לחץ אצל בני נוער

מהו לחץ אצל בני נוער?

לחץ הוא האופן שבו הגוף מגיב לאתגרים ומכין אותנו להתמודד איתם בתשומת לב, אנרגיה וכוח מוגברים. לחץ אצל בני נוער – ואצל כולם – אינו בהכרח דבר רע. הוא מכין אותנו לפעולה. כשאנו מרגישים שאנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים שלפנינו, הלחץ הוא זה שנותן לנו מוטיבציה לעשות את מה שצריך.

עם זאת, לפעמים קורה שהלחץ הינו מופרז, ומוביל למצוקה ולפגיעה תפקודית.

לחץ והגוף

כשאנו חשים מאוימים, גופנו מתכונן באופן אוטומטי לתגובת “הילחם, ברח או קפא”. במקרה כזה נכנסים לפעולה שני הורמונים עוצמתיים – אדרנלין ונוראדרנלין – שפועלים כדי:

  • להאיץ את תגובת הרפלקסים כדי שנוכל להגיב במהירות לאיומים
  • להעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם
  • להעלות את רמות הסוכר ואת רמות התפקודיות בגוף, כדי לשפר את הביצועים של קבוצות השרירים הגדולים והריאות
  • לשרוף אנרגיה במהירות לצורך פעילות גופנית מהירה
  • לכבות את מערכת העיכול
  • להקטין את זרימת הדם לעור – זו הסיבה שלאנשים שנתונים בלחץ רב יש עור חיוור
  • לייצר דם עתיר חמצן – מה שעלול להוביל לאובדן הכרה או קצב לב לא סדיר
  • לעבות את הדם ולגרום ללב לעבוד קשה יותר.

כמו כן משוחרר ההורמון קורטיזול, שמכניס את הגוף למצב של כוננות גבוהה. אף שזהו כימיקל טבעי בגוף, שחרור קבוע של קורטיזול לאורך זמן עלול להחליש את מערכת החיסון.

הבעיה היא שהמוח שלנו אינו מבדיל בין איומים אמיתיים לבין איומים מדומיינים, והתגובה האוטומטית זהה בשני המקרים.

שחרור מוגבר של אדרנלין, נוראדרנלין וקורטיזול כתגובה ללחץ שקשה להתמודד איתו עלול להעיק על הגוף והנפש. עם הזמן, הוא פוגע בבריאות וברווחה הכללית.

סימני לחץ אצל בני נוער

סימני לחץ אצל בני נוער ניכרים בהתנהגותם, ברגשותיהם, בגופם ובחשיבה שלהם.

סימנים התנהגותיים

אם ילדכם לחוץ, ייתכן שיחולו שינויים בהתנהגותו. ילדכם עשוי:

  • לא לרצות לפגוש חברים או להשתתף בפעילויות שהוא נהנה מהן בדרך כלל, או לרצות להיות עם עצמו יותר מהרגיל
  • להיראות עצבני או חרד
  • לישון מעט מדי או יותר מדי
  • לאכול יותר מהרגיל, או לאכול פחות
  • לסרב ללכת לבית הספר, או לתפקד פחות טוב בבית הספר
  • לנסות להרגיע את עצמו באמצעות חומרים המשפיעים על המח כגון לשתות יותר מוצרים שמכילים קפאין, לקחת משככי כאבים ללא מרשם, לשתות אלכוהול או לקחת סמים
  • להתנהג בתוקפנות
  • להתנהג בחוסר אכפתיות כלפי המראה שלו, להזניח את ההיגיינה האישית שלו.
  • להתנהג אחרת במערכת היחסים איתכם – למשל, להפסיק לפתע לרצות לדבר איתכם, או להרבות להתווכח ולצעוק.

סימנים רגשיים

אם ילדכם לחוץ, ייתכן שיחולו שינויים ברגשותיו. ילדכם עשוי:

  • להיות עצבני או מצוברח
  • לבכות או להיות עצוב, מדוכא או חסר תקווה, או להרגיש ש”שום דבר לא הולך”
  • לחשוש שהוא מפספס את מה שהחברים שלו עושים
  • להתקשות להירגע או להתנתק, בעיקר מהרשתות החברתיות
  • לכעוס יותר מהרגיל
  • להרגיש שהוא נמצא ב”רכבת הרים רגשית” וסובל מ”עליות וירידות” בלי סיבה ברורה.

סימנים גופניים

לפעמים אתם עשויים לראות סימנים גופניים ללחץ. ילדכם עשוי:

  • להיות חולה – למשל, לסבול מכאבים חוזרים- כאבי ראש, כאבי כתפיים, כאבי בטן או כאבים בלסת ללא הסבר
  • לא לחוש רעב
  • להרגיש עייף יותר מהרגיל, גם אם הוא ישן מספיק
  • לרדת או לעלות במשקל
  • לסבול מצינון או מזיהומים תכופים
  • לחוות התקפי חרדה, סחרחורות, נשימה מואצת או תחושת נמלול
  • לחוות שינויים במחזור הווסת.

סימנים בחשיבה

לחץ יכול להשפיע על החשיבה של ילדכם. ייתכן שתשימו לב שילדכם:

  • מתקשה להתרכז ולהישאר ממוקד
  • מאבד את חוט המחשבה או השיחה
  • מתקשה לזכור דברים
  • מקבל החלטות חפוזות או טועה בשיפוט
  • מתקשה לסדר, לתכנן או לקבל החלטות
  • מתבלבל או נהיה לא הגיוני.

הסיבות ללחץ אצל בני נוער

עם הדברים שגורמים ללחץ אצל בני נוער נמנים חששות שקשורים ללימודים, הרשתות החברתיות, טיפול בבני משפחה אחרים, חברויות, עימותים במשפחה, דימוי גוף, עבודה, בריונות, אפליה, שתיית אלכוהול או שימוש בסמים, מתח בין עולמות תרבותיים, ציפיות גבוהות מעצמם או מההורים, המורים והחברים.

אם תבחינו בדברים שעלולים לגרום לחץ לילדכם, נסו לצמצם את הבעיה ולהגיב לסימנים המוקדמים של לחץ, כדי למנוע מהלחץ להפוך לחרדה ודיכאון.

כיצד לצמצם לחץ אצל בני נוער

באופן כללי, תוכלו לעזור לילדכם להתמודד עם הלחץ באמצעות הקשבה, בילוי זמן משותף ועשיית דברים שנותנים לו תחושה טובה. כמו כן, אפשר לצמצם את הלחץ באמצעות עבודה על שני תחומי מפתח – חשיבה מועילה ואורח חיים בריא.

חשיבה מועילה

האופן שבו אנו חושבים על דברים משפיע על מידת הלחץ שהם גורמים לנו. בדומה למבוגרים, בני נוער יכולים לפתח דרכי חשיבה לא מועילות שמקשות על ההתמודדות עם לחץ. חשיבה לא מועילה עלולה לצאת משליטה, בעיקר אם היא הופכת לדרך הטבעית שבה חושבים על הדברים.

דפוסי החשיבה הלא מועילה הנפוצים הם:

  • “לקרוא” מחשבות, או לצפות לכך שלאנשים אחרים תהיה דעה שלילית – לדוגמה, “הם חושבים שאני טיפשה”, “היא חושבת שאני לא שווה כלום”
  • לחשוב שהדברים תמיד משתבשים – “שום דבר אף פעם לא עובד לי”, “כולם תמיד נגדי”, “לעולם לא אצליח…”
  • לתייג את עצמנו – “אני לא שווה”, “אני טיפש”, “אני חסרת תקווה”
  • לחשוב בצורה אבסולוטית – “אני חייבת לעשות את זה רק בדרך הזאת”, “זה לעולם לא יצליח”
  • לחזות את העתיד או לצפות לגרוע מכל – “אני בטוח הולך להרוס את זה”, “זה לא יעבוד בחיים בכל מקרה”, “אני ארגיש ממש גרוע כשזה לא יקרה”
  • לחשוב שהאפשרויות היחידות הן הכל או כלום – “הוא עושה הכל כמו שצריך, אני תמיד נכשלת”, “זה חייב להיות מושלם”, “אם רק הייתי עושה את זה ככה, הכל היה בסדר”.

השיחה איתכם או עם מבוגר אחר תעזור לילדכם לראות שיש דרכי חשיבה אחרות לכל מצב. נסו ביחד את הצעדים הבאים לשינוי דפוסי חשיבה לא מועילה:

  1. חשבו יחד עם ילדכם מה גורם ללחץ – למשל, הוא מקבל הודעת טקסט מחבר שמבטל יציאה בדקה התשעים.
  2. עודדו אותו לכתוב את המחשבות שקשורות למצב או לאירוע – לדוגמה, “הוא לא באמת מחבב אותי”, “היא הייתה צריכה להגיד לי קודם”, “היום שלי נהרס”.
  3. עזרו לו להחליט אם המחשבות מועילות – למשל, איך הוא יודע שהחבר לא מחבב אותו? יכול להיות שהחברה לא הייתה יכולה להגיד קודם? האם יש עוד דברים טובים שילדכם יוכל לעשות היום?
  4. עודדו אותו להציע מחשבות חלופיות – לדוגמה, “אני לא באמת יודע למה הוא ביטל, יכול להיות שהיה מצב חירום”, “בחיים יש עליות וירידות”, “אני יכול לצאת בכל מקרה”, “זה נותן לי זמן לעשות דברים אחרים”, “אני מאוכזבת אבל יכולה להתמודד”, או “אנחנו יכולים לצאת ביום אחר”.
  5. עזרו לו לשים לב לכך שכשהוא משנה את החשיבה הלא מועילה, גם הרגשות שלו משתנים – ובדרך כלל לטובה.

שינויים לאורח חיים בריא

כשילדכם מרגיש לחוץ, קל לו לשכוח לעשות את הדברים הבריאים שהוא עושה מדי יום. הנה כמה שינויים לאורח חיים בריא, שיעזרו לכם לצמצם את הלחץ:

  • לעשות פעילות גופנית: התעמלות שורפת את הקורטיזול, “הורמון הדחק”, ולכן היא עוזרת לגוף להירגע.
  • להישאר בקשר עם המשפחה והחברים: אם ידוע לכם שילדכם מרגיש לחוץ מאוד, תכננו איתו בילוי מיוחד. מערכות יחסים חיוביות הן אבני הבניין לבריאות נפשית טובה.
  • לישון מספיק: אחד מגורמי הלחץ העיקריים אצל בני נוער הוא שינה לא מספיקה. ילדכם זקוק לבין תשע לעשר שעות שינה בלילה.
  • לאכול מזון בריא: הכינו תפריט משפחתי שכולל הרבה פירות וירקות טריים, בשר רזה, מוצרי חלב ודגנים מלאים.
  • להירגע ולהתאוורר: למשל, לצאת לטיול, לקרוא ספר, לעשות אמבטיה מרגיעה או להאזין למוזיקה.

מתי לקבל עזרה

אם הלחץ של ילדכם אינו עובר, החששות שלו מחמירים עם הזמן או שהלחץ מפריע לשינה, לתיאבון, לרמות האנרגיה, להנאה או למפגשים החברתיים שלו, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

בתור התחלה, אפשר:

  • לדבר עם רופא המשפחה או הילדים
  • לפנות ליועץ בית הספר – יועצים בבית הספר עוברים הכשרה מיוחדת בנושאי בריאות הנפש של ילדים ובני נוער
  • לדבר עם מנהיג רוחני או מבוגר שסומכים עליו
  • לשוחח עם מדריך בתנועת הנוער
  • להתקשר לער”ן בטלפון 1201.

אם ילדכם חושב על פגיעה בעצמו או באחרים, או מרגיש שלא שווה לו להמשיך לחיות, עליו לפנות מיד לקבלת עזרה מקצועית. אם הוא מדבר על התאבדות, קחו אותו מיד לבית החולים הקרוב או התקשרו למד”א.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

ללמוד: ביסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ומחוץ להם

כיצד ילדים ובני נוער לומדים

ילדים ובני נוער לומדים מהתבוננות, הקשבה, חקירה, התנסות ושאילת שאלות. כשהילדים נכנסים לבית הספר, חשוב שיתעניינו בלמידה וייהנו ממוטיבציה גבוהה, ועדיף שיבינו מדוע הם לומדים.

כשילדכם יתבגר, הוא ירצה להיות אחראי יותר על הלמידה שלו, ולהחליט מה ילמד ובאילו פעילויות ישתתף.

תפקידכם בלמידה

גם אם אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, אתם המורה הראשון של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

המעבר לבית הספר היסודי טומן בחובו כמה אתגרים לכם ולילדכם, וחשוב שתתמכו בו כדי שיצליח להתמודד עם השינוי. אם אתם מתייחסים באופן חיובי לחוויות בית הספר של ילדכם, גם הוא יסתכל עליהן באותו אופן.

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך בלמידה ובחינוך של ילדכם היא לבנות מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר, ולתקשר היטב עם המורים.

ללמוד בתחילת בית הספר היסודי

ילדים לומדים בדרכים שונות – יש כאלה שלומדים מהתבוננות, אחרים מהקשבה, אחרים מקריאה ויש שלומדים מעשייה. בשלב זה, הילדים עדיין לומדים גם באמצעות משחק. כשהילדים מקבלים זמן חופשי לשחק כרצונם, הם שומרים על איזון נכון יותר בין המשחק לשיעורים הרשמיים בכיתה, ויכולים להתאוורר מעט מהשגרות והכללים בבית הספר.

ילדים לומדים גם באמצעות שימוש בחפצים שונים בדרכים שונות. כשילדכם מתנסה, חוקר ויוצר עם מגוון חומרים, הוא לומד כיצד לפתור בעיות במצבים שבהם אין תשובות קבועות או “נכונות”.

ילדים אינם נולדים עם מיומנויות חברתיות – הם צריכים ללמוד אותן, בדיוק כפי שהם לומדים לקרוא ולכתוב. תנו לילדכם הזדמנות לשחק עם ילדים אחרים – משחק הוא דרך נהדרת שמאפשרת לו לפתח את המיומנויות הדרושות כדי להסתדר עם אחרים.

הקשרים הקהילתיים של ילדכם יכולים גם הם להציע חוויות למידה בעלות ערך. אפשר, לדוגמה, לבקר בחנויות, בפארקים, במגרשי המשחקים או בספרייה בשכונה, או לטייל בשכונה כדי שיראה כיצד הקהילה פועלת. בזמן שאתם מטיילים ובוחנים את הקהילה ביחד, דברו איתו על הדברים המעניינים שאתם רואים, וספרו לו פרטים נחמדים שאתם יודעים.

אם משפחתכם מדברת בבית בשפה שאינה עברית, טיולים אלה יעזרו לו ללמוד את שתי השפות. אף שלמידת שתי שפות או יותר עשויה להיות מאתגרת ומורכבת, היא אינה מפריעה להתפתחותם של הילדים, אינה מזיקה ואינה מעכבת. למעשה, ילדים דו לשוניים נהנים מהמון יתרונות – למשל, יכולת ליהנות מעולם תוכן  ופנאי ביותר משפה אחת (ספרים. משחקים ועוד)

אפשרו לילדכם ללמוד במגוון דרכים, כדי שתוכלו להבין ביחד באיזו דרך הוא לומד באופן הטוב ביותר. ברגע שתדעו כיצד הוא לומד היטב, השתמשו בכך כדי לעזור לו ללמוד גם בתחומים אחרים. לדוגמה, אם נראה שהוא לומד היטב באמצעות התבוננות ועשייה, ועליו לכתוב סיפור לבית הספר, הוא יכול ליצור קומיקס שיעזור לו לארגן את הרעיונות.

טיפים ללמידה בבית הספר היסודי

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד בבית הספר היסודי:

  • הפגינו עניין בדברים שהוא עושה ולומד.
  • שחקו משחקי חריזה, משחקי אותיות ומשחקי צורה ומספרים, ותרגלו משחק לפי תורות.
  • השתמשו בשפה פשוטה, ושחקו עם המילים ועם משמעויותיהן. למשל, מחאו כפיים בקצב ההברות, או שחקו במשחקי אסוציאציה.
  • המשיכו להקריא לילדכם גם אחרי שלמד לקרוא בעצמו.
  • תנו לו לשמוע ולראות את המילים החדשות בספרים, בטלוויזיה או בשיחה רגילה, והסבירו לו מה משמעותן.
  • כשילדכם מראה או מספר לכם על משהו שאיתו הוא משחק, עצרו, תנו לו את תשומת לבכם המלאה ושאלו אותו שאלה או שתיים.
  • עזרו לו לגלות במה הוא טוב, ועודדו אותו להתנסות בפעילויות רבות ושונות.

כשאתם עוזרים לו ללמוד, נסו לתת לו מספיק מידע ברור ומובן לרמתו. לדוגמה, תנו לו הסבר פשוט שכולל את הנקודות העיקריות, ולא הסבר מפורט. אם הוא מבקש מידע נוסף, אפשר לתת לו עוד כמה פרטים.

ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון

ילדכם יהפוך לעצמאי יותר ככל שיתבגר. ייתכן שירצה לצמצם את השפעתכם על הלמידה שלו, אך הוא עדיין זקוק למעורבות ולעידוד מצדכם – פשוט בדרכים אחרות.

גם אם הוא חולק איתכם פחות מידע, הראו לו שאתם מתעניינים בלימודיו וכשהוא מדבר, הקשיבו לו בצורה פעילה. כך תעבירו לו מסר שהלמידה שלו חשובה לכם, ושאתם זמינים במקרה שיזדקק לעזרה.

כשאתם מדברים איתו על לימודיו, נסו להתמקד באופן שבו הוא לומד את הנושא, ולא בכמות הידיעות שלו. למשל, תוכלו להגיד, “איך היה לעבוד בקבוצה כדי להכין את הסרטון?”, במקום, “איזה ציון קיבלת על הפרויקט בצילום?”

טיפים ללמידה בחטיבת הביניים ובתיכון

הנה כמה טיפים מעשיים שיעזרו לילדכם ללמוד לקראת חטיבת הביניים:

  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים, לעשות טעויות וללמוד עוד על עצמו דרך התנסויות חדשות. התמקדו במאמצים שהוא משקיע, ולא בהצלחה או בכישלון.
  • הפגינו עניין בפעילויות של ילדכם – למשל, אם הוא אוהב לתופף, שאלו אותו איזו מוזיקה הוא מנגן ואם ירצה לנגן עבורכם.
  • צפו בחדשות ודברו על מה שמתרחש בעולם.
  • בססו שגרת למידה ותרגול שיעורי הבית אחרי בית הספר – למשל, בקשו מילדכם להכין את השיעורים בערך באותה שעה מדי יום ובאזור מסוים של הבית, הרחק מהסחות דעת כמו הטלוויזיה או הטלפון הנייד.
  • עזרו לילדכם לפתח דפוסי שינה טובים.

לפעמים הוא יזדקק לתמיכה רגשית כדי ללמוד, וגם לעזרה מעשית. כדי לתמוך בילדכם מבחינה רגשית:

  • היו ערים למצבו – לדוגמה, אם הוא נאבק לבצע משימה, שאלו אותו איך הוא מתמודד
  • חשבו על נקודת מבטו – למשל, אם אינו רוצה להמשיך בפעילות מסוימת, תנו לו לסיים אותה ולעשות משהו אחר
  • בטחו בשיקול הדעת שלו – לדוגמה, אם הוא חושב שהוא מוכן לשחק בספורט שדורש מגע פיזי, או ללמוד נושא חדש, תנו לו לנסות
  • הכירו בו כאדם נפרד – כלומר, קבלו את העובדה שהוא חזק בתחומים מסוימים, ופחות חזק באחרים
  • הגיבו לרגשותיו – לדוגמה, חלקו איתו את ההתרגשות כשהוא מצליח להתמחות במשהו חדש, ותמכו בו אם אינו מצליח
  • הבינו מה עובר עליו – אפשר לנסות ולהיזכר בתהליכי הלמידה שלכם, המהנים והמאתגרים כאחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הורים לילדים צעירים: לטפל בעצמכם

הורים והורות

הורות אינה מגיעה באופן טבעי לכולם. כל ההורים, ללא יוצא מן הכלל, לומדים מה לעשות תוך כדי תנועה. כל ההורים עושים טעויות ולומדים מניסיון. הורות דורשת יכולת הבחנה, הבנה, התמדה, דמיון, סבלנות, כנות ואנרגיה!

זה בסדר להיות בטוחים במה שאתם יודעים. זה גם בסדר להודות שאינכם יודעים ולשאול שאלות – לעיתים קרובות, השאלות האידיוטיות הן הטובות ביותר!

לשמור על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג

זוגות מאושרים משפיעים לטובה על ילדיהם. כלומר, השמירה על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג עוזרת לשניכם להפיק את המיטב מההורות ומבני הזוג עצמם. תקשורת פתוחה וכנה תעזור לכם להתמודד עם השינויים שחלים במערכת היחסים כשאתם הופכים להורים.

סביר להניח שתישנו פחות, שיהיה לכם פחות זמן לדבר זה עם זה ופחות זמן לבד ביחד. הנסיבות הללו עלולות לפעמים להוביל לחוסר הסכמה. כדי לפרק את המתחים האלה, אמרו זה לזה איך אתם מרגישים וחפשו דרכים לתמוך זה בזה. שמרו על גישה חיובית: בחרו היטב את הקרבות שלכם, ונסו לקבוע שיחה מראש כדי לדון בתסכולים ולעבוד על פתרונות.

הצבת ציפיות מציאותיות והפגנת הבנה וסלחנות כלפי האחר בשנים הראשונות, הן מה שמבדיל בין הזוגות שנשארים ביחד לבין אלו שנפרדים. למידע נוסף, קראו את המאמר מערכות יחסים בריאות.

רצוי שלא לצפות ליותר מדי מעצמכם או ממערכת היחסים שלכם בששת עד שמונת השבועות הראשונים אחרי הלידה. זהו זמן של מעברים ושינויים, והדבר החשוב ביותר הוא להכיר את ילדכם ולשרוד את חוסר השינה!

לטפל בעצמכם: פעילות, מזון ומנוחה

שלושת הדברים הבאים יכולים לחולל פלאות לרמות האנרגיה שלכם וליכולתכם לטפל בתינוק החדש:

  • להישאר פעילים
  • לאכול מזון בריא
  • לנוח ככל האפשר.

התעמלות קבועה משפרת את מחזור הדם, מזניקה את המטבוליזם, ממריצה את מערכת החיסון וגורמת לכם להרגיש טוב. הליכה יומית תוציא אתכם מהבית אל האוויר הצח. שינוי האווירה יכול לעשות נפלאות למצב הרוח, ואפשר פשוט לקפץ ברחבי הבית ולהאזין למוזיקה שאתם אוהבים.

אכילה נכונה עשויה להוות אתגר רציני להורים עסוקים. הכינו מראש כמה מזונות פשוטים, כמו ירקות טריים חתוכים ומוכנים לאכילה עם מטבלים, פירות, יוגורט ולחם מחיטה מלאה. אם את מניקה, תצטרכי המון חלבון ורכיבים תזונתיים, וגם הרבה מאוד נוזלים.

כשמדברים על מנוחה, אל תשכחו את שלושת כללי הזהב: לישון כשהתינוק ישן, ללכת לישון מוקדם, ולנמנם בכל הזדמנות!

למידע נוסף, קראו את המאמרים אורח חיים בריא להוריםאכילה בריאה והתעמלות להורים ושינה טובה יותר להורים.

דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה הוא הפרעת מצב רוח שיכולה להשפיע על נשים וגברים אחרי הולדת תינוק. התסמינים כוללים הפרעה בשינה ובתיאבון, בכי, חוסר יכולת להתמודד עם מטלות יומיומיות, תשישות, עצבנות, חרדה, פחד מיצירת קשר חברתי או פחד מלהישאר לבד, רגשות אשמה, אובדן ביטחון עצמי, ומחשבות שליליות ואפילו אובדניות. נשים מסוימות מסכמות זאת כך: “אין טעם בשום דבר יותר”.

פעמים רבות החברה מתארת את הלידה כאירוע משמח, שאמור לגרום לתחושת אושר עילאי ושמחה. לקושי כמעט ולא ניתן מקום. הורים רבים, ובמיוחד אימהות, אינם מרגישים כך. השינוי בחיים הוא עצום וטומן בחובו קשיי הסתגלות, הקשר עם התינוק אינו מידי ולכן לעיתים יש תחושת בהלה או כישלון. חשוב לתת לגיטימציה לתחושות, ולא לבקר או למזער אותן. התעלמות, ביקורת והכחשה עלולים להחריף את המצב הנפשי של היולדת או של האב ולהשפיע על התפתחות הקשר שלהם עם התינוק.

חשוב מאוד שתזהו את הסימנים ותפנו מיד לקבלת עזרה. אין צורך להתמודד עם זה לבד. בדרך כלל אפשר להחלים לגמרי מדיכאון אחרי לידה בעזרת אבחון, טיפול, עזרה ותמיכה נכונים. למידע נוסף, קראו את המאמר על דיכאון אחרי לידה.

כיצד להתמודד עם לחץ

הורים טריים רבים חווים לחץ מעת לעת. עייפות, תינוק שבוכה ללא הרף, המשימות היומיומיות בבית, אחריות מוגברת וחרדה מהלא נודע עלולים לגרום לכם להרגיש שזה פשוט יותר מדי. כדי להתמודד עם הלחץ, בקשו עזרה מאחרים ונסו ללמוד כמה שיותר על הטיפול בתינוק. קראו עוד במאמר על לחץ וניהול לחצים.

אם אתם מרגישים מתוסכלים, לחוצים או שאינכם יכולים להתמודד, הניחו את התינוק במקום בטוח – בעריסה, למשל – והתרחקו לזמן מה, עד שתירגעו. אפשר לבקש ממישהו אחר להחזיק אותו לזמן מה. לעולם אל תטלטלו תינוק. הטלטול עלול לגרום לדימום בתוך המוח, ולעיתים קרובות לנזק מוחי קבוע. מותר ואף רצוי  לבקש עזרה. אם אתם מתקשים להתמודד עם התינוק שלכם, התקשרו לקו הייעוץ.

לקבל עזרה

מגוון שירותים יכול לעזור לכם להסתגל לתפקידכם כהורים. אחיות טיפת חלב יכולות לייעץ, וכך גם רופא המשפחה ורופא הילדים. כמו כן, אפשר להתקשר לער”ן, בטלפון 1201, בכל מקרה של מצוקה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים שמתמודדים עם מחלת נפש

סקירה מהירה

אחד מתוך שישה הורים מתמודדים עם בעיית בריאות נפשית.

  • החל מגיל 35, סיכוייהן של נשים להתמודד עם מחלת נפש גבוהים מאלה של גברים.
  • סיכוייהם של הורים יחידנים להתמודד עם בעיה כזו גבוהים פי שניים מאשר הורים במשפחות זוגיות.
  • הורים במצב סוציו-אקונומי נמוך נוטים יותר לסבול ממחלות נפש.
  • הורים עם מחלות נפש נמצאים בסיכון גבוה יותר לשימוש בסמים ולבעיות בריאות אחרות, בעיקר כאלה המופיעות בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.
  • נכון לשנת 2013, חיו בישראל כ-250,000 אנשים המתמודדים עם בעיות נפש כגון דיכאון או חרדה.
  • אחד מכל חמישה אנשים חווה דיכאון לפחות פעם אחת בחייו. נשים נוטות להתמודד עם דיכאון יותר מגברים.

האתגרים

הורות ומחלת נפש

אם כמעט 20% מהאנשים מתמודדים בשלב מסוים של חייהם עם מחלת נפש, ישנו סיכוי רב שרבים מהם הורים.חלק מהבעיות הנפשיות קצרות מועד, למשל תקופת דיכאון בעקבות אובדן אדם קרוב, או תקופות חרדה ומתח גבוה כשהחיים נהיים קשים במיוחד.

מחלות נפש לטווח ארוך כוללות מצבים כגון:

  • הפרעה דו קוטבית: מצב שבו אנשים נעים בין התחושה שיש להם כוחות על אנושיים לבין דיכאון
  • הפרעת חרדה מוכללת (חרדה כרונית): תחושה מתמדת של מתח, פחד ו/או דאגה קיצונית מאירועים שונים
  • דיכאון כרוני: תחושת עצבות מציפה וחוסר יכולת לראות את הדברים החיוביים בחיים
  • הפרעה טורדנית-כפייתית: מצב המתאפיין במחשבות טורדניות ובלתי נשלטות שגורמות לאדם לחזור שוב ושוב על פעולות טקסיות שאינן הכרחיות
  • סכיזופרניה: מצב של פיצול בתפקוד המוח בין אזורי החשיבה, הפעולה והרגשות; מצב זה יכול לגרום לאנשים לחשוב שהם רואים ושומעים דברים ולהוביל אותם להימנעות מהחברה.

מחלת נפש עלולה לגרום להורים להרגיש בודדים מאוד. כשהורה נאבק במערכת היחסים בתוך המשפחה, תחושת הבידוד החברתי יכולה להפוך את המצב לקשה עוד יותר.

הורים עם מחלת נפש עשויים לחשוש מאובדן המשמורת על ילדיהם, או לחוש אשמה שאינם יכולים להתנהל כהורים כפי שהם רוצים. החדשות הטובות הן שבעזרת תמיכה והשכלה מתאימה, הורים שמתמודדים עם מחלת נפש יכולים להיות הורים טובים בדיוק כמו כל אחד אחר.

קשיים בהתנהלות היומיומית

התמודדות עם מחלת נפש זו עבודה לא קלה, והורים עם מחלת נפש עלולים להתקשות לטפל בילדים או לספק להם סביבה יציבה וצפויה. לפעמים, היצמדות לשגרה קבועה או התמודדות עם מטלות יומיומיות כמו קניות או בישול עשויות להיראות בלתי אפשריות. לעיתים קרובות, עבודה קבועה לא באה בחשבון. בתוך היחידה המשפחתית, ההורה עשוי להתקשות להציב גבולות לילדיו, כיוון שכושר השיפוט שלו מושפע מלחץ או מבלבול.

במצבים כאלה, כשאין מספיק תמיכה משפחתית, הילדים נוטים לדאוג לעצמם יותר מאשר במצבים אחרים, כגון לבשל, לנקות את הבית או לעשות קניות. כמו כן, הורים שמתמודדים עם מחלת נפש אינם תמיד מסוגלים לשמור על ביטחון ילדיהם, כיוון שאינם מבינים לגמרי את הסיכון שילדיהם חשופים אליו.

ילדים ורגשות

רוב מחלות הנפש החמורות יותר מופיעות עם תסמינים חמורים, למשל, לראות דברים שאינם אמיתיים, לשמוע צלילים וקולות ולחשוב שאנשים או דברים “יוצאים נגדם”.

התסמינים האלה עשויים להיות מפחידים ומבלבלים מאוד לילדים שאינם מבינים את התנהגותו של ההורה. הם עלולים להאשים את עצמם, להיות מתוסכלים מאוד ולכעוס על ההורה בגלל התנהגותו.

כל הדברים שתיארנו משפיעים על ההתפתחות של הילד, וככל שהמחלה חמורה יותר, כך גבוה יותר הסיכון שבו הוא נתון. ההורים צריכים להצליח לספק לילדיהם מזון, ביגוד ומחסה, ונוסף על כך, עליהם ללמד אותם מיומנויות חברתיות, מיומנויות של פתרון בעיות, התנהגות נאותה ובקרה רגשית. אם ההורים מתקשים בדברים אלה בעצמם, הם לא יוכלו לשמש דוגמה אישית טובה לילדיהם.

עזרה נוספת

היעדר שירותים לאנשים עם בעיות נפשיות הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני המדינות המפותחות בימינו.

הורים עם מחלות נפשיות עשויים שלא לקבל את התמיכה והעזרה הדרושות להם, כיוון שמצבם הספציפי אינו זוכה למספיק שירותים או תוכניות טיפול שמתאימות לצורכיהם. כמו כן, יש אנשים שאינם פונים לקבלת עזרה כיוון שהם מתביישים או נבוכים ממצבם.

אם אתם הורים המתמודדים עם מחלת נפש וזקוקים לתמיכה, או דואגים שילדכם נפגע ממחלתכם, חשוב שתנסו לקבל עזרה. הדבר חשוב במיוחד אם אתם מרגישים שתצטרכו לאשפז את עצמכם לזמן מה, או שאתם עלולים להיות אלימים או לאבד שליטה, או מתקשים להתמודד כלכלית.

אם אתם מכירים מישהו שמתמודד עם מחלת נפש, תמיכתכם חשובה מאוד. הנה כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור:

  • לטפל בילדים בתקופות קשות
  • לדבר עם הילדים על הפחדים והבלבול שהם מרגישים בנוגע למחלת ההורה
  • לעזור לאותו אדם לגבש רשת תמיכה של אנשים ומספרי חירום לתקופות שבהן הוא מפחד או בודד.

ניתן לטפל במחלת נפש בכמה דרכים: באמצעות טיפול תרופתי, טיפול נפשי, שירותים פסיכיאטריים או שילוב טיפולים.

ישנם כמה ארגונים בישראל שיכולים לקשר אתכם עם השירותים המתאימים:

  • אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש: עמותה שהוקמה במטרה לסייע למתמודדים עם מוגבלות נפשית לחיות חיים מלאים ובעלי משמעות
  • פורטל בריאות הנפש בישראל: מציע הפניות לעמותות ולנותני שירותים שמסייעים לנפגעי נפש ולבני משפחותיהם
  • ער”ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לבני נוער להסתגל אחרי פרידה או גירושים

פרידה וגירושים: כיצד ילדכם מרגיש

ילדכם עשוי לחוש מגוון רגשות כשאתם נפרדים מבן או בת זוגכם – בדיוק כמוכם. אך טבעי שירגיש רגשות מעורבים. ייתכן שהוא מבולבל או אפילו מופתע מאוד כיוון שלא צפה את העתיד. הוא עשוי להיות עצוב וחרד כיוון שאינו יודע מה עומד לקרות. ייתכן שדווקא הוקל לו, בעיקר אחרי תקופה עמוסת עימותים ואפילו אלימות במשפחה. חלק מבני הנוער יהיו רגועים, שמחים ובריאים יותר אחרי פרידה. בסופו של דבר, זו התחלה חדשה לכולם.

בני נוער רבים עשויים להיות מודאגים ולחוש אשמה אם הם חושבים שהם תרמו לבעיות ביניכם. ילדכם עשוי לדאוג שיפסיק להיות בקשר עם אחד מכם, גם אם אינו אומר זאת בקול. במקרים אחרים, ייתכן שלא ירצה ליצור קשר עם אחד מכם, כיוון שיכעס ויאשים אתכם בפרידה. יכול להיות שיחשוב שעליו לתמוך באחד מכם או בשניכם, וייטור לכם טינה או יהיה מוצף בגלל האחריות הכבדה.

ברמה הפרקטית, סביר להניח שיש לו חששות בנוגע למקום המגורים שלו. לדוגמה, הוא עלול לדאוג שביתו יימכר ושיהיה עליו לעזוב את בית הספר ואת החברים. האפשרות שיהיו לו שני בתים עלולה גם היא להדאיג אותו. לכל הילדים לוקח זמן להתרגל.

לעזור לילדכם לעבור פרידה וגירושים

להסביר את המצב

ילדכם צריך להבין מדוע אתם נפרדים. קיימו פגישה משפחתית ודברו עם ילדיכם על הפרידה. הסבירו לו מדוע כל זה קורה בלי להציג את אחד ההורים בתור “האיש הטוב” או “האיש הרע”, כדי שלא ירגיש שעליו לבחור ביניכם.

ילדכם חייב לדעת שאין זו אשמתו – זוהי החלטה של מבוגרים הנוגעת למערכת היחסים ביניכם לבין בן או בת הזוג, וגם אם היא משתנה, לילדכם יש זכות להמשיך בה עם שניכם, לאהוב אתכם ולהיות נאהב. יכול להיות שכבר אינו מסתכל על עצמו כילד, אך הוא עדיין זקוק למקום מוגן.

להקשיב ולתת לילדכם לדבר

כשתסיימו להגיד את מה שרציתם, תנו לילדכם הזדמנות להביע את מחשבותיו, בפגישה המשפחתית או מאוחר יותר, אחרי שיהיה לו זמן לחשוב. השיחה תעזור לו להתמודד עם רגשות קשים ופחדים. כשיהיה מוכן לדבר, הקשבה פעילה מצדכם תעזור לכם להבין כיצד לנחם אותו.

אם הוא מתקשה לדבר איתכם על הפרידה, אולי יעדיף לשוחח עם מבוגר אמין אחר – דוד או דודה, חבר משפחה, מורה או יועץ.

להרגיע את ילדכם

חלק מבני הנוער עשויים לחשוש שיצטרכו להשגיח על הוריהם או על האחים והאחיות. הבטיחו לילדכם שהוא אינו צריך להשגיח על אף אחד אחר. אם מישהו מבני המשפחה יזדקק לעזרה, הוא יקבל אותה.

ילדכם אינו צריך להיות מעורב בשום עניין ביניכם לבין בן או בת זוגכם. אמרו לו בבירור שאין צורך שימלא תפקיד של שליח, ושלא יצטרך לענות על שאלות של איש על מעשי השני. הבטיחו לו שאתם ובן או בת זוגכם תעשו הכול כדי שלא יהיה מעורב בעימותים. אם חוויתם אלימות במשפחה, הבטיחו לו שיהיה מוגן.

להיצמד לשגרות

כדי להקל על השינוי שמשפחתכם עוברת, מומלץ שילדכם ייצמד במידת האפשר לשגרות היומיומיות שלו, יישאר באותו בית או באותה שכונה, ילך לאותו בית ספר וימשיך בפעילויות הרגילות שלו.

גם אם אתם וילדכם אינכם הולכים לגור אחד עם השני כל הזמן, עדיין תוכלו לשמור על קשר. המשיכו להתעניין בחייו ולעשות את הדברים המיוחדים שעשיתם תמיד – למשל, לצאת לפארק ולשחק בכדור, לבשל יחד, לצפות בו בחוג הספורט, ללכת לסרטים או לצאת לקניות.

סימנים שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה או הגירושים

בגיל ההתבגרות עובר ילדכם שינויים חברתיים ורגשיים, וכן שינויים גופניים. אחרי פרידה או גירושים, העליות והירידות הרגשיות בגיל ההתבגרות מתערבבות עם האופן שבו הוא מרגיש כלפי הפרידה. ייתכן שהוא עצמו לא ישים לב שהוא מתקשה להתמודד, אך הוא עשוי להפגין סימנים כגון:

  • שינויים בהתנהגות, במצב הרוח או באישיות – להתרגז, להיות מוטרד או לפרוץ בבכי יותר מהרגיל
  • חוסר רצון לבלות עם בני המשפחה וחוסר שיתוף פעולה עם שגרות משפחתיות -הוא עלול לסגור את עצמו בחדר לפרקי זמן ארוכים או לבלות זמן רב יותר באינטרנט או במשחקי מחשב
  • בעיות בבית הספר או בהכנת שיעורי הבית
  • בעיות שינה או הפרעות אכילה כגון אכילת בולמוס או אובדן תיאבון
  • ·אובדן עניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר או בעיות עם חברים או קבוצות
  • לקיחת סיכונים – להפר את כללי בית הספר, לא לספר לכם היכן היה, ואפילו לגנוב מחנויות, לעשות גרפיטי, לקחת סמים או לשתות אלכוהול.

קשה לדעת אם ההתנהגות המאתגרת נובעת מכך שילדכם פשוט בגיל ההתבגרות, או שהיא מהווה סימן לכך שילדכם מתקשה להתמודד עם הפרידה. יכול להיות שמדובר בשילוב בין השניים. נסו לא לקפוץ למסקנות ולהחליט מיד מה גורם לכך, אלא הקשיבו ונסו לעזור.

מומלץ להודיע לבית הספר של ילדכם על השינוי במצב המשפחתי. המורים שלו יוכלו לחפש שינויים בהתנהגותו או לעזור בדרכים שונות.

היכן לקבל עוד עזרה

בני נוער זקוקים לעתים לעזרה נוספת כדי להתמודד עם הפרידה של הוריהם. אם העימות בין ההורים אינטנסיבי מאוד או עדיין נמשך, או אם אחד ההורים סובל מדיכאון או מהפרעה נפשית, מומלץ שילדכם יפנה לייעוץ.

אפשר לפנות לתחנות ציבוריות לייעוץ בחיי המשפחה. רופא המשפחה יכול להפנות אתכם לפסיכולוג או למטפל משפחתי וקופות החולים מממנות באופן חלקי טיפול נפשי. באתר האגודה לטיפול בחיי משפחה ונישואין ניתן למצוא שמות של מטפלים.

אם אתם או ילדכם צריכים לדבר עם מישהו באופן דחוף, פנו לער”ן בטלפון 1201.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תינוק חדש במשפחה משולבת

לתכנן תינוק חדש במשפחה משולבת

תינוק במשפחה משולבת נמצא בעמדה ייחודית – הוא האדם היחיד במשפחה שקשור לכולם מבחינה ביולוגית. מטבע הדברים, תינוק חדש יכול לגרום להתרגשות רבה לילדים, וגם לתחושות דאגה וחששות – ועל אחת כמה וכמה, במשפחה משולבת.

אם אתם חושבים על הבאת תינוק לעולם עם בן או בת זוג חדשים, תוכלו להודיע לילדיכם האחרים מראש שאתם חושבים על כך, ולהגיד משהו כמו, “אתם יודעים, יום אחד אולי יהיה לנו עוד תינוק”.יכול להיות שתרגישו שהמשפחה שלכם זקוקה לזמן נוסף כדי להתאקלם למצב, ותעדיפו שלא לספר לאיש בהתחלה.

מצפים לתינוק: איך הילדים מרגישים

ייתכן שילדיכם האחרים יתרגשו כשתספרו להם על הגעתו של תינוק חדש, אך טבעי לגמרי שיהיו ילדים במשפחה שירגישו מוטרדים, מודאגים או חסרי ביטחון. החיים במשפחה משולבת מוסיפים לתחושות הללו. כמו כן, ילדים עשויים לתפוס את התינוק החדש כאיוּם בגלל הדברים הבאים:

  • ההיריון מושך תשומת לב רבה
  • הם חוששים שיאבדו את מקומם המיוחד כ”תינוק” של אימא או אבא או כ”ילד היחיד”
  • הם חוששים שיהיה להם פחות זמן או קשר עם ההורה כשיבואו לבקר
  • הם חוששים מדברים פרקטיים, כמו היכן התינוק יישן ואם יקבל את החדר שלהם
  • התינוק שייך לשניכם, והם חשים חוסר ביטחון.

מצפים לתינוק: איך אתם מרגישים

אך טבעי שיהיו לכם רגשות מעורבים בנוגע לתינוק חדש – התרגשות, תקווה וחששות מתגובותיהם של הילדים. ייתכן שאתם ובני זוגכם תרגישו אחרת כלפי התינוק, בעיקר אם אחד מכם עומד להיות הורה בפעם הראשונה. אם זהו התינוק הראשון שלכם אך לבני זוגכם כבר יש ילדים, ייתכן שתרגישו שהם אינם מתרגשים כמוכם. זה טבעי – כל הזוגות חווים רגשות ושלבים שונים במהלך ההיריון.

ללא קשר לרגשותיכם, חשוב שתתמכו זה בזו במהלך ההיריון ותדברו על הכנת ילדיכם האחרים להגעתו של התינוק.

להכין את הילדים לתינוק החדש

אם את בהיריון, האופן שבו תכיני את הילדים לתינוק תלוי בך ובגילם של הילדים. כדאי להציג להם את רעיון התינוק החדש בשלב מוקדם יחסית בהיריון, לפחות שלושה או ארבעה חודשים לפני הלידה.

חשוב לדבר איתם על חששותיהם ולהרגיע אותם. אם הם מוטרדים או כועסים מהגעתו הצפויה של התינוק, חבקו אותם, הרגיעו אותם ודברו על הדברים החיוביים בהרחבת המשפחה – לדוגמה, יהיה להם אח או אחות חדשים שיוכלו לשחק איתם. הסבירו להם שיש להם עוד המון זמן להתרגל לרעיון.

תוכלו לשלב את ילדיכם בתכנון ובהכנה לקראת התינוק בדרך שתעניין אותם. אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, סביר להניח שירגישו שהשינוי נוגע לכולם במשפחה, ולא רק לתינוק החדש.

עזרו לילדיכם להרגיש מעורבים ובקשו את דעתם בנושאים שונים, או בקשו מהם לעזור לבחור צעצועים, למשל. ייתכן שירצו להרגיש כיצד הוא גדל – למשל, לצפות בתמונות מהאולטרה-סאונד או להרגיש אותו בועט. עם זאת, השתדלו שלא להגזים בהתרגשות.

אם אתם חושבים על הכנת מקום או חדר מיוחד לתינוק, חשוב לוודא שגם לכל ילדיכם יש חלל מיוחד משלהם. אם לא, הכינו לתינוק אותו חלל כמו שיש לשאר הילדים, או חשבו כיצד להכין מקום מיוחד לילדיכם האחרים.

לעזור לילדים להתרגל לתינוק החדש

עבדו יחד, כזוג, כדי לעזור לילדיכם להסתגל להגעתו של התינוק החדש הביתה. הנה כמה רעיונות:

  • אם ילדיכם מקנאים בתינוק, השתדלו לקבל את הרגשות שלהם, ובו בזמן הודיעו להם שאתם מצפים מהם להתנהג יפה ובאופן בטוח ליד התינוק – למשל, לגעת בו בעדינות.
  • נסו לגרום לכל הילדים להרגיש מיוחדים, כל אחד בזמנו – לדוגמה, בימי הולדת וכשהם מצליחים להשיג משהו חשוב, כמו תעודה טובה מבית הספר.
  • שמרו על הקשר עם הילדים ונסו להמשיך בשגרה הרגילה שלהם, בעיקר בחודשים הראשונים. אם אתם עומדים לערוך שינויים בשגרות המשפחתיות, עשו זאת בהדרגה.
  • הראו לילדיכם כיצד לשחק עם התינוק בבטחה, או תנו לילדים הגדולים יותר מטלות קטנות כמו לטייל עם התינוק בעגלה כשאתם יוצאים לגינה. כשהילדים עוזרים לכם, שבחו אותם ואמרו להם שהם אח או אחות גדולים נהדרים.
  • ספרו את החדשות הטובות לסבא ולסבתא ולמבוגרים אחרים כמו המורים, ובקשו מהם לתת לילדיכם תשומת לב ותמיכה נוספות אם הם מתקשים.

אם יש במשפחתכם המשולבת ילדים שאינם ילדים ביולוגיים שלכם, ובעיקר אם זה התינוק הראשון שלכם, ייתכן שתגלו שהעיסוק והחיבור לתינוק החדש מוביל אתכם להימנע מעט מקשר עם הילדים של בן או בת הזוג. אל תחושו אשמה. כדי לשמור על הקשר ביניכם לבין ילדיהם של בן או בת הזוג, מספיקות כמה מילים אדיבות וחיבוק טוב מדי יום.

למידע נוסף על בניית מערכות יחסים בין אחים, קראו את המאמרים לעזור לפעוטות ולילדי גן להסתגל לתינוק חדש, ולעזור לילדים גדולים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש.

בני זוג לשעבר והמשפחה המורחבת

ספרו לבני הזוג לשעבר שאתם מצפים לתינוק. עדיף שישמעו זאת מכם ולא ממישהו אחר. ייתכן שייקח להם זמן מה לעכל, גם אם אינכם חושבים שהחדשות יפגעו ברגשותיהם.

גם בני משפחה אחרים עשויים להגיב בדרך בלתי צפויה. לדוגמה, סבים וסבתות שעזרו מאוד עם הנכדים הראשונים עשויים לחשוש שהם מבוגרים מכדי להתמודד עם הנכדים הבאים. הרגיעו אותם, ואמרו להם שהם יכולים לבחור את מידת המעורבות שלהם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מיקרוצפליה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי מיקרוצפליה?

מיקרוצפליה היא סמן נוירולוגי התפתחותי אשר יכול להעיד על גדילה והתפתחות לא תקינה של מוח התינוק בשלב ההיריון או לאחר הלידה, שמובילה להיקף ראש ומוח קטנים מהרגיל. היא יכולה להיות ממצא מבודד, או חלק מתסמונת המתבטאת במומים נוספים בשאר מערכות הגוף.

מיקרוצפליה מלווה לעתים במוגבלות שכלית התפתחותית ובבעיות נוירולוגיות אחרות כגון אפילפסיה, מתח שרירים לא תקין ובעיות בשווי משקל. יחד עם זאת, רבים מהילדים עם מיקרוצפליה קלה הם בריאים ובעלי  אינטליגנציה תקינה.

ככלל- ככל שהיקף הראש קטן יותר כך גדל הסיכון להפרעות התפתחותיות ולבעיות רפואיות נוספות.

מיקרוצפליה יכולה להיגרם כתוצאה מתסמונות גנטיות רבות ושונות וכן כתוצאה מזיהומים תוך רחמיים או מחשיפה  לכימיקלים רעילים מסוימים  ושימוש באלכוהול ובסמים במהלך ההיריון.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

רוב התינוקות שנולדים עם מיקרוצפליה מציגים היקף ראש קטן משמעותית מהרגיל. ראשם של חלק מהילדים גדל עם השנים, אך נותר מתחת לעקומת הגדילה הממוצעת.

מאפיינים גופניים נוספים יכולים לכלול גדילה מועטה באופן כללי ושיעור קומה קטן.

סימנים קוגנטיבים

ילדים עם מיקרוצפליה מתמודדים לעיתים קרובות עם:

  • התפתחות מעוכבת
  • עיכוב שפתי
  • מוגבלות שכלית התפתחותית
  • קשיים בקואורדינציה ובשיווי המשקל.

סימנים התנהגותיים

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים להפגין התנהגויות כגון היפראקטיביות, אי-שקט ותוקפנות.

מצבים רפואיים הקשורים למיקרוצפליה

ילדים עם מיקרוצפליה עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון פרכוסים. בעיות שמיעה וראייה, הפרעות בבליעה ואכילה ובעיות גדילה.

אבחנה ובדיקות

ניתן לאבחן מיקרוצפליה כשהעובר עדיין ברחם, באמצעות בדיקת אולטרסאונד, בעיקר במהלך השליש השלישי להריון. לאחר הלידה, מיקרוצפליה תאובחן בעזרת מעקב אחרי מדדי היקפי הראש הנלקחים באופן שגרתי בטיפת חלב. כחלק מהברור ניתן להשתמש בבדיקות עזר כגון בדיקת MRI.

טיפול מוקדם

אבחון ואיתור מוקדמים של מיקרוצפליה יסייעו במתן טיפול מוקדם, שביכולתו לסייע  לשיפור איכות חייו ולקידום התפתחות מיטבית של התינוק והפעוט.

חלק מהילדים אינם זקוקים לטיפול מלבד פגישות שגרתיות לתיעוד ולמדידת היקף הראש, ולמעקב אחר התפתחותם. אחרים עשויים להתמודד עם לקויות דיבור ולמידה, פרכוסים ועוד. חלקם יזדקקו לטיפול תרופתי, או לטיפול של פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת ועוד.

אם לילדכם יש מיקרוצפליה, תפגשו כמה וכמה אנשי מקצוע כחלק מהטיפול המוקדם, ובהם רופאי ילדים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים. אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

תמיכה כלכלית

לילד עם מיקרוצפליה – גמלת ילד נכה תקבע בהתאם לרמה התפקודית של הילד.
מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה.

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בני נוער וזמן פנוי

כיצד בני נוער מבלים את זמנם הפנוי

בני הנוער שונים זה מזה. אולם רבים מהם מבלים את זמנם הפנוי בקניות, יציאה למסיבות, ביקור חברים, שימוש בטכנולוגיה למשחקים ולפעילויות מקוונות אחרות, רשתות חברתיות, הודעות טקסט, צפייה בסרטים, קריאה, פעילות גופנית מגוונת או בילוי בחוף הים.

נוסף על כך, בני נוער רבים מבלים זמן גדל והולך בפעילויות מובנות אחר הצהריים כמו חוגי אמנות, תנועות נוער וספורט. ולעתים קרובות, כשיש להם זמן פנוי ללא תכניות, הם משתעממים.

זמן פנוי עם ההורים והמשפחה

אחד הדברים המהנים בשנות ההתבגרות הוא לגלות דברים משותפים עם ילדכם המתבגר, או דברים חדשים שילדכם מכיר לכם. בלו ביחד את זמנכם הפנוי כדי לשמור על קשר עם ילדכם.

עם זאת, לפעמים קשה למצוא את האיזון בין הפגנת עניין בפעילויות שלו לבין ‘להיתקע לו באמצע’. קראו את המאמרים לתמוך בעצמאות של בני נוער ופרטיות, השגחה ואמון בשנות ההתבגרות למידע נוסף.

פעילויות בשיתוף איתכם

בילוי זמן משותף איתכם יכול להיות צ’ופר לילדכם, בעיקר במשפחות גדולות. צאו לסרט מדי פעם, או אפילו שבו לארוחה קלה או לקפה בבית הקפה אחרי החוג כדי להרגיש חגיגיים. ייתכן שלא תצליחו לצאת לפעילויות בצורה ספונטנית, ולכן מומלץ לחשוב עם ילדכם על רעיונות ולתכנן כיצד תבלו את הזמן הפנוי ביחד.

הנה עוד הצעות לבילוי עם בני נוער:

  • לראות סרט ששניכם רוצים לצפות בו
  • להקשיב למוזיקה ביחד בבית או לצאת להופעה
  • ללכת למשחק כדורגל או ספורט אחר
  • לעסוק בספורט יחד, למשל לצאת לריצה או לרכב על אופניים
  • ללכת לאירועים מקומיים כמו שווקים מיוחדים, פסטיבלים או פעילויות להגנת הסביבה
  • לנסוע לסוף שבוע ולצאת לאירוע כמו הופעה או תערוכה
  • לבשל ביחד
  • לצאת לארוחה ביחד
  • לעבוד על פרויקט בבית – למשל, לעצב מחדש את החדר או להכין רהיטים.

ייתכן שילדכם יזדקק למעט שכנוע לפני שיסכים לבלות איתכם, בעיקר אם זו פעילות חדשה. אם תבלו ביחד לעתים קרובות מספיק, סביר להניח שילדכם יפתח התלהבות רבה יותר – אז אל תפסיקו לנסות. נסו מגוון פעילויות עד שתמצאו פעילות ששניכם אוהבים.

פעילויות לכל המשפחה

אם יש לכם ילד מתבגר וילדים צעירים יותר, כנסו פגישה משפחתית וחשבו יחד על פעילויות משפחתיות מהנות. הכינו כמה רשימות – פעילויות שתעשו כולכם יחד, ופעילויות שרק חלק מכם יעשו. תוכלו גם להחליט שבכל פעם, מישהו אחר מבני המשפחה בוחר מה עושים.

פעילויות לדוגמה לכל המשפחה:

  • צפייה משותפת בסרט שמתאים למשפחות
  • לצאת לפיקניק
  • לשחק במשחק אהוב או בפעילות אהובה בפארק המקומי, כמו כדורגל או צלחת מעופפת
  • לתכנן ארוחה מיוחדת שבה כל אחד מציע את המנה האהובה עליו
  • לתכנן חופשה משפחתית
  • לצאת לטיול
  • לרכוב על אופניים
  • לטייל עם הכלב.

זמן פנוי עם חברים

ילדכם ירצה לבלות את זמנו הפנוי עם חברים.  הסכימו על כמה כללים לזמן הפנוי כדי לעזור לו לשמור על בטיחות וביטחון כשהוא מסתובב בחוץ. הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם כשאתם דנים על הזמן הפנוי עם חברים.

מידע

האם אתם צריכים לדעת בדיוק איפה ילדכם מסתובב ועם מי הוא נמצא? אילו פרטים מותר לו להשאיר לעצמו? האם עליו להתקשר אם תוכניותיו משתנות? האם ישאיר את הטלפון זמין כשהוא יוצא?

מותר לכם להשגיח על ילדכם, כל עוד אתם עושים זאת רק כדי לוודא שהוא בטוח. ככל שיגדל, תוכלו להפחית את הפיקוח והמעורבות בפעילויותיו, על מנת שיפתח עצמאות ואחריות אישית.

זמינות

חשבו על הזמינות שלכם לצורך הסעות, למשל. האם אתם יכולים להסיע את ילדכם למקומות שונים בהתראה ארוכה מספיק? האם אתם זמינים למקרה חירום? האם תציעו הסעה לחבריו? האם אתם מצפים מילדכם להשתמש בתחבורה ציבורית אלא אם הוא נתקע?

לא נעים כל כך לשמש בתור “מונית” לילדכם, אך כך תדעו שהוא נוסע בבטיחות ממקום למקום, ותוכלו להכיר את חבריו.

בית פתוח

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו ופרטיות. עד כמה אתם רוצים שביתכם יהיה בית פתוח? האם יש שעת גג לביקורים בבית? האם תספקו לחברים ארוחות, חטיפים ומשקאות? האם ילדכם צריך לקחת על עצמו אחריות כשחבריו מגיעים – למשל, לנקות את המטבח או את הסלון אחרי הביקור?

כסף

חלק מהפעילויות שאליהן ייצא ילדכם יעלו כסף. דברו איתו על הפעילויות שאתם מוכנים לשלם עליהן, באיזו תדירות ילך אליהן וכמה. כמו כן, דברו איתו על דמי כיס. חשבו מהו הסכום ההגיוני לתת במשפחתכם. האם יוכל להרוויח עוד כסף אם ימלא עוד תפקידים בבית?

זמן מסך

זמן מסך הוא זמן שמבלים בצפייה בטלוויזיה, במחשב או בטאבלט, במשחקי וידיאו או בטלפונים ניידים. סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, ושעת סיום שימוש בזמן מסך מדי ערב. כדאי לדון בכמות הזמן שכל בן משפחה מבלה בפעילויות כאלה בשעות היום, במקום בפעילויות גופניות אחרות.

מומלץ לנהל משא ומתן על זמן מסך במהלך שבוע הלימודים, בסופי השבוע ובחגים, כדי לעזור לילדכם לפתח מיומנויות ניהול זמן נכונות.

זמן פנוי עם עצמם

לפעמים ירצה ילדכם פשוט לבלות זמן עם עצמו, ולא לעשות יותר מדי. שימו לב שבילוי כזה מתרחש יותר ויותר בזמן הלימודים – בין השאר, כיוון שהוא זקוק לזמן לטעון את הסוללה המנטלית שלו. אין בעיה עם זמן פנוי לבד, אם זה אינו הזמן הפנוי היחיד שילדכם נהנה ממנו והוא מאוזן על ידי בילויים עם החברים והמשפחה.

חוץ מזה, מותר לילדכם להיות משועמם לפעמים! השעמום הוא דבר טבעי, אשר יכול לדחוף אותו למצוא משהו יצירתי וחדש למלא את זמנו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

דיכאון אצל בני נוער

הידעתם?

  • דיכאון הוא אחת הבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר בקרב בני נוער בישראל.
  • עד אמצע גיל ההתבגרות, שיעורי הדיכאון בקרב בנות גבוהים פי שניים מאשר בקרב בנים.

מהו דיכאון אצל בני נוער?

רוב בני הנוער עוברים תקופות של עליות וירידות בחיים. תחושות העצב שלהם עשויות להימשך כמה ימים. כשהם עצובים מאוד, לפעמים הם מתקשים לישון, לאכול, להתרכז או לגייס מוטיבציה. עם זאת, דיכאון הוא יותר מאשר עצבות או מצב רוח – זוהי הפרעה נפשית חמורה.

אצל בני נוער- קשה לעיתים להבחין בין עצבות נורמלית ושינויי מצב רוח, האופייניים לגילם, לבין דיכאון. כדי לבחון מה מצבו של ילדכם תוכלו לבדוק:

  • כמה זמן נמשכים הרגשות וההתנהגות המסוימים – אם חל שינוי ממצבו הרגיל של ילדכם והוא מפגין רגשות כגון עצבות, או מתנהג כאילו הוא עייף במיוחד למשך יותר משבועיים, ייתכן שמדובר בדיכאון
  • מה עוצמת הרגשות והאם הם קיימים כל הזמן או שהם באים והולכים
  • מה מידת ההשפעה שיש לרגשות ולהתנהגות על הלימודים או ההתנהלות החברתית  בבית הספר, מערכות היחסים, הבריאות הגופנית, מידת ההנאה או הפעילויות היומיומיות של ילדכם.

דיכאון אצל בני נוער שאינו מטופל עלול להוביל להשלכות ארוכות טווח. אם אתם מודאגים מילדכם, חשוב מאוד לחפש ולזהות את תסמיני הדיכאון, ולפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר כדי למנוע פגיעה בהתפתחותו הנפשית והגופנית של ילדכם.

לשמחתנו, ניתן לטפל בדיכאון ואנשים צעירים מצליחים ללמוד היטב את המיומנויות שעוזרות להם להתמודד עם בעיות. מיומנויות אלה יכולות לצמצם את תסמיני הדיכאון ולהפחית את הסיכוי לחזרתו.

תסמינים שכיחים של דיכאון אצל בני נוער

קשה לפעמים לזהות דיכאון אצל בני נוער, אך ישנם כמה תסמינים נפוצים: רגשיים, התנהגותיים, גופניים וחשיבתיים.

תסמינים רגשיים והתנהגותיים

ילדכם עשוי:

  • להיות עצוב, לבכות יותר מהרגיל, להיות מצוברח או עצבני – לפעמים יגיד שהוא מרגיש “ריק” או “אדיש”
  • לא להתעניין בפעילויות שנהנה מהן בעבר
  • לחוות פרצי כעס שאינם אופייניים לו
  • להרגיש חסר ערך, או לחוש אשמה בגלל דברים שונים – להגיד, למשל, “זה הכל באשמתי”, או “אני כישלון מוחלט”
  • להפסיק לפגוש חברים או לצאת לפעילויות חברתיות – לדוגמה, לא לרצות ללכת למסיבה של חבר, או להגיד שהוא מרגיש בודד
  • לחשוב מחשבות שליליות שאינן עוזבות, ובהן מחשבות על מוות או על פגיעה עצמית או התאבדות – להגיד, למשל, “לא שווה לחיות” או “אני לא יכול לעשות את זה יותר”.

תסמינים גופניים

ילדכם עשוי:

  • להיות עייף ולרצות להישאר במיטתו שעות רבות במהלך היום, להיות חסר מוטיבציה ולסבול מרמת אנרגיה נמוכה
  • לחוות שינויים משמעותיים בתיאבון שיכולים להתבטא בחוסר תיאבון או בתיאבון מוגבר עם שינויים במשקל הגוף.
  • לסבול מבעיות גופניות מעורפלות ובלתי מוסברות – למשל, כאבי בטן וכאבי ראש
  • להתקשות לישון – לסבול מנדודי שינה, לישון יותר מדי או להישאר במיטה רוב היום.

תסמינים בחשיבה

ילדכם עשוי:

  • להתקשות להתרכז
  • להתקשות לקבל החלטות
  • להיראות מפוזר ולהתקשות לזכור מידע.

ילדכם עשוי לחוות תסמין אחד או יותר של דיכאון. התסמינים עשויים להתמשך לאורך זמן, או לצוץ ולהיעלם לתקופה של כמה שבועות ואפילו חודשים.

בעיות בבית הספר או שינויים התנהגותיים עשויים להיות ביטוי של בעיה נפשית. לכן חשוב לפנות לקבלת עזרה ממומחה אם אתם מודאגים מהתנהגותו ומרגשותיו של ילדכם.

אם הוא אומר לכם שיש לו מחשבות חוזרות על פגיעה בעצמו או שהוא רוצה למות, פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית דחופה. התקשרו לער”ן בטלפון 1201 או פנו לרופא המשפחה, לשירותי בריאות הנפש או לבית החולים הקרוב. אנשים שסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות.

לקבל עזרה

גורמים רבים שמשפיעים על דיכאון יהיו מחוץ לשליטתכם, אך תוכלו לעשות דברים רבים כדי לשפר את הבריאות הנפשית של ילדכם ולצמצם את הסיכון.

הראו לילדכם שאכפת לכם ושאתם רוצים לעזור. דברו איתו ופנו יחד למומחה לבריאות הנפש, כדי להעביר לו את המסר שהוא לא לבד. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על בעיות נפשיות, אך דיכאון פעמים רבות נוטה להימשך חודשים רבים ולהוביל למצוקה ופגיעה בתפקוד, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא לפנות לקבלת עזרה מוקדם ככל האפשר.

כמו כן, רוב המתבגרים אינם פונים לעזרה בעצמם, ולכן סביר להניח שילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית. אם ניסיתם לדבר איתו על החששות שלכם, אך הוא סירב לקבלת עזרה או אמר שהכל בסדר, יכול להיות שתצטרכו לפנות לעזרה בעצמכם.

כדי להתמודד עם דיכאון אצל בני נוער, פנו לאנשים הבאים לקבלת עזרה:

  • רופא הילדים – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • המרכז לבריאות הילד
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה

אם אינכם יודעים לאן לפנות, הרופא שלכם יוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם.

מה אפשר לעשות בבית

אם ילדכם סובל מדיכאון, תוכלו לעשות כמה דברים חשובים לשיפור חיי המשפחה היומיומיים.

בריאות גופנית ורווחה

הנה כמה רעיונות:

  • עודדו את ילדכם לבחור משקאות ומזון בריאים. ודאו שיש לכם מגוון רחב של מזונות בריאים במזווה ובמקרר, והציעו אפשרויות טעימות ומזינות בזמן הארוחה.
  • עודדו את ילדכם להשתתף בפעילות גופנית. שמירה על כושר עוזרת לשפר את בריאות הנפש. אפשר להתחיל במשהו פשוט כמו הליכה יומית של 10 דקות.
  • עודדו את ילדכם לישון מספיק. אם ילדכם מתקשה לישון, אל תאפשרו לו ‘לתפוס’ שנת צהריים במהלך היום – ולא משנה עד כמה הוא עייף. עזרו לו לפנות זמן לפעילויות מרגיעות לפני השינה, ועודדו אותו להימנע מזמן מסך שעה לפני שהוא הולך לישון.

·         בררו וודאו שילדכם אינו משתמש באלכוהול ובסמים. השימוש באלכוהול ובסמים לצורך הפגת העצבות או הכאב עלול להחמיר את הבעיות. במידה וגיליתם שילדכם משתמש בסמים באופן קבוע, עודדו אותו להפחית ולהפסיק את השימוש, אך נסו לא להיות שיפוטיים שכן זה עלול להוביל להגברת המצוקה וליותר שימוש. כאשר השימוש הינו יומיומי וקבוע, לעיתים קרובות ילדכם יתקשה להפסיק את השימוש באופן מיידי, גם אם הוא מעוניין בכך, ולכן חשוב לפנות לגורמים מקצועיים שילוו וידריכו לאורך תהליך הגמילה.

מערכות יחסים ורגשות

נסו את הדברים הבאים:

  • הפגינו אהבה באופן שמתאים לגילו ולבשלותו של ילדכם. פשוט אמרו לו שאתם אוהבים אותו ותומכים בו, ושאתם שם בשבילו גם בזמנים קשים.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על רגשותיו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. לפעמים קל יותר לכתוב מאשר להגיד דברים בקול רם. עליו לדעת שכל עוד אין חשש לאובדנות או להתנהגות מסוכנת אחרת, אתם תשמרו על זכותו לפרטיות.
  • הציעו לו לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו, רב או רופא .
  • עודדו אותו להגיד לכם אם הוא חושב שהמצב נהיה גרוע יותר.

חיי היומיום

הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • לאכול יחד ארוחות ערב כמשפחה.
  • לנסות לצמצם עימותים משפחתיים ככל האפשר.
  • לפנות זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – לקרוא, להאזין למוזיקה וכדומה.
  • לבלות עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם.
  • לקבל את העובדה שיש ימים טובים וימים פחות טובים.

אם ילדכם מאובחן עם דיכאון, לעתים קרובות תרגישו גם אתם מתח ולחץ. זכרו לטפל בעצמכם. אם תמלאו היטב את הצרכים שלכם, תוכלו למלא טוב יותר את צורכי ילדכם.

להחלים מדיכאון

התגברות על דיכאון לוקחת זמן, בעיקר אם ילדכם סובל ממנו מזה זמן רב. המשיכו לתת לו תמיכה רבה ככל האפשר, גם בזמנים הקשים. תהליך ההחלמה יכלול בדרך כלל כמה עליות וירידות. צעירים רבים שחווים אפיזודה של דיכאון נוטים לחוות עוד אפיזודה, או להיתקל שוב בחלק מהתסמינים בעתיד.

תפקידכם הוא לעזור לו להימנע מדברים שעלולים לעורר אפיזודת דיכאון נוספת. כמו כן, חשוב לשים לב לסימני אזהרה שראיתם בעבר, ועלולים להצביע על הידרדרות. איש אינו אשם בנסיגה לתקופת דיכאון. עודדו את ילדכם להמשיך בקבלת תמיכה מקצועית, שתעזור לו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם המחלה.

גורמי סיכון לדיכאון אצל בני נוער

גורמי סיכון הם דברים שעלולים להפוך אדם צעיר לפגיע או לרגיש יותר לדיכאון. למשל:

  • גורמים אינדיבידואליים לילדכם, כמו היותו חרד במיוחד, רגיש במיוחד או בעל הערכה עצמית נמוכה
  • עימותים במשפחה או בעיות עם ילדים בגילו
  • גורמים התנהגותיים, כגון שימוש בסמים או התעללות
  • אירועים והתנסויות בחיים, ובהם סיום מערכת יחסים, מוות קרוב, הזנחה או התעללות גופנית
  • גורמים בבית הספר – לדוגמה, חוויה שלילית כגון פגיעה מבריונות, בעיות בכניסה לחטיבת ביניים חדשה, או דאגות בנוגע ללימודים ולמבחנים.

לפעמים, הגורמים והסיבות לדיכאון אינם גלויים לעין. לפעמים הדיכאון פשוט מתרחש מעצמו, ללא סיבה ברורה אחת. איש אינו אשם בדיכאון, גם אם נדמה שהוא עובר במשפחה.

מערכות יחסים חזקות בין הורים למתבגרים מועילות לבריאות הנפשית של אנשים צעירים. תחושת שייכות למשפחה ולחברים יכולה לעזור בהגנה על בני נוער מפני בעיות נפשיות כגון דיכאון. התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים ישירות ובאופן חיובי על בריאותו הנפשית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

קעקועים, פירסינג ובני נוער

מדוע בני נוער אוהבים קעקועים ופירסינג

אנשים צעירים עושים קעקועים ופירסינג מסיבות רבות – אופנה, לחץ חברתי והצורך להשתלב בחברה, כדרך להביע את הזהות והייחודיות שלהם, מרד נגד ערכי ההורים, או כחלק מטקס מעבר תרבותי.

להמון אנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – יש קעקועים ופירסינג. גם אם אתם לא בטוחים איך אתם מרגישים כלפי התופעה, דעו שהרבה אנשים מסתדרים איתם מצוין, ולפעמים אפילו לא מבחינים בהם.

מאיזה גיל אפשר לעשות קעקועים?

לפי החוק בישראל, לבני נוער מותר לעשות קעקועים מגיל 16. כהורים, עליכם לתת למקעקע אישור בכתב, ולציין בדיוק את סוג הקעקוע והיכן בגוף מותר לילדכם להתקעקע. רוב המקעקעים פועלים לפי סטנדרטים של התעשייה, ולעתים קרובות מבקשים אישור מההורים.

איברים לא אינטימיים

לפי החוק בישראל, לבני נוער מותר לעשות פירסינג מגיל 16. המקום היחיד שניתן לנקב לפני גיל זה הוא האוזן. כהורים, עליכם לתת אישור בכתב ולציין היכן מותר לילדכם להתנקב.

איברים אינטימיים

רוב המקומות שעושים פירסינג יסרבו לנקב איברים אינטימיים, כגון פטמה אצל נערות או איברי מין, לפני גיל 18.

קעקועים ופירסינג: הסיכונים

כשעושים קעקועים ופירסינג, עלולים להיות כמה סיכונים, למשל:

  • זיהומים (בייחוד בעיתי בהקשר של פירסינג גבוה באפרכסת האוזן – פריכונדרוטיס ולשון.)
  • מחלות מידבקות חמורות כגון הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית) ונגיף HIV (איידס)
  • הצטלקות יתר שנקראת קלואיד (נפוצה יותר אצל כהי עור)
  • תגובות אלרגיות
  • התפרצויות אקזמה
  • מחלות חניכיים או נזק לשיניים מפירסינג בפה ונסיגה של החניכיים מפירסינג בלשון

שיקולים נוספים

יש כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם לפני שעושים קעקועים ופירסינג, למשל:

  • כיצד לטפל בפירסינג או בקעקוע בשבועות או בחודשים הראשונים, בזמן ההחלמה (למשל- ביקור בים, בבריכה, טיולים וכו’)
  • עלות, כאב וקושי להסיר את הקעקוע אם מתחרטים
  • השלכות על אפשרויות תעסוקה עתידיות – לדוגמה, אם ילדכם מבקש לעשות קעקוע או פירסינג בפנים
  • חרטות עתידיות, אם מדובר בקעקוע הנושא את שם החבר או החברה.

אנשים עם בעיות רפואיות מסוימות, או אנשים שנוטלים תרופות קבועות, צריכים להימנע מעשיית קעקועים ופירסינג, כיוון שהם נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהומים או לסיבוכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על קעקועים ופירסינג

אם ילדכם רוצה לעשות קעקוע או פירסינג, קודם כל דברו איתו. כדי שהשיחה תתנהל היטב, בחרו זמן ומקום שבו שניכם תוכלו לחשוב ולדבר ברוגע, בלי הפרעות.

סביר יותר שילדכם ידבר איתכם בפתיחות אם ירגיש שאתם מעריכים את המחשבות והרגשות שלו, ולכן הקשיבו קודם לנקודת מבטו. בקשו ממנו להגיד לכם מדוע הוא רוצה קעקוע או פירסינג, ומדוע זה חשוב לו. נסו לכבד את דעתו, גם אם אינכם מסכימים איתו.

מותר לכם להגיד לילדכם איך אתם מרגישים בנוגע לקעקועים או לפירסינג. יכול להיות שאין לכם בעיה עם הרעיון, יכול להיות שאתם ממש מתנגדים אליו, או שהרגשות שלכם נמצאים איפה שהוא באמצע.

אם אתם מתנגדים לרעיון של קעקועים ופירסינג, ילדכם יהיה מוכן יותר להקשיב אם תסבירו לו כיצד אתם מרגישים במקום לכפות עליו את הערכים שלכם. לדוגמה, אפשר להגיד, “אני לא אוהבת את הרעיון שתעשה קעקוע בגיל 16, כי יכול להיות שלא תאהב אותו בעוד חמש שנים. ואז, אם תרצה להסיר אותו, זה עלול להיות קשה ולעלות הרבה כסף”. ספרו לו על הסיכונים הבריאותיים שטמונים בקעקועים ובפירסינג, ונסו להבין מה יקרה מאוחר יותר, אם יתחרט.

אפשר לנסות למצוא פשרה. אם ילדכם רוצה לעשות קעקוע גדול מאוד וגלוי מאוד, או פירסינג שאינכם רוצים שיעשה, אפשר להתפשר על הגודל והמיקום. אפשרות נוספת היא לעכב את הקעקוע או הפירסינג עד שיגדל. אפשר, למשל, להציע לשלם על כך בגיל 18, אם עדיין ירצה.

מומלץ שלא לאסור לגמרי על קעקועים או פירסינג, כיוון שאתם עלולים לגרום לכך שילדכם יעשה זאת בכל זאת בלי לנקוט את אמצעי הזהירות המתאימים.

הציעו לו להתייעץ עם מישהו שיש לו קעקוע או פירסינג, כדי לקבל נקודת מבט נוספת. שאלו אותו כיצד הרגיש כלפיו בהתחלה, וכיצד הוא מרגיש כלפיו כעת. אפשר לשאול אם לקעקוע היו השלכות שליליות, או אם היה מתנהג אחרת כיום.

אם אתם מסכימים שילדכם יעשה קעקוע או פירסינג, או אם הוא הולך לעשות קעקוע או פירסינג בלי להתחשב בדעתכם, חשוב מאוד לשמור על בריאותו ובטיחותו. לצורך כך, עזרו לו לחפש מקעקע או מנקב ש:

  • משתמש בכפפות
  • מעקר את כל הציוד (שימו בל כי משרד הבריאות מחייב נוכחות של אוטוקלב (מכשיר חיטוי)
  • משתמש במחטים חדשות לכל לקוח
  • מחזיק צוות עם כל האישורים והרישיונות הדרושים.

כמו כן, דברו איתו על הסכנות בעשיית קעקועים או פירסינג לבד או במקומות לא מאושרים. חלק מההורים מבקשים המלצות מהמקעקע לפני הבחירה, או מבקשים המלצה מחברים עם ניסיון מוצלח.

אם קשה לכם לדבר עם ילדכם על קעקועים ופירסינג, קראו את המאמרים לנהל משא ומתן, להתמודד עם עימותים, פתרון בעיות וכיצד לנהל שיחות קשות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

טראומה: כיצד להתמודד ולטפל בעצמכם

כיצד מרגישים לאחר אירוע טראומתי

ייתכן שאתם וילדכם חוויתם יחד אירוע טראומתי כגון תאונת דרכים, שריפה, פיגוע או מוות של קרוב משפחה או חבר, או שהאירוע קרה לילדכם בלבד.

גם אם לא עברתם את האירוע הטראומתי עם ילדכם, סביר להניח שתחוו תחושות ותגובות עזות לאחר מכן. אתם עשויים לחוש אשמה על כך שלא מנעתם את האירוע, או שלא הייתם עם ילדכם במהלכו, וגם כעס, חרדה או הצפה. זוהי תגובה נורמלית, שנובעת מתחושת האחריות שלכם כלפי ביטחונו של ילדכם. למרבה הצער, לא תמיד תוכלו להשגיח עליו בשבע עיניים.

עצות להתמודדות אחרי טראומה

לאחר אירוע טראומתי אתם עשויים להרגיש שהחיים שלכם התהפכו על פיהם. תצטרכו לטפל בדברים נוספים מלבד העניינים היומיומיים שדורשים את תשומת לבכם, כמו לקבוע תורים לרופא או לתבוע את הביטוח. רבות מהשגרות הרגילות שלכם יופרעו או יהיה קשה יותר להמשיך בהן.

כדאי למקד חלק מהאנרגיה בניסיון להתמודד באופן רגוע וחיובי. התמודדות טובה מצדכם תעלה את הסיכוי לכך שילדכם יתמודד היטב גם הוא. מומלץ ליצור תחושת ביחד משפחתית, לדבר בפתיחות על מה שקרה ולעזור לילדכם לעבד את רגשותיו, כדי לספק לו ולמשפחתכם סביבה תומכת בזמן ההחלמה. הנה כמה עצות ודרכים שיעזרו לכם להתמודד.

לטפל בעצמכם

  • תרגילי הרפיה, תרגילי נשימה והליכה נמרצת או ריצה קלה בבוקר יכולים להקל על תחושות דאגה או עצבנות, ולעזור אם אתם מתקשים לישון. התעמלות יכולה לשפר את ההרגשה ואת החשיבה.
  • פנו זמן לעשות משהו שאתם נהנים ממנו – אפילו רבע שעה של הליכה, ריצה או קריאת ספר, שמוקדשות רק לכם.
  • נסו להימנע מהימורים ומשימוש באלכוהול ובסמים. אנשים נוטים לפנות לעיסוקים האלה לפעמים כדי להתמודד עם רגשות עזים, אך גם אם הם מביאים להקלה מסוימת, אלה פתרונות לטווח קצר בלבד. הימורים וסמים עלולים ליצור בעיות בריאותיות, בעיות במערכות היחסים ובמצב הכלכלי, שיהפכו את ההתאוששות מהאירוע הטראומתי לקשה אף יותר.
  • שימו לב שאפילו תזכורות מינוריות לאירוע הטראומתי עלולות להעציב אתכם ולגרום לתחושת הצפה של רגשות. זה טבעי. אם אתם מבחינים שהחרדה שוטפת אתכם, אמרו לעצמכם, “אני מוטרד כי אני נזכר באירוע, אבל המצב שונה עכשיו. הסכנה חלפה, ואני בטוח”. אם יש לכם סיוטים או פלשבקים, פנו לרופא ו/או לטיפול מתאים.

להתמודד עם חיי המשפחה

  • זכרו שלא בהכרח תוכלו לעשות את כל מה שעשיתם בדרך כלל. נסו להבין אילו מן המטלות היומיומיות הן החשובות ביותר, והתמקדו בהן. אפשר לפרק מטלות גדולות לשלבים קטנים יותר.
  • נסו להמשיך בשגרות הקבועות, שעוזרות לילדכם להרגיש מוגן ובטוח, ולכם – להרגיש שאתם שולטים במצב. אם אינכם יכולים להמשיך בשגרות הקבועות, תצטרכו ליצור שגרות חדשות.
  • הימנעו מקבלת החלטות חשובות – לדוגמה, לעבור לעיר אחרת – לאחר אירוע טראומתי. יכול להיות שהטראומה שינתה את האופן שבו אתם מסתכלים על העולם, ולכן כדאי שלא להחליט שום דבר גדול מדי עד שהחיים יירגעו מעט. אז תדעו שתהליך קבלת ההחלטות שלכם יציב יותר.

לקבל עזרה

  • דברו על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. יכול להיות שאתם חשים אחריות למה שקרה או כועסים מאוד, וזה נורמלי. עיבוד הרגשות האלה יעזור לכם להיות מציאותיים ולהבין מה יכולתם או לא יכולתם לעשות. כמו כן, אך טבעי הזוג שתהיו יותר קצרי רוח מהרגיל, או שתחוו  יותר מצבים של קונפליקט ומריבות במשפחה. נסו  לדבר על כך ולהמשיך הלאה. למשל, “בזמן האחרון אנחנו רבים די הרבה, אבל בהתחשב במה שעברנו, אני חושבת שאנחנו מסתדרים לא רע”.
  • בקשו עזרה מבני משפחה, מחברים ומאנשים אחרים. קבלו הצעות עזרה בתודה. רופא המשפחה יוכל להפנות אתכם לשירותי תמיכה שיעזרו לכם להתמודד עם המצב.
  • שמרו על קשר עם בני המשפחה, עם חברים ועם אנשים מהקהילה. הורים שממשיכים לבקר בני משפחה וחברים ולדבר איתם, ונשארים מעורבים בחיי הקהילה, נוטים להתמודד טוב יותר אחרי אירוע טראומתי מאשר הורים שלא עושים זאת.

רגשות כעס עלולים לפעמים לצאת משליטה ולהוביל לאלימות. אם מישהו במשפחתכם או בקהילה כועס ואלים ואתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, התקשרו למשטרה.

סימנים לכך שאינכם מתמודדים היטב לאחר טראומה

עם הזמן, רוב האנשים מצליחים להתמודד עם הטראומה ולהחלים במידה מסוימת, אך ישנם אנשים שמתקשים להתמודד. ייתכן שאתם זקוקים לעזרה בהתמודדות עם הטראומה אם אתם:

  • חרדים, כועסים, מוצפים, מוטרדים, חשים אשמה ובושה או מאשימים את עצמכם במשך יותר מחודש אחרי האירוע
  • חווים שינויים במצב הבריאותי כגון כאבי ראש, אובדן משקל ובעיות שינה מתמשכות
  • שמים לב לכך שהאירוע השתלט על מחשבותיכם.
  • מרגישים מנותקים מהאנשים סביבכם
  • לא מצליחים לטפל בילדכם או לתת לו את התמיכה הרגשית הדרושה לו.

דברו עם רופא המשפחה אם חוויתם אחד מהסימנים הללו, או אם אתם זקוקים לתמיכה. תהליך ההחלמה לאחר אירוע טראומתי משתנה מאדם לאדם, ולכן חשוב לקבל את העזרה הדרושה. ככל שתקבלו עזרה מוקדם יותר, כך תתאוששו מהר יותר.

שירותים ותמיכה אחרי טראומה

אם אתם מרגישים שאינכם מצליחים להתמודד, חשוב לבקש עזרה מוקדם ככל האפשר. קבלת עזרה מוקדמת יעזור לכם ולילדכם להתאושש. אפשר לדבר עם רופא הילדים או רופא המשפחה שידעו להפנות אתכם לגורמים המתאימים או ליצור קשר עם יועצת בית הספר או המחלקה לשירותים חברתיים בעירכם-  לקבלת עצה והפניה למקום המתאים.

תוכלו לחפש באינטרנט שירותי טיפול המתמחים בטראומה בסביבת מגוריכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

סקירה מהירה: להיות הורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

  • מוגבלות שכלית התפתחותית מוגדרת באופן כללי כרמת אינטליגנציה נמוכה (מנת משכל של פחות מ-70), וכמגבלות משמעותיות במיומנויות הנדרשות כדי לחיות ולעבוד בקהילה, ובהן תקשורת, טיפול עצמי, מיומנויות חברתיות, בטיחות והכוונה עצמית. המגבלות הללו ניכרות לעין לפני גיל 18.
  • הדעה הרווחת היא שכ-3% מהאוכלוסייה מתמודדים עם מש”ה, וכי 1%-2% מהמשפחות עם ילדים בני אפס עד 17 כוללים לפחות הורה אחד עם מוגבלות כזו.
  • אנשים עם מש”ה נתקלים בקשיים רבים יותר מאחרים בהבנת רעיונות, בפתרון בעיות, בריכוז, בזיכרון ובלמידת דברים חדשים.
  • מש”ה יכולה לנבוע מנזק שנגרם למוח לפני או אחרי הלידה, וכן מגורמים גנטיים או סביבתיים.

אתגרי ההורות עם מוגבלות שכלית התפתחותית

אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יכולים בהחלט להיות הורים טובים. אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפניהם הוא פשוט להילחם בדעה השלילית לגבי יכולות ההורות שלהם. במשך זמן רב האמינו כי הורים עם מש”ה אינם יכולים למלא את חובותיהם כהורים, ועלולים להזניח את ילדיהם או להתעלל בהם. עם זאת, מחקרים הראו כי מוגבלות שכלית התפתחותית אינה מובילה להורות גרועה– ואינה מובילה בהכרח להזנחה ו/או להתעללות.

אחת הסיבות לכך שתפיסה זו הייתה נהוגה זמן רב כל כך, היא כיוון שרוב המחקרים על הורים עם מש”ה התמקדו בכישלונות ובקשיים שאיתם הם התמודדו, ובבעיות שנצפו אצל ילדיהם. מחקרים אלה התעלמו לרוב ממה שההורים הללו אכן יכולים לעשות, מההיבטים החיוביים בחייהם ומהתוצאות החיוביות של ילדיהם.

גורמים חיצוניים

הוכח כי מנת משכל אינה קובעת את מידת המסוגלות של הורה לגדל ילדים. בדומה לכל ההורים, יש הורים עם מש”ה שמסתגלים לתפקידם טוב יותר מאחרים. ישנם כמה גורמים נפוצים שעשויים להקשות על החיים בקהילה, ונוטים יותר להשפיע על יכולתו של אדם להיות הורה, למשל:

  • עוני, אבטלה ודיור לא מתאים.
  • רמות לחץ גבוהות, טיפול לקוי במהלך החיים, דיכאון והערכה עצמית נמוכה
  • בריאות גופנית לקויה
  • מחסור במודל לחיקוי להורות
  • חוסר יכולת לקבל מידע מועיל ושמיש בנוגע להורות
  • מחסור בחברים ובבני משפחה שיכולים לייעץ ולתמוך באופן פרקטי ורגשי
  • היעדר שירותים רשמיים להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.

אנשים עם מש”ה יכולים להיות הורים טובים, אם הם מקבלים תמיכה מהסוג המתאים בכמות מספקת, שתאפשר להם להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם.

האתגרים הללו קשורים בדרך כלל לקושי שחווים ההורים בהתמודדות עם תחומי האחריות היומיומיים, וכמו כן הם לעיתים מושפעים ממצבים רפואיים נוספים. גורמים אלה יכולים להקשות עוד יותר על גידול הילד. עוד תחומי אחריות שעשויים להיות קשים להורים עם מש”ה הם שמירה נאותה על הבריאות והבטיחות של הילד, וכן מתן טיפול הולם. מידת הקושי תלויה ברמת המוגבלות של ההורה, ובתמיכה החברתית שהוא מקבל.

דאגות מפני שיפוטיות יתר

להורים עם מוגבלות שכלית התפתחותית יש מגוון רחב של יכולות וביטחון בתפקידי ההורות שלהם, ולכן מצבו של כל אחד שונה משל האחר. למעשה, רוב האנשים עם מש”ה אינם מראים שום סימן לקושי שלהם כלפי חוץ.

רבים מהם אינם מבקשים עזרה משירותי הרווחה, כיוון שהם חוששים מכך שישפטו אותם ויחשבו שהם הורים גרועים, וכי ילדיהם יילקחו מהם. הפחדים הללו מובנים, כיוון שחלק מאנשי המקצוע נוטים עדיין להחזיק בתפיסה כי אנשים עם מש”ה אינם מתאימים לשמש כהורים.

סיוע משירותי הרווחה

ישנו מחסור בשירותי רווחה מתאימים לאוכלוסיית ההורים עם מש”ה – הדבר ניכר בשיעור הגבוה של הורים במערכת הרווחה. ישנה חשיבות רבה למערכת התמיכה המשפחתית והקהילתית ותרומתה להצלחתם של הורים אלו היא אדירה. הורים או משפחות המרגישים צורך בעזרה, יכולים לפנות לשירותי הרווחה במידת הצורך ולקבל שם סיוע פרטני מותאם לצרכיהם.

הוכח כי כאשר נעשה שימוש במתודות ההוראה הנכונות להדרכת הורים חדשים, הם מצליחים לפתח את המיומנויות המתאימות לגידול ילדים בהצלחה.

עזרה נוספת

האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מתמחה באיתור, אבחון וטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומשפחותיהם. האגף נותן טיפול ושירותים באופן המעודד עצמאות, בחירה אישית ומיצוי הפוטנציאל האישי של כל אדם בהתאם ליכולותיו, לרצונותיו ולצרכיו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים להסתגל אחרי פרידה או גירושים

כיצד לדבר עם ילדכם על פרידה וגירושים

פרידה וגירושים מובילים בדרך כלל לשינויים גדולים מאוד בחיי המשפחה. יכול להיות שילדכם יהיה מוטרד מהשינויים. ייתכן שתיתקלו בהתנהגות שאינכם אוהבים. מותר לו להרגיש מוטרד ועצוב, וכדאי שיידע שזוהי תקופה קשה לכולם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשוחח עם ילדכם על השינויים שיקרו בעקבות הפרידה או הגירושים.

שמרו על גישה פשוטה

ילדכם אינו צריך לדעת את כל הפרטים, אך יש לו זכות לדעת מה קורה, ושהמצב ישתפר בהמשך.הסבירו לו את המתרחש בשפה ברורה, פשוטה וכנה ככל האפשר, בהתאם להבנתו. לדוגמה, “שנינו אוהבים אותך ונמשיך לדאוג לך, אבל החלטנו שעדיף לכל המשפחה אם אבא ואני נגור בנפרד”.

הקדישו זמן למחשבה על שאלות קשות

אם ילדכם שואל אתכם שאלות קשות, כגון “אני הולך לגור גם בבית של אבא וגם כאן?”, שאלו אותו, “מה שמעת?” כך תוכלו לבדוק מה הוא כבר יודע ומה אינו מבין.

לפעמים לא תדעו כיצד לענות על שאלה קשה, ולכן, תנו לעצמכם זמן לחשוב. אם אינכם יכולים לענות באותו רגע, אמרו לילדכם שתחזרו אליו עם תשובה. אפשר להגיד “אני לא יודעת, אבא שלך ואני עדיין עובדים על זה. אבל אני כן יודעת שתבלה מספיק זמן עם כל אחד מאיתנו”.

אם הוא שואל אתכם שאלות מורכבות בנוגע לבן או בת הזוג לשעבר, עודדו אותו לשאול אותם ישירות. אם היחסים שלכם עם בן או בת הזוג לשעבר במצב סביר, ספרו להם שילדכם שאל כמה שאלות.

קראו בין השורות

ייתכן שהשאלות של ילדכם נובעות מחששות ספציפיים. לדוגמה, אם שאל מתי אימא חוזרת לגור בבית, יכול להיות שהוא חושש שלא יוכל לראות אותה. שאלו אותו מה מדאיג אותו, והרגיעו אותו במילים פשוטות שיראו לו שאתם מבינים את חששותיו. למשל, “אל תדאג – אתה עדיין תפגוש את אימא כל שבוע”.

קבעו שיחת המשך

סביר להניח שילדכם ימשיך לחשוב על הנושא גם אחרי שתסיימו לדבר, ולכן, התכוננו מראש לענות על שאלות נוספות. קבעו שיחה מיוחדת, שתאפשר לו לדון שוב בחששותיו. אפשר לדבר מיד אחרי ארוחת הערב, לפני שקוראים סיפור או בזמן משחק משותף. נצלו את ההזדמנות כדי לעדכן אותו בהתפתחויות החדשות, אם יש.

דברו על רגשות

בשלב מסוים ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה טבעי ואפילו בריא. חשוב שיידע שאתם אוהבים אותו, שרגשותיכם אינם באשמתו, ושהמצב ישתפר.

הביעו את רגשותיכם באופן רגוע ובריא, כך תראו לו שמותר גם לו להרגיש ולהפגין רגשות. כשהוא מביע את רגשותיו, שקפו לו בחזרה מה לדעתכם הוא מרגיש, כדי לתת לו הזדמנות לחקור ולהבין את רגשותיו טוב יותר. אמרו, למשל, “אני רואה שאתה מוטרד”, או “אני מבין שזה מעציב אותך”.

יכול להיות שתתקשו להקשיב לכעס או לתחושת הפגיעה של ילדכם, אך זכרו: גם הוא צריך לדבר.

הציעו לו לדבר עם מישהו אחר

לפעמים קל יותר לילדים לחלוק את רגשותיהם ומחשבותיהם עם מישהו שאינו הוריהם. חשוב מאוד לדבר, ולכן, עודדו את ילדכם לדבר עם מבוגר אחר שאתם סומכים עליו – חבר, מורה, דודה, דוד, בן דוד או סבא וסבתא.

דרכים נוספות שיעזרו לילדים להתמודד עם פרידה או גירושים

המשיכו בשגרות ובטקסים המשפחתיים

שגרות תורמות לתחושת הביטחון של ילדים, ולכן כדאי להמשיך בהן ככל האפשר גם בעת פרידה או גירושים. נסו לזהות את השגרות הקטנות שבאמת חשובות לילדכם, כמו לשחק מדי יום עם חבר, או לקרוא ספר מיוחד לפני השינה. הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהדברים האלה לא ישתנו. אם אפשר, נסו שלא לשנות דברים גדולים דוגמת בית הספר. הישארות בסביבה המוכרת, עם החברים, המורים והשגרה הידועה יעזרו לו להתמודד עם המצב.

כמו כן, כדאי להמשיך בטקסים המשפחתיים. האופן שבו אתם מעירים את ילדכם בבוקר, או מה שאתם אומרים לו לפני השינה – כל אלה הם טקסים מרגיעים שקל לתחזק.

תמיד אפשר ליצור שגרות חדשות וגם להתאים את הטקסים הקיימים. לפעמים אלה שינויים הכרחיים, בעיקר אם המסגרת החינוכית משתנה או אם רמת ההכנסה שלכם ירדה. אם ילדכם גדול דיו, נסו לחשוב ביחד על שגרה חדשה.

תנו לילדים לקבל כמה החלטות

שלבו את ילדכם בקבלת החלטות קטנות שנוגעות לענייני היומיום, כמו איך לסדר את חדרו או מה יאכל לארוחת הערב, כדי לתת לו תחושת שליטה. אם יש לכם ילד גדול יותר, שאלו אותו כמה זמן ירצה לבלות איתכם או עם ההורה האחר.

תיהנו ביחד

הקדישו זמן לדברים מהנים, גם אם מדובר בדברים קטנים, כמו לרקוד ביחד לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. עשו גם דברים לא מתוכננים לפעמים – למשל, לארוז את ארוחת הערב ולאכול אותה בפארק.

ידעו את צוות הגן, בית הספר או המסגרת החינוכית

אחרי פרידה או גירושים עלולים להיות שינויים בהתנהגותו של ילדכם, שמסמנים כי הוא זקוק לתמיכה נוספת. הצוות החינוכי שלו יוכל לחפש את הסימנים האלה, ואולי אפילו לעזור בדברים נוספים.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם ואתם

עקרונות הבסיס

כשאתם יוצרים משפחה משולבת אך טבעי שתתהו אם עליכם להתנהג כמו הורה מההתחלה, או לנקוט גישת “נחכה ונראה”. אין דרך אחת נכונה. עם הזמן, תמצאו את הדרך המתאימה עבורכם ועבור משפחתכם.

היתרונות

היתרונות כוללים:

  • קבלת הזדמנות למלא תפקיד מרכזי בחייו של ילד
  • ההנאה והתמיכה מצד רשת משפחתית מורחבת
  • הזדמנות לילדיכם לפתח מערכות יחסים חזקות עם ילדיו של בן או בת הזוג החדשים שלכם
  • הזדמנות עבורכם לבנות מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג ועם ילדיהם.

האתגרים

אחד האתגרים הוא ההגעה למשפחה חדשה שבה כולם מכירים את כולם. בהתחלה, ייתכן שתרגישו שאתם מחוץ לתמונה. ילדיהם של בן או בת הזוג שלכם עלולים לדחות אתכם, להתעלם מכם או פשוט להרגיש לא נוח או להתבייש בסביבתכם. קשה להתמודד עם מצב כזה, ובו בזמן לנסות למצוא איזו דרך תאפשר לכם להתקשר האחד לשני.

ייתכן שתצטרכו להתמודד עם תגובות שליליות או ביקורת מצד ההורה האחר. כמו כן, אם ההורה האחר אינו נלהב מכך שתהיו חלק מחייו של ילדם, הוא עלול להשפיע על אופן התנהגותו של הילד כלפיכם.

אם יש לכם ילד או ילדים משלכם, ייתכן שתחושו מוטים כלפי ילדכם, או מוטרדים אם אתם חושבים שבן או בת הזוג שלכם אינם מתייחסים אליו בצורה הוגנת.

יכול להיות שלכם ולבני זוגכם יש גישות וציפיות שונות כלפי הורות, ותצטרכו לעבוד על הבעיות שיעלו כתוצאה מכך.

כמו כן, יכול להיות שתחושו לחץ לקחת על עצמכם תפקיד מסוים – לדוגמה, בת זוג הנכנסת למשפחה משולבת עשויה להרגיש שמצופה ממנה לקחת על עצמה את תפקיד המטפלת העיקרית, ובני זוג במצב דומה עשויים להרגיש שהם אלה שאמורים לטפל בענייני הכללים והגבולות.

לבנות את מערכת היחסים החדשה עם הילדים

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להחליק בקלות למערכת היחסים עם ילדיו של בן או בת הזוג:

דברו עם בן או בת הזוג

שאלו אותם שאלות כגון:

  • איזה תפקיד עליי למלא מול הילד שלך?
  • מה לעשות? מה לא לעשות?
  • איך נדע שזה עובד טוב?
  • איך ניתן ונקבל משוב בלי לקחת אותו אישית?

כמו כן, חשבו על מידת המעורבות שאתם רוצים ומרגישים בנוח איתה.

התחילו להכיר את ילדיו של בן או בת הזוג

מומלץ להתחיל להכיר את הילדים לפני שתעברו לגור תחת אותה קורת גג. תוכלו לעשות פעילויות שונות כמו לטייל עם הכלב, לקרוא ספר או לצפות בסרט, או דברים פרקטיים, כמו לעזור להם בשיעורי הבית או להסיע אותם לפגוש חברים. שאלו את בן או בת הזוג לגבי הצרכים הייחודיים של ילדיהם, מה הם מחבבים ומה אינם מחבבים.

התמקדו בדברים חיוביים

נסו להתנהג בצורה חיובית ומקבלת כלפי הילדים. לדוגמה, ציינו זאת כשהם עושים את הדבר הנכון, או חגגו והפתיעו אותם בעוגה כשהם מצליחים במשהו מיוחד. הרגשות כלפי ילדיכם הביולוגיים וכלפי ילדיהם של בן או בת הזוג יכולים וצפויים להיות שונים. ישנם מצבים בהם לא חשים אהבה כלפי ילדיהם של בן או בת הזוג, וזה בסדר. יחד עם זאת, חשוב מאוד להקפיד לנהוג באכפתיות, באמפתיה ובדאגה, על מנת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך משפחתכם החדשה.

התקדמו לאט

התקדמו במערכת היחסים בקצב שמתאים לילדים. אל תצפו להרגיש כלפיהם אהבה מיידית ואפילו חיבה, ואל תצפו מהם להרגיש אותו דבר כלפיכם. הסתפקו בכבוד הדדי בימים הראשונים.

בשנה-שנתיים הראשונות, בדרך כלל עדיף שתשמשו דמות תומכת לילדיהם של בן או בת הזוג, אך לא תיקחו על עצמכם אחריות הורית פעילה. למשל, מספיק אם תהיו מישהו שאפשר לסמוך על כך שיעשה אותם דברים מדי שבוע, כמו תמיד לקחת אותם לחוג ספורט בימי חמישי. כך תתנו להם הזדמנות להכיר אתכם ולבטוח בכם. ברגע שתרגישו בנוח ביחד, תוכלו למלא תפקיד הורי גדול יותר אם זה מה שאתם, בן או בת הזוג והילדים רוצים.

חשבו על בני הזוג הקודמים

בן או בת הזוג הקודמים של בני זוגכם הנוכחיים זקוקים גם הם לזמן כדי להסתגל לתפקידכם החדש בחיי הילד שלהם. תקופה זו יכולה להיות קלה יותר אם תשמרו על מידת מעורבות מינימלית ביחסים עם בני הזוג הקודמים, לפחות בהתחלה.

בשנים הראשונות במיוחד, עדיף ששני ההורים ידברו ביניהם על סוגיות כמו מסגרת חינוכית ודברים נוספים. אם בני הזוג לשעבר מסכימים שגם אתם תדונו בסידורים האלה, זה בסדר.

עם הזמן תלמדו להכיר גם את בני הזוג לשעבר, ותרגישו בנוח לחלוק איתם אירועים כגון ימי ההולדת של הילדים או חגיגות סיום בבית הספר.

טפלו בעצמכם

חשוב שתטפלו גם בעצמכם. עשו דברים שגורמים לכם להרגיש טוב וטובים עבורכם – למשל, להתעמל, לאכול היטב, לפגוש חברים ולתחזק תחומי עניין ותחביבים.

להיות הורים בפעם הראשונה

אם זו הפעם הראשונה שאתם הולכים לתפקד כהורים, מומלץ:

  • לקרוא על השלבים ההתפתחותיים שמתאימים לגילם של הילדים
  • ללמוד על טכניקות להורות חיובית כמו הקשבה פעילהשימוש בשגרה לניהול ההתנהגות ומתן תשומת לב לשיפור ההתנהגות.
  • ללכת עם בן או בת הזוג להדרכה הורית
  • לשאול את בני הזוג על ההרגלים והשגרות של ילדיהם ולתכנן את היום, בעיקר אם אתם אלה שמשגיחים עליו כשההורה שלו אינו נמצא.
  • אם ילדיהם של בני הזוג גדולים מילדיכם, כדאי לקרוא לעומק על השלב ההתפתחותי הספציפי שבו הם נמצאים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת פראדר וילי: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי תסמונת פראדר וילי?

תסמונת פראדר וילי היא הפרעה גנטית שמשפיעה על ההתפתחות, הגדילה וההתנהגות . היא נגרמת בגלל מחסור באזורים מסוימים של  כרומוזום מספר 15 (זה המורש דווקא מהאבא). בעיה זו ברוב מוחלט של המקרים אינה מורשת. התסמונת נדירה מאוד, ומתרחשת באחת מתוך 25,000-10,000 לידות. היא מופיעה אצל בנים ובנות באופן שווה.

סימנים ותסמינים

מאפיינים גופניים

ילדים עם תסמונת פראדר וילי נוטים להציג טונוס שרירים נמוך כתינוקות רכים. הם מתקשים לאכול כיוון שהשרירים החלשים מקשים עליהם לבלוע. לעיתים הם נראים כבעלי תגובה נמוכה לגירוי מהסביבה ומתאפיינים בבכי חלש.

כמו כן, יש להם איחור התפתחותי כללי, ולוקח להם זמן רב יותר להגיע לאבני דרך שונות בהתפתחות כגון ישיבה, זחילה והליכה. אחד הסימנים החשובים לתסמונת הוא שלאחר תקופה זו של קושי באכילה מופיע, החל מגיל שנה, תאבון מוגבר ואף קיצוני ללא תחושת שובע, המביא לאכילת יתר ולהשמנה.

סימנים גופניים ותסמינים אחרים כוללים:

  • תווי פנים ייחודיים כגון: גשר אף צר, מצח צר וגבוה, שפה עליונה דקה ופה נוטה כלפי מטה, עיני שקד ופזילה
  • אשכים טמירים ואיברי מין קטנים אצל בנים ובנות
  • מחזור בלתי סדיר או אי הופעת מחזור כלל אצל בנות (וחוסר פוריות )
  • סף כאב גבוה מהרגיל
  • כפות ידיים ורגליים קטנות
  • צבע עור ושיער בהירים יותר מבני המשפחה
  • קומה נמוכה
  • גמישות יתר בשרירים
  • עקמת (סקוליוזיס).

סימנים קוגניטיביים

ילדים עם תסמונת פראדר וילי מתמודדים בדרך כלל עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה עד בינונית. הם עשויים להתמודד עם:

  • עיכוב שפתי
  • קושי במתמטיקה, כתיבה וזיכרון
  • מיומנויות חברתיות ורגשיות נמוכות

סימנים התנהגותיים

אחד מהמאפיינים העיקריים של התסמונת, שאינו מופיע בחודשי החיים הראשונים, הוא רעב עודף והשמנת יתר. מאפיין זה כולל:

  • אכילת יתר
  • עלייה רבה מדי במשקל
  • תאווה בלתי נשלטת למזון.

לחלק מהילדים עשויות להופיע בעיות שינה, אופי עקשן והתנהגות טורדנית, כולל חיטוט בעור ואיסוף חפצים.

מצבים רפואיים הקשורים לתסמונת פראדר וילי

ילדים עם תסמונת פראדר וילי עשויים לחוות בעיות רפואיות נוספות, כגון:

  • עוד הפרעות הקשורות להשמנת יתר: סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, הפרעות לבביות, אבני מרה, הפרעות כבד, בקע בדופן הבטן כתוצאה מאכילת יתר.
  • הפרעות בשינה
  • עצמות חלשות (אוסטאופורזיס)

כמו כן, הם עלולים לסבול מתסמינים נוספים של מחלות אחרות מבלי להבין זאת, כיוון שסף הכאב שלהם גבוה מאוד.

אבחנה ובדיקות

אבחון התסמונת נעשה באמצעות בדיקות גנטיות המבוצעות כאשר רמת החשד גבוהה בשל צירוף של תסמינים גופניים ואחרים.

טיפול מוקדם

טיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לקידום התפתחותי טוב של הילד. כדי לתמוך בילדכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, דרך  רופאי ילדים, אנשי מקצוע במכונים להתפתחות הילד, או במרפאה בבית החולים שערי צדק המרכזת את הטיפול הארצי בילדים עם פראדר ווילי.

אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לילדכם. כיום הטיפול המקובל בילדים אלו כולל גם הורמון גדילה המשפר בנוסף לגובה גם את המשקל, הכח, היכולות המוטוריות ואף הקוגניטיביות.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות. ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר עמותת פראדר ווילי בישראל, המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדים עם תסמונת פראדר ווילי זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהם. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי

לטפל בעצמכם ובמשפחתכם

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

חשיבות ההורים לבני נוער

בני נוער, הורים ומערכות יחסים במשפחה

רבים חושבים שמערכות היחסים במשפחה מאבדות חשיבות בעיני ילדים כאשר הם נכנסים לגיל ההתבגרות. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. מערכות היחסים במשפחה משתנות בגיל ההתבגרות. כשילדכם היה צעיר יותר, תפקידכם היה לגדל, לטפח ולהדריך אותו. כעת אתם מגלים שמערכת היחסים איתו נהייתה שוויונית יותר, וכוללת מאפיינים קצת שונים.

רוב האנשים הצעירים ומשפחותיהם חווים עליות וירידות בשנים אלה, אך המצב משתפר בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחר, כשהילדים נהיים בוגרים יותר. מערכות היחסים המשפחתיות נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. עבור בני הנוער, ההורים והמשפחה הם מקור לאהבה, בטחון ולתמיכה רגשית. המשפחות נותנות למתבגרים עזרה פרקטית, כספית וחומרית. ורוב המתבגרים עדיין רוצים לבלות עם משפחתם, לחלוק איתם רעיונות וליהנות ביחד.

זה טבעי שבני נוער יהיו מצוברחים או ייראו כאילו אינם רוצים לתקשר, אך חשוב לזכור כל העת כי הם עדיין זקוקים לכם. ילדכם עדיין אוהב אתכם ורוצה שתהיו מעורבים בחייו, גם אם לפעמים הגישה, ההתנהגות או שפת הגוף שלו אומרים אחרת.

מדוע ילדכם זקוק לכם

גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה – ילדכם עובר שינויים גופניים וביולוגיים מהירים אשר גורמים גם  לעליות וירידות מבחינה רגשית. אנשים צעירים אינם בטוחים עדיין מה מקומם בעולם ומנסים להבין זאת בעצמם. ההשפעה החברתית ומערכות היחסים בגיל ההתבגרות עלולות גם הם לגרום לילדכם לחוש בלחץ. חשוב מאוד לקבל תמיכה כדי לעבור את כל השינויים האלה בשלום.

בתקופה זו, המשפחה שלכם עדיין משמשת בסיס רגשי מוגן ובטוח, שבו ילדכם מרגיש אהוב ומקובל ללא קשר לכל מה שמתרחש בחייו. משפחתכם היא זו שבונה את הביטחון העצמי שלו, את האמונה בעצמו, האופטימיות והזהות הפרטית שלו.

כללים, גבולות וסטנדרטים להתנהגות במשפחה נותנים לילדכם תחושת עקביות ויכולת לדעת מה יקרה בעתיד, או לפחות לחוש בטחון לקראת העתיד. ותאמינו או לא, הידע וניסיון החיים שלכם יכולים להיות שימושיים מאוד עבורו – גם אם לא תמיד ירצה שתדעו את זה!

מערכות יחסים תומכות וקרובות במשפחה מגנות על ילדכם מפני התנהגות מסוכנת כמו שתיית אלכוהול ושימוש בסמים, ובעיות כגון דיכאון. התמיכה והעניין שאתם מביעים במה שילדכם עושה בבית הספר יכולים להשפיע על רצונו להצליח בתחום האקדמי, ויש להם תפקיד חשוב בהפיכתו של ילדכם למבוגר שיכול להסתדר היטב, מתחשב ואוהב.

הקשבה וזמינות לילדכם יכולות לצמצם את בעיות ההתנהגות האופייניות לגיל ההתבגרות. לא חייבים לשבת לילדכם על הכתף; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו, כך שיידע שהוא יכול לבוא ולשוחח איתכם אם ירצה. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם, גם אם לא בהכרח ישתמש בכך.

טיפים לבניית מערכות יחסים חיוביות במשפחה

כל אחד מהדברים היומיומיים והרגילים שמשפחה עושה ביחד יכול לעזור לבניית מערכות יחסים חזקות ויציבות עם בני נוער. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ארוחות משפחתיות קבועות, מאפשרות לכל אחד במשפחה לספר על יומו, על הדברים המעניינים שהוא עושה ועל התכניות הקרבות.. עודדו את כל בני המשפחה לדבר, כדי שאף אחד לא ירגיש שמכריחים דווקא אותו. משפחות רבות מגלות שזמן הארוחה מהנה הרבה יותר כשהטלוויזיה כבויה!
  • נסו לקבוע זמן מיוחד ליציאה משפחתית מהנה – כל אחד מבני המשפחה יכול לבחור את היציאה בתורו. צאו לחופשה משפחתית בחג או בסוף שבוע כדי לבנות תחושת “ביחד”. קראו את המאמר בני נוער וזמן פנוי לקבלת רעיונות נוספים לבילוי משפחתי.
  • פגישה אחד על אחד עם ילדכם תיתן לכם הזדמנות לשמור על קשר וליהנות זה מחברתו של זה, לחלוק מחשבות ורגשות. אם אפשר, נסו לתכנן הזדמנויות שבהן כל אחד מכם, ההורים, ימצא זמן מיוחד עם ילדכם.
  • ציינו את ההישגים של ילדכם, חלקו איתו את אכזבותיו והפגינו עניין בתחביבים שלו. אין צורך לעשות עניין גדול – לפעמים אפשר פשוט להגיע למשחק ולצפות בו משחק או מנגן, או לתת לו טרמפ לפעילויות אחר הצהריים.
  • מסורות משפחתיות, שגרות וטקסים עוזרים לילדכם להקציב זמן לתאריכים ולאירועים מסוימים. לדוגמה, טקס קבוע לימי הולדת – עוגה/מתנה, סבב ברכות. אפשר לארגן ערב סרט חודשי, ארוחה מיוחדת או ערב בישול, לשחק משחקי קופסה או קלפים בסופי שבוע כשיש לכם פנאי משפחתי משותף, או לצאת להליכה בערב.
  • חלקו לילדים תחומי אחריות מוסכמים במשק הבית, כדי לתת להם תחושה שהם תורמים באופן משמעותי לחיי המשפחה. בקשו מהם, למשל, לשטוף את החדר שלהם, להיות שותפים במטלות שגרתיות כמו  לצאת לקניות, לפנות מדיח, או לעזור לבני משפחה מבוגרים או צעירים יותר.
  • מגבלות ותוצאות נותנים לבני נוער תחושת ביטחון, מבנה ויכולת לצפות מה עתיד לקרות. הסכימו על כללים שיעזרו לילדכם לדעת אילו סטנדרטים חלים על משפחתכם, ומה קורה אם הוא מותח את הגבולות.
  • קיימו מפגשים משפחתיים כדי לפתור בעיות ביחד. המפגשים יאפשרו לכל אחד מבני המשפחה לדבר ולעבוד יחד על פתרון משותף לכולם, וילמדו את ילדכם לבטא את תחושותיו במילים.

אם אתם מרגישים שמשפחתכם אינה מצליחה לתקשר כהלכה, כדאי לחפש יועץ משפחתי או עזרה מקצועית אחרת, ובכל מקרה המשיכו לנסות ולעודד שיחה פתוחה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

חרדה אצל בני נוער

מהי חרדה?

חרדה היא תגובה טבעית למצבים מאתגרים. כולם מרגישים חרדים לפעמים, בעיקר כשהם נתקלים במצבים לא מוכרים, מסוכנים או מלחיצים. החרדה יכולה לכלול איתותים גופניים כגון “פרפרים בבטן”, דפיקות לב מהירות ו/או חזקות, הזעה מוגברת, הרגשה של קוצר נשימה, מתח, הרגשה לא נוחה, או “עצבים”.

חרדה אצל בני נוער

כשילדים הופכים לבני נוער, הגבולות שלהם מתרחבים. הם נתקלים באתגרים חדשים ובהזדמנויות חדשות. הם רוצים יותר עצמאות והמוח שלהם משתנה. בגלל כל השינויים האלה, גיל ההתבגרות יכול להיות תקופה מלחיצה למדי, מה שעלול לגרום לחרדה.

לדוגמה, בני נוער נוטים לדאוג בגלל המעבר לחטיבת הביניים, בגלל המראה שלהם, כיצד יוכלו להשתלב בחברה, לעבור מבחנים, להופיע במחזות בבית הספר או ללכת למסיבת הסיום של בית הספר. לפעמים הם עשויים לחשוש בצורה לא רציונלית מבואו של סוף העולם. כמו כן, ככל שהעצמאות שלהם גדלה, הם עלולים להתחיל לדאוג מקבלת אחריות על מעשיהם ומהצורך למצוא עבודה או להתקבל לשירות צבאי משמעותי.

אצל רוב בני הנוער, חרדה היא חלק מטווח הרגשות הנורמלי. בדרך כלל היא זמנית ועוברת מעצמה. חרדה אצל בני נוער אינה תמיד דבר רע. תחושות חרדה עוזרות להגן על בני נוער בכך שהן גורמות להם לחשוב על מצבם. כמו כן, החרדה היא כלי מועיל להנעת בני נוער, כך שיעשו את הטוב ביותר שהם יכולים. היא עוזרת להם להתכונן למצבים מאתגרים, למשל דיבור בפני קהל או משחקי ספורט חשובים.  למעשה חרדה ברמה מבוקרת משפרת ביצועים, אך כאשר היא יוצאת משליטה ועוצמתה גוברת, ההישגים והביצועים של הילד עלולים להיפגע והוא יסבול מתחושת מצוקה.

חשוב לדעת שמערכות יחסים ותמיכה משפחתית חזקה עשויות להגן על בני נוער מפני בעיות נפשיות או הפרעות כגון דיכאון וחרדה.

להתמודד עם חרדה: כיצד לעזור לבני הנוער

היכולת להתמודד עם החרדה היא מיומנות חשובה לחיים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים.

כיצד לעזור לילדכם להתמודד עם חרדה

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו. חשוב שילדכם ירגיש שאתם מתייחסים אליו ברצינות ומאמינים שהוא יכול להתגבר על הפחדים. כמו כן, חשוב שיידע שאתם נמצאים שם ומוכנים לתמוך בו. חשוב מאוד לומר לילדכם שהחרדה שלו מובנת וטבעית ושאין כל סיבה לחוש אשמה מכך שהיא קיימת. יחד עם זאת, במידה ומדובר בחרדה שאינה מותאמת למצב באופן ברור ופוגעת בתפקודו של ילדכם (לדוגמה- ילד עם ליקוי ראייה שמסרב להרכיב משקפיים מתוך חשש מפני תגובת חבריו לכיתה), יש לסייע לו להבין שהאופן בו פועל אינו יעיל ולתת לו כלים להתמודדות.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם. הציעו לו עזרה רק אם הוא באמת חווה חרדה.
  • עזרו לו להציב לעצמו יעדים קטנים בהתמודדות עם הדברים שגורמים לו חרדה. עודדו אותו לעמוד ביעדים האלה, אך אל תתערבו מוקדם מדי או תיקחו שליטה על המצב. לדוגמה, ילדכם עשוי לחוש חרדה מפני עמידה מול קהל. ראשית, הציעו לו לתרגל את מה שהוא צריך לומר בפני המשפחה.
  • נסו לא לעשות עניין גדול אם הוא נמנע מהשתתפות בסיטואציה מסוימת בגלל החרדה. אמרו לו שאתם מאמינים ביכולתו להתמודד עם החרדה בעתיד, ורק צריך ללכת צעד-צעד. חגגו את הצעדים שהוא עובר, לא משנה עד כמה הם קטנים.
  • זכרו שכאשר ילדכם נמנע ממצבים מסוימים בעקבות חרדה זה עלול לפגוע בתפקודו והתפתחותו. אתם כהורים עלולים לעיתים להזדהות באופן עוצמתי עם קשייו, וכתוצאה מכך לשתף פעולה עם ההימנעות של ילדכם. דבר זה אינו לטובתו ועליכם לזהות מתי אתם מאפשרים לו “לשתף פעולה עם החרדה שלו” באופן הפוגע בו. ילדכם זקוק לעמדה ברורה, הכוונה ותמיכה מצדכם על מנת להתגבר על חרדותיו.

לעזור לילדכם לחקור ולהבין את רגשותיו

  • אמרו לילדכם שחרדה היא נורמלית. ספרו לו על הדאגות שלכם כמתבגרים, והזכירו לו שמתבגרים רבים אחרים מרגישים חרדה גם הם. אמרו לו שאתם יודעים שיש סיבות אמיתיות ומובנות לחרדה שלו, ושהיא הגיונית.
  • עזרו לו להבין שטבעי להרגיש טווח רחב של רגשות, ושלפעמים הרגשות האלה עלולים להיות חזקים מאוד.
  • הקשיבו לילדכם באופן פעיל. ההקשבה עוזרת לו להכיר במחשבות וברגשות שלו – צעד ראשון לעבר ההתמודדות איתם.
  • אם ילדכם מתקשה לדבר על החרדה שלו, הציעו לו לכתוב יומן או בלוג. העלאת המחשבות ורגשות החרדה על הכתב עשויה לעזור.

לתת אהבה ותמיכה

  • הפגינו חיבה כלפי ילדכם – חבקו אותו ואמרו לו שאתם אוהבים אותו באופן קבוע. האהבה והתמיכה שלכם יעזרו לצמצם את החרדה.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.
  • נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהראות לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם.

לחשוב על חיי המשפחה והשגרה המשפחתית

  • פנו זמן בשגרה המשפחתית לדברים שילדכם אוהב ונהנה מהם – אפילו דברים פשוטים כמו לנגן או להאזין למוזיקה, לקרוא ספרים או לצאת להליכות.
  • בלו עם אנשים שילדכם אוהב וסומך עליהם, ומרגיש נוח בחברתם.
  • עודדו אורח חיים בריא עבור ילדכם, עם המון פעילות גופניתשינה ומזון ומשקאות בריאים. כמו כן, חשוב שילדכם יימנע משימוש באלכוהול וסמים אחרים, וכן לחץ בלתי נחוץ.

לקבל עזרה

אם אתם חושבים שילדכם זקוק לעזרה כדי להתמודד עם החרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר. ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על החרדה או בעיות נפשיות אחרות, אך פתיחת השיחה איתו תאפשר לו לדבר איתכם ולספר לכם כיצד הוא מרגיש. כמו כן, ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית.

אפשר לפנות לגורמים הבאים:

  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים ויועצים
  • רופא הילדים או המשפחה – זכרו שלפעמים למתבגרים נוח יותר לדבר עם רופא שאינו מטפל בהוריהם, רופא צעיר יותר או רופא מאותו מגדר
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה.

ייתכן שילדכם לא ירצה לספר לכם איך הוא מרגיש, ואפילו להגיד שהכל בסדר. אם זה כך, הציעו לו לדבר עם מבוגר אחר שאינו אתם או לפנות גם לער”ן בטלפון 1201.

בעיות והפרעות חרדה

רוב אירועי החרדה חולפים מעצמם במהירות – לפעמים בתוך יום ואפילו כמה שעות. בעיית חרדה היא מה שקורה כאשר תחושות החרדה:

  • אינטנסיביות מאוד
  • נמשכות במשך שבועות, חודשים ואפילו יותר
  • מפריעות ליכולתו של המתבגר ללמוד, להיפגש עם חברים וליהנות מחיי היומיום.

מומחה בתחום בריאות הנפש עשוי לאבחן את בעיית החרדה כהפרעת חרדה – זהו סוג של הפרעה נפשית.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבעיית או הפרעת חרדה, בדקו את הדברים הבאים:

  • האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה?
  • כיצד הוא מתנהג בהשוואה להתנהגותם של צעירים אחרים באותו גיל?
  • האם ילדי סובל במיוחד מתחושות החרדה?
  • האם החרדה מתעוררת עקב מצב חדש השונה ממה שקורה בד”כ בשגרה?

אם אתם חושבים שלילדכם עשויה להיות בעיית חרדה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. כמו כן, קראו את המאמר בעיות והפרעות חרדה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לימודי נהיגה

לימודי נהיגה: רגשות ועובדות

לימודי הנהיגה הם משהו שרוב בני הנוער מחכים לו בקוצר רוח, אך הם עלולים להדאיג חלק מההורים. אמצעי התקשורת מלאים בדיווחים על תאונות דרכים שמערבות אנשים צעירים, ולכן, תחושת החרדה מהשלב הבא בחייו של ילדכם היא טבעית לגמרי.

לתכנן מראש את לימודי נהיגה

תכנון מראש יעזור לילדכם להפוך לנהג בטוח ואחראי. מומלץ להתחיל לחשוב על לימודי הנהיגה באמצע גיל ההתבגרות, לפני שילדכם מבוגר מספיק כדי לקבל רישיון נהיגה. שקלו את הדברים הבאים:

  • היכן ילמד ילדכם – כלומר, מי יהיה מורה הנהיגה שלו, ואם ילמד נהיגה על רכב בעל גיר ידני או אוטומטי
  • דרישות החוק ללומדי נהיגה – בני נוער בישראל יכולים להיבחן במבחן התיאוריה מגיל 16 ושלושה חודשים, ולהתחיל לימודים מעשיים בגיל 16 וחצי. את מבחן הרישוי עצמו (טסט) אפשר לעבור בגיל 16 ותשעה חודשים. התלמיד נדרש לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות לפני שייגש למבחן הרישוי.
  • כללי שימוש ברכב המשפחתי – לדוגמה, אם ילדכם יכול לנהוג עם חברים ברכב לאחר שיקבל את רישיון הנהיגה, או אם הוא יכול לנהוג בלילה, או לאיזה מרחק אתם מרשים לו לנהוג לבד.
  • ביטוח רכב – יש לבדוק אם הביטוח שלכם מכסה נהג חדש.

מומלץ לציין בפני ילדכם שלימודי הנהיגה וקבלת הרישיון הם רק הצעד הראשון בתהליך הלמידה הזה, שיימשך כל החיים.

לימודי נהיגה: מתחילים

הדבר הראשון שיש לעשות הוא להוציא טופס בקשת רישיון נהיגה. כדי ללמוד על רכב פרטי (דרגה B) צריך ילדכם להיות בן 16.5.

את הטופס מוציאים בכל תחנות הצילום של משרד התחבורה. ילדכם יצטרך להגיע אישית לתחנה עם תעודת מזהה הנושאת תמונה, ולהצטלם במקום. לאחר מכן יש לקחת את הטופס הירוק ולקבל אישור רפואי מרופא המשפחה, וגם לגשת לאופטומטריסט ולעשות בדיקות עיניים. שימו לב שהבדיקות תקפות לשנתיים – אם ילדכם עשה את כל הבדיקות אך לא החל ללמוד נהיגה, עליו להוציא את הטופס מחדש.

לאחר הבדיקות הרפואיות אפשר לגשת למבחן עיוני (תיאוריה). שימו לב: לא חייבים לעבור את המבחן לפני המבחן המעשי. עם הטופס הירוק אפשר להתחיל ללמוד נהיגה.

החוק מחייב לעבור 28 שיעורים מעשיים לפחות, בני 40 דקות כל אחד. לאחר מכן יוכל מורה הנהיגה להגיש את ילדכם למבחן המעשי (טסט) – ראשית אצל המנהל המקצועי של בית הספר לנהיגה, ואחריו במשרד הרישוי. למבחן המעשי יש לגשת עם תעודה מזהה, הטופס הירוק ואישור תשלום אגרת המבחן.

תקופת הליווי: צעדים מעשיים

נהג חדש שגילו פחות מ-24 חייב לנהוג עם מלווה למשך חצי שנה. בשלושת החודשים הראשונים חייב ילדכם לנהוג עם מלווה בכל שעות היום, ובשלושת החודשים הבאים – רק בשעות הלילה (בין תשע בערב לשש בבוקר).

  • דברו איתו על כללי היסוד של הנהיגה. אחד מהכללים, למשל, יכול להיות שכשאתם מבקשים לעצור את הרכב, עליו לעצור מיד ולשאול שאלות אחר כך.
  • הישארו רגועים: אם הוא אינו ממלא את ההוראות שלכם, בקשו ממנו לעצור בצד, ואמרו לו בעדינות מה עליו לעשות.
  • אפשרו לו להתנסות במגוון רחב של תנאי נהיגה – למשל, בלילה, בכביש מהיר ובגשם שוטף. כך יוכל לחוות את התנאים הללו בפעם הראשונה תחת השגחתכם.
  • כשאתם נוהגים, דברו על מה שאתם עושים והסבירו מדוע אתם עושים זאת. זוהי דרך מצוינת לעזור לילדכם ללמוד לקרוא את הכביש.

להדגים ולחזק נהיגה בטוחה

ילדכם אינו לומד נהיגה מהמורה שלו בלבד, אלא גם מהתבוננות בכם נוהגים. תפקידכם בתהליך חשוב מאוד: להדגים נהיגה והתנהגות כביש בטוחה, חוקית ואחראית, גם כשילדכם צעיר. ילדים להורים בעלי עבר של תאונות דרכים והפרת חוקי כביש נוטים יותר להיות מעורבים בתאונות או להפר את החוקים בעצמם.

נמצא קשר בין מערכות יחסים חיוביות של הורים ומתבגרים לבין רמות נמוכות של נהיגה מסוכנת. במאמר לשמור על קשר עם ילדכם מופיעות הצעות לבניית הקשרים החזקים הללו.

ילדים עם צרכים מיוחדים

חלק מהצעירים מתמודדים עם בעיות רפואיות שעלולות להשפיע על יכולתם לנהוג – לדוגמה, אפילפסיה, סוכרת, מגבלת ראיה קיצונית נכות או מגבלה אחרת. בדקו את התקנות בנוגע לבעיות הרפואיות הספציפיות של ילדכם.

גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים

חוסר הניסיון של הצעירים מציב אותם בסכנה גדולה יותר לתאונת דרכים כשהם מתחילים לנהוג לראשונה בעצמם. גורמים נפוצים לתאונות דרכים בקרב נהגים צעירים הם:

  • מהירות: גורם המוות הגדול ביותר בקרב נהגים צעירים
  • הסחות דעת: השפעות כגון שיחות עם הנוסעים, שליחת הודעות טקסט בטלפונים הניידים או שיחות בנייד במהלך הנסיעה.
  • נהיגה בלילה: השפעות כגון עייפות וראות מצומצמת
  • סוג הרכב: נהגים צעירים שמשתמשים ברכב של ההורים נוטים להתנהג בצורה פחות מסוכנת על הכביש. לכן, כדאי להמתין כמה שאפשר עם קניית הרכב לילדכם המתבגר
  • שתיית אלכוהול: צעירים רבים יוצאים לבלות בסופי השבוע ושותים אלכוהול, המשפיע לרעה על יכולת השיפוט ועל מהירות התגובה. על כן- אין לנהוג לאחר שתיית אלכוהול, לא משנה מהי הכמות. אם ילדכם יוצא לבלות ומעוניין ברכב, הזכירו לו ש”אם שותים- לא נוהגים”.

זכרו כי המטרה העיקרית בתקופת הליווי היא לאפשר לילד לרכוש ניסיון בנהיגה תחת פיקוח ובכך להוריד באופן ניכר את הסכנה בנהיגה. חשוב לנצל את התקופה הזו ולאפשר מספר רב של הזדמנויות לנהיגה משותפת ביום ובלילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם חרדה: טיפים להורים

מדוע חשוב להתמודד עם החרדה

חרדה ודאגות בנוגע להורות הם נורמליים למדי. הבעיה מתחילה כשהדאגה או החרדה הופכות לקיצוניות ומפריעות לבריאות ולחיי היומיום, ואף עלולות למנוע מכם להיות ההורים שאתם רוצים להיות.

תסמיני חרדה

תסמיני חרדה נפוצים הם:

  • קושי שלא לדאוג
  • תחושת חוסר מנוחה
  • קושי להירגע או לישון
  • קושי להתרכז
  • תחושת תסכול
  • דופק מואץ.

אך טבעי שתחוו חלק מהתסמינים הללו מעת לעת. אך אם רבים מהתסמינים מגיעים יחד ומקשים עליכם להתנהל כרגיל בחיי היומיום, כדאי למצוא דרכים להתמודד עם החרדה.

טיפים יומיומיים

יש כמה דברים שתוכלו לעשות אם אתם נתקלים במצב או בבעיה שגורמים לכם חרדה:

  • תנו לעצמכם זמן להירגע לפני שאתם מגיבים. לדוגמה, ייתכן שתדאגו אם ילדכם חוזר מבית הספר ומספר לכם שמישהו התנהג אליו ברשעות. במקום להתקשר מיד למורה, עדיף ללכת הביתה ולדבר עם הילד. אם אתם עדיין דואגים ביום למחרת, קבעו פגישה עם המורה.
  • נסו להתמקד רק במצב עצמו ולהתעסק בדברים האחרים מאוחר יותר. למשל, אם אתם חרדים כיוון שלילדכם יש חום, התמקדו בלעזור לו להרגיש טוב יותר ולקבוע תור לרופא. אפשר לדאוג לדברים כמו קניות, מצרכים או כביסה מאוחר יותר.

ישנם כמה צעדים פשוטים שיעזרו לכם להתמודד עם חרדה באופן כללי:

  • ספרו למישהו מה אתם מרגישים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר קרוב.
  • הצטרפו לקבוצות מקומיות של הורים וילדים כדי ליצור קשר עם הורים אחרים שנמצאים במצבים דומים, ויכולים לתת לכם עצה מניסיונם.
  • תעדו את הרגשות שלכם ביומן. יכול להיות שתצליחו לראות דפוס מסוים בדברים שמטרידים אתכם.
  • נסו טכניקות להרגעה, כמו למשל: נשימות הרפיה, הרפיית שרירים או מיינדפולנס.

אם הטיפים האלה אינם עוזרים, פנו לקבלת עזרה מקצועית. קבעו תור לרופא המשפחה וספרו לו מה אתם מרגישים. חרדה יכולה להפריע למהלך החיים התקין שלכם ושל ילדכם. אם אתם מרגישים שאתם מתקשים להתמודד, חשוב מאוד שתפנו לקבלת עזרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לגדל ילדים מאומצים

קצת נתונים

  • מספר האימוצים משתנה במהלך השנים, ונחלק בין ילדים מאומצים מישראל וילדים המאומצים באימוץ בין-ארצי.
  • 84% מהילדים שאומצו באימוץ בין ארצי בשנת 2011 הובאו מרוסיה, ו-16% מאוקראינה.
  • לפי מדיניות השירות למען הילד, ילדים שנמסרים לאימוץ בישראל נחלקים לשתי קבוצות לפי גילם ומצבם: ילדים עד גיל שנתיים ללא צרכים מיוחדים, וילדים עם צרכים מיוחדים, לרוב מעל גיל שנתיים.
  • ילדים עד גיל שנתיים נמסרים לזוגות חשוכי ילדים או להורים לילד מאומץ אחד.

האתגרים בגידול ילדים מאומצים

כל ההורים נתקלים באתגרים שונים בעת גידול הילדים, והבעיות של הורים מאמצים דומות בדרך כלל לאלה של הורים ביולוגים. עם זאת, ישנם כמה אתגרים נוספים שייחודיים לאימוץ.

להחליט לאמץ

אנו מצפים מעצמנו להביא ילדים לעולם בדרך ביולוגית, וחווים אובדן גדול אם הדבר אינו אפשרי. חוקרים ואנשי מקצוע העובדים בתחום זה הגיעו למסקנה כי האימוץ פועל בצורה הטובה ביותר כאשר ההורים המאמצים מתמודדים בפתיחות עם האבל שקשור לאי הפוריות, ומסתגלים או מקבלים את מצבם, גם אם העצב הכרוך באי הפוריות לעולם לא ייעלם לגמרי.

נראה שקל יותר להורים להיקשר לילדם המאומץ – וגם להתמודד עם הסקרנות הטבעית של הילד בנוגע למוצאו, כשיגדל – אם הרצון להיות הורה נהיה חשוב יותר מהאופן שבו הפכו להורים.

תהליך האימוץ

תהליך האבחון לקראת אימוץ עשוי להיות מלחיץ מאוד. קבלת הערכה למידת ההתאמה לאימוץ כוללת חקירות ובדיקות אינטנסיביות מצד השירות למען הילד, ולפעמים גם זמן ההמתנה הממושך. התהליך עלול לגרום להורים לחוש חרדים או לפגוע בהערכה העצמית שלהם. חלק מההורים עשויים לחוש שישנה סטיגמה הקשורה לאימוץ – שמדובר ב”אפשרות הפחות טובה”. אחרים מרגישים שישנם פחות הורים מאמצים המשמשים כמודל לחיקוי לעומת הורים ביולוגים.

לדבר על האימוץ עם הילד

אחד הנושאים הגדולים ביותר שעמם מתמודדים הורים מאמצים הוא ניהול שיחה על האימוץ עם ילדם. ההורים עשויים לתהות מתי כדאי להתחיל לדבר על כך ומה להגיד, וכיצד יתמודד ילדם עם המידע. כשהילדים נכנסים לבית הספר ומשתפרים בהבנת דברים שונים, סביר להניח שיתחילו לפתח סקרנות בנוגע למורשת הביולוגית שלהם.

נסו להקדיש זמן לתכנן שיחה כזו מראש ולדאוג למקום שקט ופרטי לקיומה. חשבו כיצד תרצו להציג את הנושא וכיצד תענו על שאלות שיעלו במהלך השיחה. התאימו את הפרטים לגילו של ילדכם ויכולת הבנתו.

בגיל 18 יוכלו הילדים לקבל גישה לתיקי האימוץ ולמידע על הוריהם הביולוגים. ילדכם לא יזדקק לקבלת רשות מצדכם כדי לפתוח את תיק האימוץ שלו.

ליצור חיבור עם הילדים

מחקרים מראים כי ישנו הבדל קטן באיכות ההתקשרות בין ילדים מאומצים לבין ילדים ביולוגים. יוצאי הדופן הם המקרים שבהם ההורים מתקשים לקבל את הילדים כשלהם, ומרגישים שאין להם מספיק תמיכה בתהליך.

לעמוד באתגרי האימוץ

בדומה לכל מצבי ההורות השונים, הצדדים החיוביים באימוץ עוזרים לרכך את הצדדים השליליים.לעיתים קרובות, הורים מאמצים הם מבוגרים יותר. כתוצאה מכך, הם נוטים להיות אמידים יותר ולספוג את ההבדלים בינם לבין בני זוגם בצורה נוחה יותר מאשר זוגות צעירים – כלומר, ישנם פחות עימותים משפחתיים. אם ההורים חוו קושי לקבל ילד, הם עשויים לחוש תחושת סיפוק מועצמת בעקבות זאת.

אם ילדכם אומץ באימוץ בין ארצי, מומלץ שמשפחתכם תכיר את התרבות שממנה בא. אם אתם גרים בעיר גדולה, חפשו ארגונים תרבותיים מארץ מולדתו. תוכלו לבקר במולדתו כשיגדל דיו ויוכל להעריך את הטיול. כמו כן, כדאי ליצור קשר עם הורים מאמצים נוספים שאימצו ילדים מאותה מדינה, כדי שילדכם יוכל ליהנות מרשת תמיכה במהלך חייו.

טיפים להורים שמתמודדים עם אימוץ

  • אך טבעי שילדים מרגישים כל מיני רגשות כשהם מגלים שהם מאומצים. לעיתים קרובות, הרגשות הללו קשורים להשלמה עם אובדן משפחתם הביולוגית.
  • הבינו והדריכו את ילדכם במהלך התהליך, כדי למנוע התפתחות בעיות רגשיות לטווח ארוך שקשורות לאימוץ.
  • דברו איתו על האימוץ והקשיבו לדבריו.
  • ספרו לו באופן חיובי על המורשת הביולוגית שלו.
  • כבדו את סקרנותו.
  • כבדו את ההבדלים בין הסביבה הנוכחית של ילדכם לבין מקורותיו הביולוגיים. עזרו לו להבין ולהכיר את עצמו, הן כילד שלכם והן כחלק מתרבות המקור.

ארגוני תמיכה באימוץ

ארגונים אלה מספקים עצה, מידע, ייעוץ ותמיכה נוספת בהורים מאמצים ובילדים מאומצים.

  • עמותת “משפחתא” היא הגוף המייצג של קהילת האימוץ בישראל מול רשויות הרווחה. העמותה מפעילה קבוצות תמיכה למשפחות ולילדים מאומצים.
  • עמותת “ניצני תקווה” פועלת להעלאת המודעות לנושא האימוץ במגזר הערבי, תומכת ומעודדת את המשפחות המאמצות וילדיהן.
  • תלם, תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה, מסייעות במתן טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי  למשפחות מאמצות ולילדים המאומצים. התחנות פועלות בתשעה מרכזים ברחבי הארץ.
  • פסיפס: עמותה הפועלת על מנת לשפר ולקדם את איכות חייהם של ילדים מאומצים, הורים מאמצים ומשפחותיהם, תוך מתן מענה כולל למשפחות מאמצות בשלבי הטרום והפוסט אימוץ.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתמודד עם האבל לאחר הפלה

מהי הפלה?

הפלה נקראת גם אובדן היריון מוקדם או הפסקת היריון ספונטנית – כשהתינוק נפטר ברחם לפני השבוע ה-20 להיריון. רוב ההפלות מתרחשות ב-12 השבועות הראשונים להיריון (בשליש הראשון), ועשויות לקרות עוד לפני שהאישה יודעת שהיא בהיריון.

זהו מצב שכיח למדי שמתרחש מסיבות רבות ושונות, לרוב כיוון שההיריון אינו מתפתח כהלכה. מבחינה רפואית, ניתן לעשות מעט מאוד כדי למנוע הפלה. ההפלה אינה באשמתך, או בגלל משהו שעשית.

שימי לב: דימום וגינלי אינו תמיד מסמן על הפלה. עם זאת, עלייך לפנות לרופא/ת הנשים מיד כשאת מבחינה בדימום וגינלי במהלך ההיריון.

גופך אחרי הפלה

אם עברת הפלה, סביר להניח שתיתקלי בדימום וגינלי כשגופך ינסה לפלוט החוצה את שאריות ההיריון. לעיתים קרובות, שאריות ההיריון נפלטות מעצמן בימים שאחרי ההפלה ועד שלושה-ארבעה שבועות אחר כך. בזמן זה את עשויה להבחין בדימום כבד יותר ובהתכווצויות מחזוריות. אם הדימום מתחזק, הכאבים מתחזקים או שאת חושבת שיש לך זיהום, פני מיד לרופא. סימנים לזיהום כוללים דימום וגינלי שריחו רע, חום או הקאה.

אם השאריות אינן נפלטות מהרחם מעצמן, תציע רופאת הנשים טיפול תרופתי הגורם להתכווצויות של הרחם, או הליך בשם הרחבה וגרידה. זהו הליך כירורגי שבו מנקים בעדינות את שולי הרחם לאחר הפלה. אפשר לשקול את האפשרויות הללו אם אינך רוצה להמתין לפליטה טבעית של שאריות ההיריון.

התייעצי עם הרופאה איזו אפשרות מתאימה למצבך.

כיצד תרגישי לאחר הפלה

ההפלה משפיעה על מצבך הרגשי והגופני כאחד. היא יכולה להביא עמה רגשות חריפים של אבל, ריקנות, עצב, כעס, חרדה ודיכאון, וכן הלם ואובדן כבד. בסופו של דבר, לא איבדת רק את התינוק שלך, אלא גם את התקוות והחלומות של הפיכתך לאמו.

הורים רבים מבקשים לדעת כיצד ומדוע התרחשה ההפלה. קשה לענות על כך, בדרך כלל כיוון שאין לה סיבה ברורה.

תחושת האבל אחרי הפלה

כל הפלה היא שונה וייחודית, ואינך “אמורה” להרגיש משהו מסוים. כל אחת מתאבלת בדרכה ובזמנה שלה וכל התחושות והמחשבות הן לגיטימיות. אי אפשר להאיץ בתהליך האבל וההחלמה.

תהליך האבל על אובדן התינוק יכול להיות מתיש גופנית ונפשית כאחד. יהיו עליות וירידות למשך זמן מה. את עשויה לגלות שהיגון והצער מופיעים בזמנים מסוימים בשנה – למשל, בתאריך הלידה המשוער או בתאריך שבו התרחשה ההפלה. רגשות אלה עשויים לצוץ גם במהלך היריון נוסף. האבל עלול לתפוס אותך בהפתעה, כשאינך מצפה לו.

סביר להניח שתצטרכי לקחת פסק זמן מהעבודה. לפי סעיף 7(א) לחוק עבודת נשים, עובדת שעברה הפלה רשאית להיעדר מעבודתה שבעה ימים, על חשבון ימי המחלה שלה.

ישנם ארגוני תמיכה שמציעים סביבה תומכת ומקבלת שבה תוכלי לחלוק את רגשותייך עם נשים אחרות שעברו הפלה או אובדן דומה, ויעזרו לך להבין שהרגשות שלך נורמליים לחלוטין.

עוצמת האבל עשויה להיות מושפעת מחלק מהגורמים הבאים:

  • משך הזמן שניסית להיכנס להיריון
  • האם ההיריון היה מתוכנן או לא
  • גילך – עשוי להיות לחץ נוסף ללדת ככל שהאישה מתבגרת
  • האופן שבו נכנסת להיריון – למשל, היריון IVF כולל מחויבות עצומה מבחינה גופנית, רגשית וכלכלית
  • כמה הפלות עברת – ריבוי הפלות יכול להעצים מאוד את האבל
  • משך ההיריון לפני ההפלה
  • כמה תמיכה את מקבלת מבן או בת הזוג, מבני המשפחה המורחבת ומחברים.

אבל בני הזוג אחרי הפלה

בני או בנות הזוג מרגישים לעיתים מחוץ לתמונה כשבנות הזוג שלהם עוברת הפלה. האם היא זו שמרגישה את אובדן התינוק מבחינה גופנית, ולכן אנשים חושבים לעיתים קרובות קודם כל על צרכיה.

יש בני זוג שמתקשים להגיד מה הם מרגישים, מה שעלול לגרום לבנות זוגם לחשוב שאינם חווים אבל ואובדן כמותן. אחרים אינם רוצים להביע את רגשותיהם לפני אנשים. ייתכן שיעשו יותר פעילויות גופניות כגון התעמלות, או יבלו זמן רב יותר בעבודה כמוצא לרגשותיהם.

לעיתים בני הזוג מבקשים להתקרב לבנות זוגם, אך מרגישים בנוח יותר לשמש כתף שאפשר לבכות עליה. יש בני זוג שמרגישים חסרי אונים כיוון שאינם יכולים לנחם את בנות הזוג.

ספרו על הרגשות שלכם ודברו בפתיחות עם בני הזוג לאחר הפלה, כדי לעזור לשניכם לעבור את התקופה הקשה.

לשתף את האבל עם אחרים

כל דרך שבה תבשרי לחברים ולבני המשפחה על ההפלה שחוויתם והאבל שלכם תהיה עצובה מאוד. זה עלול להיות אף קשה יותר אם עדיין לא סיפרת על ההיריון.

לא כולם יבינו מדוע את חשה צורך להכיר בתינוק ולהתאבל על לכתו. יהיו אנשים שינסו לנחם אותך במילים שמפחיתות מחשיבות האובדן – למשל, “לפחות את יודעת שאת פורייה”, או “לפחות יש לך עוד ילדים”.

אף שהם רוצים לנחם אותך ולתמוך בך, סביר להניח שאינם מבינים כיצד את מרגישה. מה שהם אומרים עשוי להישמע לך כמו מילים חסרות משמעות.

אחרים יגידו דברים כמו “אני משתתפת בצערך”, ויאפשרו לך להגיב כרצונך.

נשים רבות מגלות שהן מרגישות מעט טוב יותר כשהן מספרות על כך לאנשים אחרים. ספרי לחברות קרובות ולבני המשפחה כמה חשוב היה התינוק עבורך, לאיזו תמיכה את זקוקה וכמה את רוצה לחלוק את החוויה. אם אינך רוצה לדבר על ההפלה, תוכלי לכתוב על כך.

להכיר באובדן התינוק

הורים רבים מקיימים טקס רשמי כלשהו כדי להכיר באובדן התינוק שלהם, וכדי לעזור בתהליך ההחלמה.

  • הנה כמה דרכים לציין את לכתו של התינוק אחרי הפלה:
  • כל מנהגי האבלות וטקס הלוויה בטלים בהלכה היהודית לתינוק שנפטר במהלך חודשי ההיריון, במהלך הלידה או במשך 30 הימים שאחריה. בהלכה היהודית אין מנהגים מיוחדים או הלכות המתייחסים לפטירת עובר או תינוק רך. יחד עם זאת, הורים רבים מבקשים להתפלל או לומר לעובר מילות פרידה.
  • מתן שם לתינוק: גם אם אינכם יודעים מה מין העובר, מתן שם מכיר בחשיבותו עבורכם.
  • קופסת זיכרונות: אפשר להחזיק קופסה מיוחדת ולשמור בה דברים כגון בדיקת ההיריון החיובית, תמונות אולטרסאונד, תגיות מבית החולים, כרטיסי ברכה, צעצועים או בגדים שהכנתם עבורו.
  • בחירת מזכרת: קישוט או תכשיט כלשהו.
  • יצירה: אפשר ליצור משהו לזכרו של התינוק, כגון ציור, שמיכה או לחן מוזיקלי.
  • אתר זיכרון: לדוגמה, אפשר לנטוע עץ או לבחור מקום אהוב.
  • להיפרד: לכתוב שיר או מכתב לתינוק.
  • קבורת התינוק: אף שקבורת התינוק אינה מחויבות חוקית לפני גיל 20 שבועות, ייתכן שתרצו לעשות זאת מטעמים תרבותיים.

לטפל בעצמך

תוכלי לעשות כמה דברים כדי לטפל בעצמך אחרי הפלה:

  • דברי על מה שקרה עם חברה או קרובת משפחה שאיבדו גם הן תינוק. הן יבינו אותך ויעריכו את רגשותייך.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה לאובדן היריון או לפורום באינטרנט.
  • פני לטיפול אצל מומחה לבריאות הנפש שמתמחה באובדן היריון, כדי שיעזור לך להשלים עם האובדן.
  • ודאי שיש מסביבך אנשים תומכים, רגישים ומבינים, בעיקר בימי השנה לתאריך המשוער ללידתו של התינוק, לתאריך מותו או תאריכים חשובים אחרים. ימים אלה עלולים לעורר בך צער וחשש מהפלות עתידיות.
  • תעדי ביומן את הרגשות, המחשבות והזיכרונות שלך. כך תוכלי להביע ולחקור את כל הרגשות השונים שעולים בך אחרי ההפלה.
  • הצטרפי לקבוצת תמיכה – אפשר לשקול להתנדב באחת הקבוצות הללו ולתמוך בעצמך בהורים שחוו הפלה.
  • הימנעי משימוש באלכוהול ובסמים או מהתנהגות אחרת שתגרום לך לחוש אדישה. אם תדחקי הצידה את רגשות האבל והאובדן, זמן ההחלמה יהיה ארוך יותר.
  • עשי מנוי לחדר כושר, התחילי לשחות בבריכה או לעשות הליכות. פעילות גופנית שכוללת מטרות ברורות יכולה לעזור לעבד את הרגשות ולחזק את הגוף.
  • נסי לעשות עיסוי באופן קבוע. טיפוח עצמי יכול לעזור לגוף ולנפש להחלים.

לנסות שוב להיכנס להיריון

חלק מהזוגות משתוקקים לנסות ולהיכנס שוב להיריון לאחר הפלה. אחרים מרגישים שהמשפחה והחברים מלחיצים אותם להיכנס שוב להיריון כדי “להמשיך הלאה”.

עם זאת, אם תיכנסי להיריון לפני שתהיי מוכנה מבחינה גופנית ונפשית כאחד, תחושות האבל שלך עלולות להתעצם. תקופת האבל אחרי הפלה דורשת זמן והמון אנרגיה.

ייתכן שתרגישי מגוון רגשות מעורבים, כגון להיטות להיכנס שוב להיריון, חשש מהפלה נוספת, או שניהם יחד. זכרי שבדיוק כפי שגופך זקוק לזמן כדי להחלים מבחינה פיזית, גם לרגשותייך מגיע זמן להחלים.

כדאי לדבר על המוכנות הגופנית והנפשית שלך ולהעלות חששות נוספים בשיחה עם בן או בת הזוג, רופאת הנשים, החברים או אנשי מקצוע.

מומלץ לברר עם רופאת הנשים מתי מותר לנסות שוב מבחינה גופנית.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הצרכים המיוחדים של ילדכם ומערכת היחסים עם בני זוגכם

אתגרים חדשים בזוגיות

הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים כולל אתגרים חדשים ומתחים רבים יותר. העבודה המשותפת למציאת פתרונות תעזור לכם להתמודד היטב עם האתגרים.

ייתכן שאתם ובני זוגכם תסתכלו על הצרכים המיוחדים של ילדכם בצורה שונה, וזה טבעי. ההבדל הזה עשוי לשנות את האופן שבו תתייחסו להתנהגותו, וזה לא רע בכלל. לפעמים, דווקא נקודות המבט השונות שלכם לדברים יאפשרו לכם לקבל המון רעיונות חדשים.

כדי לשמור על מערכת יחסים זוגית חזקה, תצטרכו לדבר אחד עם השני על דעותיכם ועל רגשותיכם. ניהול שיחה על הרגשות ישפר את הרגשתכם בתוך המערכת הזוגית. כדאי לפנות זמן קבוע כדי להתעדכן ברגשותיכם, כדי שתוכלו לתפקד טוב יותר כצוות.

נושאים כלכליים

הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים מביא עימו הוצאות על תחבורה, ציוד, חשבונות רפואיים או שינויים חיוניים בבית עצמו, שמכבידות על המצב הכלכלי. פנו לביטוח לאומי או לאתר כל זכות לקבלת מידע על הסיוע הכלכלי שביכולתכם לקבל עבור ציוד מיוחד והוצאות נוספות. אם אפשר, דברו זה עם זה וחשבו כיצד להתמודד נכון גם מבחינה כלכלית- כיצד תוכלו להגדיל הכנסות או לצמצם הוצאות בהתאם לצורך.

שינויים במצב התעסוקתי ובתפקידים במשפחה

אחד מכם – או שניכם – יצטרך או יבחר לצמצם את שעות העבודה כדי לטפל בילדכם, מה שישנה את האופן שבו אתם מחלקים את מטלות הבית. חשבו ביחד כיצד לאזן את עומס העבודה, ובדקו אפשרויות של משרה גמישה.

אם אתם נשארים בבית כדי לטפל בילדכם, הצטרפו לקבוצות תמיכה ולפעילויות מקומיות, שיעזרו לכם לחוש מחוברים יותר לקהילה.

אם בן או בת הזוג שלכם בחר לצמצם את עבודתו ולפנות זמן לילדכם, הישארו מעורבים מספיק. הצטרפו לחלק מהביקורים הרפואיים או הטיפולים, והתעדכנו על מצבו. הציעו עזרה כשצריך. גם אם נראה שאתם עובדים הרבה בחוץ ובן הזוג השני ממילא נמצא בבית- הוא עדיין זקוק לעזרה, תמיכה, ולעיתים גם שחרור מהבית על מנת להתאוורר.

התנהגות הילד

התנהגותם של ילדים עשויה להיות גורם מלחיץ בכל מערכת יחסים. אם ילדכם מתנהג בדרך מאתגרת, החליטו יחד כיצד תטפלו בו ושמרו על עקביות. מומלץ לדבר על כך באופן קבוע.

פסיכולוג או מומחה להתנהגות יוכלו לעזור לכם לתכנן כיצד לטפל ביעילות בבעיות ההתנהגות.

זמן איכות

היותכם הורים לילד עם צרכים מיוחדים משמעה שיש לכם פחות זמן איכות ביחד. חשוב שתבלו ביחד ותעשו דברים מהנים ואינטימיים כזוג, שיקרבו אתכם יותר אחד לשני – ויזכירו לכם שאתם בני אדם, ולא רק הורים!

אחד מבני המשפחה או החברים יוכל לשמור על ילדכם, וכן עמותות שונות עשויות להציע עזרה בשמירה על ילדים עם צרכים מיוחדים, כגון עזר מציון, אלו”ט או אלי”ע, בהתאם לסוג הלקות של ילדכם.

לטפל בעצמכם ובמערכת היחסים

קל לשקוע בטיפול בצרכיו של ילדכם, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם.

חלק מזה הוא למצוא זמן לעשות דברים שמעניינים אתכם – כבני אדם וכזוג. זה יכול להיות ספורט, מוזיקה או קבוצות חברתיות. בילוי קצר בחוץ ישפר את הרגשתכם, וכשאתם מרגישים טוב יותר, יש לכם אנרגיה רבה יותר להשקיע במערכת היחסים.

גידול ילדים הוא מלאכה רצינית לכולם, וגידול ילד עם צרכים מיוחדים עשוי להיות כבד אף יותר. אתם ובני זוגכם אינכם חייבים לעשות את אותם דברים, אך חשוב לחלוק את העומס הכללי של הטיפול בילד, המטלות בבית והעבודה בשכר. אפשר להכין טבלת מטלות ואחריות שבועית כדי לוודא שהחלוקה הוגנת, ולפנות זמן לעצמכם מדי שבוע.

דברו בפתיחות על הרגשות שלכם והקשיבו זה לזה בלי להאשים או להיות שיפוטי, כדי לתמוך רגשית היטב אחד בשני. משפטי “אני” עשויים לעזור – למשל, “אני מרגיש ש…”, או “תהיתי אם נוכל לעשות את זה אחרת”. במהלך שיחה על נושאים קשים, הראו שאתם מקשיבים ואמר דברים כגון, “אני מבינה למה אתה מתכוון”, או “לא הבנתי שכך את מרגישה”.

מותר לצחוק. חוש הומור מאפשר לנו לשחרר קיטור ולראות את הצד המצחיק של החיים. למידע נוסף, קראו את המאמרים לדבר עם בני הזוג ולהקשיב לבני הזוג.

לעבוד יחד על בעיות במערכת היחסים

עימותים ומתחים קורים גם במערכות היחסים החזקות ביותר, והטיפול בילד עם צרכים מיוחדים עשוי ליצור לחץ נוסף על מערכת היחסים. השיטות הבאות יעזרו לכם לפתור בעיות:

  • קבעו פגישות סדירות כדי לדבר על נושאים שמטרידים אתכם. בחרו זמן שבו ילדכם אינו בסביבה.
  • שבו והתמקדו במה שבן או בת הזוג אומרים.
  • נסו להבין בדיוק מהי הבעיה. לדוגמה, “אני מרגישה שאין לי מספיק זמן לעצמי. לא הצלחתי לצאת להליכה בערב כבר שבועיים”.
  • הקשיבו לדאגות ולחששות של בן או בת הזוג בלי להפריע.
  • אם אינכם מסכימים עם דבריהם, התמקדו בבעיה ולא בבני הזוג. למשל, אפשר להגיד, “אני רוצה לנסות גישה אחרת הפעם”.
  • העלו פתרונות רבים ושונים לבעיה, כדי לראות מה יעבוד בצורה הטובה ביותר. חשבו כיצד ייראה הפתרון. אפשר לשאול שאלות כמו, “לשנינו יהיה נוח עם הפתרון הזה?” או “אפשר לעשות את זה טוב יותר?”
  • שאלו את בני הזוג איך הם מרגישים אחרי השיחה, וודאו ששניכם מרגישים שקיבלתם הזדמנות להגיד את דעתכם.

למידע ורעיונות נוספים על פתרון בעיות, קראו את המאמרים ניהול עימותים ופתרון בעיות.

למצוא תמיכה

קבלת תמיכה תעזור לכם להתמודד עם המתח והעומס. לדוגמה, אולי תוכלו לבקש מחבר או בן משפחה לשמור על ילדכם בזמן שאתם ובני הזוג מבלים יחד.

ניתן לקבל תמיכה גם מ:

  • בני המשפחה
  • חברים
  • עמותות הקשורות למוגבלות הספציפית
  • קבוצות קהילתיות
  • קבוצות תמיכה
  • אנשי מקצוע כגון פסיכולוגים או מטפלים זוגיים
  • ביטוח לאומי
  • הורים אחרים

מתי לקבל עזרה

קבלת האבחון של ילדכם והעבודה על אתגרי ההורות לילד עם צרכים מיוחדים יכולים לגרום להופעת רגשות אֵבל אצלכם ואצל בני זוגכם. לשניכם עשוי לקחת זמן להבין את האבחנה ולעבד כיצד אתם מרגישים בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם. אתם עשויים לעבור קשת שלמה של רגשות – ייאוש, אשמה, הכחשה, דיכאון ובסופו של דבר, השלמה. המעגל הזה אינו תמיד קבוע, וייתכן שתרגישו את כל הרגשות הללו בזמנים שונים.

כל זוג מתמודד עם האבחנה של ילדו בדרך שונה, אך סביר להניח שמערכת היחסים שלכם זקוקה לתשומת לב נוספת אם אתם חווים:

  • ירידה עד כדי אובדן בחשק המיני
  • הימנעות אחד מהשני
  • ויכוחים תכופים שאינכם יכולים לפתור.

אם אתם חוששים למערכת היחסים שלכם, האדם הראשון שעליכם לדבר איתו הוא בן או בת הזוג. שיחה פתוחה תעזור לכם להתמודד עם הרבה מהדאגות – אל תפחדו להגיד מה אתם מרגישים. כמו כן, תוכלו לפנות למטפל זוגי או לפסיכולוג.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תסמונת רט: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי תסמונת רט?

תסמונת רט היא הפרעה גנטית שגורמת למוגבלויות שכליות וגופניות. ילדות שונות מושפעות מהתסמונת באופנים שונים. לדוגמה, היא עשויה להופיע בגילאים שונים ובחומרה משתנה.ברוב המקרים, התסמונת מתרחשת בגלל שינוי בכרומוזום X, בגן שנקרא MECP2. ברוב המקרים השינוי מתרחש באופן ספונטני, ואצל פחות מ-1% מהילדות עם תסמונת רט, המצב הועבר בתורשה.

זוהי תסמונת נדירה, שמופיעה באופן כמעט בלעדי אצל בנות – אחת מתוך כ-10,000 ילדות. תסמונת רט בבנים הוא מצב נדיר יותר המביא לרוב לתמונה רפואית חמורה מתחילת החיים ולרוב למוות בגיל הינקות.

התסמונת תוארה לראשונה על ידי ד”ר אנדריאס רט בשנת 1966, אך קיבלה הכרה בינלאומית רק בשנת 1986.

סימנים ותסמינים

ילדות שמאובחנות בתסמונת רט מציגות את הסימנים והתסמינים הבאים:

  • התפתחות מוקדמת תקינה עד גיל שישה חודשים, אף שעשוי להיות עיכוב התפתחותי מרגע הלידה
  • הראש גדל בקצב איטי
  • ·אובדן יכולת שימוש בידיים, ולאחר מכן הופעתן תנועות ידיים חזרתיות כגון מחיאת כפיים, הקשה ושפשוף
  • בעיות דיבור חמורות
  • הליכה לא יציבה
  • רעידות בפלג הגוף העליון
  • הימנעות חברתית ואובדן עניין באנשים.

ארבעת השלבים של תסמונת רט

הסימנים והתסמינים של תסמינים נחלקים לארבעה שלבים עיקריים. התזמון של ארבעת השלבים הללו משתנה מילדה לילדה. השלבים אינם קבועים, וחלק מהתסמינים מופיעים בזמנים שונים, בהתאם לילדה.

שלב 1: סימנים מוקדמים והתפתחות איטית

התסמינים מתחילים להופיע בסביבות גיל 6-18 חודשים. הסימנים המוקדמים הם גדילה והתפתחות איטיות, כולל עצירה בגדילה של היקף הראש, ובתחילה קל לפספס אותם. התסמינים המוקדמים עשויים לכלול:

  • איחור באבני דרך מוטוריות כגון בזחילה או בישיבה ובעיות בזחילה ובהליכה
  • התמעטות יצירת קשר עין ועניין באנשים ובמשחקים
  • בעיות האכלה
  • האטה בקצב גדילת הראש.

שלב 2: נסיגה

השלב השני של התסמינים יכול להופיע בהדרגה או בבת אחת. הוא כולל בעיות חמורות בתקשורת, בקואורדינציה ובתפקודי מוח אחרים.

רוב הילדות מתחילות להפגין את התסמינים החמורים יותר בסביבות גיל שנה עד ארבע. הם משתנים מאוד, ויש ילדות שמפגינות את התסמינים בגיל מאוחר יותר כגון:

  • אובדן היכולות להשתמש היטב בידיים, שלאחריהן מופיעות תנועות ידיים חזרתיות כגון מחיאת כפיים, הקשה ושפשוף, הכנסת ידיים לפה
  • אובדן מיומנויות הדיבור
  • אובדן עניין באנשים ובאינטראקציות חברתיות
  • בכי שלא ניתן לנחם
  • גוף והליכה לא יציבים. קושי בתכנון והתחלת תנועה
  • גדילה איטית של הראש
  • עצירת נשימה ונשימה מהירה מאוד או איטית מאוד
  • כאבי בטן, נפיחות ועצירות

שלב 3: דריכה במקום

שלב זה מתחיל בסביבות גיל שנתיים עד עשר ויכול להימשך כמה שנים. בנות רבות נשארות בשלב זה מרבית חייהן.  בשלב זה, התסמינים משלב 2 ממשיכים, אך בדרך כלל אינם מחמירים.
סימנים נוספים כוללים: קשים מוטורים עם קשיים בהליכה, חריקת שיניים ופרכוסים.

במהלך שלב זה  ההתנהגות והתקשורת  עשויים להשתפר. בתכם עשויה:

  • להפגין יותר עניין בסביבתה
  • לשפר את מיומנויות תשומת הלב, הערנות והתקשורת
  • להיות עצבנית פחות ולבכות פחות.

שלב 4: הידרדרות בתנועה

שלב זה מאופיין בתנועתיות מופחתת, היחלשות השרירים ונוקשות במפרקים. בדרך כלל הוא מתחיל בגיל עשר ואילך.  שלב זה מאופיין ב:

  • תנועתיות מופחתת עד איבוד יכולת הליכה
  • עקמת (סקוליוזיס)
  • חולשת שרירים
  • נוקשות שרירים

לצד סמנים אלו אין הדרדרות של יכולת השפה והתקשורת. יתכן שיפור בתנועות ידיים חזרתיות וכן במיקוד המבט.

סימפטומים נוספים הקשורים בתסמונת רט ומשמשים לאבחנה של התסמונת:

  • הפרעות שינה
  • כפות ידיים ורגלים קטנות וקרות
  • רגישות מופחתת לכאב
  • צרחות וצחוק שאינם מתאימים לסיטואציה
  • מקוד יתר של המבט.

סיבוכים רפואיים ובעיות נוספות הקשורות לתסמונת רט

תסמונת רט קשורה למצבים וסיבוכים בריאותיים אחרים בהמשך החיים, ובהם:

  • ריפלוקס קיבתי-ושטי (GORD)
  • אפילפסיה
  • הפרעות בשינה
  • חרדה
  • דלקת כיס המרה.

אבחנה ובדיקות

בדיקות אבחנתיות, כגון בדיקות גנטיות, מבוצעות כאשר קיים חשד סביר גבוה לתסמונת בשל אוסף תסמינים מתאים ומחשיד. הבדיקות הגנטיות יכולות לאשר 80% מהמקרים. עם זאת, השינויים בגן MECP2 אינם נמצאים אצל כל ילדה עם התסמונת.

הסימנים והתסמינים מתפתחים עם הזמן, מה שמקשה על אבחון התסמונת, שעלולה להיראות כתסמונת פראדר וילי, תסמונת אנגלמן, אוטיזם או שיתוק מוחין בשלבים המוקדמים.

טיפול מוקדם

אבחון וטיפול מוקדם ככל האפשר יכול לתרום לקידום ההתפתחות של ילדתכם. כדי לתמוך בבתכם, לטפל בתסמינים, לשפר את התוצאות ולעזור לה למצות את מלוא הפוטנציאל שלה, עבדו עם אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול מוקדם, כגון רופאי ילדים, אנשי מקצוע במכון להתפתחות הילד, או במרפאה ייעודית לתסמונת רט – בבית החולים שיבא בתל השומר.

אתם ואנשי הצוות תוכלו לבחור יחד את הטיפול והאפשרויות הטובות ביותר לבתכם.

שירותים ותמיכה

לקבל מידע

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם. אל תחששו לשאול שאלות רבות.

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לבתכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלה, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הביורוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

תמיכה כלכלית

ילדות עם תסמונת רט זכאיות לגמלת ילד נכה בהתאם לרמה התפקודית שלהן. מומלץ לקרוא היטב את תקנות הביטוח הלאומי למתן גמלה לילד נכה, כדי לקבוע את שיעור הזכאות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אם לבתכם יש תסמונת רט, כדאי לבדוק את כל אפשרויות הטיפול והתמיכה המוקדמים, אך חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם.

אם אתם זקוקים לעזרה, פנו לרופא המשפחה. כמו כן, תוכלו למצוא מידע רב באתר מלאכיות הדממה – העמותה לשיקום מחקר וטיפול בתסמונת רט.

לטפל באחים

בדיוק כמו לכולם, גם לאחים לילדים עם צרכים מיוחדים יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, וחשוב למצוא תמיכה מתאימה גם עבורם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל ההתבגרות המוקדם: סקירה

שינויים גופניים

אצל בנות ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 10 או 11, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל שמונה או מאוחר יותר, בגיל 13. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים התפתחות שדיים, שינויים בצורת הגוף ובגובהו, צמיחת שיער ערווה ושיער גוף ותחילת הווסת (המחזור החודשי).

אצל בנים ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 11 או 12, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל תשע או מאוחר יותר, בגיל 14. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים גדילת הפין והאשכים, שינויים בגובה ובצורת הגוף, זקפה עם פליטה, צמיחת שיער גוף ושיער פנים ושינויים בקול.

למידע נוסף, קראו את המאמר שינויים גופניים אצל בני נוער, התבגרות מינית, התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת והיגיינה לבני נוער.

שינויים רגשיים

ייתכן שתשימו לב שילדכם מפגין רגשות חזקים ואינטנסיביים בזמנים שונים. מצבי הרוח שלו נראים בלתי צפויים, והעליות והירידות הרגשיות האלה עלולות להוביל ליצירת עימותים יותר מבעבר. מצב זה מתרחש, בין השאר, כיוון שמוחו של ילדכם, גם בגיל ההתבגרות, עדיין עובר שינויים ולומד כיצד לשלוט ברגשות ולהביע אותם כמו מבוגר.

אל דאגה: צעירים משתפרים בקריאה ובעיבוד רגשותיהם של אחרים ככל שהם מתבגרים, וילדכם יהיה רגיש יותר לרגשות שלכם. אך בזמן שהוא מפתח את המיומנויות הללו, הוא עלול לפעמים לטעות בקריאת הבעות פנים ושפת גוף.

סביר להניח שילדכם יהיה מודע יותר לעצמו, ובעיקר למראהו החיצוני ולשינויים הגופניים שהוא עובר. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת לעתים קרובות מהמראה החיצוני וממאפיינים גופניים, או מהאופן שבו בני נוער חושבים שהם נראים. ילדכם מתפתח, ומתחיל להשוות את גופו לגופם של חברים ואחרים.

סביר להניח שילדכם יעבור שלב “חסין”, שבו הוא חושב ופועל כאילו דבר לא יפגע בו. מיומנויות קבלת ההחלטות שלו עדיין מתפתחות, והוא עדיין לומד את התוצאות למעשיו.

גופו מבשיל מבחוץ, אך מיומנויות החשיבה של מוחו המתפתח וההתפתחות הרגשית שלו מתרחשות בקצב שונה. מה שאתם רואים על פני השטח לא תמיד תואם למה שמתרחש מבפנים.

שינויים חברתיים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן להבין מי הם ומה מקומם בעולם. לכן, ייתכן שתשימו לב שילדכם מחפש זהות ומתנסה בחוויות שונות. החיפוש יכול להיות מושפע ממגדר, מקבוצת החברים, מרקע תרבותי ומציפיות משפחתיות. הזהות הזו יכולה לכלול זהות מינית, דתית, פוליטית או אחרת, ולבוא לידי ביטוי בלבוש, בהתנהגות, או בפעילות אליה הוא יצטרף.

נפוץ גם החיפוש אחר עצמאות רבה יותר. החיפושים הללו עשויים להשפיע על ההחלטות שילדכם מקבל, ועל מערכות היחסים שלו עם משפחה וחברים. סביר להניח שגם ירצה לקבל אחריות רבה יותר, בבית ובבית הספר.

אופייה של התפתחות המוח אצל בני נוער מובילה לכך שהם מחפשים חוויות חדשות ועלולים להתנהג בצורה מסוכנת יותר. בו בזמן, יכולת השליטה בדחפים של ילדכם עדיין מתפתחת.

החדשות הטובות הן שסביר להניח שילדכם חושב בצורה עמוקה יותר על משמעות המושגים “נכון” ו”לא נכון”. הוא מתחיל לפתח מערכת אינדיבידואלית חזקה יותר של ערכים ומוסר, ומטיל ספק בדברים רבים יותר. המילים והמעשים שלכם מעצבים את האופן שבו ילדכם תופס את מה שנכון ולא נכון, לכן רצוי להפגין גמישות מחשבתית, על מנת לשמש לו דוגמא.

ייתכן שהוא מתחיל לפתח ולחקור את הזהות המינית שלו – להיכנס למערכות יחסים רומנטיות או לצאת עם מישהו או מישהי מיוחדים. עם זאת, לא בהכרח מדובר במערכות יחסים אינטימיות. יש צעירים שמתעניינים במערכות יחסים אינטימיות או מיניות רק בשלב מאוחר יותר.

האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות משפיעים מאוד על האופן שבו ילדכם מתקשר עם חבריו ולומד על העולם. סביר להניח שתגלו שהוא מושפע יותר מחברים, ובעיקר בכל הנוגע להתנהגות, לתחושת העצמי ולהערכה העצמית.

שמרו על קשר עם ילדכם המתבגר, כדי לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית שלו.

שינויים במערכות היחסים

מערכות היחסים של ילדכם עם משפחה וחברים יעברו שינויים ומהפכים דרמטיים. אולם השמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

ייתכן שתבחינו שילדכם מעוניין לבלות פחות זמן עם המשפחה ויותר זמן עם החברים. אם קשה לכם לקבל את זה, נסו לזכור שזהו שלב חשוב וחיובי עבורו, וזכרו שחבריו משפיעים בדרך כלל על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. אתם, ההורים, משפיעים על ההחלטות של ילדיכם לטווח ארוך, כגון בחירת קריירה, ערכים ומוסר.

סביר להניח שיהיו ביניכם יותר ויכוחים. זה טבעי שיהיו כמה עימותים בין הורים לבין ילדיהם בשנות ההתבגרות, כיוון שהילדים מבקשים עצמאות רבה יותר. למעשה, הוויכוחים הללו מראים שילדכם מתבגר ומתפתח. העימותים נוטים להגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות. גם אם נראה לכם שאתם מתווכחים כל הזמן, סביר להניח שזה לא ישפיע על מערכת היחסים שלכם איתו לטווח הארוך.

כמו כן, סביר להניח שילדכם יסתכל כעת על דברים מנקודת מבט שונה משלכם. הוא לא מתכוון להרגיז אתכם – הוא פשוט מתחיל לחשוב בצורה עצמאית ומופשטת יותר, ובוחן נקודות מבט שונות. יש בני נוער שמתקשים להבין את השפעות התנהגותם והערותיהם על אנשים אחרים. מיומנויות אלה מתפתחות עם הזמן.

ובתוך כל זה, חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה וטובה עם ילדכם, כבסיס חיוני לבניית החוסן הנפשי שלו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הפרעות חרדה אצל מתבגרים

הידעתם?

  • הפרעות חרדה נמנות עם ההפרעות המדווחות ביותר אצל בני נוער בארץ ובעולם כולו.
  • חרדה חברתית נפוצה יותר בקרב בנות מאשר בקרב בנים.

חרדה נורמלית, בעיות חרדה והפרעות חרדה אצל מתבגרים

רוב אירועי החרדה הנורמליים חולפים מעצמם במהירות – לפעמים בתוך יום ואפילו כמה שעות. בעיית חרדה או הפרעת חרדה היא מה שקורה כאשר תחושות החרדה:

  • מתמשכות בצורה אינטנסיבית וחמורה
  • נמשכות במשך שבועות, חודשים ואפילו יותר
  • מערערות כל כך עד שהן פוגעות בתפקוד היומיומי ומובילות לקושי לימודי, קושי חברתי וקושי בביצוע פעולות יומיומיות (הרגלי אכילה ושינה מסודרים, ביצוע מטלות בבית ועוד).

הפרעות חרדה עשויות להשפיע לחומרה רבה על אנשים צעירים, שעדיין עוברים תהליכי התפתחות. אם לא מטפלים בהן, הפרעות חרדה אצל בני נוער עלולות לגרום להשלכות ארוכות טווח על הבריאות וההתפתחות הנפשית. חרדה נורמלית היא רגש שצפוי להופיע אצל בני נוער. למעשה, היא יכולה להיות אפילו מועילה. קראו את המאמר הבא לקבלת מידע נוסף על חרדה אצל בני נוער.

התסמינים של בעיות חרדה והפרעות חרדה אצל מתבגרים

דברו עם ילדכם ופנו לקבלת עזרה מקצועית אם במשך יותר משבועיים, ילדכם מפגין את התסמינים הרגשיים, ההתנהגותיים, הגופניים והחשיבתיים שמופיעים בהמשך. לא כל התסמינים חייבים להיות נוכחים במקרה של בעיה.

תסמינים רגשיים והתנהגותיים

ילדכם עשוי:

  • להרגיש עצבני, מתוח וחסר מנוחה כל הזמן, ואינו יכול להפסיק לדאוג או לשלוט בדאגה שלו – נראה שהוא פשוט לא מצליח להירגע
  • להיות רגיש במיוחד לביקורת או מודע מאוד לעצמו, או להרגיש שלא בנוח במצבים חברתיים
  • לצפות תמיד שהגרוע מכל יקרה, לדאוג יותר מדי – או בצורה בלתי פרופורציונלית – בגלל בעיות או מצבים שונים
  • להימנע ממצבים קשים או חדשים, או להתקשות לעמוד באתגרים חדשים
  • להתכנס בתוך עצמו או להיות ביישן מאוד, או להימנע מפעילויות חברתיות
  • להרגיש שהוא חייב לעשות פעולה מסוימת באופן החוזר על עצמו לאורך היום (שטיפות ידיים חוזרות, נגיעה חזרתית בחפצים, סידור סימטרי של חפציו ועוד)
  • לחשוב מחשבות ודימויים באובססיביות ולהגיד שאינו יכול להוציא אותם מראשו.

תסמינים גופניים

ילדכם עשוי:

  • לסבול משרירים תפוסים או כואבים
  • ללכת לשירותים יותר מהרגיל למן שתן או צואה
  • לסבול מקצב לב מואץ, הזעה, כאבי ראש, כאבי בטן או בחילה
  • לסבול מבעיות שינה – קושי להירדם, להישאר במצב שינה או להתעורר מוקדם.
  • לסבול מעייפות מתמשכת

תסמינים בחשיבה

ילדכם עשוי:

  • להתקשות להתרכז
  • לשכוח דברים לעתים קרובות או להיות מוסח בקלות
  • לדחות דברים – לדוגמה, להתקשות להתחיל או לסיים עבודה לבית הספר.

אנשי מקצוע שונים יכולים לעזור, ובהם רופא הילדים והיועץ בבית הספר. כמו כן, אפשר לדבר עם בני משפחה או הורים אחרים.

קשה לפעמים לזהות בעיית חרדה אצל בני נוער, כיוון שרבים מהם טובים מאוד בהסתרת רגשותיהם ומחשבותיהם. הם עשויים להסתיר את הרגשות בהתנהגות תוקפנית או בהתכנסות אל תוך עצמם. ישנם כמה סוגי הפרעות חרדה אצל בני נוער, ולא כל ילד יפגין את אותם תסמינים.

לקבל עזרה מקצועית

ייתכן שתרגישו אי נוחות לדבר עם ילדכם על בעיות נפשיות, אך הפרעת החרדה אינה עוברת מעצמה, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא לפנות לקבלת עזרה מוקדם ככל האפשר. עם האפשרויות לקבלת עזרה מקצועית נמנים:

  • הרופא  שלכם, שיוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים (פרטיים או דרך קופות החולים)
  • פסיכיאטר ילדים
  • ייעוץ טלפוני – התקשרו לער”ן בטלפון 1201
  • המרכז לשירותים חברתיים בקהילה

אחת הבעיות הגדולות ביותר בהפרעות חרדה היא שאנשים שסובלים ממנה נמנעים מכל דבר שגורם חרדה – בין היתר, הטיפול עצמו. פעמים רבות הילד יתכחש לבעיית החרדה שלו מתוך רצון להימנע מלהתמודד עמה. הסיבה להימנעות זו הינה שבמהלך הטיפול בבעיות חרדה, נדרשת פעמים רבות חשיפה לגורם המעורר את החרדה וכתוצאה מכך החמרה זמנית בסימפטומים. “החמרה” זו הינה נורמלית ומתרחשת בדרך כלל בתחילת תהליך הטיפול אשר לבסוף יוביל לשיפור משמעותי במצב. עזרה מקצועית לטיפול בהפרעת חרדה היא חיונית להתפתחותו הנפשית של ילדכם. מצאו אפשרויות טיפול לילדכם, כדי שיראה שאתם דואגים לו ושהוא אינו לבד.

רוב הפרעות החרדה מגיבות היטב לטיפול, בעיקר אם הן מטופלות באופן מיידי. טיפול פסיכולוגי מתמקד בדרך כלל באסטרטגיות שעוזרות לבני הנוער להתמודד עם החרדה – כלומר, הם לומדים להתמודד עם החרדה במקום להימנע ממנה. ברוב המקרים בני הנוער אינם צריכים טיפול תרופתי, אך בנסיבות מסוימות הם עשויים לקבל מרשם מאנשי המקצוע.

ייתכן שילדכם לא ירצה לספר לכם איך הוא מרגיש, ואפילו יגיד שהכל בסדר. אם זה כך, הציעו לו לדבר עם מבוגר אחר שאינו אתם או לפנות גם לער”ן בטלפון 1201.

לתמוך בילדכם בבית

מערכות יחסים חזקות בין הורים למתבגרים מועילות לבריאות הנפשית של אנשים צעירים. תחושת שייכות למשפחה ולחברים יכולה לעזור בהגנה על בני נוער מפני בעיות נפשיות כגון הפרעות חרדה. התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים ישירות ובאופן חיובי על בריאותו הנפשית.

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים עיקריות. אם החרדה שלו מטופלת אצל מומחה, בדקו עם המומחה כיצד לעזור לו.

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו. הראו לו שאתם נמצאים לידו, ומוכנים לתמוך בו ולדאוג לו.
  • בעדינות, עודדו את ילדכם לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, עם תמיכה מתאימה ובאווירה מוגנת ככל הניתן, אך אל תלחצו עליו ואל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם. יחד עם זאת, במקרים של חרדה מאוד חמורה עם פגיעה תפקודית קשה, יתכן שחלק מהטיפול שעליו ימליץ איש המקצוע יכלול גם נקיטת עמדה ברורה וקשיחה מול הילד הדורשת ממנו תפקוד בתחומים מסוימים. במקרים אלו ליווי איש המקצוע הינו חשוב ביותר על מנת לגבש עמדה מתאימה ביחד עם ההורים.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה מאמץ להתמודד עם משהו שהוא חרד מפניו.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”. נסו להתייחס אליו כאל “אמיץ” או כל מונח חיובי אחר. אחרי הכל, ילדכם מנסה להתגבר על הקשיים שלו.
  • נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהראות לו כיצד אתם מתמודדים עם הלחץ והחרדה שלכם. במידה ואתם סובלים בעצמכם מהפרעת חרדה (דבר שכיח מאוד בקרב הורים לילדים הסובלים מחרדה), עליכם לפנות לאיש מקצוע לטובת טיפול בחרדה שלכם. יש לזכור שהורה הסובל מחרדה שאינה מאוזנת, פחות יצליח לסייע לילדו הסובל מחרדה.

להחלים מבעיות או הפרעות חרדה

ההחלמה של ילדכם מהפרעת החרדה תכלול כנראה כמה עליות וירידות. צעירים רבים שחווים אפיזודה של חרדה נוטים לחוות עוד אפיזודה, או להיתקל שוב בחלק מהתסמינים בעתיד. אצל חלק מהילדים מדובר בהפרעה כרונית שתלווה אותם לסירוגין למשך כל חייהם. במידה וזה המצב, הליווי המקצועי הינו קריטי על מנת לשמור על החרדה “על אש נמוכה”.

איש אינו אשם בנסיגה. עודדו את ילדכם להמשיך בקבלת תמיכה מקצועית, שתעזור לו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם הרגשות והמחשבות החרדתיים.

תפקידכם הוא לעזור לו לפתח ביטחון ביכולתו להתגבר על החרדות. כמו כן, עליכם לעמוד על המשמר ולחפש סימני אזהרה נוספים שעלולים להצביע על הידרדרות במצבו.

סוגי בעיות חרדה והפרעות חרדה אצל מתבגרים

ישנם כמה סוגים של בעיות חרדה שהמומחים מגדירים כהפרעות:

  • חרדה חברתית היא פחד עז ממצבים חברתיים או מחשיפה לביקורת ותחושות מבוכה בציבור.
  • הפרעת חרדה כללית  היא דאגה מופרזת וחרדה ממצבים יומיומיים רבים ולאו דווקא ממוקדים. בדרך כלל הפרעה זו מלווה בסימפטומים גופניים כגון כאבי ראש, כאב בטן וקשיי שינה.
  • ·פוביות ספציפיות הן פחדים עזים ממצבים או מחפצים מסוימים – לדוגמה, כלבים או גבהים.
  • הפרעת פאניקה היא הופעה חוזרת ובלתי צפויה של התקפי פאניקה. התקפי פאניקה כוללים תחושה עוצמתית של פחד או חרדה שמופיעים פתאום ללא סיבה ברורה. ההתקפים כוללים סימפטומים גופניים כגון תחושת מחנק, כאבים בחזה, דופק מואץ ועוד. פעמים רבות, במיוחד בתחילת מהלך ההפרעה עוד לפני שהמטופל מכיר את אופי ההתקפים, קיימות פניות רבות לקבלת עזרה בבית חולים או קופת חולים, מתוך חשש לבעיה גופנית.
  • אגורפוביה היא פחד ממצבים שבהם קשה להימלט או לקבל עזרה אם המצב משתבש.
  • חרדת נטישה היא פחד קיצוני מפני פרידה מהבית או מאדם אהוב, גם באירועים יומיומיים.
  • אילמות סלקטיבית מונעת מילדים לדבר במצבים חברתיים מסוימים, למשל בגן או בבית הספר. הפרעה זו משפיעה בדרך כלל על ילדים צעירים ולא על בני נוער. הפרעה זו נחשבת להפרעת חרדה חברתית בחומרה גבוהה מאוד.

אנשים צעירים עשויים לקבל אבחנה של אחת מהפרעות החרדה או יותר. החרדה עשויה להופיע לצד בעיות גופניות או נפשיות אחרות, כגון דיכאון.

גורמי סיכון להתפתחות בעיות והפרעות חרדה אצל בני נוער

גורמי סיכון הם דברים שעלולים להפוך אדם צעיר לפגיע או לרגיש יותר לחרדה. למשל:

  • גורמים תורשתיים – כלומר, היסטוריה משפחתית של בעיות נפשיות
  • גורמים אישיותיים, כגון רגישות יתר
  • גורמים סביבתיים, כגון לחץ או אירוע מלחיץ במיוחד בחיי ילדכם
  • גורמים אחרים, למשל מחלה גופנית מתמשכת.

מחקרים גילו שהפרעת חרדה בגיל צעיר מאוד יכולה להגביר את הסיכון של ילדכם לפתח דיכאון קליני בהמשך גיל ההתבגרות. לא כל ילד עם גורמי הסיכון הללו יפתח הפרעת חרדה.

רבים מגורמי הסיכון לפיתוח הפרעות חרדה אצל בני נוער הם מחוץ לשליטתכם, אך תוכלו לעשות דברים רבים כדי לשפר את הבריאות הנפשית של ילדכם ולצמצם את הסיכון. למידע נוסף, קראו את המאמר על בריאות נפשית אצל בני נוער.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בני נוער ומסיבות

מסיבות בגיל ההתבגרות: עקרונות הבסיס

כשילדכם גדל, סביר להניח שירצה ללכת למסיבות עם חבריו, ואולי אפילו לערוך מסיבה בבית. בלי לחץ! מסיבות של מתבגרים הן כיפיות, והן גם מאפשרות לילדכם:

  • לפתח מיומנויות חברתיות, עצמאות וביטחון עצמי
  • להכיר חברים חדשים
  • לפתח מיומנויות תכנון, אם הוא המארח
  • להציג את החברים שלו למשפחה.

טבעי שתהיו מודאגים מכך שילדכם רוצה ללכת למסיבה. החשש עשוי להיות גדול יותר אם אינכם מכירים את המארח, או אם סביר להניח שיהיו אלכוהול או סמים אחרים במקום.

יכול להיות שגם ילדכם חש רגשות מעורבים – התרגשות, עצבים, חרדה. אם תדברו על הרגשות שלכם ותכינו יחד תוכנית, המסיבות האלה יהפכו למשהו שלשניכם הרבה יותר נוח איתו. כשילדכם יתבגר, ההליכה למסיבות תאפשר לו להיות עצמאי יותר ולקבל על עצמו יותר אחריות. חשוב שילמד כיצד לקבל החלטות אחראיות ועצמאיות כחלק מהמעבר להיותו אדם מבוגר.

ללכת למסיבה

סביר להניח שהרצון של ילדכם ליהנות במסיבה והחששות שלכם בנוגע לבטיחות לא בהכרח יעלו בקנה אחד. כדי להצטרף לחלק הכיפי, למשל, עודדו אותו להזמין חבר הביתה כדי להתכונן למסיבה. אבל גם עניין הבטיחות חשוב, כמובן, ולכן מותר לכם לשאול אם יהיו מבוגרים במסיבה, אם יהיה אלכוהול (ולדון כיצד כדאי שיתמודד עם זה), ואם המסיבה תהיה באותו מקום או תעבור למקום אחר במהלך הערב.

מה לעשות אם ילדכם אינו מתלהב לתת לכם את פרטי המסיבה? הסבירו לו מדוע אתם מבקשים את הפרטים. אמרו, למשל, “אני חושש שאתה עלול להיות בסכנה בזמן המסיבה. אני לא יכול לתת לך אישור לצאת אם אני לא יודע שתהיה בטוח”.

אפשר ליצור קשר עם המארח. קל יותר לעשות זאת אם מכירים את החברים ואת הוריהם. ההיכרות עם ההורים תעזור לכם להרגיש בטוחים יותר שמישהו משגיח היטב על ילדכם. קבוצות הורים בוואטס אפ הן כלי מצוין לדעת מה קורה אצל קבוצת החברים.

בערב המסיבה

כדי לשמור על הבטיחות של ילדכם במסיבות, חשוב לקבוע כמה כללי יסוד, למשל, כיצד יגיע למסיבה, מתי וכיצד יחזור הביתה (במקרים רבים מתבגרים בוחרים לישון אצל חבר בערב המסיבה בכדי להסתיר התנהגות סיכון) ומהם הכללים בנוגע לשתיית אלכוהול. סביר להניח שלא תסכימו על חלק מהכללים, וייתכן שתזדקקו למיומנויות פתרון בעיות כדי למצוא פשרה שתתאים לשניכם.

אם ילדכם מפר את אחד הכללים המוסכמים, אפשר להגיב בתוצאה מוסכמת. התוצאות עובדות בצורה הטובה ביותר אם יש להן משמעות ואם מסכימים עליהן מראש. לדוגמה, “קבענו שתגיע הביתה עד חצות. אם לא, לא תוכל לצאת עם חברים למשך שבוע”. למידע נוסף על שימוש בתוצאות, קראו את המאמר שיטות להקניית משמעת לבני נוער.

תוכנית גיבוי

לפעמים הדברים משתבשים. יכול להיות שילדכם ישתה אלכוהול או ישתמש בסמים, או שיגיעו למסיבה אורחים לא קרואים ויעשו בעיות. לכן, כדאי להכין תוכנית גיבוי לכל מקרה. כדאי לחשוב על דברים הבאים:

  • אמרו לילדכם שאם הוא זקוק לעזרה, יוכל להתקשר אליכם בכל עת ובכל מצב
  • ודאו שכל מספרי החירום נמצאים בזיכרון הטלפון שלו
  • בקשו ממנו פרטי קשר של אחד החברים
  • ודאו שיש לו מספיק כסף למונית במקרה חירום
  • הכינו מראש הודעה מוצפנת שתשמש אותו במקרה שהוא נבוך להתקשר הביתה. לדוגמה, הוא יכול להגיד שהוא שולח הודעה כדי לבדוק מה שלום אחותו שלא הרגישה טוב
  • הכינו כמה אסטרטגיות שיעזרו לו להגיד “לא” לשימוש באלכוהול או בסמים בלי לאבד את כבודו. לדוגמה, “מצטער אבל אני צריך לעבוד בבוקר”, או “יש לי משחק חשוב מחר ואני חייב לשמור על ראש צלול”
  • ציידו אותו בתרסיס להגנה עצמית אם אתם חוששים לביטחונו הגופני.

ילדים עם צרכים בריאותיים מיוחדים

אם לילדכם יש צרכים מיוחדים, שניכם חייבים להיות בטוחים שיוכל לשמור על בטיחות וליהנות במסיבה. לדוגמה, ילד עם אלרגיות חמורות שנמצא בסכנה להלם אנפילקטי צריך לדעת כיצד לבדוק מה הוא אוכל, לדעת מהם סימני האזהרה להלם אנפילקטי ולהחזיק עליו את מזרק האפיפן בכל עת. כמו כן, כדאי לדבר עם המארח ולוודא שהוא מודע לסכנה ויודע מה לעשות אם יש בעיה. כדאי גם לברר עם המארחים את נושא הנגישות לילדים עם מגבלה גופנית.

לערוך מסיבה בבית

האחריות שלכם

אם ילדכם עורך מסיבה בבית (או במקום שאתם מארגנים), אתם נחשבים המארחים. יש לכם אחריות חוקית לוודא שכולם במסיבה שלמים ובריאים. אם משהו משתבש במסיבה או אפילו אחריה, ולא נקטתם אמצעי למנוע זאת, אתם האחראים.

כדאי לבדוק את חוקי העזר העירוניים, למשל את התקנות למניעת רעש. כמו כן, אם אתם מתאמים את קיום המסיבה עם המשטרה, מסרו להם את כל הפרטים כדי שיוכלו להגיב במהירות במקרה הצורך.

לתכנן את המסיבה

תכנון המסיבה ביחד עם ילדכם יכול להיות מהנה מאוד. אפשר לבדוק איזה סוג מסיבה הוא רוצה לערוך, ולעזור לו להגשים אותה. כמו כן, זו הזדמנות שבה יוכל לקחת על עצמו אחריות – למשל, לדבר עם השכנים ולהתנצל מראש.

דברו עם ילדכם והסכימו על כמה כללי יסוד כדי שהכל יתנהל חלק ובטוח. כמו כן, כדאי לדבר על הדברים הבאים:

  • הזמנות: איך לשלוח אותן? הזמנות הנשלחות באופן מדוייק יעזרו למנוע הגעה של אורחים לא קרואים. אל תפרסמו את המסיבה בהודעות טקסט בקבוצות המוניות או ברשתות החברתיות, כדי שלא יעבירו את ההזמנה לאנשים שאינכם רוצים להזמין.
  • פעילויות: יכול להיות שילדכם ירצה שיהיו משחקים, למשל תחרויות או קריוקי, או שיעדיף לדבר עם חברים ולהאזין למוזיקה.
  • מוזיקה: כמה רועשת תהיה המוזיקה, ומתי צריך להנמיך או לכבות אותה? אתם יכולים לעזור לילדכם לבחור את המוזיקה או להכין פלייליסט. ידעו את ילדכם לגבי החוק למניעת רעש ועל כך שבמידה ותופעל מוזיקה בעוצמה גבוהה אחרי  שעה מסוימת השכנים יזעיקו את המשטרה. כדאי לעודד את ילדכם לפנות לשכנים ולקבל את הסכמתם לביצוע המסיבה.
  • אלכוהול: אין להגיש משקאות אלכוהוליים לילידם מתחת לגיל 18, ועל כן הגדירו מראש ובבהירות שהמסיבה היא נטולת אלכוהול. חשבו מה לעשות אם תגלו שמישהו הבריח אלכוהול למסיבה לדוגמה, איך תסלקו את האלכוהול מהמקום? אם תחזירו לילד את האלכוהול שהביא, והוא ישתה אותו אחרי המסיבה ויסתבך בצרות – אתם נושאים באחריות החוקית לכך.
  • עישון: האם אתם מרשים לעשן?
  • סמים: מה תעשו אם מישהו ישתמש בסמים במסיבה? תוכלו, למשל, להחליט שהמסיבה נגמרת אם מישהו משתמש בסמים.
  • חדרים: חשוב להחליט שחדרי השינה או חדרים אחרים הם מחוץ לתחום.
  • אורחים לא קרואים: חשבו מה לעשות אם מגיעים אורחים שלא הזמנתם.

בערב המסיבה

כדאי לשאול את ילדכם לפני המסיבה אם משהו מדאיג אותו. בערב המסיבה, המשיכו לבדוק איתו כדי לוודא שהכל מתנהל כשורה.

הורים ששאלנו מציעים את הטיפים הבאים:

  • פתחו כניסה אחת בלבד למסיבה. ענו לדלת בעצמכם כדי לוודא שרק מי שמוזמן – נכנס.
  • סרבו להכניס אורחים לא קרואים. חפשו את הבעיות עוד לפני שהן מתעוררות, והיו מוכנים להתקשר למשטרה.
  • המשיכו להביא אוכל למסיבה. כך תוכלו להסתובב בין האורחים ולבדוק איך המסיבה מתנהלת בלי להיראות כמו מרגלים.
  • חשבו אם להזמין מבוגרים אחרים – אולי הורים למתבגרים שמוזמנים למסיבה – כדי לעזור לכם.
  • אל תשתו אלכוהול בעצמכם, כדי שתוכלו לשמור על השליטה במסיבה ולהתמודד עם בעיות.
  • כבו את האורות או הנמיכו את המוזיקה זמן קצר לפני תום המסיבה, כדי לעודד את כולם לצאת.
  • בדקו כיצד האורחים חוזרים הביתה. הציעו להזמין להם מונית או הכינו מצעים נוספים למקרה שמישהו אינו יכול להגיע הביתה.
  • אם נראה שאחד הילדים בכל זאת שתה אלכוהול או לקח משהו אחר, אל תתנו לו ללכת הביתה והזמינו אמבולנס. הניחו את האדם שאיבד הכרה בתנוחת התאוששות, השגיחו על הנשימה ועל קצב הלב, וודאו שהוא לא נשאר לבדו ולא מעביר את השפעות האלכוהול או הסמים בשינה. אנשים שלוקים בהרעלת אלכוהול או לוקחים מנת יתר עלולים להיחנק למוות מהקיא של עצמם.

אלכוהול במסיבות של בני נוער

עד גיל 18 אסור על פי חוק להגיש משקאות אלכוהוליים לנוער, כך קובע  החוק במדינת ישראל. שתיית אלכוהול בגיל צעיר מובילה להשלכות בריאותיות משמעותיות.

אם ילדכם והצעירים האחרים המגיעים למסיבה הם כולם מעל לגיל 18 שנים ואתם מסכימים להגיש אלכוהול במסיבה, הטיפים הבאים יכולים לעזור:

  • ודאו שההורים האחרים יודעים על כך.
  • ספקו והגישו את האלכוהול בעצמכם, וחשבו על הגשתו לזמן קצר בלבד – לדוגמה, בין השעות 20:00 עד 21:00. הציעו משקאות עם אחוז אלכוהול נמוך, והגישו אותם בכמויות קטנות.
  • ודאו שאף אחד לא מבריח אלכוהול למסיבה.
  • ספקו שפע של משקאות קלים ומים.
  • ודאו שיש מספיק מזון, אך זכרו שחטיפים מלוחים גורמים צימאון.
  • בדקו מי מתכנן לנהוג הביתה, וודאו שאינו שותה. אפשר להציע לנהגים לתת לכם את המפתחות כשהם מגיעים.
  • אם מגיעים ילדים בני פחות מ-18, ודאו שהם אינם יכולים לקחת אלכוהול, או וותרו על האלכוהול לגמרי במסיבה.

שימו לב: אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18. גופם ומוחם עדיין מתפתחים ועלולים להיפגע בקלות, ועל כן קיים האיסור הגורף לשתיית אלכוהול בגילאים אלו. למידע נוסף, קראו את המאמר כיצד למנוע או לצמצם צריכת אלכוהול בקרב מתבגרים.

בני נוער, אלכוהול ומסיבות: מידע רשמי

הקישורים הבאים יעזרו לכם למצוא מידע בנוגע למסיבות, בני נוער ואלכוהול.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לחץ וניהול לחצים: מבוגרים

לחץ: מה צריך לדעת

לחץ הוא חלק טבעי מהחיים, משהו שכולם חווים. מעט לחץ יכול להיות מועיל, לתת לכם מוטיבציה ולאפשר לכם להתמקד כדי לעמוד בפני אתגרים שונים ולעשות מה שצריך.

אולם יותר מדי לחץ עלול להיות מתיש ומציף, ולהקשות את ההתמודדות עם המשימות היומיומיות. אם אתם חווים יותר מדי לחץ, אתם עלולים שלא להרגיש טוב או לא להצליח לטפל בילדיכם וליהנות מחיי היומיום.

מה גורם ללחץ?

שינויים בחיים, אפילו שינויים חיוביים, עשויים להיות מלחיצים מאוד, ובעיקר אם אתם חושבים שלא תוכלו להתמודד איתם. לדוגמה, לידת תינוק היא אירוע משנה חיים – ומלחיץ – עבור רוב האנשים.

גורמי לחץ נוספים הם למשל תחושות חוסר ביטחון, חוסר שליטה בסביבה ועומס מטלות בזמן קצר. קל לראות כיצד תינוק חדש יוצר לחצים מסוג זה בחיים, או פעוט שהתחיל את תקופת התקפי הזעם, ואפילו ילד מתבגר שבוחן את הגבולות. ויש כמובן התמודדויות יומיומיות – למשל, לצאת בבוקר מהבית לבית הספר ולעבודה בזמן.

מהם סימני הלחץ

הגוף יודע להתריע על לחץ: קצב הלב עשוי לעלות, הנשימה מואצת והשרירים מתוחים. לפעמים, התגובות הגופניות הללו לטווח קצר יכולות בעצם לעזור בהתמודדות עם המצבים המלחיצים. לדוגמה, הן ממריצות את זרימת האדרנלין כדי שתצליחו לרוץ ולתפוס את האוטובוס.

אך אם אתם ממשיכים לחיות באותו קצב, הגוף עלול להיות מותש. אתם עלולים לחוות כאבי ראש, בעיות שינה, בעיות עיכול או תחושה של חוסר יכולת להתמודד. מן הסתם, מצב כזה אינו טוב לבריאותכם ולרווחתכם. לכן, חשוב להיות קשובים לסימני הלחץ. ייתכן שאתם חווים לחץ אם אתם:

  • דואגים מכל דבר
  • שותים יותר מדי אלכוהול, מעשנים יותר מדי או משתמשים בסמים
  • מתקשים להיות סבלנים כלפי בן או בת הזוג או הילדים
  • מתקשים לישון
  • אינכם מרגישים טוב – סובלים מכאבי ראש או כאבים ומחושים שונים
  • אינכם רוצים לצאת מהמיטה בבוקר
  • חושבים מחשבות כמו, “לעולם לא אצליח לצאת מהבלגן הזה”
  • מרגישים שאינכם מצליחים להתמודד עם דברים יומיומיים ופרקטיים, כמו שגרות משפחתיות ועניינים כלכליים.

טיפים פשוטים לניהול לחצים

הבינו מה גורם לכם להילחץ

קל יותר להתמודד עם לחץ כשיודעים מה גורם לו. כך תוכלו להימנע ממצבים מלחיצים, או להתכונן אליהם מראש. אחד התרגילים היעילים להתמודדות הוא לכתוב מה גורם לכם להילחץ.

לדוגמה, יכול להיות שילדכם בוכה זמן רב וזה מלחיץ אתכם מאוד. אם חשוב לכם להגיע בזמן, יכול להיות שתילחצו כשתראו את השעון ממשיך לתקתק בעוד הילדים מתארגנים לאט – לאט. מצב מלחיץ נוסף עלול להתעורר אם אתם אוהבים בית נקי ומסודר, אך מגלים שאינכם יכולים לשמור על הסדר.

חשיבה חיובית ודיבור פנימי חיובי

חשיבה לא מועילה עלולה להקשות על ההתמודדות עם דברים מלחיצים – לדוגמה, במצב מלחיץ אתם עלולים לחשוב, “מה לא בסדר איתי? שום דבר לא עובד לי כמו שצריך”, או, “אני פשוט לוזר”.

אבל אפשר לשנות את החשיבה הלא מועילה ולהפוך אותה לחשיבה מציאותית מועילה ולדיבור פנימי חיובי -אלו דרכים מעולות להתמודדות עם לחץ, שמגבירות את התחושה החיובית ולכן משפרות את היכולת להתמודד במצבים מלחיצים.

נסו להוציא לפועל את החשיבה המציאותית והדיבור הפנימי החיובי:

  • העמידו בספק מחשבות לא מועילות שעולות במצבים מלחיצים. למשל, יכול להיות שילדכם בוכה בסופרמרקט. אתם חושבים, “כולם בטוחים שאני הורה גרוע”. אבל במקום זאת, שאלו את עצמכם, “איך אני יודע שזה מה שאנשים יחשבו?”, “האם אני הייתי חושבת אותו דבר על מישהו אחר?” או “מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיה?”.
  • חשבו מה אפשר לעשות בצורה מציאותית. למשל, יכול להיות שהציפייה שילדכם לעולם לא יבכה בסופרמרקט היא ציפייה לא מציאותית,וייתכן ששינוי הסיטואציה יפחית את הסיכוי לבכי. האם הוא יבכה פחות אם תלכו לקניות בשעה אחרת ביום, אולי אחרי שישן את שנת הצהריים?
  • הכינו מראש משפטים לדיבור פנימי שעוזרים לכם. לדוגמה, אמרו לעצמכם, “הקניות לא יימשכו עוד זמן רב – אני יכולה לעבור את זה”, “אנשים אחרים מתעסקים בעניינים שלהם, הם לא מסתכלים עלינו בכלל”, “למי אכפת מה אנשים אחרים חושבים?”, “אני יכול לעשות את זה”, או “אני אשאר רגוע”.
  • הכירו במגבלותיכם ובחרו היטב על מה להילחם. אם אתם עצבניים או מרגישים שהחוויה מתישה מדי, יכול להיות שעדיף להימנע ככל האפשר ממקור הלחץ. למשל, אם היציאה לסופרמרקט קשה מדי עבורכם ועבור ילדכם, תוכלו לעשות קניות באינטרנט.

ככל שתתרגלו יותר דיבור פנימי חיובי, כך גדל הסיכוי שהוא יהפוך לחלק אוטומטי מחייכם. התחילו לתרגל אותו בסיטואציה מלחיצה אחת, ואז המשיכו לסיטואציות הבאות.

התמקדו בדברים שחייבים לעשות

לעיתים קרובות, לחץ מצביע על כך שאתם מנסים לעשות יותר מדי, ולכן כדאי להציב יעדים מציאותיים למהלך היום. אל תיקחו על עצמכם יותר ממה שצריך. הכנת תוכנית יומית ושגרות משפחתיות יעזרו לכם להרגיש שאתם שולטים במצב ולמתן מעט את הלחץ.

אם עליכם להתמודד עם כמה משימות גדולות מאוד, מומלץ לפרק אותן לחלקים קטנים יותר. כמו כן, כדאי לשקול בקשת עזרה מקרוב משפחה או מחברים.

שמרו על קשר עם אנשים

דברו על הדברים שמטרידים אתכם עם בן או בת הזוג או חבר, כדי להסתכל על המצב בפרספקטיבה הנכונה. אם קשה לכם לדבר, תעדו את הרגשות והמחשבות שלכם ביומן.

מומלץ מאוד לבלות זמן עם חברים – אפילו פגישה קצרה לקפה יכולה להספיק. שתפו את החברים במה שמטריד אתכם, כדי לחזק את ההרגשה שיש לכם תמיכה ושתצליחו להתמודד. אם יש לכם זמן מוגבל, שלחו דוא”ל לחברים שיעזור לכם להישאר בקשר עם אנשים בראש שלכם.

הציבו את הבריאות הגופנית והרגשית בראש סדר העדיפויות

אם אפשר, הימנעו מסמים מעוררים כגון סיגריות, קפאין וסמי הרגעה.

שמרו על הבריאות הגופנית שלכם: אכלו היטב, התעמלו ופנו זמן למנוחה. לעיתים, הליכה מהירה עד קצה הרחוב ובחזרה או תנומה קצרה יעזרו לשינוי מצב הרוח.

אם קשה לכם לישון, אל תצפו בטלוויזיה, תבדקו את הדוא”ל או תיכנסו לרשתות החברתיות לפני שאתם נכנסים למיטה. אם אתם שוכבים ערים בלילה, צאו מהמיטה וקראו משהו שאינו מעורר עד שתרגישו ישנוניים. אפשר לנסות מדיטציה מודרכת כדי להירגע. אחר כך, חזרו למיטה ונסו להירדם שוב. אם מה שמדיר שינה מעיניכם הוא לחץ או חשש מבעיה כלשהי, כדאי לרשום את הדאגות במחברת ולהתבונן בה למחרת.

אם אתם עובדים במשך שעות ארוכות, חשבו כיצד תוכלו לקצץ את כמות השעות או לעבוד בצורה גמישה יותר.

קל לשכוח לפנות זמן לעצמכם. הכינו רשימה של דברים שאתם נהנים מהם, בין אם מדובר בקריאת ספרים, צפייה בטלוויזיה, גינון, קניות וכדומה. נסו לעשות משהו אחד מתוך הרשימה מדי יום, או פעם בכמה ימים, ובעיקר בסופי השבוע. אפשר להכניס לרשימה זמן כיף עם בן או בת הזוג והמשפחה.

זכרו שסביר להניח שלא תהיו במצב של נתינה לאחרים אם אתם נתונים בלחץ בעצמכם. בזמנים כאלה, חשוב שתתנו גם לעצמכם. יכול להיות שתצטרכו להאט את קצב חיי החברה שלכם לתקופה מסוימת.

חלק מפינוי הזמן לעצמכם הוא היכולת להגיד לא. אם קשה לכם, בדקו היכן אפשר לקחת קורס באסרטיביות. קורסי אסרטיביות מלמדים טכניקות שעוזרות להציב גבולות ולהגיד לא בלי להרגיש אשמים. בדקו אם יש קורסים באינטרנט או במתנ”ס הקרוב.

שימוש בהומור יכול לעשות נפלאות להקלה על הלחץ. הסתכלו על ‘חצי הכוס המצחיקה’ כדי להרגיש טוב יותר. חיוך וצחוק הם אחת מטכניקות ההרפיה הטובות ביותר, ואם תיהנו, תוכלו ממש להקל על רמות הלחץ. נסו לדבר עם חבר שמצחיק אתכם, או לצפות במשהו מצחיק בטלוויזיה. האם ידעתם שאי אפשר לחוש חרדה והנאה בו בזמן?

מה לעשות אם הלחץ נמשך

אם אתם עדיין לחוצים מאוד מדי יום, כדאי לדבר עם איש מקצוע. פנו לרופא המשפחה, שיוכל להפנות אתכם למומחה שעוסק בנושאים הללו.

לעיתים קרובות, לחץ הוא תוצאה של בעיה בניהול זמן או בעיות אחרות. נסו להבין בעזרת איש מקצוע מהן הבעיות האלה וכיצד אפשר לפתור אותן.

למידע נוסף על טכניקות להתמודדות עם לחצים, קראו את המאמרים נשימות, הרפיית שרירים ומיינדפולנס. כמו כן, אפשר לחפש באינטרנט יישומונים (אפליקציות) לניהול לחצים ולהרפיה, ספרים, דיסקים, סרטונים ביוטיוב ועוד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לגדל ילדים כמשפחת אומנה

סקירה מהירה: הורי אומנה וילדי אומנה

  • אומנה נקראת לפעמים טיפול במסגרת חוץ-ביתית. ילדי אומנה עשויים להימסר לאומנת קרובי משפחה. באומנה רגילה, לילדים אין קשר ביולוגי למשפחת האומנה.
  • אחד הגורמים החשובים שמשפיעים על התוצאות של ילדים המושמים בטיפול אומנה היא איכות וכמות הקשר עם ההורים הביולוגים.

האתגרים באומנה

ההחלטה להפוך למשפחת אומנה היא החלטה גדולה שדורשת מחויבות משמעותית. הורות באומנה מתוארת לעיתים קרובות כלהיות יותר מהורה. הורי אומנה מקבלים תגמול עצום מהעובדה ששינו את חייו של הילד, אך האומנה יכולה להיות מאתגרת בדרכים שמשפיעות על המטפלים מבחינה גופנית, רגשית וכלכלית.

מדוע ילדים מגיעים למשפחות אומנה

ילדים מגיעים למשפחות אומנה או למסגרת חוץ-ביתית מכמה סיבות:

  • החיים בביתו של ההורה הביולוגי אינם בריאים או אינם הולמים לילד.
  • ייתכן שיש אלימות במשפחה או היסטוריה של התעללות מינית או גופנית.
  • ייתכן שההורים נמצאים בכלא או משתמשים בסמים.
  • ההורים עשויים להתמודד עם מחלות נפש או מוגבלות שכלית התפתחותית שמשפיעה על יכולתם להוות הורה מיטיב.

לפעמים, משפחות האומנה אינן יודעות לכמה זמן יגיעו אליהן הילדים לטיפול. חוסר הוודאות הזה יכול לתרום לתחושת אי יציבות אצל כולם – ההורים הביולוגים, הילדים ומשפחות האומנה. השהות יכולה להסתכם לפעמים בכמה ימים בלבד, או להפוך לקבועה, תלוי במצבם של ההורים הביולוגים.

מה מקשה על האומנה

כל ההורים – ביולוגים והורי אומנה – עומדים בפני אתגרים שונים, אך הורי אומנה נתקלים במתחים נוספים שכוללים:

  • תחושה שאין עם מי לדבר כשמתרחש משבר, וקושי להתמודד עם הצרכים המורכבים של הילדים
  • תחושה שההכשרה והתמיכה אינן מספיקות לצורך התמודדות עם הצרכים המיוחדים של ילדי האומנה
  • תחושת תסכול מכך שאי אפשר לקבל מידע בנוגע לילדי האומנה, כגון בעיות התנהגותיות או בעיות בריאותיות שונות
  • קושי להתמודד עם העלויות הקשורות לילדי אומנה עם צרכים מיוחדים
  • חוסר ביטחון בשאלה כיצד להתמודד עם תגובות רגשיות מורכבות מצד הילדים, לאחר שראו את הוריהם הביולוגים
  • רגשות מעורבים כלפי ההורים הביולוגים של הילדים שבטיפולם
  • קושי להתמודד עם רגשות ההתקשרות שלהם עצמם לילדים שבטיפולם
  • התמודדות עם רשויות חברתיות וממשלתיות.

אחד הנושאים העיקריים שעמם מתמודדים הורי אומנה הוא התנהגות מאתגרת, שעלולה להיות אלימה, אנטי-חברתית או מינית. הורי האומנה צריכים לפתח ידע בניהול התנהגותי – מיומנות חדשה לגמרי עבורם, או כזו שלא תרגלו זה זמן רב.

ילדי האומנה עשויים להתנהג באופן מטריד כיוון שהתנסו בנושאים רגשיים מטרידים ומורכבים מאוד, ובהם:

  • האשמה עצמית על כך שנלקחו מההורים הביולוגים
  • רצון לחזור הביתה, גם במקרים של התעללות
  • תחושה שהם אינם רצויים או דחויים, בעיקר אם הם ממתינים לאימוץ
  • תחושת אי ודאות בנוגע לשינויים אצל משפחות האומנה, או רגשות מעורבים בנוגע להורי האומנה
  • תחושת אי ודאות בנוגע לעתידם או לזהותם
  • טראומה מתקופות של התעללות או הזנחה.

כהורי אומנה, כדאי לקרוא את המאמר 15 טיפים לעידוד התנהגות טובה.

קשר עם ההורים הביולוגים

חשוב לשמור על המשכיות בכל מערכות היחסים של ילדי האומנה – מערכות היחסים עם משפחות האומנה, החברים, מודלים לדוגמה ובני משפחה אחרים – כדי לעזור להם להרגיש בטוחים ואהובים.

מקובל לחשוב כי שמירה על הקשר בין הילדים לבין הוריהם ואחיהם הביולוגים הוא הגורם החשוב ביותר שמשפיע על עתידם של ילדים במסגרות חוץ-ביתיות. הקשר הזה הוא גורם עיקרי בהתפתחות הזהות והחוסן הנפשי של הילדים, וכן באופן שבו הם תופסים מהם ביטחון ויציבות. כמו כן, הוא מכין אותם לאיחוד עם משפחותיהם הביולוגיות.

הורי אומנה מגלים לעיתים שהקשר עם ההורים הביולוגים מאתגר, בעיקר אם הם חשים כלפיהם רגשות מעורבים, או שההורים הביולוגים חשים כלפיהם עוינות. הם עשויים לחוש שלא בנוח גם אם לילדים שבטיפולם יש רגשות מעורבים כלפי הוריהם הביולוגים, או מפתחים קונפליקטים בנושאי נאמנות בין הורי האומנה להורים הביולוגים.

קשיים כלכליים

רבות מהקצבאות שעוזרות לכסות את הוצאות הטיפול בילדי אומנה אינן מספיקות, בעיקר כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים.

בנסיבות כאלה, כדאי לזכור שמיומנויות ניהול כספים וניהול תקציב בסיסיות יכולות לשנות מאוד את ההתנהלות הכלכלית שלכם.

עבור משפחות של אומנת קרובי משפחה, האחריות הכלכלית והגופנית הקשורה בטיפול בילדים במשרה מלאה עלולה להפריע לתוכניות אחרות בחיים, כגון פרישה מהעבודה.

ארגוני תמיכה באומנה

  • עמותת אור שלום: ארגון ללא מטרות רווח שמטפל בילדים ובנוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה, והועברו למסגרות חוץ-ביתיות. הארגון מפעיל שלוש מסגרות אומנה עיקריות, שמטפלות בכ-1,000 ילדים.
  • מכון סאמיט: עמותה לשירותי טיפול, שיקום פסיכוסוציאלי ורווחה, שמסייע למשפחות אומנה באמצעות סל שירותים הניתן על ידי משרד הרווחה.
  • עמותת מטב: עמותה שנבחרה לנהל את שירותי האומנה בצפון הארץ – מחדרה ועד מטולה. העמותה מטפלת בכ-700 ילדים שהושמו אצל משפחות אומנה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים ולבני נוער להסתגל לתינוק חדש

תינוק חדש: כיצד ילדים ובני נוער מרגישים

כשמגיע תינוק חדש הביתה, ילדים גדולים ובני נוער עשויים לחוש מגוון רגשות שונים.

לדוגמה, הם עשויים להיות:

  • נלהבים מכך שיגיע תינוק רך למשפחה – ייתכן שירצו לעזור בטיפול בו, לחבק אותו ולשחק איתו
  • מאוכזבים מכך שהחיים האמיתיים לצד תינוק רך שונים ממה שחשבו
  • קנאה, כיוון שעליהם לחלוק את האהבה ותשומת הלב שלכם עם התינוק
  • עצבנות וטינה כיוון שהתינוק בוכה הרבה, מפריע להם לישון או משפיע על השגרות המשפחתיות – לדוגמה, יכול להיות שיש להם כעת יותר מטלות, או שעליהם לחכות כדי להגיע לפעילויות חברתיות או ספורטיביות כי התינוק נמצא גבוה יותר בסדר העדיפות שלכם
  • נבוכים מכך שהם היחידים בין חבריהם שיש להם אח תינוק, בעיקר אם הם בני נוער.

כל הילדים צריכים להסתגל לתינוק חדש שמצטרף למשפחה. גם אם התגובה הראשונית של ילדיכם לתינוק אינה חיובית, זכרו שבסופו של דבר יכולה להתפתח ביניהם מערכת יחסים טובה וחזקה – בדרך כלל כשהתינוק מגיע לגיל 14 חודשים בערך.

אם תהפכו את ההכנה לאירוע חיובי ומרגש, ירגיש ילדכם המתבגר שהשינוי נוגע לכולם במשפחה ולא רק לתינוק. הסבירו לילדיכם שחשיבותם במשפחה גדולה, ודברו לעיתים קרובות על התכונות שאתם אוהבים בהם ומה תרומתם הייחודית למשפחה.

לשלב את הילדים בטיפול

דברו עם ילדכם על הטיפול בתינוק החדש. אפשר להתחיל לדבר על כך עוד לפני הלידה. ייתכן שיעלה רעיונות משלו כיצד יוכל לעזור בטיפול, וגם אם לא, העובדה שאתם מקדישים זמן לדבר על המצב מראה לו שאתם דואגים לו ומכירים בחשיבות רגשותיו.

ילדים בגיל בית הספר היסודי

ילד בבית הספר היסודי יוכל לעזור בדברים הבאים:

  • להעביר לכם את הדברים הדרושים לאמבטיה או להחלפת חיתול
  • לשיר לתינוק שיר או לשחק איתו קוקו
  • לקרוא לו סיפור
  • להשתתף באמבטיה
  • לשחק איתו בעדינות.

אם ילדכם מחליט שהוא רוצה לעזור, שבחו ועודדו אותו לעשות זאת שוב. אם הוא אינו מעוניין לעזור, חכו כמה ימים ובקשו ממנו שוב.

ילדים מתבגרים

ילד מתבגר יוכל לקחת על עצמו תפקיד פעיל יותר בטיפול בתינוק – למשל, לשמור עליו או לשחק איתו בזמן שאתם מכינים את ארוחת הערב.

עם זאת, בני נוער נוטים להתעניין יותר בחייהם שלהם, בחברים ובפעילויות שהם עושים מאשר בתינוקות. עם הזמן ייווצר כנראה קשר בין האחים, גם אם לא תקרבו אותם זה לזה באופן פעיל.

ייתכן שהמתבגר שלכם לא ירצה לשמור על אחיו או להחליף חיתולים. סביר יותר להניח שירצה להיות מעורב יותר אם ירגיש שלא מדובר במטלה, ולכן נסו שלא לדחוף אותו לעשות דברים שאינו רוצה. הדגישו את גילו ואת העובדה שהוא כבר בוגר כדי לעודד אותו לחוש אחריות רבה יותר ורצון לעזור.

להתמודד עם התנהגות מאתגרת

לאחר הגעת התינוק החדש, עשוי ילדכם המתבגר להתנהג לא יפה כדי לקבל מכם תשומת הלב וזמן. הוא עלול להרגיש מוטרד, מתוסכל, מכונס בעצמו או לדרוש תשומת לב. מומלץ להקדיש לו זמן לשיחה אחד-על-אחד מדי יום, שבה יוכל לספר לכם מה מטריד אותו.

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להפיק את המיטב מהזמן עם ילדכם המתבגר:

  • פנו לעצמכם זמן לשיחה משותפת מדי יום, ללא הפרעות.
  • נסו לצאת לפעילויות מהנות עם ילדכם במידת האפשר, למשל ללכת לחוג יצירה או לפארק – תנו לו לבחור את הפעילות שהוא רוצה.
  • נצלו את הארוחות המשפחתיות כדי לדבר על מה שקרה היום לכל אחד מבני המשפחה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

כיצד אתם מרגישים בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם

רגשות: למה לצפות

כל הורה שונה מהאחר. עם זאת, הורים רבים חשים בלבול והצפה, הלם, חוסר יכולת להאמין, אדישות או דאגה לאחר קבלת אבחנה שמעידה על צרכים מיוחדים.

טבעי שתרגישו קשת רגשות שלמה. כאשר תתחילו להתרגל למצב, אתם עשויים לחוש עצב בגלל התקוות והחלומות שדמיינתם לילדכם ולעצמכם, ושאולי כבר לא יתגשמו. ייתכן שתחושו אשמה – כלפי עצמכם וכלפי אחרים – וכן פחד מפני העתיד. רגשות נוספים שעשויים לפקוד אתכם הם תחושת בלבול ומעמסת יתר משפע המידע, העצות הסותרות והלחץ לקבל החלטות.

רגשותיכם עשויים להיות מושפעים מהאופן שבו מצבו של ילדכם ישפיע על היבטים אחרים בחייכם – על העבודה, חיי החברה או כמות הזמן שתקדישו לתחומי עניין אישיים או לתחביבים.

כמו בכל משפחה, התמיכה שתקבלו מאחרים, כמו בן או בת הזוג, בני משפחה וחברים, משפיעה גם היא על רגשותיכם. לדוגמה, תמיכה ועידוד רבים יעזרו לכם לפתח רגשות חיוביים יותר כלפי תפקידכם החדש.

כשתקבלו את האבחנה הסופית על מצבו של ילדכם, ייתכן שאפילו תחושו הקלה, בעיקר אם דאגתם לגבי התפתחותו. קבלת אבחנה משמעה שאפשר להתחיל לשאול שאלות ולקבל החלטות.

אינכם “אמורים” להרגיש משהו מסוים, אך גם אינכם יכולים למנוע מעצמכם להרגיש. כדי להשלים עם האבחנה ולהמשיך הלאה יהיה עליכם להתמודד עם רגשותיכם – עבורכם, עבורו ועבור המשפחה כולה.

כיצד להתמודד עם רגשותיכם

בשלב מסוים, רוב ההורים והמשפחות מתחילים להרגיש טוב יותר. הם חווים רגשות חיוביים כמו אהבה, שמחה, קבלה וסיפוק, ומתחילים לתכנן תוכניות חדשות ולחלום חלומות חדשים עבור ילדם.

הטיפים הבאים יעזרו לכם להתמודד עם רגשותיכם בזמן שאתם מתרגלים למצבכם החדש.

לטפל בעצמכם

  • קבלו את הרגשות שלכם, את כולם – אל תהדפו אותם. הכרה ברגשותיכם היא בריאה ומועילה.
  • תנו לעצמכם זמן. הרגשתכם יכולה להשתפר, אך הרגשות השליליים עשויים לחזור מפעם לפעם – למשל, ביום ההולדת של ילדכם, עם הולדת תינוק במשפחה המורחבת, בחתונה משפחתית או בטקס סיום, או כשילדכם נכנס לגן או לבית הספר. עם הזמן תשתפר יכולתכם לזהות את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.
  • היו אדיבים ונדיבים כלפי עצמכם. טפלו בעצמכם ושמרו על הבריאות.
  • כשתהיו מוכנים, דברו על רגשותיכם עם האנשים שקרובים אליכם, ובעיקר עם בן או בת הזוג. נסו לקבל את העובדה שאנשים אחרים עשויים להרגיש דברים שונים לגמרי.
  • הכירו הורים אחרים שנמצאים במצב דומה. כדאי לדבר עם אנשים שמבינים על בשרם את החיים עם ילד עם מוגבלות.

לבלות עם ילדכם

  • נסו שלא להשוות את ילדכם לילדים אחרים. כל ילד שונה.
  • חגגו את ההצלחות ואת אבני הדרך שהשגתם – שלכם ושל ילדכם כאחד – והתרכזו בהתקדמות ובדברים החיוביים. ייתכן שילדכם יתפתח בצורה שונה מילדים אחרים, אך יגיע למטרות ולאבני דרך משלו עם הזמן. עוד יהיו רגעים שמחים רבים.
  • קחו את הזמן ופשוט תיהנו עם ילדכם, בלי להתמקד במוגבלות. עם הזמן, יכולתכם לעשות זאת תשתפר.

לחפש עזרה

  • אספו מידע על האבחנה שקיבל ילדכם ממקורות אמינים כגון משרדי ממשלה, בית החולים ואתרים אקדמיים. זכרו שלא כל מה שכתוב באינטרנט מבוסס על מחקרים מדעיים אמינים.
  • פנו לקבלת תמיכה מקצועית ומידע. מומלץ להתחיל ברופא הילדים או המשפחה ובטיפת חלב.

מערכות יחסים שונות, רגשות שונים

אחים

האופן שבו האחים מרגישים תלוי בדברים הבאים:

  • הגיל שלהם
  • אופן ההתמודדות של הוריהם
  • כיצד ההורים והמבוגרים האחרים מדברים על אחיהם
  • כמות התמיכה שהם מקבלים
  • אם הם מבינים את המוגבלות והצרכים המיוחדים.

קראו עוד במאמר על רגשות האחים, וקבלו רעיונות כיצד לעזור לאחים להתמודד.

סבים וסבתות, בני משפחה וחברים

בני המשפחה המורחבת והחברים יושפעו גם הם מקבלת האבחנה, ועשויים לחוות אותו מגוון רגשות כמוכם. במאמר הבא תמצאו טיפים כיצד להתמודד עם התגובות של אחרים למוגבלות של ילדכם.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.