הורים: לגבות אחד את השני

מדוע חשוב לגבות אחד את השני

הורים שמגבים זה את זה מגלים שקל להם יותר להתמודד עם התנהגותם של הילדים. ההסכמה ההדדית בפני הילדים מקלה על השימוש במשמעת.

ילדים פורחים בסביבה שבה הם יודעים את גבולותיהם, ונחשפים לשימוש עקבי בכללים. הם גם לומדים מהר מאוד. כלומר, הם תופסים במהירות את העובדה שהורה אחד רך יותר מהשני, או שיש כללים שנאכפים אצל הורה אחד ולא אצל השני. מצב זה יכול ליצור מתח מיותר בין ההורים.

הגיבוי ההדדי מאפשר להורים להגן על הילדים מפני חסרונות העימות. אין זה אומר שעליכם להסכים רק כיוון שזה לטובת הילדים, אלא שעליכם להראות להם שאתם מכבדים ותומכים זה בזה, גם אם יש לכם חילוקי דעות. לא תמיד אפשר להסכים. לפעמים כדאי להסכים מראש על כך שלא תתווכחו בפני הילדים, ולדחות את הדיון לשעה מאוחרת יותר או שתאמרו לילדים שעליכם לדבר על הדברים באופן פרטי ולחזור אליהם עם תשובה.

זכרו שעליכם לשמור על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג לטווח ארוך. הפגינו הערכה אחד כלפי השני, היו מנומסים ומכבדים. כך אתם גם מלמדים את ילדכם לכבד אתכם ואת יתר האנשים סביבם.

רעיונות לגיבוי הדדי

חשבו מראש על הכללים המשפחתיים

  • דברו עם בן או בת הזוג והסכימו מראש על כללים משפחתיים,תגמולים ותוצאות.
  • החליטו אילו כללים הם החשובים ביותר – שלושה-ארבעה כללים מספיקים בכל זמן נתון.
  • החליטו יחד כיצד תאכפו את הכללים לפני שאתם צריכים להשתמש בהם באמת.
  • השתמשו באותם כללים בפני הילדים, ודבקו בהם.
  • החליטו כיצד תתגמלו את הילדים על כך שהם פועלים לפי הכללים – לדוגמה, לשבח אותם או לבלות ביחד.
  • נסחו את הכללים בלשון חיובית. לדוגמא: אנחנו מסדרים את הצעצועים בכל יום לפני השינה. ולא: אנחנו לא משאירים את הצעצועים על השטיח לפני השינה.
  • הימנעו משימוש במונחים “אם לא….אז”, כשאתם מנסחים כללים. המינוח “מזמין” מאבקי כוח עם הילדים, ולא שיתוף פעולה.

גבו את ההחלטות של בני הזוג

  • בדקו אם בן או בת הזוג שלכם כבר טיפל בסיטואציה לפני שאתם פועלים. נסו שלא לעקוף את החלטתם.
  • אם אינכם אוהבים את הדרך שבה בן או בת הזוג התמודדו עם המצב, המתינו עד שהכל ייגמר ודברו על כך מאוחר יותר.
  • אם עולה עניין חדש, ספרו לבן או בת הזוג כיצד התמודדתם איתו.
  • אם אינכם בטוחים כיצד להתמודד עם עניין חדש, דברו על כך עם בן או בת הזוג. אפשר להיעזר בחברים שהתמודדו עם אותו מצב ולדון ברעיונות שאתם אוהבים עם בני הזוג.

תמכו זה בזה בדרכים פרקטיות

  • חלקו ביניכם את המטלות, למשל, להשכיב את הילדים במיטות. תכננו זאת מראש, כדי שתוכלו להשתתף במטלות לפי התור.
  • אם בן או בת הזוג צריכים לטפל בסיטואציה קשה עם אחד הילדים, תמכו בהם וטפלו בשאר הילדים. כשהכל נגמר, הציעו תמיכה רגשית: חבקו את בן או בת הזוג או הכינו לו כוס תה.

עברו שוב על סיטואציות בעייתיות

  • דברו על בעיות שנוגעות לילדים או להורות לאחר שהן נגמרות וכולם נרגעו.
  • כשהסיטואציה נגמרת, שבו ודברו על האופן שבו התמודדתם איתה. תוכלו לכתוב לעצמכם דברים לדבר עליהם אם אין לכם זמן כרגע.
  • שבחו את בן או בת הזוג על כל דבר שעשו היטב.
  • נסו להציע רק הצעה אחת. תוכלו להציע דברים נוספים בהזדמנות אחרת. כתבו את הצעותיכם אם אתם חוששים שתשכחו.
  • דברו על הסיטואציה הרחק מהילדים.

הציעו תמיכה נוספת כשבני הזוג עייפים או לחוצים

  • שימו לב לתקופות שבהן בני הזוג זקוקים לעזרה נוספת.
  • הראו להם שאתם מעריכים את כל מאמציהם.
  • הציעו עזרה פרקטית נוספת או תנו להם משוב חיובי.
  • לפעמים, תמיכה רגשית פשוטה יכולה לעשות את כל ההבדל – למשל, להיות נוכחים ומוכנים לעזור או להקשיב (בלי לתת לדברים אחרים להסיח את הדעת).

אל תתערבו

  • גם אם נראה שבן או בת הזוג נמצאים בצרה, נסו שלא להתערב ולהשתלט על המצב. שאלו את בן או בת הזוג אם הם זקוקים לעזרה.
  • חפשו דרכים אחרות לעזור – חלוקת מטלות בבית או איסוף הילדים מבית הספר יכולים להקל על הלחץ. אם יש צורך, המתינו ודברו על המצב עם בן או בת הזוג ואפילו עם הילדים בנפרד.
  • שבחו את בן או בת הזוג על המאמצים שלהם, כדי לתת להם ביטחון.
  • לעיתים קשה להתאפק ולא להתערב כאשר בן הזוג מתמודד עם הסיטואציה בדרך שאינכם מסכימים איתה. אם התערבתם, דברו על כך עם בן הזוג מאוחר יותר. תוכלו להתנצל אם בן הזוג נפגע ולחשוב יחד על פתרונות שמתאימים לשניכם.

התעדכנו לעיתים קרובות, גם כשהמצב טוב

  • קבעו זמנים סדירים כדי לדבר על נושאים שקשורים לילדים או להורות. כך תוכלו לתכנן את הגישות והרעיונות שלכם בנוגע להתמודדות עם אתגרים עתידיים.
  • אם אתם נאלצים לדחות, קבעו מיד לזמן מוגדר אחר.
  • דברו גם על הדברים החיוביים בהורות ובילדים שלכם, ולא רק על הבעיות.

לקבל עזרה

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע,פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

להיכנס למסגרת חינוכית: רגשות

כיצד ילדכם מרגיש בנוגע לגן: פרידה ופחד מזרים

חרדת נטישה ופחד מזרים מופיעות לעיתים קרובות עם הכניסה למסגרת החינוכית. חרדת נטישה היא מה שמתרחש אם ילדכם מוטרד ועצוב מאוד כשאתם הולכים. פחד מזרים הוא מה שמתרחש אם ילדכם מוטרד ועצוב מאוד בסביבת אנשים אחרים. כל הרגשות הללו הם חלק נורמלי בהתפתחות.

הבעיה היא שהשלב ההתפתחותי הזה מופיע בדיוק בזמן שבו רבים מההורים חושבים על חזרה לעבודה והכנסת ילדם למסגרת חינוכית. זו לא אשמתכם – זו הדרך שבה תינוקות מתפתחים.

מדוע חרדת נטישה ופחד מזרים מתרחשים

בסביבות גיל שישה חודשים, התינוקות מתחילים להבין מהי קביעות האובייקט. כלומר, התינוק מבין שאתם ממשיכים להתקיים גם אם אינכם נמצאים לידו. עם זאת, הוא עדיין לא מבין שתחזרו, ולכן עלול להיות מוטרד מאוד כשאתם הולכים. בסופו של דבר, ועם קצת ניסיון, הוא יבין שתחזרו.

כמעט כל התינוקות והילדים מתנסים בחרדת נטישה ובפחד מזרים ברמה מסוימת. רגשות אלה מגיעים לשיא בסביבות גיל 18-14 חודשים, אף שגם ילדים גדולים יכולים לחוות חרדת נטישה.

מה אפשר לעשות

השתדלו שלא לדאוג – ילדים נוטים להסתגל לסביבתם ברגע שהם מתחילים להכיר את הפרצופים החדשים שמקיפים אותם.

עזרו לילדכם להתגבר על החרדות האלה ובלו איתו יחד במסגרת החינוכית, לפני שאתם מתחילים להשאיר אותו שם לבד. אם אפשר, השאירו אותו בגן לפרקי זמן קצרים בהתחלה, ולאט לאט עברו ליום מלא.

מה אתם מרגישים

המעבר של ילדכם למסגרת חינוכית מסמן שינוי גדול לכולם. זו תקופה מרגשת ואמוציונלית למשפחות רבות – גם לילדים וגם להורים. אף שזה עשוי להיות קשה, חשוב שתתייחסו לחוויה באופן חיובי כשאתם מדברים עם ילדכם. לילדים יש יכולת מדהימה לקלוט אם הוריהם חרדים או מודאגים, ולכן, נסו שלא להפגין את הרגשות האלה בפני ילדכם.

אין זה אומר שאסור לכם להפגין רגשות כלל – תוכלו לחלוק אותם עם בן או בת הזוג, עם חבר או בן משפחה, שיוכלו לתמוך בכם בתקופה זו.

גורמים נוספים

הכניסה למסגרת חינוכית היא חוויה שונה לכל ילד וילד. הרגשות של ילדכם עשויים להיות מושפעים מהדברים הבאים:

  • המטפלות, ובעיקר האופן שבו הן מתחילות להכיר אותו
  • הסביבה בגן, והאם היא דומה למקומות אחרים שהוא מכיר
  • הניסיון שלו בטיפול בידי אנשים אחרים, או בילוי עם אנשים אחרים מחוץ למשפחה הקרובה
  • המזג שלו, שמשפיע על האופן שבו הוא מגיב לכל סוג של שינוי, כולל למסגרת חינוכית חדשה
  • ההעדפות האישיות של ילדכם, למשל איך הוא אוהב לאכול, לקבל נחמה ולהירגע, וכיצד הוא מבקש ומקבל הבעת חיבה
  • גילו והשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא – למשל, תינוקות בני פחות משישה חודשים שמחים בדרך כלל להישאר עם מטפלים אחרים, כיוון שעדיין לא פיתחו חרדת נטישה ופחד מזרים
  • מספר הימים שבהם ילדכם שוהה במסגרת החינוכית – לדוגמה, ילד שנמצא במסגרת יום בשבוע יתקשה יותר להסתגל מאשר ילד שנמצא בה חמישה ימים בשבוע, כיוון שלילדים שמבקרים בגן פחות ימים בשבוע יש פחות זמן להכיר את הסביבה והמטפלות ולהתאקלם היטב.

חשבו על איכות הטיפול שאתם בוחרים לילדכם, ועד כמה הוא מתאים לערכים ולתחומי העניין של משפחתכם. האיכות נוגעת למערכת היחסים של ילדכם עם הצוות. מסגרת איכותית היא מסגרת שבה יש מערכות יחסים חזקות בין הילדים לבין הצוות, ותקשורת מצוינת עם ההורים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

משפחות משולבות

מהן משפחות משולבות

משפחות משולבות מגיעות בשלל צורות וגדלים. לדוגמה, לכם ולבני זוגכם עשויים להיות ילדים ממערכות יחסים קודמות, או שאחד מכם הוא הורה חדש יחסית. יכול להיות שהילדים שלכם באותו גיל, או בגילאים שונים לחלוטין. אולי יש לכם ילד משותף.

גם הסדרי המגורים של הילדים משתנים מאוד בכל משפחה ומשפחה. ייתכן שחלק מהילדים מתגוררים איתכם חלק מהזמן, אחרים מרבית הזמן, ואחרים מבקרים לעיתים נדירות. לילדים שונים עשויים להיות הסדרי מגורים שונים – לדוגמה, נער בגיל ההתבגרות יכול לבלות את מרבית זמנו אצל אביו, ואחיו הצעיר יבלה רוב הזמן אצל האם.

כיצד משפחות משולבות מתארות את עצמן

משפחות משולבות רבות מעדיפות פשוט לתאר את עצמן כ”משפחה”, ולהתייחס לכל הילדים כאל אחים ואחיות, במקום אחים למחצה או אחים שאינם ביולוגיים.

בני המשפחה עשויים להשתמש במונחים כמו משפחה משולבת, בן או בת זוג של ההורה וכולי- כשעליהם להסביר את מצבם – לבתי הספר, למשל.

אתם אלה שמחליטים איך לקרוא למשפחה שלכם.

היתרונות במשפחה משולבת

יש כמה דברים נפלאים ביצירת משפחה חדשה. לדוגמה:

  • הילדים מקבלים משפחה מורחבת חדשה, שיכולה להעשיר את חייהם. סבא וסבתא חורגים, למשל, יכולים לתרום מאוד לחיי הילדים ולתמוך בהורים.
  • משפחות משולבות יכולות להיות כיפיות מאוד. יש יותר אנשים בסביבה שמביאים איתם אישיות חדשה, תחומי עניין ונקודות מבט חדשים.
  • בני זוגכם החדשים יכולים לשמש מקור תמיכה נהדר לילדים.
  • ילדים במשפחות משולבות לומדים בדרך כלל כיצד ליצור קשר עם מגוון רחב של אנשים, ולכן עשויים להיות גמישים וסובלנים יותר.

האתגרים במשפחה משולבת

בדומה לכל המשפחות, גם במשפחות משולבות יש אתגרים שונים.

לוקח זמן להתרגל לחיות במשפחה משולבת. בשנתיים הראשונות במשפחה משולבת, כולם מנסים להתרגל למשפחה החדשה ולשגרות החדשות, ולבנות את מערכות היחסים בתוך המשפחה.

כמו כן, ייתכן שייקח לכם קצת זמן לבסס מגבלות וכללים במשפחה המשולבת. למשפחות שונות שמתחברות זו לזו יש כללים משפחתיים שונים, וכל אחד עדיין צריך להתרגל להכיר את השני.

כשאתם מוצאים בני זוג חדשים, גם מערכת היחסים עם בן או בת הזוג לשעבר עוברת שינויים ותקופה מורכבת, כיוון שהם עשויים לחוש כעס, חוסר ביטחון, עצב או דאגה בגלל השינוי. יכול להיות שתצטרכו לשנות את הסכם ההורות המשותפת שלכם כדי להתאים להסדרים במשפחה החדשה.

משפחה משולבת: הגדרה רשמית

בשנת 2013 החליטה האקדמיה ללשון עברית כי הצירוף “משפחה משולבת” מסמל משפחה שבה לאחד מבני הזוג או לשניהם יש ילד או ילדים מלפני הקשר הזוגי הנוכחי.

לצד המונח הרגיל “חורג”, הוחלט לעשות שימוש במונח “שָלוּב” – הורה שלוב, בת שלובה, אח שלוב, בהשראת הצירוף “משפחה משולבת”, כדי להימנע מהקונוטציות השליליות של המונח “חורג” בתרבות.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לתמוך בלמידה של ילדים עם צרכים מיוחדים

למצוא את תחומי העניין הנכונים

המקום הטוב ביותר להתחיל לתמוך בלמידה של ילדכם היא למצוא את תחומי העניין היומיומיים שלו. כשהוא עושה משהו שמעניין אותו, סביר יותר להניח שירגיש מוטיבציה ורצון ללמוד.

השתמשו בתחומי העניין שלו כבסיס לדברים הבאים:

  • לבנות את השפה
  • לפתח את המיומנויות החברתיות- תקשורתיות
  • להעצים את הביטחון להשתמש במיומנויות הללו בסביבות אחרות
  • לפתח את היכולת למלא אחר הוראות ולהשתתף בקבוצות
  • ללמוד כיצד לפתור בעיות
  • ללמוד כיצד לחכות לתורו, לשחק וליהנות עם אנשים אחרים.

כיצד לזהות את תחומי העניין

כדי להבין מה מעניין את ילדכם, הקדישו זמן להתבונן בו ולשחק איתו. מה גורם לו לחייך או לצחוק? מה הוא אוהב לעשות באופן טבעי? לדוגמה, האם הוא בוחר בפעילויות של בנייה, לגו, תחפושות, מכוניות, רכבות, משחק מחוץ לבית, בעלי חיים, משחק עם מים, חרקים, חומרי יצירה או ציור?

אם יש לו תוכנית טלוויזיה מועדפת, אפשר להשתמש בה לצורכי למידה. למשל, אם הוא אוהב את תומס הקטר, הציעו לו משחק יצירה או פעילות שכוללים את תומס.

אם לילדכם יש מיומנויות שפה או משחק מוגבלוֹת, על מה הוא מצביע? על מה הוא מתבונן? מה לוכד את תשומת לבו? מה מרגש אותו או מרגיע אותו?

אם נראה שאין לו תחומי עניין ספציפיים, נסו פעילויות משחקיות שונות, צעצועים וחוויות כגון האזנה למוזיקה או התבוננות בבועות סבון. כך תוכלו לראות מה תופס אותו.

להשתמש בתחומי העניין כדי להצית למידה

הצעד הבא לאחר שתבינו מה ילדכם אוהב, הוא להקדיש זמן למשחק ולבילוי זמן מהנה ביחד.

הציבו לעצמכם מטרה, למשל, לשחק איתו מדי יום. אפשר להתחיל בחמש דקות, פעמיים ביום, כשאתם יכולים לתת לו את מלוא תשומת הלב. מומלץ לרדת לגובה שלו ולהצטרף למשחק שבו הוא משחק.

השתמשו בזמנים ובפעילויות המהנים האלה כדי לעבוד על פיתוח השפה והמיומנויות המוטוריות של ילדכם. לדוגמה, אפשר:

  • להחזיק צעצוע שהוא אוהב ולבקש ממנו להגיד את שמו ולבקש את הצעצוע
  • להשתמש בעניין שהוא מפגין בבובה או בדמות מהטלוויזיה ולהציג מצבים חברתיים שעשויים להתרחש בגינה
  • להשתמש בעניין שהוא מפגין בבניית דברים כדי לפתח מיומנויות מוטוריקה עדינה ומיומנויות מוטוריקה גסה באמצעות משחק בלגו ובקוביות.

להשתמש בשגרות כדי ללמוד

אירועים ושגרות שמתרחשים מדי יום יכולים לשמש הזדמנויות למידה מצוינות, שיאפשרו לילדכם לפתח תחומי עניין וללמוד דברים חדשים.

לדוגמה, אם אתם ממיינים את הכביסה, בקשו ממנו לעזור לכם ולאסוף את כל הגרביים. הוא יכול גם לקרוא לכל בגד בשמו. תוכלו לדבר על הצבעים ולספור את הבגדים.

לפני הארוחה, בקשו ממנו לערוך את השולחן – אפשר להניח מצעית (פלייסמט) שמראה לו בדיוק היכן לשים את הסכו”ם, הכוסות והצלחת. כשאתם אוכלים, תרגלו את השמות השונים של כל המאכלים, או ספרו בדיחות וסיפורים לפי תורות.

אפשר ליצור הזדמנויות מעניינות ללמידה ולהכניס את הפעילויות שילדכם אוהב לתוך חיי היומיום. לדוגמה, אם הוא אוהב בעלי חיים, עצרו בחנות החיות המקומית כשאתם מטיילים בחוץ ודברו על החיות – מה הצבע שלהן, האם הן רכות או דוקרות – או סִפרו כמה כלבים אתם רואים בדרך לבית הספר.

לשלב אנשים אחרים בלמידה של ילדכם

מומלץ לשלב אנשים נוספים בלמידה של ילדכם – למשל, הסבים והסבתות, נשות הצוות בגן ובני המשפחה המורחבת. כך תוכלו ליצור למידה עקבית כשהוא לומד מיומנויות חדשות.

אפשר, למשל, לומר לסבא ולסבתא שילדכם לומד עכשיו את שמות המאכלים בזמן הארוחה, וכשיבקר בביתם יוכלו לעשות זאת איתו גם הם, או לספר לגן שהוא משתפר מאוד בספירת הצעצועים הרכים.

בקשו מהמורים והגננות בגן בבית הספר שיטות מועילות, כדי שתוכלו להשתמש בהן בבית ולפתח עוד יותר את הביטחון העצמי והמיומנויות של ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

ההתבגרות המינית אצל בנים ובנות

מהי התבגרות מינית?

גיל ההתבגרות המינית הוא תקופה שבה ילדכם עובר סדרת שינויים משמעותיים, טבעיים ובריאים. השינויים הגופניים, הפסיכולוגיים והרגשיים האלה מאותתים שילדכם עובר מילדות לבגרות. ההתבגרות המינית מתחילה כאשר השינויים במוחו של ילדכם גורמים לשחרור של הורמוני המין לשחלות (אצל בנות) ולאשכים (אצל בנים). תחילת ההתבגרות המינית וקצב השלבים שלה משתנים מאחד לאחד, אך כוללים:

באופן כללי, גיל ההתבגרות המינית מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל 11-10 אצל בנות, ו-13-11 אצל בנים. עם זאת, הוא יכול להתחיל גם בגיל 13-8 אצל בנות או 14-9 אצל בנים. תקופת ההתבגרות המינית יכולה להסתיים בתוך 18 חודשים ועד חמש שנים. גם במקרה זה, הטווח הוא נורמלי לגמרי.

כל ילד שונה. לגורמים כמו גנטיקה, תזונה וחברה יש תפקיד חשוב בתחילת ההתבגרות המינית. אי אפשר לדעת מתי בדיוק ילדכם ייכנס לגיל זה. השינויים המוקדמים שמתרחשים במוחו של ילדכם ורמות ההורמונים שלו אינם נראים מבחוץ, ולכן קל לחשוב שגיל ההתבגרות עוד לא החל.

רבים חושבים שגיל הנעורים חייב להיות תקופה קשה, ושכל בני הנוער חווים מצבי רוח משתנים ומתנהגים בדרכים מאתגרות. למעשה, מחקרים מראים כי רק 5%-15% מבני הנוער עוברים סערה רגשית חריפה בגיל זה, מתחילים למרוד או נכנסים לעימותים חמורים עם הוריהם.

גיל ההתבגרות בנות – למה לצפות בהתבגרות מינית אצל בנות

בגיל ההתבגרות המינית עובר גופן של בנות כמה שינויים אופייניים.

גיל 11-10

  • השדיים מתחילים להתפתח. זהו הסימן הגלוי הראשון לכך שגיל ההתבגרות המינית החל. השד הימני והשד השמאלי עשויים שלא לגדול באותה מהירות. לעתים קרובות, השדיים נוטים להיות רגישים מעט בזמן ההתפתחות.
  • בתכם תעבור פרץ גדילה ותגבה. חלקים מסוימים מגופה – כמו ראשה, פניה וידיה – עשויים לגדול מהר יותר מהגפיים ומפלג הגוף העליון, וכנראה שלזמן מה, היא תיראה מעט לא פרופורציונלית. בנות גובהות בממוצע 20-5 ס”מ בתקופה זו. בדרך כלל, בנות מפסיקות לגדול בסביבות גיל 17-16.
  • צורת הגוף של בתכם תשתנה אף היא. לדוגמה, הירכיים שלה יתרחבו.
  • שיער הערווה יתחיל לצמוח. עם הזמן, הוא יהפוך לכהה ולעבה יותר.

גיל 14-12 (כשנתיים אחרי תחילת התפתחות השדיים)

  • שיער יתחיל לצמוח בבתי השחי.
  • חלק מהבנות יגלו הפרשה שקופה או לבנבנה מהנרתיק לפני קבלת הווסת. אם בתכם מדווחת על גירודים, כאב או ריח רע או חזק, פנו לרופא.
  • הווסת (המחזור החודשי) מתחילה להופיע. הווסת היא רירית ודם מן הרחם, שנוזלים מן הנרתיק כל חודש. ייתכן שבתכם תסבול מכאבים לפני הווסת ובמהלכה, כגון כאבי ראש או התכווצויות בבטן. אלה כאבים טבעיים. בהתחלה, הגעת הווסת תהיה בלתי סדירה.

גיל ההתבגרות בנים – למה לצפות בהתבגרות מינית אצל בנים

בגיל ההתבגרות המינית עובר גופם של בנים כמה שינויים אופייניים.

גיל 13-11

  • האשכים והפין מתחילים לגדול. אחד האשכים עשוי לגדול מהר יותר מהשני.
  • שיער הערווה יתחיל לצמוח. עם הזמן, הוא יהפוך לכהה ולעבה יותר.

גיל 14-12

בנכם יעבור פרץ גדילה ויגבה. חלקים מסוימים מגופו – כמו ראשו, פניו וידיו – עשויים לגדול מהר יותר מהגפיים ומפלג הגוף העליון, וכנראה שלזמן מה, הוא ייראה מעט לא פרופורציונלי. בנים גובהים בממוצע 30-10 ס”מ בתקופה זו. בדרך כלל, בנים מפסיקים לגדול בסביבות גיל 20-18.

גיל 15-13

שיער מתחיל לצמוח על חלקים נוספים בגופו של בנכם – בבתי השחי, על הפנים ועל שאר הגוף. שיער רגליו וזרועותיו מתעבה. שיער גופם של חלק מהצעירים ממשיך לגדול גם בתחילת שנות העשרים.

גיל 14-13

  • גופו של בנכם יתחיל לייצר טסטוסטרון, המגרה את האשכים לייצר זרע.
  • הוא יתחיל לקבל זקפה ולפלוט זרע. במהלך תקופה זו, הזקפה יכולה להתרחש בלי שום סיבה. פליטת זרע בזמן השינה נקראת לעתים קרובות קרי לילה או “חלום רטוב”.

גיל 15-14

חלל הגרון (הגרוגרת או בית הקול) נהיה בולט יותר וגדול יותר. קולו של ילדכם “יישבר” בהתחלה, ובסופו של דבר יהפוך לעמוק יותר. קולם של נערים יכול לעלות ולרדת ללא שליטה, לפעמים אפילו באותו משפט. עם הזמן, זה יפסיק.

טיפים להתמודדות עם השינויים בגוף

בנות

  • דברו עם בתכם על חזיות. חלק מהבנות יבקשו ללבוש חזייה לפני שהן באמת צריכות, אולי בהשפעת חברות שלובשות חזייה. אם יש לכם התנגדות לכך, אפשר להתפשר על גוזייה או חזיית ספורט.
  • ישנם מצבים בהם החזה של בתכם יכול להסב לה אי נוחות או מבוכה, למשל במקרים של א-סימטריה חריגה, פטמה שלישית וכו’. חשוב מאוד להיות מודעים לכך ובמידת הצורך לפנות לייעוץ רפואי. בחלק מהמקרים ניתן גם לשקול ניתוח קוסמטי.
  • הציעו לבתכם להשתמש במגן תחתון אם יש לה הפרשה שקופה או לבנבנה מהנרתיק, ואם זה מטריד אותה.
  • הכינו אותה לקבלת הווסת בפעם הראשונה: כדאי להחזיק ערכת חירום עם תחבושות היגייניות או טמפונים ותחתונים נקיים – אפשר להטמין אותה בדיסקרטיות בתוך קלמר – ולשים בתיק בית הספר. יש בנות שחוששות שהווסת הראשונה תופיע לפתע פתאום ותהיה מביכה מאוד. הבטיחו לה שהווסת הראשונה היא בדרך כלל קלה מאוד. ערכת החירום תהיה מועילה גם במקרה של מחזור לא סדיר.
  • כדאי להחזיק כמה עזרים להקלת כאבים לזמן המחזור. אפשר לשים בקבוק מים חם על הבטן התחתונה. חלק מהבנות נעזרות בפעילות גופנית, ואחרות משתמשות במשככי כאבים כגון איבופרופן (אדביל/ נורופן/ אדקס). אם בתכם סובלת מכאבים חמורים וקבועים במהלך המחזור, פנו לרופא לקבלת תרופות מרשם.

בנים

  • אם האשכים של בנכם מתפתחים בצורה בלתי שווה, הרגיעו אותו ואמרו לו שבדרך כלל, האשכים של גברים אינם באותו גודל. לעתים קרובות, אחד מהם תלוי נמוך יותר מהשני.
  • אם בנכם חווה זקפות בלתי צפויות, אמרו לו שלרוב, איש אינו שם לב. הזקפה תיעלם עד מהרה.
  • גם לבנים יש שדיים: אם החזה של בנכם נהיה רגיש ואפילו גדל, הרגיעו אותו ואמרו לו שזה טבעי. כ-80% מהבנים מגלים שהחזה שלהם כואב ומתחיל לגדול בצד אחד או בשני הצדדים. אך טבעי שבנכם יהיה נבוך או מודאג מכך. עם זאת, הבטיחו לו שתופעה זו נהיית בולטת פחות באמצע גיל ההתבגרות, כשבית החזה של הבנים נהיה רחב יותר. אם התופעה אינה חולפת או מסבה לבנכם מבוכה ואי נוחות רבה, יש לפנות להיוועצות אצל רופא ואולי אף לשקול ניתוח קוסמטי.
  • חלומות רטובים (פליטת זרע במהלך השינה) יכולים להתחיל בגיל ההתבגרות המינית, וזה טבעי ותקין.

שימו לב: במדריך זה הבאנו קווים כלליים בלבד. כל ילד שונה מהאחר, וישנו טווח גדול של מה שנחשב “נורמלי”. אם אתם מודאגים בגלל התפתחותו של ילדכם, דברו עם רופא הילדים.

לדבר על ההתבגרות המינית עם ילדכם

לא תמיד קל לדבר עם ילדים על גופם, אולם חשוב לקיים סדרת שיחות רגועות ופתוחות לפני תחילת גיל ההתבגרות המינית. שיחות אלה יבטיחו שהילדים יקבלו היטב את השינוי כשגופם יתחיל להתפתח. זיכרו כי לא מדובר רק ב”השיחה”, אלא בשיח תמידי ורציף, ולא חד פעמי בלבד.

חשוב להשתמש במילים הנכונות כשמדברים על איברי הגוף, כדי להראות שהשיחה עליהם היא חלק טבעי מהחיים – אין צורך במילים מיוחדות או סודיות. השתמשו בשמות המקובלים לאברי המין של ילדכם, באופן טבעי ומבלי לשדר בושה או נבוכות.

השתמשו בתהליך שלושת השלבים כדי להתחיל את השיחה על ההתבגרות המינית:

  1. בדקו מה ילדכם כבר יודע. לדוגמה, שאלו אותו, “אתם מדברים על ההתבגרות המינית והשינויים שהגוף עובר בבית הספר עם המורים או החברים? מה שמעת? מה אתה יודע?”
  2. ספרו לילדכם את העובדות ותקנו את המידע השגוי. למשל, “כל אחד עובר את השינויים האלה, אבל לא תמיד באותו קצב”.
  3. השתמשו בשיחה כהזדמנות לדבר על הערכים שלכם. לדוגמה, “בגיל ההתבגרות, הרבה מתבגרים מתחילים לאונן. אתה יודע מה זה? זה טבעי, ונפוץ מאוד, וזו  דרך שלעיתים  מאפשרת לבני נוער להתמודד עם התחושות המיניות שלהם”.

נצלו הזדמנויות ללמידה אקראית, זו יכולה להתרחש כאשר הנושא עולה באופן לא מלאכותי, למשל כתגובה לסצינה מסרט או סדרת טלוויזיה שכרגע צפיתם בה ביחד, ספר ששניכם קראתם או תגובה ברדיו כששניכם נוסעים במכונית. שיחה כזו, היא בעלת ערך גבוה, כי היא מחוברת למציאות ולתחומי העניין של הילד.

מומלץ לערוך שיחות חשובות כשילדכם מוכן להקשיב. במהלך גיל ההתבגרות, הילדים נעים בין כמויות אנרגיה מטורפות לבין תחושת עייפות אדירה. זה טבעי, אך אם ילדכם אומר לכם שהוא עייף, ייתכן שהוא לא תמיד פתוח לדבר על דברים חשובים.

ייתכן שלא ירצה לספר לכם הכל, אז נסו שלא לכפות עליו לתקשר איתכם כשאינו רוצה לדבר. גם כאשר מערכת היחסים שלהם עם ההורים מתנהלת על מי מנוחות, אנשים צעירים מעריכים את האפשרות לדבר על דברים באופן חשאי. יכול להיות שילדכם ירצה לדבר עם היועץ בבית הספר או הרופא.

למידע נוסף, קראו כיצד להתמודד עם שיחות קשות.

כיצד לעזור לילדכם במהלך ההתבגרות

הרגעה ועידוד

הבטיחו לילדכם שהתחושות והאתגרים שהוא חווה הם טבעיים לילדים בגילו. הרגיעו אותו שגיל ההתבגרות הוא שלב חשוב ומרגש בחיים – משמעו שהבגרות כבר ממש קרובה. השתדלו שלא להזכיר מהם הזמנים ה”נכונים” או ה”לא נכונים” לכל שינוי.

דוגמה אישית

בני נוער בגיל ההתבגרות מנסים להסתגל לגופם המשתנה, ולכן ילדכם עלול להיות מודע יותר או נבוך לפעמים. קצבי ההתפתחות השונים גורמים לילדים להשוות את גופם עם זה של חברים או ילדים מבית הספר. כדאי להדגיש את העובדה שגופים מגיעים בשלל צורות וגדלים, ולהימנע מלהשוות את גופו של ילדכם למישהו אחר. שמשו דוגמה אישית והראו לו שנוח לכם עם מידת גופכם. הראו לו כיצד אתם אוכלים בצורה בריאה ועושים פעילות גופנית.

פרטיות

חלק מבני הנוער חשים בושה או אשמה בגלל אוננות, או פשוט רוצים יותר זמן לבד. אוננות היא צורת גילוי עצמי טבעית ובריאה. ודאו שלילדכם יש פרטיות ומרחב משלו, ותמיד דפקו על דלתו לפני שאתם נכנסים לחדר.

עוד תמיכה

ילדים שחווים התבגרות מוקדמת או מאוחרת זקוקים לתמיכה נוספת. בנים ובנות שחווים שינויים גופניים בגיל צעיר מאוד עשויים שלא להיות בשלים רגשית, להתבלבל או לדאוג בגלל השינויים. שינויים גופניים מוקדמים או מאוחרים עלולים לגרום מבוכה לילדכם.

הדגישו בכל הזדמנות את העובדה שגופים מגיעים בשלל צורות וגדלים, וגופו מושלם בדיוק כפי שהוא.

התבגרות מינית אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

ילדים עם צרכים מיוחדים עוברים בדרך כלל את גיל ההתבגרות באותו אופן כמו ילדים אחרים. לעיתים, ישנו פער בין ההתבגרות המינית, אשר מתרחשת בזמן, לבין ההתבגרות הקוגניטיבית והרגשית. פער זה יכול לעיתים לגרום לחרדה גדולה, בעיקר אצל הורים. לכן, חשוב מאוד לדבר עם נוער בעל צרכים מיוחדים על נושא המיניות ולגשר על הפער הזה.

יש ילדים שחווים התפתחות גופנית מעוכבת בגלל מצבים בריאותיים כרוניים, שעלולים לעכב את תחילת ההתבגרות המינית. האופן שבו ילדכם יתמודד עם ההתבגרות המינית מבחינה רגשית מושפע מהצרכים המיוחדים שלו. איש מקצוע יוכל לענות על כל שאלותיכם בנושא.

השינויים הגופניים במהלך גיל ההתבגרות מעלים מאוד את חשיבותה של היגיינה אישית. אם לילדכם יש מטפל או מבוגר אחר שאחראי על הטיפול בו, דברו איתו על השינויים הגופניים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מערכות יחסים אינטימיות מכבדות בין בני נוער

כיצד נראות מערכות יחסים מכבדות בין בני נוער?

מתן כבוד משמעו להתייחס לעצמנו ולאחרים ביושר ובהתחשבות. זהו הוא חלק בסיסי במערכות יחסים רומנטיות, אינטימיות ומיניות בין בני נוער. מתבגרים במערכות יחסים מכבדות:

  • יודעים לקבל החלטות עבור עצמם – לדוגמה, לבחור באילו פעילויות ישתתפו, גם אם יעשו אותן לבדם או עם אנשים שאינם בני הזוג שלהם
  • מתייחסים אחד לשני בשוויון ובהגינות – לדוגמה, אם הם משתייכים לזרמים דתיים שונים, מותר לכל אחד מהם לפעול לפי אמונותיו
  • מתייחסים לטעויות כאל דבר תקין ונורמלי – למשל, אם שכחו להתקשר זה לזה, יגידו “לא נורא ששכחת, בפעם הבאה אני עלול לשכוח”
  • מתנהגים באינטימיות ונוגעים זה בזה רק כששניהם רוצים – לדוגמה, מסכימים שיקיימו יחסי מין רק כששניהם מוכנים
  • יודעים שמותר להגיד “לא” – יכולים להגיד, למשל, “לא, אני לא רוצה שתשלח את התמונה שלי לכל החברים שלך”
  • מתַקשרים בפתיחות ופותרים עימותים בצורה הוגנת – לדוגמה, אם הם אינם מסכימים על כמות הזמן שיבלו יחד, הם יכולים לבדוק את המחויבויות שלהם ולהגיע לפתרון שעובד לשני הצדדים.

מערכות יחסים מכבדות מאפשרות לבני נוער להרגיש שמעריכים ואוהבים אותם בגלל מי שהם. זהו חלק חיוני בהתפתחות חברתית, מינית ורגשית בריאה לבני נוער.

לדבר על מערכות יחסים מכבדות

עזרו לילדכם לבחור ולקיים מערכות יחסים מכבדות: דברו איתו ועזרו לו להבין כיצד אנשים מתנהגים במערכות יחסים רומנטיות ואינטימיות מכבדות. כדי לפתוח בשיחה, שאלו שאלות פתוחות כגון:

  • מה לדעתך חשוב במערכת יחסים?
  • איך היית רוצה שיתייחסו אליך?
  • איזו התנהגות מראה לך שמישהו באמת אוהב אותך ואכפת לו ממך?

ענו על השאלות של ילדכם בפתיחות ובכנות. קיום שיחות כאלה עם ילדכם מעודד תקשורת ברורה, פתוחה וכנה, ומקל עליו לבוא אליכם בעתיד אם יזדקק לעזרה עם מערכת יחסים.

רעיונות נוספים לעידוד מערכות יחסים מכבדות

הנה עוד כמה דרכים לעידוד מערכות יחסים אוהבות ומכבדות:

  • שמשו לילדכם דוגמה אישית והתנהגו בצורה מכבדת ואוהבת במערכות היחסים שלכם. אם אתם מוצאים את עצמכם במערכת יחסים לא מכבדת, הראו לו כיצד למצוא דרכים חיוביות להתמודד איתה – למשל, להיות אסרטיביים, לדבר עם האדם המעורב או לבקש עזרה מקצועית.
  • השתמשו בהקשבה פעילה כדי להבין את נקודת המבט של ילדכם ושל אנשים אחרים.
  • תנו לילדכם שבחים ומשוב חיובי על התנהגו מכבדת – לדוגמה, “אני גאה בך שנשארת רגוע והתרחקת מהמקום כשהרגשת ממש כועס. לקחת אחריות וביטאת את הכעס שלך בצורה מכבדת. כל הכבוד!”
  • התמודדו עם הכעס שלכם ולמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם כעסו – לדוגמה, אם עליכם להירגע כשאתם כועסים, אמרו לעצמכם לעצור, לנשום עמוק ולהירגע.
  • הראו לילדכם כיצד להוציא לפועל שיטות לניהול עימותים – למשל, אפשר לומר משהו כמו, “אני מאוד מוטרד כשאתה מתעלם מהבקשות שלי להוציא את הפח. אנחנו יכולים לדבר על זה?”. כך יראה ילדכם כיצד להשתמש במשפטי “אני” ולהיות ספציפי.
  • הגנו על עצמכם ועל הצרכים שלכם בצורה מכבדת, ולמדו את ילדכם לעשות אותו דבר בעצמו. אפשר ללמד אותם להגיד לא לאחרים – למשל, “אני אשמח לעזור לך מחר, היום אני צריכה לסיים לכתוב את הדו”ח.”

מהן מערכות יחסים לא מכבדות?

מערכת יחסים לא מכבדת היא כזו שבה אנשים אינם מרגישים שמעריכים אותם. זו יכולה להיות מערכת יחסים שבה אחד הצדדים מקבל יחס לא הוגן או אפילו חווה התעללות. ייתכן שילדכם לא יבין בהתחלה שמדובר במערכת יחסים לא מכבדת, או יפרש לא נכון את הסימנים. לדוגמה, הוא עשוי לחשוב שקבלת הודעות טקסט בלתי פוסקות הן סימן לאהבה ולא תמרור אזהרה למערכת יחסים שעשויה להיות חונקת ואף מגבילה.

התנהגות לא מכבדת יכולה להתחיל בקטן, לגדול עם הזמן ולהפוך להתעללות, כמו קנאה שולית לגבי בילוי זמן עם אחרים שגדלה ותופחת. בני נוער עלולים אפילו לחשוב שקנאה כזו היא רומנטית, אולם היא עלולה לגרום להם להיות מבודדים מחבריהם וממשפחתם ככל שמערכת היחסים מתקדמת.

במערכת יחסים לא מכבדת, אחד הצדדים עלול:

  • לנסות להשתלט על האדם האחר – למשל, למנוע ממנו מלראות את המשפחה והחברים, או להחליט לאן הוא הולך ועם מי הוא נפגש
  • להאשים את האדם האחר ולהשפיל אותו – להגיד דברים כמו, “אם לא היית אומרת את זה, לא הייתי מתחיל לכעוס”, או “זה הכל באשמתך! אני לא מאמין שאני צריך לסבול אותך!”
  • להשתמש בסחיטה רגשית – להגיד דברים כמו, “אם לא תבוא אליי הביתה ישר אחרי בית הספר, אני אגיד לכולם איזה לוזר אתה”, או “אם תעזוב אותי, אני אתאבד”
  • להתעלל מילולית באדם האחר – לצעוק עליו או להשתמש בהשפלות כמו “אף אחד לא יאהב אותך לעולם”, או “אתה חסר ערך”
  • להתעלל גופנית באדם האחר – למשל, לנער אותו במהלך ויכוח, או להחזיק בחוזקה בפרק כף ידו כדי למנוע ממנו ללכת
  • לפגוע מינית באדם אחר- כולל כל מגע מיני לא רצוי וכפוי, כולל נשיקות, מגע וחדירה וגינלית, אורלית או אנאלית
  • לעקוב או להטריד את האדם האחר, פנים אל פנים או באמצעות טכנולוגיה – לדוגמה, לשלוח לו הודעות טקסט שתובעות ממנו שוב ושוב לדעת איפה היה, או לבלוש אחריו כשהוא יוצא עם חברים.

אם ילדכם סובל מהתעללות, זו לא אשמתו. אם ילדכם נמצא במערכת יחסים לא מכבדת, זו גם לא אשמתכם כהורים. זה לא קורה בגלל האופן שבו חינכתם את ילדכם. הדבר החשוב ביותר הוא לזכור שאתם כהורים יכולים לעזור לילדכם לצאת ממערכת יחסים כזו, וללמדו מה יעשה לו טוב במערכת היחסים הבאה שלו.

השפעותיהן של מערכות יחסים לא מכבדות

מערכת יחסים לא מכבדת עלולה להשפיע על בריאותו ועל רווחתו של ילדכם. השפעות נפוצות כוללות:

  • שינויים בהרגלי השינה והאכילה – למשל, ילדכם עשוי לסבול מסיוטים, להתקשות להירדם או לחוות אובדן תיאבון פתאומי
  • תחושות דיכאון או חרדה
  • ביטחון עצמי נמוך או תחושת ערך עצמי נמוכה – לדוגמה, ילדכם עשוי להגיד דברים כמו, “אני לא שווה כלום” או להיכנע למה שבן או בת הזוג רוצים כדי למנוע עימות
  • בידוד מהמשפחה והחברים – למשל, לא לרצות להצטרף לפעילויות חברתיות
  • בעיות של שימוש באלכוהול או בסמים אחרים.

מה לעשות אם ילדכם נמצא במערכת יחסים לא מכבדת

אם אתם יודעים שילדכם נמצא במערכת יחסים לא מכבדת או חושדים בכך, הוא יזדקק לתמיכתכם. דברו עם ילדכם, אך זכרו שזו עלולה להיות שיחה קשה.

עודדו את ילדכם להגיד מה הוא מרגיש בנוגע למערכת היחסים שלו, ושאלו שאלות כגון:

  • איך אתה מרגיש בנוגע לעצמך כשאתה עם החבר או החברה?
  • איך אתה מרגיש בנוגע להתנהגות הזו?
  • מה החברים שלך אומרים על החבר/ה שלך ועל איך שהוא/היא מתייחס/ת אליך?
  • האם משהו במערכת היחסים שלך גורמת לך להרגיש לא בנוח?

דברו איתו על האפשרויות שלו ומה יכול לקרות. לדוגמה:

  • מה היתרונות והחסרונות במערכת היחסים?
  • מה יקרה אם תישארו ביחד?
  • מה יקרה אם תיפרדו?

קראו את המאמר על פתרון בעיות כדי לקבל כמה שיטות לפתרון מצבים כאלה. ייתכן שילדכם לא ירצה לדבר איתכם על מערכת היחסים שלו. במקרה כזה, כדאי לבקש ממבוגר אחר שאתם סומכים עליו לדבר עם ילדכם – דודה, סבים או חברי משפחה.

לקבל עזרה

אפשר לפנות לקבלת עזרה מקצועית מפסיכולוג, פסיכיאטר, יועץ או רופא משפחה. ילדכם יוכל לדבר גם עם יועץ בית הספר. אנשי המקצוע האלה יעזרו לכם למצוא שירותים רלוונטיים נוספים במקרה הצורך:

  • ער”ן – קו ייעוץ לבני נוער שפועל 24 שעות ביממה בטלפון 1201.
  • קו סיוע לנפגעי תקיפה מינית בטלפון 1202 (לנשים) או 1203 (לגברים).

במקרה הצורך, כדאי לשקול לפנות למשטרה ולהגיש תלונה.

אף פעם לא מאוחר מדי לקבל עזרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

טיפול בבריאות הנפש לבני נוער

אבחון ותוכניות טיפול לבעיות נפשיות אצל בני נוער

אבחון והערכה

קבלת אבחון והערכה של תסמיני הקושי הרגשי של ילדכם יעזרו לכם ולו לבחור את הטיפול המתאים. אבחון של המצב הנפשי על ידי מטפל מוסמך (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי קליני) אמור לעזור לכם להבין את התסמינים הנוכחיים של ילדכם, ולזהות את הטריגרים האפשריים שעלולים להחמיר את מצבו, או מכשולים שימנעו ממצבו להשתפר.

אם אתם חוששים שילדכם מתמודד עם בעיה נפשית, פנו לרופא הילדים לקבלת עזרה ראשונית. רופא הילדים עשוי להפנות אותו, בהתאם לצורך, לפסיכיאטר המתמחה במתבגרים, או לאיש מקצוע אחר בבריאות הנפש, כגון פסיכולוג.

תוכניות טיפול

הערכת מצבו הנפשי של ילדכם תסייע בגיבוש תכנית טיפול שמטרתה לשפר את רווחתו וצמצום התסמינים. על התכנית להתמקד במתן כלים, לכם ולילדכם, שמטרתם שיפור החוסן הנפשי של ילדכם, תוך צמצום הגורמים שמחמירים את מצבו הנפשי.

כחלק מתוכנית הטיפול, המומחה לבריאות הנפש עשוי להמליץ על סוג מסוים של טיפול פסיכולוגי, תרופתי או שילוב של השניים. ברוב המקרים הטיפול יכלול מעורבות של ההורים והערכה משפחתית, שכן המרקם המשפחתי והיחסים של הילד עם הוריו משפיעים באופן מהותי על תוצאות הטיפול באשר הוא.  שאלו שאלות וכתבו את התשובות שעונה המומחה, כדי להבין טוב יותר את הטיפול או התרפיה שמוצעים לילדכם.

סוגי טיפולים לבני נוער

הנה כמה מהטיפולים הנפוצים שמוצעים לבני נוער.

טיפול תמיכתי

זהו טיפול ממשפחת ה “תרפיות בשיחה”. בדרך כלל טיפול זה יינתן על ידי יועץ בית הספר או איש מקצוע מוסמך אחר.  בטיפול מסוג זה, ילדכם והמטפל ישוחחו על מצבו של ילדכם באופן ענייני, תוך מתן עצות והכוונה באופן מעשי. בשונה מטיפול פסיכותרפיה קלאסי, הטיפול התמיכתי לא יתמקד בתהליכי עומק נפשיים הקשורים בתת מודע, אלא יישאר ברובד של מתן עצות להתנהלות יעילה יותר ומציאת פתרונות לקשיים הקיימים בחיי היום יום.

פסיכותרפיה

פסיכותרפיה מבוססת על שיחה עם מטפל, לרוב פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני. מטרתה לעזור לילדכם להתמודד טוב יותר עם בעיותיו ולאפשר יצירת מנגנוני חוסן אשר יעמדו לרשותו של הילד גם בעתיד, לאחר סיום הטיפול. בדרך כלל יבנה קשר משמעותי ובטוח עם המטפל אשר יאפשר שיח על מחשבותיו ורגשותיו של ילדכם. חוויית הקשר הבטוחה עם המטפל בשילוב עם התובנות לגבי עולמו הפנימי של ילדכם יאפשרו את קיומו של תהליך טיפולי משמעותי. מטרת התהליך הינה לאפשר שינויים בדפוסי החשיבה, בחוויה הרגשית ולבסוף להוביל להתמודדות יעילה יותר עם הקשיים בחיי היום יום.

פסיכותרפיה מתנהלת בדרך כלל בפגישות אישיות, אך במקרים מסוימים יש עדיפות לטיפול קבוצתי או טיפול משפחתי. ההחלטה על סוג הטיפול תתבצע בהתאם לסוג הבעיה איתה מתמודד ילדכם וגורמים נוספים הקשורים בסביבתו. הפגישות עם בני נוער יכללו בדרך כלל שיחה בין המטפל לנער/ה אך לעיתים ישולבו משחקים מסוגים שונים (משחקי קופסא, משחקי דמיון ועוד) אשר יכולים לקדם את התהליך הטיפולי.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא טיפול פסיכולוגי מובנה המתבסס על ההבנה שרגשות, מחשבות והתנהגות יומיומית קשורים האחד בשני.

CBT עוזר לילדכם לזהות דרכי חשיבה והרגלי התנהגות שאינם מועילים או בריאים. לאחר מכן, ילמד ילדכם לשנות את החשיבה שלו באופן מודע ומכוון, כצעד לקראת שינוי האופן שבו הוא מרגיש ומתנהג.

אפשר להשתמש בשיטה זו לטיפול בבעיות כגון חרדה, דיכאון, הערכה עצמית נמוכה, כעס בלתי נשלט, שימוש בסמים, הפרעות אכילה ועוד. הטיפול יכול להתנהל בפגישה אישית או בקבוצות.
מידע נוסף על טיפול CBT באתר מכון חיבורים.

טיפול התנהגותי

טיפול התנהגותי הוא מרכיב עיקרי של CBT, אך זהו גם טיפול נפרד בפני עצמו. טיפול התנהגותי מתמקד בהתנהגותו של ילדכם. המטפל יתכנן פעילויות שיעזרו לילדכם לפתח מיומנויות להתמודדות עם מצבים קשים, וכן ישתמש בגישת “צעד אחר צעד” שתעזור לו להתגבר על פחדיו.

פסיכותרפיה בין-אישית

פסיכותרפיה בין-אישית (IPT) היא סוג של פסיכותרפיה שמבוסס על הרעיון שהאופן שבו אנשים מתקשרים עם אחרים משפיע על בריאותם הנפשית.

מטרתה של הפסיכותרפיה הבין-אישית היא לעזור לילדכם להבין כיצד הניסיון שלו באינטראקציות ובנושאים חברתיים – למשל, בבית הספר או במערכות יחסים – משפיע על מצבו הנפשי. המטפל יעזור לו לשפר את מיומנויות התקשורת שלו ולהתמודד עם רגשותיו. מדובר בטיפול קצר מועד, העוסק בבעיות ההווה, ולא בעבר. בישראל ישנם מטפלים בודדים שעברו הכשרה לסוג טיפול זה.

טיפול נפשי באינטרנט

ניתן לקבל טיפול נפשי באינטרנט, או טיפול מקוון. חלק משיטות הטיפול – למשל, CBT וטיפול התנהגותי – עובדות היטב גם כשהן מועברות באינטרנט. רוב המטפלים באינטרנט מלמדים את ילדכם כיצד לזהות ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות שעלולים למנוע ממנו להתגבר על חרדה ולחץ.

עבור חלק מבני הנוער, שמתמודדים עם חרדה ו/או דיכאון במצב קל עד בינוני, טיפול נפשי באינטרנט יכול לעבוד היטב בדיוק כמו שיחות פנים אל פנים. הוא אינו מתאים לבני נוער במשבר או לבני נוער במצוקה קשה.

בישראל, טיפול נפשי באינטרנט אינו נפוץ כל כך, אך במידה והדבר מתאפשר ומתאים- זוהי בהחלט אפשרות מתקבלת על הדעת.

טיפול תרופתי

חלק מבני הנוער שמתמודדים עם בעיה נפשית יטופלו בתרופות. התרופות יכולות לעזור בשליטה ובשיפור בתסמינים. ברובם המכריע של המקרים התרופה תינתן כחלק ממערך טיפולי רחב ולא כטיפול יחיד. חשוב מאוד לשלב את הטיפול התרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי, הדרכת הורים ו/או טיפול משפחתי בהתאם למצב. בהתאם לבעיה הנפשית איתה מתמודד ילדכם, יוחלט משך הטיפול. הוא יכול להמשך מספר חודשים, לעיתים מספר שנים ואף כל החיים.

חשוב לזכור שכמו לכל תרופה, גם לתרופות  שמטפלות בבעיות נפשיות עשויות להיות תופעות לוואי שונות. תופעות הלוואי משתנות בהתאם לסוג התרופה באופן מהותי ביותר, כך שלעיתים  הן יהיו שוליות ולעיתים חמורות באופן המצריך שינוי תרופתי. תופעות הלוואי של התרופה יכולות להתבטא באופן שונה אצל ילדים שונים, לדוגמה, אצל ילד אחד הנוטל תרופה להפרעת קשב מתרחש דיכוי תיאבון עם ירידה משמעותית במשקל, וילד אחר הנוטל את אותה התרופה אינו סובל מתופעה זו בכלל. העיקרון המנחה הוא שהתרופה תומלץ על ידי הפסיכיאטר אך ורק במידה ויש השערה ברורה שהתועלת ממנה עולה על הנזקים הקשורים בתופעות הלוואי. בדרך כלל הגישה הטיפולית היא לאפשר התערבות טיפולית פסיכולוגית, לפני שממליצים על טיפול תרופתי (בעיקר בהפרעות כגון דיכאון, חרדה, קשיי הסתגלות). יחד עם זאת, במצבים בהם הוחלט שנחוץ טיפול תרופתי, חשוב לפעול על פי ההנחיה הרפואית וליטול את התרופה, שכן חוסר היענות עלולה להוביל לחוסר שיפור במצב ובמקרים מסוימים אף להחמרה והגעה למצבי סיכון. החלטה של מטופל או בני משפחתו שלא לשתף פעולה עם הטיפול התרופתי נובעת במקרים רבים מחשש גדול מפני תרופות פסיכיאטריות, לאור הסטיגמה הקיימת בקרב האוכלוסייה בישראל בנוגע אליהן או לאור חשש מפני תופעות לוואי. במצבים כגון פסיכוזה, הפרעה דו קוטבית, דיכאון חמור עם אובדנות או חרדה קיצונית, הטיפול התרופתי מומלץ בד”כ כבר בשלבי הטיפול הראשוניים. מעקב אחר תופעות לוואי ומתן מענה במקרה הצורך יעשה באופן עקבי ורציף על ידי הצוות המטפל ויכול להוביל לתוצאות טיפוליות מיטביות.

ניהול כעסים וניהול לחצים

כעס הוא רגש טבעי וחזק מאוד. טבעי לכעוס לפעמים. הכעס יכול לנוע מעצבים קלים לזעם אלים. כשהכעס מתבטא באלימות או בזעם בלתי נשלט, הוא הופך לבעיה שזקוקה לטיפול.

אם ילדכם מתמודד עם בעיית כעסים, ניהול כעסים יכול לעזור לו להשתלט על מזגו. טיפולים בשיחות כגון CBT, טיפול התנהגותי או ייעוץ יכולים לעזור בניהול הכעסים. כמו כן, המטפל יכול ללמד את ילדכם מיומנויות פרקטיות לשימוש בזמן כעס. ניהול לחצים ואימוני הרפיה יכולים גם הם לעזור לצעירים להתמודד עם כעסים.

תרגילים לשיפור ההערכה העצמית

צעירים שיש להם הערכה עצמית נמוכה נוטים לחשוב מחשבות שליליות רבות על עצמם, שמקושרות לרגשות שליליים ובהם עצבות, חרדה, אשמה וכעס. המחשבות השליליות האלה עשויות להוביל גם לבעיות נפשיות כגון דיכאון. הערכה עצמית נמוכה יכולה להשפיע גם על מערכות היחסים החברתיות שלהם ועל הפעילות בבית הספר.

אם ילדכם סובל מהערכה עצמית נמוכה, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בהתמודדות. לעיתים קריאת ספרים העוסקים בשיפור הדימוי העצמי כחלק מהמערך הטיפולי יכולה לסייע.

טיפול משפחתי

טיפולים משפחתיים עובדים עם ילדכם ועם האנשים החשובים לו ביותר, בעיקר בני המשפחה. טיפולים כאלה עשויים להיות מועילים במיוחד, כיוון שהקרובים אלינו ביותר יכולים לעזור לנו להתאושש מקשיים ולשפר את איכות החיים.

במהלך מפגש של טיפול משפחתי, המטפל מעודד את בני המשפחה לחשוב על נקודות המבט, החוויות והאמונות של כל אחד, למצוא דרכים לתקשר באופן ישיר וכנה, להבין ולתמוך האחד בשני,  ולפתור בעיות ביחד.

טיפול באמנות

טיפולים באמנות, במוזיקה ובריקוד או תנועה הם סוגי פסיכותרפיה שיכולים לעזור לילדכם להתמודד עם בעיות רגשיות, התנהגותיות ובעיות הקשורות למערכות יחסים. מומחים בתחומים אלה משתמשים בטיפולים כדי לעזור לילדכם להבין, לתקשר או להביע את עצמו בדרכים חדשות וחיוביות יותר.

תרפיות נוספות

ישנן הוכחות ברורות לכך שלתרגול מודעות קשובה (מיינדפולנס) אצל מבוגרים יש יתרונות בריאותיים. לדוגמה, מחקרים מראים כי תכנית הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה (MBSR) יכולה להפחית את הלחצים ולהשפיע בצורה חיוביות על בעיות נפשיות אחרות, וכי טיפול קוגניטיבי מבוסס קשיבות (MBCT) מסייע בשמירה על הישגים טיפוליים בדיכאון, למנוע הישנות או הרעה במצב ולשמש כנוגד דיכאון אפקטיבי.

ישנן יותר ויותר ראיות לכך שמודעות קשובה אפקטיבית בשימוש אצל ילדים ובני נוער.

במהלך הטיפול ואחריו

גם אם ילדכם מטופל על ידי איש מקצוע, המשיכו בטיפול ובמעקב גם אצל רופא הילדים. הוא עשוי לסייע לכם במקרים של תופעות לוואי של התרופות, או ביצירת קשר עם הפסיכיאטר או הפסיכולוג, במידה והם אינם זמינים, או כשיש מקום להתייעצות נוספת.

חשבו על דרכים לציין התקדמות במצבו של ילדכם, זה יעזור לו ולכם לראות שאתם מתקדמים, ושיש אור בקצה המנהרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

בעיות בבית הספר: ילדים בני 9 עד 15

בעיות בבית הספר: למה לצפות

עליות וירידות בבית הספר הן חלק טבעי מהחיים עבור צעירים רבים.

בעיות בבית הספר כוללות ביצועים אקדמיים נמוכים, חוסר מוטיבציה להליכה לבית ספר או למידה, קשיים בקשרים חברתיים או בקשר עם המורים. ישנן בעיות קלות וישנן חמורות, קצרות מועד או בעיות שנמשכות זמן רב יותר. אפילו בעיות זמניות עלולות להשפיע לרעה על האופן שבו ילדים מרגישים כלפי בית הספר – וכלפי עצמם.

הילדים מצליחים יותר בבית הספר כאשר ישנה מעורבות של ההורים והמשפחה. חשוב לשמור על מערכת יחסים טובה עם הצוות, גם אם ילדכם אינו נתקל בבעיות.

סימנים נפוצים לבעיות בבית הספר

ישנם כמה סימנים שמצביעים על בעיות בבית הספר. שימו לב אם ילדכם:

  • חווה ירידה בציונים בנושא אחד או יותר
  • אינו מפגין מעורבות או קשר עם בית הספר – לדוגמה, לא מתעניין בפעילויות שמחוץ לתוכנית הלימודים או מסתובב עם מעט חברים בלבד
  • מסרב לדבר איתכם על בית הספר, או מדבר עליו עם המשפחה או החברים לעתים נדירות בלבד
  • מסרב לעשות את שיעורי הבית
  • חווה ביטחון עצמי נמוך או היעדר הערכה עצמית – עשוי להגיד שהוא “סתום” או “טיפש”, או לא חכם כמו חבריו
  • מרבה לקבל עונשים.
  • ממציא תירוצים שלא ללכת לבית הספר, או מבריז בלי ידיעתכם
  • משועמם מהשיעורים או לא מקבל מספיק אתגרים – ייתכן שיגיד שהוא לא לומד שום דבר חדש
  • חווה בעיות קשב או בעיות התנהגותיות
  • נופל קורבן לבריונות או מתנהג בבריונות כלפי אחרים.

לפעמים קל לזהות את הבעיות בבית הספר, וילדכם ישמח לדבר איתכם עליהן. אך חלק גדול מהילדים מסתירים את הבעיות מההורים, המורים והחברים לכיתה – מעתיקים את שיעורי הבית, מעמידים פני חולים בזמן מבחן חשוב, או לא מביאים את התעודה הביתה. מעשים אלו עשויים להקשות עליכם מאוד לגלות שקיימת בעיה. לפעמים אפילו המורים אינם מזהים את הרמזים – בעיקר אם ילדכם נעדר הרבה מבית הספר.

יכול להיות שתגלו שילדכם לא ממש רוצה להגיד מה לא בסדר בבית הספר. דברו איתו ואמרו לו כיצד נראה לכם שהוא מרגיש. אפשר להגיד, “אתה נראה עצוב. אולי אתה דואג בגלל משהו בבית הספר?” קראו את המאמר איך להתמודד עם שיחות קשות כדי לדעת איך להתחיל בשיחה.

מדוע חשוב לטפל במהירות בבעיות בבית הספר

בעיות שאינן מזוהות ומטופלות במהירות עלולות להוביל להשלכות משמעותיות לטווח ארוך. הן עלולות לפגוע בדימוי העצמי של ילדכם ובטווח הארוך, משפיעות בצורה משמעותית על הרווחה של ילדכם.

בעיות כאלה יכולות להוביל גם לסיכון מוגבר לנשירה מבית הספר.

אחת ההשלכות הנוספות היא תיוג הילדים בתגיות לא מועילות כגון “חסר מוטיבציה”, “מוסח בקלות” או “עצלן”. גרוע מכך – לעתים קרובות, הצעירים מאמצים לעצמם את התגיות הללו ומתחילים להאמין שהם “עושי צרות” או “לא מוצלחים”. כל התגיות האלה מצביעות על כך שהילד אשם בבעיות, אך לעתים קרובות, זהו סימן לכך שהמערכת ורשתות התמיכה שסביבו לא זיהו את הבעיה ואינן עובדות כהלכה.

לבסוף, ילדים שחווים בעיות בבית הספר עלולים להרגיש פחות שייכים. הצלחתם של ילדים בבית הספר תלויה ברווחתם – באופן שבו הם חושבים, מרגישים ומתנהגים הן בבית הספר והן מחוצה לו. מחקרים מצאו כי הסתגלות לבית הספר ותחושת שייכות משפרות את הרווחה של אנשים צעירים.

הסיבות לבעיות בבית ספר

עם הסיבות הנפוצות יותר לבעיות בבית הספר נמנות לקויות למידה בסיסיות – כגון דיסלקציה – או בעיות התנהגותיות או רגשיות. עם זאת, ישנן סיבות רבות אחרות לחוסר הצלחה בלימודים אצל צעירים.

גורמים אישיים כוללים:

  • מחלה כרונית
  • מוגבלות שכלית התפתחותית
  • קשיים או הפרעות התנהגותיות או התפתחותיות
  • בעיות נפשיות כגון דיכאון או חרדה
  • אירוע טראומתי
  • קשיים בהערכה העצמית, מיומנויות תקשורת או מיומנויות חברתיות
  • קושי להקשיב, להתרכז או לשבת בשקט.

גורמים בבית הספר כוללים:

  • הצקות או גילויי בריונות
  • חוסר חיבה או חוסר תחושת חיבור, לתרבות או לסביבה בבית הספר
  • חוסר עניין בנושאים שנלמדים בבית ספר או חוסר אתגר
  • תמיכה אקדמית או בית ספרית דלה, בעיקר במקרה של עומסי עבודה גדולים
  • קשיים בקשר עם המורים או תלמידים אחרים בבית הספר
  • היעדרות מבית הספר בגלל הסיבות שהוזכרו
  • דרישות מתחרות על הזמן הפנוי, כגון פעילויות שמחוץ לתוכנית הלימודים.

לקבל עזרה

כדאי לדבר עם המורה של ילדכם, המנהלת או יועצת בית הספר, בהתאם לבעיות שחווה ילדכם. כדאי להתייעץ עם הצוות לגבי צורך בפניה לפסיכולוגית בית הספר, לקלינאית תקשורת או מרפאות בעיסוק.

ילדים עם צרכים מיוחדים

צעירים שמתמודדים עם בעיות קשב וריכוז, רמות חרדה גבוהות או התנהגות אימפולסיבית או תוקפנית נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות בעיות בבית הספר, כיוון שקשה להם יותר להתאים את עצמם לדרישות בסביבת הכיתה, או להתרכז במשימות ובהוראות המורה.

כמו כן, נמצא קשר חזק בין בריאות גופנית לבין ביצועים בלימודים. חלק מהילדים בעלי צרכים מיוחדים שנובעים ממחלה כרונית נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות בלימודים או קשיים במערכות היחסים בבית הספר. ילד שנעדר הרבה מבית הספר בגלל מחלה זמנית או כרונית עשוי להתקשות להשלים את החומר.

הביצועים בלימודים מושפעים גם מהערכה עצמית נמוכה או משינויים במערכות היחסים עם החברים לכיתה, שקשורים לצרכים המיוחדים של הילד.

אף שלא כל ילד עם צרכים מיוחדים נתקל בבעיות בלימודים, כדאי לבסס מערכת יחסים חזקה עם הצוות כבר בשלב מוקדם ולהשגיח באופן קבוע על ההתקדמות של ילדכם בבית הספר, כדי לזהות סימנים מוקדמים לבעיות. אם הבעיות אכן צצות, בקשו עזרה מהצוות וכן מרופא הילדים וממומחים נוספים.

כמו כן, חשוב להיות מודעים לזכויותיו של ילדכם בכל הנוגע לחינוך והשכלה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הנקה: איך אבות יכולים לעזור

כשמדובר בתזונת תינוקות, המחקרים ברורים – אין מזון טוב יותר לתינוק מאשר חלב אם. תינוקות יונקים סובלים פחות ממחלות זיהומיות, פחות השמנה וזוכים להתפתחות שכלית אופטימלית. אימהות מניקות נמצאו כסובלות פחות מדלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ומסוכרת מסוג  2, מחלות לב, סרטן השד והשחלה ושבץ מוחי. כאבא, מן הסתם אינך יכול להניק בעצמך, אך הגישה והתמיכה שתיתן לבת הזוג חיונית מאוד לתקופה שבה היא והתינוק לומדים להניק ולינוק. מחקרים מראים כי בני זוג ששומרים על גישה תומכת וחיובית בנוגע להנקה, משפיעים מאוד על ימי ההנקה הראשונים ועל הזמן שהיא נמשכת.

כיצד תוכל לעזור

  • למד איך פועלת ההנקה כדי שתוכל להיות “חלק מהצוות” ולתמוך בבת הזוג במידה שיהיו אתגרים בהתחלה.
  • אם התינוק לא נרדם לאחר הנקה, תהיה אתה זה שמרגיע אותו. נסה לשאת את התינוק במנשא או סתם לחבק אותו. מגע עור לעור יעזור לך להרגיע אותו וליצור איתו קשר, וכך גם רחצה באמבטיה.
  • השתלב בעבודות הבית או בבישול. נסה להיות בבית ככל יכולתך כדי לדאוג לכל מה שצריך.
  • כשבת הזוג שלך מניקה, שמש לה בתור זוג ידיים נוסף – תוכל להציע לה כוס מים, נשנוש אם היא רעבה או עוד כרית.
  • כדי לעזור בהנקות בשעת הלילה, הבא לה את התינוק למיטה. אחרי ההנקה, קח את הילד כדי שיוכל לגהק, ואם צריך, עזור לו לחזור לישון. גם אם אתה עושה זאת רק בחלק מהנקות הלילה או רק בחלק מהלילות, זו עזרה עצומה.
  • שמור על סבלנות גם אם בת הזוג פחות מעוניינת לקיים יחסי מין. העייפות הכרוכה בטיפול בתינוק והשינויים ההורמונליים המתרחשים לאחר הלידה ובזמן ההנקה יכולים להוריד את התשוקה. נסו למצוא זמן – אפילו קצר- לשמור על הקשר זוגי. השאירו ערוצי תקשורת פתוחים לדבר על ההתמודדות עם השלב החדש בחייכם כמשפחה.
  • הנקה עשויה לגרום לבת הזוג להיות רעבה וצמאה. עודד אותה לשתות הרבה מים, והכן לה צלחת פירות וירקות למאכל.

אם היא מתקשה להניק, עודד אותה לבקש עזרה, כיוון שרוב הבעיות ניתנות לפתרון באמצעות מידע נכון וגישה חיובית. ככל שתקבלו עזרה מוקדם יותר, הבעיה תיפתר מהר יותר ועל הצד הטוב ביותר. אפשר להיעזר ביועצת הנקה מורשית בבית החולים, אחיות טיפת חלב שעברו הכשרה בהנקה או יועצת הנקה פרטית. המשך לתמוך בבת הזוג שלך גם בתהליך קבלת העזרה.

עם זאת, אם מיציתם את כל האפשרויות והיא עדיין מתקשה להניק, אתה יכול להרגיע אותה ולהגיד שזה בסדר. חפש את הדברים החיוביים – אחת האפשרויות היא שאיבה של חלב האם. במקרה כזה, תוכלו לחלוק את זמני ההאכלה. יכול להיות שאפשר יהיה להמשיך להניק חלקית.

הנקה: מה צריך לדעת

  • משך הנקה משתנה במשך היום- בין כרבע שעה עד אפילו שעה . רוב התינוקות שזה עתה נולדו יונקים 8-12 פעמים ביום – אם הפרשים משתנים בין הנקה להנקה
  • אם התינוק מתחבר לשד כראוי, הנקה לא אמורה לכאוב. אם יש אי – נוחות בהתחלה היא אמורה להירגע אחרי 30-60 שניות. אם ישנה תחושה של כאב , ייתכן שהתינוק אינו מתחבר כמו שצריך. כאבים בהנקה אינם דבר תקין, ובת הזוג צריכה לקבל עזרה.
  • יכול להיות שתוכל להרגיע את התינוק בקלות רבה יותר מאשר בת הזוג המניקה. כשהתינוק עצבני, ריחו של חלב האם שנודף מבת הזוג עלול לגרום לו לחפש את השד במקום להירגע. במצבים אלה, ייתכן שיירגע טוב יותר בזרועותיך.
  • ברגע שהתינוק והאם ביססו מערכת הנקה טובה (בדרך כלל אחרי -כחודשיים), תוכל להציע לה לשאוב חלב לצורך האכלות מזדמנות מבקבוק במידה שהאם מעוניינת בכך. כך תוכל להשתתף בחלק מההאכלות ולתת לה לצאת להפסקה.
  • אבות חשובים לתינוקות שלהם, ללא קשר לאופן ההאכלה. יכול להיות שאתה מרגיש קצת זנוח אם התינוק שלך יונק בלבד, אך זכור – יש עוד דרכים שבהן תוכל להיות מעורב וליצור קשר עם התינוק. אחד מהתפקידים החשובים ביותר של האב הוא ללמד את התינוק שאהבה אינה קשורה בקבלת מזון.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים: צעדים לפתרון בעיות

מדוע פתרון בעיות חשוב

כהורים, הדרך שבה אתם מתמודדים עם בעיות או עם מריבות במערכת היחסים שלכם מגנה על ילדיכם מפני החסרונות שבעימותים. האופן שבו אתם מלבנים את הבעיות יכול ללמד את ילדיכם כישורי חיים חשובים.מציאת פתרונות ביחד עוזרת לכל המשפחה לבנות מערכות יחסים שמחות, בריאות וחזקות יותר.

לפני שמתחילים לפתור בעיות

מומלץ לקבוע מראש כללים שלפיהם תתמודדו עם עימותים במערכת היחסים שלכם. הכללים עוזרים לכם להימנע מרוב הטעויות הנפוצות שעושים הורים ובני זוג כגון :

  • לנסות להכריח את האדם השני להשתנות
  • להאשים זה את זה בבעיות
  • להיכנע ולקבל מצב שאחד מבני הזוג אינו שלם איתו
  • להימנע לגמרי מדיון בנושא.

התמודדות עם עימותים ופתרון בעיות: כללי יסוד

הנה כמה הצעות לקביעת כללי יסוד לפתרון בעיות:

  • הסכימו שכל אחד מכם יכול להעלות בעיה לדיון בכל עת.
  • הצד השני יכול להגיד “לא” אם אינו רוצה לדבר על כך באותו רגע, אך חייבים לקבוע זמן אחר לדיון – לא יותר מיום אחד אחרי שהנושא עולה.
  • אם הדיון מתחמם, כל אחד מכם יכול להכריז על “הפסקה” כדי להירגע.
  • הסכימו שאתם מעלים בעיות במקום ובזמן שמתאים לשניכם. לדוגמה, עשו זאת כשהילדים אינם נוכחים, כשיש לכם מספיק זמן לדבר על הנושא, כשאין דרישות אחרות שמתחרות על תשומת לבכם כמו ארוחת ערב, וכששניכם רגועים.
  • הסכימו לנסות ולהקשיב, כך ששניכם תבינו מה האחר אומר.
  • הסכימו שלא תדברו על נושאים רגישים לפני אנשים אחרים.
  • זכרו שאם לאחד מכם יש בעיה, לשניכם בעצם יש בעיה.

נסו להשתמש בצעדים הבאים לפתרון בעיות כדי לדון בדברים.

תדעו שהכללים שקבעתם עובדים, אם תוכלו לפתור בעיות בצורה אפקטיבית ואם שניכם תרגישו שאתם עובדים יחד כצוות.סימן נוסף הוא שהעימותים אינם גורמים לרגשות שליליים שנמשכים גם לאחר מכן, כגון כעס וטינה.

וכמובן, ישנו עוד סימן לכך שאתם מסתדרים היטב: אם אתם מצליחים להתחבר מחדש אחרי העימות, ולבלות ביחד בכיף.

פתרון בעיות: כך תעשו זאת

1. הגדירו את הבעיה

היו ברורים ותארו את הבעיה באופן ספציפי:

  • תארו מה התרחש, באיזו תדירות זה קורה ומי מעורב.
  • התמקדו בנושא, לא באדם.
  • הכירו בתפקידכם או בתרומתכם לבעיה.

סביר יותר להניח שבן או בת הזוג ירצו להשתתף בשיחה אם תנקטו טון ניטרלי ולא מאשים. כדי לעשות זאת, הציגו את הנושא כשאלה. לדוגמה, “אנחנו יכולים לדבר על איך נוכל לקנות לילדים מתנות לימי ההולדת השנה?”

2. הבהירו מה כל אחד מכם רוצה

אמרו מה חשוב לכל אחד מכם בצורה ברורה. שאלו שאלות כדי להבהיר את עמדתכם. לדוגמה:

  • מדוע זה כל כך חשוב?
  • מדוע אתה צריך / רוצה את זה?
  • מדוע את מודאגת / חוששת / פוחדת מזה?
  • מדוע אינך צריך / רוצה את זה?
  • מה נורא כל כך בזה?

המטרה שלכם היא להבין בבירור מה שניכם רוצים. לכן, הקשיבו זה לתשובותיו של זה, במקום להתנצח.

3. חשבו ביחד

כתבו פתרונות אפשריים ששניכם העליתם. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתחיל לחשוב ביחד:

  • הציעו רעיונות בתורות.
  • נסו להעלות כמה שיותר רעיונות, גם אם חלקם אינם נראים רלוונטיים.
  • המתינו עד שתאספו את כל הרעיונות האפשריים לפני שתדברו עליהם.
  • הכניסו לרשימה את כל הרעיונות שהועלו – אם תדחו את המחשבות והרעיונות של בן או בת הזוג, אתם עלולים לפגוע ברגשותיהם ולעכב את התהליך.

זכרו שאפילו רעיונות שנראים טיפשיים ושערורייתיים יכולים לעורר רעיונות טובים אחרים. נסו להגיע לשמונה עד עשרה רעיונות.

4. העריכו ובחרו

התבוננו בכל רעיון ברשימה שלכם, ונסו למצוא את התוצאה הפרקטית ביותר שיכולה לפתור את הבעיה שלכם:

  • מחקו רעיונות ששניכם חושבים שלא יעבדו.
  • אם אחד מכם חושב שהרעיון עשוי לעבוד, השאירו אותו ברשימה.
  • הכינו רשימת יתרונות וחסרונות לכל רעיון שנותר ברשימה. התבוננו קודם ברשימת היתרונות – נסו למצוא משהו חיובי בכל רעיון. דברו על כל רעיון בקצרה ואל תיתקעו רק על פתרון אחד.
  • מחקו הצעות שיש להן הרבה יותר חסרונות מיתרונות. לאחר מכן, בחרו את האפשרות הטובה ביותר או שילוב אפשרויות.
  • דרגו כל פתרון מ-1 (לא כל כך טוב) עד 10 (טוב מאוד).

היו מוכנים להתפשר – אך אם אינכם מוצאים פתרון, חזרו שוב לשלב החשיבה המשותפת. אם זה עדיין לא עובד, חפשו מידע נוסף או בקשו מאנשים אחרים להעלות רעיונות.

5. נסו את הפתרון

התחייבו לפתרון והסכימו על הדברים הבאים:

  • מי עושה מה, מתי והיכן?
  • מה יקרה אם לא נעשה את הדברים שעליהם הסכמנו?
  • האם עלינו לתעד את איכות הביצוע של הפתרון שלנו?
  • מתי נחשוב שוב אם הפתרון עובד?

אם הפתרון קשור לילדים, חשבו אם כדאי וראוי לערב אותם בניסיון.

הטיפ החשוב ביותר: כתבו את הפתרון שהחלטתם עליו ואל תשדרו לילדים מסרים כפולים.

6. סקרו את הפתרון לאחר מעשה

  • האם הפתרון עובד?
  • מה עבד היטב? מה לא עבד?
  • מה נוכל לעשות כדי לעזור לפתרון לעבוד טוב יותר?

אם ההסכם שהחלטתם עליו עובד, שניכם תבחינו בכך שמספר העימותים פחת. אם לא, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  • האם הפתרון היה הגיוני?
  • האם שנינו השתתפנו בו במידה שווה?
  • האם הכללים ותחומי האחריות היו ברורים לשנינו?
  • האם נעשה שימוש בתוצאות להפרת ההסכם, והאם התוצאות היו מתאימות?
  • האם עלו נושאים נוספים שיש לדבר עליהם לפני שהפתרון יצליח לעבוד?

ייתכן שתגלו שעליכם לחזור לתחילת תהליך פתרון הבעיות כדי למצוא פתרון טוב יותר. עם זאת, אך טבעי שתיתקלו בכמה עליות וירידות לאורך הדרך – תנו לפתרון לעבוד שבוע-שבועיים.

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע,פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

להיות סבא וסבתא: כללים וגבולות

להבין מה תפקידכם

ייתכן שייקח לכם זמן מה לחשוב ולהחליט איזה סוג של סבא וסבתא תהיו. ההחלטה תלויה גם במצבכם. ייתכן שאתם מרגישים שמצופה מכם יותר מדי כסבא וסבתא – או שאתם רוצים להיות מעורבים יותר. מצד שני, יכול להיות שאינכם פוגשים את הנכד באופן קבוע אם אינו גר קרוב אליכם, או שיש בעיות במערכות היחסים במשפחה.

יש המון דברים שכדאי לחשוב עליהם כשאתם מנסים להבין מה תפקידכם. אולי אתם רוצים לבלות עם הנכד ולעזור להוריו, אבל אתם עדיין עובדים. יכול להיות שיצאתם לפנסיה ותכננתם טיול, או שאתם מצפים בקוצר רוח לזמן פנוי. שיקולים חשובים נוספים הם הבריאות, המחויבויות ובן או בת הזוג שלכם.

השגת איזון בין הצרכים שלכם לבין אלה של המשפחה המורחבת יכולה להוות אתגר, בעיקר אם יש לכם נכדים ביותר ממשפחה אחת. עם זאת, זכרו שאף אחד לא מרוויח אם תנסו לעשות יותר מדי.

מותר לכם להחליט מה וכמה תרצו לעשות כסבא וסבתא – וייתכן שההחלטה הזו תשתנה, בדומה לדברים אחרים. דברו בפתיחות ובאופן גלוי על בחירתכם עם הורי הנכדים שלכם, כדי שכולם יבינו היכן עוברים הגבולות.

למידע ורעיונות נוספים על האופן שבו סבים וסבתות יכולים לעזור לנכדים ולמשפחותיהם, קראו את המאמר להיות סבא וסבתא.

להציב גבולות כסבא וסבתא

  • חשבו קודם כל מה אתם רוצים לעשות ומה אתם יכולים לעשות. לדוגמה, יכול להיות שתשמחו מאוד לבלות עם הנכדים כשההורים שלהם בסביבה, אך אינכם מוכנים עדיין להיות איתם לבד.
  • סביר להניח שיש לכם מחויבויות נוספות כגון עבודה, תחביבים, פעילויות חברתיות וטיפול באנשים אחרים מלבד הנכדים. אינכם חייבים לוותר על שום דבר כדי להיות סבא וסבתא.
  • הזמן הטוב ביותר לשוחח עם הורי הנכד על כללים וגבולות הוא כשכולם נינוחים ורגועים. עם זאת, אינכם חייבים לקבוע פגישה מיוחדת – אפשר להעלות את הנושא כשהזמן מתאים לכולם.
  • אם אתם חוששים לקחת על עצמכם יותר מדי, אפשר להקציב לכך זמן מוגבל. למשל, “בואו ננסה למשך חודש ונראה איך הולך”.
  • אם אתם עובדים ורוצים לעזור בטיפול בנכד, דברו עם המעסיק בנוגע למשרה גמישה יותר – לדוגמה, קיזוז שעות בין ימים, חל”ת או עבודה מהבית.
  • יש סבים וסבתות שמגלים שהטיפול בנכדים קשה להם מדי. אם אתם מרגישים שהציפיות מכם כבדות מדי, דברו על כך עם הורי הנכדים כשכולם נינוחים ורגועים.

תפקידכם המשתנה

ככל שנכדכם יתבגר, התפקיד שלכם ישתנה, אם כיוון שהמחויבויות שלכם ישתנו, או שהצרכים ותחומי העניין של הנכד ישתנו.

משמעות הדבר היא שגם אם אינכם יכולים או רוצים לעזור הרבה כשהנכד צעיר, ייתכן שאתם מצפים בקוצר רוח לעשות איתו דברים רבים כשיגדל.

לדוגמה, תינוקות ופעוטות אוהבים זמן אחד על אחד, משחק ולמידה. ילדים בגיל בית הספר נלהבים לשתף ולספר על תחומי העניין והפעילויות שלהם. לכן, אם אתם רוצים להעביר לנכדים, למשל, את אהבת הקריאה, ללמד אותם על גינון או לקחת אותם ליציאות מיוחדות, זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת.

נכדים בגיל ההתבגרות ונכדים גדולים יותר עשויים להעריך את תמיכתכם ואת העניין שאתם מפגינים בהם ככל שהם נהיים עצמאים יותר. בתקופה זו, שבה הם מנסים להבין מי הם ומה הם רוצים להיות, תוכלו להציג בפניהם נקודות מבט שונות.

תפקידכם עתיד להשתנות גם אם המשפחה עצמה משתנה – למשל, כאשר מגיע תינוק חדש למשפחה או שאחד ההורים מתחיל עבודה חדשה. השינויים הללו עשויים להוביל לכך שהמשפחה תצטרך יותר – או פחות – תמיכה מכם, בהתאם למצב.

זכרו: מציאת האיזון בין קרבה ומרחק, בין מעורבות מתאימה ובין מעורבות יתר או ניכור הינה משימה מתמשכת של כל בני המשפחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לבנות מערכות יחסים חזקות במשפחה המשולבת

מערכות היחסים החשובות במשפחה המשולבת

ישנן כמה מערכות יחסים חשובות במיוחד בתוך המשפחה המשולבת:

  • ביניכם לבין בן או בת הזוג
  • ביניכם לבין הילדים שלכם
  • בין בני הזוג לבין הילדים שלכם, וביניכם לבין הילדים של בני הזוג
  • בין הילדים שלכם לבין הילדים של בני הזוג
  • בין כולכם.

בני הזוג ואתם במשפחה משולבת

כיף לעבוד על מערכת היחסים שלכם כזוג, אך המגורים המשותפים במשפחה מעורבת מעמיסים על מערכת היחסים. לדוגמה, ייתכן שילדכם, בן או בת הזוג הקודמים שלכם או בני המשפחה המורחבת אינם נלהבים כל כך מהעובדה שמצאתם בני זוג חדשים. ייתכן שאתם מודאגים מהאופן שבו מערכת היחסים תשפיע על ילדכם.

ייתכן שבן או בת הזוג החדשים אינם מבינים את הקשר הקרוב והמיוחד עם ילדכם. אם ישנם ויכוחים בין בני הזוג הנוכחיים לבין ילדכם, יכול להיות שתרגישו תקועים באמצע.

כבן או בת הזוג שנכנסנו זה עתה למשפחה, יכול להיות שאינכם בטוחים בתפקידכם במשפחה המשולבת. ייתכן שלפעמים תרגישו שאינכם זוכים להערכה הראויה, או שאתם נותרים מחוץ למשפחה.

כך תוכלו לשמור על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג:

  • בלו ביחד כזוג, רק שניכם. נסו לצאת להליכה קבועה בסוף השבוע, לשתות קפה ביחד או לבלות חצי שעה אחרי שאחרון הילדים הלך לישון
  • פנו זמן מדי שבוע או שבועיים כדי לדון באתגרים ובנושאים שעולים במשפחה
  • הפגינו אהבה והערכה לעיתים קרובות – חיבוק, מילות אהבה, נשיקה או פתק שאומר פשוט “תודה”
  • הראו שאתם מתעניינים ברגשותיהם של בן או בת הזוג, ומבינים אותם. משמעות הדבר שעליכם להקשיב לחששות ולרעיונות שלהם ולהיות מוכנים להתפשר
  • כבדו את הילדים של בני הזוג.

מערכות יחסים בין הורים לילדים במשפחה משולבת

ילדים צריכים ורוצים אהבה, דאגה והדרכה מצד הוריהם. ילדכם עשוי לפחד מכך שיאבד את תשומת לבכם ואת אהבתכם, ולחשוש שכעת, במשפחה החדשה, הוא אינו חשוב לכם כל כך. כשהנסיבות המשפחתיות משתנות, ילדכם צריך לדעת שלא שכחתם אותו – בעיקר אם הגיעו לחייכם בן או בת זוג חדשים וילדים שאינם אחים ביולוגיים עבורו.

הראו לילדכם שאתם אוהבים אותו ודואגים לו בדיוק כמו בעבר:

  • בלו עם ילדכם – אם אפשר, התעדכנו מדי יום, דברו על מה שמטריד אותו, או עשו פעילויות אחרות כמו קריאה או משחקים ביחד
  • המשיכו בפעילויות המשותפות הקבועות שלכם – למשל, שחייה, משחק כדורגל או ביקור משותף בשוק
  • שמרו על השגרה קבועה ככל האפשר – לדוגמה, שגרת השכבה שכוללת סיפור או שיר לפני השינה
  • היצמדו לכללים ולגבולות – למשל, ילדכם המתבגר עדיין צריך לסמס לכם כדי להודיע היכן הוא כשהוא יוצא עם חברים.

מערכות יחסים בין בן או בת הזוג החדשים לילדים במשפחה משולבת

ילדו של בן או בת הזוג שלכם ואתם לא בחרתם זה את זה. יכול להיות שיהיה ביניכם קליק מיידי, או ששניכם לא תרגישו בנוח לזמן מה. כדאי לבלות ביחד ולעבוד על פיתוח מערכת יחסים ביניכם, כיוון שזו תוביל למערכת יחסים טובה יותר במשפחה כולה וגם עם בן או בת הזוג החדשים שלכם. הבסיס הטוב ביותר לבניית חמימות ואפילו אהבה, עם הזמן, הוא כבוד.
אם יש לכם ילד משלכם, סביר להניח שאתם דואגים לו מאוד ורוצים להגן עליו מפני השינויים במשפחה. טבעי לגמרי שתרגישו אחרת כלפי ילדכם וכלפי ילדו של בן או בת הזוג שלכם, אך עדיף להתייחס לכל הילדים במשפחה המשולבת באותו אופן.

כדי להתחיל לפתח מערכת יחסים טובה עם ילדיהם של בן או בת הזוג, מומלץ:

  • להפגין עניין בחייהם – למשל, לשאול אותם בנוגע לשיעורי האמנות שבהם הם משתתפים, או להצטרף אליהם לחוג לספורט
  • לבלות איתם זמן לבד, גם אם מדובר ב-15 דקות בלבד – לדוגמה, לקחת ביחד את הכלב לטיול
  • להגיש להם עזרה פרקטית – למשל, להסיע אותם לפגוש חברים, לתקן להם את האופניים או ללמד אותם לבשל
  • לתמוך בגישה של בן או בת הזוג החדשים כלפי משמעת, אך לתת לבני הזוג את האחריות לניהול הכללים והגבולות.

אחאיים במשפחה משולבת

אם לשניכם יש ילדים, הם יהפכו לאחאיים (או כפי שנקראו בעבר- אחים חורגים). יש ילדים שמתרגשים מהרעיון של משפחה משולבת, ואחרים חוששים מכך. לעיתים קרובות, אחאיים אינם קרובים כמו אחים בדם, אך הדבר תלוי באישיות של הילדים, בגילם, מתי הפכו למשפחה וכמה זמן הם מכירים זה את זה.

אחים בכל המשפחות – משולבות או לא – חשים קנאה, מתחרים זה בזה ונכנסים לעימותים לפעמים. אך טבעי שהמצב יהיה אינטנסיבי יותר במשפחות משולבות, ובעיקר אם חלק מהילדים נמצאים בבית יותר מאחרים, בהתאם להסדרי המגורים שלהם.

כדי לעזור לילדיך ולילדים של בן או בת הזוג לפתח את מערכות היחסים ביניהם:

  • קבעו ציפיות וכללים בנוגע להפגנת כבוד הדדי – תלו את רשימת הכללים על המקרר
  • התנהגו בצורה הוגנת כלפי כל הילדים – למשל, הנהיגו את אותם כללים וציפיות לכל הילדים באותו גיל, תנו את אותם דמי כיס לכל הילדים באותו גיל, והעניקו מתנות ימי הולדת בשווי דומה
  • ודאו שלכל ילד יש מיטה משלו, מרחב משלו שבו יוכל לקבל זמן לעצמו וחפצים משלו
  • תלו תמונות של כל הילדים ברחבי הבית
  • עודדו אותם לבלות זה עם זה – למשל, לבעוט בכדור בחצר או לשחק יחד.

לבלות ביחד כמשפחה משולבת

במשפחה משולבת, מומלץ בדרך כלל לבלות עם הילדים שלכם באותה מידה כמו שאתם מבלים ביחד כמשפחה. ייתכן שלכם ולבני הזוג שלכם יש ילדים בגילאים שונים, וקשה למצוא פעילויות שכולם ייהנו מהן. מותר לכם לעשות דברים גם בקבוצות קטנות יותר, אם זה מה שמתאים למשפחה.

לדוגמה, חלק ממשפחתכם ייצא לשחק בכדור בשבת אחר הצהריים, והחלק השני ילך למוזיאון. כשתחזרו הביתה, דברו כולכם על מה שעשיתם. בשבת תוכלו כולכם לשחק בקלפים יחד, או שהילדים הגדולים יותר ייצאו לבלות בזמן שהקטנים יצפו בסרט.

מפגשים משפחתיים יאפשרו לכולם במשפחה המשולבת לדבר על רגשותיהם ועל מה שמטריד אותם, כך שכולם יבינו מה הרקע למעשיהם. כמו כן, כך יוכלו הילדים לראות שהמבוגרים מקשיבים לנקודת מבטם, ומנסים לעבוד ביחד כדי להבין אותם או להתפשר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לימוד מיומנויות חדשות לילדים עם צרכים מיוחדים: שיטות פרקטיות

לעזור לילדים עם צרכים מיוחדים לפתח מיומנויות

ילדים עם צרכים מיוחדים נוטים ללמוד לאט יותר כיצד לעשות דברים יומיומיים כמו להתלבש לבד ולצחצח שיניים. כמו כן, הם נוטים להתקשות ללמוד מיומנויות חברתיות כמו לחלוק או לחכות לתורם.

המאמר הבא סוקר שלוש שיטות פרקטיות ללימוד מיומנויות לילדכם.

  • מתן הוראות: ללמד באמצעות הסברים
  • מתן דוגמה: ללמד באמצעות הדגמה
  • צעד אחר צעד: חלוקה של הפעולה לתתי שלבים כדי ללמד מיומנויות מסובכות.

לימוד מיומנויות עשוי להיות מתסכל למדי ודורש זמן וסבלנות רבים. לכן, לפני שאתם מתחילים ללמד את ילדכם, כדאי לחשוב מה בעצם אתם מבקשים ממנו לעשות. לדוגמה, האם הוא מסוגל ללמוד את המיומנות מבחינה גופנית? האם יש לו מספיק קואורדינציה? האם הוא מבין מה אתם מבקשים ממנו לעשות?

התשובות לכל השאלות הללו יעזרו לכם להבין אם אתם יכולים ללמד אותו מיומנויות שונות, אילו מיומנויות ללמד, ואילו מהשיטות שמוצעות בהמשך יתאימו למצבכם. נסו לחשוב מהי המוטיבציה של ילדכם ללמוד את המיומנות שאתם מנסים ללמד אותו? כך תוכלו להבין כיצד לעודד את תהליך הלמידה.

השתדלו שלא לעבוד על יותר מדי מיומנויות בבת אחת, כיוון שילדכם עלול להתבלבל. נסו ללמד אותו מיומנות אחת עיקרית כל פעם, בשיטה שמתאימה למצבכם. אולי תופתעו לגלות שעוד מיומנויות מתפתחות בו בזמן לבדן.

מתן הוראות: ללמד באמצעות הסברים

בשיטה זו, אתם מלמדים את ילדכם לעשות משהו חדש באמצעות מתן הסברים על מה לעשות וכיצד לעשות זאת. עם זאת, מתן הוראות אינו תמיד הדרך הטובה ביותר ללמד ילדים כיצד לעשות דברים, וילדים עם צרכים מיוחדים עלולים להיתקל באתגר מיוחד. כלומר, ייתכן שלא כדאי לעשות תוכניות מיוחדות בזמן שאתם מלמדים באמצעות הסברים.

לפני שמתחילים

  • הכינו תוכנית פשוטה לתיאור המשימה שילדכם אמור ללמוד. אם היא כוללת כמה חלקים, פרקו את ההוראות לסדרה של צעדים קטנים ופשוטים.
  • הסבירו בדיוק מה אתם רוצים שילדכם יעשה. איזו התנהגות אתם מנסים להשיג? למשל, אל תגידו אמירות כלליות כמו “תתכונן לבית הספר”. במקום זה, אמרו “צחצח את השיניים ותתלבש”. התחילו בהוראה אחת או שתיים, ואז הוסיפו עוד צעדים.
  • אם ילדכם מתקשה להבין מילים, אפשר להיעזר בפוסטר או בתמונות שיסבירו מה אתם רוצים שיעשה.

בזמן הלימוד

  • תנו לילדכם הוראות רק כשתשומת הלב שלו נתונה לכם.
  • אם הוא יוצר קשר עין, עודדו אותו להביט בכם כשאתם מדברים.
  • השתמשו בשפה שהוא מבין ובמשפטים קצרים ופשוטים.
  • תנו לילדכם זמן רב להגיב (עד דקה), וכשהוא ממלא את ההוראה, תנו לו המון משוב חיובי. אמרו בדיוק מה עשה נכון.
  • השתמשו בזהירות בטון הדיבור שלכם. דעתו של ילדכם עלולה להיות מוסחת מהמסרים הרגשיים בקולכם – למשל, אם אתם מתוסכלים או מוטרדים – והוא עלול להתמקד באיתותים האלה במקום במה שאתם אומרים.

בסיום המשימה

  • תנו משוב חיובי לילדכם על עצם ההתנסות במשימה- ללא קשר אם הצליח בה או לא.
  • ציינו דבר אחד או שניים שעליו לעשות בצורה שונה בפעם הבאה.
  • ככל שילדכם לומד יותר, נסו לתת פחות הוראות ואפילו הפסיקו לתת הוראות לגמרי.
  • אם המשימה שתכננתם אינה מצליחה, המתינו כמה ימים ונסו שוב. אל תיכנסו לעימות או לריב עם ילדכם.

עשויות להיות סיבות רבות לכך שילד אינו ממלא הוראה. יכול להיות שהוא לא מבין. ייתכן שכשהוא לומד, התנהגותו אינה עקבית, אך הוא ישתפר ככל שיתרגל יותר. ואולי הוא פשוט לא רוצה לעשות את מה שביקשתם.

מתן דוגמה: ללמד באמצעות הדגמה

ילדים לומדים מה לעשות וכיצד לעשות זאת באמצעות התבוננות בנו. אנחנו מלמדים את ילדינו המון דברים כשאנו מראים להם מה לעשות. למשל, סביר יותר להניח ש”תראו” לילדכם ולא “תסבירו” לו כיצד לאסוף את הצעצועים, לשטוף את הכוס או להאכיל את הכלב.

אפשר להשתמש בהדגמה כדי ללמד אותו כיצד לתקשר עם אחרים – למשל, לבקש עזרה מהמורה, או להציג את עצמו לאדם אחר. זו דרך מצוינת ללמד מיומנויות שקשה להסביר במילים, כמו שפת גוף וטון דיבור.

הדגמה יכולה לעזור לילדים שמתקשרים ביצירת קשר עין – למשל, ילדים על הרצף האוטיסטי וילדים עם מוגבלויות חמורות כגון שיתוק מוחין ותסמונת איקס שביר. השימוש בהדגמה מאפשר לילדים אלה לצפות במעשים ובהתנהגות שלכם כשאתם מראים להם מה לעשות, במקום להתבונן בפנים שלכם כשאתם מדברים.

לפני שמתחילים

  • אל תתחילו עד שילדכם מתבונן בכם ושם לב אליכם.
  • כשהוא צופה בכם, בצעו את הפעולה באטיות, כדי שיוכל לראות בבירור מה אתם עושים.
  • אם הוא מתקשה לחקות את המעשים שלכם כשפניו אליכם, תנו לו לשבת לצידכם או לחקות אתכם בזמן שאתם צופים בו מאחור.

בזמן הלימוד

  • אם המשימה מורכבת, פרקו אותה לצעדים קטנים. התחילו בצעד הקל ביותר ותנו לילדכם הזדמנות לנסות בעצמו לפני שאתם ממשיכים לצעד הבא.
  • ציינו חלקים חשובים במעשיכם. למשל, “אתה רואה איך אני…”.
  • חשבו בקול רם. לדוגמה, “זה לא היה בדיוק נכון – נראה לי שאנסה את זה עוד פעם”.

בסיום המשימה

  • אפשרו לילדכם לתרגל לאחר שהתבונן בכם. חזרו על ההדגמה אם יש צורך.
  • תנו לו שבחים וחיזוקים.

לימוד מיומנויות חדשות לילדים עם צרכים מיוחדים עשוי להיות עבודה קשה מאוד, ואך טבעי שתהיו מתוסכלים לפעמים. עם זאת, חשוב שלא להדגים התנהגות שאינכם רוצים ללמד – למשל, לוותר כשקשה, או להרים את הקול כשכועסים.

צעד אחר צעד

חלק מהמשימות או הפעילויות הן מסובכות או כוללות סדרת פעולות. במקרה זה, יש לפרק את המשימה לצעדים קטנים יותר, וללמד את ילדכם צעד אחד בכל פעם.

לדוגמה, כך תוכלו לפרק לצעדים קטנים את משימת ההתלבשות:

  • להוציא את הבגדים מהארון.
  • ללבוש תחתונים.
  • לגרוב גרביים.
  • ללבוש חולצה.
  • ללבוש מכנסיים.
  • ללבוש סוודר.

אפשר לפרק כל אחד מהצעדים הללו לחלקים. למשל, כך תסבירו איך ללבוש סוודר:

  • להחזיק את הסוודר בצורה הנכונה.
  • להלביש את הסוודר על הראש.
  • להכניס זרוע אחת לשרוול.
  • להכניס את הזרוע השנייה לשרוול השני.
  • למשוך את הסוודר למטה, על הגוף.

הרעיון בבסיס הלימוד צעד אחר צעד הוא ללמד כל צעד בנפרד. לאחר שילדכם למד את הצעד הראשון, תוכלו ללמד את הצעד הבא, זה שאחריו וכן הלאה. אפשר להמשיך כך עד שילדכם יוכל לבצע את כל המשימה לבדו. השתמשו במתן הוראות ובהדגמה כדי לעזור לילדכם ללמוד כל צעד.

הכוונה באמצעות סימנים גופניים ומילוליים

ייתכן שתצטרכו להשתמש בסימנים גופניים ומילוליים – לדוגמה, להניח את ידיכם על ידיו של הילד ולהנחות את תנועותיו. כשיתחיל להבין מה לעשות, תוכלו להפסיק לעזור לו בהדרגה, אך המשיכו להגיד לו מה עליו לעשות. לאחר מכן, פשוט הצביעו או השתמשו בסימן גופני לפי הצורך.

ברגע שילדכם לומד את המיומנות החדשה, הפסיקו בהדרגה לתת לו סימנים מילוליים וגופניים.

ללמד מהסוף להתחלה

לעיתים קרובות, כדאי ללמד משימה מורכבת כגון התלבשות דווקא מהצעד האחרון ולא הראשון – מהסוף להתחלה.

כך, למשל, אם נרצה ללמד את הילד כיצד ללבוש סוודר מהסוף להתחלה, נעזור לו להכניס את ראשו ואת זרועותיו פנימה, ואז נבקש ממנו לעשות את הצעד האחרון בעצמו – כלומר, למשוך את הסוודר למטה, על הגוף.

ברגע שלמד כיצד למשוך את הסוודר למטה, נעודד אותו להכניס את זרועותיו בעצמו, ואז למשוך את הסוודר. אפשר להמשיך כך עד שיצליח בכל צעד וצעד של המשימה, ויעשה אותה לבדו.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה עושים כשההתבגרות המינית מוקדמת או מאוחרת

התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת

כל ילד שונה. תחילת ההתבגרות המינית מתרחשת בגיל שונה מאוד אצל כל ילד, ואפילו אצל ילדים מאותה משפחה. עם זאת, התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת עלולה להשפיע על ההערכה העצמית ודימוי הגוף של ילדכם. לכן, מומלץ לחפש את הסימנים לכך ובמקרה הצורך, לדבר עם מומחה.

למידע נוסף על השינויים הגופניים הצפויים אצל ילדכם, קראו את המאמר על ההתבגרות המינית. במאמר תמצאו גם את הגיל הממוצע שבו מתרחש כל שינוי.

התבגרות מינית מוקדמת

התבגרות מינית מוקדמת יכולה להתחיל עוד לפני גיל שמונה אצל בנות, או לפני גיל תשע אצל בנים. התבגרות מינית מוקדמת נפוצה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים, והסיבות לה כוללות השמנת יתר, גנטיקה משפחתית ולעתים נדירות, חוסר איזון הורמונלי.

אצל רוב הילדים, ובעיקר אצל בנות, לא נמצאת כל סיבה ברורה. אם אתם מבחינים בסימנים להתבגרות מינית מוקדמת, פנו קודם כל לרופא המשפחה שלכם שינסה לברר את הסיבה לכך וייתן טיפול מתאים או הפנייה לאיש מקצוע מתאים, במקרה הצורך.

ילדים שהתבגרותם המינית החלה מוקדם עלולים:

  • לסבול מהצקות
  • לחוש מודעים מאוד לעצמם
  • לסבול מדימוי גוף נמוך
  • להתחיל לחקור את המיניות שלהם בגיל צעיר יותר
  • להיראות גבוהים מכפי גילם, ולהפסיק לצמוח לגובה לפני חבריהם
  • לקבל יחס שמתאים לילדים גדולים יותר ממבוגרים וילדים אחרים.

בנות שמתפתחות מוקדם נוטות לסבול מדימוי עצמי נמוך ומרמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה והפרעות אכילה. בנים שמתפתחים מוקדם נהנים דווקא מדימוי עצמי גבוה יותר ומפופולריות בקרב חבריהם.

אם ילדכם התחיל את ההתבגרות המינית מוקדם, חשוב שתסבירו לו מה מתרחש בגופו ותענו על שאלותיו. אמרו לו שגופו מושלם בדיוק כפי שהוא. יכול להיות שילדכם ירצה לדבר עם היועץ בבית הספר או הרופא.

התבגרות מינית מאוחרת

התבגרות מינית נחשבת מאוחרת אם אין סימנים לתחילת ההתפתחות עד גיל 13 אצל בנות, ו-14 אצל בנים. נערה שמראה סימנים להתבגרות מינית אך אינה מקבלת את הווסת הראשונה עד גיל 16 נחשבת כבעלת התבגרות מאוחרת.

התבגרות מאוחרת  נובעת ברוב המקרים מגנטיקה משפחתית. אם אתם או מישהו ממשפחתכם חווה התבגרות מאוחרת, סביר יותר להניח שגם ילדכם יתבגר מאוחר. בני הנוער מדביקים בדרך כלל את הפער עם חבריהם – הם פשוט מתחילים להתפתח מאוחר יותר.

עם זאת, הם עשויים לחוש מודעים לעצמם ונבוכים כיוון שאינם מפותחים כמו חבריהם. לדוגמה, מחקרים מצאו כי בנים שמתחילים את גיל ההתבגרות המינית מאוחר נוטים לסבול מהערכה עצמית נמוכה יותר מבנים אחרים בגילם. דברו עם ילדכם על גופו ועל רגשותיו, והבטיחו לו שהוא ידביק את הפער בסופו של דבר.

התבגרות מאוחרת יכולה לנבוע גם מגורמים סביבתיים כגון תזונה גרועה או לחץ חריף. הפרעות אכילה הן גורם משמעותי נוסף לעיכוב בהתפתחות המינית, שכן החסך הקלורי משפיע מאוד על גופם של המתבגרים. באותו האופן, גם מתבגרים העוסקים בספורט בצורה אינטנסיבית יכולים להימצא בחסך קלורי וכך לגרום לעיכוב דומה. גורמים נוספים ונפוצים פחות הם מחלות כרוניות, בעיות הורמונליות והפרעות גנטיות שונות. אם ילדכם מודאג, פנו לאיש מקצוע.

אך טבעי שהורים חוששים כאשר ההתפתחות הגופנית של ילדם אינה דומה לזו של אחרים. אם אם חושבים שילדכם מתפתח מוקדם או מאוחר, בדקו איתו כיצד הוא מרגיש. לאחר כן, פנו לקבלת עזרה מקצועית מרופא המשפחה או מומחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להעביר את האחריות לילדכם המתבגר

מתבגרים ואחריות: מה צריך לדעת

בניגוד לתקופת הינקות והילדות, בה אתם קיבלתם את ההחלטות עבור ילדכם וקבעתם מה יעשה ומתי, בשנות ההתבגרות, הצורך של ילדים באחריות ובאוטונומיה מתחזק – זהו שלב חשוב בתהליך ההתבגרות שלהם, ובדרכם להפוך למבוגרים אחראיים ושקולים. כדי להפוך לבוגרים עצמאיים ובעלי יכולת, בני הנוער צריכים ללמוד כיצד לקבל החלטות טובות יותר לבדם.

אחת מהמשימות העיקריות שעומדות בפני הורים היא לעזור לילדים לקחת על עצמם אחריות ולקבל החלטות. לכם ההורים יש תפקיד חשוב בתהליך: עליכם להדריך את ילדכם ולתמוך בו, כדי שיהיה מוכן לקבל אחריות רבה יותר. משמעות הדבר היא שתצטרכו לתכנן מתי והיכן תאפשרו לו להתחיל לקבל החלטות.

כמה מהר תעבירו את כל האחריות למתבגר שלכם? זה כבר תלוי בכם ובגורמים רבים נוספים – עד כמה נוח לכם לעשות זאת, המסורות התרבותיות שלכם ושל משפחתכם, מידת הבשלות של ילדכם ועוד. המצב האידיאלי הוא להעביר את האחריות כשכולכם מרגישים נוח עם המעבר ועם קצב הדברים. מעבר מהיר וחד מדי עלול להותיר את שניכם מותשים ומוצפים רגשית. מעבר אטי מדי עלול להוביל לכך שילדכם יחוש חסר סבלנות וירצה למרוד. קראו את המאמר  להעביר את האחריות לילדכם המתבגר, הכולל טיפים פרקטיים לעידוד העצמאות.

הדרך לאחריות: להגביר את העצמאות

עצמאותו של ילדכם תתחיל להתפתח כשתבחרו להפסיק לשלוט בחייו באופן פעיל. במקום זאת, תנו לו אוטונומיה ואחריות רבה יותר על מעשיו בתחומים מסוימים. ייתכן שלא תחבבו את כל הבחירות שיבחר בהתחלה או את תוצאותיהן, אך העצמאות והאחריות הללו יעזרו לו לפתח מיומנויות חשובות לחיים, ולכן חשוב לתת לו להתנסות בעצמו, גם בטעויות ובהשלכותיהן.

כאשר אתם מנסים להחליט אם לתת לילדכם אחריות רבה יותר ולהחליט עבור עצמו, יש לכם שלוש אפשרויות – כן, לא ואולי.

כן

אפשרות זו נועדה לנושאים:

  • שאתם בטוחים שילדכם מוכן לקחת על עצמו
  • בתחומים אישיים, שילדכם צריך להחליט בעצמו.

כשאתם מחליטים להכניס נושא לקטגוריית “כן”, אתם מתחייבים לקבל את ההחלטה שלו, גם אם היא לא ההחלטה המועדפת עליכם. אם הוא מחליט החלטה שאתם מסכימים איתה, הראו לו שאתם מעריכים ומאשרים את ההחלטה. אם אינכם מחבבים את ההחלטה, קחו צעד אחורה והשתדלו שלא להתערב. אלה הזדמנויות שמאפשרות לילדכם ללמוד מהניסיון.

לא

אתם יכולים להגיד “לא” להחלטות שקשורות לפעילויות בעלות סיכון פוטנציאלי. לדוגמה, החלטות הנוגעות לדברים שלבני נוער עדיין אסור מבחינה חוקית, כמו שתיית אלכוהול, או דברים בעלי השלכות שליליות על בני המשפחה – למשל, אם ההחלטה שלו תעלה הרבה כסף.

כדי שאפשרות ה”לא” תעבוד היטב, יש צורך בתקשורת טובה ובקביעת גבולות התנהגות ברורים. האופן שבו תגידו “לא” משנה גם הוא. במקום להטיל וטו ולאסור לגמרי, עדיף להגיד משהו כמו, “אני לא מוכנה להסכים לזה עכשיו בגלל…”.

אולי

זהו האזור האפור, שבו תוכלו לשאת ולתת כדי להפוך את ה”אולי” ל”לא” או ל”כן”, בהתאם לנסיבות. משא ומתן הוא חלק מתהליך ההתפתחות. בתהליך הפיכת ה”לא” או “אולי” ל”כן”, ילדכם מקבל הזדמנות להראות לכם שהוא מוכן לקבל אחריות רבה יותר.

להחליט מתי אתם וילדכם מוכנים להעביר אחריות

כל ילד או נער שונה מהאחר. יכול להיות שתצטרכו להתנסות כדי להבין באילו תחומים ילדכם מוכן לאחריות רבה יותר. השתמשו במפגשים המשפחתיים כדי לאפשר לילדכם להשמיע את דעתו בנוגע להחלטות חשובות ולעזור לו להרגיש מוערך. השתתפותו במפגשים המשפחתיים תלמד אתכם על רמת הבשלות שלו והאופן שבו הוא מתמודד עם אפשרויות שונות לבחירה, ובנוסף תחזק את יכולתו לבטא את דעתו, שהיא יכולת חשובה בפני עצמה. הנה עוד כמה דברים שיש להביא בחשבון:

רמת בגרות

חלק מבני הנוער בוגרים יותר מאחרים, ויכולתם להתנהג באחריות משתנה ממצב למצב. כשאתם מנסים להחליט אם ילדכם מוכן לקבל אחריות, חשבו על יכולותיו. לדוגמה, מתבגר שמבקש לצאת לעיר עם חברים יכול לקבל רשות אם כבר הפגין אחריות כשיצא עם חברים בעבר.

למידה מניסיון

בני נוער צריכים לקבל אפשרות להבין דברים בעצמם. אם אין סכנה מיידית, החיים עצמם יכולים להיות מורה לא רע. גישה זו מאפשרת לכם כהורים להתנהל כרצונכם וליהנות מהחיים, ולילדכם, לקבל הזדמנות להראות לכם שהוא יכול להיות אחראי.

עניינים חוקיים

כשמדובר בשתיית אלכוהול, עישון, חינוך ותעסוקה, למשל, צריך להביא בחשבון עניינים חוקיים נוסף על בריאותו ורווחתו של ילדכם.

  • לפי החוק, הגיל שבו מותר לשתות אלכוהול בישראל הוא 18 שנה. ההמלצה היא שלא לאפשר לילדים בני פחות מ-15 לשתות אלכוהול כלל, ומומחים בתחום הבריאות ממליצים לחכות עד גיל 18.
  • לפי חוק לימוד חובה (התשי”ט), כל ילד בישראל חייב להגיע לבית הספר עד תום כיתה י”ב.
  • אסור לילדים בני פחות מ-18 לרכוש סיגריות או מוצרי טבק.
  • אסור לילדים מתחת לגיל 16ו-9 חודשים לנהוג על רכב, ואיסור על נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים

כל הדברים הללו חייבים להישאר בקטגוריית “לא”, ולא משנה מה מתבגרים אחרים עושים או מה הוריהם מרשים להם.

רמת סיכון

בני נוער לא תמיד חושבים על ההשלכות של מעשיהם לטווח ארוך, ולפעמים הם רוצים לעשות דברים שמעמידים את רווחתם בסכנה. תוכלו להחליט, למשל, שיציאה למסיבה שנמשכת כל הלילה טומנת בחובה יותר סיכון מאשר תועלת, אך יציאה להקרנת חצות בקולנוע היא בסדר.

השפעה על אחרים

אם הבחירות של ילדכם אינן הוגנות או פוגעות באחרים, אתם יכולים לבחור להישאר בשליטה. לדוגמה, אם הוא בוחר להשמיע מוזיקה בקול רם בחדרו בשעת לילה מאוחרת, תוכלו למנוע ממנו להחליט החלטות שמפריעות לשאר בני המשפחה. כללי יסוד כגון “להנמיך את המוזיקה אחרי השעה 9 בערב” יעזרו לילדכם לקבל החלטות שמשפיעות על אחרים.

ערכי המשפחה שלכם

האם אתם מוכנים לתת לילדכם להחליט החלטות או להתנהג בדרכים שסותרות את הערכים שלכם? למשל, סביר להניח שהורים שמאמינים בדרך דתית מסוימת לא ישמחו אם ילדם יבחר דרך שונה. נסו לחשוב על מה תוכלו לוותר בשלב זה ועל מה תתעקשו. או מה מותר לעשות מחוץ לבית ומה הציפיות בתוך הבית. חשוב לזכור, כי למרות שהייתם רוצים שילדכם יגדל להיות כמוכם, עם אותם אמונות וערכים, הוא אדם בפני עצמו, עם אמונות משלו, ורצוי לתת לתפיסותיו מקום, גם אם הן שונות משלכם.

לטפל בעצמכם

הורים רשאים להציב גבולות כדי להגן על הזכויות והצרכים שלהם עצמם. אתם יכולים לסרב אם ילדכם מבקש בקשה לא הגיונית או מטיל עליכם עול לא סביר – לדוגמה, להסיע את הילדים כל היום ממקום למקום במידה והדבר מכביד עליכם, או לשלם על ציוד רב ויקר.

בסופו של דבר, המטרה שלכם היא לתת לילדכם אוטונומיה בתחומים חשובים יותר, כמו לצאת ללא השגחה או להחליט על לימודים בעתיד או על אפשרויות תעסוקה.

בעיות פוטנציאליות בעת העברת אחריות

מעט מדי

אם אינכם מעבירים לילדכם שום אחריות, לא תהיה לו ברירה, והוא יאלץ ללמוד מניסיונו הדל, בדרך הקשה.

יותר מדי

כשהאחריות נופלת על כתפיהם מהר מדי, מתבגרים עלולים לקבל החלטות גרועות ולסבול מערעור הביטחון העצמי, כיוון שהם עושים דברים שאינם מוכנים אליהם עדיין. אם אתם וילדכם המתבגר אינכם בטוחים בנוגע לתחום אחריות חדש, השתמשו במדריך לפתרון בעיות כדי להבין אם אתם מוכנים.

מה לעשות במקרה של הפרת כללים

הדרך הטובה ביותר להבטיח שהכללים שהסכמתם עליהם יישמרו היא לשמור על קשר עם ילדכם. עם זאת, רוב המתבגרים מאתגרים את הכללים בשלב מסוים. זה פשוט אחד הדברים שמתבגרים עושים כחלק מבחינת הגבולות. כדאי לחשוב ולהחליט מה יהיו התוצאות במקרה של הפרת הכללים.

מה לעשות כשההחלטות לא עולות יפה

קבלת החלטות היא חוויית למידה לילדכם. לא כל ההחלטות שיקבל יהיו טובות. עבדו עם ילדכם על פתרון בעיות כדי שילמד לקבל החלטות טובות יותר וללמוד מהטעויות, ודונו איתו במה יוכל לעשות אחרת בפעם הבאה. תוכלו גם לרענן את הכללים ולשנות אותם בהתאם לצרכים המשתנים עם הגיל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריאות נפשית אצל בני נוער

מהי בריאות נפשית אצל בני נוער?

בריאות נפשית היא שם לתיאור רווחה רגשית עם תפקוד חברתי, משפחתי ובית ספרי תקינים. ילדכם זקוק לבריאות נפשית טובה כדי להתפתח באופן בריא, לבנות מערכות יחסים חזקות, להסתגל לשינויים ולהתמודד עם אתגרי החיים.

בדרך כלל, בני נוער שבריאותם הנפשית טובה:

  • מרגישים שמחים וחיוביים בנוגע לעצמם ונהנים מהחיים
  • מנהלים מערכות יחסים בריאות עם משפחה וחברים
  • עושים פעילות גופנית ואוכלים מזון בריא
  • מעורבים בפעילויות
  • בעלי תחושת הישגיות
  • יכולים להירגע ולישון טוב בלילה
  • מרגישים שייכים לקהילותיהם.

גיל ההתבגרות הוא תקופה רגישה בה מרבית ההפרעות הנפשיות נוטות להתפרץ.  נוסף על הגורמים הסביבתיים והתורשתיים, בני הנוער עוברים שינויים ואתגרים רבים בתקופה הקצרה הזו, בעוד מוחם ממשיך להתפתח.

לקדם בריאות נפשית טובה אצל בני נוער

האהבה, התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים על בריאותו הנפשית בצורה ישירה וחיובית. הן יכולות אפילו לצמצם את הסיכויים לכך שילדכם יתמודד עם בעיות נפשיות. הנה כמה רעיונות לקידום בריאות נפשית ורווחה אצל ילדכם:

הפגינו כלפיו אהבה, חיבה ודאגה.

  • הראו לו שאתם מתעניינים במה שנעשה בחייו. שבחו את המעלות הטובות ואת ההישגים שלו, והעריכו את רעיונותיו.
  • בלו זמן ביחד, אחד על אחד וגם במפגשים משפחתיים.
  • עודדו את ילדכם לדבר איתכם על רגשותיו. חשוב שירגיש שאינו צריך לעבור את הכל לבד, ושתוכלו לעבוד יחד על מציאת פתרונות.
  • התמודדו עם הבעיות כשהן צצות, ואל תתנו להן להצטבר.
  • אם יש לכם חששות, דברו עם בני המשפחה, הורים אחרים ומורים. אם אתם זקוקים לעזרה נוספת, דברו עם רופא הילדים או איש מקצוע אחר המומחה בבריאות הנפש (פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכיאטר).

בריאות גופנית היא חלק חשוב מהבריאות הנפשית. כדי לעזור לילדכם להישאר בריא מבחינה רגשית וגופנית, עודדו אותו לעשות את הדברים הבאים:

  • להיות פעיל – כושר גופני יעזור לילדכם להישאר בריא, ליהנות מרמת אנרגיה גבוהה יותר, לחוש ביטחון עצמי, להתמודד היטב עם לחצים ולישון טוב.
  • לפתח ולשמר על הרגלי אכילה נכונה.
  • לישון הרבה באופן קבוע. שינה איכותית תעזור לו להתמודד עם העומס הלחצים ותחומי האחריות שלו בחיים.
  • להימנע משימוש באלכוהול ובסמים.

אלכוהול וסמים אחרים מהווים גורם סיכון עיקרי להתפתחות בעיות נפשיות אצל בני נוער. עודדו את ילדכם להימנע משימוש בסמים, ואל תאפשרו לו לשתות אלכוהול עד גיל 18. אם אתם יודעים שהוא שותה אלכוהול או משתמש בסמים, דברו איתו ושקלו לדבר עם מומחה לבריאות הנפש או יועץ.

סימנים לכך שילדכם זקוק לעזרה

ילדים ובני נוער מרגישים לפעמים מצוברחים, מדוכאים, בעלי מוטיבציה נמוכה ומתקשים לישון. דברים אלה אינם מצביעים תמיד על בעיה נפשית. עם זאת, אחד הרמזים החשובים ביותר לקיום בעיה נפשית המחייבת התייחסות וטיפול הינו שינוי לרעה במצב הרוח ו/או בתפקוד המשפחתי/חברתי/לימודי, הנמשך לאורך זמן (למעלה משבועיים) לעומת המצב הרגיל של הילד. אם אתם מבחינים בסימנים הבאים ובסימנים שנמשכים יותר מכמה שבועות, חשוב לדבר עם ילדכם. הצעד הבא הוא לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

אצל ילדים בני פחות מ-11, סימני האזהרה כוללים:

  • עצבות רוב הזמן
  • ירידה בביצועים בבית הספר
  • דאגות או פחדים מתמשכים
  • בעיות למצוא את מקומו בבית הספר או להסתדר עם ילדים אחרים
  • התנהגות אגרסיבית או לא צייתנית באופן עקבי, או התקפי זעם חוזרים
  • בעיות שינה, כולל סיוטים.

אצל ילדים בני 11 ויותר, יש לשים לב אם ילדכם:

  • נראה מדוכא, מרגיש שהכל חסר תקווה, פורץ בבכי יותר מהרגיל או נעדר מוטיבציה
  • מתקשה להתמודד עם פעילויות יומיומיות
  • מפגין שינויים פתאומיים בהתנהגות, לעתים קרובות בלי כל סיבה נראית לעין
  • מתקשה לאכול או לישון
  • מפגין ירידה בביצועים בבית הספר, או מסרב לפתע ללכת לבית הספר, לפעילויות חינוכיות או לעבודה
  • נמנע ממפגשים חברתיים
  • מתלונן באופן חוזר על כאב גופני – לדוגמה, כאבי ראש, כאבי בטן או כאבי גב חוזרים
  • מתנהג בצורה אגרסיבית או אנטי-סוציאלית – למשל, נעדר מבית הספר, מסתבך עם המשטרה, הולך מכות או מעורב בגניבות
  • חרד מאוד בגלל משקלו או מראהו החיצוני, יורד במשקל או אינו עולה במשקל כשהוא גדל.
  • פוגע בעצמו באמצעות חיתוך עצמי באזורי גוף שונים, גם אם זה לא באופן חמור המצריך טיפול רפואי.

אם ילדכם אומר לכם שהוא חושב על פגיעה בעצמו או התאבדות, פנו בדחיפות לקבלת עזרה מקצועית. התקשרו לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. במקרה חירום, התקשרו למשטרה או הגיעו ישירות לחדר המיון בבית החולים.

כיצד לדבר עם ילדכם על בריאותו הנפשית

אם אתם מודאגים בגלל בריאותו הנפשית של ילדכם, קודם כל דברו איתו. יכול להיות שתרגישו אי נוחות, ואפילו תרצו רק לחכות שהבעיה תיעלם. אך השיחה עם ילדכם על רגשותיו תראה לו שהוא אינו לבד, ושאתם דואגים לו. כמו כן, הוא יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית.

הנה כמה רעיונות שיעודדו את ילדכם לדבר על רגשותיו:

  • אמרו לו שגם למבוגרים יש בעיות שאינם יכולים להתמודד איתן לבדם. ציינו שקל יותר לקבל עזרה כשיש תמיכה ממישהו אחר.
  • אמרו לו שאנשים צעירים מרגישים לפעמים מודאגים, לחוצים או עצובים. כמו כן, הגידו לו שקשה ומפחיד לפעמים להיפתח ולספר על מחשבות ורגשות אישיים, אך דיבור על הבעיה יכול לעזור לו לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת, ולהבהיר את רגשותיו. אפשר לפנות למבוגר מנוסה יותר, שיציע לו אפשרויות שלא חשב עליהן.
  • הציעו לו לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו, רב או רופא הילדים.
  • הבטיחו לו שהשיחה שינהל עם רופא הילדים או מומחה אחר לבריאות הנפש היא חסויה. אסור להם לגלות את תוכן השיחה לאף אחד אחר, אפילו לא להורים, אלא אם כן הם חוששים לביטחונו או לביטחון מישהו אחר.
  • חזרו שוב ושוב על כך שילדכם אינו לבד. אתם תהיו לצדו כשיהיה מוכן לדבר.

לאחר שתעלו את החששות שלכם בפני ילדכם, ייתכן שהוא יסרב לקבל עזרה או יגיד שהכל בסדר. צעירים רבים אינם מבקשים עזרה בעצמם. לכן, יכול להיות שתצטרכו להגיד שאתם מודאגים, ושתנסו לקבל ייעוץ מקצועי. כדאי לעודד את ילדכם לבוא איתכם לשיחה. אם הוא אינו רוצה, תצטרכו ללכת לבד.

אם אינכם בטוחים מה לעשות, פנו לרופא הילדים או ליועץ בית הספר. כמו כן ניתן לפנות באופן פשוט ישירות למרפאות בריאות הנפש הקיימות בכל קופות החולים ולעבור תהליך הערכה מקצועי ומעמיק. ישנם כמה שירותי טיפול נפשי באינטרנט וכן שירות און ליין בחלק מקופות החולים, אולם אנו ממליצים לפנות לפגישה פנים אל פנים כצעד ראשון.

לקבל עזרה

בעיות נפשיות לעיתים חולפות מעצמן, אך בחלק ניכר מהמקרים חוסר טיפול יכול להוביל לחוסר שיפור, להחמרה במצב, מצוקה קשה, פגיעה תפקודית ואף סיכון התפתחותי. לכן כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר. בריאות נפשית גרועה או בעיות נפשיות שאינן מטופלות עלולות להשפיע על איכות החיים של ילדכם, על הבריאות הגופנית, העבודה שלו בבית הספר, מערכות היחסים וההתפתחות – מבחינה חברתית, גופנית, חינוכית ומקצועית.

יש אפשרויות רבות לקבלת עזרה מקצועית, ובהן:

  • רופא המשפחה/הילדים
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים
  • פסיכיאטרים
  • עובדים סוציאליים
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה

לעתים קשה לתמוך בילד שמתמודד עם בעיות נפשיות ולכן חשוב שתטפלו גם בעצמכם. אם אינכם יודעים לאן לפנות, רופא המשפחה שלכם יוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם. זכרו: בעיות נפשיות אינן מתפתחות באשמתו של הילד או של ההורה, אך ביכולתו של ההורה, אשר מקבל הדרכה והכוונה, לסייע בהתמודדות ולזרז את השיפור במצב ילדו.

הפרעות נפשיות אצל בני נוער

אם הבעיות הנפשיות של ילדכם מפריעות לחייו בצורה משמעותית, כדאי לפנות למומחה לבריאות הנפש שעשוי לאבחן הפרעה נפשית חמורה יותר.

למידע נוסף כיצד לזהות בעיות והפרעות נפשיות אצל בני נוער, קראו את המאמרים הבאים:

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לקויות למידה: שאלות נפוצות

לקות למידה- הגדרה ומאפיינים

המונח ‘לקויות למידה’ מתייחס לטווח רחב של הפרעות הפוגעות ביכולות קוגניטיביות בתחומים רבים, העומדים בבסיסם של כישורי למידה. החלוקה המקובלת של לקויות למידה כוללת: לקות למידה עם קשיים עיקריים בקריאה (דיסלקציה), לקות למידה עם קשיים עקריים בכתיבה (דיסגרפיה) ולקות למידה עם קשיים עקריים בחשבון (דיסקלקוליה). ילדים עם לקויות למידה עשויים לסבול בו זמנית ממספר לקויות בדרגות חומרה שונות ומקשייים רגשיים והתנהגותיים, זאת בשל ההשפעה השלילית של תסכולים ולחצים שהם חווים על מצב רוחם והדימוי העצמי. לעיתים לקויות למידה מופיעות בשילוב עם הפרעות נויו-התפתחותיות נוספות כגון: הפרעות בקשב, בשפה ובתנועה. למידע נוסף, קראו את המאמר לקויות למידה.

הסיבות שבגינן נגרמת לקויות למידה

הסיבות המדויקות שבגינן נגרמת לקות למידה עדיין אינן מובנת במלואן אך הידע בנושא זה הולך ומצטבר, ועימו גם שיטות האבחון והטיפול. כיום, רוב אנשי המקצוע העוסקים בתחום זה סבורים כי לקויות למידה נגרמות משילוב של הפרעה בהתפתחות, במבנה ובתפקוד של אזורי מוח מסוימים ומרמה נמוכה של חומרים כימיים הדרושים לתקשורת עצבית תקינה. עד כה זוהו מספר גורמי סיכון להפרעה, ביניהם ליקויים גנטיים ומצבים רפואיים שונים. כמו כן, ישנה השפעה להפרעות במהלך הלידה וההיריון: תזונה לקויה, שימוש בסמים ואלכוהול במהלך ההיריון ועוד.

מהם הסימנים המוקדמים לכך שלילדנו עשויה להיות לקות למידה?

סימנים מוקדמים ללקות למידה יכולים להופיע בגיל צעיר יותר, בגיל הגן או בשנות הלימודים הראשונות. ילד עם לקות למידה עשוי להראות קשיים  בתחום השפה, לדוגמא- קושי בחריזה- מציאת חרוזים למילים, או קושי לזהות צלילים קצרים בתוך מילים, למשל לזהות את הצליל “ב” בתוך המילה “מדבקה”.

הילדים עשויים להתקשות לזכור רשימות של מילים, מספרים, אותיות או מושגים, למשל רשימת  הוראות שניתנת בבת אחת. כמו כן, ייתכן שילדכם ייתקל בבעיה ממושכת ומשמעותית בקריאה, באיות ובמתמטיקה. עם זאת, הקשיים הללו אינם בהכרח מצביעים על כך שלילדכם יש לקות למידה כלשהי. לחלק מהילדים פשוט לוקח זמן רב יותר לפתח מיומנויות אוריינות (קריאה וכתיבה) ומתמטיקה.

ככל שהם מתבגרים, ילדים עשויים לשתף פחות בקשיי הלמידה שלהם ואף לנסות להסתיר אותם, בשל הפחד מסטיגמה שלילית ופגיעה בדימוי העצמי, אך הפערים בינם לבין המצופה מהם בכיתה עשויים רק לגדול ולהעמיק. לכן, אם לדעתכם ילדכם מתמודד עם קושי בלמידה, חשוב לטפל בכך מוקדם ככל האפשר.

מה לעשות אם אנחנו חושבים שלילדנו יש לקות למידה?

אם ילדכם מתמודד עם בעיות מתמשכות ומשמעותיות בקריאה, באיות או במתמטיקה – גם אם החל את שנות הלימודים שלו בצורה טובה – כדאי לפנות לעזרה מקצועית. דברו עם יועצת בית הספר ובידקו איזו תמיכה ילדכם יכול לקבל במסגרת החינוכית ולאחר שעות הלימודים, רצוי על ידי איש מקצוע עם ניסיון בהוראה מתקנת..

יש לשקול יחד עם הצוות החינוכי בבית הספר את הצורך באבחון מסודר על מנת להבין את סוג הקושי ורמת הקושי, וכן על מנת להתאים את המסגרת הלימודית.

האם לקויות למידה עוברות בתורשה?

לקויות למידה יכולות לעבור בתורשה. כלומר, ייתכן שמישהו מההורים, האחים, הדודים והדודות מתמודדים עם בעיות דומות בתחום הקריאה, האיות או המתמטיקה. בני משפחה אחרים שמתמודדים עם לקויות הלמידה שלהם בצורה פעילה ואפקטיבית יכולים לשמש דוגמה אישית מצוינת לילדכם.

האם אנשים עם לקויות למידה נוטים להיות מחוננים?

לאנשים עם  לקויות למידה מנת משכל ממוצעת. עם זאת ידועים גם מקרים שבהם לקויות למידה מופיעות אצל אנשים מחוננים או כאלו המפגינים יכולות מצוינות ויוצאות דופן בתחומים רבים כגון התחום האקדמי, חשיבה מכנית, יצירתיות וספורט.

האם לקויות למידה נפוצות יותר בקרב בנים מאשר בנות?

אין הבדל בהופעת לקויות הלמידה בין בנים לבין בנות.

ילדנו כותב את האותיות בכתב ראי. האם יש לו דיסלקציה?

הופעת כתב ראי בשנים המוקדמות היא שלב התפתחותי תקין, ואינה מצביעה תמיד על דיסלקציה. עם זאת, אם ילדכם ממשיך לכתוב אותיות ומספרים בכתב ראי עד אמצע וסוף שנות בית הספר היסודי, כדאי לבדוק.

ילדנו מתקשה לקרוא. האם יש לו לקות למידה כגון דיסלקציה?

קושי בקריאה בפני עצמו אינו אומר שלילד יש לקות למידה. עשויות להיות לכך סיבות רבות, ובהן היעדר אפשרות ללמוד לקרוא, או בעיות שמיעה או ראייה.

האם אפשר “לרפא” לקויות למידה?

לקות למידה אינה מחלה שיש צורך לרפא. עם זאת, קיימים אמצעים שונים שיעזרו ויתמכו בילדכם לאורך שנות הלימודים על מנת שישפר את המיומנויות שלו ויתקדם ויגשים את מלוא הפוטנציאל שלו. ככל שילד עם לקות למידה מקבל עזרה מקצועית מוקדם יותר, כך עולים סיכוייו להתקדם היטב.

אנשים עם לקויות למידה מתמודדים היטב בדרך כלל, ובעיקר כאלה שלקויות הלמידה שלהם משפיעות על הקריאה. לעתים קשה יותר לשפר מיומנויות בתחום האיות והמתמטיקה, ובעיקר אם הלקות כוללת קושי בלמידת רשימות וטבלאות מידע. עם זאת, ישנן דרכים רבות לעקוף את הבעיה, למשל, להשתמש בתוכנת הקלדה  עם אפשרות לתיקון איות, הקראת קטעי קראיה ארוכים, או שימוש במחשבון.

האם השימוש במחשב עוזר?

מחשבים יכולים לעזור לאנשים עם לקויות למידה. ישנם כמה סוגי תוכנות שעוזרות בחיזוי מילים, בדיקות איות, ותוכנות הקראה שממירות קול לטקסט ולהפך. תוכנות אלה יכולות לעזור לילדים לקבל מידע בלי להצטרך לקרוא דפים מודפסים, וכן לעזור בכתיבה. תוכנות אוריינות ומתמטיקה יעזרו לילדכם לקבל מוטיבציה ללמידה ולחזק את לימודיו בבית הספר.

יתרון נוסף לשימוש במחשב הוא שהדפים המודפסים מסודרים יותר וקלים לקריאה – וזה יעיל במיוחד, כיוון שחלק מלקויות הלמידה כוללות לעתים קרובות כתב יד בלתי קריא.

כיצד נדע אם טיפול מסוים שראינו בפרסומת יעבוד?

התבוננו בזהירות ובביקורתיות בכל טיפול שראיתם בפרסומת, כדי להבין אם להאמין לטענות המפורסמות. בפרט, כדאי לבדוק אם הטענות מגובות במחקרים מדעיים אמינים ובטוחים. בחנו את הראיות לפני שאתם מכניסים את ילדכם לתוכנית כלשהי או מוציאים כסף רב על טיפול.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר  אגודת ניצן– ארגון ללא מטרות רווח הפועל למען ילדים עם לקויות למידה.

מהם גורמי המפתח להצלחה של אנשים עם לקויות למידה?

אנשים שמצליחים להתמודד עם לקויות למידה:

  • מודעים לעצמם – מכירים בלקות הלמידה שלהם אך מגדירים את עצמם באמצעות החוזקות ולא החולשות
  • מבקשים עזרה ויודעים היכן ומתי למצוא אותה
  • נהנים ממשאבים טובים – יישומונים, תוכנות מחשב וכדומה – שעוזרים להם להתמודד עם הקשיים
  • קובעים יעדים ברורים
  • מוצאים דרכים לעקוף את הקשיים שנובעים מלקות הלמידה באופן גמיש ויצירתי
  • ממשיכים לנסות, גם כשהמצב קשה
  • מפתחים שיטות התמודדות עם רגשות כגון תסכול
  • מוכנים למשימה כשהם נתקלים באתגרים
  • מגיבים לבעיות במציאת פתרונות, במקום להיות פסיביים או להתעצבן.

עזרו לילדכם להטמיע עקרונות אלו, באמצעות אנשי מקצוע מתאימים, כדי לחזק את בטחונו עצמי, ולאפשר לו להמשיך ולצמוח – לימודית וחברתית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דיכאון אחרי לידה אצל גברים

דיכאון אחרי לידה אצל גברים: עובדות

10%-3% מהגברים חווים דיכאון בתקופה שלאחר הלידה. רבים חושבים שהחוויה הגברית של דיכאון אחרי לידה מתקיימת לצד או כתוצאה מהדיכאון של בת הזוג, אך למעשה, גברים עשויים לחוות זאת ללא קשר. אף שדיכאון אחרי לידה אצל אימהות הוא המנבא החזק ביותר לדיכאון אצל בני הזוג, לא תמיד זה המצב.

נמצא כי דיכאון אצל אבות טריים יכול להתחיל לפני הולדת התינוק, וכי חלה התאוששות מינימלית עד תום השנה הראשונה. כמו כן, ישנן ראיות שמצביעות על כך שהדיכאון אצל גברים גובר בתקופה שבין ששת השבועות שלאחר הלידה ועד תום ששת החודשים הראשונים. לדוגמה, אחד המחקרים מצא כי שלושה מתוך עשרה גברים סבלו מדיכאון לאחר שישה שבועות, שהלך והחמיר במהלך ששת החודשים הבאים. כמו כן, מתרבות הראיות לכך שחלק מהגברים עשויים לחוות חרדה בתקופה שלפני הלידה ולאחריה.

אבות טריים אינם משתמשים בדרך כלל במגוון השירותים שמוצעים לאימהות טריות. הם אינם נוטים לפנות לרופא או לאחות טיפת חלב – הגורמים שמבחינים בדרך כלל בבעיה אצל נשים. בדומה לנשים, חשוב לזהות דיכאון אחרי לידה אצל גברים מוקדם ככל האפשר ולטפל בו ביעילות, כדי להימנע מהשפעות לטווח ארוך על הבריאות הנפשית של האב, ועל יחסיו עם בת הזוג, הילדים, המשפחה והחברים.

גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה אצל גברים

חלק מגורמי הסיכון המוכרים לדיכאון אחרי לידה אצל גברים הם:

  • בת הזוג מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה
  • היסטוריה של דיכאון או חרדה
  • בעיות במערכת היחסים
  • הערכה עצמית נמוכה
  • ·תחושת אי כשירות בתפקיד ההורה
  • אבהות בפעם הראשונה
  • עצבנות של התינוק.

ישנם גברים שאינם מסוגלים לזהות גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה בחייהם, ובכל זאת לוקים בו. דיכאון אחרי לידה אצל אבות משפיע על גברים בכל הגילאים, בכל סוגי האישיות ובכל המצבים הכלכליים.

גורמים תורמים לדיכאון אחרי לידה אצל גברים

בדומה לכל סוגי הדיכאון, ישנו מגוון של גורמים גופניים, חברתיים ורגשיים שתורמים להתפתחות דיכאון אחרי לידה אצל גברים. חלק מהם זהים לאלה של נשים.

גורמים משותפים לגברים ולנשים כוללים:

  • היעדר תמיכה חברתית ורגשית
  • מאפיינים אישיותיים
  • לחץ ושינויים במערכות היחסים (בעיקר במערכות יחסים זוגיות)
  • היעדר שינה
  • נושאים הקשורים לאובדן ולאבל
  • קושי להסתגל לשינויים הקשורים במעבר להורות
  • ציפיות קדם לידה שלא מומשו
  • חוויית לידה שלילית או טראומטית (האופן שבו גברים חווים את הלידה עשוי להשפיע על הרווחה הרגשית שלהם בעקבותיה).

גורמים אחרים הם ייחודיים לגברים. למשל:

  • השפעת התפקידים החברתיים המשתנים של אבות במשפחה
  • גישות שונות כלפי אבהות וגבריות – גברים נוטים פחות לדבר על רגשותיהם, וחשוב להם להראות שהם מתמודדים היטב
  • שינוי בדינמיקה המשפחתית – חלק מהגברים מרגישים כי הם מורחקים מתפקיד ההורה או ממערכת היחסים עם בת הזוג, מה שעלול להוביל לתחושת תרעומת כלפי התינוק
  • חששות מקבלת אחריות נוספת, עול כלכלי והתמודדות עם לחץ העבודה
  • ציפיות בלתי ממומשות בנוגע לקיום יחסי מין בתקופת משכב הלידה
  • תקופת ההיריון, ובעיקר תחילתו – נראה כי זוהי התקופה המלחיצה ביותר לגבר במעבר לאבהות. ייתכן שהסיבה לכך היא שינויים בגוף בת הזוג, כמה הוא מרגיש נתמך ושותף לחוויה, חששות מהשינויים הצפויים באורח החיים, ותחושת חוסר ודאות בנוגע לתפקידו בטיפול בבת הזוג
  • היעדר הזדמנויות להתקשר לתינוק במהלך ההיריון ומיד לאחר הלידה, בניגוד לאימהות שיכולות להתקשר איתו במהלך ההיריון.

חלק מהגברים חווים דיכאון אחרי לידה במקביל לדיכאון של בת הזוג, ומחקרים הראו כי יש מתאם גבוה בין דיכאון אצל אימהות ואבות.גברים מדווחים כי הדיכאון של בת הזוג גורם להפרעה בחייהם ובמערכות היחסים שלהם. בני הזוג חווים לעתים פחד, בלבול ותחושת חוסר אונים כיוון שאינם יכולים לעזור לאם התינוק להתגבר על הדיכאון, ועשויים לחוש תחושת ניתוק וניכור.גברים חווים את הדיכאון אחרי לידה כמצב מציף, מבודד, מתסכל ויוצר סטיגמה.

כגבר, רבים מהלחצים ומהבעיות שאתה חווה בתקופת הדיכאון אחרי לידה, של בת הזוג או שלך, אינם קשורים בהכרח למערכת היחסים שלך, אלא הם תוצאה של המחלה. זה עשוי להיות קשה מאוד, אך אפשר לעזור לבת הזוג וגם לשמור על הרווחה האישית שלך במהלך התקופה.

תסמיני דיכאון אחרי לידה אצל גברים

תסמיני דיכאון אחרי לידה אצל גברים כוללים:

  • עייפות, כאבי ראש וכאבים כלליים
  • עצבנות, חרדה וכעס
  • אובדן יצר המין
  • שינויים בתיאבון
  • תחושת הצפה, חוסר שליטה וחוסר יכולת להתמודד
  • נטייה להסתכן
  • שינויים בדפוסי השינה, ובעיקר היעדר שינה
  • תחושת בידוד וניתוק מבת הזוג, מהחברים או מהמשפחה
  • הימנעות ממערכות יחסים אינטימיות ומחיי המשפחה, החברים והקהילה
  • שעות עבודה מוגברות כחלק מההימנעות מהמשפחה
  • שימוש מוגבר באלכוהול ובסמים אחרים במקום לחפש טיפול בדיכאון ובחרדה.

אבות מתארים את הדיכאון אחרי לידה

יש אבות שמתארים את החוויה שלהם בדיכאון אחרי לידה כתחושה שהם לכודים, כמעט כמו לצעוד בתוך כלוב. הם מרגישים בודדים מאוד במצבם ואינם יודעים כיצד לצאת ממנו.

אבות אחרים חווים אותו כמצב שבו הכעס והזעם מכריעים אותם. הם כועסים על בנות הזוג, על הילדים ועל בני משפחה אחרים. הם עשויים לחוש מבולבלים בנוגע לרגשותיהם ולעתים קרובות נדהמים מהתנהגותם שלהם.

חלקם מוצפים ברגשות חוסר תקווה וחוסר אונים, ומרגישים שחייהם ותחושת העצמי שלהם לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

יש אבות שחשים מאוכזבים מחוויית האבהות שלהם, ומרגישים שנכשלו בתפקידם כאב, ושהם מאכזבים את עצמם, את ילדיהם ואת בנות הזוג. ייתכן שהם מרגישים שהאבהות אינה מה שציפו לו.

השפעות על התפתחות הילד

אם הדיכאון אחרי לידה אצל גברים אינו מטופל לתקופה ארוכה, הוא עלול להוביל להשלכות שליליות ייחודיות לטווח ארוך על התפתחות הילדים.

מחקרים הראו כי דיכאון אצל גברים בתקופה שלאחר הלידה קשור לתוצאות התנהגותיות חברתיות ורגשיות נמוכות יותר אצל ילדים בני שלוש – בעיקר בנים – גם אם האם אינה סובלת מדיכאון אחרי לידה. כמו כן, גברים שמתמודדים עם דיכאון נוטים פחות לקרוא לילדיהם או לשחק איתם.

ההשפעה על מקום העבודה

דיכאון אחרי לידה עשוי להשפיע לשלילה על כל תחום כמעט בחייו של הגבר, כולל יכולתו לעבוד. גם התמיכה בבת זוג שסובלת מדיכאון אחרי לידה יכולה להשפיע על יכולתו של האב לעבוד. הוא עשוי להתקשות לצאת לעבודה, לשמור על מידת הריכוז הדרושה או לסבול מהפרעות בגלל שיחות טלפון תכופות מהבית.

חשוב מאוד שאבות שמתמודדים עם דיכאון אחרי לידה או תומכים בבת זוג בתקופה זו יקבלו טיפול ותמיכה נאותים. אפשר לבקש גמישות נוספת וסיוע ממקום העבודה.

לבקש עזרה

אם אתה סובל מדיכאון אחרי לידה, ישנן כמה אסטרטגיות ושיטות לטיפול:

  • צור קשר עם ארגוני תמיכה שמספקים שירותים לגברים שחווים דיכאון אחרי לידה ולמשפחותיהם.
  • בקר אצל רופא המשפחה או איש מקצוע טיפולי אחר לקבלת אבחון רפואי ונפשי מלא, וכדי להבין בדיוק מה מתרחש.
  • בקש מהרופא המלצה לפסיכולוג או לפסיכיאטר שמתמחה בדיכאון אחרי לידה – ייתכן שתהיה זכאי להחזרים מהביטוח הרפואי.
  • בקש תמיכה נוספת – הצטרף לפגישה הבאה של התינוק בטיפת חלב כדי לדון במצבך עם האחות. ייתכן שהיא תוכל להפנות אותך לשירותים מקומיים.
  • פנה לקבוצות תמיכה. נשים שמתמודדות עם דיכאון אחרי לידה נוטות להצטרף לקבוצות כאלה, אך ישנן מעט קבוצות שמיועדות לגברים. קבוצות אלה יכולות להועיל לך מאוד, ולכן נסה ליצור איתן קשר.
  • דבר עם הרופא בנוגע לקבלת תרופות נוגדות דיכאון שעשויות לסייע, בעיקר אם רווחתך האישית ורווחת משפחתך נמצאות בסיכון. דבר עם הרופא על האפשרויות שעומדות בפניך.
  • בקש תמיכה רגשית ופרקטית מבת הזוג, מבני משפחה ומחברים, מעמיתים לעבודה ומכל מי שמוכן לעזור. מטבעו, הדיכאון גורם לך לחוש בודד ומבודד. פנה לקבל עזרה, דבר על מה שאתה מרגיש ואפילו בלה זמן רב יותר עם אנשים שאתה אוהב. הדברים האלה יכולים לעזור לך להתחבר שוב לרגשות החיוביים שבתוכך.
  • זכור: היה סבלני כלפי עצמך. תמיד תוכל לפנות לקבלת עזרה. והכי חשוב – אתה לא לבד. ישנם גברים רבים הנמצאים במצבך. בעזרת הטיפול המתאים, הרגשתך תשתפר ותוכל להתחיל ליהנות מהאבהות.

©  https://raisingchildren.net.au המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תקשורת בין הורים: איך לדבר

מדוע חשוב לדבר?

דיבור הוא חלק עיקרי בפתרון בעיות או עימותים. מה שאתם אומרים והדרך שבה אתם אומרים זאת משפיעים על האופן שבו מבינים אתכם ומגיבים לכם.

דברו עם בן או בת הזוג ועם בני המשפחה על דברים יומיומיים – כגון מה אתם עושים, מה הם עושים, איך אתם מרגישים, איך הם מרגישים – כיוון שזו אחת הדרכים העיקריות שבה בני המשפחה שומרים על קשר.

דיבור ותקשורת: עקרונות הבסיס

כשאתם צריכים להעלות נושא חשוב או מורכב, זכרו את הדברים החשובים ביותר לתקשורת בונה ולדיבור חיובי:

  • לחלוק מחשבות ורגשות במקום להאשים
  • להעלות הצעות או בקשות במקום לתת פקודות
  • לפתוח נושאים לדיון במשוב חיובי
  • לחשוב אם זהו זמן טוב להעלות נושא לדיון – או שעדיף לדון בו לאחר שהמצב המיידי נגמר, ולא בזמנים מלחיצים כמו ארוחת הערב או שעת ההשכבה
  • אם העניינים מתחממים, כדאי לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר ולהסכים על זמן טוב יותר לשיחה.

איך לדבר

הנה כמה רעיונות לשיחה חיובית וקונסטרוקטיבית.

היו מנומסים

תופתעו לגלות באיזו תדירות נימוס בסיסי יכול להיעלם ממערכות יחסים לטווח ארוך. מילים כמו “בבקשה” ו”תודה” עוזרות מאוד.

השתמשו בשפת גוף פתוחה

התקשורת נהיית קלה וחיובית יותר כאשר אתם:

  • עומדים ביציבה רגועה
  • יוצרים קשר עין עם בן או בת הזוג
  • עומדים או יושבים זה ליד זה.

תנו לבני הזוג משוב חיובי

כולם אוהבים להרגיש שמעריכים אותם, ולכן חפשו הזדמנויות לתת לבני הזוג משוב חיובי. אם דיבור חיובי הוא חלק מהשגרה ביחסיכם, יהיה להם קל יותר להקשיב כשתעלו בעיה.

שקלו את הבעיה לפני שתדברו עליה

שאלו את עצמכם אם הנושא באמת חשוב לפני שאתם מעלים אותו בפני בן או בת הזוג. האם אתם יכולים לוותר?

עצרו מילים פוגעות או מילים שיכולות להצית ויכוח

  • אל תקראו אחד לשני בשמות מעליבים או תשתמשו במשפטים שליליים (“אתה טיפש”), אל תעלו נושאים מהעבר (“זה בדיוק כמו בפעם הקודמת”), אל תטילו ספק בכוונות או במניעים של בן או בת הזוג (“פשוט לא אכפת לך”), ואל תעשו השוואות לא מועילות (“את בדיוק כמו אמא שלך”).
  • היזהרו ממילים או ביטויים שרומזים שבן או בת הזוג תמיד טועים או לא משתדלים מספיק – הם ירגישו מחויבים להתווכח על כך. ביטויים שכדאי להימנע מהם הם “אתה תמיד” ו”את אף פעם”.
  • נסו לתאר את מה שמעורר דאגה ואל תגידו מדוע לדעתכם זה קרה. לדוגמה, אתם יכולים להגיד, “אתה אף פעם לא עוזר לי. אתה רק צופה בטלוויזיה בזמן שאני מכינה את ארוחת הערב ומטפלת בילדים”. אבל עדיף להגיד, “קל לי יותר להכין את ארוחת הערב כשהילדים עסוקים. תוכל לשחק איתם קצת בבקשה?”

דברו בקצרה

הסברים ארוכים מדי עלולים להישמע כמו הרצאה ולהוות מחסום להבנה טובה, ולכן נסו את הצעדים הבאים:

  • חשבו מה הדבר שהכי חשוב לכם שבני הזוג ישמעו, ואז נסו לתאר אותו בכמה שפחות מילים.
  • התמקדו בנושא, במקום להעלות עוד נושאים או דאגות.
  • התרכזו בפתרון הבעיה, במקום לנסות להבין מי אשם בה.

קחו אחריות על הרגשות שלכם

  • אל תשתמשו במשפטים שמתחילים ב”את/ה”. משפטים כאלה עלולים להישמע כמו מתקפה ולגרום לבן או בת הזוג להיכנס למגננה.
  • תארו מה אתם רוצים, השתמשו במשפטים שמתחילים ב”אני” במקום להתמקד במה שבני הזוג עושים או לא עושים.
  • שתפו את מה שאתם מרגישים לגבי המצב, ותארו בקצרה מה הבעיה מנקודת מבטכם. לדוגמה, אתם יכולים להגיד, “אתה קשקשן לא מתחשב”. אבל עדיף להגיד, “אני ממש נבוכה כשאתה אומר דברים כאלה לפני כל החברים שלנו”.
  • הציעו הצעות או תנו דוגמאות במקום להגיד לבני הזוג מה לעשות. לדוגמה, אתם אולי אומרים משהו בסגנון, “תפסיקי לצרוח על לילך לצחצח שיניים, פשוט תכריחי אותה לעשות את זה”. אבל עדיף להגיד, “לילך לא אוהבת לצחצח שיניים ואני יודע שזה ממש מתסכל. שמתי לב שאם אני מצחצח שיניים לידה, זה עוזר. נראה לך שכדאי לנסות?”

אחרי שתדברו על הנושאים שמטרידים אתכם, כדאי לדבר על כך שוב אחרי זמן מה, ולוודא שהתוכנית שלכם עובדת. אם היא אינה עובדת, התכוננו לשבת יחד ולעשות בה שינויים.

לקבל עזרה

בחנו את התקשורת במערכת היחסים שלכם: מהו היחס בין הדיבור השלילי לדיבור החיובי? אם יש ביניכם יותר דיבור שלילי (ביקורת, האשמה) – אתם זקוקים לשינוי.

אם קשה לכם להשתמש בהצעות שהעלינו, תוכלו לנסות טיפול זוגי. פנו לאתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. תמצאו רשימת מטפלים זוגיים ומשפחתיים מוסמכים  ברחבי הארץ.

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע,פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

מה לעשות כשהורי הנכדים מתגרשים

להיות סבא וסבתא במהלך פרידה או גירושים

אחד מכל ארבעה זוגות בישראל מתגרשים, וסבים וסבתות רבים תומכים במשפחות של נכדיהם בזמן הפרידה או תהליך הגירושים.

לכל בני המשפחה לוקח זמן להסתגל לפרידה. סביר להניח שהנכד שלכם יצטרך להתרגל להסדרי הורות ומגורים חדשים. זו תקופה מבלבלת, הן מבחינה רגשית והן מבחינה פרקטית.

חששות נפוצים

הנכד שלכם

ייתכן שאתם מודאגים מאופן ההתמודדות של הנכד שלכם עם הסדרי המגורים השונים. מה שבאמת חשוב הוא סוג ההורות שמקבלים הילדים, ולא סוג המגורים שהם חיים בו. כל עוד הנכד שלכם נהנה מבסיס רגשי בטוח, עידוד, שגרה, הגנה ותמיכה מצד הורה אוהב, סביר להניח שכל צרכיו נענים.

יכול להיות שהנכדים ירצו לשוחח איתכם על מה שמתרחש בחייהם, בעיקר אם הם צעירים. עם זאת, ייתכן שנכד בגיל ההתבגרות יצטרך לדבר עם מישהו אחר. במקרה כזה, ההורים יכולים לחשוב על  אדם מבוגר, מתוך המשפחה, החברים או איש מקצוע, שהילד ירגיש בנוח לדבר איתו בפתיחות.

אך טבעי שאתם דואגים לנכד במצב כזה. אך לפני שאתם מעלים את חששותיכם בפני ההורים שלו, כדאי לבדוק אם הדאגה שלכם באמת מוצדקת.

הורי הנכד

ההורים של נכדכם עוברים כעת שינויים רבים, וצריכים לקבל החלטות שונות בנוגע לאופן ההורות אחרי הפרידה. אם יש ביניהם עימותים רבים, אפשר להמליץ להם לפנות לקבלת ייעוץ.

אם יש לכם יחסים טובים עם ההורים של הנכד, נסו לדבר איתם על כמה מהבעיות ביחד. מומלץ לתרגל מראש את מה שתרצו להגיד, כדי שתוכלו להתבטא באופן חיובי ותומך.

לתת תמיכה

מתן תמיכה בזמנים קשים יכול לקרב את המשפחה, אך לא תמיד אפשר לעשות זאת. תוכלו להציע אוזן קשבת, או עזרה מעשית יותר, כמו לבשל ארוחות או לטפל בנכדים.

עם זאת, זכרו שבמקרה כזה, גם לכם יש רגשות – עצב, אכזבה, חרדה, אולי אפילו הקלה. לכן, תצטרכו לאזן בין התשוקה הטבעית שלכם לתמוך בנכד שלכם ובהוריו לבין הצורך למלא את הצרכים שלכם.

ההורים של הנכד יכולים לחפש עוד סוגי עזרה ותמיכה להורים יחידנים. גם אם לא תהיו זמינים לעזרה תמיד, הם יוכלו להסתדר.

להתמודד עם כינוסים משפחתיים

בדומה למצב לפני הפרידה, כינוסים משפחתיים לחגים ולימי הולדת תלויים בתוכניות שעשו הורי הנכד.

אם אתם מארגנים אירוע משפחתי, ייתכן שתצטרכו לתכנן מראש ולשמור על גמישות מבחינת התזמון – לדוגמה, לחגוג את יום ההולדת שלכם שבוע קודם, כדי שנכדכם יוכל להשתתף בחגיגה. תוכלו, למשל, לחגוג יום הולדת בשני אירועים נפרדים – התכנסות אחר הצהריים, וארוחת ערב רשמית. אם זה בסדר מצידם, הזמינו את שני ההורים של הנכד.

לפני אירועים מיוחדים – כמו חתונה שאליה יוזמנו כולם – דברו עם הורי הנכד מיד כשאתם מקבלים הודעה על האירוע, כדי לעזור להם לערוך את הסידורים הנדרשים שיאפשרו לנכד להשתתף.

כשהקשר עם הנכד מתנתק

ההערכה בישראל היא כי כ-300,000 איש מעורבים בתהליכים ובסיפורים של נתק בין נכדים לסבים וסבתות בעקבות גירושים או מניעה של ההורים מן הסבים לראות את נכדיהם. מחקרים מראים כי אותם סבים וסבתות שנותקו מהנכדים חווים מתח וצער רב.

לשמור על קשר

אם הקשר עם הנכד שלכם התנתק ואתם מודאגים, דברו עם הוריו. אם אינכם יכולים לדבר איתם, צרו קשר עם סב השעה – קו חם לזכויות סבתות וסבים לקשר עם הנכדים, של ארגון משפחה חדשה.

כיצד לעזור לנכד

  • מומלץ להמשיך באותן פעילויות שאתם והנכד אוהבים לעשות – למשל, ללכת לפארק, לשחק במשחקי לוח או לדבר בטלפון באופן קבוע כדי לשמור על קשר.
  • השיחה תעזור לו להתמודד עם רגשות קשים ופחדים. כשיהיה מוכן לדבר, הקשבה פעילה מצדכם תעזור לכם להבין כיצד לנחם אותו.
  • סביר להניח ששמירה על מערכת יחסים מכבדת עם ההורים של הנכד תקל על המפגשים ביניכם. כך תוכלו גם להדגים לו מיומנות חשובה לחיים – היכולת להתמודד היטב עם שינויים.
  • נכדכם אינו צריך להיות מעורב בשום עניין ביניכם לבין הוריו. אם אתם צריכים לדבר עם מישהו, נסו לדבר עם חבר או לבקר בקהילת מוטק’ה  לבני 50+ ולדבר עם סבים וסבתות אחרים שילדיהם נמצאים בתהליך גירושים.

אם קשה לכם להתמודד עם רגשותיכם בנוגע לפרידה או לגירושים, שקלו לפנות לטיפול. אפשר לפנות לארגונים כגון האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. באתר האגודה תמצאו רשימה של מטפלים משפחתיים מוסמכים בכל הארץ. רופא המשפחה שלכם יוכל להפנות אתכם לפסיכולוג פרטי או למטפל משפחתי. אם אתם צריכים לדבר עם מישהו באופן דחוף, פנו לער”ן בטלפון 1201.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

השנתיים הראשונות במשפחה משולבת

לבנות משפחה משולבת חזקה: כך מתחילים

לוקח זמן להתרגל לחיות במשפחה משולבת. בשנתיים הראשונות כולם עסוקים בהיכרות ובבניית מערכות יחסים בתוך המשפחה, כולל מערכת היחסים שלכם ושל בן או בת הזוג החדשים. בו בזמן, עליכם ללמוד איך לעבוד ביחד ולטפל היטב בכל הילדים. אך טבעי שאין לכם תשובות לכל השאלות. הורים באשר הם לומדים כל הזמן.

כדאי לחשוב בצורה מציאותית, ולזכור שהתפתחות מערכות יחסים דורשת זמן, ושכולם צריכים להתרגל למשפחה החדשה. אחרי שנתיים ביחד, רוב המשפחות המשולבות כבר מתרגלות לשגרות החדשות ולחיי היומיום המשותפים.

להכין את הילדים למשפחה המשולבת

לפני המעבר למגורים משותפים, מומלץ להכיר מעט את הילד או הילדים של בן או בת הזוג החדשים, ולהפך – לבקש מבני הזוג החדשים להכיר את ילדיכם. לפעמים הדבר עשוי להיות בלתי אפשרי. יש זוגות שעוברים לגור יחד במהירות יחסית, כיוון שהם חשים שזה נכון עבורם או כיוון שקשה להם לתחזק שני בתים.

אם זה המצב אצלכם, דברו עם ילדכם על תכניותיכם ונסו לחשוב יחד איך ייראו חייכם. שאלו אותו מה הוא חושב ועודדו אותו להעלות בפניכם את חששותיו. הסבירו לו שסביר להניח שיהיו עליות וירידות, אך תמיד יוכל לבוא אליכם אם ירגיש צורך לדבר.

דברו איתו על התוכניות לעתיד, למשל, היכן תגורו ואיזה חדר או חלל משלו יקבל בבית החדש. אם אתם נשארים בביתכם, דברו על השינוי בחלל המגורים כשילדיו של בן או בת הזוג ייכנסו לגור איתכם. אם אפשר, שלבו את ילדכם בתוכניות לסידור הבית, כדי שירגיש שיש לו שליטה מסוימת על המצב. עם זאת, זכרו שסביר להניח שיזדקק לתוספת חיבה וחיזוקים מצדכם.

חיי היומיום במשפחה משולבת

נוסף על בניית מערכות היחסים, בחודשים הראשונים תצטרכו לבסס את האופן שבו כולכם תגורו יחד. למשל:

  • לעבוד על שגרות משפחתיות חדשות והטלת אחריות על משימות בבית – למשל, מי מבשל את ארוחת הערב, מי מכין את ארוחות הצהריים של הילדים, מי עושה קניות ומי מנקה
  • לבסס כללים משפחתיים חדשים
  • להחליט על חדרי השינה ועל מרחבי לימודים ועבודה לילדים.

טקסים חדשים וישנים יעזרו לכם להבין כיצד בני המשפחה המשולבת ינהלו את חייהם יחד. הטקסים מעניקים לבני המשפחה תחושת שייכות, ועוזרים לנחם את הילדים במצבים לא מוכרים.

אפשר לבחור בשילוב כלשהו של הטקסים שהגיעו איתכם ועם בני הזוג, או בטקסים חדשים לגמרי שייחודיים למשפחתכם המשולבת. לדוגמה, אם ילדכם אוהב להקשיב לסיפור לפני השינה, המשיכו את המסורת כדי לעזור לו להרגיש בנוח גם במשפחה החדשה. חשבו על טקסים שבועיים למשפחה כולה, למשל, לשחק במשחקי לוח בימי שישי אחר הצהריים.

ניהול כספים במשפחה משולבת

אין דרך אחת נכונה לנהל את כספכם. יש זוגות שפותחים חשבון משותף וחולקים את כל המשאבים הפיננסיים. אחרים מחזיקים חשבונות נפרדים ומחלקים ביניהם את כל הוצאות הבית. יש כאלה שפותחים חשבון משותף להוצאות הבית, וממשיכים להחזיק חשבונות נפרדים.

כשאתם מנסים להחליט כיצד לנהל את כספכם במשפחה משולבת, רצוי:

  • לדבר על האפשרויות ולקבל החלטות לפני המעבר למגורים משותפים
  • להמשיך לדבר גם כשצצים נושאים חדשים, למשל ההשפעה הכלכלית של תינוק חדש ויציאה לחופשת לידה
  • לוודא שכל המשאבים מחולקים בצורה הוגנת לילדים
  • לחשוב מה כל אחד מכם יתרום למשכנתא או להוצאות על תיקוני הבית.

חלק מהמשפחות המשולבות מנסחות הסכם משפטי לסידור ענייני הכספים, בעיקר כשמדובר בנושאים כגון משכנתאות ותיקוני הבית. לצורך כך, מומלץ לפנות ליועץ פיננסי.

ליידע את בני הזוג לשעבר על ההסדרים החדשים

חשוב לספר לבן או בת הזוג לשעבר על השינויים בהסדרים המשפחתיים שלכם. סביר להניח שהם יזדקקו לזמן מה כדי להתרגל למצב החדש. אם המצב ביניכם נהיה קשה, כדאי:

  • לחשוב על מערכת היחסים ביניכם כעל הסדר עסקי – אפשר לעבוד עם בן או בת הזוג לשעבר על ניהול עימותים לטובת הילד
  • להפגין כבוד כלפי בני הזוג לשעבר שלכם ושל בני הזוג הנוכחיים, גם אם הם אינם מפגינים כבוד כלפיכם
  • לפתוח את הסדרי ההורות המשותפת עם בן או בת הזוג לשעבר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

משחק וחברויות אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

מדוע חברויות ומשחקים חשובים לילדים עם צרכים מיוחדים

משחק וחברויות עוזרים לילדים עם צרכים מיוחדים ללמוד סוגים רבים של מיומנויות ויכולות. בסופו של דבר, ילדים יכולים לשמש מורים מצוינים לילדים אחרים. כמו כן, המשחק עם ילדים אחרים יעזור לילדכם לא רק להתקדם ולהתפתח, אלא גם להרגיש טוב עם עצמו.

התפתחות חברתית-רגשית

משחק וחברויות עוזרים לילדכם ללמוד כיצד לחלוק, לשתף פעולה, להבין מה אחרים מרגישים וליצור חברויות עם ילדים אחרים. החברים יעזרו לו ליהנות ויכולים גם לתמוך בעת הצורך, וילדכם ילמד שהוא יכול להיעזר גם בילדים אחרים.

תקשורת

השהייה בחברת ילדים אחרים מאפשרת לילדכם ללמוד דרכים חדשות לחשוב, להקשיב ולתקשר. הוא יכול לשמוע ולראות כיצד ילדים אחרים “משתמשים במילים משלהם” כדי להגיד מה הם רוצים וצריכים כשהם ביחד, ולתרגל שימוש במילים משלו.

כשירגיש בטוח יותר ביכולות התקשורת שלו, סביר להניח שיסתדר טוב יותר עם אנשים אחרים. אם הוא מתנהג לפעמים בצורה מאתגרת, מיומנויות תקשורת טובות יותר יעזרו לו ולכם להתמודד.

התפתחות גופנית

חברויות יכולות לעודד את ילדכם להצטרף וליהנות בפעילויות גופניות חברתיות כמו ריצה, קפיצה, זריקת כדור, טיפול או בנייה. הפעילות הגופנית תשפר את טונוס השרירים שלו ואת מיומנויות המוטוריקה הגסה, וגם את הביטחון העצמי.

אם לילדכם יש מוגבלות גופנית שמקשה עליו להיות פעיל, אפשר להיעזר בפיזיותרפיסט או במרפאה בעיסוק שיעזרו לו למצוא דרכים להשתתף במשחקים ובפעילויות עם חברים, וגם להכניס כמה פעילויות מחזקות לשגרת היומיום. ניתן להיעזר גם במרכז בית איזי שפירא, המפעיל מרכז טכנולוגי ייעודי להנגשת משחקים לילדים עם מוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות.

לתרגל משחקים

כדי לשחק יפה עם אחרים, ילדים צריכים לדעת כיצד לחלוק, לשחק בתורות, להקשיב ולהיות רגיש לרגשות של אחרים. עזרו לילדכם לתרגל את הדברים הללו באמצעות משחק ותקשורת יומיומיים.

הוא לומד הרבה מהתבוננות בכם מדברים עם אנשים אחרים, ומכך שהוא רואה כיצד אתם פועלים ומתנהגים בסביבה חברתית. זוהי הדגמה. כשאתם מדברים עם אנשים, אתם מדגימים לו כיצד להקשיב, לשתף, להתפשר, לראות דברים מנקודת המבט של אנשים אחרים ולהפגין אמפתיה. אפשר לומר, למשל, “כן, בוא נעשה את זה ככה”, או “אני לא מבינה למה את מתכוונת”.

שחקו עם ילדכם במשחקי לוח או משחקים אינטראקטיביים שבהם צריך לשחק בתורות, כדי לעזור לו ללמוד לשתף פעולה ולחלוק.

אם קשה לו להמתין לתורו ועליו לתרגל זאת, השתמשו בסימנים שונים כדי להזכיר לו שצריך לחכות. לדוגמה, אפשר להשתמש בכרטיס עם ציור שמסמן המתנה, או פשוט להניח עליו את היד ולתת לו תזכורת גופנית. ככל שילדכם ישתפר בהמתנה לתורו, צמצמו את השימוש בסימנים. למשל, הרימו אצבע כתזכורת במקום את כל היד.

אפשר לקרוא עם ילדכם ספרים שמציגים מצבים חברתיים שונים, או להכין ספרונים חברתיים או ציורים שמתארים את מה שעשוי להתרחש בגינה או בגן. כמו כן, מומלץ לדבר עם ילדכם ולהסביר לו כיצד להתמודד עם מצבים כאלה.

כשאתם רואים שילדכם חולק, משחק בתורות או משחק יפה בכל דרך שהיא, תנו לו המון שבחים וחיזוקים. אמרו לו בדיוק מה אהבתם בהתנהגותו, כדי שהסיכוי לכך שיחזור על התנהגות זו שוב בעתיד יגדל. למשל, “זה היה מאוד נחמד, איך שנתת את הכדור למורן כשהגיע תורה”. אם ילדכם נקלע לקונפליקט במשחק עם חבר בזמן שאי אפשר לתווך לו את הסיטואציה, הסבירו לו מה התרחש- “מורן רצתה גם את הכדור, עכשיו היא עצובה. בוא נחשוב מה אפשר לעשות עכשיו”.

לשחק עם ילדים אחרים

כל הילדים חייבים ללמוד לשחק ולהסתדר עם ילדים אחרים. יש כמה דברים פשוטים שיקלו על המשחק של ילדים עם צרכים מיוחדים.

לבחור צעצועים ופעילויות

אם קבעתם מפגש למשחק עם ילדכם, בחרו מראש את הצעצועים והמשחקים שמהם ייהנו כל הילדים. כדאי להכין כמה פעילויות שאתם יודעים שילדכם יודע לעשות בביטחון מלא. ילדים נוטים יותר להשתתף כשהם בטוחים בעצמם.

לילדים צעירים יותר, בחרו פעילויות שמאפשרות להם לשחק לבד, ליד ילדים אחרים או ביחד. הנה כמה רעיונות:

  • חומרים לצביעה וציור
  • ספרים, קוביות ומשחקי בנייה כמו דופלו או לגו
  • כלי נגינה
  • אביזרים למשחקי דמיון ולמשחק דרמטי
  • משחק מחוץ לבית, או יציאה לטיול קטן.

להכין סביבת משחקים

אם אתם מזמינים ילדים למשחק בביתכם, הכינו סביבת משחקים כדי שהאירוע יתנהל היטב. בחרו מקום מרווח שאינו הומה מדי. אפשר להכין פינות שונות למשחקים ולפעילויות כדי שהילדים יוכלו לשחק ביחד או לבד. במפגשים הראשונים כדאי שההורים יהיו זמינים ובסביבה, יתערבו ויתווכו במידה ויש צורך

להגביל את הזמן

קיבעו זמן למפגש עם חבר או חברים ודאגו להגביל את הזמן מראש. בהתחלה קבעו זמנים קצרים יחסית, שלא יעמיסו על ילדכם אם הסיטואציה לא נוחה לו. עם הזמן תוכלו אולי להאריך את השהות עם חברים.

להגביל את מספר החברים

השתדלו לא לקבוע עם מספר חברים בו זמנית, או לפחות בהתחלה, להזמין חבר אחד בלבד. הזמנת קבוצת חברים עלולה להיות מציפה ומאתגרת מדי, וילדכם עלול למצוא את עצמו שוב בחוץ.

לעזור בעת הצורך

לפעמים יהיה עליכם להתערב ולעזור לילדכם להתמודד עם מצבים מורכבים. הציעו לו מילים שבהן ישתמש כדי להבין את רגשותיו. למשל, “אני רואה שעלמה לקחה לך את הצעצוע. נראה שאת כועסת. מותר לכעוס. בואי נראה איך אני יכולה לעזור”.

כדאי ללמד את ילדכם כמה שאלות ומשפטים בסיסיים שיעזרו לו לשחק. לדוגמה, “גם אני רוצה לשחק בזה”, “אפשר לעשות את זה ביחד?” או “זה לא נעים לי שאתה עושה את זה”.

הסוד הוא במגוון

כדי לאפשר לילדכם ליהנות ממגוון חוויות, מומלץ לקרב אותו לילדים גדולים וצעירים יותר ולא רק לילדים בגילו, וכן לילדים עם צרכים מיוחדים או עם התפתחות תקינה.

אפשר ליצור קשר עם הורים לילדים שגרים באזורכם בקבוצות הפייסבוק העירוניות.  אפשר גם להשתמש בפורומים השונים להורי ילדים עם צרכים מיוחדים כדי לחלוק מידע, סיפורים ותמיכה עם אנשים שנמצאים במצבים דומים לשלכם.

מה קורה כשהמשחק משתבש

לא תמיד העניינים מתנהלים כמו שצריך. איננו נהיים חברים של כל מי שאנחנו פוגשים, או מסתדרים היטב עם כל מי שאנחנו מכירים. אך טבעי שתדאגו שילדכם יישאר בחוץ, שיתעלמו ממנו או שיתנהג לא יפה.

נסו להפוך את המשחק עם ילדים אחרים למהנה ככל האפשר, כדי שילדכם ירצה לעשות זאת שוב.

שימו לב שמשחק עם ילדים אחרים דורש אנרגיה גופנית ורגשית, וייתכן שיזדקק לזמן מה לבדו אחרי מפגש גדול. עם הזמן הוא ישתפר במפגש עם ילדים אחרים, ויצבור ביטחון עצמי באופן טבעי.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבריונות, קראו את המאמר כיצד לזהות בריונות כדי לקבל טיפים לטיפול במצב.

להבין את המשחק

האופן שבו ילדכם משחק ומכיר חברים ישתנה במהלך השנים הראשונות לחייו. הוא לומד דברים שונים ממשחק בגילאים ובשלבים שונים, כולל יצירתיות, גמישות ויכולת פתרון בעיות. ככל שיקבל יותר הזדמנויות לשחק, כך ילמד יותר כיצד עליו לשחק.

משחק מבודד מתרחש כאשר הילדים משחקים עם עצמם ואינם שמים לב למה שאחרים עושים. שלב זה מתרחש לרוב בגילאים 15-17 חודשים.

משחק מקביל מתרחש כאשר הילדים משחקים זה לצד זה ועשויים להשתמש באותם צעצועים או בצעצועים דומים לאלה שבהם משחקים לידם. שלב זה מתחיל בדרך כלל בגיל 18-24 חודשים,.

משחק אסוציאטיבי מתרחש כאשר הילדים ממציאים וחולקים דברים, נותנים אחד לשני דברים או מצטרפים למשחק של ילדים אחרים. שלב זה מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שלוש

משחק חברתי (סוציו-דרמטי) מתרחש כשהילדים מצטרפים ביחד לפעילויות ועובדים יחד כדי לסיים משהו משותף כמו להמציא חוקים, או לשחק במשחק עם חוקים. שלב זה מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שלוש-ארבע

שלבים אלו עשויים להופיע מאוחר יותר בילדים עם צרכים מיוחדים, ועשויים גם להימשך זמן ארוך יותר בטרם יעברו לשלב ההתפתחותי הבא במשחק.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לדבר על מין: חינוך מיני לבני 9-11

הידעתם?

כשמערכת היחסים בין ההורים לילדים קרובה והם מקיימים שיחות פתוחות וכנות על גוף, מערכות יחסים ומיניות, הילדים נוטים יותר להמתין עד גיל מאוחר יותר לפני שיתחילו לקיים יחסי מין. ילדים אלה צפויים להיות בקשר מיני עם פחות שותפים, ולקיים יחסי מין בטוחים כשיחליטו להתחיל בפעילות מינית.

לדבר על מין ומיניות עם ילדים בני 11-9

אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לדבר על מין עם ילדכם. כדאי להתחיל לדבר על מין, מיניות וגוף כבר מגיל צעיר מאוד ולקראת גיל ההתבגרות, כדי לעזור לו להבין שמין ומיניות הם חלקים נורמליים ובריאים מהחיים. ההתחלה בגיל צעיר גם מקלה מאוד על השיחות בגיל מבוגר יותר.

נושא המיניות אינו כולל רק מין, אלא גם כיצד ילדכם מרגיש בנוגע לגופו המתפתח, כיצד הוא מבין ומביע רגשות כמו אינטימיות, משיכה וחיבה לאחרים, וכיצד הוא מפתח ומתחזק מערכות יחסים מכבדות.

המסר העיקרי שעליכם להעביר הוא שילדכם יידע שתתנו לו מידע פתוח, כן ואמין, ושהוא אינו צריך לחשוש או להתבייש לשאול אתכם שאלות על מין ומיניות. החדשות הטובות הן שלא חייבים לדבר על מין ומיניות בשיחה חד פעמית שחייבת להיות מושלמת – היא יכולה וצריכה להתמשך ולהתפתח ככל שילדכם מתבגר.

שלושה צעדים לניהול שיחה על מין ומיניות

כדי לדבר עם ילדכם על מין, השתמשו בשיטת שלושת השלבים הבסיסית הבאה.

ראשית, בדקו מה הוא כבר יודע. לדוגמה, אם הוא שואל אתכם מה זו זקפה, שאלו אותו, “מה אתה חושב שזה?” או “מה אתה יודע על הנושא?”.

שנית, ספרו לילדכם את העובדות ותקנו את המידע השגוי. לדוגמה, “הפין של בנים הוא בדרך כלל רך. זקפה היא מה שקורה כשהפין מתקשה”.

שלישית, השתמשו בשיחה כהזדמנות לדבר על המחשבות והרגשות שלכם. למשל, “בנים מקבלים זקפה לפעמים מתוך שינה, ואז  זה נקרא לעיתים ” חלום רטוב”. זה מה שקורה כשמהפין שלך יוצא זרע. זה חלק טבעי מההתבגרות. אי אפשר לשלוט בחלומות רטובים, אז אל תדאג אם זה קורה, אתה יכול פשוט להכניס את המצעים שלך לכביסה”.

טיפים לשיחה על מין

הטיפים הבאים יקלו על השיחה עם ילדכם.

דברו בשפה פשוטה וכנה

חשוב להסביר את הדברים ברמה שילדכם יבין. דברו בקצרה, באופן חיובי ועובדתי. סביר להניח שילדכם יחזור לשיחה נוספת אם ירצה עוד מידע.

כמו כן, מומלץ להשתמש בשמות הנכונים לכל אחד מאיברי הגוף. מותר להשתמש גם בשמות חיבה, אך השימוש בשמות הנכונים עוזר להבהיר את העובדה שמותר ובסדר לדבר גם על האיברים בגופנו. ההיכרות עם השמות והתפקידים של כל איבר בגוף עוזרת לילדכם להישאר בריא ומוגן, ומבהירה לו שגופו שייך לו, ושהוא יכול לדבר בבירור על גופו בעת הצורך.

לדבר עם שני ההורים

כששני ההורים מעורבים בשיחות על מין, הם מראים לילדיהם שמותר לבנים ולבנות, לגברים ולנשים לדבר על מין ומיניות. השיחה עם שני ההורים תעזור לילדים משני המגדרים להרגיש נוח כשהם מדברים על גופם, לקחת אחריות על הרגשות המיניים שלהם, ולהצליח לתקשר במערכות יחסים אינטימיות בגיל מבוגר יותר.

מותר להגיד “אני לא יודע/ת”

ילדכם אינו צריך שתהיו מומחים – הוא רק רוצה לדעת שהוא מוזמן לדבר איתכם ולשאול שאלות. אם אינכם יודעים מה להגיד, אמרו לו שאתם שמחים ששאל, אבל אינכם יודעים כיצד לענות, ולכן תבדקו ותחזרו אליו עם תשובה. לאחר מכן, ודאו שאתם באמת חוזרים אליו עם תשובה.

כמו כן, תוכלו להציע לחפש את המידע ביחד, בספרים או באינטרנט.

לפתוח שיחה

חלק מהילדים אינם נוהגים לשאול שאלות, אך זה לא אומר שהם לא מתעניינים או מוכנים ללמוד. כשאתם אלה שפותחים בשיחה, אתם מראים לו שתשמחו לדבר על מיניות.

נצלו הזדמנויות ללמידה אקראית

למשל, אם אחת מבנות המשפחה בהיריון אפשר לומר “דודה שיר בהיריון ועוד מעט יהיה לה תינוק. חשבת פעם על איך באים תינוקות לעולם”?  אתם יכולים גם לצפות יחד עם ילדכם בחדשות או בסדרות הטלוויזיה האהובות עליכם וליזום משם שיחה על מגוון נושאים רלוונטיים.

הכינו את עצמכם

יכול להיות שמביך אתכם לדבר על מיניות, או שלא נוח לכם להשתמש במילים כמו “פין” או “פות” כשאתם מדברים על הגוף. זה טבעי.

אם אתם נבוכים מהשיחה על מיניות, הכינו את עצמכם – חשבו מה מביך אתכם וכיצד אפשר לפתור זאת. למשל, תוכלו לקרוא ספר על מיניות עם ילדכם כדי לפתוח בשיחה, או לתרגל לעצמכם את השימוש במילים שמביכות אתכם. מותר להגיד לילדכם שלפעמים קשה לכם לדבר על מין, או שאתם נבוכים.

טיפים לשיחה על מין, מיניות וגוף: ילדים בני 9-11

בגיל זה ילדכם עשוי להתחיל להתעניין או לרצות לדבר על דברים כמו איך תינוקות באים לעולם, מהי אוננות או לשאול אתכם שאלות מפתיעות כמו “מתי בפעם הראשונה קיימתם יחסי מין?” הנה כמה הצעות להתמודדות עם שיחות על הנושאים האלה.

“איך תינוקות באים לעולם?”

כשילדכם שואל אתכם את השאלה הזו, בדקו קודם כל מה הוא חושב, כדי להבין מה הוא כבר יודע.

לאחר מכן, תוכלו להגיד, “תינוק נוצר מחיבור בין תא זרע, המגיע מהגבר, לתא ביצית המגיע מהאישה, ולאחר מכן מתיישב ברחם וכך מתפתח התינוק. תאי הזרע נמצאים אצל הגבר באשכים, ויוצאים מהפין, והביציות נמצאות אצל האישה בשחלות שנמצאות בבטן התחתונה. הדרך של הזרע והביצית להיפגש היא כאשר הגבר מכניס את הפין שלו לתוך הנרתיק/הפות של האישה- זה מה שנקרא יחסי מין, ואז תא הזרע נכנס פנימה לכיוון הרחם של האישה ושם הוא יוכל לפגוש ביצית ולהפרות אותה. ברחם גדל התינוק למשך תשעה חודשים בערך, ואז הוא מוכן להיוולד”.

אפשר לדבר גם על האופן שבו משפחות יכולות להביא ילדים לעולם, כמו הפריה חוץ גופית ואימוץ.

אין צורך לחכות עד שילדכם ישאל את השאלות ויעלה את הנושא. תוכלו לפתוח שיחה במילים, “אף פעם לא דיברנו על איך נולדת”. או “האישה הזאת בהיריון. אתה יודע איך נשים נכנסות להיריון?”

מהי אוננות?

בגיל זה הילדים מתחילים לאונן, חלקם לעתים קרובות יותר מאחרים. אוננות היא פעולה בריאה, כל עוד ילדכם עושה זאת בפרטיות וללא רגשות אשם או בושה.

אם ילדכם הגיע לגיל זה, אפשר לפתוח שיחה ולהגיד, “ידעת שחלק מהילדים בגילך מאוננים? האם אתה מכיר את המילה הזו? זה אומר שהם נהנים לגעת באיברי המין שלהם. אין שום דבר רע או מלוכלך באוננות, אבל זה משהו שעושים בפרטיות”.

שיחה כזו תעזור לילדכם להרגיש טוב עם עצמו, ולדעת שנוח לכם לדבר על נושאים כאלה.

מתי בפעם הראשונה קיימתם יחסי מין?

אם ילדכם שואל אתכם על הפעילות המינית שלכם ואינכם רוצים לחלוק איתו את המידע, מותר לכם להגיד לו, “זה פרטי, אבל אשמח לדבר איתך על מין”.

סוג השאלות הזה הוא הזדמנות נהדרת לחלוק את הערכים המשפחתיים שלכם בנוגע למין. לדוגמה, “מין הוא פעילות פרטית בין שני מבוגרים שאוהבים אחד את השני”.

חלק מהילדים אינם שואלים את מה שהם באמת רוצים לדעת. נסו לבדוק על מה ילדכם שואל באמת – הפנו כלפיו את השאלה ואמרו, “זו שאלה מעניינת. מה גרם לך לחשוב על זה?” אם ילדכם שואל מתי קיימתם יחסי מין בפעם הראשונה, למשל, יכול להיות שהוא מנסה להבין מתי הגיל “הנכון” להתחיל לקיים יחסי מין.

בגיל זה מומלץ מאוד להתחיל לדבר איתו על השינויים החברתיים והרגשיים בגיל ההתבגרות ועל מערכות יחסים מכבדות בשנים אלה, כולל מערכות יחסים רומנטיות. אחת הדרכים הבריאות ללמוד על מערכות יחסים ועל מיניות היא לפתח רגשות כלפי אנשים מהמין השני, מאותו מין או משני המינים.

השפעות המדיה על הדיבור בנושאי מיניות עם ילדים

ילדים חשופים ללא הרף למסרים במדיה שנוגעים למיניות – חלקם חיוביים, וחלקם שליליים.

מה אפשר לעשות

נצלו הזדמנויות לדבר על מיניות ועל נושאים חשובים אחרים. לדוגמה, אם אתם צופים בסצנה בטלוויזיה או בסרטון מוזיקה ביוטיוב, תוכלו להגיד משהו כמו, “יש אנשים שלא מרגישים נוח לחיות במגדר שנולדו איתו”, או “כן, כל משפחה שונה, ולחלק מהילדים יש שתי אימהות או שני אבות”.

נקטו כמה אמצעי זהירות פרקטיים לשמירה על בטיחות באינטרנט – למשל, בדקו במה ילדכם צופה ביוטיוב, דברו על כללי השימוש באינטרנט, ואם אפשר, ודאו שאתם יכולים לראות את ילדכם כשהוא גולש באינטרנט.

אפשר לבדוק את דירוג הסרטים לפי גיל ואת דירוג המשחקים, ולעזור לילדכם להבין מה הוא רואה באמצעי התקשורת השונים.

אם ילדכם צופה בפורנוגרפיה או נתקל בה, נסו להישאר רגועים. כדאי לדבר איתו על מה שקרה ומה הרגיש בעקבות הצפייה.

ללמוד על מין ומיניות בבית הספר

ילדים לומדים על גופם, מערכות היחסים שלהם והמיניות בבית הספר כל הזמן, בין אם באופן רשמי בכיתה, או באופן בלתי רשמי עם החברים.

מומלץ לדבר עם בית הספר ולבדוק כיצד המורים ניגשים לנושא, כדי לדעת מה ילדכם לומד ולהוסיף מידע בבית, מלבד הערכים המשפחתיים שחשובים לכם.

חשוב שילדים יידעו מה ההבדל בין מגע בהסכמה לבין מגע שאינו בהסכמה. ודאו שילדכם יודע שמותר לו להגיד “לא” לכל סוג של מגע שאינו רוצה, ולספר למבוגר שהוא סומך עליו על כל מגע מבלבל שחווה. מיומנויות בטיחות אישית יעזרו לשמור על ביטחונו. צפו יחד בסרטון מה הקשר בין סקס לכוס תה? ונצלו את ההזדמנות לשיחה פתוחה על הנושא.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לשמור על קשר וחיבור עם בני נוער

מערכות יחסים חיוביות ושמירה על קשר וחיבור

גיל ההתבגרות הוא התקופה העיקרית שבה הורים וילדים מתחילים לבלות זמן רב יותר בנפרד. חלק מהעניין הוא כיוון שבני נוער צריכים לחקור את מערכות היחסים שלהם עם חברים ועם אנשים אחרים מחוץ למשפחה, מיומנות שעוזרת להם:

  • לפתח תחושת עצמאות
  • להבין את מקומם בעולם כמבוגרים צעירים
  • להבין מהם הערכים והאמונות שלהם.

אולם ילדכם עדיין זקוק למערכת יחסים חזקה ותומכת איתכם, כדי שיוכל להרגיש בטוח ומוגן במהלך ההתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות.

כדי להישאר מחוברים זה לזה, עליכם לבנות קרבה בתוך מערכת היחסים, ולהיות זמינים ומוכנים להגיב לאדם האחר. לא מדובר רק בבילוי זמן משותף או בקרבה פיזית זה לזה – אחרי הכל, בני משפחה יכולים לפעמים לחלוק מרחב מחיה משותף בלי לתקשר באמת.

הקשר ביניכם יכול להיות אגבי, ואפשר להשתמש באינטראקציות יומיומיות תכופות כדי לבנות קרבה. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד לבילוי משותף.

דעו כי לעתים קרובות, בני נוער טוענים שיש להם מערכת יחסים חזקה וחיובית עם הוריהם – גם אם ההורים חושבים שמערכת היחסים ביניהם מדשדשת.

לשמור על אגביות ולהישאר בקשר

קשר אגבי מאפשר לכם להשתמש באינטראקציות יומיומיות כדי לבנות קרבה ומערכות יחסים חיוביות. האפשרויות הטובות ביותר לקשר אגבי מופיעות כשילדכם מתחיל לשוחח איתכם – מה שבדרך כלל אומר שיש לו מצב רוח לדבר.

טיפים לניהול שיחות יום-יומיות וקשר אגבי

  • הפסיקו את מה שאתם עושים והתרכזו ברגע. תנו לילדכם תשומת לב מלאה, גם אם רק לכמה דקות. החיבור עובד באופן הטוב ביותר כאשר אתם מעבירים את המסר שברגע זה, ילדכם הוא הדבר החשוב ביותר בעולם עבורכם.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר. הקשיבו באמת למה שהוא אומר. כך תראו לו שדבריו חשובים לכם.
  • הפגינו עניין. עודדו את ילדכם להרחיב את דבריו, להביע דעות, השקפות, רגשות, ציפיות ותוכניות.
  • הקשיבו בלי להיות שיפוטיים או ביקורתיים. המטרה שלכם היא להיות איתו, לא לתת לו עצה או לעזור, אלא אם כן התבקשתם.
  • פשוט תהיו שם – אתם יכולים להיות במטבח בזמן שילדכם בחדרו. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם.

אפשר ליצור הזדמנויות מכוונות לקשר אגבי, אבל עדיף שלא להתעקש אם ילדכם אינו מעוניין לשוחח. הניסיון לכפות עליו לדבר איתכם עלול להוביל לעימות או להתנגדות מצידו ולהותיר את שניכם עם טעם מר. כשאתם עוצרים את כל מה שאתם עושים ובאמת מקשיבים לילדכם, אתם בעצם אומרים לו שהוא חשוב, מוערך ושווה את זמנכם.

לתכנן את הקשר

קשר מתוכנן משמעו שיש לקבוע זמן לעשות דברים משותפים, ששניכם נהנים מהם.

עומס החיים והזמן שאתם מבלים בנפרד עלולים להקשות על מציאת זמן לבילוי מהנה ביחד, לכן צריך לתכנן אותו מדי פעם. בני נוער אינם תמיד נלהבים לבלות זמן עם הוריהם, אבל שווה להתעקש על זה – לפחות לפעמים.

טיפים לקשר מתוכנן

  • קבעו פגישה ביחד או תכננו תכניות לבילוי משותף – מצאו זמן שמתאים לשניכם. בתור התחלה, תוכלו לקבוע בילוי קצר יחסית.
  • תנו לילדכם לבחור מה תעשו יחד, ותזרמו איתו, כדי שירצה לבלות איתכם יותר. זה טבעי שהוא לא יהיה מעוניין לעשות את הדברים שמעניינים אתכם, וכאן תפקידכם כהורים להתאים את עצמכם אליו.
  • נסו ליהנות מחברתו. השתדלו להיות שותפים נלהבים ולשתף פעולה עם הפעילות שהציע. הפעילות עצמה חשובה פחות מהזמן המשותף שתבלו בשיחה ובבילוי עם ילדכם.
  • גלו עניין וקבלו את מעשיו, במקום לתקן אותו או לתת לו עצות. לא קל לוותר על תפקיד המורה והמאמן, אבל זה הזמן המתאים לבניית ולשיפור מערכת היחסים ביניכם. לכן, אם אתם רואים שילדכם טעה או שיש דרך קלה יותר לעשות משהו – שחררו בלי להגיב.
  • המשיכו לנסות ושמרו על חיוביות. בהתחלה, ייתכן שילדכם לא יתלהב כמוכם להשתתף בפעילויות שתכננתם, אבל אל תוותרו. המשיכו לתכנן פרקי זמן קצרים, והוא ילמד ליהנות מהזמן איתכם.

בני נוער שנהנים ממערכת יחסים יציבה, חמה, בוטחת ופתוחה עם הוריהם מצוידים טוב יותר לחיים, מסוגלים לפתח עצמאות ולהפוך למבוגרים אחראים. כמו כן, סביר יותר להניח שיצליחו להתמודד באחריות עם מצבים מסוכנים כגון עישון, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים ופעילות מינית.

להתגבר על המכשולים

אם ילדכם מסרב לבלות איתכם

אם ילדכם אינו מוכן לבלות איתכם זמן שנקבע מראש, הפיקו את המיטב מהזדמנויות יומיומיות להתחבר, כמו למשל לפטפט בזמן הנהיגה. תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • התחילו בפרקי זמן קצרים – שתו כוס קפה בבית הקפה האהוב עליכם אחרי בית הספר, למשל.
  • תנו לילדכם לבחור את הפעילות – גם אם תצטרכו ללכת לקומדיה רומנטית לגיל הנעורים או לסרט אקשן!
  • אל תוותרו – זה עלול לקחת קצת זמן, אך ככל שתנסו יותר ותבלו זמן רב יותר יחד, כך יהיה לשניכם קל יותר להתרגל. כדאי להמשיך ולהציע בילוי קצר משותף מדי פעם, מבלי ללחוץ. למשל, צאו להליכה, ולפני שאתם יוצאים אתם יכולים להגיד לו “אני יוצא להליכה, רוצה להצטרף אלי”? או “אנחנו יוצאים לסרט, רוצה לבוא איתנו?” גם אם יסרב, תוכלו לנסות שוב בהמשך.

אם ילדכם מסרב לספר לכם מה הוא עושה

אתם וילדכם תרגישו קרובים יותר אם תפיקו את המיטב מהשיחות האגביות במהלך היום. כל שיחה קטנה היא הזדמנות להקשיב ולדבר באופן רגוע וחיובי.

אם אתם מרגישים שאתם היחידים שעושים מאמץ

מכיוון שילדכם בגיל ההתבגרות, טבעי שהוא יהיה יותר מרוחק ולא יתאמץ ליזום עמכם אינטראקציות רבות. לכן צרו קשר עם ילדכם באופן נעים ומתחשב, כדי ליצור רצון טוב ורגשות חיוביים. לעתים קרובות, הדברים הקטנים הם אלה שמשנים את המצב – כמו למשל להגיד סליחה, לתת חיבוק או ליטוף על הגב, לדפוק בדלת החדר לפני שאתם נכנסים, לבשל מנה שהוא אוהב, לתת צ’ופרים או לצאת לפעילויות מהנות בהפתעה.

גישה כזו יוצרת אווירה חיובית יותר גם אם ילדכם אינו מצטרף. נסו לעשות דברים נחמדים גם אם אין לכם חשק.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

איך לגדל מתבגרים מאושרים

אושר ורווחה אצל בני נוער

אושר (או שמחה) הוא מצב תודעתי או מצב רוח. בני נוער מאושרים הם לרוב כאלה שמרוצים מחייהם וממערכות היחסים שלהם.

הרווחה מגיעה מבריאות גופנית, נפשית ורגשית, ומשמעה ליהנות מרגשות חיוביים, להשתתף בפעילויות שונות, לשמור על מערכות יחסים טובות ועל קשרים חברתיים, למצוא משמעות בחיים ולהרגיש שמסתדרים היטב.

אושר ורווחה קשורים זה לזה, אך אינם זהים. הקשרים ביניהם אינם מוגדרים בבירור: בני נוער יכולים להיות מאושרים בגלל חלק מהדברים שמובילים ליצירת רווחה, אך הם אינם זקוקים לכל הדברים הללו כדי להיות מאושרים.

טיפים לגידול מתבגרים מאושרים

אפשר לשפר את האושר של ילדכם בעזרת שבחים וחיזוקים, כללים וגבולות ברורים, אורח חיים משפחתי בריא ומערכות יחסים חמות בתוך המשפחה.

שבחים, חיזוקים ותשומת לב חיובית

  • תנו לילדכם שבחים כשהוא מתנהג כראוי, למשל עוזר בבית, עושה את המטלות שלו או עושה שיעורי בית. אמרו, לדוגמה, “אני ממש מעריכה את זה ששמת את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה”.
  • תנו לילדכם תשומת לב – לדוגמה, לכו לצפות בו במשחק כדורגל, שלחו לו הודעת טקסט נחמדה או חייכו אליו בלי סיבה.
  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים – למשל, אם הוא מתעניין בספורט חדש, הציעו לקחת אותו ליום הפתוח בחוג.
  • העריכו את החוזקות של ילדכם, ושבחו אותו על מי שהוא. לדוגמה, אמרו לו, “אתה שומר ממש טוב על הילדים הקטנים יותר בתנועת הנוער”. כך תעזרו לו לבנות הערכה עצמית ותגנו עליו מפני השוואה לאחרים.
  • חשוב לשבח את ילדכם על המאמץ שהוא עושה ולא רק על ההישגים. לדוגמה- חשוב לשבח ילד שהתכונן למבחן ביסודיות והשקיע שעות לימוד רבות, למרות שקיבל במבחן ציון בינוני. תנו לו לדעת שאתם גאים בו כשהוא מנסה, בעיקר אם מדובר בדברים קשים. אמרו, למשל, “אני כל כך גאה בך שרצת כל הדרך בריצת 2000, אפילו שראיתי שהתעייפת”.

כללים וגבולות

כללים ברורים והוגנים עוזרים לבני נוער להרגיש מוגנים ובטוחים גם כשדברים רבים בחייהם משתנים. אם תשלבו את ילדכם בקביעת הכללים מראש, סביר יותר להניח שימלא אותם. ניהול משא ומתן על הכללים יוכל גם להראות לו שאתם מכבדים את הבשלות והבגרות שלו.

חשוב לשתף את ילדכם המתבגר באופן קבוע בעבודות הבית בהתאם לגילו ויכולותיו. לדוגמה- ילד בן 7 יכול לפנות את שולחן האוכל ולנגבו עם סמרטוט מטבח, וילד בן 15 יכול לבשל דברים פשוטים, להדיח כלים או להיות אחראי על חלק מהטיפול בכלב של המשפחה. שילוב המתבגר בעבודות הבית משדר לו שהוא חלק מהיחידה המשפחתית, נותן תחושת שייכות ומעודד לקיחת אחריות.

אורח חיים בריא

  • עודדו הרגלי שינה טובים: בני נוער זקוקים לבין תשע לעשר שעות שינה בערך מדי לילה.
  • עודדו את ילדכם לעשות לפחות 60 דקות של פעילות גופנית מדי יום. פעילות כזו יכולה לכלול הליכה לבית הספר, משחק כדורסל עם חברים או טיול עם הכלב.
  • עודדו אותו לבחור מזון בריא שיתדלק את הצמיחה וההתפתחות שלו.
  • עזרו לו לשמור על איזון בריא בין לימודים, עבודה וזמן פנוי. ייתכן שתצטרכו לבדוק כמה לילות בשבוע הוא עושה דברים מחוץ לבית, כמה זמן מנוחה יש לו, כמה הוא תורם לחיי המשפחה באמצעות עשיית מטלות שונות, כמה ארוחות משפחתיות אתם אוכלים יחד וכן הלאה.

מערכות יחסים בתוך המשפחה

  • חלקו זיכרונות עבר ביחד וצרו זיכרונות חדשים. לדוגמה, צלמו תמונות או סרטוני וידיאו באירועים משפחתיים מיוחדים או באירועי בית הספר, והתבוננו בהם עם ילדכם, או היזכרו בדברים שנהניתם מהם כמשפחה.
  • פנו זמן כדי לדבר על ההצלחות של כל אחד או על הצלחות של המשפחה כולה. לדוגמה, אפשר לבקש מכל אחד סביב שולחן האוכל לספר משהו שהתנהל היטב באותו יום. על מנת לעודד יכולת שיתוף ולאפשר הפנמה ש”החיים הם לא רק פיקניק” ניתן גם לבקש לשתף במשהו לא טוב שקרה באותו היום.
  • יַסדו ושמרו על טקסים משפחתיים – לדוגמה, בישול משותף של ארוחת ערב בימי חמישי, לצפות יחד בסרטים מיוחדים, לצאת לשתות מילקשייק אחרי בית הספר בימי שישי וכן הלאה.

אצל בני נוער גדולים יותר, האושר תלוי מאוד ברמת החופש שהם מקבלים ובמיעוט מגבלות. כדי להיות מאושרים, בני נוער מבקשים לקבל כבוד, להתפתח באופן עצמאי בלי עזרת הורים או מטפלים, ליצור לעצמם חיי חברה וחברויות משלהם, ולקבל יחס רציני כאנשים בפני עצמם, במקום לקבל יחס סטריאוטיפי מקובל למתבגרים. יחד עם זאת, למרות הצורך הגובר בעצמאות, גם בני נוער בגילאי 17-18 זקוקים למעורבות הוריהם סביב קבלת החלטות חשובות וזקוקים לשגרה ברורה עם גבולות אשר תורמים לתחושת הביטחון שלהם.

לשפר את הרווחה של בני הנוער

הנה כמה רעיונות לעידוד ההיבטים השונים של רווחת מתבגרים.

בריאות גופנית

כשילד מטפל בעצמו מבחינה גופנית, טוב לו יותר. לדוגמה, פעילות גופנית, לצאת להפסקה מהמסכים והטכנולוגיה, לצאת החוצה ולישון מספיק – כל אלה יעזרו למצב הרוח של ילדכם וישפרו את הכושר הגופני שלו.

בריאות נפשית ורגשית

בריאות נפשית חשובה לרווחה של בני נוער. לדוגמה, בני נוער בריאים בנפשם הם בדרך כלל בעלי חוסן נפשי, שעוזר להם להתמודד טוב יותר עם מצבים קשים. ילד בעל חוסן נפשי יכול להתאושש ולחזור לעצמו מהר יותר כשהמצב משתבש, מה שיעזור לו לעבור את העליות והירידות בחיים ולשפר את הרווחה שלו.

פעילויות שונות

הציעו לילדכם לנסות דברים חדשים ולהתעסק בפעילויות שונות, כדי לשמור על האפשרויות שלו פתוחות, ולגלות במה הוא טוב.

מערכות יחסים וקשרים חברתיים

מערכות יחסים וקשרים חברתיים הם חיוניים לרווחת בני נוער. ילדכם זקוק לקשרים קרובים ותומכים עם בני משפחה וחברים. מערכות יחסים טובות בין הורים לילדים נוטות להוביל ליצירת חברויות טובות אצל בני נוער. בגיל ההתבגרות המיקוד החברתי עובר בהדרגה מהמשפחה אל עבר החברים בני גילו של ילדכם, אשר מקבלים חשיבות עליונה בעיניו. ההרגשה של להיות חלק מקבוצת ייחוס חברתית מספקת תחושת משמעות עבור ילדכם. את תחושה זו ניתן להשיג עם החברים לכיתה, לחוג או תנועת הנוער. עליכם להכיר בחשיבות דברים אלו ולעודדם.

למצוא משמעות בחיים

משמעות בחיים נובעת מעשיית דברים טובים עבור אחרים. ילדכם יכול לחפש דרכים יומיומיות לעזור לבני המשפחה או לחברים – למשל, לתת למישהו את המושב שלו באוטובוס, או לעזור למישהו להרים את השקיות שנפלו ברחוב. הוא יכול להשתתף גם בפעילויות בקהילה. הנתינה הזו “מאירה” את מרכז התגמולים במוח, שגורם לילדכם להרגיש טוב.

תחושה של חיבור למשהו גדול ממנו יכולה לתת לו תחושת תכלית. המשמעות יכולה לבוא ממקור רוחני, פילוסופיית חיים או מחויבות למטרה, כמו איכות הסביבה. אנשים שמוצאים משמעות בחיים חווים פחות לחץ ומפיקים את המיטב ממה שהם עושים.

יעדים והישגיות

יעדים שמתאימים לערכים של ילדכם, והם גם מהנים ובני השגה, יעזרו לו להשתמש בחוזקות שלו ויתנו לו תחושת תכלית והישגיות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

נכנסים לחטיבת הביניים

למה לצפות

המעבר לחטיבת הביניים ולבית הספר התיכון מביא עמו כמה אתגרים נפוצים למדי. אחד מכל שלושה ילדים אמר שהיה לו קשה לעבור לבית ספר חדש. הקשיים הללו נפתרים מעצמם בדרך כלל במהלך השנה הראשונה.

ילדים נוטים לחוש רגשות מעורבים בנוגע לכניסה לחטיבת הביניים או לתיכון. הם עשויים:

  • להתרגש מההיכרות עם חברים, נושאים ומורים חדשים
  • להילחץ בגלל שגרות הלמידה החדשות, הצורך להכיר חברים חדשים וההימצאות בסביבה חדשה
  • לדאוג מההתמודדות עם עומס עבודה מוגבר או הצקות.

ייתכן שגם אתם מודאגים מהדברים האלה, ותוהים אם לילדכם יש מספיק ביטחון עצמי ומיומנויות כדי להתמודד איתם בהצלחה. הדאגות האלה נורמליות לגמרי. הכניסה לחטיבת הביניים מסמנת את המעבר מהמוכר לבלתי ידוע, וגם מציאת דרך חדשה לגמרי להתנהלות בחיים.

מערכות יחסים

ילדכם יצטרך להכיר חברים חדשים לכיתה וליצור חברויות חדשות, ולבסס (או לבסס מחדש) את מעמדו בתוך הקבוצה. להורים יש השפעה גדולה במיוחד על הקלת המעבר. החברים של ילדכם משפיעים על האופן שבו הוא מרגיש בנוגע למעבר, אך לתמיכה שלכם יש השפעות לטווח ארוך יותר.

למידה בבית ספר

ילדכם יצטרך להסתגל לסגנונות הוראה והערכה חדשים, להתמודד עם מגוון רחב של נושאי לימוד, להתאים את עצמו למורים שונים בכיתות שונות, לקבל אחריות רבה יותר ללמידה שלו, ולהתמודד עם עומס עבודה גדול יותר.

להתמקם בבית הספר

ילדכם יצטרך להתרגל לבנייני בית הספר החדש, למצוא כל מקום, להגיע לכיתה בזמן עם חומרי הלימוד הנכונים, ולפעמים להתמודד גם עם סידורי תחבורה חדשים.

כל הנושאים האלה עשויים להיות מאתגרים במיוחד לצעירים שגרים באזורים מרוחקים יותר, ויצטרכו להתמודד עם זמני נסיעה ארוכים, או להתרחק מהמשפחה, החברים והקהילה המקומית אם הם הולכים לפנימייה.

להתכונן לתיכון

כדי להקל על החששות מפני הכניסה לבית הספר התיכון, הכינו את ילדכם בחודשים ובשבועות לפני תחילת השנה. הנה כמה רעיונות להתמודדות עם עניינים פרקטיים:

  • במקומות מסוימים מוצעת מטעם משרד החינוך תוכנית מעברים לתלמידי כיתות ו’ שעוברים לחטיבות הביניים ולתמידי כיתות ט’ שעוברים לתיכון. אם אפשר, ודאו שילדכם יגיע לאחת התוכניות האלה בימים שבהם הן מתקיימות בבית הספר.
  • אם בית הספר היסודי אינו מציע תוכנית כזו, בדקו מה מציעים חטיבת הביניים או התיכון. כמעט תמיד מוצעות תכניות שנועדו לסייע להיכרות עם בית הספר החדש: ימי ביקור, סיירות או ימי גיבוש לקראת המעבר.
  • שלבו את ילדכם בתהליך קבלת ההחלטות. לדוגמה, דברו על התלבושת האחידה, על סידורי התחבורה לבית הספר וממנו, ועל בחירת נושאי הלימוד, אם אפשר.

הנה כמה רעיונות להתמודדות עם חששות ורגשות מעורבים:

  • שאלו את ילדכם למה הוא הכי מצפה וממה הוא הכי מודאג. הקשיבו באמת לרגשות שלו בנוגע למעבר.
  • הקשיבו לדאגותיו, אך הראו לו גם את הצדדים החיוביים במעבר. לדוגמה, אפשר להדגיש את ההזדמנויות החדשות שייקרו בפניו ולדבר על הפעילויות החדשות אחרי בית הספר.
  • דברו איתו על החששות שלו מפני יצירת חברויות חדשות. למשל, בדקו מה אומרים החברים שלו על חטיבת הביניים. כמו כן, אפשר לשאול כיצד ינסה לשמור על קשר עם החברים הישנים ולהכיר חברים חדשים בבית הספר.

במהלך המעבר

הנה כמה רעיונות שיעזרו לחלק הפרקטי של המעבר:

  • נסו להתארגן כך שאחד ההורים, סבא או קרוב מבוגר אחר יהיה בבית לפני ואחרי בית הספר בשבועות הראשונים.
  • בדקו מיהי המורה שאחראית על הטיפול הכללי בילדכם, על הנוכחות וההתקדמות החברתית והלימודית.  בדרך כלל תהיה זו המורה המחנכת. צרו איתה קשר אישי מוקדם ככל האפשר, הציגו את עצמכם ושאלו שאלות.
  • נסו להכין את הבית ולהתאים אותו ללימודים. לדוגמה, ודאו שלילדכם יש חדר שקט ללמוד בו, הרחק מהסחות דעת כגון טלוויזיה או טלפון נייד. אם עליו להשתמש באינטרנט, כדאי לבדוק באילו אתרים הוא גולש.

הרעיונות הבאים יעזרו לחששות בנוגע להיכרות עם אנשים חדשים ויצירת חברויות חדשות:

  • בדקו אם יש תוכנית חונכות בבית הספר החדש, ועודדו את ילדכם להצטרף אליה.
  • אמרו לו שחבריו מוזמנים לבקר אצלכם בבית. עודדו אותו להזמין חברים הביתה, ואפשרו לו ללכת לבקר בבתיהם.
  • עזרו לו לחקור הזדמנויות חדשות. הוא יכול ללמוד לנגן בכלי נגינה, להתנסות בחוג ספורט או להצטרף לשיעורי דרמה כדי להכיר ילדים חדשים ולהשתלב בפעילויות של בית הספר.

הרעיונות הבאים יעזרו להתמודד עם העליות והירידות הרגשיות:

  • התכוננו מראש לעליות ולירידות. לוקח זמן להסתגל לשינוי, אך אם המצב לא מתייצב אחרי ששת השבועות הראשונים, דברו עם המחנכת של ילדכם בהקדם.
  • הזכירו לילדכם שטבעי שהוא מרגיש לחוץ מההתחלה החדשה – ספרו לו, לדוגמה, כמה אתם לחוצים ונרגשים לפני שאתם מתחילים עבודה חדשה.
  • דברו עם הורים אחרים ובדקו אם החוויות והרגשות של ילדכם דומים לאלה של ילדיהם. חוגי ספורט ואירועים שקשורים לבית הספר הם מקום טוב להכיר בו הורים אחרים.
  • נסו לוודא שילדכם אוכל היטב, פעיל גופנית וישן מספיק. סביר להניח שהמעבר לחטיבת הביניים או לבית הספר התיכון יגרום לו להיות עייף מאוד בשבועות הראשונים.

כיצד אתם מרגישים בנוגע לכניסה לחטיבת הביניים

המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון הוא צעד עצום עבור ילדכם – וגם עבורכם. מערכת היחסים שלכם עם בית הספר היסודי נגמרת, וסביר להניח שיהיו לכם יחסים אחרים עם החטיבה או התיכון.

מותר לכם להרגיש רגשות מעורבים בנוגע לשינויים האלה. דברו עם הורים אחרים, ובעיקר כאלה שחוו לאחרונה מעבר לתיכון או לחטיבה. יכול להיות שתקל עליכם הידיעה שגם ילדים אחרים מתקשים מעט להסתגל בהתחלה, אך מתייצבים בהמשך השנה.

ההורים המנוסים יוכלו לענות לכם על שאלות קטנות ולתת לכם טיפים מועילים בנוגע להתנהלות בבית הספר החדש.

אל תופתעו אם ילדכם אינו רוצה שתהיו נוכחים בחטיבת הביניים כמו שהייתם בשנים הקודמות. זכרו שהוא זקוק לתמיכתכם מחוץ לבית הספר, ושהמעבר הוא חלק מהאופן שבו הוא מפתח עצמאות רבה יותר. המשיכו לדבר עם ילדכם על בית הספר. אם קשה לכם לגרום לו להיפתח בפניכם, קראו את המאמר לדבר על בית הספר.

סימנים לכך שילדכם מתקשה

הסימנים לכך שילדכם מתקשה עשויים לכלול:

  • היעדר מעורבות בבית הספר החדש
  • דיבור מועט או בכלל לא על חברים חדשים
  • סירוב לדבר איתכם על בית הספר
  • עניין מועט או בכלל לא בעשיית שיעורי הבית
  • הערכה עצמית או ביטחון עצמי נמוכים – הוא עשוי להגיד שהוא “סתום”, “טיפש” או לא מבין כלום
  • חוסר רצון ללכת לבית הספר, או סירוב ללכת
  • צניחה בציונים או בביצועים האקדמיים.

אם הוא מתקשה, אל תחכו שהדברים ישתפרו מעצמם. נסו לגרום לו לדבר על רגשותיו, ספרו לו שרגשות הדאגה וחוסר הנוחות נורמליים, ונסו להעלות כמה שיטות לפתרון הבעיה. כמו כן, כדאי לשקול לדבר עם המורה, היועצת, פסיכולוג או רופא הילדים.

ילדים עם צרכים מיוחדים

המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון עשוי להיות מאתגר יותר לילדים עם צרכים מיוחדים. חשוב לוודא היטב שילדכם – וכל המשפחה – מוכן היטב לשינוי, ויש לו גישה למידע המתאים.

ייתכן שתזדקקו למעט זמן נוסף כדי לתכנן את המעבר – אפשר אפילו להתחיל שנה קודם. המחלקה לחינוך מיוחד בעירייה יכולה לעזור לכם לוודא שהצרכים של ילדכם מתמלאים בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון.

אם אתם זקוקים לתמיכה נוספת או מודאגים, אפשר לדבר עם המורה של ילדכם, מנהלת בית הספר או רכזת השכבה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הורים: כעס וניהול כעסים

כעס אצל הורים: מה צריך לדעת

כעס הוא רגש אנושי נורמלי, וכהורים, אך טבעי שתכעסו לפעמים. כל ההורים כועסים בשלב מסוים.

כעס יכול להיות גם דבר חיובי. לפעמים הוא נותן לכם אנרגיה לעשות מה שצריך, או לעמוד על שלכם. תחושת כעס, וההתמודדות איתו בדרכים חיוביות ובריאות, מאפשרות לכם לתת דוגמה טובה לילדים. למשל, אם אתם עוצרים לרגע כדי לנשום כמה נשימות עמוקות ולהסתלק במקום להתפוצץ, אתם מראים להם איך אתם רוצים שיתנהגו.

עם זאת, כעס יכול להיות שלילי, בעיקר אם הוא מתרחש לעתים קרובות ויוצא משליטה. אובדן שליטה בזמן כעס עלול להחמיר את הבעיות וליצור עימותים. אם אינכם נותנים לעצמכם זמן להירגע, אתם עלולים להגיד או לעשות דברים שלא עוזרים למצב ולא תוכלו לקחת אותם חזרה.

השהות בקרבת עימותים וצעקות מפחידה ילדים. אם קשה לכם לשלוט בעצמכם בזמן כעס, כדאי לפנות לאיש מקצוע. פנו לאיש מקצוע טיפולי, שיעזור לכם לערוך תוכנית לניהול כעסים. אם אתם כועסים כל כך עד שאתם פוחדים שתפגעו בילדכם, פנו מיד לקבלת עזרה. התקשרו לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

מדוע הורים כועסים לפעמים

כהורים, סביר להניח שאתם מטפלים בהמון דרישות ממקורות שונים ובהם העבודה, חיי המשפחה, המטלות בבית, פעילויות של הילדים ואירועים חברתיים. קל לאבד סבלנות ולכעוס כשאתם עסוקים ועייפים, כשהילדים אינם משתפים פעולה או כשהמצב לא מתרחש כפי שתוכנן.

לפעמים אתם מרגישים כעס או תסכול מבן או בת הזוג, בגלל חוסר הסכמה בנוגע להורות, למשמעת או מי עושה את המטלות בבית. הוויכוחים הללו עלולים להוביל לעימותים, בעיקר אם אתם חשים שחותרים תחת סמכותכם או שאינכם מקבלים תמיכה.

לעתים, הכעס או התסכול שחש ילדכם גורמים לכם לכעוס. לדוגמה, אם ילדכם כועס, מדבר אליכם בחוצפה או אינו עושה כפי שהתבקש, ייתכן שגם אתם תכעסו. אולי תתקפו חזרה באותו רגע ותתחרטו על כך בהמשך.

וישנם גורמים אחרים שמעלים את הסיכוי לכעס – כמו מחלה, לחץ בעבודה, קשיים כלכליים, היעדר שינה ומחסור בזמן פנוי. לפעמים אתם מרגישים שדוחקים אתכם לקצה.

אצל אנשים מסוימים, ההורות עשויה להעלות כעסים וקשיים בלתי פתורים או רגשות קשים אחרים מתקופת ילדותם. אם חוויתם טראומה, התעללות או הזנחה כילדים, סביר יותר להניח שתגיבו בצורה מוגזמת במצבים מסוימים או תתקשו לשלוט בעצמכם בזמן כעס.

לזהות את סימני הכעס

ייתכן שאתם מרגישים כאילו אתם פשוט יכולים להתפוצץ מכעס בלי שום התרעה, אבל למעשה, הגוף שלכם נותן לכם כמה סימנים מוקדמים. אם תזהו את הסימנים הללו, תוכלו לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להירגע לפני שאתם מתפרצים.

סימני הכעס המוקדמים כוללים:

  • דופק מואץ
  • קיבה עצבנית
  • תסיסה – תחושת מתח או עצבנות
  • נשימה מואצת
  • מתח בכתפיים
  • לסתות וידיים קפוצות
  • הזעה.

חשיבה שלילית

חשיבה שלילית נפוצה מאוד בזמן כעס, ועלולה אף להחמיר אותו.

לדוגמה, ייתכן שהיה לכם יום קשה בעבודה ואתם לחוצים. כשאתם אוספים את הילדים מבית הספר, הם מתחילים להתווכח במושב האחורי, מה שמוסיף ללחץ שלכם וגורם לכם לתסכול. כשאתם מגיעים הביתה, הם מסרבים להוציא את תיקי האוכל שלהם מהאוטו ולשים את התיקים במקום, ואז אתם גם כועסים, גם מתוסכלים וגם לחוצים.

הנה כמה מחשבות שליליות שעשויות לצוץ במצב כזה:

  • “אף אחד אף פעם לא עוזר לי – אני צריכה לעשות הכל בעצמי”.
  • “אתם ילדים כאלה מרגיזים”.
  • “אם הייתם מתנהגים יותר טוב, לא הייתי כועס כל כך”.
  • “למה אתם רק רוצים לעצבן אותי?”

אם שמתם לב למחשבות כאלה, זה סימן לכך שאתם צריכים לעצור את מה שאתם עושים ולהירגע לפני שתאבדו שליטה ותתפוצצו בכעס.

כלים פשוטים לניהול כעסים

צעד ראשון: לזהות את הכעס

הצעד הראשון להתמודדות עם הכעס הוא לשים לב לסימנים המוקדמים. חשוב מאוד לזהות ולהגיד שאתם כועסים, גם אם רק לעצמכם. לדוגמה, “זה ממש מכעיס אותי”, או “אני מרגישה שאני מתחילה לכעוס”.

צעד שני: לנסות להירגע

ברגע שאתם מבחינים בסימנים המוקדמים של הכעס, אפשר לעשות כמה דברים כדי להירגע. הנה כמה רעיונות:

  • קחו נשימה ארוכה ושחררו אנחה. נסו להאט את הנשימה.
  • נסו להתרחק ממקור הכעס ועשו משהו שמרגיע אתכם, כמו להאזין למוזיקה, לדפדף בעיתון או פשוט להסתכל החוצה מהחלון.
  • צאו החוצה לריצה או להליכה בשכונה.
  • היכנסו למקלחת.
  • לכו למקום שקט לכמה דקות.

הסימנים לכך שאתם מתחילים להירגע כוללים האטה בקצב הלב והרפיית השרירים.

צעד שלישי: לחשוב על המצב

אחרי שנרגעתם, כדאי לחשוב שוב על המצב ולראות מה בדיוק קרה. כך תוכלו ללמוד מהחוויה, ולהתמודד טוב יותר עם מצבים דומים בעתיד. שאלו את עצמכם:

  • “עד כמה זה היה חשוב? למה כל כך התעצבנתי?”
  • “האם אני יכול להבין את המצב?”
  • “האם עליי לעשות משהו בנוגע לזה, או שאני יכול פשוט לשחרר?”

כדאי וחשוב להגיד לילדים ולבן או בת הזוג כיצד אתם מרגישים ומה אתם עושים כדי לטפל בזה, כדי להראות להם שיש דרך טובה יותר להתמודד עם הכעס שלהם. לדוגמה, “אני ממש כועס. אני צריך לצאת החוצה לכמה דקות כדי להירגע לפני שנדבר על זה”.

שימו לב: אל תנערו את התינוק שלכם, ואל תכו אותו, תבעטו בו או תשליכו אותו. פעולות כאלה עלולות להיגמר במוות, נכות או פגיעה חמורה. אם אתם חשים מוצפים או שאתם עומדים לאבד שליטה, הניחו את התינוק שלכם במקום בטוח, גם אם הוא בוכה, וצאו מהחדר כדי להירגע. הזעיקו את בן או בת הזוג, הורה, שכנה או כל מי שיכול לעזור לכם, עד שתתאזנו שוב.

לשמש דוגמה אישית טובה לילדים

אל תתנצלו אל הכעס עצמו, כיוון שכך אתם מעבירים את המסר שאסור לכעוס. מותר להרגיש כעס – אבל לא כדאי לצעוק, למשל. לכן, עדיף להתנצל על כך שצעקתם או שאיבדתם שליטה אך לא על הכעס עצמו. כך תראו לילדיכם שמותר לכעוס לפעמים. הדבר החשוב הוא למצוא דרכים בריאות וחיוביות להתמודד עם הכעס.

מה לעשות אם אינכם מצליחים לנהל היטב את הכעס שלכם

לפעמים יהיו מצבים שבהם לא תצליחו להתמודד היטב עם הכעס, תצעקו ותגידו דברים שתתחרטו עליהם אחר כך. זה טבעי וקורה לכולם. כשזה קורה, נסו לחשוב לרגע מה להגיד לילדים או לבן או בת הזוג. הנה כמה רעיונות:

  • “אני מצטערת שאיבדתי שליטה. בפעם הבאה אתרחק לרגע כדי להירגע בשלב מוקדם יותר”.
  • “סליחה שצעקתי. אנחנו יכולים לדבר על מה שקרה?”.
  • “סליחה. לא הייתי צריך להגיד את זה, למרות שכעסתי. הייתי צריך להתרחק רגע ולהירגע לפני שדיברנו”.

הרגשות מצטברים כשאתם עייפים ולחוצים. חשוב לטפל בעצמכם כדי לחוש רגועים יותר ומוכנים לפתור בעיות עם הילדים וכן עם בן או בת הזוג, בני המשפחה והחברים.

אם אתם מרגישים קושי להתמודד עם הכעס וקושי לשלוט בתגובותיכם לעיתים קרובות מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

תקשורת בין הורים: איך להקשיב

מדוע חשוב להקשיב?

הקשבה מובילה להבנה טובה יותר ביניכם לבין בני הזוג ומחזקת את מערכת היחסים שלכם לטווח ארוך. היא מקלה עליכם לפתור בעיות ביחד ולהתנהג באופן עקבי כלפי הילדים ומולם. כמו כן, הקשבה טובה מקלה על מלאכת גידול הילדים ותורמת למשפחה כולה.

ההקשבה עוזרת לילדיכם לפתח מיומנויות שנחוצות להמשך החיים. הילדים לומדים מהתבוננות במה שאתם עושים ואומרים, כולל האופן שבו אתם מתייחסים זה לזה ומתקשרים זה עם זה.

הקשבה ותקשורת: עקרונות הבסיס

הקשבה טובה מתחילה בכמה צעדים פשוטים, כגון:

  • לנסות לשים לב באמת כשבן או בת הזוג מדברים
  • לעודד את בני הזוג לדבר
  • להראות שאתם מבינים את נקודת המבט של בני הזוג – גם אם אינכם מסכימים איתה
  • להמתין עד שבני הזוג יסיימו לדבר לפני שתחוו את דעתכם.

טיפים להקשבה טובה

הפסיקו את כל מה שאתם עושים

אם בן או בת הזוג רוצים לדבר, הפסיקו את מעשיכם כדי שתוכלו להתבונן בהם ולתת תשומת לב מלאה למילים ולשפת הגוף שלהם. כיצד להראות שאתם נותנים להם תשומת לב מלאה?

  • עמדו או שבו מול בן או בת הזוג
  • הנהנו כדי להראות שאתם מקשיבים
  • ודאו שזרועותיכם אינן משולבות על החזה.

אם דעתכם מוסחת מכדי להקשיב כראוי, אמרו זאת וקבעו זמן אחר לשיחה.

שמרו את השאלות או ההערות לאחר כך

המתינו עד שבן או בת הזוג יפסיקו לדבר ורק אז דברו, גם אם אינכם מבינים משהו שאמרו. נסו שלא להסיח את דעתם באמצע.

התמקדו בהבנת הדעות והרגשות של בני הזוג

אל תקפצו ותגידו, “כן, אבל” כדי להסביר את נקודת המבט שלכם. תנו לבני הזוג לסיים את דבריהם קודם.

שאלו שאלות פתוחות

שאלות פתוחות מעודדות את בני הזוג לדבר ולתאר את הרגשות והדעות שלהם, במקום לענות ב”כן” או “לא”. לדוגמה, “תסביר לי עוד על…”.

תנו לבן או בת הזוג משוב חיובי ושאלו כמה שאלות כדי לנסות להבין מה הם אומרים. עם זאת, אל תשאלו שאלות רבות מדי – זה עלול להישמע כמו חקירה.

ודאו שהבנתם

חזרו על מה שבן או בת הזוג אמרו במילים אחרות. למשל, “אני שומעת שמלחיץ אותך להיות אחראי על האיסוף מבית הספר כל יום”. כך תוכלו לוודא שהבנתם את הנושא ואת רגשותיהם.

בקשו הבהרות

בקשת הבהרות מראה שאתם מעוניינים לדעת עוד על הדעות והרגשות של בן או בת הזוג. לדוגמה, “נראה לי שאת מתוסכלת בגלל איך שהדברים התנהלו”. היו כנים – בני הזוג שלכם יידעו אם אתם באמת מתעניינים.

אל תניחו הנחות

נסו לא להניח שבן או בת הזוג שלכם רוצים לפגוע, או ש”הם הבעייתיים”. גם אם הם אומרים משהו פוגע, נסו לחפש את הכוונות החיוביות או הניטרליות שמאחוריו.

לקבל עזרה

אם קשה לכם להשתמש בהצעות שהעלינו, תוכלו לנסות טיפול זוגי. פנו לאתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי למציאת שירותי טיפול ברחבי הארץ.

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע, פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

כשסבא וסבתא מטפלים בנכדים

לטפל בנכדים: דברים שצריך לחשוב עליהם

אם אתם גרים ליד הנכדים, סביר להניח שתתבקשו לטפל בהם מדי פעם. בדומה לסבים ולסבתות רבים, אולי אפילו תתבקשו לספק מסגרת טיפולית קבועה יותר.

אם אתם שוקלים לטפל בנכדים, תצטרכו להביא כמה דברים בחשבוןתפקידכם כסבא או כסבתא הוא רק חלק אחד מחייכם. סביר להניח שעליכם לאזן בין הצרכים של הנכד לבין דברים אחרים כגון המטלות בבית, העבודה, הטיפול בהורים שלכם ופנאי לעצמכם.

מצד שני, כשאתם מבלים עם הנכד, הקשר ביניכם מתחזק והופך לחלק מהתפתחותו. מתן העזרה להוריו של הנכד הוא דרך מצוינת להעמיק גם איתם את הקשר.

אם הוריו של הנכד אינם יכולים לטפל בו, יכול להיות שתהפכו לאומנת קרובי משפחה. זהו מצב קיצוני. מקרה כזה יציב בפניכם אתגרים רבים. למעשה, אתם לוקחים על עצמכם תפקיד הורי.

מה לעשות כשתתבקשו לטפל בנכדים

האופן שבו תתמודדו עם הבקשה לטפל בנכדים תלויה מאוד בשאלה כיצד אתם מסתדרים עם הוריהם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להסכים על הסדרי הטיפול בילד:

  • כדאי להתחיל את השיחה בכנות ובפתיחות. לדוגמה, אם אינכם בטוחים כיצד תוכלו להתמודד עם יום ארוך פעם בשבוע, אמרו להורי הנכד מה אתם מוכנים לעשות – “אני לא יכולה לטפל בו משבע בבוקר עד שש בערב, אבל אוכל להגיע אחר הצהריים פעם בשבוע”.
  • כדאי לתכנן מראש אם תהיו מוכנים לעזור בזמן מחלת הילד ובחגים. דברו עם הורי הנכד על מטפלים לגיבוי, במקרה שאתם או הנכד חולים, או במקרה שאתם נוסעים בחגים.
  • הדיונים הללו עשויים לעיתים “להתחמם”. אם זה קורה, הציעו לדבר על הכל כשכולם יהיו רגועים.
  • להורים יש הרבה דברים לטפל בהם – עבודה, משפחה, מערכות יחסים ועוד. לפעמים הם מרגישים שאינם מצליחים להתמודד עם הכל. אם הורי הנכד זקוקים מאוד להפסקה מהנכד ואינכם יכולים לעזור, תוכלו להציע אפשרויות אחרות. לדוגמה, “שאלת את ההורים של יוסי?” או “אולי תוכלו לעשות איזה סידור עם הורים אחרים מהגן שישמרו על הילדים?”. תוכלו גם להציע לשלם עבור בייביסיטר, אם מצבכם הכלכלי מאפשר זאת.
  • ·אם אתם שומרים על הנכד או מטפלים בו באופן קבוע, כדאי שתכירו את השגרה, הכללים וההרגלים שלו. שאלו את הוריו לפני שאתם עורכים שינויים בשגרה או בכללים, כדי להפגין כבוד לכללים ולשגרות שלהם.
  • אם אתם מטפלים בילד בבית שלכם, מותר לכם להמשיך בכללים המשפחתיים שלכם. לדוגמה, “אל תצא החוצה לבד”, או “אצלנו בבית לא אוכלים בסלון”.
  • אם הטיפול בנכד בשעות הלילה המאוחרות משפיע על המנוחה שלכם, אולי כדאי שתישארו ללון בביתו של הנכד או שתלינו אותו בביתכם.

מה תרגישו

יכול להיות שאתם נלהבים ושמחים לספק מסגרת חינוכית לנכד או פשוט לטפל בו. יש סבים וסבתות שאומרים שהטיפול בנכד מאפשר להם לשחק וליהנות עם הנכדים.

אחרים אינם מעוניינים לשמש כמסגרת החינוכית העיקרית של הילד. ולעיתים, נסיבות כגון מרחק, מצב בריאותי, עבודה ומחויבויות אחרות מובילות לכך שפשוט אי אפשר. תוכלו לבלות עם הנכד ולתמוך בהוריו בדרכים אחרות.

אם זה כך, דברו עם הוריו של הנכד על תפקידכם כסבים וסבתות ועל הציפיות שלהם בנוגע לטיפול בילד. תוכלו לעזור להם לחפש מסגרות ביחד.

נושאים נפוצים לדיון

לצאת לחופשות

סבים וסבתות מגלים לעיתים שהצורך לטפל בנכדים מקשה עליהם לצאת לחופשה. אם אתם מתכננים חופשה, הודיעו להורי הנכד זמן רב מראש, כדי לעזור להם להתכונן – ייתכן שיהיה קשה מאוד להחליף אתכם בתפקיד!

הם יוכלו לשכור מטפלת, לבקש מחברים או מבני משפחה אחרים או לקחת ימי חופש מהעבודה. ואולי גם המשפחה שלהם תוכל לצאת לחופשה.

להתמודד עם ההתנהגות של הנכד

ההתמודדות עם התנהגותו של הנכד עשויה להיות מאתגרת לפעמים, וסביר להניח שאופן ההתמודדות עם התנהגות של ילדים השתנה מאז שילדיכם היו קטנים. למידע וטיפים פרקטיים נוספים, קראו את המאמר כיצד לחזק התנהגות טובה.

אם אתם מודאגים בגלל הנכד, נסו לדבר על כך עם הוריו. לדוגמה, תוכלו לדבר איתם על האסטרטגיות שמועילות להם כשילדם מתנהג באופן מאתגר, כדי שתדעו כיצד לנהוג להבא. שיחות על התנהגותם של ילדים עלולות להיות מורכבות, ולכן כדאי להישאר רגועים ולהבהיר להורים שלא הייתם בטוחים מה לעשות.

משמעת והנכד שלכם

ייתכן שתרצו לייעץ להורי הנכד על שיטות להקניית משמעת, אך זה אינו תפקידכם. קבלת החלטות על משמעת היא זכותם ובאחריותם.

עדיף לשאול אותם כיצד ירצו שתתמודדו עם ענייני משמעת, ולפעול לפי מה שיגידו. כמו כן, אם אתם רוצים לכופף קצת את החוקים, שאלו קודם אם אפשר. שאלות פשוטות כמו “אכפת לך אם היא תישאר ערה קצת יותר מאוחר”, או “אפשר לתת לו סוכרייה אם התנהג יפה?” יעזרו לכם להימנע מחוסר הבנה.

הכסף חשוב

סבים וסבתות רבים אינם מקבלים תשלום על כך שהם מטפלים בנכדים, אבל הטיפול עלול להיות יקר. מזון, תחבורה והעסקת הנכד – הכל מצטבר. אם מצבכם הכלכלי אינו מאפשר את מימון השהיה של הנכד אצלכם – דברו עם הורי הנכד על כך שיספקו סכום מסוים – לדוגמה, מתוך קצבת ילדים – כדי לעזור לכם לשאת בעלויות.

אם אתם מחפשים דרכים להעסיק את הילדים, אינכם חייבים להוציא הרבה כסף. לעיתים קרובות אפשר להפוך דברים פשוטים ויומיומיים בבית לצעצועים ולמקור נהדר לפעילויות חופשיות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כללים וגבולות במשפחה המשולבת

כללים וגבולות במשפחה המשולבת: עקרונות הבסיס

הצבת גבולות וקביעת כללים משפחתיים הן עניינים מורכבים בכל משפחה. המצב עשוי להיות מסובך אף יותר במשפחות משולבות:

  • המשפחות שמתחברות זו לזו עשויות לחשוב באופן שונה על הכללים והגבולות
  • הילדים ובני הזוג החדשים עדיין לומדים להכיר זה את זה
  • לעיתים קרובות, ילדים ובני נוער אינם מחבבים את הכללים החדשים של בני הזוג החדשים או שהם אומרים להם מה לעשות
  • ילדים שחיים בשני משקי בית שונים מתמודדים עם שתי מערכות כללים שונות.

אך אותם דברים שפועלים היטב אצל משפחות ‘אחרות’ עשויים לעזור גם למשפחות משולבות לעבוד יחד. למשל:

  • הפגנת חום וחיבה
  • הפגנת עניין והקשבה לדאגות ולנקודות המבט של כולם
  • קביעת כללים וציפיות ברורים וקבועים לילדים, כולל תוצאות למה שיקרה אם מפרים את הכללים.

כללים במשפחה משולבת

כששתי משפחות חוברות זו לזו, הן מביאות עמן היסטוריה שונה, כללים וציפיות שונים. הילדים כבר רגילים לכללים שנהוגים בבית של אימא ובבית של אבא. לעיתים קרובות הם חשים צורך למרוד, בעיקר אם יש יותר מדי כללים חדשים בחודשים הראשונים במשפחה המשולבת. אפשרו לכולם להסתגל לפני שאתם קובעים כללים חדשים. העצות הבאות עשויות לעזור:

  • נסו לקבוע כללים דומים בשני משקי הבית של הילדים, ולשמור על הכללים הקיימים – לדוגמה, בנוגע לשעת ההשכבה.
  • התחילו בכללים שנוגעים לבטיחות ולמתן כבוד – בעיקר בין ילדים שאינם אחים ביולוגיים.
  • שמרו על ראש פתוח ותנו לילדים לחשוב אילו כללים הוגנים לדעתם – למשל, דברו על שעת החזרה הביתה עם הילדים הגדולים יותר, וקבעו רמות שונות של דמי כיס לילדים בהתאם לגילם.
  • קבעו כללים חיוביים: למשל, לברך זה את זה בבוקר, להיות אדיבים ומנומסים, להגיד שלום כשיוצאים מהבית, להגיד תודה ובבקשה ולדפוק בדלת לפני שנכנסים לחדר. כללים חיוביים עובדים בדרך כלל טוב יותר מאשר כללים שליליים, כמו “אל תתעלמו מאנשים”.
  • בזמן שכולם מתרגלים לכללים החדשים, נסו להיות סבלניים ושבחו ותגמלו את ילדכם כשעשה מה שביקשתם – למשל, “עזרת לי כל כך יפה הבוקר, וראיתי שזה היה לך קשה. כל הכבוד!”
  • הצמידו את רשימת הכללים למקרר כך שכולם יראו אותם ויוכלו להיזכר בעת הצורך.

האחריות לכללים ולגבולות במשפחה משולבת

ילדים נוטים להסתגל טוב יותר ולחוש בטוחים יותר במהלך השנתיים הראשונות במשפחה משולבת אם ההורה שלהם ממשיך להוות מקור עיקרי לאהבה ולדאגה, וגם האדם העיקרי ש”מחליט עליהם”, כולל אחריות לקביעת הציפיות והכללים ההתנהגותיים בבית, וגם התוצאות להפרתם.

עם זאת, גם לבני הזוג שאינם הורים ביולוגיים יש תפקיד תומך וחשוב. מומלץ שאתם ובני הזוג שלכם תעבדו יחד על יישום הכללים והגבולות במשפחה, כדי להסתגל אליהם בקלות רבה יותר.

כבני הזוג שנכנסו זה עתה למשפחה החדשה, תוכלו לעזור בגיבוי הכללים שהנהיגו בן או בת הזוג – למשל, “אני מסכים עם אימא בעניין הזה. תורך לשטוף כלים הערב”. לפעמים תצטרכו להיות אחראים על עמידה בכללים כשבן או בת הזוג לא נמצאים. לדוגמה, “אימא שלך אמרה שתוכל לצפות בטלוויזיה רק אחרי שתסיים את שיעורי הבית. תגיד לי אם אתה צריך עזרה”.

במקרה כזה, אם ילדיהם של בן או בת הזוג מתווכחים איתכם, תוכלו להיות מעט קשוחים יותר – למשל, “כשתראה לי שסיימת את שיעורי הבית, תוכל לצפות בטלוויזיה”. אם גישה זו גורמת לבלגן, בן או בת הזוג שלכם יוכלו לטפל בכך מאוחר יותר. ייתכן שתצטרכו לכנס פגישה משפחתית על הנושא.

אחרי שכל בני המשפחה המשולבת שלכם יתאקלמו, וילדכם ילמד להכיר את בן או בת הזוג החדשים שלכם, סביר להניח שיסכים לקבל הוראות וכללים גם מהם.

הורות בצוות במשפחה משולבת

הורות בעבודת צוות משמעה לעבוד ביחד ולהסכים באופן כללי על הגישה שלכם כלפי הורות – לדוגמה, להסכים על כללים שנוגעים לתקשורת מכבדת, לשעת ההשכבה, לאכילה וכן הלאה. עם זאת, קביעת הכללים, הציפיות ההתנהגותיות והתוצאות עלולה להיות קשה לפעמים, וסביר להניח שתיתקלו בכמה מכשולים. עבודת צוות תעזור לכם לעבור את כל האתגרים.

נוסף על כך, עבודת הצוות מאפשרת לכם לגבות האחד את השני, כך שילדכם לא יגרום לכם להתעמת זה עם זה. למשל, ילד עשוי להגיד לבן הזוג של אמו, “אימא אמרה שאני יכול לצפות הערב בטלוויזיה”. גם אם בן הזוג חושב שזה לא רעיון טוב כל כך, הוא יגבה את בת הזוג והם ידברו על כך מאוחר יותר.

אם אינכם מסכימים עם החלטתם של בני הזוג, נסו שלא להתווכח על כך לפני הילדים. כדי להתמודד עם עימותים טוב יותר, נסו לדבר על העניינים האלה כשאתם לבדכם ומרגישים רגועים יותר. מומלץ אפילו לקבוע פגישות קבועות מדי שבוע כדי לדבר על הבעיות.

כדאי לקבל את העובדה שאין דרך התנהלות אחת נכונה, כדי שכולכם תוכלו לעבוד יחד ולמצוא את הגישה המתאימה ביותר למשפחה המשולבת. סביר להניח ששניכם תצטרכו להתפשר ולהתאים את עצמכם מעט.

דרך נוספת להראות לילדים שאתם ובן או בת הזוג עובדים יחד כצוות היא לקבוע פגישות של כל המשפחה כדי לדון בכללים ובגבולות החדשים והמשתנים. נכון, עדיף שאתם אלה שתיקחו אחריות על ילדיכם, ובן או בת הזוג ייקחו אחריות על ילדיהם, אך הפגישות המשפחתיות מאפשרות לילדים לראות שההורה שלהם ובן או בת הזוג החדשים משתפים פעולה וקובעים את כל הכללים יחד – מה שיקל עליהם לקבל את הכללים שקבעתם.

קראו על טכניקות לפתרון בעיות – דרך למציאת פתרונות חדשים ויצירתיים גם אם אתם מרגישים תקועים או לא מצליחים לעבד את המצב. הטכניקות הללו יכולות לעזור גם במקרה של חוסר הסכמה מובהק בנוגע לכללים ולגבולות בתוך המשפחה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.