מדוע ילדים משקרים?

ילדים עשויים לשקר כדי:

• לחפות על משהו שעשו כדי לא להסתבך
• לראות כיצד תגיבו כשאתם שומעים שהם משקרים
• לתבל את הסיפור שלהם ולגרום לעצמם להישמע טוב יותר
• לקבל תשומת לב, גם אם הם יודעים שאתם יודעים את האמת
• לקבל משהו שהם רוצים – למשל, להגיד לסבתא, “אימא מרשה לי לאכול סוכריות לפני ארוחת הערב”.

מתי ילדים מתחילים לשקר?

ילדים לומדים לשקר מגיל צעיר, בדרך כלל בסביבות גיל שלוש. אז מתחיל ילדכם להבין שאתם לא קוראי מחשבות, ולכן הוא יכול להגיד דברים שאינם אמת ולא תמיד תדעו זאת.

ילדים משקרים יותר בגיל ארבע עד שש. ילדכם מתחיל להשתפר באמירת שקרים כשהוא מצליח להתאים בין הבעות פניו וטון קולו לבין מה שהוא אומר. אם תבקשו ממנו להסביר את דבריו, הוא בדרך כלל יתוודה.

כשילדים מגיעים לגיל בית הספר, הם עשויים לשקר לעיתים תכופות יותר ואף להשתפר בכך. גם השקרים נעשים מתוחכמים יותר, כיוון שאוצר המילים של הילד גדל והוא מבין טוב יותר כיצד אנשים אחרים חושבים.

בגיל שמונה, ילדים יכולים לשקר בהצלחה בלי להיתפס.

לעודד את הילדים להגיד את האמת

ברגע שילדים גדולים מספיק ומבינים את ההבדל בין אמת לשקר, רצוי לעודד אותם להגיד את האמת ולתמוך בהם. כדי לעשות זאת, הדגישו את חשיבותו של היושר במשפחתכם ושבחו את ילדכם שהתנהג ביושר – גם אם לוקח לכם זמן להגיע לאמת. כמו כן, אפשר להגיד לו שאינכם אוהבים כשהוא משקר לכם. לדוגמה, “כשאתה לא אומר לי את האמת, אני מרגיש עצוב ומאוכזב”.

טיפים לעידוד אמירת אמת

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעודד את ילדכם להיות ישר ולהגיד את האמת:

• אם ילדכם ממציא סיפור כלשהו, אמרו לו משהו כמו, “זה סיפור נהדר, אנחנו יכולים לכתוב ספר!”. כך תעודדו את ילדכם להשתמש בדמיון שלו בלי לשקר.
• עזרו לילדכם להימנע ממצבים שבהם ירגיש צורך לשקר. לדוגמה, אם הוא שפך חלב ואתם שואלים אותו אם עשה זאת, הוא עשוי להתפתות לשקר. כדי להימנע מהמצב, אמרו לו, “אני רואה שהייתה פה תאונה קטנה עם החלב. בוא ננקה את זה”.
• סיפור סיפורים גדולים ומתרברבים הוא דרך לקבל הערכה או כבוד מאחרים. אם זה קורה לעיתים קרובות, נסו לשבח את ילדכם יותר – למשל, כשהוא לומד משהו חדש. כך תעזרו לשפר את ההערכה העצמית שלו.
• ודאו שיש כללים ותוצאות ברורים להתנהגות מקובלת במשפחתכם.
• כשילדכם מתוודה על כך שעשה משהו לא בסדר, שבחו את היושר שלו. אמרו דברים כגון, “אני מאוד שמח שאמרת לי את האמת”. כך אתם מעבירים לו מסר שאינכם כועסים אם הוא מתוודה על מעשיו.
• נסו לקרוא ספרים או לספר סיפורים שמדגישים את חשיבות הכנות. כך, למשל, הסיפור ‘הילד שצעק זאב זאב’ מדגים היטב כיצד שקרים עלולים להרע לנו.

ילדים אוהבים להמציא דברים. הם מגזימים כדי לתבל את הסיפור ולתת לו יותר נפח. העמדת פנים ושימוש בדמיון חשובים להתפתחותו של ילדכם, וכדאי לעודד סוג כזה של משחק. אינכם צריכים להתייחס ל”המצאות” כאל שקרים, בעיקר אצל ילדים בני פחות מארבע.

כיצד לטפל באמירת שקרים ובשקרים מכוונים

אם ילדכם משקר בכוונה, הצעד הראשון הוא להבהיר לו ששקרים אינם מקובלים עליכם. הסבירו לו מדוע והבהירו לו שייתכן שלא תוכלו לסמוך עליו בעתיד. הצעד הבא הוא להגיב בהתאם. למשל, אם ילדכם צייר על הקיר ושיקר בנוגע לכך, תנו לו לעזור לכם לנקות את הקיר.

חשוב לטפל באופן נפרד בשקר ובהתנהגות שהובילה אליו. אם ילדכם משקר כדי לקבל את תשומת לבכם, חשבו כיצד לתת לו תשומת לב בדרכים חיוביות יותר. אם שיקר כדי להשיג משהו שרצה, כמו ספר חדש, נסו לחשוב על שיטת תגמול שתאפשר לו “להרוויח” את הספר.

ייתכן שיהיה עליכם לשנות את הסביבה של ילדכם כדי לעזור לו להימנע ממצבים שבהם ירגיש צורך לשקר.

כיצד לטפל בשקרים ובאמירתם

• נסו לספר בדיחה, או ‘להגזים את השקר’ של ילדכם. לדוגמה, אם ילדכם הצעיר מסביר מדוע הצעצוע נשבר ואומר, “הדובון שלי שבר אותו”, הגיבו במשהו טיפשי כגון “מעניין למה הדובון שלך עשה את זה?” המשיכו באותו קו עד שילדכם יתוודה. כך תוכלו לחשוף את השקר וללמד את ילדכם שעליו להגיד את האמת בלי להשתמש באמצעים משמעתיים או להגיע לקונפליקט.
• אם ילדכם דבק בשקר מכוון שהמציא, השתמשו בשיטת המשמעת המתאימה כדי לחזק את הרעיון ששקרים אינם מקובלים עליכם. על שיטות המשמעת השונות תוכלו לקרוא במאמר לומדים איך להתנהג: על משמעת וילדים.
• אל תגידו לילדכם שהוא “שקרן”. התווית הזו עלולה להזיק להערכה העצמית שלו, ולהוביל לשקרים נוספים. כלומר, אם ילדכם מאמין שהוא שקרן, עדיף לו כבר להמשיך לשקר. כדאי לדבר על ההתנהגות שלו ולתייג אותה (‘מה שאמרת כרגע הוא לא אמת’) ולא אותו עצמו (‘אתה שקרן’).

מה לעשות כשילדים גדולים יותר משקרים

ככל שהילדים גדלים, הם משקרים יותר ויותר. אם ילדכם משקר לעיתים קרובות, כדאי לדבר איתו על כך בצורה רגועה. פנו זמן לשיחה, ואמרו לילדכם כיצד השקרים שלו גורמים לכם להרגיש, כיצד הם משפיעים על מערכת היחסים שלכם ומה יקרה אם בני המשפחה והחברים יפסיקו להאמין לו.

כשאתם יודעים בוודאות שהוא אינו אומר את האמת, הבהירו לו זאת. ילדכם צריך לדעת שתכונות כגון כנות ויושר חשובות לכם. עם זאת, אל תשאלו אותו כל הזמן אם הוא אומר אמת.

לעיתים נראה שילדכם ממשיך לשקר, ללא קשר למה שאתם עושים. אולם אם אתם ממשיכים לשבח אותו על כך שהוא אומר את האמת, ובד בבד להגיב בהתאם על אמירת שקר, סביר להניח שילדכם ישקר פחות ככל שיתבגר. תקופה זו עשויה להימשך עד סביבות גיל שבע או יותר. כדאי לדעת שילדים מכל הגילאים, שנהנים מתקשורת טובה עם הוריהם ומדברים איתם על מעשיהם, נוטים להשתמש פחות בהתנהגות אנטי סוציאלית, שאינה מקובלת על החברה.

חלק מהילדים, בעיקר לאחר גיל שבע, עשויים לשקר בתדירות גבוהה כחלק מדפוס רחב יותר של התנהגויות חמורות, שליליות או אפילו בלתי חוקיות כגון גניבה, הצתה או פגיעה בבעלי חיים. אם ילדכם מתנהג כך, כדאי לבקש עזרה מקצועית מהיועץ בבית הספר, מפסיכולוג או מפסיכיאטר.

שקרים בנוגע להתעללות ולעניינים חמורים נוספים

לפעמים, ילדים משקרים כדי לשמור סוד או כדי להגן על מישהו. לדוגמה, ילד שעבר התעללות על ידי מבוגר עשוי לשקר כדי להגן על אותו מבוגר. לעיתים קרובות הילד מפחד שייענש אם יספר את האמת. אם אתם חושדים שילדכם משקר על משהו חמור יותר:

• הבטיחו לו שוב ושוב שתשמרו על ביטחונו אם יגיד את האמת.
• נסו ככל יכולתכם לשכנע אותו שתשפרו את המצב.

אם אתם מודאגים בנוגע לביטחונו או לרווחתו של ילדכם, פנו במהירות לקבלת עזרה מקצועית. רופא המשפחה או היועץ בבית הספר יוכלו לייעץ לכם לאן לפנות.

דברו עם ילדיכם על “סודות טובים” (הכנת מסיבת הפתעה למישהו), להבדיל מ”סודות רעים” (הקשורים לפגיעה של מישהו)- אותם כדאי וחובה לחלוק עם מבוגר אחראי, רצוי אחד ההורים.

שקרים לבנים

“שקר לבן” הוא שקר בלתי מזיק שנאמר בכוונה טובה – בדרך כלל כדי להגן על רגשותיו של אדם אחר. למשל, לפני שילדכם מקבל מתנה, ייתכן שאתם מעודדים אותו להגיד שהוא אוהב אותה. במצב זה, חלק מהילדים עדיין יגידו את האמת (“אני לא אוהב את זה!”) מכיוון שהילד נמצא בשלב התפתחותי בו הוא אינו מסוגל עדיין להבין שבכוחו ובכוח דיבורו הוא עשוי לפגוע ברגשותיו של מישהו אחר, באמירת אמת.

כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר היסודי, יכולתם לספר שקרים לבנים משתפרת. עד גיל ההתבגרות, ילדים מספרים שקרים לבנים בקביעות כדי להגן על הרגשות של חבריהם.

כשההורים מספרים שקרים לבנים

לפעמים, לא מזיק לספר לילדכם שקר לבן. חלק מהשקרים הלבנים נועדו להגן על תמימותו, לעודד התפתחות יצירתית או ללמד אותו על מיומנויות חברתיות חשובות. לדוגמה, אתם עשויים להגיד לילדכם שלחיבוק יש כוח קסם שירפא אותו כשהוא פוגע בעצמו. חלק מההורים אוהבים לשחק משחקים, כמו למצוא פיות בגינה.

אף שהם בלתי מזיקים, לא כדאי לספר שקרים לבנים לעיתים קרובות מדי. ההבדל בין שקר לבן לשקר אמיתי – אחד נועד כדי להימנע מעונש, לדוגמה – אינו תמיד ברור דיו לילדים. ילדים שרגילים לשמוע שקרים צפויים יותר לשקר בעצמם. ככלל כדאי להימנע מאמירת שקרים. אם ילדכם מראה לכם ציור, אינכם חייבים לשקר, תוכלו להגיד: ” אני אוהב את בחירת הצבעים שעשית”, “אני רואה שהשקעת מחשבה ב….” או “בוא ותראה לי איך עשית את היצירה הזו, זה ממש מעניין”.

לעיתים קרובות אנחנו מתפתים לספר לילדים שקרים לבנים כדי לנהל את התנהגותם. לדוגמה, תוכלו להגיד “אני לא יכול לקנות לך את הסוכריות האלה, כי לא הבאתי כסף”. זה עשוי לעבוד פעם אחת, אך גם להוביל לתוצאה ההפוכה אם אתם נתפסים (למשל, אם הארנק שלכם מלא בכסף), או לגרום לוויכוחים או לחוסר אמון. עדיף לטפל בהתנהגותו של ילדכם בכנות ובדרכים פרודוקטיביות. למידע ולטיפים נוספים, קראו את המאמר 15 טיפים לחיזוק התנהגות טובה.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.

עקרונות הבסיס

התעלמות שיטתית היא מניעה מכוונת של תשומת הלב מילד, כאשר הוא מתנהג באופן בלתי ראוי. משמעות הדבר היא שבזמן שהוא מתנהג באותו אופן, לא מביטים בו ולא מדברים אליו. השיטה מבוססת על העובדה שקבלת תשומת לב מאדם אחר היא גורם מניע רב ערך בהתנהגות האנושית. בגלל הצורך המובנה שלנו, כבני אדם, במגע ובקשר חברתי, התנהגות שמושכת תשומת לב צפויה להופיע יותר בעתיד.

קבלת תשומת לב מההורה היא פרס יקר במיוחד לילדים, בגלל ההתקשרות החזקה שקיימת בין הורים וילדים. תשומת לב הורית חזקה כל כך עד שלפעמים, כמעט אין זה משנה באיזה סוג של תשומת לב מדובר. מנקודת מבטו של הילד, תשומת לב שלילית עדיפה על אי קבלת תשומת לב בכלל. תשומת לב, גם אם היא שלילית, נחווית בעיני ילדים מסוימים כתשומת לב גם היא, ועל כן מתגמלת באיזשהו אופן, גם אם היא לא רצויה.
תגמלו את ילדכם בתשומת לב רבה כשהוא מתנהג היטב, אך אל תשימו לב אליו כשהוא מתנהג באופן בלתי ראוי. מתן תשומת לב  ומניעת תשומת הלב נקודתית בזמנים מתאימים באופן שיטתי יכולים לעצב את התנהגותו של ילדכם.

מדוע להשתמש בהתעלמות שיטתית?

כל יום, כל היום, ילדכם לומד כיצד למשוך את תשומת לבכם. לכן, עדיף כבר להשתמש בתשומת הלב כדי לעזור לילדכם לפתח התנהגות ראויה – התנהגות שאתם מאמינים שחשוב שילמד, ומתאימה לערכי המשפחה. זה לא עולה כסף, ודורש מאמץ קטן יחסית מצדכם. עם זאת, התכוננו – התנהגות שזוכה להתעלמות בדרך כלל מחמירה לפני שהיא משתפרת. זכרו זאת כשאתם מחליטים אם להשתמש בהתעלמות שיטתית ככלי התנהגותי.

ממה ניתן להתעלם?

התקפי זעם, רקיעות חוזרות ברגליים, השמעת קולות טיפשיים, עשיית פרצופים, התבכיינות , ויכוחים- כל אלה הן התנהגויות שיש להתעלם מהן. בחירת ההתנהגויות שמהן תבחרו להתעלם תלויה מאוד בהתנהגות עצמה (האם זו בעיה קלה או חמורה יותר) ובמידת הסיבולת שלכם לתסכול. אף על פי כן, התעלמות שיטתית היא כלי מצוין לארגז הכלים של ההורות.

לפני שמתחילים להשתמש בהתעלמות שיטתית

התעלמות אינה תמיד האפשרות הטובה ביותר לטיפול בהתנהגות שאתם מעוניינים לעצור. לפני שאתם מחליטים אם להתעלם מהתנהגות מסוימת, שאלו את עצמכם:

• האם ההתנהגות הזו זוכה לתשומת לבכם? לפני שאתם מתחילים, ודאו שההתנהגות אכן זוכה לתשומת לבכם. אם היא זוכה לתשומת הלב של מישהו אחר – לדוגמה, אחד האחים או החברים – ההתעלמות שלכם לא תשנה דבר.
• האם עליכם להתעלם מההתנהגות? יש התנהגויות שיזכו לתשומת לבכם, אך ייתכן שלא תוכלו או לא תרצו להתעלם מהן. אי אפשר להתעלם מהתנהגות שמסכנת את ילדכם או פוגעת באחרים או ברכוש (למשל, נשיכות, מכות, משיכת וילונות, זריקת חפצים ועוד). לפעמים ההתנהגות הבלתי רצויה מפריעה מדי או רועשת מדי מכדי להתעלם ממנה.
• האם תוכלו להתעלם מההתנהגות אם היא מחמירה? נאמר שהתחלתם להתעלם מהתנהגות מסוימת, אך הנחישות שלכם מתערערת ואתם מתחילים לשים לב להתנהגות הזו כשהיא מחמירה. במקרה כזה, אתם מסתכנים בתגמול לא מכוון של ההתנהגות החמורה יותר, ומגבירים את הסיכוי שההתנהגות החמורה יותר תתרחש שוב. אם אתם מרגישים שלא תוכלו להתעלם מההתנהגות החמורה יותר, עדיף שלא לנסות את השיטה מלכתחילה.
• האם תוכלו להתעלם מההתנהגות בכל מקום שהיא מתרחשת? אם אתם מתעלמים מההתנהגות הבלתי רצויה במקום אחד אך לא במקום אחר, היא תתרחש יותר במקום שבו אינכם מתעלמים ממנה.
• האם תוכלו להתעלם מההתנהגות בכל פעם שהיא מתרחשת? זהו עניין קריטי. אם אתם מתעלמים לפעמים ולא כל הזמן, אתם מסתכנים ביצירת התנהגות שאפילו קשה יותר לשנות. כשהתגמול הוא רב ערך ובלתי צפוי, בני האדם נוטים לנסות להשיג אותו במאמץ ובעקביות רבים יותר. אם תתגמלו לפעמים את התנהגותו של ילדכם, אתם עלולים לחזק את ההתנהגות הבלתי רצויה אף יותר מאשר אם תתגמלו את ההתנהגות בכל פעם שהיא מתרחשת.
• האם אנשים אחרים יתעלמו מההתנהגות? אם הצלחתם להתעלם מההתנהגות, אך בן או בת הזוג שלכם, חבר או קרוב משפחה מגיע פתאום ומזכה אותה בתשומת לב, כל העבודה הטובה שהשקעתם תרד לטמיון. ודאו שכל בני הבית מסכימים בנוגע להתנהגות הבלתי רצויה שממנה יש להתעלם. יהיו מקרים שבהם אנשים אחרים יתקשו להבין את השימוש בהתעלמות השיטתית ולא יצליחו לעשות זאת. בסביבה כזו, עדיף שלא להשתמש בשיטה.

כיצד להשתמש בהתעלמות שיטתית

הנה כמה רעיונות לשימוש מוצלח בהתעלמות שיטתית.

• כשאתם מתעלמים מילדכם, חשוב להתעלם לגמרי. אל תביטו בו או תגידו לו משהו כל עוד הוא ממשיך להתנהג בהתנהגות הבלתי רצויה. מבטים חטופים, חיוכים ואפילו הזעפת הפנים – כל אלה עשויים להיות דווקא מתגמלים. אם אתם אומרים לו, “אני מתעלם ממך!”, אתם לא מתעלמים. אם המצב בטוח ואפשר לעשות זאת, התרחקו מעט מילדכם כשהוא מתנהג באופן לא ראוי.
• התחילו להתעלם ממנו מיד כשהוא מתחיל להתנהג כך. הפסיקו להתעלם מיד כשהתנהגותו משתפרת לזמן מה.
• אם קשה לכם להתעלם, תכננו כמה דברים שיסיחו את דעתכם או העסיקו את עצמכם בינתיים. תוכלו לעשות כמה תרגילים פשוטים כדי לשמור על שליטה ולהישאר רגועים.
• באופן שיטתי, תנו תשומת לב להתנהגות הרצויה במקום להתנהגות שממנה אתם מתעלמים. כך תהפכו את ההתעלמות השיטתית ליעילה אף יותר.

האם עליי להגיד לילדי שאני עומד להתעלם מהתנהגותו?

כשאתם מתעלמים מהתנהגותו של ילדכם, אתם שולחים לו מסר שלא תגיבו כל עוד הוא ממשיך להתנהג כך. לדוגמה, “אם אתה ממשיך לדבר ככה, אני לא עונה לך יותר”. תשובה כזו תתאים בחלק מהנסיבות.

אפשר לבחור שלא לומר דבר, למשל אם ההתנהגות הבלתי רצויה היא קלה ולא חמורה. אפשרות נוספת היא להסביר פעם אחת לילדכם שאינכם עומדים להגיב כשיתנהג בצורה הבלתי רצויה. לאחר מכן, התעלמו מהתנהגות זו בכל פעם שהיא מתרחשת, בלי להגיד דבר נוסף. תצטרכו להחליט אם שווה לכם להגיד לילדכם מאיזו התנהגות אתם מתעלמים (כדי שיבין), אף שאתם מסתכנים בכך שתשומת הלב תתקבל כגמול.

מה קורה כשמתעלמים מהתנהגות?

התנהגות שזוכה להתעלמות בדרך כלל מחמירה לפני שהיא משתפרת. שימו לב לדוגמה הבאה. למישהו יש טלוויזיה פגומה. הוא דופק על הקופסה והתמונה משתפרת. כמה דקות אחר כך, התמונה מרצדת ונעלמת שוב. הוא דופק שוב על הקופסה, אך הפעם, התמונה אינה חוזרת. מה יעשה? הוא דופק שוב, ושוב, אולי אפילו בדפיקות חזקות ועקביות יותר, עד שבסופו של דבר הוא מפסיק, כשברור שהטלוויזיה לא תחזור לעבוד.

אנו נוטים להיצמד להתנהגות שהצליחה בעבר, ומתמידים לזמן רב יותר עד שאנו מוותרים ומחפשים דרך אחרת לטפל במצב. בדומה להתנהגותו של אותו אדם כלפי הטלוויזיה, התנהגותו של ילד שהתבססה היטב נוטה להפוך לתכופה ולאינטנסיבית יותר כאשר התגמול נלקח ממנה. התקפי הזעם יהפכו לרועשים וארוכים יותר, והיללות או ההתבכיינות יהיו עקביות יותר, אם תשומת הלב שפעם תגמלה את ההתנהגויות האלה תיפסק במפתיע. השיפור יגיע לאחר מכן.

© raisingchildren.net.au, המידע תורגם ונערך באישור האתר Raising Children Network.