הרגלי אכילה נכונים לבני נוער

הידעתם?

במהלך פרצי הגדילה בגיל ההתבגרות, בנים נוטים לגדול לגובה ולצבור מסת גוף רזה (איברי הגוף לא כולל שומן) יותר מאשר בנות. משמעות הדבר היא שהצרכים התזונתיים שלהם גדולים יותר – ולכן בנים נוטים לפשוט על המזווה לפני ואחרי ארוחת הערב, ועדיין להתלונן על רעב.

אכילה והרגלי אכילה אצל בני נוער

בני הנוער גדלים ומתפתחים, ולכן  טבעי שיתחילו לאכול יותר. גופו של ילדכם עובר פרץ גדילה משמעותי. המזון הנוסף מספק לו את האנרגיה והרכיבים התזונתיים הדרושים לכך.

הרגלי האכילה של ילדכם ישתנו. לדוגמה, בני נוער רבים מתחילים לאכול פחות פירות וירקות, ויותר מזון עתיר שומן וסוכר. עשויות להיות לכך סיבות רבות: כיוון שחבריו נוטים יותר לאכול ג’אנק פוד או “מזון נוחות”, בגלל האופן שבו הוא רוצה להוציא את כספו על מזון, או כיוון שהוא רוצה לבחון את הערכים המשפחתיים שלכם בנוגע לאכילה.

בני נוער שאוכלים מגוון רחב של מזון מחמש קבוצות המזון, מקבלים את התזונה הדרושה לבריאותם, לגדילתם ולהתפתחותם.

כיצד לעזור לילדכם לפתח הרגלי אכילה נכונים

דוגמה אישית

אחת הדרכים הטובות ביותר לחזק את הרגלי האכילה הנכונים של ילדכם היא לשמש לו דוגמה אישית חיובית בעניין מזון, ולהראות לו שאכילה נכונה חשובה עבורכם. יש דרכים רבות לעשות זאת – למשל, לאכול תמיד ארוחת בוקר, או לבחור מזון בריא גם כשאוכלים מחוץ לבית או בזמן הקניות.

דרך נוספת לשמש דוגמה אישית להרגלי אכילה נכונים, וגם להגדיל את העניין של ילדכם למזון ולתזונה, היא לפנות זמן וליהנות מארוחות בריאות כמשפחה. הארוחות המשותפות מאפשרות לכם לבלות יחד ולהתעדכן בחיי היומיום של כל אחד מבני הבית.

ליצור סביבת אכילה בריאה

סביבת אכילה בריאה במשפחה מקלה על ילדכם לבחור מזון טוב יותר. הנה כמה דרכים פרקטיות ליצירת סביבת אכילה בריאה:

  • בקשו מילדכם לעזור בקניות המזון המשפחתיות ובתכנון הארוחות.
  • עודדו אותו לקחת על עצמו את האחריות לתכנן ולהכין ארוחת משפחתית בריאה אחת בשבוע.
  • הגבילו את אפשרויות המזון הלא בריא בבית, והקלו על ילדכם למצוא מזון בריא במזווה. למשל, הניחו קערת פירות טריים על השולחן, קופסת מקלוני ירקות במקרר, כיכר לחם מחיטה מלאה במקפיא, ושקית קרקרים מקמח מלא במזווה.

למדו את ילדכם לבשל כמה ארוחות פשוטות ובריאות, כדי לעזור לו לבחור מזון בריא בעתיד. כמו כן, אם ירגיש שיש לו יכולת להחליט מה יהיה התפריט, סביר להניח שירצה לאכול.

לדבר על מזון

האופן שבו אתם מדברים על מזון משפיע מאוד על הרגלי האכילה של ילדכם. נסו להדגיש את כל הדברים הטובים שיש באכילה בריאה, במקום להתמקד בהשפעות השליליות של אכילה לא בריאה. הרעיונות הבאים יכולים לעזור:

  • אל תאסרו על אכילת מזונות שונים או תתארו אותם כ”טובים”, “רעים” וכדומה. במקום זאת, נסו להגיע לאיזון – לאכול בריא רוב הזמן, ולפעמים לחטוף קצת מזון “מדי פעם”.
  • למדו את ילדכם לאכול כשהוא רעב, ולהפסיק כשהוא מלא. כך ילמד לזהות אם הוא אוכל מתוך רעב אמיתי או מתוך שעמום או עייפות. עם זאת, זכרו שטבעי שילדכם אוכל הרבה יותר בזמן פרץ הגדילה וההתפתחות שהוא חווה כעת.
  • כדי לעודד אותו לבחור מזון בריא, דברו על האופן שבו המזון יכול לעזור לו בריכוז, בבית הספר, בביצועי הספורט וברווחתו הכללית. המידע הזה משמעותי לו יותר מאשר נתונים על הנזקים הבריאותיים לטווח ארוך.

הסיכונים בהרגלי אכילה לא נכונים אצל בני נוער

הרגלי אכילה לא נכונים, כמו אכילה רבה מדי, אכילה מועטה מדי או אכילה מוגבלת, עלולים להזיק לבריאותו ולרווחתו של ילדכם, כעת ובעתיד. הרגלי אכילה נכונים בגיל ההתבגרות יעזרו לילדכם להימנע מהסיכונים הללו.

אכילה רבה מדי

אכילה רבה מדי, בעיקר של מזון לא בריא, עלולה לגרום לעודף משקל והשמנת יתר. ילד בעל עודף משקל נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסוכרת מסוג 2, דום נשימה בשינה ובעיות במפרקי אגן הירכיים. ההשפעות לטווח ארוך כוללות סיכון מוגבר לחלות במחלות לב ובסוגים שונים של סרטן.

אכילה מועטה מדי

כשבני נוער מתחילים דיאטה קיצונית , הם עלולים לאכול מעט מדי ולא לקבל את כל הרכיבים התזונתיים הנדרשים לגדילה ולהתפתחות בריאוֹת. דיאטה חריפה עלולה להוביל לבעיות בריאות ובעיות אחרות כגון עייפות יתר, יכולת ריכוז דלה ואובדן מסת שריר וצפיפות עצם.

במקרים מסוימים, הדיאטה עלולה אף להוביל להתפתחות הפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולמיה. כמה מהסימנים והתסמינים של הפרעות האכילה כוללים דיאטה תמידית או חוזרת על עצמה, אכילת בולמוס, התעמלות מוגזמת, הימנעות ממזון, שקילה חוזרת וסחרחורות. אם אתם חוששים שילדכם נמצא בסיכון לפיתוח הפרעות אכילה, פנו לרופא הילדים או למומחה אחר מוקדם ככל האפשר.

אכילה מוגבלת

דיאטה מוגבלת שאינה מתוכננת היטב ו/או מפוקחת על ידי רופא או דיאטנית עלולה להוביל להתפתחות בעיות בריאותיות. לדוגמה, דיאטה נטולת מוצרי חלב לתקופה ארוכה עלולה להוביל לכך שילדכם לא יקבל מספיק סידן, ויטמין D, אנרגיה וחלבון להתפתחות עצמות בריאות ולעלייה בצפיפות העצם.

דיאטה צמחונית שאינה מתוכננת היטב עלולה להוביל לכך שילדכם לא יקבל מספיק ברזל. המחסור בברזל מסוכן במיוחד לנערות שכבר החלו לקבל מחזור. שני הגורמים מעלים את הסיכוי למחסור בברזל, ולאחר מכן, לאנמיה מחוסר ברזל.

אם אתם זקוקים לעזרה לבניית תפריט לילדכם, או שאתם חוששים לגבי הרגלי האכילה והבריאות שלו, פנו לרופא המשפחה. אפשרות נוספת היא לפנות לדיאטנית קלינית מורשית. למציאת דיאטנים ותזונאים מורשים, אפשר לבקר באתר עתיד – עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

כיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים

אלכוהול וסמים: מה בטוח לבני נוער

אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18 כיוון שמוחם וגופם עדיין מתפתחים. השימוש בסמים לעולם אינו בטוח. שימוש מזדמן באלכוהול (שתיית מעט יין בסעודת חג לדוג’, בנוכחות ההורים, או הרמת כוסית באירוע חשוב) אינה דומה לשימוש קבוע באלכוהול, וודאי שלא לשימוש כלשהו בסמים. אם אתם חשים כי כמויות האלכוהול שילדכם צורך חורגות מכך, או כי הוא משתמש בסמים כלשהם, ולא משנה באיזו תדירות- עליכם לפעול.

בעיות שימוש באלכוהול ובסמים: סימני אזהרה

צעירים רבים מנסים אלכוהול וטבק כחלק טבעי מההתבגרות. כמה מהם מנסים סמים לא חוקיים כגון קנאביס ואחרים. אך לחלקם, ההתנסות באלכוהול ובסמים אחרים עלולה להיות סימן לבעיות חמורות יותר, ויכולה להוביל לבעיות התמכרות ובעיות נפשיות.

לא תמיד קל לזהות שלאדם צעיר יש בעיות של שימוש באלכוהול או בסמים אחרים. חלק מסימני האזהרה כוללים מצבי רוח משתנים, התפרצויות זעם ושינויים במראה החיצוני, בחברים ובתחומי העניין. עם זאת, הסימנים האלה הם גם חלק טבעי מגיל ההתבגרות. הנה כמה סימני אזהרה שצריכים לגרום לכם לפעול:

בית הספר וחיי החברה

ילדכם עשוי:

  • לקבל ציונים גרועים יותר או להבריז מבית הספר
  • להשתמש בשפה סודית או מוצפנת כשהוא מדבר עם חברים
  •  להיות חשאי יותר ולהסתיר את הדברים שהוא עושה או היכן היה
  • להתבודד יותר מהרגיל
  • לבלות זמן רב יותר עם חברים שאינם מתעניינים בבית הספר או בפעילויות משפחתיות
  • ללבוש בגדים או תכשיטים שונים, בעיקר כאלה שכוללים סמלים או אביזרים שקשורים לסמים.

התנהגות

ילדכם עשוי:

  • לחוות שינויי התנהגות שאינם אופייניים לו
  • לחוות שינויים בהרגלי השינה – לדוגמה, אנרגיה גבוהה מדי לעומת ישנוניות או קושי להתעורר
  • להתחיל להשתמש במטהרי אוויר כדי להסתיר ריח של עשן או חומרים אחרים.

בריאות והיגיינה

ילדכם עשוי:

  • לחוות התפרצויות אקנה חריפות מהרגיל
  • להתחיל להשתמש במסטיקים מי פה או סוכריות לרענון הפה בפעם הראשונה, או בכמויות גדולות.

כסף

ילדכם עשוי:

  • לשאול או לבקש מכם יותר כסף מהרגיל
  • למכור חפצים או לגנוב כסף או פריטים אחרים מביתכם
  • להסתובב עם יותר כסף מהרגיל בלי סיבה נראית לעין.

אם אתם מוצאים אחד מהפריטים הבאים אצל ילדכם, כדאי לדבר איתו – אך לנסות לשמור על ראש פתוח:

  • אביזרים הקשורים לסמים, כגון מחטים, מקטרות (פייפ, באנגים וכדומה), ניירות גלגול או שקיות פלסטיק קטנות עם רוכסן
  • בקבוקים של טיפות עיניים – משמשים להסוואת עיניים אדומות או אישונים מורחבים
  • מרשמים לתרופות שחשבתם שאיבדתם.
  • בקבוקי תרופות. מתבגרים יכולים לעשות שימוש לרעה בתרופות מרשם הקיימות בבית

כיצד לדבר עם ילדכם על אלכוהול וסמים

אם הבחנתם בסימנים שהזכרנו או מצאתם דברים שמטרידים אתכם, קודם כל דברו עם ילדכם. זה לא יהיה קל, כנראה, אך זה חשוב מאוד לבריאותו המנטלית והגופנית לטווח הארוך. הצעדים הראשונים שעליכם לעשות הם לדבר איתו ולהקשיב לו בצורה פעילה, כדי להכיר בכך שיש בעיה ולהתחיל לטפל בה. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם.

לתכנן מראש

לפני השיחה קראו יותר על אלכוהול וסמים, כדי להתכונן לעזור לילדכם.

כדאי לתכנן ולתרגל את מה שתגידו כדי שתוכלו להישאר רגועים ככל האפשר.

לעודד את ילדכם לדבר

חשוב לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים, להקשיב ברוגע ולשמוע את הצד שלו. זה עלול להיות קשה, ודורש שתבחרו את הזמן המתאים לשניכם. אם ילדכם נמצא כרגע תחת השפעת סמים או אלכוהול, או שאתם עצבניים וכועסים מדי, השיחה לא תעלה יפה. נסו לבחור זמן שבו אתם מוכנים וילדכם פיכח.

לשמור על תקשורת חיובית

כשאתם ניגשים לשיחה רגועים וחיוביים, סביר יותר להניח שילדכם יספר לכם מה הוא עושה. האשמות, הרצאות וביקורת יגרמו לו להיסגר ועלולות להוביל לוויכוחים.

אל תגדירו את ילדכם כ”נרקומן” או “מכור”. זה עלול להיראות כאילו אתם הופכים זבוב לפיל או היסטריים מדי, ועלול לגרום לכך שילדכם לא ירצה להשתתף בשיחה.

להתמקד בהתנהגות

אם אתם מודאגים מהתנהגותו של ילדכם, נסו להתמקד בהתנהגות ולא באלכוהול או בסמים.

לדוגמה, יכול להיות שהוא מתנהג בתוקפנות, צועק, משקר או עושה דברים אחרים שנראים כמו תוצאה של שימוש באלכוהול ובסמים. אפשר להגיד משהו כמו, “שמתי לב שהתחלת לאחרונה להתנהג בתוקפנות בבית. אנחנו יכולים לדבר על זה?”. נסו להישאר רגועים ובחרו את מילותיכם בקפידה.

עוד דברים שאפשר לעשות אם ילדכם משתמש באלכוהול ובסמים

אחרי שתדברו עם ילדכם ותבינו מהי חומרת הבעיה, קראו עוד על החומרים הספציפיים שבהם הוא משתמש. שימו לב שהמידע הנוגע לסמים מציג בדרך כלל את התרחיש החמור ביותר, ולכן נסו שלא להיכנס לפניקה או להניח הנחות עד שתדעו יותר.

אתם יכולים להציע עזרה, אך אינכם יכולים “לרפא” את ילדכם. יכול להיות שהוא לא מוכן להודות שיש לו בעיה חמורה, וכלל לא ירצה את עזרתכם. אם הוא לא מוכן או לא מעוניין, פנו לייעוץ מקצועי על מנת להבין כיצד יש להתקדם. ראו את רשימת הגורמים המסייעים בתחתית המאמר.
אם אחד מילדיכם עובר תקופת שימוש קשה באלכוהול ובסמים, היא עלולה להשפיע על כל המשפחה. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים עם בן או בת הזוג ועם הילדים האחרים, כדי שתוכלו לתמוך זה בזה.

דברים נוספים שיש להביא בחשבון

אם לילדכם אכן יש בעיית שימוש באלכוהול או בסמים אחרים, יש לכם בוודאי שאלות רבות. השאלות משתנות בהתאם לכל משפחה, ויעלו אחרי שתבינו מה אתם ומשפחתכם צריכים, אך כדאי לשקול:

  • להוציא את האלכוהול מהבית
  • לאסוף את ילדכם בתום הבילוי אם יצא בלילה
  • למנוע, להתאים או להשגיח בקפידה רבה על דמי הכיס של ילדכם.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את ההתנהגות והגישה הרצויות כלפי אלכוהול וסמים. כמו כן, השגיחו ופקחו על השימוש והחשיפה שלו לאלכוהול ולסמים אחרים, השתמשו בעצמכם באלכוהול בצורה אחראית, שמרו על קשר עם ילדכם, והתמודדו עם התנהגותו באופן חיובי.

היכן לקבל עזרה

יש המון משאבים ואפשרויות תמיכה עבורכם, עבור ילדכם ועבור המשפחה. דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, המורה או אנשי צוות אחרים, שיוכלו להציע אסטרטגיות נוספות ולתת עצות מועילות.

הנה רשימת גורמים מסייעים בה תוכלו להיעזר:

  • הנהלת בית הספר וצוות המורים
  • הצוות הטיפולי (פסיכולוג/ית, יועץ/ת, עו”ס)
  • תחנות אל-סם
  • יחידות טיפול בנוער ברשויות המקומיות
  • מרפאות מתבגרים בבתי החולים או בקופות החולים
  • עמותת “אפשר” טלפון: 888-500-700-1
  • הרשות הלאומית למלחמה בסמים: 508-500-700-1
  • הקו הפתוח של משרד החינוך, התרבות והספורט: 003-222-800-1

בני משפחה וחברים, או מבוגרים אחרים שקרובים לילדכם, יכולים לעזור ולתמוך בכם ובילדכם. זכרו שהתמיכה למשפחה כולה חשובה בדיוק כמו העזרה לילדכם.

בקרו באתר הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול ובסמים למידע נוסף ואפשרויות ייעוץ ותמיכה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

דיכאון אחרי לידה: שיטות מעשיות לשיפור ההרגשה

מצאו מישהו שיקשיב לכם

כדי להתמודד עם חלק מהתסמינים של דיכאון אחרי לידה, כדאי לדבר על רגשותיכם ועל המחשבות שלכם. חשוב שתדברו עם מישהו שבאמת נוכח בחייכם ויכול להקשיב לכם במקום לתת עצות. מטפלים מקצועיים, אחות טיפת חלב, רופא, חבר או בן משפחה יוכלו לתת תמיכה כזו.

קחו פסק זמן

נטילת פסק זמן חיונית לתחושת הרווחה שלכם. חשוב לקחת פסק זמן קבוע שבו תעשו משהו שאתם נהנים ממנו. הורות לתינוק או לפעוט היא עבודה תובענית במיוחד, ובחברה של ימינו, סובלת מהערכת חסר. אימהות ואבות זקוקים לפסקי זמן קבועים, בדיוק כמו כל עובד אחר (ובעיקר כהורים, שנמצאים בכוננות 24 שעות ביממה!).

היענו להצעות עזרה או בקשו מבן או בת הזוג, מהמשפחה או מחברים להשגיח על הילד או הילדים שלכם על בסיס קבוע. יש הורים שמשתמשים בשירותי בייביסיטר, מעון, גן וכדומה. בקשו עזרה ועצה גם מאחות טיפת החלב.

פנו זמן להתעמלות ולאכילה נכונה

הרווחה שלכם קשורה ישירות לבריאותכם הגופנית. תרגול קבוע מגביר את רמות הסרוטונין במוח, וגורם לכם להרגיש טוב יותר. הליכה יומית מאפשרת לכם לצאת מהבית אל האוויר הצח, ולחוות שינוי כלשהו. כדי להפוך את ההתעמלות למהנה יותר, צאו להליכות קבועות עם הורים אחרים.

אכילה נכונה עשויה להוות אתגר רציני להורים עסוקים. הכינו מראש כמה דברים פשוטים, כמו ירקות טריים חתוכים ומוכנים לאכילה עם מטבלים, פירות, יוגורט, לחם מחיטה מלאה ומרק. סוגי המזון האלה משחררים אנרגיה בצורה איטית ויכולים להיות משביעים למדי. למידע נוסף, קראו את המאמרים  אכילה בריאה והתעמלות להורים ואורח חיים בריא להורים טריים.

עריכת שינויים בתחומים אלה עשויה להיות לא קלה בתקופות קשות, אך המאמץ משתלם ומתגמל. נסו להיעזר באנשים סביבכם ולקבל עזרה כדי לטפל בעצמכם.

צרו קשר חברתי עם הורים אחרים

מומלץ מאוד לבלות זמן עם הורים אחרים שאיתם תוכלו ליהנות ולהירגע. כשהכל נראה “קצת יותר מדי”, האפשרות להתקשר לחבר שמבין אתכם היא משמעותית מאוד. תוכלו להיפגש כשתרגישו צורך לצאת מהבית. כמו כן, אפשר להצטרף לקבוצת משחק או לקבוצת תמיכה. אחיות טיפת חלב יוכלו לכוון אתכם לקבוצות באזורכם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להיות הורים בגיל ההתבגרות

סקירה מהירה

  • מספר הלידות של נערות עד גיל 19 נמצא בירידה: בשנת 2004 תועדו 4,248 לידות של תינוקות חיים לנערות בגיל זה, ובשנת 2013 תועדו 3,166 לידות.
  • בשנת 2013 תועדו 1,826 מקרים של פנייה לוועדות להפסקת היריון של נערות עד גיל 19.
  • נערות ללא תמיכה בעת ההיריון צפויות יותר ללדת תינוקות הסובלים מסיבוכים בריאותיים כגון משקל לידה נמוך ופגות.
  • קבלת תמיכה נוספת תעזור להורים בגיל הנעורים להתמודד עם בעיות לימודיות והתנהגותיות שעשויות להופיע אצל ילדיהם.
  • מחקרים מראים כי הורים בגיל הנעורים שמקבלים הזדמנות להשלים את השכלתם, נהנים בטווח הארוך מהזדמנויות טובות יותר בעתיד עבורם ועבור ילדיהם.

האתגרים

בנות נוער נכנסות להיריון מסיבות שונות, אך הן מסתכנות בהיריון יותר מאשר נשים מבוגרות יותר כיוון שאינן נוטות להשתמש באמצעי מניעה (הן עשויות לחשוב, “לעולם לא אכנס להיריון”), או כיוון שיש להן תפיסה רומנטית של לידת תינוקות וגידול ילדים.

יש בנות נוער שנמצאות בסיכון גבוה יותר ללדת תינוקות מאחרות בגילן, למשל:

  • בנות שחוות עימותים קבועים במשפחה
  • חוו אלימות והתעללות מינית בילדותן
  • בנות לאימהות שילדו בגיל צעיר
  • חיות בהסדרי מגורים לא יציבים
  • מתקשות בבית הספר
  • מגיעות מרקע סוציו-אקונומי חלש
  • אביהן נעדר מחייהן
  • בעלות הערכה עצמית נמוכה.

ההיריון מקשה על הנערות לקבל השכלה נאותה או למצוא עבודה. הצורך לשלב בין האחריות שמביאה עמה ההורות לבין העבודה, בית הספר והחיים החברתיים עלול להיות מעייף מאוד. כמו כן, קשה מאוד להשיג מסגרת טיפולית, ודאי מסגרת מסובסדת. הבעיות הללו מקשות עוד יותר על ההתמודדות הכלכלית, ועלולות לגרום לתחושות בדידות וריחוק של ההורים מחבריהם וממשפחתם.

מצד שני, הורים בגיל הנעורים עשויים לגלות שיש להם את כל האנרגיה שבעולם כדי להתרוצץ אחרי הפעוטות בלי להתעייף. כמו כן, הם יכולים להתמודד טוב יותר עם אורח החיים החדש של ההורות; למשל, קל להם יותר להתמודד עם חוסר או מיעוט שינה. עם זאת, נשים צעירות שנכנסות להיריון ועדיין לא סיימו להתפתח מבחינה גופנית, עלולות להתקשות לקיים שני גופים מתפתחים בו זמנית.

יש הורים צעירים מאוד שמגלים שהם עסוקים כל כך בניסיון להתמודד עם שאר התחומים בחייהם עד שלעיתים, אינם נותנים די תשומת לב לילדיהם. דברים נוספים מעסיקים אותם, כגון סיום בית הספר, עבודה או מציאת עבודה, ולכן הם עשויים להרגיש שאינם נהנים מהילדים או חווים סיפוק בדומה להורים מבוגרים יותר.

עזרה נוספת

אם את אֵם צעירה, יש כמה דרכים שבהן תוכלי לעזור לעצמך ולילדך. בקשי עזרה ותמיכה ממשפחתך, מהחברים ומשירותים קהילתיים שונים, כדי שתוכלי להתמודד טוב יותר עם מצבך.

  • בדקי אם יש דרך שבה תוכלי לסיים את לימודי התיכון, אם עדיין לא סיימת. אפשר להגיע לשיעורי ערב, בזמן שבן הזוג, חבר או הורה שומר על ילדך. בטווח הארוך, השכלה נאותה תגביר את סיכוייך למצוא עבודה, והלימודים יעזרו להפיג את תחושת הבדידות.
  • בדקי אם את יכולה להישאר לגור עם הורייך כשהילד קטן, כדי שתוכלי להתמודד טוב יותר עם לחצי הטיפול בו או עם קושי כלכלי. יכול להיות שהורייך יוכלו גם לגבות אותך בעת הצורך, ואפילו לחלוק איתך כמה טיפים שהם זוכרים מאז שאת עצמך היית תינוקת.
  • אם את לבדך או חיה מחוץ לבית המשפחה, בדקי לאילו קצבאות ותמיכה כלכלית את זכאית.
  • צרי קשר עם טיפת חלב ובדקי אם יש קבוצות תמיכה להורים. קבוצות אלה יכולות לתמוך בך רגשית וגם לתת לך מידע על התפתחות הילד ועל שירותי הבריאות.
  • בדקי אם ישנם שירותי ייעוץ עירוניים. הייעוץ יכול לעזור להורים להתמודד עם הדברים שמעסיקים אותם וכן עם נושאים הקשורים להיותם הורים בגיל צעיר.
  • דברי עם מומחים שונים שאת פוגשת – רופא המשפחה, אחות טיפת חלב, רופא הילדים  או מומחים אחרים שקשורים לטיפול בילד – כדי ללמוד כיצד ליצור את הסביבה הביתית הטובה ביותר עבור ילדך. כמו כן, הם יוכלו לעזור לך ללמוד על נושאים כגון תזונה, בריאות והתפתחות רגשית.
  • ישנה חשיבות רבה בקיומה של מערכת תמיכה ובהיעזרות בה. נסי למצוא את האדם, הארגון או המקום המהווים עבורך כתובת בטוחה ולהיעזר בהם ככל האפשר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לעזור לילדים להסתגל אחרי פרידה או גירושים

כיצד לדבר עם ילדכם על פרידה וגירושים

פרידה וגירושים מובילים בדרך כלל לשינויים גדולים מאוד בחיי המשפחה. יכול להיות שילדכם יהיה מוטרד מהשינויים. ייתכן שתיתקלו בהתנהגות שאינכם אוהבים. מותר לו להרגיש מוטרד ועצוב, וכדאי שיידע שזוהי תקופה קשה לכולם. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לשוחח עם ילדכם על השינויים שיקרו בעקבות הפרידה או הגירושים.

שמרו על גישה פשוטה

ילדכם אינו צריך לדעת את כל הפרטים, אך יש לו זכות לדעת מה קורה, ושהמצב ישתפר בהמשך. הסבירו לו את המתרחש בשפה ברורה, פשוטה וכנה ככל האפשר, בהתאם להבנתו. לדוגמה, “שנינו אוהבים אותך ונמשיך לדאוג לך, אבל החלטנו שעדיף לכל המשפחה אם אבא ואני נגור בנפרד”.

הקדישו זמן למחשבה על שאלות קשות

אם ילדכם שואל אתכם שאלות קשות, כגון “אני הולך לגור גם בבית של אבא וגם כאן?”, שאלו אותו, “מה שמעת?” כך תוכלו לבדוק מה הוא כבר יודע ומה אינו מבין.

לפעמים לא תדעו כיצד לענות על שאלה קשה, ולכן, תנו לעצמכם זמן לחשוב. אם אינכם יכולים לענות באותו רגע, אמרו לילדכם שתחזרו אליו עם תשובה. אפשר להגיד “אני לא יודעת, אבא שלך ואני עדיין עובדים על זה. אבל אני כן יודעת שתבלה מספיק זמן עם כל אחד מאיתנו”.

אם הוא שואל אתכם שאלות מורכבות בנוגע לבן או בת הזוג לשעבר, עודדו אותו לשאול אותם ישירות. אם היחסים שלכם עם בן או בת הזוג לשעבר במצב סביר, ספרו להם שילדכם שאל כמה שאלות.

קראו בין השורות

ייתכן שהשאלות של ילדכם נובעות מחששות ספציפיים. לדוגמה, אם שאל מתי אימא חוזרת לגור בבית, יכול להיות שהוא חושש שלא יוכל לראות אותה. שאלו אותו מה מדאיג אותו, והרגיעו אותו במילים פשוטות שיראו לו שאתם מבינים את חששותיו. למשל, “אל תדאג – אתה עדיין תפגוש את אימא כל שבוע”.

קבעו שיחת המשך

סביר להניח שילדכם ימשיך לחשוב על הנושא גם אחרי שתסיימו לדבר, ולכן, התכוננו מראש לענות על שאלות נוספות. קבעו שיחה מיוחדת, שתאפשר לו לדון שוב בחששותיו. אפשר לדבר מיד אחרי ארוחת הערב, לפני שקוראים סיפור או בזמן משחק משותף. נצלו את ההזדמנות כדי לעדכן אותו בהתפתחויות החדשות, אם יש.

דברו על רגשות

בשלב מסוים ילדכם יראה שאתם עצובים, כועסים או מוטרדים. זה טבעי ואפילו בריא. חשוב שיידע שאתם אוהבים אותו, שרגשותיכם אינם באשמתו, ושהמצב ישתפר.

הביעו את רגשותיכם באופן רגוע ובריא, כך תראו לו שמותר גם לו להרגיש ולהפגין רגשות. כשהוא מביע את רגשותיו, שקפו לו בחזרה מה לדעתכם הוא מרגיש, כדי לתת לו הזדמנות לחקור ולהבין את רגשותיו טוב יותר. אמרו, למשל, “אני רואה שאתה מוטרד”, או “אני מבין שזה מעציב אותך”.

יכול להיות שתתקשו להקשיב לכעס או לתחושת הפגיעה של ילדכם, אך זכרו: גם הוא צריך לדבר.

הציעו לו לדבר עם מישהו אחר

לפעמים קל יותר לילדים לחלוק את רגשותיהם ומחשבותיהם עם מישהו שאינו הוריהם. חשוב מאוד לדבר, ולכן, עודדו את ילדכם לדבר עם מבוגר אחר שאתם סומכים עליו – חבר, מורה, דודה, דוד, בן דוד או סבא וסבתא.

דרכים נוספות שיעזרו לילדים להתמודד עם פרידה או גירושים

המשיכו בשגרות ובטקסים המשפחתיים

שגרות תורמות לתחושת הביטחון של ילדים, ולכן כדאי להמשיך בהן ככל האפשר גם בעת פרידה או גירושים. נסו לזהות את השגרות הקטנות שבאמת חשובות לילדכם, כמו לשחק מדי יום עם חבר, או לקרוא ספר מיוחד לפני השינה. הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שהדברים האלה לא ישתנו. אם אפשר, נסו שלא לשנות דברים גדולים דוגמת בית הספר. הישארות בסביבה המוכרת, עם החברים, המורים והשגרה הידועה יעזרו לו להתמודד עם המצב.

כמו כן, כדאי להמשיך בטקסים המשפחתיים. האופן שבו אתם מעירים את ילדכם בבוקר, או מה שאתם אומרים לו לפני השינה – כל אלה הם טקסים מרגיעים שקל לתחזק.

תמיד אפשר ליצור שגרות חדשות וגם להתאים את הטקסים הקיימים. לפעמים אלה שינויים הכרחיים, בעיקר אם המסגרת החינוכית משתנה או אם רמת ההכנסה שלכם ירדה. אם ילדכם גדול דיו, נסו לחשוב ביחד על שגרה חדשה.

תנו לילדים לקבל כמה החלטות

שלבו את ילדכם בקבלת החלטות קטנות שנוגעות לענייני היומיום, כמו איך לסדר את חדרו או מה יאכל לארוחת הערב, כדי לתת לו תחושת שליטה. אם יש לכם ילד גדול יותר, שאלו אותו כמה זמן ירצה לבלות איתכם או עם ההורה האחר.

תיהנו ביחד

הקדישו זמן לדברים מהנים, גם אם מדובר בדברים קטנים, כמו לרקוד ביחד לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. עשו גם דברים לא מתוכננים לפעמים – למשל, לארוז את ארוחת הערב ולאכול אותה בפארק.

ידעו את צוות הגן, בית הספר או המסגרת החינוכית

אחרי פרידה או גירושים עלולים להיות שינויים בהתנהגותו של ילדכם, שמסמנים כי הוא זקוק לתמיכה נוספת. הצוות החינוכי שלו יוכל לחפש את הסימנים האלה, ואולי אפילו לעזור בדברים נוספים.

שימו לב: אלימות במשפחה יכולה להשפיע על ילדכם גם אחרי שמערכת היחסים נגמרה. כמו כן, אלימות במשפחה יכולה להתחיל או להחמיר משמעותית אחרי שההורים נפרדו. אלימות במשפחה אינה צריכה לקרות לאף אחד, לעולם. אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה אלימות במשפחה, פנו לקבל עזרה מאיש מקצוע כגון רופא משפחה או יועץ, או פנו למשטרה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם

מדוע כדאי לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם

ילדכם הוא חלק בלתי נפרד מחייכם, והאנשים שקרובים אליכם יעריכו אם תספרו להם כיצד אתם מרגישים בנוגע לאבחנה שקיבל. ככל שבני המשפחה והחברים יבינו יותר את מצבו ואתכם, כך יוכלו לתמוך בכם יותר. כמו כן, השיחה עם בני המשפחה והחברים יכולה לעזור לכם להשלים עם האבחנה ולהרגיש שהיא אמיתית.

אם יש לכם בן או בת זוג, דברו זה עם זה כדי לתמוך אחד בשני בזמנים הקשים ולחזק את מערכת היחסים ביניכם. אם יש לכם ילדים נוספים, הקשיבו להם ודברו איתם על רגשותיהם, כדי שתוכלו לתמוך גם בהם.

לדבר על הצרכים המיוחדים: מתי, עם מי ומה

אתם אלה שמחליטים מתי להתחיל לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם, עם מי וכמה תגידו.

מתי

מותר לכם לקחת את הזמן ולהשלים עם האבחנה לבדכם – אם עדיין אין לכם חשק לספר, אף אחד לא חייב לדעת מיד. גם כשתתחילו לדבר על כך עם אנשים, אתם אלה שקובעים את הקצב. לדוגמה, אם קשה לכם לדבר עם מישהו על הצרכים המיוחדים של ילדכם, מותר להגיד, “תודה על ההתעניינות, אבל לא מתאים לי לדבר על זה כרגע”, או “אני מעדיף לדבר על זה בשלב מאוחר יותר”.

עם מי

בשלב מסוים תצטרכו לספר לאנשים על הצרכים המיוחדים של ילדכם. המטפלים והמורים שלו יצטרכו לדעת, לדוגמה, כדי להבין כיצד לעזור לו באופן הטוב ביותר. בני המשפחה והחברים הקרובים ודאי ירצו לדעת מה אפשר לעשות כדי לעזור לכם.

עם זאת, אתם אלה שתחליטו לאילו אנשים אחרים לספר, בהתבסס על מידת הקרבה שלהם ועד כמה לדעתכם יוכלו לתמוך בכם.

מה

אינכם חייבים לספר את כל הפרטים לכל אחד. חלקו את כמות המידע שנוחה לכם. לדוגמה, אם מדובר במישהו שלא סביר שתפגשו יותר מכמה פעמים, תוכלו לבחור להיות מנומסים ולתת לו רק את המידע הבסיסי.

תכננו מראש מה להגיד לאנשים שונים. אפשר לתרגל זאת בבית בקול רם, לבד, עם בן או בת הזוג או עם מבוגר אחר. מומלץ שאתם ובני זוגכם תחלקו את האחריות על קיום השיחה עם אנשים אחרים.

מה שתגידו על ילדכם עשוי להשפיע על האופן שבו אנשים אחרים מסתכלים עליו וכיצד הם מדברים עליו. אם תדברו קודם כל על החוזקות שלו ורק אחר כך על הצרכים המיוחדים, תעודדו את האחרים להסתכל עליו כעל אדם שלם, ולא רק כמישהו עם מוגבלות או מצב רפואי מיוחד. לדוגמה, “אנחנו ממש מרוצים שדין התחיל לדבר קצת. בקרוב נוכל להתחיל ללמד אותו לחבר שתי מילים יחד”.

עם הזמן יהיה לכם קל יותר לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם. תצליחו לשפוט טוב יותר עם מי לדבר, מה להגיד וכיצד להגיד זאת.

לדבר עם אנשים שונים על הצרכים המיוחדים של ילדכם

בן או בת הזוג

ייתכן שאתם ובני זוגכם תסתכלו על הצרכים המיוחדים של ילדכם בצורה שונה, וזה טבעי. קבלו את ההבדלים ביניכם כדי לחזק את מערכת היחסים. אנשים שמרגישים שמקבלים אותם בזכות עצמם מוכנים יותר להקשיב ולקבל הצעות ועצות. כך יהיה לכם קל יותר להעריך את הדברים החיוביים ולפתור את חילוקי הדעות ביניכם, ולהגיע לאינטימיות גדולה יותר ולרצון טוב במערכת היחסים.

קבלה הדדית יכולה להפחית את רמות המתח ואת האתגרים שעולים בעת גידול הילדים ביחד, ולעזור לכם ולבן או בת הזוג להתרגל לשינויים שעשויים להגיע עם ילד עם צרכים מיוחדים.

דברו אחד עם השני על הרגשות שלכם כדי להבין זה את זה טוב יותר. הבנה טובה יותר מובילה למערכת יחסים חזקה יותר. משפטי “אני” עשויים לעזור – למשל, “אני מרגיש קצת בדיכאון השבוע כי…”, או “תהיתי אם נוכל לעשות את זה אחרת”.

הקשיבו זה לזה בלי להיות שיפוטיים, כדי לתמוך רגשית היטב אחד בשני. במהלך שיחה על נושאים קשים, הראו שאתם מקשיבים ואמר דברים כגון, “אני מבינה למה אתה מתכוון”, או “לא הבנתי שכך את מרגישה”.

ילדים עם התפתחות תקינה

סביר להניח שלאחים ולאחיות של ילדכם יהיו שאלות, דאגות ורגשות בקשר לאחיהם, ללא קשר לגילם. ילדכם עשוי לשאול שאלות כמו, “זה באשמתי?”, “זה יעבור?” או “אני עלול להידבק?”. הקלו על דאגותיו וענו על השאלות בצורה כנה ככל האפשר ובשפה שמתאימה לגילו. ספרו בצורה חיובית ומציאותית על מה שעתיד לקרות לאח המתמודד עם צרכים מיוחדים.

עודדו את ילדכם לספר לכם על מחשבותיו ורגשותיו, והקשיבו לו בלי שיפוטיות או האשמה, כדי להעביר לו את המסר שמותר לו להרגיש כל דבר. אמרו לו, לדוגמה, “אני מבינה שאתה כועס כשדנית מושכת לך בשיער”. ספרו לו על חלק מרגשותיכם, למשל, העצב והתסכול שאתם חשים, וכן הגאווה והאושר.

דברו איתו על האופן שבו הצרכים המיוחדים עשויים להשפיע על חיי היומיום של המשפחה – למשל, “תצטרכי להיות סבלנית כשאת משחקת עם דוד. הוא צריך לתרגל משחק בתורות”.

החברים והמשפחה

ספרו לחברים קרובים ולבני המשפחה מה קורה, כדי שיוכלו לספק לכם תמיכה רגשית ופרקטית. קבלת המידע על הצרכים המיוחדים של ילדכם תעזור להם להבין ולפתח איתו מערכת יחסים טובה, וההבנה שלהם תעזור לכם להרגיש מחוברים ונתמכים יותר.

סביר להניח שלחברים ולבני המשפחה יש פחות ניסיון עם צרכים מיוחדים וייתכן שלא יידעו מה לעשות. אם גם אתם הרגשתם כך בהתחלה, ספרו להם שכולכם עדיין לומדים. כדי לעזור להם להבין טוב יותר, כדאי להסביר מה אתם כבר יודעים, להבהיר דברים שאינם מבינים ולהגיד להם מה יעזור לכם.

לדוגמה, “לנעמי יש שיתוק מוחין. זה אומר שהיא לא יכולה לשלוט היטב בשרירים שלה. היא עובדת על התנועתיות שלה עם פיזיותרפיסטית מדי שבוע”. הראו להם כיצד ליצור קשר עם ילדכם. למשל, “פשוט תשחקו עם נעמי ותיהנו איתה. היא ממש אוהבת ספרים. יהיה נהדר אם תוכלו פשוט להקריא לה איזה ספר”.

תגלו שרוב האנשים יגיבו באופן תומך, רגיש ומועיל. עם זאת, לפעמים אנשים מגיבים בדרכים פוגעניות ומזיקות. הדבר עשוי להיות קשה במיוחד אם הוא מגיע מצד בני משפחה וחברה, ועלול לגרום לנתק. במצב כזה, אל תישארו עם התחושות הקשות לבד. שתפו את הקרובים אליכם או פנו לאיש מקצוע לסיוע.

הורים אחרים לילדים עם צרכים מיוחדים

לעיתים קרובות תוכלו להיעזר בתמיכה ומידע מצד הורים לילדים אחרים עם אותה מוגבלות, בין אם תפגשו אותם בקבוצות תמיכה, ובין אם תכירו וירטואלית בפורומים. הקשיבו לעליות ולירידות בחייהם, וגלו כיצד התמודדו עם תגובות שליליות מאנשים אחרים.

שיתוף הרגשות העמוקים והסותרים שלכם עם אנשים אחרים שמרגישים אותו דבר יוכל ליצור קשרים חזקים ולעזור לכם להסתגל למצב.

ילדכם בגן או בבית הספר

ילדים והורים אחרים צפויים להגיב לילדכם בהתאם לתגובתם של המורים שלו. כלומר, על המורים לקבל מכם מידע נכון ומדויק בנוגע לילד. סביר להניח שתצטרכו לקיים איתם שיחות קבועות. אפשר לבקש מהעובדת הסוציאלית שמלווה אתכם לדבר עם המורים על האבחנה של ילדכם, על הטיפולים, השגרות המשפחתיות, החוזקות וצורכי הלמידה שלו או להכין אתכם לשיחות הללו.

תוכלו לערוך שיחה עם כל הילדים במסגרת החינוכית ולספר להם מה ילדכם אוהב לעשות. לדוגמה, “דליה ממש אוהבת לבנות בדופלו. היא בונה מגדלים מדהימים. היא ממש תשמח אם תגידו לה בוקר טוב כשאתם באים ותשחקו איתה בלגו”.

מדוע לפעמים קשה לדבר עם אחרים

לפעמים קשה לדבר עם אנשים אחרים על הצרכים המיוחדים של ילדכם. זה טבעי, ועשויות להיות לכך סיבות רבות:

  • אתם עדיין לומדים להשלים עם האבחנה וכל הרגשות עדיין גואים בכם.
  • אינכם מוכנים לדבר עדיין. אולי אתם מנסים להבין קודם את האבחנה.
  • אתם רוצים להישמע חיוביים, אך מתקשים לעשות זאת.
  • אתם חוששים שתתנהגו בצורה רגשנית.
  • אנשים שאינכם רוצים לחלוק עימם את האבחנה שואלים על כך.
  • אתם מודאגים מהתגובות של אנשים אחרים.
  • אתם חשים שלוחצים עליכם להגיד יותר ממה שרציתם.

זכרו, אתם אלה שמחליטים מתי להתחיל לדבר על הצרכים המיוחדים של ילדכם, עם מי וכמה תגידו. אינכם חייבים להגיד שום דבר שאינכם מוכנים אליו. מותר לציין שאינכם מוכנים לדבר כעת, או פשוט לשנות נושא.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

איך לנהל שיחות מורכבות או מביכות עם מתבגרים

הידעתם?

  • נטייה מינית, פעילות מינית ובריונות הם שלושת הנושאים שהורים הכי מתקשים לדבר עליהם עם ילדיהם המתבגרים.
  • בנות נוטות לדבר עם הוריהן יותר מבנים, ובני נוער בתחילת גיל ההתבגרות נוטים יותר לדבר עם הוריהם מאשר בנים גדולים יותר.

שיחות מורכבות: עקרונות הבסיס

שיחות מורכבות כוללות כל נושא שעלול להביך אתכם או את ילדכם, להיות שנוי במחלוקת או לעורר דיון שיתחמם במהירות ואפילו יתפוצץ. מין, נטייה מינית, אוננות, סמים, אלכוהול, קשיים בלימודים, עבודה וכסף – כל אלה נושאים שעלול להיות קשה לדבר עליהם. טבעי שתרגישו לא בנוח לדבר על הדברים האלה. הכנה טובה מראש תעזור לכם להרגיש בטוחים בעצמכם ולהתמודד בנוחות גם עם שיחות קשות.

חשוב לזכור שהילדים עסוקים בנושאים הללו בשלבים מאוד מוקדם, לעיתים אפילו הרבה לפי שאנחנו מעלים על דעתנו שהם עסוקים בכך. ילדים בדרך כלל יתעניינו וישאלו בהתאם לרמת ההבנה שלהם ולגילם, לכן- השאירו להם מקום לשאול ולהתעניין. כדאי להתחיל לשוחח על נושאים אלו כבר בגיל צעיר, אפילו בגן או בבית הספר היסודי, ברמה המתאימה לגיל הילד שלכם. קיומו של שיח מתמשך אודות נושאים מורכבים הופך את נושא השיחה להרבה פחות מביך בגיל ההתבגרות.

להתמודד עם שיחות מורכבות

אין תסריט קבוע לשיחות מורכבות ולנושאים מורכבים. עם זאת, כדאי לחשוב על כמה מהנושאים הללו לפני שילדכם שואל עליהם. אם תחשבו מראש על כמה נקודות עיקריות שקשורות למין, אלכוהול, מסיבות וכדומה – ואפילו תתרגלו חלק מהן – לא תיתפסו לא מוכנים כשילדכם ישאל שאלה מורכבת על מין בזמן הנהיגה!

הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להתמודד עם שיחות מסוג זה.

תגובה ראשונית

  • נסו להישאר רגועים. גם אם אתם בהלם, היו כנים והבטיחו לילדכם שתדברו על הנושא. כך הוא ירגיש שהוא יכול לדבר איתכם על כל דבר.
  • הדבר הראשון שתגידו צריך להראות לו שאתם שמחים שביקש לדבר איתכם. למשל, “אני כל כך שמחה שאת בוטחת בי ומבקשת עזרה”.
  • הקשיבו לילדכם. תנו לו הזדמנות לדבר על מה שעובר עליו, בלי שתנסו לתקן את המצב. לעתים קרובות, בני נוער אינם מצפים מכם לתקן שום דבר – הם רק רוצים שתקשיבו.
  • אל תהיו ביקורתיים, שיפוטיים או רגשניים. אם אתם צריכים לשחרר קיטור, דברו עם מבוגר אחר כשילדכם אינו בסביבה.
  • הודו לילדכם שבא לדבר איתכם.

הצעדים הבאים

  • אם אתם צריכים קצת זמן להירגע או לחשוב לפני שאתם מדברים, קבעו זמן לשיחה מאוחר יותר באותו יום. אל תחכו אפילו עד מחר. ככל שתחכו יותר, כך יהיה קשה יותר לדבר. ילדכם עלול בינתיים להמשיך לבד, במחשבה או במעשה, בלי עזרתכם.
  • אם הוא רוצה שתעזרו לו בנושאים מסוימים ואינכם יודעים מה לייעץ לו, אמרו לו. הציעו לחשוב איתו ביחד כדי להבין מה הוא רוצה לדעת – למשל, על מניעת היריון, מיניות, אלכוהול וכדומה.
  • אם ילדכם מבקש עזרה במצב מורכב, קראו את המאמר על פתרון בעיות שמציע צעדים למציאת פתרון.
  • אם הוא מבקש את דעתכם, ספרו לו כיצד אתם רואים את המצב במקום להגיד לו מה לעשות. למשל, “אני מעדיף שלא תקיים יחסי מין עד גיל מבוגר יותר. אבל אם אתה מתכוון לעשות את זה עכשיו, בוא נחשוב איך לעשות את זה בצורה בטוחה”.

מחקר שנערך על תקשורת בנושאי מין גילה שבני נוער פחות חרדים ופחות צפויים להירתע מלדבר עם הוריהם על מין כאשר הוריהם פתוחים יותר לרעיונות ולדעות שלהם. הישארו רגועים, אגביים ונינוחים ושמרו על אווירה לא פורמלית כדי לשמר את קווי התקשורת ביניכם פתוחים.

יתרונותיהן של השיחות הקשות

היכולת לנהל שיחות מורכבות ביחד עם ילדכם מצביעה על מערכת יחסים בריאה, ועוזרת לכם לשמור על קרבה ואמון. אם אתם חמים, מקבלים, לא שיפוטיים ולא ביקורתיים, ופתוחים למשא ומתן ולשינוי מגבלות, ילדכם ירגיש חיבור גדול יותר אליכם. סביר יותר להניח שילדכם ירצה לשוחח איתכם על נושאים כאלה בעתיד.

כשאתם יודעים מה מתרחש בחייו של ילדכם, קל יותר לעזור לו להתמודד עם מצבים קשים. השיחה על נושאים מורכבים מאפשרת לילדכם לבדוק את האפשרויות שעומדות בפניו, ולהבין אם הן האפשרויות הנכונות עבורו.

נסו שלא להימנע מקיום שיחות מורכבות עם ילדכם. אם תימנעו, ילדכם עלול לקבל החלטות בעלות תוצאות שליליות. לדוגמה, מתבגר פעיל מינית שאינו מבקש מידע על אמצעי מניעה עלול למצוא את עצמו מתמודד עם היריון בלתי רצוי או עם מחלת מין. סביר להניח שילדכם יחוש מבוכה רבה יותר מכם כשתדברו על מין, אבל אם הוא רוצה לדבר איתכם, הצורך בשיחה עולה על המבוכה שהוא חש.

מה לעשות כשילדכם אינו מוכן לדבר

חלק מהמתבגרים אינם רוצים בשום אופן לדבר עם הוריהם על נושאים קשים בגלל גיל, מגדר או התנסות מהעבר. לדוגמה, בני נוער שדיברו עם הוריהם בעבר וזכו לתגובה שהביעה כעס או מורת רוח עלולים להירתע משיחה על נושאים שנויים במחלוקת.

אם ילדכם אינו רוצה לשוחח איתכם, נסו את הדברים הבאים:

  • פנו לעצמכם זמן לשיחה משותפת מדי יום. שאלו אותו שאלות פתוחות, והראו לו שאם הוא רוצה לדבר – תשמחו להקשיב. כך תוכלו להישאר בקשר עם ילדכם ולעזור לו להרגיש נוח יותר לפנות אליכם בעתיד.
  • התעדכנו בתחומי העניין של ילדכם כדי למצוא נושאי שיחה ולהראות לו שאתם מתעניינים ברווחתו.
  • אם ילדכם אינו רוצה לדבר איתכם, אפשר לבקש ממבוגר אחר לשוחח איתו, כמו קרוב משפחה, מורה, יועץ או שכן.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

לתמוך בעצמאות הגוברת של ילדכם

לתמוך במסעו של ילדכם אל העצמאות

כדי להפוך למבוגר כשיר, ילדכם חייב ללמוד כיצד:

  • להסתמך עליכם פחות, ולקחת אחריות רבה יותר
  • לקבל החלטות ולפתור בעיות
  • להבין מה הם הערכים החשובים לו
  • לעצב זהות משלו.

עם זאת, אין זה נדיר שהורים ובני נוער חלוקים בדעתם בנוגע למידת העצמאות – כמה עצמאות יש לתת לאדם צעיר ומתי. טבעי לחשוש שאם תתנו לילדכם עצמאות רבה מדי בגיל צעיר מדי, הוא עלול להתנהג בצורה מסוכנת, ושתרצו לשמור על ביטחונו. אולם ילדכם צריך לעשות כמה טעויות, לחקור ולהתנסות בחוויות חדשות. הן יעזרו לו ללמוד שיעורים חשובים בחיים, לקבל החלטות נבונות יותר ולפתח את מוחו.

כדי לשמור על איזון בין צורכי ילדכם לבין החששות שלכם, כדאי לתחזק מערכת יחסים חיובית ותקשורת פתוחה ביניכם לבינו, ועל סביבה משפחתית בריאה. האופן שבו ילדכם מפתח עצמאות, והאופן שבו אתם מכוונים את התהליך, מושפעים מהרקע ומהאמונות התרבותיים של משפחתכם. זכרו שילדכם עובד קשה כדי לאזן בין הציפיות של בני המשפחה לבין הציפיות של חבריו.

בני נוער עובדים קשה כדי להבין מי הם, ופעמים רבות הם נתקלים בשאלות גדולות ולא פשוטות. גם אתם וגם ילדכם לומדים כיצד לאזן בין הצורך בעצמאות לבין ההכוונה ההורית. אל תחמירו עם עצמכם אם לא הכל מושלם כל הזמן.

טיפים להגברת העצמאות של בני נוער

תנו לילדכם המון אהבה ותמיכה

הן חיוניות להערכה העצמית שלו. לאנשים צעירים שמרגישים טוב עם עצמם יש בדרך כלל ביטחון עצמי גדול יותר, שמאפשר להם לגלות מי הם ומה הם רוצים לעשות בחיים. לא תמיד  ילדכם ירצה לקבל מכם הבעות חיבה גופניות, אך יש עוד דרכים להראות אהבה ותמיכה:

  • להפגין עניין בתחומי העניין של ילדכם, תחביביו וחבריו
  • לפנות זמן ולהקשיב כשהוא צריך לדבר
  • לתת לו מרחב ופרטיות
  • להגיד “אני אוהב/ת אותך” לעתים קרובות.
  • לפרגן ולחזק על הישגים, ועל נסיונות להישגים גם אם לא צלחו

כבדו את הרגשות והדעות של ילדכם

נסו להתכוונן לרגשותיו של ילדכם. זכרו שיכול להיות שהוא מבולבל ומוטרד בגלל השינויים הגופניים, החברתיים והרגשיים שמביא עמו גיל ההתבגרות – אך אתם עדיין המקור העיקרי לתמיכה רגשית ויציבות  בתקופה זו.

התייחסו לדעותיו ברצינות, כדי לתת תמריץ חשוב להערכה העצמית שלו. עם זאת, היו מוכנים לעובדה שדעותיו עשויות להיות שונות משלכם. אפשר להשתמש בסיטואציה הזו כהזדמנות לדבר על כך שלעתים, לאנשים יש דעות ונקודות מבט שונות.

ניהול שיחה פתוחה ורגועה על הדעות והרגשות שלכם, עוזר לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים, ומראה לילדכם כיצד להתייחס לאחרים בדרכים חיוביות.

קבעו כללים משפחתיים ברורים והוגנים

קביעת כללים משפחתיים בנוגע להתנהגות, תקשורת ומנהגים בחברה תעזור לילדכם להבין היכן עוברים הגבולות ולמה אתם מצפים. כמו כן, הכללים עוזרים לכם להתייחס לילדכם בצורה עקבית. לאחר קביעת הכללים, נסו ליישם אותם באופן עקבי.

ככל שהילדים גדלים, הם יכולים לתרום יותר לקביעת הכללים וכן לקביעת ההשלכות על הפרתם. שלבו את ילדכם בשיחה על הכללים, והגיעו איתם להסכמות משותפות, כדי לעזור להם להבין לעומק את העקרונות שעומדים מאחוריהם. הסבירו לילדכם שלכל משפחה כללים שונים, ושייתכן שלחבריו יש כללים אחרים, או מספר שונה של כללים.

אם תציבו גבולות הדוקים מדי, אתם עלולים למנוע מילדכם את המרחב לצמוח ולנסות חוויות חדשות, ולעורר התנגדות מצידם. תקופה זו משמשת עקומת למידה לשניכם. היו מוכנים לניסוי וטעייה.

כדאי לערוך שיחה עם ילדכם על האופן שבו כללים ומגבלות עוזרים למתבגרים לפתח עצמאות. אמון ותקשורת הם חלק ניכר מכך. השיחה תעזור לכם לראות כיצד אתם כהורים מצפים לדברים שונים מהגבולות ומהמגבלות שאתם מציבים לילדכם.

התייחסו לילדכם באופן תואם גיל ושלב

בני נוער צעירים יותר עשויים לחשוב שהם מוכנים לקבל החלטות בעצמם, אך לעתים קרובות, מיומנויות קבלת ההחלטות שלהם עדיין אינן מפותחות מספיק להתמודדות עם אחריות רבה ללא עזרתכם. הסבירו לילדכם הצעיר מדוע ילדים צעירים ובוגרים יותר מקבלים תחומי אחריות שונים ובמידה שונה.

סביר להניח שהעצמאות שילדכם מבקש – וכמות העצמאות שתתנו לו – תשתנה במהלך שנות ההתבגרות. התכוננו להתאים את הכמות ולהמשיך לדון עליה ביחד, בהתאם לעקומת הלמידה.

עזרו לילדכם לפתח מיומנויות קבלת החלטות

  • חשבו יחד מהן אפשרויות הפעולה השונות
  • דברו על היתרונות והחסרונות בכל פעולה
  • שקלו את היתרונות והחסרונות כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר
  • חשבו מה לעשות אם הדברים משתבשים
  • תנו לילדכם משוב על האופן שבו התמודד עם התהליך.

כדאי להכניס את ילדכם לתהליך קבלת ההחלטות המשפחתי. זוהי הזדמנות נוספת לתת דחיפה להערכה העצמית שלו, ולהראות לו שאתם מעריכים את דעותיו.

כשמדובר בהחלטות גדולות שמשפיעות על ילדכם – לדוגמה, בנוגע לבית הספר, לימודי המשך, שהייה בחוץ בשעות מאוחרות וכדומה – השתדלו לקבל את ההחלטות האלה איתו, לא עבורו. קראו את המאמר פתרון בעיות כדי לעבד יחד את ההחלטות.

המוח של ילדכם המתבגר ממשיך להתפתח עד תחילת שנות העשרים לחייו – ובפרט החלק שאחראי על קבלת ההחלטות – והוא עדיין לומד כיצד לשלוט בדחפים. בני נוער, ובעיקר הצעירים שבהם, אינם מסוגלים כל כך להבין את ההשלכות של התנהגותם.

תנו לילדכם הזדמנויות בטוחות להתנסות בעצמאות

פעילויות בטוחות ומוגנות יחסית, שנותנות לילדכם חופש וזמן הרחק מכם, יעזרו לו:

  • ללמוד מיומנויות חדשות ולבחון יכולות חדשות
  • לקחת סיכונים חיוביים
  • לעודד תחושת שייכות
  • לבנות חוסן נפשי.

אפשר, לדוגמה, להציע לו להצטרף לתנועת נוער או למועדון ספורט באזור.

טפלו בעצמכם ופנו לקבלת עזרה

לעתים קרובות, אנשים צעירים חווים רגשות סותרים בנוגע לנושא או אדם מסוים. לפעמים נראה שילדכם אוהב אתכם ולא מכבד אתכם באותו זמן; רוצה חופש אך זקוק להדרכה; רוצה להסתובב עם חברים, אך גם להיות לבד. האיתותים המעורבים האלה מתרחשים כיוון שהוא עדיין מתפתח מבחינה רגשית וחברתית.

הורים רבים מדווחים על קשיים בהסתגלות לעצמאות הגוברת של ילדיהם, יש הורים שבריאותם הנפשית מושפעת גם היא. במאמר הורים לבני נוער: לטפל בעצמכם תמצאו דרכים לטפל בעצמכם. מותר לכם להודות שאתם מתקשים – פנו לעזרה במקרה הצורך. דברו עם רופא המשפחה או רופא הילדים, היועץ בבית הספר, או איש מקצוע אחר. ניתן תמיד לפנות להדרכות הורים אצל איש מקצוע על מנת להתייעץ עימו על הנושא.

להתמודד עם עימותים

אנשים צעירים מנסים כל הזמן לפתח זהות משל עצמם, ולהבין מי הם ומה מקומם בעולם. סביר להניח שירצו יותר שליטה על דברים כמו חברויות, התנהגות ומראה חיצוני. כחלק מהתהליך הזה, ייתכן שיבחנו את הגבולות ויטילו ספק בדמויות סמכותיות בחייהם – ובעיקר בכם.

אמנם זה נראה כמו מתכון בטוח לעימות, אך זה לא חייב להיות כך. קראו את המאמר לפתור עימותים עם בני נוער כדי ללמוד כיצד להתמודד עם דיונים כאלה.

רבים חושבים שגיל הנעורים חייב להיות תקופה קשה, ושכל בני הנוער חווים מצבי רוח רעים ומתנהגים בדרכים מאתגרות. למעשה, מחקרים מראים כי רק חלק מבני הנוער עוברים סערה רגשית חריפה בגיל זה. מערכות יחסים טובות במשפחה עוזרות לבני נוער לפתח את המיומנויות הדרושות לבגרות.

עצמאות לילדים עם צרכים מיוחדים

הרצון לעצמאות של ילדים עם צרכים מיוחדים עשוי להיראות כמו אתגר רציני להורים. השגת עצמאות מלאה עבורם עשויה לקחת זמן רב יותר מאשר לילדים אחרים. הדבר קשה יותר לילדים שבמשך שנים רבות טיפלו בהם, תמכו בהם לגמרי וקיבלו עבורם החלטות.

ילדים עם בעיות בריאות כרוניות יצטרכו בשלב מסוים להתחיל לקבל אחריות על דברים מסוימים – למשל, לזכור לקחת את התרופות בעצמם. עשוי להיות מאתגר לדעת מתי להעביר את האחריות ובאיזו מידה. כדי לנסות ולהבין אם ילדכם מוכן לקבל על עצמו חלק מתחומי האחריות, חשבו אם הוא יכול:

  • לפתור בעיות
  • לקבל החלטות מתוכננות ולא אימפולסיביות
  • להבין את התוצאות האפשרויות לפעולות שונות
  • לזהות כשהוא זקוק לעזרה או להכוונה – ולקבל אותה
  • לדאוג לעתיד ולתכנן אותו.

לילדים צעירים, חשוב להסביר את הנושאים הללו בבירור, במקום להגיד להם, “אתם צעירים מכדי לטפל לבד בדברים”.

אתם, ילדכם ואיש המקצוע שמטפל בו צריכים להחליט ביחד מתי וכיצד ילדכם יתחיל להתמודד עם החלטות בריאותיות בעצמו. דברו עם איש מקצוע על כל חשש.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

פעילות גופנית לילדים גדולים ולבני נוער

הידעתם?

  • רמת הפעילות הגופנית יורדת כשהילדים עוברים מתקופת הילדות לגיל ההתבגרות.
  • בהשוואה לבנות, יותר בנים נוטים לעשות פעילות גופנית, הדרושה לבריאותם הנפשית והגופנית.

מדוע פעילות גופנית חשובה בגיל ההתבגרות?

שמירה על פעילות גופנית היא חלק חשוב משגרת היומיום של ילדכם. זוהי דרך נפלאה לבלות זמן עם חברים, להכיר אנשים חדשים, להרגיש טוב ולצאת להפסקה מפרקי זמן ארוכים של ישיבה ולמידה. הפעילות היומיומית מאפשרת:

  • לשפר את בריאות הלב והכושר הגופני
  • לחזק ולפתח שרירים ועצמות וכן לתרום ליציבה נכונה
  • לשמור על משקל בריא
  • לשפר את הריכוז והזיכרון
  • ללמוד מיומנויות חדשות
  • להגביר את הביטחון העצמי
  • לצמצם לחץ
  • לתחזק חברויות
  • לשפר את איכות השינה.

ילד שאינו עושה מספיק פעילות גופנית נמצא בסיכון גבוה יותר לעודף משקל והשמנת יתר, לחץ דם גבוה, חרדה, דיכאון וסוכרת מסוג 2.

סוגי הפעילות הטובים ביותר

פעילות גופנית בעוצמה בינונית או גבוהה חשובה לבריאותו של ילדכם.

באופן כללי, פעילויות בעצימות בינונית הן כאלה שגורמות לילדכם להתנשף קצת, וכוללות הליכה מהירה, ריקוד, רכיבה על אופניים, שחייה וריצה קלה, ואפילו עזרה בחלק מהמטלות הפיזיות יותר בבית ובגינה.

פעילויות בעצימות גבוהה מגבירות את קצב הלב וגורמות לילדכם להתנשף אפילו יותר. פעילויות כאלה כוללות כל ספורט שיש בו ריצה מרובה – ספורט רשמי כמו כדורסל, למשל, או פעילויות פחות רשמיות כמו משחק תופסת, וגם ריצה או ריצה קלה, כדורגל, שחייה, זומבה וספינינג.

כל פעילות שגורמת לילדכם להתנשף היא טובה עבורו – מחוגי ספורט מאורגנים ועד הליכה ברגל למקומות ופעילויות לא מתוכננות.

כמה פעילות גופנית צריך לעשות?

משרד הבריאות ויוזמת “לעתיד בריא 2020” ממליצים לילדים בני 5-18 לעסוק ב-60 דקות לפחות של פעילות גופנית בינונית או נמרצת מדי יום. אנשים צעירים לא נוהגים פשוט “לעשות פעילות גופנית” – צריך לתכנן אותה מראש. כשאתם וילדכם חושבים כיצד להכניס את הפעילות הגופנית ללו”ז השבועי, כדאי לחשוב על הדברים הבאים:

  • היכן יכול ילדכם להיות פעיל? כמה מרחב יש בבית, בחצר, בפארק המקומי, במסלול ההליכה הקרוב או בבריכה?
  • אילו אפשרויות יש בסביבה בזול או אפילו חינם?
  • מי הם החברים ה”פעילים” של ילדכם? מי יכול לעודד אותו להיות פעיל?
  • מי עוד יכול לעזור לו להיות פעיל כשאין לכם זמן?
  • האם יש בסביבה קבוצות נוספות של צעירים?
  • אילו פעילויות משפחתיות אפשר לתכנן?

לא חייבים לעשות 60 דקות של פעילות גופנית יומית ברצף – אפשר לצבור אותן במהלך היום באמצעות מגוון פעילויות שונות. הצבירה תאפשר לילדכם לעשות די פעילות, ואולי אפילו לעבור את 60 הדקות המומלצות ביום.

שיעור ספורט בבית הספר אינו מספיק

יכול להיות שאתם חושבים שילדכם עושה מספיק פעילות גופנית בשיעורי חינוך גופני בבית הספר, או מכך שהוא מתרוצץ בהפסקה. למרבה הצער, ברוב המקרים זה לא כך.

רק כשליש מהזמן בשיעורי חינוך גופני עובר בפעילות בעצימות בינונית או גבוהה – שאר הזמן מנוצל ללימודים על ספורט, מיומנויות, בטיחות, תרגילים וגוף האדם. בהפסקת הצהריים, ילדים ובני נוער עסוקים בדרך כלל במפגשים חברתיים, אוכלים ועושים דברים בקצב משלהם.

מה עושים כשהילדים אינם אוהבים פעילות גופנית

לא כל הצעירים מתלהבים מפעילות גופנית. אם זה נשמע לכם מוכר, תנו לילדכם המון שבחים וחיזוקים כשהוא פעיל. יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות:

  • שמשו דוגמה אישית והיו פעילים בעצמכם כדי שילדכם יעשה פעילות גופנית גם הוא., השתמשו פחות ברכב ויותר בהליכה למקומות קרובים, עלו במדרגות במקום במעלית וקחו אותו איתכם לפעילות כדי שיקבל הזדמנות לראות כמה זה כיף.
  • הכינו רשימת פעילויות שילדכם יוכל לנסות. יכול להיות שתצטרכו לבדוק מגוון רחב של פעילויות מאורגנות ופעילויות פנאי עד שתמצאו את זו שמתאימה לו. הכניסו לרשימה פעילויות שיוכל לעשות קרוב לבית ובעלות נמוכה – למשל, ללכת לחנות ובחזרה, או לרכוב על אופניים.
  • חפשו פעילויות פשוטות ולא תחרותיות שיאפשרו לו להיפגש עם חברים בצורה חיובית ולהרגיש טוב רק בזכות ההתנסות, במקום להילחץ מכך שעליו לעשות את הכי טוב שיוכל.
  • חשבו על פעילויות וקבוצות כמו מועדונים קהילתיים או תנועות נוער, שכוללות בדרך כלל הרבה פעילויות גופניות. ההשתתפות בקבוצות כאלה יכולה לתת לילדכם תחושת הישגיות, שתקל עליו לנסות שוב.
  • אם ילדכם דוחה את הפעילות הגופנית בגלל חוויה רעה בעבר, עזרו לו לתרגל מיומנויות ולבנות את הביטחון העצמי שלו. לדוגמה, תוכלו לשחק איתו כדורגל במגרש המקומי. אם אין ילדים אחרים בסביבה, סביר יותר להניח שילדכם ינסה לשחק איתכם. והבונוס: אתם מבלים ונהנים ביחד!

לאזן בין פעילות גופנית לבין זמן מסך

אחת הסיבות שצעירים אינם פעילים מספיק באוויר הפתוח היא כיוון שהם מבלים זמן רב מדי בישיבה מול מסכים, בפעילויות כמו צפייה בטלוויזיה, שימוש ברשתות החברתיות, גלישה באינטרנט, משחקי וידיאו, שליחת הודעות סמס בטלפון הנייד וכדומה.

ההמלצה העדכנית של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים היא להגביל את זמן המסך ואת סוגי המדיה לילדים בכל גיל, כולל בגיל ההתבגרות. עוד ממליץ הארגון לקבוע מגבלות קבועות על הזמן שהילדים מבלים במדיה אלקטרונית, וכן על סוג המדיה שבו הם משתמשים. כמו כן, חשוב לוודא שזמן המסך אינו בא על חשבון שינה ופעילויות כמו משחק גופני, קריאה, משחק יצירתי כמו ציור, ומפגשים חברתיים עם משפחה וחברים.

להגביל את זמן המסך

אם אתם רוצים לקבוע מגבלות על זמן המסך של ילדכם, חשבו בתור התחלה כמה זמן מסך הוא מקבל מדי יום. אם הכמות גדולה ממה שאתם רוצים, הסכימו על לוח זמנים יומי לפעילות גופנית ולשימוש במדיה אלקטרונית.

דרך נוספת לצמצום זמן המסך היא להחזיק את כל המסכים בבית – הטלוויזיה, המחשב, הטלפונים הניידים ועוד – באזור הסלון במקום בחדרי השינה.

לאחר שתקבעו את הכללים, ודאו שהמגבלות חלות על כל בני הבית – וגם עליכם. המגבלות על השימוש בטלפונים ניידים ובשאר מסכים יעזרו לכם למצוא זמן פנוי לפעילויות משפחתיות אחרות.

מותר לבלות זמן מול המסך בחלק קטן מהיום, אך עדיף להתרכז בדברים אחרים שטובים להתפתחות הכללית של ילדכם, כמו פעילות גופנית, שיעורי בית, קריאה ובילוי עם בני משפחה וחברים.

לאזן בין פעילות גופנית לבין שיעורי הבית

יכול להיות שאתם מודאגים ששיעורי הבית מגבילים את יכולתו של ילדכם לעשות פעילות גופנית. אם כן, נסו לדבר עם המורים על כמות שיעורי הבית שילדכם אמור לעשות, ואז בדקו כמה מהם הוא באמת עושה. אם אתם חושבים שהיחס של שיעורי הבית גדול מדי, אפשר לדבר עם המורה ולנסות להגיע לפשרה.

פעילות גופנית לצעירים עם צרכים מיוחדים

פעילות גופנית חשובה לילדים עם צרכים מיוחדים באותה מידה, למרות האתגרים הנוספים. אפשר למצוא פעילויות מאורגנות רבות שהותאמו לתמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים. בדקו בקבוצות התמיכה, במועדוני ספורט, או דרך עמותות ייחודיות כדי לראות מה זמין באזורכם.

כמו כן, תוכלו לעשות פעילות גופנית משפחתית באופן שיתאים לצרכיו של ילדכם.

פעילות גופנית מחוץ לבית חשובה במיוחד לצעירים עם צרכים מיוחדים. השהות מחוץ לבית מחזקת את השרירים והעצמות ומאפשרת לגוף לספוג ויטמין D עם החשיפה לשמש.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

שתיית יתר של אלכוהול אצל מתבגרים

הידעתם?

  • כשני שלישים מהילדים בגיל 17-12 אומרים שאינם שותים אלכוהול. אך חלקם שותים ברמות מסוכנות לפחות פעם בשבוע או פעם בחודש.
  • משפחה וחברים הם ספקי האלכוהול העיקריים לבני נוער ששותים. אח או אחות גדולים ששותים מהווים גורם סיכון משמעותי

מהי שתיית יתר?

שתיית יתר היא שתייה של חמישה משקאות אלכוהוליים או יותר ברצף או באירוע אחד.  היא יכולה לכלול שתייה כדי להשתכר או “לתפוס ראש” מהר ככל האפשר, או לשתות כדי להישאר ב”ראש טוב” במסיבות, בפסטיבלים ובמועדונים.

יש בני נוער שמתייחסים לשתיית היתר ולהשתכרות כאל “טקס מעבר”. הם עושים זאת באירועים מיוחדים כגון יום הולדת 16 ו- 18, בסיום בית הספר או מסיבות סוף השנה. חלקם עושים זאת בתדירות גבוהה יותר. שתיית יתר עשויה להפוך לדרך הסוואה או התמודדות עם בעיות חמורות יותר, כגון דיכאון וחרדה.

בני נוער ששותים יותר מדי אפילו פעם אחת נמצאים בסיכון גבוה יותר לדברים הבאים:

  • הרעלת אלכוהול
  • תאונות
  • חוסר יכולת לדאוג לעצמם
  • הפגנת אלימות
  • נטילת סיכונים – למשל, התנהגות מסוכנת על הכביש, כהולך רגל או כנהג, שעלולה להוביל לפגיעה
  • הנגאובר, כאבי ראש, בחילה, רעידות והקאות
  • לקיים יחסי מין לא מוגנים ולהידבק במחלת מין או להיכנס להיריון
  • לסבול מבעיות חשיבה בעתיד בגלל השפעות האלכוהול על מוחם המתפתח של מתבגרים
  • ליפול קורבן לאלימות – גופנית, מילולית או תקיפה מינית.

שתיית יתר ואלימות שנגרמת בגלל אלכוהול מקבלות תשומת לב ציבורית רבה, שדווקא עלולה לגרום להן להיראות נורמליות לגמרי לבני הנוער.

עם זאת, זכרו: אלכוהול הוא הסם שגורם לנזק החמור ביותר לכל הגילאים בישראל. שתיית אלכוהול שחוזרת על עצמה עלולה להפוך להרגל, וילדכם עלול להתמכר לאלכוהול במהירות רבה. הדרך הטובה ביותר למזער את הנזק משתיית אלכוהול היא למנוע אותה לגמרי. אף אדם בן פחות מ- 18 לא אמור לשתות אלכוהול.

“תדלוק”

תדלוק הוא פעולה בה אנשים שותים לפני שהם יוצאים לפאבים, למועדונים או למקומות אחרים שבהם אפשר לקנות אלכוהול.

חלק מהמתבגרים והמבוגרים “מתדלקים” כחלק מטקס היציאה, כיוון שהם רוצים להשתכר במהירות או להרגיש חברתיים ורגועים יותר. אחרים מאמינים שהם חוסכים כסף, כיוון שעלות האלכוהול במקומות ציבוריים גבוהה יותר. עם זאת, כש”מתדלקים” ומשתכרים, לעתים קרובות מבזבזים יותר כסף מהצפוי בזמן היציאה. המקום הנפוץ ביותר “לתדלוק” הוא בהסעות למסיבה או מחוץ למסיבות או מועדונים. סיירות הורים שפועלות באזורי הבילוי מכירות את התופעה ויכולות לבצע בדיקה של האוטו. אפשר להיעזר בהם ולידע אותם על אירוע צפוי.

למידע נוסף על הסיבות לכך שילדכם ירצה להתנסות בשתיית אלכוהול ומה אפשר לעשות כדי למנוע זאת, קראו את המאמרים למנוע או לצמצם צריכת אלכוהול בקרב בני נוער וכיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים.

מה לעשות אם הילד הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר

אם ילדכם הגיע הביתה שיכור אחרי שתיית יתר, יכול להיות שתכעסו או תהיו מאוכזבים. חשוב לדבר על כך – אך צריך לחכות עד שיהיה בטוח, יתפכח וינוח ושניכם תהיו רגועים.

כך צריך לפעול מיד:

  • אם נראה שילדכם שיכור, השאירו אותו בהשגחה ולא לבד בחדרו. השגיחו עליו בסלון, ושימו לב לקב הנשימה וקצב הלב שלו. אם אתם מוטרדים- הזמינו אמבולנס.
  • ודאו קודם כל שהתפכח, שהוא שותה מספיק מים ושאינו עומד להקיא.
  • הזעיקו מיד אמבולנס אם ילדכם מתחיל להיות מבולבל, מפסיק לנשום או שאי אפשר להעיר אותו, הוא הוזה או מתנהג מוזר.

אל תאפשרו לאדם שיכור להעביר את ההשפעה בשינה – תמיד הישארו על המשמר. בני נוער יכולים להיראות פחות שיכורים ממה שהם באמת, אך האלכוהול בדמם ממשיך להשפיע גם לאחר שהפסיקו לשתות. הם עלולים להרגיש לא טוב, לבלוע את הקיא של עצמם ולהיחנק למוות.

הצעדים הבאים

כשההנגאובר של ילדכם נחלש והוא יכול להתרכז, הגיע הזמן לדבר. מה שתגידו תלוי בשאלה אם זו הפעם הראשונה או תקרית חוזרת. מותר לכם להגיד איך אתם מרגישים בנוגע למעשים של ילדכם, אך חשוב לתכנן מה תגידו מראש ולהקשיב בצורה פעילה בלי לשפוט.

אפשר, למשל, להגיד:

  • “אנחנו צריכים לדבר על אתמול בערב. אני רוצה לדבר איתך בשעה שלוש בצהריים כדי שנחשוב מה לעשות הלאה”.
  • “הפרת את הכללים, ובגדול. אנחנו צריכים לחשוב שוב על הכללים ולדבר על התוצאות”.
  • “אנחנו הסכמנו – בלי אלכוהול, בלי סמים. הפרת את ההסכם שלנו. חכה עד שאאסוף אותך מהמסיבה או שתתקשר. אנחנו צריכים לראות מה עושים עכשיו”.

להוציא את הכללים לפועל

אם הסכמתם מראש על כללים שנוגעים לשתיית יתר ועל התוצאות להפרתם, הגיע הזמן להוציא אותם לפועל. היו מוכנים לכך שילדכם ימציא תירוצים, אך המשיכו בכל זאת.

אין לכם כללים?

אם אין לכם כללים ותוצאות, הגיע הזמן ליצור כמה כללים שמוסכמים על שניכם. אם ילדכם ישתתף במשא ומתן שנוגע לכללים ולתוצאות הוגנים, סביר יותר להניח שיפעל לפיהם. כדאי להזכיר ש”הוגן” לא תמיד אומר שהוא יוכל לחמוק מדברים כרצונו.

אפשר להוסיף גם כללים של הורים. אחד מכללי ההורים החיוניים הוא שלא משנה מה קורה, ילדכם יכול להתקשר אליכם ותעזרו לו בלי לשאול שאלות. הבטיחו לו שתעמדו בכלל הזה.

לאחר שתקבעו את הכללים, כתבו אותם כדי שיהיו ברורים ואפשר יהיה לבדוק אותם בעת הצורך.

הילד הפר כלל מוסכם?

אם ילדכם הפר את הכללים, עליו לעמוד בהשלכות, כיוון שכך ילמד שלמעשים יש תוצאות – ושהוא זה שאחראי למעשיו. כשאתם אוכפים את התוצאות להפרת הכללים שנוגעים לשתיית אלכוהול, אתם מעבירים לו מסר חזק וברור – שתיית יתר אינה מותרת.

יכול להיות שההתמודדות עם ההנגאובר היא כל מה שילדכם צריך כדי לא לעשות זאת שוב. יכול להיות שיקשה על עצמו יותר ממה שאתם מצפים. אך אם הפר את הכללים פעמים רבות מדי, תצטרכו לחשוב על תוצאות חמורות יותר.

למידע נוסף על הצעדים הפרקטיים ליצירת כללי יסוד, קראו את המאמרים הקניית משמעת למתבגרים ולעודד התנהגות טובה אצל מתבגרים.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך לשתות

פנו לקבלת עזרה מקצועית אם שתיית היתר של ילדכם הופכת לעניין שבשגרה. דברו עם רופא המשפחה וקבלו ממנו הפניה לאנשי מקצוע שמתמחים בתחום. הסימנים לכך שילדכם שותה יותר מדי באופן קבוע או מתמכר לאלכוהול ולסמים אחרים כוללים:

  • שינויים בהתנהגות או באישיות – לדוגמה, התנהגות חשאית או לא יציבה
  • הימנעות מהמשפחה
  • בעיות כספיות
  • מצבי רוח הפכפכים, כבדות או דיכאון
  • הרגלי שינה גרועים
  • שינויים בחברויות או בקבוצות החברתיות
  • חפצים שנעלמים, אובדים או נמכרים
  • שינויים במראה הגופני – לדוגמה, אובדן משקל מהיר
  • אובדן עניין בפעילויות הרגילות.

שתייה מוגזמת עשויה לבטא פגיעה עצמית ולהוות סכנת חיים. שתיית יתר קבועה אינה “רק שלב” שכל הצעירים עוברים. תמכו בילדכם ועודדו אותו לקבל עזרה מוקדם ככל האפשר, ולמנוע ממנו לצאת משליטה.

אם אחד מילדיכם עובר תקופת שימוש קשה באלכוהול ובסמים, היא עלולה להשפיע על כל המשפחה. שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים עם בן או בת הזוג ועם הילדים האחרים, כדי שתוכלו לתמוך זה בזה.

דברים נוספים שיש להביא בחשבון

אם לילדכם אכן יש בעיית שימוש באלכוהול או בסמים אחרים, יש לכם בוודאי שאלות רבות. השאלות משתנות בהתאם לכל משפחה, ויעלו אחרי שתבינו מה אתם ומשפחתכם צריכים, אך כדאי לשקול:

  • להוציא את האלכוהול מהבית
  • ·לאסוף את ילדכם אם יצא בלילה
  • למנוע, להתאים או להשגיח בקפידה רבה על דמי הכיס של ילדכם.

שמשו לילדכם דוגמה אישית והדגימו בפניו את ההתנהגות והגישה הרצויות כלפי אלכוהול וסמים. כמו כן, השגיחו ופקחו על השימוש והחשיפה שלו לאלכוהול ולסמים אחרים, השתמשו בעצמכם באלכוהול ו בצורה אחראית, שמרו על קשר עם ילדכם, והתמודדו עם התנהגותו באופן חיובי.

היכן לקבל עזרה

יש המון משאבים ואפשרויות תמיכה עבורכם, עבור ילדכם ועבור המשפחה. דברו עם רופא הילדים, היועץ בבית הספר, המורה או אנשי צוות אחרים, שיוכלו להציע אסטרטגיות נוספות ולתת עצות מועילות.

בני משפחה וחברים, או מבוגרים אחרים שקרובים לילדכם, יכולים לעזור ולתמוך בכם ובילדכם. זכרו שהתמיכה למשפחה כולה חשובה בדיוק כמו העזרה לילדכם.

בקרו באתר הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול ובסמים למידע נוסף ואפשרויות ייעוץ ותמיכה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דיכאון טרום לידתי

רגשות במהלך ההיריון

אנשים רבים מצפים מנשים בהיריון להרגיש בצורה מסוימת, ונוטים להגיד דברים כמו “את בטח כל כך שמחה”, או “איזה יופי, כמה מרגש בשבילך”.

אבל ייתכן שאת חווה גם אי ודאות וחוסר ביטחון. יכול להיות שההיריון הגיע בתזמון שמאלץ אותך לדחות יעדים לטווח ארוך בקריירה, או שגורם לבעיות כלכליות. אם אינך בטוחה בנוגע לתפקידך החדש כהורה, אם את פוחדת בגלל ההיריון או מההתמודדות עם הצירים והלידה – כל הפחדים האלה מוסיפים לרגשות האשמה על כך שאינך מאושרת, כיוון שכולם מצפים ממך להיות שמחה כל כך. הרגשות הללו אינם יוצאי דופן, והם חלק מהשינויים הנפוצים ברגשות שקשורים להיריון.

אם את מרגישה אובדנית, מבולבלת ולא מצליחה להתמודד עם חיי היומיום, או אם את חווה התקפי חרדה, דברי מיד עם הרופא. תוכלי להתקשר לער”ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון) במספר 1201  הפועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. פנייה לפסיכולוג או לפסיכיאטר אינם סימן לחולשה – זהו סימן לכך שאת נוקטת צעדים כדי לשמור על הבריאות והביטחון שלך ושל התינוק שלך.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש הראשון

שינויי מצב הרוח נוטים להתבטא בעיקר ב-12 השבועות הראשונים של ההיריון, לצד שינויים גופניים רבים כגון עייפות, בחילה, הקאות ורגישות בשדיים. הרגשות יהיו בלתי יציבים, ונשים רבות חוות מצב רוח ירוד. מצבי הרוח יכולים לנוע מאושר רב לייאוש עמוק. לעתים את עשויה לפרוץ בבכי בלי לדעת מדוע. בתחילת ההיריון, השינויים ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון גורמים לשינויים התכופים במצב הרוח.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השני

באופן כללי, השליש השני נוטה לעבור בצורה חלקה יותר. בחילות הבוקר עוברות בדרך כלל, והחשש מהפלה נוטה לשכוך. מהשבוע ה-20 להיריון לערך תתחילי להרגיש את תנועות התינוק. ההבנה הזו שהתינוק אמיתי יכולה להביא עמה התרגשות גדולה. לעיתים קרובות יש קפיצה ברמות האנרגיה ומצב הרוח בשליש השני אך לא תמיד.

רגשות ושינויי מצב רוח בשליש השלישי

השליש השלישי מביא עמו חרדות בנוגע ללידה עצמה, בעיקר אם חווית לידה קודמת קשה, או שזהו ילדך הראשון ואינך יודעת למה לצפות. במהלך השבועות האחרונים של ההיריון, החרדות והפחדים הללו עשויים להתגבר.

ייתכן שתהיי מודאגת מהפיכתך להורה ומהשינויים במערכות היחסים עם אנשים אחרים, ובהם בני המשפחה. יכול להיות שאת סובלת מחוסר שינה, או שקשה לך למצוא תנוחה נוחה. יש נשים שמרגישות בתקופה זו פגיעות במיוחד לנוכח דחייה, אובדן או עלבון.

תוכלי לדבר על הבריאות, אורח החיים והרווחה הגופנית והנפשית שלך במהלך התורים למעקב היריון. כדאי לדבר גם על החששות מהפיכתך לאימא, או על בעיות במערכת היחסים, כולל אלימות במשפחה.  למעשה, רוב נותני השירותים במהלך ההיריון ישאלו אותך בנוגע לאלימות במשפחה, כדי שתוכלי לקבל תמיכה בעת הצורך.

התסמינים של דיכאון טרום לידתי

כ-10% מהנשים ההרות חשות שקשה להן להתמודד עם רגשות כגון פחד, חרדה, דאגות ואומללות במהלך ההיריון. אם את חווה רגשות שליליים דומים לאלה שנמשכים יותר משבועיים, ומפריעים ליכולתך לתפקד בחיי היומיום ייתכן שמדובר בדיכאון טרום לידתי .לעיתים קרובות קל לפספס דיכאון טרום לידתי, כיוון שקשה לזהות אותו והוא מובן פחות מאשר דיכאון אחרי לידה.

ייתכן שאת חווה דיכאון טרום לידתי אם את:

  • אינך יכולה להתרכז ומתקשה לזכור דברים
  • מתקשה לקבל החלטות או לבצע מטלות יומיומיות
  • חווה חרדה והתקפי חרדה
  • חשה קהות רגשית
  • עצבנית במיוחד
  • חשה צורך להימנע מהמשפחה ומחברים
  • סובלת מבעיות שינה
  • עייפה במיוחד או ללא הרף
  • חשה צורך לאכול כל הזמן או לא לאכול כלל
  • יורדת או עולה במשקל מסיבות שאינן קשורות להיריון
  • מאבדת עניין בקיום יחסי מין
  • חשה ששום דבר כבר לא מהנה או כיפי
  • מרגישה תחושות כישלון או אשמה
  • עצובה באופן עקבי
  • חושבת על מוות או התאבדות.

ההיריון עשוי להציף כמה רגשות עזים, עמוקים ובלתי צפויים עבור נשים וגברים. למעשה, גם גברים חווים דיכאון טרום לידתי.

גורמים תורמים לדיכאון טרום לידתי

ההורמונים שמופרשים במהלך ההיריון תורמים לעליות והירידות הרגשיות שחוות רוב הנשים ההרות. הנה כמה מהגורמים הנוספים שעשויים להוביל להתפתחות דיכאון טרום לידתי:

  • היסטוריה משפחתית או אישית של דיכאון: אם במשפחתך היו מקרים של דיכאון, או אם התמודדת עם אפיזודות של דיכאון בעצמך, סביר יותר להניח שתחווי אותו גם במהלך ההיריון.
  • הפסקת נטילת תרופות: אם את נוטלת תרופות לטיפול במצב נפשי שהתקיים קודם, ומפסיקה אותן בגלל ההיריון – ובעיקר אם ההפסקה פתאומית – עלולה להיות החמרה בתסמינים. כדאי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע לפני שמחליטים להפסיק תרופה לפני או במהלך ההריון .
  • קשיים במערכות יחסים: בעיות שעולות במערכת היחסים בינך לבן או בת הזוג, או פחד מהיעדר תמיכה כשייוולד התינוק, עלולים להשפיע מאוד על רווחתך הנפשית.
  • אירועים מלחיצים: כל שינוי משמעותי בחיים, כגון מעבר דירה, גירושים, פיטורים או מוות במשפחה עלול לתרום לדיכאון.
  • בעיות בהיריון: בדיקות רפואיות רבות במהלך ההיריון, בעיות או מחלה כגון בחילות חריפות או כאבים חמורים, עלולות ליצור משא רגשי.
  • בעיות בפריון או אובדן היריון קודם: אם חווית קשיים בכניסה להיריון, או שהייתה לך הפלה או לידה שקטה בעבר, סביר להניח שאת חוששת לעתיד ההיריון.
  • היריון לא מתוכנן או לא רצוי: תזמון ההיריון עלול לגרום ללחץ משמעותי אם לא תכננת אותו או אם אינך במערכת יחסים.
  • היסטוריה אישית של התעללות: היריון עלול ליצור טריגר לזיכרונות כואבים אצל נשים שעברו התעללות רגשית, מינית, גופנית או מילולית.
  • חוסר תמיכה חברתית: תחושת חוסר תמיכה אל מול אתגרי ההורות הקרבים, או בידוד חברתי, עלולים לתרום ליצירת דיכאון.
  • קשיים כלכליים: בעיות כלכליות עשויות להגביר משמעותית את הלחץ שאת חשה במהלך ההיריון.

השפעות הדיכאון הטרום לידתי על התינוק

מחקרים רבים יותר ויותר מצביעים על כך שלחץ, חרדה או דיכאון במהלך ההיריון אינם אידיאליים לתינוק. נהוג לחשוב כי השינויים בקצב פעימות הלב של העובר ותגובותיו ללחץ נובעים מדיכאון טרום לידתי חמור שאינו מטופל, אך עדיין דרוש מחקר מעמיק יותר.

יש להביא בחשבון גם את רווחתו של העובר כשמקבלים החלטה בנוגע לטיפול בדיכאון טרום לידתי, כדי להימנע מהשפעות אלה.

מה אפשר לעשות

טיפול מוקדם בדיכאון ובחרדה הוא הדרך היעילה ביותר להחלמה. התמודדות אישית עם הרגשות האלה לזמן רב מדי עלולה להקשות עלייך להתגבר עליהם לקראת הלידה. הנה כמה דברים שתוכלי לעשות:

  • אל תתאמצי יותר מדי. את לא חייבת להכין לתינוק חדר מיוחד, לנקות את הבית או לעבוד קשה ככל האפשר לפני שאת יוצאת לחופשת הלידה. פני לעצמך כמה רגעים מדי יום: קראי ספר, צפי בטלוויזיה או צאי להליכה. אם כבר יש לך ילדים, בקשי מבני המשפחה או מחברים להשגיח עליהם לזמן מה, כדי שתוכלי לצאת ולהתאוורר מעט.
  • אכלי היטב והתעמלי. הטיפול בעצמך חשוב לא פחות מהטיפול בתינוק. קשה לאכול היטב או להתעמל כשאת מרגישה רע ולא נוח לך. נסי לאכול ארוחות קטנות במהלך היום, ולעשות התעמלות עדינה כמו הליכה או שחייה.
  • במידת האפשר, שתפי את בן או בת הזוג. בני הזוג מסוגלים לזהות שינוי עוד לפני שאת מבינה או מכירה בכך שמשהו לא בסדר. סביר להניח שבן או בת הזוג מודאגים מההיריון ומהחיים העתידיים, וגם חוששים עבורך. כדאי לדבר איתם בפתיחות, כיוון שתזדקקי לתמיכתם. בני הזוג יכולים לספק תמיכה רק אם תחלקי את רגשותייך. עודדי את בן או בת הזוג לקרוא עוד על דיכאון טרום לידתי וכיצד לתמוך בך בדרך הטובה ביותר.
  • דברי על הרגשות שלך. תני לחברים ולמשפחה הזדמנות לתמוך בך, וספרי להם על פחדייך ודאגותייך. ברגע שתתחילי לדבר, תופתעי לגלות לכמה אנשים יש או היו חוויות דומות. תוכלו לתכנן יחד כיצד יתמכו בך לאחר הלידה, למשל, להשתתף בהכנת הארוחות או בקניות.
  • ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים. ספרי לאנשי המקצוע שמטפלים בך במהלך ההיריון על המחשבות והרגשות שלך. הם יוכלו לעזור לך להבין מה קורה, לתת לך תמיכה או להפנות אותך לתמיכה נאותה, ולבדוק מה שלומך במהלך ההיריון.
  • פני לטיפול. אם ניסית לעבד את המחשבות והרגשות שלך לבד ללא הצלחה, כדאי לפנות לקבלת טיפול. תצטרכי למצוא מישהו לסמוך עליו, שאיתו תרגישי בטוחה.
  • דברי עם הרופא על קבלת תרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע, בעיקר אם רווחתך האישית ורווחת התינוק נמצאות בסיכון. יכול להיות שתחששי ליטול תרופות במהלך ההיריון, אך ישנם נוגדי דיכאון שמותאמים ובטוחים לנשים בהיריון. שאלי את הרופא על האפשרויות שעומדות בפנייך.
  • קראי על דיכאון אחרי לידה. התמודדות עם דיכאון טרום לידתי אינה מובילה בהכרח לדיכאון אחרי לידה, אך אם כן, חשוב שתדעי מה עלייך לחפש, ובעיקר אם רגשות כגון פחד, חרדה, חששות ואומללות ממשיכים גם לאחר לידת התינוק. שוב, ספרי לאחות ליווי היריון ולרופא הנשים כיצד את מרגישה, כדי שיוכלו לעזור לך לקבל את התמיכה הנדרשת.

מה יקרה אחרי הלידה?

דיכאון טרום לידתי אינו מוביל בהכרח לדיכאון אחרי לידה. כמחצית מהנשים שמתמודדות עם דיכאון חמור במהלך ההיריון מפתחות דיכאון אחרי לידה.

קבלת טיפול מפסיכולוג במהלך ההיריון יכולה להפחית משמעותית את הסיכויים לפיתוח דיכאון אחרי לידה. חשוב להכין רשת תמיכה – שתכלול, למשל, משפחה, חברים, רופא הנשים, פסיכולוג ואולי קבוצת תמיכה – במהלך ההיריון, כדי להקל על התקופה שאחרי הלידה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

מהן משפחות חזקות וכיצד הן פועלות

מה צריכות משפחות חזקות?

באופן כללי, למשפחות חזקות יש כמה מאפיינים משותפים:

  • ביטחון רגשי וגופני.
  • חום, דאגה ותשומת לב חיובית.
  • כללים עקביים והוגנים ושיגרת חיים.
  • תקשורת טובה.
  • קשרים עם אחרים מחוץ למשפחה.

ביטחון רגשי וגופני

משפחות חזקות נותנות לכל אחד במשפחה תחושת ביטחון רגשי וגופני. כלומר, כשאתם נמצאים עם המשפחה שלכם, אתם יכולים להירגע ולהיות מי שאתם. עם המשפחה מותר לפחד, לכעוס, להתרגש, להיות חרדים או כל דבר אחר. כל הרגשות האלה מובנים ומתקבלים.

אם לילדכם יש בסיס משפחתי מוגן ובטוח, סביר להניח שיהיה בטוח יותר בעצמו וביכולותיו לחקור את העולם שמחוץ למשפחה. הוא יודע שתמיד יוכל לבוא אליכם ולקבל נחמה, תמיכה והגנה במקרה שהמצב בעולם הגדול והרחב נהיה מפחיד – גם אם מדובר במגרש המשחקים המקומי.

טיפים ליצירת ביטחון ובטיחות

הנה כמה דרכים שבהן תוכלו ליצור תחושת ביטחון ובטיחות במשפחה:

  • דברו עם בן או בת הזוג, אם יש לכם, על הטקסים שתרצו ליצור לילדכם במשפחה – למשל, סיפור לפני השינה או שיחה על היום שעבר בארוחת הערב המשותפת. הטקסים עוזרים לתחושת הביטחון והשייכות שלו.
  • דברו עם ילדכם על רגשות. אפשר לקבוע פגישות סדירות כדי לדבר כך. לדוגמה, כל בן משפחה יכול לחלוק את הרגעים הטובים ביותר והפחות טובים שעברו עליו היום בזמן ארוחת הערב.
  • ·תכננו מראש מה לעשות כדי להתמודד עם רגשות “גדולים” בצורה רגועה. אם אתם או ילדכם מרגישים מתוחים או מוטרדים, תוכלו לצאת לטיול, להקשיב למוזיקה או להתקשר לחבר שיעזור לכם להתמודד עם המצב.
  • אם הבחנתם שאתם ביקורתיים וכועסים חלק ניכר מהזמן, כדאי שתטפלו בעצמכם או תיעזרו במישהו כדי להתמודד עם הרגשות הללו.
  • הפגינו כבוד אחד לשני, הקשיבו לאדם שמולכם עד שיסיים לדבר והימנעו מביקורתיות. אם אתם זקוקים לשיטות פעולה, קראו את המאמרים הבאים כדי לשפר את המיומנויות של פתרון בעיות וניהול עימותים.

כהורים, האופן שבו אתם מרגישים ומתנהגים יכול להשפיע מאוד על בני המשפחה האחרים, ובעיקר על הילדים. לדוגמה, אם אתם כועסים או מתוחים, ייתכן שילדכם יהיה מתוח גם הוא. לכן, חשוב שתטפלו בעצמכם, תבחרו באורח חיים בריא ותפנו לקבלת תמיכה בעת הצורך.

חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הפגנת חום, דאגה וחיבה כלפי ילדכם וכלפי בן או בת הזוג עוזרת לבנות מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה. ילדים שבאים ממשפחות חמות, דואגות ואוהבות מסתדרים טוב יותר עם ילדים אחרים ועם המורים ונוטים פחות לנהוג בבריונות. כמו כן, הפגנת חיבה רבה גורמת לילדכם להרגיש שהוא מיוחד, מה שעוזר לו להתמודד עם העליות והירידות בחיים.

תשומת לב חיובית חשובה גם היא. זוהי דרך להביע חיבה וחום כלפי ילדכם – למשל, כשאתם יורדים לגובה שלו ומפגינים עניין במה שהוא עושה. תשומת לב חיובית בונה את הקשר ביניכם ומראה לו שאתם זמינים לו בכל מה שיצטרך.

גם אם לכל אחד מילדיכם יש מזג שונה, צרכים וכישרונות שונים, כולם זקוקים לכך שתתעניינו בהם, תעודדו אותם ותשבחו אותם כדי לעזור להם להרגיש טוב בנוגע לעצמם. כל הדברים הללו מגבירים את ההערכה העצמית ואת הביטחון שלהם.

טיפים ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית

הנה כמה הצעות ליצירת חום, דאגה ותשומת לב חיובית במשפחתכם:

  • אמרו לילדכם כמה אתם אוהבים אותו, וחפשו הזדמנויות להגיד לו שאתם גאים בו.
  • חייכו והביטו בעיניו כשאתם מדברים איתו.
  • הפגינו חיבה גופנית, כשאפשר.
  • שבחו ועודדו את בני המשפחה כשהם עושים משהו היטב, או כשהם מתנהגים באדיבות כלפי אחרים. לדוגמה, “רוני, תודה שסידרת את הכלים מהמדיח הבוקר – עזרת לי מאוד”.
  • הראו שאתם אוהבים אותם באמצעות הקדשת זמן לפעילות כיפית ביחד.
  • צרו הזדמנויות למפגשים אחד על אחד, כדי לעשות משהו ששניכם אוהבים.

כללים עקביים והוגנים ושגרת חיים

כללים משפחתיים עקביים והוגנים מאפשרים לכל אחד מבני המשפחה לדעת כיצד להתנהג. הכללים יכולים לעזור לבני המשפחה להסתדר טוב יותר זה עם זה, ולהפוך את החיים לשלווים יותר.

כללים אפקטיביים הם הצהרות ברורות בנוגע לאופן שבו משפחתכם רוצה לטפל בבני המשפחה ולהתייחס אליהם. הציבו כללים לדברים החשובים לכם ביותר – לדוגמה, כלל שאוסר על פגיעה גופנית במישהו אחר הוא אחד מכללי היסוד אצל רוב המשפחות. אפשר להציב כללים בנוגע לבטיחות, נימוס, שגרות יומיומיות והפגנת כבוד כלפי האחר.

ילדים שגרים במשפחות המקפידות על כללים נאותים מצליחים טוב יותר בבית הספר, ופחות נוטים להשתתף בפעילויות מסוכנות בגיל ההתבגרות. כללים הוגנים ותוצאות סבירות עוזרים לילדים ללמוד על גבולות – ידע שבו יוכלו להשתמש גם בתחומים אחרים בחייהם. למשל, גבולות בבית עוזרים לילדים למלא את הכללים בבית הספר.

שגרות הן פעילויות מתוכננות וקבועות שנעשות כמעט מדי יום – לדוגמה, הכנת ארוחת ערב, התלבשות, הליכה לישון וכדומה. הפעילויות הללו יעזרו לכם לנהל את משק הבית בצורה חלקה.

השגרות מאפשרות לילדכם לדעת מה חשוב למשפחה. הן יכולות לחזק את האמונות והערכים המשותפים שלכם, ליצור תחושת שייכות ולכידות במשפחה ולבנות יכולת חיזוי של העתיד הקרוב ותחושת יציבות, בעיקר בתקופות מתוחות.

טיפים ליצירת כללים ושגרה משפחתית

הנה כמה טיפים ליצירת כללים ושגרות משפחתיים:

  • שלבו את ילדכם במטלות הבית ובקשו ממנו לעזור להחליט מי עושה מה במשפחה, כדי שירגיש שגם הוא תורם.
  • קבעו פגישות משפחתיות כדי שילדכם יהיה מעורב בקביעת הכללים המשפחתיים ובתכנון האירועים.
  • כשילדכם גדל, שנו את השגרה והכללים בהתאם. השינויים יכולים להיות פשוטים, למשל לתת לו ללכת לישון מאוחר יותר, או לאפשר לו להכין את ארוחת הערב פעם בשבוע.
  • כשילדכם יגיע לגיל ההתבגרות, תוכלו להסביר לו שעצמאות רבה יותר הולכת יד ביד עם אחריות רבה יותר.

השגרה עוזרת מאוד לילדים עם צרכים מיוחדים, שעשויים להתקשות להבין או להתמודד עם שינויים.

תקשורת טובה

משפחות שחבריהן תומכים זה בזה נהנות מתקשורת טובה על הדברים הטובים והרעים כאחד. התקשורת הזו מאפשרת לכולם לחגוג יחד בזמנים טובים, ולדבר על הבעיות כשהמצב קשה.

תקשורת טובה במשפחה משמעותה:

  • לעודד את בני המשפחה לדבר זה עם זה – ולהקשיב, כך שכולם יקבלו הזדמנות להביע את רגשותיהם
  • לעזור לילדים ללמוד מילים שמביעות את המחשבות והרצונות שלהם, כך שיידעו כיצד לבקש מה שהם רוצים או צריכים
  • להקשיב באמת ולהגיב בצורה רגישה לכל מיני דברים – לא רק לדברים הנחמדים או לחדשות הטובות, אלא גם לכעס, מבוכה, עצב או פחד
  • להקשיב לבעיות של בני המשפחה ולהביע אמפתיה, בלי להרגיש שעליכם לפתור את הבעיה או לייעץ
  • ללמוד כיצד לשאת ולתת ולהתפשר כשיש בעיה, כך שכולם מקבלים חלק ממה שהם רוצים
  • להתמקד בשפת גוף ובמעשים ולא רק במילים.

טיפים ליצירת תקשורת טובה

הנה כמה הצעות ליצירת תקשורת טובה במשפחתכם:

  • כשילדכם או בן או בת הזוג שלכם רוצים לדבר איתכם, הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע ותנו להם תשומת לב מלאה. אם אינכם יכולים להתמקד בהם באותו רגע, אמרו להם מתי תוכלו לדבר.
  • השאירו לילדכם פתק בקופסת האוכל שלו כדי שיידע שאתם חושבים עליו.
  • ערכו יחד ארוחות משפחתיות לעיתים קרובות ככל האפשר, ליד השולחן וללא טלוויזיה. בזמן זה תוכלו לספר אחד לשני מה מתרחש בחייכם.
  • כשהרוחות הרגשיות סוערות, שאלו את ילדכם איך הוא מרגיש ומה הוא צריך.

תקשורת עם אחרים

שמירה על קשר עם אנשים אחרים שדואגים להם – כמו בני המשפחה המורחבת, חברים, שכנים ואנשים בקהילה – חשובה מאוד לילדים. קשרים עוזרים לפתח את ההערכה העצמית של ילדים, ונותנים להם תחושה עזה יותר של מקומם במשפחה, כנכדים, כבני דודים או אחיינים ואחייניות. הקשר עם בני המשפחה המורחבת, חברים ואנשים בקהילה עוזר לילדים ללמוד כיצד להתייחס לאנשים שונים.

מבוגרים נוספים שנמצאים בחיי הילד יכולים לתת תמיכה למשפחה כשהמצב קשה – למשל, במקרה של מוות במשפחה – או בזמנים טובים, כמו ליהנות ביחד בטיול או לחגוג אירועים חשובים. החיבור לאחרים מאפשר לכם למצוא למי לפנות בעת הצורך, כשאתם זקוקים לעזרה או לעצה, רוצים לצאת בערב או צריכים שמישהו ישמור על ילדכם בזמן חופשה מבית הספר.

השתתפות בפעילות מובנית בקהילה ומתן עזרה לאחרים יכולים לעזור לילדכם לפתח תחושת זהות משלו. למשל, השתתפות בקבוצת דיון קהילתית.

טיפים ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים

הנה כמה הצעות ליצירת קשר בין משפחתכם לאחרים:

  • עודדו את ילדיכם לפגוש את הסבים והסבתות, הדודים ובני הדודים. אם הם גרים רחוק, דברו איתם בטלפון, כתבו מכתבים או דוא”ל, או ערכו שיחות וידיאו.
  • הזמינו את הסבים והסבתות, הדודים, בני הדודים וחברים של המשפחה לאירועים בבית הספר או לאירועי ספורט שחשובים לילדכם – למשל, טקס חלוקת פרסים או הופעה של חוג מוזיקה.
  • השתתפו עם ילדכם בקבוצות קהילתיות או בחוגי ספורט. כך תתנו לו הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולראות את חברי הקהילה פועלים יחד.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

לעזור לילדים להסתגל לשני בתים אחרי פרידה או גירושים

הסדרי מגורים אחרי פרידה או גירושים

אחרי פרידה או גירושים יצטרך ילדכם להתרגל למעבר בין הבית שלכם לבית של בן או בת הזוג לשעבר. סביר להניח שיסתגל טוב יותר להסדרי המגורים החדשים אם ירגיש שלדבריו יש משקל כלשהו בקבלת ההחלטה. הבטיחו לו שתשקלו את בקשתו. אם לדעתכם הוא בוגר דיו, תוכלו אפילו לשלב אותו בדיונים על הנושא.ייתכן שהוא מודאג מכך שיצטרך לקבל החלטה שתשמח אחד מכם ותפגע בשני. הרגיעו אותו, ואמרו לו שהוא לא זה שצריך לקבל את ההחלטות הגדולות.

חשוב שיידע שהסדרי המגורים אינם אומרים דבר על מי אוהב אותו יותר. הם נקבעים לפי נושאים מעשיים, כמו מי נמצא יותר בבית, מי גר קרוב יותר לבית הספר או יכול להגיע בקלות רבה יותר לפעילויות אחר הצהריים. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להגיע להסדרי מגורים שיעבדו היטב עבור ילדכם, ולתמוך בו בזמן ההסתגלות.

ארגון

אמרו לילדכם מראש מי ייקח אותו לבית הספר, היכן יישן ובאיזו תדירות יפגוש כל אחד מכם.

החזיקו בכל בית בגדים בסיסיים ודברים אישיים כמו תחתונים, מברשת ומשחת שיניים, פיג’מה ונעלי בית, כדי שלא יצטרך לזכור להעביר דברים בין שני הבתים. אם יש לו שמיכה מיוחדת או צעצוע שהוא אוהב, ודאו שהוא לוקח אותם במעברים. כך יוכל להרגיש בטוח יותר.

כדי להקל את זמן האריזה, עזרו לו לארוז את התיק או לכתוב רשימת דברים שהוא צריך לקחת, והצמידו אותה למקרר. ילדים גדולים יותר זקוקים לעזרה בתכנון אילו ספרים ומחברות יצטרכו לצורך הכנת שיעורי הבית.

יומן מקוון משותף הוא דרך נהדרת לשמור על הארגון והסדר, ולהעביר לבן או בת הזוג לשעבר מידע על האירועים הבאים.

שני בתים, שתי שגרות

ילדים יכולים להתמודד היטב עם שתי שגרות שונות בכל בית, כל עוד הכללים ברורים וצפויים ככל האפשר. ייתכן שתצטרכו להגיד משהו כמו, “כשאתה כאן, נעשה את הדברים בדרך הזאת”. בסופו של דבר, ילדכם יתרגל להבדלים בין הבתים.

“מקום משלי”

ילדים זקוקים למקום משלהם בכל בית, ולחלל מיוחד לאחסן בו את חפציהם. חשבו קצת מחוץ לקופסה, ומצאו דרך לתת לילדכם “מקום משלו” גם אם אין לו חדר משלו – ארון מיוחד לצעצועים שלו, פוף או קיר שעליו יתלה את הציורים האהובים עליו.

הקשבה

אם ילדכם מבולבל או חרד מהמעבר בין שני בתים, הקשיבו לפחדיו ובדקו מה מטריד אותו. ייתכן שתצטרכו לשוחח עם בן או בת הזוג לשעבר ולבדוק אם צריך לשנות את הסדרי המגורים, כדי שיתאימו לצרכיו של הילד. אם אינכם יכולים לדבר איתם, היעזרו ביועץ או איש מקצוע אחר.

גמישות

שגרה עקבית וצפויה עוזרת לילדים להרגיש בטוחים, מוגנים ושמחים יותר. אך כשילדכם יגדל, יגדלו גם המחויבויות שלו, למשל עבודות בבית הספר, מחויבויות חברתיות, אירועי ספורט ואפילו משרה חלקית. כל אלה עלולים להקשות עליו להמשיך לעבור מבית אחד לשני. ייתכן שתצטרכו להתאים את הסדרי המגורים שלכם לצרכיו המשתנים.

טיפים לילדים שעוברים מבית לבית

כשילדכם עובר בין שני הבתים, ייתכן שבשעות הראשונות בבית ירגיש לא שקט ועצבני. החדשות הטובות הן שאפשר להתכונן מראש לזמן הזה:

  • הכינו טקס שיבה הביתה, כדי להקל על המעבר. למשל, הציעו לו לעשות אמבטיה מרגיעה עם מוזיקה שהוא אוהב, לאכול ארוחה קלה ביחד, להתקשר לחבר או לבדוק אילו אירועים מעניינים יש ביומן.
  • תנו לו הזדמנות להשתחרר, כדי שיוכל להתמקם היטב בבית החדש. בדקו אם הוא מעדיף לעשות פעילות רגועה ושקטה כמו קריאת ספר, או פעילות גופנית כמו משחק בחוץ.
  • שמרו על ערוצי התקשורת פתוחים, אך אל תשאלו שאלות רבות מדי בנוגע לבילוי זמנו של הילד עם ההורה האחר. ייתכן שילדכם יעדיף לדבר אחרי שיתמקם בבית.
  • עודדו אותו לשלוח הודעה להורה האחר כשהוא איתכם, ולהפך.
  • השתדלו שלא לעשות את המעבר כשילדכם עייף או רעב.

מה לעשות אם ילדכם אינו רוצה לעבור בין הבתים

יש ילדים שמתקשים לעבור בין שני בתים. יכול להיות שילדכם יחליט שאינו רוצה ללכת לבית של בן או בת הזוג לשעבר, או לבוא הביתה אליכם. אל תיקחו את זה באופן אישי. התחושה הזו תעבור ברגע שילדכם ייכנס לשגרה. עבור חלק מהילדים – ובעיקר לילדים צעירים מאוד – הפרידה עשויה להיות קשה מאוד.

אם ילדכם רוצה להישאר איתכם או מבקש לחזור הביתה, הרגיעו אותו ואמרו לו שהזמן שהוא מבלה עם ההורה השני הוא חשוב מאוד. הבטיחו לו שתהיו כאן כשיחזור הביתה, או שתאספו אותו בשעה מסוימת ביום הנכון. לאחר מכן, כדאי להסיח את דעתו ולדבר על דברים אחרים. כשילדכם יחזור אליכם ויירגע, בדקו בעדינות מדוע אינו מרוצה ותנו לו המון חיזוקים.

אם אפשר, נסו להגיע לפתרון ביחד עם בן או בת הזוג לשעבר. ייתכן שתצטרכו לבדוק את הסדרי המגורים שוב, ולוודא שצרכיו של ילדכם נענים. לדוגמה, יכול להיות שתצטרכו לשנות את יום המעבר, את הפעילויות שמובילות למעבר או היכן הוא מתרחש.

אם ילדכם אינו מרגיש מוגן ובטוח, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד להתמודד עם תגובות הסביבה לצרכים המיוחדים של ילדכם

תגובות אפשריות מהסביבה

אנשים יגיבו בצורות שונות לילדכם ולצרכים המיוחדים שלו. חלקם יהיו פתוחים ותומכים, ואחרים יזלזלו ויפגינו שיפוטיות כלפי ילדים עם מוגבלויות, במיוחד “מוגבלויות שקופות” שלא רואים אותן- כמו אוטיזם או קשיים רגשיים-התנהגותיים.

לפעמים תגיבו טוב יותר ולפעמים פחות טוב, וזה בסדר. אם תתכוננו לכל מיני סוגי תגובות לצרכים המיוחדים של ילדכם, סביר יותר להניח שתוכלו להגיב באופן שרציתם.

תגובות חיוביות

רוב האנשים יגיבו באופן תומך, רגיש ומועיל. לדוגמה:

  • “זה נשמע די מעייף. יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור?”
  • “זו ממש פריבילגיה לעבוד עם עמית. הוא כזה ילד מקסים”.
  • “מילה מציירת נהדר. היא מאוד יצירתית. בטח היא תיהנה מאוד מקבוצת האמנות שלנו בשעות אחר הצהריים”.
  • “גילי שיחקה היום יפה מאוד עם יסמין. מרגש לראות איך היא מתקדמת”.

כשמישהו מעיר הערה חיובית או מועילה, כדאי להגיב באופן שפותח את השיחה – למשל, “תודה, זה מאוד מעודד”. סביר מאוד להניח שתגובות חיוביות מצידכם יובילו להמשך תגובות חיוביות מצידם.

תגובות לא מועילות או שליליות

לפעמים אנשים אינם בטוחים איך להגיב, ואומרים דברים לא מועילים ואפילו פוגעים, גם אם אינם מתכוונים לכך. לדוגמה:

  • “זה בטח יעבור כשהיא תגדל. יש ילדים שפשוט מתקדמים לאט”.
  • “הכל בסדר איתו. בנים הם תמיד ככה – פעילים מאוד ורוצים לעשות כל דבר”.
  • “מה לא בסדר איתה?”

יש אנשים שסתם אומרים דברים מרושעים ומכאיבים מסיבותיהם שלהם. למשל, לפעמים, אנשים או ילדים:

  • מעולם לא למדו כיצד להתנהג אחרת, ואומרים דברים כמו, “בואו נחביא את הכדור מהילד עם העיניים המצחיקות האלה”
  • אינם מבינים לגמרי את הצרכים המיוחדים – לדוגמה, “מצטערים, לא נוכל להזמין אותו למסיבת יום ההולדת של עומר. הזמנו מתנפחים והוא במילא לא יכול להשתתף, אז הוא סתם יתבאס”.
  • נותנים עצה לא רצויה – למשל, “אני מכירה עוד מישהו עם אותה מוגבלות, וההורים שלו קנו איזו ערכה באינטרנט שסידרה את המצב בלי בעיה”
  • מחפשים מישהו להאשים – לדוגמה, “אולי היא ככה כי עבדת ממש עד רגע הלידה?”
  • פשוט בלתי רגישים – למשל, “איזה מזל ששאר הילדים שלך נורמלים”, או “זה בגלל הגנים של אבא שלו? לא היית צריכה להתחתן איתו”.

אך טבעי שתגובות כאלה יגרמו לכם להרגיש מוטרדים ופגועים, ואין דרך אחת נכונה להגיב. האופן שבו תגיבו תלוי ברגשותיכם, מי העיר את ההערה והיכן אתם נמצאים באותו רגע. עם זאת, לעיתים קרובות כדאי לתכנן כמה אסטרטגיות גיבוי לאירועים שבהם תיתקלו בתגובות לא מועילות.

כיצד להתמודד עם תגובות לא מועילות או שליליות

בחרו היטב על מה להילחם

לפעמים תרצו להגן על עצמכם ועל ילדכם ולתקן או לצאת נגד ההערה השלילית. אם אתם יכולים להישאר רגועים ולדבר בבירור, תגובה כזו יכולה להיות מעצימה מאוד.

אך לפעמים תרגישו שאינכם מוכנים לעימות, או שתבינו שזה לא ישנה דבר. במקרים כאלה, מותר לכם פשוט לוותר. התעלמו מההערה ושנו את הנושא.

השתמשו בהזדמנות ללמד

לפעמים תרגישו שתוכלו להועיל לאדם שמולכם וללמד אותו על הצרכים המיוחדים של ילדכם. לדוגמה, “ילדים אוטיסטים רבים הולכים לבתי ספר יסודיים רגילים”.

אם ילד אחר שואל אתכם על ההתנהגות או היכולות של ילדכם, ענו לו בכנות ובשפה שמתאימה לגילו. למשל, “השרירים ברגליים של שרית מתעייפים, ולכן היא לא יכולה ללכת מהר”.

השתמשו בתגובה קבועה

לפעמים, כל מה שצריך הוא תגובה קבועה. לדוגמה, “מסובך להסביר את זה. אם לא אכפת לך, אני מעדיפה לדבר על משהו אחר”, או “יש תיאור טוב של המצב באתר העמותה שעוסקת בכך. אוכל לתת לך את הקישור”.

בחרו שלא להגיב

לפעמים מותר פשוט להגיד שלא בא לכם לדבר על זה. למשל, “ממש אין לי חשק לדבר על זה כרגע. אכפת לך אם נשאיר את זה למועד אחר?” מותר גם להתעלם מההערה ולא להגיב כלל. לדוגמה, “היה חם נורא בימים האחרונים, לא?”

קחו רגע לפני שתגיבו

עצרו לכמה רגעים בשיחה לפני שאתם מגיבים להערה פוגענית, וכך סביר יותר להניח שתוכלו להגיד משהו בונה וחיובי. לדוגמה, “כיום, רוב הילדים שנולדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הופכים להיות מבוגרים שמחים, בריאים ופרודוקטיביים”.

אם אתם מרגישים חזקים מספיק, אמרו לאנשים שנפגעתם כדי שיידעו להיזהר יותר בפעם הבאה – למשל, “פוגע בי מאוד כשאתה אומר דברים כאלה”.

לדבר עם מישהו תומך

גישה בונה וחיובית היא נהדרת, רוב הזמן, אך טבעי לגמרי שתצטרכו לשחרר קצת קיטור מפעם לפעם.

כשאתם צריכים לאוורר את התסכולים שלכם, נסו לעשות זאת עם מישהו שאתם סומכים עליו – כמו בן או בת הזוג או חבר קרוב. אפשר פשוט להגיד משהו כמו, “אני פשוט צריכה לקטר קצת. לא צריך לסדר בשבילי שום דבר, רק לתת לי לדבר קצת”.

אם אתם מגלים שקשה לכם במיוחד להתמודד עם התגובות של אנשים, או שלעיתים קרובות הן גורמות לכם לעצב, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית או ייעוץ מיוחד.

כמו כן, מומלץ לדבר עם הורים אחרים שנמצאים במצב דומה לשלכם. אפשר לפנות לקבוצת תמיכה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, קבוצת משחק ייעודיות או פורומים מיוחדים להורים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לקות שמיעה: מדריך לקבלת הערכה ואבחון

מהי לקות שמיעה?

לקות שמיעה היא מצב שבו האוזניים של ילדכם אינן יכולות לעשות כמו שצריך את הדבר שאליו נועדו- לשמוע. ילדכם עשוי לשמוע בצורה עמומה, או לא לשמוע קולות שמגיעים מכיוונים מסוימים, או להתקשות לשמוע תדרי קול שונים.

סוגי אובדן שמיעה

ישנם שני סוגים עיקריים של לקות שמיעה – הולכתית ותחושתית-עצבית.

לקות שמיעה הולכתית היא מה שקורה כאשר הצלילים שמגיעים מחוץ לאוזן מתקשים להגיע או לעבור בחלקים השונים שבתוך האוזן. לקות שמיעה הולכתית עשויה להיגרם מסיבות שונות: לדוגמא:  דלקות אוזניים ,הצטברות נוזלים באוזניים, הצטברות פקק שעווה או נקב בעור התוף. הלקות לרוב הינה זמנית.

לקות שמיעה תחושתית-עצבית היא מה שקורה כאשר העצבים שאחראים על קבלת צלילים והבנתם אינם עובדים כראוי. היא יכולה להיות קלה, בינונית, חמורה או מוחלטת. לקות שמיעה זו נוטה להימשך לאורך כל החיים, ואף יכולה להחמיר עם הזמן.

לחלק מהילדים יש לקות שמיעה הולכתית בלבד, ולאחרים יש גם לקות שמיעה תחושתית-עצבית. מצב זה נקרא אובדן שמיעה מעורב.

אבחון לקות שמיעה: בדיקות סינון שמיעה אוניברסלי לילודים

בדיקות סינון שמיעה לילודים הן חלק חיוני באבחון לקויות שמיעה אצל ילדים. על פי נוהל של משרד הבריאות, שנכנס לתוקף בשנת 2010, מבוצעות בדיקות שמיעה לכל התינוקות לאחר הלידה במטרה :

  • לבדוק את שמיעתם של כל התינוקות עד גיל חודש
  • להפנות תינוקות עם לקות שמיעה אפשרית לבדיקה מאבחנת אצל אודיולוג (מאבחן שמיעה)
  • להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר לתינוקות עם אובדן שמיעה.

מהי בדיקת סינון שמיעה (TEOAE)?

בדיקת סינון שמיעה לילודים היא בדיקת חובה, ומתקיימת בכל בתי החולים בארץ. במהלך הבדיקה נעשה שימוש בציוד מיוחד, שמשמיע צלילים מסוימים לתוך אוזני התינוק ומתעד את תגובותיו.

התינוק יעבור את הבדיקה בבית החולים כבר ביממה השנייה לחייו. פגים ותינוקות בסיכון גבוה עוברים בדיקה נוספת בשם AABR, שבודקת גם את תקינות האוזן הפנימית וגם את עצב השמיעה. תינוק שתוצאותיו היו לא תקינות פעמיים רצופות בבדיקות הסינון מופנה לבדיקת מעקב במכון שמיעה לאחר השחרור מבית החולים..

אם הבדיקה לא גילתה בעיות שמיעה בעת הלידה, או שילדכם לא עבר בדיקה מסיבה מסוימת אך אתם מודאגים מהשמיעה, התפתחות הדיבור או השפה שלו, בקשו מרופא הילדים להפנות אתכם לבדיקת שמיעה.

אבחנה מוקדמת תעזור לילדכם לקבל טיפול ותמיכה מוקדם ככל האפשר, שיכולים לעזור מאוד להתפתחות השפה שלו. ילד שאינו מאובחן עם לקות שמיעה בגיל צעיר עלול לפספס חלק נרחב מהזדמנויות הלמידה וההתפתחות. למידע נוסף, היכנסו לאתר.

סימנים לאובדן שמיעה

תינוקות וילדים צעירים עם התפתחות תקינה מגיעים לאותן אבני דרך בהתפתחות. כל התינוקות מתפתחים בקצב שונה, אך אמורים להגיע לאבני הדרך האלה בערך באותו סדר.

תינוק עם לקות שמיעה אינו שומע אנשים מדברים, ולכן, ייתכן שלא יגיב לקולכם ולקולות אחרים כפי שאתם מצפים. כשיגדל, ייתכן שתשימו לב לכך שילדכם הפסיק להשמיע קולות לאחר שעשה זאת קודם לכן, או הדיבור והשפה שלו לא מתפתחים בדומה לילדים אחרים.

בקווים כלליים, אלה הדברים שעליכם לצפות להם אצל תינוקות עם התפתחות תקינה. אם ילדכם אינו עושה את הדברים הללו, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים.

  • בגיל 0-4 חודשים, התינוק אמור להיבהל מרעשים חזקים, להפנות את ראשו או לחפש בעיניו את מקור הרעש. אם הוא מוטרד או בוכה, הוא אמור להירגע כשהוא שומע את קולכם.
  • בגיל 4-8 חודשים, התינוק אמור להבחין בצלילים שסביבו, לחייך כשמדברים אליו, לקשקש ולהשמיע קולות וצלילים, ולהפנות את מבטו ולהשמיע קולות בתגובה לדיבור.
  • בגיל 8-14 חודשים, התינוק אמור להגיב לשמו, להגיד מילים פשוטות כמו “אבא”, לחקות צלילים פשוטים ולהשתמש בקולו כדי לקבל תשומת לב מהאנשים שסביבו.
  • בגיל 14-24 חודשים, ילדכם יתחיל לפתח אוצר מילים, להבין ולמלא הוראות פשוטות, ולחבר שתי מילים יחד.

גם אם הכל נראה בסדר ואתם עדיין מודאגים, פנו לרופא או לאחות טיפת חלב. בסופו של דבר, אתם אלה שמכירים אותו הכי טוב.

לחלק מהילדים שמתמודדים עם לקות שמיעה יש צרכים מיוחדים נוספים. ישנם שירותי טיפול מיוחדים לפעוטות ולילדי גן עם לקויות שמיעה ומוגבלויות אחרות. ילדים אלה ובני משפחותיהם יזדקקו לתמיכה מצוות של אנשי מקצוע, ולא רק ממומחים באובדן שמיעה.

לבנות מיומנויות שפה ותקשורת

ילד עם לקות שמיעה יכול להשתמש בשפה דבורה, בשפת סימנים או בשילוב של השניים כדי להביע את עצמו. כל אלה הן צורות תקשורת שונות.

גם בעזרת הטכנולוגיה הטובה ביותר, לילדים עם אובדן שמיעה חמור או מוחלט קשה מאוד ללמוד כיצד לתקשר באמצעות שפה מדוברת, והלימוד עלול לקחת שנים עם תוצאות שעשויות לעיתים להיות מלאות לחלוטין ולעיתים חלקיות בלבד. אין ספק כי הדבר החשוב ביותר להתפתחותו של ילדכם ולמערכת היחסים שלכם איתו הוא היכולת לתקשר. אל תחכו שילמד לשמוע ולדבר היטב, יזמו ואפשרו לו תקשורת בכל ערוץ שיבחר ללמוד.

יש ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה, ולכן האפשרות הטובה ביותר עבורם היא שפה מסומנת או שפת סימנים. עם זאת, לא רק ילדים שמתקשים ללמוד שפה דבורה צריכים ללמוד את שפת הסימנים.

למעשה, חלק מהמשפחות בוחרות ללמד את ילדיהן לסמן ולדבר בו בזמן, ללא קשר ליכולתו של הילד להשתמש בשפה דבורה. אם זו הדרך שבה תבחר משפחתכם, גם אתם ושאר בני המשפחה תצטרכו ללמוד לסמן. הדרך הטובה ביותר לתמוך בהתפתחות השפה היא לשמור על רמה גבוהה של אינטראקציה בין הורה לילד – שיכולה להתרחש רק אם שניכם מדברים באותה שפה.

למידע נוסף על לימודי שפת הסימנים, פנו לאנשי המקצוע שמטפלים בכם ובילדכם.

מכשירי שמיעה

אם לילדכם יש לקות שמיעה קלה עד בינונית, הוא יוכל להיעזר במכשירים מיוחדים שיקלו עליו לשמוע את השפה הדבורה, וכך גם להתחיל ללמוד להשתמש בשפה בעצמו.

סוג המכשיר שיתאים לו תלוי בלקות השמיעה שלו ובמידת חומרתה. מכשירים אלה כוללים:

  • מכשיר שמיעה – אלו מכשירי עזר להגברת הקול שמותאמים באופן אישי לכל ילד על פי הלקות הספציפית שלו. .
  • שתל שבלול (קוכליארי) – עזר שמיעה הכולל חלק המושתל בניתוח באוזן הפנימית ומערכת חיצונית. שתל השבלול מתאים  לילדים עם לקות שמיעה חמורה עד עמוקה, כאשר התועלת ממכשירי השמיעה אינה מספקת.
  • personal frequency modulation (FM) systems מערכת FM-  עזר שנועד לשיפור יכולת השמיעה במערכות חינוך. ישנה מערכת אישית או כיתתית. מטרתה לשפר הבנת דיבור בתנאים של רעש רקע, מרחק מהדובר והדהוד. ניתן לחבר את המערכת  גם למכשירי שמיעה או לשתל.  המערכת כוללת מיקרופון המיועד לדובר (גננת מורה וכו’) ומשדר קולות באמצעות תדרי רדיו אל מקלט המחובר לילד.

ילדכם יוכל להשתמש במכשיר אחד, או בשילוב מכשירים שהזכרנו קודם. כל מכשיר עושה עבודה שונה מעט מהאחר, ולכן שילוב שלהם יוכל לתת לילדכם הזדמנויות טובות יותר לשמוע את הצלילים שסביבו. השימוש במכשירים יכול להצטרף לשפה הדבורה ולשפת סימנים.

טיפול מוקדם

ככל שתקדימו לאבחן את לקות השמיעה של ילדכם, כך יוכל להתחיל מוקדם יותר בטיפול ולפתח שפה שיוכל לתקשר בה. מומלץ שגם אתם ובני המשפחה תקבלו ייעוץ ותמיכה מוקדם ככל האפשר, כדי שילדכם יקבל נקודת פתיחה טובה לחיים.

כשמגלים שלילד יש לקות שמיעה, קשה לדעת מה לעשות. שירותי הטיפול המוקדמים יאפשרו לכם לעבוד בצמוד לאנשי מקצוע שיעזרו לכם ללמוד כיצד לבלות עם ילדכם ולעודד את התפתחותו. הצוות יכול לכלול קלינאי תקשורת המומחים באודיולוגיה ובהתפתחות שפה ודיבור ומורים או גננות לחינוך מיוחד.

כדאי ללמוד ככל האפשר מאנשי המקצוע שמטפלים בכם, ובעיקר מקלינאי התקשורת. אל תחששו לשאול שאלות רבות. מומלץ ליצור מערכת יחסים טובה עם אנשי המקצוע, כדי שתוכלו להמשיך ולעבוד איתם עד שילדכם יגדל ויהיה עצמאי יותר.

אם אתם זקוקים למידע נוסף על מכשירי שמיעה, אפשר לפנות לאתרים כמו: אתר נגישות ישראל או עמותות כגון:

ילדים לומדים הכי הרבה מהאנשים שמטפלים בהם ושאיתם הם מבלים זמן רב. לכן, כדאי ללמוד כיצד לשחק, להתחבר ולתקשר עם ילדכם במהלך היום, כדי לעודד את השמיעה וההתפתחות שלו.

תמיכה כלכלית

ישנם שירותים וטיפולים רבים שיעזרו לילדכם להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, אך לעיתים קשה להתמצא בנבכי הבירוקרטיה. אפשר לפנות לאתר כל זכות המרכז מידע על הנושא.

ילדים עם לקויות שמיעה זכאים לגמלת ילד נכה בהתאם ללקות. למידע נוסף, פנו לאתר ביטוח לאומי.

לטפל בעצמכם

אף שקל לשקוע בטיפול בילדכם, חשוב מאוד שתטפלו גם בעצמכם ובבריאותכם. כשאתם בריאים מבחינה גופנית ונפשית, אתם יכולים לטפל טוב יותר בילדכם. כמו כן, תוכלו לדבר עם הורים אחרים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לנהל משא ומתן עם בני נוער

לנהל משא ומתן עם בני נוער: יתרונות

קשה לפעמים לשחרר את הסמכות ולאפשר לילדכם המתבגר להשתתף יותר בקבלת ההחלטות, אולם הוא זקוק לכך כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי.

שימוש אפקטיבי בטכניקות לניהול משא ומתן יעזור לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית. כמו כן, הוא ילמד להבין את נקודות המבט של אחרים, לקבל החלטות נבונות, להוציא לפועל את ההחלטות האלה וללמוד מתוצאותיהן.

ניהול משא ומתן עם ילדכם הוא ניסיון למצוא בסיס משותף ופתרון מוצלח לשני הצדדים. אין זה אומר שעליכם להתפשר על הדברים שחשובים בעיניכם, כגון מסורות תרבותיות, הביטחון של ילדכם או רווחתו.

כל משפחה שונה, והורים שונים חושבים אחרת על מה מותר ומה אסור למתבגרים שלהם לעשות. לדוגמה, אם גדלתם במדינה אחרת, אתם עשויים לגלות שמה שמקובל אצל בני נוער בישראל שונה מהמקובל במקום שממנו באתם. סגנון ההורות שלכם יכול גם הוא להשפיע על האופן שבו תנהלו משא ומתן עם ילדכם. נסו למצוא את אופן ניהול המשא ומתן שיעבוד היטב במשפחתכם.

טכניקות לניהול משא ומתן

משא ומתן מוצלח עם בני נוער קשור מאוד לטכניקות לניהול משא ומתן שבהן תשתמשו. המשא ומתן עשוי להתחיל כשילדכם מספר לכם (או מודיע!) שהוא עומד לעשות משהו. לדוגמה, “אני רוצה ללכת לסרט ביום שישי בלילה”. אם הוא גדול יותר או אסרטיבי יותר, הוא עשוי להגיד, “אני הולך הערב לסרט”.

אם אינכם מוכנים לשיחה, או שאתם זקוקים לזמן מה לחשוב על מה תתפשרו ועל מה לא, קבעו זמן לשוחח מאוחר יותר, אבל עשו זאת באותו יום. כך יוכל ילדכם לבטוח בכם, ויידע שאתם עומדים במילה שלכם ושחשוב לכם להגיע לפשרה. בשיחה תוכלו להוציא לפועל את הטכניקות לניהול משא ומתן.

הכינו מראש את מה שתרצו להגיד. אפשר לדון בכך עם בן או בת הזוג או עם חבר, או לכתוב את כל מה שאתם רוצים לומר.

השתמשו בטון רגוע, חמים אבל גם החלטי כדי להכין את הקרקע לשיחה נעימה על הנושא. הרעיון הוא להימנע מעימות. לדוגמה, תוכלו להגיד, “בוא נדבר על זה”.

הקשיבו בצורה פעילה לילדכם ושמעו מה דעתו, בלי להפריע. הראו לו שאתם מבינים כמה הנושא חשוב לו. למשל, “אז את אומרת שאת ממש רוצה לצבוע את השיער בוורוד לקראת מסיבת התחפושות, גם אם זה אומר שהצבע יישאר לזמן רב. את גם יודעת שזה קצת יהרוס לך את השיער.”

הביעו את דעתכם, ובקשו מילדכם לספר לכם יותר על דעתו. למשל, “אני רוצה שתיהני ותפגשי את החברות שלך, אבל אני גם צריכה לדעת איפה תהיי ושאת בטוחה. אז ספרי לי קצת יותר על טיול האופניים הזה”.

ודאו שהשורה התחתונה שלכם ברורה. כלומר, דעו מראש על מה אתם מוכנים להתפשר ומה לא נתון למשא ומתן בשום אופן. כדי להחליט זאת, חשבו על האישיות של ילדכם ועל מידת הבגרות שלו. חשוב להביא בחשבון גם את רמת האמון שאתם נותנים בו, בהתאם לאירועי העבר. לדוגמה, “אני לא רוצה שתחזרי לבד מהקולנוע. אולי אבוא לאסוף אותך?”

חשבו על מגוון אפשרויות. לדוגמה, “אני לא רוצה שתצבע את קירות החדר שלך בשחור. אולי תרצה לצבוע בצבע אחר, או לצבוע רק קיר אחד בשחור? יש לך עוד רעיונות?”

הראו שאתם מוכנים להתפשר ושאתם רוצים להסכים על משהו שמקובל על שניכם. למשל, “אני יודעת שאת רוצה לבדוק כל הזמן את הפייסבוק שלך, אבל אני חוששת שלא תכיני שיעורי בית ושלא תישני מספיק. כמה זמן נראה לך הגיוני לגלוש ברשתות חברתיות, שגם ישאיר לך מספיק זמן להכין את שיעורי הבית ולישון?”

היו חמימים והחלטיים, ועמדו על שלכם. אמרו, לדוגמה, “לא משנה מה אנשים אחרים עושים. אני יכולה ורוצה לאסוף אותך אחרי שהסרט נגמר”.

צאו להפסקה אם אתם נכנסים למתח או מתחילים להתווכח. אמרו, למשל, “אני צריך לעשות הפסקה לרגע, אז נמשיך לדבר על זה אחרי ארוחת הערב”.

הצהירו בבירור על ההחלטה המוסכמת. לדוגמה, “טוב. אתה יכול לצאת למסיבה עם החברים שלך. אני אאסוף אותך ב-11 בלילה”. יכול להיות שילדכם לא יהיה מרוצה מהפתרון. תנו לו זמן לקבל אותו בלי לנסות לשכנע אותו ביתרונות.

דברו על התוצאות והסכימו מה יקרה אם ההסכם יופר. לדוגמה, “החלטנו שאתה יכול לצבוע קיר אחד בשחור. החלטנו גם שאם אתה צובע יותר מקיר אחד, תצטרך לקנות את כל הצבע הלבן בעצמך ולצבוע לבד את כל קירות החדר. בסדר?”

סיימו את השיחה בטון חיובי גם אם המשא ומתן לא התנהל חלק. לדוגמה, “תודה שדיברת על זה איתי. אני מעריכה את זה שאנחנו יכולים לחשוב על דברים יחד כמו שצריך. זה מוכיח לי שאתה אדם בוגר”.

שימו לב: כדאי ששני ההורים יתמכו זה בדעתו של זה ויפגינו חזית מאוחדת, שמציבה אתכם מראש בעמדה חזקה והופכת את המשא ומתן לפשוט יותר. ייתכן שתצטרכו קודם לנהל משא ומתן ביניכם לבין עצמכם כדי להגיע להחלטה משותפת.

השתמשו בסמכות שלכם בעת ניהול משא ומתן

הסמכות שלכם והשפעתכם על ילדכם באה לידי ביטוי בזמן המשא ומתן. השתמשו בסמכות ובהשפעה באופן מכבד וחיובי ככל שילדכם מתבגר, כדי שמערכת היחסים שלכם תישאר חזקה ופתוחה.

חשוב להמשיך להיות סמכותיים גם כשילדכם נכנס לגיל ההתבגרות, כדי להגן על ביטחונו ועל רווחתו. למשל, מותר לכם להתעקש על הצורך שלכם לדעת לאן ילדכם הולך, מתי יחזור הביתה ומתי עליו להתקשר כדי להודיע על שינויים.

סביר להניח שילדכם יאתגר את הסמכות שלכם יותר ויותר ככל שיתבגר. לדוגמה, הוא עשוי להגיד, “אני הולך לעשות את זה ואתם לא יכולים לעצור אותי”. האופן שבו תגיבו תלוי בגילו של הילד.

למשל, אם ילדכם בן 12, תוכלו להגיד, “אני עדיין אמא שלך ואני קובעת את ההחלטות, אבל אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה. בוא נדבר יותר וננסה לפתור את המצב”.

אבל אם ילדכם בן 16, תוכלו להגיד, “אני רוצה לעזור לך לעשות את מה שאתה רוצה, אבל אני עדיין אחראית לביטחונך. לכן, אצטרך לדעת לאן אתה הולך ועם מי אתה נמצא. בוא נדבר על זה יותר ונראה אם נמצא פתרון ששנינו נהיה מרוצים ממנו”.

זכרו- שימוש בעונשים מפסיק להיות יעיל בשלב מסוים בגיל ההתבגרות ובמקרים רבים יגרום דווקא להתנהגות מתנגדת ולנטייה מוגברת ללקיחת סיכונים. עונשים הגורמים לירידה בערך העצמי של ילדכם המתבגרת יכולים אף להוביל למחשבות אובדניות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

פעילויות אחר הצהריים, תחומי עניין ותחביבים לבני נוער

מה מקבלים בני הנוער מפעילויות אחר הצהריים

ספורט, דרמה, תנועות נוער, אמנויות או צילום – פעילויות אחר הצהריים יכולות לכלול כל מה שילדכם נהנה לעשות מחוץ לשעות הלימודים. הוא יכול להשתתף גם בדברים שאתם מעודדים אותו לעשות, כגון לימודי שפה, מוזיקה, קבוצות דיון, שיעורי דת, שחייה ואפילו משרה חלקית בתשלום או בהתנדבות.

ההשתתפות בפעילויות האלה יכולה:

  • לתת לילדכם הזדמנות להתנסות במגוון פעילויות, לגלות מהן החוזקות שלו ובמה הוא טוב
  • לתת לו תחושת הישגיות ולשפר את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי שלו
  • להגדיל את המעגלים החברתיים שלו, וליצור הזדמנויות לקשרים עם ילדים אחרים מלבד אלה שלומדים איתו
  • להפחית התנהגות מסוכנת – לדוגמה, הקשרים החיוביים שמתפתחים בפעילויות האלה והזמן שהן תופסות יכולים להגן עליו מפני שתייה בגיל צעיר
  • לפתח בריאות נפשית טובה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתמודד עם אחריות ולפתח מיומנויות תכנון ונטילת יוזמה
  • לעזור לו ללמוד כיצד להתגבר על תקופות קשות, מה שיעזור לו בגיל מאוחר יותר להצליח מבחינה אקדמית.

כיצד לעודד את ילדכם להתנסות בפעילויות אחר הצהריים

לא כל בני הנוער אוהבים פעילויות אחר הצהריים. זה בסדר גמור. עם זאת, לפעמים הם רוצים לנסות משהו חדש ורק זקוקים לדחיפה קלה כדי להתחיל. אם זה נשמע לכם מוכר, עודדו את ילדכם המתבגר להשתתף בפעילות וספקו לו הזדמנויות ועזרה פרקטית, למשל- תוכלו להסיע אותו לפעילות מרוחקות.

אם נראה לכם שילדכם לא חשב על כל הפעילויות האפשריות, עזרו לו להבין באילו הוא עשוי להתעניין. אפשר לבדוק מה עושים מתבגרים אחרים ולדבר עם משפחותיהם, או לבדוק אפשרויות בעיתון המקומי או באתר האינטרנט או דף הפייסבוק של היישוב. כמו כן, ניתן לבדוק אילו מועדונים וחוגים מציע בית הספר.

ייתכן שילדכם יזדקק לעזרה כדי להכיר את הקבוצה בפעם הראשונה. בכל זאת, קשה להופיע כך פתאום בקבוצה חדשה, בלי להכיר אף אחד ולתהות אם תסתדרו. אולי אחד מחבריו של ילדכם ירצה להצטרף אליו לפעילות. הציעו להצטרף אליו בעצמכם, או ארגנו לו מפגש עם מישהו שכבר משתתף בפעילות.

אפשר גם להתחיל את הפעילות בהדרגה. ילדכם יוכל להחליט למשל ללכת לשתי פעולות ניסיון בתנועת הנוער, או להתחיל לעבוד כעוזר מאמן כדי להתקדם בשלב מאוחר יותר.

גם אם ילדכם לא רוצה להשתתף בפעילויות רבות – או בכלל לא – זה בסדר. יכול להיות שהוא מעדיף להישאר בחברת עצמו או לחקור את תחומי העניין שלו לבדו, או שהוא מרגיש שבית הספר מציע לו את כל הגירויים וההזדמנויות הדרושים לו. לא חובה להשתתף בפעילויות אחר הצהריים. אם ילדכם אינו רוצה להשתתף בפעילות, הוא לא ייהנה בה ולא ירוויח ממנה דבר. אל תכריחו אותו להשתתף, כיוון שאתם עלולים ליצור מתח מיותר.

למצוא את האיזון הנכון בין הפעילויות

מציאת האיזון בין עבודה להנאה היא אתגר לכולם – זוהי מיומנות של מבוגרים, שחשוב שילדכם ילמד. אם אתם חוששים שילדכם לקח על עצמו יותר מדי פעילויות אחר הצהריים, יש כמה סימנים שיגלו לכם שהדברים יצאו מאיזון. הוא עלול להיות עייף, עצבני או לחוץ, ולהתקשות להירדם, או ליצור פער בלימודים.

גם אתם וגם ילדכם תוכלו להתמודד עם חוסר איזון לטווח קצר, למשל בזמן מבחנים, לקראת משחק ספורט מכריע או לפני הופעה חשובה. אך אם הוא מראה את סימני הלחץ האלה גם בתקופות אחרות, כדאי לבדוק כמה לקח על עצמו.

כדי להבין אם הוא מעורב בפעילויות רבות מדי, שאלו אותו קודם כל אם הוא מרגיש שהוא עסוק קצת יותר מדי. לאחר מכן, בדקו את הדברים הבאים:

  • זמן מחוץ לבית: כמה לילות בשבוע חוזר ילדכם הביתה אחרי 21:00-20:30? כמה זמן הוא מחוץ לבית בסוף השבוע? האם הוא משתתף במטלות השוטפות בבית? בני נוער זקוקים לתשע -עשר שעות שינה בערך מדי לילה, וגם לזמן שבו יוכלו פשוט לשבת בשקט ולהירגע.
  • איזון בין הפעילויות: כמה שעות הוא ישן? האם יש לו זמן להירגע? האם הוא מצליח להכין את שיעורי הבית בזמן? האם יש לו זמן לפגוש חברים? האם הוא מבלה זמן רב באימוני כדורגל או בתנועת הנוער? למשל, על חשבון זמן בית הספר או פגישות עם חברים? גירויים ופעילויות בלתי פוסקים עלולים להוביל לדפוס של הזדקקות לבידור ללא הרף, בלי לפתח יכולת להרגיש נוח בשקט.
  • התנהגות: האם הוא נראה מאושר? האם הוא עצבני? האם הוא נראה לחוץ רוב הזמן?
  • השפעה על המשפחה: כמה ארוחות משפחתיות מתפספסות או משתבשות בגלל הפעילויות שלו? האם זו בעיה במשפחה? באיזו תדירות הוא מפספס פעילויות משפחתיות? האם הפעילויות שלו גורמות לבני משפחה אחרים להפסיד דברים?

אף אחד מאיתנו אינו דומה לאחר, וילדים שונים מסוגלים לאזן כמויות שונות של פעילות אחר הצהריים. כמו כן, היכולת לאזן בין הפעילויות משתנה עם הזמן. ילדכם יכול להתמודד עם דברים שונים בגיל תשע ובגיל 12.

לעבוד על ניהול זמן

דברו עם ילדכם אם אתם חוששים שהוא צריך לאזן טוב יותר בין הפעילויות אחר הצהריים לבין תחומים אחרים בחייו. אפשר לפרק את השיחה הזו לכמה שיחות קטנות, ולהתמקד בניהול הזמן שלו. נסו את הצעדים הבאים:

ספרו לו על החששות שלכם

ספרו לילדכם ששמתם לב שהוא נראה לא מאושר, עייף או עסוק מכדי לעשות דברים שנהג לעשות או שעליו לעשות. כך תתנו לו הזדמנות לחשוב כיצד הוא משתמש בזמן ובאנרגיה שלו.

אפשר, למשל, להגיד, “אתה נראה ממש עסוק בזמן האחרון. אולי יש לך יותר מדי דברים לעשות?” או, “אנחנו צריכים לחשוב עד איזו שעה תוכל להיות במפגשים האלה, כיוון שאתה נכנס למיטה רק ב-22:30 שלוש פעמים בשבוע”. כדאי גם להציב גבול אם אתם שמים לב שהפעילויות פוגעות בלימודיו, ולהסביר לו שעל מנת להמשיך בהן, עליו להשקיע גם בלימודים.

נסו להבין כיצד ילדכם מנצל את זמנו

תוכלו להכין ביחד טבלה שבועית, שמפרטת את הפעילויות מדי יום וכמה זמן הן אורכות. התבוננו היטב בטבלה ותנו לו להגיב ראשון. מה הוא חושב על הלו”ז השבועי שלו?

הגידו לו מה דעתכם. למשל, “בטח ממש קשה לך למצוא זמן להכין את שיעורי הבית כל ערב בלו”ז הצפוף הזה”, או “אין פה יותר מדי זמן לבילוי עם משפחה וחברים”. לאחר מכן, אמרו, “נראה לי שאנחנו צריכים לחשוב על זה ולנסות למצוא תוכנית טובה יותר”.

הבינו מה סדרי העדיפויות

הציעו לילדכם לשאול את עצמו את השאלות הבאות:

  • מה אני רוצה לעשות יותר, מה אני רוצה לעשות פחות?
  • מה הדבר הכי חשוב לי?
  • מה חשוב לנו, כמשפחה?
  • מה עוד יש לי לעשות, למשל שיעורי בית?

התשובות לשאלות הללו יעזרו לילדכם לחשוב על הנושא מנקודת המבט שלו ולפתור אותו בעצמו, במקום לתת לכם “לפתור” לו את הבעיה.

לאחר שיחשוב על תשובות, בקשו ממנו לספר לכם על הרעיונות שלו לשינוי. אפשר לתת לו הדרכה או משוב על הדברים שאתם מסכימים איתם, או על בעיות שאתם מגלים.

לדוגמה, יכול להיות שיהיו פעילויות שאתם רוצים שימשיך, אך הוא רוצה להפסיק. אמרו לו מדוע אתם רוצים שימשיך כדי שיוכל לראות את היתרונות והחסרונות. אפשר להגיד, למשל, “חשוב שתלמד לשחות היטב. מסוכן מדי ללכת לחוף הים כשלא יודעים לשחות כמו שצריך”. או, “אני רוצה שתלמד לדבר לפחות קצת רוסית כדי שתוכל לדבר עם סבתא בטלפון”.

מותר לכם לציין גם את סדרי העדיפויות של המשפחה. לדוגמה, “ארוחת הערב ביום שישי חשובה לנו. זה משהו שאנחנו ממש רוצים לעשות ביחד, כמשפחה”. אפשר לנהל איתו משא ומתן להחליט שימשיך בפעילויות לתקופה קצובה של שישה שבועות, למשל, רק כדי “לראות אם זה משתפר”.

אתם עלולים להתקשות לוותר לו על פעילויות שעסק בהן במשך זמן רב, אך אם תתנו לו אחריות ותאפשרו לו לבחור את הפעילויות שהוא רוצה, הוא יידע שאתם סומכים עליו שינהל את זמנו היטב.

במקרה הצורך, חשבו שוב על התוכנית

ילדכם לומד מיומנויות ניהול זמן וקביעת סדרי עדיפויות. תנו לו להוציא לפועל את התוכנית שלו – גם אם אינכם בטוחים שתעבוד – כדי לתת לו הזדמנות לתרגל את המיומנויות האלה.

ייתכן שתצטרכו לכוונן מעט את הלו”ז החדש, וללהטט בין הרצון של ילדכם שהדברים יקרו כמו שהוא רוצה, לבין הדרישות האמיתיות של חלק מהפעילויות הללו, הזמן שהן שואבות והאפשרויות של משפחתכם להתמודד עם הכל.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בריונות בבתי הספר בגיל ההתבגרות: כיצד לעזור לילדכם

מהי בריונות?

בריונות היא שימוש שיטתי לרעה בכוח. עבור חלק מהצעירים, היא מתבטאת בצורת הצקות בלתי פוסקות וקריאה בשמות. עבור אחרים, היא עלולה להיגמר בבידוד חברתי או בתקיפה מילולית או גופנית. בריונות יכולה להתרחש גם באינטרנט – זוהי בריונות ברשת.

שיעור מעשי הבריונות עולה אצל בנים ובנות בערך בזמן שהם נכנסים לחטיבת הביניים, אך צונח במהירות לאחר מכן.

חומרת הבריונות משתנה מאוד, וכך גם השפעתה. מה שיכול להיות תוספת מבאסת ליום רע בבית הספר לילד אחד, עלול להיות הרסני לילד אחר. אף שרובם המכריע של מעשי הבריונות הוא מתון למדי (לדוגמה, הצקות לא נעימות ולא תקיפה או בידוד חברתי), כל מעשי הבריונות מכאיבים ופוגעים לקורבן. כשהבריונות נמשכת, היא עלולה לגרום לפגיעה גופנית ו/או פסיכולוגית רצינית ומתמשכת.

  • הגישה שאתם ומשפחתכם תנקטו כדי לזהות ולהילחם בבריונות תשתנה בהתאם לדברים הבאים:
  • איזה סוג של בריונות חווה ילדכם – למשל, הטרדה מילולית או תקיפה גופנית
  • האם מעשה הבריונות מתבצע על ידי קבוצה או אדם אחד
  • מה חומרת ההשפעה על ילדכם
  • אילו אסטרטגיות נראות לכם ולילדכם הטובות ביותר.

מדוע בריונות מתרחשת?

ילדים רבים מתנהגים בבריונות בשלב מסוים, אך הבריונות נהיית נפוצה פחות ככל שהילדים מתבגרים. יש כמה השפעות עיקריות שמובילות צעירים להתנהג בבריונות, ובהן מזג תוקפני, רמות אמפתיה נמוכות, דעות קדומות שלמדו נגד קבוצות אנשים מסוימות וחוויות שליליות במשפחה, כגון התעללות גופנית או רגשית.

מצבם החברתי של אנשים צעירים יכול להשפיע גם הוא. לדוגמה, כשבני הנוער נכנסים לחטיבת הביניים, חלקם מנסים לבסס את מעמדם בסולם החברתי החדש. גם צעירים שנמצאים בקבוצה אנטי-חברתית נוטים יותר להתנהג בבריונות.

כיצד לזהות סימני בריונות

בריונות יכולה להתרחש בכל מקום שאליו מגיעים אנשים צעירים, לא רק בבית הספר. התנהגות בריונית נמצאת גם בבית, באירועים חברתיים או אירועי ספורט ובמקום העבודה.

קשה לפעמים לזהות בריונות אצל בני נוער. לעתים קרובות היא מתבטאת באופן פיזי פחות מאשר בקרב ילדים צעירים יותר. יכול להיות שילדכם ינסה להסתיר אותה מכם ומאחרים, או יחוש בושה, פחד ורצון שלא תדאגו או תעשו מזה עניין גדול. לעתים קרובות, הילדים פשוט רוצים שהבריונות תיעלם בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. ילד שנופל קורבן למעשי בריונות עשוי:

  • לסרב ללכת לבית הספר, או להמציא תירוצים כדי לא ללכת
  • להיות לא מאושר או חרד לפני או אחרי בית הספר
  • להגיד “אני שונא את בית הספר” או להביע פחד מפני בית הספר
  • להתבודד יותר ויותר
  • לסבול מסימני פגיעה גופניים ובלתי מוסברים – לדוגמה, חבלות או בגדים קרועים
  • להצליח פחות בבית הספר
  • להגיע הביתה עם חפצים שניזוקו או נעלמו
  • להפגין שינויים מובחנים בהתנהגות או ברגשות, כגון חרדה
  • להתקשות לישון
  • להגיד לכם באופן קבוע שהוא סובל מכאב ראש, כאב בטן או בעיות גופניות אחרות
  • להיראות חסר הערכה עצמית או חסר ביטחון עצמי.

ייתכן שילדכם מראה חלק מהסימנים האלה בגלל סיבות אחרות, ולכן כדאי לדבר איתו על כך.

לבנות את החוסן הנפשי של ילדכם

חוסן נפשי הוא היכולת להתמודד עם העליות והירידות בחיים, מבחינה חברתית ורגשית. לבניית החוסן הנפשי יש יתרונות חשובים לחיים, ובהם צמצום הסיכויים ליפול קורבן לבריונות, או היכולת להתמודד טוב יותר אם עליכם להתמודד עם בריונות. בניית חוסן נפשי ואסרטיביות עוזרת לכל הילדים להילחם בבריונות ולפתח מיומנויות לחיים.

אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לעבוד על החוסן הנפשי וכישורי החיים של ילדכם, ויפה שעה אחת קודם. הנה כמה רעיונות:

  • תנו לילדכם המון אהבה. התמקדו במאפיינים האישיים החיוביים של ילדכם, אך שמרו על איזון וחיבור למציאות גם באהבה ובשבחים שאתם חולקים לו.
  • תמכו בו. מתן התמיכה עשוי להיות קשה יותר ככל שילדכם מתבגר – תמיכה לילד בגיל ההתבגרות שונה מאוד מתמיכה לפעוט – אך הוא לא פחות חשוב. הקשיבו לילדכם בצורה פעילה ושמעו איך הוא מרגיש, חשבו יחד על אפשרויות להתמודדות עם הבעיה והציעו פתרונות אפשריים.
  • תנו לו חופש. צעירים שמקבלים הזדמנות להכיר אנשים חדשים וללמוד כיצד להסתדר איתם מפתחים מיומנויות חברתיות ותחומי עניין, ומרחיבים את המעגל החברתי שלהם. ילדים מבודדים שיש להם מעט חברים או שאין להם חברים כלל נוטים לרוב לסבול ממעשי בריונות.
  • עודדו את ילדכם להיות אסרטיבי בעת הצורך. למדו אותו מגיל צעיר שיש להתייחס לאחרים בכבוד. הוכח שברגע שילדים מאמינים שלאחרים מגיע כבוד, קל להם לדרוש את אותה רמת כבוד לעצמם.

דוגמה אישית

הדוגמה שאתם נותנים לילדכם היא החשובה ביותר – בבית עם המשפחה, ובמערכות היחסים שלכם עם אחרים. כשאתם מתייחסים בכבוד לאחרים ופותרים עימותים באופן בונה, ילדכם רואה זאת ולומד שזו הדרך ההולמת להתייחס לאחרים. אך אם הוא רואה אתכם מתנהגים בתוקפנות, הוא עשוי לחקות אתכם.

מערכות יחסים טובות בתוך המשפחה חשובות גם הן. הן מאפשרות לילדים להרגיש אהובים ומוגנים ולפתח הערכה עצמית. האופן שבו אתם מתייחסים לילדיכם בבית יכול להשפיע על התנהגות בריונית. ילד שמפחד מהמבוגרים בחייו נוטה יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים כדי לקבל תחושת שליטה וכוח. כדי לבנות מערכת יחסים חזקה, חשוב לשמור על קשר עם ילדכם.

גם האופן שבו ילדיכם מתייחסים זה לזה חשוב מאוד. בריונות בקרב אחים נפוצה למדי, ויש קשר ברור בין בריונות בין אחים בבית לבין בריונות בבית הספר. טפלו היטב במריבות בין אחים, כדי לעזור לילדיכם ללמוד כיצד להתייחס כראוי לילדים בבית הספר.

לעבוד עם צוות בית הספר

אם ילדכם נפל קורבן להתנהגות בריונית בבית הספר ועובר תקופה קשה, כדאי לשקול פנייה לצוות בית הספר כדי להילחם בבריונות. בתי ספר נדרשים להתייחס לבריונות בצורה רצינית מאוד. המורים אמורים להיות מאומנים בזיהוי גילויי בריונות ובטיפול בהם, ולעבוד איתכם כדי למנוע מקרים נוספים בעתיד.

על הצוות לנסות לשנות את ההתנהגות הבריונית ולהרתיע ילדים אחרים שמתנהגים כך. ההצעות של אנשי הצוות תלויות בנסיבות גילויי הבריונות ובילדים המעורבים.

כיצד לערב את צוות בית הספר

  • שוחחו עם ילדכם על היתרונות בפנייה לצוות בית הספר.
  • שאלו אותו אם הוא מוכן להיות איתכם בשיחה. כמו כן, שאלו אותו מה הוא רוצה לומר בפגישה.
  • קבעו פגישה עם המחנך בשיתוף היועצת/פסיכולוגית בית הספר בהתאם לצורך.
  • דברו איתו על הבעיה, הציגו את העובדות הידועות לכם, ובקשו את התערבות בית הספר.
  • היו אסרטיביים, אך לא כועסים או מאשימים, והיו מוכנים להקשיב.
  • סיימו את הפגישה עם תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.
  • הישארו בקשר עם בית הספר.

כיצד מטפלים במקרי בריונות

כל ההתערבויות שעורך בית הספר אמורות להגן על הקורבן של מעשה הבריונות ולהבטיח את ביטחונו. הפעולות הייחודיות שעושה בית הספר תלויות בסוג הבריונות שהתרחש. אם הבריונות חמורה ומערבת מעשים פליליים, אפשר גם לפנות למשטרה.

אל תיצרו קשר ישיר עם הצעיר שמתנהג בבריונות או עם הוריו, כיוון שסביר להניח שרק תחמירו את הבעיה. תמיד עדיף ובטוח יותר לעבוד על הפתרון עם בית הספר מאשר לנסות ולפתור את בעיית הבריונות בעצמכם.

אם הבריונות אינה נפסקת

  • זכרו שבטוח יותר לעבוד עם צוות בית הספר ולא לקחת את העניינים לידיים.
  • זכרו שלוקח זמן לשנות התנהגות ולכן סביר להניח שהתוצאות לא יהיו מידיות
  • הודיעו לבית הספר על מקרי בריונות נוספים. תעדו בזהירות ובפירוט את מעשי הבריונות ומתי התרחשו: צלמו תמונות במקרה שהבריונות כללה פגיעה גופנית, צלמו תמונות מסך או הדפיסו את העדויות במקרה של בריונות ברשתות החברתיות, בתגובות או בצ’טים, בדוא”ל או בהודעות סמס.
  • בקשו להיפגש ולדון בנושא עם הנהלת בית הספר.
  • במידה ואינכם חשים שבית הספר נרתם להגנה על ילדכם ניתן לפנות לפיקוח במשרד החינוך.

אף שפתרון הבעיה בתוך בית הספר הוא המצב האידיאלי, לפעמים, לטובתו ולרווחתו של הצעיר, משפחות שונות עשויות לשקול מעבר בית ספר כמוצא אחרון. זוהי החלטה מורכבת שיש לה השלכות רבות. אין דרך “נכונה” או “לא נכונה”. מומלץ לקבל את ההחלטה לאחר שמביאים בחשבון את הרצונות של ילדכם ואת עצותיו של הצוות בבית הספר הנוכחי.

חשוב מאד לבחון את הכישורים החברתיים של ילדכם ובמידת הצורך להסתייע באיש טיפול לעזרה בפיתוח כישורים אלו. ילדים הסובלים מבריונות חווים לעיתים קשיים בהבנה חברתית או זקוקים לחיזוק הכישורים החברתיים שלהם. היו ערים לפערים מהסוג הזה וחזקו את ילדכם בתחומים בהם הוא מתקשה.

תנו לילדכם כמה שיותר תמיכה ואהבה בבית. המשיכו לחזק אותו בבית, ושתפו פעולה עם המורה כדי לפתח תכנית להילחם בבעיית הבריונות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד למנוע או לצמצם את צריכת אלכוהול בגיל ההתבגרות

הידעתם?

בדרך כלל, בני נוער בגיל 17-12 משיגים את האלכוהול שלהם מקרובי משפחה

  • מתבגרים נוטים יותר להתנסות באלכוהול ובסמים אחרים בשנות ההתבגרות המאוחרות
  • בני נוער מעדיפים משקאות מבוקבקים
  • חלקם בוחרים דווקא סמים על פני אלכוהול.

בני נוער ואלכוהול: מה צריך לדעת

צעירים רבים מתנסים בשתיית אלכוהול כחלק טבעי מההתבגרות. לעתים קרובות, בני נוער מחפשים סימנים אצל חברים, בני משפחה ואפילו באמצעי התקשורת, שיראו להם איך מקובל להתנהג בקשר לאלכוהול.

חברויות והשתלבות בחברה הן גורמים חשובים מאוד למתבגרים, שיכולים להשפיע על השאלה אם ילדכם יתנסה בשתיית אלכוהול או לא. יכול להיות שישתה כדי להרגיש חלק מקבוצת השווים שלו או כיוון שהוא מרגיש שהשתייה מקנה לו מעמד מסוים בקרב חבריו. יש בני נוער שנהנים מההרגשה שהאלכוהול גורם להם. אחרים אוהבים לשתות כיוון שזה מרגש או גורם להם להרגיש “כמו גדולים”.

רוב הצעירים שמתנסים בשתיית אלכוהול אינם מושפעים מכך לטווח ארוך. אולם עבור חלקם, השתייה בגיל ההתבגרות עלולה להוביל לנזק מיידי ולבעיות כרוניות יותר – ואפילו להתמכרות. אצל חלק מהמתבגרים, השימוש באלכוהול הוא סימן לבעיות חברתיות או נפשיות.

אלכוהול הוא הסם הנפוץ ביותר והמזיק ביותר בקרב אנשים צעירים. כמו כן, זהו הסם המועדף על ישראלים בכל הגילאים.

שתיית אלכוהול: מה בטוח לבני נוער

התשובה הקצרה היא כלום. אין רמת אלכוהול “בטוחה” לילדים בני פחות מ-18.

כשצעירים שותים, ישנו סיכון שמוחם לא יתפתח כראוי. גיל ההתבגרות הוא תקופה חשובה מאוד להתפתחות המוח של ילדכם, כיוון שבתקופה זו נרקמים קשרים עצביים חדשים ורבים במוח. האלכוהול עלול להפריע לתהליך ואפילו לגרום ללקות  או לפגיעה בלתי הפיכה

כמו כן, ככל שאנשים מתחילים לשתות בגיל צעיר יותר, כך גדל הסיכון לפתח בעיות שקשורות לאלכוהול בשנות הבגרות המוקדמות ובהמשך. צעירים שמתחילים לשתות לפני גיל 15 נוטים לפתח תלות באלכוהול פי ארבעה יותר מאשר צעירים שמתחילים לשתות רק בגיל 21. המוח נוטה יותר לכיוון של התמכרות כאשר החשיפה לחומר הממכר מתרחשת בגיל צעיר.

לפי החוק, הגיל שבו מותר לשתות אלכוהול בישראל הוא 18 שנה. ההמלצה המקובלת היום היא שילדים בני פחות מ- 15 לא ישתו אלכוהול בכלל. עם זאת, מומחים טוענים כי למעשה, בני נוער לא צריכים לשתות אלכוהול עד גיל 18 ואפילו 21.

מה קורה כשבני נוער שותים אלכוהול

גוף והתנהגות

מתבגרים רבים אינם מבינים את השפעות האלכוהול על גופם, ואינם יודעים שדרוש הרבה פחות אלכוהול כדי לגרום להם להרגיש כך. אלכוהול נספג באופן איטי יחסית, בזמן שבשתיית בולומוס (חמש מנות אלכוהול בפרק זמן קצר) המתבגר צורך כמות רעילה של אלכוהול עוד לפני שבכלל התחיל לחוש את ההשפעה.

אלכוהול משפיע על הגוף בכמה דרכים. בהתחלה הוא גורם לאנשים להרגיש רגועים יותר. אך ככל ששותים יותר, הם עלולים להתחיל להתנמנם, לאבד שיווי משקל וקואורדינציה, לדבר לא ברור, לחשוב לאט יותר ולפעמים להרגיש לא טוב ואפילו להקיא.

ככל ששיעור האלכוהול בדם עולה, קשה יותר לחשוב בבירור או להניע את הגוף כמו שצריך. משמעות הדבר היא שמי ששותה נוטה יותר לעשות תאונות, להיפצע או להיות מעורב באלימות.

ברמות קיצוניות, אלכוהול יכול להוביל לאובדן הכרה או לגרום להפסקת נשימה. כבר קרו מקרים שבהם צעירים מתו מהרעלת אלכוהול.

אלכוהול מתפרק לאט ובקצב קבוע הוא לא מופרש בשתן או בכל דרך אחרת. לכן לאחר שתייה מוגזמת יכולה לעבור מעל יממה עד שרמות האלכוהול יורדות לרמה תקינה.

קבלת החלטות

אחת המשימות החשובות ביותר בגיל ההתבגרות היא ללמוד כיצד לקבל החלטות עצמאיות ואחראיות. חלק מההחלטות האלה טובות וחלקן לא טובות כל כך. מותר לעשות טעויות, וחשוב ללמוד מהן.

אך כשאנשים שותים אלכוהול, הטעויות עלולות להוביל להשלכות רציניות מאוד, ולעיתים אף בלתי הפיכות. זאת כיוון שהאלכוהול משפיע על  היכולת לחשוב במהירות, לערוך שיפוטים ולהימנע ממצבים מסוכנים או מהתנהגות מסוכנת. לדוגמה, אדם צעיר תחת השפעת אלכוהול עלול:

  • ליפול קורבן לאלימות גופנית או מילולית, או להיות אלים בעצמו
  • לקיים יחסי מין בלתי מוגנים, או לא להצליח להתמודד עם כוונות מיניות לא רצויות מצד מישהו אחר, ולחוות תקיפה מינית
  • לחוות הזיות או אשליות שעלולות להוביל לתאונות או לפציעה
  • ללקות בהרעלת אלכוהול ולאבד הכרה או למות
  • להיפצע בזמן שחייה, טביעה בים, משחק ספורט, טיפוס ואפילו בעת חציית הכביש
  • להפר את החוק או להסתבך עם המשטרה
  • לאבד שליטה, להתנהג בצורה לא הולמת או אלימה ולהזיק למערכות יחסים חשובות או לפגוע במוניטין.

אם ילדכם משתמש באלכוהול או בסמים אחרים – או שאתם חושדים בכך – קראו את המאמר כיצד לעזור למתבגרים שמשתמשים באלכוהול ובסמים. במאמר תמצאו מידע בנוגע לסימני השימוש בסמים או התמכרות, וכן אפשרויות תמיכה ומשאבים.

כיצד להשפיע על צריכת האלכוהול של ילדכם

אתם ומבוגרים חשובים אחרים בחייו של ילדכם יכולים להשפיע מאוד על צריכת האלכוהול שלו.

דוגמה אישית

סביר להניח שלא תצליחו למנוע ממנו להתנסות באלכוהול, אך תוכלו לשמש לו דוגמה אישית ולהראות לו כיצד לפתח הרגלים בטוחים. לדוגמה, העבירו לו מסר ברור שאלכוהול נועד לשתייה לעתים רחוקות, בצורה מתונה ובחברה.

גם האופן שבו אתם מדברים על אלכוהול וסמים מעביר מסר בפני עצמו. למשל, נסו לחשוב מה הוא שומע כשמבוגרים אומרים משהו כמו, “אני חייב לשתות משהו, היה לי יום מזעזע בעבודה”.

מסרים שנוגעים לבטיחות

עזרו לילדכם  להימנע מהסיכונים בשתיית אלכוהול, ודברו איתו על שתייה בטוחה, למשל:

  • לשתות בסביבה בטוחה ולהימנע מסביבה לא בטוחה – לדוגמה, עם זרים, באירועים או מסיבות גדולים שאין בהם מבוגרים
  • להימנע משתיית יתר
  • לא לשתות ולנהוג
  • לא לשתות על קיבה ריקה, ולשתות כוס מים אחרי כל כוס אלכוהול
  • לא להשתתף במשחקי שתייה. המשחקים מאוד נפוצים אצל המתבגרים ומהווים גורם חשוב בשתייה מופרזת
  • לבחור נהג תורן או חבר תורן שלא שותה. במידה ושותים במקום כמו חוף הים או פארק, שם יכולות להיות גם סכנות חיצוניות, חשוב לבחור חבר תורן שיהיה מספיק ערני להזעיק עזרה במידת הצורך.

כמו כן, ילדכם צריך לדעת מה גודלה של מנת אלכוהול. מנת אלכוהול אחת היא כל משקה שמכיל 16-18 גרם אלכוהול. כוס אחת או בקבוק שתייה קטן מכיל בדרך כלל יותר ממנת אלכוהול אחת. שיעור האלכוהול במשקה אמור להופיע על התווית – לדוגמה, על בקבוק הבירה.

אם ילדכם מתכנן מסיבה בבית או מוזמן למסיבה אצל חבר, כדאי להסכים על כמה כללי יסוד. אם אתם מרשים לו לשתות, קבעו למשל כללים שנוגעים לכמות האלכוהול המותרת לו, ומה לעשות אם הסביבה שבה הוא נמצא נהיית לא בטוחה.

לדבר על אלכוהול וסמים עם ילדים צעירים

אפילו לילדים בני חמש יכולה להיות דעה מוצקה בנוגע לאלכוהול, ולכן כדאי לדבר עם ילדכם מגיל צעיר. לפני שנות בית הספר, ענו על שאלותיו (אם ישנן) בפתיחות ובכנות, אך אין צורך להעלות את הנושא בעצמכם.

אחרי כמה שנים בבית הספר, אפשר להתחיל לדבר איתו על אלכוהול. אמרו משהו כמו, “מישהו בכיתה שלך אי פעם דיבר על שתיית אלכוהול? מה הם אומרים? מה דעתך?”

השתמשו בשיחות הללו כהזדמנות לתת לילדכם עובדות שנוגעות לאלכוהול, למשל ההשפעות שלו על הגוף או כיצד הוא משפיע על החשיבה וההתנהגות. תוכלו להשתמש בהן גם כדי לדון בערכים ובציפיות בנוגע לשתיית אלכוהול במשפחתכם.

אם מערכת היחסים שלכם ושל ילדכם קרובה, יכול להיות שיהיה לכם קל יותר להעלות את הנושאים האלה, ולכן חשוב לשמור על קשר. כמו כן, מומלץ להשתמש בגישה חיובית להתמודדות עם התנהגותו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

אימהות טריות: השבועות הראשונים

השבוע הראשון אחרי הלידה

אחרי לידה בבית חולים

אם ילדת את התינוק בבית החולים, סביר להניח שתישארו בו 48-72 שעות. אם שניכם מרגישים טוב, ייתכן שתשוחררו הביתה מוקדם יותר. אם את רוצה לצאת מוקדם יותר או להישאר זמן רב יותר, או שאינך בטוחה, תוכלי לדבר עם הרופא או האחות במחלקה.

אם עברת לידה בסיוע רפואי – כגון לידת מלקחיים או לידה קיסרית – או שאת או התינוק זקוקים לטיפול נוסף, סביר להניח שתישארו בבית החולים למשך יומיים עד חמישה ימים.

אם התינוק נולד לפני הזמן, סביר להניח שיצטרך להישאר בבית החולים לתקופה ארוכה יותר ביחידה לטיפול נמרץ בפג וביילוד (פגייה).

לפני השחרור מבית החולים

יש כמה דברים שיכולים להועיל מאוד לאימהות טריות בשבועות הראשונים בבית עם התינוק. לפני שאתם משתחררים מבית החולים, כדאי לברר את הדברים הבאים:

  • מי יכולה לספק תמיכה בהנקה
  • כיצד לזהות את איתותי התינוק כשהוא זקוק להאכלה או החלפה
  • כמה האכלות צריך התינוק הרך לאורך היום ומה אורכה המשוער של כל האכלה
  • למי להתקשר אם התינוק לא מרגיש טוב
  • כיצד ליצור קשר עם אחות טיפת חלב ואיזו תמיכה היא יכולה לתת
  • היכן לעשות מעקב בסיום משכב הלידה
  • האם עלייך להיות זהירה כשאת נוהגת או מרימה ונושאת משאות כבדים
  • היכן ומתי יוסרו התפרים או הסיכות (אם יש)
  • כיצד תוכלי ליצור קשר עם יועצת הנקה או פיזיותרפיסטית לנשים.

אם עדיין לא כיבסת את בגדי התינוק, קנית חיתולים ומילאת את המקרר והמזווה במזון בריאות, כדאי לבקש עזרה מחברים או מקרובי משפחה.

אחרי לידת בית

אם ילדת בבית, המיילדת תישאר איתך ביום הלידה עד שאת והתינוק תהיו יציבים מספיק ותתחילי להניק.חשוב לדעת כי על מנת לקבל את מענק הלידה המגיע לך על פי חוק, עלייך להתאשפז בבית חולים.

מה תרגישי

בין אם ילדת בבית או בבית החולים, הגוף שלך עבר חוויה משמעותית. החדשות הטובות הן שבקרוב תתחילי להחלים, ובדרך כלל אפשר להתמודד עם הכאב וחוסר הנוחות.

רוב הנשים עייפות ומוצפות מיד לאחר הלידה. יכול להיות שתחושי הקלה, אושר, פחד ושמחה. בימים השלישי עד החמישי שלאחר הלידה – הימים שנקראים  גם “בייבי בלוז” – יכול להיות שתבכי יותר מהרגיל ותחושי חרדה. תקופה זו נמשכת ימים מספר בלבד, והיא מתרחשת אצל 50%-80% מהנשים.

סביר להניח שתחזרי להרגיש כמו עצמך בתוך שבוע-שבועיים. אם תחושת הדכדוך נשארת, חשוב לפנות לקבלת עזרה. אצל אחת משבע נשים, רגשות הדכדוך הופכים לדיכאון אחרי לידה. קבלת עזרה מוקדם ככל האפשר מאפשרת לנשים להחלים בצורה מלאה מדיכאון אחרי לידה.

ללמוד להניק

הנקה יכולה להיות משימה מורכבת לאימהות טריות, אולם אם תמצאי את טכניקת ההנקה שעובדת עבורך ועבור התינוק, ההנקה יכולה ללכת בקלות. בשעות ובימים הראשונים החזיקי את התינוק צמוד אלייך, במגע עור לעור ככל האפשר, כדי לסייע להנקה. סביר להניח שייקח לשניכם כמה שבועות להבין בדיוק את העניין.

אם את מתקשה בהנקה, צרי קשר עם יועצת הנקה. אחת ממתנדבות ליגה לה לצ’ה תוכל לעזור. התקשרי לקו התמיכה בטלפון 1599-525-821.

להיות בבית עם התינוק

הימים הראשונים בבית עם התינוק יכולים להיות מרגשים ומאתגרים, בין אם ילדת בבית או בבית חולים.

באפשרותך לקבוע תור בטיפת החלב על מנת לבדוק את התינוק ולהתעדכן בכל השאלות שמטרידות אותך. אחות טיפת החלב תוכל לבדוק מה שלומך ומה מצבך הגופני והנפשי. אם יש לך שאלות או חששות דחופים, קבעי תור אצל רופא הילדים או אחות טיפת חלב.

ללמוד על טיפול בתינוק

אם את אימא בפעם הראשונה, יש המון דברים שעלייך ללמוד כדי לטפל בתינוק החדש. לדוגמה:

לקחת הכל בקלות

לפעמים, יום טוב הוא פשוט יום שבו הצלחת להאכיל ולנחם את התינוק, לצאת מהפיג’מה ולהתקלח. זה בסדר גמור. נסי לנוח כשאפשר, ולתת לעצמך זמן להכיר את התינוק.

כדאי לקבל עזרה ותמיכה ממישהו שאת סומכת עליו בימים הראשונים – בן או בת הזוג, קרוב משפחה או חבר. אם זה אינו ילדך הראשון, עדיין חשוב לקבל תמיכה, ובעיקר אם יש עוד ילד לטפל בו.

לאכול ולשתות

יהיו ימים שבהם תתקשי לפנות זמן לבישול ארוחה בריאה, למרות שאת יודעת כמה חשוב לאכול ולשתות בצורה בריאה. אם החברים ובני המשפחה מציעים לבשל לך ארוחות, קבלי את העזרה בתודה. כמו כן, אפשר לקנות ארוחות מוכנות, מרקים וסלטים לימים שבהם אין זמן.

מבקרים

המשפחה והחברים ישמחו בשמחתך וירצו לבוא לראות את התינוק החדש ולבקר בביתך. מותר לך להגיד מתי את מעוניינת במבקרים ובאיזה אופן. יש אימהות טריות שמוסרות את תפקיד ניהול המבקרים לבני הזוג או לחבר קרוב – לדוגמה, לבקש מקרוב משפחה או מחברים לבוא בזוגות, או להמתין כמה ימים לפני הביקור.

אפשר להציב שלט “נא לא להפריע” על דלת הבית ולהעביר את הטלפון למצב שקט. המבקרים יכולים להמתין שתרגישי כי את מוכנה לביקורים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

כיצד להתאים את הטקסים המשפחתיים

מדוע צריך לשנות את הטקסים המשפחתיים

כשהילדים גדלים והאווירה משתנה, גם הטקסים והשגרה יצטרכו להשתנות בהתאם. ייתכן שהבן שלכם כבר לא רוצה לנשק אתכם ליד בית הספר, או שבתכם רוצה לקרוא בעצמה סיפור לפני השינה. שעת ההשכבה מתאחרת יותר ויותר ככל שהילדים גדלים, ואולי יש לכם עוד תינוק בדרך. ייתכן שהזוגיות שלכם תבוא לקיצה, או שתפגשו בן או בת זוג חדשים שיהפכו לחלק מחייכם.

כדאי לשמור על ראש פתוח ולהיות מוכנים לשנות את השגרה הטקסים המשפחתיים המוכרים, או להציע חדשים, כיוון שגם הצרכים המשפחתיים משתנים עם הזמן.

טיפים לשינוי הטקסים המשפחתיים

גם אם אתם עדיין אוהבים מאוד לאפות עוגיות עם ילדכם בימי שישי אחר הצהריים, ייתכן שהוא דווקא מעוניין לבלות עם חברים. דברו איתו ושאלו אותו מה ירצה לעשות איתכם במקום. היו מוכנים לנסות דרכי בילוי חדשות ביחד.

לפעמים תצטרכו לחשוב על כל הבילוי שלכם מחדש. יכול להיות שילדיכם רוצים לערוך מסיבות יום הולדת עם החברים במקום עם המשפחה. כדאי למצוא פשרה שתמצא חן גם בעיניכם וגם בעיני ילדיכם. למשל, להסכים על מסיבה לחברים פעם בשנתיים ולא כל שנה.

אם מסורת שכל המשפחה נהנתה ממנה כבר לא מתאימה, בקשו מילדיכם להציע רעיונות נוספים, והציעו כמה רעיונות משלכם. כמו כן, אפשר להציב כמה פרמטרים בהתאם לרצונכם, כגון:

  • עלות פעילות מקסימלית
  • תדירות הפעילות
  • בחירת יום או ערב שמתאימים לכולם.

אם משהו כבר לא מתאים, עדיף לשחרר ולעבור הלאה כדי לשמור על לכידות המשפחה, במקום להכריח את כולם להמשיך במסורת רק כי אתם אוהבים אותה מאוד. השינוי יכול להיות פשוט: אם אתם עדיין נהנים לצאת לערבי פיצה, תוכלו למשל להעביר אותו למוצאי שבת במקום לערב שישי, כיוון שכך יוכלו ילדכם ללכת לישון אצל חברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

הורים לאחר פרידה: הימים הראשונים

השבועות הראשונים כהורים יחידנים: רגשות ואתגרים

המעבר להורות יחידנית טומן בחובו המון שינויים שצריך להתמודד איתם. יכול להיות שאתם מתמודדים עם המציאות של הורות יחידנית, או עם האתגרים שבהורות משותפת, וההסתגלות שלכם ושל בן או בת הזוג לשעבר למצב החדש.

חוסר הוודאות הזה עלול להוביל לרגשות עזים מסוגים שונים: כעס, עצב, תסכול, פחד, הלם, אשמה, חרטה ואבל על החיים שהיו לכם. מצד שני, יכול להיות שתחושו הקלה, תקווה או התרגשות בגלל חייכם החדשים. הורים יחידנים חדשים אומרים שהם מרגישים משוחררים מהעימותים והמתח שבניהול משא ומתן עם בן או בת הזוג. זו תקופה מאתגרת – אבל היא יכולה לעזור לכם ללמוד על עצמכם, ולמצוא אופקים חדשים.

התמקדו בחוזקות שלכם, היזכרו בהתמודדויות טובות עם אתגרים בעבר והציבו לעצמכם יעדים מציאותיים – כל אלה יעזרו לכם למצוא מחדש את הביטחון העצמי ואת החוסן הנפשי שלכם.

הורות יחידנית: טיפים לימים הראשונים

בתור התחלה, מספיק להסתדר עם מה שיש, לעשות מה שצריך ולהתמודד עם הרגשות שלכם. מותר לכם להישאר במצב הישרדותי לזמן מה. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לעבור את הימים והשבועות הראשונים.

בקשו עזרה

המשפחה והחברים יכולים לשמש כקווי הצלה. אם אינכם יכולים לקבל מהם תמיכה, חפשו הורים יחידנים אחרים או שכנים. נסו לדבר עם צוות הגן, בית הספר או עם אנשים במרכז הקהילתי.

קחו את הזמן להתרגל

רגשות אובדן הם חלק מחוויית הפרידה, ללא קשר לנסיבות המיוחדות במקרה שלכם. מותר לכם להרגיש כך ולדבר על כך – זה יעזור לכם להתאבל.

עקב בצד אגודל

בימים הראשונים, אל תצפו מעצמכם ומבני משפחתכם ליותר מדי. יש דברים שאינכם באמת צריכים לחשוב עליהם עכשיו. מומלץ לדחות החלטות גדולות עד שהמצב יתבהר – למשל, לעבור דירה.

התמקדו במה שבשליטתכם

יש דברים שאינם בשליטתכם, כמו מה שקורה כאשר ילדכם נמצא עם בן או בת הזוג לשעבר. שמרו את האנרגיה שלכם להתמודדות עם דברים שעליהם תוכלו באמת להשפיע.

זכרו שיש לכם אפשרויות בחירה

גם אם אינכם יכולים לשנות את המצב, אתם יכולים לשנות את אופן התגובה שלכם. לדוגמה, תוכלו לבחור להתנהג היטב, גם אם בן או בת הזוג לשעבר אינם מתנהגים כך. כמו כן, ביכולתכם לבחור לטפל בעצמכם וללכת בדרך בריאה ונכונה שתשנה מאוד את הרגשתכם.

אל תחמירו עם עצמכם

קל להתחיל להאשים את עצמכם על כל דבר שמשתבש. אבל אתם לא גיבורי על, ואף אחד לא מצפה מכם להיות כאלה. היו אדיבים כלפי עצמכם, וזכרו שאתם מתקדמים כל הזמן.

חשבו על העתיד בצורה חיובית

הרשו לעצכם לחלום מדי פעם על החיים כפי שהייתם רוצים שיהיו. הציבו לעצמכם ולילדכם יעדים חדשים.

מה אומרים עוד הורים יחידנים

האתגרים בהורות יחידנית משתנים עם הזמן. אתם ו/או בן או בת הזוג לשעבר עשויים למצוא בני זוג חדשים, מה שמוסיף מימד חדש לגמרי להסדרי ההורות שלכם. וכמובן, הילדים אינם מפסיקים לגדול וצרכיהם משתנים כל הזמן.

הנה כמה דברים שאמרו הורים יחידנים:

  • “הצלחתי להשריש תחושת ערכים ואחריות, ולשמש דוגמה חיובית לילדים שלי, בלי הצורך להתעמת עם בן זוג. זו עבודה קשה? כן. בודדה? לעיתים קרובות. אבל קלה יותר? בהרבה!”
  • “אני מרגיש שהסביבה המשפחתית שלנו טובה יותר כעת מאשר כשהייתי נשוי”.
  • “גיליתי את החוזק הפנימי שלי, ושאני יכולה לבטוח ביכולות שלי כהורה וכאישה”.
  • “שמרתי על קשר עם החברה שסביבי ועשיתי מאמץ להישאר פעיל”.
  • “ניסיתי שלא להתקבע על סוף מערכת היחסים, ובמקום זאת, התמקדתי בעתידי עם הילדים”.
  • “קיבלתי לבד את כל ההחלטות שנוגעות לחיים שלי, ועכשיו אני שלווה יותר”.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שגרות וילדים עם צרכים מיוחדים

מהן שגרות

כולנו זקוקים לשגרה בחיי היום-יום שלנו, בעבודה ועם המשפחה. שגרה משפחתית היא האופן שבו בני המשפחה מתארגנים כדי לעשות משהו, לבלות וליהנות. לכל משפחה יש שגרה ייחודית משלה. השגרה המשפחתית עוזרת לבני המשפחה לדעת מי עושה מה, מתי, באיזה סדר ובאיזו תדירות.

חלק מהשגרות קשורות לדברים שאנחנו עושים מדי יום – למשל, להתכונן לשינה. שגרה כזו יכולה לכלול דברים כמו להתקלח, ללבוש פיג’מה, לצחצח שיניים, ללכת לשירותים, לקרוא סיפור וללכת לישון. אלה דברים שאנחנו עושים באותו סדר מדי ערב.

שגרות אחרות יכולות להיות שבועיות או מזדמנות – לדוגמה, ללכת לפארק פעמיים בשבוע, ללכת למגרש המשחקים בימי שלישי או לעשות קניות בימי רביעי.

אין כלל מיוחד בנוגע לכמות השגרות שתקבעו במשפחה או באילו שגרות תשתמשו. שגרה שעובדת היטב אצל משפחה אחת עשויה להיות מגבילה ומובנית מדי למשפחה אחרת. למידע נוסף, קראו על שגרות משפחתיות ואיך הן עובדות.

מדוע שגרה מועילה לילדים עם צרכים מיוחדים

סביבה ביתית מאורגנת וצפויה עוזרת לכל הילדים להרגיש מוגנים ובטוחים, בעיקר בתקופות מלחיצות או כשהילדים עוברים שלבים והתנסויות קשים. אם ילדכם צריך לקבל תרופה מדי יום או לעבור פרוצדורה רפואית קבועה, השגרה תעזור לשניכם לזכור לעשות זאת.

שגרות משפחתיות יכולות לעזור לילד עם צרכים מיוחדים לפתח מיומנויות חדשות. לדוגמה, אם המטרה של ילדכם היא לעבוד על מיומנויות תקשורת וללמוד, למשל, לחכות לתורו, תוכלו להזכיר לו כמה פעמים בזמן הארוחה שעכשיו תורו לדבר על מה שקרה בגן היום.

אם ילדכם מתמודד עם צרכים מורכבים, ייתכן שתצטרכו לעזור לו בשגרה הטיפולית, אך הוא עדיין יכול ליהנות ולהרוויח מהשגרות היומיומיות שלכם.

השגרות יכולות להועיל גם לכם. הן מאפשרות לכם, למשל, לפנות זמן לחשוב על דברים אחרים ולהיות מאורגנים יותר. אפשר להשתמש בהן כדי להכניס לשגרה פעילויות משפחתיות מהנות כמו ערבי משחקים או קריאת ספרים ביחד, שמסייעות ליצירת קשר משפחתי חזק ורגוע ותחושה של “ביחד”.

להפיק את המיטב מהשגרות

בדומה לילדים עם התפתחות טיפוסית, יש ילדים עם צרכים מיוחדים שאוהבים וזקוקים לשגרה יותר מאחרים. לכן, השגרות הטובות ביותר הן שגרות שמתאימות לכם ולילדכם, ומקלות את חיי היומיום שלכם. רוב השגרות האפקטיביות כוללות שלושה מאפיינים עיקריים:

  • תכנון מוצלח – שגרות טובות הן שגרות ברורות, שבהן כל אחד מבני המשפחה מבין את תפקידו ויודע בדיוק מה עליו לעשות
  • קביעות – שגרות טובות הופכות לחלק מחיי היומיום של המשפחה
  • מהלך צפוי – בשגרה טובה, הדברים מתרחשים באותו סדר כל פעם ופעם.

לאחר שתתחילו להשתמש בכמה שגרות, כדאי לשבת יחד כל המשפחה ולדבר עליהן כדי שימשיכו להתנהל היטב. לדוגמה, אם שגרת הבוקר שלכם אינה עובדת היטב, אפשר לשאול, “מה לא עובד? איך לדעתכם אפשר לתקן זאת?”

אפילו ילדים צעירים מאוד ייהנו לזרוק רעיונות לחלל האוויר, וזו דרך נהדרת לאפשר להם לתרגל מיומנויות של פתרון בעיות. אפשר לדבר על איך כל אחד במשפחה מרגיש כשהשגרות מתנהלות כראוי ואיך הוא מרגיש במצב אחר.

לשנות שגרות

שגרה שעובדת היטב לילד אחד או למשפחה אחת בשלב מסוים עשויה שלא לפעול טוב כל כך בתקופות אחרות. הנסיבות משתנות ודברים בלתי צפויים צצים, ולכן חשוב לשמור על גמישות – למשל, אם ילדכם אינו מרגיש טוב או לא ישן היטב, או שאתם יוצאים לחופשה משפחתית. לפעמים, אחרי הפסקה מהשגרה, תגלו שעליכם לחזור לשגרה בהדרגה.

הפסקה בשגרה יכולה להיות מועילה – ילדים עם צרכים מיוחדים יכולים ליהנות מספונטניות וכיף בדיוק כמו ילדים אחרים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שעבור חלקם- כל יציאה קטנה מהשגרה מעוררת מצוקה ולכן צריך לשקול זאת באופן אישי עבור כל משפחה וכל ילד.

לדבר על השגרות עם אנשים אחרים

בקשו מהמומחים שעוזרים לטפל בילדכם טיפים ליצירת שגרות מוצלחות. ייתכן שהם יוכלו לעזור לכם להכניס הזדמנויות למידה לתוך השגרות.

אנשים אחרים שמעורבים בטיפול בילדכם ישמחו לדעת מהן השגרות שלכם – למשל, חברים, בני משפחה או נשות הצוות בגן.

לעזור לילדכם לפעול לפי השגרות

תוכלו לעזור לילדכם להשתתף בשגרות המשפחתיות. אפשר להשתמש בשיטות פשוטות כגון סימני מגע או קול – למשל, לגעת בזרועו ולקרוא בשמו כדי להזכיר לו לסיים לאכול.

אפשר להשתמש בספרונים חברתיים – ספרונים פשוטים עם תמונות ומשפטים פשוטים. לדוגמה, תוכלו להכין ספרון לצחצוח השיניים, שמספר מתי צריך לצחצח שיניים ואילו שלבים יש לבצע: לקחת את המשחה, לפתוח את המכסה, לשים משחה על המברשת וכן הלאה.

שיטה נוספת היא לוחות זמנים חזותיים – למשל, לו”ז לשגרת הבוקר יכלול תמונות שבהן הילד יוצא מהמיטה, מצחצח שיניים, מתלבש ואוכל ארוחת בוקר.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

התפתחות המוח אצל בני נוער

התפתחות המוח: עקרונות הבסיס

מוחם של ילדים עובר פרץ גדילה משמעותי בגיל צעיר מאוד. עד גיל שש מגיע המוח ל-90%-95% מגודלו של מוח מבוגר. עם זאת, עדיין נותרת עבודה רבה לפני שיוכל לתפקד כמוחו של מבוגר. מדענים חשבו פעם כי המוח מתפתח אך ורק בשנות החיים הראשונות, ואז מפסיק. כעת אנו יודעים שהוא ממשיך להתפתח עד שנות הבגרות.

תהליך העיצוב מחדש של המוח מתרחש בצורה אינטנסיבית בגיל ההתבגרות, וממשיך עד אמצע שנות העשרים. חלק מהשינויים מתרחשים לפני תחילת ההתבגרות המינית, ואחרים ממשיכים הרבה אחריה. המוח משתנה בהתאם לגיל, לניסיון ולשינויים ההורמונליים במהלך ההתבגרות המינית.

לכן, אף שמוחם של מתבגרים מתפתח בערך באותו אופן ובערך באותו זמן, עשויים להיות הבדלים בקרב מתבגרים שונים. לדוגמה, אם ילדכם התחיל את ההתבגרות המינית מוקדם, ייתכן שחלק מהשינויים במוחו התחילו מוקדם גם הם, אם כי פעמים רבות תהליכים אלו אינם חופפים.

מהנעשה בתוך המוח המתבגר

גיל ההתבגרות הוא תקופה של צמיחה והתפתחות משמעותית בתוך המוח המתבגר. השינוי העיקרי הוא שקשרים שאין בהם שימוש באזורי החשיבה והעיבוד של המוח (שנקרא “החומר האפור”) “מקוצצים” ו”נגזמים”, ובו בזמן, קשרים אחרים מתחזקים. זוהי דרכו של המוח להיות יעיל יותר, בהתבסס על עיקרון “השתמש או זרוק”.

תהליך הגיזום הזה מתחיל בחלק האחורי של המוח. החלק הקדמי של המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, הוא האחרון שמתעצב מחדש. קליפת המוח הקדם-מצחית היא החלק שבו מתקבלות ההחלטות במוח, שאחראי על יכולתו של ילדכם לתכנן ולחשוב על תוצאות מעשיו, לפתור בעיות ולשלוט בדחפים. חלק זה ממשיך להשתנות עד תחילת שנות העשרים.

כיוון שקליפת המוח הקדם-מצחית עדיין מתפתחת, בני הנוער נוטים להשתמש בחלק של המוח שנקרא אמיגדלה לקבלת החלטות ולפתרון בעיות יותר מאשר מבוגרים. האמיגדלה קשורה לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות אינסטינקטיבית.

תהליך ההתפתחות של המוח, מחלקו האחורי ועד לקדמי, מסביר מדוע החשיבה וההתנהגות של ילדכם נראות לפעמים בוגרות למדי, ופעמים אחרות – בלתי הגיוניות, אימפולסיביות או רגשיות. בני נוער מתפקדים עם מוח שעדיין נמצא בתהליך התפתחות. דבר זה לעיתים מתבטא בחשיבה ממוקדת בהווה ללא התחשבות בתוצאות עתידיות של התנהגותו של המתבגר, ועלול להוביל למגוון התנהגויות סיכוניות, כמו התנסות בסמים, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, התנהגות מינית לא זהירה ועוד. למעשה מוחו של המתבגר אינו בשל דיו כדי להפעיל שיקול דעת בוגר שכן יכולת הבקרה, שנמצאת במוח הקדמי, עדיין לא הגיעה לבשלות.

כיצד לפתח מוח בריא

השילוב בין מוחו הייחודי של ילדכם לבין הסביבה משפיע על האופן שבו הוא מתנהג, חושב ומרגיש. הפעילויות והמיומנויות שהוא מעדיף כעת עשויות להפוך לרכיבים “מובנים מראש” במוחו, שיישארו שם בהמשך.

האופן שבו בני נוער מבלים את זמנם חיוני מאוד להתפתחות המוח. לכן, כדאי לחשוב על מגוון הפעילויות והחוויות שילדכם מתעניין בהן – מוזיקה, ספורט, לימודים, שפות ומשחקי וידיאו. כיצד כל אלה מעצבים את המוח שייקח איתו לבגרותו?

אתם מהווים חלק חשוב מסביבתו של ילדכם, וחשובים לו מאוד. האופן שבו תדריכו את ילדכם ותשפיעו עליו יעזור לו לפתח מוח בריא.

אפשר:

  • לעודד התנהגות חיובית
  • לטפח מיומנויות חשיבה טובות
  • לעזור לילדכם לישון הרבה.

לעודד התנהגות חיובית

בזמן שמוחו של ילדכם מתפתח, הוא עשוי:

  • לקחת יותר סיכונים או לבחור פעילויות בסיכון גבוה
  • להביע רגשות חזקים יותר
  • לקבל החלטות אימפולסיביות.

הנה כמה רעיונות לעידוד התנהגות טובה ולחיזוק קשרים חיוביים במוח:

  • תנו לילדכם לקחת כמה “סיכונים בריאים”. החוויות החדשות והשונות יעזרו לו לפתח זהות עצמאית, לחקור התנהגויות של מבוגרים ולהתקרב לעצמאות. דוגמאות לסיכונים בריאים כוללות הליכה לחוג חדש למרות שאף חבר מהכיתה לא הולך לשם, התנסות במאכלים חדשים ומיוחדים (לדוגמה אוכל חריף, חמוץ במיוחד), למידה של ספורט חדש ואתגרי כגון גלישת גלים או טיפוס על קירות, בישול תבשיל מסובך שרק ההורים מכינים בד”כ למרות הידיעה שקיים סיכוי גבוה שלא יצליח לעשות זאת לבדו וכדומה. למעשה מדובר בעידוד חשיפה לפעילויות וריגושים חדשים אשר מצד אחד מספקים את צורך החקירה של המתבגר ויחד עם זאת אינם מסכנים אותו. דוגמה נוספת היא לתת למתבגר “ללמוד על בשרו” ולגשת חד פעמית למבחן בבית הספר מבלי שלמד אליו כהלכה כיוון שלדעתו הוא “יכול להצליח גם בלי ללמוד”. בעוד שמהלך מעין זה יכול להוביל לכישלון נקודתי במבחן, הוא גם יכול להוביל להטמעת החשיבות של תרגול ותכנון מראש. לעיתים, התבגרות ולמידת עומק מתאפשרים אך ורק מתוך התנסות אישית בחוויית הכישלון.
  • עזרו לו למצוא דרך יצירתית והבעתית חדשה להביע את רגשותיו. ייתכן שיגלה כך רגשות חדשים וינסה לשלוט בהם. מתבגרים רבים מגלים שספורט או מוזיקה, כתיבה וצורות אמנות אחרות – כמשתתפים או כצופים – מאפשרים להם להביע רגשות.
  • דברו על ההחלטות שילדכם צריך לקבל, ופרקו אותן לשלבים. בררו בנוגע לדרכי פעולה אפשריות שיוכל לבחור, ודברו על התוצאות הפוטנציאליות. עודדו אותו לתת משקל רב יותר לתוצאות החיוביות לעומת התוצאות השליליות.
  • השתמשו בשגרות משפחתיות כדי לתת מבנה וסדר לחייו של ילדכם. אפשר לבסס את השגרות האלה על לוחות הזמנים של בית הספר ושל המשפחה.
  • הציבו לילדכם גבולות, והזדמנויות לדון בגבולות האלה. אנשים צעירים זקוקים להכוונה ולהצבת גבולות מהוריהם וממבוגרים אחרים.
  • שבחו אותו לעתים קרובות ותנו לו תגמול חיובי על התנהגות רצויה, כדי לחזק את הקשרים במוחו.
  • שמשו דוגמה חיובית. התנהגותכם תראה לילדכם לאיזו התנהגות אתם מצפים.
  • שמרו על קשר עם ילדכם. סביר להניח שתרצו להשגיח על הפעילויות והחברים שלו. כדי לעשות זאת, היו פתוחים ונגישים למקרה הצורך.
  • דברו עם ילדכם על מוחו המתפתח. בני נוער שמבינים את חשיבותה של תקופת ההתפתחות הזו עשויים לעבד טוב יותר את רגשותיהם.
  • לעתים קרובות, מתבגרים מתלהבים מאוד מתחומי העניין שלהם, בעיקר אלה שמאפשרים להם להיות בחברה. כדי לעזור לילדכם לפתח מיומנויות וביטחון עצמי, תמכו בתחומי העניין, הפעילויות והתחביבים שלו.

לטפח מיומנויות חשיבה טובות

הודות לצמיחת המוח ולהתפתחותו בשנים אלה, יתחיל ילדכם:

  • לחשוב בהיגיון רב יותר
  • לחשוב על דברים בצורה מופשטת יותר – הוא לא יראה עוד את הדברים בשחור או לבן בלבד
  • להבין טוב יותר את האיתותים הרגשיים של אחרים
  • לפתור בעיות מורכבות יותר בדרך הגיונית, ולראות בעיות מנקודות מבט שונות
  • לקבל פרספקטיבה טובה יותר לגבי העתיד.

תוכלו לעודד את התפתחות החשיבה של ילדכם בדרכים הבאות:

  • עודדו אמפתיה. דברו על רגשות – הרגשות שלכם, של ילדכם ושל אנשים אחרים. הדגישו את העובדה שאנשים אחרים מסתכלים על הדברים מנקודות מבט שונות ובהתאם לנסיבות שונות, והזכירו לו שאנשים רבים עשויים להיות מושפעים מפעולה אחת ויחידה.
  • הדגישו את התוצאות המיידיות וארוכות הטווח של פעולות שונות. החלק במוח שאחראי על החשיבה לעתיד (קליפת המוח הקדם-מצחית) עדיין מתפתח. דברו על האופן שבו פעולותיו של ילדכם משפיעות על ההווה והעתיד גם יחד, כדי לעזור להתפתחות בריאה של קליפת המוח הקדם-מצחית.
  • נסו להתאים את רמת השפה שלכם לרמת ההבנה של ילדכם. כשאתם מדברים על נושאים חשובים, בדקו את רמת ההבנה של ילדכם ובקשו ממנו לחזור על דבריכם במילים שלו.
  • עודדו את ילדכם לפתח יכולת קבלת החלטות ומיומנויות לפתרון בעיות. שמשו לילדכם דוגמה והציעו לו לעבוד לפי תהליך שכולל את הגדרת הבעיה, רשימת האפשרויות ושקילת התוצאות שמובילות לפתרון הטוב ביותר לכל המעורבים.

לעזור לילדכם לישון היטב

דפוסי השינה של ילדכם משתנים בשנות ההתבגרות, כיוון שהמוח מייצר מלטונין בזמנים שונים ביום – מה שגורם לילדכם להתעייף ולהיות מוכן לשינה מאוחר יותר בערב. שינויים אלה עלולים לגרום לילדכם להישאר ער אל תוך הלילה ולהתקשות לקום בבוקר למחרת. שינה טובה חיונית להתפתחות בריאה של המוח. לעומת זאת, מחסור בשינה יכול להוביל לעייפות במהלך היום, ירידה בתפקוד הלימודי בבית הספר, החמרה של קשיי וויסות רגשי אצל ילדים הסובלים מבעיות מסוג זה (הפרעת קשב וריכוז, הפרעת חרדה, הפרעת אישיות גבולית), התנהגות אימפולסיבית ועוד.

נסו את הדברים הבאים:

  • ודאו שסביבת השינה של ילדכם נוחה ושקטה.
  • עודדו אותו להירגע לפני השינה – בלי טלוויזיה, טלפון נייד או מחשב.
  • אכפו שגרת שינה קבועה. כוונו לכך שילדכם ילך לישון ויקום בזמנים קבועים.
  • עודדו אותו לישון מספיק מדי לילה. כמות השינה האידיאלית משתנה אמנם מאדם לאדם, אך בני נוער זקוקים לתשע – עשר שעות שינה בממוצע מדי לילה.
  • בחופשים אפשרו שינה עד שעות מאוחרות יותר, אך הקפידו להעיר את המתבגר לא יותר משעתיים אחרי שעת היקיצה הקבועה שלו בימים של שיגרת בית הספר. שינה עד שעות מאוחרות מאוד עלולה לגרום לקושי להירדם בלילה ולקושי להתעורר בבוקר שאחרי בשעה הרגילה לקראת בית ספר.

התנהגות מסוכנת

המוח המתבגר בנוי לחיפוש חוויות חדשות, סיכונים ותחושות, כחלק מליטוש הקשרים הרלוונטיים במוח. כמו כן, השליטה העצמית ויכולת השיפוט של בני נוער אינן תמיד בנמצא, ולכן הם מועדים יותר להתנהגות מסוכנת. מצב זה נובע מכך שיכולת הבקרה העצמית, פתרון הבעיות וקבלת ההחלטות נמצאות בקליפת המוח הקדם-מצחית – החלק האחרון שמתפתח. יש טענה כי גם ההורמונים תורמים להתנהגות אימפולסיבית ומסוכנת אצל בני נוער.

מתבגרים צריכים לקחת סיכונים כדי לגדול ולהתפתח. עודדו את ילדכם לבחור בסיכונים בריאים ומושכלים – כגון ספורט או טיולים – במקום סיכונים שליליים כמו עישון או גניבה. כל לקיחת סיכון טומנת בחובה את אפשרות הכישלון. ילדכם יזדקק לתמיכתכם כדי להתגבר על מכשולים בדרך.

לחץ והמוח המתבגר

כל השינויים שמתרחשים במוחו של ילדכם מעלים עוד יותר את החשיבות שיקבל הגנה וטיפוח. במהלך שנות ההתבגרות עולה השכיחות של בעיות בבריאות הנפשית, אולי בגלל העובדה שהמוח המתפתח פגיע יותר לגורמי לחץ מאשר מוחו של מבוגר.

גורמי לחץ אצל מתבגרים כוללים סמים, אלכוהול והתנהגות מסוכנת, וכן מעבר לבית ספר חדש, לחץ חברתי, דרישות לימודיות גבוהות, או אירועים חשובים כמו מעבר דירה או מותו של אדם אהוב.

עם זאת, אל תעטפו את הילד בצמר גפן! תשומת לב הורית גדולה מדי עלולה לגרום לילדכם להתרחק. שמרו איתו על קשר והיו מעורבים בחייו, כדי ללמוד יותר על האופן שבו הוא מתמודד עם לחצים. כמו כן, כדאי לשמור על מערכת יחסים פתוחה ולוודא שהוא רואה בכם מישהו שאפשר לדבר איתו – אפילו על נושאים מביכים ולא נוחים. נהוג לחשוב שילדים פתוחים יותר לקבל השגחה והדרכה הורית בשנות ההתבגרות אם גדלו בסביבה ביתית תומכת ומעודדת.

כל ילד מתבגר הוא מיוחד במינו, ובני נוער מגיבים ללחץ באופנים שונים ומיוחדים במינם. אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר; סמכו על תחושת הבטן שלכם ותדעו איך לעזור לו אם הוא עובר תקופה קשה. מותר גם לבקש עזרה מחברים, בני משפחה או אנשי מקצוע כמו רופא הילדים או המשפחה.

לקבל עזרה

כל ילד חווה שינויים בקצב משלו. אם אתם מודאגים בנוגע לקצב ההתפתחות של ילדכם ויש לכם חששות בגלל השינויים בגופו, חשיבתו והתנהגותו, פנו קודם כל ליועץ בית הספר או לרופא. אם אתם מודאגים מאוד, אפשר לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. אפשר לקבל המלצה לכך מרופא הילדים או המשפחה. כמו כן, אפשר לקבל תמיכה מצוינת מהורים אחרים. נסו לדבר עם הורים אחרים בבית הספר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

תקשורת ומערכות יחסים אצל מתבגרים צעירים

הידעתם?

אם תישארו בסביבת הילדים המתבגרים שלכם ותשמרו איתם על קשר, תיתקלו בפחות בעיות התנהגות. לא חייבים להיות צמודים אליהם כל היום; אפשר פשוט להיות במטבח כשהוא בחדרו (ולא סגורים בחדר השינה שלכם), כך שיידע שהוא יכול לבוא ולשוחח איתכם אם ירצה. חשוב לבני נוער לדעת שיש להם אפשרות לקבל תמיכה, גם אם אינם צריכים אותה כרגע.

מערכות יחסים בשנות ההתבגרות המוקדמות

מערכות יחסים משפחתיות משתנות במהלך גיל ההתבגרות, אך נוטות לשמור על עוצמתן גם בשנים אלה. למעשה, ילדכם זקוק לתמיכה ולאהבה המשפחתית בדיוק כפי שנזקק להן כשהיה צעיר יותר. בו בזמן, הוא זקוק לפרטיות ולמרחב אישי רבים יותר ככל שהוא מתבגר. אין זה אומר בהכרח שיש לו משהו להסתיר. זהו רק חלק טבעי וחשוב בהתבגרות.

כמו כן, ילדים זקוקים לקבלת אחריות רבה יותר במעבר מילדות לבגרות. המהירות שבה תעבירו את האחריות לילדכם תלויה בגורמים רבים – עד כמה נוח לכם לעשות זאת, המסורות התרבותיות שלכם ושל משפחתכם, מידת הבשלות של ילדכם ועוד.

כדי ללמוד כיצד לקבל החלטות בטוחות ואחראיות עבור עצמם, בני נוער זקוקים לעצה, תמיכה והשגחה מצדכם. מומלץ להשגיח בצורה קלילה ומאופקת, תוך כדי שאתם מאפשרים להם גם לטעות מדי פעם. אם כי יהיו תקופות שבהן מותר וכדאי לבקש מילדכם מידע ספציפי ולשאול אותו לאן הוא הולך ועם מי הוא נמצא.

אמון הוא חשוב במיוחד למציאת האיזון בין צרכיו של ילדכם בפרטיות ובאחריות לבין הצורך שלכם לדעת מה קורה. אם אתם וילדכם סומכים זה על זה ונשארים בקשר, סביר להניח שהוא ירצה לחלוק את מעשיו, להיצמד לכללים ולנסות לחיות בהתאם לציפיות שלכם, וידע שהוא יכול לפנות אליכם גם כאשר עשה משהו לא כשורה.

לשמור על קשר עם ילדכם

שמרו על קשר עם ילדכם ובנו מערכת יחסים בריאה באמצעות אינטראקציות יומיומיות ובלתי מתוכננות, כמו ניהול שיחה קלה בזמן שטיפת הכלים. אפשר גם לתכנן את המפגשים הללו, ולקבוע זמן מיוחד שבו תעשו דברים מהנים ביחד. הנה כמה רעיונות למפגשים מתוכננים ובלתי מתוכננים:

  • ארוחות משפחתיות קבועות
  • בילויים משפחתיים מהנים
  • פגישות אחד על אחד
  • מפגשים משפחתיים לדיון בבעיות
  • לעשות דברים פשוטים ונחמדים – טפיחה על הגב, חיבוק, דפיקה בדלת לפני שנכנסים לחדר.

כיצד לתקשר עם ילדכם

הקשבה פעילה היא כלי רב עוצמה לשיפור התקשורת ולבניית מערכת יחסים חיובית ביניכם לבין ילדכם. זוהי דרך טובה להגיד לו, “כרגע, אתה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורי”. הנה מדריך מהיר להקשבה פעילה:

  • הפסיקו את מה שאתם עושים באותו רגע, ותנו לילדכם תשומת לב מלאה.
  • התבוננו בו כשהוא מדבר.
  • הפגינו עניין, והראו לו שאתם מנסים להבין.
  • הקשיבו בלי להפריע, לשפוט או לבקר את דבריו.
  • התרכזו היטב במה שהוא אומר.

ניהול משא ומתן וניהול עימותים

ילדכם צריך ללמוד כיצד לקבל החלטות כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ואחראי. טכניקות לניהול משא ומתן יעזרו לילדכם ללמוד כיצד לחשוב לעומק על הדברים שהוא רוצה וצריך, ואז לתאר אותם בדרך הגיונית.

לפעמים המשא ומתן שתנהלו עם ילדכם לא יגיע לתוצאה הרצויה ולהסכמה – זה טבעי ונורמלי. בסופו של דבר, התמודדות יעילה עם עימותים יכולה למעשה להעמיק ולחזק את מערכת היחסים עם ילדכם, ולעזור לו ללמוד מיומנויות חשובות לחיים.

להתמודד עם שיחות מורכבות

לפעמים, אתם וילדכם עשויים להיקלע לשיחות מורכבות, למשל על נושאים כגון מין, נטייה מינית, אוננות, סמים, אלכוהול, קשיים בלימודים, עבודה וכסף – כל אלה נושאים שעלול להיות קשה לדבר עליהם. היכולת לנהל שיחות מורכבות ביחד עם ילדכם מצביעה על מערכת יחסים בריאה, ועוזרת לכם לשמור על קרבה ואמון. הנה כמה רעיונות:

  • נסו להישאר רגועים.
  • הרגיעו את ילדכם ואמרו לו שאתם רוצים לדבר על הנושא.
  • ספרו לו שאתם מעריכים את העובדה שביקש לדבר איתכם.
  • אם אתם צריכים קצת זמן לחשוב לפני שאתם מדברים, קבעו זמן לשיחה מאוחר יותר באותו יום.
  • נצלו הזדמנויות לשיחה טבעית ולא מאולצת. תוכלו לשוחח על נושאים רגישים שעלו בתכנית טלוויזיה בה צפיתם יחד, בעקבות אירוע שסוקר בחדשות, או משהו שנתקלתם בו בחיי היום יום.
  • התחילו מלשאול את ילדכם מה הוא יודע על הנושא, מה דעתו על נושא זה או מהי דעתם של חבריו, ומה הוא מעוניין לדעת, בטרם תביעו את דעתכם
  • הקשיבו לילדכם בצורה פעילה.
  • אל תהיו ביקורתיים, שיפוטיים או רגשניים.
  • הודו לילדכם שבא לדבר איתכם.

מערכות היחסים של ילדכם עם חברים

כשילדים נכנסים לגיל ההתבגרות, החברים שלהם נהיים חשובים יותר ויותר. חברויות חיוביות, מקבלות ותומכות עוזרות לבני הנוער להתפתח ולהפוך למבוגרים, ולכם יש תפקיד משמעותי בכך. מערכת יחסים חמה ואוהבת עם ילדכם תעזור לו עם החברויות שלו. אם תמשיכו לתת לו שבחים וחיזוקים כשאתם רואים שהוא מתנהג בצורה הוגנת, בוטחת ותומכת, תעודדו אותו לעבוד על התכונות החברתיות החיוביות הללו גם בעתיד.

הכירו את חבריו של ילדכם, כדי להראות לו שאתם מבינים עד כמה חשובות לו החברויות שלו. עודדו אותו להזמין חברים הביתה ותנו להם מרחב להסתובב בו ופרטיות לעסוק בענייניהם.

חברים שליליים (Frenemies)

חברויות בין בני נוער עלולות לפעמים להפוך ל”רעילות”, וחברים עלולים להפוך לחברים שליליים – חברים שהם קצת אויבים. במקום לגרום לילדכם להרגיש טוב, שייך ואהוב, החברויות האלה כוללות סוגים מעודנים (ולפעמים לא כל כך מעודנים) של השפלות, מניפולציות, החרגות והתנהגויות לא נעימות אחרות.

עזרו לילדכם להימנע מחברויות רעילות: חשבו יחד איתו מי הם חברים טובים – חברים שדואגים לו, שאכפת להם ממנו, שכוללים אותו בפעילויות שונות ומתייחסים אליו בכבוד.

מערכות יחסים רומנטיות של בני נוער

מערכות יחסים רומנטיות הן אבן דרך התפתחותית חשובה מאוד עבור ילדכם. אין גיל נכון להתחיל מערכת יחסים כזו – כל ילד שונה, וכל משפחה מחזיקה בדעות שונות בנושא. מתבגרים צעירים יותר מסתובבים בדרך כלל בקבוצות. הם עשויים להיפגש עם מישהו מיוחד בזמן המפגש עם החברים, ולאט לאט מבלים איתו יותר זמן בנפרד.

דברו עם ילדכם על הנושא. אם הוא מתעניין במערכות יחסים רומנטיות, דברו על כללי התנהגות וכללים בסיסיים, ועל התוצאות של הפרת הכללים. הבהירו שאתם מבקשים שלא ישמרו מכן סודות אלא יבואו לספר לכם בפתיחות; שלא נפגשים עם אחרים מבלי ליידע את ההורים. דוגמאות לשיחות כאלה תוכלו לקרוא במאמר מערכות יחסים בגיל ההתבגרות: רומנטיקה ואינטימיות. כדאי להסכים על כמה דברים שילדכם יכול לעשות אם הוא מרגיש לא בטוח או מאוים.

שמשו דוגמה חיובית והראו לילדכם כיצד אתם מתנהלים במערכות היחסים ובחברויות שלכם, וכיצד אתם מתייחסים לבן או בת הזוג, לחברים ולבני המשפחה באהבה ובכבוד. כשאתם מדברים לגברים ולנשים כאחד בכבוד, ילדכם יידע שאתם חושבים שכולם שווים ומוערכים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

רשתות חברתיות והשפעתן

הידעתם?

  • סקר שנערך בשנת 2010 הראה כי ל-91% מהילדים בני 17-13 באוכלוסייה היהודית בישראל יש פרופיל ברשתות חברתיות (מתוך אתר הכנסת).
  • כ-93% מבני הנוער נכנסים לאתרי רשתות חברתיות לפחות פעם בשבוע, וכ-77% אחוז מהם עושי  ם זאת לפחות פעם ביום (מתוך אתר איגוד האינטרנט הישראלי).

רשתות חברתיות לילדים ולבני נוער

רישות חברתי (נטוורקינג) משמעו שימוש באינטרנט כדי לתקשר, ליצור קהילות וקשרים עם אנשים שחולקים את אותם תחומי עניין. בני נוער משתמשים באתרי רשתות חברתיות כגון פייסבוק, טאמבלר, טוויטר, סנאפצ’ט ואינסטגרם כדי:

  • ליצור פרופילים מקוונים
  • להגיב על פוסטים, תמונות וסרטונים שלהם ושל אחרים
  • להעלות קישורים, תמונות וסרטונים שבהם הם מתייגים אנשים אחרים, או מתויגים על ידי אחרים
  • לשלוח ולקבל הודעות
  • להצטרף לקבוצות בנושא מסוים או לעקוב אחריהן.
  • לייצר תוכן כגון סרטונים, מוזיקה וכו’ ולשתף אחרים
  • להשתתף במשחקי מחשב מול משתמשי רשת אחרים

חלק מהילדים ובני הנוער מתקשרים עם אנשים אחרים באמצעות אתרי משחקים מקוונים.

מה ילדכם מקבל מאתרי הרשתות החברתיות

באופן כללי, אתרי הרשתות החברתיות מהווים מעין שלוחה של מפגשים פנים אל פנים. לכן, היתרון הגדול ביותר שלהם עבור ילדכם הוא תחושות קשר ושייכות למשפחה, לחברים ולאנשים שדומים לו. אתרים אלה מאפשרים לו לשתף אחרים במה שהוא עושה וכיצד הוא מרגיש, להישאר בקשר עם חברים, ליצור קשרים עם אנשים חדשים ולגלות קהילות חדשות שמבוססות על תחומי עניין משותפים. אולם, לפעמים סוג החיבור המקוון נחווה כלא אמיתי והוא עשוי להעצים תחושת בדידות. חשוב להקפיד שהעולם המקוון לא יחליף את עולמו האמיתי של ילדכם.

יש עוד יתרונות רבים לשימוש באתרי רשתות חברתיות, ובהם:

  • אוריינות מדיה דיגיטלית: החקירה וההתנסות באתרי רשתות חברתיות עוזרות לילדכם לבנות ידע ומיומנויות
  • שיפור בתוצאות הלימודים: בתי הספר משתמשים לעתים קרובות באתרי רשתות חברתיות חינוכיים, כדי לעודד שיתוף פעולה בין התלמידים
  • יצירתיות: ילדכם יכול לבטא את היצירתיות שלו באמצעות עמודי הפרופיל, הפוסטים, התמונות והסרטונים שהוא מעלה
  • מעורבות אזרחית ופוליטית: ילדכם יכול לקבל מידע על ענייני אקטואליה, לבדוק ערכים ורעיונות שונים ולנקוט פעולה
  • בריאות נפשית ורווחה: תחושת הקשר והשייכות באתרי הרשתות החברתיות מסייעת להערכה העצמית של ילדכם, והוא יכול להשתמש בהם כדי לקבל עזרה בנושאים שמדאיגים אותו.

הסיכונים באתרי הרשתות החברתיות

באתרי הרשתות החברתיות עלול ילדכם להיתקל באנשים שירצו להשפיל אותו, לאיים עליו, לעקוב אחריו או אפילו לפגוע בו. כמו כן, הוא עצמו עלול לשתף תגובות, תמונות וסרטונים של עצמו ושל אחרים שיכולים לגרום לצרות. לדוגמה, התמונות שהוא מעלה עלולות להישלח לאנשים שאינו מכיר, או לקבל תשומת לב שלילית. תמונות ישנות ומביכות שנשארות באינטרנט עלולות להשפיע על אפשרויות עתידיות לעבודה.

לעיתים, נוצרת ברשת אשליה שהכל אצל אחרים מושלם. פעמים רבות אנשים משתפים רק את רגעי הזוהר הטובים שלהם ולא את שגרת היומיום האפורה. בנוסף, שקיעה בעולם שכולו דיגיטלי קשור בשיעור דיכאון גבוהים.

כדי לעזור לילדכם להיות חסין יותר בפני הסיכונים הללו, חשוב ללמוד כיצד להשתמש באתרים בבטחה.

מה אפשר לעשות

אי אפשר לעמוד בקצב ולבדוק כל מה שילדכם עושה באינטרנט מדי יום, אך אפשר לבנות אמון ולקיים איתו שיחות קבועות ומכבדות, שיראו לו שאתם מבינים עד כמה חשובים לו אתרי הרשתות החברתיות.

כמו כן, כדאי להכיר את האתרים שבהם הוא משתמש. בקשו ממנו להראות לכם אילו אתרים פופולריים או איך עובדים האתרים או היישומונים האהובים עליו. אם ילדכם בן יותר מ-13, אל תבקשו ממנו ישירות לראות את הפרופיל האישי שלו ברשתות החברתיות, כיוון שהוא עלול להרגיש שאתם פולשים לפרטיות שלו.

אפשר ליצור לעצמכם פרופיל ברשת חברתית כדי להכיר ולהבין איך עובד האתר. עודדו את ילדכם לקבל את בקשת החברות מכם, אך כבדו את הפרטיות שלו ואל תכתבו פוסטים בעמוד שלו או תגיבו לפוסטים שלו – זה עלול להביך אותו ולגרום לו שלא לרצות להיות בקשר מקוון איתכם. נהגו באופן דומה גם לגבי תיוג ילדכם בתמונות. מומלץ שלא להעלות תמונות של ילדכם כלל. אם אתם כבר עושים זאת- דאגו לקבל את אישורו.

הסבירות שילדים ובני נוער יפרסמו מידע אישי ברשתות חברתיות הולכת ועולה עם הגיל. 23% מהילדים בני 9-7 גולשים ברשתות חברתיות, ושיעור השימוש עולה בקרב בני נוער בגיל 18-16 לכ- 75% (מתוך אתר הכנסת).

כללים משפחתיים לשימוש ברשתות חברתיות

הנה כמה קווים מנחים פרקטיים לשימוש ברשתות חברתיות:

  • בדקו אם האתר שילדכם רוצה להירשם אליו מתאים לגילו. לדוגמה, כדי לפתוח פרופיל בפייסבוק, על ילדכם להיות בן 13 לפחות.
  • החליטו עם ילדכם מתי מותר לו להשתמש באתרי רשתות חברתיות. לדוגמה, אפשר להחליט שצריך לכבות את אפשרות הצ’ט בזמן שעושים שיעורי בית.
  • דברו על הזמן שבו מותר לו לגלוש באינטרנט. חלק מהמשפחות משתמשות בתוכנות שמגבילות את זמן הגלישה, ואחרות גילו שעדיף להן לערוך הסכם עם הילדים שמפרט את השימוש באינטרנט ובסמארטפון.

להגן על הפרטיות

כדי לשמור על פרטיותו, בטיחותו ושמו הטוב של ילדכם באינטרנט, כדאי לנקוט כמה אמצעי זהירות:

  • עדיף שילדכם לא יכתוב את שם בית הספר שלו, מספר הטלפון או תאריך הלידה שלו בפרופיל האישי. כדאי להשתמש בתמונת פרופיל שכוללת יותר מאדם אחד, או להשתמש בדימוי גרפי.
  • הזכירו לילדכם לבדוק ולעדכן באופן קבוע את הגדרות הפרטיות באתרי הרשתות החברתיות, כדי שרק החברים הקרובים אליו יוכלו לראות תמונות, סרטונים וסטטוסים שהוא משתף. כמו כן, בדקו אם הפוסטים שילדכם מעלה לרשת החברתית העיקרית שלו עולים אוטומטית גם לאתרים אחרים – ונטרלו את האפשרות הזו.
  • ילדכם עשוי להיות מתויג בתמונות שמשתפים אנשים אחרים. במקרה כזה, על התמונות חלות הגדרות הפרטיות של מי ששיתף אותן. דברו על כך עם ילדכם, הסבירו לו את הסיכונים וחשבו כיצד להתמודד עם העניין – למשל, אתרים רבים מאפשרים למשתמש להוריד את התיוג של עצמו.
  • שמרו בסוד את הסיסמאות ופרטי ההתחברות לאתרים. כמו כן, ילדכם צריך לוודא שהתנתק מאתרי הרשתות החברתיות לאחר שהתחבר אליהם במחשבים ציבוריים, למשל בספרייה.

לשתף תוכן ותגובות בלתי הולמים

הנה כמה דרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם להימנע משיתוף תוכן לא הולם:

  • ודאו שהוא יודע שכל מה שהוא מעלה לאינטרנט – תמונות, סרטונים או סטטוסים – יכול להפוך לחלק קבוע מהמוניטין שלו באינטרנט. מישהו יכול להיתקל בתמונה ישנה ומביכה שלו בעוד שנים רבות.
  • בקשו ממנו לחשוב אם מישהו עלול להיפגע מהפוסט, או להשתמש בו כדי להשפיל ולאיים על ילדכם או על מישהו אחר. באופן כללי, ילדכם אינו צריך לשתף בפרופיל שלו שום דבר שלא היה אומר או עושה בפני קהל – תמונות, סרטוני וידיאו או מידע על חברים.
  • ילדכם צריך להיות מודע לתוצאות של פרסום תמונות פרובוקטיביות או מביכות של עצמו או של אחרים באינטרנט. כמו כן, כדאי שיחשוב מה עלול לקרות אם ‘ידגמן’ לתמונות לא הולמות בחיים האמיתיים, למשל במסיבות.
  • עודדו אותו לבדוק את הטון שמשתמע מהמסרים שהוא כותב ברשתות החברתיות לפני שהוא שולח אותם, כדי לוודא שהם ברורים ומכבדים. שימוש באמוטיקונים (רגשונים)-ביטוי גרפי לרגשות הנעשה באמצעות סימני פיסוק בסיסיים או אימוג’י כמו פרצופים מחייכים יכולים לעזור בהעברת הטון.

לשמור על הבטיחות

כמה צעדים פשוטים יעזרו לילדכם לשמור על הבטיחות באינטרנט כשהוא משתמש באתרי רשתות חברתיות:

  • עודדו אותו לאשר בקשות חברות רק אם הוא מכיר את מי שביקש ובטוח בזהותו – כלומר, אם הוא יודע שזו הזהות שלו במציאות.
  • מנעו ממנו להפגש עם מישהו שהוא מכיר רק מהאינטרנט ולא מהחיים האמיתיים. דברו איתו על הסיכונים באינטרנט ועל מפגשים עם אנשים שאינו מכיר אישית.
  • עודדו אותו תמיד לדווח על תוכן פוגעני – ברוב האתרים יש לחצן “דווחו על תוכן פוגעני” – ולספר למבוגר שהוא סומך עליו.

להימנע מבריונות רשת

בריונות רשת יכולה להתרחש באתרי רשתות חברתיות. בריונות ברשת היא מה שקורה כאשר מישהו משתמש במסרים באתר, בעדכוני הסטטוסים או בפונקציות אחרות באתר כדי להטריד, להשפיל, להביך, להתעלל, לאיים, להציק או להפחיד מישהו אחר.

דברו עם ילדכם על התרחישים האפשריים של בריונות. לדוגמה, אם מישהו חוזר ואומר עליו דברים לא נכונים או מרושעים בפייסבוק, עודדו את ילדכם:

  • להתעלם מההתנהגות הזו ולא להגיב להודעות
  • לחסום את אותו אדם
  •  לדווח על תוכן פוגעני
  • לספר למישהו שהוא סומך עליו.

מה קורה אם משהו משתבש

לפעמים עלולים לקרות דברים לא טובים ברשתות החברתיות – למשל, אם מישהו מעלה תמונה לא הולמת של ילדכם.

מה לעשות?

  • הקשיבו לילדכם ותמכו בו. חשבו ביחד על פתרון הבעיה.
  • אם התמונה פוגענית או מגונה, צרו קשר עם המשטרה. שימו לב שהמשטרה תוכל לפעול רק במקרה של עבירה פלילית (לדג’ תוכן מיני המערב את ילדכם שהועלה על ידי אחרים לרשת).
  • התמקדו בניסיון להסיר את התוכן מהאינטרנט – למשל, ללחוץ על אפשרות “לדווח על התמונה” שמופיעה מתחת לתמונה באתרי רשתות חברתיות שונים. שימו לב שאף שהתמונה תימחק מהאתר, אין ערובה לכך שהיא תוסר מהאינטרנט כולו, כיוון שייתכן שהועלתה לאתרים אחרים. ישנם אנשים שהתמקצעו כבר בצמצום נזקים מסוג זה- לדוגמא  עמותת נתיבי רשת. ניתן להיוועץ בהם.
  • עברו עם ילדכם על הכללים לשימוש בטוח ואחראי ברשתות חברתיות.
  • שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים ודברו על ההתנהגות באינטרנט ועל החוויות שהוא עובר ברשת, כדי שירגיש שהוא יכול לפנות אליכם בעתיד אם ייתקל בבעיה. שאלו אותו אם תוכלו לעזור לו בדברים נוספים שקשורים לאינטרנט.
  • אם ילדכם מפגין שינויים חדים בהתנהגות, מתחיל להשתמש באינטרנט באובססיביות (מעדיף אותו על פני חברים, למשל) או נראה מדוכא או מצוברח, דברו איתו ושאלו אם משהו לא בסדר. אם אתם מודאגים, דברו עם רופא הילדים או מומחה אחר.
  • פעמים רבות אתם תהיו “האחרונים לדעת” שילדכם עובר משבר בשל התנכלות ברשת. היו זמינים, הימנעו משיפוטיות והטחת אשמה ותמכו בילדכם לאורך המשבר. קבלו עזרה חיצונית כאשר הדבר נדרש.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

בתי ספר והשכלה בתחילת גיל ההתבגרות: סקירה

תהליך הלמידה של ילדכם

בשנות בית הספר, הלמידה של ילדכם נעשית באמצעות התבוננות, הקשבה, חקירה, התנסות ושאילת שאלות. חשיבותם של ההתעניינות, המוטיבציה, המעורבות והשילוב בלמידה עולה אצל ילדים בגיל בית הספר. כמו כן, לעתים קרובות הם נהנים לעזור בארגון פעילויות למידה.

לעזור לילדכם ללמוד

אולי אינכם חושבים שאתם יודעים יותר מדי על למידה והוראה, ויכול להיות שיש לכם ניסיון רע מבית הספר. אך אתם המורים הראשונים והחשובים ביותר של ילדכם, והוא ימשיך ללמוד מכם כשיגדל.

יש ילדים שלומדים מהתבוננות, אחרים מהקשבה, אחרים מקריאה ויש שלומדים מעשייה. אפשרו לילדכם ללמוד במגוון דרכים, כדי שתוכלו להבין ביחד באיזו דרך הוא לומד באופן הטוב ביותר. השתמשו בהבנה הזו כדי לעזור לו ללמוד גם בתחומים אחרים. לדוגמה, אם נראה שהוא לומד היטב באמצעות התבוננות ועשייה, ועליו לכתוב סיפור לבית הספר, הוא יכול ליצור קומיקס כדי לארגן את הרעיונות.

ילדים גדולים ובני נוער עדיין זקוקים לתמיכה ולעידוד מצדכם כדי ללמוד, פשוט בדרכים אחרות. כדי לתמוך בילדכם, נסו להבין מה עובר עליו ולהיזכר בתהליכי הלמידה שאתם עברתם. שמחו בשמחתו כשהוא לומד משהו חדש – ותמכו בו כשאינו מצליח – כדי לעודד אותו להמשיך לנסות.

לקויות למידה

לקויות למידה הן בעיות משמעותיות ומתמשכות בקריאה, באיות, בכתיבה ו/או במתמטיקה. לקויות למידה נקראות לפעמים קשיי למידה, בעיות למידה או דיסלקציה.

אם אתם חושבים שלילדכם יש לקות למידה, חפשו את הסימנים הנפוצים, ובהם קשיים בקריאה, באיות, בזיהוי צלילים בתוך מילים, בכתיבה בכתב יד ובזכירת רשימות. הצעד הבא הוא לדבר עם המורה של ילדכם, ואולי אף לבקש אבחון רשמי. למידע נוסף, קראו את המאמר לקויות למידה: שאלות נפוצות.

ילדים עם לקויות למידה חושבים לפעמים על עצמם כ” טיפשים”, מה שעלול להשפיע על ההערכה העצמית שלהם. הסבירו להם שלקויות למידה אינן קשורות לאינטליגנציה – מדובר בחלקים מהמוח שמתקשים להתמודד עם מידע מסוים. אפשר להזכיר דמויות ידועות ומוצלחות של אנשים שמתמודדים עם לקויות למידה.

בבית הספר

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך בלמידה ובהשכלה של ילדכם היא לבנות מערכת יחסים טובה עם צוות בית הספר, כדי לעזור לו להפיק את המיטב משנות בית הספר היסודי וחטיבת הביניים.

קשר ישיר וקבוע עם המורה של ילדכם וביקורים בכיתה ובבית הספר הם הבסיס הטוב ביותר למערכת יחסים חזקה. אפשר לדבר כבדרך אגב עם המורים ועם הורים אחרים בבית הספר, לעזור בכיתה או בפעילויות בית הספר, ללכת לימי הורים או להתנדב לוועד ההורים.

לדבר על בית הספר

דברו עם ילדכם על בית הספר כדי להראות לו שאתם מתעניינים במה שקורה בחייו. העניין שלכם משפר את בריאותו הנפשית, אושרו, רווחתו והישגיו. ההערכה שאתם מפגינים כלפי בית הספר וההשכלה שלו מעודדת אותו להעריך את אותם הדברים.

עם זאת, זכרו ש”איך היה בבית הספר?” היא שאלה גדולה. כדי לענות עליה, ילדכם צריך לסכם לעצמו את כל מה שהתרחש באותו יום – משימה קשה למדי לילדים (ואפילו למבוגרים!). מלבד זאת, זה טבעי שכחלק מההתפתחות בגיל זה, הוא ירצה לשמור כמה דברים לעצמו.

אם יש לכם ילדים צעירים יותר, שאלו אותם שאלות פשוטות וספציפיות על חלקי היום השונים. לדוגמה, “מה עשית היום שהיה כיף?”, “מה הכי אהבת היום בבית הספר?”, “מה אתם לומדים עכשיו בשיעור מדעי החברה?”.

בשנות ההתבגרות, ייתכן שילדכם יהיה פתוח יותר ויסכים לדבר בחופשיות על הקשר בין לימודיו כיום לתוכניותיו לעתיד. לדוגמה, “איך מתקדם העמוד שאתה מעצב בשיעור טכנולוגיה אתה עדיין חושב להיכנס לתחום עיצוב אתרים כשתסיים ללמוד?”.

נכנסים לחטיבת הביניים ולתיכון

הכניסה לחטיבת הביניים היא אחד המעברים הגדולים ביותר בחיי הילד. היא מסמלת את ההתרגשות במציאת חברים חדשים, נושאי לימוד מרתקים, מורים ושגרות חדשות, אך גם את המעבר מהמוכר לבלתי ידוע, וגם מציאת דרך חדשה לגמרי להתנהלות בחיים.

לפני שילדכם נכנס לחטיבת הביניים, כדאי לחשוב מעט על בחירת בית הספר הנכון עבורו. לאחר שאתם וילדכם תחליטו על בית הספר הנכון, נסו לנצל את ימי ההיכרות כדי להתכונן.

כדי להקל על הכניסה לבית הספר החדש, בדקו מיהו המורה המחנך שלו, שאחראי על הטיפול הכללי בילדכם, על הנוכחות וההתקדמות החברתית והלימודית.  ייתכן שילדכם יזדקק למעט עידוד כדי להשתלב בפעילויות החדשות ולהכיר חברים חדשים. זה יכול להיות משהו פשוט – למשל להסיע אותו לחוג ספורט אחרי בית הספר או לחזרה של הלהקה, או לקבל חברים חדשים בברכה לביתכם.

שיעורי הבית

לשיעורי הבית יש יתרונות רבים – גם אם ילדכם חושב אחרת! בשנים הראשונות בבית הספר, הם עוזרים לילדים ללמוד מיומנויות ניהול זמן וארגון. כשהילדים גדלים, לשיעורי הבית יש יתרונות אקדמיים ברורים יותר – מחקרים מראים כי יש קשר חזק בין הכנת שיעורי הבית לבין הישגיות, בעיקר בחטיבת הביניים.

כדי לעזור לילדכם להפיק את המיטב משיעורי הבית, פנו זמן ומרחב לפני או אחרי הלימודים כדי שיוכל להתרכז, הרחיקו אחים קטנים מהסביבה, עזרו לו להתארגן והתייחסו באופן חיובי למשימות שלו.

בעיות בבית הספר

עליות וירידות בבית הספר הן חלק טבעי מהחיים עבור צעירים רבים. מערכת יחסים טובה עם הצוות תעזור לכם למנוע בעיות מראש. אם בכל זאת צצות בעיות בבית הספר, חשוב לזהות אותן ולטפל בהן במהירות, כיוון שאפילו בעיות לטווח קצר יכולות להשפיע לרעה על האופן שבו צעירים מרגישים כלפי בית הספר – וכלפי עצמם.

בעיות בבית הספר כוללות ביצועים אקדמיים נמוכים, חוסר מוטיבציה ללכת לבית הספר, אובדן עניין בעבודה שנעשית בו, מערכות יחסים חלשות עם חברים לכיתה או מורים ואפילו היעדרות מהלימודים וסרבנות בית ספר.

בריונות

בריונות היא שימוש שיטתי לרעה בכוח. עבור חלק מהצעירים, היא מתבטאת בהצקות בלתי פוסקות וקריאה בשמות. עבור אחרים, היא עלולה להיגמר בבידוד חברתי או בתקיפה מילולית או גופנית. היא יכולה להתרחש גם באינטרנט – באתרי רשתות חברתיות, למשל – או בטלפון הנייד.

קשה לפעמים לזהות בריונות אצל בני נוער, ולכן כדאי לחפש את הסימנים – בעיקר כשהילדים נכנסים לחטיבת הביניים. בתקופה זו עולים שיעורי הבריונות, אך הם צונחים בחדות בהמשך.

חלק מהסימנים עשויים להיות שילדכם אינו רוצה ללכת לבית הספר, מתחיל לקבל ציונים נמוכים, מגיע עם פגיעות גופניות שאינו יכול להסביר, או חוזר הביתה עם חפצים שניזוקו או נעלמו.

עזרו לילדכם לבנות חוסן נפשי – באמצעות מתן אהבה, תמיכה וכמויות נאותות של חופש – כדי להגן עליו מפני בריונות. עם זאת, אם ילדכם סובל מבריונות, ייתכן שתצטרכו לערב גם את צוות בית הספר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות בקרב בני נוער

מהן מחשבות אובדניות

מחשבות אובדניות הן מחשבות שעוסקות ברצון למות. לפעמים הן מעידות על לחץ זמני ועל ההרגשה שהמצב פשוט קשה מדי וכל האפשרויות נגמרות. לפעמים הן אורכות שניות ספורות בלבד.

אולם מחשבות אובדניות עשויות להצביע על כוונה אמיתית, למשל לתכנן התאבדות או לבצע ניסיון התאבדות. מחשבות אובדניות יכולות לבוא במפתיע, או להגיע בעקבות תקופה לחוצה ומלחיצה, ועלולות להשתלט על כל הלך המחשבה.

בני נוער בסיכון

אנשים צעירים נמצאים בסיכון לבצע ניסיונות התאבדות אם הם:

  • ניסו להתאבד בעבר
  • הם מכירים מישהו שהתאבד
  • יש להם היסטוריה משפחתית שכוללת התאבדות, מחלה נפשית ו/או התמכרות לאלכוהול או לסמים
  • סובלים מדיכאון, חרדה, בעיה נפשית ,או הפרעת אכילה.
  • שוחררו לאחרונה מאשפוז פסיכיאטרי
  • מתמכרים לאלכוהול ולסמים אחרים או יש להם היסטוריה של התמכרות
  • מתנהגים בצורה פוגענית כלפי עצמם
  • מבודדים חברתית, או היו קורבן למעשי בריונות וליחס פוגעני, או חוו התעללות
  • איבדו הורה בילדות, עוברים משבר משפחתי, אינם מקבלים תמיכה משפחתית או מרגישים דחויים אחרי פרידה מבן או בת זוג
  • מגלים את המיניות או המגדר שלהם – למשל, הומוסקסואלים, ביסקסואלים או טרנסג’נדרים
  • חולים, סובלים מכאב כרוני, מוגבלות או מחלה סופנית.

סימנים לכך שילדכם בסיכון

הנה כמה סימני אזהרה לכך שילדכם מרגיש אובדני או חושב על ניסיון התאבדות. חלק מהסימנים מהווים דגלים אדומים, ואחרים הם שינויים בהתנהגות וברגשות.

דגלים אדומים

ילדכם:

  • מדבר על התאבדות – למשל, אומר דברים כמו “אני רוצה להרוג את עצמי”, “בא לי למות”, “הלוואי שלא הייתי נולד בכלל”, “בא לי לוותר על הכל”, “לכולם יהיה יותר טוב אם אני לא אהיה פה” או “אני פשוט רוצה ללכת לישון וזהו”
  • מדבר על רגשות כמו חוסר תקווה או ייאוש, איתכם או באינטרנט – לדוגמה, בבלוגים או בעדכוני סטטוס ברשתות החברתיות
  • מדבר הרבה על מוות או על הרצון למות, מצייר או כותב שירה, שירים או סיפורים על מוות או הרצון למות
  • נפרד מחברים כאילו לא יראה אותם שוב
  • כותב מכתבי התאבדות
  • אוסף דברים שיכולים לשמש לניסיון התאבדות – למשל, תרופות או נשק
  • משלם חובות או מחלק רכוש בלי סיבה.

שינויים התנהגותיים

ילדכם:

  • אינו מעוניין להשתתף בפעילויות חברתיות, ומבלה פחות זמן עם חברים ויותר לבדו
  • חווה ירידה חדה בביצועים בבית הספר
  • מתקשה מאוד לישון או מתעורר מאוחר מהרגיל
  • בורח מהבית
  • מסתבך עם המשטרה
  • משתמש באלכוהול ובסמים
  • מראה סימנים של אובדן קשר עם המציאות (פסיכוזה) – לדוגמה, שומע קולות או הוזה.

שינויים רגשיים

ילדכם:

  • נראה חרד מאוד, כועס, מבולבל או נסער
  • חווה שינויים חדים במצב הרוח, כעס רב או תקופות של תוקפנות שאינן אופייניות לו, או נהיה פתאום עליז במיוחד אחרי תקופת דיכאון
  • נראה שלא אכפת לו מאנשים אחרים, או מגיב מעט או בכלל לא לאירועים משמחים או לא נעימים.

יש בני נוער שאינם מראים אף אחד מהסימנים הללו ובכל זאת עלולים לנסות להתאבד בלי אזהרה. אם הנער או הנערה מנסים להסתיר את מחשבותיהם, אפילו מומחים מנוסים מאוד לבריאות הנפש אינם יכולים לדעת האם למישהו יש מחשבות אובדניות. עם זאת, נדיר מאוד שאדם שנשאל בעדינות על התסמינים יכחיש לגמרי שיש לו מחשבות כאלה. גם במידה והנער או הנערה מדווחים על מחשבות אובדניות, פעמים רבות קשה מאוד להעריך את חומרתן ואת רצינות כוונותיו.

אם ילדכם אומר לכם שהוא רוצה לפגוע בעצמו או למות, פנו מיד לקבלת עזרה מקצועית. התקשרו מיד לער”ן בטלפון 1201 לקבלת ייעוץ במקרה של משבר, או עודדו את ילדכם להתקשר. אם אתם חוששים שילדכם נמצא בסכנה מידית לביצוע ניסיון התאבדות, פנו למשטרה או לחדר המיון הקרוב, ואל תשאירו את המתבגר שלכם לבד ללא השגחה. במקרים אלו יש להגביל את הנגישות של ילדכם לאמצעים מסכנים כגון כלי נשק חם (כגון אקדח), סכינים, תרופות וחומרים רעילים.

איך לשאול את ילדכם על מחשבות אובדניות

קשה לעשות זאת, אבל אם אתם חושדים שילדכם חושב על התאבדות, עדיף לשאול אותו ישירות. שאלות ישירות בנוגע למחשבות ולרגשות האובדניים של ילדכם יאפשרו לו לדבר עליהם, ויגרמו לו להרגיש פחו ת לבד דווקא בתקופה שבה הוא מרגיש בודד יותר מכל. סביר להניח שיהיה לכם קשה לשמוע איך הוא מרגיש, אך חשוב להקשיב לו ולתת לו להיות זה שמדבר. הראו לו שאתם מבינים כמה קשה לו לדבר על רגשותיו. לעיתים הורים ואנשי מקצוע מעלים את החשש שדיבור על נושא האובדנות יכול בעצמו לעורר מחשבות אובדניות אצל הילדים. נושא זה עבר בחינה מדוקדקת על ידי מומחים בבריאות הנפש ואף נבדק מחקרית. המסקנה הברורה היא שדיבור על אובדנות אינו מעורר או מלבה אותה. לעומת זאת, חשוב להבין כי במקרה בו קיים חשד שילדכם עלול לפגוע בעצמו, הימנעות מדיבור ישיר על הנושא עלול להוביל לפספוס כוונותיו ולסיכון חייו.

הנה כמה שאלות שאפשר לשאול:

  • “חשבת פעם שהחיים לא שווים?”
  • “חשבת פעם שעדיף שלא היית נולד?”
  • “חשבת פעם שעדיף היה אם לא היית מתעורר בבוקר?”
  • “היו לך מחשבות על מוות או על ניסיון התאבדות?”
  • “אתה חושב על התאבדות?”
  • “חשבת איך תעשה את זה?”
  • “חשבת מתי לעשות את זה?”
  • “האם הכנת ציוד שבאמצעותו תפגע בעצמך? (כגון חבל, תרופות, כלי נשק…)”

במידה וילדכם עונה “כן” על חלק או כל השאלות הנ”ל, וקיים חשש לסיכון אובדני, פנו מיד לקבלת עזרה והתקשרו לער”ן בטלפון 1201 או לשירותי חירום. כמו כן, אפשר לקחת אותו לחדר המיון בבית החולים הקרוב. חשוב לזכור שבני נוער רבים יכולים לחשוב לעיתים ש”החיים אינם שווים” ואף לחשוב לרגעים קצרים וחולפים שהם רוצים להתאבד. במקרים רבים מדובר בנוער נורמטיבי החווה משבר חולף המותאם לגיל ההתבגרות ללא כל כוונה ממשית להתאבד. הקושי הגדול הוא להבדיל בין מי שעלול להוות סכנה לעצמו לבין מי שחווה “משבר רגיל וחולף” של גיל ההתבגרות. לאור רגישות הנושא ולאור התוצאה הקטלנית שעלולה להתרחש במצב של פספוס מצב אובדני, יש לפנות לקבלת עזרה מקצועית ברגע שקיים ספק כלשהו.

זכרו שלילדכם קשה לדבר על התאבדות, או שלא ירצה לדבר על רגשותיו או על התסמינים בגלל מחלה נפשית. אם הוא מתמודד עם דיכאון או פסיכוזה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא שווה מספיק בשביל לקבל עזרה.

מחשבות אובדניות: עשו ואל תעשו

מה לעשות

אם ילדכם חושב מחשבות אובדניות, נקטו את הצעדים הבאים:

הישארו איתו או בקשו ממישהו אחר להישאר איתו. אל תשאירו אותו לבד.

סלקו מהסביבה כל דבר שעלול לגרום נזק, כגון חפצים חדים, סמים, חבל, סכיני גילוח, אקדחים, רובים או תרופות. מנעו ממנו גישה לרכב.

אמרו לילדכם שאכפת לכם ושאתם רוצים לעזור, ושאם אתם חושבים שחייו בסכנה, תשיגו עזרה מקצועית. אל תבטיחו לשמור על המחשבות האובדניות והרגשות האלה בסוד.

בקשו ממנו להבטיח שיגיד לכם – או למבוגר אחר שהוא סומך עליו, לחבר, לפסיכולוג, לעו”ס, למורה, לרופא הילדים או להתקשר לער”ן – אם שוב יש לו מחשבות אובדניות.

דברים שאסור לעשות

אל תגידו דברים מתנשאים, עקשניים, מאשימים או שיפוטיים. אתם עלולים לסגור את ערוץ התקשורת ולגרום לילדכם לא לרצות לקבל מכם עזרה. הנה כמה משפטים לא מועילים שיש להימנע מהם:

  • “אבל יש לך כל מה שצריך בשביל לחיות”
  • “המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע”
  • “יש אנשים במצב הרבה יותר קשה ממך”
  • “אתה סתם עושה דרמה”
  • “אל תגיד סתם, אתה לא באמת רוצה לפגוע בעצמך”
  • “אתה סתם רוצה לקבל תשומת לב”

לקבל עזרה

עליכם לקבל עזרה מקצועית לילדכם. התמיכה שתתנו לו אינה תחליף לעזרה מאנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים בתחום בריאות הנפש. קודם כל גשו לקבלת אבחון אצל רופא הילדים, יועץ או מומחה לבריאות הנפש. אם יש לו בעיה נפשית, טיפול ייתן את סיכויי ההחלמה הטובים ביותר.

כדי לתמוך בו, התקשרו בעצמכם, חפשו אפשרויות טיפול, הציעו לקבוע עבורו פגישות טיפוליות ולכו איתו לפגישות. אנשים בעלי כוונות התאבדות מרגישים שאין כל תקווה ושאין להם יותר אפשרויות. הבטיחו לו שהמצב ישתנה וישתפר עם הטיפול המתאים.

גורמים שיגנו על ילדכם מפני מחשבות אובדניות

בדיוק כפי שיש גורמי סיכון להתאבדות, ישנם גורמים שיעזרו להגן על צעירים מפני התאבדות. למשל:

  • התחושה שיש להם תמיכה חברתית חזקה ומערכות יחסים טובות עם חברים
  • תחושת קשר למשפחה
  • יכולות התמודדות טובות ומיומנויות פתרון בעיות
  • ערכים ואמונות חיוביים
  • היכולת לבקש ולקבל עזרה.

לטפל בעצמכם

הגילוי שלילדכם יש מחשבות אובדניות או ניסה להתאבד עלול להיות מלחיץ ומזעזע מאוד. סביר להניח שאתם רוצים לעשות הכל כדי לתמוך בו. חשוב שגם תטפלו בעצמכם כדי שתהיו במצב הטוב ביותר ותוכלו לטפל בו. באופן כללי להורים יש תפקיד מכריע בתהליך ההתמודדות עם בעיות נפשיות של ילדיהם, אשר כידוע מהוות את הסיבה העיקרית להתנהגות אובדנית בבני נוער.

הנה כמה דרכים לטפל בבריאות וברווחה שלכם:

  • בקשו עזרה מקצועית אם אתם לחוצים, או סתם רוצים לדבר עם מישהו על האופן שבו ההתנסות של ילדכם משפיעה עליכם. אפשר לדבר עם רופא המשפחה, איש מקצוע של בריאות הנפש או קו ייעוץ טלפוני.
  • שימרו על קו אחיד עם בן או בת הזוג, והשתדלו להימנע מוויכוחים אודות דרכי ההתמודדות עם המתבגר שלכם בנוכחותו.
  • יהיה קשה להשאיר את ילדכם לבדו. בקשו עזרה מבני המשפחה, מחברים ומרשת התמיכה שלכם. אפשר לבקש מהם גם לעזור בטיפול בילדיכם האחרים.
  • אם אפשר, נסו להשתתף בפעילויות מהנות במהלך השבוע, בעצמכם או עם משפחה וחברים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

יותר מסתם ויכוח: אלימות במשפחה

עקרונות הבסיס

אנשים רבים מתווכחים עם בני משפחתם מפעם לפעם. הורים עשויים להתווכח על כסף, על הילדים ועל מטלות הבית. הילדים יכולים לריב על כל דבר. לפעמים הוויכוחים במשפחה יוצאים משליטה ואנשים נפגעים. כשדבר זה קורה בין מבוגרים, הוא משפיע על כולם, ובעיקר על הילדים. אלימות במשפחה מתרחשת בכל סוגי המשפחות, והיא גורמת לנזקים קשים בכל תחומי החיים – החל מבריאות פיזית ונפשית, תפקוד בחברה, התפתחות תקינה של הילדים, קשרים חברתיים ומשפחתיים ועוד. .

רוב האנשים אינם חושבים על מה שמתרחש במשפחתם כעל “אלימות במשפחה”. קשה לדבר על זה, והם עשויים להתעלם מכך או אפילו להכחיש שדבר כזה קורה. רוב האנשים מגלים שהם לא מצליחים לדבר על כך אפילו עם הקרובים להם ביותר, או מרגישים שלא כדאי לעשות זאת מתוך פחד.

למרבה הצער, אלימות במשפחה אינה נעלמת מעצמה. בדרך כלל היא מחמירה עם הזמן, אלא אם כן חלים שינויים רציניים בגישה ובהתנהגות.

אף פעם אין תירוץ טוב לשימוש בכוח, באיומים, בהתעללות או באלימות. אם אתם חושבים שאתם מעמידים את משפחתכם בסכנה, צאו מהבית עד שתירגעו. אם אתם חושבים שאתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, צאו מהבית או התקשרו למשטרה בטלפון 100. ניתן להתקשר למוקד 118 הנותן מענה ייעודי בנושא.

אם אתם רוצים לדבר עם מישהו ולא יודעים מה לעשות, פנו למרכזי הטיפול והסיוע לנשים נפגעות אלימות, גברים אלימים ולילדים חשופים לאלימות של משרד הרווחה.

מהי אלימות במשפחה?

בדרך כלל, כשחושבים על אלימות במשפחה, חושבים על מכות או אלימות פיזית. מכות הן בהחלט חלק מהעניין. אבל באופן כללי, התעללות או אלימות מתרחשות כאשר אנשים מנצלים לרעה את כוחם כדי להכאיב, לשלוט או להתנהג בבריונות כלפי מישהו אחר. הן יכולות להתרחש במילים או במעשים.

  • אלימות במשפחה היא מה שקורה כשאחד מבני הזוג נפגע באופן גופני או נפשי, וחושש שזה יקרה שוב. הנה עוד כמה נקודות חשובות שנוגעות לאלימות במשפחה:
  • אלימות במשפחה מתרחשת במערכות יחסים בין בני זוג שיוצאים זה עם זה, גרים ביחד, נשואים, פרודים או גרושים.
  • היא מתרחשת בין גברים ונשים, וגם במערכות יחסים חד-מיניות.
  • אנשים מכל המגדרים יכולים להתנהג בצורה מתעללת או אלימה.
  • אנשים מתעללים נוהגים להמעיט בערך מעשיהם, ואלו שנמצאים בצד הנפגע נוטים להאשים את עצמם ולהמעיט בערך מה שקרה.
  • למרבה הצער, יש אנשים שמקבלים את האלימות וההתעללות כחלק ממערכות היחסים.

ויכוחים אינם אלימות במשפחה

להתווכח, או להגיד למישהו שאינכם מסכימים איתו, או אפילו להרגיש ולהביע כעס – כל אלה הם חלקים חיוניים בכל מערכת יחסים. אפשר להתווכח בלי שמישהו נפגע, וויכוחים הם אחת הדרכים שבהם מבוגרים מתמודדים עם ההבדלים ביניהם ופותרים בעיות.

ילדים לומדים על מערכות יחסים וכיצד להתמודד עם חוסר הסכמה כשהם צופים במבוגרים עושים זאת, ובעיקר בהוריהם. אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות למען ילדיכם הוא להראות להם שאתם יודעים להתווכח על דברים בלי לנקוט אלימות, ולהמשיך לכבד את הצד השני ולדאוג לו.

מדוע אלימות במשפחה מתרחשת?

קשה לפעמים להבין מדוע אנשים פוגעים בכוונה באחרים, ובעיקר במי שהם אוהבים. דברים רבים עשויים להוביל לאלימות במשפחה. לדוגמה, יש אנשים:

  • חזקים, גדולים וקולניים יותר, שמפעילים יותר סמכות ושליטה על אחרים, ועשויים לחשוב שיש להם גם זכות גדולה יותר לקבל את מה שהם רוצים
  • שאין להם את המיומנויות המתאימות להתמודד עם לחצי החיים או אינם יודעים כיצד להתמודד עם רגשותיהם, ולכן הם מתוסכלים, כועסים ומוציאים את זה על אחרים
  • שמקנאים ומאמינים שיש להם זכות לשלוט על התנהגותם של בן או בת הזוג
  • שרואים את בני זוגם כמישהו “ששייך להם” ומאמינים שביכולתם לאיים עליהם כרצונם
  • שגדלים במשפחות שבהן למדו כי התעללות ואלימות הם הדרך להתמודד עם חילוקי דעות, או לקבל את מה שהם רוצים. ייתכן שאינם מכירים שום דרך התנהגות אחרת.

ההשפעות של אלימות במשפחה

ההשפעות על חיי המשפחה

אלימות במשפחה יכולה להוביל לתחושת חוסר ביטחון, חוסר אמון וחוסר תמיכה אצל בני המשפחה, שעלולים לחוות גם אובדן ביטחון עצמי או הערכה עצמית נמוכה. אלימות במשפחה עלולה להוביל לפרידה או לגירושים.

ההשפעות על ההורים

בן הזוג הנפגע עשוי להרגיש:

  • מאוים, לחוץ, חרד, מבויש, אשם, מדוכא ובודד מאוד
  • מסוגל פחות להתמודד עם ההורות
  • מסוגל פחות להתמודד עם החיים.

בן הזוג האלים עשוי להרגיש:

  • מתוסכל
  • כעס חזק יותר שקשה יותר לשלוט בו
  • לא מוערך על ידי המשפחה
  • מסוגל פחות להיות הורה טוב
  • בודד מאוד.

ההשפעות על הילדים

החיים תחת אלימות במשפחה משפיעים על ילדים מבחינה גופנית ורגשית כאחד. רמת הפגיעה בהם תלויה בגילם, במשך האלימות ובמה שמתרחש. ככל שהדפוס מתמשך, כך קשה יותר לילדים להתמודד עם הרגשות המשתנים בבית. לעיתים קרובות הילדים חיים במצב קבוע של ציפייה, וממתינים לכך שהאלימות תקרה שוב.

ההשפעות על הילדים כוללות רגשות כגון פחד, חוסר אמון, בושה, כעס, חוסר ישע, הערכה עצמית נמוכה ודיכאון. הם עשויים להפגין סימני מתח כגון כאבי ראש, כאבי בטן, בעיות שינה, סיוטים והרטבה במיטה.

ילדים במצבים כאלה עשויים להתחיל להאמין שאלימות במשפחה היא מצב נורמלי, ושזו הדרך היחידה להשיג את מה שהם רוצים. הם לומדים שמותר להיות אלים או להיפגע מהתעללות.

השפעות וסימנים אחרים כוללים:

  • היעדרות מבית הספר כדי להישאר ליד ההורה שנפגע
  • בריחה מהבית
  • שימוש בסמים ובאלכוהול
  • התנהגות ושפה תוקפניות
  • ביצועים נמוכים בבית הספר
  • מחסור בחברים
  • הימנעות מפעילויות משפחתיות.

שימו לב: עשויות להיות סיבות אחרות להתנהגויות כאלה אצל ילדים.

מה ההורים יכולים לעשות

אם מתרחשת בביתכם אלימות במשפחה, עליכם לפנות לקבלת עזרה.

  • ניתן לפנות בכל עת  לשירותי הרווחה.
  • במצבים של סכנה מיידית- יש להתקשר למשטרה בטלפון 100 או להתקשר לקו 118.
  • במצבים של פגיעה פיזית ו/או מינית ניתן לפנות לבית חולים – לא נדרשת הפניה או טופס 17
  • בכל קופות החולים ובתי החולים קיימים עו”סים וניתן להתייעץ עימם על הנושא. הם יסייעו לכם בפניה לגורמים מתאימים.

בן/בת הזוג המתעללים

אם אתם מתנהגים בבריונות או מתעללים בבן או בת הזוג שלכם, או שקשה לכם לשלוט בכעסכם, תצטרכו ללמוד דרכים אחרות להתמודד עם הרגשות הללו בלי לנקוט אלימות והתעללות. דברו עם מישהו שמבין את בעיית האלימות במשפחה או התקשר לקו סיוע בטלפון 02-6551145.

אם אתם חושבים שאתם מעמידים את משפחתכם בסכנה, צאו מהבית עד שתירגעו.

בת/בן הזוג הנפגעים

יש לכם כל זכות להיות מוגנים ובטוחים. אתם לא אחראים לאלימות ולהתעללות – זו לא אשמתכם. אם אתם או ילדיכם נמצאים בסכנה מיידית, התקשרו למשטרה בטלפון 100.

חשוב לזכור במצב של סיכון

אם קיים פחד  מבן הזוג, חשוב לשקול היכן אתם וילדיכם תהיו בטוחים. הילדים חייבים להבין שהתנהגות אלימה אינה מקובלת. ריחוק לזמן מה מבן או בת הזוג עשוי לעזור לכם לראות את הדברים בבירור.

כיצד לעזור לילדים

הילדים צריכים:

  • לקבל הגנה מפני פגיעה גופנית, רגשית ומילולית
  • לדעת שבריונות, התעללות ואלימות אינן מקובלות
  • חיזוקים כדי לדבר על רגשותיהם וחששותיהם
  • תמיכה נוספת ממבוגר שאפשר לסמוך עליו
  • תמיכה בבית הספר
  • עזרה מקצועית, אם הם מראים סימנים של בעיות התנהגותיות או רגשיות
  • ·לדעת שזו לא אשמתם
  • לדעת שהם אהובים
  • לדעת לאן לפנות לקבלת עזרה במקרה חירום או ליצור קשר עם המשטרה בטלפון 100.

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מספק הגנה וסיוע ראשוני לנפגעי אלימות במשפחה, שמטרתו לעזור לנפגעי אלימות להתמודד עם מצבם. אפשר להתקשר לקו החירום החברתי של משרד הרווחה בטלפון 118.

זכרו תמיד!

  • לכל אחד יש זכות להיות בטוח ומוגן.
  • אף פעם אין תירוץ טוב לשימוש בבריונות, בהתעללות ובאלימות.
  • לעיתים קרובות, התנהגות מתעללת, בריונית ואלימה הופכת לדפוס קבוע בהתנהגות.
  • ילדים סובלים בסביבה של אלימות במשפחה.
  • אנשים שמתעללים או מתנהגים בבריונות כלפי אחרים צריכים ללמוד כיצד להתנהג אחרת.
  • אם אתם מתמודדים עם ויכוחים ללא שימוש בהתעללות ובאלימות, ילדיכם לומדים להתנהג כמוכם.
  • אם אתם חוששים מהשפעות התנהגותכם על המשפחה שלכם, או שאתם פוחדים מהתנהגותו של בן הזוג, פנו לקבלת עזרה מקצועית. אל תחכו ותקוו שהכל ייעלם.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network