צריכת האלכוהול שלו.

דוגמה אישית

סביר להניח שלא תצליחו למנוע ממנו להתנסות באלכוהול, אך תוכלו לשמש לו דוגמה אישית ולהראות לו כיצד לפתח הרגלים בטוחים. לדוגמה, העבירו לו מסר ברור שאלכוהול נועד לשתייה לעתים רחוקות, בצורה מתונה ובחברה.

גם האופן שבו אתם מדברים על אלכוהול וסמים מעביר מסר בפני עצמו. למשל, נסו לחשוב מה הוא שומע כשמבוגרים אומרים משהו כמו, “אני חייב לשתות משהו, היה לי יום מזעזע בעבודה”.

מסרים שנוגעים לבטיחות

עזרו לילדכם  להימנע מהסיכונים בשתיית אלכוהול, ודברו איתו על שתייה בטוחה, למשל:

  • לשתות בסביבה בטוחה ולהימנע מסביבה לא בטוחה – לדוגמה, עם זרים, באירועים או מסיבות גדולים שאין בהם מבוגרים
  • להימנע משתיית יתר
  • לא לשתות ולנהוג
  • לא לשתות על קיבה ריקה, ולשתות כוס מים אחרי כל כוס אלכוהול
  • לא להשתתף במשחקי שתייה. המשחקים מאוד נפוצים אצל המתבגרים ומהווים גורם חשוב בשתייה מופרזת
  • לבחור נהג תורן או חבר תורן שלא שותה. במידה ושותים במקום כמו חוף הים או פארק, שם יכולות להיות גם סכנות חיצוניות, חשוב לבחור חבר תורן שיהיה מספיק ערני להזעיק עזרה במידת הצורך.

כמו כן, ילדכם צריך לדעת מה גודלה של מנת אלכוהול. מנת אלכוהול אחת היא כל משקה שמכיל 16-18 גרם אלכוהול. כוס אחת או בקבוק שתייה קטן מכיל בדרך כלל יותר ממנת אלכוהול אחת. שיעור האלכוהול במשקה אמור להופיע על התווית – לדוגמה, על בקבוק הבירה.

אם ילדכם מתכנן מסיבה בבית או מוזמן למסיבה אצל חבר, כדאי להסכים על כמה כללי יסוד. אם אתם מרשים לו לשתות, קבעו למשל כללים שנוגעים לכמות האלכוהול המותרת לו, ומה לעשות אם הסביבה שבה הוא נמצא נהיית לא בטוחה.

לדבר על אלכוהול וסמים עם ילדים צעירים

אפילו לילדים בני חמש יכולה להיות דעה מוצקה בנוגע לאלכוהול, ולכן כדאי לדבר עם ילדכם מגיל צעיר. לפני שנות בית הספר, ענו על שאלותיו (אם ישנן) בפתיחות ובכנות, אך אין צורך להעלות את הנושא בעצמכם.

אחרי כמה שנים בבית הספר, אפשר להתחיל לדבר איתו על אלכוהול. אמרו משהו כמו, “מישהו בכיתה שלך אי פעם דיבר על שתיית אלכוהול? מה הם אומרים? מה דעתך?”

השתמשו בשיחות הללו כהזדמנות לתת לילדכם עובדות שנוגעות לאלכוהול, למשל ההשפעות שלו על הגוף או כיצד הוא משפיע על החשיבה וההתנהגות. תוכלו להשתמש בהן גם כדי לדון בערכים ובציפיות בנוגע לשתיית אלכוהול במשפחתכם.

אם מערכת היחסים שלכם ושל ילדכם קרובה, יכול להיות שיהיה לכם קל יותר להעלות את הנושאים האלה, ולכן חשוב לשמור על קשר. כמו כן, מומלץ להשתמש בגישה חיובית להתמודדות עם התנהגותו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

אימהות טריות: השבועות הראשונים

השבוע הראשון אחרי הלידה

אחרי לידה בבית חולים

אם ילדת את התינוק בבית החולים, סביר להניח שתישארו בו 48-72 שעות. אם שניכם מרגישים טוב, ייתכן שתשוחררו הביתה מוקדם יותר. אם את רוצה לצאת מוקדם יותר או להישאר זמן רב יותר, או שאינך בטוחה, תוכלי לדבר עם הרופא או האחות במחלקה.

אם עברת לידה בסיוע רפואי – כגון לידת מלקחיים או לידה קיסרית – או שאת או התינוק זקוקים לטיפול נוסף, סביר להניח שתישארו בבית החולים למשך יומיים עד חמישה ימים.

אם התינוק נולד לפני הזמן, סביר להניח שיצטרך להישאר בבית החולים לתקופה ארוכה יותר ביחידה לטיפול נמרץ בפג וביילוד (פגייה).

לפני השחרור מבית החולים

יש כמה דברים שיכולים להועיל מאוד לאימהות טריות בשבועות הראשונים בבית עם התינוק. לפני שאתם משתחררים מבית החולים, כדאי לברר את הדברים הבאים:

  • מי יכולה לספק תמיכה בהנקה
  • כיצד לזהות את איתותי התינוק כשהוא זקוק להאכלה או החלפה
  • כמה האכלות צריך התינוק הרך לאורך היום ומה אורכה המשוער של כל האכלה
  • למי להתקשר אם התינוק לא מרגיש טוב
  • כיצד ליצור קשר עם אחות טיפת חלב ואיזו תמיכה היא יכולה לתת
  • היכן לעשות מעקב בסיום משכב הלידה
  • האם עלייך להיות זהירה כשאת נוהגת או מרימה ונושאת משאות כבדים
  • היכן ומתי יוסרו התפרים או הסיכות (אם יש)
  • כיצד תוכלי ליצור קשר עם יועצת הנקה או פיזיותרפיסטית לנשים.

אם עדיין לא כיבסת את בגדי התינוק, קנית חיתולים ומילאת את המקרר והמזווה במזון בריאות, כדאי לבקש עזרה מחברים או מקרובי משפחה.

אחרי לידת בית

אם ילדת בבית, המיילדת תישאר איתך ביום הלידה עד שאת והתינוק תהיו יציבים מספיק ותתחילי להניק.חשוב לדעת כי על מנת לקבל את מענק הלידה המגיע לך על פי חוק, עלייך להתאשפז בבית חולים.

מה תרגישי

בין אם ילדת בבית או בבית החולים, הגוף שלך עבר חוויה משמעותית. החדשות הטובות הן שבקרוב תתחילי להחלים, ובדרך כלל אפשר להתמודד עם הכאב וחוסר הנוחות.

רוב הנשים עייפות ומוצפות מיד לאחר הלידה. יכול להיות שתחושי הקלה, אושר, פחד ושמחה. בימים השלישי עד החמישי שלאחר הלידה – הימים שנקראים  גם “בייבי בלוז” – יכול להיות שתבכי יותר מהרגיל ותחושי חרדה. תקופה זו נמשכת ימים מספר בלבד, והיא מתרחשת אצל 50%-80% מהנשים.

סביר להניח שתחזרי להרגיש כמו עצמך בתוך שבוע-שבועיים. אם תחושת הדכדוך נשארת, חשוב לפנות לקבלת עזרה. אצל אחת משבע נשים, רגשות הדכדוך הופכים לדיכאון אחרי לידה. קבלת עזרה מוקדם ככל האפשר מאפשרת לנשים להחלים בצורה מלאה מדיכאון אחרי לידה.

ללמוד להניק

הנקה יכולה להיות משימה מורכבת לאימהות טריות, אולם אם תמצאי את טכניקת ההנקה שעובדת עבורך ועבור התינוק, ההנקה יכולה ללכת בקלות. בשעות ובימים הראשונים החזיקי את התינוק צמוד אלייך, במגע עור לעור ככל האפשר, כדי לסייע להנקה. סביר להניח שייקח לשניכם כמה שבועות להבין בדיוק את העניין.

אם את מתקשה בהנקה, צרי קשר עם יועצת הנקה. אחת ממתנדבות ליגה לה לצ’ה תוכל לעזור. התקשרי לקו התמיכה בטלפון 1599-525-821.

להיות בבית עם התינוק

הימים הראשונים בבית עם התינוק יכולים להיות מרגשים ומאתגרים, בין אם ילדת בבית או בבית חולים.

באפשרותך לקבוע תור בטיפת החלב על מנת לבדוק את התינוק ולהתעדכן בכל השאלות שמטרידות אותך. אחות טיפת החלב תוכל לבדוק מה שלומך ומה מצבך הגופני והנפשי. אם יש לך שאלות או חששות דחופים, קבעי תור אצל רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

ללמוד על טיפול בתינוק

אם את אימא בפעם הראשונה, יש המון דברים שעלייך ללמוד כדי לטפל בתינוק החדש. לדוגמה:

לקחת הכל בקלות

לפעמים, יום טוב הוא פשוט יום שבו הצלחת להאכיל ולנחם את התינוק, לצאת מהפיג’מה ולהתקלח. זה בסדר גמור. נסי לנוח כשאפשר, ולתת לעצמך זמן להכיר את התינוק.

כדאי לקבל עזרה ותמיכה ממישהו שאת סומכת עליו בימים הראשונים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר. אם זה אינו ילדך הראשון, עדיין חשוב לקבל תמיכה, ובעיקר אם יש עוד ילד לטפל בו.

לאכול ולשתות

יהיו ימים שבהם תתקשי לפנות זמן לבישול ארוחה בריאה, למרות שאת יודעת כמה חשוב לאכול ולשתות בצורה בריאה. אם החברים ובני המשפחה מציעים לבשל לך ארוחות, קבלי את העזרה בתודה. כמו כן, אפשר לקנות ארוחות מוכנות, מרקים וסלטים לימים שבהם אין זמן.

מבקרים

המשפחה והחברים ישמחו בשמחתך וירצו לבוא לראות את התינוק החדש ולבקר בביתך. מותר לך להגיד מתי את מעוניינת במבקרים ובאיזה אופן. יש אימהות טריות שמוסרות את תפקיד ניהול המבקרים לבני הזוג או לחבר קרוב – לדוגמה, לבקש מקרוב משפחה או מחברים לבוא בזוגות, או להמתין כמה ימים לפני הביקור.

אפשר להציב שלט “נא לא להפריע” על דלת הבית ולהעביר את הטלפון למצב שקט. המבקרים יכולים להמתין שתרגישי כי את מוכנה לביקורים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד להתאים את הטקסים המשפחתיים

מדוע צריך לשנות את הטקסים המשפחתיים

כשהילדים גדלים והאווירה משתנה, גם הטקסים והשגרה יצטרכו להשתנות בהתאם. ייתכן שהבן שלכם כבר לא רוצה לנשק אתכם ליד בית הספר, או שבתכם רוצה לקרוא בעצמה סיפור לפני השינה. שעת ההשכבה מתאחרת יותר ויותר ככל שהילדים גדלים, ואולי יש לכם עוד תינוק בדרך. ייתכן שהזוגיות שלכם תבוא לקיצה, או שתפגשו בן או בת זוג חדשים שיהפכו לחלק מחייכם.

כדאי לשמור על ראש פתוח ולהיות מוכנים לשנות את השגרה הטקסים המשפחתיים המוכרים, או להציע חדשים, כיוון שגם הצרכים המשפחתיים משתנים עם הזמן.

טיפים לשינוי הטקסים המשפחתיים

גם אם אתם עדיין אוהבים מאוד לאפות עוגיות עם ילדכם בימי שישי אחר הצהריים, ייתכן שהוא דווקא מעוניין לבלות עם חברים. דברו איתו ושאלו אותו מה ירצה לעשות איתכם במקום. היו מוכנים לנסות דרכי בילוי חדשות ביחד.

לפעמים תצטרכו לחשוב על כל הבילוי שלכם מחדש. יכול להיות שילדיכם רוצים לערוך מסיבות יום הולדת עם החברים במקום עם המשפחה. כדאי למצוא פשרה שתמצא חן גם בעיניכם וגם בעיני ילדיכם. למשל, להסכים על מסיבה לחברים פעם בשנתיים ולא כל שנה.

אם מסורת שכל המשפחה נהנתה ממנה כבר לא מתאימה, בקשו מילדיכם להציע רעיונות נוספים, והציעו כמה רעיונות משלכם. כמו כן, אפשר להציב כמה פרמטרים בהתאם לרצונכם, כגון:

  • עלות פעילות מקסימלית
  • תדירות הפעילות
  • בחירת יום או ערב שמתאימים לכולם.

אם משהו כבר לא מתאים, עדיף לשחרר ולעבור הלאה כדי לשמור על לכידות המשפחה, במקום להכריח את כולם להמשיך במסורת רק כי אתם אוהבים אותה מאוד. השינוי יכול להיות פשוט: אם אתם עדיין נהנים לצאת לערבי פיצה, תוכלו למשל להעביר אותו למוצאי שבת במקום לערב שישי, כיוון שכך יוכלו ילדכם ללכת לישון אצל חברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים לאחר פרידה: הימים הראשונים

השבועות הראשונים כהורים יחידנים: רגשות ואתגרים

המעבר להורות יחידנית טומן בחובו המון שינויים שצריך להתמודד איתם. יכול להיות שאתם מתמודדים עם המציאות של הורות יחידנית, או עם האתגרים שבהורות משותפת, וההסתגלות שלכם ושל בן או בת הזוג לשעבר למצב החדש.

חוסר הוודאות הזה עלול להוביל לרגשות עזים מסוגים שונים: כעס, עצב, תסכול, פחד, הלם, אשמה, חרטה ואבל על החיים שהיו לכם. מצד שני, יכול להיות שתחושו הקלה, תקווה או התרגשות בגלל חייכם החדשים. הורים יחידנים חדשים אומרים שהם מרגישים משוחררים מהעימותים והמתח שבניהול משא ומתן עם בן או בת הזוג. זו תקופה מאתגרת – אבל היא יכולה לעזור לכם ללמוד על עצמכם, ולמצוא אופקים חדשים.

התמקדו בחוזקות שלכם, היזכרו בהתמודדויות טובות עם אתגרים בעבר והציבו לעצמכם יעדים מציאותיים – כל אלה יעזרו לכם למצוא מחדש את הביטחון העצמי ואת החוסן הנפשי שלכם.

הורות יחידנית: טיפים לימים הראשונים

בתור התחלה, מספיק להסתדר עם מה שיש, לעשות מה שצריך ולהתמודד עם הרגשות שלכם. מותר לכם להישאר במצב הישרדותי לזמן מה. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לעבור את הימים והשבועות הראשונים.

בקשו עזרה

המשפחה והחברים יכולים לשמש כקווי הצלה. אם אינכם יכולים לקבל מהם תמיכה, חפשו הורים יחידנים אחרים או שכנים. נסו לדבר עם צוות הגן, בית הספר או עם אנשים במרכז הקהילתי.

קחו את הזמן להתרגל

רגשות אובדן הם חלק מחוויית הפרידה, ללא קשר לנסיבות המיוחדות במקרה שלכם. מותר לכם להרגיש כך ולדבר על כך – זה יעזור לכם להתאבל.

עקב בצד אגודל

בימים הראשונים, אל תצפו מעצמכם ומבני משפחתכם ליותר מדי. יש דברים שאינכם באמת צריכים לחשוב עליהם עכשיו. מומלץ לדחות החלטות גדולות עד שהמצב יתבהר – למשל, לעבור דירה.

התמקדו במה שבשליטתכם

יש דברים שאינם בשליטתכם, כמו מה שקורה כאשר ילדכם נמצא עם בן או בת הזוג לשעבר. שמרו את האנרגיה שלכם להתמודדות עם דברים שעליהם תוכלו באמת להשפיע.

זכרו שיש לכם אפשרויות בחירה

גם אם אינכם יכולים לשנות את המצב, אתם יכולים לשנות את אופן התגובה שלכם. לדוגמה, תוכלו לבחור להתנהג היטב, גם אם בן או בת הזוג לשעבר אינם מתנהגים כך. כמו כן, ביכולתכם לבחור לטפל בעצמכם וללכת בדרך בריאה ונכונה שתשנה מאוד את הרגשתכם.

אל תחמירו עם עצמכם

קל להתחיל להאשים את עצמכם על כל דבר שמשתבש. אבל אתם לא גיבורי על, ואף אחד לא מצפה מכם להיות כאלה. היו אדיבים כלפי עצמכם, וזכרו שאתם מתקדמים כל הזמן.

חשבו על העתיד בצורה חיובית

הרשו לעצכם לחלום מדי פעם על החיים כפי שהייתם רוצים שיהיו. הציבו לעצמכם ולילדכם יעדים חדשים.

מה אומרים עוד הורים יחידנים

האתגרים בהורות יחידנית משתנים עם הזמן. אתם ו/או בן או בת הזוג לשעבר עשויים למצוא בני זוג חדשים, מה שמוסיף מימד חדש לגמרי להסדרי ההורות שלכם. וכמובן, הילדים אינם מפסיקים לגדול וצרכיהם משתנים כל הזמן.

הנה כמה דברים שאמרו הורים יחידנים:

  • “הצלחתי להשריש תחושת ערכים ואחריות, ולשמש דוגמה חיובית לילדים שלי, בלי הצורך להתעמת עם בן זוג. זו עבודה קשה? כן. בודדה? לעיתים קרובות. אבל קלה יותר? בהרבה!”
  • “אני מרגיש שהסביבה המשפחתית שלנו טובה יותר כעת מאשר כשהייתי נשוי”.
  • “גיליתי את החוזק הפנימי שלי, ושאני יכולה לבטוח ביכולות שלי כהורה וכאישה”.
  • “שמרתי על קשר עם החברה שסביבי ועשיתי מאמץ להישאר פעיל”.
  • “ניסיתי שלא להתקבע על סוף מערכת היחסים, ובמקום זאת, התמקדתי בעתידי עם הילדים”.
  • “קיבלתי לבד את כל ההחלטות שנוגעות לחיים שלי, ועכשיו אני שלווה יותר”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרות וילדים עם צרכים מיוחדים

מהן שגרות

כולנו זקוקים לשגרה בחיי היום-יום שלנו, בעבודה ועם המשפחה. שגרה משפחתית היא האופן שבו בני המשפחה מתארגנים כדי לעשות משהו, לבלות וליהנות. לכל משפחה יש שגרה ייחודית משלה. השגרה המשפחתית עוזרת לבני המשפחה לדעת מי עושה מה, מתי, באיזה סדר ובאיזו תדירות.

חלק מהשגרות קשורות לדברים שאנחנו עושים מדי יום – למשל, להתכונן לשינה. שגרה כזו יכולה לכלול דברים כמו להתקלח, ללבוש פיג’מה, לצחצח שיניים, ללכת לשירותים, לקרוא סיפור וללכת לישון. אלה דברים שאנחנו עושים באותו סדר מדי ערב.

שגרות אחרות יכולות להיות שבועיות או מזדמנות – לדוגמה, ללכת לפארק פעמיים בשבוע, ללכת למגרש המשחקים בימי שלישי או לעשות קניות בימי רביעי.

אין כלל מיוחד בנוגע לכמות השגרות שתקבעו במשפחה או באילו שגרות תשתמשו. שגרה שעובדת היטב אצל משפחה אחת עשויה להיות מגבילה ומובנית מדי למשפחה אחרת. למידע נוסף, קראו על שגרות משפחתיות ואיך הן עובדות.

מדוע שגרה מועילה לילדים עם צרכים מיוחדים

סביבה ביתית מאורגנת וצפויה עוזרת לכל הילדים להרגיש מוגנים ובטוחים, בעיקר בתקופות מלחיצות או כשהילדים עוברים שלבים והתנסויות קשים. אם ילדכם צריך לקבל תרופה מדי יום או לעבור פרוצדורה רפואית קבועה, השגרה תעזור לשניכם לזכור לעשות זאת.

שגרות משפחתיות יכולות לעזור לילד עם צרכים מיוחדים לפתח מיומנויות חדשות. לדוגמה, אם המטרה של ילדכם היא לעבוד על מיומנויות תקשורת וללמוד, למשל, לחכות לתורו, תוכלו להזכיר לו כמה פעמים בזמן הארוחה שעכשיו תורו לדבר על מה שקרה בגן היום.

אם ילדכם מתמודד עם צרכים מורכבים, ייתכן שתצטרכו לעזור לו בשגרה הטיפולית, אך הוא עדיין יכול ליהנות ולהרוויח מהשגרות היומיומיות שלכם.

השגרות יכולות להועיל גם לכם. הן מאפשרות לכם, למשל, לפנות זמן לחשוב על דברים אחרים ולהיות מאורגנים יותר. אפשר להשתמש בהן כדי להכניס לשגרה פעילויות משפחתיות מהנות כמו ערבי משחקים או קריאת ספרים ביחד, שמסייעות ליצירת קשר משפחתי חזק ורגוע ותחושה של “ביחד”.

להפיק את המיטב מהשגרות

בדומה לילדים עם התפתחות טיפוסית, יש ילדים עם צרכים מיוחדים שאוהבים וזקוקים לשגרה יותר מאחרים. לכן, השגרות הטובות ביותר הן שגרות שמתאימות לכם ולילדכם, ומקלות את חיי היומיום שלכם. רוב השגרות האפקטיביות כוללות שלושה מאפיינים עיקריים:

  • תכנון מוצלח – שגרות טובות הן שגרות ברורות, שבהן כל אחד מבני המשפחה מבין את תפקידו ויודע בדיוק מה עליו לעשות
  • קביעות – שגרות טובות הופכות לחלק מחיי היומיום של המשפחה
  • מהלך צפוי – בשגרה טובה, הדברים מתרחשים באותו סדר כל פעם ופעם.

לאחר שתתחילו להשתמש בכמה שגרות, כדאי לשבת יחד כל המשפחה ולדבר עליהן כדי שימשיכו להתנהל היטב. לדוגמה, אם שגרת הבוקר שלכם אינה עובדת היטב, אפשר לשאול, “מה לא עובד? איך לדעתכם אפשר לתקן זאת?”

אפילו ילדים צעירים מאוד ייהנו לזרוק רעיונות לחלל האוויר, וזו דרך נהדרת לאפשר להם לתרגל מיומנויות של פתרון בעיות. אפשר לדבר על איך כל אחד במשפחה מרגיש כשהשגרות מתנהלות כראוי ואיך הוא מרגיש במצב אחר.

לשנות שגרות

שגרה שעובדת היטב לילד אחד או למשפחה אחת בשלב מסוים עשויה שלא לפעול טוב כל כך בתקופות אחרות. הנסיבות משתנות ודברים בלתי צפויים צצים, ולכן חשוב לשמור על גמישות – למשל, אם ילדכם אינו מרגיש טוב או לא ישן היטב, או שאתם יוצאים לחופשה משפחתית. לפעמים, אחרי הפסקה מהשגרה, תגלו שעליכם לחזור לשגרה בהדרגה.

הפסקה בשגרה יכולה להיות מועילה – ילדים עם צרכים מיוחדים יכולים ליהנות מספונטניות וכיף בדיוק כמו ילדים אחרים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שעבור חלקם- כל יציאה קטנה מהשגרה מעוררת מצוקה ולכן צריך לשקול זאת באופן אישי עבור כל משפחה וכל ילד.

לדבר על השגרות עם אנשים אחרים

בקשו מהמומחים שעוזרים לטפל בילדכם טיפים ליצירת שגרות מוצלחות. ייתכן שהם יוכלו לעזור לכם להכניס הזדמנויות למידה לתוך השגרות.

אנשים אחרים שמעורבים בטיפול בילדכם ישמחו לדעת מהן השגרות שלכם – למשל, חברים, בני משפחה או נשות הצוות בגן.

לעזור לילדכם לפעול לפי השגרות

תוכלו לעזור לילדכם להשתתף בשגרות המשפחתיות. אפשר להשתמש בשיטות פשוטות כגון סימני מגע או קול – למשל, לגעת בזרועו ולקרוא בשמו כדי להזכיר לו לסיים לאכול.

אפשר להשתמש בספרונים חברתיים – ספרונים פשוטים עם תמונות ומשפטים פשוטים. לדוגמה, תוכלו להכין ספרון לצחצוח השיניים, שמספר מתי צריך לצחצח שיניים ואילו שלבים יש לבצע: לקחת את המשחה, לפתוח את המכסה, לשים משחה על המברשת וכן הלאה.

שיטה נוספת היא לוחות זמנים חזותיים – למשל, לו”ז לשגרת הבוקר יכלול תמונות שבהן הילד יוצא מהמיטה, מצחצח שיניים, מתלבש ואוכל ארוחת בוקר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות המוח אצל בני נוער

התפתחות המוח: עקרונות הבסיס

מוחם של ילדים עובר פרץ גדילה משמעותי בגיל צעיר מאוד. עד גיל שש מגיע המוח ל-90%-95% מגודלו של מוח מבוגר. עם זאת, עדיין נותרת עבודה רבה לפני שיוכל לתפקד כמוחו של מבוגר. מדענים חשבו פעם כי המוח מתפתח אך ורק בשנות החיים הראשונות, ואז מפסיק. כעת אנו יודעים שהוא ממשיך להתפתח עד שנות הבגרות.

תהליך העיצוב מחדש של המוח מתרחש בצורה אינטנסיבית בגיל ההתבגרות, וממשיך עד אמצע שנות העשרים. חלק מהשינויים מתרחשים לפני תחילת ההתבגרות המינית, ואחרים ממשיכים הרבה אחריה. המוח משתנה בהתאם לגיל, לניסיון ולשינויים ההורמונליים במהלך ההתבגרות המינית.

לכן, אף שמוחם של מתבגרים מתפתח בערך באותו אופן ובערך באותו זמן, עשויים להיות הבדלים בקרב מתבגרים שונים. לדוגמה, אם ילדכם התחיל את ההתבגרות המינית מוקדם, ייתכן שחלק מהשינויים במוחו התחילו מוקדם גם הם, אם כי פעמים רבות תהליכים אלו אינם חופפים.

מהנעשה בתוך המוח המתבגר

גיל ההתבגרות הוא תקופה של צמיחה והתפתחות משמעותית בתוך המוח המתבגר. השינוי העיקרי הוא שקשרים שאין בהם שימוש באזורי החשיבה והעיבוד של המוח (שנקרא “החומר האפור”) “מקוצצים” ו”נגזמים”, ובו בזמן, קשרים אחרים מתחזקים. זוהי דרכו של המוח להיות יעיל יותר, בהתבסס על עיקרון “השתמש או זרוק”.

תהליך הגיזום הזה מתחיל בחלק האחורי של המוח. החלק הקדמי של המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, הוא האחרון שמתעצב מחדש. קליפת המוח הקדם-מצחית היא החלק שבו מתקבלות ההחלטות במוח, שאחראי על יכולתו של ילדכם לתכנן ולחשוב על תוצאות מעשיו, לפתור בעיות ולשלוט בדחפים. חלק זה ממשיך להשתנות עד תחילת שנות העשרים.

כיוון שקליפת המוח הקדם-מצחית עדיין מתפתחת, בני הנוער נוטים להשתמש בחלק של המוח שנקרא אמיגדלה לקבלת החלטות ולפתרון בעיות יותר מאשר מבוגרים. האמיגדלה קשורה לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות אינסטינקטיבית.

תהליך ההתפתחות של המוח, מחלקו האחורי ועד לקדמי, מסביר מדוע החשיבה וההתנהגות של ילדכם נראות לפעמים בוגרות למדי, ופעמים אחרות – בלתי הגיוניות, אימפולסיביות או רגשיות. בני נוער מתפקדים עם מוח שעדיין נמצא בתהליך התפתחות. דבר זה לעיתים מתבטא בחשיבה ממוקדת בהווה ללא התחשבות בתוצאות עתידיות של התנהגותו של המתבגר, ועלול להוביל למגוון התנהגויות סיכוניות, כמו התנסות בסמים, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, התנהגות מינית לא זהירה ועוד. למעשה מוחו של המתבגר אינו בשל דיו כדי להפעיל שיקול דעת בוגר שכן יכולת הבקרה, שנמצאת במוח הקדמי, עדיין לא הגיעה לבשלות.

כיצד לפתח מוח בריא

השילוב בין מוחו הייחודי של ילדכם לבין הסביבה משפיע על האופן שבו הוא מתנהג, חושב ומרגיש. הפעילויות והמיומנויות שהוא מעדיף כעת עשויות להפוך לרכיבים “מובנים מראש” במוחו, שיישארו שם בהמשך.

האופן שבו בני נוער מבלים את זמנם חיוני מאוד להתפתחות המוח. לכן, כדאי לחשוב על מגוון הפעילויות והחוויות שילדכם מתעניין בהן – מוזיקה, ספורט, לימודים, שפות ומשחקי וידיאו. כיצד כל אלה מעצבים את המוח שייקח איתו לבגרותו?

אתם מהווים חלק חשוב מסביבתו של ילדכם, וחשובים לו מאוד. האופן שבו תדריכו את ילדכם ותשפיעו עליו יעזור לו לפתח מוח בריא.

אפשר:

  • לעודד התנהגות חיובית
  • לטפח מיומנויות חשיבה טובות
  • לעזור לילדכם לישון הרבה.

לעודד התנהגות חיובית

בזמן שמוחו של ילדכם מתפתח, הוא עשוי:

  • לקחת יותר סיכונים או לבחור פעילויות בסיכון גבוה
  • להביע רגשות חזקים יותר
  • לקבל החלטות אימפולסיביות.

הנה כמה רעיונות לעידוד התנהגות טובה ולחיזוק קשרים חיוביים במוח:

  • תנו לילדכם לקחת כמה “סיכונים בריאים”. החוויות החדשות והשונות יעזרו לו לפתח זהות עצמאית, לחקור התנהגויות של מבוגרים ולהתקרב לעצמאות. דוגמאות לסיכונים בריאים כוללות הליכה לחוג חדש למרות שאף חבר מהכיתה לא הולך לשם, התנסות במאכלים חדשים ומיוחדים (לדוגמה אוכל חריף, חמוץ במיוחד), למידה של ספורט חדש ואתגרי כגון גלישת גלים או טיפוס על קירות, בישול תבשיל מסובך שרק ההורים מכינים בד”כ למרות הידיעה שקיים סיכוי גבוה שלא יצליח לעשות זאת לבדו וכדומה. למעשה מדובר בעידוד חשיפה לפעילויות וריגושים חדשים אשר מצד אחד מספקים את צורך החקירה של המתבגר ויחד עם זאת אינם מסכנים אותו. דוגמה נוספת היא לתת למתבגר “ללמוד על בשרו” ולגשת חד פעמית למבחן בבית הספר מבלי שלמד אליו כהלכה כיוון שלדעתו הוא “יכול להצליח גם בלי ללמוד”. בעוד שמהלך מעין זה יכול להוביל לכישלון נקודתי במבחן, הוא גם יכול להוביל להטמעת החשיבות של תרגול ותכנון מראש. לעיתים, התבגרות ולמידת עומק מתאפשרים אך ורק מתוך התנסות אישית בחוויית הכישלון.
  • עזרו לו למצוא דרך יצירתית והבעתית חדשה להביע את רגשותיו. ייתכן שיגלה כך רגשות חדשים וינסה לשלוט בהם. מתבגרים רבים מגלים שספורט או מוזיקה, כתיבה וצורות אמנות אחרות – כמשתתפים או כצופים – מאפשרים להם להביע רגשות.
  • דברו על ההחלטות שילדכם צריך לקבל, ופרקו אותן לשלבים. בררו בנוגע לדרכי פעולה אפשריות שיוכל לבחור, ודברו על התוצאות הפוטנציאליות. עודדו אותו לתת משקל רב יותר לתוצאות החיוביות לעומת התוצאות השליליות.
  • השתמשו בשגרות משפחתיות כדי לתת מבנה וסדר לחייו של ילדכם. אפשר לבסס את השגרות האלה על לוחות הזמנים של בית הספר ושל המשפחה.
  • הציבו לילדכם גבולות, והזדמנויות לדון בגבולות האלה. אנשים צעירים זקוקים להכוונה ולהצבת גבולות מהוריהם וממבוגרים אחרים.
  • שבחו אותו לעתים קרובות ותנו לו תגמול חיובי על התנהגות רצויה, כדי לחזק את הקשרים במוחו.
  • שמשו דוגמה חיובית. התנהגותכם תראה לילדכם לאיזו התנהגות אתם מצפים.
  • שמרו על קשר עם ילדכם. סביר להניח שתרצו להשגיח על הפעילויות והחברים שלו. כדי לעשות זאת, היו פתוחים ונגישים למקרה הצורך.
  • דברו עם ילדכם על מוחו המתפתח. בני נוער שמבינים את חשיבותה של תקופת ההתפתחות הזו עשויים לעבד טוב יותר את רגשותיהם.
  • לעתים קרובות, מתבגרים מתלהבים מאוד מתחומי העניין שלהם, בעיקר אלה שמאפשרים להם להיות בחברה. כדי לעזור לילדכם לפתח מיומנויות וביטחון עצמי, תמכו בתחומי העניין, הפעילויות והתחביבים שלו.

לטפח מיומנויות חשיבה טובות

הודות לצמיחת המוח ולהתפתחותו בשנים אלה, יתחיל ילדכם:

  • לחשוב בהיגיון רב יותר
  • לחשוב על דברים בצורה מופשטת יותר – הוא לא יראה עוד את הדברים בשחור או לבן בלבד
  • להבין טוב יותר את האיתותים הרגשיים של אחרים
  • לפתור בעיות מורכבות יותר בדרך הגיונית, ולראות בעיות מנקודות מבט שונות
  • לקבל פרספקטיבה טובה יותר לגבי העתיד.

תוכלו לעודד את התפתחות החשיבה של ילדכם בדרכים הבאות:

  • עודדו אמפתיה. דברו על רגשות – הרגשות שלכם, של ילדכם ושל אנשים אחרים. הדגישו את העובדה שאנשים אחרים מסתכלים על הדברים מנקודות מבט שונות ובהתאם לנסיבות שונות, והזכירו לו שאנשים רבים עשויים להיות מושפעים מפעולה אחת ויחידה.
  • הדגישו את התוצאות המיידיות וארוכות הטווח של פעולות שונות. החלק במוח שאחראי על החשיבה לעתיד (קליפת המוח הקדם-מצחית) עדיין מתפתח. דברו על האופן שבו פעולותיו של ילדכם משפיעות על ההווה והעתיד גם יחד, כדי לעזור להתפתחות בריאה של קליפת המוח הקדם-מצחית.
  • נסו להתאים את רמת השפה שלכם לרמת ההבנה של ילדכם. כשאתם מדברים על נושאים חשובים, בדקו את רמת ההבנה של ילדכם ובקשו ממנו לחזור על דבריכם במילים שלו.
  • עודדו את ילדכם לפתח יכולת קבלת החלטות ומיומנויות לפתרון בעיות. שמשו לילדכם דוגמה והציעו לו לעבוד לפי תהליך שכולל את הגדרת הבעיה, רשימת האפשרויות ושקילת התוצאות שמובילות לפתרון הטוב ביותר לכל המעורבים.

לעזור לילדכם לישון היטב

דפוסי השינה של ילדכם משתנים בשנות ההתבגרות, כיוון שהמוח מייצר מלטונין בזמנים שונים ביום – מה שגורם לילדכם להתעייף ולהיות מוכן לשינה מאוחר יותר בערב. שינויים אלה עלולים לגרום לילדכם להישאר ער אל תוך הלילה ולהתקשות לקום בבוקר למחרת. שינה טובה חיונית להתפתחות בריאה של המוח. לעומת זאת, מחסור בשינה יכול להוביל לעייפות במהלך היום, ירידה בתפקוד הלימודי בבית הספר, החמרה של קשיי וויסות רגשי אצל ילדים הסובלים מבעיות מסוג זה (הפרעת קשב וריכוז, הפרעת חרדה, הפרעת אישיות גבולית), התנהגות אימפולסיבית ועוד.

נסו את הדברים הבאים:

  • ודאו שסביבת השינה של ילדכם נוחה ושקטה.
  • עודדו אותו להירגע לפני השינה – בלי טלוויזיה, טלפון נייד או מחשב.
  • אכפו שגרת שינה קבועה. כוונו לכך שילדכם ילך לישון ויקום בזמנים קבועים.
  • עודדו אותו לישון מספיק מדי לילה. כמות השינה האידיאלית משתנה אמנם מאדם לאדם, אך בני נוער זקוקים לתשע – עשר שעות שינה בממוצע מדי לילה.
  • בחופשים אפשרו שינה עד שעות מאוחרות יותר, אך הקפידו להעיר את המתבגר לא יותר משעתיים אחרי שעת היקיצה הקבועה שלו בימים של שיגרת בית הספר. שינה עד שעות מאוחרות מאוד עלולה לגרום לקושי להירדם בלילה ולקושי להתעורר בבוקר שאחרי בשעה הרגילה לקראת בית ספר.

התנהגות מסוכנת

המוח המתבגר בנוי לחיפוש חוויות חדשות, סיכונים ותחושות, כחלק מליטוש הקשרים הרלוונטיים במוח. כמו כן, השליטה העצמית ויכולת השיפוט של בני נוער אינן תמיד בנמצא, ולכן הם מועדים יותר להתנהגות מסוכנת. מצב זה נובע מכך שיכולת הבקרה העצמית, פתרון הבעיות וקבלת ההחלטות נמצאות בקליפת המוח הקדם-מצחית – החלק האחרון שמתפתח. יש טענה כי גם ההורמונים תורמים להתנהגות אימפולסיבית ומסוכנת אצל בני נוער.

מתבגרים צריכים לקחת סיכונים כדי לגדול ולהתפתח. עודדו את ילדכם לבחור בסיכונים בריאים ומושכלים – כגון ספורט או טיולים – במקום סיכונים שליליים כמו עישון או גניבה. כל לקיחת סיכון טומנת בחובה את אפשרות הכישלון. ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי להתגבר על מכשולים בדרך.

לחץ והמוח המתבגר

כל השינויים שמתרחשים במוחו של ילדכם מעלים עוד יותר את החשיבות שיקבל הגנה וטיפוח. במהלך שנות ההתבגרות עולה השכיחות של בעיות בבריאות הנפשית, אולי בגלל העובדה שהמוח המתפתח פגיע יותר לגורמי לחץ מאשר מוחו של מבוגר.

גורמי לחץ אצל מתבגרים כוללים סמים, אלכוהול והתנהגות מסוכנת, וכן מעבר לבית ספר חדש, לחץ חברתי, דרישות לימודיות גבוהות, או אירועים חשובים כמו מעבר דירה או מותו של אדם אהוב.

עם זאת, אל תעטפו את הילד בצמר גפן! תשומת לב הורית גדולה מדי עלולה לגרום לילדכם להתרחק. שמרו איתו על קשר והיו מעורבים בחייו, כדי ללמוד יותר על האופן שבו הוא מתמודד עם לחצים. כמו כן, כדאי לשמור על מערכת יחסים פתוחה ולוודא שהוא רואה בכם מישהו שאפשר לדבר איתו – אפילו על נושאים מביכים ולא נוחים. נהוג לחשוב שילדים פתוחים יותר לקבל השגחה והדרכה הורית בשנות ההתבגרות אם גדלו בסביבה ביתית תומכת ומעודדת.

כל ילד מתבגר הוא מיוחד במינו, ובני נוער מגיבים ללחץ באופנים שונים ומיוחדים במינם. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר; סמכו על תחושת הבטן שלכם ותדעו איך לעזור לו אם הוא עובר תקופה קשה. מותר גם לבקש עזרה מחברים, בני משפחה או אנשי מקצוע כמו רופא הילדים או המשפחה.

לקבל עזרה

כל ילד חווה שינויים בקצב משלו. אם אתם מודאגים בנוגע לקצב ההתפתחות של ילדכם ויש לכם חששות בגלל השינויים בגופו, חשיבתו והתנהגותו, פנו קודם כל ליועץ בית הספר או לרופא. אם אתם מודאגים מאוד, אפשר לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. אפשר לקבל המלצה לכך מרופא הילדים או המשפחה. כמו כן, אפשר לקבל תמיכה מצוינת מהורים אחרים. נסו לדבר עם הורים אחרים בבית הספר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

חשיבה חיובית: תרגיל

חשיבה חיובית, מחשבות חיוביות

קל להעביר זמן רב בחשיבה על איך הדברים השתבשו. אף שכולנו יכולים ללמוד מטעויות, אין טעם לבלות זמן רב מדי בחשיבה על הדברים השליליים, כיוון שהמחשבות עלולות לגרום לדאגה וללחץ. כאן נכנסות לפעולה החשיבה החיובית והמחשבות החיוביות.

תרגיל לחשיבה חיובית

תרגיל זה יעזור לכם להתרגל לבלות זמן רב יותר בחשיבת מחשבות חיוביות על דברים שהצליחו ומדוע. אנשים שמתרגלים חשיבה חיובית אומרים שהם מרגישים שמחים יותר, מודאגים פחות ועצובים פחות.

  1. כל ערב במהלך השבוע הבא, הקדישו 15-10 דקות לפני השינה לכתיבת שלושה דברים שהצליחו היום, ומדוע. זה יכול להיות משהו פשוט כמו, “אח שלי חייך אליי הבוקר”, או משהו גדול יותר – לדוגמה, “היום הצלחתי לסיים משימה ענקית שהדאיגה אותי”.
  2. מתחת לכל דבר שהצליח, כתבו מה עשיתם כדי לגרום לו להצליח. למשל, מתחת ל”אח שלי חייך אליי הבוקר”, כתבו, “חייכתי אליו והוא חייך בחזרה”.
  3. בהתחלה זה ייראה לכם קצת מוזר, אבל זה ישתפר. נסו לעשות זאת במשך שבוע. בדקו את הרשימות שלכם בסוף השבוע.
  4. שתפו את התרגיל הזה עם משפחה וחברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות סבא וסבתא

להפוך לסבא ולסבתא

משפחות משתנות. ילדים גדלים, עוזבים את הבית, מתאהבים ומביאים לעולם ילדים משלהם. התינוק הקטנטן שלכם, הפעוט המתוק והמתבגר המתסכל הוא הורה בעצמו עכשיו – ואתם סבים וסבתות. איך זה קרה?

כשסבים וסבתות נשאלים על הנכדים שלהם, הם מספרים בעיקר על השמחה שהם שואבים מלאהוב ולהיות נאהבים, מצפייה בילדים גדלים ומהאפשרות לחיות בעצמם דרך הנכדים. אחד הדברים הנפלאים בהפיכתכם לסבא ולסבתא הוא האפשרות לאהוב ולדאוג לנכד שלכם בלי האחריות הנלווית.

התפקיד שלכם

אתם אלה שמחליטים מה יהיה תפקידכם כסבא וסבתא. יכול להיות שתרצו להיות מעורבים מאוד בגידול הילדים, או לקחת את העניינים לאט יותר בהתחלה.

סבים וסבתות רבים מגלים שהגעתו של הנכד לעולם מעניקה להם תחושת תכלית חדשה – אך עליהם להבין עם עצמם היכן עומד הגבול בינם לבין ההורים הטריים. כדי להקל על הדברים, כדאי לדבר בפתיחות ובכנות על התפקידים והציפיות שלכם כסבא וסבתא. סבים וסבתות ממלאים תפקיד משמעותי בתמיכה בהורי הנכד. התמיכה יכולה לנוע מפעולות פרקטיות – כמו לבשל ארוחות – ועד הקשבה לדאגות ולחששות.

ייתכן שתרצו להשתתף בטיפול בנכד וייתכן שלא, וזה בסדר גמור. הכי חשוב להגיד בבירור מה תוכלו לעשות ומה לא תוכלו לעשות.

אם הוריו של הנכד אינם יכולים לטפל בו, יכול להיות שתהפכו לאומנת קרובי משפחה. מקרה כזה יציב בפניכם כמה אתגרים, אך גם המון יתרונות.

מה תרגישו

סבים וסבתות רבים נדהמים ומתענגים על ההנאה, השמחה והאהבה שהנכדים החדשים מכניסים לחייהם. הקשרים המיוחדים שיכולים להתפתח ביניכם לבין הנכדים עשויים להוביל למערכת יחסים נפלאה ומתגמלת מאוד.

אבל לא תמיד הכל ורוד. על פי ההערכה של ארגון “משפחה חדשה”, כ-300,000 סבים וסבתות בישראל נתקלים בבעיה כלשהי עם הורי הנכדים שלהם. לעיתים, הבעיות מובילות לנתק בין הנכדים לבין הסבים והסבתות. יש סבים וסבתות שעברו תקופה שבה לא הסתדרו היטב עם הורי הנכדים, אך הצליחו לעבור אותה.

כדאי לשמור על ערוצי התקשורת המשפחתיים פתוחים ומכבדים, כדי שתוכלו לדון בבעיות עם הורי הנכד, ובעיקר אם אתם מודאגים בגללו. נסו שלא להתערב במקומות שאינם דורשים את התערבותכם או אם לא התבקשתם לכך.

מערכות היחסים שלכם

לעיתים קרובות, נכדים חדשים מחזקים ומקרבים את מערכות היחסים בתוך המשפחה. מלבד זאת, למערכות היחסים בין הסבים והסבתות לבין הנכדים עשויה להיות השפעה חיובית מאוד על התפתחות הילדים. מחקרים בינלאומיים שונים הראו כי ילדים שנהנו ממערכת יחסים חמה עם סבא או סבתא מתאוששים טוב יותר מהעליות והירידות בחיים. הדבר נכון לכל המשפחות, אך בעיקר לילדים במשפחות בסיכון גבוה – לדוגמה, ילדים עם מוגבלויות וילדים במשפחות אחרי פרידה.

גם מערכות היחסים יכולות להשתנות, וייתכן שתגלו שמקומכם כסבא וסבתא הוא משמעותי מאוד כשילדכם מתמודדים עם פרידה או גירושים. מתן תמיכה לנכד ולהוריו בתקופות כאלה תעזור לכולם להסתגל לשינויים.

לטפל בעצמכם

רוב הסבים והסבתות עדיין בריאים ופעילים כשנכדיהם צעירים, אך לחלקם יש בעיות בריאותיות. נוסף על היותכם סבא וסבתא, יש לכם בוודאי מחויבויות אחרות – למשל, עבודה, טיפול בהורה קשיש או סתם צורך ליהנות מזמנכם הפנוי.

חשוב לטפל בעצמכם ולהמשיך בשגרת התעמלות קבועה, מנוחה ותזונה בריאה, כדי שתוכלו לעמוד בקצב של הנכדים ופשוט ליהנות מהחיים.

טיפים: איך להיות סבא וסבתא

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשמור בתפקידכם כסבא וסבתא:

  • לפני שהנכד שלכם נולד, דברו עם ההורים לעתיד על רגשותיכם. הקשיבו למה שהם חושבים על תפקידכם וכיצד תוכלו לעזור, וספרו להם מה אתם חושבים. הפגינו עניין וספרו להם מה הציפיות שלכם ומה תוכלו לעשות.
  • אף אחד לא מרוויח אם תשחקו את עצמכם עד כלות. לכן, היו חיוביים בנוגע לתרומה שתוכלו לתת, אבל גלויים וכנים – ספרו לילדיכם על מצבכם הבריאותי, על רמות האנרגיה שלכם ועל המחויבויות האחרות שלכם.
  • ברגע שנכדכם יגיע לעולם, הדברים עשויים להשתנות. ייתכן שההורים החדשים יזדקקו למעט יותר עזרה או להפך – לזמן ביחידות עם התינוק שלהם, כדי לגלות את עצמם כהורים.
  • אם יש לכם כמה נכדים, התייחסו לכל אחד מהם כאל אדם נפרד כדי שירגישו כמה הם מיוחדים בעיניכם.
  • משחק ובילוי עם הנכד יעזרו להתפתחותו. אחד המחקרים הראה קשר בין התפתחות המוח של ילדים בני שבעה חודשים לבין ההזדמנויות שקיבלו לפגוש ולשחק עם הסבים והסבתות שלהם באופן קבוע.
  • עם המשך התבגרותכם, או אם יש לכם בעיות בריאותיות שונות, ייתכן שתצטרכו להתאים את המפגשים עם הנכדים ולמצוא פעילויות שקטות יותר. אפשר למשל לקרוא יחד, או לשחק במשחקי קופסה.
  • הרפו מעט מהסטנדרטים הקשוחים שלפיהם אתם מנהלים את משק הבית שלכם. הרחיקו חפצים יקרים. זה יאפשר לכם ליהנות מהזמן עם הנכדים. מניסיונכם כהורים, אתם יודעים כמה קצרות השנים האלה.
  • מושגי גידול הילדים והמחקרים בוודאי השתנו מאז שילדיכם היו צעירים. תוכלו לקרוא עוד על המושגים הנוכחיים במאמרים לטפל בעצמכםהתפתחות ילדים: חמש השנים הראשונותשינההתנהגותמשמעת ועוד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריונות ברשת: כיצד לזהות את הסימנים ולעזור לילדכם

כיצד לזהות בריונות ברשת

קשה לזהות בריונות ברשת, כיוון שרבים מהאנשים הצעירים שנפגעים ממנה אינם מבינים מה קורה בהתחלה. לפעמים הם חשים מבוכה ואינם רוצים לספר למורים או להורים. לעתים הם מפחדים שהמצב יחמיר אם מבוגר ינסה לעשות משהו, או חוששים לאבד את זכויות השימוש במחשב שלהם או בטלפון הנייד.

אם אתם חושבים שילדכם נפגע מבריונות ברשת, חפשו שינויים בחיי החברה שלו בבית הספר, באופן השימוש שלו בטכנולוגיה, ברגשותיו ובהתנהגותו. זכרו שאתם מכירים את ילדכם ואת התנהגותו הרגילה, גם אם קשה לכם לעמוד בקצב של הטכנולוגיות שבהן הוא משתמש והדרכים השונות שבהן עלולה להתרחש בריונות ברשת. באפשרותכם להוריד ולהתקין מגוון אפליקציות המדווחות לכם בזמן אמת על תוכן פוגעני העולה תוך שימוש של ילדכם בפלאפון או במחשב.

הנה כמה סימני אזהרה לבריונות ברשת.

בית הספר וחיי החברה

ילדכם:

  • מסרב ללכת לבית הספר
  • מתחיל לקבל ציונים נמוכים מהרגיל
  • אינו רוצה לפגוש חברים
  • אינו רוצה להשתתף באף אחת מפעילויות הספורט או הפעילויות האחרות שנהג להשתתף בהן
  • נמנע מפגישות קבוצתיות.

שימוש בטכנולוגיה

ילדכם:

  • מוטרד במהלך הגלישה באינטרנט או אחריה
  • מבלה זמן רב יותר מהרגיל ברשת, או מסרב להשתמש במחשב או בסמארטפון לגמרי
  • מפסיק את מעשיו במחשב כשאתם עוברים לידו.

רגשות והתנהגות

ילדכם:

  • מצוברח יותר מהרגיל
  • חווה שינויים ניכרים בהתנהגות, בהרגלי השינה או בתיאבון
  • כועס יותר מהרגיל בבית
  • מרגיש חולה או מתלונן על כאבי ראש או כאבי בטן תכופים.

אם אתם חוששים שילדכם הוא זה שפוגע בילדים אחרים, הסבירו לו כיצד להיות משתמש דיגיטלי אחראי וכיצד להתייחס בכבוד לאנשים אחרים ברשת. קשה להכיר בכך שילדכם הוא זה שמתנהג באופן פוגע, אך חשוב שתנקטו פעולה כדי שיפסיק.

לעזור לילדים ולמתבגרים להתמודד עם בריונות ברשת

ילדים ומתבגרים שנפגעים מבריונות ברשת צריכים להרגיש שיש להם כוח לעשות צעדים לפתרון הבעיה. הנה שישה צעדים שיעזרו לילדכם להיפטר מבריון ברשת. עברו עם ילדכם על הצעדים האלה ודווחו על מקרים של בריונות ברשת בעת הצורך. התמיכה שלכם יכולה לשנות את הכל, כיוון שחלק מהמתבגרים מרגישים מותשים מדי נפשית מכדי לדווח על התקריות בעצמם.

1. חסמו או מחקו את האדם שמתנהג בבריונות 
כדי לעצור אדם שמשתתף בבריונות רשת ולמנוע ממנו לפרסם או להעלות תוכן פוגעני, מומלץ להסיר אותו מרשימת החברים ולחסום אותו (“בלוק”).

אם הבריונות מתרחשת שוב באמצעות סמסים, וואטסאפ או שיחות טלפון, בקשו מספק הרשת, אם אפשר, לנטר את השיחות או ההודעות. במקרה הצורך, ספק השירות יכול ליצור קשר עם השולח, כיוון שמחזיקי הטלפונים מפרים את הסכמי השימוש מול החברה כשהם משתמשים בטלפון לאיום ולהפחדה. במקרים חמורים, אפשר לשנות את מספר הטלפון.

2. שמרו את העדויות לבריונות 
צלמו את המסך ושמרו כל הודעה פוגענית. השתמשו במקש Print Screen במקלדת המחשב. אפשר לצלם את המסך גם בטלפונים סלולריים.

3. ספרו למישהו 
ילדכם ירגיש פחות מבודד אם יספר כיצד הוא מרגיש להורה, לאח גדול, לקרוב משפחה, או לחבר קרוב מהר ככל האפשר.

4. דווחו על ההתעללות 
אפשר לדווח על בריונות ברשת למנהלי האתר באמצעות לחיצה על הקישור “דווחו על שימוש פוגעני” (report abuse) באתר. האתר יסיר את התוכן הפוגעני, אבל זה עלול לקחת זמן מה. אם התוכן אינו מוסר בתוך 48 שעות, אפשר לשלוח תלונה לאיגוד האינטרנט הישראלי.

אם מישהו איים על ילדכם, עליכם לדווח על כך למשטרה. אם ילדכם נמצא בסכנה מיידית, עליכם להתקשר למשטרה. דיווח על ההתעללות יכול להוביל להשלכות על האדם הפוגע. שבו עם ילדכם והתבוננו יחד באתרי הרשתות החברתיות, כדי לוודא שהוא יודע כיצד לדווח על התעללות.

5. החזירו לעצמכם את השליטה
ילדכם ירגיש בטוח יותר אם יחזיר לעצמו את השליטה בסיטואציה הפוגענית. חלק גדול מהחזרת השליטה הוא דיווח על ההתעללות, בלי לנקום בחזרה או להגיב באגרסיביות לפוגע. למעשה, עדיף שילדכם לא ייצור קשר עם הפוגע בכלל. אם ינסה לנקום או אפילו יגיד לפוגע להפסיק, מעשי הבריונות עלולים להחמיר.

6. מחקו את ההודעה הפוגענית 
אחרי צילום המסך ושמירת העדות לבריונות, מחקו את ההודעה או הפוסט. אל תעבירו אותה, תפרסמו אותה מחדש, תצייצו אותה מחדש או תשלחו אותה לאנשים אחרים בשום אופן, כיוון שגם הם עלולים להעביר אותה.

לעזור לילדים שנפגעו מבריונות ברשת

לא תמיד יוכל ילדכם לפתור את בעיות הבריונות ברשת בעצמו. אם אתם מודאגים, חשוב שתתערבו במצב. תמיכתכם חיונית לרווחתו של ילדכם. הנה כמה דרכים להציע עזרה ותמיכה נפשית פרקטיות ומיידיות:

  • הקשיבו לילדכם. התערבות מהירה מדי לצורך תיקון הבעיה עלולה להחמיר את המצב, ולכן היו רגישים לצרכיו של הילד.
  • אמרו לו שתעזרו אם ירצה בכך, ושהמצב ישתפר אם יציף את הבעיה.
  • אם עליכם לערב את בית הספר, ודאו שילדכם יודע על כך ויכול להשתתף בתהליך. כדאי שיידע שביכולתו לפנות למורה אם הוא חושב שמישהו מבית הספר מעורב במעשי הבריונות.
  • הישארו רגועים ואל תתפתו לאסור על ילדכם להשתמש באינטרנט או בטלפון הסלולרי. איסור גישה לרשת עלול לגרום לו שלא לרצות לשתף את בעיותיו באינטרנט.
  • פנו לקבלת עזרה מקצועית אם ילדכם נראה מוטרד או מכונס יותר מהרגיל. אפשר להתקשר לאחד מקווי הייעוץ לבני נוער.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תקיפה מינית: בני נוער

תקיפה מינית: הגדרות

תקיפה מינית מתייחסת למגוון פעולות בעלות אופי מיני, אשר מתבצעות ללא הסכמתו של אחד הצדדים ובמטרה להביא לגירויו או סיפוקו של התוקף. תקיפה מינית מתייחסת למעשי אונס, מעשי סדום (החדרת איבר מין או חפץ לפי הטבעת), מעשים מגונים (תקיפה מינית שאינה כוללת חדירה), הטרדה מינית מילולית, הפעלת לחץ לקיום מגע מיני, התערטלות או הפעלת לחץ להתערטלותו של הצד השני. קורבנות התקיפה המינית עשויים להיות נשים, גברים, ילדות וילדים- החל מגיל 15 חודשים ועד לזקנה. נשים בגילאי 16-24 הינן בסיכון המשמעותי ביותר להיפגע.

אדם אינו יכול לתת את הסכמתו למגע מיני אם:

  • גילו נמוך מגיל ההסכמה החוקי או אם הוא מוגדר כחסר ישע
  • הוא נתון לאיומים, או שמופעל עליו כוח כדי לקבל הסכמתו
  • ·הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול או סמים אחרים
  • הוא אינו בהכרה, בהכרה חלקית או אינו פועל בהיגיון

תקיפה מינית יכולה להתרחש בין מכרים או בין זרים ויכולה להתרחש  גם בין שני אנשים המקיימים מערכת יחסים רומנטית. היא יכולה להתרחש כאשר הקורבן החל במגע המיני בהסכמה אך בשלב מסוים הוא אינו מעוניין בו יותר.

  • ממצאי מחקרים מראים כי גם בנים  יכולים ליפול קורבן לאלימות ולפגיעה מינית ולא רק בנות.
  • מרבית הפגיעות מתרחשות על ידי אדם מוכר לנפגע.
  • לילדים ובני נוער קיים קושי לדווח על פגיעה מינית – בעיקר אם התקיימה על ידי אדם מוכר.
  • טיפול והקשבה לנפגעים חשוב מאוד, על מנת לאפשר לצעירים שחוו תקיפה מינית להתמודד עם פגיעה ולהקטין נזקים התפתחותיים, נפשיים ופיזיים.

תקיפה מינית: לעולם לא באשמת הקורבן

אם ילדכם נפל קורבן לתקיפה מינית, זו אינה אשמתו!

אם ילדכם המתבגר נפל קורבן לתקיפה מינית, עזרו לו/ה לקבל עזרה! אין במה להתבייש. התקיפה לא התרחשה בגלל האופן שבו התלבש/ה או התנהג/ה.

התקיפה המינית גם לא התרחשה באשמתכם, או בגלל אופן ההורות שלכם.

תקיפה מינית מתרחשת כיון שהתוקף משתמש לרעה בכוחו.

מה לעשות אם ילדכם מספר לכם שנפגע מינית?

אם ילדכם נפגע מינית, סביר להניח שיהיה במצוקה קשה. חשוב לזכור, כי ילדים ומתבגרים משתהים ולא תמיד מספרים על הפגיעה. חשוב להיות ערניים במידה ואתם רואים שינוי בהתנהגות של ילדכם.  לעתים ילדים ומתבגרים שעברו פגיעה נוטים להסתגר, לבכות, לכעוס. לעתים הם נוטים להזניח את עצמם גופנית או להתקלח באופן תכוף מאוד. במידה והילד אינו משתף מה הסיבה לשינוי בהתנהגות ניתן לשאול בעדינות אם מישהו פגע בו.

הנה כמה דברים שתוכלו לעשות כדי לתמוך בו אם הוא מספר לכם שהותקף מינית:

  • הקשיבו לדבריו בלי להפריע.  אל תשאלו “למה” או שאלות מפורטות. פשוט תנו לו לדבר על מה שקרה.
  • הישארו רגועים מבחוץ, גם אם אתם חווים סערת רגשות – כעס, דאגה, אשמה וכדומה – מבפנים.
  • האמינו למה שהוא אומר, גם אם זה מטריד ומעציב. אמרו לו שאתם מאמינים לו, גם אם הפרטים כלליים או שהמידע נראה לכם מוגזם.
  • אמרו לו שזו לא אשמתו – והזכירו לעצמכם שזו גם אינה אשמתכם.
  • אל תניחו שום הנחות בנוגע למה שקרה או כיצד ילדכם מרגיש.
  • התקשרו לאחד מקווי הסיוע או לבית לין- מרכז הגנה. קבלו מהם הנחיות כיצד עליכם לפעול.
  • היו שם בשבילו למקרה שירצה לספר עוד. אפשר להישאר בבית, לקחת יום חופש מהעבודה, לאסוף אותו מבית הספר, מהאוניברסיטה או מהעבודה וכן הלאה.
  • שאלו אותו איך תוכלו לעזור לו להרגיש מוגן, בטוח ואהוב. התכוננו למלא את בקשותיו.

להבין את טיבם של המגע או הפעילות המיניים

לפעמים, בני נוער מסכימים למגע מיני או לפעילות מינית, ואחר כך מתחרטים עליהם. זה עלול לקרות כאשר המגע או הפעילות המיניים אינם מתרחשים כפי שקיוו או ציפו, כשהאדם שמעורב בפעילות מתנהג לא יפה לאחר מכן, כשהם מבינים לא נכון את הרגשות של האדם השני וכן הלאה. מקרים אלה עלולים להוביל לפעמים להאשמות על תקיפה מינית, גם אם המתבגרים הסכימו למגע או לפעילות המינית בשלב מסוים.

טבעי שתרצו להגן על ילדכם, בעיקר אם הוא מוטרד ועצוב. אך חשוב לברר היטב מה קרה. מותר לשאול ברוגע את המתבגר אם קרה משהו שהוא מתחרט עליו. השאלה הזו תעזור לכם לבדוק את הנסיבות שהובילו למגע המיני או לפעילות המינית, ובו בזמן להמשיך לתמוך בילדכם בצורה לא שיפוטית.

אחרי תקיפה מינית

אחרי תקיפה מינית, הורים רבים רוצים שילדם ינקוט פעולה – יעשה משהו כמו לדווח על התקיפה המינית למשטרה, לפנות לטיפול רפואי, להתחיל הליכים משפטיים, לקבל טיפול נפשי ולבקש פיצוי. כדאי לבדוק את ההשלכות האפשריות של נקיטת כל אחת מדרכי הפעולה, כדי לעזור לילדכם לקבל החלטה מושכלת.

בדקו מהם התהליכים והשירותים הזמינים לאחר תקיפה מינית. המידע הזה יעזור לילדכם ולכם להחליט יחד מה לעשות.

כדי לבדוק מה אפשרויות התמיכה שיכול ילדכם לקבל, צרו קשר עם מרכזי ההגנה של בית לין 02-6448844 או עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בקווי החירום: 1202 לנשים, 1203 לגברים, 04-6566813 לנשים ערביות, 02-6730002 לנשים דתיות, 02-5328000 לגברים דתיים.

לפי חוק חובת הדיווח, אדם שנודע לו על תקיפה מינית של ילד בן פחות מ- 18 אשר נפגע על ידי האחראי עליו, מחויב לדווח עליה, ובמיוחד אם מדובר באיש מקצוע כגון רופאים ואחיות, פסיכולוגים, מורים וגננות, עובדים סוציאליים ומדריכי נוער. אם אותו אדם אינו מדווח, הוא יכול להישפט לכמה שנות מאסר. פנו למרכזי הסיוע המקומיים ולמשטרה, כדי לבחון את הליכי הגשת התלונה, הפן המשפטי וזכויות הקורבן. מידע מפורט תוכלו למצוא באתר: https://www.mifkad.org.il/.

לדווח על תקיפה מינית

תקיפה מינית היא עבירה פלילית. הצעד הראשון אחרי תקיפה מינית בילדים היא פניה לאחד ממרכזי ההגנה, או למרכזי הבדיקה בבית החולים.

מרכז הגנה שכזה מכיל תחת קורת גג אחת אנשי מקצוע מומחים בתחומים שונים, במסגרת ידידותית ונעימה שמאפשרת לנפגעים הקטינים ולבני משפחותיהם (שאינם הפוגעים) לקבל סיוע בתנאים מיטביים. כך, ילדכם אינו צריך לחזור על תיאור המקרה שוב ושוב בפני גורמים שונים.

במרכז ההגנה יעבור הילד הנפגע תהליכי הערכה, אבחון, חקירה והיוועצות על ידי צוות רב מקצועי. לאחר מכן יתרחש תהליך קבלת החלטות באשר להמשך הטיפול בנושא, תוך שמירה על טובתו וזכויותיו של ילדכם.

המרכזים מיועדים עבור:

  • ילדים ובני נוער בגילאי 3-18 שנים שנפגעו מינית, פיזית או נפשית, או סבלו מהזנחה קשה.
  • ילדים פוגעים מינית עד 12 שנים.
  • ילדים ובני נוער שהיו עדים לעבירות מין או אלימות.
  • ·בני משפחה נלווים שלא פגעו בילד.

טיפול רפואי אחרי תקיפה מינית

במידה והפגיעה התרחשה בטווח של השבוע האחרון, מומלץ לפנות עם בנכם או בתכם למרכזים ייעודים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית הנמצאים במספר בתי חולים בארץ: סורוקה, הדסה עין כרם, וולפסון, בני ציון, ופורייה.

במרכזים אלה ניתן לקבל טיפול רפואי, טיפול נפשי ראשוני וכן איסוף ראיות משפטיות.

הרופא:

  • יבדוק אם ישנן פגיעות או חבלות גופניות
  • ידבר עם בתכם על אפשרות כניסה להיריון ושימוש באמצעי מניעה לשעת חירום
  • ידבר על מחלות המועברות במגע מיני ויערוך בדיקות לקיומן
  • יעריך את המצב הנפשי של ילדכם

ראיות משפטיות

אם תיגשו עם ילדכם לקבל סיוע רפואי זמן קצר לאחר התקיפה, ייאספו ראיות משפטיות. התהליך כולל איסוף ראיות בעלות חשיבות לחקירת המשטרה ולהליך הפלילי. הראיות המשפטיות נאספות ומתועדות בקפידה על ידי רופאים מומחים. חשוב לדעת כי איסוף ראיות משפטיות מתרחש רק במרכזי הסיוע ולא בכל בתי החולים. איסוף ראיות משפטיות דורש:

  • לערוך בדיקה רפואית מוקדם ככל האפשר אחרי התקיפה המינית – רצוי מידית או לכל המאוחר תוך 72 שעות לאחר התקיפה. ככל שתמתינו זמן רב יותר, כך ימצאו פחות ראיות.
  • איסוף ראיות משפטיות רפואיות כגון שאריות זרע, רוק ושיער.

עזרה ותמיכה במהלך הבדיקות הרפואיות

ילדכם יזדקק לעזרה ולתמיכה בקבלת החלטות במהלך הבדיקה הרפואית ותהליך איסוף הראיות. בכל מרכז, מלווה עובדת סוציאלית ייעודית את הנפגעים המגיעים לאורך כל התהליך. העובדת הסוציאלית תתמוך בכם ובילדכם, תסייע בהסבר על כל התהליך וכן על הזכויות שלכם. בהמשך היא תפנה אתכם לעזרה טיפולית.

טיפול נפשי אחרי תקיפה מינית

תקיפה מינית היא חוויה טראומטית. אם ילדכם הותקף מינית, כדאי ומומלץ להיעזר בטיפול נפשי גם אם נראה כי אין צורך, וודאי אם מופיעים אחד מהבאים

  • רגשות כעס, עצבות או אשמה קשים ומציפים
  • שינויים ניכרים בדפוסי השינה, התיאבון, ההתנהגות או הריכוז
  • מחשבות, זיכרונות או סיוטים שגורמים לחרדה ולמצוקה
  • נטייה לעימותים או תקשורת דלה מאוד עם אנשים אחרים במשפחה
  • קושי להמשיך ללכת לבית הספר או לעמוד בקצב הלימודים או העבודה.

טיפול נפשי יכול לעזור לכם, לילדכם ולמשפחתכם להבין כיצד התקיפה משפיעה על כולכם, לעבד ולצמצם את השפעתה.

חלק מהצעירים נעזרים יותר בטיפול נפשי מיד לאחר התקיפה, ואחרים עשויים שלא להיות מוכנים לטיפול עדיין, ולהיעזר בו מאוחר יותר. כיום, כל קטין בישראל שעבר פגיעה מינית זכאי לטיפול ייעודי בחינם, על ידי מומחים בטיפול בפגיעות מיניות.

כיצד לטפל בילדכם בבית אחרי תקיפה מינית

אחרי תקיפה מינית, בני נוער נוטים להרגיש חסרי כוח ולהטיל ספק בערך העצמי שלהם. אך יש כמה דברים פשוטים שיעזרו לילדכם לקבל בחזרה את תחושת השליטה בחייו, החופש והביטחון:

  • להיות רגישים וקשובים לילד, אך לעודד אותו במידה ומסוגל, להמשיך בשגרה הרגילה, למשל ללכת לבית הספר, לעבודה ולפעילויות אחר הצהריים, ולצאת עם חברים.
  • מומלץ להמשיך בשגרה ביתית רגילה וצפויה. מומלץ להתייחס ברגישות אך לא להפוך את הפגיעה ל”נכות”.
  • עודדו את ילדכם לקבל הצעות תמיכה מאחרים.

הרגשות שלכם כהורים אם ילדכם הותקף מינית

אם אתם חושדים או מגלים שילדכם המתבגר חווה תקיפה מינית, סביר להניח שתחושו מוטרדים ומודאגים מאוד. ייתכן שתחושו:

  • בהלם או לא תאמינו
  • עצובים או מוטרדים מאוד
  • אשמה
  • חוסר אונים
  • חרדה
  • בושה
  • כעס
  • אדישות או אי – תחושה כלל.

כל הרגשות הללו נורמליים. חשוב שתטפלו גם בעצמכם – על מנת שתוכלו להיות חזקים מספיק ולתמוך בילדכם. תוכלו לבחור אם לשתף חברים וקרובי משפחה, ובאיזו מידה, על מנת לשמור על פרטיותו של ילדכם ולמנוע השלכות של פגיעה נוספת בשל הפצת המידע הלאה. אמרו להם בבירור שאתם מבקשים מהם לכבד את פרטיותו של ילדכם. אם אתם מרגישים שאינכם יכולים לדבר עם אנשים שאתם מכירים, נסו לפנות לקבלת טיפול נפשי. במידה  וילדכם מטופל במסגרת השירותים הניתנים לטיפול בפגיעות מיניות, תקבלו הדרכת הורים.

אפשר לקבל גם טיפול נפשי תומך לבני משפחה במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שיפנו אתכם להמשך טיפול בהתאם לאזור המגורים.

יכול להיות שאתם ובן או בת זוגכם תרגישו אחרת בנוגע למצב. כדאי לפנות לקבלת טיפול נפשי ביחד, ולהבין כיצד לתמוך בילדכם בדרך הטובה ביותר ולהתמודד עם הלחץ על מערכת היחסים.

לרשימת שירותי הטיפול לאחר תקיפה מינית- לחצו כאן.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

סבים וסבתות ומערכות יחסים במשפחה

מערכות יחסים משתנות בתוך המשפחה

לאן הזמן עף? התינוקות שלכם כבר גדולים. הם מבוגרים עכשיו, ויש להם מערכות יחסים של מבוגרים. ועכשיו, לכם יש נכדים. המשפחה שלכם השתנתה.

כשהנכד שלכם יגיע לעולם, ייתכן שתרגישו קרובים יותר להוריו, וגם גאווה ושמחה כאשר אתם צופים בהם הופכים להורים טובים ודואגים. אבל לפעמים, לרגשות הללו לוקח זמן להתפתח. אחרי הכל, ההורים של הנכד שלכם לומדים כיצד להיות הורים, ואתם לומדים כיצד להיות סבא וסבתא.

אך טבעי שיהיו לכם רגשות מעורבים בנוגע לשלב החדש הזה בחייכם. אולי יועיל לכם לדעת שאתם יכולים למלא תפקיד משמעותי מאוד בתמיכה במשפחתכם שהתרחבה זה עתה.

טיפים: לתמוך בהורי הנכד ולתקשר איתם

  • אם אפשר, הראו שאתם נלהבים ומעוניינים לעזור – לדוגמה, הציעו לשמור על הנכד מדי פעם.
  • חשבו איך הנכד שלכם יקרא לכם – למשל, סבתא, סבא’לה, ננה, סבתוש, סבוש, ממה ועוד. סביר להניח שגם להורי הנכד יהיו רעיונות משלהם.
  • רוב ההורים יעריכו אם תציעו להם עזרה מסוימת, בין אם זו עזרה פרקטית – לאסוף את הילדים מהגן – או רגשית – פשוט להקשיב אם היה להם יום רע. חשבו עם מה תוכלו להתמודד, וכיצד להיות זמינים במידת האפשר.
  • אם אתם חיים במרחק מהנכדים, דברו על תוכניות הביקור שלכם או התקשרו בזמנים קבועים כדי לשמור על קשר. אפשר גם להשתמש באמצעים דיגיטליים דוגמת סקייפ.
  • כדי ללמוד להיות הורה דרוש זמן וקצת ניסוי וטעייה. מתן עזרה ועצה זה נהדר, אבל ההורים של הנכד שלכם זקוקים לזמן ולמרחב כדי ללמוד כיצד להיות הורים בדרך שלהם. דברו איתם על כך שאתם בעצמכם לומדים כיצד להיות סבא וסבתא.
  • אם אתם חושבים שהם עושים עבודה טובה, ספרו להם!
  • אם יש לכם חששות בנוגע לנכד, זכרו שייתכן שהוריו מתנהלים כהורים בצורה שונה מכם, ולכן מה שאתם רואים הוא פשוט סגנון הורות שונה. יכול להיות שזהו המזג של הנכד עצמו.
  • מערכת יחסים טובה עם בני הזוג של ילדיכם כבר מההתחלה תעזור לכולכם להחליק לשלב הבא בקלות. עזרו להם להרגיש חלק מהמשפחה, והפגינו עניין בחייהם. מערכת היחסים הזו תשמש בסיס איתן כשהנכדים יגיעו.
  • אם היחסים עם הורי הנכד שלכם התערערו לאחרונה, תוכלו לנצל את ההזדמנות של הגעת נכד חדש כדי ליצור קשר. לדוגמה, “אני יודעת שלא היה לנו קשר טוב כל כך לאחרונה, אבל אני מאוד מתרגש מהלידה של התינוק והייתי שמח להיות מעורב”.
  • זכרו: מציאת האיזון בין קרבה ומרחק ביניכם לבין המשפחה הצעירה היא משימה מתמשכת ומשותפת של כל בני המשפחה.

כיצד להתמודד עם התנהגות מזלזלת ולא מכבדת מצד בני נוער

זלזול או חוסר כבוד: מאין הם מגיעים?

לא כל המתבגרים יתנהגו בחוצפה או בזלזול,  אבל דיבור מתריס הוא חלק נורמלי בגדילתם ובהתפתחותם. אחרי השיחות הללו אתם, כהורים,  עלולים להרגיש פגועים, מודאגים ולא בטוחים מה בדיוק קרה. כשהמתבגר או המתבגרת שלכם היו ילדים, הם נהגו להעריך את דעתכם ואת העניין שהבעתם  בהם אבל עכשיו נראה שאפילו השיחות הפשוטות ביותר הופכות לוויכוחים. יש סיבות שונות להתנהגותו זו אבל יש גם חדשות טובות: בסופו של דבר, השלב הזה עובר. המתבגר לומד להביע ולבדוק רעיונות עצמאיים משלו, ולפעמים לא תסכימו זה עם זה. פיתוח עצמאות הוא אחד החלקים החשובים ביותר בהתבגרות.

כמו כן, מצבי הרוח של ילדכם עלולים להשתנות במהירות. בגלל האופן שבו מוחם של מתבגרים מתפתח, ילדכם המתבגר אינו תמיד יכול להתמודד במהירות עם רגשותיו ותגובותיו המשתנים והמציפים לאירועים יומיומיים ובלתי צפויים, והוא עלול להגיב לפעמים ברגישות יתר.

בני נוער מתחילים לחשוב בצורה מעמיקה יותר מאשר לפני כן, ולהתנסות במחשבות וברגשות שמעולם לא חוו בעבר. לפעמים נראה שחלק מהאנשים הצעירים הללו מתפרצים אל העולם עם נקודות מבט סותרות וקיצוניות על כל דבר. המעבר מחשיבה פשטנית לחשיבה מעמיקה יותר מעלה בו שאלות, וזהו חלק נורמלי בהתפתחות.

זכרו: לא משנה עד כמה ילדכם זועף או עצבני, הוא עדיין מעריך את הזמן שתקדישו לו לשיחה וקשר. פשוט תצטרכו לגלות הבנה אם יהיה מעט יותר קצר רוח או נוטה לשינויים. כדאי לזכור שבסופו של דבר, השלב הזה יעבור.

להתמודד עם התנהגות לא מכבדת בבית

טיפים להקניית משמעת

  • קבעו כללים ברורים בנוגע להתנהגות ולצורת התקשורת. לדוגמה, תוכלו להגיד, “במשפחה שלנו מדברים בצורה מכובדת. אנחנו לא קוראים לאף אחד בשמות”. בקשו מילדכם להשתתף בדיונים לקביעת הכללים, כדי שתוכלו להזכיר לו בהמשך שהוא עזר לקבוע את הכללים והסכים לפעול לפיהם.
  • התמקדו בהתנהגותו של ילדכם ובאופן שבו אתם מרגישים בגללה. אל תעירו הערות על אופיו או על האישיות שלו. במקום להגיד, “אתה חצוף”, אמרו משהו כמו, “פוגע בי/ לא נעים לי כשאתה מדבר אליי ככה”. מותר להגיד מדי פעם בדיוק איך אתם מרגישים – “אני ממש כועסת עליך כרגע. היית מרגיש אותו דבר במקומי”.
  • קבעו תוצאות ברורות למעשים והשתמשו בהן, אך נסו לא לקבוע יותר מדי תוצאות, או לקבוע סנקציות שלא תוכלו לעמוד בהן לעתים כדאי  להגדיר מה יהיו התוצאות בעקבות הפרת כללים כמו דיבור חצוף, קללות או קריאה בשמות.
  • השתמשו בשיקול דעת והחליטו מתי להבליג, להתעלם או להעיר מבלי להיכנס לעימות, למשל כאשר המתבגר מאד לחוץ, וההתנהגות לא חרגה מקוים אדומים שהוגדרו מראש.

טיפים לתקשורת מוצלחת

  • הישארו רגועים. חשוב מאוד לשמור על שלווה בעיקר אם ילדכם מגיב לשיחה  בהתפרצות או מתעלם מדבריכם. עצרו, קחו נשימה עמוקה והמשיכו לדבר בשקט.
  • השתמשו בהומור. צחוק משותף יכול לשבור את הקרח, להכניס נקודת מבט חדשה או להקל את טון השיחה. אפשר להתנהג בקלילות כדי לקרר את האווירה, אך בלי ללגלג, לחקות או להיות סרקסטיים.
  • צרו הזדמנויות לבילוי משותף ולחיזוק הקשר ביניכם.
  • התעלמו ממשיכות הכתפיים, הרמת הגבות או המבטים המשועממים, בעיקר אם בדרך כלל הוא מתנהג כפי שאתם מצפים ממנו.
  • מתבגרים מתנהגים לפעמים בחוסר נימוס בלי להתכוון. אפשר להגיב באופן מועיל ובונה, לדוגמה, “ההערה הזאת יצאה לך מעליבה. התכוונת ? למה שאמרת?”
  • שבחו את ילדכם על תקשורת חיובית ועל הבעה בוגרת של דעותיו. אם שוחחתם בצורה חיובית, ציינו זאת בפניו, כדי שיידע שאתם מודעים לדעותיו ומעריכים אותן.

טיפים למערכות יחסים מוצלחות

  • שמשו לילדכם דוגמה אישית. כשאתם ביחד, השתדלו לדבר ולהתנהג באופן שבו אתם רוצים שידבר ויתנהג אליכם.
  • אם יש ביניכם מתח רב, אפשר להיעזר במבוגר נוסף שאתם סומכים עליו, כמו דודה, דוד או חבר משפחה, כדי שיתמוך בילדכם המתבגר בתקופה הקשה. מישהו מבחוץ יכול להקל את המתח בצורה מצוינת, ולהוות דמות של מבוגר אחראי שהנער לא חש צורך להתמרד כנגדו.

ממה להימנע כשמדברים עם בני נוער חסרי כבוד

ויכוחים ישיגו את מה שתרצו לעתים רחוקות בלבד. כשאנחנו כועסים, אנחנו עלולים להגיד דברים שאיננו מתכוונים אליהם. עדיף לתת לעצמנו זמן להירגע.

כשאתם כועסים או נמצאים בעיצומו של הוויכוח, קשה לדבר עם ילדכם ברוגע ולהסביר לו למה אתם מצפים, וקשה לו להקשיב לכם. עדיף להגיד לו שאתם רוצים לדבר, ולקבוע שעה ייעודית לשיחה.

לא מומלץ להיכנס למגננה. אל תיקחו את הדברים האלה באופן אישי. נכון, יש לכם יותר ניסיון בחיים מאשר לילדכם, אבל אם תטיפו לו מוסר על איך להתנהג, סביר להניח שהוא יפסיק להקשיב. אם אתם רוצים שילדכם יקשיב לכם, כדאי לבלות זמן רב יותר ולהקשיב לו באופן פעיל.

גם נדנודים לא צפויים לעזור. הם עלולים לגרום לכם להיות מתוסכלים יותר, וסביר להניח שילדכם פשוט יתעלם.

שימוש בסרקזם מוביל כמעט תמיד ליצירת כעס וטינה, במקום לדיאלוג אמיתי, ומגדיל את המרחק ביניכם.

התנהגות מזלזלת: מתי להתחיל לדאוג

אם ההתנהגות של ילדכם כלפיכם וכלפי משפחתכם אינה משתנה בשום צורה למרות האסטרטגיות שהצענו, ייתכן שזהו תמרור אזהרה שמצביע על בעיה עמוקה יותר. סימני אזהרה נוספים הם שינוי בהתנהגות של ילדכם או במצב הרוח שלו, התרחקות מהמשפחה, מהחברים ומהפעילויות הרגילות שלו, בריחה מהבית או שילדכם מפסיק ללכת לבית הספר באופן סדיר.

אם אתם מודאגים בגלל התנהגותו, תוכלו:

  • לשקול ללכת לטיפול מקצועי – מומלץ לפנות ליועץ או ליועצת בבית הספר, למורים ולרופא המשפחה . ישנן גם תחנות לבריאות הנפש, מרכזים למתבגר, ואפשרות לקבל טיפול לנער/ה או הדרכת הורים דרך קופת החולים. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי, או לסוגי טיפול אחרים, כמו ריפוי באמנות ועוד.
  • לדבר על זה כמשפחה, ולנסות למצוא כיצד לתמוך זה בזה
  • לדבר עם הורים אחרים ולראות מה הם עושים.

זכרו לטפל בעצמכם, בעיקר ברווחתכם הגופנית והרגשית, כדי שתוכלו להישאר רגועים ועקביים גם כשהמצב נהיה קשה. בקשו תמיכה מחברים, בני משפחה והורים של מתבגרים אחרים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

שעות שינה לפי גיל: שינה אצל בני נוער בני 12-15

מדוע שינה חשובה?

חשוב מאוד שילדכם יישן מספיק, ושאיכות השינה שלו תהיה טובה. שינה חשובה מאוד לדברים הבאים:

  • לשמור על בריאות הגוף ולעזור למערכת החיסונית
  • “לנקות” את הראש מכל החוויות איתן הוא מתמודד במהלך היום
  • לשפר את רמות האנרגיה, הלמידה, הזיכרון והריכוז
  • לשמור על מצב רוח חיובי
  • לשמור על איכות חיים טובה

צעירים רבים אינם ישנים מספיק. אחד המחקרים מצא כי יותר מ-90% מהמתבגרים אינם מקבלים את כמות שעות השינה המומלצת בלילות שלפני בית ספר.

היעדר שינה עלול להשפיע לרעה על ההתנהגות, הרגשות, תשומת הלב, מערכות היחסים החברתיות ועל רמת הביצועים בבית הספר, בנוסף להשפעותיו על הבריאות הגופנית.

צורכי שינה לילדים בני 12-15

מחקרים הראו  שבני נוער, לכל אורך גיל ההתבגרות, זקוקים למעט יותר מתשע שעות שינה מדי לילה בכדי לתפקד בצורה הטובה ביותר. כלומר, הם זקוקים ליותר שינה ממה שצריך מבוגר ממוצע כדי להיות ערני במהלך היום וגם כשהם מקבלים את מלוא שעות השינה הדרושות הם יותר ישנוניים במהלך הבוקר מאדם מבוגר. אולם, לא מדובר רק בכמות, גם האיכות חשובה, וכמות השינה העמוקה.

בשנות ההתבגרות, בנוסף להשפעות החיצוניות על שעת השינה, הפרשת המלטונין ע”י המח מתחילה בשעה מאוחרת יותר בלילה. שינוי זה משפיע על השעון הביולוגי שלהם. לכן, ילדכם המתבגר ירצה ללכת לישון מאוחר יותר בלילה, ולקום מאוחר יותר בבוקר. כמו כן, ככל שמוחם מתפתח בשנות ההתבגרות, לחץ השינה בערב פוחת והילדים מסוגלים להישאר ערים עד שעות מאוחרות יותר. למידע נוסף על מחזורי השינה אצל ילדים ומבוגרים, קראו את המאמר שינה.

סימנים לבעיות שינה

שינוי בדפוסי השינה של ילדכם – למשל, שעת שינה  מאוחרת יותר ממה שאתם רוצים – אינה מצביעה בהכרח על בעיית שינה. עם זאת, ייתכן שילדכם סובל מבעיות שינה או מחסך  שינה אם:

  • חסרה לו אנרגיה, הוא עייף או ישנוני כל הזמן
  • לוקח לו הרבה זמן להירדם
  • הוא מתעורר במהלך הלילה ואינו מצליח לחזור לישון
  • מתקשה להתעורר או מסרב לצאת מהמיטה בבוקר
  • מנמנם פרקי זמן ארוכים במהלך היום או נרדם בבית הספר
  • מתקשה להתרכז או לזכור מידע (כולל אבחנת הפרעת קשב וריכוז)
  • דפוסי השינה שלו משתנים מיום ליום
  • הולך בשנתו או קם לאכול באמצע הלילה בעודו ישן
  • סובל מסיוטים או מביעותי לילה לעתים קרובות

סיוטים וביעותים עלולים להוות סימן להפרעת שינה ניתנת לאבחון אך לרוב אינם מהווים עדות להפרעה. לעיתים, מדובר בבעיה זמנית שניתן לפתור באמצעות מספר שינויים פשוטים באורח החיים.

בקשו עזרה מאיש מקצוע אם אתם חוששים שבעיות השינה – אפילו הקלות ביותר – פוגעות ברווחתו של ילדכם, בתפקודו בבית הספר או במערכות היחסים שלו. כמו כן, בקשו עזרה אם הבעיות של ילדכם גורמות לו לחרדה, או אם הן נמשכות זמן ממושך.

שינויים באורח החיים לעידוד שינה טובה יותר – שמירה על היגיינת השינה

בעיות שינה בגיל ההתבגרות קשורות לעתים קרובות לדברים שילדכם עושה במהלך היום ולא רק בלילה. כדי לעודד שינה טובה יותר ולטפל בבעיות שינה, בדקו כיצד הוא מתנהג במהלך היום. שימו לב במיוחד לכך שילדכם צריך לאכול ארוחות בריאות בצורה סדירה, ליהנות ממערכות יחסים חיוביות עם חברים ולעשות מספיק פעילות גופנית. הנה כמה קווים מנחים  לשיפור כמות ואיכות השינה.

שגרה

  • ישנה חשיבות רבה לחשיפה לאור טבעי בבוקר ולשמירה על חושך יחסי בערב בהשפעה על תזמון השעון הביולוגי.
  • עודדו את ילדכם ללכת לישון ולקום בערך באותה שעה מדי יום. שמרו על פער של עד שעה בין ההשכמה בימי בית הספר לבין סוף השבוע, כדי לעזור לשעון הביולוגי לשמור על מחזור  קבוע.
  • אפשרו לו מספיק  זמן, אפילו כשעה – לפעילויות מרגיעות לפני השינה, כדי לעזור לגוף לתפוס את “גל” העייפות כשהוא מגיע. פעילויות כאלה משתנות מאדם לאדם אך יכולות להיות אמבטיה חמה, שתיית משקה חם ללא קפאין, קריאת ספר או עיתון או האזנה למוזיקה שקטה.
  • אם שגרת הבוקר עמוסה, עודדו אותו להשלים בערב חלק מהמשימות לקראת הבוקר, כדוגמת הכנת הבגדים ליום למחרת, עזרה בהכנת ארוחת הצהריים או בארגון התיק לבית הספר.
  • אם הוא מנמנם במהלך היום, ודאו שיישן בתחילת אחר הצהריים, ולא יותר מ- 20 דקות. שינה ארוכה מ- 20 דקות במהלך היום מקשה על ההירדמות בערב, הכניסה לשלב השינה העמוקה וההתעוררות בבוקר. שינה קצרה לעומת זאת, מעוררת יותר ואינה פוגעת בשינה בלילה.

סביבת השינה של ילדכם

  • כבו את כל האמצעים האלקטרוניים בחדרו לפחות 1-2 שעות לפני ההליכה לישון, כולל מוזיקה רועשת, טלפונים סלולריים, מסכי מחשב וטלוויזיה. לצעירים קשה לכבות את הטלפונים הסלולריים, אבל קבלת שיחות והודעות סמס מאוחר בלילה פוגעת באיכות ובכמות השינה. עודדו את ילדכם לתקשר עם חברים במהלך היום.
  • שנו את סביבת השינה של ילדכם, אם צריך. חדר חשוך, שקט ופרטי חשוב לשנת לילה טובה. דברו איתו על האופן שבו החדר שלו משפיע על השינה.
  • ודאו שהוא מרגיש מוגן ובטוח בלילה.
  • אם ילדכם מציץ כל הזמן בשעון, עודדו אותו להפנות את השעון לכיוון אחר או הזיזו אותו למקום שלא יראה אותו.
  • אם הוא אינו יכול ללכת לישון סתם כך, נסו לעשות משהו מרגיע כמו להאזין למוזיקה נעימה או לקרוא ספר באור עמום על כורסא או פוף מחוץ למיטה. כשיתעייף, יוכל לחזור למיטה. בבקרים, רצוי שייצא מהמיטה מיד כשהוא מתעורר, במקום לנסות להירדם בחזרה.

בריאות טובה ותזונה בריאה

  • ודאו שילדכם אוכל ארוחת ערב משביעה בשעה סבירה. תחושות רעב או מלאות לפני השינה גורמות לגוף להיות ערני או לחוש לא בנוח, ומקשות על ההירדמות.
  • עודדו אותו להיחשף כמה שיותר לאור טבעי במהלך היום, ובעיקר בבוקר. החשיפה לאור השמש תעזור לגופו לייצר מלטונין בזמן הנכון למחזור השינה הרצוי. ארוחת בוקר בריאה תעזור לו להתניע את השעון הביולוגי.
  • עודדו את ילדכם להימנע משתיית קפאין, הנמצא במשקאות אנרגיה, קפה, תה, שוקולד וקולה, בעיקר בשעות אחר הצהריים או הערב.
  • הוכח כי פעילות גופנית מגבירה את זמן השינה הכולל של ילדים בגיל ההתבגרות. עם זאת, לא כדאי לעסוק בספורט או בפעילות מעוררת אחרת בשעות הלילה. הגירוי והעלייה בטמפרטורת הגוף עלולות להקשות על ההירדמות.
  • בנוסף להשפעותיהם המזיקות האחרות שלאלכוהול וסמים בגיל ההתבגרות- חומרים אלה משפיעים לרעה על איכות השינה, ויכולים להזיק להתפתחות מוחם של צעירים.

רעיונות נוספים

אם שנתו של ילדכם מושפעת מדאגות וחרדות, תוכלו לעבוד על הבעיה ביחד בשעות היום. הציעו לו לכתוב את מחשבותיו ביומן. עודדו ושבחו אותו אם אתם רואים שהוא מנסה לשנות את דפוסי השינה שלו, או לנסות אסטרטגיות שעליהן דיברתם.

בעיות שינה אינן נפתרות בקלות. ייתכן שילדכם יצטרך לנסות אורח חיים חדש ודפוסי שינה שונים במשך שבועות רבים, עד שתראו שינוי משמעותי.

לעבוד עם ילדכם על בעיות שינה

ילדכם צריך להיות מעורב בפתרון בעיות השינה שלו. חשוב מאוד לשמוע את דעתו על האסטרטגיות שיעזרו לו לישון. כדי לחקור לעומק את הסיבות לבעיות השינה שלו, שאלו שאלות כגון:

  • האם לוקח לך הרבה זמן להירדם?
  • מה מקשה על ההירדמות?
  • מה לדעתך יעזור לך לישון יותר?

ילדכם מביא עמו מחשבות, לחצים ודאגות חדשים למיטה מדי לילה. חשבו על השינה שלו בהקשר הרחב יותר של כל מה שמתרחש בחייו – לחצים בבית הספר, החברויות ותחומי האחריות החדשים. נסו ללמד את ילדיכם שיטות הרגעה והרפיה עצמית.

תוכלו לשמש דוגמה אישית לשינה בריאה – לדוגמה, להירגע לפני שהולכים לישון, להתמודד עם לחץ ולהפחית את השימוש בחומרים מריצים כגון קפאין לפני זמן השינה.

שימו לב: ישנן תרופות רבות ללא מרשם לטיפול בשינה. אין להשתמש בהן לטווח ארוך. תמיד עדיף לפנות לקבלת עזרה מקצועית בנוגע להתנהגות השינה הייחודית של ילדכם ולשימוש בתרופות צמחיות.

שינה, בריאות ורווחה נפשית

ילדכם זקוק לשינה רבה באיכות טובה כדי ליהנות מבריאות ורווחה נפשית. בריאות נפשית ושינה קשורות בקשר הדוק. עייפות תמידית עלולה לתרום ליצירת בעיות בריאות נפשית כגון חרדה ודיכאון. שימו לב שגם בעיה נפשית כגון דיכאון עלולה להוביל לבעיות שינה.

צעירים שמתמודדים עם דיכאון מתקשים לעתים קרובות להירדם ולהתעורר, מרגישים עייפים מאוד במהלך היום, או ישנים עד מאוחר בבוקר. עם זאת, גם צעירים בריאים רבים מתמודדים עם בעיות כאלה.

בעיות שינה עשויות להצביע על בעיה נפשית. אם ילדכם הפגין אחד או יותר מהסימנים האלה במשך יותר משבועיים, כדאי לדבר איתו על חששותיכם, ולפנות לקבלת עזרה מקצועית מרופא המשפחה או מהיועצת בבית הספר.

הפרעות שינה שכיחות בגיל ההתבגרות ומושפעות משינויים העוברים על גופו ונפשו של המתבגר. אם נראה לכם שישנה הפרעה אחרת או שהשיטות שהזכרנו אינן עוזרות ואתם מודאגים, פנו לרופא, ליועץ בבית הספר או לפסיכולוג. אם יש צורך, מומחים אלה יוכלו להפנות אתכם למומחה שינה שיאבחן את ילדכם ויתאים לו פתרונות לפי צרכיו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

שיתוק מוחין

מהו שיתוק מוחין?

שיתוק מוחין (CP) הוא מוגבלות המשפיעה על יכולתו של הילד לשלוט בשריריו. המוגבלות נגרמת מפגיעה במוח במהלך התפתחותו, ברחם או מחוצה לו. ילדים עם שיתוק מוחין מתמודדים עם בעיות כגון חולשה בשרירים, נוקשות, מגושמות, איטיות ומנחים לא תקינים של הגוף. כמו כן, עלולות להיות הפרעות נלוות, שגם מקורן באותה פגיעה מוחית שגרמה להפרעה התנועתית: לקות אינטלקטואלית, לקויות למידה, קשיי קשב וריכוז, קשיים רגשיים ואפילפסיה. בנוסף עלול להיות קושי בשיווי המשקל ובעיות אורתופדיות שנגרמו כתוצאה מההפרעה התנועתית. שיתוק מוחין מתרחש ב-3.5 מתוך 1,000 לידות בממוצע, ונפוץ יותר אצל תינוקות זכרים.

הגורמים לשיתוק מוחין

שיתוק מוחין מתרחש במקרה של פגיעה מוחית או בעיות בהתפתחות המוח, בחלקים שאחראים על השליטה בתנועות השרירים. פגיעה או בעיות בהתפתחות המוח יכולות לקרות כאשר:

  • מוחו של הילד אינו מתפתח כהלכה בזמן ההיריון
  • התינוק נולד טרם זמנו, כשמוחו אינו מפותח לגמרי, והוא פגיע יותר ממוחו של ילוד שנולד במועד
  • האם חשופה לווירוסים שונים במהלך ההיריון
  • התינוק אינו מקבל מספיק חמצן בזמן הלידה
  • התינוק שבץ במהלך ההיריון או לאחר הלידה
  • מוחו של התינוק נפגע בשל  זיהום חמור זמן קצר לאחר הלידה
  • הילד חווה פגיעות שונות בשנות חייו הראשונות – למשל תאונת דרכים חמורה.

סוגים שונים של שיתוק מוחין

ישנן כמה חלוקות מקובלות. כדי לא לבלבל ניתן לומר כי שיתוק מוחין נחלק לשלושה סוגים שונים, לפי ההפרעה התנועתית השלטת.

שיתוק מוחין ספסטי 
סוג זה מתאפיין בטונוס שרירי מוגבר, כלומר, בנוקשות או בהתכווצות אוטומטית של השרירים. הדבר קורה כיוון שהמסרים שמועברים ממוחו של הילד לשריריו אינם עוברים כהלכה.

נהוג להגדיר את שיתוק המוחין הספסטי לפי המיקום של הפגיעה במוח. אם פלג גוף אחד מעורב (צד ימני או שמאלי של הגוף) שתוק המוחין יקרא המיפלגי (ימני או שמאלי). אם רק פלג הגוף התחתון מעורב (רגליים ואגן) שיתוק המוחין יקרא דיפלגי. אם כל 4 הגפיים מעורבים שיתוק המוחין יקרא קוואדריפלגי. ישנה גם אפשרות שרק גפה אחת מעורבת (לרוב יד), ואז זהו שיתוק מוחין מונופלגי.

שיתוק מוחין שאינו ספסטי (אקסטרפירמידלי בשפה הנוירולוגית)
בסוג זה ההפרעה התנועתית יכולה להיות:

דיסקינזיה- תנועות חוזרות לא נשלטות או מנחים לא תקינים בזרועות, ברגליים ובכפות הרגליים, וכן מסביב לפה, בראש ובצוואר. תנועות אלה מקשות על המתמודדים איתן לתפקד- לשבת, לעמוד, להגיע לדבר מה או לתפוס אותו. דוגמאות לבעיות תנועתיות כאלו הן דיסטוניה ואתטוזיס.

אטקסיה 
הפרעה זו מתאפיינת ברעידות ובתנועות לא יציבות, וכן בבעיות שיווי משקל. ילדים עם שיתוק מוחין אטקטי נוטים ללכת ברגליים מפוסקות כדי לשמור על שיווי משקל.

היפוטוניה
טונוס שרירים נמוך מהתקין, המקשה מאד על התפקוד התנועתי

שיתוק מוחין מעורב
בחלק גדול מהמקרים התסמינים אינם ברורים לחלוטין ומשתייכים במובהק לסוג כזה או אחר. לעיתים ישנם מאפיינים תנועתיים מכמה סוגים. למשל- שכיח שבשיתוק מוחין קוואדריפלגי נמצא ספסטיות בגפיים, היפוטוניה של הגב, הראש והצוואר, ותנועות או מנחים לא נשלטים (דיסקינזיות).

תסמינים והשפעות

כל ילד עם שיתוק מוחין מתמודד עם שילוב תסמינים שונה, הקשור למיקום הפגיעה המוחית ולנרחבותה. גם חומרת התסמינים משתנה מילד לילד.

יש ילדים עם תסמינים קלים יחסית, שיכולים ללכת היטב ולתקשר בצורה יעילה. ילדים עם שיתוק מוחין חמור יותר עשויים להתקשות לעשות תנועות יומיומיות או דברים פשוטים. כשליש מהילדים עם שיתוק מוחין יזדקקו לעזרה נוספת להתנייד, ורבע מהם אינם יכולים לדבר.

ההשפעות של שיתוק מוחין משתנות גם הן מילד לילד. אצל ילד אחד תתבטא המוגבלות בעיקר בצד אחד של הגוף (בדומה למצב שאחרי שבץ אצל מבוגר), ואצל אחר – בשתי הרגליים. ילד שלישי יתמודד עם השפעות על הרגליים, הידיים ופלג הגוף העליון. ילדים רבים מתמודדים עם בעיה בשרירי הפנים, הפה והגרון, שעשויה להפריע לתקשורת, לאכילה ולשתייה.

תינוקות

תינוקות עם שיתוק מוחין עשויים לחוות:

  • בעיות באכילה
  • התפתחות איטית או מעוכבת – לדוגמה,  קושי להרים את הראש או עיכוב ביכולת להתיישב בהשוואה לתינוקות אחרים.
  • תנועות לא שוות לאורך הגוף – למשל, הם עשויים להתייחס ולהיות מודעים פחות לאחת מהגפיים שלהם, או להשתמש פחות באחת הגפיים.
  • בעיות בשליטה בשרירים
  • טונוס שרירים נמוך
  • עוויתות שרירים או נוקשות בניסיון להניע את המפרקים.

חלק מהתינוקות עם שיתוק מוחין היו חולים כתינוקות רכים, או נולדו טרם זמנם. עם זאת, כמחצית מהתינוקות שאובחנו מאוחר יותר עם שיתוק מוחין נולדו בזמן בלידה תקינה.

לעיתים, הסימנים אצל התינוק אינם ברורים כל כך, אך אתם עשויים להרגיש שמשהו לא בדיוק בסדר. אתם מכירים את התינוק שלכם הכי טוב, ולכן בטחו בתחושות הבטן ודברו עם אחות טיפת חלב או רופא הילדים על חששותיכם.

ילדים

מעבר לקושי בשליטה על תנועתיות הגוף, ילדים עם שיתוק מוחין יכולים לסבול ממגוון בעיות:

  • מוגבלות שכלית התפתחותית או לקויות למידה אצל 45% מהילדים
  • לקות ראייה
  • לקות שמיעה
  • קשיי אכילה
  • בעיות שינה
  • כאבים
  • בעיות בדיבור ובשפה
  •  קשיים בוויסות חושי
  • קשיים רגשיים וההתנהגותיים
  • קשיי קשב וריכוז

בעיות בריאות נוספות

ילדים רבים עם שיתוק מוחין מתמודדים עם בעיות בריאות נוספות, ובהן ריפלוקס קיבתי-ושטי, עצירות, אפילפסיה, בעיות אורתופדיות וזיהומי ריאות חוזרים.

אם ילדכם אובחן עם שיתוק מוחין, ישנו צוות נרחב של מומחים שיטפל בו. עבדו איתם בשיתוף פעולה כדי למצוא את האסטרטגיות הטובות ביותר לשמירה על בריאותו.

הפגיעה במוחו של תינוק עם שיתוק מוחין אינה מחמירה עם הזמן. עם זאת, ייתכן שגופו יתקשה להתמודד עם האתגרים הנוספים כשיגדל – למשל, להמשיך ללכת כשהוא נהיה גבוה יותר, במהלך פרצי הגדילה בשנות ההתבגרות. קבלת אבחנה של שיתוק מוחין מוקדם ככל האפשר וקבלת עזרה יתנו לילדכם את הסיכויים הטובים ביותר. גם אם ילדכם לא אובחן בגיל צעיר, לעולם לא מאוחר מדי להתחיל לטפל בכך. 

אבחנה ובדיקות

היות ששיתוק מוחין הוא מוגבלות מורכבת עם תסמינים רבים ושונים, לא תמיד קל לקבל אבחנה ברורה של שיתוק מוחין לפני גיל 12 חודשים.

כל התינוקות מתפתחים בקצב שונה. אם התינוק שלכם לא הגיע לאבני הדרך ההתפתחותיות או שאתם חוששים שהוא לומד לנוע, לשבת או להשתמש בידיו לאט יותר מהצפוי, מומלץ לדבר עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או מומחה.

הרופא יאבחן שיתוק מוחין לאחר נטילת היסטוריה רפואית מלאה ובדיקה גופנית מדוקדקת. הוא יתבונן בתנועות הרצוניות של ילדכם ובטונוס השרירים שלו, ויחפש בזהירות שרירים רפויים או שרירים נוקשים ומכווצים. לאחר מכן יבדוק אם היציבה של ילדכם אינה אופיינית לגילו או שהוא משתמש בצד אחד של גופו יותר מאשר בצד השני.

הרופא עשוי להזמין בדיקות נוספות כדי לשלול מצבים נדירים אחרים, שעלולים להחמיר עם הזמן.

חלק מהרופאים מזמינים בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית), שבה מצלמים את מוחו של הילד. עם זאת, בדיקות ה-MRI של כ-10% מהילדים עם שיתוק מוחין יוצאות תקינות.

קבלת אבחנה מאושרת עלולה לארוך זמן רב בגלל ההפניות למומחים שונים ולמגוון בדיקות. ההמתנה קשה, אך חשוב שהרופאים ישללו מצבים בריאותיים אחרים שקשורים לתנועתיות או לגורמים אחרים לעיכוב תנועתי, כיוון שהטיפול בהם שונה.

טיפול מוקדם

טיפול מוקדם יכול לשפר מאוד את התסמינים ואת מצבו של ילדכם. כדי לתמוך בו ולעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, כגון רופאי ילדים, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ומורים או גננות לחינוך מיוחד.

אתם ואנשי הצוות תבחרו יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם. גם כשיגדל, חשוב לשמור על קשר עם צוות הטיפול המוקדם, כדי להמשיך לבדוק את בריאות השרירים, העצמות והמפרקים שלו.

תמיכה כלכלית

ילדים עם שיתוק מוחין זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהם. ההחלטה תתבסס על סמך בדיקות שנערכות במכונים להתפתחות הילד או במרפאות ייעודיות לשיתוק מוחין, וקובעות את התפקוד המוטורי של הילד בגפיים העליונות, בגפיים התחתונות, או בהתאם למבחן התלות- כלומר לצורך שלו בתמיכה.

ילד עם תפקוד לקוי בשתי גפיים, לדוגמא, זכאי לגמלה בשיעור של 50%, ילד עם חוסר תפקוד בשתי גפיים זכאי לגמלה של 100%, וילד מגיל שלוש, התלוי לחלוטין בעזרת הזולת, זכאי לקצבה בשיעור של 188%.ילדים המוגבלים בניידות זכאים גם לגמלת ניידות, הכוללת קצבה והטבות נוספות החל מגיל שלוש. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

חיי המשפחה עם ילד שמתמודד עם שיתוק מוחין יכולים להיות אמוציונליים ומאתגרים. מומלץ לפתח רשת תומכת של בני משפחה, חברים, הורים לילדים אחרים עם שיתוק מוחין ואנשי מקצוע.

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אחיהם של ילדים עם צרכים מיוחדים יושפעו גם הם מבחינה רגשית, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם.

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

להשאיר את הילדים לבד בבית – חוק השארת ילדים לבד בלילה

מתי מותר להשאיר את הילדים לבד בבית מבחינה חוקית?

במדינת ישראל קובע חוק העונשין: “המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים, עשה כן ברשלנות – דינו מאסר שנה” (מתוך אתר ‘בטרם’).

עם זאת, ארגון ‘בטרם’ ממליץ שלא להשאיר ילד מתחת לגיל עשר לבד בבית לפרקי זמן ארוכים. בגיל 12-10 אפשר להשאיר את הילד לבד לפרק זמן של כשעתיים אחרי בית הספר.

ההורה מחויב באופן חוקי לוודא כי ילדו זוכה להשגחה מתאימה. על פי החוק, על ההורה לספק מזון, ביגוד, מקום מגורים, ביטחון והשגחה. אם ילד נמצא במצב מסוכן ללא השגחה, מזון, ביגוד או מקום מגורים, ניתן להאשים את הוריו בעברה. באפשרות המשטרה או שירותי הרווחה להרחיק ילדים ממצבים שבהם ביטחונם בסכנה, וכשאין הורה או אפוטרופוס נוכח בסביבה.

שימו לב: אם ילד גדול יותר מתחת לגיל 18 – הבן או הבת של השכנים, למשל – שומר על ילדכם, אתם אחראים גם לשלומו וגם לשלום ילדכם במקרה שמשהו משתבש.

להחליט מתי ילדכם מוכן להישאר לבד בבית

רק אתם יכולים להחליט מתי ילדכם מוכן להישאר לבד בבית. לא מדובר רק בגילו, אלא גם בבשלות שלו. יכול להיות שתרגישו נוח להשאיר את בן ה-10 שלכם בבית כיוון שהוא אחראי מאוד, אך תחששו להשאיר לבד את אחיו בן ה-12, שאוהב להסתכן. הנה כמה שאלות שיעזרו לכם להחליט אם אפשר להשאיר את ילדכם לבד בבית:

  • האם הוא יודע לקבל החלטות נבונות?
  • האם הוא יכול להישאר לבד לזמן מה בלי להיבהל?
  • האם הוא יוכל להתמודד עם מקרה חירום כמו שריפה או אזעקה?
  • האם הוא יודע להשתמש בטלפון?
  • עד כמה בטוחים הבית והשכונה שלנו?
  • האם הוא זוכר מידע חשוב כמו מספרי טלפון?
  • האם הוא מתנהג לפי כללי הבית, בין אם אנו נמצאים במקום ובין אם לא?
  • כמה זמן ניעדר מהבית?
  • מה התדירות שבה יישאר לבד?

אם אינכם בטוחים שילדכם מוכן, הקשיבו לתחושת הבטן שלכם וחכו שיגדל מעט. אם הוא לא בטוח או מפחד להישאר לבדו בבית, חכו בסבלנות והבטיחו לו שירגיש מוכן כשיתבגר. אין צורך למהר.

אם ילדכם אינו מוכן להישאר לבד בבית, חפשו בייביסיטריות, צהרונים ועוד.

יתרונות העצמאות לילדים

הרגע שבו ילדכם נשאר בבית הוא חלק ממסעו אל העצמאות. זוהי הזדמנות להעביר את האחריות לילדכם. תוכלו אפילו לתת לו כמה משימות לעשות בבית – לתלות כביסה או לערוך את השולחן לארוחת הערב כשאינכם נמצאים. כך יוכל להרגיש שהוא מסוגל ולפתח מיומנויות מועילות כגון פתרון בעיות. אם הבית שלכם עמוס והומה, השהות לבד נותנת לו זמן פרטי ושקט עם עצמו.

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, דברו עם הרופא שלו על יכולותיו לפתור בעיות. אפשר לקבל עזרה מקצועית כדי לתכנן תוכנית שתאפשר לו עצמאות מסוימת, שתנצל את יכולותיו וחוזקותיו.

איך להתכונן להשאיר את הילדים לבד בבית

אם החלטתם שילדכם מוכן להישאר לבד בבית, כדאי לעשות כמה הכנות. הדבר הראשון הוא להתחיל בהדרגתיות. לדוגמה, אפשר להשאיר אותו לבדו לכמה דקות כשאתם קופצים לחנות, ולהגיע בהדרגה לשעה אחרי בית הספר. השארתו לבד ליום שלם דורשת הרבה יותר עצמאות מאשר השארתו לשעה-שעתיים, ולכן כדאי לעשות זאת לאט לאט ולבדוק אם הוא מוכן.

כללים

הכינו רשימת דברים שילדכם יכול לעשות כשהוא לבדו בבית – למשל, לשחק בחדרו, להכין שעורי בית, לצייר או לקרוא. כדאי להכין גם רשימת דברים שאינו יכול לעשות בלי מבוגר בסביבה, כמו להזמין חברים הביתה ללא רשות, לעשות אמבטיה, להשתמש באינטרנט או לבשל. וודאו שיש לו מה לאכול.

כדאי לבקש ממנו להתקשר אליכם כשהוא חוזר מבית הספר, ולהתקשר אליו להתעניין בשלומו, או אם אתם מאחרים.

החליטו אם מותר לו לפתוח את הדלת כשהוא לבד בבית, ואת מי מותר לו להכניס הביתה.

אם ילדכם עושה בייביסיטר על אחיו הקטנים, כדאי לציין כללים ברורים שקובעים מי אחראי. אפשר להכין תוכנית פעולה למקרה שאחד מהאחים הקטנים אינו עושה את מה שהתבקש, או שהם נקלעים למריבה גדולה.

עצות מעשיות

  • ילדכם צריך לדעת איך כל דבר בבית עובד, כמו האזעקה ומנעולי הדלתות.
  • ילדים עלולים להשתעמם או להרגיש בודדים כשהם לבד בבית. מומלץ להשאיר לו כמה משימות או להזכיר לו את השגרה בבית – לעשות שיעורים, לערוך את השולחן ואז לשחק.
  • אם אתם משאירים אותו לבד למשך כל היום, בקשו ממבוגר לקפוץ במהלך היום, או התקשרו אליו מדי פעם. כמו כן, הוא יוכל לבלות חלק מהזמן אצל חברים.

בטיחות

לפני שאתם משאירים את ילדכם לבד בבית, בדקו את רמת הבטיחות. בדקו את מנעולי הדלתות והחלונות, גלאי העשן והתאורה.

הסבירו לילדכם מה לעשות אם הטלפון מצלצל או מישהו דופק על הדלת. יכול להיות שתחליטו שהוא לא עונה ולא פותח.

ודאו שילדכם יודע למי להתקשר בעת הצורך. כתבו את מספרי הטלפון החשובים למקרה שהוא זקוק לעזרה ואינכם בבית.

ילדים בגיל בית הספר מודעים יותר לנושא הבטיחות מאשר ילדים צעירים יותר. הזכירו לילדכם את כללי הבטיחות לעתים קרובות, ועשו כל שביכולתכם כדי שביתכם יהיה בטוח ככל האפשר.

מקרי חירום

חשוב להכין תוכנית למקרי חירום. הסבירו לילדכם מה עליו לעשות במקרה חירום. מתי עליו להתקשר למשטרה, ומתי עליו להתקשר לשכן. הרגיעו אותו, שמקרי חירום הם נדירים, ושהוא יודע כיצד עליו לפעול.

לדוגמה, במקרה של שריפה, עליו לצאת מיד מהבית, ללכת לשכנים ואז להתקשר לכיבוי האש או למשטרה משם. לעומת זאת, זאת, אם הכלב ברח החוצה, עליו להתקשר אליכם ולחכות עד שתחזרו הביתה.

כמו כן, הכינו תוכנית למקרה שילדכם מאבד את המפתח, או מגיע הביתה ומגלה שהדלת פתוחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

נדנוד גוף, הזזת וחבטת ראש במיטה – מה עושים?

כשהתינוק מתנדנד, זז וחובט ראשו במיטה

נדנוד הגוף מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שישה חודשים, והזזת הראש מצד לצד וחבטתו מתחילות בדרך כלל בגיל תשעה חודשים. בנים חובטים את ראשם עד פי שלושה מאשר בנות. נדיר לראות את ההתנהגות הזו לאחר גיל שלוש. נדנודים, הזזות ראש וחבטות במיטה הם:

  • נפוצים וכמעט אף פעם אינם מזיקים
  • אלה התנהגויות חזרתיות וקצובות, שמתרחשות בדרך כלל כשהילדים נרדמים
  • עשויים להתרחש בכל זמן.

ילדכם עשוי:

  • להתרומם על שש ולהתנדנד קדימה ואחורה, להכות את המצח בראש המיטה או בסורגי העריסה
  • להתיישב במיטה ולחבוט את ראשו אחורה, על ראש המיטה
  • לשכב כשפניו כלפי מטה ולחבוט את ראשו ואת חזהו על הכרית או המזרון
  • לשכב על גבו ולהניע את ראשו ואת גופו מצד לצד
  • להשמיע קולות בזמן שהוא מתנדנד.

טיפים פשוטים להתמודדות

אם ילדכם מתפתח היטב בכל שאר ההיבטים, אתם יכולים להניח לכך שהוא מתנדנד, מזיז את ראשו או חובט אותו כשהוא כמעט נרדם. התנהגויות אלה יחלפו, בסופו של דבר. ילדים שמתנדנדים, מזיזים את ראשם בחוסר מנוחה או חובטים אותו בלילה נמצאים בדרך כלל במצב ישנוני, וההתנהגות תיפסק ברגע שיירדמו. ילד ללא בעיה התפתחותית או רפואית משמעותית לא ייפגע מאוד מהנדנוד, הזזת הראש או חבטתו. הנזק העיקרי עלול להיות לרהיטים ולקירות בבית!  אם מלבד הנדנוד לילדכם יש התנהגויות חריגות אחרות, או שההתפתחות שלו אינה כמצופה- מומלץ לדון על כך עם רופא הילדים.

הנה כמה רעיונות נוספים שעשויים לעזור:

  • נסו שלא לשים לב להתנהגות הזו. הילדים עשויים לחזור על ההתנהגות אף יותר אם הם רואים שזו דרך יעילה להשיג את תשומת לבכם, או להביא אתכם לחדר השינה (גם אם אתם רק רוצים להגיד להם להפסיק).
  • נסו לוודא שילדכם אינו מבלה זמן רב מדי במיטה לפני שהוא נרדם.
  • אם אתם מודאגים שילדכם חווה חרדה כלשהי, הקדישו מעט יותר זמן למנוחה ובלו אותו ביחד לפני השינה. אם הוא נראה חרד, נחמו אותו תמכו בו. אם תבלו יחד לפני השינה, ייתכן שילדכם יזדקק לכם פחות אחרי שתגידו לו לילה טוב.
  • אם אתם מודאגים שהילד ייפצע, הוציאו את ראש המיטה או הרחיקו את המיטה מהקיר, כדי להפחית את הסיכון לפגיעה.
  • לפעמים הרעש מפריע למשפחה כולה. כדי להפחית את הרעש, נסו להניח את המזרון של ילדכם על הרצפה או להעביר את מיטתו לחדר אחר.

מדוע ילדים מתנהגים כך במיטה?

התנהגות חזרתית וקצובה היא מנחמת ומרגיעה, אפילו לילדים שמתפתחים באופן תקין. ייתכן שתבחינו שילדכם עושה זאת עוד יותר אם הוא חש חרדה או לחץ במהלך היום. עם זאת, הנדנוד, חבטת הראש או הזזתו מצד לצד אינם מרמזים על בעיה רגשית.

אם אתם מבחינים שילדכם החל להתנהג כך בזמן שינוי גדול, או שנראה כי הוא מתקשה להתמודד עם משהו, נחמו אותו ותמכו בו. אם אתם עדיין מודאגים מכך או חוששים לגבי תחומי התפתחות אחרים, פנו לקבלת ייעוץ מקצועי – כדאי לדבר עם רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טיפולי שיניים לבני נוער: בני 12-18

לצחצח שיניים

צחצוח השיניים חשוב במיוחד לשמירה על שיניים נקיות, וכן למניעת עששת ומחלות חניכיים. בני נוער אינם מצחצחים תמיד את השיניים, והסיבות לכך רבות. לדוגמה, יכול להיות שילדכם אינו מבין את חשיבות צחצוח השיניים, או פשוט שוכח לעשות זאת.

חפשו סימנים לכך שילדכם אינו מצחצח שיניים – לדוגמה, מברשת השיניים שלו אינה משומשת, השיניים נראות לא נקיות, או שתבחינו במחלת חניכיים או בריח רע מהפה.

עודדו את ילדכם לצחצח שיניים באופן קבוע. כדאי להסביר מדוע חשוב לצחצח את השיניים – למשל, צחצוח קבוע עוזר לשמור על שיניים נקיות, ומונע עששת וריח רע מהפה. צחצוח השיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. גם התזונה חשובה לבריאות הפה – מזון ומשקאות דלי סוכר הם האפשרות הטובה ביותר.

למקרה שילדכם זקוק לתזכורת, הנה כמה שלבים בסיסיים לצחצוח השיניים:

  1. להשתמש בכמות מתאימה של משחת שיניים המכילה פלואוריד.
  2. לכוון את מברשת השיניים בזווית של 45 מעלות לכיוון קו החניכיים.
  3. לצחצח בתנועה מעגלית עדינה.
  4. לחזור על הפעולה במשטחי השן הפנימיים.
  5. להשתמש בתנועת קדימה ואחורה עדינה על משטחי הלעיסה.
  6. לירוק החוצה את משחת השיניים.
  7. שאלו את רופא השיניים האם ובאיזו תדירות ילדכם צריך להשתמש בחוט דנטלי. אם כן, הרופא יראה לכם כיצד לנקות את המרווחים בין השיניים בצורה הנכונה.

לבחור מברשת שיניים

יש בשוק מגוון רחב כל כך של מברשות שיניים, שהבחירה עלולה להיות מעט מבלבלת. כשתבחרו מברשת שיניים, חפשו את הדברים הבאים:

  • סיבים רכים: שלא יפגעו בחניכיים או בציפוי האמייל של השן.
  • ידית ארוכה: שתעזור לילדכם להגיע לכל השיניים בפה.
  • ראש קטן: שיקל עליו להניע את המברשת בתוך הפה.

מברשות שיניים חשמליות טובות בדיוק כמו מברשות רגילות, ושימושיות במיוחד אם לילדכם אינו שולט היטב כל כך במוטוריקה עדינה. בין אם מדובר במברשת חשמלית או רגילה, כדאי להחליף אותה כשהסיבים מתחילים להיראות שחוקים ובלויים ובכל מקרה כדאי להחליף כל שלושה חודשים.

משחת שיניים ופלואוריד

פלואוריד הוא מינרל שמחזק את האמייל ועוזר במניעת עששת. מי השתייה בישראל מועשרים בפלואוריד. גם כאשר מי השתייה מכילים פלואוריד- הוא מצוי במים בכמות המתאימה ושתייתם בטוחה). הפלואוריד עובד בצורה מיטבית בריכוזים נמוכים מאוד (1 מ”ג לליטר) ובחשיפה ובשימוש יומיומי באמצעות מי שתייה מופלרים, מזון ומשקאות שמכילים פלואוריד ומשחת שיניים עם פלואוריד.

רופאי השיניים עשויים להמליץ על מי פה מועשרים בפלואוריד לילדים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח עששת.

איטום חריצים

רופא השיניים עשוי להמליץ לכם ולילדכם על תהליך שנקרא איטום חריצים. זהו ציפוי דקיק שמונח על משטחי הלעיסה של השיניים – המקום שבו נוטה להתפתח עששת וחורים אצל ילדים. האיטום מונע הצטברות חיידקים (פלאק) בחריצי השיניים ועוזר למנוע עששת. התקנת האיטום פשוטה ומהירה, ואינה כרוכה בכאב אלא באי נוחות קלה בלבד.

הציפוי עלול להישחק עם הזמן ואינו נשאר על שיניו של ילדכם לנצח. רופא השיניים יבדוק אותו באופן קבוע, ולעתים יש צורך לתקן אותו או להחליפו. אם אתם מעוניינים באיטום חריצים, כדאי לפנות לרופא שיניים מומחה לילדים.

לבקר אצל רופא השיניים

לכל אחד יש צרכים וסיכונים דנטליים שונים. הצרכים האלה משפיעים על תדירות הביקורים שילדכם צריך אצל רופא השיניים. דברו עם הרופא על התדירות הרצויה.

ודאו כי המפגשים של ילדכם עם רופא השיניים יהיו חיובים וטובים. חוויה דנטלית טובה אצל רופא שיניים מומחים לילדים ושיננית עם הגישה המתאימה חשובה להמשך שמירה על בריאות הפה והשיניים גם בגיל הבגרות.

טיפולי שיניים בישראל

טיפולי השיניים בישראל ניתנים חינם או בעלות נמוכה במערכת הבריאות הציבורית, עד גיל 15. הטיפולים נערכים דרך מרפאות השיניים של קופות החולים השונות.

כמו כן, אפשר לבקר במרפאות שיניים פרטיות. עלות הביקורים יקרה יותר, אך במקרים מסוימים אפשר לקבל החזרים מחברות הביטוח הרפואי. היכנסו לאתר משרד הבריאות כדי לראות אילו טיפולים כלולים בסל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לקות כפולה: חירשות ועיוורון

מהי חירשות ועיוורון?

לקות כפולה של חירשות ועיוורון משמעה שלילדכם יש בעיות בראייה ובשמיעה גם יחד. ישנם שני סוגים: חירשות ועיוורון מולדות, וחירשות ועיוורון שנרכשות בשלב מסוים בילדות. לקות כפולה של חירשות ועיוורון היא מצב מתמשך לאורך כל החיים. ילדים חירשים-עיוורים מתמודדים בדרך כלל עם אחד או יותר מהדברים הבאים:

  • אובדן שמיעה וראייה מרגע הלידה או מגיל צעיר מאוד.
  • עיוורון מלידה או מגיל צעיר מאוד, ואובדן שמיעה מאוחר יותר.
  • חירשות מלידה או מגיל צעיר מאוד, ואובדן ראייה מאוחר יותר.

ילד אינו צריך להיות חירש ו/או עיוור לגמרי כדי להיחשב כחירש-עיוור. למעשה, רוב הילדים שומעים או רואים מעט. הם יכולים להשתמש במעט הראייה או השמיעה שלהם, לצד החושים האחרים, כדי ללמוד כיצד לתקשר עם אחרים. ילדים חירשים-עיוורים יזדקקו לעזרה כדי לתקשר ולהכיר חברים. אם לא יקבלו עזרה כזו, הם עלולים לגדול בתחושת בידוד.

הגורמים לחירשות-עיוורון

עם הגורמים לחירשות-עיוורון אצל ילדים נמנים:

  • מצבים גנטיים כגון תסמונת אשר ו תסמונת CHARGE
  • זיהום ויראלי במהלך ההיריון
  • שיתוק מוחין
  • תסמונת אלכוהול עוברית
  • לידה מוקדמת
  • מחלה, טראומה ופציעות.

סימנים ותסמינים מוקדמים

עיניהם ואוזניהם של ילדים חירשים-עיוורים עשויים להיראות בדיוק כמו אלה של ילדים אחרים. לעיתים קרובות, דווקא התנהגותו של ילדכם או האופן שבו הוא משתמש בעיניו עשוי לגרום לכם לחשוב שיש בעיה כלשהי בראייה או בשמיעה שלו.

רוב התינוקות מתחילים להתמקד בפרצופים ובדברים בסביבות גיל ארבעה-חמישה שבועות. מגיל ארבעה חודשים, הם מפנים את ראשם כדי לשמוע מהיכן הגיע הקול ששמעו. אם התינוק שלכם חירש-עיוור, תבחינו שלא נראה שהוא עושה זאת. ייתכן שאינו יוצר קשר עין אתכם או עם אחרים, או אינו מנסה להושיט את ידו ולנוע לעבר דברים שונים.  כמו כן, תינוקות מפיקים קולות כבר בחודשים הראשונים לחיים. באופן תקין, תינוק שומע את הקולות שהוא מפיק ואת התגובות של הסביבה, וסביב גיל חצי שנה המלמול התינוקי מתחיל להתגבר, מופיעות הברות ובהמשך מילים. אצל תינוק שאינו שומע תהליך זה לא מתרחש והוא נשאר שקט מאוד.

תינוקות חירשים-עיוורים נוטים:

  • לישון הרבה, לבכות מעט ולא להניע הרבה את זרועותיהם ורגליהם
  • לא להוציא הגה, לא לנסות לתפוס חפצים, להתרומם לעמידה וללכת כצפוי
  • לא לפנות לרעשים חזקים, לקולות או לצלילים אחרים
  • להזדקק לזמן רב כדי להגיב כשאתם מדברים אליהם
  • להתנועע קדימה ואחורה, לחבוט את ראשם או לתחוב אצבעות בעיניהם
  • לא לאהוב מגע מאנשים או חפצים.

אם אתם דואגים להתפתחותו או להתנהגותו של התינוק או הילד שלכם, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב.

אבחנה

מומלץ לאבחן חירשות-עיוורון מוקדם ככל האפשר, ויפה שעה אחת קודם. כל התינוקות עוברים בדיקות סינון שמיעה מיד לאחר הלידה. בדיקות אלה מגלות רבים מליקויי השמיעה.

אם אתם מודאגים מהראייה או השמיעה של ילדכם כשהוא גדל, פנו קודם כל לרופא הילדים. אם יש צורך, הרופא יפנה אתכם לבדיקת שמיעה, ולרופא אף אוזן גרון, ו/או לרופא עיניים לילדים. מומחים אלה יתבוננו באוזניים ובעיניים של ילדכם, ישאלו אתכם שאלות ויערכו בדיקות נוספות. בסופן יוכלו המומחים להגיד בדיוק מה הבעיה.

טיפול מוקדם

רופא העיניים, ורופא אף-אוזן-גרון  יפנו אתכם במידת הצורך לקבלת שירותי טיפול מוקדם. שירותים אלה מקשרים אתכם עם אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והחינוך, שיכולים להעריך את יכולותיו של ילדכם, ולעזור לכם ללמוד כיצד לבלות איתו ולעודד את התפתחותו. ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב, ולכן, משחק ותקשורת יומיומיים יעזרו לילדכם מאוד.

אנשי המקצוע הללו יעזרו לכם להבין את סגנון התקשורת של ילדכם, שעשוי לכלול מחוות וסימנים, פעולות אישיות, ציורים, שפת גוף ומעט דיבור. כמו כן, שיקום מוקדם יעזור לילדכם ללמוד כיצד לתקשר, להכיר חברים ולשהות ליד אנשים אחרים, ולהרגיש בטוח מספיק כדי לחקור את סביבתו.

צוות אנשי המקצוע שיתמכו בכם ובילדכם יכלול רופאי ילדים, קלינאי תקשורת, מורים או גננות לחינוך מיוחד ו מורים שיקומיים. מומלץ שתכירו היטב את אנשי המקצוע הללו ותלמדו כיצד לעבוד איתם, כדי שיוכלו להבין היטב למה זקוק ילדכם כדי לגדול, ללמוד ולהפוך לעצמאי יותר.

השפעות

ילד עם אובדן שמיעה וראייה מתקשה בדרך כלל להבין מה מתרחש סביבו. כלומר, חירשות-עיוורון עשויה להשפיע גם על תחומים אחרים בהתפתחות:

  • תקשורת – למשל, אינו רואה או שומע כשמישהו מנופף או מחייך אליו, ואינו יכול ליצור קשר עין.
  • דיבור – לדוגמה, התינוק שלכם עשוי שלא להצביע על חפצים, ולכן אנשים סביבו לא יקראו לחפצים אלה בשמם.
  • הבחנה בין יום ללילה – מקשה עליו להיכנס לשגרת השכבה קבועה.
  • תנועה במרחב- ישיבה, זחילה והליכה – לדוגמה, אינו רוצה להתקדם לעבר חפצים שונים, כיוון שאינו רואה או שומע אותם.
  • קריאה וכתיבה – עשוי לחול עיכוב בלמידת המיומנויות המוטוריות ומיומנויות ההאזנה שדרושות ללימוד קריאה וכתיבה.
  • משחק – למשל, הוא עלול לפחד לגעת במרקמים מסוימים או לחקור אזורים שאינו רואה.
  • תגובה מהירה לסיטואציות שונות – כיוון שאינו יכול ללמוד באמצעות התבוננות, ייתכן שלא יידע כיצד להגיב למצב או לחוויה מסוימים ותגובתו תהיה איטית, במקום להגיב מיד.

כדי להתגבר על האתגרים הללו, יצטרך ילדכם הכוונה שתעזור לו לחבר ולהבין מילים, צלילים, מגע ופעולות שונים. שמרו על קשר תמידי עם הצוות הטיפולי והחינוכי  וקבלו מהם הדרכה וטיפים להתנהלות שלכם בבית, בעבודה פרטנית ומשפחתית מול הילד. אינטראקציות וחוויות חיוביות עם בני המשפחה ועם אנשי המקצוע יעודדו אותו לפתח תנועה בטוחה, עצמאית ובוטחת בביתו, בבית הספר ובקהילה, וללמוד לתקשר טוב יותר עם הסובבים. עזרו לו לחקור את הסביבה באמצעות הראייה והשמיעה שיש לו, בצירוף שאר החושים, כדי להצית את סקרנותו בנוגע לעולם שמסביב.

שירותים ותמיכה

אנשי מקצוע ושירותי רווחה רבים יכולים לעזור לכם ולמשפחתכם.

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על חירשות ועיוורון, אפשר לפנות למרכז לחרש-עיוור – מכון בית דוד.

בנבכי הביורוקרטיה

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על נושאים רבים הנוגעים למיצוי זכויות.

תמיכה כלכלית

ילדים עם חירשות ועיוורון זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהם. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי. למידע על גמלה על עיוורון- לחצו כאן. למידע על גמלה על חרשות- לחצו כאן.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לחץ חברתי והשפעה חברתית אצל בני נוער

הידעתם?

  • בגיל ההתבגרות המוקדם ובגיל ההתבגרות עצמו, ההשפעה החברתית היא חזקה ביותר.
  • בנים נוטים להיות מושפעים יותר מלחץ חברתי מאשר בנות.

השפעה חברתית ולחץ חברתי

לחץ חברתי גורם לכך שאנחנו בוחרים לעשות משהו שלא היינו עושים לבדנו, כיוון שאנו רוצים להרגיש מקובלים ומוערכים בחברה. הלחץ החברתי לא בהכרח מוביל אותנו לעשות משהו בניגוד לרצוננו.

ייתכן ששמעתם גם את המונח “השפעה חברתית”. ייתכן ש”השפעה חברתית” הוא מונח טוב יותר לתיאור האופן שבו התנהגותם של מתבגרים מתעצבת בעקבות רצונם להרגיש שייכות לקבוצת חברים.

השפעה חברתית יכולה להיות חיובית. לדוגמה, השפעה חברתית יכולה לגרום לילדכם להיות אסרטיבי יותר, לנסות פעילויות חדשות או להשתלב יותר בבית הספר. אך היא גם יכולה להיות שלילית. חלק מהמתבגרים יבחרו לנסות דברים שבדרך כלל לא יתעניינו בהם, כגון עישון או השתתפות בהתנהגות אנטי- חברתית, כמו שקרים, גניבות או תוקפנות הרסנית.

השפעה חברתית עשויה להוביל לכך שהילדים:

  • יבחרו את אותם בגדים, תספורות או ‘פירסינגים’  כמו חבריהם
  • יאזינו לאותה מוזיקה או יצפו באותן תוכניות טלוויזיה כמו חבריהם
  • ישנו את אופן הדיבור שלהם, או את המילים שבהן הם משתמשים
  • יעשו דברים מסוכנים או יפרו את הכללים
  • יעבדו קשה יותר בבית הספר, או לא יעבדו קשה מספיק
  • ייצאו לדייטים או ישתתפו בפעילות מינית כשאינה מתאימה ורצויה להם.
  • יעשנו או ישתמשו באלכוהול או בסמים אחרים.
  • יפגעו בבני נוער אחרים וידחו אותם, בפניהם או ברשתות החברתיות.

כדי להתמודד היטב עם ההשפעה החברתית, צריך למצוא את האיזון הנכון בין להיות עצמנו לבין הרצון להשתלבות בקבוצה.

חלק מהילדים נוטים יותר להיות מושפעים לשלילה מחבריהם – למשל, ילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה, ילדים שמרגישים שיש להם מעט חברים, וילדים בעלי צרכים מיוחדים. ילדים אלה עשויים לחשוב שהדרך היחידה שבה יתקבלו לקבוצות חברתיות או ישפרו את מעמדם החברתי היא להתנהג ולהיראות כמו הקבוצה.

ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה או צורך באינדיבידואליות מתנגדים טוב יותר להשפעה חברתית שלילית. אם ילדכם שמח בחלקו ושלם עם הבחירות שבחר, סביר פחות להניח שיושפע על ידי אנשים אחרים. הערכה עצמית עוזרת לבסס מערכות יחסים טובות, וחברויות חיוביות עוזרות בתורן להעלאת ההערכה העצמית.

לעזור לילדכם להתמודד עם השפעה חברתית ולחץ חברתי

ייתכן שאתם מודאגים שילדכם מושפע יותר מדי מחבריו, או שהוא מוותר על הערכים שלו (ושלכם) כדי להתאים יותר לחבריו. חשש נוסף הוא שילדכם לא יצליח להגיד ‘לא’ אם יחוש לחץ לעשות דברים מסוכנים, כמו לעשן.

עם זאת, האזנה לאותה מוזיקה ולבישת בגדים דומים אינן מובילות בהכרח לכך שיעשה דברים אנטי-חברתיים או מסוכנים כמו חבריו. יהיו דברים שיעשה כמותם, ודברים אחרים שלא. גם לכם יש השפעה על ילדכם, בעיקר בטווח הארוך. אם ילדכם יודע היטב מיהו ובמה הוא מאמין, סביר להניח שיידע להציב את הגבול במקרה הצורך, כשעליו להעריך סיכונים.

הנה כמה רעיונות שיעזרו לו להתמודד עם השפעה חברתית ולחץ חברתי:

  • שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים. כדאי לשמור על קשר עם ילדכם, ולהתעניין בצורה לא ביקורתית במה שעובר עליו, כדי שירגיש בנוח לבוא ולדבר איתכם, כשהוא מרגיש שמנסים להשפיע עליו לעשות משהו שאינו שלם איתו. אם הוא יחשוש מתגובה שלילית שלכם, סביר להניח שלא ישתף אתכם.
  • עזרו לילדכם לגבש גבולות. שוחחו איתו על הסכנות שבכניעה ללחץ חברתי, וסייעו לו לגבש קווים אדומים ומערכת ערכים שינחו אותו, כמו הימנעות מפגיעה באחרים או ממעבר על החוק.
  • הציעו לו דרכים שונות להגיד ‘לא’, שיאפשרו לו לשמור על כבודו. לדוגמה, חבריו עלולים לעודד אותו לנסות לעשן. במקום להגיד פשוט “לא, תודה”, הוא יכול להגיד משהו כמו “לא, זה מחמיר את האלרגיה שלי”, או “לא, אני לא אוהב את הריח”. לחלופין, עודדו אותו להיות חזק מספיק כדי להביע את דעתו, מבלי לשלול את זכותם של אחרים לדעתם.
  • עזרו לילדכם למצוא מוצא. אם ילדכם מוצא את עצמו בסיטואציה מסוכנת או מסובכת, כדאי שיידע שהוא יכול לסמס או להתקשר אליכם כדי לקבל גיבוי בלי לדאוג שתכעסו. אם הוא נבוך מכדי להתקשר, אפשר להסכים על הודעה מוצפנת. לדוגמה, הוא יכול להגיד שהוא מתקשר לבדוק אם קניתם לו לחמנייה למחר, כשלמעשה, הוא זקוק לעזרה.
  • עודדו יצירת רשת חברתית רחבה. פיתוח חברויות ממקורות רבים, ובהם חוגי ספורט, פעילויות משפחתיות או תנועות נוער, יעזור לילדכם לקבל אפשרויות רבות לתמיכה אם אחת מהחברויות שלו מגיעה לקצה.
  • חזקו את תחושת ההערכה העצמית של ילדכם. הערכה עצמית גבוהה תעזור לילדכם לחוש ביטחון רב יותר בהחלטות שהוא מקבל, ולהדוף השפעה חברתית שלילית. בטאו הערכה מיוחדת ליכולתו לעמוד מול לחצים, ולפעול בהתאם לאמונותיו.

מה לעשות כשמודאגים מההשפעה החברתית והלחץ החברתי

עודדו את ילדכם להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו, ונסו להכיר את החברים טוב יותר. כך תוכלו גם לבדוק אם ילדכם נתון להשפעה חברתית שלילית.

תקשורת טובה ומערכת יחסים חיובית ולא שיפוטית עם ילדכם תעודד אותו לדבר אתכם אם הוא מרגיש השפעות שליליות מצד חבריו.

אם אתם חוששים שחבריו של ילדכם משפיעים עליו באופן שלילי, אל תהיו ביקורתיים; אתם עלולים להרחיק את ילדכם ולגרום לו להיפגש איתם מאחורי גבכם. אם יחשוב שאינכם מאשרים את החברים שלו, הוא עלול לרצות לראות אותם עוד יותר.

במקום להתמקד באנשים שאינכם אוהבים, נסו לדבר עם ילדכם על ההתנהגות שאינכם מקבלים. דברו על ההשלכות האפשריות של אותה התנהגות, במקום לשפוט את חבריו.

כדאי להתפשר לפעמים. לדוגמה, תנו לו ללבוש בגדים מסוימים, לענוד עגילים או להסתפר כפי שהוא רוצה כדי שירגיש דומה לחבריו ויבטא את הצורך שלו בביטוי עצמי, גם אם אינכם מתלהבים משיער כחול או מג’ינס קרוע.

החברים ותחושת החיבור לקבוצה נותנים למתבגרים תחושת שייכות והערכה, ועוזרים להם לצבור ביטחון עצמי. חברויות עוזרות למתבגרים ללמוד מיומנויות חברתיות ורגשיות חשובות, כמו רגישות למחשבות, לרגשות ולרווחתם של אנשים אחרים.

במידה ואינכם מצליחים להשפיע על התנהגות של ילדכם שיש בה סיכון,  תוכלו לשקול לדבר עם הורים של חבריו, ולגבש עמדה מתואמת בין ההורים.

השפעה חברתית ולחץ חברתי: מתי להתחיל לדאוג

אם אתם מבחינים בשינויים במצב הרוח של ילדכם, בהתנהגות, בהרגלי האכילה או השינה, וחושבים שהם נובעים מהחברים שאיתם הוא מסתובב, כדאי לדבר איתו.

חלק מהשינויים במצבי הרוח ובהתנהגות נורמלי לגמרי אצל מתבגרים. אך אם נראה שמצב רוחו של ילדכם ירוד למשך יותר משבועיים, או שהוא אינו נהנה כבעבר מדברים או פעילויות מהם נהנה בדרך כלל, כדאי לבדוק את בריאותו הנפשית. חלק מסימני האזהרה כוללים:

  • מצב רוח ירוד, נטייה מוגברת לרגשנות יתר, דמעות או תחושת ייאוש וחוסר תוחלת
  • תוקפנות או התנהגות אנטי-חברתית  שאינה שכיחה אצל ילדכם
  • שינויים פתאומיים בהתנהגות, לעתים קרובות בלי כל סיבה נראית לעין
  • קושי להירדם, להישאר במצב שינה או להתעורר מוקדם
  • אובדן תיאבון או אכילת יתר
  • סירוב ללכת לבית הספר
  • הימנעות מפעילויות שנהג לאהוב
  • השמעת הצהרות על כך שהוא רוצה לוותר, שהחיים לא שווים שיחיה אותם.

אם בעיות אלה מדאיגות אתכם, דברו עם ילדכם. הצעד הבא הוא לדבר עם רופא המשפחה או הילדים, שיפנה אתכם לשירותים המקצועיים המתאימים, ליצור קשר עם מרפאת המתבגרים הקרובה, או לסייע לו להגיע לטיפול פסיכולוגי.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ריפלוקס – החזר קיבתי- ושטי

ריפלוקס הוא מצב שבו תכולת הקיבה של ילדכם עולה בחזרה לוושט או לפה. תהליך זה מתרחש בשל חולשה של השריר המשמש כשער בין הושט לקיבה, ומאפשר לאוכל לעלות חזרה. מרבית התינוקות חווים ריפלוקס בדגרה מסוימת, ועשויים מדי פעם לפלוט או להקיא, אך מרביתם אינם סובלים ממנו, אין צורך לטפל בכך, ולרוב זהו מצב שחולף מעצמו. עם זאת, כאשר הריפלוקס מוביל לסיבוכים שונים, זהו כבר מצב הדורש התייחסות וטיפול.

הסיבות לריפלוקס

ריפלוקס מתרחש כאשר השרירים שבין הוושט של התינוק לבין הקיבה מתרפים לרגע, ומאפשרים לתכולת הקיבה לעלות בחזרה אל הוושט או אל הפה.

ריפלוקס אצל תינוקות נובע בדרך כלל מכך שהשרירים הללו אינם מפותחים מספיק. התוצאה היא פליטה או הקאה.

התסמינים של ריפלוקס

תסמיני ריפלוקס אצל תינוקות מופיעים בדרך כלל כחודש אחרי הלידה. התינוק עשוי להתחיל להקיא חלב במהלך ההאכלה, אחריה או בינה לבין ההאכלה הבאה. רוב הילדים מתגברים על ריפלוקס בעצמם עד שהם נהיים פעוטות, ככל הנראה כיוון שבגיל זה, הם מבלים יותר בתנוחה אנכית ואוכלים מזון מוצק יותר. חלק מהילדים ממשיכים להציג תסמינים גם לאחר מכן.

מחלת הריפלוקס הקיבתי ושטי

לעתים נדירות, ריפלוקס עלול להוביל לסיבוכים אצל חלק מהתינוקות ומהילדים. התסמינים כוללים כאב ואי נוחות בחזה או בבטן העליונה, ועלולים לגרום לתינוק להיות באי שקט, לבכות הרבה ולהקשית את הגב. הוא עשוי להתקשות לישון ולא לעלות מספיק  במשקל. לעיתים עלולה להיגרם מחלה נשימתית הבאה לידי ביטוי בקשיי נשימה, צפצופים או סטרידור. במקרים קשים החומר החומצי העולה מהקיבה לוושט עלול לגרום למעין כוויות כימיות בוושט, עד כדי יצירת צלקות והצירויות בוושט.

מתי לפנות לרופא

לכו לרופא אם:

  • הקיא של ילדכם מכיל נוזל מרה (בצבע ירוק) או דם
  • ילדכם מתקשה לבלוע
  • ילדכם סובל מחום
  • ילדכם עצבני וקשה להרגיע אותו מרבית שעות היום ילדכם מסרב לאכול,
  • ילדכם אינו עולה מספיק במשקל

בדיקות לריפלוקס

ברוב המקרים אין צורך בבדיקה לריפלוקס. לחלק מהילדים, ובעיקר אלה שסובלים מסיבוכים של ריפלוקס, ימליצו הרופאים לעבור בדיקת ניטור חומציות בוושט (pH), כדי לראות אם רמת החומציות שמגיעה מהקיבה גבוהה מדי. הבדיקה נערכת באמצעות החדרת צינורית קטנה עם חיישן לוושט התינוק לפרק זמן של 24 שעות.

לעתים יבקש הרופא להביט לאורך הוושט באמצעות מצלמה מיוחדת. בדיקה זו נקראת אנדוסקופיה ונעשית תחת הרדמה.

טיפול בריפלוקס

רוב מקרי הריפלוקס משתפרים עם הזמן ואינם נזקקים לטיפול מיוחד. אם הריפלוקס של התינוק שלכם קל למדי ואינו פוגע בעלייה במשקל, נסו להאכיל אותו בתנוחה זקופה יותר כדי להקל על הבעיה. החזיקו אותו בתנוחה זקופה למשך כחצי שעה לאחר ההאכלה. כמו כן ניתן לנסות האכלות תכופות יותר, אך בכמויות קטנות יותר.

אם התינוק שלכם ניזון מתמ”ל, הרופא עשוי להמליץ על תמ”ל סמיך יותר שמיועד לסובלים מריפלוקס. אם התינוק יונק, ניתן להסמיך את חלב האם באמצעים שונים, כולל על ידי מתן תרופה לאחר ההנקה, שתפקידה להפוך את החלב למרקם הדומה לג’לי, שאינו עולה בקלות חזרה לוושט.

אם נראה כי ילדכם סובל מכאבים אחרי שהקיא או אינו עולה במשקל, הרופא עשוי  לתת לכם מרשם לתרופה נוגדת חומציות, שתמנע את תופעות הלוואי הקשות של הריפלוקס הנובעות מחומציות תוכן הקיבה שעולה לוושט.  סמכו על רופא הילדים שימליץ על הטיפול הטוב ביותר לילדכם.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר  Raising Children Network

בעיות שיניים אצל בני נוער: בני 12-18

חריקת שיניים

אין צורך לטפל בחריקת שיניים מזדמנת שאינה גורמת לבעיות. אך כדאי לפנות לרופא השיניים אם החריקה ממשיכה – היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבים במפרקי הלסת, כאבי שיניים או לשחיקת השיניים. אם אתם מבחינים שילדכם חורק שיניים לעתים קרובות, כדאי לגשת לקבלת ייעוץ אצל רופא שיניים מומחה לילדים.

אפשר להיעזר בסד לילה או מגן לשיניים, שמגן עליהן מפני החריקה וההידוק. שאלו את רופא השיניים איזה מגן הכי מתאים לילדכם.

אורתודונטיה (יישור שיניים)

ייתכן שילדכם יזדקק לטיפול אצל אורתודונט שיעזור לתקן את מנח השיניים ואת הסגר (האופן שבו השיניים העליונות נסגרות מעל לשיניים התחתונות). מצב שבו השיניים והלסתות אינן מיושרות היטב עלול לגרום לבעיות כגון פגיעה בגדילת הלסת, בריאות החניכיים, שחיקת שיניים חריגה ובעיות דיבור. מתבגרים בעלי חוסר התאמה עלולים להתקשות לנקות היטב את השיניים. כמו כן יש לדבר ההשפעה על האסתטיקה והביטחון העצמי.

כיום, טיפולים אורתודונטיים נפוצים למדי – סביר להניח שלפחות אחד מחבריו של ילדכם עובר טיפול כזה גם הוא. אם לילדכם יש “גשר” או מכשירים אורתודונטיים אחרים, חשוב שישים לב במיוחד לצחצוח השיניים ולשימוש בחוט דנטלי. קשה מאוד במצב כזה לשמור על ניקיון השיניים ועל כן ההמלצה היא להגיע לביקורים במרפאה בתדירות גבוהה יותר וכן לבצע ניקוי מקצועי אצל שיננית בתדירות גבוהה.

פגיעות בשיניים

ילדכם עלול לסבול מפגיעות בפנים ובשיניים כשהוא עושה פעילות ספורטיבית, רץ, מטפס, רוכב על אופניים וכדומה. כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים.

אם הוא מקבל מכה חמורה בשן קבועה, הנה מה שעליכם לעשות:

  • מצאו את השן.
  • החזיקו אותה בחלקה העליון (בכתר), ולא בשורש.
  • אם השן מלוכלכת, טבלו אותה בחלב או בסיילין (תמיסת מי מלח) למשך כמה שניות.
  • אל תתנו לה להתייבש.
  • החזירו מיד את השן לשקע שלה בפה.
  • החזיקו את השן באמצעות נשיכה של ילדכם. בקשו מילדכם לנשוך מעט את המקום באמצעות ממחטה או פיסת בד.
  • פנו לרופא השיניים מיד – הזמן דוחק, ולכן כדאי לראות רופא במהירות האפשרית. זכרו כי משך הזמן עד למפגש אצל הרופא קריטי ומאוד משמעותי להצלחת הטיפול.

אם מסיבה מסוימת אינכם יכולים להחזיר את השן לשקע השקיעו את השן בחלב או בתמיסת מי מלח ופנו מיד לרופא השיניים.

אם ילדכם שובר או סודק שן, שמרו את חתיכת השן ואחסנו אותה בחלב. פנו לרופא השיניים במהירות האפשרית.

מגני פה

אם ילדכם משחק בענף ספורט כלשהו, כדאי לתת לו להשתמש במגן פה מגיל צעיר. יש להשתמש במגן הפה בזמן אימונים ומשחקים שבהם יש סכנה לפגיעה או לנפילה.

ישנם שלושה סוגי מגני פה:

  • מוכנים מראש
  • “boil and bite” – מגני פה שמתעצבים בהתאם לשיניים וללסת של ילדכם
  • מגנים המיוצרים באופן אישי במרפאה – מגני הפה הללו מספקים את ההגנה הטובה ביותר כיוון שהם מתאימים בדיוק למבנה הלסת והשיניים של ילדכם.

כשאתם בוחרים מגן פה, חשוב שהמגן יהיה :

  • עבה מספיק (4 מ”מ) כדי לספק הגנה מפני פגיעה
  • מתאים בדיוק ונוח לשימוש
  • חסר טעם וריח
  • מאפשר נשימה ובליעה רגילות
  • מאפשר דיבור רגיל.

כדי לשמור על מגן הפה במצב נקי ובמצב טוב, ודאו שילדכם:

  • רוחץ אותו היטב לפני כל שימוש, ומצחצח אותו עם משחת שיניים שאינה שורטת אחרי השימוש
  • מנקה אותו מדי פעם במי סבון, ורוחץ אותו היטב לאחר מכן
  • נושא אותו במיכל מאוורר
  • אינו משאיר אותו בשמש או במים חמים.

קחו את מגן הפה לכל ביקור של ילדכם אצל רופא השיניים, כדי לוודא שהוא עדיין מתאים היטב. סביר להניח שילדכם יזדקק למגן חדש כשפיו יגדל וכשהשיניים הקבועות יבקעו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network