מהי משמעת

משמעת עוזרת לילדכם ללמוד כיצד להתנהג – וכיצד לא להתנהג. המשמעת עובדת בצורה הטובה ביותר כשאתם וילדכם נהנים ממערכת יחסים חמה ואוהבת.

משמעת והצבת גבולות אינם קשורים תמיד לעונש, ואפילו לא לעיתים קרובות כל כך. למעשה, משמעת ושיטות המשמעת הן דברים חיוביים, שנבנים על בסיס שיחה והקשבה ועוזרים לילדים ללמוד:

• לדעת איזו התנהגות מתאימה, בין אם הם נמצאים בבית, אצל חבר, בגן או בבית הספר
• להשתלט על התנהגותם ולפתח מיומנויות חשובות כגון היכולת להסתדר היטב עם אחרים, גם כעת וגם כשיגדלו
• להבין את רגשותיהם, להשתלט עליהם בעת הצורך ולדעת כיצד להביע אותם.

לבחור את הגישה הנכונה

הבחירה בגישת המשמעת הנכונה משמעותה למצוא את האיזון הנכון. משמעת רופפת מדי עלולה להשאיר את ילדכם בתחושת חוסר ביטחון, ואילו אתם עלולים להרגיש שאתם יוצאים משליטה. משמעת חמורה ושלילית מדי, ושימוש מועט מדי בשבחים ובתגמולים, עלולה לגרום לו “להתנהג יפה”, אך מתוך פחד – מה שעלול להוביל לבעיות בהערכה העצמית שלו ולחרדה בשלבים מאוחרים יותר בחייו.

שיטת המשמעת הטובה ביותר היא נחושה אך הוגנת. כלומר, להציב גבולות ולקבוע מה יהיו התוצאות להתנהגותו של ילדכם, ובו בזמן, לעודד התנהגות טובה באמצעות שבחים, תגמולים ושיטות נוספות. הגישה שלכם למשמעת תלויה גם בדברים כגון סגנון ההורות שלכם, השלב ההתפתחותי של ילדכם והמזג שלו.

עונש גופני כמו מכות או “פליקים” אינו מלמד ילדים כיצד עליהם להתנהג, אלא להפך: שימוש בעונשים מלמד את הילד ששימוש בכוח הוא לגיטימי, הוא עלול להוביל לאימוץ התנהגות מאתגרת, ואף לחרדה או לדיכאון. כמו כן, מכות עלולות לפגוע בילדכם.

משמעת בגילאים שונים

שיטות המשמעת שבהן תשתמשו משתנות ככל שילדכם גדל ומתפתח.

תינוקות

תינוקות בני פחות משנה אינם יודעים להבדיל בין טוב לרע, ואינם עושים דברים כדי להיות “שובבים”. חלק ניכר מהתנהגותו של התינוק שלכם נעשה במטרה לבחון מה הוא יכול לעשות ומה קורה כשהוא עושה דברים שונים. לכן, כשהתינוק שלכם מושך בשיערכם, תוכלו להגיד “לא” ולהראות לו כיצד לגעת בשיערכם בעדינות. שימו לב להגיד את ה”לא” בתיאום עם הבעות פנים ומחוות גוף המציינות חוסר שביעות רצון. אם אתם צוחקים מהתנהגות לא רצויה, או מחייכים למראה השובבות שלו- הוא עלול ללמוד בטעות שזו התנהגות רצויה, כי היא מצחיקה אתכם.  סביר להניח שתצטרכו להגיד “לא” שוב ושוב, כיוון שהתינוק לא יזכור זאת עד הפעם הבאה.

ענישה או שימוש בתוצאות שליליות על תינוקות אינן יעילות, כיוון שהם לא מבינים מה עשו. הם זקוקים לטיפול חם ואוהב כדי שיחושו מוגנים ובטוחים.

פעוטות

מגיל שנה בערך, פעוטות מתחילים להבין קצת יותר מהן סיבה ותוצאה. הפעוט שלכם עשוי לעשות משהו כדי לקבל תגובה – למשל, לזרוק אוכל על הרצפה או להיכנס להתקף זעם.

ילדים בגיל הגן

מגיל שלוש, רוב ילדי הגן מבינים לא רע מהי התנהגות מקובלת ומה לא. לעיתים קרובות, ילדי גן מתחילים לבלות זמן רב יותר מחוץ לבית (בגן, אצל חברים או במסגרת חינוכית אחרת), ולכן יש להם הזדמנויות רבות יותר לבחון את ההתנהגות החברתית המקובלת.

ילדים בגיל בית הספר

ילדים בגיל בית הספר יודעים בדרך כלל כיצד להתנהג במקומות שונים – בבית הספר, בבית או בספרייה, למשל. אולם הם עדיין צריכים לקבל תזכורת בנוגע לגבולותיהם, ותגמול על התנהגות טובה.

מרבית המורים בישראל משתדלים לנקוט שיטות חיוביות לטיפול בהתנהגויות מאתגרות בכיתה. אם אתם מודאגים בנוגע להתנהגותו של ילדכם, כדאי לדבר עם המורה שלו או עם היועצת בבית הספר.

במאמרים הבאים תמצאו מידע על התאמת שיטת המשמעת להתנהגותו של ילדכם:

• כיצד לעזור לילדים לעבור בין פעילויות
• לימוד מיומנויות חדשות כדרך לטיפול בהתנהגות
• להשתמש בשגרה לניהול ההתנהגות
• שימוש בתשומת לב לשיפור ההתנהגות
• שבחים, חיזוקים ותגמולים
• לתכנן מראש: כלי לניהול התנהגות
• בקשות והוראות: כיצד לעזור לילדים לעשות כפי שהתבקשו
• לשנות את הסביבה של ילדכם
• הסחות דעת
• התעלמות שיטתית
• שימוש ב’פסק זמן’ להקניית משמעת
• טבלת התנהגות: מדריך לשימוש נכון
• אובדן זכויות יתר: כלי עזר לניהול התנהגות

להציב גבולות

הצבת גבולות להתנהגותו של ילדכם היא הבסיס לגישת המשמעת שלכם. כך מתחילים.

1. קבעו כללים משפחתיים

כדאי להתחיל בארבעה-חמישה כללים משפחתיים. למשל, כללי המשפחה יכולים להיות:

• אנו מדברים יפה אחד לשני.
• אנו דואגים לאנשים אחרים.
• כולם עוזרים בבית.
• אנו דואגים לחפצים שלנו.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר, הם יכולים לעזור לכם להחליט אילו חוקים לכלול.

2. למדו את ילדכם לאילו התנהגויות אתם מצפים

ילדים לומדים מהתבוננות בכם. כשאתם מראים לילדכם איזו התנהגות אתם מעדיפים ומציבים לו דוגמה, הוא ילמד בקלות רבה יותר. למשל, אם אתם רוצים שילדכם יישב בזמן האוכל, שבו יחד לאכול ארוחות משפחתיות, וכך תעזרו לו ללמוד את ההתנהגות הרצויה.

3. שבחו את ילדכם על התנהגות טובה

כשאתם משבחים את ילדכם, אתם אומרים לו מה אתם אוהבים בו ובהתנהגות שלו. כשילדכם מקבל שבחים על התנהגות טובה, סביר להניח שירצה להמשיך ולהתנהג יפה. שבחו אותו בצורה מפורטת כדי להגיד לו בדיוק מה אהבתם, וכדי לעודד התנהגות טובה. אמרו, לדוגמה, “אורי, אהבתי מאוד איך שהשתמשת במילים בבקשה ותודה. כל הכבוד!”

4. הציבו מגבלות ותוצאות ברורות

החליטו מראש מה תהיה ההשלכה למי שאינו עומד באחד החוקים המשפחתיים. לדוגמה, תוכלו למנוע מתן דמי כיס מילדה בת שמונה אם לא עשתה את שיעורי הבית. אם היא הרביצה לאחיה, עדיף להשתמש בפסק זמן. כשאתם משתמשים בתוצאות באותה דרך עבור אותו סוג התנהגות כל פעם, ילדכם לומד למה לצפות.

אם לילדכם יש התנהגות מאתגרת ואוטיזם או מוגבלות כלשהי, כדאי לדבר עם אנשי המקצוע שעובדים איתו. הם יוכלו להציע לכם דרכים להשתלט על התנהגותו, ואולי לאמץ כמה שיטות שמתאימות לצרכיו.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

הטיפים הבאים יעזרו לכם לעודד את ההתנהגות הרצויה של ילדכם.

1. ילדים מחקים את מעשיכם.

ילדכם מתבונן במה שאתם עושים כדי להבין כיצד עליו להתנהג בעולם. אתם המודל שלו לחיקוי, ולכן הדריכו אותו בעזרת התנהגותכם שלכם. לעיתים קרובות, מה שאתם עושים חשוב יותר ממה שאתם אומרים. אם אתם רוצים שילדכם יאמר “בבקשה”, אמרו זאת בעצמכם. אם אינכם רוצים שילדכם ירים את הקול, דברו בשקט ובעדינות בעצמכם.

2. הראו לילדכם כיצד אתם מרגישים.

אמרו לו בכנות כיצד ההתנהגות שלו משפיעה עליכם. כך תעזרו לו לשקף את רגשותיו בשלכם, כמו במראה. זוהי אמפתיה. בגיל שלוש, ילדים יודעים להפגין אמפתיה אמיתית. למשל, תוכלו להגיד, “מפריע לי שיש כל כך הרבה רעש כשאני מנסה לדבר בטלפון”. כשאתם פותחים את המשפט ב”אני” או משתמשים ב”לי”, ילדכם יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלכם.

3. שימו לב מתי הוא מתנהג “יפה”.

כשאתם רואים שילדכם מתנהג באופן הרצוי, תנו לו משוב חיובי. לדוגמה, “וואו, אתה משחק ממש יפה. אני ממש שמחה שאתה שומר שכל הקוביות יישארו על השולחן”. שיטה כזו תעבוד טוב יותר מאשר לחכות שכל הקוביות ייפלו על הרצפה ברעש גדול לפני שתשימו לב ותנבחו לעברו, “היי, מספיק עם זה!”. המשוב החיובי נקרא לפעמים שבח תיאורי. נסו לתת לילדכם שש הערות חיוביות (שבחים ומילות עידוד) על כל הערה שלילית אחת (דברי ביקורת ותוכחות). היחס של 1 ל-6 שומר על איזון. זכרו שאם לילדים יש בחירה בין לא לקבל תשומת לב בכלל לבין תשומת לב שלילית, הם מעדיפים את תשומת הלב השלילית. כשאתם משבחים את ילדיכם, הקפידו לתת שבח מפורש וברור, ולא סתם שבח כללי. במקום “כל הכבוד על איך שהתנהגת יפה היום”, פרטו ” שמחתי לראות אותך שוויתרת לאחותך ברצון, והקשבת למה שביקשתי ממך בפעם הראשונה”. לוו את השבח במבט, מחווה (קריצה/הרמת אגודל, או מגע פיזי (חיבוק/טפיחה על השכם וכו’).

4. רדו לגובה העיניים של ילדכם.

כריעת ברך או ישיבה שפופה הן כלים חזקים מאוד בתקשורת חיובית עם ילדים. כשאתם מתקרבים יותר לילדכם, אתם יכולים להתכוונן טוב יותר לתחושות או למחשבות שלהם, והם יכולים להתמקד בקלות רבה יותר במה שאתם אומרים או מבקשים. אם אתם קרובים אליו וקיבלתם את תשומת לבו, אין הכרח ליצור איתו קשר עין אם הוא אינו עושה זאת בעצמו.

5. “אני מקשיב לך”.

הקשבה פעילה היא כלי נוסף שעוזר לילדים קטנים להתמודד עם רגשותיהם. ילדים נוטים לחוות תסכול רב, בעיקר אם עדיין אינם יכולים להביע את עצמם היטב באופן מילולי. כשאנו משקפים את רגשותיו, ומנסחים באופן אחר כיצד אנו חושבים שהוא מרגיש, אנו עוזרים לו להפיג חלק מהמתח שהוא חש. כמו כן, הוא מרגיש שמכבדים ומנחמים אותו. הקשבה פעילה יכולה לסייע ולמנוע רבים מהתקפי הזעם הפוטנציאליים.

6. עמדו בהבטחות.

אם הסכמתם על משהו, עמדו בכך. כשאתם עומדים בהבטחות שלכם, טובות או רעות, ילדכם לומד לבטוח בכם ולכבד אתכם. לכן, אם אתם מבטיחים לו שתצאו לטיול אחרי שיאסוף את הצעצועים, ודאו שנעלי ההליכה שלכם מוכנות. כשאתם אומרים שתעזבו את הספרייה אם לא יפסיק להתרוצץ בכל מקום, התכוננו לעזוב מיד. אין צורך לעשות מזה סיפור גדול – עדיף שהפעולה תהיה עניינית ככל האפשר. באופן זה, ילדכם יחוש בטוח יותר, כיוון שאתם יוצרים לו סביבה עקבית וצפויה מראש.

7. צמצמו את הפיתויים.

המשקפיים שלכם, למשל, נראים כמו צעצוע ממש כיפי – לילדים קשה לזכור שאסור לגעת בהם. צמצמו את הסיכויים לכך שילדכם יחקור חפצים יקרים לכם בתמימות אך במחיר גבוה, והרחיקו ממנו את ‘פיתויים’ שאינכם מעוניינים שייגע בהם.

8. בחרו את הקרבות שלכם.

לפני שאתם מתערבים במה שילדכם עושה – בעיקר אם עומדים להגיד “לא” או “מספיק” – שאלו את עצמכם אם זה באמת חשוב או משנה. אם תצמצמו ככל האפשר את מתן ההוראות, הדרישות והמשובים השליליים, ייווצרו פחות הזדמנויות לקונפליקטים ולתחושות שליליות. כללים הם חשובים, אך השתמשו בהם רק כשזה באמת חשוב.

9. עמדו על שלכם למרות היללות והמחאות של ילדיכם.

ילדים לא רוצים להיות מעצבנים. כשאנו נכנעים להם כיוון שהם מייללים בגלל משהו, אנו מאמנים אותם לעשות זאת יותר – גם אם איננו מתכוונים לכך. “לא” זה “לא”, לא “אולי”, ולכן אמרו זאת רק אם אתם מתכוונים לכך. אם אתם אומרים “לא” ואז נכנעים, הילדים ייללו עוד יותר, או יפתחו במשא ומתן קולני אחר בפעם הבאה, מתוך תקווה  שתיכנעו גם אז.

10. שמרו על גישה פשוטה וחיובית.

אם אתם נותנים הוראות ברורות במונחים פשוטים, ילדכם יידע מה מצופה ממנו (למשל, “תחזיק לי את היד בבקשה כשאנחנו חוצים את הכביש”.) השתדלו לנסח משפטים באופן חיובי.  כשאתם אומרים דברים בצורה חיובית, אתם גורמים להם לחשוב בכיוון הנכון. לדוגמה, “תסגור בבקשה את השער” עדיף על פני “אל תשאיר את השער פתוח”. במקום “אי אפשר לצפות בסרטון בבוקר לפני הגן” תוכלו להגיד “זה רעיון מצוין, נצפה בסרטון בצהריים כשנחזור מהגן”.

11. אחריות ותוצאות.

ככל שהילדים מתבגרים, האחריות שלהם על התנהגותם גדלה. תוכלו לתת להם הזדמנות לחוות מהן התוצאות הטבעיות של התנהגותם. אינכם חייבים לשחק את השוטר הרע כל הזמן. לדוגמה, אם ילדכם שוכח לשים את ספר החשבון בתיק, המורה שלו יכולה לכעוס עליו. אל תכניסו לו את ספר החשבון לתיק בעצמכם. לפעמים, מתוך כוונה טובה, אנחנו עושים כל כך הרבה דברים עבור הילדים עד שאיננו מאפשרים להם ללמוד בעצמם. במקרים אחרים, עליכם להסביר להם מה התוצאות של התנהגות בלתי מקובלת או מסוכנת. ככלל, עדיף לוודא שהסברתם את התוצאות ושילדכם הסכימו לתוצאות מראש.

12. אמרו את מה שרציתם פעם אחת והמשיכו הלאה.

מפתיע עד כמה ילדכם מקשיב לכם, למרות שעדיין אין לו הבגרות החברתית לענות לכם בחזרה. נדנוד והעברת ביקורת הם גישות משעממות שאינן עובדות. בסופו של דבר, ילדכם עשוי פשוט להתעלם מדבריכם, ולהתפלא מדוע אתם מוטרדים עוד יותר. אם אתם רוצים לתת לו הזדמנות אחת לשתף פעולה, הזכירו לו מהן התוצאות במקרה שלא ישתף פעולה. לאחר מכן, ספרו עד שלוש.

13. תנו לילדכם להרגיש חשוב.

ילדים אוהבים לתרום למשפחה. תנו לילדכם כמה מטלות פשוטות או דברים שיוכל לעשות לבדו, כדי שיוכל למלא תפקיד חשוב ולעזור במשק הבית. כך הוא ירגיש שהוא חשוב ויוכל להתגאות בכך שהוא עוזר לכם. אם אתם מאפשרים לילדכם להתנסות במילוי מטלה, הוא ישתפר וימשיך לנסות עוד יותר. מטלות בטוחות עוזרות לילדים להרגיש אחראים, בונות את ההערכה העצמית שלהם ועוזרות גם לכם.

14. הכינו את עצמכם למצבים מאתגרים.

יהיו מקרים שבהם יהיה קשה להשגיח על ילדכם ולעשות את הדברים שעליכם לעשות. אם אתם חושבים על המצבים המאתגרים הללו מראש, תוכלו לתכנן אותם בהתאם לצורכי הילד. אמרו לו חמש דקות לפני שאתם מבקשים ממנו להחליף פעילות. הסבירו לו מדוע אתם צריכים שישתף אתכם פעולה. כך הוא יהיה מוכן למה שאתם מצפים.

15. שמרו על חוש הומור.

דרך נוספת להפיג מתחים וקונפליקטים אפשריים היא להשתמש בהומור ובכיף. תוכלו להעמיד פנים שאתם מפלצת דגדוגים מרושעת או לעשות קולות של בעלי חיים. עם זאת, שימו לב לא לצחוק על חשבונו של ילדכם. ילדים קטנים עלולים להיפגע בקלות רבה כשההורים מקניטים אותם. ההומור הטוב ביותר הוא זה שבו שניכם צוחקים.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.