דיכאון אצל בני נוער

הידעתם?

  • דיכאון הוא אחת הבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר בקרב בני נוער בישראל.
  • עד אמצע גיל ההתבגרות, שיעורי הדיכאון בקרב בנות גבוהים פי שניים מאשר בקרב בנים.

מהו דיכאון אצל בני נוער?

רוב בני הנוער עוברים תקופות של עליות וירידות בחיים. תחושות העצב שלהם עשויות להימשך כמה ימים. כשהם עצובים מאוד, לפעמים הם מתקשים לישון, לאכול, להתרכז או לגייס מוטיבציה. עם זאת, דיכאון הוא יותר מאשר עצבות או מצב רוח – זוהי הפרעה נפשית חמורה.

אצל בני נוער- קשה לעיתים להבחין בין עצבות נורמלית ושינויי מצב רוח, האופייניים לגילם, לבין דיכאון. כדי לבחון מה מצבו של ילדכם תוכלו לבדוק:

  • כמה זמן נמשכים הרגשות וההתנהגות המסוימים – אם חל שינוי ממצבו הרגיל של ילדכם והוא מפגין רגשות כגון עצבות, או מתנהג כאילו הוא עייף במיוחד למשך יותר משבועיים, ייתכן שמדובר בדיכאון
  • מה עוצמת הרגשות והאם הם קיימים כל הזמן או שהם באים והולכים
  • מה מידת ההשפעה שיש לרגשות ולהתנהגות על הלימודים או ההתנהלות החברתית  בבית הספר, מערכות היחסים, הבריאות הגופנית, מידת ההנאה או הפעילויות היומיומיות של ילדכם.

דיכאון אצל בני נוער שאינו מטופל עלול להוביל להשלכות ארוכות טווח. אם אתם מודאגים מילדכם, חשוב מאוד לחפש ולזהות את תסמיני הדיכאון, ולפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר כדי למנוע פגיעה בהתפתחותו הנפשית והגופנית של ילדכם.

לשמחתנו, ניתן לטפל בדיכאון ואנשים צעירים מצליחים ללמוד היטב את המיומנויות שעוזרות להם להתמודד עם בעיות. מיומנויות אלה יכולות לצמצם את תסמיני הדיכאון ולהפחית את הסיכוי לחזרתו.

תסמינים שכיחים של דיכאון אצל בני נוער

קשה לפעמים לזהות דיכאון אצל בני נוער, אך ישנם כמה תסמינים נפוצים: רגשיים, התנהגותיים, גופניים וחשיבתיים.

תסמינים רגשיים והתנהגותיים

ילדכם עשוי:

  • להיות עצוב, לבכות יותר מהרגיל, להיות מצוברח או עצבני – לפעמים יגיד שהוא מרגיש “ריק” או “אדיש”
  • לא להתעניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר
  • לחוות פרצי כעס שאינם אופייניים לו
  • להרגיש חסר ערך, או לחוש אשמה בגלל דברים שונים – להגיד, למשל, “זה הכל באשמתי”, או “אני כישלון מוחלט”
  • להפסיק לפגוש חברים או לצאת לפעילויות חברתיות – לדוגמה, לא לרצות ללכת למסיבה של חבר, או להגיד שהוא מרגיש בודד
  • לחשוב מחשבות שליליות שאינן עוזבות, ובהן מחשבות על מוות או על פגיעה עצמית או התאבדות – להגיד, למשל, “לא שווה לחיות” או “אני לא יכול לעשות את זה יותר”.

תסמינים גופניים

ילדכם עשוי:

  • להיות עייף ולרצות להישאר במיטתו שעות רבות במהלך היום, להיות חסר מוטיבציה ולסבול מרמת אנרגיה נמוכה
  • לחוות שינויים משמעותיים בתיאבון שיכולים להתבטא בחוסר תיאבון או בתיאבון מוגבר עם שינויים במשקל הגוף.
  • לסבול מבעיות גופניות מעורפלות ובלתי מוסברות – למשל, כאבי בטן וכאבי ראש
  • להתקשות לישון – לסבול מנדודי שינה, לישון יותר מדי או להישאר במיטה רוב היום.

תסמינים בחשיבה

ילדכם עשוי:

  • להתקשות להתרכז
  • להתקשות לקבל החלטות
  • להיראות מפוזר ולהתקשות לזכור מידע.

ילדכם עשוי לחוות תסמין אחד או יותר של דיכאון. התסמינים עשויים להתמשך לאורך זמן, או לצוץ ולהיעלם לתקופה של כמה שבועות ואפילו חודשים.

בעיות בבית הספר או שינויים התנהגותיים עשויים להיות ביטוי של בעיה נפשית. לכן חשוב לפנות לקבלת עזרה ממומחה אם אתם מודאגים מהתנהגותו ומרגשותיו של ילדכם.

אם הוא אומר לכם שיש לו מחשבות חוזרות על פגיעה בעצמו או שהוא רוצה למות, פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית דחופה. התקשרו לער”ן בטלפון 1201 או פנו לרופא המשפחה, לשירותי בריאות הנפש או לבית החולים הקרוב. אנשים שסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות.

לקבל עזרה

גורמים רבים שמשפיעים על דיכאון יהיו מחוץ לשליטתכם, אך תוכלו לעשות דברים רבים כדי לשפר את הבריאות הנפשית של ילדכם ולצמצם את הסיכון.

הראו לילדכם שאכפת לכם ושאתם רוצים לעזור. דברו איתו ופנו יחד למומחה לבריאות הנפש, כדי להעביר לו את המסר שהוא לא לבד. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על בעיות נפשיות, אך דיכאון פעמים רבות נוטה להימשך חודשים רבים ולהוביל למצוקה ופגיעה בתפקוד, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא לפנות לקבלת עזרה מוקדם ככל האפשר.

כמו כן, רוב המתבגרים אינם פונים לעזרה בעצמם, ולכן סביר להניח שילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית. אם ניסיתם לדבר איתו על החששות שלכם, אך הוא סירב לקבלת עזרה או אמר שהכל בסדר, יכול להיות שתצטרכו לפנות לעזרה בעצמכם.

כדי להתמודד עם דיכאון אצל בני נוער, פנו לאנשים הבאים לקבלת עזרה:

  • רופא הילדים – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • המרכז לבריאות הילד
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה

אם אינכם יודעים לאן לפנות, הרופא שלכם יוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם.

מה אפשר לעשות בבית

אם ילדכם סובל מדיכאון, תוכלו לעשות כמה דברים חשובים לשיפור חיי המשפחה היומיומיים.

בריאות גופנית ורווחה

הנה כמה רעיונות:

  • עודדו את ילדכם לבחור משקאות ומזון בריאים. ודאו שיש לכם מגוון רחב של מזונות בריאים במזווה ובמקרר, והציעו אפשרויות טעימות ומזינות בזמן הארוחה.
  • עודדו את ילדכם להשתתף בפעילות גופנית. שמירה על כושר עוזרת לשפר את בריאות הנפש. אפשר להתחיל במשהו פשוט כמו הליכה יומית של 10 דקות.
  • עודדו את ילדכם לישון מספיק. אם ילדכם מתקשה לישון, אל תאפשרו לו ‘לתפוס’ שנת צהריים במהלך היום – ולא משנה עד כמה הוא עייף. עזרו לו לפנות זמן לפעילויות מרגיעות לפני השינה, ועודדו אותו להימנע מזמן מסך שעה לפני שהוא הולך לישון.

·         בררו וודאו שילדכם אינו משתמש באלכוהול ובסמים. השימוש באלכוהול ובסמים לצורך הפגת העצבות או הכאב עלול להחמיר את הבעיות. במידה וגיליתם שילדכם משתמש בסמים באופן קבוע, עודדו אותו להפחית ולהפסיק את השימוש, אך נסו לא להיות שיפוטיים שכן זה עלול להוביל להגברת המצוקה וליותר שימוש. כאשר השימוש הינו יומיומי וקבוע, לעיתים קרובות ילדכם יתקשה להפסיק את השימוש באופן מיידי, גם אם הוא מעוניין בכך, ולכן חשוב לפנות לגורמים מקצועיים שילוו וידריכו לאורך תהליך הגמילה.

מערכות יחסים ורגשות

נסו את הדברים הבאים:

  • הפגינו אהבה באופן שמתאים לגילו ולבשלותו של ילדכם. פשוט אמרו לו שאתם אוהבים אותו ותומכים בו, ושאתם שם בשבילו גם בזמנים קשים.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על רגשותיו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. לפעמים קל יותר לכתוב מאשר להגיד דברים בקול רם. עליו לדעת שכל עוד אין חשש לאובדנות או להתנהגות מסוכנת אחרת, אתם תשמרו על זכותו לפרטיות.
  • הציעו לו לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו, רב או רופא .
  • עודדו אותו להגיד לכם אם הוא חושב שהמצב נהיה גרוע יותר.

חיי היומיום

הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • לאכול יחד ארוחות ערב כמשפחה.
  • לנסות לצמצם עימותים משפחתיים ככל האפשר.
  • לפנות זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – לקרוא, להאזין למוזיקה וכדומה.
  • לבלות עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם.
  • לקבל את העובדה שיש ימים טובים וימים פחות טובים.

אם ילדכם מאובחן עם דיכאון, לעתים קרובות תרגישו גם אתם מתח ולחץ. זכרו לטפל בעצמכם. אם תמלאו היטב את הצרכים שלכם, תוכלו למלא טוב יותר את צורכי ילדכם.

להחלים מדיכאון

התגברות על דיכאון לוקחת זמן, בעיקר אם ילדכם סובל ממנו מזה זמן רב. המשיכו לתת לו תמיכה רבה ככל האפשר, גם בזמנים הקשים. תהליך ההחלמה יכלול בדרך כלל כמה עליות וירידות. צעירים רבים שחווים אפיזודה של דיכאון נוטים לחוות עוד אפיזודה, או להיתקל שוב בחלק מהתסמינים בעתיד.

תפקידכם הוא לעזור לו להימנע מדברים שעלולים לעורר אפיזודת דיכאון נוספת. כמו כן, חשוב לשים לב לסימני אזהרה שראיתם בעבר, ועלולים להצביע על הידרדרות. איש אינו אשם בנסיגה לתקופת דיכאון. עודדו את ילדכם להמשיך בקבלת תמיכה מקצועית, שתעזור לו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם המחלה.

גורמי סיכון לדיכאון אצל בני נוער

גורמי סיכון הם דברים שעלולים להפוך אדם צעיר לפגיע או לרגיש יותר לדיכאון. למשל:

  • גורמים אינדיבידואליים לילדכם, כמו היותו חרד במיוחד, רגיש במיוחד או בעל הערכה עצמית נמוכה
  • עימותים במשפחה או בעיות עם ילדים בגילו
  • גורמים התנהגותיים, כגון שימוש בסמים או התעללות
  • אירועים והתנסויות בחיים, ובהם סיום מערכת יחסים, מוות קרוב, הזנחה או התעללות גופנית
  • גורמים בבית הספר – לדוגמה, חוויה שלילית כגון פגיעה מבריונות, בעיות בכניסה לחטיבת ביניים חדשה, או דאגות בנוגע ללימודים ולמבחנים.

לפעמים, הגורמים והסיבות לדיכאון אינם גלויים לעין. לפעמים הדיכאון פשוט מתרחש מעצמו, ללא סיבה ברורה אחת. איש אינו אשם בדיכאון, גם אם נדמה שהוא עובר במשפחה.

מערכות יחסים חזקות בין הורים למתבגרים מועילות לבריאות הנפשית של אנשים צעירים. תחושת שייכות למשפחה ולחברים יכולה לעזור בהגנה על בני נוער מפני בעיות נפשיות כגון דיכאון. התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים ישירות ובאופן חיובי על בריאותו הנפשית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

קעקועים, פירסינג ובני נוער

מדוע בני נוער אוהבים קעקועים ופירסינג

אנשים צעירים עושים קעקועים ופירסינג מסיבות רבות – אופנה, לחץ חברתי והצורך להשתלב בחברה, כדרך להביע את הזהות והייחודיות שלהם, מרד נגד ערכי ההורים, או כחלק מטקס מעבר תרבותי.

להמון אנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – יש קעקועים ופירסינג. גם אם אתם לא בטוחים איך אתם מרגישים כלפי התופעה, דעו שהרבה אנשים מסתדרים איתם מצוין, ולפעמים אפילו לא מבחינים בהם.

מאיזה גיל אפשר לעשות קעקועים?

לפי החוק בישראל, לבני נוער מותר לעשות קעקועים מגיל 16. כהורים, עליכם לתת למקעקע אישור בכתב, ולציין בדיוק את סוג הקעקוע והיכן בגוף מותר לילדכם להתקעקע. רוב המקעקעים פועלים לפי סטנדרטים של התעשייה, ולעתים קרובות מבקשים אישור מההורים.

איברים לא אינטימיים

לפי החוק בישראל, לבני נוער מותר לעשות פירסינג מגיל 16. המקום היחיד שניתן לנקב לפני גיל זה הוא האוזן. כהורים, עליכם לתת אישור בכתב ולציין היכן מותר לילדכם להתנקב.

איברים אינטימיים

רוב המקומות שעושים פירסינג יסרבו לנקב איברים אינטימיים, כגון פטמה אצל נערות או איברי מין, לפני גיל 18.

קעקועים ופירסינג: הסיכונים

כשעושים קעקועים ופירסינג, עלולים להיות כמה סיכונים, למשל:

  • זיהומים (בייחוד בעיתי בהקשר של פירסינג גבוה באפרכסת האוזן – פריכונדרוטיס ולשון.)
  • מחלות מידבקות חמורות כגון הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית) ונגיף HIV (איידס)
  • הצטלקות יתר שנקראת קלואיד (נפוצה יותר אצל כהי עור)
  • תגובות אלרגיות
  • התפרצויות אקזמה
  • מחלות חניכיים או נזק לשיניים מפירסינג בפה ונסיגה של החניכיים מפירסינג בלשון

שיקולים נוספים

יש כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם לפני שעושים קעקועים ופירסינג, למשל:

  • כיצד לטפל בפירסינג או בקעקוע בשבועות או בחודשים הראשונים, בזמן ההחלמה (למשל- ביקור בים, בבריכה, טיולים וכו’)
  • עלות, כאב וקושי להסיר את הקעקוע אם מתחרטים
  • השלכות על אפשרויות תעסוקה עתידיות – לדוגמה, אם ילדכם מבקש לעשות קעקוע או פירסינג בפנים
  • חרטות עתידיות, אם מדובר בקעקוע הנושא את שם החבר או החברה.

אנשים עם בעיות רפואיות מסוימות, או אנשים שנוטלים תרופות קבועות, צריכים להימנע מעשיית קעקועים ופירסינג, כיוון שהם נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהומים או לסיבוכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על קעקועים ופירסינג

אם ילדכם רוצה לעשות קעקוע או פירסינג, קודם כל דברו איתו. כדי שהשיחה תתנהל היטב, בחרו זמן ומקום שבו שניכם תוכלו לחשוב ולדבר ברוגע, בלי הפרעות.

סביר יותר שילדכם ידבר איתכם בפתיחות אם ירגיש שאתם מעריכים את המחשבות והרגשות שלו, ולכן הקשיבו קודם לנקודת מבטו. בקשו ממנו להגיד לכם מדוע הוא רוצה קעקוע או פירסינג, ומדוע זה חשוב לו. נסו לכבד את דעתו, גם אם אינכם מסכימים איתו.

מותר לכם להגיד לילדכם איך אתם מרגישים בנוגע לקעקועים או לפירסינג. יכול להיות שאין לכם בעיה עם הרעיון, יכול להיות שאתם ממש מתנגדים אליו, או שהרגשות שלכם נמצאים איפה שהוא באמצע.

אם אתם מתנגדים לרעיון של קעקועים ופירסינג, ילדכם יהיה מוכן יותר להקשיב אם תסבירו לו כיצד אתם מרגישים במקום לכפות עליו את הערכים שלכם. לדוגמה, אפשר להגיד, “אני לא אוהבת את הרעיון שתעשה קעקוע בגיל 16, כי יכול להיות שלא תאהב אותו בעוד חמש שנים. ואז, אם תרצה להסיר אותו, זה עלול להיות קשה ולעלות הרבה כסף”. ספרו לו על הסיכונים הבריאותיים שטמונים בקעקועים ובפירסינג, ונסו להבין מה יקרה מאוחר יותר, אם יתחרט.

אפשר לנסות למצוא פשרה. אם ילדכם רוצה לעשות קעקוע גדול מאוד וגלוי מאוד, או פירסינג שאינכם רוצים שיעשה, אפשר להתפשר על הגודל והמיקום. אפשרות נוספת היא לעכב את הקעקוע או הפירסינג עד שיגדל. אפשר, למשל, להציע לשלם על כך בגיל 18, אם עדיין ירצה.

מומלץ שלא לאסור לגמרי על קעקועים או פירסינג, כיוון שאתם עלולים לגרום לכך שילדכם יעשה זאת בכל זאת בלי לנקוט את אמצעי הזהירות המתאימים.

הציעו לו להתייעץ עם מישהו שיש לו קעקוע או פירסינג, כדי לקבל נקודת מבט נוספת. שאלו אותו כיצד הרגיש כלפיו בהתחלה, וכיצד הוא מרגיש כלפיו כעת. אפשר לשאול אם לקעקוע היו השלכות שליליות, או אם היה מתנהג אחרת כיום.

אם אתם מסכימים שילדכם יעשה קעקוע או פירסינג, או אם הוא הולך לעשות קעקוע או פירסינג בלי להתחשב בדעתכם, חשוב מאוד לשמור על בריאותו ובטיחותו. לצורך כך, עזרו לו לחפש מקעקע או מנקב ש:

  • משתמש בכפפות
  • מעקר את כל הציוד (שימו בל כי משרד הבריאות מחייב נוכחות של אוטוקלב (מכשיר חיטוי)
  • משתמש במחטים חדשות לכל לקוח
  • מחזיק צוות עם כל האישורים והרישיונות הדרושים.

כמו כן, דברו איתו על הסכנות בעשיית קעקועים או פירסינג לבד או במקומות לא מאושרים. חלק מההורים מבקשים המלצות מהמקעקע לפני הבחירה, או מבקשים המלצה מחברים עם ניסיון מוצלח.

אם קשה לכם לדבר עם ילדכם על קעקועים ופירסינג, קראו את המאמרים לנהל משא ומתן, להתמודד עם עימותים, פתרון בעיות וכיצד לנהל שיחות קשות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

טראומה: כיצד להתמודד ולטפל בעצמכם

כיצד מרגישים לאחר אירוע טראומתי

ייתכן שאתם וילדכם חוויתם יחד אירוע טראומתי כגון תאונת דרכים, שריפה, פיגוע או מוות של קרוב משפחה או חבר, או שהאירוע קרה לילדכם בלבד.

גם אם לא עברתם את האירוע הטראומתי עם ילדכם, סביר להניח שתחוו תחושות ותגובות עזות לאחר מכן. אתם עשויים לחוש אשמה על כך שלא מנעתם את האירוע, או שלא הייתם עם ילדכם במהלכו, וגם כעס, חרדה או הצפה. זוהי תגובה נורמלית, שנובעת מתחושת האחריות שלכם כלפי ביטחונו של ילדכם. למרבה הצער, לא תמיד תוכלו להשגיח עליו בשבע עיניים.

עצות להתמודדות אחרי טראומה

לאחר אירוע טראומתי אתם עשויים להרגיש שהחיים שלכם התהפכו על פיהם. תצטרכו לטפל בדברים נוספים מלבד העניינים היומיומיים שדורשים את תשומת לבכם, כמו לקבוע תורים לרופא או לתבוע את הביטוח. רבות מהשגרות הרגילות שלכם יופרעו או יהיה קשה יותר להמשיך בהן.

כדאי למקד חלק מהאנרגיה בניסיון להתמודד באופן רגוע וחיובי. התמודדות טובה מצדכם תעלה את הסיכוי לכך שילדכם יתמודד היטב גם הוא. מומלץ ליצור תחושת ביחד משפחתית, לדבר בפתיחות על מה שקרה ולעזור לילדכם לעבד את רגשותיו, כדי לספק לו ולמשפחתכם סביבה תומכת בזמן ההחלמה. הנה כמה עצות ודרכים שיעזרו לכם להתמודד.

לטפל בעצמכם

  • תרגילי הרפיה, תרגילי נשימה והליכה נמרצת או ריצה קלה בבוקר יכולים להקל על תחושות דאגה או עצבנות, ולעזור אם אתם מתקשים לישון. התעמלות יכולה לשפר את ההרגשה ואת החשיבה.
  • פנו זמן לעשות משהו שאתם נהנים ממנו – אפילו רבע שעה של הליכה, ריצה או קריאת ספר, שמוקדשות רק לכם.
  • נסו להימנע מהימורים ומשימוש באלכוהול ובסמים. אנשים נוטים לפנות לעיסוקים האלה לפעמים כדי להתמודד עם רגשות עזים, אך גם אם הם מביאים להקלה מסוימת, אלה פתרונות לטווח קצר בלבד. הימורים וסמים עלולים ליצור בעיות בריאותיות, בעיות במערכות היחסים ובמצב הכלכלי, שיהפכו את ההתאוששות מהאירוע הטראומתי לקשה אף יותר.
  • שימו לב שאפילו תזכורות מינוריות לאירוע הטראומתי עלולות להעציב אתכם ולגרום לתחושת הצפה של רגשות. זה טבעי. אם אתם מבחינים שהחרדה שוטפת אתכם, אמרו לעצמכם, “אני מוטרד כי אני נזכר באירוע, אבל המצב שונה עכשיו. הסכנה חלפה, ואני בטוח”. אם יש לכם סיוטים או פלשבקים, פנו לרופא ו/או לטיפול מתאים.

להתמודד עם חיי המשפחה

  • זכרו שלא בהכרח תוכלו לעשות את כל מה שעשיתם בדרך כלל. נסו להבין אילו מן המטלות היומיומיות הן החשובות ביותר, והתמקדו בהן. אפשר לפרק מטלות גדולות לשלבים קטנים יותר.
  • נסו להמשיך בשגרות הקבועות, שעוזרות לילדכם להרגיש מוגן ובטוח, ולכם – להרגיש שאתם שולטים במצב. אם אינכם יכולים להמשיך בשגרות הקבועות, תצטרכו ליצור שגרות חדשות.
  • הימנעו מקבלת החלטות חשובות – לדוגמה, לעבור לעיר אחרת – לאחר אירוע טראומתי. יכול להיות שהטראומה שינתה את האופן שבו אתם מסתכלים על העולם, ולכן כדאי שלא להחליט שום דבר גדול מדי עד שהחיים יירגעו מעט. אז תדעו שתהליך קבלת ההחלטות שלכם יציב יותר.

לקבל עזרה

  • דברו על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. יכול להיות שאתם חשים אחריות למה שקרה או כועסים מאוד, וזה נורמלי. עיבוד הרגשות האלה יעזור לכם להיות מציאותיים ולהבין מה יכולתם או לא יכולתם לעשות. כמו כן, אך טבעי הזוג שתהיו יותר קצרי רוח מהרגיל, או שתחוו  יותר מצבים של קונפליקט ומריבות במשפחה. נסו  לדבר על כך ולהמשיך הלאה. למשל, “בזמן האחרון אנחנו רבים די הרבה, אבל בהתחשב במה שעברנו, אני חושבת שאנחנו מסתדרים לא רע”.
  • בקשו עזרה מבני משפחה, מחברים ומאנשים אחרים. קבלו הצעות עזרה בתודה. רופא המשפחה יוכל להפנות אתכם לשירותי תמיכה שיעזרו לכם להתמודד עם המצב.
  • שמרו על קשר עם בני המשפחה, עם חברים ועם אנשים מהקהילה. הורים שממשיכים לבקר בני משפחה וחברים ולדבר איתם, ונשארים מעורבים בחיי הקהילה, נוטים להתמודד טוב יותר אחרי אירוע טראומתי מאשר הורים שלא עושים זאת.

רגשות כעס עלולים לפעמים לצאת משליטה ולהוביל לאלימות. אם מישהו במשפחתכם או בקהילה כועס ואלים ואתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, התקשרו למשטרה.

סימנים לכך שאינכם מתמודדים היטב לאחר טראומה

עם הזמן, רוב האנשים מצליחים להתמודד עם הטראומה ולהחלים במידה מסוימת, אך ישנם אנשים שמתקשים להתמודד. ייתכן שאתם זקוקים לעזרה בהתמודדות עם הטראומה אם אתם:

  • חרדים, כועסים, מוצפים, מוטרדים, חשים אשמה ובושה או מאשימים את עצמכם במשך יותר מחודש אחרי האירוע
  • חווים שינויים במצב הבריאותי כגון כאבי ראש, אובדן משקל ובעיות שינה מתמשכות
  • שמים לב לכך שהאירוע השתלט על מחשבותיכם.
  • מרגישים מנותקים מהאנשים סביבכם
  • לא מצליחים לטפל בילדכם או לתת לו את התמיכה הרגשית הדרושה לו.

דברו עם רופא המשפחה אם חוויתם אחד מהסימנים הללו, או אם אתם זקוקים לתמיכה. תהליך ההחלמה לאחר אירוע טראומתי משתנה מאדם לאדם, ולכן חשוב לקבל את העזרה הדרושה. ככל שתקבלו עזרה מוקדם יותר, כך תתאוששו מהר יותר.

שירותים ותמיכה אחרי טראומה

אם אתם מרגישים שאינכם מצליחים להתמודד, חשוב לבקש עזרה מוקדם ככל האפשר. קבלת עזרה מוקדמת יעזור לכם ולילדכם להתאושש. אפשר לדבר עם רופא הילדים או רופא המשפחה שידעו להפנות אתכם לגורמים המתאימים או ליצור קשר עם יועצת בית הספר או המחלקה לשירותים חברתיים בעירכם-  לקבלת עצה והפניה למקום המתאים.

תוכלו לחפש באינטרנט שירותי טיפול המתמחים בטראומה בסביבת מגוריכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

סקירה מהירה: להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

  • מוגבלות שכלית התפתחותית מוגדרת באופן כללי כרמת אינטליגנציה נמוכה (מנת משכל של פחות מ-70), וכמגבלות משמעותיות במיומנויות הנדרשות כדי לחיות ולעבוד בקהילה, ובהן תקשורת, טיפול עצמי, מיומנויות חברתיות, בטיחות והכוונה עצמית. המגבלות הללו ניכרות לעין לפני גיל 18.
  • הדעה הרווחת היא שכ-3% מהאוכלוסייה מתמודדים עם מש”ה, וכי 1%-2% מהמשפחות עם ילדים בני אפס עד 17 כוללים לפחות הורה אחד עם מוגבלות כזו.
  • אנשים עם מש”ה נתקלים בקשיים רבים יותר מאחרים בהבנת רעיונות, בפתרון בעיות, בריכוז, בזיכרון ובלמידת דברים חדשים.
  • מש”ה יכולה לנבוע מנזק שנגרם למוח לפני או אחרי הלידה, וכן מגורמים גנטיים או סביבתיים.

אתגרי ההורות עם מוגבלות שכלית התפתחותית

אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יכולים בהחלט להיות הורים טובים. אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפניהם הוא פשוט להילחם בדעה השלילית לגבי יכולות ההורות שלהם. במשך זמן רב האמינו כי הורים עם מש”ה אינם יכולים למלא את חובותיהם כהורים, ועלולים להזניח את ילדיהם או להתעלל בהם. עם זאת, מחקרים הראו כי מוגבלות שכלית התפתחותית אינה מובילה להורות גרועה– ואינה מובילה בהכרח להזנחה ו/או להתעללות.

אחת הסיבות לכך שתפיסה זו הייתה נהוגה זמן רב כל כך, היא כיוון שרוב המחקרים על הורים עם מש”ה התמקדו בכישלונות ובקשיים שאיתם הם התמודדו, ובבעיות שנצפו אצל ילדיהם. מחקרים אלה התעלמו לרוב ממה שההורים הללו אכן יכולים לעשות, מההיבטים החיוביים בחייהם ומהתוצאות החיוביות של ילדיהם.

גורמים חיצוניים

הוכח כי מנת משכל אינה קובעת את מידת המסוגלות של הורה לגדל ילדים. בדומה לכל ההורים, יש הורים עם מש”ה שמסתגלים לתפקידם טוב יותר מאחרים. ישנם כמה גורמים נפוצים שעשויים להקשות על החיים בקהילה, ונוטים יותר להשפיע על יכולתו של אדם להיות הורה, למשל:

  • עוני, אבטלה ודיור לא מתאים.
  • רמות לחץ גבוהות, טיפול לקוי במהלך החיים, דיכאון והערכה עצמית נמוכה
  • בריאות גופנית לקויה
  • מחסור במודל לחיקוי להורות
  • חוסר יכולת לקבל מידע מועיל ושמיש בנוגע להורות
  • מחסור בחברים ובבני משפחה שיכולים לייעץ ולתמוך באופן פרקטי ורגשי
  • היעדר שירותים רשמיים להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.

אנשים עם מש”ה יכולים להיות הורים טובים, אם הם מקבלים תמיכה מהסוג המתאים בכמות מספקת, שתאפשר להם להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם.

האתגרים הללו קשורים בדרך כלל לקושי שחווים ההורים בהתמודדות עם תחומי האחריות היומיומיים, וכמו כן הם לעיתים מושפעים ממצבים רפואיים נוספים. גורמים אלה יכולים להקשות עוד יותר על גידול הילד. עוד תחומי אחריות שעשויים להיות קשים להורים עם מש”ה הם שמירה נאותה על הבריאות והבטיחות של הילד, וכן מתן טיפול הולם. מידת הקושי תלויה ברמת המוגבלות של ההורה, ובתמיכה החברתית שהוא מקבל.

דאגות מפני שיפוטיות יתר

להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יש מגוון רחב של יכולות וביטחון בתפקידי ההורות שלהם, ולכן מצבו של כל אחד שונה משל האחר. למעשה, רוב האנשים עם מש”ה אינם מראים שום סימן לקושי שלהם כלפי חוץ.

רבים מהם אינם מבקשים עזרה משירותי הרווחה, כיוון שהם חוששים מכך שישפטו אותם ויחשבו שהם הורים גרועים, וכי ילדיהם יילקחו מהם. הפחדים הללו מובנים, כיוון שחלק מאנשי המקצוע נוטים עדיין להחזיק בתפיסה כי אנשים עם מש”ה אינם מתאימים לשמש כהורים.

סיוע משירותי הרווחה

ישנו מחסור בשירותי רווחה מתאימים לאוכלוסיית ההורים עם מש”ה – הדבר ניכר בשיעור הגבוה של הורים במערכת הרווחה. ישנה חשיבות רבה למערכת התמיכה המשפחתית והקהילתית ותרומתה להצלחתם של הורים אלו היא אדירה. הורים או משפחות המרגישים צורך בעזרה, יכולים לפנות לשירותי הרווחה במידת הצורך ולקבל שם סיוע פרטני מותאם לצרכיהם.

הוכח כי כאשר נעשה שימוש במתודות ההוראה הנכונות להדרכת הורים חדשים, הם מצליחים לפתח את המיומנויות המתאימות לגידול ילדים בהצלחה.

עזרה נוספת

האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מתמחה באיתור, אבחון וטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומשפחותיהם. האגף נותן טיפול ושירותים באופן המעודד עצמאות, בחירה אישית ומיצוי הפוטנציאל האישי של כל אדם בהתאם ליכולותיו, לרצונותיו ולצרכיו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים להסתגל אחרי פרידה או גירושים

כיצד לדבר עם ילדכם על פרידה וגירושים

פרידה וגירושים מובילים בדרך כלל לשינויים גדולים מאוד בחיי המשפחה. יכול להיות שילדכם יהיה מוטרד מהשינויים. ייתכן שתיתקלו בהתנהגות שאינכם אוהבים. מותר לו להרגיש מוטרד ועצוב, וכדאי שיידע שזוהי תקופה קשה לכולם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשוחח עם ילדכם על השינויים שיקרו בעקבות הפרידה או הגירושים.

שמרו על גישה פשוטה

ילדכם אינו צריך לדעת את כל הפרטים, אך יש לו זכות לדעת מה קורה, ושהמצב ישתפר בהמשך.הסבירו לו את המתרחש בשפה ברורה, פשוטה וכנה ככל האפשר, בהתאם להבנתו. לדוגמה, “שנינו אוהבים אותך ונמשיך לדאוג לך, אבל החלטנו שעדיף לכל המשפחה אם אבא ואני נגור בנפרד”.

הקדישו זמן למחשבה על שאלות קשות

אם ילדכם שואל אתכם שאלות קשות, כגון “אני הולך לגור גם בבית של אבא וגם כאן?”, שאלו אותו, “מה שמעת?” כך תוכלו לבדוק מה הוא כבר יודע ומה אינו מבין.

לפעמים לא תדעו כיצד לענות על שאלה קשה, ולכן, תנו לעצמכם זמן לחשוב. אם אינכם יכולים לענות באותו רגע, אמרו לילדכם שתחזרו אליו עם תשובה. אפשר להגיד “אני לא יודעת, אבא שלך ואני עדיין עובדים על זה. אבל אני כן יודעת שתבלה מספיק זמן עם כל אחד מאיתנו”.

אם הוא שואל אתכם שאלות מורכבות בנוגע לבן או בת הזוג לשעבר, עודדו אותו לשאול אותם ישירות. אם היחסים שלכם עם בן או בת הזוג לשעבר במצב סביר, ספרו להם שילדכם שאל כמה שאלות.

קראו בין השורות

ייתכן שהשאלות של ילדכם נובעות מחששות ספציפיים. לדוגמה, אם שאל מתי אימא חוזרת לגור בבית, יכול להיות שהוא חושש שלא יוכל לראות אותה. שאלו אותו מה מדאיג אותו, והרגיעו אותו במילים פשוטות שיראו לו שאתם מבינים את חששותיו. למשל, “אל תדאג – אתה עדיין תפגוש את אימא כל שבוע”.

קבעו שיחת המשך

סביר להניח שילדכם ימשיך לחשוב על הנושא גם אחרי שתסיימו לדבר, ולכן, התכוננו מראש לענות על שאלות נוספות. קבעו שיחה מיוחדת, שתאפשר לו לדון שוב בחששותיו. אפשר לדבר מיד אחרי ארוחת הערב, לפני שקוראים סיפור או בזמן משחק משותף. נצלו את ההזדמנות כדי לעדכן אותו בהתפתחויות החדשות, אם יש.

דברו על רגשות

בשלב מסוים ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה טבעי ואפילו בריא. חשוב שיידע שאתם אוהבים אותו, שרגשותיכם אינם באשמתו, ושהמצב ישתפר.

הביעו את רגשותיכם באופן רגוע ובריא, כך תראו לו שמותר גם לו להרגיש ולהפגין רגשות. כשהוא מביע את רגשותיו, שקפו לו בחזרה מה לדעתכם הוא מרגיש, כדי לתת לו הזדמנות לחקור ולהבין את רגשותיו טוב יותר. אמרו, למשל, “אני רואה שאתה מוטרד”, או “אני מבין שזה מעציב אותך”.

יכול להיות שתתקשו להקשיב לכעס או לתחושת הפגיעה של ילדכם, אך זכרו: גם הוא צריך לדבר.

הציעו לו לדבר עם מישהו אחר

לפעמים קל יותר לילדים לחלוק את רגשותיהם ומחשבותיהם עם מישהו שאינו הוריהם. חשוב מאוד לדבר, ולכן, עודדו את ילדכם לדבר עם מבוגר אחר שאתם סומכים עליו – חבר, מורה, דודה, דוד, בן דוד או סבא וסבתא.

דרכים נוספות שיעזרו לילדים להתמודד עם פרידה או גירושים

המשיכו בשגרות ובטקסים המשפחתיים

שגרות תורמות לתחושת הביטחון של ילדים, ולכן כדאי להמשיך בהן ככל האפשר גם בעת פרידה או גירושים. נסו לזהות את השגרות הקטנות שבאמת חשובות לילדכם, כמו לשחק מדי יום עם חבר, או לקרוא ספר מיוחד לפני השינה. הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהדברים האלה לא ישתנו. אם אפשר, נסו שלא לשנות דברים גדולים דוגמת בית הספר. הישארות בסביבה המוכרת, עם החברים, המורים והשגרה הידועה יעזרו לו להתמודד עם המצב.

כמו כן, כדאי להמשיך בטקסים המשפחתיים. האופן שבו אתם מעירים את ילדכם בבוקר, או מה שאתם אומרים לו לפני השינה – כל אלה הם טקסים מרגיעים שקל לתחזק.

תמיד אפשר ליצור שגרות חדשות וגם להתאים את הטקסים הקיימים. לפעמים אלה שינויים הכרחיים, בעיקר אם המסגרת החינוכית משתנה או אם רמת ההכנסה שלכם ירדה. אם ילדכם גדול דיו, נסו לחשוב ביחד על שגרה חדשה.

תנו לילדים לקבל כמה החלטות

שלבו את ילדכם בקבלת החלטות קטנות שנוגעות לענייני היומיום, כמו איך לסדר את חדרו או מה יאכל לארוחת הערב, כדי לתת לו תחושת שליטה. אם יש לכם ילד גדול יותר, שאלו אותו כמה זמן ירצה לבלות איתכם או עם ההורה האחר.

תיהנו ביחד

הקדישו זמן לדברים מהנים, גם אם מדובר בדברים קטנים, כמו לרקוד ביחד לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. עשו גם דברים לא מתוכננים לפעמים – למשל, לארוז את ארוחת הערב ולאכול אותה בפארק.

ידעו את צוות הגן, בית הספר או המסגרת החינוכית

אחרי פרידה או גירושים עלולים להיות שינויים בהתנהגותו של ילדכם, שמסמנים כי הוא זקוק לתמיכה נוספת. הצוות החינוכי שלו יוכל לחפש את הסימנים האלה, ואולי אפילו לעזור בדברים נוספים.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תינוק חדש במשפחה משולבת

לתכנן תינוק חדש במשפחה משולבת

תינוק במשפחה משולבת נמצא בעמדה ייחודית – הוא האדם היחיד במשפחה שקשור לכולם מבחינה ביולוגית. מטבע הדברים, תינוק חדש יכול לגרום להתרגשות רבה לילדים, וגם לתחושות דאגה וחששות – ועל אחת כמה וכמה, במשפחה משולבת.

אם אתם חושבים על הבאת תינוק לעולם עם בן או בת זוג חדשים, תוכלו להודיע לילדיכם האחרים מראש שאתם חושבים על כך, ולהגיד משהו כמו, “אתם יודעים, יום אחד אולי יהיה לנו עוד תינוק”.יכול להיות שתרגישו שהמשפחה שלכם זקוקה לזמן נוסף כדי להתאקלם למצב, ותעדיפו שלא לספר לאיש בהתחלה.

מצפים לתינוק: איך הילדים מרגישים

ייתכן שילדיכם האחרים יתרגשו כשתספרו להם על הגעתו של תינוק חדש, אך טבעי לגמרי שיהיו ילדים במשפחה שירגישו מוטרדים, מודאגים או חסרי ביטחון. החיים במשפחה משולבת מוסיפים לתחושות הללו. כמו כן, ילדים עשויים לתפוס את התינוק החדש כאיוּם בגלל הדברים הבאים:

  • ההיריון מושך תשומת לב רבה
  • הם חוששים שיאבדו את מקומם המיוחד כ”תינוק” של אימא או אבא או כ”ילד היחיד”
  • הם חוששים שיהיה להם פחות זמן או קשר עם ההורה כשיבואו לבקר
  • הם חוששים מדברים פרקטיים, כמו היכן התינוק יישן ואם יקבל את החדר שלהם
  • התינוק שייך לשניכם, והם חשים חוסר ביטחון.

מצפים לתינוק: איך אתם מרגישים

אך טבעי שיהיו לכם רגשות מעורבים בנוגע לתינוק חדש – התרגשות, תקווה וחששות מתגובותיהם של הילדים. ייתכן שאתם ובני זוגכם תרגישו אחרת כלפי התינוק, בעיקר אם אחד מכם עומד להיות הורה בפעם הראשונה. אם זהו התינוק הראשון שלכם אך לבני זוגכם כבר יש ילדים, ייתכן שתרגישו שהם אינם מתרגשים כמוכם. זה טבעי – כל הזוגות חווים רגשות ושלבים שונים במהלך ההיריון.

ללא קשר לרגשותיכם, חשוב שתתמכו זה בזו במהלך ההיריון ותדברו על הכנת ילדיכם האחרים להגעתו של התינוק.

להכין את הילדים לתינוק החדש

אם את בהיריון, האופן שבו תכיני את הילדים לתינוק תלוי בך ובגילם של הילדים. כדאי להציג להם את רעיון התינוק החדש בשלב מוקדם יחסית בהיריון, לפחות שלושה או ארבעה חודשים לפני הלידה.

חשוב לדבר איתם על חששותיהם ולהרגיע אותם. אם הם מוטרדים או כועסים מהגעתו הצפויה של התינוק, חבקו אותם, הרגיעו אותם ודברו על הדברים החיוביים בהרחבת המשפחה – לדוגמה, יהיה להם אח או אחות חדשים שיוכלו לשחק איתם. הסבירו להם שיש להם עוד המון זמן להתרגל לרעיון.

תוכלו לשלב את ילדיכם בתכנון ובהכנה לקראת התינוק בדרך שתעניין אותם. אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, סביר להניח שירגישו שהשינוי נוגע לכולם במשפחה, ולא רק לתינוק החדש.

עזרו לילדיכם להרגיש מעורבים ובקשו את דעתם בנושאים שונים, או בקשו מהם לעזור לבחור צעצועים, למשל. ייתכן שירצו להרגיש כיצד הוא גדל – למשל, לצפות בתמונות מהאולטרה-סאונד או להרגיש אותו בועט. עם זאת, השתדלו שלא להגזים בהתרגשות.

אם אתם חושבים על הכנת מקום או חדר מיוחד לתינוק, חשוב לוודא שגם לכל ילדיכם יש חלל מיוחד משלהם. אם לא, הכינו לתינוק אותו חלל כמו שיש לשאר הילדים, או חשבו כיצד להכין מקום מיוחד לילדיכם האחרים.

לעזור לילדים להתרגל לתינוק החדש

עבדו יחד, כזוג, כדי לעזור לילדיכם להסתגל להגעתו של התינוק החדש הביתה. הנה כמה רעיונות:

  • אם ילדיכם מקנאים בתינוק, השתדלו לקבל את הרגשות שלהם, ובו בזמן הודיעו להם שאתם מצפים מהם להתנהג יפה ובאופן בטוח ליד התינוק – למשל, לגעת בו בעדינות.
  • נסו לגרום לכל הילדים להרגיש מיוחדים, כל אחד בזמנו – לדוגמה, בימי הולדת וכשהם מצליחים להשיג משהו חשוב, כמו תעודה טובה מבית הספר.
  • שמרו על הקשר עם הילדים ונסו להמשיך בשגרה הרגילה שלהם, בעיקר בחודשים הראשונים. אם אתם עומדים לערוך שינויים בשגרות המשפחתיות, עשו זאת בהדרגה.
  • הראו לילדיכם כיצד לשחק עם התינוק בבטחה, או תנו לילדים הגדולים יותר מטלות קטנות כמו לטייל עם התינוק בעגלה כשאתם יוצאים לגינה. כשהילדים עוזרים לכם, שבחו אותם ואמרו להם שהם אח או אחות גדולים נהדרים.
  • ספרו את החדשות הטובות לסבא ולסבתא ולמבוגרים אחרים כמו המורים, ובקשו מהם לתת לילדיכם תשומת לב ותמיכה נוספות אם הם מתקשים.

אם יש במשפחתכם המשולבת ילדים שאינם ילדים ביולוגיים שלכם, ובעיקר אם זה התינוק הראשון שלכם, ייתכן שתגלו שהעיסוק והחיבור לתינוק החדש מוביל אתכם להימנע מעט מקשר עם הילדים של בן או בת הזוג. אל תחושו אשמה. כדי לשמור על הקשר ביניכם לבין ילדיהם של בן או בת הזוג, מספיקות כמה מילים אדיבות וחיבוק טוב מדי יום.

למידע נוסף על בניית מערכות יחסים בין אחים, קראו את המאמרים לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק חדש, ולעזור לילדים גדולים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש.

בני זוג לשעבר והמשפחה המורחבת

ספרו לבני הזוג לשעבר שאתם מצפים לתינוק. עדיף שישמעו זאת מכם ולא ממישהו אחר. ייתכן שייקח להם זמן מה לעכל, גם אם אינכם חושבים שהחדשות יפגעו ברגשותיהם.

גם בני משפחה אחרים עשויים להגיב בדרך בלתי צפויה. לדוגמה, סבים וסבתות שעזרו מאוד עם הנכדים הראשונים עשויים לחשוש שהם מבוגרים מכדי להתמודד עם הנכדים הבאים. הרגיעו אותם, ואמרו להם שהם יכולים לבחור את מידת המעורבות שלהם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיקרוצפליה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי מיקרוצפליה?

מיקרוצפליה היא סמן נוירולוגי התפתחותי אשר יכול להעיד על גדילה והתפתחות לא תקינה של מוח התינוק בשלב ההיריון או לאחר הלידה, שמובילה להיקף ראש ומוח קטנים מהרגיל. היא יכולה להיות ממצא מבודד, או חלק מתסמונת המתבטאת במומים נוספים בשאר מערכות הגוף.

מיקרוצפליה מלווה לעתים במוגבלות שכלית התפתחותית ובבעיות נוירולוגיות אחרות כגון אפילפסיה, מתח שרירים לא תקין ובעיות בשווי משקל. יחד עם זאת, רבים מהילדים עם מיקרוצפליה קלה הם בריאים ובעלי  אינטליגנציה תקינה.

ככלל- ככל שהיקף הראש קטן יותר כך גדל הסיכון להפרעות התפתחותיות ולבעיות רפואיות נוספות.

מיקרוצפליה יכולה להיגרם כתוצאה מתסמונות גנטיות רבות ושונות וכן כתוצאה מזיהומים תוך רחמיים או מחשיפה  לכימיקלים רעילים מסוימים  ושימוש באלכוהול ובסמים במהלך ההיריון.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

רוב התינוקות שנולדים עם מיקרוצפליה מציגים היקף ראש קטן משמעותית מהרגיל. ראשם של חלק מהילדים גדל עם השנים, אך נותר מתחת לעקומת הגדילה הממוצעת.

מאפיינים גופניים נוספים יכולים לכלול גדילה מועטה באופן כללי ושיעור קומה קטן.

סימנים קוגנטיבים

ילדים עם מיקרוצפליה מתמודדים לעיתים קרובות עם:

  • התפתחות מעוכבת
  • עיכוב שפתי
  • מוגבלות שכלית התפתחותית
  • קשיים בקואורדינציה ובשיווי המשקל.

סימנים התנהגותיים

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים להפגין התנהגויות כגון היפראקטיביות, אי-שקט ותוקפנות.

מצבים רפואיים הקשורים למיקרוצפליה

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון פרכוסים. בעיות שמיעה וראייה, הפרעות בבליעה ואכילה ובעיות גדילה.

אבחנה ובדיקות

ניתן לאבחן מיקרוצפליה כשהעובר עדיין ברחם, באמצעות בדיקת אולטרסאונד, בעיקר במהלך השליש השלישי להריון. לאחר הלידה, מיקרוצפליה תאובחן בעזרת מעקב אחרי מדדי היקפי הראש הנלקחים באופן שגרתי בטיפת חלב. כחלק מהברור ניתן להשתמש בבדיקות עזר כגון בדיקת MRI.

טיפול מוקדם

אבחון ואיתור מוקדמים של מיקרוצפליה יסייעו במתן טיפול מוקדם, שביכולתו לסייע  לשיפור איכות חייו ולקידום התפתחות מיטבית של התינוק והפעוט.

חלק מהילדים אינם זקוקים לטיפול מלבד פגישות שגרתיות לתיעוד ולמדידת היקף הראש, ולמעקב אחר התפתחותם. אחרים עשויים להתמודד עם לקויות דיבור ולמידה, פרכוסים ועוד. חלקם יזדקקו לטיפול תרופתי, או לטיפול של פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת ועוד.

אם לילדכם יש מיקרוצפליה, תפגשו כמה וכמה אנשי מקצוע כחלק מהטיפול המוקדם, ובהם רופאי ילדים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים. אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

תמיכה כלכלית

לילד עם מיקרוצפליה – גמלת ילד נכה תקבע בהתאם לרמה התפקודית של הילד.
מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה.

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

חשיבות ההורים לבני נוער

בני נוער, הורים ומערכות יחסים במשפחה

רבים חושבים שמערכות היחסים במשפחה מאבדות חשיבות בעיני ילדים כאשר הם נכנסים לגיל ההתבגרות. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. מערכות היחסים במשפחה משתנות בגיל ההתבגרות. כשילדכם היה צעיר יותר, תפקידכם היה לגדל, לטפח ולהדריך אותו. כעת אתם מגלים שמערכת היחסים איתו נהייתה שוויונית יותר, וכוללת מאפיינים קצת שונים.

רוב האנשים הצעירים ומשפחותיהם חווים עליות וירידות בשנים אלה, אך המצב משתפר בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחר, כשהילדים נהיים בוגרים יותר. מערכות היחסים המשפחתיות נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. עבור בני הנוער, ההורים והמשפחה הם מקור לאהבה, בטחון ולתמיכה רגשית. המשפחות נותנות למתבגרים עזרה פרקטית, כספית וחומרית. ורוב המתבגרים עדיין רוצים לבלות עם משפחתם, לחלוק איתם רעיונות וליהנות ביחד.

זה טבעי שבני נוער יהיו מצוברחים או ייראו כאילו אינם רוצים לתקשר, אך חשוב לזכור כל העת כי הם עדיין זקוקים לכם. ילדכם עדיין אוהב אתכם ורוצה שתהיו מעורבים בחייו, גם אם לפעמים הגישה, ההתנהגות או שפת הגוף שלו אומרים אחרת.

מדוע ילדכם זקוק לכם

גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה – ילדכם עובר שינויים גופניים וביולוגיים מהירים אשר גורמים גם  לעליות וירידות מבחינה רגשית. אנשים צעירים אינם בטוחים עדיין מה מקומם בעולם ומנסים להבין זאת בעצמם. ההשפעה החברתית ומערכות היחסים בגיל ההתבגרות עלולות גם הם לגרום לילדכם לחוש בלחץ. חשוב מאוד לקבל תמיכה כדי לעבור את כל השינויים האלה בשלום.

בתקופה זו, המשפחה שלכם עדיין משמשת בסיס רגשי מוגן ובטוח, שבו ילדכם מרגיש אהוב ומקובל ללא קשר לכל מה שמתרחש בחייו. משפחתכם היא זו שבונה את הביטחון העצמי שלו, את האמונה בעצמו, האופטימיות והזהות הפרטית שלו.

כללים, גבולות וסטנדרטים להתנהגות במשפחה נותנים לילדכם תחושת עקביות ויכולת לדעת מה יקרה בעתיד, או לפחות לחוש בטחון לקראת העתיד. ותאמינו או לא, הידע וניסיון החיים שלכם יכולים להיות שימושיים מאוד עבורו – גם אם לא תמיד ירצה שתדעו את זה!

מערכות יחסים תומכות וקרובות במשפחה מגנות על ילדכם מפני התנהגות מסוכנת כמו שתיית אלכוהול ושימוש בסמים, ובעיות כגון דיכאון. התמיכה והעניין שאתם מביעים במה שילדכם עושה בבית הספר יכולים להשפיע על רצונו להצליח בתחום האקדמי, ויש להם תפקיד חשוב בהפיכתו של ילדכם למבוגר שיכול להסתדר היטב, מתחשב ואוהב.

הקשבה וזמינות לילדכם יכולות לצמצם את בעיות ההתנהגות האופייניות לגיל ההתבגרות. לא חייבים לשבת לילדכם על הכתף; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו, כך שיידע שהוא יכול לבוא ולשוחח איתכם אם ירצה. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם, גם אם לא בהכרח ישתמש בכך.

טיפים לבניית מערכות יחסים חיוביות במשפחה

כל אחד מהדברים היומיומיים והרגילים שמשפחה עושה ביחד יכול לעזור לבניית מערכות יחסים חזקות ויציבות עם בני נוער. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ארוחות משפחתיות קבועות, מאפשרות לכל אחד במשפחה לספר על יומו, על הדברים המעניינים שהוא עושה ועל התכניות הקרבות.. עודדו את כל בני המשפחה לדבר, כדי שאף אחד לא ירגיש שמכריחים דווקא אותו. משפחות רבות מגלות שזמן הארוחה מהנה הרבה יותר כשהטלוויזיה כבויה!
  • נסו לקבוע זמן מיוחד ליציאה משפחתית מהנה – כל אחד מבני המשפחה יכול לבחור את היציאה בתורו. צאו לחופשה משפחתית בחג או בסוף שבוע כדי לבנות תחושת “ביחד”. קראו את המאמר בני נוער וזמן פנוי לקבלת רעיונות נוספים לבילוי משפחתי.
  • פגישה אחד על אחד עם ילדכם תיתן לכם הזדמנות לשמור על קשר וליהנות זה מחברתו של זה, לחלוק מחשבות ורגשות. אם אפשר, נסו לתכנן הזדמנויות שבהן כל אחד מכם, ההורים, ימצא זמן מיוחד עם ילדכם.
  • ציינו את ההישגים של ילדכם, חלקו איתו את אכזבותיו והפגינו עניין בתחביבים שלו. אין צורך לעשות עניין גדול – לפעמים אפשר פשוט להגיע למשחק ולצפות בו משחק או מנגן, או לתת לו טרמפ לפעילויות אחר הצהריים.
  • מסורות משפחתיות, שגרות וטקסים עוזרים לילדכם להקציב זמן לתאריכים ולאירועים מסוימים. לדוגמה, טקס קבוע לימי הולדת – עוגה/מתנה, סבב ברכות. אפשר לארגן ערב סרט חודשי, ארוחה מיוחדת או ערב בישול, לשחק משחקי קופסה או קלפים בסופי שבוע כשיש לכם פנאי משפחתי משותף, או לצאת להליכה בערב.
  • חלקו לילדים תחומי אחריות מוסכמים במשק הבית, כדי לתת להם תחושה שהם תורמים באופן משמעותי לחיי המשפחה. בקשו מהם, למשל, לשטוף את החדר שלהם, להיות שותפים במטלות שגרתיות כמו  לצאת לקניות, לפנות מדיח, או לעזור לבני משפחה מבוגרים או צעירים יותר.
  • מגבלות ותוצאות נותנים לבני נוער תחושת ביטחון, מבנה ויכולת לצפות מה עתיד לקרות. הסכימו על כללים שיעזרו לילדכם לדעת אילו סטנדרטים חלים על משפחתכם, ומה קורה אם הוא מותח את הגבולות.
  • קיימו מפגשים משפחתיים כדי לפתור בעיות ביחד. המפגשים יאפשרו לכל אחד מבני המשפחה לדבר ולעבוד יחד על פתרון משותף לכולם, וילמדו את ילדכם לבטא את תחושותיו במילים.

אם אתם מרגישים שמשפחתכם אינה מצליחה לתקשר כהלכה, כדאי לחפש יועץ משפחתי או עזרה מקצועית אחרת, ובכל מקרה המשיכו לנסות ולעודד שיחה פתוחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

חרדה אצל בני נוער

מהי חרדה?

חרדה היא תגובה טבעית למצבים מאתגרים. כולם מרגישים חרדים לפעמים, בעיקר כשהם נתקלים במצבים לא מוכרים, מסוכנים או מלחיצים. החרדה יכולה לכלול איתותים גופניים כגון “פרפרים בבטן”, דפיקות לב מהירות ו/או חזקות, הזעה מוגברת, הרגשה של קוצר נשימה, מתח, הרגשה לא נוחה, או “עצבים”.

חרדה אצל בני נוער

כשילדים הופכים לבני נוער, הגבולות שלהם מתרחבים. הם נתקלים באתגרים חדשים ובהזדמנויות חדשות. הם רוצים יותר עצמאות והמוח שלהם משתנה. בגלל כל השינויים האלה, גיל ההתבגרות יכול להיות תקופה מלחיצה למדי, מה שעלול לגרום לחרדה.

לדוגמה, בני נוער נוטים לדאוג בגלל המעבר לחטיבת הביניים, בגלל המראה שלהם, כיצד יוכלו להשתלב בחברה, לעבור מבחנים, להופיע במחזות בבית הספר או ללכת למסיבת הסיום של בית הספר. לפעמים הם עשויים לחשוש בצורה לא רציונלית מבואו של סוף העולם. כמו כן, ככל שהעצמאות שלהם גדלה, הם עלולים להתחיל לדאוג מקבלת אחריות על מעשיהם ומהצורך למצוא עבודה או להתקבל לשירות צבאי משמעותי.

אצל רוב בני הנוער, חרדה היא חלק מטווח הרגשות הנורמלי. בדרך כלל היא זמנית ועוברת מעצמה. חרדה אצל בני נוער אינה תמיד דבר רע. תחושות חרדה עוזרות להגן על בני נוער בכך שהן גורמות להם לחשוב על מצבם. כמו כן, החרדה היא כלי מועיל להנעת בני נוער, כך שיעשו את הטוב ביותר שהם יכולים. היא עוזרת להם להתכונן למצבים מאתגרים, למשל דיבור בפני קהל או משחקי ספורט חשובים.  למעשה חרדה ברמה מבוקרת משפרת ביצועים, אך כאשר היא יוצאת משליטה ועוצמתה גוברת, ההישגים והביצועים של הילד עלולים להיפגע והוא יסבול מתחושת מצוקה.

חשוב לדעת שמערכות יחסים ותמיכה משפחתית חזקה עשויות להגן על בני נוער מפני בעיות נפשיות או הפרעות כגון דיכאון וחרדה.

להתמודד עם חרדה: כיצד לעזור לבני הנוער

היכולת להתמודד עם החרדה היא מיומנות חשובה לחיים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים.

כיצד לעזור לילדכם להתמודד עם חרדה

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו. חשוב שילדכם ירגיש שאתם מתייחסים אליו ברצינות ומאמינים שהוא יכול להתגבר על הפחדים. כמו כן, חשוב שיידע שאתם נמצאים שם ומוכנים לתמוך בו. חשוב מאוד לומר לילדכם שהחרדה שלו מובנת וטבעית ושאין כל סיבה לחוש אשמה מכך שהיא קיימת. יחד עם זאת, במידה ומדובר בחרדה שאינה מותאמת למצב באופן ברור ופוגעת בתפקודו של ילדכם (לדוגמה- ילד עם ליקוי ראייה שמסרב להרכיב משקפיים מתוך חשש מפני תגובת חבריו לכיתה), יש לסייע לו להבין שהאופן בו פועל אינו יעיל ולתת לו כלים להתמודדות.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם. הציעו לו עזרה רק אם הוא באמת חווה חרדה.
  • עזרו לו להציב לעצמו יעדים קטנים בהתמודדות עם הדברים שגורמים לו חרדה. עודדו אותו לעמוד ביעדים האלה, אך אל תתערבו מוקדם מדי או תיקחו שליטה על המצב. לדוגמה, ילדכם עשוי לחוש חרדה מפני עמידה מול קהל. ראשית, הציעו לו לתרגל את מה שהוא צריך לומר בפני המשפחה.
  • נסו לא לעשות עניין גדול אם הוא נמנע מהשתתפות בסיטואציה מסוימת בגלל החרדה. אמרו לו שאתם מאמינים ביכולתו להתמודד עם החרדה בעתיד, ורק צריך ללכת צעד-צעד. חגגו את הצעדים שהוא עובר, לא משנה עד כמה הם קטנים.
  • זכרו שכאשר ילדכם נמנע ממצבים מסוימים בעקבות חרדה זה עלול לפגוע בתפקודו והתפתחותו. אתם כהורים עלולים לעיתים להזדהות באופן עוצמתי עם קשייו, וכתוצאה מכך לשתף פעולה עם ההימנעות של ילדכם. דבר זה אינו לטובתו ועליכם לזהות מתי אתם מאפשרים לו “לשתף פעולה עם החרדה שלו” באופן הפוגע בו. ילדכם זקוק לעמדה ברורה, הכוונה ותמיכה מצדכם על מנת להתגבר על חרדותיו.

לעזור לילדכם לחקור ולהבין את רגשותיו

  • אמרו לילדכם שחרדה היא נורמלית. ספרו לו על הדאגות שלכם כמתבגרים, והזכירו לו שמתבגרים רבים אחרים מרגישים חרדה גם הם. אמרו לו שאתם יודעים שיש סיבות אמיתיות ומובנות לחרדה שלו, ושהיא הגיונית.
  • עזרו לו להבין שטבעי להרגיש טווח רחב של רגשות, ושלפעמים הרגשות האלה עלולים להיות חזקים מאוד.
  • הקשיבו לילדכם באופן פעיל. ההקשבה עוזרת לו להכיר במחשבות וברגשות שלו – צעד ראשון לעבר ההתמודדות איתם.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על החרדה שלו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. העלאת המחשבות ורגשות החרדה על הכתב עשויה לעזור.

לתת אהבה ותמיכה

  • הפגינו חיבה כלפי ילדכם – חבקו אותו ואמרו לו שאתם אוהבים אותו באופן קבוע. האהבה והתמיכה שלכם יעזרו לצמצם את החרדה.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.
  • נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהראות לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם.

לחשוב על חיי המשפחה והשגרה המשפחתית

  • פנו זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – אפילו דברים פשוטים כמו לנגן או להאזין למוזיקה, לקרוא ספרים או לצאת להליכות.
  • בלו עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם, ומרגיש נוח בחברתם.
  • עודדו אורח חיים בריא עבור ילדכם, עם המון פעילות גופניתשינה ומזון ומשקאות בריאים. כמו כן, חשוב שילדכם יימנע משימוש באלכוהול וסמים אחרים, וכן לחץ בלתי נחוץ.

לקבל עזרה

אם אתם חושבים שילדכם זקוק לעזרה כדי להתמודד עם החרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על החרדה או בעיות נפשיות אחרות, אך פתיחת השיחה איתו תאפשר לו לדבר איתכם ולספר לכם כיצד הוא מרגיש. כמו כן, ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית.

אפשר לפנות לגורמים הבאים:

  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • רופא הילדים או המשפחה – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה.

ייתכן שילדכם לא ירצה לספר לכם איך הוא מרגיש, ואפילו להגיד שהכל בסדר. אם זה כך, הציעו לו לדבר עם מבוגר אחר שאינו אתם או לפנות גם לער”ן בטלפון 1201.

בעיות והפרעות חרדה

רוב אירועי החרדה חולפים מעצמם במהירות – לפעמים בתוך יום ואפילו כמה שעות. בעיית חרדה היא מה שקורה כאשר תחושות החרדה:

  • אינטנסיביות מאוד
  • נמשכות במשך שבועות, חודשים ואפילו יותר
  • מפריעות ליכולתו של המתבגר ללמוד, להיפגש עם חברים וליהנות מחיי היומיום.

מומחה בתחום בריאות הנפש עשוי לאבחן את בעיית החרדה כהפרעת חרדה – זהו סוג של הפרעה נפשית.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבעיית או הפרעת חרדה, בדקו את הדברים הבאים:

  • האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה?
  • כיצד הוא מתנהג בהשוואה להתנהגותם של צעירים אחרים באותו גיל?
  • האם ילדי סובל במיוחד מתחושות החרדה?
  • האם החרדה מתעוררת עקב מצב חדש השונה ממה שקורה בד”כ בשגרה?

אם אתם חושבים שלילדכם עשויה להיות בעיית חרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. כמו כן, קראו את המאמר בעיות והפרעות חרדה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לימודי נהיגה

לימודי נהיגה: רגשות ועובדות

לימודי הנהיגה הם משהו שרוב בני הנוער מחכים לו בקוצר רוח, אך הם עלולים להדאיג חלק מההורים. אמצעי התקשורת מלאים בדיווחים על תאונות דרכים שמערבות אנשים צעירים, ולכן, תחושת החרדה מהשלב הבא בחייו של ילדכם היא טבעית לגמרי.

לתכנן מראש את לימודי נהיגה

תכנון מראש יעזור לילדכם להפוך לנהג בטוח ואחראי. מומלץ להתחיל לחשוב על לימודי הנהיגה באמצע גיל ההתבגרות, לפני שילדכם מבוגר מספיק כדי לקבל רישיון נהיגה. שקלו את הדברים הבאים:

  • היכן ילמד ילדכם – כלומר, מי יהיה מורה הנהיגה שלו, ואם ילמד נהיגה על רכב בעל גיר ידני או אוטומטי
  • דרישות החוק ללומדי נהיגה – בני נוער בישראל יכולים להיבחן במבחן התיאוריה מגיל 16 ושלושה חודשים, ולהתחיל לימודים מעשיים בגיל 16 וחצי. את מבחן הרישוי עצמו (טסט) אפשר לעבור בגיל 16 ותשעה חודשים. התלמיד נדרש לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות לפני שייגש למבחן הרישוי.
  • כללי שימוש ברכב המשפחתי – לדוגמה, אם ילדכם יכול לנהוג עם חברים ברכב לאחר שיקבל את רישיון הנהיגה, או אם הוא יכול לנהוג בלילה, או לאיזה מרחק אתם מרשים לו לנהוג לבד.
  • ביטוח רכב – יש לבדוק אם הביטוח שלכם מכסה נהג חדש.

מומלץ לציין בפני ילדכם שלימודי הנהיגה וקבלת הרישיון הם רק הצעד הראשון בתהליך הלמידה הזה, שיימשך כל החיים.

לימודי נהיגה: מתחילים

הדבר הראשון שיש לעשות הוא להוציא טופס בקשת רישיון נהיגה. כדי ללמוד על רכב פרטי (דרגה B) צריך ילדכם להיות בן 16.5.

את הטופס מוציאים בכל תחנות הצילום של משרד התחבורה. ילדכם יצטרך להגיע אישית לתחנה עם תעודת מזהה הנושאת תמונה, ולהצטלם במקום. לאחר מכן יש לקחת את הטופס הירוק ולקבל אישור רפואי מרופא המשפחה, וגם לגשת לאופטומטריסט ולעשות בדיקות עיניים. שימו לב שהבדיקות תקפות לשנתיים – אם ילדכם עשה את כל הבדיקות אך לא החל ללמוד נהיגה, עליו להוציא את הטופס מחדש.

לאחר הבדיקות הרפואיות אפשר לגשת למבחן עיוני (תיאוריה). שימו לב: לא חייבים לעבור את המבחן לפני המבחן המעשי. עם הטופס הירוק אפשר להתחיל ללמוד נהיגה.

החוק מחייב לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות, בני 40 דקות כל אחד. לאחר מכן יוכל מורה הנהיגה להגיש את ילדכם למבחן המעשי (טסט) – ראשית אצל המנהל המקצועי של בית הספר לנהיגה, ואחריו במשרד הרישוי. למבחן המעשי יש לגשת עם תעודה מזהה, הטופס הירוק ואישור תשלום אגרת המבחן.

תקופת הליווי: צעדים מעשיים

נהג חדש שגילו פחות מ-24 חייב לנהוג עם מלווה למשך חצי שנה. בשלושת החודשים הראשונים חייב ילדכם לנהוג עם מלווה בכל שעות היום, ובשלושת החודשים הבאים – רק בשעות הלילה (בין תשע בערב לשש בבוקר).

  • דברו איתו על כללי היסוד של הנהיגה. אחד מהכללים, למשל, יכול להיות שכשאתם מבקשים לעצור את הרכב, עליו לעצור מיד ולשאול שאלות אחר כך.
  • הישארו רגועים: אם הוא אינו ממלא את ההוראות שלכם, בקשו ממנו לעצור בצד, ואמרו לו בעדינות מה עליו לעשות.
  • אפשרו לו להתנסות במגוון רחב של תנאי נהיגה – למשל, בלילה, בכביש מהיר ובגשם שוטף. כך יוכל לחוות את התנאים הללו בפעם הראשונה תחת השגחתכם.
  • כשאתם נוהגים, דברו על מה שאתם עושים והסבירו מדוע אתם עושים זאת. זוהי דרך מצוינת לעזור לילדכם ללמוד לקרוא את הכביש.

להדגים ולחזק נהיגה בטוחה

ילדכם אינו לומד נהיגה מהמורה שלו בלבד, אלא גם מהתבוננות בכם נוהגים. תפקידכם בתהליך חשוב מאוד: להדגים נהיגה והתנהגות כביש בטוחה, חוקית ואחראית, גם כשילדכם צעיר. ילדים להורים בעלי עבר של תאונות דרכים והפרת חוקי כביש נוטים יותר להיות מעורבים בתאונות או להפר את החוקים בעצמם.

נמצא קשר בין מערכות יחסים חיוביות של הורים ומתבגרים לבין רמות נמוכות של נהיגה מסוכנת. במאמר לשמור על קשר עם ילדכם מופיעות הצעות לבניית הקשרים החזקים הללו.

ילדים עם צרכים מיוחדים

חלק מהצעירים מתמודדים עם בעיות רפואיות שעלולות להשפיע על יכולתם לנהוג – לדוגמה, אפילפסיה, סוכרת, מגבלת ראיה קיצונית נכות או מגבלה אחרת. בדקו את התקנות בנוגע לבעיות הרפואיות הספציפיות של ילדכם.

גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים

חוסר הניסיון של הצעירים מציב אותם בסכנה גדולה יותר לתאונת דרכים כשהם מתחילים לנהוג לראשונה בעצמם. גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים הם:

  • מהירות: גורם המוות הגדול ביותר בקרב נהגים צעירים
  • הסחות דעת: השפעות כגון שיחות עם הנוסעים, שליחת הודעות טקסט בטלפונים הניידים או שיחות בנייד במהלך הנסיעה.
  • נהיגה בלילה: השפעות כגון עייפות וראות מצומצמת
  • סוג הרכב: נהגים צעירים שמשתמשים ברכב של ההורים נוטים להתנהג בצורה פחות מסוכנת על הכביש. לכן, כדאי להמתין כמה שאפשר עם קניית הרכב לילדכם המתבגר
  • שתיית אלכוהול: צעירים רבים יוצאים לבלות בסופי השבוע ושותים אלכוהול, המשפיע לרעה על יכולת השיפוט ועל מהירות התגובה. על כן- אין לנהוג לאחר שתיית אלכוהול, לא משנה מהי הכמות. אם ילדכם יוצא לבלות ומעוניין ברכב, הזכירו לו ש”אם שותים- לא נוהגים”.

זכרו כי המטרה העיקרית בתקופת הליווי היא לאפשר לילד לרכוש ניסיון בנהיגה תחת פיקוח ובכך להוריד באופן ניכר את הסכנה בנהיגה. חשוב לנצל את התקופה הזו ולאפשר מספר רב של הזדמנויות לנהיגה משותפת ביום ובלילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם חרדה: טיפים להורים

מדוע חשוב להתמודד עם החרדה

חרדה ודאגות בנוגע להורות הם נורמליים למדי. הבעיה מתחילה כשהדאגה או החרדה הופכות לקיצוניות ומפריעות לבריאות ולחיי היומיום, ואף עלולות למנוע מכם להיות ההורים שאתם רוצים להיות.

תסמיני חרדה

תסמיני חרדה נפוצים הם:

  • קושי שלא לדאוג
  • תחושת חוסר מנוחה
  • קושי להירגע או לישון
  • קושי להתרכז
  • תחושת תסכול
  • דופק מואץ.

אך טבעי שתחוו חלק מהתסמינים הללו מעת לעת. אך אם רבים מהתסמינים מגיעים יחד ומקשים עליכם להתנהל כרגיל בחיי היומיום, כדאי למצוא דרכים להתמודד עם החרדה.

טיפים יומיומיים

יש כמה דברים שתוכלו לעשות אם אתם נתקלים במצב או בבעיה שגורמים לכם חרדה:

  • תנו לעצמכם זמן להירגע לפני שאתם מגיבים. לדוגמה, ייתכן שתדאגו אם ילדכם חוזר מבית הספר ומספר לכם שמישהו התנהג אליו ברשעות. במקום להתקשר מיד למורה, עדיף ללכת הביתה ולדבר עם הילד. אם אתם עדיין דואגים ביום למחרת, קבעו פגישה עם המורה.
  • נסו להתמקד רק במצב עצמו ולהתעסק בדברים האחרים מאוחר יותר. למשל, אם אתם חרדים כיוון שלילדכם יש חום, התמקדו בלעזור לו להרגיש טוב יותר ולקבוע תור לרופא. אפשר לדאוג לדברים כמו קניות, מצרכים או כביסה מאוחר יותר.

ישנם כמה צעדים פשוטים שיעזרו לכם להתמודד עם חרדה באופן כללי:

  • ספרו למישהו מה אתם מרגישים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר קרוב.
  • הצטרפו לקבוצות מקומיות של הורים וילדים כדי ליצור קשר עם הורים אחרים שנמצאים במצבים דומים, ויכולים לתת לכם עצה מניסיונם.
  • תעדו את הרגשות שלכם ביומן. יכול להיות שתצליחו לראות דפוס מסוים בדברים שמטרידים אתכם.
  • נסו טכניקות להרגעה, כמו למשל: נשימות הרפיה, הרפיית שרירים או מיינדפולנס.

אם הטיפים האלה אינם עוזרים, פנו לקבלת עזרה מקצועית. קבעו תור לרופא המשפחה וספרו לו מה אתם מרגישים. חרדה יכולה להפריע למהלך החיים התקין שלכם ושל ילדכם. אם אתם מרגישים שאתם מתקשים להתמודד, חשוב מאוד שתפנו לקבלת עזרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לגדל ילדים מאומצים

קצת נתונים

  • מספר האימוצים משתנה במהלך השנים, ונחלק בין ילדים מאומצים מישראל וילדים המאומצים באימוץ בין-ארצי.
  • 84% מהילדים שאומצו באימוץ בין ארצי בשנת 2011 הובאו מרוסיה, ו-16% מאוקראינה.
  • לפי מדיניות השירות למען הילד, ילדים שנמסרים לאימוץ בישראל נחלקים לשתי קבוצות לפי גילם ומצבם: ילדים עד גיל שנתיים ללא צרכים מיוחדים, וילדים עם צרכים מיוחדים, לרוב מעל גיל שנתיים.
  • ילדים עד גיל שנתיים נמסרים לזוגות חשוכי ילדים או להורים לילד מאומץ אחד.

האתגרים בגידול ילדים מאומצים

כל ההורים נתקלים באתגרים שונים בעת גידול הילדים, והבעיות של הורים מאמצים דומות בדרך כלל לאלה של הורים ביולוגים. עם זאת, ישנם כמה אתגרים נוספים שייחודיים לאימוץ.

להחליט לאמץ

אנו מצפים מעצמנו להביא ילדים לעולם בדרך ביולוגית, וחווים אובדן גדול אם הדבר אינו אפשרי. חוקרים ואנשי מקצוע העובדים בתחום זה הגיעו למסקנה כי האימוץ פועל בצורה הטובה ביותר כאשר ההורים המאמצים מתמודדים בפתיחות עם האבל שקשור לאי הפוריות, ומסתגלים או מקבלים את מצבם, גם אם העצב הכרוך באי הפוריות לעולם לא ייעלם לגמרי.

נראה שקל יותר להורים להיקשר לילדם המאומץ – וגם להתמודד עם הסקרנות הטבעית של הילד בנוגע למוצאו, כשיגדל – אם הרצון להיות הורה נהיה חשוב יותר מהאופן שבו הפכו להורים.

תהליך האימוץ

תהליך האבחון לקראת אימוץ עשוי להיות מלחיץ מאוד. קבלת הערכה למידת ההתאמה לאימוץ כוללת חקירות ובדיקות אינטנסיביות מצד השירות למען הילד, ולפעמים גם זמן ההמתנה הממושך. התהליך עלול לגרום להורים לחוש חרדים או לפגוע בהערכה העצמית שלהם. חלק מההורים עשויים לחוש שישנה סטיגמה הקשורה לאימוץ – שמדובר ב”אפשרות הפחות טובה”. אחרים מרגישים שישנם פחות הורים מאמצים המשמשים כמודל לחיקוי לעומת הורים ביולוגים.

לדבר על האימוץ עם הילד

אחד הנושאים הגדולים ביותר שעמם מתמודדים הורים מאמצים הוא ניהול שיחה על האימוץ עם ילדם. ההורים עשויים לתהות מתי כדאי להתחיל לדבר על כך ומה להגיד, וכיצד יתמודד ילדם עם המידע. כשהילדים נכנסים לבית הספר ומשתפרים בהבנת דברים שונים, סביר להניח שיתחילו לפתח סקרנות בנוגע למורשת הביולוגית שלהם.

נסו להקדיש זמן לתכנן שיחה כזו מראש ולדאוג למקום שקט ופרטי לקיומה. חשבו כיצד תרצו להציג את הנושא וכיצד תענו על שאלות שיעלו במהלך השיחה. התאימו את הפרטים לגילו של ילדכם ויכולת הבנתו.

בגיל 18 יוכלו הילדים לקבל גישה לתיקי האימוץ ולמידע על הוריהם הביולוגים. ילדכם לא יזדקק לקבלת רשות מצדכם כדי לפתוח את תיק האימוץ שלו.

ליצור חיבור עם הילדים

מחקרים מראים כי ישנו הבדל קטן באיכות ההתקשרות בין ילדים מאומצים לבין ילדים ביולוגים. יוצאי הדופן הם המקרים שבהם ההורים מתקשים לקבל את הילדים כשלהם, ומרגישים שאין להם מספיק תמיכה בתהליך.

לעמוד באתגרי האימוץ

בדומה לכל מצבי ההורות השונים, הצדדים החיוביים באימוץ עוזרים לרכך את הצדדים השליליים.לעיתים קרובות, הורים מאמצים הם מבוגרים יותר. כתוצאה מכך, הם נוטים להיות אמידים יותר ולספוג את ההבדלים בינם לבין בני זוגם בצורה נוחה יותר מאשר זוגות צעירים – כלומר, ישנם פחות עימותים משפחתיים. אם ההורים חוו קושי לקבל ילד, הם עשויים לחוש תחושת סיפוק מועצמת בעקבות זאת.

אם ילדכם אומץ באימוץ בין ארצי, מומלץ שמשפחתכם תכיר את התרבות שממנה בא. אם אתם גרים בעיר גדולה, חפשו ארגונים תרבותיים מארץ מולדתו. תוכלו לבקר במולדתו כשיגדל דיו ויוכל להעריך את הטיול. כמו כן, כדאי ליצור קשר עם הורים מאמצים נוספים שאימצו ילדים מאותה מדינה, כדי שילדכם יוכל ליהנות מרשת תמיכה במהלך חייו.

טיפים להורים שמתמודדים עם אימוץ

  • אך טבעי שילדים מרגישים כל מיני רגשות כשהם מגלים שהם מאומצים. לעיתים קרובות, הרגשות הללו קשורים להשלמה עם אובדן משפחתם הביולוגית.
  • הבינו והדריכו את ילדכם במהלך התהליך, כדי למנוע התפתחות בעיות רגשיות לטווח ארוך שקשורות לאימוץ.
  • דברו איתו על האימוץ והקשיבו לדבריו.
  • ספרו לו באופן חיובי על המורשת הביולוגית שלו.
  • כבדו את סקרנותו.
  • כבדו את ההבדלים בין הסביבה הנוכחית של ילדכם לבין מקורותיו הביולוגיים. עזרו לו להבין ולהכיר את עצמו, הן כילד שלכם והן כחלק מתרבות המקור.

ארגוני תמיכה באימוץ

ארגונים אלה מספקים עצה, מידע, ייעוץ ותמיכה נוספת בהורים מאמצים ובילדים מאומצים.

  • עמותת “משפחתא” היא הגוף המייצג של קהילת האימוץ בישראל מול רשויות הרווחה. העמותה מפעילה קבוצות תמיכה למשפחות ולילדים מאומצים.
  • עמותת “ניצני תקווה” פועלת להעלאת המודעות לנושא האימוץ במגזר הערבי, תומכת ומעודדת את המשפחות המאמצות וילדיהן.
  • תלם, תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה, מסייעות במתן טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי  למשפחות מאמצות ולילדים המאומצים. התחנות פועלות בתשעה מרכזים ברחבי הארץ.
  • פסיפס: עמותה הפועלת על מנת לשפר ולקדם את איכות חייהם של ילדים מאומצים, הורים מאמצים ומשפחותיהם, תוך מתן מענה כולל למשפחות מאמצות בשלבי הטרום והפוסט אימוץ.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם האבל לאחר הפלה

מהי הפלה?

הפלה נקראת גם אובדן היריון מוקדם או הפסקת היריון ספונטנית – כשהתינוק נפטר ברחם לפני השבוע ה-20 להיריון. רוב ההפלות מתרחשות ב-12 השבועות הראשונים להיריון (בשליש הראשון), ועשויות לקרות עוד לפני שהאישה יודעת שהיא בהיריון.

זהו מצב שכיח למדי שמתרחש מסיבות רבות ושונות, לרוב כיוון שההיריון אינו מתפתח כהלכה. מבחינה רפואית, ניתן לעשות מעט מאוד כדי למנוע הפלה. ההפלה אינה באשמתך, או בגלל משהו שעשית.

שימי לב: דימום וגינלי אינו תמיד מסמן על הפלה. עם זאת, עלייך לפנות לרופא/ת הנשים מיד כשאת מבחינה בדימום וגינלי במהלך ההיריון.

גופך אחרי הפלה

אם עברת הפלה, סביר להניח שתיתקלי בדימום וגינלי כשגופך ינסה לפלוט החוצה את שאריות ההיריון. לעיתים קרובות, שאריות ההיריון נפלטות מעצמן בימים שאחרי ההפלה ועד שלושה-ארבעה שבועות אחר כך. בזמן זה את עשויה להבחין בדימום כבד יותר ובהתכווצויות מחזוריות. אם הדימום מתחזק, הכאבים מתחזקים או שאת חושבת שיש לך זיהום, פני מיד לרופא. סימנים לזיהום כוללים דימום וגינלי שריחו רע, חום או הקאה.

אם השאריות אינן נפלטות מהרחם מעצמן, תציע רופאת הנשים טיפול תרופתי הגורם להתכווצויות של הרחם, או הליך בשם הרחבה וגרידה. זהו הליך כירורגי שבו מנקים בעדינות את שולי הרחם לאחר הפלה. אפשר לשקול את האפשרויות הללו אם אינך רוצה להמתין לפליטה טבעית של שאריות ההיריון.

התייעצי עם הרופאה איזו אפשרות מתאימה למצבך.

כיצד תרגישי לאחר הפלה

ההפלה משפיעה על מצבך הרגשי והגופני כאחד. היא יכולה להביא עמה רגשות חריפים של אבל, ריקנות, עצב, כעס, חרדה ודיכאון, וכן הלם ואובדן כבד. בסופו של דבר, לא איבדת רק את התינוק שלך, אלא גם את התקוות והחלומות של הפיכתך לאמו.

הורים רבים מבקשים לדעת כיצד ומדוע התרחשה ההפלה. קשה לענות על כך, בדרך כלל כיוון שאין לה סיבה ברורה.

תחושת האבל אחרי הפלה

כל הפלה היא שונה וייחודית, ואינך “אמורה” להרגיש משהו מסוים. כל אחת מתאבלת בדרכה ובזמנה שלה וכל התחושות והמחשבות הן לגיטימיות. אי אפשר להאיץ בתהליך האבל וההחלמה.

תהליך האבל על אובדן התינוק יכול להיות מתיש גופנית ונפשית כאחד. יהיו עליות וירידות למשך זמן מה. את עשויה לגלות שהיגון והצער מופיעים בזמנים מסוימים בשנה – למשל, בתאריך הלידה המשוער או בתאריך שבו התרחשה ההפלה. רגשות אלה עשויים לצוץ גם במהלך היריון נוסף. האבל עלול לתפוס אותך בהפתעה, כשאינך מצפה לו.

סביר להניח שתצטרכי לקחת פסק זמן מהעבודה. לפי סעיף 7(א) לחוק עבודת נשים, עובדת שעברה הפלה רשאית להיעדר מעבודתה שבעה ימים, על חשבון ימי המחלה שלה.

ישנם ארגוני תמיכה שמציעים סביבה תומכת ומקבלת שבה תוכלי לחלוק את רגשותייך עם נשים אחרות שעברו הפלה או אובדן דומה, ויעזרו לך להבין שהרגשות שלך נורמליים לחלוטין.

עוצמת האבל עשויה להיות מושפעת מחלק מהגורמים הבאים:

  • משך הזמן שניסית להיכנס להיריון
  • האם ההיריון היה מתוכנן או לא
  • גילך – עשוי להיות לחץ נוסף ללדת ככל שהאישה מתבגרת
  • האופן שבו נכנסת להיריון – למשל, היריון IVF כולל מחויבות עצומה מבחינה גופנית, רגשית וכלכלית
  • כמה הפלות עברת – ריבוי הפלות יכול להעצים מאוד את האבל
  • משך ההיריון לפני ההפלה
  • כמה תמיכה את מקבלת מבן או בת הזוג, מבני המשפחה המורחבת ומחברים.

אבל בני הזוג אחרי הפלה

בני או בנות הזוג מרגישים לעיתים מחוץ לתמונה כשבנות הזוג שלהם עוברת הפלה. האם היא זו שמרגישה את אובדן התינוק מבחינה גופנית, ולכן אנשים חושבים לעיתים קרובות קודם כל על צרכיה.

יש בני זוג שמתקשים להגיד מה הם מרגישים, מה שעלול לגרום לבנות זוגם לחשוב שאינם חווים אבל ואובדן כמותן. אחרים אינם רוצים להביע את רגשותיהם לפני אנשים. ייתכן שיעשו יותר פעילויות גופניות כגון התעמלות, או יבלו זמן רב יותר בעבודה כמוצא לרגשותיהם.

לעיתים בני הזוג מבקשים להתקרב לבנות זוגם, אך מרגישים בנוח יותר לשמש כתף שאפשר לבכות עליה. יש בני זוג שמרגישים חסרי אונים כיוון שאינם יכולים לנחם את בנות הזוג.

ספרו על הרגשות שלכם ודברו בפתיחות עם בני הזוג לאחר הפלה, כדי לעזור לשניכם לעבור את התקופה הקשה.

לשתף את האבל עם אחרים

כל דרך שבה תבשרי לחברים ולבני המשפחה על ההפלה שחוויתם והאבל שלכם תהיה עצובה מאוד. זה עלול להיות אף קשה יותר אם עדיין לא סיפרת על ההיריון.

לא כולם יבינו מדוע את חשה צורך להכיר בתינוק ולהתאבל על לכתו. יהיו אנשים שינסו לנחם אותך במילים שמפחיתות מחשיבות האובדן – למשל, “לפחות את יודעת שאת פורייה”, או “לפחות יש לך עוד ילדים”.

אף שהם רוצים לנחם אותך ולתמוך בך, סביר להניח שאינם מבינים כיצד את מרגישה. מה שהם אומרים עשוי להישמע לך כמו מילים חסרות משמעות.

אחרים יגידו דברים כמו “אני משתתפת בצערך”, ויאפשרו לך להגיב כרצונך.

נשים רבות מגלות שהן מרגישות מעט טוב יותר כשהן מספרות על כך לאנשים אחרים. ספרי לחברות קרובות ולבני המשפחה כמה חשוב היה התינוק עבורך, לאיזו תמיכה את זקוקה וכמה את רוצה לחלוק את החוויה. אם אינך רוצה לדבר על ההפלה, תוכלי לכתוב על כך.

להכיר באובדן התינוק

הורים רבים מקיימים טקס רשמי כלשהו כדי להכיר באובדן התינוק שלהם, וכדי לעזור בתהליך ההחלמה.

  • הנה כמה דרכים לציין את לכתו של התינוק אחרי הפלה:
  • כל מנהגי האבלות וטקס הלוויה בטלים בהלכה היהודית לתינוק שנפטר במהלך חודשי ההיריון, במהלך הלידה או במשך 30 הימים שאחריה. בהלכה היהודית אין מנהגים מיוחדים או הלכות המתייחסים לפטירת עובר או תינוק רך. יחד עם זאת, הורים רבים מבקשים להתפלל או לומר לעובר מילות פרידה.
  • מתן שם לתינוק: גם אם אינכם יודעים מה מין העובר, מתן שם מכיר בחשיבותו עבורכם.
  • קופסת זיכרונות: אפשר להחזיק קופסה מיוחדת ולשמור בה דברים כגון בדיקת ההיריון החיובית, תמונות אולטרסאונד, תגיות מבית החולים, כרטיסי ברכה, צעצועים או בגדים שהכנתם עבורו.
  • בחירת מזכרת: קישוט או תכשיט כלשהו.
  • יצירה: אפשר ליצור משהו לזכרו של התינוק, כגון ציור, שמיכה או לחן מוזיקלי.
  • אתר זיכרון: לדוגמה, אפשר לנטוע עץ או לבחור מקום אהוב.
  • להיפרד: לכתוב שיר או מכתב לתינוק.
  • קבורת התינוק: אף שקבורת התינוק אינה מחויבות חוקית לפני גיל 20 שבועות, ייתכן שתרצו לעשות זאת מטעמים תרבותיים.

לטפל בעצמך

תוכלי לעשות כמה דברים כדי לטפל בעצמך אחרי הפלה:

  • דברי על מה שקרה עם חברה או קרובת משפחה שאיבדו גם הן תינוק. הן יבינו אותך ויעריכו את רגשותייך.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה לאובדן היריון או לפורום באינטרנט.
  • פני לטיפול אצל מומחה לבריאות הנפש שמתמחה באובדן היריון, כדי שיעזור לך להשלים עם האובדן.
  • ודאי שיש מסביבך אנשים תומכים, רגישים ומבינים, בעיקר בימי השנה לתאריך המשוער ללידתו של התינוק, לתאריך מותו או תאריכים חשובים אחרים. ימים אלה עלולים לעורר בך צער וחשש מהפלות עתידיות.
  • תעדי ביומן את הרגשות, המחשבות והזיכרונות שלך. כך תוכלי להביע ולחקור את כל הרגשות השונים שעולים בך אחרי ההפלה.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה – אפשר לשקול להתנדב באחת הקבוצות הללו ולתמוך בעצמך בהורים שחוו הפלה.
  • הימנעי משימוש באלכוהול ובסמים או מהתנהגות אחרת שתגרום לך לחוש אדישה. אם תדחקי הצידה את רגשות האבל והאובדן, זמן ההחלמה יהיה ארוך יותר.
  • עשי מנוי לחדר כושר, התחילי לשחות בבריכה או לעשות הליכות. פעילות גופנית שכוללת מטרות ברורות יכולה לעזור לעבד את הרגשות ולחזק את הגוף.
  • נסי לעשות עיסוי באופן קבוע. טיפוח עצמי יכול לעזור לגוף ולנפש להחלים.

לנסות שוב להיכנס להיריון

חלק מהזוגות משתוקקים לנסות ולהיכנס שוב להיריון לאחר הפלה. אחרים מרגישים שהמשפחה והחברים מלחיצים אותם להיכנס שוב להיריון כדי “להמשיך הלאה”.

עם זאת, אם תיכנסי להיריון לפני שתהיי מוכנה מבחינה גופנית ונפשית כאחד, תחושות האבל שלך עלולות להתעצם. תקופת האבל אחרי הפלה דורשת זמן והמון אנרגיה.

ייתכן שתרגישי מגוון רגשות מעורבים, כגון להיטות להיכנס שוב להיריון, חשש מהפלה נוספת, או שניהם יחד. זכרי שבדיוק כפי שגופך זקוק לזמן כדי להחלים מבחינה פיזית, גם לרגשותייך מגיע זמן להחלים.

כדאי לדבר על המוכנות הגופנית והנפשית שלך ולהעלות חששות נוספים בשיחה עם בן או בת הזוג, רופאת הנשים, החברים או אנשי מקצוע.

מומלץ לברר עם רופאת הנשים מתי מותר לנסות שוב מבחינה גופנית.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם ואתם

עקרונות הבסיס

כשאתם יוצרים משפחה משולבת אך טבעי שתתהו אם עליכם להתנהג כמו הורה מההתחלה, או לנקוט גישת “נחכה ונראה”. אין דרך אחת נכונה. עם הזמן, תמצאו את הדרך המתאימה עבורכם ועבור משפחתכם.

היתרונות

היתרונות כוללים:

  • קבלת הזדמנות למלא תפקיד מרכזי בחייו של ילד
  • ההנאה והתמיכה מצד רשת משפחתית מורחבת
  • הזדמנות לילדיכם לפתח מערכות יחסים חזקות עם ילדיו של בן או בת הזוג החדשים שלכם
  • הזדמנות עבורכם לבנות מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג ועם ילדיהם.

האתגרים

אחד האתגרים הוא ההגעה למשפחה חדשה שבה כולם מכירים את כולם. בהתחלה, ייתכן שתרגישו שאתם מחוץ לתמונה. ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם עלולים לדחות אתכם, להתעלם מכם או פשוט להרגיש לא נוח או להתבייש בסביבתכם. קשה להתמודד עם מצב כזה, ובו בזמן לנסות למצוא איזו דרך תאפשר לכם להתקשר האחד לשני.

ייתכן שתצטרכו להתמודד עם תגובות שליליות או ביקורת מצד ההורה האחר. כמו כן, אם ההורה האחר אינו נלהב מכך שתהיו חלק מחייו של ילדם, הוא עלול להשפיע על אופן התנהגותו של הילד כלפיכם.

אם יש לכם ילד או ילדים משלכם, ייתכן שתחושו מוטים כלפי ילדכם, או מוטרדים אם אתם חושבים שבן או בת הזוג שלכם אינם מתייחסים אליו בצורה הוגנת.

יכול להיות שלכם ולבני זוגכם יש גישות וציפיות שונות כלפי הורות, ותצטרכו לעבוד על הבעיות שיעלו כתוצאה מכך.

כמו כן, יכול להיות שתחושו לחץ לקחת על עצמכם תפקיד מסוים – לדוגמה, בת זוג הנכנסת למשפחה משולבת עשויה להרגיש שמצופה ממנה לקחת על עצמה את תפקיד המטפלת העיקרית, ובני זוג במצב דומה עשויים להרגיש שהם אלה שאמורים לטפל בענייני הכללים והגבולות.

לבנות את מערכת היחסים החדשה עם הילדים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להחליק בקלות למערכת היחסים עם ילדיו של בן או בת הזוג:

דברו עם בן או בת הזוג

שאלו אותם שאלות כגון:

  • איזה תפקיד עליי למלא מול הילד שלך?
  • מה לעשות? מה לא לעשות?
  • איך נדע שזה עובד טוב?
  • איך ניתן ונקבל משוב בלי לקחת אותו אישית?

כמו כן, חשבו על מידת המעורבות שאתם רוצים ומרגישים בנוח איתה.

התחילו להכיר את ילדיו של בן או בת הזוג

מומלץ להתחיל להכיר את הילדים לפני שתעברו לגור תחת אותה קורת גג. תוכלו לעשות פעילויות שונות כמו לטייל עם הכלב, לקרוא ספר או לצפות בסרט, או דברים פרקטיים, כמו לעזור להם בשיעורי הבית או להסיע אותם לפגוש חברים. שאלו את בן או בת הזוג לגבי הצרכים הייחודיים של ילדיהם, מה הם מחבבים ומה אינם מחבבים.

התמקדו בדברים חיוביים

נסו להתנהג בצורה חיובית ומקבלת כלפי הילדים. לדוגמה, ציינו זאת כשהם עושים את הדבר הנכון, או חגגו והפתיעו אותם בעוגה כשהם מצליחים במשהו מיוחד. הרגשות כלפי ילדיכם הביולוגיים וכלפי ילדיהם של בן או בת הזוג יכולים וצפויים להיות שונים. ישנם מצבים בהם לא חשים אהבה כלפי ילדיהם של בן או בת הזוג, וזה בסדר. יחד עם זאת, חשוב מאוד להקפיד לנהוג באכפתיות, באמפתיה ובדאגה, על מנת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך משפחתכם החדשה.

התקדמו לאט

התקדמו במערכת היחסים בקצב שמתאים לילדים. אל תצפו להרגיש כלפיהם אהבה מיידית ואפילו חיבה, ואל תצפו מהם להרגיש אותו דבר כלפיכם. הסתפקו בכבוד הדדי בימים הראשונים.

בשנה-שנתיים הראשונות, בדרך כלל עדיף שתשמשו דמות תומכת לילדיהם של בן או בת הזוג, אך לא תיקחו על עצמכם אחריות הורית פעילה. למשל, מספיק אם תהיו מישהו שאפשר לסמוך על כך שיעשה אותם דברים מדי שבוע, כמו תמיד לקחת אותם לחוג ספורט בימי חמישי. כך תתנו להם הזדמנות להכיר אתכם ולבטוח בכם. ברגע שתרגישו בנוח ביחד, תוכלו למלא תפקיד הורי גדול יותר אם זה מה שאתם, בן או בת הזוג והילדים רוצים.

חשבו על בני הזוג הקודמים

בן או בת הזוג הקודמים של בני זוגכם הנוכחיים זקוקים גם הם לזמן כדי להסתגל לתפקידכם החדש בחיי הילד שלהם. תקופה זו יכולה להיות קלה יותר אם תשמרו על מידת מעורבות מינימלית ביחסים עם בני הזוג הקודמים, לפחות בהתחלה.

בשנים הראשונות במיוחד, עדיף ששני ההורים ידברו ביניהם על סוגיות כמו מסגרת חינוכית ודברים נוספים. אם בני הזוג לשעבר מסכימים שגם אתם תדונו בסידורים האלה, זה בסדר.

עם הזמן תלמדו להכיר גם את בני הזוג לשעבר, ותרגישו בנוח לחלוק איתם אירועים כגון ימי ההולדת של הילדים או חגיגות סיום בבית הספר.

טפלו בעצמכם

חשוב שתטפלו גם בעצמכם. עשו דברים שגורמים לכם להרגיש טוב וטובים עבורכם – למשל, להתעמל, לאכול היטב, לפגוש חברים ולתחזק תחומי עניין ותחביבים.

להיות הורים בפעם הראשונה

אם זו הפעם הראשונה שאתם הולכים לתפקד כהורים, מומלץ:

  • לקרוא על השלבים ההתפתחותיים שמתאימים לגילם של הילדים
  • ללמוד על טכניקות להורות חיובית כמו הקשבה פעילהשימוש בשגרה לניהול ההתנהגות ומתן תשומת לב לשיפור ההתנהגות.
  • ללכת עם בן או בת הזוג להדרכה הורית
  • לשאול את בני הזוג על ההרגלים והשגרות של ילדיהם ולתכנן את היום, בעיקר אם אתם אלה שמשגיחים עליו כשההורה שלו אינו נמצא.
  • אם ילדיהם של בני הזוג גדולים מילדיכם, כדאי לקרוא לעומק על השלב ההתפתחותי הספציפי שבו הם נמצאים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת פראדר וילי: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי תסמונת פראדר וילי?

תסמונת פראדר וילי היא הפרעה גנטית שמשפיעה על ההתפתחות, הגדילה וההתנהגות . היא נגרמת בגלל מחסור באזורים מסוימים של  כרומוזום מספר 15 (זה המורש דווקא מהאבא). בעיה זו ברוב מוחלט של המקרים אינה מורשת. התסמונת נדירה מאוד, ומתרחשת באחת מתוך 25,000-10,000 לידות. היא מופיעה אצל בנים ובנות באופן שווה.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

ילדים עם תסמונת פראדר וילי נוטים להציג טונוס שרירים נמוך כתינוקות רכים. הם מתקשים לאכול כיוון שהשרירים החלשים מקשים עליהם לבלוע. לעיתים הם נראים כבעלי תגובה נמוכה לגירוי מהסביבה ומתאפיינים בבכי חלש.

כמו כן, יש להם איחור התפתחותי כללי, ולוקח להם זמן רב יותר להגיע לאבני דרך שונות בהתפתחות כגון ישיבה, זחילה והליכה. אחד הסימנים החשובים לתסמונת הוא שלאחר תקופה זו של קושי באכילה מופיע, החל מגיל שנה, תאבון מוגבר ואף קיצוני ללא תחושת שובע, המביא לאכילת יתר ולהשמנה.

סימנים גופניים ותסמינים אחרים כוללים:

  • תווי פנים ייחודיים כגון: גשר אף צר, מצח צר וגבוה, שפה עליונה דקה ופה נוטה כלפי מטה, עיני שקד ופזילה
  • אשכים טמירים ואיברי מין קטנים אצל בנים ובנות
  • מחזור בלתי סדיר או אי הופעת מחזור כלל אצל בנות (וחוסר פוריות )
  • סף כאב גבוה מהרגיל
  • כפות ידיים ורגליים קטנות
  • צבע עור ושיער בהירים יותר מבני המשפחה
  • קומה נמוכה
  • גמישות יתר בשרירים
  • עקמת (סקוליוזיס).

סימנים קוגניטיביים

ילדים עם תסמונת פראדר וילי מתמודדים בדרך כלל עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה עד בינונית. הם עשויים להתמודד עם:

  • עיכוב שפתי
  • קושי במתמטיקה, כתיבה וזיכרון
  • מיומנויות חברתיות ורגשיות נמוכות

סימנים התנהגותיים

אחד מהמאפיינים העיקריים של התסמונת, שאינו מופיע בחודשי החיים הראשונים, הוא רעב עודף והשמנת יתר. מאפיין זה כולל:

  • אכילת יתר
  • עלייה רבה מדי במשקל
  • תאווה בלתי נשלטת למזון.

לחלק מהילדים עשויות להופיע בעיות שינה, אופי עקשן והתנהגות טורדנית, כולל חיטוט בעור ואיסוף חפצים.

מצבים רפואיים הקשורים לתסמונת פראדר וילי

ילדים עם תסמונת פראדר וילי עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון:

  • עוד הפרעות הקשורות להשמנת יתר: סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, הפרעות לבביות, אבני מרה, הפרעות כבד, בקע בדופן הבטן כתוצאה מאכילת יתר.
  • הפרעות בשינה
  • עצמות חלשות (אוסטאופורזיס)

כמו כן, הם עלולים לסבול מתסמינים נוספים של מחלות אחרות מבלי להבין זאת, כיוון שסף הכאב שלהם גבוה מאוד.

אבחנה ובדיקות

אבחון התסמונת נעשה באמצעות בדיקות גנטיות המבוצעות כאשר רמת החשד גבוהה בשל צירוף של תסמינים גופניים ואחרים.

טיפול מוקדם

טיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לקידום התפתחותי טוב של הילד. כדי לתמוך בילדכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, דרך  רופאי ילדים, אנשי מקצוע במכונים להתפתחות הילד, או במרפאה בבית החולים שערי צדק המרכזת את הטיפול הארצי בילדים עם פראדר ווילי.

אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם. כיום הטיפול המקובל בילדים אלו כולל גם הורמון גדילה המשפר בנוסף לגובה גם את המשקל, הכח, היכולות המוטוריות ואף הקוגניטיביות.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר עמותת פראדר ווילי בישראל, המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדים עם תסמונת פראדר ווילי זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהם. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אוריינות מדיה: כיצד להבין את המסרים באמצעי התקשורת

אוריינות מדיה: עקרונות הבסיס

אוריינות מדיה מתייחסת למיומנויות לגשת, להבין, לחשוב בצורה ביקורתית, לערוך ניתוח ביקורתי, להעריך וליצור מדיה, כגון תכנים בטלוויזיה, בדי.וי.די, ביישומונים (אפליקציות), בתמונות, בדפוס ובאינטרנט.

ילדים ובני נוער בעלי אוריינות מדיה מודעים יותר לאופן שבו התוכן נוצר, מאין הוא מגיע ומה מטרתו. הם מביעים את דעותיהם בנוגע למדיה בביטחון רב יותר, משתמשים באינטרנט בבטיחות גדולה יותר ופחות מושפעים מהמניפולציות הנפוצות באמצעי התקשורת.

אוריינות מדיה בסיסית משמעה להבין ולחשוב בצורה ביקורתית על הדברים הבאים:

  • תוכן – תוכן גלוי, וכן תוכן חבוי או מוטמע, למשל יישומונים ומשחקי וידיאו שכוללים בתוכם הזמנה להימורים, או כל תוכן שמוביל לתחושת אי נוחות והטרדה
  • פרסומות וצורות שיווק אחרות
  • העדפה או דעה קדומה
  • צורות מדיה שונות והאופן שבו הן נוצרות
  • השפעות בעלי המדיה הדיגיטלית על אופן הצגת המידע
  • בטיחות באינטרנט
  • צנזורה
  • הבנה של קביעת סדר יום תקשורתי – ובעצם הכוונה “על אלו נושאים לחשוב\לדבר”
  • ההבנה שההעדפות והבחירות שלהם ברשת הם מידע חיוני שנסחר

ילדים ובני נוער זקוקים גם למיומנויות אוריינות מדיה נוספות כדי להשתמש באמצעי התקשורת המקוונים.

אוריינות טכנית

אוריינות טכנית משמעה להבין ולהשתמש במחשבים, באינטרנט, בדפדפני אינטרנט, בתוכנות, ביישומונים ובשפה טכנית. לדוגמה, חשוב להבין שהאינטרנט הוא גלובלי, וכשמעלים טקסט, תמונה או סרטון וידיאו, אין כל ערובה לכך שאי פעם יהיה אפשר להסיר את התוכן שהועלה.

ילדכם צריך לדעת כיצד לבדוק את הגדרות הפרטיות שלו ברשת ולשנות אותן, לדווח על תוכן בלתי הולם או מטריד, ולחסום תוכן שאינו מעוניין בו.

אוריינות תוכן

אוריינות תוכן משמעה להבין כיצד מנוע חיפוש כמו גוגל מדרג את תוצאות החיפוש, ולהצליח להבין מי יצר את האתר שעלה בחיפוש – למשל, מה ההבדל בין הסיומות של כתובות האתרים .co.il, .gov ו-.org. חשוב להבין אם המידע מבוסס על דעת מומחים או דעת חובבנים, לבדוק אם זהו מקור מידע מהימן או לא, וכן לזהות ניסיונות שיווק, פרסום והונאות.

אוריינות תקשורת

אוריינות תקשורת משמעה להבין את ההבדל בין סוגי תקשורת שונים באינטרנט, כולל רשתות חברתיות, צ’טים, קבוצות פייסבוק וגם קבוצות ווטסאפ. לכל אחד מאלה יש כללים רשמיים ובלתי רשמיים.

אוריינות יצירתית וחזותית

זוהי היכולת ליצור ולהעלות תוכן לאינטרנט, להבין כיצד תוכן ויזואלי באינטרנט נערך ונבנה במיוחד, ולהבין מתי חלים חוקי זכויות יוצרים. חשוב לזכור שהרשת לא שוכחת, ושתוכן שהועלה ושותף – ישאר לנצח במרחב האינטרנטי, ועשןי להיות גלוי בפני אנשים בהמשך חייהם.

מיומנויות של אוריינות מדיה מועילות יותר לשמירה על בטיחותו של ילדכם ברשת מאשר תוכנות סינון באינטרנט. דרך נוספת לשמור על בטיחותו היא לדבר בצורה חיובית על הפעילויות שלו באינטרנט. למידע נוסף על שמירת בטיחות ילדכם באינטרנט, קראו את המאמר בנושא בטיחות באינטרנט.

כיצד לעזור לילדכם לפתח אוריינות מדיה ואוריינות דיגיטלית

לפתח אוריינות מדיה בעצמכם

כדי לעזור לילדכם כדאי, בתור התחלה, לפתח אוריינות מדיה בעצמכם. אם אתם יודעים שילדכם מיומן יותר מכם באוריינות מדיה ובאוריינות דיגיטלית, בקשו ממנו להראות לכם דברים כגון הגדרות פרטיות ולחצני דיווח על תוכן פוגעני. כך תעבירו לו את המסר שאתם מתעניינים במה שהוא עושה באינטרנט ודואגים לבטיחותו.

כמו כן, מומלץ להיות מעודכנים ברשתות החברתיות החמות, כיוון שהן מתחדשות ללא הרף וילדים ובני נוער נמנים בדרך כלל עם המאמצים הראשונים (early adopters) בתחום. כמה דוגמאות לרשתות חברתיות הן טאמבלר, סנאפצ’ט ואינסטגרם.

לתת דוגמה אישית לאוריינות מדיה

הדגימו בפני ילדכם את אוריינות המדיה שלכם ודברו איתו על הבחירות שאתם עושים ברשת – למשל, מדוע בחרתם לצפות בתוכנית טלוויזיה או באתר מסוימים, או כיצד אתם מגיבים לפרסומות. הסברים אלה מאפשרים לכם לחזק את הערכים והאמונות החשובים במשפחתכם, וללמד את ילדכם להטיל ספק במה שהוא שומע ורואה במדיה.

עודדו חשיבה ביקורתית

חשיבה ביקורתית תעזור לילדכם להפריד בין עובדות לדעות, לזהות פרסום ופרסום סמוי, להבין העדפה או דעה קדומה, להיות מודע לשימוש לא ראוי בסטטיסטיקות, לשפוט את האיכות ולזהות הונאות ברשת.

עודדו אותו לשאול שאלות בנוגע לתכנים במדיה. לדוגמה:

  • האם הכתבה שאתה קורא בעיתון היא דיווח או טור דעה?
  • מי שילם למגזין עבור כתבה על המוצר החדש הזה?
  • באילו מקורות מידע השתמש המחבר לכתיבת הכתבה?
  • מהי כוונת המחבר?
  • האם יש נקודות מבט אחרות שהושמטו?

עודדו מודעות לאופן הפעולה של המדיה

חשוב שילדכם יהיה מודע לכך שהמדיה וחלק גדול מהתוכן באינטרנט שייכים למישהו, ושהאדם או הארגון שבבעלותם נמצא התוכן משפיעים עליו ועל נקודות המבט שמתפרסמות בו.

באותו אופן, כל התוכן במדיה נערך ונבנה במיוחד. במילים אחרות, דברים מסוימים נכללו בתוכן שאליו הוא נחשף, ואחרים הושמטו. אפילו החדשות (שאנו עשויים לחשוב עליהן כעל “עובדות”) משקפות את האופן שבו העורכים, המנהלים, המפיקים ובעלי המדיה רואים את העולם – בסופו של דבר, יש דברים שמגיעים לחדשות וכאלה שלא.

תוכלו להתבונן יחד בתוכניות אקטואליה שונות בטלוויזיה, ולבדוק מהם ההבדלים באופן הדיווח על דברים שונים. אפשר גם לשאול את ילדכם מדוע הוא חושב שתכני מדיה שונים – בטלוויזיה או באינטרנט, במגזינים או בעיתונים וכדומה – משתמשים בתמונות, מוזיקה ומילים מסוימות, ואילו מסרים הן מעבירות.

כמו כן, דברו איתו על נקודות מבט אחרות שאינן מוצגות בתוכנית הטלוויזיה או בכתבה בעיתון שהוא צופה או קורא כעת. הסרט כיפה אדומה: הסיפור האמיתי משנת 2005 יכול לעזור לכם להסביר זאת, כיוון שהוא מציג את הסיפור מנקודות המבט השונות של כל דמות.

כל אחד מאיתנו מייחס משמעות אחרת למסרים מהמדיה, בהתאם לרקע, לתחומי העניין ולערכים שלנו. לדוגמה, אדם אחד עשוי לחשוב שמשהו מצחיק, ואחר יראה זאת בדרך אחרת.

דברו על פרסום

הסבירו לילדכם מהו פרסום ומה מטרתו, כדי שילמד מהו ההבדל בין מסרים פרסומיים לבין מסרים אחרים במדיה שנועדו לבדר, ליידע, לחנך או להביע דעה או נקודת מבט.

אפשר, לדוגמה, לבחור פרסומת במגזין או בטלוויזיה, ולבקש מילדכם לחשוב מי עומד מאחוריה, ומה הם רוצים שתחשבו על המותג או על המוצר. אפשר לצפות בסרט ביחד ולשחק “מצא את הפרסום הסמוי”. כמו כן, תוכלו לדבר על תוכן חדשותי שהוא למעשה תוכן שיווקי.

דברו על תוכן באינטרנט

האינטרנט יכול להכניס לביתנו את המידע הטוב ביותר, וגם את המידע הגרוע ביותר. ילדים יכולים כיום להיכנס לאינטרנט בקלות רבה בסמארטפון, בטאבלט או במחשב, ולכן אתם וילדכם תצטרכו לדעת כיצד להבחין בין המידע הטוב למידע הרע. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

  • חפשו דברים באינטרנט ביחד. תוכלו להשתמש במנועי חיפוש שונים, לנסות מילות חיפוש שונות ולחשוב אילו אתרים מכילים את המידע הטוב והמועיל ביותר, ומדוע. עודדו את ילדכם לא להסתפק בכניסה לקישור הראשון בתוצאות החיפוש.
  • הזכירו לילדכם להיזהר ולא להקליק על כל דבר. אתרים רבים כוללים פרסומות קופצות (“פופ-אפ”) או מונפשות שמשדלות אותנו “ללחוץ כאן” כדי לקבל מוצרים חינם או כסף. בדרך כלל מדובר בהונאות רשת, שעשויות להכיל וירוסים מזיקים למחשב.
  • דברו על סוגי האתרים השונים, ומדוע חלקם מגבילים את הכניסה מגיל מסוים. הסבירו שיש גם תוכן מטריד באינטרנט. אם ילדכם צעיר, אפשר להשתמש בדוגמה מהניסיון שלו, למשל, שהוא עלול להיבהל אם נראה שיצור מפחיד יוצא מהמסך. חשוב שיידע שאם הוא רואה משהו שמעציב או מטריד אותו, הוא יכול לדבר איתכם.

ילדים עלולים להיתקל בתוכן למבוגרים בלבד באינטרנט, ולהראות אותו לילדים אחרים. הדרך הטובה ביותר לעזור לילדכם לפתח חוסן נפשי ולספק לו נקודת מבט שונה על כך היא לדבר איתו על פורנוגרפיה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

טכניקות להרפיית שרירים ולהקלת מתחים

הקלת מתחים באמצעות הרפיית שרירים

טכניקות להרפיית שרירים מאפשרות לגוף ולנפש להירגע. מדיטציה, יוגה, אמבטיה או מקלחת חמה ואפילו פעילות גופנית נמרצת – כל אלה יכולים לעזור לכם להקל את המתחים ולהרגיע את הגוף וגם את הנפש.

הטכניקה הבסיסית

הטכניקה הבאה – אחת הטכניקות הקלות למתחילים – כוללת הרפיית שרירים מדורגת: מתיחה והרפיה של כל איבר ואיבר בגוף, אחד אחרי השני.

להתכונן להרפיה

בחרו שעה שבה איש לא יפריע לכם – לדוגמה, כשהתינוק ישן או אחרי שהילדים הלכו לישון בערב. הקדישו לתרגיל כ-20 דקות.

מצאו מקום שקט ומבודד בבית. לבשו בגדים נוחים וודאו שחמים ונעים לכם. אם אפשר, חלצו נעליים.

כשאתם מוכנים, שבו או שכבו ועצמו עיניים. אפשר לשבת בכיסא נוח או על הרצפה, כשהגב נשען אל הקיר.

צעדים בסיסיים

ראשית, נסו לשים לב היכן מתרכז המתח בגופכם. סרקו בדמיונכם את איברי הגוף, מלמעלה עד למטה, זַהו את האזורים המתוחים והיו מודעים לתחושות בגופכם.

לאחר מכן, התחילו לכווץ איברים פרטניים. כווצו למשך חמש שניות, ואז שחררו למשך עשר שניות. בזמן הכיווץ שאפו לאט פנימה, ונשפו לאט החוצה בזמן השחרור.

זרועות

  • התחילו בזרוע ימין – כווצו אותה לכדי אגרוף ואז הרפו.
  • כווצו את שריר הזרוע הדו-ראשי הימני (חלקה העליון של הזרוע, מהמרפק ומעלה), ואז הרפו את הזרוע לצד הגוף.
  • חזרו על הפעולה בזרוע שמאל.
  • הרימו את הכתפיים גבוה ככל האפשר, ואז הרפו אותן.

ראש

  • השעינו את ראשכם לאחור והביטו לתקרה. החזירו אותו למנח הטבעי והרפו את הצוואר. אל תמתחו את שרירי הצוואר אם אתם סובלים מבעיות באזור זה.
  • פתחו את הפה רחב ככל האפשר, והרפו.
  • הוציאו את הלשון החוצה רחוק ככל שתוכלו, והרפו.
  • לחצו את הלשון לגג הפה חזק ככל האפשר, והרפו.
  • סגרו חזק את השיניים, שימו לב כיצד שרירי הלחיים והלסת מתכווצים, והרפו.
  • עצמו את העיניים חזק ככל שתוכלו, והרפו.
  • הרימו את הגבות גבוה ככל האפשר, והרפו.

רגליים

  • כווצו היטב את הישבן, והרפו.
  • כווצו חזק את שריר הירך הימנית והרפו.
  • הפנו את כף רגל ימין למטה וכווצו חזק ככל האפשר את השוק האחורית, והרפו.
  • חזרו על הפעולה ברגל שמאל.
  • אם אתם שוכבים, כווצו היטב את אצבעות הרגליים, או דחפו אותן חזק לעבר השטיח או הרצפה אם אתם יושבים, והרפו.

כל הגוף

  • נשמו עמוק. כשאתם מרגישים שהריאות מלאות, קחו עוד שאיפה קטנה. החזיקו את האוויר בריאות למשך חמש שניות ואז שחררו אותו לאט החוצה.
  • לאחר שכל גופכם יהיה רפוי, המשיכו לנשום בעדינות פנימה והחוצה.

אם יש לכם רק כמה דקות, הרפו רק את הזרועות, הכתפיים והפנים. מפתיע כמה שזה עוזר.

טיפים נוספים

בזמן תרגילי ההרפיה, מומלץ לדמיין את עצמכם במקום שקט ושלו. דמיינו שאתם נמצאים במקום האהוב עליכם – למשל בגינה, ביער, ליד גדת נחל או על חוף הים. המשיכו לדמיין את עצמכם באותו מקום לזמן מה.

בזמן התרגיל, זכרו לשמור על איברים רגישים – אל תכווצו איבר מסוים אם אתם חוששים שתפגעו בו.

טכניקת הרפיית השרירים הזו מועילה במיוחד אם אינכם ישנים היטב. במקרה כזה, תרגלו לפני השינה. למעשה, יכול להיות שתהיו עייפים מאוד אחרי התרגול.

אפשר למצוא תרגילים מפורטים נוספים בספרים ובסרטים על הרפיית וניהול לחצים.

 

אנמיה

הגורמים לאנמיה

אנמיה מתרחשת כשרמת ההמוגלובין בדם נמוכה מהרצוי. ישנם שלושה גורמים עיקריים לאנמיה:

  • ייצור מופחת של המוגלובין, לעיתים קרובות בגלל צריכת ברזל מועטה
  • ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות במח העצם
  • הרס מוגבר של כדוריות דם אדומות – מחלה שידועה כהמוליזה, או תמס דם.

אנמיה אצל ילדים נובעת בדרך כלל ממחסור בברזל בגופם, מצב שנגרם לרוב מתזונה שאינה מכילה מספיק ברזל.

נערות מתבגרות עם דימום וסת ארוך, כבד או תדיר נמצאות בסיכון לאנמיה כתוצאה ממחסור בברזל.

ברזל

ילדכם זקוק לברזל כיוון שהוא מסייע בהיווצרות ההמוגלובין. בארבעת עד ששת החודשים הראשונים לחייו, התינוק משתמש בברזל שנאגר בגופו עוד ברחם, ומקבל ברזל מחלב האם ו/או מהתמ”ל. לכן, מחסור בברזל מופיע לעיתים רחוקות בלבד בגיל כה צעיר. ייתכן מחסור בברזל אם התינוק נולד טרם זמנו או היה חולה מאוד מיד לאחר הלידה, או אם לאֵם היה מחסור בברזל בשבועות ההיריון האחרונים.

ברגע שמאגרי הברזל של התינוק נגמרים, עליו להתחיל לאכול מזון שמכיל ברזל. לכן, כשתתחילו את החשיפה למזון מוצק, כדאי להתחיל במזונות עתירי ברזל, ולהמשיך לכלול אותם בתזונתו. לדוגמה, דייסת אורז לפעוטות, ירקות מבושלים, בשר או עוף טחון, מחית דגים מבושלים, טופו, אפונה, שעועית ועדשים.

רוב התינוקות מתחילים להביע עניין במזון מוצק בסביבות גיל שישה חודשים. אם התינוק שלכם גדול יותר ושותה הרבה חלב פרה, ייתכן שתזונתו אינה מכילה מספיק ברזל, כיוון שחלב פרה דל בברזל ואף עשוי למנוע את ספיגת הברזל כראוי במעיים. כמו כן, שתייה מרובה מדי של חלב עלולה להפחית את התיאבון של התינוק למוצקים.

התסמינים של אנמיה

ילד עם אנמיה עשוי להיראות חיוור מאוד. פעוט אנמי מתעייף בקלות רבה, אולם כיוון שרמת האנרגיה של פעוטות עולה ויורדת במהירות, קשה לעיתים לזהות זאת. ייתכן שילדכם יהיה עצבני וקשה להתמודד איתו. ילדים גדולים יותר עשויים להיות מפגינים עייפות רבה, תיאבון מועט ומתקשים להתרכז בבית הספר.

אם האנמיה של ילדכם נגרמת ממשהו שאינו מחסור בברזל, ייתכן שתראו תסמינים מסוימים של הסיבה האמיתית לכך.

מתי לפנות לרופא

קחו את ילדכם לרופא אם הוא:

  • חיוור מאוד
  • עצבני
  • נעדר אנרגיה
  • מתלונן על כאבי ראש תכופים.

כמו כן, כדאי לפנות לרופא או לאחות טיפת חלב אם אתם מעוניינים במידע נוסף על תזונה לתינוק – לדוגמה, אם הוא שותה כמויות גדולות של חלב ואינו אוכל מוצקים.

בדיקת אנמיה

אם ילדכם סובל מאנמיה, יזמין רופא הילדים בדיקות דם לבירור הסיבה. לפעמים, תוצאות בדיקת הדם הראשונית יעלו צורך בבדיקות נוספות. במקרה כזה, ייתכן שילדכם יצטרך להגיע למומחה למחלות דם.

טיפול באנמיה

הטיפול באנמיה תלוי בגורם. אם האנמיה נגרמת ממחסור בברזל, הוספת מזון עשיר בברזל לתזונה יכולה להעלות את רמות הברזל בדם. מזון עשיר בברזל כולל:

  • דגני בוקר מועשרים בברזל
  • קטניות – לדוגמה, עדשים ושעועית
  • בשר – למשל, בשר אדום, עוף ודגים
  • חלמון ביצה
  • ירקות עלים ירוקים
  • ממרח שומשום – כגון טחינה או חלווה.

בדרך כלל לא מספיק לשנות את התזונה של ילדכם, וייתכן שתצטרכו לתת לו גם תוספי מזון הכוללים ברזל (בטבליות או בסירופ) כדי להחזיר את רמות הברזל לטווח הנורמה. תוספי ברזל עלולים לגרום לצואה שלו להיות שחורה או אפורה, ולעיתים הם אף מובילים לעצירות או לכאבי בטן. שאלו את רופא הילדים על תופעות הלוואי הללו ואחרות.

לפעמים יזדקק ילדכם לזריקה או לעירוי ברזל. אם האנמיה נגרמת מתפקוד מופחת של מוח העצם או מהמוליזה, הוא יצטרך בדיקות נוספות וטיפול מעמיק. פנו לרופא הילדים לקבלת עזרה.

שימו לב: יש לאחסן את כל תוספי המזון בארון נעול, הרחק מהישג ידם של ילדים. מנת יתר של ברזל עלולה להיות קטלנית לילדים.

מניעת אנמיה

תזונה מאוזנת לאחר גיל ארבעה עד שישה חודשים יכולה למנוע אנמיה שנגרמת ממחסור בברזל. בגיל 12 חודשים אפשר לתת לתינוק חלב פרה מפוסטר, ללא תוספת טעמים ובאחוזי שומן גבוהים. למידע נוסף על התזונה המומלצת לילדכם, אפשר לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא המשפחה או לדיאטנית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ללמד ילדים על צרכנות נבונה

צרכנות נבונה: עקרונות הבסיס

ילדכם לומד על צרכנות מהתבוננות בהחלטות ובהתנהגות שלכם כצרכנים. לכן, אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד אותו היא להדגים לו מהי צרכנות נבונה בעצמכם. רצוי לעשות זאת בצורה קלילה ו”דרך-אגבית”, ולא בצורת נאום שיצור אצלו התנגדות להקשיב.

תוכלו פשוט לדבר איתו על מה שאתם קונים ומדוע. לדוגמה, “אריזת הגזר הגדולה הזו עולה בערך 12 שקלים, אבל אנחנו צריכים רק שלושה גזרים שעולים בערך ארבעה שקלים. זה יותר משתלם עבורנו”.

אפשר להדגים בחירות צרכניות שמשקפות את ערכי המשפחה שלכם. למשל, אם אתם מעדיפים לקנות ירקות אורגניים, הסבירו לילדכם מדוע אתם מוכנים לשלם עבורם מעט יותר.

עוד חלק חשוב בצרכנות נבונה הוא הכנת תקציב. כשאתם יוצאים עם ילדכם לקניות, קבעו מגבלת תקציב וערכו השוואת מחירים בין מוצרים, כדי לקנות בסכום שקבעתם.

שיטות פשוטות אלה יעזרו לילדכם ללמוד ערכים וכישורי חיים חשובים, כמו איך לחיות במסגרת תקציב, או שלא תמיד אפשר לקבל או לקנות כל מה שרוצים.

לילדים צעירים קשה לפעמים להבין את ערך הכסף אם אינם רואים אותו בפעולה. כשאתם מוציאים כסף מהכספומט, ספרו לילדכם איך הכסף הגיע לשם. בזמן הקניות תוכלו ללמד את ילדכם על בנקים, חובות וחסכונות, וכן להסביר לו כיצד פועלים כרטיסי אשראי או קניות מקוונות.

טיפים לצרכנות נבונה

עזרו לילדכם לקבל החלטות צרכניות נבונות. הנה כמה אפשרויות שתוכלו לנסות כשאתם יוצאים לקניות עם ילדכם.

מחיר, ערך ותקציב

  • השוו את מחירי המוצרים וערכיהם בכמה חנויות: בין אם אתם עושים קניות מקוונות או בקניון, ההשוואה תלמד את ילדכם על השונות בין מוצרים, איכויות, אחריות, שירות לאחר הקנייה וערך מוסף.
  • קבעו מגבלה לסכום שאתם עומדים להוציא; כך ילמד ילדכם על תקציב.
  • הכינו רשימת קניות לפני שאתם יוצאים, וקנו רק לפיה. כך תוכלו למנוע מראש קניות אימפולסיביות שמצטברות לסכום גדול.
  • בקשו מחיר טוב יותר למוצרים או לעסקאות יקרות. לפעמים, כל מה שצריך לעשות הוא לבקש. זוהי מיומנות מועילה לילדים ולמבוגרים כאחד.

שיווק, פרסום ולחץ לקנות

  • ערכו מחקר קטן לפני שאתם קונים: בדקו את מחיר המוצר בחנויות מקוונות, או שאלו את המוכר בחנות לפני שאתם מתחייבים לקנות את המוצר. הראו לילדכם שאתם זקוקים למידע לפני שאתם קונים משהו.
  • עצרו לפני הקנייה: האם זה המוצר שאנחנו רוצים? קראו את התווית, בקשו מהמוכר להראות לכם איך המוצר עובד ובדקו מה יש בתוך הקופסה.
  • אל תפחדו להגיד לא: כך תעזרו לילדכם ללמוד כיצד להימנע מהלחץ שמפעילים אנשי מכירות או מבצעים מיוחדים.
  • שמרו את הקבלה: הראו לילדכם שמותר להחזיר מוצר שאינו עובד או שחסרים בו חלקים – אך עליכם לשמור את הקבלה כדי להחזיר.
  • הסבירו לילדכם כיצד הפרסום עובד ומשפיע על החלטות הקנייה. למידע נוסף, קראו את המאמר ילדים ופרסום.

ערכי צרכנות אישיים

  • דברו על האופן שבו הערכים האישיים והחוויות שלכם משפיעים על החלטות הקנייה שלכם. לדוגמה, ייתכן שתשלמו יותר על איכות טובה יותר או על מותג בגדים שמאמין בהעסקה הוגנת, מוצר עם תקופת אחריות ארוכה יותר או מוצר ידידותי לסביבה. עם זאת, יתכן וגורמים אלו יהיו חשובים בעיני ילדכם רק בשלב מאוחר יותר בחיים, לכן לא כדאי ללחוץ עליו לקבל זאת, אלא רק להציגם כדוגמא אישית.
  • דברו על ההבדלים בין מוצרים ממותגים למוצרים גנריים. מוצרים ממותגים הם לרוב יקרים יותר, אך יכול להיות שתעדיפו לקנות אותם – וכדאי להסביר לילדכם מדוע.

“אפשר סוכרייה?”, “אני רוצה סיבוב!” או “בבקשה בבקשה בבקשה!” הם משפטים שנשמעים פעמים רבות בסופר או במרכזי קניות. למידע נוסף על דרכי התמודדות עם בקשות של ילדים בזמן קניות, קראו את המאמרים על נדנוד ומה לעשות כשילדכם מבקש דברים שונים.

כך תפיקו את המיטב מצרכנות נבונה עם ילדכם

כשילדכם עוזר לכם בקניות, יש לו הזדמנות ללמוד הרגלים לקנייה נבונה. הפיקו את המיטב מההזדמנות הזו וצאו לקניות כשהוא אינו עייף, רעב או נלהב מדי, וכשהחנויות אינן עמוסות מדי. מומלץ לתת לו משימות שונות, למשל:

  • להביא מוצרים מהמדף ולשים בסלסילה.
  • לקרוא את התוויות על המוצרים ולהחליט איזה מותג לקנות.
  • לחפש שלטים בחנויות שמצביעים על מבצעים ומכירות מיוחדות.
  • לארוז את המוצרים בשקיות.
  • לבחור פירות וירקות.
  • לשלם במזומן. ילדים גדולים יותר יכולים לקבל את העודף ולבדוק אותו.

על מנת ללמוד על האופן הנכון בו תוכלו לתת תקציב אישי לילדכם, שייתן לו את ההזדמנות ללמוד בעצמו כיצד לנהל תקציב וכיצד לקבל החלטות נבונות בעת קנייה, קראו את המאמר על ניהול כספים לבני נוער.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ילדים וטלפונים ניידים

טלפונים ניידים, ילדים ובני נוער

כמו בהרבה תחומים אחרים, לא מדובר כאן בגיל רף או סף, ואין כללים נוקשים לקביעת הגיל הנכון שבו כדאי לתת לילדכם טלפון נייד. כשילדכם מגיע לבית הספר, סביר להניח שחבריו יתחילו לקבל טלפונים ניידים משלהם, והוא ירצה גם. ככלל, לא תמיד תבחרו לעשות מה שמקובל, וזו ההזדמנות ללמוד עם ילדכם ולחשוב יחד על הערכים והאמונות שתרצו להעביר להם.

כשילדכם מבקש מכם טלפון נייד, שאלו אותו מדוע. מה הוא רוצה לעשות איתו? האם לרבים מחבריו יש טלפון נייד? נסו להבין מדוע הוא מרגיש שחשוב שיהיה לו טלפון משלו. האם רק כדי להידמות לחבריו, או שיש בכך צורך אמיתי, מכיוון שהוא צריך לעדכן או להתעדכן עם הבית, הוא נוסע בתחבורה ציבורית לבדו ועוד. שיחות אלה יעזרו לכם להחליט אם הרעיון מתאים לכם.

אם אתם מחליטים ללכת על זה, בררו מה קיים בשוק, ומה מתאים לצרכים שלו ושלכם. אתם יכולים לדבר עם הורי החברים של ילדכם ולברר אילו טלפונים וחבילות יש לילדיהם, בכדי לקבל רעיונות.

כשאתם בוחרים טלפון וחבילה, זכרו שילדים משתמשים בטלפונים ניידים אחרת מאשר מבוגרים – לדוגמה, הם משתמשים בו יותר לשליחת הודעות טקסט מאשר מדברים בו. כמו כן, הם משתמשים בטלפון כדי לגלוש באינטרנט, לצלם תמונות ולהכין סרטונים, לשחק במשחקים, להאזין למוזיקה, להתעדכן ברשתות החברתיות ועוד ועוד. לכן, מומלץ מאוד לבדוק את חבילת הגלישה ואת מגבלת הודעות הטקסט והשיחות. לילדים קטנים אשר זקוקים לקשר רק עם הוריהם ישנם מכשירים ייעודיים המאפשרים חיוג למספרים שהוגדרו על ידי הוריהם בלבד.

כדאי לבחור בטלפון זול בתור התחלה. כשילדכם יראה לכם שהוא מסוגל לשמור על הטלפון, תוכלו לשקול  לרכוש לו דגם יקר יותר. דברו איתו מראש על אופן ההתמודדות שלכם במקרה של אובדן או נזק לטלפון – לדוגמה, החליטו יחד מי ישלם על טלפון חדש.

טלפונים ניידים: יתרונות

בטיחות

טלפונים ניידים מסייעים לכם לשמור על קשר עם ילדכם בעת הצורך. הם יכולים לתת לכם שקט נפשי ולעזור לשמור על בטיחותו בלי פיקוח של מבוגר – אך אל תסתמכו בלעדית על קיומו של הטלפון. הנה כמה רעיונות לשימוש בטלפונים ניידים לעידוד הבטיחות:

  • אמרו לילדכם שהוא יכול להתקשר או לסמס לכם בכל פעם שהוא זקוק לעזרה.
  • ודאו שמספרי החירום מופיעים בזיכרון הטלפון, ושהוא יודע כיצד להשתמש בהם.
  • ודאו שילדכם אינו משתמש בטלפון הנייד במצבים בהם נשקפת סכנה סביבתית כגון חציית כביש או רכיבה על אופניים.

רישוּת (נטוורקינג)

הטלפון הנייד של ילדכם יעזור לו להישאר בקשר עם חברים ובני משפחה, ולעודד את תחושת השייכות והחיבור שלו.

פיתוח מיומנויות

טלפונים ניידים מאפשרים לילדכם להתבטא ביצירתיות ולתרגל חשיבה ומיומנויות יצירתיות. לדוגמה, הוא יכול להשתמש בטלפון ליצירת ולעריכת תוכן דיגיטלי.

לעודד שימוש בטוח ואחראי בטלפון הנייד

כדאי לחשוב מראש על כמה כללים, למשל, מתי מותר לקבל שיחות או לענות להודעות טקסט, מתי הטלפון צריך להיות על שקט ומתי כדאי לכבות אותו, והיכן ילדכם יכול להשתמש בו. לדוגמה, כדי להימנע מבריונות ברשת ומקבלת הודעות סקסטינג, מומלץ שלא להרשות לילדים להכניס את הטלפון הנייד לחדרם בשעות הלילה. אפשר לטעון את הטלפון גם בסלון.

הסבירו לילדכם מדוע לא כדאי לו למסור את מספר הטלפון שלו לכל אחד, כדי לשמור על בטיחותו. אפשר, לדוגמה, להחליט שהוא נותן את המספר שלו לחברים קרובים ולבני משפחה בלבד.

כדי לעודד שימוש אחראי בטלפון, עשו זאת בעצמכם. למשל, אם קבעתם כלל שאסור להשתמש בטלפון בזמן ארוחות משפחתיות, מלאו את הכלל הזה בעצמכם. כדאי לדבר ולהחליט מה יהיו התוצאות במקרה של הפרת הכללים.

בדקו מה מדיניות בית הספר בנוגע לשימוש בטלפונים ניידים, וודאו שילדכם מכיר אותה.

להשתמש בטלפונים ניידים לגלישה באינטרנט

כמעט לכל הטלפונים כיום יש גישה לאינטרנט. כלומר, ילדכם יכול להוריד ולהעלות טקסטים, תמונות, סרטונים ויישומונים, לעדכן את הפרופיל שלו ולכתוב פוסטים ברשתות החברתיות.

אפשר לשקול שלא לרכוש חבילת גלישה עד שיגדל, ועד שתהיו בטוחים שהוא בוחר בצורה נכונה ומתנהג כאזרח דיגיטלי אחראי. כדאי להסביר לו שהורדת נתונים מסוימים – כמו מוזיקה וסרטוני וידיאו – עלולה לגרום לו לחרוג ממגבלת הנתונים בחבילה.

הזכירו תמיד לילדכם ש”הרשת לא שוכחת”- תוכן שהועלה לרשת יימצא שם לנצח.

אם ילדכם בן פחות מ-13 – הגיל המינימלי לפתיחת חשבון משתמש ברוב אתרי הרשתות החברתיות – כנראה עדיף שיהיה לו טלפון לשיחות קוליות ולהודעות טקסט בלבד. יחד עם זאת, טלפון מסוג זה ידיר אותו מחלק מקבוצות הווטסאפ הרלוונטיות לו. קיימים כיום מכשירים המאפשרים שימוש בווטצאפ בלבד, וללא אפשרויות גלישה חופשית באינטרנט.

חשוב לדעת כי כיום יש תנועה של הורים המציעים לרכוש טלפון “טיפש” – המאפשר שיחות אך לא גלישה. אופציה זו מתאימה יותר לילדים בגילאי בית הספר היסודי.

להשתמש בשירותי המיקום בטלפונים ניידים

טלפונים ניידים כוללים מאפיין איכון (גאולוקיישן), שמאפשר לזהות את מיקומו הפיזי של הטלפון. שירותים מבוססי מיקום (כגון מפות) משתמשים במידע הזה באופן אוטומטי, ואפשר לקשר אותו גם לתמונות שמצולמות בטלפון, או להעלאות ברשתות החברתיות. כדי לשמור על בטיחותו של ילדכם, בדקו אם שירותי המיקום מופעלים בטלפון הנייד שלו וכבו את אלה שאינו צריך.

כמו כן, דברו איתו על הדברים הבאים:

  • להיות זהיר כשהוא נכנס לרשת חברתית מהטלפון הנייד – אנשים זרים עלולים לדעת היכן הוא, מה הוא עושה ואיפה היה
  • לבדוק שאינו מציג את המיקום שלו לאנשים שאינו מכיר, כולל במשחקי רשת שלעיתים מהווים פלטפורמה נוחה ליצירת קשרים עם ילדים ונוער.
  • לוודא שהוא בודק עם חבריו לפני שהוא מתייג אותם בתמונות או מציין את מיקומם.

כיצד להימנע מהתמכרות לטלפון הנייד

מתבגרים רבים מפתחים תחושת בעלות והיקשרות חזקה מאוד לטלפונים הניידים שלהם, ועלולים להיות מוטרדים מאוד אם הטלפון נלקח או אובד. הנה כמה טיפים שיעזרו להימנע מכך:

  • פעם בכמה שבועות, גבו את התוכן שנמצא בטלפון של ילדכם במחשב הביתי.
  • הכניסו את הזמן שבו ילדכם משתמש בטלפון הסלולרי למגבלת זמן המסך היומית שלו, והסכימו על זמן “נטול טלפון” מדי יום או פעם בשבוע. כדאי במיוחד לעשות זאת אם אתם חוששים שילדכם נקשר מדי לטלפון שלו. שמשו לילדכם דוגמה אישית והראו לו שגם אתם יכולים לבלות בלי הטלפון!
  • הרחיקו ממנו את הטלפון רק אם הסכמתם מראש שזו תהיה התוצאה להפרת הכללים שנוגעים לשימוש בטלפון נייד. הבטיחו לו שלא תיקחו את הטלפון גם אם יספר לכם על משהו שהטריד אותו במהלך השימוש.

להתמודד עם מעשי בריונות וסקסטינג

השימוש בטלפונים ניידים עלול לחשוף את בני הנוער לבריונות ברשת. אם אתם חושדים שילדכם סובל מבריונות בטלפון הנייד, עודדו אותו לדבר איתכם על מה שקורה.

כדאי שתהיו מודעים גם לתופעת הסקסטינג. כדי לצמצם את הסיכונים, דברו עם ילדכם על הדברים הבאים:

  • שימוש נאות בטלפון הנייד – למשל, מתי מותר להשתמש בטלפון כדי לצלם תמונות או סרטון וידיאו
  • אילו תמונות ילדכם חושב שמותר לצלם ולשלוח לאחרים
  • אילו תמונות של עצמו ישמח לשתף
  • הגישה של ילדכם כלפי בני המין השני
  • ההשלכות החוקיות של סקסטינג.

בריונות ברשת וסקסטינג עלולים להיות מלחיצים מאוד. אם ילדכם הוא קורבן למעשי בריונות או מעורב בסקסטינג, הוא זקוק לעזרתכם. אם הוא זה שמתנהג בבריונות, תצטרכו להתחיל לפעול.

קרינה סלולרית

בשנים האחרונות נשמעות טענות על כך שהקרינה האלקטרומגנטית שנפלטת מטלפונים ניידים עלולה לגרום ליצירת גידולים סרטניים.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) טוען כי לפי מחקרים רבים שנערכו בשני העשורים האחרונים בכל הנוגע לקרינה- “לא נמצא קשר בין השימוש בטלפונים ניידים לבין השפעות בריאותיות מזיקות”. עם זאת, הארגון מספק כמה עצות להפחתת החשיפה לקרינה האלקטרומגנטית מהטלפון הנייד.

אם אתם חוששים מהקרינה, בקשו מילדכם:

  • לא להחזיק את הטלפון על גופו (למשל, בכיס)
  • להעביר את הטלפון למצב טיסה כשאינו משתמש בו
  • להשתמש בדיבורית כשאפשר
  • להגביל את משך השיחות או שליחת ההודעות ככל האפשר
  • להשתמש בטלפון הנייד רק באזורים עם קליטה טובה, שבהם הטלפון משדר בעוצמה נמוכה יותר.
  • לא לדבר בטלפון הנייד או לשלוח ודעות בזמן שימוש במעלית
  • לא לטעון את הנייד סמוך לראש בלילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

טכניקות הרפיה: תרגילי נשימות

נשימות והרפיה

בזמן לחץ, מתח או חרדה, הנשימה נעשית לפעמים שטוחה (מהחזה בלבד), וכוללת נשימות קטנות וקצרות. בנשימה עמוקה ניתן לראות שהבטן עולה ויורדת, והיא מרגיעה יותר. אפשר להשתמש בתרגילי נשימות שונים ורבים כדי להירגע. הנה כמה תרגילי נשימה שאפשר לעשות בכל מקום ובכל זמן.

תרגיל נשימות בסיסי

תרגיל זה יעזור לכם לנשום נשימות עמוקות יותר ולהרגיש רגועים יותר:

  • שבו, עמדו או שכבו בצורה נוחה.
  • עצמו עיניים.
  • שאפו פנימה דרך האף וספרו עד חמש.
  • כשאתם מרגישים שהריאות מלאות, החזיקו את האוויר בפנים וספרו שוב עד חמש. אם אתם יכולים, נסו להחזיק את האוויר עוד קצת. בדרך כלל, זהו החלק הקשה ביותר של תרגילי נשימות למתחילים.
  • כעת, נשפו החוצה באטיות דרך הפה, וספרו עד חמש.
  • חזרו על התרגיל עוד פעמיים (שלוש פעמים בסך הכל).
  • עברו לנשימה רגילה. אם אתם עדיין חשים מתח או חרדה, חזרו על התרגיל.

זכרו – חמש, חמש, חמש. בכל חלק של תרגיל הנשימה יש לספור עד חמש. ספרו מהר או לאט, לפי הצורך. יכול להיות שבהתחלה תספרו מהר יותר, אך ככל שתתרגלו אותו יותר, תוכלו להאט את הספירה.

תרגילי נשימה להקלה על מתח בשרירים

טכניקת הנשימה וההרפיה הבאה מתחילה בעצימת העיניים. שאפו ונשפו עמוקות, ובו בזמן, סרקו את גופכם מלמעלה עד למטה. בדקו היכן יש מתחים או אי נוחות. סביר להניח שתבחינו במתח במקום מסוים – אולי בצוואר, בחזה, ברגליים או בכתפיים.

כעת, דמיינו שאתם שואפים לאט את האוויר לאזורים המתוחים או המכווצים. חשבו על כך כעל נשימה חמה ומבריאה.

תרגיל נשימות ומתיחות

התרגיל הבא משלב נשימות ומתיחות בעשר שניות:

  • עמדו זקוף. שאפו פנימה דרך האף, הרימו את הזרועות גבוה מעל הראש והצמידו את כפות הידיים זו לזו.
  • נשפו דרך הפה והפנו את כפות הידיים קדימה.
  • מתחו את הידיים והאצבעות רחוק ככל האפשר, ותוך כדי כך הורידו את הידיים למטה.

שימו לב: תרגילי נשימות עמוקות אינם מומלצים אם הלחץ שאתם נתונים בו עלול לגרום להיפר-ונטילציה (נשימת יתר, או התקף חרדה). אם אתם מודאגים, דברו עם רופא המשפחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

ביטחון עצמי אצל בני נוער

ביטחון עצמי וחוסן נפשי: עקרונות הבסיס

ביטחון עצמי הוא האמונה שאני יכול להצליח במצבים ומשימות מאתגרים, והנכונות לנסות להתמודד, ולהביא את היכולות לידי ביטוי, גם כאשר ההצלחה אינה וודאית. הביטחון העצמי קשור להערכה העצמית, שמשמעותה להרגיש טוב לגבי עצמכם ולדעת שאתם אדם ראוי בפני עצמכם. עם זאת, הערכה עצמית גבוהה אינה מובילה בהכרח לכך שתחושו ביטחון עצמי כל הזמן.

חוסן נפשי הוא היכולת להתאושש מחוויות קשות ולהתמודד עם מצבים מורכבים או מלחיצים. הביטחון העצמי קשור גם לחוסן הנפשי. אם לילדכם יש חוסן נפשי והוא לומד שביכולתו להתמודד גם כשהאתגרים נהיים קשים יותר, הוא בטוח יותר ביכולתו להתגבר על מצבים קשים והוא ימשיך להתמודד גם אם חווה חוסר הצלחה. זוהי מחזוריות חיובית.

מדוע חשוב לבנות ביטחון עצמי אצל בני נוער

ביטחון עצמי עוזר למתבגרים לקבל החלטות בטוחות שמבוססות על מידע. מתבגרים בעלי ביטחון עצמי יכולים להימנע מחברתם של אנשים או ממצבים שאינם בהכרח נכונים עבורם, לא להיגרר אחר דעות והשפעות לא רצויות שלהם, ולמצוא אנשים ומצבים טובים יותר.

אם ילדכם בטוח בעצמו, סביר להניח שיהיה אסרטיבי יותר, חיובי, מעורב, נלהב ומַתמיד גם לאחר אכזבות בלתי נמנעות. לדוגמה, נערה בעלת ביטחון עצמי שבן זוגה נפרד ממנה תהיה עצובה לזמן מה, ואז תבין שהיא יכולה להתאושש מהעצבות שהיא מרגישה כעת ולהתמקד בהיבטים החיוביים יותר בחייה, כמו החברים והמשפחה. מצד שני, נערה שאינה כה בטוחה בעצמה וביכולתה לנהל מערכת יחסים תהיה עצובה יותר ואפילו תאשים את עצמה, מה שעלול להשפיע על ההערכה העצמית שלה, ולגרום לה להאמין שהיא לא ראויה לכך שמישהו ירצה לצאת איתה.

בני נוער עם ביטחון עצמי נמוך צפויים שלא להצטרף לפעילויות, להיות עצורים בכיתה ולהיכנע ללחץ חברתי, ולא להעז לבטא את דעתם או לעמוד עליה. ילד עם ביטחון עצמי נמוך עלול לצפות להיכשל בכל דבר שהוא מנסה, או לא להשתדל מספיק כשהמצב נהיה מאתגר או מסובך יותר. הוא עלול להימנע מראש מהתמודדות, או לסבול מדחיינות.

כיצד תעזרו לילדכם לבנות ביטחון עצמי וחוסן נפשי

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לבנות ביטחון עצמי וחוסן נפשי אצל ילדכם.

היו מעשיים

חפשו את הדברים המעשיים והחיוביים שילדכם יכול לעשות כדי לבנות מיומנויות חשובות ולהגביר את סיכויי ההצלחה שלו. תוכלו להגיד לו, לדוגמה, “יובל, ככל שתתאמן יותר, היכולות שלך ישתפרו. אם אתה רוצה  להיבחר לנבחרת הכדורסל, כדאי לך להקשיב היטב למאמן ולהנחיות שלו ולתרגל בין האימונים”.

אפשרו לילדכם לנסות דברים חדשים

אם ילדכם מנסה מגוון דברים שונים, הוא יכול לגלות במה הוא טוב וממה הוא נהנה. עזרו לו להכיר ולקבל את עצמו. כמו כן,  חשוב שילמד שרוב האנשים מתעניינים ומצליחים בחלק מהדברים ואינם רוצים או מצליחים כל כך בדברים אחרים, וזה בסדר. בסופו של דבר, אנשים הם שונים! העולם מגוון ויש בו מקום וצורך לאנשים ונשים בעלי תחומי עניין ועיסוקים שונים. לא כולנו נועדנו  להיות ספורטאים אולימפיים, גאוני מחשבים או דוגמנים ! קרוב לוודאי שנהיה מאושרים יותר אם נבחר עיסוקים שמתאימים לנטיותינו.

עודדו את ילדכם להמשיך לנסות

אם ילדכם נכשל במשהו, עזרו לו להבין שכולנו עושים טעויות. ספרו לו על מקרים שבהם נכשלתם, או שהייתם צריכים להמשיך ולנסות עד שהצלחתם. מי שלא מנסה, לא מצליח.

כמו כן, לא חייבים להצליח במשהו בפעם הראשונה. כמו בלימוד רכיבה על אופניים, אם ממשיכים לנסות, בסוף משתפרים.

הדגימו ביטחון עצמי ביכולותיכם

שמשו דוגמה והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים. למשל, ספרו לו מה אתם עומדים לעשות כדי לנסות ולהצליח במשימה שעומדת בפניכם. אם אינכם מצליחים, הדגימו לו חוסן נפשי ודברו על מה שתנסו בפעם הבאה, או על איך אתם בוחרים להמשיך בדרככם כמו כן, תוכלו לדבר על דברים שעשיתם למרות שבהתחלה נראו לכם מפחידים או קשים, ושתפו אותם בכך שגם אתם עברתם אירועים מאתגרים שבהם נזקקתם לביטחון עצמי, והחששות הם טבעיים, אך לא כדאי שישתקו אותם

עודדו את ילדכם להתנהג בביטחון

כדי להיות בטוחים בעצמכם, כדאי לנסות להתנהג באופן שמשדר בטחון. הציעו לילדכם שייצור קשר עין עם אחרים, ידבר בחברה ויבטא את עמדותיו,  יעשה מה שהוא אוהב, ולא יוותר מראש על רצונותיו, ישתדל שלא להתמקד במה שאינו יכול לעשות ויעזוב מצבים שהוא יודע שאינם טובים בשבילו.

תרגלו מיומנויות חברתיות

אם ילדכם חש חרדה במצבים חברתיים, ייתכן שהוא זקוק למעט הכוונה. הדגימו לו מה יכול לבנות את הביטחון העצמי, כגון יציבה, חיוך, יצירת קשר עם אחרים, יוזמה והבעת עניין בפעילויות של אחרים והצטרפות לשיחות.

שבחו את ניסיונותיו של ילדכם

אם ילדכם עבר מבחן, ראיון או משחק ולא הצליח כפי שציפה, שבחו אותו על המאמצים שהשקיע. אפשר לתת לו כמה רעיונות לשינוי בפעם הבאה. חזקו אותו יותר על המאמץ, מאשר אם הוא קיבל ציון גבוה מבלי ללמוד. במקרים רבים הדרך חשובה יותר מאשר השגת המטרה- גם הרצינות שבדרך, וגם ההנאה ממנה. זכרו שפרפקציוניזם פוגע בביטחון וגורם להימנעות מפעולה ולכן עזרו לילדכם לקבל חולשות, קבלו אותו.

ביטחון עצמי מתבסס כשאנחנו מקבלים את כל החלקים שלנו, כולל החולשות, ומוכנים ‘לקחת את הסיכון’ שהחולשות ייחשפו, שלא נצליח, או שיהיו אנשים שלא יקבלו את דעתנו או יאהבו אותנו. כאשר אנחנו מתביישים ומסתירים חלקים בעצמנו, אנחנו מאבדים את הביטחון העצמי. כשאנחנו לומדים להכיר ולאהוב את מי שאנחנו, ביטחוננו העצמי גובר. הנער שלכם עדיין זקוק למערכת יחסים חזקה ותומכת איתכם, כדי שיוכל להרגיש בטוח בעצמו במהלך ההתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות. אפשר לבנות מערכת יחסים כזו אם עובדים על תקשורת פתוחה ומקבלת ונשארים בקשר עם  ילדכם. כאשר אתם מקבלים אותו ומאמינים בו, ולא מצפים ממנו להיות מי שאינו, אתם מחזקים את בטחונו העצמי.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

ניהול עימותים עם בני נוער

מדוע צריך מיומנויות ניהול עימותים

סביר להניח שבמהלך שנות ההתבגרות תיכנסו עם ילדכם לעימותים לעתים קרובות יותר מאשר בעבר. יכולים להיות נושאים רבים לחוסר ההסכמה ביניכם, ובהם מה הוא לובש, מה הוא עושה בזמנו הפנוי או כמה זמן מותר לו לגלוש באינטרנט או לבלות ברשתות חברתיות. אם גדלתם במדינה אחרת ואתם רוצים לשמור על המסורת התרבותית והדתית שלכם, יכול להיות שתגלו שילדכם כבר לא מרגיש שהמסורות האלה רלוונטיות עבורו.

זה טבעי למדי. כשהחשיבה של ילדכם על העולם והאופן שבו הוא מבין אותו מתפתחים, הוא עשוי להתחיל לפקפק בכם ולאתגר אתכם יותר ויותר. זהו חלק ממסעו לחיים עצמאיים ואחראיים כמבוגר צעיר, וכפי שאתם לא הסכמתם על כל דבר עם הוריכם, כך גם הוא.

בכל מערכת יחסים בריאה יש עימותים מדי פעם. העימותים הם חלק בלתי נפרד מקשר קרוב, והם מוכיחים שכל אחד מכם הוא אדם נפרד עם דעות משלו. עימות יכול לעזור לכם להכיר זה את זה כמבוגרים, ולהביא בחשבון את צרכיו של האחר. עם זאת, מומלץ שלא להיקלע לעימותים רבים מדי, ולכן תזדקקו לשיטות ולמיומנויות לניהול עימותים.

ניהול העימותים מול ילדכם יעזור לכם להוריד את רמות הלחץ של כל בני המשפחה. בסופו של דבר, ההתמודדות הזו יכולה להעמיק ולחזק את מערכת היחסים עם ילדכם. התמודדות אפקטיבית תעזור לילדכם ללמוד מיומנויות חשובות לחיים.

בחרו היטב על מה אתם נלחמים. לעתים קרובות פורץ עימות בגלל דברים קטנים. לכן, גם אם אינכם אוהבים במיוחד את השיער הכחול של ילדכם, חשבו אם באמת שווה להתווכח על זה. כדאי לשמור את האנרגיה לדברים החשובים, כמו בטיחות וביטחון, למשל.

טיפים להתמודדות עם עימותים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להתמודד עם עימותים מול ילדכם.

איך להתכונן לשיחה

  • נסו להיזכר ברגשות ובחוויות שלכם כאנשים צעירים כדי להבין טוב יותר את ילדכם.
  • זכרו כי מוחם של מתבגרים בתהליכי התפתחות, וסביר להניח שילדכם אינו יכול עדיין לראות את התמונה המלאה ולהבין את הסיכונים והתוצאות של פעולותיו. אולי הוא עדיין אינו מצליח לראות דברים מנקודת המבט שלכם.
  • אם אתם מוכנים להיות גמישים כשמדובר בדברים הקטנים, ייתכן שילדכם יהיה מוכן יותר  להקשיב ולדון בנושאים המשפחתיים החשובים, וכך גם תלמדו אותו גמישות מחשבתית.
  • אל תהיו קשים עם עצמכם, ואל תצפו מעצמכם להיות מושלמים. גם אתם רק בני אדם. אם אתם מגיבים בחומרה או מאבדים שליטה עצמית לרגע, פשוט התנצלו והתחילו מחדש.
  • עדיף שלא להתמודד עם העימות כשאתם וילדכם כועסים או מוטרדים. חכו עד ששניכם תירגעו מעט, ונהלו שיחה רגועה. גם כאשר לא מסכימים, אפשר וכדאי לנהל דיון באוירה נעימה.
  • הכינו מראש את מה שתרצו להגיד וחשבו על המילים שבהן תשתמשו.
  • נסו לוודא שלא כל שיחה עם ילדכם תהיה שיחה קשה. אל תשכחו לבלות יחד זמן איכות, וליהנות זה מחברת זה.

איך לדבר

  • הישארו רגועים, הפסיקו את מה שאתם עושים, צרו קשר עין, הקשיבו והתייחסו לילדכם בכבוד.
  • תנו לו לדבר. היו פתוחים והקשיבו לנקודת המבט שלו. אתם יכולים לדבר אחרי שיסיים.
  • דברו על רגשותיכם. כך יוכל ילדכם להבין מדוע אתם רוצים שיעשה או שלא יעשה דבר מסוים. לדוגמה, “אני דואגת לביטחון שלך כשאני לא יודעת איפה אתה נמצא”, או “אני מרגישה שחשוב שהמשפחה שלנו תמשיך לחגוג חלק מהמסורות התרבותיות שלנו”.
  • הסבירו את דעתכם בצורה פשוטה וקצרה, והבהירו שאתם דואגים בעיקר לרווחתו הכללית של ילדכם, עכשיו ובעתיד. בני נוער שמרגישים שהוריהם שואלים אותם שאלות בגלל שאכפת להם נוטים יותר לתת את המידע שתבקשו. לדוגמה, “אני צריך לוודא שאתה בטוח כשאתה יוצא החוצה בלילה. יעזור לי אם תגיד לי לאן אתה הולך ועם מי אתה נמצא”.
  • הכינו את עצמכם למשא ומתן עם ילדכם ולהתפשרות. התפשרות מדגימה היטב את מיומנויות פתרון הבעיות שלכם, ומלמדת אותו שראוי להתפשר על מנת לפתור עימותים. לדוגמה, ילדכם מבקש לצבוע את קירות חדרו בשחור, ואתם מזדעזעים מהרעיון. תוכלו להגיע לפשרה: לצבוע קיר אחד בשחור או שני קירות בצבע כהה.
  • אם אתם עומדים להגיד “לא”, עשו זאת בדרך רגועה, מבינה ומכבדת. למשל, “אני מבינה שאתה רוצה לעשות קעקוע, אבל אתה בן 13 ויש לך עוד המון זמן לחשוב על זה. אז בינתיים, התשובה היא לא”.
  • תוכלו גם להשתמש בשיטת ה “לא לא”- כלומר לא להשתמש במילה “לא” באופן מפורש. לדוגמא: ” אני מבינה שאתה רוצה לעשות קעקוע. מכיוון שמדובר במשהו בלתי הפיך, תצטרך להמתין לכך, תוכל לבחור לעשות זאת כשתגיע לגיל X”.

טיפים להתמודדות עם השלכות העימות

  • למרות כל המאמצים, ייתכן שילדכם עדיין ירגיש מאוכזב מאוד או שייקח לו זמן מה להירגע. נסו לזרום עם זה, אם אפשר.
  • עזרו לו להירגע והראו לו שאתם מבינים, תנו לו לשחרר קיטור או לקבל את המרחב שהוא צריך.
  • בדקו מאוחר יותר אם ילדכם זקוק לעזרתכם כדי להתמודד עם המצב, אך נסו שלא לקחת את זה אישית אם הוא רוצה להתמודד בעצמו.
  • טפלו בעצמכם – דברו עם מישהו שאתם סומכים עליו כדי להרגיש טוב יותר.

ילדכם עשוי לנסות להימנע מעימותים ולעשות דברם מאחורי גבכם, או לשקר לכם. אם אתם רוצים מערכת יחסים פתוחה וכנה, שבה אתם וילדכם מדברים גם על נושאים קשים, תצטרכו להיות מוכנים להתמודד עם הרגשות והתגובות שלכם כאשר אתם שומעים משהו שלא מוצא חן בעיניכם, ולהמשיך ולשדר לו שאפשר לדבר אתכם על הכל, גם אם זה לא נעים או מכעיס. חשבו מראש על נושאים שעלולים להיות קשים עבורכם – הפרת זמן הגעה הביתה, שתיית אלכוהול או שימוש בסמים, השתתפות בבריונות ברשת, יחסי מין ועוד, וחשבו על תגובותיכם. ניתן גם לא להגיב בצורה מיידית, ולחזור ולדבר עם ילדכם לאחר שגיבשתם דעה.

ניהול עימותים: התמודדות עם כעס

כחלק מניהול עימותים עם בני נוער, תצטרכו להיות מוכנים להתמודד עם כעס מצדו של ילדכם. זכרו שבני נוער עדיין לומדים כיצד להביע את רגשותיהם ודעתם. ילדכם עשוי להביע את דעותיו בעוצמה רבה כיוון שכך הוא מרגיש שיישמעו, לכן חשוב לתת לו מקום לבטא את עצמו. כמו כן, מתבגרים לומדים כיצד להתמודד עם רגשות חזקים. לכן, אם ילדכם כועס או משתמש בטון כעוס כשהוא מדבר איתכם, כדאי:

  • להישאר רגועים
  • לקחת כמה דקות הפסקה כדי שהרוחות יירגעו
  • להראות לו שאתם מקשיבים
  • להראות לו שאכפת לכם מרגשותיו וממחשבותיו
  • לנסות להישאר בנושא העימות, ולא לגלוש לאירועים שקרו בעבר או לנושאים אחרים.

אחרי ששמעתם את מה שילדכם רצה להגיד והראתם לו שאתם מבינים:

  • קחו את הזמן וחשבו היטב כיצד להביע את רגשותיכם, מחשבותיכם ורצונותיכם בדרך הטובה ביותר
  • דברו בפשטות ובקצרה, כדי לעודד את ילדכם להקשיב
  • פתחו במשא ומתן על החלטה ששניכם תוכלו לחיות איתה, או לפחות נסו להבהיר היטב מדוע אינכם מסכימים.

אם ילדכם כועס עליכם כי פגעתם בו, הראו לו שאתם מבינים כיצד זה השפיע עליו, התנצלו ואז נסו לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב.

אם אתם כועסים, קחו כמה דקות הפסקה כדי להבין מדוע, גם אם אתם באמצע שיחה עם ילדכם. יכול להיות שתצטרכו לקחת הפסקה ארוכה יותר כדי לחשוב כיצד להתמודד עם רגשותיכם. גישה זו אינה קלה ודורשת תרגול. היו סלחניים כלפי עצמכם וכלפי ילדכם כל עוד אתם לומדים כיצד להתמודד עם עימותים בצורה טובה יותר.

כיצד להתמודד עם אלימות

יש הבדל בין עימות לאלימות. עימות, חוסר הסכמה ומעט כעס הם בסדר – אלימות היא לא בסדר. בני נוער עדיין לומדים מה מותר ומה אסור. הם בודקים היכן עובר הגבול בין עימות לאלימות – לדוגמה, בזמן מריבות עם אחים – ואתם יכולים לעזור.

עם זאת, אם מתבגר הופך לאלים – למשל, פוגע ברכוש, צועק או מקלל באופן מופרז, מכה או מאיים לפגוע במשהו או במישהו – תצטרכו להציב גבולות ברורים שיראו לו שחצה את הגבול ושהתנהגותו אינה מקובלת. אם ילדכם מראה סימנים מוקדמים של התנהגות אלימה, כדאי:

  • להעביר לו מסר ברור שההתנהגות הזו אינה מקובלת
  • להגיד לו שלא תדברו איתו כשהוא נמצא במצב זה
  • להבהיר שאתם מוכנים לדבר איתו ולפתור את הבעיה ביחד כשיירגע
  • לוודא שהוא יודע שיהיו תוצאות להתנהגותו
  • לוודא שאתם עצמכם מתנהגים באופן מכובד, מתמודדים היטב עם רגשותיכם ומדגימים לו שליטה עצמית, והרגעה עצמית במידה והייתם נסערים.

אם ילדכם חווה אלימות ממבוגר אחר או מילד אחר, ייתכן שיזדקק לעזרה מקצועית כדי להרגיש בטוח, להתמודד עם מה שחווה וללמוד כיצד להתנהג. אם אתם מתקשים לשלוט בכעס או באלימות מצדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

בני נוער ויצירת תוכן דיגיטלי

יצירת תוכן דיגיטלי: עקרונות הבסיס

ילדים ובני נוער רבים אוהבים ליצור ולשתף תוכן דיגיטלי באינטרנט, כגון טקסטים, תמונות, סרטוני וידיאו, אנימציות ובלוגים. הם יוצרים את התוכן במכשירים דיגיטליים כגון מחשבים, לפטופים, טלפונים ניידים וטאבלטים, ומשתפים אותו באתרי רשתות חברתיות ובערוצים אחרים כגון פייסבוק, פליקר, וורדפרס, טוויטר, סנאפצ’ט, אינסטגרם, טאמבלר, בלוגים, פורומים, וואטסאפ ויוטיוב.

חלק מהילדים אוהבים ליצור משחקים או סיפורים באתרים שמלמדים אותם את עקרונות הבסיס של תכנות מחשבים, כמו סקראץ’ (Scratch), טינקר (Tynker) וקוד מנקי (CodeMonkey).

כדי לתמוך בפעילויות היצירתיות של ילדכם באינטרנט:

  • תנו לו להתנסות בדרכים שונות לביטוי רעיון או להבעת היצירתיות שלו.
  • ·עודדו אותו להתנסות ביצירת תוכן וללמוד מניסוי וטעייה.
  • עודדו אותו להראות לכם מה הוא ואחרים יצרו – לדוגמה, תוכן שנראה לו מצחיק או שנון.
  • תנו לו הצעות לשיפור רק אם הוא שואל לדעתכם.
  • צפו ותיהנו ביחד מהיצירתיות של ילדכם באינטרנט; זו דרך נהדרת לשמור איתו על קשר.
  • הזכירו לו שמה שעולה לרשת נשאר ברשת לעולם.
  • הדריכו אותו שיש להימנע מלהפוך לבריון רשת ולהיזהר מהשפלתם והבכתם של אחרים.

מה מקבלים בני הנוער מיצירת תוכן דיגיטלי

בני נוער שיוצרים תוכן באינטרנט מפתחים את היצירתיות שלהם. יצירת תוכן – בין אם מדובר בעריכת חומרים של מישהו אחר או ליצור משהו מאפס – משפרת את תחושת היצירתיות של ילדכם ואת ההישגיות האישית שלו. פרסום העבודה באינטרנט היא צורה של הבעה עצמית, שיכולה להגביר את הביטחון העצמי שלו ולעזור לו ללמוד ולהכיר את חוזקותיו. קבלת פידבק מחבריו וממשתמשים זרים יכולה להסב הנאה רבה, אך יכולה גם להיות נעימה פחות.

יצירת והעלאת תוכן – והשתתפות בקהילה מקוונת – היא דרך נוספת ליצור קשר. רוב בני הנוער מפרסמים את עבודתם במקום שבו אחרים יוכלו לראות אותה, ונהנים לדבר על עבודתם. שיתוף תוכן יצירתי יכול להשפיע בצורה חיובית על תחושת הקהילתיות של אנשים צעירים, על הזהות, השייכות והחיבור שלהם.

פעילויות יצירתיות באינטרנט יכולות לשפר גם את האוריינות הדיגיטלית של ילדכם ולעזור לו ללמוד כיצד להשתמש במגוון רחב של תוכנות, פלטפורמות אינטרנטיות ויישומים. גם המורים מתחילים להשתמש באוריינות הדיגיטלית ובמיומנויות של בני הנוער בבית הספר.

יצירתיות באינטרנט עוזרת לבני נוער להביע את עצמם, לפתח ביטחון עצמי ולבנות מיומנויות, ולכן גם טובה לרווחתם ולבריאותם הנפשית.

דרכים בטוחות ליצור תוכן באינטרנט

כל תוכן שמעלים לאינטרנט נשאר שם באופן קבוע. כל אחד שמחזיק בטכנולוגיה ובמיומנויות הנכונות יכול לגשת אליו ולצפות בו, וגם להוריד אותו, לערוך ולהעלות מחדש בדרך אחרת במקום שונה באינטרנט. משמעות הדבר היא שעליכם להיות זהירים ולחשוב היטב על מה שאתם מעלים לרשת.

כדי לעזור לילדכם ליצור תוכן באינטרנט בצורה בטוחה, כדאי לעבור איתו על הדברים הבאים.

איזה תוכן ראוי להעלות ולהוריד

קבעו כמה כללי יסוד בנוגע לתוכן שראוי להעלות ולשתף. דברו על הדברים הבאים:

  • כיצד להגן על הפרטיות
  • לא ליצור או לשתף תוכן מיני
  • לקבל רשות מהאנשים שמצולמים בתמונה או בסרטון הווידיאו לפני הפרסום ברשת
  • לכבד אנשים אחרים.

כמו כן, כדאי לזכור שחלק מהטלפונים והמצלמות מוסיפים מידע לתמונות שמאפשר לאחרים לזהות היכן צולמו. בדקו אם שירותי המיקום מופעלים בטלפון הנייד של ילדכם, וכבו את אלה שאינו צריך.

תוכן אישי

איזה מידע ותמונות אישיים רוצה ילדכם לשתף בציבור, כך שיהיו חשופים לעולם וזמינים לעריכה מחדש?

אווטארים

אווטארים הם דימויים, תמונות או דמויות בדיוניות שמייצגות אותנו במשחקי וידיאו, בפרופילים של הרשתות החברתיות, בקהילות מקוונות ובפלטפורמות אחרות. אם ילדכם משתמש באווטארים, עליו לחשוב על הקשר בינו לבינם. אם הקשר קרוב מדי, הוא עלול לחשוף מידע רב מדי על עצמו.

תוכן שנוצר על ידי אחרים וילדכם מופיע בו

איזה סוג של תוכן ישמח ילדכם שאנשים אחרים יפרסמו? דברו על התרחישים שעשויים להעציב או לפגוע בילדכם, וכיצד אפשר להתמודד איתם. לדוגמה, יכול להיות שיהיה מוטרד אם חבר מעלה תמונה שהוא לא אוהב או סרטון שמביך אותו.

זכויות יוצרים

חלק ניכר מהתוכן באינטרנט מוגן בזכויות יוצרים, כלומר, שייך למישהו אחר ואסור להעתיק אותו או להשתמש בו. אם ילדכם רוצה להעתיק או לשנות תוכן שמצא באינטרנט, עדיף שישתמש ב”תוכן חופשי” – תוכן שמותר להעתיק, להשתמש, לערוך מחדש ולשתף.

גיבוי התוכן

ילדכם עלול להיות עצוב מאוד אם יאבד את כל היצירות שלו. ניתן בדרך כלל להוריד שוב תוכן שהועלה לאינטרנט, אך אפשר לחסוך זמן ואנרגיה באמצעות גיבוי כל העבודה של ילדכם על המחשב בבית.

לקבלת טיפים נוספים לשמירה על בטיחות ברשת, קראו את המאמרים אודות סקסטינג, רשתות חברתיות ובריונות ברשת.

איזה תוכן יוצרים בני הנוער?

בגדול, כל סוג של תוכן שקיים ברשת. הנה כמה מסוגי התוכן שרבים מבני הנוער אוהבים ליצור.

תמונות וסרטוני וידיאו

בני נוער רבים מעלים לרשת תמונות וסרטוני וידיאו. לעתים הם עורכים אותם לפני ההעלאה, ומעלים אותם לאתרים כגון יוטיוב או וואטסאפ. יש אתרים ויישומונים לטלפון נייד שיכולים לפרסם את התוכן באתרים בו זמנית באינסטגרם, בפייסבוק או בטוויטר. משמעות הדבר היא שהתמונה, הסרטון או התגובה שפורסמו באתר אחד מופיעים גם באתרים אחרים באותו זמן.

פרופילים ברשתות החברתיות

הפרופילים ברשתות החברתיות כמו אינסטגרם או פייסבוק יכולים לכלול תמונות, מידע אישי ותיאורים שונים, כגון פרטים על דברים שהמשתמש מחבב.

בלוגים

בלוגים הם יומנים רגילים או רשימות על חייהם של אנשים או על נושאים שמעניינים אותם. בלוגים יכולים לכלול טקסטים, תמונות או סרטוני וידיאו (ואז הם נקראים ולוג). זוהי דרך פופולרית שמאפשרת לבני הנוער לשתף רעיונות או היבטים מחייהם.

הודעות מיידיות

הודעות מיידיות מאפשרות לשלוח ולקבל הודעות מרגע לרגע – טקסטים, תמונות או וידיאו – באמצעות הטלפונים הניידים והמחשבים שלהם. בני הנוער משתמשים ביישומונים כגון וואטסאפ, טלגרם, פייסבוק, טוויטר, סנאפצ’ט ואינסטגרם.

רמיקס ומאש-אפ

רמיקס ומאש-אפ הם שמות לעריכה של תוכן קיים כמו טקסטים, תמונות וקובצי קול – למשל, יצירת צלצול חדש לטלפון באמצעות ערבוב בין שני קובצי MP3. דוגמה נוספת היא הורדת ועריכת תמונות או גרפיקה מהאינטרנט, ואז העלאתם מחדש כדי לקשט פרופיל אישי, בלוג או עמוד באינטרנט.

ספרות חובבים (פאנפיק) וכתיבה משותפת

זוהי כתיבה יצירתית מחדש או התנסות בז’אנרים, עלילות ודמויות קיימים מסרטים ומספרים פופולריים.

מודים (שינויים) במשחקי מחשב

יצירת שינויים או תוספים למשחקי מחשב מקוונים – לדוגמה, יצירת עולמות חלופיים או כלים חדשים שבהם אפשר להשתמש במשחק רב משתתפים מקוון.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

המעבר מזוג למשפחה- מערכות יחסים בריאות בין הורים ובני זוג

השינוי במערכות היחסים של הורים טריים

רוב הזוגות חווים שינויים במערכת היחסים כשהם הופכים להורים. עבור רבים, לידתו של ילד מביאה עמה שינויים חיוביים. למשל, יכול להיות שתרגישו מחוברים זה לזה ברמה חדשה ושונה. אך אתם עשויים להיתקל גם במתחים חדשים, שלא היו חלק ממערכת היחסים לפני בוא הילדים.

כעת, כשאתם מטפלים בתינוק החדש, יש לכם פחות זמן לישון, פחות זמן לדבר, פחות זמן לבלות יחד – כל הדברים האלה מעמיסים על מערכת היחסים. השינויים והמתחים עלולים להוביל לוויכוחים תכופים יותר, ולתחושה שהיחסים לא לגמרי בסדר. יכול להיות שלא יהיה לכם כוח לטפל בבעיות כשהן עולות.

תקשורת פתוחה עוזרת לשמור על גמישות ביחסים ומאפשרת לשניכם להתמודד ולהשלים עם השינויים. תקשורת כזו יכולה לטפח ולחזק את מערכת היחסים שלכם עם בן או בת הזוג, וגם עם חברים וקרובי משפחה.

מערכות יחסים בריאות: טיפים להורים

הקשיבו זה לזה

יכולת הקשבה טובה היא מיומנות התקשורת החשובה ביותר. היא עוזרת לכם ולבן או בת הזוג שלכם להרגיש ששומעים אתכם, מבינים אתכם ותומכים בכם. כמו כן, היא מראה לכם את הדברים מנקודת המבט של בן או בת הזוג, ומחברת אתכם לרגשות שלהם. אם אתם רוצים שבן או בת הזוג שלכם יקשיבו לכם, היו מוכנים לשמוע גם את נקודת מבטם.

כדי להראות שאתם באמת מקשיבים, הפסיקו את מה שאתם עושים כשבן או בת הזוג רוצים לדבר, ותנו תשומת לב מלאה למילים ולשפת הגוף שלהם.

חשוב לעודד את בן או בת הזוג לדבר ולשאול שאלות פתוחות, כמו, “מה את חושבת על…”. שאלות אלה יעודדו דיון בנושאים שונים. כדי לבדוק אם הבנתם כראוי, חזרו על מה שבן או בת הזוג אמרו במילים אחרות.

וזכרו – אם אתם עסוקים בלחשוב על הדבר הבא שתגידו, אתם לא באמת מקשיבים. במקום זה, נסו למקד את תשומת הלב במה שבן או בת הזוג אומרים. אם אתם חוששים שתשכחו משהו חשוב, רשמו הערות במהלך השיחה. למידע נוסף, קראו את המאמר תקשורת בין הורים: איך להקשיב.

אמרו לבן או בת הזוג איך אתם מרגישים

לעיתים קרובות היינו רוצים שיבינו אותנו ללא מילים. בני הזוג שלכם לא קוראים מחשבות! דברו על התסכולים והפחדים שלכם, ועל הדברים שגורמים לכם אושר ושמחה, כדי שיהיה להם קל יותר להבין מה עובר עליכם.

משפטי “אני” קלים יותר לצד שמקשיב מאשר משפטי “את/ה”, שעלולים להיתפס כביקורת. לכן, כשאתם מדברים, אמרו דברים כמו, “אני מרגיש קצת בודד כי אנחנו מבלים פחות זמן ביחד”. משפט זה עדיף על פני “את לא מקדישה לנו זמן יותר”.

לפעמים קשה להתפנות לשיחה בין החלפת חיתול אחת לשנייה, ויכול להיות שתצטרכו לקבוע זמן מראש. למידע וטיפים נוספים, קראו את המאמר תקשורת בין הורים: איך לדבר.

קבלו את השינויים

במקום לחשוב שמערכת היחסים שלכם “ירדה מהפסים”, נסו לחשוב שהיא מתפתחת ועוברת לשלב חדש. כדאי לדבר על משמעות השלב החדש הזה עבור שניכם, וכיצד תוכלו להתמודד איתו.

אם קשה לכם יותר למצוא זמן פנוי אחד לשני באופן ספונטני,, נסו גישה חדשה – למשל, תכננו זמן שמוקדש רק לשניכם.

להתמודד עם עימותים

לעיתים ההורות מביאה איתה או מחדדת את ההתמודדות עם הבדלים בגישות ובדעות. דברו על ההבדלים האלה כדי להבין טוב יותר את נקודת המבט של השני. מותר לכם שלא להסכים זה עם זה.

כדי להקל על המתחים ביניכם, קבלו את העובדה שיש דעות שונות משלכם, ובו בזמן הסבירו את נקודות מבטכם. השתמשו בטיפים שהזכרנו בנוגע להקשבה כדי לגלות למה בן או בת הזוג מתכוונים, במקום לתקוף בחזרה – מה שעלול להרע את המצב.

כשאתם מקבלים החלטות יחד, התחילו באלה שמקובלות על שניכם – ובעיקר החלטות בנוגע להורות. כהורים, חשוב שתסכימו על דברים מסוימים, אך יכול להיות שתגלו שדרושה עבודת צוות וגמישות כדי להסכים על דברים כמו שגרות, משמעת והשכבה.

המאמר להתמודד עם עימותים יעזור לכם לעבוד על חילוקי הדעות ביניכם.

הישארו קרובים זה לזה

דברים פשוטים, כמו לשאול את בן או בת הזוג על היום שלהם (“מה הלך טוב ביום שלך?”, “מה הלך לא כל כך טוב?”), עוזרים לכם לשמור על קשר. אפשר להיעזר במחוות קטנות שמראות שאכפת לכם – להכין כוס תה או להציע ללכת לתפוס תנומה.

צאו לפסק זמן זוגי

ההורות מצריכה אנרגיות ומשאבים רבים. למרות זאת, הקדישו זמן לבילוי משותף כזוג, כדי ליהנות מההזדמנות לדבר, להתחבר מחדש, ליהנות זה מחברת זה ולטפח את מערכת היחסים. כשאתם מוכנים, אפשר:

  • להזמין בייביסיטר ולצאת למקום ששניכם אוהבים במהלך היום או הערב – ארוחה, הליכה או סרט.
  • לעשות משהו מיוחד ביחד בבית – לדוגמה, לבשל יחד ארוחת ערב מיוחדת או לצפות בסרט אחרי שהילדים הלכו לישון
  • להיזכר מה אהבתם לעשות לפני שהפכתם להורים, ולהבין כיצד תוכלו לעשות זאת שוב – גם אם תעשו זאת בדרך טיפה שונה.

הסבירות שתעשו את הדברים האלה תעלה אם תתכננו אותם מראש.

לשמור על חיי המין

תאמינו או לא, רוב הזוגות מצליחים, בסופו של דבר, לחזור למערכת יחסים מינית. הקדשת זמן רב יותר לשיחה ולבילוי משותף תחזיר את הקרבה ביניכם ותעזור גם לחיי המין.

אם אתם עייפים מדי או שדעתכם מוסחת מכדי לחשוב על סקס, נסו לדבר עם בן או בת הזוג ולספר להם איך אתם מרגישים. בדיוק כפי שתצטרכו להקדיש זמן מיוחד לשיחה, יכול להיות שתצטרכו לתכנן גם את חיי המין. לקבלת רעיונות לשחזור האינטימיות, קראו את המאמר סקס ואינטימיות אחרי לידת תינוק.

לקחת את מערכת היחסים לידיים

כדי לעשות זאת, דברו בכנות על השינויים במתרחשים בחייכם. ייתכן שתצטרכו לדבר על הרגשות שלכם בנוגע לתפקידים החדשים, ומה לדעתכם הם כוללים.

הבאת ילדים לעולם מעלה לעיתים קרובות נושאים לא פתורים מהילדות. דברו על הדברים האלה, כדי שתוכלו להבין כיצד הנושאים האלה משפיעים על מה שאתם עושים ואומרים כהורים.

אם המצב נהיה קשה, כדאי לפנות לקבלת תמיכה. דברו עם רופא המשפחה, או לטיפול זוגי. מידע על מטפלים זוגיים באזור מגוריכם ניתן למצוא באתר האגודה הישראלית לטיפול בחיי משפחה ונישואין.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

התנהגות בגיל ההתבגרות המוקדם: סקירה

הידעתם?

  • בגיל ההתבגרות המוקדם ובגיל ההתבגרות עצמו, ההשפעה החברתית היא חזקה ביותר.
  • בנים נוטים להיות מושפעים יותר מלחץ חברתי מאשר בנות.
  • שיא נטילת הסיכונים מגיע בסביבות גיל 16-15, ונוטה להצטמצם בתחילת שנות הבגרות.

רוב הילדים בודקים את הגבולות בשנות ההתבגרות המוקדמות. למעשה, זהו שלב חשוב במסעם לעצמאות. ניהול התנהגותי חיובי למתבגרים צעירים מתבסס בעיקר על כללים ברורים, מערכות יחסים חמות וההבנה מדוע הם מתנהגים כך.

התנהגות מתבגרים צעירים: למה לצפות

פיתוח עצמאות ותחושת אחריות הוא אחד החלקים החשובים ביותר בהתבגרות. כדי לעשות זאת, ילדכם צריך לבחון רעיונות ודרכי התנהגות עצמאיים. לפעמים הוא לא יסכים איתכם, לפעמים יתנהג קצת ב”דווקא”, יבחן את הגבולות והמגבלות שאתם מציבים לו, ירצה להיות יותר כמו החברים שסביבו ואפילו ייקח סיכונים. אף שתהיה זו תקופה מלחיצה עבורכם, זכרו שזהו חלק נורמלי מגיל ההתבגרות, ושהשלב הזה יעבור.

חלק מהשינויים בהתנהגותם של בני נוער מוסבר באופן שבו מוחם מתפתח. החלקים במוח המתבגרים שאחראיים על שליטה בדחפים אינם מבשילים לגמרי עד גיל 25. השינויים במוח מובילים לעליות ולירידות תכופות – בני נוער הם מלאי דמיון ותשוקה, רגישים, אימפולסיביים, אך מאידך עשויים באותה מידה להיות גם עגמומיים ובלתי צפויים.

מתבגרים בעלי ביטחון עצמי יכולים להימנע מחברתם של אנשים או ממצבים שאינם נכונים עבורם, ולמצוא אנשים ומצבים טובים יותר. עזרו לילדכם לבנות ביטחון עצמי באמצעות פעילויות פרקטיות וחיוביות עם סיכויי הצלחה גבוהים, ושבחו אותו על המאמצים שהשקיע.

ניהול התנהגותי למתבגרים צעירים

כללים, גבולות ומגבלות יעזרו לילדכם ללמוד מהי עצמאות, להתמודד ולקבל אחריות על התנהגותו, וגם לפתור בעיות. ילדכם זקוק למיומנויות האלה כדי להפוך למבוגר צעיר עם סטנדרטים משלו להתנהגות נאותה ולמתן כבוד לאחרים.

כדי לעודד התנהגות חיובית אצל מתבגרים צעירים יש להשתמש במשמעת באופן יעיל. משמעת למתבגרים צעירים מתמקדת בקביעת גבולות מוסכמים ועוזרת לילדים לעבוד בתוך הגבולות האלה. הקניית המשמעת לבני נוער תהיה אפקטיבית יותר אם תשמרו על תקשורת פתוחה עם ילדכם, תהיו עקביים ותשמרו על סביבה משפחתית חמה ואוהבת.

שבחים וחיזוקים יכולים לספק מוטיבציה חזקה מאוד. אמנם נראה שבגיל זה הילדים עומדים ברשות עצמם, אך הם עדיין זקוקים לאישורכם. כשאתם משבחים את ילדכם על התנהגות חיובית, אתם מעודדים אותו להמשיך ולהתנהג כך.

כיצד להתמודד עם התנהגות חצופה

התנהגות חצופה או חסרת כבוד נפוצה למדי אצל ילדים בשנות ההתבגרות המוקדמת, אף שלא כולם מתנהגים כך. אם ילדכם אינו מתנהג בצורה מכובדת, כדאי לקבוע כללים ברורים כדי שיידע למה אתם מצפים. לדוגמה, תוכלו להגיד, “במשפחה שלנו מדברים בצורה מכובדת. אנחנו לא קוראים לאף אחד בשמות”.

בקשו מילדכם להשתתף בדיונים האלה, וכך תוכלו להזכיר לו בהמשך שהוא עזר לקבוע את הכללים והסכים לפעול לפיהם. שמשו דוגמה אישית: התנהגו גם אתם בהתאם לכללים, והראו לו שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים.

אם אתם צריכים לשוחח עם ילדכם על התנהגות חצופה, הישארו רגועים ובחרו בזהירות את זמן השיחה כדי שתתנהל באופן חלק. מומלץ להתמקד בהתנהגותו ולא בו עצמו. במקום להגיד, “אתה חצוף”, אמרו משהו כמו, “זה לא מכובד וגם פוגעני כשמדברים באופן הזה”.

בעיות נפוצות

מריבות עם אחים

מריבות עם אחים בגיל ההתבגרות יכולות להיות מלחיצות, אבל הן נורמליות ועוזרות לילדים ללמוד כישורי חיים חשובים – כיצד לפתור בעיות, להתמודד עם דעות שונות משלהם ולהתנהג לאחרים בכבוד.

עזרו לילדכם לפתח מיומנויות לפתרון בעיות, כדי שיוכלו להתמודד לבדם עם סכסוכים ומריבות. אפשר לעודד אותם לפתור את המריבות בעצמם. לדוגמה, אם הם רבים על המחשב, מנעו מהם גישה למחשב עד שיחליטו על פתרון ביחד.

לחץ חברתי

השפעה חברתית היא מה שקורה כאשר ילדים רוצים להרגיש מקובלים ומוערכים בחברה, ולכן הם עושים משהו שלא היו עושים לבדם. ההשפעה החברתית לא חייבת לגרום להם לעשות משהו בניגוד לרצונם, והיא עשויה אפילו להיות חיובית. ילדים גדולים יותר ובני נוער ירצו לפעמים להשתתף באירועים, בטרנדים ובאופנות שונים כדי להרגיש שהם חלק מקבוצה חברתית. אם ילדכם בטוח בעצמו ויודע היטב מיהו ובמה הוא מאמין, סביר להניח שיידע להציב את הגבול במקרה הצורך.

בריונות ברשת

בריונות ברשת היא שימוש באמצעי התקשורת והטכנולוגיה המודרניים כדי להטריד, להשפיל, להביך, להתעלל, לאיים, להציק או להפחיד מישהו אחר שוב ושוב באופן מכוון. לעתים קשה לאתר אותה, אך ישנם כמה צעדים שאתם וילדכם תוכלו לעשות כדי למנוע ולהפסיק בריונות ברשת. היכנסו ללינק כדי לקבל מידע נוסף בנושא. חשוב לשים לב גם לקיומן של התנהגויות חברתיות פוגעניות שמתרחשות מחוץ לרשת, באינטראקציות יום-יומיות בין ילדכם לחבריו ומכריו.

לקיחת סיכונים

לקיחת סיכונים היא אחת הדרכים החשובות שבהן ילדים גדולים יותר ובני נוער לומדים על עצמם ומנסים דברים חדשים. הילדים עשויים לנסות טריקים חדשים עם הסקייטבורד, להישאר מאוחר מדי במסיבות, להיעדר מבית הספר, אך גם לעשן, לקחת סמים, לשתות אלכוהול, להשתתף בהתנהגות מינית לא בטוחה בגיל צעיר מדי ואפילו להמר. שימו לב גם להתפתחותם של הרגלי אכילה לא בריאים ולא תקינים.

עזרו לילדכם ללמוד כיצד להעריך את הסיכונים שהוא לוקח. דברו על הערכים המשפחתיים ושמרו על תקשורת משפחתית פתוחה ומקבלת. אפשר לנסות ולתעל את הרצון לקחת סיכון לכיוון פעילויות שמחוץ לתוכנית הלימודים או פעילויות קהילתיות כמו חוגי ספורט, מוזיקה או דרמה.

התנהגות מסוכנת כזו עלולה להתרחש אף יותר אם לילדכם יש אחים בוגרים. דברו על כך באופן פתוח עם המתבגר הצעיר שלכם ועם אחיו. הציבו גבולות ברורים והחליטו יחד במה יוכל ילדכם להתנסות במסגרת רצונו לפתח עצמאות.

שמשו אתם דוגמא אישית לילדכם. כאשר אתם מבצעים פעולות כגון עישון או שתייה מופרזת, ילדכם מבין שגם הוא יכול להתנסות בכך.

מה לעשות אם התנהגותו של ילדכם מדאיגה אתכם

חלק גדול מהתנהגותם של מתבגרים צעירים וגדולים יותר הוא פשוט שלב נורמלי בהתפתחותם למבוגרים צעירים. עם זאת, ייתכן שתהיו מודאגים משינויים בגישה או בהתנהגות של ילדכם, לצד שינויים אחרים כגון מצבי רוח, התנהגות בלתי רגילה, הימנעות מהמשפחה ומהחברים ומפעילויות רגילות, או נוכחות מועטה בבית הספר.

אם אתם מודאגים מהתנהגותו של ילדכם, תוכלו:

  • לדבר על זה כמשפחה, ולנסות למצוא כיצד לתמוך זה בזה
  • לדבר עם הורים אחרים ולראות מה הם עושים
  • לשקול ללכת לטיפול מקצועי – מומלץ לפנות ליועץ או ליועצת בבית הספר, למורים ולרופא המשפחה.

שיחה עם הורים אחרים תיתן לכם נקודת מבט נוספת על התנהגותו של ילדכם, וההורים יוכלו לתמוך בכם כשתתקשו.

שימו לב לשמור על פרטיותו של ילדכם, גם כשאתם מתייעצים עם אחרים, ושיקלו את מי ובמה כדאי לשתף.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

היגיינת פה לילדים בתחילת גיל ההתבגרות: בני 9-11

התפתחות השיניים

השיניים הקבועות מתחילות להתפתח בתוך החניכיים אחרי הלידה. לאחר ששיני החלב נושרות, תופסות את מקומן שיניים קבועות של מבוגרים.

לילדים בני 6-12 יש תערובת של שיני חלב ושיניים קבועות. עד גיל 12 בוקעות השיניים הקבועות אצל רוב הילדים, מלבד הטוחנות האחוריות (שיני הבינה). שיני החלב האחרונות הטוחנות (השניות) נושרות בסביבות גיל 12.

טיפים להתמודדות עם בקיעת השיניים הקבועות

ייתכן שילדכם יתקשה ללעוס עם שיניים מתנדנדות או חסרות, אך עדיין עליו לאכול מזון בריא.

חשוב לשמור על שגרת צחצוח השיניים, ולהתייחס במיוחד לשיניים המתנדנדות או לאזורים הרגישים. עם זאת, תנו לשיניים המתנדנדות ליפול מעצמן.

לפעמים השיניים הקבועות בוקעות לפני ששיני החלב נשרו. במקרה כזה כדאי לפנות לרופא שיניים מומחה לילדים.

חשוב לטפל גם בשיני החלב של ילדכם. יש להן תפקיד חשוב – בין השאר הן מכוונות את השיניים הקבועות לצמוח בדיוק בנקודה הנכונה. אם ילדכם מאבד שן חלב מוקדם מדי, השן הקבועה עשויה לצמוח במקום הלא נכון. במקרה כזה, יתכן והוא יזדקק לטיפול אצל אורתודנט.

לשמור על ניקיון השיניים

צחצוח השיניים חשוב במיוחד לשמירה על שיניים נקיות, וכן למניעת ריח רע מהפה, עששת ומחלות חניכיים. בגיל זה, סביר להניח שילדכם אינו זקוק לעזרתכם בצחצוח השיניים, אך כדאי שתהיו נוכחים בעת הצחצוח ובמידת הצורך העניקו לו הכוונה.

אם ילדכם צריך תזכורת, הנה כמה צעדים בסיסיים:

  1. להשתמש בכמות קטנה מאוד (בגודל אפונה) של משחת שיניים שמכילה פלואוריד.
  2. לכוון את מברשת השיניים בזווית של 45 מעלות לכיוון קו החניכיים.
  3. לצחצח בתנועה מעגלית עדינה.
  4. לחזור על הפעולה במשטחי השן הפנימיים.
  5. להשתמש בתנועת קדימה ואחורה עדינה על משטחי הלעיסה.
  6. לירוק החוצה את משחת השיניים ולשטוף את הפה במים.

שאלו את רופא השיניים האם ובאיזו תדירות ילדכם צריך להשתמש בחוט דנטלי או קיסם דנטלי. אם כן, הרופא יראה לכם כיצד לנקות את המרווחים בין השיניים בצורה הנכונה.

לבחור מברשת שיניים

יש בשוק מגוון רחב כל כך של מברשות שיניים, שהבחירה עלולה להיות מעט מבלבלת. כשתבחרו מברשת שיניים, חפשו את הדברים הבאים:

  • סיבים רכים: שלא יפגעו בחניכיים או בציפוי האמייל של השן.
  • ידית ארוכה: שתעזור לילדכם להגיע לכל השיניים בפה.
  • ראש קטן: שיקל עליו להניע את המברשת בתוך הפה.

מברשות שיניים חשמליות טובות בדיוק כמו מברשות רגילות. הן מועילות במיוחד אם לילדכם אין שליטה טובה כל כך במוטוריקה העדינה.

בין אם מדובר במברשת חשמלית או רגילה, כדאי להחליף אותה כשהסיבים מתחילים להיראות שחוקים ובלויים, אחת לשלושה חודשים לערך.

משחת שיניים ופלואוריד

בגיל זה ילדכם יכול להשתמש במשחת שיניים רגילה למבוגרים המכילה פלואוריד. פלואוריד הוא מינרל שעוזר בחיזוק האמייל ומונע עששת. ילדים בגיל צעיר שבולעים פלואוריד בכמות גדולה עלולים לפתח פלואורוזיס – שיכולה להתבטא כהצטברות של סימנים לבנים על השיניים. למרות ההשפעה על מראה השיניים, המצב אינו משפיע בדרך כלל על הבריאות הכללית.

מי השתייה בישראל מועשרים בפלואוריד. השימוש בו בטוח ועוזר לצמיחת שיניים חזקות. הפלואוריד עובד בצורה מיטבית בריכוזים נמוכים מאוד (1 מ”ג לליטר) ובשימוש יומיומי באמצעות מי שתייה מופלרים, מזון ומשקאות שמכילים פלואוריד ומשחת שיניים עם פלואוריד.

רופאי השיניים עשויים להמליץ על מי פה מועשרים בפלואוריד לילדים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח עששת.

איטום חריצים

רופא השיניים עשוי להמליץ לכם ולילדכם על תהליך שנקרא איטום חריצים. זהו ציפוי פלסטיק דקיק שמונח על משטחי הלעיסה של השיניים – המקום שבו נוטה להתפתח עששת וחורים אצל ילדים. האיטום מונע הצטברות חיידקים (פלאק) בחריצי השיניים ועוזר למנוע עששת. התקנת האיטום פשוטה ומהירה, ואינה כרוכה בכאב אלא באי נוחות קל בלבד.

הציפוי אינו נשאר על שיניו של ילדכם לנצח. רופא השיניים יבדוק אותו באופן קבוע, ולעתים יש צורך לתקן אותו או להחליפו. אם אתם מעוניינים באיטום חריצים, פנו לרופא השיניים.

לבקר אצל רופא השיניים

לכל אחד יש צרכים וסיכונים דנטליים שונים. הצרכים האלה משפיעים על תדירות הביקורים שילדכם צריך אצל רופא השיניים. רופא שיניים מומחה לילדים ינחה אתכם מה התדירות המתאימה לביקורים במרפאה וכן לביקור אצל השיננית.

טיפולי שיניים בישראל

טיפולי השיניים בישראל ניתנים חינם או בעלות נמוכה במערכת הבריאות הציבורית, עד גיל 15. הטיפולים נערכים דרך מרפאות השיניים של קופות החולים השונות.

כמו כן, אפשר לבקר במרפאות שיניים פרטיות. עלות הביקורים יקרה יותר, אך במקרים מסוימים אפשר לקבל החזרים מחברות הביטוח הרפואי. היכנסו לאתר משרד הבריאות כדי לראות אילו טיפולים כלולים בסל. וכן לאיתור רופא שיניים מומחה לילדים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

סקס ואינטימיות אחרי לידת תינוק

סקס אחרי לידת התינוק: השינוי בחיי המין

לעיתים קרובות, הורים טריים מתקשים לתחזק את חיי המין והאינטימיות שלהם, בעיקר בגלל פחות זמן, עייפות, שינויים הורמונליים ודאגות בנוגע לאמצעי מניעה.

אם המצב קצת התקרר ביניכם, זו לא בעיה. זהו מצב טבעי המתרחש אצל כל זוג במצבכם. עם זאת, רמת תשוקה שונה אצל בני הזוג עלולה לגרום למתחים במערכת היחסים. ברוב מערכות היחסים המצב חוזר לעצמו, אך חשוב להתאזר בסבלנות. אם אתם חוששים שחיי המין שלכם יצאו מפוקוס, כדאי שתדברו על כך עם בן או בת הזוג. אם אתם מרגישים שאתם צריכים עזרה,  דברו עם איש מקצוע שאתם חשים איתו בנוח: רופא המשפחה, רופא הנשים, איש טיפול, יועץ ועוד.

נשים: תחושת המיניות אחרי לידה

יכול להיות שאחרי הלידה את מרגישה שלעולם לא תחזרי לקיים יחסי מין. אך גופך יחלים והעניין שלך בסקס יחזור לעצמו. אצל נשים רבות, זה קורה חודש עד שלושה חודשים אחרי הלידה, אך לעיתים זה לוקח זמן רב יותר.

יש אימהות שמרגישות חושניות ומיניות יותר כשהן מניקות את התינוק, בין השאר בגלל שחרור הורמון האוקסיטוצין, שאחראי על רפלקס שחרור החלב וגם על עוררות מינית. זהו מצב נורמלי לגמרי. יש אימהות שמגלות שיש להן פחות עניין בסקס כשהן מניקות.

במחקר שנערך בנושא התגלה שכ-40% מהאימהות הטריות ניסו לקיים יחסי מין במהלך ששת השבועות שאחרי הלידה (משכב לידה). במהלך 12 השבועות אחרי הלידה, כמעט 80% מהן ניסו לקיים יחסי מין. אימהות שילדו בניתוח קיסרי או נתפרו אחרי הלידה חיכו בדרך כלל זמן רב יותר.

גופך אחרי הלידה

סביר להניח שגופך נראה שונה אחרי לידת התינוק, ואפילו כמה חודשים אחר כך. הצורה שלו עשויה להשתנות, וייתכן שאינך באותו משקל כמו לפני ההיריון. השינויים בגופך אחרי הלידה יכולים לכלול:

  • עור ושרירים רפויים בתחתית הבטן
  • שדיים מוגדלים (ייתכן ששדייך יקטנו אם אינך מניקה)
  • ·שינויים בצבע הפטמות
  • סימני מתיחה על הבטן, החזה, המותניים או הירכיים
  • שפשופים בנרתיק
  • צלקות בחתך החיץ או בתחתית הבטן מניתוח קיסרי
  • ורידים דליתיים (דליות) ברגליים
  • עלייה במשקל (מיד לאחר הלידה ירד משקלך בגלל שחרור התינוק, השלייה ומי השפיר).

חלק מהשינויים אינם קבועים, ואחרים יישארו עמך. יש אימהות שנהנות מהשינויים בגופן – למשל, מהחזה המוגדל – ואחרות אינן מרגישות טוב עם עצמן.

בכל מקרה, אכילה בריאה והתעמלות בתוספת שינה (כשאפשר) יעזרו לך להרגיש טוב יותר. אם קשה לך לקבל את השינויים בגופך, פני לרופא הנשים שלך או לאיש מקצוע אחר, למישהו מהמשפחה, לחבר קרוב, לאחות טיפת חלב או למדריך כושר.

מתי לחזור לקיים יחסי מין

התשובה לשאלה הזו תלויה בעיקר בך- האישה שילדה, וברמת המוכנות שלך (אלא אם כן הרופא יעץ לך להמתין לאישורו).

אם הייתה לך לידה קשה או תפרים, הגוף שלך זקוק לזמן כדי להחלים. אימהות רבות חוות כאב או אי נוחות במהלך קיום יחסי מין, אך בדרך כלל חל שיפור עם הזמן. אפשר להשתמש בחומרי סיכוך או בקרם אסטרוגן. אי הנוחות עשויה לעיתים להצביע על עוויתות בשרירים או על חרדה.

מצד שני, יש אימהות טריות שמגלות כי הסקס מספק פחות בגלל התרפות השרירים באזור הנרתיק, שנמתחו במהלך הלידה. כדי לחזק את טונוס השרירים בנרתיק, מומלץ להיעזר בתרגילים לחיזוק רצפת האגן. ניתן לפנות לפיזיותרפיסטים המתמחים בנושא.

אם את מניקה, ייתכן שתבחיני בנזילת חלב מהשדיים בזמן קיום יחסי מין ובבעיה של יובש נרתיקי. נסי להניק את התינוק או לסחוט מעט חלב ממש לפני שאתם שוכבים. אפשר גם להשתמש בחומרי סיכוך.

אמצעי מניעה אחרי לידת תינוק

כרגע הפכתם להורים, וייתכן שאינכם מוכנים להביא לעולם עוד תינוק עדיין. לכן, כדאי לחשוב על אמצעי מניעה לפני שאתם חוזרים לקיים יחסי מין. בביקורת משכב הלידה ימליץ לך הרופא על אמצעי מניעה. אם חזרתם לקיים יחסי מין לפני הביקורת, שאלי את רופא הנשים בנוגע לאמצעי מניעה.

חלק מהנשים פוריות ומתחילות לבייץ עוד לפני שהן חוזרות לקבל מחזור, מה שמגביר את סיכוייהן להיכנס להיריון בקיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה.

אולי שמעת שהנקה מפחיתה את הסיכוי להיכנס להיריון. מצב זה יכול לפעמים להתקיים כאשר:

  • האם מניקה הנקה מלאה יומם וליל
  • האם אינה נותנת לתינוק שום מזון או שתייה אחרים (רק חלב אם)
  • התינוק בן פחות משישה חודשים
  • האם לא קיבלה מחזור מאז הלידה.

עם זאת, זכרו: אין שום ערובה לכך. אם את מקיימת יחסי מין ללא אמצעי מניעה, את עשויה להיכנס להיריון. בדקי עם רופא הנשים מה האפשרויות שעומדות בפנייך בנושא זה. שימי לב שחלק מאמצעי המניעה אינם מתאימים לאימהות מניקות.

הרגשות שלך ושל בן או בת הזוג בנוגע לסקס

יכול להיות שאת מבולבלת או מודאגת אם אינך מעוניינת בסקס בחודשים שאחרי לידת התינוק. בן או בת הזוג שלך עשויים להרגיש דחויים או לא רצויים. הרגשות המעורבים והמבלבלים האלה אינם מהנים במיוחד, אבל הם נורמליים. אנשים רבים עוברים תקופה כזו בימים, בחודשים ובשנים הראשונות לחיי הילדים – ואתם לגמרי לא לבד.

דברו אחד עם השני על רגשותיכם, כדי שתוכלו להבין מה מתרחש במערכת היחסים ביניכם. כמו כן, אפשר לנסות לשמור על קשר ואינטימיות בדרכים חדשות.

רעיונות להחזרת האינטימיות

יש דרכים רבות לשמור על החיבור לבן או בת הזוג. דברו על רגשותיכם והקשיבו להם כדי לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים.

אם אחד מכם נשאר בבית כדי לטפל בתינוק בעוד השני עובד מחוץ לבית, בדקו אם שניכם חולקים כראוי את מטלות הבית – או שנוח לכם עם האופן שבו הן מתחלקות. מתחים בין בני הזוג עלולים לגרום לריחוק ולהקשות על בניית האינטימיות מחדש .

יציאה לבילוי משותף עשויה להוות אתגר רציני יותר להורים טריים, אך היא עדיין חשובה מאוד. תוכלו לצאת להליכה או לאכול ביחד ארוחת ערב. אם אינכם יכולים למצוא בייביסיטר, קחו את התינוק איתכם בעגלה, או אכלו את ארוחת הערב כשהוא ישן.

חשבו על סקס כעל נקודת הסיום ולא כעל נקודת ההתחלה. יש המון דרכים לקבל ולהעניק עונג מיני. התחילו בדברים פשוטים כמו להחזיק ידיים ולהתכרבל. הבעת החיבה הגופנית יכולה להוביל לסקס כששניכם מוכנים.

לטפל בעצמכם

התעמלות קבועה, תזונה בריאה ושינה מספקת עוזרות לכם לטפל בעצמכם. קשה לחשוב על סקס כשאתם עייפים, חולים או לחוצים. אם התינוק מתעורר בלילה, נסו לנוח במהלך היום,ובדקו את האיזון בחייכם. כשיש ילדים קטנים, קל להתעסק בעיקר בצרכים היומיומיים שלהם ולשכוח לטפל בצרכים שלכם. לכן, פנו זמן – אפילו 15 דקות ביום – ועשו משהו למען עצמכם.

אפשר להתקשר לחבר או לחברה ולהתעדכן, לצאת להליכה או לקרוא ספר. אפשר לעשות זאת כשהתינוק ישן, לפני שהוא מתעורר בבוקר או בזמן הפסקת הצהריים בעבודה. דברו עם הורים אחרים ושאלו אותם איך הם מקדישים זמן לעצמם.

מתי לקבל עזרה

אם אתם זקוקים לעזרה, דברו עם רופא המשפחה או אחות טיפת חלב, שידעו להפנות אתכם לגורם המתאים.הם יוכלו להפנות אתכם לטיפול זוגי.תוכלו לקבל רעיונות טובים ותמיכה מהורים אחרים ומחברים.

תחושות דכדוך ואובדן עניין מוחלט בסקס עלולים להצביע על דיכאון אחרי לידה. חשוב שתיידעו בכך את הרופא או אחות טיפת חלב, כדי שיוכלו להפנות אתכם לקבלת עזרה. למידע נוסף, קראו את המאמרים על דיכאון אחרי לידה אצל נשים ודיכאון אחרי לידה אצל גברים.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד לטפל בהתנהגות מסוכנת אצל בני נוער

חיפוש ריגושים והתנהגות מסוכנת: מדוע בני נוער עושים זאת?

אך טבעי שבני נוער רוצים להתנסות בדברים חדשים, גם אם זה מלחיץ אתכם, ההורים. מתבגרים צריכים לחקור את גבולותיהם ואת יכולותיהם, וגם את המגבלות שאתם קובעים להם. במקרים מסוימים, בני הנוער מקבלים החלטות בנוגע לדברים שעלולים להיות מסוכנים רק כדי להתאים לקבוצה. נוסף על כך, הם צריכים להביע את עצמם כבני אדם אינדיבידואליים. כל זה הוא חלק מהפיכתם למבוגרים צעירים ועצמאיים, בעלי זהות משלהם.

מלבד זאת, החלקים במוחם של מתבגרים שאחראיים על תכנון ושליטה בדחפים אינם מבשילים לגמרי עד גיל 25. משמעות הדבר היא שבני נוער צפויים לקבל החלטות מהר יותר ממבוגרים, בדרך כלל בלי לעצור ולחשוב על ההשלכות.

פעמים רבות התנהגות מסוכנת מתרחשת כיוון שלבני הנוער אין עולם תוכן שהם יכולים להתנסות בחוויות חדשות במסגרתו. למשל- תנועות נוער, קבוצות ספורט מאורגן או מועדונים מסוגים שונים מספקים לבני הנוער עולם תוכן ומסגרת חברתית המאפשרת להם להתנסות, לבדוק נושאים חדשים ולחוות ריגושים- במסגרת בטוחה יותר.

התנהגות מסוכנת נפוצה

סביר להניח שתהיו מודאגים בגלל התנהגות מסוכנת כמו:

  • מריבות
  • היעדרות מבית הספר
  • פעילות מינית בלתי מוגנת
  • עישון סיגריות, שתיית אלכוהול ושתייה כבדה
  • שימוש בסמים ו/או חומרים מסוכנים אחרים
  • נהיגה מסוכנת
  • פעילויות לא חוקיות כמו הסגת גבול, פריצות, גניבה או ונדליזם
  • הצטרפות לקבוצה אידיאולוגית שעשויה להיות קיצונית

רצונם של בני הנוער להתנסות בחוויות חדשות ולחפש ריגושים יכול לכלול גם התנהגות פחות מדאיגה, כמו לנסות טריקים חדשים עם הסקייטבורד או להביע דעה לא מקובלת. התנהגות זו מגיעה לשיא בסביבות גיל 16-15, ונוטה להצטמצם בתחילת שנות הבגרות.

כיצד לשמור על ביטחונו ובטיחותו של ילדכם

הידיעה שבני נוער בוחנים את הגבולות אינה מקלה עליכם לחיות עם החיפוש אחר ריגושים ועם התנהגותם המסוכנת. הנה כמה רעיונות שיעזרו לילדכם לחשוב על ההשלכות ולשמור על בטיחות וביטחון:

  • דברו על הערכים שלכם מוקדם ככל האפשר. אם ילדכם יידע מה חשוב למשפחה, הוא יוכל לפתח תחושת אחריות וערכים אישיים.
  • גבו את הערכים המשפחתיים והציגו דוגמה אישית בדברים כגון שתיית אלכוהול, נהיגה והתנהגות מנומסת כלפי אנשים אחרים.
  • הכינו כמה כללי בסיס מוסכמים עליכם ועל ילדכם. החליטו ביחד אילו השלכות יהיו להפרת הכללים. תצטרכו לשמור על גמישות ולהתאים את כללי הבסיס ככל שילדכם גדל ומראה אחריות רבה יותר.
  • דברו על ההתנהגות והשלכותיה – תוכלו לדבר על אדם אחר שאינו ילדכם. למשל, “אם הוא לא היה נוהג מהר כל כך, הוא לא היה מאבד את הרישיון שלו. עכשיו הוא עומד גם לאבד את מקום העבודה שלו”. כך תוכלו לעזור לילדכם להעריך את מידת הסיכון בסיטואציות שונות.
  • השגיחו היטב על ילדכם. תצליחו להגן עליו טוב יותר אם תדעו עם מי הוא נמצא והיכן.
  • נסו להישאר מחוברים לילדכם. אם מערכת היחסים ביניכם חזקה, סביר יותר להניח שילדכם יידע להתמודד עם מצבים קשים כגון לחץ חברתי להשתמש בסמים או להשתתף בפעילות מינית.
  • קיומה של ארוחה משפחתית מספר פעמים בשבוע הוכחה כמורידה את הסיכויים להתנהגות מסוכנת. ישיבה משותפת מעוררת שיח ומאפשרת לקיים דיון משפחתי פתוח, כמו גם לצפות בהתנהגותו של ילדכם המתבגר מקרוב. על אף שנדמה לנו לעיתים שגילו של ילדנו המתבגר מאפשר לנו דווקא זמן פנוי רב יותר, דווקא בגיל זה יש משמעות רבה לזמן משפחתי משותף ולנוכחות ההורית.
  • עודדו יצירת רשת חברתית רחבה. סביר להניח שלא תוכלו למנוע מילדכם להתחבר עם אדם או קבוצה מסוימים, אבל תוכלו לספק לו הזדמנויות להכיר חברים נוספים דרך חוגי ספורט, תנועות נוער, אירועים בקהילה או פעילויות משפחתיות. קבלו בברכה את החברים של ילדכם כדי שתלמדו להכיר אותם.
  • עזרו לילדכם למצוא מוצא. אם ילדכם מרגיש לחץ חברתי להשתלב, עזרו לו לחשוב על דרכים לצאת מהפעילות בלי לאבד מכבודו. לדוגמה, הוא יכול להגיד לחבריו שעישון גורם לו לחוש ברע.

חשוב שילדכם יידע שביכולתו לשלוח לכם הודעה בכל פעם שהוא מרגיש לא בטוח וזקוק לטרמפ הביתה, בלי לחשוש שתכעסו.

לעודד חיפוש ריגושים בטוח

בני נוער צריכים לקחת כמה סיכונים כדי ללמוד על עצמם ולבחון את יכולותיהם. לא מומלץ לעטוף אותם בצמר גפן, כיוון שזה עלול להתנקם בכם. אם ילדכם מתלהב מריגושים, נסו לתעל את האנרגיה הזו לפעילויות בטוחות ובונות, כמו טיפוס על קירות, אמנויות לחימה, שיט או רכיבה אתגרית על אופניים. חלק מבני הנוער יגלו שהם אוהבים את הריגוש שבהופעה על במה או באמנות יצירתית.

אסטרטגיה נוספת היא לתת לילדכם אוטונומיה ועצמאות בחלק מהתחומים, כדי שיוכל לחקור את החופש שלו בלי למרוד. יכול להיות שלא תתלהבו אם הבת שלכם תופיע עם שיער כחול או תתלבש בבגדים קרועים, אבל אלה דרכים בטוחות להתנסות בדברים חדשים ושונים. למידע נוסף, קראו את המאמר על העברת אחריות לילדכם.

לקבל תמיכה בטיפול בהתנהגות מסוכנת

חיפוש אחרי ריגושים הוא חלק נורמלי למדי בהתבגרות, ורוב המתבגרים אינם מרחיקים לכת. אל תדאגו יותר מדי אם ילדכם חוזר הביתה לפעמים אחרי השעה שנקבעה. עם זאת, אם הוא עושה דברים שיש להם השלכות מסוכנות באופן קבוע – כמו להשתמש בסמים, ללכת מכות, לשתות או לעבור על החוק – כדאי שתשקלו לפנות לעזרה ותמיכה.

פנו לקבלת עזרה אם אתם חוששים שהתנהגותו נוטה להרס עצמי או עלולה להיות סימן לבעיה עמוקה יותר. מומלץ לבקש מרופא המשפחה הפניה לפסיכולוג, למרפאת מתבגרים או למומחה אחר לבריאות הנפש.

אם אתם מתקשים לדבר עם ילדכם על ההתנהגות המסוכנת, בקשו מקרוב משפחה או מחבר קרוב להעלות את הנושא. יש מתבגרים שמתקשים לדבר על נושאים רגישים כמו יחסי מין ושימוש בסמים עם ההורים שלהם, אך יסכימו לדבר עם מישהו אחר. אפשר גם לפנות ליועץ בית הספר.

מידע נוסף על התנהגות מסוכנת אצל מתבגרים

התנהגות מסוכנת משתנה בהתאם למגדר. בנים נוטים יותר ללכת מכות ולהיעדר מבית הספר, ובנות נוטות יותר לעשן.

חלק מבני הנוער נוטים יותר להתנהג בצורה מסוכנת. ישנם צעירים שנוטים לחפש התרגשות עזה יותר מאחרים, נהנים מהריגוש שבהרפתקה ורוצים להתנסות בחוויות חדשות ומסעירות.

אחרים מסתכלים על הסכנה מנקודת מבט שונה מזו של הוריהם, ולכן אינם רואים את הסכנה האמיתית במה שהם עושים. כשבני נוער יודעים שלפעולותיהם יהיו השלכות שליליות, הם עוצרים יותר לחשוב על הפעולה (אף שלא בטוח שבאמת ישנו את התנהגותם).

חלק מבני הנוער מושפעים מאוד מחברים ומהצורך שלהם להשתלב בקבוצה, ולכן הם עושים את מה שנחשב “נורמלי” בקבוצתם. אחרים רוצים דווקא לעשות הצגות, להרשים, להשוויץ או להיות שונים. בני נוער פופולריים, המהווים גורם בעל השפעה על התנהגות חבריהם, נמצאים בסיכון גדול אף יותר להימצא במצבי סיכון. למעשה, בני נוער לוקחים פי שניים יותר סיכונים כשהחברים שלהם בסביבה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בעיות שיניים אצל ילדים בתחילת גיל ההתבגרות, בני 9-11

חריקת שיניים

אין צורך לטפל בחריקת שיניים מזדמנת שאינה גורמת לבעיות. אך כדאי לפנות לרופא השיניים אם החריקה ממשיכה – היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבים במפרקי הלסת, כאבי שיניים, או לשחיקת השיניים.

אפשר להיעזר בסד לילה או מגן לשיניים, שמגן עליהן מפני החריקה וההידוק.

פגיעות בשיניים

ילדכם עלול לסבול מפגיעות בפנים ובשיניים כשהוא רץ, מטפס, רוכב על אופניים וכדומה. כדאי לפנות לרופא שיניים מומחה לילדים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים. יש לשים לב לדימום, מצב החניכיים, שינויים במנח השן, בתפקוד וכן באם השן משנה צבע.

אם אחת משיני החלב של ילדכם יוצאת החוצה בגלל מכה, לא מקובל להחזיר שן כזאת למקומה אך מאוד חשוב להגיע לבדיקה אצל רופא שיניים לילדים. זאת כיוון ש הדבר יכול להשפיע רבות על התפתחות ובקיעה השן הקבועה.

אובדן שן קבועה הוא מצב חמור יותר. הנה הדברים שחשוב לבצע:

  • מצאו את השן.
  • החזיקו אותה בחלקה העליון (בכתר), ולא בשורש.
  • אם השן מלוכלכת, טבלו אותה בחלב או בסיילין (תמיסת מי מלח) למשך כמה שניות.
  • אל תתנו לה להתייבש.
  • החזירו מיד את השן לשקע שלה בפה.
  • החזיקו את השן במקום באמצעות נשיכה של ילדכם על האזור. בקשו מילדכם לנשוך מעט את המקום באמצעות ממחטה או פיסת בד.
  • פנו לרופא  שיניים מומחה לילדים  מיד – הזמן דוחק, ולכן כדאי לראות רופא במהירות האפשרית. משך הזמן עד לטיפול מיטבי – הוא קריטי ומשפיע באופן מוחלט על הצלחת הטיפול.

אם מסיבה מסוימת אינכם יכולים להחזיר את השן לשקע – למשל, כיוון שילדכם מחוסר הכרה – השקיעו את השן בחלב או בתמיסת מי מלח ופנו מיד לרופא השיניים.

אם ילדכם שובר או סודק שן, שמרו את חתיכת השן ואחסנו אותה בחלב. פנו לרופא השיניים במהירות האפשרית.

מגני פה

אם ילדכם משחק בענף ספורט כלשהו, כדאי לתת לו להשתמש במגן פה מגיל צעיר. ישנם שלושה סוגי מגני פה:

  • מוכנים מראש
  • “boil and bite” – מגני פה שמתעצבים בהתאם לשיניים וללסת של ילדכם
  • מותאמים אישית, שנעשים על ידי אנשי מקצוע. מגני הפה הללו מספקים את ההגנה הטובה ביותר כיוון שהם מתאימים בדיוק למבנה הלסת והשיניים של ילדכם.

מגני הפה צריכים:

להיות עבים מספיק (4 מ”מ) כדי לספק הגנה מפני פגיעה

  • להתאים בנוחות
  • להיות חסרי טעם וריח
  • לאפשר נשימה ובליעה רגילות
  • לאפשר דיבור רגיל.

כדי לשמור על מגן הפה במצב נקי ובמצב טוב, ודאו שילדכם:

  • רוחץ אותו היטב לפני כל שימוש, ומצחצח אותו עם משחת שיניים שאינה שורטת אחרי השימוש
  • מנקה אותו מדי פעם במי סבון, ורוחץ אותו היטב לאחר מכן
  • נושא אותו במיכל מאוורר
  • אינו משאיר אותו בשמש או במים חמים.

קחו את מגן הפה לכל ביקור של ילדכם אצל רופא השיניים, כדי לוודא שהוא עדיין מתאים היטב. סביר להניח שיזדקק למגן חדש כשפיו יגדל וכשהשיניים הקבועות יתחילו לבקוע. יש להשתמש במגן הפה בזמן אימונים ומשחקים שבהם יש סכנה לפגיעה או לנפילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network