תסמונת הרצף האוטיסטי: מתחים במשפחה

הקשר בין מתח במשפחה לילד עם אוטיזם

כל בן משפחה חווה מתח ודחק ומגיב אליו בדרכים שונות. אין דרך נכונה אחת שבה עליכם להרגיש או להגיב לילדכם עם האוטיזם, אך יש  לגלות הבנה ולתת תשומת לב מיוחדת גם  לרגשות בני הבית האחרים.

רגשות ומתח

טבעי להרגיש מגוון של רגשות. בשלבים שונים בחייו של ילדכם, אתם עשויים להרגיש הלם, עצב, כעס, הכחשה, בדידות והשלמה. הרגשות הללו מהווים מקור למתחים עבורכם ועבור שאר בני המשפחה. עם זאת, זכרו שאלה שלבי תהליך האבל שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים עוברים לעיתים קרובות לאחר קבלת האבחון. טבעי לגמרי שתרגישו כל אחד מהרגשות הללו ברגעים שונים.

בסופו של דבר, סביר להניח שדמיינתם את עצמכם מלמדים את ילדכם לקרוא, לארח מסיבות ימי הולדת, ללכת לאירועי ספורט או לתהות איך יהיה כשיגדל. מה שדמיינתם כנראה יהיה שונה מהמציאות, בהתאם ליכולותיו של הילד, וייתכן שתצטרכו להתאים את הציפיות שלכם.  בין אם מדובר ברגש כזה או אחר, חשוב שתזהו את הרגשות הללו ותכירו בעובדה שמותר לכם להרגיש אותם.

בני משפחה שונים, רגשות שונים

ייתכן שהרגשות שלכם ושל בן או בת הזוג שלכם נמצאים בשלבים שונים כעת, מה שעלול להוביל למתח. כמו כן יש לזכור כי  אנשים שונים מגיבים אחרת לתחושות ורגשות, וחלקם עשויים לחוש בעקבות זאת במתח.

לדוגמה, אימהות נוטות להיות מתוחות יותר מאבות – אולי כיוון שהן בדרך כלל המטפלות העיקריות במשפחות רבות. מקורות ייחודיים למתח אצל אימהות כוללים דפוסי שינה בלתי ניתנים לחיזוי אצל הילדים, קשיים במיומנויות חברתיות, יכולת מוגבלת להביע רגשות וסרבנות אכילה. עבור אבות, ההתנהגות המאתגרת של הילדים היא המקור למתח.

אחים לילדים עם אוטיזם חווים גם הם מתח שקשור לכך. לפעמים הם מוטרדים מקשיי ההתנהגות של אחיהם – לעיתים קרובות כיוון שההתנהגות הזו מביכה אותם או מונעת מהם להזמין חברים למשחק בביתם.

בני המשפחה המורחבת עשויים לחוש במתח גם הם, כשהם רואים כיצד מגיבה המשפחה לילד עם אוטיזם. המתח אינו משפיע רק על בני המשפחה כיחידים אלא גם על מערכות היחסים שלהם אחד עם השני. שמרו על מערכות היחסים בתוך המשפחה כדי להתמודד היטב עם המתחים.

מתחים במשפחה ואוטיזם: סיבות נפוצות

בני משפחותיהם של ילדים עם אוטיזם חווים לעיתים קרובות רמות מתח ודחק גבוהות בהשוואה למשפחות אחרות. המתח עשוי לנבוע מכך שהם:

  • לומדים להשלים עם האבחון
  • חשים מוצפים מכל הדברים שעדיין אינם יודעים או מבינים על התסמונת ומה משמעותה עבור ילדיהם
  • מרגישים שיש להם שליטה מועטה בלבד על עתיד ילדיהם
  • מתקשים להתמודד עם ההתנהגות המאתגרת של ילדיהם, כולל האופן שבו הילדים מתקשרים זה עם זה, אוכלים או ישנים
  • מתקשים לנווט בתוך המערכת הביורוקרטית המורכבת שקשורה לתסמונת
  • מתקשים להתמודד עם חיי היומיום של הילדים עם האוטיזם – לעשות דברים עם ילד על הרצף האוטיסטי עלול לקחת זמן רב יותר, ולעיתים קרובות, התהליך מתסכל למדי
  • לחשוש מי ידאג לילדיהם בעתיד.

כיצד להימנע ממתחים

אף שהמתח הוא חלק מהחיים, יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להימנע מצבירת מתחים רבים מדי מלכתחילה.

להיות מאורגנים

מתח קשור לעיתים קרובות להרגשה שהדברים נמצאים מחוץ לשליטתכם. שמירה על סדר וארגון היא דרך יעילה מאוד כדי להשיג את השליטה – וגם את רמות המתח שלכם – בחזרה.

בחיי היומיום, למשל, אפשר להתמקד בעשיית דבר אחד בכל פעם. נסו להכניס כמה שגרות משפחתיות לפעולה. תוכלו להתאים את השגרות לילדים עם צרכים מיוחדים כמו אוטיזם.

במהלך המגעים עם המערכת שמטפלת בילדים עם אוטיזם, חפשו מידע על התמיכה שאמור ילדכם לקבל. אפשר להיעזר באתר המרכז לאוטיזם, שמרכז מידע רב על התסמונת, זכויות ההורים והילדים ודרכי הטיפול וכן באתר אלו”ט ואתר מרכז “קשר” למשפחה.

לטפל בעצמכם

כשאתם מטפלים בילד עם אוטיזם, קל לשכוח לפנות זמן לעצמכם. עם זאת, תוכלו לצמצם את רמות המתח במשפחה אם תוודאו שכל בני המשפחה – כולל אתם – מקדישים זמן לעשות דברים שגורמים לכם להרגיש טוב.

בקשו מכל בני המשפחה להכין רשימת דברים שהם נהנים לעשות. נסו לוודא שכל אחד עושה משהו אחד מתוך הרשימה מדי יום, או פעם בכמה ימים. הרשימה יכולה לכלול שלל פעילויות במגוון עלויות וזמנים, כך שכולם יזכו לעשות משהו שהם נהנים ממנו, גם בתקופות עמוסות מאוד. לוח תכנון שבועי יוכל לעזור לכם לעקוב אחרי הפעילויות. תלו את לוח התכנון במקום שבו כולם יכולים לראות אותו – על המקרר, למשל – כדי לזכור להכניס את הכיף וההנאה לחיי היומיום.

לתחזק מסורות משפחתיות

מסורות משפחתיות נותנות תחושת יציבות, גם בזמנים מתוחים. ייתכן שתצטרכו להתאים את המסורות שלכם כך שיתאימו לצרכיו של ילדכם – למשל, סביר להניח שסופשבוע קמפינג במרחק של כמה שעות נסיעה פחות יתאים לו, ותצטרכו להתקרב קצת יותר הביתה ולבלות פחות במכונית.

להתמודד עם מתחים

אף שהמתח הוא חלק מחיי המשפחה, אפשר ללמוד להתמודד איתו בצורה חיובית יותר.

תמיכה מבני המשפחה ומחברים

כשילד מאובחן על הרצף האוטיסטי , כדאי לחלוק את המידע עם בני המשפחה והחברים.

כמו כן, לימדו לבקש ולקבל  עזרה. זו יכולה להיות עזרה פשוטה, כמו לבקש מאחד מבני המשפחה המורחבת לשמש כבייביסיטר לכמה שעות באחד הלילות, או לבקש מאחיין או אחיינית גדולים יותר לקחת את הילדים לפארק בזמן שאתם עושים קניות. הילדים ייהנו מפעילות כיפית עם בני המשפחה המורחבת, ואתם תקבלו את ההפסקה שאתם זקוקים לה.

אפשר להיעזר בתמיכה מקוונת ולחלוק את חוויותיכם עם הורים אחרים במסגרת פורומים מקוונים להורים ומשפחות על הרצף האוטיסטי. תוכלו למצוא אותם ברשת, בין השאר באתרים של העמותות והאיגודים העוסקים בתחום.

פסק זמן

הטיפול היומיומי בילד על הרצף האוטיסטי , יחד עם שגרת יום יום עמוסה, עם מתן מענה לצרכי הבית והעבודה, עשויה להוביל לשחיקה. מדי פעם אתם עשויים להרגיש שאתם, כהורים, זקוקים למנוחה. חלק מהעמותות העוסקות בילדים ומשפחות עם צרכים מיוחדים, מציעים נופשונים או קייטנות, בהם ילדכם יקבל שלל פעילויות וטיפולים, במסגרת מוגנת ומפוקחת. זמנים אלו יאפשרו לכם לקחת פסק זמן לעצמכם כזוג, או כהורים לילדכם האחרים.

חשיבה חיובית ודיבור פנימי חיובי

חשיבה חיובית ודיבור פנימי חיובי הם דרכים יעילות להתמודדות עם מתחים, שמגבירות את התחושה החיובית ולכן משפרות את היכולת להתמודד במצבים מלחיצים.

לדוגמה, עולה בכם מחשבה שלילית כגון, “אנשים בטח חושבים שאני הורה גרוע”. כדי להתמודד עם המחשבה הזו, השתמשו במחשבות חיוביות יותר, כגון “למי אכפת מה אנשים אחרים חושבים?”, “אני יכול לעשות את זה”, או “אני אשאר רגוע”.

ככל שתתרגלו יותר דיבור פנימי חיובי, כך גדל הסיכוי שהוא יהפוך לחלק אוטומטי מחייכם. התחילו לתרגל אותו בסיטואציה מלחיצה אחת, ואז המשיכו לסיטואציות הבאות.

הרפיה וטכניקות נשימה

נסו לתרגל תרגילי נשימה וטכניקות להרפיית השרירים. תרגלו והשתמשו בטכניקות ההרפיה האלה מיד כשאתם מתחילים להרגיש את המתח נבנה, או אם אתם יודעים שבקרוב תתקלו בסיטואציה שגורמת לכם מתח, כדי להירגע במהירות רבה יותר.

אפשר גם להקדיש מעט זמן מדי יום להרפיה או למדיטציה. בתור התחלה, אפילו עשר דקות בסוף היום יכולות להספיק, לעזור לכם לישון טוב יותר ולהרגיש חיוביים יותר במהלך היום.

קראו את המאמר על התמודדות עם מתחים למידע נוסף על הסימנים למתח ועל טיפים להתמודדות.

שיטות להתמודדות עם התנהגות מאתגרת

ההתנהגויות המאתגרות של ילדים עם אוטיזם גורמות למתח רב אצל משפחות והורים רבים.

כדאי לשים לב במיוחד למצבים ייחודיים שמעוררים את התנהגותו של ילדכם, וכיצד או מדוע הם גורמים לכם למתח. הכרת המצבים הללו מראש תעזור לכם להימנע מהם או לשנות אותם.

כמו כן, חשוב מאוד לנסות ולהיצמד לשיטות ההתנהגות שתוכננו לילדכם. אם אתם מתקשים ליישם אותן, נסו לחשוב מה גורם לקושי. לדוגמה, אתם מרגישים שילדכם אינו מגיב לשיטות האלה? או שאתם עצמכם מתקשים להבין מה אתם אמורים לעשות?

בכל מקרה, תוכלו לבקש עזרה מאנשי המקצוע שמטפלים בכם.

לקבל עזרה

אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם המתח, ישנן כמה אפשרויות:

  • ייעוץ או טיפול – תוכלו לבקש המלצות מרופא המשפחה, או דרך העמותות והאיגודים העוסקים באוטיזם
  • סיוע כלכלי – צרו קשר עם ביטוח לאומי או עם עובדת סוציאלית בקהילה או בקופת החולים כדי לקבל גמלת ילד נכה
  • קבוצות תמיכה.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

ניהול כספים לבני נוער

להדגים ניהול כספים אחראי

ילדכם לומד כשהוא מתבונן בכם מתנהלים עם כסף. לכן, אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד אותו מיומנויות ניהול כספים היא להדגים לו גישה אחראית כלפי כסף וניהול כספים. בתור התחלה, חשבו על המסרים שאתם מעבירים בנוגע לניהול כספים. אפשר להעביר מסרים כאלה ללא קשר למצבכם הכלכלי. אפשר, לדוגמה:

  • לקבוע יעדים לחיסכון
  • לתת עדיפות לדברים שצריך לקנות על פני הדברים שתרצו לקנות
  • ליצור סדרי עדיפויות בין הדברים שאותם רוצים לרכוש
  • להיות מוכנים לעבוד קשה או לאורך זמן כדי לחסוך למשהו שאתם רוצים
  • לסדר את ההכנסות כדי לשלם חשבונות
  • להיות מודעים להכנסות ולהוצאות הקבועות ולהתנהל על פיהן
  • להימנע מקניות אימפולסיביות ולעשות השוואות מחירים.

לעודד ניהול כספים אחראי

ככל שילדכם מתבגר, כדאי לאפשר לו לשלוט יותר על כספו ועל האופן שהוא מוציא אותו, וללמוד מיומנויות ניהול כספים שיעזרו לו מאוד בהמשך חייו. אפשר להחליט שככל שילדכם ירוויח יותר כסף בעצמו, כך יקבל יותר חופש לעשות עם כספו מה שהוא רוצה. עם זאת, מומלץ לחשוב יחד על כמה קווים מנחים לשימוש בכסף – לדוגמה, שחלק ממנו ילך לחיסכון וחלק אחר  להוצאות שהוא בוחר בהן עכשיו.

הקווים המנחים הללו יחולו על דמי כיס שנתתם לילדכם או על כסף שהרוויח בעצמו ממשרה חלקית, למשל. חשוב שינסה לחסוך חלק מהכסף במקום לבזבז את כולו.

במוקדם או במאוחר, סביר להניח שילדכם יעשה טעות בניהול הכספים שלו: יאבד שטר של 50 שקל, יבזבז את דמי הכיס שלו בתוך יומיים,יוציא את כל כספו על משהו שלא ייראה לו כל כך טוב אחרי שקנה אותו, או שיגלה שלא תכנן את הוצאותיו, ונשאר ללא כסף. במקום לתת לו יותר כסף, דברו איתו על מה שלמד מהחוויה ומה יוכל לעשות אחרת בפעם הבאה.

מתבגרים עלולים להגיע לחשבונות טלפון סלולרי חריגים.  דברו איתו על סוגים שונים של תכניות לטלפון ועל המגבלות של כל תכנית. ידעו אותו אודות המגבלות על התכנית שלו, וסכמו יחד שאתם בודקים מדי פעם שלא צרך שירותים בתשלום ללא רשותכם.  הזהירו והיזהרו מפני משחקים בתשלום דרך הטלפון או המחשב וכן מפני רכישות דרך האינטרנט. אלו עלולים להיות מפתים, ולגרום להוצאות כספיות כבדות.

טיפים לניהול כספים

ניהול כספים טוב דורש מילדכם ללמוד כיצד להוציא כסף באחריות ולהעריך את ערכם של דברים שונים. הטיפים הבאים יעזרו לו ללמוד:

  • עודדו את ילדכם לתמחר ולנהל את הוצאות הנסיעה והבילוי השבועיות שלו – נסיעה באוטובוסים, מפגש חברתי הכולל אכילה וכדומה. בקשו ממנו לבדוק מהי האפשרות הזולה ביותר.
  • אם ילדכם בגיל ההתבגרות המוקדם, תנו לו סכום מסוים להוצאות  ביום טיולים משפחתי, אך הסבירו שהסכום אמור לשמש אותו לאורך כל היום.
  • תנו לו לקנות מתנות לימי הולדת, לחגים ומתנות אחרות לחבריו, לאחיו או לבני המשפחה המורחבת. למדו אותו לתכנן את רכישת המתנות בהתאם לתקציב שנקבע מראש.
  • שלבו את ילדכם בכמה שיותר דיונים פיננסיים – למשל, כשאתם מתכננים חופשה משפחתית.
  • ודאו שילדכם מודע למחירם האמיתי של מוצרים שונים. אם חסך 100 שקל לרכישת סקייטבורד שעולה 180 שקל, עזרו לו לחשוב על תוכנית חיסכון לסכום החסר. אם אתם מסכימים להשלים את הסכום החסר, בקשו ממנו לחשוב על תוכנית להחזרת הכסף, אם זוהי הגישה שאתם דוגלים בה.
  • תנו לילדכם תקציב לום ההולדת שלו, כדי שיוכל להחליט מה לקנות ולאן לצאת.
  • בפעם הראשונה שנגמר לו הכסף התערבו ועזרו לו, אך ודאו שהוא יודע שבפעם הבאה יצטרך להתמודד עם התוצאות בעצמו.
  • חזקו את היכולת שלו להשפיע על בילויים משותפים עם חברים, ולמצוא בילויים שאינם דורשים הוצאות משמעותיות- כמו בתי קפה, המבורגר וכד’.
  • עודדו אותו לעמוד ב’לחץ’ לקנות בגדים וחפצים שיש גם לחבריו, כדי להיות כמו כולם.
  • עם זאת, חשוב לעודד ‘תודעת שפע’ ולא ‘תודעת חסר’, על ידי גישה שאומרת שיש לנו כסף, ומותר ליהנות ממנו בהתאם לתקציבנו, אך חשוב לעשות סדרי עדיפויות ולנהלו בתבונה. במקום לטעון בפניו כל הזמן שאין כסף, אמרו שיש לכם כסף, והוא מיועד למטרות שחשובות למשפחה.

דמי כיס וכיצד להרוויח כסף

הצעד הראשון בלימוד ילדכם לנהל את כספו הוא לתת לו דמי כיס או קצבה. עם זאת, מתן דמי כיס תלוי בערכים שלכם ובמצבכם הכספי. אם אתם נותנים לו דמי כיס, חשבו כמה נראה לכם הגיוני לתת ולמה ישמש הכסף. לדוגמה, אפשר לתת דמי כיס בשביל הנסיעות לבית הספר, ארוחות או בגדים, או סתם כדי שיוכל לבזבז אותו על מה שירצה.

מתן תשלום לילדים על עבודות הבית הוא נושא מורכב. אולי חשבתם לתת לילדכם עוד כמה שקלים על עבודות נוספות כמו לנקות את החצר או בייביסיטר, כדי שיוכל לחסוך מהר יותר. שימו לב שהקשר בין תרומתם של הילדים למשק הבית לבין דמי הכיס עלול למנוע מילדכם לתרום למשק הבית פשוט כי הוא חי בו, בדיוק כמו כל אחד אחר. אבל אם זה עובד עבורכם, לכו על זה.

אם אתם מחליטים לקשר בין דמי הכיס למטלות בבית, כדאי לעשות זאת עבור משימות שהן מעבר לדרישות בסיסיות שאותן הוא עושה ללא תמורה. צורת תגמול נוספת שיכולה להועיל, היא תשלום עבור מטלות קבועות כמו סידור הסלון מדי יום או שבוע, זריקת הזבל פעם ביום הוצאת חיית המחמד המשפחתית מדי יום, שטיפת המכונית מדי שבוע וכדומה. כך יתרגל ילדכם לעבוד כדי להרוויח כסף.

הציעו לחברים של ילדכם לעבוד אצלכם ובתמורה, ילדכם יעבוד אצל משפחותיהם. לעתים קרובות, בני נוער לומדים ועובדים טוב יותר בבית של מישהו אחר. סידורים כאלה יכולים לשפר את המיומנויות החברתיות שלצעירים ואת יכולתם לקבל תשלום.. בביתם של חברים יוכל ילדכם להאכיל את חיית המחמד כשהם בחופשה, לעשות בייביסיטר או לשטוף את המכונית. הכוונה בהצעה זו היא למשימות שאין ספק שהמתבגר מסוגל ורוצה לבצע בצורה נאותה ועקבית. לא כדאי לעודד את העסקת ילדכם בבתי חברים במקום בו ישנה שאלה לגבי טיב העבודה, באופן שיכול לגרום למתח ביחסים.

בגיל מתאים, עודדו את ילדכם לעבוד מחוץ למסגרת הביתית ולהרוויח כסף. למדו אותו על זכויותיו, עודדו אותו להאמין ביכולתו להשיג כסף ביושר. הסבירו לו שכסף הוא אמצעי לגיטימי להשגת מטרות, ואינו דבר שלילי, כמו שאינו מטרה בפני עצמה. תוכלו לעודדו לעבוד, למשל, על ידי ציפייה שישתתף במחצית העלות של שיעורי הנהיגה שלו.

לחסוך כסף

ילדים מתבגרים מתחילים לחשוב על חיסכון למשהו שהם רוצים. זהו צעד משמעותי בלמידה כיצד לנהל כספים ולפתח הרגלים פיננסיים אחראיים. הטיפים הבאים יעזרו לילדכם לחסוך כסף:

  • עודדו את ילדכם לחסוך את דמי הכיס שלו או את הכסף שהרוויח, או שקיבל ליום ההולדת.
  • עזרו לו לקבוע מטרות לטווח קצר ומטרה לטווח ארוך. כדאי להכין טבלה שבה יוכל לראות כיצד החסכונות שלו גדלים ועד כמה הוא קרוב למטרה.
  • עודדו את ילדכם להתנדב לוועדת גזברות בבית הספר, למשל.
  • עזרו לו לפתוח תוכנית חיסכון עם גישה מוגבלת, שתקשה עליו להוציא את הכסף מיד. כשילדכם יגדל, תוכלו להנפיק לו כרטיס למשיכת מזומן. דברו עם ילדכם על היתרונות והחסרונות של גישה קלה לחיסכון.
  • עודדו את ילדכם לחפש את החיסכון הטוב ביותר. בנקים רבים מציעים חשבונות בלי עמלה לצעירים בני פחות מ-18 והטבות נוספות.

ללוות ולהלוות כסף

סביר להניח שאתם תהיו הראשונים שמלווים לילדכם כסף. זוהי הזדמנות מצוינת ללמד אותו על החשיבות של החזר הלוואות כחלק מניהול כספים. לדוגמה, יכול להיות שילדכם חוסך לקניית מצלמה מקצועית שנמצאת כרגע במבצע. אתם יכולים להלוות לו את 200 השקלים האחרונים שהוא צריך כדי שיוכל לקנות אותה לפני שהמחיר עולה בחזרה. אך מומלץ לדבר על כך ולהסכים על תכנית תשלום שבה יחזיר לכם את הכסף, ולוודא שזה אכן קורה. כך יוכל ללמוד עד כמה חשוב להחזיר כסף שלווה, בלי קשר לזהות המלווה.

כדאי לדון גם בלקיחת הלוואה או כספים מחברים, או מתן כסף או הלוואה לחברים. האם אתם מעודדים זאת? דברו איתו על היתרונות והחסרונות של מתן או קבלת הלוואה או כספים במתנה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

שימוש במדיה דיגיטלית: ילדים ובני נוער

כיצד ילדים ובני נוער משתמשים במדיה דיגיטלית

כיום, מדיה דיגיטלית היא פשוט חלק טבעי מהחיים. ילדים ובני נוער משתמשים באינטרנט לצורכי בידור, תקשורת ולמידה. בני נוער נוטים להיות בין הראשונים שמאמצים מכשירים וטכנולוגיות חדשים (early adopters), והם אוהבים מאוד ליצור תוכן דיגיטלי בעצמם. למעשה, סביר שילדכם יהיה מיומן בכך בדיוק כמוכם, ואף יותר מכם.

רבים משתמשים במצלמות, בטלפונים ניידים ובמחשבים כדי להעלות ולשתף דברים כגון סרטוני וידיאו ותמונות באינטרנט. בני נוער גדולים יותר יכולים גם לכתוב ולקרוא בלוגים או בלוגי וידיאו (ולוג). כמו כן, הם מבלים זמן רב ביצירה ובצפייה בתוכן שנוצר על ידי משתמשים, כמו סרטונים ביוטיוב.

רבים מהם משתמשים באינטרנט כדי לתקשר זה עם זה ברשתות חברתיות כגון פייסבוק, טאמבלר, סנאפצ’ט ואינסטגרם, בקבוצות וואטסאפ  ואפליקציות נוספות. אתרים אלה מאפשרים להם לשלוח ולקבל מסרים, ולשתף תמונות, סרטוני וידיאו, משחקים ויישומונים.

ילדים ובני נוער משתמשים באינטרנט יותר ויותר בבית הספר ולצורכי למידה. כמו כן, בתי הספר משלבים מדיה דיגיטלית בהרבה מנושאי הלימוד.

מה מקבלים בני הנוער משימוש במדיה הדיגיטלית

פעילויות מקוונות – כמו השתתפות ברשתות חברתיות, בקהילות מקוונות ובצ’טים – מחברות את ילדכם לאחרים. צורת התקשורת הזו מעודדת את החברויות הקיימות של ילדכם ונותנת לו דרכים להישאר בקשר עם חברים אחרי שעות הלימודים. חברויות חזקות עוזרות לו להסתגל ללחצי גיל ההתבגרות.

השימוש במגוון רחב של אמצעי תקשורת מאפשר לו ללמוד מיומנויות תקשורת שונות. מיומנויות אלה חשובות לבית הספר, לעבודה ולחיים החברתיים.

יצירת התוכן מאפשרת לו לעבוד על היצירתיות שלו באווירה כיפית, ונותנת לו הזדמנות להביע את דעותיו ולתרום לדיון – מה שתורם גם לתחושת הערך העצמי ולתחושת הקהילתיות שלו, ומעודד אותו לשנות את עולמו לטובה.

בלוגים וקהילות מקוונות נותנים לילדכם הזדמנות לפתח מיומנויות קריאה, כתיבה וחשיבה ביקורתית.

למשחק במשחקי וידיאו – עשויים להיות גם יתרונות  מבחינה יצירתית, חברתית ורגשית. יש להם גם פוטנציאל להשפיע  לטובה על הרגשות של אנשים צעירים, על ההערכה העצמית ועל דברים נוספים כגון אופטימיות, חיוניות, חוסן נפשי, מעורבות, מערכות יחסים, תחושת מסוגלות, קבלה עצמית וקשרים חברתיים. ולעתים קרובות, בני נוער משתמשים במשחקים האלה כדי להתמודד עם כעס, תסכול ולחץ.

באתרים, בבלוגים וברשתות החברתיות יכול ילדכם ללמוד כיצד להביע את דעותיו על נושאים אישיים וקהילתיים שמטרידים אותו, כמו בטיחות בקהילה, שינויי אקלים או בעיות במערכות יחסים ועוד.

ילדים ובני נוער משתמשים באינטרנט גם לקבלת תמיכה מצד חברים בני אותו גיל ותמיכה מקצועית, למשל אתרי ייעוץ מקוונים. לפעמים, קל יותר להשתמש באינטרנט מאשר לדבר עם מישהו פנים אל פנים.

עם זאת, ילדים ובני נוער רבים מוצאים את עצמם מכורים לשימוש במדיות הדיגטליות השונות, מה שמשפיע לרעה על בריאותם הגופנית והנפשית גם יחד.

שימו לב לזמן בו מבלה ילדכם מול המסכים השונים, והגבילו את זמן השימוש בהם, לטובת אינטראקציות אמיתיות, פנים אל פנים, עם חברים ובני משפחה.

שימוש במדיה דיגיטלית: חששות נפוצים

אם תשמרו על קשר רציף ותקשורת פתוחה אודות תחומי העניין של ילדכם, כולל אלו האלקטרונים, תוכלו לאתר בקלות יותר בעיות שעלולות להטריד אותו בנוגע לשימוש באינטרנט ובמדיות החברתיות. התמקדו בבניית מערכת יחסים פתוחה ובוטחת עם ילדכם, כדי שירצה לפנות אליכם אם יש לו בעיה.

בטיחות באינטרנט

אך טבעי שתחששו לבטיחותו של ילדכם באינטרנט. כדי לעזור לו לשמור על בטיחות, נסו להתעדכן בכל הטכנולוגיות החדשות ואתרי הרשתות החברתיות. נסו את הדברים הבאים:

  • דברו עם ילדכם באופן קבוע על הגדרות הפרטיות באינטרנט.
  • העדיפו שימוש במחשב ובנייד באזורים הציבוריים בבית, והימנעו משימוש בחדרים מבודדים או צדדיים
  • השתמשו בתוכנות סינון ופיקוח
  • עיברו יחד עם ילדכם על הודעות מקבוצות שונות בהן הוא פעיל, על מנת לאתר וללמוד יחד מהו שימוש נכון, וכיצד להתמודד עם שפה או תכנים לא הולמים.
  • בדקו שילדכם יודע כיצד לדווח על תוכן פוגעני ברשתות החברתיות.
  • עודדו אותו לדבר איתכם אם הוא חושש ממשהו שראה באינטרנט.
  • בדקו את המדיניות בבית הספר של ילדכם הנוגעת לבריונות ברשת ובטיחות באינטרנט.

לקבלת טיפים נוספים על שמירת בטיחותו של ילדכם באינטרנט, קראו את המאמרים בריונות ברשת וסקסטינג.

שימוש מוגזם באינטרנט או במחשב

אם ילדכם משקיע זמן רב מדי במשחקים באינטרנט, הוא עלול לסבול מבידוד ולצמצם את הקשר עם חבריו ומשפחתו. אם אתם חוששים מכמות הזמן שהוא מבלה במשחקי מחשב, נסו את הדברים הבאים:

  • דברו איתו על מה שהוא עושה באינטרנט, ושאלו אותו מדוע זה חשוב לו.
  • ודאו שיש לו הזדמנויות להשתתף במגוון פעילויות גופניות וחברתיות.
  • הציבו מגבלות סבירות על זמן המשחק באינטרנט, ודונו ביחד בתוצאות להפרת המגבלות.
  • הסכימו על זמנים מסוימים במהלך היום שיהיו נטולי אינטרנט.
  • עודדו אותו לשחק במשחקים רבי משתתפים באינטרנט, שבהם עליו ליצור קשר עם אנשים אחרים ולא רק לשחק לבדו. שימו לב שבחלק מהפעמים אינכם מכירים את עמיתיו למשחק ויש פוטנציאל ליצירת קשרים עם גורמים שינסו לפגוע בילדכם (פגיעות מיניות, כלכליות וכו’). לעיתים תכני המשחק אלימים או לא תואמי גיל לדג’ משחק GTA.
  • חלק מבני הנוער מבלים זמן רב בלדבר עם חבריהם במשחקים מקוונים או באתרי הרשתות החברתיות. זה בסדר, אבל כדאי לשמור על איזון בין התקשורת המקוונת לבין פעילויות חברתיות פנים מול פנים.

תוכן לא הולם ותוכן מסוכן

סביר להניח שילדכם ייתקל בשלב מסוים בתוכן בלתי הולם ואפילו מסוכן. ילדים עם אחים גדולים צפויים יותר להיחשף לתוכן לא הולם. חשוב ללמד אותם כיצד להתמודד עם הנושאים הללו. זוהי מיומנות חשובה לילדים במסעם לחיי הבגרות.

כך תעזרו לילדכם ללמוד את המיומנויות האלה:

  • דברו איתו על סוגי התוכן שבהם אפשר להיתקל באינטרנט
  • עזרו לו להחליט איזה תוכן הולם
  • הסבירו לו כיצד להבין ולהתמודד עם תכנים מטרידים, אלימים או מיניים.

כמו כן, תוכלו לבדוק את סיווגי התכנים, ולדבר עם האחים הגדולים (וחבריהם) על מה מותר וראוי לשתף עם האחים הצעירים.

השפעות המדיה הדיגיטלית

בני נוער אינם נוטים להתעמק בכל מה שנאמר להם באמצעי התקשורת השונים. השפעות המדיה הדיגיטלית הן רק חלק אחד בתהליך שעוזר לבני נוער לפתח תחושת זהות ומעצב את הגישות וההתנהגות שלהם. עזרו לילדכם המתבגר לפתח מערכת יחסים טובה עם המדיה הדיגיטלית:

  • עודדו אותו לאזן בין פעילויות דיגיטליות לבין מגוון רחב של תחביבים גופניים וחברתיים יותר, כמו חוגי ספורט, אמנות או פגישות פנים מול פנים עם חברים
  • דברו איתו על התכנים שהוא צורך – עודדו אותו לחשוב מאין הגיע המידע, ולחשוב באופן ביקורתי על הדעות שבהן הוא נתקל
  • הפגינו עניין במה שהוא עושה באינטרנט וחפשו הזדמנויות לעשות דברים יחד ליצירת תחומי עניין משותפים- לדוגמה, לשחק במשחקים מקוונים או מדי פעם תתקשרו באינטרנט למשל במדיה חברתית.
  • הקפידו שילדכם יזכור כי תוכן שעלה לרשת – נשאר שם לנצח. שאלו אותו למשל- כאשר מעסיק פוטנציאלי יחפש בעתיד מידע עליך ברשת, האם סרטוני השתטות בהם אתה מתויג הם מה שתרצה שיראה?
  • רעננו נהלים: אסור להשמיץ או להעלות תוכן פוגעני על אנשים אחרים; בידוד דיגיטלי של חבר לכתה הוא חרם לכל דבר- זה פסול וזה מסוכן; היזהרו מפדופילים.

 

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר  Raising Children Network

שינה טובה יותר להורים

שינה בימים הראשונים

אם מעולם לא חוויתם תקופה של שינה לא טובה, יכול להיות שתופתעו מהאופן שבו היעדר שינה משפיע על החיים. לעיתים קרובות, הורים טריים אומרים שלא האמינו עד כמה זה קשה. תינוקות רכים נכנסים לשגרה קבועה לאחר זמן מה, ובשבועות הראשונים קשה מאוד לקבל כמות מספקת של שינה ומנוחה.

לכמה שינה אנו זקוקים

באופן כללי, מבוגרים זקוקים לשבע-שמונה שעות שינה בלילה כדי להרגיש שנחו כראוי, אף שהכמות משתנה בין אדם לאדם, ויכולה לנוע בין חמש לעשר שעות. סביר להניח שאתם זקוקים לשינה רבה יותר אם אתם:

  • מתקשים להתעורר בבוקר, או מרגישים ישנוניים כל היום
  • אינכם מצליחים להתרכז
  • מצוברחים, עצבניים, מדוכאים או חרדים
  • סובלים משינה זעירה בלתי מכוונת במהלך היום (“מתעפצים” או “מנקרים”).

בדיוק כפי שילדכם זקוק לשינה כדי להיות בריא, אתם צריכים לישון מספיק כדי להצליח וליהנות מההורות. הורים שאינם ישנים מספיק עלולים להגיע למצב של עייפות גופנית ורגשית קשה. הם מתקשים להתרכז, לפתור בעיות ולקבל החלטות, ומרגישים עצבניים, חסרי סבלנות ונוטים לבכות.

מנוחה מספקת תעזור לכם להיות הורים טובים, מאושרים ורגועים יותר. מלבד זאת, התינוק יגיב להרגשתכם, ולכן גם הוא יהיה מסופק יותר.

כיצד לישון טוב יותר ולחדש את רמות האנרגיה

קשה לישון מספיק בחודשים הראשונים לחיי התינוק. כמות השינה תלויה לא מעט במה שמתרחש בחייו, אך יש כמה דברים שתוכלו לעשות כדי לחדש את רמות האנרגיה.

לפני השינה

העצות הבאות יעזרו לכם לישון טוב יותר בלילה:

  • לכו לישון בשעה קבועה.
  • נסו להירגע לפני שאתם נכנסים למיטה – למשל, קראו ספר, האזינו למוזיקה רגועה, או השתמשו בטכניקות הרפיה כגון נשימות עמוקות.
  • אל תשתו תה, קפה, משקאות קלים, משקאות אנרגיה, משקאות שוקולד או ממריצים אחרים סמוך לשעת השינה. הם מקשים על המנוחה והשינה ומשפיעים על איכותה.
  • הוציאו את המסכים מחדר השינה, כולל טלוויזיה, טלפונים סלולריים וטאבלטים.

במיטה

לפעמים קשה להשתחרר ממאורעות היום שעבר, או לכבות את המוח כדי להצליח לישון. אם קשה לכם לישון או להישאר במצב שינה, נסו שלא לדאוג או להיות מתוסכלים. במקום זה, הזכירו לעצמכם שזה בסדר גמור לשכב בחמימות ובמנוחה במיטה.אם זה לא עובד, אולי כדאי לקום ולכתוב את מחשבותיכם. לאחר מכן, נסו לחזור על שגרת ההירדמות שלכם.

במהלך היום

פנו זמן לעצמכם כדי להרגיש טוב יותר. אפילו חמש דקות – לקרוא ספר, ללכת לקצה הרחוב ולחזור או לעשות מדיטציה – יעזרו לכם לאגור כוחות אם אינכם ישנים מספיק.

אפשר להשלים שעות שינה, ולכן נסו לנמנם במהלך היום. כמו כן, נסו להשלים את שעות השינה החסרות במהלך השבוע ולישון יותר בסוף השבוע.

פעילות גופנית ומזון בריא יספקו לכם אנרגיה רבה יותר, ולכן פנו זמן להתעמלות ואכילה טובה יותר – כל דבר קטן עוזר.

שגרות יומיומיות

אם אפשר, חלקו את הטיפול בתינוק עם בן או בת הזוג (כדי ששניכם תנוחו כמה שיותר), קרוב משפחה או חבר. חלוקת משמרות – בעיקר בלילה – יכולה להשפיע מאוד לטובה. שיטה זו עשויה להיות קשה יותר לאימהות מניקות. במקרה כזה, הדבר החשוב הוא לנסות לנוח כשהתינוק ישן. בסופי השבוע תוכלו לנמנם בתורות במהלך היום.

השתמשו באנרגיה שלכם לדברים החשובים ביותר, כדי שתרגישו טוב יותר בסוף היום למרות העייפות. לדוגמה, שחקו עם הילדים או בלו עם חברים ובני משפחה במקום סתם לשאוב אבק.

יש, כמובן, מטלות שחייבים לעשות, אבל אפילו הדברים הפשוטים ביותר עלולים להיות מציפים כשאתם מותשים. קל יותר להתמודד עם המטלות האלה אם מחלקים אותן לצעדים קטנים ומתמקדים בדבר אחד כל פעם, וכך גם תוכלו לתגמל את עצמכם בסיום כל צעד. עם זאת, לפעמים המטלות ייאלצו לחכות, גם אם הן חשובות במיוחד.

הנמיכו את הציפיות כדי להקל על הלחץ. לפעמים אנחנו מצפים מעצמנו לדברים בלתי מציאותיים. למשל: לשחק עם הילדים, ללכת לעבודה, לעזור בגן או בבית הספר, לבשל ארוחה מדהימה, לעשות שלוש מכונות כביסה ועדיין ללכת לחדר הכושר.

יש תקופות שבהן אתם מצליחים לעשות את כל הדברים האלה בלי בעיה. אבל יהיו גם ימים ואפילו שבועות שתרגישו חסרי אנרגיה, ותצטרכו לחשוב מחדש על הדברים שאתם עושים – וזה בסדר. אם תדברו עם הורים אחרים תגלו שגם להם יש תקופות כאלה.

אם קשה לכם לשמור על השגרה היומית ואינכם ישנים מספיק, מותר ורצוי לבקש עזרה מקרובי משפחה או מחברים. ואם אתם מרגישים שהיעדר השינה משפיע עליכם מנטלית ורגשית, כדאי מאוד לדבר עם רופא המשפחה או עם איש מקצוע אחר.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

 

מערכות יחסים במשפחה ותסמונת הרצף האוטיסטי

כיצד לבנות מערכות יחסים בתוך המשפחה

אם אתם מגדלים ילד עם אוטיזם, הטיפול במשפחה ובמערכות היחסים בתוכה חשוב בדיוק כמו כל היבט אחר בחיי המשפחה. כדי לחזק את מערכות יחסים בתוך המשפחה ואת איכות החיים, מומלץ:

  • להתמקד במערכות היחסים במשפחה
  • להתמקד בחוזקות המשפחתיות
  • לבנות את החוסן הנפשי של בני המשפחה.

ככל שתתמקדו יותר בדברים הללו, כך הם יהפכו לחלק בלתי נפרד מדרך החשיבה וההתנהגות שלכם. כדאי להכניס אותם לשגרות היומיומיות בבית.

משפחות המתמודדות עם אוטיזם חוות תקופות קשות, אך לדברי חלק מהמשפחות, מהחוויות הללו צומחים גם דברים חיוביים. לדוגמה, חלקן מספרות שלמדו ענווה, סבלנות, חמלה, השלמה וכבוד כלפי אחרים.

להתמקד במערכות היחסים במשפחה

לכל בני המשפחה יש מערכות יחסים שונות אחד עם השני, ולכל מערכות היחסים הללו יש חשיבות שווה בבניית משפחה שמתפקדת היטב. התאמת אורח החיים המשפחתי לבן משפחה עם אוטיזם יכול לגרום למתחים במשפחה. טפחו את מערכות היחסים בתוך המשפחה כדי להתמודד היטב עם המתחים.

תחזוק מערכות יחסים בריאות וחיוביות בתוך המשפחה יעזור מאוד לשמירה על יציבות וחוזק משפחתי גם בתקופות משבר ובטווח הארוך.

מערכת היחסים עם בני הזוג

כחלק מטיפול מערכות היחסים בתוך המשפחה, כדאי לחשוב גם כיצד עובדת היותכם הורים לילד עם אוטיזם משפיעה על מערכת היחסים שלכם עם בן או בת הזוג.

גידול ילד עם אוטיזם מביא איתו  אתגרים חדשים. מודעות לשינויים הללו היא צעד חיובי לקראת התמודדות בריאה ובונה עם כל מתח, שנגרם כתוצאה מהמוגבלות של ילדכם.

לדוגמה, החשבונות הרפואיים ועלות הטיפולים עלולים להוביל ללחץ כלכלי. החוקים ותחומי האחריות המשתנים עלולים להוביל לנטירת טינה, אם אתם או בני זוגכם מרגישים שתחומי האחריות אינם מחולקים ביניכם באופן שווה.

כדי להתמודד עם המתחים והשינויים הללו, חשוב שתקדישו זמן לעצמכם ואחד לשני, ותפנו לקבלת עזרה בעת הצורך – בין אם לשירותי עזרה מקצועיים, בייביסיטר פעם בחודש או טיפול זוגי.

אף שבני זוג במשפחות עם ילד עם אוטיזם אכן חווים אתגרים גדולים, רבים מהם אומרים שהכבוד והמחויבות שהם רוחשים זה לזה נשארים חזקים. לקבלת טיפים על טיפוח ושמירה על מערכות היחסים עם בני הזוג, קראו את המאמר הצרכים המיוחדים של ילדכם ומערכת היחסים עם בני זוגכם.

מערכת היחסים עם ילדיכם

חשוב לעבוד על טיפוח אינטראקציות חיוביות ביניכם כהורים לבין כל הילדים שלכם, כולל ילדכם עם האוטיזם. אתם מהווים דוגמה אישית לילדיכם ולאופן שבו אתם מתקשרים זה עם זה.

נסו להבין כיצד מרגישים האחים האחרים. פנו זמן כדי להשיב ולחלוק רגשות עם הילדים האחרים כדי לעזור גם להם להתמודד. למידע נוסף, קראו את המאמר על להיות אחים לילדים עם צרכים מיוחדים ולתמוך באחים של ילדים עם צרכים מיוחדים.

מערכת היחסים עם בני המשפחה המורחבת

אל תשכחו את סבא וסבתא ואת שאר בני המשפחה המורחבת. הם יכולים לשמש מקור תמיכה חשוב עבורכם, ולתת ערך מוסף לחייו של ילדכם.

ייתכן שייקח להם זמן מה להתרגל לרעיון של אוטיזם ומשמעויותיו עבור ילדכם. לבני המשפחה המורחבת יש מערכות יחסים ייחודיות משלהם עם הילד. עם הזמן, הם ימצאו דרך להסתגל לצרכיו ולתפקידם בחייו. כדאי לעזור לבני המשפחה והחברים ללמוד יותר על תסמונת הספקטרום האוטיסטי וכיצד היא משפיעה על מערכת היחסים עם הילד.

להתמקד בחוזקות המשפחתיות

בזמנים קשים, אפשר לשפר את מערכות היחסים בתוך המשפחה באמצעות הזזת הפוקוס לדברים החזקים, במקום להתמקד בדברים השליליים שעולים לצד אוטיזם.

הנה כמה רעיונות לזיהוי ולטיפוח החוזקות במשפחה:

  • חשבו על תחומי העניין של המשפחה ועל הדברים המהנים שאתם עושים יחד. זהו כמה שיותר מהדברים האלה וכתבו אותם ברשימה. מומלץ לכלול כמה פעילויות שאינן דורשות זמן רב מדי. כך תוכלו לעשות משהו ביחד, כמשפחה, גם בתקופות לחוצות. נסו לעשות משהו אחד מהרשימה מדי שבוע. זו יכולה להיות פעילות פשוטה, כמו לטייל בפארק או ליהנות מארוחה ביחד.
  • בקשו מכל בני המשפחה לכתוב דבר אחד טוב בנוגע לכל אחד מבני הבית – למשל, מיומנות מיוחדת או תחום עניין משלו. עשו זאת מדי ערב במשך שבוע. בסוף השבוע, ספרו זה לזה את מה שכתבתם.
  • בחרו תחום חזק של אחד מבני המשפחה – דייקנות בזמנים או יכולת טובה להתארגן לפני שיוצאים, למשל. חשבו ודברו על דרכים חדשות שבהן יוכלו בני המשפחה להפיק את המיטב מהתחום החזק הזה במהלך השגרות היומיומיות. נסו את הרעיונות האלה במשך שבוע, ואז דברו על החוויה.

לבנות את החוסן הנפשי של המשפחה

חוסן נפשי הוא היכולת להתאושש מזמנים קשים ולהרגיש חזקים יותר. הנה כמה רעיונות לזיהוי ולטיפוח החוסן הנפשי במשפחה:

  • זהו את החוזקות והמשאבים של כל אחד מבני המשפחה. הם יוכלו לעזור לכם להתמודד עם קשיים הקשורים לאוטיזם ולילדכם. לדוגמה, ייתכן שבן או בת הזוג שלכם טובים מאוד בהרגעת ילדכם. אחד מהילדים האחרים עשוי להפגין יכולת מצוינת במשחק עם אחיו עם האוטיזם. שימו לב למצבים שבהם החוזקות הללו יהיו שימושיות.
  • התמקדו בשמירה על קשר ומחויבות זה לזה. כך תתנו לכל בני המשפחה תחושת שייכות ונאמנות. לדוגמה, כשאחד מילדיכם מסביר משהו בנוגע לאוטיזם למישהו אחר, הוא מפגין נאמנות משפחתית.
  • הכירו בתרומתו החיובית של ילדכם עם האוטיזם למשפחה. למשל, השוני והייחוד שבנקודת מבטו על החיים וההשפעה שלה עליכם. לדוגמה, ייתכן שתשימו לב לכך שילדיכם האחרים מגלים חמלה גדולה יותר כלפי אחרים הודות לאחיהם.
  • עודדו את בני המשפחה לעבוד יחד כקבוצה, גם כשהתפקידים ותחומי האחריות משתנים בגלל האוטיזם. למשל, ילדים גדולים יותר יכולים להכין את ארוחת הערב אם אבא עסוק במפגש טיפולי עם אחיהם.
  • עבדו על מיומנויות של תקשורת ופתרון בעיות כמשפחה. כשעולה בעיה, דברו עליה ומצאו פתרון ביחד.  שימו לב במיוחד לתחומים שבהם אתם או בני זוגכם אינם מרוצים מהמצב, למשל, חלוקת המטלות בתוך המשפחה, ובהן הטיפול בילדים, המשרה והעבודות בבית.
  • שמרו על נקודת מבט חיובית. נסו לשים לב לתקופות שבהן הכל מסתדר לטובה ביניכם כזוג, כהורים, ובין הילדים כאחים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

להתכונן מראש לשנות ההתבגרות

הידעתם?

כשהורים נשאלים איזו תקופת התפתחות של ילדיהם גורמת להם לחשש הגדול ביותר, שנות ההתבגרות נמצאות בראש הרשימה. אולם 70% מבני הנוער מדווחים על מערכות יחסים חיוביות עם משפחותיהם – כך שהמצב אינו גרוע כל כך!

אך טבעי לחשוש כשילדכם נכנס לשנות ההתבגרות. זוהי תקופה של שינויים משמעותיים לילדכם ולמערכת היחסים שלכם, ותצטרכו להתאים את גישת ההורות שלכם על הדרך. עם זאת, זו לא חייבת להיות תקופה שלילית, בעיקר אם תתכננו מראש.

לתכנן מראש: מה להביא בחשבון

לפני שילדכם נכנס לשנות ההתבגרות, כדאי לעשות קצת מחקר כדי לדעת למה לצפות. קראו על השינויים הגופניים והשינויים החברתיים והרגשיים שילדכם יעבור, כדי להבין את השינויים הנוספים שיחולו בהתנהגותו ובמערכות היחסים שלכם.

נסו להיזכר בגיל ההתבגרות שלכם כדי להבין טוב יותר את ילדכם. זכרו מה עברתם וכיצד הרגשתם. השתמשו ברגשות ובחוויות הללו כשאתם מתמודדים עם ילדכם. עם זאת זכרו שלא להשליך את חוויותיכם האישיות, לטוב ולרע, על ילדכם. החוויה שלו עשויה להיות מאוד שונה משלכם.

התנהגות בני נוער יכולה להיות מאתגרת, אך לעתים קרובות זהו חלק מבניית עצמאות ומיומנויות לחיים הבוגרים. שנו את מה שאתם חושבים על התנהגותם של מתבגרים. יהיו אמנם ויכוחים יומיומיים על נושאים כמו בעיות בבית הספר, עבודות בבית וזמן מסך, אולם הוויכוחים האלה הם סימן לכך שילדכם מחפש עצמאות, מפתח אוטונומיה וביטחון עצמי, ולוקח אחריות על עצמו.

שנות ההתבגרות אינן עוברות חלק ולא משנה מה תעשו, לא תוכלו להימנע מרגעים סוערים. אולם השלב הזה בחייו של ילדכם לא יימשך לנצח. זכרו שהסערות בשנות ההתבגרות הן תופעת לוואי של המטרה העיקרית והחשובה יותר – להפוך את ילדכם מאדם שתלוי בכם לאדם בוגר שעומד בפני עצמו.

מומלץ לתכנן כיצד תרצו להתמודד עם כמה עניינים נפוצים לפני שהם מגיעים. קל יותר לחשוב כעת על האופן שבו תגיבו מאשר לנסות לחשוב על שיטה מתאימה על המקום, בעיקר כשמדובר בנושא מורכב.

עודדו עצמאות באופן בטוח. חשבו מראש מה אפשר לעשות. למשל, אם בן ה-13 שלכם רוצה ללכת לסרט עם חברים, תוכלו לתת לו ללכת, אך קבעו כמה כללים ומגבלות כדי שייצא באופן הבטוח ביותר. השאלות הבאות יעזרו לכם לחשוב על גבולות ביחד:

  • עם מי ילדכם יוצא?
  • כיצד הוא מגיע לשם?
  • לאן בדיוק הוא הולך?
  • מתי יחזור הביתה?
  • מה הוא מתכנן לעשות אם משהו ישתבש או ישתנה?

ייתכן שלא תסכימו על כל הגבולות. קראו את המאמר על פתרון בעיות כדי לחשוב יחד ולמצוא פתרון שמתאים לשניכם.

בגיל זה אפשר להתחיל בתהליך השגחה, הכולל שאלות כמו אלה שהזכרנו. מומלץ להתחיל בכך לפני שילדכם נכנס לשנות ההתבגרות, בכדי שהשיח הזה ביניכם יהיה רגיל ולא יראה כחדירה פתאומית לפרטיות והסיכוי שיתנגד לתהליך יפחת.

מן הסתם, בני נוער הם עצמאים יותר מפעוטות, אך עדיין תצטרכו לקבוע מגבלות ולהכתיב כללים, ויש לכם זכות לצפות להתנהגות סבירה. ספרו לילדכם לאיזו התנהגות אתם מצפים ממנו ומה יקרה אם לא יעמוד בציפיות.

חלקן של שיטות משמעת כמו משא ומתן, תקשורת ותוצאות טבעיות בארגז הכלים המשמעתי שלכם גדל בשנות ההתבגרות לעומת השנים המוקדמות. ילדים מקבלים המון מהורים בעלי גישה סמכותית – שמפגינים תקיפוּת בנוגע לגבולות, אך גם חמים ואוהבים, ומקבלים את הצורך של ילדם להיות אדם בפני עצמו.

מערכת יחסים חזקה וחיובית עם ילדכם היא כמו חשבון בנק – אם אתם “מפקידים” מספיק בשלב מוקדם, לא תגיעו למינוס בזמנים מאתגרים. מומלץ להתמקד בתקשורת פתוחה, בחיבור חזק, בכבוד הדדי ובאמון.

הרשתות החברתיות והטלפונים הסלולריים מהווים חלק חשוב ביותר בחיי החברה של רוב בני הנוער. הם משתמשים בהם כדי ליידע חברים מה הם עושים וכיצד הם מרגישים. חשבו מראש אילו קווים מנחים תרצו להביא למשא ומתן עם ילדכם, כדי לשמור על שימוש בטוח ואחראי ברשתות החברתיות ובטלפון הסלולרי.

לטפל בעצמכם

גישת ההורות שלכם בשנות ההתבגרות תלויה בדברים רבים יותר מאשר ילדכם והאופן שבו אתם מתקשרים איתו. חשוב לחשוב גם על מה שמתרחש בחייכם שלכם. הרווחה הכללית, הצורך בסיפוק ומערכות היחסים האחרות שלכם יכולים להשפיע על הקשר עם ילדכם. אם אתם חשים שהתקופה הזו מתאגרת עבורכם, אם אינכם מוצאים את האיזונים המתאימים- תוכלו לפנות לאיש מקצוע איתו תוכלו לשוחח על כך.

לקבל עזרה

אם ילדכם נלחץ או מוטרד מעימות מתמשך, או אם אתם מודאגים מנושאים אחרים כגון דיכאון, חרדה, אלימות או התעללות, פנו לקבל עזרה מקצועית מפסיכולוג או יועץ. רופא המשפחה יוכל להמליץ לכם על איש מקצוע, ובבית הספר יוכלו להמליץ לכם על מישהו שילדכם ואתם תוכלו לדבר איתו.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

השפעת המדיה הדיגיטלית על מתבגרים

חששות מהשפעת המדיה על מתבגרים

אך טבעי שתחששו מהשפעות המדיה על ילדכם. ההשפעות יכולות להיות מכוונות – לדוגמה, פרסומות גלויות המיועדות לעתים קרובות לילדים ולבני נוער, המופיעות בכל פלטפורמה ומדיה אפשרית. יחד עם זאת, המפרסמים משתמשים לרוב גם בפרסומות סמויות, כגון סלבריטאים המעלים תמונות של עצמם צורכים מוצר מסוים, או יוזמים תחרות ברשת. מנגנוני הביקורת שלנו לפעמים ערים פחות לסוג זה של פרסומת.

משמעות הדבר היא שילדים ובני נוער ערים יותר ויותר למותגים ולדימויים. דעו- אם הילד שלכם מנדנד לכם לקנות את הטרנד החדש, אתם לא לבד!

ישנן השפעות עקיפות יותר. דוגמה לכך היא המיניות הגדלה והולכת של התוכן המופיע בפרסומות במגזינים, בסדרות טלוויזיה ובסרטוני מוזיקה. מוצרי המדיה האלה מראים לעתים קרובות נשים “סקסיות” עם מבני גוף לא מציאותיים. סוגי מדיה אחרים משתמשים בדימויים אלימים ובשפה גסה – למשל, משחקי וידיאו ומילות שירים מסוימים. בגלל ההשפעות העקיפות האלה של המדיה הדיגיטלית, מתבגרים עלולים לחשוב שטבעי להיראות ולהתנהג כך.

עם זאת, החשיפה להשפעות, לדימויים ולמסרים שמתקבלים מהמדיה הדיגיטלית אינם מעמידים את ילדכם בסכנה אוטומטית. בני נוער אינם נוטים להתעמק בכל מה שנאמר להם – באמצעי התקשורת השונים או בכלל. הם יכולים להיות צרכנים נלהבים של המסרים מהמדיה הדיגיטלית, אך זהו אינו מקור המידע היחיד שלהם – או האופן היחיד שבו הם מקבלים מסרים ודימויים. הם מושפעים גם ממשפחותיהם, מחבריהם, מדמויות מפתח בקהילה ומדמויות משפיעות אחרות. תפקידכם בתהליך חשוב מאוד: לעזור לילדכם לפתח אוריינות מדיה ולקבל החלטות נבונות בנוגע לשימוש במדיה.

השפעות המדיה על התנהגות מסוכנת אצל בני נוער

ישנם כמה קשרים בין התוכן שנצרך במדיה לבין התנהגות שלילית של בני נוער.

דימוי גוף

דימוי הגוף של ילדכם מושפע מגורמים רבים, ובהם הסביבה המשפחתית, מסוגלות או מוגבלות, הגישה של החברים לכיתה, תעשיית האופנה והרקע התרבותי – וגם תקשורת ההמונים, הרשתות החברתיות ועולם הפרסום. כשבני נוער נחשפים לעתים קרובות מאוד למבני גוף “רזים” או “שריריים” בצורה לא מציאותית, דימוי הגוף והדיאטה שלהם מושפעים. הדבר נכון בעיקר כשאיש אינו מפריך את הטענה הנפוצה ש”רזה זה יפה”.

אידיאלים של דימויי גוף לא מציאותיים במדיה מגבירים את רצונם של בני נוער רבים בניתוחים פלסטיים וביצוע שינויים קוסמטיים שונים. לדוגמה- ניתוחים להגדלת חזה, ניתוחי אף, הסרות שיער בלייזר ואיפור קבוע.

אלימות

צפייה בתוכן אלים במדיה הדיגיטלית לעתים קרובות  עלולה לגרום לירידה בסף הרגישות לאלימות, ולהעלות את הסבירות לכך שמתבגר  יתנהג באופן אגרסיבי או אלים או לא יבין את הצרכים והרגשות של אחרים. לחילופין צפיה מוגברת בתכנים אלימים עלולה לגרום לפחד וחששות של המתבגר  מהסביבה שבה הוא חי.

תכנים כאלה אינם מראים בדרך כלל – ואפילו לא לעתים קרובות – מה קורה כאשר אנשים מתנהגים באלימות בעולם האמיתי, וגורמים לכך שבני נוער אינם מבינים באמת מה קורה במציאות כשמתנהגים באלימות.

התנהגות בלתי בריאה אחרת

המדיה הדיגיטלית עלולה לעודד גם התנהגויות מסוכנות או בלתי בריאות אחרות, כמו עישון, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים. עם זאת, כדאי לזכור שאמצעי התקשורת מהווים רק אחת מכמה דרכי השפעה על סוג ההתנהגות הזה, וגם למשפחה ולחברים יש השפעה רבת עוצמה.

השפעות המדיה על התנהגות חיובית אצל בני נוער

הנה החדשות הטובות: המדיה יכולה להשפיע על בני נוער גם בצורה חיובית. לדוגמה, בני נוער שנחשפים לחדשות ומתעניינים בהן נוטים יותר להתעניין בנושאים חברתיים ופוליטיים חשובים. במקרה זה, אמצעי התקשורת מחנכים אותם ומעודדים אותם להיות אזרחים מעורבים יותר בקהילה.

כמו כן, בני הנוער יכולים לקבל מהמדיה מסרים חשובים לעידוד הבריאות – למשל, למניעת דיכאון והתאבדויות אצל צעירים, לעידוד אכילה בריאה וסגנון חיים בריא, ולעידוד מערכות יחסים חיוביות ומכבדות.

כיצד משפיעים המפורסמים על בני הנוער

לעתים קרובות, מפורסמים (סלבס) מגיעים לכותרות בגלל התנהגות רעה או פרובוקטיבית. אולם הדוגמה האישית שלהם אינה תמיד משפיעה לרעה.

לאמצעי התקשורת יכול להיות כוח רב כאשר אחד המפורסמים, למשל, טוען שסגנון חיים מסוים, מוצר או התנהגות הם טובים. יש מפורסמים רבים שסגנון החיים, הערכים וההתנהגות שלהם מספקים דוגמה טובה. העבודה הקשה שהם משקיעים וההצלחה שלהם יכולים להוות השראה לבני נוער רבים.

עם זאת, ילדים ובני נוער צריכים להיות מודעים לכך שחלק מהמפורסמים מקבלים תשלום על פרסום המוצרים שהם משתמשים בהם או אפילו רק על ‘ייצור’ תשומת הלב התקשורתית.

לעזור לילדים להתמודד עם השפעות המדיה

החשיפה למסרים באמצעי התקשורת היא חלק מהחיים המודרניים, אך תוכלו לעזור לילדכם להבין למה שווה לשים לב ולמה לא.

בתור התחלה, בדקו את הדברים שילדכם אוהב – המוזיקה, סדרות הטלוויזיה, הסרטים, משחקי הווידיאו והאנשים המפורסמים. הידיעה במה הוא מתעניין – למשל, באילו משחקי וידיאו, ספרות חובבים (פאנפיקים) או אתרים חברתיים – תעזור לכם לזהות את הדימויים והמסרים שהוא מושפע מהם.

לא תמיד תדעו במה הוא צופה או למה הוא מאזין, כיוון שבני נוער נוהגים לצרוך תוכן מאתרים כמו יוטיוב בטלפון הנייד שלהם. אך אפשר להשגיח על מה שהוא צופה בו ולראות במה הוא צופה בטלוויזיה או בקולנוע, ולדון ביחד בכללים ובמגבלות שיחולו על הצפייה.

הדרך הטובה ביותר לעזור לילדכם לנווט בין כל השפעות המדיה השונות היא לדבר על המסרים באמצעי התקשורת. לדוגמה, אם בתכם אוהבת לצפות בסדרה “בנות”, דברו איתה על חברויות בין בנות, על מיניות, הערכה עצמית ובחירות שונות בחיים.

אם בנכם אוהב משחקי מחשב כמו GTA, דברו איתו על האלימות במשחק, הפיצוצים והפעילות הפלילית. אפשר לדבר על האופן שבו מתמודדים עם מצבים כאלה בחיים האמיתיים.

עם זאת, השגחה על הבחירות של ילדכם במדיה אינה אומרת שעליכם לאסור עליו לצפות או לשחק בדברים שונים. זהו רק אמצעי לעזור לו לפתח מודעות למסרים שאליהם הוא נחשף. כדאי לדבר על המסרים האלה באופן קבוע, ולא רק פעם אחת. כמו כן, מומלץ להגביל את כמות הזמן שילדכם צופה במסכים או משחק במחשב.

מצד שני, מותר לכם כהורים לאסור עליו לשחק במשחקים מסוימים, להשתמש ביישומונים או לצפות בסדרות שונות. אם אתם עושים זאת, תצטרכו להסביר לו מדוע. ואם זה מתאים, יכול להיות שתצטרכו לנהל על כך משא ומתן.

עודדו את ילדכם לבקר את המדיה שהוא צורך והציעו לו לשאול כמה שאלות. בחרו מגזין או צפו בפרסומת בטלוויזיה ושאלו את ילדכם: מי עומד מאחורי זה? מה מניע אותם? מה הם רוצים ממך? איזה קול חסר כאן? איך הפרסומת הזאת גורמת לך להרגיש? האם כך הם רוצים שתרגיש? למה?

אפשר לעשות אותו דבר כשמדברים על אנשים מפורסמים. עודדו את ילדכם לשאול את עצמו: למה אני אוהב את האנשים האלה? האם מציגים אותם בצורה מציאותית? האם כך הם מתנהגים בחיים האמיתיים? אילו ערכים הם מתארים? איך הם גורמים לי להרגיש כלפי עצמי?

לעזור לבני נוער לאזן את השפעות המדיה

ילדים זקוקים למגוון רחב של פעילויות כדי להתפתח, כגון פעילויות גופניות ויצירתיות וכל דבר שקשור למערכות יחסים ואינטראקציות עם אנשים אמיתיים. הכירו לילדכם דוגמאות לחיקוי חיוביות מהחיים האמיתיים, בקהילה, במועדוני ספורט או בתנועות הנוער.

אתם עדיין משמשים דוגמה אישית לילדכם. היו צרכנים מודעים וחקרניים, כדי להראות לילדכם כיצד להתמודד עם ההשפעות החזקות של המדיה הדיגיטלית. לעתים, תצטרכו להתעלם מפרסומות שמדברות על הגאדג’ט החדש והעדכני ביותר, או לדבר יחד כמשפחה על האופן שבו המדיה הדיגיטלית עובדת. שימו לב לשימוש שלכם בנייד, ותשמשו כדוגמה כאשר אתם מניחים אותו בצד, לטובת זמנים משפחתיים, או פעילויות פנאי אחרות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר  Raising Children Network

אימהות טריות: גופך אחרי הלידה

גופך בשבוע הראשון אחרי הלידה

בשבוע הראשון עלייך לנוח ולהתאושש כמה שאפשר בזמן שאת מטפלת בתינוק החדש שלך ומתחילה להכיר אותו.

את צפויה להיתקל בדימום נרתיקי, שמתחיל מיד לאחר הלידה ונמשך ארבעה עד שישה שבועות. לרוב, הדימום נחלש בשבועות הראשונים וצבעו משתנה מאדום בהיר לאדמדם-חום. תצטרכי להשתמש בתחבושות היגייניות ולהחליף אותן כל כמה שעות. ייתכן שתעדיפי בהתחלה תחבושות שמיועדות למחזור – גדולות וארוכות יותר מהתחבושות הרגילות. הדימום עשוי להתחזק מעט בזמן הנקה או הליכה. אם הדימום הנרתיקי מופיע עם ריח רע, היבדקי אצל רופא כיוון שייתכן שזהו סימן לזיהום.

סביר להניח שתחווי מעט כאב או אי נוחות בגלל:

  • לידה נרתיקית, כיוון שהשרירים והעצבים סביב אזור הפרינאום נמתחו ונחבלו
  • לידה קיסרית, בגלל החתך שבוצע בניתוח באזור תחתית הבטן
  • כאבי בטן, נובעים מכך שהרחם מתכווץ כדי לחזור לגודלו המקורי ולצמצם את הדימום
  • רגישות בשדיים או בפטמות כשהחלב זורם החוצה, ואת והתינוק לומדים יחד את מלאכת ההנקה.

אם הכאבים מקשים עלייך לנוח, לישון או לטפל בעצמך ובתינוק, דברי עם רופא או אחות על נטילת משככי כאבים. נצלי את ההזדמנות כדי לשאול שאלות נוספות בנוגע לעצמך ולתינוק.

להקל על הכאב אחרי לידה נרתיקית

לאחר לידה נרתיקית תוכלי להיעזר בכמה דברים להקלה על הכאב והנפיחות באזור הפרינאום (חיץ הנקבים – האזור שבין עצם החיק או הפוביס, לבין עצם הזנב או עצם העוקץ):

  • הניחי חבילת קרח עטוף בניילון או אריזות ג’ל להקפאה באזור למשך 20-10 דקות.
  • שכבי על הצד ועשי כמה תרגילים לחיזוק רצפת האגן.
  • קחי מנה של פרצטמול או משכך כאבים קל אחר.
  • שמרי על ניקיון באזור והתרחצי כמה שיותר.

אם יש לך כאבים במתן שתן, פני לרופא. כאב כזה עשוי להיגרם משפשופים בפרינאום. הרופא עשוי להמליץ לך להרטיב את המפשעה במים חמימים בזמן ההשתנה. אפשר להיעזר בחומרים מבסיסי שתן, כגון potassium citrate  שניתו להשיג בבתי המרקחת. אם הכאבים ממשיכים מעבר למספר ימים לאחר הלידה מומלץ לפנות לרופא.

תפרים לתיקון קרע או חתך חיץ נספגים בהדרגה בשבוע-שבועיים שלאחר הלידה.

להקל על הכאב אחרי לידה קיסרית

אחרי לידה קיסרית, תוכלי לתמוך באזור הפצע ולהניח כריות מתחת לברכיים כשאת שוכבת על הגב, או מתחת לבטן כשאת שוכבת על הצד. כשאת מתיישבת מתנוחת שכיבה, הסתובבי על הצד והיעזרי בזרועות כדי להרים את פלג הגוף העליון מהמזרון.

מומלץ להגביל את ההתעמלות והפעילות הגופנית אחרי לידה קיסרית, כולל הרמה, נשיאה ונהיגה בשבועות הראשונים.

סביר להניח שביגוד רפוי ותחתוני כותנה עם קו מותניים גבוה יהיו נוחים יותר כשיונחו על הפצע מאשר מכנסיים בגזרה נמוכה. גודל הצלקת מהניתוח הקיסרי שונה אצל כל אחת, אך בשבועות הראשונים אחרי הלידה הפצע ילך ויקטן, והנפיחות והכאבים ישככו.

להקל על כאבי הבטן

כאבי הבטן אינם נעימים, בלשון המעטה, אבל אפשר להקל עליהם בעזרת הנחת כריות חימום על הבטן או על הגב. ייתכן שתחווי אותם בזמן ההנקה, בגלל שחרור ההורמונים שגורמים לרחם להתכווץ. ההתכווצויות הללו עוזרות לרחם לחזור לגודלו המקורי לפני ההיריון. כאבים כאלה נפוצים יותר בקרב נשים שילדו בעבר, אך הם עלולים להופיע גם אחרי לידה ראשונה.

להקל על כאבי שדיים ופטמות

רגישות בשדיים או בפטמות נפוצה למדי בשבוע הראשון, כשאת והתינוק לומדים יחד את מלאכת ההנקה. הרגישות נוטה להירגע לאחר שההנקה מתבססת. מומלץ להיעזר ביועצת הנקה.

הנה כמה דברים שתוכלי לעשות כדי להקל על הרגישות:

  • ודאי שהתינוק מתחבר היטב לשדיים. אם כואב לך או שאינך בטוחה מה לעשות, דברי עם אחות טיפת חלב או יועצת הנקה.
  • שימי כמה שקיות קרח עטופות במגבת או מגבת לחה קפואה על החזה בין ההנקות. מגבת חמה במהלך ההנקה עצמה תעודד את זרימת החלב.
  • נסי לעסות בעדינות שדיים מלאים.
  • שאבי מעט חלב בסוף ההנקה ומרחי אותו על הפטמות, כדי להרגיע אותן ולעזור להן להחלים.
  • אפשר להשתמש במשחה שמכילה לנולין ומיועדת במיוחד לנשים מניקות.

אחת ממתנדבות ליגה לה לצ’ה תוכל לעזור. התקשרי לקו התמיכה בטלפון 1599-525-821.

גופך בחודשים הראשונים

מומלץ להיבדק אצל רופא נשים בתום משכב הלידה, לאחר שישה שבועות. הנה כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם בחודשים הראשונים בבית.

אי שליטה על הסוגרים – שתן וצואה

בחודשים הראשונים אחרי הלידה, ייתכן שתגלי שאת סובלת מפעולות קיבה או השתנה בלתי רצוניות, בעיקר בזמן צחוק, שיעול או התעטשות. בעיה זו נפתרת מעצמה בדרך כלל, כשהנפיחות באזור יורדת, התחושה חוזרת לעצמה והשרירים מתחזקים. אפשר להיעזר בתרגילים לחיזוק רצפת האגן.

אם עדיין יש לך בעיית אי שליטה על הסוגרים כשהתינוק בן שישה שבועות ויותר, דברי עם הרופא, שיוכל לעזור או להפנות אותך לפיזיותרפיסטית מומחית בתחום. כמו כן, ישנם טיפולים רבים שיכולים לסייע.

משקל

בדרך כלל מתרחשת ירידה הדרגתית במשקל אחרי הלידה. אכילה בריאה, התעמלות עדינה – הליכה, לדוגמה – והנקה מסייעות לירידה במשקל.

אם התמודדת עם עודף משקל לפני שנכנסת להיריון ואת מעוניינת לרדת במשקל כעת, דברי עם תזונאית. אם את יורדת יותר מדי במשקל ונמצאת בתת משקל, כדאי לדבר עם הרופא.

שיער

סביר להניח ששיער ראשך ינשור בחודשים אחרי הלידה. מצב זה לא יימשך זמן רב ויירגע כשישה חודשים אחרי הלידה. הנשירה מרחשת בגלל השינוי ברמות ההורמונים בגופך. אובדן השיער אינו נגרם מההנקה, ולכן גמילת התינוק לא תעזור למצב.

סימני מתיחה

ייתכן שנוצרו סימני מתיחה על הבטן, על הירכיים ועל השדיים במהלך ההיריון. אחרי הלידה, הסימנים נוטים להשתנות: הם קטנים וצבעם דוהה מאדום לאפרפר. יש נשים שמנסות להפחית את סימני המתיחה באמצעות טיפולי לייזר וקרם רטינול.

מערכת היחסים שלך

הפיכתכם להורים היא שינוי עצום עבורך ועבור בן או בת הזוג שלך. יש זוגות שמגלים חיבור עמוק יותר ביניהם, ואחרים זקוקים לזמן כדי להסתגל להורות.

מה שאת חושבת ומרגישה בנוגע לסקס ואינטימיות תלוי בהמון דברים – חוויית הלידה שלך, הכאבים, העייפות, דרישות הטיפול בתינוק וכיצד את מרגישה כלפי גופך אחרי ההיריון והלידה.

כדאי לחלוק את החוויות והתחושות האלה. נסי ליצור קשר עם אימהות נוספות או לשאול את אחות טיפת חלב בנוגע לקבוצות לאימהות טריות.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

דום נשימה בשינה

הגורמים לדום נשימה בשינה

הגורם הנפוץ לתסמונת דום נשימה בשינה בילדים הוא שקדים ו/או אדנואידים (שקד שלישי, או פוליפים- בלשון העממית) מוגדלים. כמו כן, ישנו קשר בין דום נשימה בשינה לבין השמנת יתר ונזלת אלרגית.

ילדים עם תסמונות שונות שגורמות לטונוס שרירים נמוך, כגון תסמונת דאון, או לסתות קטנות, נמצאים בסיכון מוגבר לדום נשימה.

תסמינים

התסמינים של דום נשימה יכולים לבוא לידי ביטוי בלילה, כשילדכם ישן, אך גם במהלך היום.

תסמינים הקשורים לשינה כוללים:

  • נחירות
  • נשימה פומית – נשימה דרך הפה, ולא דרך האף
  • ·עצירת הנשימה או קולות חנק והשתנקות
  • הזעה כבדה במהלך הלילה
  • נטייה להירדם בתנוחות בלתי רגילות, עם ראש המוטה חזק לאחור
  • הרטבת לילה

תסמינים במהלך היום כוללים:

  • עייפות ועצבנות
  • כאבי ראש בבקרים
  • תיאבון ירוד
  • אף סתום
  • קושי להתרכז ולשבת בשקט
  • שינויים במצב הרוח

כיוון ששנתם של ילדים הסובלים מדום נשימה אינה איכותית, לעיתים קרובות הם עייפים או אף ישנוניים במהלך היום. הדבר עלול להוביל לבעיות התנהגות ולבעיות התפתחותיות, וכן לבעיות בבית הספר. מצב ממושך של דום נשימה בשינה מוביל גם להפרעות גופניות כדוגמת לחץ דם גבוה. יחד עם זאת חשוב לזכור- ילדים רבים נוחרים, אך רובם אינם סובלים מדום נשימה בשינה.

מתי לפנות לרופא

אם ילדכם נוחר, ואתם שמים לב לאחת מהתלונות הנוספות שנרשמו – בלילה, או ביום, כדוגמת, השתנקות תוך כדי שינה או קשיי התנהגות ביום קחו אותו לרופא הילדים.

אבחנת תסמונת דום נשימה בשינה

רופא הילדים ישוחח אתכם ויבדוק את ילדכם. בהתאם לממצאים הוא יחליט האם להפנותכם למעבדת שינה או לרופא ריאות או אף-אוזן-גרון.

כדי לעזור לרופאים לקבוע אם אכן מדובר בתסמונת דום נשימה חסימתי, יתכן שילדכם יופנה למעבדת שינה, לבדיקה בשם פוליסומנוגרפיה. כחלק מהבדיקה יצטרך ילדכם לישון במעבדת השינה (עם אחד מהוריו), כך שהמומחה יוכל לנטר את הקלטות הנשימה, קצב הלב, רמות החמצן ופעילות המוח, העיניים והשרירים שלו בעודו ישן. הניטור מבוצע בעזרת מדבקות ודבק גורם למעט אי נוחות אך אינו מכאיב.

כאשר הגורם לדום הנשימה בשינה אינו ברור מבוצעת בדיקת אנדוסקופיה של דרכי הנשימה, בשינה מושרת תרופתית. הבדיקה מבוצעת במסגרת מרפאות ריאות ושינה ע”י רופא ריאות ו/או אף-אוזן-גרון.

הטיפול בתסמונת דום נשימה בשינה

הטיפול בדום נשימה בשינה תלוי בחומרה שלו ובגורם לו. מכיוון שהגורם בילדים הינו לרוב הגדלת שקדים ואדנואידים, דרך הטיפול הראשונה הינה לרוב הסרתם או הקטנתם.

במידה וההפרעה קלה יתכן ויומלץ על ניסיון טיפול תרופתי בשלב ראשון. במידה והגורם לתסמונת הוא אחר- כדוגמת תסמונת ספציפית, חולשת שרירים, משקל יתר וכדומה, יתכן ויומלץ על טיפול תומך נשימתי זמני עד לשיפור, או על טיפול קבוע- בהתאם לגורם. טיפול זה מתואם לרוב ע”י מומחה שינה או מומחה למחלות ריאה.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

פתרון בעיות עם בני נוער

מדוע חשוב לפתח מיומנויות לפתרון בעיות?

כולנו צריכים לפתור בעיות מדי יום, אך איננו נולדים עם המיומנויות לעשות זאת – עלינו לפתח אותן. בעת פתרון בעיות, כדאי שנדע כיצד:

  • להקשיב ולחשוב בשקט
  • לשקול את האפשרויות ולכבד את דעתם וצרכיהם של אנשים אחרים
  • למצוא פתרונות בונים, ולפעמים לחתור לפשרה.

יכולות אלה זוכות להערכה רבה במצבים חברתיים ובעבודה – אלה כישורי חיים. בני נוער שלומדים מיומנויות ושיטות לפתרון בעיות ועימותים בעצמם חשים טוב יותר כלפי עצמם, עצמאים יותר ומקבלים החלטות טובות יותר. מתבגרים נוטים להסתדר טוב יותר מבחינה פסיכולוגית כשהם נמצאים בסביבות שמעודדות פתרון עימותים ובעיות.

פתרון בעיות בשישה צעדים

לעתים קרובות אפשר לפתור בעיות באמצעות שיחה והתפשרות. ששת השלבים הבאים לפתרון בעיות שימושיים במיוחד כשאינכם יכולים למצוא פתרון ומתאימים לרוב הבעיות – שלכם ושל ילדכם גם יחד.

שבו עם ילדכם וחשבו על הבעיה כשכולם רגועים ויכולים לחשוב בבהירות. כך סביר יותר להניח שילדכם ירצה למצוא פתרון. החליטו על זמן שבו אף אחד לא יפריע לכם, והודו לו על כך שהצטרף אליכם כדי לפתור את הבעיה.

1. זהו את הבעיה
השלב הראשון בפתרון בעיה הוא להבין בדיוק מהי הבעיה. לאחר מכן יש לתאר אותה במילים שיהפכו אותה לפתירה. לדוגמה:

  • “השתמשת פעמים רבות בחפצים של אחרים בלי לבקש רשות קודם”.
  • “בשתי השבתות האחרונות שיצאת, לא התקשרת אלינו כדי להגיד לאן את הולכת”.

התמקדו בנושא, הימנעו מביקורת על רגש או  על בן אדם, וממניפולציות רגשיות. עדיף להתייחס להתנהגות. למשל, השתדלו שלא להגיד דברים כמו, “למה אתה לא זוכר להתקשר כשאתה מאחר? לא אכפת לך ממני?” ילדכם עלול להרגיש מותקף ולהיכנס למגננה, או לחוש תסכול כיוון שאינו יודע כיצד לפתור את הבעיה. תוכלו לגלות הבנה או לתת הכרה לרגש, או לצורך, למשל : ”אני מבינה שאת לעתים שקועה בפעילות, ונהנית עם החברים, ובאותו רגע ממש לא בא לך ללכת, ויחד עם זאת, חשוב לי….”

עודדו את ילדכם והרגיעו אותו כדי למנוע את המגננה מראש. אפשר לומר משהו כמו, “חשוב שתצא עם חברים. פשוט נצטרך למצוא דרך שבה גם תצא וגם נדע שאתה במקום בטוח. אני בטוח שנצליח לחשוב על פתרון ביחד”.

2. חשבו מדוע זו בעיה
עזרו לילדכם לתאר מה גורם לבעיה ומאין היא באה. שאלו שאלות כגון:

  • מדוע זה כל כך חשוב לך?
  • מדוע אתה צריך את זה?
  • למה, לדעתך, זה כל כך חשוב לחברים/ חברה/מורה? מדוע הם מגיבים כך?
  • מה לדעתך יכול לקרות?
  • מה הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות?
  • מה מטריד אותך?

נסו להקשיב לתשובותיו ולא להתווכח או להתנצח – זו ההזדמנות שלכם לשמוע באמת מה מתרחש בחייו. עודדו אותו להשתמש בביטויים כמו “אני צריך… אני רוצה… אני מרגיש…”, והשתמשו בביטויים אלה בעצמכם. לאחר ראיית הצורך שלו, תוכלו גם לעודד אצלו הבנה של הצד השני, פרספקטיבה נוספת, ופרופורציות, מבלי להפחית בהבנת המצוקה שלו, ומבלי לבטל את הצד ונקודת המבט שלו. ספרו בפתיחות על הסיבות לדאגה שלכם.

3. חשבו על פתרונות אפשריים ביחד
הכינו רשימת פתרונות אפשריים לבעיה. מותר לכתוב מגוון אפשרויות, הגיוניות ובלתי הגיוניות כאחד. נסו להימנע בינתיים משיפוטיות ומהתנצחות.

אם ילדכם מתקשה לחשוב על פתרונות, הציעו כמה משלכם. אפשר להציע בהתחלה את ההצעות המשוגעות ביותר – הפתרונות המצחיקים או הקיצוניים יכולים להוביל לאפשרויות רציניות או ישימות יותר. נסו לחשוב על כמה פתרונות אפשריים ביחד. רצוי להעלות כשמונה פתרונות. כתבו את כולם ברשימה.

4. העריכו את הפתרונות
התבוננו בכל פתרון, דברו על היתרונות והחסרונות של כל אחד. חשבו על היתרונות קודם – כך, אף אחד לא ירגיש שהפתרון שלו מקבל ביקורת רבה מדי. לאחר שהכנתם רשימת יתרונות וחסרונות, מחקו את האפשרויות שהעלו חסרונות רבים יותר. כעת, דרגו כל פתרון מ-0 (לא טוב) עד 10 (טוב מאוד). כך תוכלו למצוא בקלות את הפתרונות המבטיחים ביותר.

הפתרון שתבחרו צריך להיות פתרון שניתן להוציא לפועל ושאכן יפתור את הבעיה. אם לא הצלחתם למצוא פתרון כזה, חזרו לשלב השלישי וחפשו פתרונות נוספים. כדאי לשוחח עם אנשים אחרים, כמו בני משפחה נוספים, שיכולים להציע כמה רעיונות חדשים.

שימו לב שלא תמיד ניתן להכריע רק לפי היגיון ודרוג מספרי. לעתים לאחר ראיית התמונה ההגיונית, חשוב לשלב גם את תחושת הלב או האינטואיציה, לגבי הפתרון שנכון לאדם מסוים בנסיבות מסוימות.

לפעמים לא תצליחו למצוא פתרון שמשמח את שניכם, אך אם תתפשרו, תמצאו פתרון ששניכם יכולים לחיות איתו.

5. הוציאו את הפתרון לפועל 
לאחר שהחלטתם על פתרון, תכננו בדיוק כיצד הוא יעבוד. כדאי לכתוב את הכל, ולכלול גם את הנקודות הבאות:

  • מי עושה מה?
  • מתי עושים?
  • מה דרוש כדי להוציא את הפתרון לפועל?

החליטו מתי תדברו על כך שוב כדי לבדוק אם הפתרון עובד. ייתכן שילדכם יזדקק להדרכה או למשחק תפקידים קטן כדי לחוש ביטחון. לדוגמה, אם הוא מנסה לפתור מריבה עם חבר, עזרו לו לתרגל את מה שיגיד מולכם, ואתגרו אותו עם דברים שיתכן שהחבר יענה, ואיך הוא יגיב אליהם.

6. העריכו את התוצאה
לאחר שילדכם ביצע את התוכנית, בדקו איתו איך היה. עלולים להיות מכשולים קטנים לאורך הדרך, ולכן ותצטרכו לתת לפתרון זמן לעשות את שלו. שימו לב שלא כל הפתרונות עובדים. לפעמים תצטרכו לנסות יותר מפתרון אחד. חלק מפתרון בעיות אפקטיבי הוא להצליח להסתגל ולהתאים את עצמכם כשהדברים אינם מסתדרים כמצופה. שאלו את ילדכם את השאלות הבאות:

  • מה עבד היטב?
  • מה לא עבד היטב?
  • מה נוכל לשנות כדי לעזור לפתרון לעבוד טוב יותר?

אם הפתרון לא עבד, חזרו לשלב 1 והתחילו מחדש. יכול להיות שהבעיה הייתה שונה ממה שחשבתם, או שהפתרונות לא התאימו בדיוק. התייחסו לאפשרות של ‘תכנית ב” – תכנית חלופית שחשבתם עליה מראש למקרה שהתכנית המקורית לא מניבה תוצאות רצויות.

נסו להשתמש במיומנויות ובצעדים הללו כדי לפתור בעיות או לקבל החלטות משלכם. אם ילדכם יראה שאתם משתמשים בשיטה זו בעצמכם, סביר יותר להניח שירצה להשתמש בה גם הוא.

כשהעימות ביניכם הוא הבעיה

סביר להניח שבמהלך גיל ההתבגרות תתנגשו עם ילדכם לעתים קרובות יותר מאשר בעבר. אתם עשויים שלא להסכים על מגוון רחב של נושאים, ובעיקר על הצורך של ילדכם לפתח עצמאות. קשה לפעמים לשחרר את הסמכות ולאפשר לילדכם להשתתף יותר בקבלת ההחלטות, אולם הוא זקוק לכך כחלק מהמסע לקראת הפיכתו לאדם בוגר ואחראי.

השתמשו באותם צעדים לפתרון בעיות כדי להתמודד עם עימותים. למידע נוסף, קראו את המאמר ניהול עימותים.

דוגמאות

אתם וילדכם נכנסתם לעימות בגלל מסיבה שנערכת בסוף השבוע.

אתם רוצים:

  • לקחת את ילדכם למסיבה ולאסוף אותו משם
  • לבדוק אם יהיה מבוגר אחראי
  • שילדכם יחזור הביתה עד 11 בלילה.

ילדכם רוצה:

  • לצאת עם חברים
  • לחזור הביתה במונית
  • לחזור מתי שהוא רוצה.

כיצד אפשר להגיע להסכם שמאפשר לשני הצדדים להשיג חלק מהדברים שהם רוצים?

1. זהו את הבעיה
תארו את הבעיה במילים שיהפכו אותה לפתירה. לדוגמה:

  • “אתה רוצה לצאת למסיבה עם החברים שלך ולחזור הביתה במונית”.
  •  “אני דואגת שהרבה ילדים במסיבה ישתו, ולא יודעת אם שם יהיו מבוגרים אחראים”.
  • “כשאתה יוצא, אני תוהה איפה אתה ורוצה לדעת שהכל בסדר. נצטרך למצוא דרך שבה תוכל לצאת עם חברים, ושאדע שאתה במקום בטוח”.

2. חשבו מדוע זו בעיה
בדקו מה חשוב לילדכם, ותנו לו להרגיש שאתם מבינים את הצורך שלו.  הסבירו לו מה חשוב מנקודת מבטכם. לדוגמה, אפשר לשאול, “אתה רוצה להרגיש חופשי להישאר עד סוף המסיבה, ולא להפסיד כלום? יש עוד סיבות  שקשה לך עם שעת החזרה הביתה?” אני מבינה, ויחד עם זאת, חשוב לי שתצליח לקום מחר למבחן/ אני יודעת שזה יוצר פיתוי לשתות אלכוהול, ואני אחראית על הבריאות שלך….”לאחר מכן, הקשיבו לנקודת המבט שלו.

3. חשבו על פתרונות אפשריים ביחד
היו יצירתיים ונסו למצוא לפחות שני פתרונות כל אחד. לדוגמה, אפשר להציע לאסוף אותו מהמסיבה, אך הוא יגיד לכם מתי. ילדכם יכול להציע לחלוק מונית עם שני חברים שגרים בסביבה. נסו להעלות פתרונות יצירתיים שיענו על הצורך הבסיסי של שני הצדדים.

4. העריכו את הפתרונות
התבוננו ביתרונות ובחסרונות של כל פתרון, והתחילו ביתרונות. מחקו פתרונות שאינם מקובלים על אף אחד מכם. למשל, שניכם עשויים להסכים שלקחת מונית הביתה לבד אינו רעיון טוב.

מומלץ לקבוע כללים ברורים בנוגע לשעת החזרה הביתה – למשל, ילדכם חייב להיות בבית עד 11 בלילה אלא אם כן החלטתם יחד על שעה אחרת.

הכינו מראש תכנית גיבוי למקרה שמשהו משתבש, למשל אם הנהג האחראי שתה או אינו מוכן לצאת עדיין. דברו עם ילדכם על תכנית הגיבוי.

5. הוציאו את הפתרון לפועל 
ברגע שהגעתם לפשרה ויש לכם תכנית פעולה, הבהירו את תנאי ההסכם. כדאי לכתוב את הכל, ולציין מי יעשה מה, מתי וכיצד.

6. העריכו את התוצאה
לאחר שהוצאתם את הפתרון לפועל, שאלו את עצמכם אם הוא עבד, ואם ההסכם ענה על הצורך המהותי של שני הצדדים.

השקעת זמן ואנרגיה בפיתוח מיומנויות פתרון הבעיות של ילדכם מעבירה לו מסר שאתם מעריכים את דעתו בנוגע להחלטות שמשפיעות על חייו. שיטה זו יכולה לחזק את מערכת היחסים עם ילדכם, ולהכין אותו לחיים הבוגרים.

©  raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network

הרגעה מבוקרת

מהי הרגעה מבוקרת?

הרגעה מבוקרת היא שיטת טיפול התנהגותית לפתרון בעיות הירדמות והתעוררות מתמשכות אצל ילדים קטנים. הטיפול מתבסס על הרעיון שלפיו יש לעזור לילדים להירגע ולהירדם בעצמם, במקום שאתם תאכילו אותם, תלטפו אותם או תערסלו אותם עד שיירדמו. בשיטת ההרגעה המבוקרת, אתם בודקים את התינוק ומרגיעים אותו בקצרה בעודו לומד להירגע ולהירדם לבד.

האם הרגעה מבוקרת מזיקה?

למרות החשש מנזקים פוטנציאליים לתינוק, מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מוכיחים כי השימוש בשיטות אלו אינו מוביל לנזקים פסיכולוגיים או רגשיים, גם לא בשנות הילדות המאוחרות.

למעשה, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי תינוקות שהתנסו בשיטת ההרגעה המבוקרת נוטים לישון טוב יותר בטווח הקצר – ושנתם והתנהגותם הסתגלו היטב בטווח הארוך, בדיוק כמו תינוקות אחרים בגילם. כמו כן, מחקר עכשווי גילה כי הורים שהשתמשו בטכניקות הבאות עם ילדיהם דיווחו על פחות תסמיני דיכאון בטווח הקצר ובטווח הארוך גם יחד, לעומת הורים שלא השתמשו בהן.

לפני שמתחילים בתוכנית ההרגעה המבוקרת

הורים שמטפלים בבעיות שינה והירדמות עלולים להיות עייפים ולחוצים מאוד, בעיקר אם הם עצמם סובלים ממחסור בשעות שינה. הרגעה מבוקרת משמשת לפעמים הורים שמרגישים מוצפים, או שרווחתם נפגעת. אפשר להשתמש בהרגעה מבוקרת בנסיבות הבאות בלבד:

  • עם תינוקות בני יותר משישה חודשים ופחות משנתיים
  • כחלק מתוכנית כוללת לביסוס הרגלי שינה בריאים שכוללים שגרת השכבה חיובית
  • כשאתם בטוחים שהתינוק שלכם מקבל מספיק תשומת לב, זמן וחיבה במהלך היום.

לפני שאתם מתחילים, שימו לב שהתינוק שלכם חש בטוב, והפסיקו להשתמש בגישת ההרגעה המבוקרת אם התינוק נהיה חולה במהלך התוכנית.

כיצד לפעול בשיטת ההרגעה המבוקרת

  1. בססו שגרת השכבה חיובית ועקבית.
  2. כשהגיע הזמן להגיד לילה טוב, הניחו את התינוק במיטה וכסו אותו. דברו עם התינוק או לטפו אותו על גבו עד שהוא שוכב בשקט, או לפחות לדקה אחת.
  3. ברגע שהתינוק שקט, או אחרי דקה אחת, אמרו לו לילה טוב וצאו מהחדר. צאו לפני שהתינוק נרדם.
  4. הישארו מחוץ לחדרו ותנו לו הזדמנות להירגע בעצמו. התעלמו מרעשי רטנוניות.
  5. אם התינוק מתחיל לבכות באמת, המתינו מספר דקות קבוע מראש לפני שאתם ניגשים אליו – למשל, שתי דקות בתור התחלה.
  6. עזבו את התינוק לבדו לפרקי זמן קבועים מראש – לדוגמה, 2 דקות, 4 דקות, 6 דקות, 8 דקות ו-10 דקות, או ל-5 דקות, 10 דקות ו-15 דקות. קבעו את פרקי הזמן בעצמכם, בהתאם לזמן שתוכלו לעמוד בבכיו.
  7. אם התינוק עדיין בוכה לאחר כל פרק זמן קבוע מראש, חזרו לחדרו לזמן קצר מאוד. דברו איתו או לטפו אותו על הגב למשך דקה אחת, או המשיכו לדבר או ללטף עד שהוא שוכב בשקט (בהתאם להעדפה שלכם). אם אפשר, נסו להרגיע אותו בלי להרים אותו.
  8. שימו לב לחיתול. אם החיתול מלוכלך, החליפו אותו באור עמום ובכמה שפחות התעסקות.
  9. ברגע שהוא שוכב בשקט (או אחרי דקה אחת) – אך לפני שהוא נרדם – צאו שוב מהחדר והמתינו לפרק הזמן הקבוע הבא. אתם מנסים לתת לתינוק שלכם הזדמנות ללמוד להירדם בעצמו. הוא לומד שאינכם רחוקים ממנו, ושבסופו של דבר תחזרו.
  10. תהליך זה נמשך עד שהתינוק נרדם בעצמו.
  11. כשהתינוק מתעורר בלילה, עשו את אותן פעולות.

טיפים חשובים להרגעה מבוקרת

  • טיפול בגישת הרגעה מבוקרת אורך 14-3 ימים.
  • השתמשו בשעון או בטלפון הסלולרי כדי לתזמן את פרקי הזמן – ארבע דקות עלולות להיראות כמו זמן רב מאוד.
  • כבו את המוניטור של התינוק. ודאו שאתם עדיין יכולים לשמוע את תינוקכם.
  • אל תחכו מחוץ לחדרו. לכו לחדר אחר ונסו לחשוב על משהו אחר, הכינו כוס תה או הדליקו את הטלוויזיה. חזרו לבדוק את התינוק רק כשהגיע הזמן.
  • לפני שאתם מתחילים, דברו עם בן או בת הזוג כדי לוודא ששניכם מסכימים עם התהליך. קבעו איזה תפקיד יש לכל אחד – לדוגמה, לעזור בהרגעה או לתזמן. שקלו להחליף ביניכם את התפקידים בכל לילה.
  • אל תקבעו מחויבויות חשובות בלילות הראשונים לאחר תחילת הטיפול. תצטרכו להשלים את התהליך כולו ללא שינוי משמעותי בשגרה החדשה של התינוק.
  • זכרו לצאת מחדרו של התינוק לפני שהוא נרדם.
  • אם אתם חוששים מתגובת השכנים, תוכלו להכין אותם לכך מראש לכך שאתם מתחילים טיפול התנהגותי, שעשוי לבוא לידי ביטוי בבכי של ילדכם.

השתמשו בשיטה זו גם בשעת תנומות היום, כדי למנוע בלבול עבורכם ועבור התינוק גם יחד. אם התינוק מתעורר מתנומת היום אחרי פחות משעה, נסו להרדים אותו מחדש ל-20-15 דקות נוספות באמצעות שיטת ההרגעה המבוקרת. אם אחרי 20-15 דקות התינוק לא חזר לישון, הוציאו אותו מהמיטה ונסו שוב מאוחר יותר.

מלכודות נפוצות בשיטת ההרגעה המבוקרת

שינוי הרגלי השינה באמצעות טיפולים התנהגותיים לא תמיד עובר ללא קשיים. הנה כמה מהמלכודות הנפוצות, וטיפים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד איתן.

מה עושים אם התינוק מקיא?

יש תינוקות שנוטים להקיא יותר מאחרים, ואחד מתוך חמישה עשוי להקיא בזמן ההרגעה המבוקרת. אם התינוק שלכם מקיא, גם אתם וגם התינוק עלולים להיות מוטרדים. נקו את הקיא מהמיטה ברוגע, והניחו מגן מזרון מתאים (שעוונית) מתחת לסדין. עדיף שלא לעשות סיפור גדול, להדליק את האורות או להחליף את בגדי התינוק לגמרי אלא אם כן זה הכרחי – אחרת, חלק מהתינוקות עשויים ללמוד שעליהם להקיא כל פעם שמניחים אותם במיטה.

מה עושים כשנמאס?

אם אתם עייפים מדי, או מרגישים לחוצים או מוטרדים מדי, הרימו את התינוק, הרגיעו אותו בכל דרך שתרצו – למשל, עם בקבוק קטן או ערסול – ונסו שוב בפעם הבאה. קחו בחשבון שהפעם הבאה עלולה להיות קשה ומאתגרת יותר, ולכן אולי תצליחו לגייס כוחות ולהמשיך ולהתמיד דווקא בניסיון הנוכחי.

מה עושים אם התינוק חולה?

אם התינוק חולה, יש להפסיק את שיטת ההרגעה המבוקרת ולהתחיל שוב כשירגיש טוב יותר. אם הוא סובל מנזלת קלה ומשיעול אך אין לו חום, אפשר עדיין להשתמש בשיטה.

מה עושים אם התינוק סובל מכאבים?

הורים רבים מודאגים שבקיעת השיניים גורמת לכאבים. אם אתם מרימים את התינוק מהמיטה והוא נרגע כמעט מיד, סביר להניח שהוא לא סובל מכאבים – הוא רק רוצה שתרימו אותו. אם אתם מודאגים מכאבים, אפשר לתת לו מנה של פרצטמול (נובימול ואקמולי).

מה עושים אם ההרגעה המבוקרת אינה מצליחה?

עשויות להיות כמה סיבות לכך שתוכנית השינה אינה עובדת.

האם אתם משתמשים בטיפול בצורה נכונה?

בדקו את עצמכם וקראו שוב את הצעדים שתיארנו כאן. האם יש משהו שאינכם עושים, או שאתם יכולים לעשות בצורה אחרת? תוכלו לשאול מומחה שמבין את השימוש בטיפול זה.

האם אתם חוזרים לתינוק מוקדם מדי?

האם אתם פועלים במדויק לפי פרקי הזמן הנדרשים? האם אתם משתמשים בשעון? האם אתם יכולים לעשות משהו אחר שיעזור לכם להתמודד בזמן שאתם ממתינים לפרק הזמן שיחלוף?

האם אתם נכנסים לחדר כשהתינוק שלכם רק רוטן ולא בוכה?

תינוקות רבים רוטנים כשהם נסחפים לשינה, וכשאתם נכנסים לחדר, אתם עלולים לעצור את תהליך ההירדמות של התינוק. חזרו לחדר רק אם התינוק שלכם בוכה.

האם אתם באמת רוצים להמשיך בטיפול?

האם המטרה להגיע לשנת לילה ללא הפרעות חשובה מספיק לכם ולתינוק? אם אתם משוכנעים שהדבר הטוב ביותר עבור התינוק שלכם הוא שילמד להירדם בצורה עצמאית בלילה, קל יותר למצוא את המוטיבציה להמשיך בשיטה בלילות הדרושים להצלחתה. אם לא, ייתכן שהבחירה הטובה ביותר עבורכם היא חזרה למצב הקודם.

האם פרקי הזמן שקבעתם מתאימים לתינוק שלכם?

יש תינוקות שנרגעים כאשר ההורה נכנס לחדר. תינוקות אחרים נהיים מוטרדים יותר. אם התינוק נהיה מוטרד יותר, האריכו את פרקי הזמן ל-5, 10 ו-15 דקות. כך התינוק יקבל זמן רב יותר להירדם בעצמו, ופחות זמן להיות מוטרד מחזרתכם.

האם רשת התמיכה שלכם באמת תומכת?

לא כולם מסכימים עם שיטת ההרגעה המבוקרת. בני משפחה או חברים שאינם מסכימים הם דבר אחד, אך אם בן או בת הזוג שלכם או אנשים קרובים אחרים אינם מסכימים לכך, ביצוע השיטה יכול להיות קשה במיוחד. רצוי שלפחות אדם אחד בבית יסכים איתכם על גישה עקבית ומתמשכת.

מה עושים כשההרגעה המבוקרת נראית קשה מדי

  • אפשר לשקול לפרק את השיטה לסדרת צעדים קטנים יותר. לדוגמה, בשבוע הראשון, נדנדו את התינוק עד שהוא שקט, והניחו אותו במיטה כשהוא חצי ישן. בשבוע שלאחר מכן, הניחו את התינוק במיטה כשהוא ער לגמרי.
  • נסו להשתמש בשיטה רק בשעות הלילה, כשסיכויי ההצלחה שלה גדולים יותר.
  • בקשו מבן או בת הזוג להוציא את השיטה לפועל (אם הוא או היא מסכימים לכך).
  • השתמשו בשיטת ההתרחקות ההדרגתית בתור חלופה.

אם המצב אינו משתפר אחרי שבועיים, דברו עם רופא הילדים או עם אחות טיפת חלב. הם יוכלו לעזור לכם לפתח תכנית שמתאימה במיוחד לצרכיו של הילד.

עבודה עם איש מקצוע אמין יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם לפתור את בעיות השינה של התינוק. שקלו להיעזר בתמיכה כזו לפני שאתם מתחילים בשיטת ההרגעה המבוקרת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תינוקות הניזונים מבקבוק: ציוד ותחליפי חלב לתינוקות (תמ”ל)

ציוד להאכלה מבקבוק

בקבוקים ופטמות
אם בחרתם להאכיל את התינוק מבקבוק, תצטרכו 6-4 בקבוקים גדולים, מכסים, וכמה פטמות. בחרו את הבקבוקים והפטמות בהתאם לטעמכם האישי. כולם דומים זה לזה. הפטמות עשויות מלטקס (צבען חום-צהוב) או מסיליקון (שקופות). שני הסוגים טובים באותה מידה. הפטמות מסווגות לפי גיל התינוק, אך הסיווג אינו מדעי. נסו פטמות עם חורים גדולים יותר או קטנים יותר עד שתמצאו את הפטמה שהתינוק מחבב.

להכין תמ”ל

כדי להכין תמ”ל, השתמשו במי ברז נקיים או במים מבקבוק (בתנאי שאלו נקנו במקום המחזיק את המים בתנאים נאותים, ולא בתחנות דלק) . אל תשתמשו במים ששכבו זמן רב בקנקן או בבקבוק. הביאו את המים לרתיחה בקומקום חשמלי או על הכיריים.  שימו לב כי יש להרתיח גם מים מינרליים

  1. תנו למים להצטנן לטמפרטורה בטוחה – מים פושרים או בטמפרטורת החדר, כ-30 דקות. לאחר מכן הוסיפו את האבקה. הנה כמה שלבים בסיסיים להוספת האבקה למים כדי להכין תמ”ל:
  2. מזגו לבקבוק את כמות המים המורתחים והמצוננים הרצויה.
  3. השתמשו בכפית המדידה שנמצאת בקופסת התמ”ל, והוסיפו לבקבוק מספר מתאים של כפיות מדידה. הקפידו לשטח כל כפית בעזרת החלק האחורי של סכין נקייה או שפת הקופסא.
  4. סגרו את הבקבוק בטבעת ובפטמה. ערבבו מעט כדי שהאבקה לא תיצמד לפטמה ותחסום אותה, ואז נערו את הבקבוק עד להמסה מלאה.
  5. אם אינכם משתמשים בתמ”ל מיד, אחסנו אותו באחורי המקרר, בנקודה הקרה ביותר, ולא ליד דלת המקרר. מומלץ להכין  תמ”ל רק לפני השימוש ולא מראש.
  6. זרקו שאריות תמ”ל שכבר עורבבו במים או נשמרו במקרר לאחר 8 שעות.

לנקות ולעקר ציוד להאכלה מבקבוק

מערכת החיסון של התינוק אינה חזקה מספיק כדי להילחם בזיהומים, ולכן חשוב לעקר את הציוד להאכלה מבקבוק עד גיל 12 חודשים, כדי לצמצם את הסיכון למחלות. כדי לנקות ולעקר את הבקבוקים, המכסים והפטמות, תזדקקו לדברים הבאים:

  • מברשת בקבוקים, לניקוי הבקבוקים והפטמות
  • ציוד עיקור – ציוד פשוט כגון סיר שבו אפשר להרתיח את הציוד או מעקרי אדים (סטריליזטור)
  • מיכל לאחסון הציוד המעוקר.

לאחר סיום ההאכלה, הפרידו את הבקבוקים והפטמות אלה מאלה. לפני העיקור סבנו את כל החלקים במי סבון חמימים. השתמשו במברשת בקבוקים לניקוי פנים הבקבוקים והפטמות. התיזו מים דרך הפטמה כדי לנקות את החור הקטן במרכזה. שטפו הכל היטב במים.

ניתן להדיח בקבוקים ופטמות במדיח כלים במקום לשטוף אותם ידנית, אולם פעולה זו אינה מחליפה את העיקור.

יש כמה דרכים לעקר את הציוד:

הרתחה
הדרך הפשוטה ביותר לעקר את הציוד היא להרתיח אותו.

  • הניחו את הבקבוקים, הפטמות, והמכסים בסיר גדול.
  • מלאו את הסיר במים עד שהכל מכוסה ואין בועות אוויר.
  • הניחו את הסיר על הכיריים, הביאו לרתיחה ושמרו על הרתיחה למשך חמש דקות.
  • לאחר מכן, צננו את הציוד בסיר עד שתוכלו להרים את הבקבוקים בלי להיכוות.
  • אחסנו מיד את הציוד שאינכם משתמשים בו במיכל נקי.
  • מדי 24 שעות הרתיחו את מברשות הבקבוקים, או כל ציוד אחר שאתם משתמשים בו לניקיון.

אם יש לכם ילדים נוספים, כדאי להרתיח את הבקבוקים לאחר שילכו לישון, כדי להוריד את הסיכון לכוויות.

מעקר אדים (סטריליזטור)
מכשירי עיקור באדים הם יחידות אוטומטיות ש”מבשלות” את הציוד בטמפרטורה גבוהה מספיק כדי להרוג את החיידקים. הניחו את הציוד ביחידה, הוסיפו מים בהתאם להוראות היצרן והפעילו את המכשיר. המכשיר מכבה את עצמו לאחר הסיום.

מעקרי אדים לשימוש במיקרוגל
ישנם מעקרי אדים שמתאימים לשימוש במיקרוגל.

  • מלאו את ההוראות בקפידה.
  • בדקו את עוצמת המיקרוגל – העוצמה משתנה בין המכשירים.
  • אל תניחו חלקי מתכת בתוך המכשירים.

לעולם אל תשימו את הציוד ישירות במיקרוגל כדי לעקר אותו. העיקור לא יצליח, והציוד עלול להימס או להינזק. המשיכו לעקר את הציוד עד שהתינוק בן 12 חודשים.

בלאי

הקפידו לזרוק ולהוציא משימוש פטמות שהתבלו והחלו להקרע, וכן בקבוקים שרוטים. רצוי שלא להעביר פטמות של בקבוקים בין ילדים. כמו כן מומלץ להחליף בקבוקים ופטמות לפחות אחת לשנה.

האכלה מבקבוק: עצות בטיחות

היגיינה כללית

  • שטפו ידיים ונקו היטב את משטחי העבודה לפני הכנת התמ”ל.
  • בדקו את הפטמות בזמן השטיפה, וזרקו פטמות סדוקות, שעלולות להיות מצע גידול לחיידקים.

הכנת תמ”ל ושימוש

  • הקפידו על היחס בין כפיות המדידה למים כפי שמצוין בקופסא. אל תכינו את החלב באופן מדולל או מרוכז יותר מהמומלץ.
  • בדקו את תאריך התפוגה על קופסת התמ”ל. זרקו קופסאות תמ”ל שפג תוקפן.
  • זרקו קופסאות תמ”ל שפתוחות יותר מחודש.

אחסון תמ”ל

  • אם אינכם משתמשים בתמ”ל המוכן מיד, הניחו אותו במקרר.
  • ניתן לאחסן בקבוקי תמ”ל בטמפרטורת החדר במשך פחות משעה. או במקרר למשך 24 שעות.
  • זרקו את תכולתם של בקבוקים שהתינוק החל לאכול ולא סיים לאחר שעה. אחסון בקבוקים חצי-מלאים  לשימוש עתידי הוא מסוכן, כיוון שהם עלולים להזדהם בקלות.

הכנת תמ”ל מחוץ לבית

  • קחו את המים המורתחים והמצוננים ואת אבקת התמ”ל במיכלים נפרדים, וערבבו אותם רק לפני ההאכלה. זוהי הדרך הבטוחה ביותר להעברת תמ”ל.
  • אם עליכם להעביר בקבוקי תמ”ל מוכנים או חלב אם שאוב, שימו לב שהבקבוקים קרים מאוד כשאתם יוצאים מהבית. כדאי לשאת אותם בצידנית עם קרחומים וכך לשמור על טמפרטורה נכונה וטובה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

שנת ילדים בגיל הגן: למה לצפות

ילדים בני שלוש עד חמש זקוקים ל-13-11 שעות שינה בלילה. חלקם עדיין זקוקים לתנומה של כשעה במהלך היום. השינה חשובה לבריאות, לגדילה ולהתפתחות של ילדכם. כשילדים ישנים היטב, הם רגועים ושמחים יותר במהלך היום. כמו כן, שינה מַספקת מחזקת את מערכת החיסון שלו ומפחיתה את הסיכון ללקות בזיהומים ובמחלות.

כדורים, מרקחות וסירופים אינם פותרים בדרך כלל את בעיות השינה של ילדים אלא אם הן נובעות מבעיות בריאותיות. אם ילדכם סובל מקשיי שינה, יש דרכים טובות יותר להתמודד איתם.

ביעותי לילה וסיוטים

הדמיון של ילדכם מתחיל להתפתח, והוא עשוי להתחיל לסבול מסיוטים. הסיוטים נוטים להתרחש בין חצות לארבע לפנות בוקר. ביעותי לילה שונים מסיוטים. הם מתרחשים בדרך כלל בשעות הראשונות של הלילה, כששנתו של הילד עמוקה מאוד, במעברים שבין שינה לערנות. בעוד שאת הסיוטים הילד יכול לשחזר ולזכור, הוא אינו מודע לביעותי הלילה, ולא יזכור שהתרחשו כלל כשיקום בבוקר. תוכלו ללמדו עוד על ביעותי לילה במאמר המתאים.

כדי להרחיק את המפלצות, או כל גורם מפחיד אחר, ממיטתו של ילדכם, הקשיבו לפחדיו ועזרו לו להתגבר עליהם. הנה כמה טיפים להתמודדות עם סיוטים:

  • אם ילדכם מתעורר אחרי סיוט, הרגיעו אותו והסבירו לו שחלם חלום רע. תנו לו נשיקה וחיבוק, ועזרו לו להירגע ולהירדם. אם ילדכם רוצה להיכנס למיטה שלכם, תוכלו להציע לו לעשות זאת לזמן קצר, ואז להחזיר אותו למיטתו, על מנת למנוע ממנו לפתח את ההרגל לישון איתכם. עדיף להיות ליד מיטת הילד ולהרגיעו שם מאשר להכניסו למיטת ההורים. אם ילדכם חלם על מפלצות, תוכלו להסביר לו שמפלצות הן יצירי דמיון ואינן יכולות לפגוע באף אחד באמת. לחילופין, תוכלו לחשוב ביחד כיצד ניתן להביס מפלצות, ולמצוא דברים ש”יגנו” עליו מפני המפלצות בלילה, כמו בובה מיוחדת או “ספריי נגד מפלצות” העשוי מבקבוק שפריצר ממולא במים שקישטתם יחד.
  • אם אתם שמים לב שהוא חולם את אותו סיוט שוב ושוב, כדאי לבדוק מה הגורם לכך. שאלו אותו בעדינות על המפגשים שלו עם ילדים אחרים, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא צופה ועל חוויות אחרות במהלך היום. כשאתם מוצאים את הגורם לבעיה, נסו לצמצם את חשיפתו של ילדכם אליו.

שגרת השכבה

חלק מהילדים נרדמים במהירות רבה ומיד שוקעים בשינה עמוקה. אחרים ישנים שינה קלה, מתנועעים וממלמלים עד 20 דקות לפני שהם נכנסים לשלב השינה העמוקה. כשילדכם נהיה מודע יותר לעולם סביבו, הוא עשוי להירדם לאט יותר. שגרת השכבה חיובית תעזור לו להירדם, בעיקר אם אתם משתמשים בה באופן עקבי גם בימי השבוע וגם בסופי השבוע.

הנה שגרת השכבה לדוגמה:

  • 18:30: צחצוח שיניים, שירותים, חיתול (אם עדיין צריך), ופיג’מה.
  • 18:45: זמן מנוחה (קראו ספר, ספרו סיפור, שירו שיר או פשוט התחבקו זה עם זה).
  • 19:00: נשיקת לילה טוב ולמיטה.

רוב הילדים בגיל זה מוכנים ללכת לישון בסביבות 19:00, בעיקר אם עברו יום עמוס בגן. עם זאת, חלקם דורשים עוד ועוד סיפורים לפני השינה כדי לדחות את ההשכבה. כדאי לקבוע כלל שלפיו קוראים ספר אחד או שניים לכל היותר בשעת ההשכבה, ולהבטיח שתקראו עוד ספרים במהלך היום.

אם ילדכם ישן עם מוצץ, שקלו לוותר על המוצץ בסביבות גיל שלוש – אם ילדכם מוכן, לדעתכם. למידע נוסף, קראו את המאמר לוותר על המוצץ.

חיתולי לילה

גם אם ילדכם משתמש בשירותים או בסיר במהלך היום, אל תזרקו את החיתולים עדיין. במקרים רבים, ילדים מפסיקים להרטיב בלילה רק בגיל שלוש-ארבע. חלק מהילדים אינם יבשים בלילה עד גיל שש או שבע. כדי לעודד את ילדכם לקום לעשות פיפי בלילה, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה. הבטיחו לו שתעזרו לו כשיצטרך. אם לא, אל דאגה – רוב הילדים מפסיקים במהלך שנות הילדות להרטיב בלילה, גם ללא טיפול.

יציאה מהמיטה אחרי ההשכבה

במקרים מסוימים, ילדכם עשוי לקרוא לכם ולצאת מהמיטה אחרי שכבר אמרתם לו לילה טוב. נסו את הצעדים הבאים:

  • הימנעו ממשחקים קולניים וסוערים לפני השינה, שעלולים להקשות על ילדכם להירגע ולהירדם.
  • בססו שגרת השכבה עקבית ומרגיעה.
  • ודאו שחדרו של ילדכם נעים, שקט וחשוך.
  • לפני שאתם יוצאים מהחדר, בדקו שיש לו כל מה שהוא צריך – הדובון האהוב עליו, שמיכה או בקבוק מים. הזכירו לו שעליו להישאר בשקט במיטה.
  • נסו לא להגיב לקריאותיו אחרי שכיביתם את האור. אם אתם מגיבים, הוא ינסה זאת שוב בהשכבה הבאה.
  • כשילדכם יוצא מהמיטה, אמרו לו ברוגע לחזור למיטתו, ואם צריך- לוו אותו פיזית למיטתו, והבטיחו לו שאתם נמצאים בחדר ליד. חזרו על כך בתקיפות ובשקט שוב ושוב, עד שילדכם לא יקום מהמיטה.
  • למידע נוסף, קראו את המאמר כשהילד קורא לעזרה בלילה ויוצא מהמיטה.

עם זאת, לעיתים ילדכם באמת זקוק למשהו. אם הוא מפחד ממפלצת מתחת למיטה, בדקו במהירות (כשהאור כבוי) כדי להבטיח לו שהחדר נטול מפלצות. ייתכן שכך תצליחו להרגיע אותו. אם הוא מפחד מהחושך, כדאי להשתמש במנורת לילה קטנה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

פחמימות ומדד גליקמי

מהן פחמימות?

פחמימות הן אחד המקורות העיקריים לאנרגיה לגופנו. פחמימות הן הדלק היחיד שבו משתמשים המוח וכדוריות הדם האדומות, ומקור האנרגיה העיקרי הדרוש לפעולת השרירים. גופנו הופך כל פחמימה שאנו אוכלים לאנרגיה. את עודפי הפחמימות הגוף הופך לשומן.

אנו מקבלים פחמימות ממזונות המכילים עמילן כגון לחם, פסטה, אורז, דגני בוקר, מוצרי מאפה ותפוחי אדמה. מקור נוסף לפחמימות הוא סוכרים כגון סוכר לבן, סוכר חום ודבש, סוכרים טבעיים בפירות ובמוצרי חלב, ומזונות מתוקים כגון קינוחים.

מבין המזונות העשירים בעמילן, יש להעדיף את הפחמימות המורכבות העשירות בסיבים כגן אורז מלא, חיטה בורגול כוסמת קינואה ועוד כי אלו בעלי ערך גליקמי נמוך יותר מאחיהם דלי הסיבים התזונתיים.

מהו מדד גליקמי (GI)?

כשאנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול שלנו מפרקת אותן ליחידה הפשוטה ביותר – גלוקוז (סוכר). התאים שלנו משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. הפחמימות מתפרקות לגלוקוז בקצב משתנה. משמעות הדבר היא שפחמימות שונות – כלומר, מזונות שונים העשירים בפחמימות- גורמים לרמת הגלוקוז בדם לעלות ולרדת בקצב שונה.

המדד הגליקמי (GI) מודד את השפעת הפחמימות השונות שבמזון על רמות הגלוקוז בדם, ומדרג את המזונות בסולם ערכים של 100-0:

  • מזונות עם ערך גליקמי גבוה (100-70) גורמים לעלייה ולירידה מהירות וחדות ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות במהירות רבה.
  • מזונות עם ערך גליקמי נמוך (55-0) גורמים לעלייה ולירידה יציבות ומתמשכות יותר ברמת הגלוקוז בדם, כיוון שהפחמימות במזונות כאלה מתפרקות לאט יותר.

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מעלים את האנרגיה במהירות רבה יותר למשך זמן קצר יותר. מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך מתפרקים לאט יותר ומשחררים את האנרגיה בצורה מתונה ומתמשכת. אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי נמוך במהלך היום (כמו דגנים מלאים וקטניות) תעזור לכם ולילדכם לשמור על רמות גלוקוז נמוכות ויציבות יותר בדם לעומת מזונות ושתיה בעלי ערך גליקמי גבוה (כמו שתיה מתוקה, ממתקים,  דגני בוקר ממותקים, עוגות וכו).

הערך הגליקמי של סוגי מזון שונים

למותגי מזון שונים עשוי להיות ערך גליקמי שונה, ולכן כדאי להתיעץ  עם תזונאית ולבדוק את התווית על המזון. כמו כן, מאחר ואנחנו בדרך כלל לא אוכלים מזון אחד בכל פעם אלא מספר מזונות ביחד בארוחה יש לשים לב ל”עומס הגליקמי ” הנוצר משילובי מזונות. תזונאיות בעלת תעודת רישוי ממשרד הבריאות יכולות לסייע לבנות תפריטים בעלי ערך גליקמי נמוך, ומסייע בכך באיזון רמות הגלוקוז בדם.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך (55 ומטה)

  • לחם דחוס מדגנים מלאים
  • שעורה
  • סובין
  • קטניות
  • פסטה
  • פתיתים
  • חלב
  • יוגורט
  • שיבולת שועל (קוואקר) מסורתית
  • גרנולה טבעית
  • רוב הירקות (מלבד רוב תפוחי האדמה)
  • קינואה

מזונות בעלי ערך גליקמי בינוני (69-56)

  • צימוקים
  • לחם מקמח מלא
  • אורז (בסמטי, ארבוריו להכנת ריזוטו ואורז עם גרגירים ארוכים)
  • משקאות קלים
  • עוגיות ועוגות מתוקות
  • אבטיח ומלון

מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (70 ומעלה)

  • לחם לבן
  • תפוחי אדמה
  • אורז יסמין
  • רוב דגני הבוקר (למשל קורנפלקס ואורז תפוח)
  • משקאות אנרגיה
  • סוכריות
  • רוב סוגי הקרקרים והחטיפים המתובלים
  • צ’יפס

היתרונות של מזון בעל ערך גליקמי נמוך

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים כיוון שהם מספקים אנרגיה לאורך זמן, שעוזרת לנו להתרכז טוב יותר ולהחזיק מעמד לזמן רב יותר בפעילות גופנית. אם אתם עוסקים בספורט הדורש סיבולת כגון ריצה למרחקים ארוכים, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך יעזרו לכם לשמור על רמות האנרגיה. כמו כן, הם נותנים תחושת מלאוּת לזמן רב יותר, ועוזרים לשמור על משקל תקין ובריא.

לשמור על איזון בין ערך גליקמי גבוה ונמוך
באופן כללי, מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך טובים יותר מאשר מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, כיוון שהאחרונים גורמים לרמות הסוכר (גלוקוז) בדם לעלות ולצנוח במהירות – מה שעלול להותיר אתכם בתחושת רעב ולהוביל לאכילת יתר.

עם זאת, אפשר לאכול מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה מדי פעם. מה שחשוב הוא להציע למשפחה מזון בעל ערך גליקמי נמוך בכל ארוחה. השילוב בין שני סוגי המזונות מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני.

הכמות חשובה
כשאתם בוחרים אילו מזונות להציע למשפחתכם, כדאי לחשוב לא רק על המדד הגליקמי אלא על כמות המזונות שאתם אוכלים – כלומר, על גודל המנה. למנה גדולה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו תפוחי אדמה או צ’יפס יש השפעה ניכרת על רמות הסוכר בדם. כך שאם אתם אוכלים מנות קטנות של מזון בעל ערך גליקמי גבוה ומנות גדולות ותדירות יותר של מזון בעל ערך גליקמי נמוך, תוכלו לשמור על איזון.

חשוב יותר מזה לאכול הרכב תזונתי בעל ערך גליקמי נמוך, להקפיד על מזונות בקליפתם ככל האפשר, לשלב בתפריט פירות, ירקות ודגנים מלאים, להקפיד על כמות מספקת של חלבון ושימוש בשומן בריא כגון שמן זית, אבוקדו ,טחינה וכדומה.

מתי לאכול פחמימות 
אין כלל אצבע מובהק שאומר מתי יש לאכול פחמימות, אך מומלץ לאכול מדי יום שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות קלות, כדי לפרוש את הפחמימות באופן שווה על פני כל היום. כך תוכלו לשמור על רמות מאוזנות של גלוקוז בדם, ועל רמות אנרגיה יציבות למדי.

השמירה על רמות הגלוקוז בדם חיונית למבוגרים ולילדים עם סוכרת, אך גם לאנשים שמבקשים לשמור על בריאות טובה באופן כללי. כמות הפחמימות שילדכם זקוק לה תלויה בכמות הפעילות הגופנית שלו ובגילו.

כיצד לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך

קל לעבור למזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. רוב הסיכויים שבני משפחתכם אפילו לא ישימו לב – לפחות לא כל הזמן. משפחתכם תרוויח מאוד גם אם תחליפו רק מחצית מהפחמימות באפשרויות בעלות ערך גליקמי נמוך. אפשר, למשל:

  • להחליף לחם לבן בלחם מקמח מלא, בלחם דגן מלא דחוס, או לחם מחמצת (שאור) מקמח מלא.
  • להחליף דגני בוקר מעובדים כגון קורנפלקס בדגני בוקר לא מעובדים כגון דייסת שיבולת שועל, או דגני בוקר בעלי ערך גליקמי נמוך יותר כגון אלה ללא תוספת סוכר ובעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים.
  • להחליף עוגיות וקרקרים פשוטים בעוגיות מפירות יבשים ודגנים מלאים
  • להחליף עוגות ומאפינס במאפינס שעשויים מפירות, שיבולת שועל ודגנים מלאים
  • להחליף תפוח אדמה לבן במאכלים עם ערך גליקמי נמוך יותר כגון בטטה, תירס, פסטה מקמח מלא או קטניות כגון עדשים, שעועית וחומוס
  • להחליף את רוב סוגי האורז באורז מלא חום או אדום.
  • כדי להגביר את כמות הסיבים התזונתיים במנת תפוחי אדמה, ניתן לבשל ולאכול אותו בקליפתו. או בשילוב עם ירקות.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך: שאלות נפוצות

מה לעשות אם הילד שלי אינו אוהב מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך?
באופן אידיאלי, לפחות מחצית מהפחמימות שילדכם צורך ביום צריכה להגיע ממזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שהוא אוהב. לא כל המזון שילדכם אוכל צריך להיות בעל ערך גליקמי נמוך. השילוב בין מזון כזה לבין מזון בעל ערך גליקמי גבוה מתאזן ומוביל לערך גליקמי בינוני. כמו כן, תוכלו לנסות:

  • להציע לו מזון בעל ערך גליקמי נמוך כמזון “יומיומי” ואפשרויות בעלות ערך גליקמי גבוה כמזון “מדי פעם”
  • לבדוק אילו מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך הוא אוהב, ולהחזיק אותם בבית.

לשוקולד, למשל, יש ערך גליקמי נמוך. האם זה הופך אותו לבחירה טובה?
יש מזונות רבים, כמו שוקולד, שכמות השומן בהם גדולה אף שערכם הגליקמי נמוך. ערך גליקמי נמוך אינו מבטל את הבעיות שגורמת כמות שומן גדולה – צריך להתבונן במזון ככלל. לכן, עליכם להתייחס למזונות כמו שוקולד כאל ממתק שניתן לאכול  מדי פעם בלבד.

האם אכילת יותר מדי סוכר תגרום לסוכרת?
אכילה של כמות גבוה של סוכר מובילה להשמנת יתר ולתנגודת גבוה לאינסולין ועלולה לגרום לסוכרת , כבד שומני רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ועוד. שתיה מתוקה ומשקאות אנרגיה הם מקורות העשירים בסוכרוז ופרוקטוז המעלים תנגודת לאינסולין.  . מלבד זאת, אכילת סוכר רבה מדי עלולה להוביל לעששת (חורים) בשיניים.

מהו המזון הטוב ביותר לתת לילדי לפני פעילות גופנית?
מזונות פחמימתיים הם המקור הטוב ביותר לאנרגיה לפני ספורט. ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי נמוך – כגון דייסה, כריך מלחם מדגנים מלאים או שייק פירות טריים – תספק לו אנרגיה מתמשכת ביום המשחק.

מדד גליקמי וסוכרת

אם יש לכם סוכרת מסוג 2 או אי סבילות לגלוקוז (סוכרת גבולית), רמות הסוכר בדם שלכם עלולות לעלות מעבר לרמה התקינה מהר יותר מאשר אנשים אחרים. אכילת מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך תעזור לכם לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. אכילה מתונה של מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה לאורך היום תעזור לכם לשמור על רמות עקביות של סוכר בדם, כחלק מתפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית.

אם אתם סובלים מבעיה רפואית כגון סוכרת, חשוב לדבר עם רופא המשפחה, ולקבל הפניה לתזונאית אשר תסייע לכם לבנות דפוסי אכילה בריאים המתאימים למצב הבריאותי שלכם.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מתן עונשים לילדים?

מהו עונש?

עונש משמעו לתת לילדכם תוצאות שליליות על הפרת הכללים או על התנהגות לא ראויה. זוהי דרך להבהיר לילדכם שהתנהגותו אינה מקובלת. לדוגמה, ילדכם עשוי לסרב לסדר את החדר. העונש, או ההשלכה השלילית על כך, עשוי להיות שלא יצפה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו עד שיסדר. אפשר להשתמש בסוגי תוצאות שונים, בהתאם למצב.

לעולם אל תשתמשו בעונש גופני. עונש גופני כמו מכות, סטירות, צביטות וכו’, אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג; הוא עלול לפגוע בהם וללמד אותם שפתרון גופני הוא מקובל.

האם העונש מספיק?

העונש לבדו אינו מספיק, כיוון שהוא מלמד את הילדים רק מה לא לעשות. הוא אינו מסביר להם מה עליהם לעשות, ולכן אינו פועל לשינוי התנהגותם. כמו כן, הוא עלול להשפיע על הילדים לטווח ארוך. במשפחות שבהן ההורים צועקים, מאיימים ומענישים, הילדים נוטים להמשיך להתנהג בצורה מאתגרת.

כיצד לטפל בבעיה?

כדי לשפר את התנהגותו של ילדכם, כדאי לקשר בין העונש – או התוצאות השליליות – לבין התנהגותו, ולהראות לו כיצד אתם מעוניינים שיתנהג. לדוגמה, אם ילדכם לקח עוגייה בלי לבקש, הוא יוכל לתרגל כיצד לבקש יפה.

העונש עובד טוב יותר כשאתם מאזנים אותו עם שבחים ותגמולים על התנהגות טובה. שבחים ותגמולים על התנהגות טובה מלמדים את הילד מה לעשות וכיצד להתנהג – למשל, להגיד, “כל הכבוד שביקשת יפה, קרן”. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. כלומר, ככל הנראה, לא תצטרכו להמשיך להשתמש בתוצאות השליליות או העונשים במידה רבה כל כך.

כמו כן, ילדכם זקוק לסביבה משפחתית חמה ואוהבת כדי לגדול ולהתפתח. הוא צריך שתנחו אותו בעזרת כללים משפחתיים, ותסבירו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים. אחת הדרכים החשובות לעשות זאת היא לדבר עם ילדכם ולהקשיב לו.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדה אצל ילדים – המדריך המלא

מהי חרדה אצל ילדים ומה ההבדל בין דאגה לחרדה?

חרדה אצל ילדים היא מצב שבו ילד מביע חששות ודאגות מפני נושא מסוים, ומעונין להימנע מהתמודדות איתו בכל מחיר. החרדה היא למעשה פחד-  תגובה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית לסיטואציה קיימת, שמתרחשת בהווה ומהווה איום מיידי מסוג כלשהו. פחד מתעורר אצל ילדים בתגובה למצב נתון. החרדה יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובתגובה התנהגותית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ולנהל את שגרת היומיום באופן שוטף ורגיל.

חשוב לדעת שיש הבדל בין דאגה ופחד. דאגה מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד חושב על מצבים שקרו בעבר או יקרו בעתיד. פחד מתרחש בדרך כלל בהווה. לדוגמה, ילד עשוי לפחד כאשר כלב מתקרב אליו בפארק, ולדאוג מביקור אצל חבר שיש לו כלב בבית.

חרדה היא פחד מפני משהו שעשוי לקרות בעתיד, שעדיין לא התרחש ולא ידוע אם יתרחש. חרדה תגרום לכך שילדים יצפו תרחישי קיצון שעדיין לא התממשו.

חרדה: גילאים ושלבים

ברוב המקרים, חרדה ופחדים בגיל הילדות הם ארעיים למדי וקצרי מועד. בגילאים שונים עשויות להתפתח חרדות שונות:

  • תינוקות ופעוטות עשויים לפחד מקולות חזקים, גבהים, זרים והיפרדות מהוריהם.
  • ילדים בגיל הגן עלולים להתחיל לפחד להיות לבדם או לפחד מהחושך.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים לפחד מתופעות על טבעיות (כגון רוחות רפאים), מצבים חברתיים, כישלון, ביקורת או מבחנים, וכן מפגיעה או איום גופניים.

פעוטות וילדים צעירים אינם דואגים בדרך כלל מדברים שונים כיוון שעדיין אין להם את היכולת הקוגניטיבית לדמיין את העתיד ודברים רעים שעלולים לקרות בו – ולכן דאגות הופכות לנפוצות יותר אצל ילדים בני יותר משמונה.

ככל שילדים מתבגרים, הם דואגים מדברים נוספים ושונים. בשנות הילדות הם עשויים לדאוג שמא יחלו או ייפצעו. מוקד הדאגות אצל ילדים גדולים יותר ובני נוער עשוי להשתנות ולהפוך למופשט יותר – הם עשויים, לדוגמה, לחשוב הרבה על מלחמה, פחדים כלכליים ופוליטיים, מערכות היחסים במשפחה ועוד.

סוגי חרדה אצל ילדים

קיימים כמה סוגי חרדות, הבאים לידי ביטוי אצל כל ילד וילדה בצורה אחרת.

חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה היא הפחד והדאגה שילדים חווים כשהם אינם יכולים להיות עם הוריהם או עם המטפלים שלהם. בדרך כלל, ילדים עם חרדת נטישה:

  • מוחים, בוכים או נאבקים כשהם נפרדים מאימא או מאבא או כאשר לא יכולים להיות איתם
  • חוששים שייפצעו או יעברו תאונה (או שהוריהם ייפצעו או יעברו תאונה)
  • מסרבים ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, בגן או בבית הספר לבדם
  • מסרבים ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלי הוריהם
  • חשים שהם חולים כאשר הם נפרדים מהוריהם.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדת נטישה.

חרדה חברתית אצל ילדים

חרדה חברתית היא פחד ודאגה ממצבים שבהם הילדים צריכים ליצור קשר עם אנשים אחרים, או לעמוד במרכז תשומת הלב. בדרך כלל, ילדים עם חרדה חברתית:

  • חוששים מיצירת קשר עם אנשים אחרים
  • מאמינים שאנשים אחרים חושבים עליהם רעות או צוחקים עליהם
  • הם ביישנים או מופנמים
  • מתקשים לפגוש ילדים אחרים או להצטרף לקבוצות
  • הם בעלי מספר חברים מוגבל בלבד
  • נמנעים ממצבים חברתיים שבהם הם עשויים לעמוד במרכז תשומת הלב או להתבלט – למשל, לדבר בטלפון ולשאול או לענות על שאלות בכיתה.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה חברתית.

חרדה כללית אצל ילדים

ילדים שחווים חרדה כללית נוטים לדאוג בגלל תחומים רבים בחיים – כל דבר מפגישות עם חברים במגרש המשחקים ועד לאירועים גלובליים. בדרך כלל, ילדים עם חרדה כללית:

  • דואגים בגלל מגוון דברים – בריאות, שיעורי בית, פגישות עם חברים במגרש המשחקים, הישגים בבית הספר או בספורט, כסף, ביטחון, אירועים גלובליים ועוד
  • חשים צורך שהכל יהיה מושלם
  • מפחדים לשאול או לענות על שאלות בכיתה
  • מתקשים להצליח במבחנים
  • פוחדים ממצבים חדשים או בלתי מוכרים
  • מבקשים אישור תמידי
  • חשים שהם חולים כשהם מודאגים.

למידע נוסף ולקבלת טיפים שיעזרו לילדכם להתמודד עם הנושא, קראו את המאמר חרדה כללית.

הגורמים לחרדה אצל ילדים

  •       גורם תורשתי – יש ילדים המועדים יותר לחרדה.
  •       תוצאה של למידה מאנשים אחרים שסובלים מחרדה.
  •       חרדה כתוצאה מחוויות שליליות ומפחידות שהתרחשו.
  •       גוננות מצד ההורים על ילדים ביישנים, שעשויה אולי לסייע בטווח הקצר אך להגביר את החרדה בטווח הארוך.

דרכי זיהוי ותסמינים

לחרדה אצל ילדים יש מספר תסמינים שאותם ניתן לזהות:

תסמינים גופניים

תסמינים גופניים יכולים להתבטא בחוסר נוחות וחוסר מנוחה, ובמקרים מסוימים יחוו את חוסר המנוחה באופן קיצוני. במקרים מסוימים עשויים להופיע כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הזעה מוגברת, או רעידות.

תסמינים מחשבתיים

התסמינים המחשבתיים הם בעיקר דאגה בלתי פוסקת, מחשבות שליליות על מה שעשוי לקרות, מחשבות טורדניות וקשיים בריכוז.

תסמינים רגשיים

התסמינים הרגשיים עשויים להתבטא בבכי תכוף, ייאוש, פחד, תחושת חוסר אונים, דאגה, לחץ ועצבנות.

תסמינים התנהגותיים 

תסמינים התנהגותיים עשויים להתבטא בהמנעות ממצבים ופעולות מעוררי חרדה, בהתקפי זעם, אלימות מילולית או פיזית, בעיות התנהגות או חוסר שיתוף פעולה במסגרות השונות שבהן הילד משתתף, קשיי שינה, חוסר תיאבון ופעולות עיכול לא סדירות וצורך לגשת יותר לשירותים.

אילו פעולות יכולות להקל על ילדכם במצב של חרדה או לחץ?

אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם באופן כללי לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • המתינו עד שילדכם יחווה חרדה באמת לפני שתציעו לו עזרה.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

מתי לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם החרדה?

פעמים רבות החרדה של הילד היא טבעית, אך חשוב לגשת לטיפול במקרים שבהם קיים קושי לנהל חיי שגרה תקינים, ובמקרים שבהם איכות החיים של הילד ומשפחתו נפגעת באופן משמעותי. חרדה חמורה עלולה להשפיע על הבריאות של הילד ועל רמת האושר שלו.

מתי להתחיל לדאוג?

רוב הילדים פוחדים או דואגים ממשהו בשלב מסוים בהתפתחותם. אם אתם מודאגים בגלל ילדכם, הטיפים הבאים יעזרו לכם להחליט אם עליכם לפנות לעזרה מקצועית.

  • שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם החרדה של ילדי מונעת ממנו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות? האם היא מפריעה לניהול השגרה ולחיי החברה, לשיעורי הבית או לחיי המשפחה? אם התשובה לכך היא “כן”, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • השוו את התנהגותו של ילדכם להתנהגותם של ילדים אחרים באותו גיל. לדוגמה, רוב הילדים נוטים לחוות פחד כשהם נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה והולכים לגן או לבית הספר, אך פחד זה נפוץ פחות אחרי גיל שמונה. אם התנהגותו של ילדכם שונה מאוד מזו של ילדים אחרים, שקלו לפנות לעזרה מקצועית.
  • בחנו עד כמה עוצמת תגובתו של ילדכם היא חזקה. אם הוא מוטרד מאוד וקשה להרגיע אותו כשאתם עוזבים אותו לבדו, למשל, חשבו ברצינות לפנות לעזרה מקצועית.

כיצד מתמודדים ומטפלים בחרדה אצל ילדים?

התמודדות הורית

מעורבות ההורים  בתהליך הטיפול היא קריטית להצלחתו. לעתים, הורים פועלים באופן לא מודע, ומתוך כוונות טובות לתמוך, לגונן על הילד ולהקל על מצוקהתו אך התנהגותם עשויה לשמר ואף להגביר את החרדות . ההורים צריכים ללמוד מהו החלק שלהם בחרדות ואיך להימנע מכך, ולאחר מכן – ללמוד איך לעודד את הילד להתמודד בכוחות עצמו ולסייע לו בתהליך. ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, והם צריכים להשתתף בטיפולים עצמם וליישם את התכנית הטיפולית בבית, גם אם זה לעיתים מאתגר. 

התמודדות עצמית

בגיל המתאים, ההליך הטיפולי צריך לאפשר לילד להתמודד עם מקור החרדה במקום להימנע מהתמודדות איתו, תוך תמיכה וסיוע לילד בתהליך. הרעיון הוא לא לעודד את החרדות, אלא להעניק לילד את הכלים, התמיכה והסיוע שהוא צריך כדי להתמודד איתם בעצמו. התהליך צריך להיות הדרגתי ולאפשר לילד להסתגל לשינויים ולהליך הטיפול.

איך עושים את זה?

ההליך צריך להתחיל במציאת עזרה מקצועית וטיפול מתאים, ואת זה ניתן לעשות ע”י פנייה ליועץ בית הספר, לרופא המשפחה שיכול להפנות פסיכולוג ילדים או לאיש מקצוע אחר עם הסמכה מתאימה, המרכז לבריאות הילד או תחנות ומרכזים לבריאות הנפש.

הטיפול המקצועי המומלץ לחרדות אצל ילדים הוא טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), שעוזר לילדים לפתח מיומנויות שמשנות את דרכי החשיבה שלהם במצבי חרדה, ומגבירה את יכולתם להתמודד בעצמם. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית של הילדים לדברים שהם חרדים מהם, כדי שיוכלו ללמוד לנהל את הפחדים. לגישה זו יש יתרונות לטווח ארוך בטיפול בחרדה.

במקרים מסוימים של חרדה חריגה וחמורה, ילדים יקבלו תרופות מרשם בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

בטיחות בדרכים להולכי רגל

בטיחות בדרכים לילדים

עד גיל 9, ילדים זקוקים להשגחה הורית פעילה כדי לעזור להם לעבור בבטחה בחניות, במכוניות, בכבישים, בחניונים ובדרך לבית הספר. אפילו ילדים שמכירים את כללי הבטיחות בדרכים עלולים שלא לזכור אותם בעת הצורך.

ילדכם ילמד על בטיחות בדרכים להולכי רגל מהתבוננות בכם, ולכן, התנהגו בבטחה בקרבת מכוניות, כבישים, מדרכות וחניונים. תמיד עצרו, הביטו, הקשיבו וחשבו לפני שאתם חוצים את הכביש, והשתמשו במעבר חציה כשאפשר. חצו תמיד את הכביש בנקודה הבטוחה ביותר, גם אם עליכם ללכת מעט יותר. אם זהו מעבר חציה מרומזר, תמיד המתינו לאור הירוק.

תמיד החזיקו בידו של ילדכם כשאתם מתקרבים למכוניות. כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם על בטיחות בדרכים, כיצד להסתובב בבטחה ליד מכוניות חונות וכיצד ללכת על מדרכות ובחניה. כדי ללמד את הילדים על בטיחות בדרכים להולכי רגל, מומלץ מאוד לתאר את מעשיכם כל הזמן, כדי שיבין את חשיבותם.

כיצד למנוע תאונות בחניה

פעוטות נמצאים בסיכון גבוה לתאונות בחניה ובחצר. הם עשויים שלא להבין שמכוניות הן מסוכנות, והם נעים בשקט ובמהירות. לעיתים הם שקועים עמוק בפעילות שהם עוסקים בה, למשל, לרדוף אחרי כדור מאחורי המכונית. בדרך כלל הם אינם עוצרים, גם אם מבקשים מהם. ולא רק פעוטות נוהגים כך – גם ילדים גדולים יותר עלולים להיפגע באותו אופן.

הנה כמה כללי בטיחות בחניה:

  • לפני שאתם מזיזים את הרכב בחניה, בדקו שאף אחד מהילדים אינו נמצא לפני הרכב או מאחוריו. אל תסתמכו על חיישנים או מצלמות ברכב. תמיד ערכו בדיקה פיזית מסביב לרכב.
  • לעולם אל תשאירו ילדים קטנים לשחק לבד ליד מכוניות חונות או מכוניות בתנועה בחניה.
  • ערכו הפרדה ברורה בין אזורי המשחק של הילדים לבין החניה. לדוגמה, אפשר לגדר את החניה כך שילדכם לא יוכל לרוץ לעברה.
  • עשו לכם הרגל: נופפו לשלום למי שנוסע מתוך הבית.

כדאי לציין שחניונים דומים לחניות ביתיות: נהגים שנוסעים לאחור מתקשים לראות אם יש ילדים קטנים מאחורי רכבם. השתמשו באותם כללי בטיחות כשאתם בחניון.

להיכנס ולצאת מהרכב בבטחה

כשאתם מכניסים את ילדכם למושב הבטיחות, תמיד הכניסו אותו מדלת הנוסע האחורית הקרובה למדרכה. כך, ילדכם יתרגל להיכנס ולצאת מהרכב דרך הדלת הבטוחה ביותר – זו שהכי רחוקה מהתנועה.

אם יש לכם תינוק ופעוט, שמרו על בטיחותו של הפעוט בתוך הרכב בזמן שאתם משגיחים על התינוק. מחוץ לרכב, החזיקו את ידו של הפעוט והבינו ביחד מאין המכוניות עלולות להגיע, לפני שאתם מתרחקים מהרכב. כשאתם חוזרים לרכב, עזרו לפעוט להיכנס קודם, כיוון שהתינוק אינו צפוי להתרחק מכם.

בטיחות בדרכים להולכי רגל: הליכה וחציית כבישים

כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות בטיחות בדרכים להולכי רגל, תנו להם הרבה הזדמנויות לתרגל בקרבת כבישים אמיתיים – לדוגמה, לכו עם הילדים מהגן ובחזרה, טיילו ברחבי השכונה או לכו לחנויות במרכז המסחרי. למדו את כללי הבטיחות הבאים כדי למנוע תאונות:

  • החזיקו את ידו של ילדכם כשאתם חוצים כבישים ביחד, ובכל מקום שבו יש תנועה או מכוניות. שימו לב במיוחד כשיש תנועה כבדה, בכביש מהיר, ברחוב שבו המדרכות צרות במיוחד או לא קיימות או כאשר חפצים שונים חוסמים את שדה הראייה, למשל מכוניות חונות, משאיות, עצים, גבעות או מדרכות עמוסות אדם.
  • תמיד חצו את הכביש במעבר חציה, המתינו לאור הירוק ברמזור והביטו לכל כיוון כדי לבדוק שאף רכב אינו מגיע. כדי לעזור לילדכם להבין מתי בטוח לחצות והיכן, הסבירו לו מה אתם עושים.
  • עצרו ליד חניות ובדקו שאף רכב אינו נוסע לאחור או נכנס לחניה.
  • דברו עם ילדכם על בטיחות בדרכים מגיל צעיר, אפילו כשהוא נוסע בעגלה. לדוגמה, “אוי, בא אוטו. בוא נחכה עד שהוא יעבור כדי שנוכל לחצות”. המשיכו לדבר על בטיחות בדרכים גם כשהוא גדל.

כשאתם הולכים יחד, שאלות את ילדכם שאלות פשוטות שיגרמו לו לחשוב על הולכי רגל ועל בטיחות בדרכים:

  • מהו המקום הבטוח ביותר לחצות את הכביש?
  • מה צריך לעשות לפני שחוצים את הכביש ביחד?
  • מדוע אנחנו מחזיקים ידיים כשאנחנו חוצים יחד את הכביש?
  • מתי בטוח לחצות את הכביש?
  • מה אנחנו מחפשים כשאנחנו חוצים את הכביש?
  • לאילו קולות אנחנו מקשיבים כשאנחנו חוצים את הכביש?

לדעת מתי ילדכם מוכן ללכת לבד

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה לא לאפשר לילד לחצות כביש לבד לפני גיל תשע. נוסף על כך, רמת המוכנות של ילדכם להתמודד לבדו בבטחה עם התנועה תלויה בהתפתחות שלו ובמידת התרגול שקיבל בקרבת כבישים אמיתיים ותנועת כלי רכב.

באופן כללי, ילדכם מוכן לנווט לבדו בכבישים בבטחה כשהוא מכיר ומבין היטב את כללי הבטיחות בדרכים. כמו כן, עליו להבין שגם אם הוא עומד בכללים, הנהגים אינם תמיד עושים זאת. ילדכם צריך להצליח לשים לב למכוניות בכביש ולהבין כמה הן רחוקות ממנו, וכמה מהר הן נוסעות לקראתו. וכמובן, הוא צריך לדעת כיצד לבחור מקומות בטוחים לחציית הכביש.

כך תוכלו לעזור:

  • בדקו אם ילדכם עוצר, מתבונן, מקשיב וחושב לפני שהוא חוצה את הכביש.
  • למדו את ילדכם לא לחצות כביש בין מכוניות חונות, מאחורי אוטובוסים או שיחים.
  • למדו את ילדכם לוודא שכל המכוניות עוצרות בכל המסלולים וליצור קשר עין עם הנהגים ולוודא שהם הבחינו בו.
  • דברו על כללי הבטיחות במונחים פשוטים
  • צאו עם ילדכם לסיבוב ברחובות השכונה ודברו איתו
  • ודאו שילדכם לובש צבעים זוהרים שקל לראות בחשכה.
  • בחרו יחד איתו את המסלול הבטוח ביותר לבית הספר ותרגלו אותו יחד.
  • היו אתם מודל להליכה בטוחה- הקפידו על כללי זהירות בדרכים בעצמכם.

להמלצות ארגון ‘בטרם’ לבטיחות ילדים להליכה בטוחה לחצו כאן.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה לעשות כשילדכם מתנהג בבריונות כלפי אחרים

אם ילדכם דוחף ילדים אחרים שאינם יכולים להגן על עצמם, אומר עליהם דברים מרושעים או גורם להם להרגיש רע באופן כללי, ייתכן שהגיע הזמן לדבר איתו על בריונות.

בריונות: עקרונות הבסיס

  • בריונות יכולה לכלול אלימות פיזית או פסיכולוגית, הצקה למישהו, או החרגתו מפעילות מסוימת או מהקבוצה כולה. בריונות יכולה להתרחש פנים אל פנים, בהודעת טקסט או באינטרנט.
  • גם בנים וגם בנות קוראים לילדים בשמות מרושעים כשהם מתנהגים בבריונות. זו התנהגות נפוצה שקשה יותר להבחין בה מאשר באלימות גופנית.
  • בנים נוטים יותר להתנהג בבריונות, וגם לסבול ממנה.
  • חלק מהילדים לא יתחילו להתנהג בבריונות מעצמם, אך יצטרפו בהמשך או יעודדו את הבריונות. גם התנהגות זו נחשבת בריונות.

מדוע ילדים נוהגים בבריונות

רוב הילדים מציקים לילדים אחרים בשלב זה או אחר. ככל שהם מתבגרים, הם לומדים כיצד התנהגותם משפיעה על רגשותיהם של אחרים, ולכן ההתנהגות הזו נוטה להיפסק. ילדים שלא פיתחו אמפתיה עשויים להמשיך להתנהג כך, ולהפוך לבריונים. כמו כן, לחלק מהילדים יש מזג מסוים שגורם להם להשתמש יותר בהתנהגות בריונית, בעוד שאחרים מגיעים ממשפחות שבהן ישנו שימוש נפוץ באלימות ודיכוי.

סימנים לכך שהילד מתנהג בבריונות

אם ילדכם מתנהג בבריונות, סביר להניח שמישהו יספר לכם – המורה, הורה של אחד הילדים או אחד מילדיכם האחרים. אם אתם חושדים שילדכם מתנהג בבריונות, חפשו את הסימנים הבאים:

  • ילדכם מדבר על ילדים אחרים בבית הספר באופן אגרסיבי או שלילי
  • ילדכם מחזיק בכסף, צעצועים או דברים אחרים שאינם שייכים לו.

אף אחד מהסימנים האלה אינו מצביע בוודאות על כך שילדכם נוהג בבריונות, אך כדאי לדבר עם המורה כדי לגלות אם היו בעיות כלשהן בבית הספר.

מה לעשות אם ילדכם מתנהג בבריונות

חשוב להגיד לילדכם שאתם חושבים שהתנהגותו אינה מקובלת עליכם ושאתם מעוניינים שתיפסק.

  • הסבירו לו מהי בריונות. הישארו רגועים. דברו איתו על מעשיו, ושאלו אותו מדוע הוא עושה זאת.
  • השגיחו על השימוש שילדכם עושה באינטרנט ובטלפון הסלולרי.
  • דברו עם צוות בית הספר (או הארגון שבו מתרחשת הבריונות) על גישתם כלפי בריונות. שאלו מה אפשר לעשות מהבית כדי לעזור. בדקו דרך קבע כיצד ילדכם מתנהג.
  • חלק מהילדים מתנהגים בבריונות כיוון שהם עצמם סובלים ממנה. הקשיבו לילדכם וחפשו סימנים לכך שנפל קורבן לבריונות.
  • ילדים מצטרפים לפעמים לקבוצה שמתנהגת בבריונות כדרך להימנע מכך בעצמם. אם ילדכם משתמש בבריונות כדי להשתלב בקבוצה, דברו עם בית הספר או עם הארגון כיצד לעזור לו ללמוד להתנגד לקבוצה.

כשמדובר בטיפול בבריונות, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. הסיכוי הטוב ביותר שלכם להשפיע על התנהגותו הבריונית של ילדכם הוא כשהוא עדיין צעיר – ככל שיהיה צעיר יותר, כך סביר יותר להניח שישנה את התנהגותו. אל תתפתו לשבח את ילדכם על כך ש”עמד על שלו”, כיוון שהערות חיוביות בנוגע לבריונות עלולות לעודד אותו להמשיך.

מה לעשות אם ילדכם ממשיך להתנהג בבריונות

אם אין זו הפעם הראשונה שילדכם מתנהג בבריונות, וכבר ניסיתם את השיטות שהצענו, תצטרכו לנקוט צעדים נוספים. אם הבריונות מתרחשת בבית הספר או במועדון ספורט, שתפו פעולה עם הארגון ונסו לשנות ביחד את התנהגותו של ילדכם בצורה הטובה ביותר.

  • סביר להניח שלבית הספר או למועדון יש מדיניות ברורה להתמודדות עם בריונות, והם ישתמשו בה כדי להחליט מה יהיו ההשלכות על ילדכם. הדבר היעיל ביותר שתוכלו לעשות הוא לתמוך בהחלטתו של הארגון.
  • כמו כן, תוכלו להכין לילדכם “חוזה התנהגות”. החוזה נערך מולכם, מול בית הספר ומול הילד, כדי שיידע שכולכם עובדים יחד. הוא יכול לכלול דברים כמו מה יקרה אם הוא מתנהג בבריונות, ומה יקרה אם יפסיק להתנהג כך. כמו כן, אפשר לכלול דברים שירצה לעשות במקום להתנהג בבריונות.
  • שאלו את היועץ בבית הספר אם ילדכם זקוק לייעוץ שיעזור לו להפסיק להתנהג בבריונות, או בקשו הפניה למישהו אחר. הייעוץ הוא שימושי במיוחד אם ילדכם סובל מבעיות בהערכה העצמית, מתקשה להתמודד עם כעס או לשלוט בדחפיו.

כיצד להפסיק את הבריונות

  • כדי למנוע בריונות, יש ללמד את הילדים כיצד להסתדר היטב עם אחרים, ולעזור להם ללמוד מהי אמפתיה וכבוד, וכיצד לתמוך בחבריהם. ילדים בעלי מיומנויות כאלה נוטים פחות להתנהג בבריונות. למידע נוסף כיצד לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חברתיות, קראו את המאמר לדבר עם ילדכם בגיל בית הספר.
  • כדאי לבנות את ההערכה העצמית של ילדכם. אפשר להציע לו מגוון רחב של פעילויות שונות, ולעודד אותו לעשות מה שהוא אוהב – ספורט, יצירה, מוזיקה, דרמה או משהו שונה לגמרי.
  • מחקרים מראים כי ילדים שהוריהם נותנים להם תשומת לב חיובית נוטים פחות להתנהג בבריונות. ילדים שחשים שאינם אהובים או שחווים אלימות במשפחה נוטים יותר להתנהג בבריונות כלפי אחרים.
  • שימוש בכללי משמעת סמכותיים יכול לעזור גם הוא – כלומר, הצבת גבולות ושימוש בתוצאות לא גופניות אם ילדכם אינו נשמע להם. אם אתם רוצים שילדכם ילמד כיצד לפתור בעיות בלי להזדקק לבריונות, חשוב שתלמדו כיצד להתמודד עם בעיותיכם באופן בונה.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

גמילה מהנקה בגיל מאוחר: ילדים גדולים

מתי לגמול מהנקה?

ילדים שונים נקשרים להנקה ברמות שונות, אך כולם ייגמלו בזמן המתאים להם. אם אינך רוצה להמתין שילדך יגמול את עצמו, תוכלי לגמול אותו כשתהיי מוכנה.

לתכנן מראש

פעוטות וילדים רבים מרגישים שההנקה מספקת להם לא רק מזון אלא גם ביטחון ונחמה, ולכן הגמילה עשויה להיות מלחיצה מאוד עבורם. אחרים עשויים להחליט בעצמם מתי הם מוכנים לוותר עליה..

סיום ההנקה הוא שינוי משמעותי לכל ילד גדול. כלומר, עדיף להימנע מגמילה יזומה אם את יודעת שעומדים להתרחש שינויים גדולים אחרים בחייו – למשל, גמילה מחיתולים, כניסה למסגרת חינוכית או מעבר דירה. תוכלי להקל על המעבר ולדבר עם ילדך על השינוי כמה שבועות או חודשים לפני שאת מתחילה לגמול אותו, כדי לתת לו זמן להתרגל לרעיון.

טיפים לגמילה

הנה כמה רעיונות לגמילה מהנקה. התחילי עם הרעיון שיתאים לילדך, או השתמשי בכמה רעיונות שמתאימים לשניכם.

  • אחת הדרכים הטובות להתחיל את תהליך הגמילה היא לא להציע, אך גם  לא לסרב, לפחות בשלב הראשון.
  • הציגי כמה מגבלות על ההנקה – לא להניק בחוץ, או להניק רק אחרי ארוחת הצהריים במהלך היום.
  • כדאי להוריד קודם כל את ההנקה שאת חשה שהיא פחות משמעותית לילד, או זו שהכי מפריעה לך.
  • הורידי הנקה אחת בכל פעם, והמתיני כמה שבועות לפחות לפני שאת מורידה את ההנקה הבאה. כך תוכלי להקל גם על שדייך, שעלולים לסבול מגודש אם תפסיקי בפתאומיות. התחילי בהנקה הכי פחות משמעותית לילדך.
  • הכניסי לשגרה היומיומית מגוון פעילויות ויציאות מהבית, כדי שילדך יהיה עסוק ולא יחשוב על ההנקה.
  • מדי פעם, החליפי את ההנקה בפעילות “של גדולים”. למשל, ילדך עשוי להתרגש מאוד אם יקבל משקה מיוחד בבית קפה, כגון שייק פירות, בשעה שבה הוא נמצא בדרך כלל בבית ויונק.
  • עיקרון ה”רחוק מהעין, רחוק מהלב” עשוי לעבוד היטב. תוכלי להשאיר את ילדך עם מישהו שהוא מכיר היטב כשאת אמורה להניק, כיוון שסביר להניח שירצה לינוק פחות כשאינך בסביבה.
  • אם ילדך מתעורר להנקה באמצע הלילה, בן או בת הזוג שלך יכולים להרגיע אותו מבלי להשתמש באוכל – בגיל זה תינוק אינו זקוק להאכלה בשעות הלילה.
  • נסי שלא להתלבש ולהתפשט כשילדך נמצא בסביבה, ולבשי בגדים שמקשים על ההנקה – למשל, שמלות במקום חולצות.

גמילה מהנקות בוקר ולילה

ההנקה האחרונה שנשארת בסוף תהליך הגמילה ההדרגתי עשויה להיות בשעת ההשכבה או הקימה בבוקר. כדי להפסיק את הנקת הבוקר, השתדלי לקום ולהתלבש לפני שילדך מתעורר, ואז להציע לו כוס חלב וארוחת בוקר.

כדי להפסיק את הנקת הערב, נסי לשנות את השגרה הישנה ולהיכנס לשגרה חדשה. תוכלי להציע לילדך שבן או בת הזוג שלך יקריאו לו סיפור לפני השינה. אם הוא רגיל לינוק עד שהוא נרדם, הציעי לקרוא לו סיפור אחרי ההנקה כתמריץ להישאר ער ולאחר שיתרגל לכך תוכלי להפסיק את הנקת הערב.

עם הזמן, הורידי את ההנקה בהדרגתיות. כמו כן, תוכלי להניק אותו בחדר אחר ולא בחדר השינה, כדי לשבור את הקישור בין הנקה ושינה. כשילדך נגמל מהנקות הלילה, ודאי ששגרת ההשכבה שלו רגועה, נעימה ומלאת חיבוקים.

אם ההנקה האחרונה ממלאת אותך בעצב, דעי שזה נורמלי לגמרי. זכרי שעשית עבודה מצוינת עד כה, ונתת לילדך נקודת פתיחה בריאה לחיים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר

מדוע תנועה יומיומית חשובה לילדים?

ילדים זקוקים לתנועה ולפעילות גופנית רבה מדי יום. התנועה חיונית לבריאותם ולרווחם הכללית. זהו חלק חשוב בלמידה ובהתפתחות המיומנויות הגופניות והחברתיות של ילדים, וכן בהתפתחות מיומנויות החשיבה. משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שבהן ילדים לומדים ומתפתחים, ולכן, אפשרו לילדכם לשחק, לנוע ולהיות פעיל מדי יום. כך גם תוכלו להראות לו שאפשר להפוך את התנועה והפעילות הגופנית לכיף גדול.

לחלק מענפי הספורט יש גרסאות מותאמות לילדים, למשל קט-רגל, קט-עף או חוגי אתלטיקה, וילדים רבים נהנים להשתתף בהם. אך גם אם ילדכם לא אוהב את ענפי הספורט האלה, זה בסדר. פעילות גופנית כוללת גם דילוג, הליכה, ריצה, שחייה – ואפילו עזרה במטלות הבית וגינון.

תנועתיות אצל ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

באופן כללי, ככל שילדכם יקבל יותר הזדמנויות לתנועה ולפעילות גופנית, כך יצליח לפתח מיומנויות רבות יותר ולעשות דברים רבים יותר. בסביבות גיל חמש עד שמונה, ילדכם יוכל:

  • לרכוב על אופניים דו-גלגליים
  • לטפס ולשחות
  • לזרוק ולתפוס כדורים בגדלים ובצורות שונים
  • להתחיל ליהנות מחוגים ומקבוצות ספורט, בסביבות גיל שמונה.

ילדים בגיל זה אוהבים בדרך כלל להתנסות במגוון פעילויות שמאפשרות להם לרוץ מהר, לשחק היטב בכדור, להתנדנד על מתח, לעשות גלגלונים או לדלג. אפשר לתת לילדכם להתנסות בפעילויות חדשות כמו החלקה על סקייטבורד או גלגיליות. פשוט צריך לוודא שהוא מצויד בכל ציוד הבטיחות המתאים לשימוש באופניים, סקייטבורד וגלגיליות, כולל קסדה, מגני מרפקים ומגני ברכיים, בסביבה בטוחה.

משחקים לעידוד התנועה

ילדים נהנים לעשות פעילויות שונות עם המשפחה – למשל, לבעוט בכדור, לשחק במסירות או לזרוק צלחת מעופפת איתכם ועם אחיהם. ההליכה לבית הספר וחזרה היא הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית ולשיחה, ואפשר גם לשחק מחוץ לבית.

אם ילדכם מתעניין בכך, רשמו אותו לתוכנית אתלטיקה קלה שכוללת מגוון פעילויות כמו קפיצה, זריקה, הליכה וריצה – כדאי להתחיל בסביבות גיל חמש. ילדים בגיל זה נהנים מאוד מחוגי ספורט, אך עדיין חשוב לאפשר להם לשחק בצורה חופשית. תנו לילדכם לבחור במה לשחק וכיצד לשחק – לרקוד לצלילי המוזיקה או לשחק בהעמדת פנים.

זמן מסך
סגנון חיים משפחתי בריא כולל מגבלות על זמן המסך היומי, כיוון שהפעילות הגופנית פוחתת כשהילדים ישובים מול המסך. ילדים בני חמש עד 18 יכולים לצפות במסך לא יותר משעתיים ביום.

ילדים שנחשפים לזמן מסך ארוך צפויים יותר לסבול משלל בעיות בריאות וליקויי למידה. כמו כן, יותר מדי זמן מול המסך ופחות מדי פעילות גופנית עלולים להשפיע על משקלו של הילד.

ילדכם הוא אדם ייחודי עם תחומי עניין, מיומנויות, יכולות ודרכי למידה משלו. כל אלה, בשילוב עם ההתנסויות וההזדמנויות שקיבל בעבר, מעצבים את יכולותיו הגופניות. אם אתם מודאגים בגלל התפתחותו הגופנית של ילדכם, דברו עם המורה או עם רופא הילדים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

אצלנו בבית לא נושכים!

מדוע תינוקות ופעוטות נושכים, צובטים ומושכים בשיער

ילדים קטנים נושכים, צובטים ומושכים בשיער כדי להתנסות ולחקור את סביבתם.

תינוקות בני 12-6 חודשים נעזרים בפעולות הללו כדי להבין מהן סיבה ותוצאה. כך, לדוגמה, התינוק שלכם עשוי לנשוך אתכם ואז לחכות ולראות מה תעשו. אם אתם צוחקים והופכים את זה למשחק, הוא עשוי לנסות זאת שוב ולראות אם יקבל את אותה תגובה. אם אתם מתרגזים, הוא עשוי להסתקרן מהתגובה הקיצונית – ולנסות שוב כדי לראות אם תתרגזו!

פעוטות עשויים להרביץ, לנשוך או לצבוט כיוון שהם באמת כועסים, מוטרדים או פגועים. לפעמים עדיין אין להם את היכולת להשתמש במילים כדי להגיד מה מטריד אותם. יש פעוטות שמחקים התנהגות שראו אצל ילדים אחרים, או שילדים אחרים עשו זאת להם.

כיצד להגיב לנשיכות, צביטות ומשיכות בשיער

טבעי להרגיש מבוכה או אפילו להתרגז כשילדכם פוגע בכם או במישהו אחר, אך אופן התגובה שלכם להתנהגות זו ישפיע על התנהגותו של הילד בעתיד. כשאתם נשארים רגועים ומוצאים דרך בונה לטפל במצב, ילדכם יכול ללמוד על התנהגות נאותה. תגובה רגועה מצדכם היא הצעד הראשון לעידוד התנהגות חיובית בעתיד. האופן שבו אתם מתמודדים עם נשיכות, צביטות או משיכות בשיער תלוי בגילו של ילדכם.

תינוקות

התינוק שלכם לומד להבין מהן סיבה ותוצאה. אם הוא מכה, נושך אתכם (בזמן הנקה למשל) או מושך בשערכם, הוא כנראה פשוט מתנסה בסביבתו המיידית. כשאתם מגיבים לילדכם בצורה מילולית ברורה, אתם אומרים לו בפירוש שאינכם אוהבים את מה שהוא עושה. תוכלו, למשל, לומר “לא, אנחנו לא מושכים בשיער”. הצעד הבא הוא להזיז את ידו של ילדכם (או את פיו!) ולהניח אותו. כך אתם מסיטים את תשומת הלב מההתנהגות הלא רצויה. אם התינוק שלכם מכה, נושך או מושך שוב בשיער, הגיבו באותו אופן.

תינוקות נוטים לחזור על התנהגות שמזכה אותם בתשומת לב רבה. לכן, ברגע שילדכם מתנהג באופן חיובי – למשל, מחבק אתכם או נוגע בכם בעדינות – תנו לו גמול חיובי בדמות תשומת לב רבה ושבחו אותו.

פעוטות

אם הפעוט שלכם מכה או נושך אנשים אחרים או מושך בשיערם, הצעד הראשון הוא להבין את הסיבה לכך. כלומר, עליכם לחשוב מהן הסיבות האפשריות להתנהגות זו, ולבדוק אם אופן התגובה שלכם החמיר את ההתנהגות.

לדוגמה, אם ילדכם מתפרץ כיוון שאינו מצליח למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את רגשותיו, לא יעזור אם תצעקו עליו. במקום זאת, נסו להישאר רגועים מבחוץ – אפילו אם אתם לא מרגישים רגועים כל כך מבפנים! כך תלמדו את ילדכם כיצד להתמודד עם תסכול.

לעיתים קרובות, התנהגות כזו מצד פעוטות נועדה למשוך את תשומת לבכם. לכן, הסטת תשומת הלב ממנו תשלח לו מסר חזק מאוד לגבי מה שאתם מרגישים. תוכלו, למשל, לפנות הצדה או להתרחק ממנו.

אם ילדכם ממשיך לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, הראו לו שאתם עדיין בשליטה. הישארו רגועים, אמרו לו בקצרה כיצד ההתנהגות שלו גורמת לכם להרגיש ותנו לו להבין שיש תוצאות להתנהגותו, כמו פסק זמן קצר בחדר. תוכלו להשתמש במילים כמו “אסור להרביץ! זה כואב. לך בבקשה לפסק זמן בחדר”.

כמו כן, תוכלו ללמד את ילדכם להשתמש במילים שמתארות את רגשותיו, כגון “נראה שאתה כועס!” כך תוכלו לעזור לו להשתמש במילים בעתיד. עליכם לחזור על כך כמה פעמים כדי שילמד.

אם ילדכם נושך ילד של מישהו אחר, הישארו רגועים, התקרבו במהירות למקום והתנצלו בפני ההורה והילד. תנו לילדכם משוב מילולי – למשל, תוכלו לומר “לא! הנשיכה שלך מכאיבה”. לאחר מכן, הרחיקו אותו מהסיטואציה לפסק זמן קצר. אם הילד השני מוטרד וכואב מאוד, כדאי לשלוח הודעת התנצלות קצרה להורה.

מה לעשות כשצריך עזרה נוספת

יש ילדים שממשיכים לנשוך, לצבוט או למשוך בשיער, ולא משנה כמה אתם מנסים לטפל בהתנהגות זו. אם אתם מרגישים מתוסכלים, מותשים או כועסים, או אם ההתנהגות הזו מדאיגה אתכם עד כדי כך שאתם מפסיקים את כל הדברים היומיומיים שאתם נוהגים לעשות – כמו למשל לפגוש חברים או לצאת לקניות – כדאי לבקש עזרה.

פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב, שיכולים להפנות אתכם לפסיכולוג ילדים או לרופא המתמחה בנושא. מומחים אלה יעזרו לכם להבין מה הסיבה להתנהגותו של ילדכם, ואם נדרשים אבחון נוסף או תוכנית טיפול מסוימת.

 

התנהגות ילדים בגיל בית הספר: למה לצפות

למה לצפות

השנים הראשונות בבית הספר היסודי הן תקופה מאתגרת לכם ולילדכם גם יחד. צריך להתרגל לשגרת בוקר, והשעון מתקתק ללא הרף. ייתכן שאתם מנסים למצוא קצב שיעזור לכולכם לצאת מהבית בזמן, בעיקר אם גם אתם צריכים להתכונן לעבודה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השגרה המלחיצה הזו היא להכין תוכנית – ולדבוק בה.

בגיל זה, הילדים עדיין מנסים ללמוד דברים יומיומיים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, למשל כיצד לדבר זה עם זה. אתם עשויים לחשוב שילדכם אינו מקשיב לכם, אך הוא רק מנסה להבין מה אמר מישהו אחר לפני חמש דקות.

ילדים בגיל בית הספר מנסים להבין את העולם סביבם, ולכן צריך לסלוח להם על כך שדעתם מוסחת מעט. כשאתם עושים דברים עם ילד בגיל בית הספר, כדאי לזכור כלל אצבע חשוב: השאירו תמיד 30 דקות נוספות לכל מקרה.

טיפים להתנהגות ילדים בגיל בית הספר

הנה כמה דברים נוספים שכדאי לזכור בנוגע להתנהגותו של ילדכם:

  • תנו לילדכם לנסות. ילדכם יכול להתמודד עם רגשותיו במידה מסוימת של עצמאות. אם הוא מוטרד או עצוב, הוא יכול ללכת לחדר אחר כדי להירגע, או לנסות לערוך משא ומתן כדי לפתור את המצב. נסו שלא להתערב מיד כדי לפתור את הבעיה – תנו לו הזדמנות לנסות ולפתור אותה בעצמו.
  • פתרו בעיות ביחד. ילדכם הגיע לגיל שבו אתם יכולים לנסות לפתור איתו בעיות ביחד. לכן, במקום להגיד אוטומטית, “לך לחדר שלך!”, תוכלו לדבר על ההתנהגות הרצויה. אפשר לחשוב יחד על פתרון שמועיל לשני הצדדים, וסביר להניח שילדכם יפעל לפיו כיוון שעזר לחשוב עליו. לדוגמה, אפשר לומר, “כשאנחנו אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה שתישאר ליד השולחן במשך רבע שעה כדי שנוכל לדבר. מה אתה רוצה לעשות?” ייתכן שהוא ירצה לקום מהשולחן וללכת לשחק. אפשר להחליט יחד שיישאר ליד השולחן במשך רבע שעה ואז ילך לשחק. ברגע שהסכמתם, דבקו בהסכם.
  • הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים. אם תגידו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם, הוא יראה את רגשותיו שלו משתקפים בשלכם, כמו במראה, ויוכל להזדהות איתכם. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם ולשנות את המצב לטובתכם.
  • עזרו לו לפתח מיומנויות הקשבה. כשאתם אומרים משהו חשוב מאוד, עדיף לדבר בגובה העיניים של ילדכם. בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם כדי לבדוק אם הקשיב.
  • הסכימו על התוצאות מראש. ילדכם יכול לעזור לקבוע את התוצאות להתנהגות הבלתי רצויה, או לפחות להסכים לתוצאות שתקבעו. מדהים כמה קל יותר להתנהל כשהילדים יודעים למה לצפות, כיוון שכבר הסכימו לכך. לפעמים אין צורך לקבוע תוצאות בכלל. תנו לילדכם להתנסות בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, למשל, להרגיש שקר לו מדי אם סירב ללבוש את המעיל. כך תעזרו לו להתחיל לפתח אחריות.
  • ילדים בגיל בית הספר עשויים להתנסות בהתנהגות לא ראויה כמו קללות. דברו עם ילדכם על בחירת המילים שלו, במקום להתעלם מהתנהגותו. ייתכן שהוא אינו מודע לגמרי למשמעותה של הקללה שאמר. עם זאת, ילדים בגיל בית הספר מבינים בדרך כלל שמילים יכולות לפגוע באחרים או להעליב אותם.
  • ילדים בגיל זה לומדים לשקר כחלק מהתפתחותם – אך גם לומדים להגיד את האמת. היו חיוביים, והדגישו את חשיבותה של הכנות במשפחתכם.
  • כשילדכם מנדנד, הוא יכול לשגע אתכם. לכן כדאי להכין תוכנית מראש למקרה כזה. בתור התחלה, הבהירו לו שלא תשקלו את בקשתו אלא אם כן יתנהג בנימוס.

למידע נוסף, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה. אפשר ללמוד עוד על חיזוק התנהגות טובה ומניעת התנהגות לא מקובלת בארגז הכלים ההתנהגותי.

בקרים במהלך השבוע

התנהלות הדברים במהלך הבוקר יכולה להשפיע על מהלך העניינים בהמשך היום. ילדים שמגיעים לבית הספר רגועים, שלווים, שבעים ומוכנים יכולים להפיק את המיטב מהשעות הראשונות של היום – וזה הזמן שבו הילדים לומדים באופן הטוב ביותר.

  • נסו לקום 30-15 דקות מוקדם יותר, כדי שתוכלו להתנהל בצורה חלקה יותר ובלי לחץ.
  • הבקרים יהיו קלים יותר אם ילדכם יכול לעשות דברים בעצמו. הכינו רשימת דברים שבהם יוכל לעזור – אם עדיין אינו יודע לקרוא, אפשר להכין רשימה מאוירת. בתחילה הוא יטעה ויעשה דברים באטיות, אך אם יקבל זמן לתרגל, עד מהרה הוא יתפוס את העניין.
  • הטלוויזיה עלולה להסיח את דעתו מהדברים שעליו לעשות כדי להתכונן, ומקשה עליו להקשיב לכם. כדאי להשאיר את הטלוויזיה כבויה בבוקר.

למידע וטיפים נוספים קראו את המאמר שגרת בוקר לבית הספר.

לפתור בעיות שקשורות לבית הספר

דברו עם המורה אם אתם רוצים לדעת כיצד מתנהל יומו של ילדכם בבית הספר. תפסו את המורה בתום הלימודים או תאמו איתה שיחה טלפונית ודברו איתה על חששותיכם, או קבעו פגישה כדי לדון בנושאים שונים בפירוט.

ילדים בגיל בית הספר נוהגים לפעמים לרמות או לשקר בעבודה בבית הספר או בפעילות ספורט. ברוב המקרים, רמאות מזדמנת אינה מזיקה, ואין צורך לדאוג אם הם נעשית בשנות הילדות המוקדמות. עם זאת, כדאי להתערב אם הילדים מרמים כיוון שהם חשים לחץ לנצח או להצליח, או אם הרמאות הופכת לדפוס ככל שהם מתבגרים. דברו עם ילדכם על הכללים והסבירו להם מהי הגינות.

בריונות

המסר החשוב ביותר שעליכם להעביר לילדכם בנוגע לבריונות הוא, “לא צריך להתמודד עם בריונות לבד”. חשוב שילדכם יידע שגם אם יספר על הבריונות ויקבל עזרה, הוא אינו מלשין – אלא דווקא אמיץ מאוד.

כדי לעזור לילדכם להתמודד עם בריונות, דברו עם צוות בית הספר ובקשו מהם לפתור את הבעיה מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל עם המורה של ילדכם. בבית, חשוב לתת לילדכם המון אהבה וחיזוקים.

יריבות ומריבות בין אחים

סכסוכים ומריבות בין אחים קורים באופן טבעי במשפחות רבות. החדשות הטובות הן שהמריבות ילכו ויפחתו ככל שילדיכם יתבגרו ויפתחו מיומנויות חברתיות טובות יותר. כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות, יצטרכו ילדיכם ללמוד כיצד להתווכח בצורה הוגנת ולא לפגוע זה בזה. ייתכן שתצטרכו להתערב כשהרוחות מתחממות, אם המצב יוצא משליטה או שמישהו נפגע.

משמעת

המילה משמעת משמעותה “ללמד” – לא בהכרח “להעניש”. המטרה האמיתית של המשמעת היא ללמד ילדים את כללי ההתנהגות הנאותים, כדי שיוכלו להשתמש בהם. ילדים לומדים משמעת עצמית כשהם גדלים במשפחה אוהבת, עם כללים וציפיות הוגנים וצפויים. עונשים עלולים אפילו להפריע להתפתחות המשמעת העצמית.

לקבלת טיפים נוספים על הכוונת ההתנהגות של ילדכם, קראו את המאמר ניהול התנהגותי של ילדים – כללי הבסיס. אם אתם חוששים בגלל התנהגותו של ילדכם, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

חלק מההורים מכים את ילדיהם כיוון שהם מנסים להפיג מתח או לחץ משלהם. לעולם אל תכו את ילדכם! אם אתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם לחץ וכעס, קראו את המאמר כשאתם פוחדים שתפגעו בילדכם.

חששות נוספים

לילדים רבים יש הרגלים שונים. רוב ההרגלים עוברים בעצמם. אם ההרגל של ילדכם מפריע לו בפעילויות היומיומיות, נהיה מביך או גורם לנזק, כדאי לנקוט פעולה. חרדה היא חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים. אם ילדכם מראה סימני חרדה, תוכלו לתמוך בו בכמה דרכים:

  • הכירו בפחדו של הילד – אל תפטרו אותו כדבר של מה בכך או תתעלמו ממנו.
  • עודדו את ילדכם בעדינות לעשות דברים שהוא חרד מפניהם, אך אל תדחפו אותו למצבים שהוא אינו רוצה לעמוד בהם.
  • שבחו את ילדכם על כך שהוא עושה משהו שהוא חרד מפניו, במקום לבקר אותו על כך שהוא מפחד.
  • אל תגדירו את ילדכם כ”ביישן” או “חרד”.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

כיצד לטפל בשיני תינוקות

התפתחות שיני חלב

תינוקות נולדים עם מערכת מלאה של 20 שיני חלב חבויות בתוך החניכיים – עשר למעלה ועשר למטה. כשהשן מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. רוב השיניים הראשונות בוקעות בגיל שישה עד עשרה חודשים, אך בקיעתן משתנה אצל כל ילד. יש ילדים ששיניהם מתחילות לבקוע בגיל שלושה חודשים. אצל אחרים, שיני החלב הראשונות צצות רק בסביבות גיל שנה. רוב הילדים יצמיחו מערכת שיניים שלמה עד גיל שלוש.

מעט מאוד ילדים נולדים כשבפיהם כבר יש שן או שתיים. אם התינוק שלכם נולד כך, כדאי לגשת לרופא שיניים. הוא יבדוק אם השיניים משוחררות, ויפנה אתכם לאפשרות הטיפול הטובה ביותר.

שיני חלב יכולות לבקוע בכל סדר, אף כי לעיתים קרובות, השיניים הקדמיות למטה הן שבוקעות ראשונות. כל 20 שיני החלב בוקעות בדרך כלל עד גיל שלוש. בין גיל 6 לגיל 20 שנים שיני החלב מתחלפות ב-32 שיניים קבועות. שיניים אלה אינן מתחלפות, ולכן יש לשמור עליהן היטב.

 

בקיעת השיניים

כששן החלב מגיעה לפני השטח של החניכיים, הם נפערים והשן מתגלה. אנשים רבים חושבים שתינוקות שמצמיחים שיניים:

  • בוכים הרבה או עצבניים יותר מהרגיל
  • אינם אוכלים היטב כבדרך כלל
  • מוצצים חפצים כגון צעצועים, מוצצים וסינרים
  • עושים קקי לעיתים קרובות יותר
  • מושכים את האוזן בצד שבו השן בוקעת.

סימנים אלה עשויים להתרחש בגלל בקיעת השיניים, אך הם יכולים גם להיות חלק טבעי בהתפתחות, או תוצאה של זיהום קל או מחלה. תמיד כדאי לקחת את התינוק לרופא אם אינו מרגיש טוב, בעיקר אם יש לו חום או שלשול, או אם אתם מודאגים בגלל תסמינים אחרים.

תינוקות נוהגים לעיתים לשפשף את החניכיים זה בזה כשהשיניים החדשות מתחילות לפרוץ דרך החניכיים. ברוב המקרים, זו אינה בעיה.

כיצד להקל על התינוק בעת בקיעת השיניים
אם אתם מודאגים בגלל בקיעת השיניים, תוכלו לנסות:

  • לשפשף בעדינות את החניכיים של התינוק באצבע נקייה – הקפידו לרחוץ ידיים לפני כן
  • לתת לתינוק משהו לנשוך, כמו נשכן קר (אך לא קפוא), מברשת שיניים רכה או מוצץ
  • לבשל מזון רך יותר הדורש פחות לעיסה
  • לתת לתינוק משהו מוצק כדי למצוץ, למשל צנים נטול סוכר.

אם התינוק שלכם עדיין נראה סובל, פנו לרופא הילדים או לאחות טיפת חלב. במקרה זה, ייתכן שבקיעת השיניים אינה הבעיה האמיתית.

אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש.

טיפול בשיניים ובחניכיים של תינוקות

אפשר להתחיל לנקות ולטפל בשיני התינוק עוד לפני בקיעת השן הראשונה. נגבו את חניכיו כמה פעמים ביום במטלית או מגבת פנים נקייה ולחה. ברגע שהשן בוקעת, אפשר לנקות אותה פעמיים ביום – בבוקר ובערב, לפני השינה. עטפו את אצבעכם במטלית נקייה ולחה ונגבו את החלק הקדמי והאחורי של כל שן.

אם התינוק שלכם לא מתנגד, תוכלו להשתמש במברשת שיניים קטנה ורכה המיועדת לילדים בני פחות משנתיים. עד גיל שנתיים, השתמשו אך ורק במים לניקיון השיניים, אלא אם כן רופא השיניים מייעץ לכם לעשות משהו אחר.

ברגע שילדכם מגיע לגיל שנתיים אפשר להשתמש במשחת שיניים דלת פלואוריד, ולמרוח כמות של אפונה על מברשת שיניים רכה. אל תשתמשו במשחת שיניים לצחצוח שיניהם של תינוקות בני פחות משנתיים אלא אם קיבלתם המלצה מרופא השיניים.

הדרך הטובה ביותר לניקוי שיני התינוק

1.      הניחו את התינוק במקום שבו הוא מרגיש בטוח אך אתם יכולים לראות היטב את פיו.

2.      החזיקו את סנטרו ביד אחת והשעינו את ראשו כנגד חזכם.

3.      נקו את שיניו בתנועות רכות ומעגליות.

4.      הזיזו בעדינות את שפתיו וצחצחו במברשת את חלקן האחורי של השיניים ואת קו החניכיים.

כיצד לשמור על ניקיון מברשת השיניים
לאחר צחצוח השיניים והחניכיים, שטפו את המברשת היטב במי ברז. אחסנו את המברשת בעמידה במיכל פתוח, כדי לאפשר לה להתייבש.

אם מברשות השיניים של כל בני המשפחה נמצאות באותו מקום, שימו לב שהן אינן נוגעות זו בזו. כך תפחיתו את הסיכון להעברת חיידקי עששת בין המברשות, ולתוך פיו של התינוק. לא חולקים מברשות שיניים! לכל בן משפחה צריכה להיות מברשת משלו.

יש להחליף את מברשות השיניים אחת לשלושה- ארבעה חודשים, או כאשר זיפי המברשת מתבלים או נשחקים.

שימו לב: צחצוח השיניים לבדו אינו ערובה למניעת עששת. חשוב לשמור גם על תזונה נכונה ועל אופן האכלה נכון. כדי לוודא שבריאות השיניים והחניכיים של תינוקכם טובה, כדאי לבקר אצל רופא השיניים עם בקיעת השן הראשונה. אם עד גיל שנה לא בקעה לילדכם השן הראשונה, קבעו תור לרופא השיניים בכל מקרה.

כיצד למנוע עששת מוקדמת

שיני חלב עלולות להתחיל להירקב כבר מרגע שבקעו. המלחמה בעששת השיניים יכולה להתחיל מוקדם באמצעות שני אמצעי זהירות פשוטים. תינוקות בגיל 6-0 חודשים זקוקים לחלב אם או תחליף חלב לתינוקות בלבד. כאשר התינוק שלכם גדול מספיק כדי לשתות משהו שאינו חלב, האפשרות הטובה ביותר היא מים. משקאות הכוללים סוכר עלולים לגרום לעששת.

אל תיתנו לתינוק שלכם להירדם עם בקבוק. בחלב יש ריכוז סוכר גבוה, בזמן השינה, פיו של התינוק מייצר פחות רוק שיכול לנקות את השיניים והחניכיים, ועל כן הימצאותו של חלב בקרב שיני התינוק לפרקי זמן ארוכים במהלך השינה עלולה לגרום לעששת. מלבד זאת, שימו לב כי תינוק ששותה בקבוק לפני השינה נמצא בסכנה של שאיפת חלב לריאות בזמן השינה.

אם התינוק שלכם משתמש במוצץ, אל תטבלו אותו במזון או בנוזלים כגון סוכר או דבש. כמו כן, אל תנקו את המוצץ בפיכם, כיוון שאתם עלולים להעביר לתינוק חיידקים שגורמים לעששת.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

האכלת תינוקות מבקבוק

להאכיל מבקבוק

למצוא את הטמפרטורה הנכונה
התינוק שלכם לא יסבול אם ישתה חלב פושר, אך תינוקות רבים מעדיפים חלב מעט חם יותר. אם לתינוק שלכם לא אכפת, אפשר בהחלט לתת לו חלב פושר.

הדרך הבטוחה ביותר לחמם את החלב היא להעמיד את הבקבוק במים חמים. אפשר להשתמש במחממי בקבוקים בעלי מנגנון לוויסות הטמפרטורה. השארת הבקבוק בחימום למשך יותר מעשר דקות עלולה להוביל להתפתחות חיידקים בחלב. חיידקים אלו הם אחד הגורמים הנפוצים לשלשול.

לא מומלץ להשתמש במיקרוגל לחימום הבקבוקים, כיוון שהחימום אינו אחיד והוא גורם להופעת “נקודות רותחות” בחלב, שעלולות לגרום לכוויות בפיו של התינוק. כמו כן, בקבוקים סגורים עלולים להתפוצץ במיקרוגל.

נערו מעט חלב מהפטמה על החלק הפנימי של הזרוע או שורש כף היד, ובדקו את טמפרטורת הבקבוק. הנוזל אמור להיות חמים ונעים למגע.

לתת בקבוק לתינוק
שבו בנוחות, ערסלו את התינוק קרוב אליכם, והחזיקו אותו בעדינות אך בתקיפות. עדיף שהתינוק ישכב בשיפוע קטן, כדי שבועות האוויר בבקבוק יעלו למעלה ויקלו עליו לגהק לאחר ההאכלה.

הצמידו את הפטמה אל שפתי התינוק. הוא יפתח את פיו ויתחיל לשתות. השאירו את צוואר הבקבוק בזווית קלה, כך שהפטמה כולה תהיה מלאה בחלב, ללא אוויר. כשהתינוק מפסיק למצוץ בחוזקה, או לאחר ששתה כמחצית מהכמות, הרחיקו ממנו את הבקבוק בעדינות ובדקו אם הוא רוצה לגהק. לאחר שניסיתם לגרום לתינוק לגהק, אפשר להציע לו את הבקבוק פעם נוספת. אם התינוק נרדם או שבע, אפשר להניח לו.

הקפידו להחליף בין הצדדים בהאכלות שונות. האכילו פעם אחת כשאתם אוחזים בבקבוק ביד ימין ובפעם הבאה ביד שמאל. כך תוכלו לעזור לתינוק לפתח את שרירי הכתפיים והצוואר בשני צידי הגוף ולא ליצור העדפה לצד אחד בלבד.

אם התינוק אינו מסיים את הבקבוק
אם התינוק נרדם, הרימו אותו והניחו אותו על הכתף, עסו מעט את גבו ולטפו את ראשו, את רגליו ואת בטנו כדי להעיר אותו. אם לא הצלחתם, אפשר לנסות ולהחליף לו חיתול. חכו עד שהתינוק ערני לגמרי לפני שאתם מציעים לו את שארית החלב.

אם התינוק אינו רוצה לסיים את הבקבוק, אל תעודדו אותו, כיוון שייתכן שכבר שתה מספיק. תנו לו להחליט כמה הוא רוצה. החזיקו את התינוק, ערסלו אותו ודברו איתו בזמן ההאכלה, כדי לעזור לו להתפתח ולגדול. אפשר לקרוא עוד על התקשרות עם תינוקות שזה עתה נולדו.

לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק

כדי לבדוק את זרימת החלב מהבקבוק, החזיקו את הבקבוק על הראש כשהוא מלא בחלב בטמפרטורת החדר. החלב אמור לטפטף בקצב קבוע, אך לא להישפך. ישנם בקבוקים שלא יטפטפו אלא אם תלחצו משני צידי הפטמה. אם עליכם לנענע את הבקבוק בעוז כדי שהוא יתחיל לטפטף, הזרימה אטית מדי, והתינוק עלול להירדם לפני שישתה את הכמות הדרושה לו.

אין צורך לדאוג אם אתם רואים דליפה קטנה של חלב בזוויות פיו של התינוק. הדליפה תיפסק ככל שיגדל. אם אתם מתקשים למצוא את הפטמה מתאימה, בדקו מספר סוגים שונים.

כמה חלב לתת?

אין כמות או מספר האכלות קבועים מראש. תינוקות שונים זקוקים לכמויות שונות של חלב. יש תינוקות שזקוקים למספר האכלות קרובות זו לזו, ואחרים פותחים פער גדול יותר. הנה כמה קווים מנחים:

  • כמות החלב שהתינוק יאכל תעלה בהדרגה בשבועות הראשונים ותגיע בממוצע ל-200-150 מ”ל לכל קילוגרם ממשקל גופם ליום עד גיל שלושה חודשים, ולאחר מכן ל-120 מ”ל לקילוגרם.
  • תינוקות אוכלים בדרך כלל 7-6 פעמים ב-24 שעות, אך הדבר תלוי בצרכים שלהם ובאורך ההאכלות. בשבועות הראשונים ייתכנו יותר האכלות. האכילו את התינוק כשהוא רעב.

תוכלו להיעזר בטבלה המופיעה על קופסת התמ”ל כדי לדעת כמה לתת בהתאם לגיל התינוק, אולם גם במקרה זה, מדובר בקווים מנחים בלבד, וייתכן שהכמות לא תתאים לתינוק שלכם. יש תינוקות שלעולם אינם זקוקים ל”כמות הנדרשת” בהתאם לגילם ולמשקלם, ואחרים זקוקים ליותר מכך. אם התינוק שלכם עושה הרבה פיפי, עולה היטב אך לא יותר מדי במשקל והוא פעיל וחיוני, הכל בסדר.

הסכנות בשתיית חלב בשכיבה במיטה

סכנת חנק
תינוקות הנרדמים עם הבקבוק בפה עלולים להיחנק משאיפת נוזלים לריאות, בדומה למה שקורה כשהאוכל “נכנס למקום הלא נכון”. שאיפת נוזלים מסוכנת ביותר לתינוק ועלולה להוביל לפגיעה קשה בריאות ואף למוות.

קישור בין הבקבוק לשינה
אם התינוק מתרגל להירדם  עם הבקבוק, הוא עלול לפתח קישור בין הבקבוק לשינה, ולהתקשות להירדם בלעדיו.

סיכון לעששת
בחלב יש ריכוז סוכר גבוה. הימצאותו של החלב בקרב שיני התינוק לזמן רב במהלך השינה עלולה לגרום לעששת, אף בתינוקות שטרם בקעו להם השיניים. למידע נוסף קראו על עששת בשיניים.

סכנת זיהומים באוזניים
כשתינוקות שותים בשכיבה, החלב עלול לזרום לתוך חלל האוזן ולגרום לזיהום. למידע נוסף קראו על זיהומים באוזניים.

החזקת התינוק בזמן ההאכלה יכולה לתרום להתקשרות ביניכם לבינו וליצירת מערכת היחסים ביניכם, יותר מאשר הנחת התינוק במיטה עם בקבוק. כמו כן, זוהי הזדמנות מצוינת ליצור מערכת יחסים והתקשרות בין התינוק לבין בן או בת הזוג.

שימוש בכוס האכלה

כשהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים, אפשר להתחיל להאכיל אותו בכוס אימון כדי ללמד אותו כיצד לשתות מכוס. יש להמשיך לשטוף היטב ולעקר את כוסות האימון המכילות תמ”ל או חלב אם עד שהתינוק בן 12 חודשים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

לשנות את הסביבה של ילדכם

כדאי לשנות את הסביבה של ילדכם אם המשמעות היא שינוי של אחד מגורמי הלחץ או התסכול, או אם השינוי צפוי להשפיע על ההתנהגות שאתם מנסים לחזק. כשאתם נתקלים בדילמת התנהגות, חשבו מה תוכלו לשנות בעולם שבו ילדכם מתנהל, במקום לשנות את התנהגותו. הרעיון הוא למנוע או לצמצם את הסיכוי להתנהגות בעייתית.

רעיונות לשינוי הסביבה הפיזית של הילד

  • הרחיקו מהאצבעות הקטנות חפצים שבירים או יקרים.
  • אפשרו לתינוק לישון במיטת תינוק זמן רב ככל האפשר, לפני שתעבירו אותו למיטת מעבר או מיטת נוער. כך תוכלו למנוע ממנו לצאת מהמיטה בשלב מוקדם מדי.
  • הציבו שער בטיחות לילדים על דלתו החדר של האח הגדול. כך תאפשרו לאח הגדול לשחק בצעצועים ללא הפרעה.
  • שימו את הצעצועים האהובים בהישג ידם של הילדים, כדי שלא יצטרכו לבקש את עזרתכם. בדומה לכך, הרחיקו צעצועים שדורשים הכוונה או עזרה ממבוגר, עד שתהיו פנויים לעזור.
  • עזרו לילדים לבחור ולשים בצד צעצועים שסביר להניח שלא ירצו לחלוק עם ילדים שבאים לבקר.
  • השאירו את הטלוויזיה כבויה בבוקר. כך תפחיתו את הסחות הדעת כשילדיכם מתארגנים לצאת לגן או לבית הספר.
  • צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, כדי להפחית את כמות הבקשות לג’אנק פוד, פעילויות בלתי ראויות או צעצועים.
  • אל תחזיקו ג’אנק פוד במזווה, כדי שהילדים לא יתפתו לבקש אותו, ולא תצטרכו לפקח על מה שהם אוכלים.
  • הכינו פינה שקטה, מוארת ומזמינה שבה יוכלו לעשות את שיעורי הבית.
  • כשאתם במסעדה, בחרו בשולחן שנמצא בחוץ. כך תהיו פחות לחוצים, וצחוקם של הילדים, דיבורם וההתרוצצויות שלהם יפריעו פחות לסועדים האחרים.

הרחקת ילדכם או אנשים אחרים

  • קחו את ילדכם לחדר אחר כשהוא צריך להירגע. אפשרות זו טובה אם ילדכם לא מפסיק לדבר או לשחק עם אחיו כשהגיע הזמן ללכת לישון.
  • הושיבו את אחד ההורים בין שני ילדים במושב האחורי ברכב, כדי למנוע מריבות בנסיעה ארוכה.

שינוי תזמון הפעילויות

אפשרו לילדכם לאכול משהו קל כשהוא חוזר מבית הספר, והושיבו אותו להכין שיעורי בית, כשהוא עדיין רענן יחסית ודעתו אינה מוסחת.

  • עודדו פעילויות שקטות ורגועות יותר לפני ההשכבה.
  • קחו את ילדכם לקניות אחרי שישן את שנת הצהריים, וכשהוא שבע.
  • קומו מוקדם יותר בבוקר, כדי להפחית את הלחץ והמתח בשעת ההתארגנות לבית הספר.
  • הכינו את מה שניתן להכין לבית הספר מראש בערב: בגדים, סידור התיק, ואפילו חלק מהאוכל.
  • הכניסו את ילדכם לאמבטיה מוקדם יותר בערב, כדי להימנע מהתקפי זעם ביציאה מהאמבטיה.
  • במהלך נסיעה ארוכה, תכננו הפסקות תכופות.

שינוי רמת הקושי

  • בקשו מילדכם לעשות רק דבר אחד בכל פעם.
  • השתמשו בטבלה שמראה את הדברים שעליו לעשות, למשל, להתכונן לבית הספר בבוקר.
  • סדרו את חדרו של ילדכם, והשאירו רק שלושה דברים על הרצפה. לאחר שלמד לשים את הדברים הללו במקום בלי לקטר, תוכלו להשאיר יותר ויותר דברים שיהיה עליו לאסוף.

שמרו על עניין

  • הכינו תיק פעילויות מיוחדות שתיקחו איתכם לנסיעות ארוכות, או למקומות שילדכם חייב לבקר בהם, כמו למרפאה.
  • תנו לילדכם לעזור בקניות: אפשרו לו לשים דברים בעגלה, לחפש פריטים מסוימים או לשלם בקופה.
  • לפני שאתם עורכים שיחת טלפון, שימו מוזיקה או העסיקו את ילדכם בפעילות כגון צביעה או ציור.

כל אלה הם רק דוגמאות. אפשר לשנות את הסביבה בדרכים אין ספור. כדי לתכנן פתרונות הולמים, שאלו את עצמכם כיצד אפשר לשנות את הסביבה הפיזית, לשנות את מיקום הפעילות, להרחיק את ילדכם או אנשים אחרים, או לשנות את לוח הזמנים או את תזמון האירוע.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

מה צריך לדעת על ויטמין D

מדוע ילדים ומבוגרים זקוקים לוויטמין D

ילדים זקוקים לוויטמין D לצורך צמיחת העצמות והתפתחותן. גם תינוקות ברחם זקוקים לו כדי להתפתח, כיוון שהוויטמין עוזר לנו לספוג סידן. מחסור חמור בוויטמין D עלול לגרום למחלת הרככת, לעיכוב בהתפתחות המוטורית, להיחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחסור בוויטמין D אצל מבוגרים נמצא כקשור לאוסטיאופורוזיס, לכמה מסוגי הסרטן, למחלות לב ולסוכרת.

ילדיהן של נשים שאינן מקבלות מספיק ויטמין D במהלך ההיריון עלולים לפתח היפוקלצמיה של הילוד (מחסור בסידן במחזור הדם) או רככת, בשלב מאוחר יותר.

ויטמין D ואור השמש

כדי שגופנו ייצר ויטמין D, יש לחשוף את העור לאור השמש – כך אנו מקבלים כ-80% מהוויטמין. כמויות השמש שאנו מקבלים תלויות בעונות השנה.

עם זאת, לא משנה היכן אתם גרים, יש לשמור על חשיפה זהירה לשמש. חשיפה ממושכת מדי עלולה לגרום לכוויות, לנזק לעור ואפילו לסרטן העור. אנשים בעלי גוון עור כהה מאוד זקוקים לחשיפה הגדולה פי שלושה עד שישה כדי לייצר ויטמין D, לעומת אנשים בעלי גוון עור בהיר.

חשוב לציין שאין מידע מובהק על כמות החשיפה המומלצת שלה זקוקים ילדים כדי לייצר מספיק ויטמין D. למידע נוסף על כמות החשיפה המומלצת עבורכם, התייעצו עם רופא המשפחה.

להיות חכמים בשמש
חשיפה ממושכת מדי לשמש מזיקה לעור, ולכן חשוב להשתמש בקרם הגנה. במהלך הקיץ, ובעיקר בין השעות עשר בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, יש לוודא שילדכם מוגן מפני השמש ולצייד אותו בקרם הגנה, כובע, משקפי שמש, ביגוד מגן והרבה צל. נצלו את הבילוי היומי בשמש כדי לעשות גם פעילות גופנית, שעוזרת לגופכם לקבל את הוויטמין.

ויטמין D ומזון

רוב הילדים אינם מקבלים מספיק ויטמין D מהמזון שהם צורכים. עם זאת, מזון עשיר בוויטמין D יכול להוסיף לכמות הוויטמין שילדכם מקבל מהשמש.

מזונות המכילים ויטמין D באופן טבעי כוללים דגים טריים בעלי אחוז שומן גבוה (סלמון, הרינג, מקרל וסרדינים), כבד, פטריות וחלמון ביצה, חלב ותחליפי חלב המועשרים בוויטמין D (קראו על האריזות).

חלק מהמזונות כוללים תוספת ויטמין D, למשל מרגרינה, חלב דל שומן וחלק ממוצרי החלב. כל תרכובת המזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות ויטמין D.

מחסור בוויטמין D

ילדים נמצאים בסיכון לסבול ממחסור בוויטמין D אם הם:

  • לובשים בגדים המכסים את עורם כל הזמן
  • מבלים את רוב זמנם בתוך הבית ואינם נחשפים מספיק לאור השמש
  • סובלים מבעיה המשפיעה על האופן שבו הגוף מנטר את רמות הוויטמין D – לדוגמה, מחלת כבד, מחלת כליות, בעיות בספיגת מזון (כגון מחלת צליאק או סיסטיק פיברוזיס או נוטלים תרופות שמשפיעות על רמת הוויטמין D)
  • בעלי עור כהה
  • ניזונו מהנקה לזמן ממושך והאימהות שלהם סבלו ממחסור בוויטמין D.

סימנים למחסור בוויטמין D כוללים את מחלת הרככת, עיכוב בהתפתחות המוטורית, היחלשות השרירים, כאבים וסדקים. מחלת הרככת נדירה מאוד בישראל, בשל החשיפה הרבה לאור השמש ועקב התזונה העשירה יחסית בוויטמין D.

כיצד לטפל במחסור בוויטמין D

היוועצו עם רופא המשפחה אם אתם מודאגים שרמות הוויטמין D של ילדכם נמוכות, או שאתן בהיריון וחוששות שרמת הוויטמין בגופכן נמוכה. הרופא יפנה אתכם לבדיקות דם – הדרך הטובה ביותר לבדוק את רמות הוויטמין. אם בבדיקת הדם יתגלה מחסור קל, הרופא עשוי להורות על חשיפה ממושכת מעט יותר לשמש. אם לכם או לילדכם יש מחסור חמור בוויטמין D, הרופא עשוי לבקש מכם לקחת את הוויטמין בתוסף תזונה, וכן להיחשף מעט יותר לשמש.

אם אינכם יכולים להיחשף יותר לשמש, יציע הרופא לקחת תוספי תזונה המכילים ויטמין D. ניתן לקחת את התוסף במנה גדולה אחת או בכמה מנות לאורך מספר שבועות או חודשים. כמו כן, כדאי לדבר עם דיאטנית על תוספי תזונה המכילים ויטמין D.

חדרי שיזוף אינם מומלצים לשיפור רמות הוויטמין D או לטיפול במחסור בוויטמין, והם עלולים לגרום למחלת הסרטן.

ויטמין D, היריון והנקה

מאגרי הוויטמין אצל תינוקות נבנים במהלך ההתפתחות ברחם, ויורדים אחרי הלידה עד שהתינוק מתחיל לייצר ויטמין D כתוצאה מהחשיפה לשמש ולקבל אותו מהמזון. אישה בהיריון הסובלת ממחסור בוויטמין D עלולה שלא להעביר מספיק ויטמין לתינוק.

שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ממליצים על מתן ויטמין D3 במינון אחיד של 400 יחידות בינלאומיות (שתי טיפות) לכלל התינוקות, ללא קשר לסוג המזון שהם מקבלים, החל מהלידה ועד לתום השנה הראשונה לחייהם.

חלב אם אינו מכיל כמות רבה של ויטמין D, ולכן אינו מספיק לתינוקות יונקים. כשהאם המניקה סובלת בעצמה ממחסור בוויטמין D, התינוק עשוי להתקשות אף יותר במילוי המאגרים החיוניים. הרופאים ממליצים בדרך כלל על תוספת יומית של 400 מיקרוגרם לאימהות מניקות, שעלולות לסבול ממחסור בוויטמין D. אין כל בעיה להמשיך ולהניק את התינוק אם את נוטלת ויטמין D.

תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל) מכילות בדרך כלל רמות גבוהות יותר של ויטמין D. אם אתם מודאגים שמא התינוק שלכם אינו מקבל מספיק ויטמין D, דברו עם רופא הילדים על שימוש בתוספי תזונה המכילים ויטמין D.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

חרדת נטישה אצל ילדים

כיצד לזהות חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה מגיעה לשיא אצל תינוקות בני 18-14 חודשים, ובדרך כלל פוחתת בשנות הילדות המוקדמות.

פחד מזרים עשוי להיראות לכם דומה לחרדת פרידה או נטישה, ובו הילד מראה זהירות מוגברת ומצוקה בקרב אנשים בלתי מוכרים. אך למעשה, פחד זה מסמל הבנה קוגניטיבית של ההבחנה בין “מוכר” ל”לא מוכר/זר”.  פחד זה מתחיל בגיל שבעה עד עשרה חודשים, ובדרך כלל פוחת אחרי יום ההולדת הראשון של הילד.

החרדות הללו הן חלק נורמלי בהתפתחות, ואין צורך לדאוג בגללן. יש לזכור כי הן מופיעות כשהילדים הופכים לניידים יותר, ולכן צריכים להבין את העולם מנקודת מבט הישרדותית. כלומר, אם היו יכולים לזחול או להתרחק מהמטפלים בלי לפחד מנטישה או מזרים, הם היו עלולים ללכת לאיבוד בקלות רבה יותר.

מחקרים מראים כי 90% מהתינוקות בני עשרה חודשים נהיים מוטרדים אם זר מתקרב אליהם בחדר שאינם מכירים. רק 50% מוטרדים אם הם מקבלים מספיק זמן (10 דקות) להכיר את החדר. ייתכן שבמצבים חדשים, תינוקות מתמודדים טוב יותר כשהם נתקלים בדברים חדשים באופן הדרגתי.

כיצד לעזור לילדים עם חרדת נטישה

אם ילדכם סובל מחרדת נטישה, תוכלו לעשות דברים רבים כדי לעזור לו.

  • אמרו לילדכם מתי אתם יוצאים ומתי תחזרו. כדאי לעשות זאת אפילו עם תינוקות. יש הורים שמרגישים שקל יותר לחמוק החוצה אחרי שילדם נרגע, אך הם עלולים להחמיר את המצב – ילדכם עלול לחוש מבולבל או מוטרד כשיבין שאינכם נמצאים בסביבה, ועלול להיות קשה יותר להרגיע אותו בפעם הבאה שתעזבו אותו.
  • אמרו לו שלום בקצרה ואל תמשכו את הפרידה.
  • לפני שאתם יוצאים, הרגיעו את ילדכם בפעילות מהנה.
  • אם אתם יוצאים ומשאירים את ילדכם בסביבה חדשה – מסגרת חינוכית, גן, בית של חבר, אצל הבייביסיטר – הקדישו זמן והכירו לילדכם את המקום החדש לפני שאתם נפרדים. הוא צריך לדעת שהוא נשאר במקום בטוח עם אדם ששניכם סומכים עליו. הוא יהיה מוטרד פחות אם יישאר במקום מוכר אצל אנשים מוכרים.
  • כדי להגביר את תחושת הביטחון של ילדכם, תנו לו לקחת חפץ אהוב מהבית, כמו דובון, כרית או שמיכה. אפשר להפסיק בהדרגה את השימוש בחפצים אלה, ככל שיירגע יותר ויותר.
  • שמרו על הבעת פנים רגועה ושמחה כשאתם עוזבים את ילדכם. אם אתם נראים מודאגים או עצובים, ילדכם עלול לחשוב שהמקום אינו בטוח ולהיות מודאג בעצמו.
  • מומלץ ליידע את המסגרת החינוכית, הגן או בית הספר על חרדתו של ילדכם, ולספר להם על הדברים שאתם עושים כדי לעזור לילדכם. כך, אנשים אחרים בסביבתו יתנו לו תמיכה מתמשכת.
  • עודדו את ילדכם בעדינות להיפרד מכם, ותנו לו לתרגל את הפרידה. חשוב לאפשר לו לחוות התנסויות פרידה ואיחוד חיוביות. הימנעות מפרידה עלולה רק להחמיר את הבעיה.
  • לא משנה עד כמה מתוסכלים תרגישו, אל תבקרו את ילדכם או תהיו שליליים בנוגע לקושי שלו מפרידה. לדוגמה, אל תגידו דברים כמו “הוא כזה ילד של אימא” או “אל תהיה כזה תינוק”.
  • קראו ספרים או המציאו לילדכם סיפורים על פחד מפרידה – לדוגמה, “היה היה פעם, לפני שנים רבות, ארנבון קטן שלא רצה לעזוב את אמא שלו בבקתה. הוא פחד ממה שימצא מחוץ לבית…”. כך תעזרו לילדכם להרגיש שהוא אינו היחיד שמפחד מפרידה מהוריו.
  • עשו מאמץ מודע לעודד את ההערכה העצמית של ילדכם: החמיאו לו ותנו לו הרבה מאוד תשומת לב חיובית.

הפרעת חרדת פרידה אצל ילדים

כשהילדים מגיעים לגיל הגן או לגיל בית הספר, חרדת הנטישה שלהם נוטה להיעלם. יהיו כמובן מקרים שבהם הם ירצו להיות רק איתכם. ילדים בקבוצת הגיל הזו, שחווים מצוקה מיוחדת וקבועה מכך שהם נפרדים מהוריהם, עשויים לחוות הפרעת חרדת פרידה. לפי מחקר שנערך ב-2009, 4% מילדי הגן ומילדים בגיל בית הספר מפתחים הפרעה כזו.

הפרעת חרדת פרידה מוגדרת כאשר:

  • החרדה מפריעה לחייו של הילד, וכתוצאה מכך, גם לחייו של ההורה
  • חומרת החרדה אינה מתאימה לרמה ההתפתחותית של הילד
  • מאפייני חרדת הנטישה נמשכים ארבעה שבועות לפחות.

אם אתם מודאגים שילדכם סובל מהפרעת חרדת פרידה, שימו לב למקרים שבהם הוא:

  • אינו אוהב להיפרד מכם
  • דואג שאתם או הוא תיפגעו או תעברו תאונה
  • מסרב ללכת למסגרת החינוכית, לגן או לבית הספר
  • מסרב ללכת לישון אצל אנשים אחרים בלעדיכם
  • מתלונן שהוא חולה כשהוא צריך להיפרד.

קבלת עזרה מקצועית לטיפול בחרדת נטישה

אתם מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר. אם אתם מודאגים מהחרדות שהוא חווה, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הנה כמה מקומות שאליהם תוכלו לפנות:

  • היועץ בבית הספר
  • רופא הילדים, שעשוי לתת לכם הפניה לפסיכולוג ילדים
  • המרכז לבריאות הילד, תחנות ומרכזים לבריאות הנפש בילדים, בקהילה, בקופות חולים ובבתי החולים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

 

לעזור לילדכם להתמודד כשמישהו מת

מה ילדים מרגישים לאחר מוות של אדם קרוב

מנעד הרגשות של ילדים לאחר מוות הוא רחב מאוד. ילדים רבים מפגינים עצבות, כעס וחרדה. אחרים יהיו מבולבלים ויתאמצו להבין מה קרה. יש ילדים שייראו כאילו לא הושפעו מהמוות כלל, ואחרים יחושו אשמה על כך שמשהו שאמרו או עשו הוא שגרם למוות. ילדכם עשוי להפגין סימנים של חרדת נטישה ולפחד שמא יאבד אתכם או אחד ממטפליו.

כדאי לדעת שילדכם יגיב בחוזקה רבה יותר למוות של אדם שפגש באופן קבוע וחיבב – לדוגמה, שכן ידידותי – מאשר למוות של קרוב משפחה שראה לעיתים נדירות. ילדים צעירים עשויים להגיב באותה דרך למוות של בעל חיים אהוב ולמוות של אדם קרוב.

ילדים צעירים עשויים להיות מוצפים ברגשות חזקים. יש ילדים שנהיים שקטים ומכונסים בעצמם, ואחרים מתנהגים בצורה מאתגרת. למידע נוסף על דרכי התמודדות במצבים כאלה, קראו את המאמרים 15 טיפים לעידוד התנהגות טובה ולתקשר עם ילדכם.

כיצד לדבר עם ילדים על מוות

מתי לדבר

כשיקירכם נפטר, מצאו את הזמן הקרוב ביותר כדי להסביר לילדכם מה קרה. אם ילדכם מגלה על כך בטעות, או ממישהו שהוא אינו קרוב אליו, הוא עלול להיות מבולבל וכועס. אם במשפחתכם יש יותר מילד אחד, אפשר לדבר עם כל הילדים יחד או לספר לכל אחד בנפרד. כשאתם מחליטים כיצד לספר לילדים, חשבו על גילם, מצבם ומזגם. סביר להניח שילדכם ישאל שאלות הנוגעות למוות, ולכן, כדאי להתכונן לתת לו את המידע כשהוא מוכן.

מה להגיד

ילדכם זקוק לעזרתכם כדי להבין מהו מוות, ולכן כדאי להסביר מה קרה בצורה הפשוטה והאמיתית ביותר שאפשר. לדוגמה, “יש לי חדשות רעות. סבתא רחל מתה הבוקר”.

השימוש במילה “מוות” יכול גם הוא למנוע בעיות. אם אתם אומרים משהו כמו “הלך לעולמו” או “הלך לישון”, ילדכם עלול להיות מבולבל או מפוחד. לדוגמה, ילד שאמרו לו ש”סבא הלך לישון לנצח” עלול לפחד ללכת לישון, כיוון שיחשוש שמא לא יתעורר לעולם.

אם אתם חשים מאוד לא בנוח לדבר על מוות, ייתכן שתצטרכו לתרגל זאת עם מבוגר אחר לפני שאתם מדברים עם ילדכם. אפשר להכין מראש את מה שתאמרו ולהתכונן לשאלות שישאל, ואפילו לכתוב כמה תזכורות על פתק. כמו כן, כדאי לחשוב מראש מה תגידו אם אינכם יודעים את התשובה לשאלותיו. מותר להגיד משהו כמו, “אני לא יודעת, אבל אנסה לברר”.

לדבר על רגשות

ילדים – ובעיקר הצעירים שבהם – יכולים גם להרגיש רגשות “גדולים” כשמישהו מת, אך אינם תמיד מוצאים את המילים הנכונות לבטא את רגשותיהם, ולחוש מבולבלים ומתוסכלים. לכן, לעיתים קרובות כדאי לעזור לילדכם לזהות מה הוא מרגיש.

הסבירו לו שהוא חווה רגשות נורמליים. אפשר להגיד לו שאתם מרגישים משהו דומה. לדוגמה, “נטע, נראה שאת מאוד כועסת שסבתא מתה. גם אני כועסת כי אהבתי אותה מאוד, ואני עצובה שהיא כבר לא יכולה להיות כאן איתנו”.

אם ילדכם יודע שמותר לו לדבר על רגשותיו – ושאתם יכולים להתמודד איתם – סביר להניח שידבר איתכם יותר. אם הוא מדבר יותר, הוא יוכל לבקש עזרה טוב יותר אם יחוש שרגשותיו מציפים אותו. ילדים מסוימים מעדיפים להשתמש בצעצועים, ספרים, מוזיקה או ציור כדי לבטא את רגשותיהם.

כדאי לתת לילדכם רעיונות שיעזרו לו להתמודד כשהוא חווה רגשות חזקים. לדוגמה, “לביא, כשאתה ממש עצוב ומתגעגע לסבא, אתה יכול לבוא ולחבק אותי. אחר כך נוכל לעשות משהו שישמח קצת את שנינו”.

עם הזמן, ובעזרתם של הורים ומבוגרים אחרים, רוב הילדים הצעירים לומדים להתמודד עם רגשות חזקים. כשילדכם יצליח להתמודד עם הרגשות הללו בקלות רבה יותר, סביר להניח שגם לכם יוקל מעט. אם אתם מודאגים בנוגע לאופן ההתמודדות של ילדכם עם מותו של אדם קרוב, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב, לרופא הילדים או ליועץ בבית הספר.

כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם

זה בסדר שילדכם יראה שאתם עצובים או בוכים כשמישהו יקר לכם מת. עם זאת, כדאי להסביר לו כיצד אתם מרגישים. לדוגמה, “אני בוכה כי סבא מת, ואני מאוד עצובה שלא אראה אותו שוב”. אפשר לנסות ולדבר על רגשותיכם עם חבר טוב או קרוב משפחה. אם רגשותיכם מקשים עליכם לתפקד, תזדקקו לתמיכה. דברו עם רופא המשפחה, בן או בת הזוג, חבר קרוב או פסיכולוג כדי לעבד את רגשותיכם.

בדיוק כמו מבוגרים, הרגשות של ילדים כשמישהו מת נעים בין עצב לחרדה, וכל מה שביניהם. אך כיוון שילדים אינם מוצאים תמיד את המילים להביע את רגשותיהם, הם יזדקקו לעזרתכם כדי להבין את הרגשות הללו ולהתמודד איתם.

טיפים להתמודדות

האופן שבו ילדים מבינים מהו מוות תלוי בגילם ובהתפתחותם.

פעוטות וילדים בגיל הגן

ילדים בקבוצת הגיל הזו מבינים מוות כמעבר למקום אחר, אך אינם מבינים שאותו אדם לא יחזור לנצח. ייתכן שילדכם יבקש לבקר את המת, וישאל מתי הוא חוזר. הוא עשוי לשאול את אותן שאלות שוב ושוב. זוהי דרכו לנסות ולהבין מה קורה. ייתכן שכמה מהרגליו הישנים של ילדכם יחזרו – לדוגמה, הוא עשוי להרטיב את המיטה או להתחיל ללכת מתוך שינה.

כך תוכלו לעזור לילדכם:

  • נסו לשמור על שגרה
  • ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, “דודה סימה מתה. היא לא חוזרת יותר, ולא נראה אותה יותר”
  • תמכו בו ונחמו אותו – לדוגמה, תנו לו חיבוק כשהוא עצוב
  • היו סבלניים גם אם הוא שואל את אותן שאלות שוב ושוב
  • אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
  • אם אתם חושבים שילדכם עדיין מאמין שיקירכם ישוב, הזכירו לו בעדינות שלא יראה אותו שוב
  • ספרו לגננת ולמטפלות מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך.

ילדים בגיל בית הספר

בגיל זה, ילדים מבינים שהמוות פירושו סוף החיים, אך עשויים להאמין שאפשר למנוע אותו או שלא כולם ימותו.

כך תוכלו לעזור לילדכם:

  • אמרו לו שהמוות אינו באשמתו, ושלא היה יכול למנוע אותו מראש
  • נסו לשמור על שגרה
  • אמרו לו שמותר לו לשחק, לשמוח וליהנות
  • ענו על שאלותיו בפתיחות ובכנות – לדוגמה, אם הוא שואל אם אתם תמותו, ענו לו “כן, כולם מתים. גם אני אמות באחד הימים, אבל זה יהיה בעוד הרבה זמן. “
  • הציעו לו לעשות פעילות להנצחת המת – למשל, לנטוע עץ, לכתוב מכתב או לצייר ציור
  • ספרו למורים ולמטפלים מה קרה, כדי שיוכלו לתמוך בו בעת הצורך
  • ספרו להוריהם של חבריו הקרובים של ילדכם, כדי שיידעו אילו רגשות הוא חווה.

שאלות שילדכם עשוי לשאול

למה הוא מת?

ילדכם מנסה להבין מהו מוות. ייתכן שירצה לדעת ממה נגרם המוות, ולכן, נסו לענות על שאלותיו ברמה שהוא מבין. לדוגמה, “הלב של סבא היה זקן מאוד וכבר לא עבד כמו שצריך. הרופאים ניסו לתקן אותו, אבל הוא היה חולה מאוד והם לא הצליחו”.

גם אתם תמותו? גם אני אמות?

ילדכם מתחיל להבין שאנשים שהוא אוהב עלולים למות. כדאי להסביר לו שרוב האנשים מתים בגיל מאוחר מאוד או כשהם חולים מאוד. אם אדם צעיר מת, אמרו לילדכם שמוות בגיל צעיר אינו מתרחש לעיתים קרובות כל כך. אפשר גם לציין שאנשים רבים בגיל זה שהוא מכיר עדיין חיים ובריאים.

מה קורה כשמתים?

האופן שבו אתם עונים על השאלה הזו תלוי באמונות האישיות שלכם ושל משפחתכם. אם אתם אנשים מאמינים, דברו על אמונותיכם עם הילדים.

רוב האנשים מעדיפים לתת לילדיהם משהו להתמקד בו כשהם חושבים על האדם שמת. לדוגמה, “כשאנחנו רואים כוכב בשמיים, אנחנו יכולים לחשוב על סבתא”. חשוב שמה שתגידו לילדכם ינחם גם אתכם.

שאלות בלתי צפויות

ייתכן שילדכם ישאל שאלות שנראות מעט מוזר, למשל “אם סבא מת, יהיה לו קר?”, או “סבתא יכולה לראות אותי עכשיו?” נסו לענות על השאלות הללו, כיוון שהן עוזרות לילדכם להבין מהי משמעותו של המוות.

אם המוות התרחש במהלך אירוע טראומתי – למשל, פיגוע או תאונת דרכים – קראו את המאמרים טראומה: תגובה ראשונית לילדים וכיצד לתמוך בילדכם בימים ובשבועות אחרי האירוע הטראומתי.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

 

בעיות בבית הספר: שיתוף פעולה בין הורים ומורים

מערכות יחסים טובות בין ההורים למורים

מערכות יחסים טובות עם המורה ובית הספר הן נקודת התחלה מצוינת להתמודדות עם בעיות שצצות בבית הספר. כדי להניח את היסודות ליצירת מערכת היחסים, הציגו את עצמכם והכירו את המורה טוב ככל האפשר. כך, במקרה של בעיה, לא תהיה זו הפעם הראשונה שתיפגשו.

מערכות יחסים טובות בין ההורים למורים עוזרות לילדים:

  • להצליח טוב יותר מבחינה אקדמית, רגשית וחברתית
  • להיות שמחים יותר בבית הספר
  • לשמור על נוכחות קבועה יותר בבית הספר
  • להתנהג טוב יותר.

בעיות קלות בבית הספר: מה לעשות

אך טבעי שלילדים יהיו כמה בעיות בבית הספר – למשל, עם השגרה הבית ספרית, היכרות עם חברים או עם שיעורי הבית. הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעצור ולחשוב על הבעיה. עד כמה היא גדולה ומשמעותית? האם היא דורשת התערבות? האם אפשר לפתור אותה בבית? האם יש לדבר עם המורה?

יש כמה בעיות שפשוט אינן דורשות התערבות מצדכם. לפעמים, כל מה שילדכם צריך הוא אוזן קשבת והבנה, ולא בהכרח תגובה. אם ילדכם אומר לכם, לדוגמה, “לא הצלחתי לאיית מילה כמו שצריך במבחן היום”. הקשיבו לו, תנו לו חיבוק ואמרו לו שיוכל לנסות לאיית את המילה שוב מחר. כשהילדים לומדים להניח לבעיות פשוטות, הם בונים חוסן נפשי ויכולת התאוששות.

ישנן בעיות קלות שאפשר לפתור יחד בבית. כדי לחזק את יכולת פתרון הבעיות של ילדכם, שאלו אותו מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה, ולמדו אותו שיטות מועילות להתמודדות עם בעיות כאלה בעצמו. לדוגמה, אם הוא שוכח להביא את היומן הביתה, בקשו ממנו להניח את היומן בתיק בית הספר מיד אחרי השיעור. פתרון בעיות קטנות בבית יכול לבנות מיומנויות פתרון בעיות ולעזור לילדכם להיות עצמאי ואחראי יותר.

יש בעיות שפתרונן דורש עזרה ממורה. למשל, ייתכן שילדכם שוכח לאכול את ארוחת העשר בבית הספר, ועליכם לבקש מהמורה להזכיר לו לאכול.

בעיות מתמשכות או מורכבות: מה לעשות

אם הבעיה אינה עוברת או היא מסובכת יותר, ייתכן שתצטרכו לפתור אותה בשיתוף פעולה עם המורה. דוגמה לכך היא אם ילדכם חווה קשיים מתמשכים בחצר עם ילד אחר, והשיטות שניסיתם בבית אינן עובדות. במצב זה, גישה רגועה וחיובית צפויה להוביל לתוצאה חיובית יותר לילדכם. כך כדאי לפעול.

עצרו והירגעו

אם קרה משהו שמעציב ומטריד את ילדכם, גם אתם עשויים לחוש עצובים ומוטרדים, אך נסו לעצור ולהירגע לפני שאתם פועלים. כך תוכלו למנוע דברים שאולי תתחרטו עליהם מאוחר יותר, כמו טלפון זועם. תוכלו לומר, “אני רואה שזה מטריד אותך מאוד, וגם אותי. אנחנו צריכים להירגע ולחשוב מה לעשות”. כך יוכל ילדכם ללמוד להשתמש בשיטה זו גם הוא.

נצלו את ההזדמנות ללמידה

גם כשמדובר בבעיה חמורה, תוכלו להדגים לילדכם מיומנויות פתרון בעיות חיוביות ולהיות חיוביים בעצמכם, לחשוב על פתרונות ולדבר עליהם עם המורה. פעולה כזו תהיה מועילה יותר מהשמעת תלונות או אגרסיביות.

דברו בכבוד

כשאתם מדברים על המורה ובית הספר מול ילדכם, עשו זאת באופן חיובי ומכבד גם אם אתם חושבים אחרת. אם אתם מתלוננים או מבקרים את המורה, ילדכם יעשה אותו דבר.

פעלו בערוצים המקובלים

בתור התחלה, דברו ישירות עם המורה, וכדאי לקבוע פגישה מראש.

הימנעו מפעולה הגנתית

כשיש בעיות, אנשים רבים חשים שעליהם להיכנס למגננה. אם אתם או המורה מרגישים שמבקרים אתכם, שני הצדדים עלולים להיכנס למגננה. עם זאת, המגננות עלולות לעמוד בדרך לפתרון הבעיות, ולכן כדאי לנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של המורה, ולעזור למורה לראות את נקודת המבט שלכם. לדוגמה, “אני מבינה שלא הגיוני מצדי לצפות ממך לבלות את כל הפסקת הצהריים בחצר ולעזור לאיתן, אבל אני דואגת כיוון שהוא בודד ואין לו עם מי לשחק. איך נוכל לעזור לו יחד?”

צעדים משותפים לפתרון בעיות

אם החלטתם להיפגש עם המורה כדי לדון בבעיה חמורה, הצעדים הבאים יעזרו לכם לעבוד יחד כדי להשיג תוצאה חיובית.

1. זהו את הבעיה

היו ספציפיים בנוגע למהות הבעיה – למשל, מה קורה, מהי תדירות הבעיה ומי מעורב בה. כדאי להשתמש בשאלות. לדוגמה, הבעיה “איך נוכל לעזור ללביא להכיר חברים למשחק?” קלה יותר לפתרון מאשר “אף אחד מהילדים לא רוצה לשחק עם לביא”.

2. זהו את הרצונות, הצרכים והחששות

אפשרו לכל אחד מהצדדים לזהות את הרצונות, הצרכים והחששות שלו. אם אתם רוצים שהמורה יבין את חששותיכם, הראו לו שאתם מבינים את עמדתו.

השתמשו במשפטים כמו “אני מבין…”, “אני מודאג מ…”, “אני צריך…” ו”אני רוצה…”. לדוגמה, “אני מבין שזו כיתה גדולה, אבל אני מודאג שעלמה נשארת מאחור ויוצרת פער כיוון שהיא לא מבינה את החומר במתמטיקה”.

3. הציעו פתרונות

עבדו יחד עם המורה כדי להעלות כמה שיותר פתרונות אפשריים לבעיה. כך תוכלו להגביר את הסיכויים למציאת הפתרון הנכון לבעיה שלכם. חשוב מאוד שלא לשפוט את הרעיונות שהועלו בשלב זה.

4. העריכו את הפתרונות

לאחר שהעליתם יחד את כל הפתרונות האפשריים, חשבו על היתרונות ועל החסרונות של כל פתרון. אם לפתרון יש חסרונות רבים יותר, מחקו אותו מהרשימה. המשיכו לעשות זאת עד שיישאר הפתרון המועיל והאפשרי היחיד. בזמן ההערכה, חשוב להיות מציאותיים והגיוניים. לדוגמה, לא הגיוני לצפות מהמורה לשבת ליד ילדכם בזמן הפעילויות הקשות, אך הגיוני לצפות ממנו לבדוק את ילדכם לעיתים קרובות יותר.

5. בחרו פתרון אחד ונסו אותו

בחרו את הרעיון הטוב ביותר, או שילוב של רעיונות, ונסו אותו. רשמו את הדברים שעליהם הסכמתם, מי יעשה מה ומתי. החליטו מתי תיפגשו שוב כדי לבדוק אם הפתרון עובד. כדאי לחכות שבוע-שבועיים לפני הפגישה.

6. בדקו איך הולך

כשאתם בודקים אם הפתרון שהצעתם עובד היטב, שקלו את הדעות והמאמצים של כל המעורבים בדבר:

  • מה עבד היטב?
  • מה לא עבד היטב?
  • מה אפשר לשנות כדי לעזור לפתרון לעבוד טוב יותר?

אם הבעיה נמשכת, ייתכן שתצטרכו להיעזר באנשים נוספים כדי למצוא פתרונות אפשריים חדשים, כמו מנהל בית הספר, הפסיכולוג החינוכי או בני משפחה אחרים.

© raisingchildren.net.auהמידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.