תקשורת ומערכות יחסים אצל מתבגרים: סקירה

מערכות יחסים בשנות ההתבגרות

מערכות היחסים המשפחתיות משתנות במהלך גיל ההתבגרות, אך נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. בו בזמן, הוא זקוק לפרטיות ולמרחב אישי רבים יותר ככל שהוא מתבגר. אין זה אומר בהכרח שיש לו משהו להסתיר. זהו רק חלק טבעי בהתבגרות.

כמו כן, ילדים זקוקים לקבלת אחריות רבה יותר במעבר מילדות לבגרות. המהירות שבה תעבירו את האחריות לילדכם תלויה בגורמים רבים – עד כמה נוח לכם לעשות זאת, המסורות התרבותיות שלכם ושל משפחתכם, מידת הבשלות שלו ועוד.

כדי ללמוד כיצד לקבל החלטות בטוחות ואחראיות עבור עצמם, בני נוער זקוקים לעצה, לתמיכה ולהשגחה מצדכם. מומלץ להשגיח בצורה קלילה ומאופקת, אם כי יהיו תקופות שבהן מותר וכדאי לבקש מילדכם מידע ספציפי ולשאול אותו לאן הוא הולך ועם מי הוא נמצא.

אמון חשוב במיוחד למציאת האיזון בין צרכיו של ילדכם בפרטיות ובאחריות לבין הצורך שלכם לדעת מה קורה. אם אתם וילדכם סומכים זה על זה ונשארים בקשר, סביר להניח שהוא ירצה לחלוק את מעשיו, להיצמד לכללים ולנסות לחיות בהתאם לציפיות שלכם.

אם תישארו בסביבת הילדים המתבגרים שלכם ותשמרו איתם על קשר, תיתקלו בפחות בעיות התנהגות. לא חייבים לשבת לילדכם על הכתף; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו, כך שיידע שהוא יכול לשוחח איתכם אם ירצה. לבני נוער חשוב לדעת שיש להם אפשרות לקבל תמיכה, גם אם אינם צריכים אותה כרגע.

לשמור על קשר עם ילדכם

שמרו על קשר עם ילדכם ובנו מערכת יחסים בריאה באמצעות אינטראקציות יומיומיות ובלתי מתוכננות, כמו ניהול שיחה קלה בזמן שטיפת הכלים. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד שבו תעשו דברים מהנים ביחד. הנה כמה רעיונות למפגשים מתוכננים ובלתי מתוכננים:

  • ארוחות משפחתיות קבועות
  • בילויים משפחתיים מהנים
  • פגישות אחד על אחד
  • מפגשים משפחתיים לדיון בבעיות
  • לעשות דברים פשוטים ונחמדים – טפיחה על הגב, חיבוק, דפיקה בדלת לפני שנכנסים לחדר.

כיצד לתקשר עם ילדכם

הקשבה פעילה היא כלי רב עוצמה לשיפור התקשורת ולבניית מערכת יחסים חיובית ביניכם לבין ילדכם. זוהי דרך טובה להגיד לו, “כרגע, אתה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורי”. הנה מדריך מהיר להקשבה פעילה:

  • הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע, ותנו לילדכם תשומת לב מלאה.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר.
  • הפגינו עניין, והראו לו שאתם מנסים להבין.
  • הקשיבו בלי להפריע, לשפוט או לבקר את דבריו.
  • התרכזו היטב במה שהוא אומר.

ניהול משא ומתן וניהול עימותים

ילדכם צריך ללמוד כיצד לקבל החלטות כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי. טכניקות לניהול משא ומתן יעזרו לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית.

לפעמים המשא ומתן שתנהלו עם ילדכם לא יגיע לתוצאה הרצויה ולהסכמה – זה טבעי ונורמלי. בסופו של דבר, התמודדות יעילה עם עימותים יכולה למעשה להעמיק ולחזק את מערכת היחסים עם ילדכם, ולעזור לו ללמוד מיומנויות חשובות לחיים.

להתמודד עם שיחות קשות

לפעמים, אתם וילדכם עשויים להיקלע לשיחות קשות. מין, נטייה מינית, אוננות, סמים, אלכוהול, קשיים בלימודים, עבודה וכסף – כל אלה נושאים שעלול להיות קשה לדבר עליהם.

היכולת לנהל שיחות קשות ביחד עם ילדכם מצביעה על מערכת יחסים בריאה, ועוזרת לכם לשמור על קרבה ואמון. הנה כמה רעיונות:

  • נסו להישאר רגועים.
  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שאתם רוצים לדבר על הנושא.
  • ספרו לו שאתם שמחים שביקש לדבר איתכם.
  • אם אתם צריכים קצת זמן לחשוב לפני שאתם מדברים, קבעו זמן לשיחה מאוחר יותר באותו יום.
  • הקשיבו לילדכם בצורה פעילה.
  • אל תהיו ביקורתיים, שיפוטיים או רגשניים.
  • הודו לילדכם שבא לדבר איתכם.

מערכות היחסים של ילדכם עם חברים

כשילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, החברים שלהם נהיים חשובים יותר ויותר. חברויות חיוביות, מקבלות ותומכות עוזרות לבני הנוער להתפתח ולהפוך למבוגרים, ולכם יש תפקיד משמעותי בכך.

מערכת יחסים חמה ואוהבת עם ילדכם תעזור לו עם החברויות שלו. שבחו את ילדכם המתבגר כשאתם רואים שהוא מתייחס בצורה הוגנת, בוטחת ותומכת לחבריו, כדי לעודד אותו להמשיך לעבוד על המאפיינים החברתיים החיוביים האלה.

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו.

חברים שליליים (Frenemies)

חברויות בין בני נוער עלולות לפעמים להפוך ל”רעילות”, וחברים עלולים להפוך לחברים שליליים – חברים שהם קצת אויבים. במקום לגרום לילדכם להרגיש טוב, שייך ואהוב, החברויות האלה כוללות סוגים מעודנים (ולפעמים לא כל כך מעודנים) של השפלות, מניפולציות, החרגות והתנהגויות מכאיבות אחרות.

עזרו לילדכם להימנע מחברויות רעילות: חשבו יחד איתו מי הם חברים טובים – חברים שדואגים לו, שאכפת להם ממנו, שכוללים אותו בפעילויות שונות ומתייחסים אליו בכבוד.

מערכות יחסים רומנטיות של בני נוער

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם. אין גיל נכון להתחיל מערכת יחסים כזו – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא.

מתבגרים צעירים יותר מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט מבלים איתו יותר זמן בנפרד.

דברו עם ילדכם כדי להבין אם הוא בשל למערכת יחסים. אם הוא מתעניין במערכות יחסים רומנטיות, דברו על כללי התנהגות וכללים בסיסיים, ועל התוצאות של הפרת הכללים. כדאי להסכים על כמה דברים שילדכם יכול לעשות אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים.

שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות היחסים ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. כשאתם מדברים לגברים ולנשים כאחד בכבוד, ילדכם יידע שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד לעזור לאם שאינה מכירה בדיכאון אחרי לידה

אימהוּת: גרסת המציאוּת

החברה שבה אנו חיים מקשה על נשים להכיר בכך שייתכן שהן מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה. המסר שמועבר בדרך כלל בנוגע לאימהות הוא מסר של שמחה ואושר, ורק לעיתים רחוקות ישנה התייחסות למציאות ולאתגרים שהאימהות מביאה לחייה של כל אישה ובן או בת הזוג שלה.

התקשורת נוטה לחזק את הציפיות הבלתי מציאותיות מאימהות חדשות. לדוגמה, לעיתים קרובות מתפרסמות כתבות ותמונות של סלבריטאיות, שנראות כאילו הן מתמודדות מעולה.

בגלל הסטיגמה שמוצמדת לדיכאון, דיכאון אחרי לידה מתואר בדרך כלל בדרך שלילית מאוד. אישה שאינה מתמודדת עם התחושות השליליות שעולות בה עשויה להרגיש בודדה מאוד, ושונה מאוד מהנשים האחרות שהיא רואה סביבה.

סיבות לכך שנשים עשויות שלא להכיר בדיכאון אחרי לידה

  • נשים רבות ובני זוגן אינם יודעים מהו דיכאון אחרי לידה או כיצד לזהות את סימניו.
  • הסטיגמה שמקושרת לדיכאון מונעת מנשים לפנות לקבלת עזרה, והצורך של כל אישה להיראות נורמלית ככל האפשר ולהצטייר כאימא טובה הוא חזק מאוד. ניתן להסוות את תסמיני הדיכאון אחרי לידה במאמץ עילאי, לעתים אפילו מבן או בת הזוג.
  • קשה לאישה עם דיכאון אחרי לידה להודות שאינה מתמודדת היטב ולבקש עזרה, כיוון שעליה להכיר בכך שהיא אינה מצליחה להתמודד עם רגשותיה, ושמשהו חמור מאוד מתרחש. אולם ההכחשה  היא האויב הגדול ביותר של ההחלמה.
  • הדיכאון בפני עצמו מצמצם את יכולתה של האישה לתקשר, לקבל החלטות ולעזור לעצמה. היא עשויה להתקשות למצוא את המילים המתאימות כדי לתאר את המחשבות השליליות והמכאיבות, כיוון שהיא מרגישה שאיש לא יבין אותה או שאנשים אחרים יזדעזעו ממחשבותיה.
  • בשבועות הראשונים אחרי לידת התינוק מתרחשים עוד דברים רבים אחרים, והיא עשויה להשתמש בהם כדי להסביר לעצמה מדוע היא מרגישה כך (לדוגמה, שנתו של התינוק, השינויים בשנתה שלה, ההשפעה על בן או בת הזוג). היא עשויה להניח שהמצב ישתפר כשהעניינים יירגעו.
  • ייתכן שניסתה להסביר את רגשותיה או לבקש עזרה ממשפחה או משירותים ייעודיים, אך זכתה להתעלמות או לחוסר תגובה. מצב זה מוביל לתחושת מועצמת של כישלון, אי כשירות ואשמה, בעיקר אם נאמר לה שעליה להיות שמחה או שאימא שלה הצליחה לעשות הכל לבד בלי בעיה. במקרה כזה, ייתכן שלא תנסה לפנות שוב לקבלת עזרה עד שהדיכאון יצמצם את יכולתה לבצע את המשימות היומיומיות.
  • היא עשויה להאשים את בן או בת הזוג באופן שבו היא מרגישה, מה שיוביל לעימותים משמעותיים בין ההורים הטריים.
  • לחלקנו קשה לסמוך על אנשי מקצוע וקשה לנו לחלוק עמם דברים אישיים. כשאותה אישה מגיעה לרופא או לאחות טיפת חלב, ייתכן שתעשה מאמץ כדי להיראות שמחה, כיוון שאינה רוצה שיידעו עד כמה מכאיבים רגשותיה.
  • היא עשויה לחשוש מכך שידרשו ממנה ליטול נוגדי דיכאון אם תדבר על רגשותיה, או לחשוש מהאופן שבו הטיפול התרופתי ישפיע עליה אם היא בהיריון או מניקה.
  • במצבי קיצון, האם הטריה עשויה לפחד שהרשויות ייקחו ממנה את התינוק אם היא סובלת מדיכאון אחרי לידה ואינה מצליחה להתמודד, במיוחד אם אין מסביבה מערכת תמיכה. ייתכן שהיא מפחדת להיתפס כאם לא מתפקדת.
  • אנשי המקצוע המיומנים ביותר יכולים לפספס דיכאון אחרי לידה, ובעיקר אם האישה שלפניהם אינה מספקת תשובות כנות וברורות בנוגע למצבה.
  • ייתכן שאינה יודעת לאילו שירותים תוכל לפנות כדי לקבל עזרה, או שהיא מרגישה שאיש לא יכול לעזור לה בכל מקרה.

מה לעשות כשאישה אינה מכירה בדיכאון אחרי לידה

בן או בת הזוג, המשפחה או החברים עשויים להיות אלה ששמים לב לכך שמצבה של האישה השתנה או שאינה מתמודדת היטב עם האימהות. קשה מאוד לצפות בשינויים הללו ולדעת כיצד לטפל בהם, בעיקר אם האם אינה מוכנה לדבר על החששות או להסכים לקבל טיפול.

כשאם טרייה מרגישה שהמצב לא תקין, מומלץ שתדבר עם בן או בת הזוג, משפחה, חברים ומטפלים כדי שתוכל לקבל עזרה מתאימה.

אך יש נשים שעושות מאמצים אדירים כדי שלא לדון בקשיים הנפשיים שלהן, או להתמודד איתם. עם הזמן מצבן מידרדר, ומערכות היחסים שלהן עם התינוק, ילדיהן, בני הזוג והמשפחות נהיות מתוחות מאוד. בני הזוג, המשפחה והחברים עלולים לדאוג יותר ויותר, ולהיתקל בכעס ובמגננה אם הם מדברים על חששותיהם. אותן נשים עלולות לסרב בעקשנות לקבלת עזרה או להמשיך בטיפול.

ההשפעות על בני הזוג, המשפחה והחברים

אם אישה אינה מוכנה להכיר בכך שהיא מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה המחיר שצריכים לשלם בן או בת הזוג שלה, משפחתה וחבריה גדל. בן או בת הזוג יצטרכו לקחת חופש מהעבודה כדי לתמוך בה וכן כדי לטפל בתינוק. ייתכן שיתגברו החששות לשלומם ולביטחונם של האישה, התינוק והילדים הגדולים יותר.

מתוך רצון למצוא פשר למצב, האם עשויה להאשים את בן או בת הזוג, את המשפחה או החברים בכל מה שמתרחש. בסופו של דבר, היא עלולה לנתק את הקשר עם המשפחה והחברים, או להגיד לבן או בת הזוג לעזוב את מערכת היחסים. ייתכן שתרגיש שבן או בת הזוג הם המקור למצוקה שהיא חווה, ושאלמלא נוכחותם בחייה, היא לא הייתה מרגישה כך. ייתכן שתתמקד בהיבטים של מערכת היחסים שהיו קשים בעבר. היא עשויה לחשוב שאם בן או בת הזוג יעזבו, מצבה ישתפר.

במקרה כזה, בני הזוג עלולים להיות מוטרדים ולחוצים מאוד. הם יודעים שמצבה של בת זוגם אינו תקין אך היא אינה מוכנה לקבל עזרה. כלומר, אין ביכולתם לעשות דבר כדי למנוע ממשפחתם להתפרק לגמרי. במצב זה, גם הם נמצאים בסיכון לחוות דיכאון וחרדה. עליהם להתמודד עם אובדן ביטחון בעצמם וביכולתם להעריך נכונה את המצב.

פרידה במערכת יחסים והתפרקות משפחה הן מן הטרגדיות הגדולות ביותר של דיכאון אחרי לידה שאינו זוכה להכרה ואינו מטופל.

אסטרטגיות לתמיכה בנשים עם דיכאון אחרי לידה ובבני זוגן

בני הזוג, המשפחה והחברים יכולים להשתמש באסטרטגיות הבאות כדי לתמוך ולקבל עזרה לאישה שמתמודדת עם דיכאון אחרי לידה, וגם כדי לטפל בעצמם.

  • למדו כל מה שתוכלו על דיכאון אחרי לידה. כך תוכלו לזהות את השפעות הדיכאון על הרגשות, ההתנהגות ותהליך קבלת ההחלטות של בת הזוג. נסו להפריד בין מה שלמדתם לבין מה שידוע לכם על בת הזוג לפני שנכנסה לדיכאון.
  • קבלו תמיכה בעצמכם. ספרו למישהו איך אתם מרגישים וטפלו בעצמכם באמצעות מנוחה, התעמלות וזמן חופשי מהטיפול בבת המשפחה.
  • הימנעו מקבלת החלטות משמעותיות בתקופה זו. ייתכן שאתם ובת זוגכם אינכם חושבים בבהירות כרגע. זכרו שסביר להניח שהדיכאון אחרי לידה תורם לאומללותה במערכת היחסים כרגע. אם תקבל עזרה ותתאושש, חלק ניכר מהעימותים במערכות היחסים ייפתר ויירגע.
  • נסו להיות סבלניים. בת זוגכם אינה במיטבה ואינה חושבת בבירור. ייתכן שתצטרכו להקשיב לחששותיה ולתת לה תמיכה, למרות שהיא אינה יכולה להקשיב ולעזור לכם בתמורה. מצב זה עלול להיות קשה ומתסכל מאוד, ולכן חלקו את העומס עם בני משפחה וחברים.
  • נסו להימנע מעימותים. ייתכן שבת זוגכם אומרת ועושה דברים שנועדו לפגוע בכם או להתחיל מריבה – סביר להניח שהיא מרגישה כעס ואשמה רבים. אתם עשויים להרגיש שזה לא הוגן ומבלבל מאוד. נסו להתרחק ממנה באותו רגע ולא להעמיק את הקונפליקט. אם זה לא עוזר או שהעימות מתעצם או נהיה אלים גופנית כלפיכם או כלפי ילדיכם, הגיע הזמן לפנות לקבלת עזרה מהמשפחה ומשירותי בריאות הנפש.
  • סמכו על תחושות הבטן שלכם ועל חששותיכם. ייתכן שתצטרכו להסתכן בעימות לטווח הקצר כדי שהאם תקבל את העזרה שהיא זקוקה לה – בעיקר אם אתם חוששים מאוד למצבה ולמצב התינוק. צרו קשר עם הרופא או אחות טיפת חלב, ספרו על חששותיכם ובקשו עצה. כמו כן, אפשר ליצור קשר עם שירותי בריאות הנפש, או לפנות במקרה הצורך לחדר המיון הקרוב.

כיצד לעודד אם לדבר על רגשותיה

צרו אווירה שבה אפשר לדבר

בתור התחלה, הכירו בכך שמדובר במצב קשה. צרו אווירה שבה מותר לאם לדבר על רגשותיה, קשים ככל שיהיו. כדי לעשות זאת, הראו שאתם מכירים באתגרים שמציבה האימהות בפני נשים באופן כללי, ובאתגרים הספציפיים במקרה שלכם. אפשר להגיד משהו כמו “ההסתגלות לאימהות היא אחד השינויים הגדולים ביותר שנשים חוות אי פעם, אבל רק לעיתים רחוקות אנחנו מדברים על כמה שזה קשה”.

אששו את הרגשתה ותמכו בה

אולי נראה שהיא אינה מקשיבה לניסיונותיכם לתמוך בה. הראו לה שאתם מבינים שהרגשות שלה אמיתיים מאוד עבורה, ולא משנה עד כמה הם נשמעים גרועים או לא הגיוניים. אל תגידו לה איך היא אמורה להרגיש. דברו באופן חיובי על הדברים הקטנים שהיא עושה היטב. אפשר לומר משהו כמו, “את מתמודדת עם המון דברים (כמו חוסר שינה, תמיכה מועטה והמרחק מהמשפחה). לכל אחד היה קשה במקומך”. או “את עושה עבודה ממש טובה”.

עודדו אותה לדבר על רגשותיה

יכול להיות שהיא מרגישה וחושבת דברים שונים ורבים בזמן ההחלמה מהלידה, ומתמודדת עם היעדר שינה ועם החרדות החדשות שמביאה האימהות. שאלו אותה שאלות פתוחות שיעודדו אותה לענות תשובות מפורטות יותר מכן ולא. נסו לשאול: “אני רואה שקשה לך. להרבה אמהות קשה והן חוששות לדבר על כך. אני מבין שכולם מצפים ממך להיות מאושרת, ואת מרגישה שאת ממש לא ואת מאכזבת את כולם. גם את עצמך.  יכול להיות שזה קרוב למה שאת מרגישה?”

הקשיבו לה

המשיכו לנסות להקשיב לחששות שלה בלי הפרעות, רעיונות או עצות. אף שמפתה מאוד לתת לה עצה ולהגיד לה מה לדעתכם צריך לעשות, פשוט הראו לה שאתם מקשיבים.

תנו לה את הכוח להחליט בעצמה

בו בזמן, עליכם לעודד אותה לפנות לקבלת עזרה. אם תרגיש ששומעים אותה, היא תוכל להבהיר לעצמה את מצב העניינים – הצעד הראשון בקבלת ההחלטה לטפל בהם. לפעמים היא תמצא תועלת בידיעת האפשרויות שעומדות בפניה. במקרים אחרים, היא תצטרך שתהיו מעורבים יותר בקבלת ההחלטות.

הראו לה שאתם מאמינים שתחלים

עזרו לה לצפות להחלמה, וצפו בעצמכם שהיא תצא מזה (עם עזרה וסיוע). באופן כללי, קשה לה להאמין שאי פעם תחזור להרגיש טוב. היו אתם האור שבקצה המנהרה עבורה ואמרו לה שתחלים. תמיכתכם תעזור לה במאמץ האדיר לקראת ההחלמה.

טפלו בעצמכם ובילדים

לפעמים תרגישו שאתם לא מצליחים לעשות שום דבר כמו שצריך. יכול להיות שתצטרכו להמתין שבת זוגכם תיפתח ותבין שהיא זקוקה לעזרה. אם אתם חוששים לרווחתה או לרווחת התינוק והילדים הגדולים יותר, תצטרכו לנקוט פעולה ולקבל עזרה, גם אם אתם מסתכנים בעימות עם בת הזוג.

אנשים רבים יכולים להסתכל על עצמם ביתר קלות, אם הם מבינים שהם לא היחידים שחווים את התחושות הללו. באמצעות מאמר או ספר יכולה האישה להבין שמדובר בתופעה שכיחה, ניתנת לטיפול ועם אפשרות טובה מאוד להחלמה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים עם מוגבלות גופנית

האתגרים בהורות עם מוגבלות גופנית

הורים עם מוגבלות נתקלים עדיין במידה גבוהה למדי של דעות קדומות. יש אנשים שמאמינים שאנשים עם מוגבלויות אינם יכולים להיות הורים טובים, או שילדיהם גדלים בסביבה משפחתית לא מספקת.

במשך שנים רבות, אמונות אלה מנעו מאנשים עם מוגבלויות גישה לשירותי רווחה ותמיכה, כיוון שחששו שילדיהם יילקחו מהם, או שיכולתם להיות הורים טובים תוטל בספק. אולם אין כל ראיות שתומכות בתפיסה שמוגבלות גופנית מובילה ליכולת הורית נמוכה יותר.

למעשה, מחקרים הצביעו על כך שברוב המקרים, ילדים להורים עם מוגבלויות יכולים לפתח מיומנויות ואיכויות שאינן קיימות אצל ילדים אחרים. מיומנויות אלה עשויות להגיע מפיתוח הבנה עמוקה יותר של מושג הקושי והמצוקה, מהלמידה לתת וליהנות ממתן עזרה במטלות המשפחתיות, וממתן כבוד והבנה לאחריות.

בגלל המוגבלויות והאופן שבו המשפחה מסתגלת אליהן, הורים עם מוגבלות אפילו נוטים לגדל ילדים בעלי הבנה טובה יותר של החיים והדאגה לאחרים מאשר ילדים רבים אחרים בגילם.

חסרונות חברתיים

בעבר, אנשים האמינו שהמוגבלות מקשה על האדם להסתדר בחברה – שקשה יותר לרכוש השכלה, למצוא עבודה או להקים משפחה. לפי התפיסה הנגדית, החברה היא זו שאינה מצליחה לעמוד בצרכיהם של אנשים עם מוגבלויות – ובהם, התשוקה והזכות להקים משפחה.

החברה מכשילה אנשים עם מוגבלויות כיוון שאינה מספקת להם את השירותים והמתקנים המתאימים להם בקהילה, שיסייעו להם להשיג את מטרתם.

היעדר השירותים מקשה מאוד על התמודדותם של הורים עם מוגבלות. בדרך כלל, הורים אלה צריכים להתמודד עם קשיים מוגזמים בגלל הסיבות הבאות:

  • מחסור בהפוגות או בעזרה בבית, והיעדר שירותי תמיכה בתוך הקהילה שיסייעו בצורכי היומיום שלהם.
  • האנשים שעובדים במגזר הטיפולי אינם מבינים את הצרכים של הורים עם מוגבלות.
  • מערכות יחסים בתוך המשפחה נקטעות אם הילדים מטופלים על ידי אחרים כאשר הוריהם מאושפזים, חולים או מתקשים.

בעיות נלוות

אנשים רבים עם מוגבלות בינונית או חמורה מתקשים להישאר בעבודתם או פשוט לצלוח את הפעילויות היומיומיות, דבר שמקשה עוד יותר על היותם הורים. שיעורים גבוהים של אי העסקה, עוני ובידוד חברתי – ולא בהכרח המוגבלות עצמה – מובילים לקושי לגדל ילדים. מתחים אלה עלולים ליצור מתח נוסף בין ההורים.

הורים על מוגבלויות חשים לעיתים אשמה או בושה בכך שהם אינם יכולים לעשות עם ילדיהם דברים שהורים אחרים עושים. חשוב מאוד לתת מקום לרגשות אלו ולזכור תמיד שישנן אפשרויות נוספות או אחרות.

טיפול ומשמעת

חלק מהאתגרים שעמם מתמודדים ההורים בגידול ילדים מעשי קשור ליכולותיהם הגופניות.

אם ההורים מוגבלים בתנועה בפלג הגוף העליון, הם עשויים להתקשות להחזיק את הילד ללא עזרה או לבצע מטלות טיפוליות באופן כללי, למשל האכלה וניקיון. אם הם נעזרים בכיסא גלגלים, הם עלולים להתקשות לרדוף אחרי פעוטות או להרגיע התקפי זעם בעת הצורך. יש הורים שרמות האנרגיה שלהם מושפעות מכך, מה שהופך את המלאכה המתישה גם כך של גידול הילדים למעייפת אף יותר.

כדי לפצות על כך, הורים רבים עם מוגבלות גופנית מסתמכים יותר על תקשורת מילולית. תקשורת והוראה מילוליות יכולות להתחיל כבר בגיל צעיר מאוד. הילדים מבינים שביכולתם ללמוד כיצד להרגיש בטוחים, אם יקשיבו להוריהם ויעשו כדבריהם. כשהילדים גדלים, כלי המשמעת העיקריים הם נימוקים והסברים.

ילדים בתפקיד הטיפולי

יש אנשים שחוששים שהילדים לוקחים על עצמם אחריות רבה מדי בטיפול הגופני בהוריהם. במשך זמן רב שיערו כי טיפול זה משפיע לרעה על גידול הילד, כיוון שהוא עלול למנוע ממנו את חוויות הילדות הרגילות.

עם זאת, מחקרים רבים מראים כי ילדים להורים עם מוגבלות אינם מקופחים מכך שהם דואגים להוריהם. למעשה, הטענה היא כי הם לומדים על אחריות, טיפול ותרומה לאחר, חווים תחושת ערך רבה מהעזרה שהם מגישים ולכן מפתחים הערכה עצמית טובה. כשלילדים יש אחריות רבה מדי, הדבר מתרחש בדרך כלל כיוון שהמשפחה אינה מקבלת תמיכה מספקת מהשירותים הקהילתיים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק החדש

תינוק חדש בבית: כיצד הילדים מרגישים

הילדים הגדולים שלכם יצטרכו ללמוד לחלוק את אהבתכם ותשומת לבכם עם התינוק החדש. זהו צעד גדול, בעיקר אם הם עדיין פעוטות. הם עשויים להרגיש שדוחקים אותם אל מחוץ לאור הזרקורים.

כמעט כל הילדים צריכים להסתגל לתינוק חדש שמצטרף למשפחה, אך בסופו של דבר תתפתח ביניהם מערכת יחסים בין אחים – בדרך כלל כשהתינוק יגיע לגיל 14 חודשים בערך.

מתי לספר לילדים על התינוק החדש

הזמן והאופן שבו תספרו לילדיכם על התינוק תלויים בכם ובגילם של הילדים. כדאי להציג להם את הרעיון בשלב מוקדם יחסית בהיריון, לפחות שלושה או ארבעה חודשים לפני הלידה. אפשר לדבר על תינוקות באופן כללי, ואז לדבר על כך שגם למשפחתכם מגיע בקרוב תינוק חדש.

פעוטות אינם מבינים עדיין את מושג הזמן, ולכן, כשאתם מספרים לילדים קטנים יחסית על בואו של תינוק חדש, נסו לקשר זאת לאירוע מוכר. אפשר להגיד שהוא יגיע מיד אחרי יום ההולדת של מישהו קרוב או בסמיכות לחג מסוים.

טיפים להכנת הילדים

עזרו לילדיכם לפתח רגשות חיוביים לפני שהתינוק מצטרף למשפחה. הם זקוקים להכנה, לתקשורת ולהמון הבנה.

לפני הלידה

אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, סביר להניח שירגישו שהשינוי נוגע לכולם במשפחה, ולא רק לתינוק החדש. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך:

  • קראו לילדיכם סיפורים על תינוקות. התבוננו בתמונות ודברו על משפחתכם הצומחת.
  • הראו להם תמונות של עצמם כשהיו קטנים מאוד.
  • תנו להם לגעת בבטן של אמא ולהרגיש את התינוק מתנועע ובועט בפנים. אפשר אפילו לקחת אותם לביקור אצל רופאת הנשים כדי שיוכלו לשמוע את פעימות לבו.
  • שלבו אותם בפעולות הפרקטיות שיש לעשות כדי להתכונן לבואו של התינוק. בקשו מהם לעזור לכם להכין את הבית, לקנות דברים לתינוק ולקשט את חדרו.

כמו כן, כדאי להסביר לילדכם מה משמעותו של תינוק חדש במשפחה:

  • אם אפשר, בלו זמן עם חברים שיש להם תינוקות רכים. ילדיכם יראו שהתינוקות הקטנים ישנים זמן רב וזקוקים למידה רבה של טיפול – הם לא נהיים חברים למשחק באופן מיידי!
  • הסבירו לילדיכם שהתינוק הוא אדם קטן בפני עצמו, ויש לו צרכים משלו.
  • עודדו את ילדיכם להיות חברותי ולשחק עם ילדים אחרים. כך יוכל לפתח מיומנויות חברתיות ולפתח מערכת יחסים טובה עם אחיו החדש. אפשר להצטרף לקבוצת משחק, או לארגן מפגש בין בני המשפחה המורחבת – גם הילדים וגם המבוגרים – ולבלות כולם יחד.

ילדים גדולים יותר ירצו בוודאי לקבל קצת יותר פרטים, למשל מאין מגיע התינוק, איך הוא נכנס לבטן של אמא ואיך ייצא. ישנם ספרים רבים על היריון ולידה. חפשו ספרים שמתאימים לגילו ולמצבו ההתפתחותי של ילדכם. מומלץ להשתמש בהסברים פשוטים.

אם ילדכם מוכן לגמילה מחיתולים או למעבר למיטה גדולה, כדאי להתחיל בשינויים הללו לפני שהתינוק נולד, או להשאיר אותם לזמן מה אחר כך.

בזמן השהות בבית החולים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לילדיכם להתכונן לכך שאמא תהיה בבית החולים לזמן מה:

  • אמרו להם מי ישמור עליהם במהלך האשפוז של אמא. אם הם לא מכירים היטב את מי שישמור עליהם, הם יזדקקו לזמן כדי להתרגל לרעיון.
  • הדפיסו כמה תמונות משפחתיות ושימו אותם לצד מיטות הילדים לזמן שאמא תהיה בבית החולים.
  • ·נסו לשמור כמה שיותר על השגרה הרגילה, כדי לעזור להם להרגיש בטוחים יותר.
  • שמרו על קשר עם ילדיכם כשאתם בבית החולים. אם אמא והתינוק בסדר, הזמינו את הילדים לביקור.

כשהתינוק מגיע הביתה

הרעיונות הבאים יעזרו לכם להתמודד כשהתינוק החדש יגיע לראשונה הביתה:

  • תנו לילדיכם (ובעיקר לפעוטות) חיבוק גדול ואוהב לפני שאתם מציגים להם את התינוק בפעם הראשונה.
  • אם בני המשפחה והחברים מביאים לו מתנות, הציעו שיביאו משהו קטן גם לילדים האחרים. תנו לילדיכם מתנה קטנה מהתינוק החדש. ילדים קטנים יכולים לקבל בובה קטנה שתהיה “התינוק שלהם”.

לטיפים נוספים על בניית מערכות יחסים בין אחים, קראו את המאמר לעזור לילדים גדולים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש.

כיצד לעזור לפעוטות ולילדי גן לפתח רגשות חיוביים לתינוק החדש

כשתינוק חדש מצטרף למשפחה, הילדים הגדולים יותר (ובעיקר פעוטות) עשויים להרגיש שאתם מפנים אליו את כל תשומת הלב והאהבה שלכם. שימו לב לרגשות הללו, הקשיבו ותנו לילדיכם המון חיבה, כדי להראות להם שאתם עדיין אוהבים ודואגים להם, ולעזור להם לחוש מוגנים ובטוחים.

אף שהתינוק החדש יעסיק אתכם מאוד, נסו לבלות בנפרד עם כל אחד מילדיכם האחרים. כך יוכלו גם ליהנות מתוספת תשומת לב מההורה השני או מבן משפחה קרוב, שייצאו איתם לפארק או יקראו סיפור ביחד.

רוב הילדים יסתקרנו מהתינוק. תנו להם לגעת בו בעדינות, אך תמיד הישארו לידם והשגיחו על מעשיהם. לעיתים קרובות, ילדים צעירים אינם מבינים שיש להם כוח ושהם עלולים לפגוע במישהו אחר.

תוכלו לבקש מילדיכם לעזור לטפל בתינוק. בזמן האמבטיה, למשל, הם יוכלו להכין את הסבון או לעזור לנגב את התינוק לאחר מכן.

כדי לשמור על רוח טובה וחיובית, הסבירו לילדיכם שהם אינם צריכים לעשות יותר מדי. לדוגמה, הבהירו להם שאם אחיהם יבכה בלילה, אתם אלה שתטפלו בו.כדי לעודד את ילדיכם להסתדר זה עם זה, תנו לכולם המון תשומת לב חיובית. כך תראו להם כיצד אתם רוצים שיתייחסו זה לזה, והם יחקו את מעשיכם.

הנקה ליד הילדים הגדולים

אם את מניקה, כדאי לחשוב כיצד יגיבו ילדייך הגדולים. ייתכן שהילדים הגדולים יסתקרנו בנוגע להנקה, ואולי אף ירצו לצפות בך. ייתכן שירצו להיות לידך ואפילו לטפס לחיקך בזמן שאת מניקה.

בשלב מסוים, חלק מהפעוטות ואפילו ילדים בגיל הגן יבקשו לינוק בעצמם. אופן התגובה תלוי בך.בדרך כלל, ילדים שנגמלו מהנקה ינסו פעם אחת ואז יגלו שהחוויה מוזרה מדי, ולא יבקשו לנסות שוב.אם את מעדיפה שילדך לא ינסה, הסבירי לו שחלב האם נועד במיוחד לתינוק, ואז הציעי לו משקה או חטיף מיוחדים שהתינוק אינו יכול לקבל. כמו כן, תוכלי להסיח את דעתו בפעילות אחרת, או אפילו להציע לו לטעום מחלב האם בכפית.

אפשר להפוך את ההנקה לזמן מיוחד לכל הילדים. הנה כמה רעיונות:

  • כשהתינוק יונק, תנו לילדים צעצוע אהוב, או העסיקו אותם בפעילות או במשימה מעניינת. כדאי להכין קופסת צעצועים מיוחדת כדי שייהנו מהזמנים שבהם את מניקה.
  • אם הם צופים בך, הסבירי להם שהנקה היא חלק טבעי מהחיים, וכי החלב עוזר לתינוק לגדול ולהיות בריא.
  • אם הם רוצים להיות קרובים אלייך, נצלי את הזמן כדי לספר להם סיפור, להקריא ספר או לצפות בהם מציירים לך ציור או משחקים בצעצוע.
  • כמו כן, תוכלי להאזין איתם למוזיקה האהובה עליהם או לסיפור מוקלט.

להתמודד עם התנהגות מאתגרת

בשנתו הראשונה של התינוק החדש, רוב הפעוטות וילדי הגן נוטים להתנהג באופן מאתגר. ילדיכם עלולים:

  • לבכות, לצעוק ואפילו לבקש להחזיר את התינוק החדש
  • לחזור ולהתנהג כמו תינוקות – לדוגמה, לחזור לפספס פיפי וקקי, להזדקק לעזרה בהאכלה או בהתלבשות ולבקש להירדם בידיים
  • להתנהג באופן שדורש תשומת לב, בעיקר כשתשומת הלב שלכם מתמקדת בתינוק – למשל, בזמן ההאכלה
  • לסרב ללכת לישון ולהתעורר באמצע הלילה
  • לכעוס בנוכחות התינוק החדש.

התנהגות מאתגרת היא דרך לבקש תשומת לב. ילדיכם אינם מתנהגים כך כדי להעציב אתכם – הם פשוט רוצים את הקרבה ותשומת הלב שהם רגילים לקבל.

טיפים להתמודדות עם התנהגות מאתגרת

כדי לעזור לילדיכם להתמודד עם המציאות החדשה :

  • שבחו התנהגות טובה
  • ספרו לילדיכם כמה דברים למדו וכיצד גדלו מאז שהיו תינוקות
  • בקשו מילדיכם עזרה בטיפול בתינוק – כך תוכלו לבלות יחד, ולעודד אותם להסתכל על עצמם כעל אח או אחות גדולים שעוזרים לטפל בקטנצ’יק
  • התמודדו עם התנהגותם של הילדים הגדולים בסבלנות ובהבנה, ונסו להפגין אהדה ולא ביקורתיות.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד אתם מרגישים בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם

רגשות: למה לצפות

כל הורה שונה מהאחר. עם זאת, הורים רבים חשים בלבול והצפה, הלם, חוסר יכולת להאמין, אדישות או דאגה לאחר קבלת אבחנה שמעידה על צרכים מיוחדים.

טבעי שתרגישו קשת רגשות שלמה. כאשר תתחילו להתרגל למצב, אתם עשויים לחוש עצב בגלל התקוות והחלומות שדמיינתם לילדכם ולעצמכם, ושאולי כבר לא יתגשמו. ייתכן שתחושו אשמה – כלפי עצמכם וכלפי אחרים – וכן פחד מפני העתיד. רגשות נוספים שעשויים לפקוד אתכם הם תחושת בלבול ומעמסת יתר משפע המידע, העצות הסותרות והלחץ לקבל החלטות.

רגשותיכם עשויים להיות מושפעים מהאופן שבו מצבו של ילדכם ישפיע על היבטים אחרים בחייכם – על העבודה, חיי החברה או כמות הזמן שתקדישו לתחומי עניין אישיים או לתחביבים.

כמו בכל משפחה, התמיכה שתקבלו מאחרים, כמו בן או בת הזוג, בני משפחה וחברים, משפיעה גם היא על רגשותיכם. לדוגמה, תמיכה ועידוד רבים יעזרו לכם לפתח רגשות חיוביים יותר כלפי תפקידכם החדש.

כשתקבלו את האבחנה הסופית על מצבו של ילדכם, ייתכן שאפילו תחושו הקלה, בעיקר אם דאגתם לגבי התפתחותו. קבלת אבחנה משמעה שאפשר להתחיל לשאול שאלות ולקבל החלטות.

אינכם “אמורים” להרגיש משהו מסוים, אך גם אינכם יכולים למנוע מעצמכם להרגיש. כדי להשלים עם האבחנה ולהמשיך הלאה יהיה עליכם להתמודד עם רגשותיכם – עבורכם, עבורו ועבור המשפחה כולה.

כיצד להתמודד עם רגשותיכם

בשלב מסוים, רוב ההורים והמשפחות מתחילים להרגיש טוב יותר. הם חווים רגשות חיוביים כמו אהבה, שמחה, קבלה וסיפוק, ומתחילים לתכנן תוכניות חדשות ולחלום חלומות חדשים עבור ילדם.

הטיפים הבאים יעזרו לכם להתמודד עם רגשותיכם בזמן שאתם מתרגלים למצבכם החדש.

לטפל בעצמכם

  • קבלו את הרגשות שלכם, את כולם – אל תהדפו אותם. הכרה ברגשותיכם היא בריאה ומועילה.
  • תנו לעצמכם זמן. הרגשתכם יכולה להשתפר, אך הרגשות השליליים עשויים לחזור מפעם לפעם – למשל, ביום ההולדת של ילדכם, עם הולדת תינוק במשפחה המורחבת, בחתונה משפחתית או בטקס סיום, או כשילדכם נכנס לגן או לבית הספר. עם הזמן תשתפר יכולתכם לזהות את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.
  • היו אדיבים ונדיבים כלפי עצמכם. טפלו בעצמכם ושמרו על הבריאות.
  • כשתהיו מוכנים, דברו על רגשותיכם עם האנשים שקרובים אליכם, ובעיקר עם בן או בת הזוג. נסו לקבל את העובדה שאנשים אחרים עשויים להרגיש דברים שונים לגמרי.
  • הכירו הורים אחרים שנמצאים במצב דומה. כדאי לדבר עם אנשים שמבינים על בשרם את החיים עם ילד עם מוגבלות.

לבלות עם ילדכם

  • נסו שלא להשוות את ילדכם לילדים אחרים. כל ילד שונה.
  • חגגו את ההצלחות ואת אבני הדרך שהשגתם – שלכם ושל ילדכם כאחד – והתרכזו בהתקדמות ובדברים החיוביים. ייתכן שילדכם יתפתח בצורה שונה מילדים אחרים, אך יגיע למטרות ולאבני דרך משלו עם הזמן. עוד יהיו רגעים שמחים רבים.
  • קחו את הזמן ופשוט תיהנו עם ילדכם, בלי להתמקד במוגבלות. עם הזמן, יכולתכם לעשות זאת תשתפר.

לחפש עזרה

  • אספו מידע על האבחנה שקיבל ילדכם ממקורות אמינים כגון משרדי ממשלה, בית החולים ואתרים אקדמיים. זכרו שלא כל מה שכתוב באינטרנט מבוסס על מחקרים מדעיים אמינים.
  • פנו לקבלת תמיכה מקצועית ומידע. מומלץ להתחיל ברופא הילדים או המשפחה ובטיפת חלב.

מערכות יחסים שונות, רגשות שונים

אחים

האופן שבו האחים מרגישים תלוי בדברים הבאים:

  • הגיל שלהם
  • אופן ההתמודדות של הוריהם
  • כיצד ההורים והמבוגרים האחרים מדברים על אחיהם
  • כמות התמיכה שהם מקבלים
  • אם הם מבינים את המוגבלות והצרכים המיוחדים.

קראו עוד במאמר על רגשות האחים, וקבלו רעיונות כיצד לעזור לאחים להתמודד.

סבים וסבתות, בני משפחה וחברים

בני המשפחה המורחבת והחברים יושפעו גם הם מקבלת האבחנה, ועשויים לחוות אותו מגוון רגשות כמוכם. במאמר הבא תמצאו טיפים כיצד להתמודד עם התגובות של אחרים למוגבלות של ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקות ראייה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי לקות ראייה?

למונח לקות ראייה יש משמעויות רבות: מחוסר ראייה כלל – עיוורון – או ראייה מועטה מאוד, ועד חוסר יכולת לראות צבעים מסוימים.

לקות ראייה עשויה להתרחש בכל גיל. יש בעיות רפואיות שמובילות לבעיות ראייה לזמן קצר בלבד, ואחרות מחמירות עם הזמן ומובילות להידרדרות בראייה או לעיוורון, ככל שהילד גדל.

מהי ראייה ירודה?

ראייה ירודה היא מצב שבו ילדכם אינו יכול לראות את מה שהוא אמור בהתאם לגילו. ילדכם עשוי להתמודד עם ראייה מועטה עד בלתי קיימת, ראייה מעורפלת או בעיות בשדה הראייה. ייתכן שעיניו אינן מצליחות לזהות צבעים מסוימים – מצב זה נקרא עיוורון צבעים.

מהו עיוורון?

ילד נחשב עיוור אם קיימים אחד מהתנאים הבאים:

  1. העדר ראיה מוחלט
  2. אינו רואה ממרחק שלושה מטרים את מה שילד עם ראייה תקינה יכול לראות ממרחק של 60 מטר, גם עם משקפיים או אם זווית  שדה הראייה שלו קטן מ-20° (זווית שדה הראייה של אדם עם ראייה תקינה עומד על 180°).

אובדן ראייה חמור או עיוורון עלולים להוביל לכך שחלקים מסוימים מהתפתחותו ותהליכי הלמידה של ילדכם יהיו איטיים יותר מאשר של ילדים אחרים. לדוגמה, ייתכן שתשימו לב שהוא לומד לאט יותר להתהפך, לזחול, ללכת, לדבר ולפתח כישורים חברתיים. יכולתו לעשות את כל הדברים הללו אמורה להתפתח עם הזמן.

הגורמים ללקות ראייה

לקות ראייה יכולה להיגרם ממצבים גנטיים, מפגיעה או פציעה בעין, בעצבים שמחברים את העין למוח או במרכז הראייה במוח.  לקות ראייה עשויה להופיע אצל תינוקות כבר ברגע הלידה, או מאוחר יותר כתוצאה ממחלה, פציעה או מצב רפואי.

הגורמים הנפוצים ביותר ללקות ראייה הם:

  • פגמים נוירולוגיים שמשפיעים על חלקי המוח שאחראיים על הראייה (לקות ראייה קורטיקלית)
  • פגמים גנטיים כגון לבקנות ורטיניטיס פיגמנטוזה
  • פגיעה עינית כתוצאה מפגות.
  • מחלות עיניות  כגון גלאוקומה בילדים, קטרקט וסרטן – כגון רטינובלסטומה
  • זיהומים של וירוסים מסוימים במהלך ההיריון – למשל, אדמת, CMV, מחלות מין, טוקסופלזמוזיס וכדומה.

סימנים ותסמינים מוקדמים

עיניהם של ילדים עם אובדן ראייה עשויות להיות תקינות למראה. לעיתים קרובות, דווקא התנהגותו של ילדכם או האופן שבו הוא משתמש בעיניו עשוי לגרום לכם לחשוב שיש בעיה כלשהי בראייה שלו.

רוב התינוקות מתחילים להתמקד בפרצופים ובחפצים בסביבות גיל ארבעה-חמישה שבועות. עד גיל שישה-שמונה שבועות, רובם מתחילים לחייך לפנים מוכרות ולדברים שהם רואים. תינוק עם לקות ראייה יתקשה לעשות זאת. אם אתם חושבים שלילדכם יש בעיות בראייה, חשוב מאוד לבקר אצל רופא העיניים מוקדם ככל האפשר.

סימנים אחרים לבעיות אפשריות בראייה הם:

  • עיניים שנעות במהירות מצד לצד (ניסטגמוס), עיניים מרצדות או נודדות
  • עיניים שאינן עוקבות אחרי פנים או חפצים שמולן, או אי יצירת קשר עין עם משפחה וחברים
  • עיניים שאינן מגיבות לאור בוהק שנדלק בחדר
  • אישונים שנראים לבנים או מעוננים במקום שחורים.
  • עיניים שאינן מביטות לאותו כיוון, שמבטן מופנה כלפי גשר האף או החוצה (פזילה).

ילד גדול יותר עשוי:

  • להחזיק חפצים קרוב מאוד לפניו
  • לשפשף הרבה את העיניים
  • להפנות או להטות את ראשו או לכסות עין אחת כשהוא מסתכל על דברים מקרוב
  • להתעייף אחרי שהוא מתבונן בדברים מקרוב – למשל, לאחר קריאה, ציור או משחקים בידיים
  • לראות טוב יותר במהלך היום מאשר בלילה
  • להגיד שהעיניים שלו עייפות
  • להפגין פזילה או צמצום עיניים
  • להיראות מגושם – לדוגמה, להיתקל בדברים או ליפול לעיתים קרובות.

אבחון לקות ראייה

קבלת אבחון היא הצעד הראשון לטיפול המתאים. אם אתם מודאגים בגלל הראייה של ילדכם, פנו לרופא  ובקשו הפניה לרופא עיניים לילדים שיוכל לבדוק לעומק את עיניו של הילד ולערוך מבדקים לגילוי הבעיה.

טיפול מוקדם

לאחר קבלת האבחון, תוכלו לקבל גישה לשירותי טיפול. ככל שילדכם יקבל טיפול מוקדם יותר, כך סיכוייו להתקדם גבוהים יותר. ילדים עם לקות ראייה מסיבות שונות עשויים להתמודד לעיתים קרובות גם עם שילוב של לקויות למידה, שמיעה, לקויות גופניות, עיכובים שפתיים ועיכובים התפתחותיים. העבודה עם המטפלים השונים תעזור לכם למצוא אסטרטגיות שיעזרו לילדכם להתמודד עם האתגרים הללו, לקבל אבחנה מעמיקה יותר וללמוד מיומנויות חדשות. כמו כן, הם יכולים לעזור לכם ללמוד כיצד לתמוך בהתפתחות של ילדכם באמצעות משחק ותקשורת יומיומיים. ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב.

ישנם מומחים לעבודה עם ילדים עם אבדן ראיה חמור ועיוורןן, וכוללים גם מורות לשיקום ראיה, פיזיותרפיסטים,  מרפאים בעיסוק ועוד.

ההשפעות של עיוורון

עיוורון יכול להשפיע על תחומים רבים אחרים בהתפתחותו של ילדכם, שחלקם אינם צפויים. ילדכם עשוי להיתקל באתגרים נוספים בדברים הבאים:

  • תקשורת – למשל, אינו רואה כשמישהו מנופף או מחייך אליו, ואינו יכול ליצור קשר עין
  • משחק ויצירת קשרים חברתיים – לדוגמה, ייתכן שהוא מגושם, אינו מצליח לקרוא סימנים ומחוות לא מילוליים, הולך לאיבוד בקהל גדול או מתקשה להכיר חברים
  • דיבור – למשל, התינוק שלכם עשוי שלא להצביע על חפצים, ולכן אנשים סביבו לא יקראו לחפצים אלה בשמם
  • להבחין בין יום ולילה
  • ישיבה, זחילה והליכה – לדוגמה, אינו רוצה להתקדם לעבר חפצים שונים, כיוון שאינו רואה את החפצים המעניינים שאתם מניחים מולו
  • לימודי קריאה וכתיבה
  • משחק – למשל, הוא עלול לפחד לגעת במרקמים מסוימים או לחקור אזורים שאינו רואה.

כדי להצית את סקרנותו של ילדכם לעולם שסביבו, עזרו לו לחקור את הסביבה באמצעות יכולת הראייה שיש לו – ויצירת קשר בין היכולת הזו לבין שאר החושים שלו. המומחים השונים שעובדים עם ילדכם יכוונו אותכם למתן גירויים באופן מותאם ליכולות שלו- כולל שימוש בצבעים או מרקמים שונים, עבודה בחדר מוחשך ובעל פחות גירויים סביבתיים ועוד..

שירותים ותמיכה

כשמגלים שלילד יש לקות ראייה,  אתם עשויים לחוש מבולבלים ואובדי עצות. תוכלו להיעזר בגורמי תמיכה ומידע.

ללמוד כל הזמן

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות. מומלץ ליצור מערכת יחסים טובה עם אנשי המקצוע, כדי שתוכלו להמשיך ולעבוד איתם עד שילדכם יגדל ויהיה עצמאי יותר.

ילדים עיוורים זכאים ללמוד במסגרות מיוחדות- מעונות יום וגנים שיקומיים המיועדים לכך. מידע אודות מסגרות אלו תוכלו לקבל דרך משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ובעזרתה של עובדת סוציאלית בקהילה, בקופת החולים, או במכון להתפתחות הילד.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על לקויות ראייה, אפשר לפנות לאתרים כמו:

בנבכי הביורוקרטיה

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדים עם לקות ראייה זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם ללקות. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם.

ישנן כמה עמותות שונות שיסייעו לכם ולילדכם לעבור את האתגרים ולחגוג את הניצחונות שתפגשו במהלך החיים כהורים לילד עם לקות ראייה. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תקיפה מינית: מרכזי סיוע והגנה

שירותי טיפול אחרי תקיפה מינית

להלן רשימת שירותים לסיוע לבני נוער שחוו תקיפה מינית:

  • מרכזי הגנה (בתי לין) השירות במרכז ניתן בחינם.
  • במקרה חירום כאשר המרכז סגור ניתן להתקשר –  100 משטרה; 106 – עו”ס לחוק נוער (דרך המוקד העירוני)

כיום פועלים 8 מרכזי הגנה:

קיימים היום ברחבי הארץ 13 מרכזי טיפול אשר מעניקים טיפול רגשי ייעודי לילדים ובני נוער אשר נפגעו מינית, כולל עבודה טיפולית והדרכה להוריהם. מדינת ישראל הכירה בצורך להעניק טיפול מקצועי וזמין לילדים ונוער אשר נפגעו מינית, וזאת על מנת לקדם את תהליך ההתמודדות והשיקום וגם למנוע התפתחות של תסמינים חריפים יותר או כרוניים בהמשך החיים.

המרכזים מופעלים על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שירות ילד ונוער, באמצעות עמותות.  הטיפול ניתן בגין כל סוגי הפגיעות המיניות, בתוך המשפחה ומחוצה לה, כשמוקד הטיפול הוא הפגיעה המינית שהנער/ה עבר/ה.

ההפניה אל המרכזים היא באמצעות עובדים סוציאליים במחלקה לשירותים חברתיים במקום מגורי הילד/נער, כחלק מתכנית התערבות מותאמת לצרכי הנפגע/ת והמשפחה.

במקרים בהם קיימת חובת דיווח, ההפניה לטיפול במרכז מתבצעת בהמשך לטיפול של עו”ס לפי חוק הנוער – או אחרי חקירת הפגיעה על ידי המשטרה או בהמשך לקבלת אישור מועדת פטור מדיווח למשטרה.  בנוסף, הטיפול יתחיל אחרי ביצוע הערכה מקצועית לגבי המוגנות של הנפגע/ת מהמשך הפגיעה ואחרי קבלת הסכמה של ההורים והנער/ה לטיפול סביב הפגיעה המינית.

הטיפול במרכזים הוא ללא כל עלות למשפחה ואין צורך להציג אישורי הכנסה במחלקה לשירותים חברתיים.  על המשפחה להיות מוכרת בשירותי הרווחה על מנת שיופנו למרכז טיפולי.  ניתן לערוך התייעצות ראשונית טלפונית עם המרכזים.

כל מרכז טיפולי משרת ערים וישובים בסביבתו הגיאוגרפית. מרכזי הטיפול מפוקחים על ידי מפקחות לקטינים נפגעי עבירה במחוזות משרד הרווחה.

קופות טיפול

באזורים בהם עדיין לא קיים מרכז, נפגעי פגיעות מיניות זכאים לקבל טיפול פרטני ממטפלים המוסמכים לטיפול בפגיעות אלו, במימון מלא של המדינה. ההפניה לטיפול הפרטי היא דרך עו”ס במחלקה לשירותים חברתיים, בדומה לתהליך ההפניה אל מרכזי הטיפול.

רשימת מרכזי טיפול לילדים ובני נוער נפגעי תקיפה מינית:

טיפול רפואי במרכזים אקוטיים בבתי חולים

עד שבוע לאחר הפגיעה המינית, קיימים מרכזים ייעודיים לטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בבתי חולים כלליים. המרכזים (מרכזים אקוטיים)נותנים מענה 24/7 וקיימים בהם צוותים ייעודיים, שעברו הכשרה בתחום והם מעניקים טיפול מותאם ורגיש.

השרות כולל:

  • ליווי צמוד של עובדת סוציאלית לך ולבני משפחתך. העובדת הסוציאלית מעניקה ליווי רגשי והסברים הנוגעים לתהליך הרפואי בבית החולים ולהמשך ההתמודדות עם הפגיעה.
  • בדיקה ראשונית על-ידי אחות
  • בדיקה כללית על-ידי רופא לצורך קבלת המלצות רפואיות בהתאם למצב
  • טיפול בחבלות פיזיות
  • טיפול למניעת הריון
  • טיפול תרופתי במידת הצורך למניעת הידבקות במחלות המועברות במגע מיני
  • בדיקות שתן ודם לגילוי סמים ואלכוהול
  • הערכת המצב הנפשי ומתן מידע על אפשרויות לקבלת טיפול נפשי
  • איסוף ראיות משפטיות אשר ישמשו אותך להגשת תלונה במשטרה.

חשוב לציין!

קיימים מקרים בהם בעת ההגעה למרכז האקוטי בבית החולים, אין רצון להגיש תלונה או לעבור בדיקה לשם איסוף ראיות משפטיות.  כל המרכזים הרפואיים צריכים לשמור את הראיות ובכך להעניק לך זמן התאוששות וחשיבה לפני הגשת התלונה.

אל המרכזים מומלץ להגיע במהירות האפשרית לאחר הפגיעה, לשם הגברת היעילות של הטיפול הרפואי המניעתי וכן של איסוף הראיות המשפטיות אשר יעילים בעיקר במסגרת זמן מוגבלת (עד 72 שעות).

במידה ומתאפשר, מומלץ להתקשר לפני ההגעה למרכזים הייעודיים ולהודיע על הגעה.  ניתן לקבל ליווי ע”י מתנדבות/ים של מרכזי הסיוע בפניה אל מרכזי הסיוע או המשטרה.

חשוב שתדעו מהן הזכויות שלכם בעת תהליך הבדיקה הרפואית:

  • קיימת זכות לשמירה על סודיות מוחלטת לאורך כל התהליך על פי חוק.
  • בית החולים מחויב לדווח למשטרה על כל אירוע אלימות מינית אשר מגיע לטיפולו – אך זכותו של כל מטופל/ת לא להגיש תלונה ולא לתת עדות במקום.
  • ניתן להגיש תלונה בבית החולים או בתחנת משטרה גם במועד מאוחר יותר.
  • קיימת זכות לקבל מידע על ההליכים הבירוקרטיים והרפואיים הצפויים בכל שלב בתהליך הרפואי.
  • קיימת זכות לליווי על-ידי בת/בן משפחה, חבר/ה או מלווה אחר (למשל ממרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית או גורם אחר).
  • בכל שלב בתהליך הבדיקה הרפואית, קיימת זכות לסרב לעריכת בדיקות שאין מרגישים עימן בנוח.

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

התקשרו  לקווי החירום: 1202 לנשים, 1203 לגברים, 04-6566813 לנשים ערביות, 02-6730002 לנשים דתיות, 02-5328000 לגברים דתיים.

 

שינויים חברתיים ורגשיים בגיל ההתבגרות

שינויים חברתיים ורגשיים בגיל ההתבגרות: למה לצפות

במהלך גיל ההתבגרות תבחינו בשינויים באופן שבו ילדכם מתקשר עם המשפחה, עם חברים ועם ילדים בגילו. כל ילד מתפתח בצורה שונה. התפתחותו של ילדכם מושפעת משילוב ייחודי של גנים, התפתחות המוח, הסביבה, החוויות שהוא עובר עם משפחה וחברים, הקהילה והתרבות שבה הוא חי. השינויים החברתיים והרגשיים מראים שילדכם מעצב לעצמו זהות עצמאית ולומד כיצד להיות מבוגר.

שינויים חברתיים

ייתכן שתשימו לב שילדכם:

  • מחפש זהות משלו: אנשים צעירים מנסים כל הזמן להבין מי הם ומה מקומם בעולם. החיפוש יכול להיות מושפע ממגדר, מקבוצת החברים, מרקע תרבותי ומציפיות משפחתיות, וכולל בתוכו זהות מינית, דתית, ערכית, פוליטית ועוד.
  • מבקש עצמאות רבה יותר: נטיה זו עשויה להיעשות בצורה ישירה או עקיפה, ועשויה להשפיע על ההחלטות שילדכם מקבל, ועל מערכות היחסים שלו עם משפחה וחברים
  • מבקש אחריות רבה יותר, בבית ובבית הספר
  • מחפש חוויות חדשות: אופייה של התפתחות המוח אצל בני נוער מובילה לכך שהם מחפשים חוויות חדשות וריגושים, ולכן עלולים להתנהג בצורה מסוכנת יותר. עם זאת, הם עדיין מפתחים את יכולת השליטה בדחפים
  • חושב יותר על “נכון” ו”לא נכון”: ילדכם מתחיל לפתח מערכת עצמאית חזקה יותר של ערכים ומוסר. בני נוער מגלים שהם אחראים לפעולות שלהם, להחלטותיהם ולתוצאות מעשיהם. הם מטילים ספק בדברים רבים יותר. המילים והמעשים שלכם מעצבים את האופן שבו ילדכם תופס את מה שנכון ולא נכון
  • מושפע יותר מחברים, בעיקר בכל הנוגע להתנהגות, לתחושת העצמי ולהערכה העצמית
  • מתחיל לפתח ולחקור את הזהות המינית שלו: ילדכם עשוי להתנסות במערכות יחסים רומנטיות, אשר עשויות להתחלף מהר או להחזיק לאורך זמן. הן גם עשויות להשתנות במידת האינטימיות והמיניות שבהן”.
  • מתקשר בדרכים שונות: האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות משפיעים מאוד על האופן שבו ילדכם מתקשר עם חבריו ולומד על העולם.

שינויים רגשיים

רבים חושבים שגיל הנעורים חייב להיות תקופה קשה, ושכל בני הנוער חווים מצבי רוח רעים ומתנהגים בדרכים מאתגרות. למעשה, רק חלק מבני הנוער עוברים סערה רגשית חריפה בגיל זה, מתחילים למרוד בהוריהם או נכנסים איתם לעימותים חמורים. שינויים חברתיים ורגשיים הם חלק חשוב במסעו של ילדכם לקראת הבגרות. תפקידכם בתהליך חשוב מאוד: לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות ורגשיות של מבוגר.

ייתכן שתשימו לב שילדכם:

  • מפגין רגשות חזקים ואינטנסיביים בזמנים שונים. מצבי הרוח שלו נראים בלתי צפויים, והעליות והירידות הרגשיות האלה עלולות להוביל ליצירת עימותים יותר מבעבר. מוחו של ילדכם עדיין לומד כיצד לשלוט ברגשות ולהביע אותם כמו מבוגר
  • רגיש יותר לרגשות שלכם: צעירים משתפרים בקריאה ובעיבוד רגשותיהם של אחרים ככל שהם מתבגרים. אולם בזמן שהם מפתחים את המיומנויות הללו, הם עלולים לפעמים לטעות בקריאת הבעות פנים ושפת גוף
  • מודע יותר לעצמו, ובעיקר למראהו החיצוני ולשינויים הגופניים שהוא עובר. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת לעתים קרובות מהמראה הגופני – או מהאופן שבו בני נוער חושבים שהם נראים. קצבי ההתפתחות השונים גורמים לילדים להשוות את גופם עם זה של חברים או ילדים מבית הספר
  • עובר שלב “חסין” של חשיבה ופעולה, וחושב ופועל כאילו שום דבר רע לא יקרה לו. מיומנויות קבלת ההחלטות שלו עדיין מתפתחות, והוא עדיין לומד את התוצאות למעשיו.

אל מול כל אלה, תפקידכם הוא לתת מרחב לשינויים שילדכם עובר, אך לצד זאת לכוון אותו בעדינות, מניסיונכם כאנשים בוגרים.

שינויים במערכות היחסים

מערכות היחסים של ילדכם עם משפחה וחברים יעברו שינויים ומהפכים דרמטיים. שמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה. הורים נוטים להשפיע על ההחלטות של ילדיהם לטווח ארוך, כגון בחירת קריירה, ערכים ומוסר. סביר להניח שהחברים ישפיעו על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין.

ייתכן שתשימו לב שילדכם:

  • מעוניין לבלות פחות זמן עם המשפחה ויותר זמן עם חברים וילדים בטווח הגילאים שלו
  • מתווכח איתכם יותר: זה טבעי שיהיו כמה עימותים בין הורים לבין ילדיהם בשנות ההתבגרות, כיוון שהילדים מבקשים עצמאות רבה יותר. למעשה, הוויכוחים הללו מראים שילדכם מתבגר ומתפתח. העימותים נוטים להגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות. גם אם נראה לכם שאתם מתווכחים כל הזמן, דעו שסביר להניח שהוויכוחים לא ישפיעו על מערכת היחסים שלכם איתו לטווח הארוך
  • מסתכל על דברים מנקודת מבט שונה משלכם: הוא לא מתכוון להרגיז אתכם, אלא פשוט מתחיל לחשוב בצורה מופשטת יותר, ובוחן נקודות מבט שונות. יש בני נוער שמתקשים להבין את ההשפעה של התנהגותם והערותיהם על אנשים אחרים. מיומנויות אלה מתפתחות עם הזמן.

לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית של ילדכם.

  • שמשו דוגמה והראו לו כיצד אתם יוצרים ומתחזקים מערכות יחסים חיוביות – עם החברים, בני הזוג והעמיתים בעבודה. ילדכם לומד מהתבוננות במערכות יחסים שכוללות כבוד הדדי, אמפתיה ודרכים חיוביות לפתרון עימותים.
  • הכירו את החברים של ילדכם והציעו לו להזמינם אליכם הביתה. כך תוכלו לדעת מה מתרחש בחייו החברתיים, ולהראות לו שאתם יודעים עד כמה החברים חשובים לו ולתחושת העצמי שלו. אם אתם מודאגים בגלל החברים שהוא בוחר, תוכלו לתת לו הכוונה עדינה ועקבית, אך תוך הבנה כי חופש הבחירה בתחום זה הוא שלו.
  • הקשיבו למה שילדכם מספר על רגשותיו. אם הוא רוצה לדבר, תנו לו תשומת לב מלאה. אם אתם באמצע משהו אחר, קבעו פגישה מסודרת שבה תוכלו להקשיב לדבריו. כבדו את רגשותיו ונסו להבין את נקודת המבט שלו, גם אם היא שונה משלכם. אמרו, לדוגמה, “נשמע שאתה מרגיש שנשארת בחוץ כי אתה לא הולך למסיבה ביום חמישי בערב”. אתם יכולים גם להציע את דעתכם לגבי האופן בו ניתן להתמודד עם המצב.
  • דברו על רגשותיכם בצורה פתוחה ומפורשת. הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים כשהוא מתנהג בדרכים שונות. אמרו, לדוגמה, “ממש שמחתי כשהזמנת אותי להופעה בבית הספר”. כך תעזרו לו ללמוד כיצד לקרוא רגשות של אחרים ולהגיב להם, ותראו לו כיצד אתם מתייחסים לאחרים בצורה חיובית ובונה.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית והראו לו דרכים חיוביות לביטוי ולהתמודדות עם רגשות ומצבי רוח קשים. לפעמים גם אתם מרגישים עצבניים ועייפים, ולא מתחשק לכם לדבר עם ילדכם. במקום לא להגיב לו, אפשר לומר, “אני עייפה ועצבנית. אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר עכשיו בלי להתרגז עוד יותר. נוכל לדבר אחרי ארוחת הערב?”
  • דברו עם ילדכם על מערכות יחסים, מין ומיניותחפשו “הזדמנויות ללמידה” – הרגעים היומיומיים שבהם אפשר להעלות נושאים כאלה יותר בקלות. בדרך כלל עדיף לחפש רגעים כאלה מאשר לנהל “שיחה רצינית”. בדקו מה ילדכם כבר יודע. תקנו את המידע השגוי וספקו עובדות אמיתיות. השתמשו בשיחה כהזדמנות לדון בהתנהגות ובערכים מיניים נאותים, ותמיד הראו לו שאתם זמינים לשיחה ומוכנים לענות על כל שאלה וחשש.
  • התמקדו בדברים שאינם גופניים. בני נוער נוטים להיות מודעים לעצמם וחרדים בנוגע לגופם ולמראה שלהם. חזקו את ההיבטים החיוביים של ההתפתחות החברתית והרגשית של ילדכם. לדוגמה, אפשר לשבח אותו על כך שעשה מעשה חברי, או שיש לו מגוון רחב של תחומי עניין, או שהשתדל מאוד בשיעור וכדומה.

קל להתעסק בעיקר בצרכים של ילדיכם. תמיד יש איזה עניין שבשגרה – לקחת את הילדים לחוג ספורט או לפעילות חברתית שחשובים להתפתחותם. אבל למרות זאת, חשוב לשמור על עצמכם ולפנות זמן לדברים שאתם נהנים מהם, כדי שתמשיכו להרגיש רגשות חיוביים גם כהורים לילד מתבגר.

שמרו על קשר עם ילדכם המתבגר, כדי לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית שלו.

בריאות נפשית ורווחה

מחקרים מראים כי בני נוער נמצאים בסיכון מוגבר לפיתוח קשיים רגשיים או נפשיים, התנהגות אנטי-סוציאלית והתנהגות מסוכנת כמו שימוש בסמים. ייתכן שהסיכון עולה בגלל השינויים הביולוגיים שהמוח עובר, התגובות הרגשיות החזקות בגיל ההתבגרות, שינויים במוטיבציה, או קשיים באיזון בין הרגשות לבין ההתנהגות. הפעילויות וההתנהגויות הללו יכולות להשפיע על בריאותו של ילדכם בגיל מבוגר יותר ולטווח ארוך.

אם אתם מרגישים שהתנהגותו של ילדכם מורכבת יותר מאשר סתם “מצבי רוח של מתבגרים”, דברו איתו על החששות שלכם. כמו כן, אפשר לדבר עם איש מקצוע. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים בנוגע למיומנויות החברתיות שלו, הרגשות או הרווחה הכללית שלו, דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, או איש מקצוע אחר. אם אתם מתקשים להתמודד בעצמכם, פנו גם אתם לאיש מקצוע כמו רופא הילדים, רופא המשפחה או פסיכולוג.

ילדים עם צרכים מיוחדים

טבעי שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים חוששים שילדיהם לא ימצאו חברים בקלות או יתקבלו בקבוצת הגיל שלהם. כדאי לזכור שקצב ההתפתחות החברתית והרגשית משתנה מאוד מאחד לאחד, גם אצל ילדים שמתפתחים באופן תקין וגם אצל ילדים עם מוגבלות.

ילדים שמפספסים ימי לימודים רבים בגלל מחלה, או שיש להם נכות גופנית נראית לעין, עלולים להתקשות למצוא ולתחזק חברויות. אין זה אומר שהם לא ימצאו חברים. ילדכם יוכל למצוא חברים בדרכים אחרות, למשל להצטרף לתנועת נוער או לרשתות חברתיות. תנו לו המון אהבה וחיזוקים בבית. כדי להגביר את הביטחון העצמי וההערכה העצמית, התמקדו בחוזקות של ילדכם ובתחומי העניין שלו.

ילדים עם מוגבלות גופנית נוטים לפתח מודעות עצמית רבה יותר בשנות ההתבגרות. מומלץ לדבר עם איש מקצוע כדי לדעת איך אפשר לעזור.

בני נוער עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) עלולים להיתקל בקשיים לווסת ולהביע רגשות, או בקשיים עם חברים וניהול מערכות יחסים חברתיות. ל-ADHD יכולה להיות השפעה גם על היחסים בין ההורה לילד, וגם על היחסים עם החברים. קראו עוד על מתן תמיכה לילדכם במאמר כיצד להתמודד עם ADHD.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הרגלי אכילה נכונים לבני נוער

הידעתם?

במהלך פרצי הגדילה בגיל ההתבגרות, בנים נוטים לגדול לגובה ולצבור מסת גוף רזה (איברי הגוף לא כולל שומן) יותר מאשר בנות. משמעות הדבר היא שהצרכים התזונתיים שלהם גדולים יותר – ולכן בנים נוטים לפשוט על המזווה לפני ואחרי ארוחת הערב, ועדיין להתלונן על רעב.

אכילה והרגלי אכילה אצל בני נוער

בני הנוער גדלים ומתפתחים, ולכן  טבעי שיתחילו לאכול יותר. גופו של ילדכם עובר פרץ גדילה משמעותי. המזון הנוסף מספק לו את האנרגיה והרכיבים התזונתיים הדרושים לכך.

הרגלי האכילה של ילדכם ישתנו. לדוגמה, בני נוער רבים מתחילים לאכול פחות פירות וירקות, ויותר מזון עתיר שומן וסוכר. עשויות להיות לכך סיבות רבות: כיוון שחבריו נוטים יותר לאכול ג’אנק פוד או “מזון נוחות”, בגלל האופן שבו הוא רוצה להוציא את כספו על מזון, או כיוון שהוא רוצה לבחון את הערכים המשפחתיים שלכם בנוגע לאכילה.

בני נוער שאוכלים מגוון רחב של מזון מחמש קבוצות המזון, מקבלים את התזונה הדרושה לבריאותם, לגדילתם ולהתפתחותם.

כיצד לעזור לילדכם לפתח הרגלי אכילה נכונים

דוגמה אישית

אחת הדרכים הטובות ביותר לחזק את הרגלי האכילה הנכונים של ילדכם היא לשמש לו דוגמה אישית חיובית בעניין מזון, ולהראות לו שאכילה נכונה חשובה עבורכם. יש דרכים רבות לעשות זאת – למשל, לאכול תמיד ארוחת בוקר, או לבחור מזון בריא גם כשאוכלים מחוץ לבית או בזמן הקניות.

דרך נוספת לשמש דוגמה אישית להרגלי אכילה נכונים, וגם להגדיל את העניין של ילדכם למזון ולתזונה, היא לפנות זמן וליהנות מארוחות בריאות כמשפחה. הארוחות המשותפות מאפשרות לכם לבלות יחד ולהתעדכן בחיי היומיום של כל אחד מבני הבית.

ליצור סביבת אכילה בריאה

סביבת אכילה בריאה במשפחה מקלה על ילדכם לבחור מזון טוב יותר. הנה כמה דרכים פרקטיות ליצירת סביבת אכילה בריאה:

  • בקשו מילדכם לעזור בקניות המזון המשפחתיות ובתכנון הארוחות.
  • עודדו אותו לקחת על עצמו את האחריות לתכנן ולהכין ארוחת משפחתית בריאה אחת בשבוע.
  • הגבילו את אפשרויות המזון הלא בריא בבית, והקלו על ילדכם למצוא מזון בריא במזווה. למשל, הניחו קערת פירות טריים על השולחן, קופסת מקלוני ירקות במקרר, כיכר לחם מחיטה מלאה במקפיא, ושקית קרקרים מקמח מלא במזווה.

למדו את ילדכם לבשל כמה ארוחות פשוטות ובריאות, כדי לעזור לו לבחור מזון בריא בעתיד. כמו כן, אם ירגיש שיש לו יכולת להחליט מה יהיה התפריט, סביר להניח שירצה לאכול.

לדבר על מזון

האופן שבו אתם מדברים על מזון משפיע מאוד על הרגלי האכילה של ילדכם. נסו להדגיש את כל הדברים הטובים שיש באכילה בריאה, במקום להתמקד בהשפעות השליליות של אכילה לא בריאה. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

  • אל תאסרו על אכילת מזונות שונים או תתארו אותם כ”טובים”, “רעים” וכדומה. במקום זאת, נסו להגיע לאיזון – לאכול בריא רוב הזמן, ולפעמים לחטוף קצת מזון “מדי פעם”.
  • למדו את ילדכם לאכול כשהוא רעב, ולהפסיק כשהוא מלא. כך ילמד לזהות אם הוא אוכל מתוך רעב אמיתי או מתוך שעמום או עייפות. עם זאת, זכרו שטבעי שילדכם אוכל הרבה יותר בזמן פרץ הגדילה וההתפתחות שהוא חווה כעת.
  • כדי לעודד אותו לבחור מזון בריא, דברו על האופן שבו המזון יכול לעזור לו בריכוז, בבית הספר, בביצועי הספורט וברווחתו הכללית. המידע הזה משמעותי לו יותר מאשר נתונים על הנזקים הבריאותיים לטווח ארוך.

הסיכונים בהרגלי אכילה לא נכונים אצל בני נוער

הרגלי אכילה לא נכונים, כמו אכילה רבה מדי, אכילה מועטה מדי או אכילה מוגבלת, עלולים להזיק לבריאותו ולרווחתו של ילדכם, כעת ובעתיד. הרגלי אכילה נכונים בגיל ההתבגרות יעזרו לילדכם להימנע מהסיכונים הללו.

אכילה רבה מדי

אכילה רבה מדי, בעיקר של מזון לא בריא, עלולה לגרום לעודף משקל והשמנת יתר. ילד בעל עודף משקל נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסוכרת מסוג 2, דום נשימה בשינה ובעיות במפרקי אגן הירכיים. ההשפעות לטווח ארוך כוללות סיכון מוגבר לחלות במחלות לב ובסוגים שונים של סרטן.

אכילה מועטה מדי

כשבני נוער מתחילים דיאטה קיצונית , הם עלולים לאכול מעט מדי ולא לקבל את כל הרכיבים התזונתיים הנדרשים לגדילה ולהתפתחות בריאוֹת. דיאטה חריפה עלולה להוביל לבעיות בריאות ובעיות אחרות כגון עייפות יתר, יכולת ריכוז דלה ואובדן מסת שריר וצפיפות עצם.

במקרים מסוימים, הדיאטה עלולה אף להוביל להתפתחות הפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולמיה. כמה מהסימנים והתסמינים של הפרעות האכילה כוללים דיאטה תמידית או חוזרת על עצמה, אכילת בולמוס, התעמלות מוגזמת, הימנעות ממזון, שקילה חוזרת וסחרחורות. אם אתם חוששים שילדכם נמצא בסיכון לפיתוח הפרעות אכילה, פנו לרופא הילדים או למומחה אחר מוקדם ככל האפשר.

אכילה מוגבלת

דיאטה מוגבלת שאינה מתוכננת היטב ו/או מפוקחת על ידי רופא או דיאטנית עלולה להוביל להתפתחות בעיות בריאותיות. לדוגמה, דיאטה נטולת מוצרי חלב לתקופה ארוכה עלולה להוביל לכך שילדכם לא יקבל מספיק סידן, ויטמין D, אנרגיה וחלבון להתפתחות עצמות בריאות ולעלייה בצפיפות העצם.

דיאטה צמחונית שאינה מתוכננת היטב עלולה להוביל לכך שילדכם לא יקבל מספיק ברזל. המחסור בברזל מסוכן במיוחד לנערות שכבר החלו לקבל מחזור. שני הגורמים מעלים את הסיכוי למחסור בברזל, ולאחר מכן, לאנמיה מחוסר ברזל.

אם אתם זקוקים לעזרה לבניית תפריט לילדכם, או שאתם חוששים לגבי הרגלי האכילה והבריאות שלו, פנו לרופא המשפחה. אפשרות נוספת היא לפנות לדיאטנית קלינית מורשית. למציאת דיאטנים ותזונאים מורשים, אפשר לבקר באתר עתיד – עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

כיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים

אלכוהול וסמים: מה בטוח לבני נוער

אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18 כיוון שמוחם וגופם עדיין מתפתחים. השימוש בסמים לעולם אינו בטוח. שימוש מזדמן באלכוהול (שתיית מעט יין בסעודת חג לדוג’, בנוכחות ההורים, או הרמת כוסית באירוע חשוב) אינה דומה לשימוש קבוע באלכוהול, וודאי שלא לשימוש כלשהו בסמים. אם אתם חשים כי כמויות האלכוהול שילדכם צורך חורגות מכך, או כי הוא משתמש בסמים כלשהם, ולא משנה באיזו תדירות- עליכם לפעול.

בעיות שימוש באלכוהול ובסמים: סימני אזהרה

צעירים רבים מנסים אלכוהול וטבק כחלק טבעי מההתבגרות. כמה מהם מנסים סמים לא חוקיים כגון קנאביס ואחרים. אך לחלקם, ההתנסות באלכוהול ובסמים אחרים עלולה להיות סימן לבעיות חמורות יותר, ויכולה להוביל לבעיות התמכרות ובעיות נפשיות.

לא תמיד קל לזהות שלאדם צעיר יש בעיות של שימוש באלכוהול או בסמים אחרים. חלק מסימני האזהרה כוללים מצבי רוח משתנים, התפרצויות זעם ושינויים במראה החיצוני, בחברים ובתחומי העניין. עם זאת, הסימנים האלה הם גם חלק טבעי מגיל ההתבגרות. הנה כמה סימני אזהרה שצריכים לגרום לכם לפעול:

בית הספר וחיי החברה

ילדכם עשוי:

  • לקבל ציונים גרועים יותר או להבריז מבית הספר
  • להשתמש בשפה סודית או מוצפנת כשהוא מדבר עם חברים
  •  להיות חשאי יותר ולהסתיר את הדברים שהוא עושה או היכן היה
  • להתבודד יותר מהרגיל
  • לבלות זמן רב יותר עם חברים שאינם מתעניינים בבית הספר או בפעילויות משפחתיות
  • ללבוש בגדים או תכשיטים שונים, בעיקר כאלה שכוללים סמלים או אביזרים שקשורים לסמים.

התנהגות

ילדכם עשוי:

  • לחוות שינויי התנהגות שאינם אופייניים לו
  • לחוות שינויים בהרגלי השינה – לדוגמה, אנרגיה גבוהה מדי לעומת ישנוניות או קושי להתעורר
  • להתחיל להשתמש במטהרי אוויר כדי להסתיר ריח של עשן או חומרים אחרים.

בריאות והיגיינה

ילדכם עשוי:

  • לחוות התפרצויות אקנה חריפות מהרגיל
  • להתחיל להשתמש במסטיקים מי פה או סוכריות לרענון הפה בפעם הראשונה, או בכמויות גדולות.

כסף

ילדכם עשוי:

  • לשאול או לבקש מכם יותר כסף מהרגיל
  • למכור חפצים או לגנוב כסף או פריטים אחרים מביתכם
  • להסתובב עם יותר כסף מהרגיל בלי סיבה נראית לעין.

אם אתם מוצאים אחד מהפריטים הבאים אצל ילדכם, כדאי לדבר איתו – אך לנסות לשמור על ראש פתוח:

  • אביזרים הקשורים לסמים, כגון מחטים, מקטרות (פייפ, באנגים וכדומה), ניירות גלגול או שקיות פלסטיק קטנות עם רוכסן
  • בקבוקים של טיפות עיניים – משמשים להסוואת עיניים אדומות או אישונים מורחבים
  • מרשמים לתרופות שחשבתם שאיבדתם.
  • בקבוקי תרופות. מתבגרים יכולים לעשות שימוש לרעה בתרופות מרשם הקיימות בבית

כיצד לדבר עם ילדכם על אלכוהול וסמים

אם הבחנתם בסימנים שהזכרנו או מצאתם דברים שמטרידים אתכם, קודם כל דברו עם ילדכם. זה לא יהיה קל, כנראה, אך זה חשוב מאוד לבריאותו המנטלית והגופנית לטווח הארוך. הצעדים הראשונים שעליכם לעשות הם לדבר איתו ולהקשיב לו בצורה פעילה, כדי להכיר בכך שיש בעיה ולהתחיל לטפל בה. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם.

לתכנן מראש

לפני השיחה קראו יותר על אלכוהול וסמים, כדי להתכונן לעזור לילדכם.

כדאי לתכנן ולתרגל את מה שתגידו כדי שתוכלו להישאר רגועים ככל האפשר.

לעודד את ילדכם לדבר

חשוב לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים, להקשיב ברוגע ולשמוע את הצד שלו. זה עלול להיות קשה, ודורש שתבחרו את הזמן המתאים לשניכם. אם ילדכם נמצא כרגע תחת השפעת סמים או אלכוהול, או שאתם עצבניים וכועסים מדי, השיחה לא תעלה יפה. נסו לבחור זמן שבו אתם מוכנים וילדכם פיכח.

לשמור על תקשורת חיובית

כשאתם ניגשים לשיחה רגועים וחיוביים, סביר יותר להניח שילדכם יספר לכם מה הוא עושה. האשמות, הרצאות וביקורת יגרמו לו להיסגר ועלולות להוביל לוויכוחים.

אל תגדירו את ילדכם כ”נרקומן” או “מכור”. זה עלול להיראות כאילו אתם הופכים זבוב לפיל או היסטריים מדי, ועלול לגרום לכך שילדכם לא ירצה להשתתף בשיחה.

להתמקד בהתנהגות

אם אתם מודאגים מהתנהגותו של ילדכם, נסו להתמקד בהתנהגות ולא באלכוהול או בסמים.

לדוגמה, יכול להיות שהוא מתנהג בתוקפנות, צועק, משקר או עושה דברים אחרים שנראים כמו תוצאה של שימוש באלכוהול ובסמים. אפשר להגיד משהו כמו, “שמתי לב שהתחלת לאחרונה להתנהג בתוקפנות בבית. אנחנו יכולים לדבר על זה?”. נסו להישאר רגועים ובחרו את מילותיכם בקפידה.

עוד דברים שאפשר לעשות אם ילדכם משתמש באלכוהול ובסמים

אחרי שתדברו עם ילדכם ותבינו מהי חומרת הבעיה, קראו עוד על החומרים הספציפיים שבהם הוא משתמש. שימו לב שהמידע הנוגע לסמים מציג בדרך כלל את התרחיש החמור ביותר, ולכן נסו שלא להיכנס לפניקה או להניח הנחות עד שתדעו יותר.

אתם יכולים להציע עזרה, אך אינכם יכולים “לרפא” את ילדכם. יכול להיות שהוא לא מוכן להודות שיש לו בעיה חמורה, וכלל לא ירצה את עזרתכם. אם הוא לא מוכן או לא מעוניין, פנו לייעוץ מקצועי על מנת להבין כיצד יש להתקדם. ראו את רשימת הגורמים המסייעים בתחתית המאמר.
אם אחד מילדיכם עובר תקופת שימוש קשה באלכוהול ובסמים, היא עלולה להשפיע על כל המשפחה. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים עם בן או בת הזוג ועם הילדים האחרים, כדי שתוכלו לתמוך זה בזה.

דברים נוספים שיש להביא בחשבון

אם לילדכם אכן יש בעיית שימוש באלכוהול או בסמים אחרים, יש לכם בוודאי שאלות רבות. השאלות משתנות בהתאם לכל משפחה, ויעלו אחרי שתבינו מה אתם ומשפחתכם צריכים, אך כדאי לשקול:

  • להוציא את האלכוהול מהבית
  • לאסוף את ילדכם בתום הבילוי אם יצא בלילה
  • למנוע, להתאים או להשגיח בקפידה רבה על דמי הכיס של ילדכם.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את ההתנהגות והגישה הרצויות כלפי אלכוהול וסמים. כמו כן, השגיחו ופקחו על השימוש והחשיפה שלו לאלכוהול ולסמים אחרים, השתמשו בעצמכם באלכוהול בצורה אחראית, שמרו על קשר עם ילדכם, והתמודדו עם התנהגותו באופן חיובי.

היכן לקבל עזרה

יש המון משאבים ואפשרויות תמיכה עבורכם, עבור ילדכם ועבור המשפחה. דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, המורה או אנשי צוות אחרים, שיוכלו להציע אסטרטגיות נוספות ולתת עצות מועילות.

הנה רשימת גורמים מסייעים בה תוכלו להיעזר:

  • הנהלת בית הספר וצוות המורים
  • הצוות הטיפולי (פסיכולוג/ית, יועץ/ת, עו”ס)
  • תחנות אל-סם
  • יחידות טיפול בנוער ברשויות המקומיות
  • מרפאות מתבגרים בבתי החולים או בקופות החולים
  • עמותת “אפשר” טלפון: 888-500-700-1
  • הרשות הלאומית למלחמה בסמים: 508-500-700-1
  • הקו הפתוח של משרד החינוך, התרבות והספורט: 003-222-800-1

בני משפחה וחברים, או מבוגרים אחרים שקרובים לילדכם, יכולים לעזור ולתמוך בכם ובילדכם. זכרו שהתמיכה למשפחה כולה חשובה בדיוק כמו העזרה לילדכם.

בקרו באתר הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול ובסמים למידע נוסף ואפשרויות ייעוץ ותמיכה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

דיכאון אחרי לידה: שיטות מעשיות לשיפור ההרגשה

מצאו מישהו שיקשיב לכם

כדי להתמודד עם חלק מהתסמינים של דיכאון אחרי לידה, כדאי לדבר על רגשותיכם ועל המחשבות שלכם. חשוב שתדברו עם מישהו שבאמת נוכח בחייכם ויכול להקשיב לכם במקום לתת עצות. מטפלים מקצועיים, אחות טיפת חלב, רופא, חבר או בן משפחה יוכלו לתת תמיכה כזו.

קחו פסק זמן

נטילת פסק זמן חיונית לתחושת הרווחה שלכם. חשוב לקחת פסק זמן קבוע שבו תעשו משהו שאתם נהנים ממנו. הורות לתינוק או לפעוט היא עבודה תובענית במיוחד, ובחברה של ימינו, סובלת מהערכת חסר. אימהות ואבות זקוקים לפסקי זמן קבועים, בדיוק כמו כל עובד אחר (ובעיקר כהורים, שנמצאים בכוננות 24 שעות ביממה!).

היענו להצעות עזרה או בקשו מבן או בת הזוג, מהמשפחה או מחברים להשגיח על הילד או הילדים שלכם על בסיס קבוע. יש הורים שמשתמשים בשירותי בייביסיטר, מעון, גן וכדומה. בקשו עזרה ועצה גם מאחות טיפת החלב.

פנו זמן להתעמלות ולאכילה נכונה

הרווחה שלכם קשורה ישירות לבריאותכם הגופנית. תרגול קבוע מגביר את רמות הסרוטונין במוח, וגורם לכם להרגיש טוב יותר. הליכה יומית מאפשרת לכם לצאת מהבית אל האוויר הצח, ולחוות שינוי כלשהו. כדי להפוך את ההתעמלות למהנה יותר, צאו להליכות קבועות עם הורים אחרים.

אכילה נכונה עשויה להוות אתגר רציני להורים עסוקים. הכינו מראש כמה דברים פשוטים, כמו ירקות טריים חתוכים ומוכנים לאכילה עם מטבלים, פירות, יוגורט, לחם מחיטה מלאה ומרק. סוגי המזון האלה משחררים אנרגיה בצורה איטית ויכולים להיות משביעים למדי. למידע נוסף, קראו את המאמרים  אכילה בריאה והתעמלות להורים ואורח חיים בריא להורים טריים.

עריכת שינויים בתחומים אלה עשויה להיות לא קלה בתקופות קשות, אך המאמץ משתלם ומתגמל. נסו להיעזר באנשים סביבכם ולקבל עזרה כדי לטפל בעצמכם.

צרו קשר חברתי עם הורים אחרים

מומלץ מאוד לבלות זמן עם הורים אחרים שאיתם תוכלו ליהנות ולהירגע. כשהכל נראה “קצת יותר מדי”, האפשרות להתקשר לחבר שמבין אתכם היא משמעותית מאוד. תוכלו להיפגש כשתרגישו צורך לצאת מהבית. כמו כן, אפשר להצטרף לקבוצת משחק או לקבוצת תמיכה. אחיות טיפת חלב יוכלו לכוון אתכם לקבוצות באזורכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים בגיל ההתבגרות

סקירה מהירה

  • מספר הלידות של נערות עד גיל 19 נמצא בירידה: בשנת 2004 תועדו 4,248 לידות של תינוקות חיים לנערות בגיל זה, ובשנת 2013 תועדו 3,166 לידות.
  • בשנת 2013 תועדו 1,826 מקרים של פנייה לוועדות להפסקת היריון של נערות עד גיל 19.
  • נערות ללא תמיכה בעת ההיריון צפויות יותר ללדת תינוקות הסובלים מסיבוכים בריאותיים כגון משקל לידה נמוך ופגות.
  • קבלת תמיכה נוספת תעזור להורים בגיל הנעורים להתמודד עם בעיות לימודיות והתנהגותיות שעשויות להופיע אצל ילדיהם.
  • מחקרים מראים כי הורים בגיל הנעורים שמקבלים הזדמנות להשלים את השכלתם, נהנים בטווח הארוך מהזדמנויות טובות יותר בעתיד עבורם ועבור ילדיהם.

האתגרים

בנות נוער נכנסות להיריון מסיבות שונות, אך הן מסתכנות בהיריון יותר מאשר נשים מבוגרות יותר כיוון שאינן נוטות להשתמש באמצעי מניעה (הן עשויות לחשוב, “לעולם לא אכנס להיריון”), או כיוון שיש להן תפיסה רומנטית של לידת תינוקות וגידול ילדים.

יש בנות נוער שנמצאות בסיכון גבוה יותר ללדת תינוקות מאחרות בגילן, למשל:

  • בנות שחוות עימותים קבועים במשפחה
  • חוו אלימות והתעללות מינית בילדותן
  • בנות לאימהות שילדו בגיל צעיר
  • חיות בהסדרי מגורים לא יציבים
  • מתקשות בבית הספר
  • מגיעות מרקע סוציו-אקונומי חלש
  • אביהן נעדר מחייהן
  • בעלות הערכה עצמית נמוכה.

ההיריון מקשה על הנערות לקבל השכלה נאותה או למצוא עבודה. הצורך לשלב בין האחריות שמביאה עמה ההורות לבין העבודה, בית הספר והחיים החברתיים עלול להיות מעייף מאוד. כמו כן, קשה מאוד להשיג מסגרת טיפולית, ודאי מסגרת מסובסדת. הבעיות הללו מקשות עוד יותר על ההתמודדות הכלכלית, ועלולות לגרום לתחושות בדידות וריחוק של ההורים מחבריהם וממשפחתם.

מצד שני, הורים בגיל הנעורים עשויים לגלות שיש להם את כל האנרגיה שבעולם כדי להתרוצץ אחרי הפעוטות בלי להתעייף. כמו כן, הם יכולים להתמודד טוב יותר עם אורח החיים החדש של ההורות; למשל, קל להם יותר להתמודד עם חוסר או מיעוט שינה. עם זאת, נשים צעירות שנכנסות להיריון ועדיין לא סיימו להתפתח מבחינה גופנית, עלולות להתקשות לקיים שני גופים מתפתחים בו זמנית.

יש הורים צעירים מאוד שמגלים שהם עסוקים כל כך בניסיון להתמודד עם שאר התחומים בחייהם עד שלעיתים, אינם נותנים די תשומת לב לילדיהם. דברים נוספים מעסיקים אותם, כגון סיום בית הספר, עבודה או מציאת עבודה, ולכן הם עשויים להרגיש שאינם נהנים מהילדים או חווים סיפוק בדומה להורים מבוגרים יותר.

עזרה נוספת

אם את אֵם צעירה, יש כמה דרכים שבהן תוכלי לעזור לעצמך ולילדך. בקשי עזרה ותמיכה ממשפחתך, מהחברים ומשירותים קהילתיים שונים, כדי שתוכלי להתמודד טוב יותר עם מצבך.

  • בדקי אם יש דרך שבה תוכלי לסיים את לימודי התיכון, אם עדיין לא סיימת. אפשר להגיע לשיעורי ערב, בזמן שבן הזוג, חבר או הורה שומר על ילדך. בטווח הארוך, השכלה נאותה תגביר את סיכוייך למצוא עבודה, והלימודים יעזרו להפיג את תחושת הבדידות.
  • בדקי אם את יכולה להישאר לגור עם הורייך כשהילד קטן, כדי שתוכלי להתמודד טוב יותר עם לחצי הטיפול בו או עם קושי כלכלי. יכול להיות שהורייך יוכלו גם לגבות אותך בעת הצורך, ואפילו לחלוק איתך כמה טיפים שהם זוכרים מאז שאת עצמך היית תינוקת.
  • אם את לבדך או חיה מחוץ לבית המשפחה, בדקי לאילו קצבאות ותמיכה כלכלית את זכאית.
  • צרי קשר עם טיפת חלב ובדקי אם יש קבוצות תמיכה להורים. קבוצות אלה יכולות לתמוך בך רגשית וגם לתת לך מידע על התפתחות הילד ועל שירותי הבריאות.
  • בדקי אם ישנם שירותי ייעוץ עירוניים. הייעוץ יכול לעזור להורים להתמודד עם הדברים שמעסיקים אותם וכן עם נושאים הקשורים להיותם הורים בגיל צעיר.
  • דברי עם מומחים שונים שאת פוגשת – רופא המשפחה, אחות טיפת חלב, רופא הילדים  או מומחים אחרים שקשורים לטיפול בילד – כדי ללמוד כיצד ליצור את הסביבה הביתית הטובה ביותר עבור ילדך. כמו כן, הם יוכלו לעזור לך ללמוד על נושאים כגון תזונה, בריאות והתפתחות רגשית.
  • ישנה חשיבות רבה בקיומה של מערכת תמיכה ובהיעזרות בה. נסי למצוא את האדם, הארגון או המקום המהווים עבורך כתובת בטוחה ולהיעזר בהם ככל האפשר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים להסתגל אחרי פרידה או גירושים

כיצד לדבר עם ילדכם על פרידה וגירושים

פרידה וגירושים מובילים בדרך כלל לשינויים גדולים מאוד בחיי המשפחה. יכול להיות שילדכם יהיה מוטרד מהשינויים. ייתכן שתיתקלו בהתנהגות שאינכם אוהבים. מותר לו להרגיש מוטרד ועצוב, וכדאי שיידע שזוהי תקופה קשה לכולם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשוחח עם ילדכם על השינויים שיקרו בעקבות הפרידה או הגירושים.

שמרו על גישה פשוטה

ילדכם אינו צריך לדעת את כל הפרטים, אך יש לו זכות לדעת מה קורה, ושהמצב ישתפר בהמשך. הסבירו לו את המתרחש בשפה ברורה, פשוטה וכנה ככל האפשר, בהתאם להבנתו. לדוגמה, “שנינו אוהבים אותך ונמשיך לדאוג לך, אבל החלטנו שעדיף לכל המשפחה אם אבא ואני נגור בנפרד”.

הקדישו זמן למחשבה על שאלות קשות

אם ילדכם שואל אתכם שאלות קשות, כגון “אני הולך לגור גם בבית של אבא וגם כאן?”, שאלו אותו, “מה שמעת?” כך תוכלו לבדוק מה הוא כבר יודע ומה אינו מבין.

לפעמים לא תדעו כיצד לענות על שאלה קשה, ולכן, תנו לעצמכם זמן לחשוב. אם אינכם יכולים לענות באותו רגע, אמרו לילדכם שתחזרו אליו עם תשובה. אפשר להגיד “אני לא יודעת, אבא שלך ואני עדיין עובדים על זה. אבל אני כן יודעת שתבלה מספיק זמן עם כל אחד מאיתנו”.

אם הוא שואל אתכם שאלות מורכבות בנוגע לבן או בת הזוג לשעבר, עודדו אותו לשאול אותם ישירות. אם היחסים שלכם עם בן או בת הזוג לשעבר במצב סביר, ספרו להם שילדכם שאל כמה שאלות.

קראו בין השורות

ייתכן שהשאלות של ילדכם נובעות מחששות ספציפיים. לדוגמה, אם שאל מתי אימא חוזרת לגור בבית, יכול להיות שהוא חושש שלא יוכל לראות אותה. שאלו אותו מה מדאיג אותו, והרגיעו אותו במילים פשוטות שיראו לו שאתם מבינים את חששותיו. למשל, “אל תדאג – אתה עדיין תפגוש את אימא כל שבוע”.

קבעו שיחת המשך

סביר להניח שילדכם ימשיך לחשוב על הנושא גם אחרי שתסיימו לדבר, ולכן, התכוננו מראש לענות על שאלות נוספות. קבעו שיחה מיוחדת, שתאפשר לו לדון שוב בחששותיו. אפשר לדבר מיד אחרי ארוחת הערב, לפני שקוראים סיפור או בזמן משחק משותף. נצלו את ההזדמנות כדי לעדכן אותו בהתפתחויות החדשות, אם יש.

דברו על רגשות

בשלב מסוים ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה טבעי ואפילו בריא. חשוב שיידע שאתם אוהבים אותו, שרגשותיכם אינם באשמתו, ושהמצב ישתפר.

הביעו את רגשותיכם באופן רגוע ובריא, כך תראו לו שמותר גם לו להרגיש ולהפגין רגשות. כשהוא מביע את רגשותיו, שקפו לו בחזרה מה לדעתכם הוא מרגיש, כדי לתת לו הזדמנות לחקור ולהבין את רגשותיו טוב יותר. אמרו, למשל, “אני רואה שאתה מוטרד”, או “אני מבין שזה מעציב אותך”.

יכול להיות שתתקשו להקשיב לכעס או לתחושת הפגיעה של ילדכם, אך זכרו: גם הוא צריך לדבר.

הציעו לו לדבר עם מישהו אחר

לפעמים קל יותר לילדים לחלוק את רגשותיהם ומחשבותיהם עם מישהו שאינו הוריהם. חשוב מאוד לדבר, ולכן, עודדו את ילדכם לדבר עם מבוגר אחר שאתם סומכים עליו – חבר, מורה, דודה, דוד, בן דוד או סבא וסבתא.

דרכים נוספות שיעזרו לילדים להתמודד עם פרידה או גירושים

המשיכו בשגרות ובטקסים המשפחתיים

שגרות תורמות לתחושת הביטחון של ילדים, ולכן כדאי להמשיך בהן ככל האפשר גם בעת פרידה או גירושים. נסו לזהות את השגרות הקטנות שבאמת חשובות לילדכם, כמו לשחק מדי יום עם חבר, או לקרוא ספר מיוחד לפני השינה. הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהדברים האלה לא ישתנו. אם אפשר, נסו שלא לשנות דברים גדולים דוגמת בית הספר. הישארות בסביבה המוכרת, עם החברים, המורים והשגרה הידועה יעזרו לו להתמודד עם המצב.

כמו כן, כדאי להמשיך בטקסים המשפחתיים. האופן שבו אתם מעירים את ילדכם בבוקר, או מה שאתם אומרים לו לפני השינה – כל אלה הם טקסים מרגיעים שקל לתחזק.

תמיד אפשר ליצור שגרות חדשות וגם להתאים את הטקסים הקיימים. לפעמים אלה שינויים הכרחיים, בעיקר אם המסגרת החינוכית משתנה או אם רמת ההכנסה שלכם ירדה. אם ילדכם גדול דיו, נסו לחשוב ביחד על שגרה חדשה.

תנו לילדים לקבל כמה החלטות

שלבו את ילדכם בקבלת החלטות קטנות שנוגעות לענייני היומיום, כמו איך לסדר את חדרו או מה יאכל לארוחת הערב, כדי לתת לו תחושת שליטה. אם יש לכם ילד גדול יותר, שאלו אותו כמה זמן ירצה לבלות איתכם או עם ההורה האחר.

תיהנו ביחד

הקדישו זמן לדברים מהנים, גם אם מדובר בדברים קטנים, כמו לרקוד ביחד לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. עשו גם דברים לא מתוכננים לפעמים – למשל, לארוז את ארוחת הערב ולאכול אותה בפארק.

ידעו את צוות הגן, בית הספר או המסגרת החינוכית

אחרי פרידה או גירושים עלולים להיות שינויים בהתנהגותו של ילדכם, שמסמנים כי הוא זקוק לתמיכה נוספת. הצוות החינוכי שלו יוכל לחפש את הסימנים האלה, ואולי אפילו לעזור בדברים נוספים.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם

מדוע כדאי לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם

ילדכם הוא חלק בלתי נפרד מחייכם, והאנשים שקרובים אליכם יעריכו אם תספרו להם כיצד אתם מרגישים בנוגע לאבחנה שקיבל. ככל שבני המשפחה והחברים יבינו יותר את מצבו ואתכם, כך יוכלו לתמוך בכם יותר. כמו כן, השיחה עם בני המשפחה והחברים יכולה לעזור לכם להשלים עם האבחנה ולהרגיש שהיא אמיתית.

אם יש לכם בן או בת זוג, דברו זה עם זה כדי לתמוך אחד בשני בזמנים הקשים ולחזק את מערכת היחסים ביניכם. אם יש לכם ילדים נוספים, הקשיבו להם ודברו איתם על רגשותיהם, כדי שתוכלו לתמוך גם בהם.

לדבר על הצרכים המיוחדים: מתי, עם מי ומה

אתם אלה שמחליטים מתי להתחיל לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם, עם מי וכמה תגידו.

מתי

מותר לכם לקחת את הזמן ולהשלים עם האבחנה לבדכם – אם עדיין אין לכם חשק לספר, אף אחד לא חייב לדעת מיד. גם כשתתחילו לדבר על כך עם אנשים, אתם אלה שקובעים את הקצב. לדוגמה, אם קשה לכם לדבר עם מישהו על הצרכים המיוחדים של ילדכם, מותר להגיד, “תודה על ההתעניינות, אבל לא מתאים לי לדבר על זה כרגע”, או “אני מעדיף לדבר על זה בשלב מאוחר יותר”.

עם מי

בשלב מסוים תצטרכו לספר לאנשים על הצרכים המיוחדים של ילדכם. המטפלים והמורים שלו יצטרכו לדעת, לדוגמה, כדי להבין כיצד לעזור לו באופן הטוב ביותר. בני המשפחה והחברים הקרובים ודאי ירצו לדעת מה אפשר לעשות כדי לעזור לכם.

עם זאת, אתם אלה שתחליטו לאילו אנשים אחרים לספר, בהתבסס על מידת הקרבה שלהם ועד כמה לדעתכם יוכלו לתמוך בכם.

מה

אינכם חייבים לספר את כל הפרטים לכל אחד. חלקו את כמות המידע שנוחה לכם. לדוגמה, אם מדובר במישהו שלא סביר שתפגשו יותר מכמה פעמים, תוכלו לבחור להיות מנומסים ולתת לו רק את המידע הבסיסי.

תכננו מראש מה להגיד לאנשים שונים. אפשר לתרגל זאת בבית בקול רם, לבד, עם בן או בת הזוג או עם מבוגר אחר. מומלץ שאתם ובני זוגכם תחלקו את האחריות על קיום השיחה עם אנשים אחרים.

מה שתגידו על ילדכם עשוי להשפיע על האופן שבו אנשים אחרים מסתכלים עליו וכיצד הם מדברים עליו. אם תדברו קודם כל על החוזקות שלו ורק אחר כך על הצרכים המיוחדים, תעודדו את האחרים להסתכל עליו כעל אדם שלם, ולא רק כמישהו עם מוגבלות או מצב רפואי מיוחד. לדוגמה, “אנחנו ממש מרוצים שדין התחיל לדבר קצת. בקרוב נוכל להתחיל ללמד אותו לחבר שתי מילים יחד”.

עם הזמן יהיה לכם קל יותר לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם. תצליחו לשפוט טוב יותר עם מי לדבר, מה להגיד וכיצד להגיד זאת.

לדבר עם אנשים שונים על הצרכים המיוחדים של ילדכם

בן או בת הזוג

ייתכן שאתם ובני זוגכם תסתכלו על הצרכים המיוחדים של ילדכם בצורה שונה, וזה טבעי. קבלו את ההבדלים ביניכם כדי לחזק את מערכת היחסים. אנשים שמרגישים שמקבלים אותם בזכות עצמם מוכנים יותר להקשיב ולקבל הצעות ועצות. כך יהיה לכם קל יותר להעריך את הדברים החיוביים ולפתור את חילוקי הדעות ביניכם, ולהגיע לאינטימיות גדולה יותר ולרצון טוב במערכת היחסים.

קבלה הדדית יכולה להפחית את רמות המתח ואת האתגרים שעולים בעת גידול הילדים ביחד, ולעזור לכם ולבן או בת הזוג להתרגל לשינויים שעשויים להגיע עם ילד עם צרכים מיוחדים.

דברו אחד עם השני על הרגשות שלכם כדי להבין זה את זה טוב יותר. הבנה טובה יותר מובילה למערכת יחסים חזקה יותר. משפטי “אני” עשויים לעזור – למשל, “אני מרגיש קצת בדיכאון השבוע כי…”, או “תהיתי אם נוכל לעשות את זה אחרת”.

הקשיבו זה לזה בלי להיות שיפוטיים, כדי לתמוך רגשית היטב אחד בשני. במהלך שיחה על נושאים קשים, הראו שאתם מקשיבים ואמר דברים כגון, “אני מבינה למה אתה מתכוון”, או “לא הבנתי שכך את מרגישה”.

ילדים עם התפתחות תקינה

סביר להניח שלאחים ולאחיות של ילדכם יהיו שאלות, דאגות ורגשות בקשר לאחיהם, ללא קשר לגילם. ילדכם עשוי לשאול שאלות כמו, “זה באשמתי?”, “זה יעבור?” או “אני עלול להידבק?”. הקלו על דאגותיו וענו על השאלות בצורה כנה ככל האפשר ובשפה שמתאימה לגילו. ספרו בצורה חיובית ומציאותית על מה שעתיד לקרות לאח המתמודד עם צרכים מיוחדים.

עודדו את ילדכם לספר לכם על מחשבותיו ורגשותיו, והקשיבו לו בלי שיפוטיות או האשמה, כדי להעביר לו את המסר שמותר לו להרגיש כל דבר. אמרו לו, לדוגמה, “אני מבינה שאתה כועס כשדנית מושכת לך בשיער”. ספרו לו על חלק מרגשותיכם, למשל, העצב והתסכול שאתם חשים, וכן הגאווה והאושר.

דברו איתו על האופן שבו הצרכים המיוחדים עשויים להשפיע על חיי היומיום של המשפחה – למשל, “תצטרכי להיות סבלנית כשאת משחקת עם דוד. הוא צריך לתרגל משחק בתורות”.

החברים והמשפחה

ספרו לחברים קרובים ולבני המשפחה מה קורה, כדי שיוכלו לספק לכם תמיכה רגשית ופרקטית. קבלת המידע על הצרכים המיוחדים של ילדכם תעזור להם להבין ולפתח איתו מערכת יחסים טובה, וההבנה שלהם תעזור לכם להרגיש מחוברים ונתמכים יותר.

סביר להניח שלחברים ולבני המשפחה יש פחות ניסיון עם צרכים מיוחדים וייתכן שלא יידעו מה לעשות. אם גם אתם הרגשתם כך בהתחלה, ספרו להם שכולכם עדיין לומדים. כדי לעזור להם להבין טוב יותר, כדאי להסביר מה אתם כבר יודעים, להבהיר דברים שאינם מבינים ולהגיד להם מה יעזור לכם.

לדוגמה, “לנעמי יש שיתוק מוחין. זה אומר שהיא לא יכולה לשלוט היטב בשרירים שלה. היא עובדת על התנועתיות שלה עם פיזיותרפיסטית מדי שבוע”. הראו להם כיצד ליצור קשר עם ילדכם. למשל, “פשוט תשחקו עם נעמי ותיהנו איתה. היא ממש אוהבת ספרים. יהיה נהדר אם תוכלו פשוט להקריא לה איזה ספר”.

תגלו שרוב האנשים יגיבו באופן תומך, רגיש ומועיל. עם זאת, לפעמים אנשים מגיבים בדרכים פוגעניות ומזיקות. הדבר עשוי להיות קשה במיוחד אם הוא מגיע מצד בני משפחה וחברה, ועלול לגרום לנתק. במצב כזה, אל תישארו עם התחושות הקשות לבד. שתפו את הקרובים אליכם או פנו לאיש מקצוע לסיוע.

הורים אחרים לילדים עם צרכים מיוחדים

לעיתים קרובות תוכלו להיעזר בתמיכה ומידע מצד הורים לילדים אחרים עם אותה מוגבלות, בין אם תפגשו אותם בקבוצות תמיכה, ובין אם תכירו וירטואלית בפורומים. הקשיבו לעליות ולירידות בחייהם, וגלו כיצד התמודדו עם תגובות שליליות מאנשים אחרים.

שיתוף הרגשות העמוקים והסותרים שלכם עם אנשים אחרים שמרגישים אותו דבר יוכל ליצור קשרים חזקים ולעזור לכם להסתגל למצב.

ילדכם בגן או בבית הספר

ילדים והורים אחרים צפויים להגיב לילדכם בהתאם לתגובתם של המורים שלו. כלומר, על המורים לקבל מכם מידע נכון ומדויק בנוגע לילד. סביר להניח שתצטרכו לקיים איתם שיחות קבועות. אפשר לבקש מהעובדת הסוציאלית שמלווה אתכם לדבר עם המורים על האבחנה של ילדכם, על הטיפולים, השגרות המשפחתיות, החוזקות וצורכי הלמידה שלו או להכין אתכם לשיחות הללו.

תוכלו לערוך שיחה עם כל הילדים במסגרת החינוכית ולספר להם מה ילדכם אוהב לעשות. לדוגמה, “דליה ממש אוהבת לבנות בדופלו. היא בונה מגדלים מדהימים. היא ממש תשמח אם תגידו לה בוקר טוב כשאתם באים ותשחקו איתה בלגו”.

מדוע לפעמים קשה לדבר עם אחרים

לפעמים קשה לדבר עם אנשים אחרים על הצרכים המיוחדים של ילדכם. זה טבעי, ועשויות להיות לכך סיבות רבות:

  • אתם עדיין לומדים להשלים עם האבחנה וכל הרגשות עדיין גואים בכם.
  • אינכם מוכנים לדבר עדיין. אולי אתם מנסים להבין קודם את האבחנה.
  • אתם רוצים להישמע חיוביים, אך מתקשים לעשות זאת.
  • אתם חוששים שתתנהגו בצורה רגשנית.
  • אנשים שאינכם רוצים לחלוק עימם את האבחנה שואלים על כך.
  • אתם מודאגים מהתגובות של אנשים אחרים.
  • אתם חשים שלוחצים עליכם להגיד יותר ממה שרציתם.

זכרו, אתם אלה שמחליטים מתי להתחיל לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם, עם מי וכמה תגידו. אינכם חייבים להגיד שום דבר שאינכם מוכנים אליו. מותר לציין שאינכם מוכנים לדבר כעת, או פשוט לשנות נושא.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

איך לנהל שיחות מורכבות או מביכות עם מתבגרים

הידעתם?

  • נטייה מינית, פעילות מינית ובריונות הם שלושת הנושאים שהורים הכי מתקשים לדבר עליהם עם ילדיהם המתבגרים.
  • בנות נוטות לדבר עם הוריהן יותר מבנים, ובני נוער בתחילת גיל ההתבגרות נוטים יותר לדבר עם הוריהם מאשר בנים גדולים יותר.

שיחות מורכבות: עקרונות הבסיס

שיחות מורכבות כוללות כל נושא שעלול להביך אתכם או את ילדכם, להיות שנוי במחלוקת או לעורר דיון שיתחמם במהירות ואפילו יתפוצץ. מין, נטייה מינית, אוננות, סמים, אלכוהול, קשיים בלימודים, עבודה וכסף – כל אלה נושאים שעלול להיות קשה לדבר עליהם. טבעי שתרגישו לא בנוח לדבר על הדברים האלה. הכנה טובה מראש תעזור לכם להרגיש בטוחים בעצמכם ולהתמודד בנוחות גם עם שיחות קשות.

חשוב לזכור שהילדים עסוקים בנושאים הללו בשלבים מאוד מוקדם, לעיתים אפילו הרבה לפי שאנחנו מעלים על דעתנו שהם עסוקים בכך. ילדים בדרך כלל יתעניינו וישאלו בהתאם לרמת ההבנה שלהם ולגילם, לכן- השאירו להם מקום לשאול ולהתעניין. כדאי להתחיל לשוחח על נושאים אלו כבר בגיל צעיר, אפילו בגן או בבית הספר היסודי, ברמה המתאימה לגיל הילד שלכם. קיומו של שיח מתמשך אודות נושאים מורכבים הופך את נושא השיחה להרבה פחות מביך בגיל ההתבגרות.

להתמודד עם שיחות מורכבות

אין תסריט קבוע לשיחות מורכבות ולנושאים מורכבים. עם זאת, כדאי לחשוב על כמה מהנושאים הללו לפני שילדכם שואל עליהם. אם תחשבו מראש על כמה נקודות עיקריות שקשורות למין, אלכוהול, מסיבות וכדומה – ואפילו תתרגלו חלק מהן – לא תיתפסו לא מוכנים כשילדכם ישאל שאלה מורכבת על מין בזמן הנהיגה!

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להתמודד עם שיחות מסוג זה.

תגובה ראשונית

  • נסו להישאר רגועים. גם אם אתם בהלם, היו כנים והבטיחו לילדכם שתדברו על הנושא. כך הוא ירגיש שהוא יכול לדבר איתכם על כל דבר.
  • הדבר הראשון שתגידו צריך להראות לו שאתם שמחים שביקש לדבר איתכם. למשל, “אני כל כך שמחה שאת בוטחת בי ומבקשת עזרה”.
  • הקשיבו לילדכם. תנו לו הזדמנות לדבר על מה שעובר עליו, בלי שתנסו לתקן את המצב. לעתים קרובות, בני נוער אינם מצפים מכם לתקן שום דבר – הם רק רוצים שתקשיבו.
  • אל תהיו ביקורתיים, שיפוטיים או רגשניים. אם אתם צריכים לשחרר קיטור, דברו עם מבוגר אחר כשילדכם אינו בסביבה.
  • הודו לילדכם שבא לדבר איתכם.

הצעדים הבאים

  • אם אתם צריכים קצת זמן להירגע או לחשוב לפני שאתם מדברים, קבעו זמן לשיחה מאוחר יותר באותו יום. אל תחכו אפילו עד מחר. ככל שתחכו יותר, כך יהיה קשה יותר לדבר. ילדכם עלול בינתיים להמשיך לבד, במחשבה או במעשה, בלי עזרתכם.
  • אם הוא רוצה שתעזרו לו בנושאים מסוימים ואינכם יודעים מה לייעץ לו, אמרו לו. הציעו לחשוב איתו ביחד כדי להבין מה הוא רוצה לדעת – למשל, על מניעת היריון, מיניות, אלכוהול וכדומה.
  • אם ילדכם מבקש עזרה במצב מורכב, קראו את המאמר על פתרון בעיות שמציע צעדים למציאת פתרון.
  • אם הוא מבקש את דעתכם, ספרו לו כיצד אתם רואים את המצב במקום להגיד לו מה לעשות. למשל, “אני מעדיף שלא תקיים יחסי מין עד גיל מבוגר יותר. אבל אם אתה מתכוון לעשות את זה עכשיו, בוא נחשוב איך לעשות את זה בצורה בטוחה”.

מחקר שנערך על תקשורת בנושאי מין גילה שבני נוער פחות חרדים ופחות צפויים להירתע מלדבר עם הוריהם על מין כאשר הוריהם פתוחים יותר לרעיונות ולדעות שלהם. הישארו רגועים, אגביים ונינוחים ושמרו על אווירה לא פורמלית כדי לשמר את קווי התקשורת ביניכם פתוחים.

יתרונותיהן של השיחות הקשות

היכולת לנהל שיחות מורכבות ביחד עם ילדכם מצביעה על מערכת יחסים בריאה, ועוזרת לכם לשמור על קרבה ואמון. אם אתם חמים, מקבלים, לא שיפוטיים ולא ביקורתיים, ופתוחים למשא ומתן ולשינוי מגבלות, ילדכם ירגיש חיבור גדול יותר אליכם. סביר יותר להניח שילדכם ירצה לשוחח איתכם על נושאים כאלה בעתיד.

כשאתם יודעים מה מתרחש בחייו של ילדכם, קל יותר לעזור לו להתמודד עם מצבים קשים. השיחה על נושאים מורכבים מאפשרת לילדכם לבדוק את האפשרויות שעומדות בפניו, ולהבין אם הן האפשרויות הנכונות עבורו.

נסו שלא להימנע מקיום שיחות מורכבות עם ילדכם. אם תימנעו, ילדכם עלול לקבל החלטות בעלות תוצאות שליליות. לדוגמה, מתבגר פעיל מינית שאינו מבקש מידע על אמצעי מניעה עלול למצוא את עצמו מתמודד עם היריון בלתי רצוי או עם מחלת מין. סביר להניח שילדכם יחוש מבוכה רבה יותר מכם כשתדברו על מין, אבל אם הוא רוצה לדבר איתכם, הצורך בשיחה עולה על המבוכה שהוא חש.

מה לעשות כשילדכם אינו מוכן לדבר

חלק מהמתבגרים אינם רוצים בשום אופן לדבר עם הוריהם על נושאים קשים בגלל גיל, מגדר או התנסות מהעבר. לדוגמה, בני נוער שדיברו עם הוריהם בעבר וזכו לתגובה שהביעה כעס או מורת רוח עלולים להירתע משיחה על נושאים שנויים במחלוקת.

אם ילדכם אינו רוצה לשוחח איתכם, נסו את הדברים הבאים:

  • פנו לעצמכם זמן לשיחה משותפת מדי יום. שאלו אותו שאלות פתוחות, והראו לו שאם הוא רוצה לדבר – תשמחו להקשיב. כך תוכלו להישאר בקשר עם ילדכם ולעזור לו להרגיש נוח יותר לפנות אליכם בעתיד.
  • התעדכנו בתחומי העניין של ילדכם כדי למצוא נושאי שיחה ולהראות לו שאתם מתעניינים ברווחתו.
  • אם ילדכם אינו רוצה לדבר איתכם, אפשר לבקש ממבוגר אחר לשוחח איתו, כמו קרוב משפחה, מורה, יועץ או שכן.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לתמוך בעצמאות הגוברת של ילדכם

לתמוך במסעו של ילדכם אל העצמאות

כדי להפוך למבוגר כשיר, ילדכם חייב ללמוד כיצד:

  • להסתמך עליכם פחות, ולקחת אחריות רבה יותר
  • לקבל החלטות ולפתור בעיות
  • להבין מה הם הערכים החשובים לו
  • לעצב זהות משלו.

עם זאת, אין זה נדיר שהורים ובני נוער חלוקים בדעתם בנוגע למידת העצמאות – כמה עצמאות יש לתת לאדם צעיר ומתי. טבעי לחשוש שאם תתנו לילדכם עצמאות רבה מדי בגיל צעיר מדי, הוא עלול להתנהג בצורה מסוכנת, ושתרצו לשמור על ביטחונו. אולם ילדכם צריך לעשות כמה טעויות, לחקור ולהתנסות בחוויות חדשות. הן יעזרו לו ללמוד שיעורים חשובים בחיים, לקבל החלטות נבונות יותר ולפתח את מוחו.

כדי לשמור על איזון בין צורכי ילדכם לבין החששות שלכם, כדאי לתחזק מערכת יחסים חיובית ותקשורת פתוחה ביניכם לבינו, ועל סביבה משפחתית בריאה. האופן שבו ילדכם מפתח עצמאות, והאופן שבו אתם מכוונים את התהליך, מושפעים מהרקע ומהאמונות התרבותיים של משפחתכם. זכרו שילדכם עובד קשה כדי לאזן בין הציפיות של בני המשפחה לבין הציפיות של חבריו.

בני נוער עובדים קשה כדי להבין מי הם, ופעמים רבות הם נתקלים בשאלות גדולות ולא פשוטות. גם אתם וגם ילדכם לומדים כיצד לאזן בין הצורך בעצמאות לבין ההכוונה ההורית. אל תחמירו עם עצמכם אם לא הכל מושלם כל הזמן.

טיפים להגברת העצמאות של בני נוער

תנו לילדכם המון אהבה ותמיכה

הן חיוניות להערכה העצמית שלו. לאנשים צעירים שמרגישים טוב עם עצמם יש בדרך כלל ביטחון עצמי גדול יותר, שמאפשר להם לגלות מי הם ומה הם רוצים לעשות בחיים. לא תמיד  ילדכם ירצה לקבל מכם הבעות חיבה גופניות, אך יש עוד דרכים להראות אהבה ותמיכה:

  • להפגין עניין בתחומי העניין של ילדכם, תחביביו וחבריו
  • לפנות זמן ולהקשיב כשהוא צריך לדבר
  • לתת לו מרחב ופרטיות
  • להגיד “אני אוהב/ת אותך” לעתים קרובות.
  • לפרגן ולחזק על הישגים, ועל נסיונות להישגים גם אם לא צלחו

כבדו את הרגשות והדעות של ילדכם

נסו להתכוונן לרגשותיו של ילדכם. זכרו שיכול להיות שהוא מבולבל ומוטרד בגלל השינויים הגופניים, החברתיים והרגשיים שמביא עמו גיל ההתבגרות – אך אתם עדיין המקור העיקרי לתמיכה רגשית ויציבות  בתקופה זו.

התייחסו לדעותיו ברצינות, כדי לתת תמריץ חשוב להערכה העצמית שלו. עם זאת, היו מוכנים לעובדה שדעותיו עשויות להיות שונות משלכם. אפשר להשתמש בסיטואציה הזו כהזדמנות לדבר על כך שלעתים, לאנשים יש דעות ונקודות מבט שונות.

ניהול שיחה פתוחה ורגועה על הדעות והרגשות שלכם, עוזר לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים, ומראה לילדכם כיצד להתייחס לאחרים בדרכים חיוביות.

קבעו כללים משפחתיים ברורים והוגנים

קביעת כללים משפחתיים בנוגע להתנהגות, תקשורת ומנהגים בחברה תעזור לילדכם להבין היכן עוברים הגבולות ולמה אתם מצפים. כמו כן, הכללים עוזרים לכם להתייחס לילדכם בצורה עקבית. לאחר קביעת הכללים, נסו ליישם אותם באופן עקבי.

ככל שהילדים גדלים, הם יכולים לתרום יותר לקביעת הכללים וכן לקביעת ההשלכות על הפרתם. שלבו את ילדכם בשיחה על הכללים, והגיעו איתם להסכמות משותפות, כדי לעזור להם להבין לעומק את העקרונות שעומדים מאחוריהם. הסבירו לילדכם שלכל משפחה כללים שונים, ושייתכן שלחבריו יש כללים אחרים, או מספר שונה של כללים.

אם תציבו גבולות הדוקים מדי, אתם עלולים למנוע מילדכם את המרחב לצמוח ולנסות חוויות חדשות, ולעורר התנגדות מצידם. תקופה זו משמשת עקומת למידה לשניכם. היו מוכנים לניסוי וטעייה.

כדאי לערוך שיחה עם ילדכם על האופן שבו כללים ומגבלות עוזרים למתבגרים לפתח עצמאות. אמון ותקשורת הם חלק ניכר מכך. השיחה תעזור לכם לראות כיצד אתם כהורים מצפים לדברים שונים מהגבולות ומהמגבלות שאתם מציבים לילדכם.

התייחסו לילדכם באופן תואם גיל ושלב

בני נוער צעירים יותר עשויים לחשוב שהם מוכנים לקבל החלטות בעצמם, אך לעתים קרובות, מיומנויות קבלת ההחלטות שלהם עדיין אינן מפותחות מספיק להתמודדות עם אחריות רבה ללא עזרתכם. הסבירו לילדכם הצעיר מדוע ילדים צעירים ובוגרים יותר מקבלים תחומי אחריות שונים ובמידה שונה.

סביר להניח שהעצמאות שילדכם מבקש – וכמות העצמאות שתתנו לו – תשתנה במהלך שנות ההתבגרות. התכוננו להתאים את הכמות ולהמשיך לדון עליה ביחד, בהתאם לעקומת הלמידה.

עזרו לילדכם לפתח מיומנויות קבלת החלטות

  • חשבו יחד מהן אפשרויות הפעולה השונות
  • דברו על היתרונות והחסרונות בכל פעולה
  • שקלו את היתרונות והחסרונות כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר
  • חשבו מה לעשות אם הדברים משתבשים
  • תנו לילדכם משוב על האופן שבו התמודד עם התהליך.

כדאי להכניס את ילדכם לתהליך קבלת ההחלטות המשפחתי. זוהי הזדמנות נוספת לתת דחיפה להערכה העצמית שלו, ולהראות לו שאתם מעריכים את דעותיו.

כשמדובר בהחלטות גדולות שמשפיעות על ילדכם – לדוגמה, בנוגע לבית הספר, לימודי המשך, שהייה בחוץ בשעות מאוחרות וכדומה – השתדלו לקבל את ההחלטות האלה איתו, לא עבורו. קראו את המאמר פתרון בעיות כדי לעבד יחד את ההחלטות.

המוח של ילדכם המתבגר ממשיך להתפתח עד תחילת שנות העשרים לחייו – ובפרט החלק שאחראי על קבלת ההחלטות – והוא עדיין לומד כיצד לשלוט בדחפים. בני נוער, ובעיקר הצעירים שבהם, אינם מסוגלים כל כך להבין את ההשלכות של התנהגותם.

תנו לילדכם הזדמנויות בטוחות להתנסות בעצמאות

פעילויות בטוחות ומוגנות יחסית, שנותנות לילדכם חופש וזמן הרחק מכם, יעזרו לו:

  • ללמוד מיומנויות חדשות ולבחון יכולות חדשות
  • לקחת סיכונים חיוביים
  • לעודד תחושת שייכות
  • לבנות חוסן נפשי.

אפשר, לדוגמה, להציע לו להצטרף לתנועת נוער או למועדון ספורט באזור.

טפלו בעצמכם ופנו לקבלת עזרה

לעתים קרובות, אנשים צעירים חווים רגשות סותרים בנוגע לנושא או אדם מסוים. לפעמים נראה שילדכם אוהב אתכם ולא מכבד אתכם באותו זמן; רוצה חופש אך זקוק להדרכה; רוצה להסתובב עם חברים, אך גם להיות לבד. האיתותים המעורבים האלה מתרחשים כיוון שהוא עדיין מתפתח מבחינה רגשית וחברתית.

הורים רבים מדווחים על קשיים בהסתגלות לעצמאות הגוברת של ילדיהם, יש הורים שבריאותם הנפשית מושפעת גם היא. במאמר הורים לבני נוער: לטפל בעצמכם תמצאו דרכים לטפל בעצמכם. מותר לכם להודות שאתם מתקשים – פנו לעזרה במקרה הצורך. דברו עם רופא המשפחה או רופא הילדים, היועץ בבית הספר, או איש מקצוע אחר. ניתן תמיד לפנות להדרכות הורים אצל איש מקצוע על מנת להתייעץ עימו על הנושא.

להתמודד עם עימותים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן לפתח זהות משל עצמם, ולהבין מי הם ומה מקומם בעולם. סביר להניח שירצו יותר שליטה על דברים כמו חברויות, התנהגות ומראה חיצוני. כחלק מהתהליך הזה, ייתכן שיבחנו את הגבולות ויטילו ספק בדמויות סמכותיות בחייהם – ובעיקר בכם.

אמנם זה נראה כמו מתכון בטוח לעימות, אך זה לא חייב להיות כך. קראו את המאמר לפתור עימותים עם בני נוער כדי ללמוד כיצד להתמודד עם דיונים כאלה.

רבים חושבים שגיל הנעורים חייב להיות תקופה קשה, ושכל בני הנוער חווים מצבי רוח רעים ומתנהגים בדרכים מאתגרות. למעשה, מחקרים מראים כי רק חלק מבני הנוער עוברים סערה רגשית חריפה בגיל זה. מערכות יחסים טובות במשפחה עוזרות לבני נוער לפתח את המיומנויות הדרושות לבגרות.

עצמאות לילדים עם צרכים מיוחדים

הרצון לעצמאות של ילדים עם צרכים מיוחדים עשוי להיראות כמו אתגר רציני להורים. השגת עצמאות מלאה עבורם עשויה לקחת זמן רב יותר מאשר לילדים אחרים. הדבר קשה יותר לילדים שבמשך שנים רבות טיפלו בהם, תמכו בהם לגמרי וקיבלו עבורם החלטות.

ילדים עם בעיות בריאות כרוניות יצטרכו בשלב מסוים להתחיל לקבל אחריות על דברים מסוימים – למשל, לזכור לקחת את התרופות בעצמם. עשוי להיות מאתגר לדעת מתי להעביר את האחריות ובאיזו מידה. כדי לנסות ולהבין אם ילדכם מוכן לקבל על עצמו חלק מתחומי האחריות, חשבו אם הוא יכול:

  • לפתור בעיות
  • לקבל החלטות מתוכננות ולא אימפולסיביות
  • להבין את התוצאות האפשרויות לפעולות שונות
  • לזהות כשהוא זקוק לעזרה או להכוונה – ולקבל אותה
  • לדאוג לעתיד ולתכנן אותו.

לילדים צעירים, חשוב להסביר את הנושאים הללו בבירור, במקום להגיד להם, “אתם צעירים מכדי לטפל לבד בדברים”.

אתם, ילדכם ואיש המקצוע שמטפל בו צריכים להחליט ביחד מתי וכיצד ילדכם יתחיל להתמודד עם החלטות בריאותיות בעצמו. דברו עם איש מקצוע על כל חשש.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

פעילות גופנית לילדים גדולים ולבני נוער

הידעתם?

  • רמת הפעילות הגופנית יורדת כשהילדים עוברים מתקופת הילדות לגיל ההתבגרות.
  • בהשוואה לבנות, יותר בנים נוטים לעשות פעילות גופנית, הדרושה לבריאותם הנפשית והגופנית.

מדוע פעילות גופנית חשובה בגיל ההתבגרות?

שמירה על פעילות גופנית היא חלק חשוב משגרת היומיום של ילדכם. זוהי דרך נפלאה לבלות זמן עם חברים, להכיר אנשים חדשים, להרגיש טוב ולצאת להפסקה מפרקי זמן ארוכים של ישיבה ולמידה. הפעילות היומיומית מאפשרת:

  • לשפר את בריאות הלב והכושר הגופני
  • לחזק ולפתח שרירים ועצמות וכן לתרום ליציבה נכונה
  • לשמור על משקל בריא
  • לשפר את הריכוז והזיכרון
  • ללמוד מיומנויות חדשות
  • להגביר את הביטחון העצמי
  • לצמצם לחץ
  • לתחזק חברויות
  • לשפר את איכות השינה.

ילד שאינו עושה מספיק פעילות גופנית נמצא בסיכון גבוה יותר לעודף משקל והשמנת יתר, לחץ דם גבוה, חרדה, דיכאון וסוכרת מסוג 2.

סוגי הפעילות הטובים ביותר

פעילות גופנית בעוצמה בינונית או גבוהה חשובה לבריאותו של ילדכם.

באופן כללי, פעילויות בעצימות בינונית הן כאלה שגורמות לילדכם להתנשף קצת, וכוללות הליכה מהירה, ריקוד, רכיבה על אופניים, שחייה וריצה קלה, ואפילו עזרה בחלק מהמטלות הפיזיות יותר בבית ובגינה.

פעילויות בעצימות גבוהה מגבירות את קצב הלב וגורמות לילדכם להתנשף אפילו יותר. פעילויות כאלה כוללות כל ספורט שיש בו ריצה מרובה – ספורט רשמי כמו כדורסל, למשל, או פעילויות פחות רשמיות כמו משחק תופסת, וגם ריצה או ריצה קלה, כדורגל, שחייה, זומבה וספינינג.

כל פעילות שגורמת לילדכם להתנשף היא טובה עבורו – מחוגי ספורט מאורגנים ועד הליכה ברגל למקומות ופעילויות לא מתוכננות.

כמה פעילות גופנית צריך לעשות?

משרד הבריאות ויוזמת “לעתיד בריא 2020” ממליצים לילדים בני 5-18 לעסוק ב-60 דקות לפחות של פעילות גופנית בינונית או נמרצת מדי יום. אנשים צעירים לא נוהגים פשוט “לעשות פעילות גופנית” – צריך לתכנן אותה מראש. כשאתם וילדכם חושבים כיצד להכניס את הפעילות הגופנית ללו”ז השבועי, כדאי לחשוב על הדברים הבאים:

  • היכן יכול ילדכם להיות פעיל? כמה מרחב יש בבית, בחצר, בפארק המקומי, במסלול ההליכה הקרוב או בבריכה?
  • אילו אפשרויות יש בסביבה בזול או אפילו חינם?
  • מי הם החברים ה”פעילים” של ילדכם? מי יכול לעודד אותו להיות פעיל?
  • מי עוד יכול לעזור לו להיות פעיל כשאין לכם זמן?
  • האם יש בסביבה קבוצות נוספות של צעירים?
  • אילו פעילויות משפחתיות אפשר לתכנן?

לא חייבים לעשות 60 דקות של פעילות גופנית יומית ברצף – אפשר לצבור אותן במהלך היום באמצעות מגוון פעילויות שונות. הצבירה תאפשר לילדכם לעשות די פעילות, ואולי אפילו לעבור את 60 הדקות המומלצות ביום.

שיעור ספורט בבית הספר אינו מספיק

יכול להיות שאתם חושבים שילדכם עושה מספיק פעילות גופנית בשיעורי חינוך גופני בבית הספר, או מכך שהוא מתרוצץ בהפסקה. למרבה הצער, ברוב המקרים זה לא כך.

רק כשליש מהזמן בשיעורי חינוך גופני עובר בפעילות בעצימות בינונית או גבוהה – שאר הזמן מנוצל ללימודים על ספורט, מיומנויות, בטיחות, תרגילים וגוף האדם. בהפסקת הצהריים, ילדים ובני נוער עסוקים בדרך כלל במפגשים חברתיים, אוכלים ועושים דברים בקצב משלהם.

מה עושים כשהילדים אינם אוהבים פעילות גופנית

לא כל הצעירים מתלהבים מפעילות גופנית. אם זה נשמע לכם מוכר, תנו לילדכם המון שבחים וחיזוקים כשהוא פעיל. יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות:

  • שמשו דוגמה אישית והיו פעילים בעצמכם כדי שילדכם יעשה פעילות גופנית גם הוא., השתמשו פחות ברכב ויותר בהליכה למקומות קרובים, עלו במדרגות במקום במעלית וקחו אותו איתכם לפעילות כדי שיקבל הזדמנות לראות כמה זה כיף.
  • הכינו רשימת פעילויות שילדכם יוכל לנסות. יכול להיות שתצטרכו לבדוק מגוון רחב של פעילויות מאורגנות ופעילויות פנאי עד שתמצאו את זו שמתאימה לו. הכניסו לרשימה פעילויות שיוכל לעשות קרוב לבית ובעלות נמוכה – למשל, ללכת לחנות ובחזרה, או לרכוב על אופניים.
  • חפשו פעילויות פשוטות ולא תחרותיות שיאפשרו לו להיפגש עם חברים בצורה חיובית ולהרגיש טוב רק בזכות ההתנסות, במקום להילחץ מכך שעליו לעשות את הכי טוב שיוכל.
  • חשבו על פעילויות וקבוצות כמו מועדונים קהילתיים או תנועות נוער, שכוללות בדרך כלל הרבה פעילויות גופניות. ההשתתפות בקבוצות כאלה יכולה לתת לילדכם תחושת הישגיות, שתקל עליו לנסות שוב.
  • אם ילדכם דוחה את הפעילות הגופנית בגלל חוויה רעה בעבר, עזרו לו לתרגל מיומנויות ולבנות את הביטחון העצמי שלו. לדוגמה, תוכלו לשחק איתו כדורגל במגרש המקומי. אם אין ילדים אחרים בסביבה, סביר יותר להניח שילדכם ינסה לשחק איתכם. והבונוס: אתם מבלים ונהנים ביחד!

לאזן בין פעילות גופנית לבין זמן מסך

אחת הסיבות שצעירים אינם פעילים מספיק באוויר הפתוח היא כיוון שהם מבלים זמן רב מדי בישיבה מול מסכים, בפעילויות כמו צפייה בטלוויזיה, שימוש ברשתות החברתיות, גלישה באינטרנט, משחקי וידיאו, שליחת הודעות סמס בטלפון הנייד וכדומה.

ההמלצה העדכנית של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים היא להגביל את זמן המסך ואת סוגי המדיה לילדים בכל גיל, כולל בגיל ההתבגרות. עוד ממליץ הארגון לקבוע מגבלות קבועות על הזמן שהילדים מבלים במדיה אלקטרונית, וכן על סוג המדיה שבו הם משתמשים. כמו כן, חשוב לוודא שזמן המסך אינו בא על חשבון שינה ופעילויות כמו משחק גופני, קריאה, משחק יצירתי כמו ציור, ומפגשים חברתיים עם משפחה וחברים.

להגביל את זמן המסך

אם אתם רוצים לקבוע מגבלות על זמן המסך של ילדכם, חשבו בתור התחלה כמה זמן מסך הוא מקבל מדי יום. אם הכמות גדולה ממה שאתם רוצים, הסכימו על לוח זמנים יומי לפעילות גופנית ולשימוש במדיה אלקטרונית.

דרך נוספת לצמצום זמן המסך היא להחזיק את כל המסכים בבית – הטלוויזיה, המחשב, הטלפונים הניידים ועוד – באזור הסלון במקום בחדרי השינה.

לאחר שתקבעו את הכללים, ודאו שהמגבלות חלות על כל בני הבית – וגם עליכם. המגבלות על השימוש בטלפונים ניידים ובשאר מסכים יעזרו לכם למצוא זמן פנוי לפעילויות משפחתיות אחרות.

מותר לבלות זמן מול המסך בחלק קטן מהיום, אך עדיף להתרכז בדברים אחרים שטובים להתפתחות הכללית של ילדכם, כמו פעילות גופנית, שיעורי בית, קריאה ובילוי עם בני משפחה וחברים.

לאזן בין פעילות גופנית לבין שיעורי הבית

יכול להיות שאתם מודאגים ששיעורי הבית מגבילים את יכולתו של ילדכם לעשות פעילות גופנית. אם כן, נסו לדבר עם המורים על כמות שיעורי הבית שילדכם אמור לעשות, ואז בדקו כמה מהם הוא באמת עושה. אם אתם חושבים שהיחס של שיעורי הבית גדול מדי, אפשר לדבר עם המורה ולנסות להגיע לפשרה.

פעילות גופנית לצעירים עם צרכים מיוחדים

פעילות גופנית חשובה לילדים עם צרכים מיוחדים באותה מידה, למרות האתגרים הנוספים. אפשר למצוא פעילויות מאורגנות רבות שהותאמו לתמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים. בדקו בקבוצות התמיכה, במועדוני ספורט, או דרך עמותות ייחודיות כדי לראות מה זמין באזורכם.

כמו כן, תוכלו לעשות פעילות גופנית משפחתית באופן שיתאים לצרכיו של ילדכם.

פעילות גופנית מחוץ לבית חשובה במיוחד לצעירים עם צרכים מיוחדים. השהות מחוץ לבית מחזקת את השרירים והעצמות ומאפשרת לגוף לספוג ויטמין D עם החשיפה לשמש.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

שתיית יתר של אלכוהול אצל מתבגרים

הידעתם?

  • כשני שלישים מהילדים בגיל 17-12 אומרים שאינם שותים אלכוהול. אך חלקם שותים ברמות מסוכנות לפחות פעם בשבוע או פעם בחודש.
  • משפחה וחברים הם ספקי האלכוהול העיקריים לבני נוער ששותים. אח או אחות גדולים ששותים מהווים גורם סיכון משמעותי

מהי שתיית יתר?

שתיית יתר היא שתייה של חמישה משקאות אלכוהוליים או יותר ברצף או באירוע אחד.  היא יכולה לכלול שתייה כדי להשתכר או “לתפוס ראש” מהר ככל האפשר, או לשתות כדי להישאר ב”ראש טוב” במסיבות, בפסטיבלים ובמועדונים.

יש בני נוער שמתייחסים לשתיית היתר ולהשתכרות כאל “טקס מעבר”. הם עושים זאת באירועים מיוחדים כגון יום הולדת 16 ו- 18, בסיום בית הספר או מסיבות סוף השנה. חלקם עושים זאת בתדירות גבוהה יותר. שתיית יתר עשויה להפוך לדרך הסוואה או התמודדות עם בעיות חמורות יותר, כגון דיכאון וחרדה.

בני נוער ששותים יותר מדי אפילו פעם אחת נמצאים בסיכון גבוה יותר לדברים הבאים:

  • הרעלת אלכוהול
  • תאונות
  • חוסר יכולת לדאוג לעצמם
  • הפגנת אלימות
  • נטילת סיכונים – למשל, התנהגות מסוכנת על הכביש, כהולך רגל או כנהג, שעלולה להוביל לפגיעה
  • הנגאובר, כאבי ראש, בחילה, רעידות והקאות
  • לקיים יחסי מין לא מוגנים ולהידבק במחלת מין או להיכנס להיריון
  • לסבול מבעיות חשיבה בעתיד בגלל השפעות האלכוהול על מוחם המתפתח של מתבגרים
  • ליפול קורבן לאלימות – גופנית, מילולית או תקיפה מינית.

שתיית יתר ואלימות שנגרמת בגלל אלכוהול מקבלות תשומת לב ציבורית רבה, שדווקא עלולה לגרום להן להיראות נורמליות לגמרי לבני הנוער.

עם זאת, זכרו: אלכוהול הוא הסם שגורם לנזק החמור ביותר לכל הגילאים בישראל. שתיית אלכוהול שחוזרת על עצמה עלולה להפוך להרגל, וילדכם עלול להתמכר לאלכוהול במהירות רבה. הדרך הטובה ביותר למזער את הנזק משתיית אלכוהול היא למנוע אותה לגמרי. אף אדם בן פחות מ- 18 לא אמור לשתות אלכוהול.

“תדלוק”

תדלוק הוא פעולה בה אנשים שותים לפני שהם יוצאים לפאבים, למועדונים או למקומות אחרים שבהם אפשר לקנות אלכוהול.

חלק מהמתבגרים והמבוגרים “מתדלקים” כחלק מטקס היציאה, כיוון שהם רוצים להשתכר במהירות או להרגיש חברתיים ורגועים יותר. אחרים מאמינים שהם חוסכים כסף, כיוון שעלות האלכוהול במקומות ציבוריים גבוהה יותר. עם זאת, כש”מתדלקים” ומשתכרים, לעתים קרובות מבזבזים יותר כסף מהצפוי בזמן היציאה. המקום הנפוץ ביותר “לתדלוק” הוא בהסעות למסיבה או מחוץ למסיבות או מועדונים. סיירות הורים שפועלות באזורי הבילוי מכירות את התופעה ויכולות לבצע בדיקה של האוטו. אפשר להיעזר בהם ולידע אותם על אירוע צפוי.

למידע נוסף על הסיבות לכך שילדכם ירצה להתנסות בשתיית אלכוהול ומה אפשר לעשות כדי למנוע זאת, קראו את המאמרים למנוע או לצמצם צריכת אלכוהול בקרב בני נוער וכיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים.

מה לעשות אם הילד הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר

אם ילדכם הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר, יכול להיות שתכעסו או תהיו מאוכזבים. חשוב לדבר על כך – אך צריך לחכות עד שיהיה בטוח, יתפכח וינוח ושניכם תהיו רגועים.

כך צריך לפעול מיד:

  • אם נראה שילדכם שיכור, השאירו אותו בהשגחה ולא לבד בחדרו. השגיחו עליו בסלון, ושימו לב לקב הנשימה וקצב הלב שלו. אם אתם מוטרדים- הזמינו אמבולנס.
  • ודאו קודם כל שהתפכח, שהוא שותה מספיק מים ושאינו עומד להקיא.
  • הזעיקו מיד אמבולנס אם ילדכם מתחיל להיות מבולבל, מפסיק לנשום או שאי אפשר להעיר אותו, הוא הוזה או מתנהג מוזר.

אל תאפשרו לאדם שיכור להעביר את ההשפעה בשינה – תמיד הישארו על המשמר. בני נוער יכולים להיראות פחות שיכורים ממה שהם באמת, אך האלכוהול בדמם ממשיך להשפיע גם לאחר שהפסיקו לשתות. הם עלולים להרגיש לא טוב, לבלוע את הקיא של עצמם ולהיחנק למוות.

הצעדים הבאים

כשההנגאובר של ילדכם נחלש והוא יכול להתרכז, הגיע הזמן לדבר. מה שתגידו תלוי בשאלה אם זו הפעם הראשונה או תקרית חוזרת. מותר לכם להגיד איך אתם מרגישים בנוגע למעשים של ילדכם, אך חשוב לתכנן מה תגידו מראש ולהקשיב בצורה פעילה בלי לשפוט.

אפשר, למשל, להגיד:

  • “אנחנו צריכים לדבר על אתמול בערב. אני רוצה לדבר איתך בשעה שלוש בצהריים כדי שנחשוב מה לעשות הלאה”.
  • “הפרת את הכללים, ובגדול. אנחנו צריכים לחשוב שוב על הכללים ולדבר על התוצאות”.
  • “אנחנו הסכמנו – בלי אלכוהול, בלי סמים. הפרת את ההסכם שלנו. חכה עד שאאסוף אותך מהמסיבה או שתתקשר. אנחנו צריכים לראות מה עושים עכשיו”.

להוציא את הכללים לפועל

אם הסכמתם מראש על כללים שנוגעים לשתיית יתר ועל התוצאות להפרתם, הגיע הזמן להוציא אותם לפועל. היו מוכנים לכך שילדכם ימציא תירוצים, אך המשיכו בכל זאת.

אין לכם כללים?

אם אין לכם כללים ותוצאות, הגיע הזמן ליצור כמה כללים שמוסכמים על שניכם. אם ילדכם ישתתף במשא ומתן שנוגע לכללים ולתוצאות הוגנים, סביר יותר להניח שיפעל לפיהם. כדאי להזכיר ש”הוגן” לא תמיד אומר שהוא יוכל לחמוק מדברים כרצונו.

אפשר להוסיף גם כללים של הורים. אחד מכללי ההורים החיוניים הוא שלא משנה מה קורה, ילדכם יכול להתקשר אליכם ותעזרו לו בלי לשאול שאלות. הבטיחו לו שתעמדו בכלל הזה.

לאחר שתקבעו את הכללים, כתבו אותם כדי שיהיו ברורים ואפשר יהיה לבדוק אותם בעת הצורך.

הילד הפר כלל מוסכם?

אם ילדכם הפר את הכללים, עליו לעמוד בהשלכות, כיוון שכך ילמד שלמעשים יש תוצאות – ושהוא זה שאחראי למעשיו. כשאתם אוכפים את התוצאות להפרת הכללים שנוגעים לשתיית אלכוהול, אתם מעבירים לו מסר חזק וברור – שתיית יתר אינה מותרת.

יכול להיות שההתמודדות עם ההנגאובר היא כל מה שילדכם צריך כדי לא לעשות זאת שוב. יכול להיות שיקשה על עצמו יותר ממה שאתם מצפים. אך אם הפר את הכללים פעמים רבות מדי, תצטרכו לחשוב על תוצאות חמורות יותר.

למידע נוסף על הצעדים הפרקטיים ליצירת כללי יסוד, קראו את המאמרים הקניית משמעת למתבגרים ולעודד התנהגות טובה אצל מתבגרים.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך לשתות

פנו לקבלת עזרה מקצועית אם שתיית היתר של ילדכם הופכת לעניין שבשגרה. דברו עם רופא המשפחה וקבלו ממנו הפניה לאנשי מקצוע שמתמחים בתחום. הסימנים לכך שילדכם שותה יותר מדי באופן קבוע או מתמכר לאלכוהול ולסמים אחרים כוללים:

  • שינויים בהתנהגות או באישיות – לדוגמה, התנהגות חשאית או לא יציבה
  • הימנעות מהמשפחה
  • בעיות כספיות
  • מצבי רוח הפכפכים, כבדות או דיכאון
  • הרגלי שינה גרועים
  • שינויים בחברויות או בקבוצות החברתיות
  • חפצים שנעלמים, אובדים או נמכרים
  • שינויים במראה הגופני – לדוגמה, אובדן משקל מהיר
  • אובדן עניין בפעילויות הרגילות.

שתייה מוגזמת עשויה לבטא פגיעה עצמית ולהוות סכנת חיים. שתיית יתר קבועה אינה “רק שלב” שכל הצעירים עוברים. תמכו בילדכם ועודדו אותו לקבל עזרה מוקדם ככל האפשר, ולמנוע ממנו לצאת משליטה.

אם אחד מילדיכם עובר תקופת שימוש קשה באלכוהול ובסמים, היא עלולה להשפיע על כל המשפחה. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים עם בן או בת הזוג ועם הילדים האחרים, כדי שתוכלו לתמוך זה בזה.

דברים נוספים שיש להביא בחשבון

אם לילדכם אכן יש בעיית שימוש באלכוהול או בסמים אחרים, יש לכם בוודאי שאלות רבות. השאלות משתנות בהתאם לכל משפחה, ויעלו אחרי שתבינו מה אתם ומשפחתכם צריכים, אך כדאי לשקול:

  • להוציא את האלכוהול מהבית
  • ·לאסוף את ילדכם אם יצא בלילה
  • למנוע, להתאים או להשגיח בקפידה רבה על דמי הכיס של ילדכם.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את ההתנהגות והגישה הרצויות כלפי אלכוהול וסמים. כמו כן, השגיחו ופקחו על השימוש והחשיפה שלו לאלכוהול ולסמים אחרים, השתמשו בעצמכם באלכוהול ו בצורה אחראית, שמרו על קשר עם ילדכם, והתמודדו עם התנהגותו באופן חיובי.

היכן לקבל עזרה

יש המון משאבים ואפשרויות תמיכה עבורכם, עבור ילדכם ועבור המשפחה. דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, המורה או אנשי צוות אחרים, שיוכלו להציע אסטרטגיות נוספות ולתת עצות מועילות.

בני משפחה וחברים, או מבוגרים אחרים שקרובים לילדכם, יכולים לעזור ולתמוך בכם ובילדכם. זכרו שהתמיכה למשפחה כולה חשובה בדיוק כמו העזרה לילדכם.

בקרו באתר הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול ובסמים למידע נוסף ואפשרויות ייעוץ ותמיכה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דיכאון טרום לידתי

רגשות במהלך ההיריון

אנשים רבים מצפים מנשים בהיריון להרגיש בצורה מסוימת, ונוטים להגיד דברים כמו “את בטח כל כך שמחה”, או “איזה יופי, כמה מרגש בשבילך”.

אבל ייתכן שאת חווה גם אי ודאות וחוסר ביטחון. יכול להיות שההיריון הגיע בתזמון שמאלץ אותך לדחות יעדים לטווח ארוך בקריירה, או שגורם לבעיות כלכליות. אם אינך בטוחה בנוגע לתפקידך החדש כהורה, אם את פוחדת בגלל ההיריון או מההתמודדות עם הצירים והלידה – כל הפחדים האלה מוסיפים לרגשות האשמה על כך שאינך מאושרת, כיוון שכולם מצפים ממך להיות שמחה כל כך. הרגשות הללו אינם יוצאי דופן, והם חלק מהשינויים הנפוצים ברגשות שקשורים להיריון.

אם את מרגישה אובדנית, מבולבלת ולא מצליחה להתמודד עם חיי היומיום, או אם את חווה התקפי חרדה, דברי מיד עם הרופא. תוכלי להתקשר לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201  הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. פנייה לפסיכולוג או לפסיכיאטר אינם סימן לחולשה – זהו סימן לכך שאת נוקטת צעדים כדי לשמור על הבריאות והביטחון שלך ושל התינוק שלך.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש הראשון

שינויי מצב הרוח נוטים להתבטא בעיקר ב-12 השבועות הראשונים של ההיריון, לצד שינויים גופניים רבים כגון עייפות, בחילה, הקאות ורגישות בשדיים. הרגשות יהיו בלתי יציבים, ונשים רבות חוות מצב רוח ירוד. מצבי הרוח יכולים לנוע מאושר רב לייאוש עמוק. לעתים את עשויה לפרוץ בבכי בלי לדעת מדוע. בתחילת ההיריון, השינויים ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון גורמים לשינויים התכופים במצב הרוח.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השני

באופן כללי, השליש השני נוטה לעבור בצורה חלקה יותר. בחילות הבוקר עוברות בדרך כלל, והחשש מהפלה נוטה לשכוך. מהשבוע ה-20 להיריון לערך תתחילי להרגיש את תנועות התינוק. ההבנה הזו שהתינוק אמיתי יכולה להביא עמה התרגשות גדולה. לעיתים קרובות יש קפיצה ברמות האנרגיה ומצב הרוח בשליש השני אך לא תמיד.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השלישי

השליש השלישי מביא עמו חרדות בנוגע ללידה עצמה, בעיקר אם חווית לידה קודמת קשה, או שזהו ילדך הראשון ואינך יודעת למה לצפות. במהלך השבועות האחרונים של ההיריון, החרדות והפחדים הללו עשויים להתגבר.

ייתכן שתהיי מודאגת מהפיכתך להורה ומהשינויים במערכות היחסים עם אנשים אחרים, ובהם בני המשפחה. יכול להיות שאת סובלת מחוסר שינה, או שקשה לך למצוא תנוחה נוחה. יש נשים שמרגישות בתקופה זו פגיעות במיוחד לנוכח דחייה, אובדן או עלבון.

תוכלי לדבר על הבריאות, אורח החיים והרווחה הגופנית והנפשית שלך במהלך התורים למעקב היריון. כדאי לדבר גם על החששות מהפיכתך לאימא, או על בעיות במערכת היחסים, כולל אלימות במשפחה.  למעשה, רוב נותני השירותים במהלך ההיריון ישאלו אותך בנוגע לאלימות במשפחה, כדי שתוכלי לקבל תמיכה בעת הצורך.

התסמינים של דיכאון טרום לידתי

כ-10% מהנשים ההרות חשות שקשה להן להתמודד עם רגשות כגון פחד, חרדה, דאגות ואומללות במהלך ההיריון. אם את חווה רגשות שליליים דומים לאלה שנמשכים יותר משבועיים, ומפריעים ליכולתך לתפקד בחיי היומיום ייתכן שמדובר בדיכאון טרום לידתי .לעיתים קרובות קל לפספס דיכאון טרום לידתי, כיוון שקשה לזהות אותו והוא מובן פחות מאשר דיכאון אחרי לידה.

ייתכן שאת חווה דיכאון טרום לידתי אם את:

  • אינך יכולה להתרכז ומתקשה לזכור דברים
  • מתקשה לקבל החלטות או לבצע מטלות יומיומיות
  • חווה חרדה והתקפי חרדה
  • חשה קהות רגשית
  • עצבנית במיוחד
  • חשה צורך להימנע מהמשפחה ומחברים
  • סובלת מבעיות שינה
  • עייפה במיוחד או ללא הרף
  • חשה צורך לאכול כל הזמן או לא לאכול כלל
  • יורדת או עולה במשקל מסיבות שאינן קשורות להיריון
  • מאבדת עניין בקיום יחסי מין
  • חשה ששום דבר כבר לא מהנה או כיפי
  • מרגישה תחושות כישלון או אשמה
  • עצובה באופן עקבי
  • חושבת על מוות או התאבדות.

ההיריון עשוי להציף כמה רגשות עזים, עמוקים ובלתי צפויים עבור נשים וגברים. למעשה, גם גברים חווים דיכאון טרום לידתי.

גורמים תורמים לדיכאון טרום לידתי

ההורמונים שמופרשים במהלך ההיריון תורמים לעליות והירידות הרגשיות שחוות רוב הנשים ההרות. הנה כמה מהגורמים הנוספים שעשויים להוביל להתפתחות דיכאון טרום לידתי:

  • היסטוריה משפחתית או אישית של דיכאון: אם במשפחתך היו מקרים של דיכאון, או אם התמודדת עם אפיזודות של דיכאון בעצמך, סביר יותר להניח שתחווי אותו גם במהלך ההיריון.
  • הפסקת נטילת תרופות: אם את נוטלת תרופות לטיפול במצב נפשי שהתקיים קודם, ומפסיקה אותן בגלל ההיריון – ובעיקר אם ההפסקה פתאומית – עלולה להיות החמרה בתסמינים. כדאי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע לפני שמחליטים להפסיק תרופה לפני או במהלך ההריון .
  • קשיים במערכות יחסים: בעיות שעולות במערכת היחסים בינך לבן או בת הזוג, או פחד מהיעדר תמיכה כשייוולד התינוק, עלולים להשפיע מאוד על רווחתך הנפשית.
  • אירועים מלחיצים: כל שינוי משמעותי בחיים, כגון מעבר דירה, גירושים, פיטורים או מוות במשפחה עלול לתרום לדיכאון.
  • בעיות בהיריון: בדיקות רפואיות רבות במהלך ההיריון, בעיות או מחלה כגון בחילות חריפות או כאבים חמורים, עלולות ליצור משא רגשי.
  • בעיות בפריון או אובדן היריון קודם: אם חווית קשיים בכניסה להיריון, או שהייתה לך הפלה או לידה שקטה בעבר, סביר להניח שאת חוששת לעתיד ההיריון.
  • היריון לא מתוכנן או לא רצוי: תזמון ההיריון עלול לגרום ללחץ משמעותי אם לא תכננת אותו או אם אינך במערכת יחסים.
  • היסטוריה אישית של התעללות: היריון עלול ליצור טריגר לזיכרונות כואבים אצל נשים שעברו התעללות רגשית, מינית, גופנית או מילולית.
  • חוסר תמיכה חברתית: תחושת חוסר תמיכה אל מול אתגרי ההורות הקרבים, או בידוד חברתי, עלולים לתרום ליצירת דיכאון.
  • קשיים כלכליים: בעיות כלכליות עשויות להגביר משמעותית את הלחץ שאת חשה במהלך ההיריון.

השפעות הדיכאון הטרום לידתי על התינוק

מחקרים רבים יותר ויותר מצביעים על כך שלחץ, חרדה או דיכאון במהלך ההיריון אינם אידיאליים לתינוק. נהוג לחשוב כי השינויים בקצב פעימות הלב של העובר ותגובותיו ללחץ נובעים מדיכאון טרום לידתי חמור שאינו מטופל, אך עדיין דרוש מחקר מעמיק יותר.

יש להביא בחשבון גם את רווחתו של העובר כשמקבלים החלטה בנוגע לטיפול בדיכאון טרום לידתי, כדי להימנע מהשפעות אלה.

מה אפשר לעשות

טיפול מוקדם בדיכאון ובחרדה הוא הדרך היעילה ביותר להחלמה. התמודדות אישית עם הרגשות האלה לזמן רב מדי עלולה להקשות עלייך להתגבר עליהם לקראת הלידה. הנה כמה דברים שתוכלי לעשות:

  • אל תתאמצי יותר מדי. את לא חייבת להכין לתינוק חדר מיוחד, לנקות את הבית או לעבוד קשה ככל האפשר לפני שאת יוצאת לחופשת הלידה. פני לעצמך כמה רגעים מדי יום: קראי ספר, צפי בטלוויזיה או צאי להליכה. אם כבר יש לך ילדים, בקשי מבני המשפחה או מחברים להשגיח עליהם לזמן מה, כדי שתוכלי לצאת ולהתאוורר מעט.
  • אכלי היטב והתעמלי. הטיפול בעצמך חשוב לא פחות מהטיפול בתינוק. קשה לאכול היטב או להתעמל כשאת מרגישה רע ולא נוח לך. נסי לאכול ארוחות קטנות במהלך היום, ולעשות התעמלות עדינה כמו הליכה או שחייה.
  • במידת האפשר, שתפי את בן או בת הזוג. בני הזוג מסוגלים לזהות שינוי עוד לפני שאת מבינה או מכירה בכך שמשהו לא בסדר. סביר להניח שבן או בת הזוג מודאגים מההיריון ומהחיים העתידיים, וגם חוששים עבורך. כדאי לדבר איתם בפתיחות, כיוון שתזדקקי לתמיכתם. בני הזוג יכולים לספק תמיכה רק אם תחלקי את רגשותייך. עודדי את בן או בת הזוג לקרוא עוד על דיכאון טרום לידתי וכיצד לתמוך בך בדרך הטובה ביותר.
  • דברי על הרגשות שלך. תני לחברים ולמשפחה הזדמנות לתמוך בך, וספרי להם על פחדייך ודאגותייך. ברגע שתתחילי לדבר, תופתעי לגלות לכמה אנשים יש או היו חוויות דומות. תוכלו לתכנן יחד כיצד יתמכו בך לאחר הלידה, למשל, להשתתף בהכנת הארוחות או בקניות.
  • ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים. ספרי לאנשי המקצוע שמטפלים בך במהלך ההיריון על המחשבות והרגשות שלך. הם יוכלו לעזור לך להבין מה קורה, לתת לך תמיכה או להפנות אותך לתמיכה נאותה, ולבדוק מה שלומך במהלך ההיריון.
  • פני לטיפול. אם ניסית לעבד את המחשבות והרגשות שלך לבד ללא הצלחה, כדאי לפנות לקבלת טיפול. תצטרכי למצוא מישהו לסמוך עליו, שאיתו תרגישי בטוחה.
  • דברי עם הרופא על קבלת תרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע, בעיקר אם רווחתך האישית ורווחת התינוק נמצאות בסיכון. יכול להיות שתחששי ליטול תרופות במהלך ההיריון, אך ישנם נוגדי דיכאון שמותאמים ובטוחים לנשים בהיריון. שאלי את הרופא על האפשרויות שעומדות בפנייך.
  • קראי על דיכאון אחרי לידה. התמודדות עם דיכאון טרום לידתי אינה מובילה בהכרח לדיכאון אחרי לידה, אך אם כן, חשוב שתדעי מה עלייך לחפש, ובעיקר אם רגשות כגון פחד, חרדה, חששות ואומללות ממשיכים גם לאחר לידת התינוק. שוב, ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים כיצד את מרגישה, כדי שיוכלו לעזור לך לקבל את התמיכה הנדרשת.

מה יקרה אחרי הלידה?

דיכאון טרום לידתי אינו מוביל בהכרח לדיכאון אחרי לידה. כמחצית מהנשים שמתמודדות עם דיכאון חמור במהלך ההיריון מפתחות דיכאון אחרי לידה.

קבלת טיפול מפסיכולוג במהלך ההיריון יכולה להפחית משמעותית את הסיכויים לפיתוח דיכאון אחרי לידה. חשוב להכין רשת תמיכה – שתכלול, למשל, משפחה, חברים, רופא הנשים, פסיכולוג ואולי קבוצת תמיכה – במהלך ההיריון, כדי להקל על התקופה שאחרי הלידה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מהן משפחות חזקות וכיצד הן פועלות

מה צריכות משפחות חזקות?

באופן כללי, למשפחות חזקות יש כמה מאפיינים משותפים:

  • ביטחון רגשי וגופני.
  • חום, דאגה ותשומת לב חיובית.
  • כללים עקביים והוגנים ושיגרת חיים.
  • תקשורת טובה.
  • קשרים עם אחרים מחוץ למשפחה.

ביטחון רגשי וגופני

משפחות חזקות נותנות לכל אחד במשפחה תחושת ביטחון רגשי וגופני. כלומר, כשאתם נמצאים עם המשפחה שלכם, אתם יכולים להירגע ולהיות מי שאתם. עם המשפחה מותר לפחד, לכעוס, להתרגש, להיות חרדים או כל דבר אחר. כל הרגשות האלה מובנים ומתקבלים.

אם לילדכם יש בסיס משפחתי מוגן ובטוח, סביר להניח שיהיה בטוח יותר בעצמו וביכולותיו לחקור את העולם שמחוץ למשפחה. הוא יודע שתמיד יוכל לבוא אליכם ולקבל נחמה, תמיכה והגנה במקרה שהמצב בעולם הגדול והרחב נהיה מפחיד – גם אם מדובר במגרש המשחקים המקומי.

טיפים ליצירת ביטחון ובטיחות

הנה כמה דרכים שבהן תוכלו ליצור תחושת ביטחון ובטיחות במשפחה:

  • דברו עם בן או בת הזוג, אם יש לכם, על הטקסים שתרצו ליצור לילדכם במשפחה – למשל, סיפור לפני השינה או שיחה על היום שעבר בארוחת הערב המשותפת. הטקסים עוזרים לתחושת הביטחון והשייכות שלו.
  • דברו עם ילדכם על רגשות. אפשר לקבוע פגישות סדירות כדי לדבר כך. לדוגמה, כל בן משפחה יכול לחלוק את הרגעים הטובים ביותר והפחות טובים שעברו עליו היום בזמן ארוחת הערב.
  • ·תכננו מראש מה לעשות כדי להתמודד עם רגשות “גדולים” בצורה רגועה. אם אתם או ילדכם מרגישים מתוחים או מוטרדים, תוכלו לצאת לטיול, להקשיב למוזיקה או להתקשר לחבר שיעזור לכם להתמודד עם המצב.
  • אם הבחנתם שאתם ביקורתיים וכועסים חלק ניכר מהזמן, כדאי שתטפלו בעצמכם או תיעזרו במישהו כדי להתמודד עם הרגשות הללו.
  • הפגינו כבוד אחד לשני, הקשיבו לאדם שמולכם עד שיסיים לדבר והימנעו מביקורתיות. אם אתם זקוקים לשיטות פעולה, קראו את המאמרים הבאים כדי לשפר את המיומנויות של פתרון בעיות וניהול עימותים.

כהורים, האופן שבו אתם מרגישים ומתנהגים יכול להשפיע מאוד על בני המשפחה האחרים, ובעיקר על הילדים. לדוגמה, אם אתם כועסים או מתוחים, ייתכן שילדכם יהיה מתוח גם הוא. לכן, חשוב שתטפלו בעצמכם, תבחרו באורח חיים בריא ותפנו לקבלת תמיכה בעת הצורך.

חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הפגנת חום, דאגה וחיבה כלפי ילדכם וכלפי בן או בת הזוג עוזרת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה. ילדים שבאים ממשפחות חמות, דואגות ואוהבות מסתדרים טוב יותר עם ילדים אחרים ועם המורים ונוטים פחות לנהוג בבריונות. כמו כן, הפגנת חיבה רבה גורמת לילדכם להרגיש שהוא מיוחד, מה שעוזר לו להתמודד עם העליות והירידות בחיים.

תשומת לב חיובית חשובה גם היא. זוהי דרך להביע חיבה וחום כלפי ילדכם – למשל, כשאתם יורדים לגובה שלו ומפגינים עניין במה שהוא עושה. תשומת לב חיובית בונה את הקשר ביניכם ומראה לו שאתם זמינים לו בכל מה שיצטרך.

גם אם לכל אחד מילדיכם יש מזג שונה, צרכים וכישרונות שונים, כולם זקוקים לכך שתתעניינו בהם, תעודדו אותם ותשבחו אותם כדי לעזור להם להרגיש טוב בנוגע לעצמם. כל הדברים הללו מגבירים את ההערכה העצמית ואת הביטחון שלהם.

טיפים ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הנה כמה הצעות ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית במשפחתכם:

  • אמרו לילדכם כמה אתם אוהבים אותו, וחפשו הזדמנויות להגיד לו שאתם גאים בו.
  • חייכו והביטו בעיניו כשאתם מדברים איתו.
  • הפגינו חיבה גופנית, כשאפשר.
  • שבחו ועודדו את בני המשפחה כשהם עושים משהו היטב, או כשהם מתנהגים באדיבות כלפי אחרים. לדוגמה, “רוני, תודה שסידרת את הכלים מהמדיח הבוקר – עזרת לי מאוד”.
  • הראו שאתם אוהבים אותם באמצעות הקדשת זמן לפעילות כיפית ביחד.
  • צרו הזדמנויות למפגשים אחד על אחד, כדי לעשות משהו ששניכם אוהבים.

כללים עקביים והוגנים ושגרת חיים

כללים משפחתיים עקביים והוגנים מאפשרים לכל אחד מבני המשפחה לדעת כיצד להתנהג. הכללים יכולים לעזור לבני המשפחה להסתדר טוב יותר זה עם זה, ולהפוך את החיים לשלווים יותר.

כללים אפקטיביים הם הצהרות ברורות בנוגע לאופן שבו משפחתכם רוצה לטפל בבני המשפחה ולהתייחס אליהם. הציבו כללים לדברים החשובים לכם ביותר – לדוגמה, כלל שאוסר על פגיעה גופנית במישהו אחר הוא אחד מכללי היסוד אצל רוב המשפחות. אפשר להציב כללים בנוגע לבטיחות, נימוס, שגרות יומיומיות והפגנת כבוד כלפי האחר.

ילדים שגרים במשפחות המקפידות על כללים נאותים מצליחים טוב יותר בבית הספר, ופחות נוטים להשתתף בפעילויות מסוכנות בגיל ההתבגרות. כללים הוגנים ותוצאות סבירות עוזרים לילדים ללמוד על גבולות – ידע שבו יוכלו להשתמש גם בתחומים אחרים בחייהם. למשל, גבולות בבית עוזרים לילדים למלא את הכללים בבית הספר.

שגרות הן פעילויות מתוכננות וקבועות שנעשות כמעט מדי יום – לדוגמה, הכנת ארוחת ערב, התלבשות, הליכה לישון וכדומה. הפעילויות הללו יעזרו לכם לנהל את משק הבית בצורה חלקה.

השגרות מאפשרות לילדכם לדעת מה חשוב למשפחה. הן יכולות לחזק את האמונות והערכים המשותפים שלכם, ליצור תחושת שייכות ולכידות במשפחה ולבנות יכולת חיזוי של העתיד הקרוב ותחושת יציבות, בעיקר בתקופות מתוחות.

טיפים ליצירת כללים ושגרה משפחתית

הנה כמה טיפים ליצירת כללים ושגרות משפחתיים:

  • שלבו את ילדכם במטלות הבית ובקשו ממנו לעזור להחליט מי עושה מה במשפחה, כדי שירגיש שגם הוא תורם.
  • קבעו פגישות משפחתיות כדי שילדכם יהיה מעורב בקביעת הכללים המשפחתיים ובתכנון האירועים.
  • כשילדכם גדל, שנו את השגרה והכללים בהתאם. השינויים יכולים להיות פשוטים, למשל לתת לו ללכת לישון מאוחר יותר, או לאפשר לו להכין את ארוחת הערב פעם בשבוע.
  • כשילדכם יגיע לגיל ההתבגרות, תוכלו להסביר לו שעצמאות רבה יותר הולכת יד ביד עם אחריות רבה יותר.

השגרה עוזרת מאוד לילדים עם צרכים מיוחדים, שעשויים להתקשות להבין או להתמודד עם שינויים.

תקשורת טובה

משפחות שחבריהן תומכים זה בזה נהנות מתקשורת טובה על הדברים הטובים והרעים כאחד. התקשורת הזו מאפשרת לכולם לחגוג יחד בזמנים טובים, ולדבר על הבעיות כשהמצב קשה.

תקשורת טובה במשפחה משמעותה:

  • לעודד את בני המשפחה לדבר זה עם זה – ולהקשיב, כך שכולם יקבלו הזדמנות להביע את רגשותיהם
  • לעזור לילדים ללמוד מילים שמביעות את המחשבות והרצונות שלהם, כך שיידעו כיצד לבקש מה שהם רוצים או צריכים
  • להקשיב באמת ולהגיב בצורה רגישה לכל מיני דברים – לא רק לדברים הנחמדים או לחדשות הטובות, אלא גם לכעס, מבוכה, עצב או פחד
  • להקשיב לבעיות של בני המשפחה ולהביע אמפתיה, בלי להרגיש שעליכם לפתור את הבעיה או לייעץ
  • ללמוד כיצד לשאת ולתת ולהתפשר כשיש בעיה, כך שכולם מקבלים חלק ממה שהם רוצים
  • להתמקד בשפת גוף ובמעשים ולא רק במילים.

טיפים ליצירת תקשורת טובה

הנה כמה הצעות ליצירת תקשורת טובה במשפחתכם:

  • כשילדכם או בן או בת הזוג שלכם רוצים לדבר איתכם, הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע ותנו להם תשומת לב מלאה. אם אינכם יכולים להתמקד בהם באותו רגע, אמרו להם מתי תוכלו לדבר.
  • השאירו לילדכם פתק בקופסת האוכל שלו כדי שיידע שאתם חושבים עליו.
  • ערכו יחד ארוחות משפחתיות לעיתים קרובות ככל האפשר, ליד השולחן וללא טלוויזיה. בזמן זה תוכלו לספר אחד לשני מה מתרחש בחייכם.
  • כשהרוחות הרגשיות סוערות, שאלו את ילדכם איך הוא מרגיש ומה הוא צריך.

תקשורת עם אחרים

שמירה על קשר עם אנשים אחרים שדואגים להם – כמו בני המשפחה המורחבת, חברים, שכנים ואנשים בקהילה – חשובה מאוד לילדים. קשרים עוזרים לפתח את ההערכה העצמית של ילדים, ונותנים להם תחושה עזה יותר של מקומם במשפחה, כנכדים, כבני דודים או אחיינים ואחייניות. הקשר עם בני המשפחה המורחבת, חברים ואנשים בקהילה עוזר לילדים ללמוד כיצד להתייחס לאנשים שונים.

מבוגרים נוספים שנמצאים בחיי הילד יכולים לתת תמיכה למשפחה כשהמצב קשה – למשל, במקרה של מוות במשפחה – או בזמנים טובים, כמו ליהנות ביחד בטיול או לחגוג אירועים חשובים. החיבור לאחרים מאפשר לכם למצוא למי לפנות בעת הצורך, כשאתם זקוקים לעזרה או לעצה, רוצים לצאת בערב או צריכים שמישהו ישמור על ילדכם בזמן חופשה מבית הספר.

השתתפות בפעילות מובנית בקהילה ומתן עזרה לאחרים יכולים לעזור לילדכם לפתח תחושת זהות משלו. למשל, השתתפות בקבוצת דיון קהילתית.

טיפים ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים

הנה כמה הצעות ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים:

  • עודדו את ילדיכם לפגוש את הסבים והסבתות, הדודים ובני הדודים. אם הם גרים רחוק, דברו איתם בטלפון, כתבו מכתבים או דוא”ל, או ערכו שיחות וידיאו.
  • הזמינו את הסבים והסבתות, הדודים, בני הדודים וחברים של המשפחה לאירועים בבית הספר או לאירועי ספורט שחשובים לילדכם – למשל, טקס חלוקת פרסים או הופעה של חוג מוזיקה.
  • השתתפו עם ילדכם בקבוצות קהילתיות או בחוגי ספורט. כך תתנו לו הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולראות את חברי הקהילה פועלים יחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לעזור לילדים להסתגל לשני בתים אחרי פרידה או גירושים

הסדרי מגורים אחרי פרידה או גירושים

אחרי פרידה או גירושים יצטרך ילדכם להתרגל למעבר בין הבית שלכם לבית של בן או בת הזוג לשעבר. סביר להניח שיסתגל טוב יותר להסדרי המגורים החדשים אם ירגיש שלדבריו יש משקל כלשהו בקבלת ההחלטה. הבטיחו לו שתשקלו את בקשתו. אם לדעתכם הוא בוגר דיו, תוכלו אפילו לשלב אותו בדיונים על הנושא.ייתכן שהוא מודאג מכך שיצטרך לקבל החלטה שתשמח אחד מכם ותפגע בשני. הרגיעו אותו, ואמרו לו שהוא לא זה שצריך לקבל את ההחלטות הגדולות.

חשוב שיידע שהסדרי המגורים אינם אומרים דבר על מי אוהב אותו יותר. הם נקבעים לפי נושאים מעשיים, כמו מי נמצא יותר בבית, מי גר קרוב יותר לבית הספר או יכול להגיע בקלות רבה יותר לפעילויות אחר הצהריים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להגיע להסדרי מגורים שיעבדו היטב עבור ילדכם, ולתמוך בו בזמן ההסתגלות.

ארגון

אמרו לילדכם מראש מי ייקח אותו לבית הספר, היכן יישן ובאיזו תדירות יפגוש כל אחד מכם.

החזיקו בכל בית בגדים בסיסיים ודברים אישיים כמו תחתונים, מברשת ומשחת שיניים, פיג’מה ונעלי בית, כדי שלא יצטרך לזכור להעביר דברים בין שני הבתים. אם יש לו שמיכה מיוחדת או צעצוע שהוא אוהב, ודאו שהוא לוקח אותם במעברים. כך יוכל להרגיש בטוח יותר.

כדי להקל את זמן האריזה, עזרו לו לארוז את התיק או לכתוב רשימת דברים שהוא צריך לקחת, והצמידו אותה למקרר. ילדים גדולים יותר זקוקים לעזרה בתכנון אילו ספרים ומחברות יצטרכו לצורך הכנת שיעורי הבית.

יומן מקוון משותף הוא דרך נהדרת לשמור על הארגון והסדר, ולהעביר לבן או בת הזוג לשעבר מידע על האירועים הבאים.

שני בתים, שתי שגרות

ילדים יכולים להתמודד היטב עם שתי שגרות שונות בכל בית, כל עוד הכללים ברורים וצפויים ככל האפשר. ייתכן שתצטרכו להגיד משהו כמו, “כשאתה כאן, נעשה את הדברים בדרך הזאת”. בסופו של דבר, ילדכם יתרגל להבדלים בין הבתים.

“מקום משלי”

ילדים זקוקים למקום משלהם בכל בית, ולחלל מיוחד לאחסן בו את חפציהם. חשבו קצת מחוץ לקופסה, ומצאו דרך לתת לילדכם “מקום משלו” גם אם אין לו חדר משלו – ארון מיוחד לצעצועים שלו, פוף או קיר שעליו יתלה את הציורים האהובים עליו.

הקשבה

אם ילדכם מבולבל או חרד מהמעבר בין שני בתים, הקשיבו לפחדיו ובדקו מה מטריד אותו. ייתכן שתצטרכו לשוחח עם בן או בת הזוג לשעבר ולבדוק אם צריך לשנות את הסדרי המגורים, כדי שיתאימו לצרכיו של הילד. אם אינכם יכולים לדבר איתם, היעזרו ביועץ או איש מקצוע אחר.

גמישות

שגרה עקבית וצפויה עוזרת לילדים להרגיש בטוחים, מוגנים ושמחים יותר. אך כשילדכם יגדל, יגדלו גם המחויבויות שלו, למשל עבודות בבית הספר, מחויבויות חברתיות, אירועי ספורט ואפילו משרה חלקית. כל אלה עלולים להקשות עליו להמשיך לעבור מבית אחד לשני. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסדרי המגורים שלכם לצרכיו המשתנים.

טיפים לילדים שעוברים מבית לבית

כשילדכם עובר בין שני הבתים, ייתכן שבשעות הראשונות בבית ירגיש לא שקט ועצבני. החדשות הטובות הן שאפשר להתכונן מראש לזמן הזה:

  • הכינו טקס שיבה הביתה, כדי להקל על המעבר. למשל, הציעו לו לעשות אמבטיה מרגיעה עם מוזיקה שהוא אוהב, לאכול ארוחה קלה ביחד, להתקשר לחבר או לבדוק אילו אירועים מעניינים יש ביומן.
  • תנו לו הזדמנות להשתחרר, כדי שיוכל להתמקם היטב בבית החדש. בדקו אם הוא מעדיף לעשות פעילות רגועה ושקטה כמו קריאת ספר, או פעילות גופנית כמו משחק בחוץ.
  • שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים, אך אל תשאלו שאלות רבות מדי בנוגע לבילוי זמנו של הילד עם ההורה האחר. ייתכן שילדכם יעדיף לדבר אחרי שיתמקם בבית.
  • עודדו אותו לשלוח הודעה להורה האחר כשהוא איתכם, ולהפך.
  • השתדלו שלא לעשות את המעבר כשילדכם עייף או רעב.

מה לעשות אם ילדכם אינו רוצה לעבור בין הבתים

יש ילדים שמתקשים לעבור בין שני בתים. יכול להיות שילדכם יחליט שאינו רוצה ללכת לבית של בן או בת הזוג לשעבר, או לבוא הביתה אליכם. אל תיקחו את זה באופן אישי. התחושה הזו תעבור ברגע שילדכם ייכנס לשגרה. עבור חלק מהילדים – ובעיקר לילדים צעירים מאוד – הפרידה עשויה להיות קשה מאוד.

אם ילדכם רוצה להישאר איתכם או מבקש לחזור הביתה, הרגיעו אותו ואמרו לו שהזמן שהוא מבלה עם ההורה השני הוא חשוב מאוד. הבטיחו לו שתהיו כאן כשיחזור הביתה, או שתאספו אותו בשעה מסוימת ביום הנכון. לאחר מכן, כדאי להסיח את דעתו ולדבר על דברים אחרים. כשילדכם יחזור אליכם ויירגע, בדקו בעדינות מדוע אינו מרוצה ותנו לו המון חיזוקים.

אם אפשר, נסו להגיע לפתרון ביחד עם בן או בת הזוג לשעבר. ייתכן שתצטרכו לבדוק את הסדרי המגורים שוב, ולוודא שצרכיו של ילדכם נענים. לדוגמה, יכול להיות שתצטרכו לשנות את יום המעבר, את הפעילויות שמובילות למעבר או היכן הוא מתרחש.

אם ילדכם אינו מרגיש מוגן ובטוח, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם תגובות הסביבה לצרכים המיוחדים של ילדכם

תגובות אפשריות מהסביבה

אנשים יגיבו בצורות שונות לילדכם ולצרכים המיוחדים שלו. חלקם יהיו פתוחים ותומכים, ואחרים יזלזלו ויפגינו שיפוטיות כלפי ילדים עם מוגבלויות, במיוחד “מוגבלויות שקופות” שלא רואים אותן- כמו אוטיזם או קשיים רגשיים-התנהגותיים.

לפעמים תגיבו טוב יותר ולפעמים פחות טוב, וזה בסדר. אם תתכוננו לכל מיני סוגי תגובות לצרכים המיוחדים של ילדכם, סביר יותר להניח שתוכלו להגיב באופן שרציתם.

תגובות חיוביות

רוב האנשים יגיבו באופן תומך, רגיש ומועיל. לדוגמה:

  • “זה נשמע די מעייף. יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור?”
  • “זו ממש פריבילגיה לעבוד עם עמית. הוא כזה ילד מקסים”.
  • “מילה מציירת נהדר. היא מאוד יצירתית. בטח היא תיהנה מאוד מקבוצת האמנות שלנו בשעות אחר הצהריים”.
  • “גילי שיחקה היום יפה מאוד עם יסמין. מרגש לראות איך היא מתקדמת”.

כשמישהו מעיר הערה חיובית או מועילה, כדאי להגיב באופן שפותח את השיחה – למשל, “תודה, זה מאוד מעודד”. סביר מאוד להניח שתגובות חיוביות מצידכם יובילו להמשך תגובות חיוביות מצידם.

תגובות לא מועילות או שליליות

לפעמים אנשים אינם בטוחים איך להגיב, ואומרים דברים לא מועילים ואפילו פוגעים, גם אם אינם מתכוונים לכך. לדוגמה:

  • “זה בטח יעבור כשהיא תגדל. יש ילדים שפשוט מתקדמים לאט”.
  • “הכל בסדר איתו. בנים הם תמיד ככה – פעילים מאוד ורוצים לעשות כל דבר”.
  • “מה לא בסדר איתה?”

יש אנשים שסתם אומרים דברים מרושעים ומכאיבים מסיבותיהם שלהם. למשל, לפעמים, אנשים או ילדים:

  • מעולם לא למדו כיצד להתנהג אחרת, ואומרים דברים כמו, “בואו נחביא את הכדור מהילד עם העיניים המצחיקות האלה”
  • אינם מבינים לגמרי את הצרכים המיוחדים – לדוגמה, “מצטערים, לא נוכל להזמין אותו למסיבת יום ההולדת של עומר. הזמנו מתנפחים והוא במילא לא יכול להשתתף, אז הוא סתם יתבאס”.
  • נותנים עצה לא רצויה – למשל, “אני מכירה עוד מישהו עם אותה מוגבלות, וההורים שלו קנו איזו ערכה באינטרנט שסידרה את המצב בלי בעיה”
  • מחפשים מישהו להאשים – לדוגמה, “אולי היא ככה כי עבדת ממש עד רגע הלידה?”
  • פשוט בלתי רגישים – למשל, “איזה מזל ששאר הילדים שלך נורמלים”, או “זה בגלל הגנים של אבא שלו? לא היית צריכה להתחתן איתו”.

אך טבעי שתגובות כאלה יגרמו לכם להרגיש מוטרדים ופגועים, ואין דרך אחת נכונה להגיב. האופן שבו תגיבו תלוי ברגשותיכם, מי העיר את ההערה והיכן אתם נמצאים באותו רגע. עם זאת, לעיתים קרובות כדאי לתכנן כמה אסטרטגיות גיבוי לאירועים שבהם תיתקלו בתגובות לא מועילות.

כיצד להתמודד עם תגובות לא מועילות או שליליות

בחרו היטב על מה להילחם

לפעמים תרצו להגן על עצמכם ועל ילדכם ולתקן או לצאת נגד ההערה השלילית. אם אתם יכולים להישאר רגועים ולדבר בבירור, תגובה כזו יכולה להיות מעצימה מאוד.

אך לפעמים תרגישו שאינכם מוכנים לעימות, או שתבינו שזה לא ישנה דבר. במקרים כאלה, מותר לכם פשוט לוותר. התעלמו מההערה ושנו את הנושא.

השתמשו בהזדמנות ללמד

לפעמים תרגישו שתוכלו להועיל לאדם שמולכם וללמד אותו על הצרכים המיוחדים של ילדכם. לדוגמה, “ילדים אוטיסטים רבים הולכים לבתי ספר יסודיים רגילים”.

אם ילד אחר שואל אתכם על ההתנהגות או היכולות של ילדכם, ענו לו בכנות ובשפה שמתאימה לגילו. למשל, “השרירים ברגליים של שרית מתעייפים, ולכן היא לא יכולה ללכת מהר”.

השתמשו בתגובה קבועה

לפעמים, כל מה שצריך הוא תגובה קבועה. לדוגמה, “מסובך להסביר את זה. אם לא אכפת לך, אני מעדיפה לדבר על משהו אחר”, או “יש תיאור טוב של המצב באתר העמותה שעוסקת בכך. אוכל לתת לך את הקישור”.

בחרו שלא להגיב

לפעמים מותר פשוט להגיד שלא בא לכם לדבר על זה. למשל, “ממש אין לי חשק לדבר על זה כרגע. אכפת לך אם נשאיר את זה למועד אחר?” מותר גם להתעלם מההערה ולא להגיב כלל. לדוגמה, “היה חם נורא בימים האחרונים, לא?”

קחו רגע לפני שתגיבו

עצרו לכמה רגעים בשיחה לפני שאתם מגיבים להערה פוגענית, וכך סביר יותר להניח שתוכלו להגיד משהו בונה וחיובי. לדוגמה, “כיום, רוב הילדים שנולדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הופכים להיות מבוגרים שמחים, בריאים ופרודוקטיביים”.

אם אתם מרגישים חזקים מספיק, אמרו לאנשים שנפגעתם כדי שיידעו להיזהר יותר בפעם הבאה – למשל, “פוגע בי מאוד כשאתה אומר דברים כאלה”.

לדבר עם מישהו תומך

גישה בונה וחיובית היא נהדרת, רוב הזמן, אך טבעי לגמרי שתצטרכו לשחרר קצת קיטור מפעם לפעם.

כשאתם צריכים לאוורר את התסכולים שלכם, נסו לעשות זאת עם מישהו שאתם סומכים עליו – כמו בן או בת הזוג או חבר קרוב. אפשר פשוט להגיד משהו כמו, “אני פשוט צריכה לקטר קצת. לא צריך לסדר בשבילי שום דבר, רק לתת לי לדבר קצת”.

אם אתם מגלים שקשה לכם במיוחד להתמודד עם התגובות של אנשים, או שלעיתים קרובות הן גורמות לכם לעצב, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית או ייעוץ מיוחד.

כמו כן, מומלץ לדבר עם הורים אחרים שנמצאים במצב דומה לשלכם. אפשר לפנות לקבוצת תמיכה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, קבוצת משחק ייעודיות או פורומים מיוחדים להורים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקות שמיעה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי לקות שמיעה?

לקות שמיעה היא מצב שבו האוזניים של ילדכם אינן יכולות לעשות כמו שצריך את הדבר שאליו נועדו- לשמוע. ילדכם עשוי לשמוע בצורה עמומה, או לא לשמוע קולות שמגיעים מכיוונים מסוימים, או להתקשות לשמוע תדרי קול שונים.

סוגי אובדן שמיעה

ישנם שני סוגים עיקריים של לקות שמיעה – הולכתית ותחושתית-עצבית.

לקות שמיעה הולכתית היא מה שקורה כאשר הצלילים שמגיעים מחוץ לאוזן מתקשים להגיע או לעבור בחלקים השונים שבתוך האוזן. לקות שמיעה הולכתית עשויה להיגרם מסיבות שונות: לדוגמא:  דלקות אוזניים ,הצטברות נוזלים באוזניים, הצטברות פקק שעווה או נקב בעור התוף. הלקות לרוב הינה זמנית.

לקות שמיעה תחושתית-עצבית היא מה שקורה כאשר העצבים שאחראים על קבלת צלילים והבנתם אינם עובדים כראוי. היא יכולה להיות קלה, בינונית, חמורה או מוחלטת. לקות שמיעה זו נוטה להימשך לאורך כל החיים, ואף יכולה להחמיר עם הזמן.

לחלק מהילדים יש לקות שמיעה הולכתית בלבד, ולאחרים יש גם לקות שמיעה תחושתית-עצבית. מצב זה נקרא אובדן שמיעה מעורב.

אבחון לקות שמיעה: בדיקות סינון שמיעה אוניברסלי לילודים

בדיקות סינון שמיעה לילודים הן חלק חיוני באבחון לקויות שמיעה אצל ילדים. על פי נוהל של משרד הבריאות, שנכנס לתוקף בשנת 2010, מבוצעות בדיקות שמיעה לכל התינוקות לאחר הלידה במטרה :

  • לבדוק את שמיעתם של כל התינוקות עד גיל חודש
  • להפנות תינוקות עם לקות שמיעה אפשרית לבדיקה מאבחנת אצל אודיולוג (מאבחן שמיעה)
  • להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר לתינוקות עם אובדן שמיעה.

מהי בדיקת סינון שמיעה (TEOAE)?

בדיקת סינון שמיעה לילודים היא בדיקת חובה, ומתקיימת בכל בתי החולים בארץ. במהלך הבדיקה נעשה שימוש בציוד מיוחד, שמשמיע צלילים מסוימים לתוך אוזני התינוק ומתעד את תגובותיו.

התינוק יעבור את הבדיקה בבית החולים כבר ביממה השנייה לחייו. פגים ותינוקות בסיכון גבוה עוברים בדיקה נוספת בשם AABR, שבודקת גם את תקינות האוזן הפנימית וגם את עצב השמיעה. תינוק שתוצאותיו היו לא תקינות פעמיים רצופות בבדיקות הסינון מופנה לבדיקת מעקב במכון שמיעה לאחר השחרור מבית החולים..

אם הבדיקה לא גילתה בעיות שמיעה בעת הלידה, או שילדכם לא עבר בדיקה מסיבה מסוימת אך אתם מודאגים מהשמיעה, התפתחות הדיבור או השפה שלו, בקשו מרופא הילדים להפנות אתכם לבדיקת שמיעה.

אבחנה מוקדמת תעזור לילדכם לקבל טיפול ותמיכה מוקדם ככל האפשר, שיכולים לעזור מאוד להתפתחות השפה שלו. ילד שאינו מאובחן עם לקות שמיעה בגיל צעיר עלול לפספס חלק נרחב מהזדמנויות הלמידה וההתפתחות. למידע נוסף, היכנסו לאתר.

סימנים לאובדן שמיעה

תינוקות וילדים צעירים עם התפתחות תקינה מגיעים לאותן אבני דרך בהתפתחות. כל התינוקות מתפתחים בקצב שונה, אך אמורים להגיע לאבני הדרך האלה בערך באותו סדר.

תינוק עם לקות שמיעה אינו שומע אנשים מדברים, ולכן, ייתכן שלא יגיב לקולכם ולקולות אחרים כפי שאתם מצפים. כשיגדל, ייתכן שתשימו לב לכך שילדכם הפסיק להשמיע קולות לאחר שעשה זאת קודם לכן, או הדיבור והשפה שלו לא מתפתחים בדומה לילדים אחרים.

בקווים כלליים, אלה הדברים שעליכם לצפות להם אצל תינוקות עם התפתחות תקינה. אם ילדכם אינו עושה את הדברים הללו, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

  • בגיל 0-4 חודשים, התינוק אמור להיבהל מרעשים חזקים, להפנות את ראשו או לחפש בעיניו את מקור הרעש. אם הוא מוטרד או בוכה, הוא אמור להירגע כשהוא שומע את קולכם.
  • בגיל 4-8 חודשים, התינוק אמור להבחין בצלילים שסביבו, לחייך כשמדברים אליו, לקשקש ולהשמיע קולות וצלילים, ולהפנות את מבטו ולהשמיע קולות בתגובה לדיבור.
  • בגיל 8-14 חודשים, התינוק אמור להגיב לשמו, להגיד מילים פשוטות כמו “אבא”, לחקות צלילים פשוטים ולהשתמש בקולו כדי לקבל תשומת לב מהאנשים שסביבו.
  • בגיל 14-24 חודשים, ילדכם יתחיל לפתח אוצר מילים, להבין ולמלא הוראות פשוטות, ולחבר שתי מילים יחד.

גם אם הכל נראה בסדר ואתם עדיין מודאגים, פנו לרופא או לאחות טיפת חלב. בסופו של דבר, אתם אלה שמכירים אותו הכי טוב.

לחלק מהילדים שמתמודדים עם לקות שמיעה יש צרכים מיוחדים נוספים. ישנם שירותי טיפול מיוחדים לפעוטות ולילדי גן עם לקויות שמיעה ומוגבלויות אחרות. ילדים אלה ובני משפחותיהם יזדקקו לתמיכה מצוות של אנשי מקצוע, ולא רק ממומחים באובדן שמיעה.

לבנות מיומנויות שפה ותקשורת

ילד עם לקות שמיעה יכול להשתמש בשפה דבורה, בשפת סימנים או בשילוב של השניים כדי להביע את עצמו. כל אלה הן צורות תקשורת שונות.

גם בעזרת הטכנולוגיה הטובה ביותר, לילדים עם אובדן שמיעה חמור או מוחלט קשה מאוד ללמוד כיצד לתקשר באמצעות שפה מדוברת, והלימוד עלול לקחת שנים עם תוצאות שעשויות לעיתים להיות מלאות לחלוטין ולעיתים חלקיות בלבד. אין ספק כי הדבר החשוב ביותר להתפתחותו של ילדכם ולמערכת היחסים שלכם איתו הוא היכולת לתקשר. אל תחכו שילמד לשמוע ולדבר היטב, יזמו ואפשרו לו תקשורת בכל ערוץ שיבחר ללמוד.

יש ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה, ולכן האפשרות הטובה ביותר עבורם היא שפה מסומנת או שפת סימנים. עם זאת, לא רק ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה צריכים ללמוד את שפת הסימנים.

למעשה, חלק מהמשפחות בוחרות ללמד את ילדיהן לסמן ולדבר בו בזמן, ללא קשר ליכולתו של הילד להשתמש בשפה דבורה. אם זו הדרך שבה תבחר משפחתכם, גם אתם ושאר בני המשפחה תצטרכו ללמוד לסמן. הדרך הטובה ביותר לתמוך בהתפתחות השפה היא לשמור על רמה גבוהה של אינטראקציה בין הורה לילד – שיכולה להתרחש רק אם שניכם מדברים באותה שפה.

למידע נוסף על לימודי שפת הסימנים, פנו לאנשי המקצוע שמטפלים בכם ובילדכם.

מכשירי שמיעה

אם לילדכם יש לקות שמיעה קלה עד בינונית, הוא יוכל להיעזר במכשירים מיוחדים שיקלו עליו לשמוע את השפה הדבורה, וכך גם להתחיל ללמוד להשתמש בשפה בעצמו.

סוג המכשיר שיתאים לו תלוי בלקות השמיעה שלו ובמידת חומרתה. מכשירים אלה כוללים:

  • מכשיר שמיעה – אלו מכשירי עזר להגברת הקול שמותאמים באופן אישי לכל ילד על פי הלקות הספציפית שלו. .
  • שתל שבלול (קוכליארי) – עזר שמיעה הכולל חלק המושתל בניתוח באוזן הפנימית ומערכת חיצונית. שתל השבלול מתאים  לילדים עם לקות שמיעה חמורה עד עמוקה, כאשר התועלת ממכשירי השמיעה אינה מספקת.
  • personal frequency modulation (FM) systems מערכת FM-  עזר שנועד לשיפור יכולת השמיעה במערכות חינוך. ישנה מערכת אישית או כיתתית. מטרתה לשפר הבנת דיבור בתנאים של רעש רקע, מרחק מהדובר והדהוד. ניתן לחבר את המערכת  גם למכשירי שמיעה או לשתל.  המערכת כוללת מיקרופון המיועד לדובר (גננת מורה וכו’) ומשדר קולות באמצעות תדרי רדיו אל מקלט המחובר לילד.

ילדכם יוכל להשתמש במכשיר אחד, או בשילוב מכשירים שהזכרנו קודם. כל מכשיר עושה עבודה שונה מעט מהאחר, ולכן שילוב שלהם יוכל לתת לילדכם הזדמנויות טובות יותר לשמוע את הצלילים שסביבו. השימוש במכשירים יכול להצטרף לשפה הדבורה ולשפת סימנים.

טיפול מוקדם

ככל שתקדימו לאבחן את לקות השמיעה של ילדכם, כך יוכל להתחיל מוקדם יותר בטיפול ולפתח שפה שיוכל לתקשר בה. מומלץ שגם אתם ובני המשפחה תקבלו ייעוץ ותמיכה מוקדם ככל האפשר, כדי שילדכם יקבל נקודת פתיחה טובה לחיים.

כשמגלים שלילד יש לקות שמיעה, קשה לדעת מה לעשות. שירותי הטיפול המוקדמים יאפשרו לכם לעבוד בצמוד לאנשי מקצוע שיעזרו לכם ללמוד כיצד לבלות עם ילדכם ולעודד את התפתחותו. הצוות יכול לכלול קלינאי תקשורת המומחים באודיולוגיה ובהתפתחות שפה ודיבור ומורים או גננות לחינוך מיוחד.

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם, ובעיקר מקלינאי התקשורת. אל תחששו לשאול שאלות רבות. מומלץ ליצור מערכת יחסים טובה עם אנשי המקצוע, כדי שתוכלו להמשיך ולעבוד איתם עד שילדכם יגדל ויהיה עצמאי יותר.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על מכשירי שמיעה, אפשר לפנות לאתרים כמו: אתר נגישות ישראל או עמותות כגון:

ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב. לכן, כדאי ללמוד כיצד לשחק, להתחבר ולתקשר עם ילדכם במהלך היום, כדי לעודד את השמיעה וההתפתחות שלו.

תמיכה כלכלית

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

ילדים עם לקויות שמיעה זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם ללקות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לנהל משא ומתן עם בני נוער

לנהל משא ומתן עם בני נוער: יתרונות

קשה לפעמים לשחרר את הסמכות ולאפשר לילדכם המתבגר להשתתף יותר בקבלת ההחלטות, אולם הוא זקוק לכך כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי.

שימוש אפקטיבי בטכניקות לניהול משא ומתן יעזור לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית. כמו כן, הוא ילמד להבין את נקודות המבט של אחרים, לקבל החלטות נבונות, להוציא לפועל את ההחלטות האלה וללמוד מתוצאותיהן.

ניהול משא ומתן עם ילדכם הוא ניסיון למצוא בסיס משותף ופתרון מוצלח לשני הצדדים. אין זה אומר שעליכם להתפשר על הדברים שחשובים בעיניכם, כגון מסורות תרבותיות, הביטחון של ילדכם או רווחתו.

כל משפחה שונה, והורים שונים חושבים אחרת על מה מותר ומה אסור למתבגרים שלהם לעשות. לדוגמה, אם גדלתם במדינה אחרת, אתם עשויים לגלות שמה שמקובל אצל בני נוער בישראל שונה מהמקובל במקום שממנו באתם. סגנון ההורות שלכם יכול גם הוא להשפיע על האופן שבו תנהלו משא ומתן עם ילדכם. נסו למצוא את אופן ניהול המשא ומתן שיעבוד היטב במשפחתכם.

טכניקות לניהול משא ומתן

משא ומתן מוצלח עם בני נוער קשור מאוד לטכניקות לניהול משא ומתן שבהן תשתמשו. המשא ומתן עשוי להתחיל כשילדכם מספר לכם (או מודיע!) שהוא עומד לעשות משהו. לדוגמה, “אני רוצה ללכת לסרט ביום שישי בלילה”. אם הוא גדול יותר או אסרטיבי יותר, הוא עשוי להגיד, “אני הולך הערב לסרט”.

אם אינכם מוכנים לשיחה, או שאתם זקוקים לזמן מה לחשוב על מה תתפשרו ועל מה לא, קבעו זמן לשוחח מאוחר יותר, אבל עשו זאת באותו יום. כך יוכל ילדכם לבטוח בכם, ויידע שאתם עומדים במילה שלכם ושחשוב לכם להגיע לפשרה. בשיחה תוכלו להוציא לפועל את הטכניקות לניהול משא ומתן.

הכינו מראש את מה שתרצו להגיד. אפשר לדון בכך עם בן או בת הזוג או עם חבר, או לכתוב את כל מה שאתם רוצים לומר.

השתמשו בטון רגוע, חמים אבל גם החלטי כדי להכין את הקרקע לשיחה נעימה על הנושא. הרעיון הוא להימנע מעימות. לדוגמה, תוכלו להגיד, “בוא נדבר על זה”.

הקשיבו בצורה פעילה לילדכם ושמעו מה דעתו, בלי להפריע. הראו לו שאתם מבינים כמה הנושא חשוב לו. למשל, “אז את אומרת שאת ממש רוצה לצבוע את השיער בוורוד לקראת מסיבת התחפושות, גם אם זה אומר שהצבע יישאר לזמן רב. את גם יודעת שזה קצת יהרוס לך את השיער.”

הביעו את דעתכם, ובקשו מילדכם לספר לכם יותר על דעתו. למשל, “אני רוצה שתיהני ותפגשי את החברות שלך, אבל אני גם צריכה לדעת איפה תהיי ושאת בטוחה. אז ספרי לי קצת יותר על טיול האופניים הזה”.

ודאו שהשורה התחתונה שלכם ברורה. כלומר, דעו מראש על מה אתם מוכנים להתפשר ומה לא נתון למשא ומתן בשום אופן. כדי להחליט זאת, חשבו על האישיות של ילדכם ועל מידת הבגרות שלו. חשוב להביא בחשבון גם את רמת האמון שאתם נותנים בו, בהתאם לאירועי העבר. לדוגמה, “אני לא רוצה שתחזרי לבד מהקולנוע. אולי אבוא לאסוף אותך?”

חשבו על מגוון אפשרויות. לדוגמה, “אני לא רוצה שתצבע את קירות החדר שלך בשחור. אולי תרצה לצבוע בצבע אחר, או לצבוע רק קיר אחד בשחור? יש לך עוד רעיונות?”

הראו שאתם מוכנים להתפשר ושאתם רוצים להסכים על משהו שמקובל על שניכם. למשל, “אני יודעת שאת רוצה לבדוק כל הזמן את הפייסבוק שלך, אבל אני חוששת שלא תכיני שיעורי בית ושלא תישני מספיק. כמה זמן נראה לך הגיוני לגלוש ברשתות חברתיות, שגם ישאיר לך מספיק זמן להכין את שיעורי הבית ולישון?”

היו חמימים והחלטיים, ועמדו על שלכם. אמרו, לדוגמה, “לא משנה מה אנשים אחרים עושים. אני יכולה ורוצה לאסוף אותך אחרי שהסרט נגמר”.

צאו להפסקה אם אתם נכנסים למתח או מתחילים להתווכח. אמרו, למשל, “אני צריך לעשות הפסקה לרגע, אז נמשיך לדבר על זה אחרי ארוחת הערב”.

הצהירו בבירור על ההחלטה המוסכמת. לדוגמה, “טוב. אתה יכול לצאת למסיבה עם החברים שלך. אני אאסוף אותך ב-11 בלילה”. יכול להיות שילדכם לא יהיה מרוצה מהפתרון. תנו לו זמן לקבל אותו בלי לנסות לשכנע אותו ביתרונות.

דברו על התוצאות והסכימו מה יקרה אם ההסכם יופר. לדוגמה, “החלטנו שאתה יכול לצבוע קיר אחד בשחור. החלטנו גם שאם אתה צובע יותר מקיר אחד, תצטרך לקנות את כל הצבע הלבן בעצמך ולצבוע לבד את כל קירות החדר. בסדר?”

סיימו את השיחה בטון חיובי גם אם המשא ומתן לא התנהל חלק. לדוגמה, “תודה שדיברת על זה איתי. אני מעריכה את זה שאנחנו יכולים לחשוב על דברים יחד כמו שצריך. זה מוכיח לי שאתה אדם בוגר”.

שימו לב: כדאי ששני ההורים יתמכו זה בדעתו של זה ויפגינו חזית מאוחדת, שמציבה אתכם מראש בעמדה חזקה והופכת את המשא ומתן לפשוט יותר. ייתכן שתצטרכו קודם לנהל משא ומתן ביניכם לבין עצמכם כדי להגיע להחלטה משותפת.

השתמשו בסמכות שלכם בעת ניהול משא ומתן

הסמכות שלכם והשפעתכם על ילדכם באה לידי ביטוי בזמן המשא ומתן. השתמשו בסמכות ובהשפעה באופן מכבד וחיובי ככל שילדכם מתבגר, כדי שמערכת היחסים שלכם תישאר חזקה ופתוחה.

חשוב להמשיך להיות סמכותיים גם כשילדכם נכנס לגיל ההתבגרות, כדי להגן על ביטחונו ועל רווחתו. למשל, מותר לכם להתעקש על הצורך שלכם לדעת לאן ילדכם הולך, מתי יחזור הביתה ומתי עליו להתקשר כדי להודיע על שינויים.

סביר להניח שילדכם יאתגר את הסמכות שלכם יותר ויותר ככל שיתבגר. לדוגמה, הוא עשוי להגיד, “אני הולך לעשות את זה ואתם לא יכולים לעצור אותי”. האופן שבו תגיבו תלוי בגילו של הילד.

למשל, אם ילדכם בן 12, תוכלו להגיד, “אני עדיין אמא שלך ואני קובעת את ההחלטות, אבל אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה. בוא נדבר יותר וננסה לפתור את המצב”.

אבל אם ילדכם בן 16, תוכלו להגיד, “אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה, אבל אני עדיין אחראית לביטחונך. לכן, אצטרך לדעת לאן אתה הולך ועם מי אתה נמצא. בוא נדבר על זה יותר ונראה אם נמצא פתרון ששנינו נהיה מרוצים ממנו”.

זכרו- שימוש בעונשים מפסיק להיות יעיל בשלב מסוים בגיל ההתבגרות ובמקרים רבים יגרום דווקא להתנהגות מתנגדת ולנטייה מוגברת ללקיחת סיכונים. עונשים הגורמים לירידה בערך העצמי של ילדכם המתבגרת יכולים אף להוביל למחשבות אובדניות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

פעילויות אחר הצהריים, תחומי עניין ותחביבים לבני נוער

מה מקבלים בני הנוער מפעילויות אחר הצהריים

ספורט, דרמה, תנועות נוער, אמנויות או צילום – פעילויות אחר הצהריים יכולות לכלול כל מה שילדכם נהנה לעשות מחוץ לשעות הלימודים. הוא יכול להשתתף גם בדברים שאתם מעודדים אותו לעשות, כגון לימודי שפה, מוזיקה, קבוצות דיון, שיעורי דת, שחייה ואפילו משרה חלקית בתשלום או בהתנדבות.

ההשתתפות בפעילויות האלה יכולה:

  • לתת לילדכם הזדמנות להתנסות במגוון פעילויות, לגלות מהן החוזקות שלו ובמה הוא טוב
  • לתת לו תחושת הישגיות ולשפר את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי שלו
  • להגדיל את המעגלים החברתיים שלו, וליצור הזדמנויות לקשרים עם ילדים אחרים מלבד אלה שלומדים איתו
  • להפחית התנהגות מסוכנת – לדוגמה, הקשרים החיוביים שמתפתחים בפעילויות האלה והזמן שהן תופסות יכולים להגן עליו מפני שתייה בגיל צעיר
  • לפתח בריאות נפשית טובה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתמודד עם אחריות ולפתח מיומנויות תכנון ונטילת יוזמה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתגבר על תקופות קשות, מה שיעזור לו בגיל מאוחר יותר להצליח מבחינה אקדמית.

כיצד לעודד את ילדכם להתנסות בפעילויות אחר הצהריים

לא כל בני הנוער אוהבים פעילויות אחר הצהריים. זה בסדר גמור. עם זאת, לפעמים הם רוצים לנסות משהו חדש ורק זקוקים לדחיפה קלה כדי להתחיל. אם זה נשמע לכם מוכר, עודדו את ילדכם המתבגר להשתתף בפעילות וספקו לו הזדמנויות ועזרה פרקטית, למשל- תוכלו להסיע אותו לפעילות מרוחקות.

אם נראה לכם שילדכם לא חשב על כל הפעילויות האפשריות, עזרו לו להבין באילו הוא עשוי להתעניין. אפשר לבדוק מה עושים מתבגרים אחרים ולדבר עם משפחותיהם, או לבדוק אפשרויות בעיתון המקומי או באתר האינטרנט או דף הפייסבוק של היישוב. כמו כן, ניתן לבדוק אילו מועדונים וחוגים מציע בית הספר.

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להכיר את הקבוצה בפעם הראשונה. בכל זאת, קשה להופיע כך פתאום בקבוצה חדשה, בלי להכיר אף אחד ולתהות אם תסתדרו. אולי אחד מחבריו של ילדכם ירצה להצטרף אליו לפעילות. הציעו להצטרף אליו בעצמכם, או ארגנו לו מפגש עם מישהו שכבר משתתף בפעילות.

אפשר גם להתחיל את הפעילות בהדרגה. ילדכם יוכל להחליט למשל ללכת לשתי פעולות ניסיון בתנועת הנוער, או להתחיל לעבוד כעוזר מאמן כדי להתקדם בשלב מאוחר יותר.

גם אם ילדכם לא רוצה להשתתף בפעילויות רבות – או בכלל לא – זה בסדר. יכול להיות שהוא מעדיף להישאר בחברת עצמו או לחקור את תחומי העניין שלו לבדו, או שהוא מרגיש שבית הספר מציע לו את כל הגירויים וההזדמנויות הדרושים לו. לא חובה להשתתף בפעילויות אחר הצהריים. אם ילדכם אינו רוצה להשתתף בפעילות, הוא לא ייהנה בה ולא ירוויח ממנה דבר. אל תכריחו אותו להשתתף, כיוון שאתם עלולים ליצור מתח מיותר.

למצוא את האיזון הנכון בין הפעילויות

מציאת האיזון בין עבודה להנאה היא אתגר לכולם – זוהי מיומנות של מבוגרים, שחשוב שילדכם ילמד. אם אתם חוששים שילדכם לקח על עצמו יותר מדי פעילויות אחר הצהריים, יש כמה סימנים שיגלו לכם שהדברים יצאו מאיזון. הוא עלול להיות עייף, עצבני או לחוץ, ולהתקשות להירדם, או ליצור פער בלימודים.

גם אתם וגם ילדכם תוכלו להתמודד עם חוסר איזון לטווח קצר, למשל בזמן מבחנים, לקראת משחק ספורט מכריע או לפני הופעה חשובה. אך אם הוא מראה את סימני הלחץ האלה גם בתקופות אחרות, כדאי לבדוק כמה לקח על עצמו.

כדי להבין אם הוא מעורב בפעילויות רבות מדי, שאלו אותו קודם כל אם הוא מרגיש שהוא עסוק קצת יותר מדי. לאחר מכן, בדקו את הדברים הבאים:

  • זמן מחוץ לבית: כמה לילות בשבוע חוזר ילדכם הביתה אחרי 21:00-20:30? כמה זמן הוא מחוץ לבית בסוף השבוע? האם הוא משתתף במטלות השוטפות בבית? בני נוער זקוקים לתשע -עשר שעות שינה בערך מדי לילה, וגם לזמן שבו יוכלו פשוט לשבת בשקט ולהירגע.
  • איזון בין הפעילויות: כמה שעות הוא ישן? האם יש לו זמן להירגע? האם הוא מצליח להכין את שיעורי הבית בזמן? האם יש לו זמן לפגוש חברים? האם הוא מבלה זמן רב באימוני כדורגל או בתנועת הנוער? למשל, על חשבון זמן בית הספר או פגישות עם חברים? גירויים ופעילויות בלתי פוסקים עלולים להוביל לדפוס של הזדקקות לבידור ללא הרף, בלי לפתח יכולת להרגיש נוח בשקט.
  • התנהגות: האם הוא נראה מאושר? האם הוא עצבני? האם הוא נראה לחוץ רוב הזמן?
  • השפעה על המשפחה: כמה ארוחות משפחתיות מתפספסות או משתבשות בגלל הפעילויות שלו? האם זו בעיה במשפחה? באיזו תדירות הוא מפספס פעילויות משפחתיות? האם הפעילויות שלו גורמות לבני משפחה אחרים להפסיד דברים?

אף אחד מאיתנו אינו דומה לאחר, וילדים שונים מסוגלים לאזן כמויות שונות של פעילות אחר הצהריים. כמו כן, היכולת לאזן בין הפעילויות משתנה עם הזמן. ילדכם יכול להתמודד עם דברים שונים בגיל תשע ובגיל 12.

לעבוד על ניהול זמן

דברו עם ילדכם אם אתם חוששים שהוא צריך לאזן טוב יותר בין הפעילויות אחר הצהריים לבין תחומים אחרים בחייו. אפשר לפרק את השיחה הזו לכמה שיחות קטנות, ולהתמקד בניהול הזמן שלו. נסו את הצעדים הבאים:

ספרו לו על החששות שלכם

ספרו לילדכם ששמתם לב שהוא נראה לא מאושר, עייף או עסוק מכדי לעשות דברים שנהג לעשות או שעליו לעשות. כך תתנו לו הזדמנות לחשוב כיצד הוא משתמש בזמן ובאנרגיה שלו.

אפשר, למשל, להגיד, “אתה נראה ממש עסוק בזמן האחרון. אולי יש לך יותר מדי דברים לעשות?” או, “אנחנו צריכים לחשוב עד איזו שעה תוכל להיות במפגשים האלה, כיוון שאתה נכנס למיטה רק ב-22:30 שלוש פעמים בשבוע”. כדאי גם להציב גבול אם אתם שמים לב שהפעילויות פוגעות בלימודיו, ולהסביר לו שעל מנת להמשיך בהן, עליו להשקיע גם בלימודים.

נסו להבין כיצד ילדכם מנצל את זמנו

תוכלו להכין ביחד טבלה שבועית, שמפרטת את הפעילויות מדי יום וכמה זמן הן אורכות. התבוננו היטב בטבלה ותנו לו להגיב ראשון. מה הוא חושב על הלו”ז השבועי שלו?

הגידו לו מה דעתכם. למשל, “בטח ממש קשה לך למצוא זמן להכין את שיעורי הבית כל ערב בלו”ז הצפוף הזה”, או “אין פה יותר מדי זמן לבילוי עם משפחה וחברים”. לאחר מכן, אמרו, “נראה לי שאנחנו צריכים לחשוב על זה ולנסות למצוא תוכנית טובה יותר”.

הבינו מה סדרי העדיפויות

הציעו לילדכם לשאול את עצמו את השאלות הבאות:

  • מה אני רוצה לעשות יותר, מה אני רוצה לעשות פחות?
  • מה הדבר הכי חשוב לי?
  • מה חשוב לנו, כמשפחה?
  • מה עוד יש לי לעשות, למשל שיעורי בית?

התשובות לשאלות הללו יעזרו לילדכם לחשוב על הנושא מנקודת המבט שלו ולפתור אותו בעצמו, במקום לתת לכם “לפתור” לו את הבעיה.

לאחר שיחשוב על תשובות, בקשו ממנו לספר לכם על הרעיונות שלו לשינוי. אפשר לתת לו הדרכה או משוב על הדברים שאתם מסכימים איתם, או על בעיות שאתם מגלים.

לדוגמה, יכול להיות שיהיו פעילויות שאתם רוצים שימשיך, אך הוא רוצה להפסיק. אמרו לו מדוע אתם רוצים שימשיך כדי שיוכל לראות את היתרונות והחסרונות. אפשר להגיד, למשל, “חשוב שתלמד לשחות היטב. מסוכן מדי ללכת לחוף הים כשלא יודעים לשחות כמו שצריך”. או, “אני רוצה שתלמד לדבר לפחות קצת רוסית כדי שתוכל לדבר עם סבתא בטלפון”.

מותר לכם לציין גם את סדרי העדיפויות של המשפחה. לדוגמה, “ארוחת הערב ביום שישי חשובה לנו. זה משהו שאנחנו ממש רוצים לעשות ביחד, כמשפחה”. אפשר לנהל איתו משא ומתן להחליט שימשיך בפעילויות לתקופה קצובה של שישה שבועות, למשל, רק כדי “לראות אם זה משתפר”.

אתם עלולים להתקשות לוותר לו על פעילויות שעסק בהן במשך זמן רב, אך אם תתנו לו אחריות ותאפשרו לו לבחור את הפעילויות שהוא רוצה, הוא יידע שאתם סומכים עליו שינהל את זמנו היטב.

במקרה הצורך, חשבו שוב על התוכנית

ילדכם לומד מיומנויות ניהול זמן וקביעת סדרי עדיפויות. תנו לו להוציא לפועל את התוכנית שלו – גם אם אינכם בטוחים שתעבוד – כדי לתת לו הזדמנות לתרגל את המיומנויות האלה.

ייתכן שתצטרכו לכוונן מעט את הלו”ז החדש, וללהטט בין הרצון של ילדכם שהדברים יקרו כמו שהוא רוצה, לבין הדרישות האמיתיות של חלק מהפעילויות הללו, הזמן שהן שואבות והאפשרויות של משפחתכם להתמודד עם הכל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריונות בבתי הספר בגיל ההתבגרות: כיצד לעזור לילדכם

מהי בריונות?

בריונות היא שימוש שיטתי לרעה בכוח. עבור חלק מהצעירים, היא מתבטאת בצורת הצקות בלתי פוסקות וקריאה בשמות. עבור אחרים, היא עלולה להיגמר בבידוד חברתי או בתקיפה מילולית או גופנית. בריונות יכולה להתרחש גם באינטרנט – זוהי בריונות ברשת.

שיעור מעשי הבריונות עולה אצל בנים ובנות בערך בזמן שהם נכנסים לחטיבת הביניים, אך צונח במהירות לאחר מכן.

חומרת הבריונות משתנה מאוד, וכך גם השפעתה. מה שיכול להיות תוספת מבאסת ליום רע בבית הספר לילד אחד, עלול להיות הרסני לילד אחר. אף שרובם המכריע של מעשי הבריונות הוא מתון למדי (לדוגמה, הצקות לא נעימות ולא תקיפה או בידוד חברתי), כל מעשי הבריונות מכאיבים ופוגעים לקורבן. כשהבריונות נמשכת, היא עלולה לגרום לפגיעה גופנית ו/או פסיכולוגית רצינית ומתמשכת.

  • הגישה שאתם ומשפחתכם תנקטו כדי לזהות ולהילחם בבריונות תשתנה בהתאם לדברים הבאים:
  • איזה סוג של בריונות חווה ילדכם – למשל, הטרדה מילולית או תקיפה גופנית
  • האם מעשה הבריונות מתבצע על ידי קבוצה או אדם אחד
  • מה חומרת ההשפעה על ילדכם
  • אילו אסטרטגיות נראות לכם ולילדכם הטובות ביותר.

מדוע בריונות מתרחשת?

ילדים רבים מתנהגים בבריונות בשלב מסוים, אך הבריונות נהיית נפוצה פחות ככל שהילדים מתבגרים. יש כמה השפעות עיקריות שמובילות צעירים להתנהג בבריונות, ובהן מזג תוקפני, רמות אמפתיה נמוכות, דעות קדומות שלמדו נגד קבוצות אנשים מסוימות וחוויות שליליות במשפחה, כגון התעללות גופנית או רגשית.

מצבם החברתי של אנשים צעירים יכול להשפיע גם הוא. לדוגמה, כשבני הנוער נכנסים לחטיבת הביניים, חלקם מנסים לבסס את מעמדם בסולם החברתי החדש. גם צעירים שנמצאים בקבוצה אנטי-חברתית נוטים יותר להתנהג בבריונות.

כיצד לזהות סימני בריונות

בריונות יכולה להתרחש בכל מקום שאליו מגיעים אנשים צעירים, לא רק בבית הספר. התנהגות בריונית נמצאת גם בבית, באירועים חברתיים או אירועי ספורט ובמקום העבודה.

קשה לפעמים לזהות בריונות אצל בני נוער. לעתים קרובות היא מתבטאת באופן פיזי פחות מאשר בקרב ילדים צעירים יותר. יכול להיות שילדכם ינסה להסתיר אותה מכם ומאחרים, או יחוש בושה, פחד ורצון שלא תדאגו או תעשו מזה עניין גדול. לעתים קרובות, הילדים פשוט רוצים שהבריונות תיעלם בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. ילד שנופל קורבן למעשי בריונות עשוי:

  • לסרב ללכת לבית הספר, או להמציא תירוצים כדי לא ללכת
  • להיות לא מאושר או חרד לפני או אחרי בית הספר
  • להגיד “אני שונא את בית הספר” או להביע פחד מפני בית הספר
  • להתבודד יותר ויותר
  • לסבול מסימני פגיעה גופניים ובלתי מוסברים – לדוגמה, חבלות או בגדים קרועים
  • להצליח פחות בבית הספר
  • להגיע הביתה עם חפצים שניזוקו או נעלמו
  • להפגין שינויים מובחנים בהתנהגות או ברגשות, כגון חרדה
  • להתקשות לישון
  • להגיד לכם באופן קבוע שהוא סובל מכאב ראש, כאב בטן או בעיות גופניות אחרות
  • להיראות חסר הערכה עצמית או חסר ביטחון עצמי.

ייתכן שילדכם מראה חלק מהסימנים האלה בגלל סיבות אחרות, ולכן כדאי לדבר איתו על כך.

לבנות את החוסן הנפשי של ילדכם

חוסן נפשי הוא היכולת להתמודד עם העליות והירידות בחיים, מבחינה חברתית ורגשית. לבניית החוסן הנפשי יש יתרונות חשובים לחיים, ובהם צמצום הסיכויים ליפול קורבן לבריונות, או היכולת להתמודד טוב יותר אם עליכם להתמודד עם בריונות. בניית חוסן נפשי ואסרטיביות עוזרת לכל הילדים להילחם בבריונות ולפתח מיומנויות לחיים.

אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לעבוד על החוסן הנפשי וכישורי החיים של ילדכם, ויפה שעה אחת קודם. הנה כמה רעיונות:

  • תנו לילדכם המון אהבה. התמקדו במאפיינים האישיים החיוביים של ילדכם, אך שמרו על איזון וחיבור למציאות גם באהבה ובשבחים שאתם חולקים לו.
  • תמכו בו. מתן התמיכה עשוי להיות קשה יותר ככל שילדכם מתבגר – תמיכה לילד בגיל ההתבגרות שונה מאוד מתמיכה לפעוט – אך הוא לא פחות חשוב. הקשיבו לילדכם בצורה פעילה ושמעו איך הוא מרגיש, חשבו יחד על אפשרויות להתמודדות עם הבעיה והציעו פתרונות אפשריים.
  • תנו לו חופש. צעירים שמקבלים הזדמנות להכיר אנשים חדשים וללמוד כיצד להסתדר איתם מפתחים מיומנויות חברתיות ותחומי עניין, ומרחיבים את המעגל החברתי שלהם. ילדים מבודדים שיש להם מעט חברים או שאין להם חברים כלל נוטים לרוב לסבול ממעשי בריונות.
  • עודדו את ילדכם להיות אסרטיבי בעת הצורך. למדו אותו מגיל צעיר שיש להתייחס לאחרים בכבוד. הוכח שברגע שילדים מאמינים שלאחרים מגיע כבוד, קל להם לדרוש את אותה רמת כבוד לעצמם.

דוגמה אישית

הדוגמה שאתם נותנים לילדכם היא החשובה ביותר – בבית עם המשפחה, ובמערכות היחסים שלכם עם אחרים. כשאתם מתייחסים בכבוד לאחרים ופותרים עימותים באופן בונה, ילדכם רואה זאת ולומד שזו הדרך ההולמת להתייחס לאחרים. אך אם הוא רואה אתכם מתנהגים בתוקפנות, הוא עשוי לחקות אתכם.

מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה חשובות גם הן. הן מאפשרות לילדים להרגיש אהובים ומוגנים ולפתח הערכה עצמית. האופן שבו אתם מתייחסים לילדיכם בבית יכול להשפיע על התנהגות בריונית. ילד שמפחד מהמבוגרים בחייו נוטה יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים כדי לקבל תחושת שליטה וכוח. כדי לבנות מערכת יחסים חזקה, חשוב לשמור על קשר עם ילדכם.

גם האופן שבו ילדיכם מתייחסים זה לזה חשוב מאוד. בריונות בקרב אחים נפוצה למדי, ויש קשר ברור בין בריונות בין אחים בבית לבין בריונות בבית הספר. טפלו היטב במריבות בין אחים, כדי לעזור לילדיכם ללמוד כיצד להתייחס כראוי לילדים בבית הספר.

לעבוד עם צוות בית הספר

אם ילדכם נפל קורבן להתנהגות בריונית בבית הספר ועובר תקופה קשה, כדאי לשקול פנייה לצוות בית הספר כדי להילחם בבריונות. בתי ספר נדרשים להתייחס לבריונות בצורה רצינית מאוד. המורים אמורים להיות מאומנים בזיהוי גילויי בריונות ובטיפול בהם, ולעבוד איתכם כדי למנוע מקרים נוספים בעתיד.

על הצוות לנסות לשנות את ההתנהגות הבריונית ולהרתיע ילדים אחרים שמתנהגים כך. ההצעות של אנשי הצוות תלויות בנסיבות גילויי הבריונות ובילדים המעורבים.

כיצד לערב את צוות בית הספר

  • שוחחו עם ילדכם על היתרונות בפנייה לצוות בית הספר.
  • שאלו אותו אם הוא מוכן להיות איתכם בשיחה. כמו כן, שאלו אותו מה הוא רוצה לומר בפגישה.
  • קבעו פגישה עם המחנך בשיתוף היועצת/פסיכולוגית בית הספר בהתאם לצורך.
  • דברו איתו על הבעיה, הציגו את העובדות הידועות לכם, ובקשו את התערבות בית הספר.
  • היו אסרטיביים, אך לא כועסים או מאשימים, והיו מוכנים להקשיב.
  • סיימו את הפגישה עם תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.
  • הישארו בקשר עם בית הספר.

כיצד מטפלים במקרי בריונות

כל ההתערבויות שעורך בית הספר אמורות להגן על הקורבן של מעשה הבריונות ולהבטיח את ביטחונו. הפעולות הייחודיות שעושה בית הספר תלויות בסוג הבריונות שהתרחש. אם הבריונות חמורה ומערבת מעשים פליליים, אפשר גם לפנות למשטרה.

אל תיצרו קשר ישיר עם הצעיר שמתנהג בבריונות או עם הוריו, כיוון שסביר להניח שרק תחמירו את הבעיה. תמיד עדיף ובטוח יותר לעבוד על הפתרון עם בית הספר מאשר לנסות ולפתור את בעיית הבריונות בעצמכם.

אם הבריונות אינה נפסקת

  • זכרו שבטוח יותר לעבוד עם צוות בית הספר ולא לקחת את העניינים לידיים.
  • זכרו שלוקח זמן לשנות התנהגות ולכן סביר להניח שהתוצאות לא יהיו מידיות
  • הודיעו לבית הספר על מקרי בריונות נוספים. תעדו בזהירות ובפירוט את מעשי הבריונות ומתי התרחשו: צלמו תמונות במקרה שהבריונות כללה פגיעה גופנית, צלמו תמונות מסך או הדפיסו את העדויות במקרה של בריונות ברשתות החברתיות, בתגובות או בצ’טים, בדוא”ל או בהודעות סמס.
  • בקשו להיפגש ולדון בנושא עם הנהלת בית הספר.
  • במידה ואינכם חשים שבית הספר נרתם להגנה על ילדכם ניתן לפנות לפיקוח במשרד החינוך.

אף שפתרון הבעיה בתוך בית הספר הוא המצב האידיאלי, לפעמים, לטובתו ולרווחתו של הצעיר, משפחות שונות עשויות לשקול מעבר בית ספר כמוצא אחרון. זוהי החלטה מורכבת שיש לה השלכות רבות. אין דרך “נכונה” או “לא נכונה”. מומלץ לקבל את ההחלטה לאחר שמביאים בחשבון את הרצונות של ילדכם ואת עצותיו של הצוות בבית הספר הנוכחי.

חשוב מאד לבחון את הכישורים החברתיים של ילדכם ובמידת הצורך להסתייע באיש טיפול לעזרה בפיתוח כישורים אלו. ילדים הסובלים מבריונות חווים לעיתים קשיים בהבנה חברתית או זקוקים לחיזוק הכישורים החברתיים שלהם. היו ערים לפערים מהסוג הזה וחזקו את ילדכם בתחומים בהם הוא מתקשה.

תנו לילדכם כמה שיותר תמיכה ואהבה בבית. המשיכו לחזק אותו בבית, ושתפו פעולה עם המורה כדי לפתח תכנית להילחם בבעיית הבריונות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד למנוע או לצמצם את צריכת אלכוהול בגיל ההתבגרות

הידעתם?

בדרך כלל, בני נוער בגיל 17-12 משיגים את האלכוהול שלהם מקרובי משפחה

  • מתבגרים נוטים יותר להתנסות באלכוהול ובסמים אחרים בשנות ההתבגרות המאוחרות
  • בני נוער מעדיפים משקאות מבוקבקים
  • חלקם בוחרים דווקא סמים על פני אלכוהול.

בני נוער ואלכוהול: מה צריך לדעת

צעירים רבים מתנסים בשתיית אלכוהול כחלק טבעי מההתבגרות. לעתים קרובות, בני נוער מחפשים סימנים אצל חברים, בני משפחה ואפילו באמצעי התקשורת, שיראו להם איך מקובל להתנהג בקשר לאלכוהול.

חברויות והשתלבות בחברה הן גורמים חשובים מאוד למתבגרים, שיכולים להשפיע על השאלה אם ילדכם יתנסה בשתיית אלכוהול או לא. יכול להיות שישתה כדי להרגיש חלק מקבוצת השווים שלו או כיוון שהוא מרגיש שהשתייה מקנה לו מעמד מסוים בקרב חבריו. יש בני נוער שנהנים מההרגשה שהאלכוהול גורם להם. אחרים אוהבים לשתות כיוון שזה מרגש או גורם להם להרגיש “כמו גדולים”.

רוב הצעירים שמתנסים בשתיית אלכוהול אינם מושפעים מכך לטווח ארוך. אולם עבור חלקם, השתייה בגיל ההתבגרות עלולה להוביל לנזק מיידי ולבעיות כרוניות יותר – ואפילו להתמכרות. אצל חלק מהמתבגרים, השימוש באלכוהול הוא סימן לבעיות חברתיות או נפשיות.

אלכוהול הוא הסם הנפוץ ביותר והמזיק ביותר בקרב אנשים צעירים. כמו כן, זהו הסם המועדף על ישראלים בכל הגילאים.

שתיית אלכוהול: מה בטוח לבני נוער

התשובה הקצרה היא כלום. אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18.

כשצעירים שותים, ישנו סיכון שמוחם לא יתפתח כראוי. גיל ההתבגרות הוא תקופה חשובה מאוד להתפתחות המוח של ילדכם, כיוון שבתקופה זו נרקמים קשרים עצביים חדשים ורבים במוח. האלכוהול עלול להפריע לתהליך ואפילו לגרום ללקות  או לפגיעה בלתי הפיכה

כמו כן, ככל שאנשים מתחילים לשתות בגיל צעיר יותר, כך גדל הסיכון לפתח בעיות שקשורות לאלכוהול בשנות הבגרות המוקדמות ובהמשך. צעירים שמתחילים לשתות לפני גיל 15 נוטים לפתח תלות באלכוהול פי ארבעה יותר מאשר צעירים שמתחילים לשתות רק בגיל 21. המוח נוטה יותר לכיוון של התמכרות כאשר החשיפה לחומר הממכר מתרחשת בגיל צעיר.

לפי החוק, הגיל שבו מותר לשתות אלכוהול בישראל הוא 18 שנה. ההמלצה המקובלת היום היא שילדים בני פחות מ- 15 לא ישתו אלכוהול בכלל. עם זאת, מומחים טוענים כי למעשה, בני נוער לא צריכים לשתות אלכוהול עד גיל 18 ואפילו 21.

מה קורה כשבני נוער שותים אלכוהול

גוף והתנהגות

מתבגרים רבים אינם מבינים את השפעות האלכוהול על גופם, ואינם יודעים שדרוש הרבה פחות אלכוהול כדי לגרום להם להרגיש כך. אלכוהול נספג באופן איטי יחסית, בזמן שבשתיית בולומוס (חמש מנות אלכוהול בפרק זמן קצר) המתבגר צורך כמות רעילה של אלכוהול עוד לפני שבכלל התחיל לחוש את ההשפעה.

אלכוהול משפיע על הגוף בכמה דרכים. בהתחלה הוא גורם לאנשים להרגיש רגועים יותר. אך ככל ששותים יותר, הם עלולים להתחיל להתנמנם, לאבד שיווי משקל וקואורדינציה, לדבר לא ברור, לחשוב לאט יותר ולפעמים להרגיש לא טוב ואפילו להקיא.

ככל ששיעור האלכוהול בדם עולה, קשה יותר לחשוב בבירור או להניע את הגוף כמו שצריך. משמעות הדבר היא שמי ששותה נוטה יותר לעשות תאונות, להיפצע או להיות מעורב באלימות.

ברמות קיצוניות, אלכוהול יכול להוביל לאובדן הכרה או לגרום להפסקת נשימה. כבר קרו מקרים שבהם צעירים מתו מהרעלת אלכוהול.

אלכוהול מתפרק לאט ובקצב קבוע הוא לא מופרש בשתן או בכל דרך אחרת. לכן לאחר שתייה מוגזמת יכולה לעבור מעל יממה עד שרמות האלכוהול יורדות לרמה תקינה.

קבלת החלטות

אחת המשימות החשובות ביותר בגיל ההתבגרות היא ללמוד כיצד לקבל החלטות עצמאיות ואחראיות. חלק מההחלטות האלה טובות וחלקן לא טובות כל כך. מותר לעשות טעויות, וחשוב ללמוד מהן.

אך כשאנשים שותים אלכוהול, הטעויות עלולות להוביל להשלכות רציניות מאוד, ולעיתים אף בלתי הפיכות. זאת כיוון שהאלכוהול משפיע על  היכולת לחשוב במהירות, לערוך שיפוטים ולהימנע ממצבים מסוכנים או מהתנהגות מסוכנת. לדוגמה, אדם צעיר תחת השפעת אלכוהול עלול:

  • ליפול קורבן לאלימות גופנית או מילולית, או להיות אלים בעצמו
  • לקיים יחסי מין בלתי מוגנים, או לא להצליח להתמודד עם כוונות מיניות לא רצויות מצד מישהו אחר, ולחוות תקיפה מינית
  • לחוות הזיות או אשליות שעלולות להוביל לתאונות או לפציעה
  • ללקות בהרעלת אלכוהול ולאבד הכרה או למות
  • להיפצע בזמן שחייה, טביעה בים, משחק ספורט, טיפוס ואפילו בעת חציית הכביש
  • להפר את החוק או להסתבך עם המשטרה
  • לאבד שליטה, להתנהג בצורה לא הולמת או אלימה ולהזיק למערכות יחסים חשובות או לפגוע במוניטין.

אם ילדכם משתמש באלכוהול או בסמים אחרים – או שאתם חושדים בכך – קראו את המאמר כיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים. במאמר תמצאו מידע בנוגע לסימני השימוש בסמים או התמכרות, וכן אפשרויות תמיכה ומשאבים.

כיצד להשפיע על צריכת האלכוהול של ילדכם

אתם ומבוגרים חשובים אחרים בחייו של ילדכם יכולים להשפיע מאוד על צריכת האלכוהול שלו.

דוגמה אישית

סביר להניח שלא תצליחו למנוע ממנו להתנסות באלכוהול, אך תוכלו לשמש לו דוגמה אישית ולהראות לו כיצד לפתח הרגלים בטוחים. לדוגמה, העבירו לו מסר ברור שאלכוהול נועד לשתייה לעתים רחוקות, בצורה מתונה ובחברה.

גם האופן שבו אתם מדברים על אלכוהול וסמים מעביר מסר בפני עצמו. למשל, נסו לחשוב מה הוא שומע כשמבוגרים אומרים משהו כמו, “אני חייב לשתות משהו, היה לי יום מזעזע בעבודה”.

מסרים שנוגעים לבטיחות

עזרו לילדכם  להימנע מהסיכונים בשתיית אלכוהול, ודברו איתו על שתייה בטוחה, למשל:

  • לשתות בסביבה בטוחה ולהימנע מסביבה לא בטוחה – לדוגמה, עם זרים, באירועים או מסיבות גדולים שאין בהם מבוגרים
  • להימנע משתיית יתר
  • לא לשתות ולנהוג
  • לא לשתות על קיבה ריקה, ולשתות כוס מים אחרי כל כוס אלכוהול
  • לא להשתתף במשחקי שתייה. המשחקים מאוד נפוצים אצל המתבגרים ומהווים גורם חשוב בשתייה מופרזת
  • לבחור נהג תורן או חבר תורן שלא שותה. במידה ושותים במקום כמו חוף הים או פארק, שם יכולות להיות גם סכנות חיצוניות, חשוב לבחור חבר תורן שיהיה מספיק ערני להזעיק עזרה במידת הצורך.

כמו כן, ילדכם צריך לדעת מה גודלה של מנת אלכוהול. מנת אלכוהול אחת היא כל משקה שמכיל 16-18 גרם אלכוהול. כוס אחת או בקבוק שתייה קטן מכיל בדרך כלל יותר ממנת אלכוהול אחת. שיעור האלכוהול במשקה אמור להופיע על התווית – לדוגמה, על בקבוק הבירה.

אם ילדכם מתכנן מסיבה בבית או מוזמן למסיבה אצל חבר, כדאי להסכים על כמה כללי יסוד. אם אתם מרשים לו לשתות, קבעו למשל כללים שנוגעים לכמות האלכוהול המותרת לו, ומה לעשות אם הסביבה שבה הוא נמצא נהיית לא בטוחה.

לדבר על אלכוהול וסמים עם ילדים צעירים

אפילו לילדים בני חמש יכולה להיות דעה מוצקה בנוגע לאלכוהול, ולכן כדאי לדבר עם ילדכם מגיל צעיר. לפני שנות בית הספר, ענו על שאלותיו (אם ישנן) בפתיחות ובכנות, אך אין צורך להעלות את הנושא בעצמכם.

אחרי כמה שנים בבית הספר, אפשר להתחיל לדבר איתו על אלכוהול. אמרו משהו כמו, “מישהו בכיתה שלך אי פעם דיבר על שתיית אלכוהול? מה הם אומרים? מה דעתך?”

השתמשו בשיחות הללו כהזדמנות לתת לילדכם עובדות שנוגעות לאלכוהול, למשל ההשפעות שלו על הגוף או כיצד הוא משפיע על החשיבה וההתנהגות. תוכלו להשתמש בהן גם כדי לדון בערכים ובציפיות בנוגע לשתיית אלכוהול במשפחתכם.

אם מערכת היחסים שלכם ושל ילדכם קרובה, יכול להיות שיהיה לכם קל יותר להעלות את הנושאים האלה, ולכן חשוב לשמור על קשר. כמו כן, מומלץ להשתמש בגישה חיובית להתמודדות עם התנהגותו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

אימהות טריות: השבועות הראשונים

השבוע הראשון אחרי הלידה

אחרי לידה בבית חולים

אם ילדת את התינוק בבית החולים, סביר להניח שתישארו בו 48-72 שעות. אם שניכם מרגישים טוב, ייתכן שתשוחררו הביתה מוקדם יותר. אם את רוצה לצאת מוקדם יותר או להישאר זמן רב יותר, או שאינך בטוחה, תוכלי לדבר עם הרופא או האחות במחלקה.

אם עברת לידה בסיוע רפואי – כגון לידת מלקחיים או לידה קיסרית – או שאת או התינוק זקוקים לטיפול נוסף, סביר להניח שתישארו בבית החולים למשך יומיים עד חמישה ימים.

אם התינוק נולד לפני הזמן, סביר להניח שיצטרך להישאר בבית החולים לתקופה ארוכה יותר ביחידה לטיפול נמרץ בפג וביילוד (פגייה).

לפני השחרור מבית החולים

יש כמה דברים שיכולים להועיל מאוד לאימהות טריות בשבועות הראשונים בבית עם התינוק. לפני שאתם משתחררים מבית החולים, כדאי לברר את הדברים הבאים:

  • מי יכולה לספק תמיכה בהנקה
  • כיצד לזהות את איתותי התינוק כשהוא זקוק להאכלה או החלפה
  • כמה האכלות צריך התינוק הרך לאורך היום ומה אורכה המשוער של כל האכלה
  • למי להתקשר אם התינוק לא מרגיש טוב
  • כיצד ליצור קשר עם אחות טיפת חלב ואיזו תמיכה היא יכולה לתת
  • היכן לעשות מעקב בסיום משכב הלידה
  • האם עלייך להיות זהירה כשאת נוהגת או מרימה ונושאת משאות כבדים
  • היכן ומתי יוסרו התפרים או הסיכות (אם יש)
  • כיצד תוכלי ליצור קשר עם יועצת הנקה או פיזיותרפיסטית לנשים.

אם עדיין לא כיבסת את בגדי התינוק, קנית חיתולים ומילאת את המקרר והמזווה במזון בריאות, כדאי לבקש עזרה מחברים או מקרובי משפחה.

אחרי לידת בית

אם ילדת בבית, המיילדת תישאר איתך ביום הלידה עד שאת והתינוק תהיו יציבים מספיק ותתחילי להניק.חשוב לדעת כי על מנת לקבל את מענק הלידה המגיע לך על פי חוק, עלייך להתאשפז בבית חולים.

מה תרגישי

בין אם ילדת בבית או בבית החולים, הגוף שלך עבר חוויה משמעותית. החדשות הטובות הן שבקרוב תתחילי להחלים, ובדרך כלל אפשר להתמודד עם הכאב וחוסר הנוחות.

רוב הנשים עייפות ומוצפות מיד לאחר הלידה. יכול להיות שתחושי הקלה, אושר, פחד ושמחה. בימים השלישי עד החמישי שלאחר הלידה – הימים שנקראים  גם “בייבי בלוז” – יכול להיות שתבכי יותר מהרגיל ותחושי חרדה. תקופה זו נמשכת ימים מספר בלבד, והיא מתרחשת אצל 50%-80% מהנשים.

סביר להניח שתחזרי להרגיש כמו עצמך בתוך שבוע-שבועיים. אם תחושת הדכדוך נשארת, חשוב לפנות לקבלת עזרה. אצל אחת משבע נשים, רגשות הדכדוך הופכים לדיכאון אחרי לידה. קבלת עזרה מוקדם ככל האפשר מאפשרת לנשים להחלים בצורה מלאה מדיכאון אחרי לידה.

ללמוד להניק

הנקה יכולה להיות משימה מורכבת לאימהות טריות, אולם אם תמצאי את טכניקת ההנקה שעובדת עבורך ועבור התינוק, ההנקה יכולה ללכת בקלות. בשעות ובימים הראשונים החזיקי את התינוק צמוד אלייך, במגע עור לעור ככל האפשר, כדי לסייע להנקה. סביר להניח שייקח לשניכם כמה שבועות להבין בדיוק את העניין.

אם את מתקשה בהנקה, צרי קשר עם יועצת הנקה. אחת ממתנדבות ליגה לה לצ’ה תוכל לעזור. התקשרי לקו התמיכה בטלפון 1599-525-821.

להיות בבית עם התינוק

הימים הראשונים בבית עם התינוק יכולים להיות מרגשים ומאתגרים, בין אם ילדת בבית או בבית חולים.

באפשרותך לקבוע תור בטיפת החלב על מנת לבדוק את התינוק ולהתעדכן בכל השאלות שמטרידות אותך. אחות טיפת החלב תוכל לבדוק מה שלומך ומה מצבך הגופני והנפשי. אם יש לך שאלות או חששות דחופים, קבעי תור אצל רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

ללמוד על טיפול בתינוק

אם את אימא בפעם הראשונה, יש המון דברים שעלייך ללמוד כדי לטפל בתינוק החדש. לדוגמה:

לקחת הכל בקלות

לפעמים, יום טוב הוא פשוט יום שבו הצלחת להאכיל ולנחם את התינוק, לצאת מהפיג’מה ולהתקלח. זה בסדר גמור. נסי לנוח כשאפשר, ולתת לעצמך זמן להכיר את התינוק.

כדאי לקבל עזרה ותמיכה ממישהו שאת סומכת עליו בימים הראשונים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר. אם זה אינו ילדך הראשון, עדיין חשוב לקבל תמיכה, ובעיקר אם יש עוד ילד לטפל בו.

לאכול ולשתות

יהיו ימים שבהם תתקשי לפנות זמן לבישול ארוחה בריאה, למרות שאת יודעת כמה חשוב לאכול ולשתות בצורה בריאה. אם החברים ובני המשפחה מציעים לבשל לך ארוחות, קבלי את העזרה בתודה. כמו כן, אפשר לקנות ארוחות מוכנות, מרקים וסלטים לימים שבהם אין זמן.

מבקרים

המשפחה והחברים ישמחו בשמחתך וירצו לבוא לראות את התינוק החדש ולבקר בביתך. מותר לך להגיד מתי את מעוניינת במבקרים ובאיזה אופן. יש אימהות טריות שמוסרות את תפקיד ניהול המבקרים לבני הזוג או לחבר קרוב – לדוגמה, לבקש מקרוב משפחה או מחברים לבוא בזוגות, או להמתין כמה ימים לפני הביקור.

אפשר להציב שלט “נא לא להפריע” על דלת הבית ולהעביר את הטלפון למצב שקט. המבקרים יכולים להמתין שתרגישי כי את מוכנה לביקורים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד להתאים את הטקסים המשפחתיים

מדוע צריך לשנות את הטקסים המשפחתיים

כשהילדים גדלים והאווירה משתנה, גם הטקסים והשגרה יצטרכו להשתנות בהתאם. ייתכן שהבן שלכם כבר לא רוצה לנשק אתכם ליד בית הספר, או שבתכם רוצה לקרוא בעצמה סיפור לפני השינה. שעת ההשכבה מתאחרת יותר ויותר ככל שהילדים גדלים, ואולי יש לכם עוד תינוק בדרך. ייתכן שהזוגיות שלכם תבוא לקיצה, או שתפגשו בן או בת זוג חדשים שיהפכו לחלק מחייכם.

כדאי לשמור על ראש פתוח ולהיות מוכנים לשנות את השגרה הטקסים המשפחתיים המוכרים, או להציע חדשים, כיוון שגם הצרכים המשפחתיים משתנים עם הזמן.

טיפים לשינוי הטקסים המשפחתיים

גם אם אתם עדיין אוהבים מאוד לאפות עוגיות עם ילדכם בימי שישי אחר הצהריים, ייתכן שהוא דווקא מעוניין לבלות עם חברים. דברו איתו ושאלו אותו מה ירצה לעשות איתכם במקום. היו מוכנים לנסות דרכי בילוי חדשות ביחד.

לפעמים תצטרכו לחשוב על כל הבילוי שלכם מחדש. יכול להיות שילדיכם רוצים לערוך מסיבות יום הולדת עם החברים במקום עם המשפחה. כדאי למצוא פשרה שתמצא חן גם בעיניכם וגם בעיני ילדיכם. למשל, להסכים על מסיבה לחברים פעם בשנתיים ולא כל שנה.

אם מסורת שכל המשפחה נהנתה ממנה כבר לא מתאימה, בקשו מילדיכם להציע רעיונות נוספים, והציעו כמה רעיונות משלכם. כמו כן, אפשר להציב כמה פרמטרים בהתאם לרצונכם, כגון:

  • עלות פעילות מקסימלית
  • תדירות הפעילות
  • בחירת יום או ערב שמתאימים לכולם.

אם משהו כבר לא מתאים, עדיף לשחרר ולעבור הלאה כדי לשמור על לכידות המשפחה, במקום להכריח את כולם להמשיך במסורת רק כי אתם אוהבים אותה מאוד. השינוי יכול להיות פשוט: אם אתם עדיין נהנים לצאת לערבי פיצה, תוכלו למשל להעביר אותו למוצאי שבת במקום לערב שישי, כיוון שכך יוכלו ילדכם ללכת לישון אצל חברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network