להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

סקירה מהירה: להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

  • מוגבלות שכלית התפתחותית מוגדרת באופן כללי כרמת אינטליגנציה נמוכה (מנת משכל של פחות מ-70), וכמגבלות משמעותיות במיומנויות הנדרשות כדי לחיות ולעבוד בקהילה, ובהן תקשורת, טיפול עצמי, מיומנויות חברתיות, בטיחות והכוונה עצמית. המגבלות הללו ניכרות לעין לפני גיל 18.
  • הדעה הרווחת היא שכ-3% מהאוכלוסייה מתמודדים עם מש”ה, וכי 1%-2% מהמשפחות עם ילדים בני אפס עד 17 כוללים לפחות הורה אחד עם מוגבלות כזו.
  • אנשים עם מש”ה נתקלים בקשיים רבים יותר מאחרים בהבנת רעיונות, בפתרון בעיות, בריכוז, בזיכרון ובלמידת דברים חדשים.
  • מש”ה יכולה לנבוע מנזק שנגרם למוח לפני או אחרי הלידה, וכן מגורמים גנטיים או סביבתיים.

אתגרי ההורות עם מוגבלות שכלית התפתחותית

אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יכולים בהחלט להיות הורים טובים. אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפניהם הוא פשוט להילחם בדעה השלילית לגבי יכולות ההורות שלהם. במשך זמן רב האמינו כי הורים עם מש”ה אינם יכולים למלא את חובותיהם כהורים, ועלולים להזניח את ילדיהם או להתעלל בהם. עם זאת, מחקרים הראו כי מוגבלות שכלית התפתחותית אינה מובילה להורות גרועה– ואינה מובילה בהכרח להזנחה ו/או להתעללות.

אחת הסיבות לכך שתפיסה זו הייתה נהוגה זמן רב כל כך, היא כיוון שרוב המחקרים על הורים עם מש”ה התמקדו בכישלונות ובקשיים שאיתם הם התמודדו, ובבעיות שנצפו אצל ילדיהם. מחקרים אלה התעלמו לרוב ממה שההורים הללו אכן יכולים לעשות, מההיבטים החיוביים בחייהם ומהתוצאות החיוביות של ילדיהם.

גורמים חיצוניים

הוכח כי מנת משכל אינה קובעת את מידת המסוגלות של הורה לגדל ילדים. בדומה לכל ההורים, יש הורים עם מש”ה שמסתגלים לתפקידם טוב יותר מאחרים. ישנם כמה גורמים נפוצים שעשויים להקשות על החיים בקהילה, ונוטים יותר להשפיע על יכולתו של אדם להיות הורה, למשל:

  • עוני, אבטלה ודיור לא מתאים.
  • רמות לחץ גבוהות, טיפול לקוי במהלך החיים, דיכאון והערכה עצמית נמוכה
  • בריאות גופנית לקויה
  • מחסור במודל לחיקוי להורות
  • חוסר יכולת לקבל מידע מועיל ושמיש בנוגע להורות
  • מחסור בחברים ובבני משפחה שיכולים לייעץ ולתמוך באופן פרקטי ורגשי
  • היעדר שירותים רשמיים להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.

אנשים עם מש”ה יכולים להיות הורים טובים, אם הם מקבלים תמיכה מהסוג המתאים בכמות מספקת, שתאפשר להם להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם.

האתגרים הללו קשורים בדרך כלל לקושי שחווים ההורים בהתמודדות עם תחומי האחריות היומיומיים, וכמו כן הם לעיתים מושפעים ממצבים רפואיים נוספים. גורמים אלה יכולים להקשות עוד יותר על גידול הילד. עוד תחומי אחריות שעשויים להיות קשים להורים עם מש”ה הם שמירה נאותה על הבריאות והבטיחות של הילד, וכן מתן טיפול הולם. מידת הקושי תלויה ברמת המוגבלות של ההורה, ובתמיכה החברתית שהוא מקבל.

דאגות מפני שיפוטיות יתר

להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יש מגוון רחב של יכולות וביטחון בתפקידי ההורות שלהם, ולכן מצבו של כל אחד שונה משל האחר. למעשה, רוב האנשים עם מש”ה אינם מראים שום סימן לקושי שלהם כלפי חוץ.

רבים מהם אינם מבקשים עזרה משירותי הרווחה, כיוון שהם חוששים מכך שישפטו אותם ויחשבו שהם הורים גרועים, וכי ילדיהם יילקחו מהם. הפחדים הללו מובנים, כיוון שחלק מאנשי המקצוע נוטים עדיין להחזיק בתפיסה כי אנשים עם מש”ה אינם מתאימים לשמש כהורים.

סיוע משירותי הרווחה

ישנו מחסור בשירותי רווחה מתאימים לאוכלוסיית ההורים עם מש”ה – הדבר ניכר בשיעור הגבוה של הורים במערכת הרווחה. ישנה חשיבות רבה למערכת התמיכה המשפחתית והקהילתית ותרומתה להצלחתם של הורים אלו היא אדירה. הורים או משפחות המרגישים צורך בעזרה, יכולים לפנות לשירותי הרווחה במידת הצורך ולקבל שם סיוע פרטני מותאם לצרכיהם.

הוכח כי כאשר נעשה שימוש במתודות ההוראה הנכונות להדרכת הורים חדשים, הם מצליחים לפתח את המיומנויות המתאימות לגידול ילדים בהצלחה.

עזרה נוספת

האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מתמחה באיתור, אבחון וטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומשפחותיהם. האגף נותן טיפול ושירותים באופן המעודד עצמאות, בחירה אישית ומיצוי הפוטנציאל האישי של כל אדם בהתאם ליכולותיו, לרצונותיו ולצרכיו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים להסתגל אחרי פרידה או גירושים

כיצד לדבר עם ילדכם על פרידה וגירושים

פרידה וגירושים מובילים בדרך כלל לשינויים גדולים מאוד בחיי המשפחה. יכול להיות שילדכם יהיה מוטרד מהשינויים. ייתכן שתיתקלו בהתנהגות שאינכם אוהבים. מותר לו להרגיש מוטרד ועצוב, וכדאי שיידע שזוהי תקופה קשה לכולם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשוחח עם ילדכם על השינויים שיקרו בעקבות הפרידה או הגירושים.

שמרו על גישה פשוטה

ילדכם אינו צריך לדעת את כל הפרטים, אך יש לו זכות לדעת מה קורה, ושהמצב ישתפר בהמשך.הסבירו לו את המתרחש בשפה ברורה, פשוטה וכנה ככל האפשר, בהתאם להבנתו. לדוגמה, “שנינו אוהבים אותך ונמשיך לדאוג לך, אבל החלטנו שעדיף לכל המשפחה אם אבא ואני נגור בנפרד”.

הקדישו זמן למחשבה על שאלות קשות

אם ילדכם שואל אתכם שאלות קשות, כגון “אני הולך לגור גם בבית של אבא וגם כאן?”, שאלו אותו, “מה שמעת?” כך תוכלו לבדוק מה הוא כבר יודע ומה אינו מבין.

לפעמים לא תדעו כיצד לענות על שאלה קשה, ולכן, תנו לעצמכם זמן לחשוב. אם אינכם יכולים לענות באותו רגע, אמרו לילדכם שתחזרו אליו עם תשובה. אפשר להגיד “אני לא יודעת, אבא שלך ואני עדיין עובדים על זה. אבל אני כן יודעת שתבלה מספיק זמן עם כל אחד מאיתנו”.

אם הוא שואל אתכם שאלות מורכבות בנוגע לבן או בת הזוג לשעבר, עודדו אותו לשאול אותם ישירות. אם היחסים שלכם עם בן או בת הזוג לשעבר במצב סביר, ספרו להם שילדכם שאל כמה שאלות.

קראו בין השורות

ייתכן שהשאלות של ילדכם נובעות מחששות ספציפיים. לדוגמה, אם שאל מתי אימא חוזרת לגור בבית, יכול להיות שהוא חושש שלא יוכל לראות אותה. שאלו אותו מה מדאיג אותו, והרגיעו אותו במילים פשוטות שיראו לו שאתם מבינים את חששותיו. למשל, “אל תדאג – אתה עדיין תפגוש את אימא כל שבוע”.

קבעו שיחת המשך

סביר להניח שילדכם ימשיך לחשוב על הנושא גם אחרי שתסיימו לדבר, ולכן, התכוננו מראש לענות על שאלות נוספות. קבעו שיחה מיוחדת, שתאפשר לו לדון שוב בחששותיו. אפשר לדבר מיד אחרי ארוחת הערב, לפני שקוראים סיפור או בזמן משחק משותף. נצלו את ההזדמנות כדי לעדכן אותו בהתפתחויות החדשות, אם יש.

דברו על רגשות

בשלב מסוים ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה טבעי ואפילו בריא. חשוב שיידע שאתם אוהבים אותו, שרגשותיכם אינם באשמתו, ושהמצב ישתפר.

הביעו את רגשותיכם באופן רגוע ובריא, כך תראו לו שמותר גם לו להרגיש ולהפגין רגשות. כשהוא מביע את רגשותיו, שקפו לו בחזרה מה לדעתכם הוא מרגיש, כדי לתת לו הזדמנות לחקור ולהבין את רגשותיו טוב יותר. אמרו, למשל, “אני רואה שאתה מוטרד”, או “אני מבין שזה מעציב אותך”.

יכול להיות שתתקשו להקשיב לכעס או לתחושת הפגיעה של ילדכם, אך זכרו: גם הוא צריך לדבר.

הציעו לו לדבר עם מישהו אחר

לפעמים קל יותר לילדים לחלוק את רגשותיהם ומחשבותיהם עם מישהו שאינו הוריהם. חשוב מאוד לדבר, ולכן, עודדו את ילדכם לדבר עם מבוגר אחר שאתם סומכים עליו – חבר, מורה, דודה, דוד, בן דוד או סבא וסבתא.

דרכים נוספות שיעזרו לילדים להתמודד עם פרידה או גירושים

המשיכו בשגרות ובטקסים המשפחתיים

שגרות תורמות לתחושת הביטחון של ילדים, ולכן כדאי להמשיך בהן ככל האפשר גם בעת פרידה או גירושים. נסו לזהות את השגרות הקטנות שבאמת חשובות לילדכם, כמו לשחק מדי יום עם חבר, או לקרוא ספר מיוחד לפני השינה. הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהדברים האלה לא ישתנו. אם אפשר, נסו שלא לשנות דברים גדולים דוגמת בית הספר. הישארות בסביבה המוכרת, עם החברים, המורים והשגרה הידועה יעזרו לו להתמודד עם המצב.

כמו כן, כדאי להמשיך בטקסים המשפחתיים. האופן שבו אתם מעירים את ילדכם בבוקר, או מה שאתם אומרים לו לפני השינה – כל אלה הם טקסים מרגיעים שקל לתחזק.

תמיד אפשר ליצור שגרות חדשות וגם להתאים את הטקסים הקיימים. לפעמים אלה שינויים הכרחיים, בעיקר אם המסגרת החינוכית משתנה או אם רמת ההכנסה שלכם ירדה. אם ילדכם גדול דיו, נסו לחשוב ביחד על שגרה חדשה.

תנו לילדים לקבל כמה החלטות

שלבו את ילדכם בקבלת החלטות קטנות שנוגעות לענייני היומיום, כמו איך לסדר את חדרו או מה יאכל לארוחת הערב, כדי לתת לו תחושת שליטה. אם יש לכם ילד גדול יותר, שאלו אותו כמה זמן ירצה לבלות איתכם או עם ההורה האחר.

תיהנו ביחד

הקדישו זמן לדברים מהנים, גם אם מדובר בדברים קטנים, כמו לרקוד ביחד לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. עשו גם דברים לא מתוכננים לפעמים – למשל, לארוז את ארוחת הערב ולאכול אותה בפארק.

ידעו את צוות הגן, בית הספר או המסגרת החינוכית

אחרי פרידה או גירושים עלולים להיות שינויים בהתנהגותו של ילדכם, שמסמנים כי הוא זקוק לתמיכה נוספת. הצוות החינוכי שלו יוכל לחפש את הסימנים האלה, ואולי אפילו לעזור בדברים נוספים.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תינוק חדש במשפחה משולבת

לתכנן תינוק חדש במשפחה משולבת

תינוק במשפחה משולבת נמצא בעמדה ייחודית – הוא האדם היחיד במשפחה שקשור לכולם מבחינה ביולוגית. מטבע הדברים, תינוק חדש יכול לגרום להתרגשות רבה לילדים, וגם לתחושות דאגה וחששות – ועל אחת כמה וכמה, במשפחה משולבת.

אם אתם חושבים על הבאת תינוק לעולם עם בן או בת זוג חדשים, תוכלו להודיע לילדיכם האחרים מראש שאתם חושבים על כך, ולהגיד משהו כמו, “אתם יודעים, יום אחד אולי יהיה לנו עוד תינוק”.יכול להיות שתרגישו שהמשפחה שלכם זקוקה לזמן נוסף כדי להתאקלם למצב, ותעדיפו שלא לספר לאיש בהתחלה.

מצפים לתינוק: איך הילדים מרגישים

ייתכן שילדיכם האחרים יתרגשו כשתספרו להם על הגעתו של תינוק חדש, אך טבעי לגמרי שיהיו ילדים במשפחה שירגישו מוטרדים, מודאגים או חסרי ביטחון. החיים במשפחה משולבת מוסיפים לתחושות הללו. כמו כן, ילדים עשויים לתפוס את התינוק החדש כאיוּם בגלל הדברים הבאים:

  • ההיריון מושך תשומת לב רבה
  • הם חוששים שיאבדו את מקומם המיוחד כ”תינוק” של אימא או אבא או כ”ילד היחיד”
  • הם חוששים שיהיה להם פחות זמן או קשר עם ההורה כשיבואו לבקר
  • הם חוששים מדברים פרקטיים, כמו היכן התינוק יישן ואם יקבל את החדר שלהם
  • התינוק שייך לשניכם, והם חשים חוסר ביטחון.

מצפים לתינוק: איך אתם מרגישים

אך טבעי שיהיו לכם רגשות מעורבים בנוגע לתינוק חדש – התרגשות, תקווה וחששות מתגובותיהם של הילדים. ייתכן שאתם ובני זוגכם תרגישו אחרת כלפי התינוק, בעיקר אם אחד מכם עומד להיות הורה בפעם הראשונה. אם זהו התינוק הראשון שלכם אך לבני זוגכם כבר יש ילדים, ייתכן שתרגישו שהם אינם מתרגשים כמוכם. זה טבעי – כל הזוגות חווים רגשות ושלבים שונים במהלך ההיריון.

ללא קשר לרגשותיכם, חשוב שתתמכו זה בזו במהלך ההיריון ותדברו על הכנת ילדיכם האחרים להגעתו של התינוק.

להכין את הילדים לתינוק החדש

אם את בהיריון, האופן שבו תכיני את הילדים לתינוק תלוי בך ובגילם של הילדים. כדאי להציג להם את רעיון התינוק החדש בשלב מוקדם יחסית בהיריון, לפחות שלושה או ארבעה חודשים לפני הלידה.

חשוב לדבר איתם על חששותיהם ולהרגיע אותם. אם הם מוטרדים או כועסים מהגעתו הצפויה של התינוק, חבקו אותם, הרגיעו אותם ודברו על הדברים החיוביים בהרחבת המשפחה – לדוגמה, יהיה להם אח או אחות חדשים שיוכלו לשחק איתם. הסבירו להם שיש להם עוד המון זמן להתרגל לרעיון.

תוכלו לשלב את ילדיכם בתכנון ובהכנה לקראת התינוק בדרך שתעניין אותם. אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, סביר להניח שירגישו שהשינוי נוגע לכולם במשפחה, ולא רק לתינוק החדש.

עזרו לילדיכם להרגיש מעורבים ובקשו את דעתם בנושאים שונים, או בקשו מהם לעזור לבחור צעצועים, למשל. ייתכן שירצו להרגיש כיצד הוא גדל – למשל, לצפות בתמונות מהאולטרה-סאונד או להרגיש אותו בועט. עם זאת, השתדלו שלא להגזים בהתרגשות.

אם אתם חושבים על הכנת מקום או חדר מיוחד לתינוק, חשוב לוודא שגם לכל ילדיכם יש חלל מיוחד משלהם. אם לא, הכינו לתינוק אותו חלל כמו שיש לשאר הילדים, או חשבו כיצד להכין מקום מיוחד לילדיכם האחרים.

לעזור לילדים להתרגל לתינוק החדש

עבדו יחד, כזוג, כדי לעזור לילדיכם להסתגל להגעתו של התינוק החדש הביתה. הנה כמה רעיונות:

  • אם ילדיכם מקנאים בתינוק, השתדלו לקבל את הרגשות שלהם, ובו בזמן הודיעו להם שאתם מצפים מהם להתנהג יפה ובאופן בטוח ליד התינוק – למשל, לגעת בו בעדינות.
  • נסו לגרום לכל הילדים להרגיש מיוחדים, כל אחד בזמנו – לדוגמה, בימי הולדת וכשהם מצליחים להשיג משהו חשוב, כמו תעודה טובה מבית הספר.
  • שמרו על הקשר עם הילדים ונסו להמשיך בשגרה הרגילה שלהם, בעיקר בחודשים הראשונים. אם אתם עומדים לערוך שינויים בשגרות המשפחתיות, עשו זאת בהדרגה.
  • הראו לילדיכם כיצד לשחק עם התינוק בבטחה, או תנו לילדים הגדולים יותר מטלות קטנות כמו לטייל עם התינוק בעגלה כשאתם יוצאים לגינה. כשהילדים עוזרים לכם, שבחו אותם ואמרו להם שהם אח או אחות גדולים נהדרים.
  • ספרו את החדשות הטובות לסבא ולסבתא ולמבוגרים אחרים כמו המורים, ובקשו מהם לתת לילדיכם תשומת לב ותמיכה נוספות אם הם מתקשים.

אם יש במשפחתכם המשולבת ילדים שאינם ילדים ביולוגיים שלכם, ובעיקר אם זה התינוק הראשון שלכם, ייתכן שתגלו שהעיסוק והחיבור לתינוק החדש מוביל אתכם להימנע מעט מקשר עם הילדים של בן או בת הזוג. אל תחושו אשמה. כדי לשמור על הקשר ביניכם לבין ילדיהם של בן או בת הזוג, מספיקות כמה מילים אדיבות וחיבוק טוב מדי יום.

למידע נוסף על בניית מערכות יחסים בין אחים, קראו את המאמרים לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק חדש, ולעזור לילדים גדולים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש.

בני זוג לשעבר והמשפחה המורחבת

ספרו לבני הזוג לשעבר שאתם מצפים לתינוק. עדיף שישמעו זאת מכם ולא ממישהו אחר. ייתכן שייקח להם זמן מה לעכל, גם אם אינכם חושבים שהחדשות יפגעו ברגשותיהם.

גם בני משפחה אחרים עשויים להגיב בדרך בלתי צפויה. לדוגמה, סבים וסבתות שעזרו מאוד עם הנכדים הראשונים עשויים לחשוש שהם מבוגרים מכדי להתמודד עם הנכדים הבאים. הרגיעו אותם, ואמרו להם שהם יכולים לבחור את מידת המעורבות שלהם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיקרוצפליה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי מיקרוצפליה?

מיקרוצפליה היא סמן נוירולוגי התפתחותי אשר יכול להעיד על גדילה והתפתחות לא תקינה של מוח התינוק בשלב ההיריון או לאחר הלידה, שמובילה להיקף ראש ומוח קטנים מהרגיל. היא יכולה להיות ממצא מבודד, או חלק מתסמונת המתבטאת במומים נוספים בשאר מערכות הגוף.

מיקרוצפליה מלווה לעתים במוגבלות שכלית התפתחותית ובבעיות נוירולוגיות אחרות כגון אפילפסיה, מתח שרירים לא תקין ובעיות בשווי משקל. יחד עם זאת, רבים מהילדים עם מיקרוצפליה קלה הם בריאים ובעלי  אינטליגנציה תקינה.

ככלל- ככל שהיקף הראש קטן יותר כך גדל הסיכון להפרעות התפתחותיות ולבעיות רפואיות נוספות.

מיקרוצפליה יכולה להיגרם כתוצאה מתסמונות גנטיות רבות ושונות וכן כתוצאה מזיהומים תוך רחמיים או מחשיפה  לכימיקלים רעילים מסוימים  ושימוש באלכוהול ובסמים במהלך ההיריון.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

רוב התינוקות שנולדים עם מיקרוצפליה מציגים היקף ראש קטן משמעותית מהרגיל. ראשם של חלק מהילדים גדל עם השנים, אך נותר מתחת לעקומת הגדילה הממוצעת.

מאפיינים גופניים נוספים יכולים לכלול גדילה מועטה באופן כללי ושיעור קומה קטן.

סימנים קוגנטיבים

ילדים עם מיקרוצפליה מתמודדים לעיתים קרובות עם:

  • התפתחות מעוכבת
  • עיכוב שפתי
  • מוגבלות שכלית התפתחותית
  • קשיים בקואורדינציה ובשיווי המשקל.

סימנים התנהגותיים

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים להפגין התנהגויות כגון היפראקטיביות, אי-שקט ותוקפנות.

מצבים רפואיים הקשורים למיקרוצפליה

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון פרכוסים. בעיות שמיעה וראייה, הפרעות בבליעה ואכילה ובעיות גדילה.

אבחנה ובדיקות

ניתן לאבחן מיקרוצפליה כשהעובר עדיין ברחם, באמצעות בדיקת אולטרסאונד, בעיקר במהלך השליש השלישי להריון. לאחר הלידה, מיקרוצפליה תאובחן בעזרת מעקב אחרי מדדי היקפי הראש הנלקחים באופן שגרתי בטיפת חלב. כחלק מהברור ניתן להשתמש בבדיקות עזר כגון בדיקת MRI.

טיפול מוקדם

אבחון ואיתור מוקדמים של מיקרוצפליה יסייעו במתן טיפול מוקדם, שביכולתו לסייע  לשיפור איכות חייו ולקידום התפתחות מיטבית של התינוק והפעוט.

חלק מהילדים אינם זקוקים לטיפול מלבד פגישות שגרתיות לתיעוד ולמדידת היקף הראש, ולמעקב אחר התפתחותם. אחרים עשויים להתמודד עם לקויות דיבור ולמידה, פרכוסים ועוד. חלקם יזדקקו לטיפול תרופתי, או לטיפול של פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת ועוד.

אם לילדכם יש מיקרוצפליה, תפגשו כמה וכמה אנשי מקצוע כחלק מהטיפול המוקדם, ובהם רופאי ילדים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים. אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

תמיכה כלכלית

לילד עם מיקרוצפליה – גמלת ילד נכה תקבע בהתאם לרמה התפקודית של הילד.
מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה.

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

חשיבות ההורים לבני נוער

בני נוער, הורים ומערכות יחסים במשפחה

רבים חושבים שמערכות היחסים במשפחה מאבדות חשיבות בעיני ילדים כאשר הם נכנסים לגיל ההתבגרות. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. מערכות היחסים במשפחה משתנות בגיל ההתבגרות. כשילדכם היה צעיר יותר, תפקידכם היה לגדל, לטפח ולהדריך אותו. כעת אתם מגלים שמערכת היחסים איתו נהייתה שוויונית יותר, וכוללת מאפיינים קצת שונים.

רוב האנשים הצעירים ומשפחותיהם חווים עליות וירידות בשנים אלה, אך המצב משתפר בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחר, כשהילדים נהיים בוגרים יותר. מערכות היחסים המשפחתיות נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. עבור בני הנוער, ההורים והמשפחה הם מקור לאהבה, בטחון ולתמיכה רגשית. המשפחות נותנות למתבגרים עזרה פרקטית, כספית וחומרית. ורוב המתבגרים עדיין רוצים לבלות עם משפחתם, לחלוק איתם רעיונות וליהנות ביחד.

זה טבעי שבני נוער יהיו מצוברחים או ייראו כאילו אינם רוצים לתקשר, אך חשוב לזכור כל העת כי הם עדיין זקוקים לכם. ילדכם עדיין אוהב אתכם ורוצה שתהיו מעורבים בחייו, גם אם לפעמים הגישה, ההתנהגות או שפת הגוף שלו אומרים אחרת.

מדוע ילדכם זקוק לכם

גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה – ילדכם עובר שינויים גופניים וביולוגיים מהירים אשר גורמים גם  לעליות וירידות מבחינה רגשית. אנשים צעירים אינם בטוחים עדיין מה מקומם בעולם ומנסים להבין זאת בעצמם. ההשפעה החברתית ומערכות היחסים בגיל ההתבגרות עלולות גם הם לגרום לילדכם לחוש בלחץ. חשוב מאוד לקבל תמיכה כדי לעבור את כל השינויים האלה בשלום.

בתקופה זו, המשפחה שלכם עדיין משמשת בסיס רגשי מוגן ובטוח, שבו ילדכם מרגיש אהוב ומקובל ללא קשר לכל מה שמתרחש בחייו. משפחתכם היא זו שבונה את הביטחון העצמי שלו, את האמונה בעצמו, האופטימיות והזהות הפרטית שלו.

כללים, גבולות וסטנדרטים להתנהגות במשפחה נותנים לילדכם תחושת עקביות ויכולת לדעת מה יקרה בעתיד, או לפחות לחוש בטחון לקראת העתיד. ותאמינו או לא, הידע וניסיון החיים שלכם יכולים להיות שימושיים מאוד עבורו – גם אם לא תמיד ירצה שתדעו את זה!

מערכות יחסים תומכות וקרובות במשפחה מגנות על ילדכם מפני התנהגות מסוכנת כמו שתיית אלכוהול ושימוש בסמים, ובעיות כגון דיכאון. התמיכה והעניין שאתם מביעים במה שילדכם עושה בבית הספר יכולים להשפיע על רצונו להצליח בתחום האקדמי, ויש להם תפקיד חשוב בהפיכתו של ילדכם למבוגר שיכול להסתדר היטב, מתחשב ואוהב.

הקשבה וזמינות לילדכם יכולות לצמצם את בעיות ההתנהגות האופייניות לגיל ההתבגרות. לא חייבים לשבת לילדכם על הכתף; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו, כך שיידע שהוא יכול לבוא ולשוחח איתכם אם ירצה. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם, גם אם לא בהכרח ישתמש בכך.

טיפים לבניית מערכות יחסים חיוביות במשפחה

כל אחד מהדברים היומיומיים והרגילים שמשפחה עושה ביחד יכול לעזור לבניית מערכות יחסים חזקות ויציבות עם בני נוער. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ארוחות משפחתיות קבועות, מאפשרות לכל אחד במשפחה לספר על יומו, על הדברים המעניינים שהוא עושה ועל התכניות הקרבות.. עודדו את כל בני המשפחה לדבר, כדי שאף אחד לא ירגיש שמכריחים דווקא אותו. משפחות רבות מגלות שזמן הארוחה מהנה הרבה יותר כשהטלוויזיה כבויה!
  • נסו לקבוע זמן מיוחד ליציאה משפחתית מהנה – כל אחד מבני המשפחה יכול לבחור את היציאה בתורו. צאו לחופשה משפחתית בחג או בסוף שבוע כדי לבנות תחושת “ביחד”. קראו את המאמר בני נוער וזמן פנוי לקבלת רעיונות נוספים לבילוי משפחתי.
  • פגישה אחד על אחד עם ילדכם תיתן לכם הזדמנות לשמור על קשר וליהנות זה מחברתו של זה, לחלוק מחשבות ורגשות. אם אפשר, נסו לתכנן הזדמנויות שבהן כל אחד מכם, ההורים, ימצא זמן מיוחד עם ילדכם.
  • ציינו את ההישגים של ילדכם, חלקו איתו את אכזבותיו והפגינו עניין בתחביבים שלו. אין צורך לעשות עניין גדול – לפעמים אפשר פשוט להגיע למשחק ולצפות בו משחק או מנגן, או לתת לו טרמפ לפעילויות אחר הצהריים.
  • מסורות משפחתיות, שגרות וטקסים עוזרים לילדכם להקציב זמן לתאריכים ולאירועים מסוימים. לדוגמה, טקס קבוע לימי הולדת – עוגה/מתנה, סבב ברכות. אפשר לארגן ערב סרט חודשי, ארוחה מיוחדת או ערב בישול, לשחק משחקי קופסה או קלפים בסופי שבוע כשיש לכם פנאי משפחתי משותף, או לצאת להליכה בערב.
  • חלקו לילדים תחומי אחריות מוסכמים במשק הבית, כדי לתת להם תחושה שהם תורמים באופן משמעותי לחיי המשפחה. בקשו מהם, למשל, לשטוף את החדר שלהם, להיות שותפים במטלות שגרתיות כמו  לצאת לקניות, לפנות מדיח, או לעזור לבני משפחה מבוגרים או צעירים יותר.
  • מגבלות ותוצאות נותנים לבני נוער תחושת ביטחון, מבנה ויכולת לצפות מה עתיד לקרות. הסכימו על כללים שיעזרו לילדכם לדעת אילו סטנדרטים חלים על משפחתכם, ומה קורה אם הוא מותח את הגבולות.
  • קיימו מפגשים משפחתיים כדי לפתור בעיות ביחד. המפגשים יאפשרו לכל אחד מבני המשפחה לדבר ולעבוד יחד על פתרון משותף לכולם, וילמדו את ילדכם לבטא את תחושותיו במילים.

אם אתם מרגישים שמשפחתכם אינה מצליחה לתקשר כהלכה, כדאי לחפש יועץ משפחתי או עזרה מקצועית אחרת, ובכל מקרה המשיכו לנסות ולעודד שיחה פתוחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

חרדה אצל בני נוער

מהי חרדה?

חרדה היא תגובה טבעית למצבים מאתגרים. כולם מרגישים חרדים לפעמים, בעיקר כשהם נתקלים במצבים לא מוכרים, מסוכנים או מלחיצים. החרדה יכולה לכלול איתותים גופניים כגון “פרפרים בבטן”, דפיקות לב מהירות ו/או חזקות, הזעה מוגברת, הרגשה של קוצר נשימה, מתח, הרגשה לא נוחה, או “עצבים”.

חרדה אצל בני נוער

כשילדים הופכים לבני נוער, הגבולות שלהם מתרחבים. הם נתקלים באתגרים חדשים ובהזדמנויות חדשות. הם רוצים יותר עצמאות והמוח שלהם משתנה. בגלל כל השינויים האלה, גיל ההתבגרות יכול להיות תקופה מלחיצה למדי, מה שעלול לגרום לחרדה.

לדוגמה, בני נוער נוטים לדאוג בגלל המעבר לחטיבת הביניים, בגלל המראה שלהם, כיצד יוכלו להשתלב בחברה, לעבור מבחנים, להופיע במחזות בבית הספר או ללכת למסיבת הסיום של בית הספר. לפעמים הם עשויים לחשוש בצורה לא רציונלית מבואו של סוף העולם. כמו כן, ככל שהעצמאות שלהם גדלה, הם עלולים להתחיל לדאוג מקבלת אחריות על מעשיהם ומהצורך למצוא עבודה או להתקבל לשירות צבאי משמעותי.

אצל רוב בני הנוער, חרדה היא חלק מטווח הרגשות הנורמלי. בדרך כלל היא זמנית ועוברת מעצמה. חרדה אצל בני נוער אינה תמיד דבר רע. תחושות חרדה עוזרות להגן על בני נוער בכך שהן גורמות להם לחשוב על מצבם. כמו כן, החרדה היא כלי מועיל להנעת בני נוער, כך שיעשו את הטוב ביותר שהם יכולים. היא עוזרת להם להתכונן למצבים מאתגרים, למשל דיבור בפני קהל או משחקי ספורט חשובים.  למעשה חרדה ברמה מבוקרת משפרת ביצועים, אך כאשר היא יוצאת משליטה ועוצמתה גוברת, ההישגים והביצועים של הילד עלולים להיפגע והוא יסבול מתחושת מצוקה.

חשוב לדעת שמערכות יחסים ותמיכה משפחתית חזקה עשויות להגן על בני נוער מפני בעיות נפשיות או הפרעות כגון דיכאון וחרדה.

להתמודד עם חרדה: כיצד לעזור לבני הנוער

היכולת להתמודד עם החרדה היא מיומנות חשובה לחיים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים.

כיצד לעזור לילדכם להתמודד עם חרדה

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו. חשוב שילדכם ירגיש שאתם מתייחסים אליו ברצינות ומאמינים שהוא יכול להתגבר על הפחדים. כמו כן, חשוב שיידע שאתם נמצאים שם ומוכנים לתמוך בו. חשוב מאוד לומר לילדכם שהחרדה שלו מובנת וטבעית ושאין כל סיבה לחוש אשמה מכך שהיא קיימת. יחד עם זאת, במידה ומדובר בחרדה שאינה מותאמת למצב באופן ברור ופוגעת בתפקודו של ילדכם (לדוגמה- ילד עם ליקוי ראייה שמסרב להרכיב משקפיים מתוך חשש מפני תגובת חבריו לכיתה), יש לסייע לו להבין שהאופן בו פועל אינו יעיל ולתת לו כלים להתמודדות.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם. הציעו לו עזרה רק אם הוא באמת חווה חרדה.
  • עזרו לו להציב לעצמו יעדים קטנים בהתמודדות עם הדברים שגורמים לו חרדה. עודדו אותו לעמוד ביעדים האלה, אך אל תתערבו מוקדם מדי או תיקחו שליטה על המצב. לדוגמה, ילדכם עשוי לחוש חרדה מפני עמידה מול קהל. ראשית, הציעו לו לתרגל את מה שהוא צריך לומר בפני המשפחה.
  • נסו לא לעשות עניין גדול אם הוא נמנע מהשתתפות בסיטואציה מסוימת בגלל החרדה. אמרו לו שאתם מאמינים ביכולתו להתמודד עם החרדה בעתיד, ורק צריך ללכת צעד-צעד. חגגו את הצעדים שהוא עובר, לא משנה עד כמה הם קטנים.
  • זכרו שכאשר ילדכם נמנע ממצבים מסוימים בעקבות חרדה זה עלול לפגוע בתפקודו והתפתחותו. אתם כהורים עלולים לעיתים להזדהות באופן עוצמתי עם קשייו, וכתוצאה מכך לשתף פעולה עם ההימנעות של ילדכם. דבר זה אינו לטובתו ועליכם לזהות מתי אתם מאפשרים לו “לשתף פעולה עם החרדה שלו” באופן הפוגע בו. ילדכם זקוק לעמדה ברורה, הכוונה ותמיכה מצדכם על מנת להתגבר על חרדותיו.

לעזור לילדכם לחקור ולהבין את רגשותיו

  • אמרו לילדכם שחרדה היא נורמלית. ספרו לו על הדאגות שלכם כמתבגרים, והזכירו לו שמתבגרים רבים אחרים מרגישים חרדה גם הם. אמרו לו שאתם יודעים שיש סיבות אמיתיות ומובנות לחרדה שלו, ושהיא הגיונית.
  • עזרו לו להבין שטבעי להרגיש טווח רחב של רגשות, ושלפעמים הרגשות האלה עלולים להיות חזקים מאוד.
  • הקשיבו לילדכם באופן פעיל. ההקשבה עוזרת לו להכיר במחשבות וברגשות שלו – צעד ראשון לעבר ההתמודדות איתם.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על החרדה שלו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. העלאת המחשבות ורגשות החרדה על הכתב עשויה לעזור.

לתת אהבה ותמיכה

  • הפגינו חיבה כלפי ילדכם – חבקו אותו ואמרו לו שאתם אוהבים אותו באופן קבוע. האהבה והתמיכה שלכם יעזרו לצמצם את החרדה.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.
  • נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהראות לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם.

לחשוב על חיי המשפחה והשגרה המשפחתית

  • פנו זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – אפילו דברים פשוטים כמו לנגן או להאזין למוזיקה, לקרוא ספרים או לצאת להליכות.
  • בלו עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם, ומרגיש נוח בחברתם.
  • עודדו אורח חיים בריא עבור ילדכם, עם המון פעילות גופניתשינה ומזון ומשקאות בריאים. כמו כן, חשוב שילדכם יימנע משימוש באלכוהול וסמים אחרים, וכן לחץ בלתי נחוץ.

לקבל עזרה

אם אתם חושבים שילדכם זקוק לעזרה כדי להתמודד עם החרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על החרדה או בעיות נפשיות אחרות, אך פתיחת השיחה איתו תאפשר לו לדבר איתכם ולספר לכם כיצד הוא מרגיש. כמו כן, ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית.

אפשר לפנות לגורמים הבאים:

  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • רופא הילדים או המשפחה – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה.

ייתכן שילדכם לא ירצה לספר לכם איך הוא מרגיש, ואפילו להגיד שהכל בסדר. אם זה כך, הציעו לו לדבר עם מבוגר אחר שאינו אתם או לפנות גם לער”ן בטלפון 1201.

בעיות והפרעות חרדה

רוב אירועי החרדה חולפים מעצמם במהירות – לפעמים בתוך יום ואפילו כמה שעות. בעיית חרדה היא מה שקורה כאשר תחושות החרדה:

  • אינטנסיביות מאוד
  • נמשכות במשך שבועות, חודשים ואפילו יותר
  • מפריעות ליכולתו של המתבגר ללמוד, להיפגש עם חברים וליהנות מחיי היומיום.

מומחה בתחום בריאות הנפש עשוי לאבחן את בעיית החרדה כהפרעת חרדה – זהו סוג של הפרעה נפשית.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבעיית או הפרעת חרדה, בדקו את הדברים הבאים:

  • האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה?
  • כיצד הוא מתנהג בהשוואה להתנהגותם של צעירים אחרים באותו גיל?
  • האם ילדי סובל במיוחד מתחושות החרדה?
  • האם החרדה מתעוררת עקב מצב חדש השונה ממה שקורה בד”כ בשגרה?

אם אתם חושבים שלילדכם עשויה להיות בעיית חרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. כמו כן, קראו את המאמר בעיות והפרעות חרדה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לימודי נהיגה

לימודי נהיגה: רגשות ועובדות

לימודי הנהיגה הם משהו שרוב בני הנוער מחכים לו בקוצר רוח, אך הם עלולים להדאיג חלק מההורים. אמצעי התקשורת מלאים בדיווחים על תאונות דרכים שמערבות אנשים צעירים, ולכן, תחושת החרדה מהשלב הבא בחייו של ילדכם היא טבעית לגמרי.

לתכנן מראש את לימודי נהיגה

תכנון מראש יעזור לילדכם להפוך לנהג בטוח ואחראי. מומלץ להתחיל לחשוב על לימודי הנהיגה באמצע גיל ההתבגרות, לפני שילדכם מבוגר מספיק כדי לקבל רישיון נהיגה. שקלו את הדברים הבאים:

  • היכן ילמד ילדכם – כלומר, מי יהיה מורה הנהיגה שלו, ואם ילמד נהיגה על רכב בעל גיר ידני או אוטומטי
  • דרישות החוק ללומדי נהיגה – בני נוער בישראל יכולים להיבחן במבחן התיאוריה מגיל 16 ושלושה חודשים, ולהתחיל לימודים מעשיים בגיל 16 וחצי. את מבחן הרישוי עצמו (טסט) אפשר לעבור בגיל 16 ותשעה חודשים. התלמיד נדרש לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות לפני שייגש למבחן הרישוי.
  • כללי שימוש ברכב המשפחתי – לדוגמה, אם ילדכם יכול לנהוג עם חברים ברכב לאחר שיקבל את רישיון הנהיגה, או אם הוא יכול לנהוג בלילה, או לאיזה מרחק אתם מרשים לו לנהוג לבד.
  • ביטוח רכב – יש לבדוק אם הביטוח שלכם מכסה נהג חדש.

מומלץ לציין בפני ילדכם שלימודי הנהיגה וקבלת הרישיון הם רק הצעד הראשון בתהליך הלמידה הזה, שיימשך כל החיים.

לימודי נהיגה: מתחילים

הדבר הראשון שיש לעשות הוא להוציא טופס בקשת רישיון נהיגה. כדי ללמוד על רכב פרטי (דרגה B) צריך ילדכם להיות בן 16.5.

את הטופס מוציאים בכל תחנות הצילום של משרד התחבורה. ילדכם יצטרך להגיע אישית לתחנה עם תעודת מזהה הנושאת תמונה, ולהצטלם במקום. לאחר מכן יש לקחת את הטופס הירוק ולקבל אישור רפואי מרופא המשפחה, וגם לגשת לאופטומטריסט ולעשות בדיקות עיניים. שימו לב שהבדיקות תקפות לשנתיים – אם ילדכם עשה את כל הבדיקות אך לא החל ללמוד נהיגה, עליו להוציא את הטופס מחדש.

לאחר הבדיקות הרפואיות אפשר לגשת למבחן עיוני (תיאוריה). שימו לב: לא חייבים לעבור את המבחן לפני המבחן המעשי. עם הטופס הירוק אפשר להתחיל ללמוד נהיגה.

החוק מחייב לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות, בני 40 דקות כל אחד. לאחר מכן יוכל מורה הנהיגה להגיש את ילדכם למבחן המעשי (טסט) – ראשית אצל המנהל המקצועי של בית הספר לנהיגה, ואחריו במשרד הרישוי. למבחן המעשי יש לגשת עם תעודה מזהה, הטופס הירוק ואישור תשלום אגרת המבחן.

תקופת הליווי: צעדים מעשיים

נהג חדש שגילו פחות מ-24 חייב לנהוג עם מלווה למשך חצי שנה. בשלושת החודשים הראשונים חייב ילדכם לנהוג עם מלווה בכל שעות היום, ובשלושת החודשים הבאים – רק בשעות הלילה (בין תשע בערב לשש בבוקר).

  • דברו איתו על כללי היסוד של הנהיגה. אחד מהכללים, למשל, יכול להיות שכשאתם מבקשים לעצור את הרכב, עליו לעצור מיד ולשאול שאלות אחר כך.
  • הישארו רגועים: אם הוא אינו ממלא את ההוראות שלכם, בקשו ממנו לעצור בצד, ואמרו לו בעדינות מה עליו לעשות.
  • אפשרו לו להתנסות במגוון רחב של תנאי נהיגה – למשל, בלילה, בכביש מהיר ובגשם שוטף. כך יוכל לחוות את התנאים הללו בפעם הראשונה תחת השגחתכם.
  • כשאתם נוהגים, דברו על מה שאתם עושים והסבירו מדוע אתם עושים זאת. זוהי דרך מצוינת לעזור לילדכם ללמוד לקרוא את הכביש.

להדגים ולחזק נהיגה בטוחה

ילדכם אינו לומד נהיגה מהמורה שלו בלבד, אלא גם מהתבוננות בכם נוהגים. תפקידכם בתהליך חשוב מאוד: להדגים נהיגה והתנהגות כביש בטוחה, חוקית ואחראית, גם כשילדכם צעיר. ילדים להורים בעלי עבר של תאונות דרכים והפרת חוקי כביש נוטים יותר להיות מעורבים בתאונות או להפר את החוקים בעצמם.

נמצא קשר בין מערכות יחסים חיוביות של הורים ומתבגרים לבין רמות נמוכות של נהיגה מסוכנת. במאמר לשמור על קשר עם ילדכם מופיעות הצעות לבניית הקשרים החזקים הללו.

ילדים עם צרכים מיוחדים

חלק מהצעירים מתמודדים עם בעיות רפואיות שעלולות להשפיע על יכולתם לנהוג – לדוגמה, אפילפסיה, סוכרת, מגבלת ראיה קיצונית נכות או מגבלה אחרת. בדקו את התקנות בנוגע לבעיות הרפואיות הספציפיות של ילדכם.

גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים

חוסר הניסיון של הצעירים מציב אותם בסכנה גדולה יותר לתאונת דרכים כשהם מתחילים לנהוג לראשונה בעצמם. גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים הם:

  • מהירות: גורם המוות הגדול ביותר בקרב נהגים צעירים
  • הסחות דעת: השפעות כגון שיחות עם הנוסעים, שליחת הודעות טקסט בטלפונים הניידים או שיחות בנייד במהלך הנסיעה.
  • נהיגה בלילה: השפעות כגון עייפות וראות מצומצמת
  • סוג הרכב: נהגים צעירים שמשתמשים ברכב של ההורים נוטים להתנהג בצורה פחות מסוכנת על הכביש. לכן, כדאי להמתין כמה שאפשר עם קניית הרכב לילדכם המתבגר
  • שתיית אלכוהול: צעירים רבים יוצאים לבלות בסופי השבוע ושותים אלכוהול, המשפיע לרעה על יכולת השיפוט ועל מהירות התגובה. על כן- אין לנהוג לאחר שתיית אלכוהול, לא משנה מהי הכמות. אם ילדכם יוצא לבלות ומעוניין ברכב, הזכירו לו ש”אם שותים- לא נוהגים”.

זכרו כי המטרה העיקרית בתקופת הליווי היא לאפשר לילד לרכוש ניסיון בנהיגה תחת פיקוח ובכך להוריד באופן ניכר את הסכנה בנהיגה. חשוב לנצל את התקופה הזו ולאפשר מספר רב של הזדמנויות לנהיגה משותפת ביום ובלילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם חרדה: טיפים להורים

מדוע חשוב להתמודד עם החרדה

חרדה ודאגות בנוגע להורות הם נורמליים למדי. הבעיה מתחילה כשהדאגה או החרדה הופכות לקיצוניות ומפריעות לבריאות ולחיי היומיום, ואף עלולות למנוע מכם להיות ההורים שאתם רוצים להיות.

תסמיני חרדה

תסמיני חרדה נפוצים הם:

  • קושי שלא לדאוג
  • תחושת חוסר מנוחה
  • קושי להירגע או לישון
  • קושי להתרכז
  • תחושת תסכול
  • דופק מואץ.

אך טבעי שתחוו חלק מהתסמינים הללו מעת לעת. אך אם רבים מהתסמינים מגיעים יחד ומקשים עליכם להתנהל כרגיל בחיי היומיום, כדאי למצוא דרכים להתמודד עם החרדה.

טיפים יומיומיים

יש כמה דברים שתוכלו לעשות אם אתם נתקלים במצב או בבעיה שגורמים לכם חרדה:

  • תנו לעצמכם זמן להירגע לפני שאתם מגיבים. לדוגמה, ייתכן שתדאגו אם ילדכם חוזר מבית הספר ומספר לכם שמישהו התנהג אליו ברשעות. במקום להתקשר מיד למורה, עדיף ללכת הביתה ולדבר עם הילד. אם אתם עדיין דואגים ביום למחרת, קבעו פגישה עם המורה.
  • נסו להתמקד רק במצב עצמו ולהתעסק בדברים האחרים מאוחר יותר. למשל, אם אתם חרדים כיוון שלילדכם יש חום, התמקדו בלעזור לו להרגיש טוב יותר ולקבוע תור לרופא. אפשר לדאוג לדברים כמו קניות, מצרכים או כביסה מאוחר יותר.

ישנם כמה צעדים פשוטים שיעזרו לכם להתמודד עם חרדה באופן כללי:

  • ספרו למישהו מה אתם מרגישים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר קרוב.
  • הצטרפו לקבוצות מקומיות של הורים וילדים כדי ליצור קשר עם הורים אחרים שנמצאים במצבים דומים, ויכולים לתת לכם עצה מניסיונם.
  • תעדו את הרגשות שלכם ביומן. יכול להיות שתצליחו לראות דפוס מסוים בדברים שמטרידים אתכם.
  • נסו טכניקות להרגעה, כמו למשל: נשימות הרפיה, הרפיית שרירים או מיינדפולנס.

אם הטיפים האלה אינם עוזרים, פנו לקבלת עזרה מקצועית. קבעו תור לרופא המשפחה וספרו לו מה אתם מרגישים. חרדה יכולה להפריע למהלך החיים התקין שלכם ושל ילדכם. אם אתם מרגישים שאתם מתקשים להתמודד, חשוב מאוד שתפנו לקבלת עזרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לגדל ילדים מאומצים

קצת נתונים

  • מספר האימוצים משתנה במהלך השנים, ונחלק בין ילדים מאומצים מישראל וילדים המאומצים באימוץ בין-ארצי.
  • 84% מהילדים שאומצו באימוץ בין ארצי בשנת 2011 הובאו מרוסיה, ו-16% מאוקראינה.
  • לפי מדיניות השירות למען הילד, ילדים שנמסרים לאימוץ בישראל נחלקים לשתי קבוצות לפי גילם ומצבם: ילדים עד גיל שנתיים ללא צרכים מיוחדים, וילדים עם צרכים מיוחדים, לרוב מעל גיל שנתיים.
  • ילדים עד גיל שנתיים נמסרים לזוגות חשוכי ילדים או להורים לילד מאומץ אחד.

האתגרים בגידול ילדים מאומצים

כל ההורים נתקלים באתגרים שונים בעת גידול הילדים, והבעיות של הורים מאמצים דומות בדרך כלל לאלה של הורים ביולוגים. עם זאת, ישנם כמה אתגרים נוספים שייחודיים לאימוץ.

להחליט לאמץ

אנו מצפים מעצמנו להביא ילדים לעולם בדרך ביולוגית, וחווים אובדן גדול אם הדבר אינו אפשרי. חוקרים ואנשי מקצוע העובדים בתחום זה הגיעו למסקנה כי האימוץ פועל בצורה הטובה ביותר כאשר ההורים המאמצים מתמודדים בפתיחות עם האבל שקשור לאי הפוריות, ומסתגלים או מקבלים את מצבם, גם אם העצב הכרוך באי הפוריות לעולם לא ייעלם לגמרי.

נראה שקל יותר להורים להיקשר לילדם המאומץ – וגם להתמודד עם הסקרנות הטבעית של הילד בנוגע למוצאו, כשיגדל – אם הרצון להיות הורה נהיה חשוב יותר מהאופן שבו הפכו להורים.

תהליך האימוץ

תהליך האבחון לקראת אימוץ עשוי להיות מלחיץ מאוד. קבלת הערכה למידת ההתאמה לאימוץ כוללת חקירות ובדיקות אינטנסיביות מצד השירות למען הילד, ולפעמים גם זמן ההמתנה הממושך. התהליך עלול לגרום להורים לחוש חרדים או לפגוע בהערכה העצמית שלהם. חלק מההורים עשויים לחוש שישנה סטיגמה הקשורה לאימוץ – שמדובר ב”אפשרות הפחות טובה”. אחרים מרגישים שישנם פחות הורים מאמצים המשמשים כמודל לחיקוי לעומת הורים ביולוגים.

לדבר על האימוץ עם הילד

אחד הנושאים הגדולים ביותר שעמם מתמודדים הורים מאמצים הוא ניהול שיחה על האימוץ עם ילדם. ההורים עשויים לתהות מתי כדאי להתחיל לדבר על כך ומה להגיד, וכיצד יתמודד ילדם עם המידע. כשהילדים נכנסים לבית הספר ומשתפרים בהבנת דברים שונים, סביר להניח שיתחילו לפתח סקרנות בנוגע למורשת הביולוגית שלהם.

נסו להקדיש זמן לתכנן שיחה כזו מראש ולדאוג למקום שקט ופרטי לקיומה. חשבו כיצד תרצו להציג את הנושא וכיצד תענו על שאלות שיעלו במהלך השיחה. התאימו את הפרטים לגילו של ילדכם ויכולת הבנתו.

בגיל 18 יוכלו הילדים לקבל גישה לתיקי האימוץ ולמידע על הוריהם הביולוגים. ילדכם לא יזדקק לקבלת רשות מצדכם כדי לפתוח את תיק האימוץ שלו.

ליצור חיבור עם הילדים

מחקרים מראים כי ישנו הבדל קטן באיכות ההתקשרות בין ילדים מאומצים לבין ילדים ביולוגים. יוצאי הדופן הם המקרים שבהם ההורים מתקשים לקבל את הילדים כשלהם, ומרגישים שאין להם מספיק תמיכה בתהליך.

לעמוד באתגרי האימוץ

בדומה לכל מצבי ההורות השונים, הצדדים החיוביים באימוץ עוזרים לרכך את הצדדים השליליים.לעיתים קרובות, הורים מאמצים הם מבוגרים יותר. כתוצאה מכך, הם נוטים להיות אמידים יותר ולספוג את ההבדלים בינם לבין בני זוגם בצורה נוחה יותר מאשר זוגות צעירים – כלומר, ישנם פחות עימותים משפחתיים. אם ההורים חוו קושי לקבל ילד, הם עשויים לחוש תחושת סיפוק מועצמת בעקבות זאת.

אם ילדכם אומץ באימוץ בין ארצי, מומלץ שמשפחתכם תכיר את התרבות שממנה בא. אם אתם גרים בעיר גדולה, חפשו ארגונים תרבותיים מארץ מולדתו. תוכלו לבקר במולדתו כשיגדל דיו ויוכל להעריך את הטיול. כמו כן, כדאי ליצור קשר עם הורים מאמצים נוספים שאימצו ילדים מאותה מדינה, כדי שילדכם יוכל ליהנות מרשת תמיכה במהלך חייו.

טיפים להורים שמתמודדים עם אימוץ

  • אך טבעי שילדים מרגישים כל מיני רגשות כשהם מגלים שהם מאומצים. לעיתים קרובות, הרגשות הללו קשורים להשלמה עם אובדן משפחתם הביולוגית.
  • הבינו והדריכו את ילדכם במהלך התהליך, כדי למנוע התפתחות בעיות רגשיות לטווח ארוך שקשורות לאימוץ.
  • דברו איתו על האימוץ והקשיבו לדבריו.
  • ספרו לו באופן חיובי על המורשת הביולוגית שלו.
  • כבדו את סקרנותו.
  • כבדו את ההבדלים בין הסביבה הנוכחית של ילדכם לבין מקורותיו הביולוגיים. עזרו לו להבין ולהכיר את עצמו, הן כילד שלכם והן כחלק מתרבות המקור.

ארגוני תמיכה באימוץ

ארגונים אלה מספקים עצה, מידע, ייעוץ ותמיכה נוספת בהורים מאמצים ובילדים מאומצים.

  • עמותת “משפחתא” היא הגוף המייצג של קהילת האימוץ בישראל מול רשויות הרווחה. העמותה מפעילה קבוצות תמיכה למשפחות ולילדים מאומצים.
  • עמותת “ניצני תקווה” פועלת להעלאת המודעות לנושא האימוץ במגזר הערבי, תומכת ומעודדת את המשפחות המאמצות וילדיהן.
  • תלם, תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה, מסייעות במתן טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי  למשפחות מאמצות ולילדים המאומצים. התחנות פועלות בתשעה מרכזים ברחבי הארץ.
  • פסיפס: עמותה הפועלת על מנת לשפר ולקדם את איכות חייהם של ילדים מאומצים, הורים מאמצים ומשפחותיהם, תוך מתן מענה כולל למשפחות מאמצות בשלבי הטרום והפוסט אימוץ.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם האבל לאחר הפלה

מהי הפלה?

הפלה נקראת גם אובדן היריון מוקדם או הפסקת היריון ספונטנית – כשהתינוק נפטר ברחם לפני השבוע ה-20 להיריון. רוב ההפלות מתרחשות ב-12 השבועות הראשונים להיריון (בשליש הראשון), ועשויות לקרות עוד לפני שהאישה יודעת שהיא בהיריון.

זהו מצב שכיח למדי שמתרחש מסיבות רבות ושונות, לרוב כיוון שההיריון אינו מתפתח כהלכה. מבחינה רפואית, ניתן לעשות מעט מאוד כדי למנוע הפלה. ההפלה אינה באשמתך, או בגלל משהו שעשית.

שימי לב: דימום וגינלי אינו תמיד מסמן על הפלה. עם זאת, עלייך לפנות לרופא/ת הנשים מיד כשאת מבחינה בדימום וגינלי במהלך ההיריון.

גופך אחרי הפלה

אם עברת הפלה, סביר להניח שתיתקלי בדימום וגינלי כשגופך ינסה לפלוט החוצה את שאריות ההיריון. לעיתים קרובות, שאריות ההיריון נפלטות מעצמן בימים שאחרי ההפלה ועד שלושה-ארבעה שבועות אחר כך. בזמן זה את עשויה להבחין בדימום כבד יותר ובהתכווצויות מחזוריות. אם הדימום מתחזק, הכאבים מתחזקים או שאת חושבת שיש לך זיהום, פני מיד לרופא. סימנים לזיהום כוללים דימום וגינלי שריחו רע, חום או הקאה.

אם השאריות אינן נפלטות מהרחם מעצמן, תציע רופאת הנשים טיפול תרופתי הגורם להתכווצויות של הרחם, או הליך בשם הרחבה וגרידה. זהו הליך כירורגי שבו מנקים בעדינות את שולי הרחם לאחר הפלה. אפשר לשקול את האפשרויות הללו אם אינך רוצה להמתין לפליטה טבעית של שאריות ההיריון.

התייעצי עם הרופאה איזו אפשרות מתאימה למצבך.

כיצד תרגישי לאחר הפלה

ההפלה משפיעה על מצבך הרגשי והגופני כאחד. היא יכולה להביא עמה רגשות חריפים של אבל, ריקנות, עצב, כעס, חרדה ודיכאון, וכן הלם ואובדן כבד. בסופו של דבר, לא איבדת רק את התינוק שלך, אלא גם את התקוות והחלומות של הפיכתך לאמו.

הורים רבים מבקשים לדעת כיצד ומדוע התרחשה ההפלה. קשה לענות על כך, בדרך כלל כיוון שאין לה סיבה ברורה.

תחושת האבל אחרי הפלה

כל הפלה היא שונה וייחודית, ואינך “אמורה” להרגיש משהו מסוים. כל אחת מתאבלת בדרכה ובזמנה שלה וכל התחושות והמחשבות הן לגיטימיות. אי אפשר להאיץ בתהליך האבל וההחלמה.

תהליך האבל על אובדן התינוק יכול להיות מתיש גופנית ונפשית כאחד. יהיו עליות וירידות למשך זמן מה. את עשויה לגלות שהיגון והצער מופיעים בזמנים מסוימים בשנה – למשל, בתאריך הלידה המשוער או בתאריך שבו התרחשה ההפלה. רגשות אלה עשויים לצוץ גם במהלך היריון נוסף. האבל עלול לתפוס אותך בהפתעה, כשאינך מצפה לו.

סביר להניח שתצטרכי לקחת פסק זמן מהעבודה. לפי סעיף 7(א) לחוק עבודת נשים, עובדת שעברה הפלה רשאית להיעדר מעבודתה שבעה ימים, על חשבון ימי המחלה שלה.

ישנם ארגוני תמיכה שמציעים סביבה תומכת ומקבלת שבה תוכלי לחלוק את רגשותייך עם נשים אחרות שעברו הפלה או אובדן דומה, ויעזרו לך להבין שהרגשות שלך נורמליים לחלוטין.

עוצמת האבל עשויה להיות מושפעת מחלק מהגורמים הבאים:

  • משך הזמן שניסית להיכנס להיריון
  • האם ההיריון היה מתוכנן או לא
  • גילך – עשוי להיות לחץ נוסף ללדת ככל שהאישה מתבגרת
  • האופן שבו נכנסת להיריון – למשל, היריון IVF כולל מחויבות עצומה מבחינה גופנית, רגשית וכלכלית
  • כמה הפלות עברת – ריבוי הפלות יכול להעצים מאוד את האבל
  • משך ההיריון לפני ההפלה
  • כמה תמיכה את מקבלת מבן או בת הזוג, מבני המשפחה המורחבת ומחברים.

אבל בני הזוג אחרי הפלה

בני או בנות הזוג מרגישים לעיתים מחוץ לתמונה כשבנות הזוג שלהם עוברת הפלה. האם היא זו שמרגישה את אובדן התינוק מבחינה גופנית, ולכן אנשים חושבים לעיתים קרובות קודם כל על צרכיה.

יש בני זוג שמתקשים להגיד מה הם מרגישים, מה שעלול לגרום לבנות זוגם לחשוב שאינם חווים אבל ואובדן כמותן. אחרים אינם רוצים להביע את רגשותיהם לפני אנשים. ייתכן שיעשו יותר פעילויות גופניות כגון התעמלות, או יבלו זמן רב יותר בעבודה כמוצא לרגשותיהם.

לעיתים בני הזוג מבקשים להתקרב לבנות זוגם, אך מרגישים בנוח יותר לשמש כתף שאפשר לבכות עליה. יש בני זוג שמרגישים חסרי אונים כיוון שאינם יכולים לנחם את בנות הזוג.

ספרו על הרגשות שלכם ודברו בפתיחות עם בני הזוג לאחר הפלה, כדי לעזור לשניכם לעבור את התקופה הקשה.

לשתף את האבל עם אחרים

כל דרך שבה תבשרי לחברים ולבני המשפחה על ההפלה שחוויתם והאבל שלכם תהיה עצובה מאוד. זה עלול להיות אף קשה יותר אם עדיין לא סיפרת על ההיריון.

לא כולם יבינו מדוע את חשה צורך להכיר בתינוק ולהתאבל על לכתו. יהיו אנשים שינסו לנחם אותך במילים שמפחיתות מחשיבות האובדן – למשל, “לפחות את יודעת שאת פורייה”, או “לפחות יש לך עוד ילדים”.

אף שהם רוצים לנחם אותך ולתמוך בך, סביר להניח שאינם מבינים כיצד את מרגישה. מה שהם אומרים עשוי להישמע לך כמו מילים חסרות משמעות.

אחרים יגידו דברים כמו “אני משתתפת בצערך”, ויאפשרו לך להגיב כרצונך.

נשים רבות מגלות שהן מרגישות מעט טוב יותר כשהן מספרות על כך לאנשים אחרים. ספרי לחברות קרובות ולבני המשפחה כמה חשוב היה התינוק עבורך, לאיזו תמיכה את זקוקה וכמה את רוצה לחלוק את החוויה. אם אינך רוצה לדבר על ההפלה, תוכלי לכתוב על כך.

להכיר באובדן התינוק

הורים רבים מקיימים טקס רשמי כלשהו כדי להכיר באובדן התינוק שלהם, וכדי לעזור בתהליך ההחלמה.

  • הנה כמה דרכים לציין את לכתו של התינוק אחרי הפלה:
  • כל מנהגי האבלות וטקס הלוויה בטלים בהלכה היהודית לתינוק שנפטר במהלך חודשי ההיריון, במהלך הלידה או במשך 30 הימים שאחריה. בהלכה היהודית אין מנהגים מיוחדים או הלכות המתייחסים לפטירת עובר או תינוק רך. יחד עם זאת, הורים רבים מבקשים להתפלל או לומר לעובר מילות פרידה.
  • מתן שם לתינוק: גם אם אינכם יודעים מה מין העובר, מתן שם מכיר בחשיבותו עבורכם.
  • קופסת זיכרונות: אפשר להחזיק קופסה מיוחדת ולשמור בה דברים כגון בדיקת ההיריון החיובית, תמונות אולטרסאונד, תגיות מבית החולים, כרטיסי ברכה, צעצועים או בגדים שהכנתם עבורו.
  • בחירת מזכרת: קישוט או תכשיט כלשהו.
  • יצירה: אפשר ליצור משהו לזכרו של התינוק, כגון ציור, שמיכה או לחן מוזיקלי.
  • אתר זיכרון: לדוגמה, אפשר לנטוע עץ או לבחור מקום אהוב.
  • להיפרד: לכתוב שיר או מכתב לתינוק.
  • קבורת התינוק: אף שקבורת התינוק אינה מחויבות חוקית לפני גיל 20 שבועות, ייתכן שתרצו לעשות זאת מטעמים תרבותיים.

לטפל בעצמך

תוכלי לעשות כמה דברים כדי לטפל בעצמך אחרי הפלה:

  • דברי על מה שקרה עם חברה או קרובת משפחה שאיבדו גם הן תינוק. הן יבינו אותך ויעריכו את רגשותייך.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה לאובדן היריון או לפורום באינטרנט.
  • פני לטיפול אצל מומחה לבריאות הנפש שמתמחה באובדן היריון, כדי שיעזור לך להשלים עם האובדן.
  • ודאי שיש מסביבך אנשים תומכים, רגישים ומבינים, בעיקר בימי השנה לתאריך המשוער ללידתו של התינוק, לתאריך מותו או תאריכים חשובים אחרים. ימים אלה עלולים לעורר בך צער וחשש מהפלות עתידיות.
  • תעדי ביומן את הרגשות, המחשבות והזיכרונות שלך. כך תוכלי להביע ולחקור את כל הרגשות השונים שעולים בך אחרי ההפלה.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה – אפשר לשקול להתנדב באחת הקבוצות הללו ולתמוך בעצמך בהורים שחוו הפלה.
  • הימנעי משימוש באלכוהול ובסמים או מהתנהגות אחרת שתגרום לך לחוש אדישה. אם תדחקי הצידה את רגשות האבל והאובדן, זמן ההחלמה יהיה ארוך יותר.
  • עשי מנוי לחדר כושר, התחילי לשחות בבריכה או לעשות הליכות. פעילות גופנית שכוללת מטרות ברורות יכולה לעזור לעבד את הרגשות ולחזק את הגוף.
  • נסי לעשות עיסוי באופן קבוע. טיפוח עצמי יכול לעזור לגוף ולנפש להחלים.

לנסות שוב להיכנס להיריון

חלק מהזוגות משתוקקים לנסות ולהיכנס שוב להיריון לאחר הפלה. אחרים מרגישים שהמשפחה והחברים מלחיצים אותם להיכנס שוב להיריון כדי “להמשיך הלאה”.

עם זאת, אם תיכנסי להיריון לפני שתהיי מוכנה מבחינה גופנית ונפשית כאחד, תחושות האבל שלך עלולות להתעצם. תקופת האבל אחרי הפלה דורשת זמן והמון אנרגיה.

ייתכן שתרגישי מגוון רגשות מעורבים, כגון להיטות להיכנס שוב להיריון, חשש מהפלה נוספת, או שניהם יחד. זכרי שבדיוק כפי שגופך זקוק לזמן כדי להחלים מבחינה פיזית, גם לרגשותייך מגיע זמן להחלים.

כדאי לדבר על המוכנות הגופנית והנפשית שלך ולהעלות חששות נוספים בשיחה עם בן או בת הזוג, רופאת הנשים, החברים או אנשי מקצוע.

מומלץ לברר עם רופאת הנשים מתי מותר לנסות שוב מבחינה גופנית.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם ואתם

עקרונות הבסיס

כשאתם יוצרים משפחה משולבת אך טבעי שתתהו אם עליכם להתנהג כמו הורה מההתחלה, או לנקוט גישת “נחכה ונראה”. אין דרך אחת נכונה. עם הזמן, תמצאו את הדרך המתאימה עבורכם ועבור משפחתכם.

היתרונות

היתרונות כוללים:

  • קבלת הזדמנות למלא תפקיד מרכזי בחייו של ילד
  • ההנאה והתמיכה מצד רשת משפחתית מורחבת
  • הזדמנות לילדיכם לפתח מערכות יחסים חזקות עם ילדיו של בן או בת הזוג החדשים שלכם
  • הזדמנות עבורכם לבנות מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג ועם ילדיהם.

האתגרים

אחד האתגרים הוא ההגעה למשפחה חדשה שבה כולם מכירים את כולם. בהתחלה, ייתכן שתרגישו שאתם מחוץ לתמונה. ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם עלולים לדחות אתכם, להתעלם מכם או פשוט להרגיש לא נוח או להתבייש בסביבתכם. קשה להתמודד עם מצב כזה, ובו בזמן לנסות למצוא איזו דרך תאפשר לכם להתקשר האחד לשני.

ייתכן שתצטרכו להתמודד עם תגובות שליליות או ביקורת מצד ההורה האחר. כמו כן, אם ההורה האחר אינו נלהב מכך שתהיו חלק מחייו של ילדם, הוא עלול להשפיע על אופן התנהגותו של הילד כלפיכם.

אם יש לכם ילד או ילדים משלכם, ייתכן שתחושו מוטים כלפי ילדכם, או מוטרדים אם אתם חושבים שבן או בת הזוג שלכם אינם מתייחסים אליו בצורה הוגנת.

יכול להיות שלכם ולבני זוגכם יש גישות וציפיות שונות כלפי הורות, ותצטרכו לעבוד על הבעיות שיעלו כתוצאה מכך.

כמו כן, יכול להיות שתחושו לחץ לקחת על עצמכם תפקיד מסוים – לדוגמה, בת זוג הנכנסת למשפחה משולבת עשויה להרגיש שמצופה ממנה לקחת על עצמה את תפקיד המטפלת העיקרית, ובני זוג במצב דומה עשויים להרגיש שהם אלה שאמורים לטפל בענייני הכללים והגבולות.

לבנות את מערכת היחסים החדשה עם הילדים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להחליק בקלות למערכת היחסים עם ילדיו של בן או בת הזוג:

דברו עם בן או בת הזוג

שאלו אותם שאלות כגון:

  • איזה תפקיד עליי למלא מול הילד שלך?
  • מה לעשות? מה לא לעשות?
  • איך נדע שזה עובד טוב?
  • איך ניתן ונקבל משוב בלי לקחת אותו אישית?

כמו כן, חשבו על מידת המעורבות שאתם רוצים ומרגישים בנוח איתה.

התחילו להכיר את ילדיו של בן או בת הזוג

מומלץ להתחיל להכיר את הילדים לפני שתעברו לגור תחת אותה קורת גג. תוכלו לעשות פעילויות שונות כמו לטייל עם הכלב, לקרוא ספר או לצפות בסרט, או דברים פרקטיים, כמו לעזור להם בשיעורי הבית או להסיע אותם לפגוש חברים. שאלו את בן או בת הזוג לגבי הצרכים הייחודיים של ילדיהם, מה הם מחבבים ומה אינם מחבבים.

התמקדו בדברים חיוביים

נסו להתנהג בצורה חיובית ומקבלת כלפי הילדים. לדוגמה, ציינו זאת כשהם עושים את הדבר הנכון, או חגגו והפתיעו אותם בעוגה כשהם מצליחים במשהו מיוחד. הרגשות כלפי ילדיכם הביולוגיים וכלפי ילדיהם של בן או בת הזוג יכולים וצפויים להיות שונים. ישנם מצבים בהם לא חשים אהבה כלפי ילדיהם של בן או בת הזוג, וזה בסדר. יחד עם זאת, חשוב מאוד להקפיד לנהוג באכפתיות, באמפתיה ובדאגה, על מנת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך משפחתכם החדשה.

התקדמו לאט

התקדמו במערכת היחסים בקצב שמתאים לילדים. אל תצפו להרגיש כלפיהם אהבה מיידית ואפילו חיבה, ואל תצפו מהם להרגיש אותו דבר כלפיכם. הסתפקו בכבוד הדדי בימים הראשונים.

בשנה-שנתיים הראשונות, בדרך כלל עדיף שתשמשו דמות תומכת לילדיהם של בן או בת הזוג, אך לא תיקחו על עצמכם אחריות הורית פעילה. למשל, מספיק אם תהיו מישהו שאפשר לסמוך על כך שיעשה אותם דברים מדי שבוע, כמו תמיד לקחת אותם לחוג ספורט בימי חמישי. כך תתנו להם הזדמנות להכיר אתכם ולבטוח בכם. ברגע שתרגישו בנוח ביחד, תוכלו למלא תפקיד הורי גדול יותר אם זה מה שאתם, בן או בת הזוג והילדים רוצים.

חשבו על בני הזוג הקודמים

בן או בת הזוג הקודמים של בני זוגכם הנוכחיים זקוקים גם הם לזמן כדי להסתגל לתפקידכם החדש בחיי הילד שלהם. תקופה זו יכולה להיות קלה יותר אם תשמרו על מידת מעורבות מינימלית ביחסים עם בני הזוג הקודמים, לפחות בהתחלה.

בשנים הראשונות במיוחד, עדיף ששני ההורים ידברו ביניהם על סוגיות כמו מסגרת חינוכית ודברים נוספים. אם בני הזוג לשעבר מסכימים שגם אתם תדונו בסידורים האלה, זה בסדר.

עם הזמן תלמדו להכיר גם את בני הזוג לשעבר, ותרגישו בנוח לחלוק איתם אירועים כגון ימי ההולדת של הילדים או חגיגות סיום בבית הספר.

טפלו בעצמכם

חשוב שתטפלו גם בעצמכם. עשו דברים שגורמים לכם להרגיש טוב וטובים עבורכם – למשל, להתעמל, לאכול היטב, לפגוש חברים ולתחזק תחומי עניין ותחביבים.

להיות הורים בפעם הראשונה

אם זו הפעם הראשונה שאתם הולכים לתפקד כהורים, מומלץ:

  • לקרוא על השלבים ההתפתחותיים שמתאימים לגילם של הילדים
  • ללמוד על טכניקות להורות חיובית כמו הקשבה פעילהשימוש בשגרה לניהול ההתנהגות ומתן תשומת לב לשיפור ההתנהגות.
  • ללכת עם בן או בת הזוג להדרכה הורית
  • לשאול את בני הזוג על ההרגלים והשגרות של ילדיהם ולתכנן את היום, בעיקר אם אתם אלה שמשגיחים עליו כשההורה שלו אינו נמצא.
  • אם ילדיהם של בני הזוג גדולים מילדיכם, כדאי לקרוא לעומק על השלב ההתפתחותי הספציפי שבו הם נמצאים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת פראדר וילי: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי תסמונת פראדר וילי?

תסמונת פראדר וילי היא הפרעה גנטית שמשפיעה על ההתפתחות, הגדילה וההתנהגות . היא נגרמת בגלל מחסור באזורים מסוימים של  כרומוזום מספר 15 (זה המורש דווקא מהאבא). בעיה זו ברוב מוחלט של המקרים אינה מורשת. התסמונת נדירה מאוד, ומתרחשת באחת מתוך 25,000-10,000 לידות. היא מופיעה אצל בנים ובנות באופן שווה.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

ילדים עם תסמונת פראדר וילי נוטים להציג טונוס שרירים נמוך כתינוקות רכים. הם מתקשים לאכול כיוון שהשרירים החלשים מקשים עליהם לבלוע. לעיתים הם נראים כבעלי תגובה נמוכה לגירוי מהסביבה ומתאפיינים בבכי חלש.

כמו כן, יש להם איחור התפתחותי כללי, ולוקח להם זמן רב יותר להגיע לאבני דרך שונות בהתפתחות כגון ישיבה, זחילה והליכה. אחד הסימנים החשובים לתסמונת הוא שלאחר תקופה זו של קושי באכילה מופיע, החל מגיל שנה, תאבון מוגבר ואף קיצוני ללא תחושת שובע, המביא לאכילת יתר ולהשמנה.

סימנים גופניים ותסמינים אחרים כוללים:

  • תווי פנים ייחודיים כגון: גשר אף צר, מצח צר וגבוה, שפה עליונה דקה ופה נוטה כלפי מטה, עיני שקד ופזילה
  • אשכים טמירים ואיברי מין קטנים אצל בנים ובנות
  • מחזור בלתי סדיר או אי הופעת מחזור כלל אצל בנות (וחוסר פוריות )
  • סף כאב גבוה מהרגיל
  • כפות ידיים ורגליים קטנות
  • צבע עור ושיער בהירים יותר מבני המשפחה
  • קומה נמוכה
  • גמישות יתר בשרירים
  • עקמת (סקוליוזיס).

סימנים קוגניטיביים

ילדים עם תסמונת פראדר וילי מתמודדים בדרך כלל עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה עד בינונית. הם עשויים להתמודד עם:

  • עיכוב שפתי
  • קושי במתמטיקה, כתיבה וזיכרון
  • מיומנויות חברתיות ורגשיות נמוכות

סימנים התנהגותיים

אחד מהמאפיינים העיקריים של התסמונת, שאינו מופיע בחודשי החיים הראשונים, הוא רעב עודף והשמנת יתר. מאפיין זה כולל:

  • אכילת יתר
  • עלייה רבה מדי במשקל
  • תאווה בלתי נשלטת למזון.

לחלק מהילדים עשויות להופיע בעיות שינה, אופי עקשן והתנהגות טורדנית, כולל חיטוט בעור ואיסוף חפצים.

מצבים רפואיים הקשורים לתסמונת פראדר וילי

ילדים עם תסמונת פראדר וילי עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון:

  • עוד הפרעות הקשורות להשמנת יתר: סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, הפרעות לבביות, אבני מרה, הפרעות כבד, בקע בדופן הבטן כתוצאה מאכילת יתר.
  • הפרעות בשינה
  • עצמות חלשות (אוסטאופורזיס)

כמו כן, הם עלולים לסבול מתסמינים נוספים של מחלות אחרות מבלי להבין זאת, כיוון שסף הכאב שלהם גבוה מאוד.

אבחנה ובדיקות

אבחון התסמונת נעשה באמצעות בדיקות גנטיות המבוצעות כאשר רמת החשד גבוהה בשל צירוף של תסמינים גופניים ואחרים.

טיפול מוקדם

טיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לקידום התפתחותי טוב של הילד. כדי לתמוך בילדכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, דרך  רופאי ילדים, אנשי מקצוע במכונים להתפתחות הילד, או במרפאה בבית החולים שערי צדק המרכזת את הטיפול הארצי בילדים עם פראדר ווילי.

אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם. כיום הטיפול המקובל בילדים אלו כולל גם הורמון גדילה המשפר בנוסף לגובה גם את המשקל, הכח, היכולות המוטוריות ואף הקוגניטיביות.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר עמותת פראדר ווילי בישראל, המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדים עם תסמונת פראדר ווילי זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהם. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בעיות בבית הספר: כיצד לעזור לילדים בני 9 עד 15

בעיות בבית הספר: מה אפשר לעשות

בעיות בבית הספר הן עניין נפוץ, שעלול לצוץ בכל שלב בשנות לימודיו של אדם צעיר. הורים שמתעניינים ומעורבים בלמידה של ילדם נמצאים בעמדת פתיחה טובה ויכולים לטפל בכל בעיה בבית הספר מיד כשהיא צצה.

הכירו את בית הספר

יצירת מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר היא חיונית – גם אם לא נראה שילדכם נתקל בבעיות. כדי לבסס את מערכת היחסים, הכירו את אנשי הצוות העיקריים, למשל המורה, רכזת השכבה או יועצת בית הספר. כך תדעו למי לפנות בעת הצורך. אף פעם לא מאוחר מדי להכיר את הצוות.

השגיחו על ההתקדמות של ילדכם

שימו לב להתקדמות של ילדכם בבית הספר – בין אם הוא מצליח ובין אם לא – כדי לזהות סימנים מוקדמים לכך שהוא מתקשה. כך תוכלו לבחון אם הבעיות הקיימות משתפרות או מחמירות.

כדי לבדוק אם ילדכם מסתדר או לא:

  • דברו עם ילדכם באופן קבוע על בית הספר
  • שימו לב לאופן שבו הוא מדבר על בית הספר – למשל, אם הוא מסרב לדבר, או נשמע משועמם או חסר מוטיבציה, יכול להיות שיש בעיה
  • בדקו אם הוא עושה את שיעורי הבית באופן קבוע
  • קראו היטב את התעודה שלו
  • השתתפו בימי הורים ונצלו הזדמנויות אחרות לפגוש את צוות בית הספר
  • שימו לב לשינויים ולבעיות בהתנהגות.

דברו עם ילדכם

דברו עם ילדכם על בית הספר, העלו בפניו חששות ודאגות, ובדקו אם הוא חושש ממשהו וכיצד הוא מתמודד. אם קשה לכם לגרום לו לדבר, אפשר לשאול כמה שאלות ספציפיות:

  • איך אתה מרגיש בבית הספר השנה לעומת השנה שעברה?
  • מה עשית היום עם החברים שלך?
  • על מה אתם לומדים השנה בשיעור ספרות?

זהו את הבעית והגיבו

זיהוי מהיר של בעיות בבית הספר יכול למנוע מהן להחמיר ולהשפיע לשלילה על ההתקדמות וההערכה העצמית של ילדכם לטווח הארוך. כמו כן, תגובה מהירה תעביר לו מסר ברור שאתם תמיד חושבים על טובתו.

דברו עם צוות בית הספר

כדאי לדבר עם מורה שלתחושתכם, מכירה את ילדכם היטב.  לרוב, תהיה זו המורה המחנכת. בחטיבת הביניים ייתכן שתצטרכו לדבר גם עם היועצת או רכזת השכבה. אפשר לדבר עם המורים בכל עת – לא חייבים לחכות עד יום ההורים.

כדאי יותר לפעול ביחד, כמשפחה, במקום לפעול ללא השתתפותו של ילדכם. לכן, מומלץ ליידע אותו עם מי אתם עומדים לדבר ואילו פעולות תנקטו.

הגנו על זכויותיו של ילדכם

בית הספר חייב לעשות ככל יכולתו כדי למלא את צורכי ההשכלה של ילדכם. הוא זכאי למגוון שירותים דרך בית הספר, שיכולים לעזור לו לטפל בבעיות אקדמיות או שמקורן בבית הספר.

עם השירותים הללו נמנים שיעורי תגבור או הוראה מתקנת, ולעיתים ניתן אף לקבל שירותי אבחון על ידי אנשי מקצוע כמו פסיכולוג חינוכי או טיפולים פרא-רפואיים כגון קלינאי תקשורת. לפעמים קשה לדעת אילו שירותים עשויים להועיל או זמינים בבית הספר, ולכן כדאי לדבר עם הצוות ולקבל מידע נוסף. אם בית הספר אינו מספק את צרכיו של ילדכם, עליו להפנות אתכם לקבלת שירות בחוץ, למשל במרכזי התמיכה היישוביים או האזוריים.

ילדים עם צרכים מיוחדים

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, כדאי לבסס מערכת יחסים חזקה עם הצוות כבר בשלב מוקדם, ולהשגיח באופן קבוע על התקדמותו בבית הספר, כדי לזהות סימנים מוקדמים לבעיות. מומלץ לברר ולהכיר היטב את זכויותיו של ילדיכם במסגרת החינוכית. בין אם הוא הולך לבית ספר רגיל או לבית ספר לחינוך מיוחד, יש לו זכות לחינוך, בדיוק כמו לכל הילדים.

המעורבות שלכם בלימודיו היא חיונית. ילדים מצליחים יותר בבית הספר כאשר הוריהם מגיעים לימי הורים, מעורבים בהכנת שיעורי הבית ומתבוננים בהם משתתפים בפעילויות מטעם בית הספר, כגון אירועי ספורט שונים.

מה אפשר לעשות בבית

  • ספקו סביבה ביתית תומכת. הראו לילדכם בכל הזדמנות שמשפחתכם מעריכה למידה והשכלה. אפשר, למשל, לקרוא את עלון בית הספר ולהתעניין בשיעורי הבית.
  • נסו לצמצם את ההשפעה של היעדרויות מבית הספר. אם ילדכם צריך להיעדר, שאלו את המורה כיצד להשלים את החומר, וכיצד תוכלו לעזור. כמו כן, אפשר לבקש מהמורה לתת לכם את החומר החסר כדי שילדכם ישלים אותו מחוץ לבית הספר.
  • שבחו את ילדכם על הניסיונות והמאמצים שלו. הראו לו שאתם גאים בו שהוא עושה ככל יכולתו בבית הספר, בלי קשר לציונים שהוא מקבל. נסו לחגוג את הישגיו בפני עצמם, ולא בהשוואה לחבריו לכיתה או לאחיו.
  • שקלו לקחת מורה פרטי או להכניס אותו לקבוצת לימוד. עיריות רבות מציעות תוכניות חינם להכנת שיעורי הבית. בקשו מידע נוסף מהמורה של ילדכם, מהמועצה המקומית או מהמתנ”ס השכונתי.
  • כדי לשמור על המוטיבציה ועל ההצלחה של ילדכם, כדאי לחפש תחומי עניין נוספים מחוץ לבית הספר. מיומנויות שקשורות לעבודה, מיומנויות טכניות ואמנות חזותית, מוזיקה ודרמה – כל אלה הם תחומי למידה בעלי ערך רב.

גורמים אחרים שמשפיעים על המעורבות והביצועים בבית הספר

לא כל הבעיות בבית הספר נגרמות בגלל בית הספר עצמו. קל להאשים דברים כמו עומס העבודה, שיעורי הבית או המורים, אך גם לבריאות הנפשית של ילדכם, למערכות היחסים החברתיות שלו ולחברויות יש תפקיד חשוב בלמידה.

כמו כן, ילדכם נהיה עצמאי יותר ויותר. ככל שעצמאותו תגדל, ייתכן שתתקשו להשגיח על עומס העבודה שלו, על הנוכחות בבית הספר ועל מערכות היחסים עם חברים.

כל אחד מבני הנוער מתמודד אחרת עם הדברים. חלקם צריך לדבר על הבעיות רק כשהמצב נהיה מלחיץ מאוד, ואחרים זקוקים לעזרה רבה יותר. אתם מכירים את הלמידה ואת מיומנויות ההתמודדות של ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. בתור התחלה, כדאי לדבר עם ילדכם על רגשותיו כדי להבין לאיזו עזרה הוא זקוק.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

התפתחות בגיל ההתבגרות המוקדם: סקירה

שינויים גופניים

אצל בנות ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 10 או 11, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל שמונה או מאוחר יותר, בגיל 13. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים התפתחות שדיים, שינויים בצורת הגוף ובגובהו, צמיחת שיער ערווה ושיער גוף ותחילת הווסת (המחזור החודשי).

אצל בנים ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 11 או 12, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל תשע או מאוחר יותר, בגיל 14. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים גדילת הפין והאשכים, שינויים בגובה ובצורת הגוף, זקפה עם פליטה, צמיחת שיער גוף ושיער פנים ושינויים בקול.

למידע נוסף, קראו את המאמר שינויים גופניים אצל בני נוער, התבגרות מינית, התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת והיגיינה לבני נוער.

שינויים רגשיים

ייתכן שתשימו לב שילדכם מפגין רגשות חזקים ואינטנסיביים בזמנים שונים. מצבי הרוח שלו נראים בלתי צפויים, והעליות והירידות הרגשיות האלה עלולות להוביל ליצירת עימותים יותר מבעבר. מצב זה מתרחש, בין השאר, כיוון שמוחו של ילדכם, גם בגיל ההתבגרות, עדיין עובר שינויים ולומד כיצד לשלוט ברגשות ולהביע אותם כמו מבוגר.

אל דאגה: צעירים משתפרים בקריאה ובעיבוד רגשותיהם של אחרים ככל שהם מתבגרים, וילדכם יהיה רגיש יותר לרגשות שלכם. אך בזמן שהוא מפתח את המיומנויות הללו, הוא עלול לפעמים לטעות בקריאת הבעות פנים ושפת גוף.

סביר להניח שילדכם יהיה מודע יותר לעצמו, ובעיקר למראהו החיצוני ולשינויים הגופניים שהוא עובר. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת לעתים קרובות מהמראה החיצוני וממאפיינים גופניים, או מהאופן שבו בני נוער חושבים שהם נראים. ילדכם מתפתח, ומתחיל להשוות את גופו לגופם של חברים ואחרים.

סביר להניח שילדכם יעבור שלב “חסין”, שבו הוא חושב ופועל כאילו דבר לא יפגע בו. מיומנויות קבלת ההחלטות שלו עדיין מתפתחות, והוא עדיין לומד את התוצאות למעשיו.

גופו מבשיל מבחוץ, אך מיומנויות החשיבה של מוחו המתפתח וההתפתחות הרגשית שלו מתרחשות בקצב שונה. מה שאתם רואים על פני השטח לא תמיד תואם למה שמתרחש מבפנים.

שינויים חברתיים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן להבין מי הם ומה מקומם בעולם. לכן, ייתכן שתשימו לב שילדכם מחפש זהות ומתנסה בחוויות שונות. החיפוש יכול להיות מושפע ממגדר, מקבוצת החברים, מרקע תרבותי ומציפיות משפחתיות. הזהות הזו יכולה לכלול זהות מינית, דתית, פוליטית או אחרת, ולבוא לידי ביטוי בלבוש, בהתנהגות, או בפעילות אליה הוא יצטרף.

נפוץ גם החיפוש אחר עצמאות רבה יותר. החיפושים הללו עשויים להשפיע על ההחלטות שילדכם מקבל, ועל מערכות היחסים שלו עם משפחה וחברים. סביר להניח שגם ירצה לקבל אחריות רבה יותר, בבית ובבית הספר.

אופייה של התפתחות המוח אצל בני נוער מובילה לכך שהם מחפשים חוויות חדשות ועלולים להתנהג בצורה מסוכנת יותר. בו בזמן, יכולת השליטה בדחפים של ילדכם עדיין מתפתחת.

החדשות הטובות הן שסביר להניח שילדכם חושב בצורה עמוקה יותר על משמעות המושגים “נכון” ו”לא נכון”. הוא מתחיל לפתח מערכת אינדיבידואלית חזקה יותר של ערכים ומוסר, ומטיל ספק בדברים רבים יותר. המילים והמעשים שלכם מעצבים את האופן שבו ילדכם תופס את מה שנכון ולא נכון, לכן רצוי להפגין גמישות מחשבתית, על מנת לשמש לו דוגמא.

ייתכן שהוא מתחיל לפתח ולחקור את הזהות המינית שלו – להיכנס למערכות יחסים רומנטיות או לצאת עם מישהו או מישהי מיוחדים. עם זאת, לא בהכרח מדובר במערכות יחסים אינטימיות. יש צעירים שמתעניינים במערכות יחסים אינטימיות או מיניות רק בשלב מאוחר יותר.

האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות משפיעים מאוד על האופן שבו ילדכם מתקשר עם חבריו ולומד על העולם. סביר להניח שתגלו שהוא מושפע יותר מחברים, ובעיקר בכל הנוגע להתנהגות, לתחושת העצמי ולהערכה העצמית.

שמרו על קשר עם ילדכם המתבגר, כדי לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית שלו.

שינויים במערכות היחסים

מערכות היחסים של ילדכם עם משפחה וחברים יעברו שינויים ומהפכים דרמטיים. אולם השמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

ייתכן שתבחינו שילדכם מעוניין לבלות פחות זמן עם המשפחה ויותר זמן עם החברים. אם קשה לכם לקבל את זה, נסו לזכור שזהו שלב חשוב וחיובי עבורו, וזכרו שחבריו משפיעים בדרך כלל על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. אתם, ההורים, משפיעים על ההחלטות של ילדיכם לטווח ארוך, כגון בחירת קריירה, ערכים ומוסר.

סביר להניח שיהיו ביניכם יותר ויכוחים. זה טבעי שיהיו כמה עימותים בין הורים לבין ילדיהם בשנות ההתבגרות, כיוון שהילדים מבקשים עצמאות רבה יותר. למעשה, הוויכוחים הללו מראים שילדכם מתבגר ומתפתח. העימותים נוטים להגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות. גם אם נראה לכם שאתם מתווכחים כל הזמן, סביר להניח שזה לא ישפיע על מערכת היחסים שלכם איתו לטווח הארוך.

כמו כן, סביר להניח שילדכם יסתכל כעת על דברים מנקודת מבט שונה משלכם. הוא לא מתכוון להרגיז אתכם – הוא פשוט מתחיל לחשוב בצורה עצמאית ומופשטת יותר, ובוחן נקודות מבט שונות. יש בני נוער שמתקשים להבין את השפעות התנהגותם והערותיהם על אנשים אחרים. מיומנויות אלה מתפתחות עם הזמן.

ובתוך כל זה, חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה וטובה עם ילדכם, כבסיס חיוני לבניית החוסן הנפשי שלו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הפרעות חרדה אצל מתבגרים

הידעתם?

  • הפרעות חרדה נמנות עם ההפרעות המדווחות ביותר אצל בני נוער בארץ ובעולם כולו.
  • חרדה חברתית נפוצה יותר בקרב בנות מאשר בקרב בנים.

חרדה נורמלית, בעיות חרדה והפרעות חרדה אצל מתבגרים

רוב אירועי החרדה הנורמליים חולפים מעצמם במהירות – לפעמים בתוך יום ואפילו כמה שעות. בעיית חרדה או הפרעת חרדה היא מה שקורה כאשר תחושות החרדה:

  • מתמשכות בצורה אינטנסיבית וחמורה
  • נמשכות במשך שבועות, חודשים ואפילו יותר
  • מערערות כל כך עד שהן פוגעות בתפקוד היומיומי ומובילות לקושי לימודי, קושי חברתי וקושי בביצוע פעולות יומיומיות (הרגלי אכילה ושינה מסודרים, ביצוע מטלות בבית ועוד).

הפרעות חרדה עשויות להשפיע לחומרה רבה על אנשים צעירים, שעדיין עוברים תהליכי התפתחות. אם לא מטפלים בהן, הפרעות חרדה אצל בני נוער עלולות לגרום להשלכות ארוכות טווח על הבריאות וההתפתחות הנפשית. חרדה נורמלית היא רגש שצפוי להופיע אצל בני נוער. למעשה, היא יכולה להיות אפילו מועילה. קראו את המאמר הבא לקבלת מידע נוסף על חרדה אצל בני נוער.

התסמינים של בעיות חרדה והפרעות חרדה אצל מתבגרים

דברו עם ילדכם ופנו לקבלת עזרה מקצועית אם במשך יותר משבועיים, ילדכם מפגין את התסמינים הרגשיים, ההתנהגותיים, הגופניים והחשיבתיים שמופיעים בהמשך. לא כל התסמינים חייבים להיות נוכחים במקרה של בעיה.

תסמינים רגשיים והתנהגותיים

ילדכם עשוי:

  • להרגיש עצבני, מתוח וחסר מנוחה כל הזמן, ואינו יכול להפסיק לדאוג או לשלוט בדאגה שלו – נראה שהוא פשוט לא מצליח להירגע
  • להיות רגיש במיוחד לביקורת או מודע מאוד לעצמו, או להרגיש שלא בנוח במצבים חברתיים
  • לצפות תמיד שהגרוע מכל יקרה, לדאוג יותר מדי – או בצורה בלתי פרופורציונלית – בגלל בעיות או מצבים שונים
  • להימנע ממצבים קשים או חדשים, או להתקשות לעמוד באתגרים חדשים
  • להתכנס בתוך עצמו או להיות ביישן מאוד, או להימנע מפעילויות חברתיות
  • להרגיש שהוא חייב לעשות פעולה מסוימת באופן החוזר על עצמו לאורך היום (שטיפות ידיים חוזרות, נגיעה חזרתית בחפצים, סידור סימטרי של חפציו ועוד)
  • לחשוב מחשבות ודימויים באובססיביות ולהגיד שאינו יכול להוציא אותם מראשו.

תסמינים גופניים

ילדכם עשוי:

  • לסבול משרירים תפוסים או כואבים
  • ללכת לשירותים יותר מהרגיל למן שתן או צואה
  • לסבול מקצב לב מואץ, הזעה, כאבי ראש, כאבי בטן או בחילה
  • לסבול מבעיות שינה – קושי להירדם, להישאר במצב שינה או להתעורר מוקדם.
  • לסבול מעייפות מתמשכת

תסמינים בחשיבה

ילדכם עשוי:

  • להתקשות להתרכז
  • לשכוח דברים לעתים קרובות או להיות מוסח בקלות
  • לדחות דברים – לדוגמה, להתקשות להתחיל או לסיים עבודה לבית הספר.

אנשי מקצוע שונים יכולים לעזור, ובהם רופא הילדים והיועץ בבית הספר. כמו כן, אפשר לדבר עם בני משפחה או הורים אחרים.

קשה לפעמים לזהות בעיית חרדה אצל בני נוער, כיוון שרבים מהם טובים מאוד בהסתרת רגשותיהם ומחשבותיהם. הם עשויים להסתיר את הרגשות בהתנהגות תוקפנית או בהתכנסות אל תוך עצמם. ישנם כמה סוגי הפרעות חרדה אצל בני נוער, ולא כל ילד יפגין את אותם תסמינים.

לקבל עזרה מקצועית

ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על בעיות נפשיות, אך הפרעת החרדה אינה עוברת מעצמה, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא לפנות לקבלת עזרה מוקדם ככל האפשר. עם האפשרויות לקבלת עזרה מקצועית נמנים:

  • הרופא  שלכם, שיוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים (פרטיים או דרך קופות החולים)
  • פסיכיאטר ילדים
  • ייעוץ טלפוני – התקשרו לער”ן בטלפון 1201
  • המרכז לשירותים חברתיים בקהילה

אחת הבעיות הגדולות ביותר בהפרעות חרדה היא שאנשים שסובלים ממנה נמנעים מכל דבר שגורם חרדה – בין היתר, הטיפול עצמו. פעמים רבות הילד יתכחש לבעיית החרדה שלו מתוך רצון להימנע מלהתמודד עמה. הסיבה להימנעות זו הינה שבמהלך הטיפול בבעיות חרדה, נדרשת פעמים רבות חשיפה לגורם המעורר את החרדה וכתוצאה מכך החמרה זמנית בסימפטומים. “החמרה” זו הינה נורמלית ומתרחשת בדרך כלל בתחילת תהליך הטיפול אשר לבסוף יוביל לשיפור משמעותי במצב. עזרה מקצועית לטיפול בהפרעת חרדה היא חיונית להתפתחותו הנפשית של ילדכם. מצאו אפשרויות טיפול לילדכם, כדי שיראה שאתם דואגים לו ושהוא אינו לבד.

רוב הפרעות החרדה מגיבות היטב לטיפול, בעיקר אם הן מטופלות באופן מיידי. טיפול פסיכולוגי מתמקד בדרך כלל באסטרטגיות שעוזרות לבני הנוער להתמודד עם החרדה – כלומר, הם לומדים להתמודד עם החרדה במקום להימנע ממנה. ברוב המקרים בני הנוער אינם צריכים טיפול תרופתי, אך בנסיבות מסוימות הם עשויים לקבל מרשם מאנשי המקצוע.

ייתכן שילדכם לא ירצה לספר לכם איך הוא מרגיש, ואפילו יגיד שהכל בסדר. אם זה כך, הציעו לו לדבר עם מבוגר אחר שאינו אתם או לפנות גם לער”ן בטלפון 1201.

לתמוך בילדכם בבית

מערכות יחסים חזקות בין הורים למתבגרים מועילות לבריאות הנפשית של אנשים צעירים. תחושת שייכות למשפחה ולחברים יכולה לעזור בהגנה על בני נוער מפני בעיות נפשיות כגון הפרעות חרדה. התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים ישירות ובאופן חיובי על בריאותו הנפשית.

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים עיקריות. אם החרדה שלו מטופלת אצל מומחה, בדקו עם המומחה כיצד לעזור לו.

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו. הראו לו שאתם נמצאים לידו, ומוכנים לתמוך בו ולדאוג לו.
  • בעדינות, עודדו את ילדכם לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, עם תמיכה מתאימה ובאווירה מוגנת ככל הניתן, אך אל תלחצו עליו ואל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם. יחד עם זאת, במקרים של חרדה מאוד חמורה עם פגיעה תפקודית קשה, יתכן שחלק מהטיפול שעליו ימליץ איש המקצוע יכלול גם נקיטת עמדה ברורה וקשיחה מול הילד הדורשת ממנו תפקוד בתחומים מסוימים. במקרים אלו ליווי איש המקצוע הינו חשוב ביותר על מנת לגבש עמדה מתאימה ביחד עם ההורים.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה מאמץ להתמודד עם משהו שהוא חרד מפניו.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”. נסו להתייחס אליו כאל “אמיץ” או כל מונח חיובי אחר. אחרי הכל, ילדכם מנסה להתגבר על הקשיים שלו.
  • נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהראות לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם. במידה ואתם סובלים בעצמכם מהפרעת חרדה (דבר שכיח מאוד בקרב הורים לילדים הסובלים מחרדה), עליכם לפנות לאיש מקצוע לטובת טיפול בחרדה שלכם. יש לזכור שהורה הסובל מחרדה שאינה מאוזנת, פחות יצליח לסייע לילדו הסובל מחרדה.

להחלים מבעיות או הפרעות חרדה

ההחלמה של ילדכם מהפרעת החרדה תכלול כנראה כמה עליות וירידות. צעירים רבים שחווים אפיזודה של חרדה נוטים לחוות עוד אפיזודה, או להיתקל שוב בחלק מהתסמינים בעתיד. אצל חלק מהילדים מדובר בהפרעה כרונית שתלווה אותם לסירוגין למשך כל חייהם. במידה וזה המצב, הליווי המקצועי הינו קריטי על מנת לשמור על החרדה “על אש נמוכה”.

איש אינו אשם בנסיגה. עודדו את ילדכם להמשיך בקבלת תמיכה מקצועית, שתעזור לו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם הרגשות והמחשבות החרדתיים.

תפקידכם הוא לעזור לו לפתח ביטחון ביכולתו להתגבר על החרדות. כמו כן, עליכם לעמוד על המשמר ולחפש סימני אזהרה נוספים שעלולים להצביע על הידרדרות במצבו.

סוגי בעיות חרדה והפרעות חרדה אצל מתבגרים

ישנם כמה סוגים של בעיות חרדה שהמומחים מגדירים כהפרעות:

  • חרדה חברתית היא פחד עז ממצבים חברתיים או מחשיפה לביקורת ותחושות מבוכה בציבור.
  • הפרעת חרדה כללית  היא דאגה מופרזת וחרדה ממצבים יומיומיים רבים ולאו דווקא ממוקדים. בדרך כלל הפרעה זו מלווה בסימפטומים גופניים כגון כאבי ראש, כאב בטן וקשיי שינה.
  • ·פוביות ספציפיות הן פחדים עזים ממצבים או מחפצים מסוימים – לדוגמה, כלבים או גבהים.
  • הפרעת פאניקה היא הופעה חוזרת ובלתי צפויה של התקפי פאניקה. התקפי פאניקה כוללים תחושה עוצמתית של פחד או חרדה שמופיעים פתאום ללא סיבה ברורה. ההתקפים כוללים סימפטומים גופניים כגון תחושת מחנק, כאבים בחזה, דופק מואץ ועוד. פעמים רבות, במיוחד בתחילת מהלך ההפרעה עוד לפני שהמטופל מכיר את אופי ההתקפים, קיימות פניות רבות לקבלת עזרה בבית חולים או קופת חולים, מתוך חשש לבעיה גופנית.
  • אגורפוביה היא פחד ממצבים שבהם קשה להימלט או לקבל עזרה אם המצב משתבש.
  • חרדת נטישה היא פחד קיצוני מפני פרידה מהבית או מאדם אהוב, גם באירועים יומיומיים.
  • אילמות סלקטיבית מונעת מילדים לדבר במצבים חברתיים מסוימים, למשל בגן או בבית הספר. הפרעה זו משפיעה בדרך כלל על ילדים צעירים ולא על בני נוער. הפרעה זו נחשבת להפרעת חרדה חברתית בחומרה גבוהה מאוד.

אנשים צעירים עשויים לקבל אבחנה של אחת מהפרעות החרדה או יותר. החרדה עשויה להופיע לצד בעיות גופניות או נפשיות אחרות, כגון דיכאון.

גורמי סיכון להתפתחות בעיות והפרעות חרדה אצל בני נוער

גורמי סיכון הם דברים שעלולים להפוך אדם צעיר לפגיע או לרגיש יותר לחרדה. למשל:

  • גורמים תורשתיים – כלומר, היסטוריה משפחתית של בעיות נפשיות
  • גורמים אישיותיים, כגון רגישות יתר
  • גורמים סביבתיים, כגון לחץ או אירוע מלחיץ במיוחד בחיי ילדכם
  • גורמים אחרים, למשל מחלה גופנית מתמשכת.

מחקרים גילו שהפרעת חרדה בגיל צעיר מאוד יכולה להגביר את הסיכון של ילדכם לפתח דיכאון קליני בהמשך גיל ההתבגרות. לא כל ילד עם גורמי הסיכון הללו יפתח הפרעת חרדה.

רבים מגורמי הסיכון לפיתוח הפרעות חרדה אצל בני נוער הם מחוץ לשליטתכם, אך תוכלו לעשות דברים רבים כדי לשפר את הבריאות הנפשית של ילדכם ולצמצם את הסיכון. למידע נוסף, קראו את המאמר על בריאות נפשית אצל בני נוער.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בני נוער ומסיבות

מסיבות בגיל ההתבגרות: עקרונות הבסיס

כשילדכם גדל, סביר להניח שירצה ללכת למסיבות עם חבריו, ואולי אפילו לערוך מסיבה בבית. בלי לחץ! מסיבות של מתבגרים הן כיפיות, והן גם מאפשרות לילדכם:

  • לפתח מיומנויות חברתיות, עצמאות וביטחון עצמי
  • להכיר חברים חדשים
  • לפתח מיומנויות תכנון, אם הוא המארח
  • להציג את החברים שלו למשפחה.

טבעי שתהיו מודאגים מכך שילדכם רוצה ללכת למסיבה. החשש עשוי להיות גדול יותר אם אינכם מכירים את המארח, או אם סביר להניח שיהיו אלכוהול או סמים אחרים במקום.

יכול להיות שגם ילדכם חש רגשות מעורבים – התרגשות, עצבים, חרדה. אם תדברו על הרגשות שלכם ותכינו יחד תוכנית, המסיבות האלה יהפכו למשהו שלשניכם הרבה יותר נוח איתו. כשילדכם יתבגר, ההליכה למסיבות תאפשר לו להיות עצמאי יותר ולקבל על עצמו יותר אחריות. חשוב שילמד כיצד לקבל החלטות אחראיות ועצמאיות כחלק מהמעבר להיותו אדם מבוגר.

ללכת למסיבה

סביר להניח שהרצון של ילדכם ליהנות במסיבה והחששות שלכם בנוגע לבטיחות לא בהכרח יעלו בקנה אחד. כדי להצטרף לחלק הכיפי, למשל, עודדו אותו להזמין חבר הביתה כדי להתכונן למסיבה. אבל גם עניין הבטיחות חשוב, כמובן, ולכן מותר לכם לשאול אם יהיו מבוגרים במסיבה, אם יהיה אלכוהול (ולדון כיצד כדאי שיתמודד עם זה), ואם המסיבה תהיה באותו מקום או תעבור למקום אחר במהלך הערב.

מה לעשות אם ילדכם אינו מתלהב לתת לכם את פרטי המסיבה? הסבירו לו מדוע אתם מבקשים את הפרטים. אמרו, למשל, “אני חושש שאתה עלול להיות בסכנה בזמן המסיבה. אני לא יכול לתת לך אישור לצאת אם אני לא יודע שתהיה בטוח”.

אפשר ליצור קשר עם המארח. קל יותר לעשות זאת אם מכירים את החברים ואת הוריהם. ההיכרות עם ההורים תעזור לכם להרגיש בטוחים יותר שמישהו משגיח היטב על ילדכם. קבוצות הורים בוואטס אפ הן כלי מצוין לדעת מה קורה אצל קבוצת החברים.

בערב המסיבה

כדי לשמור על הבטיחות של ילדכם במסיבות, חשוב לקבוע כמה כללי יסוד, למשל, כיצד יגיע למסיבה, מתי וכיצד יחזור הביתה (במקרים רבים מתבגרים בוחרים לישון אצל חבר בערב המסיבה בכדי להסתיר התנהגות סיכון) ומהם הכללים בנוגע לשתיית אלכוהול. סביר להניח שלא תסכימו על חלק מהכללים, וייתכן שתזדקקו למיומנויות פתרון בעיות כדי למצוא פשרה שתתאים לשניכם.

אם ילדכם מפר את אחד הכללים המוסכמים, אפשר להגיב בתוצאה מוסכמת. התוצאות עובדות בצורה הטובה ביותר אם יש להן משמעות ואם מסכימים עליהן מראש. לדוגמה, “קבענו שתגיע הביתה עד חצות. אם לא, לא תוכל לצאת עם חברים למשך שבוע”. למידע נוסף על שימוש בתוצאות, קראו את המאמר שיטות להקניית משמעת לבני נוער.

תוכנית גיבוי

לפעמים הדברים משתבשים. יכול להיות שילדכם ישתה אלכוהול או ישתמש בסמים, או שיגיעו למסיבה אורחים לא קרואים ויעשו בעיות. לכן, כדאי להכין תוכנית גיבוי לכל מקרה. כדאי לחשוב על דברים הבאים:

  • אמרו לילדכם שאם הוא זקוק לעזרה, יוכל להתקשר אליכם בכל עת ובכל מצב
  • ודאו שכל מספרי החירום נמצאים בזיכרון הטלפון שלו
  • בקשו ממנו פרטי קשר של אחד החברים
  • ודאו שיש לו מספיק כסף למונית במקרה חירום
  • הכינו מראש הודעה מוצפנת שתשמש אותו במקרה שהוא נבוך להתקשר הביתה. לדוגמה, הוא יכול להגיד שהוא שולח הודעה כדי לבדוק מה שלום אחותו שלא הרגישה טוב
  • הכינו כמה אסטרטגיות שיעזרו לו להגיד “לא” לשימוש באלכוהול או בסמים בלי לאבד את כבודו. לדוגמה, “מצטער אבל אני צריך לעבוד בבוקר”, או “יש לי משחק חשוב מחר ואני חייב לשמור על ראש צלול”
  • ציידו אותו בתרסיס להגנה עצמית אם אתם חוששים לביטחונו הגופני.

ילדים עם צרכים בריאותיים מיוחדים

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, שניכם חייבים להיות בטוחים שיוכל לשמור על בטיחות וליהנות במסיבה. לדוגמה, ילד עם אלרגיות חמורות שנמצא בסכנה להלם אנפילקטי צריך לדעת כיצד לבדוק מה הוא אוכל, לדעת מהם סימני האזהרה להלם אנפילקטי ולהחזיק עליו את מזרק האפיפן בכל עת. כמו כן, כדאי לדבר עם המארח ולוודא שהוא מודע לסכנה ויודע מה לעשות אם יש בעיה. כדאי גם לברר עם המארחים את נושא הנגישות לילדים עם מגבלה גופנית.

לערוך מסיבה בבית

האחריות שלכם

אם ילדכם עורך מסיבה בבית (או במקום שאתם מארגנים), אתם נחשבים המארחים. יש לכם אחריות חוקית לוודא שכולם במסיבה שלמים ובריאים. אם משהו משתבש במסיבה או אפילו אחריה, ולא נקטתם אמצעי למנוע זאת, אתם האחראים.

כדאי לבדוק את חוקי העזר העירוניים, למשל את התקנות למניעת רעש. כמו כן, אם אתם מתאמים את קיום המסיבה עם המשטרה, מסרו להם את כל הפרטים כדי שיוכלו להגיב במהירות במקרה הצורך.

לתכנן את המסיבה

תכנון המסיבה ביחד עם ילדכם יכול להיות מהנה מאוד. אפשר לבדוק איזה סוג מסיבה הוא רוצה לערוך, ולעזור לו להגשים אותה. כמו כן, זו הזדמנות שבה יוכל לקחת על עצמו אחריות – למשל, לדבר עם השכנים ולהתנצל מראש.

דברו עם ילדכם והסכימו על כמה כללי יסוד כדי שהכל יתנהל חלק ובטוח. כמו כן, כדאי לדבר על הדברים הבאים:

  • הזמנות: איך לשלוח אותן? הזמנות הנשלחות באופן מדוייק יעזרו למנוע הגעה של אורחים לא קרואים. אל תפרסמו את המסיבה בהודעות טקסט בקבוצות המוניות או ברשתות החברתיות, כדי שלא יעבירו את ההזמנה לאנשים שאינכם רוצים להזמין.
  • פעילויות: יכול להיות שילדכם ירצה שיהיו משחקים, למשל תחרויות או קריוקי, או שיעדיף לדבר עם חברים ולהאזין למוזיקה.
  • מוזיקה: כמה רועשת תהיה המוזיקה, ומתי צריך להנמיך או לכבות אותה? אתם יכולים לעזור לילדכם לבחור את המוזיקה או להכין פלייליסט. ידעו את ילדכם לגבי החוק למניעת רעש ועל כך שבמידה ותופעל מוזיקה בעוצמה גבוהה אחרי  שעה מסוימת השכנים יזעיקו את המשטרה. כדאי לעודד את ילדכם לפנות לשכנים ולקבל את הסכמתם לביצוע המסיבה.
  • אלכוהול: אין להגיש משקאות אלכוהוליים לילידם מתחת לגיל 18, ועל כן הגדירו מראש ובבהירות שהמסיבה היא נטולת אלכוהול. חשבו מה לעשות אם תגלו שמישהו הבריח אלכוהול למסיבה לדוגמה, איך תסלקו את האלכוהול מהמקום? אם תחזירו לילד את האלכוהול שהביא, והוא ישתה אותו אחרי המסיבה ויסתבך בצרות – אתם נושאים באחריות החוקית לכך.
  • עישון: האם אתם מרשים לעשן?
  • סמים: מה תעשו אם מישהו ישתמש בסמים במסיבה? תוכלו, למשל, להחליט שהמסיבה נגמרת אם מישהו משתמש בסמים.
  • חדרים: חשוב להחליט שחדרי השינה או חדרים אחרים הם מחוץ לתחום.
  • אורחים לא קרואים: חשבו מה לעשות אם מגיעים אורחים שלא הזמנתם.

בערב המסיבה

כדאי לשאול את ילדכם לפני המסיבה אם משהו מדאיג אותו. בערב המסיבה, המשיכו לבדוק איתו כדי לוודא שהכל מתנהל כשורה.

הורים ששאלנו מציעים את הטיפים הבאים:

  • פתחו כניסה אחת בלבד למסיבה. ענו לדלת בעצמכם כדי לוודא שרק מי שמוזמן – נכנס.
  • סרבו להכניס אורחים לא קרואים. חפשו את הבעיות עוד לפני שהן מתעוררות, והיו מוכנים להתקשר למשטרה.
  • המשיכו להביא אוכל למסיבה. כך תוכלו להסתובב בין האורחים ולבדוק איך המסיבה מתנהלת בלי להיראות כמו מרגלים.
  • חשבו אם להזמין מבוגרים אחרים – אולי הורים למתבגרים שמוזמנים למסיבה – כדי לעזור לכם.
  • אל תשתו אלכוהול בעצמכם, כדי שתוכלו לשמור על השליטה במסיבה ולהתמודד עם בעיות.
  • כבו את האורות או הנמיכו את המוזיקה זמן קצר לפני תום המסיבה, כדי לעודד את כולם לצאת.
  • בדקו כיצד האורחים חוזרים הביתה. הציעו להזמין להם מונית או הכינו מצעים נוספים למקרה שמישהו אינו יכול להגיע הביתה.
  • אם נראה שאחד הילדים בכל זאת שתה אלכוהול או לקח משהו אחר, אל תתנו לו ללכת הביתה והזמינו אמבולנס. הניחו את האדם שאיבד הכרה בתנוחת התאוששות, השגיחו על הנשימה ועל קצב הלב, וודאו שהוא לא נשאר לבדו ולא מעביר את השפעות האלכוהול או הסמים בשינה. אנשים שלוקים בהרעלת אלכוהול או לוקחים מנת יתר עלולים להיחנק למוות מהקיא של עצמם.

אלכוהול במסיבות של בני נוער

עד גיל 18 אסור על פי חוק להגיש משקאות אלכוהוליים לנוער, כך קובע  החוק במדינת ישראל. שתיית אלכוהול בגיל צעיר מובילה להשלכות בריאותיות משמעותיות.

אם ילדכם והצעירים האחרים המגיעים למסיבה הם כולם מעל לגיל 18 שנים ואתם מסכימים להגיש אלכוהול במסיבה, הטיפים הבאים יכולים לעזור:

  • ודאו שההורים האחרים יודעים על כך.
  • ספקו והגישו את האלכוהול בעצמכם, וחשבו על הגשתו לזמן קצר בלבד – לדוגמה, בין השעות 20:00 עד 21:00. הציעו משקאות עם אחוז אלכוהול נמוך, והגישו אותם בכמויות קטנות.
  • ודאו שאף אחד לא מבריח אלכוהול למסיבה.
  • ספקו שפע של משקאות קלים ומים.
  • ודאו שיש מספיק מזון, אך זכרו שחטיפים מלוחים גורמים צימאון.
  • בדקו מי מתכנן לנהוג הביתה, וודאו שאינו שותה. אפשר להציע לנהגים לתת לכם את המפתחות כשהם מגיעים.
  • אם מגיעים ילדים בני פחות מ-18, ודאו שהם אינם יכולים לקחת אלכוהול, או וותרו על האלכוהול לגמרי במסיבה.

שימו לב: אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18. גופם ומוחם עדיין מתפתחים ועלולים להיפגע בקלות, ועל כן קיים האיסור הגורף לשתיית אלכוהול בגילאים אלו. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד למנוע או לצמצם צריכת אלכוהול בקרב מתבגרים.

בני נוער, אלכוהול ומסיבות: מידע רשמי

הקישורים הבאים יעזרו לכם למצוא מידע בנוגע למסיבות, בני נוער ואלכוהול.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לחץ וניהול לחצים: מבוגרים

לחץ: מה צריך לדעת

לחץ הוא חלק טבעי מהחיים, משהו שכולם חווים. מעט לחץ יכול להיות מועיל, לתת לכם מוטיבציה ולאפשר לכם להתמקד כדי לעמוד בפני אתגרים שונים ולעשות מה שצריך.

אולם יותר מדי לחץ עלול להיות מתיש ומציף, ולהקשות את ההתמודדות עם המשימות היומיומיות. אם אתם חווים יותר מדי לחץ, אתם עלולים שלא להרגיש טוב או לא להצליח לטפל בילדיכם וליהנות מחיי היומיום.

מה גורם ללחץ?

שינויים בחיים, אפילו שינויים חיוביים, עשויים להיות מלחיצים מאוד, ובעיקר אם אתם חושבים שלא תוכלו להתמודד איתם. לדוגמה, לידת תינוק היא אירוע משנה חיים – ומלחיץ – עבור רוב האנשים.

גורמי לחץ נוספים הם למשל תחושות חוסר ביטחון, חוסר שליטה בסביבה ועומס מטלות בזמן קצר. קל לראות כיצד תינוק חדש יוצר לחצים מסוג זה בחיים, או פעוט שהתחיל את תקופת התקפי הזעם, ואפילו ילד מתבגר שבוחן את הגבולות. ויש כמובן התמודדויות יומיומיות – למשל, לצאת בבוקר מהבית לבית הספר ולעבודה בזמן.

מהם סימני הלחץ

הגוף יודע להתריע על לחץ: קצב הלב עשוי לעלות, הנשימה מואצת והשרירים מתוחים. לפעמים, התגובות הגופניות הללו לטווח קצר יכולות בעצם לעזור בהתמודדות עם המצבים המלחיצים. לדוגמה, הן ממריצות את זרימת האדרנלין כדי שתצליחו לרוץ ולתפוס את האוטובוס.

אך אם אתם ממשיכים לחיות באותו קצב, הגוף עלול להיות מותש. אתם עלולים לחוות כאבי ראש, בעיות שינה, בעיות עיכול או תחושה של חוסר יכולת להתמודד. מן הסתם, מצב כזה אינו טוב לבריאותכם ולרווחתכם. לכן, חשוב להיות קשובים לסימני הלחץ. ייתכן שאתם חווים לחץ אם אתם:

  • דואגים מכל דבר
  • שותים יותר מדי אלכוהול, מעשנים יותר מדי או משתמשים בסמים
  • מתקשים להיות סבלנים כלפי בן או בת הזוג או הילדים
  • מתקשים לישון
  • אינכם מרגישים טוב – סובלים מכאבי ראש או כאבים ומחושים שונים
  • אינכם רוצים לצאת מהמיטה בבוקר
  • חושבים מחשבות כמו, “לעולם לא אצליח לצאת מהבלגן הזה”
  • מרגישים שאינכם מצליחים להתמודד עם דברים יומיומיים ופרקטיים, כמו שגרות משפחתיות ועניינים כלכליים.

טיפים פשוטים לניהול לחצים

הבינו מה גורם לכם להילחץ

קל יותר להתמודד עם לחץ כשיודעים מה גורם לו. כך תוכלו להימנע ממצבים מלחיצים, או להתכונן אליהם מראש. אחד התרגילים היעילים להתמודדות הוא לכתוב מה גורם לכם להילחץ.

לדוגמה, יכול להיות שילדכם בוכה זמן רב וזה מלחיץ אתכם מאוד. אם חשוב לכם להגיע בזמן, יכול להיות שתילחצו כשתראו את השעון ממשיך לתקתק בעוד הילדים מתארגנים לאט – לאט. מצב מלחיץ נוסף עלול להתעורר אם אתם אוהבים בית נקי ומסודר, אך מגלים שאינכם יכולים לשמור על הסדר.

חשיבה חיובית ודיבור פנימי חיובי

חשיבה לא מועילה עלולה להקשות על ההתמודדות עם דברים מלחיצים – לדוגמה, במצב מלחיץ אתם עלולים לחשוב, “מה לא בסדר איתי? שום דבר לא עובד לי כמו שצריך”, או, “אני פשוט לוזר”.

אבל אפשר לשנות את החשיבה הלא מועילה ולהפוך אותה לחשיבה מציאותית מועילה ולדיבור פנימי חיובי -אלו דרכים מעולות להתמודדות עם לחץ, שמגבירות את התחושה החיובית ולכן משפרות את היכולת להתמודד במצבים מלחיצים.

נסו להוציא לפועל את החשיבה המציאותית והדיבור הפנימי החיובי:

  • העמידו בספק מחשבות לא מועילות שעולות במצבים מלחיצים. למשל, יכול להיות שילדכם בוכה בסופרמרקט. אתם חושבים, “כולם בטוחים שאני הורה גרוע”. אבל במקום זאת, שאלו את עצמכם, “איך אני יודע שזה מה שאנשים יחשבו?”, “האם אני הייתי חושבת אותו דבר על מישהו אחר?” או “מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיה?”.
  • חשבו מה אפשר לעשות בצורה מציאותית. למשל, יכול להיות שהציפייה שילדכם לעולם לא יבכה בסופרמרקט היא ציפייה לא מציאותית,וייתכן ששינוי הסיטואציה יפחית את הסיכוי לבכי. האם הוא יבכה פחות אם תלכו לקניות בשעה אחרת ביום, אולי אחרי שישן את שנת הצהריים?
  • הכינו מראש משפטים לדיבור פנימי שעוזרים לכם. לדוגמה, אמרו לעצמכם, “הקניות לא יימשכו עוד זמן רב – אני יכולה לעבור את זה”, “אנשים אחרים מתעסקים בעניינים שלהם, הם לא מסתכלים עלינו בכלל”, “למי אכפת מה אנשים אחרים חושבים?”, “אני יכול לעשות את זה”, או “אני אשאר רגוע”.
  • הכירו במגבלותיכם ובחרו היטב על מה להילחם. אם אתם עצבניים או מרגישים שהחוויה מתישה מדי, יכול להיות שעדיף להימנע ככל האפשר ממקור הלחץ. למשל, אם היציאה לסופרמרקט קשה מדי עבורכם ועבור ילדכם, תוכלו לעשות קניות באינטרנט.

ככל שתתרגלו יותר דיבור פנימי חיובי, כך גדל הסיכוי שהוא יהפוך לחלק אוטומטי מחייכם. התחילו לתרגל אותו בסיטואציה מלחיצה אחת, ואז המשיכו לסיטואציות הבאות.

התמקדו בדברים שחייבים לעשות

לעיתים קרובות, לחץ מצביע על כך שאתם מנסים לעשות יותר מדי, ולכן כדאי להציב יעדים מציאותיים למהלך היום. אל תיקחו על עצמכם יותר ממה שצריך. הכנת תוכנית יומית ושגרות משפחתיות יעזרו לכם להרגיש שאתם שולטים במצב ולמתן מעט את הלחץ.

אם עליכם להתמודד עם כמה משימות גדולות מאוד, מומלץ לפרק אותן לחלקים קטנים יותר. כמו כן, כדאי לשקול בקשת עזרה מקרוב משפחה או מחברים.

שמרו על קשר עם אנשים

דברו על הדברים שמטרידים אתכם עם בן או בת הזוג או חבר, כדי להסתכל על המצב בפרספקטיבה הנכונה. אם קשה לכם לדבר, תעדו את הרגשות והמחשבות שלכם ביומן.

מומלץ מאוד לבלות זמן עם חברים – אפילו פגישה קצרה לקפה יכולה להספיק. שתפו את החברים במה שמטריד אתכם, כדי לחזק את ההרגשה שיש לכם תמיכה ושתצליחו להתמודד. אם יש לכם זמן מוגבל, שלחו דוא”ל לחברים שיעזור לכם להישאר בקשר עם אנשים בראש שלכם.

הציבו את הבריאות הגופנית והרגשית בראש סדר העדיפויות

אם אפשר, הימנעו מסמים מעוררים כגון סיגריות, קפאין וסמי הרגעה.

שמרו על הבריאות הגופנית שלכם: אכלו היטב, התעמלו ופנו זמן למנוחה. לעיתים, הליכה מהירה עד קצה הרחוב ובחזרה או תנומה קצרה יעזרו לשינוי מצב הרוח.

אם קשה לכם לישון, אל תצפו בטלוויזיה, תבדקו את הדוא”ל או תיכנסו לרשתות החברתיות לפני שאתם נכנסים למיטה. אם אתם שוכבים ערים בלילה, צאו מהמיטה וקראו משהו שאינו מעורר עד שתרגישו ישנוניים. אפשר לנסות מדיטציה מודרכת כדי להירגע. אחר כך, חזרו למיטה ונסו להירדם שוב. אם מה שמדיר שינה מעיניכם הוא לחץ או חשש מבעיה כלשהי, כדאי לרשום את הדאגות במחברת ולהתבונן בה למחרת.

אם אתם עובדים במשך שעות ארוכות, חשבו כיצד תוכלו לקצץ את כמות השעות או לעבוד בצורה גמישה יותר.

קל לשכוח לפנות זמן לעצמכם. הכינו רשימה של דברים שאתם נהנים מהם, בין אם מדובר בקריאת ספרים, צפייה בטלוויזיה, גינון, קניות וכדומה. נסו לעשות משהו אחד מתוך הרשימה מדי יום, או פעם בכמה ימים, ובעיקר בסופי השבוע. אפשר להכניס לרשימה זמן כיף עם בן או בת הזוג והמשפחה.

זכרו שסביר להניח שלא תהיו במצב של נתינה לאחרים אם אתם נתונים בלחץ בעצמכם. בזמנים כאלה, חשוב שתתנו גם לעצמכם. יכול להיות שתצטרכו להאט את קצב חיי החברה שלכם לתקופה מסוימת.

חלק מפינוי הזמן לעצמכם הוא היכולת להגיד לא. אם קשה לכם, בדקו היכן אפשר לקחת קורס באסרטיביות. קורסי אסרטיביות מלמדים טכניקות שעוזרות להציב גבולות ולהגיד לא בלי להרגיש אשמים. בדקו אם יש קורסים באינטרנט או במתנ”ס הקרוב.

שימוש בהומור יכול לעשות נפלאות להקלה על הלחץ. הסתכלו על ‘חצי הכוס המצחיקה’ כדי להרגיש טוב יותר. חיוך וצחוק הם אחת מטכניקות ההרפיה הטובות ביותר, ואם תיהנו, תוכלו ממש להקל על רמות הלחץ. נסו לדבר עם חבר שמצחיק אתכם, או לצפות במשהו מצחיק בטלוויזיה. האם ידעתם שאי אפשר לחוש חרדה והנאה בו בזמן?

מה לעשות אם הלחץ נמשך

אם אתם עדיין לחוצים מאוד מדי יום, כדאי לדבר עם איש מקצוע. פנו לרופא המשפחה, שיוכל להפנות אתכם למומחה שעוסק בנושאים הללו.

לעיתים קרובות, לחץ הוא תוצאה של בעיה בניהול זמן או בעיות אחרות. נסו להבין בעזרת איש מקצוע מהן הבעיות האלה וכיצד אפשר לפתור אותן.

למידע נוסף על טכניקות להתמודדות עם לחצים, קראו את המאמרים נשימות, הרפיית שרירים ומיינדפולנס. כמו כן, אפשר לחפש באינטרנט יישומונים (אפליקציות) לניהול לחצים ולהרפיה, ספרים, דיסקים, סרטונים ביוטיוב ועוד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לגדל ילדים כמשפחת אומנה

סקירה מהירה: הורי אומנה וילדי אומנה

  • אומנה נקראת לפעמים טיפול במסגרת חוץ-ביתית. ילדי אומנה עשויים להימסר לאומנת קרובי משפחה. באומנה רגילה, לילדים אין קשר ביולוגי למשפחת האומנה.
  • אחד הגורמים החשובים שמשפיעים על התוצאות של ילדים המושמים בטיפול אומנה היא איכות וכמות הקשר עם ההורים הביולוגים.

האתגרים באומנה

ההחלטה להפוך למשפחת אומנה היא החלטה גדולה שדורשת מחויבות משמעותית. הורות באומנה מתוארת לעיתים קרובות כלהיות יותר מהורה. הורי אומנה מקבלים תגמול עצום מהעובדה ששינו את חייו של הילד, אך האומנה יכולה להיות מאתגרת בדרכים שמשפיעות על המטפלים מבחינה גופנית, רגשית וכלכלית.

מדוע ילדים מגיעים למשפחות אומנה

ילדים מגיעים למשפחות אומנה או למסגרת חוץ-ביתית מכמה סיבות:

  • החיים בביתו של ההורה הביולוגי אינם בריאים או אינם הולמים לילד.
  • ייתכן שיש אלימות במשפחה או היסטוריה של התעללות מינית או גופנית.
  • ייתכן שההורים נמצאים בכלא או משתמשים בסמים.
  • ההורים עשויים להתמודד עם מחלות נפש או מוגבלות שכלית התפתחותית שמשפיעה על יכולתם להוות הורה מיטיב.

לפעמים, משפחות האומנה אינן יודעות לכמה זמן יגיעו אליהן הילדים לטיפול. חוסר הוודאות הזה יכול לתרום לתחושת אי יציבות אצל כולם – ההורים הביולוגים, הילדים ומשפחות האומנה. השהות יכולה להסתכם לפעמים בכמה ימים בלבד, או להפוך לקבועה, תלוי במצבם של ההורים הביולוגים.

מה מקשה על האומנה

כל ההורים – ביולוגים והורי אומנה – עומדים בפני אתגרים שונים, אך הורי אומנה נתקלים במתחים נוספים שכוללים:

  • תחושה שאין עם מי לדבר כשמתרחש משבר, וקושי להתמודד עם הצרכים המורכבים של הילדים
  • תחושה שההכשרה והתמיכה אינן מספיקות לצורך התמודדות עם הצרכים המיוחדים של ילדי האומנה
  • תחושת תסכול מכך שאי אפשר לקבל מידע בנוגע לילדי האומנה, כגון בעיות התנהגותיות או בעיות בריאותיות שונות
  • קושי להתמודד עם העלויות הקשורות לילדי אומנה עם צרכים מיוחדים
  • חוסר ביטחון בשאלה כיצד להתמודד עם תגובות רגשיות מורכבות מצד הילדים, לאחר שראו את הוריהם הביולוגים
  • רגשות מעורבים כלפי ההורים הביולוגים של הילדים שבטיפולם
  • קושי להתמודד עם רגשות ההתקשרות שלהם עצמם לילדים שבטיפולם
  • התמודדות עם רשויות חברתיות וממשלתיות.

אחד הנושאים העיקריים שעמם מתמודדים הורי אומנה הוא התנהגות מאתגרת, שעלולה להיות אלימה, אנטי-חברתית או מינית. הורי האומנה צריכים לפתח ידע בניהול התנהגותי – מיומנות חדשה לגמרי עבורם, או כזו שלא תרגלו זה זמן רב.

ילדי האומנה עשויים להתנהג באופן מטריד כיוון שהתנסו בנושאים רגשיים מטרידים ומורכבים מאוד, ובהם:

  • האשמה עצמית על כך שנלקחו מההורים הביולוגים
  • רצון לחזור הביתה, גם במקרים של התעללות
  • תחושה שהם אינם רצויים או דחויים, בעיקר אם הם ממתינים לאימוץ
  • תחושת אי ודאות בנוגע לשינויים אצל משפחות האומנה, או רגשות מעורבים בנוגע להורי האומנה
  • תחושת אי ודאות בנוגע לעתידם או לזהותם
  • טראומה מתקופות של התעללות או הזנחה.

כהורי אומנה, כדאי לקרוא את המאמר 15 טיפים לעידוד התנהגות טובה.

קשר עם ההורים הביולוגים

חשוב לשמור על המשכיות בכל מערכות היחסים של ילדי האומנה – מערכות היחסים עם משפחות האומנה, החברים, מודלים לדוגמה ובני משפחה אחרים – כדי לעזור להם להרגיש בטוחים ואהובים.

מקובל לחשוב כי שמירה על הקשר בין הילדים לבין הוריהם ואחיהם הביולוגים הוא הגורם החשוב ביותר שמשפיע על עתידם של ילדים במסגרות חוץ-ביתיות. הקשר הזה הוא גורם עיקרי בהתפתחות הזהות והחוסן הנפשי של הילדים, וכן באופן שבו הם תופסים מהם ביטחון ויציבות. כמו כן, הוא מכין אותם לאיחוד עם משפחותיהם הביולוגיות.

הורי אומנה מגלים לעיתים שהקשר עם ההורים הביולוגים מאתגר, בעיקר אם הם חשים כלפיהם רגשות מעורבים, או שההורים הביולוגים חשים כלפיהם עוינות. הם עשויים לחוש שלא בנוח גם אם לילדים שבטיפולם יש רגשות מעורבים כלפי הוריהם הביולוגים, או מפתחים קונפליקטים בנושאי נאמנות בין הורי האומנה להורים הביולוגים.

קשיים כלכליים

רבות מהקצבאות שעוזרות לכסות את הוצאות הטיפול בילדי אומנה אינן מספיקות, בעיקר כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים.

בנסיבות כאלה, כדאי לזכור שמיומנויות ניהול כספים וניהול תקציב בסיסיות יכולות לשנות מאוד את ההתנהלות הכלכלית שלכם.

עבור משפחות של אומנת קרובי משפחה, האחריות הכלכלית והגופנית הקשורה בטיפול בילדים במשרה מלאה עלולה להפריע לתוכניות אחרות בחיים, כגון פרישה מהעבודה.

ארגוני תמיכה באומנה

  • עמותת אור שלום: ארגון ללא מטרות רווח שמטפל בילדים ובנוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה, והועברו למסגרות חוץ-ביתיות. הארגון מפעיל שלוש מסגרות אומנה עיקריות, שמטפלות בכ-1,000 ילדים.
  • מכון סאמיט: עמותה לשירותי טיפול, שיקום פסיכוסוציאלי ורווחה, שמסייע למשפחות אומנה באמצעות סל שירותים הניתן על ידי משרד הרווחה.
  • עמותת מטב: עמותה שנבחרה לנהל את שירותי האומנה בצפון הארץ – מחדרה ועד מטולה. העמותה מטפלת בכ-700 ילדים שהושמו אצל משפחות אומנה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש

תינוק חדש: כיצד ילדים ובני נוער מרגישים

כשמגיע תינוק חדש הביתה, ילדים גדולים ובני נוער עשויים לחוש מגוון רגשות שונים.

לדוגמה, הם עשויים להיות:

  • נלהבים מכך שיגיע תינוק רך למשפחה – ייתכן שירצו לעזור בטיפול בו, לחבק אותו ולשחק איתו
  • מאוכזבים מכך שהחיים האמיתיים לצד תינוק רך שונים ממה שחשבו
  • קנאה, כיוון שעליהם לחלוק את האהבה ותשומת הלב שלכם עם התינוק
  • עצבנות וטינה כיוון שהתינוק בוכה הרבה, מפריע להם לישון או משפיע על השגרות המשפחתיות – לדוגמה, יכול להיות שיש להם כעת יותר מטלות, או שעליהם לחכות כדי להגיע לפעילויות חברתיות או ספורטיביות כי התינוק נמצא גבוה יותר בסדר העדיפות שלכם
  • נבוכים מכך שהם היחידים בין חבריהם שיש להם אח תינוק, בעיקר אם הם בני נוער.

כל הילדים צריכים להסתגל לתינוק חדש שמצטרף למשפחה. גם אם התגובה הראשונית של ילדיכם לתינוק אינה חיובית, זכרו שבסופו של דבר יכולה להתפתח ביניהם מערכת יחסים טובה וחזקה – בדרך כלל כשהתינוק מגיע לגיל 14 חודשים בערך.

אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, ירגיש ילדכם המתבגר שהשינוי נוגע לכולם במשפחה ולא רק לתינוק. הסבירו לילדיכם שחשיבותם במשפחה גדולה, ודברו לעיתים קרובות על התכונות שאתם אוהבים בהם ומה תרומתם הייחודית למשפחה.

לשלב את הילדים בטיפול

דברו עם ילדכם על הטיפול בתינוק החדש. אפשר להתחיל לדבר על כך עוד לפני הלידה. ייתכן שיעלה רעיונות משלו כיצד יוכל לעזור בטיפול, וגם אם לא, העובדה שאתם מקדישים זמן לדבר על המצב מראה לו שאתם דואגים לו ומכירים בחשיבות רגשותיו.

ילדים בגיל בית הספר היסודי

ילד בבית הספר היסודי יוכל לעזור בדברים הבאים:

  • להעביר לכם את הדברים הדרושים לאמבטיה או להחלפת חיתול
  • לשיר לתינוק שיר או לשחק איתו קוקו
  • לקרוא לו סיפור
  • להשתתף באמבטיה
  • לשחק איתו בעדינות.

אם ילדכם מחליט שהוא רוצה לעזור, שבחו ועודדו אותו לעשות זאת שוב. אם הוא אינו מעוניין לעזור, חכו כמה ימים ובקשו ממנו שוב.

ילדים מתבגרים

ילד מתבגר יוכל לקחת על עצמו תפקיד פעיל יותר בטיפול בתינוק – למשל, לשמור עליו או לשחק איתו בזמן שאתם מכינים את ארוחת הערב.

עם זאת, בני נוער נוטים להתעניין יותר בחייהם שלהם, בחברים ובפעילויות שהם עושים מאשר בתינוקות. עם הזמן ייווצר כנראה קשר בין האחים, גם אם לא תקרבו אותם זה לזה באופן פעיל.

ייתכן שהמתבגר שלכם לא ירצה לשמור על אחיו או להחליף חיתולים. סביר יותר להניח שירצה להיות מעורב יותר אם ירגיש שלא מדובר במטלה, ולכן נסו שלא לדחוף אותו לעשות דברים שאינו רוצה. הדגישו את גילו ואת העובדה שהוא כבר בוגר כדי לעודד אותו לחוש אחריות רבה יותר ורצון לעזור.

להתמודד עם התנהגות מאתגרת

לאחר הגעת התינוק החדש, עשוי ילדכם המתבגר להתנהג לא יפה כדי לקבל מכם תשומת הלב וזמן. הוא עלול להרגיש מוטרד, מתוסכל, מכונס בעצמו או לדרוש תשומת לב. מומלץ להקדיש לו זמן לשיחה אחד-על-אחד מדי יום, שבה יוכל לספר לכם מה מטריד אותו.

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להפיק את המיטב מהזמן עם ילדכם המתבגר:

  • פנו לעצמכם זמן לשיחה משותפת מדי יום, ללא הפרעות.
  • נסו לצאת לפעילויות מהנות עם ילדכם במידת האפשר, למשל ללכת לחוג יצירה או לפארק – תנו לו לבחור את הפעילות שהוא רוצה.
  • נצלו את הארוחות המשפחתיות כדי לדבר על מה שקרה היום לכל אחד מבני המשפחה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

הצרכים המיוחדים של ילדכם ומערכת היחסים עם בני זוגכם

אתגרים חדשים בזוגיות

הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים כולל אתגרים חדשים ומתחים רבים יותר. העבודה המשותפת למציאת פתרונות תעזור לכם להתמודד היטב עם האתגרים.

ייתכן שאתם ובני זוגכם תסתכלו על הצרכים המיוחדים של ילדכם בצורה שונה, וזה טבעי. ההבדל הזה עשוי לשנות את האופן שבו תתייחסו להתנהגותו, וזה לא רע בכלל. לפעמים, דווקא נקודות המבט השונות שלכם לדברים יאפשרו לכם לקבל המון רעיונות חדשים.

כדי לשמור על מערכת יחסים זוגית חזקה, תצטרכו לדבר אחד עם השני על דעותיכם ועל רגשותיכם. ניהול שיחה על הרגשות ישפר את הרגשתכם בתוך המערכת הזוגית. כדאי לפנות זמן קבוע כדי להתעדכן ברגשותיכם, כדי שתוכלו לתפקד טוב יותר כצוות.

נושאים כלכליים

הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים מביא עימו הוצאות על תחבורה, ציוד, חשבונות רפואיים או שינויים חיוניים בבית עצמו, שמכבידות על המצב הכלכלי. פנו לביטוח לאומי או לאתר כל זכות לקבלת מידע על הסיוע הכלכלי שביכולתכם לקבל עבור ציוד מיוחד והוצאות נוספות. אם אפשר, דברו זה עם זה וחשבו כיצד להתמודד נכון גם מבחינה כלכלית- כיצד תוכלו להגדיל הכנסות או לצמצם הוצאות בהתאם לצורך.

שינויים במצב התעסוקתי ובתפקידים במשפחה

אחד מכם – או שניכם – יצטרך או יבחר לצמצם את שעות העבודה כדי לטפל בילדכם, מה שישנה את האופן שבו אתם מחלקים את מטלות הבית. חשבו ביחד כיצד לאזן את עומס העבודה, ובדקו אפשרויות של משרה גמישה.

אם אתם נשארים בבית כדי לטפל בילדכם, הצטרפו לקבוצות תמיכה ולפעילויות מקומיות, שיעזרו לכם לחוש מחוברים יותר לקהילה.

אם בן או בת הזוג שלכם בחר לצמצם את עבודתו ולפנות זמן לילדכם, הישארו מעורבים מספיק. הצטרפו לחלק מהביקורים הרפואיים או הטיפולים, והתעדכנו על מצבו. הציעו עזרה כשצריך. גם אם נראה שאתם עובדים הרבה בחוץ ובן הזוג השני ממילא נמצא בבית- הוא עדיין זקוק לעזרה, תמיכה, ולעיתים גם שחרור מהבית על מנת להתאוורר.

התנהגות הילד

התנהגותם של ילדים עשויה להיות גורם מלחיץ בכל מערכת יחסים. אם ילדכם מתנהג בדרך מאתגרת, החליטו יחד כיצד תטפלו בו ושמרו על עקביות. מומלץ לדבר על כך באופן קבוע.

פסיכולוג או מומחה להתנהגות יוכלו לעזור לכם לתכנן כיצד לטפל ביעילות בבעיות ההתנהגות.

זמן איכות

היותכם הורים לילד עם צרכים מיוחדים משמעה שיש לכם פחות זמן איכות ביחד. חשוב שתבלו ביחד ותעשו דברים מהנים ואינטימיים כזוג, שיקרבו אתכם יותר אחד לשני – ויזכירו לכם שאתם בני אדם, ולא רק הורים!

אחד מבני המשפחה או החברים יוכל לשמור על ילדכם, וכן עמותות שונות עשויות להציע עזרה בשמירה על ילדים עם צרכים מיוחדים, כגון עזר מציון, אלו”ט או אלי”ע, בהתאם לסוג הלקות של ילדכם.

לטפל בעצמכם ובמערכת היחסים

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם.

חלק מזה הוא למצוא זמן לעשות דברים שמעניינים אתכם – כבני אדם וכזוג. זה יכול להיות ספורט, מוזיקה או קבוצות חברתיות. בילוי קצר בחוץ ישפר את הרגשתכם, וכשאתם מרגישים טוב יותר, יש לכם אנרגיה רבה יותר להשקיע במערכת היחסים.

גידול ילדים הוא מלאכה רצינית לכולם, וגידול ילד עם צרכים מיוחדים עשוי להיות כבד אף יותר. אתם ובני זוגכם אינכם חייבים לעשות את אותם דברים, אך חשוב לחלוק את העומס הכללי של הטיפול בילד, המטלות בבית והעבודה בשכר. אפשר להכין טבלת מטלות ואחריות שבועית כדי לוודא שהחלוקה הוגנת, ולפנות זמן לעצמכם מדי שבוע.

דברו בפתיחות על הרגשות שלכם והקשיבו זה לזה בלי להאשים או להיות שיפוטי, כדי לתמוך רגשית היטב אחד בשני. משפטי “אני” עשויים לעזור – למשל, “אני מרגיש ש…”, או “תהיתי אם נוכל לעשות את זה אחרת”. במהלך שיחה על נושאים קשים, הראו שאתם מקשיבים ואמר דברים כגון, “אני מבינה למה אתה מתכוון”, או “לא הבנתי שכך את מרגישה”.

מותר לצחוק. חוש הומור מאפשר לנו לשחרר קיטור ולראות את הצד המצחיק של החיים. למידע נוסף, קראו את המאמרים לדבר עם בני הזוג ולהקשיב לבני הזוג.

לעבוד יחד על בעיות במערכת היחסים

עימותים ומתחים קורים גם במערכות היחסים החזקות ביותר, והטיפול בילד עם צרכים מיוחדים עשוי ליצור לחץ נוסף על מערכת היחסים. השיטות הבאות יעזרו לכם לפתור בעיות:

  • קבעו פגישות סדירות כדי לדבר על נושאים שמטרידים אתכם. בחרו זמן שבו ילדכם אינו בסביבה.
  • שבו והתמקדו במה שבן או בת הזוג אומרים.
  • נסו להבין בדיוק מהי הבעיה. לדוגמה, “אני מרגישה שאין לי מספיק זמן לעצמי. לא הצלחתי לצאת להליכה בערב כבר שבועיים”.
  • הקשיבו לדאגות ולחששות של בן או בת הזוג בלי להפריע.
  • אם אינכם מסכימים עם דבריהם, התמקדו בבעיה ולא בבני הזוג. למשל, אפשר להגיד, “אני רוצה לנסות גישה אחרת הפעם”.
  • העלו פתרונות רבים ושונים לבעיה, כדי לראות מה יעבוד בצורה הטובה ביותר. חשבו כיצד ייראה הפתרון. אפשר לשאול שאלות כמו, “לשנינו יהיה נוח עם הפתרון הזה?” או “אפשר לעשות את זה טוב יותר?”
  • שאלו את בני הזוג איך הם מרגישים אחרי השיחה, וודאו ששניכם מרגישים שקיבלתם הזדמנות להגיד את דעתכם.

למידע ורעיונות נוספים על פתרון בעיות, קראו את המאמרים ניהול עימותים ופתרון בעיות.

למצוא תמיכה

קבלת תמיכה תעזור לכם להתמודד עם המתח והעומס. לדוגמה, אולי תוכלו לבקש מחבר או בן משפחה לשמור על ילדכם בזמן שאתם ובני הזוג מבלים יחד.

ניתן לקבל תמיכה גם מ:

  • בני המשפחה
  • חברים
  • עמותות הקשורות למוגבלות הספציפית
  • קבוצות קהילתיות
  • קבוצות תמיכה
  • אנשי מקצוע כגון פסיכולוגים או מטפלים זוגיים
  • ביטוח לאומי
  • הורים אחרים

מתי לקבל עזרה

קבלת האבחון של ילדכם והעבודה על אתגרי ההורות לילד עם צרכים מיוחדים יכולים לגרום להופעת רגשות אֵבל אצלכם ואצל בני זוגכם. לשניכם עשוי לקחת זמן להבין את האבחנה ולעבד כיצד אתם מרגישים בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם. אתם עשויים לעבור קשת שלמה של רגשות – ייאוש, אשמה, הכחשה, דיכאון ובסופו של דבר, השלמה. המעגל הזה אינו תמיד קבוע, וייתכן שתרגישו את כל הרגשות הללו בזמנים שונים.

כל זוג מתמודד עם האבחנה של ילדו בדרך שונה, אך סביר להניח שמערכת היחסים שלכם זקוקה לתשומת לב נוספת אם אתם חווים:

  • ירידה עד כדי אובדן בחשק המיני
  • הימנעות אחד מהשני
  • ויכוחים תכופים שאינכם יכולים לפתור.

אם אתם חוששים למערכת היחסים שלכם, האדם הראשון שעליכם לדבר איתו הוא בן או בת הזוג. שיחה פתוחה תעזור לכם להתמודד עם הרבה מהדאגות – אל תפחדו להגיד מה אתם מרגישים. כמו כן, תוכלו לפנות למטפל זוגי או לפסיכולוג.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת רט: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי תסמונת רט?

תסמונת רט היא הפרעה גנטית שגורמת למוגבלויות שכליות וגופניות. ילדות שונות מושפעות מהתסמונת באופנים שונים. לדוגמה, היא עשויה להופיע בגילאים שונים ובחומרה משתנה.ברוב המקרים, התסמונת מתרחשת בגלל שינוי בכרומוזום X, בגן שנקרא MECP2. ברוב המקרים השינוי מתרחש באופן ספונטני, ואצל פחות מ-1% מהילדות עם תסמונת רט, המצב הועבר בתורשה.

זוהי תסמונת נדירה, שמופיעה באופן כמעט בלעדי אצל בנות – אחת מתוך כ-10,000 ילדות. תסמונת רט בבנים הוא מצב נדיר יותר המביא לרוב לתמונה רפואית חמורה מתחילת החיים ולרוב למוות בגיל הינקות.

התסמונת תוארה לראשונה על ידי ד”ר אנדריאס רט בשנת 1966, אך קיבלה הכרה בינלאומית רק בשנת 1986.

סימנים ותסמינים

ילדות שמאובחנות בתסמונת רט מציגות את הסימנים והתסמינים הבאים:

  • התפתחות מוקדמת תקינה עד גיל שישה חודשים, אף שעשוי להיות עיכוב התפתחותי מרגע הלידה
  • הראש גדל בקצב איטי
  • ·אובדן יכולת שימוש בידיים, ולאחר מכן הופעתן תנועות ידיים חזרתיות כגון מחיאת כפיים, הקשה ושפשוף
  • בעיות דיבור חמורות
  • הליכה לא יציבה
  • רעידות בפלג הגוף העליון
  • הימנעות חברתית ואובדן עניין באנשים.

ארבעת השלבים של תסמונת רט

הסימנים והתסמינים של תסמינים נחלקים לארבעה שלבים עיקריים. התזמון של ארבעת השלבים הללו משתנה מילדה לילדה. השלבים אינם קבועים, וחלק מהתסמינים מופיעים בזמנים שונים, בהתאם לילדה.

שלב 1: סימנים מוקדמים והתפתחות איטית

התסמינים מתחילים להופיע בסביבות גיל 6-18 חודשים. הסימנים המוקדמים הם גדילה והתפתחות איטיות, כולל עצירה בגדילה של היקף הראש, ובתחילה קל לפספס אותם. התסמינים המוקדמים עשויים לכלול:

  • איחור באבני דרך מוטוריות כגון בזחילה או בישיבה ובעיות בזחילה ובהליכה
  • התמעטות יצירת קשר עין ועניין באנשים ובמשחקים
  • בעיות האכלה
  • האטה בקצב גדילת הראש.

שלב 2: נסיגה

השלב השני של התסמינים יכול להופיע בהדרגה או בבת אחת. הוא כולל בעיות חמורות בתקשורת, בקואורדינציה ובתפקודי מוח אחרים.

רוב הילדות מתחילות להפגין את התסמינים החמורים יותר בסביבות גיל שנה עד ארבע. הם משתנים מאוד, ויש ילדות שמפגינות את התסמינים בגיל מאוחר יותר כגון:

  • אובדן היכולות להשתמש היטב בידיים, שלאחריהן מופיעות תנועות ידיים חזרתיות כגון מחיאת כפיים, הקשה ושפשוף, הכנסת ידיים לפה
  • אובדן מיומנויות הדיבור
  • אובדן עניין באנשים ובאינטראקציות חברתיות
  • בכי שלא ניתן לנחם
  • גוף והליכה לא יציבים. קושי בתכנון והתחלת תנועה
  • גדילה איטית של הראש
  • עצירת נשימה ונשימה מהירה מאוד או איטית מאוד
  • כאבי בטן, נפיחות ועצירות

שלב 3: דריכה במקום

שלב זה מתחיל בסביבות גיל שנתיים עד עשר ויכול להימשך כמה שנים. בנות רבות נשארות בשלב זה מרבית חייהן.  בשלב זה, התסמינים משלב 2 ממשיכים, אך בדרך כלל אינם מחמירים.
סימנים נוספים כוללים: קשים מוטורים עם קשיים בהליכה, חריקת שיניים ופרכוסים.

במהלך שלב זה  ההתנהגות והתקשורת  עשויים להשתפר. בתכם עשויה:

  • להפגין יותר עניין בסביבתה
  • לשפר את מיומנויות תשומת הלב, הערנות והתקשורת
  • להיות עצבנית פחות ולבכות פחות.

שלב 4: הידרדרות בתנועה

שלב זה מאופיין בתנועתיות מופחתת, היחלשות השרירים ונוקשות במפרקים. בדרך כלל הוא מתחיל בגיל עשר ואילך.  שלב זה מאופיין ב:

  • תנועתיות מופחתת עד איבוד יכולת הליכה
  • עקמת (סקוליוזיס)
  • חולשת שרירים
  • נוקשות שרירים

לצד סמנים אלו אין הדרדרות של יכולת השפה והתקשורת. יתכן שיפור בתנועות ידיים חזרתיות וכן במיקוד המבט.

סימפטומים נוספים הקשורים בתסמונת רט ומשמשים לאבחנה של התסמונת:

  • הפרעות שינה
  • כפות ידיים ורגלים קטנות וקרות
  • רגישות מופחתת לכאב
  • צרחות וצחוק שאינם מתאימים לסיטואציה
  • מקוד יתר של המבט.

סיבוכים רפואיים ובעיות נוספות הקשורות לתסמונת רט

תסמונת רט קשורה למצבים וסיבוכים בריאותיים אחרים בהמשך החיים, ובהם:

  • ריפלוקס קיבתי-ושטי (GORD)
  • אפילפסיה
  • הפרעות בשינה
  • חרדה
  • דלקת כיס המרה.

אבחנה ובדיקות

בדיקות אבחנתיות, כגון בדיקות גנטיות, מבוצעות כאשר קיים חשד סביר גבוה לתסמונת בשל אוסף תסמינים מתאים ומחשיד. הבדיקות הגנטיות יכולות לאשר 80% מהמקרים. עם זאת, השינויים בגן MECP2 אינם נמצאים אצל כל ילדה עם התסמונת.

הסימנים והתסמינים מתפתחים עם הזמן, מה שמקשה על אבחון התסמונת, שעלולה להיראות כתסמונת פראדר וילי, תסמונת אנגלמן, אוטיזם או שיתוק מוחין בשלבים המוקדמים.

טיפול מוקדם

אבחון וטיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לקידום ההתפתחות של ילדתכם. כדי לתמוך בבתכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לה למצות את מלוא הפוטנציאל שלה, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, כגון רופאי ילדים, אנשי מקצוע במכון להתפתחות הילד, או במרפאה ייעודית לתסמונת רט – בבית החולים שיבא בתל השומר.

אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לבתכם.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לבתכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלה, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הביורוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדות עם תסמונת רט זכאיות לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהן. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אם לבתכם יש תסמונת רט, כדאי לבדוק את כל אפשרויות הטיפול והתמיכה המוקדמים, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם.

אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה. כמו כן, תוכלו למצוא מידע רב באתר מלאכיות הדממה – העמותה לשיקום מחקר וטיפול בתסמונת רט.

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חוסן נפשי: לעזור לילדכם המתבגר להתמודד עם אתגרים ולהתאושש ממשברים

מהו חוסן נפשי?

חוסן נפשי הוא היכולת להתאושש אחרי מצב או תקופה קשים, ולחזור להרגיש טוב כפי שהרגשתם בעבר. זוהי גם היכולת להסתגל לנסיבות קשות שאי אפשר לשנות, ולהמשיך להתפתח ולהצליח למרות זאת. חוסן נפשי מאפשר לנו ללמוד ולהתחזק ממצבים קשים או מאתגרים.

ילדכם זקוק למיומנויות אישיות ולגישות שיעזרו לו להתאושש ממצבים מאתגרים שמתרחשים מדי יום, כגון עשיית טעויות, ויכוחים עם חברים, מעבר לבית ספר חדש או הפסד במשחק ספורט חשוב. החוסן הנפשי יעזור לו להתמודד גם עם אתגרים רציניים יותר כמו פרידות, חרמות, הסתגלות למשפחה מאמצת, מחלה או מוות של קרוב משפחה אהוב או בריונות.

מידת החוסן הנפשי שלנו, מבחינה מעשית ורגשית, יכולה לעלות ולרדת בזמנים שונים. יהיו אתגרים שמהם קל לנו יותר להתאושש, ואחרים שקשה יותר. חלק מבני הנוער חווים אתגרים רבים יותר מאחרים בגלל קשיי למידה או מגבלות, או כיוון שיש להם אישיות חרדתית יותר. ככל שמספר האתגרים עולה, כך קשה להם יותר להתמודד איתם.

כל בני הנוער יכולים לפתח מיומנויות אישיות לצורך חוסן נפשי. חוסן נפשי הוא יותר מאשר התמודדות בלבד. הוא מאפשר לילדכם להיות מוכן טוב יותר כדי לחפש התנסויות והזדמנויות חדשות, ולקחת סיכונים מחושבים כדי להשיג את מטרותיו. הסיכונים שייקח עלולים להוביל לכמה מכשולים ועיכובים, אך הוא ירגיש כי הוא מסוגל להתמודד עימם, והם גם יוצרים הזדמנויות להצלחה ולהעצמת הביטחון העצמי.

כיצד לעזור לילדכם לבנות חוסן נפשי

חוסן נפשי אצל צעירים נבנה על בסיס של מערכות יחסים חזקות וחיוביות עם ההורים, וקשרים עם מבוגרים נוספים שמטפלים בהם, כגון סבים וסבתות, דודים ודודות או מורים שמשמשים כמנטורים. חברים או חברים לכיתה מהווים גם הם מקור תמיכה נהדר.

כדי לעזור לילדכם לבנות את היכולת להתאושש ממצבים קשים, תנו לו הזדמנות ללמוד ולתרגל ערכים ומיומנויות חשובים כגון:

  • כבוד עצמי, ערכים אישיים וגישה חיובית
  • מיומנויות חברתיות
  • חשיבה מועילה ואופטימית
  • מיומנויות לביצוע ולסיום פעולות.

עשו זאת באמצעות עידוד על ניסיונות להתמודד עם מכשולים, ללא קשר לתוצאה.

כהורים, אינכם יכולים להגן על ילדכם מבעיות או מזמנים קשים, אך תוכלו למלא תפקיד חשוב בבניית החוסן הנפשי שלו. וככל שתתחילו מוקדם יותר, כך סביר יותר להניח שיצליח לפתח מיומנויות להתאוששות.

יכול להיות שילדכם אינו רוצה לדבר איתכם, או חושב שאינכם יכולים להבין מה עובר עליו. זה טבעי. חשבו אם יש מבוגרים אחרים במשפחה, מבין החברים או בקהילה שיוכלו להתערב ולתמוך בו.

ערכים אישיים וגישות כלפי חוסן נפשי

כבוד עצמי ותחושת ערך עצמית הן אבני בניין נהדרות לבניית חוסן נפשי. כבוד עצמי נובע מהצבת סטנדרטים להתנהגות מסוימת. ילד עם כבוד עצמי ותחושת ערך עצמית מאמין שהוא חשוב ושצריך להתייחס אליו בכבוד. סביר יותר להניח שיגן על עצמו ויימנע מהתנהגות וממצבים מסוכנים. כמו כן, הכבוד העצמי יעזור לו להיות פגיע פחות למעשי בריונות.

אמפתיה, כבוד לאחרים, אדיבות, הגינות, כנות ושיתוף פעולה קשורים גם הם לחוסן נפשי: למשל, להפגין דאגה לאנשים שזקוקים לתמיכה, לקבל את ההבדלים בין אנשים, להיות ידידותיים ולא להתנכל לאחרים או לפעול בבריונות. אם ילדכם יתנהג כך כלפי אחרים, סביר יותר להניח שיקבל תגובה חיובית בתמורה, שתעזור לו להרגיש טוב בנוגע לעצמו.

מערכת יחסים חזקה ואוהבת איתכם ושמירה על קשר הן הבסיס לכל האיכויות והערכים הללו אצל ילדכם. סביר להניח שילד שמפגינים כלפיו אהבה וכבוד, ירצה להפגין אהבה וכבוד כלפי עצמו ואחרים.

מיומנויות חברתיות לבניית חוסן נפשי

מיומנויות חברתיות הן עוד אבן בניין חשובה לבניית חוסן נפשי. אלה המיומנויות הדרושות ליצירת חברים ולתחזוקת חברות, לפתרון עימותים, לשיתוף פעולה ולעבודה טובה בצוות או בקבוצה.

אם ילדכם שומר על מערכות יחסים טובות בבית הספר ומעורב בפעילות של קבוצות בקהילה, חוגי ספורט ופעילויות אמנות, יש לו סיכוי גדול יותר לפתח קשרים ותחושת שייכות, וכן להתנסות בפתרון קונפליקטים עם אחרים.

קראו עוד במאמר על חברויות בין בני נוער וכיצד לתמוך בהן. כמו כן, המאמרים על פעילות בני נוער, פעילויות אחר הצהריים ולגרום לבני נוער לפעול בקהילה כוללים רעיונות נוספים שיעזרו לילדכם ליצור קשרים חברתיים.

חשיבה מועילה ואופטימית

חוסן נפשי משמעו להיות מציאותי, לחשוב בצורה רציונלית, להסתכל על חצי הכוס המלאה, למצוא את היתרונות ולהמשיך קדימה, גם אם המצב נראה רע.

אם ילדכם מוטרד, עזרו לו להסתכל על המצב בצורה ריאלית, ולהתמקד בעובדות ובמציאות. אפשר, לדוגמה, לשאול בעדינות, “זה באמת חשוב כמו שאתה חושב? בסולם של 1 עד 10, כמה זה באמת גרוע?”. במצבים בהם המציאות אכן עגומה ולא נראה כי תהיה תוצאה חיובית למצב, חשוב להסביר כי גם מצבים כאלה הם חלק מהחיים, כי לכל מצב ישנם כמה פתרונות ודרכי התמודדות, וכי הדברים משתנים לאורך הזמן.

עזרו לו להבין שגם אם התרחש משהו רע בחלק מסוים של חייו, הוא אינו משפיע על שאר החלקים. למשל, אם ילדכם קיבל ציון גרוע במבחן, ציינו בפניו שהציון לא ימנע ממנו להתאמן בקבוצת הכדורגל בשבת, או לצאת עם חברים. תמיד טוב לשמור על חוש הומור, שעוזר לראות את הדברים בפרספקטיבה הנכונה ולהישאר רגועים.

אם ילדכם קשה עם עצמו – אומר, למשל, “אני אמות מבושה אם אדבר לפני כל הכיתה” – הציעו לו לדבר לעצמו בצורה חיובית יותר. לדוגמה, הוא יכול להגיד לעצמו, “אני לא כל כך אוהב לדבר בציבור, אבל אני אצליח להתמודד”. חזקו אותו על נסיונות התמודדות, גם אם לא בסוף לא צלחו.

סביר להניח שילדכם ירגיש חיובי יותר אם יבין שתקופות קשות הן חלק מהחיים, ושהן יעברו והמצב ישתפר. ספרו לו כיצד אתם, אנשים שאתם מכירים, ואפילו מפורסמים, עברו תקופות קשות.  השיחה והעבודה המשותפת על מציאת פתרונות יעזרו לו לפתח חוסן נפשי. אחת הדרכים לעזור לילדכם להרגיש שיש לו כוח לעבור תקופות מאתגרות היא ללמד אותו כיצד לפתור בעיות.

לא משנה עד כמה ילדכם עליז ושמח, יהיו תקופות שבהן יחוש חרדה, פחד או כעס. חוסן נפשי יעזור לו להתגבר בקלות יותר על העליות והירידות בגיל ההתבגרות.

אתם מהווים דוגמה אישית לילדכם. הראו לו שאתם חושבים חיובי ושומרים על אופטימיות: הודו לאנשים אחרים על תמיכתם, אמרו דברים כמו “המצב ישתפר בקרוב ואני יכול להתמודד עם זה”, והמשיכו לצַפות לדברים טובים.

כיצד לשפר מצבי רוח עגמומיים?

  • לעשות דברים שאוהבים ונהנים מהם
  • לבלות זמן פנוי עם חברים
  • לעזור למישהו אחר
  • לדבר עם חברים או עם מישהו שיתמוך בנו
  • לעסוק בפעילויות שעוזרות לנו להירגע ומהוות הסחת דעת
  • לצאת לטיול קצר, הליכה או לעשות פעילות גופנית כלשהי
  • להסתכל על תמונות ולהיזכר בזמנים טובים
  • לצפות בסדרת טלוויזיה מצחיקה או לקרוא משהו מצחיק.

מיומנויות לביצוע ולסיום פעולות

תחושות ביטחון עצמי, מסוגלות ויכולת לבצע ולסיים פעולות הם חלקים עיקריים בבניית חוסן נפשי. מיומנויות חשובות בתחום זה כוללות הצבת מטרות, תכנון, יכולת ארגונית ומשמעת עצמית, התכוננות לעבודה קשה ותושייה, או יכולת לפעול במהירות ובתבונה.

כדי לטפח את המיומנויות האלה אצל ילדכם, עזרו לו להבין מהן החוזקות הייחודיות והמגבלות הייחודיות שלו. לאחר מכן, עודדו אותו לקבוע לעצמו מטרות שכדי להשיגן יוכל להשתמש בחוזקות האלה, ועזרו לו להתמקד בדברים שבהם הוא טוב. לדוגמה, אם הוא טוב בשירה או בנגינה, הציעו לו להצטרף לתזמורת בית הספר או להקים להקה משלו. אם הוא טוב עם ילדים קטנים, הציעו לו לנסות לעשות עבודת בייביסיטר או לעזור לאמן קבוצת ספורט צעירה.

תמכו בילדכם והציעו לו לקחת על עצמו תחומי אחריות חדשים או נוספים – תפקיד מנהיגות בבית הספר או אפילו עבודה במשרה חלקית בגיל מאוחר יותר – כדי לעזור לו לבנות ביטחון עצמי, על מנת שירגיש כי הוא מסוגל להתמודד עם מצבים חדשים ולא מוכרים ולהבין מה הוא יכול לעשות.

אתגרים הם חלק טבעי בחיים, ואנשים צעירים חייבים ללמוד כיצד להתמודד איתם בעצמם. תנו לו לנסות להתמודד עם הבעיות שלו לבד לפני שאתם מתערבים. מכשולים ואפילו כישלונות לפעמים הם חלק חשוב מהתהליך.

מסרים עיקריים לבניית חוסן נפשי

אפשר ליצור סביבה משפחתית חיובית שמעודדת חוסן נפשי באמצעות העברת כמה מסרים חשובים בחיי היומיום:

  • החיים בדרך כלל טובים, אבל כל אחד נתקל בתקופה קשה או עצובה לפעמים. זה חלק טבעי מהחיים.
  • המצב משתפר כמעט תמיד, גם אם לפעמים לוקח לו זמן רב יותר ממה שרוצים. כדאי להמשיך לקוות ולעבוד על הפתרון.
  • ספרו למישהו שאתם סומכים עליו מה מדאיג או מטריד אתכם, וכך תרגישו טוב יותר ותמצאו רעיונות נוספים לפעולה.
  • אף אחד אינו מושלם. כולנו עושים טעויות. כולנו מגלים שיש כמה דברים שאיננו טובים בהם.
  • חפשו משהו חיובי או מצחיק בכל סיטואציה קשה, קטן ככל שיהיה. זה יעזור לכם להתמודד טוב יותר.
  • קבלו אחריות כמו שצריך על מה שעשיתם או שלא עשיתם, שהוביל למצב קשה או עצוב. אך אל תאשימו את עצמכם יותר מדי – גם לנסיבות, למזל רע ולאנשים אחרים יש תפקיד בעניין.
  • ישנם מצבים שאי אפשר לשנות. אם אי אפשר לשנות משהו, פשוט צריך לקבל אותו ולהמשיך לחיות. אל תאמללו את עצמכם ותרעו את המצב או תניחו שהתרחיש הגרוע ביותר הוא שיקרה.
  •  כשמשהו משתבש, הוא משפיע בדרך כלל על תחום אחד בלבד בחייכם. אם זה קורה, התמקדו בתחומים האחרים בחיים שעדיין עובדים מצוין.
  • כולם פוחדים לפעמים, לא תמיד מאותם דברים. התמודדו עם הפחדים שלכם כדי להתחזק.
  • אל תתנו לרגשות שלכם “לחטוף” אתכם ולאבד שליטה. נסו למצוא דרך להרגיע את עצמכם כדי לחשוב על הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הרגשות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

קשיבות (מיינדפולנס)

קשיבות: עקרונות הבסיס

התודעה שלנו פועלת ללא הרף. אנחנו יכולים לשבת ולצפות בטלוויזיה – ובו בזמן לחשוב על העבר, לדאוג בגלל משהו, או לתהות מה נאכל לארוחת הערב. העיסוק הבלתי פוסק בדברים המטרידים אותנו פוגע ביכולות שלנו לתפקד באופן מיטבי בהווה. דבר זה עלול להוביל למצוקה, לחוסר יכולת ליהנות בזמנים בהם אין סיבה לדאגה (לדוגמה ילד שיוצא עם חבריו לסרט בקולנוע ולכל אורכו מוטרד מהבחינה שצפויה שבוע הבא), ואף לפגיעה תפקודית (לדוגמה ילד הסובל ממחשבות טורדניות אשר מובילות לחוסר יכולת להיות קשוב לבני כיתתו ולהיותו דחוי מבחינה חברתית). קשיבות היא היכולת להשקיט את התודעה הפעילה וניתן להגדיר אותה באופן הבא:

  • לתת תשומת לב מלאה למה שקורה  “כאן ועכשיו” בהווה.
  • לשים לב באופן מכוון לרגע בהווה בלי ביקורתיות.
  • לדעת שמחשבות מטרידות נוטות לחזור שוב ושוב אצל כל בני האדם, להיות מסוגלים לזהות אותן כשזה קורה ולשוב להתמקד בהווה.

קשיבות עוזרת לנו להיות מודעים יותר לאופן שבו אנו חיים וחווים כל רגע ורגע – ברגע ההתרחשות ממש. זו יכולה להיות דרך מועילה להרגעה עצמית, להתמקדות ולהתרכזות במה שאנו עושים כרגע.

אפשר להיות קשובים לעולם הפנימי שלנו – לדוגמה, לתחושות, לנשימות ולרגשות. אפשר להתרכז במה שסביבנו – למשל, למראות, לצלילים ולריחות. אפשר לתרגל קשיבות בכל מקום ובכל מצב – בזמן אכילה, הליכה, האזנה למוזיקה או ישיבה.

קשיבות ביום יום

אפשר להשתמש ברגעי היומיום כדי לפתח ולתרגל קשיבות. ככל שתתרגלו יותר, כך תרוויחו יותר.

מומלץ לעודד את ילדכם לפתח יכולות קשיבות בעצמו. במידה רבה, קשיבות היא משהו שילדכם עושה באופן טבעי. ילדים צעירים מודעים יותר באופן טבעי, כיוון שעבורם, כל חוויה חדשה היא רעננה ומרגשת. ילדים גדולים יותר ובני נוער יכולים ללמוד קשיבות.

עודדו את ילדכם לחיות ברגע, בכאן ועכשיו, כדי לתת לו מיומנויות להתמודד עם לחץ שנובע מלימודים, עבודה וזמן פנוי ככל שהוא מתבגר. ילדכם יוכל לפתח ולתרגל קשיבות בדרכים רבות. לדוגמה:

  • ספרי צביעה יאפשרו לו להתמקד במשימה מסוימת.
  • הליכה בטבע עם המשפחה תגרום לו להתעניין בחקירת יופיו של הטבע. הוא יכול לאסוף ולבחון עלים בסתיו, או לחוש את החול בין אצבעותיו כשהולכים בחוף הים.
  • צילום או ציור משהו יפה או מעניין – כמו צדפה או חרק – יעודדו את ילדכם להתבונן היטב בפרטים.
  • גינון בחלקת ירק יעודד אותו לשים לב כיצד הצמחים צומחים.
  • האזנה למוזיקה והתמקדות בכלי הנגינה השונים או במילים הן דרכים נהדרות להתמקד בהווה בלי הסחות דעת.

מדיטציית קשיבות

ייתכן שכבר שמעתם את המילים מדיטציית קשיבות. זהו סוג ממוקד במיוחד של קשיבות, המשלב מדיטציה, טכניקות נשימה ומתן תשומת לב לרגע הנוכחי, כדי להבחין באופן שבו אנו חושבים, מרגישים ופועלים.

אפשר לתרגל מדיטציית קשיבות בעזרת מדריך, או להשתמש ביישומון או דיסק של מדיטציה מודרכת (כגון headspace).

אם אתם או ילדכם מתעניינים במדיטציית קשיבות, חשוב שלא להתמקד במחשבות שליליות או מטרידות בזמן המדיטציה. אם אתם חושבים שמחשבות כאלה עלולות להוות בעיה, כדאי להתייעץ עם מדריך מנוסה שיעזור לכם להבין את אופן החשיבה שלכם, ולהתמקד במחשבות חיוביות.

קשיבות: הראיות

ישנן הוכחות ברורות לכך שלתרגול קשיבות אצל מבוגרים יש יתרונות בריאותיים.

לדוגמה, מחקרים מראים כי תוכנית הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה (MBSR) יכולה להפחית את הלחצים ולהשפיע בצורה חיוביות על בעיות נפשיות אחרות,  וכי טיפול קוגניטיבי מבוסס קשיבות (MBCT) מסייע בשמירה על הישגים טיפוליים בדיכאון, ולמנוע הישנות או הרעה במצב,  ולשמש כנוגד דיכאון יעיל.

התמקדות בהווה, שיכולה להפחית את החרדות, עשויה גם לשפר את המיומנויות החברתיות והביצועים האקדמיים, ולעזור להתמודד עם רגשות.

לא נערך עדיין מחקר מספק בנוגע לשימוש בקשיבות אצל ילדים ובני נוער, ולכן לא ידוע עד כמה השיטה עובדת עבורם. עם זאת, ישנו גוף ראיות הולך וגדל המצביע על כך שקשיבות עוזרת לשפר למידה, קבלת החלטות, אינטליגנציה רגשית, ביטחון עצמי ויכולת חיבור לאחרים.

ילדים ובני נוער יכולים ליהנות ולהעריך פעילויות שקשורות לקשיבות, ובתי הספר מתחילים להכניס תרגילים מבוססי קשיבות לשגרת הלמידה היומית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תקשורת ומערכות יחסים אצל מתבגרים: סקירה

מערכות יחסים בשנות ההתבגרות

מערכות היחסים המשפחתיות משתנות במהלך גיל ההתבגרות, אך נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. בו בזמן, הוא זקוק לפרטיות ולמרחב אישי רבים יותר ככל שהוא מתבגר. אין זה אומר בהכרח שיש לו משהו להסתיר. זהו רק חלק טבעי בהתבגרות.

כמו כן, ילדים זקוקים לקבלת אחריות רבה יותר במעבר מילדות לבגרות. המהירות שבה תעבירו את האחריות לילדכם תלויה בגורמים רבים – עד כמה נוח לכם לעשות זאת, המסורות התרבותיות שלכם ושל משפחתכם, מידת הבשלות שלו ועוד.

כדי ללמוד כיצד לקבל החלטות בטוחות ואחראיות עבור עצמם, בני נוער זקוקים לעצה, לתמיכה ולהשגחה מצדכם. מומלץ להשגיח בצורה קלילה ומאופקת, אם כי יהיו תקופות שבהן מותר וכדאי לבקש מילדכם מידע ספציפי ולשאול אותו לאן הוא הולך ועם מי הוא נמצא.

אמון חשוב במיוחד למציאת האיזון בין צרכיו של ילדכם בפרטיות ובאחריות לבין הצורך שלכם לדעת מה קורה. אם אתם וילדכם סומכים זה על זה ונשארים בקשר, סביר להניח שהוא ירצה לחלוק את מעשיו, להיצמד לכללים ולנסות לחיות בהתאם לציפיות שלכם.

אם תישארו בסביבת הילדים המתבגרים שלכם ותשמרו איתם על קשר, תיתקלו בפחות בעיות התנהגות. לא חייבים לשבת לילדכם על הכתף; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו, כך שיידע שהוא יכול לשוחח איתכם אם ירצה. לבני נוער חשוב לדעת שיש להם אפשרות לקבל תמיכה, גם אם אינם צריכים אותה כרגע.

לשמור על קשר עם ילדכם

שמרו על קשר עם ילדכם ובנו מערכת יחסים בריאה באמצעות אינטראקציות יומיומיות ובלתי מתוכננות, כמו ניהול שיחה קלה בזמן שטיפת הכלים. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד שבו תעשו דברים מהנים ביחד. הנה כמה רעיונות למפגשים מתוכננים ובלתי מתוכננים:

  • ארוחות משפחתיות קבועות
  • בילויים משפחתיים מהנים
  • פגישות אחד על אחד
  • מפגשים משפחתיים לדיון בבעיות
  • לעשות דברים פשוטים ונחמדים – טפיחה על הגב, חיבוק, דפיקה בדלת לפני שנכנסים לחדר.

כיצד לתקשר עם ילדכם

הקשבה פעילה היא כלי רב עוצמה לשיפור התקשורת ולבניית מערכת יחסים חיובית ביניכם לבין ילדכם. זוהי דרך טובה להגיד לו, “כרגע, אתה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורי”. הנה מדריך מהיר להקשבה פעילה:

  • הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע, ותנו לילדכם תשומת לב מלאה.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר.
  • הפגינו עניין, והראו לו שאתם מנסים להבין.
  • הקשיבו בלי להפריע, לשפוט או לבקר את דבריו.
  • התרכזו היטב במה שהוא אומר.

ניהול משא ומתן וניהול עימותים

ילדכם צריך ללמוד כיצד לקבל החלטות כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי. טכניקות לניהול משא ומתן יעזרו לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית.

לפעמים המשא ומתן שתנהלו עם ילדכם לא יגיע לתוצאה הרצויה ולהסכמה – זה טבעי ונורמלי. בסופו של דבר, התמודדות יעילה עם עימותים יכולה למעשה להעמיק ולחזק את מערכת היחסים עם ילדכם, ולעזור לו ללמוד מיומנויות חשובות לחיים.

להתמודד עם שיחות קשות

לפעמים, אתם וילדכם עשויים להיקלע לשיחות קשות. מין, נטייה מינית, אוננות, סמים, אלכוהול, קשיים בלימודים, עבודה וכסף – כל אלה נושאים שעלול להיות קשה לדבר עליהם.

היכולת לנהל שיחות קשות ביחד עם ילדכם מצביעה על מערכת יחסים בריאה, ועוזרת לכם לשמור על קרבה ואמון. הנה כמה רעיונות:

  • נסו להישאר רגועים.
  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שאתם רוצים לדבר על הנושא.
  • ספרו לו שאתם שמחים שביקש לדבר איתכם.
  • אם אתם צריכים קצת זמן לחשוב לפני שאתם מדברים, קבעו זמן לשיחה מאוחר יותר באותו יום.
  • הקשיבו לילדכם בצורה פעילה.
  • אל תהיו ביקורתיים, שיפוטיים או רגשניים.
  • הודו לילדכם שבא לדבר איתכם.

מערכות היחסים של ילדכם עם חברים

כשילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, החברים שלהם נהיים חשובים יותר ויותר. חברויות חיוביות, מקבלות ותומכות עוזרות לבני הנוער להתפתח ולהפוך למבוגרים, ולכם יש תפקיד משמעותי בכך.

מערכת יחסים חמה ואוהבת עם ילדכם תעזור לו עם החברויות שלו. שבחו את ילדכם המתבגר כשאתם רואים שהוא מתייחס בצורה הוגנת, בוטחת ותומכת לחבריו, כדי לעודד אותו להמשיך לעבוד על המאפיינים החברתיים החיוביים האלה.

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו.

חברים שליליים (Frenemies)

חברויות בין בני נוער עלולות לפעמים להפוך ל”רעילות”, וחברים עלולים להפוך לחברים שליליים – חברים שהם קצת אויבים. במקום לגרום לילדכם להרגיש טוב, שייך ואהוב, החברויות האלה כוללות סוגים מעודנים (ולפעמים לא כל כך מעודנים) של השפלות, מניפולציות, החרגות והתנהגויות מכאיבות אחרות.

עזרו לילדכם להימנע מחברויות רעילות: חשבו יחד איתו מי הם חברים טובים – חברים שדואגים לו, שאכפת להם ממנו, שכוללים אותו בפעילויות שונות ומתייחסים אליו בכבוד.

מערכות יחסים רומנטיות של בני נוער

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם. אין גיל נכון להתחיל מערכת יחסים כזו – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא.

מתבגרים צעירים יותר מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט מבלים איתו יותר זמן בנפרד.

דברו עם ילדכם כדי להבין אם הוא בשל למערכת יחסים. אם הוא מתעניין במערכות יחסים רומנטיות, דברו על כללי התנהגות וכללים בסיסיים, ועל התוצאות של הפרת הכללים. כדאי להסכים על כמה דברים שילדכם יכול לעשות אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים.

שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות היחסים ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. כשאתם מדברים לגברים ולנשים כאחד בכבוד, ילדכם יידע שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד לעזור לאם שאינה מכירה בדיכאון אחרי לידה

אימהוּת: גרסת המציאוּת

החברה שבה אנו חיים מקשה על נשים להכיר בכך שייתכן שהן מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה. המסר שמועבר בדרך כלל בנוגע לאימהות הוא מסר של שמחה ואושר, ורק לעיתים רחוקות ישנה התייחסות למציאות ולאתגרים שהאימהות מביאה לחייה של כל אישה ובן או בת הזוג שלה.

התקשורת נוטה לחזק את הציפיות הבלתי מציאותיות מאימהות חדשות. לדוגמה, לעיתים קרובות מתפרסמות כתבות ותמונות של סלבריטאיות, שנראות כאילו הן מתמודדות מעולה.

בגלל הסטיגמה שמוצמדת לדיכאון, דיכאון אחרי לידה מתואר בדרך כלל בדרך שלילית מאוד. אישה שאינה מתמודדת עם התחושות השליליות שעולות בה עשויה להרגיש בודדה מאוד, ושונה מאוד מהנשים האחרות שהיא רואה סביבה.

סיבות לכך שנשים עשויות שלא להכיר בדיכאון אחרי לידה

  • נשים רבות ובני זוגן אינם יודעים מהו דיכאון אחרי לידה או כיצד לזהות את סימניו.
  • הסטיגמה שמקושרת לדיכאון מונעת מנשים לפנות לקבלת עזרה, והצורך של כל אישה להיראות נורמלית ככל האפשר ולהצטייר כאימא טובה הוא חזק מאוד. ניתן להסוות את תסמיני הדיכאון אחרי לידה במאמץ עילאי, לעתים אפילו מבן או בת הזוג.
  • קשה לאישה עם דיכאון אחרי לידה להודות שאינה מתמודדת היטב ולבקש עזרה, כיוון שעליה להכיר בכך שהיא אינה מצליחה להתמודד עם רגשותיה, ושמשהו חמור מאוד מתרחש. אולם ההכחשה  היא האויב הגדול ביותר של ההחלמה.
  • הדיכאון בפני עצמו מצמצם את יכולתה של האישה לתקשר, לקבל החלטות ולעזור לעצמה. היא עשויה להתקשות למצוא את המילים המתאימות כדי לתאר את המחשבות השליליות והמכאיבות, כיוון שהיא מרגישה שאיש לא יבין אותה או שאנשים אחרים יזדעזעו ממחשבותיה.
  • בשבועות הראשונים אחרי לידת התינוק מתרחשים עוד דברים רבים אחרים, והיא עשויה להשתמש בהם כדי להסביר לעצמה מדוע היא מרגישה כך (לדוגמה, שנתו של התינוק, השינויים בשנתה שלה, ההשפעה על בן או בת הזוג). היא עשויה להניח שהמצב ישתפר כשהעניינים יירגעו.
  • ייתכן שניסתה להסביר את רגשותיה או לבקש עזרה ממשפחה או משירותים ייעודיים, אך זכתה להתעלמות או לחוסר תגובה. מצב זה מוביל לתחושת מועצמת של כישלון, אי כשירות ואשמה, בעיקר אם נאמר לה שעליה להיות שמחה או שאימא שלה הצליחה לעשות הכל לבד בלי בעיה. במקרה כזה, ייתכן שלא תנסה לפנות שוב לקבלת עזרה עד שהדיכאון יצמצם את יכולתה לבצע את המשימות היומיומיות.
  • היא עשויה להאשים את בן או בת הזוג באופן שבו היא מרגישה, מה שיוביל לעימותים משמעותיים בין ההורים הטריים.
  • לחלקנו קשה לסמוך על אנשי מקצוע וקשה לנו לחלוק עמם דברים אישיים. כשאותה אישה מגיעה לרופא או לאחות טיפת חלב, ייתכן שתעשה מאמץ כדי להיראות שמחה, כיוון שאינה רוצה שיידעו עד כמה מכאיבים רגשותיה.
  • היא עשויה לחשוש מכך שידרשו ממנה ליטול נוגדי דיכאון אם תדבר על רגשותיה, או לחשוש מהאופן שבו הטיפול התרופתי ישפיע עליה אם היא בהיריון או מניקה.
  • במצבי קיצון, האם הטריה עשויה לפחד שהרשויות ייקחו ממנה את התינוק אם היא סובלת מדיכאון אחרי לידה ואינה מצליחה להתמודד, במיוחד אם אין מסביבה מערכת תמיכה. ייתכן שהיא מפחדת להיתפס כאם לא מתפקדת.
  • אנשי המקצוע המיומנים ביותר יכולים לפספס דיכאון אחרי לידה, ובעיקר אם האישה שלפניהם אינה מספקת תשובות כנות וברורות בנוגע למצבה.
  • ייתכן שאינה יודעת לאילו שירותים תוכל לפנות כדי לקבל עזרה, או שהיא מרגישה שאיש לא יכול לעזור לה בכל מקרה.

מה לעשות כשאישה אינה מכירה בדיכאון אחרי לידה

בן או בת הזוג, המשפחה או החברים עשויים להיות אלה ששמים לב לכך שמצבה של האישה השתנה או שאינה מתמודדת היטב עם האימהות. קשה מאוד לצפות בשינויים הללו ולדעת כיצד לטפל בהם, בעיקר אם האם אינה מוכנה לדבר על החששות או להסכים לקבל טיפול.

כשאם טרייה מרגישה שהמצב לא תקין, מומלץ שתדבר עם בן או בת הזוג, משפחה, חברים ומטפלים כדי שתוכל לקבל עזרה מתאימה.

אך יש נשים שעושות מאמצים אדירים כדי שלא לדון בקשיים הנפשיים שלהן, או להתמודד איתם. עם הזמן מצבן מידרדר, ומערכות היחסים שלהן עם התינוק, ילדיהן, בני הזוג והמשפחות נהיות מתוחות מאוד. בני הזוג, המשפחה והחברים עלולים לדאוג יותר ויותר, ולהיתקל בכעס ובמגננה אם הם מדברים על חששותיהם. אותן נשים עלולות לסרב בעקשנות לקבלת עזרה או להמשיך בטיפול.

ההשפעות על בני הזוג, המשפחה והחברים

אם אישה אינה מוכנה להכיר בכך שהיא מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה המחיר שצריכים לשלם בן או בת הזוג שלה, משפחתה וחבריה גדל. בן או בת הזוג יצטרכו לקחת חופש מהעבודה כדי לתמוך בה וכן כדי לטפל בתינוק. ייתכן שיתגברו החששות לשלומם ולביטחונם של האישה, התינוק והילדים הגדולים יותר.

מתוך רצון למצוא פשר למצב, האם עשויה להאשים את בן או בת הזוג, את המשפחה או החברים בכל מה שמתרחש. בסופו של דבר, היא עלולה לנתק את הקשר עם המשפחה והחברים, או להגיד לבן או בת הזוג לעזוב את מערכת היחסים. ייתכן שתרגיש שבן או בת הזוג הם המקור למצוקה שהיא חווה, ושאלמלא נוכחותם בחייה, היא לא הייתה מרגישה כך. ייתכן שתתמקד בהיבטים של מערכת היחסים שהיו קשים בעבר. היא עשויה לחשוב שאם בן או בת הזוג יעזבו, מצבה ישתפר.

במקרה כזה, בני הזוג עלולים להיות מוטרדים ולחוצים מאוד. הם יודעים שמצבה של בת זוגם אינו תקין אך היא אינה מוכנה לקבל עזרה. כלומר, אין ביכולתם לעשות דבר כדי למנוע ממשפחתם להתפרק לגמרי. במצב זה, גם הם נמצאים בסיכון לחוות דיכאון וחרדה. עליהם להתמודד עם אובדן ביטחון בעצמם וביכולתם להעריך נכונה את המצב.

פרידה במערכת יחסים והתפרקות משפחה הן מן הטרגדיות הגדולות ביותר של דיכאון אחרי לידה שאינו זוכה להכרה ואינו מטופל.

אסטרטגיות לתמיכה בנשים עם דיכאון אחרי לידה ובבני זוגן

בני הזוג, המשפחה והחברים יכולים להשתמש באסטרטגיות הבאות כדי לתמוך ולקבל עזרה לאישה שמתמודדת עם דיכאון אחרי לידה, וגם כדי לטפל בעצמם.

  • למדו כל מה שתוכלו על דיכאון אחרי לידה. כך תוכלו לזהות את השפעות הדיכאון על הרגשות, ההתנהגות ותהליך קבלת ההחלטות של בת הזוג. נסו להפריד בין מה שלמדתם לבין מה שידוע לכם על בת הזוג לפני שנכנסה לדיכאון.
  • קבלו תמיכה בעצמכם. ספרו למישהו איך אתם מרגישים וטפלו בעצמכם באמצעות מנוחה, התעמלות וזמן חופשי מהטיפול בבת המשפחה.
  • הימנעו מקבלת החלטות משמעותיות בתקופה זו. ייתכן שאתם ובת זוגכם אינכם חושבים בבהירות כרגע. זכרו שסביר להניח שהדיכאון אחרי לידה תורם לאומללותה במערכת היחסים כרגע. אם תקבל עזרה ותתאושש, חלק ניכר מהעימותים במערכות היחסים ייפתר ויירגע.
  • נסו להיות סבלניים. בת זוגכם אינה במיטבה ואינה חושבת בבירור. ייתכן שתצטרכו להקשיב לחששותיה ולתת לה תמיכה, למרות שהיא אינה יכולה להקשיב ולעזור לכם בתמורה. מצב זה עלול להיות קשה ומתסכל מאוד, ולכן חלקו את העומס עם בני משפחה וחברים.
  • נסו להימנע מעימותים. ייתכן שבת זוגכם אומרת ועושה דברים שנועדו לפגוע בכם או להתחיל מריבה – סביר להניח שהיא מרגישה כעס ואשמה רבים. אתם עשויים להרגיש שזה לא הוגן ומבלבל מאוד. נסו להתרחק ממנה באותו רגע ולא להעמיק את הקונפליקט. אם זה לא עוזר או שהעימות מתעצם או נהיה אלים גופנית כלפיכם או כלפי ילדיכם, הגיע הזמן לפנות לקבלת עזרה מהמשפחה ומשירותי בריאות הנפש.
  • סמכו על תחושות הבטן שלכם ועל חששותיכם. ייתכן שתצטרכו להסתכן בעימות לטווח הקצר כדי שהאם תקבל את העזרה שהיא זקוקה לה – בעיקר אם אתם חוששים מאוד למצבה ולמצב התינוק. צרו קשר עם הרופא או אחות טיפת חלב, ספרו על חששותיכם ובקשו עצה. כמו כן, אפשר ליצור קשר עם שירותי בריאות הנפש, או לפנות במקרה הצורך לחדר המיון הקרוב.

כיצד לעודד אם לדבר על רגשותיה

צרו אווירה שבה אפשר לדבר

בתור התחלה, הכירו בכך שמדובר במצב קשה. צרו אווירה שבה מותר לאם לדבר על רגשותיה, קשים ככל שיהיו. כדי לעשות זאת, הראו שאתם מכירים באתגרים שמציבה האימהות בפני נשים באופן כללי, ובאתגרים הספציפיים במקרה שלכם. אפשר להגיד משהו כמו “ההסתגלות לאימהות היא אחד השינויים הגדולים ביותר שנשים חוות אי פעם, אבל רק לעיתים רחוקות אנחנו מדברים על כמה שזה קשה”.

אששו את הרגשתה ותמכו בה

אולי נראה שהיא אינה מקשיבה לניסיונותיכם לתמוך בה. הראו לה שאתם מבינים שהרגשות שלה אמיתיים מאוד עבורה, ולא משנה עד כמה הם נשמעים גרועים או לא הגיוניים. אל תגידו לה איך היא אמורה להרגיש. דברו באופן חיובי על הדברים הקטנים שהיא עושה היטב. אפשר לומר משהו כמו, “את מתמודדת עם המון דברים (כמו חוסר שינה, תמיכה מועטה והמרחק מהמשפחה). לכל אחד היה קשה במקומך”. או “את עושה עבודה ממש טובה”.

עודדו אותה לדבר על רגשותיה

יכול להיות שהיא מרגישה וחושבת דברים שונים ורבים בזמן ההחלמה מהלידה, ומתמודדת עם היעדר שינה ועם החרדות החדשות שמביאה האימהות. שאלו אותה שאלות פתוחות שיעודדו אותה לענות תשובות מפורטות יותר מכן ולא. נסו לשאול: “אני רואה שקשה לך. להרבה אמהות קשה והן חוששות לדבר על כך. אני מבין שכולם מצפים ממך להיות מאושרת, ואת מרגישה שאת ממש לא ואת מאכזבת את כולם. גם את עצמך.  יכול להיות שזה קרוב למה שאת מרגישה?”

הקשיבו לה

המשיכו לנסות להקשיב לחששות שלה בלי הפרעות, רעיונות או עצות. אף שמפתה מאוד לתת לה עצה ולהגיד לה מה לדעתכם צריך לעשות, פשוט הראו לה שאתם מקשיבים.

תנו לה את הכוח להחליט בעצמה

בו בזמן, עליכם לעודד אותה לפנות לקבלת עזרה. אם תרגיש ששומעים אותה, היא תוכל להבהיר לעצמה את מצב העניינים – הצעד הראשון בקבלת ההחלטה לטפל בהם. לפעמים היא תמצא תועלת בידיעת האפשרויות שעומדות בפניה. במקרים אחרים, היא תצטרך שתהיו מעורבים יותר בקבלת ההחלטות.

הראו לה שאתם מאמינים שתחלים

עזרו לה לצפות להחלמה, וצפו בעצמכם שהיא תצא מזה (עם עזרה וסיוע). באופן כללי, קשה לה להאמין שאי פעם תחזור להרגיש טוב. היו אתם האור שבקצה המנהרה עבורה ואמרו לה שתחלים. תמיכתכם תעזור לה במאמץ האדיר לקראת ההחלמה.

טפלו בעצמכם ובילדים

לפעמים תרגישו שאתם לא מצליחים לעשות שום דבר כמו שצריך. יכול להיות שתצטרכו להמתין שבת זוגכם תיפתח ותבין שהיא זקוקה לעזרה. אם אתם חוששים לרווחתה או לרווחת התינוק והילדים הגדולים יותר, תצטרכו לנקוט פעולה ולקבל עזרה, גם אם אתם מסתכנים בעימות עם בת הזוג.

אנשים רבים יכולים להסתכל על עצמם ביתר קלות, אם הם מבינים שהם לא היחידים שחווים את התחושות הללו. באמצעות מאמר או ספר יכולה האישה להבין שמדובר בתופעה שכיחה, ניתנת לטיפול ועם אפשרות טובה מאוד להחלמה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים עם מוגבלות גופנית

האתגרים בהורות עם מוגבלות גופנית

הורים עם מוגבלות נתקלים עדיין במידה גבוהה למדי של דעות קדומות. יש אנשים שמאמינים שאנשים עם מוגבלויות אינם יכולים להיות הורים טובים, או שילדיהם גדלים בסביבה משפחתית לא מספקת.

במשך שנים רבות, אמונות אלה מנעו מאנשים עם מוגבלויות גישה לשירותי רווחה ותמיכה, כיוון שחששו שילדיהם יילקחו מהם, או שיכולתם להיות הורים טובים תוטל בספק. אולם אין כל ראיות שתומכות בתפיסה שמוגבלות גופנית מובילה ליכולת הורית נמוכה יותר.

למעשה, מחקרים הצביעו על כך שברוב המקרים, ילדים להורים עם מוגבלויות יכולים לפתח מיומנויות ואיכויות שאינן קיימות אצל ילדים אחרים. מיומנויות אלה עשויות להגיע מפיתוח הבנה עמוקה יותר של מושג הקושי והמצוקה, מהלמידה לתת וליהנות ממתן עזרה במטלות המשפחתיות, וממתן כבוד והבנה לאחריות.

בגלל המוגבלויות והאופן שבו המשפחה מסתגלת אליהן, הורים עם מוגבלות אפילו נוטים לגדל ילדים בעלי הבנה טובה יותר של החיים והדאגה לאחרים מאשר ילדים רבים אחרים בגילם.

חסרונות חברתיים

בעבר, אנשים האמינו שהמוגבלות מקשה על האדם להסתדר בחברה – שקשה יותר לרכוש השכלה, למצוא עבודה או להקים משפחה. לפי התפיסה הנגדית, החברה היא זו שאינה מצליחה לעמוד בצרכיהם של אנשים עם מוגבלויות – ובהם, התשוקה והזכות להקים משפחה.

החברה מכשילה אנשים עם מוגבלויות כיוון שאינה מספקת להם את השירותים והמתקנים המתאימים להם בקהילה, שיסייעו להם להשיג את מטרתם.

היעדר השירותים מקשה מאוד על התמודדותם של הורים עם מוגבלות. בדרך כלל, הורים אלה צריכים להתמודד עם קשיים מוגזמים בגלל הסיבות הבאות:

  • מחסור בהפוגות או בעזרה בבית, והיעדר שירותי תמיכה בתוך הקהילה שיסייעו בצורכי היומיום שלהם.
  • האנשים שעובדים במגזר הטיפולי אינם מבינים את הצרכים של הורים עם מוגבלות.
  • מערכות יחסים בתוך המשפחה נקטעות אם הילדים מטופלים על ידי אחרים כאשר הוריהם מאושפזים, חולים או מתקשים.

בעיות נלוות

אנשים רבים עם מוגבלות בינונית או חמורה מתקשים להישאר בעבודתם או פשוט לצלוח את הפעילויות היומיומיות, דבר שמקשה עוד יותר על היותם הורים. שיעורים גבוהים של אי העסקה, עוני ובידוד חברתי – ולא בהכרח המוגבלות עצמה – מובילים לקושי לגדל ילדים. מתחים אלה עלולים ליצור מתח נוסף בין ההורים.

הורים על מוגבלויות חשים לעיתים אשמה או בושה בכך שהם אינם יכולים לעשות עם ילדיהם דברים שהורים אחרים עושים. חשוב מאוד לתת מקום לרגשות אלו ולזכור תמיד שישנן אפשרויות נוספות או אחרות.

טיפול ומשמעת

חלק מהאתגרים שעמם מתמודדים ההורים בגידול ילדים מעשי קשור ליכולותיהם הגופניות.

אם ההורים מוגבלים בתנועה בפלג הגוף העליון, הם עשויים להתקשות להחזיק את הילד ללא עזרה או לבצע מטלות טיפוליות באופן כללי, למשל האכלה וניקיון. אם הם נעזרים בכיסא גלגלים, הם עלולים להתקשות לרדוף אחרי פעוטות או להרגיע התקפי זעם בעת הצורך. יש הורים שרמות האנרגיה שלהם מושפעות מכך, מה שהופך את המלאכה המתישה גם כך של גידול הילדים למעייפת אף יותר.

כדי לפצות על כך, הורים רבים עם מוגבלות גופנית מסתמכים יותר על תקשורת מילולית. תקשורת והוראה מילוליות יכולות להתחיל כבר בגיל צעיר מאוד. הילדים מבינים שביכולתם ללמוד כיצד להרגיש בטוחים, אם יקשיבו להוריהם ויעשו כדבריהם. כשהילדים גדלים, כלי המשמעת העיקריים הם נימוקים והסברים.

ילדים בתפקיד הטיפולי

יש אנשים שחוששים שהילדים לוקחים על עצמם אחריות רבה מדי בטיפול הגופני בהוריהם. במשך זמן רב שיערו כי טיפול זה משפיע לרעה על גידול הילד, כיוון שהוא עלול למנוע ממנו את חוויות הילדות הרגילות.

עם זאת, מחקרים רבים מראים כי ילדים להורים עם מוגבלות אינם מקופחים מכך שהם דואגים להוריהם. למעשה, הטענה היא כי הם לומדים על אחריות, טיפול ותרומה לאחר, חווים תחושת ערך רבה מהעזרה שהם מגישים ולכן מפתחים הערכה עצמית טובה. כשלילדים יש אחריות רבה מדי, הדבר מתרחש בדרך כלל כיוון שהמשפחה אינה מקבלת תמיכה מספקת מהשירותים הקהילתיים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק החדש

תינוק חדש בבית: כיצד הילדים מרגישים

הילדים הגדולים שלכם יצטרכו ללמוד לחלוק את אהבתכם ותשומת לבכם עם התינוק החדש. זהו צעד גדול, בעיקר אם הם עדיין פעוטות. הם עשויים להרגיש שדוחקים אותם אל מחוץ לאור הזרקורים.

כמעט כל הילדים צריכים להסתגל לתינוק חדש שמצטרף למשפחה, אך בסופו של דבר תתפתח ביניהם מערכת יחסים בין אחים – בדרך כלל כשהתינוק יגיע לגיל 14 חודשים בערך.

מתי לספר לילדים על התינוק החדש

הזמן והאופן שבו תספרו לילדיכם על התינוק תלויים בכם ובגילם של הילדים. כדאי להציג להם את הרעיון בשלב מוקדם יחסית בהיריון, לפחות שלושה או ארבעה חודשים לפני הלידה. אפשר לדבר על תינוקות באופן כללי, ואז לדבר על כך שגם למשפחתכם מגיע בקרוב תינוק חדש.

פעוטות אינם מבינים עדיין את מושג הזמן, ולכן, כשאתם מספרים לילדים קטנים יחסית על בואו של תינוק חדש, נסו לקשר זאת לאירוע מוכר. אפשר להגיד שהוא יגיע מיד אחרי יום ההולדת של מישהו קרוב או בסמיכות לחג מסוים.

טיפים להכנת הילדים

עזרו לילדיכם לפתח רגשות חיוביים לפני שהתינוק מצטרף למשפחה. הם זקוקים להכנה, לתקשורת ולהמון הבנה.

לפני הלידה

אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, סביר להניח שירגישו שהשינוי נוגע לכולם במשפחה, ולא רק לתינוק החדש. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכך:

  • קראו לילדיכם סיפורים על תינוקות. התבוננו בתמונות ודברו על משפחתכם הצומחת.
  • הראו להם תמונות של עצמם כשהיו קטנים מאוד.
  • תנו להם לגעת בבטן של אמא ולהרגיש את התינוק מתנועע ובועט בפנים. אפשר אפילו לקחת אותם לביקור אצל רופאת הנשים כדי שיוכלו לשמוע את פעימות לבו.
  • שלבו אותם בפעולות הפרקטיות שיש לעשות כדי להתכונן לבואו של התינוק. בקשו מהם לעזור לכם להכין את הבית, לקנות דברים לתינוק ולקשט את חדרו.

כמו כן, כדאי להסביר לילדכם מה משמעותו של תינוק חדש במשפחה:

  • אם אפשר, בלו זמן עם חברים שיש להם תינוקות רכים. ילדיכם יראו שהתינוקות הקטנים ישנים זמן רב וזקוקים למידה רבה של טיפול – הם לא נהיים חברים למשחק באופן מיידי!
  • הסבירו לילדיכם שהתינוק הוא אדם קטן בפני עצמו, ויש לו צרכים משלו.
  • עודדו את ילדיכם להיות חברותי ולשחק עם ילדים אחרים. כך יוכל לפתח מיומנויות חברתיות ולפתח מערכת יחסים טובה עם אחיו החדש. אפשר להצטרף לקבוצת משחק, או לארגן מפגש בין בני המשפחה המורחבת – גם הילדים וגם המבוגרים – ולבלות כולם יחד.

ילדים גדולים יותר ירצו בוודאי לקבל קצת יותר פרטים, למשל מאין מגיע התינוק, איך הוא נכנס לבטן של אמא ואיך ייצא. ישנם ספרים רבים על היריון ולידה. חפשו ספרים שמתאימים לגילו ולמצבו ההתפתחותי של ילדכם. מומלץ להשתמש בהסברים פשוטים.

אם ילדכם מוכן לגמילה מחיתולים או למעבר למיטה גדולה, כדאי להתחיל בשינויים הללו לפני שהתינוק נולד, או להשאיר אותם לזמן מה אחר כך.

בזמן השהות בבית החולים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לילדיכם להתכונן לכך שאמא תהיה בבית החולים לזמן מה:

  • אמרו להם מי ישמור עליהם במהלך האשפוז של אמא. אם הם לא מכירים היטב את מי שישמור עליהם, הם יזדקקו לזמן כדי להתרגל לרעיון.
  • הדפיסו כמה תמונות משפחתיות ושימו אותם לצד מיטות הילדים לזמן שאמא תהיה בבית החולים.
  • ·נסו לשמור כמה שיותר על השגרה הרגילה, כדי לעזור להם להרגיש בטוחים יותר.
  • שמרו על קשר עם ילדיכם כשאתם בבית החולים. אם אמא והתינוק בסדר, הזמינו את הילדים לביקור.

כשהתינוק מגיע הביתה

הרעיונות הבאים יעזרו לכם להתמודד כשהתינוק החדש יגיע לראשונה הביתה:

  • תנו לילדיכם (ובעיקר לפעוטות) חיבוק גדול ואוהב לפני שאתם מציגים להם את התינוק בפעם הראשונה.
  • אם בני המשפחה והחברים מביאים לו מתנות, הציעו שיביאו משהו קטן גם לילדים האחרים. תנו לילדיכם מתנה קטנה מהתינוק החדש. ילדים קטנים יכולים לקבל בובה קטנה שתהיה “התינוק שלהם”.

לטיפים נוספים על בניית מערכות יחסים בין אחים, קראו את המאמר לעזור לילדים גדולים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש.

כיצד לעזור לפעוטות ולילדי גן לפתח רגשות חיוביים לתינוק החדש

כשתינוק חדש מצטרף למשפחה, הילדים הגדולים יותר (ובעיקר פעוטות) עשויים להרגיש שאתם מפנים אליו את כל תשומת הלב והאהבה שלכם. שימו לב לרגשות הללו, הקשיבו ותנו לילדיכם המון חיבה, כדי להראות להם שאתם עדיין אוהבים ודואגים להם, ולעזור להם לחוש מוגנים ובטוחים.

אף שהתינוק החדש יעסיק אתכם מאוד, נסו לבלות בנפרד עם כל אחד מילדיכם האחרים. כך יוכלו גם ליהנות מתוספת תשומת לב מההורה השני או מבן משפחה קרוב, שייצאו איתם לפארק או יקראו סיפור ביחד.

רוב הילדים יסתקרנו מהתינוק. תנו להם לגעת בו בעדינות, אך תמיד הישארו לידם והשגיחו על מעשיהם. לעיתים קרובות, ילדים צעירים אינם מבינים שיש להם כוח ושהם עלולים לפגוע במישהו אחר.

תוכלו לבקש מילדיכם לעזור לטפל בתינוק. בזמן האמבטיה, למשל, הם יוכלו להכין את הסבון או לעזור לנגב את התינוק לאחר מכן.

כדי לשמור על רוח טובה וחיובית, הסבירו לילדיכם שהם אינם צריכים לעשות יותר מדי. לדוגמה, הבהירו להם שאם אחיהם יבכה בלילה, אתם אלה שתטפלו בו.כדי לעודד את ילדיכם להסתדר זה עם זה, תנו לכולם המון תשומת לב חיובית. כך תראו להם כיצד אתם רוצים שיתייחסו זה לזה, והם יחקו את מעשיכם.

הנקה ליד הילדים הגדולים

אם את מניקה, כדאי לחשוב כיצד יגיבו ילדייך הגדולים. ייתכן שהילדים הגדולים יסתקרנו בנוגע להנקה, ואולי אף ירצו לצפות בך. ייתכן שירצו להיות לידך ואפילו לטפס לחיקך בזמן שאת מניקה.

בשלב מסוים, חלק מהפעוטות ואפילו ילדים בגיל הגן יבקשו לינוק בעצמם. אופן התגובה תלוי בך.בדרך כלל, ילדים שנגמלו מהנקה ינסו פעם אחת ואז יגלו שהחוויה מוזרה מדי, ולא יבקשו לנסות שוב.אם את מעדיפה שילדך לא ינסה, הסבירי לו שחלב האם נועד במיוחד לתינוק, ואז הציעי לו משקה או חטיף מיוחדים שהתינוק אינו יכול לקבל. כמו כן, תוכלי להסיח את דעתו בפעילות אחרת, או אפילו להציע לו לטעום מחלב האם בכפית.

אפשר להפוך את ההנקה לזמן מיוחד לכל הילדים. הנה כמה רעיונות:

  • כשהתינוק יונק, תנו לילדים צעצוע אהוב, או העסיקו אותם בפעילות או במשימה מעניינת. כדאי להכין קופסת צעצועים מיוחדת כדי שייהנו מהזמנים שבהם את מניקה.
  • אם הם צופים בך, הסבירי להם שהנקה היא חלק טבעי מהחיים, וכי החלב עוזר לתינוק לגדול ולהיות בריא.
  • אם הם רוצים להיות קרובים אלייך, נצלי את הזמן כדי לספר להם סיפור, להקריא ספר או לצפות בהם מציירים לך ציור או משחקים בצעצוע.
  • כמו כן, תוכלי להאזין איתם למוזיקה האהובה עליהם או לסיפור מוקלט.

להתמודד עם התנהגות מאתגרת

בשנתו הראשונה של התינוק החדש, רוב הפעוטות וילדי הגן נוטים להתנהג באופן מאתגר. ילדיכם עלולים:

  • לבכות, לצעוק ואפילו לבקש להחזיר את התינוק החדש
  • לחזור ולהתנהג כמו תינוקות – לדוגמה, לחזור לפספס פיפי וקקי, להזדקק לעזרה בהאכלה או בהתלבשות ולבקש להירדם בידיים
  • להתנהג באופן שדורש תשומת לב, בעיקר כשתשומת הלב שלכם מתמקדת בתינוק – למשל, בזמן ההאכלה
  • לסרב ללכת לישון ולהתעורר באמצע הלילה
  • לכעוס בנוכחות התינוק החדש.

התנהגות מאתגרת היא דרך לבקש תשומת לב. ילדיכם אינם מתנהגים כך כדי להעציב אתכם – הם פשוט רוצים את הקרבה ותשומת הלב שהם רגילים לקבל.

טיפים להתמודדות עם התנהגות מאתגרת

כדי לעזור לילדיכם להתמודד עם המציאות החדשה :

  • שבחו התנהגות טובה
  • ספרו לילדיכם כמה דברים למדו וכיצד גדלו מאז שהיו תינוקות
  • בקשו מילדיכם עזרה בטיפול בתינוק – כך תוכלו לבלות יחד, ולעודד אותם להסתכל על עצמם כעל אח או אחות גדולים שעוזרים לטפל בקטנצ’יק
  • התמודדו עם התנהגותם של הילדים הגדולים בסבלנות ובהבנה, ונסו להפגין אהדה ולא ביקורתיות.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד אתם מרגישים בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם

רגשות: למה לצפות

כל הורה שונה מהאחר. עם זאת, הורים רבים חשים בלבול והצפה, הלם, חוסר יכולת להאמין, אדישות או דאגה לאחר קבלת אבחנה שמעידה על צרכים מיוחדים.

טבעי שתרגישו קשת רגשות שלמה. כאשר תתחילו להתרגל למצב, אתם עשויים לחוש עצב בגלל התקוות והחלומות שדמיינתם לילדכם ולעצמכם, ושאולי כבר לא יתגשמו. ייתכן שתחושו אשמה – כלפי עצמכם וכלפי אחרים – וכן פחד מפני העתיד. רגשות נוספים שעשויים לפקוד אתכם הם תחושת בלבול ומעמסת יתר משפע המידע, העצות הסותרות והלחץ לקבל החלטות.

רגשותיכם עשויים להיות מושפעים מהאופן שבו מצבו של ילדכם ישפיע על היבטים אחרים בחייכם – על העבודה, חיי החברה או כמות הזמן שתקדישו לתחומי עניין אישיים או לתחביבים.

כמו בכל משפחה, התמיכה שתקבלו מאחרים, כמו בן או בת הזוג, בני משפחה וחברים, משפיעה גם היא על רגשותיכם. לדוגמה, תמיכה ועידוד רבים יעזרו לכם לפתח רגשות חיוביים יותר כלפי תפקידכם החדש.

כשתקבלו את האבחנה הסופית על מצבו של ילדכם, ייתכן שאפילו תחושו הקלה, בעיקר אם דאגתם לגבי התפתחותו. קבלת אבחנה משמעה שאפשר להתחיל לשאול שאלות ולקבל החלטות.

אינכם “אמורים” להרגיש משהו מסוים, אך גם אינכם יכולים למנוע מעצמכם להרגיש. כדי להשלים עם האבחנה ולהמשיך הלאה יהיה עליכם להתמודד עם רגשותיכם – עבורכם, עבורו ועבור המשפחה כולה.

כיצד להתמודד עם רגשותיכם

בשלב מסוים, רוב ההורים והמשפחות מתחילים להרגיש טוב יותר. הם חווים רגשות חיוביים כמו אהבה, שמחה, קבלה וסיפוק, ומתחילים לתכנן תוכניות חדשות ולחלום חלומות חדשים עבור ילדם.

הטיפים הבאים יעזרו לכם להתמודד עם רגשותיכם בזמן שאתם מתרגלים למצבכם החדש.

לטפל בעצמכם

  • קבלו את הרגשות שלכם, את כולם – אל תהדפו אותם. הכרה ברגשותיכם היא בריאה ומועילה.
  • תנו לעצמכם זמן. הרגשתכם יכולה להשתפר, אך הרגשות השליליים עשויים לחזור מפעם לפעם – למשל, ביום ההולדת של ילדכם, עם הולדת תינוק במשפחה המורחבת, בחתונה משפחתית או בטקס סיום, או כשילדכם נכנס לגן או לבית הספר. עם הזמן תשתפר יכולתכם לזהות את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.
  • היו אדיבים ונדיבים כלפי עצמכם. טפלו בעצמכם ושמרו על הבריאות.
  • כשתהיו מוכנים, דברו על רגשותיכם עם האנשים שקרובים אליכם, ובעיקר עם בן או בת הזוג. נסו לקבל את העובדה שאנשים אחרים עשויים להרגיש דברים שונים לגמרי.
  • הכירו הורים אחרים שנמצאים במצב דומה. כדאי לדבר עם אנשים שמבינים על בשרם את החיים עם ילד עם מוגבלות.

לבלות עם ילדכם

  • נסו שלא להשוות את ילדכם לילדים אחרים. כל ילד שונה.
  • חגגו את ההצלחות ואת אבני הדרך שהשגתם – שלכם ושל ילדכם כאחד – והתרכזו בהתקדמות ובדברים החיוביים. ייתכן שילדכם יתפתח בצורה שונה מילדים אחרים, אך יגיע למטרות ולאבני דרך משלו עם הזמן. עוד יהיו רגעים שמחים רבים.
  • קחו את הזמן ופשוט תיהנו עם ילדכם, בלי להתמקד במוגבלות. עם הזמן, יכולתכם לעשות זאת תשתפר.

לחפש עזרה

  • אספו מידע על האבחנה שקיבל ילדכם ממקורות אמינים כגון משרדי ממשלה, בית החולים ואתרים אקדמיים. זכרו שלא כל מה שכתוב באינטרנט מבוסס על מחקרים מדעיים אמינים.
  • פנו לקבלת תמיכה מקצועית ומידע. מומלץ להתחיל ברופא הילדים או המשפחה ובטיפת חלב.

מערכות יחסים שונות, רגשות שונים

אחים

האופן שבו האחים מרגישים תלוי בדברים הבאים:

  • הגיל שלהם
  • אופן ההתמודדות של הוריהם
  • כיצד ההורים והמבוגרים האחרים מדברים על אחיהם
  • כמות התמיכה שהם מקבלים
  • אם הם מבינים את המוגבלות והצרכים המיוחדים.

קראו עוד במאמר על רגשות האחים, וקבלו רעיונות כיצד לעזור לאחים להתמודד.

סבים וסבתות, בני משפחה וחברים

בני המשפחה המורחבת והחברים יושפעו גם הם מקבלת האבחנה, ועשויים לחוות אותו מגוון רגשות כמוכם. במאמר הבא תמצאו טיפים כיצד להתמודד עם התגובות של אחרים למוגבלות של ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקות ראייה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי לקות ראייה?

למונח לקות ראייה יש משמעויות רבות: מחוסר ראייה כלל – עיוורון – או ראייה מועטה מאוד, ועד חוסר יכולת לראות צבעים מסוימים.

לקות ראייה עשויה להתרחש בכל גיל. יש בעיות רפואיות שמובילות לבעיות ראייה לזמן קצר בלבד, ואחרות מחמירות עם הזמן ומובילות להידרדרות בראייה או לעיוורון, ככל שהילד גדל.

מהי ראייה ירודה?

ראייה ירודה היא מצב שבו ילדכם אינו יכול לראות את מה שהוא אמור בהתאם לגילו. ילדכם עשוי להתמודד עם ראייה מועטה עד בלתי קיימת, ראייה מעורפלת או בעיות בשדה הראייה. ייתכן שעיניו אינן מצליחות לזהות צבעים מסוימים – מצב זה נקרא עיוורון צבעים.

מהו עיוורון?

ילד נחשב עיוור אם קיימים אחד מהתנאים הבאים:

  1. העדר ראיה מוחלט
  2. אינו רואה ממרחק שלושה מטרים את מה שילד עם ראייה תקינה יכול לראות ממרחק של 60 מטר, גם עם משקפיים או אם זווית  שדה הראייה שלו קטן מ-20° (זווית שדה הראייה של אדם עם ראייה תקינה עומד על 180°).

אובדן ראייה חמור או עיוורון עלולים להוביל לכך שחלקים מסוימים מהתפתחותו ותהליכי הלמידה של ילדכם יהיו איטיים יותר מאשר של ילדים אחרים. לדוגמה, ייתכן שתשימו לב שהוא לומד לאט יותר להתהפך, לזחול, ללכת, לדבר ולפתח כישורים חברתיים. יכולתו לעשות את כל הדברים הללו אמורה להתפתח עם הזמן.

הגורמים ללקות ראייה

לקות ראייה יכולה להיגרם ממצבים גנטיים, מפגיעה או פציעה בעין, בעצבים שמחברים את העין למוח או במרכז הראייה במוח.  לקות ראייה עשויה להופיע אצל תינוקות כבר ברגע הלידה, או מאוחר יותר כתוצאה ממחלה, פציעה או מצב רפואי.

הגורמים הנפוצים ביותר ללקות ראייה הם:

  • פגמים נוירולוגיים שמשפיעים על חלקי המוח שאחראיים על הראייה (לקות ראייה קורטיקלית)
  • פגמים גנטיים כגון לבקנות ורטיניטיס פיגמנטוזה
  • פגיעה עינית כתוצאה מפגות.
  • מחלות עיניות  כגון גלאוקומה בילדים, קטרקט וסרטן – כגון רטינובלסטומה
  • זיהומים של וירוסים מסוימים במהלך ההיריון – למשל, אדמת, CMV, מחלות מין, טוקסופלזמוזיס וכדומה.

סימנים ותסמינים מוקדמים

עיניהם של ילדים עם אובדן ראייה עשויות להיות תקינות למראה. לעיתים קרובות, דווקא התנהגותו של ילדכם או האופן שבו הוא משתמש בעיניו עשוי לגרום לכם לחשוב שיש בעיה כלשהי בראייה שלו.

רוב התינוקות מתחילים להתמקד בפרצופים ובחפצים בסביבות גיל ארבעה-חמישה שבועות. עד גיל שישה-שמונה שבועות, רובם מתחילים לחייך לפנים מוכרות ולדברים שהם רואים. תינוק עם לקות ראייה יתקשה לעשות זאת. אם אתם חושבים שלילדכם יש בעיות בראייה, חשוב מאוד לבקר אצל רופא העיניים מוקדם ככל האפשר.

סימנים אחרים לבעיות אפשריות בראייה הם:

  • עיניים שנעות במהירות מצד לצד (ניסטגמוס), עיניים מרצדות או נודדות
  • עיניים שאינן עוקבות אחרי פנים או חפצים שמולן, או אי יצירת קשר עין עם משפחה וחברים
  • עיניים שאינן מגיבות לאור בוהק שנדלק בחדר
  • אישונים שנראים לבנים או מעוננים במקום שחורים.
  • עיניים שאינן מביטות לאותו כיוון, שמבטן מופנה כלפי גשר האף או החוצה (פזילה).

ילד גדול יותר עשוי:

  • להחזיק חפצים קרוב מאוד לפניו
  • לשפשף הרבה את העיניים
  • להפנות או להטות את ראשו או לכסות עין אחת כשהוא מסתכל על דברים מקרוב
  • להתעייף אחרי שהוא מתבונן בדברים מקרוב – למשל, לאחר קריאה, ציור או משחקים בידיים
  • לראות טוב יותר במהלך היום מאשר בלילה
  • להגיד שהעיניים שלו עייפות
  • להפגין פזילה או צמצום עיניים
  • להיראות מגושם – לדוגמה, להיתקל בדברים או ליפול לעיתים קרובות.

אבחון לקות ראייה

קבלת אבחון היא הצעד הראשון לטיפול המתאים. אם אתם מודאגים בגלל הראייה של ילדכם, פנו לרופא  ובקשו הפניה לרופא עיניים לילדים שיוכל לבדוק לעומק את עיניו של הילד ולערוך מבדקים לגילוי הבעיה.

טיפול מוקדם

לאחר קבלת האבחון, תוכלו לקבל גישה לשירותי טיפול. ככל שילדכם יקבל טיפול מוקדם יותר, כך סיכוייו להתקדם גבוהים יותר. ילדים עם לקות ראייה מסיבות שונות עשויים להתמודד לעיתים קרובות גם עם שילוב של לקויות למידה, שמיעה, לקויות גופניות, עיכובים שפתיים ועיכובים התפתחותיים. העבודה עם המטפלים השונים תעזור לכם למצוא אסטרטגיות שיעזרו לילדכם להתמודד עם האתגרים הללו, לקבל אבחנה מעמיקה יותר וללמוד מיומנויות חדשות. כמו כן, הם יכולים לעזור לכם ללמוד כיצד לתמוך בהתפתחות של ילדכם באמצעות משחק ותקשורת יומיומיים. ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב.

ישנם מומחים לעבודה עם ילדים עם אבדן ראיה חמור ועיוורןן, וכוללים גם מורות לשיקום ראיה, פיזיותרפיסטים,  מרפאים בעיסוק ועוד.

ההשפעות של עיוורון

עיוורון יכול להשפיע על תחומים רבים אחרים בהתפתחותו של ילדכם, שחלקם אינם צפויים. ילדכם עשוי להיתקל באתגרים נוספים בדברים הבאים:

  • תקשורת – למשל, אינו רואה כשמישהו מנופף או מחייך אליו, ואינו יכול ליצור קשר עין
  • משחק ויצירת קשרים חברתיים – לדוגמה, ייתכן שהוא מגושם, אינו מצליח לקרוא סימנים ומחוות לא מילוליים, הולך לאיבוד בקהל גדול או מתקשה להכיר חברים
  • דיבור – למשל, התינוק שלכם עשוי שלא להצביע על חפצים, ולכן אנשים סביבו לא יקראו לחפצים אלה בשמם
  • להבחין בין יום ולילה
  • ישיבה, זחילה והליכה – לדוגמה, אינו רוצה להתקדם לעבר חפצים שונים, כיוון שאינו רואה את החפצים המעניינים שאתם מניחים מולו
  • לימודי קריאה וכתיבה
  • משחק – למשל, הוא עלול לפחד לגעת במרקמים מסוימים או לחקור אזורים שאינו רואה.

כדי להצית את סקרנותו של ילדכם לעולם שסביבו, עזרו לו לחקור את הסביבה באמצעות יכולת הראייה שיש לו – ויצירת קשר בין היכולת הזו לבין שאר החושים שלו. המומחים השונים שעובדים עם ילדכם יכוונו אותכם למתן גירויים באופן מותאם ליכולות שלו- כולל שימוש בצבעים או מרקמים שונים, עבודה בחדר מוחשך ובעל פחות גירויים סביבתיים ועוד..

שירותים ותמיכה

כשמגלים שלילד יש לקות ראייה,  אתם עשויים לחוש מבולבלים ואובדי עצות. תוכלו להיעזר בגורמי תמיכה ומידע.

ללמוד כל הזמן

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות. מומלץ ליצור מערכת יחסים טובה עם אנשי המקצוע, כדי שתוכלו להמשיך ולעבוד איתם עד שילדכם יגדל ויהיה עצמאי יותר.

ילדים עיוורים זכאים ללמוד במסגרות מיוחדות- מעונות יום וגנים שיקומיים המיועדים לכך. מידע אודות מסגרות אלו תוכלו לקבל דרך משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ובעזרתה של עובדת סוציאלית בקהילה, בקופת החולים, או במכון להתפתחות הילד.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על לקויות ראייה, אפשר לפנות לאתרים כמו:

בנבכי הביורוקרטיה

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדים עם לקות ראייה זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם ללקות. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם.

ישנן כמה עמותות שונות שיסייעו לכם ולילדכם לעבור את האתגרים ולחגוג את הניצחונות שתפגשו במהלך החיים כהורים לילד עם לקות ראייה. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.