להיות הורים אחרי טיפוליIVF

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

סקירה מהירה

  • הפריה חוץ גופית (IVF) היא תהליך שבו נוצר עובר מחוץ לרחם האישה, שמוחזר לרחם אחרי כמה ימים. התהליך יכול להתקיים באמצעות הביצית והזרע של ההורים, או באמצעות ביצית ו/או זרע מתרומה.
  • אחת מכל שש נשים מתקשה להיכנס להיריון.
  • 4.3% מהילדים שנולדו בישראל בשנת 2016 הם תוצאה של טיפולי פוריות כגון IVF. בארה”ב ובאנגליה, לעומת זאת, מדובר על 1.5%-2% בלבד.

בשנת 2013 הושגו 9,583 הריונות בשיטת IVF, ו-6,165 הגיעו לסיומם המוצלח. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנים 2000 עד 2013 נולדו בישראל כ-60,000 ‘תינוקות מבחנה’.

האתגרים

טיפול IVF עשוי להיות חוויה מלחיצה מאוד. בדרך כלל, זוגות מחליטים להתחיל בתהליך של טיפולי פוריות אחרי שניסו להיכנס להיריון באופן טבעי זה זמן מה. אחרי תקופה של ניסיונות ללא הצלחה, רמות התסכול שלהם עלולות להיות גבוהות מאוד; ייתכן שגילו שלאחד מהם או לשניהם יש בעיה שתורמת לאי הפוריות או או יוצרת אותה. טיפול IVF הוא פתרון טוב, אך זהו תהליך תובעני מבחינה גופנית ונפשית כאחד.

טיפול IVF אינו מבטיח היריון. מסיבות רבות ושונות, ישנם אנשים שמגלים שגם אחרי מחזורי IVF רבים, הם עדיין אינם יכולים להיכנס להיריון. מצד שני, נשים מסוימות נכנסות להיריון כבר בטיפול הראשון.

טיפולי IVF הם טיפולים יקרים שעשויים להכניס הורים רבים ללחץ כלכלי, מה שמוסיף על המתחים שנובעים מהטיפול. במדינת ישראל ישנו מימון מטעם המדינה לטיפולים אלו עבור שני הילדים הראשונים במשפחה.

הטיפולים כוללים שלבים רבים, שחייבים להצליח כדי להמשיך:

  • האם צריכה לקחת הורמונים שיגרו את ייצור הביציות
  • יש לאסוף ביציות בריאות וזרע מההורים (אלא אם כן מדובר בתרומה). עבור האם, ובמקרים מסוימים גם עבור האב, מדובר בהליך רפואי שמתבצע בבית החולים
  • הביציות והזרע עוברים הפריה במעבדה ליצירת עובר
  • העובר מוחזר לרחם האם ומתפתח לכדי תינוק בריא.

נשים שעברו טיפולי פוריות עשויות לחוות אותם סיבוכים כמו נשים אחרות בזמן ההיריון. עובדה זו גורמת לטיפול להיות תהליך אמוציונלי מאוד, מלא בקבלת החלטות, חרדה וזמני המתנה קשים.

מתח וחרדה

IVF הוא חוויה מלחיצה עבור שני ההורים, ויש נשים שחוות תסמינים של מתח כרוני. מחקרים מראים כי רמות המתח של נשים שעוברות טיפולי פוריות דומות לאלה של נשים המתמודדות עם מחלה קשה. טיפולי פוריות עשויים להשפיע על תחושת השליטה של אדם, על תחושת הנורמליות ועל התוכניות לעתיד.

לעיתים קרובות, הורים שמשיגים היריון באמצעות IVF נזהרים לא להתלהב יתר על המידה, והמכשולים המוקדמים שעברו עשויים להעצים עוד יותר את פחדיהם משיבושים. לפעמים, אחרי הלידה ובשנת חייו הראשונה של התינוק, הם חרדים במיוחד לבריאותו ולבטיחותו של הילד.

הריונות עם תאומים נפוצים יותר בהפריה חוץ גופית, מה שמגביר עוד יותר את האתגרים במהלך ההיריון וב-12 החודשים הראשונים אחרי הלידה.

בסופו של דבר, הורי IVF מפתחים מערכות יחסים חיוביות ובטוחות עם ילדיהם בדיוק כמו הורים אחרים. מחקרים מראים כי החרדה נוטה לחלוף אחרי 12 חודשים, ושההסתגלות הכללית להורות אינה שונה אצל הורים בני אותו גיל ומאותו רקע מהורים שנכנסו להיריון באופן טבעי.

ההשפעה על מערכות היחסים

בעיות של אי פוריות עשויות להעמיס על מערכות יחסים שונות. קשיים אלו נובעים משינויים הורמונליים הגורמים לרגשיות יתר ולשינוי אמיתי בדרך בה נשים חוות רגשות שונים, ממתח נוכח הסיכוי לכישלון התהליך ומהאופן בו כל אחד מבני הזוג חווה את האחר כתומך במצב. בני הזוג עשויים לגלות הבדלים באופן ההתמודדות של כל אחד, וביכולתם לדבר על רגשותיהם.

אין ראיות לכך ששכיחות הפרידה או הגירושים עולה אצל זוגות שעברו טיפולי פוריות. עם זאת, זוגות שנפרדו נטו יותר לציין את בעיית האי פוריות ואת הטיפולים כגורם אפשרי לפרידה.

זו עשויה להיות תקופה מאתגרת. העצה הטובה ביותר היא לשמור על מערכת היחסים שלכם כמה שאפשר. דברו על הרגשות שלכם בזמן אמת, ונסו לחלוק את החרדות שלכם עם אחרים.

החלטות קשות

הורי IVF נתקלים לעיתים קרובות בצורך לענות על שאלות קשות, כגון:

  • האם אנחנו רוצים עוד ילדים?
  • האם ניכנס שוב להיריון?
  • האם נשתמש שוב ב-IVF, והאם זה יעבוד?
  • האם אנחנו מוכנים לעבור שוב את כל המתח הזה?

אחת ההחלטות המאתגרות ביותר שצריכים הורי IVF לקבל קשורה בהחלטה מה לעשות עם העוברים שלא הוחזרו לרחם. פעמים רבות, תהליך הטיפול מוביל ליצירת עוברים רבים בפעם אחת, שמוקפאים למקרה שההורים יהיו מעוניינים בילד נוסף בעתיד. אם בני הזוג מחליטים שלא להמשיך בתהליך, עליהם לשקול מה לעשות עם העוברים שנותרו קפואים. ההחלטה עשויה להעמידם בפני שאלות אתיות או חילוקי דעות בנושאי אמונה.

הורי IVF צריכים להחליט מה וכמה יספרו לילדיהם, במיוחד אם בני הזוג נכנסים להיריון מתרומת זרע או תרומת ביצית. מהו הגיל הטוב ביותר לספר להם? כיצד צריך לספר להם? עליכם לשוחח על כך ולהגיע להחלטה שמתאימה לשניכם.

אם אתם שוקלים כניסה לתהליך IVF, מומלץ לפנות לייעוץ לפני תחילת הטיפולים. למומחים בתחום הפוריות יש מידע מפורט, משאבים ומדריכים שנועדו לתמוך בהורי IVF בהחלטתם כיצד להתמודד עם התהליך, וכיצד לספר לילדים, אם יש בכך צורך.

לבקש עזרה

חלק מהורי ה-IVF כועסים על עצמם אם קשה להם להתמודד עם אתגרי ההורות לתינוק בן יומו. הם עשויים להרגיש שאסור להם להתלונן, ושעליהם להיות אסירי תודה על הילד שתמיד רצו. רבים מהם מתביישים לבקש עזרה.

אך כל ההורים, כולל הורי IVF, צריכים להרגיש שמותר להם לפנות לעזרה כשהם זקוקים לה – אחרי הכל, הורות היא עבודה קשה, ללא קשר לאופן שבו נוצר התינוק! זכרו שכל ההורים החדשים מרגישים רגשות מעורבים וחווים לפעמים מגוון רחב של רגשות בנוגע להורות.

הפריה חוץ גופית בראי החוק

בכל מדינה יש מגבלות חוקיות שונות בנוגע להפריה חוץ גופית. החוק בישראל, למשל, מציין שאין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מה לעשות כשעולים חששות בנוגע לנכדים

Posted on by עדנה ברונשטיין

האם באמת צריך לדאוג?

תפקידכם כסבא וסבתא אמנם ממלא אושר, אך לפעמים טבעי שעולים גם חששות בנוגע לנכדים. נכדכם גדל בעולם שונה מזה שבו אתם גדלתם, ומזה שבו גדלו ילדיכם. לפעמים קשה לעמוד בקצב!

כמו כן, לכל אחד יש גישת הורות שונה. לא תמיד תסכימו עם ההחלטות שמקבלים הורי הנכד בעניינים כגון התנהגות, משמעת, עצמאות, שימוש במדיה, חברויות וכן הלאה. עם זאת, העובדה שאינכם מסכימים אינה הופכת את ההחלטות הללו לשגויות.למעשה, אם הורי הנכד מקבלים החלטות מושכלות שנכונות עבור המשפחה שלהם, סביר להניח שאין לכם כל צורך לדאוג.

אם אתם עדיין מודאגים, נסו להבין אם מדובר במשהו שבאמת צריך להדאיג אתכם. אחת הדרכים לעשות זאת היא לדון בחששותיכם עם בן או בת הזוג, או עם חבר או חברה במצבכם. אפשר לשאול באחד מהפורומים המיועדים לסבים וסבתות ברשת, כגון מוטק’ה. נקודות מבט אחרות יעזרו לכם להחליט אם כדאי לדבר על כך עם הורי הנכד.

נסו להיזכר בימים שבהם אתם הייתם הורים צעירים – מה הדאיג אתכם? כיצד קיבלתם החלטות שנגעו לגידול הילדים?

כיצד לשוחח על חששותיכם: טיפים

אם אתם מרגישים שאתם חייבים להעלות עניין כלשהו שנוגע לנכד, כדאי להתכונן לשיחה, לתזמן אותה היטב ולכבד את הוריו.

הכנה

תרגלו את מה שאתם רוצים להגיד מראש, כדי למצוא את הדרך המתאימה ביותר להגיד אותו. לדוגמה, “שמתי לב שיונתן לא שומע אותי כשאני מאחוריו. גם אתם שמתם לב לזה?”לפעמים אפשר לתרגל עם בן או בת הזוג, או עם חבר.

תזמון

אם נראה לכם שזו תהיה שיחה מורכבת, כדאי לבחור זמן שבו אתם והורי הנכד תהיו רגועים ותזכו לפרטיות. למשל, אם הם עסוקים בעבודה ובמחויבויות משפחתיות במהלך השבוע, עדיף לדבר בסוף השבוע.

כבוד

הורי הנכד שלכם משתדלים לעשות את הטוב ביותר שביכולתם עבור ילדיהם. אם ברצונכם לנהל איתם שיחה מורכבת, מומלץ להפגין כבוד כלפי ניסיונם כהורים וסגנון ההורות שלהם.

  • אם החששות שלכם נוגעים להתמודדות עם התנהגותו של הנכד, ספרו לילדכם מה קרה ואז בקשו עצה. לדוגמה, “נעמי כל הזמן הורידה את הנעליים בגינה והתעצבנה כשביקשתי ממנה לנעול אותן בחזרה. איך את מצליחה לגרום לה להישאר עם נעליים?”
  • כולם אוהבים שבחים. אזנו את החששות שלכם עם שבחים לנכד ולהוריו גם יחד, כדי שתוכלו להתמקד בדברים החיוביים. למשל, “גדי למד את המשחק ממש מהר. אתה ממש מצליח להסביר לו דברים”.
  • הבינו את גבולותיכם. זהו חלק חשוב מהפגנת הכבוד כלפי הורי הנכד. מותר לכם להביע חשש, אך ההורים הם שיחליטו מה לעשות בנוגע לכך.

עוד טיפים לתקשורת

אם יש לכם מערכת יחסים טובה עם הורי הנכד, שאלו אותם שאלות פתוחות כדי להבין כיצד הם רואים את המצב שמדאיג אתכם. לדוגמה, “הורים אחרים בקבוצת הפייסבוק שלכם נתקלו באותה בעיה?” או “אחות טיפת חלב אמרה על זה משהו בפגישה האחרונה?”

נסו להתעניין ולהימנע מהאשמה. האשמה מזמינה התגוננות וקונפליקט בעוד שהתעניינות נותנת הרגשה של אמפטיה, ומזמינה שיתוף פעולה.

לפעמים אפשר להציע להורים שייעזרו במומחים אחרים, כגון רופא הילדים, המרכז להתפתחות הילד, הצוות בגן או בבית הספר.

אם אתם חושבים שנכדכם נמצא בסכנת התעללות או חווה הזנחה, דברו עם הוריו על חששותיכם. אם לדעתכם יש בעיות אלימות או הזנחה רציניות בביתו של הנכד ואתם זקוקים לעזרה, פנו לקו החירום החברתי של משרד הרווחה בטלפון 118 או למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מה ילדים מרגישים במשפחות משולבות

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

הרגשות של ילדים במשפחות משולבות

האופן שבו ילדכם מרגיש בנוגע לחיים במשפחה משולבת תלוי בגילו, במשך הזמן שהוריו פרודים, במידת השינוי בחייו ובמה עוד מתרחש בתחומים אחרים, כגון בית הספר. עוד גורמים הם מידת ההיכרות שלו עם בן או בת הזוג החדשים, הגישה של ההורה האחר (בן או בת הזוג לשעבר) לשינויים והאישיות של ילדכם.

טבעי שילדים ואנשים צעירים שחיים במשפחה משולבת ירגישו המון רגשות שונים בזמנים שונים.

התרגשות

ייתכן שילדכם מתרגש לחזור למשפחה שכוללת שני מבוגרים, ומצפה לאחים ולאחיות החדשים שיכיר.

חוסר ודאות

בהתחלה, ילדכם עשוי להרגיש שאינו שייך לגמרי למשפחה המשולבת, או לדאוג מסיבות שונות:

  • הציפיות שקשורות להתנהגות במשפחה המשולבת החדשה – כיצד לקרוא לבן או בת הזוג החדשים, למי להקשיב, לפעול לפי אילו כללים וכדומה
  • רגשותיו של ההורה האחר – גם אם ילדכם מחבב את בן או בת הזוג החדשים, הוא עשוי להתנהג כאילו אינו מחבב אותו כדי לא לפגוע ברגשות של ההורה האחר
  • כל השינויים שמתרחשים בחייו – ייתכן שאינו רוצה לחוות עוד שינויים.

עצב, כעס וקנאה

טבעי שילדכם ירגיש רגשות שליליים ביחס למשפחה המשולבת. רגשות כאלו מתעוררים לאור תחושת כעס של הילדים על בן הזוג החדש אשר ‘באשמתו’ נגוז החלום שהכל יחזור לקדמותו, או עקב תחושת העדפה של הילדים דווקא לבן הזוג החדש. ילדכם עשוי:

  • לחוש עצב, כעס או קנאה על כך שעליו לחלוק אתכם עם בן או בת הזוג החדשים
  • לקנא בילדיו של בן הזוג החדש, או שהם יקנאו בילדכם
  • להאשים אתכם על כך שפירקתם את המשפחה המקורית
  • להרגיש שחשיבותו בעיניכם פחתה, עכשיו כשיש לכם בני זוג חדשים
  • לדחות את בן או בת הזוג החדשים, כיוון שהם מהווים תזכורת לכך שהוריו הביולוגים לעולם לא יחזרו להיות יחד.

לעזור לילד להתמודד עם רגשותיו

אתם נמצאים בתהליך למידה מתמשך, ומותר לכם לא לדעת בדיוק מה לעשות כשילדכם חש חוסר ודאות או רגשות שליליים בנוגע למצבכם החדש. הנה כמה שיטות שיעזרו לכם ולו להתמודד עם רגשותיכם ולהתחיל להסתגל לחיים במשפחה משולבת.

לדבר עם ילדכם

ילדכם צריך לדעת שמותר לו להרגיש הכל, ושתמיד תאהבו אותו ותהיו שם בשבילו. תנו לו להביע את רגשותיו ושאלו שאלות שיעזרו לו לפתח שיחה. נסו את הרעיונות הבאים:

  • “ידעת ש…?” שאלה כזו מאפשרת לדבר על השינוי שעתיד לבוא, למשל: “ידעת שבקרוב רועי ויסמין יבואו לגור איתנו כל סוף שבוע שני?”
  • “איך אתה מרגיש בנוגע ל…?” לדוגמה, “איך אתה מרגיש בנוגע לכך שרועי ויסמין יבואו לגור איתנו כל סוף שבוע שני?”, או, “איך אתה מרגיש בנוגע למצב בבית כרגע?”
  • “מה היית רוצה לעשות בנוגע ל…?”  למשל, “מה יעזור לך להרגיש כאן בבית, כשאתה מבקר?” תנו לילדכם משוב חיובי – לדוגמה, “זה רעיון מעולה, בוא ננסה את זה. אם זה לא יעבוד, ננסה משהו אחר”.

לבלות ביחד

חשוב להמשיך לבלות זמן איכות ביחד גם כשהמשפחה משתנה. העצות הבאות עשויות לעזור:

  • המשיכו בפעילויות שנהגתם לעשות עם ילדכם, כמו ללכת לבית קפה אחר צהריים אחד בשבוע.
  • בלו ביחד. אפשר לנסות דברים חדשים, כמו לצאת לטיול שכולל לינה רק שניכם, בלי בן או בת הזוג החדשים וילדיהם.
  • פנו זמן לילדכם מדי יום, אם אפשר, כדי להתעדכן במעשיו ולבדוק מה שלומו.

להכיר את בן הזוג החדש

תנו לילדכם זמן להכיר את בן הזוג החדש שלכם. שמרו על רמת ציפיות נמוכה לימים הראשונים, כדי שיוכל לעבד רגשות שליליים או רגשות חוסר ביטחון שעלולים לעלות. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ספרו לילדכם מדוע מצאתם זוגיות חדשה ומה אתם אוהבים בבן או בת הזוג החדשים.
  • הבהירו גם לבני הזוג וגם לילדכם שאתם מצפים מהם לכבד האחד את השני – אף שאינם חייבים לאהוב אחד את השני.
  • לכו בקצב של ילדכם – אל תנסו להאיץ את בניית מערכת היחסים בינו לבין בן הזוג החדש.
  • נסו ליצור אווירה רגועה ובטוחה שבה יוכל ילדכם להכיר טוב יותר את בן הזוג החדש. לדוגמה, הם יכולים לצפות יחד בסרט ולדבר עליו לאחר מכן, לצאת לטיול בפארק או לשחק במשחקי קופסה.
  • אמרו לילדכם שמותר לו להתלונן ולהביע את חששותיו בנוגע לבן הזוג החדש. אם התלונה שלו מוצדקת – למשל, בן או בת הזוג דיברו אליו בצורה נוקשה – דברו עם בני הזוג ונסו לעבוד על כך יחד.

אם עליכם לדבר עם בן או בת הזוג על האופן שבו הם משמשים הורה לילדכם, כדאי לנקוט גישה של הורות בעבודת צוות. גישה זו תעזור לכם להתמודד עם העליות והירידות בחיי המשפחה בדרך חיובית שמצמצמת את העימותים.

מערכת היחסים של ילדכם עם ההורה האחר

ילדים במשפחות משולבות מרגישים לפעמים “תקועים באמצע” בין הוריהם, ודואגים שעליהם לבחור הורה אחד ולהיות נאמנים לו. כך תעזרו לילדכם להימנע ממצב זה או להתמודד איתו:

  • ודאו שיש לו קשר קבוע עם ההורה האחר, כל עוד ביטחונו נשמר
  • נסו שלא לבקר את ההורה האחר בנוכחות הילד
  • אל תבקשו מילדכם לשלוח הודעה להורה האחר
  • אל תחקרו אותו בנוגע למעשיו בביתו של ההורה האחר, אך הביעו עניין במה שעובר עליו. תנו לילדכם לספר לכם מה שהוא רוצה
  • העלו זיכרונות עם ילדכם על התקופה עם בן או בת הזוג הקודמים, כמו חגיגות ימי הולדת או חגים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

להיפגש עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

Posted on by ד"ר מיכל בגין

הפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

בפגישתכם הראשונה עם איש מקצוע המטפל בילדכם, תרצו בוודאי לוודא שהשירות שהוא מציע מתאים לכם ולילדכם. לעיתים תכלול הפגישה אבחון מפורט של מצבו. ייתכן שתצטרכו להביא איתכם דיווחים מהרופא וממומחים אחרים שנפגשתם איתם, וכן מידע מפורט על ילדכם ועל המשפחה.

אם אתם מטופלים על ידי כמה אנשי מקצוע או כמה שירותים שונים, יכול להיות שתרגישו שאתם עונים על אותן שאלות ומוסרים אותו מידע שוב ושוב. למרבה הצער, אין ברירה גם אם זה מעיק, כל איש מקצוע צריך לקבל את התמונה המלאה והמדויקת שלכם ושל ילדכם, ומי טוב יותר במסירת המידע הזה מלבדכם?

להתכונן לפגישה

מומלץ להתכונן מעט מראש כדי להפיק את המיטב מהפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע שמטפלים בילדכם. הנה כמה דברים שאפשר לעשות:

  • כשאתם מתקשרים לקבוע פגישה, נסו להבין בדיוק מה תכלול הפגישה. האם תדברו באופן כללי על מה שהשירות מציע, או שתדברו על נושאים ספציפיים יותר? שאלו מה עושה איש המקצוע.
  • בדקו מה עליכם להביא. אספו מסמכים, דו”חות ותיעוד רלוונטי אחר על ההיסטוריה הרפואית, ההתפתחות, הרגלי ההאכלה, השינה או ההתנהגות של ילדכם.  ארגנו את הדו”חות הרלוונטים בתיקיה עם חוצצים באופן שיקל עליכם למצוא את המסמכים המתאימים בזמן.
  • הכינו רשימת שאלות ונושאים שתרצו לדבר עליהם בפגישה, כדי שלא תשכחו דבר.
  • קחו איתכם מחברת ורשמו נקודות חשובות – לדוגמה, הצעות של איש המקצוע, ודברים שעליכם לעשות אחרי הפגישה.
  • צאו מהבית מוקדם, כדי שלא תגיעו בלחץ או תאחרו לתחילת הפגישה.

להביא את הילד לפגישה

כדאי לשאול אם עליכם להביא את ילדכם לפגישה הראשונה.

רוב אנשי המקצוע ירצו שתביאו אותו עמכם. אחרים יבקשו לדבר איתכם קודם, ולפגוש את הילד בפגישה השנייה. אם אתם חושבים שאחת משתי האפשרויות תהיה קשה יותר, הודיעו לאיש המקצוע מראש.

אם אתם חושבים שבמהלך הפגישה תרצו לדבר על נושאים שאינכם מעוניינים שהילד ישמע, בדקו אם תוכלו לפגוש את איש המקצוע לבד לפני כן, או לדאוג למלווה שיוכל להישאר עם הילד מחוץ לפגישה בזמן שאתם משוחחים בפרטיות.

למה לצפות בפגישה הראשונה

בפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע, תוכלו לצפות מהם:

  • להציג את עצמם, ואת המקצוע שלהם
  • להגיד לכם מה יהיה אורך הפגישה, ולדבר על הסיבה לפגישתכם. לתת לכם זמן לדבר, להקשיב בתשומת לב לחששותיכם ולהפגין עניין במידע ובנקודות המבט שלכם
  • להיות רגישים לצורכיכם ולהפגין אמפתיה
  • להיות מנומסים ותומכים ולכבד את הערכים והאמונות שלכם
  • להתחיל ליצור איתכם שותפות אמיתית, שבה לשניכם יש תפקיד ותרומה חשובים
  • לדון בנושאים שונים בפתיחות, ולהסביר את הדברים כך שתוכלו להבין.

שאלות שאנשי המקצוע עשויים לשאול

אנשי המקצוע צפויים לשאול שאלות, שתלויות בסוג הטיפול שבו הם עוזרים לכם, וכמה מידע כבר יש להם על ילדכם.

הם עשויים לשאול על הנושאים הבאים:

  • התפתחות ילדכם – לדוגמה, אילו אבני דרך בהתפתחות כבר השיג
  • כיצד אתם ובני משפחתכם מתמודדים
  • המשפחה וחיי המשפחה שלכם באופן כללי, כדי לראות אם ישנם תחומים  בהם ניתן לעזור לכם.
  • שירותים נוספים שילדכם נעזר בהם.

האם נקבל מידע כתוב?

שירותים ואנשי מקצוע רבים מחזיקים עלונים שמסבירים מה הם עושים וכיצד הם פועלים. חלקם יתנו לכם עלונים על שירותים אחרים, דפי מידע בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם, או טיפולים אפשריים שתוכלו לנסות בבית. לדוגמה, קלינאי תקשורת עשוי לתת לכם דף מידע בנוגע לתרגילים שתנסו בבית, בין המפגשים.

הורים רבים מעדיפים לקבל מידע בעל פה המגובה במידע בכתב.

כיצד לשאול על ההכשרה והניסיון

אנשי מקצוע שעובדים עם ילדים עם צרכים מיוחדים חייבים להיות בעלי מיומנויות ויכולות המבוססים על הכשרה פורמלית. מותר לשאול על הרקע, הניסיון והתעודות של האנשים שאיתם תעבדו. השתדלו לפנות לאנשי מקצוע מומלצים על ידי המכון או היחידה להתפתחות הילד, והימנעו מלגשת למטפלים בתחומים שאינם מוכרים דיים בארץ ואינם בעלי רישיון ממשרד הבריאות.

במידה ואתם פונים לאיש מקצוע באופן פרטי, הנה כמה שאלות שאפשר לשאול:

  • מה ההכשרה המקצועית שלך?
  • האם עברת קורסים נוספים מאז שקיבלת את ההכשרה המקצועית?
  • האם הינך בעל רשיון מוכר של משרד הבריאות?
  • האם את/ה חבר/ה באיגודים מקצועיים?
  • כמה שנות ניסיון יש לך בתחום הרלוונטי?
  • עם כמה ילדים עבדת עד כה, שהתמודדו עם אותם צרכים מיוחדים או דומים להם?

בסוף הפגישה הראשונה

כשאתם יוצאים מהפגישה הראשונה, חשוב מאוד:

  • שתבינו בדיוק על מה דיברתם עם איש המקצוע
  • שתבינו את כל המידע שניתן לכם
  • שתדעו מהם השלבים הבאים ומתי מתקיימת הפגישה הבאה.

שאלו שאלות בישירות ובקשו מאיש המקצוע לחזור על דברים כדי לוודא שהבנתם הכל כהלכה. הרגישו חופשי לבקש הסברים נוספים במילים מובנות יותר.

ודאו שאיש המקצוע מביא בחשבון את הצרכים שלכם ושל בני המשפחה. אם אתם חוששים שמא תיראו שתלטנים, זכרו שאתם מדברים ומקשיבים במקום הילד שלכם – ועם הניסיון והוותק בטיפולים, המצב ישתפר. אל תסכימו לשום דבר שלא נוח לכם או שאינכם מבינים. כמו כן, ודאו שיש לכם הזדמנות להגיד בפגישה את מה שאתם רוצים, ולשאול את השאלות שמטרידות אתכם.

לאחר הפגישה הראשונה

זמן קצר לאחר הפגישה הראשונה, מומלץ לנקוט את הצעדים הבאים:

  • לקבוע פגישת המשך מיד לאחר מכן, כדי שתוכלו להבהיר את המידע שניתן לכם ולשאול שאלות נוספות.
  • לכתוב את השאלות שמטרידות אתכם לקראת הפגישה הבאה.
  • אם קיבלתם אבחון חדש מאיש המקצוע, חשבו ביחד כיצד לספר עליו לילדכם.
  • בקשו מידע בכתב על האבחון.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל ההתבגרות: סקירה

Posted on by ד"ר שלי בן הרוש נגארי

שינויים גופניים

אצל בנות ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 10 או 11, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל שמונה או רק בגיל 13. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים התפתחות שדיים, שינויים בצורת הגוף ובגובהו, צמיחת שיער ערווה ושיער גוף ותחילת הווסת (המחזור החודשי).

אצל בנים ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 11 או 12, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל תשע או רק בגיל 14. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים גדילת הפין והאשכים, שינויים בגובה ובצורת הגוף, זקפה עם פליטה, צמיחת שיער גוף ושיער פנים ושינויים בקול.

למידע נוסף, קראו את המאמר גופו המשתנה של ילדכם, התבגרות מינית, התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת והיגיינה לבני נוער.

ייתכן שתשימו לב שילדכם מפגין רגשות חזקים ואינטנסיביים בזמנים שונים. מצבי הרוח שלו נראים בלתי צפויים, והעליות והירידות הרגשיות האלה עלולות להוביל ליצירת עימותים יותר מבעבר. מצב זה מתרחש, בין השאר, כיוון שמוחו של ילדכם עדיין לומד כיצד לשלוט ברגשות ולהביע אותם כמו מבוגר.

אל דאגה: צעירים משתפרים בקריאה ובעיבוד רגשותיהם של אחרים ככל שהם מתבגרים, וילדכם יהיה רגיש יותר לרגשות שלכם. אך בזמן שהוא מפתח את המיומנויות הללו, הוא עלול לפעמים לטעות בקריאת הבעות פנים ושפת גוף.

סביר להניח שילדכם יהיה מודע יותר לעצמו, ובעיקר למראהו החיצוני ולשינויים הגופניים שהוא עובר. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת לעתים קרובות מהמראה הגופני, או מהאופן שבו בני נוער חושבים שהם נראים. ילדכם מתפתח, ומתחיל להשוות את גופו לגופם של חברים ואחרים.

סביר להניח שילדכם יעבור שלב “חסין” שבו הוא חושב ופועל כאלו דבר לא יפגע בו. מיומנויות קבלת ההחלטות שלו עדיין מתפתחות, והוא עדיין לומד את התוצאות למעשיו. גופו מבשיל מבחוץ, אך מיומנויות החשיבה של מוחו המתפתח וההתפתחות הרגשית שלו מתרחשות בקצב שונה. מה שאתם רואים על פני השטח לא תמיד תואם למה שמתרחש מבפנים.

שינויים חברתיים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן להבין מי הם ומה מקומם בעולם. לכן, ייתכן שתשימו לב שילדכם מחפש זהות. החיפוש יכול להיות מושפע ממגדר, מקבוצת החברים, מרקע תרבותי ומציפיות משפחתיות.

נפוץ גם החיפוש אחר עצמאות רבה יותר. החיפושים הללו עשויים להשפיע על ההחלטות שהוא מקבל, ועל מערכות היחסים שלו עם משפחה וחברים. סביר להניח שגם ירצה לקבל אחריות רבה יותר, בבית ובבית הספר.

אופייה של התפתחות המוח אצל בני נוער מובילה לכך שהם מחפשים חוויות חדשות ועלולים להתנהג בצורה מסוכנת יותר. בו בזמן, ילדכם עדיין עובד על פיתוח שליטה בדחפים.

החדשות הטובות הן שסביר להניח שילדכם חושב בצורה עמוקה יותר על משמעות המושגים “נכון” ו”לא נכון”. הוא מתחיל לפתח מערכת אינדיבידואלית חזקה יותר של ערכים ומוסר, ומטיל ספק בדברים רבים יותר. המילים והמעשים שלכם מעצבים את האופן שבו הוא תופס את מה שנכון ולא נכון.

סביר להניח שתגלו שהוא מושפע יותר מחברים, ובעיקר בכל הנוגע להתנהגות, לתחושת העצמי ולהערכה העצמית.

ייתכן שהוא מתחיל לפתח ולחקור את הזהות המינית שלו – להיכנס למערכות יחסים רומנטיות או לצאת עם מישהו או מישהי מיוחדים. עם זאת, לא בהכרח מדובר במערכות יחסים אינטימיות. יש צעירים שמתעניינים במערכות יחסים אינטימיות או מיניות רק בשלב מאוחר יותר.

האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות משפיעים מאוד על האופן שבו ילדכם מתקשר עם חבריו ולומד על העולם.

שמרו על קשר עם ילדכם המתבגר, כדי לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית שלו.

שינויים במערכות היחסים

מערכות היחסים של ילדכם עם משפחה וחברים יעברו שינויים ומהפכים דרמטיים. אולם השמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

ייתכן שתבחינו שהוא מעוניין לבלות פחות זמן עם המשפחה ויותר זמן עם החברים. אם קשה לכם לקבל את זה, זכרו שחבריו משפיעים בדרך כלל על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. אתם, ההורים, משפיעים על ההחלטות של ילדיהם לטווח ארוך, כגון בחירת קריירה, ערכים ומוסר.

סביר להניח שיהיו ביניכם יותר ויכוחים. אך טבעי שיהיו כמה עימותים בין הורים לבין ילדיהם בשנות ההתבגרות, כיוון שהילדים מבקשים עצמאות רבה יותר. למעשה, הוויכוחים הללו מראים שילדכם מתבגר ומתפתח. העימותים נוטים להגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות. גם אם נראה לכם שאתם מתווכחים כל הזמן, סביר להניח שזה לא ישפיע על מערכת היחסים שלכם איתו לטווח הארוך.

כמו כן, סביר להניח שילדכם יסתכל כעת על דברים מנקודת מבט שונה משלכם. הוא לא מתכוון להרגיז אתכם – הוא פשוט מתחיל לחשוב בצורה מופשטת יותר, ובוחן נקודות מבט שונות. יש בני נוער שמתקשים להבין את השפעות התנהגותם והערותיהם על אנשים אחרים. מיומנויות אלה מתפתחות עם הזמן.

ובתוך כל זה, חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה וטובה עם ילדכם, כבסיס חיוני לבניית החוסן הנפשי שלו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות: רומנטיקה ואינטימיות

Posted on by אורן רודב

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם, נוסף על כל שאר השינויים שמתרחשים בגיל ההתבגרות מבחינה גופנית, חברתית ורגשית. כל השינויים הללו קשורים לעניין הגובר והולך של ילדכם בדימוי גוף ובמראה, בעצמאות ובפרטיות.

מערכות יחסים רומנטיות מביאות עמן סחרחרת של עליות וירידות רגשיות, ולפעמים הן משפיעות על כל המשפחה. עצם הרעיון שילדכם יחווה רגשות כאלה עלול להיות מאתגר מעט עבורכם. אולם רגשות אלה יעזרו לו לפתח יכולת עמוקה יותר לאהוב, לחלוק וליצור מערכות יחסים אינטימיות.

מתי מתחילות מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

אין גיל נכון להתחלת מערכת יחסים – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא. עם זאת, הנה כמה נתונים ממוצעים:

  • מגיל 9-11, ילדכם יתחיל להיות עצמאי יותר, להתרחק מהמשפחה ולהתעניין יותר בחברים.
  • בגיל 10-14 ירצה ילדכם לבלות זמן רב יותר בקבוצות מעורבות מגדר, מה שעשוי בסופו של דבר להוביל למערכת יחסים רומנטית.
  • בגיל 15-19, מערכות יחסים רומנטיות הופכות לחלק מרכזי בחיי החברה. החברויות הופכות לעמוקות וליציבות יותר.

בני נוער רבים מבלים זמן רב במחשבות ובדיבורים על מערכות יחסים. בשנים אלה, מערכות יחסים בין מתבגרים עשויות לארוך כמה שבועות או חודשים בלבד. לפעמים ילדים אינם מתעניינים כלל במערכות יחסים רומנטיות עד גיל ההתבגרות המאוחר, וזה בסדר. יש ילדים שבוחרים להתרכז בשיעורי הבית, בחוגי ספורט או בתחומי עניין אחרים.

ההתאהבויות הראשונות

לפני מערכת היחסים הראשונה, סביר להניח שילדכם יחווה התאהבות אחת או שתיים.

  • התאהבות באידיאל מתרחשת כאשר ילדכם מוצא מישהו שהוא מעריץ ורוצה להיות כמותו.
  • התאהבות רומנטית היא תחילתם של רגשות רומנטיים – רצון לקרבה גופנית ורגשית עם אדם נוסף. התאהבות מסוג זה, בגיל הזה, לעיתים מלווה בכך שילדכם מדמיין אדם אחר כמושלם או שואף לשלמות.

ההתאהבויות יכולות לספר לכם המון על הדברים שילדכם נמשך אליהם בבני אדם. התאהבויות רומנטיות בגיל זה אורכות בדרך כלל זמן קצר, כיוון שרעיון השלמות, שעליו מתבססות התאהבויות בגיל הזה, נוטה להתפרק כשילדכם מתחיל להכיר טוב יותר את האדם שבו התאהב ומגלה שגם לו יש, באופן לא מפתיע, חסרונות. עם זאת, שימו לב שהרגשות האינטנסיביים של ילדכם אמיתיים, ולכן התייחסו אליהם ברצינות ואל תלעגו להם.

מערכות יחסים בתחילת גיל ההתבגרות

מתבגרים צעירים מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט לבלות איתו זמן רב יותר בנפרד.

אם ילדכם רוצה לצאת עם מישהו מיוחד, דברו איתו כדי לבדוק אם הוא מוכן. האם הוא רוצה חבר או חברה רק כי חבריו רוצים? האם הוא חושב שזו הדרך היחידה לצאת וליהנות? האם הוא רוצה לבלות ביחד כדי להכיר טוב יותר? אם האדם שבו ילדכם מעוניין מבוגר או צעיר יותר, כדאי לציין בפניו שאנשים בגילאים שונים עשויים לרצות דברים שונים במערכות יחסים, ושכדאי שיהיה קשוב לעצמו, לצרכיו האישיים ולמידת המוכנות שלו.

האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על בני נוער הם המבוגרים בחייהם. שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות יחסים מכבדות ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. הפגנת כבוד כלפי גברים ונשים כאחד מראה לילדכם שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

למשפחה יש תפקיד חשוב באופן שבו ילדכם חושב על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות.

דברו על רגשות, חברויות ומערכות יחסים משפחתיות, כדי שילדכם ירגיש בטוח לדבר על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות באופן כללי. ילד שיודע כיצד נראות מערכת יחסים מכבדות, יידע להתייחס באותו אופן למערכות יחסים רומנטיות.

שיחות אלה יעזרו לילדכם להרגיש בטוח יותר כשיתחיל להתעניין מבחינה רומנטית באחרים, וירצה לחלוק איתכם את רגשותיו. נוסף על כך, הן מאפשרות לכם להעלות נושאים חשובים נוספים לדיון, כמו כיצד להתייחס לאנשים באדיבות, להיפרד באדיבות ולכבד את גבולות האחר.

כדאי לדבר עם ילדכם על יחסי מין ומערכות יחסית כבר מגיל צעיר. כך הוא יקבל את המסר שזהו נושא שאפשר לדבר עליו, והוא ירגיש בנוח יותר לפנות אליכם בשאלות ככל שיתקדם לגיל ההתבגרות.

מבחינה מסוימת, שיחה על מערכות יחסים רומנטיות ו/או מיניות דומה לשיחה על חברויות או על יציאה למסיבה. מומלץ לדבר על כללי התנהגות וכללי יסוד ועל התוצאות של הפרת הכללים, בהתאם לערכים ולכללים המשפחתיים שלכם. לדוגמה, אפשר לדון בכמות הזמן שילדכם מבלה עם החברה שלו לעומת כמות הזמן שהוא משקיע בלימודים, או אם מותר או אסור לחברה שלו להישאר לישון. כדאי להעלות עם ילדכם כמה אפשרויות למשפטים או מעשים שהוא יכול לנקוט בהם אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים, כמו למשל לומר “אני צריך רגע הפסקה כדי לבדוק עם עצמי אם אני מרגיש בנוח עם זה” או לחילופין לצאת מהחדר ולהתקשר אליכם או לכל מבוגר זמין שתבחרו יחד.

אנשים צעירים מדברים על הדברים האלה עם החברים שלהם, וזה בריא ותקין. עם זאת, הם עדיין זקוקים לגיבוי מצדכם, ולכן חשוב לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים.

שיחות אלה עלולות להיות מורכבות, בעיקר אם אתם מרגישים שילדכם אינו בשל עדיין למערכת יחסים. למידע נוסף, קראו את המאמרים שיחות מורכבות, ופתרון בעיות עם בני נוער.

מין ומערכות יחסים בגיל ההתבגרות

אם ילדכם כבר נמצא במערכת יחסים, ייתכן שהגיע הזמן לדבר על מיניות ואינטימיות. לא כל מערכות היחסים בין מתבגרים כוללות יחסי מין, אך רוב בני הנוער יתנסו בהתנהגות מינית בשלב מסוים. זו הסיבה לכך שילדכם צריך לקבל מידע ברור על אמצעי מניעה, מין בטוח ומחלות מין.

כמו כן, זו יכולה להיות ההזדמנות שלכם לדבר על כיצד להתמודד עם לחץ חברתי ולחץ מיני בלתי רצוי. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים והיו זמינים לשיחה, כדי שבמקרה הצורך, יוכל ילדכם לפנות אליכם עם שאלות וחששות.

אל דאגה, שיחה על מין ומערכות יחסים לא תגרום לילדכם להתחיל לקיים יחסי מין לפני שהוא מוכן. למעשה, ההפך הוא הנכון: דיון נינוח ופתוח על מין עשוי אפילו לעכב את תחילת הפעילות המינית, ולגרום לילדכם לקיים מין בטוח כשכבר יתחיל. למידע נוסף, קראו את המאמר מיניות ורווחה בגיל ההתבגרות.

משיכה לבני אותו מין והתנסויות מיניות מוקדמות

אצל חלק מבני הנוער, תהליך ההתפתחות המינית בגיל ההתבגרות יכלול משיכה לבני אותו מין והתנסויות חד-מיניות. יש לזכור, שאלה עשויות להיות התנסויות בלבד, ולא יעידו על נטייתו המינית בעתיד.  10%-3% מבני הנוער מגלים בתחילת גיל ההתבגרות המינית כי הם נמשכים לבני אותו מין. שיעור גדול יותר עשוי לפתח משיכה לשני המינים.

אם ילדכם מרגיש מבולבל בגלל משיכה או רגשות למישהו אחר מאותו המין, הגיבו בצורה חיובית ובלתי שיפוטית. ספרו בבירור איך אתם מרגישים בנוגע למשיכה בין בני אותו מין, רצוי תוך העברת המסר שאתם מקבלים את ילדכם ואינכם נבהלים מהתחושות העולות בו. אם לדעתכם תתקשו לשמור על שלווה וחיוביות, היעזרו במבוגר נוסף שאתם סומכים עליו, ואיתו יוכל ילדכם לדבר על רגשותיו.

מיניות מתפתחת ומשתנה לאורך הזמן. מה שקורה בגיל ההתבגרות אינו חקוק באבן ואינו חייב להשפיע על שארית חייו של ילדכם. הוא אינו חייב להגדיר את עצמו כ”גיי”, “סטרייט” או כל דבר אחר. חקירה והתנסות עם מיניות הן שלבים נורמליים ונפוצים – הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על בטיחות, ביטחון וקבלה.

כיצד להתמודד עם פרידות

פרידות ולבבות שבורים הם חלק בלתי נפרד מהתאהבויות בגיל הנעורים. ואם זה לא מספיק גרוע, פרידות בגיל ההתבגרות עלולות להתרחש בציבור – בבית הספר, ברשתות החברתיות או באינטרנט.

סביר להניח שילדכם יהיה עצוב ואמוציונלי אחרי הפרידה. אולי זה לא נראה כך כרגע, אבל זהו חלק מהלמידה כיצד להתמודד עם החלטות קשות ואכזבות. ילדכם יזדקק למרחב ולזמן, לחיבוק ולאוזן קשבת. ייתכן שיזדקק גם להסחת דעת, כך שניתן להציע יותר בילויים משפחתיים בתקופה זו.

הקשבה פעילה תעזור לכם להבין מה הוא צריך. אם ילדכם נראה עצוב או מדוכא למשך יותר מכמה שבועות אחרי הפרידה, כדאי לברר איתו את תחושותיו, או לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

היכן לקבל עוד עזרה

אנשים ושירותים רבים יכולים לעזור לכם בתמיכה ובמתן מידע – באופן אישי, באינטרנט או בטלפון. נסו לפנות ל:

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות לילדים עם צרכים מיוחדים
ילד עם צרכים מיוחדים מתעניין באותה מידה במין ובמערכות יחסים עם בני נוער אחרים, וזקוק באותה מידה למידע. שיעור הפעילות המינית בקרב אנשים צעירים עם מוגבלות דומה לזה של בני נוער בלי מוגבלות.

ודאו שילדכם מקבל חינוך מיני מתאים להתפתחותו בבית ובבית הספר. התייעצו עם מומחה בתחום הבריאות, יועצים בקהילה וקבוצות תמיכה רלוונטיות, ולמדו כיצד ניתן לתת לו את המידע הנדרש ולעזור לו בתחום זה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

 

לחץ אצל בני נוער

Posted on by ד"ר עמית שלו בן-נון

מהו לחץ אצל בני נוער?

לחץ הוא האופן שבו הגוף מגיב לאתגרים ומכין אותנו להתמודד איתם בתשומת לב, אנרגיה וכוח מוגברים. לחץ אצל בני נוער – ואצל כולם – אינו בהכרח דבר רע. הוא מכין אותנו לפעולה. כשאנו מרגישים שאנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים שלפנינו, הלחץ הוא זה שנותן לנו מוטיבציה לעשות את מה שצריך.

עם זאת, לפעמים קורה שהלחץ הינו מופרז, ומוביל למצוקה ולפגיעה תפקודית.

לחץ והגוף

כשאנו חשים מאוימים, גופנו מתכונן באופן אוטומטי לתגובת “הילחם, ברח או קפא”. במקרה כזה נכנסים לפעולה שני הורמונים עוצמתיים – אדרנלין ונוראדרנלין – שפועלים כדי:

  • להאיץ את תגובת הרפלקסים כדי שנוכל להגיב במהירות לאיומים
  • להעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם
  • להעלות את רמות הסוכר ואת רמות התפקודיות בגוף, כדי לשפר את הביצועים של קבוצות השרירים הגדולים והריאות
  • לשרוף אנרגיה במהירות לצורך פעילות גופנית מהירה
  • לכבות את מערכת העיכול
  • להקטין את זרימת הדם לעור – זו הסיבה שלאנשים שנתונים בלחץ רב יש עור חיוור
  • לייצר דם עתיר חמצן – מה שעלול להוביל לאובדן הכרה או קצב לב לא סדיר
  • לעבות את הדם ולגרום ללב לעבוד קשה יותר.

כמו כן משוחרר ההורמון קורטיזול, שמכניס את הגוף למצב של כוננות גבוהה. אף שזהו כימיקל טבעי בגוף, שחרור קבוע של קורטיזול לאורך זמן עלול להחליש את מערכת החיסון.

הבעיה היא שהמוח שלנו אינו מבדיל בין איומים אמיתיים לבין איומים מדומיינים, והתגובה האוטומטית זהה בשני המקרים.

שחרור מוגבר של אדרנלין, נוראדרנלין וקורטיזול כתגובה ללחץ שקשה להתמודד איתו עלול להעיק על הגוף והנפש. עם הזמן, הוא פוגע בבריאות וברווחה הכללית.

סימני לחץ אצל בני נוער

סימני לחץ אצל בני נוער ניכרים בהתנהגותם, ברגשותיהם, בגופם ובחשיבה שלהם.

סימנים התנהגותיים

אם ילדכם לחוץ, ייתכן שיחולו שינויים בהתנהגותו. ילדכם עשוי:

  • לא לרצות לפגוש חברים או להשתתף בפעילויות שהוא נהנה מהן בדרך כלל, או לרצות להיות עם עצמו יותר מהרגיל
  • להיראות עצבני או חרד
  • לישון מעט מדי או יותר מדי
  • לאכול יותר מהרגיל, או לאכול פחות
  • לסרב ללכת לבית הספר, או לתפקד פחות טוב בבית הספר
  • לנסות להרגיע את עצמו באמצעות חומרים המשפיעים על המח כגון לשתות יותר מוצרים שמכילים קפאין, לקחת משככי כאבים ללא מרשם, לשתות אלכוהול או לקחת סמים
  • להתנהג בתוקפנות
  • להתנהג בחוסר אכפתיות כלפי המראה שלו, להזניח את ההיגיינה האישית שלו.
  • להתנהג אחרת במערכת היחסים איתכם – למשל, להפסיק לפתע לרצות לדבר איתכם, או להרבות להתווכח ולצעוק.

סימנים רגשיים

אם ילדכם לחוץ, ייתכן שיחולו שינויים ברגשותיו. ילדכם עשוי:

  • להיות עצבני או מצוברח
  • לבכות או להיות עצוב, מדוכא או חסר תקווה, או להרגיש ש”שום דבר לא הולך”
  • לחשוש שהוא מפספס את מה שהחברים שלו עושים
  • להתקשות להירגע או להתנתק, בעיקר מהרשתות החברתיות
  • לכעוס יותר מהרגיל
  • להרגיש שהוא נמצא ב”רכבת הרים רגשית” וסובל מ”עליות וירידות” בלי סיבה ברורה.

סימנים גופניים

לפעמים אתם עשויים לראות סימנים גופניים ללחץ. ילדכם עשוי:

  • להיות חולה – למשל, לסבול מכאבים חוזרים- כאבי ראש, כאבי כתפיים, כאבי בטן או כאבים בלסת ללא הסבר
  • לא לחוש רעב
  • להרגיש עייף יותר מהרגיל, גם אם הוא ישן מספיק
  • לרדת או לעלות במשקל
  • לסבול מצינון או מזיהומים תכופים
  • לחוות התקפי חרדה, סחרחורות, נשימה מואצת או תחושת נמלול
  • לחוות שינויים במחזור הווסת.

סימנים בחשיבה

לחץ יכול להשפיע על החשיבה של ילדכם. ייתכן שתשימו לב שילדכם:

  • מתקשה להתרכז ולהישאר ממוקד
  • מאבד את חוט המחשבה או השיחה
  • מתקשה לזכור דברים
  • מקבל החלטות חפוזות או טועה בשיפוט
  • מתקשה לסדר, לתכנן או לקבל החלטות
  • מתבלבל או נהיה לא הגיוני.

הסיבות ללחץ אצל בני נוער

עם הדברים שגורמים ללחץ אצל בני נוער נמנים חששות שקשורים ללימודים, הרשתות החברתיות, טיפול בבני משפחה אחרים, חברויות, עימותים במשפחה, דימוי גוף, עבודה, בריונות, אפליה, שתיית אלכוהול או שימוש בסמים, מתח בין עולמות תרבותיים, ציפיות גבוהות מעצמם או מההורים, המורים והחברים.

אם תבחינו בדברים שעלולים לגרום לחץ לילדכם, נסו לצמצם את הבעיה ולהגיב לסימנים המוקדמים של לחץ, כדי למנוע מהלחץ להפוך לחרדה ודיכאון.

כיצד לצמצם לחץ אצל בני נוער

באופן כללי, תוכלו לעזור לילדכם להתמודד עם הלחץ באמצעות הקשבה, בילוי זמן משותף ועשיית דברים שנותנים לו תחושה טובה. כמו כן, אפשר לצמצם את הלחץ באמצעות עבודה על שני תחומי מפתח – חשיבה מועילה ואורח חיים בריא.

חשיבה מועילה

האופן שבו אנו חושבים על דברים משפיע על מידת הלחץ שהם גורמים לנו. בדומה למבוגרים, בני נוער יכולים לפתח דרכי חשיבה לא מועילות שמקשות על ההתמודדות עם לחץ. חשיבה לא מועילה עלולה לצאת משליטה, בעיקר אם היא הופכת לדרך הטבעית שבה חושבים על הדברים.

דפוסי החשיבה הלא מועילה הנפוצים הם:

  • “לקרוא” מחשבות, או לצפות לכך שלאנשים אחרים תהיה דעה שלילית – לדוגמה, “הם חושבים שאני טיפשה”, “היא חושבת שאני לא שווה כלום”
  • לחשוב שהדברים תמיד משתבשים – “שום דבר אף פעם לא עובד לי”, “כולם תמיד נגדי”, “לעולם לא אצליח…”
  • לתייג את עצמנו – “אני לא שווה”, “אני טיפש”, “אני חסרת תקווה”
  • לחשוב בצורה אבסולוטית – “אני חייבת לעשות את זה רק בדרך הזאת”, “זה לעולם לא יצליח”
  • לחזות את העתיד או לצפות לגרוע מכל – “אני בטוח הולך להרוס את זה”, “זה לא יעבוד בחיים בכל מקרה”, “אני ארגיש ממש גרוע כשזה לא יקרה”
  • לחשוב שהאפשרויות היחידות הן הכל או כלום – “הוא עושה הכל כמו שצריך, אני תמיד נכשלת”, “זה חייב להיות מושלם”, “אם רק הייתי עושה את זה ככה, הכל היה בסדר”.

השיחה איתכם או עם מבוגר אחר תעזור לילדכם לראות שיש דרכי חשיבה אחרות לכל מצב. נסו ביחד את הצעדים הבאים לשינוי דפוסי חשיבה לא מועילה:

  1. חשבו יחד עם ילדכם מה גורם ללחץ – למשל, הוא מקבל הודעת טקסט מחבר שמבטל יציאה בדקה התשעים.
  2. עודדו אותו לכתוב את המחשבות שקשורות למצב או לאירוע – לדוגמה, “הוא לא באמת מחבב אותי”, “היא הייתה צריכה להגיד לי קודם”, “היום שלי נהרס”.
  3. עזרו לו להחליט אם המחשבות מועילות – למשל, איך הוא יודע שהחבר לא מחבב אותו? יכול להיות שהחברה לא הייתה יכולה להגיד קודם? האם יש עוד דברים טובים שילדכם יוכל לעשות היום?
  4. עודדו אותו להציע מחשבות חלופיות – לדוגמה, “אני לא באמת יודע למה הוא ביטל, יכול להיות שהיה מצב חירום”, “בחיים יש עליות וירידות”, “אני יכול לצאת בכל מקרה”, “זה נותן לי זמן לעשות דברים אחרים”, “אני מאוכזבת אבל יכולה להתמודד”, או “אנחנו יכולים לצאת ביום אחר”.
  5. עזרו לו לשים לב לכך שכשהוא משנה את החשיבה הלא מועילה, גם הרגשות שלו משתנים – ובדרך כלל לטובה.

שינויים לאורח חיים בריא

כשילדכם מרגיש לחוץ, קל לו לשכוח לעשות את הדברים הבריאים שהוא עושה מדי יום. הנה כמה שינויים לאורח חיים בריא, שיעזרו לכם לצמצם את הלחץ:

  • לעשות פעילות גופנית: התעמלות שורפת את הקורטיזול, “הורמון הדחק”, ולכן היא עוזרת לגוף להירגע.
  • להישאר בקשר עם המשפחה והחברים: אם ידוע לכם שילדכם מרגיש לחוץ מאוד, תכננו איתו בילוי מיוחד. מערכות יחסים חיוביות הן אבני הבניין לבריאות נפשית טובה.
  • לישון מספיק: אחד מגורמי הלחץ העיקריים אצל בני נוער הוא שינה לא מספיקה. ילדכם זקוק לבין תשע לעשר שעות שינה בלילה.
  • לאכול מזון בריא: הכינו תפריט משפחתי שכולל הרבה פירות וירקות טריים, בשר רזה, מוצרי חלב ודגנים מלאים.
  • להירגע ולהתאוורר: למשל, לצאת לטיול, לקרוא ספר, לעשות אמבטיה מרגיעה או להאזין למוזיקה.

מתי לקבל עזרה

אם הלחץ של ילדכם אינו עובר, החששות שלו מחמירים עם הזמן או שהלחץ מפריע לשינה, לתיאבון, לרמות האנרגיה, להנאה או למפגשים החברתיים שלו, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

בתור התחלה, אפשר:

  • לדבר עם רופא המשפחה או הילדים
  • לפנות ליועץ בית הספר – יועצים בבית הספר עוברים הכשרה מיוחדת בנושאי בריאות הנפש של ילדים ובני נוער
  • לדבר עם מנהיג רוחני או מבוגר שסומכים עליו
  • לשוחח עם מדריך בתנועת הנוער
  • להתקשר לער”ן בטלפון 1201.

אם ילדכם חושב על פגיעה בעצמו או באחרים, או מרגיש שלא שווה לו להמשיך לחיות, עליו לפנות מיד לקבלת עזרה מקצועית. אם הוא מדבר על התאבדות, קחו אותו מיד לבית החולים הקרוב או התקשרו למד”א.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

ללמוד: ביסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ומחוץ להם

Posted on by ענבל מילוא

כיצד ילדים ובני נוער לומדים

ילדים ובני נוער לומדים מהתבוננות, הקשבה, חקירה, התנסות ושאילת שאלות. כשהילדים נכנסים לבית הספר, חשוב שיתעניינו בלמידה וייהנו ממוטיבציה גבוהה, ועדיף שיבינו מדוע הם לומדים.

כשילדכם יתבגר, הוא ירצה להיות אחראי יותר על הלמידה שלו, ולהחליט מה ילמד ובאילו פעילויות ישתתף.

תפקידכם בלמידה

גם אם אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, אתם המורה הראשון של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

המעבר לבית הספר היסודי טומן בחובו כמה אתגרים לכם ולילדכם, וחשוב שתתמכו בו כדי שיצליח להתמודד עם השינוי. אם אתם מתייחסים באופן חיובי לחוויות בית הספר של ילדכם, גם הוא יסתכל עליהן באותו אופן.

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך בלמידה ובחינוך של ילדכם היא לבנות מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר, ולתקשר היטב עם המורים.

ללמוד בתחילת בית הספר היסודי

ילדים לומדים בדרכים שונות – יש כאלה שלומדים מהתבוננות, אחרים מהקשבה, אחרים מקריאה ויש שלומדים מעשייה. בשלב זה, הילדים עדיין לומדים גם באמצעות משחק. כשהילדים מקבלים זמן חופשי לשחק כרצונם, הם שומרים על איזון נכון יותר בין המשחק לשיעורים הרשמיים בכיתה, ויכולים להתאוורר מעט מהשגרות והכללים בבית הספר.

ילדים לומדים גם באמצעות שימוש בחפצים שונים בדרכים שונות. כשילדכם מתנסה, חוקר ויוצר עם מגוון חומרים, הוא לומד כיצד לפתור בעיות במצבים שבהם אין תשובות קבועות או “נכונות”.

ילדים אינם נולדים עם מיומנויות חברתיות – הם צריכים ללמוד אותן, בדיוק כפי שהם לומדים לקרוא ולכתוב. תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם ילדים אחרים – משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לו לפתח את המיומנויות הדרושות כדי להסתדר עם אחרים.

הקשרים הקהילתיים של ילדכם יכולים גם הם להציע חוויות למידה בעלות ערך. אפשר, לדוגמה, לבקר בחנויות, בפארקים, במגרשי המשחקים או בספרייה בשכונה, או לטייל בשכונה כדי שיראה כיצד הקהילה פועלת. בזמן שאתם מטיילים ובוחנים את הקהילה ביחד, דברו איתו על הדברים המעניינים שאתם רואים, וספרו לו פרטים נחמדים שאתם יודעים.

אם משפחתכם מדברת בבית בשפה שאינה עברית, טיולים אלה יעזרו לו ללמוד את שתי השפות. אף שלמידת שתי שפות או יותר עשויה להיות מאתגרת ומורכבת, היא אינה מפריעה להתפתחותם של הילדים, אינה מזיקה ואינה מעכבת. למעשה, ילדים דו לשוניים נהנים מהמון יתרונות – למשל, יכולת ליהנות מעולם תוכן  ופנאי ביותר משפה אחת (ספרים. משחקים ועוד)

אפשרו לילדכם ללמוד במגוון דרכים, כדי שתוכלו להבין ביחד באיזו דרך הוא לומד באופן הטוב ביותר. ברגע שתדעו כיצד הוא לומד היטב, השתמשו בכך כדי לעזור לו ללמוד גם בתחומים אחרים. לדוגמה, אם נראה שהוא לומד היטב באמצעות התבוננות ועשייה, ועליו לכתוב סיפור לבית הספר, הוא יכול ליצור קומיקס שיעזור לו לארגן את הרעיונות.

טיפים ללמידה בבית הספר היסודי

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד בבית הספר היסודי:

  • הפגינו עניין בדברים שהוא עושה ולומד.
  • שחקו משחקי חריזה, משחקי אותיות ומשחקי צורה ומספרים, ותרגלו משחק לפי תורות.
  • השתמשו בשפה פשוטה, ושחקו עם המילים ועם משמעויותיהן. למשל, מחאו כפיים בקצב ההברות, או שחקו במשחקי אסוציאציה.
  • המשיכו להקריא לילדכם גם אחרי שלמד לקרוא בעצמו.
  • תנו לו לשמוע ולראות את המילים החדשות בספרים, בטלוויזיה או בשיחה רגילה, והסבירו לו מה משמעותן.
  • כשילדכם מראה או מספר לכם על משהו שאיתו הוא משחק, עצרו, תנו לו את תשומת לבכם המלאה ושאלו אותו שאלה או שתיים.
  • עזרו לו לגלות במה הוא טוב, ועודדו אותו להתנסות בפעילויות רבות ושונות.

כשאתם עוזרים לו ללמוד, נסו לתת לו מספיק מידע ברור ומובן לרמתו. לדוגמה, תנו לו הסבר פשוט שכולל את הנקודות העיקריות, ולא הסבר מפורט. אם הוא מבקש מידע נוסף, אפשר לתת לו עוד כמה פרטים.

ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון

ילדכם יהפוך לעצמאי יותר ככל שיתבגר. ייתכן שירצה לצמצם את השפעתכם על הלמידה שלו, אך הוא עדיין זקוק למעורבות ולעידוד מצדכם – פשוט בדרכים אחרות.

גם אם הוא חולק איתכם פחות מידע, הראו לו שאתם מתעניינים בלימודיו וכשהוא מדבר, הקשיבו לו בצורה פעילה. כך תעבירו לו מסר שהלמידה שלו חשובה לכם, ושאתם זמינים במקרה שיזדקק לעזרה.

כשאתם מדברים איתו על לימודיו, נסו להתמקד באופן שבו הוא לומד את הנושא, ולא בכמות הידיעות שלו. למשל, תוכלו להגיד, “איך היה לעבוד בקבוצה כדי להכין את הסרטון?”, במקום, “איזה ציון קיבלת על הפרויקט בצילום?”

טיפים ללמידה בחטיבת הביניים ובתיכון

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד לקראת חטיבת הביניים:

  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים, לעשות טעויות וללמוד עוד על עצמו דרך התנסויות חדשות. התמקדו במאמצים שהוא משקיע, ולא בהצלחה או בכישלון.
  • הפגינו עניין בפעילויות של ילדכם – למשל, אם הוא אוהב לתופף, שאלו אותו איזו מוזיקה הוא מנגן ואם ירצה לנגן עבורכם.
  • צפו בחדשות ודברו על מה שמתרחש בעולם.
  • בססו שגרת למידה ותרגול שיעורי הבית אחרי בית הספר – למשל, בקשו מילדכם להכין את השיעורים בערך באותה שעה מדי יום ובאזור מסוים של הבית, הרחק מהסחות דעת כמו הטלוויזיה או הטלפון הנייד.
  • עזרו לילדכם לפתח דפוסי שינה טובים.

לפעמים הוא יזדקק לתמיכה רגשית כדי ללמוד, וגם לעזרה מעשית. כדי לתמוך בילדכם מבחינה רגשית:

  • היו ערים למצבו – לדוגמה, אם הוא נאבק לבצע משימה, שאלו אותו איך הוא מתמודד
  • חשבו על נקודת מבטו – למשל, אם אינו רוצה להמשיך בפעילות מסוימת, תנו לו לסיים אותה ולעשות משהו אחר
  • בטחו בשיקול הדעת שלו – לדוגמה, אם הוא חושב שהוא מוכן לשחק בספורט שדורש מגע פיזי, או ללמוד נושא חדש, תנו לו לנסות
  • הכירו בו כאדם נפרד – כלומר, קבלו את העובדה שהוא חזק בתחומים מסוימים, ופחות חזק באחרים
  • הגיבו לרגשותיו – לדוגמה, חלקו איתו את ההתרגשות כשהוא מצליח להתמחות במשהו חדש, ותמכו בו אם אינו מצליח
  • הבינו מה עובר עליו – אפשר לנסות ולהיזכר בתהליכי הלמידה שלכם, המהנים והמאתגרים כאחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הורים לילדים צעירים: לטפל בעצמכם

Posted on by עדנה ברונשטיין

הורים והורות

הורות אינה מגיעה באופן טבעי לכולם. כל ההורים, ללא יוצא מן הכלל, לומדים מה לעשות תוך כדי תנועה. כל ההורים עושים טעויות ולומדים מניסיון. הורות דורשת יכולת הבחנה, הבנה, התמדה, דמיון, סבלנות, כנות ואנרגיה!

זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות האידיוטיות הן הטובות ביותר!

לשמור על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג

זוגות מאושרים משפיעים לטובה על ילדיהם. כלומר, השמירה על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג עוזרת לשניכם להפיק את המיטב מההורות ומבני הזוג עצמם. תקשורת פתוחה וכנה תעזור לכם להתמודד עם השינויים שחלים במערכת היחסים כשאתם הופכים להורים.

סביר להניח שתישנו פחות, שיהיה לכם פחות זמן לדבר זה עם זה ופחות זמן לבד ביחד. הנסיבות הללו עלולות לפעמים להוביל לחוסר הסכמה. כדי לפרק את המתחים האלה, אמרו זה לזה איך אתם מרגישים וחפשו דרכים לתמוך זה בזה. שמרו על גישה חיובית: בחרו היטב את הקרבות שלכם, ונסו לקבוע שיחה מראש כדי לדון בתסכולים ולעבוד על פתרונות.

הצבת ציפיות מציאותיות והפגנת הבנה וסלחנות כלפי האחר בשנים הראשונות, הן מה שמבדיל בין הזוגות שנשארים ביחד לבין אלו שנפרדים. למידע נוסף, קראו את המאמר מערכות יחסים בריאות.

רצוי שלא לצפות ליותר מדי מעצמכם או ממערכת היחסים שלכם בששת עד שמונת השבועות הראשונים אחרי הלידה. זהו זמן של מעברים ושינויים, והדבר החשוב ביותר הוא להכיר את ילדכם ולשרוד את חוסר השינה!

לטפל בעצמכם: פעילות, מזון ומנוחה

שלושת הדברים הבאים יכולים לחולל פלאות לרמות האנרגיה שלכם וליכולתכם לטפל בתינוק החדש:

  • להישאר פעילים
  • לאכול מזון בריא
  • לנוח ככל האפשר.

התעמלות קבועה משפרת את מחזור הדם, מזניקה את המטבוליזם, ממריצה את מערכת החיסון וגורמת לכם להרגיש טוב. הליכה יומית תוציא אתכם מהבית אל האוויר הצח. שינוי האווירה יכול לעשות נפלאות למצב הרוח, ואפשר פשוט לקפץ ברחבי הבית ולהאזין למוזיקה שאתם אוהבים.

אכילה נכונה עשויה להוות אתגר רציני להורים עסוקים. הכינו מראש כמה מזונות פשוטים, כמו ירקות טריים חתוכים ומוכנים לאכילה עם מטבלים, פירות, יוגורט ולחם מחיטה מלאה. אם את מניקה, תצטרכי המון חלבון ורכיבים תזונתיים, וגם הרבה מאוד נוזלים.

כשמדברים על מנוחה, אל תשכחו את שלושת כללי הזהב: לישון כשהתינוק ישן, ללכת לישון מוקדם, ולנמנם בכל הזדמנות!

למידע נוסף, קראו את המאמרים אורח חיים בריא להורים, אכילה בריאה והתעמלות להורים ושינה טובה יותר להורים.

דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה הוא הפרעת מצב רוח שיכולה להשפיע על נשים וגברים אחרי הולדת תינוק. התסמינים כוללים הפרעה בשינה ובתיאבון, בכי, חוסר יכולת להתמודד עם מטלות יומיומיות, תשישות, עצבנות, חרדה, פחד מיצירת קשר חברתי או פחד מלהישאר לבד, רגשות אשמה, אובדן ביטחון עצמי, ומחשבות שליליות ואפילו אובדניות. נשים מסוימות מסכמות זאת כך: “אין טעם בשום דבר יותר”.

פעמים רבות החברה מתארת את הלידה כאירוע משמח, שאמור לגרום לתחושת אושר עילאי ושמחה. לקושי כמעט ולא ניתן מקום. הורים רבים, ובמיוחד אימהות, אינם מרגישים כך. השינוי בחיים הוא עצום וטומן בחובו קשיי הסתגלות, הקשר עם התינוק אינו מידי ולכן לעיתים יש תחושת בהלה או כישלון. חשוב לתת לגיטימציה לתחושות, ולא לבקר או למזער אותן. התעלמות, ביקורת והכחשה עלולים להחריף את המצב הנפשי של היולדת או של האב ולהשפיע על התפתחות הקשר שלהם עם התינוק.

חשוב מאוד שתזהו את הסימנים ותפנו מיד לקבלת עזרה. אין צורך להתמודד עם זה לבד. בדרך כלל אפשר להחלים לגמרי מדיכאון אחרי לידה בעזרת אבחון, טיפול, עזרה ותמיכה נכונים. למידע נוסף, קראו את המאמר על דיכאון אחרי לידה.

כיצד להתמודד עם לחץ

הורים טריים רבים חווים לחץ מעת לעת. עייפות, תינוק שבוכה ללא הרף, המשימות היומיומיות בבית, אחריות מוגברת וחרדה מהלא נודע עלולים לגרום לכם להרגיש שזה פשוט יותר מדי. כדי להתמודד עם הלחץ, בקשו עזרה מאחרים ונסו ללמוד כמה שיותר על הטיפול בתינוק. קראו עוד במאמר על לחץ וניהול לחצים.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. אפשר לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר ואף רצוי  לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם התינוק שלכם, התקשרו לקו הייעוץ.

לקבל עזרה

מגוון שירותים יכול לעזור לכם להסתגל לתפקידכם כהורים. אחיות טיפת חלב יכולות לייעץ, וכך גם רופא המשפחה ורופא הילדים. כמו כן, אפשר להתקשר לער”ן, בטלפון 1201, בכל מקרה של מצוקה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים שמתמודדים עם מחלת נפש

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

סקירה מהירה

אחד מתוך שישה הורים מתמודדים עם בעיית בריאות נפשית.

  • החל מגיל 35, סיכוייהן של נשים להתמודד עם מחלת נפש גבוהים מאלה של גברים.
  • סיכוייהם של הורים יחידנים להתמודד עם בעיה כזו גבוהים פי שניים מאשר הורים במשפחות זוגיות.
  • הורים במצב סוציו-אקונומי נמוך נוטים יותר לסבול ממחלות נפש.
  • הורים עם מחלות נפש נמצאים בסיכון גבוה יותר לשימוש בסמים ולבעיות בריאות אחרות, בעיקר כאלה המופיעות בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.
  • נכון לשנת 2013, חיו בישראל כ-250,000 אנשים המתמודדים עם בעיות נפש כגון דיכאון או חרדה.
  • אחד מכל חמישה אנשים חווה דיכאון לפחות פעם אחת בחייו. נשים נוטות להתמודד עם דיכאון יותר מגברים.

האתגרים

הורות ומחלת נפש

אם כמעט 20% מהאנשים מתמודדים בשלב מסוים של חייהם עם מחלת נפש, ישנו סיכוי רב שרבים מהם הורים.חלק מהבעיות הנפשיות קצרות מועד, למשל תקופת דיכאון בעקבות אובדן אדם קרוב, או תקופות חרדה ומתח גבוה כשהחיים נהיים קשים במיוחד.

מחלות נפש לטווח ארוך כוללות מצבים כגון:

  • הפרעה דו קוטבית: מצב שבו אנשים נעים בין התחושה שיש להם כוחות על אנושיים לבין דיכאון
  • הפרעת חרדה מוכללת (חרדה כרונית): תחושה מתמדת של מתח, פחד ו/או דאגה קיצונית מאירועים שונים
  • דיכאון כרוני: תחושת עצבות מציפה וחוסר יכולת לראות את הדברים החיוביים בחיים
  • הפרעה טורדנית-כפייתית: מצב המתאפיין במחשבות טורדניות ובלתי נשלטות שגורמות לאדם לחזור שוב ושוב על פעולות טקסיות שאינן הכרחיות
  • סכיזופרניה: מצב של פיצול בתפקוד המוח בין אזורי החשיבה, הפעולה והרגשות; מצב זה יכול לגרום לאנשים לחשוב שהם רואים ושומעים דברים ולהוביל אותם להימנעות מהחברה.

מחלת נפש עלולה לגרום להורים להרגיש בודדים מאוד. כשהורה נאבק במערכת היחסים בתוך המשפחה, תחושת הבידוד החברתי יכולה להפוך את המצב לקשה עוד יותר.

הורים עם מחלת נפש עשויים לחשוש מאובדן המשמורת על ילדיהם, או לחוש אשמה שאינם יכולים להתנהל כהורים כפי שהם רוצים. החדשות הטובות הן שבעזרת תמיכה והשכלה מתאימה, הורים שמתמודדים עם מחלת נפש יכולים להיות הורים טובים בדיוק כמו כל אחד אחר.

קשיים בהתנהלות היומיומית

התמודדות עם מחלת נפש זו עבודה לא קלה, והורים עם מחלת נפש עלולים להתקשות לטפל בילדים או לספק להם סביבה יציבה וצפויה. לפעמים, היצמדות לשגרה קבועה או התמודדות עם מטלות יומיומיות כמו קניות או בישול עשויות להיראות בלתי אפשריות. לעיתים קרובות, עבודה קבועה לא באה בחשבון. בתוך היחידה המשפחתית, ההורה עשוי להתקשות להציב גבולות לילדיו, כיוון שכושר השיפוט שלו מושפע מלחץ או מבלבול.

במצבים כאלה, כשאין מספיק תמיכה משפחתית, הילדים נוטים לדאוג לעצמם יותר מאשר במצבים אחרים, כגון לבשל, לנקות את הבית או לעשות קניות. כמו כן, הורים שמתמודדים עם מחלת נפש אינם תמיד מסוגלים לשמור על ביטחון ילדיהם, כיוון שאינם מבינים לגמרי את הסיכון שילדיהם חשופים אליו.

ילדים ורגשות

רוב מחלות הנפש החמורות יותר מופיעות עם תסמינים חמורים, למשל, לראות דברים שאינם אמיתיים, לשמוע צלילים וקולות ולחשוב שאנשים או דברים “יוצאים נגדם”.

התסמינים האלה עשויים להיות מפחידים ומבלבלים מאוד לילדים שאינם מבינים את התנהגותו של ההורה. הם עלולים להאשים את עצמם, להיות מתוסכלים מאוד ולכעוס על ההורה בגלל התנהגותו.

כל הדברים שתיארנו משפיעים על ההתפתחות של הילד, וככל שהמחלה חמורה יותר, כך גבוה יותר הסיכון שבו הוא נתון. ההורים צריכים להצליח לספק לילדיהם מזון, ביגוד ומחסה, ונוסף על כך, עליהם ללמד אותם מיומנויות חברתיות, מיומנויות של פתרון בעיות, התנהגות נאותה ובקרה רגשית. אם ההורים מתקשים בדברים אלה בעצמם, הם לא יוכלו לשמש דוגמה אישית טובה לילדיהם.

עזרה נוספת

היעדר שירותים לאנשים עם בעיות נפשיות הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני המדינות המפותחות בימינו.

הורים עם מחלות נפשיות עשויים שלא לקבל את התמיכה והעזרה הדרושות להם, כיוון שמצבם הספציפי אינו זוכה למספיק שירותים או תוכניות טיפול שמתאימות לצורכיהם. כמו כן, יש אנשים שאינם פונים לקבלת עזרה כיוון שהם מתביישים או נבוכים ממצבם.

אם אתם הורים המתמודדים עם מחלת נפש וזקוקים לתמיכה, או דואגים שילדכם נפגע ממחלתכם, חשוב שתנסו לקבל עזרה. הדבר חשוב במיוחד אם אתם מרגישים שתצטרכו לאשפז את עצמכם לזמן מה, או שאתם עלולים להיות אלימים או לאבד שליטה, או מתקשים להתמודד כלכלית.

אם אתם מכירים מישהו שמתמודד עם מחלת נפש, תמיכתכם חשובה מאוד. הנה כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור:

  • לטפל בילדים בתקופות קשות
  • לדבר עם הילדים על הפחדים והבלבול שהם מרגישים בנוגע למחלת ההורה
  • לעזור לאותו אדם לגבש רשת תמיכה של אנשים ומספרי חירום לתקופות שבהן הוא מפחד או בודד.

ניתן לטפל במחלת נפש בכמה דרכים: באמצעות טיפול תרופתי, טיפול נפשי, שירותים פסיכיאטריים או שילוב טיפולים.

ישנם כמה ארגונים בישראל שיכולים לקשר אתכם עם השירותים המתאימים:

  • אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש: עמותה שהוקמה במטרה לסייע למתמודדים עם מוגבלות נפשית לחיות חיים מלאים ובעלי משמעות
  • פורטל בריאות הנפש בישראל: מציע הפניות לעמותות ולנותני שירותים שמסייעים לנפגעי נפש ולבני משפחותיהם
  • ער”ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לבני נוער להסתגל אחרי פרידה או גירושים

Posted on by עדנה ברונשטיין

פרידה וגירושים: כיצד ילדכם מרגיש

ילדכם עשוי לחוש מגוון רגשות כשאתם נפרדים מבן או בת זוגכם – בדיוק כמוכם. אך טבעי שירגיש רגשות מעורבים. ייתכן שהוא מבולבל או אפילו מופתע מאוד כיוון שלא צפה את העתיד. הוא עשוי להיות עצוב וחרד כיוון שאינו יודע מה עומד לקרות. ייתכן שדווקא הוקל לו, בעיקר אחרי תקופה עמוסת עימותים ואפילו אלימות במשפחה. חלק מבני הנוער יהיו רגועים, שמחים ובריאים יותר אחרי פרידה. בסופו של דבר, זו התחלה חדשה לכולם.

בני נוער רבים עשויים להיות מודאגים ולחוש אשמה אם הם חושבים שהם תרמו לבעיות ביניכם. ילדכם עשוי לדאוג שיפסיק להיות בקשר עם אחד מכם, גם אם אינו אומר זאת בקול. במקרים אחרים, ייתכן שלא ירצה ליצור קשר עם אחד מכם, כיוון שיכעס ויאשים אתכם בפרידה. יכול להיות שיחשוב שעליו לתמוך באחד מכם או בשניכם, וייטור לכם טינה או יהיה מוצף בגלל האחריות הכבדה.

ברמה הפרקטית, סביר להניח שיש לו חששות בנוגע למקום המגורים שלו. לדוגמה, הוא עלול לדאוג שביתו יימכר ושיהיה עליו לעזוב את בית הספר ואת החברים. האפשרות שיהיו לו שני בתים עלולה גם היא להדאיג אותו. לכל הילדים לוקח זמן להתרגל.

לעזור לילדכם לעבור פרידה וגירושים

להסביר את המצב

ילדכם צריך להבין מדוע אתם נפרדים. קיימו פגישה משפחתית ודברו עם ילדיכם על הפרידה. הסבירו לו מדוע כל זה קורה בלי להציג את אחד ההורים בתור “האיש הטוב” או “האיש הרע”, כדי שלא ירגיש שעליו לבחור ביניכם.

ילדכם חייב לדעת שאין זו אשמתו – זוהי החלטה של מבוגרים הנוגעת למערכת היחסים ביניכם לבין בן או בת הזוג, וגם אם היא משתנה, לילדכם יש זכות להמשיך בה עם שניכם, לאהוב אתכם ולהיות נאהב. יכול להיות שכבר אינו מסתכל על עצמו כילד, אך הוא עדיין זקוק למקום מוגן.

להקשיב ולתת לילדכם לדבר

כשתסיימו להגיד את מה שרציתם, תנו לילדכם הזדמנות להביע את מחשבותיו, בפגישה המשפחתית או מאוחר יותר, אחרי שיהיה לו זמן לחשוב. השיחה תעזור לו להתמודד עם רגשות קשים ופחדים. כשיהיה מוכן לדבר, הקשבה פעילה מצדכם תעזור לכם להבין כיצד לנחם אותו.

אם הוא מתקשה לדבר איתכם על הפרידה, אולי יעדיף לשוחח עם מבוגר אמין אחר – דוד או דודה, חבר משפחה, מורה או יועץ.

להרגיע את ילדכם

חלק מבני הנוער עשויים לחשוש שיצטרכו להשגיח על הוריהם או על האחים והאחיות. הבטיחו לילדכם שהוא אינו צריך להשגיח על אף אחד אחר. אם מישהו מבני המשפחה יזדקק לעזרה, הוא יקבל אותה.

ילדכם אינו צריך להיות מעורב בשום עניין ביניכם לבין בן או בת זוגכם. אמרו לו בבירור שאין צורך שימלא תפקיד של שליח, ושלא יצטרך לענות על שאלות של איש על מעשי השני. הבטיחו לו שאתם ובן או בת זוגכם תעשו הכול כדי שלא יהיה מעורב בעימותים. אם חוויתם אלימות במשפחה, הבטיחו לו שיהיה מוגן.

להיצמד לשגרות

כדי להקל על השינוי שמשפחתכם עוברת, מומלץ שילדכם ייצמד במידת האפשר לשגרות היומיומיות שלו, יישאר באותו בית או באותה שכונה, ילך לאותו בית ספר וימשיך בפעילויות הרגילות שלו.

גם אם אתם וילדכם אינכם הולכים לגור אחד עם השני כל הזמן, עדיין תוכלו לשמור על קשר. המשיכו להתעניין בחייו ולעשות את הדברים המיוחדים שעשיתם תמיד – למשל, לצאת לפארק ולשחק בכדור, לבשל יחד, לצפות בו בחוג הספורט, ללכת לסרטים או לצאת לקניות.

סימנים שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה או הגירושים

בגיל ההתבגרות עובר ילדכם שינויים חברתיים ורגשיים, וכן שינויים גופניים. אחרי פרידה או גירושים, העליות והירידות הרגשיות בגיל ההתבגרות מתערבבות עם האופן שבו הוא מרגיש כלפי הפרידה. ייתכן שהוא עצמו לא ישים לב שהוא מתקשה להתמודד, אך הוא עשוי להפגין סימנים כגון:

  • שינויים בהתנהגות, במצב הרוח או באישיות – להתרגז, להיות מוטרד או לפרוץ בבכי יותר מהרגיל
  • חוסר רצון לבלות עם בני המשפחה וחוסר שיתוף פעולה עם שגרות משפחתיות -הוא עלול לסגור את עצמו בחדר לפרקי זמן ארוכים או לבלות זמן רב יותר באינטרנט או במשחקי מחשב
  • בעיות בבית הספר או בהכנת שיעורי הבית
  • בעיות שינה או הפרעות אכילה כגון אכילת בולמוס או אובדן תיאבון
  • ·אובדן עניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר או בעיות עם חברים או קבוצות
  • לקיחת סיכונים – להפר את כללי בית הספר, לא לספר לכם היכן היה, ואפילו לגנוב מחנויות, לעשות גרפיטי, לקחת סמים או לשתות אלכוהול.

קשה לדעת אם ההתנהגות המאתגרת נובעת מכך שילדכם פשוט בגיל ההתבגרות, או שהיא מהווה סימן לכך שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה. יכול להיות שמדובר בשילוב בין השניים. נסו לא לקפוץ למסקנות ולהחליט מיד מה גורם לכך, אלא הקשיבו ונסו לעזור.

מומלץ להודיע לבית הספר של ילדכם על השינוי במצב המשפחתי. המורים שלו יוכלו לחפש שינויים בהתנהגותו או לעזור בדרכים שונות.

היכן לקבל עוד עזרה

בני נוער זקוקים לעתים לעזרה נוספת כדי להתמודד עם הפרידה של הוריהם. אם העימות בין ההורים אינטנסיבי מאוד או עדיין נמשך, או אם אחד ההורים סובל מדיכאון או מהפרעה נפשית, מומלץ שילדכם יפנה לייעוץ.

אפשר לפנות לתחנות ציבוריות לייעוץ בחיי המשפחה. רופא המשפחה יכול להפנות אתכם לפסיכולוג או למטפל משפחתי וקופות החולים מממנות באופן חלקי טיפול נפשי. באתר האגודה לטיפול בחיי משפחה ונישואין ניתן למצוא שמות של מטפלים.

אם אתם או ילדכם צריכים לדבר עם מישהו באופן דחוף, פנו לער”ן בטלפון 1201.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

משפחה משולבת: מערכות היחסים במשפחה המורחבת

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

מערכות יחסים משתנות בתוך המשפחה המשולבת

מערכות היחסים עם הסבים והסבתות, הדודים, הדודות ובני הדודים נוטות להשתנות אחרי פרידה וגירושים. לדוגמה, ייתכן שלא תמשיכו לשמור על קשר עם בני המשפחה של בן או בת הזוג לשעבר. ואם הקשר כן נשמר, אך טבעי שיצטמצם לאורך השנים. אם אתם מוצאים בני זוג חדשים, יהיו שינויים נוספים. למשפחה יתווספו עוד כמה קרובים, וילדכם יכיר את בני המשפחה המורחבת ואת הוריו של בן או בת הזוג החדשים שלכם.

ילדים נוטים להרוויח מהקשר עם בני המשפחה המורחבת, כל עוד מערכות היחסים הן חיוביות. הם אוהבים להרגיש תחושת שייכות, ולדעת שיש המון אנשים שדואגים להם ומטפלים בהם. גם לסבים ולסבתות יש תפקיד חשוב בתמיכה בילדים במהלך הפרידה של הוריהם, או כשההורים מכירים בני זוג חדשים.

לשמור על מערכות היחסים הקיימות במשפחה המורחבת

רוב המשפחות מגלות שקל להן יותר כשכל אחד מההורים שומר על קשר עם המשפחה שלו. כלומר, הילד פוגש את בני המשפחה המורחבת של אבא כשהוא נמצא אצל אבא, ואת בני המשפחה המורחבת של אימא כשהוא אצלה.

יש משפחות שמתכנסות כולן יחד לאירועים מיוחדים כמו ימי הולדת, מסיבות סיום וחתונות. אם שתי המשפחות יכולות לשתף פעולה, האירועים האלה נוטים לעבור בשלום.

לפעמים המצב מאתגר יותר. אם בן או בת הזוג לשעבר נפטרו, אינם גרים קרוב, מרוחקים מבני משפחתם או אינם שומרים על קשר רב עם ילדכם, השמירה על הקשר בין ילדכם לבין סבא וסבתא וקרובים אחרים תלויה בכם.

כדאי לחשוב אם ההורים והקרובים של בני הזוג חשובים לילדכם, ועד כמה הוא רוצה לפגוש אותם. אם הוא שמח לראות אותם ואם בני הזוג לשעבר מסכימים לכך שתהיו איתם בקשר, סביר להניח שזה טוב.

לפתח מערכות יחסים עם המשפחה המורחבת החדשה

מציאת בן או בת זוג חדשים מובילה, בדרך כלל, לכך שילדיכם מרוויחים סבא וסבתא חדשים. יש סבים כאלו ששמחים להיות מעורבים ואחרים פחות, אך אם כולם שומרים על פתיחות, הילדים יכולים לפתח מערכות יחסים ידידותיות, תומכות ולפעמים אפילו קרובות עם הוריהם של בן או בת הזוג החדשים לאורך זמן.

הקרבה במערכת היחסים תלויה בדברים הבאים:

  • גילו של ילדכם כשפגש את הורי בן או בת הזוג- ילדים צעירים מתחברים בקלות רבה יותר
  • ·מידת העניין של הסבים החדשים בילדכם ויכולתם ליצור איתם קשר
  • כמות הזמן שילדכם מבלה עם הסבים החדשים
  • מידת הפתיחות שלכם ושל ילדכם להכיר את הסבים החדשים.

כדי לתמוך בפיתוח מערכות יחסים עם הסבים החדשים ובני המשפחה המורחבת, קבלו בברכה כמה שיותר הזמנות למפגשים איתם. אם נוח לכם, נסו לארגן בעצמכם מפגשים עם בני המשפחה המורחבת החדשה.

טיפים לסבים שלובים במשפחות משולבות

כך תוכלו לפתח מערכת יחסים טובה עם ילדיהם של בן או בת הזוג החדשים של ילדכם, ולעזור להם להרגיש בנוח במשפחה החדשה:

  • קבלו אותם במאור פנים והראו שאתם רוצים להכיר אותם – למשל, פנו זמן לדבר איתם במפגשים משפחתיים
  • הציעו לעזור לפעמים עם ילדיו של בן או בת הזוג של ילדכם, בעת הצורך
  • התייחסו לילדים של בן או בת הזוג של ילדכם באותו אופן שאתם מתייחסים לנכדים האחרים – לדוגמה, תנו גם להם מתנות בימי ההולדת.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שיתוף הפעולה עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

Posted on by ד"ר עידן סגל

שיתופי פעולה עם אנשי המקצוע

אתם המומחים לילד המיוחד שלכם, ואלה שמכירים אותו הכי טוב. בסופו של דבר, יש לכם קשר חזק איתו ועתידו חשוב לכם מאין כמוהו. סביר להניח שאתם גם יודעים יותר ממה שחשבתם על הצרכים המיוחדים שלו, כיוון שאתם מכירים אותו כ”אדם שלם”.

כשמשלבים את ההיכרות והידע המעמיקים שלכם עם ילדכם ביחד עם המומחיות של איש המקצוע בתחומו, הסיכויים להשגת תוצאות חיוביות גדלים יותר ויותר. באופן אידיאלי, מערכת היחסים שלכם עם איש המקצוע דומה לכל שותפות אישית או מקצועית, ואמורה להתבסס על:

  • יעדים משותפים
  • אמון
  • כוח ואחריות משותפים
  • הערכה למה שהשותף השני מביא עימו למערכת היחסים
  • כבוד.

בשותפות, ההחלטות מתקבלות ביחד. שותפויות אינן תמיד נוצרות מיד; הן דורשות זמן רב והרבה תקשורת פתוחה ודו-כיוונית, ומתחילות כבר בפגישה הראשונה.

המפתח לשותפות מוצלחת: תקשורת

הטיפים הבאים יעזרו לכם להפיק את המיטב מהעבודה עם אנשי המקצוע.

ודאו שהכל ברור

  • שאלו כל מה שאתם רוצים, גם אם נראה שהרופא או המומחה ממהרים. אם אתם צריכים לדעת, אתם צריכים לדעת. מומלץ לרשום את השאלות מראש כדי שתזכרו לשאול אותן.
  • כשאתם מקבלים מידע בעל פה, כדאי לחזור עליו בקול רם כדי שאיש המקצוע יוודא שאתם מבינים.
  • אינכם צריכים ללמוד את כל השפה  המקצועית המורכבת. בקשו מאיש המקצוע לדבר בשפה ובמונחים שנוחים ומובנים לכם.
  • אל תסכימו בלחץ לדברים שאינכם בטוחים לגביהם. מותר להגיד שאתם זקוקים לזמן מה כדי לחשוב על כך לעומק לפני שאתם מגיבים.

שמרו מידע

  • שמרו תיעוד של הפגישות עם אנשי המקצוע, כדי שיהיה לכם ולבני המשפחה האחרים מידע מדויק שניתן יהיה לחלוק עם אנשי מקצוע נוספים, בעת הצורך.
  • תייקו את כל המידע הרלוונטי בתיקיה מסודרת עם חוצצים, לפי נושאים. זה יקל עליכם למצוא את המידע הרלוונטי בזמן.
  • אם אתם מקבלים החלטות או מידע חשובים, בקשו אותם בכתב.

חלקו מידע

  • היו כנים וספרו על כל חשש שעולה בדעתכם.
  • חלקו מידע שאולי יוכל לעזור לאיש המקצוע לעבוד עם ילדכם ואיתכם בצורה יעילה יותר, כולל מידע על המשפחה.
  • תנו לו משוב על מערכת היחסים ביניכם – תגובות חיוביות וביקורת בונה הן חשובות ומועילות.
  • דונו בצרכים שלכם עם איש המקצוע, כדי שיוכל להביא אותם בחשבון כשהוא מחליט מה יהיה הטיפול הטוב ביותר לילדכם.

היו חיוביים

  • נסו לראות את המצב גם מנקודת מבטו של איש המקצוע.
  • אם אינכם מסכימים איתו, הביעו את דעתכם, ברגישות מתאימה.

לעבוד עם אנשי מקצוע שונים

אם אתם עובדים עם אנשי מקצוע שונים מארגונים שונים, חשוב לשמור על סדר וארגון. שמרו את כל הטפסים, הדיווחים והמסמכים בתיקייה מסודרת, והחזיקו מחברת לתיעוד שיחות טלפון או פגישות.

הביאו איתכם את התיקייה לכל פגישה כדי שכל המידע יהיה איתכם, למקרה שתצטרכו לעדכן את אחד מאנשי המקצוע בנוגע לדרך הטיפול של מטפל אחר. כך תוכלו לוודא שכל אנשי המקצוע השונים מבינים את ילדכם וקובעים עבורו את אותם יעדים.

קייס מנג’ר – מתאם טיפול

יש ארגונים שמציעים המון שירותים שונים שמסופקים על ידי אנשי מקצוע שונים. באופן אידיאלי ממונה לכל משפחה קייס מנג’ר, או- מתאם טיפול, שיסייע לכם לראות את התמונה הכללית, מעבר לפרטים שרואה כל איש מקצוע בנפרד.  מתאם טיפול יכול להיות רופא ילדים, עובד סוציאלי, או אחד מאנשי הצוות במסגרת החינוכית.

מה קורה אם איש המקצוע עוזב?

תמיד קשה להיפרד מאיש מקצוע שאיתו יצרתם מערכת יחסים חמה וטובה. רוב נותני השירותים יוודאו שהמטפל החדש יקבל את כל חומר הרקע על ילדכם ועליכם. עם זאת, סביר להניח שתצטרכו לספר את סיפורכם מחדש. חשבו על כך כהזדמנות ללמד את העובד החדש על ההיסטוריה של ילדכם ועל המצב המשפחתי שלכם, וכשהזדמנות לחשוב שוב מה חשוב עבורכם.

ייתכן שתתאבלו על אובדן מערכת היחסים הקודמת, אבל לפעמים, איש מקצוע חדש מביא איתו גישה רעננה ורעיונות חדשים לעבודה עם ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בני נוער וזמן פנוי

Posted on by אורן רודב

כיצד בני נוער מבלים את זמנם הפנוי

בני הנוער שונים זה מזה. אולם רבים מהם מבלים את זמנם הפנוי בקניות, יציאה למסיבות, ביקור חברים, שימוש בטכנולוגיה למשחקים ולפעילויות מקוונות אחרות, רשתות חברתיות, הודעות טקסט, צפייה בסרטים, קריאה, פעילות גופנית מגוונת או בילוי בחוף הים.

נוסף על כך, בני נוער רבים מבלים זמן גדל והולך בפעילויות מובנות אחר הצהריים כמו חוגי אמנות, תנועות נוער וספורט. ולעתים קרובות, כשיש להם זמן פנוי ללא תכניות, הם משתעממים.

זמן פנוי עם ההורים והמשפחה

אחד הדברים המהנים בשנות ההתבגרות הוא לגלות דברים משותפים עם ילדכם המתבגר, או דברים חדשים שילדכם מכיר לכם. בלו ביחד את זמנכם הפנוי כדי לשמור על קשר עם ילדכם.

עם זאת, לפעמים קשה למצוא את האיזון בין הפגנת עניין בפעילויות שלו לבין ‘להיתקע לו באמצע’. קראו את המאמרים לתמוך בעצמאות של בני נוער ופרטיות, השגחה ואמון בשנות ההתבגרות למידע נוסף.

פעילויות בשיתוף איתכם

בילוי זמן משותף איתכם יכול להיות צ’ופר לילדכם, בעיקר במשפחות גדולות. צאו לסרט מדי פעם, או אפילו שבו לארוחה קלה או לקפה בבית הקפה אחרי החוג כדי להרגיש חגיגיים. ייתכן שלא תצליחו לצאת לפעילויות בצורה ספונטנית, ולכן מומלץ לחשוב עם ילדכם על רעיונות ולתכנן כיצד תבלו את הזמן הפנוי ביחד.

הנה עוד הצעות לבילוי עם בני נוער:

  • לראות סרט ששניכם רוצים לצפות בו
  • להקשיב למוזיקה ביחד בבית או לצאת להופעה
  • ללכת למשחק כדורגל או ספורט אחר
  • לעסוק בספורט יחד, למשל לצאת לריצה או לרכב על אופניים
  • ללכת לאירועים מקומיים כמו שווקים מיוחדים, פסטיבלים או פעילויות להגנת הסביבה
  • לנסוע לסוף שבוע ולצאת לאירוע כמו הופעה או תערוכה
  • לבשל ביחד
  • לצאת לארוחה ביחד
  • לעבוד על פרויקט בבית – למשל, לעצב מחדש את החדר או להכין רהיטים.

ייתכן שילדכם יזדקק למעט שכנוע לפני שיסכים לבלות איתכם, בעיקר אם זו פעילות חדשה. אם תבלו ביחד לעתים קרובות מספיק, סביר להניח שילדכם יפתח התלהבות רבה יותר – אז אל תפסיקו לנסות. נסו מגוון פעילויות עד שתמצאו פעילות ששניכם אוהבים.

פעילויות לכל המשפחה

אם יש לכם ילד מתבגר וילדים צעירים יותר, כנסו פגישה משפחתית וחשבו יחד על פעילויות משפחתיות מהנות. הכינו כמה רשימות – פעילויות שתעשו כולכם יחד, ופעילויות שרק חלק מכם יעשו. תוכלו גם להחליט שבכל פעם, מישהו אחר מבני המשפחה בוחר מה עושים.

פעילויות לדוגמה לכל המשפחה:

  • צפייה משותפת בסרט שמתאים למשפחות
  • לצאת לפיקניק
  • לשחק במשחק אהוב או בפעילות אהובה בפארק המקומי, כמו כדורגל או צלחת מעופפת
  • לתכנן ארוחה מיוחדת שבה כל אחד מציע את המנה האהובה עליו
  • לתכנן חופשה משפחתית
  • לצאת לטיול
  • לרכוב על אופניים
  • לטייל עם הכלב.

זמן פנוי עם חברים

ילדכם ירצה לבלות את זמנו הפנוי עם חברים.  הסכימו על כמה כללים לזמן הפנוי כדי לעזור לו לשמור על בטיחות וביטחון כשהוא מסתובב בחוץ. הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם כשאתם דנים על הזמן הפנוי עם חברים.

מידע

האם אתם צריכים לדעת בדיוק איפה ילדכם מסתובב ועם מי הוא נמצא? אילו פרטים מותר לו להשאיר לעצמו? האם עליו להתקשר אם תוכניותיו משתנות? האם ישאיר את הטלפון זמין כשהוא יוצא?

מותר לכם להשגיח על ילדכם, כל עוד אתם עושים זאת רק כדי לוודא שהוא בטוח. ככל שיגדל, תוכלו להפחית את הפיקוח והמעורבות בפעילויותיו, על מנת שיפתח עצמאות ואחריות אישית.

זמינות

חשבו על הזמינות שלכם לצורך הסעות, למשל. האם אתם יכולים להסיע את ילדכם למקומות שונים בהתראה ארוכה מספיק? האם אתם זמינים למקרה חירום? האם תציעו הסעה לחבריו? האם אתם מצפים מילדכם להשתמש בתחבורה ציבורית אלא אם הוא נתקע?

לא נעים כל כך לשמש בתור “מונית” לילדכם, אך כך תדעו שהוא נוסע בבטיחות ממקום למקום, ותוכלו להכיר את חבריו.

בית פתוח

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו ופרטיות. עד כמה אתם רוצים שביתכם יהיה בית פתוח? האם יש שעת גג לביקורים בבית? האם תספקו לחברים ארוחות, חטיפים ומשקאות? האם ילדכם צריך לקחת על עצמו אחריות כשחבריו מגיעים – למשל, לנקות את המטבח או את הסלון אחרי הביקור?

כסף

חלק מהפעילויות שאליהן ייצא ילדכם יעלו כסף. דברו איתו על הפעילויות שאתם מוכנים לשלם עליהן, באיזו תדירות ילך אליהן וכמה. כמו כן, דברו איתו על דמי כיס. חשבו מהו הסכום ההגיוני לתת במשפחתכם. האם יוכל להרוויח עוד כסף אם ימלא עוד תפקידים בבית?

זמן מסך

זמן מסך הוא זמן שמבלים בצפייה בטלוויזיה, במחשב או בטאבלט, במשחקי וידיאו או בטלפונים ניידים. סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, ושעת סיום שימוש בזמן מסך מדי ערב. כדאי לדון בכמות הזמן שכל בן משפחה מבלה בפעילויות כאלה בשעות היום, במקום בפעילויות גופניות אחרות.

מומלץ לנהל משא ומתן על זמן מסך במהלך שבוע הלימודים, בסופי השבוע ובחגים, כדי לעזור לילדכם לפתח מיומנויות ניהול זמן נכונות.

זמן פנוי עם עצמם

לפעמים ירצה ילדכם פשוט לבלות זמן עם עצמו, ולא לעשות יותר מדי. שימו לב שבילוי כזה מתרחש יותר ויותר בזמן הלימודים – בין השאר, כיוון שהוא זקוק לזמן לטעון את הסוללה המנטלית שלו. אין בעיה עם זמן פנוי לבד, אם זה אינו הזמן הפנוי היחיד שילדכם נהנה ממנו והוא מאוזן על ידי בילויים עם החברים והמשפחה.

חוץ מזה, מותר לילדכם להיות משועמם לפעמים! השעמום הוא דבר טבעי, אשר יכול לדחוף אותו למצוא משהו יצירתי וחדש למלא את זמנו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

דיכאון אצל בני נוער

Posted on by ד"ר עמית שלו בן-נון

הידעתם?

  • דיכאון הוא אחת הבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר בקרב בני נוער בישראל.
  • עד אמצע גיל ההתבגרות, שיעורי הדיכאון בקרב בנות גבוהים פי שניים מאשר בקרב בנים.

מהו דיכאון אצל בני נוער?

רוב בני הנוער עוברים תקופות של עליות וירידות בחיים. תחושות העצב שלהם עשויות להימשך כמה ימים. כשהם עצובים מאוד, לפעמים הם מתקשים לישון, לאכול, להתרכז או לגייס מוטיבציה. עם זאת, דיכאון הוא יותר מאשר עצבות או מצב רוח – זוהי הפרעה נפשית חמורה.

אצל בני נוער- קשה לעיתים להבחין בין עצבות נורמלית ושינויי מצב רוח, האופייניים לגילם, לבין דיכאון. כדי לבחון מה מצבו של ילדכם תוכלו לבדוק:

  • כמה זמן נמשכים הרגשות וההתנהגות המסוימים – אם חל שינוי ממצבו הרגיל של ילדכם והוא מפגין רגשות כגון עצבות, או מתנהג כאילו הוא עייף במיוחד למשך יותר משבועיים, ייתכן שמדובר בדיכאון
  • מה עוצמת הרגשות והאם הם קיימים כל הזמן או שהם באים והולכים
  • מה מידת ההשפעה שיש לרגשות ולהתנהגות על הלימודים או ההתנהלות החברתית  בבית הספר, מערכות היחסים, הבריאות הגופנית, מידת ההנאה או הפעילויות היומיומיות של ילדכם.

דיכאון אצל בני נוער שאינו מטופל עלול להוביל להשלכות ארוכות טווח. אם אתם מודאגים מילדכם, חשוב מאוד לחפש ולזהות את תסמיני הדיכאון, ולפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר כדי למנוע פגיעה בהתפתחותו הנפשית והגופנית של ילדכם.

לשמחתנו, ניתן לטפל בדיכאון ואנשים צעירים מצליחים ללמוד היטב את המיומנויות שעוזרות להם להתמודד עם בעיות. מיומנויות אלה יכולות לצמצם את תסמיני הדיכאון ולהפחית את הסיכוי לחזרתו.

תסמינים שכיחים של דיכאון אצל בני נוער

קשה לפעמים לזהות דיכאון אצל בני נוער, אך ישנם כמה תסמינים נפוצים: רגשיים, התנהגותיים, גופניים וחשיבתיים.

תסמינים רגשיים והתנהגותיים

ילדכם עשוי:

  • להיות עצוב, לבכות יותר מהרגיל, להיות מצוברח או עצבני – לפעמים יגיד שהוא מרגיש “ריק” או “אדיש”
  • לא להתעניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר
  • לחוות פרצי כעס שאינם אופייניים לו
  • להרגיש חסר ערך, או לחוש אשמה בגלל דברים שונים – להגיד, למשל, “זה הכל באשמתי”, או “אני כישלון מוחלט”
  • להפסיק לפגוש חברים או לצאת לפעילויות חברתיות – לדוגמה, לא לרצות ללכת למסיבה של חבר, או להגיד שהוא מרגיש בודד
  • לחשוב מחשבות שליליות שאינן עוזבות, ובהן מחשבות על מוות או על פגיעה עצמית או התאבדות – להגיד, למשל, “לא שווה לחיות” או “אני לא יכול לעשות את זה יותר”.

תסמינים גופניים

ילדכם עשוי:

  • להיות עייף ולרצות להישאר במיטתו שעות רבות במהלך היום, להיות חסר מוטיבציה ולסבול מרמת אנרגיה נמוכה
  • לחוות שינויים משמעותיים בתיאבון שיכולים להתבטא בחוסר תיאבון או בתיאבון מוגבר עם שינויים במשקל הגוף.
  • לסבול מבעיות גופניות מעורפלות ובלתי מוסברות – למשל, כאבי בטן וכאבי ראש
  • להתקשות לישון – לסבול מנדודי שינה, לישון יותר מדי או להישאר במיטה רוב היום.

תסמינים בחשיבה

ילדכם עשוי:

  • להתקשות להתרכז
  • להתקשות לקבל החלטות
  • להיראות מפוזר ולהתקשות לזכור מידע.

ילדכם עשוי לחוות תסמין אחד או יותר של דיכאון. התסמינים עשויים להתמשך לאורך זמן, או לצוץ ולהיעלם לתקופה של כמה שבועות ואפילו חודשים.

בעיות בבית הספר או שינויים התנהגותיים עשויים להיות ביטוי של בעיה נפשית. לכן חשוב לפנות לקבלת עזרה ממומחה אם אתם מודאגים מהתנהגותו ומרגשותיו של ילדכם.

אם הוא אומר לכם שיש לו מחשבות חוזרות על פגיעה בעצמו או שהוא רוצה למות, פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית דחופה. התקשרו לער”ן בטלפון 1201 או פנו לרופא המשפחה, לשירותי בריאות הנפש או לבית החולים הקרוב. אנשים שסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות.

לקבל עזרה

גורמים רבים שמשפיעים על דיכאון יהיו מחוץ לשליטתכם, אך תוכלו לעשות דברים רבים כדי לשפר את הבריאות הנפשית של ילדכם ולצמצם את הסיכון.

הראו לילדכם שאכפת לכם ושאתם רוצים לעזור. דברו איתו ופנו יחד למומחה לבריאות הנפש, כדי להעביר לו את המסר שהוא לא לבד. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על בעיות נפשיות, אך דיכאון פעמים רבות נוטה להימשך חודשים רבים ולהוביל למצוקה ופגיעה בתפקוד, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא לפנות לקבלת עזרה מוקדם ככל האפשר.

כמו כן, רוב המתבגרים אינם פונים לעזרה בעצמם, ולכן סביר להניח שילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית. אם ניסיתם לדבר איתו על החששות שלכם, אך הוא סירב לקבלת עזרה או אמר שהכל בסדר, יכול להיות שתצטרכו לפנות לעזרה בעצמכם.

כדי להתמודד עם דיכאון אצל בני נוער, פנו לאנשים הבאים לקבלת עזרה:

  • רופא הילדים – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • המרכז לבריאות הילד
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה

אם אינכם יודעים לאן לפנות, הרופא שלכם יוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם.

מה אפשר לעשות בבית

אם ילדכם סובל מדיכאון, תוכלו לעשות כמה דברים חשובים לשיפור חיי המשפחה היומיומיים.

בריאות גופנית ורווחה

הנה כמה רעיונות:

  • עודדו את ילדכם לבחור משקאות ומזון בריאים. ודאו שיש לכם מגוון רחב של מזונות בריאים במזווה ובמקרר, והציעו אפשרויות טעימות ומזינות בזמן הארוחה.
  • עודדו את ילדכם להשתתף בפעילות גופנית. שמירה על כושר עוזרת לשפר את בריאות הנפש. אפשר להתחיל במשהו פשוט כמו הליכה יומית של 10 דקות.
  • עודדו את ילדכם לישון מספיק. אם ילדכם מתקשה לישון, אל תאפשרו לו ‘לתפוס’ שנת צהריים במהלך היום – ולא משנה עד כמה הוא עייף. עזרו לו לפנות זמן לפעילויות מרגיעות לפני השינה, ועודדו אותו להימנע מזמן מסך שעה לפני שהוא הולך לישון.

·         בררו וודאו שילדכם אינו משתמש באלכוהול ובסמים. השימוש באלכוהול ובסמים לצורך הפגת העצבות או הכאב עלול להחמיר את הבעיות. במידה וגיליתם שילדכם משתמש בסמים באופן קבוע, עודדו אותו להפחית ולהפסיק את השימוש, אך נסו לא להיות שיפוטיים שכן זה עלול להוביל להגברת המצוקה וליותר שימוש. כאשר השימוש הינו יומיומי וקבוע, לעיתים קרובות ילדכם יתקשה להפסיק את השימוש באופן מיידי, גם אם הוא מעוניין בכך, ולכן חשוב לפנות לגורמים מקצועיים שילוו וידריכו לאורך תהליך הגמילה.

מערכות יחסים ורגשות

נסו את הדברים הבאים:

  • הפגינו אהבה באופן שמתאים לגילו ולבשלותו של ילדכם. פשוט אמרו לו שאתם אוהבים אותו ותומכים בו, ושאתם שם בשבילו גם בזמנים קשים.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על רגשותיו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. לפעמים קל יותר לכתוב מאשר להגיד דברים בקול רם. עליו לדעת שכל עוד אין חשש לאובדנות או להתנהגות מסוכנת אחרת, אתם תשמרו על זכותו לפרטיות.
  • הציעו לו לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו, רב או רופא .
  • עודדו אותו להגיד לכם אם הוא חושב שהמצב נהיה גרוע יותר.

חיי היומיום

הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • לאכול יחד ארוחות ערב כמשפחה.
  • לנסות לצמצם עימותים משפחתיים ככל האפשר.
  • לפנות זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – לקרוא, להאזין למוזיקה וכדומה.
  • לבלות עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם.
  • לקבל את העובדה שיש ימים טובים וימים פחות טובים.

אם ילדכם מאובחן עם דיכאון, לעתים קרובות תרגישו גם אתם מתח ולחץ. זכרו לטפל בעצמכם. אם תמלאו היטב את הצרכים שלכם, תוכלו למלא טוב יותר את צורכי ילדכם.

להחלים מדיכאון

התגברות על דיכאון לוקחת זמן, בעיקר אם ילדכם סובל ממנו מזה זמן רב. המשיכו לתת לו תמיכה רבה ככל האפשר, גם בזמנים הקשים. תהליך ההחלמה יכלול בדרך כלל כמה עליות וירידות. צעירים רבים שחווים אפיזודה של דיכאון נוטים לחוות עוד אפיזודה, או להיתקל שוב בחלק מהתסמינים בעתיד.

תפקידכם הוא לעזור לו להימנע מדברים שעלולים לעורר אפיזודת דיכאון נוספת. כמו כן, חשוב לשים לב לסימני אזהרה שראיתם בעבר, ועלולים להצביע על הידרדרות. איש אינו אשם בנסיגה לתקופת דיכאון. עודדו את ילדכם להמשיך בקבלת תמיכה מקצועית, שתעזור לו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם המחלה.

גורמי סיכון לדיכאון אצל בני נוער

גורמי סיכון הם דברים שעלולים להפוך אדם צעיר לפגיע או לרגיש יותר לדיכאון. למשל:

  • גורמים אינדיבידואליים לילדכם, כמו היותו חרד במיוחד, רגיש במיוחד או בעל הערכה עצמית נמוכה
  • עימותים במשפחה או בעיות עם ילדים בגילו
  • גורמים התנהגותיים, כגון שימוש בסמים או התעללות
  • אירועים והתנסויות בחיים, ובהם סיום מערכת יחסים, מוות קרוב, הזנחה או התעללות גופנית
  • גורמים בבית הספר – לדוגמה, חוויה שלילית כגון פגיעה מבריונות, בעיות בכניסה לחטיבת ביניים חדשה, או דאגות בנוגע ללימודים ולמבחנים.

לפעמים, הגורמים והסיבות לדיכאון אינם גלויים לעין. לפעמים הדיכאון פשוט מתרחש מעצמו, ללא סיבה ברורה אחת. איש אינו אשם בדיכאון, גם אם נדמה שהוא עובר במשפחה.

מערכות יחסים חזקות בין הורים למתבגרים מועילות לבריאות הנפשית של אנשים צעירים. תחושת שייכות למשפחה ולחברים יכולה לעזור בהגנה על בני נוער מפני בעיות נפשיות כגון דיכאון. התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים ישירות ובאופן חיובי על בריאותו הנפשית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

קעקועים, פירסינג ובני נוער

Posted on by ד"ר טל שניר

מדוע בני נוער אוהבים קעקועים ופירסינג

אנשים צעירים עושים קעקועים ופירסינג מסיבות רבות – אופנה, לחץ חברתי והצורך להשתלב בחברה, כדרך להביע את הזהות והייחודיות שלהם, מרד נגד ערכי ההורים, או כחלק מטקס מעבר תרבותי.

להמון אנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – יש קעקועים ופירסינג. גם אם אתם לא בטוחים איך אתם מרגישים כלפי התופעה, דעו שהרבה אנשים מסתדרים איתם מצוין, ולפעמים אפילו לא מבחינים בהם.

מאיזה גיל אפשר לעשות קעקועים?

לפי החוק בישראל, לבני נוער מותר לעשות קעקועים מגיל 16. כהורים, עליכם לתת למקעקע אישור בכתב, ולציין בדיוק את סוג הקעקוע והיכן בגוף מותר לילדכם להתקעקע. רוב המקעקעים פועלים לפי סטנדרטים של התעשייה, ולעתים קרובות מבקשים אישור מההורים.

איברים לא אינטימיים

לפי החוק בישראל, לבני נוער מותר לעשות פירסינג מגיל 16. המקום היחיד שניתן לנקב לפני גיל זה הוא האוזן. כהורים, עליכם לתת אישור בכתב ולציין היכן מותר לילדכם להתנקב.

איברים אינטימיים

רוב המקומות שעושים פירסינג יסרבו לנקב איברים אינטימיים, כגון פטמה אצל נערות או איברי מין, לפני גיל 18.

קעקועים ופירסינג: הסיכונים

כשעושים קעקועים ופירסינג, עלולים להיות כמה סיכונים, למשל:

  • זיהומים (בייחוד בעיתי בהקשר של פירסינג גבוה באפרכסת האוזן – פריכונדרוטיס ולשון.)
  • מחלות מידבקות חמורות כגון הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית) ונגיף HIV (איידס)
  • הצטלקות יתר שנקראת קלואיד (נפוצה יותר אצל כהי עור)
  • תגובות אלרגיות
  • התפרצויות אקזמה
  • מחלות חניכיים או נזק לשיניים מפירסינג בפה ונסיגה של החניכיים מפירסינג בלשון

שיקולים נוספים

יש כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם לפני שעושים קעקועים ופירסינג, למשל:

  • כיצד לטפל בפירסינג או בקעקוע בשבועות או בחודשים הראשונים, בזמן ההחלמה (למשל- ביקור בים, בבריכה, טיולים וכו’)
  • עלות, כאב וקושי להסיר את הקעקוע אם מתחרטים
  • השלכות על אפשרויות תעסוקה עתידיות – לדוגמה, אם ילדכם מבקש לעשות קעקוע או פירסינג בפנים
  • חרטות עתידיות, אם מדובר בקעקוע הנושא את שם החבר או החברה.

אנשים עם בעיות רפואיות מסוימות, או אנשים שנוטלים תרופות קבועות, צריכים להימנע מעשיית קעקועים ופירסינג, כיוון שהם נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהומים או לסיבוכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על קעקועים ופירסינג

אם ילדכם רוצה לעשות קעקוע או פירסינג, קודם כל דברו איתו. כדי שהשיחה תתנהל היטב, בחרו זמן ומקום שבו שניכם תוכלו לחשוב ולדבר ברוגע, בלי הפרעות.

סביר יותר שילדכם ידבר איתכם בפתיחות אם ירגיש שאתם מעריכים את המחשבות והרגשות שלו, ולכן הקשיבו קודם לנקודת מבטו. בקשו ממנו להגיד לכם מדוע הוא רוצה קעקוע או פירסינג, ומדוע זה חשוב לו. נסו לכבד את דעתו, גם אם אינכם מסכימים איתו.

מותר לכם להגיד לילדכם איך אתם מרגישים בנוגע לקעקועים או לפירסינג. יכול להיות שאין לכם בעיה עם הרעיון, יכול להיות שאתם ממש מתנגדים אליו, או שהרגשות שלכם נמצאים איפה שהוא באמצע.

אם אתם מתנגדים לרעיון של קעקועים ופירסינג, ילדכם יהיה מוכן יותר להקשיב אם תסבירו לו כיצד אתם מרגישים במקום לכפות עליו את הערכים שלכם. לדוגמה, אפשר להגיד, “אני לא אוהבת את הרעיון שתעשה קעקוע בגיל 16, כי יכול להיות שלא תאהב אותו בעוד חמש שנים. ואז, אם תרצה להסיר אותו, זה עלול להיות קשה ולעלות הרבה כסף”. ספרו לו על הסיכונים הבריאותיים שטמונים בקעקועים ובפירסינג, ונסו להבין מה יקרה מאוחר יותר, אם יתחרט.

אפשר לנסות למצוא פשרה. אם ילדכם רוצה לעשות קעקוע גדול מאוד וגלוי מאוד, או פירסינג שאינכם רוצים שיעשה, אפשר להתפשר על הגודל והמיקום. אפשרות נוספת היא לעכב את הקעקוע או הפירסינג עד שיגדל. אפשר, למשל, להציע לשלם על כך בגיל 18, אם עדיין ירצה.

מומלץ שלא לאסור לגמרי על קעקועים או פירסינג, כיוון שאתם עלולים לגרום לכך שילדכם יעשה זאת בכל זאת בלי לנקוט את אמצעי הזהירות המתאימים.

הציעו לו להתייעץ עם מישהו שיש לו קעקוע או פירסינג, כדי לקבל נקודת מבט נוספת. שאלו אותו כיצד הרגיש כלפיו בהתחלה, וכיצד הוא מרגיש כלפיו כעת. אפשר לשאול אם לקעקוע היו השלכות שליליות, או אם היה מתנהג אחרת כיום.

אם אתם מסכימים שילדכם יעשה קעקוע או פירסינג, או אם הוא הולך לעשות קעקוע או פירסינג בלי להתחשב בדעתכם, חשוב מאוד לשמור על בריאותו ובטיחותו. לצורך כך, עזרו לו לחפש מקעקע או מנקב ש:

  • משתמש בכפפות
  • מעקר את כל הציוד (שימו בל כי משרד הבריאות מחייב נוכחות של אוטוקלב (מכשיר חיטוי)
  • משתמש במחטים חדשות לכל לקוח
  • מחזיק צוות עם כל האישורים והרישיונות הדרושים.

כמו כן, דברו איתו על הסכנות בעשיית קעקועים או פירסינג לבד או במקומות לא מאושרים. חלק מההורים מבקשים המלצות מהמקעקע לפני הבחירה, או מבקשים המלצה מחברים עם ניסיון מוצלח.

אם קשה לכם לדבר עם ילדכם על קעקועים ופירסינג, קראו את המאמרים לנהל משא ומתן, להתמודד עם עימותים, פתרון בעיות וכיצד לנהל שיחות קשות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

טראומה: כיצד להתמודד ולטפל בעצמכם

Posted on by עדנה ברונשטיין

כיצד מרגישים לאחר אירוע טראומתי

ייתכן שאתם וילדכם חוויתם יחד אירוע טראומתי כגון תאונת דרכים, שריפה, פיגוע או מוות של קרוב משפחה או חבר, או שהאירוע קרה לילדכם בלבד.

גם אם לא עברתם את האירוע הטראומתי עם ילדכם, סביר להניח שתחוו תחושות ותגובות עזות לאחר מכן. אתם עשויים לחוש אשמה על כך שלא מנעתם את האירוע, או שלא הייתם עם ילדכם במהלכו, וגם כעס, חרדה או הצפה. זוהי תגובה נורמלית, שנובעת מתחושת האחריות שלכם כלפי ביטחונו של ילדכם. למרבה הצער, לא תמיד תוכלו להשגיח עליו בשבע עיניים.

עצות להתמודדות אחרי טראומה

לאחר אירוע טראומתי אתם עשויים להרגיש שהחיים שלכם התהפכו על פיהם. תצטרכו לטפל בדברים נוספים מלבד העניינים היומיומיים שדורשים את תשומת לבכם, כמו לקבוע תורים לרופא או לתבוע את הביטוח. רבות מהשגרות הרגילות שלכם יופרעו או יהיה קשה יותר להמשיך בהן.

כדאי למקד חלק מהאנרגיה בניסיון להתמודד באופן רגוע וחיובי. התמודדות טובה מצדכם תעלה את הסיכוי לכך שילדכם יתמודד היטב גם הוא. מומלץ ליצור תחושת ביחד משפחתית, לדבר בפתיחות על מה שקרה ולעזור לילדכם לעבד את רגשותיו, כדי לספק לו ולמשפחתכם סביבה תומכת בזמן ההחלמה. הנה כמה עצות ודרכים שיעזרו לכם להתמודד.

לטפל בעצמכם

  • תרגילי הרפיה, תרגילי נשימה והליכה נמרצת או ריצה קלה בבוקר יכולים להקל על תחושות דאגה או עצבנות, ולעזור אם אתם מתקשים לישון. התעמלות יכולה לשפר את ההרגשה ואת החשיבה.
  • פנו זמן לעשות משהו שאתם נהנים ממנו – אפילו רבע שעה של הליכה, ריצה או קריאת ספר, שמוקדשות רק לכם.
  • נסו להימנע מהימורים ומשימוש באלכוהול ובסמים. אנשים נוטים לפנות לעיסוקים האלה לפעמים כדי להתמודד עם רגשות עזים, אך גם אם הם מביאים להקלה מסוימת, אלה פתרונות לטווח קצר בלבד. הימורים וסמים עלולים ליצור בעיות בריאותיות, בעיות במערכות היחסים ובמצב הכלכלי, שיהפכו את ההתאוששות מהאירוע הטראומתי לקשה אף יותר.
  • שימו לב שאפילו תזכורות מינוריות לאירוע הטראומתי עלולות להעציב אתכם ולגרום לתחושת הצפה של רגשות. זה טבעי. אם אתם מבחינים שהחרדה שוטפת אתכם, אמרו לעצמכם, “אני מוטרד כי אני נזכר באירוע, אבל המצב שונה עכשיו. הסכנה חלפה, ואני בטוח”. אם יש לכם סיוטים או פלשבקים, פנו לרופא ו/או לטיפול מתאים.

להתמודד עם חיי המשפחה

  • זכרו שלא בהכרח תוכלו לעשות את כל מה שעשיתם בדרך כלל. נסו להבין אילו מן המטלות היומיומיות הן החשובות ביותר, והתמקדו בהן. אפשר לפרק מטלות גדולות לשלבים קטנים יותר.
  • נסו להמשיך בשגרות הקבועות, שעוזרות לילדכם להרגיש מוגן ובטוח, ולכם – להרגיש שאתם שולטים במצב. אם אינכם יכולים להמשיך בשגרות הקבועות, תצטרכו ליצור שגרות חדשות.
  • הימנעו מקבלת החלטות חשובות – לדוגמה, לעבור לעיר אחרת – לאחר אירוע טראומתי. יכול להיות שהטראומה שינתה את האופן שבו אתם מסתכלים על העולם, ולכן כדאי שלא להחליט שום דבר גדול מדי עד שהחיים יירגעו מעט. אז תדעו שתהליך קבלת ההחלטות שלכם יציב יותר.

לקבל עזרה

  • דברו על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. יכול להיות שאתם חשים אחריות למה שקרה או כועסים מאוד, וזה נורמלי. עיבוד הרגשות האלה יעזור לכם להיות מציאותיים ולהבין מה יכולתם או לא יכולתם לעשות. כמו כן, אך טבעי הזוג שתהיו יותר קצרי רוח מהרגיל, או שתחוו  יותר מצבים של קונפליקט ומריבות במשפחה. נסו  לדבר על כך ולהמשיך הלאה. למשל, “בזמן האחרון אנחנו רבים די הרבה, אבל בהתחשב במה שעברנו, אני חושבת שאנחנו מסתדרים לא רע”.
  • בקשו עזרה מבני משפחה, מחברים ומאנשים אחרים. קבלו הצעות עזרה בתודה. רופא המשפחה יוכל להפנות אתכם לשירותי תמיכה שיעזרו לכם להתמודד עם המצב.
  • שמרו על קשר עם בני המשפחה, עם חברים ועם אנשים מהקהילה. הורים שממשיכים לבקר בני משפחה וחברים ולדבר איתם, ונשארים מעורבים בחיי הקהילה, נוטים להתמודד טוב יותר אחרי אירוע טראומתי מאשר הורים שלא עושים זאת.

רגשות כעס עלולים לפעמים לצאת משליטה ולהוביל לאלימות. אם מישהו במשפחתכם או בקהילה כועס ואלים ואתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, התקשרו למשטרה.

סימנים לכך שאינכם מתמודדים היטב לאחר טראומה

עם הזמן, רוב האנשים מצליחים להתמודד עם הטראומה ולהחלים במידה מסוימת, אך ישנם אנשים שמתקשים להתמודד. ייתכן שאתם זקוקים לעזרה בהתמודדות עם הטראומה אם אתם:

  • חרדים, כועסים, מוצפים, מוטרדים, חשים אשמה ובושה או מאשימים את עצמכם במשך יותר מחודש אחרי האירוע
  • חווים שינויים במצב הבריאותי כגון כאבי ראש, אובדן משקל ובעיות שינה מתמשכות
  • שמים לב לכך שהאירוע השתלט על מחשבותיכם.
  • מרגישים מנותקים מהאנשים סביבכם
  • לא מצליחים לטפל בילדכם או לתת לו את התמיכה הרגשית הדרושה לו.

דברו עם רופא המשפחה אם חוויתם אחד מהסימנים הללו, או אם אתם זקוקים לתמיכה. תהליך ההחלמה לאחר אירוע טראומתי משתנה מאדם לאדם, ולכן חשוב לקבל את העזרה הדרושה. ככל שתקבלו עזרה מוקדם יותר, כך תתאוששו מהר יותר.

שירותים ותמיכה אחרי טראומה

אם אתם מרגישים שאינכם מצליחים להתמודד, חשוב לבקש עזרה מוקדם ככל האפשר. קבלת עזרה מוקדמת יעזור לכם ולילדכם להתאושש. אפשר לדבר עם רופא הילדים או רופא המשפחה שידעו להפנות אתכם לגורמים המתאימים או ליצור קשר עם יועצת בית הספר או המחלקה לשירותים חברתיים בעירכם-  לקבלת עצה והפניה למקום המתאים.

תוכלו לחפש באינטרנט שירותי טיפול המתמחים בטראומה בסביבת מגוריכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

סקירה מהירה: להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

  • מוגבלות שכלית התפתחותית מוגדרת באופן כללי כרמת אינטליגנציה נמוכה (מנת משכל של פחות מ-70), וכמגבלות משמעותיות במיומנויות הנדרשות כדי לחיות ולעבוד בקהילה, ובהן תקשורת, טיפול עצמי, מיומנויות חברתיות, בטיחות והכוונה עצמית. המגבלות הללו ניכרות לעין לפני גיל 18.
  • הדעה הרווחת היא שכ-3% מהאוכלוסייה מתמודדים עם מש”ה, וכי 1%-2% מהמשפחות עם ילדים בני אפס עד 17 כוללים לפחות הורה אחד עם מוגבלות כזו.
  • אנשים עם מש”ה נתקלים בקשיים רבים יותר מאחרים בהבנת רעיונות, בפתרון בעיות, בריכוז, בזיכרון ובלמידת דברים חדשים.
  • מש”ה יכולה לנבוע מנזק שנגרם למוח לפני או אחרי הלידה, וכן מגורמים גנטיים או סביבתיים.

אתגרי ההורות עם מוגבלות שכלית התפתחותית

אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יכולים בהחלט להיות הורים טובים. אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפניהם הוא פשוט להילחם בדעה השלילית לגבי יכולות ההורות שלהם. במשך זמן רב האמינו כי הורים עם מש”ה אינם יכולים למלא את חובותיהם כהורים, ועלולים להזניח את ילדיהם או להתעלל בהם. עם זאת, מחקרים הראו כי מוגבלות שכלית התפתחותית אינה מובילה להורות גרועה– ואינה מובילה בהכרח להזנחה ו/או להתעללות.

אחת הסיבות לכך שתפיסה זו הייתה נהוגה זמן רב כל כך, היא כיוון שרוב המחקרים על הורים עם מש”ה התמקדו בכישלונות ובקשיים שאיתם הם התמודדו, ובבעיות שנצפו אצל ילדיהם. מחקרים אלה התעלמו לרוב ממה שההורים הללו אכן יכולים לעשות, מההיבטים החיוביים בחייהם ומהתוצאות החיוביות של ילדיהם.

גורמים חיצוניים

הוכח כי מנת משכל אינה קובעת את מידת המסוגלות של הורה לגדל ילדים. בדומה לכל ההורים, יש הורים עם מש”ה שמסתגלים לתפקידם טוב יותר מאחרים. ישנם כמה גורמים נפוצים שעשויים להקשות על החיים בקהילה, ונוטים יותר להשפיע על יכולתו של אדם להיות הורה, למשל:

  • עוני, אבטלה ודיור לא מתאים.
  • רמות לחץ גבוהות, טיפול לקוי במהלך החיים, דיכאון והערכה עצמית נמוכה
  • בריאות גופנית לקויה
  • מחסור במודל לחיקוי להורות
  • חוסר יכולת לקבל מידע מועיל ושמיש בנוגע להורות
  • מחסור בחברים ובבני משפחה שיכולים לייעץ ולתמוך באופן פרקטי ורגשי
  • היעדר שירותים רשמיים להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.

אנשים עם מש”ה יכולים להיות הורים טובים, אם הם מקבלים תמיכה מהסוג המתאים בכמות מספקת, שתאפשר להם להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם.

האתגרים הללו קשורים בדרך כלל לקושי שחווים ההורים בהתמודדות עם תחומי האחריות היומיומיים, וכמו כן הם לעיתים מושפעים ממצבים רפואיים נוספים. גורמים אלה יכולים להקשות עוד יותר על גידול הילד. עוד תחומי אחריות שעשויים להיות קשים להורים עם מש”ה הם שמירה נאותה על הבריאות והבטיחות של הילד, וכן מתן טיפול הולם. מידת הקושי תלויה ברמת המוגבלות של ההורה, ובתמיכה החברתית שהוא מקבל.

דאגות מפני שיפוטיות יתר

להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יש מגוון רחב של יכולות וביטחון בתפקידי ההורות שלהם, ולכן מצבו של כל אחד שונה משל האחר. למעשה, רוב האנשים עם מש”ה אינם מראים שום סימן לקושי שלהם כלפי חוץ.

רבים מהם אינם מבקשים עזרה משירותי הרווחה, כיוון שהם חוששים מכך שישפטו אותם ויחשבו שהם הורים גרועים, וכי ילדיהם יילקחו מהם. הפחדים הללו מובנים, כיוון שחלק מאנשי המקצוע נוטים עדיין להחזיק בתפיסה כי אנשים עם מש”ה אינם מתאימים לשמש כהורים.

סיוע משירותי הרווחה

ישנו מחסור בשירותי רווחה מתאימים לאוכלוסיית ההורים עם מש”ה – הדבר ניכר בשיעור הגבוה של הורים במערכת הרווחה. ישנה חשיבות רבה למערכת התמיכה המשפחתית והקהילתית ותרומתה להצלחתם של הורים אלו היא אדירה. הורים או משפחות המרגישים צורך בעזרה, יכולים לפנות לשירותי הרווחה במידת הצורך ולקבל שם סיוע פרטני מותאם לצרכיהם.

הוכח כי כאשר נעשה שימוש במתודות ההוראה הנכונות להדרכת הורים חדשים, הם מצליחים לפתח את המיומנויות המתאימות לגידול ילדים בהצלחה.

עזרה נוספת

האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מתמחה באיתור, אבחון וטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומשפחותיהם. האגף נותן טיפול ושירותים באופן המעודד עצמאות, בחירה אישית ומיצוי הפוטנציאל האישי של כל אדם בהתאם ליכולותיו, לרצונותיו ולצרכיו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים להסתגל אחרי פרידה או גירושים

Posted on by עמותת גושן

כיצד לדבר עם ילדכם על פרידה וגירושים

פרידה וגירושים מובילים בדרך כלל לשינויים גדולים מאוד בחיי המשפחה. יכול להיות שילדכם יהיה מוטרד מהשינויים. ייתכן שתיתקלו בהתנהגות שאינכם אוהבים. מותר לו להרגיש מוטרד ועצוב, וכדאי שיידע שזוהי תקופה קשה לכולם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשוחח עם ילדכם על השינויים שיקרו בעקבות הפרידה או הגירושים.

שמרו על גישה פשוטה

ילדכם אינו צריך לדעת את כל הפרטים, אך יש לו זכות לדעת מה קורה, ושהמצב ישתפר בהמשך.הסבירו לו את המתרחש בשפה ברורה, פשוטה וכנה ככל האפשר, בהתאם להבנתו. לדוגמה, “שנינו אוהבים אותך ונמשיך לדאוג לך, אבל החלטנו שעדיף לכל המשפחה אם אבא ואני נגור בנפרד”.

הקדישו זמן למחשבה על שאלות קשות

אם ילדכם שואל אתכם שאלות קשות, כגון “אני הולך לגור גם בבית של אבא וגם כאן?”, שאלו אותו, “מה שמעת?” כך תוכלו לבדוק מה הוא כבר יודע ומה אינו מבין.

לפעמים לא תדעו כיצד לענות על שאלה קשה, ולכן, תנו לעצמכם זמן לחשוב. אם אינכם יכולים לענות באותו רגע, אמרו לילדכם שתחזרו אליו עם תשובה. אפשר להגיד “אני לא יודעת, אבא שלך ואני עדיין עובדים על זה. אבל אני כן יודעת שתבלה מספיק זמן עם כל אחד מאיתנו”.

אם הוא שואל אתכם שאלות מורכבות בנוגע לבן או בת הזוג לשעבר, עודדו אותו לשאול אותם ישירות. אם היחסים שלכם עם בן או בת הזוג לשעבר במצב סביר, ספרו להם שילדכם שאל כמה שאלות.

קראו בין השורות

ייתכן שהשאלות של ילדכם נובעות מחששות ספציפיים. לדוגמה, אם שאל מתי אימא חוזרת לגור בבית, יכול להיות שהוא חושש שלא יוכל לראות אותה. שאלו אותו מה מדאיג אותו, והרגיעו אותו במילים פשוטות שיראו לו שאתם מבינים את חששותיו. למשל, “אל תדאג – אתה עדיין תפגוש את אימא כל שבוע”.

קבעו שיחת המשך

סביר להניח שילדכם ימשיך לחשוב על הנושא גם אחרי שתסיימו לדבר, ולכן, התכוננו מראש לענות על שאלות נוספות. קבעו שיחה מיוחדת, שתאפשר לו לדון שוב בחששותיו. אפשר לדבר מיד אחרי ארוחת הערב, לפני שקוראים סיפור או בזמן משחק משותף. נצלו את ההזדמנות כדי לעדכן אותו בהתפתחויות החדשות, אם יש.

דברו על רגשות

בשלב מסוים ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה טבעי ואפילו בריא. חשוב שיידע שאתם אוהבים אותו, שרגשותיכם אינם באשמתו, ושהמצב ישתפר.

הביעו את רגשותיכם באופן רגוע ובריא, כך תראו לו שמותר גם לו להרגיש ולהפגין רגשות. כשהוא מביע את רגשותיו, שקפו לו בחזרה מה לדעתכם הוא מרגיש, כדי לתת לו הזדמנות לחקור ולהבין את רגשותיו טוב יותר. אמרו, למשל, “אני רואה שאתה מוטרד”, או “אני מבין שזה מעציב אותך”.

יכול להיות שתתקשו להקשיב לכעס או לתחושת הפגיעה של ילדכם, אך זכרו: גם הוא צריך לדבר.

הציעו לו לדבר עם מישהו אחר

לפעמים קל יותר לילדים לחלוק את רגשותיהם ומחשבותיהם עם מישהו שאינו הוריהם. חשוב מאוד לדבר, ולכן, עודדו את ילדכם לדבר עם מבוגר אחר שאתם סומכים עליו – חבר, מורה, דודה, דוד, בן דוד או סבא וסבתא.

דרכים נוספות שיעזרו לילדים להתמודד עם פרידה או גירושים

המשיכו בשגרות ובטקסים המשפחתיים

שגרות תורמות לתחושת הביטחון של ילדים, ולכן כדאי להמשיך בהן ככל האפשר גם בעת פרידה או גירושים. נסו לזהות את השגרות הקטנות שבאמת חשובות לילדכם, כמו לשחק מדי יום עם חבר, או לקרוא ספר מיוחד לפני השינה. הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהדברים האלה לא ישתנו. אם אפשר, נסו שלא לשנות דברים גדולים דוגמת בית הספר. הישארות בסביבה המוכרת, עם החברים, המורים והשגרה הידועה יעזרו לו להתמודד עם המצב.

כמו כן, כדאי להמשיך בטקסים המשפחתיים. האופן שבו אתם מעירים את ילדכם בבוקר, או מה שאתם אומרים לו לפני השינה – כל אלה הם טקסים מרגיעים שקל לתחזק.

תמיד אפשר ליצור שגרות חדשות וגם להתאים את הטקסים הקיימים. לפעמים אלה שינויים הכרחיים, בעיקר אם המסגרת החינוכית משתנה או אם רמת ההכנסה שלכם ירדה. אם ילדכם גדול דיו, נסו לחשוב ביחד על שגרה חדשה.

תנו לילדים לקבל כמה החלטות

שלבו את ילדכם בקבלת החלטות קטנות שנוגעות לענייני היומיום, כמו איך לסדר את חדרו או מה יאכל לארוחת הערב, כדי לתת לו תחושת שליטה. אם יש לכם ילד גדול יותר, שאלו אותו כמה זמן ירצה לבלות איתכם או עם ההורה האחר.

תיהנו ביחד

הקדישו זמן לדברים מהנים, גם אם מדובר בדברים קטנים, כמו לרקוד ביחד לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. עשו גם דברים לא מתוכננים לפעמים – למשל, לארוז את ארוחת הערב ולאכול אותה בפארק.

ידעו את צוות הגן, בית הספר או המסגרת החינוכית

אחרי פרידה או גירושים עלולים להיות שינויים בהתנהגותו של ילדכם, שמסמנים כי הוא זקוק לתמיכה נוספת. הצוות החינוכי שלו יוכל לחפש את הסימנים האלה, ואולי אפילו לעזור בדברים נוספים.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תינוק חדש במשפחה משולבת

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

לתכנן תינוק חדש במשפחה משולבת

תינוק במשפחה משולבת נמצא בעמדה ייחודית – הוא האדם היחיד במשפחה שקשור לכולם מבחינה ביולוגית. מטבע הדברים, תינוק חדש יכול לגרום להתרגשות רבה לילדים, וגם לתחושות דאגה וחששות – ועל אחת כמה וכמה, במשפחה משולבת.

אם אתם חושבים על הבאת תינוק לעולם עם בן או בת זוג חדשים, תוכלו להודיע לילדיכם האחרים מראש שאתם חושבים על כך, ולהגיד משהו כמו, “אתם יודעים, יום אחד אולי יהיה לנו עוד תינוק”.יכול להיות שתרגישו שהמשפחה שלכם זקוקה לזמן נוסף כדי להתאקלם למצב, ותעדיפו שלא לספר לאיש בהתחלה.

מצפים לתינוק: איך הילדים מרגישים

ייתכן שילדיכם האחרים יתרגשו כשתספרו להם על הגעתו של תינוק חדש, אך טבעי לגמרי שיהיו ילדים במשפחה שירגישו מוטרדים, מודאגים או חסרי ביטחון. החיים במשפחה משולבת מוסיפים לתחושות הללו. כמו כן, ילדים עשויים לתפוס את התינוק החדש כאיוּם בגלל הדברים הבאים:

  • ההיריון מושך תשומת לב רבה
  • הם חוששים שיאבדו את מקומם המיוחד כ”תינוק” של אימא או אבא או כ”ילד היחיד”
  • הם חוששים שיהיה להם פחות זמן או קשר עם ההורה כשיבואו לבקר
  • הם חוששים מדברים פרקטיים, כמו היכן התינוק יישן ואם יקבל את החדר שלהם
  • התינוק שייך לשניכם, והם חשים חוסר ביטחון.

מצפים לתינוק: איך אתם מרגישים

אך טבעי שיהיו לכם רגשות מעורבים בנוגע לתינוק חדש – התרגשות, תקווה וחששות מתגובותיהם של הילדים. ייתכן שאתם ובני זוגכם תרגישו אחרת כלפי התינוק, בעיקר אם אחד מכם עומד להיות הורה בפעם הראשונה. אם זהו התינוק הראשון שלכם אך לבני זוגכם כבר יש ילדים, ייתכן שתרגישו שהם אינם מתרגשים כמוכם. זה טבעי – כל הזוגות חווים רגשות ושלבים שונים במהלך ההיריון.

ללא קשר לרגשותיכם, חשוב שתתמכו זה בזו במהלך ההיריון ותדברו על הכנת ילדיכם האחרים להגעתו של התינוק.

להכין את הילדים לתינוק החדש

אם את בהיריון, האופן שבו תכיני את הילדים לתינוק תלוי בך ובגילם של הילדים. כדאי להציג להם את רעיון התינוק החדש בשלב מוקדם יחסית בהיריון, לפחות שלושה או ארבעה חודשים לפני הלידה.

חשוב לדבר איתם על חששותיהם ולהרגיע אותם. אם הם מוטרדים או כועסים מהגעתו הצפויה של התינוק, חבקו אותם, הרגיעו אותם ודברו על הדברים החיוביים בהרחבת המשפחה – לדוגמה, יהיה להם אח או אחות חדשים שיוכלו לשחק איתם. הסבירו להם שיש להם עוד המון זמן להתרגל לרעיון.

תוכלו לשלב את ילדיכם בתכנון ובהכנה לקראת התינוק בדרך שתעניין אותם. אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, סביר להניח שירגישו שהשינוי נוגע לכולם במשפחה, ולא רק לתינוק החדש.

עזרו לילדיכם להרגיש מעורבים ובקשו את דעתם בנושאים שונים, או בקשו מהם לעזור לבחור צעצועים, למשל. ייתכן שירצו להרגיש כיצד הוא גדל – למשל, לצפות בתמונות מהאולטרה-סאונד או להרגיש אותו בועט. עם זאת, השתדלו שלא להגזים בהתרגשות.

אם אתם חושבים על הכנת מקום או חדר מיוחד לתינוק, חשוב לוודא שגם לכל ילדיכם יש חלל מיוחד משלהם. אם לא, הכינו לתינוק אותו חלל כמו שיש לשאר הילדים, או חשבו כיצד להכין מקום מיוחד לילדיכם האחרים.

לעזור לילדים להתרגל לתינוק החדש

עבדו יחד, כזוג, כדי לעזור לילדיכם להסתגל להגעתו של התינוק החדש הביתה. הנה כמה רעיונות:

  • אם ילדיכם מקנאים בתינוק, השתדלו לקבל את הרגשות שלהם, ובו בזמן הודיעו להם שאתם מצפים מהם להתנהג יפה ובאופן בטוח ליד התינוק – למשל, לגעת בו בעדינות.
  • נסו לגרום לכל הילדים להרגיש מיוחדים, כל אחד בזמנו – לדוגמה, בימי הולדת וכשהם מצליחים להשיג משהו חשוב, כמו תעודה טובה מבית הספר.
  • שמרו על הקשר עם הילדים ונסו להמשיך בשגרה הרגילה שלהם, בעיקר בחודשים הראשונים. אם אתם עומדים לערוך שינויים בשגרות המשפחתיות, עשו זאת בהדרגה.
  • הראו לילדיכם כיצד לשחק עם התינוק בבטחה, או תנו לילדים הגדולים יותר מטלות קטנות כמו לטייל עם התינוק בעגלה כשאתם יוצאים לגינה. כשהילדים עוזרים לכם, שבחו אותם ואמרו להם שהם אח או אחות גדולים נהדרים.
  • ספרו את החדשות הטובות לסבא ולסבתא ולמבוגרים אחרים כמו המורים, ובקשו מהם לתת לילדיכם תשומת לב ותמיכה נוספות אם הם מתקשים.

אם יש במשפחתכם המשולבת ילדים שאינם ילדים ביולוגיים שלכם, ובעיקר אם זה התינוק הראשון שלכם, ייתכן שתגלו שהעיסוק והחיבור לתינוק החדש מוביל אתכם להימנע מעט מקשר עם הילדים של בן או בת הזוג. אל תחושו אשמה. כדי לשמור על הקשר ביניכם לבין ילדיהם של בן או בת הזוג, מספיקות כמה מילים אדיבות וחיבוק טוב מדי יום.

למידע נוסף על בניית מערכות יחסים בין אחים, קראו את המאמרים לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק חדש, ולעזור לילדים גדולים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש.

בני זוג לשעבר והמשפחה המורחבת

ספרו לבני הזוג לשעבר שאתם מצפים לתינוק. עדיף שישמעו זאת מכם ולא ממישהו אחר. ייתכן שייקח להם זמן מה לעכל, גם אם אינכם חושבים שהחדשות יפגעו ברגשותיהם.

גם בני משפחה אחרים עשויים להגיב בדרך בלתי צפויה. לדוגמה, סבים וסבתות שעזרו מאוד עם הנכדים הראשונים עשויים לחשוש שהם מבוגרים מכדי להתמודד עם הנכדים הבאים. הרגיעו אותם, ואמרו להם שהם יכולים לבחור את מידת המעורבות שלהם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיקרוצפליה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

Posted on by ד"ר עידן סגל

מהי מיקרוצפליה?

מיקרוצפליה היא סמן נוירולוגי התפתחותי אשר יכול להעיד על גדילה והתפתחות לא תקינה של מוח התינוק בשלב ההיריון או לאחר הלידה, שמובילה להיקף ראש ומוח קטנים מהרגיל. היא יכולה להיות ממצא מבודד, או חלק מתסמונת המתבטאת במומים נוספים בשאר מערכות הגוף.

מיקרוצפליה מלווה לעתים במוגבלות שכלית התפתחותית ובבעיות נוירולוגיות אחרות כגון אפילפסיה, מתח שרירים לא תקין ובעיות בשווי משקל. יחד עם זאת, רבים מהילדים עם מיקרוצפליה קלה הם בריאים ובעלי  אינטליגנציה תקינה.

ככלל- ככל שהיקף הראש קטן יותר כך גדל הסיכון להפרעות התפתחותיות ולבעיות רפואיות נוספות.

מיקרוצפליה יכולה להיגרם כתוצאה מתסמונות גנטיות רבות ושונות וכן כתוצאה מזיהומים תוך רחמיים או מחשיפה  לכימיקלים רעילים מסוימים  ושימוש באלכוהול ובסמים במהלך ההיריון.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

רוב התינוקות שנולדים עם מיקרוצפליה מציגים היקף ראש קטן משמעותית מהרגיל. ראשם של חלק מהילדים גדל עם השנים, אך נותר מתחת לעקומת הגדילה הממוצעת.

מאפיינים גופניים נוספים יכולים לכלול גדילה מועטה באופן כללי ושיעור קומה קטן.

סימנים קוגנטיבים

ילדים עם מיקרוצפליה מתמודדים לעיתים קרובות עם:

  • התפתחות מעוכבת
  • עיכוב שפתי
  • מוגבלות שכלית התפתחותית
  • קשיים בקואורדינציה ובשיווי המשקל.

סימנים התנהגותיים

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים להפגין התנהגויות כגון היפראקטיביות, אי-שקט ותוקפנות.

מצבים רפואיים הקשורים למיקרוצפליה

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון פרכוסים. בעיות שמיעה וראייה, הפרעות בבליעה ואכילה ובעיות גדילה.

אבחנה ובדיקות

ניתן לאבחן מיקרוצפליה כשהעובר עדיין ברחם, באמצעות בדיקת אולטרסאונד, בעיקר במהלך השליש השלישי להריון. לאחר הלידה, מיקרוצפליה תאובחן בעזרת מעקב אחרי מדדי היקפי הראש הנלקחים באופן שגרתי בטיפת חלב. כחלק מהברור ניתן להשתמש בבדיקות עזר כגון בדיקת MRI.

טיפול מוקדם

אבחון ואיתור מוקדמים של מיקרוצפליה יסייעו במתן טיפול מוקדם, שביכולתו לסייע  לשיפור איכות חייו ולקידום התפתחות מיטבית של התינוק והפעוט.

חלק מהילדים אינם זקוקים לטיפול מלבד פגישות שגרתיות לתיעוד ולמדידת היקף הראש, ולמעקב אחר התפתחותם. אחרים עשויים להתמודד עם לקויות דיבור ולמידה, פרכוסים ועוד. חלקם יזדקקו לטיפול תרופתי, או לטיפול של פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת ועוד.

אם לילדכם יש מיקרוצפליה, תפגשו כמה וכמה אנשי מקצוע כחלק מהטיפול המוקדם, ובהם רופאי ילדים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים. אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

תמיכה כלכלית

לילד עם מיקרוצפליה – גמלת ילד נכה תקבע בהתאם לרמה התפקודית של הילד.
מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה.

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

חשיבות ההורים לבני נוער

Posted on by אורן רודב

בני נוער, הורים ומערכות יחסים במשפחה

רבים חושבים שמערכות היחסים במשפחה מאבדות חשיבות בעיני ילדים כאשר הם נכנסים לגיל ההתבגרות. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. מערכות היחסים במשפחה משתנות בגיל ההתבגרות. כשילדכם היה צעיר יותר, תפקידכם היה לגדל, לטפח ולהדריך אותו. כעת אתם מגלים שמערכת היחסים איתו נהייתה שוויונית יותר, וכוללת מאפיינים קצת שונים.

רוב האנשים הצעירים ומשפחותיהם חווים עליות וירידות בשנים אלה, אך המצב משתפר בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחר, כשהילדים נהיים בוגרים יותר. מערכות היחסים המשפחתיות נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. עבור בני הנוער, ההורים והמשפחה הם מקור לאהבה, בטחון ולתמיכה רגשית. המשפחות נותנות למתבגרים עזרה פרקטית, כספית וחומרית. ורוב המתבגרים עדיין רוצים לבלות עם משפחתם, לחלוק איתם רעיונות וליהנות ביחד.

זה טבעי שבני נוער יהיו מצוברחים או ייראו כאילו אינם רוצים לתקשר, אך חשוב לזכור כל העת כי הם עדיין זקוקים לכם. ילדכם עדיין אוהב אתכם ורוצה שתהיו מעורבים בחייו, גם אם לפעמים הגישה, ההתנהגות או שפת הגוף שלו אומרים אחרת.

מדוע ילדכם זקוק לכם

גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה – ילדכם עובר שינויים גופניים וביולוגיים מהירים אשר גורמים גם  לעליות וירידות מבחינה רגשית. אנשים צעירים אינם בטוחים עדיין מה מקומם בעולם ומנסים להבין זאת בעצמם. ההשפעה החברתית ומערכות היחסים בגיל ההתבגרות עלולות גם הם לגרום לילדכם לחוש בלחץ. חשוב מאוד לקבל תמיכה כדי לעבור את כל השינויים האלה בשלום.

בתקופה זו, המשפחה שלכם עדיין משמשת בסיס רגשי מוגן ובטוח, שבו ילדכם מרגיש אהוב ומקובל ללא קשר לכל מה שמתרחש בחייו. משפחתכם היא זו שבונה את הביטחון העצמי שלו, את האמונה בעצמו, האופטימיות והזהות הפרטית שלו.

כללים, גבולות וסטנדרטים להתנהגות במשפחה נותנים לילדכם תחושת עקביות ויכולת לדעת מה יקרה בעתיד, או לפחות לחוש בטחון לקראת העתיד. ותאמינו או לא, הידע וניסיון החיים שלכם יכולים להיות שימושיים מאוד עבורו – גם אם לא תמיד ירצה שתדעו את זה!

מערכות יחסים תומכות וקרובות במשפחה מגנות על ילדכם מפני התנהגות מסוכנת כמו שתיית אלכוהול ושימוש בסמים, ובעיות כגון דיכאון. התמיכה והעניין שאתם מביעים במה שילדכם עושה בבית הספר יכולים להשפיע על רצונו להצליח בתחום האקדמי, ויש להם תפקיד חשוב בהפיכתו של ילדכם למבוגר שיכול להסתדר היטב, מתחשב ואוהב.

הקשבה וזמינות לילדכם יכולות לצמצם את בעיות ההתנהגות האופייניות לגיל ההתבגרות. לא חייבים לשבת לילדכם על הכתף; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו, כך שיידע שהוא יכול לבוא ולשוחח איתכם אם ירצה. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם, גם אם לא בהכרח ישתמש בכך.

טיפים לבניית מערכות יחסים חיוביות במשפחה

כל אחד מהדברים היומיומיים והרגילים שמשפחה עושה ביחד יכול לעזור לבניית מערכות יחסים חזקות ויציבות עם בני נוער. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ארוחות משפחתיות קבועות, מאפשרות לכל אחד במשפחה לספר על יומו, על הדברים המעניינים שהוא עושה ועל התכניות הקרבות.. עודדו את כל בני המשפחה לדבר, כדי שאף אחד לא ירגיש שמכריחים דווקא אותו. משפחות רבות מגלות שזמן הארוחה מהנה הרבה יותר כשהטלוויזיה כבויה!
  • נסו לקבוע זמן מיוחד ליציאה משפחתית מהנה – כל אחד מבני המשפחה יכול לבחור את היציאה בתורו. צאו לחופשה משפחתית בחג או בסוף שבוע כדי לבנות תחושת “ביחד”. קראו את המאמר בני נוער וזמן פנוי לקבלת רעיונות נוספים לבילוי משפחתי.
  • פגישה אחד על אחד עם ילדכם תיתן לכם הזדמנות לשמור על קשר וליהנות זה מחברתו של זה, לחלוק מחשבות ורגשות. אם אפשר, נסו לתכנן הזדמנויות שבהן כל אחד מכם, ההורים, ימצא זמן מיוחד עם ילדכם.
  • ציינו את ההישגים של ילדכם, חלקו איתו את אכזבותיו והפגינו עניין בתחביבים שלו. אין צורך לעשות עניין גדול – לפעמים אפשר פשוט להגיע למשחק ולצפות בו משחק או מנגן, או לתת לו טרמפ לפעילויות אחר הצהריים.
  • מסורות משפחתיות, שגרות וטקסים עוזרים לילדכם להקציב זמן לתאריכים ולאירועים מסוימים. לדוגמה, טקס קבוע לימי הולדת – עוגה/מתנה, סבב ברכות. אפשר לארגן ערב סרט חודשי, ארוחה מיוחדת או ערב בישול, לשחק משחקי קופסה או קלפים בסופי שבוע כשיש לכם פנאי משפחתי משותף, או לצאת להליכה בערב.
  • חלקו לילדים תחומי אחריות מוסכמים במשק הבית, כדי לתת להם תחושה שהם תורמים באופן משמעותי לחיי המשפחה. בקשו מהם, למשל, לשטוף את החדר שלהם, להיות שותפים במטלות שגרתיות כמו  לצאת לקניות, לפנות מדיח, או לעזור לבני משפחה מבוגרים או צעירים יותר.
  • מגבלות ותוצאות נותנים לבני נוער תחושת ביטחון, מבנה ויכולת לצפות מה עתיד לקרות. הסכימו על כללים שיעזרו לילדכם לדעת אילו סטנדרטים חלים על משפחתכם, ומה קורה אם הוא מותח את הגבולות.
  • קיימו מפגשים משפחתיים כדי לפתור בעיות ביחד. המפגשים יאפשרו לכל אחד מבני המשפחה לדבר ולעבוד יחד על פתרון משותף לכולם, וילמדו את ילדכם לבטא את תחושותיו במילים.

אם אתם מרגישים שמשפחתכם אינה מצליחה לתקשר כהלכה, כדאי לחפש יועץ משפחתי או עזרה מקצועית אחרת, ובכל מקרה המשיכו לנסות ולעודד שיחה פתוחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

חרדה אצל בני נוער

Posted on by ד"ר עמית שלו בן-נון

מהי חרדה?

חרדה היא תגובה טבעית למצבים מאתגרים. כולם מרגישים חרדים לפעמים, בעיקר כשהם נתקלים במצבים לא מוכרים, מסוכנים או מלחיצים. החרדה יכולה לכלול איתותים גופניים כגון “פרפרים בבטן”, דפיקות לב מהירות ו/או חזקות, הזעה מוגברת, הרגשה של קוצר נשימה, מתח, הרגשה לא נוחה, או “עצבים”.

חרדה אצל בני נוער

כשילדים הופכים לבני נוער, הגבולות שלהם מתרחבים. הם נתקלים באתגרים חדשים ובהזדמנויות חדשות. הם רוצים יותר עצמאות והמוח שלהם משתנה. בגלל כל השינויים האלה, גיל ההתבגרות יכול להיות תקופה מלחיצה למדי, מה שעלול לגרום לחרדה.

לדוגמה, בני נוער נוטים לדאוג בגלל המעבר לחטיבת הביניים, בגלל המראה שלהם, כיצד יוכלו להשתלב בחברה, לעבור מבחנים, להופיע במחזות בבית הספר או ללכת למסיבת הסיום של בית הספר. לפעמים הם עשויים לחשוש בצורה לא רציונלית מבואו של סוף העולם. כמו כן, ככל שהעצמאות שלהם גדלה, הם עלולים להתחיל לדאוג מקבלת אחריות על מעשיהם ומהצורך למצוא עבודה או להתקבל לשירות צבאי משמעותי.

אצל רוב בני הנוער, חרדה היא חלק מטווח הרגשות הנורמלי. בדרך כלל היא זמנית ועוברת מעצמה. חרדה אצל בני נוער אינה תמיד דבר רע. תחושות חרדה עוזרות להגן על בני נוער בכך שהן גורמות להם לחשוב על מצבם. כמו כן, החרדה היא כלי מועיל להנעת בני נוער, כך שיעשו את הטוב ביותר שהם יכולים. היא עוזרת להם להתכונן למצבים מאתגרים, למשל דיבור בפני קהל או משחקי ספורט חשובים.  למעשה חרדה ברמה מבוקרת משפרת ביצועים, אך כאשר היא יוצאת משליטה ועוצמתה גוברת, ההישגים והביצועים של הילד עלולים להיפגע והוא יסבול מתחושת מצוקה.

חשוב לדעת שמערכות יחסים ותמיכה משפחתית חזקה עשויות להגן על בני נוער מפני בעיות נפשיות או הפרעות כגון דיכאון וחרדה.

להתמודד עם חרדה: כיצד לעזור לבני הנוער

היכולת להתמודד עם החרדה היא מיומנות חשובה לחיים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים.

כיצד לעזור לילדכם להתמודד עם חרדה

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו. חשוב שילדכם ירגיש שאתם מתייחסים אליו ברצינות ומאמינים שהוא יכול להתגבר על הפחדים. כמו כן, חשוב שיידע שאתם נמצאים שם ומוכנים לתמוך בו. חשוב מאוד לומר לילדכם שהחרדה שלו מובנת וטבעית ושאין כל סיבה לחוש אשמה מכך שהיא קיימת. יחד עם זאת, במידה ומדובר בחרדה שאינה מותאמת למצב באופן ברור ופוגעת בתפקודו של ילדכם (לדוגמה- ילד עם ליקוי ראייה שמסרב להרכיב משקפיים מתוך חשש מפני תגובת חבריו לכיתה), יש לסייע לו להבין שהאופן בו פועל אינו יעיל ולתת לו כלים להתמודדות.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם. הציעו לו עזרה רק אם הוא באמת חווה חרדה.
  • עזרו לו להציב לעצמו יעדים קטנים בהתמודדות עם הדברים שגורמים לו חרדה. עודדו אותו לעמוד ביעדים האלה, אך אל תתערבו מוקדם מדי או תיקחו שליטה על המצב. לדוגמה, ילדכם עשוי לחוש חרדה מפני עמידה מול קהל. ראשית, הציעו לו לתרגל את מה שהוא צריך לומר בפני המשפחה.
  • נסו לא לעשות עניין גדול אם הוא נמנע מהשתתפות בסיטואציה מסוימת בגלל החרדה. אמרו לו שאתם מאמינים ביכולתו להתמודד עם החרדה בעתיד, ורק צריך ללכת צעד-צעד. חגגו את הצעדים שהוא עובר, לא משנה עד כמה הם קטנים.
  • זכרו שכאשר ילדכם נמנע ממצבים מסוימים בעקבות חרדה זה עלול לפגוע בתפקודו והתפתחותו. אתם כהורים עלולים לעיתים להזדהות באופן עוצמתי עם קשייו, וכתוצאה מכך לשתף פעולה עם ההימנעות של ילדכם. דבר זה אינו לטובתו ועליכם לזהות מתי אתם מאפשרים לו “לשתף פעולה עם החרדה שלו” באופן הפוגע בו. ילדכם זקוק לעמדה ברורה, הכוונה ותמיכה מצדכם על מנת להתגבר על חרדותיו.

לעזור לילדכם לחקור ולהבין את רגשותיו

  • אמרו לילדכם שחרדה היא נורמלית. ספרו לו על הדאגות שלכם כמתבגרים, והזכירו לו שמתבגרים רבים אחרים מרגישים חרדה גם הם. אמרו לו שאתם יודעים שיש סיבות אמיתיות ומובנות לחרדה שלו, ושהיא הגיונית.
  • עזרו לו להבין שטבעי להרגיש טווח רחב של רגשות, ושלפעמים הרגשות האלה עלולים להיות חזקים מאוד.
  • הקשיבו לילדכם באופן פעיל. ההקשבה עוזרת לו להכיר במחשבות וברגשות שלו – צעד ראשון לעבר ההתמודדות איתם.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על החרדה שלו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. העלאת המחשבות ורגשות החרדה על הכתב עשויה לעזור.

לתת אהבה ותמיכה

  • הפגינו חיבה כלפי ילדכם – חבקו אותו ואמרו לו שאתם אוהבים אותו באופן קבוע. האהבה והתמיכה שלכם יעזרו לצמצם את החרדה.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.
  • נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהראות לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם.

לחשוב על חיי המשפחה והשגרה המשפחתית

  • פנו זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – אפילו דברים פשוטים כמו לנגן או להאזין למוזיקה, לקרוא ספרים או לצאת להליכות.
  • בלו עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם, ומרגיש נוח בחברתם.
  • עודדו אורח חיים בריא עבור ילדכם, עם המון פעילות גופנית, שינה ומזון ומשקאות בריאים. כמו כן, חשוב שילדכם יימנע משימוש באלכוהול וסמים אחרים, וכן לחץ בלתי נחוץ.

לקבל עזרה

אם אתם חושבים שילדכם זקוק לעזרה כדי להתמודד עם החרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על החרדה או בעיות נפשיות אחרות, אך פתיחת השיחה איתו תאפשר לו לדבר איתכם ולספר לכם כיצד הוא מרגיש. כמו כן, ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית.

אפשר לפנות לגורמים הבאים:

  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • רופא הילדים או המשפחה – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה.

ייתכן שילדכם לא ירצה לספר לכם איך הוא מרגיש, ואפילו להגיד שהכל בסדר. אם זה כך, הציעו לו לדבר עם מבוגר אחר שאינו אתם או לפנות גם לער”ן בטלפון 1201.

בעיות והפרעות חרדה

רוב אירועי החרדה חולפים מעצמם במהירות – לפעמים בתוך יום ואפילו כמה שעות. בעיית חרדה היא מה שקורה כאשר תחושות החרדה:

  • אינטנסיביות מאוד
  • נמשכות במשך שבועות, חודשים ואפילו יותר
  • מפריעות ליכולתו של המתבגר ללמוד, להיפגש עם חברים וליהנות מחיי היומיום.

מומחה בתחום בריאות הנפש עשוי לאבחן את בעיית החרדה כהפרעת חרדה – זהו סוג של הפרעה נפשית.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבעיית או הפרעת חרדה, בדקו את הדברים הבאים:

  • האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה?
  • כיצד הוא מתנהג בהשוואה להתנהגותם של צעירים אחרים באותו גיל?
  • האם ילדי סובל במיוחד מתחושות החרדה?
  • האם החרדה מתעוררת עקב מצב חדש השונה ממה שקורה בד”כ בשגרה?

אם אתם חושבים שלילדכם עשויה להיות בעיית חרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. כמו כן, קראו את המאמר בעיות והפרעות חרדה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לימודי נהיגה

Posted on by ד"ר טל שניר

לימודי נהיגה: רגשות ועובדות

לימודי הנהיגה הם משהו שרוב בני הנוער מחכים לו בקוצר רוח, אך הם עלולים להדאיג חלק מההורים. אמצעי התקשורת מלאים בדיווחים על תאונות דרכים שמערבות אנשים צעירים, ולכן, תחושת החרדה מהשלב הבא בחייו של ילדכם היא טבעית לגמרי.

לתכנן מראש את לימודי נהיגה

תכנון מראש יעזור לילדכם להפוך לנהג בטוח ואחראי. מומלץ להתחיל לחשוב על לימודי הנהיגה באמצע גיל ההתבגרות, לפני שילדכם מבוגר מספיק כדי לקבל רישיון נהיגה. שקלו את הדברים הבאים:

  • היכן ילמד ילדכם – כלומר, מי יהיה מורה הנהיגה שלו, ואם ילמד נהיגה על רכב בעל גיר ידני או אוטומטי
  • דרישות החוק ללומדי נהיגה – בני נוער בישראל יכולים להיבחן במבחן התיאוריה מגיל 16 ושלושה חודשים, ולהתחיל לימודים מעשיים בגיל 16 וחצי. את מבחן הרישוי עצמו (טסט) אפשר לעבור בגיל 16 ותשעה חודשים. התלמיד נדרש לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות לפני שייגש למבחן הרישוי.
  • כללי שימוש ברכב המשפחתי – לדוגמה, אם ילדכם יכול לנהוג עם חברים ברכב לאחר שיקבל את רישיון הנהיגה, או אם הוא יכול לנהוג בלילה, או לאיזה מרחק אתם מרשים לו לנהוג לבד.
  • ביטוח רכב – יש לבדוק אם הביטוח שלכם מכסה נהג חדש.

מומלץ לציין בפני ילדכם שלימודי הנהיגה וקבלת הרישיון הם רק הצעד הראשון בתהליך הלמידה הזה, שיימשך כל החיים.

לימודי נהיגה: מתחילים

הדבר הראשון שיש לעשות הוא להוציא טופס בקשת רישיון נהיגה. כדי ללמוד על רכב פרטי (דרגה B) צריך ילדכם להיות בן 16.5.

את הטופס מוציאים בכל תחנות הצילום של משרד התחבורה. ילדכם יצטרך להגיע אישית לתחנה עם תעודת מזהה הנושאת תמונה, ולהצטלם במקום. לאחר מכן יש לקחת את הטופס הירוק ולקבל אישור רפואי מרופא המשפחה, וגם לגשת לאופטומטריסט ולעשות בדיקות עיניים. שימו לב שהבדיקות תקפות לשנתיים – אם ילדכם עשה את כל הבדיקות אך לא החל ללמוד נהיגה, עליו להוציא את הטופס מחדש.

לאחר הבדיקות הרפואיות אפשר לגשת למבחן עיוני (תיאוריה). שימו לב: לא חייבים לעבור את המבחן לפני המבחן המעשי. עם הטופס הירוק אפשר להתחיל ללמוד נהיגה.

החוק מחייב לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות, בני 40 דקות כל אחד. לאחר מכן יוכל מורה הנהיגה להגיש את ילדכם למבחן המעשי (טסט) – ראשית אצל המנהל המקצועי של בית הספר לנהיגה, ואחריו במשרד הרישוי. למבחן המעשי יש לגשת עם תעודה מזהה, הטופס הירוק ואישור תשלום אגרת המבחן.

תקופת הליווי: צעדים מעשיים

נהג חדש שגילו פחות מ-24 חייב לנהוג עם מלווה למשך חצי שנה. בשלושת החודשים הראשונים חייב ילדכם לנהוג עם מלווה בכל שעות היום, ובשלושת החודשים הבאים – רק בשעות הלילה (בין תשע בערב לשש בבוקר).

  • דברו איתו על כללי היסוד של הנהיגה. אחד מהכללים, למשל, יכול להיות שכשאתם מבקשים לעצור את הרכב, עליו לעצור מיד ולשאול שאלות אחר כך.
  • הישארו רגועים: אם הוא אינו ממלא את ההוראות שלכם, בקשו ממנו לעצור בצד, ואמרו לו בעדינות מה עליו לעשות.
  • אפשרו לו להתנסות במגוון רחב של תנאי נהיגה – למשל, בלילה, בכביש מהיר ובגשם שוטף. כך יוכל לחוות את התנאים הללו בפעם הראשונה תחת השגחתכם.
  • כשאתם נוהגים, דברו על מה שאתם עושים והסבירו מדוע אתם עושים זאת. זוהי דרך מצוינת לעזור לילדכם ללמוד לקרוא את הכביש.

להדגים ולחזק נהיגה בטוחה

ילדכם אינו לומד נהיגה מהמורה שלו בלבד, אלא גם מהתבוננות בכם נוהגים. תפקידכם בתהליך חשוב מאוד: להדגים נהיגה והתנהגות כביש בטוחה, חוקית ואחראית, גם כשילדכם צעיר. ילדים להורים בעלי עבר של תאונות דרכים והפרת חוקי כביש נוטים יותר להיות מעורבים בתאונות או להפר את החוקים בעצמם.

נמצא קשר בין מערכות יחסים חיוביות של הורים ומתבגרים לבין רמות נמוכות של נהיגה מסוכנת. במאמר לשמור על קשר עם ילדכם מופיעות הצעות לבניית הקשרים החזקים הללו.

ילדים עם צרכים מיוחדים

חלק מהצעירים מתמודדים עם בעיות רפואיות שעלולות להשפיע על יכולתם לנהוג – לדוגמה, אפילפסיה, סוכרת, מגבלת ראיה קיצונית נכות או מגבלה אחרת. בדקו את התקנות בנוגע לבעיות הרפואיות הספציפיות של ילדכם.

גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים

חוסר הניסיון של הצעירים מציב אותם בסכנה גדולה יותר לתאונת דרכים כשהם מתחילים לנהוג לראשונה בעצמם. גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים הם:

  • מהירות: גורם המוות הגדול ביותר בקרב נהגים צעירים
  • הסחות דעת: השפעות כגון שיחות עם הנוסעים, שליחת הודעות טקסט בטלפונים הניידים או שיחות בנייד במהלך הנסיעה.
  • נהיגה בלילה: השפעות כגון עייפות וראות מצומצמת
  • סוג הרכב: נהגים צעירים שמשתמשים ברכב של ההורים נוטים להתנהג בצורה פחות מסוכנת על הכביש. לכן, כדאי להמתין כמה שאפשר עם קניית הרכב לילדכם המתבגר
  • שתיית אלכוהול: צעירים רבים יוצאים לבלות בסופי השבוע ושותים אלכוהול, המשפיע לרעה על יכולת השיפוט ועל מהירות התגובה. על כן- אין לנהוג לאחר שתיית אלכוהול, לא משנה מהי הכמות. אם ילדכם יוצא לבלות ומעוניין ברכב, הזכירו לו ש”אם שותים- לא נוהגים”.

זכרו כי המטרה העיקרית בתקופת הליווי היא לאפשר לילד לרכוש ניסיון בנהיגה תחת פיקוח ובכך להוריד באופן ניכר את הסכנה בנהיגה. חשוב לנצל את התקופה הזו ולאפשר מספר רב של הזדמנויות לנהיגה משותפת ביום ובלילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם חרדה: טיפים להורים

Posted on by עדנה ברונשטיין

מדוע חשוב להתמודד עם החרדה

חרדה ודאגות בנוגע להורות הם נורמליים למדי. הבעיה מתחילה כשהדאגה או החרדה הופכות לקיצוניות ומפריעות לבריאות ולחיי היומיום, ואף עלולות למנוע מכם להיות ההורים שאתם רוצים להיות.

תסמיני חרדה

תסמיני חרדה נפוצים הם:

  • קושי שלא לדאוג
  • תחושת חוסר מנוחה
  • קושי להירגע או לישון
  • קושי להתרכז
  • תחושת תסכול
  • דופק מואץ.

אך טבעי שתחוו חלק מהתסמינים הללו מעת לעת. אך אם רבים מהתסמינים מגיעים יחד ומקשים עליכם להתנהל כרגיל בחיי היומיום, כדאי למצוא דרכים להתמודד עם החרדה.

טיפים יומיומיים

יש כמה דברים שתוכלו לעשות אם אתם נתקלים במצב או בבעיה שגורמים לכם חרדה:

  • תנו לעצמכם זמן להירגע לפני שאתם מגיבים. לדוגמה, ייתכן שתדאגו אם ילדכם חוזר מבית הספר ומספר לכם שמישהו התנהג אליו ברשעות. במקום להתקשר מיד למורה, עדיף ללכת הביתה ולדבר עם הילד. אם אתם עדיין דואגים ביום למחרת, קבעו פגישה עם המורה.
  • נסו להתמקד רק במצב עצמו ולהתעסק בדברים האחרים מאוחר יותר. למשל, אם אתם חרדים כיוון שלילדכם יש חום, התמקדו בלעזור לו להרגיש טוב יותר ולקבוע תור לרופא. אפשר לדאוג לדברים כמו קניות, מצרכים או כביסה מאוחר יותר.

ישנם כמה צעדים פשוטים שיעזרו לכם להתמודד עם חרדה באופן כללי:

  • ספרו למישהו מה אתם מרגישים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר קרוב.
  • הצטרפו לקבוצות מקומיות של הורים וילדים כדי ליצור קשר עם הורים אחרים שנמצאים במצבים דומים, ויכולים לתת לכם עצה מניסיונם.
  • תעדו את הרגשות שלכם ביומן. יכול להיות שתצליחו לראות דפוס מסוים בדברים שמטרידים אתכם.
  • נסו טכניקות להרגעה, כמו למשל: נשימות הרפיה, הרפיית שרירים או מיינדפולנס.

אם הטיפים האלה אינם עוזרים, פנו לקבלת עזרה מקצועית. קבעו תור לרופא המשפחה וספרו לו מה אתם מרגישים. חרדה יכולה להפריע למהלך החיים התקין שלכם ושל ילדכם. אם אתם מרגישים שאתם מתקשים להתמודד, חשוב מאוד שתפנו לקבלת עזרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לגדל ילדים מאומצים

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

קצת נתונים

  • מספר האימוצים משתנה במהלך השנים, ונחלק בין ילדים מאומצים מישראל וילדים המאומצים באימוץ בין-ארצי.
  • 84% מהילדים שאומצו באימוץ בין ארצי בשנת 2011 הובאו מרוסיה, ו-16% מאוקראינה.
  • לפי מדיניות השירות למען הילד, ילדים שנמסרים לאימוץ בישראל נחלקים לשתי קבוצות לפי גילם ומצבם: ילדים עד גיל שנתיים ללא צרכים מיוחדים, וילדים עם צרכים מיוחדים, לרוב מעל גיל שנתיים.
  • ילדים עד גיל שנתיים נמסרים לזוגות חשוכי ילדים או להורים לילד מאומץ אחד.

האתגרים בגידול ילדים מאומצים

כל ההורים נתקלים באתגרים שונים בעת גידול הילדים, והבעיות של הורים מאמצים דומות בדרך כלל לאלה של הורים ביולוגים. עם זאת, ישנם כמה אתגרים נוספים שייחודיים לאימוץ.

להחליט לאמץ

אנו מצפים מעצמנו להביא ילדים לעולם בדרך ביולוגית, וחווים אובדן גדול אם הדבר אינו אפשרי. חוקרים ואנשי מקצוע העובדים בתחום זה הגיעו למסקנה כי האימוץ פועל בצורה הטובה ביותר כאשר ההורים המאמצים מתמודדים בפתיחות עם האבל שקשור לאי הפוריות, ומסתגלים או מקבלים את מצבם, גם אם העצב הכרוך באי הפוריות לעולם לא ייעלם לגמרי.

נראה שקל יותר להורים להיקשר לילדם המאומץ – וגם להתמודד עם הסקרנות הטבעית של הילד בנוגע למוצאו, כשיגדל – אם הרצון להיות הורה נהיה חשוב יותר מהאופן שבו הפכו להורים.

תהליך האימוץ

תהליך האבחון לקראת אימוץ עשוי להיות מלחיץ מאוד. קבלת הערכה למידת ההתאמה לאימוץ כוללת חקירות ובדיקות אינטנסיביות מצד השירות למען הילד, ולפעמים גם זמן ההמתנה הממושך. התהליך עלול לגרום להורים לחוש חרדים או לפגוע בהערכה העצמית שלהם. חלק מההורים עשויים לחוש שישנה סטיגמה הקשורה לאימוץ – שמדובר ב”אפשרות הפחות טובה”. אחרים מרגישים שישנם פחות הורים מאמצים המשמשים כמודל לחיקוי לעומת הורים ביולוגים.

לדבר על האימוץ עם הילד

אחד הנושאים הגדולים ביותר שעמם מתמודדים הורים מאמצים הוא ניהול שיחה על האימוץ עם ילדם. ההורים עשויים לתהות מתי כדאי להתחיל לדבר על כך ומה להגיד, וכיצד יתמודד ילדם עם המידע. כשהילדים נכנסים לבית הספר ומשתפרים בהבנת דברים שונים, סביר להניח שיתחילו לפתח סקרנות בנוגע למורשת הביולוגית שלהם.

נסו להקדיש זמן לתכנן שיחה כזו מראש ולדאוג למקום שקט ופרטי לקיומה. חשבו כיצד תרצו להציג את הנושא וכיצד תענו על שאלות שיעלו במהלך השיחה. התאימו את הפרטים לגילו של ילדכם ויכולת הבנתו.

בגיל 18 יוכלו הילדים לקבל גישה לתיקי האימוץ ולמידע על הוריהם הביולוגים. ילדכם לא יזדקק לקבלת רשות מצדכם כדי לפתוח את תיק האימוץ שלו.

ליצור חיבור עם הילדים

מחקרים מראים כי ישנו הבדל קטן באיכות ההתקשרות בין ילדים מאומצים לבין ילדים ביולוגים. יוצאי הדופן הם המקרים שבהם ההורים מתקשים לקבל את הילדים כשלהם, ומרגישים שאין להם מספיק תמיכה בתהליך.

לעמוד באתגרי האימוץ

בדומה לכל מצבי ההורות השונים, הצדדים החיוביים באימוץ עוזרים לרכך את הצדדים השליליים.לעיתים קרובות, הורים מאמצים הם מבוגרים יותר. כתוצאה מכך, הם נוטים להיות אמידים יותר ולספוג את ההבדלים בינם לבין בני זוגם בצורה נוחה יותר מאשר זוגות צעירים – כלומר, ישנם פחות עימותים משפחתיים. אם ההורים חוו קושי לקבל ילד, הם עשויים לחוש תחושת סיפוק מועצמת בעקבות זאת.

אם ילדכם אומץ באימוץ בין ארצי, מומלץ שמשפחתכם תכיר את התרבות שממנה בא. אם אתם גרים בעיר גדולה, חפשו ארגונים תרבותיים מארץ מולדתו. תוכלו לבקר במולדתו כשיגדל דיו ויוכל להעריך את הטיול. כמו כן, כדאי ליצור קשר עם הורים מאמצים נוספים שאימצו ילדים מאותה מדינה, כדי שילדכם יוכל ליהנות מרשת תמיכה במהלך חייו.

טיפים להורים שמתמודדים עם אימוץ

  • אך טבעי שילדים מרגישים כל מיני רגשות כשהם מגלים שהם מאומצים. לעיתים קרובות, הרגשות הללו קשורים להשלמה עם אובדן משפחתם הביולוגית.
  • הבינו והדריכו את ילדכם במהלך התהליך, כדי למנוע התפתחות בעיות רגשיות לטווח ארוך שקשורות לאימוץ.
  • דברו איתו על האימוץ והקשיבו לדבריו.
  • ספרו לו באופן חיובי על המורשת הביולוגית שלו.
  • כבדו את סקרנותו.
  • כבדו את ההבדלים בין הסביבה הנוכחית של ילדכם לבין מקורותיו הביולוגיים. עזרו לו להבין ולהכיר את עצמו, הן כילד שלכם והן כחלק מתרבות המקור.

ארגוני תמיכה באימוץ

ארגונים אלה מספקים עצה, מידע, ייעוץ ותמיכה נוספת בהורים מאמצים ובילדים מאומצים.

  • עמותת “משפחתא” היא הגוף המייצג של קהילת האימוץ בישראל מול רשויות הרווחה. העמותה מפעילה קבוצות תמיכה למשפחות ולילדים מאומצים.
  • עמותת “ניצני תקווה” פועלת להעלאת המודעות לנושא האימוץ במגזר הערבי, תומכת ומעודדת את המשפחות המאמצות וילדיהן.
  • תלם, תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה, מסייעות במתן טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי  למשפחות מאמצות ולילדים המאומצים. התחנות פועלות בתשעה מרכזים ברחבי הארץ.
  • פסיפס: עמותה הפועלת על מנת לשפר ולקדם את איכות חייהם של ילדים מאומצים, הורים מאמצים ומשפחותיהם, תוך מתן מענה כולל למשפחות מאמצות בשלבי הטרום והפוסט אימוץ.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם האבל לאחר הפלה

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

מהי הפלה?

הפלה נקראת גם אובדן היריון מוקדם או הפסקת היריון ספונטנית – כשהתינוק נפטר ברחם לפני השבוע ה-20 להיריון. רוב ההפלות מתרחשות ב-12 השבועות הראשונים להיריון (בשליש הראשון), ועשויות לקרות עוד לפני שהאישה יודעת שהיא בהיריון.

זהו מצב שכיח למדי שמתרחש מסיבות רבות ושונות, לרוב כיוון שההיריון אינו מתפתח כהלכה. מבחינה רפואית, ניתן לעשות מעט מאוד כדי למנוע הפלה. ההפלה אינה באשמתך, או בגלל משהו שעשית.

שימי לב: דימום וגינלי אינו תמיד מסמן על הפלה. עם זאת, עלייך לפנות לרופא/ת הנשים מיד כשאת מבחינה בדימום וגינלי במהלך ההיריון.

גופך אחרי הפלה

אם עברת הפלה, סביר להניח שתיתקלי בדימום וגינלי כשגופך ינסה לפלוט החוצה את שאריות ההיריון. לעיתים קרובות, שאריות ההיריון נפלטות מעצמן בימים שאחרי ההפלה ועד שלושה-ארבעה שבועות אחר כך. בזמן זה את עשויה להבחין בדימום כבד יותר ובהתכווצויות מחזוריות. אם הדימום מתחזק, הכאבים מתחזקים או שאת חושבת שיש לך זיהום, פני מיד לרופא. סימנים לזיהום כוללים דימום וגינלי שריחו רע, חום או הקאה.

אם השאריות אינן נפלטות מהרחם מעצמן, תציע רופאת הנשים טיפול תרופתי הגורם להתכווצויות של הרחם, או הליך בשם הרחבה וגרידה. זהו הליך כירורגי שבו מנקים בעדינות את שולי הרחם לאחר הפלה. אפשר לשקול את האפשרויות הללו אם אינך רוצה להמתין לפליטה טבעית של שאריות ההיריון.

התייעצי עם הרופאה איזו אפשרות מתאימה למצבך.

כיצד תרגישי לאחר הפלה

ההפלה משפיעה על מצבך הרגשי והגופני כאחד. היא יכולה להביא עמה רגשות חריפים של אבל, ריקנות, עצב, כעס, חרדה ודיכאון, וכן הלם ואובדן כבד. בסופו של דבר, לא איבדת רק את התינוק שלך, אלא גם את התקוות והחלומות של הפיכתך לאמו.

הורים רבים מבקשים לדעת כיצד ומדוע התרחשה ההפלה. קשה לענות על כך, בדרך כלל כיוון שאין לה סיבה ברורה.

תחושת האבל אחרי הפלה

כל הפלה היא שונה וייחודית, ואינך “אמורה” להרגיש משהו מסוים. כל אחת מתאבלת בדרכה ובזמנה שלה וכל התחושות והמחשבות הן לגיטימיות. אי אפשר להאיץ בתהליך האבל וההחלמה.

תהליך האבל על אובדן התינוק יכול להיות מתיש גופנית ונפשית כאחד. יהיו עליות וירידות למשך זמן מה. את עשויה לגלות שהיגון והצער מופיעים בזמנים מסוימים בשנה – למשל, בתאריך הלידה המשוער או בתאריך שבו התרחשה ההפלה. רגשות אלה עשויים לצוץ גם במהלך היריון נוסף. האבל עלול לתפוס אותך בהפתעה, כשאינך מצפה לו.

סביר להניח שתצטרכי לקחת פסק זמן מהעבודה. לפי סעיף 7(א) לחוק עבודת נשים, עובדת שעברה הפלה רשאית להיעדר מעבודתה שבעה ימים, על חשבון ימי המחלה שלה.

ישנם ארגוני תמיכה שמציעים סביבה תומכת ומקבלת שבה תוכלי לחלוק את רגשותייך עם נשים אחרות שעברו הפלה או אובדן דומה, ויעזרו לך להבין שהרגשות שלך נורמליים לחלוטין.

עוצמת האבל עשויה להיות מושפעת מחלק מהגורמים הבאים:

  • משך הזמן שניסית להיכנס להיריון
  • האם ההיריון היה מתוכנן או לא
  • גילך – עשוי להיות לחץ נוסף ללדת ככל שהאישה מתבגרת
  • האופן שבו נכנסת להיריון – למשל, היריון IVF כולל מחויבות עצומה מבחינה גופנית, רגשית וכלכלית
  • כמה הפלות עברת – ריבוי הפלות יכול להעצים מאוד את האבל
  • משך ההיריון לפני ההפלה
  • כמה תמיכה את מקבלת מבן או בת הזוג, מבני המשפחה המורחבת ומחברים.

אבל בני הזוג אחרי הפלה

בני או בנות הזוג מרגישים לעיתים מחוץ לתמונה כשבנות הזוג שלהם עוברת הפלה. האם היא זו שמרגישה את אובדן התינוק מבחינה גופנית, ולכן אנשים חושבים לעיתים קרובות קודם כל על צרכיה.

יש בני זוג שמתקשים להגיד מה הם מרגישים, מה שעלול לגרום לבנות זוגם לחשוב שאינם חווים אבל ואובדן כמותן. אחרים אינם רוצים להביע את רגשותיהם לפני אנשים. ייתכן שיעשו יותר פעילויות גופניות כגון התעמלות, או יבלו זמן רב יותר בעבודה כמוצא לרגשותיהם.

לעיתים בני הזוג מבקשים להתקרב לבנות זוגם, אך מרגישים בנוח יותר לשמש כתף שאפשר לבכות עליה. יש בני זוג שמרגישים חסרי אונים כיוון שאינם יכולים לנחם את בנות הזוג.

ספרו על הרגשות שלכם ודברו בפתיחות עם בני הזוג לאחר הפלה, כדי לעזור לשניכם לעבור את התקופה הקשה.

לשתף את האבל עם אחרים

כל דרך שבה תבשרי לחברים ולבני המשפחה על ההפלה שחוויתם והאבל שלכם תהיה עצובה מאוד. זה עלול להיות אף קשה יותר אם עדיין לא סיפרת על ההיריון.

לא כולם יבינו מדוע את חשה צורך להכיר בתינוק ולהתאבל על לכתו. יהיו אנשים שינסו לנחם אותך במילים שמפחיתות מחשיבות האובדן – למשל, “לפחות את יודעת שאת פורייה”, או “לפחות יש לך עוד ילדים”.

אף שהם רוצים לנחם אותך ולתמוך בך, סביר להניח שאינם מבינים כיצד את מרגישה. מה שהם אומרים עשוי להישמע לך כמו מילים חסרות משמעות.

אחרים יגידו דברים כמו “אני משתתפת בצערך”, ויאפשרו לך להגיב כרצונך.

נשים רבות מגלות שהן מרגישות מעט טוב יותר כשהן מספרות על כך לאנשים אחרים. ספרי לחברות קרובות ולבני המשפחה כמה חשוב היה התינוק עבורך, לאיזו תמיכה את זקוקה וכמה את רוצה לחלוק את החוויה. אם אינך רוצה לדבר על ההפלה, תוכלי לכתוב על כך.

להכיר באובדן התינוק

הורים רבים מקיימים טקס רשמי כלשהו כדי להכיר באובדן התינוק שלהם, וכדי לעזור בתהליך ההחלמה.

  • הנה כמה דרכים לציין את לכתו של התינוק אחרי הפלה:
  • כל מנהגי האבלות וטקס הלוויה בטלים בהלכה היהודית לתינוק שנפטר במהלך חודשי ההיריון, במהלך הלידה או במשך 30 הימים שאחריה. בהלכה היהודית אין מנהגים מיוחדים או הלכות המתייחסים לפטירת עובר או תינוק רך. יחד עם זאת, הורים רבים מבקשים להתפלל או לומר לעובר מילות פרידה.
  • מתן שם לתינוק: גם אם אינכם יודעים מה מין העובר, מתן שם מכיר בחשיבותו עבורכם.
  • קופסת זיכרונות: אפשר להחזיק קופסה מיוחדת ולשמור בה דברים כגון בדיקת ההיריון החיובית, תמונות אולטרסאונד, תגיות מבית החולים, כרטיסי ברכה, צעצועים או בגדים שהכנתם עבורו.
  • בחירת מזכרת: קישוט או תכשיט כלשהו.
  • יצירה: אפשר ליצור משהו לזכרו של התינוק, כגון ציור, שמיכה או לחן מוזיקלי.
  • אתר זיכרון: לדוגמה, אפשר לנטוע עץ או לבחור מקום אהוב.
  • להיפרד: לכתוב שיר או מכתב לתינוק.
  • קבורת התינוק: אף שקבורת התינוק אינה מחויבות חוקית לפני גיל 20 שבועות, ייתכן שתרצו לעשות זאת מטעמים תרבותיים.

לטפל בעצמך

תוכלי לעשות כמה דברים כדי לטפל בעצמך אחרי הפלה:

  • דברי על מה שקרה עם חברה או קרובת משפחה שאיבדו גם הן תינוק. הן יבינו אותך ויעריכו את רגשותייך.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה לאובדן היריון או לפורום באינטרנט.
  • פני לטיפול אצל מומחה לבריאות הנפש שמתמחה באובדן היריון, כדי שיעזור לך להשלים עם האובדן.
  • ודאי שיש מסביבך אנשים תומכים, רגישים ומבינים, בעיקר בימי השנה לתאריך המשוער ללידתו של התינוק, לתאריך מותו או תאריכים חשובים אחרים. ימים אלה עלולים לעורר בך צער וחשש מהפלות עתידיות.
  • תעדי ביומן את הרגשות, המחשבות והזיכרונות שלך. כך תוכלי להביע ולחקור את כל הרגשות השונים שעולים בך אחרי ההפלה.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה – אפשר לשקול להתנדב באחת הקבוצות הללו ולתמוך בעצמך בהורים שחוו הפלה.
  • הימנעי משימוש באלכוהול ובסמים או מהתנהגות אחרת שתגרום לך לחוש אדישה. אם תדחקי הצידה את רגשות האבל והאובדן, זמן ההחלמה יהיה ארוך יותר.
  • עשי מנוי לחדר כושר, התחילי לשחות בבריכה או לעשות הליכות. פעילות גופנית שכוללת מטרות ברורות יכולה לעזור לעבד את הרגשות ולחזק את הגוף.
  • נסי לעשות עיסוי באופן קבוע. טיפוח עצמי יכול לעזור לגוף ולנפש להחלים.

לנסות שוב להיכנס להיריון

חלק מהזוגות משתוקקים לנסות ולהיכנס שוב להיריון לאחר הפלה. אחרים מרגישים שהמשפחה והחברים מלחיצים אותם להיכנס שוב להיריון כדי “להמשיך הלאה”.

עם זאת, אם תיכנסי להיריון לפני שתהיי מוכנה מבחינה גופנית ונפשית כאחד, תחושות האבל שלך עלולות להתעצם. תקופת האבל אחרי הפלה דורשת זמן והמון אנרגיה.

ייתכן שתרגישי מגוון רגשות מעורבים, כגון להיטות להיכנס שוב להיריון, חשש מהפלה נוספת, או שניהם יחד. זכרי שבדיוק כפי שגופך זקוק לזמן כדי להחלים מבחינה פיזית, גם לרגשותייך מגיע זמן להחלים.

כדאי לדבר על המוכנות הגופנית והנפשית שלך ולהעלות חששות נוספים בשיחה עם בן או בת הזוג, רופאת הנשים, החברים או אנשי מקצוע.

מומלץ לברר עם רופאת הנשים מתי מותר לנסות שוב מבחינה גופנית.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם ואתם

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

עקרונות הבסיס

כשאתם יוצרים משפחה משולבת אך טבעי שתתהו אם עליכם להתנהג כמו הורה מההתחלה, או לנקוט גישת “נחכה ונראה”. אין דרך אחת נכונה. עם הזמן, תמצאו את הדרך המתאימה עבורכם ועבור משפחתכם.

היתרונות

היתרונות כוללים:

  • קבלת הזדמנות למלא תפקיד מרכזי בחייו של ילד
  • ההנאה והתמיכה מצד רשת משפחתית מורחבת
  • הזדמנות לילדיכם לפתח מערכות יחסים חזקות עם ילדיו של בן או בת הזוג החדשים שלכם
  • הזדמנות עבורכם לבנות מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג ועם ילדיהם.

האתגרים

אחד האתגרים הוא ההגעה למשפחה חדשה שבה כולם מכירים את כולם. בהתחלה, ייתכן שתרגישו שאתם מחוץ לתמונה. ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם עלולים לדחות אתכם, להתעלם מכם או פשוט להרגיש לא נוח או להתבייש בסביבתכם. קשה להתמודד עם מצב כזה, ובו בזמן לנסות למצוא איזו דרך תאפשר לכם להתקשר האחד לשני.

ייתכן שתצטרכו להתמודד עם תגובות שליליות או ביקורת מצד ההורה האחר. כמו כן, אם ההורה האחר אינו נלהב מכך שתהיו חלק מחייו של ילדם, הוא עלול להשפיע על אופן התנהגותו של הילד כלפיכם.

אם יש לכם ילד או ילדים משלכם, ייתכן שתחושו מוטים כלפי ילדכם, או מוטרדים אם אתם חושבים שבן או בת הזוג שלכם אינם מתייחסים אליו בצורה הוגנת.

יכול להיות שלכם ולבני זוגכם יש גישות וציפיות שונות כלפי הורות, ותצטרכו לעבוד על הבעיות שיעלו כתוצאה מכך.

כמו כן, יכול להיות שתחושו לחץ לקחת על עצמכם תפקיד מסוים – לדוגמה, בת זוג הנכנסת למשפחה משולבת עשויה להרגיש שמצופה ממנה לקחת על עצמה את תפקיד המטפלת העיקרית, ובני זוג במצב דומה עשויים להרגיש שהם אלה שאמורים לטפל בענייני הכללים והגבולות.

לבנות את מערכת היחסים החדשה עם הילדים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להחליק בקלות למערכת היחסים עם ילדיו של בן או בת הזוג:

דברו עם בן או בת הזוג

שאלו אותם שאלות כגון:

  • איזה תפקיד עליי למלא מול הילד שלך?
  • מה לעשות? מה לא לעשות?
  • איך נדע שזה עובד טוב?
  • איך ניתן ונקבל משוב בלי לקחת אותו אישית?

כמו כן, חשבו על מידת המעורבות שאתם רוצים ומרגישים בנוח איתה.

התחילו להכיר את ילדיו של בן או בת הזוג

מומלץ להתחיל להכיר את הילדים לפני שתעברו לגור תחת אותה קורת גג. תוכלו לעשות פעילויות שונות כמו לטייל עם הכלב, לקרוא ספר או לצפות בסרט, או דברים פרקטיים, כמו לעזור להם בשיעורי הבית או להסיע אותם לפגוש חברים. שאלו את בן או בת הזוג לגבי הצרכים הייחודיים של ילדיהם, מה הם מחבבים ומה אינם מחבבים.

התמקדו בדברים חיוביים

נסו להתנהג בצורה חיובית ומקבלת כלפי הילדים. לדוגמה, ציינו זאת כשהם עושים את הדבר הנכון, או חגגו והפתיעו אותם בעוגה כשהם מצליחים במשהו מיוחד. הרגשות כלפי ילדיכם הביולוגיים וכלפי ילדיהם של בן או בת הזוג יכולים וצפויים להיות שונים. ישנם מצבים בהם לא חשים אהבה כלפי ילדיהם של בן או בת הזוג, וזה בסדר. יחד עם זאת, חשוב מאוד להקפיד לנהוג באכפתיות, באמפתיה ובדאגה, על מנת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך משפחתכם החדשה.

התקדמו לאט

התקדמו במערכת היחסים בקצב שמתאים לילדים. אל תצפו להרגיש כלפיהם אהבה מיידית ואפילו חיבה, ואל תצפו מהם להרגיש אותו דבר כלפיכם. הסתפקו בכבוד הדדי בימים הראשונים.

בשנה-שנתיים הראשונות, בדרך כלל עדיף שתשמשו דמות תומכת לילדיהם של בן או בת הזוג, אך לא תיקחו על עצמכם אחריות הורית פעילה. למשל, מספיק אם תהיו מישהו שאפשר לסמוך על כך שיעשה אותם דברים מדי שבוע, כמו תמיד לקחת אותם לחוג ספורט בימי חמישי. כך תתנו להם הזדמנות להכיר אתכם ולבטוח בכם. ברגע שתרגישו בנוח ביחד, תוכלו למלא תפקיד הורי גדול יותר אם זה מה שאתם, בן או בת הזוג והילדים רוצים.

חשבו על בני הזוג הקודמים

בן או בת הזוג הקודמים של בני זוגכם הנוכחיים זקוקים גם הם לזמן כדי להסתגל לתפקידכם החדש בחיי הילד שלהם. תקופה זו יכולה להיות קלה יותר אם תשמרו על מידת מעורבות מינימלית ביחסים עם בני הזוג הקודמים, לפחות בהתחלה.

בשנים הראשונות במיוחד, עדיף ששני ההורים ידברו ביניהם על סוגיות כמו מסגרת חינוכית ודברים נוספים. אם בני הזוג לשעבר מסכימים שגם אתם תדונו בסידורים האלה, זה בסדר.

עם הזמן תלמדו להכיר גם את בני הזוג לשעבר, ותרגישו בנוח לחלוק איתם אירועים כגון ימי ההולדת של הילדים או חגיגות סיום בבית הספר.

טפלו בעצמכם

חשוב שתטפלו גם בעצמכם. עשו דברים שגורמים לכם להרגיש טוב וטובים עבורכם – למשל, להתעמל, לאכול היטב, לפגוש חברים ולתחזק תחומי עניין ותחביבים.

להיות הורים בפעם הראשונה

אם זו הפעם הראשונה שאתם הולכים לתפקד כהורים, מומלץ:

  • לקרוא על השלבים ההתפתחותיים שמתאימים לגילם של הילדים
  • ללמוד על טכניקות להורות חיובית כמו הקשבה פעילה, שימוש בשגרה לניהול ההתנהגות ומתן תשומת לב לשיפור ההתנהגות.
  • ללכת עם בן או בת הזוג להדרכה הורית
  • לשאול את בני הזוג על ההרגלים והשגרות של ילדיהם ולתכנן את היום, בעיקר אם אתם אלה שמשגיחים עליו כשההורה שלו אינו נמצא.
  • אם ילדיהם של בני הזוג גדולים מילדיכם, כדאי לקרוא לעומק על השלב ההתפתחותי הספציפי שבו הם נמצאים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

1234567...20