עקרונות הבסיס

התעלמות שיטתית היא מניעה מכוונת של תשומת הלב מילד, כאשר הוא מתנהג באופן בלתי ראוי. משמעות הדבר היא שבזמן שהוא מתנהג באותו אופן, לא מביטים בו ולא מדברים אליו. השיטה מבוססת על העובדה שקבלת תשומת לב מאדם אחר היא גורם מניע רב ערך בהתנהגות האנושית. בגלל הצורך המובנה שלנו, כבני אדם, במגע ובקשר חברתי, התנהגות שמושכת תשומת לב צפויה להופיע יותר בעתיד.

קבלת תשומת לב מההורה היא פרס יקר במיוחד לילדים, בגלל ההתקשרות החזקה שקיימת בין הורים וילדים. תשומת לב הורית חזקה כל כך עד שלפעמים, כמעט אין זה משנה באיזה סוג של תשומת לב מדובר. מנקודת מבטו של הילד, תשומת לב שלילית עדיפה על אי קבלת תשומת לב בכלל. תשומת לב, גם אם היא שלילית, נחווית בעיני ילדים מסוימים כתשומת לב גם היא, ועל כן מתגמלת באיזשהו אופן, גם אם היא לא רצויה.
תגמלו את ילדכם בתשומת לב רבה כשהוא מתנהג היטב, אך אל תשימו לב אליו כשהוא מתנהג באופן בלתי ראוי. מתן תשומת לב  ומניעת תשומת הלב נקודתית בזמנים מתאימים באופן שיטתי יכולים לעצב את התנהגותו של ילדכם.

מדוע להשתמש בהתעלמות שיטתית?

כל יום, כל היום, ילדכם לומד כיצד למשוך את תשומת לבכם. לכן, עדיף כבר להשתמש בתשומת הלב כדי לעזור לילדכם לפתח התנהגות ראויה – התנהגות שאתם מאמינים שחשוב שילמד, ומתאימה לערכי המשפחה. זה לא עולה כסף, ודורש מאמץ קטן יחסית מצדכם. עם זאת, התכוננו – התנהגות שזוכה להתעלמות בדרך כלל מחמירה לפני שהיא משתפרת. זכרו זאת כשאתם מחליטים אם להשתמש בהתעלמות שיטתית ככלי התנהגותי.

ממה ניתן להתעלם?

התקפי זעם, רקיעות חוזרות ברגליים, השמעת קולות טיפשיים, עשיית פרצופים, התבכיינות , ויכוחים- כל אלה הן התנהגויות שיש להתעלם מהן. בחירת ההתנהגויות שמהן תבחרו להתעלם תלויה מאוד בהתנהגות עצמה (האם זו בעיה קלה או חמורה יותר) ובמידת הסיבולת שלכם לתסכול. אף על פי כן, התעלמות שיטתית היא כלי מצוין לארגז הכלים של ההורות.

לפני שמתחילים להשתמש בהתעלמות שיטתית

התעלמות אינה תמיד האפשרות הטובה ביותר לטיפול בהתנהגות שאתם מעוניינים לעצור. לפני שאתם מחליטים אם להתעלם מהתנהגות מסוימת, שאלו את עצמכם:

• האם ההתנהגות הזו זוכה לתשומת לבכם? לפני שאתם מתחילים, ודאו שההתנהגות אכן זוכה לתשומת לבכם. אם היא זוכה לתשומת הלב של מישהו אחר – לדוגמה, אחד האחים או החברים – ההתעלמות שלכם לא תשנה דבר.
• האם עליכם להתעלם מההתנהגות? יש התנהגויות שיזכו לתשומת לבכם, אך ייתכן שלא תוכלו או לא תרצו להתעלם מהן. אי אפשר להתעלם מהתנהגות שמסכנת את ילדכם או פוגעת באחרים או ברכוש (למשל, נשיכות, מכות, משיכת וילונות, זריקת חפצים ועוד). לפעמים ההתנהגות הבלתי רצויה מפריעה מדי או רועשת מדי מכדי להתעלם ממנה.
• האם תוכלו להתעלם מההתנהגות אם היא מחמירה? נאמר שהתחלתם להתעלם מהתנהגות מסוימת, אך הנחישות שלכם מתערערת ואתם מתחילים לשים לב להתנהגות הזו כשהיא מחמירה. במקרה כזה, אתם מסתכנים בתגמול לא מכוון של ההתנהגות החמורה יותר, ומגבירים את הסיכוי שההתנהגות החמורה יותר תתרחש שוב. אם אתם מרגישים שלא תוכלו להתעלם מההתנהגות החמורה יותר, עדיף שלא לנסות את השיטה מלכתחילה.
• האם תוכלו להתעלם מההתנהגות בכל מקום שהיא מתרחשת? אם אתם מתעלמים מההתנהגות הבלתי רצויה במקום אחד אך לא במקום אחר, היא תתרחש יותר במקום שבו אינכם מתעלמים ממנה.
• האם תוכלו להתעלם מההתנהגות בכל פעם שהיא מתרחשת? זהו עניין קריטי. אם אתם מתעלמים לפעמים ולא כל הזמן, אתם מסתכנים ביצירת התנהגות שאפילו קשה יותר לשנות. כשהתגמול הוא רב ערך ובלתי צפוי, בני האדם נוטים לנסות להשיג אותו במאמץ ובעקביות רבים יותר. אם תתגמלו לפעמים את התנהגותו של ילדכם, אתם עלולים לחזק את ההתנהגות הבלתי רצויה אף יותר מאשר אם תתגמלו את ההתנהגות בכל פעם שהיא מתרחשת.
• האם אנשים אחרים יתעלמו מההתנהגות? אם הצלחתם להתעלם מההתנהגות, אך בן או בת הזוג שלכם, חבר או קרוב משפחה מגיע פתאום ומזכה אותה בתשומת לב, כל העבודה הטובה שהשקעתם תרד לטמיון. ודאו שכל בני הבית מסכימים בנוגע להתנהגות הבלתי רצויה שממנה יש להתעלם. יהיו מקרים שבהם אנשים אחרים יתקשו להבין את השימוש בהתעלמות השיטתית ולא יצליחו לעשות זאת. בסביבה כזו, עדיף שלא להשתמש בשיטה.

כיצד להשתמש בהתעלמות שיטתית

הנה כמה רעיונות לשימוש מוצלח בהתעלמות שיטתית.

• כשאתם מתעלמים מילדכם, חשוב להתעלם לגמרי. אל תביטו בו או תגידו לו משהו כל עוד הוא ממשיך להתנהג בהתנהגות הבלתי רצויה. מבטים חטופים, חיוכים ואפילו הזעפת הפנים – כל אלה עשויים להיות דווקא מתגמלים. אם אתם אומרים לו, “אני מתעלם ממך!”, אתם לא מתעלמים. אם המצב בטוח ואפשר לעשות זאת, התרחקו מעט מילדכם כשהוא מתנהג באופן לא ראוי.
• התחילו להתעלם ממנו מיד כשהוא מתחיל להתנהג כך. הפסיקו להתעלם מיד כשהתנהגותו משתפרת לזמן מה.
• אם קשה לכם להתעלם, תכננו כמה דברים שיסיחו את דעתכם או העסיקו את עצמכם בינתיים. תוכלו לעשות כמה תרגילים פשוטים כדי לשמור על שליטה ולהישאר רגועים.
• באופן שיטתי, תנו תשומת לב להתנהגות הרצויה במקום להתנהגות שממנה אתם מתעלמים. כך תהפכו את ההתעלמות השיטתית ליעילה אף יותר.

האם עליי להגיד לילדי שאני עומד להתעלם מהתנהגותו?

כשאתם מתעלמים מהתנהגותו של ילדכם, אתם שולחים לו מסר שלא תגיבו כל עוד הוא ממשיך להתנהג כך. לדוגמה, “אם אתה ממשיך לדבר ככה, אני לא עונה לך יותר”. תשובה כזו תתאים בחלק מהנסיבות.

אפשר לבחור שלא לומר דבר, למשל אם ההתנהגות הבלתי רצויה היא קלה ולא חמורה. אפשרות נוספת היא להסביר פעם אחת לילדכם שאינכם עומדים להגיב כשיתנהג בצורה הבלתי רצויה. לאחר מכן, התעלמו מהתנהגות זו בכל פעם שהיא מתרחשת, בלי להגיד דבר נוסף. תצטרכו להחליט אם שווה לכם להגיד לילדכם מאיזו התנהגות אתם מתעלמים (כדי שיבין), אף שאתם מסתכנים בכך שתשומת הלב תתקבל כגמול.

מה קורה כשמתעלמים מהתנהגות?

התנהגות שזוכה להתעלמות בדרך כלל מחמירה לפני שהיא משתפרת. שימו לב לדוגמה הבאה. למישהו יש טלוויזיה פגומה. הוא דופק על הקופסה והתמונה משתפרת. כמה דקות אחר כך, התמונה מרצדת ונעלמת שוב. הוא דופק שוב על הקופסה, אך הפעם, התמונה אינה חוזרת. מה יעשה? הוא דופק שוב, ושוב, אולי אפילו בדפיקות חזקות ועקביות יותר, עד שבסופו של דבר הוא מפסיק, כשברור שהטלוויזיה לא תחזור לעבוד.

אנו נוטים להיצמד להתנהגות שהצליחה בעבר, ומתמידים לזמן רב יותר עד שאנו מוותרים ומחפשים דרך אחרת לטפל במצב. בדומה להתנהגותו של אותו אדם כלפי הטלוויזיה, התנהגותו של ילד שהתבססה היטב נוטה להפוך לתכופה ולאינטנסיבית יותר כאשר התגמול נלקח ממנה. התקפי הזעם יהפכו לרועשים וארוכים יותר, והיללות או ההתבכיינות יהיו עקביות יותר, אם תשומת הלב שפעם תגמלה את ההתנהגויות האלה תיפסק במפתיע. השיפור יגיע לאחר מכן.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

התקפי זעם: עקרונות הבסיס

התקפי זעם נפוצים מאוד בקרב ילדים בני 36-18 חודשים, ומגיעים בשלל צורות וגדלים. התקפי הזעם עשויים לכלול התפרצויות מרשימות של כעס, תסכול והתנהגות לא מאורגנת (שבה ילדכם “מאבד את זה”). כמו כן, ייתכן שילדכם יבכה, יצרח, יקשה את איבריו, יקשית את גבו, יבעט, ייפול, ייטלטל בחוזקה או ירוץ מכם. בחלק מההתקפי הזעם הילדים עוצרים את הנשימה (חלקם יכולים אף להכחיל ולאבד את ההכרה), מקיאים, שוברים דברים או נהיים אגרסיביים.

הסיבות להתקפי זעם

• מזג – מזגו של הילד משפיע על מידת ההתרגשות שלו כשהוא מתוסכל. יש ילדים שפשוט חווים התקפי זעם רבים יותר מאחרים
• לחץ, רעב, עייפות או גירוי יתר
• מצבים שהילדים אינם מצליחים להתמודד איתם – לדוגמה, כשאחיהם הגדול לוקח להם צעצוע.

התקפי הזעם פוחתים ככל שילדכם גדל ומתמודד טוב יותר עם רגשות רעים. כמו כן, עם הגיל, יצליח לתקשר טוב יותר את רצונותיו וצרכיו באמצעות מילים. עם זאת, אם התקפי הזעם מאפשרים לילד להשיג תמיד את מבוקשו, הם עשויים להימשך אפילו בשנות הבגרות. אפשר לעשות דברים רבים כדי שהתקפי הזעם לא ימשיכו מעבר לשנות בית הספר. הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שאינכם מתגמלים את ילדכם בטעות על התקפי הזעם.

הגישה הרגועה להתמודדות עם התקפי זעם

גישה זו מתאימה לילדים צעירים מאוד (בני שנה עד שנתיים), לילדים שאינם חווים התקפי זעם לעיתים קרובות או שהתקפי הזעם שלהם אינם כה חמורים.

• צמצמו את הלחץ. עייפות, רעב או גירוי יתר עלולים להוביל להתקפי זעם.
• שימו לב לרגשותיו של ילדכם. אם אתם רואים שהתקף הזעם מתחיל להתבשל, התערבו ונסו להסיח את דעתו בפעילות אחרת.
• זהו מה גורם להתקף הזעם. מצבים מסוימים – יציאה לקניות, ביקור אצל חברים או שעות הארוחה – עשויים להוביל להתקפי זעם לעיתים קרובות יותר. חשבו כיצד להפוך את המצבים האלה לקלים יותר עבור ילדכם. תוכלו למשל לתזמן את האירועים הללו ולוודא שילדכם אינו עייף, שאכל היטב לפני היציאה ואינו צריך להתנהג יפה לזמן רב מדי.
• כשהתקף הזעם מתרחש, הישארו רגועים (או העמידו פנים!). כעס עלול להחמיר את המצב ולהקשות על שניכם. אם אתם חייבים לדבר, שמרו על טון נמוך ורגוע, ופעלו במתכוון ובאטיות.
• המתינו עד שהתקף הזעם ייגמר. התעלמו מההתנהגות של ילדכם עד שתיפסק. כשהתקף הזעם בשיאו, כבר מאוחר מדי לדבר בהיגיון או להסיח את דעתו של הילד, כיוון שלא יצליח להקשיב. כמו כן, אתם עלולים ללמד את ילדכם שהתקפי הזעם שלו מקבלים את מלוא תשומת הלב והמעורבות שלכם.
• ודאו שהתקף הזעם אינו משתלם. אם ילדכם חווה התקף זעם כיוון שהוא אינו רוצה לעשות משהו (כמו לצאת מהאמבטיה), התעקשו בעדינות שיעשה זאת (הרימו אותו והוציאו אותו מהאמבטיה). אם התקף הזעם מתרחש כיוון שילדכם רוצה משהו, אל תתנו לו את מה שהוא רוצה.
• שמרו על גישה עקבית ורגועה. אם לפעמים אתם נותנים לילדכם את מבוקשו כשהוא בהתקף זעם, ולפעמים לא, הבעיה עלולה להחמיר.
• תנו לו תמריץ על התנהגות טובה. שבחו את ילדכם בהתלהבות כשהוא מצליח להתמודד עם תחושות תסכול.

כיצד לטפל בהתקפי זעם מתמשכים או חמורים

השתמשו בגישות הבאות אם ילדכם בן שנתיים ויותר, וכן אם:

• התקפי הזעם חמורים ומפריעים מאוד לחיי המשפחה
• התקפי הזעם גורמים לכם ולילדכם לחץ משמעותי
• אתם מתקשים להתעלם מהתקפי הזעם
• אתם מודאגים שתכעסו ותפגעו בילדכם כשהוא חווה התקף.

הצעדים בגישה שנציג בהמשך נבחנו במשך שנים רבות של מחקר, והצליחו לעזור להורים להתמודד עם ההתנהגות המאתגרת של ילדיהם.

1. תעדו ביומן את התקפי הזעם של ילדכם במשך שבעה עד עשרה ימים. ציירו טבלה עם ארבעה טורים. תעדו את היום שבו אירע התקף הזעם, המקום שבו התרחש, מה קרה לפני כן ומה קרה מיד לאחר מכן.

2. זהו את המצבים שעלולים להוביל להתקפי זעם (לדוגמה, עייפות, יציאה לקניות, שעות הארוחה). תכננו כיצד להימנע מהמצבים הללו או להפוך אותם למלחיצים פחות עבור ילדכם.

3. זהו את הטריגרים שמובילים להתקפי הזעם של ילדכם. אחד הטריגרים הנפוצים הוא כשילדכם מקבל את התשובה “לא”, או נדרש לעשות משהו. חפשו כיצד לצמצם או להימנע מהטריגרים שמובילים להתקף זעם. הנה כמה רעיונות:

טריגר: כשילדכם מקבל את התשובה “לא” 

• הניחו פריטים מושכים אך שבירים מחוץ להישג ידו של ילדכם (ובקשו מהילדים הגדולים יותר להרחיק את הצעצועים האהובים עליהם).
• אמרו “כן” כשאפשר.
• הציעו אפשרויות אחרות.
• הסיחו את דעתו של ילדכם בפעילות אחרת.

טריגר: כשילדכם מתבקש או נדרש לעשות משהו

• תנו לו פחות הוראות. קל יותר ליפול למלכודת ולהגיד לילדים מה לעשות כל הזמן.
• בדקו אם ההוראות שלכם הגיוניות. התקפי זעם נוטים לקרות יותר כשילדכם אינו יכול לעשות את מה שהתבקש.
• הבהירו לו מראש כשעליכם לעשות משהו. כך הוא יידע איזו פעילות עומדת לקרות.
• הציעו אפשרויות אחרות, כשאפשר.

טריגר: כשילדכם מתוסכל מחפץ או מפעילות מסוימים (לדוגמה, לא מצליח לגרום לצעצוע לפעול)

• עזרו לו לפני שהתקף הזעם מתרחש.
• הרחיקו ממנו צעצועים או פעילויות שעלולים לגרום לתסכול.
• הקדישו זמן ולמדו את ילדכם כיצד להשתמש באותו חפץ.

4. זהו את התוצאות של התקף הזעם. האם אתם מתגמלים בטעות את ילדכם לאחר התקף הזעם או במהלכו?

5. בנו מערכת תמריצים שתיתן לילדכם חיזוקים נוספים אם יישאר רגוע. אפשר להשתמש בטבלת כוכבים, או להעניק לו דברים קטנים שהוא אוהב – לדוגמה, מכוניות צעצוע.

6. עזרו לילדכם ללמוד ולתרגל מיומנויות התמודדות במצבים שבהם הוא עלול לחוות התקף זעם. למשל, “מיכאל, בעוד חמש דקות אבקש ממך לכבות את קונסולת המשחקים. זו הזדמנות טובה להראות לי כמה אתה יכול להיות רגוע ובוגר”. או, “סיון, נשמי עמוק והישארי רגועה. אני רוצה שתישארי רגועה אחרי שתשמעי את התשובה שלי. את יכולה לעשות את זה?”

7. הנה שתי אפשרויות להתמודדות עם התקף זעם:

• התעלמו מהתקף הזעם. פנו הצידה, ואל תביטו בילדכם או תדברו איתו עד שההתקף נגמר. אם זה בטוח, אולי כדאי להתרחק ממנו מעט.
• השתמשו בשיטת פסק זמן: זוהי שיטה יעילה להתמודדות עם התקפי זעם חמורים במיוחד, או אם קשה לכם להתעלם מהם.

כיצד להימנע מהתקפי זעם בעצמכם

ההתמודדות עם התקפי זעם עלולה להיות מתישה ומלחיצה מאוד עבור ההורים. אל תשפטו את עצמכם כהורים בהתבסס על כמות התקפי הזעם של ילדכם. זכרו שכל הילדים חווים התקפי זעם. במקום זה, התמקדו בתגובה שלכם, וגם אז, אפשרו לעצמכם להיות אנושיים ולעשות טעויות. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להישאר רגועים ולשמור על פרספקטיבה נכונה.

• פתחו שיטה: תכננו בדיוק כיצד תתמודדו עם התקף הזעם בכל מצב שבו תהיו. כשהתקף הזעם מתרחש, התרכזו ביישום התוכנית שלכם.
• הבינו שאינכם יכולים לשלוט על רגשותיו או על התנהגותו של ילדכם באופן ישיר. תוכלו רק לשמור על ביטחונו ולעשות מה שצריך כדי שהתקפי הזעם יתרחשו בתדירות נמוכה יותר בעתיד.
• קבלו את העובדה שייקח זמן עד שהמצב ישתפר. ילדכם צריך להתבגר לפני שהתקפי הזעם יחלפו לגמרי.
• אל תחשבו שילדכם עושה זאת בכוונה או מנסה להרגיז אתכם. ילדים אינם זוממים במתכוון להיכנס להתקפי זעם – הם שבויים בהרגל רע, או שעדיין לא פיתחו את המיומנויות הנכונות להתמודדות עם המצב.
• שמרו על חוש ההומור. נסו לראות את הצד המצחיק בילד שמטיח את עצמו על רצפת הסופר. עם זאת, אל תצחקו כשההתקף מתרחש – כך אתם עלולים לתגמל את ילדכם על התקף הזעם, והוא עלול להיפגע עוד יותר אם הוא חושב שאתם צוחקים עליו.

·         התעלמו ממבטים של אנשים אחרים. או שאין להם ילדים, או שעבר זמן כה רב מאז שילדיהם היו קטנים עד ששכחו איך אתם מרגישים.

לקבל עזרה

אין צורך להתמודד עם רמות הלחץ הגבוהות לבדכם. כדאי לקבל עזרה מקצועית אם אתם:

• מתקשים להסתכל על התקפי הזעם בפרספקטיבה הנכונה, והם הופכים למטרד גדול יותר
• מתקשים לשלוט על רגשותיכם ומגלים שאתם כועסים ומתעצבנים
• מתחילים להגביל את הפעילויות שלכם ושל שאר המשפחה בגלל התקפי הזעם של ילד אחד.

התקפי זעם: הסטטיסטיקות

גם אם ילדכם חווה התקפי זעם דעו שאינכם לבד. מרבית הילדים (עד 90%!) מהילדים בגילאי שנה וחצי עד שלוש חווים התקפי זעם הנמשכים אפילו עד 4 דקות, ולעיתים על בסיס יומיומי. ככל שילדכם יגדל, מספר ההתקפים יפחת, אך הם עשויים להיות ארוכים יותר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מהו פסק זמן?

פסק זמן הוא שיטת התנהגות שיכולה לעזור כשילדכם מתנהג בצורה שאינה מקובלת. בשיטה זו אתם מרחיקים את הילד מפעילויות מעניינות ומונעים ממנו תשומת לב לזמן קצר. הדרך הטובה ביותר להשתמש בפסק זמן היא בשילוב עם שיטות התנהגות אחרות – למשל, עם מתן שבחים להתנהגות מקובלת.

איך זה עובד

פסק זמן הוא דרך רבת עוצמה שמאפשרת ללמד ילדים איזו התנהגות אינה מקובלת. אפילו ילדים צעירים מאוד יכולים להבין שכשהם מתנהגים שלא כראוי, הם מאבדים לזמן קצר את הזכות להיות בקרב אנשים אחרים ולהשתתף בפעילויות מעניינות. פסק הזמן מאפשר לילדכם לחשוב על מה שקרה, ומה עליו לשנות בפעם הבאה.

שיטת פסק הזמן עובדת היטב כשאתם וילדכם מבלים יחד בחמימות ובאהבה בדרך כלל, ולכן יעילה בשילוב עם השיטות החיוביות להקניית הרגלים ואווירה טובה בבית, כולל מתן חס ותשומת לב, וכדומה.  אם התנהגותו של ילדכם או דברים אחרים בחייכם משפיעים על הזמן שאתם מבלים יחד, התייעצו עם רופא הילדים או עם מומחה אחר להתנהגות ילדים.

זמן חשיבה ופסק זמן

שיטת פסק הזמן נחלקת לשני סוגים: זמן חשיבה ופסק זמן.

זמן חשיבה

זמן חשיבה מתרחש כאשר אתם מרחיקים את ילדכם מהסיטואציה החברתית, אך לא מהמקום. לדוגמה, בפארק, תוכלו לבקש מהילד לשבת מתחת לעץ. בבית, תוכלו לבקש ממנו לשבת על כיסא ליד הקיר בחדר. זמן החשיבה הולך איתכם לאן שתלכו. תוכלו להשתמש בו בפארק, בסופרמרקט או בביקור אצל חבר. כשילדכם בזמן חשיבה, הוא יכול:

• להירגע ולהחזיר לעצמו את השליטה ברגשותיו
• לראות כיצד ילדים אחרים מתנהגים בצורה ראויה יותר
• לראות ילדים אחרים זוכים לתשומת לב על התנהגות חיובית
• להבין שהתנהגות שלילית לא תזכה אותו בתשומת לב.

אם ילדכם אינו מצליח לשבת באותו חדר, הוציאו אותו לפסק זמן בחדר אחר.

פסק זמן

פסק זמן מתרחש כאשר ילדכם הולך למקום שהוגדר מראש כאזור פסק זמן, כגון חדר פנוי או מסדרון, לאחר שהתנהג שלא כראוי. אזור פסק הזמן הוא בדרך כלל חדר בטוח ומשעמם, או חלל שאין בו צעצועים או משחקים.

השאירו את הדלת פתוחה אם עליכם לפקח על ילדכם במהלך פסק הזמן, אך אם הוא יוצא לפני שאתם מאשרים לו, אפשר לסגור את הדלת עד שפסק הזמן נגמר. כך תוכלו למנוע מלחמות ביניכם לבין ילדכם. כדאי לסגור את הדלת אם פסק הזמן גורם להתנהגות רועשת או אגרסיבית מאוד – מצד ילדכם או מצדכם. אחד מחסרונות השיטה הוא שכאשר אתם יוצאים מהבית, ובעיקר כשאתם נמצאים בפומבי, אין לכם גישה לאזור פסק הזמן.

הצגת שיטת פסק הזמן למשפחתכם

הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם לפני שאתם מתחילים להשתמש בשיטת פסק הזמן.

להישאר רגועים

ראשית, כשאתם משתמשים בשיטה, חשוב להישאר רגועים. אם אתם מגלים שאתם נלחצים, נסו לקחת כמה נשימות עמוקות כדי להרגיע את הגוף והנפש.

בן כמה הילד שלכם?

שיטת פסק הזמן יעילה לילדים בני שנתיים עד שמונה. בדרך כלל, ילדים בני פחות משנתיים אינם מוכנים לפסק זמן. במקום זאת, נסו לשבח את הפעוט כשהוא עושה משהו טוב. כמו כן, פעוטות מגיבים היטב להסחות דעת או לשינוי הסביבה למניעת התנהגות בלתי ראויה.

כשילדכם מגיע לגיל תשע, תוכלו להתחיל לחשוב ביחד על מגבלות וכללים. כך תעזרו לו ללמוד לנהל את התנהגותו שלו ככל שהוא גדל.

האם אפשר להתחיל עכשיו?

לפעמים ילדים מתחילים להתנהג באופן מאתגר כשהם עוברים שינוי משמעותי – לדוגמה, הולדתו של אח או אחות חדשים, מעבר דירה, כניסה למסגרת חינוכית, לגן או לבית הספר. תוכלו לבחור להשתמש בפסק זמן, או להמתין עד שילדכם יסתגל לשינויים. בכל מקרה, כדאי לשאול את ילדכם כיצד הוא מרגיש בנוגע לשינויים.

על איזו התנהגות אתם רוצים לעבוד?

חשבו מה הייתם רוצים לשנות בהתנהגותו של ילדכם – לדוגמה, אם הוא מרביץ או מקלל. זכרו שעדיף לשנות התנהגות אחת בכל פעם. כשההתנהגות שבחרתם כבר אינה מהווה בעיה, תוכלו לעבוד על התנהגות נוספת – למשל, השלכת צעצועים.

האם אתם רוצים להשתמש בזמן חשיבה, בפסק זמן או בשתיהן?

אפשר להשתמש בזמן חשיבה כשאתם במקום ציבורי, ובפסק זמן כשאתם בבית.

מה צריך להיות אורך פסק הזמן או זמן החשיבה?

פרקי הזמן הללו לא צריכים להיות ארוכים כדי להיות אפקטיביים. כלל האצבע הוא דקה אחת לכל שנת חיים של הילד, ועד חמש דקות. לדוגמה, ילד בן שלוש יישב בפסק זמן שלוש דקות לכל היותר, וילד בן חמש עד שמונה יישב חמש דקות לכל היותר. כוונו שעון מעורר כדי לעמוד בזמנים.

היכן יהיה אזור פסק הזמן?

כדאי לקיים את פסק הזמן במקום משעמם ובטוח, כמו המסדרון או חדר פנוי. ודאו שאין בו צעצועים, אך גם שהחדר אינו חשוך או מפחיד בשום צורה.

האם להזהיר את הילד לפני פסק הזמן?

לפני השימוש בפסק זמן תוכלו לתת לילדכם הזדמנות לתקן את התנהגותו, או להחליט שהתנהגות מסוימת, כגון מכות או נשיכות, תוביל לפסק זמן מיידי. אם אתם מחליטים להזהיר אותו מראש והתנהגותו אינה משתפרת, עמדו בהחלטתכם. אם לא, פסק הזמן לא יעבוד.

כיצד להסביר את השיטה?

כדאי לדבר עם ילדכם מראש ולהסביר לו איזו התנהגות תוביל אותו לפסק זמן, ומה בדיוק יקרה, ועדיף ששניכם תהיו רגועים. לדוגמה, ספרו לו היכן יישב בשקט ולכמה זמן. ענו על שאלותיו. אם אינכם בטוחים שילדכם הבין את הדברים, בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם. אם ילדכם צעיר יותר, תוכלו לתרגל את מה שיקרה בעזרת דובון או בובה, או אפילו מבוגר אחר.

שבעה טיפים לפסק זמן יעיל יותר

1. צמצמו את תשומת הלב במהלך פסק הזמן או זמן חשיבה

פסק זמן או זמן חשיבה הם פרקי זמן שבהם ילדכם אינו זוכה לתשומת לב. לכן, אל תדברו איתו ואל תביטו בו. המשיכו בענייניכם כאילו לא היה שם.

2. הישארו רגועים

אם אתם מאבדים שליטה, אתם “מזכים” את ילדכם במנה של תשומת לב שלילית, ועלולים להוביל לכך שילדכם ימשיך לחזור על ההתנהגות הבלתי מקובלת. לפעמים כדאי לקחת כמה נשימות עמוקות כדי להירגע.

3. נסו לבלות זמן מיוחד ביחד

קיימו בילוי מהנה ומשמח עם ילדכם.  אפשר לבלות זמן מיוחד ביחד כשילדכם מתנהג היטב, ולשבח את התנהגותו הטובה. יצירת בילוי מיוחד עשויה להוות בעיה אם ילדכם פיתח דפוס של התנהגות שלילית, אך זכרו: ללא זמן זה, גם שיטת פסק הזמן תאבד מכוחה.

4. הקפידו על פרק זמן מוגדר וקצר

פסק הזמן וזמן החשיבה עוזרים לילדכם ללמוד שסוגי התנהגות שונים הם בלתי מקובלים. אך אם פרק הזמן ארוך מדי, הוא עשוי לשכוח מדוע הוא שם ולהתחיל לכעוס ולהתרגז. פסקי זמן קצרים שמתרחשים מיד אחרי ההתנהגות הבלתי מקובלת הם כלי למידה יעילים. כשאתם מקפידים על פרק זמן קצר, ילדכם יצטרך לחכות פחות כדי להראות לכם מה למד וכיצד הוא יכול להתנהג יפה.

5. כשזה נגמר, התחילו מחדש

כשפסק הזמן נגמר, התמקדו במשהו חיובי ונעים – למשל, “במה אתה רוצה לשחק עכשיו?” אל תזכירו לילדכם מה עשה לא בסדר – כמו “מעכשיו אתה לא מרביץ יותר לאחותך”. מיד לאחר סיום פסק הזמן, שבחו את ילדכם כשהוא מתנהג היטב.

6. התמידו

פסק הזמן עובד באופן הטוב ביותר כשילדכם יודע למה לצפות. עליו לדעת שאם הוא מתנהג באופן שאינו ראוי, הוא תמיד ייצא לפסק זמן או לזמן חשיבה. אם הוא יודע שלפעמים הוא יכול לחמוק מעונש, פסק הזמן או זמן החשיבה מאבדים מכוחם.

7. היו עקביים

אם יש לכם בן או בת זוג, חשוב ששניכם תשתמשו בשיטה באותו אופן עבור אותה התנהגות. פסק הזמן עובד היטב כשילדכם יודע למה לצפות משניכם. אם אתם מזהירים אותו, אך הוא אינו מפסיק את התנהגותו או מפסיק אותה רק ברגע האחרון, הוציאו אותו מיד לפסק זמן או לזמן חשיבה. אם אתם נותנים לו אזהרות רבות אך לעולם אינכם מקיימים את ההבטחה, ילדכם ילמד לא לקחת אתכם ברצינות.

ארבע בעיות נפוצות

1. הילד מסרב לצאת לפסק זמן

אם ילדכם צעיר, תוכלו לתת לו לבחור – לצאת לפסק זמן בעצמו, או שאתם תיקחו אותו. עד שיגדל, הוא כבר יתרגל לצאת בעצמו לפסק זמן או לזמן חשיבה.

2. הילד מתנהג בצורה מאתגרת במהלך פסק הזמן

אם התנהגותו של ילדכם נהיית מאתגרת כשאתם מכריזים על פסק זמן או זמן חשיבה, הזכירו לו שפסק הזמן מתחיל רק כשהוא שקט. אם, למשל, ילדכם מתחיל לצעוק ולצרוח לפני שפסק הזמן נגמר, תוכלו להתחיל את פרק הזמן מחדש.

3. הילד קם ללא הרף בזמן החשיבה

אם ילדכם מסרב להישאר בשקט ובלי תזוזה בזמן החשיבה, נסו להוציא אותו לפסק זמן בחדר אחר. פסק הזמן מאפשר לכם לסגור אחריכם את הדלת ולהעביר לו מסר ברור שאינכם נותנים לו תשומת לב.

4. “זה פשוט לא עובד”

אם לילדכם יש כוח רצון חזק מאוד, ייתכן שתתקשו מאוד להוציא אותו לפסק זמן. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

• בדקו מהי הסיבה להתנהגותו. התנהגות מאתגרת עשויה להיות דרך להפגנת כעס או קנאה. אם תעזרו לילדכם להתמודד עם הרגשות הללו, תוכלו לשנות את התנהגותו בקלות רבה יותר.
• שימו לב מתי ילדכם מתנהג יפה. הורים נמנעים לעיתים מלשבח את ילדם כשהוא מתנהג יפה, כיוון שהם לא רוצים להפריע לו ולהרוס את הרגע. כלומר, הילד מקבל תשומת לב רבה יותר על התנהגות רעה מאשר על התנהגות טובה. כשאתם משבחים את ההתנהגות הטובה בזמן אמת, אתם מגבירים את הסיכויים שתתרחש שוב.
• השתמשו בתוצאות. לדוגמה, אם ילדכם אינו מוכן לצאת לפסק זמן או לזמן מנוחה, אמרו משהו כמו, “רותם, צאי עכשיו לפסק זמן או שלא תצפי בטלוויזיה אחר הצהריים”.
• בלו ביחד עם ילדכם. תוכלו לצייר, לצבוע, לספר סיפורים או ללכת לפארק. לפעמים, התנהגות מאתגרת היא בעצם בקשת תשומת לב.
• בקשו עזרה. איש מקצוע – כמו יועץ או פסיכולוג – יוכל לעזור לכם להתמודד עם התנהגות מאתגרת באמת. בקשו עצה והפניה מרופא הילדים או מאחות טיפת חלב.

שיטת פסק זמן לילדים עם צרכים מיוחדים

שיטות פסק הזמן הן כלים יעילים עבור חלק מהילדים על הספקטרום האוטיסטי או לילדים עם עיכוב התפתחותי, שנעשים נסערים מאוד או מוצפים יתר על המידה. באזור פסק הזמן ילדכם מוצא מקום בטוח שבו יוכל להרגיע את עצמו. לאחר זמן קצר, 3-2 דקות, תוכלו להתחיל בפעילות מרגיעה ומהנה ביחד.

שימו לב

שיטות פסק הזמן אינן מומלצות לילדים אוטיסטים שנוטים להשתמש בהתנהגות אגרסיבית או פוגענית כלפי עצמם, כיוון שהן עלולות לחזק את ההתנהגות. חלק מהילדים האוטיסטים שאינם אוהבים מגע עם אחרים עשויים להתנהג שלא כראוי כדי להישלח לפסק זמן. במקרים כאלה, עדיף שלא להשתמש בשיטה. דברו עם רופא הילדים או המרפאה בעיסוק על דרכים אחרות לטיפול בהתנהגותו של הילד.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.