שתיית יתר של אלכוהול אצל מתבגרים

הידעתם?

  • כשני שלישים מהילדים בגיל 17-12 אומרים שאינם שותים אלכוהול. אך חלקם שותים ברמות מסוכנות לפחות פעם בשבוע או פעם בחודש.
  • משפחה וחברים הם ספקי האלכוהול העיקריים לבני נוער ששותים. אח או אחות גדולים ששותים מהווים גורם סיכון משמעותי

מהי שתיית יתר?

שתיית יתר היא שתייה של חמישה משקאות אלכוהוליים או יותר ברצף או באירוע אחד.  היא יכולה לכלול שתייה כדי להשתכר או “לתפוס ראש” מהר ככל האפשר, או לשתות כדי להישאר ב”ראש טוב” במסיבות, בפסטיבלים ובמועדונים.

יש בני נוער שמתייחסים לשתיית היתר ולהשתכרות כאל “טקס מעבר”. הם עושים זאת באירועים מיוחדים כגון יום הולדת 16 ו- 18, בסיום בית הספר או מסיבות סוף השנה. חלקם עושים זאת בתדירות גבוהה יותר. שתיית יתר עשויה להפוך לדרך הסוואה או התמודדות עם בעיות חמורות יותר, כגון דיכאון וחרדה.

בני נוער ששותים יותר מדי אפילו פעם אחת נמצאים בסיכון גבוה יותר לדברים הבאים:

  • הרעלת אלכוהול
  • תאונות
  • חוסר יכולת לדאוג לעצמם
  • הפגנת אלימות
  • נטילת סיכונים – למשל, התנהגות מסוכנת על הכביש, כהולך רגל או כנהג, שעלולה להוביל לפגיעה
  • הנגאובר, כאבי ראש, בחילה, רעידות והקאות
  • לקיים יחסי מין לא מוגנים ולהידבק במחלת מין או להיכנס להיריון
  • לסבול מבעיות חשיבה בעתיד בגלל השפעות האלכוהול על מוחם המתפתח של מתבגרים
  • ליפול קורבן לאלימות – גופנית, מילולית או תקיפה מינית.

שתיית יתר ואלימות שנגרמת בגלל אלכוהול מקבלות תשומת לב ציבורית רבה, שדווקא עלולה לגרום להן להיראות נורמליות לגמרי לבני הנוער.

עם זאת, זכרו: אלכוהול הוא הסם שגורם לנזק החמור ביותר לכל הגילאים בישראל. שתיית אלכוהול שחוזרת על עצמה עלולה להפוך להרגל, וילדכם עלול להתמכר לאלכוהול במהירות רבה. הדרך הטובה ביותר למזער את הנזק משתיית אלכוהול היא למנוע אותה לגמרי. אף אדם בן פחות מ- 18 לא אמור לשתות אלכוהול.

“תדלוק”

תדלוק הוא פעולה בה אנשים שותים לפני שהם יוצאים לפאבים, למועדונים או למקומות אחרים שבהם אפשר לקנות אלכוהול.

חלק מהמתבגרים והמבוגרים “מתדלקים” כחלק מטקס היציאה, כיוון שהם רוצים להשתכר במהירות או להרגיש חברתיים ורגועים יותר. אחרים מאמינים שהם חוסכים כסף, כיוון שעלות האלכוהול במקומות ציבוריים גבוהה יותר. עם זאת, כש”מתדלקים” ומשתכרים, לעתים קרובות מבזבזים יותר כסף מהצפוי בזמן היציאה. המקום הנפוץ ביותר “לתדלוק” הוא בהסעות למסיבה או מחוץ למסיבות או מועדונים. סיירות הורים שפועלות באזורי הבילוי מכירות את התופעה ויכולות לבצע בדיקה של האוטו. אפשר להיעזר בהם ולידע אותם על אירוע צפוי.

למידע נוסף על הסיבות לכך שילדכם ירצה להתנסות בשתיית אלכוהול ומה אפשר לעשות כדי למנוע זאת, קראו את המאמרים למנוע או לצמצם צריכת אלכוהול בקרב בני נוער וכיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים.

מה לעשות אם הילד הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר

אם ילדכם הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר, יכול להיות שתכעסו או תהיו מאוכזבים. חשוב לדבר על כך – אך צריך לחכות עד שיהיה בטוח, יתפכח וינוח ושניכם תהיו רגועים.

כך צריך לפעול מיד:

  • אם נראה שילדכם שיכור, השאירו אותו בהשגחה ולא לבד בחדרו. השגיחו עליו בסלון, ושימו לב לקב הנשימה וקצב הלב שלו. אם אתם מוטרדים- הזמינו אמבולנס.
  • ודאו קודם כל שהתפכח, שהוא שותה מספיק מים ושאינו עומד להקיא.
  • הזעיקו מיד אמבולנס אם ילדכם מתחיל להיות מבולבל, מפסיק לנשום או שאי אפשר להעיר אותו, הוא הוזה או מתנהג מוזר.

אל תאפשרו לאדם שיכור להעביר את ההשפעה בשינה – תמיד הישארו על המשמר. בני נוער יכולים להיראות פחות שיכורים ממה שהם באמת, אך האלכוהול בדמם ממשיך להשפיע גם לאחר שהפסיקו לשתות. הם עלולים להרגיש לא טוב, לבלוע את הקיא של עצמם ולהיחנק למוות.

הצעדים הבאים

כשההנגאובר של ילדכם נחלש והוא יכול להתרכז, הגיע הזמן לדבר. מה שתגידו תלוי בשאלה אם זו הפעם הראשונה או תקרית חוזרת. מותר לכם להגיד איך אתם מרגישים בנוגע למעשים של ילדכם, אך חשוב לתכנן מה תגידו מראש ולהקשיב בצורה פעילה בלי לשפוט.

אפשר, למשל, להגיד:

  • “אנחנו צריכים לדבר על אתמול בערב. אני רוצה לדבר איתך בשעה שלוש בצהריים כדי שנחשוב מה לעשות הלאה”.
  • “הפרת את הכללים, ובגדול. אנחנו צריכים לחשוב שוב על הכללים ולדבר על התוצאות”.
  • “אנחנו הסכמנו – בלי אלכוהול, בלי סמים. הפרת את ההסכם שלנו. חכה עד שאאסוף אותך מהמסיבה או שתתקשר. אנחנו צריכים לראות מה עושים עכשיו”.

להוציא את הכללים לפועל

אם הסכמתם מראש על כללים שנוגעים לשתיית יתר ועל התוצאות להפרתם, הגיע הזמן להוציא אותם לפועל. היו מוכנים לכך שילדכם ימציא תירוצים, אך המשיכו בכל זאת.

אין לכם כללים?

אם אין לכם כללים ותוצאות, הגיע הזמן ליצור כמה כללים שמוסכמים על שניכם. אם ילדכם ישתתף במשא ומתן שנוגע לכללים ולתוצאות הוגנים, סביר יותר להניח שיפעל לפיהם. כדאי להזכיר ש”הוגן” לא תמיד אומר שהוא יוכל לחמוק מדברים כרצונו.

אפשר להוסיף גם כללים של הורים. אחד מכללי ההורים החיוניים הוא שלא משנה מה קורה, ילדכם יכול להתקשר אליכם ותעזרו לו בלי לשאול שאלות. הבטיחו לו שתעמדו בכלל הזה.

לאחר שתקבעו את הכללים, כתבו אותם כדי שיהיו ברורים ואפשר יהיה לבדוק אותם בעת הצורך.

הילד הפר כלל מוסכם?

אם ילדכם הפר את הכללים, עליו לעמוד בהשלכות, כיוון שכך ילמד שלמעשים יש תוצאות – ושהוא זה שאחראי למעשיו. כשאתם אוכפים את התוצאות להפרת הכללים שנוגעים לשתיית אלכוהול, אתם מעבירים לו מסר חזק וברור – שתיית יתר אינה מותרת.

יכול להיות שההתמודדות עם ההנגאובר היא כל מה שילדכם צריך כדי לא לעשות זאת שוב. יכול להיות שיקשה על עצמו יותר ממה שאתם מצפים. אך אם הפר את הכללים פעמים רבות מדי, תצטרכו לחשוב על תוצאות חמורות יותר.

למידע נוסף על הצעדים הפרקטיים ליצירת כללי יסוד, קראו את המאמרים הקניית משמעת למתבגרים ולעודד התנהגות טובה אצל מתבגרים.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך לשתות

פנו לקבלת עזרה מקצועית אם שתיית היתר של ילדכם הופכת לעניין שבשגרה. דברו עם רופא המשפחה וקבלו ממנו הפניה לאנשי מקצוע שמתמחים בתחום. הסימנים לכך שילדכם שותה יותר מדי באופן קבוע או מתמכר לאלכוהול ולסמים אחרים כוללים:

  • שינויים בהתנהגות או באישיות – לדוגמה, התנהגות חשאית או לא יציבה
  • הימנעות מהמשפחה
  • בעיות כספיות
  • מצבי רוח הפכפכים, כבדות או דיכאון
  • הרגלי שינה גרועים
  • שינויים בחברויות או בקבוצות החברתיות
  • חפצים שנעלמים, אובדים או נמכרים
  • שינויים במראה הגופני – לדוגמה, אובדן משקל מהיר
  • אובדן עניין בפעילויות הרגילות.

שתייה מוגזמת עשויה לבטא פגיעה עצמית ולהוות סכנת חיים. שתיית יתר קבועה אינה “רק שלב” שכל הצעירים עוברים. תמכו בילדכם ועודדו אותו לקבל עזרה מוקדם ככל האפשר, ולמנוע ממנו לצאת משליטה.

אם אחד מילדיכם עובר תקופת שימוש קשה באלכוהול ובסמים, היא עלולה להשפיע על כל המשפחה. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים עם בן או בת הזוג ועם הילדים האחרים, כדי שתוכלו לתמוך זה בזה.

דברים נוספים שיש להביא בחשבון

אם לילדכם אכן יש בעיית שימוש באלכוהול או בסמים אחרים, יש לכם בוודאי שאלות רבות. השאלות משתנות בהתאם לכל משפחה, ויעלו אחרי שתבינו מה אתם ומשפחתכם צריכים, אך כדאי לשקול:

  • להוציא את האלכוהול מהבית
  • ·לאסוף את ילדכם אם יצא בלילה
  • למנוע, להתאים או להשגיח בקפידה רבה על דמי הכיס של ילדכם.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את ההתנהגות והגישה הרצויות כלפי אלכוהול וסמים. כמו כן, השגיחו ופקחו על השימוש והחשיפה שלו לאלכוהול ולסמים אחרים, השתמשו בעצמכם באלכוהול ו בצורה אחראית, שמרו על קשר עם ילדכם, והתמודדו עם התנהגותו באופן חיובי.

היכן לקבל עזרה

יש המון משאבים ואפשרויות תמיכה עבורכם, עבור ילדכם ועבור המשפחה. דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, המורה או אנשי צוות אחרים, שיוכלו להציע אסטרטגיות נוספות ולתת עצות מועילות.

בני משפחה וחברים, או מבוגרים אחרים שקרובים לילדכם, יכולים לעזור ולתמוך בכם ובילדכם. זכרו שהתמיכה למשפחה כולה חשובה בדיוק כמו העזרה לילדכם.

בקרו באתר הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול ובסמים למידע נוסף ואפשרויות ייעוץ ותמיכה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דיכאון טרום לידתי

רגשות במהלך ההיריון

אנשים רבים מצפים מנשים בהיריון להרגיש בצורה מסוימת, ונוטים להגיד דברים כמו “את בטח כל כך שמחה”, או “איזה יופי, כמה מרגש בשבילך”.

אבל ייתכן שאת חווה גם אי ודאות וחוסר ביטחון. יכול להיות שההיריון הגיע בתזמון שמאלץ אותך לדחות יעדים לטווח ארוך בקריירה, או שגורם לבעיות כלכליות. אם אינך בטוחה בנוגע לתפקידך החדש כהורה, אם את פוחדת בגלל ההיריון או מההתמודדות עם הצירים והלידה – כל הפחדים האלה מוסיפים לרגשות האשמה על כך שאינך מאושרת, כיוון שכולם מצפים ממך להיות שמחה כל כך. הרגשות הללו אינם יוצאי דופן, והם חלק מהשינויים הנפוצים ברגשות שקשורים להיריון.

אם את מרגישה אובדנית, מבולבלת ולא מצליחה להתמודד עם חיי היומיום, או אם את חווה התקפי חרדה, דברי מיד עם הרופא. תוכלי להתקשר לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201  הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. פנייה לפסיכולוג או לפסיכיאטר אינם סימן לחולשה – זהו סימן לכך שאת נוקטת צעדים כדי לשמור על הבריאות והביטחון שלך ושל התינוק שלך.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש הראשון

שינויי מצב הרוח נוטים להתבטא בעיקר ב-12 השבועות הראשונים של ההיריון, לצד שינויים גופניים רבים כגון עייפות, בחילה, הקאות ורגישות בשדיים. הרגשות יהיו בלתי יציבים, ונשים רבות חוות מצב רוח ירוד. מצבי הרוח יכולים לנוע מאושר רב לייאוש עמוק. לעתים את עשויה לפרוץ בבכי בלי לדעת מדוע. בתחילת ההיריון, השינויים ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון גורמים לשינויים התכופים במצב הרוח.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השני

באופן כללי, השליש השני נוטה לעבור בצורה חלקה יותר. בחילות הבוקר עוברות בדרך כלל, והחשש מהפלה נוטה לשכוך. מהשבוע ה-20 להיריון לערך תתחילי להרגיש את תנועות התינוק. ההבנה הזו שהתינוק אמיתי יכולה להביא עמה התרגשות גדולה. לעיתים קרובות יש קפיצה ברמות האנרגיה ומצב הרוח בשליש השני אך לא תמיד.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השלישי

השליש השלישי מביא עמו חרדות בנוגע ללידה עצמה, בעיקר אם חווית לידה קודמת קשה, או שזהו ילדך הראשון ואינך יודעת למה לצפות. במהלך השבועות האחרונים של ההיריון, החרדות והפחדים הללו עשויים להתגבר.

ייתכן שתהיי מודאגת מהפיכתך להורה ומהשינויים במערכות היחסים עם אנשים אחרים, ובהם בני המשפחה. יכול להיות שאת סובלת מחוסר שינה, או שקשה לך למצוא תנוחה נוחה. יש נשים שמרגישות בתקופה זו פגיעות במיוחד לנוכח דחייה, אובדן או עלבון.

תוכלי לדבר על הבריאות, אורח החיים והרווחה הגופנית והנפשית שלך במהלך התורים למעקב היריון. כדאי לדבר גם על החששות מהפיכתך לאימא, או על בעיות במערכת היחסים, כולל אלימות במשפחה.  למעשה, רוב נותני השירותים במהלך ההיריון ישאלו אותך בנוגע לאלימות במשפחה, כדי שתוכלי לקבל תמיכה בעת הצורך.

התסמינים של דיכאון טרום לידתי

כ-10% מהנשים ההרות חשות שקשה להן להתמודד עם רגשות כגון פחד, חרדה, דאגות ואומללות במהלך ההיריון. אם את חווה רגשות שליליים דומים לאלה שנמשכים יותר משבועיים, ומפריעים ליכולתך לתפקד בחיי היומיום ייתכן שמדובר בדיכאון טרום לידתי .לעיתים קרובות קל לפספס דיכאון טרום לידתי, כיוון שקשה לזהות אותו והוא מובן פחות מאשר דיכאון אחרי לידה.

ייתכן שאת חווה דיכאון טרום לידתי אם את:

  • אינך יכולה להתרכז ומתקשה לזכור דברים
  • מתקשה לקבל החלטות או לבצע מטלות יומיומיות
  • חווה חרדה והתקפי חרדה
  • חשה קהות רגשית
  • עצבנית במיוחד
  • חשה צורך להימנע מהמשפחה ומחברים
  • סובלת מבעיות שינה
  • עייפה במיוחד או ללא הרף
  • חשה צורך לאכול כל הזמן או לא לאכול כלל
  • יורדת או עולה במשקל מסיבות שאינן קשורות להיריון
  • מאבדת עניין בקיום יחסי מין
  • חשה ששום דבר כבר לא מהנה או כיפי
  • מרגישה תחושות כישלון או אשמה
  • עצובה באופן עקבי
  • חושבת על מוות או התאבדות.

ההיריון עשוי להציף כמה רגשות עזים, עמוקים ובלתי צפויים עבור נשים וגברים. למעשה, גם גברים חווים דיכאון טרום לידתי.

גורמים תורמים לדיכאון טרום לידתי

ההורמונים שמופרשים במהלך ההיריון תורמים לעליות והירידות הרגשיות שחוות רוב הנשים ההרות. הנה כמה מהגורמים הנוספים שעשויים להוביל להתפתחות דיכאון טרום לידתי:

  • היסטוריה משפחתית או אישית של דיכאון: אם במשפחתך היו מקרים של דיכאון, או אם התמודדת עם אפיזודות של דיכאון בעצמך, סביר יותר להניח שתחווי אותו גם במהלך ההיריון.
  • הפסקת נטילת תרופות: אם את נוטלת תרופות לטיפול במצב נפשי שהתקיים קודם, ומפסיקה אותן בגלל ההיריון – ובעיקר אם ההפסקה פתאומית – עלולה להיות החמרה בתסמינים. כדאי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע לפני שמחליטים להפסיק תרופה לפני או במהלך ההריון .
  • קשיים במערכות יחסים: בעיות שעולות במערכת היחסים בינך לבן או בת הזוג, או פחד מהיעדר תמיכה כשייוולד התינוק, עלולים להשפיע מאוד על רווחתך הנפשית.
  • אירועים מלחיצים: כל שינוי משמעותי בחיים, כגון מעבר דירה, גירושים, פיטורים או מוות במשפחה עלול לתרום לדיכאון.
  • בעיות בהיריון: בדיקות רפואיות רבות במהלך ההיריון, בעיות או מחלה כגון בחילות חריפות או כאבים חמורים, עלולות ליצור משא רגשי.
  • בעיות בפריון או אובדן היריון קודם: אם חווית קשיים בכניסה להיריון, או שהייתה לך הפלה או לידה שקטה בעבר, סביר להניח שאת חוששת לעתיד ההיריון.
  • היריון לא מתוכנן או לא רצוי: תזמון ההיריון עלול לגרום ללחץ משמעותי אם לא תכננת אותו או אם אינך במערכת יחסים.
  • היסטוריה אישית של התעללות: היריון עלול ליצור טריגר לזיכרונות כואבים אצל נשים שעברו התעללות רגשית, מינית, גופנית או מילולית.
  • חוסר תמיכה חברתית: תחושת חוסר תמיכה אל מול אתגרי ההורות הקרבים, או בידוד חברתי, עלולים לתרום ליצירת דיכאון.
  • קשיים כלכליים: בעיות כלכליות עשויות להגביר משמעותית את הלחץ שאת חשה במהלך ההיריון.

השפעות הדיכאון הטרום לידתי על התינוק

מחקרים רבים יותר ויותר מצביעים על כך שלחץ, חרדה או דיכאון במהלך ההיריון אינם אידיאליים לתינוק. נהוג לחשוב כי השינויים בקצב פעימות הלב של העובר ותגובותיו ללחץ נובעים מדיכאון טרום לידתי חמור שאינו מטופל, אך עדיין דרוש מחקר מעמיק יותר.

יש להביא בחשבון גם את רווחתו של העובר כשמקבלים החלטה בנוגע לטיפול בדיכאון טרום לידתי, כדי להימנע מהשפעות אלה.

מה אפשר לעשות

טיפול מוקדם בדיכאון ובחרדה הוא הדרך היעילה ביותר להחלמה. התמודדות אישית עם הרגשות האלה לזמן רב מדי עלולה להקשות עלייך להתגבר עליהם לקראת הלידה. הנה כמה דברים שתוכלי לעשות:

  • אל תתאמצי יותר מדי. את לא חייבת להכין לתינוק חדר מיוחד, לנקות את הבית או לעבוד קשה ככל האפשר לפני שאת יוצאת לחופשת הלידה. פני לעצמך כמה רגעים מדי יום: קראי ספר, צפי בטלוויזיה או צאי להליכה. אם כבר יש לך ילדים, בקשי מבני המשפחה או מחברים להשגיח עליהם לזמן מה, כדי שתוכלי לצאת ולהתאוורר מעט.
  • אכלי היטב והתעמלי. הטיפול בעצמך חשוב לא פחות מהטיפול בתינוק. קשה לאכול היטב או להתעמל כשאת מרגישה רע ולא נוח לך. נסי לאכול ארוחות קטנות במהלך היום, ולעשות התעמלות עדינה כמו הליכה או שחייה.
  • במידת האפשר, שתפי את בן או בת הזוג. בני הזוג מסוגלים לזהות שינוי עוד לפני שאת מבינה או מכירה בכך שמשהו לא בסדר. סביר להניח שבן או בת הזוג מודאגים מההיריון ומהחיים העתידיים, וגם חוששים עבורך. כדאי לדבר איתם בפתיחות, כיוון שתזדקקי לתמיכתם. בני הזוג יכולים לספק תמיכה רק אם תחלקי את רגשותייך. עודדי את בן או בת הזוג לקרוא עוד על דיכאון טרום לידתי וכיצד לתמוך בך בדרך הטובה ביותר.
  • דברי על הרגשות שלך. תני לחברים ולמשפחה הזדמנות לתמוך בך, וספרי להם על פחדייך ודאגותייך. ברגע שתתחילי לדבר, תופתעי לגלות לכמה אנשים יש או היו חוויות דומות. תוכלו לתכנן יחד כיצד יתמכו בך לאחר הלידה, למשל, להשתתף בהכנת הארוחות או בקניות.
  • ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים. ספרי לאנשי המקצוע שמטפלים בך במהלך ההיריון על המחשבות והרגשות שלך. הם יוכלו לעזור לך להבין מה קורה, לתת לך תמיכה או להפנות אותך לתמיכה נאותה, ולבדוק מה שלומך במהלך ההיריון.
  • פני לטיפול. אם ניסית לעבד את המחשבות והרגשות שלך לבד ללא הצלחה, כדאי לפנות לקבלת טיפול. תצטרכי למצוא מישהו לסמוך עליו, שאיתו תרגישי בטוחה.
  • דברי עם הרופא על קבלת תרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע, בעיקר אם רווחתך האישית ורווחת התינוק נמצאות בסיכון. יכול להיות שתחששי ליטול תרופות במהלך ההיריון, אך ישנם נוגדי דיכאון שמותאמים ובטוחים לנשים בהיריון. שאלי את הרופא על האפשרויות שעומדות בפנייך.
  • קראי על דיכאון אחרי לידה. התמודדות עם דיכאון טרום לידתי אינה מובילה בהכרח לדיכאון אחרי לידה, אך אם כן, חשוב שתדעי מה עלייך לחפש, ובעיקר אם רגשות כגון פחד, חרדה, חששות ואומללות ממשיכים גם לאחר לידת התינוק. שוב, ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים כיצד את מרגישה, כדי שיוכלו לעזור לך לקבל את התמיכה הנדרשת.

מה יקרה אחרי הלידה?

דיכאון טרום לידתי אינו מוביל בהכרח לדיכאון אחרי לידה. כמחצית מהנשים שמתמודדות עם דיכאון חמור במהלך ההיריון מפתחות דיכאון אחרי לידה.

קבלת טיפול מפסיכולוג במהלך ההיריון יכולה להפחית משמעותית את הסיכויים לפיתוח דיכאון אחרי לידה. חשוב להכין רשת תמיכה – שתכלול, למשל, משפחה, חברים, רופא הנשים, פסיכולוג ואולי קבוצת תמיכה – במהלך ההיריון, כדי להקל על התקופה שאחרי הלידה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מהן משפחות חזקות וכיצד הן פועלות

מה צריכות משפחות חזקות?

באופן כללי, למשפחות חזקות יש כמה מאפיינים משותפים:

  • ביטחון רגשי וגופני.
  • חום, דאגה ותשומת לב חיובית.
  • כללים עקביים והוגנים ושיגרת חיים.
  • תקשורת טובה.
  • קשרים עם אחרים מחוץ למשפחה.

ביטחון רגשי וגופני

משפחות חזקות נותנות לכל אחד במשפחה תחושת ביטחון רגשי וגופני. כלומר, כשאתם נמצאים עם המשפחה שלכם, אתם יכולים להירגע ולהיות מי שאתם. עם המשפחה מותר לפחד, לכעוס, להתרגש, להיות חרדים או כל דבר אחר. כל הרגשות האלה מובנים ומתקבלים.

אם לילדכם יש בסיס משפחתי מוגן ובטוח, סביר להניח שיהיה בטוח יותר בעצמו וביכולותיו לחקור את העולם שמחוץ למשפחה. הוא יודע שתמיד יוכל לבוא אליכם ולקבל נחמה, תמיכה והגנה במקרה שהמצב בעולם הגדול והרחב נהיה מפחיד – גם אם מדובר במגרש המשחקים המקומי.

טיפים ליצירת ביטחון ובטיחות

הנה כמה דרכים שבהן תוכלו ליצור תחושת ביטחון ובטיחות במשפחה:

  • דברו עם בן או בת הזוג, אם יש לכם, על הטקסים שתרצו ליצור לילדכם במשפחה – למשל, סיפור לפני השינה או שיחה על היום שעבר בארוחת הערב המשותפת. הטקסים עוזרים לתחושת הביטחון והשייכות שלו.
  • דברו עם ילדכם על רגשות. אפשר לקבוע פגישות סדירות כדי לדבר כך. לדוגמה, כל בן משפחה יכול לחלוק את הרגעים הטובים ביותר והפחות טובים שעברו עליו היום בזמן ארוחת הערב.
  • ·תכננו מראש מה לעשות כדי להתמודד עם רגשות “גדולים” בצורה רגועה. אם אתם או ילדכם מרגישים מתוחים או מוטרדים, תוכלו לצאת לטיול, להקשיב למוזיקה או להתקשר לחבר שיעזור לכם להתמודד עם המצב.
  • אם הבחנתם שאתם ביקורתיים וכועסים חלק ניכר מהזמן, כדאי שתטפלו בעצמכם או תיעזרו במישהו כדי להתמודד עם הרגשות הללו.
  • הפגינו כבוד אחד לשני, הקשיבו לאדם שמולכם עד שיסיים לדבר והימנעו מביקורתיות. אם אתם זקוקים לשיטות פעולה, קראו את המאמרים הבאים כדי לשפר את המיומנויות של פתרון בעיות וניהול עימותים.

כהורים, האופן שבו אתם מרגישים ומתנהגים יכול להשפיע מאוד על בני המשפחה האחרים, ובעיקר על הילדים. לדוגמה, אם אתם כועסים או מתוחים, ייתכן שילדכם יהיה מתוח גם הוא. לכן, חשוב שתטפלו בעצמכם, תבחרו באורח חיים בריא ותפנו לקבלת תמיכה בעת הצורך.

חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הפגנת חום, דאגה וחיבה כלפי ילדכם וכלפי בן או בת הזוג עוזרת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה. ילדים שבאים ממשפחות חמות, דואגות ואוהבות מסתדרים טוב יותר עם ילדים אחרים ועם המורים ונוטים פחות לנהוג בבריונות. כמו כן, הפגנת חיבה רבה גורמת לילדכם להרגיש שהוא מיוחד, מה שעוזר לו להתמודד עם העליות והירידות בחיים.

תשומת לב חיובית חשובה גם היא. זוהי דרך להביע חיבה וחום כלפי ילדכם – למשל, כשאתם יורדים לגובה שלו ומפגינים עניין במה שהוא עושה. תשומת לב חיובית בונה את הקשר ביניכם ומראה לו שאתם זמינים לו בכל מה שיצטרך.

גם אם לכל אחד מילדיכם יש מזג שונה, צרכים וכישרונות שונים, כולם זקוקים לכך שתתעניינו בהם, תעודדו אותם ותשבחו אותם כדי לעזור להם להרגיש טוב בנוגע לעצמם. כל הדברים הללו מגבירים את ההערכה העצמית ואת הביטחון שלהם.

טיפים ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הנה כמה הצעות ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית במשפחתכם:

  • אמרו לילדכם כמה אתם אוהבים אותו, וחפשו הזדמנויות להגיד לו שאתם גאים בו.
  • חייכו והביטו בעיניו כשאתם מדברים איתו.
  • הפגינו חיבה גופנית, כשאפשר.
  • שבחו ועודדו את בני המשפחה כשהם עושים משהו היטב, או כשהם מתנהגים באדיבות כלפי אחרים. לדוגמה, “רוני, תודה שסידרת את הכלים מהמדיח הבוקר – עזרת לי מאוד”.
  • הראו שאתם אוהבים אותם באמצעות הקדשת זמן לפעילות כיפית ביחד.
  • צרו הזדמנויות למפגשים אחד על אחד, כדי לעשות משהו ששניכם אוהבים.

כללים עקביים והוגנים ושגרת חיים

כללים משפחתיים עקביים והוגנים מאפשרים לכל אחד מבני המשפחה לדעת כיצד להתנהג. הכללים יכולים לעזור לבני המשפחה להסתדר טוב יותר זה עם זה, ולהפוך את החיים לשלווים יותר.

כללים אפקטיביים הם הצהרות ברורות בנוגע לאופן שבו משפחתכם רוצה לטפל בבני המשפחה ולהתייחס אליהם. הציבו כללים לדברים החשובים לכם ביותר – לדוגמה, כלל שאוסר על פגיעה גופנית במישהו אחר הוא אחד מכללי היסוד אצל רוב המשפחות. אפשר להציב כללים בנוגע לבטיחות, נימוס, שגרות יומיומיות והפגנת כבוד כלפי האחר.

ילדים שגרים במשפחות המקפידות על כללים נאותים מצליחים טוב יותר בבית הספר, ופחות נוטים להשתתף בפעילויות מסוכנות בגיל ההתבגרות. כללים הוגנים ותוצאות סבירות עוזרים לילדים ללמוד על גבולות – ידע שבו יוכלו להשתמש גם בתחומים אחרים בחייהם. למשל, גבולות בבית עוזרים לילדים למלא את הכללים בבית הספר.

שגרות הן פעילויות מתוכננות וקבועות שנעשות כמעט מדי יום – לדוגמה, הכנת ארוחת ערב, התלבשות, הליכה לישון וכדומה. הפעילויות הללו יעזרו לכם לנהל את משק הבית בצורה חלקה.

השגרות מאפשרות לילדכם לדעת מה חשוב למשפחה. הן יכולות לחזק את האמונות והערכים המשותפים שלכם, ליצור תחושת שייכות ולכידות במשפחה ולבנות יכולת חיזוי של העתיד הקרוב ותחושת יציבות, בעיקר בתקופות מתוחות.

טיפים ליצירת כללים ושגרה משפחתית

הנה כמה טיפים ליצירת כללים ושגרות משפחתיים:

  • שלבו את ילדכם במטלות הבית ובקשו ממנו לעזור להחליט מי עושה מה במשפחה, כדי שירגיש שגם הוא תורם.
  • קבעו פגישות משפחתיות כדי שילדכם יהיה מעורב בקביעת הכללים המשפחתיים ובתכנון האירועים.
  • כשילדכם גדל, שנו את השגרה והכללים בהתאם. השינויים יכולים להיות פשוטים, למשל לתת לו ללכת לישון מאוחר יותר, או לאפשר לו להכין את ארוחת הערב פעם בשבוע.
  • כשילדכם יגיע לגיל ההתבגרות, תוכלו להסביר לו שעצמאות רבה יותר הולכת יד ביד עם אחריות רבה יותר.

השגרה עוזרת מאוד לילדים עם צרכים מיוחדים, שעשויים להתקשות להבין או להתמודד עם שינויים.

תקשורת טובה

משפחות שחבריהן תומכים זה בזה נהנות מתקשורת טובה על הדברים הטובים והרעים כאחד. התקשורת הזו מאפשרת לכולם לחגוג יחד בזמנים טובים, ולדבר על הבעיות כשהמצב קשה.

תקשורת טובה במשפחה משמעותה:

  • לעודד את בני המשפחה לדבר זה עם זה – ולהקשיב, כך שכולם יקבלו הזדמנות להביע את רגשותיהם
  • לעזור לילדים ללמוד מילים שמביעות את המחשבות והרצונות שלהם, כך שיידעו כיצד לבקש מה שהם רוצים או צריכים
  • להקשיב באמת ולהגיב בצורה רגישה לכל מיני דברים – לא רק לדברים הנחמדים או לחדשות הטובות, אלא גם לכעס, מבוכה, עצב או פחד
  • להקשיב לבעיות של בני המשפחה ולהביע אמפתיה, בלי להרגיש שעליכם לפתור את הבעיה או לייעץ
  • ללמוד כיצד לשאת ולתת ולהתפשר כשיש בעיה, כך שכולם מקבלים חלק ממה שהם רוצים
  • להתמקד בשפת גוף ובמעשים ולא רק במילים.

טיפים ליצירת תקשורת טובה

הנה כמה הצעות ליצירת תקשורת טובה במשפחתכם:

  • כשילדכם או בן או בת הזוג שלכם רוצים לדבר איתכם, הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע ותנו להם תשומת לב מלאה. אם אינכם יכולים להתמקד בהם באותו רגע, אמרו להם מתי תוכלו לדבר.
  • השאירו לילדכם פתק בקופסת האוכל שלו כדי שיידע שאתם חושבים עליו.
  • ערכו יחד ארוחות משפחתיות לעיתים קרובות ככל האפשר, ליד השולחן וללא טלוויזיה. בזמן זה תוכלו לספר אחד לשני מה מתרחש בחייכם.
  • כשהרוחות הרגשיות סוערות, שאלו את ילדכם איך הוא מרגיש ומה הוא צריך.

תקשורת עם אחרים

שמירה על קשר עם אנשים אחרים שדואגים להם – כמו בני המשפחה המורחבת, חברים, שכנים ואנשים בקהילה – חשובה מאוד לילדים. קשרים עוזרים לפתח את ההערכה העצמית של ילדים, ונותנים להם תחושה עזה יותר של מקומם במשפחה, כנכדים, כבני דודים או אחיינים ואחייניות. הקשר עם בני המשפחה המורחבת, חברים ואנשים בקהילה עוזר לילדים ללמוד כיצד להתייחס לאנשים שונים.

מבוגרים נוספים שנמצאים בחיי הילד יכולים לתת תמיכה למשפחה כשהמצב קשה – למשל, במקרה של מוות במשפחה – או בזמנים טובים, כמו ליהנות ביחד בטיול או לחגוג אירועים חשובים. החיבור לאחרים מאפשר לכם למצוא למי לפנות בעת הצורך, כשאתם זקוקים לעזרה או לעצה, רוצים לצאת בערב או צריכים שמישהו ישמור על ילדכם בזמן חופשה מבית הספר.

השתתפות בפעילות מובנית בקהילה ומתן עזרה לאחרים יכולים לעזור לילדכם לפתח תחושת זהות משלו. למשל, השתתפות בקבוצת דיון קהילתית.

טיפים ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים

הנה כמה הצעות ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים:

  • עודדו את ילדיכם לפגוש את הסבים והסבתות, הדודים ובני הדודים. אם הם גרים רחוק, דברו איתם בטלפון, כתבו מכתבים או דוא”ל, או ערכו שיחות וידיאו.
  • הזמינו את הסבים והסבתות, הדודים, בני הדודים וחברים של המשפחה לאירועים בבית הספר או לאירועי ספורט שחשובים לילדכם – למשל, טקס חלוקת פרסים או הופעה של חוג מוזיקה.
  • השתתפו עם ילדכם בקבוצות קהילתיות או בחוגי ספורט. כך תתנו לו הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולראות את חברי הקהילה פועלים יחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לעזור לילדים להסתגל לשני בתים אחרי פרידה או גירושים

הסדרי מגורים אחרי פרידה או גירושים

אחרי פרידה או גירושים יצטרך ילדכם להתרגל למעבר בין הבית שלכם לבית של בן או בת הזוג לשעבר. סביר להניח שיסתגל טוב יותר להסדרי המגורים החדשים אם ירגיש שלדבריו יש משקל כלשהו בקבלת ההחלטה. הבטיחו לו שתשקלו את בקשתו. אם לדעתכם הוא בוגר דיו, תוכלו אפילו לשלב אותו בדיונים על הנושא.ייתכן שהוא מודאג מכך שיצטרך לקבל החלטה שתשמח אחד מכם ותפגע בשני. הרגיעו אותו, ואמרו לו שהוא לא זה שצריך לקבל את ההחלטות הגדולות.

חשוב שיידע שהסדרי המגורים אינם אומרים דבר על מי אוהב אותו יותר. הם נקבעים לפי נושאים מעשיים, כמו מי נמצא יותר בבית, מי גר קרוב יותר לבית הספר או יכול להגיע בקלות רבה יותר לפעילויות אחר הצהריים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להגיע להסדרי מגורים שיעבדו היטב עבור ילדכם, ולתמוך בו בזמן ההסתגלות.

ארגון

אמרו לילדכם מראש מי ייקח אותו לבית הספר, היכן יישן ובאיזו תדירות יפגוש כל אחד מכם.

החזיקו בכל בית בגדים בסיסיים ודברים אישיים כמו תחתונים, מברשת ומשחת שיניים, פיג’מה ונעלי בית, כדי שלא יצטרך לזכור להעביר דברים בין שני הבתים. אם יש לו שמיכה מיוחדת או צעצוע שהוא אוהב, ודאו שהוא לוקח אותם במעברים. כך יוכל להרגיש בטוח יותר.

כדי להקל את זמן האריזה, עזרו לו לארוז את התיק או לכתוב רשימת דברים שהוא צריך לקחת, והצמידו אותה למקרר. ילדים גדולים יותר זקוקים לעזרה בתכנון אילו ספרים ומחברות יצטרכו לצורך הכנת שיעורי הבית.

יומן מקוון משותף הוא דרך נהדרת לשמור על הארגון והסדר, ולהעביר לבן או בת הזוג לשעבר מידע על האירועים הבאים.

שני בתים, שתי שגרות

ילדים יכולים להתמודד היטב עם שתי שגרות שונות בכל בית, כל עוד הכללים ברורים וצפויים ככל האפשר. ייתכן שתצטרכו להגיד משהו כמו, “כשאתה כאן, נעשה את הדברים בדרך הזאת”. בסופו של דבר, ילדכם יתרגל להבדלים בין הבתים.

“מקום משלי”

ילדים זקוקים למקום משלהם בכל בית, ולחלל מיוחד לאחסן בו את חפציהם. חשבו קצת מחוץ לקופסה, ומצאו דרך לתת לילדכם “מקום משלו” גם אם אין לו חדר משלו – ארון מיוחד לצעצועים שלו, פוף או קיר שעליו יתלה את הציורים האהובים עליו.

הקשבה

אם ילדכם מבולבל או חרד מהמעבר בין שני בתים, הקשיבו לפחדיו ובדקו מה מטריד אותו. ייתכן שתצטרכו לשוחח עם בן או בת הזוג לשעבר ולבדוק אם צריך לשנות את הסדרי המגורים, כדי שיתאימו לצרכיו של הילד. אם אינכם יכולים לדבר איתם, היעזרו ביועץ או איש מקצוע אחר.

גמישות

שגרה עקבית וצפויה עוזרת לילדים להרגיש בטוחים, מוגנים ושמחים יותר. אך כשילדכם יגדל, יגדלו גם המחויבויות שלו, למשל עבודות בבית הספר, מחויבויות חברתיות, אירועי ספורט ואפילו משרה חלקית. כל אלה עלולים להקשות עליו להמשיך לעבור מבית אחד לשני. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסדרי המגורים שלכם לצרכיו המשתנים.

טיפים לילדים שעוברים מבית לבית

כשילדכם עובר בין שני הבתים, ייתכן שבשעות הראשונות בבית ירגיש לא שקט ועצבני. החדשות הטובות הן שאפשר להתכונן מראש לזמן הזה:

  • הכינו טקס שיבה הביתה, כדי להקל על המעבר. למשל, הציעו לו לעשות אמבטיה מרגיעה עם מוזיקה שהוא אוהב, לאכול ארוחה קלה ביחד, להתקשר לחבר או לבדוק אילו אירועים מעניינים יש ביומן.
  • תנו לו הזדמנות להשתחרר, כדי שיוכל להתמקם היטב בבית החדש. בדקו אם הוא מעדיף לעשות פעילות רגועה ושקטה כמו קריאת ספר, או פעילות גופנית כמו משחק בחוץ.
  • שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים, אך אל תשאלו שאלות רבות מדי בנוגע לבילוי זמנו של הילד עם ההורה האחר. ייתכן שילדכם יעדיף לדבר אחרי שיתמקם בבית.
  • עודדו אותו לשלוח הודעה להורה האחר כשהוא איתכם, ולהפך.
  • השתדלו שלא לעשות את המעבר כשילדכם עייף או רעב.

מה לעשות אם ילדכם אינו רוצה לעבור בין הבתים

יש ילדים שמתקשים לעבור בין שני בתים. יכול להיות שילדכם יחליט שאינו רוצה ללכת לבית של בן או בת הזוג לשעבר, או לבוא הביתה אליכם. אל תיקחו את זה באופן אישי. התחושה הזו תעבור ברגע שילדכם ייכנס לשגרה. עבור חלק מהילדים – ובעיקר לילדים צעירים מאוד – הפרידה עשויה להיות קשה מאוד.

אם ילדכם רוצה להישאר איתכם או מבקש לחזור הביתה, הרגיעו אותו ואמרו לו שהזמן שהוא מבלה עם ההורה השני הוא חשוב מאוד. הבטיחו לו שתהיו כאן כשיחזור הביתה, או שתאספו אותו בשעה מסוימת ביום הנכון. לאחר מכן, כדאי להסיח את דעתו ולדבר על דברים אחרים. כשילדכם יחזור אליכם ויירגע, בדקו בעדינות מדוע אינו מרוצה ותנו לו המון חיזוקים.

אם אפשר, נסו להגיע לפתרון ביחד עם בן או בת הזוג לשעבר. ייתכן שתצטרכו לבדוק את הסדרי המגורים שוב, ולוודא שצרכיו של ילדכם נענים. לדוגמה, יכול להיות שתצטרכו לשנות את יום המעבר, את הפעילויות שמובילות למעבר או היכן הוא מתרחש.

אם ילדכם אינו מרגיש מוגן ובטוח, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם תגובות הסביבה לצרכים המיוחדים של ילדכם

תגובות אפשריות מהסביבה

אנשים יגיבו בצורות שונות לילדכם ולצרכים המיוחדים שלו. חלקם יהיו פתוחים ותומכים, ואחרים יזלזלו ויפגינו שיפוטיות כלפי ילדים עם מוגבלויות, במיוחד “מוגבלויות שקופות” שלא רואים אותן- כמו אוטיזם או קשיים רגשיים-התנהגותיים.

לפעמים תגיבו טוב יותר ולפעמים פחות טוב, וזה בסדר. אם תתכוננו לכל מיני סוגי תגובות לצרכים המיוחדים של ילדכם, סביר יותר להניח שתוכלו להגיב באופן שרציתם.

תגובות חיוביות

רוב האנשים יגיבו באופן תומך, רגיש ומועיל. לדוגמה:

  • “זה נשמע די מעייף. יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור?”
  • “זו ממש פריבילגיה לעבוד עם עמית. הוא כזה ילד מקסים”.
  • “מילה מציירת נהדר. היא מאוד יצירתית. בטח היא תיהנה מאוד מקבוצת האמנות שלנו בשעות אחר הצהריים”.
  • “גילי שיחקה היום יפה מאוד עם יסמין. מרגש לראות איך היא מתקדמת”.

כשמישהו מעיר הערה חיובית או מועילה, כדאי להגיב באופן שפותח את השיחה – למשל, “תודה, זה מאוד מעודד”. סביר מאוד להניח שתגובות חיוביות מצידכם יובילו להמשך תגובות חיוביות מצידם.

תגובות לא מועילות או שליליות

לפעמים אנשים אינם בטוחים איך להגיב, ואומרים דברים לא מועילים ואפילו פוגעים, גם אם אינם מתכוונים לכך. לדוגמה:

  • “זה בטח יעבור כשהיא תגדל. יש ילדים שפשוט מתקדמים לאט”.
  • “הכל בסדר איתו. בנים הם תמיד ככה – פעילים מאוד ורוצים לעשות כל דבר”.
  • “מה לא בסדר איתה?”

יש אנשים שסתם אומרים דברים מרושעים ומכאיבים מסיבותיהם שלהם. למשל, לפעמים, אנשים או ילדים:

  • מעולם לא למדו כיצד להתנהג אחרת, ואומרים דברים כמו, “בואו נחביא את הכדור מהילד עם העיניים המצחיקות האלה”
  • אינם מבינים לגמרי את הצרכים המיוחדים – לדוגמה, “מצטערים, לא נוכל להזמין אותו למסיבת יום ההולדת של עומר. הזמנו מתנפחים והוא במילא לא יכול להשתתף, אז הוא סתם יתבאס”.
  • נותנים עצה לא רצויה – למשל, “אני מכירה עוד מישהו עם אותה מוגבלות, וההורים שלו קנו איזו ערכה באינטרנט שסידרה את המצב בלי בעיה”
  • מחפשים מישהו להאשים – לדוגמה, “אולי היא ככה כי עבדת ממש עד רגע הלידה?”
  • פשוט בלתי רגישים – למשל, “איזה מזל ששאר הילדים שלך נורמלים”, או “זה בגלל הגנים של אבא שלו? לא היית צריכה להתחתן איתו”.

אך טבעי שתגובות כאלה יגרמו לכם להרגיש מוטרדים ופגועים, ואין דרך אחת נכונה להגיב. האופן שבו תגיבו תלוי ברגשותיכם, מי העיר את ההערה והיכן אתם נמצאים באותו רגע. עם זאת, לעיתים קרובות כדאי לתכנן כמה אסטרטגיות גיבוי לאירועים שבהם תיתקלו בתגובות לא מועילות.

כיצד להתמודד עם תגובות לא מועילות או שליליות

בחרו היטב על מה להילחם

לפעמים תרצו להגן על עצמכם ועל ילדכם ולתקן או לצאת נגד ההערה השלילית. אם אתם יכולים להישאר רגועים ולדבר בבירור, תגובה כזו יכולה להיות מעצימה מאוד.

אך לפעמים תרגישו שאינכם מוכנים לעימות, או שתבינו שזה לא ישנה דבר. במקרים כאלה, מותר לכם פשוט לוותר. התעלמו מההערה ושנו את הנושא.

השתמשו בהזדמנות ללמד

לפעמים תרגישו שתוכלו להועיל לאדם שמולכם וללמד אותו על הצרכים המיוחדים של ילדכם. לדוגמה, “ילדים אוטיסטים רבים הולכים לבתי ספר יסודיים רגילים”.

אם ילד אחר שואל אתכם על ההתנהגות או היכולות של ילדכם, ענו לו בכנות ובשפה שמתאימה לגילו. למשל, “השרירים ברגליים של שרית מתעייפים, ולכן היא לא יכולה ללכת מהר”.

השתמשו בתגובה קבועה

לפעמים, כל מה שצריך הוא תגובה קבועה. לדוגמה, “מסובך להסביר את זה. אם לא אכפת לך, אני מעדיפה לדבר על משהו אחר”, או “יש תיאור טוב של המצב באתר העמותה שעוסקת בכך. אוכל לתת לך את הקישור”.

בחרו שלא להגיב

לפעמים מותר פשוט להגיד שלא בא לכם לדבר על זה. למשל, “ממש אין לי חשק לדבר על זה כרגע. אכפת לך אם נשאיר את זה למועד אחר?” מותר גם להתעלם מההערה ולא להגיב כלל. לדוגמה, “היה חם נורא בימים האחרונים, לא?”

קחו רגע לפני שתגיבו

עצרו לכמה רגעים בשיחה לפני שאתם מגיבים להערה פוגענית, וכך סביר יותר להניח שתוכלו להגיד משהו בונה וחיובי. לדוגמה, “כיום, רוב הילדים שנולדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הופכים להיות מבוגרים שמחים, בריאים ופרודוקטיביים”.

אם אתם מרגישים חזקים מספיק, אמרו לאנשים שנפגעתם כדי שיידעו להיזהר יותר בפעם הבאה – למשל, “פוגע בי מאוד כשאתה אומר דברים כאלה”.

לדבר עם מישהו תומך

גישה בונה וחיובית היא נהדרת, רוב הזמן, אך טבעי לגמרי שתצטרכו לשחרר קצת קיטור מפעם לפעם.

כשאתם צריכים לאוורר את התסכולים שלכם, נסו לעשות זאת עם מישהו שאתם סומכים עליו – כמו בן או בת הזוג או חבר קרוב. אפשר פשוט להגיד משהו כמו, “אני פשוט צריכה לקטר קצת. לא צריך לסדר בשבילי שום דבר, רק לתת לי לדבר קצת”.

אם אתם מגלים שקשה לכם במיוחד להתמודד עם התגובות של אנשים, או שלעיתים קרובות הן גורמות לכם לעצב, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית או ייעוץ מיוחד.

כמו כן, מומלץ לדבר עם הורים אחרים שנמצאים במצב דומה לשלכם. אפשר לפנות לקבוצת תמיכה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, קבוצת משחק ייעודיות או פורומים מיוחדים להורים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקות שמיעה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי לקות שמיעה?

לקות שמיעה היא מצב שבו האוזניים של ילדכם אינן יכולות לעשות כמו שצריך את הדבר שאליו נועדו- לשמוע. ילדכם עשוי לשמוע בצורה עמומה, או לא לשמוע קולות שמגיעים מכיוונים מסוימים, או להתקשות לשמוע תדרי קול שונים.

סוגי אובדן שמיעה

ישנם שני סוגים עיקריים של לקות שמיעה – הולכתית ותחושתית-עצבית.

לקות שמיעה הולכתית היא מה שקורה כאשר הצלילים שמגיעים מחוץ לאוזן מתקשים להגיע או לעבור בחלקים השונים שבתוך האוזן. לקות שמיעה הולכתית עשויה להיגרם מסיבות שונות: לדוגמא:  דלקות אוזניים ,הצטברות נוזלים באוזניים, הצטברות פקק שעווה או נקב בעור התוף. הלקות לרוב הינה זמנית.

לקות שמיעה תחושתית-עצבית היא מה שקורה כאשר העצבים שאחראים על קבלת צלילים והבנתם אינם עובדים כראוי. היא יכולה להיות קלה, בינונית, חמורה או מוחלטת. לקות שמיעה זו נוטה להימשך לאורך כל החיים, ואף יכולה להחמיר עם הזמן.

לחלק מהילדים יש לקות שמיעה הולכתית בלבד, ולאחרים יש גם לקות שמיעה תחושתית-עצבית. מצב זה נקרא אובדן שמיעה מעורב.

אבחון לקות שמיעה: בדיקות סינון שמיעה אוניברסלי לילודים

בדיקות סינון שמיעה לילודים הן חלק חיוני באבחון לקויות שמיעה אצל ילדים. על פי נוהל של משרד הבריאות, שנכנס לתוקף בשנת 2010, מבוצעות בדיקות שמיעה לכל התינוקות לאחר הלידה במטרה :

  • לבדוק את שמיעתם של כל התינוקות עד גיל חודש
  • להפנות תינוקות עם לקות שמיעה אפשרית לבדיקה מאבחנת אצל אודיולוג (מאבחן שמיעה)
  • להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר לתינוקות עם אובדן שמיעה.

מהי בדיקת סינון שמיעה (TEOAE)?

בדיקת סינון שמיעה לילודים היא בדיקת חובה, ומתקיימת בכל בתי החולים בארץ. במהלך הבדיקה נעשה שימוש בציוד מיוחד, שמשמיע צלילים מסוימים לתוך אוזני התינוק ומתעד את תגובותיו.

התינוק יעבור את הבדיקה בבית החולים כבר ביממה השנייה לחייו. פגים ותינוקות בסיכון גבוה עוברים בדיקה נוספת בשם AABR, שבודקת גם את תקינות האוזן הפנימית וגם את עצב השמיעה. תינוק שתוצאותיו היו לא תקינות פעמיים רצופות בבדיקות הסינון מופנה לבדיקת מעקב במכון שמיעה לאחר השחרור מבית החולים..

אם הבדיקה לא גילתה בעיות שמיעה בעת הלידה, או שילדכם לא עבר בדיקה מסיבה מסוימת אך אתם מודאגים מהשמיעה, התפתחות הדיבור או השפה שלו, בקשו מרופא הילדים להפנות אתכם לבדיקת שמיעה.

אבחנה מוקדמת תעזור לילדכם לקבל טיפול ותמיכה מוקדם ככל האפשר, שיכולים לעזור מאוד להתפתחות השפה שלו. ילד שאינו מאובחן עם לקות שמיעה בגיל צעיר עלול לפספס חלק נרחב מהזדמנויות הלמידה וההתפתחות. למידע נוסף, היכנסו לאתר.

סימנים לאובדן שמיעה

תינוקות וילדים צעירים עם התפתחות תקינה מגיעים לאותן אבני דרך בהתפתחות. כל התינוקות מתפתחים בקצב שונה, אך אמורים להגיע לאבני הדרך האלה בערך באותו סדר.

תינוק עם לקות שמיעה אינו שומע אנשים מדברים, ולכן, ייתכן שלא יגיב לקולכם ולקולות אחרים כפי שאתם מצפים. כשיגדל, ייתכן שתשימו לב לכך שילדכם הפסיק להשמיע קולות לאחר שעשה זאת קודם לכן, או הדיבור והשפה שלו לא מתפתחים בדומה לילדים אחרים.

בקווים כלליים, אלה הדברים שעליכם לצפות להם אצל תינוקות עם התפתחות תקינה. אם ילדכם אינו עושה את הדברים הללו, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

  • בגיל 0-4 חודשים, התינוק אמור להיבהל מרעשים חזקים, להפנות את ראשו או לחפש בעיניו את מקור הרעש. אם הוא מוטרד או בוכה, הוא אמור להירגע כשהוא שומע את קולכם.
  • בגיל 4-8 חודשים, התינוק אמור להבחין בצלילים שסביבו, לחייך כשמדברים אליו, לקשקש ולהשמיע קולות וצלילים, ולהפנות את מבטו ולהשמיע קולות בתגובה לדיבור.
  • בגיל 8-14 חודשים, התינוק אמור להגיב לשמו, להגיד מילים פשוטות כמו “אבא”, לחקות צלילים פשוטים ולהשתמש בקולו כדי לקבל תשומת לב מהאנשים שסביבו.
  • בגיל 14-24 חודשים, ילדכם יתחיל לפתח אוצר מילים, להבין ולמלא הוראות פשוטות, ולחבר שתי מילים יחד.

גם אם הכל נראה בסדר ואתם עדיין מודאגים, פנו לרופא או לאחות טיפת חלב. בסופו של דבר, אתם אלה שמכירים אותו הכי טוב.

לחלק מהילדים שמתמודדים עם לקות שמיעה יש צרכים מיוחדים נוספים. ישנם שירותי טיפול מיוחדים לפעוטות ולילדי גן עם לקויות שמיעה ומוגבלויות אחרות. ילדים אלה ובני משפחותיהם יזדקקו לתמיכה מצוות של אנשי מקצוע, ולא רק ממומחים באובדן שמיעה.

לבנות מיומנויות שפה ותקשורת

ילד עם לקות שמיעה יכול להשתמש בשפה דבורה, בשפת סימנים או בשילוב של השניים כדי להביע את עצמו. כל אלה הן צורות תקשורת שונות.

גם בעזרת הטכנולוגיה הטובה ביותר, לילדים עם אובדן שמיעה חמור או מוחלט קשה מאוד ללמוד כיצד לתקשר באמצעות שפה מדוברת, והלימוד עלול לקחת שנים עם תוצאות שעשויות לעיתים להיות מלאות לחלוטין ולעיתים חלקיות בלבד. אין ספק כי הדבר החשוב ביותר להתפתחותו של ילדכם ולמערכת היחסים שלכם איתו הוא היכולת לתקשר. אל תחכו שילמד לשמוע ולדבר היטב, יזמו ואפשרו לו תקשורת בכל ערוץ שיבחר ללמוד.

יש ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה, ולכן האפשרות הטובה ביותר עבורם היא שפה מסומנת או שפת סימנים. עם זאת, לא רק ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה צריכים ללמוד את שפת הסימנים.

למעשה, חלק מהמשפחות בוחרות ללמד את ילדיהן לסמן ולדבר בו בזמן, ללא קשר ליכולתו של הילד להשתמש בשפה דבורה. אם זו הדרך שבה תבחר משפחתכם, גם אתם ושאר בני המשפחה תצטרכו ללמוד לסמן. הדרך הטובה ביותר לתמוך בהתפתחות השפה היא לשמור על רמה גבוהה של אינטראקציה בין הורה לילד – שיכולה להתרחש רק אם שניכם מדברים באותה שפה.

למידע נוסף על לימודי שפת הסימנים, פנו לאנשי המקצוע שמטפלים בכם ובילדכם.

מכשירי שמיעה

אם לילדכם יש לקות שמיעה קלה עד בינונית, הוא יוכל להיעזר במכשירים מיוחדים שיקלו עליו לשמוע את השפה הדבורה, וכך גם להתחיל ללמוד להשתמש בשפה בעצמו.

סוג המכשיר שיתאים לו תלוי בלקות השמיעה שלו ובמידת חומרתה. מכשירים אלה כוללים:

  • מכשיר שמיעה – אלו מכשירי עזר להגברת הקול שמותאמים באופן אישי לכל ילד על פי הלקות הספציפית שלו. .
  • שתל שבלול (קוכליארי) – עזר שמיעה הכולל חלק המושתל בניתוח באוזן הפנימית ומערכת חיצונית. שתל השבלול מתאים  לילדים עם לקות שמיעה חמורה עד עמוקה, כאשר התועלת ממכשירי השמיעה אינה מספקת.
  • personal frequency modulation (FM) systems מערכת FM-  עזר שנועד לשיפור יכולת השמיעה במערכות חינוך. ישנה מערכת אישית או כיתתית. מטרתה לשפר הבנת דיבור בתנאים של רעש רקע, מרחק מהדובר והדהוד. ניתן לחבר את המערכת  גם למכשירי שמיעה או לשתל.  המערכת כוללת מיקרופון המיועד לדובר (גננת מורה וכו’) ומשדר קולות באמצעות תדרי רדיו אל מקלט המחובר לילד.

ילדכם יוכל להשתמש במכשיר אחד, או בשילוב מכשירים שהזכרנו קודם. כל מכשיר עושה עבודה שונה מעט מהאחר, ולכן שילוב שלהם יוכל לתת לילדכם הזדמנויות טובות יותר לשמוע את הצלילים שסביבו. השימוש במכשירים יכול להצטרף לשפה הדבורה ולשפת סימנים.

טיפול מוקדם

ככל שתקדימו לאבחן את לקות השמיעה של ילדכם, כך יוכל להתחיל מוקדם יותר בטיפול ולפתח שפה שיוכל לתקשר בה. מומלץ שגם אתם ובני המשפחה תקבלו ייעוץ ותמיכה מוקדם ככל האפשר, כדי שילדכם יקבל נקודת פתיחה טובה לחיים.

כשמגלים שלילד יש לקות שמיעה, קשה לדעת מה לעשות. שירותי הטיפול המוקדמים יאפשרו לכם לעבוד בצמוד לאנשי מקצוע שיעזרו לכם ללמוד כיצד לבלות עם ילדכם ולעודד את התפתחותו. הצוות יכול לכלול קלינאי תקשורת המומחים באודיולוגיה ובהתפתחות שפה ודיבור ומורים או גננות לחינוך מיוחד.

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם, ובעיקר מקלינאי התקשורת. אל תחששו לשאול שאלות רבות. מומלץ ליצור מערכת יחסים טובה עם אנשי המקצוע, כדי שתוכלו להמשיך ולעבוד איתם עד שילדכם יגדל ויהיה עצמאי יותר.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על מכשירי שמיעה, אפשר לפנות לאתרים כמו: אתר נגישות ישראל או עמותות כגון:

ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב. לכן, כדאי ללמוד כיצד לשחק, להתחבר ולתקשר עם ילדכם במהלך היום, כדי לעודד את השמיעה וההתפתחות שלו.

תמיכה כלכלית

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

ילדים עם לקויות שמיעה זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם ללקות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לנהל משא ומתן עם בני נוער

לנהל משא ומתן עם בני נוער: יתרונות

קשה לפעמים לשחרר את הסמכות ולאפשר לילדכם המתבגר להשתתף יותר בקבלת ההחלטות, אולם הוא זקוק לכך כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי.

שימוש אפקטיבי בטכניקות לניהול משא ומתן יעזור לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית. כמו כן, הוא ילמד להבין את נקודות המבט של אחרים, לקבל החלטות נבונות, להוציא לפועל את ההחלטות האלה וללמוד מתוצאותיהן.

ניהול משא ומתן עם ילדכם הוא ניסיון למצוא בסיס משותף ופתרון מוצלח לשני הצדדים. אין זה אומר שעליכם להתפשר על הדברים שחשובים בעיניכם, כגון מסורות תרבותיות, הביטחון של ילדכם או רווחתו.

כל משפחה שונה, והורים שונים חושבים אחרת על מה מותר ומה אסור למתבגרים שלהם לעשות. לדוגמה, אם גדלתם במדינה אחרת, אתם עשויים לגלות שמה שמקובל אצל בני נוער בישראל שונה מהמקובל במקום שממנו באתם. סגנון ההורות שלכם יכול גם הוא להשפיע על האופן שבו תנהלו משא ומתן עם ילדכם. נסו למצוא את אופן ניהול המשא ומתן שיעבוד היטב במשפחתכם.

טכניקות לניהול משא ומתן

משא ומתן מוצלח עם בני נוער קשור מאוד לטכניקות לניהול משא ומתן שבהן תשתמשו. המשא ומתן עשוי להתחיל כשילדכם מספר לכם (או מודיע!) שהוא עומד לעשות משהו. לדוגמה, “אני רוצה ללכת לסרט ביום שישי בלילה”. אם הוא גדול יותר או אסרטיבי יותר, הוא עשוי להגיד, “אני הולך הערב לסרט”.

אם אינכם מוכנים לשיחה, או שאתם זקוקים לזמן מה לחשוב על מה תתפשרו ועל מה לא, קבעו זמן לשוחח מאוחר יותר, אבל עשו זאת באותו יום. כך יוכל ילדכם לבטוח בכם, ויידע שאתם עומדים במילה שלכם ושחשוב לכם להגיע לפשרה. בשיחה תוכלו להוציא לפועל את הטכניקות לניהול משא ומתן.

הכינו מראש את מה שתרצו להגיד. אפשר לדון בכך עם בן או בת הזוג או עם חבר, או לכתוב את כל מה שאתם רוצים לומר.

השתמשו בטון רגוע, חמים אבל גם החלטי כדי להכין את הקרקע לשיחה נעימה על הנושא. הרעיון הוא להימנע מעימות. לדוגמה, תוכלו להגיד, “בוא נדבר על זה”.

הקשיבו בצורה פעילה לילדכם ושמעו מה דעתו, בלי להפריע. הראו לו שאתם מבינים כמה הנושא חשוב לו. למשל, “אז את אומרת שאת ממש רוצה לצבוע את השיער בוורוד לקראת מסיבת התחפושות, גם אם זה אומר שהצבע יישאר לזמן רב. את גם יודעת שזה קצת יהרוס לך את השיער.”

הביעו את דעתכם, ובקשו מילדכם לספר לכם יותר על דעתו. למשל, “אני רוצה שתיהני ותפגשי את החברות שלך, אבל אני גם צריכה לדעת איפה תהיי ושאת בטוחה. אז ספרי לי קצת יותר על טיול האופניים הזה”.

ודאו שהשורה התחתונה שלכם ברורה. כלומר, דעו מראש על מה אתם מוכנים להתפשר ומה לא נתון למשא ומתן בשום אופן. כדי להחליט זאת, חשבו על האישיות של ילדכם ועל מידת הבגרות שלו. חשוב להביא בחשבון גם את רמת האמון שאתם נותנים בו, בהתאם לאירועי העבר. לדוגמה, “אני לא רוצה שתחזרי לבד מהקולנוע. אולי אבוא לאסוף אותך?”

חשבו על מגוון אפשרויות. לדוגמה, “אני לא רוצה שתצבע את קירות החדר שלך בשחור. אולי תרצה לצבוע בצבע אחר, או לצבוע רק קיר אחד בשחור? יש לך עוד רעיונות?”

הראו שאתם מוכנים להתפשר ושאתם רוצים להסכים על משהו שמקובל על שניכם. למשל, “אני יודעת שאת רוצה לבדוק כל הזמן את הפייסבוק שלך, אבל אני חוששת שלא תכיני שיעורי בית ושלא תישני מספיק. כמה זמן נראה לך הגיוני לגלוש ברשתות חברתיות, שגם ישאיר לך מספיק זמן להכין את שיעורי הבית ולישון?”

היו חמימים והחלטיים, ועמדו על שלכם. אמרו, לדוגמה, “לא משנה מה אנשים אחרים עושים. אני יכולה ורוצה לאסוף אותך אחרי שהסרט נגמר”.

צאו להפסקה אם אתם נכנסים למתח או מתחילים להתווכח. אמרו, למשל, “אני צריך לעשות הפסקה לרגע, אז נמשיך לדבר על זה אחרי ארוחת הערב”.

הצהירו בבירור על ההחלטה המוסכמת. לדוגמה, “טוב. אתה יכול לצאת למסיבה עם החברים שלך. אני אאסוף אותך ב-11 בלילה”. יכול להיות שילדכם לא יהיה מרוצה מהפתרון. תנו לו זמן לקבל אותו בלי לנסות לשכנע אותו ביתרונות.

דברו על התוצאות והסכימו מה יקרה אם ההסכם יופר. לדוגמה, “החלטנו שאתה יכול לצבוע קיר אחד בשחור. החלטנו גם שאם אתה צובע יותר מקיר אחד, תצטרך לקנות את כל הצבע הלבן בעצמך ולצבוע לבד את כל קירות החדר. בסדר?”

סיימו את השיחה בטון חיובי גם אם המשא ומתן לא התנהל חלק. לדוגמה, “תודה שדיברת על זה איתי. אני מעריכה את זה שאנחנו יכולים לחשוב על דברים יחד כמו שצריך. זה מוכיח לי שאתה אדם בוגר”.

שימו לב: כדאי ששני ההורים יתמכו זה בדעתו של זה ויפגינו חזית מאוחדת, שמציבה אתכם מראש בעמדה חזקה והופכת את המשא ומתן לפשוט יותר. ייתכן שתצטרכו קודם לנהל משא ומתן ביניכם לבין עצמכם כדי להגיע להחלטה משותפת.

השתמשו בסמכות שלכם בעת ניהול משא ומתן

הסמכות שלכם והשפעתכם על ילדכם באה לידי ביטוי בזמן המשא ומתן. השתמשו בסמכות ובהשפעה באופן מכבד וחיובי ככל שילדכם מתבגר, כדי שמערכת היחסים שלכם תישאר חזקה ופתוחה.

חשוב להמשיך להיות סמכותיים גם כשילדכם נכנס לגיל ההתבגרות, כדי להגן על ביטחונו ועל רווחתו. למשל, מותר לכם להתעקש על הצורך שלכם לדעת לאן ילדכם הולך, מתי יחזור הביתה ומתי עליו להתקשר כדי להודיע על שינויים.

סביר להניח שילדכם יאתגר את הסמכות שלכם יותר ויותר ככל שיתבגר. לדוגמה, הוא עשוי להגיד, “אני הולך לעשות את זה ואתם לא יכולים לעצור אותי”. האופן שבו תגיבו תלוי בגילו של הילד.

למשל, אם ילדכם בן 12, תוכלו להגיד, “אני עדיין אמא שלך ואני קובעת את ההחלטות, אבל אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה. בוא נדבר יותר וננסה לפתור את המצב”.

אבל אם ילדכם בן 16, תוכלו להגיד, “אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה, אבל אני עדיין אחראית לביטחונך. לכן, אצטרך לדעת לאן אתה הולך ועם מי אתה נמצא. בוא נדבר על זה יותר ונראה אם נמצא פתרון ששנינו נהיה מרוצים ממנו”.

זכרו- שימוש בעונשים מפסיק להיות יעיל בשלב מסוים בגיל ההתבגרות ובמקרים רבים יגרום דווקא להתנהגות מתנגדת ולנטייה מוגברת ללקיחת סיכונים. עונשים הגורמים לירידה בערך העצמי של ילדכם המתבגרת יכולים אף להוביל למחשבות אובדניות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

פעילויות אחר הצהריים, תחומי עניין ותחביבים לבני נוער

מה מקבלים בני הנוער מפעילויות אחר הצהריים

ספורט, דרמה, תנועות נוער, אמנויות או צילום – פעילויות אחר הצהריים יכולות לכלול כל מה שילדכם נהנה לעשות מחוץ לשעות הלימודים. הוא יכול להשתתף גם בדברים שאתם מעודדים אותו לעשות, כגון לימודי שפה, מוזיקה, קבוצות דיון, שיעורי דת, שחייה ואפילו משרה חלקית בתשלום או בהתנדבות.

ההשתתפות בפעילויות האלה יכולה:

  • לתת לילדכם הזדמנות להתנסות במגוון פעילויות, לגלות מהן החוזקות שלו ובמה הוא טוב
  • לתת לו תחושת הישגיות ולשפר את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי שלו
  • להגדיל את המעגלים החברתיים שלו, וליצור הזדמנויות לקשרים עם ילדים אחרים מלבד אלה שלומדים איתו
  • להפחית התנהגות מסוכנת – לדוגמה, הקשרים החיוביים שמתפתחים בפעילויות האלה והזמן שהן תופסות יכולים להגן עליו מפני שתייה בגיל צעיר
  • לפתח בריאות נפשית טובה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתמודד עם אחריות ולפתח מיומנויות תכנון ונטילת יוזמה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתגבר על תקופות קשות, מה שיעזור לו בגיל מאוחר יותר להצליח מבחינה אקדמית.

כיצד לעודד את ילדכם להתנסות בפעילויות אחר הצהריים

לא כל בני הנוער אוהבים פעילויות אחר הצהריים. זה בסדר גמור. עם זאת, לפעמים הם רוצים לנסות משהו חדש ורק זקוקים לדחיפה קלה כדי להתחיל. אם זה נשמע לכם מוכר, עודדו את ילדכם המתבגר להשתתף בפעילות וספקו לו הזדמנויות ועזרה פרקטית, למשל- תוכלו להסיע אותו לפעילות מרוחקות.

אם נראה לכם שילדכם לא חשב על כל הפעילויות האפשריות, עזרו לו להבין באילו הוא עשוי להתעניין. אפשר לבדוק מה עושים מתבגרים אחרים ולדבר עם משפחותיהם, או לבדוק אפשרויות בעיתון המקומי או באתר האינטרנט או דף הפייסבוק של היישוב. כמו כן, ניתן לבדוק אילו מועדונים וחוגים מציע בית הספר.

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להכיר את הקבוצה בפעם הראשונה. בכל זאת, קשה להופיע כך פתאום בקבוצה חדשה, בלי להכיר אף אחד ולתהות אם תסתדרו. אולי אחד מחבריו של ילדכם ירצה להצטרף אליו לפעילות. הציעו להצטרף אליו בעצמכם, או ארגנו לו מפגש עם מישהו שכבר משתתף בפעילות.

אפשר גם להתחיל את הפעילות בהדרגה. ילדכם יוכל להחליט למשל ללכת לשתי פעולות ניסיון בתנועת הנוער, או להתחיל לעבוד כעוזר מאמן כדי להתקדם בשלב מאוחר יותר.

גם אם ילדכם לא רוצה להשתתף בפעילויות רבות – או בכלל לא – זה בסדר. יכול להיות שהוא מעדיף להישאר בחברת עצמו או לחקור את תחומי העניין שלו לבדו, או שהוא מרגיש שבית הספר מציע לו את כל הגירויים וההזדמנויות הדרושים לו. לא חובה להשתתף בפעילויות אחר הצהריים. אם ילדכם אינו רוצה להשתתף בפעילות, הוא לא ייהנה בה ולא ירוויח ממנה דבר. אל תכריחו אותו להשתתף, כיוון שאתם עלולים ליצור מתח מיותר.

למצוא את האיזון הנכון בין הפעילויות

מציאת האיזון בין עבודה להנאה היא אתגר לכולם – זוהי מיומנות של מבוגרים, שחשוב שילדכם ילמד. אם אתם חוששים שילדכם לקח על עצמו יותר מדי פעילויות אחר הצהריים, יש כמה סימנים שיגלו לכם שהדברים יצאו מאיזון. הוא עלול להיות עייף, עצבני או לחוץ, ולהתקשות להירדם, או ליצור פער בלימודים.

גם אתם וגם ילדכם תוכלו להתמודד עם חוסר איזון לטווח קצר, למשל בזמן מבחנים, לקראת משחק ספורט מכריע או לפני הופעה חשובה. אך אם הוא מראה את סימני הלחץ האלה גם בתקופות אחרות, כדאי לבדוק כמה לקח על עצמו.

כדי להבין אם הוא מעורב בפעילויות רבות מדי, שאלו אותו קודם כל אם הוא מרגיש שהוא עסוק קצת יותר מדי. לאחר מכן, בדקו את הדברים הבאים:

  • זמן מחוץ לבית: כמה לילות בשבוע חוזר ילדכם הביתה אחרי 21:00-20:30? כמה זמן הוא מחוץ לבית בסוף השבוע? האם הוא משתתף במטלות השוטפות בבית? בני נוער זקוקים לתשע -עשר שעות שינה בערך מדי לילה, וגם לזמן שבו יוכלו פשוט לשבת בשקט ולהירגע.
  • איזון בין הפעילויות: כמה שעות הוא ישן? האם יש לו זמן להירגע? האם הוא מצליח להכין את שיעורי הבית בזמן? האם יש לו זמן לפגוש חברים? האם הוא מבלה זמן רב באימוני כדורגל או בתנועת הנוער? למשל, על חשבון זמן בית הספר או פגישות עם חברים? גירויים ופעילויות בלתי פוסקים עלולים להוביל לדפוס של הזדקקות לבידור ללא הרף, בלי לפתח יכולת להרגיש נוח בשקט.
  • התנהגות: האם הוא נראה מאושר? האם הוא עצבני? האם הוא נראה לחוץ רוב הזמן?
  • השפעה על המשפחה: כמה ארוחות משפחתיות מתפספסות או משתבשות בגלל הפעילויות שלו? האם זו בעיה במשפחה? באיזו תדירות הוא מפספס פעילויות משפחתיות? האם הפעילויות שלו גורמות לבני משפחה אחרים להפסיד דברים?

אף אחד מאיתנו אינו דומה לאחר, וילדים שונים מסוגלים לאזן כמויות שונות של פעילות אחר הצהריים. כמו כן, היכולת לאזן בין הפעילויות משתנה עם הזמן. ילדכם יכול להתמודד עם דברים שונים בגיל תשע ובגיל 12.

לעבוד על ניהול זמן

דברו עם ילדכם אם אתם חוששים שהוא צריך לאזן טוב יותר בין הפעילויות אחר הצהריים לבין תחומים אחרים בחייו. אפשר לפרק את השיחה הזו לכמה שיחות קטנות, ולהתמקד בניהול הזמן שלו. נסו את הצעדים הבאים:

ספרו לו על החששות שלכם

ספרו לילדכם ששמתם לב שהוא נראה לא מאושר, עייף או עסוק מכדי לעשות דברים שנהג לעשות או שעליו לעשות. כך תתנו לו הזדמנות לחשוב כיצד הוא משתמש בזמן ובאנרגיה שלו.

אפשר, למשל, להגיד, “אתה נראה ממש עסוק בזמן האחרון. אולי יש לך יותר מדי דברים לעשות?” או, “אנחנו צריכים לחשוב עד איזו שעה תוכל להיות במפגשים האלה, כיוון שאתה נכנס למיטה רק ב-22:30 שלוש פעמים בשבוע”. כדאי גם להציב גבול אם אתם שמים לב שהפעילויות פוגעות בלימודיו, ולהסביר לו שעל מנת להמשיך בהן, עליו להשקיע גם בלימודים.

נסו להבין כיצד ילדכם מנצל את זמנו

תוכלו להכין ביחד טבלה שבועית, שמפרטת את הפעילויות מדי יום וכמה זמן הן אורכות. התבוננו היטב בטבלה ותנו לו להגיב ראשון. מה הוא חושב על הלו”ז השבועי שלו?

הגידו לו מה דעתכם. למשל, “בטח ממש קשה לך למצוא זמן להכין את שיעורי הבית כל ערב בלו”ז הצפוף הזה”, או “אין פה יותר מדי זמן לבילוי עם משפחה וחברים”. לאחר מכן, אמרו, “נראה לי שאנחנו צריכים לחשוב על זה ולנסות למצוא תוכנית טובה יותר”.

הבינו מה סדרי העדיפויות

הציעו לילדכם לשאול את עצמו את השאלות הבאות:

  • מה אני רוצה לעשות יותר, מה אני רוצה לעשות פחות?
  • מה הדבר הכי חשוב לי?
  • מה חשוב לנו, כמשפחה?
  • מה עוד יש לי לעשות, למשל שיעורי בית?

התשובות לשאלות הללו יעזרו לילדכם לחשוב על הנושא מנקודת המבט שלו ולפתור אותו בעצמו, במקום לתת לכם “לפתור” לו את הבעיה.

לאחר שיחשוב על תשובות, בקשו ממנו לספר לכם על הרעיונות שלו לשינוי. אפשר לתת לו הדרכה או משוב על הדברים שאתם מסכימים איתם, או על בעיות שאתם מגלים.

לדוגמה, יכול להיות שיהיו פעילויות שאתם רוצים שימשיך, אך הוא רוצה להפסיק. אמרו לו מדוע אתם רוצים שימשיך כדי שיוכל לראות את היתרונות והחסרונות. אפשר להגיד, למשל, “חשוב שתלמד לשחות היטב. מסוכן מדי ללכת לחוף הים כשלא יודעים לשחות כמו שצריך”. או, “אני רוצה שתלמד לדבר לפחות קצת רוסית כדי שתוכל לדבר עם סבתא בטלפון”.

מותר לכם לציין גם את סדרי העדיפויות של המשפחה. לדוגמה, “ארוחת הערב ביום שישי חשובה לנו. זה משהו שאנחנו ממש רוצים לעשות ביחד, כמשפחה”. אפשר לנהל איתו משא ומתן להחליט שימשיך בפעילויות לתקופה קצובה של שישה שבועות, למשל, רק כדי “לראות אם זה משתפר”.

אתם עלולים להתקשות לוותר לו על פעילויות שעסק בהן במשך זמן רב, אך אם תתנו לו אחריות ותאפשרו לו לבחור את הפעילויות שהוא רוצה, הוא יידע שאתם סומכים עליו שינהל את זמנו היטב.

במקרה הצורך, חשבו שוב על התוכנית

ילדכם לומד מיומנויות ניהול זמן וקביעת סדרי עדיפויות. תנו לו להוציא לפועל את התוכנית שלו – גם אם אינכם בטוחים שתעבוד – כדי לתת לו הזדמנות לתרגל את המיומנויות האלה.

ייתכן שתצטרכו לכוונן מעט את הלו”ז החדש, וללהטט בין הרצון של ילדכם שהדברים יקרו כמו שהוא רוצה, לבין הדרישות האמיתיות של חלק מהפעילויות הללו, הזמן שהן שואבות והאפשרויות של משפחתכם להתמודד עם הכל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריונות בבתי הספר בגיל ההתבגרות: כיצד לעזור לילדכם

מהי בריונות?

בריונות היא שימוש שיטתי לרעה בכוח. עבור חלק מהצעירים, היא מתבטאת בצורת הצקות בלתי פוסקות וקריאה בשמות. עבור אחרים, היא עלולה להיגמר בבידוד חברתי או בתקיפה מילולית או גופנית. בריונות יכולה להתרחש גם באינטרנט – זוהי בריונות ברשת.

שיעור מעשי הבריונות עולה אצל בנים ובנות בערך בזמן שהם נכנסים לחטיבת הביניים, אך צונח במהירות לאחר מכן.

חומרת הבריונות משתנה מאוד, וכך גם השפעתה. מה שיכול להיות תוספת מבאסת ליום רע בבית הספר לילד אחד, עלול להיות הרסני לילד אחר. אף שרובם המכריע של מעשי הבריונות הוא מתון למדי (לדוגמה, הצקות לא נעימות ולא תקיפה או בידוד חברתי), כל מעשי הבריונות מכאיבים ופוגעים לקורבן. כשהבריונות נמשכת, היא עלולה לגרום לפגיעה גופנית ו/או פסיכולוגית רצינית ומתמשכת.

  • הגישה שאתם ומשפחתכם תנקטו כדי לזהות ולהילחם בבריונות תשתנה בהתאם לדברים הבאים:
  • איזה סוג של בריונות חווה ילדכם – למשל, הטרדה מילולית או תקיפה גופנית
  • האם מעשה הבריונות מתבצע על ידי קבוצה או אדם אחד
  • מה חומרת ההשפעה על ילדכם
  • אילו אסטרטגיות נראות לכם ולילדכם הטובות ביותר.

מדוע בריונות מתרחשת?

ילדים רבים מתנהגים בבריונות בשלב מסוים, אך הבריונות נהיית נפוצה פחות ככל שהילדים מתבגרים. יש כמה השפעות עיקריות שמובילות צעירים להתנהג בבריונות, ובהן מזג תוקפני, רמות אמפתיה נמוכות, דעות קדומות שלמדו נגד קבוצות אנשים מסוימות וחוויות שליליות במשפחה, כגון התעללות גופנית או רגשית.

מצבם החברתי של אנשים צעירים יכול להשפיע גם הוא. לדוגמה, כשבני הנוער נכנסים לחטיבת הביניים, חלקם מנסים לבסס את מעמדם בסולם החברתי החדש. גם צעירים שנמצאים בקבוצה אנטי-חברתית נוטים יותר להתנהג בבריונות.

כיצד לזהות סימני בריונות

בריונות יכולה להתרחש בכל מקום שאליו מגיעים אנשים צעירים, לא רק בבית הספר. התנהגות בריונית נמצאת גם בבית, באירועים חברתיים או אירועי ספורט ובמקום העבודה.

קשה לפעמים לזהות בריונות אצל בני נוער. לעתים קרובות היא מתבטאת באופן פיזי פחות מאשר בקרב ילדים צעירים יותר. יכול להיות שילדכם ינסה להסתיר אותה מכם ומאחרים, או יחוש בושה, פחד ורצון שלא תדאגו או תעשו מזה עניין גדול. לעתים קרובות, הילדים פשוט רוצים שהבריונות תיעלם בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. ילד שנופל קורבן למעשי בריונות עשוי:

  • לסרב ללכת לבית הספר, או להמציא תירוצים כדי לא ללכת
  • להיות לא מאושר או חרד לפני או אחרי בית הספר
  • להגיד “אני שונא את בית הספר” או להביע פחד מפני בית הספר
  • להתבודד יותר ויותר
  • לסבול מסימני פגיעה גופניים ובלתי מוסברים – לדוגמה, חבלות או בגדים קרועים
  • להצליח פחות בבית הספר
  • להגיע הביתה עם חפצים שניזוקו או נעלמו
  • להפגין שינויים מובחנים בהתנהגות או ברגשות, כגון חרדה
  • להתקשות לישון
  • להגיד לכם באופן קבוע שהוא סובל מכאב ראש, כאב בטן או בעיות גופניות אחרות
  • להיראות חסר הערכה עצמית או חסר ביטחון עצמי.

ייתכן שילדכם מראה חלק מהסימנים האלה בגלל סיבות אחרות, ולכן כדאי לדבר איתו על כך.

לבנות את החוסן הנפשי של ילדכם

חוסן נפשי הוא היכולת להתמודד עם העליות והירידות בחיים, מבחינה חברתית ורגשית. לבניית החוסן הנפשי יש יתרונות חשובים לחיים, ובהם צמצום הסיכויים ליפול קורבן לבריונות, או היכולת להתמודד טוב יותר אם עליכם להתמודד עם בריונות. בניית חוסן נפשי ואסרטיביות עוזרת לכל הילדים להילחם בבריונות ולפתח מיומנויות לחיים.

אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לעבוד על החוסן הנפשי וכישורי החיים של ילדכם, ויפה שעה אחת קודם. הנה כמה רעיונות:

  • תנו לילדכם המון אהבה. התמקדו במאפיינים האישיים החיוביים של ילדכם, אך שמרו על איזון וחיבור למציאות גם באהבה ובשבחים שאתם חולקים לו.
  • תמכו בו. מתן התמיכה עשוי להיות קשה יותר ככל שילדכם מתבגר – תמיכה לילד בגיל ההתבגרות שונה מאוד מתמיכה לפעוט – אך הוא לא פחות חשוב. הקשיבו לילדכם בצורה פעילה ושמעו איך הוא מרגיש, חשבו יחד על אפשרויות להתמודדות עם הבעיה והציעו פתרונות אפשריים.
  • תנו לו חופש. צעירים שמקבלים הזדמנות להכיר אנשים חדשים וללמוד כיצד להסתדר איתם מפתחים מיומנויות חברתיות ותחומי עניין, ומרחיבים את המעגל החברתי שלהם. ילדים מבודדים שיש להם מעט חברים או שאין להם חברים כלל נוטים לרוב לסבול ממעשי בריונות.
  • עודדו את ילדכם להיות אסרטיבי בעת הצורך. למדו אותו מגיל צעיר שיש להתייחס לאחרים בכבוד. הוכח שברגע שילדים מאמינים שלאחרים מגיע כבוד, קל להם לדרוש את אותה רמת כבוד לעצמם.

דוגמה אישית

הדוגמה שאתם נותנים לילדכם היא החשובה ביותר – בבית עם המשפחה, ובמערכות היחסים שלכם עם אחרים. כשאתם מתייחסים בכבוד לאחרים ופותרים עימותים באופן בונה, ילדכם רואה זאת ולומד שזו הדרך ההולמת להתייחס לאחרים. אך אם הוא רואה אתכם מתנהגים בתוקפנות, הוא עשוי לחקות אתכם.

מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה חשובות גם הן. הן מאפשרות לילדים להרגיש אהובים ומוגנים ולפתח הערכה עצמית. האופן שבו אתם מתייחסים לילדיכם בבית יכול להשפיע על התנהגות בריונית. ילד שמפחד מהמבוגרים בחייו נוטה יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים כדי לקבל תחושת שליטה וכוח. כדי לבנות מערכת יחסים חזקה, חשוב לשמור על קשר עם ילדכם.

גם האופן שבו ילדיכם מתייחסים זה לזה חשוב מאוד. בריונות בקרב אחים נפוצה למדי, ויש קשר ברור בין בריונות בין אחים בבית לבין בריונות בבית הספר. טפלו היטב במריבות בין אחים, כדי לעזור לילדיכם ללמוד כיצד להתייחס כראוי לילדים בבית הספר.

לעבוד עם צוות בית הספר

אם ילדכם נפל קורבן להתנהגות בריונית בבית הספר ועובר תקופה קשה, כדאי לשקול פנייה לצוות בית הספר כדי להילחם בבריונות. בתי ספר נדרשים להתייחס לבריונות בצורה רצינית מאוד. המורים אמורים להיות מאומנים בזיהוי גילויי בריונות ובטיפול בהם, ולעבוד איתכם כדי למנוע מקרים נוספים בעתיד.

על הצוות לנסות לשנות את ההתנהגות הבריונית ולהרתיע ילדים אחרים שמתנהגים כך. ההצעות של אנשי הצוות תלויות בנסיבות גילויי הבריונות ובילדים המעורבים.

כיצד לערב את צוות בית הספר

  • שוחחו עם ילדכם על היתרונות בפנייה לצוות בית הספר.
  • שאלו אותו אם הוא מוכן להיות איתכם בשיחה. כמו כן, שאלו אותו מה הוא רוצה לומר בפגישה.
  • קבעו פגישה עם המחנך בשיתוף היועצת/פסיכולוגית בית הספר בהתאם לצורך.
  • דברו איתו על הבעיה, הציגו את העובדות הידועות לכם, ובקשו את התערבות בית הספר.
  • היו אסרטיביים, אך לא כועסים או מאשימים, והיו מוכנים להקשיב.
  • סיימו את הפגישה עם תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.
  • הישארו בקשר עם בית הספר.

כיצד מטפלים במקרי בריונות

כל ההתערבויות שעורך בית הספר אמורות להגן על הקורבן של מעשה הבריונות ולהבטיח את ביטחונו. הפעולות הייחודיות שעושה בית הספר תלויות בסוג הבריונות שהתרחש. אם הבריונות חמורה ומערבת מעשים פליליים, אפשר גם לפנות למשטרה.

אל תיצרו קשר ישיר עם הצעיר שמתנהג בבריונות או עם הוריו, כיוון שסביר להניח שרק תחמירו את הבעיה. תמיד עדיף ובטוח יותר לעבוד על הפתרון עם בית הספר מאשר לנסות ולפתור את בעיית הבריונות בעצמכם.

אם הבריונות אינה נפסקת

  • זכרו שבטוח יותר לעבוד עם צוות בית הספר ולא לקחת את העניינים לידיים.
  • זכרו שלוקח זמן לשנות התנהגות ולכן סביר להניח שהתוצאות לא יהיו מידיות
  • הודיעו לבית הספר על מקרי בריונות נוספים. תעדו בזהירות ובפירוט את מעשי הבריונות ומתי התרחשו: צלמו תמונות במקרה שהבריונות כללה פגיעה גופנית, צלמו תמונות מסך או הדפיסו את העדויות במקרה של בריונות ברשתות החברתיות, בתגובות או בצ’טים, בדוא”ל או בהודעות סמס.
  • בקשו להיפגש ולדון בנושא עם הנהלת בית הספר.
  • במידה ואינכם חשים שבית הספר נרתם להגנה על ילדכם ניתן לפנות לפיקוח במשרד החינוך.

אף שפתרון הבעיה בתוך בית הספר הוא המצב האידיאלי, לפעמים, לטובתו ולרווחתו של הצעיר, משפחות שונות עשויות לשקול מעבר בית ספר כמוצא אחרון. זוהי החלטה מורכבת שיש לה השלכות רבות. אין דרך “נכונה” או “לא נכונה”. מומלץ לקבל את ההחלטה לאחר שמביאים בחשבון את הרצונות של ילדכם ואת עצותיו של הצוות בבית הספר הנוכחי.

חשוב מאד לבחון את הכישורים החברתיים של ילדכם ובמידת הצורך להסתייע באיש טיפול לעזרה בפיתוח כישורים אלו. ילדים הסובלים מבריונות חווים לעיתים קשיים בהבנה חברתית או זקוקים לחיזוק הכישורים החברתיים שלהם. היו ערים לפערים מהסוג הזה וחזקו את ילדכם בתחומים בהם הוא מתקשה.

תנו לילדכם כמה שיותר תמיכה ואהבה בבית. המשיכו לחזק אותו בבית, ושתפו פעולה עם המורה כדי לפתח תכנית להילחם בבעיית הבריונות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד למנוע או לצמצם את צריכת אלכוהול בגיל ההתבגרות

הידעתם?

בדרך כלל, בני נוער בגיל 17-12 משיגים את האלכוהול שלהם מקרובי משפחה

  • מתבגרים נוטים יותר להתנסות באלכוהול ובסמים אחרים בשנות ההתבגרות המאוחרות
  • בני נוער מעדיפים משקאות מבוקבקים
  • חלקם בוחרים דווקא סמים על פני אלכוהול.

בני נוער ואלכוהול: מה צריך לדעת

צעירים רבים מתנסים בשתיית אלכוהול כחלק טבעי מההתבגרות. לעתים קרובות, בני נוער מחפשים סימנים אצל חברים, בני משפחה ואפילו באמצעי התקשורת, שיראו להם איך מקובל להתנהג בקשר לאלכוהול.

חברויות והשתלבות בחברה הן גורמים חשובים מאוד למתבגרים, שיכולים להשפיע על השאלה אם ילדכם יתנסה בשתיית אלכוהול או לא. יכול להיות שישתה כדי להרגיש חלק מקבוצת השווים שלו או כיוון שהוא מרגיש שהשתייה מקנה לו מעמד מסוים בקרב חבריו. יש בני נוער שנהנים מההרגשה שהאלכוהול גורם להם. אחרים אוהבים לשתות כיוון שזה מרגש או גורם להם להרגיש “כמו גדולים”.

רוב הצעירים שמתנסים בשתיית אלכוהול אינם מושפעים מכך לטווח ארוך. אולם עבור חלקם, השתייה בגיל ההתבגרות עלולה להוביל לנזק מיידי ולבעיות כרוניות יותר – ואפילו להתמכרות. אצל חלק מהמתבגרים, השימוש באלכוהול הוא סימן לבעיות חברתיות או נפשיות.

אלכוהול הוא הסם הנפוץ ביותר והמזיק ביותר בקרב אנשים צעירים. כמו כן, זהו הסם המועדף על ישראלים בכל הגילאים.

שתיית אלכוהול: מה בטוח לבני נוער

התשובה הקצרה היא כלום. אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18.

כשצעירים שותים, ישנו סיכון שמוחם לא יתפתח כראוי. גיל ההתבגרות הוא תקופה חשובה מאוד להתפתחות המוח של ילדכם, כיוון שבתקופה זו נרקמים קשרים עצביים חדשים ורבים במוח. האלכוהול עלול להפריע לתהליך ואפילו לגרום ללקות  או לפגיעה בלתי הפיכה

כמו כן, ככל שאנשים מתחילים לשתות בגיל צעיר יותר, כך גדל הסיכון לפתח בעיות שקשורות לאלכוהול בשנות הבגרות המוקדמות ובהמשך. צעירים שמתחילים לשתות לפני גיל 15 נוטים לפתח תלות באלכוהול פי ארבעה יותר מאשר צעירים שמתחילים לשתות רק בגיל 21. המוח נוטה יותר לכיוון של התמכרות כאשר החשיפה לחומר הממכר מתרחשת בגיל צעיר.

לפי החוק, הגיל שבו מותר לשתות אלכוהול בישראל הוא 18 שנה. ההמלצה המקובלת היום היא שילדים בני פחות מ- 15 לא ישתו אלכוהול בכלל. עם זאת, מומחים טוענים כי למעשה, בני נוער לא צריכים לשתות אלכוהול עד גיל 18 ואפילו 21.

מה קורה כשבני נוער שותים אלכוהול

גוף והתנהגות

מתבגרים רבים אינם מבינים את השפעות האלכוהול על גופם, ואינם יודעים שדרוש הרבה פחות אלכוהול כדי לגרום להם להרגיש כך. אלכוהול נספג באופן איטי יחסית, בזמן שבשתיית בולומוס (חמש מנות אלכוהול בפרק זמן קצר) המתבגר צורך כמות רעילה של אלכוהול עוד לפני שבכלל התחיל לחוש את ההשפעה.

אלכוהול משפיע על הגוף בכמה דרכים. בהתחלה הוא גורם לאנשים להרגיש רגועים יותר. אך ככל ששותים יותר, הם עלולים להתחיל להתנמנם, לאבד שיווי משקל וקואורדינציה, לדבר לא ברור, לחשוב לאט יותר ולפעמים להרגיש לא טוב ואפילו להקיא.

ככל ששיעור האלכוהול בדם עולה, קשה יותר לחשוב בבירור או להניע את הגוף כמו שצריך. משמעות הדבר היא שמי ששותה נוטה יותר לעשות תאונות, להיפצע או להיות מעורב באלימות.

ברמות קיצוניות, אלכוהול יכול להוביל לאובדן הכרה או לגרום להפסקת נשימה. כבר קרו מקרים שבהם צעירים מתו מהרעלת אלכוהול.

אלכוהול מתפרק לאט ובקצב קבוע הוא לא מופרש בשתן או בכל דרך אחרת. לכן לאחר שתייה מוגזמת יכולה לעבור מעל יממה עד שרמות האלכוהול יורדות לרמה תקינה.

קבלת החלטות

אחת המשימות החשובות ביותר בגיל ההתבגרות היא ללמוד כיצד לקבל החלטות עצמאיות ואחראיות. חלק מההחלטות האלה טובות וחלקן לא טובות כל כך. מותר לעשות טעויות, וחשוב ללמוד מהן.

אך כשאנשים שותים אלכוהול, הטעויות עלולות להוביל להשלכות רציניות מאוד, ולעיתים אף בלתי הפיכות. זאת כיוון שהאלכוהול משפיע על  היכולת לחשוב במהירות, לערוך שיפוטים ולהימנע ממצבים מסוכנים או מהתנהגות מסוכנת. לדוגמה, אדם צעיר תחת השפעת אלכוהול עלול:

  • ליפול קורבן לאלימות גופנית או מילולית, או להיות אלים בעצמו
  • לקיים יחסי מין בלתי מוגנים, או לא להצליח להתמודד עם כוונות מיניות לא רצויות מצד מישהו אחר, ולחוות תקיפה מינית
  • לחוות הזיות או אשליות שעלולות להוביל לתאונות או לפציעה
  • ללקות בהרעלת אלכוהול ולאבד הכרה או למות
  • להיפצע בזמן שחייה, טביעה בים, משחק ספורט, טיפוס ואפילו בעת חציית הכביש
  • להפר את החוק או להסתבך עם המשטרה
  • לאבד שליטה, להתנהג בצורה לא הולמת או אלימה ולהזיק למערכות יחסים חשובות או לפגוע במוניטין.

אם ילדכם משתמש באלכוהול או בסמים אחרים – או שאתם חושדים בכך – קראו את המאמר כיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים. במאמר תמצאו מידע בנוגע לסימני השימוש בסמים או התמכרות, וכן אפשרויות תמיכה ומשאבים.

כיצד להשפיע על צריכת האלכוהול של ילדכם

אתם ומבוגרים חשובים אחרים בחייו של ילדכם יכולים להשפיע מאוד על צריכת האלכוהול שלו.

דוגמה אישית

סביר להניח שלא תצליחו למנוע ממנו להתנסות באלכוהול, אך תוכלו לשמש לו דוגמה אישית ולהראות לו כיצד לפתח הרגלים בטוחים. לדוגמה, העבירו לו מסר ברור שאלכוהול נועד לשתייה לעתים רחוקות, בצורה מתונה ובחברה.

גם האופן שבו אתם מדברים על אלכוהול וסמים מעביר מסר בפני עצמו. למשל, נסו לחשוב מה הוא שומע כשמבוגרים אומרים משהו כמו, “אני חייב לשתות משהו, היה לי יום מזעזע בעבודה”.

מסרים שנוגעים לבטיחות

עזרו לילדכם  להימנע מהסיכונים בשתיית אלכוהול, ודברו איתו על שתייה בטוחה, למשל:

  • לשתות בסביבה בטוחה ולהימנע מסביבה לא בטוחה – לדוגמה, עם זרים, באירועים או מסיבות גדולים שאין בהם מבוגרים
  • להימנע משתיית יתר
  • לא לשתות ולנהוג
  • לא לשתות על קיבה ריקה, ולשתות כוס מים אחרי כל כוס אלכוהול
  • לא להשתתף במשחקי שתייה. המשחקים מאוד נפוצים אצל המתבגרים ומהווים גורם חשוב בשתייה מופרזת
  • לבחור נהג תורן או חבר תורן שלא שותה. במידה ושותים במקום כמו חוף הים או פארק, שם יכולות להיות גם סכנות חיצוניות, חשוב לבחור חבר תורן שיהיה מספיק ערני להזעיק עזרה במידת הצורך.

כמו כן, ילדכם צריך לדעת מה גודלה של מנת אלכוהול. מנת אלכוהול אחת היא כל משקה שמכיל 16-18 גרם אלכוהול. כוס אחת או בקבוק שתייה קטן מכיל בדרך כלל יותר ממנת אלכוהול אחת. שיעור האלכוהול במשקה אמור להופיע על התווית – לדוגמה, על בקבוק הבירה.

אם ילדכם מתכנן מסיבה בבית או מוזמן למסיבה אצל חבר, כדאי להסכים על כמה כללי יסוד. אם אתם מרשים לו לשתות, קבעו למשל כללים שנוגעים לכמות האלכוהול המותרת לו, ומה לעשות אם הסביבה שבה הוא נמצא נהיית לא בטוחה.

לדבר על אלכוהול וסמים עם ילדים צעירים

אפילו לילדים בני חמש יכולה להיות דעה מוצקה בנוגע לאלכוהול, ולכן כדאי לדבר עם ילדכם מגיל צעיר. לפני שנות בית הספר, ענו על שאלותיו (אם ישנן) בפתיחות ובכנות, אך אין צורך להעלות את הנושא בעצמכם.

אחרי כמה שנים בבית הספר, אפשר להתחיל לדבר איתו על אלכוהול. אמרו משהו כמו, “מישהו בכיתה שלך אי פעם דיבר על שתיית אלכוהול? מה הם אומרים? מה דעתך?”

השתמשו בשיחות הללו כהזדמנות לתת לילדכם עובדות שנוגעות לאלכוהול, למשל ההשפעות שלו על הגוף או כיצד הוא משפיע על החשיבה וההתנהגות. תוכלו להשתמש בהן גם כדי לדון בערכים ובציפיות בנוגע לשתיית אלכוהול במשפחתכם.

אם מערכת היחסים שלכם ושל ילדכם קרובה, יכול להיות שיהיה לכם קל יותר להעלות את הנושאים האלה, ולכן חשוב לשמור על קשר. כמו כן, מומלץ להשתמש בגישה חיובית להתמודדות עם התנהגותו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

אימהות טריות: השבועות הראשונים

השבוע הראשון אחרי הלידה

אחרי לידה בבית חולים

אם ילדת את התינוק בבית החולים, סביר להניח שתישארו בו 48-72 שעות. אם שניכם מרגישים טוב, ייתכן שתשוחררו הביתה מוקדם יותר. אם את רוצה לצאת מוקדם יותר או להישאר זמן רב יותר, או שאינך בטוחה, תוכלי לדבר עם הרופא או האחות במחלקה.

אם עברת לידה בסיוע רפואי – כגון לידת מלקחיים או לידה קיסרית – או שאת או התינוק זקוקים לטיפול נוסף, סביר להניח שתישארו בבית החולים למשך יומיים עד חמישה ימים.

אם התינוק נולד לפני הזמן, סביר להניח שיצטרך להישאר בבית החולים לתקופה ארוכה יותר ביחידה לטיפול נמרץ בפג וביילוד (פגייה).

לפני השחרור מבית החולים

יש כמה דברים שיכולים להועיל מאוד לאימהות טריות בשבועות הראשונים בבית עם התינוק. לפני שאתם משתחררים מבית החולים, כדאי לברר את הדברים הבאים:

  • מי יכולה לספק תמיכה בהנקה
  • כיצד לזהות את איתותי התינוק כשהוא זקוק להאכלה או החלפה
  • כמה האכלות צריך התינוק הרך לאורך היום ומה אורכה המשוער של כל האכלה
  • למי להתקשר אם התינוק לא מרגיש טוב
  • כיצד ליצור קשר עם אחות טיפת חלב ואיזו תמיכה היא יכולה לתת
  • היכן לעשות מעקב בסיום משכב הלידה
  • האם עלייך להיות זהירה כשאת נוהגת או מרימה ונושאת משאות כבדים
  • היכן ומתי יוסרו התפרים או הסיכות (אם יש)
  • כיצד תוכלי ליצור קשר עם יועצת הנקה או פיזיותרפיסטית לנשים.

אם עדיין לא כיבסת את בגדי התינוק, קנית חיתולים ומילאת את המקרר והמזווה במזון בריאות, כדאי לבקש עזרה מחברים או מקרובי משפחה.

אחרי לידת בית

אם ילדת בבית, המיילדת תישאר איתך ביום הלידה עד שאת והתינוק תהיו יציבים מספיק ותתחילי להניק.חשוב לדעת כי על מנת לקבל את מענק הלידה המגיע לך על פי חוק, עלייך להתאשפז בבית חולים.

מה תרגישי

בין אם ילדת בבית או בבית החולים, הגוף שלך עבר חוויה משמעותית. החדשות הטובות הן שבקרוב תתחילי להחלים, ובדרך כלל אפשר להתמודד עם הכאב וחוסר הנוחות.

רוב הנשים עייפות ומוצפות מיד לאחר הלידה. יכול להיות שתחושי הקלה, אושר, פחד ושמחה. בימים השלישי עד החמישי שלאחר הלידה – הימים שנקראים  גם “בייבי בלוז” – יכול להיות שתבכי יותר מהרגיל ותחושי חרדה. תקופה זו נמשכת ימים מספר בלבד, והיא מתרחשת אצל 50%-80% מהנשים.

סביר להניח שתחזרי להרגיש כמו עצמך בתוך שבוע-שבועיים. אם תחושת הדכדוך נשארת, חשוב לפנות לקבלת עזרה. אצל אחת משבע נשים, רגשות הדכדוך הופכים לדיכאון אחרי לידה. קבלת עזרה מוקדם ככל האפשר מאפשרת לנשים להחלים בצורה מלאה מדיכאון אחרי לידה.

ללמוד להניק

הנקה יכולה להיות משימה מורכבת לאימהות טריות, אולם אם תמצאי את טכניקת ההנקה שעובדת עבורך ועבור התינוק, ההנקה יכולה ללכת בקלות. בשעות ובימים הראשונים החזיקי את התינוק צמוד אלייך, במגע עור לעור ככל האפשר, כדי לסייע להנקה. סביר להניח שייקח לשניכם כמה שבועות להבין בדיוק את העניין.

אם את מתקשה בהנקה, צרי קשר עם יועצת הנקה. אחת ממתנדבות ליגה לה לצ’ה תוכל לעזור. התקשרי לקו התמיכה בטלפון 1599-525-821.

להיות בבית עם התינוק

הימים הראשונים בבית עם התינוק יכולים להיות מרגשים ומאתגרים, בין אם ילדת בבית או בבית חולים.

באפשרותך לקבוע תור בטיפת החלב על מנת לבדוק את התינוק ולהתעדכן בכל השאלות שמטרידות אותך. אחות טיפת החלב תוכל לבדוק מה שלומך ומה מצבך הגופני והנפשי. אם יש לך שאלות או חששות דחופים, קבעי תור אצל רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

ללמוד על טיפול בתינוק

אם את אימא בפעם הראשונה, יש המון דברים שעלייך ללמוד כדי לטפל בתינוק החדש. לדוגמה:

לקחת הכל בקלות

לפעמים, יום טוב הוא פשוט יום שבו הצלחת להאכיל ולנחם את התינוק, לצאת מהפיג’מה ולהתקלח. זה בסדר גמור. נסי לנוח כשאפשר, ולתת לעצמך זמן להכיר את התינוק.

כדאי לקבל עזרה ותמיכה ממישהו שאת סומכת עליו בימים הראשונים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר. אם זה אינו ילדך הראשון, עדיין חשוב לקבל תמיכה, ובעיקר אם יש עוד ילד לטפל בו.

לאכול ולשתות

יהיו ימים שבהם תתקשי לפנות זמן לבישול ארוחה בריאה, למרות שאת יודעת כמה חשוב לאכול ולשתות בצורה בריאה. אם החברים ובני המשפחה מציעים לבשל לך ארוחות, קבלי את העזרה בתודה. כמו כן, אפשר לקנות ארוחות מוכנות, מרקים וסלטים לימים שבהם אין זמן.

מבקרים

המשפחה והחברים ישמחו בשמחתך וירצו לבוא לראות את התינוק החדש ולבקר בביתך. מותר לך להגיד מתי את מעוניינת במבקרים ובאיזה אופן. יש אימהות טריות שמוסרות את תפקיד ניהול המבקרים לבני הזוג או לחבר קרוב – לדוגמה, לבקש מקרוב משפחה או מחברים לבוא בזוגות, או להמתין כמה ימים לפני הביקור.

אפשר להציב שלט “נא לא להפריע” על דלת הבית ולהעביר את הטלפון למצב שקט. המבקרים יכולים להמתין שתרגישי כי את מוכנה לביקורים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד להתאים את הטקסים המשפחתיים

מדוע צריך לשנות את הטקסים המשפחתיים

כשהילדים גדלים והאווירה משתנה, גם הטקסים והשגרה יצטרכו להשתנות בהתאם. ייתכן שהבן שלכם כבר לא רוצה לנשק אתכם ליד בית הספר, או שבתכם רוצה לקרוא בעצמה סיפור לפני השינה. שעת ההשכבה מתאחרת יותר ויותר ככל שהילדים גדלים, ואולי יש לכם עוד תינוק בדרך. ייתכן שהזוגיות שלכם תבוא לקיצה, או שתפגשו בן או בת זוג חדשים שיהפכו לחלק מחייכם.

כדאי לשמור על ראש פתוח ולהיות מוכנים לשנות את השגרה הטקסים המשפחתיים המוכרים, או להציע חדשים, כיוון שגם הצרכים המשפחתיים משתנים עם הזמן.

טיפים לשינוי הטקסים המשפחתיים

גם אם אתם עדיין אוהבים מאוד לאפות עוגיות עם ילדכם בימי שישי אחר הצהריים, ייתכן שהוא דווקא מעוניין לבלות עם חברים. דברו איתו ושאלו אותו מה ירצה לעשות איתכם במקום. היו מוכנים לנסות דרכי בילוי חדשות ביחד.

לפעמים תצטרכו לחשוב על כל הבילוי שלכם מחדש. יכול להיות שילדיכם רוצים לערוך מסיבות יום הולדת עם החברים במקום עם המשפחה. כדאי למצוא פשרה שתמצא חן גם בעיניכם וגם בעיני ילדיכם. למשל, להסכים על מסיבה לחברים פעם בשנתיים ולא כל שנה.

אם מסורת שכל המשפחה נהנתה ממנה כבר לא מתאימה, בקשו מילדיכם להציע רעיונות נוספים, והציעו כמה רעיונות משלכם. כמו כן, אפשר להציב כמה פרמטרים בהתאם לרצונכם, כגון:

  • עלות פעילות מקסימלית
  • תדירות הפעילות
  • בחירת יום או ערב שמתאימים לכולם.

אם משהו כבר לא מתאים, עדיף לשחרר ולעבור הלאה כדי לשמור על לכידות המשפחה, במקום להכריח את כולם להמשיך במסורת רק כי אתם אוהבים אותה מאוד. השינוי יכול להיות פשוט: אם אתם עדיין נהנים לצאת לערבי פיצה, תוכלו למשל להעביר אותו למוצאי שבת במקום לערב שישי, כיוון שכך יוכלו ילדכם ללכת לישון אצל חברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים לאחר פרידה: הימים הראשונים

השבועות הראשונים כהורים יחידנים: רגשות ואתגרים

המעבר להורות יחידנית טומן בחובו המון שינויים שצריך להתמודד איתם. יכול להיות שאתם מתמודדים עם המציאות של הורות יחידנית, או עם האתגרים שבהורות משותפת, וההסתגלות שלכם ושל בן או בת הזוג לשעבר למצב החדש.

חוסר הוודאות הזה עלול להוביל לרגשות עזים מסוגים שונים: כעס, עצב, תסכול, פחד, הלם, אשמה, חרטה ואבל על החיים שהיו לכם. מצד שני, יכול להיות שתחושו הקלה, תקווה או התרגשות בגלל חייכם החדשים. הורים יחידנים חדשים אומרים שהם מרגישים משוחררים מהעימותים והמתח שבניהול משא ומתן עם בן או בת הזוג. זו תקופה מאתגרת – אבל היא יכולה לעזור לכם ללמוד על עצמכם, ולמצוא אופקים חדשים.

התמקדו בחוזקות שלכם, היזכרו בהתמודדויות טובות עם אתגרים בעבר והציבו לעצמכם יעדים מציאותיים – כל אלה יעזרו לכם למצוא מחדש את הביטחון העצמי ואת החוסן הנפשי שלכם.

הורות יחידנית: טיפים לימים הראשונים

בתור התחלה, מספיק להסתדר עם מה שיש, לעשות מה שצריך ולהתמודד עם הרגשות שלכם. מותר לכם להישאר במצב הישרדותי לזמן מה. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לעבור את הימים והשבועות הראשונים.

בקשו עזרה

המשפחה והחברים יכולים לשמש כקווי הצלה. אם אינכם יכולים לקבל מהם תמיכה, חפשו הורים יחידנים אחרים או שכנים. נסו לדבר עם צוות הגן, בית הספר או עם אנשים במרכז הקהילתי.

קחו את הזמן להתרגל

רגשות אובדן הם חלק מחוויית הפרידה, ללא קשר לנסיבות המיוחדות במקרה שלכם. מותר לכם להרגיש כך ולדבר על כך – זה יעזור לכם להתאבל.

עקב בצד אגודל

בימים הראשונים, אל תצפו מעצמכם ומבני משפחתכם ליותר מדי. יש דברים שאינכם באמת צריכים לחשוב עליהם עכשיו. מומלץ לדחות החלטות גדולות עד שהמצב יתבהר – למשל, לעבור דירה.

התמקדו במה שבשליטתכם

יש דברים שאינם בשליטתכם, כמו מה שקורה כאשר ילדכם נמצא עם בן או בת הזוג לשעבר. שמרו את האנרגיה שלכם להתמודדות עם דברים שעליהם תוכלו באמת להשפיע.

זכרו שיש לכם אפשרויות בחירה

גם אם אינכם יכולים לשנות את המצב, אתם יכולים לשנות את אופן התגובה שלכם. לדוגמה, תוכלו לבחור להתנהג היטב, גם אם בן או בת הזוג לשעבר אינם מתנהגים כך. כמו כן, ביכולתכם לבחור לטפל בעצמכם וללכת בדרך בריאה ונכונה שתשנה מאוד את הרגשתכם.

אל תחמירו עם עצמכם

קל להתחיל להאשים את עצמכם על כל דבר שמשתבש. אבל אתם לא גיבורי על, ואף אחד לא מצפה מכם להיות כאלה. היו אדיבים כלפי עצמכם, וזכרו שאתם מתקדמים כל הזמן.

חשבו על העתיד בצורה חיובית

הרשו לעצכם לחלום מדי פעם על החיים כפי שהייתם רוצים שיהיו. הציבו לעצמכם ולילדכם יעדים חדשים.

מה אומרים עוד הורים יחידנים

האתגרים בהורות יחידנית משתנים עם הזמן. אתם ו/או בן או בת הזוג לשעבר עשויים למצוא בני זוג חדשים, מה שמוסיף מימד חדש לגמרי להסדרי ההורות שלכם. וכמובן, הילדים אינם מפסיקים לגדול וצרכיהם משתנים כל הזמן.

הנה כמה דברים שאמרו הורים יחידנים:

  • “הצלחתי להשריש תחושת ערכים ואחריות, ולשמש דוגמה חיובית לילדים שלי, בלי הצורך להתעמת עם בן זוג. זו עבודה קשה? כן. בודדה? לעיתים קרובות. אבל קלה יותר? בהרבה!”
  • “אני מרגיש שהסביבה המשפחתית שלנו טובה יותר כעת מאשר כשהייתי נשוי”.
  • “גיליתי את החוזק הפנימי שלי, ושאני יכולה לבטוח ביכולות שלי כהורה וכאישה”.
  • “שמרתי על קשר עם החברה שסביבי ועשיתי מאמץ להישאר פעיל”.
  • “ניסיתי שלא להתקבע על סוף מערכת היחסים, ובמקום זאת, התמקדתי בעתידי עם הילדים”.
  • “קיבלתי לבד את כל ההחלטות שנוגעות לחיים שלי, ועכשיו אני שלווה יותר”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרות וילדים עם צרכים מיוחדים

מהן שגרות

כולנו זקוקים לשגרה בחיי היום-יום שלנו, בעבודה ועם המשפחה. שגרה משפחתית היא האופן שבו בני המשפחה מתארגנים כדי לעשות משהו, לבלות וליהנות. לכל משפחה יש שגרה ייחודית משלה. השגרה המשפחתית עוזרת לבני המשפחה לדעת מי עושה מה, מתי, באיזה סדר ובאיזו תדירות.

חלק מהשגרות קשורות לדברים שאנחנו עושים מדי יום – למשל, להתכונן לשינה. שגרה כזו יכולה לכלול דברים כמו להתקלח, ללבוש פיג’מה, לצחצח שיניים, ללכת לשירותים, לקרוא סיפור וללכת לישון. אלה דברים שאנחנו עושים באותו סדר מדי ערב.

שגרות אחרות יכולות להיות שבועיות או מזדמנות – לדוגמה, ללכת לפארק פעמיים בשבוע, ללכת למגרש המשחקים בימי שלישי או לעשות קניות בימי רביעי.

אין כלל מיוחד בנוגע לכמות השגרות שתקבעו במשפחה או באילו שגרות תשתמשו. שגרה שעובדת היטב אצל משפחה אחת עשויה להיות מגבילה ומובנית מדי למשפחה אחרת. למידע נוסף, קראו על שגרות משפחתיות ואיך הן עובדות.

מדוע שגרה מועילה לילדים עם צרכים מיוחדים

סביבה ביתית מאורגנת וצפויה עוזרת לכל הילדים להרגיש מוגנים ובטוחים, בעיקר בתקופות מלחיצות או כשהילדים עוברים שלבים והתנסויות קשים. אם ילדכם צריך לקבל תרופה מדי יום או לעבור פרוצדורה רפואית קבועה, השגרה תעזור לשניכם לזכור לעשות זאת.

שגרות משפחתיות יכולות לעזור לילד עם צרכים מיוחדים לפתח מיומנויות חדשות. לדוגמה, אם המטרה של ילדכם היא לעבוד על מיומנויות תקשורת וללמוד, למשל, לחכות לתורו, תוכלו להזכיר לו כמה פעמים בזמן הארוחה שעכשיו תורו לדבר על מה שקרה בגן היום.

אם ילדכם מתמודד עם צרכים מורכבים, ייתכן שתצטרכו לעזור לו בשגרה הטיפולית, אך הוא עדיין יכול ליהנות ולהרוויח מהשגרות היומיומיות שלכם.

השגרות יכולות להועיל גם לכם. הן מאפשרות לכם, למשל, לפנות זמן לחשוב על דברים אחרים ולהיות מאורגנים יותר. אפשר להשתמש בהן כדי להכניס לשגרה פעילויות משפחתיות מהנות כמו ערבי משחקים או קריאת ספרים ביחד, שמסייעות ליצירת קשר משפחתי חזק ורגוע ותחושה של “ביחד”.

להפיק את המיטב מהשגרות

בדומה לילדים עם התפתחות טיפוסית, יש ילדים עם צרכים מיוחדים שאוהבים וזקוקים לשגרה יותר מאחרים. לכן, השגרות הטובות ביותר הן שגרות שמתאימות לכם ולילדכם, ומקלות את חיי היומיום שלכם. רוב השגרות האפקטיביות כוללות שלושה מאפיינים עיקריים:

  • תכנון מוצלח – שגרות טובות הן שגרות ברורות, שבהן כל אחד מבני המשפחה מבין את תפקידו ויודע בדיוק מה עליו לעשות
  • קביעות – שגרות טובות הופכות לחלק מחיי היומיום של המשפחה
  • מהלך צפוי – בשגרה טובה, הדברים מתרחשים באותו סדר כל פעם ופעם.

לאחר שתתחילו להשתמש בכמה שגרות, כדאי לשבת יחד כל המשפחה ולדבר עליהן כדי שימשיכו להתנהל היטב. לדוגמה, אם שגרת הבוקר שלכם אינה עובדת היטב, אפשר לשאול, “מה לא עובד? איך לדעתכם אפשר לתקן זאת?”

אפילו ילדים צעירים מאוד ייהנו לזרוק רעיונות לחלל האוויר, וזו דרך נהדרת לאפשר להם לתרגל מיומנויות של פתרון בעיות. אפשר לדבר על איך כל אחד במשפחה מרגיש כשהשגרות מתנהלות כראוי ואיך הוא מרגיש במצב אחר.

לשנות שגרות

שגרה שעובדת היטב לילד אחד או למשפחה אחת בשלב מסוים עשויה שלא לפעול טוב כל כך בתקופות אחרות. הנסיבות משתנות ודברים בלתי צפויים צצים, ולכן חשוב לשמור על גמישות – למשל, אם ילדכם אינו מרגיש טוב או לא ישן היטב, או שאתם יוצאים לחופשה משפחתית. לפעמים, אחרי הפסקה מהשגרה, תגלו שעליכם לחזור לשגרה בהדרגה.

הפסקה בשגרה יכולה להיות מועילה – ילדים עם צרכים מיוחדים יכולים ליהנות מספונטניות וכיף בדיוק כמו ילדים אחרים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שעבור חלקם- כל יציאה קטנה מהשגרה מעוררת מצוקה ולכן צריך לשקול זאת באופן אישי עבור כל משפחה וכל ילד.

לדבר על השגרות עם אנשים אחרים

בקשו מהמומחים שעוזרים לטפל בילדכם טיפים ליצירת שגרות מוצלחות. ייתכן שהם יוכלו לעזור לכם להכניס הזדמנויות למידה לתוך השגרות.

אנשים אחרים שמעורבים בטיפול בילדכם ישמחו לדעת מהן השגרות שלכם – למשל, חברים, בני משפחה או נשות הצוות בגן.

לעזור לילדכם לפעול לפי השגרות

תוכלו לעזור לילדכם להשתתף בשגרות המשפחתיות. אפשר להשתמש בשיטות פשוטות כגון סימני מגע או קול – למשל, לגעת בזרועו ולקרוא בשמו כדי להזכיר לו לסיים לאכול.

אפשר להשתמש בספרונים חברתיים – ספרונים פשוטים עם תמונות ומשפטים פשוטים. לדוגמה, תוכלו להכין ספרון לצחצוח השיניים, שמספר מתי צריך לצחצח שיניים ואילו שלבים יש לבצע: לקחת את המשחה, לפתוח את המכסה, לשים משחה על המברשת וכן הלאה.

שיטה נוספת היא לוחות זמנים חזותיים – למשל, לו”ז לשגרת הבוקר יכלול תמונות שבהן הילד יוצא מהמיטה, מצחצח שיניים, מתלבש ואוכל ארוחת בוקר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות המוח אצל בני נוער

התפתחות המוח: עקרונות הבסיס

מוחם של ילדים עובר פרץ גדילה משמעותי בגיל צעיר מאוד. עד גיל שש מגיע המוח ל-90%-95% מגודלו של מוח מבוגר. עם זאת, עדיין נותרת עבודה רבה לפני שיוכל לתפקד כמוחו של מבוגר. מדענים חשבו פעם כי המוח מתפתח אך ורק בשנות החיים הראשונות, ואז מפסיק. כעת אנו יודעים שהוא ממשיך להתפתח עד שנות הבגרות.

תהליך העיצוב מחדש של המוח מתרחש בצורה אינטנסיבית בגיל ההתבגרות, וממשיך עד אמצע שנות העשרים. חלק מהשינויים מתרחשים לפני תחילת ההתבגרות המינית, ואחרים ממשיכים הרבה אחריה. המוח משתנה בהתאם לגיל, לניסיון ולשינויים ההורמונליים במהלך ההתבגרות המינית.

לכן, אף שמוחם של מתבגרים מתפתח בערך באותו אופן ובערך באותו זמן, עשויים להיות הבדלים בקרב מתבגרים שונים. לדוגמה, אם ילדכם התחיל את ההתבגרות המינית מוקדם, ייתכן שחלק מהשינויים במוחו התחילו מוקדם גם הם, אם כי פעמים רבות תהליכים אלו אינם חופפים.

מהנעשה בתוך המוח המתבגר

גיל ההתבגרות הוא תקופה של צמיחה והתפתחות משמעותית בתוך המוח המתבגר. השינוי העיקרי הוא שקשרים שאין בהם שימוש באזורי החשיבה והעיבוד של המוח (שנקרא “החומר האפור”) “מקוצצים” ו”נגזמים”, ובו בזמן, קשרים אחרים מתחזקים. זוהי דרכו של המוח להיות יעיל יותר, בהתבסס על עיקרון “השתמש או זרוק”.

תהליך הגיזום הזה מתחיל בחלק האחורי של המוח. החלק הקדמי של המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, הוא האחרון שמתעצב מחדש. קליפת המוח הקדם-מצחית היא החלק שבו מתקבלות ההחלטות במוח, שאחראי על יכולתו של ילדכם לתכנן ולחשוב על תוצאות מעשיו, לפתור בעיות ולשלוט בדחפים. חלק זה ממשיך להשתנות עד תחילת שנות העשרים.

כיוון שקליפת המוח הקדם-מצחית עדיין מתפתחת, בני הנוער נוטים להשתמש בחלק של המוח שנקרא אמיגדלה לקבלת החלטות ולפתרון בעיות יותר מאשר מבוגרים. האמיגדלה קשורה לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות אינסטינקטיבית.

תהליך ההתפתחות של המוח, מחלקו האחורי ועד לקדמי, מסביר מדוע החשיבה וההתנהגות של ילדכם נראות לפעמים בוגרות למדי, ופעמים אחרות – בלתי הגיוניות, אימפולסיביות או רגשיות. בני נוער מתפקדים עם מוח שעדיין נמצא בתהליך התפתחות. דבר זה לעיתים מתבטא בחשיבה ממוקדת בהווה ללא התחשבות בתוצאות עתידיות של התנהגותו של המתבגר, ועלול להוביל למגוון התנהגויות סיכוניות, כמו התנסות בסמים, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, התנהגות מינית לא זהירה ועוד. למעשה מוחו של המתבגר אינו בשל דיו כדי להפעיל שיקול דעת בוגר שכן יכולת הבקרה, שנמצאת במוח הקדמי, עדיין לא הגיעה לבשלות.

כיצד לפתח מוח בריא

השילוב בין מוחו הייחודי של ילדכם לבין הסביבה משפיע על האופן שבו הוא מתנהג, חושב ומרגיש. הפעילויות והמיומנויות שהוא מעדיף כעת עשויות להפוך לרכיבים “מובנים מראש” במוחו, שיישארו שם בהמשך.

האופן שבו בני נוער מבלים את זמנם חיוני מאוד להתפתחות המוח. לכן, כדאי לחשוב על מגוון הפעילויות והחוויות שילדכם מתעניין בהן – מוזיקה, ספורט, לימודים, שפות ומשחקי וידיאו. כיצד כל אלה מעצבים את המוח שייקח איתו לבגרותו?

אתם מהווים חלק חשוב מסביבתו של ילדכם, וחשובים לו מאוד. האופן שבו תדריכו את ילדכם ותשפיעו עליו יעזור לו לפתח מוח בריא.

אפשר:

  • לעודד התנהגות חיובית
  • לטפח מיומנויות חשיבה טובות
  • לעזור לילדכם לישון הרבה.

לעודד התנהגות חיובית

בזמן שמוחו של ילדכם מתפתח, הוא עשוי:

  • לקחת יותר סיכונים או לבחור פעילויות בסיכון גבוה
  • להביע רגשות חזקים יותר
  • לקבל החלטות אימפולסיביות.

הנה כמה רעיונות לעידוד התנהגות טובה ולחיזוק קשרים חיוביים במוח:

  • תנו לילדכם לקחת כמה “סיכונים בריאים”. החוויות החדשות והשונות יעזרו לו לפתח זהות עצמאית, לחקור התנהגויות של מבוגרים ולהתקרב לעצמאות. דוגמאות לסיכונים בריאים כוללות הליכה לחוג חדש למרות שאף חבר מהכיתה לא הולך לשם, התנסות במאכלים חדשים ומיוחדים (לדוגמה אוכל חריף, חמוץ במיוחד), למידה של ספורט חדש ואתגרי כגון גלישת גלים או טיפוס על קירות, בישול תבשיל מסובך שרק ההורים מכינים בד”כ למרות הידיעה שקיים סיכוי גבוה שלא יצליח לעשות זאת לבדו וכדומה. למעשה מדובר בעידוד חשיפה לפעילויות וריגושים חדשים אשר מצד אחד מספקים את צורך החקירה של המתבגר ויחד עם זאת אינם מסכנים אותו. דוגמה נוספת היא לתת למתבגר “ללמוד על בשרו” ולגשת חד פעמית למבחן בבית הספר מבלי שלמד אליו כהלכה כיוון שלדעתו הוא “יכול להצליח גם בלי ללמוד”. בעוד שמהלך מעין זה יכול להוביל לכישלון נקודתי במבחן, הוא גם יכול להוביל להטמעת החשיבות של תרגול ותכנון מראש. לעיתים, התבגרות ולמידת עומק מתאפשרים אך ורק מתוך התנסות אישית בחוויית הכישלון.
  • עזרו לו למצוא דרך יצירתית והבעתית חדשה להביע את רגשותיו. ייתכן שיגלה כך רגשות חדשים וינסה לשלוט בהם. מתבגרים רבים מגלים שספורט או מוזיקה, כתיבה וצורות אמנות אחרות – כמשתתפים או כצופים – מאפשרים להם להביע רגשות.
  • דברו על ההחלטות שילדכם צריך לקבל, ופרקו אותן לשלבים. בררו בנוגע לדרכי פעולה אפשריות שיוכל לבחור, ודברו על התוצאות הפוטנציאליות. עודדו אותו לתת משקל רב יותר לתוצאות החיוביות לעומת התוצאות השליליות.
  • השתמשו בשגרות משפחתיות כדי לתת מבנה וסדר לחייו של ילדכם. אפשר לבסס את השגרות האלה על לוחות הזמנים של בית הספר ושל המשפחה.
  • הציבו לילדכם גבולות, והזדמנויות לדון בגבולות האלה. אנשים צעירים זקוקים להכוונה ולהצבת גבולות מהוריהם וממבוגרים אחרים.
  • שבחו אותו לעתים קרובות ותנו לו תגמול חיובי על התנהגות רצויה, כדי לחזק את הקשרים במוחו.
  • שמשו דוגמה חיובית. התנהגותכם תראה לילדכם לאיזו התנהגות אתם מצפים.
  • שמרו על קשר עם ילדכם. סביר להניח שתרצו להשגיח על הפעילויות והחברים שלו. כדי לעשות זאת, היו פתוחים ונגישים למקרה הצורך.
  • דברו עם ילדכם על מוחו המתפתח. בני נוער שמבינים את חשיבותה של תקופת ההתפתחות הזו עשויים לעבד טוב יותר את רגשותיהם.
  • לעתים קרובות, מתבגרים מתלהבים מאוד מתחומי העניין שלהם, בעיקר אלה שמאפשרים להם להיות בחברה. כדי לעזור לילדכם לפתח מיומנויות וביטחון עצמי, תמכו בתחומי העניין, הפעילויות והתחביבים שלו.

לטפח מיומנויות חשיבה טובות

הודות לצמיחת המוח ולהתפתחותו בשנים אלה, יתחיל ילדכם:

  • לחשוב בהיגיון רב יותר
  • לחשוב על דברים בצורה מופשטת יותר – הוא לא יראה עוד את הדברים בשחור או לבן בלבד
  • להבין טוב יותר את האיתותים הרגשיים של אחרים
  • לפתור בעיות מורכבות יותר בדרך הגיונית, ולראות בעיות מנקודות מבט שונות
  • לקבל פרספקטיבה טובה יותר לגבי העתיד.

תוכלו לעודד את התפתחות החשיבה של ילדכם בדרכים הבאות:

  • עודדו אמפתיה. דברו על רגשות – הרגשות שלכם, של ילדכם ושל אנשים אחרים. הדגישו את העובדה שאנשים אחרים מסתכלים על הדברים מנקודות מבט שונות ובהתאם לנסיבות שונות, והזכירו לו שאנשים רבים עשויים להיות מושפעים מפעולה אחת ויחידה.
  • הדגישו את התוצאות המיידיות וארוכות הטווח של פעולות שונות. החלק במוח שאחראי על החשיבה לעתיד (קליפת המוח הקדם-מצחית) עדיין מתפתח. דברו על האופן שבו פעולותיו של ילדכם משפיעות על ההווה והעתיד גם יחד, כדי לעזור להתפתחות בריאה של קליפת המוח הקדם-מצחית.
  • נסו להתאים את רמת השפה שלכם לרמת ההבנה של ילדכם. כשאתם מדברים על נושאים חשובים, בדקו את רמת ההבנה של ילדכם ובקשו ממנו לחזור על דבריכם במילים שלו.
  • עודדו את ילדכם לפתח יכולת קבלת החלטות ומיומנויות לפתרון בעיות. שמשו לילדכם דוגמה והציעו לו לעבוד לפי תהליך שכולל את הגדרת הבעיה, רשימת האפשרויות ושקילת התוצאות שמובילות לפתרון הטוב ביותר לכל המעורבים.

לעזור לילדכם לישון היטב

דפוסי השינה של ילדכם משתנים בשנות ההתבגרות, כיוון שהמוח מייצר מלטונין בזמנים שונים ביום – מה שגורם לילדכם להתעייף ולהיות מוכן לשינה מאוחר יותר בערב. שינויים אלה עלולים לגרום לילדכם להישאר ער אל תוך הלילה ולהתקשות לקום בבוקר למחרת. שינה טובה חיונית להתפתחות בריאה של המוח. לעומת זאת, מחסור בשינה יכול להוביל לעייפות במהלך היום, ירידה בתפקוד הלימודי בבית הספר, החמרה של קשיי וויסות רגשי אצל ילדים הסובלים מבעיות מסוג זה (הפרעת קשב וריכוז, הפרעת חרדה, הפרעת אישיות גבולית), התנהגות אימפולסיבית ועוד.

נסו את הדברים הבאים:

  • ודאו שסביבת השינה של ילדכם נוחה ושקטה.
  • עודדו אותו להירגע לפני השינה – בלי טלוויזיה, טלפון נייד או מחשב.
  • אכפו שגרת שינה קבועה. כוונו לכך שילדכם ילך לישון ויקום בזמנים קבועים.
  • עודדו אותו לישון מספיק מדי לילה. כמות השינה האידיאלית משתנה אמנם מאדם לאדם, אך בני נוער זקוקים לתשע – עשר שעות שינה בממוצע מדי לילה.
  • בחופשים אפשרו שינה עד שעות מאוחרות יותר, אך הקפידו להעיר את המתבגר לא יותר משעתיים אחרי שעת היקיצה הקבועה שלו בימים של שיגרת בית הספר. שינה עד שעות מאוחרות מאוד עלולה לגרום לקושי להירדם בלילה ולקושי להתעורר בבוקר שאחרי בשעה הרגילה לקראת בית ספר.

התנהגות מסוכנת

המוח המתבגר בנוי לחיפוש חוויות חדשות, סיכונים ותחושות, כחלק מליטוש הקשרים הרלוונטיים במוח. כמו כן, השליטה העצמית ויכולת השיפוט של בני נוער אינן תמיד בנמצא, ולכן הם מועדים יותר להתנהגות מסוכנת. מצב זה נובע מכך שיכולת הבקרה העצמית, פתרון הבעיות וקבלת ההחלטות נמצאות בקליפת המוח הקדם-מצחית – החלק האחרון שמתפתח. יש טענה כי גם ההורמונים תורמים להתנהגות אימפולסיבית ומסוכנת אצל בני נוער.

מתבגרים צריכים לקחת סיכונים כדי לגדול ולהתפתח. עודדו את ילדכם לבחור בסיכונים בריאים ומושכלים – כגון ספורט או טיולים – במקום סיכונים שליליים כמו עישון או גניבה. כל לקיחת סיכון טומנת בחובה את אפשרות הכישלון. ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי להתגבר על מכשולים בדרך.

לחץ והמוח המתבגר

כל השינויים שמתרחשים במוחו של ילדכם מעלים עוד יותר את החשיבות שיקבל הגנה וטיפוח. במהלך שנות ההתבגרות עולה השכיחות של בעיות בבריאות הנפשית, אולי בגלל העובדה שהמוח המתפתח פגיע יותר לגורמי לחץ מאשר מוחו של מבוגר.

גורמי לחץ אצל מתבגרים כוללים סמים, אלכוהול והתנהגות מסוכנת, וכן מעבר לבית ספר חדש, לחץ חברתי, דרישות לימודיות גבוהות, או אירועים חשובים כמו מעבר דירה או מותו של אדם אהוב.

עם זאת, אל תעטפו את הילד בצמר גפן! תשומת לב הורית גדולה מדי עלולה לגרום לילדכם להתרחק. שמרו איתו על קשר והיו מעורבים בחייו, כדי ללמוד יותר על האופן שבו הוא מתמודד עם לחצים. כמו כן, כדאי לשמור על מערכת יחסים פתוחה ולוודא שהוא רואה בכם מישהו שאפשר לדבר איתו – אפילו על נושאים מביכים ולא נוחים. נהוג לחשוב שילדים פתוחים יותר לקבל השגחה והדרכה הורית בשנות ההתבגרות אם גדלו בסביבה ביתית תומכת ומעודדת.

כל ילד מתבגר הוא מיוחד במינו, ובני נוער מגיבים ללחץ באופנים שונים ומיוחדים במינם. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר; סמכו על תחושת הבטן שלכם ותדעו איך לעזור לו אם הוא עובר תקופה קשה. מותר גם לבקש עזרה מחברים, בני משפחה או אנשי מקצוע כמו רופא הילדים או המשפחה.

לקבל עזרה

כל ילד חווה שינויים בקצב משלו. אם אתם מודאגים בנוגע לקצב ההתפתחות של ילדכם ויש לכם חששות בגלל השינויים בגופו, חשיבתו והתנהגותו, פנו קודם כל ליועץ בית הספר או לרופא. אם אתם מודאגים מאוד, אפשר לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. אפשר לקבל המלצה לכך מרופא הילדים או המשפחה. כמו כן, אפשר לקבל תמיכה מצוינת מהורים אחרים. נסו לדבר עם הורים אחרים בבית הספר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תקשורת ומערכות יחסים אצל מתבגרים צעירים

הידעתם?

אם תישארו בסביבת הילדים המתבגרים שלכם ותשמרו איתם על קשר, תיתקלו בפחות בעיות התנהגות. לא חייבים להיות צמודים אליהם כל היום; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו (ולא סגורים בחדר השינה שלכם), כך שיידע שהוא יכול לבוא ולשוחח איתכם אם ירצה. חשוב לבני נוער לדעת שיש להם אפשרות לקבל תמיכה, גם אם אינם צריכים אותה כרגע.

מערכות יחסים בשנות ההתבגרות המוקדמות

מערכות יחסים משפחתיות משתנות במהלך גיל ההתבגרות, אך נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. בו בזמן, הוא זקוק לפרטיות ולמרחב אישי רבים יותר ככל שהוא מתבגר. אין זה אומר בהכרח שיש לו משהו להסתיר. זהו רק חלק טבעי וחשוב בהתבגרות.

כמו כן, ילדים זקוקים לקבלת אחריות רבה יותר במעבר מילדות לבגרות. המהירות שבה תעבירו את האחריות לילדכם תלויה בגורמים רבים – עד כמה נוח לכם לעשות זאת, המסורות התרבותיות שלכם ושל משפחתכם, מידת הבשלות של ילדכם ועוד.

כדי ללמוד כיצד לקבל החלטות בטוחות ואחראיות עבור עצמם, בני נוער זקוקים לעצה, תמיכה והשגחה מצדכם. מומלץ להשגיח בצורה קלילה ומאופקת, תוך כדי שאתם מאפשרים להם גם לטעות מדי פעם. אם כי יהיו תקופות שבהן מותר וכדאי לבקש מילדכם מידע ספציפי ולשאול אותו לאן הוא הולך ועם מי הוא נמצא.

אמון הוא חשוב במיוחד למציאת האיזון בין צרכיו של ילדכם בפרטיות ובאחריות לבין הצורך שלכם לדעת מה קורה. אם אתם וילדכם סומכים זה על זה ונשארים בקשר, סביר להניח שהוא ירצה לחלוק את מעשיו, להיצמד לכללים ולנסות לחיות בהתאם לציפיות שלכם, וידע שהוא יכול לפנות אליכם גם כאשר עשה משהו לא כשורה.

לשמור על קשר עם ילדכם

שמרו על קשר עם ילדכם ובנו מערכת יחסים בריאה באמצעות אינטראקציות יומיומיות ובלתי מתוכננות, כמו ניהול שיחה קלה בזמן שטיפת הכלים. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד שבו תעשו דברים מהנים ביחד. הנה כמה רעיונות למפגשים מתוכננים ובלתי מתוכננים:

  • ארוחות משפחתיות קבועות
  • בילויים משפחתיים מהנים
  • פגישות אחד על אחד
  • מפגשים משפחתיים לדיון בבעיות
  • לעשות דברים פשוטים ונחמדים – טפיחה על הגב, חיבוק, דפיקה בדלת לפני שנכנסים לחדר.

כיצד לתקשר עם ילדכם

הקשבה פעילה היא כלי רב עוצמה לשיפור התקשורת ולבניית מערכת יחסים חיובית ביניכם לבין ילדכם. זוהי דרך טובה להגיד לו, “כרגע, אתה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורי”. הנה מדריך מהיר להקשבה פעילה:

  • הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע, ותנו לילדכם תשומת לב מלאה.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר.
  • הפגינו עניין, והראו לו שאתם מנסים להבין.
  • הקשיבו בלי להפריע, לשפוט או לבקר את דבריו.
  • התרכזו היטב במה שהוא אומר.

ניהול משא ומתן וניהול עימותים

ילדכם צריך ללמוד כיצד לקבל החלטות כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי. טכניקות לניהול משא ומתן יעזרו לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית.

לפעמים המשא ומתן שתנהלו עם ילדכם לא יגיע לתוצאה הרצויה ולהסכמה – זה טבעי ונורמלי. בסופו של דבר, התמודדות יעילה עם עימותים יכולה למעשה להעמיק ולחזק את מערכת היחסים עם ילדכם, ולעזור לו ללמוד מיומנויות חשובות לחיים.

להתמודד עם שיחות מורכבות

לפעמים, אתם וילדכם עשויים להיקלע לשיחות מורכבות, למשל על נושאים כגון מין, נטייה מינית, אוננות, סמים, אלכוהול, קשיים בלימודים, עבודה וכסף – כל אלה נושאים שעלול להיות קשה לדבר עליהם. היכולת לנהל שיחות מורכבות ביחד עם ילדכם מצביעה על מערכת יחסים בריאה, ועוזרת לכם לשמור על קרבה ואמון. הנה כמה רעיונות:

  • נסו להישאר רגועים.
  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שאתם רוצים לדבר על הנושא.
  • ספרו לו שאתם מעריכים את העובדה שביקש לדבר איתכם.
  • אם אתם צריכים קצת זמן לחשוב לפני שאתם מדברים, קבעו זמן לשיחה מאוחר יותר באותו יום.
  • נצלו הזדמנויות לשיחה טבעית ולא מאולצת. תוכלו לשוחח על נושאים רגישים שעלו בתכנית טלוויזיה בה צפיתם יחד, בעקבות אירוע שסוקר בחדשות, או משהו שנתקלתם בו בחיי היום יום.
  • התחילו מלשאול את ילדכם מה הוא יודע על הנושא, מה דעתו על נושא זה או מהי דעתם של חבריו, ומה הוא מעוניין לדעת, בטרם תביעו את דעתכם
  • הקשיבו לילדכם בצורה פעילה.
  • אל תהיו ביקורתיים, שיפוטיים או רגשניים.
  • הודו לילדכם שבא לדבר איתכם.

מערכות היחסים של ילדכם עם חברים

כשילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, החברים שלהם נהיים חשובים יותר ויותר. חברויות חיוביות, מקבלות ותומכות עוזרות לבני הנוער להתפתח ולהפוך למבוגרים, ולכם יש תפקיד משמעותי בכך. מערכת יחסים חמה ואוהבת עם ילדכם תעזור לו עם החברויות שלו. אם תמשיכו לתת לו שבחים וחיזוקים כשאתם רואים שהוא מתנהג בצורה הוגנת, בוטחת ותומכת, תעודדו אותו לעבוד על התכונות החברתיות החיוביות הללו גם בעתיד.

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות שלו. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו ופרטיות לעסוק בענייניהם.

חברים שליליים (Frenemies)

חברויות בין בני נוער עלולות לפעמים להפוך ל”רעילות”, וחברים עלולים להפוך לחברים שליליים – חברים שהם קצת אויבים. במקום לגרום לילדכם להרגיש טוב, שייך ואהוב, החברויות האלה כוללות סוגים מעודנים (ולפעמים לא כל כך מעודנים) של השפלות, מניפולציות, החרגות והתנהגויות לא נעימות אחרות.

עזרו לילדכם להימנע מחברויות רעילות: חשבו יחד איתו מי הם חברים טובים – חברים שדואגים לו, שאכפת להם ממנו, שכוללים אותו בפעילויות שונות ומתייחסים אליו בכבוד.

מערכות יחסים רומנטיות של בני נוער

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם. אין גיל נכון להתחיל מערכת יחסים כזו – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא. מתבגרים צעירים יותר מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט מבלים איתו יותר זמן בנפרד.

דברו עם ילדכם על הנושא. אם הוא מתעניין במערכות יחסים רומנטיות, דברו על כללי התנהגות וכללים בסיסיים, ועל התוצאות של הפרת הכללים. הבהירו שאתם מבקשים שלא ישמרו מכן סודות אלא יבואו לספר לכם בפתיחות; שלא נפגשים עם אחרים מבלי ליידע את ההורים. דוגמאות לשיחות כאלה תוכלו לקרוא במאמר מערכות יחסים בגיל ההתבגרות: רומנטיקה ואינטימיות. כדאי להסכים על כמה דברים שילדכם יכול לעשות אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים.

שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות היחסים ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. כשאתם מדברים לגברים ולנשים כאחד בכבוד, ילדכם יידע שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

רשתות חברתיות והשפעתן

הידעתם?

  • סקר שנערך בשנת 2010 הראה כי ל-91% מהילדים בני 17-13 באוכלוסייה היהודית בישראל יש פרופיל ברשתות חברתיות (מתוך אתר הכנסת).
  • כ-93% מבני הנוער נכנסים לאתרי רשתות חברתיות לפחות פעם בשבוע, וכ-77% אחוז מהם עושי  ם זאת לפחות פעם ביום (מתוך אתר איגוד האינטרנט הישראלי).

רשתות חברתיות לילדים ולבני נוער

רישות חברתי (נטוורקינג) משמעו שימוש באינטרנט כדי לתקשר, ליצור קהילות וקשרים עם אנשים שחולקים את אותם תחומי עניין. בני נוער משתמשים באתרי רשתות חברתיות כגון פייסבוק, טאמבלר, טוויטר, סנאפצ’ט ואינסטגרם כדי:

  • ליצור פרופילים מקוונים
  • להגיב על פוסטים, תמונות וסרטונים שלהם ושל אחרים
  • להעלות קישורים, תמונות וסרטונים שבהם הם מתייגים אנשים אחרים, או מתויגים על ידי אחרים
  • לשלוח ולקבל הודעות
  • להצטרף לקבוצות בנושא מסוים או לעקוב אחריהן.
  • לייצר תוכן כגון סרטונים, מוזיקה וכו’ ולשתף אחרים
  • להשתתף במשחקי מחשב מול משתמשי רשת אחרים

חלק מהילדים ובני הנוער מתקשרים עם אנשים אחרים באמצעות אתרי משחקים מקוונים.

מה ילדכם מקבל מאתרי הרשתות החברתיות

באופן כללי, אתרי הרשתות החברתיות מהווים מעין שלוחה של מפגשים פנים אל פנים. לכן, היתרון הגדול ביותר שלהם עבור ילדכם הוא תחושות קשר ושייכות למשפחה, לחברים ולאנשים שדומים לו. אתרים אלה מאפשרים לו לשתף אחרים במה שהוא עושה וכיצד הוא מרגיש, להישאר בקשר עם חברים, ליצור קשרים עם אנשים חדשים ולגלות קהילות חדשות שמבוססות על תחומי עניין משותפים. אולם, לפעמים סוג החיבור המקוון נחווה כלא אמיתי והוא עשוי להעצים תחושת בדידות. חשוב להקפיד שהעולם המקוון לא יחליף את עולמו האמיתי של ילדכם.

יש עוד יתרונות רבים לשימוש באתרי רשתות חברתיות, ובהם:

  • אוריינות מדיה דיגיטלית: החקירה וההתנסות באתרי רשתות חברתיות עוזרות לילדכם לבנות ידע ומיומנויות
  • שיפור בתוצאות הלימודים: בתי הספר משתמשים לעתים קרובות באתרי רשתות חברתיות חינוכיים, כדי לעודד שיתוף פעולה בין התלמידים
  • יצירתיות: ילדכם יכול לבטא את היצירתיות שלו באמצעות עמודי הפרופיל, הפוסטים, התמונות והסרטונים שהוא מעלה
  • מעורבות אזרחית ופוליטית: ילדכם יכול לקבל מידע על ענייני אקטואליה, לבדוק ערכים ורעיונות שונים ולנקוט פעולה
  • בריאות נפשית ורווחה: תחושת הקשר והשייכות באתרי הרשתות החברתיות מסייעת להערכה העצמית של ילדכם, והוא יכול להשתמש בהם כדי לקבל עזרה בנושאים שמדאיגים אותו.

הסיכונים באתרי הרשתות החברתיות

באתרי הרשתות החברתיות עלול ילדכם להיתקל באנשים שירצו להשפיל אותו, לאיים עליו, לעקוב אחריו או אפילו לפגוע בו. כמו כן, הוא עצמו עלול לשתף תגובות, תמונות וסרטונים של עצמו ושל אחרים שיכולים לגרום לצרות. לדוגמה, התמונות שהוא מעלה עלולות להישלח לאנשים שאינו מכיר, או לקבל תשומת לב שלילית. תמונות ישנות ומביכות שנשארות באינטרנט עלולות להשפיע על אפשרויות עתידיות לעבודה.

לעיתים, נוצרת ברשת אשליה שהכל אצל אחרים מושלם. פעמים רבות אנשים משתפים רק את רגעי הזוהר הטובים שלהם ולא את שגרת היומיום האפורה. בנוסף, שקיעה בעולם שכולו דיגיטלי קשור בשיעור דיכאון גבוהים.

כדי לעזור לילדכם להיות חסין יותר בפני הסיכונים הללו, חשוב ללמוד כיצד להשתמש באתרים בבטחה.

מה אפשר לעשות

אי אפשר לעמוד בקצב ולבדוק כל מה שילדכם עושה באינטרנט מדי יום, אך אפשר לבנות אמון ולקיים איתו שיחות קבועות ומכבדות, שיראו לו שאתם מבינים עד כמה חשובים לו אתרי הרשתות החברתיות.

כמו כן, כדאי להכיר את האתרים שבהם הוא משתמש. בקשו ממנו להראות לכם אילו אתרים פופולריים או איך עובדים האתרים או היישומונים האהובים עליו. אם ילדכם בן יותר מ-13, אל תבקשו ממנו ישירות לראות את הפרופיל האישי שלו ברשתות החברתיות, כיוון שהוא עלול להרגיש שאתם פולשים לפרטיות שלו.

אפשר ליצור לעצמכם פרופיל ברשת חברתית כדי להכיר ולהבין איך עובד האתר. עודדו את ילדכם לקבל את בקשת החברות מכם, אך כבדו את הפרטיות שלו ואל תכתבו פוסטים בעמוד שלו או תגיבו לפוסטים שלו – זה עלול להביך אותו ולגרום לו שלא לרצות להיות בקשר מקוון איתכם. נהגו באופן דומה גם לגבי תיוג ילדכם בתמונות. מומלץ שלא להעלות תמונות של ילדכם כלל. אם אתם כבר עושים זאת- דאגו לקבל את אישורו.

הסבירות שילדים ובני נוער יפרסמו מידע אישי ברשתות חברתיות הולכת ועולה עם הגיל. 23% מהילדים בני 9-7 גולשים ברשתות חברתיות, ושיעור השימוש עולה בקרב בני נוער בגיל 18-16 לכ- 75% (מתוך אתר הכנסת).

כללים משפחתיים לשימוש ברשתות חברתיות

הנה כמה קווים מנחים פרקטיים לשימוש ברשתות חברתיות:

  • בדקו אם האתר שילדכם רוצה להירשם אליו מתאים לגילו. לדוגמה, כדי לפתוח פרופיל בפייסבוק, על ילדכם להיות בן 13 לפחות.
  • החליטו עם ילדכם מתי מותר לו להשתמש באתרי רשתות חברתיות. לדוגמה, אפשר להחליט שצריך לכבות את אפשרות הצ’ט בזמן שעושים שיעורי בית.
  • דברו על הזמן שבו מותר לו לגלוש באינטרנט. חלק מהמשפחות משתמשות בתוכנות שמגבילות את זמן הגלישה, ואחרות גילו שעדיף להן לערוך הסכם עם הילדים שמפרט את השימוש באינטרנט ובסמארטפון.

להגן על הפרטיות

כדי לשמור על פרטיותו, בטיחותו ושמו הטוב של ילדכם באינטרנט, כדאי לנקוט כמה אמצעי זהירות:

  • עדיף שילדכם לא יכתוב את שם בית הספר שלו, מספר הטלפון או תאריך הלידה שלו בפרופיל האישי. כדאי להשתמש בתמונת פרופיל שכוללת יותר מאדם אחד, או להשתמש בדימוי גרפי.
  • הזכירו לילדכם לבדוק ולעדכן באופן קבוע את הגדרות הפרטיות באתרי הרשתות החברתיות, כדי שרק החברים הקרובים אליו יוכלו לראות תמונות, סרטונים וסטטוסים שהוא משתף. כמו כן, בדקו אם הפוסטים שילדכם מעלה לרשת החברתית העיקרית שלו עולים אוטומטית גם לאתרים אחרים – ונטרלו את האפשרות הזו.
  • ילדכם עשוי להיות מתויג בתמונות שמשתפים אנשים אחרים. במקרה כזה, על התמונות חלות הגדרות הפרטיות של מי ששיתף אותן. דברו על כך עם ילדכם, הסבירו לו את הסיכונים וחשבו כיצד להתמודד עם העניין – למשל, אתרים רבים מאפשרים למשתמש להוריד את התיוג של עצמו.
  • שמרו בסוד את הסיסמאות ופרטי ההתחברות לאתרים. כמו כן, ילדכם צריך לוודא שהתנתק מאתרי הרשתות החברתיות לאחר שהתחבר אליהם במחשבים ציבוריים, למשל בספרייה.

לשתף תוכן ותגובות בלתי הולמים

הנה כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם להימנע משיתוף תוכן לא הולם:

  • ודאו שהוא יודע שכל מה שהוא מעלה לאינטרנט – תמונות, סרטונים או סטטוסים – יכול להפוך לחלק קבוע מהמוניטין שלו באינטרנט. מישהו יכול להיתקל בתמונה ישנה ומביכה שלו בעוד שנים רבות.
  • בקשו ממנו לחשוב אם מישהו עלול להיפגע מהפוסט, או להשתמש בו כדי להשפיל ולאיים על ילדכם או על מישהו אחר. באופן כללי, ילדכם אינו צריך לשתף בפרופיל שלו שום דבר שלא היה אומר או עושה בפני קהל – תמונות, סרטוני וידיאו או מידע על חברים.
  • ילדכם צריך להיות מודע לתוצאות של פרסום תמונות פרובוקטיביות או מביכות של עצמו או של אחרים באינטרנט. כמו כן, כדאי שיחשוב מה עלול לקרות אם ‘ידגמן’ לתמונות לא הולמות בחיים האמיתיים, למשל במסיבות.
  • עודדו אותו לבדוק את הטון שמשתמע מהמסרים שהוא כותב ברשתות החברתיות לפני שהוא שולח אותם, כדי לוודא שהם ברורים ומכבדים. שימוש באמוטיקונים (רגשונים)-ביטוי גרפי לרגשות הנעשה באמצעות סימני פיסוק בסיסיים או אימוג’י כמו פרצופים מחייכים יכולים לעזור בהעברת הטון.

לשמור על הבטיחות

כמה צעדים פשוטים יעזרו לילדכם לשמור על הבטיחות באינטרנט כשהוא משתמש באתרי רשתות חברתיות:

  • עודדו אותו לאשר בקשות חברות רק אם הוא מכיר את מי שביקש ובטוח בזהותו – כלומר, אם הוא יודע שזו הזהות שלו במציאות.
  • מנעו ממנו להפגש עם מישהו שהוא מכיר רק מהאינטרנט ולא מהחיים האמיתיים. דברו איתו על הסיכונים באינטרנט ועל מפגשים עם אנשים שאינו מכיר אישית.
  • עודדו אותו תמיד לדווח על תוכן פוגעני – ברוב האתרים יש לחצן “דווחו על תוכן פוגעני” – ולספר למבוגר שהוא סומך עליו.

להימנע מבריונות רשת

בריונות רשת יכולה להתרחש באתרי רשתות חברתיות. בריונות ברשת היא מה שקורה כאשר מישהו משתמש במסרים באתר, בעדכוני הסטטוסים או בפונקציות אחרות באתר כדי להטריד, להשפיל, להביך, להתעלל, לאיים, להציק או להפחיד מישהו אחר.

דברו עם ילדכם על התרחישים האפשריים של בריונות. לדוגמה, אם מישהו חוזר ואומר עליו דברים לא נכונים או מרושעים בפייסבוק, עודדו את ילדכם:

  • להתעלם מההתנהגות הזו ולא להגיב להודעות
  • לחסום את אותו אדם
  •  לדווח על תוכן פוגעני
  • לספר למישהו שהוא סומך עליו.

מה קורה אם משהו משתבש

לפעמים עלולים לקרות דברים לא טובים ברשתות החברתיות – למשל, אם מישהו מעלה תמונה לא הולמת של ילדכם.

מה לעשות?

  • הקשיבו לילדכם ותמכו בו. חשבו ביחד על פתרון הבעיה.
  • אם התמונה פוגענית או מגונה, צרו קשר עם המשטרה. שימו לב שהמשטרה תוכל לפעול רק במקרה של עבירה פלילית (לדג’ תוכן מיני המערב את ילדכם שהועלה על ידי אחרים לרשת).
  • התמקדו בניסיון להסיר את התוכן מהאינטרנט – למשל, ללחוץ על אפשרות “לדווח על התמונה” שמופיעה מתחת לתמונה באתרי רשתות חברתיות שונים. שימו לב שאף שהתמונה תימחק מהאתר, אין ערובה לכך שהיא תוסר מהאינטרנט כולו, כיוון שייתכן שהועלתה לאתרים אחרים. ישנם אנשים שהתמקצעו כבר בצמצום נזקים מסוג זה- לדוגמא  עמותת נתיבי רשת. ניתן להיוועץ בהם.
  • עברו עם ילדכם על הכללים לשימוש בטוח ואחראי ברשתות חברתיות.
  • שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים ודברו על ההתנהגות באינטרנט ועל החוויות שהוא עובר ברשת, כדי שירגיש שהוא יכול לפנות אליכם בעתיד אם ייתקל בבעיה. שאלו אותו אם תוכלו לעזור לו בדברים נוספים שקשורים לאינטרנט.
  • אם ילדכם מפגין שינויים חדים בהתנהגות, מתחיל להשתמש באינטרנט באובססיביות (מעדיף אותו על פני חברים, למשל) או נראה מדוכא או מצוברח, דברו איתו ושאלו אם משהו לא בסדר. אם אתם מודאגים, דברו עם רופא הילדים או מומחה אחר.
  • פעמים רבות אתם תהיו “האחרונים לדעת” שילדכם עובר משבר בשל התנכלות ברשת. היו זמינים, הימנעו משיפוטיות והטחת אשמה ותמכו בילדכם לאורך המשבר. קבלו עזרה חיצונית כאשר הדבר נדרש.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בתי ספר והשכלה בתחילת גיל ההתבגרות: סקירה

תהליך הלמידה של ילדכם

בשנות בית הספר, הלמידה של ילדכם נעשית באמצעות התבוננות, הקשבה, חקירה, התנסות ושאילת שאלות. חשיבותם של ההתעניינות, המוטיבציה, המעורבות והשילוב בלמידה עולה אצל ילדים בגיל בית הספר. כמו כן, לעתים קרובות הם נהנים לעזור בארגון פעילויות למידה.

לעזור לילדכם ללמוד

אולי אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, ויכול להיות שיש לכם ניסיון רע מבית הספר. אך אתם המורים הראשונים והחשובים ביותר של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

יש ילדים שלומדים מהתבוננות, אחרים מהקשבה, אחרים מקריאה ויש שלומדים מעשייה. אפשרו לילדכם ללמוד במגוון דרכים, כדי שתוכלו להבין ביחד באיזו דרך הוא לומד באופן הטוב ביותר. השתמשו בהבנה הזו כדי לעזור לו ללמוד גם בתחומים אחרים. לדוגמה, אם נראה שהוא לומד היטב באמצעות התבוננות ועשייה, ועליו לכתוב סיפור לבית הספר, הוא יכול ליצור קומיקס כדי לארגן את הרעיונות.

ילדים גדולים ובני נוער עדיין זקוקים לתמיכה ולעידוד מצדכם כדי ללמוד, פשוט בדרכים אחרות. כדי לתמוך בילדכם, נסו להבין מה עובר עליו ולהיזכר בתהליכי הלמידה שאתם עברתם. שמחו בשמחתו כשהוא לומד משהו חדש – ותמכו בו כשאינו מצליח – כדי לעודד אותו להמשיך לנסות.

לקויות למידה

לקויות למידה הן בעיות משמעותיות ומתמשכות בקריאה, באיות, בכתיבה ו/או במתמטיקה. לקויות למידה נקראות לפעמים קשיי למידה, בעיות למידה או דיסלקציה.

אם אתם חושבים שלילדכם יש לקות למידה, חפשו את הסימנים הנפוצים, ובהם קשיים בקריאה, באיות, בזיהוי צלילים בתוך מילים, בכתיבה בכתב יד ובזכירת רשימות. הצעד הבא הוא לדבר עם המורה של ילדכם, ואולי אף לבקש אבחון רשמי. למידע נוסף, קראו את המאמר לקויות למידה: שאלות נפוצות.

ילדים עם לקויות למידה חושבים לפעמים על עצמם כ” טיפשים”, מה שעלול להשפיע על ההערכה העצמית שלהם. הסבירו להם שלקויות למידה אינן קשורות לאינטליגנציה – מדובר בחלקים מהמוח שמתקשים להתמודד עם מידע מסוים. אפשר להזכיר דמויות ידועות ומוצלחות של אנשים שמתמודדים עם לקויות למידה.

בבית הספר

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך בלמידה ובהשכלה של ילדכם היא לבנות מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר, כדי לעזור לו להפיק את המיטב משנות בית הספר היסודי וחטיבת הביניים.

קשר ישיר וקבוע עם המורה של ילדכם וביקורים בכיתה ובבית הספר הם הבסיס הטוב ביותר למערכת יחסים חזקה. אפשר לדבר כבדרך אגב עם המורים ועם הורים אחרים בבית הספר, לעזור בכיתה או בפעילויות בית הספר, ללכת לימי הורים או להתנדב לוועד ההורים.

לדבר על בית הספר

דברו עם ילדכם על בית הספר כדי להראות לו שאתם מתעניינים במה שקורה בחייו. העניין שלכם משפר את בריאותו הנפשית, אושרו, רווחתו והישגיו. ההערכה שאתם מפגינים כלפי בית הספר וההשכלה שלו מעודדת אותו להעריך את אותם הדברים.

עם זאת, זכרו ש”איך היה בבית הספר?” היא שאלה גדולה. כדי לענות עליה, ילדכם צריך לסכם לעצמו את כל מה שהתרחש באותו יום – משימה קשה למדי לילדים (ואפילו למבוגרים!). מלבד זאת, זה טבעי שכחלק מההתפתחות בגיל זה, הוא ירצה לשמור כמה דברים לעצמו.

אם יש לכם ילדים צעירים יותר, שאלו אותם שאלות פשוטות וספציפיות על חלקי היום השונים. לדוגמה, “מה עשית היום שהיה כיף?”, “מה הכי אהבת היום בבית הספר?”, “מה אתם לומדים עכשיו בשיעור מדעי החברה?”.

בשנות ההתבגרות, ייתכן שילדכם יהיה פתוח יותר ויסכים לדבר בחופשיות על הקשר בין לימודיו כיום לתוכניותיו לעתיד. לדוגמה, “איך מתקדם העמוד שאתה מעצב בשיעור טכנולוגיה אתה עדיין חושב להיכנס לתחום עיצוב אתרים כשתסיים ללמוד?”.

נכנסים לחטיבת הביניים ולתיכון

הכניסה לחטיבת הביניים היא אחד המעברים הגדולים ביותר בחיי הילד. היא מסמלת את ההתרגשות במציאת חברים חדשים, נושאי לימוד מרתקים, מורים ושגרות חדשות, אך גם את המעבר מהמוכר לבלתי ידוע, וגם מציאת דרך חדשה לגמרי להתנהלות בחיים.

לפני שילדכם נכנס לחטיבת הביניים, כדאי לחשוב מעט על בחירת בית הספר הנכון עבורו. לאחר שאתם וילדכם תחליטו על בית הספר הנכון, נסו לנצל את ימי ההיכרות כדי להתכונן.

כדי להקל על הכניסה לבית הספר החדש, בדקו מיהו המורה המחנך שלו, שאחראי על הטיפול הכללי בילדכם, על הנוכחות וההתקדמות החברתית והלימודית.  ייתכן שילדכם יזדקק למעט עידוד כדי להשתלב בפעילויות החדשות ולהכיר חברים חדשים. זה יכול להיות משהו פשוט – למשל להסיע אותו לחוג ספורט אחרי בית הספר או לחזרה של הלהקה, או לקבל חברים חדשים בברכה לביתכם.

שיעורי הבית

לשיעורי הבית יש יתרונות רבים – גם אם ילדכם חושב אחרת! בשנים הראשונות בבית הספר, הם עוזרים לילדים ללמוד מיומנויות ניהול זמן וארגון. כשהילדים גדלים, לשיעורי הבית יש יתרונות אקדמיים ברורים יותר – מחקרים מראים כי יש קשר חזק בין הכנת שיעורי הבית לבין הישגיות, בעיקר בחטיבת הביניים.

כדי לעזור לילדכם להפיק את המיטב משיעורי הבית, פנו זמן ומרחב לפני או אחרי הלימודים כדי שיוכל להתרכז, הרחיקו אחים קטנים מהסביבה, עזרו לו להתארגן והתייחסו באופן חיובי למשימות שלו.

בעיות בבית הספר

עליות וירידות בבית הספר הן חלק טבעי מהחיים עבור צעירים רבים. מערכת יחסים טובה עם הצוות תעזור לכם למנוע בעיות מראש. אם בכל זאת צצות בעיות בבית הספר, חשוב לזהות אותן ולטפל בהן במהירות, כיוון שאפילו בעיות לטווח קצר יכולות להשפיע לרעה על האופן שבו צעירים מרגישים כלפי בית הספר – וכלפי עצמם.

בעיות בבית הספר כוללות ביצועים אקדמיים נמוכים, חוסר מוטיבציה ללכת לבית הספר, אובדן עניין בעבודה שנעשית בו, מערכות יחסים חלשות עם חברים לכיתה או מורים ואפילו היעדרות מהלימודים וסרבנות בית ספר.

בריונות

בריונות היא שימוש שיטתי לרעה בכוח. עבור חלק מהצעירים, היא מתבטאת בהצקות בלתי פוסקות וקריאה בשמות. עבור אחרים, היא עלולה להיגמר בבידוד חברתי או בתקיפה מילולית או גופנית. היא יכולה להתרחש גם באינטרנט – באתרי רשתות חברתיות, למשל – או בטלפון הנייד.

קשה לפעמים לזהות בריונות אצל בני נוער, ולכן כדאי לחפש את הסימנים – בעיקר כשהילדים נכנסים לחטיבת הביניים. בתקופה זו עולים שיעורי הבריונות, אך הם צונחים בחדות בהמשך.

חלק מהסימנים עשויים להיות שילדכם אינו רוצה ללכת לבית הספר, מתחיל לקבל ציונים נמוכים, מגיע עם פגיעות גופניות שאינו יכול להסביר, או חוזר הביתה עם חפצים שניזוקו או נעלמו.

עזרו לילדכם לבנות חוסן נפשי – באמצעות מתן אהבה, תמיכה וכמויות נאותות של חופש – כדי להגן עליו מפני בריונות. עם זאת, אם ילדכם סובל מבריונות, ייתכן שתצטרכו לערב גם את צוות בית הספר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות בקרב בני נוער

מהן מחשבות אובדניות

מחשבות אובדניות הן מחשבות שעוסקות ברצון למות. לפעמים הן מעידות על לחץ זמני ועל ההרגשה שהמצב פשוט קשה מדי וכל האפשרויות נגמרות. לפעמים הן אורכות שניות ספורות בלבד.

אולם מחשבות אובדניות עשויות להצביע על כוונה אמיתית, למשל לתכנן התאבדות או לבצע ניסיון התאבדות. מחשבות אובדניות יכולות לבוא במפתיע, או להגיע בעקבות תקופה לחוצה ומלחיצה, ועלולות להשתלט על כל הלך המחשבה.

בני נוער בסיכון

אנשים צעירים נמצאים בסיכון לבצע ניסיונות התאבדות אם הם:

  • ניסו להתאבד בעבר
  • הם מכירים מישהו שהתאבד
  • יש להם היסטוריה משפחתית שכוללת התאבדות, מחלה נפשית ו/או התמכרות לאלכוהול או לסמים
  • סובלים מדיכאון, חרדה, בעיה נפשית ,או הפרעת אכילה.
  • שוחררו לאחרונה מאשפוז פסיכיאטרי
  • מתמכרים לאלכוהול ולסמים אחרים או יש להם היסטוריה של התמכרות
  • מתנהגים בצורה פוגענית כלפי עצמם
  • מבודדים חברתית, או היו קורבן למעשי בריונות וליחס פוגעני, או חוו התעללות
  • איבדו הורה בילדות, עוברים משבר משפחתי, אינם מקבלים תמיכה משפחתית או מרגישים דחויים אחרי פרידה מבן או בת זוג
  • מגלים את המיניות או המגדר שלהם – למשל, הומוסקסואלים, ביסקסואלים או טרנסג’נדרים
  • חולים, סובלים מכאב כרוני, מוגבלות או מחלה סופנית.

סימנים לכך שילדכם בסיכון

הנה כמה סימני אזהרה לכך שילדכם מרגיש אובדני או חושב על ניסיון התאבדות. חלק מהסימנים מהווים דגלים אדומים, ואחרים הם שינויים בהתנהגות וברגשות.

דגלים אדומים

ילדכם:

  • מדבר על התאבדות – למשל, אומר דברים כמו “אני רוצה להרוג את עצמי”, “בא לי למות”, “הלוואי שלא הייתי נולד בכלל”, “בא לי לוותר על הכל”, “לכולם יהיה יותר טוב אם אני לא אהיה פה” או “אני פשוט רוצה ללכת לישון וזהו”
  • מדבר על רגשות כמו חוסר תקווה או ייאוש, איתכם או באינטרנט – לדוגמה, בבלוגים או בעדכוני סטטוס ברשתות החברתיות
  • מדבר הרבה על מוות או על הרצון למות, מצייר או כותב שירה, שירים או סיפורים על מוות או הרצון למות
  • נפרד מחברים כאילו לא יראה אותם שוב
  • כותב מכתבי התאבדות
  • אוסף דברים שיכולים לשמש לניסיון התאבדות – למשל, תרופות או נשק
  • משלם חובות או מחלק רכוש בלי סיבה.

שינויים התנהגותיים

ילדכם:

  • אינו מעוניין להשתתף בפעילויות חברתיות, ומבלה פחות זמן עם חברים ויותר לבדו
  • חווה ירידה חדה בביצועים בבית הספר
  • מתקשה מאוד לישון או מתעורר מאוחר מהרגיל
  • בורח מהבית
  • מסתבך עם המשטרה
  • משתמש באלכוהול ובסמים
  • מראה סימנים של אובדן קשר עם המציאות (פסיכוזה) – לדוגמה, שומע קולות או הוזה.

שינויים רגשיים

ילדכם:

  • נראה חרד מאוד, כועס, מבולבל או נסער
  • חווה שינויים חדים במצב הרוח, כעס רב או תקופות של תוקפנות שאינן אופייניות לו, או נהיה פתאום עליז במיוחד אחרי תקופת דיכאון
  • נראה שלא אכפת לו מאנשים אחרים, או מגיב מעט או בכלל לא לאירועים משמחים או לא נעימים.

יש בני נוער שאינם מראים אף אחד מהסימנים הללו ובכל זאת עלולים לנסות להתאבד בלי אזהרה. אם הנער או הנערה מנסים להסתיר את מחשבותיהם, אפילו מומחים מנוסים מאוד לבריאות הנפש אינם יכולים לדעת האם למישהו יש מחשבות אובדניות. עם זאת, נדיר מאוד שאדם שנשאל בעדינות על התסמינים יכחיש לגמרי שיש לו מחשבות כאלה. גם במידה והנער או הנערה מדווחים על מחשבות אובדניות, פעמים רבות קשה מאוד להעריך את חומרתן ואת רצינות כוונותיו.

אם ילדכם אומר לכם שהוא רוצה לפגוע בעצמו או למות, פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית. התקשרו מיד לער”ן בטלפון 1201 לקבלת ייעוץ במקרה של משבר, או עודדו את ילדכם להתקשר. אם אתם חוששים שילדכם נמצא בסכנה מידית לביצוע ניסיון התאבדות, פנו למשטרה או לחדר המיון הקרוב, ואל תשאירו את המתבגר שלכם לבד ללא השגחה. במקרים אלו יש להגביל את הנגישות של ילדכם לאמצעים מסכנים כגון כלי נשק חם (כגון אקדח), סכינים, תרופות וחומרים רעילים.

איך לשאול את ילדכם על מחשבות אובדניות

קשה לעשות זאת, אבל אם אתם חושדים שילדכם חושב על התאבדות, עדיף לשאול אותו ישירות. שאלות ישירות בנוגע למחשבות ולרגשות האובדניים של ילדכם יאפשרו לו לדבר עליהם, ויגרמו לו להרגיש פחו ת לבד דווקא בתקופה שבה הוא מרגיש בודד יותר מכל. סביר להניח שיהיה לכם קשה לשמוע איך הוא מרגיש, אך חשוב להקשיב לו ולתת לו להיות זה שמדבר. הראו לו שאתם מבינים כמה קשה לו לדבר על רגשותיו. לעיתים הורים ואנשי מקצוע מעלים את החשש שדיבור על נושא האובדנות יכול בעצמו לעורר מחשבות אובדניות אצל הילדים. נושא זה עבר בחינה מדוקדקת על ידי מומחים בבריאות הנפש ואף נבדק מחקרית. המסקנה הברורה היא שדיבור על אובדנות אינו מעורר או מלבה אותה. לעומת זאת, חשוב להבין כי במקרה בו קיים חשד שילדכם עלול לפגוע בעצמו, הימנעות מדיבור ישיר על הנושא עלול להוביל לפספוס כוונותיו ולסיכון חייו.

הנה כמה שאלות שאפשר לשאול:

  • “חשבת פעם שהחיים לא שווים?”
  • “חשבת פעם שעדיף שלא היית נולד?”
  • “חשבת פעם שעדיף היה אם לא היית מתעורר בבוקר?”
  • “היו לך מחשבות על מוות או על ניסיון התאבדות?”
  • “אתה חושב על התאבדות?”
  • “חשבת איך תעשה את זה?”
  • “חשבת מתי לעשות את זה?”
  • “האם הכנת ציוד שבאמצעותו תפגע בעצמך? (כגון חבל, תרופות, כלי נשק…)”

במידה וילדכם עונה “כן” על חלק או כל השאלות הנ”ל, וקיים חשש לסיכון אובדני, פנו מיד לקבלת עזרה והתקשרו לער”ן בטלפון 1201 או לשירותי חירום. כמו כן, אפשר לקחת אותו לחדר המיון בבית החולים הקרוב. חשוב לזכור שבני נוער רבים יכולים לחשוב לעיתים ש”החיים אינם שווים” ואף לחשוב לרגעים קצרים וחולפים שהם רוצים להתאבד. במקרים רבים מדובר בנוער נורמטיבי החווה משבר חולף המותאם לגיל ההתבגרות ללא כל כוונה ממשית להתאבד. הקושי הגדול הוא להבדיל בין מי שעלול להוות סכנה לעצמו לבין מי שחווה “משבר רגיל וחולף” של גיל ההתבגרות. לאור רגישות הנושא ולאור התוצאה הקטלנית שעלולה להתרחש במצב של פספוס מצב אובדני, יש לפנות לקבלת עזרה מקצועית ברגע שקיים ספק כלשהו.

זכרו שלילדכם קשה לדבר על התאבדות, או שלא ירצה לדבר על רגשותיו או על התסמינים בגלל מחלה נפשית. אם הוא מתמודד עם דיכאון או פסיכוזה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא שווה מספיק בשביל לקבל עזרה.

מחשבות אובדניות: עשו ואל תעשו

מה לעשות

אם ילדכם חושב מחשבות אובדניות, נקטו את הצעדים הבאים:

הישארו איתו או בקשו ממישהו אחר להישאר איתו. אל תשאירו אותו לבד.

סלקו מהסביבה כל דבר שעלול לגרום נזק, כגון חפצים חדים, סמים, חבל, סכיני גילוח, אקדחים, רובים או תרופות. מנעו ממנו גישה לרכב.

אמרו לילדכם שאכפת לכם ושאתם רוצים לעזור, ושאם אתם חושבים שחייו בסכנה, תשיגו עזרה מקצועית. אל תבטיחו לשמור על המחשבות האובדניות והרגשות האלה בסוד.

בקשו ממנו להבטיח שיגיד לכם – או למבוגר אחר שהוא סומך עליו, לחבר, לפסיכולוג, לעו”ס, למורה, לרופא הילדים או להתקשר לער”ן – אם שוב יש לו מחשבות אובדניות.

דברים שאסור לעשות

אל תגידו דברים מתנשאים, עקשניים, מאשימים או שיפוטיים. אתם עלולים לסגור את ערוץ התקשורת ולגרום לילדכם לא לרצות לקבל מכם עזרה. הנה כמה משפטים לא מועילים שיש להימנע מהם:

  • “אבל יש לך כל מה שצריך בשביל לחיות”
  • “המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע”
  • “יש אנשים במצב הרבה יותר קשה ממך”
  • “אתה סתם עושה דרמה”
  • “אל תגיד סתם, אתה לא באמת רוצה לפגוע בעצמך”
  • “אתה סתם רוצה לקבל תשומת לב”

לקבל עזרה

עליכם לקבל עזרה מקצועית לילדכם. התמיכה שתתנו לו אינה תחליף לעזרה מאנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים בתחום בריאות הנפש. קודם כל גשו לקבלת אבחון אצל רופא הילדים, יועץ או מומחה לבריאות הנפש. אם יש לו בעיה נפשית, טיפול ייתן את סיכויי ההחלמה הטובים ביותר.

כדי לתמוך בו, התקשרו בעצמכם, חפשו אפשרויות טיפול, הציעו לקבוע עבורו פגישות טיפוליות ולכו איתו לפגישות. אנשים בעלי כוונות התאבדות מרגישים שאין כל תקווה ושאין להם יותר אפשרויות. הבטיחו לו שהמצב ישתנה וישתפר עם הטיפול המתאים.

גורמים שיגנו על ילדכם מפני מחשבות אובדניות

בדיוק כפי שיש גורמי סיכון להתאבדות, ישנם גורמים שיעזרו להגן על צעירים מפני התאבדות. למשל:

  • התחושה שיש להם תמיכה חברתית חזקה ומערכות יחסים טובות עם חברים
  • תחושת קשר למשפחה
  • יכולות התמודדות טובות ומיומנויות פתרון בעיות
  • ערכים ואמונות חיוביים
  • היכולת לבקש ולקבל עזרה.

לטפל בעצמכם

הגילוי שלילדכם יש מחשבות אובדניות או ניסה להתאבד עלול להיות מלחיץ ומזעזע מאוד. סביר להניח שאתם רוצים לעשות הכל כדי לתמוך בו. חשוב שגם תטפלו בעצמכם כדי שתהיו במצב הטוב ביותר ותוכלו לטפל בו. באופן כללי להורים יש תפקיד מכריע בתהליך ההתמודדות עם בעיות נפשיות של ילדיהם, אשר כידוע מהוות את הסיבה העיקרית להתנהגות אובדנית בבני נוער.

הנה כמה דרכים לטפל בבריאות וברווחה שלכם:

  • בקשו עזרה מקצועית אם אתם לחוצים, או סתם רוצים לדבר עם מישהו על האופן שבו ההתנסות של ילדכם משפיעה עליכם. אפשר לדבר עם רופא המשפחה, איש מקצוע של בריאות הנפש או קו ייעוץ טלפוני.
  • שימרו על קו אחיד עם בן או בת הזוג, והשתדלו להימנע מוויכוחים אודות דרכי ההתמודדות עם המתבגר שלכם בנוכחותו.
  • יהיה קשה להשאיר את ילדכם לבדו. בקשו עזרה מבני המשפחה, מחברים ומרשת התמיכה שלכם. אפשר לבקש מהם גם לעזור בטיפול בילדיכם האחרים.
  • אם אפשר, נסו להשתתף בפעילויות מהנות במהלך השבוע, בעצמכם או עם משפחה וחברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

יותר מסתם ויכוח: אלימות במשפחה

עקרונות הבסיס

אנשים רבים מתווכחים עם בני משפחתם מפעם לפעם. הורים עשויים להתווכח על כסף, על הילדים ועל מטלות הבית. הילדים יכולים לריב על כל דבר. לפעמים הוויכוחים במשפחה יוצאים משליטה ואנשים נפגעים. כשדבר זה קורה בין מבוגרים, הוא משפיע על כולם, ובעיקר על הילדים. אלימות במשפחה מתרחשת בכל סוגי המשפחות, והיא גורמת לנזקים קשים בכל תחומי החיים – החל מבריאות פיזית ונפשית, תפקוד בחברה, התפתחות תקינה של הילדים, קשרים חברתיים ומשפחתיים ועוד. .

רוב האנשים אינם חושבים על מה שמתרחש במשפחתם כעל “אלימות במשפחה”. קשה לדבר על זה, והם עשויים להתעלם מכך או אפילו להכחיש שדבר כזה קורה. רוב האנשים מגלים שהם לא מצליחים לדבר על כך אפילו עם הקרובים להם ביותר, או מרגישים שלא כדאי לעשות זאת מתוך פחד.

למרבה הצער, אלימות במשפחה אינה נעלמת מעצמה. בדרך כלל היא מחמירה עם הזמן, אלא אם כן חלים שינויים רציניים בגישה ובהתנהגות.

אף פעם אין תירוץ טוב לשימוש בכוח, באיומים, בהתעללות או באלימות. אם אתם חושבים שאתם מעמידים את משפחתכם בסכנה, צאו מהבית עד שתירגעו. אם אתם חושבים שאתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, צאו מהבית או התקשרו למשטרה בטלפון 100. ניתן להתקשר למוקד 118 הנותן מענה ייעודי בנושא.

אם אתם רוצים לדבר עם מישהו ולא יודעים מה לעשות, פנו למרכזי הטיפול והסיוע לנשים נפגעות אלימות, גברים אלימים ולילדים חשופים לאלימות של משרד הרווחה.

מהי אלימות במשפחה?

בדרך כלל, כשחושבים על אלימות במשפחה, חושבים על מכות או אלימות פיזית. מכות הן בהחלט חלק מהעניין. אבל באופן כללי, התעללות או אלימות מתרחשות כאשר אנשים מנצלים לרעה את כוחם כדי להכאיב, לשלוט או להתנהג בבריונות כלפי מישהו אחר. הן יכולות להתרחש במילים או במעשים.

  • אלימות במשפחה היא מה שקורה כשאחד מבני הזוג נפגע באופן גופני או נפשי, וחושש שזה יקרה שוב. הנה עוד כמה נקודות חשובות שנוגעות לאלימות במשפחה:
  • אלימות במשפחה מתרחשת במערכות יחסים בין בני זוג שיוצאים זה עם זה, גרים ביחד, נשואים, פרודים או גרושים.
  • היא מתרחשת בין גברים ונשים, וגם במערכות יחסים חד-מיניות.
  • אנשים מכל המגדרים יכולים להתנהג בצורה מתעללת או אלימה.
  • אנשים מתעללים נוהגים להמעיט בערך מעשיהם, ואלו שנמצאים בצד הנפגע נוטים להאשים את עצמם ולהמעיט בערך מה שקרה.
  • למרבה הצער, יש אנשים שמקבלים את האלימות וההתעללות כחלק ממערכות היחסים.

ויכוחים אינם אלימות במשפחה

להתווכח, או להגיד למישהו שאינכם מסכימים איתו, או אפילו להרגיש ולהביע כעס – כל אלה הם חלקים חיוניים בכל מערכת יחסים. אפשר להתווכח בלי שמישהו נפגע, וויכוחים הם אחת הדרכים שבהם מבוגרים מתמודדים עם ההבדלים ביניהם ופותרים בעיות.

ילדים לומדים על מערכות יחסים וכיצד להתמודד עם חוסר הסכמה כשהם צופים במבוגרים עושים זאת, ובעיקר בהוריהם. אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות למען ילדיכם הוא להראות להם שאתם יודעים להתווכח על דברים בלי לנקוט אלימות, ולהמשיך לכבד את הצד השני ולדאוג לו.

מדוע אלימות במשפחה מתרחשת?

קשה לפעמים להבין מדוע אנשים פוגעים בכוונה באחרים, ובעיקר במי שהם אוהבים. דברים רבים עשויים להוביל לאלימות במשפחה. לדוגמה, יש אנשים:

  • חזקים, גדולים וקולניים יותר, שמפעילים יותר סמכות ושליטה על אחרים, ועשויים לחשוב שיש להם גם זכות גדולה יותר לקבל את מה שהם רוצים
  • שאין להם את המיומנויות המתאימות להתמודד עם לחצי החיים או אינם יודעים כיצד להתמודד עם רגשותיהם, ולכן הם מתוסכלים, כועסים ומוציאים את זה על אחרים
  • שמקנאים ומאמינים שיש להם זכות לשלוט על התנהגותם של בן או בת הזוג
  • שרואים את בני זוגם כמישהו “ששייך להם” ומאמינים שביכולתם לאיים עליהם כרצונם
  • שגדלים במשפחות שבהן למדו כי התעללות ואלימות הם הדרך להתמודד עם חילוקי דעות, או לקבל את מה שהם רוצים. ייתכן שאינם מכירים שום דרך התנהגות אחרת.

ההשפעות של אלימות במשפחה

ההשפעות על חיי המשפחה

אלימות במשפחה יכולה להוביל לתחושת חוסר ביטחון, חוסר אמון וחוסר תמיכה אצל בני המשפחה, שעלולים לחוות גם אובדן ביטחון עצמי או הערכה עצמית נמוכה. אלימות במשפחה עלולה להוביל לפרידה או לגירושים.

ההשפעות על ההורים

בן הזוג הנפגע עשוי להרגיש:

  • מאוים, לחוץ, חרד, מבויש, אשם, מדוכא ובודד מאוד
  • מסוגל פחות להתמודד עם ההורות
  • מסוגל פחות להתמודד עם החיים.

בן הזוג האלים עשוי להרגיש:

  • מתוסכל
  • כעס חזק יותר שקשה יותר לשלוט בו
  • לא מוערך על ידי המשפחה
  • מסוגל פחות להיות הורה טוב
  • בודד מאוד.

ההשפעות על הילדים

החיים תחת אלימות במשפחה משפיעים על ילדים מבחינה גופנית ורגשית כאחד. רמת הפגיעה בהם תלויה בגילם, במשך האלימות ובמה שמתרחש. ככל שהדפוס מתמשך, כך קשה יותר לילדים להתמודד עם הרגשות המשתנים בבית. לעיתים קרובות הילדים חיים במצב קבוע של ציפייה, וממתינים לכך שהאלימות תקרה שוב.

ההשפעות על הילדים כוללות רגשות כגון פחד, חוסר אמון, בושה, כעס, חוסר ישע, הערכה עצמית נמוכה ודיכאון. הם עשויים להפגין סימני מתח כגון כאבי ראש, כאבי בטן, בעיות שינה, סיוטים והרטבה במיטה.

ילדים במצבים כאלה עשויים להתחיל להאמין שאלימות במשפחה היא מצב נורמלי, ושזו הדרך היחידה להשיג את מה שהם רוצים. הם לומדים שמותר להיות אלים או להיפגע מהתעללות.

השפעות וסימנים אחרים כוללים:

  • היעדרות מבית הספר כדי להישאר ליד ההורה שנפגע
  • בריחה מהבית
  • שימוש בסמים ובאלכוהול
  • התנהגות ושפה תוקפניות
  • ביצועים נמוכים בבית הספר
  • מחסור בחברים
  • הימנעות מפעילויות משפחתיות.

שימו לב: עשויות להיות סיבות אחרות להתנהגויות כאלה אצל ילדים.

מה ההורים יכולים לעשות

אם מתרחשת בביתכם אלימות במשפחה, עליכם לפנות לקבלת עזרה.

  • ניתן לפנות בכל עת  לשירותי הרווחה.
  • במצבים של סכנה מיידית- יש להתקשר למשטרה בטלפון 100 או להתקשר לקו 118.
  • במצבים של פגיעה פיזית ו/או מינית ניתן לפנות לבית חולים – לא נדרשת הפניה או טופס 17
  • בכל קופות החולים ובתי החולים קיימים עו”סים וניתן להתייעץ עימם על הנושא. הם יסייעו לכם בפניה לגורמים מתאימים.

בן/בת הזוג המתעללים

אם אתם מתנהגים בבריונות או מתעללים בבן או בת הזוג שלכם, או שקשה לכם לשלוט בכעסכם, תצטרכו ללמוד דרכים אחרות להתמודד עם הרגשות הללו בלי לנקוט אלימות והתעללות. דברו עם מישהו שמבין את בעיית האלימות במשפחה או התקשר לקו סיוע בטלפון 02-6551145.

אם אתם חושבים שאתם מעמידים את משפחתכם בסכנה, צאו מהבית עד שתירגעו.

בת/בן הזוג הנפגעים

יש לכם כל זכות להיות מוגנים ובטוחים. אתם לא אחראים לאלימות ולהתעללות – זו לא אשמתכם. אם אתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, התקשרו למשטרה בטלפון 100.

חשוב לזכור במצב של סיכון

אם קיים פחד  מבן הזוג, חשוב לשקול היכן אתם וילדיכם תהיו בטוחים. הילדים חייבים להבין שהתנהגות אלימה אינה מקובלת. ריחוק לזמן מה מבן או בת הזוג עשוי לעזור לכם לראות את הדברים בבירור.

כיצד לעזור לילדים

הילדים צריכים:

  • לקבל הגנה מפני פגיעה גופנית, רגשית ומילולית
  • לדעת שבריונות, התעללות ואלימות אינן מקובלות
  • חיזוקים כדי לדבר על רגשותיהם וחששותיהם
  • תמיכה נוספת ממבוגר שאפשר לסמוך עליו
  • תמיכה בבית הספר
  • עזרה מקצועית, אם הם מראים סימנים של בעיות התנהגותיות או רגשיות
  • ·לדעת שזו לא אשמתם
  • לדעת שהם אהובים
  • לדעת לאן לפנות לקבלת עזרה במקרה חירום או ליצור קשר עם המשטרה בטלפון 100.

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מספק הגנה וסיוע ראשוני לנפגעי אלימות במשפחה, שמטרתו לעזור לנפגעי אלימות להתמודד עם מצבם. אפשר להתקשר לקו החירום החברתי של משרד הרווחה בטלפון 118.

זכרו תמיד!

  • לכל אחד יש זכות להיות בטוח ומוגן.
  • אף פעם אין תירוץ טוב לשימוש בבריונות, בהתעללות ובאלימות.
  • לעיתים קרובות, התנהגות מתעללת, בריונית ואלימה הופכת לדפוס קבוע בהתנהגות.
  • ילדים סובלים בסביבה של אלימות במשפחה.
  • אנשים שמתעללים או מתנהגים בבריונות כלפי אחרים צריכים ללמוד כיצד להתנהג אחרת.
  • אם אתם מתמודדים עם ויכוחים ללא שימוש בהתעללות ובאלימות, ילדיכם לומדים להתנהג כמוכם.
  • אם אתם חוששים מהשפעות התנהגותכם על המשפחה שלכם, או שאתם פוחדים מהתנהגותו של בן הזוג, פנו לקבלת עזרה מקצועית. אל תחכו ותקוו שהכל ייעלם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לחזור לעבודה ולהמשיך להניק

לחזור לעבודה: אפשרויות להמשך הנקה

ישנן דרכים רבות שבהן אפשר להמשיך לתת לתינוקך חלב אם למרות החזרה לעבודה. הדרך שתתאים לך תלויה במקום עבודתך ובסידור שמצאת לילדך.

אפשרות אחת, במידה והיא מתאימה, היא הבאת התינוק אליך לעבודה או חזרה הביתה על מנת להניק בהפסקה.

אפשרות שניה היא שאיבה בשעות עבודה והשארת חלב האם להאכלת התינוק בבקבוק על ידי מי שמטפל בו. שאיבה תעזור לשמור על אספקת החלב וכך תינוקך יקבל את יתרונות ההנקה הבלעדית. בדרך כלל אחרי גיל 6-7 חודשים ניתן להפסיק לשאוב ולתת לילדך ארוחות מלאות של מוצקים בשעות שאת לא לידו.

שמירה על הנקה בלעדית עד גיל 6 חודשים היא עדיפה, אך במידה ואת לא יכולה לעשות זאת, אין ספק שיש ערך בהנקה חלקית – כלומר, הנקה בזמן שאת עם ילדך והזנה בתמ”ל על ידי המטפל/ת בזמן העבודה המשך ההנקה מחוץ לשעות העבודה שומר על הקשר בינך לבין התינוק שלך, ויכול להיות בילוי משותף ומתגמל מאוד לשני הצדדים בסוף היום, שמאפשר לו להמשיך ליהנות, לפחות חלקית, מהיתרונות של חלב אם.

זכרי שאפשר לחזור לעבוד ולהניק – היי יצירתית, עקבית וחיובית.

לחזור לעבודה ולהמשיך להניק: המדריך

צעד ראשון: להתכונן מראש

אם את רוצה להמשיך להניק כשתחזרי לעבודה, מומלץ לדון מראש בצורכי ההנקה שלך עם מקום העבודה. קחי בחשבון כי תדירות השאיבה לאחר החזרה לעבודה תהיה דומה לתדירות ההנקה באותו גיל. למשל, אם את חוזרת לעבוד כשתינוקך בן 15 שבועות, ככל הנראה שתצטרכי לשאוב פעמיים-שלוש ביום עבודה מלא. תדירות השאיבות יורדת עם גילו של התינוק ולרוב ניתן להפסיק לשאוב בגיל 7 חודשים. מגיל 6 חודשים ניתן להתחיל להאכיל את התינוק בארוחות מוצקים בזמן העדרך.

הצעדים הבאים: נושאים פרקטיים

הצעד הבא הוא לוודא שיש לך כל מה שצריך כדי להניק או לשאוב בעבודה. מומלץ לוודא זאת לפני היציאה לחופשת לידה:

  • תנאים לשאיבה – עדיף לדאוג לחלל פרטי עם כיסא נוח  במידה שאין, אפשר גם לקנות כיסוי לזמן השאיבה
  • מקרר לאחסון חלב אם שאוב. אם אין, הביאי איתך צידנית מהבית עם קרחון.
  • אם את משתמשת במשאבה חשמלית- נקודת חיבור לחשמל שקרובה למקום בו תשבי. אם אין לך אפשרות להתחבר לנקודת חשמל – דאגי  למשאבה ידנית
  • גישה לכיור לרחיצת הידיים ולשטיפת חלקי המשאבה
  • מספיק זמן לשאיבה במהלך היום בהתאם לצורך.

זכויותייך בנושא הנקה

חשוב שתכירי את זכויותיך. למשל, ע”פ‏ חוק,‏ מגיעה לך “שעת הנקה”- אימהות שחוזרות לעבודה ‏רשאיות ‏להיעדר ‏מעבודתן, ‏מתום‏ חופשת‏ הלידה ועד‏ תום‏ ארבעה‏ חודשים‏ מאותו ‏יום‏- שעה‏ אחת ‏ביום, ‏בתנאי ‏שהן מועסקות ‏במשרה‏ מלאה. את יכולה להשתמש בזה על מנת לקחת הפסקות במהלך היום במידת הצורך לשאיבה או לקצר את יום העבודה. במידה ויש לך עוד שאלות בנושא זכויותיך, אפשר לפנות לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, או למחלקת משאבי אנוש במקום העבודה.

לשאוב חלב אם: מה צריך לדעת

חשוב לבחור משאבה שתתאים לתנאים שלך בעבודה (לדוגמא, משאבה חשמלית יכולה להקל אבל רק אם יש גישה לחשמל). כדאי להתחיל להתרגל למשאבה בערך חודש לפני החזרה לעבודה, על ידי שאיבה פעם ביום או יומיים. במהלך הזמן הזה שימי במקפיא את החלב שנשאב וכך יהיה לך מאגר של חלב שתוכלי להשתמש בו בהמשך. זכרי, שאיבה לא אמורה לכאוב. במידה ויש לך כאבים, התייעצי עם אחות טיפת חלב או יועצת הנקה.

בזמן השאיבה, לחשוב ולהיזכר בתינוקך עוזרים לתהליך התחלת זרימת החלב. נסי להשתמש בתמונה של התינוק או בבגד שלבש (ונושא את ריחו), כדי לעזור לרפלקס שחרור החלב.

בתחילת חזרתך לעבודה, תרצי לשאוב באותם הזמנים בהם התינוק רגיל לאכול בבית. במהלך השבועות הראשונים, ניתן להעביר את זמני השאיבות לזמני ההפסקות הרגילות במקום עבודתך. כמו כן, יתכן וכמות החלב  שאת שואבת תרד במהלך השבוע – אל תדאגי, תוכלי להניק יותר בסופי שבוע והמצב אמור להתאזן.

טיפים נוספים

כדאי להרגיל את התינוק לאכילת חלב שאוב מבקבוק לפני החזרה לעבודה – לאט ובלי לחץ. במידה והתינוק מסרב לאכול מבקבוק, ניתן להאכיל אותו בכוסית, כפית או מזרק.

ניתן בבוקר להניק מצד אחד בלבד ובו זמנית או מיד אחרי לשאוב את הצד השני , זה יכול לעזור לך להשאיר מספיק חלב לזמן שבו את לא נמצאת.

למידע נוסף, קראי את המאמר לשאוב ולאחסן חלב אם.

מטפלים אחרים והנקה

התינוק שלך יצטרך להתרגל לכמה דברים כשתחזרי לעבודה. אם הוא יישאר אצל מטפלת או במסגרת אחרת נסי לארגן מפגש ביניהם לפני החזרה לעבודה ולדאוג לכך שיקבל חלב שאוב בכוס או בבקבוק. כך יוכל להכיר את המטפלת ואת השינוי בשגרת ההאכלה.

יש תינוקות שמסרבים לקחת בקבוק מאימם, או כשהם יודעים שהאם נמצאת לידם. אם זה קורה, בקשי מהמטפלת לתת לו את הבקבוק או הכוס. אם התינוק מוטרד מכך שאינך נמצאת שם, השאירי למטפלת בגד שלבשת כדי לעזור להרגיע אותו.

קחי בחשבון כי שעות הנקה של התינוק יכולות להשתנות. יתכן שינק יותר בשעות שאת בבית על מנת להשלים מה שהיה חסר לו במשך היום.

הנקה וגישת המעסיק

גישתם של מעסיקים בישראל כלפי הנקה משתפרת, והם מאפשרים יותר ויותר אפשרויות לתמיכה באימהות שחוזרות לעבודה ורוצות להמשיך ולהניק, גם בשל תמיכתו הגורפת של משרד הבריאות בכך.

עם זאת, יש מעסיקים שאינם יודעים כיצד להתחיל לדבר על כך בעבודה. במקרה כזה, אל תפחדי לדבר עם המעסיק. בסופו של דבר, הנקה ושאיבת חלב בעבודה טובות לא רק לך ולתינוק – אלא גם למעסיק.

יתרונות ההנקה למעסיקים

בנוסף להשפעה החיובית של המשך הנקה על הבריאות שלך ובריאות ילדך, תינוקות יונקים חולים פחות ולכן האימהות נעדרות פחות מהעבודה.

בנוסף לסיכויים מופחתים להיעדרויות בגלל מחלה, עם היתרונות למעסיקים נמנים שימור עובדים מוגבר, עלויות מופחתות, שביעות רצון ומורל גבוה יותר אצל הצוות.

לקבל עזרה

אם את נתקלת בקושי להמשיך להניק ולחזור לעבודה, פני לקבלת עזרה.

אפשר לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא המשפחה או ליועצת הנקה. אחת ממתנדבות ליגה לה לצ’ה תוכל לעזור. התקשרי לקו התמיכה בטלפון 1599-525-821.

סביר להניח שתקבלי המון עצות שונות – הקשיבי לעצה מהאדם או הארגון שאת הכי סומכת עליו, והיצמדי אליה.

תוכלו לקרוא מידע חשוב נוסף בנייר העמדה של משרד הבריאות התומך בהנקה במסגרות עבודה ולימודים ובעלון לאם המיניקה לקראת החזרה לעבודה. ישנו גם עלון למעסיקים, אותו תוכלי לתת לבעל התפקיד הרלוונטי במקום העבודה שלך.

לנושאים אחרים בענייני הנקה, קראי את המאמרים טכניקות הצמדה לשד,  פטמות כואבות וזיהומים, כיצד להגביר את ייצור החלב ועודף חלב אם וגודש בשד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורות לאחר פרידה: למצוא את האיזון הנכון

הורות משותפת: עקרונות הבסיס

לא קל ליצור הסדרי הורות חדשים כשהיחסים מתפרקים, בעיקר אם נותרו ביניכם נושאים לא פתורים ורגשות עזים.לדוגמה, ייתכן ששניכם תרצו לבלות כמה שיותר זמן עם ילדכם, או שבן או בת הזוג לשעבר לא ירצו לפגוש את הילד. ייתכן שתרצו לחלק את זמנכם איתו שווה בשווה – אך זה לא תמיד אפשרי, ולא תמיד מהווה האפשרות הטובה ביותר עבורו.

ויש גם נושאים פרקטיים נוספים להביא בחשבון, כמו מקום המגורים של שניכם. ילדים מתמודדים עם המצב טוב יותר כשהוריהם גרים זה ליד זה, אך לא בכל המשפחות זה אפשרי.

יהיה הפתרון אשר יהיה, אתם ובן או בת הזוג לשעבר צריכים לקבל החלטות ברורות בנוגע לאופן ההורות על ילדכם כעת ובעתיד. מציאת הסדרי ההורות המשותפת הטובים ביותר תהיה קלה יותר אם שניכם תשמרו על ראש פתוח, ותנסו להיכנס לנעליו של הילד. זכרו שבניסיון לענות על הצרכים של ילדכם ושלכם כאחד, ייתכן שתצטרכו להתפשר פה ושם.

ליצור תוכנית הורות משותפת

תוכנית הורות משותפת היא דרך יעילה לקבוע את פרטי מערכת היחסים החדשה שלכם. כדי ליצור תוכנית כזו, תצטרכו לדון בזכויות ובחובות הנוגעות לילדכם, ולהחליט על דרך לפתרון מחלוקות. נסו להגיע לפתרון ביחד. אם אינכם מצליחים, בקשו עזרה ממומחה לפתרון מחלוקות במשפחה, מגשר או יועץ זוגי.

תוכנית הורות משותפת צריכה לכלול את הנושאים הבאים:

  • הסדרי ראייה מקובלים
  • השכלה
  • נושאים כלכליים
  • מענה על הצרכים הרפואיים של הילדים
  • חגים ואירועים מיוחדים
  • קווים מנחים לקבלת החלטות.

התוכנית צריכה לכלול גם הסדרי גיבוי למקרה שילדכם צריך להישאר בבית ואינו יכול ללכת לגן או לבית הספר. במקרה כזה, תצטרכו לדבר עם בן או בת הזוג לשעבר ולבדוק כיצד יוכלו לעזור. אפשר לדבר על כך פנים אל פנים, בטלפון או בדוא”ל.

אחרי שתסכמו את תוכנית ההורות המשותפת ותתחילו להוציא אותה לפועל, תצטרכו להחליט מה קורה אם אחד מכם צריך לשנות את התוכנית, או אם חל שינוי בנסיבות בעתיד.

טיפים להורות משותפת מוצלחת

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להצליח בהורות המשותפת עם בן או בת הזוג לשעבר.

נסו לשמור על גמישות

מעט גמישות מועילה לכולם. לדוגמה, אם בן או בת הזוג לשעבר מאחרים לפעמים לאיסוף, הכינו מראש תוכניות חלופיות. נסו לזכור שאם תתעצבנו משינוי כלשהו בקשת בני הזוג לשעבר, אתם עלולים להיתקל במצב מורכב בפעם הבאה שאתם תצטרכו לשנות משהו.

התוכניות שלכם יצטרכו להשתנות ולהתאים את עצמן כשילדכם יגדל, והצרכים והנסיבות שלו ישתנו – לדוגמה, כשייכנס לבית הספר או ילך לחוג חדש.

נסו לקבל את סגנונות ההורות השונים

סגנון ההורות של בן או בת הזוג לשעבר עשוי להשתנות כשאינכם שם. ייתכן שייקח לכם זמן להתרגל לכך, ובעיקר אם לבני הזוג לשעבר יש ערכים או אמונות שונים.

נסו להבין אם אינכם מחבבים את סגנון ההורות שלהם בגלל ההעדפות האישיות שלכם, או בגלל דרישות חיוניות רציניות. לדוגמה:

  • העדפה: “אני לא אוהבת שהבת שלנו אוכלת כל כך הרבה סוכריות בבית של אבא שלה”.
  • דרישה חיונית: “הילדה שלנו אינה מקבלת את הטיפול הרפואי שהיא זקוקה לו”.

אם אינכם אוהבים משהו בגלל העדפה אישית, אולי תוכלו לוותר ולהתרכז בדברים שמשפיעים על בריאותו ובטיחותו של הילד. כל עוד ילדכם מוגן ובטוח, גישות וסגנונות ההורות השונים דווקא יעזרו לו ללמוד שבכל מצב פועלים כללים שונים.

עזרו לילדכם להתחבר להורה השני

אם זה לא מטריד או מעציב אתכם, אפשר להחזיק תמונה ממוסגרת של משפחתכם שכוללת גם את בן או בת הזוג לשעבר.

נסו לחשוב ולדבר באופן חיובי על מה שילדכם עושה בבית ההורה השני – למשל, “וואו, זה נראה כמו אוהל מעולה משמיכות. איזה סוף שבוע כיפי היה לך!”

עודדו את ילדכם לשלוח הודעה להורה האחר כשהוא איתכם, בעיקר אם הוא גר רחוק מכם. אפשר לשלוח ולקבל באופן קבוע דוא”ל, שיחות טלפון, הודעות סמס ומכתבים.

עדכנו את ההורה השני

ילדכם ירוויח מכך שההורה השני יידע מה מתרחש בחייו. אתם ובן או בת הזוג לשעבר יכולים לעדכן אחד את השני באמצעות יומן מקוון משותף שבו רשומים כל האירועים השבועיים של הילד, נוסף על אירועים מיוחדים.

צרו קשר עם צוות בית הספר וודאו שבן או בת הזוג לשעבר מקבלים גם הם את המידע מבית הספר.

תכננו מראש משימות, פעילויות ואירועים

אולי תרצו שבן או בת הזוג לשעבר יהיו מעורבים או ייקחו על עצמם אחריות למשימות שונות, כמו ביקורים אצל רופא הילדים או פגישות מטעם בית הספר. אם אתם ביחסים טובים, תכננו ללכת יחד לפעילויות כמו ימי הורים או מופעי בית ספר. אם אינכם יכולים ללכת יחד, תצטרכו לתכנן מי הולך לאיזה אירוע, או כיצד תתמודדו עם נוכחותו של האחר במקום.

תנו לבן או בת הזוג לשעבר זמן ללמוד את התפקיד

אם אתם אלה שהייתם אחראים לרוב הטיפול בילדכם לפני הפרידה, ייתכן שבני הזוג לשעבר יזדקקו לזמן מה כדי ללמוד את הצד הפרקטי של גידול הילדים. אל תתפתו לבקר אותם בתהליך, אלא הצביעו דווקא על הדברים החיוביים. זה עדיף לכולם.

היו מוכנים להופעתם של רגשות שליליים

כשילדכם נמצא עם ההורה האחר, אתם עשויים לחוש תחושת אובדן, בדידות ואכזבה. נסו להביט על הצד החיובי – למשל, הזמן שאתם מבלים בנפרד מילדכם מאפשר לכם לנוח, להירגע ולעבוד על מערכות יחסים חדשות, תחביבים או תחומי עניין משלכם.

תכנון מראש יעזור לכם להתמודד עם המצב כשילדכם אינו בבית. תוכלו לעשות פעילות גופנית, לפגוש חברים לארוחת ערב, לבקר את המשפחה או ללכת לסרט.

אם אפשר, הסכימו מראש איזה סוג של קשר תיצרו עם ילדכם בזמן שהוא אצל ההורה האחר: לדבר בקצרה בטלפון, לשלוח דוא”ל או הודעות סמס. חייכו כשילדכם עובר לבית ההורה השני, גם אם זה קשה. זה יקל עליו מאוד.

איך להתמודד עם אירועים מיוחדים

לפעמים, האירועים הכי גדולים של השנה – כמו חגים או ימי הולדת – הם הקשים ביותר לתכנון הסדרי הורות משותפת שיתאימו לכולם. להורים פרודים רבים קשה מאוד להיות לבד, בלי הילדים, בימים חשובים.

יש הורים שמחלקים ביניהם את הימים האלה שווה בשווה. אחרים מעדיפים לעשות סבב שנתי, ולעשות רוטציה בין החגים. כמו כן, אפשר לחגוג לפני ואחרי המועד עצמו. נסו להמשיך מסורות שנהגתם לעשות ביחד, כמו לפתוח מתנות במיטה בבוקר יום ההולדת, או לחלוק קינוח מיוחד.

מומלץ לדבר עם ילדכם מראש על ההסדרים לקראת יום הולדתו או אירועים מיוחדים אחרים. אם אתם עומדים לקנות מתנה גדולה לאירוע מיוחד, ספרו לבן או בת הזוג לשעבר כדי להימנע מכפילויות.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אחים לילדים עם צרכים מיוחדים: אחריות, תפקידים וכללים

אחריות טיפולית

בחיי המשפחה, אך טבעי שהילדים עוזרים בטיפול באחיהם או באחיותיהם הקטנים. ילדים שיש להם אח או אחות עם צרכים מיוחדים ירגישו שהם עוזרים ושסומכים עליהם במיוחד כשמעודדים אותם לעזור בטיפול. עם זאת, כדאי לשים לב כמה אחריות ואיזה סוג של טיפול יוכל ילדכם לקחת על עצמו.

לחץ לשאת בתפקיד של מבוגר

כדאי לבדוק היטב אם ילדכם מרגיש לחץ לקחת על עצמו תפקיד הורי או תפקיד של מבוגר. לדוגמה, אתם עשויים לשים לב לכך שהוא מבטל הזדמנויות לצאת לבלות עם חבריו כדי שיוכל לשמור על אחיו שמתמודד עם צרכים מיוחדים.

אף שסביר להניח שהוא רוצה לעזור בטיפול באחיו, האחריות הרבה היא עבודה קשה, משעממת ומעצבנת לעיתים, ועם הזמן, היא עשויה להעיק על מערכת היחסים בין ילדיכם.

הבחנה בין תפקידי האחים לתפקידי ההורים

כשמדובר בטיפול בילד עם צרכים מיוחדים, כדאי להבהיר את ההבדלים בין תפקידי האחים וההורים.

תפקידם של האחים הוא לבלות זמן עם אחיהם או אחותם, ולעזור בדברים כמו להסיע את כיסא הגלגלים, להראות לאחיהם איך לצייר בעלי חיים או לקרוא להם סיפורים. ההורים עושים דברים כמו לעזור לילדים ללכת לשירותים, להחליף צינורות הזנה או להתמודד עם התקפי זעם. הם גם אלה שמקבלים את ההחלטות הגדולות, למשל, אם יש צורך ללכת לבית החולים במקרה חירום.

לחשוב על תחומי האחריות הטיפוליים

הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם כשאתם מנסים להחליט אילו תחומי אחריות טיפוליים יוכל ילדכם למלא:

  • נסו לתת לו לבחור כמה עזרה הוא רוצה לתת לאחיו. לדוגמה, “נעם, חשבתי שאולי תוכל לשבת עם סופי כשהיא עושה מתיחות. תוכל לעשות את זה?”
  • בדקו אם ילדכם גדול דיו כדי לקחת את האחריות הזו על עצמו. יש תחומי אחריות, כמו משימות שקשורות לטיפול אישי או לפיקוח על האח, שעשויות שלא להתאים לו.
  • חשבו באיזו תדירות יעזור ילדכם ולמשך כמה זמן. נסו לתעד את מהלך השבוע כדי לבדוק זאת במדויק.
  • כשאתם מבקשים ממנו עזרה נוספת, חשבו מה עוד מתרחש בחייו. למשל, האם הוא לומד למבחנים? האם הוא רוצה לבלות עם החברים?

תפקידים ומשימות משפחתיים

מומלץ לוודא שלכל אחד מבני המשפחה יש תפקיד במטלות המשפחתיות – גם לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לילדים עם התפתחות תקינה. מתן תפקיד לכל אחד מעביר מסר רב עוצמה הנוגע להגינות לכל הילדים, עוזר לבנות מערכות יחסים בין האחים, וגם תורם לטיפול במטלות הבית!

הדבר החשוב ביותר הוא לבחור מטלות שמתאימות לגיל ולמיומנויות של כל הילדים, ולוודא שכל אחד עושה משהו.

כללים משפחתיים

כללים ותוצאות עקביים לכל ילדיכם מעבירים להם את המסר שכולם במשפחה חשובים ושווים. לדוגמה, אם יש לכם כלל משפחתי שלפיו כולם מדברים יפה זה לזה, ילד עם צרכים מיוחדים צריך לעמוד בו בדיוק כמו אחיו. אם להפרת הכלל יש תוצאה – למשל, להגיד סליחה, או לעזוב את הטלפון הסלולרי או הטאבלט לעשר דקות – התוצאה חלה על כולם בלי יוצא מן הכלל.

כדאי גם לשבח את ילדיכם על הדברים הטובים שהם עושים, וכך להגביר את הסיכוי לכך שיתנהגו בדרך זו בעתיד. לדוגמה, “מאוד שמחתי שפינית את השולחן כשביקשתי. תודה רבה!”

לטפל בעצמכם

אחת הדרכים הטובות ביותר לדאוג ולתמוך בילדיכם היא לטפל בעצמכם. שמרו על כושר, בריאות טובה ועשו דברים שגורמים לכם אושר כדי שתוכלו לטפל היטב באחרים. קשה יותר לטפל בילדים ולעזור להם לטפל זה בזה כשאתם לחוצים, מתוחים ומוצפים.

אם אתם חשים שאתם נאבקים, בקשו עזרה מרופא הילדים, רופא המשפחה או מומחה אחר. קבלת עזרה חשובה לרווחתכם ויכולה להועיל לכולם במשפחה.

מחשבה על העתיד

הורים רבים לילדים עם צרכים מיוחדים עסוקים בשאלת העומס על האחים, שייגרם לאור הטיפול באח עם צרכים מיוחדים לאחר שההורים כבר לא יהיו בין החיים. זוהי שאלה כבדת משקל, בעלת משמעותיות אדירות עבור כל בני המשפחה. החשש הוא לגיטימי ומוצדק. אם אתם עסוקים בכך, היוועצו באנשי המקצוע הרלוונטיים- עובדת סוציאלית, עורכ/ת דין ושאר אנשי המקצוע המעורבים בטיפול בילדכם, על מנת שיסייעו לכם להסדיר את הדברים באופן הטוב ביותר.

היכן לקבל עזרה

אף שאחים לילדים עם צרכים מיוחדים מסתגלים בדרך כלל היטב למצבם, כל ילד מיוחד במינו. יש ילדים שיתקשו יותר מאחרים ויזדקקו לעזרה נוספת.

כהורים, אתם יודעים הכי טוב אם ילדכם זקוק לתוספת תמיכה. מומלץ לפנות לקבלת עזרה אם אתם מבחינים שילדכם שהתפתחותו תקינה מפגין סימני מתח, למשל קושי לישון, שינויים בתזונה, התפרצויות רגשיות או הימנעות מחברים או מפעילויות.

בתור התחלה, פנו לרופא הילדים או למומחה שמטפל בכם ובמשפחתכם. אפשרות נוספת היא לפנות לטיפול משותף לכם ולילדכם אצל פסיכולוג או יועץ.

כמו כן, תוכלו להצטרף לקבוצת תמיכה לאחים של ילדים עם צרכים מיוחדים, שתעזור להם להתמודד ותאפשר להם לפגוש ילדים נוספים שנסיבות חייהם דומות. קבוצה כזו קיימת למשל בעמותת אלו”ט.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

היגיינה לבני נוער

לעזור לבני נוער לבנות הרגלי היגיינה אישית

כשילדכם היה צעיר, לימדתם אותו את הבסיס להיגיינה טובה – לרחוץ ידיים, לכסות את הפה בזמן התעטשות ולהתקלח מדי יום. בהתחלה הייתם צריכים לעזור לו לצחצח שיניים ולעשות דברים נוספים.

בגיל ההתבגרות אתם ממשיכים לבנות את הרגלי ההיגיינה האישית על אותו בסיס. כעת, כשגופו של ילדכם משתנה, גם ההיגיינה האישית שלו צריכה להשתנות, ובדיוק כמו פעם, תצטרכו לעזור לו להתחיל.

הרגלי היגיינה טובים בילדות הם בסיס נהדר להיגיינה טובה בשנות ההתבגרות. תקשורת טובה ופתוחה ביניכם לבין ילדכם תעזור לכם לדבר איתו על נושאי היגיינה אישית כשיגיע הזמן.

מדוע חשוב לשמור על היגיינה אישית

שמירה על ניקיון היא חלק חשוב משמירה על הבריאות. לדוגמה, הפעולה הפשוטה של רחיצת הידיים לפני האוכל ואחרי השירותים הוכחה ככלי יעיל במלחמה נגד חיידקים ובמניעת מחלות.

שמירה על ניקיון ועל הופעה נקייה היא גם חלק חשוב בביטחון העצמי אצל בני נוער. אם גופו ופיו של ילדכם מריחים טוב, בגדיו נקיים והוא מבין ומשתמש בהרגלי היגיינה אישית בסיסיים, הוא יתקבל בצורה טובה יותר בחברת אנשים אחרים.

כיצד לעזור לילדכם לפתח הרגלי ההיגיינה האישית

חלק מתפקידכם הוא לוודא שילדכם יודע שגופו וצורכי ההיגיינה שלו עומדים להשתנות, ולעזור לו להתכונן לשינויים. עדיף להתחיל לדבר על זה מוקדם ככל האפשר – לפני שילדכם נכנס להתבגרות המינית.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את הרגלי ההיגיינה שלכם. אם הוא יראה אתכם מתקלחים, מצחצחים שיניים ורוחצים ידיים בקביעות, הוא ילמד ויפנים שהרגלים אלה חשובים לחיים.

הסבירו לילדכם שהשמירה על גוף נקי – ובעיקר הידיים – עוזרת לו לשמור על בריאותו. כדי להדגים לו מה חיידקים עלולים לעשות, תוכלו להזכיר לו את מקרה השפעת או קלקול הקיבה האחרון שחווה.

ריח גוף

כשהילדים נכנסים לגיל ההתבגרות המינית, בלוטות הזיעה בבתי השחי ובמפשעות מתחילות להתפתח. חיידקים שחיים על העור ניזונים מהזיעה שנוצרת מהבלוטות, ולכן למתבגרים – וגם למבוגרים! – יש לפעמים “ריח של זיעה”. החיידקים ניזונים מזיעה גם בחלקים אחרים של הגוף, מה שעלול להוביל לריח גוף לא נעים.

כדי לצמצם את הצטברות החיידקים ולהימנע מריח גוף לא נעים, מומלץ להתקלח ולהחליף בגדים בתדירות גבוהה, ובעיקר אחרי פעילות גופנית. חשוב במיוחד להחליף בגדים תחתונים ובגדים אחרים שצמודים לעור. על הבגדים מצטברים חומרים שהחיידקים אוהבים לאכול, למשל תאי עור מתים, זיעה ונוזלי גוף, שגורמים להם להסריח.

תחילת ההתבגרות המינית היא זמן מצוין להציג לילדכם את הדאודורנט. עודדו אותו להשתמש בדאודורנט ואפשרו לו לבחור אותו בעצמו.

בני נוער באמת זקוקים לזמן נוסף באמבטיה! כשהם לומדים להתגלח או להתמודד עם הווסת, פעילויות ההיגיינה שלהם מתארכות מעט. היו סבלניים ותנו לילדכם פרטיות.

כפות רגליים מסריחות

כפות רגליים ונעליים מסריחות עשויות להוות בעיה לילדכם, בין אם הוא חובב פעילות גופנית ובין אם לא. אפשר להימנע מכך באמצעות מתן תשומת לב מיוחדת לרגליים בזמן המקלחת, וייבוש מוחלט של כפות הרגליים לפני שנועלים נעליים. כדאי לעודד אותו להחליף זוגות נעליים מדי פעם וללבוש גרבי כותנה במקום גרביים מסיבים סינתטיים.

היגיינת הפה

היגיינת שיניים ופה טובה חשובה כעת בדיוק כפי שהייתה כשילדכם היה קטן, ותצטרכו להמשיך ולקבוע לו תורים קבועים אצל רופא השיניים. לצחצח שיניים פעמיים ביום, להשתמש בחוט דנטלי וללכת לרופא השיניים באופן קבוע – כל אלה הן פעולות חיוניות שיעזרו לילדכם להימנע מריח פה לא נעים, בעיות חניכיים ועששת.

בגיל ההתבגרות, השינויים ההורמונאליים שילדכם עובר מציבים אותו בסיכון מוגבר לעששת. כמו כן, ישנה חשיבות גדולה בטיפולי יישור שיניים לבריאות הפה של ילדכם. למידע נוסף קראו על טיפולי שיניים למתבגרים צעירים ועל טיפולי שיניים לבני נוער.

היגיינה אישית לבנות

אף שכל בני הנוער מתמודדים עם ענייני היגיינה דומים, בנות צריכות לשים לב במיוחד לתקופת הווסת. כדאי לדבר עם בתכם על תדירות החלפת התחבושת או הטמפון, וכיצד לזרוק אותה באופן היגייני.

היגיינה אישית לבנים

בנים זקוקים לעצה בנושאי גילוח (כיצד ומתי), טיפול במפשעה ונוזלי גוף. לדוגמה, כדאי לדבר עם בנכם על חלומות רטובים וכיצד לנקות את המיטה אחריהם.

היגיינה אישית למתבגרים עם צרכים מיוחדים

אנשים צעירים עם צרכים מיוחדים זקוקים בדרך כלל לתמיכה רבה יותר בכל הקשור להיגיינה אישית. כשאתם חושבים כיצד לדבר על היגיינה עם ילדכם בעל הצרכים המיוחדים, חשבו על יכולת הלמידה ועל סגנון הלמידה שלו. האם יעדיף ללמוד באמצעות הקשבה, התבוננות או עשייה?

כדאי לשקול לפרק את המשימות שקשורות להיגיינה – כמו מקלחת, גילוח, שימוש בדאודורנט וצחצוח שיניים – לפעולות קטנות יותר, שיקלו עליו ללמוד.

אם ילדכם רגיל לעשות את אותם דברים מדי יום, ההיגיינה יכולה להיכנס כחלק נורמלי וצפוי בשגרה. מומלץ לכתוב לוח זמנים יומי כדי לעזור לו לזכור מה לעשות.

אם אתם מתקשים לדבר עם ילדכם על התבגרות מינית או וסת, קבעו פגישה עם רופא המשפחה/הילדים או עם היועצת בבית הספר. התחילו מוקדם – לפני תחילת ההתבגרות המינית.

המשיכו לחזק את המסרים הנוגעים להיגיינה אישית, רוב הילדים יקלטו אותם בשלב זה או אחר. שבחו את ילדכם ועודדו אותו בכל הזדמנות על כך שהוא שומר על היגיינה נאותה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

חברים שליליים (Frenemies) וחברויות רעילות

הידעתם?

  • לבנות יש בדרך כלל חברה טובה אחת או שתיים, והחברות ביניהן מתבססת על אמפתיה, חשיפה אישית, תמיכה ועידוד.
  • בנים נוטים להסתובב בקבוצות גדולות יותר של חברים, שמספקות להם חֶברה ותחרות.
  • משמעותם של ההבדלים האלה היא שבנים ובנות נוטים להיות מוטרדים מדברים אחרים. לדוגמה, בנים נוטים להיכנס לעימותים שמבוססים על תחרות, בעוד שבנות נוטות להשוות עצמן אחת לשנייה- מה שעלול ליצור תחושות אצלן לא נעימות.

חברים שליליים וחברויות רעילות: מה צריך לדעת

חברויות בין בני נוער עלולות לפעמים להפוך ל”רעילות”. חברויות רעילות יכולות להתפתח גם כאשר ילדכם מסתובב עם חברים שליליים – בני נוער שמתייחסים אליו ברשעות. במקום לגרום לילדכם להרגיש טוב, שייך ואהוב, חברויות רעילות גורמות לילדכם להרגיש רע כלפי עצמו וכלפי אחרים. לעתים קרובות מתאפיינות מערכות היחסים האלה בצורות שונות של השפלות, מניפולציות, החרגות והתנהגויות מכאיבות אחרות, חלקן עשויות להיות אולי מעודנות יותר או מוסוות.

חברויות בין בני נוער שמתאפיינות ברגשות חיוביים, מקבלים ותומכים הן חלק חשוב במסעו של ילדכם לקראת הבגרות. הן עוזרות לו ללמוד מיומנויות חברתיות ורגשיות חשובות, למשל, כיצד להיות רגיש למחשבות, לרגשות ולרווחתם של אנשים אחרים.

לעזור לילדכם להימנע מחברים שליליים ומחברויות רעילות

כדי לעזור לילדכם להימנע מחברויות רעילות, חשבו יחד איתו מהי ההגדרה של חברים “טובים” – חברים שדואגים זה לזה, שאכפת להם ממנו, שמשתפים אותו בפעילויות שונות ומתייחסים אליו בכבוד. הגדרה ראשונית זו תעזור לו להבין אילו אנשים טובים עבורו ועם מי כדאי לו להסתובב. כדאי לנסות ליצור שיחה קלילה בנושא, בה ילדכם ירגיש בנוח לשתף אתכם.

אם חשבתם על חברים מסוימים שיכולים להיות טובים לילדכם, נסו ליצור כמה שיותר הזדמנויות שבהן יוכלו להיפגש. לדוגמה, עודדו אותו להשתתף באותם חוגי ספורט, תחביבים או פעילויות כמותם.

עודדו את ילדכם לתחזק מגוון רחב של חברים מכמה שיותר מקומות, כמו בית הספר, חוגי ספורט או תנועות נוער, חברי משפחה ושכנים. כך, במקרה שאחת החברויות תיפגע, יהיו לו עוד חברים להישען עליהם. במידה וילדכם שיתף אתכם בריב או ויכוח שהיה לו עם חבר, תוכלו להסביר שקשרים נוטים להשתנות רבות לאורך הזמן, וכי ריב אחד אינו מסמל את סוף החברות ביניהם.

הכירו את החברים של ילדכם כדי לקבל הזדמנות לצפות עליהם בשקט בזמן אינטראקציה חברתית ולתפוס בזמן דברים שעלולים להוות בעיה. עודדו את ילדכם להזמין חברים הביתה ונסו לתת להם מרחב להסתובב בו.

דברו עם ילדכם ובדקו מה מצבו עם החברים שלו. הקשיבו לו, השתדלו לא ללחוץ והשתמשו בשאלות פתוחות. ערוצי תקשורת פתוחים יעלו את הסבירות שילדכם ירצה לדבר איתכם על בעיותיו. רצוי להעלות בשיחה את היסטוריית החברות שלכם ולשתף מהתנסותכם האישית, כדי לעזור לו לראות אפשרויות נוספות ולהרגיש שמבינים אותו. אמרו לילדכם שרבות מהחברויות בשנות ההתבגרות אינן נמשכות לנצח, וזה בסדר. הן נועדו לעזור לו להבין אילו ערכים ומאפיינים של החברות חשובים לו, ולפתח התנהגות חברתית נאותה ומיומנויות חברתיות.

ולבסוף, שמשו דוגמה והראו לו כיצד אתם יוצרים ומתחזקים מערכות יחסים חיוביות – עם החברים, בני הזוג והעמיתים בעבודה. ילדכם לומד מהתבוננות במערכות יחסים שכוללות כבוד הדדי, אמפתיה ודרכים חיוביות לפתרון עימותים. כדאי גם לשתף בקונפליקטים חברתיים שאתם עצמכם חוויתם ובדרכים בהן פתרתם אותם.

ילד נינוח ובטוח בעצמו צפוי פחות לסבול מהתנהגות גרועה מצד חברים שליליים. כדי לעזור לילדכם לחוש כך, עודדו אותו להתמקד בחוזקות שלו, ושבחו אותן בעצמכם. אפשר להציע לו להשתתף בפעילויות לבניית ההערכה העצמית והביטחון העצמי שלו.

לעזור לילדכם להתמודד עם חברים שליליים וחברויות רעילות

לפני שאתם מתערבים, מומלץ לתת לילדכם הזדמנות לפתור לבדו עניינים שונים שעולים עם חבריו כדי שיוכל ללמוד כישורי חיים חשובים כמו פתרון עימותים, אסרטיביות ופתרון בעיות. עם זאת, הנה כמה רעיונות למקרה שתצטרכו להתערב.

לשנות חברויות רעילות

אם ילדכם רוצה להמשיך בחברות, מצאו יחד דרכים לשנות אותה. לדוגמה, האם הוא יכול לזהות מה גורם לבעיות? יכול להיות שהחבר מעיר המון הערות שליליות על המראה של ילדכם, וממשיך בכך כיוון שילדכם אינו אומר לו בבירור שהוא לא אוהב לשמוע אותן. עודדו את ילדכם להגיד לחברו להפסיק. לפעמים, קצת אסרטיביות היא כל מה שדרוש כדי להפסיק את ההתנהגות הבלתי רצויה.

חברים שליליים מתנהגים לפעמים בדרכים כאלה כיוון שהם זוכים לתגובות טובות. השתמשו בצעדים לפתרון בעיות כדי להבין עם ילדכם מה חברו מקבל מההתנהגות השלילית. נסו להגיע לפתרון ביחד. תגובה מתחכמת, אסרטיביות או פשוט עזיבת המקום בלי להגיב יכולות לשנות את הדינמיקה.

לסיים חברויות רעילות

אם ילדכם מוכן לסיים את החברות, עליו להחליט כיצד לספר זאת לחברו. הוא יכול להגיד משהו כמו, “אני לא אוהב שאתה מרכל עליי מאחורי הגב. אם לא תפסיק, זה יגרום לי להתרחק ממך” או “זה לא נעים לי שאתה צוחק עלי, אני מבקש שתפסיק”.

היו מוכנים למריבה ולהשלכות שיגיעו בעקבות סיומה של החברות הרעילה. החבר השלילי עלול להתחיל להקשות על חיי ילדכם. שימו לב להטרדות ולמעשי בריונות – גם פנים מול פנים וגם באינטרנט או דרך הטלפון בקבוצות השונות. אם זה קורה, צרו קשר עם בית הספר של ילדכם למציאת פתרון, ודברו עם ילדכם. תמכו בו, הקשיבו למה שהוא מספר, נסו למצוא פתרונות והציעו לו ליצור קשר עם שירותי תמיכה וייעוץ במקרה הצורך.

למצוא חברים חדשים

יכול להיות שילדכם יצטרך למצוא חברים חדשים. זו עלולה להיות משימה מאיימת, אז הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם:

  • עודדו את ילדכם להכין רשימה של כל הילדים שאיתם יוכל להתחבר. לדוגמה, האם הוא יושב בהפסקה עם תלמידים מכיתות אחרות? האם יש לו חבר או שניים במעגל חברים אחר, כמו חוג ספורט או פעילות אחר הצהריים?
  • עודדו אותו לבדוק כיצד יוכל להיפגש יותר עם הילדים האלה – לשבת יחד לארוחת צהריים, לעשות שיעורי בית ביחד או לצאת לפעילויות חברתיות וספורטיביות.
  • חפשו אילו חוגים מציע בית הספר – למשל, חוג דרמה, קבוצת ספורט, מועדון שחמט ועוד – שבהם יוכל ילדכם למצוא ילדים עם תחומי עניין משותפים.
  • גם אתם יכולים לעודד יצירת חברויות חדשות: הקפיצו את ילדכם וחבריו לבית הספר, הזמינו חברים הביתה או הסיעו את ילדכם לפעילויות אחר הצהריים.

להתמודד עם התנהגות רעה שמגיעה מחברויות רעילות

יכול להיות שהתנהגותו של ילדכם מושפעת לרעה מהחברים השליליים או מחברויות רעילות. אם נראה לכם שצריך לטפל בכך, התמקדו באופן ההתנהגות של ילדכם ולא באישיות שלו או של חבריו.

לדוגמה, אפשר לומר, “בכל פעם שאתה מבלה עם עידן, אתה חוזר הביתה כועס ומוטרד”. משפט כזה מתמקד במה שצריך לשנות בחברות, והוא עדיף על פני “אני לא מבינה למה אתה בכלל מסתובב עם עידן”.

יכולות להיות גם חברויות רעילות “חיוביות” – החבר של ילדכם מתייחס אליו יפה ויש להם קשר חזק, אך הוא גורר אותו להתנהגות אנטי-סוציאלית כמו גניבה או שתיית אלכוהול.

כדי להתמודד עם זה, אפשר לומר, “כשאת מסתובבת עם גלית את נכנסת לצרות. אם תמשיכו לגנוב, עלולים לעצור אתכן”. משפט כזה מתמקד בהשלכות של ההתנהגות השלילית, מאפשר לילדכם לשנות אותה ועדיף על פני “אני לא מבינה למה את בכלל מסתובבת עם גלית”.

מה אסור לעשות

עדיף שלא להתעמת ישירות עם הצעירים שמעורבים בהתנהגות השלילית, או להתקשר להוריהם. פעולה שכזו עלולה להרע את המצב לילדכם. אבל במקרים מסוימים – למשל, כשיש סמים בסיפור – יתכן ותצטרכו להתקשר להורים או למבוגרים אחרים

עדיף שלא לאסור על ילדכם להיפגש עם החברים או לבקר אותם בפניו, כיוון שלפעולה זו עלול להיות אפקט הופכי – ילדכם ירגיש יותר קרוב ומחובר לאותם חברים.

אם אתם חוששים מהשפעתם של החברים על התנהגותו של ילדכם, זכרו שאתם אלה שמשפיעים על קבלת ההחלטות של ילדכם לטווח ארוך, כמו בחירת מקצוע לחיים, ערכים וערכי מוסר. סביר להניח שחבריו ישפיעו על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין.

בעיות ופרידות במערכות יחסים עם חברים עלולות לעתים להוביל למעשי בריונות. לעתים קשה לאתר בריונות בגיל ההתבגרות או בריונות ברשת בתוך קבוצות חברתיות, ולכן כדאי לחפש היטב את הסימנים המסגירים אחרי שחברות רעילה באה לסיומה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים לבני נוער עם מחלות כרוניות

הידעתם?

  • אחד מכל 15 צעירים סובל ממחלה כרונית משמעותית או מנכות גופנית שדורשת תמיכה וטיפול רפואי קבועים.
  • בני נוער עם מחלה כרונית שנהנים מתמיכה משפחתית חזקה ומאורגנת, מצליחים להסתגל היטב למצבם, ובריאותם הנפשית טובה יותר.

בני נוער עם מחלות כרוניות

ילד מתבגר שחי עם מחלה כרונית מתמודד עם אתגרים שבני נוער אחרים אינם נתקלים בהם בדרך כלל. האתגרים האלה כוללים ביקורים רבים אצל הרופא או בבתי חולים, טיפולים רפואיים שדורשים זמן, טיפול תרופתי, פספוסי מפגשים חברתיים, תחושת בידוד וצורך לתכנן כל ביקור וביקור אצל חברים.

מחלה כרונית עשויה להשפיע לפעמים גם על ההתבגרות המינית. לדוגמה, מצבים בריאותיים שמשפיעים על התזונה או על הגדילה עשויים לעכב את תחילת ההתבגרות המינית, וחלק מהפרעות ההתפתחות הנוירולוגיות עלולות דווקא להקדים אותה.

מצבו של ילדכם משפיע גם על האופן שבו הוא מרגיש כלפי גופו, או כיצד הוא שולט בתחושותיו, וכמובן גם על רגשותיו. יכול להיות שהוא נבוך לספר לחבריו על המחלה או על הטיפולים, וחושש שיציקו או ילעגו לו. ייתכן שקשה לו להכיר חברים או לשמור על קשר, בעיקר אם המחלה שלו גורמת לו להיעדר הרבה מבית הספר.

אל תופתעו אם ילדכם כועס או מעמיד פנים שאינו חולה. זה נפוץ למדי. חלק מבני הנוער עשויים שלא לשתף פעולה עם הטיפולים שהם מקבלים – למשל, לא לקחת תרופות, לזלול עוגה שלמה אם יש להם סוכרת, או לעשן עם אסתמה.

אם המחלה של ילדכם רק אובחנה, ההסתגלות אליה עלולה להיות קשה למדי. ואם ילדכם סובל ממנה כבר זמן רב, שנות ההתבגרות מביאות עמן אתגרים נוספים.

לעזור לבני נוער עם מחלות כרוניות להיות “סתם מתבגרים”

כהורים, עליכם למלא תפקיד חשוב מאוד ולעזור לילדכם להיות “סתם מתבגר” למרות המחלה הכרונית. כשבני נוער עם מחלות כרוניות זוכים להיות “סתם מתבגרים”, הם מרגישים תחושה אמיתית של הישגיות ועצמאות. אפשר להשיג זאת באמצעות דברים פשוטים כמו להתלבש לבד – בעיקר אם ילדכם יכול לבחור בגדים שמתאימים לאישיות שלו במקום למחלתו.

לא תמיד יהיה קל לעזור לילדכם למצוא את תחושת העצמאות הזו, בעיקר אם אתם רגילים לטפל בו כשהוא חולה, לקחת אותו לבית החולים או לנהל את הטיפול התרופתי שלו. קשה לשחרר ולתת לו להסתכן ולבחון את יכולותיו, אך אלה צעדים ראשונים שיעזרו לכם להבין עם כמה עצמאות הוא יוכל להתמודד.אפשר לנסות:

  • לתת לילדכם לקחת סיכונים מחושבים ולחוות אכזבות – לדוגמה, לתת לו לארגן יציאה עם חברים בעצמו
  • למצוא דרכים שבהן ישתלב בעבודות הבית לצד אחיו ואחיותיו – למשל, אם הוא לא יכול לשאוב אבק או לתלות כביסה בגלל מגבלה גופנית, אולי יוכל לקפל כביסה, למיין ולערוך רשימות
  • לתת לו לצאת לטיול מטעם בית הספר, או להישאר לישון בבית של חבר
  • ליידע אותו שאתם מצפים ממנו להתנהגות בוגרת ומכבדת – להגיד, למשל, “במשפחה שלנו מדברים בצורה מכובדת. אנחנו לא קוראים לאף אחד בשמות”.

עישון, שתייה ובריאות מינית

כשילדכם יתבגר, אנשי המקצוע שמטפלים בו יצטרכו לדבר איתו על האופן שבו דברים כמו בריאות מינית, עישון, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים ישפיעו על מצבו.

כדאי שתקיימו גם אתם שיחה על הנושאים הקשים, כדי להדריך אותו וללמד אותו לקבל החלטות נבונות ואחראיות. אם אינכם בטוחים כיצד שתיית אלכוהול, שימוש בסמים ועישון ישפיעו על ילדכם, בדקו עם מומחים למצבו.

לעזור לבני נוער להתמודד עם מחלות כרוניות

מתבגרים רבים שחיים עם מחלות כרוניות רוצים להתמודד עם מצבם בעצמם, וזה סימן חיובי. כמות האחריות שתעבירו לילדכם תלויה במצבו ובצרכיו. הנה כמה רעיונות לבניית העצמאות של ילדכם מבחינה בריאותית.

נסיעות מבחן

אפשר לקבוע מראש כמה “נסיעות מבחן”, כדי לראות אם ילדכם זוכר לקחת את התרופות שלו או ללכת לתורים אצל הרופא לבדו. בתור התחלה, כדאי לוודא שהוא יודע לזהות את הסימנים המוקדמים לכך שהמצב לא טוב כל כך, וכיצד להגיב במהירות במקרה הצורך.

מפגשים חברתיים

עזרו לילדכם להתמודד עם מפגשים חברתיים למרות המחלה, וחשבו על כמה נושאים פרקטיים מראש. הכינו ביחד מראש תוכנית להתמודדות עם דברים שונים, למשל איך להסתובב עם כיסא הגלגלים, להזריק תרופה, לרוקן שקית קולוסטומיה או שקית שתן, לבדוק את רמת הסוכר בדם וכן הלאה.

מומלץ להכין תוכנית גיבוי למקרה שהמצב משתבש – להכין כסף מיוחד למונית או לוודא שלחברים יש מספרי חירום לשעת צרה.

שגרות ולוחות זמנים

הכינו מראש שגרות, לוחות זמנים ותזכורות לנטילת תרופות ולתורים אצל רופא, כדי שילדכם לא יצטרך שתזכירו לו. אפשר להשתמש ביומן או ביישומון בטלפון הנייד.

כללים וסיכונים

כללים חשובים לכל בני הנוער, ובעיקר כללים שנוגעים ללקיחת סיכונים, להתנהגות בטוחה ולתקשורת. דברו עם ילדכם על ניטור התרופות והתסמינים, או מה עלול לקרות אם ישלב את התרופות עם שתיית אלכוהול.

חברים

כדאי שילדכם יסביר את מצבו לחבריו ולבני משפחותיהם, כדי שיידעו כיצד לתמוך בו בעת הצורך. כמו כן, כדאי שיהיו להם מספרי החירום ויידעו מה לעשות אם ילדכם מקבל התקף או נהיה חולה לפתע.

עקומת הלמידה

ככל שילדכם יקבל על עצמו אחריות ועצמאות רבות יותר, הוא עשוי להיתקל במקרים שבהם הדברים ישתבשו והוא ימצא את עצמו בבית החולים עם סיבוכים רפואיים. אף שמקרה כזה עלול לגרום לו ולכם לחוש חרדה, זהו חלק מתהליך הלמידה שבו הוא מבין כיצד להתמודד עם מצבו בעצמו.

אם קשה לכם לשחרר, כדאי לקבל עזרה מאיש מקצוע המתמחה בבני נוער, כגון פסיכולוג או עובד סוציאלי. הם יוכלו לעזור לכם להבין כיצד לתמוך בילדכם בלי לפגוע בביטחון העצמי שלו.

לדבר בשמם של בני נוער עם מחלות כרוניות

במהלך שנות ההתבגרות, ובהתאם למצבו של ילדכם, הוא יתחיל לבקר את הרופא ואצל צוות הרפואי לבדו. בסופו של דבר, הוא יעבור למערכת הבריאות למבוגרים. כמו כן, הוא יכול להתחיל לבחור מקצועות מוגברים בבית הספר, לחשוב על שירותו הצבאי או על התנדבות, לחפש אוניברסיטאות או לחפש עבודה במשרה חלקית.

בתקופה זו עליכם עדיין לדבר בשמו של ילדכם, להדריך אותו בנבכי עולם הבריאות למבוגרים ולתמוך בו בהתמודדות עם בית הספר ועם החיים החברתיים המשתנים.

כדאי לחפש דוגמאות לחיקוי לילדכם, ולעזור לו לדבר עם אנשים מבוגרים יותר שמתמודדים עם מחלות כרוניות דומות. קבוצות תמיכה פנים אל פנים או קבוצות באינטרנט של צעירים עם אותה מחלה יעזרו לילדכם להפיג מעט את תחושת הבדידות או השוני.

יכול להיות שתרגישו שתפקידכם משתנה, ואתם מפסיקים להיות המטפל העיקרי שלו והופכים להיות התומכים העיקריים ומאמני החיים של ילדכם. כחלק מתפקיד זה, הסבירו לו כיצד:

  • להבין את זכויותיו וחובותיו כצרכן של מערכת הבריאות
  • להתמודד היטב עם לחץ
  • להיות אסרטיבי ולדבר על דברים שמטרידים אותו
  • לשמור דיווחים והערות מתורים רפואיים שבהם ביקר
  • להבין מי הם נותני השירותים השונים שמעורבים בטיפול בו ולדבר עם כל אחד מהם – למשל, לוודא שהצוות העיקרי בבית הספר התיכון שלו או במוסד להשכלה גבוהה מבין את מצבו הרפואי ואת משטר הטיפול שלו, או לוודא שמתייעצים עם המומחה שמטפל בו במקרה שיתאשפז במיון.

לתאם את הטיפול בילדכם

ייתכן שתצטרכו להמשיך ולתאם את הטיפולים הרפואיים של ילדכם עד שייקח עליהם אחריות מלאה, במידת האפשר. לעתים קרובות, תיאום הטיפול כולל תיווך בין הארגונים החינוכיים ובין מומחי הבריאות השונים שמטפלים בילדכם. שמרו רשימה מעודכנת של מספרי טלפון וכתובות דוא”ל של כל המומחים, ושתפו איתו את הרשימה.

יש הורים שמשתמשים ביומן מיוחד שכולל חלק לכתיבת הערות וכיסים לשמירת כרטיסים, עלונים ודיווחים. הורים אחרים משתמשים ביישומונים לסמארטפון שמאפשרים להם לצלם הוראות, לתעד מידע טיפולי ולקבוע תזכורות ביומן.

התיק הרפואי הממוחשב של ילדכם הוא סיכום אישי, מבוקר ומוגן של כל המידע הרפואי שלו באינטרנט. ודאו שיש לכם שם משתמש וסיסמה, ושילדכם יודע כיצד להיכנס למערכת ולהשתמש בה.

לקבל עזרה

אם אתם מודאגים שילדכם המתבגר אינו מתמודד היטב עם מצבו, או ששמתם לב שהוא כועס, מדוכא או מכחיש לגמרי את המצב, כדאי לקבל תמיכה ממומחי בריאות למתבגרים.

צוותים רב מערכתיים של רופאים בעלי הכשרה ייעודית, פסיכולוגים, אחיות, מרפאים בעיסוק ועובדים סוציאליים יוכלו לעזור למשפחתכם בתמיכה בילדכם. רופא המשפחה יוכל לתת לכם הפניה לשירותים אלה.

אל תשכחו לטפל בעצמכם. עצם היותכם הורים למתבגר עם בעיה כרונית עשוי לעורר דאגה רבה לבריאותו, להשתלבותו בחרה או לעתיד שלו. דאגה כזו שאינה מטופלת עלולה להשפיע על מערכת היחסים ביניכם.

אם תמלאו היטב את הצרכים שלכם, תוכלו למלא טוב יותר את צורכי המשפחה. אם אתם מודאגים או לחוצים, דברו עם מישהו שיעזור לכם להתמודד עם רגשות שליליים ולהימנע מהחמרת הבעיות. אם המצב נהיה רציני, היפגשו עם רופא המשפחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

היעדרות מהלימודים וסרבנות בית ספר

הידעתם?

סרבנות בית ספר מתרחשת בקרב 1%-5% מהתלמידים בלבד מדי שנה. זוהי הסיבה הנדירה ביותר לאי הגעה לבית הספר.

מהן היעדרות בהסכמת ההורים, היעדרות מהלימודים וסרבנות בית ספר?

כל ילד לא מגיע לבית ספר מדי פעם, אך יש ילדים שנוהגים לפספס יותר ימי לימודים מאחרים. היעדרויות רבות מהלימודים עלולות להקשות על חברויות ומילוי חובות שיעורי הבית.

כחלק מחוק לימוד חובה, כל הילדים בישראל חייבים להיות במסגרת חינוכית עד סיום כיתה י”ב. מסגרת חינוכית אינה חייבת להיות בית ספר ציבורי או פרטי, אלא יכולה להיות גם חינוך ביתי, באישור משרד החינוך.

היעדרויות מבית הספר

היעדרויות חוזרות מבית הספר עשויות להפוך לדפוס קבוע ומתמשך של אי הגעה לבית הספר. היעדרויות אלו עשויות להתרחש  בידיעתו ובהסכמתו של אחד ההורים. במקרים כאלו  התלמידים מבלים לרוב את זמנם בבית. ישנם כמה גורמים משפחתיים, בית ספריים ואישיים שאחראים לכך, ובהם:

  • היעדר תמיכה משפחתית, עידוד וארגון מצד המשפחה
  • עוני במשפחה שגורם לבעיות ברכישת מזון, תלבושת אחידה וספרים לבית הספר, או בהגעה לבית הספר
  • עבודה או מחויבויות משפחתיות, כגון הצורך לטפל בקרובי משפחה
  • חוויות שליליות בבית הספר, כגון בריונות או כישלון בלמידה
  • הצורך להשלים שיעורי בית או משימות שניתנו בכיתה
  • מחלה.

היעדרות ללא ידיעת ההורים

כאשר תלמידים נעדרים מבית הספר ללא ידיעתם או הסכמתם של ההורים, ההיעדרות נקראת גם “השתמטות” או “הברזה”. תלמידים שמשתמטים כך מהלימודים נוטים להסתיר זאת מהוריהם, או לעשות זאת בניגוד לרצונם.

ילד שנעדר ללא הסכמת ההורים עשוי להתנהג כאילו הוא עדיין הולך לבית הספר. הוא ייצא מהבית ויחזור בשעה הרגילה – יכול להיות שאפילו יגיע לבית הספר לחלק מהזמן – אך יפספס שיעורים מסוימים ולפעמים אפילו ימי לימודים שלמים.

סרבנות בית ספר

סרבנות בית ספר היא מה שקורה כשהתלמיד מסרב ללכת לבית הספר. זוהי בעיה רגשית חמורה יותר, הנגרמת מפחד להגיע לבית הספר או חרדה מפני היציאה מהבית, ושונה מהיעדרות.

כחלק מהתסמינים, ילדכם עשוי לבכות, להיכנס לחרדה, לחוות התקף זעם ותוקפנות או לאיים בפגיעה עצמית.

מחקרים מעריכים כי 1%-5% מהילדים בגיל בית הספר סובלים מסרבנות, והמושפעים ביותר מהתופעה הם בני 6-5 ובני 11-10. חלק מהתלמידים שסובלים מסרבנות בית ספר מתמודדים גם עם דיכאון או הפרעות חרדה. במקרים בהם אינכם מצליחים להתמודד עם סרבנות בית הספר בעצמכם, יש לפנות לעזרה מקצועית. פנו לרופא הילדים שלכם או ליועצת בית הספר על מנת שיפנו אתכם למקום הנכון.

מדוע צעירים נעדרים או מסרבים ללכת לבית הספר?

סרבנות בית ספר מתרחשת בדרך כלל בתקופה של שינויים גדולים בחיי הילד, כגון מעבר כיתה, מעבר בית ספר, חברים חדשים, כניסה לחטיבת הביניים או בעיות בבית הספר. יכול להיות שילדכם חווה חרדה בגלל נסיבות משפחתיות – לדוגמה, תקופת מחלה או לחץ במשפחה – ולכן הוא רוצה להישאר בבית.

כל שינוי בגורמים אישיים, בית ספריים או משפחתיים בחייו של ילדכם – או כמה דברים שמתרחשים במקביל – עלול להיות מטריד כל כך עד שהוא עשוי להתנתק מבית הספר או לפחד לצאת מהבית. אם הוא מרגיש כך, עולה הסבירות לכך שיסרב ללכת לבית הספר או ייעדר מהלימודים.

סימנים לכך שילדכם מפספס שיעורים

אנשים צעירים משתפרים בהסתרת דברים מהוריהם. אם אתם חוששים שילדכם אינו מגיע לבית הספר, בדקו אם הוא:

  • אינו עושה שיעורי בית
  • אינו מדבר על חברים או מורים
  • נמנע משיחות על בית הספר
  • אינו מדבר על דברים שעשה בבית הספר
  • משנה את שגרת ההתכוננות הרגילה לבית הספר.

צוות בית הספר אמור ליצור איתכם קשר אם ילדכם נעדר מהלימודים ללא הסבר. חשוב מאוד לזהות את הבעיות מוקדם ככל האפשר, לפני שהן נהיות כרוניות. ברגע שילדכם מתנתק מהלימודים, יהיה לו קשה מאוד לחזור ולהתחבר לתהליך הלמידה. למידע נוסף, קראו את המאמר על זיהוי סימני בעיות בבית הספר.

לעזור לילדכם ללכת לבית הספר באופן קבוע

הפגינו עניין בהשכלתו של ילדכם ועודדו אותו ללכת לבית הספר באופן קבוע. אם הוא חולה, עזרו לו להשלים את החומר ולהיות בקשר עם המורים וחברים מבית הספר.

אם אתם יודעים שילדכם נעדר מבית הספר, הצעד הראשון הוא לדבר איתו, כדי להבין כיצד לעזור. נסו את הצעדים הבאים:

  • בררו מדוע אינו רוצה ללכת לבית הספר
  • הקשיבו לפחדיו ולדאגותיו בנוגע לבית הספר
  • חשבו ביחד על דרך לפתרון הבעיה.

כמו כן, כדאי:

  • לדבר עם צוות בית הספר ולבדוק כיצד הוא יכול לסייע – חלק מתפקידם של יועצי בית הספר והמחנכים הוא לעזור לצעירים להתמודד עם בעיות שונות.
  • דברו עם הצוות על אסטרטגיות שיעזרו לילדכם להמשיך להגיע לבית הספר ולהיות מעורב בלימודים
  • דברו עם הורי החברים שלו כדי לקבל עזרה ותמיכה.
  • במידת הצורך, בקשו ייעוץ מפסיכולוג בית הספר, שיוכל להדריך אתכם ואת הצוות החינוכי.

אם הוא נעדר בעיקר משיעורים מסוימים או נמנע ממורים מסוימים, דברו עם היועץ כדי להבין מהם בדיוק התחומים הבעייתיים. ברגע שתזהו אותם, תוכלו לעבוד על מציאת פתרון.

מדוע צעירים צריכים ללכת לבית הספר

מחקרים מראים כי צעירים שממשיכים ללכת לבית הספר נהנים מהישגים טובים יותר ולא רק בתחום ההשכלה, אלא גם בתעסוקה, בהכנסה, בבריאות וברווחה בעתיד. ילד שהולך לבית הספר באופן קבוע:

  • מממש את הפוטנציאל שלו בקלות רבה יותר
  • יכול להכיר חברים ולבנות מערכות תמיכה שיעזרו לו להתמודד עם תקופות קשות
  • עומד בקצב המטלות שניתנות בבית הספר
  • ·נוטה יותר לחזור לבית הספר אם נעדר בגלל מחלה או מסיבה אחרת
  • נוטה פחות להיות מעורב בהתנהגות מסוכנת.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

היריון בגיל ההתבגרות: כיצד לתמוך בילדכם

כיצד ההורים מרגישים בנוגע להיריון בגיל ההתבגרות

מרבית ההורים לא תכננו להתמודד עם הריון בגיל ההתבגרות של ביתם, והורים שונים עשויים להגיב בצורה שונה. אתם עשויים לחוש כעס, אכזבה ודאגה בנוגע לעתיד ילדכם. יכול להיות שאתם מתחרטים שלא עשיתם מספיק כדי למנוע את ההיריון הזה. יכול להיות שאתם תוהים מה יחשבו בני המשפחה המורחבת, החברים והאנשים בבית הספר ובקהילה. ייתכן שאתם מאד מופתעים מהעובדה שבתכם מקיימת יחסי מין.

מצד שני, ייתכן שלאחר ההפתעה וההלם הראשוניים , תראו גם את הצדדים החיוביים, ותחשבו שזה מרגש שבתכם תהיה אמא ואתם- סבים. במרבית המקרים, סביר  שתרגישו רגשות מעורבים, וזה בסדר. אולי רגשותיכם ישתנו עם הזמן, ואולי לא.

הרגשות שלכם חשובים, אך עדיף שלא להעמיס אותם על בתכם. התמיכה והדאגה שלכם יעזרו לה לקבל את ההחלטות הנכונות עבורה, תוך שמירה על בריאותה הגופנית והרגשית. השיחה עלולה להיות קשה, אך אם תדברו על הרגשות שעולים בכם במהלך ההיריון, מערכת היחסים עם ילדכם תשתפר.

כיצד מתבגרים מרגישים בנוגע להיריון

סביר להניח שבנכם או בתכם מרגישים רגשות מעורבים ואינטנסיביים בנוגע להיריון , אך בכל מקרה סביר שהם שלכם לחוצים למדי מהצורך לספר לכם ולגלות איך תגיבו.

הם עשויה להרגיש דאגה מהיכולת שלהם לטפל בתינוק, חשש מוויתור על דברים שהיו חשובים להם, חשש לקבל החלטה שעשויה להשפיע על עתידם, או חשש מפני החלטה שלא תעמוד בקנה אחד עם החינוך אותו קיבלו, או פחד מתגובת הסביבה שלעיתים קרובות תהיה שיפוטית, ולא תמיד תומכת. מאידך, בתכם עשויה להרגיש גם תחושת שמחה- על כך שהיא מסוגלת להיכנס להריון, והתרגשות לקראת הפיכתה לאם ולקראת השלב החדש בחייה, אם היא מחליטה להמשיך את ההיריון.

לקבל החלטה

עם ההבנה שבתכם נמצאת בהריון, תצטרכו לסייע לה לקבל החלטה בנוגע לעתיד ההיריון. לצורך כך עזרו לה לענות על השאלות הבאות- מהם הדברים החשובים לה ביותר בשלב זה בחיים? מהן התכניות שלה לעתיד? האם אלו עשויות להשתנות בהתאם להחלטה אותה היא תקבל? האם היא מרגישה שהיא מסוגלת בשלב זה של חייה לגדל תינוק? וכיצד היא חושבת שישפיעו ההחלטות שלה על יחסיה עם הסביבה (בן הזוג שלה, הסביבה המשפחתית, החברות , הקהילה ועוד)?

גם אם לכם כהורים יש דעה ברורה יותר לגבי מה אתם חושבים שהיא ההחלטה הנכונה, זכרו כי ההחלטה היא שלה, ושלה בלבד, והיא זקוקה לתמיכה שלכם גם אם תחליט אחרת מכם.

אחת הדרכים הראשונות בהן תוכלו לסייע לבתכם לקבל החלטה מושכלת, היא בהצגת מידע אמין אודות האפשרויות העומדות בפניה:

הפסקת הריון

הפסקת הריון הוא הליך רפואי מכוון שמטרתו להפסיק את ההיריון. הוא מבוצע בבית החולים, ומחייב במדינת ישראל קבלת אישור לכך מוועדה להפסקת הריון. ועדה כזו, מתכנסת לרוב בבתי החולים, והיא מורכבת מעובדת סוציאלית ושני רופאים. הועדה מאשרת הפסקת הריון אם מתקיים אחד מהתנאים הבאים:

  • הנערה בהריון צעירה מגיל 17 שנים
  • הנערה אינה נשואה
  • כאשר ההיריון הוא תוצאה של יחסים אסורים (אונס, גילוי עריות)
  • כאשר התינוק עשוי להיוולד עם מומים מולדים
  • אם המשך ההיריון עלול לגרום לסיכון לבריאותה הגופנית או הנפשית של האם.

לאחר קבלת אישור של הועדה יקבע מועד לביצוע הפסקת ההיריון.

ההליך הרפואי כשלעצמו הוא פשוט, ולרוב ללא תופעות לוואי או סיבוכים ואינו פוגע במרבית המקרים ביכולת העתידית להרות וללדת.

אם ההיריון הוא בן יותר מ-24 שבועות, ההליך מורכב יותר ודורש אישור של ועדה מיוחדת.

שיטות להפסקת הריון

עד שבוע 7 להיריון- הפסקת ההיריון נעשית לרוב באמצעות כדורים לבליעה בהשגחה של כמה שעות בלבד בבית החולים ולאחר מכן מעקב.

עד שבוע 12 (ולעיתים גם מעבר לכך)- הפסקת ההיריון נעשית בהרדמה מלאה, על ידי הכנסת מכשור דרך צוואר הרחם אל הרחם.

בהריונות מעבר לשבוע 12- הטיפול תלוי בגיל ההיריון. בהריונות צעירים יותר ניתן עדיין להפסיק את ההיריון בהרדמה ובהכנסת מכשור לרחם, ובהריונות בוגרים יותר יינתנו תרופות הגורמות להתכווצויות של הרחם ולסיום ההיריון.

אם בתכם בחרה להפסיק את ההיריון היא תזדקק לתמיכתם ולעזרתכם. תוכלו לסייע לה לפנות לוועדה, ללוות אותה לוועדה וכמובן גם ללוות אותה בהליך הרפואי ולאחר מכן.

תחושותיה לאחר ההליך הרפואי עשויות להיות של הקלה, אך גם עצבות ודכדוך עשויים להופיע, במיוחד עם הירידה ההורמונלית הנלווית. דאגו שלא תישאר לבד בימים אלו, ועזרו לה להסיח את דעתה ולהפנות את החשיבה שלה לכיוונים חיוביים עם ראיה אופטימית לגבי עתידה.

לידה וגידול הילד

בתכם עשויה לבחור שהיא מעוניינת לשמור את ההיריון, ללדת ולגדל בהמשך את תינוקה.

צעירים שהופכים להורים נתקלים לעתים קרובות בגישות שיפוטיות מהחברים בבית הספר ומאנשים אחרים בחייהם. אם המתבגרת שלכם יודעית שהיא יכולה לבוא לדבר איתכם גם על פחדים, דאגות, תקוות וחלומות, תוכלו לעזור לה להתמודד. חשבו יחד איתה מהי התמיכה שהיא זקוקה לה, פיזית ורגשית במהלך תקופת ההיריון ולאחר הלידה.

יש לזכור כי ישנם כמה סיכונים הריון בגיל ההתבגרות עלול להוביל למספר סיכונים בריאותיים כולל:

  • לידה מוקדמת
  • לידת תינוק במשקל נמוך
  • בעיות בהנקה
  • אנמיה, או רמות ברזל נמוכות במהלך ההיריון
  • לחץ דם גבוה
  • בעיות רגשיות ונפשיות

אורח חיים בריא ותמיכה מצדכם יעזרו לבתכם ההרה להימנע מהסיכונים הללו או לצמצם אותם.

קבלת החלטה: נערים

לא בכדי דיברנו עד עכשיו רק על הנערות. בימינו, ההחלטה האם להמשיך או להסיק את ההיריון נמצאת בידיה של הנערה בלבד. לנער המתבגר שלכם אין כל אמירה בנושא והוא יאלץ לשאת בתוצאות ההחלטה של הנערה, כולל תוצאות משפטיות וכלכליות למיניהן.

טיפול בהיריון בגיל ההתבגרות ואפשרויות ללידה

כל הנשים ההרות זקוקות למעקב היריון ראוי ומתוזמן היטב, אך נשים בנות פחות מ-19 זקוקות לתשומת לב מיוחדת במהלך ההיריון ואחריו. בגיל זה עשויות להופיע בעיות בריאותיות ייחודיות, כיוון שהגוף עדיין גדל ומתפתח, והרגשות מעורבים ועדינים במיוחד.

ככל שבתכם תגיע למעקב היריון מוקדם יותר, כך עולים הסיכויים לכך שההיריון יהיה תקין ובריא.

שלב 1: בקרו אצל רופא נשים

בתכם צריכה לראות רופא נשים כדי לוודא את קיום ההיריון ולעבור בדיקה רפואית בסיסית. תצטרכו להזמין תורים למעקב היריון ובדיקות היריון שונות. רופא הנשים יוכל לספר לבתכם על אפשרויות מעקב ההיריון ועל הלידה.

בדקו אם יש באפשרותכם לקבל גם מעקב רגשי, גופני ותזונתי מתאימים לנערות, במסגרת מרפאות לטיפול במתבגרים בקופות החולים או בבתי החולים.

שלב 2: בדקו את שיעורי ההכנה ללידה

שיעורי הכנה ללידה מומלצים לכל ההורים לעתיד. בשיעורים ניתן מידע מפורט בנוגע לסימני תחילת הלידה, הצירים, אפשרויות להתמודדות עם הכאב במהלך הלידה והלידה עצמה. רוב השיעורים כוללים מידע על הורות בחודשים הראשונים, הרגעת תינוקות, הנקה וקבלת התמיכה הנכונה.

רוב בתי החולים מציעים שיעורי הכנה ללידה. אם בתכם אינה חשה בנוח ללכת לשיעורי הכנה ללידה, בדקו אם תוכלו למצוא הדרכה פרטית אצלכם בבית.

תמיכה לעומת פרטיות: למצוא את האיזון

בתכם עשויה לרצות לדבר עם הרופאים והאחיות לבדה, עם בן הזוג או עם מישהו אחר שהיא סומכת עליו. מבחינה חוקית, אתם עדיין אחראים עליה – אך היא בכל זאת עומדת להיות אמא. אם תלמד לקבל החלטות באופן עצמאי, הביטחון העצמי שלה ישתפר. מומלץ שתדבר עם הרופאים והאחיות לבדה, בתור תרגול לזמן שבו תהיה אחראית לבריאותו של התינוק שלה ולבריאותה שלה.

אם לבתכם יש בן זוג, מערכת היחסים שלהם עשויה להשתנות במהלך ההיריון ולאחר הלידה. התמיכה שלכם – מבלי להתערב ביחסים – תעצים ותחזק אותה במהלך ההיריון. מומלץ לקיים שיחה משותפת עם בתכם ובן הזוג כבר בשלב מוקדם, כדי לבדוק עד כמה הם רוצים שתהיו מעורבים במעקב ההיריון ובלידה. עם זאת, סביר להניח שהצרכים שלה ישתנו, ולכן נסו להיות גמישים.

התקופה הזו, שבה אתם מנסים למצוא את האיזון בין לתת תמיכה לבתכם לבין הצורך שלה בפיתוח עצמאות, עשויה להיות תקופה רגישה מאוד.

חלק מההורים הצעירים עלולים להילחץ מאוד מההיריון ומההורות המוקדמת. אחרים מרגישים חרדה, תסכול, כעס והצפה. תחושות אלה עלולות להוביל לתוקפנות או לאלימות. אם אתם מבחינים שבתכם או בנכם מתמודדים עם תחושות כאלה, פנו לקבלת עזרה והתקשרו לקווי החירום למניעת אלימות במשפחה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בטלפון 1-800-22-0000.

להפוך לסבא ולסבתא: תחומי אחריות חדשים

בזמן שבנכם או בתכם המתבגרים מתכוננים להיות הורים, ואתם מתכוננים להפוך לסבא ולסבתא, כדאי לחשוב על כמה שאלות חשובות במיוחד:

  • עד כמה אנחנו מוכנים להפוך לסבא ולסבתא?
  • עד כמה אנחנו מעוניינים להיות מעורבים בגידול הנכד?
  • כמה תמיכה כלכלית נרצה ונוכל לספק?
  • האם מצפים מאיתנו לטפל בילד? כמה זמן יש לנו לטפל בילד?
  • האם הבן או הבת והנכד יחיו איתנו?
  • מה הם יכולים לעשות בנוגע לכסף ולעניינים כלכליים?
  • כיצד נוכל לעזור לבננו או לבתנו לסיים את הלימודים בבית הספר?

דברו עם בנכם או בתכם על השאלות והדאגות שמטרידות אתכם בנוגע לעתיד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

עבודת צוות של הורים: מדוע זה חשוב?

מהי עבודת צוות של הורים

עבודת צוות משמעותה לעבוד ביחד ולהסכים באופן כללי על הגישה שלכם כלפי הורות – לדוגמה, להסכים על כללים שנוגעים לשעת ההשכבה, לאכילה וכן הלאה.

עבודת צוות משמעותה גם לגבות האחד את השני, כך שילדכם לא יגרום לכם להתעמת זה עם זה. למשל, הילד עשוי להגיד לאביו, “אימא אמרה שאני לא יכול ללכת היום לבריכה”. ייתכן שהאב יחשוב שההחלטה לא הוגנת, אך הוא יגבה את בת זוגו בפני הילד וידון איתה על כך מאוחר יותר, לא בפני ילדיו.

האופן שבו אתם מתקשרים זה עם זה משפיע מאוד על ילדיכם. לדוגמה:

  • ילדים מרגישים בטוחים ומרוצים כשהוריהם מסתדרים.
  • האושר וההתפתחות של הילדים תלויים גם באיכות מערכות היחסים שלהם עם ההורים, ושל ההורים בינם לבין עצמם.
  • נמצא כי עימותים חריפים – למשל, התנגחויות תדירות ומריבות בין ההורים – קשורים לבעיות התנהגות ולבעיות התפתחות אצל ילדים.

להתמודד עם עימותים: חלק מעבודת הצוות של ההורים

יש לכם תפקיד חשוב ביצירת סביבה חיובית לילדיכם. משמעות הדבר היא שעליכם לתמוך זה בזה, לדון בבעיות ולפתור אותן יחד, ולהשתמש בעבודת צוות.

עימותים יתרחשו תמיד, גם במערכת היחסים החזקה ביותר. כל ההורים מתחילים את תהליך ההורות שלהם עם מחשבות ורעיונות שונים בנוגע לחיי המשפחה. האמונות של כל אחד מכם בנושאי הורות בסיסיים – כמו מה נחשב “נורמלי” או “נכון”, וכיצד לגדל את הילדים – עשויות להיות שונות מאוד.

ילדים לומדים מהאופן שבו אתם ובני זוגכם מתקשרים. כלומר, תצטרכו להראות לילדים שוויכוחים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, וללמד אותם שיטות בריאות להתמודד עם בעיות ולפתור אותן. ילדכם לומד מצפיה בכם כיצד לנהל וויכוח באופן מכבד, ולעיתים גם איך להתפייס ולבקש סליחה אחרי מריבה.

ילדים יכולים להתמודד עם עימותים או ללמוד כיצד להתמודד איתם אם הם רואים שאינכם מסכימים מעת לעת. עם זאת, שימו לב: ויכוחים תדירים, כועסים ומתמשכים משפיעים עליהם לרעה.

למידע נוסף על השימוש בעבודת צוות של הורים קראו את המאמרים לפתור בעיות ולהתמודד עם עימותים.

להתמקד בעצמכם

הבריאות שלכם, תחושת הרווחה, רמות המתח ומערכת התמיכה – לכל אלה יש השפעה על ההנאה שלכם מהזמן שאתם מבלים עם המשפחה, ועל האופן שבו אתם מתמודדים עם הלחצים והאתגרים שעולים בדרך.

שמרו על בריאותכם והיו מודעים למערכת היחסים עם בני הזוג כדי ליהנות מרמות אנרגיה גבוהות ומיכולת היענות טובה זה לזה ולילדים, ולהפיק את המיטב מהיותכם הורים.

להתמקד במערכת היחסים ביניכם

הטיפול בילדים על בסיס יומיומי עשוי להוות מעמסה על מערכת היחסים. קשה לתמרן בין העבודה והמשפחה, וגם למצוא זמן לעצמכם ולחברים.

מיומנויות של עבודת צוות להורים מסייעות לשמירה על בריאות מערכת היחסים עם בן או בת הזוג. תוכלו ליצור ביחד סביבה טובה יותר לילדיכם, אם תרגישו קרובים לבני הזוג ונתמכים כהורים.

למידע נוסף על חשיבותן של מיומנויות עבודת הצוות להורים, קראו את המאמרים לדבר זה עם זהלהקשיב זה לזה, ולגבות זה את זה.

לקבל עזרה

מיומנויות של עבודת צוות להורים יכולות להועיל לרוב מערכות היחסים, ובכל סוגי הסביבות המשפחתיות – כולל במערכות יחסים לאחר פרידה או גירושים. לעיתים זו משימה מורכבת. לכל אחד מערכת אמונות, דעות ומיומנויות משלו, והסנכרון בין העולמות הוא משימה מתמשכת לאורך החיים ושלבי ההתפתחות האישיים והמשפחתיים. לעיתים תזדקקו לעזרה כדי ליצור את עבודת הצוות.

יהיו פעמים שבהן אתם ובני הזוג תזדקקו לעזרה נוספת מלבד מיומנויות עבודת הצוות – למשל, אם אתם מודאגים מאוד ממערכת היחסים שלכם. פנו לקבלת עזרה מקצועית אם אתם מתקשים לפתור בעיות במערכת היחסים, שוקלים פרידה או מרגישים לא בטוחים בגלל התעללות גופנית א

להיות הורה יחידני

הורות יחידנית ומשפחות מצליחות

נפתח בחדשות הטובות: ילדים שגדלים אצל הורים יחידנים נוטים להיות שמחים בדיוק כמו ילדים שגדלים במשפחות המורכבות משני הורים ביולוגיים החיים יחד. גם ילדים הגדלים עם הורה אחד בלבד, מסתדרים היטב כל עוד ההורה אוהב אותם ומהווה מודל לחיקוי. גם סידורי הורות משותפת יכולים להיות טובים מאוד לילדים.

בין אם אתם הורים יחידנים או הורים משותפים – אם אתם מבלים עם ילדכם, סביר יותר להניח שיגדל להיות אדם שמח ובריא נפשית. מה שצריך הוא להראות לו שאתם מתעניינים בחייו, אפילו באופן הפשוט ביותר: לצאת ולשחק בחצר, לקרוא סיפור או לעשות פעילויות משותפות בקהילה.

הורים מצליחים, מכל סוגי משקי הבית:

  • מרגישים בטוחים בנוגע להורות שלהם ברוב המקרים
  • תוהים אם הם הורים טובים
  • משתמשים היטב ברשת המשפחתית.

אם אתם מתגרשים או נפרדים, ילדיכם עלולים לפחד מהרגשות העזים שמתלווים בדרך כלל לפרידה. הם צריכים לדעת ששני ההורים ממשיכים לאהוב אותם, ושהפרידה אינה מתרחשת באשמתם. נסו להסביר להם מה קורה באופן שמתאים לרמתם. לדוגמה, “אימא ואני לא נגור ביחד, אבל שנינו אוהבים אתכם מאוד ורוצים לראות אתכם בכל פעם שנוכל”.

הורים יחידנים: לבנות מערכת יחסים חיובית עם ילדכם

כהורה יחידני, בעיקר בשנים הראשונות, יכול להיות שתתקשו להפגין את החמימות והעידוד שילדכם צריך. כיצד תוכלו להמשיך להראות לו את אהבתכם?

  • הפיקו את המיטב מרגעי היומיום. בלו זמן איכות עם ילדכם, בכל מקום ובכל זמן. אפשר לקשקש יחד בדרך לגן או לבית הספר, או לדבר בזמן ארוחת הערב במקום לצפות בטלוויזיה. אפשר לשחק משחקי מילים באוטובוס, לשיר ביחד במכונית או לספר סיפורים מצחיקים לפני השינה.
  • שמרו על עניין. דברו על הדברים שילדכם אוהב, החל מספורט, דרך מוזיקה וספרים ועד האופן שבו דברים עובדים. בקשו ממנו להראות לכם כיצד הוא משחק במשחק המחשב או במשחק הלוח האהוב עליו.
  • תנו לו תשומת לב חיובית. חייכו, צחקו ביחד וחבקו את ילדכם כמה שיותר. הראו לו שאתם שמחים לראות אותו בבוקר, או כשהוא חוזר הביתה מהגן או מבית הספר.
  • פנו זמן לפגישה אישית. כשאפשר, נסו לקבוע פגישה קבועה עם כל ילד בנפרד. אתם יכולים לקרוא סיפור לפני השינה, לשבת בבית קפה או לשחק משחק עם אחד הילדים הגדולים, אחרי שהקטנים הלכו לישון. אפשר לצאת למקום מיוחד עם אחד הילדים הקטנים, כשאחיו הגדולים בבית הספר.
  • שבחו את ילדכם על האופן שבו הוא מתמודד. לדוגמה, אפשר לומר, “אני ממש גאה בך שסיפרת לי איך אתה מרגיש”.

כשההורים נפרדים, הילדים ממשיכים להזדקק בדיוק למה שנזקקו לו לפני כן – בסיס רגשי בטוח, שגרה, הגנה, חיזוקים ותמיכה מצד הורה אוהב ובוטח.

לחזק התנהגות טובה כהורה יחידני

כללים וגבולות ברורים נותנים לילדים תחושת ביטחון והגנה.

עם זאת, קשה לשמור על עקביות כשאתם לבדכם, בעיקר אם אתם עייפים ולחוצים, או אם ילדכם מתנהג באופן מאתגר.

בזמנים של שינוי ולחץ, סביר להניח שתיתקלו בהתנהגות מאתגרת. לדוגמה, יש ילדים שחוזרים להרגלים שכבר נגמלו מהם, כמו הרטבת לילה או דיבור תינוקי, ויש ילדים שאינם ישנים או אוכלים, או חווים התקפי זעם. יכול להיות שילדכם יהיה במצב רוח רע ויתווכח איתכם לעיתים קרובות יותר.

בהמשך תמצאו כמה רעיונות לחיזוק התנהגות טובה ולהתמודדות עם התנהגות מאתגרת כהורה יחידני. אם ההתנהגות המאתגרת אינה נפתרת מעצמה אחרי כמה שבועות, נסו לדבר עם איש מקצוע כמו רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

הכירו ברגשותיו

עודדו את ילדכם לתאר את רגשות הכעס והתסכול במילים, והראו לו שאתם מקשיבים. הכירו ברגשות הללו, אך אל תסכימו להתנהגות בלתי נאותה. לדוגמה, “אני רואה שאתה ממש כועס – אבל אני לא מרשה לצעוק עליי. בוא ניקח כמה נשימות עמוקות ביחד, ואז נבדוק מה קורה”.

קבעו כללים ברורים

ודאו שילדכם מכיר, באופן ברור ופשוט, את הכללים המשפחתיים. אם אתם הורים לאחר פרידה, ודאו שהוא מכיר הנהוגים כשהוא נמצא בטיפולכם. זה בסדר אם הכללים שלכם שונים מאלה של בן או בת הזוג לשעבר – הילדים יכולים ללמוד שלאנשים שונים יש כללים שונים.

כדאי להסכים על כמה כללים בפגישות המשפחתיות שלכם עם ילדכם. כך תתנו לכולם הזדמנות לדבר ולהצטרף להחלטה, וסביר יותר להניח שילדכם יפעל לפי הכללים.

נסו להיות עקביים

נסו לדבוק בכללים ככל האפשר, גם אם ילדכם נאבק בכם. אל תתאכזבו יותר מדי אם אינכם מצליחים להיות עקביים כפי שרציתם. פשוט הזכירו לעצמכם להיות רגועים, ונסו שלא להיכנע בפעם הבאה. אם אתם הורים לאחר פרידה, שמרו על הכללים והגבולות שנקבעו לפני הפרידה, והמשיכו לעודד את ההתנהגות הרצויה.

משמעת: בחרו היטב על מה להילחם

ההתמודדות עם ענייני משמעת עשויה להיות קשה במיוחד בתור הורה יחידני. כדאי לבחור היטב על מה להילחם. לפני שאתם מתערבים במה שילדכם עושה, שאלו את עצמכם אם זה באמת חשוב. למשל, יכול להיות שאתם עצבניים כי ילדכם מצייר על הפנים של אחותו בטושים. עם זאת, כל עוד אפשר לשטוף את הטושים במים, זה באמת משנה?

אם אתם מחליקים את הדברים הקטנים, תהיה לכם אנרגיה רבה יותר להתנהג ברוגע כשתצטרכו להתמודד עם נושאים חשובים כמו בטיחות או רווחה.

הורים יחידנים תחת לחץ

הורות יחידנית משמעה, לפעמים, הורות תחת לחץ. כשאתם מרגישים לחוצים, אתם עלולים לנהוג ביד קשה או רכה מדי בילדכם.

אם אתם מגלים שהייתם קשים מדי – למשל, צעקתם עליו או הוצאתם אותו לפסק זמן לפרק זמן ארוך מדי – נסו לשמור על קור רוח ולא להיות מוטרדים מדי מכך. במקום זה, חשבו כיצד להתמודד עם המצב טוב יותר בפעם הבאה.

אם אתם חוששים שתפגעו בילדכם, התקשרו לער”ן בטלפון 1201 וחפשו עזרה באופן מידי.

קל מדי להיות רכים מדי, בעיקר אם זה נותן לכם כמה רגעים של שקט ושלווה. יכול להיות שאינכם רוצים להקנות לילדכם משמעת, כיוון שאתם חושבים שהוא כבר עבר מספיק. עם זאת, ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות עכשיו תמנע בעיות חמורות יותר בהמשך. כמו כן, כך אתם מלמדים את ילדכם איזו התנהגות מקובלת ומתאימה.

כהורה יחידני, הגישה החיובית שלכם, החוזק וההחלטיות שלכם נותנים לילדכם דוגמה לחיים. הראו לילדכם שאפשר להמשיך לחיות, גם אם המצב קשה. זכרו שאין הורים מושלמים, אז אל תהיו קשים מדי עם עצמכם גם כשמשהו משתבש.

להתמודד עם רגשותיכם ועם ‘עניינים של מבוגרים’

בשלב מסוים, כשמתרחשים שינויים גדולים בחיים, ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה קורה לכולם. חשוב שילדכם יידע שאתם אוהבים אותו, ושהרגשות השליליים שלכם אינם קשורים אליו. הבטיחו לו שהמצב ישתפר.

אם ילדכם גדול דיו ויכול להבין, תוכלו להיות כנים ולספר לו מה מטריד אתכם, בלי להיכנס לפרטים. לדוגמה, “היה לי יום ממש קשה בעבודה היום. אני קצת מצוברחת”, או, “אני מצטער על הטעות שעשיתי”. כשאתם מביעים את רגשותיכם, אתם מאפשרים לילדכם להביע את רגשותיו שלו.

באופן כללי, נסו שלא לדבר עם ילדכם על ‘עניינים של מבוגרים’. חלק מהבעיות שאנו נתקלים בהן כמבוגרים – דאגות כלכליות, חוסר נאמנות זוגית או סכסוך עם בן או בת הזוג לשעבר – עלולים לגרום לילדים לחוש חרדה. השתמשו בחבריכם כרשת תמיכה, ודברו על הדברים הללו עם מבוגרים אחרים. כמו כן, אפשר להתקשר לקו סיוע.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network