כיצד ילדים לומדים: שנות בית הספר

כיצד ילדים לומדים

ילדים ובני נוער לומדים מהתבוננות, הקשבה, חקירה, התנסות ושאילת שאלות. כשהילדים נכנסים לבית הספר, חשוב שיתעניינו בלמידה וייהנו ממוטיבציה גבוהה, ועדיף שיבינו מדוע הם לומדים. כשילדכם יתבגר, הוא יעדיף להיות אחראי יותר על הלמידה שלו, ולהחליט מה ילמד ובאילו פעילויות ישתתף.

תפקידכם בלמידה

גם אם אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, אתם המורה הראשון של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל. גם אם ניסיונכם בבית הספר לא היה חיובי, כדאי לזכור שגישת בתי הספר כלפי הלמידה השתנתה בשנים האחרונות. החוויה של ילדכם בבית הספר תהיה שונה מזו שלכם, אז נסו לשמור על גישה חיובית, כדי שגם הוא יסתכל על החוויה באופן חיובי.

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך בלמידה ובחינוך של ילדכם היא לבנות מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר, ולבדוק עם המורה כיצד ילדכם מסתדר מבחינה אקדמית, חברתית והתנהגותית.

ללמוד בתחילת בית הספר היסודי

ילדים לומדים בדרכים שונות – יש כאלה שלומדים מהתבוננות, אחרים מהקשבה, אחרים מקריאה ויש שלומדים מעשייה. בשלב זה, הילדים עדיין לומדים באמצעות משחק. כשהילדים מקבלים זמן חופשי לשחק כרצונם, הם שומרים על איזון נכון יותר בין המשחק לשיעורים הרשמיים בכיתה, ויכולים להתאוורר מעט מהשגרות והכללים בבית הספר.

ילדים לומדים גם באמצעות שימוש בחפצים שונים בדרכים שונות. כשילדכם מתנסה, חוקר ויוצר עם מגוון חומרים, הוא לומד כיצד לפתור בעיות במצבים שבהם אין תשובות קבועות או “נכונות”.

ילדים אינם נולדים עם מיומנויות חברתיות – הם צריכים ללמוד אותן, בדיוק כפי שהם לומדים לקרוא ולכתוב. תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם ילדים אחרים – משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לו לפתח את המיומנויות הדרושות כדי להסתדר עם אחרים. אין צורך לארגן מפגשים מיוחדים. אפשר, למשל, לקחת אותו לפארק כדי לעזור לו ללמוד כיצד לתקשר עם ילדים אחרים ולחלוק איתם את המרחב המשותף.

עוד חוויית למידה בעלת ערך היא לחבר את ילדכם לקהילה המקומית. אפשר, לדוגמה, לבקר בחנויות, בפארקים, במגרשי המשחקים או בספרייה בשכונה, או לטייל בשכונה כדי שילדכם יראה כיצד הקהילה פועלת. בזמן הטיול, דברו איתו על הדברים המעניינים שאתם רואים, וספרו לו פרטים נחמדים שאתם יודעים.

אם משפחתכם מדברת בבית בשפה שאינה עברית, אף שלמידת שתי שפות או יותר עשויה להיות מאתגרת ומורכבת, היא אינה מפריעה להתפתחותם של הילדים, אינה מזיקה ואינה מעכבת. למעשה, ילדים דו לשוניים יכולים לפתח מיומנויות חשיבה חשובות, שעשויות להוביל להזדמנויות נהדרות בהמשך.

אפשרו לילדכם ללמוד במגוון דרכים, כדי שתוכלו להבין ביחד באיזו דרך הוא לומד באופן הטוב ביותר. ברגע שתדעו כיצד הוא לומד היטב, השתמשו בכך כדי לעזור לו ללמוד גם בתחומים אחרים. לדוגמה, אם נראה שהוא לומד היטב באמצעות התבוננות ועשייה, ועליו לכתוב סיפור לבית הספר, הוא יכול ליצור קומיקס שיעזור לו לארגן את הרעיונות.

טיפים ללמידה בבית הספר היסודי

כשאתם עוזרים לו ללמוד, נסו לתת לו מספיק מידע ברור ומובן לרמתו. לדוגמה, תנו לו הסבר פשוט שכולל את הנקודות העיקריות, ולא הסבר מפורט. אם הוא מבקש מידע נוסף, אפשר לתת לו עוד כמה פרטים. הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד בבית הספר היסודי:

  • שחקו משחקי חריזה, משחקי אותיות ומשחקי צורה ומספרים, ותרגלו משחק לפי תורות.
  • השתמשו בשפה פשוטה, ושחקו עם המילים ועם משמעויותיהן. למשל, מחאו כפיים בקצב ההברות, או שחקו במשחקי אסוציאציה.
  • המשיכו להקריא לילדכם גם אחרי שלמד לקרוא בעצמו.
  • תנו לו לשמוע ולראות את המילים החדשות בספרים, בטלוויזיה או בשיחה רגילה, והסבירו לו מה משמעותן.
  • כשילדכם מראה או מספר לכם על משהו שקרה בזמן המשחק, עצרו, תנו לו את תשומת לבכם המלאה ושאלו אותו שאלה או שתיים.
  • עזרו לו לגלות במה הוא טוב, ועודדו אותו להתנסות בפעילויות רבות ושונות.

ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון

ככל שילדכם גדל, הוא נהיה עצמאי יותר ויותר. ייתכן שירצה לצמצם את השפעתכם על הלמידה שלו, אך הוא עדיין זקוק למעורבות ולעידוד מצדכם – פשוט בדרכים אחרות. גם אם הוא חולק איתכם פחות מידע, הראו לו שאתם מתעניינים בלימודיו וכשהוא מדבר, הקשיבו לו בצורה פעילה. כך תעבירו לו מסר שהלמידה שלו חשובה לכם, ושאתם זמינים במקרה שיזדקק לעזרה.

כשאתם מדברים איתו על לימודיו, נסו להתמקד באופן שבו הוא לומד את הנושא, ולא בכמות הידיעות שלו. למשל, תוכלו להגיד, “איך היה לעבוד בקבוצה כדי להכין את הסרטון?”, במקום, “איזה ציון קיבלת על הפרויקט בצילום?”.

לרוב הילדים יש תחום או שניים שהם לא נהנים מהם, או שאינם כל כך טובים בהם. בשנות החטיבה, תוכלו לבדוק יחד עם ילדכם אם אפשר להפסיק ללמוד את אחד הנושאים שאינם מעניינים אותו.

טיפים ללמידה בחטיבת הביניים ובתיכון

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד לקראת חטיבת הביניים:

  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים, לעשות טעויות וללמוד עוד על עצמו דרך התנסויות חדשות. התמקדו במאמצים שהוא משקיע, ולא בהצלחה או בכישלון.
  • הפגינו עניין בפעילויות של ילדכם – למשל, אם הוא אוהב לתופף, שאלו אותו איזו מוזיקה הוא מנגן ואם ירצה לנגן עבורכם.
  • צפו בחדשות ודברו על מה שמתרחש בעולם.
  • בססו שגרת למידה ותרגול שיעורי הבית אחרי בית הספר – למשל, בקשו מילדכם להכין את שיעורי הבית בערך באותה שעה מדי יום ובאזור מסוים של הבית, הרחק מהסחות דעת כמו הטלוויזיה.

לפעמים הוא יזדקק לתמיכה רגשית כדי ללמוד, וגם לעזרה מעשית. כדי לתמוך בילדכם מבחינה רגשית:

  • היו ערים למצבו – לדוגמה, אם הוא נאבק לבצע משימה, שאלו אותו איך הוא מתמודד
  • חשבו על נקודת מבטו – למשל, אם אינו רוצה להמשיך בפעילות מסוימת, תנו לו לסיים אותה ולעשות משהו אחר
  • בטחו בשיקול הדעת שלו – לדוגמה, אם הוא חושב שהוא מוכן לשחק בספורט שדורש מגע פיזי, או ללמוד נושא חדש, תנו לו לנסות
  • הכירו בו כאדם נפרד – כלומר, קבלו את העובדה שהוא חזק בתחומים מסוימים, ופחות חזק באחרים
  • הגיבו לרגשותיו – לדוגמה, חלקו איתו את ההתרגשות כשהוא מצליח להתמחות במשהו חדש, ותמכו בו אם אינו מצליח
  • הבינו מה עובר עליו – אפשר לנסות ולהיזכר בתהליכי הלמידה שלכם, המהנים והמאתגרים כאחד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

כיצד להפסיק בהדרגה את האכלות הלילה

מתי להפסיק בהדרגה את האכלות הלילה

מגיל 8-9 חודשים, תינוקות שמתפתחים היטב אינם זקוקים עוד לנשנוש באמצע הלילה לבריאותם או לגדילתם. כלומר, אפשר להתחיל להוריד את האכלת הלילה סביב גיל 6 חודשים, עד להפסקה לקראת 8-9 חודשים. עם זאת, אם אתם מרגישים בנוח להמשיך ולתת שירות חדרים 24 שעות ביממה, אין כל צורך למהר ולהפסיק את האכלות הלילה.

כשתגיעו לזמן המתאים לכם, הנה כמה דברים שיעזרו לתינוק להפסיק לאכול בלילה.

תינוקות יונקים

אם ההנקה הלילית של התינוק קצרה (פחות מחמש דקות), כדאי לשקול להפסיק את ההאכלה לגמרי ולהרדים אותו בעזרת אחת משיטות ההרגעה השונות. שימו לב: עשויים לחלוף כמה לילות עד שהתינוק יתרגל לשגרה החדשה.

אם ההנקה הלילית אורכת בדרך כלל יותר מחמש דקות, אפשר לקצר את זמן ההאכלה בהדרגה במשך חמישה עד שבעה לילות. כך יתרגל התינוק לשינוי השגרה לאט- לאט.

מה לעשות

  1. תזמני את אורך ההנקה הלילית של התינוק בדרך כלל.
  2. מדי לילה שני, הפחיתי שתיים עד חמש דקות מכל הנקה. לדוגמה, אם התינוק יונק בדרך כלל במשך 15 דקות, הניקי אותו 13 דקות במשך שני לילות, 11 דקות במשך שני הלילות הבאים, 9 דקות בשני הלילות שאחר כך וכן הלאה.
  3. הרדימי את התינוק לאחר כל הנקה מקוצרת בעזרת אחת משיטות ההרגעה השונות.
  4. ברגע שהתינוק יונק במשך חמש דקות או פחות, הפסיקי את ההנקה הלילית לגמרי.

לבחירתך, תוכלי לקצר את הזמנים מהר יותר – למשל, בחמש דקות כל שני לילות.

תינוקות הניזונים מבקבוק

אם התינוק שותה 60 מ”ל או פחות בעת האכלת הלילה, כדאי לשקול להפסיק את ההאכלה לגמרי ולהרדים אותו בעזרת אחת משיטות ההרגעה השונות. אם הוא שותה יותר מ-60 מ”ל, אפשר להקטין את כמות התמ”ל בהדרגה במשך חמישה עד שבעה לילות.

מה לעשות

  1. מדי לילה שני, הפחיתו את כמות החלב ב-30-20 מ”ל. לדוגמה, אם התינוק שותה בדרך כלל 180 מ”ל, תנו לו 150 מ”ל במשך שני לילות, 120 מ”ל במשך שני הלילות הבאים וכן הלאה.
  2. הרדימו את התינוק לאחר כל האכלה מוקטנת בעזרת אחת משיטות ההרגעה השונות.
  3. ברגע שהתינוק שותה 60 מ”ל או פחות, הפסיקו את האכלת הלילה לגמרי.

ייתכן שתבחינו כי התינוק אוכל יותר במהלך היום לאחר הפסקת האכלות הלילה. השיפור הזה בתיאבון במהלך היום ייכנס לשגרת התינוק במהלך שבוע נוסף.

למידע נוסף על שיטות הרגעה, קראו את המאמר על שינוי דפוסי השינה של התינוק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הקשר בין שינה ללמידה

שינה ולמידה

שינה איכותית עוזרת לילדכם להתרכז, לזכור דברים ולהתנהג היטב – וללמוד בהצלחה. שינה לא טובה- מבחינה איכותית, או מבחינה כמותית-  מחסור בשינה, עלולים להשפיע על הריכוז, הזיכרון וההתנהגות, ולהקשות על ילדכם ללמוד. ילדים שאינם ישנים היטב נוטים להיות ישנוניים יותר ולסבול מקשיים בלימודים.

ריכוז

ילדים ישנוניים מתקשים להתרכז במהלך היום. אם ילדכם אינו מצליח להתמקד במה שהוא מנסה ללמוד – בין אם מדובר בטיפוס על מתקן שעשועים או בשיר שהוא שר בבית הספר – הלמידה שלו תושפע מכך.

זיכרון

הצורך לזכור דברים הוא חלק חשוב מהלמידה. לילד עייף קשה לזכור דברים בסיסיים כמו איות מילים, לחשב חישובים מתמטיים פשוטים, או למצוא מידע בספר או באינטרנט. כמו כן, קשה לו יותר לזכור כיצד לעשות דברים כמו לנגן בכלי נגינה.

מוחנו יוצר סוגי זיכרון שונים ומחזק אותם במהלך מחזורי השינה השונים. לדוגמה, ממש לפני שילדכם מתעורר בבוקר, מוחו משתמש בשלבים האחרונים של שנת תע”ם (REM) כדי למיין ולאחסן זיכרונות ונתונים מהיום הקודם, ולהתכונן ליום הקרוב.

התנהגות

ילדים ישנוניים נוטים להתנהג באופן בעייתי יותר בגן ובבית הספר – וגם בבית! ילד ישנוני עשוי להתפרע בכיתה או לסרב למלא את הוראות המורה. כמו כן, הוא עלול להפסיד את תהליך הלמידה כיוון שהמורה עסוקה מדי בטיפול בהתנהגותו, ולא לשחק עם ילדים אחרים שאינם אוהבים את התנהגותו.

אם ילדכם מתקשה להתרכז, לזכור ולהתנהג היטב, כדאי לבדוק קודם כל את דפוסי השינה שלו. אם אתם מודאגים, או שהבעיות נמשכות יותר משבועיים עד ארבעה שבועות, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב.

לטפל בבעיות שינה

ילדים רבים סובלים מבעיות שינה, ובדרך כלל אפשר לטפל בהן באמצעות שיטות התנהגות פשוטות. כדאי להתחיל בבחינת הרגלי השינה של ילדכם. לפעמים, שינוי הרגלי השינה במהלך היום והלילה גם יחד יכול לשנות מאוד את שנתו של הילד. לדוגמה, אפשר “לאתחל” את השעון הביולוגי של ילדכם באמצעות שגרת השכבה קבועה, חשיפה לאור שמש במהלך היום, התעמלות ותזונה בריאה.

כ-50% מבעיות השינה שמתחילות לפני שהילד נכנס לבית הספר ממשיכות גם בשנות בית הספר המוקדמות. כדי לעודד את הלמידה של ילדכם, טפלו בבעיות השינה מיד כשהן צצות ועזרו לו לפתח הרגלי שינה טובים. פנו לרופא אם אתם חושבים שבעיות השינה של ילדכם קשורות לבעיה רפואית או אם אתם חוששים שהוא סובל מהפרעת שינה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חלב אם

היתרונות של חלב אם והנקה

חלב אם הוא פלא – ארוחה שלמה, מוכנה בכל זמן ובכל מקום שבו אתם נמצאים. חלב אם יכול להגן על התינוק מפני זיהומים ומפני מחלות כרוניות, ועוזר לו להתפתח ככל האפשר. הוא גם יכול לחזק את הקשר בינך לבין התינוק. רוב האימהות יכולות להניק אם הן מקבלות מידע, תמיכה וטיפול.

חלב אם: מה אומרים המומחים

כל ארגוני רפואת הילדים היום ממליצים על חלב אם כדרך הטובה ביותר להאכיל תינוקות. הנה כמה סיבות לכך.

חלב אם: התכנון של הטבע

  • חלב אם התפתח במשך מיליוני שנים, כך שהוא מתאים בדיוק לצורכי התינוק. אף שיצרני תרכובות המזון לתינוקות (תמ”ל) מנסים לחקות את הרכב חלב האם ככל האפשר, אי אפשר לחקות בצורה מושלמת את המרכיבים הביולוגים שהם חלק מחלב אנושי.
  • חלב האם משתנה בהתאם לצרכיו המשתנים של התינוק כאשר הוא גדל. הוא אפילו משתנה תוך כדי ההאכלה עצמה – החלב הקדמי מרווה את הצימאון, והחלב האחורי הוא חלב עשיר, קרמי ומלא שומנים טובים שמשביעים את ילדכם
  • טעמו של חלב האם משתנה בהתאם למה שאת אוכלת, וכך הוא עוזר לתינוק להתרגל לטעמים חדשים כשיתחיל לאכול מוצקים.

חלב אם: המזון המושלם

  • חלב אם מכיל את כל הרכיבים התזונתיים שהתינוק צריך בששת החודשים הראשונים לחייו. התינוק שלך אינו זקוק לשום מזון אחר. מצב זה נקרא הנקה בלעדית.
  • חלב אם הוא קל לעיכול ונספג בקלות במערכת העיכול של התינוק.
  • חלב אם מכיל חומצות שומן החשובות להתפתחות מוחו של התינוק.

חלב אם: הבסיס למערכת חיסונית בריאה

  • הן הקולוסטרום (החלב הראשוני המיוצר בימיו הראשונים של התינוק) והן החלב המאוחר יותר מכילים נוגדנים וגורמים אחרים שמגנים על התינוק שלך מפני זיהומים ומחלות, כולל דלקות קיבה ומעיים, הצטננויות, זיהומים באוזניים וסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים).

חלב אם: הבסיס להתפתחות בריאה

  • ההנקה חשובה להתפתחות הראייה, הדיבור, הלסת והפה של התינוקות.
  • מספר עבודות מראים על התפתחות שכלית יותר טובה בתינוקות יונקים

הנקה: מדוע היא טובה לאימהות

  • להניק זה נוח. אין צורך לעקר בקבוקים, לקרצף פטמות של בקבוקים, להיסחב עם בקבוקים ומים רתוחים, לערבב אבקות, או לשמור על תחליף החלב  מצונן או מחומם לפני ההאכלה. כל מה שצריך הוא תינוק ואת עצמך – ואת מוכנה לצאת!
  • חלב אם אינו עולה כסף, ואלא אם את שואבת, אינך צריכה זמן או ציוד מיוחד לצורך ניקיון והכנה.
  • אימהות מניקות נמצאו כסובלות פחות מסרטן השד ושחלות, מדלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ומסוכרת מסוג 2, לחץ דם גבוה והתקפי לב. ההנקה יכולה לעזור לחלק מהנשים לרדת במשקל לאחר הלידה.
  • המגע עור-לעור שמתקיים בזמן ההנקה מאפשר לך ליצור קשר פיזי עם התינוק, ומגרה את יצירת ההורמונים שעוזרים להנקה. הוא גם מספק הגנה ונחמה לתינוקות ולפעוטות.

בסופו של דבר, זוהי בחירה שלך – אך היא צריכה להיות בחירה מודעת.

שגרת הנקה וזמני הנקה בסיסיים

תינוקות רכים צריכים לאכול 12-8 פעמים ב-24 שעות. יהיה שוני במשך ההנקות במשך היממה. כשהתינוק יגדל, יפחת מספר ההאכלות ואורכן.

השגרה הבסיסית משתנה  – הציעי לתינוק קודם שד אחד עד שהתינוק גומר. אם הוא ישן או שבע אין צורך בצד השני. אם הוא רוצה עוד, הציעי לו את השד השני. ייתכן שינוי בין תינוקות ובין ארוחות.

תוכלי לקרוא עוד על טכניקות להצמדת התינוק לשד כאן.

עד מתי לתת חלב אם לתינוק

מומלץ להניק באופן בלעדי עד שהתינוק מתחיל לאכול מוצקים, בסביבות גיל שישה חודשים. לאחר מכן מומלץ להמשיך הנקה בתוספת מאכלים מוצקים עד מינימום גיל שנה וכל עוד שהתינוק והאם מעוניינים בכך. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על מינימום של שנתיים של הנקה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

לומדים איך להתנהג: על משמעת וילדים

מהי משמעת

משמעת עוזרת לילדכם ללמוד כיצד להתנהג – וכיצד לא להתנהג. המשמעת עובדת בצורה הטובה ביותר כשאתם וילדכם נהנים ממערכת יחסים חמה ואוהבת.

משמעת והצבת גבולות אינם קשורים תמיד לעונש, ואפילו לא לעיתים קרובות כל כך. למעשה, משמעת ושיטות המשמעת הן דברים חיוביים, שנבנים על בסיס שיחה והקשבה ועוזרים לילדים ללמוד:

  • לדעת איזו התנהגות מתאימה, בין אם הם נמצאים בבית, אצל חבר, בגן או בבית הספר
  • להשתלט על התנהגותם ולפתח מיומנויות חשובות כגון היכולת להסתדר היטב עם אחרים, גם כעת וגם כשיגדלו
  • להבין את רגשותיהם, להשתלט עליהם בעת הצורך ולדעת כיצד להביע אותם.

לבחור את הגישה הנכונה

הבחירה בגישת המשמעת הנכונה משמעותה למצוא את האיזון הנכון. משמעת רופפת מדי עלולה להשאיר את ילדכם בתחושת חוסר ביטחון, ואילו אתם עלולים להרגיש שאתם יוצאים משליטה. משמעת חמורה ושלילית מדי, ושימוש מועט מדי בשבחים ובתגמולים, עלולה לגרום לו “להתנהג יפה”, אך מתוך פחד – מה שעלול להוביל לבעיות בהערכה העצמית שלו ולחרדה בשלבים מאוחרים יותר בחייו.

שיטת המשמעת הטובה ביותר היא נחושה אך הוגנת. כלומר, להציב גבולות ולקבוע מה יהיו התוצאות להתנהגותו של ילדכם, ובו בזמן, לעודד התנהגות טובה באמצעות שבחים, תגמולים ושיטות נוספות. הגישה שלכם למשמעת תלויה גם בדברים כגון סגנון ההורות שלכם, השלב ההתפתחותי של ילדכם והמזג שלו.

עונש גופני כמו מכות או “פליקים” אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג, אלא להפך: שימוש בעונשים מלמד את הילד ששימוש בכוח הוא לגיטימי, הוא עלול להוביל לאימוץ התנהגות מאתגרת, ואף לחרדה או לדיכאון. כמו כן, מכות עלולות לפגוע בילדכם.

משמעת בגילאים שונים

שיטות המשמעת שבהן תשתמשו משתנות ככל שילדכם גדל ומתפתח.

תינוקות

תינוקות בני פחות משנה אינם יודעים להבדיל בין טוב לרע, ואינם עושים דברים כדי להיות “שובבים”. חלק ניכר מהתנהגותו של התינוק שלכם נעשה במטרה לבחון מה הוא יכול לעשות ומה קורה כשהוא עושה דברים שונים. לכן, כשהתינוק שלכם מושך בשיערכם, תוכלו להגיד “לא” ולהראות לו כיצד לגעת בשיערכם בעדינות. שימו לב להגיד את ה”לא” בתיאום עם הבעות פנים ומחוות גוף המציינות חוסר שביעות רצון. אם אתם צוחקים מהתנהגות לא רצויה, או מחייכים למראה השובבות שלו- הוא עלול ללמוד בטעות שזו התנהגות רצויה, כי היא מצחיקה אתכם.  סביר להניח שתצטרכו להגיד “לא” שוב ושוב, כיוון שהתינוק לא יזכור זאת עד הפעם הבאה.

ענישה או שימוש בתוצאות שליליות על תינוקות אינן יעילות, כיוון שהם לא מבינים מה עשו. הם זקוקים לטיפול חם ואוהב כדי שיחושו מוגנים ובטוחים.

פעוטות

מגיל שנה בערך, פעוטות מתחילים להבין קצת יותר מהן סיבה ותוצאה. הפעוט שלכם עשוי לעשות משהו כדי לקבל תגובה – למשל, לזרוק אוכל על הרצפה או להיכנס להתקף זעם.

ילדים בגיל הגן

מגיל שלוש, רוב ילדי הגן מבינים לא רע מהי התנהגות מקובלת ומה לא. לעיתים קרובות, ילדי גן מתחילים לבלות זמן רב יותר מחוץ לבית (בגן, אצל חברים או במסגרת חינוכית אחרת), ולכן יש להם הזדמנויות רבות יותר לבחון את ההתנהגות החברתית המקובלת.

ילדים בגיל בית הספר

ילדים בגיל בית הספר יודעים בדרך כלל כיצד להתנהג במקומות שונים – בבית הספר, בבית או בספרייה, למשל. אולם הם עדיין צריכים לקבל תזכורת בנוגע לגבולותיהם, ותגמול על התנהגות טובה.

מרבית המורים בישראל משתדלים לנקוט שיטות חיוביות לטיפול בהתנהגויות מאתגרות בכיתה. אם אתם מודאגים בנוגע להתנהגותו של ילדכם, כדאי לדבר עם המורה שלו או עם היועצת בבית הספר.

במאמרים הבאים תמצאו מידע על התאמת שיטת המשמעת להתנהגותו של ילדכם:

להציב גבולות

הצבת גבולות להתנהגותו של ילדכם היא הבסיס לגישת המשמעת שלכם. כך מתחילים.

1. קבעו כללים משפחתיים

כדאי להתחיל בארבעה-חמישה כללים משפחתיים. למשל, כללי המשפחה יכולים להיות:

  • אנו מדברים יפה אחד לשני.
  • אנו דואגים לאנשים אחרים.
  • כולם עוזרים בבית.
  • אנו דואגים לחפצים שלנו.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר, הם יכולים לעזור לכם להחליט אילו חוקים לכלול.

2. למדו את ילדכם לאילו התנהגויות אתם מצפים

ילדים לומדים מהתבוננות בכם. כשאתם מראים לילדכם איזו התנהגות אתם מעדיפים ומציבים לו דוגמה, הוא ילמד בקלות רבה יותר. למשל, אם אתם רוצים שילדכם יישב בזמן האוכל, שבו יחד לאכול ארוחות משפחתיות, וכך תעזרו לו ללמוד את ההתנהגות הרצויה.

3. שבחו את ילדכם על התנהגות טובה

כשאתם משבחים את ילדכם, אתם אומרים לו מה אתם אוהבים בו ובהתנהגות שלו. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. שבחו אותו בצורה מפורטת כדי להגיד לו בדיוק מה אהבתם, וכדי לעודד התנהגות טובה. אמרו, לדוגמה, “אורי, אהבתי מאוד איך שהשתמשת במילים בבקשה ותודה. כל הכבוד!”

4. הציבו מגבלות ותוצאות ברורות

החליטו מראש מה תהיה ההשלכה למי שאינו עומד באחד החוקים המשפחתיים. לדוגמה, תוכלו למנוע מתן דמי כיס מילדה בת שמונה אם לא עשתה את שיעורי הבית. אם היא הרביצה לאחיה, עדיף להשתמש בפסק זמן. כשאתם משתמשים בתוצאות באותה דרך עבור אותו סוג התנהגות כל פעם, ילדכם לומד למה לצפות.

אם לילדכם יש התנהגות מאתגרת ואוטיזם או מוגבלות כלשהי, כדאי לדבר עם אנשי המקצוע שעובדים איתו. הם יוכלו להציע לכם דרכים להשתלט על התנהגותו, ואולי לאמץ כמה שיטות שמתאימות לצרכיו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

טבלת התנהגות: מדריך לשימוש נכון

עקרונות הבסיס

טבלאות התנהגות, או טבלאות כוכבים, מאפשרות לנו:

  • לחזק התנהגות רצויה, למשל לצחצח שיניים בלי לעשות ‘עניין’
  • למנוע התנהגות בלתי רצויה, למשל מתן מכות
  • לתגמל את הילד על תרגול מיומנויות חדשות, למשל, להישאר ליד העגלה בזמן הקניות, לאסוף את כל הצעצועים לקופסה בעת הצורך, או אפילו לשבת בשירותים- לילד עם קשיי גמילה.

איך ומדוע עובדות טבלאות ההתנהגות

טבלאות התנהגות עובדות היטב אצל ילדים בני שלוש עד שמונה. אפשר להשתמש בהן כשילדכם צריך לעבוד על שינוי התנהגותו. בכל פעם שהוא מתנהג באופן הרצוי, אפשר לתת לו מדבקה או אסימון משחק. לאחר שצבר מספיק מדבקות, יוכל להחליף אותן בפרס או בפרסים, וכן הלאה.

כשילדכם מתאמץ לשנות את התנהגותו, טבלת ההתנהגות תוכל להראות לו מתי עשה עבודה טובה מאוד ולתת לו מוטיבציה. טבלאות ההתנהגות יכולות לעזור לכם להתמקד בצדדים החיוביים בהתנהגותו של ילדכם, בעיקר אם היא מתסכלת אתכם, או שלאחרונה שמתם לב יותר להתנהגויות השליליות.

שימו לב: מתן פרס על התנהגות טובה אינו דומה לשוחד. ההבדל הוא ששוחד ניתן לפני ההתנהגות המבוקשת, והפרס ניתן אחריה. פרסים מחזקים התנהגות טובה, אך השוחד אינו עושה זאת. כך, למשל, תוכלו לתת לילדכם לבחור מה לאכול לארוחת הערב אם הוא מצליח לשחק יפה עם חברים.

כיצד להכין טבלת התנהגות

  1. בחרו את ההתנהגות שאתם רוצים לשנות או לחזק. תארו כל התנהגות בבירור ובצורה חיובית, ודברו עם ילדכם על ההתנהגות הרצויה. לדוגמה, תיאור כמו “לאסוף את כל הצעצועים מרצפת החדר” הוא ברור וקל יותר להבנה מאשר “לסדר את החדר”. “לדפוק בדלת לפני שנכנסים לחדר של מישהו אחר” הוא תיאור חיובי יותר מאשר “לא לפלוש לפרטיות של אחרים”.
  2. הכינו את הטבלה. תוכלו לבחור מבין סגנונות שונים של טבלאות שזמינים באינטרנט, או להכין טבלה בעצמכם. ילדים גדולים יותר יכולים להכין טבלה משלהם, שתכלול למשל ציור או תמונה של הפרס שהם רוצים לקבל. תלו את הטבלה במקום גלוי לעיני ילדכם. זכרו שילדים גדולים יותר עשויים להעדיף מקום פרטי יותר – בחדרם, למשל, ולא על המקרר. החליטו באילו מדבקות או מטבעות להשתמש – מדבקות כוכבים עובדות מצוין אצל ילדים קטנים, וילדים גדולים מסתדרים טוב יותר עם נקודות או סימונים אחרים.
  3. בחרו פרסים לטווח קצר. רוב הילדים מחבבים בהתחלה את איסוף המדבקות או המטבעות, אך החידוש שבכך מתפוגג מהר למדי. כשזה קורה, החליפו את המדבקות או המטבעות בפרסים אחרים לטווח קצר.  תוכלו לדוגמא לקנות מלאי זמין של פרסים קטנים בחנויות “הכל בשקל”, מהם הוא יוכל לבחור (“מה שיוצא אני מרוצה”). הפרסים הטובים ביותר הם לעיתים דווקא אלו שאינם שווי-ערך כסף, אלא שווי- ערך זמן ויחס מצדכם, כהורים. תוכלו להציע כפרס- יציאה משותפת לפארק, הכנת עוגה עם אבא, משחק כדורסל בחוץ עם אמא, סיפור נוסף לפני השינה, להישאר ער עד מאוחר או לראות תכנית נוספת  בטלוויזיה. השתדלו להימנע מהבטחות לטווח ארוך מדי, שהדרך להשגתן היא קשה. ילדכם עשוי להתייאש מהדרך הארוכה שעליו לעשות כדי להשיג את המטרה הרחוקה מדי, ועל כן לא ישתף פעולה.
  4. תנו לילדכם את המדבקות מיד אחרי שהתנהג בדרך הרצויה. השתמשו במילות שבח מיוחדות שיזכירו לו מתי הוא יכול לקבל מדבקה או מטבע. לדוגמה, “את ומאיה שיחקתן הבוקר ביחד וחלקתן את הצעצועים כל כך יפה. הנה, קחי כוכב לטבלה שלך”.
  5. נסו להישאר חיוביים. אם ילדכם לא התנהג באופן שמזכה אותו בכוכב, פשוט המשיכו הלאה. כמו כן, נסו להימנע מלהעניש את ילדכם, או ולהגיד דברים כגון, “לא תקבל אף כוכב אם תמשיך ככה!” עדיף להתמקד במתן חיזוקים כדי שינסה שוב, ובכל אופן אין לקחת ממנו כוכבים והישגים שהוא השיג עד כה.

את השימוש בטבלה מומלץ להפסיק בהדרגה, ולא באופן חד ומפתיע, כשהתנהגותו של ילדכם משתנה. לדוגמה, אחרי כמה שבועות שבהם הארכתם בהדרגה את הזמן בין מתן המדבקות או הנקודות. אם ילדכם מקבל מדבקה מדי יום על כך שפינה את המדיח, תוכלו להפחית את מתן המדבקות לפעם ביומיים. תוכלו גם לשנות את הכללים לקבלת המדבקה למאתגרת יותר ויותר. אם ילדכם מתנהג באופן מאתגר במיוחד, תוכלו לכמת את ההתנהגות לפני שאתם מתחילים להשתמש בטבלה, ובזמן השימוש בה. למשל, ספרו כמה פעמים ילדכם מרביץ, ובאיזו תדירות. תעדו את המספר כשאתם מתחילים להשתמש בטבלה, ואז המשיכו לבדוק אותו במשך הזמן. כך תדעו אם הטבלה באמת עובדת.

הטבלאות והפרסים מתבססים על גילו של הילד ועל תחומי העניין שלו. לדוגמה, תוכלו להשתמש בפאזל כטבלה, ולתת לילדכם חלק אחד בכל פעם כדי שיוכל להרכיב את הפאזל. טבלאות התנהגות יכולות לעבוד גם בטיפול בילדים אוטיסטים או בעלי צרכים מיוחדים.

פתרון בעיות

הדרך הטובה ביותר היא לתת פרסים קטנים בתדירות גבוהה. אם משך הזמן בין מתן המדבקה לבין הפרס ארוך מדי, ילדכם עשוי לאבד עניין או מוטיבציה. לדוגמה, אם ילדכם נוהג להרביץ פעם ביום, חפשו פעמיים שבהן הוא שומר את הידיים לעצמו ותגמלו אותו עליהן.

חשבו לאיזה שינוי בהתנהגות אתם מצפים, כדי שאתם וילדכם תוכלו להישאר חיוביים ומציאותיים. אפשר לתת פרס על שינויים קטנים בדרך לשינוי הגדול. לדוגמה, אם אתם רוצים שילדכם יסדר יותר את הבית או את החדר, תוכלו לתת לו פרס על איסוף הקוביות. לאחר מכן, תגמלו אותו על איסוף הקוביות והתחפושות, וכן הלאה.

מדבקות מאבדות מערכן במהירות. אלא אם כן צבירת המדבקות מובילה לפרסים אחרים, ילדכם צפוי להפסיק להתעניין בהן, ובדומה לכך, להשתעמם מאותו פרס שוב ושוב. כדי להימנע מכך, הכינו ביחד “תפריט” פרסים, שיאפשר לו לבחור את הפרס בהתאם לכמות המדבקות שצבר. למשל, חמש מדבקות = משחק עם אימא או ממתק שוקולד, עשר מדבקות = טיול לפארק או צעצוע קטן.

אם ילדכם יכול לקבל את הפרס בדרכים אחרות, הטבלה לא תהיה יעילה. למשל, אם הפרס הוא סוג מיוחד של אוכל, שהוא מקבל במילא כשהוא מבקר אצל סבא וסבתא.

אם תהיו ערניים להתנהגות שאתם מתגמלים, תוכלו לשים לב בקלות רבה יותר מתי ילדכם מתנהג יפה. כדאי לתגמל את ההתנהגות מיד כשאתם רואים אותה. ילדכם עשוי לאבד את המוטיבציה אם לא תשימו לב למאמציו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

להשתמש ב”תוצאות” כדי לכוון את התנהגות ילדכם

משמעותן של תוצאות

תוצאה הגיונית היא משהו שקורה אחרי שילדכם מתנהג באופן מסוים. התוצאה יכולה להיות חיובית או שלילית. לפעמים תבחרו להשתמש בתוצאות שליליות על התנהגות מאתגרת. לדוגמה, אם הזכרתם לילדיכם את הכללים אך הם ממשיכים להתנהג באופן הבלתי רצוי, אפשר להשתמש בתוצאות שליליות כדי לאכוף את הגבולות והכללים.

כדאי מאוד להשקיע מחשבה באופן ובסיבה לשימוש בתוצאות. עם זאת, כדאי לזכור: אם משתמשים בתוצאות השליליות יותר מדי, באופן שגוי או בלתי עקבי, עלולה להיות להן השפעה מפתיעה ובלתי רצויה. לכן, עדיף תמיד לתת יותר תשומת לב לילדכם על ההתנהגות הרצויה. כך תוכלו להזדקק פחות לתוצאות השליליות.

התנהגות ותוצאות

בדרך כלל, תצטרכו להשתמש בתוצאות בשלושה תרחישים נפוצים:

  • ילדכם מתנהג באופן מסוים וזוכה לתוצאה חיובית. תרחיש זה מגביר את הסיכויים להישנותה של ההתנהגות באותן נסיבות בעתיד. לדוגמה, אתם משבחים את ילדכם על כך שישב לאכול את הארוחה ליד השולחן.
  • ילדכם מתנהג באופן מסוים ונמנע מתוצאה שלילית. תרחיש זה מגביר את הסיכויים להישנותה של ההתנהגות באותן נסיבות בעתיד. לדוגמה, ילדכם מוריד את הנעליים המלוכלכות בכניסה לבית, כדי שלא יצטרך לנקות את הבוץ מהרצפה.
  • ילדכם מתנהג באופן מסוים ומקבל תוצאה שלילית או לא מקבל תוצאה כלל. תרחיש זה מפחית את הסיכויים להישנותה של ההתנהגות באותן נסיבות בעתיד. לדוגמה, ילדכם משליך צעצוע, ואתם לוקחים לו את הצעצוע עד סוף היום.

תוצאה שנראית שלילית עבורכם עשויה להיראות חיובית לילדכם. למשל, נאמר שהפעילות האהובה ביותר על ילדכם היא משחק בארגז החול. אם ילדכם נושך ילד אחר כשהוא משחק בקוביות, ואתם מעבירים אותו לארגז החול, אתם למעשה מעודדים את התנהגותו. עבורו, נראה כאילו התוצאה על כך שנשך מישהו היא ללכת לשחק בארגז החול!

תוצאות טבעיות

תוצאות טבעיות יכולות להיות כלי שימושי מאוד בארגז הכלים ההתנהגותי שלכם. לפעמים עדיף לתת לילדים לחוות את התוצאות הטבעיות של התנהגותם. כשילדים מתנסים בתוצאות של התנהגותם, הם יכולים ללמוד שלמעשים שלהם יש השלכות, וכן ללמוד לקחת אחריות על מה שעשו.

הנה כמה דוגמאות לשימוש בתוצאות טבעיות:

  • אם ילדכם מסרב ללבוש מעיל, יהיה לו קר.
  • אם הוא מסרב לאכול, תנו לו להרגיש מעט רעב.
  • אם הוא אינו מסיים את שיעורי הבית, תנו לו להיכשל במשימה.
  • אם הוא מפר כלל במגרש הספורט, הוא יצטרך לשאת בעונש.

אלה שיעורים קשים אך חשובים מאוד: לפעמים החיים יכולים לשמש מורה טוב ומהיר יותר מכם, ההורים. אינכם חייבים להיות תמיד “האיש הרע”. השתתפו בצערו של ילדכם, אך אל תגידו “אמרתי לך”, כיוון שסביר להניח שתצערו אותו.

לפעמים עליכם להתערב כדי להגן על הילדים מפני התוצאות הטבעיות של התנהגותם. התוצאה של התנהגות מסוכנת עלולות להיות פציעה חמורה, ועל הימנעות משיעורי הבית – אי הצלחה בבית הספר. לפעמים, התוצאות הטבעיות עשויות אפילו לתגמל התנהגות אנטי-סוציאלית – למשל, התנהגותו האגרסיבית של בריון מקבלות פרס כשהקורבן שלו “נכנע”.

תוצאות הגיוניות/קשורות

תוצאות קשורות יכולות גם הן לסייע היטב לניהול ההתנהגותי. “תוצאה הגיונית” היא מה שקורה כאשר אוכפים תוצאה שקשורה להתנהגות שברצונכם לעצור. לדוגמה:

  • אם ילדכם מתנהג בצורה טיפשית ושופך את המשקה שלו, יהיה עליו לנגב אותו.
  • אם הילד השאיר את האופניים בכניסה לבית ולא הניח אותם במקום, הרחיקו ממנו את האופניים עד סוף היום.
  • אם הילדים רבים על צעצוע, קחו מהם את הצעצוע למשך עשר דקות.

תוצאות קשורות גורמות לילדכם לחשוב על הנושא ולהרגיש שזכה לתוצאה הוגנת, ולכן הן יעילות יותר מתוצאות שאינן קשורות לעניין. עם זאת, לא תמיד קל או אפשרי למצוא תוצאות קשורות.

אובדן זכויות יתר

בכלי הניהול ההתנהגותי הזה, ילדכם מאבד את הגישה לחפץ אהוב או לפעילות אהובה כיוון שהתנהג באופן שאינו מקובל. “זכות היתר” אינה חייבת להיות קשורה להתנהגות המאתגרת. לדוגמה:

  • ילד שאינו משתף פעולה עם אמו עשוי לאבד את הזכות לקבל הסעה לאימון קטרגל.
  • ילד שמקלל את אביו מאבד את הזכות לצפות בטלוויזיה.

כשאתם בוחרים אילו חפץ או פעילות ילדכם יאבד, חשבו על ההשפעה הכללית. לדוגמה, פספוס משחק בקבוצת ספורט כלשהי עשוי להשפיע על הקבוצה כולה ולא רק על ילדכם, ועלולה לגרום לילדכם לנזק נוסף. בחרו בתוצאה הנוגעת לילדכם בלבד.

אפשר להשתמש בפסק זמן. בתוצאה זו אתם לוקחים את ילדכם למקום מסוים – פינת החדר, כיסא או חדר אחר – ומרחיקים אותו מפעילויות מעניינות ומאנשים אחרים לפרק זמן קצר. השתמשו בפסק הזמן עבור התנהגות קשה במיוחד, או כאשר שניכם כועסים מדי וזקוקים להפסקה כדי להירגע.

כיצד להשתמש בתוצאות ביעילות

אחד הדברים החשובים ביותר בתוצאות הוא לדעת להשתמש בהם כתגובה להתנהגותו של הילד, ולא לילד עצמו. כך, ילדכם יידע שהוא אהוב ומוגן גם כשאתם משתמשים בתוצאות. הנה עוד כמה שיטות שמסייעות לשימוש יעיל בתוצאות.

הציבו תוצאות ברורות ועקביות

ילדים שמבינים בבירור מה מצופה מהם ומקבלים עידוד וחיזוקים כשהם פועלים באופן הרצוי, עושים פחות דברים שדורשים שימוש בתוצאות. כדי להבהיר לכולם למה אתם מצפים, כדאי לקבוע  כללים משפחתיים ברורים.

במידת האפשר, הסבירו לילדכם את התוצאות מראש כדי שלא יופתע. אם אתם מדברים איתו על תוצאות אפשריות, סביר יותר להניח שלא ייטור לכם טינה ויכעס כשתשתמשו בהן.

כשאתם משתמשים באותן תוצאות עבור אותה התנהגות כל פעם, ילדכם יודע למה לצפות. השתמשו, למשל, בפסק זמן בכל פעם שילדכם מרביץ למישהו אחר.

כמו כן, חשוב ליישם את התוצאות השליליות על כל הילדים במשפחה. גם ילדים צעירים מאוד יכעסו אם יראו שהיחס לילדים האחרים שונה מאשר היחס אליהם.

השתמשו בתוצאות לזמן קצר

תוצאות לזמן קצר נותנות לילדכם הזדמנות כמעט מיידית לנסות שוב ולהתנהג באופן הרצוי. לדוגמה, אם אתם מכבים את הטלוויזיה לעשר דקות כיון שהילדים רבים עליה, הם מקבלים במהירות הזדמנות נוספת לפתור את הבעיה בדרך אחרת. אם אתם מכבים אותה לשארית היום, אינכם מאפשרים להם ללמוד מיד כיצד להתמודד עם המצב בצורה אחרת.

תוצאות לטווח ארוך עלולות להיות גרועות יותר עבורכם מאשר עבור ילדיכם – ילד שמונעים ממנו להשתמש באופניים למשך שבוע שלם יהיה משועמם ועצבני!

השתמשו בתוצאות בתזמון הנכון

כדאי להזהיר את ילדכם מראש לפני שאתם משתמשים בתוצאות, כדי לתת לו הזדמנות לשנות את התנהגותו. לדוגמה, “ילדים, הצעקות האלה חזקות מדי בשבילי! אם אתם לא יכולים להחליט ביחד במה לצפות בטלוויזיה בלי לצרוח אחד על השני, אני אכבה אותה לעשר דקות”. הקפידו לעמוד במילתכם, כדי לא להעביר מסר שאתם “רק מדברים ולא עושים”.

עם זאת, אין צורך להזהיר מראש כשמדובר במעבר על אחד מכללי המשפחה הבסיסיים. יש כללים חשובים שהתוצאה על המעבר עליהם תגיע מיד אחרי שהופרו. אם ילדכם הפר כלל, השתמשו בתוצאה המוסכמת כמה שיותר מהר.

עם זאת, עדיף שלא לאכוף את הכלל אם אתם כועסים מאוד. ייתכן שתגובתכם תהיה מוגזמת או חמורה מדי. במקום זאת, אמרו משהו כמו, “אני מאוד כועסת עכשיו. אנחנו נדבר על זה שוב בעוד כמה דקות, אחרי שאירגע”.

התאימו את התוצאות לצורכיהם של הילדים וליכולותיהם

התחילו להשתמש בתוצאות לילדים מגיל שלוש. ילדים צעירים יותר אינם מבינים את משמעותן, ובעיקר אם אינם מבינים את הקשר בין מעשיהם לתוצאות. במקרה כזה, הם ירגישו שהתוצאות פשוט אינן הוגנות.

כדאי ליישם את התוצאות באופן רגוע ובטון ניטרלי. נסו לא להפוך אותן לעניין אישי – במקום לדבר על “ילד רע”, דברו על הכלל שהופר ועל התנהגותו של הילד. אם אתם מגיבים בכעס גדול או בתסכול עמוק, ייתכן שילדכם ישקיע מחשבה רבה יותר בתגובתכם (שעשויה להיות משעשעת למדי, מפחידה או מרגשת) במקום ללמוד מהמצב.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מניעת כוויות ומתן עזרה ראשונה

כיצד למנוע כוויות

לילדכם אין כל דרך לדעת שצינור האגזוז, חתיכת הברזל או כל משטח חם אחרים עלולים להכאיב ולצרוב, או שמים חמים יכולים לשרוף בדיוק כמו אש. הדרך האמינה היחידה למנוע תאונות עם דברים דליקים היא להשגיח עליו היטב. כלל בטיחות מספר אחת הוא להשגיח על הילד ללא הפסקה – בעיקר ליד משקאות או נוזלים חמים ורותחים, תנור, טוסטר, מיקרוגל, גופי חימום וציוד חם אחר.

גשו מיד לעזרה רפואית במרפאה, בבית החולים או במוקד אם ילדכם נכווה או נצרב ושטח הכווייה או הצריבה הוא 20 ס”מ או יותר, אם העור באזור הכווייה נראה חשוף, דלקתי או מכוסה בבועות, או אם הכאב אינו עובר או מחמיר. הזעיקו מיד אמבולנס אם הכווייה גדולה מכף ידו של ילדכם, או נמצאת על הפנים, הצוואר או במפשעה.

למנוע כוויות בתוך הבית

המטבח

  • הרחיקו את הילדים מהמטבח כשאתם מבשלים. אל תשאירו את המטבח ללא השגחה כשאתם משתמשים בסירים ומחבתות, מצנמים, טוסטר לחיץ, סירים לבישול איטי או סירי לחץ.
  • הפנו את ידיות הסירים והמחבתות לעבר הקיר.
  • הימנעו מהנחת סירים ותבניות חמים על הרצפה.
  • מיחמי מים של שבת- יש להניח רחוק מהשיג ידם של ילדים, כמו כן יש לדאוג לקנות מיחמים תקניים, עם מכסה מוברג. את חוט החשמל יש לקצר כדי למנוע משיכה של המיחם ושפיכה של המים. את הברז יש לכוון הצידה, ולא ישירות, כדי למנוע פתיחה מוטעית של הברז. אין להזיז מיחם בעודו מלא במים חמים.
  • פלטה של שבת- יש להניח על משטח מוגבה, הרחק מהישג ידם של ילדים.

הסלון והאזורים המשותפים

  • הרחיקו תנורי חימום כדי למנוע מהילדים לעמוד בקרבתם.
  • התקינו גדר בטיחות קבועה מסביב למקור חום כגון אח פתוחה, תנורי חימום חשמליים או תנורי חימום המופעלים בגז.
  • גהצו את הבגדים כשהילדים ישנים. אפשר להניח את הילדים בלול בזמן הגיהוץ. אל תניחו מגהץ בעודו חם על הרצפה או בהישג ידם של ילדים.
  • התקינו בביתכם אמצעי חימום ללא גופי חימום חשופים- כגון רדיאטורים, הסקות או מזגן.
  • הניחו בגדים וצעצועים במרחק של מטר אחד לפחות מתנורים.

חדרי השינה

  • נסו להרחיק מילדכם את מנורות הלילה או נורות חשופות, או להוציא אותן מהתקע, עד שילדכם גדול מספיק (בסביבות גיל שלוש) להבין שהם עלולים לקבל כווייה.
  • אל תשתמשו בסדינים חשמליים. כל תקלה או שימוש לא נכון בסדינים חשמליים עלולים להוביל לכוויות רציניות. תינוקות וילדים קטנים עלולים להתחמם יתר על המידה אם הסדינים מכוונים לחום גבוה מדי, או אם המבוגרים שוכחים לכבות את הסדין.
  • חממו את החדר באמצעות רדיאטורים או מזגן. אל תשתמשו בתנורי סלילים.

כללי בטיחות כלליים

  • תינוקות וילדים עלולים לקבל כוויה ממשקאות חמים, ולכן כדאי לתת למישהו אחר להחזיק את התינוק כשאתם שותים קפה או תה. אין לשתות משקאות חמים עם ילד על הידיים. מרבית מקרי הכוויות נגרמים בשל נוזלים חמים של שתייה חמה. זכרו תמיד להרחיק את הכוס מטווח ידם של ילדים גדולים יותר. הניחו כוסות עם שתייה חמה המרכז השולחן ולא בקצוות.
  • כדי למנוע תאונות עם מים חמים – כמו מי המדיח או המים באמבטיה – אפשר להנמיך את התרמוסטט ולהגביל את טמפרטורת המים בברזים.
  • בדקו תמיד את חום המים באמבטיה, במקלחת או בברז לפני שאתם נותנים לילדכם להתקרב למים.
  • השגיחו תמיד על ילדים הנמצאים בקרבת אש פתוחה, כגון מדורה, מבערי גז, מבערי קטורת ונרות.
  • נעלו את הגפרורים והמציתים במקום גבוה מחוץ להישג ידם של ילדים, ואם אתם מעשנים, עשו זאת מחוץ לבית  והרחק מקרבת ילדים.
  • התקינו בביתכם גלאי עשן.

שריפות עלולות לפרוץ כתוצאה מתאונות בישול, מסיגריות דלוקות, כשלים חשמליים, נרות בוערים, קטורת או משחק בגפרורים ובמציתים.

למנוע כוויות מחוץ לבית

תוכלו למנוע כוויות מחוץ לבית בעזרת מודעות לסכנות הנפוצות:

  • ציוד מתכתי בגן המשחקים, ובעיקר מגלשות, עלול להתחמם מאוד ולגרום לכוויות אצל ילדים.
  • השגיחו היטב על הילדים כשאתם עושים ‘על האש’, בין אם רק התחלתם, במהלך הבישול או כשהמנגל מתקרר. יש מנגלים ששומרים על החום למשך שעות. השתמשו במים לכיבוי גחלים או לבנים להצתת אש, וגרפו את האפר כדי להיפטר מהחום מהר יותר.
  • מדורות שהושארו ללא השגחה עלולות להיות מסוכנות. גחלים, פחמים או אפר שומרים על חומם למשך שמונה שעות לאחר כיבוי האש בחול.
  • מחממי גז הנפוצים לחימום מרפסות עלולים להתמוטט.
  • ילדים עלולים לתפוס בקלות צינורות אגזוז – בעיקר צינורות של אופנועים – שעלולים לגרום לכוויות חמורות.
  • אבזמים של חגורות הבטיחות במכונית עלולים להתחמם לטמפרטורה גבוהה מאוד.
  • יש לנעול היטב כלי עבודה כגון מבערים ומלחמים.
  • מכסחות דשא שומרות על החום למשך כמה דקות לאחר הגיזום.
  • דליקות קוצים עלולות להיות מסוכנות מאוד. אם אתם גרים באזור מועד לשריפות, קראו את מדריך הכבאות וההצלה להכנת הבית והמשפחה למצב חירום.

עזרה ראשונה לטיפול בכוויות

אם אינכם בטוחים מה חומרת הכווייה, פנו מיד לרופא, בית חולים או מרכז רפואי.

אם לא, הגישו עזרה ראשונה לפי הצעדים הבאים:

  1. ודאו שהאזור בטוח ואין סכנת פגיעה נוספת. במידת האפשר, קחו את הילד למקום בטוח.
  2. הסירו מיד את בגדיו של הילד, אך רק אם הם אינם נדבקים לעור. הסירו שעונים ותכשיטים, אך רק אם אפשר לעשות זאת בלי לגרום כאב או פגיעה נוספים.
  3. טפלו בכווייה במים בלבד. צננו את האזור הפגוע במים זורמים למשך 20 דקות, כדי להפחית את הנזק לרקמות ואת הכאבים. צינון האזור הוא יעיל עד שלוש שעות לאחר קבלת הכווייה. החזיקו את הילד ונחמו אותו.
  4. כסו את אזור הכווייה בתחבושת רופפת וקלה שאינה נדבקת, כגון ניילון נצמד או מטלית נקייה ולחה. הגביהו את האיברים שספגו כווייה.

הזעיקו אמבולנס אם:

  • הכווייה נמצאת על הפנים, דרכי הנשימה, הידיים או המפשעה
  • הכווייה גדולה מכף ידו של ילדכם.

גשו למרפאה, לבית החולים או למוקד אם:

  • שטח הכווייה או הצריבה הוא 20 ס”מ או יותר
  • הכווייה עמוקה, גם אם הילד אינו חש כאב
  • העור באזור הכווייה נראה חשוף, דלקתי או מכוסה בבועות
  • הכאב אינו עובר או מחמיר
  • אינכם בטוחים מה חומרת הכווייה.

דברים שאסור לעשות

  • אל תקלפו בגדים שנדבקו לכווייה. אל תפוצצו שלפוחיות.
  • אל תניחו על הכווייה קרח, מים קרים, תחליבים, קרמים, שמן, משחות או אבקות. כדי לטפל בכווייה היטב יש להסיר את כל אלה. חמאה או קמח עלולים להחמיר את הנזק עוד יותר.
  • אם הכווייה גדולה, אל תצננו אותה למשך יותר מ-20 דקות, כיוון שילדכם עלול לסבול מהר מאוד מהיפותרמיה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פיתוח מיומנויות חשיבה כמותית מוקדמות

מיומנויות חשיבה מתמטית וכמותית

חשיבה כמותית היא היכולת להשתמש במושגים מתמטיים בכל תחומי החיים. מיומנויות חשיבה כמותית כוללות הבנת מספרים, ספירה, פתרון בעיות מספריות, מדידה, מיון, חיבור וחיסור וכדומה.

כולנו זקוקים למיומנויות חשיבה כמותית ומתמטית לדברים יומיומיים, כגון:

  • פתרון בעיות – לדוגמה, איזה מותג וגודל קופסת קורנפלקס הם הזולים ביותר?
  • ניתוח ופירוש מידע – למשל, כמה ניצחונות הקבוצה שלי צריכה כדי להגיע לראש הטבלה?
  • קבלת החלטות – לדוגמה, איזו הלוואה אישית היא הטובה ביותר עבורי?

ההתנסויות היומיומיות של ילדכם מלאות בהזדמנויות למידה שמניחות את היסודות לחשיבה כמותית.

להתחיל לחשוף את ילדכם לחשיבה כמותית

תוכלו לעזור לילדכם ללמוד מיומנויות חשיבה כמותית באמצעות פעילויות ומשחקים שגרתיים. אפשר לעודד אותו, למשל:

  • לספור אצבעות, בהונות וצעצועים
  • לזהות מספרים על חפצים כמו שעונים או שלטי טלוויזיה
  • להחליט כמה פלחי תפוח הוא רוצה.

כשהילד גדל הוא לומד מיומנויות חשיבה כמותית ומתמטית נוספות, כולל גודל ומדידה, כשהוא מתחיל, למשל:

  • לעזור לערוך את השולחן
  • למלא בקבוק מים
  • לארוז חפצים כדי למלא את התיק
  • לחלק מזון לחלקים שווים
  • להשוות דברים בגדלים שונים – “גדול”, “קטן”, “בינוני”
  • להשתמש במילים כדי לתאר היכן דברים נמצאים, למשל “מעל”, “מתחת” ו”ליד”
  • לעזור בקניות ולהשתמש בכסף.

להשתמש בשפה כמותית ומתמטית

מיומנויות שפה ומיומנויות חשיבה כמותית שלובות זו בזו. אם תדברו עם ילדכם על מושגים מתמטיים כחלק מהפעילויות היומיומיות, תוכלו לעזור לו להבין כיצד ומדוע המתמטיקה עוזרת לו. כך, למשל, אפשר לשוחח על:

  • גדול וקטן (גודל)
  • גבוה ונמוך (גובה)
  • כבד וקל (משקל)
  • מהר ולאט (מהירות)
  • קרוב ורחוק (מרחק)
  • הרבה ומעט (כמות)
  • ראשון, שני ואחרון (סדר)
  • בוקר, אחר הצהריים ולילה (זמן)

טיפים לבניית מיומנויות חשיבה כמותית אצל תינוקות

תינוקות מתחילים ללמוד מיומנויות חשיבה כמותית כבר מרגע הלידה. התינוק שלכם אוהב לשמוע את קולכם ונהנה להאזין לכם מקריאים סיפורים ושרים שירים הכוללים חזרתיות, חרוזים ומספרים. אפשר לעשות כמה דברים כדי לבנות את מיומנויות החשיבה הכמותית של התינוק:

  • לקרוא ספרים על מספרים
  • לספור
  • לשיר שירי מספרים
  • לשנות את טון קולכם כשאתם מתארים מושגים – למשל, קול נמוך כדי לתאר משהו גדול, וקול גבוה כדי לתאר משהו קטן.

תוכלו גם לדבר על:

  • פעילויות יומיומיות – “אני הולך למלא את האמבטיה שלך בהרבה מים”
  • הסביבה – “תראה את הציפור הקטנה שם”
  • מזון – “הנה, קח שלושה צימוקים”
  • זמן – “השעה שבע בערב, הגיע הזמן לישון”.

טיפים לבניית מיומנויות חשיבה כמותית אצל פעוטות

כשאתם משחקים עם הפעוט שלכם, אתם עוזרים לפתח את מיומנויות התקשורת והדמיון ומיומנויות נוספות שמכינות אותו ללמוד מושגים מתמטיים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשחק יחד, ועל הדרך, ללמוד מיומנויות חשיבה מתמטית מוקדמות!

רעיונות לשיחה

  • השתמשו במושגים מתמטיים כדי לתאר מה אתם רואים ועושים יחד. למשל, “תסתכל על הכדור האדום הגדול”.
  • הצביעו על המספרים במספר הטלפון שלכם או בכתובתכם, וקראו בשמם.
  • קראו את שלטי הגבלת המהירות בתמרורים.
  • כשאתם מכינים את הארוחה, דברו על מה שאתם עושים. לדוגמה, “אני חותכת את התפוז הזה לשניים”, או “בוא נחלוק את הצימוקים האלה – אחד לי, ואחד לך”.
  • דברו על הפעילויות שמתרחשות בזמנים מסוימים ביום – “אנחנו אוכלים את ארוחת הבוקר בשעה שמונה”, או “השבע שבע בערב, כבר מאוחר”.

רעיונות לפעילויות יומיומיות

  • הפכו את הספירה לחלק מההתנהלות היומיומית. למשל, ספרו צעצועים, צדפים בחוף הים, פירות במכולת או עצים ברחוב.
  • כשאתם מסתובבים בחוץ, עודדו את ילדכם להשוות גדלים של אבנים, שיחים ועצים, ולתאר צורות של עלים, צבעי פרחים וגודלי ציפורים.
  • לכו לטייל ברחוב וציינו שלכל בית או בניין ברחוב יש מספר כחלק מסדרה. ספרו את הצעדים בין בית אחד לזה שאחריו.
  • השתמשו בעקומת הגדילה או בסימונים על הקיר כדי למדוד את צמיחתו של ילדכם לגובה, ותארו לו מה אתם עושים.
  • הכניסו את ילדכם לעולם הבישול. הוא יכול לבחוש, למזוג, למלא ולערבב, וכך ללמוד כיצד לספור, למדוד, להוסיף ולהעריך.

רעיונות למשחק

  • השתמשו בצעצועי מיון צורות או גזרו צורות שונות מנייר. דברו עם ילדכם על כל צורה, ספרו את צלעותיה, תארו את הצבעים וחפשו אובייקטים אחרים בעלי אותה צורה.
  • עזרו לו לסדר את הצעצועים האהובים עליו מהקצר ביותר לארוך ביותר.
  • אספו ביחד כמה צעצועים קטנים, אטבים או אבנים. מיינו אותם לקבוצות לפי גודל, צבע, צורה או תפקיד. עם זאת, שימו לב שילדכם אינו מכניס דבר לפיו, והרחיקו אותם לאחר שסיימתם לשחק.
  • שירו את שיר האלפבית, מחאו כפיים או קפצו לפי הקצב. שירו שירים והקריאו ספרים הכוללים מספרים, חזרתיות, חרוזים ומקצב. כך יוכל ילדכם ללמוד על דפוסים.
  • נסו להציע לו משחקי שולחן פשוטים, משחקי קלפים ופאזלים עם צורות ומספרים, התאמת זוגות או דומינו.
  • שחקו משחקים בחוץ, כמו “אני רואה”, קלאס, מיני באולינג ו”אחת שתיים שלוש דג מלוח”.

ספרי קריאה

הנה כמה ספרים המציגים מספרים וספירה:

  • הזחל הרעב מאת אריק קארל
  • דג אחד, דג כפול, דג אדום, דג כחול מאת ד”ר סוס
  • מעשה בחמישה בלונים מאת מרים רות
  • עשר נשיקות לפני השינה מאת קארן כץ
  • חמש בכל רגל, חמש בכל יד מאת מם פוקס

ילדים לומדים בצורה הטובה ביותר כשמשהו מעניין אותם. אם ילדכם עושה משהו שהוא מתעניין בו במיוחד, בין אם מדובר בדינוזאורים, בובות, מכוניות, בנייה, חרקים או מה שלא יהיה – הציגו בפניו את המושגים המתמטיים והכניסו אותם למשחק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

שיעורי הבית

שיעורי בית: עקרונות הבסיס

שיעורי הבית יכולים להגיע במגוון צורות. לדוגמה, יכול להיות שילדכם יתבקש לענות על שאלות במחברת או בחוברת עבודה או להכין פרויקט, לקרוא ולכתוב משהו או לאסוף פריטים מעניינים כדי לחלוק עם שאר הכיתה. שיעורי הבית יעזרו לילדכם:

  • לתרגל מיומנויות שנלמדו בכיתה
  • להתכונן לשיעור ביום למחרת
  • לעבוד על פרויקט מתמשך שדורש מציאת משאבים נוספים בספרייה, באינטרנט או בעזרת ההורה
  • ללמוד מיומנויות ארגון וניהול זמן, למשל, לעבוד לפי תאריך יעד בכיתה ובבית, ולמצוא איזון בין עבודה למשחק.

שיעורי הבית יכולים לתרום גם להורים – הם מאפשרים לכם לראות מה ילדכם לומד כרגע בבית הספר, ולהכיר לו את הדעות והערכים שלכם בנוגע ללימודים ולחינוך, להפגין עניין ולעזור בהכנתם.

מעבר סיוע להצלחה בימודים, יש לשיעורי הבית יתרונות נוספים: הם עוזרים לילדים ללמוד מיומנויות ניהול זמן וארגון, לערוך קישורים בין בית הספר לבית, ולשלב את ההורים בחינוך הילדים. כשהילדים גדלים, לשיעורי הבית יש יתרונות אקדמיים ברורים יותר – נמצא קשר חזק בין הכנת שיעורי הבית לבין הישגיות, בעיקר בבית הספר התיכון.

כיצד להפיק את המירב משיעורי הבית

מצאו את הזמן הנכון

חלק מהילדים מכינים את שיעורי הבית באופן הטוב ביותר מיד אחרי בית הספר. אחרים זקוקים להפסקה כדי לשחק ולהתאוורר מעט. בכל מקרה, הזמן הטוב ביותר הוא כאשר אתם נמצאים בסביבה כדי להשגיח ולעזור במקרה הצורך.

רוב הילדים יכולים להתרכז במשך 15 דקות בלבד כל פעם, ואז הם זקוקים להפסקה קצרה. בקשו מילדכם לעשות כמה תרגילי מתיחות כגון מתיחת צוואר, נענועי ידיים ופיתולי אצבעות. אם ילדכם סיים להכין את כל השיעורים, אפשר לתגמל אותו בפעילות שהוא אוהב, למשל צפייה בטלוויזיה או משחק בחוץ.

צרו את האווירה המתאימה

הכינו לילדכם מקום נוח, מאוורר, מואר היטב, כך שיוכל לפרוש את הספרים, העטים וכל מה שצריך כדי להכין את השיעורים. נסו לצמצם ככל האפשר את הסחות הדעת: כבו את הטלוויזיה ובקשו מהאחים להתרחק. אפשר לבקש מילדכם להשאיר את הטלפון הסלולרי שלו אצלכם לזמן מה. אם הוא משתמש במחשב שמחובר לאינטרנט, החזיקו אותו במרחב המגורים המשפחתי כדי שתוכלו להשגיח על האתרים שבהם הוא גולש.

עזרו לילדכם להיות מאורגן

הראו לילדכם כיצד לפרק מטלות גדולות או פרויקטים מורכבים למשימות קטנות יותר וקלות יותר לניהול. אפשר לתכנן ולעשות משימה אחת מדי יום. אם יש לו כמה מטלות שונות באותו שבוע, עזרו לו לתכנן איזו יעשה בכל יום. ילדים גדולים יותר יכולים להשתמש ביומן שיעורי בית שבו יכתבו אילו מטלות עליהם להגיש במהלך השבוע, ולתכנן את זמנם בהתאם.

עזרו לילדכם לפתח גישה חיובית

שיעורי הבית אינם תמיד קלים. תפקידכם הוא לעזור לילדכם לפתח גישה חיובית לאתגרים האקדמיים והארגוניים שעומדים בפניו. אם הוא נמנע מאתגרים, עודדו אותו למיין את המשימות לפי מידת הקושי. בקשו ממנו לעשות קודם כל את המטלות ה”קלות”, כדי לבנות את הביטחון העצמי, ואז כוונו אותו למשימות הקשות יותר.

אם הוא נאבק עם מטלה מסוימת, עזרו לו להתבונן בבעיה באופן חיובי ולבדוק מה בדיוק קשה לו. לאחר מכן, חשבו יחד על כמה פתרונות, שקלו את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות ומצאו מהי האפשרות הטובה ביותר. למדו את ילדכם לזהות אנשים או מקורות מידע שיוכלו לעזור לו בהמשך.

ילדים מתקשים לפעמים להתחיל לעבוד על הפרויקט או להעלות רעיונות. תמיכתכם בשלב זה של הכנת השיעורים תעזור להם להתחיל ברגל ימין, ולהימנע מדחיינות ומתסכול.

שמשו כמאמנים

כשמדובר בשיעורי הבית, חשבו על עצמכם כעל המאמן של ילדכם. אתם יכולים ליצור את הזמן, הסביבה והגישה המתאימים להכנת שיעורי הבית, אך בסופו של דבר, זו האחריות שלו. אם אתם עושים את שיעורי הבית במקומו, ילדכם לא יפתח מיומנויות אקדמיות חשובות ולא ילמד מה לעשות כשהוא נתקל במכשול כמו מחסור בזמן, סדרי עדיפויות מתנגשים או משימה שאינו מבין. בתור מאמנים, תצטרכו לתת לילדכם “להיכשל” מדי פעם – אך זכרו שילדים לומדים מכישלון בדיוק כפי שהם לומדים מהצלחה. הדבר החשוב באמת הוא הגישה של שניכם כלפי הכישלונות הללו.

כשילדכם באמת נתקל בבעיות בהכנת שיעורי הבית, שאלו אותו מה עליו לעשות טוב יותר בפעם הבאה. תמיד שבחו ותגמלו אותו על כך שניסה ככל יכולתו, בעיקר במשימות שהוא מתקשה בהן – גם אם לא סיים את המשימה בצורה מושלמת.

לעבוד בשיתוף פעולה עם המורה

נסו לבסס מערכת יחסים נעימה וידידותית עם המורה של ילדכם. כך יהיה לכם קל יותר לדבר על שיעורי הבית והעבודה שילדכם צריך לעשות בבית הספר. אם יש לכם חששות בנוגע לשיעורי הבית, דברו עם המורה בהקדם האפשרי במקום להניח לבעיה לגדול ולצמוח. יידעו את המורים במקרים הבאים:

  • ילדכם מבלה זמן רב מדי בהכנת שיעורי הבית. בדקו כמה זמן מבלים ילדים אחרים בכיתה בהכנת השיעורים. אם ילדכם מבלה דרך קבע זמן רב יותר מאחרים בהכנתם, דברו עם המורה. יכול להיות שהוא מתמודד עם קשיי למידה בסיסיים וזקוק לעזרה.
  • ילדכם אינו מבין את העבודה. במקרה זה, יכול להיות שהוא מפספס מושגים חשובים בכיתה. אם תספרו על כך למורה, היא תוכל למלא את החסר בזמן השיעור.
  • ילדכם אינו מצליח להתרכז. כדאי לבדוק אם מדובר בבעיה בבית (אולי בגלל עייפות יתר) או שמדובר בבעיה מתמשכת בבית הספר.
  • ילדכם נאבק בנושא לימודים מסוים. המורה יוכל להציע גישה אחרת ללמידת הנושא. לדוגמה, אפשר להיעזר בקוביות כדי לתרגל חיבור וחיסור, או לחתוך פיצה כדי לעזור לילדכם להבין את עקרונות השברים.

אם הוא זקוק לעזרה בנושא מסוים, בקשו מצוות בית הספר עזרה נוספת. אפשר לשקול להיעזר במורה פרטי מקצועי או מישהו מחברי המשפחה או מהסביבה הקרובה שלכם שיוכל לעזור.

אם אתם מודאגים משיעורי הבית

אם אתם חשים שילדכם נאבק בשיעורי הבית או בלמידה, דברו קודם כל עם המורה. המורה עשויה להציע לכם לערוך בדיקת שמיעה וראייה כדי לוודא שילדכם רואה ושומע היטב את הנעשה בכיתה.

אם אתם עדיין מודאגים בנוגע ללמידה או ליכולת הריכוז שלו בכיתה, דברו עם רופא המשפחה, רופא הילדים , מורה להוראה מתקנת, או פסיכולוג.

כמה שיעורי בית?

אין כללים קבועים בנוגע לכמות שיעורי הבית. יש בתי ספר שנותנים יותר שיעורים מאחרים, אך שיעורי בית רבים יותר אינם תורמים בהכרח לרמת הישגים גבוהה יותר, בעיקר בבית הספר היסודי. כמות רבה מדי של שיעורי בית עלולה להציף את התלמידים רגשית, או להפריע לפעילויות בריאות אחרות כגון קשרים חברתיים, משחק, ספורט, שיעורי נגינה, תחביבים או הירגעות. אם נראה לכם שילדכם מתקשה עם עומס שיעורי בית רב מדי, שוחחו על כך עם המורה, ובדקו אם חלוקת הזמן של ילדכם הגיונית ותואמת גיל.

שימו לב גם לא להעמיס יתר על המידה על לוח הזמנים של ילדכם אחרי הצהריים עם חוגים, תנועת נוער ועוד, כדי לאפשר לו להכין שיעורי בית בנחת, ולפזר בצורה מאוזנת את המטלות שלו לאורך השבוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לבנות מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה

תפקידכם כהורים הוא אחד הקשים (והמתגמלים!) ביותר שתמלאו אי פעם. אי אפשר להיות הורים מושלמים. רוב ההורים עושים את הטוב ביותר שביכולתם עבור ילדיהם, ובו בזמן מלהטטים בין העבודה, החברים, ניהול משק הבית ומשימות רבות אחרות. עם זאת, תמיד כדאי לנסות ולשפר את מערכות היחסים ביניכם לבין ילדכם ולבין בני משפחה אחרים. מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה הן לא רק מהנות בפני עצמן. הן גורמות לילדים לחוש בטוחים ואהובים, מה שעוזר למוחם להתפתח וגם יכולות לעזור לילדים להתגבר על קשיי אכילה, שינה, למידה והתנהגות.
גם ההורים העסוקים ביותר יכולים לעשות דברים רבים ופשוטים כדי לפתח מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה.

בלו זמן איכות ביחד

  • השתמשו בזמן שאתם מבלים יחד, למשל, במהלך הארוחה, כדי לדבר ולצחוק זה עם זה.
  • קיימו שיחות ‘אחד על אחד’ עם כל אחד מבני המשפחה, כדי לבנות ולחזק את מערכות היחסים האישיות שלכם.
  • צאו ביחד לפעילויות מהנות כמשפחה באופן קבוע.
  • ערכו החלטות משותפות על אירועים מיוחדים כגון ימי הולדת.

תקשרו בדרכים חיוביות

  • דברו על הכל (גם על הדברים הקשים).
  • הקשיבו זה לזה במלוא תשומת הלב.
  • צרו אווירה שבה מותר לדבר על רגשות (גם על רגשות שליליים).
  • עודדו וחזקו זה את זה בעזרת שבחים ולא באמצעות ביקורתיות.
  • פתרו ביחד בעיות.
  • הקנו משמעת באהבה, סבלנות והבנה.
  • הראו שאתם מעריכים, אוהבים ומעודדים אחד את השני באמצעות מילים וחיבה גופנית.

לכל מערכות היחסים הטובות בחיים יש משהו משותף – תקשורת בסיסית טובה. משפט זה נכון למערכות יחסים בכל התרבויות, הדתות והמבנים המשפחתיים.

העריכו זה את זה

  • התעניינו זה בחייו של זה.
  • כשאתם מדברים על אירועי היום, שתפו את כולם בשיחה.
  • תמכו זה בזה באירועים חשובים כגון תחרויות ספורט או הופעות מטעם בית הספר.

עבדו ביחד כצוות

  • קבעו כללים משפחתיים שחלים על כולם.
  • שלבו את הילדים הגדולים יותר בהחלטות הנוגעות לדברים כגון הכללים המשפחתיים או החופשות המשפחתיות.
  • חלקו את מטלות הבית.
  • כשאתם מתכננים פעילויות משפחתיות, חשבו על צרכיו של כל אחד מבני המשפחה.
  • תנו לילדים להחליט כמה החלטות משלהם (כל עוד ההחלטה נשארת בגבולות שקבעתם, ובהתאם לרמה ההתפתחותית שלהם).

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד פעוטות מכירים חברים

כיצד פעוטות מכירים חברים: למה לצפות

בגיל צעיר מאוד – עד גיל שנה, ילדכם לרוב עדיין אינו מתעניין בילדים אחרים.

בסביבות גיל שנה עד שנתיים – ילדים נוהגים לשחק ליד ובחברת ילדים אחרים, ואינם בוחרים עדיין את “החבר הכי טוב”. רבים מחברי המשחק של ילדכם הם ילדים של מכרים שלכם – לדוגמה, חברים, משפחה או הורים שפגשתם בגינה.

מידת החברתיות של פעוטות, כמו של הוריהם, שונה ומגוונת. יש פעוטות חברתיים מטבעם שיכולים להתמודד עם חברים רבים למשחק, ולאחרים נוח יותר בחברת חברים בודדים. ככל שילדכם יגדל והמיומנויות המילוליות שלו יתפתחו, הוא יוכל להגיד לכם עם מי הוא רוצה לשחק.

בגיל שלוש, רוב הילדים כבר משתלבים דרך קבע בפעילויות עם ילדים אחרים – לדוגמה, במסגרת החינוכית, בגן או בחוגים לפעוטות. בגיל זה לילדכם יש מושג ברור למדי מי הם החברים שלו. ייתכן שיחפש אותם וירצה לשחק רק איתם. ייתכן שיקרא לאחד מחבריו למשחק “החבר שלי”, אבל באותה מידה, הוא עשוי להגיד בפעם אחרת שאותו ילד “הוא לא חבר שלי”.

בגיל ארבע, רוב הילדים כבר יודעים להבחין בין “החבר שלי” בין ילדים אחרים שהם מכירים.

כיצד להכין את הפעוט לחברויות

ילדים זקוקים לתרגול רב ולזמן כדי ללמוד לחלוק, להשתתף בתורות ולפתור בעיות. כדי לעזור לפעוט שלכם להכיר חברים, בלו ביחד. הראו לו איך להיות חבר טוב ואיך לשחק יפה עם אחרים. לדוגמה, תוכלו לעזור לו ללמוד להשתתף בתורות במהלך משחק משותף איתכם. נסו לשים קוביות על מגדל בתורות, או לבעוט בכדור, ועודדו את ילדכם במילים “תורי” ו”תורך”.

תוכלו גם להדגים כיצד לחלוק. למשל, אם אתם משחקים בבצק, תנו לילדכם פיסת בצק ואמרו לו, “בוא נחלוק את הבצק שלי – חלק לך וחלק לי”. לאחר ששיחקתם כך יחד במשך זמן מה, בקשו ממנו לחלוק איתכם את הבצק שלו. כשיסכים, עודדו אותו ואמרו לו, “כל הכבוד שחלקת” או “תודה רבה שחלקת איתי!”.

אפשר להשתמש גם בצעצועים כגון דובונים או בובות. השתמשו בדובון כדי להשתתף בתורות, חלקו את הצעצועים וטפלו בהם ביחד. ילדכם יתבונן במשחק המהנה שלכם ויחקה את מעשיכם – לפעמים, אך לא תמיד! כשילדכם משחק בתורו או חולק משהו, חלקו לו שבחים רבים.

כיצד לעזור להתנהלות משחקי הפעוטות

עבור ילדים קטנים, משחק הוא עבודה. כך הם לומדים, והמשחק עלול להיות מאוד מעייף עבורם. אולם ככל שילדכם ישחק יותר עם ילדים אחרים, כך סביר יותר להניח שילמד לשחק היטב. כדי לעזור להתנהלות של מפגשי המשחק, תכננו מראש כמה דברים. הנה כמה רעיונות:

  • קיימו מפגשים קצרים – למשל, 45 דקות עד שעה. כך תוכלו לסיים את המפגש כשהכל עדיין מתנהל כשורה, במקום לחכות עד שאחד הילדים או שניהם יתעייפו, יתעצבנו או יבכו. ילדכם יזכור את המפגש כאירוע נעים וטוב, וירצה לעשות זאת שוב.
  • שבו זמן מה עם הילדים כשהם מתחילים לשחק, כדי לעזור להם להתאקלם. המתינו עד שייכנסו לקצב וישחקו בשמחה יחד, ואז עזבו אותם לנפשם.
  • הישארו בטווח ראייה, כדי שתוכלו לראות ולשמוע מה מתרחש. כך תעזרו לילדכם להרגיש בטוח ונינוח במצב החדש.
  • הכינו כמה משחקים שהפעוטות יוכלו לשחק בהם זה לצד זה, ולא בהכרח בתורות. בגיל זה הם רק לומדים לחלוק, וזה לוקח זמן. משחקים בתורות עלולים לעיתים קרובות להיגמר בדמעות, אך לרוב, הפעוטות משחקים היטב בארגז החול, בצביעה, בבניית קוביות, זריקת כדור או משחק בבובות ובמכוניות.
  • שאלו את ילדכם אם הוא רוצה להניח צעצועים מסוימים בצד לפני שחברים באים לבקר. תוכלו לשים את הצעצועים האהובים עליו בצד בעצמכם, ולעזור לו לבחור צעצועים ומשחקים שישמח לחלוק.
  • השגיחו על מה שקורה. כך תוכלו להתערב אם המשחק נהיה תוקפני מדי, או אם ילדכם אינו מוכן לחלוק. בעת הצורך, תוכלו לנסות להסיט את תשומת לבם של הילדים למשחקים אחרים. אם מצטברים תסכולים, הסיחו את דעתם של הילדים ואמרו משהו כמו, “בואו נשחק עם המשאיות. יונתן, אתה יכול לקחת את המשאית הכחולה. אור, קח את המשאית האדומה”. לאחר מכן, תנו להם להמשיך לשחק.
  • פזרו בחדר צעצועים רבים, כדי שכל אחד יוכל למצוא במה לשחק בלי להצטרך להתחרות על צעצוע אהוב אחד.
  • כדי שילדים ייהנו עם חבריהם, אין צורך בצעצועים יקרים או בפעילויות מורכבות. ככל שיהיו רגועים יותר, כך ייהנו יותר מהשהות עם החברים.

ילדים בעלי צרכים מיוחדים עשויים להיתקל באתגרים נוספים כשהם מכירים חברים. איש מקצוע המתמחה בהתנהגות ילדים יוכל לתת לכם כמה שיטות שיעזרו לכם לפתח את מיומנויותיו של ילדכם.

מה לעשות כשהמשחק משתבש

ילדים צעירים עשויים לחוות תסכול במהרה, ולעיתים קרובות אין להם מספיק מילים כדי להביע את רגשותיהם. לכן, כשהדברים אינם מתנהלים באופן הרצוי להם, הם עלולים לנקוט אלימות כלפי חבר. כדאי להישאר בקרבת מקום ולהשגיח על התנהלות המשחק. אם ילדכם נהיה אלים, אמרו לו “די” בתקיפות ותארו לו בקצרה מה אתם רוצים שיעשה, כדי לעזור לו ללמוד שאלימות אינה פתרון. אמרו, לדוגמה, “די! אנחנו לא מרביצים!. זה כואב!

לפעמים, ילדים צעירים מאוד אינם מבינים שגם אם ילד אחר משחק עם הצעצועים שלהם, אין זה אומר שהוא ייקח אותם הביתה. הבטיחו לו שהצעצועים נשארים שלו, ויישארו איתו בבית.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

אם ילדכם מתקשה מאוד לשחק עם ילדים אחרים, לא מראה עניין בחברים, או שהמשחק שלו שונה מאוד ממשחקם של ילדים אחרים, כדאי לדבר עם אחות טיפת חלב, רופא המשפחה או רופא הילדים.

כדי לעזור לפעוטות להכיר חברים, תוכלו לקבל רעיונות נהדרים מהורים ולקבוע איתם מפגשי משחק.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק חדש

כיצד לעזור לפעוטות ולילדי גן לפתח רגשות חיוביים לתינוק החדש

כשתינוק חדש מצטרף למשפחה, הילדים הגדולים יותר (ובעיקר פעוטות) עשויים להרגיש שאתם מפנים אליו את כל תשומת הלב והאהבה שלכם. שימו לב לרגשות הללו, הקשיבו ותנו לילדיכם המון חיבה, כדי להראות להם שאתם עדיין אוהבים ודואגים להם, ולעזור להם לחוש מוגנים ובטוחים.

רוב הילדים יסתקרנו מהתינוק החדש. תנו להם לגעת בו בעדינות, אך תמיד הישארו לידם והשגיחו על מעשיהם. לעיתים קרובות, ילדים צעירים אינם מבינים שיש להם כוח ושהם עלולים לפגוע במישהו אחר. תוכלו לבקש מילדיכם לעזור לטפל בתינוק החדש. בזמן האמבטיה, למשל, הם יוכלו להכין את הסבון או לעזור לנגב את התינוק לאחר מכן.

כדי לשמור על רוח טובה וחיובית, הסבירו לילדיכם שהם אינם צריכים לעשות יותר מדי. לדוגמה, אם הם חולקים את חדרם עם התינוק, הבהירו להם שאם יבכה בלילה, אתם תטפלו בו.

אף שהתינוק החדש יעסיק אתכם מאוד, נסו לבלות בנפרד עם כל אחד מילדיכם האחרים. תוכלו לאפשר להם ליהנות מתוספת תשומת לב מהורה השני או מבן משפחה קרוב, שייצאו איתם לפארק או יקראו סיפור ביחד.

התנהגות מאתגרת מצד פעוטות וילדי גן

בשנתו הראשונה של התינוק החדש, רוב הפעוטות וילדי הגן נוטים להתנהג באופן מאתגר. ילדיכם עלולים:

  • לבכות, לצעוק ואפילו לבקש להחזיר את התינוק החדש
  • לחזור ולהתנהג כמו תינוקות – לדוגמה, לשכוח כיצד ללכת לשירותים, להזדקק לעזרה בהאכלה או בהתלבשות ולבקש להירדם בידיים
  • להתנהג באופן שדורש תשומת לב, בעיקר כשתשומת הלב שלכם מתמקדת בתינוק – למשל, בזמן ההאכלה
  • לסרב ללכת לישון ולהתעורר באמצע הלילה
  • לכעוס או להתעצבן בנוכחות התינוק החדש.

התנהגות מאתגרת היא בעצם בקשה לתשומת לב. ילדיכם אינם “רעים” בכוונה – הם פשוט רוצים את הקרבה ותשומת הלב שהם רגילים לקבל.

טיפים להתמודדות עם התנהגות מאתגרת

כדי לעזור לילדיכם להסתדר זה עם זה:

  • שבחו התנהגות טובה
  • ספרו לילדיכם כמה דברים למדו וכיצד גדלו מאז שהיו תינוקות
  • בקשו מילדיכם עזרה בטיפול בתינוק החדש – כך תוכלו לבלות יחד, ולעודד אותם להסתכל על עצמם כעל אח או אחות גדולים שעוזרים לטפל בקטנצ’יק
  • התמודדו עם התנהגותם של הילדים הגדולים בסבלנות ובהבנה, ונסו להפגין אהדה ולא ביקורתיות.

הנקה ליד הילדים הגדולים: טיפים לאם המניקה

אם את מניקה, כדאי לחשוב כיצד יגיבו ילדייך הגדולים. הנה כמה רעיונות שיהפכו את ההנקה לזמן מיוחד גם עבור הילדים הגדולים:

  • כשהתינוק יונק, תני לילדים צעצוע אהוב, או העסיקי אותם בפעילות או במשימה מעניינת. כדאי להכין קופסת צעצועים מיוחדת כדי שייהנו מהזמנים שבהם את מניקה. וזוהי גם הזדמנות מצוינת לאבות לבלות עם הילדים המבוגרים יותר זמן בנפרד ממך ומהתינוק.
  • ייתכן שהילדים הגדולים יסתקרנו בנוגע להנקה, ואולי אף ירצו לצפות בך מניקה את התינוק החדש. בזמן שהם צופים, תוכלי להסביר להם שהנקה היא חלק טבעי מהחיים, וכי החלב עוזר לתינוק לגדול ולהיות בריא.
  • הילדים עשויים להסתובב סביבך בזמן ההנקה, ואולי אפילו לטפס לחיקך. אם הם רוצים להיות קרובים אלייך, נצלי את הזמן כדי לספר להם סיפור, להקריא ספר או לצפות בהם מציירים לך ציור או משחקים בצעצוע. עדיף לבחור בפעילות שתאפשר לך בו זמנית לתת תשומת לב לתינוק היונק ולילדיך הגדולים יותר, כמו ציור או הקראת ספר.
  • כמו כן, תוכלי להאזין איתם למוזיקה האהובה עליהם או לסיפור מוקלט.

בשלב מסוים, חלק מהפעוטות ואפילו ילדים בגיל הגן יבקשו לינוק בעצמם. אופן התגובה תלוי בך. בדרך כלל, ילדים שנגמלו מהנקה ינסו פעם אחת ואז יגלו שהחוויה מוזרה מדי, ולא יבקשו לנסות שוב. אם את מעדיפה שילדך לא ינסה, הסבירי לו שחלב האם נועד במיוחד לתינוק, ואז הציעי לו משקה או חטיף מיוחדים שהתינוק אינו יכול לקבל. כמו כן, תוכלי להסיח את דעתו בפעילות אחרת, או אפילו להציע לו לטעום מחלב האם בכפית.

כדי לעודד את ילדייך להסתדר זה עם זה, תני לכולם המון תשומת לב חיובית. כך את מראה להם כיצד את רוצה שיתייחסו זה לזה, והם יחקו את מעשייך.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

דמי כיס

דמי כיס: עקרונות הבסיס

דמי הכיס מלמדים את ילדיכם כיצד להוציא ולחסוך כסף באופן מחושב – ואפילו מה יקרה אם יאבדו אותו, ישימו אותו במקום הלא נכון, יהמרו עליו או ייתנו אותו. באופן כללי, הגישה שילדים מפתחים כלפי כסף מגיעה מהבית. אפשר לתת דמי כיס בכל סכום לילדים מגיל ארבע או חמש, כדי לעזור להם ללמוד כיצד להתנהל עם כסף, לקבל החלטות, לחסוך ולהמתין לדברים שהם רוצים.

חלק מתהליך הלמידה הוא לתת לילדיכם לעשות כמה טעויות – למשל, לבזבז את כל החסכונות שלהם, שנועדו במקור למכונית מגניבה בשלט רחוק, על קעקועים מזויפים. עם זאת, מותר לכם להגביל את הדברים שעליהם יוציאו את כספם. למשל, אפשר למנוע מהם לקנות מסטיקים או סוכריות שמפריעים לתיאבון, או עלולים להחמיר את עששת השיניים.

ללמוד על כסף

ילדכם לומד המון כשהוא מתבונן בכם מתנהלים עם כסף. כשאתם מוציאים, חוסכים, מושכים או תורמים כסף, אתם מלמדים את ילדכם עוד ועוד על עקרונות הבסיס של ניהול כספי. כשהילדים יגדלו, תוכלו ללמד אותם:

  • מהו ערך הכסף: להבין מהו המחיר היחסי של דברים
  • להוציא כסף: לקבל את העובדה שהכסף איננו ברגע שמוציאים אותו
  • להרוויח: להבין שכדי להרוויח כסף צריך לעבוד קשה, ובדרך כלל, זוהי הדרך היחידה להשיג אותו
  • לחסוך: להציב יעדים לטווח קצר ויעדים לטווח ארוך
  • ללוות: להבין כמה חשוב להחזיר כסף שלווינו.

שימו לב: לפרסומות יש השפעה חזקה על ילדים. ייתכן שילדכם יבין טוב יותר כיצד להתנהל עם כסף אם תסבירו לו כי הפרסומות נועדו לגרום לו לרצות דברים שאין בהם צורך אמיתי, או שאינו יכול להרשות לעצמו.

מתי?

אף שמחקרים מראים כי הורים רבים מתחילים לתת לילדיהם דמי כיס בגיל שש או שבע, אין כלל אצבע מוחלט. סביר להניח שילדכם מוכן להתנסות בדמי כיס כשהוא:

  • מבין שצריך כסף כדי לקבל דברים מהחנות
  • מבין שאם יוציא את כל כספו היום, לא יישאר לו כסף עד הפעם הבאה שיקבל דמי כיס
  • זקוק לכסף כדי לקנות חטיף בבית הספר או לעלות על אוטובוס – במקרה כזה, דמי הכיס יעזרו לילדכם לתכנן את ההוצאות היומיות שלו, כך שכספו יספיק לכל השבוע.

כמה?

התשובה לשאלה “כמה לתת?” תלויה במצבכם האישי ובסכום שנראה לכם סביר. כל עוד ילדכם מבין כמה הוא מקבל ובאיזו תדירות, הוא יכול ללמוד להשתמש היטב בכסף. החליטו על הסכום לפי:

  • התקציב המשפחתי
  • הדברים שדמי הכיס אמורים להספיק לרכישתם – אם אתם מצפים שהם ישמשו לדברים כמו תחבורה, ארוחת עשר וגם חיסכון, תצטרכו לתת מעט יותר

מה אמור ילדכם לקנות בדמי הכיס?

לכל משפחה הכללים שלה לגבי דמי כיס, ולמה הם אמורים להיות מיועדים. דמי כיס יכולים לשמש לכל אחד מהדברים הבאים:

  • ארוחת צהריים
  • חלק מסוים לחיסכון
  • הוצאות על דברים שילדכם רוצה
  • תרומות.

אם אתם מגלים שילדכם בן השמונה רוצה לחסוך לרכישת משהו מיוחד וחוסך את כספו באופן אחראי, תוכלו לתת לו תוספת קטנה. תנו לו להוציא את כספו על מה שהוא רוצה; כך תאפשרו לו להבין מהו הרעיון העומד מאחורי הכסף, ולפתח תחושת אחריות ועצמאות.

טיפים שימושיים

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לתת דמי כיס:

  • הסבירו לילדכם למה נועדו דמי הכיס ולמה לא נועדו.
  • תנו לו כמה שאתם יכולים לתת, ואל תתייחסו לסכום שהורים אחרים נותנים (או שילדכם מבקש!)
  • תנו את דמי הכיס ביום קבוע.
  • תנו לילדכם כמה צנצנות שבהן יוכל לשמור את כספו – לדוגמה, צנצנת אחת לדברים קטנים שהוא רוצה לקנות בקרוב, וצנצנת אחת כדי לחסוך לרכישת משהו גדול יותר.
  • הניחו את הכסף שחסך במיכל מיוחד כמו צנצנת זכוכית או קופת חיסכון. כמות הכסף הגדלה והולכת תראה לו כמה חסך ותסב לו גאווה.
  • נסו שלא לתת את דמי הכיס מראש.
  • אם הם אמורים לשמש לבילויים, שאלו את ילדכם לאילו בילויים הוא רוצה ללכת.
  • נסו שלא לתת לו תוספות לדמי הכיס – כל המטרה היא ללמד את ילדכם לחיות בהתאם למה שיש לו.

דמי כיס ומטלות

מתן תשלום לילדים על עבודות הבית הוא נושא מורכב. הקשר בין תרומתם של הילדים למשק הבית לבין דמי הכיס עלול להוביל להתמקחויות מיותרות, ולמנוע מילדיכם לתרום למשק הבית פשוט כי הם חיים בו, בדיוק כמו כל אחד אחר.

עם זאת, לא כל כלל מתאים לכל משפחה. אם אתם מסתדרים כך היטב, זה בסדר. אפשר אפילו לשקול לתת בונוס על מטלות נוספות, בעיקר אם ילדכם חוסך למשהו מיוחד. אם אתם מחליטים לתת דמי כיס בתמורה למילוי מטלות הבית, הסבירו את המטלות בצורה ברורה והבהירו מה צריך לעשות ומתי.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתי ההירדמות או השינה מהוות בעיה?

מה חושבים ההורים על בעיות שינה

בעיות שינה נפוצות אצל תינוקות ופעוטות. בגיל שישה חודשים, רוב התינוקות יכולים לעבור את הלילה בלי האכלה ולהירדם לבד אם התעוררו. עם זאת, 45%-36% מהתינוקות בני שישה חודשים עד שנה ממשיכים להתעורר בלילה, עד לרמה המהווה בעיה עבור ההורים.

בעיות שינה הן אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפניית הורים לאיש מקצוע. אפשר להבין זאת, בעיקר כשמביאים בחשבון את השפעתו של המחסור בשינה על ההורים. היעדר השינה מוביל לבעיות רבות, ובהן:

  • קושי להיזכר בדברים – עייפות קשה עלולה להקשות על צלילות המחשבה ועל הריכוז
  • חוסר סבלנות – קשה להישאר רגועים ובשליטה כשאנחנו עייפים מדי
  • תשישות – כשאנחנו עייפים מאוד, אנחנו חשופים יותר למחלות
  • דיכאון וחרדה – עייפות בלתי נגמרת עלולה לגרום לדיכאון, חרדה, חוסר אונים, כעס, עצבות ותחושת בדידות.

מה חושבים המומחים על בעיות שינה

קשיי שינה עשויים להתבטא במספר מצבים הקשורים לשינה, כולל:

  • הקושי להירדם או להישאר במצב שינה
  • הקושי להירדם בזמן הנכון
  • זמן שינה כולל רב מדי
  • התנהגויות חריגות הקשורות לשינה.

בעיות השינה הנפוצות ביותר אצל ילדים צעירים קשורות להתעוררויות בלילה ולקשיים להירדם בחזרה.

בעיית שינה תוגדר כבעיה אם היא פוגעת בכמות השינה, באיכות השינה, או התנהגות שינה הנתפסת בעיני ההורים כבעייתית.

הפרעת שינה חמורה מוגדרת כהתעוררות לילית המתרחשת חמש פעמים או יותר בשבוע, לאורך שלושה חודשים. ההתעוררויות הליליות כוללות גם אחת מהתופעות הבאות:

  • שלוש התעוררויות או יותר בלילה
  • אי יכולת להירדם למשך 20 דקות לאחר ההתעוררות
  • מעבר למיטת ההורה או המטפל (בניגוד לרצונם)

בעיית הירדמות מוגדרת כקושי להירדם לאורך יותר מ-20 דקות בחמישה לילות בשבוע או יותר, לאורך חודשיים לפחות. הגדרות אלה מקובלות על כל המומחים. בין אם ילדכם עומד בהגדרה הקלינית של בעיית שינה או לא, אם אתם מודאגים בנוגע לשנתו מכל סיבה שהיא, התייעצו עם מומחה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת פעוטות: למה לצפות

רוב הפעוטות יכולים לישון רוב הלילה בלי להעיר את אימא או את אבא. עם זאת, הם גם אוהבים לבחון את עצמאותם, ולכן עשוי להיות קשה להכניס אותם למיטה מלכתחילה. כמו כן, ילדים קטנים מתעייפים בקלות, וכשהם עייפים מדי, קשה להם ללכת לישון.

ברגע שאתם מזהים את סימני העייפות המסגירים, תוכלו להרגיע ולהרדים את ילדכם לפני שהוא נהיה ‘נודניק’. מומלץ להיעזר גם בשגרת השכבה קבועה ועקבית. כדי לעזור לילדכם לפתח הרגלי שינה בריאים וגישה חיובית כלפי שינה, כדאי להבין מהי שינה ולהכיר את דפוסי השינה השונים.

שנת פעוטות: לוח זמנים

לוח הזמנים של שנת הפעוטות במהלך היום עשוי להיראות כך (אם כי בילדים שונים ומשפחות שונות, הוא כמובן עשוי להיות מעט שונה)

  • 7:00: התעוררות
  • 13:00: תנומת צהריים של שעתיים לכל היותר – תנומת צהריים ארוכה או מאוחרת מדי עלולה להוביל לכך שילדכם יהיה מוכן לישון רק מאוחר מאוד בלילה
  • 15:00: התעוררות
  • 19:00: השכבה לשנת הלילה.

חלק מהפעוטות אוהבים להתעורר עם ציוץ הציפורים, בחמש וחצי או בשש בבוקר. למרבה הצער, אין מה לעשות בנוגע לכך. גם אם תשכיבו את ילדכם מאוחר יותר בלילה בתקווה שיקום מאוחר יותר בבוקר, סביר להניח שזה לא יעזור. הפעוט שלכם עשוי להתעורר מוקדם בכל מקרה, אך להיות רטנוני כיוון שלא ישן מספיק. אם ילדכם מתעורר מוקדם, מומלץ להקדים גם את שעת השינה שלכם.

שגרת השכבה

שגרת השכבה עקבית עוזרת לילד להתכונן לשינה. רוב הפעוטות מוכנים לשינה בין 18:30 ל-19:30. זוהי שעה מצוינת, כיוון ששלב השינה העמוקה של פעוטות מתרחש בין 20:00 לחצות. הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: מקלחת, צחצוח שיניים ולבישת פיג’מה
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר או ספרו סיפור)
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו להיפרד מהמוצץ בסביבות גיל שלוש. לקבלת טיפים על גמילה ממוצץ, קראו את המאמר לוותר על המוצץ. לפני שאתם מכבים את האור, בדקו במהירות את החדר וודאו שסביבת השינה שלו בטוחה.

שינה במקום חדש כמו במשפחתון או אצל קרוב משפחה עלולה להפריע לשגרת ההשכבה של ילדכם.

מה לעשות כשילדכם קורא לעזרה ויוצא מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, הפעוט שלכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור, גם אם הוא מוחה בקול רם. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • אם ילדכם יוצא מהמיטה, החזירו אותו בתקיפות ובשקט שוב ושוב עד שיפסיק. כמו כן, אפשר להחזיר אותו למיטה פעם אחת בלבד, ואם הוא קם שוב, ניתן להתקין שער קטן בכניסה לחדרו, לסגו אותו ולהתעלם ממחאותיו.
  • אם הילד סובל מחרדת פרידה קשה, רצוי להיעזר באיש מקצוע לפני אימוץ המלצות אלה.

למידע נוסף על שימוש בשיטות אלה, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה. חשוב למצוא שיטה שעובדת ולדבוק בה.

אם הפעוט שלכם חולק את חדרו עם אח או אחות, וההפרעות של הפעוט שלכם מפריעות להם להירדם, ייתכן שתצטרכו לעכב את שכת ההשכבה שלהם בחצי שעה, עד שהפעוט יירגע ויירדם. ישנם אחים גדולים שנרדמים בקלות יותר מאחיהם הקטנים, למורת כל ההפרעות. עם קצת מזל, הפעוט שלכם יבין במהרה ששעת ההשכבה נועדה לשינה, וההפרעות ילכו ויצטמצמו.

עם זאת, כשילדכם קורא לכם, ייתכן שהוא באמת זקוק למשהו. אם הוא עשה קקי, החליפו לו את החיתול באור מעומעם ואל תדברו איתו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שהוא יירגע לאחר מכן. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. בכל מקרה, מומלץ להשגיח על התאורה והרעש בחדרו.

בעיות נוספות

ביעותי לילה מתרחשים כשילדכם קם באמצע הלילה נסער מאוד, ועדיין שקוע בשינה עמוקה. הם יכולים לארוך דקות ספורות עד 40 דקות.

חלק מהילדים חורקים שיניים בשלב מסוים. חריקת השיניים אינה מעירה אותם בדרך כלל, אך היא עלולה להעיר את האנשים האחרים בחדר!

על נושאים אלו תוכלו לקרוא ביתר פירוט במאמרים המתאימים.

לעבור למיטה “של גדולים”

רוב הילדים עוברים ממיטת התינוק למיטת מעבר בסביבות גיל שנה וחצי עד שלוש. עם זאת, אין צורך למהר – בעיקר כיוון שחלק מהפעוטות הצעירים יותר נהיים מעט קשים יותר לתפעול בשעת ההשכבה. ייתכן שתצטרכו לעבור למיטה גדולה אם ילדכם התחיל לטפס ולצאת ממיטת התינוק, אם הוא גמול ועליו להשתמש בסיר או שירותים במהלך הלילה או שעליכם להשתמש במיטת התינוק עבור תינוק חדש.

המעבר למיטה “של גדולים” הוא סיבה למסיבה. כשילדכם עובר למיטה חדשה, תוכלו לעצב את חדרו מחדש ולהיעזר בו בבחירת המיטה. כדי למנוע נפילות, התקינו מעקה בטיחות בצד המיטה.

לקבל עזרה

בדרך כלל, אין פתרון קסם לבעיות השינה של ילדים. למעשה, בעיות שינה הן אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכך שהורים פונים לאיש מקצוע. קל יותר לטפל בבעיות השינה של ילדכם בעזרתו של איש מקצוע אמין, שיכול להציע לכם דרכים טובות להתמודד עם קשיי השינה של ילדכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

איך מניקים? – איך להצמיד את התינוק לשד

הצמדה לשד: מתחילים

איך מניקים – זאת שאלה שכל אם טרייה שואלת את עצמה. וגם ההנקה עצמה יכולה להיות מעט מסורבלת בהתחלה, אולם אם תמצאי את טכניקת ההצמדה שעובדת עבורך ועבור התינוק, ההנקה יכולה להצליח בקלות. אם את זקוקה לעזרה בהנקה, בטכניקות הנקה או בהצמדה לשד, תוכלי לפנות לשירותי תמיכה, כמו אחות טיפת חלב, רופא הילדים או ליגת לה לצ’ה ישראל. הם יוכלו לעזור לך למצוא יועצת הנקה.

הצמדה לשד בהובלת התינוק

הדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד להניק היא לתת לתינוק ללמד אותך! הצמדה לשד בהובלת התינוק מתרחשת כאשר התינוק מקשיב לאינסטינקטים שלו, מוצא את השד ונצמד בעצמו. הצמדה בהובלת התינוק יכולה למנוע בעיות נפוצות רבות, כמו פטמות כואבות או סדוקות והצמדה גרועה לשד.

הצמדה לשד בהובלת התינוק: מתחילים

אז..איך מניקים? הצמדה לשד בהובלת התינוק יכולה להיעשות במגע עור-לעור או כשהתינוק לבוש בבגדים קלים. כדאי להסיר את החזייה, כך שתזדקקי למעט פרטיות בימים הראשונים, כשאת והתינוק תלמדו את המלאכה. הנה כמה שלבים בסיסיים בטכניקה:

  1. שבי בנוחות והישעני היטב על כריות תומכות. הישעני אחורה במקום לשבת זקוף.
  2. הניחי את התינוק בין שדייך החשופים, כשפניו אלייך. כוח הכבידה יעזור לו להישאר במקום הנכון. כדאי שהתינוק יהיה ערני אך לא יבכה. אם הוא בוכה, אפשר לתת לו למצוץ את האצבע שלך.
  3. כשהוא רגוע, התינוק יתחיל להקשיב לאינסטינקטים שלו, ויתחיל לנוע לכיוון אחד השדיים. תמכי בו מאחורי הכתפיים ומתחת לישבן (החזיקי את ראשו רק אם הוא צריך). אפשרי לו לנוע לאן שהוא מנסה להגיע – לכיוון הפטמה שלך. הוא יודע לאן ללכת! התפקיד שלך הוא לשמור על כך שיישאר רגוע. תוכלי לעזור לו בכך שתניעי את כל גופו מעט, אם יש צורך.
  4. סביר להניח שהתינוק ימקם את עצמו בזווית הנכונה, כשפיו צמוד לפטמה שלך וכפות רגליו נשענות על הירך שלך או בחיקך.
  5. כשהתינוק נמצא כמעט מתחת לפטמה, הוא יטה את סנטרו לכיוון השד, יפנה למעלה בפה פעור וייצמד אליו.

שימי לב

  • אם עברת ניתוח קיסרי, עודדי את התינוק להניע את רגליו וגופו לצד אחד, כדי שלא יבעט בטעות ברחם או יישען עליו. השתמשי בכרית כדי לתמוך ברגליו ובכפות רגליו של התינוק.
  • אם תצטרכי, תוכלי לתמוך בכתפיו של התינוק ולקרב את ישבנו לגופך.

הצמדה לשד בהובלת האם

הטכניקה המסורתית יותר היא הצמדה לשד בהובלת האם, והיא עובדת אצל מרבית האימהות והתינוקות. טכניקה זו יכולה לשמש אותך גם כאשר ההנקה תתבסס היטב. הנה כמה שלבים בסיסיים בטכניקה:

  1. שבי זקוף ודאגי לתמיכה טובה. אם השדיים שלך קטנים, ייתכן שתצטרכי להניח כרית בחיקך כדי לקרב את התינוק לגובה הנכון. עם זאת, שימי לב שאינך מרימה את התינוק גבוה מדי, מעל לגובה הפטמה.
  2. כדי להתחיל בהנקה, החזיקי את התינוק מאחורי גבו וכתפיו (לא ראשו), כך שהחזה שלו נוגע בשלך. אפו צריך להיות בקו ישר מול הפטמה שלך. הניעי בעדינות את הפטמה מאפו של התינוק לעבר שפתיו, כדי לעודד אותו לפתוח פה גדול.
  3. כשפיו פתוח לרווחה, קרבי את התינוק לשד. כווני את הפטמה לכיוון תקרת הפה שלו, והמשיכי לתמוך בגבו ובכתפיו. כשהוא נצמד לשד, חלק ניכר מעטרת הפטמה יהיה בפיו, וסנטרו יהיה צמוד לשד.
  4. כשהתינוק יונק היטב, הוא מוצץ באופן עקבי ומעמיק (לפעמים עם הפסקות קצרות), ותשמעי את קולות הבליעה שלו.

לבדוק את ההצמדה לשד

כשהתינוק שלך נצמד היטב לשד:

  • ההנקה נוחה ולא מכאיבה
  • התינוק מכניס את כל הפטמה וחלק ניכר מהעטרה – בעיקר חלקה התחתון – לתוך פיו.
  • הסנטר שלו שעון היטב על השד
  • שפתיו פונות כלפי השד ולא נשאבות פנימה, לתוך הפה
  • הפטמות שלך נשארות במצב טוב, ואינן נפגעות מההנקה
  • התינוק מרוקן את השד כמו שצריך, כך שלאחר ההנקה הוא ריק ומדולדל.

אם התינוק אינו נצמד היטב, עצרי, הרחיקי אותו מהשד ונסי להצמיד אותו שוב.

כשהתינוק מתחיל לינוק, יכול להיות שתרגישי “תחושת מתיחה”. אולם אם ההצמדה מכאיבה לך, כנראה שהתינוק לא נצמד היטב. אם תרצי לבדוק שוב אם התינוק שלך נצמד לשד בצורה נכונה, פני לאחות טיפת חלב או ליועצת הנקה.

לסיים את ההנקה ולגהק

אם את צריכה לנתק את התינוק מהשד ולנסות לחבר אותו שוב, אל תמשכי אותו בחוזקה. הכניסי את הזרת לפינת פיו של התינוק, בין החניכיים, נתקי את הוואקום שנוצר בפיו והסירי אותו בעדינות מהשד. לאחר ההנקה, ייתכן שהתינוק יצטרך לגהק. הרימי אותו והשעיני אותו על כתפך, וטפחי על גבו בעדינות.

שגרת הנקה וזמני הנקה בסיסיים

תינוקות רכים צריכים לאכול 12-8 פעמים ב-24 שעות. ברגע שתתרגלי לעניין, רוב ההאכלות אורכות כ-20 דקות, אולם בימים ובשבועות הראשונים, הן עשויות לארוך אפילו שעה. כשהתינוק יגדל, הזמן שלוקח לו לאכול יפחת, וכך גם מספר ההאכלות.

השגרה הבסיסית משתנה לעיתים קרובות, לפי התינוק. יש תינוקות שניזונים משד אחד, עושים הפסקה להחלפת חיתול, ואז מסיימים בשד השני. אחרים זקוקים להחלפת חיתול קודם, ואז מבקשים לינוק משני השדיים. יש תינוקות שניזונים משד אחד בלבד. אם את משתמשת בטכניקת ההצמדה בהובלת התינוק, תוכלי לכוון את התינוק בעדינות לשד מסוים. כמו כן, תוכלי להניח אותו קרוב לאחד השדיים ולתת לו להיצמד לבד.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

15 טיפים לעידוד התנהגות טובה

הטיפים הבאים יעזרו לכם לעודד את ההתנהגות הרצויה של ילדכם.

1. ילדים מחקים את מעשיכם.

ילדכם מתבונן במה שאתם עושים כדי להבין כיצד עליו להתנהג בעולם. אתם המודל שלו לחיקוי, ולכן הדריכו אותו בעזרת התנהגותכם שלכם. לעיתים קרובות, מה שאתם עושים חשוב יותר ממה שאתם אומרים. אם אתם רוצים שילדכם יאמר “בבקשה”, אמרו זאת בעצמכם. אם אינכם רוצים שילדכם ירים את הקול, דברו בשקט ובעדינות בעצמכם.

2. הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים.

אמרו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם. כך תעזרו לו לשקף את רגשותיו בשלכם, כמו במראה. זוהי אמפתיה. בגיל שלוש, ילדים יודעים להפגין אמפתיה אמיתית. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם.

3. שימו לב מתי הוא מתנהג “יפה”.

כשאתם רואים שילדכם מתנהג באופן הרצוי, תנו לו משוב חיובי. לדוגמה, “וואו, אתה משחק ממש יפה. אני ממש שמחה שאתה שומר שכל הקוביות יישארו על השולחן”. שיטה כזו תעבוד טוב יותר מאשר לחכות שכל הקוביות ייפלו על הרצפה ברעש גדול לפני שתשימו לב ותנבחו לעברו, “היי, מספיק עם זה!”. המשוב החיובי נקרא לפעמים שבח תיאורי. נסו לתת לילדכם שש הערות חיוביות (שבחים ומילות עידוד) על כל הערה שלילית אחת (דברי ביקורת ותוכחות). היחס של 1 ל-6 שומר על איזון. זכרו שאם לילדים יש בחירה בין לא לקבל תשומת לב בכלל לבין תשומת לב שלילית, הם מעדיפים את תשומת הלב השלילית. כשאתם משבחים את ילדיכם, הקפידו לתת שבח מפורש וברור, ולא סתם שבח כללי. במקום “כל הכבוד על איך שהתנהגת יפה היום”, פרטו ” שמחתי לראות אותך שוויתרת לאחותך ברצון, והקשבת למה שביקשתי ממך בפעם הראשונה”. לוו את השבח במבט, מחווה (קריצה/הרמת אגודל, או מגע פיזי (חיבוק/טפיחה על השכם וכו’).

4. רדו לגובה העיניים של ילדכם.

כריעת ברך או ישיבה שפופה הן כלים חזקים מאוד בתקשורת חיובית עם ילדים. כשאתם מתקרבים יותר לילדכם, אתם יכולים להתכוונן טוב יותר לתחושות או למחשבות שלהם, והם יכולים להתמקד בקלות רבה יותר במה שאתם אומרים או מבקשים. אם אתם קרובים אליו וקיבלתם את תשומת לבו, אין הכרח ליצור איתו קשר עין אם הוא אינו עושה זאת בעצמו.

5. “אני מקשיב לך”.

הקשבה פעילה היא כלי נוסף שעוזר לילדים קטנים להתמודד עם רגשותיהם. ילדים נוטים לחוות תסכול רב, בעיקר אם עדיין אינם יכולים להביע את עצמם היטב באופן מילולי. כשאנו משקפים את רגשותיו, ומנסחים באופן אחר כיצד אנו חושבים שהוא מרגיש, אנו עוזרים לו להפיג חלק מהמתח שהוא חש. כמו כן, הוא מרגיש שמכבדים ומנחמים אותו. הקשבה פעילה יכולה לסייע ולמנוע רבים מהתקפי הזעם הפוטנציאליים.

6. עמדו בהבטחות.

אם הסכמתם על משהו, עמדו בכך. כשאתם עומדים בהבטחות שלכם, טובות או רעות, ילדכם לומד לבטוח בכם ולכבד אתכם. לכן, אם אתם מבטיחים לו שתצאו לטיול אחרי שיאסוף את הצעצועים, ודאו שנעלי ההליכה שלכם מוכנות. כשאתם אומרים שתעזבו את הספרייה אם לא יפסיק להתרוצץ בכל מקום, התכוננו לעזוב מיד. אין צורך לעשות מזה סיפור גדול – עדיף שהפעולה תהיה עניינית ככל האפשר. באופן זה, ילדכם יחוש בטוח יותר, כיוון שאתם יוצרים לו סביבה עקבית וצפויה מראש.

7. צמצמו את הפיתויים.

המשקפיים שלכם, למשל, נראים כמו צעצוע ממש כיפי – לילדים קשה לזכור שאסור לגעת בהם. צמצמו את הסיכויים לכך שילדכם יחקור חפצים יקרים לכם בתמימות אך במחיר גבוה, והרחיקו ממנו את ‘פיתויים’ שאינכם מעוניינים שייגע בהם.

8. בחרו את הקרבות שלכם.

לפני שאתם מתערבים במה שילדכם עושה – בעיקר אם עומדים להגיד “לא” או “מספיק” – שאלו את עצמכם אם זה באמת חשוב או משנה. אם תצמצמו ככל האפשר את מתן ההוראות, הדרישות והמשובים השליליים, ייווצרו פחות הזדמנויות לקונפליקטים ולתחושות שליליות. כללים הם חשובים, אך השתמשו בהם רק כשזה באמת חשוב.

9. עמדו על שלכם למרות היללות והמחאות של ילדיכם.

ילדים לא רוצים להיות מעצבנים. כשאנו נכנעים להם כיוון שהם מייללים בגלל משהו, אנו מאמנים אותם לעשות זאת יותר – גם אם איננו מתכוונים לכך. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, הילדים ייללו עוד יותר, או יפתחו במשא ומתן קולני אחר בפעם הבאה, מתוך תקווה  שתיכנעו גם אז.

10. שמרו על גישה פשוטה וחיובית.

אם אתם נותנים הוראות ברורות במונחים פשוטים, ילדכם יידע מה מצופה ממנו (למשל, “תחזיק לי את היד בבקשה כשאנחנו חוצים את הכביש”.) השתדלו לנסח משפטים באופן חיובי.  כשאתם אומרים דברים בצורה חיובית, אתם גורמים להם לחשוב בכיוון הנכון. לדוגמה, “תסגור בבקשה את השער” עדיף על פני “אל תשאיר את השער פתוח”. במקום “אי אפשר לצפות בסרטון בבוקר לפני הגן” תוכלו להגיד “זה רעיון מצוין, נצפה בסרטון בצהריים כשנחזור מהגן”.

11. אחריות ותוצאות.

ככל שהילדים מתבגרים, האחריות שלהם על התנהגותם גדלה. תוכלו לתת להם הזדמנות לחוות מהן התוצאות הטבעיות של התנהגותם. אינכם חייבים לשחק את השוטר הרע כל הזמן. לדוגמה, אם ילדכם שוכח לשים את ספר החשבון בתיק, המורה שלו יכולה לכעוס עליו. אל תכניסו לו את ספר החשבון לתיק בעצמכם. לפעמים, מתוך כוונה טובה, אנחנו עושים כל כך הרבה דברים עבור הילדים עד שאיננו מאפשרים להם ללמוד בעצמם. במקרים אחרים, עליכם להסביר להם מה התוצאות של התנהגות בלתי מקובלת או מסוכנת. ככלל, עדיף לוודא שהסברתם את התוצאות ושילדכם הסכימו לתוצאות מראש.

12. אמרו את מה שרציתם פעם אחת והמשיכו הלאה.

מפתיע עד כמה ילדכם מקשיב לכם, למרות שעדיין אין לו הבגרות החברתית לענות לכם בחזרה. נדנוד והעברת ביקורת הם גישות משעממות שאינן עובדות. בסופו של דבר, ילדכם עשוי פשוט להתעלם מדבריכם, ולהתפלא מדוע אתם מוטרדים עוד יותר. אם אתם רוצים לתת לו הזדמנות אחת לשתף פעולה, הזכירו לו מהן התוצאות במקרה שלא ישתף פעולה. לאחר מכן, ספרו עד שלוש.

13. תנו לילדכם להרגיש חשוב.

ילדים אוהבים לתרום למשפחה. תנו לילדכם כמה מטלות פשוטות או דברים שיוכל לעשות לבדו, כדי שיוכל למלא תפקיד חשוב ולעזור במשק הבית. כך הוא ירגיש שהוא חשוב ויוכל להתגאות בכך שהוא עוזר לכם. אם אתם מאפשרים לילדכם להתנסות במילוי מטלה, הוא ישתפר וימשיך לנסות עוד יותר. מטלות בטוחות עוזרות לילדים להרגיש אחראים, בונות את ההערכה העצמית שלהם ועוזרות גם לכם.

14. הכינו את עצמכם למצבים מאתגרים.

יהיו מקרים שבהם יהיה קשה להשגיח על ילדכם ולעשות את הדברים שעליכם לעשות. אם אתם חושבים על המצבים המאתגרים הללו מראש, תוכלו לתכנן אותם בהתאם לצורכי הילד. אמרו לו חמש דקות לפני שאתם מבקשים ממנו להחליף פעילות. הסבירו לו מדוע אתם צריכים שישתף אתכם פעולה. כך הוא יהיה מוכן למה שאתם מצפים.

15. שמרו על חוש הומור.

דרך נוספת להפיג מתחים וקונפליקטים אפשריים היא להשתמש בהומור ובכיף. תוכלו להעמיד פנים שאתם מפלצת דגדוגים מרושעת או לעשות קולות של בעלי חיים. עם זאת, שימו לב לא לצחוק על חשבונו של ילדכם. ילדים קטנים עלולים להיפגע בקלות רבה כשההורים מקניטים אותם. ההומור הטוב ביותר הוא זה שבו שניכם צוחקים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מריבות בין אחים: דרכים להתמודדות

ארבעה צעדים להפסקת מריבות

  1. הפסיקו את המריבה לפני שמתחיל בכי. ייתכן שתצטרכו להפריד בין הילדים בכוח, או לשלוח כל אחד מהם לצד אחר של החדר כדי להירגע. מריבות אינן תמיד גופניות. לפעמים תצטרכו להתערב כשהמריבה כוללת אמירות מרושעות או קללות.
  2. הישארו רגועים. זה נשמע בלתי אפשרי, אך עדיף שלא להחמיר את המצב. נסו לשמור את האנרגיה הרגשית שלכם למתן משוב חיובי על התנהגויות שאתם רוצים לחזק.
  3. אמרו להם שתדברו איתם על כך מאוחר יותר. לעיתים קרובות, בתום המריבה הילדים נסערים מדי מכדי להבין את מה שאתם אומרים. המתינו עד שהרוחות יירגעו לפני שאתם דנים בנושא – אפילו עד היום למחרת, אם ילדיכם גדולים.
  4. נקטו פעולה. החליטו על פתרון או על השלכה למצב. אמרו לילדים מהי ההשלכה, ועמדו בה.

טיפים להתמודדות עם מריבות

התייחסו לכל הילדים בצורה הוגנת, בהתאם לגילם ולמיומנויותיהם. יחס הוגן אינו בהכרח זהה. לדוגמה, אי אפשר להתייחס לבן שש באותו אופן כפי שתתייחסו לבן שנתיים.

אל תשוו לרעה. לכולם קשה להתמודד עם הרגשות שמציפים את הילדים בעת סכסוך או מריבה. אם אתם מרגישים צורך לבקר את הילד הגדול על כך ש”כבר היה צריך לדעת כבר מה לעשות” או לקרוא לילד השני “עושה צרות”, נסו לנשוך את הלשון. זה לא יעזור לאף אחד, ורק יגרום לילדכם להיפגע או לנטור טינה.

כדי לבחור את הפתרון הטוב ביותר, זהו מה הגורם למריבה. לדוגמה, אם אחד הילדים לקח מאחיו צעצוע, עליכם להתערב. אם אינכם מתערבים, הילד לומד שמריבות הן דרך לגיטימית להשיג את מה שהוא רוצה. הסוד לזיהוי גורם המריבה הוא להשגיח על הילדים, ולהחליט מהן התוצאות המתאימות.

תנו לכללים המשפחתיים לעבוד בשבילכם. אם הילדים מבינים מהן הציפיות שלכם, קל יותר להתמיד בהן באופן עקבי. כשהילדים רבים, הזכירו להם את הכלל המשפחתי המתאים.

תכננו מראש. לא כל המריבות דומות זו לזו. כדאי לתכנן מראש כיצד לטפל בוויכוחים קטנים כמו גם במריבות גדולות. קבעו תוצאות שונות לבעיות שונות.

אפשר לעשות דברים רבים כדי למנוע מריבות ולעזור לילדיכם להסתדר זה עם זה. למידע נוסף על הדרכת הילדים לעבר פתרון הסכסוכים ביניהם, קראו את המאמרים כיצד למנוע מריבות ומדוע ילדים רבים.

השתמשו בתוצאות

תוצאות הן צורת משמעת יעילה למקרים שבהם הילדים אינם יכולים לפתור את הבעיה בעצמם, ועליכם להתערב כדי לפתור את העניין. כך תשתמשו בתוצאות כשהילדים רבים:

  • הפסיקו את הפעילות או המשחק ואמרו משהו כמו, “תוכלו לחזור להשתמש במחשב כשתחשבו איך להשתמש בו ביחד”. או “כיוון שאתם רבים, אנחנו הולכים לכבות את הטלוויזיה לחצי שעה”.
  • הרחיקו את הצעצוע, המשחק או החפץ שעליו רבו. אמרו, לדוגמה, “תוכלו לחזור ולשחק בו כשתהיו מוכנים לחלוק זה עם זה”.
  • דחו משהו שהם רוצים לעשות. למשל, “אנחנו לא הולכים לפארק עד שלא תפתרו את העניינים”.
  • תנו לילדים לבלות מעט זמן בנפרד. ודאו שאף אחד מהם לא מקבל את החפץ שעליו רבו. אמרו, לדוגמה, “לא עשיתם מה שביקשתי, ולכן כל אחד מכם צריך לבלות חמש דקות בנפרד”.
  • אל תתנו להם את זכות הדיבור. לדוגמה, “כיוון שרבתם, זה מה שאנחנו הולכים לעשות…”.
  • אם הילדים אינם משתפים פעולה בפעם הראשונה, הגיבו בתוצאות המתוכננות. נסו למנוע מהם זכות יתר כגון עוד חצי שעת צפייה בטלוויזיה או במחשב, או השתמשו בפסק זמן.
  • תוצאות קצרות ומיידיות הן הטובות ביותר. חצי שעה בלי צעצוע אהוב, ערב בלי תכנית הטלוויזיה המועדפת, או כמה דקות של זמן מנוחה הן פרק זמן ארוך מספיק כדי להעביר את המסר. העניין במשמעת אינו להעניש את הילדים, אלא לעזור להם להבין שלמריבות יש תוצאות ברורות ושליליות.
  • הישארו רגועים גם אם המריבה ממשיכה לנושא אחר. אם הילדים מתחילים להתווכח מי אשם, אמרו משהו כמו “שניכם רבתם זה עם זה – אי אפשר לריב לבד”. אם הם מתחילים לריב איתכם, אמרו משהו כמו “כבר אמרתי לכם שאין טלוויזיה הערב”. אם הם ממשיכים לריב, השתמשו בהשלכה אחרת.

הצעדים שהזכרנו מומלצים לשימוש עם ילדים בני שלוש ויותר. ילדים צעירים יותר עדיין מתקשים מאוד לשלוט על הרגשות ועל ההתנהגות שלהם, וייתכן שלא יבינו את התוצאות. הסחת דעת תעבוד טוב יותר עבורם.

כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם

רמות הלחץ שלכם עלולות לנסוק לשמיים כשהמריבה פורצת, אך חשוב להישאר רגועים. הורים רבים מציינים שכשהם מתוחים, המריבה מחמירה. אולם יהיו נושאים שיטרידו אתכם יותר מאחרים, וימים שבהם תמצאו את עצמכם לחוצים ומוטרדים במהירות רבה יותר. תוותרו לעצמכם – אתם רק בני אדם.

אם המריבות בין הילדים גורמות לכם לאבד שליטה, השתמשו בתרגיל המהיר הבא: עצרו, ספרו עד עשר, ואז פעלו. עשר השניות הנוספות האלה מספיקות בדרך כלל כדי להרגיע אתכם. אם זה לא עוזר, בקשו ממבוגר אחר לטפל בעניינים בזמן שאתם יוצאים לפסק זמן קצר.

מה לעשות אחרי המריבה

מה שתעשו אחרי המריבה יעזור לילדיכם ללמוד כיצד לפתור את הבעיות שלהם בעתיד. כדי לקבל את התוצאות הטובות ביותר, חכו עד שהרוחות יירגעו והילדים יהיו מוכנים לדבר בהיגיון.

  1. אמרו להם קודם כל מה השורה התחתונה. למשל, “החלטתי שאף אחד מכם לא ישתמש במחשב עד שנמצא דרך להפסיק את המריבות. אתם מבינים? יופי. עכשיו, אתם מוכנים לעבוד ביחד כדי לפתור את הבעיה? מצוין”.
  2. בקשו משני הילדים להגיד מה הבעיה, לדעתם, ומה הם רוצים שיקרה.
  3. עזרו להם לבדוק אם הציפיות שלהם הגיוניות. למשל, “טל, נראה לך הוגן שרק את תשתמשי במחשב כל הזמן?”
  4. חשבו ביחד. עודדו אותם להציע גם את הרעיונות המטורפים ביותר לפתרון הבעיה – ואל תעירו על רעיונות שנשמעים מופרכים. זרקו כמה רעיונות משלכם, כתבו את כל הרעיונות ודרגו אותם.
  5. בתור התחלה, שאלו את הילדים אילו רעיונות לא יעבדו לדעתם. לאחר מכן, חפשו את הפתרון עם היתרונות הרבים ביותר והחסרונות המעטים ביותר. לדוגמה, “מישהו חושב שזה יכול לעבוד?”, “מה יכול להיות טוב בפתרון הזה? מה יכול להיות רע?”
  6. אם אינכם מגיעים לפתרון בניסיון הראשון, נסו שוב מאוחר יותר. תוכלו לבקש מהילדים לחשוב על רעיונות נוספים ביחד, או להיעזר באנשים אחרים שנתקלו באותן בעיות. כמו כן, אפשר לחפש רעיונות בספרי הורות ובאתרים ייעודיים.
  7. ברגע שכולם הסכימו על הגישה המועדפת, נסו ותראו איך זה עובד. אם המצב לא השתפר, התחילו את התהליך מחדש.

מתי לבקש עזרה

אם אתם עדים לרמות גבוהות של אלימות, הגיע הזמן לנקוט פעולה. המריבות הופכות לבעיה כשלא מטפלים בהן, כשתדירותן גבוהה או כשהן פוגעות במישהו. הן עלולות לגרום למצוקה בקרב ילדים ולהוביל לבעיות עתידיות במערכות יחסים. לעומת זאת, מערכות יחסים תומכות עם האחים, המשפחה והחברים עוזרות לילדים להתמודד עם התנסויות שליליות בהמשך החיים.

עצרו מיד מריבות שכוללות איומים, בריונות או אלימות גופנית, לפני שמישהו נפגע. אלימות גופנית אינה הפתרון לשום דבר, גם אם מדובר בוויכוחים או ריבים קטנים. ילדים קטנים נוקטים אלימות גופנית ב-3% בלבד מהמריבות.

חלק מהילדים, בעלי תסמינים של היפראקטיביות או הזנחה, פועלים בדרכים מסוכנות ומתקשים לנהל את התנהגותם. אם ילדיכם פועלים כך, מומלץ לפנות לאיש מקצוע המתמחה באבחון וטיפול בילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).

אם אתם עצמכם מרגישים מוצפים או לחוצים מהמריבות, פנו לקבלת תמיכה. דברו עם בני המשפחה, חברים או הורים אחרים. אם אתם זקוקים לייעוץ מעמיק יותר, פנו לאיש מקצוע.

קל יותר לעקור את הבעיות מהשורש מאשר לתת לדפוס ההתנהגות להתפתח באין מפריע. אם אתם מודאגים מכך שילדכם מתנהג באלימות מילולית או גופנית, כדאי לדבר עם איש מקצוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

אובדן זכויות יתר: כלי עזר לניהול התנהגות

אובדן זכויות יתר: עקרונות הבסיס

“אובדן זכויות יתר” משמעו לקחת מהילד את הזכות להשתתף בפעילות אהובה או אחד מחפציו – למשל, צעצוע – כתוצאה להתנהגות בלתי ראויה. כלי זה עובד היטב בחלק מהמשפחות, ומשפחות אחרות משתמשות בו לעיתים נדירות, אם בכלל. עם זאת, כדאי לזכור שהדרך הטובה ביותר לכוון את התנהגותו של ילדכם היא לתת לו תשומת לב חיובית ואוהבת.

זכויות יתר וזכויות רגילות

זכות יתר היא משהו שילדכם אוהב או נהנה ממנו. זכות היא משהו שילדכם צריך. לדוגמה, לילדים יש זכות בסיסית לקבל דברים כמו מזון ומים, ולהרגיש אהובים. עם זאת, צפייה בטלוויזיה ומשחק אצל חבר הם זכויות יתר. אפשר לקחת זכות יתר כתוצאה להתנהגות מאתגרת, אך אי אפשר לקחת זכות בסיסית.

אובדן זכויות יתר כתוצאה להתנהגות

אובדן זכויות יתר הוא סוג של תוצאה. אפשר להשתמש בתוצאות כדי להראות לילדכם מה קורה כשהוא מתנהג באופן מסוים. לדוגמה, “אם לא תלבש את הסווטשרט, אתה תצטנן”, או “אם את ואחיך רבים על המחשב, אני אכבה אותו ל-30 דקות”. תוצאות יכולות לעזור לכם להציב גבולות להתנהגותו של ילדכם ולעודד אותו לעמוד בכללים המשפחתיים, במיוחד כאשר הילדים גדלים, ולעיתים אנו כבר מתקשים למצוא תוצאות יעילות למעשיהם (כגון התעלמות שיטתית).

מדוע להשתמש באובדן זכויות יתר?

אובדן זכויות יתר יכול לשנות את התנהגותו של ילדכם אם זכות היתר היא משהו שהוא מעריך ואינו רוצה לאבד. כדאי להשתמש בכך יחד עם שיטות נוספות לחיזוק התנהגות טובה. כמו כן, כשילדכם מאבד זכות יתר כתוצאה מהתנהגות מאתגרת, עליו לקחת אחריות על התנהגותו. כך הוא לומד מהי משמעת עצמית, ורואה שאינכם “השוטר הרע” שתמיד מחלק עונשים.

בטווח הקצר, שימוש באובדן זכויות יתר יגביר את סיכויי ההצלחה של ילדכם – לדוגמה, במילוי הכללים בבית הספר. כלי זה יעזור לו גם בטווח הארוך: למשל, כדי לדעת מה הגבולות בעבודה.

מתי להשתמש באובדן זכויות יתר?

אובדן זכויות יתר הוא כלי יעיל לשימוש כשאין תוצאות טבעיות או הגיוניות למעשה – למשל, אם ילדכם מפר את אחד מהכללים המשפחתיים ומקלל. זכות היתר שאתם לוקחים אינה חייבת להיות קשורה להתנהגות שאתם מנסים לשנות.

אפשר לקחת זכות יתר גם כאשר עליכם לגבות שימוש בתוצאות נוספות. לדוגמה, ביקשתם מילדכם לנקות את החדר, אך הוא לא עושה זאת. הצבתם לו תוצאה – הוא לא יצפה בטלוויזיה עד שינקה את החדר, אך הוא עדיין מסרב. זה, כנראה, הזמן הנכון לקחת ממנו זכות יתר – כמו לקבל הסעה לביקור בביתו של חבר. אפשר לומר, “אריאל, החלטת שלא לסדר את החדר למרות שביקשתי פעמיים. לכן, לא אסיע אותך לבית של עומר”.

עם מי להשתמש באובדן זכויות יתר?

אובדן זכויות יתר עובד היטב אצל ילדים בגיל בית הספר, שיכולים להבין שהתוצאות מגיעות בעקבות התנהגות בלתי מקובלת. לדוגמה, “אורן, אם אתה בוחר שלא לעשות שיעורי בית עכשיו, לא תלך לפארק אחר הצהריים”.

ילדים בני פחות משלוש עשויים להתקשות ולהבין את הקשר בין התנהגותם לבין אובדן זכות היתר. ילדים אוטיסטים צריכים להבין מתי זכות היתר תחזור אליהם, כיוון שהם עלולים לחשוב שאבדה להם לנצח.

כיצד להשתמש באובדן זכויות יתר?

השתמשו בצעדים הבאים:

  • אם אתם מתכוונים לשנות חלק אחד בהתנהגותו של ילדכם, תכננו מראש מהי זכות (או זכויות) היתר שתיקחו, ואז עשו זאת אם ילדכם מפר את הכללים.
  • תנו לו אזהרה לפני שאתם לוקחים ממנו את זכות היתר – לדוגמה, “עלמה, תפסיקי לצרוח או שלא תוכלי לשחק במחשב היום”. אפשר לבחור שלא לתת אזהרה כשמדובר בהתנהגות מסוכנת או אגרסיבית – למשל, בעיטות או ריצה לעבר הכביש.
  • אם ילדכם מפסיק את ההתנהגות המאתגרת, שבחו אותו בשקט על כך שעשה את הדבר הנכון. המשיכו לתת לו תשומת לב ושבחים כל עוד הוא מתנהג באופן הרצוי. למשל, “אייל, מאוד אהבתי שדיברת עם אחותך במילים נחמדות”.
  • אם ילדכם אינו מפסיק להתנהג באופן הבלתי רצוי, המתינו פרק זמן קצר (נאמר, 15 שניות) ואז עמדו במילתכם וקחו ממנו את זכות היתר. לדוגמה, “אביגיל, כיוון שלא הפסקת לצעוק, לא תוכלי לצפות בטלוויזיה למשך חצי שעה”.
  • אם ילדכם ממשיך להתנהג כך, הוסיפו עוד תוצאה – למשל, אובדן זכות יתר נוספת או פסק זמן.

אם הוא אומר “לא אכפת לי” כשאתם לוקחים ממנו את זכות היתר, התעלמו והמשיכו בשלכם. ייתכן שהוא אומר זאת כדי לבדוק אם תבחרו במשהו אחר, או כיוון שהוא צריך לבטא את רגשותיו. בכל מקרה אובדן זכויות אינה עונש, והמטרה של אובדן זכויות אינה שהילד יסבול, אלא לסמן לו שהנהגות זו אינה רצויה.

דוגמאות לזכויות יתר

זכויות יתר שאפשר לקחת מילדכם הן, למשל:

  • צעצוע או משחק אהובים
  • זמן מסך, כולל טלוויזיה, משחקים אלקטרוניים ושימוש במחשב לכל דבר שאינו שיעורי בית
  • ביקור אצל חבר או יציאה למסיבה
  • גישה לטלפון סלולרי
  • פעילות אחרי בית הספר
  • הסעה לפעילות חברתית.

טיפים לשימוש באובדן זכויות יתר

אם בחרתם להשתמש באובדן זכויות יתר כתוצאה על התנהגות במשפחתכם, הנה כמה עצות שיעזרו:

  • בחרו באפשרות הטובה ביותר עבורכם ועבור משפחתכם. יש הורים שמשתמשים בתוצאות כדי לכוון את ההתנהגות של ילדיהם, ויש שלא.
  • ודאו שזכות היתר שאתם לוקחים היא הגיונית ושאתם יכולים לאכוף אותה. לדוגמה, “אסור להשתמש באופניים למשך חודש” היא השלכה חמורה מדי ועלול להיות קשה מדי לעמוד בה.
  • השתמשו באובדן זכויות יתר במידה ולזמן מוגבל בלבד. לילדים קטנים מספיק אובדן זכויות יתר של שעה עד כמה שעות בלבד, ללא הצעצוע האהוב. לילדים גדולים יותר – עד סוף היום. כמו בתוצאות, אין משמעות לאובדן זכויות יתר המתרחש לאחר זמן מה, כי ילדכם לא יקשר בין אובדן זכויות היתר לבין ההתנהגות הלא רצויה, כאשר אלו רחוקים אחד מן השני.
  • דברו עם ילדכם על הכללים המשפחתיים ועל התוצאות של הפרתם. תלו על המקרר רשימה של הכללים המשפחתיים והתוצאות להפרתם (כולל אובדן זכויות יתר), כתזכורת זמינה.
  • היו עקביים והשתמשו בכלי זה כפי שתכננתם. כך ילדכם ילמד שהתנהגותו שלו היא שמובילה לתוצאות חיוביות או שליליות.

אם אובדן זכויות היתר עובד, ההתנהגות המאתגרת תפסיק או תתרחש פחות. עם זאת, ייתכן שייקח שבוע או שבועיים עד שתראו את השינוי בהתנהגות.

אפשר לוותר ולהחזיר את זכות היתר?

מפתה מאוד להיכנע ולהחזיר לילדכם את זכות היתר שלקחתם – בעיקר אם הוא מוטרד מאוד מכך שאיבד את זכותו להשתמש במחשב, למשל. רוב ההורים מוותרים לפעמים, וזה בסדר גמור. עם זאת, כדי לעזור לילדכם לשנות את התנהגותו, עדיף להיות ברורים ועקביים ולעמוד בהחלטתכם לקחת את זכות היתר. על כן- הקפידו להשתמש בתוצאות ובאובדן זכויות יתר באופן שתוכלו לאכוף אותם מבלי לוותר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הבעת רגשות אצל פעוטות

הבעת רגשות ומשחק אצל פעוטות

פעוטות הם אנשים קטנים עם רגשות גדולים, ולא תמיד יש להם מספיק מילים להביע אותם. כאן מתחיל התפקיד שלכם. אחד התפקידים החשובים שלכם הוא לעזור לפעוט להביע את רגשותיו ולהתמודד איתם. לפעמים תצטרכו רק להכיר ברגשות הללו ולתת להם שמות. לדוגמה, “אני רואה שאתה עצוב כי הצעצוע שלך נשבר”.

המשחק חשוב גם הוא, כיוון שזוהי הדרך הטבעית שבה ילדים לומדים ומתפתחים. הוא נותן לפעוטות הזדמנות להביע את רגשותיהם ולתרגל את יכולתם להתמודד איתם. למשל, משחק תחפושות, שיר או ריקוד הם דרכים נהדרות שמאפשרות לפעוט להביע את רגשותיו ולחקור אותם.

הפעוט שלכם מתבונן כיצד אתם מביעים את רגשותיכם, ולומד מכם כיצד להתמודד איתם בצורה אפקטיבית. לדוגמה, כשאתם מגיבים לפעוט המתוסכל שלכם ברוגע ובשלווה, אתם מעבירים לו מסר חזק מאוד בנוגע להתמודדות עם רגשות.

הבעת רגשות אצל פעוטות: למה לצפות

סביר להניח שהפעוט שלכם:

  • יתחיל לחוש מבוכה, אמפתיה וקנאה בסביבות גיל שנה וחצי-שנתיים
  • יהיה מודע יותר לכך שהוא אדם נפרד בגיל שנה-שנתיים
  • יתחיל להיות עצמאי יותר ולהתרחק מכם
  • יתחיל לשחק בתורות בגיל שנה-שנתיים
  • יתחיל לחוש אשמה, בושה או גאווה בסביבות גיל שלוש
  • יתקשה להתמודד עם רגשותיו – צפו לכמה התקפי זעם.
  • ירצה לקבל שליטה גדולה יותר ולעשות דברים לבד ללא עזרה.

הפעוט שלכם יתחיל להשוות את התנהגותו להתנהגותם של אחרים. ייתכן שיתחיל לחוש ולהפגין גאווה לפעמים, ויכריז, “אני עשיתי את זה!” אחרי שבנה מגדל קוביות.

עד גיל שלוש, רוב הפעוטות מתחילים לחוש רגשות כגון אשמה ובושה. הפעוט שלכם זקוק להרבה עידוד ותמיכה מכם, כדי לעזור לו להבין את הרגשות החדשים הללו. כמו כן, הוא לומד כרגע להתמודד עם רגש חדש – תסכול. סביר להניח שילדכם:

  • יחוש מתוסכל – ויביע זאת בקול רם – כשלא יקבל את מה שהוא רוצה
  • לא יבין מדוע הוא אינו יכול לקבל את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה
  • יתחיל לפקוד עליכם לעשות מה שהוא רוצה
  • יתקשה להמתין לדברים או להפסיק לשחק כשהגיע הזמן ללכת הביתה.

משחקים לעידוד הבעת רגשות

כדי לעזור לפעוטות לזהות את רגשותיהם ולהתמודד איתם, קראו להם סיפורים שמציגים דמויות המתמודדות עם אותם רגשות. כמו כן, המשחק מאפשר לילדים קטנים להביע את רגשותיהם ולהתמודד איתם. כדי לעודד את הפעוט שלכם לעשות זאת, אפשרו לו:

  • לשחק ולחלוק עם ילדים בגילאים דומים
  • לשחק במשחקי דמיון כמו בובות, צעצועים או משחק תפקידים, שנותנים לו הזדמנות להביע את רגשותיו
  • לשחק מחוץ לבית בפארקים או במקום פתוח שבו יוכל לרוץ, להשתולל, להתגלגל ו’לשחרר קיטור’
  • לשחק בצורה מבולגנת עם חול, בוץ או צבעים: התחושות השונות במשחק מבולגן – הבוץ החלקלק או החול המחוספס – מאפשרות לפעוט לבטא את רגשותיו.

כל ילד מתפתח בקצב שלו. אם אתם מודאגים בנוגע להיבט כלשהו בהתפתחותו של ילדכם, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד ילדים לומדים: משנות הינקות ועד גיל הגן

מתי ילדים לומדים

הלמידה מתחילה הרבה לפני בית הספר. היא מתחילה ברגע הלידה, וממשיכה להתרחש מדי יום. למעשה, ילדכם ילמד יותר ב-12 החודשים הראשונים לחייו מאשר בכל זמן אחר בהמשך – לא הודות לכרטיסיות לימוד או לכל צורת למידה פורמלית אחרת, אלא פשוט בזכות תהליך הגדילה, ההתפתחות וההתבוננות באנשים ובעולם סביבו. שנות הילדות המוקדמות הללו הן הבסיס למה שילמד ילדכם בבית הספר.

לכם יש תפקיד חשוב מאוד בתהליך: לעזור לו ללמוד בשנים האלה. אולי אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, ויכול להיות שיש לכם ניסיון רע מבית הספר. אולם אתם המורה הראשון של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

כיצד ילדים לומדים

מה ילדכם צריך ללמוד

יותר מהכל, ילדכם זקוק לסביבה בטוחה שיוכל ללמוד בה, שבה הוא יכול לשחק, ללמוד ולחקור בחופשיות, תוך ידיעה ברורה שיש לו הורה או מטפל שתומך בו ומעודד אותו. הילד שלכם צריך סיבה ללמוד – משהו שיעניין ויניע אותו. זה יכול להיות משהו פשוט, כמו הרצון שלו לראות מה קורה כשהוא שם את הקובייה האחרונה בראש המגדל.

כמו כן, הוא צריך להיות מעורב בלמידה, למשל, להצביע על האיורים בספרים. והוא צריך שתראו לו מה לעשות כשהוא לומד – כיצד למדוד את הקמח להכנת עוגיות, למשל. עם זאת, אין צורך לקפוץ מיד לעזרה ולתת לו את כל התשובות. חלק חשוב מהלמידה הוא לתת לו לעשות טעויות, ולגלות בעצמו כיצד עובד העולם סביבו.

ילדכם זקוק לפעילויות רבות ושונות שייתנו לו מגוון דרכים ללמוד, ולהזדמנויות לתרגל את מה שלמד. שבחו ועודדו אותו על כך שהוא מנסה, כדי לעזור לו להמשיך להתעניין ולהרגיש טוב עם עצמו.

מי עוזר לילדכם ללמוד

כמעט כולם יכולים להיות המורים של ילדכם. אתם המורה החשוב ביותר שלו בשלב המוקדם, אך ילדכם ילמד גם ממטפלים, אחים ואחיות ובני משפחה אחרים. כשהילד גדל מעט, גם לאנשי החינוך בחייו – הצוות במשפחתון, הגננות והסייעות בגן – יש תפקיד משמעותי. ילדכם ילמד רבות גם מחברים, מכרים וילדים אחרים (קטנים וגדולים ממנו כאחד).

מה ילדכם צריך לעשות

ילדכם לומד באמצעות:

  • התבוננות בדברים, צפייה בפרצופים ותגובה לקולות
  • האזנה, השמעת קולות ושירים
  • משחק – איתכם, עם עצמו או עם ילדים אחרים
  • חקירה – כשהוא מכניס דברים לפה, מנער חפצים או מסובב אותם
  • שאלות – למשל, “אבל למה?”
  • התנסות באמצעות משחק עם מים, חול או עפר
  • משחק עם חברים ומציאת מקומו בקבוצה
  • גירוי כל החושים – מגע, טעם, ריח, ראייה ושמיעה.

כל ילד לומד בקצב שלו ובדרך משלו. יש ילדים שלומדים טוב מאחרים בסביבה אחת, ואחרים לומדים טוב בסביבה אחרת. אם אתם מודאגים מהתפתחות הלמידה של ילדכם, תוכלו לבדוק אם הכל כשורה אצל איש מקצוע.

התפקיד שלכם

בשנות הינקות והגן, אתם עוזרים לילדכם ללמוד בכל תקשורת ואינטראקציה יומיומית. חשוב במיוחד לשחק יחד, כיוון שהמשחק עוזר לו ללמוד על הדרך שבה עובד העולם סביבו וכיצד הוא משתלב בו.

העצמי ומערכות יחסים

ילדכם לומד מכם ומבני משפחתכם שהוא אהוב וחשוב. הוא לומד מהו אמון – “אני יודע שתהיו שם אם אפול”. הוא לומד להבין את צרכיו, מחשבותיו, רגשותיו, הדברים שהוא אוהב ולא אוהב. בסופו של דבר, מערכות היחסים עם המשפחה מלמדות אותו כיצד להסתדר עם ילדים ומבוגרים אחרים.

מיומנויות שפה ותקשורת

כשאתם מדברים עם ילדכם ומקשיבים לו, קוראים ושרים יחד, אתם עוזרים לו ללמוד על שפה מילולית ובלתי מילולית, על תקשורת כתובה ומדוברת, ועל אמנות השיח (לדבר בתורו ולהקשיב). כשילדכם מאזין לכם מדברים ומקריאים בקול, הוא לומד מילים חדשות. עם זאת, הוא יצטרך לשמוע את המילים החדשות פעמים רבות לפני שיוכל להשתמש בהן בעצמו.

מרחב, מקום וסביבה

כשאתם בבית, ילדכם לומד על גודלו ועל צורתו – “אני גדול יותר מהשרפרף, אבל לא גדול כמו השולחן”. כמו כן, הוא לומד על מקומו בקהילה ועל ההשפעה שיש לו על העולם שסביבו. לדוגמה, “הבית שלי נמצא ברחוב הזה, הפארק נמצא ממש מעבר לכביש, והחבר שלי גר ברחוב אחר”, או “הצמחים גדלים כי עזרתי להשקות אותם”.

בריאות וכושר גופני

כשאתם אוכלים או עושים דברים יחד, כמשפחה, אתם מעבירים לילדכם מסרים חשובים בנוגע להרגלי אכילה בריאה ופעילות גופנית. אם אתם בוחרים בתפוח במקום בחטיף לארוחת בוקר, סביר להניח שילדכם יעשה אותו דבר. אם אתם יוצאים להליכה במקום לשבת ולצפות בטלוויזיה, הילד שלכם לומד שחשוב לתרגל, ושזוהי דרך מהנה לבלות יחד.

תחומי לימוד נוספים

אפשר להניח את היסודות לחשיבה כמותית בעזרת ספירה יומיומית ומשחקי לוגיקה – “כמה דובים יש על המיטה?” או “אתה יכול לשים את כל האטבים האדומים בסל?”

הנחת היסודות לאוריינות מתקיימת באמצעות קריאה וסיפור סיפורים, משחקי צלילים ואותיות (לדוגמה, להקשיב למילים שמתחילות באותו צליל), ועידוד ילדכם “לקרוא” ספרי תמונות (למשל, קטלוג צעצועים או ספר לילדים).

אפשר להשמיע לילדכם מוזיקה לריקודים, לתת לו לנגן על כלי נגינה (גם כלי נגינה תוצרת בית יהיו נהדרים) או לחפש עבורו בגדים לתחפושות. כל אלה הן דרכים מצוינות להתחיל ללמוד על מוזיקה, דרמה וריקוד.

תוכלו לקרוא על כך יותר במאמר מדוע משחק הוא חשוב. עוד מאמרים מומלצים לקריאה: תנועה ומשחק אצל תינוקות, תנועתיות אצל פעוטות, משחק אצל ילדי גן, צעצועים, משחקים וספרים ולבחור את הצעצועים הנכונים לילדכם.

לעזור לילד ללמוד

כך תוכלו לעזור לילדכם ללמוד:

  • הגיבו למאמציו ולהזמנות שלו כשהוא משחק ולומד
  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים, לעשות טעויות וללמוד עוד על עצמו דרך התנסויות חדשות
  • שחקו איתו בתורות במשחקים ובפעילויות
  • הראו לו כיצד להתמודד עם הפסד: שחקו איתו משחקים והדגימו לו כיצד להפסיד בכבוד
  • שירו שירי משחק ושירי צורה ומספרים
  • השתמשו בשפה פשוטה ושחקו עם מילים וצלילים (למשל, קולות בעלי חיים)
  • השתמשו בשפת ה”זמן” – “קודם”, “ואז”, “לפני”, “אחרי”, “עד ש” – בפעילויות היומיומיות. לדוגמה, קודם נחליף נעליים, ואז נשחק בחוץ”.
  • עודדו את ילדכם להקשיב להוראות ארוכות יותר. בקשו ממנו, למשל, להביא שני דברים מהחדר, ואז שלושה דברים, ואז ארבעה דברים.
  • הגבילו את הסחות הדעת – כבו את הטלוויזיה כשהוא משחק על השטיח
  • אל תעמיסו עליו מידע – תנו לו הסבר פשוט במקום הסבר ארוך ומייגע
  • אפשרו לו להתנסות בפעילויות שונות ועזרו לו לגלות במה הוא טוב
  • גלו עניין בפעילויות שלו – לדוגמה, אם הוא נהנה לצייר, שאלו אותו על הציורים שלו והציגו אותם ברחבי הבית.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

דיכאון אחרי לידה: כיצד לסייע לבת הזוג

דיכאון אחרי לידה: מה המשמעות עבורכם, בני הזוג?

רבים מגורמי הלחץ או מהבעיות שאתם סובלים מהן בתקופת הדיכאון אחרי לידה אינם בהכרח מצביעים על בעיה במערכת היחסים שלכם ושל בת הזוג, אלא הם תוצאה של דיכאון. נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה אומרות ועושות דברים מתוך תחושה של דיכאון עמוק, חרדה וקושי נפשי. אלה תסמינים של המחלה והאופן שהם מרגישים באותו רגע. נסו להבין שהדיכאון מדבר מגרונם, ואל תיקחו את הדברים האלה באופן אישי. נסו להבין שדיכאון אחרי לידה הוא משהו שכיח מאוד, שרבות מהנשים חוות.

ייתכן שאתם חוששים מאוד לרווחתה של בת הזוג, או מודאגים מיכולתה להשגיח על התינוק ועל הילדים האחרים. ייתכן שזו הפעם הראשונה שאתם נתקלים במחלה הפוגעת בנפש. ייתכן שאפילו מעולם לא שמעתם על דיכאון אחרי לידה. יכול להיות שאתם מתקשים לעזוב את בת הזוג וללכת לעבודה, או שהיא מתקשרת אליכם לעיתים תכופות ומבקשת שתחזרו הביתה. חשוב לזכור: דיכאון אחרי לידה הוא תופעה שכיחה אצל נשים רבות. עם עזרה מתאימה ותמיכה מצד בני המשפחה, ובעיקר בן הזוג, ניתן להחלים באופן מלא.

כיצד לעזור לבת זוג הסובלת מדיכאון אחרי לידה

לפעמים קשה מאוד לדעת כיצד לעזור לבת הזוג. אתם אולי מרגישים שכל מה שאתם אומרים או עושים אינו משפר את הרגשתה. יכול להיות שנראה לכם שכבר ניסיתם הכל, ודבר לא עוזר.

אף שנראה לכם שהמצוקה של בת הזוג נמצאת באחריותכם הבלעדית, היא זקוקה לעזרה נוספת, לטיפול ולתמיכה רבים יותר. התמקדו במתן תמיכה מעשית ורגשית, וודאו שבת הזוג מקבלת עזרה מאנשי המקצוע המתאימים.

לתמוך בטיפול

  • ודאו שבת זוגכם מקבלת אבחון רפואי והשגחה מתמשכת. כמו כן, בדקו שהיא מקבלת תמיכה ממקורות נוספים כגון ייעוץ, קבוצות תמיכה ובני משפחה וחברים שיכולים לעזור. אם אפשר, נסו ללכת עם בת הזוג לפגישות אצל הרופא ולהיות מעורבים בטיפול באופן פעיל. מי שיקבל את ההחלטות בנוגע לטיפול הן בת זוגכם, אך עדיין תוכלו לדון יחד באפשרויות הטיפול והייעוץ המקצועי, ולהחליט על מהלך הטיפול המתאים ביותר.
  • אל תחששו לבקש מהרופא או מאיש המקצוע את כל המידע המדויק המתייחס לדיכאון אחרי לידה ולטיפול בו. קבלת המידע חשובה מאוד להבנת תסמיני המחלה, ותעזור לכם להיות מודעים לדרך הטובה ביותר לתמוך בבת הזוג ולעזור לה, וגם לקבל עזרה בעצמכם. יהיו זמנים שבהם תשאלו את עצמכם אם המחלה אמיתית. היו סמוכים ובטוחים שדיכאון אחרי לידה ותסמיניו אמיתיים מאוד. עם הטיפול המתאים, אפשר להחלים ממנו.
  • נטילת תרופות עשויה להיות בעייתית לאנשים רבים. כדאי לדעת אילו תרופות נוטלת בת הזוג וכיצד יש לקחת אותן. דברו עם הרופא, הרוקח או עם המרכז הטרטולוגי בבית החולים רמב”ם (24 שעות ביממה) בטלפון 04-8541900. אם בת הזוג זקוקה לטיפול תרופתי, תמכו בה ועודדו אותה ליטול את התרופה עד שהרופא המטפל בה ימליץ על סיום הטיפול. תמיכתכם ועידודכם חשובים מאוד להחלמה.

לתמוך באופן רגשי

  • אל תדאגו אם אתם מרגישים שאינכם יודעים מה להגיד. זו תקופה קשה לשניכם. יחד, תלמדו מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב. נסו להיות סבלניים ומרגיעים. עדיף לנהוג כך מאשר להגיב בהיגיון ולתת עצות, כיוון שבת זוגכם עלולה לפרש זאת שלא כהלכה, ולהרגיש שאינה כשירה אף יותר.
  • נסו להכיר בתחושותיה ובדאגותיה של בת הזוג ולהבין שהן אמיתיות מאוד – גם אם לדעתכם, החששות שלה אינם מוצדקים.
  • עודדו אותה להביע את רגשותיה ולא לשמור אותם בתוכה. היו מוכנים להקשיב לה כשהיא מדברת, גם אם אתם מרגישים שאתם שומעים את אותו דבר שוב ושוב. נסו לזכור שכנראה בת זוגכם אינה צריכה שתפתרו את כל הבעיות או שתציעו פתרון. אדם הסובל מדיכאון אחרי לידה זקוק לפעמים רק לכך שישמעו את דבריו, ורוצה שתקשיבו.
  • נסו שלא להתרחק בעצמכם גם אם נראה שבת הזוג מרוחקת, או אם אינכם מקבלים ממנה תגובה. עוד יגיע הזמן שבו בת הזוג תגיב לכם ותכיר לכם תודה על תמיכתכם.
  • בינתיים, תמכו בה ועודדו אותה על הישגיה – אפילו הקטנים ביותר. הידיעה שאתם מוכנים לקבל כל מה שבת זוגכם יכולה להתמודד איתו, ושתעזרו ככל יכולתכם, היא תמיכה עצומה.
  • נסו שלא להגיד שבת הזוג עצלנית, גם אם עבודות הבית אינן נעשות. סביר להניח שהיא מותשת – זהו אחד התסמינים הנפוצים ביותר של דיכאון אחרי לידה, ואחרי לידה בכלל. חשוב מאוד ששניכם תנוחו היטב. כל השאר יכול לחכות. ניתן לבקש עזרה מבני המשפחה מורחבת או לשכור עזרה בתשלום.
  • עודדו את בת הזוג ללא הרף על מערכת היחסים שבנתה עם התינוק. יהיו תקופות שהיא תתקשה לטפל בו לבדה, ואתם או מישהו אחר תצטרכו לעזור ולהשתלט על המצב. אמרו לה כל הזמן שהיא אימא טובה. יום יבוא והיא תוכל לטפל בתינוק ללא עזרה.
  • נסו להימנע מקבלת החלטות חשובות כשבת הזוג סובלת מדיכאון אחרי לידה – למשל, קניית דירה. אם אפשר, המתינו עד שתחלים. סביר להניח שתגלו שרוב הבעיות או הנושאים שהטרידו אתכם מתחילים להיעלם כשבת זוגכם מחלימה.
  • אף שדיכאון אחרי לידה הוא מחלה זמנית, לעיתים תרגישו כאילו הוא לעולם לא ייגמר. זהו עוד אחד מתסמיני המחלה. כדי להרגיע את בת זוגכם, עדיף להגיד משהו כמו, “אני מבין שאת מרגישה רע עכשיו, אבל הרופא בטוח שתחזרי לעצמך כשתחלימי”, במקום “אל תדאגי, את תתגברי על זה”.
  • הרגיעו את בת הזוג והזכירו לה שאתם תומכים בה. ייתכן שאחד מפחדיה הוא שתתעייפו מהמחלה ותעזבו.
  • הבטיחו לה שזה בסדר גמור שאינכם שוכבים לעת עתה. מגע או חיבוק יכולים להועיל ולתת לה הרגשה נוחה ובטוחה, בלי שיובילו לקיום יחסי מין. כדאי להגיד מה אתם רוצים וכיצד אתם מרגישים. אם קיום יחסי המין עדיין מהווה בעיה, חשבו על פנייה לרופא.

לתמוך באופן מעשי

  • נסו להשתתף במילוי מטלות הבית ובטיפול בתינוק ככל יכולתכם. ייתכן שתתקשו לעשות זאת אם אתם עובדים במשך שעות ארוכות, אך בת הזוג שלכם תקבל בברכה כל מה שתוכלו לעשות. נסו לזהות איזו משימה יכולה להפוך לחלק משגרת יומכם – למשל, רחיצת התינוק.
  • אם מישהו מבני המשפחה מציע לעזור, קבלו את ההצעה. מותר וכדאי לאפשר לאחרים לעזור בדברים שונים כמו מטלות הבית או הקניות.
  • הציעו להכין את ארוחת הערב או לקחת טייק אווי.
  • במקרה הצורך, נסו לשלב מתן בקבוק של חלב שאוב או תמ”ל כדי לאפשר לאישה שינה רצופה של שש שעות בלילה,
  • דאגו שתאכל ארוחות מסודרות.
  • לאחר שחלפו שישה שבועות מהלידה, נסו לאפשר לאישה להקדיש חצי שעה ביום לפעילות גופנית מתונה.
  • אפשרו לאישה זמן להתאוורר ולצאת לשתות קפה עם חברות, למשל.

בעיות שעלולות לצוץ אצלכם

  • אם שנתכם מופרעת, או שאתם חוששים לרווחתה של בת זוגכם, ייתכן שאתם עייפים יותר או מותשים.
  • יכול להיות שאתם חשים חרדה או מבולבלים ולא יודעים מה קורה לבת הזוג, ואם היא והתינוק יהיו בסדר.
  • ייתכן שאתם חשים תחושת אובדן של האדם שהכרתם, ושאינכם יודעים אם ישוב.
  • יכול להיות שאתם חשים בנטל דרישות הבית ותחומי האחריות הנוספים של הטיפול בשאר הילדים, ומרגישים שהם משפיעים מאוד על זמנכם ועל יכולתכם להתמודד עם דרישות העבודה. ואולי אתם מודאגים בנוגע למצב הכלכלי, בעיקר אם אתם צריכים להישאר יותר בבית.
  • ייתכן שאתם חשים צורך להתנתק מבת הזוג ומחיי המשפחה ולבלות זמן רב בעבודה, או להגביר את השימוש בסמים ובאלכוהול. נסו להימנע מהדברים הללו, כיוון שככל הנראה, הם רק יובילו לבעיות נוספות.
  • ייתכן שאתם חשים שחיי החברה שלכם הולכים לאיבוד ושאין מי שתומך בכם – מה שעשוי לקרות כיוון שעליכם להיות בבית ולהתמודד יותר ויותר עם המטלות ותחומי האחריות הנוספים.
  • אנשים הסובלים מדיכאון אחרי לידה עשויים לאבד עניין ביחסי מין עם בני זוגם. נסו שלא לקחת זאת באופן אישי. ייתכן שבת זוגכם מרגישה שאינה מסוגלת, מודעת מדי לגופה או אינה יכולה להשתתף כראוי בהיבט האינטימי של מערכת היחסים. ישנם גורמים אחרים, כגון ההחלמה מההיריון או הלידה, השפעת התרופות על היצר המיני ופחד מהיריון נוסף.

לתמוך בעצמכם

  • אל תשכחו שגם אתם זקוקים לתשומת לב מיוחדת בתקופה זו. ודאו שיש לכם עם מי לדבר על החששות והתסכולים – לדוגמה, קרוב משפחה, חבר, רופא או איש מקצוע שאפשר לסמוך עליו.
  • תנו לעצמכם קרדיט על מה שאתם עושים. מותר לכם להרגיש אכזבה או תסכול נוכח המצב, ולא לחוש אשמה. אך טבעי שתרגישו כך, כיוון שדברים אינם קורים כפי שציפיתם. נסו שלא לתת לרגשות הללו להכריע אתכם, ואל תביעו כעס או שאט נפש כלפי בת זוגכם.
  • אין צורך להרגיש שאתם עושים הכל לבד. אם אתם זקוקים להפסקה, היעזרו בחבר או בקרוב משפחה, שיהיו עם בת הזוג והתינוק בעת הצורך. ודאו שאתם מקבלים עזרה כמשפחה. דיכאון אחרי לידה משפיע על כל בני המשפחה, ולכן אתם זקוקים לעזרה שתסייע לכל אחד מכם.
  • אל תאשימו את עצמכם. אף אחד לא אשם בדיכאון אחרי לידה.
  • נוחו הרבה, אם אפשר. ייתכן שאתם מתעוררים לעיתים תכופות בלילה כדי לטפל בתינוק, או ששנתה חסרת המנוחה של בת הזוג מפריעה לכם לישון. אם כן, נצלו כל רגע פנוי כדי לישון.

זהו מצב זמני בלבד. בת זוגכם תתאושש ותחלים, כשתקבל את העזרה המתאימה.

סימנים מסוכנים

אם אתם חוששים בנוגע לרווחתה של בת הזוג או ילדיכם, או שאתם מודאגים שמא הדיכאון אחרי לידה שלה מחמיר, תמיד בטחו באינסטינקטים שלכם. ייתכן שתצטרכו ליצור קשר ישיר עם הרופא של בת הזוג או עם שירותי הרווחה, כדי ליידע אותם במצב ולבקש עזרה. לדוגמה, אתם עשויים להיתקל בכמה מהסימנים והתסמינים הבאים אצל בת הזוג:

  • דיבורים על פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק
  • מחשבות מוזרות או דפוסי דיבור מוזרים, או התנהגות מסוכנת
  • התנהגות שנראית לא טבעית או שאינה אופיינית לה
  • שינויים חמורים במצב הרוח
  • הימנעות מכל מגע חברתי
  • ייאוש קיצוני
  • מחשבות אובססיביות הקשורות למוות, או משפטים כמו, “יהיה לך הרבה יותר טוב בלעדיי”.

מה לעשות כשלאם התינוק יש פסיכוזה שלאחר לידה

זהו מצב נדיר מאוד ותקופה קשה עבורכם ועבור אם התינוק. התקשורת עם בת הזוג נפגעת אם המחשבות שלה מבולבלות, אם היא אומרת דברים לא הגיוניים או אם היא הוזה. במקרה זה יש לפנות באופן מידי לקבלת טיפול רפואי דרך קופת החולים או במיון. מיד כשהיא מתחילה לקבל טיפול, רצוי שתיגשו לקבל טיפול בעצמכם. פסיכוזה שלאחר לידה משפיעה מאוד גם על חיי בני הזוג, ובוודאי יש לכם הרבה מאוד שאלות. נסו למצוא איש מקצוע אמין שיטפל בכם.

חלק מהדברים שבת זוגכם אומרת עשויים להיות מלחיצים מאוד או לא הולמים, אך נסו לזכור שהמחלה מדברת מגרונה. בעזרת הטיפול והתמיכה המתאימים, סיכוייה להחלים לגמרי גבוהים מאוד. יום אחד תקבלו בחזרה את האישה שהכרתם.

תכנון לעתיד

אם אתם מתכננים הריונות נוספים, התייעצו עם איש מקצוע לקבלת הכוונה רפואית. הסיכוי לסבול מדיכאון אחרי לידה גבוה יותר אצל אנשים שכבר סבלו ממנו בעבר. יש רופאים שימליצו להפסיק ליטול את התרופות לפני נסיונות הניסה להריון ויש שימליצו על המשך נטילת הטיפול התרופתי במהלך ההיריון על מנת למנוע הישנות של דיכאון אחרי לידה.

אפשר לטפל בדיכאון אחרי לידה ורוב הסובלים ממנו מחלימים לגמרי. ההחלמה עשויה לקחת כמה חודשים, אך אם תתמידו, יש סיכוי גבוה מאוד שתזכו למשפחה שתמיד רציתם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התנהגות מינית בילדוּת: פעוטות

מהי התנהגות מינית תקינה אצל פעוטות?

ההתנהגות המינית של הפעוט שלכם עשויה להיות מטרידה, בעיקר בפעם הראשונה שאתם נתקלים בה. כדאי לדעת שבדרך כלל, נגיעות, מבטים ודיבור על גוף האדם הם חלק תקין ובריא בהתפתחותו של ילדכם בגיל זה. קיום שיחה פתוחה וכנה על מין ועל גוף האדם בשלב מוקדם תעזור לכם להדריך את הפעוט כעת – ותניח את הבסיס לשיחות עתידיות על התפתחות מינית, מערכות יחסים מכבדות ומיניות.

כיצד נראית התנהגות מינית תקינה אצל פעוטות?

הפעוט שלכם עשוי:

  • לגעת באיבר מינו או לשפשף אותו
  • להראות את איבר מינו למישהו אחר
  • להתבונן או לגעת באיברי המין של ילדים או מבוגרים מוכרים בדרך מצחיקה תוך כדי משחק, בזמן האמבטיה או בשירותים
  • לחזור על מילים, ביטויים ומילות סלנג הקשורים לפעילויות מיניות ופעילויות בשירותים
  • ליהנות מעירום עצמי
  • להתעניין באיברי הגוף וכיצד הם פועלים.

מה משמעותה של ההתנהגות הזו?

זוהי התנהגות תקינה וטיפוסית לפעוטות. ייתכן שילדכם עושה זאת כי:

  • זה נותן לו תחושה טובה
  • הוא לומד על מגע ועל כללים חברתיים
  • ההבדלים בין גופם של בנים וגופן של בנות מסקרנים אותו
  • הוא מנסה להבין איך עובד גופו
  • הוא מנסה להבין מערכות יחסים ומשפחות.

כיצד להגיב להתנהגות מינית תקינה אצל פעוטות

האופן שבו אתם מגיבים חשוב מאוד. חשוב לומר לו בנעימות שפעילות מסוג זה מתבצעת בפרטיות. לפעמים תצטרכו להפסיק את ההתנהגות המינית של הפעוט שלכם – למשל, אם היא גורמת אי נוחות לאנשים אחרים. הסיחו את דעתו בצורה רגועה או מצאו פעילות אחרת. ברוב המקרים, כך תוכלו לשנות את התנהגותו ולהסב את תשומת לבו למשהו אחר.

כמו כן, אפשר לנצל את הרגעים הללו כדי לעזור לפעוט שלכם ללמוד. דברו עם הפעוט וענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות, אך זכרו לענות ברמה המתאימה להבנתו. לדוגמה, אפשר לדבר על איברי גוף פרטיים ואיברים שאפשר להציג לכולם, על השוני בין בנות ובנים, או האופן שבו יש לדבר על גוף האדם.

תוכלו למשל להגיד, “זה הפין שלך. אתה משתמש בפין שלך כדי לעשות פיפי. הפין שלך הוא חלק פרטי בגוף שלך”. או, “הגוף שלך שייך רק לך. עכשיו את גדולה מספיק, ואת יכולה לרחוץ את הטוסיק והפות שלך לבד. חשוב לשמור על ניקיון הגוף”.

כשאתם מדברים עם ילדכם, כדאי להשתמש במילים התקינות לאיברי הגוף – פות, נרתיק, שדיים, פין, אשכים וכדומה. כך תעזרו לילדכם ללמוד על גופו ולהגיד לכם בדיוק אילו שאלות מטרידות אותו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חברים דמיוניים

מהם חברים דמיוניים?

חברים דמיוניים הם חברים שילדכם מעלה בדמיונו, והם מגיעים בשלל צורות וגדלים. הם יכולים להתבסס על מישהו שילדכם כבר מכיר, על דמות מספר או אפילו על צעצוע רך עם מאפיינים אנושיים. לפעמים הם פשוט יציר דמיונו של הילד. הם יכולים ללוות את הילד בכל מעשיו, או לבוא וללכת כרצונם. הם עשויים להתקיים רק במקומות מסוימים כמו בבית המשחק שבחצר או ליד שולחן המטבח, ולאורך כל הדרך, הם מופיעים ונעלמים בלי כל סיבה נראית לעין.

מתי מופיעים החברים הדמיוניים וכמה זמן הם נשארים?

חבר דמיוני יכול להופיע כבר בגיל שנתיים וחצי. הילדים מפסיקים בדרך כלל לשחק עם החברים הדמיוניים – בין אם יש להם חבר אחד, כמה חברים או משפחה שלמה – כשהם מוכנים להמשיך הלאה. חברים דמיוניים נוטים להתקיים במשך כמה חודשים, אך הם יכולים להיות חלק מחייו של ילדכם לפרק זמן של עד שלוש שנים.

מדוע מופיעים החברים הדמיוניים?

החבר הדמיוני של ילדכם:

  • מקשיב לו ותומך בו
  • משחק איתו
  • עושה דברים שילדכם אינו יכול לעשות
  • מיוחד ושייך רק לו
  • אינו שופט ואינו מאשים.

ילדכם מחליט מה החבר הדמיוני אומר ועושה, ועם מי הוא יכול “לשחק”. זה חלק מסוד קסמו. חברים דמיוניים מאפשרים לילדים לחקור את עולם ההמצאות שיצרו בעצמם. למעשה, ייתכן שלילדים עם חברים דמיוניים יש דמיון מפותח יותר, והם נוטים יותר ליהנות ממשחקים פנטסטיים ומסיפורים קסומים.

האופן שבו ילדים משחקים עם חבריהם הדמיוניים או מדברים עליהם יכול לספר לכם הרבה על תחושותיהם ורגשותיהם. חברים דמיוניים מאפשרים לכם להציץ לעולמו הפנימי של הילדים, לטעמיו ולדברים שהוא אוהב ושונא.

אין כל ראיות לכך שילדים בעלי חברים דמיוניים סובלים ממחסור במיומנויות חברתיות או מבעיות חברתיות. ילדים עם חברים דמיוניים יכולים להיות חברתיים יותר וביישנים פחות, ולשחק עם ילדים אחרים באמפתיה רבה יותר. למעשה, אחד המחקרים גילה כי מבוגרים שדיווחו על חבר דמיוני בצעירותם היו מכוונים יותר לצורכיהם של אחרים מאשר מבוגרים שלא היה להם חבר דמיוני.

כיצד לטפל בנושאים הכוללים את החבר הדמיוני

הנה כמה רעיונות לטיפול במצבים שבהם החבר הדמיוני נהיה קצת מרגיז.

כשעליכם לעשות דברים בשביל החבר הדמיוני

ייתכן שתתבקשו לפתוח את הדלת לחבר הדמיוני, להכין לו משהו לאכול או להציע לו את המיטה. במקום לעשות זאת בעצמכם, עודדו את ילדכם לפתוח את הדלת, להכין לחבר הדמיוני מקום ליד שולחן ארוחת הערב או להציע את המיטה. כך תכירו בקיומו של החבר הדמיוני, אך גם תנצלו הזדמנות לפתח את המיומנויות של ילדכם.

כשהילד מדבר באמצעות החבר הדמיוני

יש ילדים שמתעקשים להתייעץ עם חבריהם הדמיוניים כל הזמן, למשל, “אני צריכה לשאול קודם את גילת”. לפעמים הם ירצו לדבר איתכם באמצעות החבר. אם זה מתסכל אתכם, נסו להגיד לילדכם, “אני רוצה לשמוע מה את חושבת, לא מה גילת חושבת”.

כשהילד מאשים את החבר הדמיוני

לפעמים הילדים אומרים או עושים משהו שאסור להם, ומאשימים את החבר הדמיוני. במקרה זה, אמרו לילדכם בבירור שלא ייתכן שהחבר הדמיוני עשה זאת. לאחר מכן המשיכו בשיטה המתאימה. לדוגמה, אמרו לילדכם לנקות את הבלגן.

למידע נוסף על פיתוח התנהגות טובה אצל ילדכם, קראו את ארגז הכלים ההתנהגותי שלנו.

בעיות אחרות

במקרים נדירים, חברים דמיוניים הם תסמין לבעיות אחרות. אם אתם מודאגים בגלל החבר הדמיוני של ילדכם – למשל, אם ילדכם סבל מאירוע טראומטי והחבר הדמיוני מכאיב או מתנהג ברשעות – התייעצו עם רופא הילדים או עם איש מקצוע אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אמפתיה: רגשות גדולים אצל ילדים קטנים

זה נשמע לכם מוכר…?

יש ימים שפשוט לא משתלם להיות מבוגר. הבוס שלכם מעמיס עליכם עוד ועוד פרויקטים. הלקוח דוחה את עבודתכם. כשאתם הולכים לאט לאט לעבר המכונית, אתם מגלים שהייתה דליפת אוויר בצמיג, ועכשיו הוא שטוח לגמרי. כשכבר הגעתם הביתה, אינכם מצליחים לעשות דבר מלבד להתיישב על הספה ולהדליק את הטלוויזיה.

ואז אתם מבחינים בפעוט שלכם עומד במרחק כמה מטרים, מצחו חרוץ בדאגה. הוא מתנדנד לעברכם, מטפס לחיקכם ושואל, “אבא?” ואז הוא עושה את הטוב ביותר שהוא יכול – ומחבק אתכם. וכמובן, החיבוק שלו פועל כמו קסם. אתם מיד מרגישים טוב יותר. הוא מראה לכם אמפתיה. והוא רק בן שנתיים.

זהו הישג ראוי לציון שמחמם את הלב. במשך שנים נהגו מדענים לחשוב שילדים קטנים אינם מסוגלים לראות מעבר לרגשות ולצרכים של עצמם. כעת אנו יודעים שהם יכולים. מחקרים מראים כי במהלך השנה השנייה לחייהם, ילדים מתחילים לפתח רגשות דאגה לאנשים אחרים, ולעיתים קרובות מבקשים לנחם אותם.

כיצד מתחילה האמפתיה?

ייתכן שכולנו נולדים עם יכולת ביולוגית לאמפתיה. כבר מרגע הלידה, תינוקות מתחילים לפתח את היכולת להגיב לרגשותיהם של אחרים, לחקות את הבעות הפנים של המטפלים בהם או לפרוץ בבכי כשהם שומעים תינוק אחר בוכה. עד גיל שלושה חודשים, תינוקות מגיבים באופן שונה לפרצופים שמחים ולפרצופים עצובים, ומוכיחים שהם מסוגלים להבחין ביניהם. תגובות אלה אינן אמפתיה עדיין, אך ייתכן שאלה הצעדים הראשונים בפיתוח היכולת להשתתף ברגשותיהם של אחרים.

בגיל שנה כבר מתרחשים שינויים גדולים. נאמר ששני תינוקות משחקים זה עם זה. אחד התינוקות מנסה לתפוס צעצוע חדש, מועד ונופל ומקבל מכה ברגלו. מה יעשה בן השנה השני? האם יבחין? האם ישים לב? לא רק שהוא מבחין בכך, הוא מתחיל להיראות מודאג למדי. ייתכן שיקמט את מצחו, או ישרבב את שפתיו. הוא עשוי לפחד בעצמו, ולתהות אם משהו רע עומד לקרות לו. תגובות אלה הן צעד נוסף בהתפתחות האמפתיה.

שימו לב

ילדים עשויים להפגין אמפתיה כבר מגיל 12 חודשים, אך אין זה אומר שהם יפגינו אמפתיה כל הזמן. ילדים צעירים עשויים שלא להפגין אמפתיה כלל, ולעיתים אפילו לצחוק כשהם גורמים מצוקה לאדם אחר. חשוב לזכור שהילדים לומדים כעת כיצד הרגשות פועלים, וככל שיגדלו, כך גם ישתפרו בהפגנת אמפתיה.

טיפים מועילים להורים

הראו אמפתיה לילדיכם. ילדים צעירים (כמו כולנו) אוהבים לקבל אמפתיה. מחקרים מראים כי הורות אמפתית והכוונה רגשית תורמות לחיזוק התפתחות רגשית בריאה.

  • הסבירו לילדיכם בפשטות ובבירור כיצד אנשים אחרים מרגישים כשהם עצובים או פגועים. חשוב במיוחד להסביר זאת כשילדכם עושה משהו שגורם לאדם אחר לחוש את הרגשות הללו (“כשאתה קורא לרון בשמות, אתה גורם לו להרגיש רע”). כשזה קורה, הסבירו בתקיפות כיצד הרגשות הללו פועלים.
  • שמשו דוגמה והראו אמפתיה בעצמכם. ילדים הם החקיינים הטובים ביותר, וסביר להניח שיחקו את מעשיכם כשיראו כיצד אתם מתייחסים לאחרים.
  • שבחו את הפעוט שלכם כשהוא מפגין סימני אמפתיה מוקדמים – אלה סימנים מופלאים לכך שהוא לומד לטפל באחרים. כשהפעוט שלכם נותן את הצעצוע האהוב עליו לאחיו הקטן שבוכה, הראו לו כמה אתם מעריכים את התנהגותו.
  • אל תצפו לקבל אמפתיה בכל פעם. ילדים צעירים עדיין לומדים כיצד הרגשות פועלים, ואיך אנשים מסתדרים זה עם זה. עודדו וחזקו את הפגנת האמפתיה, אך אל תצפו לשלמות.

אם ילדכם אינו מגיב לרגשותיהם של אחרים או חולק את רגשותיו אתכם, או אם אתם מתקשים לקרוא את רגשותיו, פנו לאחות טיפת חלק או לאיש מקצוע אחר.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לטפל בבעיות שינה עקשניות?

המרכז לבריאות הילד בקהילה, השייך לבית החולים המלכותי לילדים שבמלבורן, אוסטרליה, סקר לאחרונה את המחקרים העכשוויים בנושא בעיות שינה בקרב ילדים צעירים.

אילו מחקרים נסקרו?

המחקר כיסה מגוון גישות לטיפול בבעיות הירדמות והתעוררות אצל ילדים בני יותר משישה חודשים, ובהן:

  • טיפול התנהגותי שמלמד ילדים להירדם בחזרה לבדם במקום להיעזר במבוגר
  • טיפול תרופתי לבעיות שינה. טיפול תרופתי נחשב כיעיל רק במצבים שבהם בעיות השינה של הפעוט קשות, עקשניות במיוחד, ובעלי פגיעה משמעותית באיכות או כמות השינה. יש לזכור כי טיפול תרופתי אינו תחליף לטיפול התנהגותי, אלא מתווסף עליו, ודורש מעקב רפואי מסודר. מתן מידע וייעוץ בנוגע לשינה, עם ביקורי תמיכה ובלעדיהם.

על קצה המזלג: ממצאי המחקר

הטיפול ההתנהגותי נמצא כיעיל ביותר בטיפול בבעיות שינה. המחקר מצא כי הטיפולים ההתנהגותיים בעלי סיכויי ההצלחה הטובים ביותר היו:

מהם הטיפולים ההתנהגותיים?

ישנם טיפולים התנהגותיים רבים, שמטרתם זהה- ללמד  את הילד להירדם בכוחות עצמו, ללא צורך במעורבות של ההורים.

עקרונות הבסיס

ההנחה בבסיס הטיפולים ההתנהגותיים היא שהדרך שבה ילדים נרגעים לפני השינה תהפוך לדרך המועדפת עליהם לחזור לישון לאחר שהתעוררו באופן טבעי.

לדוגמה, תינוק שנרדם בזרועותיו של ההורה או המטפל ירצה, ככל הנראה, לחזור לאותו מקום כדי להירגע אחרי שהתעורר במהלך הלילה. מטרת הטיפולים ההתנהגותיים היא לעזור לילד “לשכוח” התנהגות בעייתית בשעת ההירדמות, ולהחליף אותה בהתנהגות בונה יותר (כלומר, להירדם ללא עזרת מבוגר).

טווח הגילאים

הטיפולים ההתנהגותיים ניתנים בדרך כלל לילדים בני יותר משישה חודשים. תינוקות קטנים יותר עדיין זקוקים להאכלה בלילה, עדיין מבססים את מחזוריות השינה-התעוררות וייתכן שעדיין לא יגיבו לטכניקות של טיפול התנהגותי.

מעורבות מקצועית

אנשי המקצוע עובדים לעיתים קרובות עם המשפחה, ומפתחים יחד תוכנית טיפול שינה אינדיבידואלית עם הטיפולים ההתנהגותיים המתאימים. אנשי המקצוע תומכים בהורים כדי שיוכלו לבצע את הטיפול, ומייעצים להם בנוגע לנושאים הקשורים לבעיות השינה כגון ביסוס שגרת השכבה, תנומות במהלך היום ושינוי פרקטיקות שעלולות לתרום לבעיות השינה.

מעורבות ההורים והערכים שלהם

חלק מהטיפולים ההתנהגותיים אינם עולים בקנה אחד עם האופן הטבעי שבו ההורה או המטפל קשור לילד. אחת הדוגמאות היא בשיטת ההרגעה המבוקרת – שיטה זו דורשת מהמבוגר לעזוב את הילד כשהוא בוכה, אף שהמבוגר נוטה באופן טבעי להרים ולנחם ילד בוכה. באופן כללי, כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, ההורים והמטפלים חייבים להרגיש איתו בנוח.

כדי לפתח תוכנית שינה, חשוב לשמור על שגרת השכבה חיובית וצפויה מראש, ולוודא שהתינוק מקבל מספיק שינה במהלך היום.

סיכום הראיות בנוגע לגישות לטיפול בבעיות שינה של ילדים

אף שהתעוררויות ליליות ובעיות הירדמות נוטות להופיע ביחד, ברוב המקרים הן נחקרות בנפרד. לכן אנו דנים בהן בנפרד בהמשך.

התעוררויות ליליות

המחקרים התמקדו ב:

  • ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
  • ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
  • בעיות הקשורות להורים
  • בעיות המוגדרות כ”התעוררות תכופה, התעוררות לפרקי זמן ארוכים, או שני הסוגים יחד”.

להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא התעוררויות ליליות:

  1. התערבויות התנהגותיות הוכחו כיעילות בהפחתת תכיפות ההתעוררויות הליליות ואורך פרקי ההתעוררות, והשפעתן ניכרה במעקב שנערך בטווח הקצר. התערבויות אלה מקבלות תמיכה חזקה מניסויים אקראיים מבוקרים מרובים.
  2. השיטות התעלמות שיטתית, התעוררות מתוזמנת והרגעה מבוקרת (עם תמיכה להורים) קיבלו גם הן תמיכה אמפירית חזקה. ההשפעה של כל אחת מהשיטות על ההתעוררויות הליליות בקבוצת הניסוי גדולה באופן ניכר מאשר קבוצת הביקורת. נדרשת בחינה נוספת כדי לקבוע באופן סופי אם שיטת התערבות התנהגותית מסוימת יעילה יותר מאשר שיטות אחרות.
  3. אף שהמחקר הראשוני על גישות שהשתמשו בטיפול תרופתי ובשיטות התנהגותיות גם יחד הוא מעודד, נדרשת בחינה נוספת כדי לאמת את יעילותן ולהשוות אותן להתערבויות התנהגותיות בלבד.

בעיות הירדמות

המחקרים התמקדו ב:

  • ילדים בני שישה חודשים עד ארבע שנים
  • ילדים ללא לקויות למידה, בעיות גופניות או בעיות נפשיות
  • בעיות הקשורות להורים
  • בעיות המוגדרות כ”קושי רב וארוך או סירוב להירדם בלילה, או התקפי זעם בזמן ההשכבה”.

להלן הממצאים העיקריים שעלו מהמחקר בנושא בעיות הירדמות:

  1. הטיפולים ההתנהגותיים נמצאו כיעילים בהפחתת בעיות ההירדמות, אולם השפעתם לטווח ארוך עדיין לא התבססה. נערכו פחות ניסויים אקראיים מבוקרים בנוגע לבעיות הירדמות מאשר להתעוררויות ליליות.
  2. ישנן ראיות מחקריות חזקות לשימוש בתוכנית שגרה חיובית ובהרגעה מבוקרת (עם תמיכה מקצועית להורים או למטפלים). כמו כן, המחקר טוען כי שיטת השגרה החיובית משיגה תוצאות מהירות יותר מאשר בכי מבוקר, קלה יותר להבנה מצד ההורים והמטפלים, והיא הגישה המועדפת עליהם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה

לפתור בעיות הירדמות ושינה

ילדכם יוצא ללא הרף מהמיטה וקורא לכם כל הזמן אחרי ששכב לישון? אם בעיות אלה מובילות לסכסוכים והופכות את הלילות לאירועים לא נעימים במשפחתכם, אפשר:

  • לעזור לו להירגע באמצעות ביסוס שגרת השכבה.
  • להשתמש בכמה מהשיטות להתמודדות עם קריאה לעזרה ויציאה מהמיטה.

עם זאת, יש לציין כי הקריאה לעזרה והיציאה מהמיטה אינן תמיד מהוות בעיה. ייתכן שילדכם באמת זקוק למשהו. היכנסו לחדרו אם אתם חושבים שהוא זקוק לעזרתכם או שמשהו לא בסדר.

מדוע ילדים קוראים לעזרתכם ויוצאים מהמיטה

בעיות השינה הללו עלולות להתחיל כיוון שילדכם רוצה שתישארו בקרבתו. ילדים בני תשעה חודשים ויותר עשויים לפתח חרדת נטישה, ולכן, ייתכן שירצו שתישארו איתם כשהם הולכים לישון.

אם המאבקים בשעת השינה מתחילים לפתע, אחרי שינוי משמעותי או אובדן שחווה ילדכם, ייתכן שזהו סימן לכך שילדכם חווה לחץ או חרדה. במקרה זה, עליכם להפחית את הלחץ בחייו. כדאי לדבר עם איש מקצוע אם ילדכם מפוחד מאוד או חרד משעת השינה או מהפרידה מכם.

אם ילדכם חושש מהפרידה או סובל מחרדה אחרת, כדאי לבלות מעט זמן יותר יחד לפני שאתם מכבים את האורות. ניתן לפתור רבות מבעיות השינה וההירדמות באמצעות השיטות הבאות.

לבסס שגרת השכבה

שגרת השכבה היא הדבר החשוב ביותר שעוזר לילדים צעירים להיכנס למיטה ולהירדם. כחלק מהשגרה הבסיסית:

  • עשו את אותם דברים מרגיעים מדי ערב, לפני השינה
  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה
  • הימנעו מפעילות הכוללת זמן מסך – צפייה בטלוויזיה, משחקים במחשב או שימוש בטאבלטים או במכשירי כף יד אחרים.

חשבו על התזמון

חשבו היטב מתי להתחיל את שגרת ההשכבה. אם לילדכם לוקח זמן רב כדי להירדם, ייתכן שאתם משכיבים אותו מוקדם מדי. נסו לאחר מעט את שעת ההשכבה, כדי שילדכם ייכנס למיטה ישנוני יותר. כך תגדילו את סיכויו להירדם.

ברגע שילדכם נרדם באופן קבוע בשעה מאוחרת יותר, תוכלו לנסות להקדים אותה בהדרגה ובאטיות. הקדימו את שעת ההשכבה שלו ב-10-5 דקות מדי שבוע, עד שתגיעו לשעת ההשכבה הרצויה.

בדקו את החדר במהירות לפני שאתם מכבים את האור

לפני שאתם מכבים את האור, בדקו שלילדכם יש כל הדברים שהוא זקוק להם, כדי שלא יקרא לכם מאוחר יותר. האם הוא שתה משהו? הלך לשירותים? צחצח שיניים? הדליקו מנורת לילה קטנה אם ילדכם מפחד מהחושך.

הזכירו לילדכם למה אתם מצפים

לפני שאתם יוצאים מהחדר, הזכירו לילדכם שעליו להישאר בשקט במיטה – לדוגמה, “עכשיו הגיע הזמן לנוח בשקט במיטה”. הסבירו לו שלא תענו לו אם יקרא לכם מהמיטה. לאחר מכן, אמרו לו “לילה טוב”, או “שינה מתוקה” (או מה שאתם אומרים בדרך כלל כשהוא הולך לישון), וצאו מהחדר.

יש ילדים ומבוגרים שחווים פרק ערנות שני בשלב מאוחר של היום. פרץ האנרגיה הזה עלול לגרום לחלק מהילדים להיות פעילים וערניים מאוד – ולרצות להישאר ערים מאוחר יותר, במקום ללכת לישון.

כשילדכם קורא לעזרה מהמיטה

אל תגיבו

אף שזה קשה, חשוב להתעלם מכל בקשותיו לתשומת לב. ילדכם ימציא כמה וכמה סיבות לכך שתצטרכו להיכנס לחדרו, אולם אם אתם רוצים שהשיטה הזו תעבוד, תצטרכו להיות תקיפים ולהתעלם מקריאותיו. כלומר, אין עוד סיפור, עוד נשיקה ועוד כיסוי בשמיכה. אל תיכנסו לחדרו בכלל.

אם אתם מגיבים כיוון שילדכם צועק בקול חזק יותר או דורש יותר, הוא ילמד שאם ימחה ויצעק מספיק זמן, הוא יזכה לתשומת לבכם. בעתיד, סביר להניח שימשיך למחות עד שתיכנסו.

תנו לו “כרטיס לילה טוב”

“כרטיס לילה טוב” היא שיטה שעשויה לעבוד אצל ילדים בני שלוש ומעלה:

  • בשעת ההשכבה, תנו לו “כרטיס לילה טוב” (אפילו פתק בכתב יד) שיאפשר לו לבקש ולקבל בקשה סבירה אחת במהלך הלילה, כמו כוס מים או נשיקה מאימא או מאבא.
  • אחרי שהשתמש בכרטיס, כלומר ביקש משהו וקיבל אותו מכם, עליו לתת לכם אותו, ולא תיענו לעוד בקשות או קריאות מצדו.
  • אם הוא מבקש משהו בלתי סביר – כמו גלידה או להישאר ער עד מאוחר – עודדו אותו לבחור בין האפשרויות הסבירות שעליהן הסכמתם.
  • אם ילדכם לא השתמש בכרטיס הלילה טוב שלו, הוא יכול לצבור אותו, או להמיר אותו בפרס כלשהו אותו תבחרו מראש (יציאה עם אבא/אמא, קריאה של עוד סיפור למחרת לפני השינה/משחק קטן וכו’)

כשילדכם יוצא מהמיטה

אפשר להשתמש בשתי שיטות. בחרו את השיטה שמתאימה לכם ולילדכם, ודבקו בה.

שיטה מספר 1: החזירו אותו למיטה

  1. אמרו לו פעם אחת, “נועם, אל תצא שוב מהמיטה. תישאר בבקשה במיטה שלך”.
  2. החזירו אותו למיטה מיד, בעדינות וברוגע. אל תדברו, אל תיצרו איתו קשר עין ואל תגערו בו בשום צורה. עשו זאת כמה פעמים שצריך, עד שהוא יישאר במיטה.
  3. ייתכן שתצטרכו לעשות זאת פעמים רבות. אם אתם משתמשים באפשרות הזו, עליכם להיות סבלנים מאוד. עדיף שלא להשתמש בה אם החזרתו למיטה עלולה לגרום לכם לכעוס או להתעצבן מאוד.

שיטה מספר 2: השאירו אותו בחדרו

  1. אמרו לו פעם אחת, “נועם, אל תצא שוב מהמיטה. תישאר בבקשה במיטה שלך”. החזירו אותו למיטה מיד, בלי דיונים או ויכוחים.
  2. אם הוא יוצא שוב מהמיטה, אמרו לו, “נועם, לא נשארת במיטה, ולכן אסגור עכשיו את הדלת שלך. אפתח אותה שוב כשתישאר במיטה”. החזירו אותו למיטה וסגרו את הדלת.
  3. התעלמו מקריאותיו לפרק זמן סביר (כ- 2 דקות) וחיזרו במידת הצורך כדי לומר לו שוב לשכב במיטה בשקט.
  4. אם אתם חושבים שילדכם עשוי לחשוש- תוכלו להגיד לו שתבואו לבדוק כל כמה דקות שהוא בסדר. חיזרו כעבור כמה דקות , אמרו לו “נועם כל הכבוד איך אתה ילד טוב ונשאר במיטה” וצאו בחזרה.

כדי להשאיר אותו בחדרו, אפשר:

  • להתקין שער בכניסה לחדרו. ילדכם יוכל לצאת מהמיטה, אך לא מהחדר.
  • לסגור את הדלת עד שיחזור למיטה ויישאר שם. אם הוא יכול לפתוח את הדלת, אפשר להחזיק את הדלת סגורה עד שיפסיק לנסות ולצאת. היתרון בהחזקת הדלת הוא שאתם עדיין נמצאים בקרבת מקום ויכולים לשמור על ביטחונו. אם ילדכם פוחד מהחושך, התקינו לו מנורת לילה קטנה.

שיטה זו יכולה להיות טובה אם אתם או ילדכם נוטים לכעוס או להתעצבן, אולם יש ילדים שפוחדים או חרדים להישאר לבד כשהדלת סגורה. אם האפשרות הזו גורמת לכם או לילדכם לחוש שלא בנוח, נסו להחזיר אותו למיטה ולהשאיר את הדלת פתוחה.

חלק מהילדים מוטרדים כל כך מכך שהוחזרו למיטה עד שהם מקיאים. אם ילדכם מגיע למצב זה, כדאי להיכנס לחדרו ולהרגיע אותו בשקט. אם הוא מקיא, נקו את חדרו בכמה שפחות התעסקות. ברגע שילדכם נקי ושוכב בחזרה במיטה, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. אם הוא מקיא יותר מפעם אחת ואינכם יודעים מה לעשות, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב וחפשו דרכים אחרות לטפל בבעיות השינה.

כדי שהשיטות הללו יעבדו, עליכם להיות עקביים. אם אתם נכנעים לילדכם כשהוא יוצא שוב ושוב מהמיטה או קורא לכם ומוחה בקול רם, אתם מלמדים אותו להיות עקשן ועקבי יותר.

הבוקר שלמחרת

שבחו את ילדכם על כך שנשאר בחדרו בשקט

אם ילדכם הולך לישון בלי לקרוא לכם, שבחו אותו או תגמלו אותו בבוקר למחרת. אפשר לציין את המאורע בארוחת בוקר חגיגית או בשיחת טלפון למישהו מיוחד. אם ילדכם בן שלוש ויותר, אפשר להשתמש בטבלת התנהגות כדי לחזק את התנהגות ההשכבה הרצויה.

אל תזכירו לו שקרא לכם בלילה

נסו לפתוח את הבוקר שלמחרת באווירה חיובית, גם אם ילדכם קרא לכם בלילה הקודם.

אם אתם מודאגים בנוגע לשנתו מכל סיבה שהיא, התייעצו עם רופא ילדים או אחות טיפת חלב. במידת הצורך, הם יוכלו להפנות אתכם למומחה באזורכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בעיות שינה אצל ילדים ובני נוער

בעיות שינה

כל הילדים מתקשים לפעמים להירדם ולהישאר במצב שינה, ויש לכך סיבות שונות.

שגרת השכבה וסביבת שינה

ילדכם זקוק לשעה שקטה שבה יוכל להוריד הילוך ולהירגע לקראת השינה. יותר מדי התרגשות, רעש ופעילות לפני השינה עלולים לגרום לילדים להיות היפראקטיביים ולהקשות עליהם להירגע כשצריך ללכת לישון. באותו אופן, סביבת שינה רועשת, מוארת, קרה או חמה מדי מקשה על ההירדמות.

שינויים פשוטים בשגרת ההשכבה הקבועה של הילדים או בסביבתם יכולים לפעמים להשפיע על ההירדמות. לדוגמה, שעון קיץ, ג’ט לג, חדר שינה לא מוכר ושינה אצל חבר עלולים לגרום לילד להמשיך להתרוצץ בשעה שבה הוא בדרך כלל כבר ישן.

תזונה

הדברים שילדכם אוכל ושותה משפיעים על יכולתו להירדם בלילה. לדוגמה, ילדים שצורכים משקאות המכילים קפאין – משקאות אנרגיה, קפה, תה, שוקולד וקולה – בשעות אחר הצהריים או הערב, עלולים להישאר ערים מאוחר בלילה.

ביעותי לילה, סיוטים וסהרוריות

אם ילדכם מתעורר לפעמים באמצע הלילה בבכי או בצעקות, ייתכן שהוא סובל מביעותי לילה. ביעותי לילה מתרחשים בקרב ילדים בני ארבע עד 12, ונעלמים אצל רובם עד שנות ההתבגרות. כמו כן, ילדכם עשוי לסבול מסיוטים. סיוטים או חלומות רעים עלולים להעיר אותו ולהקשות עליו להירדם בחזרה.

ייתכן שילדכם סהרורי – כלומר, מסתובב בבית כאילו הוא ער, כשהוא למעשה שקוע בשינה עמוקה. הסהרוריות אינה פוגעת בו, אך היא עלולה להטריד את מנוחתם של בני הבית. יש הורים שמתקשים לישון כיוון שהם דואגים שילדם ייפול או יפגע בעצמו. ואכן הסכנה העיקרית היא הסכנה לביטחונו של הילד ויש לדאוג לכך שלא יוכל להיפגע במצב השוטטות הלילית.

אף שביעותי לילה, סיוטים וסהרוריות הם נורמליים למדי, כדאי לדבר עם רופא הילדים אם אתם מודאגים או שהתנהגותו של ילדכם החריפה.

הרטבה והליכה לשירותים בלילה

אם ילדכם אינו יבש עדיין בלילה, ייתכן שהוא מתעורר כיוון שהרטיב את המיטה, או כיוון שעליו ללכת לשירותים וקשה לו להירדם בחזרה. אם בעיות אלה מדאיגות אתכם או את ילדכם, דברו עם הרופא.

בריאות ורווחה כללית

חלק מהילדים עלולים לסבול ממחלות כמו הצטננות או זיהומים באוזניים שמקשים עליהם להירדם או לישון היטב. מחלות כרוניות כגון אסתמה או אפילפסיה משפיעות גם הן על שנתם של ילדים.

חלק מהילדים נוחרים. אם ילדכם נוחר כל הזמן, גם כשהוא מרגיש טוב, כדאי לדבר עם רופא הילדים. במקרים מסוימים, הנחירות עשויות להצביע על דום נשימה בשינה.

גם חרדה יכולה להשפיע על שנתו של הילד. אם ילדכם חרד או מודאג מאוד בגלל דבר מה, הוא עלול להתקשות ללכת לישון או להירדם בחזרה כשהוא מתעורר באמצע הלילה. כדאי לדבר עם רופא הילדים אם ילדכם סובל מבעיות שינה וממחלה כרונית או חרדה.

בעיות השינה של ילדים נגרמות לפעמים מהפרעת שינה. הפרעות שינה הן בעיות התנהגותיות או מצבים רפואיים שמשפיעים על שנתו של הילד, ומקשים עליו לתפקד במהלך היום. אם בעיות אלה מדאיגות אתכם, דברו עם הרופא.

לטפל בבעיות שינה

בעיות שינה מתמשכות עלולות להקשות על הילדים ללמוד היטב. וכשילדים אינם ישנים טוב, הוריהם עשויים לסבול גם הם משינה גרועה ומרמות גבוהות של לחץ ודיכאון. לכן, כדאי וחשוב לעבוד על הרגלי השינה של ילדכם. חלק מבעיות השינה נגרמות בגלל בעיות התנהגות שבהן אפשר לטפל באמצעות חיזוק הרגלי שינה טובים. למשל, שגרת השכבה חיובית שמעודדת הירדמות ושינה, סביבת שינה שקטה ורגועה, וכן בריאות טובה, תזונה נכונה ופעילות גופנית במהלך היום.

לעיתים קרובות, בעיות השינה מתחילות להשתפר כבר אחרי שבוע הטיפול הראשון. אם אינכם רואים כל שיפור, ייתכן שבעיות השינה נובעות ממצב רפואי. כדאי לדבר עם רופא הילדים.

אם ילדכם היה חולה, סביר להניח שביליתם את כל הלילה לצדו, הרגעתם והרדמתם אותו. לעיתים, כשמצבו משתפר, הוא רוצה להמשיך ולקבל את כל תשומת הלב הלילית הזו. אם זה מוכר לכם, כנראה שתצטרכו להיות תקיפים יותר ולהחזיר אותו לשגרת ההשכבה הרגילה.

דברו עם רופא הילדים אם אתם חושבים שילדכם ישן לא טוב בגלל בעיה רפואית – לדוגמה, אסתמה או אפילפסיה. כמו כן, יש בעיות שינה – כגון ג’ט לג או הסתגלות לשעון קיץ – שנפתרות בעצמן בדרך כלל לאחר כשבוע, כשמחזור השינה של ילדכם מתרגל לשעת ההשכבה החדשה.

לקבל עזרה

דברו עם הרופא אם אתם מנסים לבסס הרגלי שינה טובים והם אינם עוזרים. הרופא יוכל להפנות אתכם לרופא מומחה לשינה, פסיכולוג או איש מקצוע אחר שמנוסה בטיפול בהפרעות שינה בקרב ילדים.

תרופות

אף שתרופות אינן הפתרון הטוב ביותר לבעיות שינה, הן יכולות לעזור במקרים מסוימים. לדוגמה, מחקרים מראים כי מלטונין יכול לעזור לחלק מהילדים שסובלים מנדודי שינה (אינסומניה), ובעיקר לילדים הסובלים מבעיות התפתחותיות כגון הפרעות קשב וריכוז וכן ילדים עם הפרעות תקשורת (אוטיזם). תוכלו לדון בכך עם רופא הילדים שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם “נדנודים”

מדוע ילדים מנדנדים

“אפשר סוכרייה?”, “אני רוצה צעצוע!”, “בבקשה בבקשה בבקשה!”

בעיני הילדים, העולם מלא בדברים מושכים ונחשקים. במרכזי הקניות, למשל, כל הדברים האלה מונחים בדרך כלל בדיוק בגובה העיניים שלהם. קשה להם להבין שחלק מהדברים היפים, הנוצצים והטעימים האלה אינם טובים עבורם, או שאימא ואבא לא יכולים לקנות אותם. אפילו למבוגרים קשה למנוע מעצמם את הדברים שהם רוצים. ואם לנו כמבוגרים יש בעיה, חשבו כמה קשה זה לילדים.

הנדנוד מתיש. הוא יכול להעמיד את ההורים במצבים לא נוחים, ולאפשר לילדים לחמוק מעונש על דברים שהוריהם אינם מקבלים בדרך כלל. אולם לעיתים, הנדנוד פשוט עובד. אם הנדנוד הופך לדרך אפקטיבית שבה הילדים מקבלים את מה שהם רוצים, הם ינדנדו לכם לעיתים קרובות יותר. אם ההורים פשוט מסרבים לכל צורה של נדנוד, בסופו של דבר, הוא ייעלם. אז למה זה כל כך קשה?

קודם כל, רוב ההורים רוצים שילדיהם יהיו מאושרים – קשה לסרב לבקשה של ילדכם כשאתם יודעים שאם תסכימו, תסבו לו עונג מיידי. זה אפילו קשה יותר כשאתם יודעים שאם תגידו “לא”, הדבר יגרור בקשות חוזרות, יללות ואפילו מבוכה או התקף זעם בציבור.

עם זאת, לא כל הבקשות מגיעות בצורת נדנוד. האופן שבו אתם מגיבים לבקשות של ילדכם מלמד אותם על יכולתם להשפיע, לשאת ולתת ולתקשר. למידע נוסף וכדי לדעת כיצד להגיב בצורה בונה, קראו את המאמר “בא לי” – מה לעשות עם בקשות של ילדים.

לצמצם את הנדנודים

אפשר לנקוט כמה צעדים כדי להפחית את תדירות הנדנודים מלכתחילה.

  • הציבו כמה כללים בסיסיים. לפני שאתם לוקחים את הילד לקניון או למקום אחר שבו הוא עשוי לנדנד, אמרו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים וכיצד תגיבו אם ינדנד לכם. השתדלו לנסח את הכללים באופן חיובי, ולא באופן שלילי. בחרו בתגובה שתוכלו לעמוד בה, אם אכן הוא ינדנד.
  • שבחו את ילדכם על התנהגות טובה בזמן הקניות. אם הוא מצליח להסתובב בסופרמרקט בלי לנדנד בכלל, תנו לו הרבה תשומת לב חיובית כדי להראות לו ששמתם לב לכך. לדוגמה, אמרו לו, “אני ממש גאה בך שעזרת לי לעשות קניות, ולא ביקשת שום דבר שאנחנו לא יכולים לקנות”.
  • תנו לו תמריצים חיוביים ובריאים להתנהגות טובה בזמן הקניות. למשל, “אם אתה מצליח לעשות את סיבוב הקניות הזה בלי לבקש שום דבר, נעצור בפארק בדרך הביתה”.
  • שמרו על חשיפה מינימלית לפרסומות בביתכם – למשל, בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט, בעיתונים ובדואר הזבל. הפרסומות נועדו לגרום לכך שילדים ירצו דברים שונים. אם הם אינם חשופים לפרסומות, הסבירות שיראו מוצרים ויחשבו שהם רוצים אותם – פוחתת.
  • למדו את ילדכם להבין מה עומד מאחורי פרסומות. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד ילדים צופים בטלוויזיה.

כיצד להתמודד עם נדנוד

הנדנוד יכול להיות מלחיץ במיוחד אם ילדכם מגיע להתקף זעם במקום ציבורי. אל תתפתו להיכנע רק כיוון שיש לכם קהל. הישארו רגועים ושכחו את מי שמסביב – סביר להניח שהרוב צופים בכם באהדה, וסביר להניח שגם הם עמדו באותם מצבים! אם ילדכם מנדנד או משתמש בטקטיקות שליליות אחרות כדי להשפיע עליכם (כמו יללות, דרישות או איומים), תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס. לדוגמה, תוכלו להגיד, “יובל, אל תיילל. תשתמש בקול הרגיל שלך”.
  • אל תגידו “כן” או “לא” עד שתהיו מרוצים מהאופן שבו הוא מבקש.
  • כשאתם אומרים “לא”, תעמדו בו. כשאתם נכנעים לנדנוד, אתם מאמנים את הילדים להשתמש בו יותר. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, ילדכם מקבל את המסר שהנדנוד והיללות באמת עובדים.

איך להישאר רגועים למרות הנדנודים

נדנוד יכול לשגע כל הורה. אם אתם מרגישים שהנדנוד מכניע אתכם, נסו את התרגיל הבא:

  1. עצרו.
  2. ספרו עד עשר.
  3. עכשיו הגיבו לילדכם.

עשר השניות הנוספות האלה מספיקות בדרך כלל כדי להרגיע אתכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.