לידה שקטה: מה חשוב לדעת

לידה שקטה

לידה שקטה היא כינוי ללידת עובר ללא סימני חיים בכל שלב לאחר השבוע ה-22 להיריון, או במשקל של 500 גרם ומעלה. הריונות רבים כבר ידועים ומאומתים עד השבוע ה-18, אולם כאשר לא ברור מה גיל ההיריון, הרופאים עשויים להחליט שמדובר בלידה שקטה אם העובר שוקל יותר מ-500 גרם.

לידות שקטות עשויות לקרות מסיבות רבות, אך חלקן מתרחש ללא סיבה ידועה.

בין אם העובר מת ברחם לפני הלידה, לקראת אמצע-סוף ההיריון, ובין אם העובר מת במהלך הלידה עצמה, בשני המקרים, העובר נולד בלידה שקטה. לידה שקטה יכולה להיות גם תוצאתה של הפסקת הריון יזומה לאחר השבוע ה- 22 להריון, בשל תוצאות של בדיקות גנטיות או בשל מומים המתגלים במהלך סקירות ההריון.

מוות של עובר הוא חוויה קשה ועצובה מאוד. הוא יכול להביא עימו רגשות רבים של אבל, ריקנות, כעס, חרדה ודיכאון. כל לידה שקטה היא שונה וייחודית, ואין דרך “נכונה” ו”לא נכונה” להתנהג או להרגיש.

כשידוע שהעובר מת ברחם לפני הלידה

לפעמים העובר מת באמצע או סוף ההיריון, והצוות המטפל מאשר את מותו. במקרה כזה, הצוות המטפל יסביר לכם מה קרה ויתמוך בכם כשתקבלו את הבשורה. כמו כן, הצוות המטפל יסביר לכם על האפשרויות להמשך התהליך וללידת העובר.

כדי שהעובר ייצא לעולם, תצטרכי לעבור מהלך של לידה רגילה. הלידה עצמה היא בדרך כלל חוויה קשה מבחינת גופנית ונפשית עבורך ועבור בן או בת זוגך. וברוב המקרים תעברי התערבות יזומה (או השראת לידה) כדי להתחיל את מהלך הלידה. אם תרצי, תוכלי להיעזר באפשרויות להתמודדות עם הכאב הפיזי הכרוך בלידה.

במקרים מסוימים בשבועות מוקדמים יותר (ובבתי חולים ספציפיים גם בשבוע 22) ניתן להפסיק את ההיריון בגרידה עד שבוע 23, ללא תהליך הלידה. ישנן נשים החשות כי עצם העובדה שלא יעברו את תהליך הלידה עצמו יקל עליהן בהתמודדות עם האובדן הקשה ולעתים אפשר לשקול את זה, אם כי הסיכון לאם מוגבר בהליך כזה בשבוע מתקדם. אם את שוקלת את אפשרות זו, היוועצי עם הרופא.ה שלך. לאחר שבוע 23 לא ניתן בשום מקום בישראל לעבור את הלידה בגרידה אחרי שבוע 23.

למרות הציפייה שתהליך הפסקת ההיריון יהיה קצר, תהליך השראת לידה יכול להיות ממושך. לעתים מדובר באשפוז של כמה וכמה ימים במחלקת טרום לידה בבית החולים הייעודי, להמתנה שהלידה תתפתח (שכן הרחם פעמים רבות לא בשל לתהליך ולוקח לו זמן). המתנה זו היא קשה ומייגעת לעתים. ניתן כמובן להיעזר בשיכוך כאב ובאלחוש אפידורלי כדי להקל על התהליך.

אחרי לידה שקטה: לשהות זמן מה עם העובר

שהייה עם העובר יכולה לעזור לכם ליצור זיכרונות ולהכיר בכך שהעובר היה אדם אמיתי וחלק בלתי נפרד מהמשפחה. עם הזמן, הזיכרונות שתיצרו ביחד ושיתופם עשויים לעזור לכם בתהליך האבל. האופן שבו תיצרו זיכרונות עם העובר שלכם תלוי בכם ובבני המשפחה.

אין דרך נכונה להתאבל. לכל אחת ואחד דרך התמודדת משלו, וקצב שמתאים לו. קחו כמה זמן שתצטרכו. עשו מה שמרגיש לכן נכון, נסו להתעלם מהלחץ, מהציפיות ומהחוויות של אנשים אחרים.

לדוגמה, יכול להיות שתרצו להחזיק את העובר שלכם ולעטוף אותו בזרועותיכם. תוכלו לתת לעובר שלכם שם, אם לא עשיתם זאת עדיין.

אם תבקשו מצוות בית החולים, תוכלו לאסוף יחד כמה תמונות של העובר, טביעות רגל וקווצת שיער בקופסת זיכרון. תוכלו לקחת את הקופסה הביתה כשתצאו מבית החולים. תהליך זה מומלץ מאוד להתמודדות עם האבל והאובדן.

הרופאים, המיילדות, העובדות סוציאליות, אנשי הדת ואנשי חברת הקבורה יעזרו לכם עם הסידורים הדרושים אחרי הלידה השקטה.

בית החולים מטפל בקבורה של העובר וההורים אינם צריכים לפנות לשום גורם אחר. העובר נלקח לסידורי הקבורה לאחר שההורים מאשרים. הורים המעוניינים להחזיק את העובר לאחר הלידה יכולים לעשות כן. במידה והם אינם מעוניינים בכך, העובר נלקח מיד. המיילדת מצלמת את העובר גם אם ההורים ביקשו שלא לראות אותו, כיוון שחלק מההורים מבקשים בשלב מאוחר יותר לראות את התמונה.

בשלב הזה הגופה של העובר נשלחת לנתיחה במכון לרפואה משטית. רק אחרי שמתקבלות התוצאות של הנתיחה (לפעמים 3-4 חודשים) נשלח דוח על הנתיחה להורים והגופה מועברת לקבורה בחלקה משותפת ששייכת לעוברים בלידה שקטה. לא מתקיים טקס, אך ההורים יכולים לבוא לתהליך הקבורה, יכולים לשים לוחית עם השם של הילד או משהו סמלי אחר על קיר משותף, ולקבל את המיקום המדויק של הקבורה. הורים ישראלים רבים בוחרים שלא להיות חלק מהתהליך בכלל.

להיפרד מהעובר אחרי לידה שקטה

כשתהיו מוכנים להיפרד מהעובר, בית החולים וחברת הקבורה יתאמו את העברתו. הטיפול בעובר שלכם ייעשה בכבוד וברגישות, בדיוק כמו בכל אדם אחר.

אנשים רבים וארגונים רבים יוכלו לתמוך בכם אחרי לידה שקטה. תוכלו לדבר עם מטפל או מטפלת פרטיים שמתמחים בשכול. תוכלו לפנות גם לקו החם של עמותת ער”ן בטלפון 1201, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. בדרך כלל, בזמן השהות בבית החולים תפנה אליך עובדת סוציאלית מטעם בית החולים כדי לשוחח עמך ולבדוק עמך אפשרויות להמשך קשר. אחרי חזרתך הביתה תיצור איתך קשר עובדת סוציאלית מקופת החולים שאת שייכת אליה כדי לבדוק מה שלומך ולהציע לך להיפגש. אם יהיה צורך, ותהיי מעוניינת בכך, העובדת הסוציאלית תוכל גם לעזור לך לקבל מענה טיפולי באחד מהמערכים לטיפול לבריאות נפש האישה בבתי החולים או בקופות החולים.

לנשים: גופך אחרי לידה שקטה

אחרי לידה שקטה גופה של אישה עובר שינויים נורמליים המתרחשים אחרי כל לידה. אם חווית עכשיו לידה שקטה, הפרטים הבאים יעזרו לך לדעת למה לצפות.

אשפוז

משך האשפוז לאחר לידה שקטה אורך כ- 48 שעות, כפי שנעשה גם בלידה רגילה, ובמידה ולא מתעוררים סיבוכים כלשהם.

דימום
אחרי הלידה הגוף חווה דימום במשך חמישה עד עשרה ימים. לפעמים תחווי דימום מדי פעם במשך כמה שבועות אחרי הלידה. כדאי לפנות לרופא נשים אם לבית החולים שבו ילדת אם את סובלת מ:

  • דימום כבד שלא נפסק
  • התכווצויות חמורות באזור הבטן
  • סימנים של חום.

גודש בשדיים

כיוון שגופך התכונן להזנה ולטיפול בתינוק חדש, ייתכן שהשדיים שלך כבר התחילו להראות סימנים של ייצור חלב – הם עשויים להיות גדולים יותר, גדושים ורגישים. חזייה תומכת ומשככי כאבים יעזרו לך להפחית את חוסר הנוחות, שעתיד לחלוף אחרי כמה שבועות. אולי כדאי לסחוט מעט חלב מהשד כדי להקל על הגודש.

כאשר הלידה השקטה יזומה (בעקבות הפסקת הריון או כאשר עוברים כמה ימים מהגילוי ועד הלידה), ניתן לבקש מהרופא.ה שלך מרשם לכדורים להפסקת ייצור החלב. למרבה הצער, מרשם זה לא ניתן אוטומטית וחשוב לדעת לבקש אותו. בלידות שבהן העובר נפטר ספונטנית, ניתן לקחת את הכדורים במהלך או מיד אחרי הלידה, אך עדיין ייקח להם זמן לעשות את פעולתם. במקרה כזה כדאי להתייעץ עם יועצת ההנקה במחלקה שבה את מאושפזת במידה ואת סובלת מגודש או כאבים.

ההמתנה לכך שהשדיים שלך יחזרו לגודלם הטבעי עשויה להיות קשה מבחינה גופנית ורגשית. אחיות ליווי היריון, עובדות סוציאליות ויועצות הנקה יוכלו לעזור לך בתמיכה ובייעוץ.

אם את חווה כאב בשדיים, התנפחות, תחושת חמימות, חום וצמרמורות, חשוב שתיגשי לרופא או רופאת המשפחה בהקדם האפשרי, או היוועצי ביועצת הנקה. ייתכן שזו תחילתה של דלקת בשד (מסטיטיס). דלקת בשד עשויה להתפתח מצינוריות חלב חסומות. אם את מרגישה גוש, נסי לעסות אותו או לסחוט מעט חלב כדי להפחית את הגודש.

להבין מדוע העובר מת

בישראל, כל עובר שנולד בלידה שקטה עובר נתיחה שלאחר המוות, כדי לחפש גורם אפשרי למותו. הידיעה מדוע העובר מת עשויה לעזור לעיתים להתמודד עם האבל. כמו כן, המידע יסייע לרופאים לייעץ לך בנוגע להריונות עתידיים.

אולם לפעמים, הסיבה למותו של העובר לא תימצא בניתוח. למרות זאת, הידיעה שניסיתם למצוא את הסיבה עשויה להיות מרגיעה.

לפעמים קשה להחליט אם לערוך ניתוח שלאחר המוות העובר שלכם. צוות הטיפול – הרופאים, האחיות, עובדות ועובדים סוציאליים ואנשי הדת שלכם יוכלו לתמוך בכם ולעזור לכם לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם ועבור משפחתכם.

 

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הורות בזמן לחימה ומשבר בטחוני

בימים אלו אנו נדרשים לתפקוד יוצא מגדר הרגיל דווקא כשאנו מתוחים ולחוצים במיוחד. חלקנו חשים מוצפים, וחווים חלק מן התסמינים הנפוצים של חרדה, המפריעים להתנהל בחיי היומיום. תסמינים אלו עשויים לכלול דאגה בלתי פוסקת, אי שקט, קושי להירדם או שינה מופרעת, קושי בריכוז, או דופק מואץ.

הנה כמה אתגרים איתם הורים וילדים מתמודדים בימים אלו. אנו תקווה כי המענה הניתן כאן יסייע לכם ולילדיכם לצלוח את הימים הקרובים וליצור אווירה רגועה ובטוחה בבית, על אף הרוחות הסוערות בחוץ.

אחרי כל התקופה הזו שהיינו חודשים על חודשים בבית, אין לי את המשאבים לאסוף את עצמי ולתפקד כהורה כמו שצריך

קודם כל- תחושה זו היא לגיטימית ומוצדקת. השגרה היא אחד מעוגני חיינו הבסיסיים. אנו שואפים, אפילו באופן לא מודע, לחיות במצב בו נוכל לתכנן תוכניות, לבנות סדר יום, לדעת את שנעשה היום, ואת שנעשה מחר. כאשר השגרה וסדר היום אובדים אנו מרגישים תחושות גוברות יותר של אי ודאות וחשש.

כבר מעל לשנה וחצי שאנחנו נדרשים להצליח להסתגל לשגרה שמשתנה כל הזמן. אנחנו מרגישים שהשגרה חוזרת, שאנחנו מצליחים ו״משתלטים״ ושוב משהו קורה (כניסה לבידוד, סגר נוסף, הודעה על מכר שנמצא חיובי לקורונה, מטחי רקטות ופרעות ברחובות וכו׳). פעילויות שתכננו, מפגשים שחשבנו שהפעם נצליח לקיים ודד-ליינים שחשבנו שנצליח לעמוד בהם בעבודה מבוטלים ונדחים בכל פעם מחדש. הגוף והמח שלנו נדרשים כל הזמן לחישובים מחדש, לארגון הסביבה, וזה מתסכל. ההורות, היא תפקיד משמעותי כל כך בחיינו, לגדל את היקר או היקרים לנו ביותר. יחד עם זאת, כדי לבצע את התפקיד הזה, אנחנו צריכים לגייס משאבים נפשיים וכוחות, ראשית כל עבור עצמנו. בתקופה הזו, קשה במיוחד למצוא את הכוחות, לעצמנו, ואל ילדינו. הורים רבים מרגישים בתקופה זו תחושות של התשה, עייפות וחוסר כוחות. תחושות אלה, תואמות את התקופה, ואינן מעידות חצי דבר על ההורות הכללית שלנו. חמלו על עצמכם, כפי שהייתם חומלים על חבר או חברה. זכרו, כי הילדים חווים ‘הורות מצטברת’, חוויות חיוביות המעצבות אותם לאורך השנים, נותנות להם משאבים וכוחות התמודדות גם עם חוויות שליליות ותקופות בהן ההורות שלנו זורמת פחות, ובנוסף לכך- הם בעלי חוסן טבעי משל עצמם.

כהורים, עלינו להיות סלחנים, עם עצמנו, עם ילדינו, עם הסביבה, ובעיקר להתמקד בכאן ועכשיו.

ה’עכשיו’ שלנו הוא מפחיד, לא ברור ולא ידוע. העמימות גדולה, לא ברור מה יקרה ברגע הבא, בוודאי שלא ביום הבא. אזורים רבים ברחבי הארץ מאוימים, ולוקח זמן להסתגל לשגרה שאיננו רוצים להתרגל אליה. בתוך מצב זה, חשוב להשתדל לשמור על כמה דברים קבועים שמאפשרים שגרה, בתנאים של אי ודאות ועמימות.

נסו עד כמה שניתן לתכנן זמנים שיאפשרו לכם לעבוד ולדאוג לתנאים לכך. נסו ככל שניתן לעבוד בריכוז ויעילות בזמנים שהגדרתם לעצמכם לעבודה, ובזמנים שאתם לא עובדים – אל תנסו לעבוד. בהתאם לגיל של הילדים, אפשר לנסות להסביר להם שאתם זקוקים כעת ל X זמן בלי הפרעות, ושלאחר מכן תתפנו. כדאי לנצל זמנים שהילדים עסוקים/ישנים כדי לעבוד, אבל אל תשכחו גם לתת לעצמכם זמן לנוח, או להצליח לעשות דבר מה, אשר מסייע גם לכם לחדש את כוחותיכם. הקלו על עצמכם בדברים שקשורים בניקיונות וסידור הבית, ואם אתם יכולים הקלו על עצמכם במטלות העבודה. הבחינו בין “חשוב” ו”דחוף”. דברים שהם חשובים, אך אינם דחופים, יכולים להמתין לזמנים רגועים יותר. גם נושאים דחופים – לעתים יכולים להמתין מעט. טפלו בעניינים הדורשים טיפול דחוף ואינם יכולים להידחות, ונסו להמשיך הלאה.

בכל מקרה, יש לזכור, שעל אף שכאשר אנו נמצאים בתוך תחושה של סכנה ופחד מתמשך, אנו מרגישים כי כך המצב יישאר – “עברנו את פרעה ונעבור גם את זה”. זה ייקח מספר ימים, או תקופה, אבל השגרה המוכרת, תחזור לעצמה ותהיה תחושה גדולה יותר של רגיעה, גם אם לא מוחלטת.

כל דבר מקפיץ אותי, כל הגוף שלי מתוח, כל הזמן

הגוף והמוח שלנו יודעים לזהות כשאנחנו נמצאים בסכנה. התחושה שהגוף שלנו מתוח היא התגובה הנורמלית והתקינה למצב של חירום. זוהי תגובה אבולוציונית טבעית. דמיינו צבי ששומע רחשים במעבה היער ונדרך כולו כי הוא יודע שיש שם טורף: גם אם הוא לא רואה אותו, הוא מוכן להתמודדות איתו. השרירים שלו נמתחים ומוכנים לבריחה, לחימה או קפיאה במקום.

אנחנו כבר מזמן לא חיים ביער, אבל המערכות הפיזיולוגיות שלנו מגיבות בצורה דומה. כאשר מתחילה ההסלמה במצב הביטחוני – הגוף שלנו נכנס למצב חירום ומוכן לפעולה, גם אם ברגע נתון הוא לא נדרש ללחימה (או ריצה לממ״ד). המוכנות הזו מתרגמת את מערכות גופנו לתגובות שונות. למשל, לדופק מואץ, נשימה מהירה, מתח בשרירים ולתחושה שהכל מקפיץ אותנו. בדריכות זו, יש כאמור, משהו מגן ושומר. הרי, אם תישמע אזעקה, דריכות זו יכולה לסייע לנו.
יחד עם זאת, פעמים רבות, גופנו נמצא במצב של דריכות גם כאשר אין איום ממשי. בנפשנו משפיעה על גופנו. גופנו יכול להיות במצב של דריכות, כאשר נחשוש מאיומים שונים, אשר לעתים אינם מממשיים. לאורך זמן, מצב דריכות זה מתיש את מערכות גופנו.

הקשר בין הגוף והנפש הינו הדדי. מצב אשר מלחיץ אותנו, יכול להכניס את גופנו לדריכות. אך כאשר נפעל להרגעת גופנו, אנו יכולים להשפיע גם על תחושתנו הנפשית.
על כן, במידת האפשר נסו לפרוק את המתח בשרירים על ידי פעולות כמו תנועה בבית (או בחוץ אם אפשר), מתיחות, ניעור וכו’. גם נשימות עמוקות יכולות לסייע לרגיעת הגוף והנפש. 

גם ילדיכם מרגישים ככה וניתן לעזור להם לפרוק את המתח על ידי קפיצות, ריצות, צעקות וכדומה. בהתאם לגיל אפשר לשחק תופסת בבית, לרוץ לממ״ד (לא בזמן אזעקה) ולמדוד כמה זמן לוקח לכל אחד להגיע. יהיו ילדים (וגם מבוגרים) שיתחברו יותר להרפיה – תוכלו למצוא ברשת מגוון רב של תרגילים שאפשר לעשות יחד. נסו למשל לבצע עם ילדיכם את תרגיל הפרח והנר: נאמרו לילדים כי ביד אחת אנחנו מחזיקים פרח, וביד השנייה נר. כעת, נקרב את יד “הפרח”, ונגיד: ‘הריחו את הפרח’. כאן, נדאג לכך שייקחו שאיפה עמוקה. לאחר מכן, נקרב את יד “הנר”, ונגיד: ‘כבו את הנר’. כאן, נדאג לכך שיבצעו נשיפה ארוכה. נבצע את תרגיל זה במשך כשלוש פעמים, או יותר בעת הצורך, וכך נתרגל נשימה מודעת ועמוקה, ונסייע לרגיעת הגוף והנפש.

המוח שלי לא מפסיק לעבוד, מיליון התלבטויות שמובילות לחוסר ודאות תמידי: לתת לילדים ללכת לגן שעשועים? למכולת? לחברים? להיכנס להתקלח? ואם לא אשמע את האזעקה?

התגובות של כולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, גם אם הן נראות קשות, הן תגובות נורמליות למצב בלתי נורמלי. מעבר להבנה ומתן לגיטימציה לתחושות הפחד והדאגה, חשוב גם לנקוט צעדים על מנת לעודד את עצמנו לעבור ממצב של שיתוק וחוסר אונים למצב של פעולה ותפקוד.

קודם כל, כדי לעשות סדר בראש ולעזור לעצמנו להירגע, חשוב שנבחין בין המושגים של סכנה, פחד וחרדה. סכנה– זהו האיום הממשי והקונקרטי. פחד- זהו הרגש הנלווה אל הסכנה. חרדה– זו התחושה אשר מופיעה כשאין איום ממשי וקונקרטי.

במצב של סכנה – אנחנו צריכים לעשות פעולה (למשל, ללכת לממ”ד). במצב זה, הפחד יכול להיות חיובי, שכן הוא גורם ומסייע לנו לפעול אל מול הסכנה. כאשר חולפת הסכנה – כשאנחנו כבר במרחב המוגן, או כשאין אזעקה – אנחנו כבר לא צריכים לעשות שום פעולה בכדי להגן על עצמנו ממשית. יחד עם זאת, מכיוון שתחושות הפחד, או החרדה, עשויים להימשך, אנו יכולים לפעול אל מול הרגש, בכדי להרגיעו.

כדאי להסביר את זה גם לילדים- להזכיר להם שפחד זוהי תחושה מאד הגיונית עכשיו. אין טעם לומר “אל תפחד” או לנסות להעלים את הפחד, אלא ללמוד להתמודד איתו, שהרי, מי שאמיץ הוא לא זה שאין לו פחד, אלא זה שיש לו פחד והוא מתמודד איתו.

לכלים נוספים להתמודדות כהורים עם פחדים וחרדות אצל ילדים, לחצו כאן.

כשאנחנו מרגישים מוצפים רגשית, פיזית ומנטלית, הנה כמה דברים שאפשר לעשות:

  • קודם כל לעצור, ולזהות שזה מה שקורה.
  • לנסות להרגיע את הגוף – אם על ידי הרפיה של השרירים ו/או שתיים שלוש נשימות עמוקות. כך, הגוף ישדר למוח שאין כרגע סכנה.
  • לאחר מכן, נוכל להגיד לעצמנו מילים נכונות שיעזרו להירגע – למשל, אני עכשיו במרחב מוגן, אני בטוחה.
    אפשר לחשוב מה עוד יעזור לנו להתמודד. יש לנו, בני האדם, דפוסים שונים של התמודדות. לחלקנו, תעזור האמונה והדת. אחרים, יעזרו בספורט כשגרת חיים. גם דמויות משמעותיות בחיינו, הקהילה שבה אנחנו חיים, הינם משאבי חוסן. לעתים, אנחנו מוצאים מספר גורמים המסייעים לנו, בהתאם למקרה או לתקופה.
  • אחד הדברים אשר יכולים לסייע בתקופה של דחק ומשבר, הינו יצירת משמעות. כך, אנו יכולים לבקר שכן שלנו שהינו אדם בודד, להכין עוגה לקשיש, או להזמין לביתנו חבר אשר משתייך למשפחה המתקשה יותר לעבור תקופה זו. אנו יכולים לעשות זאת עבור עצמנו, או יחד עם ילדינו, כדרך לחיזוק החוסן שלהם.

המצב הזה כל כך מורכב שאנחנו בקושי מבינים אותו בעצמנו, איך אנחנו יכולים בכלל לענות על השאלות של הילדים, בלי לחשוף אותם לפרטים מלחיצים ואיומים?

ראשית, יש להקשיב היטב לשאלות הילדים. ילדים הם בעלי הבנה רגשית ומנטלית שונה לגבי המצב, וכדאי להקשיב לשאלותיהם ולענות עליהן בהתאם, לפי השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד.

ההסבר שלנו צריך להיות מותאם לגיל הילד, אבל בכל הסבר חשוב לתת תיקוף לתחושות שונות שיכולות לעלות, כמו עצב, חרדה וחוסר אונים. הכירו בחוויה ובתחושה שזה באמת מצב מבלבל ולא נעים. גם תחושות שנראות לנו לא מותאמות, כשמחה למשל, הן לגיטימיות. לפני שנסביר, כדאי לשאול את הילד ממה החששות  ולחשוב יחד על דרכים להתמודד או להעסיק את עצמנו במשהו אחר. אפשר, כמו בתקופת הקורונה ,לשמור על קשר עם חברים ומשפחה גם עם כתיבת מכתבים/הודעות/ציורים/מיילים ושיחות וידיאו או לשחק משחקים וירטואליים עם חברים.

חשוב ליצור הזדמנויות לשוחח. נסו למצוא זמן שקט וללא הסחות (ניתן בנפרד עם כל ילד, וכך לאפשר התייחסות אישית וכן מידע תואם גיל), לשאול בסקרנות מה הם רואים ושומעים, מה הם חושבים שהם יודעים על המצב, מה הבינו, מה היו רוצים לדעת ומה זה גורם להם להרגיש. תוכלו לשתף אותם בתחושות שלכם ההורים, באופן מווסת אשר אינו יציף אותם יתר על המידה. כך תוכלו ליצור את תחושת ההזדהות, האמפתיה וההשתייכות. תוכלו לשתף את העובדה שכולנו שותפים לתחושות הפחד ואי-הוודאות. יחד עם זאת, חשוב גם לשתף מניסיונכם, כי היו תקופות מאיימות בעבר, אשר חלפו לבסוף. חשוב לתווך לילדים ונוער את ההבדל בין עובדות לשמועות, ספקולציות ו’פייק ניוז’, לסייע להם להבחין ביניהם ולהתמקד בעובדות ובהנחיות.

חשוב לזכור, גם אם אתם חושבים שהילדים עסוקים במשחק משלהם ולא רואים את החדשות- ברגע שאמצעי המדיה פועלים בבית, גם הילדים (בכל גיל) חשופים אליהם.
חשוב לצמצם את צריכת החדשות (גם עבורכם), לא בהכרח חייבים להתעדכן כל חמש דקות. יש משמעות גם לרווחה הנפשית שלנו, ולא בהכרח יעזור לנו לדעת את מה שגם ככה אין לנו מה לעשות לגביו. נסו לכוון את תשומת הלב גם לחדשות הטובות (למשל תמיכה הדדית). לילדים הגדולים אפשר להפוך זאת למשימה משפחתית בחיפוש אחר חדשות טובות או עשייה משמעותית עבור האחר. זכרו לעודד את הילדים לשתף אתכם אם נחשפו למשהו מלחיץ או מטריד.

במידה ואתם או ילדכם משתמשים באפליקציות שונות להתרעות ״צבע אדום״, חשוב מאוד לסמן רק את האיזור בו אתם גרים ולא לאפשר חשיפה לכל האזעקות בכל הארץ.

הילדים שלי שואלים מיליון שאלות, רוצים לשחק רק ליד הממ”ד, מקשיבים בדריכות לכל רעש. מה עושים?

הילדים שלכם מגיבים בדיוק כמו שצריך למצב הזה, הם רוצים ליצור עוגנים,  להרגיש בטוחים במצב שמאוד קשה לחוש בו בטוח. הדגישו לילדכם את הביטחון שבממ״ד, בהתאם לזמן שנדרש לכם להגיע אליו. מצאו מקומות או חפצים אחרים אשר יכולים לסייע להם לחוש בטוחים יותר. משחק אהוב, קרבה לדמות אהובה, מפגש עם חבר.

כדי ליצור אווירה רגועה ונעימה בבית, תוכלו לבצע את הדברים הבאים:

  • נסו להיצמד לעוגנים קבועים, אשר מאפיינים את שגרת הבית. אפילו מנהג של ארוחת בוקר, משחק משותף או צפייה קצרה בטלוויזיה יכולים להחוות כרגעים של שגרה.
  • הילדים שלכם צריכים אתכם כהורה ששומר עליהם בטוחים, מקשיב להם ועונה לשאלותיהם.
  • חבקו אותם. החיבוק משחרר אנדורפינים אשר תורמים לבריאות הגוף והנפש. חבקו אותם חיבוק ממושך, מכל הלב. איך נדע מתי לשחרר את החיבוק? ניתן לילד לשחרר ראשון. כשירגיש שנטען מספיק, הוא ישחרר את החיבוק ואנחנו נשחרר איתו.
  • אמרו להם כי הם נפלאים, ואהובים. החמיאו להם על הדברים הטובים שעשו במשך היום. העזרה שנתנו לכם או אליהם, האופן העצמאי בו התארגנו, היוזמה למעשה חיובי בה נקטו.

אפשרו לילדים שלכם לשאול מיליון שאלות וזכרו שגם תשובות של ״אני לא יודע/ת״ הן תשובות לגיטימיות. זוהי דרכם לחפש וודאות בתקופה שבה אין וודאות. מענה לשאלות יוכל לסייע להם, הן באמצעות הרגעה קונקרטית, והן באמצעות התחושה שאתם נמצאים איתם, והם אינם נמצאים לבד בתוך הכאוס הגדול והמפחיד עבורם.

הילדים שלי נכנסים ללחץ מכל אזעקה- רעידות, דיבור בלתי פוסק, בכי… איפה עובר הגבול בין התנהגות נורמלית למצוקה הדורשת סיוע?

ראשית, יש לזכור, כי הילדים מגיבים באופן נורמלי למצב לא נורמלי. התגובות הרגשיות שהילדים יכולים להראות משתנות מילד לילד, וממצב למצב. בימים אלה, נוכל לראות סימנים רבים יותר של עצבנות, בכי מרובה, צחוק לא מותאם, מלל רב או חזרתי ועוד. סימנים אלה יכולים לעלות גם מול גירויים פנימיים, וגם מול גירויים חיצוניים, כמו אזעקה או פגישה עם אדם זר. כאשר נדע כי תגובות אלה הינן נורמטיביות, סביר כי נוכל יותר להפעיל את משאבינו וכוחותינו בכדי לסייע להם.

באם אנו מרגישים כי איננו מצליחים לסייע להם, נכון יהיה לפנות לעזרתה של דמות משמעותית אחרת, אשר יכולה לעשות זאת. דמות זו יכולה להיות קרובת משפחה, שכנה, גננת או מורה. בעת הצורך, ניתן לפנות אל גורמי סיוע מקצועיים, כרופא הילדים או המשפחה, או לאשת או איש טיפול כפסיכולוג.ית.

בכתיבה השתתפו ד”ר מיכל טנצר, פסיכולוגית קלינית, ד”ר מיה יערי, פסיכולוגית, והדס רון גל, פסיכולוגית חינוכית, מובילה שותפה בפורום אמפטי”ה- הפורום הפסיכולוגי לטיפול וייעוץ להורים.

להעביר את האחריות לילדכם המתבגר

מתבגרים ואחריות: מה צריך לדעת

בניגוד לתקופת הינקות והילדות, בה אתם קיבלתם את ההחלטות עבור ילדכם וקבעתם מה יעשה ומתי, בשנות ההתבגרות, הצורך של ילדים באחריות ובאוטונומיה מתחזק – זהו שלב חשוב בתהליך ההתבגרות שלהם, ובדרכם להפוך למבוגרים אחראיים ושקולים. כדי להפוך לבוגרים עצמאיים ובעלי יכולת, בני הנוער צריכים ללמוד כיצד לקבל החלטות טובות יותר לבדם.

אחת מהמשימות העיקריות שעומדות בפני הורים היא לעזור לילדים לקחת על עצמם אחריות ולקבל החלטות. לכם ההורים יש תפקיד חשוב בתהליך: עליכם להדריך את ילדכם ולתמוך בו, כדי שיהיה מוכן לקבל אחריות רבה יותר. משמעות הדבר היא שתצטרכו לתכנן מתי והיכן תאפשרו לו להתחיל לקבל החלטות.

כמה מהר תעבירו את כל האחריות למתבגר שלכם? זה כבר תלוי בכם ובגורמים רבים נוספים – עד כמה נוח לכם לעשות זאת, המסורות התרבותיות שלכם ושל משפחתכם, מידת הבשלות של ילדכם ועוד. המצב האידיאלי הוא להעביר את האחריות כשכולכם מרגישים נוח עם המעבר ועם קצב הדברים. מעבר מהיר וחד מדי עלול להותיר את שניכם מותשים ומוצפים רגשית. מעבר אטי מדי עלול להוביל לכך שילדכם יחוש חסר סבלנות וירצה למרוד. קראו את המאמר  להעביר את האחריות לילדכם המתבגר, הכולל טיפים פרקטיים לעידוד העצמאות.

הדרך לאחריות: להגביר את העצמאות

עצמאותו של ילדכם תתחיל להתפתח כשתבחרו להפסיק לשלוט בחייו באופן פעיל. במקום זאת, תנו לו אוטונומיה ואחריות רבה יותר על מעשיו בתחומים מסוימים. ייתכן שלא תחבבו את כל הבחירות שיבחר בהתחלה או את תוצאותיהן, אך העצמאות והאחריות הללו יעזרו לו לפתח מיומנויות חשובות לחיים, ולכן חשוב לתת לו להתנסות בעצמו, גם בטעויות ובהשלכותיהן.

כאשר אתם מנסים להחליט אם לתת לילדכם אחריות רבה יותר ולהחליט עבור עצמו, יש לכם שלוש אפשרויות – כן, לא ואולי.

כן

אפשרות זו נועדה לנושאים:

  • שאתם בטוחים שילדכם מוכן לקחת על עצמו
  • בתחומים אישיים, שילדכם צריך להחליט בעצמו.

כשאתם מחליטים להכניס נושא לקטגוריית “כן”, אתם מתחייבים לקבל את ההחלטה שלו, גם אם היא לא ההחלטה המועדפת עליכם. אם הוא מחליט החלטה שאתם מסכימים איתה, הראו לו שאתם מעריכים ומאשרים את ההחלטה. אם אינכם מחבבים את ההחלטה, קחו צעד אחורה והשתדלו שלא להתערב. אלה הזדמנויות שמאפשרות לילדכם ללמוד מהניסיון.

לא

אתם יכולים להגיד “לא” להחלטות שקשורות לפעילויות בעלות סיכון פוטנציאלי. לדוגמה, החלטות הנוגעות לדברים שלבני נוער עדיין אסור מבחינה חוקית, כמו שתיית אלכוהול, או דברים בעלי השלכות שליליות על בני המשפחה – למשל, אם ההחלטה שלו תעלה הרבה כסף.

כדי שאפשרות ה”לא” תעבוד היטב, יש צורך בתקשורת טובה ובקביעת גבולות התנהגות ברורים. האופן שבו תגידו “לא” משנה גם הוא. במקום להטיל וטו ולאסור לגמרי, עדיף להגיד משהו כמו, “אני לא מוכנה להסכים לזה עכשיו בגלל…”.

אולי

זהו האזור האפור, שבו תוכלו לשאת ולתת כדי להפוך את ה”אולי” ל”לא” או ל”כן”, בהתאם לנסיבות. משא ומתן הוא חלק מתהליך ההתפתחות. בתהליך הפיכת ה”לא” או “אולי” ל”כן”, ילדכם מקבל הזדמנות להראות לכם שהוא מוכן לקבל אחריות רבה יותר.

להחליט מתי אתם וילדכם מוכנים להעביר אחריות

כל ילד או נער שונה מהאחר. יכול להיות שתצטרכו להתנסות כדי להבין באילו תחומים ילדכם מוכן לאחריות רבה יותר. השתמשו במפגשים המשפחתיים כדי לאפשר לילדכם להשמיע את דעתו בנוגע להחלטות חשובות ולעזור לו להרגיש מוערך. השתתפותו במפגשים המשפחתיים תלמד אתכם על רמת הבשלות שלו והאופן שבו הוא מתמודד עם אפשרויות שונות לבחירה, ובנוסף תחזק את יכולתו לבטא את דעתו, שהיא יכולת חשובה בפני עצמה. הנה עוד כמה דברים שיש להביא בחשבון:

רמת בגרות

חלק מבני הנוער בוגרים יותר מאחרים, ויכולתם להתנהג באחריות משתנה ממצב למצב. כשאתם מנסים להחליט אם ילדכם מוכן לקבל אחריות, חשבו על יכולותיו. לדוגמה, מתבגר שמבקש לצאת לעיר עם חברים יכול לקבל רשות אם כבר הפגין אחריות כשיצא עם חברים בעבר.

למידה מניסיון

בני נוער צריכים לקבל אפשרות להבין דברים בעצמם. אם אין סכנה מיידית, החיים עצמם יכולים להיות מורה לא רע. גישה זו מאפשרת לכם כהורים להתנהל כרצונכם וליהנות מהחיים, ולילדכם, לקבל הזדמנות להראות לכם שהוא יכול להיות אחראי.

עניינים חוקיים

כשמדובר בשתיית אלכוהול, עישון, חינוך ותעסוקה, למשל, צריך להביא בחשבון עניינים חוקיים נוסף על בריאותו ורווחתו של ילדכם.

  • לפי החוק, הגיל שבו מותר לשתות אלכוהול בישראל הוא 18 שנה. ההמלצה היא שלא לאפשר לילדים בני פחות מ-15 לשתות אלכוהול כלל, ומומחים בתחום הבריאות ממליצים לחכות עד גיל 18.
  • לפי חוק לימוד חובה (התשי”ט), כל ילד בישראל חייב להגיע לבית הספר עד תום כיתה י”ב.
  • אסור לילדים בני פחות מ-18 לרכוש סיגריות או מוצרי טבק.
  • אסור לילדים מתחת לגיל 16ו-9 חודשים לנהוג על רכב, ואיסור על נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים

כל הדברים הללו חייבים להישאר בקטגוריית “לא”, ולא משנה מה מתבגרים אחרים עושים או מה הוריהם מרשים להם.

רמת סיכון

בני נוער לא תמיד חושבים על ההשלכות של מעשיהם לטווח ארוך, ולפעמים הם רוצים לעשות דברים שמעמידים את רווחתם בסכנה. תוכלו להחליט, למשל, שיציאה למסיבה שנמשכת כל הלילה טומנת בחובה יותר סיכון מאשר תועלת, אך יציאה להקרנת חצות בקולנוע היא בסדר.

השפעה על אחרים

אם הבחירות של ילדכם אינן הוגנות או פוגעות באחרים, אתם יכולים לבחור להישאר בשליטה. לדוגמה, אם הוא בוחר להשמיע מוזיקה בקול רם בחדרו בשעת לילה מאוחרת, תוכלו למנוע ממנו להחליט החלטות שמפריעות לשאר בני המשפחה. כללי יסוד כגון “להנמיך את המוזיקה אחרי השעה 9 בערב” יעזרו לילדכם לקבל החלטות שמשפיעות על אחרים.

ערכי המשפחה שלכם

האם אתם מוכנים לתת לילדכם להחליט החלטות או להתנהג בדרכים שסותרות את הערכים שלכם? למשל, סביר להניח שהורים שמאמינים בדרך דתית מסוימת לא ישמחו אם ילדם יבחר דרך שונה. נסו לחשוב על מה תוכלו לוותר בשלב זה ועל מה תתעקשו. או מה מותר לעשות מחוץ לבית ומה הציפיות בתוך הבית. חשוב לזכור, כי למרות שהייתם רוצים שילדכם יגדל להיות כמוכם, עם אותם אמונות וערכים, הוא אדם בפני עצמו, עם אמונות משלו, ורצוי לתת לתפיסותיו מקום, גם אם הן שונות משלכם.

לטפל בעצמכם

הורים רשאים להציב גבולות כדי להגן על הזכויות והצרכים שלהם עצמם. אתם יכולים לסרב אם ילדכם מבקש בקשה לא הגיונית או מטיל עליכם עול לא סביר – לדוגמה, להסיע את הילדים כל היום ממקום למקום במידה והדבר מכביד עליכם, או לשלם על ציוד רב ויקר.

בסופו של דבר, המטרה שלכם היא לתת לילדכם אוטונומיה בתחומים חשובים יותר, כמו לצאת ללא השגחה או להחליט על לימודים בעתיד או על אפשרויות תעסוקה.

בעיות פוטנציאליות בעת העברת אחריות

מעט מדי

אם אינכם מעבירים לילדכם שום אחריות, לא תהיה לו ברירה, והוא יאלץ ללמוד מניסיונו הדל, בדרך הקשה.

יותר מדי

כשהאחריות נופלת על כתפיהם מהר מדי, מתבגרים עלולים לקבל החלטות גרועות ולסבול מערעור הביטחון העצמי, כיוון שהם עושים דברים שאינם מוכנים אליהם עדיין. אם אתם וילדכם המתבגר אינכם בטוחים בנוגע לתחום אחריות חדש, השתמשו במדריך לפתרון בעיות כדי להבין אם אתם מוכנים.

מה לעשות במקרה של הפרת כללים

הדרך הטובה ביותר להבטיח שהכללים שהסכמתם עליהם יישמרו היא לשמור על קשר עם ילדכם. עם זאת, רוב המתבגרים מאתגרים את הכללים בשלב מסוים. זה פשוט אחד הדברים שמתבגרים עושים כחלק מבחינת הגבולות. כדאי לחשוב ולהחליט מה יהיו התוצאות במקרה של הפרת הכללים.

מה לעשות כשההחלטות לא עולות יפה

קבלת החלטות היא חוויית למידה לילדכם. לא כל ההחלטות שיקבל יהיו טובות. עבדו עם ילדכם על פתרון בעיות כדי שילמד לקבל החלטות טובות יותר וללמוד מהטעויות, ודונו איתו במה יוכל לעשות אחרת בפעם הבאה. תוכלו גם לרענן את הכללים ולשנות אותם בהתאם לצרכים המשתנים עם הגיל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריאות נפשית אצל בני נוער

מהי בריאות נפשית אצל בני נוער?

בריאות נפשית היא שם לתיאור רווחה רגשית עם תפקוד חברתי, משפחתי ובית ספרי תקינים. ילדכם זקוק לבריאות נפשית טובה כדי להתפתח באופן בריא, לבנות מערכות יחסים חזקות, להסתגל לשינויים ולהתמודד עם אתגרי החיים.

בדרך כלל, בני נוער שבריאותם הנפשית טובה:

  • מרגישים שמחים וחיוביים בנוגע לעצמם ונהנים מהחיים
  • מנהלים מערכות יחסים בריאות עם משפחה וחברים
  • עושים פעילות גופנית ואוכלים מזון בריא
  • מעורבים בפעילויות
  • בעלי תחושת הישגיות
  • יכולים להירגע ולישון טוב בלילה
  • מרגישים שייכים לקהילותיהם.

גיל ההתבגרות הוא תקופה רגישה בה מרבית ההפרעות הנפשיות נוטות להתפרץ.  נוסף על הגורמים הסביבתיים והתורשתיים, בני הנוער עוברים שינויים ואתגרים רבים בתקופה הקצרה הזו, בעוד מוחם ממשיך להתפתח.

לקדם בריאות נפשית טובה אצל בני נוער

האהבה, התמיכה ומערכת היחסים שלכם עם ילדכם משפיעים על בריאותו הנפשית בצורה ישירה וחיובית. הן יכולות אפילו לצמצם את הסיכויים לכך שילדכם יתמודד עם בעיות נפשיות. הנה כמה רעיונות לקידום בריאות נפשית ורווחה אצל ילדכם:

הפגינו כלפיו אהבה, חיבה ודאגה.

  • הראו לו שאתם מתעניינים במה שנעשה בחייו. שבחו את המעלות הטובות ואת ההישגים שלו, והעריכו את רעיונותיו.
  • בלו זמן ביחד, אחד על אחד וגם במפגשים משפחתיים.
  • עודדו את ילדכם לדבר איתכם על רגשותיו. חשוב שירגיש שאינו צריך לעבור את הכל לבד, ושתוכלו לעבוד יחד על מציאת פתרונות.
  • התמודדו עם הבעיות כשהן צצות, ואל תתנו להן להצטבר.
  • אם יש לכם חששות, דברו עם בני המשפחה, הורים אחרים ומורים. אם אתם זקוקים לעזרה נוספת, דברו עם רופא הילדים או איש מקצוע אחר המומחה בבריאות הנפש (פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכיאטר).

בריאות גופנית היא חלק חשוב מהבריאות הנפשית. כדי לעזור לילדכם להישאר בריא מבחינה רגשית וגופנית, עודדו אותו לעשות את הדברים הבאים:

  • להיות פעיל – כושר גופני יעזור לילדכם להישאר בריא, ליהנות מרמת אנרגיה גבוהה יותר, לחוש ביטחון עצמי, להתמודד היטב עם לחצים ולישון טוב.
  • לפתח ולשמר על הרגלי אכילה נכונה.
  • לישון הרבה באופן קבוע. שינה איכותית תעזור לו להתמודד עם העומס הלחצים ותחומי האחריות שלו בחיים.
  • להימנע משימוש באלכוהול ובסמים.

אלכוהול וסמים אחרים מהווים גורם סיכון עיקרי להתפתחות בעיות נפשיות אצל בני נוער. עודדו את ילדכם להימנע משימוש בסמים, ואל תאפשרו לו לשתות אלכוהול עד גיל 18. אם אתם יודעים שהוא שותה אלכוהול או משתמש בסמים, דברו איתו ושקלו לדבר עם מומחה לבריאות הנפש או יועץ.

סימנים לכך שילדכם זקוק לעזרה

ילדים ובני נוער מרגישים לפעמים מצוברחים, מדוכאים, בעלי מוטיבציה נמוכה ומתקשים לישון. דברים אלה אינם מצביעים תמיד על בעיה נפשית. עם זאת, אחד הרמזים החשובים ביותר לקיום בעיה נפשית המחייבת התייחסות וטיפול הינו שינוי לרעה במצב הרוח ו/או בתפקוד המשפחתי/חברתי/לימודי, הנמשך לאורך זמן (למעלה משבועיים) לעומת המצב הרגיל של הילד. אם אתם מבחינים בסימנים הבאים ובסימנים שנמשכים יותר מכמה שבועות, חשוב לדבר עם ילדכם. הצעד הבא הוא לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

אצל ילדים בני פחות מ-11, סימני האזהרה כוללים:

  • עצבות רוב הזמן
  • ירידה בביצועים בבית הספר
  • דאגות או פחדים מתמשכים
  • בעיות למצוא את מקומו בבית הספר או להסתדר עם ילדים אחרים
  • התנהגות אגרסיבית או לא צייתנית באופן עקבי, או התקפי זעם חוזרים
  • בעיות שינה, כולל סיוטים.

אצל ילדים בני 11 ויותר, יש לשים לב אם ילדכם:

  • נראה מדוכא, מרגיש שהכל חסר תקווה, פורץ בבכי יותר מהרגיל או נעדר מוטיבציה
  • מתקשה להתמודד עם פעילויות יומיומיות
  • מפגין שינויים פתאומיים בהתנהגות, לעתים קרובות בלי כל סיבה נראית לעין
  • מתקשה לאכול או לישון
  • מפגין ירידה בביצועים בבית הספר, או מסרב לפתע ללכת לבית הספר, לפעילויות חינוכיות או לעבודה
  • נמנע ממפגשים חברתיים
  • מתלונן באופן חוזר על כאב גופני – לדוגמה, כאבי ראש, כאבי בטן או כאבי גב חוזרים
  • מתנהג בצורה אגרסיבית או אנטי-סוציאלית – למשל, נעדר מבית הספר, מסתבך עם המשטרה, הולך מכות או מעורב בגניבות
  • חרד מאוד בגלל משקלו או מראהו החיצוני, יורד במשקל או אינו עולה במשקל כשהוא גדל.
  • פוגע בעצמו באמצעות חיתוך עצמי באזורי גוף שונים, גם אם זה לא באופן חמור המצריך טיפול רפואי.

אם ילדכם אומר לכם שהוא חושב על פגיעה בעצמו או התאבדות, פנו בדחיפות לקבלת עזרה מקצועית. התקשרו לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. במקרה חירום, התקשרו למשטרה או הגיעו ישירות לחדר המיון בבית החולים.

כיצד לדבר עם ילדכם על בריאותו הנפשית

אם אתם מודאגים בגלל בריאותו הנפשית של ילדכם, קודם כל דברו איתו. יכול להיות שתרגישו אי נוחות, ואפילו תרצו רק לחכות שהבעיה תיעלם. אך השיחה עם ילדכם על רגשותיו תראה לו שהוא אינו לבד, ושאתם דואגים לו. כמו כן, הוא יזדקק לתמיכתכם כדי לקבל עזרה מקצועית.

הנה כמה רעיונות שיעודדו את ילדכם לדבר על רגשותיו:

  • אמרו לו שגם למבוגרים יש בעיות שאינם יכולים להתמודד איתן לבדם. ציינו שקל יותר לקבל עזרה כשיש תמיכה ממישהו אחר.
  • אמרו לו שאנשים צעירים מרגישים לפעמים מודאגים, לחוצים או עצובים. כמו כן, הגידו לו שקשה ומפחיד לפעמים להיפתח ולספר על מחשבות ורגשות אישיים, אך דיבור על הבעיה יכול לעזור לו לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת, ולהבהיר את רגשותיו. אפשר לפנות למבוגר מנוסה יותר, שיציע לו אפשרויות שלא חשב עליהן.
  • הציעו לו לדבר עם אנשים אחרים, כמו דודים או דודות, חברי משפחה קרובים, מאמן ספורט שאתם סומכים עליו, רב או רופא הילדים.
  • הבטיחו לו שהשיחה שינהל עם רופא הילדים או מומחה אחר לבריאות הנפש היא חסויה. אסור להם לגלות את תוכן השיחה לאף אחד אחר, אפילו לא להורים, אלא אם כן הם חוששים לביטחונו או לביטחון מישהו אחר.
  • חזרו שוב ושוב על כך שילדכם אינו לבד. אתם תהיו לצדו כשיהיה מוכן לדבר.

לאחר שתעלו את החששות שלכם בפני ילדכם, ייתכן שהוא יסרב לקבל עזרה או יגיד שהכל בסדר. צעירים רבים אינם מבקשים עזרה בעצמם. לכן, יכול להיות שתצטרכו להגיד שאתם מודאגים, ושתנסו לקבל ייעוץ מקצועי. כדאי לעודד את ילדכם לבוא איתכם לשיחה. אם הוא אינו רוצה, תצטרכו ללכת לבד.

אם אינכם בטוחים מה לעשות, פנו לרופא הילדים או ליועץ בית הספר. כמו כן ניתן לפנות באופן פשוט ישירות למרפאות בריאות הנפש הקיימות בכל קופות החולים ולעבור תהליך הערכה מקצועי ומעמיק. ישנם כמה שירותי טיפול נפשי באינטרנט וכן שירות און ליין בחלק מקופות החולים, אולם אנו ממליצים לפנות לפגישה פנים אל פנים כצעד ראשון.

לקבל עזרה

בעיות נפשיות לעיתים חולפות מעצמן, אך בחלק ניכר מהמקרים חוסר טיפול יכול להוביל לחוסר שיפור, להחמרה במצב, מצוקה קשה, פגיעה תפקודית ואף סיכון התפתחותי. לכן כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר. בריאות נפשית גרועה או בעיות נפשיות שאינן מטופלות עלולות להשפיע על איכות החיים של ילדכם, על הבריאות הגופנית, העבודה שלו בבית הספר, מערכות היחסים וההתפתחות – מבחינה חברתית, גופנית, חינוכית ומקצועית.

יש אפשרויות רבות לקבלת עזרה מקצועית, ובהן:

  • רופא המשפחה/הילדים
  • היועץ בבית הספר
  • פסיכולוגים
  • פסיכיאטרים
  • עובדים סוציאליים
  • שירותי בריאות נפשית בקהילה

לעתים קשה לתמוך בילד שמתמודד עם בעיות נפשיות ולכן חשוב שתטפלו גם בעצמכם. אם אינכם יודעים לאן לפנות, רופא המשפחה שלכם יוכל לכוון אתכם לשירותים המתאימים ביותר למשפחתכם. זכרו: בעיות נפשיות אינן מתפתחות באשמתו של הילד או של ההורה, אך ביכולתו של ההורה, אשר מקבל הדרכה והכוונה, לסייע בהתמודדות ולזרז את השיפור במצב ילדו.

הפרעות נפשיות אצל בני נוער

אם הבעיות הנפשיות של ילדכם מפריעות לחייו בצורה משמעותית, כדאי לפנות למומחה לבריאות הנפש שעשוי לאבחן הפרעה נפשית חמורה יותר.

למידע נוסף כיצד לזהות בעיות והפרעות נפשיות אצל בני נוער, קראו את המאמרים הבאים:

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לקויות למידה: שאלות נפוצות

לקות למידה- הגדרה ומאפיינים

המונח ‘לקויות למידה’ מתייחס לטווח רחב של הפרעות הפוגעות ביכולות קוגניטיביות בתחומים רבים, העומדים בבסיסם של כישורי למידה. החלוקה המקובלת של לקויות למידה כוללת: לקות למידה עם קשיים עיקריים בקריאה (דיסלקציה), לקות למידה עם קשיים עקריים בכתיבה (דיסגרפיה) ולקות למידה עם קשיים עקריים בחשבון (דיסקלקוליה). ילדים עם לקויות למידה עשויים לסבול בו זמנית ממספר לקויות בדרגות חומרה שונות ומקשייים רגשיים והתנהגותיים, זאת בשל ההשפעה השלילית של תסכולים ולחצים שהם חווים על מצב רוחם והדימוי העצמי. לעיתים לקויות למידה מופיעות בשילוב עם הפרעות נויו-התפתחותיות נוספות כגון: הפרעות בקשב, בשפה ובתנועה. למידע נוסף, קראו את המאמר לקויות למידה.

הסיבות שבגינן נגרמת לקויות למידה

הסיבות המדויקות שבגינן נגרמת לקות למידה עדיין אינן מובנת במלואן אך הידע בנושא זה הולך ומצטבר, ועימו גם שיטות האבחון והטיפול. כיום, רוב אנשי המקצוע העוסקים בתחום זה סבורים כי לקויות למידה נגרמות משילוב של הפרעה בהתפתחות, במבנה ובתפקוד של אזורי מוח מסוימים ומרמה נמוכה של חומרים כימיים הדרושים לתקשורת עצבית תקינה. עד כה זוהו מספר גורמי סיכון להפרעה, ביניהם ליקויים גנטיים ומצבים רפואיים שונים. כמו כן, ישנה השפעה להפרעות במהלך הלידה וההיריון: תזונה לקויה, שימוש בסמים ואלכוהול במהלך ההיריון ועוד.

מהם הסימנים המוקדמים לכך שלילדנו עשויה להיות לקות למידה?

סימנים מוקדמים ללקות למידה יכולים להופיע בגיל צעיר יותר, בגיל הגן או בשנות הלימודים הראשונות. ילד עם לקות למידה עשוי להראות קשיים  בתחום השפה, לדוגמא- קושי בחריזה- מציאת חרוזים למילים, או קושי לזהות צלילים קצרים בתוך מילים, למשל לזהות את הצליל “ב” בתוך המילה “מדבקה”.

הילדים עשויים להתקשות לזכור רשימות של מילים, מספרים, אותיות או מושגים, למשל רשימת  הוראות שניתנת בבת אחת. כמו כן, ייתכן שילדכם ייתקל בבעיה ממושכת ומשמעותית בקריאה, באיות ובמתמטיקה. עם זאת, הקשיים הללו אינם בהכרח מצביעים על כך שלילדכם יש לקות למידה כלשהי. לחלק מהילדים פשוט לוקח זמן רב יותר לפתח מיומנויות אוריינות (קריאה וכתיבה) ומתמטיקה.

ככל שהם מתבגרים, ילדים עשויים לשתף פחות בקשיי הלמידה שלהם ואף לנסות להסתיר אותם, בשל הפחד מסטיגמה שלילית ופגיעה בדימוי העצמי, אך הפערים בינם לבין המצופה מהם בכיתה עשויים רק לגדול ולהעמיק. לכן, אם לדעתכם ילדכם מתמודד עם קושי בלמידה, חשוב לטפל בכך מוקדם ככל האפשר.

מה לעשות אם אנחנו חושבים שלילדנו יש לקות למידה?

אם ילדכם מתמודד עם בעיות מתמשכות ומשמעותיות בקריאה, באיות או במתמטיקה – גם אם החל את שנות הלימודים שלו בצורה טובה – כדאי לפנות לעזרה מקצועית. דברו עם יועצת בית הספר ובידקו איזו תמיכה ילדכם יכול לקבל במסגרת החינוכית ולאחר שעות הלימודים, רצוי על ידי איש מקצוע עם ניסיון בהוראה מתקנת..

יש לשקול יחד עם הצוות החינוכי בבית הספר את הצורך באבחון מסודר על מנת להבין את סוג הקושי ורמת הקושי, וכן על מנת להתאים את המסגרת הלימודית.

האם לקויות למידה עוברות בתורשה?

לקויות למידה יכולות לעבור בתורשה. כלומר, ייתכן שמישהו מההורים, האחים, הדודים והדודות מתמודדים עם בעיות דומות בתחום הקריאה, האיות או המתמטיקה. בני משפחה אחרים שמתמודדים עם לקויות הלמידה שלהם בצורה פעילה ואפקטיבית יכולים לשמש דוגמה אישית מצוינת לילדכם.

האם אנשים עם לקויות למידה נוטים להיות מחוננים?

לאנשים עם  לקויות למידה מנת משכל ממוצעת. עם זאת ידועים גם מקרים שבהם לקויות למידה מופיעות אצל אנשים מחוננים או כאלו המפגינים יכולות מצוינות ויוצאות דופן בתחומים רבים כגון התחום האקדמי, חשיבה מכנית, יצירתיות וספורט.

האם לקויות למידה נפוצות יותר בקרב בנים מאשר בנות?

אין הבדל בהופעת לקויות הלמידה בין בנים לבין בנות.

ילדנו כותב את האותיות בכתב ראי. האם יש לו דיסלקציה?

הופעת כתב ראי בשנים המוקדמות היא שלב התפתחותי תקין, ואינה מצביעה תמיד על דיסלקציה. עם זאת, אם ילדכם ממשיך לכתוב אותיות ומספרים בכתב ראי עד אמצע וסוף שנות בית הספר היסודי, כדאי לבדוק.

ילדנו מתקשה לקרוא. האם יש לו לקות למידה כגון דיסלקציה?

קושי בקריאה בפני עצמו אינו אומר שלילד יש לקות למידה. עשויות להיות לכך סיבות רבות, ובהן היעדר אפשרות ללמוד לקרוא, או בעיות שמיעה או ראייה.

האם אפשר “לרפא” לקויות למידה?

לקות למידה אינה מחלה שיש צורך לרפא. עם זאת, קיימים אמצעים שונים שיעזרו ויתמכו בילדכם לאורך שנות הלימודים על מנת שישפר את המיומנויות שלו ויתקדם ויגשים את מלוא הפוטנציאל שלו. ככל שילד עם לקות למידה מקבל עזרה מקצועית מוקדם יותר, כך עולים סיכוייו להתקדם היטב.

אנשים עם לקויות למידה מתמודדים היטב בדרך כלל, ובעיקר כאלה שלקויות הלמידה שלהם משפיעות על הקריאה. לעתים קשה יותר לשפר מיומנויות בתחום האיות והמתמטיקה, ובעיקר אם הלקות כוללת קושי בלמידת רשימות וטבלאות מידע. עם זאת, ישנן דרכים רבות לעקוף את הבעיה, למשל, להשתמש בתוכנת הקלדה  עם אפשרות לתיקון איות, הקראת קטעי קראיה ארוכים, או שימוש במחשבון.

האם השימוש במחשב עוזר?

מחשבים יכולים לעזור לאנשים עם לקויות למידה. ישנם כמה סוגי תוכנות שעוזרות בחיזוי מילים, בדיקות איות, ותוכנות הקראה שממירות קול לטקסט ולהפך. תוכנות אלה יכולות לעזור לילדים לקבל מידע בלי להצטרך לקרוא דפים מודפסים, וכן לעזור בכתיבה. תוכנות אוריינות ומתמטיקה יעזרו לילדכם לקבל מוטיבציה ללמידה ולחזק את לימודיו בבית הספר.

יתרון נוסף לשימוש במחשב הוא שהדפים המודפסים מסודרים יותר וקלים לקריאה – וזה יעיל במיוחד, כיוון שחלק מלקויות הלמידה כוללות לעתים קרובות כתב יד בלתי קריא.

כיצד נדע אם טיפול מסוים שראינו בפרסומת יעבוד?

התבוננו בזהירות ובביקורתיות בכל טיפול שראיתם בפרסומת, כדי להבין אם להאמין לטענות המפורסמות. בפרט, כדאי לבדוק אם הטענות מגובות במחקרים מדעיים אמינים ובטוחים. בחנו את הראיות לפני שאתם מכניסים את ילדכם לתוכנית כלשהי או מוציאים כסף רב על טיפול.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר  אגודת ניצן– ארגון ללא מטרות רווח הפועל למען ילדים עם לקויות למידה.

מהם גורמי המפתח להצלחה של אנשים עם לקויות למידה?

אנשים שמצליחים להתמודד עם לקויות למידה:

  • מודעים לעצמם – מכירים בלקות הלמידה שלהם אך מגדירים את עצמם באמצעות החוזקות ולא החולשות
  • מבקשים עזרה ויודעים היכן ומתי למצוא אותה
  • נהנים ממשאבים טובים – יישומונים, תוכנות מחשב וכדומה – שעוזרים להם להתמודד עם הקשיים
  • קובעים יעדים ברורים
  • מוצאים דרכים לעקוף את הקשיים שנובעים מלקות הלמידה באופן גמיש ויצירתי
  • ממשיכים לנסות, גם כשהמצב קשה
  • מפתחים שיטות התמודדות עם רגשות כגון תסכול
  • מוכנים למשימה כשהם נתקלים באתגרים
  • מגיבים לבעיות במציאת פתרונות, במקום להיות פסיביים או להתעצבן.

עזרו לילדכם להטמיע עקרונות אלו, באמצעות אנשי מקצוע מתאימים, כדי לחזק את בטחונו עצמי, ולאפשר לו להמשיך ולצמוח – לימודית וחברתית.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דיכאון אחרי לידה אצל גברים

דיכאון אחרי לידה אצל גברים: עובדות

10%-3% מהגברים חווים דיכאון בתקופה שלאחר הלידה. רבים חושבים שהחוויה הגברית של דיכאון אחרי לידה מתקיימת לצד או כתוצאה מהדיכאון של בת הזוג, אך למעשה, גברים עשויים לחוות זאת ללא קשר. אף שדיכאון אחרי לידה אצל אימהות הוא המנבא החזק ביותר לדיכאון אצל בני הזוג, לא תמיד זה המצב.

נמצא כי דיכאון אצל אבות טריים יכול להתחיל לפני הולדת התינוק, וכי חלה התאוששות מינימלית עד תום השנה הראשונה. כמו כן, ישנן ראיות שמצביעות על כך שהדיכאון אצל גברים גובר בתקופה שבין ששת השבועות שלאחר הלידה ועד תום ששת החודשים הראשונים. לדוגמה, אחד המחקרים מצא כי שלושה מתוך עשרה גברים סבלו מדיכאון לאחר שישה שבועות, שהלך והחמיר במהלך ששת החודשים הבאים. כמו כן, מתרבות הראיות לכך שחלק מהגברים עשויים לחוות חרדה בתקופה שלפני הלידה ולאחריה.

אבות טריים אינם משתמשים בדרך כלל במגוון השירותים שמוצעים לאימהות טריות. הם אינם נוטים לפנות לרופא או לאחות טיפת חלב – הגורמים שמבחינים בדרך כלל בבעיה אצל נשים. בדומה לנשים, חשוב לזהות דיכאון אחרי לידה אצל גברים מוקדם ככל האפשר ולטפל בו ביעילות, כדי להימנע מהשפעות לטווח ארוך על הבריאות הנפשית של האב, ועל יחסיו עם בת הזוג, הילדים, המשפחה והחברים.

גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה אצל גברים

חלק מגורמי הסיכון המוכרים לדיכאון אחרי לידה אצל גברים הם:

  • בת הזוג מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה
  • היסטוריה של דיכאון או חרדה
  • בעיות במערכת היחסים
  • הערכה עצמית נמוכה
  • ·תחושת אי כשירות בתפקיד ההורה
  • אבהות בפעם הראשונה
  • עצבנות של התינוק.

ישנם גברים שאינם מסוגלים לזהות גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה בחייהם, ובכל זאת לוקים בו. דיכאון אחרי לידה אצל אבות משפיע על גברים בכל הגילאים, בכל סוגי האישיות ובכל המצבים הכלכליים.

גורמים תורמים לדיכאון אחרי לידה אצל גברים

בדומה לכל סוגי הדיכאון, ישנו מגוון של גורמים גופניים, חברתיים ורגשיים שתורמים להתפתחות דיכאון אחרי לידה אצל גברים. חלק מהם זהים לאלה של נשים.

גורמים משותפים לגברים ולנשים כוללים:

  • היעדר תמיכה חברתית ורגשית
  • מאפיינים אישיותיים
  • לחץ ושינויים במערכות היחסים (בעיקר במערכות יחסים זוגיות)
  • היעדר שינה
  • נושאים הקשורים לאובדן ולאבל
  • קושי להסתגל לשינויים הקשורים במעבר להורות
  • ציפיות קדם לידה שלא מומשו
  • חוויית לידה שלילית או טראומטית (האופן שבו גברים חווים את הלידה עשוי להשפיע על הרווחה הרגשית שלהם בעקבותיה).

גורמים אחרים הם ייחודיים לגברים. למשל:

  • השפעת התפקידים החברתיים המשתנים של אבות במשפחה
  • גישות שונות כלפי אבהות וגבריות – גברים נוטים פחות לדבר על רגשותיהם, וחשוב להם להראות שהם מתמודדים היטב
  • שינוי בדינמיקה המשפחתית – חלק מהגברים מרגישים כי הם מורחקים מתפקיד ההורה או ממערכת היחסים עם בת הזוג, מה שעלול להוביל לתחושת תרעומת כלפי התינוק
  • חששות מקבלת אחריות נוספת, עול כלכלי והתמודדות עם לחץ העבודה
  • ציפיות בלתי ממומשות בנוגע לקיום יחסי מין בתקופת משכב הלידה
  • תקופת ההיריון, ובעיקר תחילתו – נראה כי זוהי התקופה המלחיצה ביותר לגבר במעבר לאבהות. ייתכן שהסיבה לכך היא שינויים בגוף בת הזוג, כמה הוא מרגיש נתמך ושותף לחוויה, חששות מהשינויים הצפויים באורח החיים, ותחושת חוסר ודאות בנוגע לתפקידו בטיפול בבת הזוג
  • היעדר הזדמנויות להתקשר לתינוק במהלך ההיריון ומיד לאחר הלידה, בניגוד לאימהות שיכולות להתקשר איתו במהלך ההיריון.

חלק מהגברים חווים דיכאון אחרי לידה במקביל לדיכאון של בת הזוג, ומחקרים הראו כי יש מתאם גבוה בין דיכאון אצל אימהות ואבות.גברים מדווחים כי הדיכאון של בת הזוג גורם להפרעה בחייהם ובמערכות היחסים שלהם. בני הזוג חווים לעתים פחד, בלבול ותחושת חוסר אונים כיוון שאינם יכולים לעזור לאם התינוק להתגבר על הדיכאון, ועשויים לחוש תחושת ניתוק וניכור.גברים חווים את הדיכאון אחרי לידה כמצב מציף, מבודד, מתסכל ויוצר סטיגמה.

כגבר, רבים מהלחצים ומהבעיות שאתה חווה בתקופת הדיכאון אחרי לידה, של בת הזוג או שלך, אינם קשורים בהכרח למערכת היחסים שלך, אלא הם תוצאה של המחלה. זה עשוי להיות קשה מאוד, אך אפשר לעזור לבת הזוג וגם לשמור על הרווחה האישית שלך במהלך התקופה.

תסמיני דיכאון אחרי לידה אצל גברים

תסמיני דיכאון אחרי לידה אצל גברים כוללים:

  • עייפות, כאבי ראש וכאבים כלליים
  • עצבנות, חרדה וכעס
  • אובדן יצר המין
  • שינויים בתיאבון
  • תחושת הצפה, חוסר שליטה וחוסר יכולת להתמודד
  • נטייה להסתכן
  • שינויים בדפוסי השינה, ובעיקר היעדר שינה
  • תחושת בידוד וניתוק מבת הזוג, מהחברים או מהמשפחה
  • הימנעות ממערכות יחסים אינטימיות ומחיי המשפחה, החברים והקהילה
  • שעות עבודה מוגברות כחלק מההימנעות מהמשפחה
  • שימוש מוגבר באלכוהול ובסמים אחרים במקום לחפש טיפול בדיכאון ובחרדה.

אבות מתארים את הדיכאון אחרי לידה

יש אבות שמתארים את החוויה שלהם בדיכאון אחרי לידה כתחושה שהם לכודים, כמעט כמו לצעוד בתוך כלוב. הם מרגישים בודדים מאוד במצבם ואינם יודעים כיצד לצאת ממנו.

אבות אחרים חווים אותו כמצב שבו הכעס והזעם מכריעים אותם. הם כועסים על בנות הזוג, על הילדים ועל בני משפחה אחרים. הם עשויים לחוש מבולבלים בנוגע לרגשותיהם ולעתים קרובות נדהמים מהתנהגותם שלהם.

חלקם מוצפים ברגשות חוסר תקווה וחוסר אונים, ומרגישים שחייהם ותחושת העצמי שלהם לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

יש אבות שחשים מאוכזבים מחוויית האבהות שלהם, ומרגישים שנכשלו בתפקידם כאב, ושהם מאכזבים את עצמם, את ילדיהם ואת בנות הזוג. ייתכן שהם מרגישים שהאבהות אינה מה שציפו לו.

השפעות על התפתחות הילד

אם הדיכאון אחרי לידה אצל גברים אינו מטופל לתקופה ארוכה, הוא עלול להוביל להשלכות שליליות ייחודיות לטווח ארוך על התפתחות הילדים.

מחקרים הראו כי דיכאון אצל גברים בתקופה שלאחר הלידה קשור לתוצאות התנהגותיות חברתיות ורגשיות נמוכות יותר אצל ילדים בני שלוש – בעיקר בנים – גם אם האם אינה סובלת מדיכאון אחרי לידה. כמו כן, גברים שמתמודדים עם דיכאון נוטים פחות לקרוא לילדיהם או לשחק איתם.

ההשפעה על מקום העבודה

דיכאון אחרי לידה עשוי להשפיע לשלילה על כל תחום כמעט בחייו של הגבר, כולל יכולתו לעבוד. גם התמיכה בבת זוג שסובלת מדיכאון אחרי לידה יכולה להשפיע על יכולתו של האב לעבוד. הוא עשוי להתקשות לצאת לעבודה, לשמור על מידת הריכוז הדרושה או לסבול מהפרעות בגלל שיחות טלפון תכופות מהבית.

חשוב מאוד שאבות שמתמודדים עם דיכאון אחרי לידה או תומכים בבת זוג בתקופה זו יקבלו טיפול ותמיכה נאותים. אפשר לבקש גמישות נוספת וסיוע ממקום העבודה.

לבקש עזרה

אם אתה סובל מדיכאון אחרי לידה, ישנן כמה אסטרטגיות ושיטות לטיפול:

  • צור קשר עם ארגוני תמיכה שמספקים שירותים לגברים שחווים דיכאון אחרי לידה ולמשפחותיהם.
  • בקר אצל רופא המשפחה או איש מקצוע טיפולי אחר לקבלת אבחון רפואי ונפשי מלא, וכדי להבין בדיוק מה מתרחש.
  • בקש מהרופא המלצה לפסיכולוג או לפסיכיאטר שמתמחה בדיכאון אחרי לידה – ייתכן שתהיה זכאי להחזרים מהביטוח הרפואי.
  • בקש תמיכה נוספת – הצטרף לפגישה הבאה של התינוק בטיפת חלב כדי לדון במצבך עם האחות. ייתכן שהיא תוכל להפנות אותך לשירותים מקומיים.
  • פנה לקבוצות תמיכה. נשים שמתמודדות עם דיכאון אחרי לידה נוטות להצטרף לקבוצות כאלה, אך ישנן מעט קבוצות שמיועדות לגברים. קבוצות אלה יכולות להועיל לך מאוד, ולכן נסה ליצור איתן קשר.
  • דבר עם הרופא בנוגע לקבלת תרופות נוגדות דיכאון שעשויות לסייע, בעיקר אם רווחתך האישית ורווחת משפחתך נמצאות בסיכון. דבר עם הרופא על האפשרויות שעומדות בפניך.
  • בקש תמיכה רגשית ופרקטית מבת הזוג, מבני משפחה ומחברים, מעמיתים לעבודה ומכל מי שמוכן לעזור. מטבעו, הדיכאון גורם לך לחוש בודד ומבודד. פנה לקבל עזרה, דבר על מה שאתה מרגיש ואפילו בלה זמן רב יותר עם אנשים שאתה אוהב. הדברים האלה יכולים לעזור לך להתחבר שוב לרגשות החיוביים שבתוכך.
  • זכור: היה סבלני כלפי עצמך. תמיד תוכל לפנות לקבלת עזרה. והכי חשוב – אתה לא לבד. ישנם גברים רבים הנמצאים במצבך. בעזרת הטיפול המתאים, הרגשתך תשתפר ותוכל להתחיל ליהנות מהאבהות.

©  https://raisingchildren.net.au המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תקשורת בין הורים: איך לדבר

מדוע חשוב לדבר?

דיבור הוא חלק עיקרי בפתרון בעיות או עימותים. מה שאתם אומרים והדרך שבה אתם אומרים זאת משפיעים על האופן שבו מבינים אתכם ומגיבים לכם.

דברו עם בן או בת הזוג ועם בני המשפחה על דברים יומיומיים – כגון מה אתם עושים, מה הם עושים, איך אתם מרגישים, איך הם מרגישים – כיוון שזו אחת הדרכים העיקריות שבה בני המשפחה שומרים על קשר.

דיבור ותקשורת: עקרונות הבסיס

כשאתם צריכים להעלות נושא חשוב או מורכב, זכרו את הדברים החשובים ביותר לתקשורת בונה ולדיבור חיובי:

  • לחלוק מחשבות ורגשות במקום להאשים
  • להעלות הצעות או בקשות במקום לתת פקודות
  • לפתוח נושאים לדיון במשוב חיובי
  • לחשוב אם זהו זמן טוב להעלות נושא לדיון – או שעדיף לדון בו לאחר שהמצב המיידי נגמר, ולא בזמנים מלחיצים כמו ארוחת הערב או שעת ההשכבה
  • אם העניינים מתחממים, כדאי לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר ולהסכים על זמן טוב יותר לשיחה.

איך לדבר

הנה כמה רעיונות לשיחה חיובית וקונסטרוקטיבית.

היו מנומסים

תופתעו לגלות באיזו תדירות נימוס בסיסי יכול להיעלם ממערכות יחסים לטווח ארוך. מילים כמו “בבקשה” ו”תודה” עוזרות מאוד.

השתמשו בשפת גוף פתוחה

התקשורת נהיית קלה וחיובית יותר כאשר אתם:

  • עומדים ביציבה רגועה
  • יוצרים קשר עין עם בן או בת הזוג
  • עומדים או יושבים זה ליד זה.

תנו לבני הזוג משוב חיובי

כולם אוהבים להרגיש שמעריכים אותם, ולכן חפשו הזדמנויות לתת לבני הזוג משוב חיובי. אם דיבור חיובי הוא חלק מהשגרה ביחסיכם, יהיה להם קל יותר להקשיב כשתעלו בעיה.

שקלו את הבעיה לפני שתדברו עליה

שאלו את עצמכם אם הנושא באמת חשוב לפני שאתם מעלים אותו בפני בן או בת הזוג. האם אתם יכולים לוותר?

עצרו מילים פוגעות או מילים שיכולות להצית ויכוח

  • אל תקראו אחד לשני בשמות מעליבים או תשתמשו במשפטים שליליים (“אתה טיפש”), אל תעלו נושאים מהעבר (“זה בדיוק כמו בפעם הקודמת”), אל תטילו ספק בכוונות או במניעים של בן או בת הזוג (“פשוט לא אכפת לך”), ואל תעשו השוואות לא מועילות (“את בדיוק כמו אמא שלך”).
  • היזהרו ממילים או ביטויים שרומזים שבן או בת הזוג תמיד טועים או לא משתדלים מספיק – הם ירגישו מחויבים להתווכח על כך. ביטויים שכדאי להימנע מהם הם “אתה תמיד” ו”את אף פעם”.
  • נסו לתאר את מה שמעורר דאגה ואל תגידו מדוע לדעתכם זה קרה. לדוגמה, אתם יכולים להגיד, “אתה אף פעם לא עוזר לי. אתה רק צופה בטלוויזיה בזמן שאני מכינה את ארוחת הערב ומטפלת בילדים”. אבל עדיף להגיד, “קל לי יותר להכין את ארוחת הערב כשהילדים עסוקים. תוכל לשחק איתם קצת בבקשה?”

דברו בקצרה

הסברים ארוכים מדי עלולים להישמע כמו הרצאה ולהוות מחסום להבנה טובה, ולכן נסו את הצעדים הבאים:

  • חשבו מה הדבר שהכי חשוב לכם שבני הזוג ישמעו, ואז נסו לתאר אותו בכמה שפחות מילים.
  • התמקדו בנושא, במקום להעלות עוד נושאים או דאגות.
  • התרכזו בפתרון הבעיה, במקום לנסות להבין מי אשם בה.

קחו אחריות על הרגשות שלכם

  • אל תשתמשו במשפטים שמתחילים ב”את/ה”. משפטים כאלה עלולים להישמע כמו מתקפה ולגרום לבן או בת הזוג להיכנס למגננה.
  • תארו מה אתם רוצים, השתמשו במשפטים שמתחילים ב”אני” במקום להתמקד במה שבני הזוג עושים או לא עושים.
  • שתפו את מה שאתם מרגישים לגבי המצב, ותארו בקצרה מה הבעיה מנקודת מבטכם. לדוגמה, אתם יכולים להגיד, “אתה קשקשן לא מתחשב”. אבל עדיף להגיד, “אני ממש נבוכה כשאתה אומר דברים כאלה לפני כל החברים שלנו”.
  • הציעו הצעות או תנו דוגמאות במקום להגיד לבני הזוג מה לעשות. לדוגמה, אתם אולי אומרים משהו בסגנון, “תפסיקי לצרוח על לילך לצחצח שיניים, פשוט תכריחי אותה לעשות את זה”. אבל עדיף להגיד, “לילך לא אוהבת לצחצח שיניים ואני יודע שזה ממש מתסכל. שמתי לב שאם אני מצחצח שיניים לידה, זה עוזר. נראה לך שכדאי לנסות?”

אחרי שתדברו על הנושאים שמטרידים אתכם, כדאי לדבר על כך שוב אחרי זמן מה, ולוודא שהתוכנית שלכם עובדת. אם היא אינה עובדת, התכוננו לשבת יחד ולעשות בה שינויים.

לקבל עזרה

בחנו את התקשורת במערכת היחסים שלכם: מהו היחס בין הדיבור השלילי לדיבור החיובי? אם יש ביניכם יותר דיבור שלילי (ביקורת, האשמה) – אתם זקוקים לשינוי.

אם קשה לכם להשתמש בהצעות שהעלינו, תוכלו לנסות טיפול זוגי. פנו לאתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. תמצאו רשימת מטפלים זוגיים ומשפחתיים מוסמכים  ברחבי הארץ.

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע,פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

מה לעשות כשהורי הנכדים מתגרשים

להיות סבא וסבתא במהלך פרידה או גירושים

אחד מכל ארבעה זוגות בישראל מתגרשים, וסבים וסבתות רבים תומכים במשפחות של נכדיהם בזמן הפרידה או תהליך הגירושים.

לכל בני המשפחה לוקח זמן להסתגל לפרידה. סביר להניח שהנכד שלכם יצטרך להתרגל להסדרי הורות ומגורים חדשים. זו תקופה מבלבלת, הן מבחינה רגשית והן מבחינה פרקטית.

חששות נפוצים

הנכד שלכם

ייתכן שאתם מודאגים מאופן ההתמודדות של הנכד שלכם עם הסדרי המגורים השונים. מה שבאמת חשוב הוא סוג ההורות שמקבלים הילדים, ולא סוג המגורים שהם חיים בו. כל עוד הנכד שלכם נהנה מבסיס רגשי בטוח, עידוד, שגרה, הגנה ותמיכה מצד הורה אוהב, סביר להניח שכל צרכיו נענים.

יכול להיות שהנכדים ירצו לשוחח איתכם על מה שמתרחש בחייהם, בעיקר אם הם צעירים. עם זאת, ייתכן שנכד בגיל ההתבגרות יצטרך לדבר עם מישהו אחר. במקרה כזה, ההורים יכולים לחשוב על  אדם מבוגר, מתוך המשפחה, החברים או איש מקצוע, שהילד ירגיש בנוח לדבר איתו בפתיחות.

אך טבעי שאתם דואגים לנכד במצב כזה. אך לפני שאתם מעלים את חששותיכם בפני ההורים שלו, כדאי לבדוק אם הדאגה שלכם באמת מוצדקת.

הורי הנכד

ההורים של נכדכם עוברים כעת שינויים רבים, וצריכים לקבל החלטות שונות בנוגע לאופן ההורות אחרי הפרידה. אם יש ביניהם עימותים רבים, אפשר להמליץ להם לפנות לקבלת ייעוץ.

אם יש לכם יחסים טובים עם ההורים של הנכד, נסו לדבר איתם על כמה מהבעיות ביחד. מומלץ לתרגל מראש את מה שתרצו להגיד, כדי שתוכלו להתבטא באופן חיובי ותומך.

לתת תמיכה

מתן תמיכה בזמנים קשים יכול לקרב את המשפחה, אך לא תמיד אפשר לעשות זאת. תוכלו להציע אוזן קשבת, או עזרה מעשית יותר, כמו לבשל ארוחות או לטפל בנכדים.

עם זאת, זכרו שבמקרה כזה, גם לכם יש רגשות – עצב, אכזבה, חרדה, אולי אפילו הקלה. לכן, תצטרכו לאזן בין התשוקה הטבעית שלכם לתמוך בנכד שלכם ובהוריו לבין הצורך למלא את הצרכים שלכם.

ההורים של הנכד יכולים לחפש עוד סוגי עזרה ותמיכה להורים יחידנים. גם אם לא תהיו זמינים לעזרה תמיד, הם יוכלו להסתדר.

להתמודד עם כינוסים משפחתיים

בדומה למצב לפני הפרידה, כינוסים משפחתיים לחגים ולימי הולדת תלויים בתוכניות שעשו הורי הנכד.

אם אתם מארגנים אירוע משפחתי, ייתכן שתצטרכו לתכנן מראש ולשמור על גמישות מבחינת התזמון – לדוגמה, לחגוג את יום ההולדת שלכם שבוע קודם, כדי שנכדכם יוכל להשתתף בחגיגה. תוכלו, למשל, לחגוג יום הולדת בשני אירועים נפרדים – התכנסות אחר הצהריים, וארוחת ערב רשמית. אם זה בסדר מצידם, הזמינו את שני ההורים של הנכד.

לפני אירועים מיוחדים – כמו חתונה שאליה יוזמנו כולם – דברו עם הורי הנכד מיד כשאתם מקבלים הודעה על האירוע, כדי לעזור להם לערוך את הסידורים הנדרשים שיאפשרו לנכד להשתתף.

כשהקשר עם הנכד מתנתק

ההערכה בישראל היא כי כ-300,000 איש מעורבים בתהליכים ובסיפורים של נתק בין נכדים לסבים וסבתות בעקבות גירושים או מניעה של ההורים מן הסבים לראות את נכדיהם. מחקרים מראים כי אותם סבים וסבתות שנותקו מהנכדים חווים מתח וצער רב.

לשמור על קשר

אם הקשר עם הנכד שלכם התנתק ואתם מודאגים, דברו עם הוריו. אם אינכם יכולים לדבר איתם, צרו קשר עם סב השעה – קו חם לזכויות סבתות וסבים לקשר עם הנכדים, של ארגון משפחה חדשה.

כיצד לעזור לנכד

  • מומלץ להמשיך באותן פעילויות שאתם והנכד אוהבים לעשות – למשל, ללכת לפארק, לשחק במשחקי לוח או לדבר בטלפון באופן קבוע כדי לשמור על קשר.
  • השיחה תעזור לו להתמודד עם רגשות קשים ופחדים. כשיהיה מוכן לדבר, הקשבה פעילה מצדכם תעזור לכם להבין כיצד לנחם אותו.
  • סביר להניח ששמירה על מערכת יחסים מכבדת עם ההורים של הנכד תקל על המפגשים ביניכם. כך תוכלו גם להדגים לו מיומנות חשובה לחיים – היכולת להתמודד היטב עם שינויים.
  • נכדכם אינו צריך להיות מעורב בשום עניין ביניכם לבין הוריו. אם אתם צריכים לדבר עם מישהו, נסו לדבר עם חבר או לבקר בקהילת מוטק’ה  לבני 50+ ולדבר עם סבים וסבתות אחרים שילדיהם נמצאים בתהליך גירושים.

אם קשה לכם להתמודד עם רגשותיכם בנוגע לפרידה או לגירושים, שקלו לפנות לטיפול. אפשר לפנות לארגונים כגון האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. באתר האגודה תמצאו רשימה של מטפלים משפחתיים מוסמכים בכל הארץ. רופא המשפחה שלכם יוכל להפנות אתכם לפסיכולוג פרטי או למטפל משפחתי. אם אתם צריכים לדבר עם מישהו באופן דחוף, פנו לער”ן בטלפון 1201.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

השנתיים הראשונות במשפחה משולבת

לבנות משפחה משולבת חזקה: כך מתחילים

לוקח זמן להתרגל לחיות במשפחה משולבת. בשנתיים הראשונות כולם עסוקים בהיכרות ובבניית מערכות יחסים בתוך המשפחה, כולל מערכת היחסים שלכם ושל בן או בת הזוג החדשים. בו בזמן, עליכם ללמוד איך לעבוד ביחד ולטפל היטב בכל הילדים. אך טבעי שאין לכם תשובות לכל השאלות. הורים באשר הם לומדים כל הזמן.

כדאי לחשוב בצורה מציאותית, ולזכור שהתפתחות מערכות יחסים דורשת זמן, ושכולם צריכים להתרגל למשפחה החדשה. אחרי שנתיים ביחד, רוב המשפחות המשולבות כבר מתרגלות לשגרות החדשות ולחיי היומיום המשותפים.

להכין את הילדים למשפחה המשולבת

לפני המעבר למגורים משותפים, מומלץ להכיר מעט את הילד או הילדים של בן או בת הזוג החדשים, ולהפך – לבקש מבני הזוג החדשים להכיר את ילדיכם. לפעמים הדבר עשוי להיות בלתי אפשרי. יש זוגות שעוברים לגור יחד במהירות יחסית, כיוון שהם חשים שזה נכון עבורם או כיוון שקשה להם לתחזק שני בתים.

אם זה המצב אצלכם, דברו עם ילדכם על תכניותיכם ונסו לחשוב יחד איך ייראו חייכם. שאלו אותו מה הוא חושב ועודדו אותו להעלות בפניכם את חששותיו. הסבירו לו שסביר להניח שיהיו עליות וירידות, אך תמיד יוכל לבוא אליכם אם ירגיש צורך לדבר.

דברו איתו על התוכניות לעתיד, למשל, היכן תגורו ואיזה חדר או חלל משלו יקבל בבית החדש. אם אתם נשארים בביתכם, דברו על השינוי בחלל המגורים כשילדיו של בן או בת הזוג ייכנסו לגור איתכם. אם אפשר, שלבו את ילדכם בתוכניות לסידור הבית, כדי שירגיש שיש לו שליטה מסוימת על המצב. עם זאת, זכרו שסביר להניח שיזדקק לתוספת חיבה וחיזוקים מצדכם.

חיי היומיום במשפחה משולבת

נוסף על בניית מערכות היחסים, בחודשים הראשונים תצטרכו לבסס את האופן שבו כולכם תגורו יחד. למשל:

  • לעבוד על שגרות משפחתיות חדשות והטלת אחריות על משימות בבית – למשל, מי מבשל את ארוחת הערב, מי מכין את ארוחות הצהריים של הילדים, מי עושה קניות ומי מנקה
  • לבסס כללים משפחתיים חדשים
  • להחליט על חדרי השינה ועל מרחבי לימודים ועבודה לילדים.

טקסים חדשים וישנים יעזרו לכם להבין כיצד בני המשפחה המשולבת ינהלו את חייהם יחד. הטקסים מעניקים לבני המשפחה תחושת שייכות, ועוזרים לנחם את הילדים במצבים לא מוכרים.

אפשר לבחור בשילוב כלשהו של הטקסים שהגיעו איתכם ועם בני הזוג, או בטקסים חדשים לגמרי שייחודיים למשפחתכם המשולבת. לדוגמה, אם ילדכם אוהב להקשיב לסיפור לפני השינה, המשיכו את המסורת כדי לעזור לו להרגיש בנוח גם במשפחה החדשה. חשבו על טקסים שבועיים למשפחה כולה, למשל, לשחק במשחקי לוח בימי שישי אחר הצהריים.

ניהול כספים במשפחה משולבת

אין דרך אחת נכונה לנהל את כספכם. יש זוגות שפותחים חשבון משותף וחולקים את כל המשאבים הפיננסיים. אחרים מחזיקים חשבונות נפרדים ומחלקים ביניהם את כל הוצאות הבית. יש כאלה שפותחים חשבון משותף להוצאות הבית, וממשיכים להחזיק חשבונות נפרדים.

כשאתם מנסים להחליט כיצד לנהל את כספכם במשפחה משולבת, רצוי:

  • לדבר על האפשרויות ולקבל החלטות לפני המעבר למגורים משותפים
  • להמשיך לדבר גם כשצצים נושאים חדשים, למשל ההשפעה הכלכלית של תינוק חדש ויציאה לחופשת לידה
  • לוודא שכל המשאבים מחולקים בצורה הוגנת לילדים
  • לחשוב מה כל אחד מכם יתרום למשכנתא או להוצאות על תיקוני הבית.

חלק מהמשפחות המשולבות מנסחות הסכם משפטי לסידור ענייני הכספים, בעיקר כשמדובר בנושאים כגון משכנתאות ותיקוני הבית. לצורך כך, מומלץ לפנות ליועץ פיננסי.

ליידע את בני הזוג לשעבר על ההסדרים החדשים

חשוב לספר לבן או בת הזוג לשעבר על השינויים בהסדרים המשפחתיים שלכם. סביר להניח שהם יזדקקו לזמן מה כדי להתרגל למצב החדש. אם המצב ביניכם נהיה קשה, כדאי:

  • לחשוב על מערכת היחסים ביניכם כעל הסדר עסקי – אפשר לעבוד עם בן או בת הזוג לשעבר על ניהול עימותים לטובת הילד
  • להפגין כבוד כלפי בני הזוג לשעבר שלכם ושל בני הזוג הנוכחיים, גם אם הם אינם מפגינים כבוד כלפיכם
  • לפתוח את הסדרי ההורות המשותפת עם בן או בת הזוג לשעבר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

משחק וחברויות אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

מדוע חברויות ומשחקים חשובים לילדים עם צרכים מיוחדים

משחק וחברויות עוזרים לילדים עם צרכים מיוחדים ללמוד סוגים רבים של מיומנויות ויכולות. בסופו של דבר, ילדים יכולים לשמש מורים מצוינים לילדים אחרים. כמו כן, המשחק עם ילדים אחרים יעזור לילדכם לא רק להתקדם ולהתפתח, אלא גם להרגיש טוב עם עצמו.

התפתחות חברתית-רגשית

משחק וחברויות עוזרים לילדכם ללמוד כיצד לחלוק, לשתף פעולה, להבין מה אחרים מרגישים וליצור חברויות עם ילדים אחרים. החברים יעזרו לו ליהנות ויכולים גם לתמוך בעת הצורך, וילדכם ילמד שהוא יכול להיעזר גם בילדים אחרים.

תקשורת

השהייה בחברת ילדים אחרים מאפשרת לילדכם ללמוד דרכים חדשות לחשוב, להקשיב ולתקשר. הוא יכול לשמוע ולראות כיצד ילדים אחרים “משתמשים במילים משלהם” כדי להגיד מה הם רוצים וצריכים כשהם ביחד, ולתרגל שימוש במילים משלו.

כשירגיש בטוח יותר ביכולות התקשורת שלו, סביר להניח שיסתדר טוב יותר עם אנשים אחרים. אם הוא מתנהג לפעמים בצורה מאתגרת, מיומנויות תקשורת טובות יותר יעזרו לו ולכם להתמודד.

התפתחות גופנית

חברויות יכולות לעודד את ילדכם להצטרף וליהנות בפעילויות גופניות חברתיות כמו ריצה, קפיצה, זריקת כדור, טיפול או בנייה. הפעילות הגופנית תשפר את טונוס השרירים שלו ואת מיומנויות המוטוריקה הגסה, וגם את הביטחון העצמי.

אם לילדכם יש מוגבלות גופנית שמקשה עליו להיות פעיל, אפשר להיעזר בפיזיותרפיסט או במרפאה בעיסוק שיעזרו לו למצוא דרכים להשתתף במשחקים ובפעילויות עם חברים, וגם להכניס כמה פעילויות מחזקות לשגרת היומיום. ניתן להיעזר גם במרכז בית איזי שפירא, המפעיל מרכז טכנולוגי ייעודי להנגשת משחקים לילדים עם מוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות.

לתרגל משחקים

כדי לשחק יפה עם אחרים, ילדים צריכים לדעת כיצד לחלוק, לשחק בתורות, להקשיב ולהיות רגיש לרגשות של אחרים. עזרו לילדכם לתרגל את הדברים הללו באמצעות משחק ותקשורת יומיומיים.

הוא לומד הרבה מהתבוננות בכם מדברים עם אנשים אחרים, ומכך שהוא רואה כיצד אתם פועלים ומתנהגים בסביבה חברתית. זוהי הדגמה. כשאתם מדברים עם אנשים, אתם מדגימים לו כיצד להקשיב, לשתף, להתפשר, לראות דברים מנקודת המבט של אנשים אחרים ולהפגין אמפתיה. אפשר לומר, למשל, “כן, בוא נעשה את זה ככה”, או “אני לא מבינה למה את מתכוונת”.

שחקו עם ילדכם במשחקי לוח או משחקים אינטראקטיביים שבהם צריך לשחק בתורות, כדי לעזור לו ללמוד לשתף פעולה ולחלוק.

אם קשה לו להמתין לתורו ועליו לתרגל זאת, השתמשו בסימנים שונים כדי להזכיר לו שצריך לחכות. לדוגמה, אפשר להשתמש בכרטיס עם ציור שמסמן המתנה, או פשוט להניח עליו את היד ולתת לו תזכורת גופנית. ככל שילדכם ישתפר בהמתנה לתורו, צמצמו את השימוש בסימנים. למשל, הרימו אצבע כתזכורת במקום את כל היד.

אפשר לקרוא עם ילדכם ספרים שמציגים מצבים חברתיים שונים, או להכין ספרונים חברתיים או ציורים שמתארים את מה שעשוי להתרחש בגינה או בגן. כמו כן, מומלץ לדבר עם ילדכם ולהסביר לו כיצד להתמודד עם מצבים כאלה.

כשאתם רואים שילדכם חולק, משחק בתורות או משחק יפה בכל דרך שהיא, תנו לו המון שבחים וחיזוקים. אמרו לו בדיוק מה אהבתם בהתנהגותו, כדי שהסיכוי לכך שיחזור על התנהגות זו שוב בעתיד יגדל. למשל, “זה היה מאוד נחמד, איך שנתת את הכדור למורן כשהגיע תורה”. אם ילדכם נקלע לקונפליקט במשחק עם חבר בזמן שאי אפשר לתווך לו את הסיטואציה, הסבירו לו מה התרחש- “מורן רצתה גם את הכדור, עכשיו היא עצובה. בוא נחשוב מה אפשר לעשות עכשיו”.

לשחק עם ילדים אחרים

כל הילדים חייבים ללמוד לשחק ולהסתדר עם ילדים אחרים. יש כמה דברים פשוטים שיקלו על המשחק של ילדים עם צרכים מיוחדים.

לבחור צעצועים ופעילויות

אם קבעתם מפגש למשחק עם ילדכם, בחרו מראש את הצעצועים והמשחקים שמהם ייהנו כל הילדים. כדאי להכין כמה פעילויות שאתם יודעים שילדכם יודע לעשות בביטחון מלא. ילדים נוטים יותר להשתתף כשהם בטוחים בעצמם.

לילדים צעירים יותר, בחרו פעילויות שמאפשרות להם לשחק לבד, ליד ילדים אחרים או ביחד. הנה כמה רעיונות:

  • חומרים לצביעה וציור
  • ספרים, קוביות ומשחקי בנייה כמו דופלו או לגו
  • כלי נגינה
  • אביזרים למשחקי דמיון ולמשחק דרמטי
  • משחק מחוץ לבית, או יציאה לטיול קטן.

להכין סביבת משחקים

אם אתם מזמינים ילדים למשחק בביתכם, הכינו סביבת משחקים כדי שהאירוע יתנהל היטב. בחרו מקום מרווח שאינו הומה מדי. אפשר להכין פינות שונות למשחקים ולפעילויות כדי שהילדים יוכלו לשחק ביחד או לבד. במפגשים הראשונים כדאי שההורים יהיו זמינים ובסביבה, יתערבו ויתווכו במידה ויש צורך

להגביל את הזמן

קיבעו זמן למפגש עם חבר או חברים ודאגו להגביל את הזמן מראש. בהתחלה קבעו זמנים קצרים יחסית, שלא יעמיסו על ילדכם אם הסיטואציה לא נוחה לו. עם הזמן תוכלו אולי להאריך את השהות עם חברים.

להגביל את מספר החברים

השתדלו לא לקבוע עם מספר חברים בו זמנית, או לפחות בהתחלה, להזמין חבר אחד בלבד. הזמנת קבוצת חברים עלולה להיות מציפה ומאתגרת מדי, וילדכם עלול למצוא את עצמו שוב בחוץ.

לעזור בעת הצורך

לפעמים יהיה עליכם להתערב ולעזור לילדכם להתמודד עם מצבים מורכבים. הציעו לו מילים שבהן ישתמש כדי להבין את רגשותיו. למשל, “אני רואה שעלמה לקחה לך את הצעצוע. נראה שאת כועסת. מותר לכעוס. בואי נראה איך אני יכולה לעזור”.

כדאי ללמד את ילדכם כמה שאלות ומשפטים בסיסיים שיעזרו לו לשחק. לדוגמה, “גם אני רוצה לשחק בזה”, “אפשר לעשות את זה ביחד?” או “זה לא נעים לי שאתה עושה את זה”.

הסוד הוא במגוון

כדי לאפשר לילדכם ליהנות ממגוון חוויות, מומלץ לקרב אותו לילדים גדולים וצעירים יותר ולא רק לילדים בגילו, וכן לילדים עם צרכים מיוחדים או עם התפתחות תקינה.

אפשר ליצור קשר עם הורים לילדים שגרים באזורכם בקבוצות הפייסבוק העירוניות.  אפשר גם להשתמש בפורומים השונים להורי ילדים עם צרכים מיוחדים כדי לחלוק מידע, סיפורים ותמיכה עם אנשים שנמצאים במצבים דומים לשלכם.

מה קורה כשהמשחק משתבש

לא תמיד העניינים מתנהלים כמו שצריך. איננו נהיים חברים של כל מי שאנחנו פוגשים, או מסתדרים היטב עם כל מי שאנחנו מכירים. אך טבעי שתדאגו שילדכם יישאר בחוץ, שיתעלמו ממנו או שיתנהג לא יפה.

נסו להפוך את המשחק עם ילדים אחרים למהנה ככל האפשר, כדי שילדכם ירצה לעשות זאת שוב.

שימו לב שמשחק עם ילדים אחרים דורש אנרגיה גופנית ורגשית, וייתכן שיזדקק לזמן מה לבדו אחרי מפגש גדול. עם הזמן הוא ישתפר במפגש עם ילדים אחרים, ויצבור ביטחון עצמי באופן טבעי.

אם אתם חוששים שילדכם סובל מבריונות, קראו את המאמר כיצד לזהות בריונות כדי לקבל טיפים לטיפול במצב.

להבין את המשחק

האופן שבו ילדכם משחק ומכיר חברים ישתנה במהלך השנים הראשונות לחייו. הוא לומד דברים שונים ממשחק בגילאים ובשלבים שונים, כולל יצירתיות, גמישות ויכולת פתרון בעיות. ככל שיקבל יותר הזדמנויות לשחק, כך ילמד יותר כיצד עליו לשחק.

משחק מבודד מתרחש כאשר הילדים משחקים עם עצמם ואינם שמים לב למה שאחרים עושים. שלב זה מתרחש לרוב בגילאים 15-17 חודשים.

משחק מקביל מתרחש כאשר הילדים משחקים זה לצד זה ועשויים להשתמש באותם צעצועים או בצעצועים דומים לאלה שבהם משחקים לידם. שלב זה מתחיל בדרך כלל בגיל 18-24 חודשים,.

משחק אסוציאטיבי מתרחש כאשר הילדים ממציאים וחולקים דברים, נותנים אחד לשני דברים או מצטרפים למשחק של ילדים אחרים. שלב זה מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שלוש

משחק חברתי (סוציו-דרמטי) מתרחש כשהילדים מצטרפים ביחד לפעילויות ועובדים יחד כדי לסיים משהו משותף כמו להמציא חוקים, או לשחק במשחק עם חוקים. שלב זה מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שלוש-ארבע

שלבים אלו עשויים להופיע מאוחר יותר בילדים עם צרכים מיוחדים, ועשויים גם להימשך זמן ארוך יותר בטרם יעברו לשלב ההתפתחותי הבא במשחק.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות בגיל ההתבגרות: סקירה

שינויים גופניים

אצל בנות ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 10 או 11, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל שמונה או רק בגיל 13. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים התפתחות שדיים, שינויים בצורת הגוף ובגובהו, צמיחת שיער ערווה ושיער גוף ותחילת הווסת (המחזור החודשי).

אצל בנים ניתן להתחיל לראות שינויים גופניים בסביבות גיל 11 או 12, אך הם עשויים להתחיל כבר בגיל תשע או רק בגיל 14. השינויים הגופניים בהתבגרות המינית כוללים גדילת הפין והאשכים, שינויים בגובה ובצורת הגוף, זקפה עם פליטה, צמיחת שיער גוף ושיער פנים ושינויים בקול.

למידע נוסף, קראו את המאמר גופו המשתנה של ילדכם, התבגרות מינית, התבגרות מינית מוקדמת או מאוחרת והיגיינה לבני נוער.

ייתכן שתשימו לב שילדכם מפגין רגשות חזקים ואינטנסיביים בזמנים שונים. מצבי הרוח שלו נראים בלתי צפויים, והעליות והירידות הרגשיות האלה עלולות להוביל ליצירת עימותים יותר מבעבר. מצב זה מתרחש, בין השאר, כיוון שמוחו של ילדכם עדיין לומד כיצד לשלוט ברגשות ולהביע אותם כמו מבוגר.

אל דאגה: צעירים משתפרים בקריאה ובעיבוד רגשותיהם של אחרים ככל שהם מתבגרים, וילדכם יהיה רגיש יותר לרגשות שלכם. אך בזמן שהוא מפתח את המיומנויות הללו, הוא עלול לפעמים לטעות בקריאת הבעות פנים ושפת גוף.

סביר להניח שילדכם יהיה מודע יותר לעצמו, ובעיקר למראהו החיצוני ולשינויים הגופניים שהוא עובר. ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת לעתים קרובות מהמראה הגופני, או מהאופן שבו בני נוער חושבים שהם נראים. ילדכם מתפתח, ומתחיל להשוות את גופו לגופם של חברים ואחרים.

סביר להניח שילדכם יעבור שלב “חסין” שבו הוא חושב ופועל כאלו דבר לא יפגע בו. מיומנויות קבלת ההחלטות שלו עדיין מתפתחות, והוא עדיין לומד את התוצאות למעשיו. גופו מבשיל מבחוץ, אך מיומנויות החשיבה של מוחו המתפתח וההתפתחות הרגשית שלו מתרחשות בקצב שונה. מה שאתם רואים על פני השטח לא תמיד תואם למה שמתרחש מבפנים.

שינויים חברתיים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן להבין מי הם ומה מקומם בעולם. לכן, ייתכן שתשימו לב שילדכם מחפש זהות. החיפוש יכול להיות מושפע ממגדר, מקבוצת החברים, מרקע תרבותי ומציפיות משפחתיות.

נפוץ גם החיפוש אחר עצמאות רבה יותר. החיפושים הללו עשויים להשפיע על ההחלטות שהוא מקבל, ועל מערכות היחסים שלו עם משפחה וחברים. סביר להניח שגם ירצה לקבל אחריות רבה יותר, בבית ובבית הספר.

אופייה של התפתחות המוח אצל בני נוער מובילה לכך שהם מחפשים חוויות חדשות ועלולים להתנהג בצורה מסוכנת יותר. בו בזמן, ילדכם עדיין עובד על פיתוח שליטה בדחפים.

החדשות הטובות הן שסביר להניח שילדכם חושב בצורה עמוקה יותר על משמעות המושגים “נכון” ו”לא נכון”. הוא מתחיל לפתח מערכת אינדיבידואלית חזקה יותר של ערכים ומוסר, ומטיל ספק בדברים רבים יותר. המילים והמעשים שלכם מעצבים את האופן שבו הוא תופס את מה שנכון ולא נכון.

סביר להניח שתגלו שהוא מושפע יותר מחברים, ובעיקר בכל הנוגע להתנהגות, לתחושת העצמי ולהערכה העצמית.

ייתכן שהוא מתחיל לפתח ולחקור את הזהות המינית שלו – להיכנס למערכות יחסים רומנטיות או לצאת עם מישהו או מישהי מיוחדים. עם זאת, לא בהכרח מדובר במערכות יחסים אינטימיות. יש צעירים שמתעניינים במערכות יחסים אינטימיות או מיניות רק בשלב מאוחר יותר.

האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות משפיעים מאוד על האופן שבו ילדכם מתקשר עם חבריו ולומד על העולם.

שמרו על קשר עם ילדכם המתבגר, כדי לתמוך בהתפתחות החברתית והרגשית שלו.

שינויים במערכות היחסים

מערכות היחסים של ילדכם עם משפחה וחברים יעברו שינויים ומהפכים דרמטיים. אולם השמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

ייתכן שתבחינו שהוא מעוניין לבלות פחות זמן עם המשפחה ויותר זמן עם החברים. אם קשה לכם לקבל את זה, זכרו שחבריו משפיעים בדרך כלל על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. אתם, ההורים, משפיעים על ההחלטות של ילדיהם לטווח ארוך, כגון בחירת קריירה, ערכים ומוסר.

סביר להניח שיהיו ביניכם יותר ויכוחים. אך טבעי שיהיו כמה עימותים בין הורים לבין ילדיהם בשנות ההתבגרות, כיוון שהילדים מבקשים עצמאות רבה יותר. למעשה, הוויכוחים הללו מראים שילדכם מתבגר ומתפתח. העימותים נוטים להגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות. גם אם נראה לכם שאתם מתווכחים כל הזמן, סביר להניח שזה לא ישפיע על מערכת היחסים שלכם איתו לטווח הארוך.

כמו כן, סביר להניח שילדכם יסתכל כעת על דברים מנקודת מבט שונה משלכם. הוא לא מתכוון להרגיז אתכם – הוא פשוט מתחיל לחשוב בצורה מופשטת יותר, ובוחן נקודות מבט שונות. יש בני נוער שמתקשים להבין את השפעות התנהגותם והערותיהם על אנשים אחרים. מיומנויות אלה מתפתחות עם הזמן.

ובתוך כל זה, חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה וטובה עם ילדכם, כבסיס חיוני לבניית החוסן הנפשי שלו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לשמור על קשר וחיבור עם בני נוער

מערכות יחסים חיוביות ושמירה על קשר וחיבור

גיל ההתבגרות הוא התקופה העיקרית שבה הורים וילדים מתחילים לבלות זמן רב יותר בנפרד. חלק מהעניין הוא כיוון שבני נוער צריכים לחקור את מערכות היחסים שלהם עם חברים ועם אנשים אחרים מחוץ למשפחה, מיומנות שעוזרת להם:

  • לפתח תחושת עצמאות
  • להבין את מקומם בעולם כמבוגרים צעירים
  • להבין מהם הערכים והאמונות שלהם.

אולם ילדכם עדיין זקוק למערכת יחסים חזקה ותומכת איתכם, כדי שיוכל להרגיש בטוח ומוגן במהלך ההתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות.

כדי להישאר מחוברים זה לזה, עליכם לבנות קרבה בתוך מערכת היחסים, ולהיות זמינים ומוכנים להגיב לאדם האחר. לא מדובר רק בבילוי זמן משותף או בקרבה פיזית זה לזה – אחרי הכל, בני משפחה יכולים לפעמים לחלוק מרחב מחיה משותף בלי לתקשר באמת.

הקשר ביניכם יכול להיות אגבי, ואפשר להשתמש באינטראקציות יומיומיות תכופות כדי לבנות קרבה. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד לבילוי משותף.

דעו כי לעתים קרובות, בני נוער טוענים שיש להם מערכת יחסים חזקה וחיובית עם הוריהם – גם אם ההורים חושבים שמערכת היחסים ביניהם מדשדשת.

לשמור על אגביות ולהישאר בקשר

קשר אגבי מאפשר לכם להשתמש באינטראקציות יומיומיות כדי לבנות קרבה ומערכות יחסים חיוביות. האפשרויות הטובות ביותר לקשר אגבי מופיעות כשילדכם מתחיל לשוחח איתכם – מה שבדרך כלל אומר שיש לו מצב רוח לדבר.

טיפים לניהול שיחות יום-יומיות וקשר אגבי

  • הפסיקו את מה שאתם עושים והתרכזו ברגע. תנו לילדכם תשומת לב מלאה, גם אם רק לכמה דקות. החיבור עובד באופן הטוב ביותר כאשר אתם מעבירים את המסר שברגע זה, ילדכם הוא הדבר החשוב ביותר בעולם עבורכם.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר. הקשיבו באמת למה שהוא אומר. כך תראו לו שדבריו חשובים לכם.
  • הפגינו עניין. עודדו את ילדכם להרחיב את דבריו, להביע דעות, השקפות, רגשות, ציפיות ותוכניות.
  • הקשיבו בלי להיות שיפוטיים או ביקורתיים. המטרה שלכם היא להיות איתו, לא לתת לו עצה או לעזור, אלא אם כן התבקשתם.
  • פשוט תהיו שם – אתם יכולים להיות במטבח בזמן שילדכם בחדרו. ילדכם ישמח לדעת שאתם שם אם יזדקק לעזרתכם.

אפשר ליצור הזדמנויות מכוונות לקשר אגבי, אבל עדיף שלא להתעקש אם ילדכם אינו מעוניין לשוחח. הניסיון לכפות עליו לדבר איתכם עלול להוביל לעימות או להתנגדות מצידו ולהותיר את שניכם עם טעם מר. כשאתם עוצרים את כל מה שאתם עושים ובאמת מקשיבים לילדכם, אתם בעצם אומרים לו שהוא חשוב, מוערך ושווה את זמנכם.

לתכנן את הקשר

קשר מתוכנן משמעו שיש לקבוע זמן לעשות דברים משותפים, ששניכם נהנים מהם.

עומס החיים והזמן שאתם מבלים בנפרד עלולים להקשות על מציאת זמן לבילוי מהנה ביחד, לכן צריך לתכנן אותו מדי פעם. בני נוער אינם תמיד נלהבים לבלות זמן עם הוריהם, אבל שווה להתעקש על זה – לפחות לפעמים.

טיפים לקשר מתוכנן

  • קבעו פגישה ביחד או תכננו תכניות לבילוי משותף – מצאו זמן שמתאים לשניכם. בתור התחלה, תוכלו לקבוע בילוי קצר יחסית.
  • תנו לילדכם לבחור מה תעשו יחד, ותזרמו איתו, כדי שירצה לבלות איתכם יותר. זה טבעי שהוא לא יהיה מעוניין לעשות את הדברים שמעניינים אתכם, וכאן תפקידכם כהורים להתאים את עצמכם אליו.
  • נסו ליהנות מחברתו. השתדלו להיות שותפים נלהבים ולשתף פעולה עם הפעילות שהציע. הפעילות עצמה חשובה פחות מהזמן המשותף שתבלו בשיחה ובבילוי עם ילדכם.
  • גלו עניין וקבלו את מעשיו, במקום לתקן אותו או לתת לו עצות. לא קל לוותר על תפקיד המורה והמאמן, אבל זה הזמן המתאים לבניית ולשיפור מערכת היחסים ביניכם. לכן, אם אתם רואים שילדכם טעה או שיש דרך קלה יותר לעשות משהו – שחררו בלי להגיב.
  • המשיכו לנסות ושמרו על חיוביות. בהתחלה, ייתכן שילדכם לא יתלהב כמוכם להשתתף בפעילויות שתכננתם, אבל אל תוותרו. המשיכו לתכנן פרקי זמן קצרים, והוא ילמד ליהנות מהזמן איתכם.

בני נוער שנהנים ממערכת יחסים יציבה, חמה, בוטחת ופתוחה עם הוריהם מצוידים טוב יותר לחיים, מסוגלים לפתח עצמאות ולהפוך למבוגרים אחראים. כמו כן, סביר יותר להניח שיצליחו להתמודד באחריות עם מצבים מסוכנים כגון עישון, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים ופעילות מינית.

להתגבר על המכשולים

אם ילדכם מסרב לבלות איתכם

אם ילדכם אינו מוכן לבלות איתכם זמן שנקבע מראש, הפיקו את המיטב מהזדמנויות יומיומיות להתחבר, כמו למשל לפטפט בזמן הנהיגה. תוכלו לנסות את הדברים הבאים:

  • התחילו בפרקי זמן קצרים – שתו כוס קפה בבית הקפה האהוב עליכם אחרי בית הספר, למשל.
  • תנו לילדכם לבחור את הפעילות – גם אם תצטרכו ללכת לקומדיה רומנטית לגיל הנעורים או לסרט אקשן!
  • אל תוותרו – זה עלול לקחת קצת זמן, אך ככל שתנסו יותר ותבלו זמן רב יותר יחד, כך יהיה לשניכם קל יותר להתרגל. כדאי להמשיך ולהציע בילוי קצר משותף מדי פעם, מבלי ללחוץ. למשל, צאו להליכה, ולפני שאתם יוצאים אתם יכולים להגיד לו “אני יוצא להליכה, רוצה להצטרף אלי”? או “אנחנו יוצאים לסרט, רוצה לבוא איתנו?” גם אם יסרב, תוכלו לנסות שוב בהמשך.

אם ילדכם מסרב לספר לכם מה הוא עושה

אתם וילדכם תרגישו קרובים יותר אם תפיקו את המיטב מהשיחות האגביות במהלך היום. כל שיחה קטנה היא הזדמנות להקשיב ולדבר באופן רגוע וחיובי.

אם אתם מרגישים שאתם היחידים שעושים מאמץ

מכיוון שילדכם בגיל ההתבגרות, טבעי שהוא יהיה יותר מרוחק ולא יתאמץ ליזום עמכם אינטראקציות רבות. לכן צרו קשר עם ילדכם באופן נעים ומתחשב, כדי ליצור רצון טוב ורגשות חיוביים. לעתים קרובות, הדברים הקטנים הם אלה שמשנים את המצב – כמו למשל להגיד סליחה, לתת חיבוק או ליטוף על הגב, לדפוק בדלת החדר לפני שאתם נכנסים, לבשל מנה שהוא אוהב, לתת צ’ופרים או לצאת לפעילויות מהנות בהפתעה.

גישה כזו יוצרת אווירה חיובית יותר גם אם ילדכם אינו מצטרף. נסו לעשות דברים נחמדים גם אם אין לכם חשק.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

איך לגדל מתבגרים מאושרים

אושר ורווחה אצל בני נוער

אושר (או שמחה) הוא מצב תודעתי או מצב רוח. בני נוער מאושרים הם לרוב כאלה שמרוצים מחייהם וממערכות היחסים שלהם.

הרווחה מגיעה מבריאות גופנית, נפשית ורגשית, ומשמעה ליהנות מרגשות חיוביים, להשתתף בפעילויות שונות, לשמור על מערכות יחסים טובות ועל קשרים חברתיים, למצוא משמעות בחיים ולהרגיש שמסתדרים היטב.

אושר ורווחה קשורים זה לזה, אך אינם זהים. הקשרים ביניהם אינם מוגדרים בבירור: בני נוער יכולים להיות מאושרים בגלל חלק מהדברים שמובילים ליצירת רווחה, אך הם אינם זקוקים לכל הדברים הללו כדי להיות מאושרים.

טיפים לגידול מתבגרים מאושרים

אפשר לשפר את האושר של ילדכם בעזרת שבחים וחיזוקים, כללים וגבולות ברורים, אורח חיים משפחתי בריא ומערכות יחסים חמות בתוך המשפחה.

שבחים, חיזוקים ותשומת לב חיובית

  • תנו לילדכם שבחים כשהוא מתנהג כראוי, למשל עוזר בבית, עושה את המטלות שלו או עושה שיעורי בית. אמרו, לדוגמה, “אני ממש מעריכה את זה ששמת את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה”.
  • תנו לילדכם תשומת לב – לדוגמה, לכו לצפות בו במשחק כדורגל, שלחו לו הודעת טקסט נחמדה או חייכו אליו בלי סיבה.
  • עודדו אותו לנסות דברים חדשים – למשל, אם הוא מתעניין בספורט חדש, הציעו לקחת אותו ליום הפתוח בחוג.
  • העריכו את החוזקות של ילדכם, ושבחו אותו על מי שהוא. לדוגמה, אמרו לו, “אתה שומר ממש טוב על הילדים הקטנים יותר בתנועת הנוער”. כך תעזרו לו לבנות הערכה עצמית ותגנו עליו מפני השוואה לאחרים.
  • חשוב לשבח את ילדכם על המאמץ שהוא עושה ולא רק על ההישגים. לדוגמה- חשוב לשבח ילד שהתכונן למבחן ביסודיות והשקיע שעות לימוד רבות, למרות שקיבל במבחן ציון בינוני. תנו לו לדעת שאתם גאים בו כשהוא מנסה, בעיקר אם מדובר בדברים קשים. אמרו, למשל, “אני כל כך גאה בך שרצת כל הדרך בריצת 2000, אפילו שראיתי שהתעייפת”.

כללים וגבולות

כללים ברורים והוגנים עוזרים לבני נוער להרגיש מוגנים ובטוחים גם כשדברים רבים בחייהם משתנים. אם תשלבו את ילדכם בקביעת הכללים מראש, סביר יותר להניח שימלא אותם. ניהול משא ומתן על הכללים יוכל גם להראות לו שאתם מכבדים את הבשלות והבגרות שלו.

חשוב לשתף את ילדכם המתבגר באופן קבוע בעבודות הבית בהתאם לגילו ויכולותיו. לדוגמה- ילד בן 7 יכול לפנות את שולחן האוכל ולנגבו עם סמרטוט מטבח, וילד בן 15 יכול לבשל דברים פשוטים, להדיח כלים או להיות אחראי על חלק מהטיפול בכלב של המשפחה. שילוב המתבגר בעבודות הבית משדר לו שהוא חלק מהיחידה המשפחתית, נותן תחושת שייכות ומעודד לקיחת אחריות.

אורח חיים בריא

  • עודדו הרגלי שינה טובים: בני נוער זקוקים לבין תשע לעשר שעות שינה בערך מדי לילה.
  • עודדו את ילדכם לעשות לפחות 60 דקות של פעילות גופנית מדי יום. פעילות כזו יכולה לכלול הליכה לבית הספר, משחק כדורסל עם חברים או טיול עם הכלב.
  • עודדו אותו לבחור מזון בריא שיתדלק את הצמיחה וההתפתחות שלו.
  • עזרו לו לשמור על איזון בריא בין לימודים, עבודה וזמן פנוי. ייתכן שתצטרכו לבדוק כמה לילות בשבוע הוא עושה דברים מחוץ לבית, כמה זמן מנוחה יש לו, כמה הוא תורם לחיי המשפחה באמצעות עשיית מטלות שונות, כמה ארוחות משפחתיות אתם אוכלים יחד וכן הלאה.

מערכות יחסים בתוך המשפחה

  • חלקו זיכרונות עבר ביחד וצרו זיכרונות חדשים. לדוגמה, צלמו תמונות או סרטוני וידיאו באירועים משפחתיים מיוחדים או באירועי בית הספר, והתבוננו בהם עם ילדכם, או היזכרו בדברים שנהניתם מהם כמשפחה.
  • פנו זמן כדי לדבר על ההצלחות של כל אחד או על הצלחות של המשפחה כולה. לדוגמה, אפשר לבקש מכל אחד סביב שולחן האוכל לספר משהו שהתנהל היטב באותו יום. על מנת לעודד יכולת שיתוף ולאפשר הפנמה ש”החיים הם לא רק פיקניק” ניתן גם לבקש לשתף במשהו לא טוב שקרה באותו היום.
  • יַסדו ושמרו על טקסים משפחתיים – לדוגמה, בישול משותף של ארוחת ערב בימי חמישי, לצפות יחד בסרטים מיוחדים, לצאת לשתות מילקשייק אחרי בית הספר בימי שישי וכן הלאה.

אצל בני נוער גדולים יותר, האושר תלוי מאוד ברמת החופש שהם מקבלים ובמיעוט מגבלות. כדי להיות מאושרים, בני נוער מבקשים לקבל כבוד, להתפתח באופן עצמאי בלי עזרת הורים או מטפלים, ליצור לעצמם חיי חברה וחברויות משלהם, ולקבל יחס רציני כאנשים בפני עצמם, במקום לקבל יחס סטריאוטיפי מקובל למתבגרים. יחד עם זאת, למרות הצורך הגובר בעצמאות, גם בני נוער בגילאי 17-18 זקוקים למעורבות הוריהם סביב קבלת החלטות חשובות וזקוקים לשגרה ברורה עם גבולות אשר תורמים לתחושת הביטחון שלהם.

לשפר את הרווחה של בני הנוער

הנה כמה רעיונות לעידוד ההיבטים השונים של רווחת מתבגרים.

בריאות גופנית

כשילד מטפל בעצמו מבחינה גופנית, טוב לו יותר. לדוגמה, פעילות גופנית, לצאת להפסקה מהמסכים והטכנולוגיה, לצאת החוצה ולישון מספיק – כל אלה יעזרו למצב הרוח של ילדכם וישפרו את הכושר הגופני שלו.

בריאות נפשית ורגשית

בריאות נפשית חשובה לרווחה של בני נוער. לדוגמה, בני נוער בריאים בנפשם הם בדרך כלל בעלי חוסן נפשי, שעוזר להם להתמודד טוב יותר עם מצבים קשים. ילד בעל חוסן נפשי יכול להתאושש ולחזור לעצמו מהר יותר כשהמצב משתבש, מה שיעזור לו לעבור את העליות והירידות בחיים ולשפר את הרווחה שלו.

פעילויות שונות

הציעו לילדכם לנסות דברים חדשים ולהתעסק בפעילויות שונות, כדי לשמור על האפשרויות שלו פתוחות, ולגלות במה הוא טוב.

מערכות יחסים וקשרים חברתיים

מערכות יחסים וקשרים חברתיים הם חיוניים לרווחת בני נוער. ילדכם זקוק לקשרים קרובים ותומכים עם בני משפחה וחברים. מערכות יחסים טובות בין הורים לילדים נוטות להוביל ליצירת חברויות טובות אצל בני נוער. בגיל ההתבגרות המיקוד החברתי עובר בהדרגה מהמשפחה אל עבר החברים בני גילו של ילדכם, אשר מקבלים חשיבות עליונה בעיניו. ההרגשה של להיות חלק מקבוצת ייחוס חברתית מספקת תחושת משמעות עבור ילדכם. את תחושה זו ניתן להשיג עם החברים לכיתה, לחוג או תנועת הנוער. עליכם להכיר בחשיבות דברים אלו ולעודדם.

למצוא משמעות בחיים

משמעות בחיים נובעת מעשיית דברים טובים עבור אחרים. ילדכם יכול לחפש דרכים יומיומיות לעזור לבני המשפחה או לחברים – למשל, לתת למישהו את המושב שלו באוטובוס, או לעזור למישהו להרים את השקיות שנפלו ברחוב. הוא יכול להשתתף גם בפעילויות בקהילה. הנתינה הזו “מאירה” את מרכז התגמולים במוח, שגורם לילדכם להרגיש טוב.

תחושה של חיבור למשהו גדול ממנו יכולה לתת לו תחושת תכלית. המשמעות יכולה לבוא ממקור רוחני, פילוסופיית חיים או מחויבות למטרה, כמו איכות הסביבה. אנשים שמוצאים משמעות בחיים חווים פחות לחץ ומפיקים את המיטב ממה שהם עושים.

יעדים והישגיות

יעדים שמתאימים לערכים של ילדכם, והם גם מהנים ובני השגה, יעזרו לו להשתמש בחוזקות שלו ויתנו לו תחושת תכלית והישגיות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

נכנסים לחטיבת הביניים

למה לצפות

המעבר לחטיבת הביניים ולבית הספר התיכון מביא עמו כמה אתגרים נפוצים למדי. אחד מכל שלושה ילדים אמר שהיה לו קשה לעבור לבית ספר חדש. הקשיים הללו נפתרים מעצמם בדרך כלל במהלך השנה הראשונה.

ילדים נוטים לחוש רגשות מעורבים בנוגע לכניסה לחטיבת הביניים או לתיכון. הם עשויים:

  • להתרגש מההיכרות עם חברים, נושאים ומורים חדשים
  • להילחץ בגלל שגרות הלמידה החדשות, הצורך להכיר חברים חדשים וההימצאות בסביבה חדשה
  • לדאוג מההתמודדות עם עומס עבודה מוגבר או הצקות.

ייתכן שגם אתם מודאגים מהדברים האלה, ותוהים אם לילדכם יש מספיק ביטחון עצמי ומיומנויות כדי להתמודד איתם בהצלחה. הדאגות האלה נורמליות לגמרי. הכניסה לחטיבת הביניים מסמנת את המעבר מהמוכר לבלתי ידוע, וגם מציאת דרך חדשה לגמרי להתנהלות בחיים.

מערכות יחסים

ילדכם יצטרך להכיר חברים חדשים לכיתה וליצור חברויות חדשות, ולבסס (או לבסס מחדש) את מעמדו בתוך הקבוצה. להורים יש השפעה גדולה במיוחד על הקלת המעבר. החברים של ילדכם משפיעים על האופן שבו הוא מרגיש בנוגע למעבר, אך לתמיכה שלכם יש השפעות לטווח ארוך יותר.

למידה בבית ספר

ילדכם יצטרך להסתגל לסגנונות הוראה והערכה חדשים, להתמודד עם מגוון רחב של נושאי לימוד, להתאים את עצמו למורים שונים בכיתות שונות, לקבל אחריות רבה יותר ללמידה שלו, ולהתמודד עם עומס עבודה גדול יותר.

להתמקם בבית הספר

ילדכם יצטרך להתרגל לבנייני בית הספר החדש, למצוא כל מקום, להגיע לכיתה בזמן עם חומרי הלימוד הנכונים, ולפעמים להתמודד גם עם סידורי תחבורה חדשים.

כל הנושאים האלה עשויים להיות מאתגרים במיוחד לצעירים שגרים באזורים מרוחקים יותר, ויצטרכו להתמודד עם זמני נסיעה ארוכים, או להתרחק מהמשפחה, החברים והקהילה המקומית אם הם הולכים לפנימייה.

להתכונן לתיכון

כדי להקל על החששות מפני הכניסה לבית הספר התיכון, הכינו את ילדכם בחודשים ובשבועות לפני תחילת השנה. הנה כמה רעיונות להתמודדות עם עניינים פרקטיים:

  • במקומות מסוימים מוצעת מטעם משרד החינוך תוכנית מעברים לתלמידי כיתות ו’ שעוברים לחטיבות הביניים ולתמידי כיתות ט’ שעוברים לתיכון. אם אפשר, ודאו שילדכם יגיע לאחת התוכניות האלה בימים שבהם הן מתקיימות בבית הספר.
  • אם בית הספר היסודי אינו מציע תוכנית כזו, בדקו מה מציעים חטיבת הביניים או התיכון. כמעט תמיד מוצעות תכניות שנועדו לסייע להיכרות עם בית הספר החדש: ימי ביקור, סיירות או ימי גיבוש לקראת המעבר.
  • שלבו את ילדכם בתהליך קבלת ההחלטות. לדוגמה, דברו על התלבושת האחידה, על סידורי התחבורה לבית הספר וממנו, ועל בחירת נושאי הלימוד, אם אפשר.

הנה כמה רעיונות להתמודדות עם חששות ורגשות מעורבים:

  • שאלו את ילדכם למה הוא הכי מצפה וממה הוא הכי מודאג. הקשיבו באמת לרגשות שלו בנוגע למעבר.
  • הקשיבו לדאגותיו, אך הראו לו גם את הצדדים החיוביים במעבר. לדוגמה, אפשר להדגיש את ההזדמנויות החדשות שייקרו בפניו ולדבר על הפעילויות החדשות אחרי בית הספר.
  • דברו איתו על החששות שלו מפני יצירת חברויות חדשות. למשל, בדקו מה אומרים החברים שלו על חטיבת הביניים. כמו כן, אפשר לשאול כיצד ינסה לשמור על קשר עם החברים הישנים ולהכיר חברים חדשים בבית הספר.

במהלך המעבר

הנה כמה רעיונות שיעזרו לחלק הפרקטי של המעבר:

  • נסו להתארגן כך שאחד ההורים, סבא או קרוב מבוגר אחר יהיה בבית לפני ואחרי בית הספר בשבועות הראשונים.
  • בדקו מיהי המורה שאחראית על הטיפול הכללי בילדכם, על הנוכחות וההתקדמות החברתית והלימודית.  בדרך כלל תהיה זו המורה המחנכת. צרו איתה קשר אישי מוקדם ככל האפשר, הציגו את עצמכם ושאלו שאלות.
  • נסו להכין את הבית ולהתאים אותו ללימודים. לדוגמה, ודאו שלילדכם יש חדר שקט ללמוד בו, הרחק מהסחות דעת כגון טלוויזיה או טלפון נייד. אם עליו להשתמש באינטרנט, כדאי לבדוק באילו אתרים הוא גולש.

הרעיונות הבאים יעזרו לחששות בנוגע להיכרות עם אנשים חדשים ויצירת חברויות חדשות:

  • בדקו אם יש תוכנית חונכות בבית הספר החדש, ועודדו את ילדכם להצטרף אליה.
  • אמרו לו שחבריו מוזמנים לבקר אצלכם בבית. עודדו אותו להזמין חברים הביתה, ואפשרו לו ללכת לבקר בבתיהם.
  • עזרו לו לחקור הזדמנויות חדשות. הוא יכול ללמוד לנגן בכלי נגינה, להתנסות בחוג ספורט או להצטרף לשיעורי דרמה כדי להכיר ילדים חדשים ולהשתלב בפעילויות של בית הספר.

הרעיונות הבאים יעזרו להתמודד עם העליות והירידות הרגשיות:

  • התכוננו מראש לעליות ולירידות. לוקח זמן להסתגל לשינוי, אך אם המצב לא מתייצב אחרי ששת השבועות הראשונים, דברו עם המחנכת של ילדכם בהקדם.
  • הזכירו לילדכם שטבעי שהוא מרגיש לחוץ מההתחלה החדשה – ספרו לו, לדוגמה, כמה אתם לחוצים ונרגשים לפני שאתם מתחילים עבודה חדשה.
  • דברו עם הורים אחרים ובדקו אם החוויות והרגשות של ילדכם דומים לאלה של ילדיהם. חוגי ספורט ואירועים שקשורים לבית הספר הם מקום טוב להכיר בו הורים אחרים.
  • נסו לוודא שילדכם אוכל היטב, פעיל גופנית וישן מספיק. סביר להניח שהמעבר לחטיבת הביניים או לבית הספר התיכון יגרום לו להיות עייף מאוד בשבועות הראשונים.

כיצד אתם מרגישים בנוגע לכניסה לחטיבת הביניים

המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון הוא צעד עצום עבור ילדכם – וגם עבורכם. מערכת היחסים שלכם עם בית הספר היסודי נגמרת, וסביר להניח שיהיו לכם יחסים אחרים עם החטיבה או התיכון.

מותר לכם להרגיש רגשות מעורבים בנוגע לשינויים האלה. דברו עם הורים אחרים, ובעיקר כאלה שחוו לאחרונה מעבר לתיכון או לחטיבה. יכול להיות שתקל עליכם הידיעה שגם ילדים אחרים מתקשים מעט להסתגל בהתחלה, אך מתייצבים בהמשך השנה.

ההורים המנוסים יוכלו לענות לכם על שאלות קטנות ולתת לכם טיפים מועילים בנוגע להתנהלות בבית הספר החדש.

אל תופתעו אם ילדכם אינו רוצה שתהיו נוכחים בחטיבת הביניים כמו שהייתם בשנים הקודמות. זכרו שהוא זקוק לתמיכתכם מחוץ לבית הספר, ושהמעבר הוא חלק מהאופן שבו הוא מפתח עצמאות רבה יותר. המשיכו לדבר עם ילדכם על בית הספר. אם קשה לכם לגרום לו להיפתח בפניכם, קראו את המאמר לדבר על בית הספר.

סימנים לכך שילדכם מתקשה

הסימנים לכך שילדכם מתקשה עשויים לכלול:

  • היעדר מעורבות בבית הספר החדש
  • דיבור מועט או בכלל לא על חברים חדשים
  • סירוב לדבר איתכם על בית הספר
  • עניין מועט או בכלל לא בעשיית שיעורי הבית
  • הערכה עצמית או ביטחון עצמי נמוכים – הוא עשוי להגיד שהוא “סתום”, “טיפש” או לא מבין כלום
  • חוסר רצון ללכת לבית הספר, או סירוב ללכת
  • צניחה בציונים או בביצועים האקדמיים.

אם הוא מתקשה, אל תחכו שהדברים ישתפרו מעצמם. נסו לגרום לו לדבר על רגשותיו, ספרו לו שרגשות הדאגה וחוסר הנוחות נורמליים, ונסו להעלות כמה שיטות לפתרון הבעיה. כמו כן, כדאי לשקול לדבר עם המורה, היועצת, פסיכולוג או רופא הילדים.

ילדים עם צרכים מיוחדים

המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון עשוי להיות מאתגר יותר לילדים עם צרכים מיוחדים. חשוב לוודא היטב שילדכם – וכל המשפחה – מוכן היטב לשינוי, ויש לו גישה למידע המתאים.

ייתכן שתזדקקו למעט זמן נוסף כדי לתכנן את המעבר – אפשר אפילו להתחיל שנה קודם. המחלקה לחינוך מיוחד בעירייה יכולה לעזור לכם לוודא שהצרכים של ילדכם מתמלאים בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון.

אם אתם זקוקים לתמיכה נוספת או מודאגים, אפשר לדבר עם המורה של ילדכם, מנהלת בית הספר או רכזת השכבה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הורים: כעס וניהול כעסים

כעס אצל הורים: מה צריך לדעת

כעס הוא רגש אנושי נורמלי, וכהורים, אך טבעי שתכעסו לפעמים. כל ההורים כועסים בשלב מסוים.

כעס יכול להיות גם דבר חיובי. לפעמים הוא נותן לכם אנרגיה לעשות מה שצריך, או לעמוד על שלכם. תחושת כעס, וההתמודדות איתו בדרכים חיוביות ובריאות, מאפשרות לכם לתת דוגמה טובה לילדים. למשל, אם אתם עוצרים לרגע כדי לנשום כמה נשימות עמוקות ולהסתלק במקום להתפוצץ, אתם מראים להם איך אתם רוצים שיתנהגו.

עם זאת, כעס יכול להיות שלילי, בעיקר אם הוא מתרחש לעתים קרובות ויוצא משליטה. אובדן שליטה בזמן כעס עלול להחמיר את הבעיות וליצור עימותים. אם אינכם נותנים לעצמכם זמן להירגע, אתם עלולים להגיד או לעשות דברים שלא עוזרים למצב ולא תוכלו לקחת אותם חזרה.

השהות בקרבת עימותים וצעקות מפחידה ילדים. אם קשה לכם לשלוט בעצמכם בזמן כעס, כדאי לפנות לאיש מקצוע. פנו לאיש מקצוע טיפולי, שיעזור לכם לערוך תוכנית לניהול כעסים. אם אתם כועסים כל כך עד שאתם פוחדים שתפגעו בילדכם, פנו מיד לקבלת עזרה. התקשרו לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201 הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

מדוע הורים כועסים לפעמים

כהורים, סביר להניח שאתם מטפלים בהמון דרישות ממקורות שונים ובהם העבודה, חיי המשפחה, המטלות בבית, פעילויות של הילדים ואירועים חברתיים. קל לאבד סבלנות ולכעוס כשאתם עסוקים ועייפים, כשהילדים אינם משתפים פעולה או כשהמצב לא מתרחש כפי שתוכנן.

לפעמים אתם מרגישים כעס או תסכול מבן או בת הזוג, בגלל חוסר הסכמה בנוגע להורות, למשמעת או מי עושה את המטלות בבית. הוויכוחים הללו עלולים להוביל לעימותים, בעיקר אם אתם חשים שחותרים תחת סמכותכם או שאינכם מקבלים תמיכה.

לעתים, הכעס או התסכול שחש ילדכם גורמים לכם לכעוס. לדוגמה, אם ילדכם כועס, מדבר אליכם בחוצפה או אינו עושה כפי שהתבקש, ייתכן שגם אתם תכעסו. אולי תתקפו חזרה באותו רגע ותתחרטו על כך בהמשך.

וישנם גורמים אחרים שמעלים את הסיכוי לכעס – כמו מחלה, לחץ בעבודה, קשיים כלכליים, היעדר שינה ומחסור בזמן פנוי. לפעמים אתם מרגישים שדוחקים אתכם לקצה.

אצל אנשים מסוימים, ההורות עשויה להעלות כעסים וקשיים בלתי פתורים או רגשות קשים אחרים מתקופת ילדותם. אם חוויתם טראומה, התעללות או הזנחה כילדים, סביר יותר להניח שתגיבו בצורה מוגזמת במצבים מסוימים או תתקשו לשלוט בעצמכם בזמן כעס.

לזהות את סימני הכעס

ייתכן שאתם מרגישים כאילו אתם פשוט יכולים להתפוצץ מכעס בלי שום התרעה, אבל למעשה, הגוף שלכם נותן לכם כמה סימנים מוקדמים. אם תזהו את הסימנים הללו, תוכלו לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להירגע לפני שאתם מתפרצים.

סימני הכעס המוקדמים כוללים:

  • דופק מואץ
  • קיבה עצבנית
  • תסיסה – תחושת מתח או עצבנות
  • נשימה מואצת
  • מתח בכתפיים
  • לסתות וידיים קפוצות
  • הזעה.

חשיבה שלילית

חשיבה שלילית נפוצה מאוד בזמן כעס, ועלולה אף להחמיר אותו.

לדוגמה, ייתכן שהיה לכם יום קשה בעבודה ואתם לחוצים. כשאתם אוספים את הילדים מבית הספר, הם מתחילים להתווכח במושב האחורי, מה שמוסיף ללחץ שלכם וגורם לכם לתסכול. כשאתם מגיעים הביתה, הם מסרבים להוציא את תיקי האוכל שלהם מהאוטו ולשים את התיקים במקום, ואז אתם גם כועסים, גם מתוסכלים וגם לחוצים.

הנה כמה מחשבות שליליות שעשויות לצוץ במצב כזה:

  • “אף אחד אף פעם לא עוזר לי – אני צריכה לעשות הכל בעצמי”.
  • “אתם ילדים כאלה מרגיזים”.
  • “אם הייתם מתנהגים יותר טוב, לא הייתי כועס כל כך”.
  • “למה אתם רק רוצים לעצבן אותי?”

אם שמתם לב למחשבות כאלה, זה סימן לכך שאתם צריכים לעצור את מה שאתם עושים ולהירגע לפני שתאבדו שליטה ותתפוצצו בכעס.

כלים פשוטים לניהול כעסים

צעד ראשון: לזהות את הכעס

הצעד הראשון להתמודדות עם הכעס הוא לשים לב לסימנים המוקדמים. חשוב מאוד לזהות ולהגיד שאתם כועסים, גם אם רק לעצמכם. לדוגמה, “זה ממש מכעיס אותי”, או “אני מרגישה שאני מתחילה לכעוס”.

צעד שני: לנסות להירגע

ברגע שאתם מבחינים בסימנים המוקדמים של הכעס, אפשר לעשות כמה דברים כדי להירגע. הנה כמה רעיונות:

  • קחו נשימה ארוכה ושחררו אנחה. נסו להאט את הנשימה.
  • נסו להתרחק ממקור הכעס ועשו משהו שמרגיע אתכם, כמו להאזין למוזיקה, לדפדף בעיתון או פשוט להסתכל החוצה מהחלון.
  • צאו החוצה לריצה או להליכה בשכונה.
  • היכנסו למקלחת.
  • לכו למקום שקט לכמה דקות.

הסימנים לכך שאתם מתחילים להירגע כוללים האטה בקצב הלב והרפיית השרירים.

צעד שלישי: לחשוב על המצב

אחרי שנרגעתם, כדאי לחשוב שוב על המצב ולראות מה בדיוק קרה. כך תוכלו ללמוד מהחוויה, ולהתמודד טוב יותר עם מצבים דומים בעתיד. שאלו את עצמכם:

  • “עד כמה זה היה חשוב? למה כל כך התעצבנתי?”
  • “האם אני יכול להבין את המצב?”
  • “האם עליי לעשות משהו בנוגע לזה, או שאני יכול פשוט לשחרר?”

כדאי וחשוב להגיד לילדים ולבן או בת הזוג כיצד אתם מרגישים ומה אתם עושים כדי לטפל בזה, כדי להראות להם שיש דרך טובה יותר להתמודד עם הכעס שלהם. לדוגמה, “אני ממש כועס. אני צריך לצאת החוצה לכמה דקות כדי להירגע לפני שנדבר על זה”.

שימו לב: אל תנערו את התינוק שלכם, ואל תכו אותו, תבעטו בו או תשליכו אותו. פעולות כאלה עלולות להיגמר במוות, נכות או פגיעה חמורה. אם אתם חשים מוצפים או שאתם עומדים לאבד שליטה, הניחו את התינוק שלכם במקום בטוח, גם אם הוא בוכה, וצאו מהחדר כדי להירגע. הזעיקו את בן או בת הזוג, הורה, שכנה או כל מי שיכול לעזור לכם, עד שתתאזנו שוב.

לשמש דוגמה אישית טובה לילדים

אל תתנצלו אל הכעס עצמו, כיוון שכך אתם מעבירים את המסר שאסור לכעוס. מותר להרגיש כעס – אבל לא כדאי לצעוק, למשל. לכן, עדיף להתנצל על כך שצעקתם או שאיבדתם שליטה אך לא על הכעס עצמו. כך תראו לילדיכם שמותר לכעוס לפעמים. הדבר החשוב הוא למצוא דרכים בריאות וחיוביות להתמודד עם הכעס.

מה לעשות אם אינכם מצליחים לנהל היטב את הכעס שלכם

לפעמים יהיו מצבים שבהם לא תצליחו להתמודד היטב עם הכעס, תצעקו ותגידו דברים שתתחרטו עליהם אחר כך. זה טבעי וקורה לכולם. כשזה קורה, נסו לחשוב לרגע מה להגיד לילדים או לבן או בת הזוג. הנה כמה רעיונות:

  • “אני מצטערת שאיבדתי שליטה. בפעם הבאה אתרחק לרגע כדי להירגע בשלב מוקדם יותר”.
  • “סליחה שצעקתי. אנחנו יכולים לדבר על מה שקרה?”.
  • “סליחה. לא הייתי צריך להגיד את זה, למרות שכעסתי. הייתי צריך להתרחק רגע ולהירגע לפני שדיברנו”.

הרגשות מצטברים כשאתם עייפים ולחוצים. חשוב לטפל בעצמכם כדי לחוש רגועים יותר ומוכנים לפתור בעיות עם הילדים וכן עם בן או בת הזוג, בני המשפחה והחברים.

אם אתם מרגישים קושי להתמודד עם הכעס וקושי לשלוט בתגובותיכם לעיתים קרובות מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

תקשורת בין הורים: איך להקשיב

מדוע חשוב להקשיב?

הקשבה מובילה להבנה טובה יותר ביניכם לבין בני הזוג ומחזקת את מערכת היחסים שלכם לטווח ארוך. היא מקלה עליכם לפתור בעיות ביחד ולהתנהג באופן עקבי כלפי הילדים ומולם. כמו כן, הקשבה טובה מקלה על מלאכת גידול הילדים ותורמת למשפחה כולה.

ההקשבה עוזרת לילדיכם לפתח מיומנויות שנחוצות להמשך החיים. הילדים לומדים מהתבוננות במה שאתם עושים ואומרים, כולל האופן שבו אתם מתייחסים זה לזה ומתקשרים זה עם זה.

הקשבה ותקשורת: עקרונות הבסיס

הקשבה טובה מתחילה בכמה צעדים פשוטים, כגון:

  • לנסות לשים לב באמת כשבן או בת הזוג מדברים
  • לעודד את בני הזוג לדבר
  • להראות שאתם מבינים את נקודת המבט של בני הזוג – גם אם אינכם מסכימים איתה
  • להמתין עד שבני הזוג יסיימו לדבר לפני שתחוו את דעתכם.

טיפים להקשבה טובה

הפסיקו את כל מה שאתם עושים

אם בן או בת הזוג רוצים לדבר, הפסיקו את מעשיכם כדי שתוכלו להתבונן בהם ולתת תשומת לב מלאה למילים ולשפת הגוף שלהם. כיצד להראות שאתם נותנים להם תשומת לב מלאה?

  • עמדו או שבו מול בן או בת הזוג
  • הנהנו כדי להראות שאתם מקשיבים
  • ודאו שזרועותיכם אינן משולבות על החזה.

אם דעתכם מוסחת מכדי להקשיב כראוי, אמרו זאת וקבעו זמן אחר לשיחה.

שמרו את השאלות או ההערות לאחר כך

המתינו עד שבן או בת הזוג יפסיקו לדבר ורק אז דברו, גם אם אינכם מבינים משהו שאמרו. נסו שלא להסיח את דעתם באמצע.

התמקדו בהבנת הדעות והרגשות של בני הזוג

אל תקפצו ותגידו, “כן, אבל” כדי להסביר את נקודת המבט שלכם. תנו לבני הזוג לסיים את דבריהם קודם.

שאלו שאלות פתוחות

שאלות פתוחות מעודדות את בני הזוג לדבר ולתאר את הרגשות והדעות שלהם, במקום לענות ב”כן” או “לא”. לדוגמה, “תסביר לי עוד על…”.

תנו לבן או בת הזוג משוב חיובי ושאלו כמה שאלות כדי לנסות להבין מה הם אומרים. עם זאת, אל תשאלו שאלות רבות מדי – זה עלול להישמע כמו חקירה.

ודאו שהבנתם

חזרו על מה שבן או בת הזוג אמרו במילים אחרות. למשל, “אני שומעת שמלחיץ אותך להיות אחראי על האיסוף מבית הספר כל יום”. כך תוכלו לוודא שהבנתם את הנושא ואת רגשותיהם.

בקשו הבהרות

בקשת הבהרות מראה שאתם מעוניינים לדעת עוד על הדעות והרגשות של בן או בת הזוג. לדוגמה, “נראה לי שאת מתוסכלת בגלל איך שהדברים התנהלו”. היו כנים – בני הזוג שלכם יידעו אם אתם באמת מתעניינים.

אל תניחו הנחות

נסו לא להניח שבן או בת הזוג שלכם רוצים לפגוע, או ש”הם הבעייתיים”. גם אם הם אומרים משהו פוגע, נסו לחפש את הכוונות החיוביות או הניטרליות שמאחוריו.

לקבל עזרה

אם קשה לכם להשתמש בהצעות שהעלינו, תוכלו לנסות טיפול זוגי. פנו לאתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי למציאת שירותי טיפול ברחבי הארץ.

אם אתם במערכת יחסים שכוללת אלימות במשפחה, התקשרו לקו סיוע, פנו לקבלת עזרה ועשו כל מה שצריך כדי להבטיח את שלומכם ושלום ילדיכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

כשסבא וסבתא מטפלים בנכדים

לטפל בנכדים: דברים שצריך לחשוב עליהם

אם אתם גרים ליד הנכדים, סביר להניח שתתבקשו לטפל בהם מדי פעם. בדומה לסבים ולסבתות רבים, אולי אפילו תתבקשו לספק מסגרת טיפולית קבועה יותר.

אם אתם שוקלים לטפל בנכדים, תצטרכו להביא כמה דברים בחשבוןתפקידכם כסבא או כסבתא הוא רק חלק אחד מחייכם. סביר להניח שעליכם לאזן בין הצרכים של הנכד לבין דברים אחרים כגון המטלות בבית, העבודה, הטיפול בהורים שלכם ופנאי לעצמכם.

מצד שני, כשאתם מבלים עם הנכד, הקשר ביניכם מתחזק והופך לחלק מהתפתחותו. מתן העזרה להוריו של הנכד הוא דרך מצוינת להעמיק גם איתם את הקשר.

אם הוריו של הנכד אינם יכולים לטפל בו, יכול להיות שתהפכו לאומנת קרובי משפחה. זהו מצב קיצוני. מקרה כזה יציב בפניכם אתגרים רבים. למעשה, אתם לוקחים על עצמכם תפקיד הורי.

מה לעשות כשתתבקשו לטפל בנכדים

האופן שבו תתמודדו עם הבקשה לטפל בנכדים תלויה מאוד בשאלה כיצד אתם מסתדרים עם הוריהם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להסכים על הסדרי הטיפול בילד:

  • כדאי להתחיל את השיחה בכנות ובפתיחות. לדוגמה, אם אינכם בטוחים כיצד תוכלו להתמודד עם יום ארוך פעם בשבוע, אמרו להורי הנכד מה אתם מוכנים לעשות – “אני לא יכולה לטפל בו משבע בבוקר עד שש בערב, אבל אוכל להגיע אחר הצהריים פעם בשבוע”.
  • כדאי לתכנן מראש אם תהיו מוכנים לעזור בזמן מחלת הילד ובחגים. דברו עם הורי הנכד על מטפלים לגיבוי, במקרה שאתם או הנכד חולים, או במקרה שאתם נוסעים בחגים.
  • הדיונים הללו עשויים לעיתים “להתחמם”. אם זה קורה, הציעו לדבר על הכל כשכולם יהיו רגועים.
  • להורים יש הרבה דברים לטפל בהם – עבודה, משפחה, מערכות יחסים ועוד. לפעמים הם מרגישים שאינם מצליחים להתמודד עם הכל. אם הורי הנכד זקוקים מאוד להפסקה מהנכד ואינכם יכולים לעזור, תוכלו להציע אפשרויות אחרות. לדוגמה, “שאלת את ההורים של יוסי?” או “אולי תוכלו לעשות איזה סידור עם הורים אחרים מהגן שישמרו על הילדים?”. תוכלו גם להציע לשלם עבור בייביסיטר, אם מצבכם הכלכלי מאפשר זאת.
  • ·אם אתם שומרים על הנכד או מטפלים בו באופן קבוע, כדאי שתכירו את השגרה, הכללים וההרגלים שלו. שאלו את הוריו לפני שאתם עורכים שינויים בשגרה או בכללים, כדי להפגין כבוד לכללים ולשגרות שלהם.
  • אם אתם מטפלים בילד בבית שלכם, מותר לכם להמשיך בכללים המשפחתיים שלכם. לדוגמה, “אל תצא החוצה לבד”, או “אצלנו בבית לא אוכלים בסלון”.
  • אם הטיפול בנכד בשעות הלילה המאוחרות משפיע על המנוחה שלכם, אולי כדאי שתישארו ללון בביתו של הנכד או שתלינו אותו בביתכם.

מה תרגישו

יכול להיות שאתם נלהבים ושמחים לספק מסגרת חינוכית לנכד או פשוט לטפל בו. יש סבים וסבתות שאומרים שהטיפול בנכד מאפשר להם לשחק וליהנות עם הנכדים.

אחרים אינם מעוניינים לשמש כמסגרת החינוכית העיקרית של הילד. ולעיתים, נסיבות כגון מרחק, מצב בריאותי, עבודה ומחויבויות אחרות מובילות לכך שפשוט אי אפשר. תוכלו לבלות עם הנכד ולתמוך בהוריו בדרכים אחרות.

אם זה כך, דברו עם הוריו של הנכד על תפקידכם כסבים וסבתות ועל הציפיות שלהם בנוגע לטיפול בילד. תוכלו לעזור להם לחפש מסגרות ביחד.

נושאים נפוצים לדיון

לצאת לחופשות

סבים וסבתות מגלים לעיתים שהצורך לטפל בנכדים מקשה עליהם לצאת לחופשה. אם אתם מתכננים חופשה, הודיעו להורי הנכד זמן רב מראש, כדי לעזור להם להתכונן – ייתכן שיהיה קשה מאוד להחליף אתכם בתפקיד!

הם יוכלו לשכור מטפלת, לבקש מחברים או מבני משפחה אחרים או לקחת ימי חופש מהעבודה. ואולי גם המשפחה שלהם תוכל לצאת לחופשה.

להתמודד עם ההתנהגות של הנכד

ההתמודדות עם התנהגותו של הנכד עשויה להיות מאתגרת לפעמים, וסביר להניח שאופן ההתמודדות עם התנהגות של ילדים השתנה מאז שילדיכם היו קטנים. למידע וטיפים פרקטיים נוספים, קראו את המאמר כיצד לחזק התנהגות טובה.

אם אתם מודאגים בגלל הנכד, נסו לדבר על כך עם הוריו. לדוגמה, תוכלו לדבר איתם על האסטרטגיות שמועילות להם כשילדם מתנהג באופן מאתגר, כדי שתדעו כיצד לנהוג להבא. שיחות על התנהגותם של ילדים עלולות להיות מורכבות, ולכן כדאי להישאר רגועים ולהבהיר להורים שלא הייתם בטוחים מה לעשות.

משמעת והנכד שלכם

ייתכן שתרצו לייעץ להורי הנכד על שיטות להקניית משמעת, אך זה אינו תפקידכם. קבלת החלטות על משמעת היא זכותם ובאחריותם.

עדיף לשאול אותם כיצד ירצו שתתמודדו עם ענייני משמעת, ולפעול לפי מה שיגידו. כמו כן, אם אתם רוצים לכופף קצת את החוקים, שאלו קודם אם אפשר. שאלות פשוטות כמו “אכפת לך אם היא תישאר ערה קצת יותר מאוחר”, או “אפשר לתת לו סוכרייה אם התנהג יפה?” יעזרו לכם להימנע מחוסר הבנה.

הכסף חשוב

סבים וסבתות רבים אינם מקבלים תשלום על כך שהם מטפלים בנכדים, אבל הטיפול עלול להיות יקר. מזון, תחבורה והעסקת הנכד – הכל מצטבר. אם מצבכם הכלכלי אינו מאפשר את מימון השהיה של הנכד אצלכם – דברו עם הורי הנכד על כך שיספקו סכום מסוים – לדוגמה, מתוך קצבת ילדים – כדי לעזור לכם לשאת בעלויות.

אם אתם מחפשים דרכים להעסיק את הילדים, אינכם חייבים להוציא הרבה כסף. לעיתים קרובות אפשר להפוך דברים פשוטים ויומיומיים בבית לצעצועים ולמקור נהדר לפעילויות חופשיות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כללים וגבולות במשפחה המשולבת

כללים וגבולות במשפחה המשולבת: עקרונות הבסיס

הצבת גבולות וקביעת כללים משפחתיים הן עניינים מורכבים בכל משפחה. המצב עשוי להיות מסובך אף יותר במשפחות משולבות:

  • המשפחות שמתחברות זו לזו עשויות לחשוב באופן שונה על הכללים והגבולות
  • הילדים ובני הזוג החדשים עדיין לומדים להכיר זה את זה
  • לעיתים קרובות, ילדים ובני נוער אינם מחבבים את הכללים החדשים של בני הזוג החדשים או שהם אומרים להם מה לעשות
  • ילדים שחיים בשני משקי בית שונים מתמודדים עם שתי מערכות כללים שונות.

אך אותם דברים שפועלים היטב אצל משפחות ‘אחרות’ עשויים לעזור גם למשפחות משולבות לעבוד יחד. למשל:

  • הפגנת חום וחיבה
  • הפגנת עניין והקשבה לדאגות ולנקודות המבט של כולם
  • קביעת כללים וציפיות ברורים וקבועים לילדים, כולל תוצאות למה שיקרה אם מפרים את הכללים.

כללים במשפחה משולבת

כששתי משפחות חוברות זו לזו, הן מביאות עמן היסטוריה שונה, כללים וציפיות שונים. הילדים כבר רגילים לכללים שנהוגים בבית של אימא ובבית של אבא. לעיתים קרובות הם חשים צורך למרוד, בעיקר אם יש יותר מדי כללים חדשים בחודשים הראשונים במשפחה המשולבת. אפשרו לכולם להסתגל לפני שאתם קובעים כללים חדשים. העצות הבאות עשויות לעזור:

  • נסו לקבוע כללים דומים בשני משקי הבית של הילדים, ולשמור על הכללים הקיימים – לדוגמה, בנוגע לשעת ההשכבה.
  • התחילו בכללים שנוגעים לבטיחות ולמתן כבוד – בעיקר בין ילדים שאינם אחים ביולוגיים.
  • שמרו על ראש פתוח ותנו לילדים לחשוב אילו כללים הוגנים לדעתם – למשל, דברו על שעת החזרה הביתה עם הילדים הגדולים יותר, וקבעו רמות שונות של דמי כיס לילדים בהתאם לגילם.
  • קבעו כללים חיוביים: למשל, לברך זה את זה בבוקר, להיות אדיבים ומנומסים, להגיד שלום כשיוצאים מהבית, להגיד תודה ובבקשה ולדפוק בדלת לפני שנכנסים לחדר. כללים חיוביים עובדים בדרך כלל טוב יותר מאשר כללים שליליים, כמו “אל תתעלמו מאנשים”.
  • בזמן שכולם מתרגלים לכללים החדשים, נסו להיות סבלניים ושבחו ותגמלו את ילדכם כשעשה מה שביקשתם – למשל, “עזרת לי כל כך יפה הבוקר, וראיתי שזה היה לך קשה. כל הכבוד!”
  • הצמידו את רשימת הכללים למקרר כך שכולם יראו אותם ויוכלו להיזכר בעת הצורך.

האחריות לכללים ולגבולות במשפחה משולבת

ילדים נוטים להסתגל טוב יותר ולחוש בטוחים יותר במהלך השנתיים הראשונות במשפחה משולבת אם ההורה שלהם ממשיך להוות מקור עיקרי לאהבה ולדאגה, וגם האדם העיקרי ש”מחליט עליהם”, כולל אחריות לקביעת הציפיות והכללים ההתנהגותיים בבית, וגם התוצאות להפרתם.

עם זאת, גם לבני הזוג שאינם הורים ביולוגיים יש תפקיד תומך וחשוב. מומלץ שאתם ובני הזוג שלכם תעבדו יחד על יישום הכללים והגבולות במשפחה, כדי להסתגל אליהם בקלות רבה יותר.

כבני הזוג שנכנסו זה עתה למשפחה החדשה, תוכלו לעזור בגיבוי הכללים שהנהיגו בן או בת הזוג – למשל, “אני מסכים עם אימא בעניין הזה. תורך לשטוף כלים הערב”. לפעמים תצטרכו להיות אחראים על עמידה בכללים כשבן או בת הזוג לא נמצאים. לדוגמה, “אימא שלך אמרה שתוכל לצפות בטלוויזיה רק אחרי שתסיים את שיעורי הבית. תגיד לי אם אתה צריך עזרה”.

במקרה כזה, אם ילדיהם של בן או בת הזוג מתווכחים איתכם, תוכלו להיות מעט קשוחים יותר – למשל, “כשתראה לי שסיימת את שיעורי הבית, תוכל לצפות בטלוויזיה”. אם גישה זו גורמת לבלגן, בן או בת הזוג שלכם יוכלו לטפל בכך מאוחר יותר. ייתכן שתצטרכו לכנס פגישה משפחתית על הנושא.

אחרי שכל בני המשפחה המשולבת שלכם יתאקלמו, וילדכם ילמד להכיר את בן או בת הזוג החדשים שלכם, סביר להניח שיסכים לקבל הוראות וכללים גם מהם.

הורות בצוות במשפחה משולבת

הורות בעבודת צוות משמעה לעבוד ביחד ולהסכים באופן כללי על הגישה שלכם כלפי הורות – לדוגמה, להסכים על כללים שנוגעים לתקשורת מכבדת, לשעת ההשכבה, לאכילה וכן הלאה. עם זאת, קביעת הכללים, הציפיות ההתנהגותיות והתוצאות עלולה להיות קשה לפעמים, וסביר להניח שתיתקלו בכמה מכשולים. עבודת צוות תעזור לכם לעבור את כל האתגרים.

נוסף על כך, עבודת הצוות מאפשרת לכם לגבות האחד את השני, כך שילדכם לא יגרום לכם להתעמת זה עם זה. למשל, ילד עשוי להגיד לבן הזוג של אמו, “אימא אמרה שאני יכול לצפות הערב בטלוויזיה”. גם אם בן הזוג חושב שזה לא רעיון טוב כל כך, הוא יגבה את בת הזוג והם ידברו על כך מאוחר יותר.

אם אינכם מסכימים עם החלטתם של בני הזוג, נסו שלא להתווכח על כך לפני הילדים. כדי להתמודד עם עימותים טוב יותר, נסו לדבר על העניינים האלה כשאתם לבדכם ומרגישים רגועים יותר. מומלץ אפילו לקבוע פגישות קבועות מדי שבוע כדי לדבר על הבעיות.

כדאי לקבל את העובדה שאין דרך התנהלות אחת נכונה, כדי שכולכם תוכלו לעבוד יחד ולמצוא את הגישה המתאימה ביותר למשפחה המשולבת. סביר להניח ששניכם תצטרכו להתפשר ולהתאים את עצמכם מעט.

דרך נוספת להראות לילדים שאתם ובן או בת הזוג עובדים יחד כצוות היא לקבוע פגישות של כל המשפחה כדי לדון בכללים ובגבולות החדשים והמשתנים. נכון, עדיף שאתם אלה שתיקחו אחריות על ילדיכם, ובן או בת הזוג ייקחו אחריות על ילדיהם, אך הפגישות המשפחתיות מאפשרות לילדים לראות שההורה שלהם ובן או בת הזוג החדשים משתפים פעולה וקובעים את כל הכללים יחד – מה שיקל עליהם לקבל את הכללים שקבעתם.

קראו על טכניקות לפתרון בעיות – דרך למציאת פתרונות חדשים ויצירתיים גם אם אתם מרגישים תקועים או לא מצליחים לעבד את המצב. הטכניקות הללו יכולות לעזור גם במקרה של חוסר הסכמה מובהק בנוגע לכללים ולגבולות בתוך המשפחה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עבודה עם אנשי מקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

מה לחפש אצל אנשי המקצוע

אנשי המקצוע שמטפלים בצרכים המיוחדים של ילדכם צריכים להיות כשירים, מיומנים ובקיאים בתחום מומחיותם. סביר להניח שמערכת היחסים המשותפת שלכם תהיה מוצלחת אם יהיו להם שלוש איכויות עיקריות:

מקצועיים

כלומר, אנשי המקצוע צריכים:

  • להתנהג אליכם בנימוס ובכבוד 
  • להסביר לכם בפירוט מדוע אתם זקוקים לפגישות מסוימות
  • לתת לכם מידע או משאבים אחרים בצורה שמועילה לכם
  • להפנות אתכם לשירותים מתאימים אחרים (כולל שירותי טיפול מקצועיים אחרים וקבוצות תמיכה)
  • לדבר עם אנשי המקצוע האחרים שקשורים לטיפול בילדכם (בהסכמתכם).

שמים את המשפחה במרכז

כלומר, אנשי המקצוע צריכים:

  • להביא בחשבון את צורכי המשפחה כולה כשהם עובדים איתכם ועם ילדכם. עליהם להתמקד במציאת פתרונות שעובדים לא רק עבור הילד – אלא לכל המשפחה. צפו שישאלו אתכם שאלות רבות על ההתנהלות המשפחתית שלכם
  • לחפש את החוזקות של המשפחה ולהיעזר בהן
  • להקשיב לדאגותיכם ולעודד אתכם להגיד את דעתכם, לשאול שאלות, לשתף רעיונות ומידע ולהציע הצעות
  • להעריך את תפקידכם כמי שמגן על זכויותיו של ילדכם
  • לעבוד איתכם בשיתוף פעולה לטובת הילד
  • לפתח אסטרטגיות יצירתיות שמתאימות באופן מיטבי לחיי היומיום של משפחתכם.

שמים את הילד במרכז

כלומר, אנשי המקצוע צריכים:

  • לראות את הילד שלכם כאדם שלם, ולהתבונן בו מעבר למגבלה שלו
  • לשים לב למה שהוא יכול לעשות, ולא למה שאינו יכול לעשות, ולהשתמש בחוזקות שלו
  • להתייחס אליו בכבוד ובצורה נאותה
  • להציב לו יעדים ומטרות ניתנים להשגה שלא יכריעו אותו
  • להפגין סיפוק והנאה מהתקדמותו ומהישגיו של ילדכם.

קל לפעמים להרגיש שאנשי המקצוע מאפילים עליכם, או להרגיש שאתם מוסרים להם את הילד שלכם, אבל התפקיד שלכם חשוב. ייתכן שאתם חוששים שאתם נתפסים כ”קשים” אם אתם דוחפים לקראת מה שאתם רוצים, אך אתם אלה שמכירים את ילדכם הכי טוב, והמחויבות שלכם כלפיו היא הגדולה ביותר. אל תסכימו לשום דבר שאינכם מרוצים ממנו, שאינכם בטוחים לגביו או שמבלבל אתכם.

מערכת היחסים של אנשי המקצוע עם ילדכם

בין אם ילדכם הוא תינוק קטן או ילד גדול יותר, עליכם לצפות מאנשי המקצוע:

  • להצליח לתקשר בקלות עם ילדים
  • לדבר ישירות עם ילדכם כשצריך
  • להגיד עליו דברים מועילים שראוי שישמע, ולהימנע מלדבר עליו כאילו אינו נוכח, גם אם הם מדברים איתכם
  • להיות רגישים אליו ולשים לב אם הוא מציג סימנים של אי נוחות, מילולית או בלתי מילולית, ולהגיב בהתאם.

מה לעשות אם אינכם מסכימים עם אנשי המקצוע

לפעמים לא תסכימו עם אנשי המקצוע שעובדים איתכם. לדוגמה, ייתכן שתרגישו שילדכם אינו מקבל מספיק תמיכה. הנה כמה צעדים שאפשר לעשות כדי לפתור אי הסכמה.

ראשית, דברו ישירות עם איש המקצוע. ברוב המקרים תוכלו לפתור כך את הדברים. ככל שמערכת היחסים שלכם חזקה יותר, כך יהיה קל יותר להתגבר על אי הסכמות. קבעו פגישה מיוחדת כדי לדבר על הדברים שמטרידים אתכם. קשה לקיים דיון רציני על רגל אחת, כשילדכם נוכח במקום.

הטיפים הבאים לתקשורת יעזרו לכם בזמן הדיון:

  • אמרו בכנות וברגישות מה מטריד אתכם.
  • הביעו את החששות שלכם בצורה ספציפית.
  • אל תעבירו ביקורת על איש המקצוע או על המקום שבו הוא עובד. סביר יותר להניח שתזכו לתגובה מועילה אם איש המקצוע ירגיש שאתם עובדים יחד.
  • הקשיבו לדבריו – הוא אמור לראות את טובת הילד בדיוק כמוכם.
  • נסו לראות את המצב מנקודת מבטו, כיוון שהוא עשוי להעלות כמה רעיונות מעניינים.

אם העניין חמור מאוד או שלא נוח לכם להעלות אותו, שקלו להביא איתכם עוד מישהו שיתמוך בכם. הודיעו לאיש המקצוע מראש שמישהו יצטרף אליכם.

אם אינכם מצליחים לפתור את הבעיה מולו ישירות, קבעו פגישה עם האחראי על התחום או המנהל. ברוב השירותים יש מדיניות ונהלים שמיועדים לפתרון חילוקי דעות בין הורים לבין אנשי הצוות.

מה מכוון את התנהגותו של איש המקצוע?

רוב האנשים שאיתם תעבדו ישתייכו לאיגוד מקצועי. לרוב האיגודים הללו יש קוד אתי וסטנדרטים מקצועיים, שמגדירים את תחומי האחריות המקצועיים שלהם. הנה כמה דוגמאות לאיגודים כאלה:

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חברים וחברויות בגיל ההתבגרות

מדוע חברויות בגיל ההתבגרות חשובות כל כך?

חברים טובים יכולים לשמש בתור קבוצת תמיכה אישית לבני נוער. הם יכולים לספק:

  • תחושת שייכות, הערכה ועזרה בפיתוח ביטחון עצמי
  • תחושת ביטחון ונוחות בקרב אנשים אחרים שעוברים את אותן חוויות
  • מקור מידע על השינויים שמביא עמו גיל ההתבגרות, ועל מה שמתרחש אצל אחרים מבחינה גופנית ורגשית
  • דרך להתנסות בערכים, תפקידים, זהויות ורעיונות שונים
  • ניסיון בהיכרות והשתלבות עם אנשים מהמין השני (לפני גיל ההתבגרות נוצרות לרוב חברויות בין בני אותו מין)
  • הזדמנות לחוות מערכות יחסים רומנטיות ומיניות, ואכן זהו הגיל שבו הן מתחילות.

חברויות חיוביות הן חלק חשוב במסע לעבר הבגרות. חברויות עוזרות למתבגרים ללמוד מיומנויות חברתיות ורגשיות חשובות, כמו רגישות למחשבות, לרגשות ולרווחתם של אנשים אחרים. בני נוער עם חברים נוטים להיות פחות אגרסיביים, פחות אנוכיים, יותר בטוחים בעצמם ויותר מעורבים בבית הספר.

לעזור לילדכם ליצור מיומנויות לחברות

ילדים מתבגרים מרוכזים אמנם בחבריהם, אך הם עדיין זקוקים לעזרה ולסיוע כדי לבנות ולתחזק חברויות חיוביות ותומכות. מערכות יחסים טובות בין הורים לילדים נוטות להוביל ליצירת מערכות יחסים חיוביות עם אחרים. לכן כדאי להיות חיוביים ותומכים, לשמור על קשר עם ילדכם ולהקשיב לו באופן פעיל, כדי לעזור לו לפתח מיומנויות לחברות. נוסף על כך, מערכת יחסים כזו תאפשר לכם לתמוך בו טוב יותר אם יצוצו בעיות בחברות.

כמו כן, חשוב לשמש דוגמה אישית. סביר להניח שלהורים ששמחים לבלות עם חבריהם יהיו ילדים עם הרבה חברויות טובות ובריאות. חשוב שילדכם יראה כי אתם דואגים לחבריכם, וכי חברות בין אנשים היא עניין הדדי.

שבחו את ילדכם המתבגר כשאתם רואים שהוא מתייחס בצורה הוגנת, בוטחת ותומכת לחבריו, כדי לעודד אותו להמשיך לעבוד על המאפיינים החברתיים החיוביים האלה. עודדו אותו לתקשורת פתוחה ובריאה עם חבריו, בה הוא יכול לשתף בחוויות חיוביות וגם בקשיים.

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות איתם. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב פרטי בביתכם, או הסיעו אותו לביתם של חברים.

לעזור לבני נוער שמתקשים למצוא חברים

כל ילד מיוחד במינו. לא כולם יהיו חברותיים ויתחברו בקלות עם קבוצת חברים גדולה. יש ילדים שמרגישים נוח יותר עם קבוצת חברים קטנה וקרובה. אם ילדכם אינו חברותי כל כך אך נראה לכם שמח ומרוצה באופן כללי, אין צורך לעשות דבר. עם זאת, אם הוא מתקשה להכיר חברים ומודאג מכך, תוכלו לעשות כמה דברים יחד:

  • חשבו על תחומי העניין של ילדכם ועל הדברים שהוא מצטיין בהם. בהתבסס על כך, חפשו עבורו פעילויות אחר הצהריים או עודדו אותו להצטרף לתנועת נוער, לחוג ספורט או לקבוצה חברתית. אחת הדרכים הטובות ביותר למצוא חברים היא להסתובב עם אנשים שחולקים תחומי עניין. אם קשה לו להכיר חברים בבית הספר, קבוצה או פעילות מחוץ לבית הספר יעזרו לילדכם לבנות מיומנויות חברתיות וביטחון עצמי.
  • בלו בחברת המשפחה המורחבת וחברים של המשפחה. תכננו על האש או טיול שבו יוכל ילדכם לבלות עם אנשים שכבר מכירים אותו.
  • עזרו לילדכם לתכנן פעילות עם חברים – לצפות בסרט בבית, לישון אצל מישהו, לבשל יחד או לשחק במשחקי כדור בפארק המקומי.
  • ודאו שילדכם מרגיש בנוח להזמין חברים הביתה, ותנו לו מרחב ופרטיות כשהוא עושה זאת.
  • חשבו על הזדמנויות למשרה חלקית עבור ילדכם או התנדבות בפעילות קהילתית. עבודה, בעיקר בקרבת עובדים או מתנדבים צעירים אחרים, מאפשרת לילדכם לתרגל מיומנויות חברתיות ולבנות מיומנויות לעבודה לעתיד. עם זאת, שימו לב שעלולה להיות לכך השפעה על שיעורי הבית, בעיקר אם יעבוד יותר מכמה שעות בשבוע.
  • חשבו אם יש עניינים מיוחדים שמקשים על ילדכם להכיר חברים, כמו היעדר הזדמנויות, היעדר מיומנויות חברתיות ספציפיות או מחסור בביטחון עצמי. לאחר מכן, חפשו דרכים לטפל בכך. אפשר לבקש עצה מאיש מקצוע לנושאים המורכבים.
  • שבחו את ילדכם ועודדו אותו בכל הזדמנות כדי לבנות הערכה עצמית. נסו שלא ללחוץ עליו בכל הקשור לחברים או לדבר על כך ללא הרף.

לא כל החברויות חיוביות או טובות לילדכם. חברויות שליליות בקרב בני נוער נקראות לפעמים “חברויות רעילות”, ומי שנמצא במערכת יחסים כזו נקרא חבר שלילי (Frenemy). ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להתמודד עם חברויות רעילות או להימנע מהן.

להבין את האיזון בין חברים להורים

כשילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, הם מתחילים לבלות זמן רב יותר לבדם ועם חברים. בתחילת גיל ההתבגרות, יותר מ-30% מהאינטראקציות החברתיות של הילדים נערכות עם חברים.

משמעות הדבר היא שבני נוער מבלים פחות זמן עם הוריהם. חלק מההורים חוששים שהחברויות האינטנסיביות האלה ישתלטו על ילדם ושהחברים יהפכו לחשובים יותר מהמשפחה, אך לא כך הדבר. זהו שלב התפתחותי חשוב עבורם.  לצד זאת, ילדכם עדיין זקוק לכם ולביטחון שאתם משרים עליו. התעניינו בחייו והיו זמינים כדי שיידע שהוא יכול לפנות אליכם בעת הצורך.

בני נוער מבלים זמן רב עם חבריהם ונוטים לחקות את מעשיהם. לדוגמה, הם עשויים לשנות את התנהגותם, את המראה ואת תחומי העניין שלהם כדי להראות שהם שייכים לקבוצת חברים מסוימת.

שינויים אלה מצביעים בדרך כלל על התנסות בלבד. כל עוד ילדכם אינו עושה שום דבר הרסני, מסוכן, או בלתי הפיך, התנהגות כזו היא דווקא סימן חיובי לכך שהוא מרגיש בטוח דיו להתנסות במשהו חדש.

הורים וחברים ממלאים תפקידים שונים בחייו של מתבגר. אתם משפיעים על החלטותיו של ילדכם לטווח ארוך, כגון ערכים ומוסר. סביר להניח שחבריו ישפיעו על קבלת ההחלטות לטווח קצר, כמו מראה ותחומי עניין. מערכות יחסים חזקות עם ההורים והחברים גם יחד עוזרות למתבגרים לגדול ולהפוך למבוגרים שיכולים להסתדר היטב ובעלי מיומנויות חברתיות חזקות.

כיצד נראות חברויות בגיל ההתבגרות

בשנות ההתבגרות המוקדמות, החברויות נהיות אינטנסיביות יותר, קרובות יותר ומספקות יותר תמיכה. בני הנוער מתקשרים יותר ויותר עם חבריהם.

חברויות בגיל ההתבגרות נוטות להתבסס על דמיון במאפייני אישיות, קבלה ושיתוף. חברויות בין בני אותו מין נפוצות יותר בחטיבת הביניים. עם זאת, ככל שבני הנוער גדלים הם יוצרים יותר חברויות עם בני המין השני.

באופן כללי, בנות נוטות לבנות חברויות קרובות יותר באמצעות שיחות מרובות, ובנים מעדיפים להשתתף ביחד בפעילויות שונות.

האינטרנט מאפשר לבני נוער ליצור חברויות באמצעות הרשתות החברתיות. חברויות אלה שונות מחברויות במציאות. במקרים הטובים ביותר, הן מציעות למתבגרים דרך לתקשר בקלות רבה יותר ואפשרות לשוחח על נושאים רגישים בלי לחשוש או לסבול משיפוטיות, וגם הזדמנות להתנסות בזהות שונה באופן אנונימי, פחות או יותר. יש לשים לב גם למקרים הטובים פחות, או המסוכנים יותר, בהם בני הנוער מתקשרים עם אנשים שאינם מכירים ללא מגבלות ועלולים לסכן את עצמם או את בני משפחתם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

עניינים של מתבגרים: מה מדאיג בני נוער?

מה מדאיג את ילדכם: הנושאים העיקריים

שנות ההתבגרות הן תקופה של צמיחה מהירה ושינויים רבים מבחינה גופנית, מנטלית וחברתית. חלק מבני הנוער חוששים מהשינויים, ואחרים לוקחים אותם בקלות.

לעתים קרובות נדרשים בני הנוער לקבל החלטות חשובות בגיל צעיר, שנוגעות לבחירת נושאי הלימוד בבית הספר, לקריירה ולעבודה בעתיד. למעשה, רבים מהם מרגישים שהלימודים בחטיבת הביניים קובעים את כל עתידם – וזה מלחיץ מאוד. אם מוסיפים לכל החששות הללו שינויים כלכליים, ביטחון בעבודה, גלובליזציה ובריאות נפשית, אין פלא שילדכם מרגיש מודאג למדי לפעמים.

רבים מבני הנוער עסוקים בעיקר בנושאים האלה:

מתי להתחיל לדאוג

רוב בני הנוער חוששים ומפחדים לפעמים, וזה נורמלי. חשוב להתייחס לחששות ודאגות באופן מותאם תוך שיקול דעת וידיעה שלא תמיד הם מצריכים עזרה מקצועית. התייחסות מוגזמת לדאגות עלולה להעביר מסר מלחיץ לילדכם ובסופו של דבר להרע את המצב ולא לשפר אותו.

עם זאת, אם הדאגות אינן עוברות, מחמירות או מפריעות לחיי היומיום של ילדכם, ייתכן שהן מצביעות על כך שהוא מתמודד עם חרדה. הנה כמה סימנים לכך שכנראה עליו לקבל עזרה להתמודדות עם חרדה:

  • דאגות שלא עוברות: כשילדכם מרגיש “על הקצה” או מתוח רוב הזמן, מודאג באופן כללי בגלל דברים רבים ללא סיבה ברורה או אינו יכול להירגע.
  • דאגות שמחמירות עם הזמן: כשילדכם נמנע ממצבים או מאנשים, חש פאניקה במצבים מסוימים, חושב מחשבות רעות ואינו מצליח להשתלט עליהן, או חווה תסמינים גופניים חוזרים לאורך זמן כגון הזעה מוגברת, דופק מואץ, כאבי ראש, התכווצויות בבטן, בחילה, נשימה מהירה או שלשול.
  • דאגות שמפריעות למהלך התקין של החיים: כשילדכם אינו מסוגל יותר לעשות דברים שנהג לעשות בגלל פחד וחרדה, או שאתם מרגישים שהתגובות שלו מונעות ממנו ליהנות מדברים יומיומיים.

רוב בני הנוער עוברים תקופות של עליות וירידות רגשיות. לפעמים הם מרגישים עצובים למשך כמה ימים. אך אם ילדכם כועס, מרגיש אשם, עצוב או עצבני יותר מהרגיל, ייתכן שהוא מתמודד עם דיכאון. אם הוא מתנהג בדרכים הבאות למשך יותר משבועיים, ייתכן שהוא זקוק לעזרה בהתמודדות עם דיכאון. ילדכם:

  • רוצה לוותר על הכל, חסר אנרגיות, מפסיק ללכת לחוגים ופעילויות שהוא בד”כ אוהב
  • מתקשה לישון
  • מתנהג בדרכים שונות מאוד מהרגיל – למשל, מסתבך בצרות, מתקשה בשיעורי הבית, מבודד את עצמו או הולך מכות.

דיכאון בדרך כלל נמשך חודשים רבים במידה ואינו מטופל, ולכן כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. דיכאון שנמשך זמן רב יכול להוביל למצוקה גוברת, בעיות לימודיות וחברתיות וצבירת פערים אשר מקשים על תהליך השיקום. בתור התחלה, פנו לרופא הילדים או המשפחה.

לעזור לילדכם להתמודד עם הדאגות

הנה כמה רעיונות שיעזרו להתמודדות עם הדאגות של ילדכם, ולתת לו תחושה שהוא אהוב ומוגן ושמאמינים בו. בתור התחלה, כדאי לדבר עם ילדכם על רגשותיו. השתמשו במשפטי “אני” כדי לדבר על המחשבות והרגשות שלכם. לדוגמה, “שמתי לב שיש לך המון דברים לחשוב עליהם בזמן האחרון. אני אשמח לדבר או להקשיב ולראות אם אוכל לעזור איכשהו”.

שמרו על קשר עם ילדכם, כדי שיוכל להרגיש מוגן ובטוח במהלך ההתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות השתתפות בארוחות משפחתיות, בתדירות גבוהה ככל האפשר. טקס משפחתי שכזה יוצר שגרה ומאפשר לכם להתעדכן בנעשה בחייו של ילדכם.

הראו לו שאתם סומכים עליו ובוטחים בו כדי לעזור לו להתגבר על הדאגות. כדי להפגין אמון, שבחו אותו על הניסיון לשנות את מחשבותיו ולהתמודד עם רגשותיו, או אמרו לו שאתם מאמינים שהוא יכול להתמודד עם מצבים מלחיצים, להוציא תוכניות לפועל ולהמשיך לנסות עד שהמצב ישתפר.

תנו לו מסרים חיוביים כדי שיידע שאתם דואגים לו ויחוש מוגן ומובן. אפשר להעביר מסרים חיוביים בחיבוק חם, חיוך, הנחת זרוע על הכתף, מגע קל בזרוע, הנהון או קריצה.

אל תגדירו את ילדכם כ”מודאג או חרד”. עדיף לתמוך בו ולשבח את הצעדים החיוביים שהוא נוקט כדי להתגבר על החששות.

הדברים שאתם עושים ואומרים מנחים ומכוונים את החשיבה וההתנהגות של ילדכם. נסו לשמש דוגמה אישית טובה ולהתמודד עם הדאגות והלחץ שלכם בדרכים חיוביות. פעילות גופנית, זמן מנוחה ודיבור על הדברים שמטרידים אתכם עם בן או בת הזוג, איש מקצוע או חבר יכולים לעזור לכם אם אתם מרגישים לחוצים.

ילדכם זקוק לתמיכתכם ולעידוד מצדכם כדי ללמוד, אך עדיף שלא ללחוץ עליו יותר מדי להשיג ציונים גבוהים בבית הספר. שמחו בשמחתו כשהוא לומד משהו חדש – ותמכו בו כשאינו מצליח – כדי לעודד אותו להמשיך לנסות. והכי חשוב- הימנעו משיפוטיות כלפי הישגיו והתנהגותו, גם אם אתם לא תומכים באופן בו הוא מתנהל בעולם. אין זה אומר שאינכם יכולים לתת לילדכם הכוונה ועצה לגבי הדרך הנכונה בהתאם לערכים המשפחתיים שלכם (וזו אף חובתכם כהורים), אך יש לעשות זאת מתוך עמדה “מגדלת ומעודדת”, ולא מתוך עמדה שיפוטית.

תרגילים ופעילויות להתמודדות עם דאגות

היכולת להתמודד עם מחשבות מדאיגות היא מיומנות חשובה לחיים. הנה כמה פעילויות ותרגילים שילדכם יוכל להשתמש בהם כעת ובעתיד.

לשנות את המחשבות המדאיגות

פעילות זו עוזרת לילדכם לשים לב למחשבות המדאיגות, ואז לעבור למחשבות מועילות יותר. עם זאת, זכרו שכמות מסוימת של דאגה ולחץ היא נורמלית ועוזרת לשמור על המוטיבציה שלנו. כשאתם עוזרים לילדכם לשנות את דרך החשיבה שלו, נסו לתמוך בו, להתחשב ולהתנהג בחמימות:

  1. אם הוא מודאג במיוחד בגלל אירוע ספציפי, בקשו ממנו לחשוב, להגיד או אף לכתוב את המחשבות שלו בנוגע לאירוע. לדוגמה, “אני מרגיש שאני הולך להיכשל בבחינה במתמטיקה”, “אני ממש גרוע במתמטיקה”.
  2. חשבו ביחד אם המחשבות האלה מועילות או לא מועילות. למשל, “איך אתה יודע שאתה עומד להיכשל?”
  3. נסו למצוא מחשבות מועילות ומעודדות יותר, לאותה הסיטואציה. לדוגמה, “התכוננת ממש הרבה למבחן הזה. עכשיו רק צריך שתעשה את הכי טוב שאתה יכול”.
  4. השינוי המחשבתי אמור להתנהל בערך כך: “אני מודאג מהמבחן במתמטיקה כי המקצוע הזה קשה לי. יכול להיות שיהיה לי קשה במבחן, אבל למדתי והתכוננתי, ועכשיו אני רק צריך לעשות את הכי טוב שאני יכול”.

תרגיל זה דורש אימון. כדי לעזור לילדכם לשנות את המחשבות המדאיגות, שבחו אותו על כך שהוא מנסה.

חשיבה חיובית

אם ילדכם מבלה זמן רב מדי בחשיבה על אירועים שליליים, הוא עלול לסבול מדאגה ולחץ. תרגילים לחשיבה חיובית יכולים להרגיל אותו לבלות זמן רב יותר בחשיבה על דברים שהסתדרו היטב ומדוע.

בקשו ממנו לחשוב או אפילו לכתוב שלושה דברים שהתנהלו היטב באותו יום, וכיצד הוא עזר לקיומם. הם לא חייבים להיות דברים גדולים. יכול להיות ששמע ציפור שרה בחוץ, ועזר בכך שאפשר לעצמו לשים לב לכך.

מלחיץ לפעמים להיות הורים לבני נוער. תצליחו לטפל בילדכם המתבגר בצורה הטובה ביותר אם תטפלו היטב בעצמכם. כמו כן, אפשר לקבל תמיכה מצוינת מהורים אחרים, מיועצת בית הספר ועוד.

היכן לחפש עזרה

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי לפנות למומחה. עודדו אותו לבקר אצל רופא הילדים או המשפחה, שיוכל להפנות אותו לפסיכולוג למתבגרים. כמו כן, הוא יכול לדבר על הדאגות שלו עם יועץ בית הספר – יועצים בבית הספר עוברים הכשרה מיוחדת בנושאי בריאות הנפש של ילדים ובני נוער. אפשר לפנות גם למנהיג רוחני (לדוגמא- רב שאתם מכירים) או לעובדים סוציאליים ביחידות לשירותים חברתיים בקהילה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לקויות למידה: לתמוך בילדכם

מה הן לקויות למידה?

לקות למידה היא מונח המתייחס לקבוצה רחבה של הפרעות המתבטאות בקשיים ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות עקב הפרעה בתהליכים קוגניטיביים. אדם מאובחן כלקוי למידה כאשר הישגיו נמוכים במידה משמעותית מהרמה המצופה בגילו, מהשכלתו וממנת המשכל שלו.
בפועל, לקויות למידה באות לידי ביטוי בטווח רחב של קשיים בדרגות חומרה שונות בכל תחומי החיים ולא רק בסביבה אקדמית.

שני סוגים עיקריים של לקויות למידה

לקויות למידה מילוליות

סוג זה שכיח בקרב יותר מ-90% מאלו המאובחנים עם לקויות למידה. לקויות הלמידה המילוליות כוללות דיסלקציה (קשיים בקריאה), דיסגרפיה (קשיים בכתיבה) ודיסקלקוליה (קושיים בחשבון). לרוב, לקויות הלמידה המילוליות מתגלות כבר בכיתות הנמוכות, אך יחד עם זאת ילדים מצליחים לעיתים להסתיר את הקשיים שלהם עד לתחילת הלימודים בחטיבת הביניים.

לקויות למידה בלתי מילוליות

לקויות למידה בלתי-מילוליות נדירות יותר וקיימות אצל פחות מ-10%. ילדים עם לקויות למידה בלתי מילוליות עשויים להתקשות בתפיסת כיוונים, התמצאות במרחב, קריאת שפת גוף והסתגלות חברתית. לעיתים ילדים אלו גם מרבים ליפול או להפיל חפצים ומתקשים בקריאת שעון מחוגים. בזמן עבודה הם לרוב מתרכזים בפרטים אך לא תמיד מצליחים לראות את התמונה הכוללת.

סימנים להופעת לקויות למידה

אם אתם חושבים שלילדכם יש לקות למידה, כדאי לחפש את הסימנים הנפוצים. הופעת אחד או יותר מהסימנים אינה מצביעה בבירור על כך שלילדכם יש לקות למידה, אך אם אתם מודאגים, דברו קודם כל עם המורה או עם רופא הילדים. אם לילדכם יש לקות למידה כלשהי, ייתכן שהוא:

  • אינו אוהב לקרוא ו/או מתקשה לקרוא
  • מתקשה לאיית מילים נפוצות
  • מתקשה לזהות אותיות או הברות בתוך מילים
  • מתקשה לזכור רשימות, כגון מספרים רנדומליים, אותיות במילים יוצאות דופן שלא קל לשמוע אותן (כמו האות א’ במילים ‘קראתי’ או ‘עיתונאי’ למשל), טבלאות מספרים או צעדים לפתרון בעיות במתמטיקה
  • מספר לכם המון רעיונות מעניינים אך מתקשה לכתוב אותם, או כותב באטיות רבה
  • בעל כתב יד מבולגן ובלתי קריא
  • הישגיו נראים נמוכים ביחס לפוטנציאל האינטלקטואלי שלו
  • משקיע מאמצים יוצאי דופן בהדבקת הקצב הלימודי של בני כיתתו
  • משקיע שעות ארוכות בהכנת שיעורי בית או למידה לבחינות והישגיו אינם תואמים את המאמץ שהוא משקיע בלימודים
  • מביע תסכול וקושי רב בהתמודדות עם החומר הלימודי
  • מתחמק ממטלות לימודיות והתמודדות עם חומרי לימוד ספציפיים.

לקויות למידה: מה לעשות

דברו עם המורה

אם אתם חוששים שילדכם מתקשה בבית הספר וייתכן שיש לו לקות למידה, דברו קודם כל עם המורה. שאלו אותה כיצד הוא מסתדר עם קריאה, כתיבה ומתמטיקה. בדקו איך היא מתרשמת מההערכה העצמית וממידת המעורבות שלו בבית הספר. המורה יכולה להעריך את ילדכם ולעבור איתכם על התעודות שלו, כדי שתוכלו לראות אם יש דפוס של בעיות.

בקשו אבחון

אם אתם עדיין מודאגים, בקשו אבחון רשמי מבית הספר. בשלב זה אפשר לערב קלינאי תקשורת או פסיכולוג, שיעזרו לבדוק את כל הגורמים האפשריים. אם חל עיכוב משמעותי, או שאי אפשר לערוך אבחון דרך בית הספר, אפשר לפנות בתשלום למומחה פרטי.

ניתן לשקול ביצוע אבחון מקצועי- דידקטי או פסיכודידקטי, בהתאם לצורך. שוחחו על כך עם יועצת בית הספר, ועם אנשי מקצוע בתחום.

למידע נוסף על אבחוני לקויות למידה, אפשר לפנות לסניף אגודת ניצן הקרוב למקום מגוריכם.

חשוב לפנות גם לרופא הילדים ולבדוק את הראייה והשמיעה של ילדכם, כדי לשלול בעיות בתחומים אלה.

לספר לילדכם על לקות הלמידה

ילדים שמתמודדים עם לקויות למידה אינם יכולים לעשות דברים כמו לקרוא או לכתוב באותה קלות כמו חבריהם לכיתה, ועלולים לחשוב על עצמם כ”סתומים” או “טיפשים”. עשויה להיות לכך השפעה שלילית לטווח ארוך על ההערכה העצמית שלו, ולכן עדיף לספר לילדכם על לקות הלמידה שלו, ולהסביר שאין לכך קשר למידת האינטליגנציה שלו.

דברו איתו על הנושא והיו ברורים. הדגישו את הדברים החיוביים שיוכל לעשות כדי לחיות וללמוד עם לקות הלמידה. אפשר להזכיר דמויות ידועות ומוצלחות של אנשים שמתמודדים עם לקויות למידה.

כמה דוגמאות למפורסמים שמתמודדים עם לקויות למידה הם מייקל פלפס (שחיין עטור מדליות), קיירה נייטלי (שחקנית), ג’יימי אוליבר (שף בריטי), ריצ’רד ברנסון (איש עסקים ובעלי חברת התעופה וירג’ין) ועוד.

כיצד לעזור לילד עם לקות למידה לבנות חוסן נפשי והערכה עצמית טובה

ילדים עם לקויות למידה עלולים לסבול מהערכה עצמית נמוכה. כמו כן, הם נוטים לפתח דרכים להסתיר את הקשיים שלהם ככל שהם מתבגרים, ונמצאים בסיכון גבוה יותר לנשור מבית הספר.

חשוב לזהות את לקויות הלמידה מוקדם ככל האפשר, ולעזור לילדכם לבנות חוסן נפשי. חוסן נפשי הוא היכולת להתאושש מבעיות וממכשולים. זוהי מיומנות חשובה לחיים לכל הילדים, ובעיקר לילדים עם לקויות למידה.

עזרו לילדכם לבנות חוסן נפשי וחשיבה חיובית בנוגע ליכולותיו וללקות שלו באמצעות השיטות הבאות:

  • התמקדו במאמצים ובהצלחות של ילדכם ותגמלו אותו עליהם. כמו כן, התמקדו בדברים שאינם לימודיים שבהם הוא טוב, כמו ספורט, מוזיקה, דרמה או היותו חבר טוב או בשלן מעולה. תמיד שבחו את ילדכם על כך שניסה.
  • אמרו לילדכם שאתם מאמינים בו. שמחו ביכולותיו ובהישגיו, והראו לו שאתם מבינים ומקבלים את הקשיים שלו. נסו לעבוד איתו כדי לשנות מחשבות שליליות ולהימנע ממכשולים.
  • שמשו לילדכם דוגמה אישית והיו חיוביים, אסרטיביים וחסינים בעצמכם.
  • עודדו אותו לנסות להבין למה הוא זקוק כדי להתגבר על הקשיים, ולמדו אותו לבקש עזרה בנימוס וברוגע.
  • תנו לו להשתתף בתחומי האחריות המשפחתיים ולקבל החלטות בעצמו. תחושת השליטה תעזור לו לבנות הערכה עצמית חזקה.
  • תמכו בילדכם, אך אל תגנו עליו יותר מדי. צפו ממנו לעשות את המיטב ולהמשיך במשימותיו, למרות האתגרים הנוספים שעמם הוא מתמודד.
  • הקדישו לילדכם זמן, דברו איתו, הקשיבו ובלו ביחד, כדי להעביר לו את המסר שהוא מיוחד, חשוב ושווה את זמנכם.

לקות למידה היא לקות מוכרת בחוק זכויות התלמיד. לילדכם יש זכות לקבל גישה לאותן הזדמנויות לימודיות כמו שאר התלמידים.

לקבל עזרה נוספת

בעת הצורך, ילדכם יוכל לקבל עזרה נוספת כדי ליהנות מההזדמנות הטובה ביותר שיוכל בבית הספר. אם אנשי המקצוע ממליצים על קבלת עזרה נוספת, חשוב לשמור את תיעוד האבחונים המקצועי שמוכיח כי ילדכם זכאי לדברים כגון הארכת זמן בבחינות, הוראה מתקנת או תוכנות מחשב מיוחדות.

כמו כן, ישנם סוגים רבים של עזרה מחוץ לבית הספר לילדים עם לקויות למידה, ובהן שיעורים פרטיים וטכנולוגיה מסייעת. סוג התמיכה הטוב ביותר לילדכם תלוי בלקות הלמידה שלו. דברו עם המורה ועם אנשי המקצוע כדי לבדוק איזה פתרון יעזור לו ולכם באופן הטוב ביותר.

הנה כמה רעיונות:

  • שמרו על קשר קרוב עם המורה של ילדכם כדי להבין מה עליכם לעשות בבית על מנת לתמוך בשיעורי הבית שלו ובהצלחותיו. יכול להיות שתצטרכו לנסות כמה דברים שונים לפני שתמצאו את הדבר המתאים ביותר לילדכם ולכם. פשוט המשיכו לדבר עם המורה עד שתצליחו.
  • ילדים עם לקויות למידה לומדים מיומנויות חדשות באופן הטוב ביותר כאשר המורים, ההורים ואנשי מקצוע נוספים משתמשים במתודות למידה מובנות, רציפות ומפורשות. לכן, כדאי לפרק את המשימות ליחידות קטנות יותר, להוראות בודדות או לפיסות מידע. עבדו עם ילדכם בשיטת צעד אחר צעד, שתהיה מהנה ותעודד אותו להשתמש בחושים שונים (למשל, חוש הראייה וחוש השמיעה). כמו כן, חשוב מאוד לתרגל.
  • שיעורי הבית אינם צריכים להפוך למטלה קשה מדי עבור ילדכם. נסו לבלות זמן קצר בתרגול מיומנויות חדשות ביחד, למשל, לקרוא ספרים שמתאימים לרמה שלו או לשחק במשחקי אותיות. זוהי דרך טובה לוודא שהוא חווה גם הצלחות בזמן שהוא מפתח מיומנויות חדשות. אם ילדכם ינסה דברים חדשים ויראה איך הכל מסתדר והוא מתחיל להצליח, הוא ירצה להמשיך לנסות גם כשהמצב נהיה קשה יותר.
  • אם ילדכם מתמודד עם קשיי אוריינות (דיסלקציה), נסו לפנות זמן ולקרוא ביחד. אפשר לקרוא בבית או במקום אחר, למשל בספרייה המקומית. הבונוס הוא שאתם זוכים לבלות זמן מיוחד, אחד על אחד!
  • טכנולוגיה מסייעת ותוכנות מיוחדות יכולות גם הן לתמוך בלמידה של ילדכם. באתר עוגן של מט”ח תוכלו למצוא תוכנות וכלים שפותחו במיוחד עבור תלמידים עם לקויות למידה.
  • תלמידים עם לקויות למידה יכולים להיעזר במורים  להוראה מתקנת שפועלים בכל הארץ.

אם לילדכם יש לקות למידה או עשויה להיות לו, סביר להניח שיש לכם המון שאלות. למידע נוסף, קראו את המאמר לקויות למידה: שאלות נפוצות.

תמיכה ומשאבים

ישנו מגוון רחב של שירותים שניתנים למשפחות של לקויי למידה ברחבי הארץ. עם הארגונים העיקריים נמנה ארגון ניצן: אגודה ללא כוונת רווח שהוקמה על ידי הורים ומתנדבים במטרה לאבחן, לאתר, לטפל ולקדם ילדים, מתבגרים ובוגרים עם לקויות למידה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים לבני נוער: לטפל בעצמכם

להיות הורים לבני נוער

הדרישה לזמנכם ולאנרגיה שלכם שונה כעת, כשילדכם מתבגר. בשנים הראשונות הייתם צריכים להאכיל, לרחוץ ולנחם את הקטן שלכם. כעת הוא כבר גדול ודואג לעצמו יותר ויותר, אולם הוא עדיין זקוק לעזרה פרקטית ולמעורבות פעילה.

לדוגמה, ייתכן שילדכם פעיל במגוון פעילויות חברתיות אחר הצהריים, ועליכם להסיע אותו ממקום למקום. בו בזמן, סביר להניח שאתם עובדים יותר שעות ומשתתפים בפעילויות משלכם.

לצד הדרישות המעשיות לזמנכם, יש גם כמה אתגרים רגשיים חדשים. לדוגמה, תחילת גיל ההתבגרות מביאה עמה רגשות חוסר ביטחון אצל ילדכם, ודאגות עבורכם. יכול להיות שאתם חוששים בנוגע לשינויים החברתיים והרגשיים שילדכם חווה ולבחירת החברים שלו. וכמובן, לא נשכח את העליות והירידות הרגשיות בגיל ההתבגרות.

להיות הורים לבני נוער זו עבודה קשה לפעמים, ולכן עליכם לדאוג היטב לעצמכם, בדיוק כפי שעשיתם כשילדכם היה צעיר. זכרו לטפל בעצמכם, בעיקר ברווחתכם הגופנית והרגשית, כדי שתוכלו להישאר רגועים ועקביים, ולהתמודד טוב יותר עם הלחצים והעימותים שצצים מדי פעם.

חשיבותם של החברים ובני הכיתה עולה בעיני ילדכם בשנים אלה, אך חשיבותכם אינה פוחתת. יש לכם עדיין תפקיד חשוב בחייו – ושמירה על מערכות יחסים חזקות עם המשפחה והחברים גם יחד היא חיונית להתפתחות חברתית ורגשית בריאה.

למצוא זמן לעצמכם

יכול להיות שאתם מתקשים ללהטט בין הצרכים של ילדכם לבין העבודה, המחויבויות האחרות ומציאת הזמן הפנוי לעצמכם. הנה כמה הצעות לפינוי זמן בלו”ז המשפחתי העמוס.

משימות בבית

אם יש לכם בן או בת זוג, דברו על חלוקת המטלות בבית. אפשר לתת למתבגר שלכם אחריות ומשימות רבות יותר. כדי למנוע התנגדויות לרעיון, דברו איתו על כך מראש. לדוגמה, תנו לו לבחור מטלה או שתיים שיסכים לעשות.

יש בכך כמה יתרונות: חלוקת התפקידים גדלה והוא מקבל הזדמנות לתרגל חיים עצמאיים – למשל, ללמוד לבשל ארוחות פשוטות, לעשות כביסה או לשטוף את הרצפה.

תוכניות ולוחות זמנים משפחתיים

לוח זמנים משפחתי שבועי יעזור לכם לדעת בכל רגע מה מצב הפעילויות של כל אחד, וגם למצוא זמן לעצמכם. כמו כן, זוהי הזדמנות להסביר לילדכם שגם אתם זקוקים לזמן פנוי לעצמכם, שיחזיר לכם את האנרגיה וההתלהבות הדרושות לבילוי הזמן איתו.

אפשר להשתמש בלוח הזמנים השבועי כדי לתכנן זמן למטלות בבית, כמו קניות מצרכים ובישול. כדאי לבשל מראש – למשל, בסופי השבוע – כדי להקל על הלחץ במהלך השבוע. כמו כן, מומלץ לוודא שתמיד יש משהו בריא במקרר או במקפיא להנאת כל המשפחה.

רשתות תמיכה

בדקו אם הסבים והסבתות, בני המשפחה והחברים יכולים לבלות עם ילדכם, כדי לפנות לכם קצת זמן לבד. אפשר לארגן הסעות משותפות ושמירה על הילדים בשיתוף עם הורים אחרים שילדיהם הולכים לאותן פעילויות.

כך תוכלו לקבל עוד כמה שעות במהלך השבוע, ולזכות ביתרון נוסף: ליצור חברויות חדשות ולחזק את הרשתות החברתיות שלכם.

לשמור על מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג

חשוב לשמור על מערכת יחסים חזקה עם בן או בת הזוג. טיפוח מערכת היחסים הזו יעזור לכם לתפקד בצורה הטובה ביותר כהורים בצוות. הנה כמה הצעות שקיבלנו מהורים בנוגע לשמירה על מערכת יחסים חזקה בתקופה זו:

  • דברו על הרגשות והחוויות שלכם כהורים לילד מתבגר, ושימו לב שאתם באמת מקשיבים אחד לדברי השני.
  • הפגינו חיבה, הוקרה והערכה לבן או בת הזוג.
  • פנו זמן לשוחח עם בן או בת הזוג – אפשר פשוט לספר אחד לשני איך עבר היום.
  • מצאו זמן לבילוי זוגי מדי שבוע. אפשר לעשות כל מיני דברים – לעשות ספורט ביחד, לצאת להליכה אחרי ארוחת הערב, לקבוע דייט לקפה, לשחק בקלפים או במשחקים אחרים, או כל דבר שאתם נהנים ממנו בזוג.
  •  פנו זמן לחוויות מהנות בזוג. למשל, אם ילדכם גדול דיו, הוא יוכל לבלות את סוף השבוע אצל חבר או אצל סבא וסבתא, ולתת לכם הפסקה קטנה.
  • בלו יחד בבית. לדוגמה, צאו לדייט מיוחד במסעדה, צפו יחד בסרט אהוב או שימו מוזיקה ששניכם אוהבים כשילדכם בחדרו או מבקר אצל חבר.

בכל משפחה עם ילדים מתבגרים יש עליות וירידות. אך אם אתם ובני זוגכם מגלים שאתם באמת מתקשים בשלב מסוים, כדאי מאוד לפנות לקבלת עזרה מחברים וממשפחה, או לדבר עם רופא המשפחה, שידע לסייע לכם או להפנות אתכם לגורם המתאים.

להישאר בריאים ושלמים

הרווחה הגופנית והנפשית שלכם חשובה מאוד ליכולתכם לתפקד כמשפחה. אך הבריאות הגופנית והנפשית אינה מתרחשת מעצמה – תצטרכו לטפל בעצמכם כדי שזה יקרה.

שמרו על גישה חיובית והסתכלו על המצב בפרספקטיבה הנכונה כדי לצלוח היטב את העליות והירידות בתקופת ההתבגרות של ילדכם. אם יש לכם יום רע, או רבתם עם הילד, שאלו את עצמכם – “אנחנו באמת צריכים לריב על זה? אולי אפשר פשוט לוותר?”

ויתור על הדברים הקטנים מאפשר לכם לשמור אנרגיה לדברים חשובים וגדולים יותר כמו הבריאות, הבטיחות והרווחה של ילדכם.

דיבור חיובי לעצמכם יעזור לכם להרגיש לחוצים פחות ושמחים יותר. לדוגמה, אם ילדכם מציע לעזור למישהו, אמרו לעצמכם – “נהדר, אני שמחה שלימדתי את הילד שלי לחשוב גם על אחרים”. הגיע הזמן לברך את עצמכם על כל העבודה הקשה שהשקעתם בילדכם בשנים האחרונות.

טקסים משפחתיים יכולים לבנות תחושת ביחד, ועוזרים לכם להרגיש טוב בנוגע למערכות היחסים במשפחה. הטקסים עוזרים למתבגרים לחוש אהובים,ולא משנה עד כמה הם נראים משועממים – הם עדיין אוהבים את הטקסים האלה ומתנחמים בהם. טקסים לדוגמה הם ארוחות משפחתיות בימי שישי בערב, יציאות משפחתיות או טקסים דתיים.

פעילות גופנית חשובה לתחומים רבים בחיים. כדי לשמור על בריאות גופנית ונפשית, מומלץ לעשות פעילות גופנית 30 דקות מדי יום. אפשר לצאת להליכה של חצי שעה או להצטרף לשיעור התעמלות, וכשילדכם יתבגר, תוכלו לחזור לסוגי ספורט שנהגתם לשחק פעם, או לשאול חברים אם ירצו לצאת להליכה או לרכוב על אופניים.

אם אתם מחפשים משהו חדש, נסו פעילויות מרגיעות כמו יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, הרפיית שרירים או תרגילי נשימה עמוקה. בתור הורים לבני נוער, חשוב לוודא שאתם ממלאים היטב גם את הצרכים שלכם, נוסף על צורכי המשפחה. הורים שמטפלים בעצמם הם הורים קשובים וטובים יותר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

להיות הורים אחרי טיפוליIVF

סקירה מהירה

  • הפריה חוץ גופית (IVF) היא תהליך שבו נוצר עובר מחוץ לרחם האישה, שמוחזר לרחם אחרי כמה ימים. התהליך יכול להתקיים באמצעות הביצית והזרע של ההורים, או באמצעות ביצית ו/או זרע מתרומה.
  • אחת מכל שש נשים מתקשה להיכנס להיריון.
  • 4.3% מהילדים שנולדו בישראל בשנת 2016 הם תוצאה של טיפולי פוריות כגון IVF. בארה”ב ובאנגליה, לעומת זאת, מדובר על 1.5%-2% בלבד.

בשנת 2013 הושגו 9,583 הריונות בשיטת IVF, ו-6,165 הגיעו לסיומם המוצלח. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנים 2000 עד 2013 נולדו בישראל כ-60,000 ‘תינוקות מבחנה’.

האתגרים

טיפול IVF עשוי להיות חוויה מלחיצה מאוד. בדרך כלל, זוגות מחליטים להתחיל בתהליך של טיפולי פוריות אחרי שניסו להיכנס להיריון באופן טבעי זה זמן מה. אחרי תקופה של ניסיונות ללא הצלחה, רמות התסכול שלהם עלולות להיות גבוהות מאוד; ייתכן שגילו שלאחד מהם או לשניהם יש בעיה שתורמת לאי הפוריות או או יוצרת אותה. טיפול IVF הוא פתרון טוב, אך זהו תהליך תובעני מבחינה גופנית ונפשית כאחד.

טיפול IVF אינו מבטיח היריון. מסיבות רבות ושונות, ישנם אנשים שמגלים שגם אחרי מחזורי IVF רבים, הם עדיין אינם יכולים להיכנס להיריון. מצד שני, נשים מסוימות נכנסות להיריון כבר בטיפול הראשון.

טיפולי IVF הם טיפולים יקרים שעשויים להכניס הורים רבים ללחץ כלכלי, מה שמוסיף על המתחים שנובעים מהטיפול. במדינת ישראל ישנו מימון מטעם המדינה לטיפולים אלו עבור שני הילדים הראשונים במשפחה.

הטיפולים כוללים שלבים רבים, שחייבים להצליח כדי להמשיך:

  • האם צריכה לקחת הורמונים שיגרו את ייצור הביציות
  • יש לאסוף ביציות בריאות וזרע מההורים (אלא אם כן מדובר בתרומה). עבור האם, ובמקרים מסוימים גם עבור האב, מדובר בהליך רפואי שמתבצע בבית החולים
  • הביציות והזרע עוברים הפריה במעבדה ליצירת עובר
  • העובר מוחזר לרחם האם ומתפתח לכדי תינוק בריא.

נשים שעברו טיפולי פוריות עשויות לחוות אותם סיבוכים כמו נשים אחרות בזמן ההיריון. עובדה זו גורמת לטיפול להיות תהליך אמוציונלי מאוד, מלא בקבלת החלטות, חרדה וזמני המתנה קשים.

מתח וחרדה

IVF הוא חוויה מלחיצה עבור שני ההורים, ויש נשים שחוות תסמינים של מתח כרוני. מחקרים מראים כי רמות המתח של נשים שעוברות טיפולי פוריות דומות לאלה של נשים המתמודדות עם מחלה קשה. טיפולי פוריות עשויים להשפיע על תחושת השליטה של אדם, על תחושת הנורמליות ועל התוכניות לעתיד.

לעיתים קרובות, הורים שמשיגים היריון באמצעות IVF נזהרים לא להתלהב יתר על המידה, והמכשולים המוקדמים שעברו עשויים להעצים עוד יותר את פחדיהם משיבושים. לפעמים, אחרי הלידה ובשנת חייו הראשונה של התינוק, הם חרדים במיוחד לבריאותו ולבטיחותו של הילד.

הריונות עם תאומים נפוצים יותר בהפריה חוץ גופית, מה שמגביר עוד יותר את האתגרים במהלך ההיריון וב-12 החודשים הראשונים אחרי הלידה.

בסופו של דבר, הורי IVF מפתחים מערכות יחסים חיוביות ובטוחות עם ילדיהם בדיוק כמו הורים אחרים. מחקרים מראים כי החרדה נוטה לחלוף אחרי 12 חודשים, ושההסתגלות הכללית להורות אינה שונה אצל הורים בני אותו גיל ומאותו רקע מהורים שנכנסו להיריון באופן טבעי.

ההשפעה על מערכות היחסים

בעיות של אי פוריות עשויות להעמיס על מערכות יחסים שונות. קשיים אלו נובעים משינויים הורמונליים הגורמים לרגשיות יתר ולשינוי אמיתי בדרך בה נשים חוות רגשות שונים, ממתח נוכח הסיכוי לכישלון התהליך ומהאופן בו כל אחד מבני הזוג חווה את האחר כתומך במצב. בני הזוג עשויים לגלות הבדלים באופן ההתמודדות של כל אחד, וביכולתם לדבר על רגשותיהם.

אין ראיות לכך ששכיחות הפרידה או הגירושים עולה אצל זוגות שעברו טיפולי פוריות. עם זאת, זוגות שנפרדו נטו יותר לציין את בעיית האי פוריות ואת הטיפולים כגורם אפשרי לפרידה.

זו עשויה להיות תקופה מאתגרת. העצה הטובה ביותר היא לשמור על מערכת היחסים שלכם כמה שאפשר. דברו על הרגשות שלכם בזמן אמת, ונסו לחלוק את החרדות שלכם עם אחרים.

החלטות קשות

הורי IVF נתקלים לעיתים קרובות בצורך לענות על שאלות קשות, כגון:

  • האם אנחנו רוצים עוד ילדים?
  • האם ניכנס שוב להיריון?
  • האם נשתמש שוב ב-IVF, והאם זה יעבוד?
  • האם אנחנו מוכנים לעבור שוב את כל המתח הזה?

אחת ההחלטות המאתגרות ביותר שצריכים הורי IVF לקבל קשורה בהחלטה מה לעשות עם העוברים שלא הוחזרו לרחם. פעמים רבות, תהליך הטיפול מוביל ליצירת עוברים רבים בפעם אחת, שמוקפאים למקרה שההורים יהיו מעוניינים בילד נוסף בעתיד. אם בני הזוג מחליטים שלא להמשיך בתהליך, עליהם לשקול מה לעשות עם העוברים שנותרו קפואים. ההחלטה עשויה להעמידם בפני שאלות אתיות או חילוקי דעות בנושאי אמונה.

הורי IVF צריכים להחליט מה וכמה יספרו לילדיהם, במיוחד אם בני הזוג נכנסים להיריון מתרומת זרע או תרומת ביצית. מהו הגיל הטוב ביותר לספר להם? כיצד צריך לספר להם? עליכם לשוחח על כך ולהגיע להחלטה שמתאימה לשניכם.

אם אתם שוקלים כניסה לתהליך IVF, מומלץ לפנות לייעוץ לפני תחילת הטיפולים. למומחים בתחום הפוריות יש מידע מפורט, משאבים ומדריכים שנועדו לתמוך בהורי IVF בהחלטתם כיצד להתמודד עם התהליך, וכיצד לספר לילדים, אם יש בכך צורך.

לבקש עזרה

חלק מהורי ה-IVF כועסים על עצמם אם קשה להם להתמודד עם אתגרי ההורות לתינוק בן יומו. הם עשויים להרגיש שאסור להם להתלונן, ושעליהם להיות אסירי תודה על הילד שתמיד רצו. רבים מהם מתביישים לבקש עזרה.

אך כל ההורים, כולל הורי IVF, צריכים להרגיש שמותר להם לפנות לעזרה כשהם זקוקים לה – אחרי הכל, הורות היא עבודה קשה, ללא קשר לאופן שבו נוצר התינוק! זכרו שכל ההורים החדשים מרגישים רגשות מעורבים וחווים לפעמים מגוון רחב של רגשות בנוגע להורות.

הפריה חוץ גופית בראי החוק

בכל מדינה יש מגבלות חוקיות שונות בנוגע להפריה חוץ גופית. החוק בישראל, למשל, מציין שאין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מה לעשות כשעולים חששות בנוגע לנכדים

האם באמת צריך לדאוג?

תפקידכם כסבא וסבתא אמנם ממלא אושר, אך לפעמים טבעי שעולים גם חששות בנוגע לנכדים. נכדכם גדל בעולם שונה מזה שבו אתם גדלתם, ומזה שבו גדלו ילדיכם. לפעמים קשה לעמוד בקצב!

כמו כן, לכל אחד יש גישת הורות שונה. לא תמיד תסכימו עם ההחלטות שמקבלים הורי הנכד בעניינים כגון התנהגות, משמעת, עצמאות, שימוש במדיה, חברויות וכן הלאה. עם זאת, העובדה שאינכם מסכימים אינה הופכת את ההחלטות הללו לשגויות.למעשה, אם הורי הנכד מקבלים החלטות מושכלות שנכונות עבור המשפחה שלהם, סביר להניח שאין לכם כל צורך לדאוג.

אם אתם עדיין מודאגים, נסו להבין אם מדובר במשהו שבאמת צריך להדאיג אתכם. אחת הדרכים לעשות זאת היא לדון בחששותיכם עם בן או בת הזוג, או עם חבר או חברה במצבכם. אפשר לשאול באחד מהפורומים המיועדים לסבים וסבתות ברשת, כגון מוטק’ה. נקודות מבט אחרות יעזרו לכם להחליט אם כדאי לדבר על כך עם הורי הנכד.

נסו להיזכר בימים שבהם אתם הייתם הורים צעירים – מה הדאיג אתכם? כיצד קיבלתם החלטות שנגעו לגידול הילדים?

כיצד לשוחח על חששותיכם: טיפים

אם אתם מרגישים שאתם חייבים להעלות עניין כלשהו שנוגע לנכד, כדאי להתכונן לשיחה, לתזמן אותה היטב ולכבד את הוריו.

הכנה

תרגלו את מה שאתם רוצים להגיד מראש, כדי למצוא את הדרך המתאימה ביותר להגיד אותו. לדוגמה, “שמתי לב שיונתן לא שומע אותי כשאני מאחוריו. גם אתם שמתם לב לזה?”לפעמים אפשר לתרגל עם בן או בת הזוג, או עם חבר.

תזמון

אם נראה לכם שזו תהיה שיחה מורכבת, כדאי לבחור זמן שבו אתם והורי הנכד תהיו רגועים ותזכו לפרטיות. למשל, אם הם עסוקים בעבודה ובמחויבויות משפחתיות במהלך השבוע, עדיף לדבר בסוף השבוע.

כבוד

הורי הנכד שלכם משתדלים לעשות את הטוב ביותר שביכולתם עבור ילדיהם. אם ברצונכם לנהל איתם שיחה מורכבת, מומלץ להפגין כבוד כלפי ניסיונם כהורים וסגנון ההורות שלהם.

  • אם החששות שלכם נוגעים להתמודדות עם התנהגותו של הנכד, ספרו לילדכם מה קרה ואז בקשו עצה. לדוגמה, “נעמי כל הזמן הורידה את הנעליים בגינה והתעצבנה כשביקשתי ממנה לנעול אותן בחזרה. איך את מצליחה לגרום לה להישאר עם נעליים?”
  • כולם אוהבים שבחים. אזנו את החששות שלכם עם שבחים לנכד ולהוריו גם יחד, כדי שתוכלו להתמקד בדברים החיוביים. למשל, “גדי למד את המשחק ממש מהר. אתה ממש מצליח להסביר לו דברים”.
  • הבינו את גבולותיכם. זהו חלק חשוב מהפגנת הכבוד כלפי הורי הנכד. מותר לכם להביע חשש, אך ההורים הם שיחליטו מה לעשות בנוגע לכך.

עוד טיפים לתקשורת

אם יש לכם מערכת יחסים טובה עם הורי הנכד, שאלו אותם שאלות פתוחות כדי להבין כיצד הם רואים את המצב שמדאיג אתכם. לדוגמה, “הורים אחרים בקבוצת הפייסבוק שלכם נתקלו באותה בעיה?” או “אחות טיפת חלב אמרה על זה משהו בפגישה האחרונה?”

נסו להתעניין ולהימנע מהאשמה. האשמה מזמינה התגוננות וקונפליקט בעוד שהתעניינות נותנת הרגשה של אמפטיה, ומזמינה שיתוף פעולה.

לפעמים אפשר להציע להורים שייעזרו במומחים אחרים, כגון רופא הילדים, המרכז להתפתחות הילד, הצוות בגן או בבית הספר.

אם אתם חושבים שנכדכם נמצא בסכנת התעללות או חווה הזנחה, דברו עם הוריו על חששותיכם. אם לדעתכם יש בעיות אלימות או הזנחה רציניות בביתו של הנכד ואתם זקוקים לעזרה, פנו לקו החירום החברתי של משרד הרווחה בטלפון 118 או למשטרה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מה ילדים מרגישים במשפחות משולבות

הרגשות של ילדים במשפחות משולבות

האופן שבו ילדכם מרגיש בנוגע לחיים במשפחה משולבת תלוי בגילו, במשך הזמן שהוריו פרודים, במידת השינוי בחייו ובמה עוד מתרחש בתחומים אחרים, כגון בית הספר. עוד גורמים הם מידת ההיכרות שלו עם בן או בת הזוג החדשים, הגישה של ההורה האחר (בן או בת הזוג לשעבר) לשינויים והאישיות של ילדכם.

טבעי שילדים ואנשים צעירים שחיים במשפחה משולבת ירגישו המון רגשות שונים בזמנים שונים.

התרגשות

ייתכן שילדכם מתרגש לחזור למשפחה שכוללת שני מבוגרים, ומצפה לאחים ולאחיות החדשים שיכיר.

חוסר ודאות

בהתחלה, ילדכם עשוי להרגיש שאינו שייך לגמרי למשפחה המשולבת, או לדאוג מסיבות שונות:

  • הציפיות שקשורות להתנהגות במשפחה המשולבת החדשה – כיצד לקרוא לבן או בת הזוג החדשים, למי להקשיב, לפעול לפי אילו כללים וכדומה
  • רגשותיו של ההורה האחר – גם אם ילדכם מחבב את בן או בת הזוג החדשים, הוא עשוי להתנהג כאילו אינו מחבב אותו כדי לא לפגוע ברגשות של ההורה האחר
  • כל השינויים שמתרחשים בחייו – ייתכן שאינו רוצה לחוות עוד שינויים.

עצב, כעס וקנאה

טבעי שילדכם ירגיש רגשות שליליים ביחס למשפחה המשולבת. רגשות כאלו מתעוררים לאור תחושת כעס של הילדים על בן הזוג החדש אשר ‘באשמתו’ נגוז החלום שהכל יחזור לקדמותו, או עקב תחושת העדפה של הילדים דווקא לבן הזוג החדש. ילדכם עשוי:

  • לחוש עצב, כעס או קנאה על כך שעליו לחלוק אתכם עם בן או בת הזוג החדשים
  • לקנא בילדיו של בן הזוג החדש, או שהם יקנאו בילדכם
  • להאשים אתכם על כך שפירקתם את המשפחה המקורית
  • להרגיש שחשיבותו בעיניכם פחתה, עכשיו כשיש לכם בני זוג חדשים
  • לדחות את בן או בת הזוג החדשים, כיוון שהם מהווים תזכורת לכך שהוריו הביולוגים לעולם לא יחזרו להיות יחד.

לעזור לילד להתמודד עם רגשותיו

אתם נמצאים בתהליך למידה מתמשך, ומותר לכם לא לדעת בדיוק מה לעשות כשילדכם חש חוסר ודאות או רגשות שליליים בנוגע למצבכם החדש. הנה כמה שיטות שיעזרו לכם ולו להתמודד עם רגשותיכם ולהתחיל להסתגל לחיים במשפחה משולבת.

לדבר עם ילדכם

ילדכם צריך לדעת שמותר לו להרגיש הכל, ושתמיד תאהבו אותו ותהיו שם בשבילו. תנו לו להביע את רגשותיו ושאלו שאלות שיעזרו לו לפתח שיחה. נסו את הרעיונות הבאים:

  • “ידעת ש…?” שאלה כזו מאפשרת לדבר על השינוי שעתיד לבוא, למשל: “ידעת שבקרוב רועי ויסמין יבואו לגור איתנו כל סוף שבוע שני?”
  • “איך אתה מרגיש בנוגע ל…?” לדוגמה, “איך אתה מרגיש בנוגע לכך שרועי ויסמין יבואו לגור איתנו כל סוף שבוע שני?”, או, “איך אתה מרגיש בנוגע למצב בבית כרגע?”
  • “מה היית רוצה לעשות בנוגע ל…?”  למשל, “מה יעזור לך להרגיש כאן בבית, כשאתה מבקר?” תנו לילדכם משוב חיובי – לדוגמה, “זה רעיון מעולה, בוא ננסה את זה. אם זה לא יעבוד, ננסה משהו אחר”.

לבלות ביחד

חשוב להמשיך לבלות זמן איכות ביחד גם כשהמשפחה משתנה. העצות הבאות עשויות לעזור:

  • המשיכו בפעילויות שנהגתם לעשות עם ילדכם, כמו ללכת לבית קפה אחר צהריים אחד בשבוע.
  • בלו ביחד. אפשר לנסות דברים חדשים, כמו לצאת לטיול שכולל לינה רק שניכם, בלי בן או בת הזוג החדשים וילדיהם.
  • פנו זמן לילדכם מדי יום, אם אפשר, כדי להתעדכן במעשיו ולבדוק מה שלומו.

להכיר את בן הזוג החדש

תנו לילדכם זמן להכיר את בן הזוג החדש שלכם. שמרו על רמת ציפיות נמוכה לימים הראשונים, כדי שיוכל לעבד רגשות שליליים או רגשות חוסר ביטחון שעלולים לעלות. הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

  • ספרו לילדכם מדוע מצאתם זוגיות חדשה ומה אתם אוהבים בבן או בת הזוג החדשים.
  • הבהירו גם לבני הזוג וגם לילדכם שאתם מצפים מהם לכבד האחד את השני – אף שאינם חייבים לאהוב אחד את השני.
  • לכו בקצב של ילדכם – אל תנסו להאיץ את בניית מערכת היחסים בינו לבין בן הזוג החדש.
  • נסו ליצור אווירה רגועה ובטוחה שבה יוכל ילדכם להכיר טוב יותר את בן הזוג החדש. לדוגמה, הם יכולים לצפות יחד בסרט ולדבר עליו לאחר מכן, לצאת לטיול בפארק או לשחק במשחקי קופסה.
  • אמרו לילדכם שמותר לו להתלונן ולהביע את חששותיו בנוגע לבן הזוג החדש. אם התלונה שלו מוצדקת – למשל, בן או בת הזוג דיברו אליו בצורה נוקשה – דברו עם בני הזוג ונסו לעבוד על כך יחד.

אם עליכם לדבר עם בן או בת הזוג על האופן שבו הם משמשים הורה לילדכם, כדאי לנקוט גישה של הורות בעבודת צוות. גישה זו תעזור לכם להתמודד עם העליות והירידות בחיי המשפחה בדרך חיובית שמצמצמת את העימותים.

מערכת היחסים של ילדכם עם ההורה האחר

ילדים במשפחות משולבות מרגישים לפעמים “תקועים באמצע” בין הוריהם, ודואגים שעליהם לבחור הורה אחד ולהיות נאמנים לו. כך תעזרו לילדכם להימנע ממצב זה או להתמודד איתו:

  • ודאו שיש לו קשר קבוע עם ההורה האחר, כל עוד ביטחונו נשמר
  • נסו שלא לבקר את ההורה האחר בנוכחות הילד
  • אל תבקשו מילדכם לשלוח הודעה להורה האחר
  • אל תחקרו אותו בנוגע למעשיו בביתו של ההורה האחר, אך הביעו עניין במה שעובר עליו. תנו לילדכם לספר לכם מה שהוא רוצה
  • העלו זיכרונות עם ילדכם על התקופה עם בן או בת הזוג הקודמים, כמו חגיגות ימי הולדת או חגים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

להיפגש עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

הפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע לטיפול בצרכים מיוחדים

בפגישתכם הראשונה עם איש מקצוע המטפל בילדכם, תרצו בוודאי לוודא שהשירות שהוא מציע מתאים לכם ולילדכם. לעיתים תכלול הפגישה אבחון מפורט של מצבו. ייתכן שתצטרכו להביא איתכם דיווחים מהרופא וממומחים אחרים שנפגשתם איתם, וכן מידע מפורט על ילדכם ועל המשפחה.

אם אתם מטופלים על ידי כמה אנשי מקצוע או כמה שירותים שונים, יכול להיות שתרגישו שאתם עונים על אותן שאלות ומוסרים אותו מידע שוב ושוב. למרבה הצער, אין ברירה גם אם זה מעיק, כל איש מקצוע צריך לקבל את התמונה המלאה והמדויקת שלכם ושל ילדכם, ומי טוב יותר במסירת המידע הזה מלבדכם?

להתכונן לפגישה

מומלץ להתכונן מעט מראש כדי להפיק את המיטב מהפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע שמטפלים בילדכם. הנה כמה דברים שאפשר לעשות:

  • כשאתם מתקשרים לקבוע פגישה, נסו להבין בדיוק מה תכלול הפגישה. האם תדברו באופן כללי על מה שהשירות מציע, או שתדברו על נושאים ספציפיים יותר? שאלו מה עושה איש המקצוע.
  • בדקו מה עליכם להביא. אספו מסמכים, דו”חות ותיעוד רלוונטי אחר על ההיסטוריה הרפואית, ההתפתחות, הרגלי ההאכלה, השינה או ההתנהגות של ילדכם.  ארגנו את הדו”חות הרלוונטים בתיקיה עם חוצצים באופן שיקל עליכם למצוא את המסמכים המתאימים בזמן.
  • הכינו רשימת שאלות ונושאים שתרצו לדבר עליהם בפגישה, כדי שלא תשכחו דבר.
  • קחו איתכם מחברת ורשמו נקודות חשובות – לדוגמה, הצעות של איש המקצוע, ודברים שעליכם לעשות אחרי הפגישה.
  • צאו מהבית מוקדם, כדי שלא תגיעו בלחץ או תאחרו לתחילת הפגישה.

להביא את הילד לפגישה

כדאי לשאול אם עליכם להביא את ילדכם לפגישה הראשונה.

רוב אנשי המקצוע ירצו שתביאו אותו עמכם. אחרים יבקשו לדבר איתכם קודם, ולפגוש את הילד בפגישה השנייה. אם אתם חושבים שאחת משתי האפשרויות תהיה קשה יותר, הודיעו לאיש המקצוע מראש.

אם אתם חושבים שבמהלך הפגישה תרצו לדבר על נושאים שאינכם מעוניינים שהילד ישמע, בדקו אם תוכלו לפגוש את איש המקצוע לבד לפני כן, או לדאוג למלווה שיוכל להישאר עם הילד מחוץ לפגישה בזמן שאתם משוחחים בפרטיות.

למה לצפות בפגישה הראשונה

בפגישה הראשונה עם אנשי המקצוע, תוכלו לצפות מהם:

  • להציג את עצמם, ואת המקצוע שלהם
  • להגיד לכם מה יהיה אורך הפגישה, ולדבר על הסיבה לפגישתכם. לתת לכם זמן לדבר, להקשיב בתשומת לב לחששותיכם ולהפגין עניין במידע ובנקודות המבט שלכם
  • להיות רגישים לצורכיכם ולהפגין אמפתיה
  • להיות מנומסים ותומכים ולכבד את הערכים והאמונות שלכם
  • להתחיל ליצור איתכם שותפות אמיתית, שבה לשניכם יש תפקיד ותרומה חשובים
  • לדון בנושאים שונים בפתיחות, ולהסביר את הדברים כך שתוכלו להבין.

שאלות שאנשי המקצוע עשויים לשאול

אנשי המקצוע צפויים לשאול שאלות, שתלויות בסוג הטיפול שבו הם עוזרים לכם, וכמה מידע כבר יש להם על ילדכם.

הם עשויים לשאול על הנושאים הבאים:

  • התפתחות ילדכם – לדוגמה, אילו אבני דרך בהתפתחות כבר השיג
  • כיצד אתם ובני משפחתכם מתמודדים
  • המשפחה וחיי המשפחה שלכם באופן כללי, כדי לראות אם ישנם תחומים  בהם ניתן לעזור לכם.
  • שירותים נוספים שילדכם נעזר בהם.

האם נקבל מידע כתוב?

שירותים ואנשי מקצוע רבים מחזיקים עלונים שמסבירים מה הם עושים וכיצד הם פועלים. חלקם יתנו לכם עלונים על שירותים אחרים, דפי מידע בנוגע לצרכים המיוחדים של ילדכם, או טיפולים אפשריים שתוכלו לנסות בבית. לדוגמה, קלינאי תקשורת עשוי לתת לכם דף מידע בנוגע לתרגילים שתנסו בבית, בין המפגשים.

הורים רבים מעדיפים לקבל מידע בעל פה המגובה במידע בכתב.

כיצד לשאול על ההכשרה והניסיון

אנשי מקצוע שעובדים עם ילדים עם צרכים מיוחדים חייבים להיות בעלי מיומנויות ויכולות המבוססים על הכשרה פורמלית. מותר לשאול על הרקע, הניסיון והתעודות של האנשים שאיתם תעבדו. השתדלו לפנות לאנשי מקצוע מומלצים על ידי המכון או היחידה להתפתחות הילד, והימנעו מלגשת למטפלים בתחומים שאינם מוכרים דיים בארץ ואינם בעלי רישיון ממשרד הבריאות.

במידה ואתם פונים לאיש מקצוע באופן פרטי, הנה כמה שאלות שאפשר לשאול:

  • מה ההכשרה המקצועית שלך?
  • האם עברת קורסים נוספים מאז שקיבלת את ההכשרה המקצועית?
  • האם הינך בעל רשיון מוכר של משרד הבריאות?
  • האם את/ה חבר/ה באיגודים מקצועיים?
  • כמה שנות ניסיון יש לך בתחום הרלוונטי?
  • עם כמה ילדים עבדת עד כה, שהתמודדו עם אותם צרכים מיוחדים או דומים להם?

בסוף הפגישה הראשונה

כשאתם יוצאים מהפגישה הראשונה, חשוב מאוד:

  • שתבינו בדיוק על מה דיברתם עם איש המקצוע
  • שתבינו את כל המידע שניתן לכם
  • שתדעו מהם השלבים הבאים ומתי מתקיימת הפגישה הבאה.

שאלו שאלות בישירות ובקשו מאיש המקצוע לחזור על דברים כדי לוודא שהבנתם הכל כהלכה. הרגישו חופשי לבקש הסברים נוספים במילים מובנות יותר.

ודאו שאיש המקצוע מביא בחשבון את הצרכים שלכם ושל בני המשפחה. אם אתם חוששים שמא תיראו שתלטנים, זכרו שאתם מדברים ומקשיבים במקום הילד שלכם – ועם הניסיון והוותק בטיפולים, המצב ישתפר. אל תסכימו לשום דבר שלא נוח לכם או שאינכם מבינים. כמו כן, ודאו שיש לכם הזדמנות להגיד בפגישה את מה שאתם רוצים, ולשאול את השאלות שמטרידות אתכם.

לאחר הפגישה הראשונה

זמן קצר לאחר הפגישה הראשונה, מומלץ לנקוט את הצעדים הבאים:

  • לקבוע פגישת המשך מיד לאחר מכן, כדי שתוכלו להבהיר את המידע שניתן לכם ולשאול שאלות נוספות.
  • לכתוב את השאלות שמטרידות אתכם לקראת הפגישה הבאה.
  • אם קיבלתם אבחון חדש מאיש המקצוע, חשבו ביחד כיצד לספר עליו לילדכם.
  • בקשו מידע בכתב על האבחון.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות: רומנטיקה ואינטימיות

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם, נוסף על כל שאר השינויים שמתרחשים בגיל ההתבגרות מבחינה גופנית, חברתית ורגשית. כל השינויים הללו קשורים לעניין הגובר והולך של ילדכם בדימוי גוף ובמראה, בעצמאות ובפרטיות.

מערכות יחסים רומנטיות מביאות עמן סחרחרת של עליות וירידות רגשיות, ולפעמים הן משפיעות על כל המשפחה. עצם הרעיון שילדכם יחווה רגשות כאלה עלול להיות מאתגר מעט עבורכם. אולם רגשות אלה יעזרו לו לפתח יכולת עמוקה יותר לאהוב, לחלוק וליצור מערכות יחסים אינטימיות.

מתי מתחילות מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

אין גיל נכון להתחלת מערכת יחסים – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא. עם זאת, הנה כמה נתונים ממוצעים:

  • מגיל 9-11, ילדכם יתחיל להיות עצמאי יותר, להתרחק מהמשפחה ולהתעניין יותר בחברים.
  • בגיל 10-14 ירצה ילדכם לבלות זמן רב יותר בקבוצות מעורבות מגדר, מה שעשוי בסופו של דבר להוביל למערכת יחסים רומנטית.
  • בגיל 15-19, מערכות יחסים רומנטיות הופכות לחלק מרכזי בחיי החברה. החברויות הופכות לעמוקות וליציבות יותר.

בני נוער רבים מבלים זמן רב במחשבות ובדיבורים על מערכות יחסים. בשנים אלה, מערכות יחסים בין מתבגרים עשויות לארוך כמה שבועות או חודשים בלבד. לפעמים ילדים אינם מתעניינים כלל במערכות יחסים רומנטיות עד גיל ההתבגרות המאוחר, וזה בסדר. יש ילדים שבוחרים להתרכז בשיעורי הבית, בחוגי ספורט או בתחומי עניין אחרים.

ההתאהבויות הראשונות

לפני מערכת היחסים הראשונה, סביר להניח שילדכם יחווה התאהבות אחת או שתיים.

  • התאהבות באידיאל מתרחשת כאשר ילדכם מוצא מישהו שהוא מעריץ ורוצה להיות כמותו.
  • התאהבות רומנטית היא תחילתם של רגשות רומנטיים – רצון לקרבה גופנית ורגשית עם אדם נוסף. התאהבות מסוג זה, בגיל הזה, לעיתים מלווה בכך שילדכם מדמיין אדם אחר כמושלם או שואף לשלמות.

ההתאהבויות יכולות לספר לכם המון על הדברים שילדכם נמשך אליהם בבני אדם. התאהבויות רומנטיות בגיל זה אורכות בדרך כלל זמן קצר, כיוון שרעיון השלמות, שעליו מתבססות התאהבויות בגיל הזה, נוטה להתפרק כשילדכם מתחיל להכיר טוב יותר את האדם שבו התאהב ומגלה שגם לו יש, באופן לא מפתיע, חסרונות. עם זאת, שימו לב שהרגשות האינטנסיביים של ילדכם אמיתיים, ולכן התייחסו אליהם ברצינות ואל תלעגו להם.

מערכות יחסים בתחילת גיל ההתבגרות

מתבגרים צעירים מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט לבלות איתו זמן רב יותר בנפרד.

אם ילדכם רוצה לצאת עם מישהו מיוחד, דברו איתו כדי לבדוק אם הוא מוכן. האם הוא רוצה חבר או חברה רק כי חבריו רוצים? האם הוא חושב שזו הדרך היחידה לצאת וליהנות? האם הוא רוצה לבלות ביחד כדי להכיר טוב יותר? אם האדם שבו ילדכם מעוניין מבוגר או צעיר יותר, כדאי לציין בפניו שאנשים בגילאים שונים עשויים לרצות דברים שונים במערכות יחסים, ושכדאי שיהיה קשוב לעצמו, לצרכיו האישיים ולמידת המוכנות שלו.

האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על בני נוער הם המבוגרים בחייהם. שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות יחסים מכבדות ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. הפגנת כבוד כלפי גברים ונשים כאחד מראה לילדכם שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

כיצד לדבר עם ילדכם על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות

למשפחה יש תפקיד חשוב באופן שבו ילדכם חושב על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות.

דברו על רגשות, חברויות ומערכות יחסים משפחתיות, כדי שילדכם ירגיש בטוח לדבר על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות באופן כללי. ילד שיודע כיצד נראות מערכת יחסים מכבדות, יידע להתייחס באותו אופן למערכות יחסים רומנטיות.

שיחות אלה יעזרו לילדכם להרגיש בטוח יותר כשיתחיל להתעניין מבחינה רומנטית באחרים, וירצה לחלוק איתכם את רגשותיו. נוסף על כך, הן מאפשרות לכם להעלות נושאים חשובים נוספים לדיון, כמו כיצד להתייחס לאנשים באדיבות, להיפרד באדיבות ולכבד את גבולות האחר.

כדאי לדבר עם ילדכם על יחסי מין ומערכות יחסית כבר מגיל צעיר. כך הוא יקבל את המסר שזהו נושא שאפשר לדבר עליו, והוא ירגיש בנוח יותר לפנות אליכם בשאלות ככל שיתקדם לגיל ההתבגרות.

מבחינה מסוימת, שיחה על מערכות יחסים רומנטיות ו/או מיניות דומה לשיחה על חברויות או על יציאה למסיבה. מומלץ לדבר על כללי התנהגות וכללי יסוד ועל התוצאות של הפרת הכללים, בהתאם לערכים ולכללים המשפחתיים שלכם. לדוגמה, אפשר לדון בכמות הזמן שילדכם מבלה עם החברה שלו לעומת כמות הזמן שהוא משקיע בלימודים, או אם מותר או אסור לחברה שלו להישאר לישון. כדאי להעלות עם ילדכם כמה אפשרויות למשפטים או מעשים שהוא יכול לנקוט בהם אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים, כמו למשל לומר “אני צריך רגע הפסקה כדי לבדוק עם עצמי אם אני מרגיש בנוח עם זה” או לחילופין לצאת מהחדר ולהתקשר אליכם או לכל מבוגר זמין שתבחרו יחד.

אנשים צעירים מדברים על הדברים האלה עם החברים שלהם, וזה בריא ותקין. עם זאת, הם עדיין זקוקים לגיבוי מצדכם, ולכן חשוב לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים.

שיחות אלה עלולות להיות מורכבות, בעיקר אם אתם מרגישים שילדכם אינו בשל עדיין למערכת יחסים. למידע נוסף, קראו את המאמרים שיחות מורכבות, ופתרון בעיות עם בני נוער.

מין ומערכות יחסים בגיל ההתבגרות

אם ילדכם כבר נמצא במערכת יחסים, ייתכן שהגיע הזמן לדבר על מיניות ואינטימיות. לא כל מערכות היחסים בין מתבגרים כוללות יחסי מין, אך רוב בני הנוער יתנסו בהתנהגות מינית בשלב מסוים. זו הסיבה לכך שילדכם צריך לקבל מידע ברור על אמצעי מניעה, מין בטוח ומחלות מין.

כמו כן, זו יכולה להיות ההזדמנות שלכם לדבר על כיצד להתמודד עם לחץ חברתי ולחץ מיני בלתי רצוי. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים והיו זמינים לשיחה, כדי שבמקרה הצורך, יוכל ילדכם לפנות אליכם עם שאלות וחששות.

אל דאגה, שיחה על מין ומערכות יחסים לא תגרום לילדכם להתחיל לקיים יחסי מין לפני שהוא מוכן. למעשה, ההפך הוא הנכון: דיון נינוח ופתוח על מין עשוי אפילו לעכב את תחילת הפעילות המינית, ולגרום לילדכם לקיים מין בטוח כשכבר יתחיל. למידע נוסף, קראו את המאמר מיניות ורווחה בגיל ההתבגרות.

משיכה לבני אותו מין והתנסויות מיניות מוקדמות

אצל חלק מבני הנוער, תהליך ההתפתחות המינית בגיל ההתבגרות יכלול משיכה לבני אותו מין והתנסויות חד-מיניות. יש לזכור, שאלה עשויות להיות התנסויות בלבד, ולא יעידו על נטייתו המינית בעתיד.  10%-3% מבני הנוער מגלים בתחילת גיל ההתבגרות המינית כי הם נמשכים לבני אותו מין. שיעור גדול יותר עשוי לפתח משיכה לשני המינים.

אם ילדכם מרגיש מבולבל בגלל משיכה או רגשות למישהו אחר מאותו המין, הגיבו בצורה חיובית ובלתי שיפוטית. ספרו בבירור איך אתם מרגישים בנוגע למשיכה בין בני אותו מין, רצוי תוך העברת המסר שאתם מקבלים את ילדכם ואינכם נבהלים מהתחושות העולות בו. אם לדעתכם תתקשו לשמור על שלווה וחיוביות, היעזרו במבוגר נוסף שאתם סומכים עליו, ואיתו יוכל ילדכם לדבר על רגשותיו.

מיניות מתפתחת ומשתנה לאורך הזמן. מה שקורה בגיל ההתבגרות אינו חקוק באבן ואינו חייב להשפיע על שארית חייו של ילדכם. הוא אינו חייב להגדיר את עצמו כ”גיי”, “סטרייט” או כל דבר אחר. חקירה והתנסות עם מיניות הן שלבים נורמליים ונפוצים – הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על בטיחות, ביטחון וקבלה.

כיצד להתמודד עם פרידות

פרידות ולבבות שבורים הם חלק בלתי נפרד מהתאהבויות בגיל הנעורים. ואם זה לא מספיק גרוע, פרידות בגיל ההתבגרות עלולות להתרחש בציבור – בבית הספר, ברשתות החברתיות או באינטרנט.

סביר להניח שילדכם יהיה עצוב ואמוציונלי אחרי הפרידה. אולי זה לא נראה כך כרגע, אבל זהו חלק מהלמידה כיצד להתמודד עם החלטות קשות ואכזבות. ילדכם יזדקק למרחב ולזמן, לחיבוק ולאוזן קשבת. ייתכן שיזדקק גם להסחת דעת, כך שניתן להציע יותר בילויים משפחתיים בתקופה זו.

הקשבה פעילה תעזור לכם להבין מה הוא צריך. אם ילדכם נראה עצוב או מדוכא למשך יותר מכמה שבועות אחרי הפרידה, כדאי לברר איתו את תחושותיו, או לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

היכן לקבל עוד עזרה

אנשים ושירותים רבים יכולים לעזור לכם בתמיכה ובמתן מידע – באופן אישי, באינטרנט או בטלפון. נסו לפנות ל:

מערכות יחסים בגיל ההתבגרות לילדים עם צרכים מיוחדים
ילד עם צרכים מיוחדים מתעניין באותה מידה במין ובמערכות יחסים עם בני נוער אחרים, וזקוק באותה מידה למידע. שיעור הפעילות המינית בקרב אנשים צעירים עם מוגבלות דומה לזה של בני נוער בלי מוגבלות.

ודאו שילדכם מקבל חינוך מיני מתאים להתפתחותו בבית ובבית הספר. התייעצו עם מומחה בתחום הבריאות, יועצים בקהילה וקבוצות תמיכה רלוונטיות, ולמדו כיצד ניתן לתת לו את המידע הנדרש ולעזור לו בתחום זה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network