דיבור מתוך שינה

כשזה נוגע לשינה וילדים, קיימות לא מעט התמודדויות שהורים נדרשים אליהן. כך למשל, הורים רבים עשויים להיתקל בהפרעות שינה מסוגים שונים, כמו בדיבור מתוך שינה, אצל ילדם. אך חשוב לדעת כי מדובר בתופעה שאינה מזיקה או מסוכנת לרוב, ואף ניתן להקל עליה בדרכים שונים.

מהו דיבור מתוך שינה?

דיבור מתוך שינה היא תופעה פאראסומנית (קטגוריה בהפרעות שינה) המתבטאת בדיבור, הפקת צלילים פשוטים שונים ואף צעקות מתוך שינה. מדובר בתופעה שיכולה לקרות בכל גיל, אם כי היא נפוצה יותר בקרב ילדים ומתבגרים. התופעה יכולה להתרחש בכל עת, אך לרוב הוא קורה בשלבים המוקדמים של השינה העמוקה. כלומר, גם אם אתם יכולים לנהל שיחה שלמה עם ילדכם כשהוא ישן, סביר להניח שלא יזכור דבר בבוקר. חשוב לציין כי זוהי תופעה שאינה מזיקה, וניתן להתמודד עימה או להקל את התסמינים (ועל דרכי טיפול בהמשך). עם זאת, הדיבור יכול להפריע או להציק למי שנמצא איתם באותו החדר.

תסמינים

התסמין העיקרי בקרב המדברים מתוך שינה בכלל ואצל ילדים בפרט, הוא דיבור על כל סוגיו – החל במילים בודדות ועד למשפטים שלמים ואף הפקת צלילים שונים – מתוך שינה, כאשר החולם אינו מודע אליו בכלל. כמו כן, גם לאחר היקיצה, הוא לא יזכור שהוא דיבר במהלך הלילה. הדרך לזהות את התופעה היא כשיש מישהו אחר שמאזין לילד המדבר מתוך שינה.

תופעת דיבור מתוך שינה יכולה להתרחש לבדה, אך היא יכולה להיות ביטוי של בעיות שינה אחרות אצל ילדים, כמו למשל:

  • סהרוריות – הפרעת שינה שהסובלים ממנה מבצעים פעולות שונות מתוך שינה, כמו הליכה ואכילה.
  • ביעותי לילה – ביעותי לילה אצל ילדים מתבטאים בהתנהגויות שונות מתוך שינה ובעיקר בכי, צרחות, פאניקה, עמידה ותזוזה לכל עבר.

מתי חשוב לפנות לאיש מקצוע?

ברוב הפעמים דיבור מתוך שינה אינו מזיק, ואם הוא לא מופיע בתדירות גבוהה, לרוב אינו מצריך גם טיפול מקצועי. אך אם התופעה הופכה תכופה, אם מתלווה אליה הפרעת שינה נוספת או אם יש לכם חשש מסוים ואתם רוצים להיות בטוחים, יש לפנות לאיש מקצוע לייעוץ ולהתאמת טיפול.

דרכי הטיפול

דרכי הטיפול השונות יכולות להפחית את תדירות דיבור מתוך שינה או להקל אותה. במקרים מסוימים, לאחר התייעצות עם איש מקצוע ואבחון, הוא יוכל להמליץ על טיפול פסיכותרפי או תרופתי. עם זאת, תוכלו לסייע לילדכם בהתמודדות בתופעה ע”י תמיכה והרגעה. התדירות יכולה לעלות כשהם מתרגשים או מודאגים ממשהו, למשל הופעה חשובה, חג או מבחן. על כן תוכלו לדבר עם ילדכם על אותו אירוע באופן רגוע ותומך לפני השינה, כדי להפחית את הפטפוט הלילי. אתם אלה שבוחרים אם לספר לו שהוא מדבר מתוך שינה, אך זכרו – הדבר עלול להוביל לכך שהוא יחשוש להירדם.

לסיכום

דיבור מתוך שינה היא תופעה נפוצה, ובעיקר בקרב ילדים. אם ילדכם מדבר מתוך שינה, חשוב שתדעו כי לא מדובר בתופעה מזיקה, אך אם אתם רוצים להיות בטוחים, או אם אתם חוששים שמדובר בתסמין להפרעת שינה אחרת, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

הסחות דעת

הסחת דעת היא שיטה טבעית לרוב ההורים. בין אם זה להצביע על משהו מעניין, להתחיל לשחק במשהו פשוט או לעשות פרצופים מצחיקים – הורים ממציאים מיליון טריקים כדי להסיח את דעתו של ילד קטן כשהוא מתחיל לרטון או להשתעמם.

הסחות דעת עובדות ברוב המקרים, והן מאפשרות לכם להרחיק את הילדים מחפצים מסוכנים או מפעילויות מסוכנות. לכן, זהו פתרון מצוין להורים ברוב המצבים.

עצות להסחת הדעת

לילדים בכל הגילאים:

  • הסחת הדעת יכולה להיות פשוטה, למשל, לתת לילדכם לעשות משהו אחר. הציעו פעילות, צעצוע או משחק חדשים, או הראו להם משהו חדש שיוכלו לעשות עם הצעצוע שבידם.
  • שנו את האווירה. שנו את מיקומם של הילדים, כך שיוכלו לראות דברים חדשים ושונים.
  • חשבו על הדברים מראש. תכננו כמה רעיונות לפעילויות מהנות. אם אתם מסתובבים בחוץ, קחו איתכם כמה צעצועים מושכים ומהנים שתוכלו לשלוף בשעת הצורך. אם ילדכם עלולים להיות רעבים, קחו איתכם כמה חטיפים טעימים ובריאים.

לילדים גדולים יותר:

  • שנו את נושא הדיון.
  • הציעו משחק או פעילות פשוטים.
  • כשאתם רואים שהמצב מתחיל להידרדר, הציעו להם לעשות משהו אחר. לדוגמה, תוכלו לומר, “אוי, נראה שהמשחק מעצבן אותך. אולי תצא החוצה ותרכב על האופניים?”

כשמשתמשים בהסחת דעת, חשוב לזכור דבר חשוב אחד: אם אתם נוהגים להציע פעילות אהובה או מתגמלת אחרי שילדכם פגע במישהו או חווה התקף זעם, ייתכן שאתם מתגמלים בטעות את ההתנהגות הבלתי ראויה. הזמן הטוב ביותר להשתמש בהסחות דעת הוא כאשר אתם רואים שהילד עומד לעשות משהו אסור, לפני שעשה אותו באמת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תזונה והרגלי אכילה בריאים לילדים

חמשת הצרכים התזונתיים הבסיסיים

ילדים זקוקים לחמישה רכיבים תזונתיים כדי לגדול ולהתפתח באופן בריא.

1. חלבון
החלבון עוזר לבנות ולתקן את תאי הגוף. אפשר למצוא חלבון במזונות מהחי כמו בשר, דגים, עוף, ביצים ומוצרי חלב בעלי אחוז שומן נמוך כגון חלב, יוגורט וגבינה. חלבון מן הצומח נמצא בקטניות מסוגים שונים כמו אפונה, שעועית, עדשים, חומוס, סויה ומוצריה (למשל טופו ותחליפי חלב), לוביה, תורמוס וכדומה וכן באגוזים, בוטנים וחמאת בוטנים טבעית, שקדים וזרעים טבעיים (כולל טחינה מסומסום מלא) לא קלויים וללא תוספת מלח- זהירות מסכנת חנק לילדים מתחת לגיל חמש.

2. ירקות ופירות
פירות וירקות כוללים רכיבים תזונתיים חיוניים כמו ויטמינים, מינרלים נוגדי חימצון וסיבים תזונתיים החשובים לבריאות הגוף, מבפנים ומבחוץ. הציעו לילדכם מגוון ירקות טריים ומבושלים בכל ארוחה- למשל ברוקולי, שעועית ירוקה, גזר, בטטה, עגבנייה, חסה, כרוב, כרובית, חצילים, תרד, מלפפון ועוד מבחר גדול של ירקות העונה. כמו כן, נסו להציע להם פירות בכמה צבעים כגון אפרסקים, משמשים, שזיפים, פירות הדר, תפוחים, ענבים, בננות ועוד. רחצו את הפירות היטב והסירו לכלוך וכימיקלים, אך השאירו במידת האפשר את הקליפה, כיוון שגם היא מכילה רכיבים תזונתיים רבים.

3. דגנים
דגנים מעניקים לגוף אנרגיה. ככל שהדגנים כוללים יותר סיבים תזונתיים, כך הם מתפרקים באטיות רבה יותר ומאפשרים לשמור על רמה קבועה של סוכר בדם. הציעו לילדיכם לחמים מקמח מלא, אורז מלא, קוסקוס ופסטה מחיטה מלאה, תירס, פנקייק ביתי מחיטה מלאה ודגני בוקר ללא תוספת סוכר. כדי לתת לילדכם יותר סיבים תזונתיים, אל תקלפו את הקליפה מירקות עתירי עמילן כגון בטטה או תפוחי אדמה.

4. שומנים טובים
השומנים הטובים בונים את תאי המוח, העיניים והעצבים. אפשר למצוא שומנים טובים בדגים (טריים או מקופסות שימורים), אבוקדו, אגוזים, זרעים שונים (למשל שומשום) ושמנים צמחיים כגון שמן זית ושמן קנולה. מומלץ לבשל את השמנים בטמפרטורה נמוכה, ולהימנע מטיגון בשמן עמוק.

5. מים
המשקה הבריא ביותר לילדים הוא מי ברז, וזהו גם המשקה הזול ביותר! מי השתייה בישראל מועשרים בתוספת פלואוריד, שמגן על השיניים.

מזונות שכדאי להימנע מהם

מומלץ שילדכם יימנע ממאכלים מתועשים אולטרא מעובדים עתירי מלח, שומן רווי וסוכר ודלים ברכיבים תזונתיים. מאכלים אלה כוללים חטיפים מתוקים ומלוחים, משקאות קלים מתוקים מוגזים או לא מוגזים, ביסקוויטים, שוקולד, עוגות ועוגיות, בורקס ומיני מאפה דומים אחרים, גלידה, סוכריות, מזון מטוגן, תבשילי אינסטנט מוכנים; דגני בוקר ממותקים, משקאות חלב ויוגורט ממותקים, מרקי אינסטנט, אבקות תיבול ונודלס בשימורים או מיובשים ארוזים.

מזון מהיר וג’אנק פוד כגון צ’יפס, בורקסים, עוגות, המבורגרים ופיצה כוללים גם הם סוכר, מלח ושומן רב ודלים בסיבים וברכיבים תזונתיים. רבים מהמאכלים הללו מכילים שומנים רעים שעלולים להגביר את הסיכון להשמנת יתר אצל ילדים ולמחלות כגון סוכרת מסוג 2.

משקאות ממותקים הם עתירי סוכר ומזיקים לשיני הילדים. משקאות אלה כוללים מיץ פירות, נקטר, משקאות אנרגיה, מים בטעמים, משקאות קלים וחלב ממותק.

מאכלים ומשקאות המכילים קפאין אינם מומלצים לילדים, כיוון שהקפאין הממריץ עוצר את ספיגת הסידן, ונותן לילדים אנרגיה מלאכותית. מומלץ שלא לתת לילדיכם קפה, תה המכיל קפאין ומשקאות אנרגיה.

חלופות בריאות לחטיפים ולקינוחים
אפשר להציע לילדכם חטיפים, אך כדאי לוודא שאלה חטיפים בריאים – לדוגמה, מקלות גזר מגורדים או חתוכים דק, או עגבניות שרי.

הציעו להם גם קינוח בריא בסוף הארוחה כגון פירות חתוכים או יוגורט. אם אתם רוצים להגיש משהו מיוחד, אפשר להכין מאפים מתוצרת בית, בהם מפחיתים את כמויות הסוכר ומשתמשים בשמן במקום חמאה או מרגרינה. שמרו את הדברים המתוקים באמת, כגון עוגות ושוקולד, לאירועים מיוחדים כמו ימי הולדת.

החזיקו את החטיפים הבריאים במקום זמין בבית, ונסו שלא לקנות חטיפים קנויים שעלולים להזיק לבריאות. הילדים יבחרו באפשרות הבריאה אם זו תהיה היחידה שתוצע להם. כך, למשל, תוכלו להניח קערת פירות טריים על השולחן וקופסת מקלוני ירקות במקרר.

תזונה והרגלי אכילה נכונים לילדכם

ייתכן שאתם חוששים שילדכם אינו אוכל מספיק, או שהוא אוכל יותר מדי ועולה במשקל בצורה לא בריאה. כהורים, אתם יכולים להציע לילדכם מזון בריא ולתת לו הזדמנויות לאכול אותו. ילדכם הוא זה שמחליט כמה לאכול – ואם לאכול בכלל.

טבעי שהתיאבון של הילדים משתנה מיום ליום. יום אחד ילדכם ירצה לאכול הרבה – וכדאי לוודא שאתם מגישים לו מזון בריא. יום למחרת הוא לא ירצה לאכול כלל. אל תדאגו, כיוון שסביר להניח שהוא יפצה על כך בארוחה הבאה, או אפילו ביום הבא.

אם ילדכם אינו רוצה לאכול, אל תכריחו אותו. כשאתם מכריחים אותו לאכול, אתם מלמדים אותו שלא להסתמך על התיאבון שלו.

“לדבר עם הבטן”
כדי להתמודד עם הדאגות האלה, כדאי להבין כיצד הבטן של ילדכם “מדברת” עם המוח שלו. המוח של ילדכם מבין שהבטן מלאה כ-20 דקות אחרי שהמזון נכנס לתוכה. כמו כן, תחושת הרעב שלו נקבעת בחלקה על ידי “השעון שבבטן” – כמה אכל אתמול באותה שעה. ארוחות גדולות בזמנים קבועים מעודדות תיאבון גדול בארוחה הבאה. תוכלו להשתמש בכך כדי להרגיל אותו לשגרת אכילה בריאה.

אכילת יתר
אם אתם חוששים שלילדכם יש נטייה לאכול יותר מדי, הנה כמה דברים שאפשר לנסות:

  • הציעו לו מחצית מהמנה הרגילה. אם הוא מסיים אותה, הציעו לו את המחצית השנייה אחרי עשר דקות. כך תאפשרו למוח ולבטן שלו להסתנכרן. ייתכן שילדכם יבין שהוא שבע ואינו זקוק למחצית הנוספת.
  • הגישו לו את הארוחה בצלחת קטנה יותר. כך הוא יקבל מנה בגודל הנכון אך לא יחמיץ אף מנה שהמשפחה אוכלת.

אכילה מועטה מדי
אם אתם מרגישים שילדכם אוכל מעט מדי בזמן הארוחה ואין לו תיאבון, נסו את השיטות הבאות:

  • הציעו לו את האפשרויות הבריאות ביותר בתחילת הארוחה. כך הוא יקבל כמה מהרכיבים התזונתיים הדרושים לו, גם אם הוא בוחר שלא לאכול הרבה.
  • הציעו לו מזון בערך באותה שעה מדי יום. כשילדים אוכלים ארוחות בזמנים קבועים, סביר להניח שיפתחו תיאבון באותה שעה.
  • הגבילו את כמות החטיפים בין הארוחות, כדי לעודד את ילדכם לאכול יותר בזמן הארוחה. הוא זקוק למנה קטנה וקבועה של חטיפים בריאותיים כדי לקבל תוספת אנרגיה, אך יותר מדי חטיפים עלולים למלא אותו לפני הארוחה.

אם אתם מודאגים בגלל הרגלי האכילה של ילדכם, קבעו פגישה עם דיאטנית.

להעביר את המסרים הנכונים

הדרך הטובה ביותר להעביר לילדים מסרים חיוביים בנוגע למזון בריא היא לתת להם לראות כיצד אתם בוחרים במזון בריא מדי יום. הילדים ירצו לחקות את מעשיכם. סגנון חיים בריא והרגלי אכילה בריאים מתחילים בבית. חשוב לתת לילדכם מאכלים מזינים ובריאים, אך אפשר גם להקיף אותו במסרים הנוגעים להרגלי אכילה בריאים ולמזון בריא. כך תוכלו לעזור לילדכם לבחור את המזון הנכון:

  • החזיקו תמיד קערת פירות טריים במקום גלוי ובהישג יד, על שולחן המטבח או על השיש.
  • קראו ספרים המכילים מסרים על מזון בריא – למשל, ספרים עם ציורים של פירות וירקות (‘אליעזר והגזר’, למשל). בקשו מילדכם להצביע על סוגי מזון שונים, צבעים, צורות וכדומה.
  • עשו פעילויות יצירתיות: לדוגמה, אפשר לחפש ספרי צביעה בנושא מזון בריא, או לעזור לילדכם לחתוך תמונות של פירות וירקות מעיתונים ומגזינים ולהדביק אותם במחברת יצירה המוקדשת לנושא.
  • נגנו ושירו שירים הכוללים מסרים בריאים לילדים. למשל, “שי מן הפרדס“.
  • תלו תמונות צבעוניות של מזון בריא במטבח ובפינת האוכל.
  • כדאי לנסות להשתתף יחד עם ילדיכם בפעילות מסוג גינה קהילתית או יער מאכל. במסגרות כגון אלה לומדים הילדים מהיכן מגיע המזון שאנו צורכים, תוך ביצוע פעילות גופנית מהנה ובמסגרת חברתית תומכת ונעימה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הרגלים

מהם הרגלים?

הרגל הוא דפוס התנהגותי שמתרחש בקביעות עד שילדכם עושה זאת כמעט בלי לחשוב. אם ילדכם חוזר על פעולה שוב ושוב, כמו משיכת השיער, זהו הרגל. לעיתים קרובות ההרגלים של ילדינו מטרידים או מתסכלים אותנו, אך בדרך כלל אין סיבה לדאוג. ההרגלים שמפתחים ילדים כוללים בדרך כלל נגיעה או משחק באצבעות באחד מחלקי הפנים או הגוף. יש ילדים שמודעים להרגלים שלהם, ואחרים לא.

עם ההרגלים הנפוצים של ילדים נמנים:

  • מציצת אצבע, אגודל או מוצץ
  • כסיסת ציפורניים או העור שמסביב לציפורניים
  • ליפוף השיער על האצבע או משיכתו
  • חיטוט באף או בפצעים
  • חיטוט בשפתיים או בפנים הלחיים
  • לעיסת חפצים כגון עפרונות או בגדים
  • חריקת שיניים.

מדוע הילדים מפתחים הרגלים?

ההרגלים מהווים מקור לנחמה. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא מציצה. כשהפעוטות עוזבים את שלב הינקות, הרגלים כגון מציצת אצבע יכולים להיות דרך להרגיע מתח או חרדה.

עם זאת, חרדה אינה הסיבה היחידה לפיתוח ההרגלים. לפעמים, הסיבה היא פשוט שעמום. כלומר, ההתנהגות הזו היא דרך שבה הילדים מעסיקים את עצמם. לדוגמה, אחד המחקרים על ילדים שכוססים ציפורניים מצא כי הכסיסה הופכת לנפוצה יותר כאשר הילדים צופים בטלוויזיה או אינם עושים שום פעילות, ולא כאשר הם מרגישים חרדה.

לעיתים, ההרגלים הם דפוסי התנהגות שמתחילים מסיבות מעשיות אך ממשיכים גם כאשר הסיבה המעשית נעלמה. לדוגמה, ילדים קטנים שסובלים מהצטננויות רבות נוטים לחטט באף כדי לנקות אותו. ילדים שממשיכים לחטט באף גם לאחר שלמדו כיצד לקנח אותו כנראה פיתחו הרגל.

אתם מהווים דוגמה אישית לילדכם. אם אתם רואים שילדכם מתחיל לפתח הרגל, בדקו עם עצמכם אם מדובר באחד ההרגלים שלכם. למשל, מחקרים שונים טוענים כי כסיסת ציפורניים עוברת במשפחה.

שימו לב: חלק מהפעוטות מנחמים את עצמם בהתנהגות נפוצה אך מעט בלתי רגילה כגון נדנודי גוף, הזזת הראש מצד לצד וחבטתו. הרגלים אלה נעלמים בדרך כלל עד גיל שלוש.

שימו לב להתנהגות שנראית כמו הרגל אך עלולה להיגרם ממצב רפואי. לדוגמה, פעולות שמתחילות בפתאומיות – כגון ילד שמושך או ממולל את האוזן – ומשולבות בעצבנות עשויות להצביע על זיהום באוזניים או על בקיעת שיניים.

איך להיפטר מההרגלים

רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה.

קחו לדוגמה את מציצת האצבע. מציצת האצבע או האגודל היא פעולה נורמלית ונפוצה. עם זאת, ייתכן שילדכם מוצץ את האצבע כל הזמן. אם המציצה מפריעה לו לדבר או לאכול, או שילדכם סובל מהצקות בגללה, כנראה שהגיע הזמן להיפטר מההרגל.

טיפים לסילוק ההרגלים

  • לפעמים, מספיק רק לתת לילדכם תזכורת עדינה. לדוגמה, אם הוא מוצץ את השרוול, תוכלו לומר לו, “בבקשה אל תלעס את השרוול, זה הורס אותו ולא נעים”.
  • לפעמים, מתן תשומת לב להרגל או התמקדות בו עלולים להחמיר את המצב. הכל תלוי באופן שילדכם מרגיש בנוגע לקבלת תשומת הלב ומגיב לה.
  • נסו לעודד אותו לעשות משהו אחר בזמנים בהם הוא משועמם. לדוגמה, תוכלו לעודד אותו לשחק בצעצוע הכולל חלקים נעים בזמן שהוא צופה בטלוויזיה. אפשר לשחק משחק אצבעות כגון “על הקיר טיפס לו עכביש קטן”.
  • נסו להבין מדוע ילדכם משתמש בהרגל, והציעו לו חלופה. למשל, אם ילדכם מתפתל ומסתובב כשהוא צריך קקי או פיפי במקום ללכת לשירותים, אמרו לו “אתה צריך ללכת לשירותים? תשתמש במילים ותגידי לי”.
  • הרגלים עשויים לבוא בזוגות, כמו מציצת אצבע ומשיכת שיער. כשאתם מפסיקים את מציצת האצבע, גם משיכת השיער עשויה להיפסק.

שבחו את ילדכם כדי לעודד את הפסקת ההרגל. תוכלו להגיד, “זה נהדר, אני ממש יכולה לשמוע את המילים שלך בבירור כשהאצבעות שלך אינן בתוך הפה”.

מתי לקבל עזרה

בסביבות גיל שלוש, מציצת האגודל ומציצת האצבעות עלולות להפריע להתפתחות השיניים של הילדים. אם ילדכם עדיין מוצץ אצבע אחרי גיל שלוש, דברו עם הרופא על שיטות אחרות, כגון שימוש בפלסטר או מריחת לק כגון “מרה”. הלק גורם לטעמן של האצבעות להיות מר.

אם אתם מודאגים שמציצת האצבע של ילדכם מובילה לבעיות, אפשר לפנות לרופא השיניים ולשאול בנוגע להתקן שימנע  את מציצת האצבע. מדובר בהתקן, בדומה להתקן ליישור שיניים, המפריע טכנית למציצת האצבע. מקובל להשתמש בכך רק כמוצא אחרון, לאחר שניסיונות אחרים להפסקת ההרגל כשלו, ויש חשש להתפתחות התקינה של מערכת השיניים.

אם אתם חושבים שהסיבה לפיתוח ההרגל היא חרדה, כדאי לטפל בגורם החרדה. דברו עם הרופא שלכם ובקשו הפניה לאיש מקצוע. לדוגמה, פסיכולוג יוכל ללמד את ילדכם כמה צעדים פשוטים להפסקת ההרגל.

הרגלים: עובדות נוספות

הרגלים אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

ילדים עם צרכים מיוחדים עשויים לפתח הרגלים נוספים, או הרגלים מוחצנים יותר. פסיכולוג/פסיכיאטר או מומחה אחר המנוסה בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים יוכל לעזור לכם למצוא מידע נוסף.

הרגל או טיק?

טיקים (או התכווצויות שרירים בלתי רצוניות) אינם הרגלים. אלה הם עוויתות בשרירים שעלולות לגרום לתנועות קופצניות, שנראות כאילו הן אינן בשליטתו של הילד. דוגמאות לטיקים הן מצמוץ חוזר, עוויתות בפנים או טלטול הזרוע או הכתף. יש טיקים שנגרמים מבעיות רפואיות כגון תסמונת טורט, או מלחץ.

הילד עשוי להצליח להפסיק את הטיק לזמן קצר, אך הוא יחזור שוב כשהילד יפסיק לחשוב על כך. אם אתם מרגישים שהטיקים מטרידים את ילדכם, מומלץ לפנות לאיש מקצוע. אפשר להתחיל בפגישה עם רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דיכאון אצל ילדים בני שלוש עד שמונה

מהו דיכאון אצל ילדים?

אך טבעי שילדים מרגישים עצובים קצת, עצבניים או חושבים מחשבות שליליות – הכל חלק מתהליך ההתבגרות. ילדים צריכים לעבור מגוון רחב של רגשות וללמוד כיצד להתמודד איתם. אולם דיכאון אצל ילדים הוא חמור יותר מתחושת עצבות , דכדוך, או “דאון” בלשון העם. דיכאון הוא מחלה חמורה שיכולה להשפיע על בריאותו הגופנית והנפשית של כל ילד. קשה לדעת מה ההבדל בין עצבות לדיכאון אצל ילדים בני שלוש עד שמונה, אך כדאי לחשוב על הדברים הבאים:

  • כמה זמן ילדכם מרגיש שפוף
  • עד כמה שלילית החשיבה שלו
  • עד כמה משפיעות מחשבותיו ורגשותיו על חיי היומיום שלו.

הדיכאון עשוי להקשות על ילדכם ללמוד, להכיר חברים ולהפיק את המרב מחיי היומיום. אם הדיכאון נמשך זמן מה ללא טיפול, הוא עלול להשפיע על האופן שבו ילדכם לומד וגדל. עם הטיפול הנכון, ילדים יכולים להחלים מדיכאון. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם עדיין מרגישים שמשהו לא בסדר, קבעו פגישה אצל רופא הילדים.

אם ילדכם מבטא מחשבות התאבדות או אומר משהו על פגיעה בעצמו – למשל “הלוואי שהייתי מת” או “אני לא רוצה להתעורר יותר” – התייחסו לדבריו ברצינות רבה. פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית מרופא המשפחה או פנו לער”ן בטלפון 1201. אם אתם ממש מודאגים, התקשרו למשטרה בטלפון 100 ובקשו עזרה.

סימנים ותסמינים של דיכאון אצל ילדים

אם אתם מבחינים באחד או יותר מהסימנים הבאים, והם נמשכים יותר משבועיים, ייתכן שילדכם סובל מדיכאון. ילדכם:

  • נראה עצוב או אומלל רוב הזמן
  • מתנהג בצורה אגרסיבית, אינו עושה מה שמבקשים ממנו רוב הזמן או חווה התקפי זעם רבים
  • מפגין רמות אנרגיה נמוכות מבדרך כלל
  • אינו מתעניין במשחק או בפעילויות אחרות שהוא אוהב
  • אומר דברים שליליים על עצמו – לדוגמה, “אני לא טוב בשום דבר” או “כולם בבית הספר שונאים אותי”
  • אינו אוהב לשהות בקרב חברים או בני משפחה ומוותר על פעילויות עימם
  • מרגיש אשם – למשל, אומר דברים כמו “זו תמיד אשמתי”
  • מפחד או מודאג רוב הזמן
  • מתקשה לישון וחווה סיוטים
  • מתקשה להתרכז או לזכור דברים
  • אומר כל הזמן שהראש או הבטן שלו כואבים, אך לא נראה שיש סיבה גופנית או רפואית לכך

אם ילדכם הולך לבית הספר, אולי תבחינו שהוא:

  • אינו מצליח היטב בלימודים
  • אינו משתתף בפעילויות הבית ספריות
  • מתקשה למצוא את מקומו בבית הספר או להסתדר עם ילדים אחרים.

דיכאון משפיע על החשיבה, מצב הרוח וההתנהגות של ילדים. ילדים שסובלים מדיכאון חשים לעיתים קרובות תחושות שליליות בנוגע לעצמם, למצבם ולעתידם. הם עשויים להרגיש חסרי תקווה. אם ילדכם מתנהג באופן מאתגר או אינו רוצה להיות איתכם, אתם עלולים להיות מתוסכלים מאוד. אך אם הסיבה לכך היא דיכאון, זכרו שילדכם זקוק לתמיכה ולהכוונה מצדכם כדי לקבל עזרה.

לקבל עזרה

מומחים בתחום בריאות הנפש יכולים לאבחן דיכאון אצל ילדים. הדיכאון אינו עובר מעצמו. אם אתם מודאגים שילדכם סובל מדיכאון, עליכם לעשות את הדברים הבאים:

  • קבעו פגישה עם רופא הילדים, וקבלו הפניה לרופא מומחה, פסיכיאטר או פסיכולוג.
  • אם אינכם יכולים לקבל עזרה במהירות, ואתם חוששים לביטחונו של ילדכם או אינכם יודעים מה לעשות, פנו לשירותי בריאות הנפש בבית החולים הקרוב למקום מגוריכם או התקשרו לער”ן בטלפון 1201.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר איתכם על רגשותיו, שאלו אותו אם הוא רוצה לדבר עם מבוגר קרוב אחר. עם זאת, הבהירו לו שתמיד תהיו שם בשבילו, ושאתם רוצים להבין מה קורה.
  • אם ילדכם גדול מספיק, הוא יכול להתקשר בעצמו לער”ן בטלפון 1201.

קבלת עזרה בשלב מוקדם תוכל:

  • לעזור לילדכם להרגיש טוב יותר, מהר יותר
  • להפחית את הסיכון שילדכם יסבול מדיכאון בהמשך
  • לעזור לילדכם להתבגר באופן בריא וטוב.

לטפל בדיכאון

קבלת תמיכה מקצועית

אם ילדכם סובל מדיכאון, תוכלו ללכת יחד לפסיכולוג או פסיכיאטר לזמן מה. הפסיכולוג או הפסיכיאטר של ילדכם עשוי להשתמש בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול זה עוזר לילדים לשנות הרגלי חשיבה והתנהגות לא מועילים או לא בריאים.

המטפל של ילדכם עשוי להשתמש גם בגישות אחרות, כגון תרפיה במוזיקה, טיפול בשילוב ההורים או טיפול משפחתי. הטיפולים הללו יעזרו לילדכם לפתח דרכי חשיבה חיוביות יותר ולהתמודד טוב יותר עם אתגרים. משמעות הדבר היא שסיכויו לסבול מדיכאון בעתיד פוחתים. אם הבעיה חמורה, הרופא שלכם עשוי להציע טיפול תרופתי שיפחית את התסמינים.

מה אפשר לעשות בבית

מלבד קבלת העזרה מגורמים מקצועיים בתחום בריאות הנפש, הנה כמה דרכים פשוטות ויעילות שיעזרו לילדכם:

  • אם ילדכם חושב מחשבות שליליות, הדגימו לו דרכי חשיבה חיוביות. תוכלו, למשל, להגיד דברים כמו “אני ממש נהנה שאנחנו עושים את זה”, “זה היה ממש כיף!” או “ידעתי שאתה יכול לעשות את זה”.
  • התמודדו עם הלחץ והמתח שחווה ילדכם, והקדישו זמן קבוע לפעילויות מרגיעות שהוא נהנה מהן. שגרה משפחתית קבועה יכולה גם היא לעזור בהפחתת הלחץ.
  • הקדישו לילדכם זמן, דברו איתו והקשיבו לתחושותיו. אפשר לעשות זאת בזמן הכנת ארוחת הערב, קריאה משותפת בספר, יציאה לטיול, נסיעה למקום כלשהו או בעת משחק בבית.
  • אתם ואנשי המקצוע שמטפלים בילדכם שייכים לאותו צוות. דברו איתם ושאלו כיצד אתם יכולים לעזור בטיפול של ילדכם.
  • אם ילדכם הולך לבית הספר, קבעו פגישה עם המורה או היועץ. העבודה המשותפת עם הצוות הבית ספרי תעזור לכם למצוא את הדרכים הטובות ביותר לתמוך בילדכם בבית הספר.

אם ילדכם סובל מדיכאון, סביר להניח שלא יתלהב לפגוש חברים, לעשות פעילות גופנית או פשוט ליהנות, אבל פעילויות מהנות יכולות להועיל לו. עודדו אותו לנסות, גם אם בקטן – למשל, בילוי של חצי שעה עם חברים.

לטפל בעצמכם

אם ילדכם סובל מדיכאון, זו לא אשמתכם. קשה מאוד לראות את ילדכם עצוב, מוטרד או מכונס בתוך עצמו במשך זמן רב. האופן שבו אחד מבני המשפחה מרגיש יכול להשפיע על השאר.

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. חשבו על פנייה לעזרה מקצועית אם הלחץ והדאגות משפיעים על חיי היומיום שלכם. רופא המשפחה יוכל לעזור. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

לדבר עם ילדכם על הגן ועל בית הספר

מדוע קשה לדבר על הגן ובית הספר

“איך היה בבית הספר?” היא שאלה גדולה. כדי לענות עליה, ילדכם צריך לסכם לעצמו את כל מה שהתרחש באותו יום – משימה קשה למדי לילדים (ואפילו למבוגרים!). יכול להיות שילדכם רוצה להגיד, “היום שלי היה כל כך עמוס ברעיונות ובשיעורים ובעניינים חברתיים שאני אפילו לא יודע איפה להתחיל”. אבל קל יותר ופשוט יותר לומר, “בסדר”.

יש ילדים שמרגישים שהחוויות שעברו בגן ובבית הספר הן פרטיות, ואינם רוצים לחלוק אותן. זהו חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים בגיל הזה, שמתחילים לעצב את הזהויות והעולמות החברתיים שלהם. עם זאת, ילדכם עדיין צריך לדעת שאתם שם בשבילו, כשיהיה מוכן לדבר.

מדוע חשוב לדבר על הגן ובית הספר

כשאתם מדברים עם ילדכם על יומו בבית הספר ובגן, אתם מראים לו שאתם מתעניינים במה שקורה בחייו. העניין שלכם משפר את בריאותו הנפשית, את אושרו ואת רווחתו, ויכול להשפיע באופן חיובי מאוד על התנהגותו ועל הישגיו. כך אתם מראים לו שאתם מעריכים את בית הספר ואת החינוך שהוא מקבל, מה שמעודד אותו להעריך את אותם הדברים.

כמו כן, השיחה עוזרת לכם לדעת יותר על מה שמצופה מילדכם במסגרת החינוכית, כיצד הוא לומד וכיצד הוא מתמודד עם אתגרים. היא יכולה לעזור לכם להבין מה קורה כשהוא מתעניין פחות בבית הספר או נתקל בבעיות. כשאתם יודעים כיצד ילדכם מרגיש בנוגע לגן ולבית הספר, אתם יכולים לראות את הבעיות בבירור כשהן עדיין קטנות, ולהתגבר ביחד על האתגרים.

השיחה על ענייני הגן ובית הספר – כמו פרויקטים בכיתה או בעיות בחברויות של ילדכם – היא הזדמנות נהדרת להעביר את הערכים המשפחתיים שלכם על נושאים כמו עבודת צוות, כבוד לעצמי ולאחרים, חברויות, מערכות יחסים, פתרון בעיות וכן הלאה.

כיצד לדבר על הגן ובית הספר

כשילדכם חוזר מהמסגרת החינוכית, סביר להניח שהוא עייף, רעב או חושב על דברים אחרים. כדי לעזור לו לרצות לדבר, כדאי להקל את המעבר מבית הספר, הגן או מפעילויות אחר הצהריים אל הבית. לדוגמה, אמרו לו שאתם שמחים לראות אותו, ודברו על נושאים שאינם קשורים לבית הספר והגן לזמן מה. ילדים צעירים יותר יאהבו לעזור לכם לפרוק את התיק ולמצוא פתקים שונים לפני שתדברו איתם על יומם. כדי להוריד את הלחץ, שמרו את השאלות על שיעורי הבית לשעה מאוחרת יותר!

כל יום שונה מזה שאחריו. גם אם ילדכם אוהב בדרך כלל לספר לכם על יומו, יהיו ימים שפשוט לא יתחשק לו לדבר. לפעמים צריך להבין מה מצב הרוח שלו ולזרום עם הרגע הנכון. יהיו ימים שבהם לא יהיה רגע נכון, וזה בסדר גמור.

שאלות פשוטות וספציפיות על חלקי היום השונים יעזרו לילדכם לדבר. לדוגמה:

  • ממה נהנית היום?
  • מה הכי אהבת היום בבית הספר או בגן?
  • איך נראית הכיתה שלכם עכשיו?
  • עם מי שיחקת / דיברת היום בבית הספר?
  • אילו נושאים למדת היום?
  • מה אכלת לארוחת עשר?
  • על איזה פרויקט אתה עובד עכשיו?

כשאתם שואלים את ילדכם על יומו בבית הספר, נסו להשתמש בשאלות פתוחות, שמזמינות תשובות ארוכות יותר מאשר “כן”, “לא” או “בסדר”. למשל, תוכלו לשאול את ילדכם מה עשה בכיתה אחרי ההפסקה.

כיצד לדבר עם ילדים בגן או בבית הספר היסודי

העצות הבאות עשויות לעזור לכם לפתוח בשיחה:

  • תנו לילדכם תשומת לב מלאה. הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע והתבוננו בו כשהוא מדבר איתכם על כל דבר, ובעיקר על הגן ובית הספר.
  • התייחסו ברצינות לכל דבר שילדכם מספר. אפשר לומר, למשל, “זה מאוד מעניין. מה קרה אחר כך?” או “איך זה גורם לך להרגיש?”
  • כשאתם מדברים על המסגרת החינוכית והצוות החינוכי מול ילדכם, השתמשו בשפה מכובדת ומכבדת. לדוגמה, “אני מבינה שזה מתסכל, אבל יונית היא המורה שלך ואתה צריך לדבר אליה בצורה מנומסת”, או “נכון שזה נראה לא הוגן, אבל יכול להיות שאתה לא יודע את כל הסיפור”.
  • השתמשו ברגעים לא פורמליים כדי לדבר עם ילדכם על יומו בבית הספר – כמו נסיעות ברכב, הליכה משותפת, בישול או צפייה בטלוויזיה.
  • השתמשו בטכניקות הקשבה פעילה, כדי לשים לב לתחושותיו של ילדכם ולהבין ומתי הוא רוצה לדבר.

לפעמים, כשילדכם מדבר על בית הספר, התנהגותו וסגנון התקשורת שלו יכולים להשתנות בן ליל. או שהכל “מעולה”, או שהוא מגלגל עיניים על כל דבר שתגידו. הוא לומד כל מיני דברים חדשים מהחברים ומהמורים שלו, ולכן, זהו חלק מתהליך ההתפתחות של זהותו הייחודית. אל תוותרו על מאמציכם לשוחח עם ילדכם ולהתעניין בשלומו ובקורותיו בבית הספר.

כיצד לדבר עם ילדים בתיכון

כשילדכם נכנס לשנות ההתבגרות, הוא עשוי לרצות יותר פרטיות וזמן לעצמו – מה שמקשה עוד יותר על ניהול השיחה על בית הספר. אך אין זה סופה של מערכת היחסים החמה והקרובה ביניכם; ילדכם מתרחק מכם מעט כדי להפוך לאדם בפני עצמו.

הישארו מחוברים

החיבור לילדכם עוזר לכם לאזן בין מתן כבוד לצורך שלו בעצמאות ופרטיות לבין הצורך שלכם להישאר בקשר ולדעת מה קורה בחייו. כמו כן, כך אתם יכולים לתפוס את הרגעים שבהם הוא מוכן לדבר.

שאלו שאלות על הקשר בין העבודה בבית הספר לבין התוכניות העתידיות

בגיל זה, ילדכם עשוי להיות פתוח יותר ולדבר בחופשיות רבה יותר על הקשר בין מה שהוא לומד כעת בבית הספר לבין מה שירצה לעשות כשיסיים ללמוד. לכן, במקום לשאול על פעילויות היומיום, נסו להתמקד בתוכניות לעתיד. לדוגמה, איך הולך בשיעורי ערבית/סייבר? אתה עדיין חושב שתרצה לשרת במודיעין/סייבר בצבא?

חפשו סימנים לבעיות

גם אם יש לכם בדרך כלל מערכת יחסים טובה עם ילדכם, לא תמיד הוא יספר לכם כשיש לו צרות. אם הוא מצוברח או עצבני כשאתם מדברים על בית הספר, או מסרב לענות על שאלה, יכול להיות שמדובר בבעיה גדולה יותר. אם אתם מודאגים, נסו לדבר עם מבוגרים אחרים שמכירים את ילדכם. אפשר ליצור קשר עם צוות בית הספר או עם אנשי מקצוע אחרים.

הישארו רגועים כשאתם מדברים על נושאים מורכבים

ניהול שיחות עם ילדכם המתבגר על בית הספר עשוי להוביל לנושאים מורכבים. נסו להישאר רגועים – זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת להפגין תמיכה. אם ילדכם אינו רוצה לדבר איתכם על נושאים כאלה, ייתכן שירצה לדבר על כך עם מישהו אחר – ההורה השני (בעיקר אם מדובר בהורה מאותו מין של הילד, אם זה נושא אישי), קרוב משפחה או חבר שאפשר לסמוך עליו או יועץ בבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חשיבה אצל תינוקות

התפתחות קוגניטיבית של תינוקות: למה לצפות

כל תינוק הוא אדם ייחודי. אף שישנם כמה דפוסי התפתחות כלליים, התינוק שלכם ילמד, יגדל ויתפתח בדרכו שלו. סביר להניח שהתינוק:

  • יתבונן בדברים כשתקראו בשמם, מגיל שמונה חודשים
  • יתחיל להבין שהוא אדם נפרד ואינו חלק מהוריו
  • ייהנה להרכיב פאזלים פשוטים כשיגיע לגיל 18 חודשים
  • ייהנה ממשחקים שחוזרים על עצמם, ומהאזנה לאותו סיפור שוב ושוב
  • יצליח למלא הוראות פשוטות, מגיל 18 חודשים.

התינוק שלכם אוהב להתנסות, להכיר וללמוד דברים חדשים, ולכן אפשר לנצל את ההזדמנויות שבהן יוכל ללמוד באמצעות משחק. הוא לומד כל הזמן ועסוק ללא הרף בהתבוננות, בחשיבה ובניסיונות הבנה.

התינוק לומד כשהוא עושה דברים פשוטים – מנופף בידיו אל המובייל שמעליו, מחייך אליכם כדי שתחייכו בחזרה, הומה ומשמיע קולות כדי לפתוח בשיחה, ובוכה כדי לספר לכם שהוא רעב! כשאתם מגיבים, אתם מטפחים את החשיבה והלמידה שלו, ומעודדים אותו להמשיך במעשיו.

בסביבות גיל 12 חודשים, המשחק של התינוק הופך להתנסויות מפורטות יותר – כך, למשל, הוא יכול לזרוק כדור על הרצפה כדי להתבונן בו נופל, לרוקן את פח הזבל או להשליך צעצועים על הקיר. הוא אינו מנסה להיות שובב. הוא רק לומד מהן סיבה ותוצאה – כלומר, “אם אעשה כך, זה מה שיקרה”. לכן, אין זה מפתיע שהוא נהנה מאוד מצעצועים של סיבה ותוצאה, שבהם הוא לוחץ על כפתור ומשהו קורה.

בגיל 16-8 חודשים, התינוק שלכם ירצה לחקור באופן מעמיק את כל הצעצועים והחפצים בהישג ידו. הוא ינסה להקיש בהם, להפיל ולנער אותם, כדי לראות מה קורה. כל דבר שהוא יכול להגיע אליו יקבל “טיפול” – כוסות, מחבתות, חתולים או עציצים. כשהתינוק מקבל הזדמנויות רבות לבחון את סביבתו, הוא יכול ללמוד יותר ויותר מדי יום. אם אתם מכינים סביבה בטוחה ותמיד משגיחים עליו, הוא יוכל לשוטט, לנדוד וללמוד בחופשיות.

איך לעזור להתפתחות קוגניטיבית אצל תינוקות

כל התנסות בונה את מוחו של התינוק ועוזרת להתפתחות הקוגניטיבית שלו. משחקים ואינטראקציות הדדיות הם חיוניים ללמידה, לחשיבה ולהתפתחות שלו. הנה כמה רעיונות מהנים ופשוטים למשחק עם תינוקות:

  • תנו לתינוק שלכם להוביל את המשחק. הגיבו לדברים שהוא מתעניין בהם, והשתתפו בהנאה שלו מגילויים של דברים חדשים, גם אם הם נראים לכם קטנים מאוד.
  • הציעו לו לבחור בין כמה אפשרויות למשחק, אך לא יותר מדי. תנו לו לקחת את הזמן.
  • מגיל 18-12 חודשים, עזרו לו להרכיב פאזלים פשוטים.
  • תנו לו המון צעצועי אמבטיה כיפיים שיוכל להטביע או להשיט, או למזוג מהם מים. בקבוקי משקה ומיכלי יוגורט ריקים ,כמו גם ספוגים שונים, יהיו מוצלחים בדיוק כמו צעצועים שנקנו בחנות.
  • קראו ספרים וחזרו על שירי ילדים ביחד. ילדים קטנים ייהנו מאוד מספרי בד עם מרקמים שונים, סרטים ובובות אצבע.
  • תנו לו למיין חומרים, כמו קוביות או כדורים בצבעים שונים.
  • תנו לתינוק צעצועים שבהם יש ללחוץ על כפתור כדי שמשהו יקרה, לשקשק בחפצים או להקיש בהם. כך הוא יבין שיש לו השפעה על העולם.

ככל שהמשחק רגוע ומהנה יותר, כך הלמידה משמעותית יותר. כדאי ורצוי שתהיו שותפים למשחק ולא רק מורים. כיוון שתינוקות לומדים באמצעות משחק ומשגשגים בזכות האינטראקציות עם האנשים שסביבם, חשוב מאוד לבלות זמן במשחק עם התינוק.

כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הפרעות אכילה אצל ילדים גדולים ובני נוער

מהן הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות חמורות. הפרעות האכילה הנפוצות ביותר הן:

  • אנורקסיה נרבוזה, המתרחשת כשמישהו מנסה לשמור על משקל נמוך ככל האפשר
  • בולמיה נרבוזה, המתרחשת כשמישהו אוכל כמויות גדולות של מזון ואז נפטר ממנו – למשל, באמצעות הקאה או חומרים משלשלים
  • אכילה כפייתית, המתרחשת כשמישהו חש צורך לאכול יותר מדי אך אינו חש צורך להיפטר מהאוכל.

אכילה לא מסודרת היא התנהגות שאינה חמורה כל כך כמו שאר הפרעות האכילה, וגם אינה סדירה מאוד. עם זאת, גם היא עלולה להיות חמורה מבחינה רפואית ופסיכולוגית, ויש לטפל בה באותה מידה. אדם הסובל מאכילה לא מסודרת נמצא בסיכון לפיתוח הפרעת אכילה.

אף שבנות נמצאות בסיכון גדול יותר לפתח הפרעת אכילה, גם בנים סובלים מכך. עם זאת, בנים נוטים לחמוק זמן רב יותר מטיפול, כיוון שההורים ואנשי המקצוע אינם מחפשים בעיות של דימוי גוף ובעיות אכילה אצל בנים בדרך כלל.

הפרעות אכילה: סימני אזהרה

אם אתם מבחינים שילדכם שינה את הרגלי האכילה שלו או את התנהגותו וגם מצב הרוח שלו שונה – בעיקר בכל הנוגע למזון – דברו איתו ועם איש מקצוע מהר ככל האפשר. ערכו שיחה רגועה ובלתי שיפוטית. הדגישו בפניו שאתם מודאגים מבריאותו ומרווחתו הכללית, ולא בגלל המשקל או המראה שלו.

מזון והרגלי אכילה
ייתן שתשימו לב שילדכם:

  • מכין את האוכל לאחרים, אך אינו אוכל אותו
  • מצמצם את גודל המנות או מראה סימנים אחרים של אכילה מצומצמת ודיאטה
  • מצמצם את השימוש ב”ג’אנק פוד”, ואז מצמצם את השימוש בקבוצות מזון עיקריות כגון מוצרי חלב או בשר
  • יורד במשקל או עולה ויורד שוב ושוב – שימו לב שלא חייבים להיות “רזים” כדי לפתח הפרעות אכילה (למעשה, אובדן משקל מהיר אצל בני נוער בעלי משקל גבוה עשוי דווקא להיות סימן להפרעת אכילה).

מצבי רוח
ייתן שתשימו לב שילדכם נראה חרד או עצבני, במיוחד בכל הנוגע לזמני הארוחות.

התנהגות
ייתן שתשימו לב שילדכם:

  • נמנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות, בעיקר כאלה שקשורות לאוכל
  • הולך לשירותים או למקלחת מיד אחרי הארוחות
  • מקיא או משתמש בחומרים משלשלים
  • מתעמל יותר מדי, בעיקר כשהוא לבד בחדר.

ייתכן שהחברים, המורים או המאמנים יגידו לכם שמשהו לא בסדר.

יש לשים לב לסימנים בגופו של ילדכם שמעידים על אובדן משקל, שומן גוף הולך ופוחת ותזונה לקויה, למשל:

  • מחזורים לא סדירים אצל בנות או הפסקת המחזור לגמרי
  • עייפות וחוסר אנרגיה כל הזמן
  • נראה שילדכם סובל מקור תמידי, גם במזג אוויר חם
  • ילדכם מתלונן על תחושת חולשה או סחרחורת, עייפות או עצירות
  • גדילת שיער רך ופלומתי על פניו, זרועותיו או גופו של הילד
  • אובדן שיער מראשו של ילדכם.
  • סימנים אחרים כמו לחיים נפוחות או תפוחות, נזק לשיניים או לחניכיים ופצעים בפרקי האצבעות או בידיים יכולים להעיד על כך שבני נוער גורמים לעצמם להקיא.

כיצד לדבר עם ילדכם על אכילה לא מסודרת והפרעות אכילה

אם אתם חושבים שמשהו לא בסדר עם האופן שילדכם אוכל או מתנהג בקרבת אוכל, בטחו באינסטינקטים שלכם ודברו איתו. זו עלולה להיות שיחה מסובכת. ייתכן שתהיו ממש מודאגים, שילדכם יכעס ויגיד שאין שום בעיה. גם אם זה קורה, נסו להישאר רגועים ולהתמקד בחששותיכם בנוגע לבריאותו. אמרו לו שאתם חושבים שעליו לעבור אבחון אצל איש מקצוע.

היו זהירים מאוד כשאתם מדברים איתו על אוכל, משקל או דימוי גוף. אם אינכם בטוחים כיצד לדבר על הנושאים האלה, בקרו אצל רופא, תזונאית או איש מקצוע המתמחה בבריאות הנפש ובקשו עזרה.

לקבל עזרה

חשוב מאוד לפנות לקבלת אבחון ראשוני ודעה מקצועית. התערבות מוקדמת באכילה לא מסודרת יכולה למנוע מהבעיה מלהפוך להפרעת אכילה אמיתית. כמו כן, יהיה קל יותר להפנות את ילדכם לאיש מקצוע כעת מאשר בהמשך הדרך. אם אתם מתערבים בשלב מוקדם, תוכל להציל את ילדכם מטיפול אינטנסיבי ותקופת החלמה ארוכה מאוד.

אם אתם מודאגים בנוגע להרגלי האכילה של ילדכם, כדאי לקחת אותו לרופא, תזונאית או איש מקצוע המתמחה בבריאות הנפש מוקדם ככל האפשר. אם אפשר, נסו למצוא איש מקצוע המתמחה בהפרעות אכילה. הרופא יוכל להפנות את ילדכם לשירותים מתמחים בעת הצורך.

מדוע בני נוער נמצאים בסיכון גבוה לפיתוח בעיות והפרעות אכילה

גיל ההתבגרות הוא תקופה מסוכנת שבה בני הנוער עלולים להתייחס לגופם באופן בלתי הולם, או לפתח בעיות אכילה, אכילה לא מסודרת והפרעות אכילה. בגיל ההתבגרות, גופו של ילדכם ומוחו גדלים ומתפתחים במהירות רבה. האופן שבו ילדכם חושב, מרגיש ומתייחס לאנשים אחרים משתנה מאוד. בני נוער רבים נהיים מודעים יותר לדימוי הגוף שלהם, ומודאגים בגלל צורת גופם וגודלו.

בו בזמן, ילדכם זקוק לסוגי מזון בריאים ונכונים יותר, שיעודדו את הגדילה וההתפתחות. כיוון שבני נוער גדלים כל כך, קשה למלא את צורכיהם התזונתיים. אורח החיים והרגלי האכילה משתנים כשילדכם מתחיל לאכול יותר ארוחות וחטיפים מחוץ לבית.

כמו כן, זוהי התקופה שבה אנשים צעירים מודעים יותר ומושפעים יותר ממסרים שהם מקבלים מהתקשורת, ומהמידע הניתן להם בבית הספר על בריאות, השמנת יתר ודיאטות. לכן, ייתכן שתבחינו בכמה שינויים בהרגלי האכילה של ילדכם ובגישה שלו כלפי אוכל, כולל:

  • אכילה בזמנים מוזרים ו/או דילוג על ארוחות
  • אכילת יותר “מזון נוחות” וחטיפים עתירי אנרגיה וסוכר, כולל משקאות קלים ואלכוהול
  • מודעות גוברת למידע בתקשורת על אכילה “בריאה”, השמנת יתר ודיאטות
  • התנסות בדיאטות ובאכילה מצומצמת – כלומר, לא לאכול מזונות מסוימים או להימנע מקבוצות מזון שלמות.

השילוב בין כל הגורמים הללו עלול לגרום לחלק מבני הנוער לפתוח בדיאטה או לפתח הרגלי אכילה שאינם טובים לגופם הגדל.

גורמי סיכון נוספים להפרעות אכילה

אי אפשר לקשר בין הפרעות אכילה לגן מסוים, לסביבה או לסוג אישיות. עם זאת, ישנם כמה גורמים שמגבירים את הסיכון לפיתוח הפרעות אכילה, ובהם:

היסטוריה משפחתית של הפרעות אכילה

איננו יודעים מדוע חלק מהילדים ובני הנוער מפתחים הרגלי אכילה, אך אנו יודעים שזו לא אשמתכם. אם ילדכם סובל מהפרעת אכילה, האהבה והתמיכה שלכם חשובות מאוד כדי לעזור לו להחלים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שקרים: מדוע ילדים משקרים ומה לעשות

מדוע ילדים משקרים?

ילדים עשויים לשקר כדי:

  • לחפות על משהו שעשו כדי לא להסתבך
  • לראות כיצד תגיבו כשאתם שומעים שהם משקרים
  • לתבל את הסיפור שלהם ולגרום לעצמם להישמע טוב יותר
  • לקבל תשומת לב, גם אם הם יודעים שאתם יודעים את האמת
  • לקבל משהו שהם רוצים – למשל, להגיד לסבתא, “אימא מרשה לי לאכול סוכריות לפני ארוחת הערב”.

מתי ילדים מתחילים לשקר?

ילדים לומדים לשקר מגיל צעיר, בדרך כלל בסביבות גיל שלוש. אז מתחיל ילדכם להבין שאתם לא קוראי מחשבות, ולכן הוא יכול להגיד דברים שאינם אמת ולא תמיד תדעו זאת.

ילדים משקרים יותר בגיל ארבע עד שש. ילדכם מתחיל להשתפר באמירת שקרים כשהוא מצליח להתאים בין הבעות פניו וטון קולו לבין מה שהוא אומר. אם תבקשו ממנו להסביר את דבריו, הוא בדרך כלל יתוודה.

כשילדים מגיעים לגיל בית הספר, הם עשויים לשקר לעיתים תכופות יותר ואף להשתפר בכך. גם השקרים נעשים מתוחכמים יותר, כיוון שאוצר המילים של הילד גדל והוא מבין טוב יותר כיצד אנשים אחרים חושבים.

בגיל שמונה, ילדים יכולים לשקר בהצלחה בלי להיתפס.

לעודד את הילדים להגיד את האמת

ברגע שילדים גדולים מספיק ומבינים את ההבדל בין אמת לשקר, רצוי לעודד אותם להגיד את האמת ולתמוך בהם. כדי לעשות זאת, הדגישו את חשיבותו של היושר במשפחתכם ושבחו את ילדכם שהתנהג ביושר – גם אם לוקח לכם זמן להגיע לאמת. כמו כן, אפשר להגיד לו שאינכם אוהבים כשהוא משקר לכם. לדוגמה, “כשאתה לא אומר לי את האמת, אני מרגיש עצוב ומאוכזב”.

טיפים לעידוד אמירת אמת

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעודד את ילדכם להיות ישר ולהגיד את האמת:

  • אם ילדכם ממציא סיפור כלשהו, אמרו לו משהו כמו, “זה סיפור נהדר, אנחנו יכולים לכתוב ספר!”. כך תעודדו את ילדכם להשתמש בדמיון שלו בלי לשקר.
  • עזרו לילדכם להימנע ממצבים שבהם ירגיש צורך לשקר. לדוגמה, אם הוא שפך חלב ואתם שואלים אותו אם עשה זאת, הוא עשוי להתפתות לשקר. כדי להימנע מהמצב, אמרו לו, “אני רואה שהייתה פה תאונה קטנה עם החלב. בוא ננקה את זה”.
  • סיפור סיפורים גדולים ומתרברבים הוא דרך לקבל הערכה או כבוד מאחרים. אם זה קורה לעיתים קרובות, נסו לשבח את ילדכם יותר – למשל, כשהוא לומד משהו חדש. כך תעזרו לשפר את ההערכה העצמית שלו.
  • ודאו שיש כללים ותוצאות ברורים להתנהגות מקובלת במשפחתכם.
  • כשילדכם מתוודה על כך שעשה משהו לא בסדר, שבחו את היושר שלו. אמרו דברים כגון, “אני מאוד שמח שאמרת לי את האמת”. כך אתם מעבירים לו מסר שאינכם כועסים אם הוא מתוודה על מעשיו.
  • נסו לקרוא ספרים או לספר סיפורים שמדגישים את חשיבות הכנות. כך, למשל, הסיפור ‘הילד שצעק זאב זאב’ מדגים היטב כיצד שקרים עלולים להרע לנו.

ילדים אוהבים להמציא דברים. הם מגזימים כדי לתבל את הסיפור ולתת לו יותר נפח. העמדת פנים ושימוש בדמיון חשובים להתפתחותו של ילדכם, וכדאי לעודד סוג כזה של משחק. אינכם צריכים להתייחס ל”המצאות” כאל שקרים, בעיקר אצל ילדים בני פחות מארבע.

כיצד לטפל באמירת שקרים ובשקרים מכוונים

אם ילדכם משקר בכוונה, הצעד הראשון הוא להבהיר לו ששקרים אינם מקובלים עליכם. הסבירו לו מדוע והבהירו לו שייתכן שלא תוכלו לסמוך עליו בעתיד. הצעד הבא הוא להגיב בהתאם. למשל, אם ילדכם צייר על הקיר ושיקר בנוגע לכך, תנו לו לעזור לכם לנקות את הקיר.

חשוב לטפל באופן נפרד בשקר ובהתנהגות שהובילה אליו. אם ילדכם משקר כדי לקבל את תשומת לבכם, חשבו כיצד לתת לו תשומת לב בדרכים חיוביות יותר. אם שיקר כדי להשיג משהו שרצה, כמו ספר חדש, נסו לחשוב על שיטת תגמול שתאפשר לו “להרוויח” את הספר.

ייתכן שיהיה עליכם לשנות את הסביבה של ילדכם כדי לעזור לו להימנע ממצבים שבהם ירגיש צורך לשקר.

כיצד לטפל בשקרים ובאמירתם

  • נסו לספר בדיחה, או ‘להגזים את השקר’ של ילדכם. לדוגמה, אם ילדכם הצעיר מסביר מדוע הצעצוע נשבר ואומר, “הדובון שלי שבר אותו”, הגיבו במשהו טיפשי כגון “מעניין למה הדובון שלך עשה את זה?” המשיכו באותו קו עד שילדכם יתוודה. כך תוכלו לחשוף את השקר וללמד את ילדכם שעליו להגיד את האמת בלי להשתמש באמצעים משמעתיים או להגיע לקונפליקט.
  • אם ילדכם דבק בשקר מכוון שהמציא, השתמשו בשיטת המשמעת המתאימה כדי לחזק את הרעיון ששקרים אינם מקובלים עליכם. על שיטות המשמעת השונות תוכלו לקרוא במאמר לומדים איך להתנהג: על משמעת וילדים.
  • אל תגידו לילדכם שהוא “שקרן”. התווית הזו עלולה להזיק להערכה העצמית שלו, ולהוביל לשקרים נוספים. כלומר, אם ילדכם מאמין שהוא שקרן, עדיף לו כבר להמשיך לשקר. כדאי לדבר על ההתנהגות שלו ולתייג אותה (‘מה שאמרת כרגע הוא לא אמת’) ולא אותו עצמו (‘אתה שקרן’).

מה לעשות כשילדים גדולים יותר משקרים

ככל שהילדים גדלים, הם משקרים יותר ויותר. אם ילדכם משקר לעיתים קרובות, כדאי לדבר איתו על כך בצורה רגועה. פנו זמן לשיחה, ואמרו לילדכם כיצד השקרים שלו גורמים לכם להרגיש, כיצד הם משפיעים על מערכת היחסים שלכם ומה יקרה אם בני המשפחה והחברים יפסיקו להאמין לו.

כשאתם יודעים בוודאות שהוא אינו אומר את האמת, הבהירו לו זאת. ילדכם צריך לדעת שתכונות כגון כנות ויושר חשובות לכם. עם זאת, אל תשאלו אותו כל הזמן אם הוא אומר אמת.

לעיתים נראה שילדכם ממשיך לשקר, ללא קשר למה שאתם עושים. אולם אם אתם ממשיכים לשבח אותו על כך שהוא אומר את האמת, ובד בבד להגיב בהתאם על אמירת שקר, סביר להניח שילדכם ישקר פחות ככל שיתבגר. תקופה זו עשויה להימשך עד סביבות גיל שבע או יותר. כדאי לדעת שילדים מכל הגילאים, שנהנים מתקשורת טובה עם הוריהם ומדברים איתם על מעשיהם, נוטים להשתמש פחות בהתנהגות אנטי סוציאלית, שאינה מקובלת על החברה.

חלק מהילדים, בעיקר לאחר גיל שבע, עשויים לשקר בתדירות גבוהה כחלק מדפוס רחב יותר של התנהגויות חמורות, שליליות או אפילו בלתי חוקיות כגון גניבה, הצתה או פגיעה בבעלי חיים. אם ילדכם מתנהג כך, כדאי לבקש עזרה מקצועית מהיועץ בבית הספר, מפסיכולוג או מפסיכיאטר.

שקרים בנוגע להתעללות ולעניינים חמורים נוספים

לפעמים, ילדים משקרים כדי לשמור סוד או כדי להגן על מישהו. לדוגמה, ילד שעבר התעללות על ידי מבוגר עשוי לשקר כדי להגן על אותו מבוגר. לעיתים קרובות הילד מפחד שייענש אם יספר את האמת. אם אתם חושדים שילדכם משקר על משהו חמור יותר:

  • הבטיחו לו שוב ושוב שתשמרו על ביטחונו אם יגיד את האמת.
  • נסו ככל יכולתכם לשכנע אותו שתשפרו את המצב.

אם אתם מודאגים בנוגע לביטחונו או לרווחתו של ילדכם, פנו במהירות לקבלת עזרה מקצועית. רופא המשפחה או היועץ בבית הספר יוכלו לייעץ לכם לאן לפנות.

דברו עם ילדיכם על “סודות טובים” (הכנת מסיבת הפתעה למישהו), להבדיל מ”סודות רעים” (הקשורים לפגיעה של מישהו)- אותם כדאי וחובה לחלוק עם מבוגר אחראי, רצוי אחד ההורים.

שקרים לבנים

“שקר לבן” הוא שקר בלתי מזיק שנאמר בכוונה טובה – בדרך כלל כדי להגן על רגשותיו של אדם אחר. למשל, לפני שילדכם מקבל מתנה, ייתכן שאתם מעודדים אותו להגיד שהוא אוהב אותה. במצב זה, חלק מהילדים עדיין יגידו את האמת (“אני לא אוהב את זה!”) מכיוון שהילד נמצא בשלב התפתחותי בו הוא אינו מסוגל עדיין להבין שבכוחו ובכוח דיבורו הוא עשוי לפגוע ברגשותיו של מישהו אחר, באמירת אמת.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר היסודי, יכולתם לספר שקרים לבנים משתפרת. עד גיל ההתבגרות, ילדים מספרים שקרים לבנים בקביעות כדי להגן על הרגשות של חבריהם.

כשההורים מספרים שקרים לבנים

לפעמים, לא מזיק לספר לילדכם שקר לבן. חלק מהשקרים הלבנים נועדו להגן על תמימותו, לעודד התפתחות יצירתית או ללמד אותו על מיומנויות חברתיות חשובות. לדוגמה, אתם עשויים להגיד לילדכם שלחיבוק יש כוח קסם שירפא אותו כשהוא פוגע בעצמו. חלק מההורים אוהבים לשחק משחקים, כמו למצוא פיות בגינה.

אף שהם בלתי מזיקים, לא כדאי לספר שקרים לבנים לעיתים קרובות מדי. ההבדל בין שקר לבן לשקר אמיתי – אחד נועד כדי להימנע מעונש, לדוגמה – אינו תמיד ברור דיו לילדים. ילדים שרגילים לשמוע שקרים צפויים יותר לשקר בעצמם. ככלל כדאי להימנע מאמירת שקרים. אם ילדכם מראה לכם ציור, אינכם חייבים לשקר, תוכלו להגיד: ” אני אוהב את בחירת הצבעים שעשית”, “אני רואה שהשקעת מחשבה ב….” או “בוא ותראה לי איך עשית את היצירה הזו, זה ממש מעניין”.

לעיתים קרובות אנחנו מתפתים לספר לילדים שקרים לבנים כדי לנהל את התנהגותם. לדוגמה, תוכלו להגיד “אני לא יכול לקנות לך את הסוכריות האלה, כי לא הבאתי כסף”. זה עשוי לעבוד פעם אחת, אך גם להוביל לתוצאה ההפוכה אם אתם נתפסים (למשל, אם הארנק שלכם מלא בכסף), או לגרום לוויכוחים או לחוסר אמון. עדיף לטפל בהתנהגותו של ילדכם בכנות ובדרכים פרודוקטיביות. למידע ולטיפים נוספים, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

לתמוך בחברויות של ילדכם בגיל בית הספר

חברויות של ילדים בגיל בית הספר

עולמו של ילדכם גדל ומתמלא כשהוא נכנס לבית הספר, ומערכות היחסים עם אנשים אחרים – למשל ילדים בכיתה – נעשות חשובות יותר. חברויות עוזרות להערכה העצמית של ילדכם, וחברים טובים נותנים לו תחושת שייכות. יש לו עם מי לבלות ולחלוק את תחומי העניין שלו. חבריו דואגים לו, וגורמים לו להרגיש טוב בנוגע לעצמו.

המשחק הוא חלק ניכר באופן שבו ילדים מתחברים זה לזה ומכירים חברים בבית הספר, והוא מאפשר לילדכם להכיר את חבריו לכיתה ולהסתגל לבית הספר בקלות רבה יותר. הוא ילמד להמתין לתורו, לחלוק ולשתף פעולה עם חברים חדשים. כשילדים מכירים חברים, הם מפתחים מיומנויות חשובות לחיים: הם לומדים להסתדר עם אנשים אחרים, איך להיות עצמאים וכיצד לפתור סכסוכים ובעיות. ילדים שמסתדרים עם אחרים נתקלים בפחות קשיים חברתיים ורגשיים בהמשך.

מדוע ילדכם צריך חברים בבית הספר – וגם אתכם

ילדים צעירים נהנים לשחק עם חברים, אך עדיין זקוקים להוריהם. למעשה, בשנים הראשונות בבית הספר, מערכות היחסים במשפחה עדיין משפיעות מאוד על התפתחותו של ילדכם. מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה הן בדיוק מה שילדכם צריך כדי ללמוד ולגדול, והן משמשות כבסיס ביתי יציב ובטוח במהלך העליות והמורדות שחוות החברויות החדשות – ואובדנן. האהבה והדאגה שאתם נותנים לילדכם בבית עוזרות לו להתמודד עם מערכות יחסים אחרות:

גם אם ילדכם מוטרד מכך שנשאר מאחור או רב עם חבר, הוא יודע שאתם תמיד שם בשבילו. כדי לעזור לו, דברו על מה שקרה וכיצד הרגיש. לדוגמה, “איך הרגשת כשניצן לא נתנה לך לשחק?”. כך ילמד ילדכם לזהות את רגשותיו ולהתמודד איתם. ולפעמים, כל מה שצריך הוא להקשיב ולתת חיבוק גדול.

מדוע כדאי להכיר את החברים של ילדכם

ההיכרות עם חבריו של ילדכם מאפשרת לכם לגלות:

  • מי הם האנשים החשובים בחייו
  • על מי הוא מדבר ואילו מן ילדים הם
  • איזו השפעה יש לחברים על ילדכם
  • כיצד הוא מסתדר עם חבריו
  • את מי להזמין למפגשי משחק ולמסיבות יום הולדת
  • משפחות אחרות של ילדים באותו גיל.

אם אינכם בטוחים מי הם החברים של ילדכם, פשוט שאלו אותו, או בדקו עם מי הוא יוצא לשחק בחצר בבית הספר. אפשר גם לקבוע פגישה עם המורה, או להשתתף באירועים של בית הספר, במשחקי ספורט או בכיתה, כדי לראות עם מי ילדכם מסתדר היטב.

כיצד לתמוך בחברויות של ילד בגיל בית הספר

ילדים שמכירים חברים בקלות

אם ילדכם מכיר חברים בקלות ומסתדר איתם היטב, תוכלו לדבר עם ההורים האחרים, לקבוע מפגשי משחק ומסיבות פיג’מות. אם קשה לו להתמודד עם מפגשי משחק או שהוא וחברו אינם מסתדרים היטב, נסו לקבוע מפגשים קצרים למדי, בני שעה-שעתיים, למשל. אפשר לעזור לילדים לבחור פעילות ששניהם ייהנו ממנה.

בתחילת המפגש בביתכם, הסבירו לילדים היכן מותר לשחק, הראו להם את השירותים והציעו להם חטיף או משקה. הישארו זמינים במקרה שאחד הילדים זקוק לעזרה, אך תנו לילדכם ולחברו זמן ומרחב כדי ללמוד כיצד להסתדר זה עם זה.

ילדים שמתקשים להכיר חברים

אם ילדכם מתקשה להכיר חברים, אפשר לעזור לו באופן אקטיבי יותר. חפשו, למשל, פעילויות אחרי הלימודים – ענפי ספורט, ריקוד או שיעורי אמנות – כדי לתת לילדכם הזדמנויות לפגוש ילדים שחולקים איתו תחומי עניין. לפעמים פשוט צריך להזכיר לו מה לעשות. לדוגמה, עודדו את ילדכם להציג את עצמו בפני ילדים חדשים: “היי, קוראים לי נועם. איך קוראים לך?”

לפעמים תצטרכו לקבוע מפגשי משחק עבור ילדכם. למשל, בדרך הביתה מאחת הפעילויות, שאלו אותו אם הוא רוצה להזמין חבר הביתה. בשיעור הבא, עזרו לו להזמין את אותו חבר. רעיון נוסף הוא לשאול אותו אם הוא מתעניין באחד המשחקים שהילדים האחרים משחקים בבית הספר. יכול להיות שהוא רוצה מאוד לשחק כדורגל, אבל לא בטוח מה הם הכללים. אם הוא לא אוהב את המשחקים ששאר הילדים משחקים, הציעו לו להתחיל במשחק שהוא אוהב, ולבקש מכמה מהילדים בכיתה להצטרף אליו.

רעיונות נוספים לתמיכה בחברויות

בחלק מבתי הספר יש תוכנית חונכות, שבה תלמידים צעירים מקבלים חונך בוגר במהלך השנה. אם ילדכם זקוק לעזרה כדי למצוא חברים או אינו בטוח במה לשחק, הוא יכול לבקש עזרה מהחונך. בתי ספר רבים מציעים דרכים נוספות למצוא חברים למשחק, ולכן, אם נראה לכם שילדכם צריך עזרה כדי להכיר חברים, כדאי לשאול את המורה.

ילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים למעט עזרה נוספת. אפשר לנסות להכיר הורים אחרים ולהיפגש אחר הצהריים במגרש המשחקים. ספרו להורים ולילדים האחרים כיצד יוכלו לשלב את ילדכם במשחק. למשל, “תום אוהב להסתכל על ילדים משחקים כדורגל. הוא יכול להחזיר את הכדור פנימה כשהוא מתגלגל מחוץ למגרש, ולרשום את הנקודות”.

בעיות בחברות

אם אתם רואים שילדכם אינו מאושר בבית הספר, אינו אוכל ארוחת צהריים או נראה שהוא סובל מחרדה חברתית, יכול להיות שיש לו בעיה להכיר חברים ולתחזק את החברויות. דברו עם ילדכם, שאלו אותו איך הולך בבית הספר והקשיבו לדבריו. חלק מהילדים ישמחו לספר לכם מה קורה, אבל אחרים יתקשו לעשות זאת. כדי לעודד את ילדכם, ספרו לו על בעיה בחברות שאתם נתקלתם בה כילדים, או קראו סיפור על בעיות בחברות (בקשו המלצה מהספרייה המקומית או מהספרייה בבית הספר). אם ילדכם אינו מוכן לדבר, הזכירו לו שתמיד יוכל לבוא לדבר איתכם, כשירצה.

כדאי לדבר עם המורים, שאולי הבחינו בשינויים בכיתה או בהפסקה. אם אתם חושדים שילדכם סובל מבריונות או שילדכם נוהג בבריונות בילדים אחרים, עליכם להתערב ולעזור.

אם אתם מודאגים בנוגע לחברויות של ילדכם – למשל, ילדכם וחבריו משחקים בדברים שאינם בטוחים – הצעד הראשון הוא לדבר איתו. לדוגמה, “נראה לך שזה רעיון טוב לקפוץ מראש המגלשה? אתה עלול להיפצע”. כך יוכל ילדכם ללמוד לקבל החלטות, במקום לעשות מה שחבריו עושים.

חברים מבתי ספר אחרים – למשל, חברים משיעור אמנות, מהשכונה או ילדים של חברי המשפחה – יכולים לשפר את הביטחון העצמי של ילדכם, בעיקר אם הוא מתקשה ליצור חברויות בבית הספר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות באינטרנט: ילדים עד גיל 11

מדוע חשוב לשמור על בטיחות באינטרנט

החיבור לאינטרנט מכניס את העולם כולו למחשב, לטלפון הסלולרי, לטאבלט, לטלוויזיה ולחיי המשפחה שלכם – על הצדדים הטובים והרעים שבו. נקיטת כמה אמצעי זהירות מעשיים לבטיחות באינטרנט תגן על ילדכם מפני תוכן ופעילויות מסוכנים ובלתי הולמים, ותאפשר לו להפיק את המיטב מהחוויה המקוונת, שמציעה פוטנציאל ללמידה, חקירה, יצירתיות ויצירת קשר עם אחרים.

כדי לעזור לילדיכם להשתמש באינטרנט בבטחה, השגיחו עליהם, הגנו עליהם ולמדו אותם. אם אינכם מכירים את האינטרנט ומרגישים איתו בנוח, מומלץ ללמוד את הנושא בעצמכם. כיצד ללמד את ילדיכם להשתמש באינטרנט בבטחה? בדיוק כפי שאתם מלמדים אותם לחצות את הכביש: באמצעות זמן, תרגול והדרכה זהירה מצדכם ומאנשים נוספים שאתם סומכים עליהם, כגון המורים בבית הספר.

השגיחו על הפעילות המקוונת של ילדכם

אפשר להשגיח על השימוש שילדכם עושה באינטרנט בכמה דרכים:

  • דברו עם כל בני המשפחה על הגישה לאינטרנט. דברו עם ילדכם באופן רגוע וישיר על פעילויותיו באינטרנט, כדי שתוכלו להשגיח עליו באופן הטוב ביותר.
  • שימו את המחשב בחלל המשותף בבית, או ודאו שהוא משתמש בטאבלט, בטלפון הסלולרי או בכל מכשיר אחר במקום שבו תוכלו לראות אותו. אם אפשר, מנעו פעילות מקוונת בחדר העבודה או בחדר השינה. כך תוכלו להשגיח על הזמן שילדכם מבלה בפעילות מקוונת, וכן על האתרים שבהם הוא גולש.
  • סגרו את הגישה לאינטרנט במהלך הלילה, כולל לטלפונים סלולריים, והחזיקו את המכשירים הניידים בחלל המשפחתי המשותף.
  • שבו עם ילדכם וקבעו כמה כללים פשוטים והוגנים הנוגעים לשימוש באינטרנט. לדוגמה, הציבו מגבלה סבירה לזמן המסך של ילדכם. דברו איתו כיצד הכללים חלים מחוץ לבית – למשל, בספרייה המקומית. כשילדכם פועל לפי הכללים, תנו לו משוב חיובי.
  • הסבירו לו שאתרי רשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר, פינטרסט, סנאפצ’ט ואינסטגרם אינם מרשים לילדים בני פחות מ-13 לפתוח חשבון. כוונו את ילדכם לאתרים שמתאימים יותר לגילו כמו מיקמק.
  • בדקו את האתרים שבהם גלש ילדכם באמצעות לשונית ההיסטוריה בדפדפן.

דברו עם ילדכם וכתבו יחד הסכם לשימוש באינטרנט, שיכלול למשל את זמן השימוש המקוון מדי יום, והיכן מותר לו להשתמש במכשיר. כמו כן, הכניסו כלל שמאפשר לכם לדעת את הסיסמה לחשבונותיו של ילדכם, ולבדוק את היסטוריית הגלישה שלו מדי פעם. כדאי להכניס גם את התוצאות של הפרת ההסכם. דוגמאות לקווים מנחים לשימוש בטוח ניתן למצוא באתר איגוד האינטרנט הישראלי.

הגנו על ילדכם באינטרנט

כך תוכלו להגן על ילדכם באופן אקטיבי כשהוא משתמש באינטרנט:

  • השתמשו בספק אינטרנט ידידותי למשפחה, שמציע שירותים וכלים המיועדים להגן על חוויית השימוש באינטרנט לילדים, או בתכנות פיקוח על גלישה.
  • עזרו לילדכם לזהות חומרים שאינם מתאימים לו, ואמרו לו מה עליו לחפש. לדוגמה, “אם אתה נכנס לאתר שיש בו תמונות מפחידות או גסות, קללות או מילים כועסות, תגיד לי. זה לא אתר טוב בשבילך”.
  • כשילדכם מוריד יישומון (אפליקציה) חדש, מצטרף לאתר חדש, פותח חשבון, נרשם לקבלת ניוזלטר וכדומה, בדקו מהר ככל האפשר את הגדרות הפרטיות וסדרו אותן בהתאם להעדפתכם. בחרו את הגדרות הפרטיות המחמירות ביותר, כבו את האפשרות לשתף את המיקום וכן הלאה.
  • אמרו לילדכם לא לשתף ברשת פרטים אישיים כמו שם משפחה, כתובת, מספר טלפון, תאריך לידה ובית הספר.
  • בקשו מילדכם לספר לכם אם מישהו שהוא אינו מכיר יוצר איתו קשר באמצעות הודעת דוא”ל, הודעת צ’ט, מסר ברשת החברתית ועוד. חסמו את אותו אדם מהחשבון של ילדכם.

ודאו שילדכם מבין שעליו לנהוג בזהירות רבה כשהוא פוגש ומשוחח עם אנשים ברשת. אנשים אלה עשויים להעמיד פנים שהם מישהו אחר, ולזכות באמונו של ילדכם. ישנם אנשים שאפילו מעמידים פנים שהם ילד אחר, כדי שיוכלו להתחבר לילדים ולנצל אותם.

למדו את ילדכם התנהגות מקוונת בטוחה ואחראית

עזרו לילדכם ללמוד כיצד להשתמש באינטרנט בבטחה, באחריות ובהנאה:

  • כשאתם מדריכים את ילדכם, התמקדו בהיבטים החיוביים של האינטרנט. הציגו בפניו אתרים מהנים, מעניינים או חינוכיים (ואז צרו להם סימנייה לשימוש עתידי). לדוגמה, תוכלו לעזור לילדכם למצוא מידע שהוא זקוק לו לשיעורי הבית.
  • הסבירו לו שישנם אתרים באינטרנט שפונים למבוגרים בלבד ואינם מיועדים לילדים.
  • הסבירו לו שלא כל המידע שהוא מוצא באינטרנט הוא טוב, אמיתי או מועיל. עודדו אותו להטיל ספק בדברים שהוא מוצא באינטרנט. כשהוא מוצא אתר חדש, הנחו אותו לשאול שאלות שונות: “מי אחראי על האתר הזה?”, “האם מצאתי מידע אמיתי או שזו רק דעה של מישהו?” ו”האם האתר הזה מנסה להשפיע עליי או למכור לי משהו?”
  • דברו עם ילדכם כיצד להיות אזרח דיגיטלי טוב ובטוח, על האופן שבו עליו להתנהג כלפי אחרים ברשת ועל הדברים שהוא חולק על עצמו – ובעיקר תמונות. באופן כללי, אם ילדכם לא היה אומר או עושה משהו נגד אדם מסוים פנים אל פנים, לא כדאי להגיד או לעשות אותו גם ברשת.

שימוש ממושך או תדיר במחשב עלול להשפיע על בריאותו וכושרו הגופני של הילד. עודדו את ילדכם לעשות פעילויות אחרות שיגרמו לו לזוז או לגרות את החשיבה והיצירתיות שלו. למידע ורעיונות נוספות, קראו את המאמרים פעילות גופנית לילדים צעירים.

למדו על האינטרנט בעצמכם

אם אינם מכירים את האינטרנט, התחילו ללמוד עליו בעצמכם:

  • כל מה שצריך כדי להשגיח ולכוון את ילדכם באינטרנט הוא הבנה בסיסית. אפשר לבדוק משאבים קהילתיים בספרייה המקומית או בתוכניות להורים מטעם משרד החינוך, או ליצור קשר עם איגוד האינטרנט הישראלי. ברבים מהם אפשר למצוא מידע נוסף ואפילו כיתות לימוד.
  • אינכם היחידים שילדם יודע כיצד להשתמש באינטרנט טוב מהם, אז למה שלא תבקשו מילדכם ללמד אתכם? שניכם תוכלו ליהנות מכך, והשיעור יעזור לכם להבין יותר מה וכמה ילדכם באמת יודע.
  • פתחו חשבון משלכם ברשת חברתית. תוכלו להתנסות עם הגדרות הפרטיות בחשבון שלכם וללמוד כיצד להגן על ילדכם באופן הטוב ביותר.

חששות בנוגע לשימוש באינטרנט

1. חשיפה לתוכן לא הולם

כשהילדים גולשים באינטרנט, הם נמצאים במרחק קליק אחד או שניים מחומרים אלימים, פורנוגרפיים או פוגעניים (גם אם במקרה), ובעיקר אם לא הותקנו תוכנות סינון על המחשב. ישנם אתרים שמכילים פרסומות לאלכוהול, סיגריות או הימורים. לעיתים קשה לחסום את הפרסומות הללו, כיוון שלרוב מדובר בתמונות ללא טקסט. כמו כן, ישנם פורומים שמעודדים התנהגות בלתי הולמת או מזיקה כמו דיאטות רצח, מין בגיל צעיר או שימוש בסמים.

אפשר להשתמש בתוכנות סינון או במסנן כדי לחסום את הכניסה לאתרים מסוימים. רכשו והתקינו תוכנות שיחסמו הודעות דוא”ל או עמודי אינטרנט המכילים מילות מפתח לא הולמות. ספקי אינטרנט רבים מציעים מסנני אינטרנט כחלק מהשירות.

אם ילדכם נתקל בתוכן בלתי הולם, דברו על כך ברוגע. אמרו לו כמה אתם מרוצים מכך שסיפר לכם, ובקשו ממנו שאם ייתקל בחומרים נוספים שמפחידים אותו או גורמים לו לחוש אי נוחות, שיספר לכם או למורה.

תוכנות סינון אינן יעילות ב-100% ואינן מחליפות את הצורך בהשגחה מצדכם. הן אינן יכולות לסנן הכל, ולעיתים, הילדים מוצאים דרכים לעקוף אותן. כמו כן, ביצועי המסנן תלויים באופן שבו אתם מגדירים אותו. בדקו את מאפייני תוכנת הסינון בזהירות רבה.

2. יצירת קשר עם זרים

קבוצות ווטס אפ, פורומים ומסרים פנימיים במשחקים הם דרכים מהנות ונהדרות להחליף רעיונות, אך הם גם עלולים להיות מסוכנים. הם מאפשרים לאנשים לתקשר באופן אנונימי, ואי אפשר להחיל עליהם מגבלות גיל. כמו כן, הילדים עשויים לקבל הזמנה להיפגש בעולם האמיתי עם אנשים שהכירו ברשת – מה שעלול להוביל למצבים מסוכנים מאוד.

כדי להימנע מסיכוני מעקב, הטרדה והתעללות בילדים ברשת, אמרו לילדכם לעולם לא לתת מידע אישי או לתקשר עם אנשים שאינם מכירים.

3. דליפות והפרת פרטיות

הפרת פרטיות עלולה לקרות כשנותנים פרטים אישיים באתרים שאינם מאובטחים, כשחולקים מידע אישי עם זרים שמכירים ברשת, או כשלא מעדכנים את הגדרות הפרטיות בחשבונות ברשת החברתית.

אמרו לילדכם שכל דבר שהוא כותב באתר אינטרנט או בחשבון מקוון – בהודעת דוא”ל או מסרון, פוסטים על הקיר בפייסבוק וכדומה – יכול להפוך לרכוש ציבורי. חשוב מאוד שילדכם יבדוק איתכם או עם מורה לפני שהוא נותן פרטים אישיים.

4. זמן מקוון ממושך מדי

ייתכן שאם מודאגים שילדכם מבלה יותר מדי זמן באינטרנט. אם ילדכם ביישן באופן טבעי ואינו מרגיש בנוח במצבים חברתיים, הוא עלול לבלות זמן רב מדי באינטרנט, ולסגת מהמשפחה והחברים. אם כל או רוב האינטראקציה שיוצר ילדכם עם חברים נעשית דרך המחשב – הודעות מיידיות, דוא”ל, פורומים – התפתחות המיומנויות החברתיות שלו עלולה להיפגע.

סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי. מומלץ שילדים בני פחות משנתיים לא ייחשפו למסכים בכלל. מומלץ להגביל את זמן המסך לילדים בני שנתיים עד חמש לשעה ביום. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

5. הפרת הכללים המשפחתיים שנוגעים לאינטרנט

אם הסכמתם על כללים לשימוש באינטרנט וילדכם מפר אותם, חסמו את גישתו לאינטרנט לזמן מוגבל. אפשר להזכיר לו שהסכמתם על הכללים והתוצאות להפרתם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התרחקות הדרגתית

מהי שיטת ההתרחקות ההדרגתית?

התרחקות הדרגתית היא שיטת טיפול התנהגותי לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל תינוקות וילדים קטנים. השיטה יכולה לעזור גם לילדים גדולים יותר שמתקשים ללכת לישון, בעיקר אם הם חווים חרדה או מפחדים.

הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו.

הצעדים להתרחקות הדרגתית

  1. הניחו מיטה או כיסא ליד מיטתו של התינוק.
  2. שכבו או שבו לצדו, ולטפו אותו עד שהוא נרדם.
  3. כשהוא ישן, צאו מהחדר.
  4. לאחר שהתינוק מתרגל להירדם כך (בדרך כלל אחרי שלושה לילות), שבו או שכבו בצד המיטה עד שהוא נרדם. אל תגעו בו.
  5. לאחר שהתינוק מתרגל להירדם כך (בדרך כלל אחרי שלושה לילות), הרחיקו מעט את הכיסא או המיטה (40-30 ס”מ). שבו בכיסא עד שהתינוק נרדם.
  6. הרחיקו את המיטה או הכיסא בהדרגה לכיוון הדלת, ומחוץ לחדרו. היציאה הסופית מהחדר עשויה להתרחש אחרי שבוע עד שלושה שבועות.
  7. אם התינוק מתעורר באמצע הלילה, החזירו את הכיסא או המיטה (עד לנקודה שאליה הגעתם קודם). הישארו שם עד שהתינוק חוזר לישון.

טיפים חשובים להתרחקות הדרגתית

  • כשאתם יושבים או שוכבים ליד התינוק, שמרו על השקט. אל תדברו ואל תשחקו איתו.
  • נסו להימנע מיצירת קשר עין כשאתם מרגיעים אותו. כל זה אומר לתינוק שלכם שזמן המשחק נגמר. תוכלו לעצום עיניים בזמן שאתם יושבים ליד התינוק.
  • יש תינוקות שכועסים מאוד שההורים אינם מרימים אותם, אבל חשוב לעמוד בפיתוי ולא להרים את התינוק. אם אתם מרימים אותו, אתם מסתכנים בפגיעה בהרגל. בסופו של דבר, התינוק ילמד שאתם שם כדי לנחם אותו, אך אינכם מרימים אותו.
  • כשמנסים שיטות הרגעה חדשות, הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על עקביות. ככל שתשמרו על עקביות רבה יותר, כך ילמד התינוק להירדם לבדו מהר יותר.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא המשפחה או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תוכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

היכן לקבל תמיכה ועזרה נוספת

התרחקות הדרגתית אינה הטיפול היחיד שבו אפשר להשתמש. למידע נוסף על שינוי דפוסי השינה של התינוק שלכם, קראו את המדריך לפתרון בעיות השינה.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההתרחקות ההדרגתית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

זמן האמבטיה לתינוקות המסוגלים לשבת

מתי לעשות אמבטיה?

אם התינוק שלכם ממש נהנה מהאמבטיה ונראה שהיא מרגיעה אותו (עד כדי שינה!), כדאי לעשות לו אמבטיה מדי יום. עם זאת, נסו שלא לעשות לו יותר מאמבטיה אחת ביום, כיוון שעורו העדין עלול להתייבש.

עדיף לעשות אמבטיה בסוף היום. שעת האמבטיה עוזרת להיכנס לשגרת ההשכבה לישון. היא מאותתת לתינוק שהגיע הזמן לשכב במיטה, מרגיעה אותו ומכינה אותו לשינה.

היכן לעשות אמבטיה?

כעת התינוק שלכם בוודאי כבר גדול מכדי להיכנס לאמבטיית תינוק מפלסטיק, והוא יכול לשבת לבדו. משמעות הדבר היא שהגיע הזמן לעבור לאמבטיה גדולה יותר. חלק מהתינוקות פשוט אוהבים יותר את המרחב הגדול באמבטיה, ואחרים עלולים להיות מוטרדים מעט בגלל המעבר. תוכלו להקל על המעבר אם בפעמים הראשונות תניחו את אמבטיית התינוקות הקטנה בתוך האמבטיה הגדולה.

ברגע שהתינוק שלכם מוכן לאמבטיה הגדולה, אפשר לעשות אמבטיה יחד איתו (אך יש לשמור על זהירות, וכדאי שיהיה אדם נוסף בבית שיוכל לעזור). אימהות מניקות יכולות גם להניק אותו בתוך האמבטיה.

כמו כן, באמבטיה גדולה יש מקום רב יותר לצעצועים ומשחקים. התינוק אינו זקוק לצעצועים רבים באמבטיה, והם יכולים להיות פשוטים מאוד. למשל, התינוק יאהב להתבונן בכם מוזגים מים מתוך כוס פלסטיק, או לשחק עם מגבת קטנה. אפשר גם לתת לו “לשחות” באמבטיה – אך יש לתמוך בגופו ובראשו.

זהירות באמבטיה

זכרו תמיד להיות זהירים בשעת האמבטיה:

  • לעולם אל תשאירו את התינוק לבד באמבטיה, גם לא בתוך מתקן ישיבה.
  • בזמן הרחצה, רצוי לכבות את הטלפון או לשים אותו במצב שקט. כך פוחתים הסיכויים שדעתכם תוסח.
  • אם יש לכם טלפון חשוב או משימה אחרת, הוציאו את התינוק מהאמבטיה ורוקנו את המים.
  • כשאתם מוציאים את התינוק מהאמבטיה, הניחו אותו במקום בטוח, למשל במיטה שלו, ושמרו על חום גופו.
  • ודאו שכל הסבונים, השמפו ומכשירי החשמל רחוקים מהישג ידו.
  • פתחו קודם את ברז המים הקרים, לאחר מכן את ברז המים החמים וסיימו תמיד עם ברז המים הקרים. כסו את הברזים כדי למנוע כוויות.
  • הוציאו את הפקק מהאמבטיה כשאינכם משתמשים בו.
  • הניחו שטיח גומי נגד החלקה באמבטיה.

למידע נוסף על רחצת התינוק באמבטיה קטנה, קראו את המאמר רחצת תינוקות רכים.

רחצת התינוק: צעד אחר צעד

הנה כמה צעדים בסיסיים לרחצת התינוק באמבטיה:

  1. ודאו שכל מה שאתם צריכים (מגבת, מגבת פנים, צעצועי אמבטיה, סבון לתינוקות, תחליב או שמפו, בגדים נקיים וחיתול נקי) נמצא בהישג יד, כדי שלא תצטרכו לעזוב את התינוק באמבטיה. אל תכניסו לאמבטיה צעצועים רבים מדי.
  2. הניחו שטיחון גומי נגד החלקה על רצפת החדר ובתחתית האמבטיה.
  3. מלאו את האמבטיה במים חמים (אך לא רותחים) בגובה של כ-8 ס”מ. סגרו את ברז המים ובדקו את הטמפרטורה לפני שאתם מכניסים את התינוק.
  4. הורידו אותו בעדינות לתוך האמבטיה, והמשיכו להחזיק אותו היטב כל הזמן.
  5. כרעו ברך או שבו על שרפרף כדי שגבכם לא יכאב.
  6. סבנו את התינוק קודם, וחפפו את הראש בסוף (אין חובה לחפוף בכל יום. אפשר לחפוף את ראשו של ילדכם גם פעם או פעמיים בשבוע בלבד). כדי לחפוף את הראש, השכיבו אותו על גבו ושטפו את השיער בעדינות.
  7. הרימו אותו בעדינות, הוציאו אותו מהאמבטיה ועטפו אותו במגבת רכה ויבשה.
  8. לאחר הוצאת התינוק, רוקנו את מי האמבטיה מהר ככל האפשר.

אף שהתינוק שלכם גדול יותר, כדאי לצמצם כמה שיותר את השימוש בסבון, שמפו וקצף אמבט, שעלולים לגרות את העור ולגרום לתפרחת חיתולים.

תמיד הישארו עם ילדכם כשהוא נמצא באמבטיה. ילדים יכולים לטבוע בתוך כמה שניות אפילו במים רדודים מאוד. ייתכן שהתינוק ינסה להתרומם ולהיעמד באמבטיה. אם אינכם יכולים למנוע זאת ממנו, הקפידו להחזיק אותו היטב כדי שלא יחליק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

ילדים בני שש עד תשע זקוקים ל-11-10 שעות שינה בלילה. לרוב הם עייפים אחרי יום הלימודים, ומבקשים ללכת לישון בסביבות שמונה בערב. כשילדכם ישן היטב, הוא רגוע, שמח ומוכן יותר לבית הספר. שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות. כדורים ותרופות אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים  אלא אם הן נובעות מסיבות רפואיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש בדרך כלל דרכים טובות יותר להתמודד איתם.

שגרת השכבה

שגרת ההשכבה בגיל זה חשובה מאוד, ועוזרת לילדכם להוריד הילוך ולהירגע אחרי היום העמוס שעבר עליו. הקפידו שחדר השינה יהיה חשוך, נעים ושקט, כדי שיוכל להירגע ולהירדם בקלות. הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: להתקלח, ללבוש פיג’מה, לצחצח שיניים וללכת לשירותים.
  • 19:00: זמן מנוחה שקט בחדר: אפשר לקרוא ספר, לספר סיפור או לשוחח בשקט.
  • 19:15: אומרים לילה טוב ומכבים את האור.

אחרי יום מרגש ועמוס בבית הספר, סביר להניח שרוב האירועים והדאגות עדיין מסתובבים בראשו של ילדכם. אם הוא ממשיך לחשוב על כמה דברים לא פתורים כשהוא הולך לישון, שנתו עלולה להיות חסרת מנוחה או מלאה בחלומות רעים. עזרו לו להירדם ולהירגע לפני השינה ועודדו הרגלי שינה טובים.

ילדים רבים בגיל זה מדברים מתוך שינה, בעיקר אם הם מתרגשים או מודאגים ממשהו, למשל הופעה חשובה בבית הספר, טיול, חג או מבחן. בדרך כלל אין מה לדאוג. דברו עם ילדכם על אותו אירוע באופן רגוע ותומך, כדי להפחית את הפטפוט הלילי.

הרטבת לילה

ילדים אינם יכולים לשלוט בהרטבת לילה, אך כמעט תמיד הם מצליחים להתגבר על העניין בסופו של דבר. אם ילדכם עדיין מרטיב את המיטה בלילה, אל דאגה: סביר להניח שישנם ילדים נוספים בכיתתו שעדיין עושים זאת גם הם.

אחוז הילדים שמרטיבים בלילה:

  • גיל ארבע: 30%
  • גיל חמש: 20%
  • גיל שש: 10%
  • גיל עשר: 5%
  • גיל 15: 1%

ילדים שמרטיבים בלילה אינם מתעוררים כשהשלפוחית שלהם מלאה. רבים מהם ישנים עמוק יותר מאחרים, וקשה יותר להעיר אותם. יש ילדים שמייצרים יותר פיפי במהלך הלילה מאחרים, כתוצאה מרמה נמוכה של הורמון מיוחד שאחראי על ריכוז השתן.

הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהרטבת לילה היא דבר נפוץ בגילאים אלו, שאין צורך להתבייש ושזה יעבור. הוא בוודאי ישמח לשמוע אם אינו היחיד במשפחה שסבל מכך. כדי לעזור לו להתמודד עם העניין, הסבירו לו במונחים פשוטים מהן הסיבות להרטבת הלילה.

היבדקו אצל רופא אם:

  • ילדכם בן ה-4 ומעלה עדיין מפספס במהלך היום
  • ילדכם, שהיה יבש בלילה במשך שישה חודשים לפחות, חוזר להרטיב למשך יותר מלילה-שניים
  • אתם מוטרדים מאוד מהרטבת הלילה
  • ילדכם מוטרד מהרטבת הלילה או מתבייש בה מאוד
  • יש לכם חששות נוספים הקשורים להרטבת הלילה.

ביעותי לילה וסיוטים

ביעותי לילה נפוצים פחות מאשר סיוטים ולרוב נעלמים עד גיל שש. ביעותי הלילה אינם מזיקים לילדכם, ששקוע בשינה עמוקה ולרוב אינו זוכר דבר בבוקר. עם זאת, הם עלולים לערער מאוד את ההורים! על ההבדל שבין בעיתוי לילה לסיוטי לילה תוכלו לקרוא במאמרים לעיל.

כ-50% מבני החמש חווים סיוטים, ולעיתים קרובות, הם מפחידים עד כדי כך שהם מתעוררים מהשינה.  ככל שהילדים גדלים, הם מבינים טוב יותר שזהו רק חלום. סביר להניח שעד גיל שבע, ילדכם ילמד להתמודד עם הסיוטים בלי לקרוא לעזרתכם.

חריקת שיניים

ילדים רבים חורקים שיניים מתוך שינה. אין זה אומר שמשהו לא בסדר עם ילדכם, ובמרבית המקרים החריקה אינה גורמת נזק. במקרים של חריקה משמעותית ומתמשכת רצוי להתייעץ עם רופא שיניים כדי לבחון את הצורך להגן על השיניים.

כיצד ילדים ישנים

חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. מחזור השינה של ילדכם אורך כ- 40-60 דקות בלבד, לעומת מחזור של 90 דקות אצל מבוגר. כל מחזור מורכב משלב של שינה קלה ושינה עמוקה, ולאחר מכן – התעוררות קצרה.

בתחילת הלילה, מרבית השינה של הילד היא שינה עמוקה. לאחר מכן, לקראת אמצע הלילה, המצב מתהפך, ומרבית השינה הופכת להיות קלה יותר. כך גם אצל מבוגרים, ועל כן קל יותר להעיר אותנו לקראת סוף השינה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התעלמות שיטתית

עקרונות הבסיס

התעלמות שיטתית היא מניעה מכוונת של תשומת הלב מילד, כאשר הוא מתנהג באופן בלתי ראוי. משמעות הדבר היא שבזמן שהוא מתנהג באותו אופן, לא מביטים בו ולא מדברים אליו. השיטה מבוססת על העובדה שקבלת תשומת לב מאדם אחר היא גורם מניע רב ערך בהתנהגות האנושית. בגלל הצורך המובנה שלנו, כבני אדם, במגע ובקשר חברתי, התנהגות שמושכת תשומת לב צפויה להופיע יותר בעתיד.

קבלת תשומת לב מההורה היא פרס יקר במיוחד לילדים, בגלל ההתקשרות החזקה שקיימת בין הורים וילדים. תשומת לב הורית חזקה כל כך עד שלפעמים, כמעט אין זה משנה באיזה סוג של תשומת לב מדובר. מנקודת מבטו של הילד, תשומת לב שלילית עדיפה על אי קבלת תשומת לב בכלל. תשומת לב, גם אם היא שלילית, נחווית בעיני ילדים מסוימים כתשומת לב גם היא, ועל כן מתגמלת באיזשהו אופן, גם אם היא לא רצויה.
תגמלו את ילדכם בתשומת לב רבה כשהוא מתנהג היטב, אך אל תשימו לב אליו כשהוא מתנהג באופן בלתי ראוי. מתן תשומת לב  ומניעת תשומת הלב נקודתית בזמנים מתאימים באופן שיטתי יכולים לעצב את התנהגותו של ילדכם.

מדוע להשתמש בהתעלמות שיטתית?

כל יום, כל היום, ילדכם לומד כיצד למשוך את תשומת לבכם. לכן, עדיף כבר להשתמש בתשומת הלב כדי לעזור לילדכם לפתח התנהגות ראויה – התנהגות שאתם מאמינים שחשוב שילמד, ומתאימה לערכי המשפחה. זה לא עולה כסף, ודורש מאמץ קטן יחסית מצדכם. עם זאת, התכוננו – התנהגות שזוכה להתעלמות בדרך כלל מחמירה לפני שהיא משתפרת. זכרו זאת כשאתם מחליטים אם להשתמש בהתעלמות שיטתית ככלי התנהגותי.

ממה ניתן להתעלם?

התקפי זעם, רקיעות חוזרות ברגליים, השמעת קולות טיפשיים, עשיית פרצופים, התבכיינות , ויכוחים- כל אלה הן התנהגויות שיש להתעלם מהן. בחירת ההתנהגויות שמהן תבחרו להתעלם תלויה מאוד בהתנהגות עצמה (האם זו בעיה קלה או חמורה יותר) ובמידת הסיבולת שלכם לתסכול. אף על פי כן, התעלמות שיטתית היא כלי מצוין לארגז הכלים של ההורות.

לפני שמתחילים להשתמש בהתעלמות שיטתית

התעלמות אינה תמיד האפשרות הטובה ביותר לטיפול בהתנהגות שאתם מעוניינים לעצור. לפני שאתם מחליטים אם להתעלם מהתנהגות מסוימת, שאלו את עצמכם:

  • האם ההתנהגות הזו זוכה לתשומת לבכם? לפני שאתם מתחילים, ודאו שההתנהגות אכן זוכה לתשומת לבכם. אם היא זוכה לתשומת הלב של מישהו אחר – לדוגמה, אחד האחים או החברים – ההתעלמות שלכם לא תשנה דבר.
  • האם עליכם להתעלם מההתנהגות? יש התנהגויות שיזכו לתשומת לבכם, אך ייתכן שלא תוכלו או לא תרצו להתעלם מהן. אי אפשר להתעלם מהתנהגות שמסכנת את ילדכם או פוגעת באחרים או ברכוש (למשל, נשיכות, מכות, משיכת וילונות, זריקת חפצים ועוד). לפעמים ההתנהגות הבלתי רצויה מפריעה מדי או רועשת מדי מכדי להתעלם ממנה.
  • האם תוכלו להתעלם מההתנהגות אם היא מחמירה? נאמר שהתחלתם להתעלם מהתנהגות מסוימת, אך הנחישות שלכם מתערערת ואתם מתחילים לשים לב להתנהגות הזו כשהיא מחמירה. במקרה כזה, אתם מסתכנים בתגמול לא מכוון של ההתנהגות החמורה יותר, ומגבירים את הסיכוי שההתנהגות החמורה יותר תתרחש שוב. אם אתם מרגישים שלא תוכלו להתעלם מההתנהגות החמורה יותר, עדיף שלא לנסות את השיטה מלכתחילה.
  • האם תוכלו להתעלם מההתנהגות בכל מקום שהיא מתרחשת? אם אתם מתעלמים מההתנהגות הבלתי רצויה במקום אחד אך לא במקום אחר, היא תתרחש יותר במקום שבו אינכם מתעלמים ממנה.
  • האם תוכלו להתעלם מההתנהגות בכל פעם שהיא מתרחשת? זהו עניין קריטי. אם אתם מתעלמים לפעמים ולא כל הזמן, אתם מסתכנים ביצירת התנהגות שאפילו קשה יותר לשנות. כשהתגמול הוא רב ערך ובלתי צפוי, בני האדם נוטים לנסות להשיג אותו במאמץ ובעקביות רבים יותר. אם תתגמלו לפעמים את התנהגותו של ילדכם, אתם עלולים לחזק את ההתנהגות הבלתי רצויה אף יותר מאשר אם תתגמלו את ההתנהגות בכל פעם שהיא מתרחשת.
  • האם אנשים אחרים יתעלמו מההתנהגות? אם הצלחתם להתעלם מההתנהגות, אך בן או בת הזוג שלכם, חבר או קרוב משפחה מגיע פתאום ומזכה אותה בתשומת לב, כל העבודה הטובה שהשקעתם תרד לטמיון. ודאו שכל בני הבית מסכימים בנוגע להתנהגות הבלתי רצויה שממנה יש להתעלם. יהיו מקרים שבהם אנשים אחרים יתקשו להבין את השימוש בהתעלמות השיטתית ולא יצליחו לעשות זאת. בסביבה כזו, עדיף שלא להשתמש בשיטה.

כיצד להשתמש בהתעלמות שיטתית

הנה כמה רעיונות לשימוש מוצלח בהתעלמות שיטתית.

  • כשאתם מתעלמים מילדכם, חשוב להתעלם לגמרי. אל תביטו בו או תגידו לו משהו כל עוד הוא ממשיך להתנהג בהתנהגות הבלתי רצויה. מבטים חטופים, חיוכים ואפילו הזעפת הפנים – כל אלה עשויים להיות דווקא מתגמלים. אם אתם אומרים לו, “אני מתעלם ממך!”, אתם לא מתעלמים. אם המצב בטוח ואפשר לעשות זאת, התרחקו מעט מילדכם כשהוא מתנהג באופן לא ראוי.
  • התחילו להתעלם ממנו מיד כשהוא מתחיל להתנהג כך. הפסיקו להתעלם מיד כשהתנהגותו משתפרת לזמן מה.
  • אם קשה לכם להתעלם, תכננו כמה דברים שיסיחו את דעתכם או העסיקו את עצמכם בינתיים. תוכלו לעשות כמה תרגילים פשוטים כדי לשמור על שליטה ולהישאר רגועים.
  • באופן שיטתי, תנו תשומת לב להתנהגות הרצויה במקום להתנהגות שממנה אתם מתעלמים. כך תהפכו את ההתעלמות השיטתית ליעילה אף יותר.

האם עליי להגיד לילדי שאני עומד להתעלם מהתנהגותו?

כשאתם מתעלמים מהתנהגותו של ילדכם, אתם שולחים לו מסר שלא תגיבו כל עוד הוא ממשיך להתנהג כך. לדוגמה, “אם אתה ממשיך לדבר ככה, אני לא עונה לך יותר”. תשובה כזו תתאים בחלק מהנסיבות.

אפשר לבחור שלא לומר דבר, למשל אם ההתנהגות הבלתי רצויה היא קלה ולא חמורה. אפשרות נוספת היא להסביר פעם אחת לילדכם שאינכם עומדים להגיב כשיתנהג בצורה הבלתי רצויה. לאחר מכן, התעלמו מהתנהגות זו בכל פעם שהיא מתרחשת, בלי להגיד דבר נוסף. תצטרכו להחליט אם שווה לכם להגיד לילדכם מאיזו התנהגות אתם מתעלמים (כדי שיבין), אף שאתם מסתכנים בכך שתשומת הלב תתקבל כגמול.

מה קורה כשמתעלמים מהתנהגות?

התנהגות שזוכה להתעלמות בדרך כלל מחמירה לפני שהיא משתפרת. שימו לב לדוגמה הבאה. למישהו יש טלוויזיה פגומה. הוא דופק על הקופסה והתמונה משתפרת. כמה דקות אחר כך, התמונה מרצדת ונעלמת שוב. הוא דופק שוב על הקופסה, אך הפעם, התמונה אינה חוזרת. מה יעשה? הוא דופק שוב, ושוב, אולי אפילו בדפיקות חזקות ועקביות יותר, עד שבסופו של דבר הוא מפסיק, כשברור שהטלוויזיה לא תחזור לעבוד.

אנו נוטים להיצמד להתנהגות שהצליחה בעבר, ומתמידים לזמן רב יותר עד שאנו מוותרים ומחפשים דרך אחרת לטפל במצב. בדומה להתנהגותו של אותו אדם כלפי הטלוויזיה, התנהגותו של ילד שהתבססה היטב נוטה להפוך לתכופה ולאינטנסיבית יותר כאשר התגמול נלקח ממנה. התקפי הזעם יהפכו לרועשים וארוכים יותר, והיללות או ההתבכיינות יהיו עקביות יותר, אם תשומת הלב שפעם תגמלה את ההתנהגויות האלה תיפסק במפתיע. השיפור יגיע לאחר מכן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

לאכול ארוחות משפחתיות עם פעוטות

מדוע ארוחות משפחתיות עם פעוטות הן חשובות

ארוחות משפחתיות הן הזדמנות נהדרת ללמד פעוטות על ניהול שיחה והתנהגות בחברה, וכמובן – על מאכלים ואכילה. זו גם הזדמנות להעניק לפעוטות תשומת לב, ליצור עימם קשר עין ולתקשר עימם באווירה משפחתית תומכת. אם הארוחות הן אירועים שמחים שבהם כל המשפחה מפטפטת מסביב לשולחן, הפעוטות לומדים לצפות לארוחות וליהנות מהן. הם יראו את שאר בני המשפחה נהנים ומנסים מאכלים חדשים ומזינים, וירצו להשתתף גם הם.  נסו לאכול ביחד לעיתים קרובות ככל האפשר, ושמרו על אווירה נינוחה וידידותית.

להדגים אכילה בריאה

אתם משמשים דוגמה אישית לילדכם. ילדכם לומד מכם ורוצה לחקות את מעשיכם. כלומר, הארוחות המשפחתיות הן הזדמנות נהדרת להדגים לו כיצד לאכול בריא. לכן, אם אתם רוצים שילדכם יאכל היטב, כדאי לאכול בריא בעצמכם. ילדים לומדים לאכול את כל המזונות הבריאים שהמשפחה אוכלת, אך יש להציע להם מנה קטנה יותר.

ילדים צעירים מתרגלים לאכול את המזון שהוריהם אוכלים. ככל שהם גדלים, הם חשופים יותר למאכלים שחבריהם (או הילדים בפרסומות) אוכלים. לכן, כל עוד ילדכם צעיר, יש לכם הזדמנות מצוינת להשפיע על בחירות המזון שלו באמצעות הכנת מאכלים בריאים לכל המשפחה ואכילתם.

הפעוט שלכם לא אוכל? אל תדאגו בנוגע למה שהפעוט אוכל – או לא אוכל! – בארוחה אחת או אפילו במהלך היום כולו. התיאבון והקיבולת של ילדים משתנים כל הזמן. אם תסתכלו על מה שהפעוט אוכל במהלך השבוע כולו במקום ביום אחד, סביר להניח שתראו שהוא אוכל מה שצריך.

הקפידו לחתוך ירקות  ופירות טריים בכל ארוחה והקפידו תמיד שתהייה מנת חלבון דלה בשומן (למשל עוף, טופו, דג, קטניות, גבינה עד 5% שומן) ולצידה מנת פחמימות מורכבות (למשל לחם מלא או אורז מלא).

ארוחות ושגרות משפחתיות

כשאתם אוכלים ארוחות משפחתיות כשאפשר, אתם עוזרים לפעוט ללמוד על ערכי המשפחה שלכם. לדוגמה, יש אנשים שמשתמשים בארוחות המשפחתיות כהזדמנות קבועה לשבת יחד ולהתעדכן בחדשות של כל אחד מבני המשפחה. כמו כן, שגרת הארוחות המשפחתיות תיתן לילדכם תחושת קרבה וביטחון.

קביעת זמני ארוחות מסודרים תעזור לילדכם להיכנס לשגרת אכילה. כשילדים יודעים מתי זמן הארוחה, הם מתעניינים יותר בהכנתה ומתרכזים באכילה. השגרה יכולה לעזור אם דעתו של ילדכם מוסחת מדברים אחרים שמתרחשים סביבו, או אם הוא עייף בסוף היום ופחות מתעניין בארוחת הערב. כמו כן, שגרת ארוחה קבועה מונעת נשנושים במהלך היום. הארוחות המשפחתיות עוזרות לילדכם ללמוד מכם מיומנויות אכילה.

אם נימוסי שולחן חשובים לכם, בארוחות המשפחתיות תוכלו לשמש דוגמה ולהראות לילדכם כיצד להתנהג ליד השולחן. כמו כן, תוכלו למנות בפניו את היתרונות של נימוסי שולחן טובים. לדוגמה, תוכלו להגיד, “הרבה יותר קל להבין מה אתה אומר כשאתה לא מדבר בפה מלא!” עם זאת, רוב הילדים אינם תופסים את הדקויות של נימוסי השולחן עד סביבות גיל חמש, ולכן, אל תצפו ליותר מדי.

שימו לב: חשוב לשבת בזמן האוכל כדי למנוע סכנת חנק. אם הפעוטות מסתובבים או משחקים בזמן האוכל, הם אינם מצליחים להתרכז במה שנמצא בפיהם. חשוב מאוד שאתם תרחיקו את כל המסכים (טלפונים, מחשבים, משחקים וטלוויזיה) מסביבת האכילה ותתרכזו באכילה בלבד. זו דוגמה אישית טובה לילד, והיא יכולה ללוות אותו לכל החיים.

לגרום לילדים להתעניין באוכל

ההתבוננות בהורים ובאחים או באחיות הגדולים אוכלים סוגים שונים של מזון בריא בארוחות המשפחתיות יכולה לעודד את הפעוט שלכם לנסות בעצמו. הארוחות המשפחתיות מומלצות במיוחד אם יש לכם סרבן אכילה במשפחה.

כדי לעורר בילדים התרגשות לגבי הארוחה, אפשר להכין ביחד ארוחות וחטיפים כמו כריכים או סלט פירות, ולהניח אותם על השולחן. כשילדכם עוזר לכם להכין את ארוחת הערב, סביר יותר להניח שיתגאה במעשיו וירגיש מעורב – וככל הנראה ישמח יותר לאכול את מה שהכנתם יחד. ילדים שעוזרים בהכנת הארוחות המשפחתיות לומדים הרבה על מזון, ומתחילים להעריך אותו באמת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לתקשר עם הפעוט שלכם

פעוטות: מה צריך לדעת

המילה “פעוט” מייצגת ילדים בגיל שנה עד שלוש וחצי, בערך. –בגיל זה  קצב ההתפתחות והחשיבה המתרחשים במוחם של פעוטות הוא מדהים. עד גיל שלוש, מוחו של הילד גדל לכדי 80% ממוחו של מבוגר, ויש עוד עבודת התפתחות רבה לפניו.

פעוטות:

  • רוצים להיות עצמאים, אך מפחדים להיפרד מכם
  • מרגישים רגשות חזקים, אך אינם מצליחים תמיד לשלוט בהם או למצוא את המילים לבטא אותם
  • מגלים שהם יכולים לשנות את האופן שבו פועל העולם סביבם.

אם תוכלו לעזור לפעוט שלכם בכל הדברים החדשים הללו, תפתחו איתו מערכת יחסים נהדרת.

לעזור לפעוטות להתמודד עם פרידה

חרדת נטישה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים קטנים. אך יש מקרים שבהם עליכם להיפרד – למשל, כשילדכם הולך למסגרת חינוכית או כשמגיעים מטפלים אחרים לשמור עליו. הנה כמה רעיונות כדי לעזור לפעוט להתמודד עם הפרידה מכם.

הכינו אותו לפרידה

דברו עם הפעוט שלכם על מקרים שבהם תצטרכו להיפרד. ילדים מרגישים בטוחים יותר כשהם יודעים מה עתיד לקרות – מתי תתרחקו מהם, היכן הם יהיו, ומתי תחזרו – בעיקר אם הפרידה היא חלק משגרה מוכרת.

אם הפעוט שלכם הולך למסגרת חינוכית או שמישהו אחר מטפל בו, כדאי לאפשר למטפלים ולמחנכים להכיר את השגרות המשפחתיות. המטפלים יוכלו להמשיך בשגרה שלכם, כדי לעזור לילדכם לחוש בטוח יותר כשלא תהיו לידו.

השאירו אותו מחובר לבית

כשילדכם עובר לטיפולו של מישהו אחר, תנו לו לקחת איתו כמה חפצים אהובים מהבית, כמו שמיכה או צעצוע. כך הוא ירגיש שהוא לוקח את חיי הבית איתו, אף שהוא נמצא במקום אחר. רעיון נוסף הוא להכין ספרון עם תמונות של המשפחה, חיות המחמד והבית עצמו, כדי שייקח איתו למסגרת החינוכית.

למדו אותו שאתם עדיין קיימים, למרות שאינכם לידו

לפעוטות לוקח זמן ללמוד שהדברים ממשיכים להתקיים גם כאשר הם אינם רואים אותם – זוהי קביעות האובייקט. כדי לעזור לילדכם לדעת שאתם עדיין קיימים למרות שאינכם לידו, אפשר לשחק משחקים כמו “קוקו” ומחבואים, או לשחק משחק תפקידים עם חיות וצעצועים שנעלמים ומופיעים מחדש. כמו כן, כדאי לבקש מהמחנך או מהמטפל של ילדכם לדבר עליכם כשאינכם שם. כשאתם הולכים, אמרו לילדכם מתי תחזרו.

שמשו לו דוגמה

ילדכם לומד מכם, ולכן עליכם להראות לו שהפרידה אינה מדאיגה אתכם. כך תעשו זאת:

  • אם יש לכם דאגות בנוגע לפרידה, שמרו אותן לעצמכם
  • עזבו במהירות מיד אחרי שתגידו לו להתראות
  • אל תשתמשו בביטויים כמו “אל תפחד” או “תהיה אמיץ”
  • אל תבטיחו לתת לו מתנות כשתחזרו.

כיצד לעזור לפעוט שלכם להתמודד עם תסכול ורגשות חזקים

פעוטות נוטים להרגיש רגשות שעלולים להיות יותר מדי עבורם – הם רוצים להגיד מה הם מרגישים, אך לעיתים קרובות, אינם מצליחים למצוא את המילים המתאימות. זה יכול להיות מתסכל מאוד ולהוביל להתקפי זעם ולהתנהגויות מאתגרות אחרות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך.

למדו אותו מיומנויות רגשיות

אם הפעוט שלכם נהיה מתוסכל, הישארו רגועים בעצמכם כדי למנוע מרגשותיו להחריף. פעוטות מרגישים טוב יותר כשהם יודעים שאתם בשליטה. כמו כן, עזרו לילדכם לתאר את רגשותיו במילים, ולמדו אותו מילים או מחוות שמביעות רגשות חזקים. לדוגמה, “אני רואה שאתה עצוב כי נקרע לך הציור”.

הגיבו לרגשות של ילדכם

תקשורת פנים אל פנים ובגובה העיניים תעזור לפעוט שלכם להרגיש שאתם מדברים איתו, ולא אליו. כשאתם מדברים איתו, רדו לגובה העיניים שלו, כרעו ברך או שבו בישיבה שפופה. אם הוא מתחיל לכעוס או חווה תסכול, נסו להסיח את דעתו או להסיט אותה לפעילות אחרת. לדוגמה, אם הוא רב עם ילד אחר על צעצוע של בוב הבנאי, התחילו לדבר על תומס הקטר.

כשילדכם חווה התקף זעם, הוא עושה זאת בין השאר כדי לראות כיצד אתם מגיבים. התגובה שלכם יכולה להשפיע מאוד על התנהגותו ועל יכולתו לשלוט ברגשותיו. כשאתם נשארים רגועים ולא נכנעים להתקפי הזעם, אתם מראים לילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.

לתמוך בצורך של הפעוט בעצמאות

הנה כמה רעיונות מעשיים שיעזרו לכם לתמוך בעצמאות המתפתחת ובביטחון העצמי של ילדכם, באמצעות התכווננות לרצונותיו להחליט בעצמו:

  • שבחו את ילדכם על כך שניסה משהו חדש – גם אם לא הצליח או לא הסתדר.
  • תנו לו לבחור בין מספר מוגבל של אפשרויות פשוטות – לדוגמה, האם הוא רוצה לאכול בננה או תפוח לארוחת עשר, האם ירצה לנעול את הנעליים האדומות או הכחולות, או איזה ספר ירצה לקרוא לפני השינה.
  • אפשרו לו לעשות טעויות “בטוחות” – כך ילדים לומדים. כמו כן, אפשרו לו להתנסות בדברים כמו משחק במתקנים בגינה או בפארק.
  • עודדו אותו לעזור לכם בטאטוא הרצפה, בהכנת ארוחת ערב או במטלות אחרות בבית, כולל סידור הצעצועים.

מטלות עוזרות לפעוט להרגיש “גדול” ונותנות לו תחושה טובה בנוגע לעצמו. בו בזמן, חשוב להמשיך בשגרות מיוחדות כגון סיפור לילה טוב לפני השינה, כדי לאפשר לפעוט לדעת שהוא עדיין “התינוק” שלכם.

לעודד מיומנויות חשיבה, פתרון בעיות ומיומנויות נוספות

להשתמש במשחק כדי ללמוד

  • שחקו עם ילדכם, ותנו לו להחליט במה משחקים.  אם הוא רוצה שאתם תבחרו, בחרו במשחקים שכוללים משחק בתורות ושיתוף.
  • עודדו אותו לשחק במשחקי “כאילו”, שמגרים את הדמיון ומאפשרים לילדים לעבד רעיונות.
  • שלבו את המשחק בשגרות היומיומיות – למשל, שחקו באמבטיה, או שירו שיר כשאתם אוספים את הצעצועים.

לבנות את הקשרים במוח

  • אפשרו לילדכם לחזור על פעילויות אהובות. כך תעזרו למוחו לבנות קשרים שמחזקים את המיומנויות. לדוגמה, הוצאת הסכו”ם מהמגירה והכנסתו שוב ושוב עוזרת לו לפתח מיומנויות מוטוריות ומיומנויות פתרון בעיות.
  • ילדים אוהבים לקרוא את אותו ספר שוב ושוב. ייתכן שתשתעממו, אך ילדים אוהבים מאוד את ההכרות עם הספר. תוכלו לבנות את מיומנויות החשיבה של ילדכם ולשאול, “מה קורה בהמשך?”
  • נסו להימנע לגמרי מזמן מסך לילדים בני פחות משנתיים, ולא יותר מחצי שעה ביום לילדים בני יותר משנתיים. פעוטות מתפתחים באופן הטוב ביותר באמצעות משחק גופני והתנסויות מעשיות.

מערכת היחסים שלכם עם הפעוט – ומערכות היחסים שלו עם ילדים אחרים בהמשך – הן חשובות מאוד, כיוון שבאמצעותן הוא לומד מיומנויות חברתיות.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הבעת רגשות אצל ילדים בגיל הגן

הבעת רגשות ומשחק אצל ילדי גן

ילדים בגיל הגן לומדים יותר ויותר על רגשות כל הזמן – כיצד להביע אותם ואפילו כיצד להתמודד איתם! כדי לעזור לילדכם ללמוד על רגשות, תנו לו מילים שבהן יוכל להשתמש כדי לתאר ולהסביר את רגשותיו. המילים חשובות במיוחד להתמודדות עם רגשות “גדולים” כמו תסכול וחוסר סבלנות, שבאים בד בבד עם הלמידה כיצד לחלוק, לשחק לפי התור ולשחק בצורה הוגנת.

המשחק חשוב גם הוא, כיוון שזוהי הדרך הטבעית שבה ילדים לומדים ומתפתחים. הוא מאפשר לילדי הגן להביע את רגשותיהם ולתרגל את יכולתם להתמודד איתם.

רגשות אצל ילדי גן: למה לצפות

בגיל שלוש-ארבע, ילדכם:

  • יידע להגיד סליחה כשעשה משהו לא בסדר – אף שסביר להניח שתצטרכו להזכיר לו פעמים רבות
  • יראה שהוא מבין את רעיון השיתוף ויכול לחלוק כשצריך – אך אל תצפו ממנו לעשות זאת כל הזמן.

בגיל ארבע-חמש, ילדכם:

  • ישתמש במילים כדי לתאר את רגשותיו, בעיקר אם אתם מעודדים אותו לעשות זאת מאז שהיה קטן
  • יסתיר את האמת לפעמים, ואפילו ישקר – לדוגמה, הוא יכול להגיד “לא עשיתי את זה”, למרות שעשה
  • ישלוט טוב יותר על התנהגותו ויחווה פחות התקפי זעם
  • יהיה קשור אליכם מאוד – לדוגמה, הוא עשוי לחוש חרדה מפני הכניסה לגן עירייה, בעיקר אם לא ביקר במסגרת חינוכית קודם לכן.

בגיל חמש, ילדכם:

  • ישתוקק לרַצות ולהכיר חברים חדשים
  • יהיה תחרותי פחות וישתף פעולה טוב יותר
  • ינסה מאוד לעמוד בכללים כדי לא להיכנס לצרות
  • יהיה סבלני יותר כשעליו להמתין.

לוח רגשות והבעות פנים

לא תמיד אנחנו יודעים לזהות את הרגש שמניע אותנו. הנה לוח רגשות והבעות פנים בו תוכלו להשתמש כדי לסייע ולילדכם (ולכם!) לזהות את הרגשות איתם הוא מתמודד ולשוחח עליהם. הדפיסו ותלו במקום מרכזי בבית!

----

משחקים וטיפים לעידוד הבעת הרגשות

המשחק איתכם ועם ילדים אחרים עוזר לילדכם להתנסות ולהבין את רגשותיו. הנה כמה טיפים למשחק:

  • תנו לילדכם לשחק בצורה מבולגנת, למשל עם חול, בוץ או צבעי ידיים. זוהי דרך נהדרת שמאפשרת לילדים להביע את רגשותיהם, אם הם שמחים או עצובים.
  • עודדו את ילדכם להציג את הרגשות שלו באמצעות בובות אצבע או צעצועים, או להשתמש בבגדים ישנים כדי להתחפש ולהעמיד פנים. בדרך כלל, ילדים בגיל הגן אוהבים מאוד לשחק במשחקי דמיון והעמדת פנים.
  • קחו את ילדכם לפארק או לאזור פתוח שיש בו מספיק מקום לשחק מחוץ לבית, למשל לרוץ, ליפול ולהתגלגל, ולהביע את רגשותיו.
  • עודדו את ילדכם לצייר ולצבוע.
  • עודדו אותו לקפוץ, לרקוד ו”להציג” את רגשותיו באמצעות השמעת מוזיקה או נגינה בכלי נגינה פשוטים.
  • קראו סיפורים המספרים על דמויות שחוות רגשות דומים לאלה של ילדכם – כדאי לעשות זאת במיוחד אם הוא מתנסה ברגשות חדשים כמו עצבות בגלל מוות של בעל חיים, למשל.
  • אין כמו דוגמה אישית – אם ילדכם שומע אתכם מנהלים שיח רגשי על החוויות שלכם, הן איתו והן עם מבוגרים אחרים, הוא ילמד מכם איך לעשות זאת.

ייתכן שיהיה לו קל יותר להביע את רגשותיו אם ירגיש שהוא זה שמחליט. תנו לו לבחור במה לשחק וכיצד לשחק. עם זאת, זכרו: כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או לגננת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שלום כיתה א’! להכין את ילדכם לבית הספר

להכין את ילדכם לבית הספר

העלייה לכיתה אל”ף היא שינוי גדול מאוד עבור ילדכם, וגם עבור חיי המשפחה כולה. אף שזהו רגע מרגש, אך טבעי שתרגישו מודאגים ואולי אפילו עצובים מעט. שמרו את הדאגות לעצמכם והראו לילדכם שאתם חושבים שיצליח היטב בבית הספר, כדי לעזור לו להרגיש טוב בעצמו. הנה כמה טיפים שיעזרו לילדכם להתכונן לבית הספר.

להכיר את בית הספר

  • אם ילדכם הולך לגן חובה שמפעיל תוכנית מעבר לבית הספר, נסו לוודא שהוא אכן נמצא בגן בימים שבהם הילדים הולכים לבקר בבית הספר. אם ילדכם אינו הולך לגן חובה המשתתף בתכנית כזו, בקרו בבית הספר בעצמכם. כך יוכל להכיר את הסביבה בבית הספר, את הכיתה, חדרי השירותים, הברזיות, הרעש שעושים שאר הילדים וכן הלאה.
  • פגשו את המורה ביחד והסבירו לילדכם כמה ילדים יהיו איתו בכיתה. ספרו לו שחלק מתפקיד המורה הוא לעזור לו, והוא יוכל לבקש עזרה מתי שירצה.
  • השתתפו ב”יום פתוח” שמארגן בית הספר, עוד לפני תחילת שנת הלימודים.
  • הסבירו לו את הכללים הבסיסיים בבית הספר, כמו להצביע, לבקש רשות לצאת לשירותים, להקשיב בשקט כשצריך ולעשות מה שהמורים מבקשים.
  • אם אתם עומדים להשתמש בשירותי צהרון, הראו לו לאן עליו להגיע.

הכנות מעשיות בבית

  • לכו לקנות את חולצות בית הספר עם הילד, כך שיוכל למדוד אותן ולבחור את הצבעים המועדפים עליו.
  • קנו עם ילדכם את כל הציוד הנדרש לבית הספר.
  • בקשו מילדכם לפתוח ולסגור את הקלמר וקופסת האוכל כדי לוודא שהוא מצליח לעשות זאת – עדיף לפני שאתם קונים אותם.

רגשות

  • נסו לארגן מפגשי משחק עם ילדים אחרים בכיתה לפני היום הראשון ללימודים. כך יוכל ילדכם להכיר חברים מהכיתה לפני שייכנס לבית הספר.
  • תנו לו המון אהבה וחיזוקים. כשאתם מדברים על כיתה אל”ף, עשו זאת בשמחה ובהתרגשות והעבירו לילדכם מסר חיובי: כמה מרגש ללכת לבית הספר, ואתם בטוחים שהוא יצליח להתמודד וייהנה מהחוויה. אם נראה שהילד חושש או מודאג- חשוב לתת מקום גם לרגשות אלו, על ידי הקשבה, שיתוף בניסיונות עבר שלכם (למשל בחששות שהיו לכם כשהתחלתם את בית הספר או כיום כשמתחילים משהו חדש) ולקיים חשיבה משותפת אודות מה יכול לעזור לו כשהוא חושש (שיתוף ההורים ברגשות, קריאת סיפורים בנושא, לבוא עם חבר לבית הספר, להכיר את המבנה והמורה קודם וכדומה).
  • חשבו כיצד תתמודדו עם רגשותיכם באותו יום. גם אם אתם מודאגים או עצובים, השתדלו להקרין לילדיכם שמחה ובטחון בפרידה.
  • קראו ספרי ילדים שמספרים על עלייה לכיתה אל”ף – בקשו המלצה מהספרן בספרייה המקומית. הספרים יעזרו לכם לדבר עם ילדכם על רגשותיו.

לפעמים כדאי לדבר עם הורים אחרים על רגשותיכם, ואולי אפילו לבקש טיפים מועילים כדי להתכונן לבית הספר.

השבועות הראשונים בבית הספר

סביר להניח שילדכם יזדקק לתמיכה רבה מאוד בשבועות הראשונים. הנה כמה דברים פשוטים שיעזרו לו לעבור אותם בשלום:

  • הביאו את ילדכם לבית הספר לפני הצלצול הראשון בבוקר, ואספו אותו בזמן.  אם אתם מאחרים, ילדכם עלול לפחד ולחשוש.
  • במחצית הראשונה של השנה, נסו להגביל פעילויות אחר הצהריים – כמו שיעורי שחייה, למשל – ועמדו ככל האפשר בשגרת השכבה. סביר להניח שילדכם יהיה עייף מאוד אחרי בית הספר בתקופה זו.
  • נסו להפוך את הזמן אחר הצהריים למיוחד. אפשר לתת לילדכם חטיף ולשבת לדבר זה עם זה.
  • התאזרו בסבלנות: יכול להיות שילדכם ירצה “לשפוך” את כל קורותיו עד הפרט האחרון, וייתכן שישתתק לגמרי. כבדו את תגובתו לחוויה החדשה הזו.
  • נסו לשמור על זמני ארוחה גמישים. ילדכם עשוי לחזור רעב מאוד מהלימודים, לנשנש משהו אחרי בית הספר ולא לאכול את ארוחת הערב.
  • אל תצפו ממנו ליותר מדי בשבועות הללו. אם הוא שמח ונראה שהוא נהנה מבית הספר, זהו הישג כביר. השאר יסתדר בהמשך.
  • כשאתם מרגישים שילדכם מתמודד היטב עם העייפות שאחרי הלימודים, נסו לקבוע מפגשי משחק עם החברים החדשים לכיתה, כדי לחזק את הקשרים בין בית הספר לבין הבית.
  • אם ילדכם אינו מצליח להתמקם היטב, או שהוא מדווח על הצקות ועל בריונות, דברו עם המורה המחנכת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לפתח את מיומנות האוריינות

כיצד לעודד את התפתחות האוריינות

התפתחותן של מיומנויות האוריינות היא חלק חיוני בהתפתחות הכוללת של ילדכם. זהו הבסיס להצלחה בבית הספר, להתנהגות בחברה, לפיתוח עצמאות, לטיפול נכון בכסף ולמציאת עבודה. אך לפני שילדכם לומד לקרוא ולכתוב, הוא צריך לפתח את אבני הבניין של האוריינות – היכולת לדבר, להקשיב, להבין, להתבונן ולצייר. עם הזמן ובעזרתכם, ילדכם יוכל להבין את הקשר בין האותיות שעל הדף לבין הצלילים שהוא שומע. כדי שקשר זה יתרחש, הוא זקוק להתנסויות רבות עם:

  • איורים וחפצים – האופן שבו אנו משתמשים במילים כדי לדבר עליהם
  • אותיות ומילים – צורותיהן, צליליהן ושמן
  • צלילים – האופן שבו מילים יכולות להתחרז, להתחיל ולהיגמר באותה אות, להתפרק לחלקים (למשל, הברות), להיווצר משילוב של צלילים שונים, וכן הלאה.

ההתנסויות הללו יכינו את ילדכם לבית הספר, שם יתחיל ללמוד את ההיבטים הרשמיים יותר של האוריינות. תוכלו לעזור להתפתחות האוריינות של ילדכם באמצעות תקשורת, קריאה ולמידה על צלילים בדרכים מהנות.

ההתנסויות השפתיות שילדים חווים לפני הכניסה לבית הספר עוזרות למוחם ליצור קשרים מרובים ובעלי עוצמה, שמשמשים לשפה, לחשיבה ולהבנה. ללא פעילויות כגון דיבור, שירה וקריאה, המוח אינו מפתח את רשת הקשרים המסועפת והעשירה הזו.

חשיבותה של התקשורת להתפתחות האוריינות

יצירת קשר ואינטראקציות עם התינוק או הילד עוזרות לו להרגיש מוגן, ומעוררות בו רצון ליצור איתכם אינטראקציות בתמורה. בוודאי שמתם לב שהתינוק שלכם מגיב כאשר אתם מחייכים אליו ומדברים בדיבור מתיילד. הוא מנסה לחקות את הצלילים שאתם משמיעים ואת הבעות פניכם. כשאתם חוזרים על המלמולים של הפעוט שלכם, הוא יודע שהוא מצליח לתקשר. כשאתם שרים לו, הוא לומד על העלייה והירידה בטונים, ומתחיל להכיר את המוזיקה והסיפורים הנפוצים בתרבות שהוא חי בה. כל האינטראקציות ההדדיות הללו מכינות אותו למיומנויות הדיבור והחִברות.

מה אפשר לעשות

  • חקו את הצלילים שהתינוק שלכם משמיע, ואל תפחדו להשתמש בדיבור מתיילד, שעוזר לתינוקות להבין כיצד השפה נבנית.
  • שירו לילדכם.
  • דברו עם ילדכם על הדברים היומיומיים שאתם עושים או רואים יחד. אמרו לו, לדוגמה, “בוא נלך לתלות כביסה”, “תראה את הציפור האדומה” או “מממ, איזו ארוחת צהריים טעימה אנחנו אוכלים”.
  • קראו בשמם של אנשים, פריטים בסופרמרקט או מאפיינים מיוחדים בחפצים שונים – לדוגמה, הסקוץ’ בנעליים או כפתורי החולצה.
  • דברו על רגשותיכם ושאלו את ילדכם אם הוא שמח או עצוב. תוכלו לעזור לו ולתת לו מילים לתיאור רגשותיו. כמו כן, השיחה על הרגשות תעזור לו להבין כיצד אחרים מרגישים.
  • הקשיבו לילדכם ודברו על הדברים שהוא מעלה. אם הוא שואל שאלה, תנו לו הזדמנות לחשוב על התשובה לפני שאתם מציעים תשובה משלכם. לדוגמה, תוכלו להגיד: “מה אתה חושב שזה?” או “למה אתה חושב שזה משמש?”
  • ספרו לילדכם סיפורים. אפשר לספר סיפורים מצחיקים או מעניינים מילדותכם, או על העבר של המשפחה. תוכלו ליצור את הסיפור יחד בתורות.
  • כשילדכם מתבגר, למדו אותו שאפשר לפרק מילים ליחידות. לדוגמה, המילה “איש” מורכבת מהאותיות א-י-ש. כמו כן, הראו לו כיצד אפשר להשתמש בחלקים של מילים מדוברות כדי ליצור מילים שלמות. לדוגמה, המילה “מחברת” מורכבת מהאותיות מ-ח-ב-ר-ת, אבל אפשר לפרק אותה גם לחלקים מח-ברת או מחב-רת.
  • תוכלו לשחק משחק שיגרום לילדכם לחשוב על הצלילים השונים במילה. לדוגמה, “תגיד את המילה מטבח. עכשיו תגיד אותה שוב, אבל בוא נוריד לה את ההתחלה. ילדכם יוכל להגיד “בח”, ולהבין שהמילים מורכבות מצלילים שונים.

חשיבותה של הקריאה להתפתחות האוריינות

חשוב לקרוא לילדכם לעיתים קרובות – אפשר להתחיל כבר מרגע הלידה. ילדים שהתנסו בשפה ובספרים מגיל צעיר נוטים לפתח בסיס אורייני מוצק. הקריאה המשותפת עם ילדכם:

  • מאפשרת לכם לחלוק פעילות משותפת ומהנה, להתבונן באיורים ולשחק עם המילים
  • עוזרת לו להתחיל להעריך את מה שהספרים יכולים להציע לו, ומראה לו שהספרים יכולים להיות מקור להנאה ולמידע גם יחד
  • עוזרת לו ללמוד את צלילי האותיות בשפה המדוברת
  • עוזרת לו להבין שהסיפורים אינם מגיעים מכם, אלא מהמילים שבספרים – כך הוא לומד על האופן שבו עובדת המילה הכתובה
  • עוזרת לו לפתח אוצר מילים גדול יותר, שמשפר את ההבנה, ההנאה והעניין בקריאה (כיוון שספרים מכילים בדרך כלל מילים נדירות יותר מאשר המילים שאנו משתמשים בהם בשפה היומיומית או בטלוויזיה)
  • משפרת את מיומנויות החשיבה ופתרון הבעיות שלו
  • יכולה לעזור לכם לפתוח בשיחה על מושג חדש, אירוע או משהו שמעניין את ילדכם.

מה אפשר לעשות

  • קראו עם ילדכם. אפשר להתחיל מרגע הלידה, אך לעולם לא מאוחר מדי.
  • אם ילדכם גדול מספיק, עודדו אותו להחזיק את הספר בעצמו ולהפוך את הדפים. כך הוא יתחיל להבין שעליו להחזיק את הספר בצורה מסוימת, ולהפוך את הדפים תמיד לאותו כיוון.
  • החליקו את האצבע מתחת למילים בעת הקריאה, וציינו כל מילה בנפרד. כך ילמד ילדכם שכשקוראים בעברית, מתחילים תמיד במילה הימנית ביותר וממשיכים שמאלה, ויתחיל להבין את חוקי הקריאה.
  • הראו לו את האיורים ודברו על האיורים שעליהם הוא מצביע.
  • השמיעו קולות של בעלי חיים או של חפצים אחרים בספר – תיהנו!

חשיבותה של החריזה להתפתחות האוריינות

החריזה מאפשרת לנו ללמד את הקשר בין צליל המילה לבין האופן שבו היא כתובה.

מה אפשר לעשות

  • שחקו משחקים שכוללים חריזה. החריזה עוזרת לילדים להבין ולהעריך את הצלילים הפותחים והסוגרים של כל מילה – לדוגמה, “בלון, חלון, מלון”. אפשר לשחק בחרוזים בכל מקום ובכל זמן – במכונית, בזמן הקניות או בארוחת הערב.
  • שחקו במשחקי מילים עם צלילים ומקצבים. אפשר לשחק “אני רואה”  (“אני רואה משהו שמתחיל בצבע אדום, אני רואה משהו שמתחיל באות ל’…”) או שעשועי לשון שוברי שיניים כגון “גנן גידל דגן בגן”.
  • קראו ספרים בחרוזים, כגון חתול תעלול של דוקטור סוס או איילת מטיילת מאת רינת הופר.

למידע נוסף, קראו את המאמר פעילויות לעידוד האוריינות.

סימנים לקשיי אוריינות מוקדמים

ילדים מתפתחים בקצב שונה. חלק מהילדים שנתקלים בקשיי אוריינות ידביקו את הפער. אולם לעיתים קרובות, חלק מהילדים שמתקדמים באטיות רבה זקוקים לעזרה נוספת. אם הקושי בא לידי ביטוי כבר בשלב מוקדם, הם עלולים לחוות עיכובים בהתפתחות האוריינות בטווח הארוך.

ישנם כמה סימנים מוקדמים המצביעים על כך שילדכם עשוי להתקשות ברכישת מיומנויות אוריינות מוקדמות. סימנים אלה קשורים הן לשפה המדוברת (אוצר מילים ומיומנויות הקשבה) והן להכרת מבנה המילה (הכרת אותיות, חריזה, חקירת צלילים ושילובם במילים פשוטות).

קשיי אוריינות בגיל שלוש-ארבע
כדאי לבקש עזרה אם רוב הזמן, ילדכם מתקשה בשלוש מהפעילויות הבאות או יותר:

  • לספר לכם אילו פעולות מתרחשות בספר – לדוגמה, ריצה, משחק בכדור, אכילה
  • להשתמש בכל המילים הדרושות ליצירת משפט שלם – לדוגמה, “הולך גן חיות”, במקום “אני הולך לגן החיות”
  • להקשיב למבוגר שקורא לו באופן קבוע
  • להיזכר בספר שקרא בעבר למראה הכריכה
  • להבדיל בין הכריכה הקדמית והאחורית של הספר, ולהחזיק את הספר בצורה הנכונה
  • לקרוא בשם לחפצים פשוטים המיוצגים בספרים
  • להתרכז במילים כתובות ולהגיב להן, כגון אותיות בשמות, בשלטי רחוב וכדומה
  • לחבר יחד מילים בעלות צליל דומה – כגון “חתול, תעלול”
  • לחזור על חלקים מסוימים משירי ילדים.

קשיי אוריינות בגיל חמש
כדאי לבקש עזרה אם רוב הזמן, ילדכם אינו מצליח לעשות את רוב הפעילויות שנזכרו עד כה, ומתקשה בשלוש מהפעילויות הבאות או יותר. בשפה המדוברת, ילדכם מתקשה:

  • להבין הוראות מילוליות יומיומיות
  • לשלב מילים חדשות בזמן שהוא מדבר, ולהאריך יותר ויותר את המשפטים שבהם הוא משתמש (למשפטים בני חמש מילים לפחות)
  • לזהות את תחילתן של מילים וצלילים שמתחרזים זה לזה, ולהפיק דוגמאות דומות
  • לפרק מילים פשוטות לחלקים (הברות או צלילים בודדים), ולהרכיב את הצלילים בחזרה כדי ליצור מילים
  • להשתמש בזמנים השונים ובהטיות המתאימות – למשל, “היא שיחקה איתי בכדור” לעומת “היא שיחק איתי בכדור”
  • להשתמש במילות השוואה, למשל “כבד יותר”, “חזק יותר” ו”קצר יותר”. לדוגמה, אם אתם אומרים, “מכונית היא גדולה, אבל אוטובוס הוא…?”, ילדכם אמור לענות “גדול יותר”.

בקריאה, ילדכם מתקשה:

  • להפגין עניין בספרים ובקריאה
  • לנסות לקרוא – לדוגמה, ילדכם עשוי לומר “כאן כתוב חתול. רואים? אני יכול לקרוא!”
  • לעקוב אחרי רצף האירועים בסיפורים
  • לקשור בין מה שמתרחש בספרים לבין האירועים בחייו
  • להאזין בתשומת לב לסיפורים המוקראים בקול רם, ללמוד וליהנות מהפעילות.

בהבנת מושגים בדפוס, ילדכם מתקשה:

  • להבין שהמילים הכתובות שונות מהאיורים, ושהן נמצאות שם כדי שנקרא אותן
  • להתבונן ולהעיר הערות על מילים בדפוס בסביבות שונות כגון בטלוויזיה, על אריזות מזון, בטאבלט וכדומה
  • לקרוא בשמן של שמונה אותיות לפחות
  • לשרבט את שמו, מסרים שונים וכדומה, גם אם אינכם יכולים לקרוא מה שרבט.

אם אתם זקוקים לעזרה או לעצה, כדאי לדבר עם אחות טיפת חלב, רופא המשפחה, רופא הילדים, קלינאי תקשורת או עם הגננת. אנשי המקצוע האלה יוכלו לכוון אתכם לשירותים הנדרשים.

כיצד לעזור להתפתחות האוריינות של ילד בגיל בית הספר

כדי להכין את ילדכם לקראת משימות הקריאה והכתיבה בבית הספר, תנו לו הזדמנויות רבות להתנסות בשפה ובדפוס על כל צורותיהם. אם אתם חושבים שילדכם נתקל בקשיים, נסו את הדברים הבאים:

  • דברו עם המורה שלו ובדקו כיצד הוא מתקדם בכיתה, ועבדו יחד על תוכנית סיוע. ככל שתעזרו לו מוקדם יותר, כך הוא יתקדם טוב יותר בטווח הארוך.
  • חזקו אותו ללא הרף על כך שהוא מנסה, גם אם הוא עושה את אותן טעויות (או טעויות דומות) שוב ושוב.
  • ודאו שילדכם מוכן ללימודים ועזרו לו להתארגן בבוקר. כדאי להכניס את ילדכם להרגלי שגרה וזמני מנוחה קבועים, שיעזרו לו לעשות את שיעורי הבית.
  • תכננו זמנים קבועים לקריאה עם ילדכם. תוכלו לקרוא בתורות – פעם אתם קוראים, ופעם הוא. אם הוא מתקשה לקרוא, הקריאה בתורות תמנע את התסכול לאורך זמן.
  • נצלו כל הזדמנות לקריאה ולכתיבה. לדוגמה, קראו את שלטי הרחובות ואת השלטים על חנויות, תפריטים במסעדות, מחירונים ותוויות על אריזות המזון בסופרמרקט. תוכלו לכתוב יחד אימייל, מכתב או מסרון (סמס) לחבר. כך תראו לילדכם עד כמה הכתיבה והקריאה הן מועילות.

אם אתם מודאגים בנוגע להתקדמותו של ילדכם, דברו עם המחנכת שלו. אם אתם עדיין מודאגים, דברו עם מורים נוספים, היועץ בבית הספר או רופא המשפחה, ובקשו הפניה לפסיכולוג חינוכי או איש מקצוע בתחום.

הדיבור ביותר משפה אחת טומן בחובו יתרונות רבים עבור הילדים. למידע נוסף וטיפים לעידוד התפתחות האוריינות של ילדכם הדו לשוני, קראו את המאמר לגדל ילדים דו לשוניים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לעטוף תינוקות: בתמונות

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לעטוף: שישה שלבים

כיצד לעטוף תינוקות בשישה שלבים

 

  1. קפלו מטה כ-20 ס”מ מחלקו העליון של הבד הקל שבו אתם משתמשים לעיטוף. הניחו את התינוק כאשר כתפיו נמצאות בקו הקיפול.
  2. הניחו אחת מידיו של התינוק תחת הקיפול.
  3. הביאו את קצה הבד מעל הגוף באלכסון, והדקו אותו מתחת לגופו של התינוק.
  4. הניחו את ידו השנייה של התינוק תחת הקיפול בצד השני.
  5. הביאו את קצה הבד השני מעל הגוף באלכסון, והדקו אותו מתחת לגופו של התינוק.
  6. קפלו את שאריות הבד שנותרו אל מתחת לרגליו של התינוק. עטפו במהודק, אך ודאו שהבד לא מהודק מדי ושתינוקכם יכול למתוח את רגליו קדימה באופן מלא. עיטוף מהודק מדי עלול לגרום לבעיות במפרק הירך ובנשימה.

התקפי זעם

התקפי זעם: עקרונות הבסיס

התקפי זעם נפוצים מאוד בקרב ילדים בני 36-18 חודשים, ומגיעים בשלל צורות וגדלים. התקפי הזעם עשויים לכלול התפרצויות מרשימות של כעס, תסכול והתנהגות לא מאורגנת (שבה ילדכם “מאבד את זה”). כמו כן, ייתכן שילדכם יבכה, יצרח, יקשה את איבריו, יקשית את גבו, יבעט, ייפול, ייטלטל בחוזקה או ירוץ מכם. בחלק מההתקפי הזעם הילדים עוצרים את הנשימה (חלקם יכולים אף להכחיל ולאבד את ההכרה), מקיאים, שוברים דברים או נהיים אגרסיביים.

הסיבות להתקפי זעם

  • מזג – מזגו של הילד משפיע על מידת ההתרגשות שלו כשהוא מתוסכל. יש ילדים שפשוט חווים התקפי זעם רבים יותר מאחרים
  • לחץ, רעב, עייפות או גירוי יתר
  • מצבים שהילדים אינם מצליחים להתמודד איתם – לדוגמה, כשאחיהם הגדול לוקח להם צעצוע.

התקפי הזעם פוחתים ככל שילדכם גדל ומתמודד טוב יותר עם רגשות רעים. כמו כן, עם הגיל, יצליח לתקשר טוב יותר את רצונותיו וצרכיו באמצעות מילים. עם זאת, אם התקפי הזעם מאפשרים לילד להשיג תמיד את מבוקשו, הם עשויים להימשך אפילו בשנות הבגרות. אפשר לעשות דברים רבים כדי שהתקפי הזעם לא ימשיכו מעבר לשנות בית הספר. הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שאינכם מתגמלים את ילדכם בטעות על התקפי הזעם.

הגישה הרגועה להתמודדות עם התקפי זעם

גישה זו מתאימה לילדים צעירים מאוד (בני שנה עד שנתיים), לילדים שאינם חווים התקפי זעם לעיתים קרובות או שהתקפי הזעם שלהם אינם כה חמורים.

  • צמצמו את הלחץ. עייפות, רעב או גירוי יתר עלולים להוביל להתקפי זעם.
  • שימו לב לרגשותיו של ילדכם. אם אתם רואים שהתקף הזעם מתחיל להתבשל, התערבו ונסו להסיח את דעתו בפעילות אחרת.
  • זהו מה גורם להתקף הזעם. מצבים מסוימים – יציאה לקניות, ביקור אצל חברים או שעות הארוחה – עשויים להוביל להתקפי זעם לעיתים קרובות יותר. חשבו כיצד להפוך את המצבים האלה לקלים יותר עבור ילדכם. תוכלו למשל לתזמן את האירועים הללו ולוודא שילדכם אינו עייף, שאכל היטב לפני היציאה ואינו צריך להתנהג יפה לזמן רב מדי.
  • כשהתקף הזעם מתרחש, הישארו רגועים (או העמידו פנים!). כעס עלול להחמיר את המצב ולהקשות על שניכם. אם אתם חייבים לדבר, שמרו על טון נמוך ורגוע, ופעלו במתכוון ובאטיות.
  • המתינו עד שהתקף הזעם ייגמר. התעלמו מההתנהגות של ילדכם עד שתיפסק. כשהתקף הזעם בשיאו, כבר מאוחר מדי לדבר בהיגיון או להסיח את דעתו של הילד, כיוון שלא יצליח להקשיב. כמו כן, אתם עלולים ללמד את ילדכם שהתקפי הזעם שלו מקבלים את מלוא תשומת הלב והמעורבות שלכם.
  • ודאו שהתקף הזעם אינו משתלם. אם ילדכם חווה התקף זעם כיוון שהוא אינו רוצה לעשות משהו (כמו לצאת מהאמבטיה), התעקשו בעדינות שיעשה זאת (הרימו אותו והוציאו אותו מהאמבטיה). אם התקף הזעם מתרחש כיוון שילדכם רוצה משהו, אל תתנו לו את מה שהוא רוצה.
  • שמרו על גישה עקבית ורגועה. אם לפעמים אתם נותנים לילדכם את מבוקשו כשהוא בהתקף זעם, ולפעמים לא, הבעיה עלולה להחמיר.
  • תנו לו תמריץ על התנהגות טובה. שבחו את ילדכם בהתלהבות כשהוא מצליח להתמודד עם תחושות תסכול.

כיצד לטפל בהתקפי זעם מתמשכים או חמורים

השתמשו בגישות הבאות אם ילדכם בן שנתיים ויותר, וכן אם:

  • התקפי הזעם חמורים ומפריעים מאוד לחיי המשפחה
  • התקפי הזעם גורמים לכם ולילדכם לחץ משמעותי
  • אתם מתקשים להתעלם מהתקפי הזעם
  • אתם מודאגים שתכעסו ותפגעו בילדכם כשהוא חווה התקף.

הצעדים בגישה שנציג בהמשך נבחנו במשך שנים רבות של מחקר, והצליחו לעזור להורים להתמודד עם ההתנהגות המאתגרת של ילדיהם.

1. תעדו ביומן את התקפי הזעם של ילדכם במשך שבעה עד עשרה ימים. ציירו טבלה עם ארבעה טורים. תעדו את היום שבו אירע התקף הזעם, המקום שבו התרחש, מה קרה לפני כן ומה קרה מיד לאחר מכן.

2. זהו את המצבים שעלולים להוביל להתקפי זעם (לדוגמה, עייפות, יציאה לקניות, שעות הארוחה). תכננו כיצד להימנע מהמצבים הללו או להפוך אותם למלחיצים פחות עבור ילדכם.

3. זהו את הטריגרים שמובילים להתקפי הזעם של ילדכם. אחד הטריגרים הנפוצים הוא כשילדכם מקבל את התשובה “לא”, או נדרש לעשות משהו. חפשו כיצד לצמצם או להימנע מהטריגרים שמובילים להתקף זעם. הנה כמה רעיונות:

טריגר: כשילדכם מקבל את התשובה “לא” 

  • הניחו פריטים מושכים אך שבירים מחוץ להישג ידו של ילדכם (ובקשו מהילדים הגדולים יותר להרחיק את הצעצועים האהובים עליהם).
  • אמרו “כן” כשאפשר.
  • הציעו אפשרויות אחרות.
  • הסיחו את דעתו של ילדכם בפעילות אחרת.

טריגר: כשילדכם מתבקש או נדרש לעשות משהו

  • תנו לו פחות הוראות. קל יותר ליפול למלכודת ולהגיד לילדים מה לעשות כל הזמן.
  • בדקו אם ההוראות שלכם הגיוניות. התקפי זעם נוטים לקרות יותר כשילדכם אינו יכול לעשות את מה שהתבקש.
  • הבהירו לו מראש כשעליכם לעשות משהו. כך הוא יידע איזו פעילות עומדת לקרות.
  • הציעו אפשרויות אחרות, כשאפשר.

טריגר: כשילדכם מתוסכל מחפץ או מפעילות מסוימים (לדוגמה, לא מצליח לגרום לצעצוע לפעול)

  • עזרו לו לפני שהתקף הזעם מתרחש.
  • הרחיקו ממנו צעצועים או פעילויות שעלולים לגרום לתסכול.
  • הקדישו זמן ולמדו את ילדכם כיצד להשתמש באותו חפץ.

4. זהו את התוצאות של התקף הזעם. האם אתם מתגמלים בטעות את ילדכם לאחר התקף הזעם או במהלכו?

5. בנו מערכת תמריצים שתיתן לילדכם חיזוקים נוספים אם יישאר רגוע. אפשר להשתמש בטבלת כוכבים, או להעניק לו דברים קטנים שהוא אוהב – לדוגמה, מכוניות צעצוע.

6. עזרו לילדכם ללמוד ולתרגל מיומנויות התמודדות במצבים שבהם הוא עלול לחוות התקף זעם. למשל, “מיכאל, בעוד חמש דקות אבקש ממך לכבות את קונסולת המשחקים. זו הזדמנות טובה להראות לי כמה אתה יכול להיות רגוע ובוגר”. או, “סיון, נשמי עמוק והישארי רגועה. אני רוצה שתישארי רגועה אחרי שתשמעי את התשובה שלי. את יכולה לעשות את זה?”

7. הנה שתי אפשרויות להתמודדות עם התקף זעם:

  • התעלמו מהתקף הזעם. פנו הצידה, ואל תביטו בילדכם או תדברו איתו עד שההתקף נגמר. אם זה בטוח, אולי כדאי להתרחק ממנו מעט.
  • השתמשו בשיטת פסק זמן: זוהי שיטה יעילה להתמודדות עם התקפי זעם חמורים במיוחד, או אם קשה לכם להתעלם מהם.

כיצד להימנע מהתקפי זעם בעצמכם

ההתמודדות עם התקפי זעם עלולה להיות מתישה ומלחיצה מאוד עבור ההורים. אל תשפטו את עצמכם כהורים בהתבסס על כמות התקפי הזעם של ילדכם. זכרו שכל הילדים חווים התקפי זעם. במקום זה, התמקדו בתגובה שלכם, וגם אז, אפשרו לעצמכם להיות אנושיים ולעשות טעויות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להישאר רגועים ולשמור על פרספקטיבה נכונה.

  • פתחו שיטה: תכננו בדיוק כיצד תתמודדו עם התקף הזעם בכל מצב שבו תהיו. כשהתקף הזעם מתרחש, התרכזו ביישום התוכנית שלכם.
  • הבינו שאינכם יכולים לשלוט על רגשותיו או על התנהגותו של ילדכם באופן ישיר. תוכלו רק לשמור על ביטחונו ולעשות מה שצריך כדי שהתקפי הזעם יתרחשו בתדירות נמוכה יותר בעתיד.
  • קבלו את העובדה שייקח זמן עד שהמצב ישתפר. ילדכם צריך להתבגר לפני שהתקפי הזעם יחלפו לגמרי.
  • אל תחשבו שילדכם עושה זאת בכוונה או מנסה להרגיז אתכם. ילדים אינם זוממים במתכוון להיכנס להתקפי זעם – הם שבויים בהרגל רע, או שעדיין לא פיתחו את המיומנויות הנכונות להתמודדות עם המצב.
  • שמרו על חוש ההומור. נסו לראות את הצד המצחיק בילד שמטיח את עצמו על רצפת הסופר. עם זאת, אל תצחקו כשההתקף מתרחש – כך אתם עלולים לתגמל את ילדכם על התקף הזעם, והוא עלול להיפגע עוד יותר אם הוא חושב שאתם צוחקים עליו.

·         התעלמו ממבטים של אנשים אחרים. או שאין להם ילדים, או שעבר זמן כה רב מאז שילדיהם היו קטנים עד ששכחו איך אתם מרגישים.

לקבל עזרה

אין צורך להתמודד עם רמות הלחץ הגבוהות לבדכם. כדאי לקבל עזרה מקצועית אם אתם:

  • מתקשים להסתכל על התקפי הזעם בפרספקטיבה הנכונה, והם הופכים למטרד גדול יותר
  • מתקשים לשלוט על רגשותיכם ומגלים שאתם כועסים ומתעצבנים
  • מתחילים להגביל את הפעילויות שלכם ושל שאר המשפחה בגלל התקפי הזעם של ילד אחד.

התקפי זעם: הסטטיסטיקות

גם אם ילדכם חווה התקפי זעם דעו שאינכם לבד. מרבית הילדים (עד 90%!) מהילדים בגילאי שנה וחצי עד שלוש חווים התקפי זעם הנמשכים אפילו עד 4 דקות, ולעיתים על בסיס יומיומי. ככל שילדכם יגדל, מספר ההתקפים יפחת, אך הם עשויים להיות ארוכים יותר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לשמור על קשר חיובי עם ילד בגיל בית הספר

להבין ילדים בגיל בית הספר: עקרונות הבסיס

בבית הספר, ילדכם עסוק בדרך כלל בלימודים ובהיכרויות עם חברים. הוא מנסה להבין את הכללים בחיים, ללמוד מהם נימוסים וערכים, מה נכון ולא נכון, ולמצוא מודלים לחיקוי כגון מורים ומבוגרים אחרים שהוא סומך עליהם. בו בזמן, מוחו מתפתח במהירות רבה, ומוביל לבשלות רגשית גדלה והולכת, מיומנויות חברתיות ויכולות חשיבה מפותחות.

למרות כל ההשפעות החדשות הללו, החיים בבית ומערכות היחסים במשפחה עדיין משפיעים מאוד על התפתחותו של ילדכם. סביר להניח שמערכת היחסים שלכם תשתנה מעט כיוון שאתם מבלים פחות זמן יחד – ויכול להיות שילדכם אפילו יעדיף נפנוף לשלום בשעת הפרידה במקום לקבל נשיקה בציבור – אך התפקיד שלכם כהורים עדיין חשוב מאוד.

הילד הקטן שלכם יוצא לדרך, ונכנס לעולם מלא בברכיים חבולות, דמעות של חוסר הבנה ולמידה מרתקת. וכשכואב לו, כשאינו מוזמן למסיבת יום הולדת או זקוק לעזרה בשיעורי הבית, אתם הראשונים שירצה לדבר איתם.

לפתח את המיומנויות החברתיות של ילדכם

כשילדים עולים לכיתה אל”ף, הם נכנסים לעולם חברתי רחב יותר מזה שהכירו עד כה. ילדכם יבלה זמן במחשבות כיצד למצוא את מקומו, להסתדר עם החברים ולהרגיש חלק מקבוצה חברתית גדולה יותר. אף שאינכם נמצאים לידו בבית הספר, תוכלו לעשות דברים רבים כדי לעזור לו לפתח מיומנויות חברתיות:

  • עזרו לילדכם להכיר חברים: עודדו אותו לשחק עם ילדים אחרים אחרי הלימודים, לישון אצל חברים ולהצטרף לקבוצות וחוגים אחר הצהריים.
  • עזרו לו לפתח מיומנויות שיחה: למדו אותו לשאול שאלות ולהקשיב לילדים אחרים. שמשו דוגמה והראו לו כיצד אתם משתמשים במיומנויות הללו כשאתם משוחחים איתו.
  • עזרו לו להבין אילו הערות או משפטים עלולים להעליב אחרים, לגרום לילדים להציק לו ולהפריע ליצירת חברים – לדוגמה, “השיער שלך תמיד מבולגן”.
  • עזרו לו לפתח אמפתיה ולהבין את נקודות המבט השונות: בקשו ממנו לתאר את הרגשות שלו ודברו על רגשותיהם של אנשים אחרים.
  • הציעו לו דרכי התמודדות עם מצבים שונים בבית הספר ועם חברים – למשל, “אולי, אם תחלוק את הצעצוע החדש, תוכלו להסתדר”, או “כשמחייכים, קל יותר להכיר חברים. כדאי לחייך כשפוגשים אנשים בפעם הראשונה”.

ילדים בני שבע-שמונה מתחילים להיות מודעים לכך שהם אנשים נפרדים ופרטיים. הם מזהים רגשות ומחשבות שייחודיים להם, ומתחילים להשוות את עצמם לילדים אחרים. לאחר גיל שמונה, ההשפעה של חברים בגילם גדלה.

למצוא מודלים לחיקוי

בגיל חמש עד שמונה, ילדים בגיל בית הספר מפתחים את תחושת העצמי שלהם באמצעות מציאת אנשים שהם רוצים להיות כמוהם – מודלים לחיקוי. הם מתבוננים בקרובי משפחה גדולים יותר, בחברי משפחה, במורים ובילדים אחרים – בדרך כלל מאותו מגדר – כדי לראות ולהבין כיצד להתנהג בחברה. המודלים הללו עוזרים לילדים להבין אילו אנשים הם רוצים להיות.

המורה של ילדכם

בבית הספר, המודל החשוב ביותר לחיקוי בחייו של ילדכם הוא המורה שלו. ילדים לומדים מהתבוננות, הקשבה ואינטראקציה עם אחרים, ולכן קל להבין מדוע למורים יש השפעה אדירה על החשיבה, הגישה, ההתנהגות והדעות של הילד על בית הספר.

הבנת הכללים

בשנים הראשונות בבית הספר היסודי, הילדים עסוקים למדי בלמידת הכללים. משחקים וענפי ספורט שפועלים לפי כללים נהיים חשובים יותר, ומאפשרים לילדים להבין שהכללים מיושמים אחרת במצבים שונים.

כעת הם מתחילים להבין מה “נכון” ומה “לא נכון”. לדוגמה, יש כללים או התנהגויות שמקובלים בבית, אך אינם מקובלים כשמבקרים אצל חברים. בגיל זה, הילדים מתחילים להבין ולקבל שישנם כללים במשפחה וכללים בחברה, ועשויים לחוש אשמה כשהם עושים את הדבר הלא נכון.

כיצד לעזור לילדכם להבין כללים וערכים

  • הסבירו מדוע ישנם דברים שנחשבים נכונים ודברים שנחשבים כלא נכונים, ומדוע ישנן התנהגויות שאינן נסבלות בחברה – למשל, להציק או לגנוב.
  • חזקו את תחושת החמלה והאמפתיה שלו, ואמרו דברים כמו, “תחשוב איך היית מרגיש אם היית במקומו כרגע”.
  • שחקו במשחקים עם כללים שכוללים אלמנטים של מזל ומיומנות גם יחד. אפשרו לו לנצח חלק מהזמן, אך זכרו שההפסד חשוב גם הוא, כדי שילמד להתמודד עם אכזבות.
  • דברו עם ילדכם על ערכים, וחלקו עמו את הערכים האישיים והמשפחתיים שלכם. אפשר לדבר גם על הערכים בקהילה או במדינה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

לחלוק חדר עם אחים גדולים

הנה כמה רעיונות:

  • בשעת ההשכבה, בקשו מילדיכם הגדולים לצאת מהחדר לזמן מה, או להיות בשקט כשהם נכנסים.
  • עדיף להשכיב את התינוק לישון במיטתו שלו ולא במיטה של ילד אחר.
  • בשעת ההשכבה, הקדישו לתינוק זמן ללא הפרעות. אפשר להציע לאחים הגדולים פעילות שתעסיק אותם, למשל לקרוא ספר מועדף, לשחק במשחק או לצפות בטלוויזיה.
  • ספרו לילדים הגדולים שאחיהם התינוק עלול להעיר אותם במהלך הלילה, אולם הם אינם צריכים לדאוג, כיוון שאתם תטפלו בו. בדרך כלל, ילדים גדולים יותר ממשיכים לישון גם כשהתינוק בוכה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ללמד את התינוק שימוש עצמאי במוצץ

לפני שאתם מנסים לשנות את הרגלי השינה של התינוק שלכם – כולל שינה עם מוצץ במהלך הלילה – קראו את המאמר כיצד לשנות את דפוסי השינה של התינוק. מאמר זה מציע טיפים למקרה שהתינוק פיתח תלות במוצץ כדי להירדם, או זקוק לעזרתכם כדי להחזיר את המוצץ לפיו במהלך הלילה.

שימוש עצמאי במוצץ

מגיל שמונה חודשים, רוב התינוקות יכולים ללמוד כיצד להחזיר את המוצץ לפיהם. רוב התינוקות זקוקים לשלושה-ארבעה לילות או יותר כדי ללמוד להחזיר את המוצץ לפה.

  1. כשאתם מניחים את התינוק במיטה, שימו את ידו על המוצץ. לאחר מכן, קחו את ידו האוחזת במוצץ והנחו אותה אל פיו.
  2. כל פעם שאתם מחזירים את המוצץ לפיו, שימו לב שידו מונחת על המוצץ. לאחר מכן, הנחו את המוצץ לפה, ושימו לב שהוא עדיין מחזיק בו.

לוותר על המוצץ

אפשרות נוספת להתמודד עם התלות של ילדכם במוצץ היא לעזור לו לוותר על המוצץ לגמרי. אפשר לעשות זאת בבת אחת (היו מוכנים לבכי!) או להפסיק את השימוש בהדרגה.

אחת הדרכים הטובות להפסקה הדרגתית של השימוש במוצץ היא להשתמש בו פחות ופחות בעת ההרדמה של התינוק במהלך הלילה. לדוגמה, בלילה השני, כשהתינוק מתעורר ובוכה, תנו לו את המוצץ כל פעם שנייה, בלילה השלישי תנו לו את המוצץ כל פעם שלישית וכן הלאה.

כדי להאיץ את התהליך, נסו להשתמש במוצץ פחות לצורך ניחומים במהלך היום.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בתיאבון! אכילה אצל תינוקות, פעוטות וילדים

ללמוד לאכול

כשהתינוק שלכם לומד לאכול, הוא עובר מהשלב שבו הוא זקוק לכם כדי שתאכילו אותו, לשלב שבו הוא יכול לאכול לבדו. זהו צעד התפתחותי עצום וחשוב מאוד.

ילדכם לומד על המזון באמצעות מישוש, מעיכה והפלה על הרצפה, ולכן נתזים ואכילה מבולגנת הם חלק טבעי מהתהליך. כמו כן, עליו ללמוד את המיומנויות הגופניות הנדרשות לאכילה – לתאם את איברי גופו כדי לתפוס את האוכל, לשים אותו בפיו, ללעוס ולבלוע. לעיתים לוקח שנים לשכלל את המיומנויות האלה.

אפשר ליהנות מאוד מהתבוננות בילדכם לומד להבין איזה מזון הוא אוהב, וכיצד הוא אוהב לאכול אותו. עם זאת, עדיף לעזור לו לפתח הרגלי אכילה בריאה כבר מגיל צעיר.

התפתחות האכילה אצל תינוקות רכים

תינוקכם שזה עתה נולד תלוי בכם למילוי כל צרכיו התזונתיים. אם הוא מקבל מזון כשהוא רעב, הוא מרגיש מוגן ואהוב. התינוק שלכם מכוון ביולוגית להתבונן לתוך עיניכם כשהוא אוכל. זמן ההאכלה – בין אם בהנקה או מבקבוק – מצוין לבניית תחושות ורגשות של קרבה.

התפתחות האכילה אצל תינוקות רכים

בסביבות גיל שישה חודשים, כדאי להתחיל להציג מוצקים לתינוק. המזון הראשון הוא בדרך כלל דייסת אורז, או ירקות ופירות מאודים או מבושלים וטחונים, ועם הזמן, אפשר להציג לו כל אחת מקבוצות המזון העיקריות. בשלב זה, ילדכם צריך להתאמן בלעיסה ובבליעה ולא בהכרח בצורך לאכול הרבה. לכן, ניסיונות ההאכלה המוקדמים הללו יכולים להיות הרפתקה כיפית עם האוכל.

כשהתינוק מגיע לגיל תשעה חודשים בערך, הוא יתחיל להושיט ידיים לכפית או ינסה לקחת אוכל מהצלחת שלכם. טבעי לגמרי שהוא רוצה לקחת אחריות על האכילה שלו – אף שלעיתים קרובות, שלב זה עלול להיות מבולגן ומעט מתסכל עבורכם. עם זאת, ככל שילדכם מקבל יותר הזדמנויות להתאמן, כך הוא ישתפר מהר יותר. כמו כן, כדאי:

  • להשתמש בשתי כפיות – אחת לתינוק ואחת לכם – ולהאכיל אותו בתורות
  • לחתוך את המזון לחתיכות קטנות כדי שילדכם יוכל לאכול לבד – לדוגמה, נסו אצבעות טוסט או גבינה.

אכילה אצל פעוטות וילדים בגיל הגן

ילדכם עשוי כעת להחזיק בכמה דעות מוצקות מאוד בנוגע למה שהוא אוכל, כמה זמן הוא מבלה באכילה ומי מאכיל אותו. אם תתנו לו לקבל כמה מההחלטות בנוגע למזון שלו, הוא ירגיש עצמאי ושולט במצב. לדוגמה, “יעל, את רוצה שתי חתיכות של דלעת או שלוש?”, או “תמיר, אתה רוצה לאכול היום את ארוחת הצהריים בחצר או בבית?”

אפשר להכין לו צלחות עם מזונות שונים – הניחו כמה סוגי מזון על הצלחת כדי שילדכם יוכל להתנסות במרקמים ובטעמים שונים בבת אחת.

אכילה אצל ילדים בגיל בית הספר וגדולים יותר

עד שילדכם מגיע לגיל בית הספר, הוא אמור להשתמש בנימוסי שולחן נאותים. כמו כן, תוכלו להשתמש בזמן הארוחה כדי לפתח שיחה. הארוחות המשפחתיות מאפשרות לכם להתעדכן זה בחייו של זה ולבלות זמן ביחד.
בתחום זה, ישנה חלוקת אחריות: אתם ההורים אחראים להכנת מזון בריא באופן יומיומי. ילדיכם מקבלים שלוש ארוחות עיקריות ושלוש ארוחות קלות ביום, ואחראים להחליט כמה מהמזון הם אוכלים בכל פעם.

מתי לפנות לאיש מקצוע

התיאבון של ילדים משתנה לעיתים קרובות, ולפעמים הם אינם רוצים או צריכים לאכול כמו אחרים. זה בסדר גמור, כל עוד ילדכם בריא ופעיל. אם אתם מודאגים בנוגע לבריאותו, אופן האכילה או התזונה שלו, דברו עם אחות טיפת חלב או עם רופא הילדים. כמו כן, למידע נוסף קראו את המאמר כיצד לטפל באכלנים בררנים.

ילדים לומדים המון על אוכל מהתבוננות באחיהם, בהוריהם ובאנשים אחרים. אם אתם מראים לילדכם שאתם מוכנים לנסות מזונות חדשים ואוכלים ארוחות מאוזנות, סביר להניח שהוא ילך בעקבותיכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כתמי לידה

הסיבה להופעת כתמי לידה

לכתמי לידה השונים סיבות שונות. חלקם נובעים מצמיחת יתר של כלי דם באזורים שונים בעור, וחלקם מצמיחת יתר של תאים אחרים, כגון תאי שומן, פיגמנט ועוד.
כתמי הלידה יכולים להופיע במגוון מקומות על פני הגוף, במגוון צורות ובשלל צבעים. הכתמים הנפוצים ביותר הם כתמים שטוחים, המנגיומות, כתמים מונגוליים, וכתמי יין-פורט.
ניתן לחלק את כתמי הלידה לשני סוגים עיקריים: כתמי פיגמנטריים (מלשון פיגמנט – צבע) וכתמים וסקולריים (המכילים כלי דם).

כתמים פיגמנטריים

כתמים מונגוליים (Mongolian spots)
אלו כתמי לידה שלרוב צבעם כחול או כחול-אפור ועשויים להיראות כמו שטף דם, אך לעיתים הם דווקא בעלי צבע חום. כתמים אלו מופיעים לאחר הלידה באזור הגב התחתון, העכוזים או הגפיים התחתונות, בעיקר אצל ילדים בעלי צבע עור כהה, אך עשויים להופיע גם אצל ילדים בהירים יותר. ברוב המקרים כתמים אלו נעלמים במהלך שנות החיים הראשונות, או עד גיל ההתבגרות.

שומות מלנוציטיות מולדות (Congenital melanocytic naevi, moles)
שומות מופיעות לרוב ככתמים עגולים בקוטר של עד 2.5 ס”מ. שומות גדולות יותר עשויות להגיע אפילו לקוטר של עד 20 ס”מ. השומות נגרמות בשל הצטברות של תאים מלנוציטים על העור, ולרוב צבען חום, אך הן עשויות להיות ורודות או שחורות. חלקן שטוחות וחלקות וחלקן בולטות מעל לעור. מרבית השומות מופיעות בפלג הגוף העליון – בראש, בצוואר ובגב.

שומה מולדת ענקית (giant congenital nevus)
בדומה לשומות רגילות, שומות ענקיות נוצרות בשל הצטברות גדולה של תאים מלנוציטים המכילים פיגמנט, ומכאן צבען הכהה. לעיתים תכלול השומה גם שיער. שומות אלו יכולות לגדול במהלך הילדות ולהגיע לקוטר של יותר מ-20 ס”מ. הן יכולות להופיע בחלקים שונים בגוף ולכסות חלקי עור נרחבים בבטן, גב, עכוזים, גפיים, פנים, ועוד. אחת מכל שש שומות (15%) עלולה לפתח ממאירוּת (סרטן העור), ועל כן יש חובת מעקב אצל רופא עור מומחה, שישקול אם ומתי יש לכרות אותן. כיום ניתן לטפל בשומות באמצעות ניתוחים שונים שמבצעים פלסטיקאים מומחים.

כתמי קפה בחלב (café-au-lait spots)
כתמי לידה אלה נקראים כך בשל צבעם, המזכיר קפה בחלב – חום בהיר, אצל בעלי עור בהיר. על בעלי עור כהה הכתמים עשויים להידמות יותר לצבעו של קפה שחור. הם מופיעים בגדלים שונים ובמקומות שונים בגוף, ונוטים לדהות עם השנים, אך לא להיעלם לגמרי. קיומם של שניים-שלושה כתמים הוא נפוץ למדי, אך אם יש לילדכם יותר מחמישה כתמי לידה כאלו, הם עשויים להעיד על תסמונת בשם נוירופיברומטוזיס, ועל כן מומלץ לפנות לרופא הילדים.

כתמים וסקולריים

כתמים שטוחים, מאקולריים
אלו הכתמים הנפוצים ביותר. הם נראים ככתמים שטוחים, בעלי גוון ורדרד או מעט כתמתם (בדומה לצבעו של סלמון) המופיעים בעיקר באזור הפנים והעורף, ובולטים יותר בזמן בכי. לעיתים הם מכונים “נשיקת מלאך” כשהם מופיעים בפנים, או “סימן  חסידה” כשהם נמצאים על העורף. רוב הכתמים דוהים עם הזמן, קודם בפנים ומאוחר יותר בעורף.

המנגיומות
המנגיומות הן צבר של כלי דם שיכול להופיע מתחת לפני העור, או באופן בולט מעל פני העור. ההמנגיומות הבולטות נקראות לעיתים כתם “תות שדה”, בשל הדמיון לשטח הפנים של התות, במרקם ובצבען האדום. המנגיומות מתחת לפני העור נראות מעט כחולות-סגלגלות יותר, והעור על פניהן עשוי להיות בולט או תפוח מעט. שני הסוגים עשויים לגדול במהלך שנת החיים הראשונה של התינוק, אך בשנת החיים השנייה ההמנגיומות מתחילות לקטון מאליהן, עד שלקראת גיל 10 רובן ייעלמו לחלוטין. לעיתים הן יותירו אחריהן סימן שטחי על פני העור. למרות שמן המפחיד, המנגיומות הן לרוב תמימות ואינן דורשות טיפול.

כתמי יין-פורט (Port Wine stains)
אלו כתמי לידה מולדים, הנראים כוורודים בחודשי החיים הראשונים של הילד אך הופכים כהים יותר עם הזמן, עד לצבע אדום כשל יין. כתם כזה מופיע בשכיחות של שלושה לכל 1,000 ילדים. כתמי לידה אלו נובעים מריבוי של כלי דם קטנים (נימים) מתחת לעור, שממשיכים להתפשט ומאפשרים זרימת דם גדולה יותר באזורים אלו שמתחת לעור, ומכאן צבעם.

הכתמים יכולים להופיע בכל מקום בגוף, אבל נפוצים יותר באזור הפנים, הצוואר, הקרקפת והגפיים. הם עשויים להופיע בגדלים שונים, וממשיכים לגדול באופן יחסי לגודלו של הילד. כמו כן, הם עשויים להשתנות אצל מבוגרים, ולהפוך מכתמים שטוחים וחלקים לבעלי מרקם גרגירי מתחת לעור.

רוב הכתמים הללו חסרי משמעות רפואית, אלא אם כן הם מופיעים באזור המצח או העפעפיים. כתמי לידה באזור המצח עשויים להעיד על קיומה של תסמונת מורכבת יותר, המערבת גם את המוח. כתמים באזור העפעפיים עשויים להיות קשורים להתפתחות של לחץ תוך-עיני מוגבר (גלאוקמה). מסיבות אלו, אם לילדכם כתמים באזורים אלו, יש לבצע ביקורת אצל נוירולוג ילדים ו/או רופא עיניים.

הפגיעה המשמעותית ביותר בכתמים אלו היא פגיעה רגשית ופסיכולוגית. ילדים עם כתמי לידה באזור הפנים עשויים לחוות פגיעה ודחייה מצד חבריהם, ולחוש תחושת ירידה בערך העצמי ובביטחון העצמי.

ניתן לטפל בכתמי לידה אלו באמצעות לייזר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שימוש ב”פסק זמן” ככלי התנהגותי

מהו פסק זמן?

פסק זמן הוא שיטת התנהגות שיכולה לעזור כשילדכם מתנהג בצורה שאינה מקובלת. בשיטה זו אתם מרחיקים את הילד מפעילויות מעניינות ומונעים ממנו תשומת לב לזמן קצר. הדרך הטובה ביותר להשתמש בפסק זמן היא בשילוב עם שיטות התנהגות אחרות – למשל, עם מתן שבחים להתנהגות מקובלת.

איך זה עובד

פסק זמן הוא דרך רבת עוצמה שמאפשרת ללמד ילדים איזו התנהגות אינה מקובלת. אפילו ילדים צעירים מאוד יכולים להבין שכשהם מתנהגים שלא כראוי, הם מאבדים לזמן קצר את הזכות להיות בקרב אנשים אחרים ולהשתתף בפעילויות מעניינות. פסק הזמן מאפשר לילדכם לחשוב על מה שקרה, ומה עליו לשנות בפעם הבאה.

שיטת פסק הזמן עובדת היטב כשאתם וילדכם מבלים יחד בחמימות ובאהבה בדרך כלל, ולכן יעילה בשילוב עם השיטות החיוביות להקניית הרגלים ואווירה טובה בבית, כולל מתן חס ותשומת לב, וכדומה.  אם התנהגותו של ילדכם או דברים אחרים בחייכם משפיעים על הזמן שאתם מבלים יחד, התייעצו עם רופא הילדים או עם מומחה אחר להתנהגות ילדים.

זמן חשיבה ופסק זמן

שיטת פסק הזמן נחלקת לשני סוגים: זמן חשיבה ופסק זמן.

זמן חשיבה

זמן חשיבה מתרחש כאשר אתם מרחיקים את ילדכם מהסיטואציה החברתית, אך לא מהמקום. לדוגמה, בפארק, תוכלו לבקש מהילד לשבת מתחת לעץ. בבית, תוכלו לבקש ממנו לשבת על כיסא ליד הקיר בחדר. זמן החשיבה הולך איתכם לאן שתלכו. תוכלו להשתמש בו בפארק, בסופרמרקט או בביקור אצל חבר. כשילדכם בזמן חשיבה, הוא יכול:

  • להירגע ולהחזיר לעצמו את השליטה ברגשותיו
  • לראות כיצד ילדים אחרים מתנהגים בצורה ראויה יותר
  • לראות ילדים אחרים זוכים לתשומת לב על התנהגות חיובית
  • להבין שהתנהגות שלילית לא תזכה אותו בתשומת לב.

אם ילדכם אינו מצליח לשבת באותו חדר, הוציאו אותו לפסק זמן בחדר אחר.

פסק זמן

פסק זמן מתרחש כאשר ילדכם הולך למקום שהוגדר מראש כאזור פסק זמן, כגון חדר פנוי או מסדרון, לאחר שהתנהג שלא כראוי. אזור פסק הזמן הוא בדרך כלל חדר בטוח ומשעמם, או חלל שאין בו צעצועים או משחקים.

השאירו את הדלת פתוחה אם עליכם לפקח על ילדכם במהלך פסק הזמן, אך אם הוא יוצא לפני שאתם מאשרים לו, אפשר לסגור את הדלת עד שפסק הזמן נגמר. כך תוכלו למנוע מלחמות ביניכם לבין ילדכם. כדאי לסגור את הדלת אם פסק הזמן גורם להתנהגות רועשת או אגרסיבית מאוד – מצד ילדכם או מצדכם. אחד מחסרונות השיטה הוא שכאשר אתם יוצאים מהבית, ובעיקר כשאתם נמצאים בפומבי, אין לכם גישה לאזור פסק הזמן.

הצגת שיטת פסק הזמן למשפחתכם

הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם לפני שאתם מתחילים להשתמש בשיטת פסק הזמן.

להישאר רגועים

ראשית, כשאתם משתמשים בשיטה, חשוב להישאר רגועים. אם אתם מגלים שאתם נלחצים, נסו לקחת כמה נשימות עמוקות כדי להרגיע את הגוף והנפש.

בן כמה הילד שלכם?

שיטת פסק הזמן יעילה לילדים בני שנתיים עד שמונה. בדרך כלל, ילדים בני פחות משנתיים אינם מוכנים לפסק זמן. במקום זאת, נסו לשבח את הפעוט כשהוא עושה משהו טוב. כמו כן, פעוטות מגיבים היטב להסחות דעת או לשינוי הסביבה למניעת התנהגות בלתי ראויה.

כשילדכם מגיע לגיל תשע, תוכלו להתחיל לחשוב ביחד על מגבלות וכללים. כך תעזרו לו ללמוד לנהל את התנהגותו שלו ככל שהוא גדל.

האם אפשר להתחיל עכשיו?

לפעמים ילדים מתחילים להתנהג באופן מאתגר כשהם עוברים שינוי משמעותי – לדוגמה, הולדתו של אח או אחות חדשים, מעבר דירה, כניסה למסגרת חינוכית, לגן או לבית הספר. תוכלו לבחור להשתמש בפסק זמן, או להמתין עד שילדכם יסתגל לשינויים. בכל מקרה, כדאי לשאול את ילדכם כיצד הוא מרגיש בנוגע לשינויים.

על איזו התנהגות אתם רוצים לעבוד?

חשבו מה הייתם רוצים לשנות בהתנהגותו של ילדכם – לדוגמה, אם הוא מרביץ או מקלל. זכרו שעדיף לשנות התנהגות אחת בכל פעם. כשההתנהגות שבחרתם כבר אינה מהווה בעיה, תוכלו לעבוד על התנהגות נוספת – למשל, השלכת צעצועים.

האם אתם רוצים להשתמש בזמן חשיבה, בפסק זמן או בשתיהן?

אפשר להשתמש בזמן חשיבה כשאתם במקום ציבורי, ובפסק זמן כשאתם בבית.

מה צריך להיות אורך פסק הזמן או זמן החשיבה?

פרקי הזמן הללו לא צריכים להיות ארוכים כדי להיות אפקטיביים. כלל האצבע הוא דקה אחת לכל שנת חיים של הילד, ועד חמש דקות. לדוגמה, ילד בן שלוש יישב בפסק זמן שלוש דקות לכל היותר, וילד בן חמש עד שמונה יישב חמש דקות לכל היותר. כוונו שעון מעורר כדי לעמוד בזמנים.

היכן יהיה אזור פסק הזמן?

כדאי לקיים את פסק הזמן במקום משעמם ובטוח, כמו המסדרון או חדר פנוי. ודאו שאין בו צעצועים, אך גם שהחדר אינו חשוך או מפחיד בשום צורה.

האם להזהיר את הילד לפני פסק הזמן?

לפני השימוש בפסק זמן תוכלו לתת לילדכם הזדמנות לתקן את התנהגותו, או להחליט שהתנהגות מסוימת, כגון מכות או נשיכות, תוביל לפסק זמן מיידי. אם אתם מחליטים להזהיר אותו מראש והתנהגותו אינה משתפרת, עמדו בהחלטתכם. אם לא, פסק הזמן לא יעבוד.

כיצד להסביר את השיטה?

כדאי לדבר עם ילדכם מראש ולהסביר לו איזו התנהגות תוביל אותו לפסק זמן, ומה בדיוק יקרה, ועדיף ששניכם תהיו רגועים. לדוגמה, ספרו לו היכן יישב בשקט ולכמה זמן. ענו על שאלותיו. אם אינכם בטוחים שילדכם הבין את הדברים, בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם. אם ילדכם צעיר יותר, תוכלו לתרגל את מה שיקרה בעזרת דובון או בובה, או אפילו מבוגר אחר.

שבעה טיפים לפסק זמן יעיל יותר

1. צמצמו את תשומת הלב במהלך פסק הזמן או זמן חשיבה

פסק זמן או זמן חשיבה הם פרקי זמן שבהם ילדכם אינו זוכה לתשומת לב. לכן, אל תדברו איתו ואל תביטו בו. המשיכו בענייניכם כאילו לא היה שם.

2. הישארו רגועים

אם אתם מאבדים שליטה, אתם “מזכים” את ילדכם במנה של תשומת לב שלילית, ועלולים להוביל לכך שילדכם ימשיך לחזור על ההתנהגות הבלתי מקובלת. לפעמים כדאי לקחת כמה נשימות עמוקות כדי להירגע.

3. נסו לבלות זמן מיוחד ביחד

קיימו בילוי מהנה ומשמח עם ילדכם.  אפשר לבלות זמן מיוחד ביחד כשילדכם מתנהג היטב, ולשבח את התנהגותו הטובה. יצירת בילוי מיוחד עשויה להוות בעיה אם ילדכם פיתח דפוס של התנהגות שלילית, אך זכרו: ללא זמן זה, גם שיטת פסק הזמן תאבד מכוחה.

4. הקפידו על פרק זמן מוגדר וקצר

פסק הזמן וזמן החשיבה עוזרים לילדכם ללמוד שסוגי התנהגות שונים הם בלתי מקובלים. אך אם פרק הזמן ארוך מדי, הוא עשוי לשכוח מדוע הוא שם ולהתחיל לכעוס ולהתרגז. פסקי זמן קצרים שמתרחשים מיד אחרי ההתנהגות הבלתי מקובלת הם כלי למידה יעילים. כשאתם מקפידים על פרק זמן קצר, ילדכם יצטרך לחכות פחות כדי להראות לכם מה למד וכיצד הוא יכול להתנהג יפה.

5. כשזה נגמר, התחילו מחדש

כשפסק הזמן נגמר, התמקדו במשהו חיובי ונעים – למשל, “במה אתה רוצה לשחק עכשיו?” אל תזכירו לילדכם מה עשה לא בסדר – כמו “מעכשיו אתה לא מרביץ יותר לאחותך”. מיד לאחר סיום פסק הזמן, שבחו את ילדכם כשהוא מתנהג היטב.

6. התמידו

פסק הזמן עובד באופן הטוב ביותר כשילדכם יודע למה לצפות. עליו לדעת שאם הוא מתנהג באופן שאינו ראוי, הוא תמיד ייצא לפסק זמן או לזמן חשיבה. אם הוא יודע שלפעמים הוא יכול לחמוק מעונש, פסק הזמן או זמן החשיבה מאבדים מכוחם.

7. היו עקביים

אם יש לכם בן או בת זוג, חשוב ששניכם תשתמשו בשיטה באותו אופן עבור אותה התנהגות. פסק הזמן עובד היטב כשילדכם יודע למה לצפות משניכם. אם אתם מזהירים אותו, אך הוא אינו מפסיק את התנהגותו או מפסיק אותה רק ברגע האחרון, הוציאו אותו מיד לפסק זמן או לזמן חשיבה. אם אתם נותנים לו אזהרות רבות אך לעולם אינכם מקיימים את ההבטחה, ילדכם ילמד לא לקחת אתכם ברצינות.

ארבע בעיות נפוצות

1. הילד מסרב לצאת לפסק זמן

אם ילדכם צעיר, תוכלו לתת לו לבחור – לצאת לפסק זמן בעצמו, או שאתם תיקחו אותו. עד שיגדל, הוא כבר יתרגל לצאת בעצמו לפסק זמן או לזמן חשיבה.

2. הילד מתנהג בצורה מאתגרת במהלך פסק הזמן

אם התנהגותו של ילדכם נהיית מאתגרת כשאתם מכריזים על פסק זמן או זמן חשיבה, הזכירו לו שפסק הזמן מתחיל רק כשהוא שקט. אם, למשל, ילדכם מתחיל לצעוק ולצרוח לפני שפסק הזמן נגמר, תוכלו להתחיל את פרק הזמן מחדש.

3. הילד קם ללא הרף בזמן החשיבה

אם ילדכם מסרב להישאר בשקט ובלי תזוזה בזמן החשיבה, נסו להוציא אותו לפסק זמן בחדר אחר. פסק הזמן מאפשר לכם לסגור אחריכם את הדלת ולהעביר לו מסר ברור שאינכם נותנים לו תשומת לב.

4. “זה פשוט לא עובד”

אם לילדכם יש כוח רצון חזק מאוד, ייתכן שתתקשו מאוד להוציא אותו לפסק זמן. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

  • בדקו מהי הסיבה להתנהגותו. התנהגות מאתגרת עשויה להיות דרך להפגנת כעס או קנאה. אם תעזרו לילדכם להתמודד עם הרגשות הללו, תוכלו לשנות את התנהגותו בקלות רבה יותר.
  • שימו לב מתי ילדכם מתנהג יפה. הורים נמנעים לעיתים מלשבח את ילדם כשהוא מתנהג יפה, כיוון שהם לא רוצים להפריע לו ולהרוס את הרגע. כלומר, הילד מקבל תשומת לב רבה יותר על התנהגות רעה מאשר על התנהגות טובה. כשאתם משבחים את ההתנהגות הטובה בזמן אמת, אתם מגבירים את הסיכויים שתתרחש שוב.
  • השתמשו בתוצאות. לדוגמה, אם ילדכם אינו מוכן לצאת לפסק זמן או לזמן מנוחה, אמרו משהו כמו, “רותם, צאי עכשיו לפסק זמן או שלא תצפי בטלוויזיה אחר הצהריים”.
  • בלו ביחד עם ילדכם. תוכלו לצייר, לצבוע, לספר סיפורים או ללכת לפארק. לפעמים, התנהגות מאתגרת היא בעצם בקשת תשומת לב.
  • בקשו עזרה. איש מקצוע – כמו יועץ או פסיכולוג – יוכל לעזור לכם להתמודד עם התנהגות מאתגרת באמת. בקשו עצה והפניה מרופא הילדים או מאחות טיפת חלב.

שיטת פסק זמן לילדים עם צרכים מיוחדים

שיטות פסק הזמן הן כלים יעילים עבור חלק מהילדים על הספקטרום האוטיסטי או לילדים עם עיכוב התפתחותי, שנעשים נסערים מאוד או מוצפים יתר על המידה. באזור פסק הזמן ילדכם מוצא מקום בטוח שבו יוכל להרגיע את עצמו. לאחר זמן קצר, 3-2 דקות, תוכלו להתחיל בפעילות מרגיעה ומהנה ביחד.

שימו לב

שיטות פסק הזמן אינן מומלצות לילדים אוטיסטים שנוטים להשתמש בהתנהגות אגרסיבית או פוגענית כלפי עצמם, כיוון שהן עלולות לחזק את ההתנהגות. חלק מהילדים האוטיסטים שאינם אוהבים מגע עם אחרים עשויים להתנהג שלא כראוי כדי להישלח לפסק זמן. במקרים כאלה, עדיף שלא להשתמש בשיטה. דברו עם רופא הילדים או המרפאה בעיסוק על דרכים אחרות לטיפול בהתנהגותו של הילד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לנהל משא ומתן עם ילדים

בין אם נרצה ובין אם לא, החיים עם ילדים כוללים לעיתים קרובות משא ומתן. משא ומתן בין הורים לילדים יכול להוות התנסות למידה עבור ילדים, וללמד אותם כיצד להתמודד עם “העולם האמיתי” באופן בונה, וכיצד עובדים עם אחרים להשגת מטרות, תוך פשרה בין הצדדים.

עם זאת, משא ומתן עם ילדים עשוי להיות תהליך מאתגר מאוד. “ההורים צריכים ללמוד כיצד להתמודד עם הרגשות והתסכולים שלהם. מתצפיות שערכנו באנשים בני כל הגילאים שמנהלים משא ומתן, גילינו שכשהרגשות סוערים, מיומנויות המשא ומתן צונחות פלאים”, אומר בראון, שעבד על פתרון סכסוכים ברחבי העולם. לפני שתפתחו במשא ומתן הבא עם ילדכם (מה שעשוי לקרות בעוד חמש דקות!), הנה כמה נקודות חשובות בניהול משא ומתן עם ילדים.

טיפים למשא ומתן מוצלח

פתחו בהסכמה, לא בטיעון. נסחו את בקשתכם כך שילדכם יכול לענות “כן”. אם תנסחו את הרעיון באופן שמתחשב בצורך שלו בשליטה ובעצמאות, ומאפשר לו בחירה, הוא יאזין לכם בקשב רב יותר. סביר להניח שתזכו לשיתוף פעולה טוב יותר אם תגידו “אתה רוצה להניח על השולחן את הצלחות או את הכפות?”, במקום “תערוך את השולחן עכשיו!”

ערבו את ילדכם בהחלטה. אם הגיע הזמן לישון, תוכלו להגיד, “כמה דקות תצטרך כדי לסיים את הפרויקט וללכת לישון בזמן?”.

הסבירו את נקודת המבט שלכם. תוכלו לומר, “אנחנו צריכים לעזוב את מגרש המשחקים כי אני צריכה להכין ארוחת ערב”.

משא ומתן אין פירושו כניעה. כשאתם עורכים משא ומתן על קניית רכב חדש, אתם לא נכנעים אלא מתמקחים. זכרו שמשא ומתן אינו אמור להוביל לניצחון או להפסד, אלא להסכמה כלשהי בין שני הצדדים.

ערכו משא ומתן בהתאם לגילו של הילד. אם ילדכם בגיל בית הספר ואינו אוהב אפונה, תוכלו לשאול אותו, “אילו ירקות אתה מעדיף במקום?” אם ילדכם בגן ואינו מעוניין לאכול בכלל, במקום להתווכח, נסו לחתוך את הכריך בצורה משעשעת ומעניינת, כדי להפוך אותו למושך יותר.

הגיבו לביקורת בשאלה הגיונית. אם ילדכם מבקש מכם להפסיק לנדנד לו על סידור החדר או כניסה לאמבטיה, תוכלו להגיד, “בוא נחליט ביחד מתי זה יהיה מתאים שתכנס לאמבטיה?” או “איך אתה רוצה שסידור החדר שלך יקרה, ואיך ניתן לדאוג שזה יקרה”.

קחו קצת זמן להירגע. אם ילדכם מכעיס אתכם או משגע אתכם לגמרי, צאו לחדר אחר והירגעו לפני שתמשיכו לדבר איתו. לרוב, תגובה רגשית לא פותרת את העימות אלא רק מחמירה אותו.

תנו לילדכם לנצח לפעמים. בחרו את הקרבות שלכם בחוכמה וזכרו שגם אם שיניתם את דעתכם, אין זה אומר שהפסדתם. תוכלו להגיד, “בסדר, אני מסכים איתך. אבל בוא נעשה עסק – בפעם הבאה, אתה תקשיב לי לפני שתתפוצץ”.

זכרו, אתם ההורים, ויש לכם זכות להגיד את המילה האחרונה. לא כולם חייבים להסכים איתכם בכל משא ומתן. לפעמים, מישהו פשוט יצטרך להחליט. חשוב להקשיב לנקודת המבט של ילדים ולשמור על הגינות, ובכל זאת ההורים הם אלו שיגידו את המילה האחרונה, וזה בסדר. ילדים ילמדו לכבד זאת, גם אם הם לא תמיד יאהבו את התוצאות, אם יבינו שזה הוגן.

זמן למשא ומתן, וזמן ללא משא ומתן

לאף אחד מאיתנו אין זמן לפצוח במשא ומתן על כל עימות, אך כולנו עושים זאת כל הזמן, בין אם אנחנו שמים לב ובין אם לא. לכן, השאלה אינה ‘האם עלי לערוך משא ומתן?’ אלא ‘מתי וכיצד?’. זכרו שיש עניינים שלא דנים בהם (ענייני בטיחות ובריאות, למשל) ושיש גם זמנים שלא נאה לשאת ולתת בהם כלל. בחרו בחכמה את הנושא ואת הזמן למשא ומתן מול הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לגדל ילדים עם מיניות בריאה

מיניות לאורך השנים

כשילדיכם מגיעים לגיל שנתיים, אפשר ללמד אותם מהם השמות התקינים של איברי גופם.

בגיל שלוש או ארבע, ילדים רבים מפגינים עניין במיניות – הם עשויים לגעת באיברי מינם, לשחק “רופא וחולה” עם ילדי הגן, ולשאול את הוריהם איך מגיעים תינוקות לעולם.

עד גיל שמונה לערך, אפשר להתחיל להכין את ילדיכם לשינויים שגופם עתיד לחוות עם הכניסה לבגרות המינית, ולוודא שהם מבינים את העובדות הבסיסיות הנוגעות למין ולהתרבות. כמו כן, תצטרכו לעזור להם להבין רבים מהמסרים הנוגעים למיניות שהם מקבלים מעולם התקשורת סביבם.

לקראת סוף בית הספר היסודי, ועד תחילת התיכון, מתבגרים צעירים זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ חברתי, דימוי גוף ותחושות מיניות.

במהלך שנות ההתבגרות, ילדיכם זקוקים להדרכתכם כדי לקבל החלטות נכונות בנוגע למערכות יחסים, העברת מסרים על גבולות מיניים והתגוננות בפני מצבים לא בטוחים.

מיניות: ערכי המשפחה ורגעים בהם ניתן ללמד

לאורך כל הדרך, הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות הוא לשתף את ילדיכם בערכים המיוחדים למשפחתכם.

חלק נכבד מהחינוך המיני שלהם יגיע משיעורי ביולוגיה או בריאות בבית הספר, מהטלוויזיה, מאתרי אינטרנט ומספרים שונים. אך רק אתם יכולים להעביר להם את ערכי המשפחה שלכם על מגוון רחב של נושאים מיניים, ובהם תפקידים מגדריים, נטייה מינית, התנזרות, כללי משפחה, דימוי גוף וחברויות. אלו לא יתבצעו באופן חד פעמי על ידי “השיחה” של הכניסה לגיל ההתבגרות, אלא דווקא לאורך זמן, בלמידה משמעותית בהקשרים שונים, לאורך השנים.

כשאתם חושבים כיצד לחלוק עם ילדיכם את ערכי הליבה הללו, נסו לחפש הזדמנויות אקראיות ללמידה – אותם רגעים יומיומיים שבהם אפשר להעלות את הנושאים החשובים בקלות ולשתף את הילדים במחשבותיכם. ערכה של למידה אקראית, המתרחשת בהתאם לגירויים חיצוניים, גבוה יותר, וישמר יותר לאורך זמן, בהשוואה ללמידה מכוונת, בה אתם קובעים “שיחה” עם הילד על נושא מסוים.

לדוגמה, כשאתם עושים אמבטיה לילד הגן שלכם או מחליפים לפעוט חיתול, תוכלו לקרוא בשמם של איברי הגוף ולספר לו כמה נפלא גופו. אם אתם צופים בטלוויזיה עם ילד בגיל בית הספר היסודי, והזוג על המרקע נכנס לחדר השינה – תוכלו לדבר על הערכים שלכם בנוגע לאינטימיות ולמערכות יחסים. אם אתם נוסעים במכונית עם בן ה-11 שלכם ובחדשות מספרים על הפלה – תוכלו לנצל את ההזדמנות כדי לשתף את אמונותיכם בנוגע להריונות לא רצויים.

כשאתם מנצלים הזדמנויות ללימוד, אתם יכולים לתת לילדיכם פיסות מידע קטנות וקלות לעיכול, ולהראות להם שאתם משפחה שאינה מתביישת לדבר על מיניות.

כיצד לדבר על מיניות

להורים לא תמיד קל לדבר עם ילדיהם על מיניות, אך אפשר להיעזר בתהליך בן שלושה שלבים שגורם לכולם להרגיש בנוח, ומתאים לכל הגילאים.

  • ראשית, בדקו מה ילדכם כבר יודע – לדוגמה, “מהיכן אתה חושב שתינוקות מגיעים לעולם?”
  • שנית, תקנו את המידע השגוי והסבירו את העובדות האמיתיות – לדוגמה, “לא, תינוקות לא גדלים בבטן של אמא. הם גדלים במקום מיוחד בגוף של אימא שנקרא רחם”.
  • שלישית, השתמשו בשיחה כהזדמנות להעביר את הערכים שלכם – לדוגמה, “כשמוכנים לטפל בתינוק, היריון הוא דבר נפלא”.

תהליך שלושת השלבים עובד אפילו עם בני נוער. למשל, אתם ובן או בת הנוער שלכם נוסעים במכונית ושומעים הערה טיפשית על אוננות בתוכנית ברדיו. תוכלו לומר, “שמעת על אוננות?” או “מדברים על אוננות בשיעורי חינוך בבית הספר? מה הם אומרים?”

הקשיבו בשלווה לדברים, ותקנו את המידע השגוי: “חלק מהאנשים מאוננים, וחלק לא” (חשוב לציין זאת כיוון שלעיתים קרובות, בני נוער תוהים אם ההרגלים שלהם “שונים” או “נורמליים”). לאחר מכן, הבהירו את דעותיכם באופן ענייני, למשל: “בדרך כלל, אנשים מאוננים לצורך הנאה מינית. האמת היא שאני חושבת שזו דרך שמאפשרת לבני נוער להתמודד עם התחושות המיניות שלהם, בתנאי שזה נעשה בזמן ובמקום מתאימים”. נסו לשמור על פתיחות ושלווה, ואפשרו לילדכם לדבר ולשאול שאלות. חשוב להקשיב היטב.

ברגע שתתרגלו להשתמש בגישת שלושת השלבים הזו לחינוך ילדכם על נושאים חשובים, קל למצוא רגעים רבים שבהם תוכלו ללמד אותם באופן טבעי ונוח.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.