דמיון ויצירה אצל ילדים בגיל בית הספר

דמיונו של ילד בגיל בית הספר: למה לצפות

בבית הספר, ילדכם:

  • יבין טוב יותר מה אמיתי ומה מומצא
  • יוכל לתכנן ולבצע יצירות אמנות חדשות, כגון ציור, צביעה, ריקוד ומוזיקה
  • ייהנה מדמיון עשיר וממשחקי העמדת פנים – למשל, הוא יוכל לדמיין מצבים מפורטים ובלתי אפשריים ולהמציא “מכונות” מדהימות
  • יפסיק לפחד – לדוגמה, ממפלצות, מהחושך או מכלבים – בסביבות גיל שש.

כדי לעזור לפיתוח הדמיון, עודדו את ילדכם להמציא סיפורים, המצאות, משחקים וציורים. שחקו במשחקי תחפושות ובבובות אצבע כדי לשפר את ההתפתחות היצירתית שלו, וכדי שילמד כיצד לפתור בעיות באמצעות חשיבה יצירתית.

סביר להניח שילדכם יתעסק יותר בפעילויות יצירתיות ומלאות דמיון אם תגבילו מעט את זמן המסך שלו – כלומר, הזמן שהוא מבלה מול הטלוויזיה, המחשב, טאבלטים, טלפונים סלולריים ומכשירים אלקטרוניים אחרים. ילדים בני חמש ויותר יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות לעידוד הדמיון

ילדים אינם יכולים שלא להיות יצירתיים ומלאי דמיון, בעיקר אם נותנים להם הזדמנות לשחק במשחק חופשי ופתוח. הם זקוקים לזמן ולמרחב כדי לחקור את סביבתם. הנה כמה רעיונות למשחק ולפעילויות יצירתיות עם ילדכם:

  • ספרו סיפורים וקראו ספרים. עודדו את ילדכם להמציא סופים חדשים לסיפורים שהוא מכיר, או לספר לכם מה קורה בהמשך.
  • החזיקו קופסת יצירה, שילדכם יוכל לקחת ממנה מה שירצה ומתי שירצה. מלאו אותה בצבעים, עפרונות, דבק, פיסות נייר וחומרים אחרים שבהם ישתמש ליצור תמונות, קולאז’ים, ציורים ועוד.
  • שחקו במשחקי מילים, המציאו חרוזים מטופשים וחידות טיפשיות, כדי שישתמש בדמיון ויגלה את התשובות.
  • תנו לו בגדים ותיקים ישנים כדי שיוכל להתחפש ולהעמיד פנים.
  • בנו בית מקופסאות קרטון או מחפצים אחרים שמסתובבים בבית.
  • תנו לו לנגן בכלים שונים, או להקשיב לסוגים ולסגנונות שונים של מוזיקה ביחד.
  •  צפו בסרטי פנטזיה שמתאימים לילדים ודברו עליהם.
  • בקרו במוזיאון או בגן החיות, או לכו לטייל על החוף. ההתנסויות הללו ימלאו את ילדכם ברעיונות חדשים.

ילדים אוהבים לשחק, והמשחק עוזר להם לפתח מיומנויות שדרושות להם לפתרון בעיות, התנסות, חשיבה ולמידה. כדי לעודד את התפתחות המיומנויות הללו, תנו לילדכם להוביל ותמכו בו כשהוא משחק.

כל ילד מתפתח בקצב שלו – לא כולם עושים אותם דברים באותו זמן ובאותו אופן. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו הקשור ללמידה, לרווחה ולהתפתחות של ילדכם, כדאי לפנות למורה או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחד מזרים אצל תינוקות וילדים צעירים

פחד מזרים: עקרונות הבסיס

פחד מזרים הוא שלב טבעי בהתפתחות הילד. הוא מתרחש כאשר התינוק שלכם לומד להכיר אתכם ומפתח התקשרות בריאה כלפי אנשים מוכרים כמוכם. כיוון שתינוקות מעדיפים מבוגרים מוכרים, הם עלולים להגיב לזרים בבכי או בקיטורים, להשתתק, להיראות מפוחדים או להתחבא.

פחד מזרים מתגבר ומגיע לשיא בגיל 10-7 חודשים. הוא יכול להימשך חודשים ספורים או זמן רב יותר. בדרך כלל הוא עובר בגיל 18 חודשים עד שנתיים. לדוגמה, תינוק בן עשרה חודשים שהולך למעון או למשפחתון מגיל שישה חודשים עלול להיות מוטרד אם תגיע מטפלת חדשה. הוא עשוי לבכות, לטמון את ראשו בצווארה של אמו או לצרוח כשהמטפלת מנסה לקחת אותו מאמו או מאביו.

חרדת נטישה מתחילה גם היא בגיל 10-8 חודשים, ומגיעה לשיא בגיל 18-14 חודשים. חרדת נטישה משמעה שהילדים מפחדים להיפרד מהוריהם או מהמטפלים שלהם, גם אם הם נשארים עם מישהו מוכר כמו סבא או חבר של המשפחה.

הקשר בין פחד מזרים לבין מזגו של ילדכם

הורים ואנשי מקצוע רבים מאמינים שתינוקות נולדים עם סגנונות התנהגות שונים מאוד. חלק מהתינוקות רגועים ושלווים, ואחרים פעילים ורגישים  יותר. חלקם נראים כאילו הם זזים ללא הרף, ואחרים נוחים יותר. חלקם שמחים ועליזים כמעט כל הזמן, ואחרים רציניים יותר.

ההבדלים המולדים הללו באופן שבו הילד מגיב לעולם ולגופו שלו נקראים מזג, אופי,  או טמפרמנט. המזג השונה מסביר כיצד ילדים שגדלים באותה משפחה מפגינים לעיתים קרובות אישיות שונה לגמרי.

מזג אינו משהו שהורים יכולים לבחור או לשנות בילדם. גם הילד עצמו אינו יכול להחליט לשנות את המזג שאיתו נולד. כהורים, כדאי ורצוי להבין שחלק ניכר מאופיו של הילד שלנו אינו נתון לשליטתנו. עם זאת, אפשר להבין ולקבל את התנהגותו, ולהתאים את ההורות למזגו המיוחד.

המזג קובע את סגנון ההתנהגות האופייני לילדכם. לרוב הילדים יש טווח התנהגויות מסוים: לעיתים רועש, לעיתים שקט. רבים ממאפייני המזג משתנים גם הם עם הזמן. גם כאשר מאפייני המזג נותרים כשהיו, משמעותם משתנה עם הגיל. פעוט נלהב ועקשן בן שנתיים עלול להיכנס להתקפי זעם ארוכים ורועשים, אולם כשיגיע לגיל עשר, הוא יוכל להצטיין בכדורגל, למשל: ההתלהבות הגדולה שלו תגרום לו לשחק חזק יותר, וההתמדה תאפשר לו להתאמן זמן רב יותר על הבעיטות.

ילדים בעלי מזג שונה נוטים להתנהג אחרת בזמני קרבה לזרים. ילדים ביישנים יותר יזדקקו לזמן רב יותר על מנת להיפתח בעוד שילדים בטוחים בעצמם יותר יסכימו לשהות בקרבת זרים בקלות יחסית.

כיצד להתמודד עם פחד מזרים

אף שפחד מזרים הוא חלק טבעי בהתפתחותם של תינוקות וילדים קטנים, תוכלו לעשות כמה דברים כדי שילדכם יחוש פחות מוטרד.

עזרו לילדכם לחוש בנוח

  • תנו לילדכם הזדמנות לפגוש אנשים חדשים בסביבה בטוחה ונוחה. לדוגמה, החזיקו אותו כשאתם מציגים אותו בפני אנשים חדשים. ייתכן שילדכם ירגיש יותר בנוח אם יכיר את האדם החדש בבית.
  • אם ילדכם מוטרד מאוד מהפגישה, נחמו אותו ונסו גישה אחרת – למשל, לשחק ביחד – או שמרו על מרחק מסוים בינו לבין האדם החדש עד שיירגע. לאחר מכן, נסו שוב.
  • קחו איתכם את אובייקט המעבר של הילד (צעצוע או שמיכה) כשאתם נתקלים במצבים חדשים או מבלים זמן עם אנשים חדשים.
  • אל תתעלמו מפחדו של ילדכם מזרים או תפטרו אותו בביטול, כיוון שזה עלול להגביר את הפחד עוד יותר. כמו כן, אל תקראו לילדכם פחדן או ביישן.

התקדמו לאט

  • התאזרו בסבלנות. אל תדחקו בילדכם להכיר אנשים חדשים לפני שהוא מוכן. אם תאיצו בו כשהוא לומד להפסיק לפחד, הוא עלול להפוך לרגיש אף יותר לאנשים חדשים.
  • בקשו ממבוגרים לא מוכרים, כמו בני המשפחה המורחבת או חברים מבוגרים, לתת לילדכם זמן להרגיש בנוח לפני שהם ניגשים אליו. תינוקות מפגינים פחות חרדה כאשר זרים ניגשים אליהם ברוגע ובאטיות, ואינם מנסים להרים אותם.
  • תנו לילדכם הזדמנות להכיר את האדם החדש כשאתם בסביבה. הישארו קרובים אליו, כדי שיוכל להירגע ויידע שאינכם עומדים לעזוב אותו מיד עם האדם הזר.

הסבירו לילדכם מה עומד לקרות

  • אם אתם צריכים להשאיר את ילדכם עם אדם זר כמו מטפלת בגן, אמרו לו שאתם הולכים לפני שאתם יוצאים. אם תעזבו בלי להגיד לו, בפעם הבאה הוא עלול לפחד שתיעלמו ולהיצמד אליכם עוד יותר.
  • אם ילדכם גדול יותר, הסבירו לו מה עומד לקרות ומי הוא האדם החדש. לדוגמה, אמרו לו שהבייביסיטר החדשה היא מישהי שאתם סומכים עליה. כמו כן, ספרו לו מתי אתם חוזרים. תנו לו זמן להכיר את האדם החדש כשאתם עדיין בסביבה.

פגשו אנשים חדשים

  • הראו לילדכם שאינכם מפחדים מאנשים חדשים. ברכו אותם לשלום בחום והשתמשו בשפת גוף חיובית – חיוכים, יציבה רגועה, יצירת קשר עין וקול שמח. התגובה שלכם לאנשים חדשים תלמד את ילדכם כיצד להגיב.
  • המשיכו להציג אותו בפני אנשים חדשים. אם ימשיך לפגוש אנשים חדשים ולגלות שהם בסדר, סביר להניח שפחדו יפחת.
  • אל תדאגו בנוגע לרגשותיהם של האנשים שתפגשו. פשוט אמרו להם שילדכם לומד בתקופה זו כיצד להיות בחברת זרים.

פחד מזרים אצל ילדים בני יותר משנתיים

הפחד מזרים מתחיל לעבור אצל רוב הילדים בסביבות גיל שנתיים. אם פחדו של ילדכם ממשיך, נסו לעבוד על בניית העצמאות שלו. אם ילדכם ירגיש עצמאי יותר, הוא עשוי לחוש ביטחון רב יותר בחברת זרים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך:

  • תנו לילדכם לעשות דברים בעצמו, כמו לאכול לבד, לחקור סביבה חדשה ולשחק לבד בצעצועים.
  • הציעו לו שפע של התנסויות חדשות והכירו לו פרצופים חדשים. עם הזמן, הוא יבין שלא יקרה שום דבר רע.
  • נסו לא לרוץ לעזרתו של ילדכם  מיד בכל מצב, ותנו לילדכם הזדמנות להבין את המצב ולפתור אותו בעצמו.

לקבל עזרה

פחד קיצוני מזרים עלול להוביל לחרדה חברתית כשילדכם יתבגר. לכן, כדאי לדבר עם אנשי מקצוע אם הפחד של ילדכם מזרים נראה לכם מוגזם, או אם הוא אינו פוחת אפילו כשאין אנשים זרים בסביבה. כמו כן, אם פחדו של ילדכם אינו משתפר לאחר גיל שנתיים, או אפילו מחמיר, כדאי לחשוב על קבלת עזרה מקצועית נוסף על עידוד העצמאות של ילדכם. מלבד זאת, כדאי לבקש עזרה אם יש במשפחה היסטוריה של חרדה, כיוון שייתכן שהוא מפגין סימני חרדה מוקדמים.

כמו כן, כדאי להיוועץ עם איש מקצוע אם ילדכם אינו מראה פחד מזרים כלל.

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בנוגע לפחדו מפני זרים, תוכלו לדבר עם אנשי המקצוע הבאים:

  • רופא הילדים
  • אחות טיפת חלב
  • פסיכולוג/ית של הגן או בית הספר
  • יועץ/ת בית הספר
  • מרפאות בריאות הנפש לילדים
  • פסיכולוג/ית התפתחותי

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

קללות אצל ילדים בגיל בית הספר

קללות: מדוע ילדים בגיל בית הספר עושים את זה?

ילדים צעירים מקללים לפעמים כיוון שהם מתנסים בשפה. יכול להיות שהם בוחנים מילה חדשה ומנסים להבין את משמעותה. ילדים בגיל בית הספר מקללים בדרך כלל כדי לשחרר את הרגשות השליליים שלהם, כתגובה למשהו כואב, מטריד או מתסכל.

לעיתים ילדים מקללים כדי להתאים לחברה שבה הם נמצאים. יכול להיות שהם מנסים להיות חלק מהקבוצה, להתבלט ולהפוך לילד המצחיק בחבורה או להוסיף את אלמנט ההלם לדברים שהם אומרים. ילדים עשויים לחקות מישהו אחר כשהם מקללים. יש ילדים שמקללים כיוון שכך הם מקבלים תגובה חזקה מהוריהם.

איפה הוא שמע את זה?

ילדים לומדים קללות ממקורות רבים, מחוץ לבית ובתוכו. אך לא כל הילדים לומדים מהוריהם. מחקרים מראים כי חשיפה לקללות בטלוויזיה יכולה להוביל לעלייה בכמות הקללות בקרב ילדים. חברים וילדים בכיתה משפיעים גם הם על ילדכם. כמו כן, הילדים קולטים מילים חדשות במעגלים החברתיים המורחבים, למשל מפגשי משחק, אצל חברים או ילדים גדולים יותר.

מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולה מיידית

דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שילדכם אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם. תגובתכם תשפיע על השאלה אם ילדכם יקלל שוב בעתיד או לא. הישארו רגועים והסבירו בבירור שהמילה שבה השתמש אינה מקובלת עליכם. כך תוכלו לעזור למנוע את השימוש בשפה כזו בעתיד.

האם עלינו להסביר מהי משמעות המילה?

הסבר פשוט יכול להועיל לילדים בגיל בית הספר. אם אתם חושבים שילדכם מבין חלק ממשמעותה של המילה, שאלו אותו מה לדעתו היא אומרת. לאחר מכן, השתמשו במונחים כללים כדי להסביר מדוע היא אינה הולמת. תוכלו למשל להגיד, “זו מילה שמתארת את איברי הגוף הפרטיים. במשפחה שלנו לא משתמשים בה כך”.

מה לעשות אם ילדכם מקלל: פעולות לטווח הארוך

  • מומלץ שהמבוגרים בביתכם ידונו ויסכימו על השפה המקובלת. למשל, בחלק מהמשפחות מותר להגיד “חוצפנית!” ובאחרות אסור.
  • קבעו כללים משפחתיים הנוגעים לשפה המקובלת בביתכם. לדוגמה, אפשר להגיד “דברו בבקשה בנימוס או שלא תדברו בכלל”, או “יש כמה מילים שאנחנו לא משתמשים בהן”.
  • כמו כן, אפשר להסביר לילדכם שחלק מהמילים שמקובלות בבית אינן מקובלות בבית הספר (או בכל סביבה אחרת, כמו בבית הכנסת או אצל חברים). במקומות שונים יש כללים שונים.
  • אם קשה לכם להפסיק את הקללות בעצמכם, נסו להשתמש במילים אחרות או למצוא דרך אחרת להתמודד עם המצב. מבוגרים נוטים לקלל כשהם מתוסכלים או כועסים. במקום לקלל, אמרו משהו כמו, “אני מרגישה ממש מתוסכלת או כועסת”. כך תדגימו הבעת רגשות טובה יותר. אם ילדכם שומע אתכם מקללים, הסבירו לו מדוע אתם מקללים.
  • שימו לב במה ילדכם צופה, למה הוא מאזין ועם מה הוא משחק. כלומר, השגיחו ובדקו את הדירוג בטלוויזיה, סרטים ובאמצעי תקשורת ומוזיקה אחרים. כמו כן, כדאי להחזיק את המחשב והטלוויזיה באזור ציבורי בביתכם, שבו תוכלו להשגיח על ילדכם בקלות.
  • שבחו את ילדכם כשאתם מבחינים שהוא מתמודד עם כעס או תסכול בדרך הולמת יותר. לדוגמה, אם הוא אומר לכם שחבר למשחק השתמש בקללות כדי להקניט אותו, שבחו אותו על כך שהתרחק מהמצב ולא השתמש בקללות בעצמו.
  • עם זאת, ילדכם ייתקל גם במילים שהגדרתם כבלתי הולמות כשיסתובב בחוץ, וכדאי שתהיו מוכנים לכך. אם הוא שואל אתכם מדוע מישהו משתמש במילה רעה, דברו על כך שבמשפחות שונות יש כללים שונים.

להתמודד עם הגורם לקללות

ילדים שנתקלים בקללות לעיתים קרובות עשויים להתרגל אליהן, וכך להשתמש בעצמם באותן מילים. אם אתם יודעים מדוע ילדכם מקלל, כדאי להחליט מראש על תגובה הולמת.

  • אם הקללות נובעות מכעס, למדו את ילדכם שמותר לו לכעוס, אך עדיף שיביע את רגשותיו באמצעות מילים הולמות יותר, או יתרחק ממה שמכעיס אותו. לדוגמה, אם ילדכם כועס על חבר למשחק, אמרו לו להתרחק ממנו מעט או לבקש עזרה ממבוגר.
  • אם אתם חושבים שילדכם מקלל כדי להתאים לחברה שבה הוא נמצא, הציעו לו דרכים אחרות להתקבל בקרב חבריו. למשל, חשבו על ביטוי “מגניב” אחר שבו יוכל להשתמש. ככל שהילדים גדלים, כדאי להזכיר להם שהם יכולים להשתמש בשפה שונה עם אנשים שונים – אך יש מילים שלעולם אינן מקובלות.
  • אם ילדכם מקלל בגלל תסכול, הדריכו אותו כיצד להתמודד עם הבעיות בעצמו. לדוגמה, אם הוא מנסה לקשור את השרוכים, הציעו לו בהתחלה להצליב אותם זה מתחת לזה, לאחר מכן לעשות קשר לולאה וכן הלאה.
  • למדו את ילדכם דרכים חלופיות להתמודדות עם כעס ותסכול – למשל, לספור עד עשר, לקחת כמה נשימות עמוקות או לדבר על רגשות הכעס.
  • עודדו את ילדכם להשתמש במילים חלופיות שאינן פוגעניות. לדוגמה, הציעו לו להגיד “אוף”, “מרגיז” או אפילו מילים מצחיקות שתמציאו ביחד.

כשילדכם עובר את הגבול

יש ילדים שממשיכים לקלל ולבחון את גבולותיהם גם אחרי שביקשו מהם להפסיק. אם אתם מוצאים את עצמכם במצב הזה, נסו את השיטות הבאות:

  • הבהירו שוב את הכללים. אמרו, לדוגמה, “במשפחה שלנו משתמשים בשפה מנומסת”.
  • הזכירו לילדכם מה הן התוצאות אם תשמעו קללות נוספות – לדוגמה, פסק זמן או אובדן זכויות יתר כמו שעת טלוויזיה, דמי כיס ועוד.
  • שבחו את ילדכם אם לא קילל במצבים שבהם נהג לקלל בדרך כלל. אם עבר זמן רב ולא שמעתם ממנו קללה אחת, אמרו לו כמה אתם גאים בו שהשתמש בשפה מנומסת.
  • אם ילדכם משתמש בקללות פוגעניות, הבהירו לו שאינכם מוכנים לסבול התנהגות כזו. ילדים בגיל בית הספר אמורים להבין שהקללות עלולות לפגוע ברגשותיהם של אחרים.

אם הקללות הן חלק מכמה התנהגויות לא הולמות, כדאי לפנות לאיש מקצוע כגון פסיכולוג או יועץ בית הספר. אפשר לקבל המלצה מרופא הילדים או מבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שיניים אצל פעוטות

בקיעת שיניים אצל פעוטות

אנשים רבים חושבים שילדים ששיניהם בוקעות:

  • בוכים הרבה או עצבניים יותר מהרגיל
  • אינם אוכלים היטב כבדרך כלל
  • מוצצים חפצים כגון צעצועים, מוצצים וסינרים
  • עושים קקי לעיתים קרובות יותר
  • מושכים את האוזן בצד שבו השן בוקעת.

סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. רצוי לקחת את הילד לרופא או לאחות טיפת חלב אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.

מה אפשר לעשות
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו:

  • לתת לילדכם משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
  • לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
  • לתת לילדכם משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.

בעיות שיניים נוספות

מציצת אצבעות היא רפלקס טבעי אצל תינוקות וילדים קטנים. רוב הילדים נגמלים ממציצת האצבעות בסביבות גיל שנתיים עד ארבע.

פעוטות רבים נוטים לחרוק את שיניהם, אך ברוב המקרים, החריקה אינה דורשת טיפול. חלק מהילדים נועלים את לסתותיהם בחוזקה, ואחרים חורקים את שיניהם חזק כל כך עד שהם משמיעים רעש. חלק מהילדים חורקים שיניים תוך כדי שינה. ברוב המקרים הם אינם מתעוררים מכך, אך אנשים אחרים עלולים להתעורר!

בדרך כלל חריקת השיניים אינה נמשכת לאורך זמן ואינה מזיקה לשיניו של ילדכם. עם זאת, היא עשויה לגרום לכאבי ראש, כאבי שיניים או כאבי לסת, או לשחיקת השיניים. אם החריקה נמשכת ואתם מודאגים מכך, כדאי לדבר עם רופא השיניים.

כשילדכם מתחיל ללכת הוא עלול לספוג כמה חבלות ופציעות בפנים ובשיניים – ובעיקר כשהוא מתחיל לרוץ ולטפס! כדאי לפנות לרופא או לרופא השיניים אם ילדכם מקבל מכה בשיניים או בפנים, ובעיקר אם אחת משיניו משנה את צבעה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

משתחררים! לצאת הביתה עם הפג שלכם

להשתחרר הביתה: הרגשות שלכם

בוודאי חלמתם על הרגע הזה במשך שבועות או אפילו חודשים, וייתכן שדאגתם שלעולם לא יגיע. אבל הנה הוא הגיע – התינוק שלכם מוכן להשתחרר מהפגייה ולהגיע סוף סוף הביתה.

טבעי שתחושו רגשות מעורבים. יש הרבה למה לצפות – אפילו לדברים פשוטים, כמו לקבל בחזרה את הפרטיות שלכם, או להישאר בפיג’מה כל היום. עם זאת, הורים רבים חוששים וחרדים לטפל בתינוק שלהם לבדם בפעם הראשונה, ללא תמיכתו של צוות בית החולים.

לפני השחרור

דעו לכם שצוות בית החולים לא ישחרר את הפג שלכם אלא אם הוא בטוח לגמרי שאתם והתינוק מוכנים. משמעות הדבר היא שהתינוק שלכם אינו זקוק עוד לציוד המיוחד ולטיפול הרפואי הצמוד שהוא מקבל בבית החולים. לדוגמה, כשהוא עולה היטב וביציבות במשקל, ניזון בצורה מלאה מהנקה או מבקבוק ואינו סובל מבעיות נשימה.

ייתכן שהוא ישתחרר כמה שבועות לפני התאריך המשוער שבו היה אמור להיוולד. עם זאת, אם עבר ניתוח או נזקק לעזרה בנשימה, ייתכן שייקח לו זמן רב יותר.

בשבועות שלפני השחרור, צוות בית החולים יעזור לכם לקחת על עצמכם חלק גדול מהטיפול בתינוק – למשל, בהאכלה, החלפת חיתולים, הלבשה ואמבטיה. אם התינוק שלכם זקוק עדיין לחמצן, הצוות יראה לכם כיצד להשתמש בציוד.

המסע שהתחלתם אינו נגמר בשחרורו של התינוק הביתה. יש הורים שמתרגלים בקלות לכך שהתינוק בבית, ויש שלוקח להם זמן רב יותר. בית החולים יכין עבורכם תכנית למעקב רפואי הכוללת פגישות עם רופא פגים בבית החולים או עם מומחים אחרים. כמו כן, תקבלו ליווי של אחות טיפת חלב ושירותי בריאות בקהילה המתמחים בטיפול בתינוקות ובמשפחות, כולל רופא ילדים במסגרת קופת חולים, וכן במכונים להתפתחות הילד- למעקב אחר הגדילה וההתפתחות של תינוקכם.

להתכונן ליציאה הביתה: טיפים מעשיים

הגעתו של התינוק הביתה תהיה חלקה יותר אם תהיו מוכנים. הנה כמה רעיונות שהציעו הורים לפגים.

  • הכינו את הבית: הקבוע היחיד בחייו של התינוק הוא אתם, וכדאי שתבלו זמן רב ביחד ככל האפשר. לא כדאי, למשל, להרכיב רהיטים בזמן שאתם משגיחים על התינוק.
  • הכינו ארוחות מראש והקפיאו אותן: ארוחות בריאות ומוכנות מראש יורידו מטלה יומית אחת מעל ראשכם. בשבועות ובחודשים הראשונים כדאי לצמצם ככל האפשר את רשימת המטלות היומית.
  • הסכימו לקבל עזרה: אם חברים ובני המשפחה מציעים לעזור בבישול, בטיפול בילדים הגדולים יותר, בניקיון או בקניות, אמרו “כן, בבקשה!” ייתכן שתתקשו לעזוב את הבית בשבועות הראשונים, ולכן כדאי מאוד לקבל עזרה.
  • הזהירו את בני המשפחה והחברים שפגים עלולים להיות מוצפים בקלות: הורים רבים מאפשרים לחברים להחזיק את תינוקם שזה עתה נולד. אולם מלכתחילה, יש להגן על פגים מפני יותר מדי התעסקות ואנשים חדשים. כמו כן, כך תוכלו להגן עליו מפני זיהומים. אם אחד מבני המשפחה או החברים חולה, בקשו ממנו להתרחק ולבקר במועד אחר.
  • קבלו את כל המידע שאתם צריכים: שאלו את צוות בית החולים את כל השאלות שעולות על דעתכם לפני השחרור, וודאו שאתם יודעים כיצד להשתמש בציוד רפואי שאתם לוקחים איתכם. ודאו שיש לכם את כל הפרטים של פגישות המעקב הבאות. כמו כן, כדאי לקבל מספר טלפון של איש קשר בפגייה, למקרה שתהיה לכם שאלה.
  • ודאו שהסלקל מותקן היטב במכונית: אם לתינוק שלכם יש צרכים מיוחדים כלשהם, איש צוות מבית החולים יוכלו לעזור לכם. יש לוודא עם צוות הפגייה שהסלקל שלכם מותאם לתינוקכם. מכיוון שתנוחת הישיבה בסלקל עבור פגים מסוימים הסובלים מבעיות נשימה, עשויה שלא להתאים, רצוי לבחון את יציבות הנשימה של התינוק, בתנוחת הישיבה בסל קל, עוד טרם צאתכם מהפגייה.
  • הכירו את תנוחות השינה הבטוחות לתינוק: תנוחות השינה והמצעים בבית שונים מאלה שבהם ישן התינוק בפגייה.
  • שמרו על קשר עם הורים אחרים שהכרתם בבית החולים. הורים רבים נשארים בקשרי חברות עם הורים שפגשו כשהתינוקות שלהם היו מאושפזים בפגייה.
  • היפרדו לשלום מצוות בית החולים, שתמך וטיפל בכם ובתינוק שלכם בשבועות ובחודשים האחרונים. תוכלו להיפרד מכל אחד באופן אישי, או לכתוב להם כרטיס ברכה. לא כולם יהיו במשמרת ביום השחרור, ולכן כדאי להתחיל להיפרד כמה ימים קודם.

יום השחרור

יום השחרור של הפג שלכם הביתה צריך להיות שקט ועדין ככל האפשר, כדי לאפשר לתינוק להתמודד עם כל השינויים, כגון נסיעה במכונית ויציאה החוצה.

הדרך הטובה ביותר להצליח בכך היא להתכונן היטב. כדאי לתכנן את יום השחרור בהתאם לשגרת ההאכלה של התינוק. כמו כן, אם אתם מלבישים את התינוק בבגדי היציאה מיד לאחר האמבטיה האחרונה שלו בבית החולים, לא תצטרכו להעיר אותו במיוחד כדי להלביש אותו.

כשאתם מגיעים הביתה, שמרו על אינטימיות ובקשו רק מבני המשפחה הקרובה להיות שם – אתם, בן או בת הזוג שלכם וילדיכם האחרים. כך תוכלו כולכם להתרגל זה לזה.

יש הורים שמבקשים מהחברים ומהמשפחה המורחבת לא לבקר במשך הימים הראשונים. אחרים נרגשים ורוצים לחגוג, אך כדאי להגביל את מספר המבקרים בהתחלה.

שיהיה במזל טוב!

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ברית מילה

מהי ברית מילה?

ברית מילה היא תהליך כירורגי שמתבצע במדינת ישראל בדרך כלל בהקשר דתי ובגיל צעיר.

מבחינה כירורגית, בברית המילה מפרידים מן הפין את העורלה – מעין שרוול עור שעוטף את הפין ומחובר אליו ברקמת חיבור. העורלה מוסרת על ידי חיתוך כך שנחשפת העטרה – קצה הפין.|

האנטומיה של הפין לפני ואחרי ברית מילה

יתרונות רפואיים של ברית המילה

מחקרים רבים מצביעים על יתרונות בריאותיים מרובים של ברית המילה:

  • תינוקות שאינם נימולים סובלים יותר מזיהומים בדרכי השתן, בהשוואה לתינוקות נימולים.
  • גברים נימולים מוגנים יותר מפני הדבקה במחלות המועברות במגע מיני, כגון נגיף ה-HIV (איידס).
  • ברית המילה מגנה מפני סוגי סרטן נדירים של הפין, וייתכן שבנות הזוג של גברים נימולים מוגנות יותר מפני סרטן צוואר הרחם.

מתי יש צורך לדחות את הברית?

באופן מסורתי ולפי ההלכה היהודית, נהוג לבצע את ברית המילה בגיל שמונה ימים. עם זאת, ישנם כמה מצבים שבגללם יש לדחות את הברית:

  • צהבת: מרבית הצהבות בתינוקות אינן מסוכנות לבריאות התינוק, אולם מקובל שלא לבצע את ברית המילה כל עוד ערכי הבילירובין בדם גבוהים, או שאינם יציבים. התייעצו עם רופא הילדים על רמת הצהבת ומועד קיום הברית.
  • משקל נמוך ופגות: אין מידע רפואי על משקל מינימלי לביצוע ברית המילה. למוהלים ולרופאים שונים יהיו הגדרות שונות, ולכן ישנם אנשי מקצוע שמעדיפים לדחות את הברית.
  • מצבים רפואיים אחרים, כגון מחלה ידועה של התינוק, הפרעות ידועות בקרישת הדם או  מומים מולדים של הפין. במקרים אלה, יש לפעול בהתאם להמלצת הרופא.

סיבוכים אפשריים

הסיבוכים לאחר ברית המילה אינם שכיחים ומרביתם אינם קשים. עם הסיבוכים נמנים דימום או זיהום מקומיים, שלרוב דורשים טיפול מקומי בלבד. פגיעה בעטרה בזמן הברית היא נדירה מאוד ועשויה לדרוש טיפול ניתוחי.

מעקב אחר תינוק לאחר הברית

  • אם יש תחבושת על הפין, עקבו אחר הוראות המוהל או הרופא לגבי הסרתה.
  • בימים שלאחר הברית הפין עשוי להיראות מעט נפוח, והעטרה (כיפת הפין) תיראה מעט כחלחלה.
  • בימים שלאחר הברית תופיע רקמת הצטלקות – רקמה צהבהבה שנמצאת בעיקר סביב העטרה, ונעלמת בהדרגה בתוך כמה שבועות.
  • יש להקפיד על החלפת חיתולים בתדירות גבוהה, כדי לשמור על הפין יבש ונקי.
  • ביומיים הראשונים לאחר הברית עדיף שלא להכניס את התינוק לאמבטיה. אפשר לשטוף אותו מתחת לזרם מים פושר, או להשתמש בספוג.
  • אם יש דימום חריג, נפיחות חריגה, אודם, הפרשה שלא נראית לכם תקינה, לתינוק שלכם יש חום או שהוא נראה לכם לא טוב – יש לקחת את התינוק לבדיקה רפואית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תוויות מזון: מידע ורכיבים תזונתיים

מהן תוויות המזון וטבלאות הרכיבים התזונתיים, והיכן הן נמצאות

תוויות המזון מוצמדות לכל מוצרי המזון, למעט מוצרים שאינם באריזה, אריזות קטנות מאוד ומזון טרי כגון פירות וירקות,  או מוצרים מהמאפייה המקומית. התוויות מספרות לנו אילו רכיבים או תוספים נמצאים במזון. למשל, הן נותנות מידע תזונתי בנוגע לכמות השומן והחלבון במוצר וכן מידע אודות הגורם המייצר אותו או מייבא אותו לארץ.

טבלאות הרכיבים התזונתיים הן חלק מתווית המזון, והן מספרות לנו אילו רכיבים תזונתיים מכיל המזון ובאיזו כמות. כשאתם קונים מוצר מזון ארוז, התבוננו בחלקה האחורי של האריזה, ותראו טבלה שכותרתה “ערכים תזונתיים”. מתחת לכותרת תמצאו קטגוריות כגון:

  • אנרגיה
  • חלבון
  • שומנים
  • פחמימות
  • נתרן.

טבלת הערכים התזונתיים עוזרת לנו להבין עד כמה המזון בריא. עם זאת, זכרו שחלק מהמזונות הבריאים ביותר, אשר אינם נקנים באריזה אלא בתפזורת, אינם כוללים תוויות כלל – למשל פירות וירקות טריים, לחמים מחיטה מלאה, אגוזים, עדשים, שעועית, בשר ודגים טריים.

רשימת הרכיבים בתווית המזון

יצרני המזון בישראל חייבים לעמוד בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ”ג- 1993. תווית המזון חייבת לכלול אך ורק את הרכיבים הנמצאים במוצר המזון. לכן, יוגורט תות חייב לכלול תות. בתווית תמצאו את כמות התותים שבאמת נמצאת ביוגורט. מידע זה נמצא ברשימת הרכיבים ויסומן באחוזים – למשל “תותים (20%)”.

כל הרכיבים רשומים בסדר תכולה יורד לפי משקל, כולל תוספת מים. הרכיב הראשון ברשימה הוא זה שכמותו היא הגדולה ביותר במוצר. לכן, אם הרכיב הראשון שרשום ברשימה הוא סוכר, משמעות הדבר היא שהסוכר הוא הרכיב העיקרי במוצר. הרכיב האחרון ברשימה הוא זה שכמותו היא הקטנה ביותר. רכיב שכמותו במוצר נמוכה מ-5% אינו חייב להיות רשום ברשימת הרכיבים.

טבלאות הרכיבים התזונתיים

הטבלאות שעל גבם של כל המזונות חייבות לכלול חמישה רכיבים תזונתיים: אנרגיה (קלוריות), חלבון, שומנים (כולל שומן רווי ושומן טראנס) , פחמימות ונתרן. יצרני המזון יכולים לכלול גם רכיבים תזונתיים נוספים.

השוואת טבלת הערכים התזונתיים על מוצרי מזון שונים עוזרת להבין מהי הבחירה הבריאה ביותר. כל שעליכם לעשות הוא לראות באיזה מוצר יש הערך הנמוך ביותר של שומן רווי, נתרן וסוכר, וערך הסיבים התזונתיים הגבוה ביותר.

כשאתם משווים שני מוצרים, בדקו את המידע ל-100 גרם על כל תווית ולא את המידע לפי מנת הגשה. כך תוכלו להשוות את הרכיבים התזונתיים לפי אותה יחידה בכל מוצר.

תווית מזון מאויירת

שימו לב לאנרגיה, שומנים, סוכר ומלח

אנרגיה (קלוריות)
האנרגיה רשומה בטבלה בקילו קלוריות ק”קל (kcl). שומנים, חלבון ופחמימות – כל אלה מספקים לגוף את האנרגיה (או הקלוריות) הדרושים לתפקודו, ועוזרים לנו לעסוק בפעילויות היומיומיות. רמת קלוריות נמוכה יותר משמעותה רמות נמוכות של שומן או סוכר, ולכן זוהי בחירה טובה יותר עבור רוב האנשים.

שומנים, סוכר ומלח
יצרני המזון יכולים לרשום את תכולת השומנים, הסוכר או המלח בשמות שונים. משמעות הדבר היא שרכיבי המזון הללו “מוסתרים” בטבלת הרכיבים התזונתיים או ברשימת הרכיבים במוצר. רכיבים אלה יכולים להיקרא בשמות שונים – אך לא משנה כיצד הם נקראים, אם המוצר מכיל כמות גדולה של שומנים, סוכר ומלח, בדרך כלל הוא פחות בריא. כל השמות הבאים עשויי להיות בשימוש ברשימת הרכיבים.

שומנים
במוצרים המכילים יותר מ-2% שומן, הסימון התזונתי יכלול גם את הפירוט של רכיבי השומן: חומצות שומן רוויות, חומצות שומן טראנס וכולסטרול. שלושת אלו מעלים את רמות הכולסטרול בדם, ומהווים גורם סיכון להתפתחות של מחלות לב.

מומלץ שכמות שומן הטראנס תהיה פחות מ-1% מכלל הקלוריות היומית.

שימו לב ששומנים עשויים להיקרא במגוון שמות, כולל: שומן מן החי, חמאה, שומן צמחי מוקשה, שמן קוקוס, שמן דקלים, שמנת, מיונז, שמנת חמוצה, שמנים ושומנים צמחיים, שמנים שעברו תהליך הידרוגנציה, אבקת חלב מלא, ביצים וכן מונוגליצריד, דיגליצריד או טריגליצריד.

סוכר
סוכר הוא סוג של פחמימה, אך בטבלת הסימון התזונתי הוא מופיע תחת הערך הכללי של פחמימות. לא תמיד יופיע פירוט המציין כמה מתוך הפחמימות הן סוכרים. כדי לדעת אם במוצר יש הרבה סוכר או לא- הסתכלו ברשימת המרכיבים, המסודרת לפי הכמות היחסית של הרכיב בתוך המוצר. אם סוכר מופיע במקום הראשון או השני ברשימת הרכיבים סימן שהמוצר מכיל סוכרים ברמות גבוהות.

שימו לב שברשימת הרכיבים סוכר עשוי לקבל שמות שונים, חלקם “מוסווים”, ולכן גם אם המוצר הוא לכאורה “ללא סוכר” יתכן והוא מכיל תחליפים אחרים, מזיקים באותה מידה. חפשו את השמות הבאות ברכיבים: סוכר חום, סירופ תירס, דקסטרוז,  פרוקטוז (סוכר פירות), גלוקוז, סוכר קנים, דבש, מיצוי פירות, סירופ פירות, לקטוז, לֶתֶת (מאלט), מלטוז, מניטול, סירופ מייפל, מולסה (דבשה),  סוכר טבעי, סורביטול או קסיליטול.  כמו כן, גם אם המוצר אינו מכיל “תוספת סוכר”, יתכן והוא מכיל סוכר במצבו הבסיסי, המקורי, לדוגמא- מיץ פירות ללא תוספת סוכר, יכיל את סוכר הפרי עצמו.

מלח
מלח עשוי להופיע ברשימת הרכיבים בצורות שונות כולל: נתרן, מלח, סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט), משפר אפייה, מונוסודיום גלוטמט ועוד.

נתרן הוא המלח העיקרי במזון אותו אנחנו צורכים, ועלול לגרום לנזק בריאותי בצריכה רבה מדי. נתרן נמצא בריכוז גבוה בעיקר במלח שולחן או במזונות שהוספו להם מלחים כמו בירקות כבושים, אבקות מרק ותיבול, בשר מוכשר ומגוון חטיפים.

חשוב לקרוא את תכולת הנתרן במזון אותו אנחנו רוכשים. ככלל- אם במוצר יש יותר מ-500 מ”ג בכל 100 גר’ מוצר- הוא נחשב עשיר בנתרן, ורצוי שלא לצרוך אותו.

מזונות המכילים פחות מ-100 מ”ג ל-100 גר’ נחשבים דלי נתרן.

תוספי מזון

מוצרי מזון רבים מכילים תוספי מזון, המשמשים במגוון שימושים (ייצוב, מניעת קצף, חומרי קרישה, התפתחה ועוד). קיימות בישראל תקנות בנוגע לשימוש בתוספי מזון, ובהם הוגדרו התוספים המותרים לשימוש וכן הכמות המומלצת, בהתבסס על החקיקה המחמירה של הקהילה האירופית (ומכאן הסימון E- אירופה, על המספרים המוסכמים של תוספי המזון|). תוספי המזון חייבים להיות רשומים ברשימת הרכיבים על פי כמותם. אם מדובר בתוסף מזון הידוע כאלרגני – הוא יופיע לא רק במספרו אלא גם בשמו  לדוגמה, עמילן מעובד (E1442), שעלול להזיק לחולי צליאק או לאלו האלרגיים לחיטה.

ניתן למצוא רשימה הכוללת את שמות תוספי המזון, מספריהם והשימושים הנפוצים שלהם במדריך לסימון מזון של המועצה הישראלית לצרכנות.

מספר קטן מאוד של אנשים רגיש לחלק מתוספי המזון, ובעיקר לצבעי מאכל, חומרים משמרים ומחזקי טעם. אם אתם חושבים שילדכם רגיש לאחד החומרים הללו, פנו לרופא הילדים ודברו איתו על אלרגיות למזון ואי סבילות למזון.

אלרגיה למזון

שמונה סוגי מזון בלבד אחראיים ל-95% מכלל התגובות האלרגיות החמורות: בוטנים ואגוזים אחרים, מאכלי ים, דגים, חלב, ביצים, סויה, שומשום וחיטה. אם אחד מהרכיבים הללו נמצא במוצר המזון, יצרני המזון חייבים לציין זאת, גם אם כמותו זעירה. מידע זה יוצג בכמה דרכים שונות. לדוגמה, כאשר אתם בודקים אם יש ביצים במוצר, ייתכן שתראו:

  • אלבומין (ביצה)
  • אלבומין ביצים
  • בסוף רשימת הרכיבים ייכתב – “מכיל ביצים”
  • הרשימה תכלול מרכיב אחד מודגש – סוכר, שוקולד, ביצים.

“עלול להכיל שאריות של”
אזהרה זו תופיע על מוצרים אם, לדוגמה, המזון נעשה באותו ציוד המשמש להכנת מזונות אחרים שמכילים אלרגנים פוטנציאליים, או לידם. יצרני המזון אינם חייבים לרשום את האזהרות הללו ולכן, כל מוצר שאינו כולל את האזהרה הזו אינו בהכרח בטוח יותר ממוצרים שהאזהרה מופיעה על אריזתם.

אם ילדכם סובל מאלרגיה חמורה למזון, חשוב לדבר על הנושא עם רופא הילדים או עם תזונאית.

בדקו שוב ושוב את הטענות התזונתיות והבריאותיות

טענות תזונתיות על תוויות המזון ובפרסום מוצרי מזון – כגון “דל שומן” על אריזת צ’יפס – עלולות להיות מבלבלות ומטעות. הטענות התזונתיות אמנם יתפסו את תשומת לבכם, אך תמיד כדאי להביט היטב בטבלאות הרכיבים התזונתיים. על היצרנים לדבוק בסטנדרטים שמבקרים מה מותר להם לכתוב בנוגע לערך התזונתי ולרמת הבריאות של מוצריהם. הנה כמה נקודות שכדאי לזכור בנוגע לטענות תזונתיות ובריאותיות:

  • נטול כולסטרול: מוצר יכול להיות נטול כולסטרול לגמרי, אך עדיין להכיל שומן.
  • נטול שומן: כדי שהיצרן יוכל לטעון את הטענה הזו, המוצר חייב להכיל פחות מ-0.15% שומן.
  • קל או לייט: ייתכן שמשמעות הדבר היא שצבעו של המזון בהיר יותר, או שטעמו ומרקמו קלילים. מושגים אלו מתייחסים בדרך כלל לאנרגיה, בקלוריות, ולא לכמות השומן. במוצר לייט/קל ישנה הפחתה של שליש מהערך הקלורי בהשוואה למוצר דומה. יש לבדוק בכל מקרה את תכולת השומנים בטבלת הרכיבים התזונתיים.
  • אורגני או אישור אורגני: התוצרת האורגנית בישראל מוסדרת על ידי חוקי משרד החקלאות, ויצרני מזון אורגני צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים כדי שאחת משלוש חברות הפיקוח בארץ יתנו לה אישור אורגני.
  • אפוי בתנור, לא מטוגן: מוצרים אלה עדיין עשויים להיות מרוססים או מצופים בשומן לפני הבישול, ולכן רמת השומן בהם גבוהה. בדקו בכל מקרה את תכולת השומנים.
  • מופחת שומן או מופחת נתרן: מוצרים אלה אמורים לכלול 25% פחות שומן או מלח מהמוצר המקורי. אין זה אומר שהם מכילים פחות שומן או מלח מאשר מוצר דומה אחר.
  •  נטול סוכר או ללא תוספת סוכר: משמעות הדבר היא שהמוצר אינו מכיל סוכרוז (סוכר לבן), אך ייתכן שהוא מכיל סוכרים בצורות אחרות או באופן טבעי. רמת האנרגיה שלו עלולה להיות גבוהה מבחינה קלורית, או מבחינת כמות המלח או השומנים.
  • 93% נטול שומן: אף שהאחוזים הגבוהים נשמעים טוב, המוצר עדיין מכיל לפחות 7% שומן.

תאריכי “לשימוש עד” ו”עדיף להשתמש לפני”

כל המזונות שחיי המדף שלהם קצרים משנתיים חייבים לכלול תאריך המציין מתי הם עשויים להיות בלתי בטוחים לאכילה או מקולקלים.

  • לשימוש עד משמש לסימון מוצרים שמתכלים במהירות ולאחר תקופה קצרה עם עלולים להוות סכנה לבריאות, כגון בשר, דגים ומוצרי חלב. תאריך זה מציין מתי המוצר אינו ראוי לשימוש. חנויות אינן מורשות למכור מזון שתאריך התפוגה שלו עבר.
  • עדיף להשתמש לפני מציין תאריך שבו המוצר עדיין בטוח לאכילה, אך איכותו נפגמת.
  • נאפה בתאריך או נארז בתאריך הם התאריכים שבהם המזון יוצר או נארז, והם מציינים את טריות המזון. סימונים אלה עשויים להופיע על מזונות כגון לחם ובשר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לעודד את הילדים לאכול ירקות

מה צריך כדי לעודד את הילדים לאכול ירקות

הדבר החשוב ביותר שיש לזכור כשאתם מנסים לגרום לילדיכם לאכול ירקות הוא הגישה הכללית שלכם כלפי אכילה. אל תכריחו את ילדיכם לאכול ירקות – או כל מזון אחר. עודדו את הילדים לנסות כפית אחת, אך אל תדאגו אם יסרבו לכך. בסופו של דבר הם יסכימו לנסות, ולכן המשיכו להציג להם מאכלים שונים מדי פעם. למדו אותם על חשיבותה של התזונה – גם אם מדובר בילדים צעירים מאוד. אפשר לומר: “קח, זה טעים ויעזור לך להיות בריא, גדול וחזק”.

לאכול יותר ירקות: איך עושים את זה

  • הוסיפו עוד ירקות מצבעים שונים לארוחה: ערבבו אותם במאכלים אחרים או הציעו אותם כתוספת.
  • הניחו על השולחן צלחת של ירקות טריים או סלט קר של ירקות מבושלים לפני הארוחה – זהו הזמן שבו ילדכם הכי רעב.
  • שימו קערת עגבניות שרי או גזרים קטנים במקרר בתור חטיף מהיר וזמין (אך זכרו שהמאכלים הללו עלולים להוות סכנת חנק לפעוטות ולילדים בגיל הגן).
  • הגישו ירקות טריים או מאודים עם רוטב או מטבלים כמו טחינה, חומוס או צזיקי.
  • הכינו לארוחה פירה בטטה במקום פירה תפוחי אדמה – בטטה מכילה כמויות גדולות יותר של ויטמין A.
  • תנו לילדים להכין סנדוויץ’/ לאפה/ טורטייה משלהם עם חסה קצוצה, עגבנייה, גבינה/ מיונז/ טחינה/ חומוס/ אבוקדו/ חמאת בוטנים.
  • נסו לא לבשל את הירקות יותר מדי. בישול קל/ אידוי/ הקפצה במעט שמן משמרים את הטעם, הצבע והויטמינים בירקות.
  • הכירו לילדכם את הירקות השונים. הגישו אותם מדי יום.
  • הכינו את הארוחות ביחד – לדוגמה, ילדים צעירים יכולים לשטוף את הירקות, והגדולים יותר יכולים לקצוץ אותם כדי להכין מוקפץ וסלטים.
  • תנו לילדכם לעזור לכם לבחור ירקות טריים כשאתם עושים קניות.
  • הכינו ‘בר סלטים’ לארוחת ערב: חתכו ירקות שונים באופנים שונים (מגורד, קוביות, רצועות וכו’) והוסיפו קערות עם תוספות מעניינות או שאריות מהמקרר כמו בורגול, קינואה, גבינה, טונה, טופו מוקפץ, שעועית לבנה או צבעונית, קוביות תפוחי אדמה מבושלים, ותנו לכל ילד להרכיב סלט משלו.
  • הכינו שיפודים של ירקות עם חותכנים בצורות מעניינות
  • שתלו גינת ירק בחצר, או שימו עציץ של עגבניות שרי/ עשבי תיבול במקום מואר בחצר או במרפסת.

והכי חשוב – שמשו דוגמה אישית. זכרו: נאה דורש, נאה מקיים. ומלבד זאת, גם אתם זקוקים לירקות!

כיצד להכניס יותר ירקות לתפריט המשפחתי

אם ילדכם דוחה את רוב הירקות, נסו ‘להגניב’ אותם לתוך האוכל:

  • הכינו עם ילדכם מאפינס והוסיפו להם דלעת, קישואים, בצל, ברוקולי, פטריות או גזר מגורד
  • הכניסו עלה חסה, פרוסת עגבנייה או תלתל גזר לתוך הכריך
  • הוסיפו תרד קצוץ או חופן ירקות מוקפאים למרקים, למרקי אטריות, לרוטב ספגטי או ללזניה
  • הוסיפו עגבנייה קצוצה או גזר מגורד לסלטי טונה, עוף או פסטה
  • הוסיפו קישואים וגזרים מגורדים לתוך קציצות
  • כשאתם מכינים עם ילדכם פיצה (או מוציאים פיצה מהמקפיא), הוסיפו ברוקולי או עלי תרד קצוצים על רוטב העגבניות

בין אם אתם בוחרים מזון, מכינים אותו, מבשלים או מגדלים אותו, הדבר החשוב ביותר הוא לשלב את ילדכם במשימה, כדי לבנות הרגלי אכילה בריאים שילוו אותו בהמשך החיים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדה חברתית אצל ילדים

כיצד לזהות חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית משפיעה בדרך כלל על ילדים גדולים יותר ועל בני נוער. עם זאת, אפשר לאבחן אותה גם אצל ילדים מגיל ארבע. המאפיינים הגופניים של החרדה החברתית כוללים בחילה, כאבי בטן, הסמקה ורעידות. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

  • הם ביישנים או מופנמים
  • מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
  • נפגשים עם מספר מוגבל של חברים בלבד
  • נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

קל לפספס חרדה חברתית אצל ילדים, כיוון שילדים החווים אותה נוטים להיות שקטים וצייתנים בגן ובבית הספר. ייתכן שהם אינם מדברים על הפחדים או הדאגות שלהם.

ביישנות או חרדה חברתית?

ביישנות כשלעצמה אינה בעיה. ילדים ביישנים רבים מפתחים חברויות מספקות וארוכות שנים עם ילדים אחרים, וחיים חיים מאושרים ומלאים. ביישנות היא בעיה רק כאשר היא מפריעה לשמחת החיים של הילד. עם זאת, ייתכן שהביישנות או החרדה החברתית אינן מאפשרות לילדכם להצטרף לפעילויות יומיומיות (כגון דיונים בכיתה) ולאירועים מהנים (כגון מסיבות), או ליצור חברויות מתמשכות. אם כן, כדאי לבדוק כיצד אפשר לפתור את העניין.

כיצד לעזור לילדים עם חרדה חברתית

אם ילדכם חווה חרדה חברתית, סביר להניח שיפנה אליכם לקבלת עזרה ותמיכה. ישנם דברים רבים שאפשר לעשות.

  • הכינו את ילדכם למצבים שגורמים לו לפחד או לדאוג. הציגו את המצב בבית, ותרגלו את הדברים שהוא יכול לעשות כדי להקל עליו.
  • אל תכריחו את ילדכם לדבר או לעשות דברים בפני אנשים אחרים. כשאתם נמצאים עם אנשים אחרים, אל תגידו דברים כמו, “בוא, בוא תגיד שלום לרינת. אל תתבייש”.
  • אם ילדכם מצליח לעשות משהו שבדרך כלל ממלא אותו חרדה – לדוגמה, לדבר בטלפון – הראו לו שאתם מעריכים את ההישג שלו, שבחו אותו ועודדו אותו על כך. אמרו לו כמה אתם גאים בו על הניסיון. תארו את מאמציו בפרוטרוט. אם יש אנשים נוספים בסביבה, שבחו אותו בשקט ובפרטיות וכשאתם מגיעים הביתה, הפכו את מאמציו למאורע גדול.
  • אל תדאגו אם ילדכם מגיב בחרדה למצב מסוים. נסו להפגיש אותו עם אותו מצב במועד אחר, ולהכין אותו טוב יותר. אל תענישו את ילדכם או תגערו בו על כך ש”נכשל”.
  • מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
  • עודדו אותו בעדינות להצטרף למצבים חברתיים ולהתחיל בפעילויות חדשות. הימנעות ממצבים חברתיים עלולה רק להחמיר את הבעיה.
  • לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו במצבים חברתיים.
  • ספרו לילדכם על פעמים שבהן אתם הרגשתם חרדה במצבים חברתיים, כדי לעזור לו להבין שמותר לו לדבר על תחושות החרדה שלו. כמו כן, הוא ירגיש שאתם מבינים אותו ותומכים בו.
  • קראו ספרים או המציאו סיפורים לילדכם על ביישנות, בריונות והערכה עצמית. לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ברווזון קטן שלא רצה לשחות ליד הברווזונים האחרים. הוא פחד שהם יצחקו עליו”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד או מודאג ממצבים חברתיים.
  • עשו מאמץ מודע לעודד את ההערכה העצמית של ילדכם: החמיאו לו ותנו לו הרבה מאוד תשומת לב חיובית.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן”. אם אנשים אחרים מעירים על התנהגותו של ילדכם במצבים חברתיים, אמרו משהו כמו, “האמת היא שהוא ממש חברותי בסביבת אנשים שהוא מכיר היטב”.

קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדה חברתית

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בגלל החרדה שלו, ומרגישים שהיא משפיעה על שמחת החיים שלו, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

  • היועץ בבית הספר
  • רופא המשפחה או רופא הילדים (שעשוי להפנות אתכם לפסיכולוג לילדים)
  • המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש לילדים בקהילה, בקופות החולים או בבתי החולים.

פוביה חברתית

כ-9%-1% מהילדים ובני הנוער יפתחו פוביה חברתית, המתרחשת כאשר החרדה החברתית של הילד נמשכת יותר משישה חודשים ומשפיעה על חייו באופן ניכר.

ילדים החווים פוביה חברתית נוטים להימנע ממצבים רבים הדורשים יצירת אינטראקציה עם אנשים אחרים. מצבים אלה כוללים שיחה בטלפון, הצטרפות לקבוצות או למועדונים, ומענה על שאלות בכיתה. אם אתם חושבים שילדכם סובל מפוביה חברתית, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

איך לדבר עם ילדים על מיניות

איך להסביר לילדים על מיניות

1. שמחו על כך שילדכם שואל.

שאלה על מיניות מצד ילדכם עלולה לתפוס אתכם בהפתעה. אבל במקום להגיד “למה אתה שואל” או לנפנף את הנושא ולהגיד “נדבר על זה כשתהיה גדול”, אמרו משהו כמו “אני כל כך שמח ששאלת”. שמחו שילדכם מרגיש בנוח לשאול אתכם שאלות גם בנושאים כאלה.

2. הציגו את הנושא בעצמכם.

אל תחכו שילדכם יפתח בשיחה. הורים רבים דוחים את השיחה על מיניות על ילדיהם, ומניחים שהם ישאלו כשירצו לדעת משהו. אולם ילדים רבים נמנעים לפתוח שיחה על הנושאים הללו, ואחרים פשוט אינם שואלים הרבה שאלות. האם אתם דוחים שיחות על אמונה דתית, בטיחות אישית ונושאים חשובים אחרים? התשובה, סביר להניח, היא לא – ומיניות אינה צריכה לקבל יחס שונה. באחריות ההורים להציג את הנושא טיפין טיפין, בהתאם לשלב ההתפתחותי של ילדם. ייתכן שילדכם לעולם לא ישאל, אך עדיין חשוב שיידע.

3. היו כנים.

זה בסדר אם אין לכם תשובה לשאלתו של ילדכם. אם אינכם יודעים את התשובה, אמרו לו שתבדקו ותענו בהמשך. אם ילדכם בגיל בית הספר או גדול יותר, תוכלו לחפש את התשובה יחד. אם גיליתם שנתתם לילדכם מידע שגוי, אל תהססו. אמרו לו שטעיתם ושתנסו לתת לו תשובה טובה יותר, עכשיו כשיש לכם זמן לחשוב שוב על השיחה.

4. דברו על רגשותיכם.

מותר להרגיש לא בנוח. הורים רבים מרגישים מוזר לדבר עם ילדיהם על מיניות, כיוון שהוריהם לא דיברו איתם על כך. אין שום סיבה שלא תוכלו להסביר זאת לילדכם. אפשר לומר, “אני לא רגילה לדבר על מין כיוון שסבתא לא דיברה איתי על זה, אבל נראה לי שזה חשוב ואני רוצה שנדבר. זה יהיה קל יותר בהמשך”.

5. חפשו הזדמנויות ללימוד.

הזדמנויות ללימוד עולות באופן טבעי ומספקות הזדמנות טובה לדבר על היבטים שונים של מיניות ונושאים חשובים אחרים. הזדמנויות כאלה הן, למשל, בזמן צפייה בסצנה בתוכנית טלוויזיה או בסרט, שיחה על פעולותיה של אחת הדמויות בספר שאתם קוראים יחד, או כשבן הנוער שלכם מתכונן למסיבה בבית הספר. כך תוכלו לקבל הזדמנות לתת מידע בכמויות קטנות ולחלוק את הערכים המשפחתיים שלכם, בלי להושיב את ילדכם לשיחה רשמית ובלתי נעימה.

6. הקשיבו לילדכם.

נסו מאוד להקשיב לדאגותיו. גלו מה הוא כבר יודע על הנושא שבו אתם דנים. אף שנראה לכם שההתאהבות של בנכם בן העשר בבת כיתתו היא קצת טיפשית, היא חשובה לו מאוד. הנכונות שלכם להקשיב לו בשנותיו בבית הספר היסודי בונה את הבסיס לשיחותיכם כשייכנס לגיל ההתבגרות, ויהיה עליו לקבל החלטות חשובות בנוגע לדייטים ומערכות יחסים מיניות.

7. הסבירו את ערכי המשפחה שלכם.

לא מספיק לדבר על העובדות. נכון, ילדכם צריך לדעת על תהליכי הרבייה וגיל ההתבגרות, אך הוא גם צריך להכיר את ערכי המשפחה שלכם. את העובדות יוכל ללמוד מספרים או בבית הספר, אך רק אתם תוכלו ללמד אותו על הערכים החשובים לכם. חשבו היטב על המסרים שאתם רוצים להעביר לילדכם על מיניות.

8. דברו גם על גברים וגם על נשים.

למדו גם את בניכם וגם את בנותיכם. בבתים רבים, ההורים מלמדים את בנותיהם על גיל ההתבגרות ועל המחזור, אך מניחים שהבנים פשוט יקלטו מה שצריך מחבריהם. גם ילדכם זקוק לחינוך מיני מצד הוריו. החינוך המיני הוא תפקידם של שני ההורים. בבתים רבים זהו תפקידה של האם, ובבתים אחרים, האם מדברת עם הבנות, והאב מדבר עם הבנים. עם זאת, ילדים צריכים לשמוע את נקודת המבט של מבוגרים משני המגדרים. כך הם לומדים שגברים ונשים כאחד יכולים לדבר על מיניות ביחד – מיומנות שחשובה לחייהם כמבוגרים.

9. היו חיוביים.

דברו על ההנאות במיניות. כשמדברים על מיניות עם ילדים, קל מאוד להתמקד בצדדים השליליים של פעילות מינית בלתי מוגנת – ובעיקר כשמדברים עם בני נוער. אך לילדכם מגיע לדעת שהמיניות שלו היא מתנה נפלאה, ושהבעת המיניות באופן אחראי יכולה להיות חלק חיוני ומתגמל מאוד במערכת יחסים בין שני מבוגרים. חלקו את ערכי המשפחה שלכם בנוגע למיניות בריאה ואחראית.

כשמדברים על מיניות בבתים חד-הוריים או בבתים של הורים הומואים או לסביות, כדאי לבקש עזרה מחבר קרוב או מחברים מהמין השני. כך יוכל ילדכם ללמוד כיצד לדבר על הנושא עם גברים ונשים כאחד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

סרבנות בית ספר אצל ילדים בני שש עד שמונה

מהי סרבנות בית ספר?

סרבנות בית ספר היא מה שקורה כאשר הילד מביע התנגדות ללכת לבית הספר, מפספס לעיתים קרובות חלק מיום הלימודים או את כולו, והמצוקה שהוא חש אינה עוברת.  לעיתים הילדים מתקשים מאוד ללכת לבית הספר, ולעיתים הם אינם הולכים כלל. ילדים שמסרבים ללכת לבית הספר מבלים בדרך כלל את היום בבית בידיעת הוריהם, למרות ניסיונותיהם המאומצים של ההורים לשכנע אותם ללכת.

הסרבנות יכולה להתחיל בהדרגה, ולאורך תקופה קשה יותר ויותר לשכנע את הילד ללכת לבית הספר; ולעיתים היא מתרחשת בן ליל, למשל, מיד בתחילת השנה או אחרי מחלה. סרבנות בית ספר אינה הפרעה פסיכיאטרית רשמית, אלא שמה של בעיה רגשית ו/או בעיית התנהגות.

סימנים ותסמינים של סרבנות בית ספר

אם ילדכם מסרב ללכת לבית הספר, כל בוקר נראה כמו מלחמת התשה ארוכה. ילדכם עשוי:

  • לפרוץ בבכי
  • להיכנס להתקפי זעם
  • להתחבא מתחת לשמיכה
  • לסרב לזוז
  • להתחנן שלא ללכת
  • להתלונן על כאבים, מחושים או מחלות לפני בית הספר, שמשתפרים בדרך כלל אם מאפשרים לו להישאר בבית
  • להפגין רמת חרדה גבוהה
  • לאיים שיפגע בעצמו.

הגורמים לסרבנות בית ספר

לעיתים נדירות בלבד ישנו רק גורם אחד לסרבנות בית ספר. הסרבנות יכולה להתקשר לחרדת נטישה, פוביה, דיכאון, קשיי למידה או בעיות חברתיות בבית הספר. היא יכולה להתרחש בו בזמן או מעט אחרי:

  • אירועים מלחיצים בבית, בבית הספר או עם חברים לכיתה
  • סכסוך במשפחה או עם חברים לכיתה
  • בעיות אקדמיות – לדוגמה, קשיי למידה
  • כניסה לבית ספר חדש
  • מעבר דירה
  • בריונות או הצקה
  • בעיות עם אחד המורים.

כאשר ילדכם מצליח לשכנע אתכם שלא ללכת לבית הספר, הוא יכול למעשה:

  • להימנע ממפגש עם סיטואציות מפחידות או מלחיצות, לימודית או חברתית, כמו מבחנים, מורים, הקיוסק בבית הספר וכדומה
  • לחמוק ממצבים חברתיים עם חברים לכיתה או מורים
  • להימנע מחרדת נטישה
  • לקבל תשומת לב רבה יותר מההורים.

סרבנות בית ספר אינה דומה להשתמטות או “הברזה”. ילדים שמשתמטים מבית הספר אינם מתעניינים בו בדרך כלל, אינם מקבלים סמכות או שיש להם בעיות התנהגות כגון הפרעת התנגדות (ODD). לעיתים קרובות, הוריהם אינם יודעים שהם לא מבקרים בבית הספר.

כיצד לטפל בסרבנות בית ספר בבית

סרבנות בית ספר עשויה להיות מאתגרת מאוד עבורכם ועבור הצוות בבית הספר. אם ילדכם חרד מפני בית הספר, הסירוב ללכת מקל על החרדה לזמן קצר, כיוון שהוא מאפשר לו שלא להתמודד עם המצב המפחיד. אולם אם הוא ממשיך להימנע, סביר להניח שחרדתו מפני בית הספר רק תחמיר. כמו כן, סביר להניח שהוא יפגר בחומר וירגיש מבודד חברתית – מה שיקשה עוד יותר על החזרה לבית הספר. לכן חשוב מאוד לחזור לבית הספר בהקדם האפשרי.

אפשר לעשות כמה דברים בבית כדי לעודד את ילדכם לחזור לבית הספר.

כשאתם מדברים עם ילדכם

  • הכירו בחרדה שלו מפני ההליכה לבית הספר, כדי שירגיש שאתם מקשיבים לו ומבינים אותו. אמרו, לדוגמה, “מותר לך להיות מודאג מפני ההליכה לבית הספר”.
  • הראו לו שאתם מבינים שקשה לו ללכת לבית הספר כשהוא מודאג או מפחד. לדוגמה, “אני רואה שאתה חושש ללכת לבית הספר. אני יודע שזה קשה, אבל אתה צריך ללכת. המורה ואני נעזור לך”.
  • דברו על מה שצריך לקרות כדי לעזור לילדכם ללכת לבית הספר ולהרגיש שם מוגן ובטוח – ולא על השאלה אם ילך בכלל.
  • הראו לו שאתם מאמינים שיוכל ללכת לבית הספר, ואמרו לו דברים מעודדים וחיוביים. לדוגמה, “כשאתה הולך לבית הספר אתה מראה כמה אמיץ אתה”. כך תוכלו לבנות את הביטחון העצמי שלו.
  • השתמשו במשפטים ברורים ומרגיעים כדי להבהיר לו שאתם מצפים שילך לבית הספר. אמרו “כש” ולא “אם”. למשל, אפשר להגיד, “כשתהיה בבית הספר מחר…” במקום “אם תלך לבית הספר מחר…”
  • השתמשו במשפטים ישירים כמו “הגיע הזמן לצאת מהמיטה”, או “יוני, קום בבקשה ותיכנס למקלחת”. אל תשאלו שאלות כמו “אנחנו הולכים לבית הספר היום?” ו”אתה יכול להיכנס עכשיו למקלחת?” שאלות כאלה מאפשרות לו להגיד “לא!”

כשאתם בבית

  • הישארו רגועים, כדי להדגים לילדכם כיצד להתמודד עם המצב באופן חיובי. אם ילדכם רואה או מרגיש שאתם מודאגים, לחוצים או מתוסכלים, החרדה שלו עלולה להתגבר.
  • תכננו כיצד להתחיל את היום בצורה רגועה כדי שילדכם יחוש חיובי יותר בנוגע להליכה לבית הספר. אפשר להכין את התלבושת והתיק בלילה הקודם, ולבקש מילדכם להיכנס למקלחת בערב ולא בבוקר.
  • אל תתכננו פעילויות מעניינות בבית בשעות בית הספר, כדי שלא תתגמלו בטעות את ילדכם על כך שנשאר בבית. כלומר, השתמשו מעט ככל האפשר (אם בכלל) בטלוויזיה, משחקי וידיאו, פעילויות פנאי, אינטרנט ודברים מהנים אחרים.
  • עזרו לילדכם לשמור על מחזורי שינה וערות סבירים. קשה יותר לקום לבית הספר אם הוא ישן ביום וער בלילה.

להגיע לבית הספר

  • בקשו ממישהו אחר לקחת את ילדכם לבית הספר. לפעמים ילדים מתמודדים טוב יותר עם הפרידה בבית מאשר בשער בית הספר.
  • כשילדכם הולך לבית הספר, שבחו אותו ותארו לו במפורט מה הוא ודאי מרגיש. אמרו, “אני יודעת שקשה לך מאוד ואני מאוד גאה בך שאתה מנסה”.
  • תגמלו אותו על כך שהלך לבית הספר. אפשר לבלות זמן מיוחד עם אימא או עם אבא, או לעצור בדרך הביתה ולאכול גלידה. הפרס צריך להגיע באותו יום.

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להבין את רגשותיו בנוגע להליכה לבית הספר או לבית הספר עצמו. למידע נוסף, קראו את המאמר לדבר על בית הספר.

להיעזר בצוות בית הספר

עזרו לילדכם לחזור לבית הספר – ולהמשיך להגיע – בעזרת תקשורת ועבודה משותפת עם צוות בית הספר:

  • דברו עם המורה או עם המנהל, וקבלו מהם רעיונות ועצות. למורים יש ניסיון רב עם ילדים שמסרבים להגיע לבית הספר.
  • בקשו מהמורה או המנהל להפנות אתכם ואת ילדכם לחברי צוות אחרים, כמו היועץ או הפסיכולוג החינוכי.
  • בדקו מהם כללי המדיניות והפרוצדורות בבית הספר הנוגעים לנוכחות ולהיעדרות. המנהל, הרכזת או היועץ יוכלו לעזור לכם בכך.
  • יתכן שלבית הספר תכניות חונכות מתאימות, או שעות פרטניות, שיסייעו לילדכם לשתף פעולה ולהישאר בקלות רבה יותר בבית הספר.
  • קבעו פגישות קבועות עם אנשי הקשר העיקריים שלכם בבית הספר – המחנכת, המנהל, היועץ או הפסיכולוגית החינוכית. כך תוכלו לבדוק את התקדמותו של ילדכם ואת הצורך שלו בתמיכה.
  • הכינו עם הצוות תוכנית הדרגתית לחזרה לבית הספר. לדוגמה, ילדכם יוכל אולי לחזור בהתחלה ליום לימודים קצר יותר וללמוד את הנושאים האהובים עליו, ולהמשיך משם.

בחלק גדול מהמקרים, סרבנות בית ספר לא עוברת מעצמה וילדכם יזדקק לעזרה מקצועית כדי להתמודד איתה. לסרבנות בית ספר מתמשכת השלכות שליליות רבות- אקדמיות, חברתיות ורגשיות.

לקבל עזרה מקצועית

עזרה מקצועית תסייע להורים ללמוד יותר על טיפול בסרבנות בית ספר ולפתור את הבעיות שגורמות לה.

אם ילדכם אומר שהוא מרגיש חולה, קבעו תור עם הרופא כדי לבדוק זאת. אם אין שום גורם גופני לתחושותיו, רופא הילדים יוכל להפנות אתכם לאיש מקצוע- פסיכיאטר ילדים או פסיכולוג.

הפסיכיאטר או הפסיכולוג מעריכים בדרך כלל את המצב כדי לראות אם סרבנות בית הספר קשורה לנושאים כמו חרדה או דיכאון. דרך הטיפול עשויה לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שיעזור לילדכם ללמוד מיומנויות להתמודדות עם חרדה מפני הליכה לבית הספר, כמו מיומנויות הרפיה והירגעות, מיומנויות חברתיות וחשיבה חיובית על בית הספר.

ילדכם יוכל להתחיל לחזור לבית הספר בצעדים קטנים, ולהגיע בהדרגה לנוכחות מלאה. לדוגמה, הוא יוכל לבלות בתחילה חצי שעה בכיתה, ואז שעה, שעתיים וכן הלאה. תוכלו לעבוד בשיתוף הפסיכולוג או הפסיכיאטר על השאלה מדוע ילדכם אינו רוצה ללכת לבית הספר, וללמוד שיטות הורות שיעודדו אותו ללכת.

לטפל בעצמכם

סרבנות בית ספר עשויה להקשות מאוד גם עליכם ועל המשפחה כולה. כשאתם מטפלים בעצמכם היטב, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. הנה כמה רעיונות:

  • נוחו היטב, עשו פעילות גופנית, אכלו מזון בריא ופנו לעצמכם זמן. כשאתם רגועים ושלווים, תוכלו לעזור טוב יותר לילדכם ולהתמודד עם התסכול שאתם חשים.
  • הזכירו לעצמכם שסרבנות בית הספר היא אתגר משפחתי. המשיכו ללא הרף במאמצים לשכנע את ילדכם ללכת. זכרו כמה חשוב ללכת לבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

תנועה ומשחק אצל תינוקות

מדוע תנועה יומיומית חשובה לתינוקות?

התנועה חשובה להתפתחות התינוק, וכך גם המשחק. לכן, השילוב בין משחק לתנועה מדי יום הוא כל כך נהדר. משחק משותף על הרצפה מאפשר אפילו לתינוק קטן מאוד להתנועע. משחק כזה עוזר לתינוק:

  • לפתח יציבה נכונה כדי שיוכל ללמוד לשבת בלי תמיכה, ולהרים את ראשו כשהוא שוכב על הבטן
  • לתרגל מיומנויות בסיסיות החשובות לתנועות המורכבות שיבואו מאוחר יותר, כגון הושטת יד ותפיסה
  • לבנות את השרירים הדרושים לתנועות כגון זחילה, גלגול, קימה לעמידה והליכה.

הצעצוע הטוב ביותר עבור תינוקכם הוא אתם, ואתם גם הדבר המעניין ביותר שקיים בעולמו. משחק ותנועה מאפשרים לכם ליצור קשר ולהתחבר לתינוק שלכם. כמו כן, תוכלו לתת לקטנטן שלכם שפע של עידוד ושבחים כשהוא מתקדם משלב גופני מדהים אחד לבא בתור.

תנועה אצל תינוקות: למה לצפות

התינוק שלכם אינו יודע באמת לשלוט ברוב התנועות שלו לפני גיל חודשיים, אך הוא נהנה לבדוק דברים שתופסים את תשומת לבו. לאחר מכן, הוא יתחיל להושיט ידיים ולתפוס. מרגע שהתינוק מתחיל להתגלגל או לזחול, בסביבות גיל שישה חודשים, מומלץ לבדוק כיצד להפוך את הבית לבטוח, למקרה שהוא ינוע לכיוון משהו מסוכן.

כל התינוקות מתפתחים בערך באותו סדר, אך בקצב שלהם. למידע נוסף על מה שמצפה לכם מדי חודש, קראו את המאמרים בנושא התפתחות תינוקות.

תנועה וציוד לתינוקות

הגבלת התנועתיות של התינוק לפרקי זמן ארוכים עלולה להשפיע על קצב התפתחות המיומנויות הגופניות, החברתיות והשפתיות. כיסאות אוכל, סלקל ברכב, עגלה, טרמפולינה, מיטה ולול – כל אלה הם ציוד טוב וראוי, אך הם עלולים להגביל את תנועותיו של התינוק שלכם. השתמשו בהם רק כשאתם ממש זקוקים להם.

הליכונים לתינוקות עלולים למעשה לעכב את התפתחות ההליכה, הזחילה והיכולת לשבת ללא תמיכה. כמו כן, הם עלולים לגרום לנזקים אם התינוקות נעים באמצעותם למקומות מסוכנים ללא השגחה, למשל ליד התנור, לשירותים, לאמבטיה או למדרגות. אפשר להשתמש בחלופה בטוחה לפרק זמן קצר כגון פעלולון לתינוק.

ההנחיה בנוגע לפעילות גופנית מייעצת להורים שילדים בני 0-5 חודשים לא יישבו בחוסר תנועה למשך יותר משעה כל פעם, אלא אם כן הם ישנים.

שכיבה על הבטן

שכיבה על הבטן היא זמן שבו התינוק מבלה על בטנו כשהוא ער. שכיבה על הבטן כבר מרגע הלידה עוזרת לתינוק לחזק את שרירי הצוואר, הראש ופלג הגוף העליון. התינוק זקוק לכוח כדי ללמוד את התנועות האחרות בהמשך הדרך.

ייתכן שהתינוק שלכם לא יאהב לשכב על הבטן בהתחלה. אם זה כך, מומלץ לרדת על הברכיים ולהיות איתו על הרצפה. תנו לו לדעת שאתם שם – שירו לו שירים, דברו, לטפו את גבו או דגדגו את ידיו. אפשר להתחיל בפרקי זמן קצרים על הבטן, ולהאריך אותם כשהוא מתרגל.

עם זאת, שכיבה על הבטן עלולה לגרום לתינוק להקיא. אם הוא מקיא, נסו להשכיב אותו על הבטן כשהוא נמצא על החזה שלכם או בחיקכם. כך תשנו את תנוחתו מעט, ותעזרו לבעיות כגון ריפלוקס (החזר קיבתי-ושטי, שבו האוכל עולה מהקיבה חזרה כלפי מעלה). גם השהייה בתנוחה זו מאפשרת לו לחזק את השרירים.

אם התינוק שלכם פשוט אינו יכול לסבול את זמן השכיבה על הבטן או שהוא מקיא ללא הרף, כדאי לפנות לבדיקה אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים.

משחקים לעידוד התנועה

בגיל 0-6 חודשים, תוכלו לנסות את הרעיונות הבאים:

  • הניחו את התינוק על בטנו על הרצפה. נסו להניח אותו על מגוון משטחים, כגון שמיכה או שטיח.
  • עודדו אותו לנוע לצלילי מוזיקה: עשו תנועות ידיים בהתאם לשירים, לסיפורים ולחרוזים, או רשרשו ברעשן.
  • באמצעות שימוש במשחקים המעניינים את התינוק, תוכלו לעודד את תנועת העיניים שלו: הניחו מולו ספרים ואיורים צבעוניים, הפריחו בועות סבון או הניעו בעדינות חפצים מול עיניו.
  • שבו על הרצפה ליד התינוק ועשו לו פרצופים מצחיקים.
  • גלגלו חפצים (כדוגמת כדור) מול התינוק כדי לעודד אותו להרים את ראשו.

תינוקות בני 6-12 חודשים יאהבו את הפעילויות הבאות:

  • השתמשו בצעצועים פשוטים שיעודדו את התינוק לגעת בהם ולהחזיק אותם.
  • הניחו את הצעצועים כמעט בהישג ידו, כדי לעודד אותו לנסות ולהגיע אליהם.
  • השמיעו קולות באמצעות חפצים: הקישו בכפות עץ על סירים ומחבתות, או נענעו מיכלים סגורים היטב המכילים חרוזים.
  • תנו לו לשחק בצעצועי דחיפה וגרירה, כגון עגלת קוביות.
  • ודאו שהריהוט שלכם חזק דיו כדי לעמוד במשיכה לצורך קימה, וכי הוא מקובע היטב לקיר.
  • הפכו את הזחילה והתנועה לכיפיות במיוחד: צרו מנהרות מכיסאות וקופסאות קרטון.

הרעיונות הבאים יכולים לשמח תינוקות בני 12-18 חודשים:

  • בגיל 12 חודשים אפשר להתחיל לנסות צעצועים שאפשר לרכב עליהם, כגון בימבה.
  • אפשרו לתינוק לתרגל מיומנויות מוטוריקה עדינה: תנו לו להכניס מיכלים קטנים למיכלים גדולים יותר, או להפוך דפים בספר.
  • שירו שירים הכוללים פעולות פשוטות שהתינוק יכול לחקות.
  • שחקו במרחבים שונים, כגון נדנדות, מנהרות, רמפה, מגלשות – ואפילו שלוליות!
  • השתמשו בצעצועים או באביזרים שיגרמו לילדכם לזרוק, לבעוט, לרוץ, לקפוץ, לרקוד, לחפור או להשפריץ.
  • תנו לו לזחול או ללכת בהדרגה למרחקים ארוכים יותר ויותר, במקום להושיבו תמיד בטיולון.

משחק הוא הכי כיפי כשהוא מרעיש, מבולגן ומלוכלך! ייתכן שילדכם יקבל מכות או חבלות קלות – אך אם אתם משגיחים עליו בקפידה, הוא יכול ליהנות וגם להיות בטוח בזמן המשחק.

זמן מנוחה

פעילות שקטה ורגועה חשובה באותה מידה להתפתחות התינוק שלכם כמו משחק שמעודד תנועות גדולות יותר. משחק בזמן המנוחה יכול לעזור לתינוקות לפתח מיומנויות מוטוריקה עדינה, ראייה, מגע, תפיסה ושמיעה.

פעילות שקטה שהתינוק עשוי לאהוב היא קריאת סיפורים, בעיקר בספרים הכוללים דפים מבד או ממרקמים אחרים. אפשר גם לקשקש על נייר או להאזין למוזיקה.

מומלץ שלא לאפשר זמן מסך לילדים בני פחות משנתיים. פעילויות פנאי ומשחקים אחרים מועילים הרבה יותר להתפתחותם. כבו את הטאבלט, הטלפון והמסכים האחרים בבית, ותנו לתינוק את מלוא תשומת הלב, כדי לעזור לכל היבטי הלמידה וההתפתחות שלו.

דימוי גוף

מהו דימוי גוף?

דימוי גוף הוא מה שאנחנו חושבים על גופנו ומרגישים כלפיו. דימוי הגוף כולל את האופן שבו אנו חושבים על גופנו – בין אם תמונה זו מתאימה או לא מתאימה לצורתו ולגודלו של הגוף באמת. דימוי גוף בריא או חיובי משמעו לשמוח ולהיות מסופקים מגופנו, להרגיש בו בנוח ולקבל את המראה שלנו. דימוי גוף לא בריא או שלילי משמעו לא להיות מרוצים מהמראה שלנו. לעיתים קרובות, אנשים בעלי דימוי גוף שלילים נוטים לרצות לשנות את גודל או צורת גופם.

דימוי הגוף עשוי להשתנות במהלך החיים, והוא קשור מאוד להערכה העצמית ולבחירות בריאות בסגנון החיים. כשאנו מרגישים טוב בנוגע לגופנו, סביר יותר להניח שיש לנו הערכה עצמית ובריאות נפשית טובות, וכן גישה מאוזנת לאכילה ולפעילות גופנית.

דימוי גוף בריא בשנות הילדות יכול להניח את היסודות לבריאות גופנית ונפשית טובות יותר בהמשך החיים. דימוי גוף לא בריא בשנות הילדות עלול להוביל להשלכות לטווח ארוך. בנים, בנות, גברים ונשים – כולם עשויים להיות מושפעים מבעיות בדימוי הגוף, בדרכים שונות. לדוגמה, בנות בגיל ההתבגרות שאינן אוהבות את מראה גופן נוטות לרצות לרדת במשקל ולהיות רזות יותר. בנים בגיל ההתבגרות רוצים לרזות, להיות גבוהים יותר או שריריים יותר.

דימוי הגוף של ילדכם

דימוי הגוף של ילדכם מושפע מגורמים רבים, ובהם הסביבה המשפחתית, מסוגלות או מוגבלות, הגישה של החברים לכיתה, התקשורת ועולם הפרסום, תעשיית האופנה והרקע התרבותי. גם לרשת החברתית יש השפעה גדולה מאוד על דימוי הגוף של בני נוער, בעיקר כיוון שהם מפרסמים וצופים בתמונות של עצמם ושל אחרים ברשת.

כשילדכם מגיע לגיל ההתבגרות, חשוב לו עוד יותר להתאים לסביבתו החברתית ולהיראות כמו אנשים אחרים. בו בזמן, גופו עובר שינויים רבים מבפנים ומבחוץ. כלומר, ייתכן שהוא חש לחץ רב יותר להיראות ולהתנהג באופן מסוים.

דימוי גוף שלילי אצל בני נוער: גורמי הסיכון

חלק מהילדים נוטים שלא להיות מרוצים מגופם יותר מאחרים. ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח דימוי גוף לא בריא אם הם:

  • חשים לחץ מצד המשפחה, החברים והתקשורת להתאים למושגי יופי ומשיכה צרים מאוד, או אם אחד מבני המשפחה או החברים מציק להם בנוגע למראה שלהם
  • בעלי צורת גוף או משקל שונים מאלה של רבים מחבריהם, או צורת גוף שונה מצורת הגוף ה”אידיאלית” המוצגת בתקשורת
  • פרפקציוניסטים
  • מתבוננים בעצמם “מבחוץ” ודואגים בנוגע לאופן שבו אחרים רואים אותם, או משווים את עצמם לאחרים
  • בעלי הערכה עצמית נמוכה
  • חווים תסמיני דיכאון
  • משתייכים לקבוצת תרבות ייחודית, למשל, חברות, ספורט או קבוצת ריקוד, ששמה דגש על סוג גוף מסוים
  • בעלי מוגבלות גופנית.

בני נוער בכלל ובנות נוער בפרט, וכן אנשים צעירים בעלי משקל יתר, נוטים יותר להסתכל על עצמם ועל גופם באופן שלילי.

השפעותיו של דימוי גוף שלילי אצל בני נוער

דימוי גוף שלילי אצל בני נוער קשור ישירות להערכה עצמית נמוכה, שיכולה להוביל למצבי רוח שליליים ולשינויים תכופים במצבי הרוח. אנשים צעירים ומדוכדכים נוטים יותר להתמקד במסרים השליליים שהם רואים סביבם, ולערוך השוואות שליליות בין גופם לבין תדמית הגוף ה”אידיאלי” בעיניהם.

הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף שלילי הם גורמי סיכון להתפתחות שיטות מסוכנות לירידה במשקל, הפרעות אכילה והפרעות נפשיות שונות כגון דיכאון.

בעיות דימוי גוף אצל בני נוער: אילו סימנים לחפש

אך טבעי שילדכם מודע לגופו ורוצה להיראות נהדר ולנהל אורח חיים בריא. אך כשילדים מתמקדים יותר מדי בגופם, הם עלולים לחוש חרדה ולחץ רבים. אם אתם חושבים שילדכם חווה אחד מהסימנים הבאים, דברו איתו על חששותיכם. אם המצב אינו משתנה ואתם עדיין מודאגים, דברו עם איש מקצוע.

ילדכם עשוי:

  • להרגיש שגופו אינו מתאים או לבקר את גופו יותר מדי – הוא עשוי להגיד שהוא מכוער, למשל
  • להשוות את גופו לזה של אחרים ללא הרף
  • לא לרצות לצאת מהבית בגלל מראהו
  • לא להשתתף בפעילויות או לנסות דברים חדשים בגלל האופן שבו הוא מרגיש כלפי גופו
  • לחשוב ולנהוג באובססיביות בנוגע לירידה במשקל, או בנוגע לאיברים שונים בגופו כגון הפנים או הרגליים
  • לקשר מזון לתחושות אשמה, בושה או האשמה.

כיצד לעזור לילדכם לפתח דימוי גוף בריא

דברו על דימוי הגוף
אנשים צעירים רבים מרגישים מבולבלים או מודאגים בגלל השינויים הגופניים שמגיעים בגיל ההתבגרות. דברו עם ילדכם על תחושותיו כלפי גופו ועל השינויים שהוא חווה – השתמשו במיומנויות הקשבה פעילה כדי ליצור פתיחות ביניכם ולהראות לו שאתם באמת שמים לב ומתייחסים לדבריו. אם ילדכם אינו מדבר איתכם או נפתח כלפיכם, ייתכן שירצה לדבר עם מבוגר אחר שהוא סומך עליו. כמו כן, הוא יכול ליצור קשר עם קו סיוע אנונימי כמו ער”ן, בטלפון 1201.

חשוב שכל בני המשפחה יידעו שאסור להציק ולהקניט לאף אחד בגלל מראה גופו. להצקה עשויה להיות השפעה שלילית על דימוי הגוף, והיא יכולה לגרום לילדים להתנהג בבריונות לחברים בבית הספר.

הצקות בנוגע למשקל – כולל הפצת שמועות, בריונות רשת ושיתוף תמונות לא מחמיאות – משפיעות גם הן באופן שלילי על דימוי הגוף. בדקו עם צוות בית הספר אם ישנה מדיניות הנוגעת לטיפול בהצקות, כחלק מהמדיניות נגד בריונות. אם אתם מודאגים בגלל האופן שבו ילדכם מרגיש בנוגע לגופו, דברו עם רופא הילדים או איש מקצוע אחר.

שמשו דוגמה לדימוי גוף חיובי
אם אתם מראים שאתם מתייחסים באופן חיובי לגופכם שלכם, לילדכם יהיה קל יותר להתייחס באופן חיובי לגופו. כחלק מגישה חיובית:

  • בחרו בתזונה בריאה ובפעילות גופנית כחלק מחיי היומיום במשפחה, והימנעו מדיאטות קיצוניות – כך תוכלו לעזור לילדכם למצוא את האיזון הנכון
  • העריכו את מה שגופכם יכול לעשות, ולא את מראהו
  • היו גאים בדברים שאינם קשורים למראה חיצוני, למשל חוש הומור, השקעת מאמץ, זהירות או רצון לתת עזרה – ציינו את התכונות הללו אצלכם ואצל ילדכם כמשהו שיש להתגאות בו
  • קבלו והעריכו אנשים אחרים ללא קשר למראה שלהם, ואל תעירו על האופן שבו הם נראים.

גישה שלילית לגבי הגוף מופיעה לפעמים בלי שנשים לב, בהערות ומסרים עדינים. לדוגמה, כשאנחנו פוגשים חבר ואומרים לו משהו כמו, “אתה נראה נהדר – ממש ירדת במשקל!” כדאי לחשוב על האופן שבו ההערות הללו מצטברות עם הזמן, ומשפיעות על הדרך שבה ילדים מרגישים כלפי גופם.

היזהרו מדיאטה קיצוניות לצורך ירידה במשקל. כל הדיאטות הקיצוניות הן מסוכנות מאוד ולעיתים קרובות מובילות לדפוסי אכילה לא בריאים – ואף עלולות להגדיל את הסיכוי להשמנת יתר.

אם ילדכם רוצה לערוך כמה שינויים באורח החיים שלו, ודאו שיש לו סיבות בריאות ונבונות. ספרו לו שכדאי לשמור על תזונה בריאה ופעילות גופנית לא רק כדי לרדת במשקל, אלא כדי לשמור על בריאות הגוף – עכשיו ובעתיד. למידע נוסף, קראו את המאמר הרגלים בריאים לחיים בריאים.

אם ילדכם סובל מהשמנת יתר או ממשקל עודף, ייתכן שיהיה לכם קשה לגשת לנושא. עם זאת, אל תעירו הערות שליליות על משקל גופו. הערות אלה לא יתרמו ליצירת דפוסי אכילה ופעילות נכונים ובריאים, ורק יובילו לדימוי גוף ולהערכה עצמית נמוכים.

פוטושופ: כיצד לזהות תמונות מרוטשות
אנו נתקלים מדי יום במאות תמונות של “אנשים יפים” בטלוויזיה, על לוחות המודעות ובעיתונים – הרבה יותר ממה שאנו נתקלים בבני משפחתנו. הרוב המוחלט של תמונות אלה עבר ריטוש בפוטושופ או “שיפוץ” דיגיטלי, כך שהאנשים המופיעים בהן נראים טוב יותר ממראם במציאות. דברו עם ילדכם על האופן שבו הריטוש, התאורה וזוויות המצלמה יוצרים ציפיות בלתי מציאותיות.

אנשים צעירים מכל הגילאים זקוקים לעזרתכם כדי להבין את המסרים השונים בנוגע לגופם. כמו כן, כדאי לעזור להם לזהות שרבות מהדימויים שהם רואים בתקשורת הם רק “פלסטיק יפה” – נראים נהדר, אך אינם אמיתיים.

להתמקד בעיקר
שבחו את ילדכם בגלל מי שהוא ומה שהוא יכול לעשות, ולא בגלל המראה שלו. במציאות, לכל אחד יש צורת גוף שונה, ותרבויות שונות מעריכות אנשים עם צורות שונות. כדי להעביר לילדכם מסר חיובי בנוגע לגופו, התמקדו ביכולות שלו ולא במראהו.

הדברים החיוביים החשובים ביותר בחייו של ילדכם אינם קשורים לגודלו או לצורתו, ולכן, ספרו לו כמה אתם גאים בדברים כמו חוש ההומור שלו, המאמץ שהוא משקיע בבית הספר, העזרה שהוא נותן לאחרים ועוד מיומנויות מיוחדות. כמו כן, עזרו לו להקדיש זמן לתחומי העניין שלו ולפעילויות שעוזרות לו להרגיש טוב.

לא לכולם יש גוף חזק, בריא ו”סטנדרטי”. כשאתם מדברים עם ילדכם על דימוי גוף בריא וחיובי, הדגישו שהוא כולל את כל סוגי הגופים, גם כאלה שאינם מתאימים לדוגמה הרווחת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תוקפנות במשחקי ילדים

מדוע ילדים משחקים במשחק תוקפני?

משחק תוקפני הוא ככל הנראה אינסטינקט אנושי בסיסי, משהו שהתפתח בנו כחלק מהאבולוציה. המשחק התוקפני בחברה המודרנית עוזר לילדים לפתח מיומנויות רבות – אבל בדרך כלל, ילדים משחקים בתוקפנות פשוט כי זה כיף! כשילדים צעירים מטפסים זה על זה ומתגלגלים מסביב, הם:

  • מבינים את מגבלות כוחם
  • חוקרים את המיקום המשתנה שלהם במרחב
  • מגלים מה יעשו ילדים אחרים בתגובה (אולי לא יתנו להם לעשות זאת?)
  • עובדים על הבנת מערכות היחסים כשהם נוטלים תפקיד מסוים, משחקים בתורות ומחליטים מהם הגבולות האישיים שלהם.

משחק תוקפני: גילאים ושלבים

תינוקות ופעוטות נהנים מתנועתיות מלהיבה, כל עוד הם מרגישים בטוחים. פעוטות ותינוקות אוהבים לקפוץ על הברכיים או להיות מורמים באוויר. עם זאת, עדיף להיות עדינים עם ילדים קטנים, כדי להימנע מפגיעה אקראית.

לעולם אל תטלטלו תינוק או ילד, כיוון שהטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע.

פעוטות וילדים צעירים אוהבים לשחק תופסת, לרוץ מסביב ולרקוד. ילדכם ייהנה במיוחד ממשחקים כאלה כשהוא ערני לגמרי, ואינו אמור ללכת לישון או לשבת בשקט בזמן הקרוב.

ילדים בבית הספר היסודי נמצאים בשלב המשחקים התוקפניים המשמעותי ביותר. המשחקים התוקפניים נפוצים במיוחד בקרב בנים בשנות בית הספר היסודי, גם בגלל ההורמונים שלהם, וגם כיוון שהמבוגרים נוטים לשחק בתוקפנות רבה יותר עם בנים. בנים אוהבים בדרך כלל להיאבק ולרתק זה את זה לאדמה.

תוקפנות “בכאילו” או תוקפנות באמת?

ייתכן שאתם מודאגים שילדכם מתנהג באגרסיביות, אך בדרך כלל אפשר להבחין בין תוקפנות “בכאילו” לבין הדבר האמיתי. במשחק תוקפני, ילדים מחייכים וצוחקים. הפנים שלהם יביעו התרגשות והנאה. אף אחד לא נופל קורבן לבריונות, נפגע או נאלץ לעשות משהו בניגוד לרצונו. כשהמשחק נגמר, כולם ממשיכים לשחק יחד. אם אתם רואים הזעפת פנים, בכי, פחד או כעס – זה כבר לא משחק. ילדים שנאבקים באמת מתרחקים זה מזה ברגע שהקרב נגמר.

משחק תוקפני יכול להוביל לתוקפנות אמיתית, ולכן כדאי להחליט על כמה חוקים שקובעים מה מקובל ומה לא מקובל במהלך המשחק. אפילו ילדים קטנים יכולים להשתתף בקביעת החוקים. משחקי ילדים תוקפניים נוטים להיות מלאי אנרגיה – הילדים רודפים זה אחרי זה, נאבקים, מסתובבים ומשחקים ב”מכות”. הדבר החשוב ביותר הוא שכולם נהנים. לפעמים ילדים מקבלים מכה, אך אף אחד לא באמת מנסה להכאיב למישהו אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חברים וחברויות: 10 שאלות נפוצות

1. האם זה טבעי שמצבו החברתי של ילדנו מדאיג אותנו?

כן. לעיתים קרובות, הורים חוששים שמא לילדיהם אין מספיק חברים, האם החברויות שלהם מאושרות, האם הם מסתדרים היטב עם ילדים אחרים וכן הלאה. החששות הללו טבעיים, כיוון שילדכם נהיה עצמאי יותר ומתעניין יותר בחבריו. סביר להניח שתגלו שהוריהם של ילדים אחרים באותו גיל חולקים איתכם את אותם חששות.

כדי להכיר את החברים של ילדכם ולהשקיט את החששות, מומלץ לתמוך בחברויות של ילדכם בגיל בית הספר. עם זאת, אם החששות או החרדות מפריעים להתנהלות היומיומית שלכם, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע.

2. הבן שלנו חזר הביתה מבית הספר ואמר: “אף אחד לא אוהב אותי”. מה עושים?

זה באמת יכול לשבור להורים את הלב. אף אחד לא אוהב להרגיש כך, ואף אחד לא רוצה שילדיו ירגישו כך – אך זה קורה לרוב הילדים בשלב זה או אחר. כשילדכם אומר לכם משהו כזה, ייתכן שהוא זקוק לעזרה כדי לדבר על רגשותיו, או שהוא מעדיף לבלות מעט זמן עם עצמו. כשהוא מוכן לדבר, שאלו אותו מה קרה ומדוע הוא חושב שאף אחד לא אוהב אותו.

לפעמים יש פתרון פשוט: ילדכם צריך ללמוד את הכללים במשחק חדש כדי להצטרף, או שעליו ללמוד מה להגיד כדי להזמין אחרים להצטרף אליו למשחק. אם נראה שמדובר בבעיה מתמשכת, תוכלו לדבר עם המורה ולבדוק מה קורה. בתי ספר יכולים בדרך כלל לעזור לילדים להרגיש שייכים – למשל, חונכות של תלמידים גדולים יותר לתלמידים צעירים.

אפשר לעבוד על ההערכה העצמית של ילדכם, ולפתח את הביטחון שיאפשר לו להצטרף למשחק בבית הספר. התמקדו בחוזקות של ילדכם ובמאמצים שהוא משקיע.

3. לבת שלנו יש רק כמה חברות קרובות. צריך לדאוג?

לא בהכרח. יש ילדים שכמה חברים קרובים מספיקים להם, או אפילו חבר אחד בלבד. בתכם אינה צריכה להיות הילדה הפופולרית ביותר בכיתה כדי להיות מאושרת, בטוחה בעצמה או מקובלת על ילדים אחרים. אם תרצו להרחיב את המעגל החברתי של בתכם, קראו את המאמר לתמוך בחברויות של ילדים בגיל בית הספר.

4. נראה כאילו הבן שלנו משחק עם חבר אחר כל יום. זה נורמלי?

כן. ילדכם עשוי לעבור מחבר אחד לחבר אחר או מקבוצה אחת לאחרת עד שימצא מישהו שיחלוק את תחומי העניין שלו. בדרך כלל, לילדים בגיל בית הספר יש חבר קרוב אחד או שניים, וגם קבוצת חברים רחבה יותר למשחק. חברויות אלה משתנות במהירות.

קראו את המאמר משחק אצל ילדים בגיל בית הספר כדי ללמוד עוד על האופן שבו ילדים בגיל זה משחקים יחד, וכן כמה משחקים שירצו לשחק.

5. אנחנו חדשים בשכונה. כיצד אפשר לעזור לילדנו להכיר חברים?

הצעד הראשון בהיכרות עם חברים חדשים היא לפגוש ילדים שילדכם אינו מכיר ולהתחיל לדבר איתם. תוכלו, למשל, ללמד את ילדכם להגיד, “שלום. קוראים לי נועם. אני בכיתה ב’. באיזו כיתה אתה?”

הנה עוד כמה טיפים:

  • תנו לילדיכם הזדמנויות רבות לשחק עם ילדים אחרים. אפשר לארגן מפגש למשחק עם ילדים מהכיתה, כחלק ממפגש משפחתי או בפארק המקומי.
  • הצטרפו לפעילות או שתיים אחר הצהריים, כמו חוג ספורט, דרמה, יצירה או מוזיקה, כדי לעזור לילדכם להכיר ילדים אחרים שחולקים אותם תחומי עניין.
  • שאלו את צוות בית הספר אם יוכלו לעזור לילדים החדשים להסתגל – למשל, אם יש תוכנית חונכות.

6. הבן שלנו התווכח עם חבר בבית הספר. איך נוכל לעזור לו לפתור את העניין?

ילדים בבית ספר יסודי מתווכחים עם חבריהם לעיתים קרובות, אך בדרך כלל הם משלימים מהר למדי. כשילדכם מספר לכם על בעיה עם אחד מחבריו, כדאי קודם כל לבלות זמן ביחד ולהבין מה קורה. אם הבעיה מתרחשת עם חבר אחד, בדרך כלל רצוי להימנע מלדבר עם הוריו – לפחות לא בהתחלה. הציעו לילדכם כמה פתרונות שיוכל לנסות. אפשר לשחק משחק תפקידים כדי לתרגל. לדוגמה, אם התווכח עם חבר, תוכלו לשחק משחק שבו אתם מתרגלים כיצד להגיד סליחה. אם מישהו אחר משחק עם אותו חבר, הציעו לו לשחק במשחקים שמאפשרים לילדים רבים או לקבוצה גדולה יותר להשתתף.

אם אתם מודאגים, דברו עם המורה ובררו מה קרה. למידע וטיפים נוספים על יצירת קשר עם המורים ומעורבות בקהילה הבית ספרית, קראו את המאמר לבנות מערכת יחסים עם בית הספר.

7. הבת שלנו לא מדברת יותר על החברות בבית הספר. מה אפשר לעשות?

אם ניסיתם לדבר איתה על החברות בבית הספר והיא אינה רוצה לדבר על כך, נסו את הדברים הבאים:

  • נסו להשיג מידע נוסף – דברו עם המורה ובדקו מה קורה בבית הספר. לעיתים קרובות, המורים רואים מה מתרחש בחצר ויכולים לתת לכם תמונה ברורה על המתרחש.
  • האם בתכם סובלת מהצקות או גילויי בריונות? אם כן, כדאי לדבר עם בית הספר ולבדוק כיצד אפשר לעצור זאת. קראו עוד במאמר על בריונות.
  • הציעו לה לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו או רב. כמו כן, אפשר להציע לה לדבר עם המחנכת או היועצת בבית הספר.

8. נראה לנו שהבן שלנו לא מוזמן למסיבות ולמפגשי משחק רבים כמו ילדים אחרים. צריך לדאוג?

לא, לא באמת. יכולות להיות סיבות רבות לכך שילדכם אינו מוזמן להרבה מסיבות או מפגשי משחק. אולי יש לו מעגל חברים קטן יותר, או שחבריו עושים פעילויות שונות אחר הצהריים או הולכים לצהרון. זכרו שבנכם אינו חייב להיות הילד הפופולרי ביותר כדי להיות מאושר ובטוח בעצמו.

עם זאת, אפשר לפעמים לארגן מפגש משחק בביתכם עם חבר חדש (ואחד מהוריו), כדי לעזור להם לשבור את הקרח ואולי גם לקבל הזמנה למפגש נוסף. לכן, נסו להקדיש לכך זמן והזמינו חברים הביתה. שאלו את ילדכם אילו ילדים ירצה להזמין, ועזרו לו להזמין אותם.

אם אתם עדיין מודאגים, כדאי לדבר עם איש מקצוע.

9. הבן שלנו מוטרד מאוד מכל עניין החברוּת. מה לעשות?

אם ילדכם מתקשה מאוד להכיר חברים ולשמור על חברויות, או נהיה מוטרד, עצוב או כועס מאוד כשהוא נמצא בחברה, תצטרכו לקבל מידע נוסף ולגלות מה קורה. תמכו בחברויות של ילדכם בגיל בית הספר ולמדו להכיר את החברים שלו, כדי שתוכלו לבדוק מה מתרחש ומדוע.

עם זאת, תוכלו גם לדבר עם איש מקצוע. שאלו את המורה של ילדכם אם היועץ הבית ספרי יכול לעזור. כמו כן, רופא הילדים יוכל להפנות אתכם למומחים באזורכם שיעזרו לכם ולילדכם.

10. לילדנו יש צרכים מיוחדים. איך נוכל לעזור לו להכיר חברים בבית הספר?

ילדים בעלי צרכים מיוחדים יכולים להתחיל ליצור חברויות ומערכות יחסים בריאות בבית הספר בדיוק כמו ילדים שמתפתחים כרגיל – במציאת תחומי עניין משותפים. אם תעודדו את ילדכם להשתתף בפעילויות שקשורות לתחומי העניין שלו, תוכלו לאפשר לו להכיר ילדים אחרים שנהנים מאותם דברים. משחק וחברויות קשורים למגוון מיומנויות שונות – משחק לפי תור, שיתוף, הקשבה ורגישות לרגשותיהם של אחרים – ומומלץ לתרגל את כל המיומנויות הללו בבית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרת השכבה ושינה חיובית

שגרה חיובית משמעותה שילדכם עובר סדרה של פעילויות מהנות מרגיעות ב-20 הדקות הצמודות להשכבה, כדי להתכונן לשינה, כדאי להרגיע את ילדכם ולשמור על שלוותו. שגרת השכבה טובה סוללת את הדרך להרגלי שינה טובים. בלעדיה, התינוק עלול להתקשות להירדם.

שגרה חיובית הולכת יד ביד עם כל מאמץ אחר שנועד לשפר או לפתור את קשיי ההירדמות אצל תינוקות, פעוטות וילדים בגיל הגן. מומלץ מאוד להשתמש בשגרה חיובית יחד עם טיפולים התנהגותיים אחרים, כגון הרגעה מבוקרת או התרחקות הדרגתית.

מה כוללת שגרת השכבה חיובית?

השגרה (או טקס ההשכבה) עשויה לכלול מספר משתנה של פעילויות. רוב טקסי ההשכבה כוללים שילוב של משימות שלפני השינה (אמבטיה, צחצוח שיניים) ופעילות שקטה ומהנה (קריאת סיפור). המטרה היא לשמור על אווירה חיובית, באמצעות מתן תשומת לב חיובית ושבחים. הדבר החשוב ביותר הוא לעשות את אותן פעילויות באותו אופן מדי ערב. הנה דוגמה לשגרה שיכולה להתחיל אחרי ארוחת הערב והאמבטיה:

  • הנקה או האכלה מבקבוק (מחוץ לחדר השינה)
  • משחק שקט למשך 20-15 דקות (המשחק יכול לכלול קריאת סיפור ביחד)
  • כניסה לחדר השינה
  • חיבוק קצר ונשיקה
  • ולמיטה.

בסוף 20 הדקות של “פרק הזמן החיובי”, אמרו לילה טוב. אם ילדכם מתנגד, עכשיו הזמן להיות קשוחים. הבהירו לו שהגיע הזמן לישון, ואז צאו מהחדר מיד.

מתחילים: איך לבחור את שעת ההשכבה הטובה ביותר?

ייתכן שכבר חשבתם על שעה מועדפת – מתישהו בין 19:00 ל-20:00 עבור ילדים צעירים. אך כשאתם מתמודדים עם בעיות הירדמות, שעת ההשכבה הטובה ביותר היא זו שקרובה ביותר לזמן שבו ילדכם נרדם באופן טבעי. לדוגמה, אם אתם מגלים שילדכם נרדם בסופו של דבר בסביבות 21:00, קבעו את השעה הזו כשעת השכבה זמנית. כך תגבירו את הסיכויים שהשגרה תקושר בחוזקה לתחילת השינה בפועל.

איך לעבור משעת ההשכבה האמיתית לשעת ההשכבה האידיאלית?

הצעד האחרון במעבר לשגרה חיובית הוא הזזת שעת ההשכבה לשעה מוקדמת יותר. שבוע אחרי שהתחלתם ב”פרק הזמן החיובי”, תוכלו להקדים את השעה ב-10-5 דקות מדי ערב למשך כמה ימים. הקדימו את השעה עד שתגיעו לשעת ההשכבה האידיאלית עבורכם.

לדוגמה, אם ילדכם נרדם בסביבות 21:00, אך אתם מעוניינים שישכב לישון ב-20:00:

  1. הניחו את ילדכם במיטה ב-20:50.
  2. עשו זאת במשך כמה לילות.
  3. לאחר מכן, הקדימו את שעת ההשכבה ל-20:40 למשך כמה לילות נוספים.
  4. המשיכו בהקדמה ההדרגתית הזו עד שילדכם ילך לישון בשעה הרצויה.

כמה זמן זה לוקח?

השגרה מתבססת ונהיית יעילה במהלך כמה שבועות. עם זאת, המהירות שבה “פרק הזמן החיובי” מתקצר בהצלחה מדי שבוע משפיעה מאוד על הזמן שלוקח לתהליך כולו לעבוד. בדרך כלל יש לקצר את “פרק הזמן החיובי” באופן הדרגתי ולא במהירות.

מחקרים מראים כי שגרה חיובית אינה רק עוזרת בפתרון בעיות הירדמות, אלא גם מובילה לשיפור כללי באיכותה של מערכת היחסים בין ההורה לילד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

היגיינה: כיצד להגן על עצמנו וילדינו מפני מחלות

עקרונות הבסיס

שמירה על היגיינה נעשית בעיקר באמצעות רחצת הידיים ושאר חלקי הגוף. דרכים נוספות לשמור על היגיינה הן להיזהר שלא להשתעל או להתעטש על אחרים, לנקות היטב דברים שאנו נוגעים בהם, להשליך דברים שעלולים להכיל מזהמים כמו וירוסים וחיידקים  (כמו ממחטות משומשות), ולהתגונן מפני הידבקות או הפצת מחלות. כמו כן, יש לשמור היטב על היגיינה כאשר מטפלים במזון ומאחסנים אותו.

רחצת ידיים

רחצת ידיים היא הדרך הטובה ביותר להגן על עצמנו מפני מחלות מידבקות רבות. יש לרחוץ ידיים לפני הארוחה או הכנת המזון, לאחר ביקור בשירותים, עישון, מגע בבעלי חיים, גינון או טיפול בחפצים שהוכתמו בדם או בנוזלי גוף אחרים.

רוב הזיהומים שאנו נדבקים בהם, ובעיקר הצטננויות ושלשולים, מגיעים מחיידקים ומוירוסים הנדבקים לידינו ואז מועברים לפה. אפשר להידבק במחלות גם כאשר הידיים המלוכלכות של אנשים אחרים נוגעות במזון שאנו אוכלים. חשוב לשמור על ידיים נקיות ככל האפשר, בעיקר בסביבת מזון.

כיצד לרחוץ ידיים

  • השתמשו במים נקיים ובסבון (או תחליף סבון), סבנו ושטפו את כפות הידיים ופרקי כף היד.
  • אם הציפורניים שלכם מלוכלכות, השתמשו במברשת לניקוי מתחת לציפורניים.
  • יבשו את הידיים במגבת נייר נקייה או במייבש ידיים.

ג’ל אלכוהול לחיטוי – שאינו דורש שימוש במים – הוא תחליף מצוין לרחצת הידיים המסורתית, בעיקר כשאין בסביבה סבון או מים. הניחו כחצי כפית ג’ל בכף ידכם, שפשפו את הידיים יחד ונקו את כל אזורי הידיים עד שהן יבשות. עם זאת, אם ניתן לראות לכלוך על הידיים, יש לרחוץ אותן קודם במים ובסבון.

אפשר להפוך את תהליך רחצת הידיים לכיפי כדי שהילדים יחבבו אותו. למדו אותם לרחוץ ידיים במשך 20 שניות ולשיר: “אני רוחץ ידיים, טרילילילילילי, בסבון ומים, טרילילילילילי, והלכלוך מהר מהר בורח, וטוב לי טוב עכשיו וגם שמח, כי אני נקי, וכשאני נקי, אני מותק!”

מזון

הרעלת מזון היא מחלה שאנו עלולים לקבל לאחר אכילת מזון המכיל חיידקים מזיקים, או מזון המכיל רעלן שנוצר בידי חיידקים מסוימים. כאשר המזון מכיל גורמים רעילים, הוא נקרא מזון מזוהם. במצב של הרעלת מזון אתם עשויים להרגיש חולים, להקיא, לסבול מכאבי בטן ומשלשול (קקי נוזלי). תופעות אלה יכולות להתחיל כמה שעות עד יממה לאחר אכילת המזון המזוהם. בדרך כלל אי אפשר לדעת שהמזון מזוהם, כיוון שהחיידקים אינם נוטים לשנות את ריחו וטעמו של המזון.

כיצד להימנע מזיהום מזון

  • ודאו תמיד שהידיים שלכם נקיות לפני שאתם אוכלים או מכינים מזון. אם יש לכם חתך או פצע, הקפידו לכסות אותו לגמרי בפלסטר עמיד במים. כשאתם מכינים מזון, הקפידו על ניקיון משטח העבודה. לבשו ביגוד מגן נקי כגון סינר. אם יש לכם שיער ארוך, אספו אותו.
  • הכינו מזון נא (דגים בשר ועוף שטרם בושלו)  ומזון מבושל על משטחי עבודה שונים, והשתמשו בסכינים, כפות וכלים שונים.
  • השתמשו במים נקיים כדי לרחוץ את כל המזונות שתאכלו חיים (כגון פירות וירקות).
  • אחסנו מזון בטמפרטורה המתאימה.
  • החזיקו מזון מתכלה, כגון בשר טרי, חלב וירקות במקרר.
  • אל תפשירו מזון קפוא בטמפרטורת החדר אלא במקרר.
  • אל תחזיקו מזון מבושל בטמפרטורת החדר – שמרו על חומו או החזיקו אותו במקרר.
  • אם אתם מחממים מזון מחדש, ודאו שכולו מתחמם בצורה שווה.
  • אל תקפיאו מזון מופשר. אם כבר חיממתם את המזון פעם אחת, אל תניחו לו להתקרר ואז תחממו אותו שוב.

היגיינה אישית

רעיון ההיגיינה האישית עלה במקור כדי להפסיק את התפשטותם של זיהומים. כעת אנו משתמשים במילה היגיינה כדי לתאר את הרגלי הניקיון האישי והציבורי המקובלים בתרבות.
הרגלי ההיגיינה האישית שלנו תלויים מאוד בתרבות שאנו חיים בה. בתרבויות מסוימות מצופה מכל אחד להתרחץ לפחות פעם ביום, ולהשתמש בדאודורנט נגד ריחות גוף. בתרבויות אחרות נהוגות שיטות אחרות.

ריח גוף

חלק מהאנשים שופטים אחרים בהתבסס על מראם וריחם. ריחות הגוף השונים נובעים בחלקם מהדברים הבאים:

  • כימיקלים שהגוף מייצר (כגון פרומונים, או הכימיקלים ה”מיניים” שנועדו למשוך – או לדחות – אנשים אחרים)
  • דברים שהגוף מנסה להיפטר מהם בנשימה (כגון שום או אלכוהול)
  • פעולות חיידקיות על העור ועל הבגדים.

על עורנו נמצאים תמיד חיידקים הניזונים מתאי עור מתים ומנוזלים כגון זיעה. חלק מהחיידקים הללו מייצרים כימיקלים בעלי ריח לא נעים, כגון מתאן ומימן גופרתי (“ריח של ביצים רקובות”). רחצה ושימוש בדאודורנט יכולים לעזור להיפטר מהכימיקלים הריחניים האלה לזמן מה, אך מדי יום הם נוצרים מחדש.

בגדים (ובעיקר גרביים ותחתונים) עלולים להדיף ריח לא נעים לאנשים שסביבנו אם נלבשו יותר מיום אחד. כדאי להחליף אותם מדי יום, בעיקר אם אתם נמצאים במקום שאפשר לכבס בו. עם זאת, במקומות מסוימים הדבר עשוי להיות בלתי אפשרי.

נעליים מקבלות ריח לא נעים לעיתים קרובות, בדרך כלל בגלל חיידקים. כדאי להניח אותן להתאוורר ולהתייבש לגמרי בחוץ, כדי להרוג את החיידקים ולהפחית את הריח.

על מנת לשמור על שיער נקי ומלץ לחפוף את הראש פעם ביום או יומיים.

עשן סיגריות עלול להידבק לבגדיכם ולהותיר ריח לא נעים, אם אתם מעשנים בעצמכם או נמצאים בחברת מעשנים.

בנות

אזור הנרתיק בגופכן יודע להתנקות בעצמו. אין צורך לטפל בו במיוחד מלבד לשטוף את אזור המפשעה החיצוני באותה דרך שאתן רוחצות את שאר חלקי הגוף (במקלחת או באמבטיה, למשל).

הכנסת חומרים לתוך הנרתיק עלולה לפגוע בעור העדין שבתוכו, ולהקל על החיידקים לגרום לזיהום. שימוש שלא לפי ההוראות וההמלצות בטמפונים עלול לגרום נזק לעור הנרתיק, וכן “דוש וגינלי” – מכשיר קנוי המנקה את אזור הנרתיק.

בנים

בנים צריכים ללמוד כיצד לרחוץ את הפין ואזור האשכים באותה דרך שהם לומדים לרחוץ את שאר חלקי גופם.

אצל תינוקות ובנים לא נימולים, העורלה מחוברת לעטרה שבקצה הפין. אין להרחיק את העורלה מהעטרה, כיוון שהדבר עלול לגרום נזק לקצה הפין או לעורלה עצמה. ברגע שהעורלה חופשיה יותר, יש לרחוץ את כל חלקי הפין (ומתחת לעורלה) באופן קבוע, כמו כל איבר אחר בגוף. אין להשתמש בסבון לשטיפה מתחת לעורלה, כיוון שהסבון עלול לגרות את העור.

עם הזמן, כשעור העורלה חופשי יותר לתנועה, יש לעודד את הבנים הלא נימולים לרחוץ היטב את האזור שמתחת לעורלה בכל מקלחת או אמבטיה. החומר הלבן (חֵלֶב) שנמצא מתחת לעורלה הוא טבעי ותקין ואינו גורם לבעיות בריאותיות – פשוט יש לשטוף אותו.

למידע נוסף, קראו את המאמר טיפול באיברי המין אצל תינוקות וילדים קטנים.

ריח רע מהפה

ישנם כמה גורמים לריח רע מהפה – לדוגמה, מחלות שיניים, חניכיים ופה, בעיות עיכול ובעיות בריאות אחרות. לרובנו יש “ריח רע” מיד כשאנו מתעוררים בבוקר, כיוון שבמהלך השינה לא נוצר הרבה רוק ששוטף את הפה. ריח הפה שלנו ישתפר לאחר שנשתה, נאכל ונצחצח שיניים.

ישנם דברים שאנו אוכלים או שותים שעלולים לגרום לנשימה שלנו להריח “רע” לזמן מה, כמו שום, בצל ואלכוהול. הגוף נפטר מהכימיקלים הבלתי רצויים הללו באמצעות העברתם מהדם לריאות, ומשם לאוויר שאנו נושפים החוצה. הריח עלול לעבור אחרי שעות רבות. כיוון שהריח נמצא באוויר שאנו נושפים, צחצוח השיניים לא יעזור כדי להיפטר ממנו.

עישון סיגריות עלול לגרום לריח רע מהפה, ולהכתים את השיניים בכתמים צהובים.

ריח רע מהפה עלול גם להיגרם מרקב בשיניים או מזיהום בחניכיים, וכן מדימום בחניכיים. חשוב לבקר באופן קבוע אצל רופא השיניים, לצחצח שיניים פעמיים ביום ולהשתמש לעיתים קרובות בחוט דנטלי.

שטיפות פה, תרסיסים וגומי לעיסה בטעמים יכולים לשפר את ריח הפה לזמן קצר, אך אם אתם סובלים מבעיה בריאותית בפה, הריח יחזור, ולכן כדאי לגשת לרופא השיניים.

כדאי להתחיל לבקר אצל רופא השיניים באופן קבוע כבר מגיל צעיר, כדי ללמד את ילדכם על הרגלים טובים לטיפול בשיניים. רופאי השיניים ממליצים לילדים להגיע לבדיקה מקצועית ראשונה לא יאוחר משישה חודשים לאחר בקיעת השן הראשונה.

למידע נוסף, קראו את המאמרים הבאים:

היגיינה בזמן טיול

כשאתם מטיילים, בעיקר בחו”ל, ודאו היטב אם המים בטוחים לשימוש. סביר להניח שמקלחת במים חמים תהיה בסדר, אך אל תשתמשו במי ברז לצחצוח השיניים אלא אם כן אתם בטוחים שהמים נקיים. אם עליכם לרחוץ ידיים ואינכם בטוחים בנוגע למים, ודאו שידיכם יבשות לגמרי לפני שאתם נוגעים במזון. אל תרחצו פירות וירקות במים לא נקיים.

אם אין לכם אספקת מים נקיים, ודאו שהמים מורתחים לפני שאתם שותים אותם (בדרך כלל מומלץ להביא את המים לרתיחה ולהשאיר אותם במצב רתיחה למשך דקה אחת). כמו כן, ודאו שהכלים השטופים נקיים ויבשים לגמרי לפני שאתם משתמשים בהם שוב.

בעלי סמכות שונים ממליצים על זמני הרתחה שונים למים – יש שממליצים על חמש דקות, ואחרים על דקה בלבד. רוב הקומקומים החשמליים מרתיחים את המים ל-30 שניות בלבד, אך פרק זמן זה אינו מספיק לניקיון המים. עדיף להרתיח מים על הכיריים.

שמירה על בטיחות בקרבת דם

זיהומים יכולים לעבור מאדם אחד לאחר באמצעות מגע עם דם. פעלו כאילו כל דם שאתם נתקלים בו עשוי להיות מזוהם, כדי שתמיד תנקטו את הצעדים הנחוצים לשמירה על ביטחונכם. כמו כן, כדאי להיות מודעים לדברים הבאים:

  • אי אפשר לקבל זיהום אם אתם נוגעים בדם בידכם או בכל חלק אחר של גופכם שבו העור “שלם” (כלומר, שאין בו פצעים או חתכים).
  • אם הדם יבש, הוא בדרך כלל בטוח. חיידקים חיים לזמן קצר – דקות מועטות בלבד – כשהם מתייבשים מחוץ לגוף.
  • אי אפשר לקבל זיהום אם לאדם האחר אין זיהום.

אם מישהו מדמם וזקוק לעזרתכם, כדאי לנקוט את אמצעי הזהירות הבאים:

  • נסו לוודא שאינכם נוגעים בדם או באיבר הפגוע בגופו של הפצוע.
  • יש ללבוש כפפות פלסטיק או לכסות את ידיכם בניילון נצמד או בשקית.
  • אפשר לתת לאדם הפצוע תחבושת כדי שיחזיק אותה מעל הפצע, ולהישאר קרובים אליו כדי לתמוך בו.

אם עליכם לגעת במשהו המוכתם בדם, או שנגעתם בדם בטעות, לא סביר שתקבלו זיהום, כיוון שרוב הזיהומים שמועברים בדם זקוקים למגע דם בדם (לדוגמה, הכנסת דם של מישהו אחר לתוך חתך על גופכם). אם אתם מודאגים, פנו לרופא והוא יוכל להגיד לכם מה הסיכונים, ולערוך בדיקות דם בהתאם לצורך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיבור מתוך שינה

כשזה נוגע לשינה וילדים, קיימות לא מעט התמודדויות שהורים נדרשים אליהן. כך למשל, הורים רבים עשויים להיתקל בהפרעות שינה מסוגים שונים, כמו בדיבור מתוך שינה, אצל ילדם. אך חשוב לדעת כי מדובר בתופעה שאינה מזיקה או מסוכנת לרוב, ואף ניתן להקל עליה בדרכים שונים.

מהו דיבור מתוך שינה?

דיבור מתוך שינה היא תופעה פאראסומנית (קטגוריה בהפרעות שינה) המתבטאת בדיבור, הפקת צלילים פשוטים שונים ואף צעקות מתוך שינה. מדובר בתופעה שיכולה לקרות בכל גיל, אם כי היא נפוצה יותר בקרב ילדים ומתבגרים. התופעה יכולה להתרחש בכל עת, אך לרוב הוא קורה בשלבים המוקדמים של השינה העמוקה. כלומר, גם אם אתם יכולים לנהל שיחה שלמה עם ילדכם כשהוא ישן, סביר להניח שלא יזכור דבר בבוקר. חשוב לציין כי זוהי תופעה שאינה מזיקה, וניתן להתמודד עימה או להקל את התסמינים (ועל דרכי טיפול בהמשך). עם זאת, הדיבור יכול להפריע או להציק למי שנמצא איתם באותו החדר.

תסמינים

התסמין העיקרי בקרב המדברים מתוך שינה בכלל ואצל ילדים בפרט, הוא דיבור על כל סוגיו – החל במילים בודדות ועד למשפטים שלמים ואף הפקת צלילים שונים – מתוך שינה, כאשר החולם אינו מודע אליו בכלל. כמו כן, גם לאחר היקיצה, הוא לא יזכור שהוא דיבר במהלך הלילה. הדרך לזהות את התופעה היא כשיש מישהו אחר שמאזין לילד המדבר מתוך שינה.

תופעת דיבור מתוך שינה יכולה להתרחש לבדה, אך היא יכולה להיות ביטוי של בעיות שינה אחרות אצל ילדים, כמו למשל:

  • סהרוריות – הפרעת שינה שהסובלים ממנה מבצעים פעולות שונות מתוך שינה, כמו הליכה ואכילה.
  • ביעותי לילה – ביעותי לילה אצל ילדים מתבטאים בהתנהגויות שונות מתוך שינה ובעיקר בכי, צרחות, פאניקה, עמידה ותזוזה לכל עבר.

מתי חשוב לפנות לאיש מקצוע?

ברוב הפעמים דיבור מתוך שינה אינו מזיק, ואם הוא לא מופיע בתדירות גבוהה, לרוב אינו מצריך גם טיפול מקצועי. אך אם התופעה הופכה תכופה, אם מתלווה אליה הפרעת שינה נוספת או אם יש לכם חשש מסוים ואתם רוצים להיות בטוחים, יש לפנות לאיש מקצוע לייעוץ ולהתאמת טיפול.

דרכי הטיפול

דרכי הטיפול השונות יכולות להפחית את תדירות דיבור מתוך שינה או להקל אותה. במקרים מסוימים, לאחר התייעצות עם איש מקצוע ואבחון, הוא יוכל להמליץ על טיפול פסיכותרפי או תרופתי. עם זאת, תוכלו לסייע לילדכם בהתמודדות בתופעה ע”י תמיכה והרגעה. התדירות יכולה לעלות כשהם מתרגשים או מודאגים ממשהו, למשל הופעה חשובה, חג או מבחן. על כן תוכלו לדבר עם ילדכם על אותו אירוע באופן רגוע ותומך לפני השינה, כדי להפחית את הפטפוט הלילי. אתם אלה שבוחרים אם לספר לו שהוא מדבר מתוך שינה, אך זכרו – הדבר עלול להוביל לכך שהוא יחשוש להירדם.

לסיכום

דיבור מתוך שינה היא תופעה נפוצה, ובעיקר בקרב ילדים. אם ילדכם מדבר מתוך שינה, חשוב שתדעו כי לא מדובר בתופעה מזיקה, אך אם אתם רוצים להיות בטוחים, או אם אתם חוששים שמדובר בתסמין להפרעת שינה אחרת, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

הסחות דעת

הסחת דעת היא שיטה טבעית לרוב ההורים. בין אם זה להצביע על משהו מעניין, להתחיל לשחק במשהו פשוט או לעשות פרצופים מצחיקים – הורים ממציאים מיליון טריקים כדי להסיח את דעתו של ילד קטן כשהוא מתחיל לרטון או להשתעמם.

הסחות דעת עובדות ברוב המקרים, והן מאפשרות לכם להרחיק את הילדים מחפצים מסוכנים או מפעילויות מסוכנות. לכן, זהו פתרון מצוין להורים ברוב המצבים.

עצות להסחת הדעת

לילדים בכל הגילאים:

  • הסחת הדעת יכולה להיות פשוטה, למשל, לתת לילדכם לעשות משהו אחר. הציעו פעילות, צעצוע או משחק חדשים, או הראו להם משהו חדש שיוכלו לעשות עם הצעצוע שבידם.
  • שנו את האווירה. שנו את מיקומם של הילדים, כך שיוכלו לראות דברים חדשים ושונים.
  • חשבו על הדברים מראש. תכננו כמה רעיונות לפעילויות מהנות. אם אתם מסתובבים בחוץ, קחו איתכם כמה צעצועים מושכים ומהנים שתוכלו לשלוף בשעת הצורך. אם ילדכם עלולים להיות רעבים, קחו איתכם כמה חטיפים טעימים ובריאים.

לילדים גדולים יותר:

  • שנו את נושא הדיון.
  • הציעו משחק או פעילות פשוטים.
  • כשאתם רואים שהמצב מתחיל להידרדר, הציעו להם לעשות משהו אחר. לדוגמה, תוכלו לומר, “אוי, נראה שהמשחק מעצבן אותך. אולי תצא החוצה ותרכב על האופניים?”

כשמשתמשים בהסחת דעת, חשוב לזכור דבר חשוב אחד: אם אתם נוהגים להציע פעילות אהובה או מתגמלת אחרי שילדכם פגע במישהו או חווה התקף זעם, ייתכן שאתם מתגמלים בטעות את ההתנהגות הבלתי ראויה. הזמן הטוב ביותר להשתמש בהסחות דעת הוא כאשר אתם רואים שהילד עומד לעשות משהו אסור, לפני שעשה אותו באמת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תזונה והרגלי אכילה בריאים לילדים

חמשת הצרכים התזונתיים הבסיסיים

ילדים זקוקים לחמישה רכיבים תזונתיים כדי לגדול ולהתפתח באופן בריא.

1. חלבון
החלבון עוזר לבנות ולתקן את תאי הגוף. אפשר למצוא חלבון במזונות מהחי כמו בשר, דגים, עוף, ביצים ומוצרי חלב בעלי אחוז שומן נמוך כגון חלב, יוגורט וגבינה. חלבון מן הצומח נמצא בקטניות מסוגים שונים כמו אפונה, שעועית, עדשים, חומוס, סויה ומוצריה (למשל טופו ותחליפי חלב), לוביה, תורמוס וכדומה וכן באגוזים, בוטנים וחמאת בוטנים טבעית, שקדים וזרעים טבעיים (כולל טחינה מסומסום מלא) לא קלויים וללא תוספת מלח- זהירות מסכנת חנק לילדים מתחת לגיל חמש.

2. ירקות ופירות
פירות וירקות כוללים רכיבים תזונתיים חיוניים כמו ויטמינים, מינרלים נוגדי חימצון וסיבים תזונתיים החשובים לבריאות הגוף, מבפנים ומבחוץ. הציעו לילדכם מגוון ירקות טריים ומבושלים בכל ארוחה- למשל ברוקולי, שעועית ירוקה, גזר, בטטה, עגבנייה, חסה, כרוב, כרובית, חצילים, תרד, מלפפון ועוד מבחר גדול של ירקות העונה. כמו כן, נסו להציע להם פירות בכמה צבעים כגון אפרסקים, משמשים, שזיפים, פירות הדר, תפוחים, ענבים, בננות ועוד. רחצו את הפירות היטב והסירו לכלוך וכימיקלים, אך השאירו במידת האפשר את הקליפה, כיוון שגם היא מכילה רכיבים תזונתיים רבים.

3. דגנים
דגנים מעניקים לגוף אנרגיה. ככל שהדגנים כוללים יותר סיבים תזונתיים, כך הם מתפרקים באטיות רבה יותר ומאפשרים לשמור על רמה קבועה של סוכר בדם. הציעו לילדיכם לחמים מקמח מלא, אורז מלא, קוסקוס ופסטה מחיטה מלאה, תירס, פנקייק ביתי מחיטה מלאה ודגני בוקר ללא תוספת סוכר. כדי לתת לילדכם יותר סיבים תזונתיים, אל תקלפו את הקליפה מירקות עתירי עמילן כגון בטטה או תפוחי אדמה.

4. שומנים טובים
השומנים הטובים בונים את תאי המוח, העיניים והעצבים. אפשר למצוא שומנים טובים בדגים (טריים או מקופסות שימורים), אבוקדו, אגוזים, זרעים שונים (למשל שומשום) ושמנים צמחיים כגון שמן זית ושמן קנולה. מומלץ לבשל את השמנים בטמפרטורה נמוכה, ולהימנע מטיגון בשמן עמוק.

5. מים
המשקה הבריא ביותר לילדים הוא מי ברז, וזהו גם המשקה הזול ביותר! מי השתייה בישראל מועשרים בתוספת פלואוריד, שמגן על השיניים.

מזונות שכדאי להימנע מהם

מומלץ שילדכם יימנע ממאכלים מתועשים אולטרא מעובדים עתירי מלח, שומן רווי וסוכר ודלים ברכיבים תזונתיים. מאכלים אלה כוללים חטיפים מתוקים ומלוחים, משקאות קלים מתוקים מוגזים או לא מוגזים, ביסקוויטים, שוקולד, עוגות ועוגיות, בורקס ומיני מאפה דומים אחרים, גלידה, סוכריות, מזון מטוגן, תבשילי אינסטנט מוכנים; דגני בוקר ממותקים, משקאות חלב ויוגורט ממותקים, מרקי אינסטנט, אבקות תיבול ונודלס בשימורים או מיובשים ארוזים.

מזון מהיר וג’אנק פוד כגון צ’יפס, בורקסים, עוגות, המבורגרים ופיצה כוללים גם הם סוכר, מלח ושומן רב ודלים בסיבים וברכיבים תזונתיים. רבים מהמאכלים הללו מכילים שומנים רעים שעלולים להגביר את הסיכון להשמנת יתר אצל ילדים ולמחלות כגון סוכרת מסוג 2.

משקאות ממותקים הם עתירי סוכר ומזיקים לשיני הילדים. משקאות אלה כוללים מיץ פירות, נקטר, משקאות אנרגיה, מים בטעמים, משקאות קלים וחלב ממותק.

מאכלים ומשקאות המכילים קפאין אינם מומלצים לילדים, כיוון שהקפאין הממריץ עוצר את ספיגת הסידן, ונותן לילדים אנרגיה מלאכותית. מומלץ שלא לתת לילדיכם קפה, תה המכיל קפאין ומשקאות אנרגיה.

חלופות בריאות לחטיפים ולקינוחים
אפשר להציע לילדכם חטיפים, אך כדאי לוודא שאלה חטיפים בריאים – לדוגמה, מקלות גזר מגורדים או חתוכים דק, או עגבניות שרי.

הציעו להם גם קינוח בריא בסוף הארוחה כגון פירות חתוכים או יוגורט. אם אתם רוצים להגיש משהו מיוחד, אפשר להכין מאפים מתוצרת בית, בהם מפחיתים את כמויות הסוכר ומשתמשים בשמן במקום חמאה או מרגרינה. שמרו את הדברים המתוקים באמת, כגון עוגות ושוקולד, לאירועים מיוחדים כמו ימי הולדת.

החזיקו את החטיפים הבריאים במקום זמין בבית, ונסו שלא לקנות חטיפים קנויים שעלולים להזיק לבריאות. הילדים יבחרו באפשרות הבריאה אם זו תהיה היחידה שתוצע להם. כך, למשל, תוכלו להניח קערת פירות טריים על השולחן וקופסת מקלוני ירקות במקרר.

תזונה והרגלי אכילה נכונים לילדכם

ייתכן שאתם חוששים שילדכם אינו אוכל מספיק, או שהוא אוכל יותר מדי ועולה במשקל בצורה לא בריאה. כהורים, אתם יכולים להציע לילדכם מזון בריא ולתת לו הזדמנויות לאכול אותו. ילדכם הוא זה שמחליט כמה לאכול – ואם לאכול בכלל.

טבעי שהתיאבון של הילדים משתנה מיום ליום. יום אחד ילדכם ירצה לאכול הרבה – וכדאי לוודא שאתם מגישים לו מזון בריא. יום למחרת הוא לא ירצה לאכול כלל. אל תדאגו, כיוון שסביר להניח שהוא יפצה על כך בארוחה הבאה, או אפילו ביום הבא.

אם ילדכם אינו רוצה לאכול, אל תכריחו אותו. כשאתם מכריחים אותו לאכול, אתם מלמדים אותו שלא להסתמך על התיאבון שלו.

“לדבר עם הבטן”
כדי להתמודד עם הדאגות האלה, כדאי להבין כיצד הבטן של ילדכם “מדברת” עם המוח שלו. המוח של ילדכם מבין שהבטן מלאה כ-20 דקות אחרי שהמזון נכנס לתוכה. כמו כן, תחושת הרעב שלו נקבעת בחלקה על ידי “השעון שבבטן” – כמה אכל אתמול באותה שעה. ארוחות גדולות בזמנים קבועים מעודדות תיאבון גדול בארוחה הבאה. תוכלו להשתמש בכך כדי להרגיל אותו לשגרת אכילה בריאה.

אכילת יתר
אם אתם חוששים שלילדכם יש נטייה לאכול יותר מדי, הנה כמה דברים שאפשר לנסות:

  • הציעו לו מחצית מהמנה הרגילה. אם הוא מסיים אותה, הציעו לו את המחצית השנייה אחרי עשר דקות. כך תאפשרו למוח ולבטן שלו להסתנכרן. ייתכן שילדכם יבין שהוא שבע ואינו זקוק למחצית הנוספת.
  • הגישו לו את הארוחה בצלחת קטנה יותר. כך הוא יקבל מנה בגודל הנכון אך לא יחמיץ אף מנה שהמשפחה אוכלת.

אכילה מועטה מדי
אם אתם מרגישים שילדכם אוכל מעט מדי בזמן הארוחה ואין לו תיאבון, נסו את השיטות הבאות:

  • הציעו לו את האפשרויות הבריאות ביותר בתחילת הארוחה. כך הוא יקבל כמה מהרכיבים התזונתיים הדרושים לו, גם אם הוא בוחר שלא לאכול הרבה.
  • הציעו לו מזון בערך באותה שעה מדי יום. כשילדים אוכלים ארוחות בזמנים קבועים, סביר להניח שיפתחו תיאבון באותה שעה.
  • הגבילו את כמות החטיפים בין הארוחות, כדי לעודד את ילדכם לאכול יותר בזמן הארוחה. הוא זקוק למנה קטנה וקבועה של חטיפים בריאותיים כדי לקבל תוספת אנרגיה, אך יותר מדי חטיפים עלולים למלא אותו לפני הארוחה.

אם אתם מודאגים בגלל הרגלי האכילה של ילדכם, קבעו פגישה עם דיאטנית.

להעביר את המסרים הנכונים

הדרך הטובה ביותר להעביר לילדים מסרים חיוביים בנוגע למזון בריא היא לתת להם לראות כיצד אתם בוחרים במזון בריא מדי יום. הילדים ירצו לחקות את מעשיכם. סגנון חיים בריא והרגלי אכילה בריאים מתחילים בבית. חשוב לתת לילדכם מאכלים מזינים ובריאים, אך אפשר גם להקיף אותו במסרים הנוגעים להרגלי אכילה בריאים ולמזון בריא. כך תוכלו לעזור לילדכם לבחור את המזון הנכון:

  • החזיקו תמיד קערת פירות טריים במקום גלוי ובהישג יד, על שולחן המטבח או על השיש.
  • קראו ספרים המכילים מסרים על מזון בריא – למשל, ספרים עם ציורים של פירות וירקות (‘אליעזר והגזר’, למשל). בקשו מילדכם להצביע על סוגי מזון שונים, צבעים, צורות וכדומה.
  • עשו פעילויות יצירתיות: לדוגמה, אפשר לחפש ספרי צביעה בנושא מזון בריא, או לעזור לילדכם לחתוך תמונות של פירות וירקות מעיתונים ומגזינים ולהדביק אותם במחברת יצירה המוקדשת לנושא.
  • נגנו ושירו שירים הכוללים מסרים בריאים לילדים. למשל, “שי מן הפרדס“.
  • תלו תמונות צבעוניות של מזון בריא במטבח ובפינת האוכל.
  • כדאי לנסות להשתתף יחד עם ילדיכם בפעילות מסוג גינה קהילתית או יער מאכל. במסגרות כגון אלה לומדים הילדים מהיכן מגיע המזון שאנו צורכים, תוך ביצוע פעילות גופנית מהנה ובמסגרת חברתית תומכת ונעימה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הרגלים

מהם הרגלים?

הרגל הוא דפוס התנהגותי שמתרחש בקביעות עד שילדכם עושה זאת כמעט בלי לחשוב. אם ילדכם חוזר על פעולה שוב ושוב, כמו משיכת השיער, זהו הרגל. לעיתים קרובות ההרגלים של ילדינו מטרידים או מתסכלים אותנו, אך בדרך כלל אין סיבה לדאוג. ההרגלים שמפתחים ילדים כוללים בדרך כלל נגיעה או משחק באצבעות באחד מחלקי הפנים או הגוף. יש ילדים שמודעים להרגלים שלהם, ואחרים לא.

עם ההרגלים הנפוצים של ילדים נמנים:

  • מציצת אצבע, אגודל או מוצץ
  • כסיסת ציפורניים או העור שמסביב לציפורניים
  • ליפוף השיער על האצבע או משיכתו
  • חיטוט באף או בפצעים
  • חיטוט בשפתיים או בפנים הלחיים
  • לעיסת חפצים כגון עפרונות או בגדים
  • חריקת שיניים.

מדוע הילדים מפתחים הרגלים?

ההרגלים מהווים מקור לנחמה. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא מציצה. כשהפעוטות עוזבים את שלב הינקות, הרגלים כגון מציצת אצבע יכולים להיות דרך להרגיע מתח או חרדה.

עם זאת, חרדה אינה הסיבה היחידה לפיתוח ההרגלים. לפעמים, הסיבה היא פשוט שעמום. כלומר, ההתנהגות הזו היא דרך שבה הילדים מעסיקים את עצמם. לדוגמה, אחד המחקרים על ילדים שכוססים ציפורניים מצא כי הכסיסה הופכת לנפוצה יותר כאשר הילדים צופים בטלוויזיה או אינם עושים שום פעילות, ולא כאשר הם מרגישים חרדה.

לעיתים, ההרגלים הם דפוסי התנהגות שמתחילים מסיבות מעשיות אך ממשיכים גם כאשר הסיבה המעשית נעלמה. לדוגמה, ילדים קטנים שסובלים מהצטננויות רבות נוטים לחטט באף כדי לנקות אותו. ילדים שממשיכים לחטט באף גם לאחר שלמדו כיצד לקנח אותו כנראה פיתחו הרגל.

אתם מהווים דוגמה אישית לילדכם. אם אתם רואים שילדכם מתחיל לפתח הרגל, בדקו עם עצמכם אם מדובר באחד ההרגלים שלכם. למשל, מחקרים שונים טוענים כי כסיסת ציפורניים עוברת במשפחה.

שימו לב: חלק מהפעוטות מנחמים את עצמם בהתנהגות נפוצה אך מעט בלתי רגילה כגון נדנודי גוף, הזזת הראש מצד לצד וחבטתו. הרגלים אלה נעלמים בדרך כלל עד גיל שלוש.

שימו לב להתנהגות שנראית כמו הרגל אך עלולה להיגרם ממצב רפואי. לדוגמה, פעולות שמתחילות בפתאומיות – כגון ילד שמושך או ממולל את האוזן – ומשולבות בעצבנות עשויות להצביע על זיהום באוזניים או על בקיעת שיניים.

איך להיפטר מההרגלים

רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה.

קחו לדוגמה את מציצת האצבע. מציצת האצבע או האגודל היא פעולה נורמלית ונפוצה. עם זאת, ייתכן שילדכם מוצץ את האצבע כל הזמן. אם המציצה מפריעה לו לדבר או לאכול, או שילדכם סובל מהצקות בגללה, כנראה שהגיע הזמן להיפטר מההרגל.

טיפים לסילוק ההרגלים

  • לפעמים, מספיק רק לתת לילדכם תזכורת עדינה. לדוגמה, אם הוא מוצץ את השרוול, תוכלו לומר לו, “בבקשה אל תלעס את השרוול, זה הורס אותו ולא נעים”.
  • לפעמים, מתן תשומת לב להרגל או התמקדות בו עלולים להחמיר את המצב. הכל תלוי באופן שילדכם מרגיש בנוגע לקבלת תשומת הלב ומגיב לה.
  • נסו לעודד אותו לעשות משהו אחר בזמנים בהם הוא משועמם. לדוגמה, תוכלו לעודד אותו לשחק בצעצוע הכולל חלקים נעים בזמן שהוא צופה בטלוויזיה. אפשר לשחק משחק אצבעות כגון “על הקיר טיפס לו עכביש קטן”.
  • נסו להבין מדוע ילדכם משתמש בהרגל, והציעו לו חלופה. למשל, אם ילדכם מתפתל ומסתובב כשהוא צריך קקי או פיפי במקום ללכת לשירותים, אמרו לו “אתה צריך ללכת לשירותים? תשתמש במילים ותגידי לי”.
  • הרגלים עשויים לבוא בזוגות, כמו מציצת אצבע ומשיכת שיער. כשאתם מפסיקים את מציצת האצבע, גם משיכת השיער עשויה להיפסק.

שבחו את ילדכם כדי לעודד את הפסקת ההרגל. תוכלו להגיד, “זה נהדר, אני ממש יכולה לשמוע את המילים שלך בבירור כשהאצבעות שלך אינן בתוך הפה”.

מתי לקבל עזרה

בסביבות גיל שלוש, מציצת האגודל ומציצת האצבעות עלולות להפריע להתפתחות השיניים של הילדים. אם ילדכם עדיין מוצץ אצבע אחרי גיל שלוש, דברו עם הרופא על שיטות אחרות, כגון שימוש בפלסטר או מריחת לק כגון “מרה”. הלק גורם לטעמן של האצבעות להיות מר.

אם אתם מודאגים שמציצת האצבע של ילדכם מובילה לבעיות, אפשר לפנות לרופא השיניים ולשאול בנוגע להתקן שימנע  את מציצת האצבע. מדובר בהתקן, בדומה להתקן ליישור שיניים, המפריע טכנית למציצת האצבע. מקובל להשתמש בכך רק כמוצא אחרון, לאחר שניסיונות אחרים להפסקת ההרגל כשלו, ויש חשש להתפתחות התקינה של מערכת השיניים.

אם אתם חושבים שהסיבה לפיתוח ההרגל היא חרדה, כדאי לטפל בגורם החרדה. דברו עם הרופא שלכם ובקשו הפניה לאיש מקצוע. לדוגמה, פסיכולוג יוכל ללמד את ילדכם כמה צעדים פשוטים להפסקת ההרגל.

הרגלים: עובדות נוספות

הרגלים אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

ילדים עם צרכים מיוחדים עשויים לפתח הרגלים נוספים, או הרגלים מוחצנים יותר. פסיכולוג/פסיכיאטר או מומחה אחר המנוסה בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים יוכל לעזור לכם למצוא מידע נוסף.

הרגל או טיק?

טיקים (או התכווצויות שרירים בלתי רצוניות) אינם הרגלים. אלה הם עוויתות בשרירים שעלולות לגרום לתנועות קופצניות, שנראות כאילו הן אינן בשליטתו של הילד. דוגמאות לטיקים הן מצמוץ חוזר, עוויתות בפנים או טלטול הזרוע או הכתף. יש טיקים שנגרמים מבעיות רפואיות כגון תסמונת טורט, או מלחץ.

הילד עשוי להצליח להפסיק את הטיק לזמן קצר, אך הוא יחזור שוב כשהילד יפסיק לחשוב על כך. אם אתם מרגישים שהטיקים מטרידים את ילדכם, מומלץ לפנות לאיש מקצוע. אפשר להתחיל בפגישה עם רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיכאון אצל ילדים בני שלוש עד שמונה

מהו דיכאון אצל ילדים?

אך טבעי שילדים מרגישים עצובים קצת, עצבניים או חושבים מחשבות שליליות – הכל חלק מתהליך ההתבגרות. ילדים צריכים לעבור מגוון רחב של רגשות וללמוד כיצד להתמודד איתם. אולם דיכאון אצל ילדים הוא חמור יותר מתחושת עצבות , דכדוך, או “דאון” בלשון העם. דיכאון הוא מחלה חמורה שיכולה להשפיע על בריאותו הגופנית והנפשית של כל ילד. קשה לדעת מה ההבדל בין עצבות לדיכאון אצל ילדים בני שלוש עד שמונה, אך כדאי לחשוב על הדברים הבאים:

  • כמה זמן ילדכם מרגיש שפוף
  • עד כמה שלילית החשיבה שלו
  • עד כמה משפיעות מחשבותיו ורגשותיו על חיי היומיום שלו.

הדיכאון עשוי להקשות על ילדכם ללמוד, להכיר חברים ולהפיק את המרב מחיי היומיום. אם הדיכאון נמשך זמן מה ללא טיפול, הוא עלול להשפיע על האופן שבו ילדכם לומד וגדל. עם הטיפול הנכון, ילדים יכולים להחלים מדיכאון. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל רופא הילדים.

אם ילדכם מבטא מחשבות התאבדות או אומר משהו על פגיעה בעצמו – למשל “הלוואי שהייתי מת” או “אני לא רוצה להתעורר יותר” – התייחסו לדבריו ברצינות רבה. פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית מרופא המשפחה או פנו לער”ן בטלפון 1201. אם אתם ממש מודאגים, התקשרו למשטרה בטלפון 100 ובקשו עזרה.

סימנים ותסמינים של דיכאון אצל ילדים

אם אתם מבחינים באחד או יותר מהסימנים הבאים, והם נמשכים יותר משבועיים, ייתכן שילדכם סובל מדיכאון. ילדכם:

  • נראה עצוב או אומלל רוב הזמן
  • מתנהג בצורה אגרסיבית, אינו עושה מה שמבקשים ממנו רוב הזמן או חווה התקפי זעם רבים
  • מפגין רמות אנרגיה נמוכות מבדרך כלל
  • אינו מתעניין במשחק או בפעילויות אחרות שהוא אוהב
  • אומר דברים שליליים על עצמו – לדוגמה, “אני לא טוב בשום דבר” או “כולם בבית הספר שונאים אותי”
  • אינו אוהב לשהות בקרב חברים או בני משפחה ומוותר על פעילויות עימם
  • מרגיש אשם – למשל, אומר דברים כמו “זו תמיד אשמתי”
  • מפחד או מודאג רוב הזמן
  • מתקשה לישון וחווה סיוטים
  • מתקשה להתרכז או לזכור דברים
  • אומר כל הזמן שהראש או הבטן שלו כואבים, אך לא נראה שיש סיבה גופנית או רפואית לכך

אם ילדכם הולך לבית הספר, אולי תבחינו שהוא:

  • אינו מצליח היטב בלימודים
  • אינו משתתף בפעילויות הבית ספריות
  • מתקשה למצוא את מקומו בבית הספר או להסתדר עם ילדים אחרים.

דיכאון משפיע על החשיבה, מצב הרוח וההתנהגות של ילדים. ילדים שסובלים מדיכאון חשים לעיתים קרובות תחושות שליליות בנוגע לעצמם, למצבם ולעתידם. הם עשויים להרגיש חסרי תקווה. אם ילדכם מתנהג באופן מאתגר או אינו רוצה להיות איתכם, אתם עלולים להיות מתוסכלים מאוד. אך אם הסיבה לכך היא דיכאון, זכרו שילדכם זקוק לתמיכה ולהכוונה מצדכם כדי לקבל עזרה.

לקבל עזרה

מומחים בתחום בריאות הנפש יכולים לאבחן דיכאון אצל ילדים. הדיכאון אינו עובר מעצמו. אם אתם מודאגים שילדכם סובל מדיכאון, עליכם לעשות את הדברים הבאים:

  • קבעו פגישה עם רופא הילדים, וקבלו הפניה לרופא מומחה, פסיכיאטר או פסיכולוג.
  • אם אינכם יכולים לקבל עזרה במהירות, ואתם חוששים לביטחונו של ילדכם או אינכם יודעים מה לעשות, פנו לשירותי בריאות הנפש בבית החולים הקרוב למקום מגוריכם או התקשרו לער”ן בטלפון 1201.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר איתכם על רגשותיו, שאלו אותו אם הוא רוצה לדבר עם מבוגר קרוב אחר. עם זאת, הבהירו לו שתמיד תהיו שם בשבילו, ושאתם רוצים להבין מה קורה.
  • אם ילדכם גדול מספיק, הוא יכול להתקשר בעצמו לער”ן בטלפון 1201.

קבלת עזרה בשלב מוקדם תוכל:

  • לעזור לילדכם להרגיש טוב יותר, מהר יותר
  • להפחית את הסיכון שילדכם יסבול מדיכאון בהמשך
  • לעזור לילדכם להתבגר באופן בריא וטוב.

לטפל בדיכאון

קבלת תמיכה מקצועית

אם ילדכם סובל מדיכאון, תוכלו ללכת יחד לפסיכולוג או פסיכיאטר לזמן מה. הפסיכולוג או הפסיכיאטר של ילדכם עשוי להשתמש בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול זה עוזר לילדים לשנות הרגלי חשיבה והתנהגות לא מועילים או לא בריאים.

המטפל של ילדכם עשוי להשתמש גם בגישות אחרות, כגון תרפיה במוזיקה, טיפול בשילוב ההורים או טיפול משפחתי. הטיפולים הללו יעזרו לילדכם לפתח דרכי חשיבה חיוביות יותר ולהתמודד טוב יותר עם אתגרים. משמעות הדבר היא שסיכויו לסבול מדיכאון בעתיד פוחתים. אם הבעיה חמורה, הרופא שלכם עשוי להציע טיפול תרופתי שיפחית את התסמינים.

מה אפשר לעשות בבית

מלבד קבלת העזרה מגורמים מקצועיים בתחום בריאות הנפש, הנה כמה דרכים פשוטות ויעילות שיעזרו לילדכם:

  • אם ילדכם חושב מחשבות שליליות, הדגימו לו דרכי חשיבה חיוביות. תוכלו, למשל, להגיד דברים כמו “אני ממש נהנה שאנחנו עושים את זה”, “זה היה ממש כיף!” או “ידעתי שאתה יכול לעשות את זה”.
  • התמודדו עם הלחץ והמתח שחווה ילדכם, והקדישו זמן קבוע לפעילויות מרגיעות שהוא נהנה מהן. שגרה משפחתית קבועה יכולה גם היא לעזור בהפחתת הלחץ.
  • הקדישו לילדכם זמן, דברו איתו והקשיבו לתחושותיו. אפשר לעשות זאת בזמן הכנת ארוחת הערב, קריאה משותפת בספר, יציאה לטיול, נסיעה למקום כלשהו או בעת משחק בבית.
  • אתם ואנשי המקצוע שמטפלים בילדכם שייכים לאותו צוות. דברו איתם ושאלו כיצד אתם יכולים לעזור בטיפול של ילדכם.
  • אם ילדכם הולך לבית הספר, קבעו פגישה עם המורה או היועץ. העבודה המשותפת עם הצוות הבית ספרי תעזור לכם למצוא את הדרכים הטובות ביותר לתמוך בילדכם בבית הספר.

אם ילדכם סובל מדיכאון, סביר להניח שלא יתלהב לפגוש חברים, לעשות פעילות גופנית או פשוט ליהנות, אבל פעילויות מהנות יכולות להועיל לו. עודדו אותו לנסות, גם אם בקטן – למשל, בילוי של חצי שעה עם חברים.

לטפל בעצמכם

אם ילדכם סובל מדיכאון, זו לא אשמתכם. קשה מאוד לראות את ילדכם עצוב, מוטרד או מכונס בתוך עצמו במשך זמן רב. האופן שבו אחד מבני המשפחה מרגיש יכול להשפיע על השאר.

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. חשבו על פנייה לעזרה מקצועית אם הלחץ והדאגות משפיעים על חיי היומיום שלכם. רופא המשפחה יוכל לעזור. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

לדבר עם ילדכם על הגן ועל בית הספר

מדוע קשה לדבר על הגן ובית הספר

“איך היה בבית הספר?” היא שאלה גדולה. כדי לענות עליה, ילדכם צריך לסכם לעצמו את כל מה שהתרחש באותו יום – משימה קשה למדי לילדים (ואפילו למבוגרים!). יכול להיות שילדכם רוצה להגיד, “היום שלי היה כל כך עמוס ברעיונות ובשיעורים ובעניינים חברתיים שאני אפילו לא יודע איפה להתחיל”. אבל קל יותר ופשוט יותר לומר, “בסדר”.

יש ילדים שמרגישים שהחוויות שעברו בגן ובבית הספר הן פרטיות, ואינם רוצים לחלוק אותן. זהו חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים בגיל הזה, שמתחילים לעצב את הזהויות והעולמות החברתיים שלהם. עם זאת, ילדכם עדיין צריך לדעת שאתם שם בשבילו, כשיהיה מוכן לדבר.

מדוע חשוב לדבר על הגן ובית הספר

כשאתם מדברים עם ילדכם על יומו בבית הספר ובגן, אתם מראים לו שאתם מתעניינים במה שקורה בחייו. העניין שלכם משפר את בריאותו הנפשית, את אושרו ואת רווחתו, ויכול להשפיע באופן חיובי מאוד על התנהגותו ועל הישגיו. כך אתם מראים לו שאתם מעריכים את בית הספר ואת החינוך שהוא מקבל, מה שמעודד אותו להעריך את אותם הדברים.

כמו כן, השיחה עוזרת לכם לדעת יותר על מה שמצופה מילדכם במסגרת החינוכית, כיצד הוא לומד וכיצד הוא מתמודד עם אתגרים. היא יכולה לעזור לכם להבין מה קורה כשהוא מתעניין פחות בבית הספר או נתקל בבעיות. כשאתם יודעים כיצד ילדכם מרגיש בנוגע לגן ולבית הספר, אתם יכולים לראות את הבעיות בבירור כשהן עדיין קטנות, ולהתגבר ביחד על האתגרים.

השיחה על ענייני הגן ובית הספר – כמו פרויקטים בכיתה או בעיות בחברויות של ילדכם – היא הזדמנות נהדרת להעביר את הערכים המשפחתיים שלכם על נושאים כמו עבודת צוות, כבוד לעצמי ולאחרים, חברויות, מערכות יחסים, פתרון בעיות וכן הלאה.

כיצד לדבר על הגן ובית הספר

כשילדכם חוזר מהמסגרת החינוכית, סביר להניח שהוא עייף, רעב או חושב על דברים אחרים. כדי לעזור לו לרצות לדבר, כדאי להקל את המעבר מבית הספר, הגן או מפעילויות אחר הצהריים אל הבית. לדוגמה, אמרו לו שאתם שמחים לראות אותו, ודברו על נושאים שאינם קשורים לבית הספר והגן לזמן מה. ילדים צעירים יותר יאהבו לעזור לכם לפרוק את התיק ולמצוא פתקים שונים לפני שתדברו איתם על יומם. כדי להוריד את הלחץ, שמרו את השאלות על שיעורי הבית לשעה מאוחרת יותר!

כל יום שונה מזה שאחריו. גם אם ילדכם אוהב בדרך כלל לספר לכם על יומו, יהיו ימים שפשוט לא יתחשק לו לדבר. לפעמים צריך להבין מה מצב הרוח שלו ולזרום עם הרגע הנכון. יהיו ימים שבהם לא יהיה רגע נכון, וזה בסדר גמור.

שאלות פשוטות וספציפיות על חלקי היום השונים יעזרו לילדכם לדבר. לדוגמה:

  • ממה נהנית היום?
  • מה הכי אהבת היום בבית הספר או בגן?
  • איך נראית הכיתה שלכם עכשיו?
  • עם מי שיחקת / דיברת היום בבית הספר?
  • אילו נושאים למדת היום?
  • מה אכלת לארוחת עשר?
  • על איזה פרויקט אתה עובד עכשיו?

כשאתם שואלים את ילדכם על יומו בבית הספר, נסו להשתמש בשאלות פתוחות, שמזמינות תשובות ארוכות יותר מאשר “כן”, “לא” או “בסדר”. למשל, תוכלו לשאול את ילדכם מה עשה בכיתה אחרי ההפסקה.

כיצד לדבר עם ילדים בגן או בבית הספר היסודי

העצות הבאות עשויות לעזור לכם לפתוח בשיחה:

  • תנו לילדכם תשומת לב מלאה. הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע והתבוננו בו כשהוא מדבר איתכם על כל דבר, ובעיקר על הגן ובית הספר.
  • התייחסו ברצינות לכל דבר שילדכם מספר. אפשר לומר, למשל, “זה מאוד מעניין. מה קרה אחר כך?” או “איך זה גורם לך להרגיש?”
  • כשאתם מדברים על המסגרת החינוכית והצוות החינוכי מול ילדכם, השתמשו בשפה מכובדת ומכבדת. לדוגמה, “אני מבינה שזה מתסכל, אבל יונית היא המורה שלך ואתה צריך לדבר אליה בצורה מנומסת”, או “נכון שזה נראה לא הוגן, אבל יכול להיות שאתה לא יודע את כל הסיפור”.
  • השתמשו ברגעים לא פורמליים כדי לדבר עם ילדכם על יומו בבית הספר – כמו נסיעות ברכב, הליכה משותפת, בישול או צפייה בטלוויזיה.
  • השתמשו בטכניקות הקשבה פעילה, כדי לשים לב לתחושותיו של ילדכם ולהבין ומתי הוא רוצה לדבר.

לפעמים, כשילדכם מדבר על בית הספר, התנהגותו וסגנון התקשורת שלו יכולים להשתנות בן ליל. או שהכל “מעולה”, או שהוא מגלגל עיניים על כל דבר שתגידו. הוא לומד כל מיני דברים חדשים מהחברים ומהמורים שלו, ולכן, זהו חלק מתהליך ההתפתחות של זהותו הייחודית. אל תוותרו על מאמציכם לשוחח עם ילדכם ולהתעניין בשלומו ובקורותיו בבית הספר.

כיצד לדבר עם ילדים בתיכון

כשילדכם נכנס לשנות ההתבגרות, הוא עשוי לרצות יותר פרטיות וזמן לעצמו – מה שמקשה עוד יותר על ניהול השיחה על בית הספר. אך אין זה סופה של מערכת היחסים החמה והקרובה ביניכם; ילדכם מתרחק מכם מעט כדי להפוך לאדם בפני עצמו.

הישארו מחוברים

החיבור לילדכם עוזר לכם לאזן בין מתן כבוד לצורך שלו בעצמאות ופרטיות לבין הצורך שלכם להישאר בקשר ולדעת מה קורה בחייו. כמו כן, כך אתם יכולים לתפוס את הרגעים שבהם הוא מוכן לדבר.

שאלו שאלות על הקשר בין העבודה בבית הספר לבין התוכניות העתידיות

בגיל זה, ילדכם עשוי להיות פתוח יותר ולדבר בחופשיות רבה יותר על הקשר בין מה שהוא לומד כעת בבית הספר לבין מה שירצה לעשות כשיסיים ללמוד. לכן, במקום לשאול על פעילויות היומיום, נסו להתמקד בתוכניות לעתיד. לדוגמה, איך הולך בשיעורי ערבית/סייבר? אתה עדיין חושב שתרצה לשרת במודיעין/סייבר בצבא?

חפשו סימנים לבעיות

גם אם יש לכם בדרך כלל מערכת יחסים טובה עם ילדכם, לא תמיד הוא יספר לכם כשיש לו צרות. אם הוא מצוברח או עצבני כשאתם מדברים על בית הספר, או מסרב לענות על שאלה, יכול להיות שמדובר בבעיה גדולה יותר. אם אתם מודאגים, נסו לדבר עם מבוגרים אחרים שמכירים את ילדכם. אפשר ליצור קשר עם צוות בית הספר או עם אנשי מקצוע אחרים.

הישארו רגועים כשאתם מדברים על נושאים מורכבים

ניהול שיחות עם ילדכם המתבגר על בית הספר עשוי להוביל לנושאים מורכבים. נסו להישאר רגועים – זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת להפגין תמיכה. אם ילדכם אינו רוצה לדבר איתכם על נושאים כאלה, ייתכן שירצה לדבר על כך עם מישהו אחר – ההורה השני (בעיקר אם מדובר בהורה מאותו מין של הילד, אם זה נושא אישי), קרוב משפחה או חבר שאפשר לסמוך עליו או יועץ בבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חשיבה אצל תינוקות

התפתחות קוגניטיבית של תינוקות: למה לצפות

כל תינוק הוא אדם ייחודי. אף שישנם כמה דפוסי התפתחות כלליים, התינוק שלכם ילמד, יגדל ויתפתח בדרכו שלו. סביר להניח שהתינוק:

  • יתבונן בדברים כשתקראו בשמם, מגיל שמונה חודשים
  • יתחיל להבין שהוא אדם נפרד ואינו חלק מהוריו
  • ייהנה להרכיב פאזלים פשוטים כשיגיע לגיל 18 חודשים
  • ייהנה ממשחקים שחוזרים על עצמם, ומהאזנה לאותו סיפור שוב ושוב
  • יצליח למלא הוראות פשוטות, מגיל 18 חודשים.

התינוק שלכם אוהב להתנסות, להכיר וללמוד דברים חדשים, ולכן אפשר לנצל את ההזדמנויות שבהן יוכל ללמוד באמצעות משחק. הוא לומד כל הזמן ועסוק ללא הרף בהתבוננות, בחשיבה ובניסיונות הבנה.

התינוק לומד כשהוא עושה דברים פשוטים – מנופף בידיו אל המובייל שמעליו, מחייך אליכם כדי שתחייכו בחזרה, הומה ומשמיע קולות כדי לפתוח בשיחה, ובוכה כדי לספר לכם שהוא רעב! כשאתם מגיבים, אתם מטפחים את החשיבה והלמידה שלו, ומעודדים אותו להמשיך במעשיו.

בסביבות גיל 12 חודשים, המשחק של התינוק הופך להתנסויות מפורטות יותר – כך, למשל, הוא יכול לזרוק כדור על הרצפה כדי להתבונן בו נופל, לרוקן את פח הזבל או להשליך צעצועים על הקיר. הוא אינו מנסה להיות שובב. הוא רק לומד מהן סיבה ותוצאה – כלומר, “אם אעשה כך, זה מה שיקרה”. לכן, אין זה מפתיע שהוא נהנה מאוד מצעצועים של סיבה ותוצאה, שבהם הוא לוחץ על כפתור ומשהו קורה.

בגיל 16-8 חודשים, התינוק שלכם ירצה לחקור באופן מעמיק את כל הצעצועים והחפצים בהישג ידו. הוא ינסה להקיש בהם, להפיל ולנער אותם, כדי לראות מה קורה. כל דבר שהוא יכול להגיע אליו יקבל “טיפול” – כוסות, מחבתות, חתולים או עציצים. כשהתינוק מקבל הזדמנויות רבות לבחון את סביבתו, הוא יכול ללמוד יותר ויותר מדי יום. אם אתם מכינים סביבה בטוחה ותמיד משגיחים עליו, הוא יוכל לשוטט, לנדוד וללמוד בחופשיות.

איך לעזור להתפתחות קוגניטיבית אצל תינוקות

כל התנסות בונה את מוחו של התינוק ועוזרת להתפתחות הקוגניטיבית שלו. משחקים ואינטראקציות הדדיות הם חיוניים ללמידה, לחשיבה ולהתפתחות שלו. הנה כמה רעיונות מהנים ופשוטים למשחק עם תינוקות:

  • תנו לתינוק שלכם להוביל את המשחק. הגיבו לדברים שהוא מתעניין בהם, והשתתפו בהנאה שלו מגילויים של דברים חדשים, גם אם הם נראים לכם קטנים מאוד.
  • הציעו לו לבחור בין כמה אפשרויות למשחק, אך לא יותר מדי. תנו לו לקחת את הזמן.
  • מגיל 18-12 חודשים, עזרו לו להרכיב פאזלים פשוטים.
  • תנו לו המון צעצועי אמבטיה כיפיים שיוכל להטביע או להשיט, או למזוג מהם מים. בקבוקי משקה ומיכלי יוגורט ריקים ,כמו גם ספוגים שונים, יהיו מוצלחים בדיוק כמו צעצועים שנקנו בחנות.
  • קראו ספרים וחזרו על שירי ילדים ביחד. ילדים קטנים ייהנו מאוד מספרי בד עם מרקמים שונים, סרטים ובובות אצבע.
  • תנו לו למיין חומרים, כמו קוביות או כדורים בצבעים שונים.
  • תנו לתינוק צעצועים שבהם יש ללחוץ על כפתור כדי שמשהו יקרה, לשקשק בחפצים או להקיש בהם. כך הוא יבין שיש לו השפעה על העולם.

ככל שהמשחק רגוע ומהנה יותר, כך הלמידה משמעותית יותר. כדאי ורצוי שתהיו שותפים למשחק ולא רק מורים. כיוון שתינוקות לומדים באמצעות משחק ומשגשגים בזכות האינטראקציות עם האנשים שסביבם, חשוב מאוד לבלות זמן במשחק עם התינוק.

כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הפרעות אכילה אצל ילדים גדולים ובני נוער

מהן הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות חמורות. הפרעות האכילה הנפוצות ביותר הן:

  • אנורקסיה נרבוזה, המתרחשת כשמישהו מנסה לשמור על משקל נמוך ככל האפשר
  • בולמיה נרבוזה, המתרחשת כשמישהו אוכל כמויות גדולות של מזון ואז נפטר ממנו – למשל, באמצעות הקאה או חומרים משלשלים
  • אכילה כפייתית, המתרחשת כשמישהו חש צורך לאכול יותר מדי אך אינו חש צורך להיפטר מהאוכל.

אכילה לא מסודרת היא התנהגות שאינה חמורה כל כך כמו שאר הפרעות האכילה, וגם אינה סדירה מאוד. עם זאת, גם היא עלולה להיות חמורה מבחינה רפואית ופסיכולוגית, ויש לטפל בה באותה מידה. אדם הסובל מאכילה לא מסודרת נמצא בסיכון לפיתוח הפרעת אכילה.

אף שבנות נמצאות בסיכון גדול יותר לפתח הפרעת אכילה, גם בנים סובלים מכך. עם זאת, בנים נוטים לחמוק זמן רב יותר מטיפול, כיוון שההורים ואנשי המקצוע אינם מחפשים בעיות של דימוי גוף ובעיות אכילה אצל בנים בדרך כלל.

הפרעות אכילה: סימני אזהרה

אם אתם מבחינים שילדכם שינה את הרגלי האכילה שלו או את התנהגותו וגם מצב הרוח שלו שונה – בעיקר בכל הנוגע למזון – דברו איתו ועם איש מקצוע מהר ככל האפשר. ערכו שיחה רגועה ובלתי שיפוטית. הדגישו בפניו שאתם מודאגים מבריאותו ומרווחתו הכללית, ולא בגלל המשקל או המראה שלו.

מזון והרגלי אכילה
ייתן שתשימו לב שילדכם:

  • מכין את האוכל לאחרים, אך אינו אוכל אותו
  • מצמצם את גודל המנות או מראה סימנים אחרים של אכילה מצומצמת ודיאטה
  • מצמצם את השימוש ב”ג’אנק פוד”, ואז מצמצם את השימוש בקבוצות מזון עיקריות כגון מוצרי חלב או בשר
  • יורד במשקל או עולה ויורד שוב ושוב – שימו לב שלא חייבים להיות “רזים” כדי לפתח הפרעות אכילה (למעשה, אובדן משקל מהיר אצל בני נוער בעלי משקל גבוה עשוי דווקא להיות סימן להפרעת אכילה).

מצבי רוח
ייתן שתשימו לב שילדכם נראה חרד או עצבני, במיוחד בכל הנוגע לזמני הארוחות.

התנהגות
ייתן שתשימו לב שילדכם:

  • נמנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות, בעיקר כאלה שקשורות לאוכל
  • הולך לשירותים או למקלחת מיד אחרי הארוחות
  • מקיא או משתמש בחומרים משלשלים
  • מתעמל יותר מדי, בעיקר כשהוא לבד בחדר.

ייתכן שהחברים, המורים או המאמנים יגידו לכם שמשהו לא בסדר.

יש לשים לב לסימנים בגופו של ילדכם שמעידים על אובדן משקל, שומן גוף הולך ופוחת ותזונה לקויה, למשל:

  • מחזורים לא סדירים אצל בנות או הפסקת המחזור לגמרי
  • עייפות וחוסר אנרגיה כל הזמן
  • נראה שילדכם סובל מקור תמידי, גם במזג אוויר חם
  • ילדכם מתלונן על תחושת חולשה או סחרחורת, עייפות או עצירות
  • גדילת שיער רך ופלומתי על פניו, זרועותיו או גופו של הילד
  • אובדן שיער מראשו של ילדכם.
  • סימנים אחרים כמו לחיים נפוחות או תפוחות, נזק לשיניים או לחניכיים ופצעים בפרקי האצבעות או בידיים יכולים להעיד על כך שבני נוער גורמים לעצמם להקיא.

כיצד לדבר עם ילדכם על אכילה לא מסודרת והפרעות אכילה

אם אתם חושבים שמשהו לא בסדר עם האופן שילדכם אוכל או מתנהג בקרבת אוכל, בטחו באינסטינקטים שלכם ודברו איתו. זו עלולה להיות שיחה מסובכת. ייתכן שתהיו ממש מודאגים, שילדכם יכעס ויגיד שאין שום בעיה. גם אם זה קורה, נסו להישאר רגועים ולהתמקד בחששותיכם בנוגע לבריאותו. אמרו לו שאתם חושבים שעליו לעבור אבחון אצל איש מקצוע.

היו זהירים מאוד כשאתם מדברים איתו על אוכל, משקל או דימוי גוף. אם אינכם בטוחים כיצד לדבר על הנושאים האלה, בקרו אצל רופא, תזונאית או איש מקצוע המתמחה בבריאות הנפש ובקשו עזרה.

לקבל עזרה

חשוב מאוד לפנות לקבלת אבחון ראשוני ודעה מקצועית. התערבות מוקדמת באכילה לא מסודרת יכולה למנוע מהבעיה מלהפוך להפרעת אכילה אמיתית. כמו כן, יהיה קל יותר להפנות את ילדכם לאיש מקצוע כעת מאשר בהמשך הדרך. אם אתם מתערבים בשלב מוקדם, תוכל להציל את ילדכם מטיפול אינטנסיבי ותקופת החלמה ארוכה מאוד.

אם אתם מודאגים בנוגע להרגלי האכילה של ילדכם, כדאי לקחת אותו לרופא, תזונאית או איש מקצוע המתמחה בבריאות הנפש מוקדם ככל האפשר. אם אפשר, נסו למצוא איש מקצוע המתמחה בהפרעות אכילה. הרופא יוכל להפנות את ילדכם לשירותים מתמחים בעת הצורך.

מדוע בני נוער נמצאים בסיכון גבוה לפיתוח בעיות והפרעות אכילה

גיל ההתבגרות הוא תקופה מסוכנת שבה בני הנוער עלולים להתייחס לגופם באופן בלתי הולם, או לפתח בעיות אכילה, אכילה לא מסודרת והפרעות אכילה. בגיל ההתבגרות, גופו של ילדכם ומוחו גדלים ומתפתחים במהירות רבה. האופן שבו ילדכם חושב, מרגיש ומתייחס לאנשים אחרים משתנה מאוד. בני נוער רבים נהיים מודעים יותר לדימוי הגוף שלהם, ומודאגים בגלל צורת גופם וגודלו.

בו בזמן, ילדכם זקוק לסוגי מזון בריאים ונכונים יותר, שיעודדו את הגדילה וההתפתחות. כיוון שבני נוער גדלים כל כך, קשה למלא את צורכיהם התזונתיים. אורח החיים והרגלי האכילה משתנים כשילדכם מתחיל לאכול יותר ארוחות וחטיפים מחוץ לבית.

כמו כן, זוהי התקופה שבה אנשים צעירים מודעים יותר ומושפעים יותר ממסרים שהם מקבלים מהתקשורת, ומהמידע הניתן להם בבית הספר על בריאות, השמנת יתר ודיאטות. לכן, ייתכן שתבחינו בכמה שינויים בהרגלי האכילה של ילדכם ובגישה שלו כלפי אוכל, כולל:

  • אכילה בזמנים מוזרים ו/או דילוג על ארוחות
  • אכילת יותר “מזון נוחות” וחטיפים עתירי אנרגיה וסוכר, כולל משקאות קלים ואלכוהול
  • מודעות גוברת למידע בתקשורת על אכילה “בריאה”, השמנת יתר ודיאטות
  • התנסות בדיאטות ובאכילה מצומצמת – כלומר, לא לאכול מזונות מסוימים או להימנע מקבוצות מזון שלמות.

השילוב בין כל הגורמים הללו עלול לגרום לחלק מבני הנוער לפתוח בדיאטה או לפתח הרגלי אכילה שאינם טובים לגופם הגדל.

גורמי סיכון נוספים להפרעות אכילה

אי אפשר לקשר בין הפרעות אכילה לגן מסוים, לסביבה או לסוג אישיות. עם זאת, ישנם כמה גורמים שמגבירים את הסיכון לפיתוח הפרעות אכילה, ובהם:

היסטוריה משפחתית של הפרעות אכילה

איננו יודעים מדוע חלק מהילדים ובני הנוער מפתחים הרגלי אכילה, אך אנו יודעים שזו לא אשמתכם. אם ילדכם סובל מהפרעת אכילה, האהבה והתמיכה שלכם חשובות מאוד כדי לעזור לו להחלים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שקרים: מדוע ילדים משקרים ומה לעשות

מדוע ילדים משקרים?

ילדים עשויים לשקר כדי:

  • לחפות על משהו שעשו כדי לא להסתבך
  • לראות כיצד תגיבו כשאתם שומעים שהם משקרים
  • לתבל את הסיפור שלהם ולגרום לעצמם להישמע טוב יותר
  • לקבל תשומת לב, גם אם הם יודעים שאתם יודעים את האמת
  • לקבל משהו שהם רוצים – למשל, להגיד לסבתא, “אימא מרשה לי לאכול סוכריות לפני ארוחת הערב”.

מתי ילדים מתחילים לשקר?

ילדים לומדים לשקר מגיל צעיר, בדרך כלל בסביבות גיל שלוש. אז מתחיל ילדכם להבין שאתם לא קוראי מחשבות, ולכן הוא יכול להגיד דברים שאינם אמת ולא תמיד תדעו זאת.

ילדים משקרים יותר בגיל ארבע עד שש. ילדכם מתחיל להשתפר באמירת שקרים כשהוא מצליח להתאים בין הבעות פניו וטון קולו לבין מה שהוא אומר. אם תבקשו ממנו להסביר את דבריו, הוא בדרך כלל יתוודה.

כשילדים מגיעים לגיל בית הספר, הם עשויים לשקר לעיתים תכופות יותר ואף להשתפר בכך. גם השקרים נעשים מתוחכמים יותר, כיוון שאוצר המילים של הילד גדל והוא מבין טוב יותר כיצד אנשים אחרים חושבים.

בגיל שמונה, ילדים יכולים לשקר בהצלחה בלי להיתפס.

לעודד את הילדים להגיד את האמת

ברגע שילדים גדולים מספיק ומבינים את ההבדל בין אמת לשקר, רצוי לעודד אותם להגיד את האמת ולתמוך בהם. כדי לעשות זאת, הדגישו את חשיבותו של היושר במשפחתכם ושבחו את ילדכם שהתנהג ביושר – גם אם לוקח לכם זמן להגיע לאמת. כמו כן, אפשר להגיד לו שאינכם אוהבים כשהוא משקר לכם. לדוגמה, “כשאתה לא אומר לי את האמת, אני מרגיש עצוב ומאוכזב”.

טיפים לעידוד אמירת אמת

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעודד את ילדכם להיות ישר ולהגיד את האמת:

  • אם ילדכם ממציא סיפור כלשהו, אמרו לו משהו כמו, “זה סיפור נהדר, אנחנו יכולים לכתוב ספר!”. כך תעודדו את ילדכם להשתמש בדמיון שלו בלי לשקר.
  • עזרו לילדכם להימנע ממצבים שבהם ירגיש צורך לשקר. לדוגמה, אם הוא שפך חלב ואתם שואלים אותו אם עשה זאת, הוא עשוי להתפתות לשקר. כדי להימנע מהמצב, אמרו לו, “אני רואה שהייתה פה תאונה קטנה עם החלב. בוא ננקה את זה”.
  • סיפור סיפורים גדולים ומתרברבים הוא דרך לקבל הערכה או כבוד מאחרים. אם זה קורה לעיתים קרובות, נסו לשבח את ילדכם יותר – למשל, כשהוא לומד משהו חדש. כך תעזרו לשפר את ההערכה העצמית שלו.
  • ודאו שיש כללים ותוצאות ברורים להתנהגות מקובלת במשפחתכם.
  • כשילדכם מתוודה על כך שעשה משהו לא בסדר, שבחו את היושר שלו. אמרו דברים כגון, “אני מאוד שמח שאמרת לי את האמת”. כך אתם מעבירים לו מסר שאינכם כועסים אם הוא מתוודה על מעשיו.
  • נסו לקרוא ספרים או לספר סיפורים שמדגישים את חשיבות הכנות. כך, למשל, הסיפור ‘הילד שצעק זאב זאב’ מדגים היטב כיצד שקרים עלולים להרע לנו.

ילדים אוהבים להמציא דברים. הם מגזימים כדי לתבל את הסיפור ולתת לו יותר נפח. העמדת פנים ושימוש בדמיון חשובים להתפתחותו של ילדכם, וכדאי לעודד סוג כזה של משחק. אינכם צריכים להתייחס ל”המצאות” כאל שקרים, בעיקר אצל ילדים בני פחות מארבע.

כיצד לטפל באמירת שקרים ובשקרים מכוונים

אם ילדכם משקר בכוונה, הצעד הראשון הוא להבהיר לו ששקרים אינם מקובלים עליכם. הסבירו לו מדוע והבהירו לו שייתכן שלא תוכלו לסמוך עליו בעתיד. הצעד הבא הוא להגיב בהתאם. למשל, אם ילדכם צייר על הקיר ושיקר בנוגע לכך, תנו לו לעזור לכם לנקות את הקיר.

חשוב לטפל באופן נפרד בשקר ובהתנהגות שהובילה אליו. אם ילדכם משקר כדי לקבל את תשומת לבכם, חשבו כיצד לתת לו תשומת לב בדרכים חיוביות יותר. אם שיקר כדי להשיג משהו שרצה, כמו ספר חדש, נסו לחשוב על שיטת תגמול שתאפשר לו “להרוויח” את הספר.

ייתכן שיהיה עליכם לשנות את הסביבה של ילדכם כדי לעזור לו להימנע ממצבים שבהם ירגיש צורך לשקר.

כיצד לטפל בשקרים ובאמירתם

  • נסו לספר בדיחה, או ‘להגזים את השקר’ של ילדכם. לדוגמה, אם ילדכם הצעיר מסביר מדוע הצעצוע נשבר ואומר, “הדובון שלי שבר אותו”, הגיבו במשהו טיפשי כגון “מעניין למה הדובון שלך עשה את זה?” המשיכו באותו קו עד שילדכם יתוודה. כך תוכלו לחשוף את השקר וללמד את ילדכם שעליו להגיד את האמת בלי להשתמש באמצעים משמעתיים או להגיע לקונפליקט.
  • אם ילדכם דבק בשקר מכוון שהמציא, השתמשו בשיטת המשמעת המתאימה כדי לחזק את הרעיון ששקרים אינם מקובלים עליכם. על שיטות המשמעת השונות תוכלו לקרוא במאמר לומדים איך להתנהג: על משמעת וילדים.
  • אל תגידו לילדכם שהוא “שקרן”. התווית הזו עלולה להזיק להערכה העצמית שלו, ולהוביל לשקרים נוספים. כלומר, אם ילדכם מאמין שהוא שקרן, עדיף לו כבר להמשיך לשקר. כדאי לדבר על ההתנהגות שלו ולתייג אותה (‘מה שאמרת כרגע הוא לא אמת’) ולא אותו עצמו (‘אתה שקרן’).

מה לעשות כשילדים גדולים יותר משקרים

ככל שהילדים גדלים, הם משקרים יותר ויותר. אם ילדכם משקר לעיתים קרובות, כדאי לדבר איתו על כך בצורה רגועה. פנו זמן לשיחה, ואמרו לילדכם כיצד השקרים שלו גורמים לכם להרגיש, כיצד הם משפיעים על מערכת היחסים שלכם ומה יקרה אם בני המשפחה והחברים יפסיקו להאמין לו.

כשאתם יודעים בוודאות שהוא אינו אומר את האמת, הבהירו לו זאת. ילדכם צריך לדעת שתכונות כגון כנות ויושר חשובות לכם. עם זאת, אל תשאלו אותו כל הזמן אם הוא אומר אמת.

לעיתים נראה שילדכם ממשיך לשקר, ללא קשר למה שאתם עושים. אולם אם אתם ממשיכים לשבח אותו על כך שהוא אומר את האמת, ובד בבד להגיב בהתאם על אמירת שקר, סביר להניח שילדכם ישקר פחות ככל שיתבגר. תקופה זו עשויה להימשך עד סביבות גיל שבע או יותר. כדאי לדעת שילדים מכל הגילאים, שנהנים מתקשורת טובה עם הוריהם ומדברים איתם על מעשיהם, נוטים להשתמש פחות בהתנהגות אנטי סוציאלית, שאינה מקובלת על החברה.

חלק מהילדים, בעיקר לאחר גיל שבע, עשויים לשקר בתדירות גבוהה כחלק מדפוס רחב יותר של התנהגויות חמורות, שליליות או אפילו בלתי חוקיות כגון גניבה, הצתה או פגיעה בבעלי חיים. אם ילדכם מתנהג כך, כדאי לבקש עזרה מקצועית מהיועץ בבית הספר, מפסיכולוג או מפסיכיאטר.

שקרים בנוגע להתעללות ולעניינים חמורים נוספים

לפעמים, ילדים משקרים כדי לשמור סוד או כדי להגן על מישהו. לדוגמה, ילד שעבר התעללות על ידי מבוגר עשוי לשקר כדי להגן על אותו מבוגר. לעיתים קרובות הילד מפחד שייענש אם יספר את האמת. אם אתם חושדים שילדכם משקר על משהו חמור יותר:

  • הבטיחו לו שוב ושוב שתשמרו על ביטחונו אם יגיד את האמת.
  • נסו ככל יכולתכם לשכנע אותו שתשפרו את המצב.

אם אתם מודאגים בנוגע לביטחונו או לרווחתו של ילדכם, פנו במהירות לקבלת עזרה מקצועית. רופא המשפחה או היועץ בבית הספר יוכלו לייעץ לכם לאן לפנות.

דברו עם ילדיכם על “סודות טובים” (הכנת מסיבת הפתעה למישהו), להבדיל מ”סודות רעים” (הקשורים לפגיעה של מישהו)- אותם כדאי וחובה לחלוק עם מבוגר אחראי, רצוי אחד ההורים.

שקרים לבנים

“שקר לבן” הוא שקר בלתי מזיק שנאמר בכוונה טובה – בדרך כלל כדי להגן על רגשותיו של אדם אחר. למשל, לפני שילדכם מקבל מתנה, ייתכן שאתם מעודדים אותו להגיד שהוא אוהב אותה. במצב זה, חלק מהילדים עדיין יגידו את האמת (“אני לא אוהב את זה!”) מכיוון שהילד נמצא בשלב התפתחותי בו הוא אינו מסוגל עדיין להבין שבכוחו ובכוח דיבורו הוא עשוי לפגוע ברגשותיו של מישהו אחר, באמירת אמת.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר היסודי, יכולתם לספר שקרים לבנים משתפרת. עד גיל ההתבגרות, ילדים מספרים שקרים לבנים בקביעות כדי להגן על הרגשות של חבריהם.

כשההורים מספרים שקרים לבנים

לפעמים, לא מזיק לספר לילדכם שקר לבן. חלק מהשקרים הלבנים נועדו להגן על תמימותו, לעודד התפתחות יצירתית או ללמד אותו על מיומנויות חברתיות חשובות. לדוגמה, אתם עשויים להגיד לילדכם שלחיבוק יש כוח קסם שירפא אותו כשהוא פוגע בעצמו. חלק מההורים אוהבים לשחק משחקים, כמו למצוא פיות בגינה.

אף שהם בלתי מזיקים, לא כדאי לספר שקרים לבנים לעיתים קרובות מדי. ההבדל בין שקר לבן לשקר אמיתי – אחד נועד כדי להימנע מעונש, לדוגמה – אינו תמיד ברור דיו לילדים. ילדים שרגילים לשמוע שקרים צפויים יותר לשקר בעצמם. ככלל כדאי להימנע מאמירת שקרים. אם ילדכם מראה לכם ציור, אינכם חייבים לשקר, תוכלו להגיד: ” אני אוהב את בחירת הצבעים שעשית”, “אני רואה שהשקעת מחשבה ב….” או “בוא ותראה לי איך עשית את היצירה הזו, זה ממש מעניין”.

לעיתים קרובות אנחנו מתפתים לספר לילדים שקרים לבנים כדי לנהל את התנהגותם. לדוגמה, תוכלו להגיד “אני לא יכול לקנות לך את הסוכריות האלה, כי לא הבאתי כסף”. זה עשוי לעבוד פעם אחת, אך גם להוביל לתוצאה ההפוכה אם אתם נתפסים (למשל, אם הארנק שלכם מלא בכסף), או לגרום לוויכוחים או לחוסר אמון. עדיף לטפל בהתנהגותו של ילדכם בכנות ובדרכים פרודוקטיביות. למידע ולטיפים נוספים, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

לתמוך בחברויות של ילדכם בגיל בית הספר

חברויות של ילדים בגיל בית הספר

עולמו של ילדכם גדל ומתמלא כשהוא נכנס לבית הספר, ומערכות היחסים עם אנשים אחרים – למשל ילדים בכיתה – נעשות חשובות יותר. חברויות עוזרות להערכה העצמית של ילדכם, וחברים טובים נותנים לו תחושת שייכות. יש לו עם מי לבלות ולחלוק את תחומי העניין שלו. חבריו דואגים לו, וגורמים לו להרגיש טוב בנוגע לעצמו.

המשחק הוא חלק ניכר באופן שבו ילדים מתחברים זה לזה ומכירים חברים בבית הספר, והוא מאפשר לילדכם להכיר את חבריו לכיתה ולהסתגל לבית הספר בקלות רבה יותר. הוא ילמד להמתין לתורו, לחלוק ולשתף פעולה עם חברים חדשים. כשילדים מכירים חברים, הם מפתחים מיומנויות חשובות לחיים: הם לומדים להסתדר עם אנשים אחרים, איך להיות עצמאים וכיצד לפתור סכסוכים ובעיות. ילדים שמסתדרים עם אחרים נתקלים בפחות קשיים חברתיים ורגשיים בהמשך.

מדוע ילדכם צריך חברים בבית הספר – וגם אתכם

ילדים צעירים נהנים לשחק עם חברים, אך עדיין זקוקים להוריהם. למעשה, בשנים הראשונות בבית הספר, מערכות היחסים במשפחה עדיין משפיעות מאוד על התפתחותו של ילדכם. מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה הן בדיוק מה שילדכם צריך כדי ללמוד ולגדול, והן משמשות כבסיס ביתי יציב ובטוח במהלך העליות והמורדות שחוות החברויות החדשות – ואובדנן. האהבה והדאגה שאתם נותנים לילדכם בבית עוזרות לו להתמודד עם מערכות יחסים אחרות:

גם אם ילדכם מוטרד מכך שנשאר מאחור או רב עם חבר, הוא יודע שאתם תמיד שם בשבילו. כדי לעזור לו, דברו על מה שקרה וכיצד הרגיש. לדוגמה, “איך הרגשת כשניצן לא נתנה לך לשחק?”. כך ילמד ילדכם לזהות את רגשותיו ולהתמודד איתם. ולפעמים, כל מה שצריך הוא להקשיב ולתת חיבוק גדול.

מדוע כדאי להכיר את החברים של ילדכם

ההיכרות עם חבריו של ילדכם מאפשרת לכם לגלות:

  • מי הם האנשים החשובים בחייו
  • על מי הוא מדבר ואילו מן ילדים הם
  • איזו השפעה יש לחברים על ילדכם
  • כיצד הוא מסתדר עם חבריו
  • את מי להזמין למפגשי משחק ולמסיבות יום הולדת
  • משפחות אחרות של ילדים באותו גיל.

אם אינכם בטוחים מי הם החברים של ילדכם, פשוט שאלו אותו, או בדקו עם מי הוא יוצא לשחק בחצר בבית הספר. אפשר גם לקבוע פגישה עם המורה, או להשתתף באירועים של בית הספר, במשחקי ספורט או בכיתה, כדי לראות עם מי ילדכם מסתדר היטב.

כיצד לתמוך בחברויות של ילד בגיל בית הספר

ילדים שמכירים חברים בקלות

אם ילדכם מכיר חברים בקלות ומסתדר איתם היטב, תוכלו לדבר עם ההורים האחרים, לקבוע מפגשי משחק ומסיבות פיג’מות. אם קשה לו להתמודד עם מפגשי משחק או שהוא וחברו אינם מסתדרים היטב, נסו לקבוע מפגשים קצרים למדי, בני שעה-שעתיים, למשל. אפשר לעזור לילדים לבחור פעילות ששניהם ייהנו ממנה.

בתחילת המפגש בביתכם, הסבירו לילדים היכן מותר לשחק, הראו להם את השירותים והציעו להם חטיף או משקה. הישארו זמינים במקרה שאחד הילדים זקוק לעזרה, אך תנו לילדכם ולחברו זמן ומרחב כדי ללמוד כיצד להסתדר זה עם זה.

ילדים שמתקשים להכיר חברים

אם ילדכם מתקשה להכיר חברים, אפשר לעזור לו באופן אקטיבי יותר. חפשו, למשל, פעילויות אחרי הלימודים – ענפי ספורט, ריקוד או שיעורי אמנות – כדי לתת לילדכם הזדמנויות לפגוש ילדים שחולקים איתו תחומי עניין. לפעמים פשוט צריך להזכיר לו מה לעשות. לדוגמה, עודדו את ילדכם להציג את עצמו בפני ילדים חדשים: “היי, קוראים לי נועם. איך קוראים לך?”

לפעמים תצטרכו לקבוע מפגשי משחק עבור ילדכם. למשל, בדרך הביתה מאחת הפעילויות, שאלו אותו אם הוא רוצה להזמין חבר הביתה. בשיעור הבא, עזרו לו להזמין את אותו חבר. רעיון נוסף הוא לשאול אותו אם הוא מתעניין באחד המשחקים שהילדים האחרים משחקים בבית הספר. יכול להיות שהוא רוצה מאוד לשחק כדורגל, אבל לא בטוח מה הם הכללים. אם הוא לא אוהב את המשחקים ששאר הילדים משחקים, הציעו לו להתחיל במשחק שהוא אוהב, ולבקש מכמה מהילדים בכיתה להצטרף אליו.

רעיונות נוספים לתמיכה בחברויות

בחלק מבתי הספר יש תוכנית חונכות, שבה תלמידים צעירים מקבלים חונך בוגר במהלך השנה. אם ילדכם זקוק לעזרה כדי למצוא חברים או אינו בטוח במה לשחק, הוא יכול לבקש עזרה מהחונך. בתי ספר רבים מציעים דרכים נוספות למצוא חברים למשחק, ולכן, אם נראה לכם שילדכם צריך עזרה כדי להכיר חברים, כדאי לשאול את המורה.

ילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים למעט עזרה נוספת. אפשר לנסות להכיר הורים אחרים ולהיפגש אחר הצהריים במגרש המשחקים. ספרו להורים ולילדים האחרים כיצד יוכלו לשלב את ילדכם במשחק. למשל, “תום אוהב להסתכל על ילדים משחקים כדורגל. הוא יכול להחזיר את הכדור פנימה כשהוא מתגלגל מחוץ למגרש, ולרשום את הנקודות”.

בעיות בחברות

אם אתם רואים שילדכם אינו מאושר בבית הספר, אינו אוכל ארוחת צהריים או נראה שהוא סובל מחרדה חברתית, יכול להיות שיש לו בעיה להכיר חברים ולתחזק את החברויות. דברו עם ילדכם, שאלו אותו איך הולך בבית הספר והקשיבו לדבריו. חלק מהילדים ישמחו לספר לכם מה קורה, אבל אחרים יתקשו לעשות זאת. כדי לעודד את ילדכם, ספרו לו על בעיה בחברות שאתם נתקלתם בה כילדים, או קראו סיפור על בעיות בחברות (בקשו המלצה מהספרייה המקומית או מהספרייה בבית הספר). אם ילדכם אינו מוכן לדבר, הזכירו לו שתמיד יוכל לבוא לדבר איתכם, כשירצה.

כדאי לדבר עם המורים, שאולי הבחינו בשינויים בכיתה או בהפסקה. אם אתם חושדים שילדכם סובל מבריונות או שילדכם נוהג בבריונות בילדים אחרים, עליכם להתערב ולעזור.

אם אתם מודאגים בנוגע לחברויות של ילדכם – למשל, ילדכם וחבריו משחקים בדברים שאינם בטוחים – הצעד הראשון הוא לדבר איתו. לדוגמה, “נראה לך שזה רעיון טוב לקפוץ מראש המגלשה? אתה עלול להיפצע”. כך יוכל ילדכם ללמוד לקבל החלטות, במקום לעשות מה שחבריו עושים.

חברים מבתי ספר אחרים – למשל, חברים משיעור אמנות, מהשכונה או ילדים של חברי המשפחה – יכולים לשפר את הביטחון העצמי של ילדכם, בעיקר אם הוא מתקשה ליצור חברויות בבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות באינטרנט: ילדים עד גיל 11

מדוע חשוב לשמור על בטיחות באינטרנט

החיבור לאינטרנט מכניס את העולם כולו למחשב, לטלפון הסלולרי, לטאבלט, לטלוויזיה ולחיי המשפחה שלכם – על הצדדים הטובים והרעים שבו. נקיטת כמה אמצעי זהירות מעשיים לבטיחות באינטרנט תגן על ילדכם מפני תוכן ופעילויות מסוכנים ובלתי הולמים, ותאפשר לו להפיק את המיטב מהחוויה המקוונת, שמציעה פוטנציאל ללמידה, חקירה, יצירתיות ויצירת קשר עם אחרים.

כדי לעזור לילדיכם להשתמש באינטרנט בבטחה, השגיחו עליהם, הגנו עליהם ולמדו אותם. אם אינכם מכירים את האינטרנט ומרגישים איתו בנוח, מומלץ ללמוד את הנושא בעצמכם. כיצד ללמד את ילדיכם להשתמש באינטרנט בבטחה? בדיוק כפי שאתם מלמדים אותם לחצות את הכביש: באמצעות זמן, תרגול והדרכה זהירה מצדכם ומאנשים נוספים שאתם סומכים עליהם, כגון המורים בבית הספר.

השגיחו על הפעילות המקוונת של ילדכם

אפשר להשגיח על השימוש שילדכם עושה באינטרנט בכמה דרכים:

  • דברו עם כל בני המשפחה על הגישה לאינטרנט. דברו עם ילדכם באופן רגוע וישיר על פעילויותיו באינטרנט, כדי שתוכלו להשגיח עליו באופן הטוב ביותר.
  • שימו את המחשב בחלל המשותף בבית, או ודאו שהוא משתמש בטאבלט, בטלפון הסלולרי או בכל מכשיר אחר במקום שבו תוכלו לראות אותו. אם אפשר, מנעו פעילות מקוונת בחדר העבודה או בחדר השינה. כך תוכלו להשגיח על הזמן שילדכם מבלה בפעילות מקוונת, וכן על האתרים שבהם הוא גולש.
  • סגרו את הגישה לאינטרנט במהלך הלילה, כולל לטלפונים סלולריים, והחזיקו את המכשירים הניידים בחלל המשפחתי המשותף.
  • שבו עם ילדכם וקבעו כמה כללים פשוטים והוגנים הנוגעים לשימוש באינטרנט. לדוגמה, הציבו מגבלה סבירה לזמן המסך של ילדכם. דברו איתו כיצד הכללים חלים מחוץ לבית – למשל, בספרייה המקומית. כשילדכם פועל לפי הכללים, תנו לו משוב חיובי.
  • הסבירו לו שאתרי רשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר, פינטרסט, סנאפצ’ט ואינסטגרם אינם מרשים לילדים בני פחות מ-13 לפתוח חשבון. כוונו את ילדכם לאתרים שמתאימים יותר לגילו כמו מיקמק.
  • בדקו את האתרים שבהם גלש ילדכם באמצעות לשונית ההיסטוריה בדפדפן.

דברו עם ילדכם וכתבו יחד הסכם לשימוש באינטרנט, שיכלול למשל את זמן השימוש המקוון מדי יום, והיכן מותר לו להשתמש במכשיר. כמו כן, הכניסו כלל שמאפשר לכם לדעת את הסיסמה לחשבונותיו של ילדכם, ולבדוק את היסטוריית הגלישה שלו מדי פעם. כדאי להכניס גם את התוצאות של הפרת ההסכם. דוגמאות לקווים מנחים לשימוש בטוח ניתן למצוא באתר איגוד האינטרנט הישראלי.

הגנו על ילדכם באינטרנט

כך תוכלו להגן על ילדכם באופן אקטיבי כשהוא משתמש באינטרנט:

  • השתמשו בספק אינטרנט ידידותי למשפחה, שמציע שירותים וכלים המיועדים להגן על חוויית השימוש באינטרנט לילדים, או בתכנות פיקוח על גלישה.
  • עזרו לילדכם לזהות חומרים שאינם מתאימים לו, ואמרו לו מה עליו לחפש. לדוגמה, “אם אתה נכנס לאתר שיש בו תמונות מפחידות או גסות, קללות או מילים כועסות, תגיד לי. זה לא אתר טוב בשבילך”.
  • כשילדכם מוריד יישומון (אפליקציה) חדש, מצטרף לאתר חדש, פותח חשבון, נרשם לקבלת ניוזלטר וכדומה, בדקו מהר ככל האפשר את הגדרות הפרטיות וסדרו אותן בהתאם להעדפתכם. בחרו את הגדרות הפרטיות המחמירות ביותר, כבו את האפשרות לשתף את המיקום וכן הלאה.
  • אמרו לילדכם לא לשתף ברשת פרטים אישיים כמו שם משפחה, כתובת, מספר טלפון, תאריך לידה ובית הספר.
  • בקשו מילדכם לספר לכם אם מישהו שהוא אינו מכיר יוצר איתו קשר באמצעות הודעת דוא”ל, הודעת צ’ט, מסר ברשת החברתית ועוד. חסמו את אותו אדם מהחשבון של ילדכם.

ודאו שילדכם מבין שעליו לנהוג בזהירות רבה כשהוא פוגש ומשוחח עם אנשים ברשת. אנשים אלה עשויים להעמיד פנים שהם מישהו אחר, ולזכות באמונו של ילדכם. ישנם אנשים שאפילו מעמידים פנים שהם ילד אחר, כדי שיוכלו להתחבר לילדים ולנצל אותם.

למדו את ילדכם התנהגות מקוונת בטוחה ואחראית

עזרו לילדכם ללמוד כיצד להשתמש באינטרנט בבטחה, באחריות ובהנאה:

  • כשאתם מדריכים את ילדכם, התמקדו בהיבטים החיוביים של האינטרנט. הציגו בפניו אתרים מהנים, מעניינים או חינוכיים (ואז צרו להם סימנייה לשימוש עתידי). לדוגמה, תוכלו לעזור לילדכם למצוא מידע שהוא זקוק לו לשיעורי הבית.
  • הסבירו לו שישנם אתרים באינטרנט שפונים למבוגרים בלבד ואינם מיועדים לילדים.
  • הסבירו לו שלא כל המידע שהוא מוצא באינטרנט הוא טוב, אמיתי או מועיל. עודדו אותו להטיל ספק בדברים שהוא מוצא באינטרנט. כשהוא מוצא אתר חדש, הנחו אותו לשאול שאלות שונות: “מי אחראי על האתר הזה?”, “האם מצאתי מידע אמיתי או שזו רק דעה של מישהו?” ו”האם האתר הזה מנסה להשפיע עליי או למכור לי משהו?”
  • דברו עם ילדכם כיצד להיות אזרח דיגיטלי טוב ובטוח, על האופן שבו עליו להתנהג כלפי אחרים ברשת ועל הדברים שהוא חולק על עצמו – ובעיקר תמונות. באופן כללי, אם ילדכם לא היה אומר או עושה משהו נגד אדם מסוים פנים אל פנים, לא כדאי להגיד או לעשות אותו גם ברשת.

שימוש ממושך או תדיר במחשב עלול להשפיע על בריאותו וכושרו הגופני של הילד. עודדו את ילדכם לעשות פעילויות אחרות שיגרמו לו לזוז או לגרות את החשיבה והיצירתיות שלו. למידע ורעיונות נוספות, קראו את המאמרים פעילות גופנית לילדים צעירים.

למדו על האינטרנט בעצמכם

אם אינם מכירים את האינטרנט, התחילו ללמוד עליו בעצמכם:

  • כל מה שצריך כדי להשגיח ולכוון את ילדכם באינטרנט הוא הבנה בסיסית. אפשר לבדוק משאבים קהילתיים בספרייה המקומית או בתוכניות להורים מטעם משרד החינוך, או ליצור קשר עם איגוד האינטרנט הישראלי. ברבים מהם אפשר למצוא מידע נוסף ואפילו כיתות לימוד.
  • אינכם היחידים שילדם יודע כיצד להשתמש באינטרנט טוב מהם, אז למה שלא תבקשו מילדכם ללמד אתכם? שניכם תוכלו ליהנות מכך, והשיעור יעזור לכם להבין יותר מה וכמה ילדכם באמת יודע.
  • פתחו חשבון משלכם ברשת חברתית. תוכלו להתנסות עם הגדרות הפרטיות בחשבון שלכם וללמוד כיצד להגן על ילדכם באופן הטוב ביותר.

חששות בנוגע לשימוש באינטרנט

1. חשיפה לתוכן לא הולם

כשהילדים גולשים באינטרנט, הם נמצאים במרחק קליק אחד או שניים מחומרים אלימים, פורנוגרפיים או פוגעניים (גם אם במקרה), ובעיקר אם לא הותקנו תוכנות סינון על המחשב. ישנם אתרים שמכילים פרסומות לאלכוהול, סיגריות או הימורים. לעיתים קשה לחסום את הפרסומות הללו, כיוון שלרוב מדובר בתמונות ללא טקסט. כמו כן, ישנם פורומים שמעודדים התנהגות בלתי הולמת או מזיקה כמו דיאטות רצח, מין בגיל צעיר או שימוש בסמים.

אפשר להשתמש בתוכנות סינון או במסנן כדי לחסום את הכניסה לאתרים מסוימים. רכשו והתקינו תוכנות שיחסמו הודעות דוא”ל או עמודי אינטרנט המכילים מילות מפתח לא הולמות. ספקי אינטרנט רבים מציעים מסנני אינטרנט כחלק מהשירות.

אם ילדכם נתקל בתוכן בלתי הולם, דברו על כך ברוגע. אמרו לו כמה אתם מרוצים מכך שסיפר לכם, ובקשו ממנו שאם ייתקל בחומרים נוספים שמפחידים אותו או גורמים לו לחוש אי נוחות, שיספר לכם או למורה.

תוכנות סינון אינן יעילות ב-100% ואינן מחליפות את הצורך בהשגחה מצדכם. הן אינן יכולות לסנן הכל, ולעיתים, הילדים מוצאים דרכים לעקוף אותן. כמו כן, ביצועי המסנן תלויים באופן שבו אתם מגדירים אותו. בדקו את מאפייני תוכנת הסינון בזהירות רבה.

2. יצירת קשר עם זרים

קבוצות ווטס אפ, פורומים ומסרים פנימיים במשחקים הם דרכים מהנות ונהדרות להחליף רעיונות, אך הם גם עלולים להיות מסוכנים. הם מאפשרים לאנשים לתקשר באופן אנונימי, ואי אפשר להחיל עליהם מגבלות גיל. כמו כן, הילדים עשויים לקבל הזמנה להיפגש בעולם האמיתי עם אנשים שהכירו ברשת – מה שעלול להוביל למצבים מסוכנים מאוד.

כדי להימנע מסיכוני מעקב, הטרדה והתעללות בילדים ברשת, אמרו לילדכם לעולם לא לתת מידע אישי או לתקשר עם אנשים שאינם מכירים.

3. דליפות והפרת פרטיות

הפרת פרטיות עלולה לקרות כשנותנים פרטים אישיים באתרים שאינם מאובטחים, כשחולקים מידע אישי עם זרים שמכירים ברשת, או כשלא מעדכנים את הגדרות הפרטיות בחשבונות ברשת החברתית.

אמרו לילדכם שכל דבר שהוא כותב באתר אינטרנט או בחשבון מקוון – בהודעת דוא”ל או מסרון, פוסטים על הקיר בפייסבוק וכדומה – יכול להפוך לרכוש ציבורי. חשוב מאוד שילדכם יבדוק איתכם או עם מורה לפני שהוא נותן פרטים אישיים.

4. זמן מקוון ממושך מדי

ייתכן שאם מודאגים שילדכם מבלה יותר מדי זמן באינטרנט. אם ילדכם ביישן באופן טבעי ואינו מרגיש בנוח במצבים חברתיים, הוא עלול לבלות זמן רב מדי באינטרנט, ולסגת מהמשפחה והחברים. אם כל או רוב האינטראקציה שיוצר ילדכם עם חברים נעשית דרך המחשב – הודעות מיידיות, דוא”ל, פורומים – התפתחות המיומנויות החברתיות שלו עלולה להיפגע.

סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי. מומלץ שילדים בני פחות משנתיים לא ייחשפו למסכים בכלל. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לשעה ביום. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

5. הפרת הכללים המשפחתיים שנוגעים לאינטרנט

אם הסכמתם על כללים לשימוש באינטרנט וילדכם מפר אותם, חסמו את גישתו לאינטרנט לזמן מוגבל. אפשר להזכיר לו שהסכמתם על הכללים והתוצאות להפרתם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התרחקות הדרגתית

מהי שיטת ההתרחקות ההדרגתית?

התרחקות הדרגתית היא שיטת טיפול התנהגותי לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל תינוקות וילדים קטנים. השיטה יכולה לעזור גם לילדים גדולים יותר שמתקשים ללכת לישון, בעיקר אם הם חווים חרדה או מפחדים.

הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו.

הצעדים להתרחקות הדרגתית

  1. הניחו מיטה או כיסא ליד מיטתו של התינוק.
  2. שכבו או שבו לצדו, ולטפו אותו עד שהוא נרדם.
  3. כשהוא ישן, צאו מהחדר.
  4. לאחר שהתינוק מתרגל להירדם כך (בדרך כלל אחרי שלושה לילות), שבו או שכבו בצד המיטה עד שהוא נרדם. אל תגעו בו.
  5. לאחר שהתינוק מתרגל להירדם כך (בדרך כלל אחרי שלושה לילות), הרחיקו מעט את הכיסא או המיטה (40-30 ס”מ). שבו בכיסא עד שהתינוק נרדם.
  6. הרחיקו את המיטה או הכיסא בהדרגה לכיוון הדלת, ומחוץ לחדרו. היציאה הסופית מהחדר עשויה להתרחש אחרי שבוע עד שלושה שבועות.
  7. אם התינוק מתעורר באמצע הלילה, החזירו את הכיסא או המיטה (עד לנקודה שאליה הגעתם קודם). הישארו שם עד שהתינוק חוזר לישון.

טיפים חשובים להתרחקות הדרגתית

  • כשאתם יושבים או שוכבים ליד התינוק, שמרו על השקט. אל תדברו ואל תשחקו איתו.
  • נסו להימנע מיצירת קשר עין כשאתם מרגיעים אותו. כל זה אומר לתינוק שלכם שזמן המשחק נגמר. תוכלו לעצום עיניים בזמן שאתם יושבים ליד התינוק.
  • יש תינוקות שכועסים מאוד שההורים אינם מרימים אותם, אבל חשוב לעמוד בפיתוי ולא להרים את התינוק. אם אתם מרימים אותו, אתם מסתכנים בפגיעה בהרגל. בסופו של דבר, התינוק ילמד שאתם שם כדי לנחם אותו, אך אינכם מרימים אותו.
  • כשמנסים שיטות הרגעה חדשות, הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על עקביות. ככל שתשמרו על עקביות רבה יותר, כך ילמד התינוק להירדם לבדו מהר יותר.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא המשפחה או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תוכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

היכן לקבל תמיכה ועזרה נוספת

התרחקות הדרגתית אינה הטיפול היחיד שבו אפשר להשתמש. למידע נוסף על שינוי דפוסי השינה של התינוק שלכם, קראו את המדריך לפתרון בעיות השינה.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההתרחקות ההדרגתית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.