משחק וחברויות אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

Posted on by צילי ניר

מדוע חברויות ומשחקים חשובים לילדים עם צרכים מיוחדים

משחק וחברויות עוזרים לילדים עם צרכים מיוחדים ללמוד סוגים רבים של מיומנויות ויכולות. בסופו של דבר, ילדים יכולים לשמש מורים מצוינים לילדים אחרים. כמו כן, המשחק עם ילדים אחרים יעזור לילדכם לא רק להתקדם ולהתפתח, אלא גם להרגיש טוב עם עצמו.

התפתחות חברתית-רגשית

משחק וחברויות עוזרים לילדכם ללמוד כיצד לחלוק, לשתף פעולה, להבין מה אחרים מרגישים וליצור חברויות עם ילדים אחרים. החברים יעזרו לו ליהנות ויכולים גם לתמוך בעת הצורך, וילדכם ילמד שהוא יכול להיעזר גם בילדים אחרים.

תקשורת

השהייה בחברת ילדים אחרים מאפשרת לילדכם ללמוד דרכים חדשות לחשוב, להקשיב ולתקשר. הוא יכול לשמוע ולראות כיצד ילדים אחרים “משתמשים במילים משלהם” כדי להגיד מה הם רוצים וצריכים כשהם ביחד, ולתרגל שימוש במילים משלו.

כשירגיש בטוח יותר ביכולות התקשורת שלו, סביר להניח שיסתדר טוב יותר עם אנשים אחרים. אם הוא מתנהג לפעמים בצורה מאתגרת, מיומנויות תקשורת טובות יותר יעזרו לו ולכם להתמודד.

התפתחות גופנית

חברויות יכולות לעודד את ילדכם להצטרף וליהנות בפעילויות גופניות חברתיות כמו ריצה, קפיצה, זריקת כדור, טיפול או בנייה. הפעילות הגופנית תשפר את טונוס השרירים שלו ואת מיומנויות המוטוריקה הגסה, וגם את הביטחון העצמי.

אם לילדכם יש מוגבלות גופנית שמקשה עליו להיות פעיל, אפשר להיעזר בפיזיותרפיסט או במרפאה בעיסוק שיעזרו לו למצוא דרכים להשתתף במשחקים ובפעילויות עם חברים, וגם להכניס כמה פעילויות מחזקות לשגרת היומיום. ניתן להיעזר גם במרכז בית איזי שפירא, המפעיל מרכז טכנולוגי ייעודי להנגשת משחקים לילדים עם מוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות.

לתרגל משחקים

כדי לשחק יפה עם אחרים, ילדים צריכים לדעת כיצד לחלוק, לשחק בתורות, להקשיב ולהיות רגיש לרגשות של אחרים. עזרו לילדכם לתרגל את הדברים הללו באמצעות משחק ותקשורת יומיומיים.

הוא לומד הרבה מהתבוננות בכם מדברים עם אנשים אחרים, ומכך שהוא רואה כיצד אתם פועלים ומתנהגים בסביבה חברתית. זוהי הדגמה. כשאתם מדברים עם אנשים, אתם מדגימים לו כיצד להקשיב, לשתף, להתפשר, לראות דברים מנקודת המבט של אנשים אחרים ולהפגין אמפתיה. אפשר לומר, למשל, “כן, בוא נעשה את זה ככה”, או “אני לא מבינה למה את מתכוונת”.

שחקו עם ילדכם במשחקי לוח או משחקים אינטראקטיביים שבהם צריך לשחק בתורות, כדי לעזור לו ללמוד לשתף פעולה ולחלוק.

אם קשה לו להמתין לתורו ועליו לתרגל זאת, השתמשו בסימנים שונים כדי להזכיר לו שצריך לחכות. לדוגמה, אפשר להשתמש בכרטיס עם ציור שמסמן המתנה, או פשוט להניח עליו את היד ולתת לו תזכורת גופנית. ככל שילדכם ישתפר בהמתנה לתורו, צמצמו את השימוש בסימנים. למשל, הרימו אצבע כתזכורת במקום את כל היד.

אפשר לקרוא עם ילדכם ספרים שמציגים מצבים חברתיים שונים, או להכין ספרונים חברתיים או ציורים שמתארים את מה שעשוי להתרחש בגינה או בגן. כמו כן, מומלץ לדבר עם ילדכם ולהסביר לו כיצד להתמודד עם מצבים כאלה.

כשאתם רואים שילדכם חולק, משחק בתורות או משחק יפה בכל דרך שהיא, תנו לו המון שבחים וחיזוקים. אמרו לו בדיוק מה אהבתם בהתנהגותו, כדי שהסיכוי לכך שיחזור על התנהגות זו שוב בעתיד יגדל. למשל, “זה היה מאוד נחמד, איך שנתת את הכדור למורן כשהגיע תורה”. אם ילדכם נקלע לקונפליקט במשחק עם חבר בזמן שאי אפשר לתווך לו את הסיטואציה, הסבירו לו מה התרחש- “מורן רצתה גם את הכדור, עכשיו היא עצובה. בוא נחשוב מה אפשר לעשות עכשיו”.

לשחק עם ילדים אחרים

כל הילדים חייבים ללמוד לשחק ולהסתדר עם ילדים אחרים. יש כמה דברים פשוטים שיקלו על המשחק של ילדים עם צרכים מיוחדים.

לבחור צעצועים ופעילויות

אם קבעתם מפגש למשחק עם ילדכם, בחרו מראש את הצעצועים והמשחקים שמהם ייהנו כל הילדים. כדאי להכין כמה פעילויות שאתם יודעים שילדכם יודע לעשות בביטחון מלא. ילדים נוטים יותר להשתתף כשהם בטוחים בעצמם.

לילדים צעירים יותר, בחרו פעילויות שמאפשרות להם לשחק לבד, ליד ילדים אחרים או ביחד. הנה כמה רעיונות:

  • חומרים לצביעה וציור
  • ספרים, קוביות ומשחקי בנייה כמו דופלו או לגו
  • כלי נגינה
  • אביזרים למשחקי דמיון ולמשחק דרמטי
  • משחק מחוץ לבית, או יציאה לטיול קטן.

להכין סביבת משחקים

אם אתם מזמינים ילדים למשחק בביתכם, הכינו סביבת משחקים כדי שהאירוע יתנהל היטב. בחרו מקום מרווח שאינו הומה מדי. אפשר להכין פינות שונות למשחקים ולפעילויות כדי שהילדים יוכלו לשחק ביחד או לבד. במפגשים הראשונים כדאי שההורים יהיו זמינים ובסביבה, יתערבו ויתווכו במידה ויש צורך

להגביל את הזמן

קיבעו זמן למפגש עם חבר או חברים ודאגו להגביל את הזמן מראש. בהתחלה קבעו זמנים קצרים יחסית, שלא יעמיסו על ילדכם אם הסיטואציה לא נוחה לו. עם הזמן תוכלו אולי להאריך את השהות עם חברים.

להגביל את מספר החברים

השתדלו לא לקבוע עם מספר חברים בו זמנית, או לפחות בהתחלה, להזמין חבר אחד בלבד. הזמנת קבוצת חברים עלולה להיות מציפה ומאתגרת מדי, וילדכם עלול למצוא את עצמו שוב בחוץ.

לעזור בעת הצורך

לפעמים יהיה עליכם להתערב ולעזור לילדכם להתמודד עם מצבים מורכבים. הציעו לו מילים שבהן ישתמש כדי להבין את רגשותיו. למשל, “אני רואה שעלמה לקחה לך את הצעצוע. נראה שאת כועסת. מותר לכעוס. בואי נראה איך אני יכולה לעזור”.

כדאי ללמד את ילדכם כמה שאלות ומשפטים בסיסיים שיעזרו לו לשחק. לדוגמה, “גם אני רוצה לשחק בזה”, “אפשר לעשות את זה ביחד?” או “זה לא נעים לי שאתה עושה את זה”.

הסוד הוא במגוון

כדי לאפשר לילדכם ליהנות ממגוון חוויות, מומלץ לקרב אותו לילדים גדולים וצעירים יותר ולא רק לילדים בגילו, וכן לילדים עם צרכים מיוחדים או עם התפתחות תקינה.

אפשר ליצור קשר עם הורים לילדים שגרים באזורכם בקבוצות הפייסבוק העירוניות.  אפשר גם להשתמש בפורומים השונים להורי ילדים עם צרכים מיוחדים כדי לחלוק מידע, סיפורים ותמיכה עם אנשים שנמצאים במצבים דומים לשלכם.

מה קורה כשהמשחק משתבש

לא תמיד העניינים מתנהלים כמו שצריך. איננו נהיים חברים של כל מי שאנחנו פוגשים, או מסתדרים היטב עם כל מי שאנחנו מכירים. אך טבעי שתדאגו שילדכם יישאר בחוץ, שיתעלמו ממנו או שיתנהג לא יפה.

נסו להפוך את המשחק עם ילדים אחרים למהנה ככל האפשר, כדי שילדכם ירצה לעשות זאת שוב.

שימו לב שמשחק עם ילדים אחרים דורש אנרגיה גופנית ורגשית, וייתכן שיזדקק לזמן מה לבדו אחרי מפגש גדול. עם הזמן הוא ישתפר במפגש עם ילדים אחרים, ויצבור ביטחון עצמי באופן טבעי.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבריונות, קראו את המאמר כיצד לזהות בריונות כדי לקבל טיפים לטיפול במצב.

להבין את המשחק

האופן שבו ילדכם משחק ומכיר חברים ישתנה במהלך השנים הראשונות לחייו. הוא לומד דברים שונים ממשחק בגילאים ובשלבים שונים, כולל יצירתיות, גמישות ויכולת פתרון בעיות. ככל שיקבל יותר הזדמנויות לשחק, כך ילמד יותר כיצד עליו לשחק.

משחק מבודד מתרחש כאשר הילדים משחקים עם עצמם ואינם שמים לב למה שאחרים עושים. שלב זה מתרחש לרוב בגילאים 15-17 חודשים.

משחק מקביל מתרחש כאשר הילדים משחקים זה לצד זה ועשויים להשתמש באותם צעצועים או בצעצועים דומים לאלה שבהם משחקים לידם. שלב זה מתחיל בדרך כלל בגיל 18-24 חודשים,.

משחק אסוציאטיבי מתרחש כאשר הילדים ממציאים וחולקים דברים, נותנים אחד לשני דברים או מצטרפים למשחק של ילדים אחרים. שלב זה מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שלוש

משחק חברתי (סוציו-דרמטי) מתרחש כשהילדים מצטרפים ביחד לפעילויות ועובדים יחד כדי לסיים משהו משותף כמו להמציא חוקים, או לשחק במשחק עם חוקים. שלב זה מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שלוש-ארבע

שלבים אלו עשויים להופיע מאוחר יותר בילדים עם צרכים מיוחדים, ועשויים גם להימשך זמן ארוך יותר בטרם יעברו לשלב ההתפתחותי הבא במשחק.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לדבר על מין: חינוך מיני לבני 9-11

Posted on by ד"ר טל שניר

הידעתם?

כשמערכת היחסים בין ההורים לילדים קרובה והם מקיימים שיחות פתוחות וכנות על גוף, מערכות יחסים ומיניות, הילדים נוטים יותר להמתין עד גיל מאוחר יותר לפני שיתחילו לקיים יחסי מין. ילדים אלה צפויים להיות בקשר מיני עם פחות שותפים, ולקיים יחסי מין בטוחים כשיחליטו להתחיל בפעילות מינית.

לדבר על מין ומיניות עם ילדים בני 11-9

אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לדבר על מין עם ילדכם. כדאי להתחיל לדבר על מין, מיניות וגוף כבר מגיל צעיר מאוד ולקראת גיל ההתבגרות, כדי לעזור לו להבין שמין ומיניות הם חלקים נורמליים ובריאים מהחיים. ההתחלה בגיל צעיר גם מקלה מאוד על השיחות בגיל מבוגר יותר.

נושא המיניות אינו כולל רק מין, אלא גם כיצד ילדכם מרגיש בנוגע לגופו המתפתח, כיצד הוא מבין ומביע רגשות כמו אינטימיות, משיכה וחיבה לאחרים, וכיצד הוא מפתח ומתחזק מערכות יחסים מכבדות.

המסר העיקרי שעליכם להעביר הוא שילדכם יידע שתתנו לו מידע פתוח, כן ואמין, ושהוא אינו צריך לחשוש או להתבייש לשאול אתכם שאלות על מין ומיניות. החדשות הטובות הן שלא חייבים לדבר על מין ומיניות בשיחה חד פעמית שחייבת להיות מושלמת – היא יכולה וצריכה להתמשך ולהתפתח ככל שילדכם מתבגר.

שלושה צעדים לניהול שיחה על מין ומיניות

כדי לדבר עם ילדכם על מין, השתמשו בשיטת שלושת השלבים הבסיסית הבאה.

ראשית, בדקו מה הוא כבר יודע. לדוגמה, אם הוא שואל אתכם מה זו זקפה, שאלו אותו, “מה אתה חושב שזה?” או “מה אתה יודע על הנושא?”.

שנית, ספרו לילדכם את העובדות ותקנו את המידע השגוי. לדוגמה, “הפין של בנים הוא בדרך כלל רך. זקפה היא מה שקורה כשהפין מתקשה”.

שלישית, השתמשו בשיחה כהזדמנות לדבר על המחשבות והרגשות שלכם. למשל, “בנים מקבלים זקפה לפעמים מתוך שינה, ואז  זה נקרא לעיתים ” חלום רטוב”. זה מה שקורה כשמהפין שלך יוצא זרע. זה חלק טבעי מההתבגרות. אי אפשר לשלוט בחלומות רטובים, אז אל תדאג אם זה קורה, אתה יכול פשוט להכניס את המצעים שלך לכביסה”.

טיפים לשיחה על מין

הטיפים הבאים יקלו על השיחה עם ילדכם.

דברו בשפה פשוטה וכנה

חשוב להסביר את הדברים ברמה שילדכם יבין. דברו בקצרה, באופן חיובי ועובדתי. סביר להניח שילדכם יחזור לשיחה נוספת אם ירצה עוד מידע.

כמו כן, מומלץ להשתמש בשמות הנכונים לכל אחד מאיברי הגוף. מותר להשתמש גם בשמות חיבה, אך השימוש בשמות הנכונים עוזר להבהיר את העובדה שמותר ובסדר לדבר גם על האיברים בגופנו. ההיכרות עם השמות והתפקידים של כל איבר בגוף עוזרת לילדכם להישאר בריא ומוגן, ומבהירה לו שגופו שייך לו, ושהוא יכול לדבר בבירור על גופו בעת הצורך.

לדבר עם שני ההורים

כששני ההורים מעורבים בשיחות על מין, הם מראים לילדיהם שמותר לבנים ולבנות, לגברים ולנשים לדבר על מין ומיניות. השיחה עם שני ההורים תעזור לילדים משני המגדרים להרגיש נוח כשהם מדברים על גופם, לקחת אחריות על הרגשות המיניים שלהם, ולהצליח לתקשר במערכות יחסים אינטימיות בגיל מבוגר יותר.

מותר להגיד “אני לא יודע/ת”

ילדכם אינו צריך שתהיו מומחים – הוא רק רוצה לדעת שהוא מוזמן לדבר איתכם ולשאול שאלות. אם אינכם יודעים מה להגיד, אמרו לו שאתם שמחים ששאל, אבל אינכם יודעים כיצד לענות, ולכן תבדקו ותחזרו אליו עם תשובה. לאחר מכן, ודאו שאתם באמת חוזרים אליו עם תשובה.

כמו כן, תוכלו להציע לחפש את המידע ביחד, בספרים או באינטרנט.

לפתוח שיחה

חלק מהילדים אינם נוהגים לשאול שאלות, אך זה לא אומר שהם לא מתעניינים או מוכנים ללמוד. כשאתם אלה שפותחים בשיחה, אתם מראים לו שתשמחו לדבר על מיניות.

נצלו הזדמנויות ללמידה אקראית

למשל, אם אחת מבנות המשפחה בהיריון אפשר לומר “דודה שיר בהיריון ועוד מעט יהיה לה תינוק. חשבת פעם על איך באים תינוקות לעולם”?  אתם יכולים גם לצפות יחד עם ילדכם בחדשות או בסדרות הטלוויזיה האהובות עליכם וליזום משם שיחה על מגוון נושאים רלוונטיים.

הכינו את עצמכם

יכול להיות שמביך אתכם לדבר על מיניות, או שלא נוח לכם להשתמש במילים כמו “פין” או “פות” כשאתם מדברים על הגוף. זה טבעי.

אם אתם נבוכים מהשיחה על מיניות, הכינו את עצמכם – חשבו מה מביך אתכם וכיצד אפשר לפתור זאת. למשל, תוכלו לקרוא ספר על מיניות עם ילדכם כדי לפתוח בשיחה, או לתרגל לעצמכם את השימוש במילים שמביכות אתכם. מותר להגיד לילדכם שלפעמים קשה לכם לדבר על מין, או שאתם נבוכים.

טיפים לשיחה על מין, מיניות וגוף: ילדים בני 9-11

בגיל זה ילדכם עשוי להתחיל להתעניין או לרצות לדבר על דברים כמו איך תינוקות באים לעולם, מהי אוננות או לשאול אתכם שאלות מפתיעות כמו “מתי בפעם הראשונה קיימתם יחסי מין?” הנה כמה הצעות להתמודדות עם שיחות על הנושאים האלה.

“איך תינוקות באים לעולם?”

כשילדכם שואל אתכם את השאלה הזו, בדקו קודם כל מה הוא חושב, כדי להבין מה הוא כבר יודע.

לאחר מכן, תוכלו להגיד, “תינוק נוצר מחיבור בין תא זרע, המגיע מהגבר, לתא ביצית המגיע מהאישה, ולאחר מכן מתיישב ברחם וכך מתפתח התינוק. תאי הזרע נמצאים אצל הגבר באשכים, ויוצאים מהפין, והביציות נמצאות אצל האישה בשחלות שנמצאות בבטן התחתונה. הדרך של הזרע והביצית להיפגש היא כאשר הגבר מכניס את הפין שלו לתוך הנרתיק/הפות של האישה- זה מה שנקרא יחסי מין, ואז תא הזרע נכנס פנימה לכיוון הרחם של האישה ושם הוא יוכל לפגוש ביצית ולהפרות אותה. ברחם גדל התינוק למשך תשעה חודשים בערך, ואז הוא מוכן להיוולד”.

אפשר לדבר גם על האופן שבו משפחות יכולות להביא ילדים לעולם, כמו הפריה חוץ גופית ואימוץ.

אין צורך לחכות עד שילדכם ישאל את השאלות ויעלה את הנושא. תוכלו לפתוח שיחה במילים, “אף פעם לא דיברנו על איך נולדת”. או “האישה הזאת בהיריון. אתה יודע איך נשים נכנסות להיריון?”

מהי אוננות?

בגיל זה הילדים מתחילים לאונן, חלקם לעתים קרובות יותר מאחרים. אוננות היא פעולה בריאה, כל עוד ילדכם עושה זאת בפרטיות וללא רגשות אשם או בושה.

אם ילדכם הגיע לגיל זה, אפשר לפתוח שיחה ולהגיד, “ידעת שחלק מהילדים בגילך מאוננים? האם אתה מכיר את המילה הזו? זה אומר שהם נהנים לגעת באיברי המין שלהם. אין שום דבר רע או מלוכלך באוננות, אבל זה משהו שעושים בפרטיות”.

שיחה כזו תעזור לילדכם להרגיש טוב עם עצמו, ולדעת שנוח לכם לדבר על נושאים כאלה.

מתי בפעם הראשונה קיימתם יחסי מין?

אם ילדכם שואל אתכם על הפעילות המינית שלכם ואינכם רוצים לחלוק איתו את המידע, מותר לכם להגיד לו, “זה פרטי, אבל אשמח לדבר איתך על מין”.

סוג השאלות הזה הוא הזדמנות נהדרת לחלוק את הערכים המשפחתיים שלכם בנוגע למין. לדוגמה, “מין הוא פעילות פרטית בין שני מבוגרים שאוהבים אחד את השני”.

חלק מהילדים אינם שואלים את מה שהם באמת רוצים לדעת. נסו לבדוק על מה ילדכם שואל באמת – הפנו כלפיו את השאלה ואמרו, “זו שאלה מעניינת. מה גרם לך לחשוב על זה?” אם ילדכם שואל מתי קיימתם יחסי מין בפעם הראשונה, למשל, יכול להיות שהוא מנסה להבין מתי הגיל “הנכון” להתחיל לקיים יחסי מין.

בגיל זה מומלץ מאוד להתחיל לדבר איתו על השינויים החברתיים והרגשיים בגיל ההתבגרות ועל מערכות יחסים מכבדות בשנים אלה, כולל מערכות יחסים רומנטיות. אחת הדרכים הבריאות ללמוד על מערכות יחסים ועל מיניות היא לפתח רגשות כלפי אנשים מהמין השני, מאותו מין או משני המינים.

השפעות המדיה על הדיבור בנושאי מיניות עם ילדים

ילדים חשופים ללא הרף למסרים במדיה שנוגעים למיניות – חלקם חיוביים, וחלקם שליליים.

מה אפשר לעשות

נצלו הזדמנויות לדבר על מיניות ועל נושאים חשובים אחרים. לדוגמה, אם אתם צופים בסצנה בטלוויזיה או בסרטון מוזיקה ביוטיוב, תוכלו להגיד משהו כמו, “יש אנשים שלא מרגישים נוח לחיות במגדר שנולדו איתו”, או “כן, כל משפחה שונה, ולחלק מהילדים יש שתי אימהות או שני אבות”.

נקטו כמה אמצעי זהירות פרקטיים לשמירה על בטיחות באינטרנט – למשל, בדקו במה ילדכם צופה ביוטיוב, דברו על כללי השימוש באינטרנט, ואם אפשר, ודאו שאתם יכולים לראות את ילדכם כשהוא גולש באינטרנט.

אפשר לבדוק את דירוג הסרטים לפי גיל ואת דירוג המשחקים, ולעזור לילדכם להבין מה הוא רואה באמצעי התקשורת השונים.

אם ילדכם צופה בפורנוגרפיה או נתקל בה, נסו להישאר רגועים. כדאי לדבר איתו על מה שקרה ומה הרגיש בעקבות הצפייה.

ללמוד על מין ומיניות בבית הספר

ילדים לומדים על גופם, מערכות היחסים שלהם והמיניות בבית הספר כל הזמן, בין אם באופן רשמי בכיתה, או באופן בלתי רשמי עם החברים.

מומלץ לדבר עם בית הספר ולבדוק כיצד המורים ניגשים לנושא, כדי לדעת מה ילדכם לומד ולהוסיף מידע בבית, מלבד הערכים המשפחתיים שחשובים לכם.

חשוב שילדים יידעו מה ההבדל בין מגע בהסכמה לבין מגע שאינו בהסכמה. ודאו שילדכם יודע שמותר לו להגיד “לא” לכל סוג של מגע שאינו רוצה, ולספר למבוגר שהוא סומך עליו על כל מגע מבלבל שחווה. מיומנויות בטיחות אישית יעזרו לשמור על ביטחונו. צפו יחד בסרטון מה הקשר בין סקס לכוס תה? ונצלו את ההזדמנות לשיחה פתוחה על הנושא.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לשמור על קשר וחיבור עם בני נוער

Posted on by אורן רודב

מערכות יחסים חיוביות ושמירה על קשר וחיבור

גיל ההתבגרות הוא התקופה העיקרית שבה הורים וילדים מתחילים לבלות זמן רב יותר בנפרד. חלק מהעניין הוא כיוון שבני נוער צריכים לחקור את מערכות היחסים שלהם עם חברים ועם אנשים אחרים מחוץ למשפחה, מיומנות שעוזרת להם:

  • לפתח תחושת עצמאות
  • להבין את מקומם בעולם כמבוגרים צעירים
  • להבין מהם הערכים והאמונות שלהם.

אולם ילדכם עדיין זקוק למערכת יחסים חזקה ותומכת איתכם, כדי שיוכל להרגיש בטוח ומוגן במהלך ההתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות.

כדי להישאר מחוברים זה לזה, עליכם לבנות קרבה בתוך מערכת היחסים, ולהיות זמינים ומוכנים להגיב לאדם האחר. לא מדובר רק בבילוי זמן משותף או בקרבה פיזית זה לזה – אחרי הכל, בני משפחה יכולים לפעמים לחלוק מרחב מחיה משותף בלי לתקשר באמת.

הקשר ביניכם יכול להיות אגבי, ואפשר להשתמש באינטראקציות יומיומיות תכופות כדי לבנות קרבה. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד לבילוי משותף.

דעו כי לעתים קרובות, בני נוער טוענים שיש להם מערכת יחסים חזקה וחיובית עם הוריהם – גם אם ההורים חושבים שמערכת היחסים ביניהם מדשדשת.

לשמור על אגביות ולהישאר בקשר

קשר אגבי מאפשר לכם להשתמש באינטראקציות יומיומיות כדי לבנות קרבה ומערכות יחסים חיוביות. האפשרויות הטובות ביותר לקשר אגבי מופיעות כשילדכם מתחיל לשוחח איתכם – מה שבדרך כלל אומר שיש לו מצב רוח לדבר.

טיפים לניהול שיחות יום-יומיות וקשר אגבי

  • הפסיקו את מה שאתם עושים והתרכזו ברגע. תנו לילדכם תשומת לב מלאה, גם אם רק לכמה דקות. החיבור עובד באופן הטוב ביותר כאשר אתם מעבירים את המסר שברגע זה, ילדכם הוא הדבר החשוב ביותר בעולם עבורכם.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר. הקשיבו באמת למה שהוא אומר. כך תראו לו שדבריו חשובים לכם.
  • הפגינו עניין. עודדו את ילדכם להרחיב את דבריו, להביע דעות, השקפות, רגשות, ציפיות ותוכניות.
  • הקשיבו בלי להיות שיפוטיים או ביקורתיים. המטרה שלכם היא להיות איתו, לא לתת לו עצה או לעזור, אלא אם כן התבקשתם.
  • פשוט תהיו שם – אתם יכולים להיות במטבח בזמן שילדכם בחדרו. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם.

אפשר ליצור הזדמנויות מכוונות לקשר אגבי, אבל עדיף שלא להתעקש אם ילדכם אינו מעוניין לשוחח. הניסיון לכפות עליו לדבר איתכם עלול להוביל לעימות או להתנגדות מצידו ולהותיר את שניכם עם טעם מר. כשאתם עוצרים את כל מה שאתם עושים ובאמת מקשיבים לילדכם, אתם בעצם אומרים לו שהוא חשוב, מוערך ושווה את זמנכם.

לתכנן את הקשר

קשר מתוכנן משמעו שיש לקבוע זמן לעשות דברים משותפים, ששניכם נהנים מהם.

עומס החיים והזמן שאתם מבלים בנפרד עלולים להקשות על מציאת זמן לבילוי מהנה ביחד, לכן צריך לתכנן אותו מדי פעם. בני נוער אינם תמיד נלהבים לבלות זמן עם הוריהם, אבל שווה להתעקש על זה – לפחות לפעמים.

טיפים לקשר מתוכנן

  • קבעו פגישה ביחד או תכננו תכניות לבילוי משותף – מצאו זמן שמתאים לשניכם. בתור התחלה, תוכלו לקבוע בילוי קצר יחסית.
  • תנו לילדכם לבחור מה תעשו יחד, ותזרמו איתו, כדי שירצה לבלות איתכם יותר. זה טבעי שהוא לא יהיה מעוניין לעשות את הדברים שמעניינים אתכם, וכאן תפקידכם כהורים להתאים את עצמכם אליו.
  • נסו ליהנות מחברתו. השתדלו להיות שותפים נלהבים ולשתף פעולה עם הפעילות שהציע. הפעילות עצמה חשובה פחות מהזמן המשותף שתבלו בשיחה ובבילוי עם ילדכם.
  • גלו עניין וקבלו את מעשיו, במקום לתקן אותו או לתת לו עצות. לא קל לוותר על תפקיד המורה והמאמן, אבל זה הזמן המתאים לבניית ולשיפור מערכת היחסים ביניכם. לכן, אם אתם רואים שילדכם טעה או שיש דרך קלה יותר לעשות משהו – שחררו בלי להגיב.
  • המשיכו לנסות ושמרו על חיוביות. בהתחלה, ייתכן שילדכם לא יתלהב כמוכם להשתתף בפעילויות שתכננתם, אבל אל תוותרו. המשיכו לתכנן פרקי זמן קצרים, והוא ילמד ליהנות מהזמן איתכם.

בני נוער שנהנים ממערכת יחסים יציבה, חמה, בוטחת ופתוחה עם הוריהם מצוידים טוב יותר לחיים, מסוגלים לפתח עצמאות ולהפוך למבוגרים אחראים. כמו כן, סביר יותר להניח שיצליחו להתמודד באחריות עם מצבים מסוכנים כגון עישון, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים ופעילות מינית.

להתגבר על המכשולים

אם ילדכם מסרב לבלות איתכם

אם ילדכם אינו מוכן לבלות איתכם זמן שנקבע מראש, הפיקו את המיטב מהזדמנויות יומיומיות להתחבר, כמו למשל לפטפט בזמן הנהיגה. תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • התחילו בפרקי זמן קצרים – שתו כוס קפה בבית הקפה האהוב עליכם אחרי בית הספר, למשל.
  • תנו לילדכם לבחור את הפעילות – גם אם תצטרכו ללכת לקומדיה רומנטית לגיל הנעורים או לסרט אקשן!
  • אל תוותרו – זה עלול לקחת קצת זמן, אך ככל שתנסו יותר ותבלו זמן רב יותר יחד, כך יהיה לשניכם קל יותר להתרגל. כדאי להמשיך ולהציע בילוי קצר משותף מדי פעם, מבלי ללחוץ. למשל, צאו להליכה, ולפני שאתם יוצאים אתם יכולים להגיד לו “אני יוצא להליכה, רוצה להצטרף אלי”? או “אנחנו יוצאים לסרט, רוצה לבוא איתנו?” גם אם יסרב, תוכלו לנסות שוב בהמשך.

אם ילדכם מסרב לספר לכם מה הוא עושה

אתם וילדכם תרגישו קרובים יותר אם תפיקו את המיטב מהשיחות האגביות במהלך היום. כל שיחה קטנה היא הזדמנות להקשיב ולדבר באופן רגוע וחיובי.

אם אתם מרגישים שאתם היחידים שעושים מאמץ

מכיוון שילדכם בגיל ההתבגרות, טבעי שהוא יהיה יותר מרוחק ולא יתאמץ ליזום עמכם אינטראקציות רבות. לכן צרו קשר עם ילדכם באופן נעים ומתחשב, כדי ליצור רצון טוב ורגשות חיוביים. לעתים קרובות, הדברים הקטנים הם אלה שמשנים את המצב – כמו למשל להגיד סליחה, לתת חיבוק או ליטוף על הגב, לדפוק בדלת החדר לפני שאתם נכנסים, לבשל מנה שהוא אוהב, לתת צ’ופרים או לצאת לפעילויות מהנות בהפתעה.

גישה כזו יוצרת אווירה חיובית יותר גם אם ילדכם אינו מצטרף. נסו לעשות דברים נחמדים גם אם אין לכם חשק.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

איך לגדל מתבגרים מאושרים

Posted on by ד"ר עמית שלו בן-נון

אושר ורווחה אצל בני נוער

אושר (או שמחה) הוא מצב תודעתי או מצב רוח. בני נוער מאושרים הם לרוב כאלה שמרוצים מחייהם וממערכות היחסים שלהם.

הרווחה מגיעה מבריאות גופנית, נפשית ורגשית, ומשמעה ליהנות מרגשות חיוביים, להשתתף בפעילויות שונות, לשמור על מערכות יחסים טובות ועל קשרים חברתיים, למצוא משמעות בחיים ולהרגיש שמסתדרים היטב.

אושר ורווחה קשורים זה לזה, אך אינם זהים. הקשרים ביניהם אינם מוגדרים בבירור: בני נוער יכולים להיות מאושרים בגלל חלק מהדברים שמובילים ליצירת רווחה, אך הם אינם זקוקים לכל הדברים הללו כדי להיות מאושרים.

טיפים לגידול מתבגרים מאושרים

אפשר לשפר את האושר של ילדכם בעזרת שבחים וחיזוקים, כללים וגבולות ברורים, אורח חיים משפחתי בריא ומערכות יחסים חמות בתוך המשפחה.

שבחים, חיזוקים ותשומת לב חיובית

  • תנו לילדכם שבחים כשהוא מתנהג כראוי, למשל עוזר בבית, עושה את המטלות שלו או עושה שיעורי בית. אמרו, לדוגמה, “אני ממש מעריכה את זה ששמת את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה”.
  • תנו לילדכם תשומת לב – לדוגמה, לכו לצפות בו במשחק כדורגל, שלחו לו הודעת טקסט נחמדה או חייכו אליו בלי סיבה.
  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים – למשל, אם הוא מתעניין בספורט חדש, הציעו לקחת אותו ליום הפתוח בחוג.
  • העריכו את החוזקות של ילדכם, ושבחו אותו על מי שהוא. לדוגמה, אמרו לו, “אתה שומר ממש טוב על הילדים הקטנים יותר בתנועת הנוער”. כך תעזרו לו לבנות הערכה עצמית ותגנו עליו מפני השוואה לאחרים.
  • חשוב לשבח את ילדכם על המאמץ שהוא עושה ולא רק על ההישגים. לדוגמה- חשוב לשבח ילד שהתכונן למבחן ביסודיות והשקיע שעות לימוד רבות, למרות שקיבל במבחן ציון בינוני. תנו לו לדעת שאתם גאים בו כשהוא מנסה, בעיקר אם מדובר בדברים קשים. אמרו, למשל, “אני כל כך גאה בך שרצת כל הדרך בריצת 2000, אפילו שראיתי שהתעייפת”.

כללים וגבולות

כללים ברורים והוגנים עוזרים לבני נוער להרגיש מוגנים ובטוחים גם כשדברים רבים בחייהם משתנים. אם תשלבו את ילדכם בקביעת הכללים מראש, סביר יותר להניח שימלא אותם. ניהול משא ומתן על הכללים יוכל גם להראות לו שאתם מכבדים את הבשלות והבגרות שלו.

חשוב לשתף את ילדכם המתבגר באופן קבוע בעבודות הבית בהתאם לגילו ויכולותיו. לדוגמה- ילד בן 7 יכול לפנות את שולחן האוכל ולנגבו עם סמרטוט מטבח, וילד בן 15 יכול לבשל דברים פשוטים, להדיח כלים או להיות אחראי על חלק מהטיפול בכלב של המשפחה. שילוב המתבגר בעבודות הבית משדר לו שהוא חלק מהיחידה המשפחתית, נותן תחושת שייכות ומעודד לקיחת אחריות.

אורח חיים בריא

  • עודדו הרגלי שינה טובים: בני נוער זקוקים לבין תשע לעשר שעות שינה בערך מדי לילה.
  • עודדו את ילדכם לעשות לפחות 60 דקות של פעילות גופנית מדי יום. פעילות כזו יכולה לכלול הליכה לבית הספר, משחק כדורסל עם חברים או טיול עם הכלב.
  • עודדו אותו לבחור מזון בריא שיתדלק את הצמיחה וההתפתחות שלו.
  • עזרו לו לשמור על איזון בריא בין לימודים, עבודה וזמן פנוי. ייתכן שתצטרכו לבדוק כמה לילות בשבוע הוא עושה דברים מחוץ לבית, כמה זמן מנוחה יש לו, כמה הוא תורם לחיי המשפחה באמצעות עשיית מטלות שונות, כמה ארוחות משפחתיות אתם אוכלים יחד וכן הלאה.

מערכות יחסים בתוך המשפחה

  • חלקו זיכרונות עבר ביחד וצרו זיכרונות חדשים. לדוגמה, צלמו תמונות או סרטוני וידיאו באירועים משפחתיים מיוחדים או באירועי בית הספר, והתבוננו בהם עם ילדכם, או היזכרו בדברים שנהניתם מהם כמשפחה.
  • פנו זמן כדי לדבר על ההצלחות של כל אחד או על הצלחות של המשפחה כולה. לדוגמה, אפשר לבקש מכל אחד סביב שולחן האוכל לספר משהו שהתנהל היטב באותו יום. על מנת לעודד יכולת שיתוף ולאפשר הפנמה ש”החיים הם לא רק פיקניק” ניתן גם לבקש לשתף במשהו לא טוב שקרה באותו היום.
  • יַסדו ושמרו על טקסים משפחתיים – לדוגמה, בישול משותף של ארוחת ערב בימי חמישי, לצפות יחד בסרטים מיוחדים, לצאת לשתות מילקשייק אחרי בית הספר בימי שישי וכן הלאה.

אצל בני נוער גדולים יותר, האושר תלוי מאוד ברמת החופש שהם מקבלים ובמיעוט מגבלות. כדי להיות מאושרים, בני נוער מבקשים לקבל כבוד, להתפתח באופן עצמאי בלי עזרת הורים או מטפלים, ליצור לעצמם חיי חברה וחברויות משלהם, ולקבל יחס רציני כאנשים בפני עצמם, במקום לקבל יחס סטריאוטיפי מקובל למתבגרים. יחד עם זאת, למרות הצורך הגובר בעצמאות, גם בני נוער בגילאי 17-18 זקוקים למעורבות הוריהם סביב קבלת החלטות חשובות וזקוקים לשגרה ברורה עם גבולות אשר תורמים לתחושת הביטחון שלהם.

לשפר את הרווחה של בני הנוער

הנה כמה רעיונות לעידוד ההיבטים השונים של רווחת מתבגרים.

בריאות גופנית

כשילד מטפל בעצמו מבחינה גופנית, טוב לו יותר. לדוגמה, פעילות גופנית, לצאת להפסקה מהמסכים והטכנולוגיה, לצאת החוצה ולישון מספיק – כל אלה יעזרו למצב הרוח של ילדכם וישפרו את הכושר הגופני שלו.

בריאות נפשית ורגשית

בריאות נפשית חשובה לרווחה של בני נוער. לדוגמה, בני נוער בריאים בנפשם הם בדרך כלל בעלי חוסן נפשי, שעוזר להם להתמודד טוב יותר עם מצבים קשים. ילד בעל חוסן נפשי יכול להתאושש ולחזור לעצמו מהר יותר כשהמצב משתבש, מה שיעזור לו לעבור את העליות והירידות בחיים ולשפר את הרווחה שלו.

פעילויות שונות

הציעו לילדכם לנסות דברים חדשים ולהתעסק בפעילויות שונות, כדי לשמור על האפשרויות שלו פתוחות, ולגלות במה הוא טוב.

מערכות יחסים וקשרים חברתיים

מערכות יחסים וקשרים חברתיים הם חיוניים לרווחת בני נוער. ילדכם זקוק לקשרים קרובים ותומכים עם בני משפחה וחברים. מערכות יחסים טובות בין הורים לילדים נוטות להוביל ליצירת חברויות טובות אצל בני נוער. בגיל ההתבגרות המיקוד החברתי עובר בהדרגה מהמשפחה אל עבר החברים בני גילו של ילדכם, אשר מקבלים חשיבות עליונה בעיניו. ההרגשה של להיות חלק מקבוצת ייחוס חברתית מספקת תחושת משמעות עבור ילדכם. את תחושה זו ניתן להשיג עם החברים לכיתה, לחוג או תנועת הנוער. עליכם להכיר בחשיבות דברים אלו ולעודדם.

למצוא משמעות בחיים

משמעות בחיים נובעת מעשיית דברים טובים עבור אחרים. ילדכם יכול לחפש דרכים יומיומיות לעזור לבני המשפחה או לחברים – למשל, לתת למישהו את המושב שלו באוטובוס, או לעזור למישהו להרים את השקיות שנפלו ברחוב. הוא יכול להשתתף גם בפעילויות בקהילה. הנתינה הזו “מאירה” את מרכז התגמולים במוח, שגורם לילדכם להרגיש טוב.

תחושה של חיבור למשהו גדול ממנו יכולה לתת לו תחושת תכלית. המשמעות יכולה לבוא ממקור רוחני, פילוסופיית חיים או מחויבות למטרה, כמו איכות הסביבה. אנשים שמוצאים משמעות בחיים חווים פחות לחץ ומפיקים את המיטב ממה שהם עושים.

יעדים והישגיות

יעדים שמתאימים לערכים של ילדכם, והם גם מהנים ובני השגה, יעזרו לו להשתמש בחוזקות שלו ויתנו לו תחושת תכלית והישגיות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

נכנסים לחטיבת הביניים

Posted on by ענבל מילוא

למה לצפות

המעבר לחטיבת הביניים ולבית הספר התיכון מביא עמו כמה אתגרים נפוצים למדי. אחד מכל שלושה ילדים אמר שהיה לו קשה לעבור לבית ספר חדש. הקשיים הללו נפתרים מעצמם בדרך כלל במהלך השנה הראשונה.

ילדים נוטים לחוש רגשות מעורבים בנוגע לכניסה לחטיבת הביניים או לתיכון. הם עשויים:

  • להתרגש מההיכרות עם חברים, נושאים ומורים חדשים
  • להילחץ בגלל שגרות הלמידה החדשות, הצורך להכיר חברים חדשים וההימצאות בסביבה חדשה
  • לדאוג מההתמודדות עם עומס עבודה מוגבר או הצקות.

ייתכן שגם אתם מודאגים מהדברים האלה, ותוהים אם לילדכם יש מספיק ביטחון עצמי ומיומנויות כדי להתמודד איתם בהצלחה. הדאגות האלה נורמליות לגמרי. הכניסה לחטיבת הביניים מסמנת את המעבר מהמוכר לבלתי ידוע, וגם מציאת דרך חדשה לגמרי להתנהלות בחיים.

מערכות יחסים

ילדכם יצטרך להכיר חברים חדשים לכיתה וליצור חברויות חדשות, ולבסס (או לבסס מחדש) את מעמדו בתוך הקבוצה. להורים יש השפעה גדולה במיוחד על הקלת המעבר. החברים של ילדכם משפיעים על האופן שבו הוא מרגיש בנוגע למעבר, אך לתמיכה שלכם יש השפעות לטווח ארוך יותר.

למידה בבית ספר

ילדכם יצטרך להסתגל לסגנונות הוראה והערכה חדשים, להתמודד עם מגוון רחב של נושאי לימוד, להתאים את עצמו למורים שונים בכיתות שונות, לקבל אחריות רבה יותר ללמידה שלו, ולהתמודד עם עומס עבודה גדול יותר.

להתמקם בבית הספר

ילדכם יצטרך להתרגל לבנייני בית הספר החדש, למצוא כל מקום, להגיע לכיתה בזמן עם חומרי הלימוד הנכונים, ולפעמים להתמודד גם עם סידורי תחבורה חדשים.

כל הנושאים האלה עשויים להיות מאתגרים במיוחד לצעירים שגרים באזורים מרוחקים יותר, ויצטרכו להתמודד עם זמני נסיעה ארוכים, או להתרחק מהמשפחה, החברים והקהילה המקומית אם הם הולכים לפנימייה.

להתכונן לתיכון

כדי להקל על החששות מפני הכניסה לבית הספר התיכון, הכינו את ילדכם בחודשים ובשבועות לפני תחילת השנה. הנה כמה רעיונות להתמודדות עם עניינים פרקטיים:

  • במקומות מסוימים מוצעת מטעם משרד החינוך תוכנית מעברים לתלמידי כיתות ו’ שעוברים לחטיבות הביניים ולתמידי כיתות ט’ שעוברים לתיכון. אם אפשר, ודאו שילדכם יגיע לאחת התוכניות האלה בימים שבהם הן מתקיימות בבית הספר.
  • אם בית הספר היסודי אינו מציע תוכנית כזו, בדקו מה מציעים חטיבת הביניים או התיכון. כמעט תמיד מוצעות תכניות שנועדו לסייע להיכרות עם בית הספר החדש: ימי ביקור, סיירות או ימי גיבוש לקראת המעבר.
  • שלבו את ילדכם בתהליך קבלת ההחלטות. לדוגמה, דברו על התלבושת האחידה, על סידורי התחבורה לבית הספר וממנו, ועל בחירת נושאי הלימוד, אם אפשר.

הנה כמה רעיונות להתמודדות עם חששות ורגשות מעורבים:

  • שאלו את ילדכם למה הוא הכי מצפה וממה הוא הכי מודאג. הקשיבו באמת לרגשות שלו בנוגע למעבר.
  • הקשיבו לדאגותיו, אך הראו לו גם את הצדדים החיוביים במעבר. לדוגמה, אפשר להדגיש את ההזדמנויות החדשות שייקרו בפניו ולדבר על הפעילויות החדשות אחרי בית הספר.
  • דברו איתו על החששות שלו מפני יצירת חברויות חדשות. למשל, בדקו מה אומרים החברים שלו על חטיבת הביניים. כמו כן, אפשר לשאול כיצד ינסה לשמור על קשר עם החברים הישנים ולהכיר חברים חדשים בבית הספר.

במהלך המעבר

הנה כמה רעיונות שיעזרו לחלק הפרקטי של המעבר:

  • נסו להתארגן כך שאחד ההורים, סבא או קרוב מבוגר אחר יהיה בבית לפני ואחרי בית הספר בשבועות הראשונים.
  • בדקו מיהי המורה שאחראית על הטיפול הכללי בילדכם, על הנוכחות וההתקדמות החברתית והלימודית.  בדרך כלל תהיה זו המורה המחנכת. צרו איתה קשר אישי מוקדם ככל האפשר, הציגו את עצמכם ושאלו שאלות.
  • נסו להכין את הבית ולהתאים אותו ללימודים. לדוגמה, ודאו שלילדכם יש חדר שקט ללמוד בו, הרחק מהסחות דעת כגון טלוויזיה או טלפון נייד. אם עליו להשתמש באינטרנט, כדאי לבדוק באילו אתרים הוא גולש.

הרעיונות הבאים יעזרו לחששות בנוגע להיכרות עם אנשים חדשים ויצירת חברויות חדשות:

  • בדקו אם יש תוכנית חונכות בבית הספר החדש, ועודדו את ילדכם להצטרף אליה.
  • אמרו לו שחבריו מוזמנים לבקר אצלכם בבית. עודדו אותו להזמין חברים הביתה, ואפשרו לו ללכת לבקר בבתיהם.
  • עזרו לו לחקור הזדמנויות חדשות. הוא יכול ללמוד לנגן בכלי נגינה, להתנסות בחוג ספורט או להצטרף לשיעורי דרמה כדי להכיר ילדים חדשים ולהשתלב בפעילויות של בית הספר.

הרעיונות הבאים יעזרו להתמודד עם העליות והירידות הרגשיות:

  • התכוננו מראש לעליות ולירידות. לוקח זמן להסתגל לשינוי, אך אם המצב לא מתייצב אחרי ששת השבועות הראשונים, דברו עם המחנכת של ילדכם בהקדם.
  • הזכירו לילדכם שטבעי שהוא מרגיש לחוץ מההתחלה החדשה – ספרו לו, לדוגמה, כמה אתם לחוצים ונרגשים לפני שאתם מתחילים עבודה חדשה.
  • דברו עם הורים אחרים ובדקו אם החוויות והרגשות של ילדכם דומים לאלה של ילדיהם. חוגי ספורט ואירועים שקשורים לבית הספר הם מקום טוב להכיר בו הורים אחרים.
  • נסו לוודא שילדכם אוכל היטב, פעיל גופנית וישן מספיק. סביר להניח שהמעבר לחטיבת הביניים או לבית הספר התיכון יגרום לו להיות עייף מאוד בשבועות הראשונים.

כיצד אתם מרגישים בנוגע לכניסה לחטיבת הביניים

המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון הוא צעד עצום עבור ילדכם – וגם עבורכם. מערכת היחסים שלכם עם בית הספר היסודי נגמרת, וסביר להניח שיהיו לכם יחסים אחרים עם החטיבה או התיכון.

מותר לכם להרגיש רגשות מעורבים בנוגע לשינויים האלה. דברו עם הורים אחרים, ובעיקר כאלה שחוו לאחרונה מעבר לתיכון או לחטיבה. יכול להיות שתקל עליכם הידיעה שגם ילדים אחרים מתקשים מעט להסתגל בהתחלה, אך מתייצבים בהמשך השנה.

ההורים המנוסים יוכלו לענות לכם על שאלות קטנות ולתת לכם טיפים מועילים בנוגע להתנהלות בבית הספר החדש.

אל תופתעו אם ילדכם אינו רוצה שתהיו נוכחים בחטיבת הביניים כמו שהייתם בשנים הקודמות. זכרו שהוא זקוק לתמיכתכם מחוץ לבית הספר, ושהמעבר הוא חלק מהאופן שבו הוא מפתח עצמאות רבה יותר. המשיכו לדבר עם ילדכם על בית הספר. אם קשה לכם לגרום לו להיפתח בפניכם, קראו את המאמר לדבר על בית הספר.

סימנים לכך שילדכם מתקשה

הסימנים לכך שילדכם מתקשה עשויים לכלול:

  • היעדר מעורבות בבית הספר החדש
  • דיבור מועט או בכלל לא על חברים חדשים
  • סירוב לדבר איתכם על בית הספר
  • עניין מועט או בכלל לא בעשיית שיעורי הבית
  • הערכה עצמית או ביטחון עצמי נמוכים – הוא עשוי להגיד שהוא “סתום”, “טיפש” או לא מבין כלום
  • חוסר רצון ללכת לבית הספר, או סירוב ללכת
  • צניחה בציונים או בביצועים האקדמיים.

אם הוא מתקשה, אל תחכו שהדברים ישתפרו מעצמם. נסו לגרום לו לדבר על רגשותיו, ספרו לו שרגשות הדאגה וחוסר הנוחות נורמליים, ונסו להעלות כמה שיטות לפתרון הבעיה. כמו כן, כדאי לשקול לדבר עם המורה, היועצת, פסיכולוג או רופא הילדים.

ילדים עם צרכים מיוחדים

המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון עשוי להיות מאתגר יותר לילדים עם צרכים מיוחדים. חשוב לוודא היטב שילדכם – וכל המשפחה – מוכן היטב לשינוי, ויש לו גישה למידע המתאים.

ייתכן שתזדקקו למעט זמן נוסף כדי לתכנן את המעבר – אפשר אפילו להתחיל שנה קודם. המחלקה לחינוך מיוחד בעירייה יכולה לעזור לכם לוודא שהצרכים של ילדכם מתמלאים בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון.

אם אתם זקוקים לתמיכה נוספת או מודאגים, אפשר לדבר עם המורה של ילדכם, מנהלת בית הספר או רכזת השכבה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הורים: כעס וניהול כעסים

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

כעס אצל הורים: מה צריך לדעת

כעס הוא רגש אנושי נורמלי, וכהורים, אך טבעי שתכעסו לפעמים. כל ההורים כועסים בשלב מסוים.

כעס יכול להיות גם דבר חיובי. לפעמים הוא נותן לכם אנרגיה לעשות מה שצריך, או לעמוד על שלכם. תחושת כעס, וההתמודדות איתו בדרכים חיוביות ובריאות, מאפשרות לכם לתת דוגמה טובה לילדים. למשל, אם אתם עוצרים לרגע כדי לנשום כמה נשימות עמוקות ולהסתלק במקום להתפוצץ, אתם מראים להם איך אתם רוצים שיתנהגו.

עם זאת, כעס יכול להיות שלילי, בעיקר אם הוא מתרחש לעתים קרובות ויוצא משליטה. אובדן שליטה בזמן כעס עלול להחמיר את הבעיות וליצור עימותים. אם אינכם נותנים לעצמכם זמן להירגע, אתם עלולים להגיד או לעשות דברים שלא עוזרים למצב ולא תוכלו לקחת אותם חזרה.

השהות בקרבת עימותים וצעקות מפחידה ילדים. אם קשה לכם לשלוט בעצמכם בזמן כעס, כדאי לפנות לאיש מקצוע. פנו לאיש מקצוע טיפולי, שיעזור לכם לערוך תוכנית לניהול כעסים. אם אתם כועסים כל כך עד שאתם פוחדים שתפגעו בילדכם, פנו מיד לקבלת עזרה. התקשרו לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

מדוע הורים כועסים לפעמים

כהורים, סביר להניח שאתם מטפלים בהמון דרישות ממקורות שונים ובהם העבודה, חיי המשפחה, המטלות בבית, פעילויות של הילדים ואירועים חברתיים. קל לאבד סבלנות ולכעוס כשאתם עסוקים ועייפים, כשהילדים אינם משתפים פעולה או כשהמצב לא מתרחש כפי שתוכנן.

לפעמים אתם מרגישים כעס או תסכול מבן או בת הזוג, בגלל חוסר הסכמה בנוגע להורות, למשמעת או מי עושה את המטלות בבית. הוויכוחים הללו עלולים להוביל לעימותים, בעיקר אם אתם חשים שחותרים תחת סמכותכם או שאינכם מקבלים תמיכה.

לעתים, הכעס או התסכול שחש ילדכם גורמים לכם לכעוס. לדוגמה, אם ילדכם כועס, מדבר אליכם בחוצפה או אינו עושה כפי שהתבקש, ייתכן שגם אתם תכעסו. אולי תתקפו חזרה באותו רגע ותתחרטו על כך בהמשך.

וישנם גורמים אחרים שמעלים את הסיכוי לכעס – כמו מחלה, לחץ בעבודה, קשיים כלכליים, היעדר שינה ומחסור בזמן פנוי. לפעמים אתם מרגישים שדוחקים אתכם לקצה.

אצל אנשים מסוימים, ההורות עשויה להעלות כעסים וקשיים בלתי פתורים או רגשות קשים אחרים מתקופת ילדותם. אם חוויתם טראומה, התעללות או הזנחה כילדים, סביר יותר להניח שתגיבו בצורה מוגזמת במצבים מסוימים או תתקשו לשלוט בעצמכם בזמן כעס.

לזהות את סימני הכעס

ייתכן שאתם מרגישים כאילו אתם פשוט יכולים להתפוצץ מכעס בלי שום התרעה, אבל למעשה, הגוף שלכם נותן לכם כמה סימנים מוקדמים. אם תזהו את הסימנים הללו, תוכלו לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להירגע לפני שאתם מתפרצים.

סימני הכעס המוקדמים כוללים:

  • דופק מואץ
  • קיבה עצבנית
  • תסיסה – תחושת מתח או עצבנות
  • נשימה מואצת
  • מתח בכתפיים
  • לסתות וידיים קפוצות
  • הזעה.

חשיבה שלילית

חשיבה שלילית נפוצה מאוד בזמן כעס, ועלולה אף להחמיר אותו.

לדוגמה, ייתכן שהיה לכם יום קשה בעבודה ואתם לחוצים. כשאתם אוספים את הילדים מבית הספר, הם מתחילים להתווכח במושב האחורי, מה שמוסיף ללחץ שלכם וגורם לכם לתסכול. כשאתם מגיעים הביתה, הם מסרבים להוציא את תיקי האוכל שלהם מהאוטו ולשים את התיקים במקום, ואז אתם גם כועסים, גם מתוסכלים וגם לחוצים.

הנה כמה מחשבות שליליות שעשויות לצוץ במצב כזה:

  • “אף אחד אף פעם לא עוזר לי – אני צריכה לעשות הכל בעצמי”.
  • “אתם ילדים כאלה מרגיזים”.
  • “אם הייתם מתנהגים יותר טוב, לא הייתי כועס כל כך”.
  • “למה אתם רק רוצים לעצבן אותי?”

אם שמתם לב למחשבות כאלה, זה סימן לכך שאתם צריכים לעצור את מה שאתם עושים ולהירגע לפני שתאבדו שליטה ותתפוצצו בכעס.

כלים פשוטים לניהול כעסים

צעד ראשון: לזהות את הכעס

הצעד הראשון להתמודדות עם הכעס הוא לשים לב לסימנים המוקדמים. חשוב מאוד לזהות ולהגיד שאתם כועסים, גם אם רק לעצמכם. לדוגמה, “זה ממש מכעיס אותי”, או “אני מרגישה שאני מתחילה לכעוס”.

צעד שני: לנסות להירגע

ברגע שאתם מבחינים בסימנים המוקדמים של הכעס, אפשר לעשות כמה דברים כדי להירגע. הנה כמה רעיונות:

  • קחו נשימה ארוכה ושחררו אנחה. נסו להאט את הנשימה.
  • נסו להתרחק ממקור הכעס ועשו משהו שמרגיע אתכם, כמו להאזין למוזיקה, לדפדף בעיתון או פשוט להסתכל החוצה מהחלון.
  • צאו החוצה לריצה או להליכה בשכונה.
  • היכנסו למקלחת.
  • לכו למקום שקט לכמה דקות.

הסימנים לכך שאתם מתחילים להירגע כוללים האטה בקצב הלב והרפיית השרירים.

צעד שלישי: לחשוב על המצב

אחרי שנרגעתם, כדאי לחשוב שוב על המצב ולראות מה בדיוק קרה. כך תוכלו ללמוד מהחוויה, ולהתמודד טוב יותר עם מצבים דומים בעתיד. שאלו את עצמכם:

  • “עד כמה זה היה חשוב? למה כל כך התעצבנתי?”
  • “האם אני יכול להבין את המצב?”
  • “האם עליי לעשות משהו בנוגע לזה, או שאני יכול פשוט לשחרר?”

כדאי וחשוב להגיד לילדים ולבן או בת הזוג כיצד אתם מרגישים ומה אתם עושים כדי לטפל בזה, כדי להראות להם שיש דרך טובה יותר להתמודד עם הכעס שלהם. לדוגמה, “אני ממש כועס. אני צריך לצאת החוצה לכמה דקות כדי להירגע לפני שנדבר על זה”.

שימו לב: אל תנערו את התינוק שלכם, ואל תכו אותו, תבעטו בו או תשליכו אותו. פעולות כאלה עלולות להיגמר במוות, נכות או פגיעה חמורה. אם אתם חשים מוצפים או שאתם עומדים לאבד שליטה, הניחו את התינוק שלכם במקום בטוח, גם אם הוא בוכה, וצאו מהחדר כדי להירגע. הזעיקו את בן או בת הזוג, הורה, שכנה או כל מי שיכול לעזור לכם, עד שתתאזנו שוב.

לשמש דוגמה אישית טובה לילדים

אל תתנצלו אל הכעס עצמו, כיוון שכך אתם מעבירים את המסר שאסור לכעוס. מותר להרגיש כעס – אבל לא כדאי לצעוק, למשל. לכן, עדיף להתנצל על כך שצעקתם או שאיבדתם שליטה אך לא על הכעס עצמו. כך תראו לילדיכם שמותר לכעוס לפעמים. הדבר החשוב הוא למצוא דרכים בריאות וחיוביות להתמודד עם הכעס.

מה לעשות אם אינכם מצליחים לנהל היטב את הכעס שלכם

לפעמים יהיו מצבים שבהם לא תצליחו להתמודד היטב עם הכעס, תצעקו ותגידו דברים שתתחרטו עליהם אחר כך. זה טבעי וקורה לכולם. כשזה קורה, נסו לחשוב לרגע מה להגיד לילדים או לבן או בת הזוג. הנה כמה רעיונות:

  • “אני מצטערת שאיבדתי שליטה. בפעם הבאה אתרחק לרגע כדי להירגע בשלב מוקדם יותר”.
  • “סליחה שצעקתי. אנחנו יכולים לדבר על מה שקרה?”.
  • “סליחה. לא הייתי צריך להגיד את זה, למרות שכעסתי. הייתי צריך להתרחק רגע ולהירגע לפני שדיברנו”.

הרגשות מצטברים כשאתם עייפים ולחוצים. חשוב לטפל בעצמכם כדי לחוש רגועים יותר ומוכנים לפתור בעיות עם הילדים וכן עם בן או בת הזוג, בני המשפחה והחברים.

אם אתם מרגישים קושי להתמודד עם הכעס וקושי לשלוט בתגובותיכם לעיתים קרובות מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

תקשורת בין הורים: איך להקשיב

Posted on by עמותת גושן

מדוע חשוב להקשיב?

הקשבה מובילה להבנה טובה יותר ביניכם לבין בני הזוג ומחזקת את מערכת היחסים שלכם לטווח ארוך. היא מקלה עליכם לפתור בעיות ביחד ולהתנהג באופן עקבי כלפי הילדים ומולם. כמו כן, הקשבה טובה מקלה על מלאכת גידול הילדים ותורמת למשפחה כולה.

ההקשבה עוזרת לילדיכם לפתח מיומנויות שנחוצות להמשך החיים. הילדים לומדים מהתבוננות במה שאתם עושים ואומרים, כולל האופן שבו אתם מתייחסים זה לזה ומתקשרים זה עם זה.

הקשבה ותקשורת: עקרונות הבסיס

הקשבה טובה מתחילה בכמה צעדים פשוטים, כגון:

  • לנסות לשים לב באמת כשבן או בת הזוג מדברים
  • לעודד את בני הזוג לדבר
  • להראות שאתם מבינים את נקודת המבט של בני הזוג – גם אם אינכם מסכימים איתה
  • להמתין עד שבני הזוג יסיימו לדבר לפני שתחוו את דעתכם.

טיפים להקשבה טובה

הפסיקו את כל מה שאתם עושים

אם בן או בת הזוג רוצים לדבר, הפסיקו את מעשיכם כדי שתוכלו להתבונן בהם ולתת תשומת לב מלאה למילים ולשפת הגוף שלהם. כיצד להראות שאתם נותנים להם תשומת לב מלאה?

  • עמדו או שבו מול בן או בת הזוג
  • הנהנו כדי להראות שאתם מקשיבים
  • ודאו שזרועותיכם אינן משולבות על החזה.

אם דעתכם מוסחת מכדי להקשיב כראוי, אמרו זאת וקבעו זמן אחר לשיחה.

שמרו את השאלות או ההערות לאחר כך

המתינו עד שבן או בת הזוג יפסיקו לדבר ורק אז דברו, גם אם אינכם מבינים משהו שאמרו. נסו שלא להסיח את דעתם באמצע.

התמקדו בהבנת הדעות והרגשות של בני הזוג

אל תקפצו ותגידו, “כן, אבל” כדי להסביר את נקודת המבט שלכם. תנו לבני הזוג לסיים את דבריהם קודם.

שאלו שאלות פתוחות

שאלות פתוחות מעודדות את בני הזוג לדבר ולתאר את הרגשות והדעות שלהם, במקום לענות ב”כן” או “לא”. לדוגמה, “תסביר לי עוד על…”.

תנו לבן או בת הזוג משוב חיובי ושאלו כמה שאלות כדי לנסות להבין מה הם אומרים. עם זאת, אל תשאלו שאלות רבות מדי – זה עלול להישמע כמו חקירה.

ודאו שהבנתם

חזרו על מה שבן או בת הזוג אמרו במילים אחרות. למשל, “אני שומעת שמלחיץ אותך להיות אחראי על האיסוף מבית הספר כל יום”. כך תוכלו לוודא שהבנתם את הנושא ואת רגשותיהם.

בקשו הבהרות

בקשת הבהרות מראה שאתם מעוניינים לדעת עוד על הדעות והרגשות של בן או בת הזוג. לדוגמה, “נראה לי שאת מתוסכלת בגלל איך שהדברים התנהלו”. היו כנים – בני הזוג שלכם יידעו אם אתם באמת מתעניינים.

אל תניחו הנחות

נסו לא להניח שבן או בת הזוג שלכם רוצים לפגוע, או ש”הם הבעייתיים”. גם אם הם אומרים משהו פוגע, נסו לחפש את הכוונות החיוביות או הניטרליות שמאחוריו.

לקבל עזרה

אם קשה לכם להשתמש בהצעות שהעלינו, תוכלו לנסות טיפול זוגי. פנו לאתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי למציאת שירותי טיפול ברחבי הארץ.

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע, פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

כשסבא וסבתא מטפלים בנכדים

Posted on by עדנה ברונשטיין

לטפל בנכדים: דברים שצריך לחשוב עליהם

אם אתם גרים ליד הנכדים, סביר להניח שתתבקשו לטפל בהם מדי פעם. בדומה לסבים ולסבתות רבים, אולי אפילו תתבקשו לספק מסגרת טיפולית קבועה יותר.

אם אתם שוקלים לטפל בנכדים, תצטרכו להביא כמה דברים בחשבון. תפקידכם כסבא או כסבתא הוא רק חלק אחד מחייכם. סביר להניח שעליכם לאזן בין הצרכים של הנכד לבין דברים אחרים כגון המטלות בבית, העבודה, הטיפול בהורים שלכם ופנאי לעצמכם.

מצד שני, כשאתם מבלים עם הנכד, הקשר ביניכם מתחזק והופך לחלק מהתפתחותו. מתן העזרה להוריו של הנכד הוא דרך מצוינת להעמיק גם איתם את הקשר.

אם הוריו של הנכד אינם יכולים לטפל בו, יכול להיות שתהפכו לאומנת קרובי משפחה. זהו מצב קיצוני. מקרה כזה יציב בפניכם אתגרים רבים. למעשה, אתם לוקחים על עצמכם תפקיד הורי.

מה לעשות כשתתבקשו לטפל בנכדים

האופן שבו תתמודדו עם הבקשה לטפל בנכדים תלויה מאוד בשאלה כיצד אתם מסתדרים עם הוריהם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להסכים על הסדרי הטיפול בילד:

  • כדאי להתחיל את השיחה בכנות ובפתיחות. לדוגמה, אם אינכם בטוחים כיצד תוכלו להתמודד עם יום ארוך פעם בשבוע, אמרו להורי הנכד מה אתם מוכנים לעשות – “אני לא יכולה לטפל בו משבע בבוקר עד שש בערב, אבל אוכל להגיע אחר הצהריים פעם בשבוע”.
  • כדאי לתכנן מראש אם תהיו מוכנים לעזור בזמן מחלת הילד ובחגים. דברו עם הורי הנכד על מטפלים לגיבוי, במקרה שאתם או הנכד חולים, או במקרה שאתם נוסעים בחגים.
  • הדיונים הללו עשויים לעיתים “להתחמם”. אם זה קורה, הציעו לדבר על הכל כשכולם יהיו רגועים.
  • להורים יש הרבה דברים לטפל בהם – עבודה, משפחה, מערכות יחסים ועוד. לפעמים הם מרגישים שאינם מצליחים להתמודד עם הכל. אם הורי הנכד זקוקים מאוד להפסקה מהנכד ואינכם יכולים לעזור, תוכלו להציע אפשרויות אחרות. לדוגמה, “שאלת את ההורים של יוסי?” או “אולי תוכלו לעשות איזה סידור עם הורים אחרים מהגן שישמרו על הילדים?”. תוכלו גם להציע לשלם עבור בייביסיטר, אם מצבכם הכלכלי מאפשר זאת.
  • ·אם אתם שומרים על הנכד או מטפלים בו באופן קבוע, כדאי שתכירו את השגרה, הכללים וההרגלים שלו. שאלו את הוריו לפני שאתם עורכים שינויים בשגרה או בכללים, כדי להפגין כבוד לכללים ולשגרות שלהם.
  • אם אתם מטפלים בילד בבית שלכם, מותר לכם להמשיך בכללים המשפחתיים שלכם. לדוגמה, “אל תצא החוצה לבד”, או “אצלנו בבית לא אוכלים בסלון”.
  • אם הטיפול בנכד בשעות הלילה המאוחרות משפיע על המנוחה שלכם, אולי כדאי שתישארו ללון בביתו של הנכד או שתלינו אותו בביתכם.

מה תרגישו

יכול להיות שאתם נלהבים ושמחים לספק מסגרת חינוכית לנכד או פשוט לטפל בו. יש סבים וסבתות שאומרים שהטיפול בנכד מאפשר להם לשחק וליהנות עם הנכדים.

אחרים אינם מעוניינים לשמש כמסגרת החינוכית העיקרית של הילד. ולעיתים, נסיבות כגון מרחק, מצב בריאותי, עבודה ומחויבויות אחרות מובילות לכך שפשוט אי אפשר. תוכלו לבלות עם הנכד ולתמוך בהוריו בדרכים אחרות.

אם זה כך, דברו עם הוריו של הנכד על תפקידכם כסבים וסבתות ועל הציפיות שלהם בנוגע לטיפול בילד. תוכלו לעזור להם לחפש מסגרות ביחד.

נושאים נפוצים לדיון

לצאת לחופשות

סבים וסבתות מגלים לעיתים שהצורך לטפל בנכדים מקשה עליהם לצאת לחופשה. אם אתם מתכננים חופשה, הודיעו להורי הנכד זמן רב מראש, כדי לעזור להם להתכונן – ייתכן שיהיה קשה מאוד להחליף אתכם בתפקיד!

הם יוכלו לשכור מטפלת, לבקש מחברים או מבני משפחה אחרים או לקחת ימי חופש מהעבודה. ואולי גם המשפחה שלהם תוכל לצאת לחופשה.

להתמודד עם ההתנהגות של הנכד

ההתמודדות עם התנהגותו של הנכד עשויה להיות מאתגרת לפעמים, וסביר להניח שאופן ההתמודדות עם התנהגות של ילדים השתנה מאז שילדיכם היו קטנים. למידע וטיפים פרקטיים נוספים, קראו את המאמר כיצד לחזק התנהגות טובה.

אם אתם מודאגים בגלל הנכד, נסו לדבר על כך עם הוריו. לדוגמה, תוכלו לדבר איתם על האסטרטגיות שמועילות להם כשילדם מתנהג באופן מאתגר, כדי שתדעו כיצד לנהוג להבא. שיחות על התנהגותם של ילדים עלולות להיות מורכבות, ולכן כדאי להישאר רגועים ולהבהיר להורים שלא הייתם בטוחים מה לעשות.

משמעת והנכד שלכם

ייתכן שתרצו לייעץ להורי הנכד על שיטות להקניית משמעת, אך זה אינו תפקידכם. קבלת החלטות על משמעת היא זכותם ובאחריותם.

עדיף לשאול אותם כיצד ירצו שתתמודדו עם ענייני משמעת, ולפעול לפי מה שיגידו. כמו כן, אם אתם רוצים לכופף קצת את החוקים, שאלו קודם אם אפשר. שאלות פשוטות כמו “אכפת לך אם היא תישאר ערה קצת יותר מאוחר”, או “אפשר לתת לו סוכרייה אם התנהג יפה?” יעזרו לכם להימנע מחוסר הבנה.

הכסף חשוב

סבים וסבתות רבים אינם מקבלים תשלום על כך שהם מטפלים בנכדים, אבל הטיפול עלול להיות יקר. מזון, תחבורה והעסקת הנכד – הכל מצטבר. אם מצבכם הכלכלי אינו מאפשר את מימון השהיה של הנכד אצלכם – דברו עם הורי הנכד על כך שיספקו סכום מסוים – לדוגמה, מתוך קצבת ילדים – כדי לעזור לכם לשאת בעלויות.

אם אתם מחפשים דרכים להעסיק את הילדים, אינכם חייבים להוציא הרבה כסף. לעיתים קרובות אפשר להפוך דברים פשוטים ויומיומיים בבית לצעצועים ולמקור נהדר לפעילויות חופשיות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כללים וגבולות במשפחה המשולבת

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

כללים וגבולות במשפחה המשולבת: עקרונות הבסיס

הצבת גבולות וקביעת כללים משפחתיים הן עניינים מורכבים בכל משפחה. המצב עשוי להיות מסובך אף יותר במשפחות משולבות:

  • המשפחות שמתחברות זו לזו עשויות לחשוב באופן שונה על הכללים והגבולות
  • הילדים ובני הזוג החדשים עדיין לומדים להכיר זה את זה
  • לעיתים קרובות, ילדים ובני נוער אינם מחבבים את הכללים החדשים של בני הזוג החדשים או שהם אומרים להם מה לעשות
  • ילדים שחיים בשני משקי בית שונים מתמודדים עם שתי מערכות כללים שונות.

אך אותם דברים שפועלים היטב אצל משפחות ‘אחרות’ עשויים לעזור גם למשפחות משולבות לעבוד יחד. למשל:

  • הפגנת חום וחיבה
  • הפגנת עניין והקשבה לדאגות ולנקודות המבט של כולם
  • קביעת כללים וציפיות ברורים וקבועים לילדים, כולל תוצאות למה שיקרה אם מפרים את הכללים.

כללים במשפחה משולבת

כששתי משפחות חוברות זו לזו, הן מביאות עמן היסטוריה שונה, כללים וציפיות שונים. הילדים כבר רגילים לכללים שנהוגים בבית של אימא ובבית של אבא. לעיתים קרובות הם חשים צורך למרוד, בעיקר אם יש יותר מדי כללים חדשים בחודשים הראשונים במשפחה המשולבת. אפשרו לכולם להסתגל לפני שאתם קובעים כללים חדשים. העצות הבאות עשויות לעזור:

  • נסו לקבוע כללים דומים בשני משקי הבית של הילדים, ולשמור על הכללים הקיימים – לדוגמה, בנוגע לשעת ההשכבה.
  • התחילו בכללים שנוגעים לבטיחות ולמתן כבוד – בעיקר בין ילדים שאינם אחים ביולוגיים.
  • שמרו על ראש פתוח ותנו לילדים לחשוב אילו כללים הוגנים לדעתם – למשל, דברו על שעת החזרה הביתה עם הילדים הגדולים יותר, וקבעו רמות שונות של דמי כיס לילדים בהתאם לגילם.
  • קבעו כללים חיוביים: למשל, לברך זה את זה בבוקר, להיות אדיבים ומנומסים, להגיד שלום כשיוצאים מהבית, להגיד תודה ובבקשה ולדפוק בדלת לפני שנכנסים לחדר. כללים חיוביים עובדים בדרך כלל טוב יותר מאשר כללים שליליים, כמו “אל תתעלמו מאנשים”.
  • בזמן שכולם מתרגלים לכללים החדשים, נסו להיות סבלניים ושבחו ותגמלו את ילדכם כשעשה מה שביקשתם – למשל, “עזרת לי כל כך יפה הבוקר, וראיתי שזה היה לך קשה. כל הכבוד!”
  • הצמידו את רשימת הכללים למקרר כך שכולם יראו אותם ויוכלו להיזכר בעת הצורך.

האחריות לכללים ולגבולות במשפחה משולבת

ילדים נוטים להסתגל טוב יותר ולחוש בטוחים יותר במהלך השנתיים הראשונות במשפחה משולבת אם ההורה שלהם ממשיך להוות מקור עיקרי לאהבה ולדאגה, וגם האדם העיקרי ש”מחליט עליהם”, כולל אחריות לקביעת הציפיות והכללים ההתנהגותיים בבית, וגם התוצאות להפרתם.

עם זאת, גם לבני הזוג שאינם הורים ביולוגיים יש תפקיד תומך וחשוב. מומלץ שאתם ובני הזוג שלכם תעבדו יחד על יישום הכללים והגבולות במשפחה, כדי להסתגל אליהם בקלות רבה יותר.

כבני הזוג שנכנסו זה עתה למשפחה החדשה, תוכלו לעזור בגיבוי הכללים שהנהיגו בן או בת הזוג – למשל, “אני מסכים עם אימא בעניין הזה. תורך לשטוף כלים הערב”. לפעמים תצטרכו להיות אחראים על עמידה בכללים כשבן או בת הזוג לא נמצאים. לדוגמה, “אימא שלך אמרה שתוכל לצפות בטלוויזיה רק אחרי שתסיים את שיעורי הבית. תגיד לי אם אתה צריך עזרה”.

במקרה כזה, אם ילדיהם של בן או בת הזוג מתווכחים איתכם, תוכלו להיות מעט קשוחים יותר – למשל, “כשתראה לי שסיימת את שיעורי הבית, תוכל לצפות בטלוויזיה”. אם גישה זו גורמת לבלגן, בן או בת הזוג שלכם יוכלו לטפל בכך מאוחר יותר. ייתכן שתצטרכו לכנס פגישה משפחתית על הנושא.

אחרי שכל בני המשפחה המשולבת שלכם יתאקלמו, וילדכם ילמד להכיר את בן או בת הזוג החדשים שלכם, סביר להניח שיסכים לקבל הוראות וכללים גם מהם.

הורות בצוות במשפחה משולבת

הורות בעבודת צוות משמעה לעבוד ביחד ולהסכים באופן כללי על הגישה שלכם כלפי הורות – לדוגמה, להסכים על כללים שנוגעים לתקשורת מכבדת, לשעת ההשכבה, לאכילה וכן הלאה. עם זאת, קביעת הכללים, הציפיות ההתנהגותיות והתוצאות עלולה להיות קשה לפעמים, וסביר להניח שתיתקלו בכמה מכשולים. עבודת צוות תעזור לכם לעבור את כל האתגרים.

נוסף על כך, עבודת הצוות מאפשרת לכם לגבות האחד את השני, כך שילדכם לא יגרום לכם להתעמת זה עם זה. למשל, ילד עשוי להגיד לבן הזוג של אמו, “אימא אמרה שאני יכול לצפות הערב בטלוויזיה”. גם אם בן הזוג חושב שזה לא רעיון טוב כל כך, הוא יגבה את בת הזוג והם ידברו על כך מאוחר יותר.

אם אינכם מסכימים עם החלטתם של בני הזוג, נסו שלא להתווכח על כך לפני הילדים. כדי להתמודד עם עימותים טוב יותר, נסו לדבר על העניינים האלה כשאתם לבדכם ומרגישים רגועים יותר. מומלץ אפילו לקבוע פגישות קבועות מדי שבוע כדי לדבר על הבעיות.

כדאי לקבל את העובדה שאין דרך התנהלות אחת נכונה, כדי שכולכם תוכלו לעבוד יחד ולמצוא את הגישה המתאימה ביותר למשפחה המשולבת. סביר להניח ששניכם תצטרכו להתפשר ולהתאים את עצמכם מעט.

דרך נוספת להראות לילדים שאתם ובן או בת הזוג עובדים יחד כצוות היא לקבוע פגישות של כל המשפחה כדי לדון בכללים ובגבולות החדשים והמשתנים. נכון, עדיף שאתם אלה שתיקחו אחריות על ילדיכם, ובן או בת הזוג ייקחו אחריות על ילדיהם, אך הפגישות המשפחתיות מאפשרות לילדים לראות שההורה שלהם ובן או בת הזוג החדשים משתפים פעולה וקובעים את כל הכללים יחד – מה שיקל עליהם לקבל את הכללים שקבעתם.

קראו על טכניקות לפתרון בעיות – דרך למציאת פתרונות חדשים ויצירתיים גם אם אתם מרגישים תקועים או לא מצליחים לעבד את המצב. הטכניקות הללו יכולות לעזור גם במקרה של חוסר הסכמה מובהק בנוגע לכללים ולגבולות בתוך המשפחה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עבודה עם אנשי מקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

Posted on by ד"ר מיכל בגין

מה לחפש אצל אנשי המקצוע

אנשי המקצוע שמטפלים בצרכים המיוחדים של ילדכם צריכים להיות כשירים, מיומנים ובקיאים בתחום מומחיותם. סביר להניח שמערכת היחסים המשותפת שלכם תהיה מוצלחת אם יהיו להם שלוש איכויות עיקריות:

מקצועיים

כלומר, אנשי המקצוע צריכים:

  • להתנהג אליכם בנימוס ובכבוד 
  • להסביר לכם בפירוט מדוע אתם זקוקים לפגישות מסוימות
  • לתת לכם מידע או משאבים אחרים בצורה שמועילה לכם
  • להפנות אתכם לשירותים מתאימים אחרים (כולל שירותי טיפול מקצועיים אחרים וקבוצות תמיכה)
  • לדבר עם אנשי המקצוע האחרים שקשורים לטיפול בילדכם (בהסכמתכם).

שמים את המשפחה במרכז

כלומר, אנשי המקצוע צריכים:

  • להביא בחשבון את צורכי המשפחה כולה כשהם עובדים איתכם ועם ילדכם. עליהם להתמקד במציאת פתרונות שעובדים לא רק עבור הילד – אלא לכל המשפחה. צפו שישאלו אתכם שאלות רבות על ההתנהלות המשפחתית שלכם
  • לחפש את החוזקות של המשפחה ולהיעזר בהן
  • להקשיב לדאגותיכם ולעודד אתכם להגיד את דעתכם, לשאול שאלות, לשתף רעיונות ומידע ולהציע הצעות
  • להעריך את תפקידכם כמי שמגן על זכויותיו של ילדכם
  • לעבוד איתכם בשיתוף פעולה לטובת הילד
  • לפתח אסטרטגיות יצירתיות שמתאימות באופן מיטבי לחיי היומיום של משפחתכם.

שמים את הילד במרכז

כלומר, אנשי המקצוע צריכים:

  • לראות את הילד שלכם כאדם שלם, ולהתבונן בו מעבר למגבלה שלו
  • לשים לב למה שהוא יכול לעשות, ולא למה שאינו יכול לעשות, ולהשתמש בחוזקות שלו
  • להתייחס אליו בכבוד ובצורה נאותה
  • להציב לו יעדים ומטרות ניתנים להשגה שלא יכריעו אותו
  • להפגין סיפוק והנאה מהתקדמותו ומהישגיו של ילדכם.

קל לפעמים להרגיש שאנשי המקצוע מאפילים עליכם, או להרגיש שאתם מוסרים להם את הילד שלכם, אבל התפקיד שלכם חשוב. ייתכן שאתם חוששים שאתם נתפסים כ”קשים” אם אתם דוחפים לקראת מה שאתם רוצים, אך אתם אלה שמכירים את ילדכם הכי טוב, והמחויבות שלכם כלפיו היא הגדולה ביותר. אל תסכימו לשום דבר שאינכם מרוצים ממנו, שאינכם בטוחים לגביו או שמבלבל אתכם.

מערכת היחסים של אנשי המקצוע עם ילדכם

בין אם ילדכם הוא תינוק קטן או ילד גדול יותר, עליכם לצפות מאנשי המקצוע:

  • להצליח לתקשר בקלות עם ילדים
  • לדבר ישירות עם ילדכם כשצריך
  • להגיד עליו דברים מועילים שראוי שישמע, ולהימנע מלדבר עליו כאילו אינו נוכח, גם אם הם מדברים איתכם
  • להיות רגישים אליו ולשים לב אם הוא מציג סימנים של אי נוחות, מילולית או בלתי מילולית, ולהגיב בהתאם.

מה לעשות אם אינכם מסכימים עם אנשי המקצוע

לפעמים לא תסכימו עם אנשי המקצוע שעובדים איתכם. לדוגמה, ייתכן שתרגישו שילדכם אינו מקבל מספיק תמיכה. הנה כמה צעדים שאפשר לעשות כדי לפתור אי הסכמה.

ראשית, דברו ישירות עם איש המקצוע. ברוב המקרים תוכלו לפתור כך את הדברים. ככל שמערכת היחסים שלכם חזקה יותר, כך יהיה קל יותר להתגבר על אי הסכמות. קבעו פגישה מיוחדת כדי לדבר על הדברים שמטרידים אתכם. קשה לקיים דיון רציני על רגל אחת, כשילדכם נוכח במקום.

הטיפים הבאים לתקשורת יעזרו לכם בזמן הדיון:

  • אמרו בכנות וברגישות מה מטריד אתכם.
  • הביעו את החששות שלכם בצורה ספציפית.
  • אל תעבירו ביקורת על איש המקצוע או על המקום שבו הוא עובד. סביר יותר להניח שתזכו לתגובה מועילה אם איש המקצוע ירגיש שאתם עובדים יחד.
  • הקשיבו לדבריו – הוא אמור לראות את טובת הילד בדיוק כמוכם.
  • נסו לראות את המצב מנקודת מבטו, כיוון שהוא עשוי להעלות כמה רעיונות מעניינים.

אם העניין חמור מאוד או שלא נוח לכם להעלות אותו, שקלו להביא איתכם עוד מישהו שיתמוך בכם. הודיעו לאיש המקצוע מראש שמישהו יצטרף אליכם.

אם אינכם מצליחים לפתור את הבעיה מולו ישירות, קבעו פגישה עם האחראי על התחום או המנהל. ברוב השירותים יש מדיניות ונהלים שמיועדים לפתרון חילוקי דעות בין הורים לבין אנשי הצוות.

מה מכוון את התנהגותו של איש המקצוע?

רוב האנשים שאיתם תעבדו ישתייכו לאיגוד מקצועי. לרוב האיגודים הללו יש קוד אתי וסטנדרטים מקצועיים, שמגדירים את תחומי האחריות המקצועיים שלהם. הנה כמה דוגמאות לאיגודים כאלה:

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיניות ורווחה בגיל ההתבגרות

Posted on by ד"ר שלי בן הרוש נגארי

הידעתם?

בישראל, אין לתת טיפול רפואי לילדים בני פחות מ-18 ללא הסכמת הורים, למעט בנושאים הקשורים לאמצעי מניעה והפלות.

מיניות אצל בני נוער: עקרונות הבסיס

מיניות חיונית להתפתחות בריאה. נושא המיניות כולל לא רק מין, אלא גם כיצד ילדכם מרגיש בנוגע לגופו המתפתח, כיצד הוא מבין רגשות כמו אינטימיות, משיכה וחיבה לאחרים, וכיצד הוא מפתח ומתחזק מערכות יחסים מכבדות. יכולתו להביע חיבה, אהבה ואינטימיות חשובה גם היא – וכך גם יכולתו לקבל החלטות בריאות ונכונות בנוגע לגופו שלו.

המיניות אינה מתחילה בגיל ההתבגרות ואינה עוצרת בסיומו. הרווחה המינית ממשיכה להתפתח לאורך החיים. תקשורת פתוחה בין ההורים לילדיהם משפיעה באופן חיובי על התנהגות מינית אצל בני נוער. לדוגמה, צעירים וצעירות שמדברים בפתיחות על המיניות שלהם עם הוריהם נוטים פחות להתמודד עם היריון בלתי רצוי לפני גיל 18. כמו כן, סביר יותר להניח שישתמשו באמצעי מניעה בפעם הראשונה שיקיימו יחסי מין.

לעודד תקשורת פתוחה

לא תמיד קל לדבר על מיניות עם ילדכם, אך אפשר להקל על השיחה:

  • נצלו הזדמנויות יומיומיות כדי לדבר על מיניות
  • הראו לילדכם שאתם מתעניינים באמונות, בדעות ובנקודות המבט שלו
  • היו זמינים עבורו, כדי שיוכל לבוא ולדבר איתכם על נושאים שמעסיקים אותו
  • הסבירו כי זה בסדר להיות נבוך
  • נסו לראות דברים מנקודת המבט שלו
  • היו כנים אם אינכם יודעים את התשובה לשאלה – ואפילו הציעו לחפש את התשובה ביחד
  • שאלו אותו מה הוא כבר יודע, הוסיפו מידע חדש ותקנו את המידע השגוי
  • השתמשו במיומנויות הקשבה פעילה.

זה טבעי שאתם וילדכם לא תרגישו בנוח לדבר על מין ומיניות. קראו כיצד להתמודד עם שיחות קשות כדי לקבל כמה רעיונות להתמודדות עם רגעים מביכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על מיניות

הנה כמה רעיונות ושיטות שיקלו על השיחה עם ילדכם.

התחילו לדבר מוקדם ככל האפשר

אין זמן נכון או לא נכון להתחיל לדבר על מיניות, אך כדאי להתחיל לדבר כבר מגיל צעיר מאוד,  בתוכן המתאים לגיל, כדי לעזור לילדכם להבין שמין ומיניות הם חלקים נורמליים ובריאים מהחיים. השיחות בגיל צעיר יקלו על השיחות בגיל מבוגר יותר.

התכוננו מראש

ילדכם עשוי לשאול כל מיני שאלות, ולכן כדאי להתכונן מראש. בדרך כלל, השאלות שמטרידות צעירים נוגעות יותר להתבגרות המינית, למחזור ולאמצעי מניעה, מאשר לחלומות רטובים ולאוננות.

כדאי לחשוב לפני כן על האמונות והערכים שלכם בעניין מיניות, כדי שתעבירו לילדכם מסרים ברורים ועקביים. לדוגמה, הוא עשוי לשאול אתכם מה דעתכם על משיכה לבני אותו מין, וחשוב שתגיבו לו בצורה חיובית – לכן מומלץ להבין מראש מה אתם מרגישים בנוגע לנושא זה.

דברו על הדברים החשובים באמת

יש כמה דברים שממש חשוב שכל אדם צעיר יבין. לדוגמה, ילדכם צריך לדעת:

  • שיש לו זכות להגיד “לא”. לכל אחד יש זכות לשלוט במה שקורה לגופו, וילדכם אינו צריך להרגיש לעולם שלוחצים אותו לעשות משהו שלהרגשתו, אינו נכון עבורו. דברו עם ילדכם ולמדו אותו לזהות אילו דברים גורמים לו להרגיש נינוח ובטוח, במקום לעשות את מה שחבריו עושים
  • מה משמעות המושג “מין בטוח”, וכיצד להשתמש באמצעי מניעה כדי להתגונן מפני היריון לא רצוי ומחלות מין
  • מהם החוקים שחלים על מין ועל מגע מיני
  • שאין לו את הזכות לכפות את עצמו על אף אחד או לנחש ולשער מה רוצה הצד השני
  • אם הוא כבר פעיל מינית, חשוב שיבדוק אם נדבק בכלמידיה – מחלה שאינה מפתחת תסמינים אך נפוצה מאוד בקרב צעירים משני המינים
  • כיצד, מתי והיכן אפשר לקבל ייעוץ בנוגע לנושאים שקשורים למיניות.

חשבו על מה שאינכם יודעים

אם תנסו להבין מה אינכם יודעים, תוכלו לדעת איזה מידע דרוש לכם. אפשר לפנות למקורות מידע מהימנים רבים, ובהם:

  • רופא מתבגרים, העוסק בבריאות מינית
  • היועצת בבית הספר
  • שירותי בריאות בקהילה וארגונים שונים, כגון ארגון “דלת פתוחה” או מיזם “מידע אמין על מין“
  • ספרים ועלונים

נצלו הזדמנויות לדבר על מיניות

יהיו מקרים שבהם ילדכם ישאל אתכם על מין ומיניות באופן ישיר, ומקרים שבהם ההזדמנות לדבר על כך תעלה מעצמה.

במקרים אחרים תצטרכו אתם לזהות ולנצל את ההזדמנויות למידה אקראית. יש רגעים יומיומיים שבהם אפשר לדבר בקלות על נושאים חשובים – למשל, אם שניכם מאזינים למשהו ברדיו של המכונית, כשילדכם קורא כתבה על מערכות יחסים בעיתון, או כשאתם צופים במשהו רלוונטי בטלוויזיה. הרגעים האלה נוטים להיות נוחים יותר לשניכם, וניצולם יאפשר לילדכם להרגיש בנוח להעלות בפניכם נושאים רגישים בעתיד.

בחרו מילים בזהירות

חשוב להתאים את השפה והטרמינולוגיה שבה תשתמשו לרמה הנכונה לילדכם.

קראו את האיתותים של ילדכם

חפשו סימנים שמצביעים על כך שעכשיו אינו הזמן המתאים ל”שיחה חשובה”, למשל אם הוא עייף, עסוק או שדעתו מוסחת. תמיד תוכלו לנסות שוב מאוחר יותר.

הזכירו לעצמכם מדוע חשוב לדבר על מיניות

השאירו את ערוצי התקשורת פתוחים, כדי לעזור לילדכם לקבל החלטות חיוביות, בטוחות ומושכלות, כעת ובעתיד.

יותר ממחצית מבני הנוער בכיתות י’ חוו מגע מיני, ויותר מרבע מהם כבר קיימו יחסי מין. עד גיל 16, רוב בני הנוער יחוו סוג כלשהו של קשר מיני. כמו כן, רבים מבני הנוער התנסו בסקסטינג (שליחת הודעות טקסט בעלות אופי מיני).

אם תעכבו את קיום השיחה על בריאות מינית עם ילדכם, אתם עלולים לפספס את ההזדמנות לעזור לו לקבל החלטות נכונות. השיחה חשובה במיוחד אם אתם רוצים שדעתכם תשפיע על תהליך קבלת ההחלטות המיניות של ילדכם.

מיניות אצל בני נוער: תפקידכם כהורים

זיכרו כי אתם משמשים דוגמה אישית לילדכם. כדי לעזור לו ללמוד, הדגימו וחזקו את הערכים והאמונות שלכם בנוגע לבטיחות, אחריות וכבוד בתוך מערכות יחסים.

האמונות והציפיות שלכם בנוגע למין ולמיניות מושפעות מהרקע התרבותי שלכם. ללא קשר למה שאתם מרגישים כלפי עניינים שקשורים למיניות, המיניות של ילדכם היא חלק גדול במי שהוא ובמי שיהיה בעתיד. שאלו אותו אילו דעות הוא שומע מחברים ומבני גילו בנוגע למיניות, כדי להראות לו שאתם מתעניינים בו.

ילדכם לומד על מיניות בבית הספר, מדבר על כך עם חברים ומקבל מידע מהאינטרנט וברשתות החברתיות. עם זאת, הוא יסמוך במיוחד על המידע שיקבל מכם, ההורים, ולכן כדאי לקבל מידע ממקורות אמינים ומבוססים, ולהתכונן לעזור לו להבין את כל המסרים הרבים שהוא מקבל על מיניות.

מומלץ להבהיר את כללי היסוד שלכם או את הכללים שאתם לא מוכנים להתפשר עליהם כבר מגיל צעיר – כך הוא יבין מה הם הערכים והציפיות שלכם. בנושאים אחרים וחשובים פחות, תוכלו לבחור לנהל איתו משא ומתן ולקבוע את הגבולות ביחד, כדי שירגיש שהוא מעורב בתהליך.

אנשים צעירים עם צרכים מיוחדים

חשוב מאוד לדבר על מיניות גם עם ילדים עם צרכים מיוחדים. תנו לילדכם מידע חיוני ורלוונטי באופן שהוא מבין. כשאתם מדברים איתו על מיניות, בדקו:

  • אם יש לו מיומנויות קבלת החלטות
  • אם יש לו יכולת לחשוב על התוצאות למעשיו עד תומן
  • אם הוא יודע על גבולות, פרטיות ומערכות יחסים אינטימיות – מלאו את המידע החסר ותקנו את המידע השגוי
  • אם הוא מבין את הסיכונים בהתנהגויות מסוימות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

חברים וחברויות בגיל ההתבגרות

Posted on by אורן רודב

מדוע חברויות בגיל ההתבגרות חשובות כל כך?

חברים טובים יכולים לשמש בתור קבוצת תמיכה אישית לבני נוער. הם יכולים לספק:

  • תחושת שייכות, הערכה ועזרה בפיתוח ביטחון עצמי
  • תחושת ביטחון ונוחות בקרב אנשים אחרים שעוברים את אותן חוויות
  • מקור מידע על השינויים שמביא עמו גיל ההתבגרות, ועל מה שמתרחש אצל אחרים מבחינה גופנית ורגשית
  • דרך להתנסות בערכים, תפקידים, זהויות ורעיונות שונים
  • ניסיון בהיכרות והשתלבות עם אנשים מהמין השני (לפני גיל ההתבגרות נוצרות לרוב חברויות בין בני אותו מין)
  • הזדמנות לחוות מערכות יחסים רומנטיות ומיניות, ואכן זהו הגיל שבו הן מתחילות.

חברויות חיוביות הן חלק חשוב במסע לעבר הבגרות. חברויות עוזרות למתבגרים ללמוד מיומנויות חברתיות ורגשיות חשובות, כמו רגישות למחשבות, לרגשות ולרווחתם של אנשים אחרים. בני נוער עם חברים נוטים להיות פחות אגרסיביים, פחות אנוכיים, יותר בטוחים בעצמם ויותר מעורבים בבית הספר.

לעזור לילדכם ליצור מיומנויות לחברות

ילדים מתבגרים מרוכזים אמנם בחבריהם, אך הם עדיין זקוקים לעזרה ולסיוע כדי לבנות ולתחזק חברויות חיוביות ותומכות. מערכות יחסים טובות בין הורים לילדים נוטות להוביל ליצירת מערכות יחסים חיוביות עם אחרים. לכן כדאי להיות חיוביים ותומכים, לשמור על קשר עם ילדכם ולהקשיב לו באופן פעיל, כדי לעזור לו לפתח מיומנויות לחברות. נוסף על כך, מערכת יחסים כזו תאפשר לכם לתמוך בו טוב יותר אם יצוצו בעיות בחברות.

כמו כן, חשוב לשמש דוגמה אישית. סביר להניח שלהורים ששמחים לבלות עם חבריהם יהיו ילדים עם הרבה חברויות טובות ובריאות. חשוב שילדכם יראה כי אתם דואגים לחבריכם, וכי חברות בין אנשים היא עניין הדדי.

שבחו את ילדכם המתבגר כשאתם רואים שהוא מתייחס בצורה הוגנת, בוטחת ותומכת לחבריו, כדי לעודד אותו להמשיך לעבוד על המאפיינים החברתיים החיוביים האלה. עודדו אותו לתקשורת פתוחה ובריאה עם חבריו, בה הוא יכול לשתף בחוויות חיוביות וגם בקשיים.

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב פרטי בביתכם, או הסיעו אותו לביתם של חברים.

לעזור לבני נוער שמתקשים למצוא חברים

כל ילד מיוחד במינו. לא כולם יהיו חברותיים ויתחברו בקלות עם קבוצת חברים גדולה. יש ילדים שמרגישים נוח יותר עם קבוצת חברים קטנה וקרובה. אם ילדכם אינו חברותי כל כך אך נראה לכם שמח ומרוצה באופן כללי, אין צורך לעשות דבר. עם זאת, אם הוא מתקשה להכיר חברים ומודאג מכך, תוכלו לעשות כמה דברים יחד:

  • חשבו על תחומי העניין של ילדכם ועל הדברים שהוא מצטיין בהם. בהתבסס על כך, חפשו עבורו פעילויות אחר הצהריים או עודדו אותו להצטרף לתנועת נוער, לחוג ספורט או לקבוצה חברתית. אחת הדרכים הטובות ביותר למצוא חברים היא להסתובב עם אנשים שחולקים תחומי עניין. אם קשה לו להכיר חברים בבית הספר, קבוצה או פעילות מחוץ לבית הספר יעזרו לילדכם לבנות מיומנויות חברתיות וביטחון עצמי.
  • בלו בחברת המשפחה המורחבת וחברים של המשפחה. תכננו על האש או טיול שבו יוכל ילדכם לבלות עם אנשים שכבר מכירים אותו.
  • עזרו לילדכם לתכנן פעילות עם חברים – לצפות בסרט בבית, לישון אצל מישהו, לבשל יחד או לשחק במשחקי כדור בפארק המקומי.
  • ודאו שילדכם מרגיש בנוח להזמין חברים הביתה, ותנו לו מרחב ופרטיות כשהוא עושה זאת.
  • חשבו על הזדמנויות למשרה חלקית עבור ילדכם או התנדבות בפעילות קהילתית. עבודה, בעיקר בקרבת עובדים או מתנדבים צעירים אחרים, מאפשרת לילדכם לתרגל מיומנויות חברתיות ולבנות מיומנויות לעבודה לעתיד. עם זאת, שימו לב שעלולה להיות לכך השפעה על שיעורי הבית, בעיקר אם יעבוד יותר מכמה שעות בשבוע.
  • חשבו אם יש עניינים מיוחדים שמקשים על ילדכם להכיר חברים, כמו היעדר הזדמנויות, היעדר מיומנויות חברתיות ספציפיות או מחסור בביטחון עצמי. לאחר מכן, חפשו דרכים לטפל בכך. אפשר לבקש עצה מאיש מקצוע לנושאים המורכבים.
  • שבחו את ילדכם ועודדו אותו בכל הזדמנות כדי לבנות הערכה עצמית. נסו שלא ללחוץ עליו בכל הקשור לחברים או לדבר על כך ללא הרף.

לא כל החברויות חיוביות או טובות לילדכם. חברויות שליליות בקרב בני נוער נקראות לפעמים “חברויות רעילות”, ומי שנמצא במערכת יחסים כזו נקרא חבר שלילי (Frenemy). ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להתמודד עם חברויות רעילות או להימנע מהן.

להבין את האיזון בין חברים להורים

כשילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, הם מתחילים לבלות זמן רב יותר לבדם ועם חברים. בתחילת גיל ההתבגרות, יותר מ-30% מהאינטראקציות החברתיות של הילדים נערכות עם חברים.

משמעות הדבר היא שבני נוער מבלים פחות זמן עם הוריהם. חלק מההורים חוששים שהחברויות האינטנסיביות האלה ישתלטו על ילדם ושהחברים יהפכו לחשובים יותר מהמשפחה, אך לא כך הדבר. זהו שלב התפתחותי חשוב עבורם.  לצד זאת, ילדכם עדיין זקוק לכם ולביטחון שאתם משרים עליו. התעניינו בחייו והיו זמינים כדי שיידע שהוא יכול לפנות אליכם בעת הצורך.

בני נוער מבלים זמן רב עם חבריהם ונוטים לחקות את מעשיהם. לדוגמה, הם עשויים לשנות את התנהגותם, את המראה ואת תחומי העניין שלהם כדי להראות שהם שייכים לקבוצת חברים מסוימת.

שינויים אלה מצביעים בדרך כלל על התנסות בלבד. כל עוד ילדכם אינו עושה שום דבר הרסני, מסוכן, או בלתי הפיך, התנהגות כזו היא דווקא סימן חיובי לכך שהוא מרגיש בטוח דיו להתנסות במשהו חדש.

הורים וחברים ממלאים תפקידים שונים בחייו של מתבגר. אתם משפיעים על החלטותיו של ילדכם לטווח ארוך, כגון ערכים ומוסר. סביר להניח שחבריו ישפיעו על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. מערכות יחסים חזקות עם ההורים והחברים גם יחד עוזרות למתבגרים לגדול ולהפוך למבוגרים שיכולים להסתדר היטב ובעלי מיומנויות חברתיות חזקות.

כיצד נראות חברויות בגיל ההתבגרות

בשנות ההתבגרות המוקדמות, החברויות נהיות אינטנסיביות יותר, קרובות יותר ומספקות יותר תמיכה. בני הנוער מתקשרים יותר ויותר עם חבריהם.

חברויות בגיל ההתבגרות נוטות להתבסס על דמיון במאפייני אישיות, קבלה ושיתוף. חברויות בין בני אותו מין נפוצות יותר בחטיבת הביניים. עם זאת, ככל שבני הנוער גדלים הם יוצרים יותר חברויות עם בני המין השני.

באופן כללי, בנות נוטות לבנות חברויות קרובות יותר באמצעות שיחות מרובות, ובנים מעדיפים להשתתף ביחד בפעילויות שונות.

האינטרנט מאפשר לבני נוער ליצור חברויות באמצעות הרשתות החברתיות. חברויות אלה שונות מחברויות במציאות. במקרים הטובים ביותר, הן מציעות למתבגרים דרך לתקשר בקלות רבה יותר ואפשרות לשוחח על נושאים רגישים בלי לחשוש או לסבול משיפוטיות, וגם הזדמנות להתנסות בזהות שונה באופן אנונימי, פחות או יותר. יש לשים לב גם למקרים הטובים פחות, או המסוכנים יותר, בהם בני הנוער מתקשרים עם אנשים שאינם מכירים ללא מגבלות ועלולים לסכן את עצמם או את בני משפחתם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

עניינים של מתבגרים: מה מדאיג בני נוער?

Posted on by ד"ר עמית שלו בן-נון

מה מדאיג את ילדכם: הנושאים העיקריים

שנות ההתבגרות הן תקופה של צמיחה מהירה ושינויים רבים מבחינה גופנית, מנטלית וחברתית. חלק מבני הנוער חוששים מהשינויים, ואחרים לוקחים אותם בקלות.

לעתים קרובות נדרשים בני הנוער לקבל החלטות חשובות בגיל צעיר, שנוגעות לבחירת נושאי הלימוד בבית הספר, לקריירה ולעבודה בעתיד. למעשה, רבים מהם מרגישים שהלימודים בחטיבת הביניים קובעים את כל עתידם – וזה מלחיץ מאוד. אם מוסיפים לכל החששות הללו שינויים כלכליים, ביטחון בעבודה, גלובליזציה ובריאות נפשית, אין פלא שילדכם מרגיש מודאג למדי לפעמים.

רבים מבני הנוער עסוקים בעיקר בנושאים האלה:

מתי להתחיל לדאוג

רוב בני הנוער חוששים ומפחדים לפעמים, וזה נורמלי. חשוב להתייחס לחששות ודאגות באופן מותאם תוך שיקול דעת וידיעה שלא תמיד הם מצריכים עזרה מקצועית. התייחסות מוגזמת לדאגות עלולה להעביר מסר מלחיץ לילדכם ובסופו של דבר להרע את המצב ולא לשפר אותו.

עם זאת, אם הדאגות אינן עוברות, מחמירות או מפריעות לחיי היומיום של ילדכם, ייתכן שהן מצביעות על כך שהוא מתמודד עם חרדה. הנה כמה סימנים לכך שכנראה עליו לקבל עזרה להתמודדות עם חרדה:

  • דאגות שלא עוברות: כשילדכם מרגיש “על הקצה” או מתוח רוב הזמן, מודאג באופן כללי בגלל דברים רבים ללא סיבה ברורה או אינו יכול להירגע.
  • דאגות שמחמירות עם הזמן: כשילדכם נמנע ממצבים או מאנשים, חש פאניקה במצבים מסוימים, חושב מחשבות רעות ואינו מצליח להשתלט עליהן, או חווה תסמינים גופניים חוזרים לאורך זמן כגון הזעה מוגברת, דופק מואץ, כאבי ראש, התכווצויות בבטן, בחילה, נשימה מהירה או שלשול.
  • דאגות שמפריעות למהלך התקין של החיים: כשילדכם אינו מסוגל יותר לעשות דברים שנהג לעשות בגלל פחד וחרדה, או שאתם מרגישים שהתגובות שלו מונעות ממנו ליהנות מדברים יומיומיים.

רוב בני הנוער עוברים תקופות של עליות וירידות רגשיות. לפעמים הם מרגישים עצובים למשך כמה ימים. אך אם ילדכם כועס, מרגיש אשם, עצוב או עצבני יותר מהרגיל, ייתכן שהוא מתמודד עם דיכאון. אם הוא מתנהג בדרכים הבאות למשך יותר משבועיים, ייתכן שהוא זקוק לעזרה בהתמודדות עם דיכאון. ילדכם:

  • רוצה לוותר על הכל, חסר אנרגיות, מפסיק ללכת לחוגים ופעילויות שהוא בד”כ אוהב
  • מתקשה לישון
  • מתנהג בדרכים שונות מאוד מהרגיל – למשל, מסתבך בצרות, מתקשה בשיעורי הבית, מבודד את עצמו או הולך מכות.

דיכאון בדרך כלל נמשך חודשים רבים במידה ואינו מטופל, ולכן כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. דיכאון שנמשך זמן רב יכול להוביל למצוקה גוברת, בעיות לימודיות וחברתיות וצבירת פערים אשר מקשים על תהליך השיקום. בתור התחלה, פנו לרופא הילדים או המשפחה.

לעזור לילדכם להתמודד עם הדאגות

הנה כמה רעיונות שיעזרו להתמודדות עם הדאגות של ילדכם, ולתת לו תחושה שהוא אהוב ומוגן ושמאמינים בו. בתור התחלה, כדאי לדבר עם ילדכם על רגשותיו. השתמשו במשפטי “אני” כדי לדבר על המחשבות והרגשות שלכם. לדוגמה, “שמתי לב שיש לך המון דברים לחשוב עליהם בזמן האחרון. אני אשמח לדבר או להקשיב ולראות אם אוכל לעזור איכשהו”.

שמרו על קשר עם ילדכם, כדי שיוכל להרגיש מוגן ובטוח במהלך ההתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות השתתפות בארוחות משפחתיות, בתדירות גבוהה ככל האפשר. טקס משפחתי שכזה יוצר שגרה ומאפשר לכם להתעדכן בנעשה בחייו של ילדכם.

הראו לו שאתם סומכים עליו ובוטחים בו כדי לעזור לו להתגבר על הדאגות. כדי להפגין אמון, שבחו אותו על הניסיון לשנות את מחשבותיו ולהתמודד עם רגשותיו, או אמרו לו שאתם מאמינים שהוא יכול להתמודד עם מצבים מלחיצים, להוציא תוכניות לפועל ולהמשיך לנסות עד שהמצב ישתפר.

תנו לו מסרים חיוביים כדי שיידע שאתם דואגים לו ויחוש מוגן ומובן. אפשר להעביר מסרים חיוביים בחיבוק חם, חיוך, הנחת זרוע על הכתף, מגע קל בזרוע, הנהון או קריצה.

אל תגדירו את ילדכם כ”מודאג או חרד”. עדיף לתמוך בו ולשבח את הצעדים החיוביים שהוא נוקט כדי להתגבר על החששות.

הדברים שאתם עושים ואומרים מנחים ומכוונים את החשיבה וההתנהגות של ילדכם. נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהתמודד עם הדאגות והלחץ שלכם בדרכים חיוביות. פעילות גופנית, זמן מנוחה ודיבור על הדברים שמטרידים אתכם עם בן או בת הזוג, איש מקצוע או חבר יכולים לעזור לכם אם אתם מרגישים לחוצים.

ילדכם זקוק לתמיכתכם ולעידוד מצדכם כדי ללמוד, אך עדיף שלא ללחוץ עליו יותר מדי להשיג ציונים גבוהים בבית הספר. שמחו בשמחתו כשהוא לומד משהו חדש – ותמכו בו כשאינו מצליח – כדי לעודד אותו להמשיך לנסות. והכי חשוב- הימנעו משיפוטיות כלפי הישגיו והתנהגותו, גם אם אתם לא תומכים באופן בו הוא מתנהל בעולם. אין זה אומר שאינכם יכולים לתת לילדכם הכוונה ועצה לגבי הדרך הנכונה בהתאם לערכים המשפחתיים שלכם (וזו אף חובתכם כהורים), אך יש לעשות זאת מתוך עמדה “מגדלת ומעודדת”, ולא מתוך עמדה שיפוטית.

תרגילים ופעילויות להתמודדות עם דאגות

היכולת להתמודד עם מחשבות מדאיגות היא מיומנות חשובה לחיים. הנה כמה פעילויות ותרגילים שילדכם יוכל להשתמש בהם כעת ובעתיד.

לשנות את המחשבות המדאיגות

פעילות זו עוזרת לילדכם לשים לב למחשבות המדאיגות, ואז לעבור למחשבות מועילות יותר. עם זאת, זכרו שכמות מסוימת של דאגה ולחץ היא נורמלית ועוזרת לשמור על המוטיבציה שלנו. כשאתם עוזרים לילדכם לשנות את דרך החשיבה שלו, נסו לתמוך בו, להתחשב ולהתנהג בחמימות:

  1. אם הוא מודאג במיוחד בגלל אירוע ספציפי, בקשו ממנו לחשוב, להגיד או אף לכתוב את המחשבות שלו בנוגע לאירוע. לדוגמה, “אני מרגיש שאני הולך להיכשל בבחינה במתמטיקה”, “אני ממש גרוע במתמטיקה”.
  2. חשבו ביחד אם המחשבות האלה מועילות או לא מועילות. למשל, “איך אתה יודע שאתה עומד להיכשל?”
  3. נסו למצוא מחשבות מועילות ומעודדות יותר, לאותה הסיטואציה. לדוגמה, “התכוננת ממש הרבה למבחן הזה. עכשיו רק צריך שתעשה את הכי טוב שאתה יכול”.
  4. השינוי המחשבתי אמור להתנהל בערך כך: “אני מודאג מהמבחן במתמטיקה כי המקצוע הזה קשה לי. יכול להיות שיהיה לי קשה במבחן, אבל למדתי והתכוננתי, ועכשיו אני רק צריך לעשות את הכי טוב שאני יכול”.

תרגיל זה דורש אימון. כדי לעזור לילדכם לשנות את המחשבות המדאיגות, שבחו אותו על כך שהוא מנסה.

חשיבה חיובית

אם ילדכם מבלה זמן רב מדי בחשיבה על אירועים שליליים, הוא עלול לסבול מדאגה ולחץ. תרגילים לחשיבה חיובית יכולים להרגיל אותו לבלות זמן רב יותר בחשיבה על דברים שהסתדרו היטב ומדוע.

בקשו ממנו לחשוב או אפילו לכתוב שלושה דברים שהתנהלו היטב באותו יום, וכיצד הוא עזר לקיומם. הם לא חייבים להיות דברים גדולים. יכול להיות ששמע ציפור שרה בחוץ, ועזר בכך שאפשר לעצמו לשים לב לכך.

מלחיץ לפעמים להיות הורים לבני נוער. תצליחו לטפל בילדכם המתבגר בצורה הטובה ביותר אם תטפלו היטב בעצמכם. כמו כן, אפשר לקבל תמיכה מצוינת מהורים אחרים, מיועצת בית הספר ועוד.

היכן לחפש עזרה

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי לפנות למומחה. עודדו אותו לבקר אצל רופא הילדים או המשפחה, שיוכל להפנות אותו לפסיכולוג למתבגרים. כמו כן, הוא יכול לדבר על הדאגות שלו עם יועץ בית הספר – יועצים בבית הספר עוברים הכשרה מיוחדת בנושאי בריאות הנפש של ילדים ובני נוער. אפשר לפנות גם למנהיג רוחני (לדוגמא- רב שאתם מכירים) או לעובדים סוציאליים ביחידות לשירותים חברתיים בקהילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לקויות למידה: לתמוך בילדכם

Posted on by ד"ר אילן הלפרין

מה הן לקויות למידה?

לקות למידה היא מונח המתייחס לקבוצה רחבה של הפרעות המתבטאות בקשיים ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות עקב הפרעה בתהליכים קוגניטיביים. אדם מאובחן כלקוי למידה כאשר הישגיו נמוכים במידה משמעותית מהרמה המצופה בגילו, מהשכלתו וממנת המשכל שלו.
בפועל, לקויות למידה באות לידי ביטוי בטווח רחב של קשיים בדרגות חומרה שונות בכל תחומי החיים ולא רק בסביבה אקדמית.

שני סוגים עיקריים של לקויות למידה

לקויות למידה מילוליות

סוג זה שכיח בקרב יותר מ-90% מאלו המאובחנים עם לקויות למידה. לקויות הלמידה המילוליות כוללות דיסלקציה (קשיים בקריאה), דיסגרפיה (קשיים בכתיבה) ודיסקלקוליה (קושיים בחשבון). לרוב, לקויות הלמידה המילוליות מתגלות כבר בכיתות הנמוכות, אך יחד עם זאת ילדים מצליחים לעיתים להסתיר את הקשיים שלהם עד לתחילת הלימודים בחטיבת הביניים.

לקויות למידה בלתי מילוליות

לקויות למידה בלתי-מילוליות נדירות יותר וקיימות אצל פחות מ-10%. ילדים עם לקויות למידה בלתי מילוליות עשויים להתקשות בתפיסת כיוונים, התמצאות במרחב, קריאת שפת גוף והסתגלות חברתית. לעיתים ילדים אלו גם מרבים ליפול או להפיל חפצים ומתקשים בקריאת שעון מחוגים. בזמן עבודה הם לרוב מתרכזים בפרטים אך לא תמיד מצליחים לראות את התמונה הכוללת.

סימנים להופעת לקויות למידה

אם אתם חושבים שלילדכם יש לקות למידה, כדאי לחפש את הסימנים הנפוצים. הופעת אחד או יותר מהסימנים אינה מצביעה בבירור על כך שלילדכם יש לקות למידה, אך אם אתם מודאגים, דברו קודם כל עם המורה או עם רופא הילדים. אם לילדכם יש לקות למידה כלשהי, ייתכן שהוא:

  • אינו אוהב לקרוא ו/או מתקשה לקרוא
  • מתקשה לאיית מילים נפוצות
  • מתקשה לזהות אותיות או הברות בתוך מילים
  • מתקשה לזכור רשימות, כגון מספרים רנדומליים, אותיות במילים יוצאות דופן שלא קל לשמוע אותן (כמו האות א’ במילים ‘קראתי’ או ‘עיתונאי’ למשל), טבלאות מספרים או צעדים לפתרון בעיות במתמטיקה
  • מספר לכם המון רעיונות מעניינים אך מתקשה לכתוב אותם, או כותב באטיות רבה
  • בעל כתב יד מבולגן ובלתי קריא
  • הישגיו נראים נמוכים ביחס לפוטנציאל האינטלקטואלי שלו
  • משקיע מאמצים יוצאי דופן בהדבקת הקצב הלימודי של בני כיתתו
  • משקיע שעות ארוכות בהכנת שיעורי בית או למידה לבחינות והישגיו אינם תואמים את המאמץ שהוא משקיע בלימודים
  • מביע תסכול וקושי רב בהתמודדות עם החומר הלימודי
  • מתחמק ממטלות לימודיות והתמודדות עם חומרי לימוד ספציפיים.

לקויות למידה: מה לעשות

דברו עם המורה

אם אתם חוששים שילדכם מתקשה בבית הספר וייתכן שיש לו לקות למידה, דברו קודם כל עם המורה. שאלו אותה כיצד הוא מסתדר עם קריאה, כתיבה ומתמטיקה. בדקו איך היא מתרשמת מההערכה העצמית וממידת המעורבות שלו בבית הספר. המורה יכולה להעריך את ילדכם ולעבור איתכם על התעודות שלו, כדי שתוכלו לראות אם יש דפוס של בעיות.

בקשו אבחון

אם אתם עדיין מודאגים, בקשו אבחון רשמי מבית הספר. בשלב זה אפשר לערב קלינאי תקשורת או פסיכולוג, שיעזרו לבדוק את כל הגורמים האפשריים. אם חל עיכוב משמעותי, או שאי אפשר לערוך אבחון דרך בית הספר, אפשר לפנות בתשלום למומחה פרטי.

ניתן לשקול ביצוע אבחון מקצועי- דידקטי או פסיכודידקטי, בהתאם לצורך. שוחחו על כך עם יועצת בית הספר, ועם אנשי מקצוע בתחום.

למידע נוסף על אבחוני לקויות למידה, אפשר לפנות לסניף אגודת ניצן הקרוב למקום מגוריכם.

חשוב לפנות גם לרופא הילדים ולבדוק את הראייה והשמיעה של ילדכם, כדי לשלול בעיות בתחומים אלה.

לספר לילדכם על לקות הלמידה

ילדים שמתמודדים עם לקויות למידה אינם יכולים לעשות דברים כמו לקרוא או לכתוב באותה קלות כמו חבריהם לכיתה, ועלולים לחשוב על עצמם כ”סתומים” או “טיפשים”. עשויה להיות לכך השפעה שלילית לטווח ארוך על ההערכה העצמית שלו, ולכן עדיף לספר לילדכם על לקות הלמידה שלו, ולהסביר שאין לכך קשר למידת האינטליגנציה שלו.

דברו איתו על הנושא והיו ברורים. הדגישו את הדברים החיוביים שיוכל לעשות כדי לחיות וללמוד עם לקות הלמידה. אפשר להזכיר דמויות ידועות ומוצלחות של אנשים שמתמודדים עם לקויות למידה.

כמה דוגמאות למפורסמים שמתמודדים עם לקויות למידה הם מייקל פלפס (שחיין עטור מדליות), קיירה נייטלי (שחקנית), ג’יימי אוליבר (שף בריטי), ריצ’רד ברנסון (איש עסקים ובעלי חברת התעופה וירג’ין) ועוד.

כיצד לעזור לילד עם לקות למידה לבנות חוסן נפשי והערכה עצמית טובה

ילדים עם לקויות למידה עלולים לסבול מהערכה עצמית נמוכה. כמו כן, הם נוטים לפתח דרכים להסתיר את הקשיים שלהם ככל שהם מתבגרים, ונמצאים בסיכון גבוה יותר לנשור מבית הספר.

חשוב לזהות את לקויות הלמידה מוקדם ככל האפשר, ולעזור לילדכם לבנות חוסן נפשי. חוסן נפשי הוא היכולת להתאושש מבעיות וממכשולים. זוהי מיומנות חשובה לחיים לכל הילדים, ובעיקר לילדים עם לקויות למידה.

עזרו לילדכם לבנות חוסן נפשי וחשיבה חיובית בנוגע ליכולותיו וללקות שלו באמצעות השיטות הבאות:

  • התמקדו במאמצים ובהצלחות של ילדכם ותגמלו אותו עליהם. כמו כן, התמקדו בדברים שאינם לימודיים שבהם הוא טוב, כמו ספורט, מוזיקה, דרמה או היותו חבר טוב או בשלן מעולה. תמיד שבחו את ילדכם על כך שניסה.
  • אמרו לילדכם שאתם מאמינים בו. שמחו ביכולותיו ובהישגיו, והראו לו שאתם מבינים ומקבלים את הקשיים שלו. נסו לעבוד איתו כדי לשנות מחשבות שליליות ולהימנע ממכשולים.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית והיו חיוביים, אסרטיביים וחסינים בעצמכם.
  • עודדו אותו לנסות להבין למה הוא זקוק כדי להתגבר על הקשיים, ולמדו אותו לבקש עזרה בנימוס וברוגע.
  • תנו לו להשתתף בתחומי האחריות המשפחתיים ולקבל החלטות בעצמו. תחושת השליטה תעזור לו לבנות הערכה עצמית חזקה.
  • תמכו בילדכם, אך אל תגנו עליו יותר מדי. צפו ממנו לעשות את המיטב ולהמשיך במשימותיו, למרות האתגרים הנוספים שעמם הוא מתמודד.
  • הקדישו לילדכם זמן, דברו איתו, הקשיבו ובלו ביחד, כדי להעביר לו את המסר שהוא מיוחד, חשוב ושווה את זמנכם.

לקות למידה היא לקות מוכרת בחוק זכויות התלמיד. לילדכם יש זכות לקבל גישה לאותן הזדמנויות לימודיות כמו שאר התלמידים.

לקבל עזרה נוספת

בעת הצורך, ילדכם יוכל לקבל עזרה נוספת כדי ליהנות מההזדמנות הטובה ביותר שיוכל בבית הספר. אם אנשי המקצוע ממליצים על קבלת עזרה נוספת, חשוב לשמור את תיעוד האבחונים המקצועי שמוכיח כי ילדכם זכאי לדברים כגון הארכת זמן בבחינות, הוראה מתקנת או תוכנות מחשב מיוחדות.

כמו כן, ישנם סוגים רבים של עזרה מחוץ לבית הספר לילדים עם לקויות למידה, ובהן שיעורים פרטיים וטכנולוגיה מסייעת. סוג התמיכה הטוב ביותר לילדכם תלוי בלקות הלמידה שלו. דברו עם המורה ועם אנשי המקצוע כדי לבדוק איזה פתרון יעזור לו ולכם באופן הטוב ביותר.

הנה כמה רעיונות:

  • שמרו על קשר קרוב עם המורה של ילדכם כדי להבין מה עליכם לעשות בבית על מנת לתמוך בשיעורי הבית שלו ובהצלחותיו. יכול להיות שתצטרכו לנסות כמה דברים שונים לפני שתמצאו את הדבר המתאים ביותר לילדכם ולכם. פשוט המשיכו לדבר עם המורה עד שתצליחו.
  • ילדים עם לקויות למידה לומדים מיומנויות חדשות באופן הטוב ביותר כאשר המורים, ההורים ואנשי מקצוע נוספים משתמשים במתודות למידה מובנות, רציפות ומפורשות. לכן, כדאי לפרק את המשימות ליחידות קטנות יותר, להוראות בודדות או לפיסות מידע. עבדו עם ילדכם בשיטת צעד אחר צעד, שתהיה מהנה ותעודד אותו להשתמש בחושים שונים (למשל, חוש הראייה וחוש השמיעה). כמו כן, חשוב מאוד לתרגל.
  • שיעורי הבית אינם צריכים להפוך למטלה קשה מדי עבור ילדכם. נסו לבלות זמן קצר בתרגול מיומנויות חדשות ביחד, למשל, לקרוא ספרים שמתאימים לרמה שלו או לשחק במשחקי אותיות. זוהי דרך טובה לוודא שהוא חווה גם הצלחות בזמן שהוא מפתח מיומנויות חדשות. אם ילדכם ינסה דברים חדשים ויראה איך הכל מסתדר והוא מתחיל להצליח, הוא ירצה להמשיך לנסות גם כשהמצב נהיה קשה יותר.
  • אם ילדכם מתמודד עם קשיי אוריינות (דיסלקציה), נסו לפנות זמן ולקרוא ביחד. אפשר לקרוא בבית או במקום אחר, למשל בספרייה המקומית. הבונוס הוא שאתם זוכים לבלות זמן מיוחד, אחד על אחד!
  • טכנולוגיה מסייעת ותוכנות מיוחדות יכולות גם הן לתמוך בלמידה של ילדכם. באתר עוגן של מט”ח תוכלו למצוא תוכנות וכלים שפותחו במיוחד עבור תלמידים עם לקויות למידה.
  • תלמידים עם לקויות למידה יכולים להיעזר במורים  להוראה מתקנת שפועלים בכל הארץ.

אם לילדכם יש לקות למידה או עשויה להיות לו, סביר להניח שיש לכם המון שאלות. למידע נוסף, קראו את המאמר לקויות למידה: שאלות נפוצות.

תמיכה ומשאבים

ישנו מגוון רחב של שירותים שניתנים למשפחות של לקויי למידה ברחבי הארץ. עם הארגונים העיקריים נמנה ארגון ניצן: אגודה ללא כוונת רווח שהוקמה על ידי הורים ומתנדבים במטרה לאבחן, לאתר, לטפל ולקדם ילדים, מתבגרים ובוגרים עם לקויות למידה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים לבני נוער: לטפל בעצמכם

Posted on by עדנה ברונשטיין

להיות הורים לבני נוער

הדרישה לזמנכם ולאנרגיה שלכם שונה כעת, כשילדכם מתבגר. בשנים הראשונות הייתם צריכים להאכיל, לרחוץ ולנחם את הקטן שלכם. כעת הוא כבר גדול ודואג לעצמו יותר ויותר, אולם הוא עדיין זקוק לעזרה פרקטית ולמעורבות פעילה.

לדוגמה, ייתכן שילדכם פעיל במגוון פעילויות חברתיות אחר הצהריים, ועליכם להסיע אותו ממקום למקום. בו בזמן, סביר להניח שאתם עובדים יותר שעות ומשתתפים בפעילויות משלכם.

לצד הדרישות המעשיות לזמנכם, יש גם כמה אתגרים רגשיים חדשים. לדוגמה, תחילת גיל ההתבגרות מביאה עמה רגשות חוסר ביטחון אצל ילדכם, ודאגות עבורכם. יכול להיות שאתם חוששים בנוגע לשינויים החברתיים והרגשיים שילדכם חווה ולבחירת החברים שלו. וכמובן, לא נשכח את העליות והירידות הרגשיות בגיל ההתבגרות.

להיות הורים לבני נוער זו עבודה קשה לפעמים, ולכן עליכם לדאוג היטב לעצמכם, בדיוק כפי שעשיתם כשילדכם היה צעיר. זכרו לטפל בעצמכם, בעיקר ברווחתכם הגופנית והרגשית, כדי שתוכלו להישאר רגועים ועקביים, ולהתמודד טוב יותר עם הלחצים והעימותים שצצים מדי פעם.

חשיבותם של החברים ובני הכיתה עולה בעיני ילדכם בשנים אלה, אך חשיבותכם אינה פוחתת. יש לכם עדיין תפקיד חשוב בחייו – ושמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

למצוא זמן לעצמכם

יכול להיות שאתם מתקשים ללהטט בין הצרכים של ילדכם לבין העבודה, המחויבויות האחרות ומציאת הזמן הפנוי לעצמכם. הנה כמה הצעות לפינוי זמן בלו”ז המשפחתי העמוס.

משימות בבית

אם יש לכם בן או בת זוג, דברו על חלוקת המטלות בבית. אפשר לתת למתבגר שלכם אחריות ומשימות רבות יותר. כדי למנוע התנגדויות לרעיון, דברו איתו על כך מראש. לדוגמה, תנו לו לבחור מטלה או שתיים שיסכים לעשות.

יש בכך כמה יתרונות: חלוקת התפקידים גדלה והוא מקבל הזדמנות לתרגל חיים עצמאיים – למשל, ללמוד לבשל ארוחות פשוטות, לעשות כביסה או לשטוף את הרצפה.

תוכניות ולוחות זמנים משפחתיים

לוח זמנים משפחתי שבועי יעזור לכם לדעת בכל רגע מה מצב הפעילויות של כל אחד, וגם למצוא זמן לעצמכם. כמו כן, זוהי הזדמנות להסביר לילדכם שגם אתם זקוקים לזמן פנוי לעצמכם, שיחזיר לכם את האנרגיה וההתלהבות הדרושות לבילוי הזמן איתו.

אפשר להשתמש בלוח הזמנים השבועי כדי לתכנן זמן למטלות בבית, כמו קניות מצרכים ובישול. כדאי לבשל מראש – למשל, בסופי השבוע – כדי להקל על הלחץ במהלך השבוע. כמו כן, מומלץ לוודא שתמיד יש משהו בריא במקרר או במקפיא להנאת כל המשפחה.

רשתות תמיכה

בדקו אם הסבים והסבתות, בני המשפחה והחברים יכולים לבלות עם ילדכם, כדי לפנות לכם קצת זמן לבד. אפשר לארגן הסעות משותפות ושמירה על הילדים בשיתוף עם הורים אחרים שילדיהם הולכים לאותן פעילויות.

כך תוכלו לקבל עוד כמה שעות במהלך השבוע, ולזכות ביתרון נוסף: ליצור חברויות חדשות ולחזק את הרשתות החברתיות שלכם.

לשמור על מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג

חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג. טיפוח מערכת היחסים הזו יעזור לכם לתפקד בצורה הטובה ביותר כהורים בצוות. הנה כמה הצעות שקיבלנו מהורים בנוגע לשמירה על מערכת יחסים חזקה בתקופה זו:

  • דברו על הרגשות והחוויות שלכם כהורים לילד מתבגר, ושימו לב שאתם באמת מקשיבים אחד לדברי השני.
  • הפגינו חיבה, הוקרה והערכה לבן או בת הזוג.
  • פנו זמן לשוחח עם בן או בת הזוג – אפשר פשוט לספר אחד לשני איך עבר היום.
  • מצאו זמן לבילוי זוגי מדי שבוע. אפשר לעשות כל מיני דברים – לעשות ספורט ביחד, לצאת להליכה אחרי ארוחת הערב, לקבוע דייט לקפה, לשחק בקלפים או במשחקים אחרים, או כל דבר שאתם נהנים ממנו בזוג.
  •  פנו זמן לחוויות מהנות בזוג. למשל, אם ילדכם גדול דיו, הוא יוכל לבלות את סוף השבוע אצל חבר או אצל סבא וסבתא, ולתת לכם הפסקה קטנה.
  • בלו יחד בבית. לדוגמה, צאו לדייט מיוחד במסעדה, צפו יחד בסרט אהוב או שימו מוזיקה ששניכם אוהבים כשילדכם בחדרו או מבקר אצל חבר.

בכל משפחה עם ילדים מתבגרים יש עליות וירידות. אך אם אתם ובני זוגכם מגלים שאתם באמת מתקשים בשלב מסוים, כדאי מאוד לפנות לקבלת עזרה מחברים וממשפחה, או לדבר עם רופא המשפחה, שידע לסייע לכם או להפנות אתכם לגורם המתאים.

להישאר בריאים ושלמים

הרווחה הגופנית והנפשית שלכם חשובה מאוד ליכולתכם לתפקד כמשפחה. אך הבריאות הגופנית והנפשית אינה מתרחשת מעצמה – תצטרכו לטפל בעצמכם כדי שזה יקרה.

שמרו על גישה חיובית והסתכלו על המצב בפרספקטיבה הנכונה כדי לצלוח היטב את העליות והירידות בתקופת ההתבגרות של ילדכם. אם יש לכם יום רע, או רבתם עם הילד, שאלו את עצמכם – “אנחנו באמת צריכים לריב על זה? אולי אפשר פשוט לוותר?”

ויתור על הדברים הקטנים מאפשר לכם לשמור אנרגיה לדברים חשובים וגדולים יותר כמו הבריאות, הבטיחות והרווחה של ילדכם.

דיבור חיובי לעצמכם יעזור לכם להרגיש לחוצים פחות ושמחים יותר. לדוגמה, אם ילדכם מציע לעזור למישהו, אמרו לעצמכם – “נהדר, אני שמחה שלימדתי את הילד שלי לחשוב גם על אחרים”. הגיע הזמן לברך את עצמכם על כל העבודה הקשה שהשקעתם בילדכם בשנים האחרונות.

טקסים משפחתיים יכולים לבנות תחושת ביחד, ועוזרים לכם להרגיש טוב בנוגע למערכות היחסים במשפחה. הטקסים עוזרים למתבגרים לחוש אהובים,ולא משנה עד כמה הם נראים משועממים – הם עדיין אוהבים את הטקסים האלה ומתנחמים בהם. טקסים לדוגמה הם ארוחות משפחתיות בימי שישי בערב, יציאות משפחתיות או טקסים דתיים.

פעילות גופנית חשובה לתחומים רבים בחיים. כדי לשמור על בריאות גופנית ונפשית, מומלץ לעשות פעילות גופנית 30 דקות מדי יום. אפשר לצאת להליכה של חצי שעה או להצטרף לשיעור התעמלות, וכשילדכם יתבגר, תוכלו לחזור לסוגי ספורט שנהגתם לשחק פעם, או לשאול חברים אם ירצו לצאת להליכה או לרכוב על אופניים.

אם אתם מחפשים משהו חדש, נסו פעילויות מרגיעות כמו יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, הרפיית שרירים או תרגילי נשימה עמוקה. בתור הורים לבני נוער, חשוב לוודא שאתם ממלאים היטב גם את הצרכים שלכם, נוסף על צורכי המשפחה. הורים שמטפלים בעצמם הם הורים קשובים וטובים יותר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

להיות הורים אחרי טיפוליIVF

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

סקירה מהירה

  • הפריה חוץ גופית (IVF) היא תהליך שבו נוצר עובר מחוץ לרחם האישה, שמוחזר לרחם אחרי כמה ימים. התהליך יכול להתקיים באמצעות הביצית והזרע של ההורים, או באמצעות ביצית ו/או זרע מתרומה.
  • אחת מכל שש נשים מתקשה להיכנס להיריון.
  • 4.3% מהילדים שנולדו בישראל בשנת 2016 הם תוצאה של טיפולי פוריות כגון IVF. בארה”ב ובאנגליה, לעומת זאת, מדובר על 1.5%-2% בלבד.

בשנת 2013 הושגו 9,583 הריונות בשיטת IVF, ו-6,165 הגיעו לסיומם המוצלח. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנים 2000 עד 2013 נולדו בישראל כ-60,000 ‘תינוקות מבחנה’.

האתגרים

טיפול IVF עשוי להיות חוויה מלחיצה מאוד. בדרך כלל, זוגות מחליטים להתחיל בתהליך של טיפולי פוריות אחרי שניסו להיכנס להיריון באופן טבעי זה זמן מה. אחרי תקופה של ניסיונות ללא הצלחה, רמות התסכול שלהם עלולות להיות גבוהות מאוד; ייתכן שגילו שלאחד מהם או לשניהם יש בעיה שתורמת לאי הפוריות או או יוצרת אותה. טיפול IVF הוא פתרון טוב, אך זהו תהליך תובעני מבחינה גופנית ונפשית כאחד.

טיפול IVF אינו מבטיח היריון. מסיבות רבות ושונות, ישנם אנשים שמגלים שגם אחרי מחזורי IVF רבים, הם עדיין אינם יכולים להיכנס להיריון. מצד שני, נשים מסוימות נכנסות להיריון כבר בטיפול הראשון.

טיפולי IVF הם טיפולים יקרים שעשויים להכניס הורים רבים ללחץ כלכלי, מה שמוסיף על המתחים שנובעים מהטיפול. במדינת ישראל ישנו מימון מטעם המדינה לטיפולים אלו עבור שני הילדים הראשונים במשפחה.

הטיפולים כוללים שלבים רבים, שחייבים להצליח כדי להמשיך:

  • האם צריכה לקחת הורמונים שיגרו את ייצור הביציות
  • יש לאסוף ביציות בריאות וזרע מההורים (אלא אם כן מדובר בתרומה). עבור האם, ובמקרים מסוימים גם עבור האב, מדובר בהליך רפואי שמתבצע בבית החולים
  • הביציות והזרע עוברים הפריה במעבדה ליצירת עובר
  • העובר מוחזר לרחם האם ומתפתח לכדי תינוק בריא.

נשים שעברו טיפולי פוריות עשויות לחוות אותם סיבוכים כמו נשים אחרות בזמן ההיריון. עובדה זו גורמת לטיפול להיות תהליך אמוציונלי מאוד, מלא בקבלת החלטות, חרדה וזמני המתנה קשים.

מתח וחרדה

IVF הוא חוויה מלחיצה עבור שני ההורים, ויש נשים שחוות תסמינים של מתח כרוני. מחקרים מראים כי רמות המתח של נשים שעוברות טיפולי פוריות דומות לאלה של נשים המתמודדות עם מחלה קשה. טיפולי פוריות עשויים להשפיע על תחושת השליטה של אדם, על תחושת הנורמליות ועל התוכניות לעתיד.

לעיתים קרובות, הורים שמשיגים היריון באמצעות IVF נזהרים לא להתלהב יתר על המידה, והמכשולים המוקדמים שעברו עשויים להעצים עוד יותר את פחדיהם משיבושים. לפעמים, אחרי הלידה ובשנת חייו הראשונה של התינוק, הם חרדים במיוחד לבריאותו ולבטיחותו של הילד.

הריונות עם תאומים נפוצים יותר בהפריה חוץ גופית, מה שמגביר עוד יותר את האתגרים במהלך ההיריון וב-12 החודשים הראשונים אחרי הלידה.

בסופו של דבר, הורי IVF מפתחים מערכות יחסים חיוביות ובטוחות עם ילדיהם בדיוק כמו הורים אחרים. מחקרים מראים כי החרדה נוטה לחלוף אחרי 12 חודשים, ושההסתגלות הכללית להורות אינה שונה אצל הורים בני אותו גיל ומאותו רקע מהורים שנכנסו להיריון באופן טבעי.

ההשפעה על מערכות היחסים

בעיות של אי פוריות עשויות להעמיס על מערכות יחסים שונות. קשיים אלו נובעים משינויים הורמונליים הגורמים לרגשיות יתר ולשינוי אמיתי בדרך בה נשים חוות רגשות שונים, ממתח נוכח הסיכוי לכישלון התהליך ומהאופן בו כל אחד מבני הזוג חווה את האחר כתומך במצב. בני הזוג עשויים לגלות הבדלים באופן ההתמודדות של כל אחד, וביכולתם לדבר על רגשותיהם.

אין ראיות לכך ששכיחות הפרידה או הגירושים עולה אצל זוגות שעברו טיפולי פוריות. עם זאת, זוגות שנפרדו נטו יותר לציין את בעיית האי פוריות ואת הטיפולים כגורם אפשרי לפרידה.

זו עשויה להיות תקופה מאתגרת. העצה הטובה ביותר היא לשמור על מערכת היחסים שלכם כמה שאפשר. דברו על הרגשות שלכם בזמן אמת, ונסו לחלוק את החרדות שלכם עם אחרים.

החלטות קשות

הורי IVF נתקלים לעיתים קרובות בצורך לענות על שאלות קשות, כגון:

  • האם אנחנו רוצים עוד ילדים?
  • האם ניכנס שוב להיריון?
  • האם נשתמש שוב ב-IVF, והאם זה יעבוד?
  • האם אנחנו מוכנים לעבור שוב את כל המתח הזה?

אחת ההחלטות המאתגרות ביותר שצריכים הורי IVF לקבל קשורה בהחלטה מה לעשות עם העוברים שלא הוחזרו לרחם. פעמים רבות, תהליך הטיפול מוביל ליצירת עוברים רבים בפעם אחת, שמוקפאים למקרה שההורים יהיו מעוניינים בילד נוסף בעתיד. אם בני הזוג מחליטים שלא להמשיך בתהליך, עליהם לשקול מה לעשות עם העוברים שנותרו קפואים. ההחלטה עשויה להעמידם בפני שאלות אתיות או חילוקי דעות בנושאי אמונה.

הורי IVF צריכים להחליט מה וכמה יספרו לילדיהם, במיוחד אם בני הזוג נכנסים להיריון מתרומת זרע או תרומת ביצית. מהו הגיל הטוב ביותר לספר להם? כיצד צריך לספר להם? עליכם לשוחח על כך ולהגיע להחלטה שמתאימה לשניכם.

אם אתם שוקלים כניסה לתהליך IVF, מומלץ לפנות לייעוץ לפני תחילת הטיפולים. למומחים בתחום הפוריות יש מידע מפורט, משאבים ומדריכים שנועדו לתמוך בהורי IVF בהחלטתם כיצד להתמודד עם התהליך, וכיצד לספר לילדים, אם יש בכך צורך.

לבקש עזרה

חלק מהורי ה-IVF כועסים על עצמם אם קשה להם להתמודד עם אתגרי ההורות לתינוק בן יומו. הם עשויים להרגיש שאסור להם להתלונן, ושעליהם להיות אסירי תודה על הילד שתמיד רצו. רבים מהם מתביישים לבקש עזרה.

אך כל ההורים, כולל הורי IVF, צריכים להרגיש שמותר להם לפנות לעזרה כשהם זקוקים לה – אחרי הכל, הורות היא עבודה קשה, ללא קשר לאופן שבו נוצר התינוק! זכרו שכל ההורים החדשים מרגישים רגשות מעורבים וחווים לפעמים מגוון רחב של רגשות בנוגע להורות.

הפריה חוץ גופית בראי החוק

בכל מדינה יש מגבלות חוקיות שונות בנוגע להפריה חוץ גופית. החוק בישראל, למשל, מציין שאין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מה לעשות כשעולים חששות בנוגע לנכדים

Posted on by עדנה ברונשטיין

האם באמת צריך לדאוג?

תפקידכם כסבא וסבתא אמנם ממלא אושר, אך לפעמים טבעי שעולים גם חששות בנוגע לנכדים. נכדכם גדל בעולם שונה מזה שבו אתם גדלתם, ומזה שבו גדלו ילדיכם. לפעמים קשה לעמוד בקצב!

כמו כן, לכל אחד יש גישת הורות שונה. לא תמיד תסכימו עם ההחלטות שמקבלים הורי הנכד בעניינים כגון התנהגות, משמעת, עצמאות, שימוש במדיה, חברויות וכן הלאה. עם זאת, העובדה שאינכם מסכימים אינה הופכת את ההחלטות הללו לשגויות.למעשה, אם הורי הנכד מקבלים החלטות מושכלות שנכונות עבור המשפחה שלהם, סביר להניח שאין לכם כל צורך לדאוג.

אם אתם עדיין מודאגים, נסו להבין אם מדובר במשהו שבאמת צריך להדאיג אתכם. אחת הדרכים לעשות זאת היא לדון בחששותיכם עם בן או בת הזוג, או עם חבר או חברה במצבכם. אפשר לשאול באחד מהפורומים המיועדים לסבים וסבתות ברשת, כגון מוטק’ה. נקודות מבט אחרות יעזרו לכם להחליט אם כדאי לדבר על כך עם הורי הנכד.

נסו להיזכר בימים שבהם אתם הייתם הורים צעירים – מה הדאיג אתכם? כיצד קיבלתם החלטות שנגעו לגידול הילדים?

כיצד לשוחח על חששותיכם: טיפים

אם אתם מרגישים שאתם חייבים להעלות עניין כלשהו שנוגע לנכד, כדאי להתכונן לשיחה, לתזמן אותה היטב ולכבד את הוריו.

הכנה

תרגלו את מה שאתם רוצים להגיד מראש, כדי למצוא את הדרך המתאימה ביותר להגיד אותו. לדוגמה, “שמתי לב שיונתן לא שומע אותי כשאני מאחוריו. גם אתם שמתם לב לזה?”לפעמים אפשר לתרגל עם בן או בת הזוג, או עם חבר.

תזמון

אם נראה לכם שזו תהיה שיחה מורכבת, כדאי לבחור זמן שבו אתם והורי הנכד תהיו רגועים ותזכו לפרטיות. למשל, אם הם עסוקים בעבודה ובמחויבויות משפחתיות במהלך השבוע, עדיף לדבר בסוף השבוע.

כבוד

הורי הנכד שלכם משתדלים לעשות את הטוב ביותר שביכולתם עבור ילדיהם. אם ברצונכם לנהל איתם שיחה מורכבת, מומלץ להפגין כבוד כלפי ניסיונם כהורים וסגנון ההורות שלהם.

  • אם החששות שלכם נוגעים להתמודדות עם התנהגותו של הנכד, ספרו לילדכם מה קרה ואז בקשו עצה. לדוגמה, “נעמי כל הזמן הורידה את הנעליים בגינה והתעצבנה כשביקשתי ממנה לנעול אותן בחזרה. איך את מצליחה לגרום לה להישאר עם נעליים?”
  • כולם אוהבים שבחים. אזנו את החששות שלכם עם שבחים לנכד ולהוריו גם יחד, כדי שתוכלו להתמקד בדברים החיוביים. למשל, “גדי למד את המשחק ממש מהר. אתה ממש מצליח להסביר לו דברים”.
  • הבינו את גבולותיכם. זהו חלק חשוב מהפגנת הכבוד כלפי הורי הנכד. מותר לכם להביע חשש, אך ההורים הם שיחליטו מה לעשות בנוגע לכך.

עוד טיפים לתקשורת

אם יש לכם מערכת יחסים טובה עם הורי הנכד, שאלו אותם שאלות פתוחות כדי להבין כיצד הם רואים את המצב שמדאיג אתכם. לדוגמה, “הורים אחרים בקבוצת הפייסבוק שלכם נתקלו באותה בעיה?” או “אחות טיפת חלב אמרה על זה משהו בפגישה האחרונה?”

נסו להתעניין ולהימנע מהאשמה. האשמה מזמינה התגוננות וקונפליקט בעוד שהתעניינות נותנת הרגשה של אמפטיה, ומזמינה שיתוף פעולה.

לפעמים אפשר להציע להורים שייעזרו במומחים אחרים, כגון רופא הילדים, המרכז להתפתחות הילד, הצוות בגן או בבית הספר.

אם אתם חושבים שנכדכם נמצא בסכנת התעללות או חווה הזנחה, דברו עם הוריו על חששותיכם. אם לדעתכם יש בעיות אלימות או הזנחה רציניות בביתו של הנכד ואתם זקוקים לעזרה, פנו לקו החירום החברתי של משרד הרווחה בטלפון 118 או למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מה ילדים מרגישים במשפחות משולבות

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

הרגשות של ילדים במשפחות משולבות

האופן שבו ילדכם מרגיש בנוגע לחיים במשפחה משולבת תלוי בגילו, במשך הזמן שהוריו פרודים, במידת השינוי בחייו ובמה עוד מתרחש בתחומים אחרים, כגון בית הספר. עוד גורמים הם מידת ההיכרות שלו עם בן או בת הזוג החדשים, הגישה של ההורה האחר (בן או בת הזוג לשעבר) לשינויים והאישיות של ילדכם.

טבעי שילדים ואנשים צעירים שחיים במשפחה משולבת ירגישו המון רגשות שונים בזמנים שונים.

התרגשות

ייתכן שילדכם מתרגש לחזור למשפחה שכוללת שני מבוגרים, ומצפה לאחים ולאחיות החדשים שיכיר.

חוסר ודאות

בהתחלה, ילדכם עשוי להרגיש שאינו שייך לגמרי למשפחה המשולבת, או לדאוג מסיבות שונות:

  • הציפיות שקשורות להתנהגות במשפחה המשולבת החדשה – כיצד לקרוא לבן או בת הזוג החדשים, למי להקשיב, לפעול לפי אילו כללים וכדומה
  • רגשותיו של ההורה האחר – גם אם ילדכם מחבב את בן או בת הזוג החדשים, הוא עשוי להתנהג כאילו אינו מחבב אותו כדי לא לפגוע ברגשות של ההורה האחר
  • כל השינויים שמתרחשים בחייו – ייתכן שאינו רוצה לחוות עוד שינויים.

עצב, כעס וקנאה

טבעי שילדכם ירגיש רגשות שליליים ביחס למשפחה המשולבת. רגשות כאלו מתעוררים לאור תחושת כעס של הילדים על בן הזוג החדש אשר ‘באשמתו’ נגוז החלום שהכל יחזור לקדמותו, או עקב תחושת העדפה של הילדים דווקא לבן הזוג החדש. ילדכם עשוי:

  • לחוש עצב, כעס או קנאה על כך שעליו לחלוק אתכם עם בן או בת הזוג החדשים
  • לקנא בילדיו של בן הזוג החדש, או שהם יקנאו בילדכם
  • להאשים אתכם על כך שפירקתם את המשפחה המקורית
  • להרגיש שחשיבותו בעיניכם פחתה, עכשיו כשיש לכם בני זוג חדשים
  • לדחות את בן או בת הזוג החדשים, כיוון שהם מהווים תזכורת לכך שהוריו הביולוגים לעולם לא יחזרו להיות יחד.

לעזור לילד להתמודד עם רגשותיו

אתם נמצאים בתהליך למידה מתמשך, ומותר לכם לא לדעת בדיוק מה לעשות כשילדכם חש חוסר ודאות או רגשות שליליים בנוגע למצבכם החדש. הנה כמה שיטות שיעזרו לכם ולו להתמודד עם רגשותיכם ולהתחיל להסתגל לחיים במשפחה משולבת.

לדבר עם ילדכם

ילדכם צריך לדעת שמותר לו להרגיש הכל, ושתמיד תאהבו אותו ותהיו שם בשבילו. תנו לו להביע את רגשותיו ושאלו שאלות שיעזרו לו לפתח שיחה. נסו את הרעיונות הבאים:

  • “ידעת ש…?” שאלה כזו מאפשרת לדבר על השינוי שעתיד לבוא, למשל: “ידעת שבקרוב רועי ויסמין יבואו לגור איתנו כל סוף שבוע שני?”
  • “איך אתה מרגיש בנוגע ל…?” לדוגמה, “איך אתה מרגיש בנוגע לכך שרועי ויסמין יבואו לגור איתנו כל סוף שבוע שני?”, או, “איך אתה מרגיש בנוגע למצב בבית כרגע?”
  • “מה היית רוצה לעשות בנוגע ל…?”  למשל, “מה יעזור לך להרגיש כאן בבית, כשאתה מבקר?” תנו לילדכם משוב חיובי – לדוגמה, “זה רעיון מעולה, בוא ננסה את זה. אם זה לא יעבוד, ננסה משהו אחר”.

לבלות ביחד

חשוב להמשיך לבלות זמן איכות ביחד גם כשהמשפחה משתנה. העצות הבאות עשויות לעזור:

  • המשיכו בפעילויות שנהגתם לעשות עם ילדכם, כמו ללכת לבית קפה אחר צהריים אחד בשבוע.
  • בלו ביחד. אפשר לנסות דברים חדשים, כמו לצאת לטיול שכולל לינה רק שניכם, בלי בן או בת הזוג החדשים וילדיהם.
  • פנו זמן לילדכם מדי יום, אם אפשר, כדי להתעדכן במעשיו ולבדוק מה שלומו.

להכיר את בן הזוג החדש

תנו לילדכם זמן להכיר את בן הזוג החדש שלכם. שמרו על רמת ציפיות נמוכה לימים הראשונים, כדי שיוכל לעבד רגשות שליליים או רגשות חוסר ביטחון שעלולים לעלות. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ספרו לילדכם מדוע מצאתם זוגיות חדשה ומה אתם אוהבים בבן או בת הזוג החדשים.
  • הבהירו גם לבני הזוג וגם לילדכם שאתם מצפים מהם לכבד האחד את השני – אף שאינם חייבים לאהוב אחד את השני.
  • לכו בקצב של ילדכם – אל תנסו להאיץ את בניית מערכת היחסים בינו לבין בן הזוג החדש.
  • נסו ליצור אווירה רגועה ובטוחה שבה יוכל ילדכם להכיר טוב יותר את בן הזוג החדש. לדוגמה, הם יכולים לצפות יחד בסרט ולדבר עליו לאחר מכן, לצאת לטיול בפארק או לשחק במשחקי קופסה.
  • אמרו לילדכם שמותר לו להתלונן ולהביע את חששותיו בנוגע לבן הזוג החדש. אם התלונה שלו מוצדקת – למשל, בן או בת הזוג דיברו אליו בצורה נוקשה – דברו עם בני הזוג ונסו לעבוד על כך יחד.

אם עליכם לדבר עם בן או בת הזוג על האופן שבו הם משמשים הורה לילדכם, כדאי לנקוט גישה של הורות בעבודת צוות. גישה זו תעזור לכם להתמודד עם העליות והירידות בחיי המשפחה בדרך חיובית שמצמצמת את העימותים.

מערכת היחסים של ילדכם עם ההורה האחר

ילדים במשפחות משולבות מרגישים לפעמים “תקועים באמצע” בין הוריהם, ודואגים שעליהם לבחור הורה אחד ולהיות נאמנים לו. כך תעזרו לילדכם להימנע ממצב זה או להתמודד איתו:

  • ודאו שיש לו קשר קבוע עם ההורה האחר, כל עוד ביטחונו נשמר
  • נסו שלא לבקר את ההורה האחר בנוכחות הילד
  • אל תבקשו מילדכם לשלוח הודעה להורה האחר
  • אל תחקרו אותו בנוגע למעשיו בביתו של ההורה האחר, אך הביעו עניין במה שעובר עליו. תנו לילדכם לספר לכם מה שהוא רוצה
  • העלו זיכרונות עם ילדכם על התקופה עם בן או בת הזוג הקודמים, כמו חגיגות ימי הולדת או חגים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

להיפגש עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

Posted on by ד"ר מיכל בגין

הפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

בפגישתכם הראשונה עם איש מקצוע המטפל בילדכם, תרצו בוודאי לוודא שהשירות שהוא מציע מתאים לכם ולילדכם. לעיתים תכלול הפגישה אבחון מפורט של מצבו. ייתכן שתצטרכו להביא איתכם דיווחים מהרופא וממומחים אחרים שנפגשתם איתם, וכן מידע מפורט על ילדכם ועל המשפחה.

אם אתם מטופלים על ידי כמה אנשי מקצוע או כמה שירותים שונים, יכול להיות שתרגישו שאתם עונים על אותן שאלות ומוסרים אותו מידע שוב ושוב. למרבה הצער, אין ברירה גם אם זה מעיק, כל איש מקצוע צריך לקבל את התמונה המלאה והמדויקת שלכם ושל ילדכם, ומי טוב יותר במסירת המידע הזה מלבדכם?

להתכונן לפגישה

מומלץ להתכונן מעט מראש כדי להפיק את המיטב מהפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע שמטפלים בילדכם. הנה כמה דברים שאפשר לעשות:

  • כשאתם מתקשרים לקבוע פגישה, נסו להבין בדיוק מה תכלול הפגישה. האם תדברו באופן כללי על מה שהשירות מציע, או שתדברו על נושאים ספציפיים יותר? שאלו מה עושה איש המקצוע.
  • בדקו מה עליכם להביא. אספו מסמכים, דו”חות ותיעוד רלוונטי אחר על ההיסטוריה הרפואית, ההתפתחות, הרגלי ההאכלה, השינה או ההתנהגות של ילדכם.  ארגנו את הדו”חות הרלוונטים בתיקיה עם חוצצים באופן שיקל עליכם למצוא את המסמכים המתאימים בזמן.
  • הכינו רשימת שאלות ונושאים שתרצו לדבר עליהם בפגישה, כדי שלא תשכחו דבר.
  • קחו איתכם מחברת ורשמו נקודות חשובות – לדוגמה, הצעות של איש המקצוע, ודברים שעליכם לעשות אחרי הפגישה.
  • צאו מהבית מוקדם, כדי שלא תגיעו בלחץ או תאחרו לתחילת הפגישה.

להביא את הילד לפגישה

כדאי לשאול אם עליכם להביא את ילדכם לפגישה הראשונה.

רוב אנשי המקצוע ירצו שתביאו אותו עמכם. אחרים יבקשו לדבר איתכם קודם, ולפגוש את הילד בפגישה השנייה. אם אתם חושבים שאחת משתי האפשרויות תהיה קשה יותר, הודיעו לאיש המקצוע מראש.

אם אתם חושבים שבמהלך הפגישה תרצו לדבר על נושאים שאינכם מעוניינים שהילד ישמע, בדקו אם תוכלו לפגוש את איש המקצוע לבד לפני כן, או לדאוג למלווה שיוכל להישאר עם הילד מחוץ לפגישה בזמן שאתם משוחחים בפרטיות.

למה לצפות בפגישה הראשונה

בפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע, תוכלו לצפות מהם:

  • להציג את עצמם, ואת המקצוע שלהם
  • להגיד לכם מה יהיה אורך הפגישה, ולדבר על הסיבה לפגישתכם. לתת לכם זמן לדבר, להקשיב בתשומת לב לחששותיכם ולהפגין עניין במידע ובנקודות המבט שלכם
  • להיות רגישים לצורכיכם ולהפגין אמפתיה
  • להיות מנומסים ותומכים ולכבד את הערכים והאמונות שלכם
  • להתחיל ליצור איתכם שותפות אמיתית, שבה לשניכם יש תפקיד ותרומה חשובים
  • לדון בנושאים שונים בפתיחות, ולהסביר את הדברים כך שתוכלו להבין.

שאלות שאנשי המקצוע עשויים לשאול

אנשי המקצוע צפויים לשאול שאלות, שתלויות בסוג הטיפול שבו הם עוזרים לכם, וכמה מידע כבר יש להם על ילדכם.

הם עשויים לשאול על הנושאים הבאים:

  • התפתחות ילדכם – לדוגמה, אילו אבני דרך בהתפתחות כבר השיג
  • כיצד אתם ובני משפחתכם מתמודדים
  • המשפחה וחיי המשפחה שלכם באופן כללי, כדי לראות אם ישנם תחומים  בהם ניתן לעזור לכם.
  • שירותים נוספים שילדכם נעזר בהם.

האם נקבל מידע כתוב?

שירותים ואנשי מקצוע רבים מחזיקים עלונים שמסבירים מה הם עושים וכיצד הם פועלים. חלקם יתנו לכם עלונים על שירותים אחרים, דפי מידע בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם, או טיפולים אפשריים שתוכלו לנסות בבית. לדוגמה, קלינאי תקשורת עשוי לתת לכם דף מידע בנוגע לתרגילים שתנסו בבית, בין המפגשים.

הורים רבים מעדיפים לקבל מידע בעל פה המגובה במידע בכתב.

כיצד לשאול על ההכשרה והניסיון

אנשי מקצוע שעובדים עם ילדים עם צרכים מיוחדים חייבים להיות בעלי מיומנויות ויכולות המבוססים על הכשרה פורמלית. מותר לשאול על הרקע, הניסיון והתעודות של האנשים שאיתם תעבדו. השתדלו לפנות לאנשי מקצוע מומלצים על ידי המכון או היחידה להתפתחות הילד, והימנעו מלגשת למטפלים בתחומים שאינם מוכרים דיים בארץ ואינם בעלי רישיון ממשרד הבריאות.

במידה ואתם פונים לאיש מקצוע באופן פרטי, הנה כמה שאלות שאפשר לשאול:

  • מה ההכשרה המקצועית שלך?
  • האם עברת קורסים נוספים מאז שקיבלת את ההכשרה המקצועית?
  • האם הינך בעל רשיון מוכר של משרד הבריאות?
  • האם את/ה חבר/ה באיגודים מקצועיים?
  • כמה שנות ניסיון יש לך בתחום הרלוונטי?
  • עם כמה ילדים עבדת עד כה, שהתמודדו עם אותם צרכים מיוחדים או דומים להם?

בסוף הפגישה הראשונה

כשאתם יוצאים מהפגישה הראשונה, חשוב מאוד:

  • שתבינו בדיוק על מה דיברתם עם איש המקצוע
  • שתבינו את כל המידע שניתן לכם
  • שתדעו מהם השלבים הבאים ומתי מתקיימת הפגישה הבאה.

שאלו שאלות בישירות ובקשו מאיש המקצוע לחזור על דברים כדי לוודא שהבנתם הכל כהלכה. הרגישו חופשי לבקש הסברים נוספים במילים מובנות יותר.

ודאו שאיש המקצוע מביא בחשבון את הצרכים שלכם ושל בני המשפחה. אם אתם חוששים שמא תיראו שתלטנים, זכרו שאתם מדברים ומקשיבים במקום הילד שלכם – ועם הניסיון והוותק בטיפולים, המצב ישתפר. אל תסכימו לשום דבר שלא נוח לכם או שאינכם מבינים. כמו כן, ודאו שיש לכם הזדמנות להגיד בפגישה את מה שאתם רוצים, ולשאול את השאלות שמטרידות אתכם.

לאחר הפגישה הראשונה

זמן קצר לאחר הפגישה הראשונה, מומלץ לנקוט את הצעדים הבאים:

  • לקבוע פגישת המשך מיד לאחר מכן, כדי שתוכלו להבהיר את המידע שניתן לכם ולשאול שאלות נוספות.
  • לכתוב את השאלות שמטרידות אתכם לקראת הפגישה הבאה.
  • אם קיבלתם אבחון חדש מאיש המקצוע, חשבו ביחד כיצד לספר עליו לילדכם.
  • בקשו מידע בכתב על האבחון.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל ההתבגרות: סקירה

Posted on by ד"ר שלי בן הרוש נגארי

שינויים גופניים

אצל בנות ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 10 או 11, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל שמונה או רק בגיל 13. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים התפתחות שדיים, שינויים בצורת הגוף ובגובהו, צמיחת שיער ערווה ושיער גוף ותחילת הווסת (המחזור החודשי).

אצל בנים ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 11 או 12, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל תשע או רק בגיל 14. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים גדילת הפין והאשכים, שינויים בגובה ובצורת הגוף, זקפה עם פליטה, צמיחת שיער גוף ושיער פנים ושינויים בקול.

למידע נוסף, קראו את המאמר גופו המשתנה של ילדכם, התבגרות מינית, התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת והיגיינה לבני נוער.

ייתכן שתשימו לב שילדכם מפגין רגשות חזקים ואינטנסיביים בזמנים שונים. מצבי הרוח שלו נראים בלתי צפויים, והעליות והירידות הרגשיות האלה עלולות להוביל ליצירת עימותים יותר מבעבר. מצב זה מתרחש, בין השאר, כיוון שמוחו של ילדכם עדיין לומד כיצד לשלוט ברגשות ולהביע אותם כמו מבוגר.

אל דאגה: צעירים משתפרים בקריאה ובעיבוד רגשותיהם של אחרים ככל שהם מתבגרים, וילדכם יהיה רגיש יותר לרגשות שלכם. אך בזמן שהוא מפתח את המיומנויות הללו, הוא עלול לפעמים לטעות בקריאת הבעות פנים ושפת גוף.

סביר להניח שילדכם יהיה מודע יותר לעצמו, ובעיקר למראהו החיצוני ולשינויים הגופניים שהוא עובר. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת לעתים קרובות מהמראה הגופני, או מהאופן שבו בני נוער חושבים שהם נראים. ילדכם מתפתח, ומתחיל להשוות את גופו לגופם של חברים ואחרים.

סביר להניח שילדכם יעבור שלב “חסין” שבו הוא חושב ופועל כאלו דבר לא יפגע בו. מיומנויות קבלת ההחלטות שלו עדיין מתפתחות, והוא עדיין לומד את התוצאות למעשיו. גופו מבשיל מבחוץ, אך מיומנויות החשיבה של מוחו המתפתח וההתפתחות הרגשית שלו מתרחשות בקצב שונה. מה שאתם רואים על פני השטח לא תמיד תואם למה שמתרחש מבפנים.

שינויים חברתיים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן להבין מי הם ומה מקומם בעולם. לכן, ייתכן שתשימו לב שילדכם מחפש זהות. החיפוש יכול להיות מושפע ממגדר, מקבוצת החברים, מרקע תרבותי ומציפיות משפחתיות.

נפוץ גם החיפוש אחר עצמאות רבה יותר. החיפושים הללו עשויים להשפיע על ההחלטות שהוא מקבל, ועל מערכות היחסים שלו עם משפחה וחברים. סביר להניח שגם ירצה לקבל אחריות רבה יותר, בבית ובבית הספר.

אופייה של התפתחות המוח אצל בני נוער מובילה לכך שהם מחפשים חוויות חדשות ועלולים להתנהג בצורה מסוכנת יותר. בו בזמן, ילדכם עדיין עובד על פיתוח שליטה בדחפים.

החדשות הטובות הן שסביר להניח שילדכם חושב בצורה עמוקה יותר על משמעות המושגים “נכון” ו”לא נכון”. הוא מתחיל לפתח מערכת אינדיבידואלית חזקה יותר של ערכים ומוסר, ומטיל ספק בדברים רבים יותר. המילים והמעשים שלכם מעצבים את האופן שבו הוא תופס את מה שנכון ולא נכון.

סביר להניח שתגלו שהוא מושפע יותר מחברים, ובעיקר בכל הנוגע להתנהגות, לתחושת העצמי ולהערכה העצמית.

ייתכן שהוא מתחיל לפתח ולחקור את הזהות המינית שלו – להיכנס למערכות יחסים רומנטיות או לצאת עם מישהו או מישהי מיוחדים. עם זאת, לא בהכרח מדובר במערכות יחסים אינטימיות. יש צעירים שמתעניינים במערכות יחסים אינטימיות או מיניות רק בשלב מאוחר יותר.

האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות משפיעים מאוד על האופן שבו ילדכם מתקשר עם חבריו ולומד על העולם.

שמרו על קשר עם ילדכם המתבגר, כדי לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית שלו.

שינויים במערכות היחסים

מערכות היחסים של ילדכם עם משפחה וחברים יעברו שינויים ומהפכים דרמטיים. אולם השמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

ייתכן שתבחינו שהוא מעוניין לבלות פחות זמן עם המשפחה ויותר זמן עם החברים. אם קשה לכם לקבל את זה, זכרו שחבריו משפיעים בדרך כלל על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. אתם, ההורים, משפיעים על ההחלטות של ילדיהם לטווח ארוך, כגון בחירת קריירה, ערכים ומוסר.

סביר להניח שיהיו ביניכם יותר ויכוחים. אך טבעי שיהיו כמה עימותים בין הורים לבין ילדיהם בשנות ההתבגרות, כיוון שהילדים מבקשים עצמאות רבה יותר. למעשה, הוויכוחים הללו מראים שילדכם מתבגר ומתפתח. העימותים נוטים להגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות. גם אם נראה לכם שאתם מתווכחים כל הזמן, סביר להניח שזה לא ישפיע על מערכת היחסים שלכם איתו לטווח הארוך.

כמו כן, סביר להניח שילדכם יסתכל כעת על דברים מנקודת מבט שונה משלכם. הוא לא מתכוון להרגיז אתכם – הוא פשוט מתחיל לחשוב בצורה מופשטת יותר, ובוחן נקודות מבט שונות. יש בני נוער שמתקשים להבין את השפעות התנהגותם והערותיהם על אנשים אחרים. מיומנויות אלה מתפתחות עם הזמן.

ובתוך כל זה, חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה וטובה עם ילדכם, כבסיס חיוני לבניית החוסן הנפשי שלו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות: רומנטיקה ואינטימיות

Posted on by אורן רודב

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם, נוסף על כל שאר השינויים שמתרחשים בגיל ההתבגרות מבחינה גופנית, חברתית ורגשית. כל השינויים הללו קשורים לעניין הגובר והולך של ילדכם בדימוי גוף ובמראה, בעצמאות ובפרטיות.

מערכות יחסים רומנטיות מביאות עמן סחרחרת של עליות וירידות רגשיות, ולפעמים הן משפיעות על כל המשפחה. עצם הרעיון שילדכם יחווה רגשות כאלה עלול להיות מאתגר מעט עבורכם. אולם רגשות אלה יעזרו לו לפתח יכולת עמוקה יותר לאהוב, לחלוק וליצור מערכות יחסים אינטימיות.

מתי מתחילות מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

אין גיל נכון להתחלת מערכת יחסים – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא. עם זאת, הנה כמה נתונים ממוצעים:

  • מגיל 9-11, ילדכם יתחיל להיות עצמאי יותר, להתרחק מהמשפחה ולהתעניין יותר בחברים.
  • בגיל 10-14 ירצה ילדכם לבלות זמן רב יותר בקבוצות מעורבות מגדר, מה שעשוי בסופו של דבר להוביל למערכת יחסים רומנטית.
  • בגיל 15-19, מערכות יחסים רומנטיות הופכות לחלק מרכזי בחיי החברה. החברויות הופכות לעמוקות וליציבות יותר.

בני נוער רבים מבלים זמן רב במחשבות ובדיבורים על מערכות יחסים. בשנים אלה, מערכות יחסים בין מתבגרים עשויות לארוך כמה שבועות או חודשים בלבד. לפעמים ילדים אינם מתעניינים כלל במערכות יחסים רומנטיות עד גיל ההתבגרות המאוחר, וזה בסדר. יש ילדים שבוחרים להתרכז בשיעורי הבית, בחוגי ספורט או בתחומי עניין אחרים.

ההתאהבויות הראשונות

לפני מערכת היחסים הראשונה, סביר להניח שילדכם יחווה התאהבות אחת או שתיים.

  • התאהבות באידיאל מתרחשת כאשר ילדכם מוצא מישהו שהוא מעריץ ורוצה להיות כמותו.
  • התאהבות רומנטית היא תחילתם של רגשות רומנטיים – רצון לקרבה גופנית ורגשית עם אדם נוסף. התאהבות מסוג זה, בגיל הזה, לעיתים מלווה בכך שילדכם מדמיין אדם אחר כמושלם או שואף לשלמות.

ההתאהבויות יכולות לספר לכם המון על הדברים שילדכם נמשך אליהם בבני אדם. התאהבויות רומנטיות בגיל זה אורכות בדרך כלל זמן קצר, כיוון שרעיון השלמות, שעליו מתבססות התאהבויות בגיל הזה, נוטה להתפרק כשילדכם מתחיל להכיר טוב יותר את האדם שבו התאהב ומגלה שגם לו יש, באופן לא מפתיע, חסרונות. עם זאת, שימו לב שהרגשות האינטנסיביים של ילדכם אמיתיים, ולכן התייחסו אליהם ברצינות ואל תלעגו להם.

מערכות יחסים בתחילת גיל ההתבגרות

מתבגרים צעירים מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט לבלות איתו זמן רב יותר בנפרד.

אם ילדכם רוצה לצאת עם מישהו מיוחד, דברו איתו כדי לבדוק אם הוא מוכן. האם הוא רוצה חבר או חברה רק כי חבריו רוצים? האם הוא חושב שזו הדרך היחידה לצאת וליהנות? האם הוא רוצה לבלות ביחד כדי להכיר טוב יותר? אם האדם שבו ילדכם מעוניין מבוגר או צעיר יותר, כדאי לציין בפניו שאנשים בגילאים שונים עשויים לרצות דברים שונים במערכות יחסים, ושכדאי שיהיה קשוב לעצמו, לצרכיו האישיים ולמידת המוכנות שלו.

האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על בני נוער הם המבוגרים בחייהם. שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות יחסים מכבדות ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. הפגנת כבוד כלפי גברים ונשים כאחד מראה לילדכם שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

למשפחה יש תפקיד חשוב באופן שבו ילדכם חושב על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות.

דברו על רגשות, חברויות ומערכות יחסים משפחתיות, כדי שילדכם ירגיש בטוח לדבר על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות באופן כללי. ילד שיודע כיצד נראות מערכת יחסים מכבדות, יידע להתייחס באותו אופן למערכות יחסים רומנטיות.

שיחות אלה יעזרו לילדכם להרגיש בטוח יותר כשיתחיל להתעניין מבחינה רומנטית באחרים, וירצה לחלוק איתכם את רגשותיו. נוסף על כך, הן מאפשרות לכם להעלות נושאים חשובים נוספים לדיון, כמו כיצד להתייחס לאנשים באדיבות, להיפרד באדיבות ולכבד את גבולות האחר.

כדאי לדבר עם ילדכם על יחסי מין ומערכות יחסית כבר מגיל צעיר. כך הוא יקבל את המסר שזהו נושא שאפשר לדבר עליו, והוא ירגיש בנוח יותר לפנות אליכם בשאלות ככל שיתקדם לגיל ההתבגרות.

מבחינה מסוימת, שיחה על מערכות יחסים רומנטיות ו/או מיניות דומה לשיחה על חברויות או על יציאה למסיבה. מומלץ לדבר על כללי התנהגות וכללי יסוד ועל התוצאות של הפרת הכללים, בהתאם לערכים ולכללים המשפחתיים שלכם. לדוגמה, אפשר לדון בכמות הזמן שילדכם מבלה עם החברה שלו לעומת כמות הזמן שהוא משקיע בלימודים, או אם מותר או אסור לחברה שלו להישאר לישון. כדאי להעלות עם ילדכם כמה אפשרויות למשפטים או מעשים שהוא יכול לנקוט בהם אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים, כמו למשל לומר “אני צריך רגע הפסקה כדי לבדוק עם עצמי אם אני מרגיש בנוח עם זה” או לחילופין לצאת מהחדר ולהתקשר אליכם או לכל מבוגר זמין שתבחרו יחד.

אנשים צעירים מדברים על הדברים האלה עם החברים שלהם, וזה בריא ותקין. עם זאת, הם עדיין זקוקים לגיבוי מצדכם, ולכן חשוב לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים.

שיחות אלה עלולות להיות מורכבות, בעיקר אם אתם מרגישים שילדכם אינו בשל עדיין למערכת יחסים. למידע נוסף, קראו את המאמרים שיחות מורכבות, ופתרון בעיות עם בני נוער.

מין ומערכות יחסים בגיל ההתבגרות

אם ילדכם כבר נמצא במערכת יחסים, ייתכן שהגיע הזמן לדבר על מיניות ואינטימיות. לא כל מערכות היחסים בין מתבגרים כוללות יחסי מין, אך רוב בני הנוער יתנסו בהתנהגות מינית בשלב מסוים. זו הסיבה לכך שילדכם צריך לקבל מידע ברור על אמצעי מניעה, מין בטוח ומחלות מין.

כמו כן, זו יכולה להיות ההזדמנות שלכם לדבר על כיצד להתמודד עם לחץ חברתי ולחץ מיני בלתי רצוי. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים והיו זמינים לשיחה, כדי שבמקרה הצורך, יוכל ילדכם לפנות אליכם עם שאלות וחששות.

אל דאגה, שיחה על מין ומערכות יחסים לא תגרום לילדכם להתחיל לקיים יחסי מין לפני שהוא מוכן. למעשה, ההפך הוא הנכון: דיון נינוח ופתוח על מין עשוי אפילו לעכב את תחילת הפעילות המינית, ולגרום לילדכם לקיים מין בטוח כשכבר יתחיל. למידע נוסף, קראו את המאמר מיניות ורווחה בגיל ההתבגרות.

משיכה לבני אותו מין והתנסויות מיניות מוקדמות

אצל חלק מבני הנוער, תהליך ההתפתחות המינית בגיל ההתבגרות יכלול משיכה לבני אותו מין והתנסויות חד-מיניות. יש לזכור, שאלה עשויות להיות התנסויות בלבד, ולא יעידו על נטייתו המינית בעתיד.  10%-3% מבני הנוער מגלים בתחילת גיל ההתבגרות המינית כי הם נמשכים לבני אותו מין. שיעור גדול יותר עשוי לפתח משיכה לשני המינים.

אם ילדכם מרגיש מבולבל בגלל משיכה או רגשות למישהו אחר מאותו המין, הגיבו בצורה חיובית ובלתי שיפוטית. ספרו בבירור איך אתם מרגישים בנוגע למשיכה בין בני אותו מין, רצוי תוך העברת המסר שאתם מקבלים את ילדכם ואינכם נבהלים מהתחושות העולות בו. אם לדעתכם תתקשו לשמור על שלווה וחיוביות, היעזרו במבוגר נוסף שאתם סומכים עליו, ואיתו יוכל ילדכם לדבר על רגשותיו.

מיניות מתפתחת ומשתנה לאורך הזמן. מה שקורה בגיל ההתבגרות אינו חקוק באבן ואינו חייב להשפיע על שארית חייו של ילדכם. הוא אינו חייב להגדיר את עצמו כ”גיי”, “סטרייט” או כל דבר אחר. חקירה והתנסות עם מיניות הן שלבים נורמליים ונפוצים – הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על בטיחות, ביטחון וקבלה.

כיצד להתמודד עם פרידות

פרידות ולבבות שבורים הם חלק בלתי נפרד מהתאהבויות בגיל הנעורים. ואם זה לא מספיק גרוע, פרידות בגיל ההתבגרות עלולות להתרחש בציבור – בבית הספר, ברשתות החברתיות או באינטרנט.

סביר להניח שילדכם יהיה עצוב ואמוציונלי אחרי הפרידה. אולי זה לא נראה כך כרגע, אבל זהו חלק מהלמידה כיצד להתמודד עם החלטות קשות ואכזבות. ילדכם יזדקק למרחב ולזמן, לחיבוק ולאוזן קשבת. ייתכן שיזדקק גם להסחת דעת, כך שניתן להציע יותר בילויים משפחתיים בתקופה זו.

הקשבה פעילה תעזור לכם להבין מה הוא צריך. אם ילדכם נראה עצוב או מדוכא למשך יותר מכמה שבועות אחרי הפרידה, כדאי לברר איתו את תחושותיו, או לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

היכן לקבל עוד עזרה

אנשים ושירותים רבים יכולים לעזור לכם בתמיכה ובמתן מידע – באופן אישי, באינטרנט או בטלפון. נסו לפנות ל:

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות לילדים עם צרכים מיוחדים
ילד עם צרכים מיוחדים מתעניין באותה מידה במין ובמערכות יחסים עם בני נוער אחרים, וזקוק באותה מידה למידע. שיעור הפעילות המינית בקרב אנשים צעירים עם מוגבלות דומה לזה של בני נוער בלי מוגבלות.

ודאו שילדכם מקבל חינוך מיני מתאים להתפתחותו בבית ובבית הספר. התייעצו עם מומחה בתחום הבריאות, יועצים בקהילה וקבוצות תמיכה רלוונטיות, ולמדו כיצד ניתן לתת לו את המידע הנדרש ולעזור לו בתחום זה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

 

לחץ אצל בני נוער

Posted on by ד"ר עמית שלו בן-נון

מהו לחץ אצל בני נוער?

לחץ הוא האופן שבו הגוף מגיב לאתגרים ומכין אותנו להתמודד איתם בתשומת לב, אנרגיה וכוח מוגברים. לחץ אצל בני נוער – ואצל כולם – אינו בהכרח דבר רע. הוא מכין אותנו לפעולה. כשאנו מרגישים שאנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים שלפנינו, הלחץ הוא זה שנותן לנו מוטיבציה לעשות את מה שצריך.

עם זאת, לפעמים קורה שהלחץ הינו מופרז, ומוביל למצוקה ולפגיעה תפקודית.

לחץ והגוף

כשאנו חשים מאוימים, גופנו מתכונן באופן אוטומטי לתגובת “הילחם, ברח או קפא”. במקרה כזה נכנסים לפעולה שני הורמונים עוצמתיים – אדרנלין ונוראדרנלין – שפועלים כדי:

  • להאיץ את תגובת הרפלקסים כדי שנוכל להגיב במהירות לאיומים
  • להעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם
  • להעלות את רמות הסוכר ואת רמות התפקודיות בגוף, כדי לשפר את הביצועים של קבוצות השרירים הגדולים והריאות
  • לשרוף אנרגיה במהירות לצורך פעילות גופנית מהירה
  • לכבות את מערכת העיכול
  • להקטין את זרימת הדם לעור – זו הסיבה שלאנשים שנתונים בלחץ רב יש עור חיוור
  • לייצר דם עתיר חמצן – מה שעלול להוביל לאובדן הכרה או קצב לב לא סדיר
  • לעבות את הדם ולגרום ללב לעבוד קשה יותר.

כמו כן משוחרר ההורמון קורטיזול, שמכניס את הגוף למצב של כוננות גבוהה. אף שזהו כימיקל טבעי בגוף, שחרור קבוע של קורטיזול לאורך זמן עלול להחליש את מערכת החיסון.

הבעיה היא שהמוח שלנו אינו מבדיל בין איומים אמיתיים לבין איומים מדומיינים, והתגובה האוטומטית זהה בשני המקרים.

שחרור מוגבר של אדרנלין, נוראדרנלין וקורטיזול כתגובה ללחץ שקשה להתמודד איתו עלול להעיק על הגוף והנפש. עם הזמן, הוא פוגע בבריאות וברווחה הכללית.

סימני לחץ אצל בני נוער

סימני לחץ אצל בני נוער ניכרים בהתנהגותם, ברגשותיהם, בגופם ובחשיבה שלהם.

סימנים התנהגותיים

אם ילדכם לחוץ, ייתכן שיחולו שינויים בהתנהגותו. ילדכם עשוי:

  • לא לרצות לפגוש חברים או להשתתף בפעילויות שהוא נהנה מהן בדרך כלל, או לרצות להיות עם עצמו יותר מהרגיל
  • להיראות עצבני או חרד
  • לישון מעט מדי או יותר מדי
  • לאכול יותר מהרגיל, או לאכול פחות
  • לסרב ללכת לבית הספר, או לתפקד פחות טוב בבית הספר
  • לנסות להרגיע את עצמו באמצעות חומרים המשפיעים על המח כגון לשתות יותר מוצרים שמכילים קפאין, לקחת משככי כאבים ללא מרשם, לשתות אלכוהול או לקחת סמים
  • להתנהג בתוקפנות
  • להתנהג בחוסר אכפתיות כלפי המראה שלו, להזניח את ההיגיינה האישית שלו.
  • להתנהג אחרת במערכת היחסים איתכם – למשל, להפסיק לפתע לרצות לדבר איתכם, או להרבות להתווכח ולצעוק.

סימנים רגשיים

אם ילדכם לחוץ, ייתכן שיחולו שינויים ברגשותיו. ילדכם עשוי:

  • להיות עצבני או מצוברח
  • לבכות או להיות עצוב, מדוכא או חסר תקווה, או להרגיש ש”שום דבר לא הולך”
  • לחשוש שהוא מפספס את מה שהחברים שלו עושים
  • להתקשות להירגע או להתנתק, בעיקר מהרשתות החברתיות
  • לכעוס יותר מהרגיל
  • להרגיש שהוא נמצא ב”רכבת הרים רגשית” וסובל מ”עליות וירידות” בלי סיבה ברורה.

סימנים גופניים

לפעמים אתם עשויים לראות סימנים גופניים ללחץ. ילדכם עשוי:

  • להיות חולה – למשל, לסבול מכאבים חוזרים- כאבי ראש, כאבי כתפיים, כאבי בטן או כאבים בלסת ללא הסבר
  • לא לחוש רעב
  • להרגיש עייף יותר מהרגיל, גם אם הוא ישן מספיק
  • לרדת או לעלות במשקל
  • לסבול מצינון או מזיהומים תכופים
  • לחוות התקפי חרדה, סחרחורות, נשימה מואצת או תחושת נמלול
  • לחוות שינויים במחזור הווסת.

סימנים בחשיבה

לחץ יכול להשפיע על החשיבה של ילדכם. ייתכן שתשימו לב שילדכם:

  • מתקשה להתרכז ולהישאר ממוקד
  • מאבד את חוט המחשבה או השיחה
  • מתקשה לזכור דברים
  • מקבל החלטות חפוזות או טועה בשיפוט
  • מתקשה לסדר, לתכנן או לקבל החלטות
  • מתבלבל או נהיה לא הגיוני.

הסיבות ללחץ אצל בני נוער

עם הדברים שגורמים ללחץ אצל בני נוער נמנים חששות שקשורים ללימודים, הרשתות החברתיות, טיפול בבני משפחה אחרים, חברויות, עימותים במשפחה, דימוי גוף, עבודה, בריונות, אפליה, שתיית אלכוהול או שימוש בסמים, מתח בין עולמות תרבותיים, ציפיות גבוהות מעצמם או מההורים, המורים והחברים.

אם תבחינו בדברים שעלולים לגרום לחץ לילדכם, נסו לצמצם את הבעיה ולהגיב לסימנים המוקדמים של לחץ, כדי למנוע מהלחץ להפוך לחרדה ודיכאון.

כיצד לצמצם לחץ אצל בני נוער

באופן כללי, תוכלו לעזור לילדכם להתמודד עם הלחץ באמצעות הקשבה, בילוי זמן משותף ועשיית דברים שנותנים לו תחושה טובה. כמו כן, אפשר לצמצם את הלחץ באמצעות עבודה על שני תחומי מפתח – חשיבה מועילה ואורח חיים בריא.

חשיבה מועילה

האופן שבו אנו חושבים על דברים משפיע על מידת הלחץ שהם גורמים לנו. בדומה למבוגרים, בני נוער יכולים לפתח דרכי חשיבה לא מועילות שמקשות על ההתמודדות עם לחץ. חשיבה לא מועילה עלולה לצאת משליטה, בעיקר אם היא הופכת לדרך הטבעית שבה חושבים על הדברים.

דפוסי החשיבה הלא מועילה הנפוצים הם:

  • “לקרוא” מחשבות, או לצפות לכך שלאנשים אחרים תהיה דעה שלילית – לדוגמה, “הם חושבים שאני טיפשה”, “היא חושבת שאני לא שווה כלום”
  • לחשוב שהדברים תמיד משתבשים – “שום דבר אף פעם לא עובד לי”, “כולם תמיד נגדי”, “לעולם לא אצליח…”
  • לתייג את עצמנו – “אני לא שווה”, “אני טיפש”, “אני חסרת תקווה”
  • לחשוב בצורה אבסולוטית – “אני חייבת לעשות את זה רק בדרך הזאת”, “זה לעולם לא יצליח”
  • לחזות את העתיד או לצפות לגרוע מכל – “אני בטוח הולך להרוס את זה”, “זה לא יעבוד בחיים בכל מקרה”, “אני ארגיש ממש גרוע כשזה לא יקרה”
  • לחשוב שהאפשרויות היחידות הן הכל או כלום – “הוא עושה הכל כמו שצריך, אני תמיד נכשלת”, “זה חייב להיות מושלם”, “אם רק הייתי עושה את זה ככה, הכל היה בסדר”.

השיחה איתכם או עם מבוגר אחר תעזור לילדכם לראות שיש דרכי חשיבה אחרות לכל מצב. נסו ביחד את הצעדים הבאים לשינוי דפוסי חשיבה לא מועילה:

  1. חשבו יחד עם ילדכם מה גורם ללחץ – למשל, הוא מקבל הודעת טקסט מחבר שמבטל יציאה בדקה התשעים.
  2. עודדו אותו לכתוב את המחשבות שקשורות למצב או לאירוע – לדוגמה, “הוא לא באמת מחבב אותי”, “היא הייתה צריכה להגיד לי קודם”, “היום שלי נהרס”.
  3. עזרו לו להחליט אם המחשבות מועילות – למשל, איך הוא יודע שהחבר לא מחבב אותו? יכול להיות שהחברה לא הייתה יכולה להגיד קודם? האם יש עוד דברים טובים שילדכם יוכל לעשות היום?
  4. עודדו אותו להציע מחשבות חלופיות – לדוגמה, “אני לא באמת יודע למה הוא ביטל, יכול להיות שהיה מצב חירום”, “בחיים יש עליות וירידות”, “אני יכול לצאת בכל מקרה”, “זה נותן לי זמן לעשות דברים אחרים”, “אני מאוכזבת אבל יכולה להתמודד”, או “אנחנו יכולים לצאת ביום אחר”.
  5. עזרו לו לשים לב לכך שכשהוא משנה את החשיבה הלא מועילה, גם הרגשות שלו משתנים – ובדרך כלל לטובה.

שינויים לאורח חיים בריא

כשילדכם מרגיש לחוץ, קל לו לשכוח לעשות את הדברים הבריאים שהוא עושה מדי יום. הנה כמה שינויים לאורח חיים בריא, שיעזרו לכם לצמצם את הלחץ:

  • לעשות פעילות גופנית: התעמלות שורפת את הקורטיזול, “הורמון הדחק”, ולכן היא עוזרת לגוף להירגע.
  • להישאר בקשר עם המשפחה והחברים: אם ידוע לכם שילדכם מרגיש לחוץ מאוד, תכננו איתו בילוי מיוחד. מערכות יחסים חיוביות הן אבני הבניין לבריאות נפשית טובה.
  • לישון מספיק: אחד מגורמי הלחץ העיקריים אצל בני נוער הוא שינה לא מספיקה. ילדכם זקוק לבין תשע לעשר שעות שינה בלילה.
  • לאכול מזון בריא: הכינו תפריט משפחתי שכולל הרבה פירות וירקות טריים, בשר רזה, מוצרי חלב ודגנים מלאים.
  • להירגע ולהתאוורר: למשל, לצאת לטיול, לקרוא ספר, לעשות אמבטיה מרגיעה או להאזין למוזיקה.

מתי לקבל עזרה

אם הלחץ של ילדכם אינו עובר, החששות שלו מחמירים עם הזמן או שהלחץ מפריע לשינה, לתיאבון, לרמות האנרגיה, להנאה או למפגשים החברתיים שלו, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

בתור התחלה, אפשר:

  • לדבר עם רופא המשפחה או הילדים
  • לפנות ליועץ בית הספר – יועצים בבית הספר עוברים הכשרה מיוחדת בנושאי בריאות הנפש של ילדים ובני נוער
  • לדבר עם מנהיג רוחני או מבוגר שסומכים עליו
  • לשוחח עם מדריך בתנועת הנוער
  • להתקשר לער”ן בטלפון 1201.

אם ילדכם חושב על פגיעה בעצמו או באחרים, או מרגיש שלא שווה לו להמשיך לחיות, עליו לפנות מיד לקבלת עזרה מקצועית. אם הוא מדבר על התאבדות, קחו אותו מיד לבית החולים הקרוב או התקשרו למד”א.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

ללמוד: ביסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ומחוץ להם

Posted on by ענבל מילוא

כיצד ילדים ובני נוער לומדים

ילדים ובני נוער לומדים מהתבוננות, הקשבה, חקירה, התנסות ושאילת שאלות. כשהילדים נכנסים לבית הספר, חשוב שיתעניינו בלמידה וייהנו ממוטיבציה גבוהה, ועדיף שיבינו מדוע הם לומדים.

כשילדכם יתבגר, הוא ירצה להיות אחראי יותר על הלמידה שלו, ולהחליט מה ילמד ובאילו פעילויות ישתתף.

תפקידכם בלמידה

גם אם אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, אתם המורה הראשון של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

המעבר לבית הספר היסודי טומן בחובו כמה אתגרים לכם ולילדכם, וחשוב שתתמכו בו כדי שיצליח להתמודד עם השינוי. אם אתם מתייחסים באופן חיובי לחוויות בית הספר של ילדכם, גם הוא יסתכל עליהן באותו אופן.

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך בלמידה ובחינוך של ילדכם היא לבנות מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר, ולתקשר היטב עם המורים.

ללמוד בתחילת בית הספר היסודי

ילדים לומדים בדרכים שונות – יש כאלה שלומדים מהתבוננות, אחרים מהקשבה, אחרים מקריאה ויש שלומדים מעשייה. בשלב זה, הילדים עדיין לומדים גם באמצעות משחק. כשהילדים מקבלים זמן חופשי לשחק כרצונם, הם שומרים על איזון נכון יותר בין המשחק לשיעורים הרשמיים בכיתה, ויכולים להתאוורר מעט מהשגרות והכללים בבית הספר.

ילדים לומדים גם באמצעות שימוש בחפצים שונים בדרכים שונות. כשילדכם מתנסה, חוקר ויוצר עם מגוון חומרים, הוא לומד כיצד לפתור בעיות במצבים שבהם אין תשובות קבועות או “נכונות”.

ילדים אינם נולדים עם מיומנויות חברתיות – הם צריכים ללמוד אותן, בדיוק כפי שהם לומדים לקרוא ולכתוב. תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם ילדים אחרים – משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לו לפתח את המיומנויות הדרושות כדי להסתדר עם אחרים.

הקשרים הקהילתיים של ילדכם יכולים גם הם להציע חוויות למידה בעלות ערך. אפשר, לדוגמה, לבקר בחנויות, בפארקים, במגרשי המשחקים או בספרייה בשכונה, או לטייל בשכונה כדי שיראה כיצד הקהילה פועלת. בזמן שאתם מטיילים ובוחנים את הקהילה ביחד, דברו איתו על הדברים המעניינים שאתם רואים, וספרו לו פרטים נחמדים שאתם יודעים.

אם משפחתכם מדברת בבית בשפה שאינה עברית, טיולים אלה יעזרו לו ללמוד את שתי השפות. אף שלמידת שתי שפות או יותר עשויה להיות מאתגרת ומורכבת, היא אינה מפריעה להתפתחותם של הילדים, אינה מזיקה ואינה מעכבת. למעשה, ילדים דו לשוניים נהנים מהמון יתרונות – למשל, יכולת ליהנות מעולם תוכן  ופנאי ביותר משפה אחת (ספרים. משחקים ועוד)

אפשרו לילדכם ללמוד במגוון דרכים, כדי שתוכלו להבין ביחד באיזו דרך הוא לומד באופן הטוב ביותר. ברגע שתדעו כיצד הוא לומד היטב, השתמשו בכך כדי לעזור לו ללמוד גם בתחומים אחרים. לדוגמה, אם נראה שהוא לומד היטב באמצעות התבוננות ועשייה, ועליו לכתוב סיפור לבית הספר, הוא יכול ליצור קומיקס שיעזור לו לארגן את הרעיונות.

טיפים ללמידה בבית הספר היסודי

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד בבית הספר היסודי:

  • הפגינו עניין בדברים שהוא עושה ולומד.
  • שחקו משחקי חריזה, משחקי אותיות ומשחקי צורה ומספרים, ותרגלו משחק לפי תורות.
  • השתמשו בשפה פשוטה, ושחקו עם המילים ועם משמעויותיהן. למשל, מחאו כפיים בקצב ההברות, או שחקו במשחקי אסוציאציה.
  • המשיכו להקריא לילדכם גם אחרי שלמד לקרוא בעצמו.
  • תנו לו לשמוע ולראות את המילים החדשות בספרים, בטלוויזיה או בשיחה רגילה, והסבירו לו מה משמעותן.
  • כשילדכם מראה או מספר לכם על משהו שאיתו הוא משחק, עצרו, תנו לו את תשומת לבכם המלאה ושאלו אותו שאלה או שתיים.
  • עזרו לו לגלות במה הוא טוב, ועודדו אותו להתנסות בפעילויות רבות ושונות.

כשאתם עוזרים לו ללמוד, נסו לתת לו מספיק מידע ברור ומובן לרמתו. לדוגמה, תנו לו הסבר פשוט שכולל את הנקודות העיקריות, ולא הסבר מפורט. אם הוא מבקש מידע נוסף, אפשר לתת לו עוד כמה פרטים.

ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון

ילדכם יהפוך לעצמאי יותר ככל שיתבגר. ייתכן שירצה לצמצם את השפעתכם על הלמידה שלו, אך הוא עדיין זקוק למעורבות ולעידוד מצדכם – פשוט בדרכים אחרות.

גם אם הוא חולק איתכם פחות מידע, הראו לו שאתם מתעניינים בלימודיו וכשהוא מדבר, הקשיבו לו בצורה פעילה. כך תעבירו לו מסר שהלמידה שלו חשובה לכם, ושאתם זמינים במקרה שיזדקק לעזרה.

כשאתם מדברים איתו על לימודיו, נסו להתמקד באופן שבו הוא לומד את הנושא, ולא בכמות הידיעות שלו. למשל, תוכלו להגיד, “איך היה לעבוד בקבוצה כדי להכין את הסרטון?”, במקום, “איזה ציון קיבלת על הפרויקט בצילום?”

טיפים ללמידה בחטיבת הביניים ובתיכון

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד לקראת חטיבת הביניים:

  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים, לעשות טעויות וללמוד עוד על עצמו דרך התנסויות חדשות. התמקדו במאמצים שהוא משקיע, ולא בהצלחה או בכישלון.
  • הפגינו עניין בפעילויות של ילדכם – למשל, אם הוא אוהב לתופף, שאלו אותו איזו מוזיקה הוא מנגן ואם ירצה לנגן עבורכם.
  • צפו בחדשות ודברו על מה שמתרחש בעולם.
  • בססו שגרת למידה ותרגול שיעורי הבית אחרי בית הספר – למשל, בקשו מילדכם להכין את השיעורים בערך באותה שעה מדי יום ובאזור מסוים של הבית, הרחק מהסחות דעת כמו הטלוויזיה או הטלפון הנייד.
  • עזרו לילדכם לפתח דפוסי שינה טובים.

לפעמים הוא יזדקק לתמיכה רגשית כדי ללמוד, וגם לעזרה מעשית. כדי לתמוך בילדכם מבחינה רגשית:

  • היו ערים למצבו – לדוגמה, אם הוא נאבק לבצע משימה, שאלו אותו איך הוא מתמודד
  • חשבו על נקודת מבטו – למשל, אם אינו רוצה להמשיך בפעילות מסוימת, תנו לו לסיים אותה ולעשות משהו אחר
  • בטחו בשיקול הדעת שלו – לדוגמה, אם הוא חושב שהוא מוכן לשחק בספורט שדורש מגע פיזי, או ללמוד נושא חדש, תנו לו לנסות
  • הכירו בו כאדם נפרד – כלומר, קבלו את העובדה שהוא חזק בתחומים מסוימים, ופחות חזק באחרים
  • הגיבו לרגשותיו – לדוגמה, חלקו איתו את ההתרגשות כשהוא מצליח להתמחות במשהו חדש, ותמכו בו אם אינו מצליח
  • הבינו מה עובר עליו – אפשר לנסות ולהיזכר בתהליכי הלמידה שלכם, המהנים והמאתגרים כאחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הורים לילדים צעירים: לטפל בעצמכם

Posted on by עדנה ברונשטיין

הורים והורות

הורות אינה מגיעה באופן טבעי לכולם. כל ההורים, ללא יוצא מן הכלל, לומדים מה לעשות תוך כדי תנועה. כל ההורים עושים טעויות ולומדים מניסיון. הורות דורשת יכולת הבחנה, הבנה, התמדה, דמיון, סבלנות, כנות ואנרגיה!

זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות האידיוטיות הן הטובות ביותר!

לשמור על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג

זוגות מאושרים משפיעים לטובה על ילדיהם. כלומר, השמירה על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג עוזרת לשניכם להפיק את המיטב מההורות ומבני הזוג עצמם. תקשורת פתוחה וכנה תעזור לכם להתמודד עם השינויים שחלים במערכת היחסים כשאתם הופכים להורים.

סביר להניח שתישנו פחות, שיהיה לכם פחות זמן לדבר זה עם זה ופחות זמן לבד ביחד. הנסיבות הללו עלולות לפעמים להוביל לחוסר הסכמה. כדי לפרק את המתחים האלה, אמרו זה לזה איך אתם מרגישים וחפשו דרכים לתמוך זה בזה. שמרו על גישה חיובית: בחרו היטב את הקרבות שלכם, ונסו לקבוע שיחה מראש כדי לדון בתסכולים ולעבוד על פתרונות.

הצבת ציפיות מציאותיות והפגנת הבנה וסלחנות כלפי האחר בשנים הראשונות, הן מה שמבדיל בין הזוגות שנשארים ביחד לבין אלו שנפרדים. למידע נוסף, קראו את המאמר מערכות יחסים בריאות.

רצוי שלא לצפות ליותר מדי מעצמכם או ממערכת היחסים שלכם בששת עד שמונת השבועות הראשונים אחרי הלידה. זהו זמן של מעברים ושינויים, והדבר החשוב ביותר הוא להכיר את ילדכם ולשרוד את חוסר השינה!

לטפל בעצמכם: פעילות, מזון ומנוחה

שלושת הדברים הבאים יכולים לחולל פלאות לרמות האנרגיה שלכם וליכולתכם לטפל בתינוק החדש:

  • להישאר פעילים
  • לאכול מזון בריא
  • לנוח ככל האפשר.

התעמלות קבועה משפרת את מחזור הדם, מזניקה את המטבוליזם, ממריצה את מערכת החיסון וגורמת לכם להרגיש טוב. הליכה יומית תוציא אתכם מהבית אל האוויר הצח. שינוי האווירה יכול לעשות נפלאות למצב הרוח, ואפשר פשוט לקפץ ברחבי הבית ולהאזין למוזיקה שאתם אוהבים.

אכילה נכונה עשויה להוות אתגר רציני להורים עסוקים. הכינו מראש כמה מזונות פשוטים, כמו ירקות טריים חתוכים ומוכנים לאכילה עם מטבלים, פירות, יוגורט ולחם מחיטה מלאה. אם את מניקה, תצטרכי המון חלבון ורכיבים תזונתיים, וגם הרבה מאוד נוזלים.

כשמדברים על מנוחה, אל תשכחו את שלושת כללי הזהב: לישון כשהתינוק ישן, ללכת לישון מוקדם, ולנמנם בכל הזדמנות!

למידע נוסף, קראו את המאמרים אורח חיים בריא להורים, אכילה בריאה והתעמלות להורים ושינה טובה יותר להורים.

דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה הוא הפרעת מצב רוח שיכולה להשפיע על נשים וגברים אחרי הולדת תינוק. התסמינים כוללים הפרעה בשינה ובתיאבון, בכי, חוסר יכולת להתמודד עם מטלות יומיומיות, תשישות, עצבנות, חרדה, פחד מיצירת קשר חברתי או פחד מלהישאר לבד, רגשות אשמה, אובדן ביטחון עצמי, ומחשבות שליליות ואפילו אובדניות. נשים מסוימות מסכמות זאת כך: “אין טעם בשום דבר יותר”.

פעמים רבות החברה מתארת את הלידה כאירוע משמח, שאמור לגרום לתחושת אושר עילאי ושמחה. לקושי כמעט ולא ניתן מקום. הורים רבים, ובמיוחד אימהות, אינם מרגישים כך. השינוי בחיים הוא עצום וטומן בחובו קשיי הסתגלות, הקשר עם התינוק אינו מידי ולכן לעיתים יש תחושת בהלה או כישלון. חשוב לתת לגיטימציה לתחושות, ולא לבקר או למזער אותן. התעלמות, ביקורת והכחשה עלולים להחריף את המצב הנפשי של היולדת או של האב ולהשפיע על התפתחות הקשר שלהם עם התינוק.

חשוב מאוד שתזהו את הסימנים ותפנו מיד לקבלת עזרה. אין צורך להתמודד עם זה לבד. בדרך כלל אפשר להחלים לגמרי מדיכאון אחרי לידה בעזרת אבחון, טיפול, עזרה ותמיכה נכונים. למידע נוסף, קראו את המאמר על דיכאון אחרי לידה.

כיצד להתמודד עם לחץ

הורים טריים רבים חווים לחץ מעת לעת. עייפות, תינוק שבוכה ללא הרף, המשימות היומיומיות בבית, אחריות מוגברת וחרדה מהלא נודע עלולים לגרום לכם להרגיש שזה פשוט יותר מדי. כדי להתמודד עם הלחץ, בקשו עזרה מאחרים ונסו ללמוד כמה שיותר על הטיפול בתינוק. קראו עוד במאמר על לחץ וניהול לחצים.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. אפשר לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר ואף רצוי  לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם התינוק שלכם, התקשרו לקו הייעוץ.

לקבל עזרה

מגוון שירותים יכול לעזור לכם להסתגל לתפקידכם כהורים. אחיות טיפת חלב יכולות לייעץ, וכך גם רופא המשפחה ורופא הילדים. כמו כן, אפשר להתקשר לער”ן, בטלפון 1201, בכל מקרה של מצוקה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים שמתמודדים עם מחלת נפש

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

סקירה מהירה

אחד מתוך שישה הורים מתמודדים עם בעיית בריאות נפשית.

  • החל מגיל 35, סיכוייהן של נשים להתמודד עם מחלת נפש גבוהים מאלה של גברים.
  • סיכוייהם של הורים יחידנים להתמודד עם בעיה כזו גבוהים פי שניים מאשר הורים במשפחות זוגיות.
  • הורים במצב סוציו-אקונומי נמוך נוטים יותר לסבול ממחלות נפש.
  • הורים עם מחלות נפש נמצאים בסיכון גבוה יותר לשימוש בסמים ולבעיות בריאות אחרות, בעיקר כאלה המופיעות בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.
  • נכון לשנת 2013, חיו בישראל כ-250,000 אנשים המתמודדים עם בעיות נפש כגון דיכאון או חרדה.
  • אחד מכל חמישה אנשים חווה דיכאון לפחות פעם אחת בחייו. נשים נוטות להתמודד עם דיכאון יותר מגברים.

האתגרים

הורות ומחלת נפש

אם כמעט 20% מהאנשים מתמודדים בשלב מסוים של חייהם עם מחלת נפש, ישנו סיכוי רב שרבים מהם הורים.חלק מהבעיות הנפשיות קצרות מועד, למשל תקופת דיכאון בעקבות אובדן אדם קרוב, או תקופות חרדה ומתח גבוה כשהחיים נהיים קשים במיוחד.

מחלות נפש לטווח ארוך כוללות מצבים כגון:

  • הפרעה דו קוטבית: מצב שבו אנשים נעים בין התחושה שיש להם כוחות על אנושיים לבין דיכאון
  • הפרעת חרדה מוכללת (חרדה כרונית): תחושה מתמדת של מתח, פחד ו/או דאגה קיצונית מאירועים שונים
  • דיכאון כרוני: תחושת עצבות מציפה וחוסר יכולת לראות את הדברים החיוביים בחיים
  • הפרעה טורדנית-כפייתית: מצב המתאפיין במחשבות טורדניות ובלתי נשלטות שגורמות לאדם לחזור שוב ושוב על פעולות טקסיות שאינן הכרחיות
  • סכיזופרניה: מצב של פיצול בתפקוד המוח בין אזורי החשיבה, הפעולה והרגשות; מצב זה יכול לגרום לאנשים לחשוב שהם רואים ושומעים דברים ולהוביל אותם להימנעות מהחברה.

מחלת נפש עלולה לגרום להורים להרגיש בודדים מאוד. כשהורה נאבק במערכת היחסים בתוך המשפחה, תחושת הבידוד החברתי יכולה להפוך את המצב לקשה עוד יותר.

הורים עם מחלת נפש עשויים לחשוש מאובדן המשמורת על ילדיהם, או לחוש אשמה שאינם יכולים להתנהל כהורים כפי שהם רוצים. החדשות הטובות הן שבעזרת תמיכה והשכלה מתאימה, הורים שמתמודדים עם מחלת נפש יכולים להיות הורים טובים בדיוק כמו כל אחד אחר.

קשיים בהתנהלות היומיומית

התמודדות עם מחלת נפש זו עבודה לא קלה, והורים עם מחלת נפש עלולים להתקשות לטפל בילדים או לספק להם סביבה יציבה וצפויה. לפעמים, היצמדות לשגרה קבועה או התמודדות עם מטלות יומיומיות כמו קניות או בישול עשויות להיראות בלתי אפשריות. לעיתים קרובות, עבודה קבועה לא באה בחשבון. בתוך היחידה המשפחתית, ההורה עשוי להתקשות להציב גבולות לילדיו, כיוון שכושר השיפוט שלו מושפע מלחץ או מבלבול.

במצבים כאלה, כשאין מספיק תמיכה משפחתית, הילדים נוטים לדאוג לעצמם יותר מאשר במצבים אחרים, כגון לבשל, לנקות את הבית או לעשות קניות. כמו כן, הורים שמתמודדים עם מחלת נפש אינם תמיד מסוגלים לשמור על ביטחון ילדיהם, כיוון שאינם מבינים לגמרי את הסיכון שילדיהם חשופים אליו.

ילדים ורגשות

רוב מחלות הנפש החמורות יותר מופיעות עם תסמינים חמורים, למשל, לראות דברים שאינם אמיתיים, לשמוע צלילים וקולות ולחשוב שאנשים או דברים “יוצאים נגדם”.

התסמינים האלה עשויים להיות מפחידים ומבלבלים מאוד לילדים שאינם מבינים את התנהגותו של ההורה. הם עלולים להאשים את עצמם, להיות מתוסכלים מאוד ולכעוס על ההורה בגלל התנהגותו.

כל הדברים שתיארנו משפיעים על ההתפתחות של הילד, וככל שהמחלה חמורה יותר, כך גבוה יותר הסיכון שבו הוא נתון. ההורים צריכים להצליח לספק לילדיהם מזון, ביגוד ומחסה, ונוסף על כך, עליהם ללמד אותם מיומנויות חברתיות, מיומנויות של פתרון בעיות, התנהגות נאותה ובקרה רגשית. אם ההורים מתקשים בדברים אלה בעצמם, הם לא יוכלו לשמש דוגמה אישית טובה לילדיהם.

עזרה נוספת

היעדר שירותים לאנשים עם בעיות נפשיות הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני המדינות המפותחות בימינו.

הורים עם מחלות נפשיות עשויים שלא לקבל את התמיכה והעזרה הדרושות להם, כיוון שמצבם הספציפי אינו זוכה למספיק שירותים או תוכניות טיפול שמתאימות לצורכיהם. כמו כן, יש אנשים שאינם פונים לקבלת עזרה כיוון שהם מתביישים או נבוכים ממצבם.

אם אתם הורים המתמודדים עם מחלת נפש וזקוקים לתמיכה, או דואגים שילדכם נפגע ממחלתכם, חשוב שתנסו לקבל עזרה. הדבר חשוב במיוחד אם אתם מרגישים שתצטרכו לאשפז את עצמכם לזמן מה, או שאתם עלולים להיות אלימים או לאבד שליטה, או מתקשים להתמודד כלכלית.

אם אתם מכירים מישהו שמתמודד עם מחלת נפש, תמיכתכם חשובה מאוד. הנה כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור:

  • לטפל בילדים בתקופות קשות
  • לדבר עם הילדים על הפחדים והבלבול שהם מרגישים בנוגע למחלת ההורה
  • לעזור לאותו אדם לגבש רשת תמיכה של אנשים ומספרי חירום לתקופות שבהן הוא מפחד או בודד.

ניתן לטפל במחלת נפש בכמה דרכים: באמצעות טיפול תרופתי, טיפול נפשי, שירותים פסיכיאטריים או שילוב טיפולים.

ישנם כמה ארגונים בישראל שיכולים לקשר אתכם עם השירותים המתאימים:

  • אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש: עמותה שהוקמה במטרה לסייע למתמודדים עם מוגבלות נפשית לחיות חיים מלאים ובעלי משמעות
  • פורטל בריאות הנפש בישראל: מציע הפניות לעמותות ולנותני שירותים שמסייעים לנפגעי נפש ולבני משפחותיהם
  • ער”ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לבני נוער להסתגל אחרי פרידה או גירושים

Posted on by עדנה ברונשטיין

פרידה וגירושים: כיצד ילדכם מרגיש

ילדכם עשוי לחוש מגוון רגשות כשאתם נפרדים מבן או בת זוגכם – בדיוק כמוכם. אך טבעי שירגיש רגשות מעורבים. ייתכן שהוא מבולבל או אפילו מופתע מאוד כיוון שלא צפה את העתיד. הוא עשוי להיות עצוב וחרד כיוון שאינו יודע מה עומד לקרות. ייתכן שדווקא הוקל לו, בעיקר אחרי תקופה עמוסת עימותים ואפילו אלימות במשפחה. חלק מבני הנוער יהיו רגועים, שמחים ובריאים יותר אחרי פרידה. בסופו של דבר, זו התחלה חדשה לכולם.

בני נוער רבים עשויים להיות מודאגים ולחוש אשמה אם הם חושבים שהם תרמו לבעיות ביניכם. ילדכם עשוי לדאוג שיפסיק להיות בקשר עם אחד מכם, גם אם אינו אומר זאת בקול. במקרים אחרים, ייתכן שלא ירצה ליצור קשר עם אחד מכם, כיוון שיכעס ויאשים אתכם בפרידה. יכול להיות שיחשוב שעליו לתמוך באחד מכם או בשניכם, וייטור לכם טינה או יהיה מוצף בגלל האחריות הכבדה.

ברמה הפרקטית, סביר להניח שיש לו חששות בנוגע למקום המגורים שלו. לדוגמה, הוא עלול לדאוג שביתו יימכר ושיהיה עליו לעזוב את בית הספר ואת החברים. האפשרות שיהיו לו שני בתים עלולה גם היא להדאיג אותו. לכל הילדים לוקח זמן להתרגל.

לעזור לילדכם לעבור פרידה וגירושים

להסביר את המצב

ילדכם צריך להבין מדוע אתם נפרדים. קיימו פגישה משפחתית ודברו עם ילדיכם על הפרידה. הסבירו לו מדוע כל זה קורה בלי להציג את אחד ההורים בתור “האיש הטוב” או “האיש הרע”, כדי שלא ירגיש שעליו לבחור ביניכם.

ילדכם חייב לדעת שאין זו אשמתו – זוהי החלטה של מבוגרים הנוגעת למערכת היחסים ביניכם לבין בן או בת הזוג, וגם אם היא משתנה, לילדכם יש זכות להמשיך בה עם שניכם, לאהוב אתכם ולהיות נאהב. יכול להיות שכבר אינו מסתכל על עצמו כילד, אך הוא עדיין זקוק למקום מוגן.

להקשיב ולתת לילדכם לדבר

כשתסיימו להגיד את מה שרציתם, תנו לילדכם הזדמנות להביע את מחשבותיו, בפגישה המשפחתית או מאוחר יותר, אחרי שיהיה לו זמן לחשוב. השיחה תעזור לו להתמודד עם רגשות קשים ופחדים. כשיהיה מוכן לדבר, הקשבה פעילה מצדכם תעזור לכם להבין כיצד לנחם אותו.

אם הוא מתקשה לדבר איתכם על הפרידה, אולי יעדיף לשוחח עם מבוגר אמין אחר – דוד או דודה, חבר משפחה, מורה או יועץ.

להרגיע את ילדכם

חלק מבני הנוער עשויים לחשוש שיצטרכו להשגיח על הוריהם או על האחים והאחיות. הבטיחו לילדכם שהוא אינו צריך להשגיח על אף אחד אחר. אם מישהו מבני המשפחה יזדקק לעזרה, הוא יקבל אותה.

ילדכם אינו צריך להיות מעורב בשום עניין ביניכם לבין בן או בת זוגכם. אמרו לו בבירור שאין צורך שימלא תפקיד של שליח, ושלא יצטרך לענות על שאלות של איש על מעשי השני. הבטיחו לו שאתם ובן או בת זוגכם תעשו הכול כדי שלא יהיה מעורב בעימותים. אם חוויתם אלימות במשפחה, הבטיחו לו שיהיה מוגן.

להיצמד לשגרות

כדי להקל על השינוי שמשפחתכם עוברת, מומלץ שילדכם ייצמד במידת האפשר לשגרות היומיומיות שלו, יישאר באותו בית או באותה שכונה, ילך לאותו בית ספר וימשיך בפעילויות הרגילות שלו.

גם אם אתם וילדכם אינכם הולכים לגור אחד עם השני כל הזמן, עדיין תוכלו לשמור על קשר. המשיכו להתעניין בחייו ולעשות את הדברים המיוחדים שעשיתם תמיד – למשל, לצאת לפארק ולשחק בכדור, לבשל יחד, לצפות בו בחוג הספורט, ללכת לסרטים או לצאת לקניות.

סימנים שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה או הגירושים

בגיל ההתבגרות עובר ילדכם שינויים חברתיים ורגשיים, וכן שינויים גופניים. אחרי פרידה או גירושים, העליות והירידות הרגשיות בגיל ההתבגרות מתערבבות עם האופן שבו הוא מרגיש כלפי הפרידה. ייתכן שהוא עצמו לא ישים לב שהוא מתקשה להתמודד, אך הוא עשוי להפגין סימנים כגון:

  • שינויים בהתנהגות, במצב הרוח או באישיות – להתרגז, להיות מוטרד או לפרוץ בבכי יותר מהרגיל
  • חוסר רצון לבלות עם בני המשפחה וחוסר שיתוף פעולה עם שגרות משפחתיות -הוא עלול לסגור את עצמו בחדר לפרקי זמן ארוכים או לבלות זמן רב יותר באינטרנט או במשחקי מחשב
  • בעיות בבית הספר או בהכנת שיעורי הבית
  • בעיות שינה או הפרעות אכילה כגון אכילת בולמוס או אובדן תיאבון
  • ·אובדן עניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר או בעיות עם חברים או קבוצות
  • לקיחת סיכונים – להפר את כללי בית הספר, לא לספר לכם היכן היה, ואפילו לגנוב מחנויות, לעשות גרפיטי, לקחת סמים או לשתות אלכוהול.

קשה לדעת אם ההתנהגות המאתגרת נובעת מכך שילדכם פשוט בגיל ההתבגרות, או שהיא מהווה סימן לכך שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה. יכול להיות שמדובר בשילוב בין השניים. נסו לא לקפוץ למסקנות ולהחליט מיד מה גורם לכך, אלא הקשיבו ונסו לעזור.

מומלץ להודיע לבית הספר של ילדכם על השינוי במצב המשפחתי. המורים שלו יוכלו לחפש שינויים בהתנהגותו או לעזור בדרכים שונות.

היכן לקבל עוד עזרה

בני נוער זקוקים לעתים לעזרה נוספת כדי להתמודד עם הפרידה של הוריהם. אם העימות בין ההורים אינטנסיבי מאוד או עדיין נמשך, או אם אחד ההורים סובל מדיכאון או מהפרעה נפשית, מומלץ שילדכם יפנה לייעוץ.

אפשר לפנות לתחנות ציבוריות לייעוץ בחיי המשפחה. רופא המשפחה יכול להפנות אתכם לפסיכולוג או למטפל משפחתי וקופות החולים מממנות באופן חלקי טיפול נפשי. באתר האגודה לטיפול בחיי משפחה ונישואין ניתן למצוא שמות של מטפלים.

אם אתם או ילדכם צריכים לדבר עם מישהו באופן דחוף, פנו לער”ן בטלפון 1201.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

משפחה משולבת: מערכות היחסים במשפחה המורחבת

Posted on by פרופ' תרצה יואלס

מערכות יחסים משתנות בתוך המשפחה המשולבת

מערכות היחסים עם הסבים והסבתות, הדודים, הדודות ובני הדודים נוטות להשתנות אחרי פרידה וגירושים. לדוגמה, ייתכן שלא תמשיכו לשמור על קשר עם בני המשפחה של בן או בת הזוג לשעבר. ואם הקשר כן נשמר, אך טבעי שיצטמצם לאורך השנים. אם אתם מוצאים בני זוג חדשים, יהיו שינויים נוספים. למשפחה יתווספו עוד כמה קרובים, וילדכם יכיר את בני המשפחה המורחבת ואת הוריו של בן או בת הזוג החדשים שלכם.

ילדים נוטים להרוויח מהקשר עם בני המשפחה המורחבת, כל עוד מערכות היחסים הן חיוביות. הם אוהבים להרגיש תחושת שייכות, ולדעת שיש המון אנשים שדואגים להם ומטפלים בהם. גם לסבים ולסבתות יש תפקיד חשוב בתמיכה בילדים במהלך הפרידה של הוריהם, או כשההורים מכירים בני זוג חדשים.

לשמור על מערכות היחסים הקיימות במשפחה המורחבת

רוב המשפחות מגלות שקל להן יותר כשכל אחד מההורים שומר על קשר עם המשפחה שלו. כלומר, הילד פוגש את בני המשפחה המורחבת של אבא כשהוא נמצא אצל אבא, ואת בני המשפחה המורחבת של אימא כשהוא אצלה.

יש משפחות שמתכנסות כולן יחד לאירועים מיוחדים כמו ימי הולדת, מסיבות סיום וחתונות. אם שתי המשפחות יכולות לשתף פעולה, האירועים האלה נוטים לעבור בשלום.

לפעמים המצב מאתגר יותר. אם בן או בת הזוג לשעבר נפטרו, אינם גרים קרוב, מרוחקים מבני משפחתם או אינם שומרים על קשר רב עם ילדכם, השמירה על הקשר בין ילדכם לבין סבא וסבתא וקרובים אחרים תלויה בכם.

כדאי לחשוב אם ההורים והקרובים של בני הזוג חשובים לילדכם, ועד כמה הוא רוצה לפגוש אותם. אם הוא שמח לראות אותם ואם בני הזוג לשעבר מסכימים לכך שתהיו איתם בקשר, סביר להניח שזה טוב.

לפתח מערכות יחסים עם המשפחה המורחבת החדשה

מציאת בן או בת זוג חדשים מובילה, בדרך כלל, לכך שילדיכם מרוויחים סבא וסבתא חדשים. יש סבים כאלו ששמחים להיות מעורבים ואחרים פחות, אך אם כולם שומרים על פתיחות, הילדים יכולים לפתח מערכות יחסים ידידותיות, תומכות ולפעמים אפילו קרובות עם הוריהם של בן או בת הזוג החדשים לאורך זמן.

הקרבה במערכת היחסים תלויה בדברים הבאים:

  • גילו של ילדכם כשפגש את הורי בן או בת הזוג- ילדים צעירים מתחברים בקלות רבה יותר
  • ·מידת העניין של הסבים החדשים בילדכם ויכולתם ליצור איתם קשר
  • כמות הזמן שילדכם מבלה עם הסבים החדשים
  • מידת הפתיחות שלכם ושל ילדכם להכיר את הסבים החדשים.

כדי לתמוך בפיתוח מערכות יחסים עם הסבים החדשים ובני המשפחה המורחבת, קבלו בברכה כמה שיותר הזמנות למפגשים איתם. אם נוח לכם, נסו לארגן בעצמכם מפגשים עם בני המשפחה המורחבת החדשה.

טיפים לסבים שלובים במשפחות משולבות

כך תוכלו לפתח מערכת יחסים טובה עם ילדיהם של בן או בת הזוג החדשים של ילדכם, ולעזור להם להרגיש בנוח במשפחה החדשה:

  • קבלו אותם במאור פנים והראו שאתם רוצים להכיר אותם – למשל, פנו זמן לדבר איתם במפגשים משפחתיים
  • הציעו לעזור לפעמים עם ילדיו של בן או בת הזוג של ילדכם, בעת הצורך
  • התייחסו לילדים של בן או בת הזוג של ילדכם באותו אופן שאתם מתייחסים לנכדים האחרים – לדוגמה, תנו גם להם מתנות בימי ההולדת.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שיתוף הפעולה עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

Posted on by ד"ר עידן סגל

שיתופי פעולה עם אנשי המקצוע

אתם המומחים לילד המיוחד שלכם, ואלה שמכירים אותו הכי טוב. בסופו של דבר, יש לכם קשר חזק איתו ועתידו חשוב לכם מאין כמוהו. סביר להניח שאתם גם יודעים יותר ממה שחשבתם על הצרכים המיוחדים שלו, כיוון שאתם מכירים אותו כ”אדם שלם”.

כשמשלבים את ההיכרות והידע המעמיקים שלכם עם ילדכם ביחד עם המומחיות של איש המקצוע בתחומו, הסיכויים להשגת תוצאות חיוביות גדלים יותר ויותר. באופן אידיאלי, מערכת היחסים שלכם עם איש המקצוע דומה לכל שותפות אישית או מקצועית, ואמורה להתבסס על:

  • יעדים משותפים
  • אמון
  • כוח ואחריות משותפים
  • הערכה למה שהשותף השני מביא עימו למערכת היחסים
  • כבוד.

בשותפות, ההחלטות מתקבלות ביחד. שותפויות אינן תמיד נוצרות מיד; הן דורשות זמן רב והרבה תקשורת פתוחה ודו-כיוונית, ומתחילות כבר בפגישה הראשונה.

המפתח לשותפות מוצלחת: תקשורת

הטיפים הבאים יעזרו לכם להפיק את המיטב מהעבודה עם אנשי המקצוע.

ודאו שהכל ברור

  • שאלו כל מה שאתם רוצים, גם אם נראה שהרופא או המומחה ממהרים. אם אתם צריכים לדעת, אתם צריכים לדעת. מומלץ לרשום את השאלות מראש כדי שתזכרו לשאול אותן.
  • כשאתם מקבלים מידע בעל פה, כדאי לחזור עליו בקול רם כדי שאיש המקצוע יוודא שאתם מבינים.
  • אינכם צריכים ללמוד את כל השפה  המקצועית המורכבת. בקשו מאיש המקצוע לדבר בשפה ובמונחים שנוחים ומובנים לכם.
  • אל תסכימו בלחץ לדברים שאינכם בטוחים לגביהם. מותר להגיד שאתם זקוקים לזמן מה כדי לחשוב על כך לעומק לפני שאתם מגיבים.

שמרו מידע

  • שמרו תיעוד של הפגישות עם אנשי המקצוע, כדי שיהיה לכם ולבני המשפחה האחרים מידע מדויק שניתן יהיה לחלוק עם אנשי מקצוע נוספים, בעת הצורך.
  • תייקו את כל המידע הרלוונטי בתיקיה מסודרת עם חוצצים, לפי נושאים. זה יקל עליכם למצוא את המידע הרלוונטי בזמן.
  • אם אתם מקבלים החלטות או מידע חשובים, בקשו אותם בכתב.

חלקו מידע

  • היו כנים וספרו על כל חשש שעולה בדעתכם.
  • חלקו מידע שאולי יוכל לעזור לאיש המקצוע לעבוד עם ילדכם ואיתכם בצורה יעילה יותר, כולל מידע על המשפחה.
  • תנו לו משוב על מערכת היחסים ביניכם – תגובות חיוביות וביקורת בונה הן חשובות ומועילות.
  • דונו בצרכים שלכם עם איש המקצוע, כדי שיוכל להביא אותם בחשבון כשהוא מחליט מה יהיה הטיפול הטוב ביותר לילדכם.

היו חיוביים

  • נסו לראות את המצב גם מנקודת מבטו של איש המקצוע.
  • אם אינכם מסכימים איתו, הביעו את דעתכם, ברגישות מתאימה.

לעבוד עם אנשי מקצוע שונים

אם אתם עובדים עם אנשי מקצוע שונים מארגונים שונים, חשוב לשמור על סדר וארגון. שמרו את כל הטפסים, הדיווחים והמסמכים בתיקייה מסודרת, והחזיקו מחברת לתיעוד שיחות טלפון או פגישות.

הביאו איתכם את התיקייה לכל פגישה כדי שכל המידע יהיה איתכם, למקרה שתצטרכו לעדכן את אחד מאנשי המקצוע בנוגע לדרך הטיפול של מטפל אחר. כך תוכלו לוודא שכל אנשי המקצוע השונים מבינים את ילדכם וקובעים עבורו את אותם יעדים.

קייס מנג’ר – מתאם טיפול

יש ארגונים שמציעים המון שירותים שונים שמסופקים על ידי אנשי מקצוע שונים. באופן אידיאלי ממונה לכל משפחה קייס מנג’ר, או- מתאם טיפול, שיסייע לכם לראות את התמונה הכללית, מעבר לפרטים שרואה כל איש מקצוע בנפרד.  מתאם טיפול יכול להיות רופא ילדים, עובד סוציאלי, או אחד מאנשי הצוות במסגרת החינוכית.

מה קורה אם איש המקצוע עוזב?

תמיד קשה להיפרד מאיש מקצוע שאיתו יצרתם מערכת יחסים חמה וטובה. רוב נותני השירותים יוודאו שהמטפל החדש יקבל את כל חומר הרקע על ילדכם ועליכם. עם זאת, סביר להניח שתצטרכו לספר את סיפורכם מחדש. חשבו על כך כהזדמנות ללמד את העובד החדש על ההיסטוריה של ילדכם ועל המצב המשפחתי שלכם, וכשהזדמנות לחשוב שוב מה חשוב עבורכם.

ייתכן שתתאבלו על אובדן מערכת היחסים הקודמת, אבל לפעמים, איש מקצוע חדש מביא איתו גישה רעננה ורעיונות חדשים לעבודה עם ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בני נוער וזמן פנוי

Posted on by אורן רודב

כיצד בני נוער מבלים את זמנם הפנוי

בני הנוער שונים זה מזה. אולם רבים מהם מבלים את זמנם הפנוי בקניות, יציאה למסיבות, ביקור חברים, שימוש בטכנולוגיה למשחקים ולפעילויות מקוונות אחרות, רשתות חברתיות, הודעות טקסט, צפייה בסרטים, קריאה, פעילות גופנית מגוונת או בילוי בחוף הים.

נוסף על כך, בני נוער רבים מבלים זמן גדל והולך בפעילויות מובנות אחר הצהריים כמו חוגי אמנות, תנועות נוער וספורט. ולעתים קרובות, כשיש להם זמן פנוי ללא תכניות, הם משתעממים.

זמן פנוי עם ההורים והמשפחה

אחד הדברים המהנים בשנות ההתבגרות הוא לגלות דברים משותפים עם ילדכם המתבגר, או דברים חדשים שילדכם מכיר לכם. בלו ביחד את זמנכם הפנוי כדי לשמור על קשר עם ילדכם.

עם זאת, לפעמים קשה למצוא את האיזון בין הפגנת עניין בפעילויות שלו לבין ‘להיתקע לו באמצע’. קראו את המאמרים לתמוך בעצמאות של בני נוער ופרטיות, השגחה ואמון בשנות ההתבגרות למידע נוסף.

פעילויות בשיתוף איתכם

בילוי זמן משותף איתכם יכול להיות צ’ופר לילדכם, בעיקר במשפחות גדולות. צאו לסרט מדי פעם, או אפילו שבו לארוחה קלה או לקפה בבית הקפה אחרי החוג כדי להרגיש חגיגיים. ייתכן שלא תצליחו לצאת לפעילויות בצורה ספונטנית, ולכן מומלץ לחשוב עם ילדכם על רעיונות ולתכנן כיצד תבלו את הזמן הפנוי ביחד.

הנה עוד הצעות לבילוי עם בני נוער:

  • לראות סרט ששניכם רוצים לצפות בו
  • להקשיב למוזיקה ביחד בבית או לצאת להופעה
  • ללכת למשחק כדורגל או ספורט אחר
  • לעסוק בספורט יחד, למשל לצאת לריצה או לרכב על אופניים
  • ללכת לאירועים מקומיים כמו שווקים מיוחדים, פסטיבלים או פעילויות להגנת הסביבה
  • לנסוע לסוף שבוע ולצאת לאירוע כמו הופעה או תערוכה
  • לבשל ביחד
  • לצאת לארוחה ביחד
  • לעבוד על פרויקט בבית – למשל, לעצב מחדש את החדר או להכין רהיטים.

ייתכן שילדכם יזדקק למעט שכנוע לפני שיסכים לבלות איתכם, בעיקר אם זו פעילות חדשה. אם תבלו ביחד לעתים קרובות מספיק, סביר להניח שילדכם יפתח התלהבות רבה יותר – אז אל תפסיקו לנסות. נסו מגוון פעילויות עד שתמצאו פעילות ששניכם אוהבים.

פעילויות לכל המשפחה

אם יש לכם ילד מתבגר וילדים צעירים יותר, כנסו פגישה משפחתית וחשבו יחד על פעילויות משפחתיות מהנות. הכינו כמה רשימות – פעילויות שתעשו כולכם יחד, ופעילויות שרק חלק מכם יעשו. תוכלו גם להחליט שבכל פעם, מישהו אחר מבני המשפחה בוחר מה עושים.

פעילויות לדוגמה לכל המשפחה:

  • צפייה משותפת בסרט שמתאים למשפחות
  • לצאת לפיקניק
  • לשחק במשחק אהוב או בפעילות אהובה בפארק המקומי, כמו כדורגל או צלחת מעופפת
  • לתכנן ארוחה מיוחדת שבה כל אחד מציע את המנה האהובה עליו
  • לתכנן חופשה משפחתית
  • לצאת לטיול
  • לרכוב על אופניים
  • לטייל עם הכלב.

זמן פנוי עם חברים

ילדכם ירצה לבלות את זמנו הפנוי עם חברים.  הסכימו על כמה כללים לזמן הפנוי כדי לעזור לו לשמור על בטיחות וביטחון כשהוא מסתובב בחוץ. הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם כשאתם דנים על הזמן הפנוי עם חברים.

מידע

האם אתם צריכים לדעת בדיוק איפה ילדכם מסתובב ועם מי הוא נמצא? אילו פרטים מותר לו להשאיר לעצמו? האם עליו להתקשר אם תוכניותיו משתנות? האם ישאיר את הטלפון זמין כשהוא יוצא?

מותר לכם להשגיח על ילדכם, כל עוד אתם עושים זאת רק כדי לוודא שהוא בטוח. ככל שיגדל, תוכלו להפחית את הפיקוח והמעורבות בפעילויותיו, על מנת שיפתח עצמאות ואחריות אישית.

זמינות

חשבו על הזמינות שלכם לצורך הסעות, למשל. האם אתם יכולים להסיע את ילדכם למקומות שונים בהתראה ארוכה מספיק? האם אתם זמינים למקרה חירום? האם תציעו הסעה לחבריו? האם אתם מצפים מילדכם להשתמש בתחבורה ציבורית אלא אם הוא נתקע?

לא נעים כל כך לשמש בתור “מונית” לילדכם, אך כך תדעו שהוא נוסע בבטיחות ממקום למקום, ותוכלו להכיר את חבריו.

בית פתוח

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו ופרטיות. עד כמה אתם רוצים שביתכם יהיה בית פתוח? האם יש שעת גג לביקורים בבית? האם תספקו לחברים ארוחות, חטיפים ומשקאות? האם ילדכם צריך לקחת על עצמו אחריות כשחבריו מגיעים – למשל, לנקות את המטבח או את הסלון אחרי הביקור?

כסף

חלק מהפעילויות שאליהן ייצא ילדכם יעלו כסף. דברו איתו על הפעילויות שאתם מוכנים לשלם עליהן, באיזו תדירות ילך אליהן וכמה. כמו כן, דברו איתו על דמי כיס. חשבו מהו הסכום ההגיוני לתת במשפחתכם. האם יוכל להרוויח עוד כסף אם ימלא עוד תפקידים בבית?

זמן מסך

זמן מסך הוא זמן שמבלים בצפייה בטלוויזיה, במחשב או בטאבלט, במשחקי וידיאו או בטלפונים ניידים. סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, ושעת סיום שימוש בזמן מסך מדי ערב. כדאי לדון בכמות הזמן שכל בן משפחה מבלה בפעילויות כאלה בשעות היום, במקום בפעילויות גופניות אחרות.

מומלץ לנהל משא ומתן על זמן מסך במהלך שבוע הלימודים, בסופי השבוע ובחגים, כדי לעזור לילדכם לפתח מיומנויות ניהול זמן נכונות.

זמן פנוי עם עצמם

לפעמים ירצה ילדכם פשוט לבלות זמן עם עצמו, ולא לעשות יותר מדי. שימו לב שבילוי כזה מתרחש יותר ויותר בזמן הלימודים – בין השאר, כיוון שהוא זקוק לזמן לטעון את הסוללה המנטלית שלו. אין בעיה עם זמן פנוי לבד, אם זה אינו הזמן הפנוי היחיד שילדכם נהנה ממנו והוא מאוזן על ידי בילויים עם החברים והמשפחה.

חוץ מזה, מותר לילדכם להיות משועמם לפעמים! השעמום הוא דבר טבעי, אשר יכול לדחוף אותו למצוא משהו יצירתי וחדש למלא את זמנו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

1234567...20